ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 12/07/1995

זכותו של משתתף במכרז לעיין בהצעת הזוכה - תלונה מס' 23- עמ' 82 בדו"ח נציב תלונות הציבור מס' 22; טיפול חסר רגישות בעניינו של אדם שהיה במצב של מצוקת - תלונה מס' 24 - עמ' 86 בדו"ח נציב תלונות הציבור מס' 22

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 430

מישיבת הועדה לענייני ביקורת המדינה

יום רביעי, י"ד בתמוז התשנ"ח (12 ביולי 1995). שעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה: א' הירשזון - מ"מ היו"ר

ר' זאבי
מוזמנים
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מ' בן-פורת

א' רביד - מנהל נציבות תלונות הציבור

ר' הרלב - מנכ"ל אל-על

מי במברגר - עוזרת בכירה לנציב תלונות הציבור

מי חלד - עו"ד, ממונה על מחלקה, נציבות תלונות הציבור

מ' רוזנברג - עו"ד, ממונה על מחלקה, נציבות תלונות הציבור

א' בן--ארי - מינהל התעופה האזרחית, משרד התחבורה

אי נתיב - יועמ"ש, חברת החשמל

ד' קסטן - סמנכ"ל שירות, אל-על
מזכיר הוועדה
ב' פרידנר
קצרנית
ח' צנעני
סדר-היום
1) זכותו של משתתף במכרז לעיין בהצעת הזוכה - תלונה מס' 23 -

עמ' 82 בדו"ח נציב תלונות הציבור מסי 22.

2) טיפול חסר רגישות בעניינו של אדם שהיה במצב של מצוקה -

תלונה מסי 24 - עמי 86 בדו"ח נציב תלונות הציבור מסי 22.



זכותו של משתתף במכרז לעיין בהצעת הזוכה - תלונה מס' 23

- עמ' 82 בדו"ח נציב תלונות הציבור מס' 22
היו"ר ד' מגן
אני פותח את ישיבת הוועדה. נמצאים איתנו מבקרת המדינה מי בן-פורת ואנשי
משרדך;
אביגדור רביד, מירלה במברגר, מדי רוזנברג ומאיר חלד, וכן עורך הדין אריה

נתיב מחברת החשמל. הנושא על סדר יימנו הוא: זכותו של משתתף במכרז לעיין בהצעת

הזוכה - תלונה מספר 23 - עמוד 82 בדו"ח נציב תלונות הציבור מספר 22.
מי חלד
במאי 1993 פנתה חברת החשמל לכמה חברות דלק וביקשה כמה הצעות לאספקת מזוט

לתקופת המחצית השניה של 1993. המכרז היה לכמות של 190 אלף טון והוא פורסם, לאחר

שביום 22/10/92 יצא מכרז קודם לאספקת 920 אלף טון לשנת 1993. כותרתו של המכרז

ממאי 1993 היתה: "הזמנה - המשך לרכישת מזוט לשנת 1993". אני מזכיר פרט זה, כי יש

בו כדי להסביר אחר כך את טענת חברת החשמל, שאנו ניגע בה בהמשך, כאילו חוק חובת

מכרזים ותקנות אינם! חלים על המכרז הזה.

במכרז של 1993 זכתה חברת "דור אנרגיה". חברת "סונול", המתלוננת בתיק, שאף

היא השתתפה במכרז, פנתה לחברת החשמל וביקשה לדעת מה היה גובה ההצעה שזכתה, אולם

חברת החשמל השיבה בשלילה על הבקשה. בפנייתה לנציבות הסבירה החברה המתלוננת כי

ידיעה זו היתה חשובה לה, כי לטענתה הצעתה היתה לספק את המזוט במחיר העלות בלבד

ללא רווח, ואם על אף זאת זכתה חברה אחרת, הרי שברצונה להיווכח כי שיקולי החברה

היו ענייניים. במענה לפניית הנציבות ניסתה חברת החשמל להעמיד את עצמה מחוץ

למחלוקת והודיעה לנציבות, כי היא מנועה מלמסור פרטים אלה בשל התנגדות החברה

הזוכה, וזו - החברה הזוכה - מבססת את התנגדותה בטענה שהצעת המחיר שלה היא סוד

מסחרי, וכאשר מילוי חובה של גילוי מביא לגילוי סוד מסחרי, פוטרות התקנות את

החברה מגילוי פרטים אלה - תקנה 21(ה) לתקנות חובת המכרזים. בשל כך שחברת "דור

אנרגיה", הזוכה, עלולה היתה להפגע מהחלטת הנציב, פנתה הנציבות לחברה הזוכה

וביקשה ביסוס לטענתה שגילוי הצעתה במכרז הוא גילוי סוד מסחרי: במה עלול גילוי זה

לפגוע בחברה? התשובות, שקיבלנו מהחברה הזוכה, היו מעורפלות, לא ממין הענין,

ולמעשה, לא חיה כל נימוק שיבסס עמדה זו.

טענה נוספת של חברת החשמל, שאיננה קשורה לעמדתה של החברה הזוכה, היתה שהחוק

והתקנות אינם חלים על מכרז זה. אפרט קצת את טענתם - תחולתו של חוק חובת מכרזים

והתקנות שהותקנו לפיו החלה ב-16/05/93, ואילו החברה יצאה במכרז - נשוא התלונה -

ב-19/05/93. אם כן, המכרז פורסם שלושה ימים לאחר תחילתם של החוק והתקנות, והחוק

לכאורה חל עליו. אולם, טענת חברת החשמל היא, שאין מכרז זה עומד בפני עצמו אלא

הוא המשך למכרז שפורסם ב-25/10/92. כלומר, התקנות והחוק אינם חלים בצורה

פורמלית. לדעת חברת החשמל, מדובר במכרז אחד, שתחילתו באוקטובר 1992 והמשכו במאי

1993. לכן, על הכמות של 190 אלף טון לא חלים חחוק ותקנותיו. וזאת, בהתאם למה

שנקבע בסעיף 9(א) לחוק.

לאחר ששקלה את טענות שתי החברות, חברת החשמל והחברה הזוכה, הגיעה הנציב

למסקנה כי התלונה מוצדקת. הנציב קבעה ואימצה את הנאמר בפסקי דין קודמים. בעמוד

83 בדו"ח נציב תלונות הציבור מסי 22 נאמר: "הכלל הוא שמסמכים שנתקבלו בידי הרשות

תוך כדי שימוש בסמכות שהוענקה לה על פי דין, צריכים להיות גלויים ופתוחים לפני

הצד הנוגע בדבר; ואין הרשות נשמעת לאמור שמשנכנס המסמך לתיקיה, שוב אין הצד

הנוגע בדבר רשאי עוד לראותו. יוצאים מכלל זה מסמכים אשר מכוח הוראה חקוקה חסויים

הם בפני העיון והגילוי, או שלגבי דידם מוטלת חובה על הרשות לשמרם בסוד" - אלה הם

דברי בית-המשפט העליו במשפט שפירא נגד לשכת עורכי-הדין. כמו כן נאמר: "הכלל

דלעיל צוטט בהסכמה בע"א... - מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל", שזה,



בזמנו, לא פורסם. מה שבית-המשפט עליון קבע עוד הוא, ש"גם מסמכי מכרז במשמע" -

כלומר לא רק עיון בהצעת המחיר אלא בכל מסמכי המכרז - "ולכן 'למי שמשתתף במכרז

זכות עיון רחבה במסמכי המכרז'. זו זכות נגזרת מהדוקטרלנה שהובאה לעיל, ומי שטוען

שאין לגלותם, כולם או בחלקם, עליו לבסס את טענתו". קבע השופט חשין, כי זכות

העיון מתפשטת למעשה על מסמכי המכרז. כמובן, שחובת הגילוי קיימת רק כלפי מי שנוגע

בדבר, ולא סתם לאדם מן הישוב. עמדת הנציב היא, שהשתתפות במכרז די בה כדי שתמשתתף

יהיה נוגע בדבר ויזכה לזכות עיון בכל מסמכי המכרז.

אומנם באמור לעיל לא ענינו על הטענות שהעלו חברת החשמל והחברה תזוכה.
טענותיהן היו
1. טענת החברה הזוכה, שבגילוי הסכום יש משום גילוי סוד מסחרי.

2. עמדת חברת החשמל, שטענה, שהיא מנועה מלפרסם את הסכום, בשל התנגדות החברה

הזוכה.

3. טענה, שחוק חובת מכרזים איננו חל על המכרז נשוא התלונה ממאי 1993.

לגבי הטענה הראשונה, קבעה הנציב, ש"סוד מקצועי" או "סוד מסחרי" יש לפרש על

דרך הצמצום. אבל, לגילוי הצעת מחיר כלשהי במכרז - נתון זה, נוטה הנציב יחשוב,

לעולם לא יהיה חסוי בפני המשתתפים במכרז, שהרי זהו הבסיס של התחרות, ובמיוחד

כאשר מבקשים לדעת מה היה סכום ההצעה שזכתה. אולם הנציב לא צריכה לקבוע מסמרות

בענין הזה, משום ששתי החברות לא הניחו אפילו שמץ של יסוד לטענתן, והיא נדחתה.

הטענה, שהחברה מנועה מלפרסם את הסכום בשל התנגדות הזוכה - טענה זו נופלת

ממילא, משנדחתה טענת החברה הזוכה. אבל, בנוסף לכך חוק חובת מסירת המידע אין לו

ולא כלום לחברה הזוכה. זוהי חובה, המוטלת על מפרסם המכרז כלפי מי שהשתתף במכרז,

ואם קיימת חובת הגילוי, הרי שעמדת החברה הזו לא מעלה ולא מורידה.

הטענה, שחוק חובת מכרזים איננו חל על מכרז זה - המכרז פורסם ב-19/05/93,

ותחולת החוק והתקנות היא מ-16/05/93. עולה מזה, שכאשר התפרסם המכרז ב-19/05/93,

זה כבר היה לאחר שלושה ימים מאז תחולת החוק. באשר לטענה כאילו המכרז של מאי 1993

ושל אוקטובר 1992 חד הם, למעשה, זוהי טענה מלאכותית. למעשה, היו שני מכרזים

נפרדים, המתיחסים לאותה שנה, אך החברה לא הציגה שום דבר משמעותי שיאמת טענה זו.

אולם, אף אם נניח שחוק חובת המכרזים פורמלית לא חל, הרי שאין נפקא מנה, שהרי

בחוק ובתקנות אלה אין שום חידוש בנושא זה, שכן הכירה הלכה פסוקה בזכות העיון גם

קודם לחקיקת החוק. וזאת, כפי שעולה מפסק-הדין של השופט חשין במספנות ישראל.

למעשה, בנושא זה, גיבשו החוק והתקנות את המצב החוקי שהיה קיים לפני כן.

א' רביד;

צריך להדגיש, שההחלטה של הנציב בוצעה.
מ' חלד
כן. היא בוצעה.

אי נתיב;

אדוני יושב-הראש, אתחיל מהסוף. אין לנו שום ויכוח או מחלוקת עם קביעות. מבקרת

המדינה ונציב תלונות הציבור. אנו קיבלנו את ההנחיות של נציב תלונות הציבור,

ביצענו אותן כלשונן, מסרנו את הפרטים והכל בא על מקומו בשלום. לנו גם לא היה

ויכוח קודם לכן. לא היה לנו אינטרס להסתיר או להעלים את הפרטים האלה. המכרז או

ההליך כשלעצמו היה הליך תקין. השיקולים היו לגיטימיים ונכונים. מסרנו את הזכיה

למי שהיה הזול ביותר. אבל, בנושא הזה של הזמנות המזוט יש הרבה מאד מרכיבים,

שגורמים להצעות כפי שהן ניתנות. ברצוני להדגיש, לצורך הענין, שמדובר כאן בהפרשים

של סנטים על טונה, ובגלל הכמות זה הופך כמובן לסכום גבוה. החברה הזוכה טענה



בפנינו, שגילויים של ההצעה ושל הסכום כשלעצמו מהווה סוד מסחרי עבורם. על כן, יזם

עומדים, בתקיפות ובעקשנות, על כך שזה לא יפורסם. אנו עמדנו בין שתי הדרישות האלה

וחשופים היינו, כמובן, לתביעה גם מבחינתם, כך חששנו, בבחינת "אוי לי מיצרי ואוי

לי מיוצרי".

אנו ראינו את ההליך הזה באמת כהליך שהחל לפני כניסתו לתוקף של חוק חובת

המכרזים באוקטובר 1992, והתוספת הזו היתה המשכו של ההליך הזה על-פי התנאים

שנקבעו באוקטובר 1992. על כן, סברנו שעל ההליך הזה לא חל חוק חובת המכרזים.

כפי שכאן הוזכר, חובת הגילוי הורהבה מאד בפסק-דין של פרגוסון ע"י כבוד השופט

חשין, דרך אגב, זהו משפט של חברת החשמל, בו החברה זכתה בתיק עצמו, ולענין הגילוי

נאמרו הדברים שנאמרו.

כפי שאמרתי, אנו מקבלים את ההחלטה. כאן כתמיד וכמקובל ממלאים אחריה. בענין

הזה פעלנו לשביעות רצון הצדדים, מלבד הזוכה כמובן.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מי בן-פורת
רציתי רק להבין ביתר שאת - האם במקרה הזה קיבלתם את עמדתנו או שאתם מפעילים

את העמדה הזו גם במקרים דומים אחרים?
אי נתיב
אנו עכשיו פועלים גם במקרים אחרים.
י' שפי
ישנם הרבה מכרזים בדרך.

אי נתיב;

אנו מעורבים אולי במאות.
ר' זאבי
אני שבע רצון בעיקר מההערה האחרונה של מבקרת המדינה ומתשובת האדון, שמהפרט

יקישו לגבי הכלל. - השגנו את שלנו.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מ' בן-פורת
הבעתי את דעתי, ואני עדיין חושבת כך, שגילוי מחיר במכרז לא יכול להיות סוד

מסחרי. זהו הבסיס, עליו זה בנוי.
א' נתיב
אני מסכים, ואני רק מבקש, ברשותך, להוסיף הערה אחת. הטענה שלהם היתה, שבמקרה

הספציפי הקונקרטי הזה של מכרזי הדלק המחיר עלול לגלות לצד האחר, ראשית, את

מקורות הרכישה שלהם, ושנית, את העובדה שאם הם למשל נותנים מחיר הפסד, אז גם כן

מבחינתם זה...
היו"ר א' הירשזון
אבל, זה נכון להרבה סוגי מכרזים, וזה לא מתיחס רק למכרז הזה, וכל הבריז יכולה

לטעון שזהו סוד מקצועי.

הוועדה מאמצת את כל המלצות נציב תלונות הציבור. הוועדה רשמה לעצמה, שחברת

החשמל אכן קיבלה את המלצות נציב תלונות הציבור ותנהג בהתאם לכך בעתיד כעקרון ולא

רק לגבי המקרה הזה.



טיפול חסר רגישות בעניינו של אדם שהיה במצב של מצוקת - תלונה

מס' 24 - עמ' 86 בדו"ח נציב תלונות הציבור מס' 22
היו"ר א' הירשזון
הנושא הבא על סדר יומנו הוא: טיפול חסר רגישות בעניינו של אדם שהיה במצב של

מצוקה - תלונה מספר 24 - עמוד 86 בדו"ח נציב תלונות הציבור מספר 22. אני מברך את

מנכ"ל אל-על רפי הרלב, את סמנכ"ל השירות דן קסטן ואת אריק בן ארי ממינהל התעופה

האזרחית.
מ' רוזנברג
מדובר בשני אחים בני מיעוטים אזרחי ישראל, שמתגוררים ביוון. בתלונה הם טענו,

שביום ראשון, ה-16/05/93, הם קיבלו הודעה שאביהם בארץ חולה אנוש. באותו יום היו

משרדי חברות התעופה סגורים, אך נודע להם שלמחרת היום ישנה טיסת אל-על מאתונה

לתל-אביב שיוצאת בשעה 07:10 בבוקר. ביום שני, ה-17/05/95, בשעה 05:00 בבוקר

התקשרו למשרד אל-על בנמל התעופה באתונה לברר האם ישנם מקומות פנויים באותה טיסה.

אמרו להם, שישנם מקומות ושיבואו מיד לנמל התעופה. הם הגיעו לשדה בשעה 05:20, פנו

שם לאיש בטחון והודיעו שהם הגיעו לשדה והס ניגשים לקנות כרטיסים. חפ פנו לבנק

להחליף דולרים שהיו להם במטבע יווני לצורך רכישת הכרטיסים, ואחד האחים התקשר

לישראל ואז נודע לו שהאב נפטר וההלוויה תצא באותו יום בשעה 13:00. כשהם ניגשו

לקנות כרטיסים לטיסה, הפקיד סירב למכור כרטיסים ואמר שהוא חייב לקבל קודם כל את

אישור האחראי בתחנת אל-על באתונה. עשר דקות לאחר מכן הגיע האחראי, ולמרות שהוא

שמע מפי המתלונן שמדובר במקרה חירום, הוא החליט שהמתלוננים לא יעלו למטוס משתי
סיבות
הם לא הגיעו לנמל התעופה שלוש שעות לפני הטיסה כמקובל; אנשי הבטחון של

אל-על עסוקים בבדיקות בטחוניות של נוסעים אחרים.

המתלוננים טענו, שברשותם היו רק שתי מזוודות קטנות, שהכילו מעט בגדים

וספרים, כך שהבדיקה הבטחונית אמורה היתה להיות פשוטה ומהירה. עוד הם טענו, שהם

הפצירו באחראי להיענות לבקשה, בשל החשיבות הרבה שהם ייחסו להשתתפות בהלוויה, אך

לשוא. האחראי הציע להם שתי טיסות חלופיות לארץ, אך בשתיהן הם היו מגיעים לישראל

לאחר ההלוויה. עמדת המתלוננים היא, שהסירוב להטיסם נבע ממניעים גזעניים. הם

מסבירים זאת בכך, שכאשר הם פנו טלפונית לאל-על, כשלא ידעו שמדובר בבני מיעוטים,

נאמר להם שישנם מקומות פנויים בטיסה. אבל, כשהם הגיעו והסתבר שמדובר בבני

מיעוטים, השתנה היחס אליהם. זאת ועוד, נוסעים אחרים, שהגיעו לנמל בשעה 06:30 עם

מזוודות רבות, נבדקו בתוך עשר דקות ועלו לטיסה. כלומר, עניינית, לא היתה מניעה,

לדעתם, לבדוק את המטען ולאפשר להם לטוס.

התגובה של חברת אל-על היתה, שהמתלוננים איחרו להגיע לנמל התעופה ולא היה די

זמן להליכי רכישת כרטיסים והבידוק הבטחוני. עם זאת, הודתה חברת אל-על, שבנסיבות

המיוחדות של המקרה מן הראוי היה שהאחראי יגלה יתר רגישות ויעשה מאמץ לבוא לקראת

המתלוננים. חברת אל-על הביעה את צערה והתנצלותה בפני המתלוננים והציעה להם פיצוי

בסך 365 דולר לכל אהד - מהיר כרטיס טיסה לישראל. המתלוננים דחו את הצעת הפיצוי

והמשיכו לטעון שהטיסה נמנעה מהם רק בגלל גילויי גזענות ודרשו פיצוי בגין עגמת

נפש של 100,000 דולר לכל אחד.

זהו השלב שבו התלונה הגיעה אלינו. הסברי חברת אל-על באשר לסיבות שמנעו את

עליית המתלוננים למטוס לא התקבלו על דעת הנציבות. הובהר ע"י אגף הבטחון של אל-

על, שהאחראי לא איפשר את עליית המתלוננים למטוס, משום שלפי הערכה שלו, אנשי

הבטחון לא יספיקו לערוך בדיקה בטחונית. אמנם הוא קיבל חיזוק להערכתו זו ע"י קצין

הבטחון, אולם התברר שבפנייתו לקצין הבטחון הוא לא ציין ולא אמר לו שמדובר

בנוסעים שאמורים לטוס להלווית האב שנפטר בישראל. קצין הבטחון שמע אומנם חילופי

דברים והיתה סערת רוחות בדלפק אל-על, אך הוא לא בירר במה מדובר. לכן, כאשר הוא



נשאל לגבי סכויי המתלוננים לעלות למטוס לאחר בידוק בטחוני, הוא סבר שמדובר

בנוסעים רגילים והשיב שהוא לא יכול להבטיח שיהיה מספיק זמן להעלותם. חברת אל-על

הסכימה, כי לו היה האחראי מעביר לקצין הבטחון את כל המידע לגבי המתלוננים, היה

ביכולתו לפעול באופן מיוחד ולאפשר את העלאת המתלוננים למטוס. כמו כן, מסכימה אל-

על, שלו היה קצין הבטחון מתעניין לדעת מה פשר סערת הרוחות בדלפק אל-על, היה מגלה

את הסיבות לכך ומן הסתם היה נוקט יוזמה והיה מעלה אותם לטיסה.

נציב תלונות הציבור קבעה, שהחלטת האחראי שלא להעלות את המתלוננים למטוס היא

החלטה אומללה, שנבעה מחוסר רגישות. האחראי התעלם ממצוקת המתלוננים, שביקשו להגיע

להלווית האב, ולא גילה שום נכונות לסייע להם בדרך לא שגרתית. אין גם לשכוח,

שבשיחה הטלפונית בשעה 05:00 לפנות בוקר נאמר להם שישנם מקומות פנויים בטיסה וכי

עליהם לבוא מיד. בכך הטריחו אותם לשוא ואף הטעו אותם לחשוב שלא ימנעו את הטסתם

על שום שלא הקדימו לטיסה בשלוש שעות לפחות. העלאת הטענה, שאיחרו להגיע, לא היתה

אפוא במקומה ומהווה היא עצמה שיקול נוסף להגדלת הפיצוי הראוי למתלוננים.

הנציב הצביעה על כך בפני חברת אל-על והמליצה לפצות את המתלוננים בסכום של

750 דולר לכל אחד, חברת אל-על הודיעה, שהיא מקבלת את המלצת הנציב. בעקבות המקרה,

הוציא ראש אגף שירותי קרקע באל-על לכל תחנות החברה חוזר המפרט את המקרה ומנחה את

צוות העובדים לגלות יתר תשומת לב, רגישות ונכונות לסייע לנוסעים, בפרט בשעת

מצוקה.

ר' הרלב;

אין לנו הרבה הערות, כי אנו מסכימים עם קביעת הנציב. אין ספק, שהמנהל שם

במקום נהג שלא כראוי. אולי הוא עבד בדיוק לפי הנחלים, אך הוא נהג שלא כראוי. אנו

מקבלים את קביעת הנציב. אנו התנצלנו, וגם בפורום הזה אנו מתנצלים בפני הנוסעים.

הבענו נכונות לפצותם וגם פיצינו אותם, ואני מבין שחם לא רצו לקבל את הפיצוי

והחזירו את הציק. אנו, כנראה, לא נוכל לשלם להם 100,000 דולר, אלא דרך תביעה

משפטית, אם הם ירצו לתבוע. אבל, אנו, בהחלט, נהגנו שלא כשורה. אל-על נהגה שלא

כשורה.
היו"ר א' הירשזון
האם הסקתם מסקנות כלשהן כלפי אותו עובד?
ר' הרלב
העובד הזה לא נמצא בתפקיד הזה יותר. הוא הוחזר לארץ ועובד בתפקיד זוטר -

יותר זוטר ממה שהיה קודם.
ר' זאבי
אומנם מנכ"ל אל-על מקבל את הדין, אך ברצוני להגן על אל-על יותר ממה שהוא

רוצה להגן עליה. חברת אל-על מטיסה כל יום אלפי אנשים, והיא נמצאת באיום מתמיד של

חטיפה, מטען או פיגוע מסוג כלשהו. הכל נעשה ברגע האחרון, כי כולם מגיעים בשעה

האחרונה, למרות שההוראות הן לבוא שלוש שעות קודם. כולם נדחקים, והסלקטורים ואנשי

הבטחון הם בחורים ובחורות צעירים, שאומנם קיבלו קורס ואומנם הם מתודרכים, אך הם

חיים באימה או באיום שיקרה להם משהו. צריך להכנס גם לעורו של אותו בחור או לעורה

של אותה בחורה בסניף אל-על באתונה, כאשר הם צריכים להחליט האם כן מכניסים למטוס

או לא מכניסים, בודקים או לא בודקים והכל נעשה במהירות. אתונה היא בסיס ידוע של

מחבלים ערביים. זהו אחד המרכזים במזרח התיכון. העובד מתודרך ע"י השב"כ. פורמלית,

הוא כפוף לאל-על, אך, מקצועית, זה השב"כ. אינני אומר, שהוא נהג בסדר. אני מקבל

את הסיכום של מבקרת המדינה ושל רפי הרלב. אבל, ברצוני, שנבין, שזה לא בדיוק נכנס

לרובריקות. אנשים עובדים קשה מאד, ולא פעם אחת אלא מדי יום ולפעמים שבעה ימים

בשבוע, ואולי אסור לגלות שאל-על טסה שבעה ימים בשבוע.
ר' הרלב
היא לא.
ר' זאבי
היא. טסה בשם אחר.
ר' חרלב
לא.
ר' זאבי
לא חשוב. אומר: שישה ימים בשבוע, לצורך הפרוטוקול. זה לא הנושא ולא אסתבך

בזה. אל-על היא חברת התעופה הבטוחה ביותר בעולם. אני אומר זאת באחריות, ועברתי

הרבה ארצות בעולם החופשי. הם עושים מלאכתם נאמנה, וזה קשה מאד, מפני שאנו יעד

לפיגוע יותר מאשר כל מדינה אהרת. האנשים האלה, שעושים את המלאכה בסניפים השונים

של אל-על, חיים לא רק בתדריכים של רפי הרלב להיות אדיב לנוסעים כי החברה רוצה

להציג אדיבות ויחס טוב לנוסע, אלא הם חיים באיום המתמיד שהם מקבלים בצינור

המקצועי מהשב"כ. כשקורה משהו, כולנו קופצים לצד השני ואומרים: "היכן הוא היה?

מדוע הוא לא עשה? מדוע הוא לא בדק?",
לסיכום
בסך הכל, הסיכום של מבקרת המדינה נראה לי, הגם שחברת אל-על מקבלת את

זה ופיצו אותם. הערבים האלה, שבאו לטוס לקבורת אביהם, טוענים שזה גזעני, מה אנו

יכולים לעשות? זוהי מלחמה בין שני עמים. המחבלים לא באים, כשרוצים לחטוף את

המטוס או להפילו, מבני ברק אלא מהכפר טורע'ן או אינני יודע מהיכן. הם באים ממקום

כלשהו. לקרוא לזה גזעני זה הגזמה במינוח. ישנה מלחמה בין שני עמים, והיא לא

נפסקה. למרות הסכמי השלום, נחטפו מטוסים. הם צריכים לעמוד על המשמר והם עומדים

על המשמר ועושים מלאכה נפלאה. אל-על עושה מלאכה נפלאה, מבחינת בטחון נוסעים.

מדובר על יותר מ-15 שנה.
ר' הרלב
מ-1968.
ר' זאבי
זה כך כמעט 30 שנה, מדי יום, במונטריאול, באתונה, בסינגפור ובכל מקום בעולם.

כשקורה משהו, אנו 'מטפסים' עליהם וכולנו כועסים: "היכן הייתם?". אז, הבחור קצת

הגזים. הוא לא הגזים משנאת ישמעאל או מגזענות, אלא מפני שהוא חי בתדריכים של

בטחון.

היות והחברה מקבלת את המסקנות והיא הוציאה זאת כחוזר לכל סניפיה בעולם

כדוגמא כיצד לא לנהוג, אני מציע לראות בזה סוף פסוק.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מ' בן-פורת
אני מקווה, שלא תחזור בך מהחוזר.
ר' זאבי
לא. החוזר הוא במקום, ההערה שלך במקום וההתנצלות של מר רפי הרלב במקום. אבל,

צריך גם להבינם. אני אומר זאת, כי היה לי גם כובע אחר פעם - הייתי יועץ ראש



הממשלה למלחמה הטרור, שהכניס את הנהלים האלה של האבטהה באל-על. ליויתי את

הבחורים והבחורות האלה. הם קמים באמצע הלילה וטסים בעיר זרה. הם בעצמם נתונים

לפיגוע.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מ' בן-פורת
זהו גוף מבוקר, שקצת מוכר לי, גם כמבקרת מדינה, עם כל הכבוד למה שהם עושים.
ר' זאבי
לכן, רציתי קצת לגונן עליהם.
י' שפי
אין הרבה מה להוסיף. מנהל התחנה, כמובן, גילה חוסר רגישות במקרה, אך אני

חושב, שהפרשה הסתיימה בצורה הנכונה ביותר בעקבות דו"ח הנציב. האדם עצמו הועבר

מתפקידו, ואני מבין שהוא הוחזר לארץ והוא לא מנהל תחנה במקום אחר. אל-על קיבלה

אה. קביעת הנציב בהקשר לפיצוי. אומנם הם לא רצו לקבל זאת, אך זו כבר בעיה מסוג

אחר. העיקר הוא, שיצא חוזר שמבהיר את פרטי המקרה, על מנת שלא יחזור ויישנה מקרה

כזה.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מי בן-פורת;

אני חושבת, שאנו היינו ערים גם להיבטים שחבר-הכנסת רחבעם זאבי פרש כאן. לכן,

אנו גם הדגשנו את המזוודות הקטנות, את האפשרות לבדוק, ושבדקו הרבה מזוודות של

נוסעים אחרים, שבאו יותר מאוחר, ואת הנסיבות המיוחדות של המקרה, היינו ערים

לצורך לבדוק ולצורך באבטחת כל הנוסעים, שהוא צורך שקודם לזכותו של כל אדם אפילו

לחלוק כבוד אחרון לאביו. מובן מאליו, שהבטחון הציבורי קודם לזכותו של הפרט. אבל,

כאן אפשר היה לכבד גם את זה וגם את זה. זהו מקרה, שצריך היה להתחשב בהם. אמרו

להם, כאשר הם צלצלו שהם עדיין יכולים להגיע, כאשר עוד לא ידעו את הדברים

המיוחדים, האם הם אמרו משהו בטלפון?
מי רוזנברג
לא.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מי בן-פורת
סתם שאלו אם אפשר עוד להגיע, ואפשר היה להגיע. ההחלטה היתה אז לא של הקב"ט,

כי אם של העובד, גם לא היה מקום לכך, מפני שהיה זמן לבדוק קודם את המזוודות.

כאשר הם באו, השתנתה הגישה. גם את זה אני יכולה להבין, מפני שכפי שנאמר כאן, יש

מתח בין בני המיעוטים לבין העם היהודי, כל עוד אין שלום של אמת בישראל. צריך

להביא בחשבון את הסכנה הנשקפת מכל אדם, וגם במקרה זה. אבל, כפי שאני אומרת, אפשר

היה, בהחלט, לכבד את זכותם. וזאת, לא, חלילה, על חשבון בטחון הציבור. בצדק, עם

כל הכבוד, אמר מנכ"ל אל-על, שאל-על קיבלה את ההצבעה ויפה עשתה שהיא הסיקה את

המסקנות כדי לשרש גישה זו באיבה.
היו"ר אי הירשזון
אני מכיר ומוקיר את חברת אל-על. לשמחתי, יש לי קשר הדוק איתה, ואני חושב שמה

שעושה חברת אל-על אין חברה בעולם שמסוגלת לעשות: להטיס במשך 24 שעות 6,000 בני

נוער מכל רחבי עולם עם כמה מטוסים של חברה קטנה ביותר ולשמור גם על בטחונם אלה

דברים בלתי רגילים. לכן, אני, בהחלט, מביע את מלוא הערכתי לחברה כחברה.

יחד עם זאת, אני חושב, שנכון נהגה נציב תלונות הציבור בהערתה, משום שדוקא



במערכת כזו, שעובדת במסיביות כזו, חובה עלינו לשמור על כבוד האדם. במערכת כזו,

כאשר מתגלים במקום זה או אחר אטימות, וחוסר רגישות מסויימת, חובה להעיר וחובה

לטפל.

לכן, הוועדה מאמצת את מסקנותיה של נציב תלונות הציבור, הגברת מרים בן-פורת,

הוועדה רשמה לפניה את דברי מנהל הברת אל-על בסיפוק רב, כי אל-על נהגה נכון בנושא

הזה: הוציאה חוזר, כדי שאחרים בחברה "דעו על המקרה ולא "שנה מקרה כזה. אותו

אדם, בנושא הזה, גילה חוסר רגישות, לא הייתי מאשים את ההברה כאן בודאי בנושא של

גזענות, אני מאשים כאן אדם מסויים, שנהג במקרה מסויים בצורה חסרת רגישות לחלוטין

מתוך חוסר הבנה ללב האדם. אני, שוב, מודה לכם, שכך נחגתם. אני מקווה, שמקרה כזה

לא "שנה ולא 'כתים את שם החברה, כי אתם, בסך-הכל, עושים פעולה אדירה.

ר' הרלב;

תודה רבה.
היו"ר א' הירשזון
אני נועל את ישיבת הוועדה.

תודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 09:40.

קוד המקור של הנתונים