ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 03/07/1995

הודעת יושב ראש הוועדה בעניין שירותי כבאות והצלה; הקצאת קרקע לקבלנים באמצעות "הרשמה והגרלה" עמוד 105 בדוח 45 של מבקר המדינה; תכנון ושיווק של קרקע המיועדת למגורים עמוד 81 בדוח 45 של מבקר המדינה

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 417

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שני, ה' בתמוז התשנ"ה (3 ביולי 1995). שעה 10:30
נכחו
חברי הוועדה: ד' מגן - היו"ר

ר' זאבי

רענן כהן

י' לס

י' שפי
מוזמנים
שר הבינוי והשיכון ב' בן-אליעזר

מבקרת המדינה גב' מ' בן-פורת

י' הורביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

ע' וכסלר - מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל

גב' ש' לביא - עוזרת בכירה למבקרת המדינה ודוברת

משרד מבקר המדינה

ד"ר ע' אילן - יועץ כלכלי, משרד מבקר המדינה

י ' הירש - ממונה על אגף במשרד מבקר המדינה

ב' גולדמן - מנהל ביקורת ראשי במשרד מבקר המדינה

ש' עמר - מנהל ביקורת ראשי במשרד מבקר המדינה

ר' רגב - מנהל ביקורת ראשי במשרד מבקר המדינה

פ' רהט - מנהל ביקורת ראשי במשרד מבקר המדינה

אי שניצר - מנהל ביקורת ראשי במשרד מבקר המדינה

ע' ברלינסקי - משרד הכלכלה והתכנון

י' אסף - עוזר שר הבינוי והשיכון

גב' עי פרויס - יועצת שר הבינוי והשיכון

י ' שטראוס - חשב משרד הבינוי והשיכון

גב' ח' חובב - מנהלת אגף שיקום שכונות חברתי במשרד

הבינוי והשיכון

גבי צי בירן - יועצת משפטית, משרד הבינוי והשיכון

י' צור - מנהל אגף ביקורת פנים מבשרד הבינוי והשיכון

גבי ר' הולנדר - מנהלת מרכז למידע וניתוח כללי במשרד

הבינוי והשיכון

ב' היימן - מנהל אגף תכניות מיתאר מקומיות במינהל

התכנון - משרד הפנים

ס' שניר - מנהל אגף שיקום שכונות פיזי במשרד הבינוי

והשיכון

ח' עילם - מע"ץ

א' קינארטי - מע"ץ

ש' וינר - רפרנט שיכון באגף התקציבים - האוצר

י' רוזנמן - מנהל מחוז רשות פיתוח, עמידר
מזכיר הוועדה
ב' פרידנר
קצרנית
ח' אלטמן
סדר-היום
1. הודעת יושב ראש הוועדה בעניין שירותי כבאות והצלה;

2. תכנון ושיווק של קרקע המיועדת למגורים - עמוד 81 בדוח 45 של

מבקר המדינה;

3. הקצאת קרקע לקבלנים באמצעות "הרשמה ו הגרלה" - עמוד 105 בדוח 45

של מבקר המדינה.



הודעת יושב ראש הוועדה בעניין שירותי כבאות והצלה
היו"ר ד' מגן
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה ומברך את

שר הבינוי והשיכון בברכה כפולה, גם כיושב ראש מועצת מקרקעי ישראל, ברוך רופא

חולים.

לא נוכל לעבור לסדר היום מבלי שנתייחס לקטע מתוך דוח מבקר המדינה, דוח 44 , על

שירותי הכבאות וההצלה, ואני רוצה להזכיר לכם כי הוועדה לענייני ביקורת המדינה

קיימה, לגבי הקטע הזה של הדוח, סדרה של דיונים ולצערנו הרב הרושם שעלה מן הדיונים

היה רושם של אי אמון בכל מה שקשור בהתייחסות רצינית לשירותים החיוניים הללו.

כמיצוות הוועדה כתבתי בשבוע שעבר, ב-28 ביוני, מכתב למר יציק רבין, ראש
הממשלה, בזה הלשון
"דוח מבקר המדינה 44 מצביע על ליקויים חמורים במבנה, בארגון

ובתיפקוד של שירותי הכבאות וההצלה.

בדיוני הוועדה התברר כי ליקויי התיפקוד והבטיחות חושפים מבנים ואתרים רבים,

ובהם מוסדות חינוך ובתי מלון, לסכנת נפשות.

ההחלטות של ממשלות ישראל להתמודד עם הנושא ולהסב את שירותי הכבאות ממערכת

שירותים מוניציפליים למערך ארצי לא יושמו, וההחלטות לשנות את חוק שירותי הכבאות

וההצלה ולהקים רשות ממלכתית סטטוטורית לכבאות והצלה נתקלו במעצורים ונדחו פעם אחר

פעם. במהלך דיוני הוועדה בדוח מבקר המדינה ויתכן כי אף בעטיים (ינואר 1995).

התפטר נציב הכבאות וההצלה מר שלמה כהן מתפקידו. במהלך הדיונים נמסר לנו כי מינית

ועדה מקצועית חדשה אשר אמורה היתה למסור המלצותיה עד חודש אפריל 1995. הוועדה

בראשה אני עומד המתינה בסבלנות, ובישיבה שערכנו ביום חי בסיוון התשנ"ה (6 ביוני

1995) הסתבר כי הוועדה שמינית לא השלימה עבודתה ומונתה ועדה אחרת תחתיה.

הרושם המתקבל הוא כי אין הממשלה מיישמת, למעשה, את החלטותיה בנושא החשוב הזה.

בהעדר שר פנים קבוע (במועד הישיבה - 6 ביוני 1995) הוטל עלי לפנות אליך כדי

להבהיר את חומרת הנושא ובכוונה להציע לממשלה לתקן החלטותיה אם אין היא יכולה

לעמוד בהן.".

אינני רוצה להצטייר כמי שחכם לאחר מעשה או חכם לאחר אסון ולומר: הזהרנו,

התרענו, אבל קראתי בפניכם את המכתב הזה כדי לחזור ולהדגיש כי מערך שירותי הכבאות

וההצלה הוא מערך חשוב ביותר, צריך להתייחס אליו כאל נושא חשוב,ולהתייחס אל

הרפורמות הקשורות אליו ביסודיות וברצינות.

התרשמנו שבתשע השנים האחרונות, גם בשנתיים האחרונות בכלל זה, כשאנחנו מקדישים

לנושא הזה דיונים על גבי דיונים, אין כוונה להתמודד עם האתגר וכל מה שקשור למבנה.

מוקדם, היום, לומר מה גרם אתמול לדליקה ואיך אפשר היה להתגבר עליה במבואות

הכניסה לירושלים, אינני מתייחס לעניינים האלה אלא לכובד הראש שראוי היה שהרשויות

השונות, בראש ובראשונה הרשות המבצעת, היו צריכות להקדיש לדיון בכל מה שקשור למבנה

הזה.

אם הפרק הזה, המופיע בדוח 44 של מבקר המדינה, היה מופיע כדוח נפרד, לא הייתי

מהסס להמליץ בפני הוועדה להקים ועדת חקירה, אבל הוא לא הופיע כדוח נפרד ואני

מקווה שלאחר שראש הממשלה יתייחס למכתבי נוכל לשמוע פתרונות ותשובות נאותים בישיבה

שנקיים עם שר הפנים, שנועדה לעוד שבועיים ימים.

אי אפשר היה לעבור לסדר היום מבלי להתייחס לעניין הזה ואני מקווה שהאסון שארע

אתמול ידרבן את כל הגורמים להתייחס ביתר כובד ראש לנושא החשוב.



תכנון ושיווק של קרקע המיועדת למגורים

עמוד 81 בדוח 45 של מבקר המדינה

הקצאת קרקע לקבלנים באמצעות "הרשמה והגרלה"

עמוד 105 בדוח 45 של מבקר המדינה
היו"ר ד' מגן
אני מבקש להזכיר לכם כי ב-29 במאי קיימנו ישיבה ראשונה בנושא הזה מבחינת

פריסת היריעה, שמענו התייהסות של מנהל מינהל מקרקעי ישראל ומנהל משרד הבינוי

והשיכון, ואמרנו לעצמנו כי הנושא כל כך השוב והשפעתו על המשק והחברה כל כך

גדולים, אני מדבר על תכנון ושיווק של קרקע המיועדת למגורים, והשפעתם העקיפה אבל

הגדולה על מדד יוקר המיחיה. בנושא הזה נדרשות תשובות בדרג המינסטריאלי, שלצורך

קבלתן אנחנו מארחים את שר הבינוי והשיכון שהוא, כידוע, גם יושב ראש מועצת מינהל

מקרקעי ישראל.

בבקשה אדוני השר.
שר הבינוי והשיכון בי בן-אליעזר
אדוני היושב ראש, חברי הוועדה, אני מבקש לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להזדהות

עם חלק מהשאלות והתמיהות שיושב ראש הוועדה העלה בעניין האסון שקרה אתמול. אנחנו,

לפחות כמשרד הבינוי והשיכון, מייד עם היוודע האסון, התקשרנו עם ראש המועצה, יצרנו

קשר עם הישובים עצמם, הקמנו מטה חירום שעבד כל הלילה והצענו מייד סיוע בכל מה שרק

ניתן. היום אנחנו נמצאים בתהליך של שליחת קרוואנים וכל מה שצריך. כבר משעות

הבוקר מנכ"ל משרדי, יחד עם אנשי מע"ץ, אנשי מינהל מקרקעי ישראל ואנשי המינהל

הכפרי נמצאים בשטח כדי לנסות לבדוק מה ניתן ומה אפשר לעשות.

באשר לנושא גופו, עקבתי אחר מה שקרה בדיונים ושמחתי מאד על הפריסה של היריעה

הרחבה ועל הנסיון להציג, בעצם, את כל ההשלכות של העניין שעליו אנחנו דנים.

היום אני מבקש להציג את תמונת המצב בפניכם ואתחיל עם תיאור המצב בשטח. אני

בכוונה אציג את הנושא בצורה רחבה מאד משום שאני מייחס חשיבות רבה מאד גם לדוח

עצמו וגם לוועדה הזאת.

היו"ר ד' מגן;

מבקרת המדינה נכנסה ברגע זה לחדר, היא מסרה לי דוח, ואני מסרתי לה את המכתב

שקראתי בפניכם, אשר נשלח לראש הממשלה. אנחנו מצפים להתייחסות בכובד ראש של

הממשלה לנושא הזה, ובעוד שבועיים נקיים דיון בהשתתפותו של שר הפנים.

שר הבינוי והשיכון בי בן-אליעזר;

גברתי מבקרת המדינה, אדוני היושב ראש, אני אתחיל את הדיון, כפי שכבר אמרתי,

בתיאור המצב בשטח כפי שאני רואה אותו הן מבחינת ההיצע והן מבחינת הביקוש.

אקדים ואומר שתמונת המצב בענף, על פי כל האינדיקטורים שיש היום בשטח, חיובית

בהחלט.

יש פעילות עניפה עם תכנון שכונות רבות מאד של עשרות אלפי יחידות דיור, עם

פיתוח כללי לתשתיות שכונתיות בהיקף של כחצי מיליארד ד"ח, עם בנייה אינטנסיבית

בהיקף שיא של מעל 16 מיליוני מ"ר ועם רכישת דירות עם משכנתאות מסובסדות בהיקף

שנתי של כ-50 אלף יחידות דיור.



חשוב, לדעתי, להקדים ולפרט את המצב הנוכחי כי הוא תוצאה של מהלכים משולבים

ומכוונים שננקטו לפני שנה - שנה והצי, ושממשיכים כעת, על מנת להאיץ את קצב הבנייה

ולהביא להתייצבות במחירים.

מהי תמונת המצב נכון לרגע זה? - התחלות הבנייה ביוזמה ציבורית. עד סוף יוני

הותחלו בבנייה ביוזמה ציבורית כ-17,300 יחידות דיור מאז התחלת השנה. היקף זה

גבוה בהרבה לעומת כ-10,500 יחידות דיור מאז התחלת השנה שהותחלו בכל שנת 1994.

נראה כי ממשיך קצב ההתחלות המואץ בעקבות השיווק המאסיבי של קרקעות מאשתקד.

אני משער כי בסיכומו של דבר יהיו כ-30 אלף יחידות דיור שיותחלו בבנייה

ביוזמה ציבורית השנה, פי שלוש מההיקף של שנת 1994.

התחלות בנייה פרטית. לקחנו לצורך הנושא הזה מידגם של 24 ערים גדולות.

הותחלו כ-4,890 יחידות דיור בבנייה פרטית ב-24 ערים הגדולות בריבעון הראשון של

1995 . זה, בעצם, קצב דומה לממוצע החודשי שהיה בשנה שעברה כאשר הוא עמד על 1,600

יחידות דיור במהלך שנת 1994. שהיתה, בעצם, שנת שיא למיגזר זה עם כ-33 אלף התחלות.

גם לגבי בנייה פרטית אני משער שנראה כ-30 אלף התחלות בשנת 1995, דהיינו כ-60

אלף התחלות בסך הכל, זה הצפי שלנו לגבי שנת 1995.

בקשות להיתרי בנייה ב-24 ערים גדולות. היקף הבקשות להיתרי בנייה הינן

אינדיקטור טוב לצפי הפעילות בשנה הבאה. הייתי אומר כ-10 אלפים יחידות דיור נכללו

בבקשות להיתרי בנייה ב-24 ערים הגדולות עד סוף מאי. זה היקף ללא שינוי משמעותי

לעומת ממוצע חודשי של הריבעון האחרון של שנת 1994.

יחידות דיור ושטחיהן בתהליכי בנייה שונים. כפי שציינתי נכון לרגע זה ישנן

כ-88 אלף יחידות דיור שנמצאות בתהליכי בנייה שונים. המספר תזה הוא ללא תקדים

חוץ משנת 1992 אם אינני טועה, אבל גם אז צריך לזכור שהיה מדובר על בנייה תקציבית

וכאן מדובר על מספר שיא שלא היה, נכון שכאן מוכרחים לבתר את העניין לנתחים שונים

ויתברר אז שבערך כ-655 אלף מתוך המספר הזה הוא בנייה על ידי המי גזר הפרטי והיתרה

למיגזר הציבורי.

אני לא יודע מה ייגמר מבחינת השנה אבל יש לי תחושה שאם הקצב יימשך כפי שהוא

כי אז אפילו נעבור את השיא שהיה בשנת 1991 וודאי וודאי בכלים ובמערכות אחרות.

סך כל השטח בבנייה בכל השימושים הינו מעל 16.3 מיליון מ"ר, זהו שיא לעומת כל

השנים הקודמות.

משכנתאות. מבחינת הביקוש קצב מימוש המשכנתאות, זה שוב אינדיקטור די רציני,

נשאר גבוה אם כי בהיקף קצת יותר קטן מאשתקד. כלומר אם בשנה שעברה רשמנו כמעט

ביקוש חודשי של כ-4500 משכנתאות לחודש, אנחנו עומדים היום במצב שהביקוש עומד ב-5

החודשים הראשון בסדר גודל של כ-4 אלפים משכנתאות.

קשה לי, עדיין, להגדיר אם ניתן לקבוע האטה משמעותית בקצב המימושים.

החלטת הממשלה מהחודשים מאי - יוני 1994. עם תיאור מצב עכשיווי זה אני מבקש לחזור

אחורנית לסקור בפניכם את הפעולות שנקטנו כדי להניע את המשק לאינטנסיוויות שבו הוא

נמצא כרגע. לפני כשנה הגשתי תכנית מקיפה להאטת הבנייה ולהתמתנות מחירי הדיור.

התכנית התייחסה דאז, כפי שהגשתי אותה לממשלה, לכל המרכיבים בשרשרת "צור
הדירה
קרקע, תכנון, פיתוח, כוח אדם, בנייה ומימון.

חשוב לפרט את ההחלטות שהתקבלו בתחום הקרקע וישום ההחלטות בשטח.



במסגרת החלטות הממשלה לפני כשנה הקשורות לקרקע, נקבע יעד שיווק של 50 אלף

יחידות דיור באזורי הביקוש בשנים 1994 ו-1995. כמו כן הוחלט לבטל מחיר

מינימום במיכרזים, ובנוסף הודגשה החשיבות בקביעת לוח זמנים ואכיפתם.

באשר ליעד של 50 אלף יחידות דיור בשנת 1994, שיווקנו, משב"ש - משרד

הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל, כ-58 אלף יחידות דיור, מהן כ-50 אלף

יחידות דיור באזורי הביקוש. רוב הפרוייקטים שווקו במיכרזים פומביים.

במובן הכמותי, אם כן, אפשר לומר שבעצם השגנו את המטרה כפי שהצבנו אותה

לנגד עינינו. מבין האתרים הבולטים אני מבקש לציין שיווק של כ-8 אלפים

יחידות דיור במודיעין, כ-5 אלפים יחידות דיור בראשון לציון, כ-2200 יחידות

דיור בבאר-שבע, כ-4700 יחידות דיור בבית-שמש, כ-1300 יחידות דיור באשדוד, כ-

1000 יחידות דיור באילת, וכ-1200 יחידות דיור בבת-חפר.

תכניות השיווק לשנת 1995 של משרד הבינוי והשיכון ושל מינהל מקרקעי ישראל

עומדות על כ-70 אלף יחידות דיור. מנסיון העבר אנו קובעים יעד גבוה במיוחד

מכיוון שיש פחת בשוק, לכן עם יעד של 70 אלף יחידות דיור אני מקווה שגם השנה

נצליח לפרסם מיכרזים ולעבור את המספר שהוכתב לנו על ידי הממשלה של 50 אלף

יחידות דיור.

שיווק יחידות דיור בהיקף זה מחייב מאמץ משותף של הרשויות המקומיות ושל

משרדי הממשלה המטפלים בנושאי התכנון, הפיתוח והבנייה.

האתרים הגדולים המיועדים לשיווק בשנת 1995 הם בישובים: כרמיאל ונצרת

עילית בגליל, יוקנעם, חדרה ואור עקיבא באזור חיפה, נתניה, אשדוד, ראש העין,

אלעד, וכפר סבא באזור המרכז, באר-שבע ואילת באזור הנגב, וירושלים, בית-שמש

ואשקלון באזור ירושלים.

באשר למיכרזי קרקע, הוחלט לבטל מחיר מינימום. הסיבה לכך היתה ההערכה

שמחיר מינימום על פי הערכת שמאי מהווה רף תחתון להצעות שממנו אפשר רק לטפס

כלפי מעלה. האומדן שלנו היה שמחיר מינימום גם משמש בעקיפין כגורם שמעלה את

מחירי הדיור, לכן הוחלט לבטל מחיר מינימום במיכרזים אלה.

לגבי לוחות זמנים החלטנו במיכרזי משרד הבינוי והשיכון לדרוש התחלת הבנייה

תוך 4 עד 6 חודשים ממועד הזכייה במיכרז. כמו כן אנו גובים ערבויות להבטיח

עמידה בלוחות זמנים. אגב, התוצאה המאסיווית של מה שקורה, כרגע, במשק מבחינת

המספר הגדול הזה, שמתקרב ל-89 אלף, הוא, בין היתר, בגלל הטעם הזה. במקרה של

פיגור במועדים שנקבעו אנו מחלטים ערבויות.

אני מבקש להבהיר כי המטרה איננה חילוט ערבויות לשמה. אנחנו מעוניינים

להגדיל את כמות יחידות הדיור שמוצעות לשוק ואת כמות הדירות בבנייה.

אני הנחיתי את אנשי המשרד לבדוק כל מקרה באופן פרטני על פי העובדות

הספציפיות. ישנם מקרים שלאחר בדיקה מעמיקה מסתבר כי הסיבות לעיכובים בהתחלת

הבנייה אינן קשורות לקבלן ואינן באשמתו אלא באחריות רשויות מקומיות, או קשורות

לבעיות פיתוח בשטח. במקרים אלה לא חילטנו ערבויות ונאלצנו לשנות תאריכים

בהתאם.

שיטת השיווק. במהלך שנת 1994 ובעקבות החלטות הממשלה הרחבנו את שיטות

השיווק לקרקע לבנייה. אני מבקש להדגיש שבעת תקופת הדוח היו, בעצם, שתי שיטות
שיווק בעיקר
מיכרזי קרקע של מינהל מקרקעי ישראל או במשותף עם משרד הבינוי

והשיכון, והרשמה והגרלה של משרד הבינוי והשיכון.

חלק מהביקורת שננקטה לגבי השיווק, נכונה כשלעצמה, תוקנה או כבר אינה

רלוונטית בעקבות הרחבת שיטות השיווק. מה, הם, בעצם שיטות השיווק לקרקע



למגורים הנהוגים היום על ידינו? 1. מיכרזי מחיר קרקע. בשיטת מיכרזי מחיר

קרקע, התחרות היא על השאלה מי מציע את המחיר המירבי עבור הקרקע. שיטה זו -

שיטת כל המרבה במחיר - נחשבת לשיטה שמשקפת את כוחות השוק בצורה הטובה ביותר.

אני סבור ששיטה זו היא, בהחלט, שיטה לגיטימית ועשויה לפעול בכיוון הנכון

כאשר יתרת המרכיבים במערכה פועלים כפי שצריך. יחד עם זאת אם אין מספיק

קרקעות, לדוגמה, בגלל בעיות ועיכובים תכנוניים למיניהם, זה יכול להיות לגבי

נושאים בוועדות סטטוטוריות ואלה יכולים להיות מקרים של איכות הסביבה ואלה

יכולים להיות אלף ואחד דברים אחרים - יש במיכרזי קרקע גורם מעוות. ראינו כבר

דבר זה גם בעת האחרונה.

אני מבקש לעדכן את חברי הוועדה כי לאור המאמצים האינטנסיביים בשיווק

קרקעות בשנה וחצי האחרונות ניכרת מגמה של היתמתנות במחירי קרקע. מספיק שאציין

שרק לעת האחרונה אם אינני טועה, ויתקנו אותי חבריי אם אני טועה, שהתוצאה של

המיכרז האחרון במודיעין היתה כ-10 דולר על יחידת דיור, בניגוד למה שהיה בעבר.

אבל לא רק זה אלא מי שהולך ובודק את כל הנושא הזה בכל חלקי הארץ יראה כי המגמה

הזאת הולכת ומתמתנת. מגמה זו מוכרת במיכרזי קרקע במהלך שלושת רבעי השנה

האחרונה.

במיכרזים בגין כ-4500 יחידות דיור שפורסמו מאז אוגוסט אשתקד, לדוגמה,

התקבלו מחירים מתחת להערכת שמאי, וזה דבי- מעניין, שבין 2% ל-60%. כלומר ההצעה

הגבוהה ביותר שהתקבלה במיכרז הינה נמוכה מהערכת השמאי עד כדי 60%. יש להדגיש

כי גם באזורים בעלי ביקוש מובהקים כגון ראשון לציון, מבשרת ציון ופתח תקווה

התקבלו מחירים מתחת להערכת שמאי. זה, בהחלט, סממן שמצביע על היתמתנות במחירי

קרקע.

2. מחיר למשתכן. סוג חדש של מיכרז שפיתחנו בעקבות החלטת הממשלה הוא

מיכרז על מחיר למשתכן. במסגרת התכנית, התחרות במיכרזים הינה על מחיר הדירה

הסופי למשתכן, או יותר נכון המיכרז הוא על מטר בנייה סופי למשתכן. במיכרזים

אלו מתקבלים מחירי דירות הנמוכים ממחירי השוק. מיותר להסביר, גברתי מבקר

המדינה ואדוני היושב ראש, שהתכנית הזאת היתה מיועדת, בעיקר, כדי לתת פתרון

לאותם זוגות צעירים או לזוגות צעירים בעלי מעמד סוציו אקונומי מורכב. רצינו,

בהחלט, להתייצב לצדם ולעזור להם.

במסגרת התכנית כ-50% מהדירות מכל פרוייקט מיועדות למכירה לזכאי משרד

הבינוי והשיכון. יתרת הדירות מיועדות למכירה בשוק החופשי. מחירי כל הדירות

נמצאים תחת פיקוח שוטף וצמוד של המשרד.

עד סוף שנת 1994 שיווקנו כ-2500 יחידות דיור במסגרת תכנית מחיר למשתכן,

וזאת כחלק מ-7500 יחידות דיור שמתוכננות על פי החלטת ממשלה בנושא לשיווק

במסגרת זו. אני מקווה שעד סוף השנה הזאת ננצל את כל הכמות הזאת.

אני מקווה שנשלים את השיווק ליתרת יחידות דיור במסגרת התכנית כבר בחודשים

הקרובים.

בנה דירתך. תכנית "בנה דירתך" היא תכנית חדשה שהופעלה בשנת 1994

ומיועדת להביא לחסכון במחיר הדירה לזכאים חסרי דירה שנכללים במסגרת הפרוייקט.

התכנית מופעלת על ידי משרד הבינוי והשיכון בשיתוף עם הרשויות המקומיות ומינהל

מקרקעי ישראל.

תכנית בנה דירתך משיגה הוזלה במחירים בגלל שתי סיבות עיקריות; 1.

ההתקשרות היא ישירה בין המשתכנים לבין קבלן מבצע בחסות הרשות המקומית. מבנה

עסקי זה מאפשר ניטרול הרווח היזמי של הפרוייקט - כמעט ואין עלויות הקשורות

בשיווק, פרסום ומימון בנקאי בנייה.



2. עוד מקור להנחה היא הקרקע. בהתאם לכך החליטה מועצת מקרקעי ישראל

לקבוע תשלום של 11%, 51% ו-91% ממחיר השמאי. ההנחה בקרקע מודרגת לפי

קריטריונים של זכאות.

במסגרת התכנית ישנה הפרדה בין שיווק הקרקע ובניית הדירה. הקרקע משווקת

ישירות למשתכנים שזכו בהגרלה, ובמקביל הרשות המקומית מפרסמת מיכרז לקבלן מבצע.

עד היום הזה התחלנו בטיפול במסגרת הפרוייקט בכ-4500 יחידות דיור, בכ-30

אתרים ברחבי הארץ. תוצאות המיכרזים מצביעות על הנחות משמעותיות במחירי הדיור

לעומת רכישת דירה במסגרת השוק החופשי.

הרשמה והגרלה. שיטה נוספת של שיווק קרקעות לבנייה למגורים היא, בעצם,

הרשמה והגרלה. שיטה זו מעוגנת בתקנות חוק חובת מיכרזים ואנו מפעילים אותה

הלכה למעשה במקומות בעלי ביקוש נמוך יחסית.

הפעלנו את השיטה באינטנסיביות בהתחלת שנת 1994, עוד טרם פיתוח השיטות

האחרות שהזכרתי. מאז שנת 1994 הקטנו את השימוש במיכרזי הרשמה והגרלה. כמו כן

ביצענו מספר תיקונים לאור הערות הביקורת.

אני הוריתי לעגן תיקונים אלה בנוהל שיסדיר את השימוש בהרשמה והגרלה,

והנוהל נמצא כאן. בהתאם לנוהל שכבר בהפעלה, ועדה בתוך משרד הבינוי והשיכון

מנמקת אם וכאשר לפרסם מיכרז הרשמה והגרלה.

מיכרזי הרשמה והגרלה יבוצעו באזורי עדיפות לאומית א' ו-ב'. אני מבקש

להזכיר לחברי הוועדה כי על פי החלטת הממשלה ניתנת באזורים אלו הנחה על מחיר

הקרן בגובה של 100%-50% מערכה.

מיכרזי הרשמה והגרלה, בהם נקבעים מחירי הקרקע מראש על ידי השמאי הממשלתי

והם אינם ניתנים לתחרות, הם הדרך היחידה ליישם את החלטת הממשלה בדבר ההנחות.

בהתאם לנהלים החדשים במיכרז הרשמה והגרלה, הזוכה במיכרז יהיה חייב למכור

את הדירות במשך חודשיים מיום פרסומן לזכאי משרד הבינוי והשיכון בלבד. בהתאם

לאותם נהלים יכללו מיכרזי הרשמה והגרלה לפחות שני מיתחמים על מנת להבטיח תחרות

על מחירי המכירה למשתכנים.

קרקע לא מתוכננת. סוג מיכרז חדש שהופעל השנה הינו "מיכרז אופציה

לזכויות במקרקעין שתהליכי התכנון טרם הסתיימו", או בקיצור מיכרז על קרקע לא

מתוכננת. הרעיון מאחורי המיכרז הוא להגדיל את מלאי המקרקעין לשוק בטווחי זמן

ארוכים יותר. בהתאם למיכרז אנו מאפשרים לחברות להשלים את תהליכי התכנון של

קרקע על פי-פרוגרמה תכנונית מוצעת שלנו. בתום תהליך התכנון ואישור התכנית,

החברה שזכתה במיכרז רשאית לממש את האופציה על חלק מהפרוייקט.

אנו פרסמנו מספר מיכרזים כאלו בראש העין ובחבצלת השרון לדוגמה. עד סוף

השנה אני מקווה שנפרסם מיכרזים לקרקעות לא מתוכננות בהיקף של כ-20 אלף יחידות

דיור.

יש להדגיש כי למיכרזים אלו אפיק ארוך יותר ולא נראה תוצאות בשטח עד שנת

1997 ו-1998. בכל זאת חשוב לפעול גם בדרך זו כדי להגדיל את המלאי הקרקעי

שזמין לבנייה. אני רוצה להזכיר לגברתי מבקר המדינה, לאדוני יושב ראש הוועדה

ולחברי הוועדה, את המצב בו התחלתי את תפקידי כשר הבינוי והשיכון, כאשר אז עוד

אמרתי שמבחינת העתודה התכנונית, - זאת עמדה על אפס יחידות קרקע. כלומר כאשר

נכנסתי למשרד התחלנו לעבוד על הקרקע ולא בכדי העניין הזה ארך קרוב לשנה - שנה

וחצי, עד שיכולנו לצאת עם קרקע.

הייתי רוצה שלקראת השנה הבאה או השנה שלאחר מכן אצל שר הבינוי והשיכון



תהיה על המדף, לפהות לקראת 1998 - 1997, מציאות שבח לא נעבוד מן היד אל הפה

ולא כל הזמן נעמיד גם את המינהל וגם את משרד הבינוי והשיכון 24 שעות כדי לבדוק

כמה משחררים כל יום, כל שבוע, כל חודש, מצד אחד, ומן הצד הארור הייתי רוצה

שיהיה על המדף אצל שר הבינוי והשיכון או בממשלה, לפחות רזרבה של לפהות בין 20

ל-50 או, אפילו, 100 אלף יהידות קרקע לדיור כי אני סבור שכך צריך להיות.

לסיכום אני מבקש להדגיש מספר נקודות; יש פעילות בנייה עניפה מאד

ומאומצת בתוך השטח;

רמת הפעילות האינטנסיבית היא תולדה של השיווק המאסיבי שהתחלנו בו לפני

כשנה, שממשיך גם עכשיו;

מאגר הקרקע המתוכנן והזמין עדיין מצומצם ביותר, לכן אי אפשר לדבר על

רווחה מבחינת קרקע מתוכננת על המדף שמוכנה לשיווק;

כפי שצויין בביקורת, יש צורך במאמצים משלימים בתחומים שבאחריות מוסדות

התכנון והרשויות המקומיות. כמו כן אנו דנים על דרכים לנצל קרקע פרטית שאינה

מנוצלת בצורה יעילה בגלל בעיות של מימון ביניים ומיגבלות משפטיות למיניהן. רק

בטיפול אינטגרטיבי שתוקף תכנון, פיתוח, מימון וסוגי שיווק מגוונים נוכל ליצור

את המלאי התכנוני הנחוץ כדי שהוא לא ישמש כצוואר בקבוק בייצור דירות לשוק.

אני סבור שאנו בכיוון הנכון. אני לא יכול לומר שאני מרוצה מאד, לא, אני

רהוק מלהיות מרוצה, אני, בהחלט, הייתי רוצה לראות רווחה הרבה יותר גדולה,

וודאי וודאי למרות השידורים שלי אני גם מוכיח זאת על פי דוחות שמוצגים לי פעם

בשבוע. יש היתמתנות במהירי הדירות. אני, עדיין, רחוק מלהיות שקט ורגוע מרמת

המחירים.

אני סבור שאנחנו נמצאים בכיוון הנכון ובכל זאת לגבי התחומים שבאחריותי

הישירה אני מקווה שהתרשמתם מהסקירה הזאת שאנו פועלים באינטנסיוויות ולא צריך

להסתיר מהוועדה שכאשר אנחנו מדברים על נושא של דיור זה לא דבר שנוגע אך ורק

למשרד הבינוי והשיכון אלא יש הזווית של מינהל מקרקעי ישראל, יש הזווית של משרד

הבינוי והשיכון עצמו, אבל יש עוד זוויות אחרות כמו הסיפור של גיבוי פיננסי

לקבלנים שחוששים לגייס כסף מהבנקים. קיימות דרישות מהבנקים על אובליגו בניגוד

לעבר, וקיימת עובדה שהבנקים, בניגוד לעבר, מלווים פרוייקטים בחלקים ולא מוכנים

ללוות את הפרוייקטים מההתחלה עד הסוף.

בנושא המשכנתאות אנחנו נמצאים במשא ומתן מול האוצר, זאת עליה וקוץ בה,

לכן אנחנו ניגשים אליה בזהירות. טיפול מאסיבי בנושא המשכנתאות יכול להביא,

היום, לבום ברמת השוק מבחינת הביקושים, דבר שיכול להביא שוב להעלאת המחירים.

יחד עם כל הסיפור שהגשתי בשנה שעברה עם התכנית הכוללת בנושא המיסוי על הבנייה

אני סבור שאם אני יכול לומר שאלה הם המספרים שאני מדבר עליהם היום, כלומר,

קרוב ל-89 אלף יחידות דיור נמצאות כרגע בבנייה, קצב מימוש המשכנתאות - קרוב ל-

4 אלפים יחידות דיור לחודש, בקשות להיתרי בנייה, התחלות בנייה, כל

האינדיקטורים האלה נותנים יסוד להניח שאנחנו נמצאים פחות או יותר בכיוון

הנכון.

לשלב הראשון, אדוני היושב ראש, גברתי מבקר המדינה, זה מה שיש לי לומר.

בהמשך אני אהיה מוכן להתייחס לכל שאר הדברים, בהתאם למה שתבקשו.

היו"ר די מגן;

אדוני השר, אני מודה לך על התשובה הרחבה והמסודרת שאני מכיר אותה גם

מישיבות קודמות. יש לציין בהקשר הזה של הדברים כי שיתוף הפעולה בינך לבין

הוועדה הוא שיתוף פעולה שראוי להשתבח בו, הכל כדי לתקן, הכל כדי לעבד לקחים,

אבל עם כל הכבוד הייתי מצפה שכשתיתן לנו, היום, תשובה, היא לא תהיה רק בגדר של



תקוות והצבעה על אינדיקציות אלא תבוא, בשם הממשלה, אני מקבל את זאת שהאחריות

היא לא שלך, אבל אתה המוביל לגביה, מה עוד שאתה גם יושב ראש מועצת מקרקעי

ישראל.

אמרת שאתה מקבל את הביקורת, שבעקבותיה יש פעילות אינטנסיבית, אבל כדי

שדעתנו תנוח היינו רוצים לשמוע שהפעילות האינטנסיבית הזאת, לפחות אליבא דמשרד

הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל - נושאת תוצאות. הגברת ההיצע תעמוד ביחס

ישר להגברת הביקוש, זאת אומרת שתהיה תשובה לביקוש המתרחב במיוחד באזורי הביקוש

וההשפעה על כלכלת מדינת ישראל כאשר אנחנו למדים, למיקרא דוח מבקר המדינה,

שההוצאה לדיור עומדת על 20% מסל המצרכים עליו מבוסס מדד המחירים לצרכן. אם

בשנת 1994 הדירות התייקרו ב-60% יותר מעליית השכר לדעתי עובדה כזאת, ואין

חולקים על העובדה, מחייבת את הממשלה לטיפול מהפכני.

הייתי מצפה לשמוע ביתר הדגשה שהתכניות והיוזמות שנקטתם בעקבות הביקורת

אולי גם לפני הביקורת - נושאות כבר פרי.
שר הבינוי והשיכון בי בן-אליעזר
אני מבקש לומר, ואני רוצה שדברי אלה יהיו ברורים, שכל מה שאנחנו עושים

הוא בכיוון הזה. זאת ההתחלה וזה הסוף. התשובה החד משמעית היא במידת היכולת

שלנו להזרים לשוק היצע גדול. זה הכל. ככל שנזרים לשוק יותר היצע של קרקעות

כך אנחנו צופים יותר התחלות בנייה, אם כי אתה מוכרח להבין שבניגוד לעבר, היכן

שהממשלה יכלה לנווט את הנושא הזה דרך הבטחת רכישה, או בנייה תקציבית, כמו

שאנחנו נוהגים, עכשיו, לגבי הוסטלים, כאן משחקים עם כללים אחרים. כאשר משחקים

עם שוק חופשי יש שחקן ממול והוא, בעצם, הקבלן, המבצע. אתה יוצר לו את כל

התנאים אבל אני רוצה לומר כשר הבינוי והשיכון שמה שאני מוטרד ממנו היום, אלה

הם הקבלנים עצמם בכל מה שקשור לנושא המימון. אי אפשר להתעלם מעניין הריביות

או מנושא המשכנתאות.

יש עוד דבר שאני מניח שהוועדה מודעת לו והוא עניין ההעמסות של ראשי

הערים.

אדוני היושב ראש, אני אתן לך מספרים, וחבריי יתקנו אותי אם אני טועה.

בראשון לציון או במעלה אדומים, שני קצוות, ההעמסה על מחיר הדירה עומדת על בין

22 אלף ל-25 אלף דולר - תשתיות על. על מה מדובר? - מדובר על מוסדות,

מידרכות, תאורה, כבישים, מועדון, קאנטרי, - כל זה, כאמור, מועמס על הדירה.

אחת ההוראות שנתתי, רק השבוע, היתה לא לפרסם יותר את דמי הפיתוח.

כאשר היו מיכרזים של בנה ביתך, 500 מטרים באמצע באר-שבע, שאלו אותי: איך

יכול להיות שמדובר על 50 אלף דולר? הצגתי את הנושא בפני סיעה מסויימת

שהופעתי בפניה ואמרתי שבעצם מחירי הקרקע עבור 500 מטר הגיעו בין 17 ל-20 אלף

דולר, אבל ההעמסות עומדות על סדר גודל של 30 אלף דולר.

אני מבקש שתדעו שאני עושה כל מאמץ, אבל כאשר מוציאים היום מיכרזים - הם

חוזרים. אין זוכים, למרות שביטלנו את מחיר המינימום.

אני רוצה להבטיח לכם שכל מה שאנחנו עושים, בוקר, צהרים, וערב, הוא_

שיווק, שיווק ושיווק.

בקשר לשאלה באיזו מידה המינהל עובד ועובד נכון - בשנה שעברה יצאנו מכמה

הנחות שהשנה לא עמדו במציאות. הנושא של איכות הסביבה טירפד לנו עשרות אלפי

יחידות דיור. בשבוע הבא ניזום פגישה אצל השר יוסי שריד לגבי אי אלו מקומות

שאנחנו תקועים בהם, גם בנתניה גם במקומות אחרים.



כל מה שקורה במשרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל משועבד בשנתיים

האלה רק לנושא של תכנון ושיווק קרקעות.

אני מאמין שאם גם שאר המרכיבים במשק יעבדו נכון, הדבר הזה יביא לאיזונים

וגם את ההיתמתנות במחירי הדירות.

היו"ר ד' מגן;

תודה. רשות הדיבור לחבר הכנסת רענן כהן, ואחריו - חבר חכנסת לס.

רענן כהן;

אדוני היושב ראש, גברתי מבקר המדינה, אדוני ראש מינהל מקרקעי ישראל, אני

משבח את משרד הבינוי והשיכון ורוצה לעשות הפרדה מוחלטת בין הפעילות של משרד

הבינוי והשיכון לבין הפעילות של מינהל מקרקעי ישראל, ולא במקרה אני עושה את

ההפרדה הזאת. בסופו של דבר אם למשרד הבינוי והשיכון היתה אפשרות לפעול מבחינת

הבנייה או מחירי הקרקע, אין לי ספק שהוא יכול היה להגיע לתוצאות הרבה יותר

טובות ואי הגעה היא לא בגלל שר הבינוי והשיכון אלא בגלל המציאות שקיימת בשטח.

לכן אני עושה את ההפרדה המוחלטת.

הכנתי עבודה שממנה אפשר להבין שמשרד ממשלתי שמופקד על קרקעות הלאום,

קרקעות מדינה, הופך להיות הספסר הגדול ביותר של מדינת ישראל מבחינת עלות

המחירים והתוצאה שאנחנו רואים אותה בשטח. כל המרבה במחיר הוא, בעצם, הזוכה,

וכל שקל שמינהל מקרקעי ישראל זוכה בו - מדינת ישראל מפסידה פי 4 או פי 5 כיוון

שמצד אחד מכניסים כסף לאוצר המדינה ומן הצד האחר משלמים בהוצאה לטווח ארוך,

הוצאה הרבה יותר גדולה אם יש עליית מדד כאשר רק חובות פנימיים יש לנו קרוב ל-

200 מיליארד שקל. כל אחד יכול לעשות את החשבון הזה.

אם ניקח, לדוגמה, את שטח המשתלה, שם נמכרה אדמה ב-160-170 אלף דולר.

ריבונו של עולם, אם רק קרקע לדירה עולה מחיר כזה, כמה הדירה צריכה לעלות?

עי אילן;

מה אפשר לעשות?

רענן כהן;

אפשר לעשות; אנחנו רוצים לעזור בתחום הזה.

ב-5 השנים, מינואר 1990 עד 1995, מדד יוקר המחיה עלה ב-95%.

אני רוצה לציין לשבח כי מחירי תשומות הבניה ירדו באותה תקופה, ריאלית, ב-

6,7%, בערך ב-7%. לעומת זאת מחירי הדירות עלו ב-41% ריאלית באותה תקופה.

בהנחה סבירה ושמרנית שחלקה של הקרקע ממחיר הדירות בתחילת שנת 1990 היה כ-

30%, הקפיצה במחירי הקרקעות מאז ועד היום הגיעה ל-125%. תראו איך הקרקע

יכולה ליצור מערכת מדהימה מבחינת העליות.

אני מבקש להוסיף נתון מעניין; היתה תכנית אב לשנות האלפיים, שהוכנה עבור

משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית,

שפורסמה ב-1993, שאמרה ש-81,1% מכלל שטח מדינת ישראל, לא כולל את הנגב, ואני

מדגיש את העובדה הזאת, - עדיין אינם מנוצלים. מכאן שהעתודה לפיתוח עבור

שימושים מגוונים קיימת, ובהיקפים עצומים.



אני רוצה לדבר אתכם, עכשיו, רק על אזור המרכז. אדוני השר, באזור המרכז,

מגדרה עד חדרה, שגודלו 1412 ק"מ ושיעורו 6.5% משטח המדינה, התגוררו בשנת 1994

2 מיליון ו-280 אלף תושבים, והצפיפות בו הגיעה ל-1614. אפשר להביא, בהקשר

הזה של הדברים, דוגמאות של ערים אחרות בעולם כמו לונדון שבה הצפיפות מגיעה ל-4

אלפים, פריז - 7700, שיקאגו - 3300, סאן-פרנציסקו - 3600, וכך הלאה, אבל אנחנו

יכולים, היום, להכפיל את מספר התושבים באזור הזה של בין גדרה לחדרה ועדיין

לחיות בצפיפות סבירה מאד, פחות אפילו מהמטרופולין שציינתי. בטוקיו, לדוגמא,

הצפיפות מגיעה כדי 9800.

מכאן אני עובר למינהל מקרקעי ישראל וטוען שהגיע הזמן לבדוק את השפעתו, את

מהותו, ואת תרומתו כיוון שאין לי ספק בכך שבראשית הדרך לא היינו יכולים להגיע

למה שהגענו אליו בלי המינהל, אבל היום נשאלת שאלה האם מדינת ישראל צריכה,

בכלל, את מינהל מקרקעי ישראל? אני מאמין שלא.

הכנתי עבודה שעונה על השאלה מה צריך לעשות, אבל אני לא אדבר עליה עכשיו.

מה שכן צריך לעשות הוא לחשוב על שינוי היעדים של מינהל מקרקעי ישראל, ושינוי

האמנה בין קרן קיימת לישראל שאיננה יכולה לעשות שום דבר. אפילו אם מינהל

מקרקעי ישראל רוצה לעשות משהו הוא לא יכול כיוון שיש לו שותף בן 50% במועצה.

גם אם ממשלת ישראל רוצה לבצע - היא לא יכולה, וגם אם שר הבינוי והשיכון שמופקד

על הגוף הזה רוצה לעשות משהו - קשה לו מאד כיוון שבתוך המבנה של מינהל מקרעי

ישראל קיים הרכב פרסונאלי שקשה להעביר אתו החלטות.

אנחנו צריכים לבדוק את הנושא הזה כדי להבטיח שתהיינה לנו קרקעות בצורה

מסודרת ואפקטיבית. אני, לדוגמה, הייתי הופך את המינהל לאגף נכסים של מדינת

ישראל במשרד הבינוי והשיכון, ונותן לו מניית זהב כדי להבטיח שאדמות של מדינת

ישראל לא תימכרנה לזרים. על ידי מניית זהב אפשר לחסום את הבעיה הזאת. במצב

של היום יש בידינו אמצעים מצומצמים של אדמות בלתי מתוכננות, בלתי ידועות למספר

שנים מראש, אמצעים שנותנים אותם בטיפטוף, שבסופו של דבר מעלים את המחירים,

לחצי ביקוש אדירים, רעב לקרקעות, הקצבה מקרית שלא תמיד היא בהתאם למדיניות

ולהחלטות, ומכירת קרקעות במיכרז לכל המרבה במחיר.

עלות מחירי הקרקע בקצב כזה יכולה, פשוט, להשפיע לרעת הכלכלה והפיתוח של

מדינת ישראל.

אדוני היושב ראש, היות וזה נושא רציני מאד אני מבקש שהוועדה לענייני

ביקורת המדינה תקיים דיון מיוחד לגבי מינהל מקרקעי ישראל. אני מבקש אותך

להביא את הנושא הזה לדיון בלי שיקול פרסונאלי - - -

היו"ר ד' מגן;

זה יהיה דיון שלישי - - -
רענן כהן
היות והכנתי עבודה מסודרת אני אגיש אותה לוועדה. בחודש יוני 1986 הוצא

ספר גדול על ידי עורך דין אמנון גולדנברג, כעבודה עבור מינהל מקרקעי ישראל,

שמדברת, גם היא, על כיוון של הפרטה. ההחלטות הגיעו לישיבת הממשלה, הממשלה

קיבלו אותן פה אחד, אבל כאשר הן הגיעו למינהל - ההחלטות מתו כאילו שהן לא

נולדו בכלל.

כל עוד לא עסקתי בנושא הזה ביסודיות וכל עוד לא למדתי אותו, ניחא, אבל

משלמדתי את העניין, ויש צוות של מומחים לסוגייה הזאת, אני מציע לקיים דיון

שאני אגיש לקראתו מסמך בכל מה שקשור לצד התיאורטי, העקרוני.



אני רוצה שיהיה ברור שאני רק רוצח לעזור. ברגע שלשר והבינוי והשיכון

תהיינה יותר אפשרויות בכל מה שקשור לקרקעות - הכל ירד. אין לי טענות לגבי

מינהל מקרקעי ישראל והוויכוח הוא ויכוח אמיתי על סדרי שלטון, בכל מה שקשור

לשאלה האם מה שהיה טוב בשנות החמישים טוב גם לעכשיו? זה ויכוח מעניין מאד,

מרתק, וחובתנו, אם אפשר לעזור למערכת - זאת השעה הטובה לעשות זאת, על ידי כך

נוריד את מחירי הקרקעות, נעשה הפרטה אמיתית, ניתן יתר פתיחות, נעזור לכלכלת

המדינה, לפיתוח של המדינה, נקטין את המעורבות כפי שהיא קיימת היום, ונביא

גאולה למדינת ישראל כי אדמותיה צריכות לחזור לאזרחיה ולבוניה. תודה.

היו"ר ד' מגן;

תודה לך. רשות הדיבור לחבר הכנסת יורם לס.
יי לס
אני מבקש להתייחס למספר נקודות שדיברו עליהן במהלך הישיבה ואשר גם

מצו יינות בדוח מבקר המדינה.

אני מברך מאד על דבריו של השר, ועל המאמץ וההתמקדות של המשרד בנושא של

שיווק יחידות דיור, אפילו לא קרקעות אלא קרקעות שתשמשנה כדי שתהיינה מספיק

יחידות דיור לעם ישראל. ההתמקדות בנושא הזה, שתהיינה כמה שיותר יחידות דיור,

היא מגמה מבורכת.

אני מבקש להסב את תשומת לב השר לדבר שהוא נגע בו בסוף דבריו, אבל אינני

סבור שהוא הציג פתרון לנושא הוצאות הפיתוח שמועמסות על המיגרשים. כוונתי

למיגרשים שנמצאים בבעלות פרטית, שרבים מהם נמצאים באזורי ביקוש, כאשר העבודה

נעשית, הרבה מאד, מול העיריות. יש מצב של מילכוד, שהממשלה צריכה להתגבר עליו,

כאשר לעיריות אין כסף להשקיע בפיתוח. הן, אמנם, גובות השבחות, פיתוח, ביוב,

תיעול וכל מיני דברים, אבל גם לפי דוח מבקר המדינה לגבי העיר בה אני גר, העיר

תל-אביב, באותו אזור שקרוב לשדה דב, צפון מערב העיר, עומדים להשקיע בפיתוח 865

מיליון שקלים, זה הצורך, והשיא של כל האגרות שיגבו שם הוא 367. חצי. אני,

כאמור, מדבר על אזור השמנת.- זאת אומרת שהמחירים גבוהים, וההיטלים גבוהים.

עיריית תל אביב לא תיתן 400 מיליון כדי לפתח את האזור הזה.

בדוח מוזכרת גם העיר פתח-תקווה, אני, זאת פעם רביעית, מדבר על ח-300,

ואני חוזר ואומר כי העיריות לא תוכלנה להרים את העניין הזה.

הממשלה צריכה לבוא עם תכנית פיננסית כדי לעזור לעיריות לפתח את האזורים

האלה כדי לקיים את מה שכבוד השר רוצה לקיים.

השטחים הפרטיים נמצאים באזורי ביקוש. ברגע שיהיה אפשר לבנות עליהם -

העניין הזה יוריד לחצים בדיוק כמו שטחי הלאום. אינני בטוח ששטחי הלאום ברמת-

חובב יפתרו את בעיות המגורים של מדינת ישראל. מכל מקום כאשר השטחים הפרטיים

האלה תקועים בגלל אלף ואחת סיבות, אחת הסיבות היא שלעיריות אין כסף להשקיע

בפיתוח, ולעולם לא יהיה להן.

אני פונה לכבוד השר ולממשלה לפתור את הבעיה הזאת מול השלטון המקומי, ולתת

מימון ביניים על פי המלצת הדוח שמונח על שולחנה של הוועדה באופן כזה שהעיריות

והשלטון המקומי יוכלו לפתח ולהגדיל את ההיצע של המיגרשים לבנייה. זאת נקודה

אחת שהייתי רוצה לחדד.



נקודה שנייה; לעניין הזה לא שמעתי התייחסות, וכוונתי לבנייה לגובה. בסך

הכל אם על אותו מיגרש אפשר לבנות 50 קומות, אף אחד לא צריך להכריח אנשים עם כל

מיני אחוזי בנייה וקווי מיתאר וקווי בניין. מה הבעיה? שיבנו אפילו בקיבוצים

50 קומות. מה יקרה? - העולם יתמוטט?

בנייה לגובה מהווה פתרון להוזלת מחירי הדירות. אני, לדוגמה, גר בקופסת

גפרורים עם 50 דיירים. אני גר בקומפלקס שיש בו 350 דירות ב-7 בתים, כל אחד בן

12 קומות. נכון שהדירות נ יראות כמו קופסאות גפרורים, אבל הבניין עומד על חצי

דונם.

עניין הבנייה לגובה לא תופס תאוצה. מצדי, כפי שכבר אמרתי, הוא צריך

להתקיים גם בשטחים חקלאיים. שישימו במקום אחד גורד שחקים, וסביבו קאנטרי

קלאב. זה לא מוסיף לאיכות החיים? ומה אם זה קורה על גבעה רחוקה מתל-אביב?

תמיד בונים בתים עם רעפים אדומים והתוצאה תהיה בסוף שלא תהיה לנו ארץ ולא יהיו

לנו מיגרשים.

עניין אחר שברצוני לחדד הוא נושא המשכנתאות, ואני מדבר על מיעוטי היכולת.

אני קצת חולק על דברי ידידי חבר הכנסת רענן כהן כיוון שאינני הושב שמינהל

מקרקעי ישראל יצר את המצב שיש במדינה אנשים שמוכנים לשלם במשתלה 160 אלף דולר

עבור קרקע ליחידת דיור. יש כאלה. אם יש כסף - טוב שהמדינה תיקח אותו ולא

תיתן את הקרקע בזול. אם יש מישהו, במדינה, שמוכן לשלם עבור קרקע לדירה 160

אלף דולר, אין לי שום בעיה אם גובים את הכסף על פי כוחות השוק, אם זה כסף

שזורם. יש תקבולי העברות חד צדדיות 900 מיליון דולר. זורמים מחוץ לארץ זרמי

כסף אדירים כמו 4 מיליארד מהמאפייה הרוסית; מצדי שיגיעו מסעודיה, מה איכפת

לי? מכל מקום כתוב בעתון כי זרמי כסף אדירים זורמים מחוץ לארץ, בחלקם

מושקעים בנדל"ן, אז אם זה נדל"ן של המדינה מדוע לא לקחת מכל המרבה במחיר? לא

המי נהל אשם בזה.

אני רוצה להסב את תשומת ליבו של השר לבעיה האמיתית החברתית שלנו, לאלה

שאין להם הכסף, ולשאול מה קורה בעולם בתחום הזה? - בצפון אמריקה, לדוגמה, זוג

צעיר עובר דירה מניו-יורק לאיזו עיירה מרוחקת. האם הוא יכול להמציא ערבים?

מישהו מכיר אותו שם? מדובר על זוג צעיר בודד. מה מקובל שם? שהזוג לוקח

משכנתה שאחרי 25 שנה מקנה לו את הבית בלי ערבים, וזה הגזר. המקל הוא שבכל רגע

אפשר להעיף את הזוג הזה מהדירה, אם הוא לא משלם. אנחנו לעומת זאת חיים על פי

שיטה שמביאים את כל המשפחה כדי שתחתום, ומי שאין לו משפחה משלם שכר דירה ושורף

את הכסף אצל בעלי הדירות. אחרי 20 שנה הוא נשאר בלי דירה. מן הצד השני קיימת

אצלנו הגנה חזקה מאד ואי אפשר להוציא אף אחד לרחוב.

מה אני מציע כדי לעזור לחלשים באמת? אם יש זוג צעיר שאין לו ערבים והוא

משלם, היום, 500-600 דולר שכר דירה, הכסף נשרף, צריך למצוא עבורו תכנית כדי

שהוא יכנס לדירה, ישלם משכנתה מכובדת אם שני בני הזוג עובדים, ואחרי 25 שנה

הדירה תהיה שלו. אם, חלילה, הוא יפסיק לשלם את המשכנתה, הוא יוצא מהדירה

ויקבל את מה שהוא צבר. לא ידוע לי שתכנית כזאת קיימת. היא קיימת בארצות

העולם והיא יכולה לעזור לרולשים שלעולם לא יביאו ערבים, שנאלצים לגור, היום,

בשכר דירה, שלא תהיה להם אף פעם דירה, והמדינה צריכה לתמוך בערבויות מול
הקבלנים ובבנייה זולה, לתת
את הקרקע וכך הלאה. אני מציע לחשוב, ברצינות, על

תכנית כזאת שיכולה לעזור לחלשים. תודה רבה.

היו"ר די מגן;

תודה לך. רשות הדיבור לד"ר אילן.

ע' אילן;

כאשר דנים על שיכון, זה המקרה הקלאסי שביקורת המדינה שעוסקת בדרך כלל

בעבר - משמעותית. כפי שכבוד השר כבר אמר, הנושא הזה מחייב תכנון מראש.



שמענו כי בשנתיים האחרונות נעשו שינויים רבים, ואני אתייחס, בעיקר,

לנושאים שהועלו בביקורת כיוון שפעולות העבר הן אלה שמשפיעות. אנחנו עוסקים

בתחום שבו מחדל שנעשה בעבר יוצר, לפעמים, תוצאות שקשה לתקנן. למשל, בין שנת

1989 לשנת 1994 מחירי הדירות במונחי שכר, וזה הדבר שחשוב ביותר להדגישו, עלו

פי אחד וחצי או פי שניים במושגי הכנסה. אדם, בארץ, צריך 120 חודשי שכר - - -

רענן כהן;

7 שנים בעבר, מול 12 שנים עכשיו.

עי אילן;

?זאת בעיה קשה מאד, וזה גם אחד הדברים שקשה מאד לתקנם. קשה להוזיל את

מחירי הדירות, ובארצות שבהן מחירי הדירות ירדו מאד - נוצרו משברים אחרים. מי

שעוקב אחר שוק ההון יודע שהטוב ביותר הוא לא להעלות את המחירים. להעלות

ולהוריד זה דבר שיוצר בעיות שקשה מאד להתמודד אתן, ואני לא אכנס לפרטי העניין

הזה עכשיו כיוון שזה לא חלק מהביקורת.

מה שקרה בארץ הוא דבר פשוט מאד; בסוף שנות השמונים היה תהליך של ירידה

במעורבות המדינה בתחום השיכון. היו לכך סיבות טובות והצדקות. מה שקרה בסוף

שנת 1989 1990 - היתה מכת ביקושים מבורכת בגלל העלייה הגדולה, אבל זה היה

שינוי שבגללו השוק ספג איזשהו זעזוע. הממשלה מימנה את העלייה, בצדק, אין על

כך ויכוח - - -

שר הבינוי והשיכון בי בן-אליעזר;

הממשלה נתנה את הקרקע חינם, נתנה פיתוח חינם, נתנה תמריצים של עד 10

אלפים דולר, זאת אומרת שמדובר על כך שבהתחלה הממשלה שילמה על כל דירה קרוב ל-

150 אלף שקל עוד לפני שהקבלן שם אבן אחת.

ע' אילן;

על זה היתה ביקורת בדוחות קודמים. הממשלה היתה מעורבת בשנים 1991-1992

בנושא הזה בקנה מידה גדול מאד. בשנת 1992 היתה הערכת מצב, זאת חוכמה שלאחר

מעשה, והיה שינוי במדיניות הממשלה. בשנת 1992 היתה ירידה קטנה מאד במחירים

הריאליים. הממשלה ירדה מאד בבנייה הציבורית בקצב מהיר. היתה הסתמכות על שני

דברים; 1. שיהיה שיווק מאסיווי של קרקעות על ידי מינהל מקרקעי ישראל, מדובר

על סדר גודל של 50 אלף לשנה; 2. שהשוק הפרטי יגדיל את הפעילות שלו. מה שקרה

היה שלשוק הפרטי לא היתה הזדמנות לעמוד במבחן. אם, לדוגמה, התכנון הוא בשנת

1993 עם כוונה לשווק 50 אלף דירות, שיווקו רק 24 אלף.

עד סוף 1991 היתה הפוגה קצרה מאד, ואחר כך בשנת 1993, ובחצי הראשון של

שנת 1994 שוב פעם היו עליות מחירים גדולות מאד מעל תשומות הבנייה. כאשר

המחירים עולים כל כך מעל תשומות הבנייה, עניין זה מוריד במידה רבה את התוקף של

מי שטוען שמחירי הקרקע גבוהים מדי.

יש שתי דרכים להוזיל את מחיר הקרקע; 1. באופן אדמיניסטרטיבי, באמצעות

הגרלות או באמצעות סידורים אחרים לפיהם קרקע ניקנית בזול; 2. למכור יותר

קרקעות. כאשר מוכרים יותר קרקעות המחיר הנמוך הוא תוצאה של כוחות השוק, זה

מצב אחד, מצב רצוי. כאשר לא מוכרים יותר קרקעות ורוצים למכור אותן בזול -

מעבירים רכוש מן הציבור לאנשים מסויימים שלא ברור מי הם ולא תמיד אלה הם אנשים

שהממשלה רצתה ביקרם או שיש עניין ציבורי להעביר אליהם את הקרקע.



הוזלת מחירי הקרקעות בלי להציע הרבה קרקעות היא במקרה הטוב ברכה לבטלה

ובמקרה הרע - חלוקה מחדש של נכסי הציבור לרעת האנשים היותר עניים.

מה שקרה בשנת 1992 היה הקטנת הבנייה הציבורית בלי שהיה היצע מספיק של

קרקע, הדבר הזה תוקן רק בשנת 1994, וזה יצר מדרגה שלרדת ממנה, אם כי היה רצוי,

כיוון שיש לזה השלכות על כושר התחרות של ישראל ביצוא ולגבי דברים אחרים,

השלכות סוציאליות המורות, אבל אני לא אכנס לדברים האלה עכשיו.

יש פעולות בעבר שיש להן השלכות בהווה, ולכך הביקורת מתייחסת. לדוגמה,

בעניין של בנייה רוויה או לא רוויה, שימוש נכון של קרקע קשור למדיניות התחבורה

של ישראל, לתכנון יישובים, ואם לא עושים את כל הדברים בצורה מתואמת - המדינה

קטנה מדי בכדי לבזבז, ומי שנוסע בכבישים מבין שבנייה בצורה מסויימת יוצרת לחץ

שקשה מאד להתמודד אתו בעתיד, יש דברים שיותר קל לקלקל אותם מאשר לתקן אותם.

לתקן - זאת נחשבת פעולה רבה מאד.

עיקר הביקורת התייחסה לתחומים האלה. ברגע שלא היה מספיק היצע לקרקעות,

בשנת 1993, אי אפשר היה לדעת אם היזמים הפרטיים היו מסוגלים להעלות 22 אלף

דירות שהם יצרו בשנת 1991, ל-50 אלף דירות בשנים 1993-4. זה סיכון עצמי. זה

דבר שלא בטוח שהיה מתקיים אבל הוא לא עמד במבחן כיוון שגם לא היה היצע מספיק

של קרקעות.

אני מבין שהיצע לא מספיק של קרקעות היה לא בגלל מדיניות של המינהל אלא

אני סבור שהיו, כאן, יותר בעיות אדמיניסטרטיביות. היתה הנחה שאפשר לבצע דבר

שכנראה על פי המסגרת הארגונית כפי שהיתה אז - לא היה ניתן לביצוע. אני לא

יודע מה המצב היום, אנחנו מדברים תמיד על ביקורת שנעשתה, אבל ייתכן שהיום המצב

שונה לחלוטין ואז פני הדברים אחרים.

ברצוני להרחיב את הדיבור על עוד נקודה שקשורה גם לעבר וגם להווה והיא

הקצאות קרקע במחירי שמאי באמצעות הגרלות או בכל דרך אחרת. אני סבור שבעניין

הזה קיימת קצת אי הבנה בציבור אם כי אני חושב, כפי ששר הבינוי והשיכון אמר,

שיש כבר פעולה מתקנת ברוח הדברים שעליהם דיברנו. מכל מקום כדאי שהדברים יהיו

ברורים.

אם, לדוגמה, יש בשוהם או באזור אחר 100 מיגרשים או 1000 מיגרשים, לא משנה

כמה, ויש הרבה יותר אנשים שרוצים לקנות אותם, אפשר לבחור דרכים גרועות, אפשר

לבחור בדרכים גרועות פחות, ואפשר לבחור בדרך טובה. הדרך הכי גרועה היא לקחת

אדם אחד והוא יגיד מי שמקבל, עד שהרשימה תיסגר. כמובן שזאת דרך גרועה.

דרך פחות גרועה היא להגריל, אבל זאת דרך לא טובה ואני אסביר מדוע. יש 3

סיבות מדוע הגרלות לא טובות; 1. סיבה כלכלית. לא תהיה הקצאה אופטימלית של

קרקע בצורה כזאת. מי שמדבר על בנייה לגובה או על בנייה רוויה בניצול דרך

הקרקע צריך להבין שככל שהקרקע יותר זולה כך הניצול יהיה פהות טוב. אם מדובר

על קרקע זולה כי יש הרבה קרקע - מה טוב. אבל אם הקרקע זולה באופן מלאכותי,

כאשר המינהל מעביר כסף למישהו סתם, זה פחות טוב.

2. בניגוד למקובל לחשוב בהרבה מקומות שמבחינה חברתית וסוציאלית כדאי

לקנות קרקע באמצעות הגרלה בזול, הדבר הזה פוגע בהרבה אנשים. מדוע? כי לממשלה

אין קרקע בכל הישובים, וגם אין לה מספיק קרקע במקומות שיש. מה קורה? קודם כל

יש יישובים באזורי הארץ שבהם אין קרקע ממשלתית אבל הקרקע הממשלתית שייכת לכל

האזרחים. זאת אומרת שאנחנו לוקחים קרקע מכל האזרחים, ונותנים מתנה לחלק

מהאזרחים שגרים באותו מקום שזה רלוונטי.

אני יכול לחשוב על מצב כזה שיש יהודי שעובד באל-על שרוצה מאד לגור בשוהם

כיוון שהמקום קרוב למקום עבודתו. כיוון שכך הוא מוכן להוסיף, שווה לו להוסיף



כיוון שחשוב לו לגור בשוהם מאשר למישהו אחר, אבל אין לו אפשרות לשלם יותר

ולזכות בדבר שהוא רוצה בו מאד בגלל ההגרלה, שלא לדבר על כך שהגרלה מתקיימת

לגבי נושאים נוספים שלא קשורים לעניין.

כפי שכבר ציינתי, לחלק מהאזרחים אין בכלל אפשרות להגיע להגרלה, אבל היא

נעשית על חשבונם כיוון שהקרקע שייכת לציבור כולו.

3. סיבה שלישית שמשרד מבקר המדינה התייחס אליה היא ששיטת ההגרלה מיושמת

בסיוע ממשלתי שאיננו מתוקצב ולא מבוקר. איננו יודעים, מראש, כמה נותנים,

בדיעבד לא מודדים זאת לאחר מעשה, כך שמטבע הדברים העניין הזה לא מופיע בספר

התקציב, הכנסת לא מאשרת זאת, מבקר המדינה לא יכול לבקר אם הדבר נעשה בדרך

הנכונה, זאת אומרת שגם מבחינה כלכלית, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה של ניהול

תקין זאת דרך לא מקובלת. היא יותר טובה מאשר סתם לחלק לפי פרוטקציה, אבל זה

שיש דרך יותר גרועה לא עושה אותה, בהכרח, יותר טובה. זה באופן כללי, על אחת

כמה וכמה כאשר מדובר על הקצאת קרקע ליזמים או לקבנים. קראתי בעתון שהיקצו את

יתרת הקרקעות של פסגת זאב לקבלנים בהגרלה. האם מישהו מניח שהדירות הגמורות

תימכרנה יותר בזול מאשר קרקע שנרכשה במחירי השוק?

נניח ניתן קרקע למישהו בהגרלה. אם זה שווה יותר למישהו אחר, נניח שיש

מיליונר שרוצה לקנות את הקרקע, היא תגיע אליו לא בסיבוב ראשון- אלא בסיבוב שני.

אלא מה? בתהליך הזה מישהו קיבל על חשבון המדינה, וזאת הסיבה שכאשר יש מחסור

בקרקע באזור מסויים אין מנוס מלתת אותה למרבה במחיר. את ההטבות צריך לתת

לאנשים שמגיע להם סיוע. אפשר להשתמש באותו הכסף שבו מכרו את הקרקע ביוקר -

כסיוע, ואז כל אחד יקבל לפי דירוג נכון של האנשים.

אם יש פעולות מתקנות במינהל מקרקעי ישראל כי אז אנחנו שמחים ומאושרים.

אם כמות הדירות המוצעת הולכת וגדלה וזה ישפיע על כך שהמחיה לפחות לא יעלה -

ודאי שזה טוב.

התייחסנו, כפי שכבר אמרתי, לביקורת העבר. לגבי חלק מהשגיאות אני אפילו

לא יודע אם אפשר לתקן אותן. הגענו לרמת מחירים כזאת בארץ שהיא, ממש, מסוכנת

מבחינה כלכלית ואני מקווה שלא נמשיך לעבוד בכיוון הזה.

היו"ר ד' מגן;

תודה. רשות הדיבור למבקרת המדינה.
מבקרת המדינה מי בן-פורת
אני מצטרפת לדברי דייר אילן.

אם מסתכלים קדימה ולא אחורה, אני מברכת על כך שכבוד השר התחשב בביקורת

והוא עושה כמיטב יכולתו כדי לעלות על דרך יותר טובה, יותר משופרת, ואני מאחלת

לו הצלחה.

היו"ר ד' מגן;

לגבי הנושא של עליית מחירי הדירות צריך להבין שיש השפעה וזיקה למשק.

כאשר העלייה תלולה, כפי שהוצבע עליה בתקופה מסויימת, יש לה השפעה הרסנית על

המשק וגם על כל תחומי החיים.



העניין מורכב מאד, ואמרתי כבר בישיבה קודמת שזוז נושא מורכב מאד עם ביקורת

ברורה. ציינתי את שיתוף הפעולה שקיים בין משרד הבינוי והשיכון ומי נהל מקרקעי

ישראל לבין הוועדה ובין הביקורת. אין ויכוח עם המימצאים, הגופים המבוקרים

מקבלים אותם, ומנסים לעשות את המצב טוב יותר, דהיינו - להגביר את ההיצע.

אני מבקש, ברשות חברי בוועדה, להציב לוועדה אתגר, ואני משתמש בסיפא של

דבריו של ד"ר אילן, כיוון שלא כולם יודעים כיצד לפתור את הבעיה. יש בעיה, היא

בעיה קשה, אבל יש ביכולתנו להביא לההלטת כנסת, היא צריכה להיות במסגרת

הסיכומים וההצעות, וסדרת הההלטות האלה צריכות להיות חכמות ומקיפות.

אני מציב בפנינו אתגר, ברשותו ובהסכמתו של השר כך אני מקווה, ומנהל מינהל

מקרקעי ישראל, שלקראת הסיכומים וההצעות מזכיר הוועדה לענייני ביקורת המדינה,

מר ברוך פרידנר, ירכז צוות מקצועי כיוון שאי אפשר להתייחס לנושא הזה מבלי

להיכנס לגופו של עניין גם בראייה המקצועית. אנחנו נשתדל להרחיב את המצע

בנושא הזה כדי לסייע לכולנו להתגבר עליו.

חברים הציעו רעיונות שאני בטוח שיישקלו, וגם אני רוצה לצאת ידי חובה

ולהציע לשר ולמנכ"ל רעיונות. צריך לחשוב על אמצעים להפוך את אזורי הפריפריה

שהם לא אזורי ביקוש, לאזורי ביקוש. אפשר למצוא את הכלים לכך.

שמעתי את ההתלבטות המוצדקת של השר שמצד אחד צריך לעזור לקבוצות החלשות,

לזוגות צעירים. המשכנתאות לא עודכנו מזה שלוש שנים ורוצים לעדכן אותן. חבר

הכנסת לס התייחס לנושא הזה, וגם מהעבודה המקצועית שחבריי עשו, כדאי שד"ר אילן

יבדוק זאת, נכון ל-1992, בתקופה של 10 שנים, משנת 1982 עד 1992, מנתונים

שמתייחסים לתקופה עוד יותר רחבה מסתבר שהחלק האטרקטיבי במשכנתה לא מנוצל. למה

הכוונה? - בדרך כלל משכנתה ניתנת לתקופה של 25 שנה. הפירות עבור הלווה מצויים

אי שם בין השנה ה-15 והשנה ה-25. מכל מקום שם העניין מתחיל להשתלם לו מבחינה

כלכלית. מה עושה המציאות? - בדרך כלל בתוך 15 השנים הראשונות עוברים ליחידת

דיור יותר גדולה.

אני מבקש ממר שאול ברגר ממשרד הכלכלה והתכנון להעביר לך את הנתונים כדי

שתעיין בהם. הנדיבות היתרה של הבנקים היא לא, בדיוק, נדיבות יתרה.

ביקשתי מהשר לדעת מה גורל הקרקעות אחרי תיקון החלטה 666 בבג"ץ, והוא אמר

לי בטלפון כי במקום החלטה 666 יש החלטה 727. הבג"ץ היה פסילה על רקע טכני - -

ע' וכסלר;

פסילה על רקע ניגוד עניינים - - -
היו"ר ד' מגן
וגם הוא קשור למינהל. נגיע לזה בדיון שנקיים יחד עם שר המשפטים.

רענן כהן;

אני מבין שהתוכן נשאר אותו התוכן.
היו"ר ד' מגן
כן.



שר הבינוי והשיכון ב' בן-אליעזר;

הבוקר התקיימה ישיבת מועצת המינהל, הבאנו את תיקוני החלטות 666, ו-667

להחלטה 727 אם אינני טועה, כאשר באופן עקרוני אין שינוי מהותי. התיקון התחשב,

בעצם, בשתי הערות; 1. אי נוכחות כל אלה שמעורבים בנושא הזה; 2. הסכם בין

הפרקליטות לבינינו לגבי תכולת החלטה 666, והיא תוקנה בהתאם לסיכום שהושג בין

הפרקליטות ובית המשפט.

אני שמח על הצורה שבה דייר אילן הציג את הדברים כיוון שהם אינם פשוטים כלל

ועיקר. בין היתר הוא כן נגע לא נגע, מכל מקום השתמע מדבריו כאילו אני אחראי

על שוק הבנייה, הבעיה שלי כפולה; מצד אחד - לספק את הסחורה, ומן הצד האחר

אני צריך לוודא ששוק הבנייה לא יתמוטט. לפעמים על ידי שגיאה אפשר להביא

להתמוטטות של כל שוק הבנייה בארץ, ואני לא רוצה לפתוח פה לשטן. מכל מקום

הבעיה מורכבת - -

עי וכסלר;

שוק הבנייה לא יתמוטט לבד.
שר הבינוי והשיכון בי בן-אליעזר
אם מדברים על החלטות כי אז צריך לעבוד על רוחב כל הפריסה. במבנה הזה של

בניית דירה צריך להבין שהרבה מאד גורמים מתעסקים. יש, בהחלט, חלקו של משרד

הפנים ובהקשר הזה של הדברים שאני, בהחלט, רוצה לציין שבשנים האחרונות חלה

תזוזה חיובית, אבל עדיין אנחנו רחוקים מלומר שאנחנו מדביקים את הקצב, ואני

מדבר על הרמה הסטטוטורית. יש גם עניין של משרדים אחרים כיוון שמדובר על

ארכיאולוגיה, על איכות הסביבה, ועל מה בעצם לא? אנחנו נעצרים על כל צעד ושעל

לכן אם אתם מביאים איזושהי הצעה, כדאי - - -

היו"ר ד' מגן;

קיימנו דיון מיוחד עם משרד הפנים ונתנו לו ארכה של 6 חודשים.
שר הבינוי והשיכון בי בן-אליעזר
אם אתם מביאים איזושהי הצעה, כי זאת צריכה להיות הצעה מקיפה. מכל מקום

דבר אחד ברור; היצף קרקעות בסיכומו של עניין צריך להביא למיתון, ואין לי צל

של ספק בעניין הזה. הצרה היא שמדברים על תהליכים ארוכי טווח, שלא נעשים

מהיום למחר.

אני מבקש לסיים את דברי ולומר כי אני מודה על המחמאות ועל האיחולים,

וחוזר ואומר כי אנחנו דרוכים לכיוון של יותר שיווק. לקחנו על עצמנו את כל

הערות הדוח.
היו"ר ד' מגן
תודה.
עי ברלינסקי
נושא ההרשמה וההגרלה זכה לדיון רציני מאד בוועדת שרים לתיאום ומינהל,

וקיבל מעמד של החלטת ממשלה כאשר על הפרק עמדו, מצד אחד - עמדת מבקר המדינה



לגבי הפסקת שימוש בטכניקה של ההרשמה וההגרלה, ומן הצד האחר - הנימוקים כבדי

המשקל שמשרד הבינוי והשיכון העלה לצורך להשתמש בטכניקה הזאת במקרים מיוחדים

מאד.

הוועדה הגיעה למסקנה שבעיקרון לא ישתמשו בטכניקה הזאת. אם וכאשר כן

ירצו להשתמש בה, יצטרכו להתחשב בהערות של ביקורת המדינה, כל זאת במסגרת נוהלים

מדוקדקים למדי, ואני שמח שהם הונחו, היום, על שולחנה של הוועדה.

בסך הכל נמצא איזון בין המערכות הללו. עוד לא ראינו את הנהלים, אני

מקווה שהם עונים על הערות הביקורת מצד אחד, ועל הצורך לבנות מערכת יותר נכונה

מהצד האחר.
היו"ר ד' מגן
ישיבה זאת נעולה.

(הישיבה הסתיימה בשעה 12:00)

קוד המקור של הנתונים