ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 27/06/1995

הצעת חוק כלי הירייה (תיקון - מסירת מידע ממשרד המשטרה, הבריאות והפנים), התשנ"ה-1995(מאת חה"כ א' הירשזון, רענן כהן, ש' עמור, י' שפי, די מגן)

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 354

ישיבת הוועדת לענייני ביקורת המדינה

יום גי. כ"ט בסיון התשנ"ה (27.6.95). שעה 14:45
נכחו: חברי הוועדה
די מגן - היו"ר
מוזמנים
משרד מבקר המדינה: יאיר הורוביץ - מנכ"ל

משה שקד - ממונה על אגף
משרד המשטרה
נצ"מ רחל גוטליב - סגן היועמ"ש

סנ"צ רונה קדמי - עוזר ליועמ"ש למשטרה

סנ"צ רמי מור - קצין אג"מ
משרד המשפטים
עו"ד אביטל שטרנברג - ממונה על נושא הייעוץ
משרד הבריאות
עו"ד מרים היבנר-הראל
משרד הפנים
יהודה מירון - הלשכה המשפטית
י ועצת משפטית
אנה שניידר
מזכיר הוועדה
ברוך פרידנר
קצרנית
הדוה בנקין
סדר-היום
הצעת חוק כלי היריה (תיקון - מסירת מידע ממשרד המשטרה, הבריאות

והפנים}, התשנ"ה-1995, מאת חברי הכנסת אי הירשזון, רענן כהן,

ש' עמור , י' שפי, ד' מגן.



הצעת חוק כלי היריה (תיקון - מסירת מידע ממשרד המשטרה,

הבריאות והפנים), התשנ"ה-1995

(מאת חה"כ אי הירשון, רענן כהן, ש' עמור, י' שפי, די מגן)
היו"ר די מגן
אני פותח את הישיבה.

אני מבקש להפנות את תשומת לב הפורום הנכבד לדוח נציב תלונות הציבור 21,

תלונה 13: מידע לא נכון שגרם לביטול רשיונות לנשיאת נשק. מאחר שהגו ועדה לענייני

ביקורת המדינה למדה את התלונה הזאת, סיכמה את דעתה וגם הביאה לכך שהכנסת תקבל

החלטות בעקבות הדיונים בדוה נציב תלונות הציבור, הוגשה הצעת חוק מטעם כמה חברי

כנסת, רובם חברי הוועדה לענייני ביקורת המדינה. זו היתה הצעת חוק גורפת שדיברה

על העברת סמכות הרישוי לפי הוראות חוק כלי היריה משר הפנים לשר המשטרה, אלא

שכאשר הגיע הענין לדיון במליאת הכנסת, פנה שר המשפטים, יושב ראש ועדת השרים

לעניני חקיקה ואכיפת החוק, והציע לא לנקוט חקיקה גורפת בתחום הזה ולהסתפק

בהוראת חוק מצומצמת יותר, אשר תגביר את התיאום בין כל הגורמים העוסקים בחוק

כלי היריה, כדי שלא תחזור על עצמה אותה חלמאות המתוארת בתלונה 13 1:דוח 21 של

נציב תלונות הציבור ושקורית, כנראה, מדי פעם באזורים שונים.

בעקבות זאת נוסחה הצעת חוק מצומצמת יותר, והיא המונחת לפנינו. אני שמח

שהיא עברה בסופו של דבר בתמיכת שר ההמשטרה לאחר סילוק הרבה מאוד אי-הבנות,

ובמהלך הדיון במליאת הכנסת הזכרנו גם את הנוהל הפנימי החדש שעיבדה משטרת ישראל

בעקבות הדיון שלנו בחוק סדרי המינהל (החלטות והנמקות) והיא הגישה לנו את זה ב-

15 במאי. הכוונה היא להמשיך את החקיקה ברוח הנהלים הפנימיים, ברווח דברים שאמר

שר המשטרה וברוח לקחים, שאני מקווה שמשרד הפנים הפיק נוכח כל התקלות שארעו

בנושא הזה, ואינני רוצה להיהכנס כרגע לעניינים הפרסונאלי ים ולמצב המשפטי שבו

נמצא הפקיד האחראי על הענין הזה. בענין זה אני ניזון רק מהעתונות.

בבקשה, גבי אביטל שטרנברג, ממשרד המשפטים.
אביטל שטרנברג
חוק כלי היריה, בסעיפים 11א ו-11ב, מסדיר את אופן העברת המידע ממשרד

הבריאות לפקיד הרישוי. הנוהל הועבר באותה הזדמנות שדנו בחוק ההנמקות. במסירת

המידע מהמשטרה עוסק סעיף 11(2) לחוק כלי היריה. זאת אומרת, הוראה מקבילה

להוראה המונחת כרגע לפנינו כבר קיימת היום בחוק, ואנחנו חושבים שזאת תהיה חזרה

על מה שכבר נאמר היום, ואת שאר הפרטים, שאולי בהם טמון הקושי, ראוי לעבד לא

בחקיקה ראשית, אלא בנהלים.
היו"ר די מגן
לא תיפגעי אם אומר שאין לנו אמון בנהלים והגענו למסקנה, שהגיעם גם לידי

ביטוי בהחלטת הכנסת, שצריך ללכת להוראת חוק מפורשת בענין הזה.



אביטל שטרנברג;

הקושי הוא שההוראות הקיימות היום בחוק הן מפורשות באותה מידה. זאת אומרת,

הן מונסחות באותה רמה של פירוט, אלא אם כן אנחנו יורדים לפירוט רב יותר. מה

שיש לנו בפועל אלה הוראות זהות בתוכנן להוראה המוצעת. הן אפילו יותר מפורטות

ממנה.

היו"ר די מגן;

אמרתי שאני מעוניין לפרט יותר.

בבקשה, היועצת המשפטית לוועדה, גבי שניידר.

אנה שניידר;

לדעתי, יש כאן הרחבה, שספק אם התכוונו אליה, כי כתוב כאן: כל ענין או כל

מידע שיש לו השלכה על ההחלטה אם לתת לאדם רשיון. לדעתי, זה יותר רחב מההוראות

שמופיעות בחוק לענין העברת האינפורמציה על ידי משרד הבריאות או משרד המשטרה,

כי "כל ענין שיש לו השלכה" זה יכול להיות רחב מאוד, ואז יש בעיה אם אין פה

התנגשות בין חוק הגנת הפרטיות לבין החוק המוצע. הייתי רוצה שהדבר יקבל כאן

ביטוי, כי בעצם אין לנו גבול מה זו החלטה או מידע שיש להם השלכה על מתן

הרשיוון. זה יכול להיות כל דבר.

היו"ר די מגן;

בבקשה, נציגת המשטרה.

נצ"מ רחל גוטליב;

מעבר להערה של גבי שטרנברג, שאני חושבת שהיא הערה נכונה, יש כאן סיכון

בעצם העברת המידע הגולמי שעל בסיסו מעבירה המשטרה את ההמלצה שלה. המשטרה מבססת

את ההמלצה שלה על מידע מן המרשם הפלילי ועל מידע מודיעיני. את המידע המודיעיני

וגם חלק מהמידע מהמרשם הפלילי לא ראוי שהיא תעביר לפקיד הרישוי לכלי היריה,

ראשית, משום שהוא לא יידע בדיוק מה לעשות עם המידע הזח. שנית, בזה כשלעצמו יש

סיכון, וזה היה הטעם שבשלו סייגנו לפני כמה שבועות את נוסח התיקון. לכן אני

חושבת שהרחבת מה שכתוב בסעיף 11, יש בה סיכון גם מבחינת פגיעה באזרח, הרחבה

הגורמים שבפניהם יהיה חשוף המידע שנוגע לפרטיותו, וגם מבחינת התועלת שתהיה

בכך, כי

היו"ר ד' מגן;

סליחה שאני קוטע אותך, אבל מה שהטריד אותי ומה שהטריד גם את הוועדה וגם

את הכנסת זו תלונה 13 בדוח נציב תלונות הציבור 21. אני מעריך שלא הכל יודעים

באיזו תלונה מדובר. התלונה מתארת מצב שמתדפקים בכוח על דלת ביתו של תושב

ראשון-לציון ומבקשים לפרוץ, והוא יורה באוויר למטרת אזהרה. אני מספר את הדברים

בקיצור נמרץ. למחרת חחרימו לו את שני כלי חנשק. לאחר מכן, כשהוא פנה למשרד

הפנים וביקש את הנשק חזרה, הפנו אותו למשטרה. הלך למשטרה, הפנו אותו למשרד

הפנים. הלך למשרד הפנים, הפנו אותו שוב למשטרה וחוזר חלילה, עד שנציב תלונות

הציבור התערבה, וכמובן, התהליך ארך הרבה מאוד זמן, ובסופו של דבר הענין הסתדר.



כולנו כאן יודעים - בואו נדבר בצורה גלויה - שהגורם הדומיננטי בנושא

רישוי לכלי היריה הוא משרד המשטרה ולא משרד הפנים. מכל מיני סיבות, פוליטיות

ואחרות, הוחלט בסופו של דבר לא לתקן תיקון גורף ולא להעביר את הסמכות ממשרד

הפנים למשרד המשטרה, וסוכם בין חברי הכנסת לבין ועדת השרים לענייני חקיקה

ואכיפה החוק, שצריך לפחות לוודא שהגורמים הקשורים לתהליכי מתן הרישוי לכלי

היריה יהיו מתואמים ביניהם. מדובר על הרשויות שבסך הכל מרכיבות את הממסד מול

אותו אזרח בעת שהוא מבקש רישוי לכלי יריה.

אנה שניידר;

אבל. בואו ננסה לנתח, על סמך התלונה הזאת, מה יתרום הסעיף הזה. מה היית

רוצה שיקרה במקרה הספציפי הזה בעקבות החוק שאתה מציע היום?

היו"ר ד' מגן;

הייתי רוצה כתובת אחת. כאמור, במקור הרצון היה שהסמכות תעבור למשטרה, אבל

הסכמנו לא ללכת בדרך זו.

אנה שניידר;

מת יגיד פקיד הרישוי לאותו אדם במקרה הספציפי הזה?
היו"ר ד' מגן
הוא לא יגיד לו; לך למשטרה.

אנה שניידר;

אבל מה הוא כן יעשה?

היו"ר ד' מגן;

בבקשה, גברתי.

סנ"צ רונה קדמי;

במקרים מסויימים שיקול הדעת של המשטרה לא מופעל רק על סמך הפרטים הטכניים

שיש במרשם הפלילי או על סמך איזה שהוא מידע שמופיע במסגרת מידע מודיעיני.

לפעמים המשטרה, לצורך הפעלת שיקול דעת, בוחנת את החומר שיש בתיקי חקירה, שוקלת

את זה לאור מידע שיש לאנשי השטח לגבי אותו אדם. מדובר במידע שיכול להיות מורכב

מהרבה מאוד פרטים.

מעבר לשני השיקולים שהזכירה גבי רחל גוטליב, היינו, שהעברת המידע או בסיס

המידע יכולה לשבש הליכי חקירה ולפגוע באזרח מבחינת העברת המידע, אני לא יודעת

איך פקיר רישוי, שאין לו הכלים לכך, יכול לשקול את המידע ועד איזה גבול תעביר

המשטרה את המידע. יתכנו בהחלט מקרים שבהם לא יהיה לפקיד הרישוי מנוס - על אף

שהמידע או איזו שהיא תמצית של נתונית יעברו אליו - אלא לשלוח לשלוח את האדם

למשטרה, כי הוא לא יידע לפרט בפניו את הדברים.



לא יעלה על הדעת, שכדי שלפקיד הרישוי יהיו הכלים המתאימים בענין זה,

תצטרך המשטרה להעביר לו את המידע במרשם הפלילי -נניח שהמידע המודיעיני יהיה

חסוי - ואת עיקר החקירה במקרים שבהם שיקול הדעת שלה הוא על פי החומר הנוסף

שמצוי אצלה. זה נראה לי פשוט לא מתאים.

היו"ר די מגן;

בבקשה, גברתי.
עו"ד מרים היבנר-הראל
כמי שמתייחסת להצעת החוק הזאת מההיבט של משרד הבריאות, כמדומני, ההצעה

הזאת להוסיף את סעיף 11א לא מוסיפה דבר, מפני שסעיף 11ב לחוק כלי היריה אומר

שפקיד הרישוי- מעביר כל שם של מי שמבקש לקבל רשיון לכלי נשק למשרד הבריאות. זאת

אומרת, אין לו שיקול דעת אם להעביר או לא להעביר, אלא הוא מעביר כל בקשה, וזה

גם עונה לבעיה שהעלתה עורכת הדין שניידר בנושא של הגנת הפרטיות.

משרד הבריאות עונה אחד מול אחד. אני לא יכולה לקחת את קובץ וחולי הנפש

ולהעביר אותו בצורה שוטפת, בלתי אחראית ובלתי ברורה לכתובת הנקראת: פקיד

הרישוי, עם כל הכבוד לפקיד הרישוי. אנחנו יכולים לעבוד שם מול שם. מגיעה אלינו

פניה: איקס מבקש רשיון, נא בדקו אותו בקובץ שלכם בבריאות הנפש. במקרה כזה
יכולות להיות שתי אפשרויות
או שאין לי כל מידע לגבי האדם הזה, ואז אין בעיה,

או שיש מידע. המידע יכול להיות משני מקורות: או שהנ"ל אושפז בבית חולים לחולי

נפש, או שיש לגביו הודעה לפי סעיף 11א, קרי, רופא או פסיכולוג שטיפלו באדם

ושחושבים, שאם הוא כבר מחזיק היום או יחזיק בעתיד כלי נשק, הוא עלול לסכן את

עצמו או את זולתו. על זה יש רישום.

ברגע שמגיע אותו שם, הוא עובר במחשב דרך שני צינורות המידע האלה. אם הוא

נפלט, כי אין לגביו רישום, אין בעיה. אם הוא מצוי באחת מהרשימות, גם אז לא

לגבי כל אדם, שבגיל 14 שהה בבית חולים עקב התקף של חצי יום, אנו משיבים

אוטומטית בשלילה. יש שיקול דעת לאחראי על ענין זה, כפסיכיאטור. הרי זה בדיוק
מה שטוענים בפני
פעם הייתי בבית חולים. לעולם אהיה כבול בגלל זה? או אם הלכתי

לפסיכולוג וקיבלתי טיפול, לעולם יתנכלו לי? כאן אני משאירה את שיקול הדעת

לממונה על אותו מאגר, שהוא פסיכיאטור, וזה מקצועו, וגם אם לפעמים אותו אדם היה

מאושפז, עדיין אני לא אומרת שצריכים לסרב לו. שיקול הדעת הוא רפואי גרידא

והוא לעולם לא יוכל לעבור לפקיד הרישוי.
היו"ר ד' מגן
בבקשה, אדוני.
סנ"צ רמי מור
במקרה הייתי באותה ועדה שדנה במקרה של אותו אדם שירה, כאשר מפקד המשטרה

גם ננזף שם. מה שהיה באותו מקרה הוא שהמשטרה, בגלל טעות של המפקד שם, ייחסה

לאדם שירה לצורך הגנה עצמית את העבר הפלילי של האדם שהוא ירה בו, וכתוצאה מכך

היא שגתה בזה שהיא ביקשה לבטל לו את הרשיון. זאת אומרת, זה היה משגה, המשטרה

הודתה בכך וגם תיקנה את המצב.



רציתי לתאר איך הענין עובד היום ולהציע הצעה לפתרון. אני אחראי על היחידה

הזאת. אנחנו עושים בדיקה של סדר גודל של כ-100 אלף בקשות בשנה, שמגיעות ממשרד

הפנים בצורה ממוחשבת. באותן בקשות, שלגביהן יש לנו מידע ומן הראוי שלא יינתן

רשיון לנשק לאדם הנוגע בדבר, אנחנו מעבירים לאותו פקיד רישוי הנוגע בדבר במשרד

הפנים את ההתנגדות שלנו, וזאת לא בלי נימוק. אנחנו אומרים לו: יש לנו התנגדות

בגלל עבר פלילי. כך לשאותו פקיד רישוי יש מידע בסיסי, והוא יכול לתת תשובה
לאזרח ולומר לו
יש התנגדות של המשטרה בגלל עבר פלילי.

אותו אזרח בדרך כלל לא מסתפק בתשובה הזאת והוא פונה למשטרה, וזה לגיטימי

וחוקי, וטוב שיהיה כך. הוא מתכתב אותנו ואומר לנו: בבקשה, תגידו לי מה הסיבה

שביטלתם לי את הרשיון או שלא אישרתם לי את הבקשה.
עו"ד אביטל שטרנברג
הוא מתכתב אתכם או עם פקיד הרישוי?
סנ"צ רמי מור
הוא פונה לפקיד הרישוי. זה האחרון אומר לו: לי אין המידע, כי זה מידע

חסוי. תפנה למשטרה. לאזרח יש שתי דרכים. דרך ראשונה, לבוא לכל תחנת משטרה

ולבקש שייכנסו למסוף המשטרתי ולראות את העבר הפלילי. אולי יש טעות? הוא רוצה

לבדוק. הדרך השניה היא לכתוב לי, ליחידה שלי, ואני בודק את הבקשה. אני מקבל

גם הרבה פניות מחברי כנסת שאומרים לי שיש בעיות.
היו"ר די מגן
טוב שהפורום יידע שזו תופעה.
סנ"צ רמי מור
בהיקף של כ-100 אלף בדיקות בשנה, סדר הגודל של הפניות אלי הוא בערך פניה

אחת או שתיים ליום. הפניות האלה הן לא בגלל זה שאנהנו טעינו, אלא אזרחים, גם
עבריינים, אומרים מטבע הדברים
אני בסדר. אתה בא ומוכיח לו על פי הגליון

הפלילי שלפני שנתיים הוא פרץ, לפני שנה הוא גנב, לפני שלוש שנים הוא ישב חצי

שנה בבית סוהר, ואז הוא אומר: בסדר, תודה רבה, שלום. סך כל הפניות הוא כפי

שאמרתי כבר, אבל הפניות המוצדקות שבהן אנחנו חוזרים בנו - ואם תרצה, אני יכול

להביא גם נתונים - הן בסך הכל בודדות, ממש בודדות, כי אנחנו מתייחסים מאוד

מאוד בקפידה לנושא הזה.

אם אותו אזרח פונה אלי במכתב ואומר: אני מבקש שתגיד לי מדוע פסלת אותי,

אני פורס לפניו את כל המידע, כי מדובר באדם עצמו.
נצ"מ רחל גוטליב
למעט מידע מודיעיני.
סנ"צ רמי מור
למעט מידע מודיעיני, אבל את כל המידע הפלילי אני פורס לפניו. אין לי מה

להסתיר. לכן אני אומר כמוך, גבי שניידר, שאני לא מבין איך החקיקה הזאת תפתור

את הבעיה. אני מצטרף למה שאמרת.



אנה שניידר;

אולי יש לכם איזו שיא הצעה איך כן אפשר לפתור את הבעיה.
סנ"צ רמי מור
ההצעה שלי היא פשוטה.

היו"ר ד' מגן;

אני מציע שנשמע קודם את נציג משרד הפנים. בבקשה.
יהודה מירון
כפי ששמעתם, המערכת עמוסה בהרבה פרטי מידע לאור כמות הבקשות שבה מדובר, ונכון

לעכשיו, מרכז העניינים הוא פקיד הרישוי. כל הבקשות עוברות דרכו, והוא מעביר אותן

הלאה למשרדי הבריאות והמשטרה, וכנ"ל חזרה :סירובים שמגיעים ממשרד המשטרה או ממשרד

הבריאות, הוא מפנה אותם לאזרח ואומר לו: סורבת, או להילופין, אני מתכוון לבטל לך

את הרשיון, יש לך אפשרות לערער. ואז אותו אזרח שרוצה לערער חוזר לפקיד, והפקיד

מחזיר את הענין למשרד הבריאות או למשרד המשטרה כדי שיבדקו לגופו של ענין.
הדבר הכי חשוב בכל הענין
צריך להבין שפקיד הרישוי לא מסוגל להיכנס לגופם של

דברים, ואני חושב שגם אסור שיעסוק בהם. אסור לו להיכנס לעניינים של בריאות הנפש

וגם אסור לו לעסוק בעניינים של מידע פלילי או עניינים מודיעיניים. הדברים האלה

צריכים להיעשות כמו שהם נעשים היום.

כפי שכבר נאמר לכם, נעשות הצהרות מידע תקופתיות בין המשרדים השונים בעזרת

המחשב, כך שהמערכת היום ממוכנת והיא מתעדכנת כל הזמן.
סנ"צ רונה קדמי
רציתי רק להוסיף, שלגבי אופן הפעלת שיקול הדעת של המשטרה, הכנו איזו שהיא

סכמת שיכולה להראות כיצד זה מתבצע ולתמוך בגישה האומרת שפקיד הרישוי לא יוכל

להפעיל את שיקול הדעת. ברשותכם, אני מחלקת לכם את זה.
סנ"צ רמי מור
מאז התלונה התמחשבנו והחלטנו שכל הנושא של טיפול ברשיון נשק יתבצע על ידי

גורם ארצי אחד. בעבר זה התבצע על ידי 11 גורמים בשטח, וכל מרחב משטרתי טיפל בענין

באופן עצמאי. המשטרה הגיעה למסקנה שלא טוב כך, גם בגלל הראיה של השירות לאזרח,

והיא ריכזה את כל הבקשות במטה הארצי. היחידה שלי עוסקת בכל הבקשות בהיבט ארצי.

זאת אומרת, אזרח אינו יכול לקבל תשובות שונות משני גורמים שונים. רק גורם אחד

במטה הארצי מטפל בבקשות. זה חלק מהפתרון של הבעיה.
פתרון נוסף
הכנו טופס שיתן תשובה לאזרח בצורה יותר מפורטת, כך שאזרח מקבל

היום תשובה מפורטת.
הי ו "ר ד' מגן
זה מה שפורסם בנוהל הפנימי האחרון?
סנ"צ רמי מור
כן.
אנה שני ידר
איפה זה מופיע? אולי הפתרון הוא שנכניס לחוק סעיף על זכות ערעור של האזרח

לאינסטנציה אחת מסויימת, ושם יהיה לו מענה.
סנ"צ רמי מור
כך זה גם מקובל היום.

היו"ר ד' מגן;

רבותי, אני רוצה להזכיר שדוח נציב תלונות הציבור מתייחס למעשה למבהר של

תלונות. אני לא יודע בדיוק כמה תלונות דומות הוגשו בנושא הזה, אבל רק כדי לשבר את

האוזן וכדי שנבין כולנו את מידת החשיבות של הנושא, אני חייב לצטט את מה שכתבה
נציב תלונות הציבור באותה תלונה, בסעיפים גי ו-די
"בפברואר 1991" - היינו, רק לפני ארבע שנים, לא לפני עשרים שנה - "הגיש

המתלונן בקשה לבית המשפט שיצווה על המשטרה להשיב לו את כלי הנשק. המשטרה הודיעה

לבית המשפט" - ושוב, שימו לב, התשובות הו לבית המשפט, לא לאזרה הקטן - "כי

הרשיונות להחזקת כלי הנשק בוטלו על ידי משרד הפנים, ולכן אי אפשר להחזירם

למתלונן. המשטרה הוסיפה שאין לה התנגדות כי כלי הנשק יימסרו למי שימציא רשיון תקף

כחוק. המתלונן פנה איפוא למחלקה לרישוי ופיקוח במשרד הפנים בבקשה לחדש את

רשיונותיו להחזקת כלי הנשק. המחלקה הודיעה למתלונן שהמשטרה מתנגדת לחידוש

הרשיונות, וכל עוד תעמוד המשטרה בהתנגדותה, לא תוכל המחלקה להיענות לבקשתו. ב-28

בפברואר 1991 הודיעה המשטרה שהתיק שנפתח נגד המתלונן נסגר. בעקבות זאת פנה

המתלונן למשרד הפנים בבקשה לחדש את רשיונותיו. המשרד חזר והודיע לו כי התנאי לכך

הוא הסרת ההתנגדות מצד המשטרה".

קראתי זאת כדי לומר לכם שיוזמי הצעת החוק המקורית היו נורמליים. הם אמרו: מי

שדומיננטי בענין זה זו המשטרה. מה הסיפור הזה של משרד הפנים? בואו נעביר את הענין

למשטרה, ולא יטלטלו יותר את האזרח.
הממשלה התנגדה ואמרה ליוזמים
נלך להצעה פחות גורפת, אנחנו מבטיחים לכם שיהיה

תיאום בינינו. כשאמרתי שאין לנו אמון, התכוונתי לכך שאנחנו לא מאמינים בתקנות

פנימיות ובנחלים פנימיים. על בסיס מה שלמדנו כאן, על בסיס תלונות שאנחנו מקבלים,

על בסיס החלטות הכנסת בעקבות התלונה הנדונה, אנו מבקשים לוודא באמצעות וחקיקה

שתהיה רק כתובת אחת מול האזרח.

שר המשטרה אשר השיב להצעת החוק בשבוע שעבר אמר שהוא לא מוכן שהמשטרה תעביר

חומר לפקיד הרישוי. אמנם הוא לא אמר זאת במפורש, אבל מותר לי להניח שאין לו

התנגדות לקבל את כל הסמכות לידיו. הוא הציע הצעה ברוח הדברים שאמרה כאן גבי אנה

שניידר לגבי זכות ערעור. הצעתו היתה, אני מצטט מדבריו: "בחוק ייאמר כך: הגורמים,

קרי: המשטרה ומשרד הבריאות, יהיו חייבים לתת את חוות דעתם לא יאוחר מ-30 יום מיום

שהבקשה הופנתה על ידי פקיד הרישוי". זאת אומרת, לקבוע מגבלה של זמן.

אם אקבל את הסיוע המשפטי הדרוש, נגבש הצעת חוק - בשלב זה רק לקריאה ראשונה,

כי אחר כך עוד -נרחיב, נחזור למקורות, עוד נלמד ועוד נבקש סיוע גם ממנהל נציבות

תלונות הציבור, שיש לו אולי עוד דוגמאות - בכיוון מה שאומר שר המשטרה ובכיוון

הגדרת סמכות ערעור, בלי שאדם יזדקק לבית משפט או לנציב תלונות הציבור. אני מבין

שזה מקובל על הכל.
נצ"מ רחל גוטליב
ההצעה של גבי שניידר לגבי זכות ערעור נראית פתרון ראוי לאותה סיטואציה שעליה

מדבר הדוח, והפתרון הזה גם לא מצוי בחוק הקיים. השאלה היא מה תהיה המשמעות של

מגבלת הזמן. אסור לנו לשכוח שמדובר כאן במתן רשיון לכלי נשק שהוא מסוכן לציבור.

מגבלת זמן יש אתה סכנה, ולא זו הבעיה שעליה הצביע הדוח, ולכן לא זה הפתרון.

אני חושבת שהפתרון הראוי הוא הפתרון שהוצע כאן בוועדה, לעגן בחוק זכות ערעור,
כשהמשיב יהיה אותו גורם ממליץ
אם זה משרד הבריאות, המשיב יהיה משרד הבריאות,

ואם זה משרד המשטרה, המשיב יהיה משרד המשטרה, ולא שהאזרח יטורטר בין הרשויות.



לדעתי, זה פתרון ראוי שנותן תשובה בדיוק לבעיה שהדוח מצביע עלית, יותר מאשר מגבלת

זמן, כי הבעיה שלנו היא לא מגבלת זמן, ואם נקבע מגבלת זמן בהוק, ובמקרה אחד או

שניים תהיה חריגה ממנה, מה תהיה המשמעות, שיש היתר ואנחנו נותנים לאדם מסוכן לשאת

כלי יריה? יש לנו תקדים אחד לפחות שאני מכירה, של מגבלת זמן בחוק הגנים הלאומיים,

אבל שם היה מדובר על מתן סמכות לפקח לבצע - - -

היו"ר ד' מגן;

יש מגבלת זמן בחוק סדרי מינהל (החלטות והנמקות). אני רוצה להגיד לכם שיש בג"ץ

לגבי התקופה של 45 יום, ואני שמח על הבג"ץ, כי בעידן המחשבים 45 יום זה עידן.
נצ"מ רחל גוטליב
זה לענין הנמקה. כאן מדובר במתן היתר, וזה מרחיק לכת הרבה יותר.

היו"ר ד' מגן;

בכל אופן אני שמח שאנו הולכים ומתקרבים למשהו שמתגבש מתוך קונסנסוס.
עו"ד מרים היבנר-הראל
בהחלט. אני חושבת שזכות ערעור היא דבר מבורך. יתירה מזאת, בסעיף 12 יש

תת-סעיף מאוד משונה, שאנחנו, כמשרד הבריאות, הלבשנו עליו זכות ערעור, היות שהזכות

הזאת היתה חסרה לנו. אדם שנפסל בשל בעיה נפשית בא ואומר: נכון, היתה לי פעם בעיה

נפשית, אבל היום אני כבר בסדר. איפה יכול אדם כזה לבוא ולהשמיע את דבריו במנגנון

הזה?

סעיף 12(ג) הקיים אומר: "פקיד רישוי רשאי לדרוש ממבקש רשיון להיבדק אצל רופא

שקבעו המנהל הכללי של משרד הבריאות לבדיקת בריאותו, ותוצאות הבדיקה יועברו לפקיד

הרישוי". על סמך תת-סעיף זה אנחנו מנסים עכשיו להקים משהו מעין המכון לבטיחות

בדרכים לרשיונות נהיגה, כדי שיהיה משהו דומה גם לגבי ההיבט הבריאותי בנשיאת כלי

נשק. לכן אני חושבת שמשרד הבריאות יבוא בהחלט לקראת ההצעה של קביעת זכות ערעור

בחוק, אלא שאני מבקשת לציין שבנושא הזה של זכות ערעור כדאי בכל זאת לעמוד בקשר עם

הגורמים השונים אצלנו במשרד בנושא של הקמת אותו מכון, כדי שלא תהיה כפילות

תפקידים וכדי שזה אכן ישמש למטרה שלשמה זה נועד. אולם אין לי ספק שזכות ערעור

לאזרח בכל כנה שנוגע לבריאותו הנפשית בהחלט מקובלת.

היו"ר ד' מגן;

אני חושב שאנו מגיעים להסכמה והבנה בענין זה. אני רוצה להזכיר לכולנו שמדובר

בשלב זה בהכנה לקריאת ראשונה. אני מבקש מהיועצת המשפטית לוועדה שתניח את הצעת

החוק לקריאה ראשונה, תוך הדגשת שני הנושאים שדיברנו עליהם בסוף הדיון: ענין סמכות

הערעור וענין הגבלת תזמן, על דעתו של שר המשטרה. אני חוזר ואומר כי לאחר שהחוק

יחזור מקריאה ראשונה נרחיב את היריעה ונעמיק, וכמובן, נשתדל, כמו שעשינו עד

עכשיו, להגביר את התיאום בין כל הגורמים, כדי שתצא עבודה טובה מתחת ידינו.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15:15)

קוד המקור של הנתונים