ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 20/06/1995

רשות הדואר - פיטורים שלא כדין - עמי 77. תלונה 22 בדו"ח נציבות תלונות הציבור

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' -405

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי. כ"ב בסיוון התשנ"ה (20 ביוני 1995). שעה 12:15
נבחו
חברי הוועדה: ד' מגן - היו"ר

י י שפי
מוזמנים
מרים בן פורת - מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור

אביגדור רביד - מנהל נציבות תלונות הציבור

מירלה במברגר - עוזר בביר לנציב תלונות הציבור

עו"ד חיה רייך - ממונה על מחלקה, נציבות תלונות הציבור

רן לוין - מנכ"ל רשות הדואר

ברבה לוזון - עוזרת למנכ"ל רשות הדואר

אסתי שטרנבך - יועצת משפטית, רשות הדואר

יורם אורבך - מנהל אגף ארגון ומשאבי אנוש, רשות הדואר

מרדבי ועקנין - יושב ראש ועד העובדים, רשות הדואר

מנחם לוין - ההסתדרות הכללית
מזכיר הוועדה
בי פרידנר

רשמה: אי שלהבת
סדר היום
1. רשות הדואר - פיטורים שלא בדין - עמי 77 בדו"ח נציבות תלונות

הציבור (תלונה 22),



רשות הדואר - פיטורים שלא כדין - עמי 77. תלונה 22 בדו"ח נציבות תלונות הציבור
היו"ר די מגו
אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אני מתנצל בשם חברי, יושב ראש ועדת המשנה

לתלונות הציבור, חבר הכנסת אברהם הירשזון, שלא יכל לבוא מאחר שכנראה נפלה

אי הבנה בינינו. זו גם הזדמנות לברך אותו על בחירתו לאחרונה לתפקיד המזכיר

הכללי של הסתדרות העובדים הלאומית ובוודאי הוא עסוק שם בדברים חשובים.

אנחנו נשתדל שטעויות כאלו בוועדה לא תחזורנה בעתיד.
על סדר היום
רשות הדואר - פיטורים שלא כדין.
חי רייך
התלונה שנמצאת לפנינו היא של אדם שהועסק ברשות הדואר בתפקיד שהיה יחסית

חדש ברשות, מנהל רובע דוורים במרחב תל-אביב. הוא הועסק על-פי חוזה מיוחד,

מעמדו היה של עובד ארעי. בשלב מסויים, לאחר שחוזה ההעסקה עימו הוארך מעת

לעת על סמך חוות דעת חיוביות של הממונים עליו, הוא פוטר מעבודתו. המתלונן

סבר שהרקע לפיטוריו נעוץ בשיקולים שאינם ענייניים, כלומר בעובדה שהוא פנה

אל גורמי חוץ בהסתדרות הכללית וביקש את מעורבותם להנעת הרשות להעברתו למעמד

של עובד קבוע ולהענקת זכויות מסויימות כעובד, שהוא חשב שמגיעות לו. היתה

סמיכות גדולה של תאריכים בין המועד שבו היתה פניה אל מנכ"ל הרשות מטעמו של

מזכ"ל ההסתדרות דאז, ישראל קיסר, בשאלה על תנאיי העסקתו של המתלונן, ובין

הוצאתה של הודעת הפיטורים. המתלונן טען בפנינו שסמוך למלאת שנתיים להעסקתו

על-פי החוזה המיוחד הוא ביקש להיפגש עם הממונים עליו במגמה לברר את הנעשה

לקידומו ולהעברתו למישרה קבועה. משום מה פגישות אלה נמנעו ממנו וגם לא נאמר

לו מדוע אין נכונות לדבר איתו ועקב כך הוא ראה מקום בפברואר 1992 לפנות אל

ההסתדרות ולבקש סיוע. הפנייה מההסתדרות אל מנכ"ל רשות הדואר היתה בחודש מרץ

1992 ומי שהיה מנהל אגף ארמ"ש (ארגון ומשאבי אנוש) ברשות ענה להסתדרות

ב-26.3.92 שהאיש עובד על-פי חוזה; שעומדים לשקול את קידומו הקרוב, כלומר

הדרגה תינתן לו בקרוב; שהמעבר למעמד של עובד קבוע אף הוא יישקל בהתאם; היו

איחולים של הצלחה להמשך הדרך שאותו מנהל ארמ"ש העביר באמצעות ההסתדרות אל

העובד. ב- 30.3, קרי 4 ימים מאוחר יותר, קיבל העובד הודעת פיטורים. נמצא

שבמהלך חודש מרץ הממונים הישירים על העובד פנו במי זכרים אל מנהל הארמ"ש

וביקשו את פיטוריו של העובד בטענה שהאיש שוב איננו מתאים לתפקידו. אנחנו

מצאנו שהעובדים הממונים הישירים כנראה חשו איום מסויים על מעמדם. היו הבדלי

אישיות והבדלי אופי בין הממונים לבין העובד, שהיה עובד חדש, ברמה אישית

טובה, וכנראה על הרקע הזה היתה הרגשה מאוד לא נוחה לממונים הישירים

מההתערבות והזירוז בהליכי העברתו למעמד של עובד קבוע. ביקשנו להבין מדוע

במשך שנתיים הם שיבחו אותו, היו חוות דעת חיוביות מאוד על המוטיבציה שלו,

על העשייה שלו, על המקוריות בעשייה והעלאת התדמית של המחלקה שבה הוא עבד,

ואיך לפתע פתאום, בתקופה שבה ישנה מעורבות של ההסתדרות, פתאום טוענים שהוא

אינו מתאים. קיבלנו הסברים שלא שכנעו אותנו, לא מצאנו בהם ממש. ולכן נציב

תלונות הציבור מצאה שהשיקולים שהיו בבסיס ההחלטה לפטרו לא היו ענייניים ולא

היו סבירים. דבר נוסף שראוי להדגשה, ב-28.2.92, קרי כחודש טרם פיטוריו, פקע

חוזה ההעסקה שלו והרשות האריכה את החוזה עד ל-31.12, דהיינו ב-10 חודשים.

והנה זמן קצר מאוד אחרי ההארכה, שנעשתה על סמך חוות דעת חיובית מאוד של

הממונים, באה הודעת הפיטורים. מיכלול הנסיבות האלה נראה כמצביע על שיקולים

זרים, לא ענייניים, ומכאן ההצבעה על כך שהפיטורים נעשו שלא כדין והצורך

שהיה בפיצוי של המתלונן בגין הפסקת עבודתו והפרת החוזה עימו.
היו"ר די מגן
אני קורא את דו"ח נציב תלונות הציבור סמוך למועד הנחתו על שולחן הכנסת.

חשבתי לעצמי להדגיש כמה דוגמאות שהוועדה תצטרך להתייחס אליהן בכובד ראש



ובייתר הדגשה. את התלונה הזו ציינתי לפני כאחת הדוגמאות משום שלכאורה,

בעיני החשדניות, הפיטורים לא נבעו רק משיקולים שלא ממין העניין אלא יתכן

שהיה כאן מעשה של פיטורים על רקע פוליטי. אבל נשמע את הדברים במהלך הדיון

והלוואי ואתבדה.
אי רביד
התוצאה היא כפי שהיא בין הייתר כי לאחר שהופסק החוזה העובד לא היה

מעוניין לחזור לעבודה. אם היינו קובעים שהפיטורים בטלים, האיש היה חוזר

למקום עבודתו. במקרה הזה הוא רצה יותר את הפיצוי מאשר את החזרה עצמה.
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מי בן-פורת
לא ברור שהוא היה חוזר לעבודתו, מפני שזה היה חוזה מיוחד ואין הלכה

ברורה בכיוון הזה, ההלכה קצת אפילו בכיוון המנוגד. אפילו אם היה רוצה

לחזור, לא בטוח שניתן היה לעזור לו לשוב לעבודתו.
היו"ר די מגו
גם מכך אולי צריך להפיק איזשהו לקח. אנחנו למדים שהעובד לא היה מעוניין

לחזור וממילא לא נדרשת פה להפעיל את סמכותך, אבל את אומרת שאם הוא היה מבקש

לחזור אז היתה בעיה מסויימת.
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מי בן-פורת
היתה בעיה להחזירו לעבודה בגלל הלכות של בית המשפט העליון, בגלל המצב

המשפטי ומפני שיש לו זכות על-פי חוזה ואין לו זכות להארכת חוזה. לעיתים

קורה שהשיקול לפיטורים הוא כל כך פסול שלפי דעתי הוא יכול לגבור על הפסיקה,

ולכן אינני בטוחה מה היה קורה. כאן לא היינו צריכים לשקול את זה מפני שהוא

ממילא לא היה מעוניין לחזור.
הי ו"ר ד' מגן
על כל פנים, אם גבירתי תחשוב שיש מקום שהוועדה תיכנס לעניין העקרוני הזה

ותבהיר את סמכויות הנציב גם לעניין של שמירת מעמדו של עובד במקום עבודתו גם

אם הוא חתום על חוזה מיוחד, אם תחשבי שכדאי לדון בעניין תאמרי לנו ונשמח

לדון בכך.
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מי בן-פורת
ובאותה רוח הבעתי את דעתי גם במשרד, כאשר שוחחנו על הנושא, שלמשל אילו

הוא היה מגלה שחיתות במקום עבודתו ובגלל זה היו מפטרים אותו בזמן שיש לו

חוזה מיוחד, וברור למה פיטרו אותו, כשיש עליו דיעה טובה, יכול להיות שהסעיף

המסויים הזה, של הגנה על אדם שמגלה שחיתויות, היה גובר על ההלכה. בדרך כלל

אנחנו לא הולכים רק לפי החוק אבל קשה להתגבר על עצם העובדה שאין זכות

מוקנית לחדש חוזה או להאריך אותו.
ר' לוין
מר יורם אורבך הוא מנהל אגף ארמ"ש (ארגון ומשאבי אנוש) החדש והוא י יסביר

את הענין, אלא אם כן גברת אסתר שטרנבך תרצה לפתוח ולומר משהו קודם לכן.
אי שטרנבך
אני רוצה לומר שאנחנו קיימנו במלואן את המלצות המבקר והאיש קיבל את מלוא

הפיצויים.
יי אורבך
מעבר לזה שהאיש קיבל את מלוא כספו, כפי שנקבע על-ידי הנציבות, הוצאנו גם

הנחיות לכל המנהלים בכל נושא הפיטורים, בדיוק על פי הנחיות הנציבות, ואנחנו

מקפידים מאוד שמקרים כאלה לא "חזרו על עצמם. אותם המנהלים לא נמצאים כבר

בתפקידים האלה, אחד מהם כבר לא עובד ברשות בכלל.
היו"ר די מגן
תספרו לנו מה לא כתוב בדו"ח. מי האיש? תדברו חופשי, האם היו כאן- פיטורין

על רקע פוליטי או על רקע אחר?
י י אורבן
ברור לנו מעל לכל ספק שהיתה כאן בעיה בתקשורת הבין-אישית בין המנהל לבין

אותו עובד. אני לא יודע לומר בדיוק למה, האם זה בגלל שהוא שייך למפלגה אחרת

או בגלל שהוא לא מצא חן בעיניו מסיבות אחרות,
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מי בן-פורת
גברת רייך, שהיא בעלת ניסיון רב, אמרה שהיא התרשמה שהעובד פשוט היה טוב

מידי ומישהו חשש שהוא ייקח את מקומו, ולכן הוא לא רצה אותו כעובד קבוע אלא

רק כעובד זמני.
הי ו"ר די מגן
האם זו היתה הרמה - של הממונה הישיר מולו - ולא מעבר לממונה הישיר?

באיזו דרגה נמצא היום מנהל רובע דוורים?
ר' לוין
היום בדירוג החדש זו הדרגה הניהולית הנמוכה ביותר.
חי רייך
אני שוחחתי עם כל דרג הממונים. מעל העובד היה מנהל מחלקה, מעל מנהל

המחלקה היה מנהל מחוז דוורים ומעליו מנהל מרחב. קיימתי שיחות עם כל הדרגים

האלה והתרשמתי שהיו שם בעיות גם של פוליטיקה פנימית, לאו דווקא פוליטיקה

במובן שאדוני קודם התייחס אליו; מאבק של ותיקים מול חדשים; כוחות ברמה

אישית מסו"מת מול כוחות ברמה אישית אחרת; חשש מפני דריסת רגל גדולה מידי

ודלדול בסמכויות; והרצון העז לשקט תעשייתי, שגרם לכך שטרם קבלת ההחלטה על

הפיטורים לא נעשו בתוך הרשות הבדיקות היסודיות, שלדעתנו התחייבו, של

המניעים האמיתיים לפיטורים. קיבלתי את הרושם שהדברים נעשו בצורה די נמהרת

על רקע של תככים אישיים מסוגים שונים ולא ענייניים.
אי רביד
כרב-סרן במילואים יחסית לתפקיד הוא היה עם הכשרת-יתר.
חי רייך
בנוסף לכך ההתערבות החיצונית של ההסתדרות קידמה את פיטוריו.
י' שפי
אני חושב שמנהלים לא אוהבים שפונים לגורמים חיצוניים וגם לא אוהבים

שפונים לוועד העובדים, מה עוד שהוא פנה ישר להסתדרות הכללית. יכול להיות

שהמנהלים החליטו להיפטר ממנו כשהוא עוד "קטן" ולא לתת לו לגדול, כי מי יודע



איזה צרות יהיו ממנו. אני חושב שזו הסיבה לפיטורין. אני לא וזושב שזה המקרה

היחידי, אני מכיר מקרים רבים כאלה, לאו דווקא ברשות הדואר, בכלל במשק

הישראלי. לא אוהבים שעובדים פונים החוצה בתלונות.
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מי בו-פורת
הוא ביקש העלאה בדרגה ונתקל כל הזמן בסירובים עד שהוא החליט לגייס עוד

מישהו לעזרתו.
היו"ר די מגן
הרי לא תמיד המזכיר הכללי של ההסתדרות הכללית פונה באופן אישי ואני

מעריך שהוא לא פנה לרמה של מנהל הרובע או של מנהל המרחב. הוא פנה למנכ"ל?

זאת אומרת שחזקה על מזכ"ל ההסתדרות דאז, מר קיסר, שהוא יידע שהוא מוגבל כאן

מבחינת החוזה המיוחד, ובכל זאת היתה התערבות שכזו על ידי נציג עובדים ברמה

הגבוהה ביותר שהתערב לטובת "העובד הקטן", אך הדבר לא הסתייע בידיו. גם זה

מעורר אצלי כמה תהיות וסימני שאלה ואי-שקט.
מי לוין
אני רוצה להתייחס באופן יותר גלובלי. חוזים אישיים של בכירים זה סיפור

נפרד, אבל יש בעיה קשה לגבי החוזים ברמות הנמוכות, אצל עובדים ארעיים,

שתלויים אך ורק בחסדם של המעסיקים. במקרים כאלה המדינה לא נותנת להסתדרות

ולאיגודים המקצועיים כל דריסת רגל. זה מצב מאוד שכיח במשק, שכל שנה מורידים

משיא התקן בחוק התקציב אבל העובדים הארעיים נמצאים באלפיהם, כי למעסיקים

יותר קל להתעסק עם עובדים מסוג כזה. אני חושב שהגיע הזמן שהכנסת פעם תיקבע

מהו המעמד של העובדים האלה מבחינת שמירת זכויותיהם. היום בשירות המדינה יש

קרוב ל-7,000 עובדים ארעיים. אם לא היה צורך בעובדים, ולכן קיצצו בתקנים,

אז מדוע נשארו 7,000 עובדים ארעיים? איפה החיסכון בכל הנושא הזה? אם

מורידים 10 תקנים ומקבלים תמורתם 20 עובדים ארעיים, איפה החסכון ואיפה

הקיצוץ? היה כדאי שהנושא הזה ייבדק.
היו"ר די מגן
ועדת הכספים וועדת העבודה והרווחה יושבות על המדוכה כבר כמה שנים בעניין

הזה.
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מי בן-פורת
יש גם, כמדומני, תקופה מסויימת שבסיומה חייבים להחליט, או שהעובד הופך

לקבוע, בין אם זה מצריך מיכרז פנימי ובין אם לא, או שהוא מפוטר.
י י שפי
בחוזה אישי עובד יכול להיות ארעי עד בלי סוף, אני מכיר עובדים בתעשייה

האווירית שהם עובדים ארעיים כבר 9-8 שנים.
ר' לוין
היום נציבות שירות המדינה מאפשרת חוזה אישי עד 5 שנים.
מי לוין
נעשים גם כל מיני "טריקים", נותנים את ה-5 שנים, כדי שהעובד לא ייצבור

זכויות, מפטרים אותו ואומרים לו לקבל 3 חודשי אבטלה בשירות התעסוקה, ולאחר

מכן מקבלים אותו בחזרה כאילו הוא עובד חדש. צריך לתת על זה את הדעת.
היו"ר ד' מגן
כשנגיע לסיכומים וההצעות לדו"ח אני אבקש ממזכיר הוועדה, מר ברוך פרידנר,

לנסות ללמוד גם מהדברים שקורים במשרד העבודה והרווחה, ולפני שנגבש את

הסיכומים וההצעות לכל התלונות לנסות להרחיב את היריעה בנושא הזה ואולי

ניתרום את תרומתנו לעודד חקיקה או לעודד איזשהו נוהל חדש בתחום הזה.

נמצא אוהו עובד או חבורת עובדים ב-92 שהצרו את צעדיו של אותו אדם אשר

הגיע עם כישורי-יתר, ולמרות התערבות של הנציגות הבכירה של העובדים בהסתדרות

הכללית הוא בסופו של דבר פוטר ולא חזר. בחרנו בתלונה הזאת כאחת הדוגמאות

ממיבחר התלונות שנציבות תלונות הציבור קיבלה במהלך השנה הקודמת. אני מוטרד

מהרושם שעלול להתקבל אצל העובדים בשטח בעקבות המקרה - העובד בסדר, אולי

יותר מידי בסדר, הוא פוטר, נציב תלונות הציבור מציינת שהתלונה מוצדקת ונעשה

כאן עוול, הוועדה לענייני ביקורת המדינה דנה בתלונה ורשות הדואר אומרת אף

היא שזה לא בסדר, היועצת המשפטית הסתייגה מהענין, האדם קיבל את הפיצויים

לפי מה שנציב תלונות הציבור המליצה - איך אתם מעבדים לקחים בעניין הזה כדי

שבשטח יידעו שאם ייקרה מקרה דומה אל להם חס וחלילה לנקוט באותם צעדים לא

יפים כפי שנקטו כאן?
ר' לוין
אני לא בטוח שלא ייקרו מקרים נוספים, זה תלוי ביושר אישי של מנהלים

ובמנגנוני בקרה שיוציא המטה. בעניין יושר אישי של מנהלים, חלק מתחלפים

ואנחנו משתדלים לבחור את האנשים הטובים, ששוקלים שיקולים ראויים ולא

שיקולים זרים, אני לא יכול להגיד יותר מזה. לעניין נהלים, אנחנו נקפיד

להוציא נהלים ברורים מאוד. אנחנו גם נערוך בקרות בשטח על מנת שפיטורים לא

יהיו בשרירות לב אלא מנימוקים ראויים. להבטיח שבארגון של 5,500 עובדים זה

לא ייקרה, זה מאוד קשה. אני לא יכול להבטיח שבאיזשהו מוסך ברשות הדואר

בבאר-שבע לא ייקרה מקרה כזה. אנחנו נשתדל להגיע לכך שזה לא ייקרה. אני מדבר

על עובדים ארעיים בחוזה - אני לא מדבר על עובד קבוע, אז יש הליכים אחרים

לגמרי, יש לו הגנה של יושב ראש הנציגות שיושב כאן - שמטבע הדברים הדרך

הפשוטה ביותר אם משהו לא בסדר בתיפקודם היא לתת להם לסיים את החוזה ולא

להיכנס לפיטורים מוקדמים. זו גם שיטה הרבה יותר נוחה כי אז לא מסתבכים עם

נציבות תלונות הציבור. אבל הדברים חייבים להיעשות ביושר ומנימוקים ראויים,

וזה תלוי באוכלוסיית המנהלים שקיימת בשטח ובמנגנוני הבקרה. כמו כן כבר

הוצאו הוראות שינון ויוצאו מחדש על רקע הענין הזה.
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מי בן-פורת
אני מקדמת את זה בברכה, מה גם שהאפשרות לא לחדש חוזה היא מאוד גדולה

לאור ההלכה הפסוקה (אם כי בליבי יש משהו על ההלכה הזאת, אבל לא אני קובעת

וכמובן שאני צריכה לנהוג על-פיה). לי נדמה שזה דומה לאדם שקיבל היתר לעסק

לשנה וצריך לחדש את ההיתר, אבל הוא כבר עוסק במשהו וממשיך בו, והעבודה היא

גם דרך חיים ("חיי עבודה"), והוא התפתח והוא רוצה להכיר את המערכת ולהמשיך,

בדיוק כמו שבעל עסק רוצה להמשיך בעסק שלו, במוניטין שלו. ואז בחידוש רישיון

בהחלט מקפידים, אומנם פחות מאשר באי-מתן רישיון, כי חידוש יותר קל, אבל די

קשה. הייתי מעמידה פה את אותם הקשיים לפחות. לכן כאשר יושב הראש אמר שכדאי

לשקול חקיקה בנושא זה לדעתי כדאי לתת על זה את הדעת.
מי לוין
תהיה איזשהי הגנה מקצועית על העובדים האלה, שהם היום ללא הגנה מקצועית

וזה לא הוגן. זה צריך להיעשות בצורת חקיקה.
היו"ר ד' מגן
איך נציגות העובדים מתייחסת לנושא כזה? אולי אתם חצויים ברגשות ובתחושות

או במטרות? מצד אחד יש עובד טוב עם חוזה מיוחד שפוגעים בו; מצד שני ישנם



אלה שייזמו את הפגיעה בו, אלה שרזרדים למקומם, אולי קצת מקנאים, אולי קצת

חוששים לעתידם. איך אתה, כנציג העובדים, מסתדר עם הקונפליקט הזה?
מי ועקניו
אין שום הגנה על אותו עובד אך גם איש גם לא כפה עליו לחתום על החוזה.

הוא חתם על החוזה ביודעו שיכול לבוא יום שחוזהו יופסק ולא תהיה עליו שום

הגנה של ועד העובדים, וכך במשך 5 שנים. הלוואי שייחקקו חוק בכנסת כדי

שהאנשים האומללים האלה י יקבלו הגנה, כי קורים מקרים כאלה, במקומות אחרים

וגם אצלנו, כשאין שום הגנה על האיש. יחד עם זאת, אם האיש מתפקד כהלכה

בתפקידו אין שום מניעה שי ימשיך לעבוד, אדרבא, מנכ"ל הרשות מעוניין באנשים

טובים. אני מכיר את המקרה שדובר עליו, לא היתה כאן שום התנכלות פוליטית.

הממונים הישירים היו דווקא מאותה מפלגה של העובד. במקרה הזה היה מאבק בין

הוותיקים לבין צעיר מהצבא שרצה "לדרוך" על כולם ולהתקדם במהירות. אבל יש גם

זכות לוותיקים, שהם בעלי ניסיון וכישורים, שעברו השתלמויות רבות, אי אפשר

"להצניח" מישהו מהצבא מעל כולם. אנחנו כנציגות העובדים חייבים לשמור גם על

הקיים, בלי לפגוע באף אחד.
מ' לוי ו
דוגמא למה שקורה היום בשרות: המדינה עוקפת תקנים וכך עובדים קרוב

ל-3,000 עובדים בבתי חולים בלי שום הגנה ובלי זכויות. הם אינם עובדי מדינה

ומקבלים שכרם על חשבון איזו קרן מחקרים, שאינני יודע אפילו מה היא, "חוג

ידידים" או עמותות למיניהן. אלו הן דוגמאות קלאסיות שחייבים פעם אחת לבדוק.

לא ייתכן שאדם יבוא בבוקר ולא יידע אם מחר ייתנו לו לעבוד.
היו"ר די מגן
אם יש לך נתונים בענין אני מציע שתעביר אותם למשרד מבקר המדינה וזה

ייבדק.

אני מבקש לסכם. ראשית, הבעיה נפתרה, העובד גם לא ביקש לחזור למקום

עבודתו, וממילא נציב תלונות הציבור לא נדרשה לעניין, אבל הוא קיבל את אשר

נציב תלונות הציבור הורתה לתת לו.
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מי בן-פורת
נתנו לו משכורת עד תום החוזה, מינוס מה שהוא כבר הרוויח, ופיצויים.
היו"ר די מגן
הוא קיבל את הפיצויים שהוא ראוי היה לקבלם בערכים ובסכומים שבהם נקבו.

בגלל מורכבות הנושא ומשום שאנחנו רוצים שהלקחים י יעובדו למקרים דומים, ולא

רק ברשות הדואר, גם הועלו פה רעיונות שכדאי לחשוב עליהם בתחום החקיקה.

אנחנו נרחיב את היריעה בעת שנגיע לגיבוש הסיכומים וההצעות לדו"ח הנציב, כדי

שלקחים שאנחנו נלמד ורעיונות שנשמע שקיימים במסגרות אחרות (שבין היתר חבר

הכנסת שפי הצביע עליהם), ייבואו לידי ביטוי בסיכומים ובהצעות, ואם הכנסת

תאשר אז הם גם יהיו בחזקת החלטות כנסת.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:52

קוד המקור של הנתונים