ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 07/06/1995

דוח הביקורת בשלטון המקומי - עיריית חדרה

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן





פרוטוקול מס' 391

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום רביעי. ט' בסיון התשנ"ה (7 ביוני 1995). שעוז 15;11

נכחו; חברי הו ועדר;;

א' הירשזון - מ"מ היו"ר

ר' זאבי

שי יהלום

מוזמנים;

משרד מבקד המדינה;

מרים בן-פורת - מבקר המדינה

יאיר הורוביץ - מנכ"ל

שלומית לביא - עוזר בכיר למבקר המדינה ודובר המשרד

אריה שילה - משנה למנכ"ל

דב קריינר - ממונה על אגף

ניגם עפיף - מנהל ביקורת ראשי

אמירה משיח - מנהלת ביקורת ראשית

עיריית חדרה;

נחמיה להב - ראש העיר

טוביה רכטמן - גזבר חעיריה

יצחק עזר - רואה חשבון

עו"ד נתן מאיר - יועץ משפטי

עיריה אריכה - יועצת משפטית

גדי דגני - מקדם פרוייקטים

עזרא משה - עוזר ראש העיר

מיכאל שרון - מהנדס העיריה

משרד האוצר;

יוסי קוצ'יק - הממונה על השכר

אהרן עוזיאלי - סגן הממונה על השכר
משרד הכלכלה והתכנון
חיים נוימן - מרכז ביקורת ופיקוח

מזכיר הוועדה; ברוך פרידנר

קצרנית; חדוה בנקין

סדר-היום;

דו"ח הביקורת בשלטון המקומי - עיריית חדרה.



דוח הביקורת בשלטון המקומי - עיריית חדרה

היו"ר א' הירשזון;

אני פותח את הישיבה.

הנושא העומד על סדר היום הוא: דוח ביקורת המדינה בשלטון המקומי, התשנ"ה-

1995, בנושא עיריית חדרה. אבקש מנציג משרד מבקר ממדינה להציג את הנושא.

דב קריינר;
אקרא את התקציר
"הביקורת נערכה בשנים 1992 ו-1993, לסירוגין. בנובמבר 1994 ערך משרד מבקר

המדינה בדיקת מעקב בחלק מן הנושאים שהובאו בדוח על הביקורת בעירייה. במסגרת

בדיקה המעקב גם עודכנו חלק מן הנתונים.
הכנת תכנית מתאר ותכניות מפורטות
עיריית חדרה איפשרה למתכננים, המבצעים עבורה עבודות תכנון ומטפלים למעשה

בכל הנוגע להכנת תכנית מתאר ותכניות מפורטות מטעמה, להימצא במצב של אפשרות

ממשית לניגוד עניינים. העיריה נהגה כך חרף עמדתם המפורשת של יועצה המשפטי,

שנדרש לחוות דעתו על שאלה ספציפית זו, ושל היועץ המשפטי של משרד הפנים, שאף

הוא נתבקש להתייחס לנושא.

חלק הארי מבין 33 עבודות תכנון, שהמתכננים ביצעו עבור יזמים פרטיים,

מתייחס לעבודות שכרוך בהן שיקול דעת תכנוני וציבורי וגם ברירה בין חלופות

שונות. מרבית העבודות התייחסו לתכניות מפורטות, דבר שחייב ייעוץ מקצועי נפרד

לוועדה המקומית, שהוא בלתי תלוי באינטרסים של היזמים הפרטיים. אולם, כאמור,

ייצגו המתכננים בפני הוועדה המקומית, בבואה לדון ולאשר את תכניות היזמים, את

היזמים ובו זמנית גם את האינרסים של הוועדה המקומית.

יתר על כן, המתכננים אף ייצגו את הוועדה המקומית בפני הוועדה המחוזית

בישיבות שבהן דנה האחרונה בתכניות האמורות וכן בישיבות שבהן דנה הוועדה

המחוזית בהתנגדויות שהוגשו. במצב העניינים המתואר נמצאים המתכננים במצב של

ניגוד עניינים אפשרי בין מעמדם כלפי העיריה במסגרת התקשרות להכנת תכנית המיתאר

והתכניות המפורטות לבין מחוייבותם כלפי היזמים הפרטיים.

על העיריה ועל משרד הפנים, באמצעות הוועדה המחוזית, לנקוט צעדים נמרצים

כדי להפסיק מצב זה לאלתר. אשר לתכניות שכבר טופלו שעה שהמתכננים היו במצב

ניגוד ענינים כאמור, מן הראוי לחזור ולבדוק אותן באמצעות גורמים מקצועיים בלתי

תלויים ולבדוק מה המסקנות העולות מבדיקה זו.
הקמת מבנה לתעשיה
הוועדה המקומית יזמה הכנת תכנית מפורטת באזור התעשיה הקיים בחדרה (להלן -

התכנית המפורטת), שמטרתה איחוד וחלוקה לצורך יצירת רצף קרקעי למפעל תעשייתי

גדול באזור, קביעת אזורי תעשיה וכן ביטול דרכים קיימות או מאושרות על פי תכנית

מתאר קודמת. לבקשת הוועדה המקומית, הכינו המתכננים תכנית מפורטת, שעל פיה

אמורה היתה עיריית הדרה, בתור הבעלים של הלקה בשטהה של 4,140 מ"ר (להלן - חלקה

אי), לבצע עסקת חליפין עם חברה קבלנית (להלן - החברה), שבבעלותה הלקה בשטח של

2,710 מ"ר (להלן - הלקה בי).

לפי העסקה אמורה היתה החברה לקבל שטח של 2,710 מ"ר מתוך הלקה אי תמורת

הלקה בי שתימסר לעיריה בשלמותה. בינואר 1988 המליצח הוועדה המקומית בפני

הוועדה המחוזית על הפקדת התכנית המפורטת.

בפברואר 1988 פנתה החברה לעיריה והציעה שחלקה אי תימסר לה בשלמותה,

דהיינו - 4,140 מ"ר, וכי תמורת ההפרש בשטה (1,430 מ"ר) תקבל ממנה העיריה סכום

של 60,000 ש"ח, או סכום אהר לפי הערכת שמאי העירית. ביוני 1988 הודיע ראש

העיריה לחברה, כי העיריה רואה בחיוב את נושא עסקת החליפין ומקיימת משא ומתן

בענין, ועם סיום ההליכים, תתקבל תשובה עניינית.

בפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן - פקודת העיריות) נקבע שהעיריה לא תהיה

רשאית למכור מקרקעין, להחליפם או למשכנם, אלא על פי החלטת המועצה ברוב חבריה

ובאישור שר הפנים או מי שהוא הסמיך לכך. העיריה לא פנתה לשר הפנים וממילא לא

קיבלה את אישורו לעסקת החליפין האמורה.

על פי דיווחי המפקח על הבניה מטעם הוועדה המקומית מיוני 1988, החלה החברה

בבניה עוד לפני שוועדת המשנה לתכנון ולבניה (להלן - ועדת המשנה) דנה בבקשה

להיתר. הבקשה נדונה רק בסוף יוני 1988. ועדת המשנה אישרה את הבקשה להיתר בכפוף

למילוי 22 תנאים, אשר פורטו במכתב מיולי 1988 ששלח מהנדס הוועדה המקומית

לחברה.

בין היתר, חוייבה החברה לשלם לעיריה היטל השבחה לפי הערכת שמאי מקרקעין,

להפריש שטח לצרכי ציבור על שם העיריה, להגיש לאישורו של מהנדס העיר תכנית

לפיתוח השטח ולהזמין את מודד העיריה לפני התהלת הבניה לצורך ביקורת יתדות

הגבולות וקווי הבנין.

כמו כן הודגש במכתב, כי על ההברה למלא אחר תנאי ועדת המשנה ולהסדיר את

הוצאת ההיתר, כי החלטת ועדת המשנה תיהשב כבטלה בתום שנה מתאריך המכתב וכי אין

המכתב מהווה היתר בניה. בפועל לא הוצא היתר בניה.

באוקטובר 1988 הגישה החברה לוועדה המקומית בקשה נוספת לתוספת בניה למבנה

הקודם. גם הפעם ציין המפקח על הבניה כי החברה שוב החלה בעבודות הבניה עוד לפני

שהבקשה נדונה בוועדת המשנה. בפועל, גם במקרה זה לא הוצא היתר בניה מאחר שהחברה

לא מילאה אחרי התנאים שנדרשו על ידי ועדת המשנה.

מהתיעוד שבעיריה עולה כי הבניה הושלמה למרות שלא ניתנו להברה היתר בניה.



על הבקשות להיתרי הבניה חתמו, כבעלי הזכות בנכס, ראש העיריה ומזכירה,

וזאת לפני שהוסדר נושא החליפין בחוזה חתום ולפני שהעיריה קיבלה דבר תמורת שווי

הפרשי השטחים. בכך הקלה העיריה על החברה לקבל לידיה את החזקה בשטח.

יתירה מזו, העיריה לא נקטה צעדים כלשהם במסגרת סמכויותיה להפסקת הבניה

הבלתי חוקית שהיתה ידועה לה מתחילתה. מן התיעוד עולה, כי הבניה הושלמה כבר

באוקטובר 1989, כך שהעיריה ניצבה למעשה בפני עובדה מוגמרת, שהיתה מקשי! עליה

נקיטת אמצעים נגד החברה. מכל מקום, עד מועד סיום הביקורת לא הוצא צו הריסה

מינהלי ואף לא הוגש כתב אישום נגד החברה בענין בניה ללא היתר בניה. העיריה גם

לא חייבה את החברה בהיטל השבחה המגיע ממנה ואף לא ביקשה משמאי מקרקעין להכין

עבורה שומה לצורך זה.

הוועדה המקומית לא דאגה לערוך חישובים של אגרות הבניה ותשלומי חובה אחרים

לגבי שתי הבקשות האמורות, שהיה עליה לדרוש מהחברה לשלמם על פי תקנות התכנון

והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, על פי חוק הרשויות המקומיות

(ביוב), התשכ"ב-1962, פקודת העיריות (אספקת מים) וחוקי עזר של העיריה וכן על

פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.
בדיקת מעקב, שנערכה בנובמבר 1994, העלתה
רק ביולי 1993, דהיינו, לאחר שהמבנה, כאמור, היה כבר מאוכלס כולו, חתמה

העיריה עם החברה על חוזה לחילופי החלקות, אשר אושר כעבור מספר ימים על ידי

מועצת העיריה. בחוזה נקבע, בין היתר, כי בתמורת ההפרש בשווי בין שתי החלקות

תשלם החברה לעיריה 192,073 ש"ח אשר ישולמו בשני תשלומים שווים. סכום זה מבוסס

על השומה המוסכמת ממארס 1992, כשהוא משוערך ליום חתימת החוזה. עוד נקבע בחוזה,

כי התשלום הראשון ישולם בסמוך לאישור מועצת העיריה, ואילו התשלום השני - לאחר

אישור החוזה על ידי שר הפנים או מי שהוסמך לכך מטעמו. מספר ימים לאחר אישור

מועצת העיריה שילמה החברה לעיריה את התשלום הראשון בסך 96,037 ש"ח. בספטמבר

1994 שלחה העיריה את החוזה לממונה על המחוז במשרד פנים לקבלת אישור. עד מועד

סיום בדיקת המעקב טרם אושר החוזה.
רי זאבי
על ידי שר הפנים.
דב קריינר
על ידי שר הפנים או על ידי הממונה על המחוז, שהוסמך לכך מטעמו.

באוקטובר 1994, דהיינו, כשנה ורבע לאחר החתימה על חוזה ההליפין, שלחה

העיריה לחברה דרישה לתשלום היטל השבחה בסך 121,716 ש"ח. עד מועד סיום בדיקת

המעקב טרם שולם ההיטל.

ביולי 1993 העריכה הוועדה המקומית את אגרות הבניה שהגיעו לה מהחברה בכ-

20,000 ש"ח ואת תשלומי החובה האחרים - בכ-251,000 ש"ח, אך הוועדה לא שלחה

לחברה דרישה לתשלום הסכומים האמורים. עד מועד סיום בדיקת המעקב טרם שלחה

הוועדה לחברה דרישה לתשלום המגיע לה ולא הוציאה היתר בניה למבנים שהחברה בנתה.
גביית היטל השבחה
בבדיקת טיפול העיריה בהטלת היטל השבחה ובגבייתו הועלו- הממצאים הבאים:

(א) העיריה נהגה בשנים 1981 - 1989 להעניק הנחה בשיעור של 25% לבעלי

מקרקעין ששילמו את ההיטל במזומן.

עוד העלתה הבדיקה, שהעיריה איפשרה לבעלי מקרקעין החייבים בהיטל לשלם את

מחצית הסכום במזומן ולדחות את תשלום המחצית השניה של ההיטל למספר חודשים, בלי

לחייבם בריבית בגין הסדר התשלומים, כמתחייב מחוק ההצמדה.

משרד מבקר המדינה העיר לעיריה, שמתן הנחה על תשלום ההיטל במזומן או ויתור

על חיוב בריבית בגין הסדר תשלום ההיטל, בדרך שהעיריה נהגה בה, אינם עולים בקנה

אחד עם הוראות חוק ההצמדה והתקנות האמורות. יתר על כן, צעדים אלה פוגעים

במימוש הכנסותיה העצמיות של העיריה, שבתקופה הנסקרת עמדה בגרעונות משמעותיים.

בעקבות הביקורת, הודיעה העיריה למשרד מבקר המדינה, כי במקרים של דחיית

תשלום מחצית ההיטל ניתנו הנחיות להטיל ריבית בהתאם לחוק ההצמדה.

(ב) הוועדה המקומית נוהגת לדחות את עריכתה של שומת השבחה עד למימוש

הזכויות במקרקעין. לאחר ששמאי העיריה מכין הערכת השבחה ומחשב את סכום ההיטל

החל על נכס, עורך מנהל מדור הנכסים של העיריה דרישה לתשלום היטל, לעתים קרובות

עורך מנהל מדור הנכסים גם חישובים של הפרשי הצמדה החלים על ההיטל לפי מדד

המהירים לצרכן או מדד תשומת הבניה, ממועד פרסום התכנית שעליה מבוססת הערכת

השמאי עד מועד הדרישה לתשלום ההיטל.

הבדקיה העלתה, שדרישת התשלום שעורך מנהל מדור הנכסים אינה נבדקת על ידי

עובד נוסף של העיריה; בדיקה כזאת דרושה לפי כללי מינהל כספי תקין.

(ג) בדיקה שערך משרד מבקר המדינה העלתה, שברוב המקרים חישוב היטל חהשבחה

לא עלה בקנה אחד עם הוראות החוק. על פי רוב היה סכום הדרישה קטן מזה שהתחייב

לפי חחוק.
הקמת קניון לב חדרה
ביולי 1983 הגישה חברה קבלנית (להלן - היזמים) לוועדה המקומית, באמצעות

המתכננים, בקשה לקבלת היתר בניה להקמת מרכז מסחרי ברחובות רוטשילד - הגיבורים,

בשטח של כ-29,000 מ"ר, שיכיל שלוש קומות: קומת מרתף תחתון, קומת מרתף עליון

וקומת קרקע (להלן - הקניון); הוועדה המקומית, בישיבתה מיולי 1983, אישרה את

הבקשה של היזמים להיתר בניה, בכפוף לתכנית בנין עיר מפורטת שהכינו המתכננים

ואשר היתה בהליכי אישור בוועדה המחוזית. כאמור, נתנו אותם מתכננים שירותי

תכנון גם לעיריה ואף ייצגו אותה בפני גורמי התכנון השונים. בכך יצרה העיריה

מצב של אפשרות ממשית לניגוד עינינים (ראה גם לעיל).

הוועדה המקומית התנתה את מתן ההיתר בתנאים שונים. היזמים לא קיימו את

התנאים ועקב כך לא קיבלו היתר בניה ולא החלו בביצוע העבודה. רק בשנת 1987,

לאחר שהוועדה המקומית הוציאה ליזמים היתרי בניה, הוחל בביצוע הפרוייקט.



ביוני 1988 חתמה העירית חוזה עם היזמים, לפיו העמידה העירית מקרקעין

שבבעלותה לרשות היזמים לצורך בניית גן ציבורי וחניון. העסקה התבצעה ללא קבלת

החלטה ממועצת העיריה ובלי שהעיריה פנתה לשר הפנים לקבלת אישורו, כדרוש.

העיריה איפשרה ליזמים להקים ולהפעיל חניון תת-קרקעי מתחת לשטח ציבורי

פתוח ומתחת לרחוב הגיבורים ללא הגבלת זמן, ללא תמורה כספית, ללא אישור מועצת

העיריה ובלי שפנתה לשר הפנים לקבלת אישורו, כדרוש.

העיריה העניקה ליזמים הנחות בתשלום היטל השבחה, שהסתכמו ב-630,530 דולר,

בלי שהיתה לה או לוועדה המקומית סמכות להעניק הנחות אלה.

העיריה התירה ליזמים למקם את צוברי הגז בשטח של גן ציבורי - גן המייסדים

שבבעלות העיריה - בעוד שבהיתר להקמת הקניון, שהוציאה הוועדה המקומית בנובמבר

1988, נקבע כי צוברי הגז יותקנו ויוטמנו במגרש שעליו הוקם הקניון שהוא בבעלות

היזמים.

במארס 1990 העבירה העיריה את מפרט הבקשה להתקנת צוברי הגז בגן המייסדים

למנהל לענייני גז, בטיחות ורישוי שבמשרד האנרגיה והתשתית. עד למועד סיום

הביקורת - נובמבר 1994 - לא התקבלה חוות הדעת של משרד האנרגיה והתשתית ולא

הוצא היתר להתקנת צוברי גז בגן המייסדים.

בדיקת מעקב שנערכה בנובמבר 1994 העלתה כי היזמים בנו גלריה בקומה בי של

הקניון בשטח של 321.5 מ"ר, ובה חדרים המשמשים למשרדים ולשירותים שונים. הגלריה

הוקמה ללא היתר בניה ובלי שהעיריה דרשה מן היזמים היטל השבחה בגין תוספת

הבניה.
הקמת השוק העירוני
מתחם השוק הישן שבבעלות העיריה לא ענה על צרכי המסחר המקומיים, ומיקומו

במרכז העיר גרם לקשיי תחבורה והיווה מטרד תברואי ובטיחותי. ביולי 1982 החליטה

מועצת העיריה לאתר לשוק מקום חדש שבו יותקנו שטחי חניה ושטחים ציבוריים

לרווחתם של באי השוק, כדי להבטיח רמת מסחר נאותה. עוד נקבע באותה חלטה, שהקמתו

של השוק תמומן על ידי יזמים פרטיים ועל שטח שאותו יעמידו למטרה זו.

ר' זאבי;

מי יעמידו, היזמים או העיריה?

דב קריינר;

היזמים יעמידו את השטח.

במאי 1984 הסמיכה מועצת העיריה את ראש העיריה וגזברה לחתום על חוזה עם

שני יזמים להקמת השוק העירוני החדש (להלן - היזמים). הבדיקה העלתה, כי החוזה

להקמת השוק נחתם כבר מארס 1984. החלטת המועצה על ההתקשרות התקבלה איפוא

בדיעבד.



במארס 1984 נחתם, כאמור, החוזה בין העיריה לבין היזמים להקמת השוק

העירוני. בחוזה התחייבה העיריה לשלם ליזמים, תמורת הקמתן של 100 חנויות, סכום

בשקלים השווה לסך של 2.8 מיליון דולר, לפי השער היציג של הדולר בעת התשלום.

עוד התחייבה העיריה להעביר ליזמים את הבעלות והחזקה על השוק העירוני הישן

שבבעלותה, בשטח של 2,999 מ"ר, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.

סעיף 188 לפקודת העיריות קובע, כאמור, שהעיריה לא תהא רשאית למכור

מקרקעין או להחליפם אלא על פי החלטת המועצה ברוב חבריה ובאישור שר הפנים או מי

שהוא הסמיך לכך. בהתאם לסעיף 196 לפקודה האמורה, חוזה של העיריה למתן זכיון או

מונופולין, או חוזה שאין להוצאות הכרוכות בו הקצבה מתאימה בתקציב המאושר, טעון

אישור המועצה וכן אישור שר הפנים בכתב.

בחוזה נקבע שהיזמים יבנו חנויות בהתאם לתשריט שיצורף לחוזה, אולם לחוזה

שהוצג למשרד מבקר המדינה לא צורף כל תשריט, למרות בקשותינו המרובות.

שטחי החנויות שפורטו בחוזה הסתכמו ב-1,330 מ"ר, ואילו התמורה הכספית

שהעיריה התחייבה לשלם ליזמים היתה בגין מבנה בשטח של 3,200 מ"ר, דהיינו - שטח

הגדול פי שניים ושליש שמהשטח הכולל של החנויות שפורט בחוזה. בהיעדר תשריט ובשל

אי קבלת הסבר מלווה בתיעוד מתאים מהעיריה, לא הוברר למשרד מבקר המדינה מה הוא

למשעה השטח הבנוי שהעיריה תקבל נוסף לשטחי החנויות, והאם השטח הבנוי הכולל

מתאים לשטח ששימש בסיס להתחייבות הכספית שהעיריה קיבלה על עצמה.

העיריה לא הזמינה הערכת מומחה לבדיקת עלות הבניה וסבירות המחיר שהתחייבה

לשלם ושהסתכם ב-800 דולר למ"ר. למשרד מבקר המדינה לא הוברר מה היו השיקולים

ואמות המידה, שעל פיהם קיבלה העיריה את הצעת היזמים, במיוחד נוכח העובדה שלא

עלה בידיה להציג בפני משרד מבקר המדינה הצעות מחיר מיזמים נוספים.

מחיר השוק הישן, שהעיריה התחייבה להעביר ליזמים על פי החוזה, כחלק מן

התמורה עבור השוק החדש, הוערך ב-896,000 דולר. בחוזה צויין, כי זהו מחיר ממוצע

בין השווי המירבי לבין השויי המזערי שקבע שמאי מטעם העיריה.
הבדיקה העלתה
עוד בספטמבר 1983 ערך שמאי מטעם העיריה שומה. צויין בה שהמקום בו נמצאים

המקרקעין, ששטחם 2,999 מ"ר, הוא 'המרכז היקר ביותר בחדרה'. השומה כללה הערכה

מירבית של 70,000 ש"ח (70 אלף מיליון שקל ישן) - סכום השווה לכ-1.1 מיליון

דולר, לפי שער החליפין דאז - והערכה מזערית של 52,600 ש"ח - סכום השווה לכ-

826,000 דולר, לפי שער החליפין דאז.

לנוכח מיקומו של הנכס באזור היקר ביותר בחדרה, לא הוברר למשרד מבקר

המדינה מדוע נתנה העיריה את הסכמתה לכך ששווי הנכס ייקבע על פי מחיר ממוצע ולא

על פי הערך המירבי שקבע השמאי.

זאת ועוד; על פי הישוב שערך משרד מבקר המדינה, המחיר הממוצע בין השווי

המירבי למזערי הוא 61,300 ש"ח (סכום השווה ל-962,520 דולר, על פי שער החליפין

של חדולר בספטמבר 1983); זאת בעוד שמחיר השוק הישן, כפי שנקבע בחוזה הוא,

כאמור 896,00 דולר. יוצא איפוא שמחיר השוק הישן, שעליו הוסכם בחוזה, היה קטן

ב-66,520 דולר מהמחיר הממוצע שקבע השמאי.



על פי החוזה, היה על היזמים להשלים את בניית השוק תוך 24 חודשים ממועד

קבלת הרשיונות הנחוצים לבניה; עם גמר הבניה היה על היזמים למסור לעיריה את

החזקה בחנויות המיועדות לה. העיריה מצידח התחייבה להעביר באותו מועד את הבעלות

על השוק הישן ליזמים. פעולות אלה היו אמורות להתבצע עד פברואר 1989, אולם עד

מועד סיום הביקורת הסתיימה רק הקמת השלד של מבנה השוק החדש.

בחוזה התחייבה העיריה לדאוג לפינוי דיירי השוק, להקצות להם חנויות בשוק

החדש ולהעביר ליזמים את השוק הישן פנוי מאדם ומחפץ. בשנת 1987 הזמינה העיריה

אצל יועצה המשפטי בדיקה של מהות ההתקשרויות שלה עם המחזיקים ב-80 הביתנים

שבשוק הישן. מסקירה שערך היועץ המשפטי של העיריה באוגוסט 1987 עולה, שהעיריה

לא חתמה על חוזי התקשרות עם 22 ממחזיקי הביתנים בשוק. את יתר הביתנים מסרה

העיריה למחזיקים לפי חוזה בכתב - חלקם בשכירות מוגנת וחלקם בשכירות בלתי

מוגנת.

היועץ המשפטי הציע לעיריה להקים גוף עירוני מיוחד, שיכלול את נציגי מועצת

העיריה, היועץ המשפטי וכן עובד סוציאלי. גוף זה הוא שיקבע נגד מי ממחזיקי

הביתנים להגיש תביעות פינוי ולמי מהם להעניק נכסים בשוק החדש; כמו כן גוף זה

הוא שיקבע את המדיניות בנושאים הבאים: רכישת חנויות בשוק החדש, עריכת חוזים

וגובה התמורה עבור החנויות; כמו כן הוא ינהל משא ומתן עם מחזיקים בעלי זכויות

בשוק החדש בדבר פינוי דוכנים בשוק הישן.

העיריה לא פעלה בהתאם להמלצות יועצה המשפטי; עד מועד סיום הביקורת לא

החלה העירה במגעים עם המחזיקים בביתנים או בהליכים להסדרת פינויים מהשוק.

הסקירה דלעיל, שהעיריה הזמינה מיועצה המשפטי, ניתנה על ידו באוגוסט 1987,

דהיינו, למעלה משלוש שנים לאחר התימה החוזה עם היזמים וכחמש שנים לאחר החלטת

העיריה על הקמת השוק החדש ופינוי השוק הישן.

ניתן היה להניח כי העיריה, שהתחייבה להעביר ליזמים את השוק הישן פנוי

מאדם ומחפץ, תשקול היטב, לפני חתימת החוזה, את המשמעות המעשית של פינוי 80

סוחרים ורוכלים המתפרנסים במקום זה, במרכז העיר, במשך שנים רבות. סביר היה

לצפות כי הפינוי יעורר התנגדות ועלול להיות כרוך בהוצאות ניכרות בעקבות הליכי
הפינוי, כגון
תשלום פיצויים או נקיטת צעדים משפטיים נגד אלה שלא ירצו להתפנות

ולעבור לשוק החדש. מן התיעוד הנמצא בעירית לא עולה כי נושא זה וההשלכה הכספית

הובעת ממנו נדונו במועצת העיריה.

הממצאים שהובאו לעיל מצביעים על שורה של ליקויים, חלקם חמורים ביותר,

בטיפולה של העיריה למציאת פתרון חלופי למתחם השוק הישן במרכז העיר חדרה.

מהלכיה של העיריה בנושא זה היו רצופים מחדלים, התעלמות מהוראות החוק ומתן

הקלות והנחות מפליגות ליזמים על חשבון קופת הציבור, שלגביהם לא ניתן הסבר מניח

את הדעת. אין להוציא מכלל אפשרות שגם שיקולים זרים היו מעורבים בטיפול הכושל

של העיריה בפרוייקט - דבר המעלה חשש לפגעה בטוהר המידות.

הטיפול הכושל של העיריה בכל השלבים של מציאת הפתרון החלופי לשוק הישן גרם

לכך שבסופו של דבר כל הפרוייקט משותק.

בבדיקת מעקב שנערכה בנובמבר 1994 נמצא שהעיריה טרם סיימה את ההתחשבנות עם

היזמים בכל הנוגע להקמת השוק העירוני.

מכלול הממצאים שנתגלו בטיפולה של העיריה בתחומים שנבדקו מעורר חשש מוחשי,

ששיקולים זרים עמדו מאחורי מעשיה ומחדליה, שנותרו, כאמור, ללא הסבר.



הממצאים שהועלו במהלך הביקורת הועברו לידיעת ראש העיריה, אך הוא בחר לא להגיב

עליהם. ראש העיריה נמנע מלענות לפניות בכתב של משרד מבקר המדינה ולא המציא מסמכים

והסברים לגבי ממצאי הביקורת, שחלקם קשים ואף חמורים. רק בסוף יוני 1993, לאחר

פניות חוזרות ונשנות, השיב ראש העיריה תשובות כלליות וסתמיות על חלק מן הנושאים.

יש להתייחס בחומרה רבה לעצם ההתעלמות ביודעין מהצורך להשיב על פניותיו של

משרד מבקר המדינה, התנהגות שאינה מתיישבת עם סדרי מינהל תקינים ועם חובתו של משרת

ציבור.

לנוכח הליקויים החמורים הועלו, על העיריה לנקוט צעדים לתיקונם ועל משרד הפנים

להגביר את הפיקוח על פעולותיה.
ר' זאבי
אני מבין שהביקורת הזו היא בתקופה של ראש עיריה אחר.

היו"ר א' הירשזון;

חלק בתקופת ראש העיריה הקודם, וחלק בתקופת ראש העיריה הנוכחי.
נחמיה להב
רובה המכריע בתקופת ראש העיריה הקודם.

אריה שילה;

במסגרת ההתכתבות ביקשנו גם מראש העיריה הקודם להגיב, וגם הוא לא הגיב.

דב קרי י נר;

למרות תזכורות חוזרות ונשנות.

היו"ר הירשזון;

גברתי המבקרת רוצה להוסיף?

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

אני סומכת את ידי על התקציר. החוק מחייב בעצם להמציא לנו כל אינפורמציה. זה

לא רק ענין של מינהל תקין, אלא מינהל תקין המעוגן בחוק.
שי יהלום
הצעה לסדר, אדוני היושב ראש.

אני חושב שיש כאן שני מישורים: האשון, המישור המהותי של הביקורת, והשני, היחס

של העיריה למשרד מבקר המדינה. הייתי מציע להתחיל דווקא בענין השני ולשמוע מה

הסיבות לביקורת כזו המדברת על הימנעות מתשובות ועל זלזול בביקורת. זו שאלת מפתח.

אנחנו גם לא מוצאים תופעה כזו. זה יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל היותר טוב. אני

מציע להתחיל בזה, כי על פניו - וזאת בלי לקבוע עדיין עמדה, כי ייתכן שמדובר בראש

העיר הקודם וייתכן שהחלק המזערי נוגע לראש העיר חזה - זה נראה כהסתרת החומר

והסתרת התשובות, וזה יותר חמור מאשר הביקורת עצמה. לכן הייתי מציע לדון קודם

בנושא הזה.



היו"ר א' הירשזון;

אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת יהלום.

יש כאן נציג של משרד הפנים?

ר י זאבי;

אין שר פנים בישראל.
היו"ר א' הירשזון
אנחנו נבקש לשמוע את תגובת העיריה והייתי מבקש להתייחס, ראשית, לדבריו של חבר

הכנסת יהלום, שהם נכונים ולכאורה חמורים, אבל אני מבקש לשמוע את תגובת הרשות לפני

שנסיק את המסקנות בעניו.

נחמיה להב;

אני אתייחס לעקרונות, וחבריי יתייחסו יותר לפרטים, אבל, ראשית, הערה כללית.

גם במצבים קשים מותר לומר שבחם של אנשים בפניהם. אנשי צוות מבקר המדינה עשו

אצלנו בעיריה עבודה מצויינת בבדיקת הדברים האלה, והרבה מאוד זמן, אבל מותר לי גם

לומר שלפחות נושא אחד, אנחנו יזמנו את הבאתו בפני אנשי צוות מבקר המדינה. בעקרון

רבגדול אני מקבל את הביקורת הזו. אני חושב שהביקורת היא קשה וחמורה.

אני לא רוצה שיצטייר, חלילה, הרושם שאני או עיריית חדרה לא רצינו לשתף פעולה,

להמציא מסמכים ולהביא עובדות, אבל כדאי שתשמעו את הרקע, כדי שתבינו מה קרה.

נכנסתי לתפקידי באפריל 1989. כל העניינים שמצויים בדוח מבקר המדינה, עיקרם ורובם

המכריע היה בשנים שלפני כניסתי לתפקיד, וחלק אף הרבה מאוד שנים קודם לכן. לא

שאין רצף, אבל דברים בסיסיים ועקרוניים שנעשו בשנים קודמות, אנחנו למעשה ירשנו

אותם והיינו צריכים לטפל בהם באופן כזה שהעיריה לא תיפגע. חלק גדול מהדברים, איש

לא ידע עליהם דבר מלבד ראש העיר הקודם. חלק גדול מהעסקאות, איש לא ידע עליהן,

לרבות חברי מועצת העיר הקודמת.

אני לא בא להטיל רפש, חלילה, אבל אני מדבר על עובדות. כשקיבלנו לידינו את

העניינים, ידענו רק על חלק מהדברים. לא ידענו על הכל. חלק מהמסכים לא היו

קיימים, ויעידו פה אנשי מבקר המדינה שאני העמדתי לרשותם כל דבר שרק יכולתי להעמיד

לרשותם. הם היו יכולים להגיע לכל נושא, לכל מסמך ולכל אדם. הדברים שהיו בידינו

לא היו שלמים, בוודאי לא היו בפני, ורצינו שהכל יהיה בפניהם, והתחלה ועד הסוף.

אולי אתן דוגמה בקטע הזה כדי להבהיר את הרקע. אפתה באופן כללי בנושא אחד

גדול, בנושא של השוק, לפני שאתייחס אליו באופן ספציפי. איש בעיריה לא ידע, למשל,

למה בקדנציה הקודמת שלחו את החוזה לממונה על המחוז ארבע שנים וחצי לאחר שנחתם.

איש לא ידע מה היו השיקולים של הראש העיר הקודם. כל הנסיונות שלי - ואני מניח גם

של אנשי מבקר המדינה - לקבל פרטים מראש העיר הקודם, שרק הוא ידע הכל, עלו בתוהו.

צר לי אם כך הצטיירה ההתייחסות למבקר המדינה, ואני מתנצל על כך, אבל אני

אומר: חלילה לי, אלה דברים שלא היו לא בידיי ולא בידי אנשיי. הגזברות עמדה לרשות

משרד מבקר המדינה, מזכיר העיר עמד לרשותם. פשוט לא יכולנו להמציא יותר ממה

שהמצאנו. ללמוד את ענין השוק זה לקח הרבה מאוד זמן. אי אפשר היה לדעת אפילו מה

היו השיקולים של מישהו בעריכת חוזה השוק, ולדעתי, גברתי המבקרת, כל מה שנכתב

בענין השוק הוא אמת לאמיתה, וזו הסיבה שנהגנו אחר כך כפי שנהגנו, ואני אסביר

בדיוק מה קרה.



בקטע הזה, אדוני היושב ראש, אני מבקש לראות את זה בצורה הכי ברורה בתום לב.

ניסינו לעזור ככל יכולתנו, וכפי שתיווכחו עוד מעט, כשניכנס יותר לפרטים, הדברים

לא היו בשליטתנו וביכולתנו, ואנחנו מצידנו עשינו את כל המאמצים שיכולנו לעשות.

אולי זה נשמע לא טוב, אבל אנחנו קיבלנו דברים מוגמרים, וחלק מהם, אנחנו לא יודעים

עד היום איך לאכול אותם ועד היום חלקם לא נפתרו. עשינו מאמצים גדולים, גדולים

מאוד אפילו - ואנחנו נפרט -כדי להקטין את הנזק לעיריה וליצור יתרונות לטובת

העיריה, בין על ידי גביית כספים נוספים, בין על ידי הקפאת דברים, והכל בשיתוף

פעולה עם הממונה על המחוז.

אולי מותר לי להביע פה נימה אישית. לא היה קל להחליף ראש עיר קודם. היתה איבת

עולם ומלחמת עולם על נושאים, שחלק מהם היו הנושאים האלה של השוק העירוני וקניון

"לב חדרה", ואלה דברים נחוצים לחדרה והיה ויכוח על המיקום, אבל מעבר לנחיצות,

נעשו פה דברים, שלהערכתי, לא ייעשו, ואנחנו בסך הכל ניסינו לתקן ועוד נראה לכם

שבהלק הצלחנו, ובצורה די מכובדת, להציל כספים לעיריה ולעלות על דרך המלך.

יעידו חבריי שלא היה דבר שרק יכולנו לתת ולא נתנו. אני רוצה להגיד גם לחבר

הכנסת יהלום וגם - - -

שי יהלום;

אם אתה כבר פונה אלי, תרשה לי משפט ביניים. אני חבר בוועדה הזאת כבר כמה שנים

ואני מנסה למצוא בדוחות הביקורת מלה שהיא לא מדוייקת ואני לא מוצא. אם כאן כתוב:

"למרות פניות חוזרות ונשנות" והביקורת התחילה ב-1992. תאמין לי שיש כיסוי לכל

הדברים האלה. אפילו התשובות האלה שאתם נותנים היום, הרי הייתם יכולים להגיד אותן

בשנת 1992 .למה היה צריך לחכות שנה וחצי לתשובות? אם הם כותבים את זה, אותנו זה

מאוד מקומם, אבל צריך להסביר יותר מה קרה כאן. אני לא מסתפק במה שאתה אומר.

נחמיה להב;

חלק מהדברים נתגלו רק במהלך השנים. כל יום אנהנו מגלים דברים חדשים, וכשנגיע

למהות הענין, תבינו איך הדברים נעשו, מול מה אנחנו התמודדנו. אני באמת מצר על כך

והייתי רוצה להיכנס קצת יותר לפרטים כדי שתבינו איך הדברים נעשו ולמה זה קרה, למה

לא יכולנו לתת תשובות. אתם תיווכחו במו עיניכם.
היו"ר א' הירשזון
אנחנו כמהים לשמוע.

נחמיה להב;

האמת היא שחלק מהדברים למדנו רק מהדוחות של מבקר המדינה.

היו"ר א' הירשזון;

אבל חבר הכנסת יהלום העלה פה סוגיה לא שכיחה בוועדה, והיא חוסר תגובה לבקשות

חוזרות ונשנות של מבקר המדינה. אנשי משרד מבקר המדינה רוצים להגיב? בבקשה, מר

שילה.

אריה שילה;

אולי כדאי להבהיר שתהליך העבודה שלנו הוא כזה; בדרך כלל כשעושים ביקורת,

בודקים את המסמכים בגוף המבוקר ופונים לגוף המבוקר ומבקשים את תגובתו, וזה כחלק

מתהליך העבודה. במקרה של ההביקורת בחדרח הלכנו באותה דרך לגבי כמה נושאים.

כמובן, הקושי שראש העיריה הצביע עליו עמד גם לפנינו, מכיוון שלא מצאנו חלק



מהמסמכים, ואנחנו גם מציינים את זה בדוח, אבל לא קיבלנו תשובות לפניות שלנו. אני

רוצה להזכיר לראש העירית, שאני זימנתי אותו בערך לפני כשנה וחצי אליי למשרד
וישבנו וקיבלתי הבטחות
אנחנו נענה תוך פרק זמן, ומאותו זמן שניתנה ההבטחה עברה

כשנה עד שקיבלנו את ההסברים החלקיים.

מצב זה הביא אותנו להצביע בגוף הדוח על כך שהדרך הזו לא מקובלת גם מבחינה

חוקית, כפי שהמבקרת ציינה. זה גם לא נכון לנהוג כך, כי בסופו של דבר מתן הסבר על

ידי ראש העיריה או הגוף המבוקר הוא לטובתו, מכיוון שבחלק מהדברים יכול להיות

שאנחנו מקבלים את ההסבר. לכן זה גם לא משתלם שלא לתת תשובה ולא להתייחס לממצאי

הביקורת.

נחמיה להב;

אני מסכים למה שאמרת. אני רק רוצה שתדע: בקטע הזה יש דברים שניסיתי לבדוק עם

חברי המועצה בקדנציה הקודמת. למעט ראש העיר הקודם, איש לא ידע כמעט דבר וחצי דבר,

וכל נסיון לדבר אתו על הנושאים האלה עתה בתוהו, וחבל שהוא לא זומן לפה. אולי פה

הוא היה משמיע את דבריו. אלה דברים שאי אפשר להבין אותם. את חוזה השוק אי אפשר

להבין. אם מותר לי, רק הערה קטנה בענין זה. כשנכנסתי לעיריה, ראיתי שנתנו את

ההנחה של 25% לא רק לאחים רויכמן, אלא למאות ואולי לאלפים. באותו יום ששאלתי אם

זה חוקי או לא חוקי, ביטלתי. אמת או לא אמת? אתם בדקתם. אני הבאתי שמאי נוסף,

הלכנו למשפט עם האחים רויכמן. עשינו דברים בסיסיים יסודיים לטובת העיריה.

אני לא יודע אם אני יכול לדבר כאן על חוזה השוק, כי יש עכשיו בג"ץ נגד

עיריית חדרה, ואני לא יודע אם מותר לדון בנושא זה, אבל זה דווקא נושא שבו כן

הייתי רוצה לדבר. אם מותר להעיר בקטע הזה, חוזה השוק הוא, לדעתי, אחד הדברים הלא

טובים שלא ייעשו בחדרה. נוצר שם מצב קשה. עיריית חדרה והיזם, שניהם נמצאים במצב

לא טוב; היזם - בגלל שהחוזה לא אושר על ידי הממונה, ועיריית חדרה - בגלל שעיריית

חדרה נתנה היתרים ליזם, שוב, בוודאי לא בתקופתי, לבנות שוק חדש. אם היזם יילך

היום לתביעת נזיקין נגד העיריה, או אם היה הולך לתביעה נגדה, היתה לו תביעת

נזיקין טובה. נוצר מצב ששני הצדדים, חובה עליהם להגיע לידי איזה שהוא הסדר.

בקטע הזה הלכנו צעד צעד עם הממונה. מר גלזנר בשעתו הודיע שהוא לא יתן אפילו

אישור לפסיק. הממונה החדש, דייר קופלמן, שאתו ניהלתי את הכל, אמר: אני לא אתן עד

שיתמלאו תנאים מסויימים. הלכנו עם הממונה לאורך כל הדרך. הוא רשם הערות, רשם

תנאים, רשם עקרונות. אנחנו לא נתנו להם, בוודאי לא בתקופתי, שום אישור איזה

שהוא, אלא הלכנו צעד צעד עם הממונה כדי לנטות להגיע למצב שהעיריה תצא נשכרת.

ניקח לדוגמה את ענין פינוי השוק או השמאויות. אני ביזמתי הבאתי שמאי חדש

לצורך השמאויות בשוק, כדי לדעת איפה אנחנו עומדים. מיזמתי ישבתי עם היזם בענין

פינוי השוק, והיום, למשל, הוא מסכים ליטול את זה על עצמו. איפה הענין עומד? יש

משא ומתן מתמשך, באופן שהעיריה תצא נשכרת מחוזה חדש לגמרי. הלא מה יכולנו לעשות?

- ללכת לפי מה שהממונה אומר, והממונה אמר לי - הוא יכול גם להעיד - אתה לא זז בלי

ההוראות שלי, וכך עשיתי. למעשה העיריה לא "הפסידה", כי החוזה לא מאושר,ולא נקשרה

שום עסקה. היזם הפסיד, אבל זה שיקולו, אך הבעיה לא נפינרה. השוק מסכן אותנו מבחינה

ביטחונית, מבחינה בטיחותית ומכל הבחינות. אז מנהלים שלוש-ארבע שנים משא ומתן,

בדיוק לפי הנחיות הממונה. לא זזנו מילימטר בקטע הזה.

אמנם הביקורת צודקת לגמרי, אבל צריך לבוא בטענות קשות אל אלה שהוזמו ויזמו את

הכל. קיבלנו עובדה מוגמרת. בלתי אפשרי לעשות שם משהו בלי הממונה. אנחנו חוששים

מתביעת נזיקין שתבוא וניסינו להגיע להסכם שיהיה טוב לעיריה. אני חושב שעשינו כברת

דרך ארוכה קדימה. בקטע של השוק אין לנו דריסת רגל, ולו מזערית ביותר. כל מלה

שנכתבה בענין זה בביקורת צודקת. אני לא צריך 100 חנויות והשמאויות הן לא שמאויות

ואנחנו רוצים להיטיב את מצב העיריה, אבל אני רוצה שתבינו איך הדברים נעשו, וכל

פרוייקט השוק נעשה בין ראש העיר הקודם לביו היזם. אנחנו רק יודעים דבר אחד,

שהעסקה לא טובה על פי כל אמת מידה.



ש' יהלום;

אבל, מר להב, בעמוד 83 לדוח, בו מדובר על בדיקת מעקבל, כתוב: "בבדיקת מעקב

שנערכה בנובמבר 1994" - יזה כבר אחרי הבחירות - "נמצא שהעיריה טרם סיימה את

ההתחשבנות".

אריה שילה;

זה בקשר למבני התעשיה.

שי יהלום;

מה שאני אומר הוא שהדברים לא תוקנו בקדנציה הזאת.

נחמיה להב;

חבר הכנסת יהלום, תיכף אומר גם מה תוקן, ותראה שהדברים כן תוקנו.

הבאתי לדוגמה את ענין השוק, כי ברור על פניו שלא יכולנו לעשות דבר, כשהממונה

דן בענין הזה לאורך שלוש-ארבע שנים, מאז נכנס לתפקידו, קיים הרבה הפגישות, ואנחנו

ישבנו עם היזם, כדי להגיע למשהו. בינתיים יש בג"ץ. העותר הגיש עתירה למה לא יאושר

החוזה המקורי מלפני 11 או 12 שנה. לאחר שיהוי גדול כזה הוא עותר לבג"ץ למה לא

יאושר החוזה המקורי.

אני רוצה להעלות עוד נקודה, אלא אם יש שאלות.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

אולי תתיחס לענין היטל השבחה.

נחמיה להב;

הייתי מבקש שאלה שטיפול בנושא באופן יסודי יציגו אותו, ואם יהיה צורך, אוסיף

אחר כך. עורך דין נתן מאיר, היועץ המשפטי שמלווה את העיריה כבר הרבה שנים, עוד

לפניי , מכיר את הנושא היטב.

היו"ר א' הירשזון;

אולי הוא יוכל למסור לנו פרטים גם על התקופה הקודמת.

עו"ד נתן מאיר;

בהמשך למה שאמר ראש העיר, שהגוף המבוקר כאן הוא עיריית חדרה, ולחדרה יש קיום

מתמשך, אני כיועץ חיצוני, ואני מניח שגם הנציגים האחרים של העיריה שנמצאים כאן,

בוודאי לא רוצים לבנות תשובה בנוסח; היתה תקופה עד הבחירות ותקופה אחרי הבחירות.

זאת משום שצריך להתייחס לעיריה כגוף,

עם זאת, כשנבוא לפרט את הענינים לגופם, נראה שלפחות בחלק מהעני נים אכן מה

שאמר ראש העיר הנוכחי הוא נכון; הוא ירש מציאות מסויימת, הוא היה צריך להתמודד

אתה, ומבחינה זאת הוא מסכים לכל הביקורת, והייתי אומר שהוא אפילו שותף לביקורת,

כי היה מה לבקר, ובצדק, וכשהוא נמצא כאן בפניכם, צריך להתרכז בשאלה האם באמת הוא

עשה מה שניתן היה לעשות במצב הנתון שהוא קיבל.



ברשותכם, אלך לפי סדר הענינים המופיעים בתקציר ואולי להבהיר יותר את עמדת

העיריה.

בנושא של הכנת תכנית מתאר ותכניות מפורטות ונושא ניגוד העני נים, אכן כפי

שהביקורת מציינת, ניתנה חוות דעת משפטית, חוות דעת שלי, עוד בתקופת הקדנציה

הקודמת, הקובעת שאכן יש ניגוד ענינים. אכן לא יעלה על הדעת שאותו אדריכל יטפל

בנושא התכנוני, שמחייב שיקול דעת הן מצד העיריה והן מצד יזמים פרטיים.

א' זאבי;

חוות הדעת הזאת ניתנה בכתב?

נו"ד נתן מאיר;

בוודאי, ניתנה בכתב

ר' זאבי;

היא גם בידיכם?

דב קרי י נר;

בידינו שתי חוות הדעת, גם של היועץ המשפטי של משרד הפנים וגם של עורך דין נתן

מאיר.

עו"ד נתן מאיר;

לא רק שניתנה בכתב, אלא גם מצאתי אז לנכון, מיזמתי, להביא את הנושא גם בפני

היועץ המשפטי של משרד הפנים, שמא דעתו שונה או מחמירה יותר. בחוות הדעת אני לא

הגעתי למסקנה שצריך לפסול את האדריכלים או לנתק את ההתקשרות אתם. אתם צריכים

להבין, רבותי חברי הוועדה, שעומדים כאן זה מול זה אינטרסים לגיטימיים; מצד אחד,

חופש העיסוק, שהוא בהחלט אינטרס לגיטימי, ומצד אחר, האינטרסים של העיריה, שכל מי

שמלווה אותה ואת ענייניה לא יהיה נגוע במצב של ניגוד ענינים.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

מדוע זה נמשך כל השנים, כולל תקופת הכהונה של ראש העיריה דהיום?

עו"ד נתן מאיר;

אני אגיע לזה, גברתי.

לכן התמצית של חוות הדעת היתה כזאת; בנושאי רישוי, שאין בהם שיקול דעת וגם לא

היו מסוג הנושאים שאותם אדריכלים נתנו בהם שירותים לעיריה, אין מניעה שהם יטפלו;

דהיינו, בתכנון בניינים על פי תכניות בנין עיר קיימות. בנושא התכנון, כאשר הם

מייצגים יזמים פרטיים, הם לא יכולים לייצג גם את העיריה בנושאים הכרוכים באותה

תכנית בנין עיר, ואז העיריה צריכה שאחרים ייצגו אווזה.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

זה רצוי או מצוי?

עו"ד נתן מאיר;

זאת היתה ההמלצה.



היועץ המשפטי של משרד הפנים, בעקרון, אימץ את חוות הדעת שלי. הוא הוסיף רק

מיו החמרה בקטע מסויים, שכאשר התכנית שבה מדובר היא שינוי לתכנית מתאר, להבדיל

מתכנית מפורטת שנגזרת מתכנית המתאר, רצוי שהשירותים שיינתנו לעיריה יינתנו על ידי

משרד חיצוני.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
ומה היה המצוי, לא הרצוי ?

עו"ד נתן מאיר;

אני אגיע לזה.

ההמלצות האלה נתקיימו באופן חלקי, דהיינו, לו המערכת היתה פועלת כפי שצריך,

האדריכלים היו צריכים לקבל אישור לכל תכנית שהם מבצעים עבור גורמים פרטיים,

והעיריה היתה צריכה לקבל, לפחות בשינויים לתכניות המתאר, ייעוץ מגורמים חיצוניים.

כאשר ראש העיר הנוכחי נכנס לתפקיד, הוא הורה על עריכת חוזה חדש עם המתכננים,

ובחוזה הזה ניתנה תשומת לב רבה לנושא של ניגוד העניינים. צורפו לו כנספחים שתי

חוות הדעת שהזכרתי ונקבעו כללים למניעת ניגוד הענינים.

יש לציין, שבאותן תכניות שביצעו האדרכלים עבור אנשים פרטיים, מהנדס העיר הוא

שייצג את הוועדה המקומית בפני הוועדה המחוזית, ואני מניח שאותו קטע בביקורת

שמתייחס לכך שאותם אדריכלים ייצגו את הוועדה מקומית ואת היזמים הפרטיים מתייחס

לעבר, ולא לתקופה החל מחתימת החוזה.

עם זאת, בהחלט נכון שלא היתה הקפדה שהנושאים יהיו בכל מקרה ומקרה - - -
היו"ר א' הירשזון
סליחה שאני קוטע אותך. בעמוד 64, סעיף 4(ב) כתוב: "ב-11 מקרים אחרים,

המתייחסים לתכניות מפורטות, העיריה היא שהזמינה את עבודות התכנון מהמתכננים, ממאי

1990 עד מאי 1992". אני מבקש להתייחס גם לנושא הזה.

עו"ד נתן מאיר;

זה הנושא של פיתוח שכונות חדשות, בעיקר קרקע חקלאית שהופשרה למגורים. כאן היו

תכניות, בעיקר תכניות ול"ליות, דהיינו, ועדה לבניה ולמגורים, שבעלים פרטיים יזמו

אותן, אבל העיריה היתה מעוניינת שיישמר האינטרס העירוני. להיפך, היא השכילה לנתב

את הכנת התכניות לאותו משרד אדריכלים שרואה את האינטרסים של העיריה, במקום שמשרדי

אדריכלים אחרים יזמו את התכניות ולפעמים יעבירו אותן לול"ל, הייתי אומר - על אפה

וחמתה של העיריה, ואני לא רוצה להיכנס לנושא של הול"ל וסמכויויותיהן, שבוודאי

מוכר לכם. מבחינה זאת זו היתה דווקא מדיניות מוצהרת, והעיריה גאה על זה שהיא

הצליחה לנתב את התכניות של היזמים הפרטיים דרך אותם מתכננים שרואים את האינטרסים

של העיריה.

שי יהלום;
באותו סעיף שציטטתי כתוב בהמשך
"וזאת לבקשת בעלי קרקעות פרטיים שנכסיהם

יושבחו כתוצה מהזמנת התכניות".
נתן מאיר
ההסדר היה שהבעלים הפרטיים מימנו את הוצאות המתכננים של העיריה בגלל חסרון

כיס של העיריה.



ש' יהלום;

אז אין כאן ניגוד אינטרסים? אם אדם משלם למתכנן ועל ידי זה הוא מרוויח

מההשבחה של נכסיו, זה לא ניגוד אינטרסים? אני שואל אותך, לזה הסכים היועץ המשפטי

של משרד הפנים?

נתן מאיר;

שאלת מספר שאלות, ואני אשיב לך לפי סדר. אומר משפטים ספורים בענין זה ואחרי

זה אתן למהנדס העיר להשלים. אולי לא הבהרתי טוב את הסיטואציה. כאשר נכנס לתוקף

חוק התכנון והבניה (הוראת שעה), נוצר מצב שכל אדם פרטי שיש לו קרקע חקלאית יכול

היה ליזום, על ידי כל אדיכל שהוא רוצה, תכנית שמייעדת את הקרקע לקרקע לבניה - היא

יכולה לגבור על כל תכנית אחרת, זולת תכנית מתאר ארצית - ועל ידי אדריכלים מטעמו

להביא אותה בפני הוועדות ולהעביר אותה, לפעמים על אפה ועל המתה של הוועדה

המקומית. זה המצב המשפטי שיצר חוק התכנון (הוראת שעה). כאשר היו יזמים כאלה

בחדרה, שרצו לפעול בצורה הזאת שתיארתי, באה העיריה ואמרה להם: על מנת למנוע

התנגדויות שלנו לתכניות שלכם, אנחנו מבקשים שתנתבו את התכנית דרך משרד האדריכלים

שרואה את האינטרס העירוני שלנו, ולא על ידי אדריכלים שלכם, על מנת להבטיח את

שילוב התכניות בתכניות הכלליות. ההסדר היה שהם יעסיקו את משרד האדריכלים הזה

וישלמו לו.
שי יהלום
אתה יכול לפרט את החוק?
אריה שילה
נדמה לי שהוראות השעה היו אחרי שכל ההסכם הזה נחתם.
מאיר נתן
נדמה לי שאתה טועה, אבל נשמע את מהנדס העיר.
היו"ר א' הירשזון
נשמע קודם את מהנדס העיר.
מיכאל שרון
מה שקרה הוא שמ-1990. עם התחלת העליה, הורתה הממשלה לנציג הולק"ח, עמית,

לדאוג להפשרת קרקעות בחדרה, ואז התקיימה אותה ישיבה מפורסמת שבה פנה עמית לנציגי

העיריה. לנו כבר היתה תכנית מוקדמת של העיריה לגבי שחרור קרקעות בעיר. היתה לנו

תכנית שבה קבענו איך אנחנו רוצים לראות את העיר בעתיד, בשלבים, והבאנו את התכנית

הזו בפני עמית, שהיה מזכיר הולק"ח, ואז הוא אמר איפה הוא מוכן להפשיר בהתהלה וגם

מה מספר היהידות שהוא מוכן להפשיר. זאת אומרת, המדיניות לא היתה של העיריה. למעשה

המדיניות היינה של הממשלה ושל נציג הולק"ח שהורה לנו. אנחנו לקחנו את התכניות האלה

ובהתאם להן עשינו תכניות מפורטות, אבל היות שלעיריה לא היה כסף באותו זמן, אמרנו:

אנחנו נפשיר רק במקרים שהאנשים יהיו מוכנים לשלם עבור התכניות האלה ויהיו גם

מוכנים לשתף פעולה, כי הולק"ח חייב בזמנו לבצע פעולות תוך שנתיים, כמו הרמת

תשתיות.
נתן מאיר
הול"ל, לא הולק"ח.
מיכאל שרון
סליחה, הול"ל. זאת אומרת, תכנית ללא הבעלים לא התאימה לול"ל. לכן היינו

חייבים לשתף את התושבים, כי אחרת התכנית היינה סתם נייר.

מעבר לזה, אנחנו גם עשינו תכנית אב לחינוך, עשינו תכניות אב, ורוב התכניות

שעשינו היו צריכות להיות תואמות לתכניות האלה. כלומר, עשינו איזה שהוא מערך כללי

לכל שחרור הקרקעות, על מנת שנוכל לעשות תכנית בלי שזה יעלה כסף לעיריה, וגם

חייבנו את הבעלים לעשות הסכמי פיתוח כדי שהעיריה לא תצטרך לשלם כסף למימוש

התכניות. זאת אומרת, כל הכסף לביצוע תשתיות יהיה על היזם, ואנחנו נתקזז אתו על

ידי אגרות והיטלים, וגם דאגנו לעשות את זה עם יזמים, כפי שהיינו חייבים לעשות.

מדוע עירבנו את היזמים? - כדי שזה לא יעלה כסף לעיריה, לא מימון התשתיות ולא

התכניות.

היו בעלי- קרקעות במקומות שהמדינה והולק"ח החליטו להפשיר והם לא הלכו אתנו.

הם רצו לשנות, כמו האחים רויכמן בפרדס טיכו. הוא לא היה מוכן לשתף פעולה. הוא רצה

מספר יחידות גדול יותר, ועד היום לא עברו התכניות האלה, כי זה לא היה בהתאם

למדיניות.

לא רק זאת, אלא כל תכנית כזאת הובאה לשולחן הדיונים לפני שהגיעה לול"ל, על אף

שהיזם היה יכול ללכת ישירות, והיא הוגשה לוועדה מצומצמת בעיריה שעברה על מספר

היחידות. בעבר היינו מפקיעים 40%, אבל היות שראינו, לפי תכנית אב לחינוך, שזה לא

מספיק, חייבנו לפני כשנה וחצי להפקיע 50%, כי ראינו שאם נפקיע 40%, ללא איחוד

וחלוקה, זה לא יספיק. חייבנו ללכת בדרך של איחוד וחלוקה, כי 40% לא היו מספיקים,

כך שהשתדלנו לכל אורך הדרך לעשות כל מה שאפשר כדי שהעיריה והתושבים ייצאו נשכרים.

היו"ר א' הירשזון;

מר שילה, אתה רוצה להעיר?

אריה שילה;

לעניות דעתי, כל ההסברים ששמענו הם לא תשובה לעובדה שנעשה פה הסכם עם

המתכננים, שהיה להם ניגוד ענינים. נכון שהיו צרכים, והולק"ח משחררת או לא משחררת,

אבל כל זה לא היה בו כדי למנוע שאותם יזמים יתקשרו עם מתכננים אחרים מאלה שהעיריה

קשורה אינם לצורך ביצוע תכניותיה.

מיכאל שרון;

יש כאן נקודה לא ברורה. התכנון היה עבור העיריה. ההסכם היה עבור תשלומים. זאת

אומרת, העיריה יזמה. למעשה לא העיריה, אלא הממשלה החליטה איפה. המתכנן היה שלנו.

זה לא היה מתכנן של הבעלים.

אריה שילה;

המתכנן היה שלכם, והאזרח שילם? אז זה עוד יותר חמור.

מיכאל שרון;

כי בלי האזרח לא היינו יכולים להרים את הפרוייקט הזה.



נתן מאיר;

אנחנו בכל אופן ראינו ועדיין רואים את זה כהישג של המערכת העירונית,

שרתמנו את הבעלים הפרטיים למערכת מבוקרת, שמבחינה תכנונית רואה את צרכי העיר,

במקום שכל אחד מהבעלים יילך עם אדריכל משלו, אבל זה באמת לא הנושא שלנו. אני

רק אומר שראינו את זה כהישג. אם זה הישג שהוא מסוג מצווה שבאה בעבירה, דהיינו,

שבתוכו יש ניגוד עינינים של האדריכלים, הוא מתגמד לעומת הנושא של פיתוח העיר,

שאנחנו עדיין גאים בו.

ברשותכם, אני רוצה לחזור לנושא של האדריכלים. במאי 1992 נחתם החוזה החדש

עם האדריכלים, עם פרק שלם שמסדיר את ניגוד הענינים ושחייב פיקוח אדמיניסטרטיבי

מטעם העיריה. אלה השנים של תנופת הפיתוח הגדולה של העיריה, והאמת היא שאי אפשר

היה לקיים את הפיקוח בצורה הנאותה. הנושא של ניגוד ענינים הוא מסוג הדברים

שבהם הצדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות. כשראה ראש העיר שלא עומדים

בזה, דהיינו, אי אפשר לתת אישור לכל פרוייקט בזמן אמיתי, בנובמבר 1992 הוא

העמיד את האדריכלים בפני ברירה, שאם הם רוצים להמשיך לעבוד עם העיריה, עליהם

להפסיק עבודות פרטיות בתחום חדרה.

אני רוצה שיתקבל הרושם הנכון. הרי הביקורת לא מבקרת אותנו בזה שלא איתרנו

את הבעיה בנושא של ניגוד ענינים, אלא איתרנו ולא הקפדנו על היישום. אנחנו

מקבלים את הביקורת. כשראינו שאנחנו לא יכולים לעמוד ביישום, כי זה מחייב מעקב

יום יומי - אנחנו בקושי מספיקים את העשיה בנתיב העיקרי - הפסקנו את זה, אבל

אנחנו בהחלט מקבלים את הביקורת.

אריה שילה;

מתי הפסקתם את זה?

נתן מאיר;

בנובמבר 1992.

אריה שילה;

חבל שראש העיריה לא ענח לנו. היינו נותנים לזה ביטוי.

נחמיה להב;

אתה יודע מה יצא מזה? עכשיו הוא עומד לעזוב אותנו, ובתור מתכנן עיר הוא

עזר לנו הרבה מאוד.

אני רוצה שתבינו, שבארבע השנים האחרונות העיר חדרה כמעט הכפילה את עצמה -

מ-40 אלף ל-70 אלף תושבים, ואם לא היינו לוקחים תמונה אחידה, רצף של הפשרות על

פי הנחיות הולק"ח - למשל, בין חדרה לבין בית אליעזר - היה נוצר מצב בלתי

נסבל, שלא היינו יכולים לקדם שום פרוייקט, כי כל פרוייקט היה הולך לבד לול"ל

והיו מגיעים למצבים בלתי אפשריים. אבל בכל זאת אנחנו מקבלים את הביקורת.

הוצאתי לו מכתב, חיה דיון במועצת העיר והלכנו בעקבות ההנחיות שלכם, גם אם,

לעניות דעתנו, זה לא טוב לעיריה.
יאיר הורוביץ
ההתקשרות היא התקשרות ישירה בין היזם הפרטי שמשלם לבין המתכנן? כלומר, הם

קבעו ביניהם את שכר הטרחה של המתכנן?

נתן מאיר;

ההתקשרות היתה בין העיריה לבין המתכנן, על פי תעריפי - - -
גדי דגני
זה היה בתעריף של החוזה של העיריה.
נתן מאיר
שהוא יותר נמוך.
יאיר הורוביץ
אבל היתה התקשרות ישירה בין היזם הפרטי לבין המתכנן על העבודות שהוא

ביצע.
גדי דגני
חשוב להבין דבר אחד. הול"ל נתן אפשרות לאורג ו יזם לקחת כל אדריכל שהוא

רוצה. מהנדס העיר לא הזכיר שאנחנו אמרנו: רבותי, במתחם הזה יש מקסימום 12

יחידות לדונם, לא תוכלו לעבור על זה. אחוזי הבניה המירביים היו 110% או 120%.

זאת אומרת, המתכנן - גם עם ניגוד האינטרסים שהיה יכול להיקלע אליו - היה יכול

בסך הכל להחליט שבאותו מתחם השטח הציבורי יהיה או פה או שם. אפשר לבדוק את זה.

בכל תכניות הול"ל אין מקום אחד שבו אושרו יחידות שתכנן אדריכל איקס

ובמקום אחד 2 יחידות לדונם שתכנן אדריכל אחר. זה בפירוש על פי תב"ע שעשינו לכל

המתחם הזה, ומתוכה גזרנו. יש ד/914 שלוקחת את כל המתחם, שבו יש ההפשרות, ומתוך

התכנון הכללי, שהוצג גם בוועדה המחוזית וראו את זה שם, נגזרו התכניות

המפורטות. זאת אומרת, בכל מקרה אנחנו רק כינסנו את זה, ובמקום שתהיה השתוללות,

כמו שהיתה במקומות אחרים שבהם כל אחד לקח אדריכל לפי ראות עיניו - דרך אגב,

תכנית אחת כן הצליחה לעבור עם אדריכל אחר בחדרה - השתדלנו לשמור על הרצף

התכנוני, על המרקם האזורי, ובכל תב"ע שתבדקו לא תראו קפיצה או הטבות מפליגות

כלשהן. יש דין שווה. נקבע גג לכל האזור הזה, ואת זה אפשר לבדוק. אם היתה איזו

שהיא פירצה, חסמנו אותה.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
זה טוב שבסופו של דבר מקבלים את גישתנו בענין ניגוד הענינים.
נחמיה להב
בפירוש כך.



מבקר המדינה מרים בן-פורת;

אבל ברגע שהמתכנן מקבל מהמזמין את הכסף, המזמין הוא הקליינט שלו, ואז הוא

איננו יכול לייצג את הוועדה המקומית או להופיע כאילו הוא מייצג את שני הצדדים.

נחמיה להב;

אבל המתכנן בא תמיד לקבל את אישור מהנדס העיריה, ונעשו תיקונים, לפעמים

שינויים טוטאליים, לפי המלצת מהנדס העיריה.

ר' זאבי;

התשלום נעשה דרך העיריה או ישירות למתכנן?

נחמיה להב;

לא דרך העיריה.

יאיר הורוביץ;

שיקול דעת למתכנן בוודאי יש בכל מיני נושאים, חוץ מאשר שטחים ציבוריים

ואחרים, וכשיש לו שיקול דעת

מיכאל שרון;

מעט מאוד שיקול שיקול דעת.

נתן מאיר;

הביקורת מקובלת. הייתי אומר שלו היו לעיריה התנאים הכספיים באותו זמן,

הרבה יותר טוב ומכובד היה שהעיריה תיקח מתכננים מטעמה ותשלם להם מקופתה. זה

יותר נכון ויותר ציבורי. אין חולק על כך. בצוק העתים נאלצים לפעמים ללכת

לפתרונות פחות טובים, ובלבד שלא לעכב את פיתוח העיר. אני מקווה שלאחר ההסברים

של מר דגני יתקבל לפחות הרושם שהתמודדנו עם האילוצים האובייקטיביים של חוסר

כספים בצורה כזאת שנושא ניגוד הענינים לא פגע באינטרסים של העיריה.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

גם את זה אי אפשר היה להסביר לנו כאשר היתה פניה מצידנו?

נתן מאיר;

צודקת גברתי. אולי אוסיף כמה מלים בנושא הזה, מדוע ראש העיר לא הגיב.

היו"ר אי הירשזון;

קודם הבר הכנסת זאבי ביקש להעיר הערה, ואני מבקש לאפשר לו.
ר' זאבי
אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה - שאני לא כל כך רואה אותם פה - וגם

לעובדי משרד מבקר המדינה את הימים שבהם התהוללו הדברים האלה. השנה היא שנת

1990. מדברים על עליה גדולה של חצי מליון ואולי שלושת רבעי מיליון יהודים,

בתנאי מצוקה, מברית המועצות, שעוד היתה קיימת; והיתה פאניקה אדירה בממשלה

ופאניקה בציבור, והממשלה הלכה לחוק שאיפשר לה לוותר על כל ההליכים המקובלים

שהיו קיימים אצלנו. היתה השתוללות, כי המטרה העיקרית היתה לקלוט עליה, ושר

השיכון דאז, אריאל שרון, יזם גם חוק שביטל את הכללים שהיו קודם.
פה חסרה חוליה אחת
משרד הפנים. משרד הפנים לא בסדר. כאשר היתה בעיה כזאת

ויצרו את החוק הזה והעיריות התמודדו עם לחצים של יזמים ועם רצון לגדול ועם

צרכים לפתח - שמענו שהעיר חדרה גדלה מ-40 אלף ל-70 אלף איש -בתקופה הזאת היה

צריך משרד הפנים, כמפקדה ממונה, להדריך את העיריות. אני בטוח שלא רק חדרה עשתה

דברים כאלה ואחרים, אלא הרבה עיריות הלכו לחפש מגרש פנוי אחרון באיזה שהוא

מקום כדי להקים עליו או קראוון או בית או לתת ליזמים.

כשאני שומע את כל מה שנאמר פה, גם על ידי אנשי מבקרת המדינה וגם על ידי

ראש העיר, מר להב, ואנשיו, הרושם שלי הוא שאם נעשו דברים שהם לא בסדר, הרי הם,

ראשית, תוצאה מזה שלא היתה הכוונה של משרד הפנים; שנית, גם הדברים שהם היו

צריכים לדעת שהם לא בסדר, הם מודים שהם לא בסדר; שלישית - וזה לכם, אנשי

העיריה - אתם הייתם צריכים קצת יותר לשתף פעולה עם נציג משרד מבקר המדינה, ואז

היינו מגיעים לשולחן הזה עם פתיחה אחרת, כי כל מה שאתה אמרת פה, מר להב, לו

היה נאמר למר קריינר בזמן, הוא היה כותב אחרת ואנחנו היינו שומעים את הדברים

אחרת, וחבל שהתעוררתם מאוחר בסעיף הזה.

אבל לעצם הענין, ברגע שמקבלים את דוח מבקר המדינה כולו, בשלמות, ונותנים

עליו הסברים כאלה ואחרים, את דעתי זה מניח.

היו"ר א' הירשזון;

בבקשה, גברתי מבקרת המדינה.
מבקר המדינה מי בן-פורת
הפעם קצת קשה לי להסכים עם חבר הכנסת זאבי. קודם כל 11 מקרים שמתכננים

עמדו במצב של ניגוד אינטרסים היו משנת 1981 עד שנת 1989. לא דיברו אז על עליה

גדולה ולא דיברו על מצב מיוחד.

אחר כך, בתקופה השניה, המשיכו באותה דרך. נכון, כנראה, שמרו יותר על מצב

מתקבל על הדעת לאור הידיעה שקיים כאן מצב של ניגוד אינטרסים. על כך יש לברך

במידה שזה היה, וחבל שלא הודעתם לנו, ובפניה אנחנו כתבנו על הנושא הזה בצורה

ברורה ביותר. לכן זה היה ידוע לכם היטב שיש כאן ענין של ניגוד אינטרסים.

ר' זאבי;

אבל, גברתי, בדיוק בתקופה הזאת, 1981 עד 1989, היה ראש עיר אחר, ופה ישנו

המקרה הקלאסי של המעבר. הדוח עוסק בפרק נכבד של ראש העיר הקודם. ראש העיר

הקודם לא בא, לא העביר את התפקיד למחליפו בצורה מסודרת. אנחנו יכולים להעלות

את מר להב על המוקד על דברים שקרו מאז שהוא עלה לתפקיד של ראש העיר, לא לפני

שהוא עלה לתפקיד הזה. הביקורת על 1989-1981 היא לא ביקורת עליו, אלא על מישהו

אחר.
נחמיה להב
אם מותר לי, גברתי, הערה קצרה. אני במלוא הענווה מקבל את הביקורת. אנחנו

רק לומדים מהביקורת. עובדה היא שבסופו של דבר הגענו למסקנה שאין ברירה אלא

להתוך את הענין בצורה חד משמעית וברורה. אין לי טענות. אני מקבל את זה.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

בירכתי על המאמצים להקטין עד כמה שאפשר את החששות הנובעים מניגוד

אינטרסים, אבל קשה לי עם זה שניגוד האינטרסים נמשך, ומקרה אחד היה עוד מתקופת

ראש העיר הקודם, ועוד 11 מקרים היו כבר בתקופתך, והם מהסוג השני: של המאמצים

להקטין את ניגוד העניינים.
נחמיה להב
אגב, היה בג"ץ מסויים נגד המתכננים האלה, אבל הואיל והגיעו לפשרה, זה לא

נדון בבג"ץ.
נתן מאיר
אני רוצה לעבור לנושא של הקמת מבנה לתעשיה. פה נעשתה עסקת חליפין בקדנציה

הקודמת. אני אומר את זה אובייקטיבית, כי אני רוצה להסביר מה היה המצב שראש

העיר הזה קיבל כשהוא נכנס לתפקידו.
נחמיה להב
בקדנציה הקודמת, משמע - מה שקדם לאפריל 1989.
היו"ר א' הירשזון
אנחנו מדברים על ראש העיר הקודם.
נתן מאיר
זו היתה עסקת חליפין מהסוג של הקדמת "נעשה" ל"נשמע", או אפילו "נעשה"

ל"נכתוב", דהיינו, סוכמו עקרונות עסקיים של העסקה, ואז הקבלן נטל חזקה בקרקע

של העיריה שהיתה צריכה לעבור לבעלותו, בנה עליה בנין ללא היתר, והרי את הערות

האזהרה לרוכשי השטחים הוא לא היה יכול לרשום על המגרש של העיריה, ולכן הוא רשם

אותן על המגרש שהיה רשום על שמו ושהיה צריך לעבור לבעלות העיריה. את הנדוניה

הזאת ירש ראש העיר הנוכחי, זאת אומרת, הוא הגיע לכסאו ומצא מגרש על שם העיריה,

ובו בנין לתעשיה מאוכלס, בנוי ללא היתר, ומגרש על שם קבלן, שצריך לעבור לבעלות

העיריה, עם עשרות הערות אזהרה לזכות רוכשי שטחים.

דבר ראשון, היה צריך לעשות חוזה לעסקה. לא היה אפילו חוזה לעסקה. הוא נתן

הנחיה, ראשית, לעשות חוזה; שנית, לעשות שומות חדשות, לא להסתמך על השומות

הראשונות, ואכן השומות החדשות היטיבו עם העיריה, הגדילו את הזכויות שלה לעומת

המצב הקודם, וזה גם עולה מהנתונים. החוזה הזה נחתם ביולי 1993, הוגש לאישור

הממונה על המחוז, וטרם התקבל האישור שלו.



אני רוצה לעבור עכשיו לקטע השני של הפרשה. הביקורת ממשיכה ואומרת: חוץ

מהטיפול בחוזה, יש הנושא האכיפתי עונשי. דהיינו, מדוע נתתם לקבלן לבנות ללא

היתר? מדוע לא אכפתם את החוק נגדו? מדוע לא גביתם אגרות בניה והיטל השבחה?

פה נדמה לי - ואני רוצה להגיד את זה מאוד בזהירות - שהביקורת נתפסה לכלל

אי מיצוי ההבנה של הסיטואציה ושל הקשר בין הצד הקנייני לצד האכיפתי. מה צריך

לעשות מבחינת החוק היבש - זה ברור. כשיש לך בנין שבנוי ללא היתר בניה, דבר

ראשון, צריך להגיש כתב אישום נגד כל שורת המעורבים בבניה, וזו שורה מאוד ארוכה

לפי חוק התכנון והבניה. בראש ובראשונה הקבלן שבנה את הבנין וכל השורה, ואולי

אפילו נגד עירית חדרה בתור הבעלים הרשומים.

אריה שילה;

נכון.

נתן מאיר;

כאשר קורה הליך משפטי כזה, בדרך כלל ההרשעה מובטחת. היתר בניה לא קיים,

ואז גוזרים בתי המשפט את העונשים המתאימים, כשהם מלווים בדרך כלל גם בצווי

הריסה, אבל על מנת לא להרוס בנין קיים ומאוכלס, דוחים את ביצוע צו ההריסה עד

שאותו עבריין מוציא את היתר הבניה. זו הפרקטיקה המקובלת.

פה נקלענו למין מעגל קסמים. כל עוד הצד הקנייני לא ידוע, אי אפשר להתחיל

בטיפול בצד האכיפתי העונשי, שמא ניקלע למצב שצו ההריסה יבוצע ויצטרכו לפנות את

דיירי הבנין התעשייתי ולהרוס את הבנין, כי לא תהיה אפשרות להוציא היתר בניה

בלעדי חתימת העיריה כבעלים. העיריה לא היתה יכולה ללכת למהלך של הכשרת היתר

הבניה על החלקה, שצריכה לעבור לבעלות היזם, לפני שהיא יודעת שאיזה שהוא גוף

יאשר את העברת הקרקע לבעלות היזם.

הממונה על המחוז לא אישר את החוזה, וזה הקשר. רק לאחרונה הוא אמר בעל פה

שהוא יילך בדיעבד לאשר את החוזה, ולכן רק לאחרונה, לאחר שהוא הבהיר לנו - אגב,

בצורה לא רשמית - שהוא הולך לאשר את החוזה, התחלנו במהלכים של הוצאת היתר

הבניה ליזם, ואז כמובן אנחנו נגבה את אגרות הבניה, את היטל ההשבחה, את היטלי

הפיתוח וכל מה שמתחייב לפי החוק. נדמה לי שההתניה הזאת לא היתה ברורה למבקר,

ולכן הביקורת; למה לא פעלתם בינתיים במישור האכיפתי? אני מקווה שעכשיו, אחרי

ההסבר שלי, הקשר יותר ברור.

ר' זאבי;

את זה מסברתם לעובדי משרד מבקר המדינה בזמן הביקורת?

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

לא, לא.

נחמיה להב;

רק הערה קצרה, גברתי, ברשותך, אדוני היושב ראש. זה לא שהגענו לעיריה

וראינו פרוייקט עם בעיה. על חלק מהדברים לא ידענו בכלל. ברגע שידענו על הנושא

הזה אנחנו העברנו אותו מיזמתנו למבקר המדינה - ואני גאה על כך - כדי שיבדקו.

ביקשנו שיבדקו את הנושא הזה.
דב קריינר
היינו בודקים את -זה בלאו הכי.

נחמיה להב;

מעבר לזה, על חלק גדול מהמקרה למדנו מתוך ההערות שלכם.

גדי דגני;

ברוב המקרים למדנו את הפרטים רק מהדוה שקיבלנו ממשרד מבקר המדינה.

נחמיה להב;

זאת אומרת, בקטע הזוז עשינו כל מה שרק אפשר היה לעשות, על מנת שהעיריה תצא

נשכרת ולא תפסיד כסף.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

מפברואר אי אפשר היה לבקש להפסיק את הבניה? הרי נדמה לי שהבנין הושלם

באוקטובר.

נחמיה להב;

לא, הוא היה קיים, בנוי, מאוכלס.
אריה שילה
הבניה הושלמה באוקטובר 1989.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

בפברואר 1989 הוא היה גמור, לא שהושלמה הבניה. הבניה היתה מושלמת.

היו"ר אי הירשזון;

אני מבין שמהנדס העיר רוצה להעיר איזו הערה מקצועית בנושא.

מיכאל שרון;

כשהחלה הקדנציה החדשה ב-1989, בישיבה הראשון של ועדת בנין ערים הוצאתי את

הוועדה לאזור התעשיה והראיתי להם את המצב הקיים. רוב רובו של המבנה לתעשיה

נבנה ממש בתקופת הבחירות. חלק היה כבר מאוכלס, ולקחתי את אנשי המועצה למקום

כדי לראות איזו בעיה יש לנו ומה אנחנו עושים.

ר' זאבי;

אתה גם היית מהנדס העיר בתקופתו של ראש העיר הקודם?



מיכאל שרון;

כן, עם כל מה שמשתמע מזה.
נתן מאיר
אם אין שאלות בנושא הזה, אעבור לנושא הבא: היטל השבחה. בעצם יש כאן שני
נושאים
מתן הנחות בהיטל השבחה ועצם הטיפול ואי הפרדה בין תפקידי נם. הנושא של

מתן ההנחות ברור. לפי החוק, לא רק שאין אסמכתא לתת הנחות בהיטל השבחה, אלא זה

גם המס שאין כל בעיות בגביה שלו, הואיל והוא צמוד או למתן היתר בניה או לאישור

רשם המקרקעין. לכן אין שום צורך ענייני במתן הנחות. בין הצעדים הראשונים שעשה

ראש העיר הנוכחי, הוא הפסיק את מתן ההנחות הבלתי חוקיות. בענין זה הביקורת

צודקת. אין טעם להכביר מלים.
נחמיה להב
אני רק רוצה לציין שבתקופתי לא ניתן ולו שקל אחד כהנחה בהיטל השבחה,

בוודאי לא דרכי, אבל גם לא דרך הוועדה המקומית.
נתן מאיר
אנחנו מסכימים לביקורת בנושא זה גם בחלקה השני. אכן היה ריכוז רב מדי של

סמכויות בידי עובד אחד, ואותו עובד אכן עשה שגיאות. העיריה הפיקה את הלקחים,

והעובד הזה הוחלף בצוות של אנשים, שאנחנו מאמינים שהם מקצועיים וטובים, וגם

חלוקת התפקידים מסורגת, מבחינה זאת שיש בקרה, באופן שלא ירוכזו יותר מדי

סמכויות בידי אדם אחד.
היו"ר אי הירשזון
מתי הוחלף?
נחמיה להב
לפני כשנה. היתה שם בעיח, כי היה סיפור עם הוועד והוא היה גם נכה צה"ל.

רצינו להחליף אותו הרבה קודם, אבל יש לנו חוקת עבודה כזאת.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
גם בהיטל השבחה יש כאן משהו. בעמוד 70 של הביקורת, ב(ג), כתוב: "בדיקה

שערך משרד מבקר המדינה העלתה, שברוב המקרים חישוב היטל ההשבחה לא עלה בקנה אחד

עם הוראות החוק. על פי רוב היה סכום הדרישה קטן מזה שהתחייב לפי החוק. להלן
מספר דוגמאות
(1) ביוני 1989 - אני מבינה שראש העיר החדש התחיל את כהונתו באפריל -

הכין שמאי מקרקעין מטעם העיריה הערכת השבחה לחלקה ... ההיטל למועד פרסום

התכנית - יולי 1984 - היה... על פי חישוב שערך משרד מבקר המדינה, סכום החיוב

בהיטל, לרבות הפרשי הצמדה, היה אמור להסתכם ב-51,068 ש"ח. מכאן שהעיריה חייבה

את בעל הנכס ב-10,196 ש"ח פחות מהמגיע לה לפי החוק". אולי ראש העיר לא ידע על

כך, אבל זו דוגמה מתקופתו.
נחמיה להב
אין לי מושג בדברים האלה, אבל אני מוכרח לומר שזה יכול להיות.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
זה דבר שקרה, אבל זה היה בראשית הכהונה, וייתכן שלא ידעת.
נחמיה להב
כן, אני לא מתחמק משום דבר. אילמלא דוח הביקורת לא הייתי יודע על זה

אפילו.
נתן מאיר
זה גם מסוג הדברים שלא נוגעים לליקוי בפירוש החוק. זו טעות אריתמטית

בחישוב ההצמדה.
גדי דגני
זח דבר שתוקן.
נתן מאיר
אם אין יותר שאלות בענין הזה, אני עובר לנושא הבא: הקמת קניון "לב חדרה".

גם זח נושא שהתמשך על פני תקופות שחוצות בחירות, ואני אתרכז בנושאים שהביקורת

העלתה.

ראשית, הנושא של החניון מתחת לשטח הציבורי הפתיח. שוב, עוד בקדנציח

הקודמת נעשה חוזה לאחר שהיו עובדות מוגמרות. דהיינו, על פי סיכום עם ראש העיר

הקודם, חפר היזם חניון מתחת לשטח ציבורי פתוח. זח אחד חמקרים הבודדים שאני כן

הייתי מעורב בחם גם בקדנציה הקודמת. בא אלי ראש העיר הקודם ואמר: צריך להסדיר

בחוזה את הנושא של החניון בשטח הציבורי. כששאלתי מה העובדות, התברר שהחניון

חפור וגמור מתחת לחלקה של שטח ציבורי פתוח.
ר' זאבי
וגם מתחת לכביש. כך כתוב בדוח המבקרת.
מיכאל שרון
לא, חם ביקשו, אבל בסוף עצרנו את זה.
גדי דגני
זח לא אושר.



נתן מאיר;

במצב עובדתי זה אמרתי, שבלית ברירה, צריך לעשות את הדברים הבאים: לקבוע

מה עלות הקמת ההגיון, לבקש משמאי מקרקעין הוות דעת לאיזו תקופת שימוט מקבילה

העלות הזו. בעצם אולי אתהיל בזה, שלו לעיריה היו אמצעים כספיים, הדרך המכובדת
ביותר היתה כזו
דיני מכרזים כבר לא נוכל לקיים, כי זה כבר חטא שחטאנו והוא

בבהינת הלב שנשפך. לכן הדבר הטוב ביותר היה לשלם לבונה החניון עבור ההניון,

וההניון יהיה חלק מהנכסים הציבוריים של העיריה. כך היה צריך לעשות לו היו

לעיריה אמצעים כספיים, אבל לעירה לא היו אמצעים כספיים, ובלית ברירה, הלכה

בדרך אחרת.
היו"ר א' הירשזון
אני מבין שהעיריה איפשרה להם בזמנה לחפור את החניון, ולמרות זאת זה לא

נעשה בפועל.
מיכאל שרון
ברגע שראינו שזה מתהת לשטח הציבורי, עצרנו את זה.
דב קריינר
אבל אנחנו לא ידענו על זה, כי לא קיבלנו תשובה. ידענו רק שהעיריה איפשרה

להם לעשות זאת.
נתן מאיר
שלא תהיה אי הבנה. ברור שמסירת חפירת חניון ליזם ללא מכרז בתנאים האלה

היא מעשה פסול לחלוטין. אין ויכוח על כך. אני מתייחס עכשיו לשאלה איך פותרים

בדיעבד סיטואציה כזאת. שוב, לו היו לעיריה אמצעים כספיים, היא היתה צריכה לשלם

את העלות האובייקטיבית של הקמת ההניון, ואז החניון היה חלק מהנכסים הציבוריים

של העיריה. הואיל ולעיריה לא היו אמצעים, הלכנו למנגנון שלפיו תיקבע עלות הקמת

החניון, תיקבע תקופת שימוש שמקבילה לעלות כזאת, ואז העיריה תשלם בתקופת

השימוש. זה ממילא חניון שישרת את הציבור בדרך זו או אחרת. וכך נעשה, דהיינו,

הנושא הועבר לשמאי, ניתנה חוות דעת ונעשה הסכם שמהותו היא: תמורת הקמת החניון

יקבל היזם דמי שימוש בחניון; השטה שמעל החניון ימשיך לשמש כשטח ציבורי פתוח,

והיזם יתחזק אותו. ועוד היה סעיף בהוזה, שבשעת חירום, החניון ישמש את הציבור,

כי הוא מהסה ציבורי בשעת חירום.

יש לציין שהתפעול של החניון היה מסור ליזם. הוא היה יכול לתפעל אותו

מרצונו בתשלום או ללא תשלום. מבהינה זו אני לא מבין את הביקורת. אני מבין את

הביקורת על כך שלא נתקיימו דיני המכרזים, על כך שהעיריה לא לקחה את ההניון

לרשותה ואיפשרה ליזם דמי שימוש, אבל משזה נעשה, הרי ברור שאופן תפעול החניון,

בתשלום או ללא תשלום, מסור ליזם. ברגע שהחניון עומד לשימושו, ההתניה היחידה

היא שהוא ישמש לציבור. אם היזם גובה או לא גובה תשלום מהציבור, זה כבר ענין של

היזם. לכן הביקורת בנקודה הזו אינה מובנת.



ניגם עפיף;

התקופה שנקבעה, 50 שנה, מתייחסת לשומה שנקבעה, של 430 אלף דולר?

נתן מאיר;

אכן כך.
ניגם עפיף
לדעתנו, השומה היתה מושפעת - -

נתן מאיר;

כלומר, השומה לקהה בהנחה חניון ללא תשלום?

ניגם עפיף;

בשומה אין פירוט. השומה היא לא שומה, ואנהנו גם כותבים את זה. אין ביסוס

איך הוא הגיע לתקופה של 50 שנה, לעומת 430 אלף דולר, ולענין הזה של תשלום או

אי-תשלום אין בכלל התייחסות בשומה.

נתן מאיר;

אם מותר לי, אצטרף - כמשפטן, לא כשמאי - לביקורת לגבי השומה. גם לי היא

נראית לאקונית מדי. בכל אופן, כעובדה, החוזה עם השומה דווח לממונה על המחוז

במשרד הפנים, ושוב, אני לא רוצה למתוח ביקורת על הממונה על המחוז, אבל לו היה

משיב תשובה מעין זו; על דיני המכרזים עברתם, וזה חלב שנשפך, אבל השומה

לאקונית, התקופה של 50 שנה לא נראית לי; תפנו לשמאי אחר, כי אז היינו חוזרים

ליזם ואומרים לו; התנאי לאישור החוזה הוא שהתקופה לא תהיה 50 שנה, אלא 15 שנה,

למשל. היינו פותרים אז את הבעיה. חבל שמשרד הפנים שתק ולא הגיב על הבעיה. זה

מסוג הבעיות שאנחנו ניסינו לפתור אותן בדיעבד, כמיטב הבנתנו. בהיעדר תגובה

ממשרד הפנים, אנחנו באיזה שהוא מקום באמצע הדרך.

אריה שילה;

בבדיקת המעקב אנחנו מתייחסים לבניה נוספת של 321,5 מ"ר.

נתן מאיר;

אני אתייחס לזה.
מבקר המדינה מי בן-פורת
תסלחו לי אם אחזור לנושא של הקמת מבנה לתעשיה. על הקמת מבנה לתעשיה הרי

נעשתה בדיקת מעקב בנובמבר 1994 ובדיקת המעקב העלתה כי "רק ביולי 1993, דהיינו

לאחר שהמבנה, כאמור, היה כבר מאוכלס כולו, חתמה העיריה עם החברה על חוזה

לחילופי החלקות, אשר אושר כעבור מספר ימים על ידי מועצת העיריה". הסברת,

אדוני, למה זה לקח כל כך הרבה זמן?



נתן מאיר;

כן, הסברתי שראש העיר נכנס לתפקיד באפריל 1989, מצא מצב שהבית בנוי על

חלקת העיריה, הערות אזהרה בחלקה השניה, ואין חוזה. הוא נתן הנחיות להכין חוזה

ולערוך שומות חדשות. הכנת החוזה חייבה משא ומתן עם היזם. היה צריך לחתום על

חוזה שמרע את התנאים של היזם לעומת העסקה המקורית, כביכול, שהיתה - שתוארה

בביקורת. ההליכים של המשא ומתן והשומות - גם היזם לקח שמאי מטעמו - לקחו את

הזמן שלהם.
מבקר המדינה מי בן-פורת
וזה נמשך מאפריל 1989 עד יולי 1993?

נחמיה להב;

לא ידענו את זח מיד מאפריל. חלק מהדברים ידענו רק ב-1991-1990. חלק ידענו

רק מהביקורת.

יאיר הורוביץ;

המצב הוא שנבנה בנין בלי היתר בניה, כשהפיקוח על הבניה יודע שבונים בלי

היתר בניה ומדווה על כך שלא מבקשים היתר בניה, שלא משלמים אגרות, שלא משלמים

היטל השבחה, שלא אוכפים, והתשובה היא שמחכים לממונה על המחוז, ואם הוא לא

יאשר, המצב יימשך, ואם הוא יאשר, נלך אחורה - - -

נתן מאיר;

סליחה, אתה כורך דברים, שלחלקם אני בהחלט מסכים, ולחלקם - לא. צריך לעשות

חייץ. בנין שנבנה ללא היתר בניה, במערכת פיקוח יעילה צריך לתפוס אותו בימים

הראשונים ולהוציא צו הריסה מי נהלי, או צו הפסקה מי נהלי, ואם לא זח, צו הפסקה

שיפוטי - - -

יאיר הורוביץ;

לפי הממצאים שלנו הפיקוח גילה ודיווח לוועדה. משהו אחר כך לא איפשר הגשת

כתב אישום או צו הריסה.

נתן מאיר;

מר הורוביץ, בקטע הזה אני מסכים שהמערכת העירונית ראויה לכל גינוי על עצם

זה שאיפשרה את הקמת הבנין עד לסיומו ללא היתר בניה.

ראש העיר הנוכחי נכנס לתפקידו כשהמבנה היה קיים ומאוכלס. פה, בקטע השני

שבו אתה שואל למה לא גבו אגרות בניה והיטל השבחה, נתתי את ההסבר, כי זה קשור

לנושא הקנייני. שוב, אני מסכים לביקורת שהמערכת העירונית לא היתה צריכה לאפשר

את הקמת הבנין. אם מייחסים לראש העיר הנוכחי מחדל מדוע לא דאג, במקביל להכנת

החוזה עם היזמים, לגבות אגרות בניה ולהליך של הוצאת היתר בניה - בקשר לכך

הסברתי שיש לזה קשר עם הצד הקנייני. הוא אינו יכול לאפשר הקמת בנין על נכס

עירוני לפני שהוא יודע שחילופי הנכס העירוני מאושרים או שיש סיכוי שיאושרו.
יאיר הורוביץ
היזם בנה כהבנתו או כהבנת העיריה, לפי מה שהוא חשב שיסכימו?

נתן מאיר;

היזם בנה ללא היתר, אבל אני מניח שהוא בנה מבנה שתואם את זכויות הבניה

לפי תכנית בנין עיר.
עיריה אריכה
היתה גם החלטה קודמת של המועצה.
מיכאל שרון
אם השאלה היא אם הוא בנה מבנה שאפשר לאשר, התשובה היא שאת המבנה הזה אפשר

לאשר בהתאם לתכניות מאושרות, אלא שהתכניות לא אושרו. ראשית, לא היתה חתימה של

בעל הזכות בנכס. בעל הזכות גם לא שילם עבור הנכס. הוא כאילו בנה על שטח שלך.
יאיר הורוביץ
- של כולנו.
מבקר המדינה מ' בן-פורת
אבל אני התמקדתי בשאלה אם צריך חיה לעבור כל כך הרבה זמן - לא באפריל

1989, אבל עד יולי 1993 - כדי לחתום על החוזה לחילופי החלקות.
נתן מאיר
גברתי, היה משא ומתן די סבוך עם היזם, כי היינו צריכים לפתור בעיות

טכניות של העברת הערות האזהרה מהחלקח של היזם. ההסכם קיים, והביקורת ראתה

אותו- - -
גדי דגני
סליחה שאני מתפרץ, אבל על הערות האזהרה שנרשמו על החלקות שלנו היו גם

עיקולים של צד שלישי נגד - - -
מבקר המדינה מי בן-פורת
זאת אומרת, היו סיבוכים מיוחדים.
ר' זאבי
וגם את זה לא הסברתם לאנשי משרד מבקר המדינה.



יאיר הורוביץ;

ואם הממונה על המחוז לא מאשר בשלב הזה את העסקה, המצב נשאר בעינו? נניח
שהממונה על המחוז אומר
לא נראה לי, אינני מאשר.
נתן מאיר
יש לנו בעיה. נו, אדרבה, אני אשמח לכל הדרכה בנושא הזה.
אריה שילה
אני מבין שעד עצם היום הזה לא שולמה המחצית השניה של התשלום על פי החוזה

לחילופי החלקות שנתחתם ביולי 1993, ואגרות הבניה לא שולמו.
נחמיה להב
חלק מהאגרות שולמו.
אריה שילה
אנחנו כבר ב-1995.
נתן מאיר
במסגרת הלחץ שלנו על הממונה לא לעכב את האישור - ואגב, המצאנו לו גם מכתב

הבהרות והסברים ובקשות חוזרות - הוא הבהיר לנו שגם הוא ער לכך שנקבעו עובדות

בשטח ובסופו של דבר הוא יאשר. אנחנו כבר השתמשנו באמרה זו שלו שנאמרה בעל פה,

כדי לצאת מהקפאון של היתר הבניה ובימים האלה אנחנו הולכים להוציא את היתר

הבניה, וכמובן, לגבות את כל התשלומים הכרוכים בזה, על אף שאישור הממונה לא

התקבל. אנחנו עושים את זה בלית ברירה.
עיריה אריכה
אני יכולה להוסיף נקודה משפטית. אני בוחנת את העסקה מבחוץ, בתור מי שלא

היתה מעורבת. יש בעיות משפטיות. אתה לא יכול לגבות היטלי השבחה מאדם כשהמבקש

הוא בעצם העיריה, כי הבנין הוא על קרקע של העיריה. לא רק אגרות בניה אתה לא

יכול לגבות, אלא גם היטל השבחה. החוק לא מטיל עליו היטלי השבחה על קרקע שלי.

לכן העיריה חתמה הסכם ולכן העיריה כל כך להוטה ומחכה לקבל את האישור של

הממונה.

באותו הסכם מ 1993-העיריה הכתיבה לו, ואני מאמינה שזה לקח הרבה זמן

מכיוון שההסכם שנחתם ב-1993 מיטיב עם העיריה לעומת ההחלטה הקודמת. הוא היטיב

עמה מבחינת השמאות על הקרקע ומבחינה זו שהיזם חתם: אני אשלם את היטלי ההשבחה,

על אף שזו קרקע שלכם ועל אף שפורמלית החוק לא מטיל עלי את החיוב. אני בניתי

ואני משלם. ובכן הוא חתם שהוא ישלם הכל. העיריה עיכבה הוצאת היתרי בניה. מצד

אחד, ראש העיריה מצא בנין מאוכלס, ובמצב זה יש בעיה להרוס את המבנה ולפנות את

כל העסקים, והוא לא רוצה לפנות, הוא רוצה לפתור את הבעיה. מצד אחר, העיריה לא

רוצה להוציא היתרי בניה תוך סיכון שהממונה לא יאשר - ויש פסיקה גם בנושא הזה -

ולהעמיד את עצמה בסיכון של תביעות נזקיות מטעם אותו יזם. לכן עיכבה העיריה את

היתרי הבניה.



אני גם יכולה לציין, שבביקור של הממונה ב-28 במארס 1995 ולאחר שעיריית

חדרה העבירה את כל המסמכים והם נבדקו, הודיע הממונה בסיכום דברים לגבי החוזה

הזה - ויש לי העתק מסיכום הדברים - "כי תוך שבועיים יושלם הטיפול בחוזה". אני

מדברת עם משרד הפנים, עם הממונה עלינו בחיפה, לפחות פעמיים בשבוע, וכל פעם הוא

מבטיח לי שזה יהיה בעוד שבוע.

המעניין הוא שהיזם נרתע כל כך מדוח המבקרת, שהוא עצמו פנה ללשכה המשפטית

ואמר: תגידו לי מה אני צריך לשלם. תנו לי את היתר הבניה ותגידו לי מה לשלם.

הוא ביקש לשלם את היטל ההשבחה והוא עוד לא ניצל את מלוא הזכויות בקרקע.

בהתייעצות עם עורך דין נתן מאיר, אמרתי שיש לנו בעיה איך נגבה ממנו את הכסף

כשהקרקע עדיין שלנו וניסחתי מסמך שעל פיו הוא מודה שהוא יודע שההסכם טרם אושר

והוא משלם בכפוף לכך, והוא כבר שילם חלק מהיטל ההשבחה, על אף שאין לו בעצם

חיוב. אבל עד שיהיה לנו אישור הממונה לא נוכל להתקדם.

מבקר המדינה מי בן-פורת;

כן, עבירה גוררת עבירה, מה לעשות.

נתן מאיר;

אעבור לפרק השני של הביקורת בנושא הקניון, וזה הפרק של היטל ההשבחה על

יזמי הקניון. שוב, כשראש העיר נכנס לתפקיד, הוא מצא שומות, כאילו מוסכמות

וברורות, בנושא היטל ההשבחה, והשומות האלה נראו לו נמוכות מדי. לכן הוא הטיל

על שמאי מקרקעין - שמאי שונה משמאי המקרקעין שייצג את הוועדה בשלבים הקודמים -

לבדוק ולהכין שומות השבחה. אותו שמאי קבע השבחה בסכומים שונים לחלוטין וגבוהים

יותר, והעיריה ראתה זאת כשומה שמחייבת מבחינתה, ואז היזמים, שראו את ההליכים

הקודמים כהליכים שהסתיימו, פנו לבית המשפט, כי העיריה סירבה לתת להם היתרי

בניה ועמדה על דרישתה לגבות היטל השבחה.

נחמיה להב;

עשינו להם עיקולים באופן אישי.

נתן מאיר;

זאת אומרת, הטיפול של העיריה התחיל בדרישת היטל השבחה בסכומים גבוהים

יותר, תוך סיכון משפטי של התמודדות בשאלה האם ההליכים הקודמים אכן הסתיימו אם

לאו. הנושא בא לפני בית משפט השלום בחדרה, והשופט המליץ לצדדים להתפשר, ואז

ישבה העיריה להתפשר עם היזמים, ואני מבין שמשרד מבקר המדינה מותח ביקורת על

עצם הפשרה ועל הקריטריונים לפשרה.

פה נדמה לי, בכל הכבוד, שהביקורת לא קשרה את זה עם נושא נוסף, שאינו שייך

לקניון, אבל שייך לענין, ומיד אסביר אותו. יזמי הקניון הם קבוצה, שבאופן

פופולרי נקרא לה; האחים רויכמן. זו קבוצה של בעלי רכוש, של קבלנים מהגדולים

בארץ. נוסף לרכוש של הקניון, אותה קבוצה היא גם חברה קבלנים שמבצעת עבודות בכל

רחבי הארץ ושנים מבצעת עבודות עבור עיריית חדרה. אפשר להגיד שעיריית חדרה

חייבת להם, כמעט באופן קבוע, סכומים בהיקף של מיליונים או של עשרות מיליוני

שקלים.



במקביל לסכסוך בענין היטל ההשבחה, ואולי במידה מרובה כתוצאה ממנו,

דהיינו, כשאותה קבוצת האחים רויכמן ראתה שהעיריה נוהגת בהם בצורה נוקשה יותר

בבואה למצות את הזכויות שלה בנושא היטל ההשבחה, הם הגישו נגד העיריה תביעה

כספית, בכובע שלהם כקבלנים, עם עיקולים כספיים ששיתקו את פעולות העיריה. הם

עיקלו את כל חשבונות הבנק של העיריה - למעלה מ-3 מיליון שקל - ואז פשוט הצטלבו

שני הליכים, וכשישבנו לדון בפשרה, דנו בפשרה בכל העניינים, דהיינו: גם בנושא

היטל ההשבחה, גם בנושא ההתחשבנות עם החברה הקבלנית.

בסופו של דבר צריך לראות את הסיכום של המערכת העירונית כסיכום כללי, ופה

המערכת העירונית לא רק שלא יצאה ניזוקה, אלא הייתי אומר באנדר-סטייטמנט שהיא

יצאה לגמרי לא רע מהמהלך. אם הוועדה מעוניינת במספרים ובהסברים, נמצא אתנו כאן

רואה חשבון יצחק עזר שליווה את המהלך והוא יכול להרחיב את הדיבור בנושא הזה.

נחמיה להב;

רק הערה קצרה בנושא זה, ברשותך, אדוני היושב ראש. כשנכנסתי לתפקיד, עשיתי
שני דברים
ראשית, הבאתי שמאי חדש שיבדוק את הדברים בצורה אובייקטיבית. הוא

בדק ומצא הפרשים גדולים. אבל הבאתי גם מישהו אחר, נדמה לי רואה חשבון בר-ניר,

שיבדוק את ההתחשבנות שלנו אתם בעסקות האחרות, ונדמה לי שגם הוא מצא פערים

לזכותנו. היתה הנחיה לגבות מהאחים רויכמן כל מה שצריך לגבות ואפילו לפעול נגדם

באופן אישי, כי מדובר בסכומים גדולים. עשינו להם עיקולים, וכקונטרה הם הלכו

והגישו נגדנו תביעה על 3 מיליון שקל, עיקלו לנו כספים, וההמשך הוא כפי שהסביר

עורך דין נתן מאיר.
אריה שילה
אנחנו התייחסנו לנושא הקניון ולחישובים שנעשו, ונדמה לי שלא היה צריך

לקשור את העובדה שלעיריית חדרה היה איזה שהוא סכסוך עם אותם קבלנים ושהיו

חובות.
מבקר המדינה מי בן-פורת
בגדול התשובה מניחה את הדעת.
היו"ר א' הירשזון
אנחנו מודים לרואה החשבון על רצונו לפרט, אבל אנחנו חייבים להתקדם

ולהתקרב לסיום הישיבה, כי השעה כבר מאוחרת. יש לכם עוד משהו לומר בנושאים

האחרים?
נתן מאיר
כן, בנושא השוק העירוני. אכן העסקה המקורית היתה עסקה כושלת. קודם כל היא

היתה כושלת מבחינה עסקית, כי השוק הישן, שהעיריה התחייבה לפנות אותו, הוא שוק

המורכב מעשרות דיירים מוגנים, שהעיריה היא בעל הבית שלהם מבחינת חוק הגנת

הדייר.



מי שעוסק בנושא של פינויים יודע שזה נושא רגיש וסבוך. לפעמים פינוי אחד

לוקח שנים רבות. להעלות על הדעת שמערכת עירונית, שהיא הגוף הכי לא מתאים לטפל

בנושא פינויים, תיקח על עצמה לפנות עשרות דיירים מוגנים - זאת היתה תפיסה עסקת

מוטעית לחלוטין, והייתי אומר שכל מי שמצוי בעולם העסקים היה יודע מראש שלעסקה

הזאת לא היה סיכוי להתבצע.

החוזה נחתם. היזם בנה את השוק החדש המיועד על חלקתו שלו. אם הוא בנה את

זה במסגרת ביצוע ההסכם שעוד לא אושר, או שממילא זכותו של כל אדם לבנות על

חלקתו שלו, נשאיר את השאלה הזאת פתוחה כרגע. בכל אופן עובדה היא שהוא בנה את
השוק החדש ובא בטענות לעיריה
איפה חלקכם? מח עם פינוי השוק הישן? החוזה דווח

גם באיחור לממונה על המחוז, ושם הוא נשאר תקוע.

בינתיים היו חילופי משמרות בשני מקומות: בעיריח ובהנהלת המחוז. בא ממונה

חדש על המחוז והוא שלח מכתב שקוטל את העסקה, כמעט לא משאיר בה אבן על אבן.

לביקורת שאני משמיע הוא עוד הוסיף כהנה וכהנה, והשורה התחתונה של המכתב היא

שאין שום סיכוי שהוא יאשר את החוזה במתכונתו הנוכחית.

קיימתי שיחה עם ראש העיר, ודרך אגב, ראש העיר לא היה זקוק למכתב של

הממונה על המחוז כדי למתוח ביקורת על העסקה של השוק, אבל הואיל והיו עובדות

בשטח, אי אפשר היה להגיד ליזם: החוזה לא מאושר, תשכח ממה שהיה. גם חששנו

מתביעת נזיקין.

הדרך שחשבנו להתקדם בה היא לנסח עקרונות חדשים, ביניהם, העיקרון שחובת

הפינוי תהיה לא על העיריה אלא על היזם, ולבנות את כל העסקה מחדש. וכך עשינו.

בנינו עקרונות, המצאנו אותם ליזם, ועד היום לא נחתם אתו חוזה כי הוא מסרב לקבל

את העקרונות. הוא מנסה לפעול בכל מיני כיוונים. לפני מספר שבועות הוא גם הגיש

בג"ץ בענין זה, והוא תלוי ועומד, והשאלה היא אם הבג"ץ מפריע או לא מפריע לנו

לדון, על אף שהרבה לא נשאר לדון. אם כן, מצד אחד, יש הבגייץ שיחליט מה יהיה

גורל הפרוייקט, ומצד אחר, ישנח העיריה שהעמדה שלה היא, כי על פי העקרונות

החדשים שחיא התוותה ליזם ושמקובלים על הממונה על המחוז, היא מוכנה לחתום חוזה.

היזם עוד לא אישר.

אני רואה אולי את הבג"ץ בברכה, מבחינה זו שאולי תהיה לנו סוף סוף הדרכה

מבית המשפט העליון כיצד לנהוג, כי אכן אנחנו במבוכה. לביקורת על העסקה עצמה

אנחנו מצטרפים.
נחמיה להב
ללא צל של ספק. אדרבה, יש דברים שאנחנו רואים אותם בחומרה יותר מכם, ולכן

הלכנו צעד צעד עם הממונה. אני במקרה מעורה במשא ומתן החדש ואני יודע, שלמשל,

את ענין הפינוי הם הסכימו לקחת על עצמם, אלא שהם רוצים שהעלויות יהיו על פי

שמאויות שלהם. השאלה מה עושים, והיינו רוצים שמישהו ינחה אותנו. השוק הישן

נמצא במצב ביטחוני-בטיחותי גרוע מאוד; שוק חדש קיים, על פי היתרים שנתנה עוד

העיריה דאז, והחוזח לא מאושר, ואנחנו צפויים לתביעת נזיקין.
ר' זאבי
השוק החדש פועל?



נחמיה להב;

לא.
אריה שילה
כל הפרו י יקט משותק.

נחמיה להב;

למעשה העיריה לא הפסידה, אבל יש פרוייקט. מה נעשה? שמישהו יגיד לנו מה

לעשות.

מיכאל שרון;

נוסף לזה היתה תביעה של הוועדה המחוזית לעצור את הפרוייקט. גם הוועדה

המחוזית מעורבת, במקביל אלינו. היא נתנה צו הפסקה ואחר כך היתה תביעה, ואני לא

יודע איך זה נגמר.

נתן מאיר;

ברשותכם, אני מבקש לסיים בנושא של אי-תגובה לביקורת ואי-התייחסות כביכול

של ראש העיריה. בהטא הזה אנחנו מודים עד גבול מסויים, ופה אויבו של הטוב הוא

הטוב מאוד ואויבו של הטוב מאוד הוא המצויין. לו היה מדובר בפרשות מן העבר

שהסתיימו, אני מניח שראש העיר היה מגיב עליהן, ובכתב, ועל הקטעים שהוא לא מוצא
הומר הוא היה אומר
לא מצאתי חומר. גם זאת תגובה.

מה שמשותף לכל הפרשות שנסקרו הוא שהמעשים הלא טובים מיוחסים לראש העיר

הקודם, ולראש העיר הנוכחי מיוחסים מחדלים בתיקון המצב שהוא קיבל. הואיל

והדברים נמשכים - חלק אצל הממונה על המחוז - ראש העיר רצה לבוא עם תשובה מוחצת

למבקר; הנה עשינו חוזה, הממונה על המחוז אישר אותו ופתרנו את הבעיות. הוא חשב

שתוך ימים - שמעתם על הבטחות חוזרות של הממונה שתוך שבוע זה יסתיים - תיסגר

הפרשה, לפחות לגבי הלק מהעניינים, והוא לא היה ער לזה שבינתיים הזמן עובר,

שמבקר המדינה לא יכול לקרוא את רחשי לבו ואת תכניותיו והוא מפרש את זה כזלזול,

חלילה, של ראש העיר, כאי התייחסות לביקורת.

אני יכול להעיד מיידע אישי שזה לא כך. בזמנו גם אמרתי לראש העיר; תן

לפחות תגובת ביניים ותסביר. כנראה - לפי דעתי, מתוך טעות בשיקול דעת, אם מותר

לי למתוח עליו ביקורת לפניו - הוא רצה להגיש את התשובה הטובה ביותר לאחר

שהממונה על המחוז יתן את האישורים. במבצ הנתון האישורים עוד אינם, וכך הגענו

לכאן מתוך עמדת נחיתות לא נעימה.

אנחנו מצטערים על זה, מתנצלים, זאת לא היתה הכוונה שלנו. אנחנו בהחלט

רואים בביקורת ביקורת קונסטרוקטיבית ובונה, מה עוד שלחלק גדול מהביקורת אנחנו

מסכימים, ואם במשרד מבקר המדינה התקבלה תמונה כאילו ראש העיריה והעיריה לא

מתייחסים לביקורת, ההיפך הוא הנכון, אבל אני מציע שראש העיר אישית יוסיף מלים

בנושא הזה.
נחמיה להב
לא לשווא ציינתי את העבודה הטובה שעשו אנשי ביקורת המדינה, כי חלק ניכר

מהדברים אנחנו גילינו רק באמצעותם. יתירה מכך, בחלק מהדברים גם למדנו איך לטפל

להבא בפרוייקטים או בנושאים מסויימים. לפעמים מטילים אלומת אור על נקודה

מסויימת, שראש העיר או העיריה, העסוקים יום יום באלף ואחד הדברים, לא ערים

לה, כמו הנושא של היטל השבחה. כשהביקורת ממקדת את הנקודה, היא נראית לפחות

בפרופורציות הנכונות. גם על זה אני מודה להם, מעבר לביקורת, שהיא לא נעימה. זה

לא פשוט. אני מודה ואני מתנצל אם הצטייר משהו שונה לגמרי.

מאידך גיסא, אני רוצה לומר, שדווקא ברוח הביקורת, כל דבר שצריך להיעשות

ושתלוי בנו אנחנו עושים. אינני מפחד מהאחים רויכמן ואינני מפחד מאחרים, וזאת

לא משום שאני גיבור גדול, אלא משום שכך צריך לעשות. זה כבר לא ענין של טעות

בשיקול דעת. מדובר בעניינים מהותיים ביותר. לכן עם כל הוויכוחים עם האחים

רויכמן - אם מותר לי לומר זאת, יש עכשיו איבת עולם בינינו בגלל הענין חזה -

צריך לעשות.
היו"ר א' הירשזון
תודה. חבר-הכנסת זאבי, בבקשה.

ר' זאבי;

אני מציע שבסיכום שלך, אדוני היושב ראש, תתייחס לשאלה אם אנחנו מזמנים את

ראש העיר הקודם.

היו"ר א' הירשזון;

בוודאי. תודה.

בבקשה, מר שילה.
אריה שילה
אני שמח שראש העיריה מקבל את הביקורת ומסביר מדוע הוא לא ענה בשעתו

למכתבים. לפניי כשמונה תזכורות שאנחנו שלחנו בתאריכים שונים, ואני רוצה לעמוד

שוב על כך שאנחנו מאוד מעוניינם לקבל את ההסברים של הגוף המבוקר, מכיוון שלו

היינו שומעים חלק מההסברים ששמענו כאן, היינו יכולים לבדוק את ההסברים ולהביא,

גם בפרסום וגם בפני הוועדה, את הנתונים נוכח ההסברים שקיבלנו.
נחמיה להב
אתה צודק בהחלט.
אריה שילה
אני, כממונה על האנשים שעשו את הביקורת, כבר לא מדבר על כך, שכאשר לא

מקבלים הסברים ואין מוצאים את המסמכים - ואתם אמרתם כאן שאתם למדתם מהביקורת -

גם הביקורת מתארכת וגם הפרסום מתעכבים, וזה לא נכון מכל הבחינות. לכן צריך

להגיב על דברי הביקורת בזמן, מה גם שנתנו את האפשרות.



אגב, אם אתם עומדים להזמין את ראש העיר הקודם, אני רוצה לומר שאנהנו

פנינו גם אליו, כי היינו מעוניינים לשמוע גם הסברים ממנו.

ר' זאבי;

הוא שיתף פעולה?

אריה שילה;

לא, הוא לא ענה. אם תזמנו אותו, אולי הוא יבוא.

ר' זאבי;

אתם, מבחינת החוק, לא יכולים לחייב אותו לענות?

אריה שילה;

אולי היינו יכולים להזמין אותו על פי סעיף 26.

ר' זאבי;

אנחנו יכולים לחייב אותו.

היו"ר אי הירשזון;

אני אתי יחס לנושא הזה.

ראשית, אני רוצה להודות לאנשי ביקורת המדינה על העבודה שהם עשו בעירית

חדרה. אני מבין מדברי ראש העיר והצוות שאתו שהם למדו והפיקו הרבה לקחים

מהביקורת הזאת ונתגלו להם דברים חדשים.

שמענו פה דברים שנאמרו בכנות רבה מפי ראש העיר ומפי היועץ המשפטי ושאר

אנשי הצוות שמלווים אותו. שמענו שהם רוצים בהחלט לאמץ את כל מה שהעלתה הביקורת

ולהפיק את הלקחים במהירות האפשרית. חבל רק שההסברים, שהיו צריכים להינתן, לא

ניתנו בזמן, כפי שהיו צריכים להינתן, וזאת למרות התזכורות החוזרות ונשנות של

המבקר.

עצם הנושא של התזכורות מראה שמבקרת המדינה ואנשיה, אין בכוונתם לבוא

ולמתוח ביקורת נוקבת בכל מחיר. ההיפך הוא הנכון. הם מאוד רוצים לשמוע את

ההסברים ולמצות את הנושא עד תום ואפילו לעכב את הביקורת, ובלבד שמלאכתם תיעשה

בשלמות. לצערנו הרב, הם לא קיבלו את התגובות על אף שהם שלחו הרבה תזכורות,

וקיבלתי את דבריכם שאתם מצטערים על כך, ונתתם הסברים בנושא.

הוועדה בוודאי תפיק את לקחיה ומסקנותיה, אבל עם זאת, אנחנו נדון בשאלה אם

לזמן ישיבה אחת נוספת לנושא של חדרה, בהשתתפות ראש העיר הקודם. על כך נודיעכם.

P.

אריה שילה;

אם תהיה עוד ישיבה, אני מציע להזמין גם את הממונה על המחוז.

נחמיה להב;

זה חשוב מאוד.



היו"ר א' הירשזון;

לפני שנחליט על ישיבה נוספת נהיה אתכם בקשר, ואכן יזומנו האנשים שצריכים

להיות מזומנים לאותה הישיבה.

אני מודה לכם. רבותי, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:20)

קוד המקור של הנתונים