ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 07/06/1995

הסכם לשכירת אולפנים (עמ' 654 בדוח 45 של מבקר המדינה); התזמורת הסימפונית ירושלים. רשות השידור (עמ' 642 בדוח 45 של מבקר המדינה)

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 388

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום רביעי, ט' בסיון התשנ"ה (7 ביוני 1995). שעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה: ד' מגן - היו"ר

ר' זאבי

רענן כהן

ע' לנדאו
מוזמנים
משרד מבקר המדינה: מרים בן-פורת - מבקר המדינה

יאיר הורוביץ - מנכ"ל

שלומית לביא - עוזר ביכר למבקר המדינה ודובר המשרד

ד"ר בנימין גייטס - משנה למנכ"ל

דוד ברדרייס - סגן ממונה על אגף

רינה ברעלי - מנהלת ביקורת ראשית
רשות השידור
מיכה ינון - יו"ר רשות השידור

מוטי קירשנבאום - מנכ"ל

עמית שכטר - יועץ משפטי

עמרם עמר - סמנכ"ל כוח אדם

מוטי לוי - סמנכ"ל כספים

זוסיא רודן - מנהל התזמורת הסימפונית ירושלים

יחזקאל בייניש - יו"ר עמותת התזמורת

רשי לבאות - יו"ר ועד הנגנים, תזמורת י"ם
משרד הכלכלה והתכנון
פולה צדר - ממונה ביקורת ופיקוח
משרד האוצר
אורי ברוש - רפרנטית לענין רשות השידור ביחידת

הממונה על השכר

אריה לבנון - האיגוד הארצי של המוסיקאים

בהסתדרות הכללית ההדשה

מזכיר הוועדה; ברוך פרידנר
קצרנית
חדוה בנקין
סדר-היום
א. הסכם לשכירת אולפנים - עמ' 654 בדוח 45 של מבקר המדינה.

ב. התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור - עמ' 642 בדוח 45

של מבקר המדינה.



א. הסכם לשכירת אולפנים

(עמ' 654 בדוח 45 של מבקר המדינה)
היו"ר ד' מגן
אני פותח את הישיבה.
תחילה נדון בנושא
הסכם לשכירת אולפנים. אני מבקש מנציג משרד מבקר המדינה

להציג את הממצאים בקצרה.

שלומית לביא;

במסגרת ההיערכות של הטלוויזיה הישראלית לקראת שנת 1994. עקב הפריסה הנרחבת של

הטלוויזיה בכבלים והפעלת שידורי הערוץ השני החדש, שונתה התשתית של מערכת האולפנים

שלה, ונכרת הסכם בין רשות השידור לבין חברה פרטית לשכירת אולפים בנווה אילן.

בנובמבר 1993 נחתמו שני הסכמים בין הרשות לבין החברה, שתקפם לחמש שנים

מאוקטובר אותה שנה, עם אופציה להאריכם בחמש שנים. העלות השנתית של ההסכמים מגיעה

לכ-7.4 מיליון שקל.
הסכם האולפנים
ההסכם מעניק לרשות זכות שימוש בלעדית בשלושה אולפנים, לרבות
הציוד והמערכות המצויים בהם
אולפון גדול, אולפן בינוני ואולפן קטן. בהסכם נקבע

שעל הרשות לשלם לחברה בעד השימוש באולפנים, תחזוקת ציוד, שירותי שמירה ומחסן

תפאורות סך של כ-190.600 דולר לחודש, דהיינו, כ-2.3 מיליון דולר בשנה. עד מועד

סיום הביקורת, נובמבר 1994. לא השלימה החברה, כנדרש בהסכם, את התקנת חדרי הבקרה

לאולפן הקטן. הרשות הודיעה למשרד מבקר המדינה בסוף נובמבר 1994. כי היא פנתה אל

החברה בדרישה לקבל פיצוי על האיחור בהתקנת חדרי הבקרה.
הסכם המשרדים
על פי ההסכם, השכירה החברה לרשות כ-1,200 מ"ר משרדים (30

משרדים) לשם ביצוע עבודות הנלוות להפקה. בתמורה לשכירות המשרדים ולקבלת השירותים

הנלווים משלמת הרשות דמי שכירות המגיעים לכ-160,000 דולר בשנה. עד מועד הביקורת

באוגוסט 1994. כעשרה חודשים לאחר חתימת ההסכם, נוצלו רק שלושה חדרים. בנומבר אווזה

שנה הודיעה הרשות למשרד מבקר המדינה, כי לאחר מועד הביקורת אוכלוסו רוב החדרים

וכי מתוכנן שיחידות נוספות של הרשות יועברו בשבועות הקרובים לחדרים שנותרו

פנויים.

לא נמצא כי מנהל חטיבת מבצעים ושירותי הפקה ומנהל מחלקת תיאום והקצאות בחטיבת

ההנדסה בטלוויזיה - האחראים לתכנון ולתיאום האמצעים להפקות, לשיבוץ אולפנים

ולמעקב אהר ניצולם - התבקשו להכין נתונים בדבר הצרכים של הטלוויזיה ולנתח אותם.

מהבדיקה עולה, כי שלושת האולפנים ירוד נוצלו בממוצע כ-22 יום בחודש. בדוחות

החודשיים אין רישום על ניצול כל אולפן בנפרד ואין רישום כמה שעות ביום נוצלו

האולפנים. למשרד מבקר המדינה נמסר, כי מאז חתימת ההסכם לא נוצל כמעט האולפן הקטן

להפקת תכניות, ואילו האולפן הבינוני נוצל להפקת כמה תבניות דרמה גדולות.

לא היה אפשר להשוות את עלות הפקת התכניות באולפני הרשות לעלותן באולפנים

שנשכרו. משרד מבקר המדינה כבר עמד בעבר לא אחת על כך, שאין ברשות מערכת חשבונאות

תמחירית לשירותי הפקה, המייחסת עלויות פנימיות ועלויות חיצוניות לכל תכנית.

בהיעדר מערכת כזאת, אין ברשות אפשרות לחשב את העלות הממוצעת של הפקה לפי סוגי

התכניות באולפנים שלה ולהשוותה לעלות ההפקות באולפנים ששכרה.

האולפנים שנשכרו היו אמורים להיות מופעלים באמצעות עובדי הטלוויזיה של הרשות,

אולם התברר כי עקב עיצומי העובדים ברשות - על רק המשא ומתן לקביעת סדרי העבודה

ותנאיה באולפנים החדשים - היא שוכרת מהחברה עובדים לתפעול האולפנים מאז חתימת



ההסכם באוקטור 1993. כך, למשל, לפי הנתונים בהנהלת החשבונות של הרשות, שילמה

הרשות בעד שכירת כוח אדם ממחלקת וידאו וממחלקת אומנות של החברה בחודשים

ינואר-יוני 1994 סך של מיליון ו-160,000 שקלים.

אמצעי הביקורת מראים, כי בשנה הראשונה לחתימת ההסכם לא הצליחה הרשות להגיע

לניצול מלא ויעיל של האולפנים והמשרדים שבהם הושקעו סכומים ניכרים.
היו"ר ד' מגן
תודה. בבקשה, אדוני מנכ"ל רשות השידור.

מוטי קירשנבאום;

אין ספק שבזמן שהדוח הזה הוכן - זו היינה התקופה הראשונה לאחר ששכרנו את

אולפני ג.ג - הניצולת של האולפנים לא היתה מלאה, וזאת מכמה מסיבות: ראשית, הנושא

של אולפן מספר 3. שחדר הבקרה שלו עדיין לא היה ערוך לעבודה והיה חסור בכל הציוד;

שנית, היה כמובן, משא ומתן קשה מאוד עם העובדים שלנו, גם בתחום ההנדסה והטכנאות,

גם בתחום העתונות, ומשא ומתן ממושך לגבי ההסכמה לעבור לעבוד שם, אבל אני שמח

לציין שהעסקה הזו הוכיחה את עצמה מעל ומעבר מבחינת רשות השידור, כי לארור שנפתרו

בעיות העובדים ולאחר שחברת ג.ג השלימה את האולפן השלישי, שלושת האולפנים עובדים

בתפוסה מאוד מאוד אינטנסיבית. אולפן 3, זה שמשרת את ערוץ 33 בכבלים שלנו,

מקליטים בו בכל יום בממוצע שתי תכניות. זה האולפן שמשרת באופן מלא את ערוץ 33. גם

בשידור וגם בהקלטות.

אולפן 1, הגדול, עובד בתפוסה גדולה מאוד גם לאחר שהגענו להסכמה עם העובדים.

שם עושים את תכניות הבידור הגדולות, תכניות דרמטיות, תכניות מורכבות יותר מבחינת

תפאורות. התפוסה היא תפוסה גבוהה מאוד, ומה שנקרא "האולפן השלישי", זאת אומרת,

אותו האנגר גדול, שנמצא בין שני האולפנים, הוא למעשה לא אולפן ממש, אלא רק משטח

שבו אפשר להציב מצלמות ולצלם, ובו אנחנו עושים את הסדרה "קסטנר", ועכשיו סדרת

דרמה "מר מני", של א.ב. יהושע ועוד. יש עשיה אדירה בשלושת האולפנים.

הסיבה שבגללה אני רוצה לציין שהעסקה הזו מוצלחת היא, שאם משווים היום את

מחירי האולפנים בחוץ, ואילו היינו הולכים לשכור אולפן פר-יום כדי להפיק את מה

שאנחנו מפיקים היום ב-ג.ג, העלות היתה פי-שניים עד פי-שלושה ממה שאנחנו משלמים

היום עבור האולפנים ב-ג.ג.

צריך לציין עוד דבר, וזאת בקשר להערה שהובאה גם בביקורת. זה לא לגמרי רע

לרשות השידור, שבאולפנים האלה, במשך תקופה מסויימת - ואנחנו עדיין עושים את זה

בתקופת המעבר - מעסיקים אנו אנשים מבחוץ.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
עדיין או כבר לא?

מוטי קירשנבאום;

פחות, אבל יש עדיין כמות מסויימת. צריך להבין דבר אחד. ההעסקה של העובדים

שלנו ב-ג.ג. היא יותר יקרה לנו מאשר העסקת עובדים מבחוץ, וזאת בגלל תנאי השכר של

עובדים בכל המדינה, לא רק אצלנו. לכן אני מוכרח לומר שבתקופה הראשונה הרגשנו די

חזקים גם במשא ומתן עם העובדים, והעובדים הבינו את הדבר הזה. לכן גם התפשרו אתנו

על הסכם, שאני חושב שהוא סביר מאוד מבחינת רשות השידור ומבחינת התנאים שהם מקבלים

כתוצאה מזה שהם יוצאים מחוץ לעיר והם עובדים באולפנים הללו.



אני מוכרח לומר, שאילו וזיינו צריכים לכתת רגלינו ולחפש היום אולפנים,

במקום האולפנים שיש לנו ב-ג.ג, אני לא יכול לראות את רשות השידור מפיקה היום

את מה שהיא מפיקה בתקציבה, בכמות האולפנים שהיא מעסיקה, ואנחנו מעסיקים 6

אולפנים ביום, 3 בירושלים ו-3 ב-ג.ג ואולפן נוסף שאנו מעסיקים מדי פעם או בתל

אביב או בחיפה. העסקה הזו, לפי מה שקורה השנה במישור ההפקה, הוכיחה את עצמה

מעל ומעבר.

נכון שבהתחלה היו קשיים ולא איישנו מיד את המשרדים. גם זה היה תלהיך קשה

מאוד, כיוון שהיתה התנגדות ועדים שעובדים יעברו מרוממה למשרדים ב-ג.ג והיו

עיצומים, אבל גם שם לא נכנענו ועמדנו על שלנו, והיום אי אפשר למצוא חדר.

היום הבעיה שלנו היא שחסרים לנו חדרים ב-ג.ג . ידענו שבסופו של דבר החדרים

האלה יתמלאו.

יש דברים שבהם אנחנו במחלוקת גדולה עם החברה ב-ג.ג . אנחנו חושבים שלא

היה צריך להיות פיגור ואיחור כה גדול בהתקנה של חדר הבקרה של אולפן 3. זה גם

גרם לנו בעיה רצינית מאוד בהפעלת ערוץ 33, כי הערוץ הלוויני הזה היה מותנה בכך

שהאולפן הזה יהיה כשיר להפקה. את התקציב לערוץ 33 קיבלנו להפעלה מתאריך מסויים

עד תאריך מסויים. 15 מיליון שקל - - -
מבקר המדינה מרים בן-פורת
הם שילמו פיצוי?

מוטי קירשנבאום;

הם עוד לא שילמו, אבל יש בהחלט התחשבנות. השארנו את כל הנושא הזה פתוח

להתחשבנות. מבחינת פיצויים אנחנו חזקים, כיוון שאנחנו השוכר והכסף אצלנו. לכן

אנחנו לא מרגישים כאילו שילמנו ואנחנו מחפשים דרך להחזיר את הכסף לעצמנו.

אנחנו עובדים בצורה מאוד מדוקדקת על כל ההתחשבנות שלנו עם ג.ג כדי לוודא

שאנחנו אכן מקבלים את התמורה שעבורה שילמנו, והנושא הזה נשאר בהחלט נושא פתוח

ואנחנו שוקלים גם את ענין הפיצויי, ובאיזו שהיא צורה יהיו חייבים לפצות אותנו

ב-ג.ג.

התחלתי להסביר שאת התקציב לערוץ 33 שקיבלנו מהממשלה, היינו, 15 מיליון

שקל עבור שידור בלוויין למדינות ערב מסביבנו, קיבלנו מתאריך מסויים עד תאריך

מסויים, והעובדה שהאולפן לא היה מוכן גרמה לסיבוך תקציבי, משום שאז היינו

צריכים לעשות כבר העברה של חלק מהתקציב לשנה שניה והיינו צריכים לעבור עוד פעם

דרך ועדת הכספים. זה בהחלט יצר מצב מאוד מאוד לא נוח מבחינתנו.

אני יכול לומר שמאז ה-22 בפברואר, התאריך שבו התחיל ערוץ 33 לשדר, עובד

האולפן הזה בתפוקה שאין אולפן במדינת ישראל שעובד בה, זאת אומרת, מקליטים

שתיים עד שלוש תכניות ליום ואחרי זה משדרים אל תוך הלילה. זה דבר שהוא חסר

תקדים. אינני יודע אם ביקרתם שם או אם תבקרו, אבל מנהל הערוץ הזה, בר-אל, עשה

ארבע תפאורות קבועות באולפן הזה, עם תאורות קבועות, כדי שלא יצטרכו לבזבז זמן

על הקמת תפאורות, תכנוני תאורה וכו', וזה בית חרושת לתכניות, כי בתקציב של 15

מיליון שקל הוא גם חייב לשדר הרבה חומרים מקוריים. הוא משדר 4.5 שעות ביום

בערבית, שמתוכן יש שעה וחצי - שעתיים של חומר מקורי שהוא מקליט ומכין. זו

התשובה שלי באופן כללי, אלא אם כן יש דברים ספציפיים כלשהם שאתם מבקשים לדעת.
היו"ר ד' מגן
מתי התחילה השכירות?
יאיר הורוביץ
- נובמבר 1993
היו"ר ד' מגן
הדיווח שאתה מוסר לנו היום הוא שיש ניצול מלא של האולפנים, גם של

המשרדים, ואתה אומר אפילו שחסרים משרדים. לכן אנחנו מבינים שהעסקה היתה הכרחית

ואינכם מצטערים עליה.

אני רוצה לחדד את הביקורת. הביקורת אומרת: גוף מסודר, שחותם חוזה וקובע

לוח זמנים, מדוע לא ינצל את המקום בתפוסה מיום חתימה החוזה? ההיערכות צריכה

להיות לפני חתימת החוזה, ולא רק לאחר חתימת החוזה, לרבות משא ומתן עם עובדים

וכל הפעולות האחרות הקשורות בענין.

שנית, אם המשכיר לא עמד בתנאים, לא עמד בלוח הזמנים, הרי מנובמבר 1993 עד

היום עברה תקופה ארוכה, והמחלוקת הזו צריכה להיות מסוכמת, ואתם צריכים לקזז

משכר הדירה שאתם הייתם אמורים לשלם.

מוטי לוי;

על פי ההסכם, מהרגע שחתמנו על החוזה היתה צריכה לעבור בערך תקופה של ששה

חודשים עד השלמת ההכנה של חדרי הבקרח. באותה תקופה העמידה חברת ג.ג לרשותנו

אלטרנטיבה לחדרי הבקרה, וזו ניידת השידור ששימשה כתחליף עד להלשלמת חדרי

הבקרה. כלומר, מבחינת חברת ג.ג, הם טוענים, וממשיכים לטעון היום בכל

ההתדיינות שלנו אתם, שהיתה לנו האפשרות האלטרנטיבית להפעיל את האולפן גם

באמצעות ניידת השידור. חדרי הבקרה שיש בניידת השידור יכולים לאפשר את הפעלת

האולפן גם לא מחדרי הבקרה הקבועים שנבנו אחר כך.
היו"ר ד' מגן
זה פתרון מאולתר שהם הציעו על רקע תקלה שלהם?
מוטי לוי
לא, כך תוכנן מלכתחילה, כלומר, עד להשלמת חדרי הבקרה, הם היו צריכים

להעמיד לרשותנו את ניידת השידור כחדרי בקרה. העיכוב בחדרי הבקרה ובהשלמה, גם

הוא היה עיכוב טכני שנוצר מהרבה מאוד סיבות, בגלל החברות המתקינות, אבל לרשות

השידור היתה אלטרנטיבה, והיא גם אלטרנטיבה מקובלת בתחום הזה, כי גם באולפניה

ברוממה עבדה רשות השידור במשך מספר שנים עם ניידת שידור כחדר בקרה, עד שהשלימה

את חדר הבקרה של אולפן מסי 3 של רשות השידור, אולפן נקדי.



מוטי קירשנבאום;

אני מבקש להשלים את הנקודה הזו ולומר, שכל הטענות שהעלינו, שהם עיכבו את

יציאתו לדרך של ערוץ 33, אינן קשורות בששת החודשים האלה, כי לגביהם היתה

אלטרנטיבה, אלא הן קשורות בתאריכים אהר כך, כשכבר היתה להם התחייבות שיהיה חדר

בקרה יציב, לא במכונית שידור שמצמידים לשם.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
מה הפיצוי שמגיע לכם? כלומר, מה הנזק שנגרם לכם עקב האיחור בהתקנת חדרי

הבקרה?
מוטי קירשנבאום
את הנזק הזה קשה לחשב בכסף, כיוון שהצלחנו להגיע להסדר עם האוצר שיתרת

הכסף לתקצוב ערוץ 3 תועבר לשנת כספים נוספת. כלומר, לא איבדנו את הכסף הזה,

קיבלנו אותו, אלא שנכנסו לתהליך מאוד מאוד מלחיץ, שהיינו צריכים ללכת שרב

לוועדת הכספים, כמו שאמר-תי קודם. לא איבדנו כסף כתוצאה מכך.

מעבר לזה, יש לנו חוזה מורכב ומסובך עם ג.ג ויש לנו שם התדיינות על הרבה

מאוד סעיפים ומחלוקות על כל חלק של הציוד ועל כל עובד. זה הסכם שהוא מאוד מאוד

מורכב וסבוך, ויש הרבה טענות לשני הצדדים בהסכם הזה.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

אני מבינה מזה שקשה לתרגם בכסף, בנזק, את האיחור בהתקנת חדרי הבקרה

לאולפן הקטן.
מוטי קירשנבאום
אבל הוא דחה לנו את היציאה של ערוץ 33.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
רציתי לדעת מדוע זה לא בא לידי גמר. אני מבינה שזה מה שסיבך אתכם.
היו"ר ד' מגן
משום שהאולפן הקטן נוצל, אם כי לא במתכונת שחשבתם עליה לפי החוזה.
מוטי קירשנבאום
כן, הוא נוצל מעט מאוד. צריך להודות שלפני שהתקנו את חדר הבקרה באולפן

הקטן הוא נוצל מעט מאוד.

אני רוצה להודות ביותר מזה. זה נכון, כפי שאתה מציג את זה, אדוני היושב

ראש, שאם כבר עושים הסכם כזה, צריכים להיערך מראש וצריכים לדעת שמיום שנכנס

ההסכם לתקפו, מתחילים להפעיל את האולפנים, משום שכל יום של אולפן עולה כסף. גם

בתוך הסכם כולל הוא מחושב. נכון שאם מחשבים היום יום אולפן לרשות השידור ב-

ג.ג, זה עולה שליש ממה שהדבר היה עולה לנו אילו היינו הולכים היום לחפש אולפן

בחוץ ושוכרים אותו, ואגב, גם זה לא קל, כי האולפנים תפוסים.



צריך להבין דבר אחד. עשינו את העסקה הזו מתוך חשש גדול שעם תחילת ערוץ 2

והכבלים, יתפסו לנו הזכיינים של ערוץ 2 את כל האולפנים הקבועים ולנו לא יהיו

פשוט FACILITIESלהפיק תכניות. ידענו ש"רשת" כבר עשתה עסקה עם אולפני הרצליה

ושכרה את אולפני הרצליה, וחלק גדול מהכסף שהולך היום ל-ג.ג הוא כסף שרשות

השידור היתה מוציאה באולפני הרצליה.
קריאה
ו"טלעד".

מוטי קירשנבאום;

כן, אלה שני אולפנים שהיו אולפנים ביתיים של רשות השידור. זאת אומרת, היה

ברור לנו שאנחנו חייבים למצוא תחליף לזה במהירות. לכן, ראשית, נדרשנו לעסקה

הזו בצורה מהירה.

שנית, צריך להבין שאילו היינו מתחילים לפני העסקה משא ומתן עם העובדים

לגבי עבודה ב-ג.ג, אם וכאשר יהיה הסכם עם ג.ג, לא היתה מתבצעת שום עסקה. אתה

מכיר היטב את המציאות במדינת ישראל, שחייבים קודם לקבוע עמדה שההנהלה מאורגנת

ורוצה ב-ג.ג ועושה אתה את העסקה, ורק אז היא מנהלת את המשא ומתן אם העובדים

יסכימו, בתנאים כאלה או אחרים. לא היתה שום אפשרות לעשות הסכם, משום שעצם

היציאה של העובדים מבנין הטלוויזיה ברוממה היא מהפך גדול בחיי העובדים, לאחר

שבמשך 27 שנים הם עובדים רק באולפנים האלה, והיציאה החוצה לנווה אילן נחשבת

ליציאה מחוץ לעיר.

אני מקבל את זה, שאם היינו חברה פרטית, בקנה מידה של חברה פרטית ועל פי

נורמות של חברות מסחריות פרטיות, היינו צריכים לשריין מראש את כל הדברים

ולהיכנס לאולפנים ברגע שקיבלנו את ג.ג . כגוף ציבורי, הדבר הזה קשה הרבה יותר,

ופה אנחנו נחפזנו משום שהיה חשוב לנו קודם כל לרכוש את האולפנים האלה, כי פשוט

לא עמדו לרשותנו אמצעי ייצור. ברגע שראינו שאולפני הרצליה חתמו עם "רשת",

ו"טלעד", שמשדרת בערוץ 2, צריכה את האולפנים ל"טלעד", היה ברור לנו שאין לנו

מוצא ואנחנו חייבים לשריין לעצמנו אמצעי ייצור במהירות.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

אבל במשך השנה הראשונה הייצור היה בממוצע 22 בחודש.
מוטי קירשנבאום
צריך להבין שמדובר על אולפן אחד גדול, שהוא באמת אולפן טלוויזיה מאוד

משוכלל - המשכולל ביותר בארץ - והוא גם האולפן היקר, ואולפן קטן, אולפן 3,

שהשכירות שלו היא בעלות מאוד נמוכה, וכשאין לו גם הדר בקרה, זה בסך הכל חדר עם

קצת תאורה, אבל לא ממש אולפן. צריך להבין גם שמה שנקרא "האולפן השלישי" הוא

בכלל לא אולפן. גם היום הוא לא אולפן. לא מחוברים אליו שום אמצעי ייצור.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
זה מה שקראנו "האולפן הבינוני".



מוטי קירשנבאום;

כן, זה האנגר באמצע האולם שאליו אנחנו מביאים את הצוותים שלנו עם אמצעי

הצילום שלנו ומצלמים דרמות וכיוצא באלה. זה לא אולפן. זה פשוט אתר צילום.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

אבל הוא משמש למטרתו.

מוטי קירשנבאום;

בוודאי, אבל גם הוא מהושב בעלות נמוכה מאוד.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

כך שההפסד בשנה הראשונה היה כדאי על פני השנים, ובלבד שיהיה לכם המקום

המשוריין הזה.
מוטי קירשנבאום
כבר היום אנחנו יכולים לומר שזה היה כדאי מאוד. אם ההסכם הזה היה מסתיים

היום, הוא היה כדאי מאוד.

יאיר הורוביץ;

אתם משלמים 7.4 מיליון שקל לשנה, וההסכם הוא לחמש שנים, עם אופציה לחמש

שנים. שאלה שעלתה מתוך סקרנות במהלך הביקורת; אם תאריכו את החוזה בחמש שנים -

ואני יודע שמדובר גם במתחם של שערי צדק - האם הסכום של 74 מיליון שקל לעשר

שנים בשכירות לא מעלה על הפרק אפשרות לבחון רכישה במקום שכירות?

מוטי קירשנבאום;

אנחנו בחנו את האפשרות הזו גם תוך כדי עשיית החוזה הזה.

מיכה ינון;

יש אופציה גם בחוזה. הם גם היו מעוניינים. הם היו במשבר.

יאיר הורוביץ;

אבל לרכוש את זה בשנה התשיעית, זה אחרת. הם יתחשבו בשכירות?

מוטי קירשנבאום;

עד כמה שאני זוכר, באופציה יש גם נושא השכירות. האופציה עלתה בהחלט, אבל

הם לא התלהבו בהתחלה. היום לא רק שהם מתלהבים, אלא הם מנסים לטרפד את פרוייקט

"שערי-צדק" שלנו, בלחץ פוליטי, על מנת שכן נרכוש את ג.ג.
היו"ר ד' מגן
פרט בבקשה מי לוחץ בענין "שערי צדק".



07/06/95
מוטי קירשנבאום
הפרוייקט של "שערי צדק" הוא פרוייקט שעוזי וקסלר טוען שעובדים עליו כבר

13 שנה, אבל אני יודע שעובדים עליו ברשות השידור לפחות ארבע-חמש שנים.

יאיר הורוביץ;

מוזיאון ארצות המקרא היה מיועד להיות במתחם של "שערי צדק", וזה היה לפני

14-13 שנים.

מיכה ינון;

האמת היא שאנחנו קשורים בזה בפועל שלוש-ארבע שנים.

מוטי קירשנבאום;

ב-ג.ג, כיוון שרואים שזה פרוייקט של כ-70 מיליון דולר, הם הציעו לנו

שנעשה אותו פרוייקט ב-ג.ג . הם מוכנים גם לבנות לנו את הפרוייקט הזה שם, פחות

או יותר בעלות כזו, גם על שטח שהוא לא יותר גדול מהשטח של ג.ג . בנווה אילן יש

להם 200 דונם. יש בעיה עקרונית שאי אפשר להוציא את רשות השידור מירושלים.

תתארו לעצמכם שהרדיו יתחיל לשדר כל שעה חדשות, ובראשן הכרזה; "והרי החדשות

מנווה אילן". זה מוגזם.
היו"ר ד' מגן
סליחה שאני מפסיק אותך. מר לוי, אני מבין שאתה ותיק ברשות, ואורי פורת

היה מנכ"ל. אני יודע שהמנכ"ל עבר תקופת צינון וכו', אבל הייתי רוצה לדעת מה

ההרגשה שלך כשאתה מנהל מגעים. זה לא שייך בדיוק לביקורת, אבל אני רוצה להבין

את זה כאיש ציבור.

מוטי לוי;

אנחנו מדברים ביזנס לגמרי.

עמרם עמר;

בגלל שזה היה אורי פורת, העמדות שלנו היו יותר נוקשות.

מוטי לוי;

אני רק רוצה לציין שהמשא ומתן בהסכם הזה של שכירת האולפנים ב-ג.ג נמשך

שלושה חודשים תמימים, שבהם ישבנו ימים ולילות על מנת להגיע בסופו של דבר לאותו

הסכם חתום.
יאיר הורוביץ
אם תאריכו את זח לעשר שנים ובסופו של דבר תרצו לרכוש את זה, מה תהיה

העלות?
מוטי לוי
קשה להעריך את זה, כי צריך להפריד בין שני גורמים: הראשון, הוא הציוד. יש

שם ציוד בהרבה מיליוני דולרים שלא נכלל בכלל בתוך המסגרת האלטרנטיבית הזאת;

הגורם השני הוא האולפנים, המבנים עצמם והקרקע, שיש להם איזה שהוא ביטוי כספי.

את זה אפשר לחשב בצורה מאוד פשוטה, כי יש הערכות שמאים, עם מהיר למטר מרובע

קרקע באזור הזה, זכויות בניה וכן הלאה. לגבי הציוד צריך לעשות תחשיב, וזה הרבה

מאוד כסף, עם תהשיבי פחת. אלה בסך הכל אולפנים שלא פועלים הרבה זמן, אבל הפחת

על הציוד הזה - - -

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

יש לנו ההסכם הזה. תלוי מה נקבע בו. אם נקבעו בו תנאים לרכישה במשך

הזמן - - -
מוטי לוי
לא נקבעו סכומים. נקבעה אופציה ראשונה לרשות השידור לרכוש את המתהם, את

האולפנים.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
בלי להביא בחשבון אפילו הלק ממה שאתם שילמתם כשוכרים?
מוטי לוי
בלי להביא בחשבון. צריך להביא בחשבון שהתשלום שאנחנו משלמים על שכירת

האולפנים כולל כמה גורמים, ביניהם, שימוש בציוד והשירותים שאנחנו מקבלים.

כלומר, אולפני ג.ג נותנים לנו במסגרת ההסכם הזה חשמל, מיזוג אוויר, מים,

שמירה, נקיון, אחזקה וכל הקשור בזה. יש כאן אלמנטים שאינם קשורים בכלל להשקעה.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
השאלה היתה רק אם קבעתם לעצמכם את האופציה לרכוש בתנאים יותר נוחים אם

תחליטו לרכוש. אני מבינה שלא נקבעו תנאים, אבל עצם היותכם שם נותן לכם בלי ספק

יתרון.
מוטי לוי
כן, הוא לא יכול למכור למישהו אחר אם הוא לא פונה אלינו קודם. זאת

האופציה.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
שאלה למנכ"ל. האם עשיתם לקראת הסכמי השכירות האלה איזו בדיקה כדי לקבוע

את הנתונים לגבי הצרכים שלכם? האם קיימתם דיונים, היתה ישיבה, הגעתם לנתונים

בראיה יותר רחוקה? היה מעניין לראות פרוטוקול, אם יש כזה.
היו"ר ד' מגן
אני רוצה להוסיף לשאלתה של מבקרת המדינה. מבקרת המדינה מדברת, כמובן, על

ערב 1993, לפני חתימת החוזה. לפי הדיווח שמסרה לנו הממשלה, החל ממרס 1995

שכרתם חברת ייעוץ לעריכת סקר התייעלות לרשות השידור. היכן עומדים הדברים? האם

זה כבר נעשה?

מוטי קירשנבאום;

ראשית, אנחנו חישבנו מה אנחנו מאבדים כתוצאה מזה שאין לנו אולפני הרצליה

ואין לנו אולפני "טלעד". את הצרכים האלה הבאנו בחשבון בראש וראשונה. שנית,

הבאנו בחשבון שעל מנת לשרוד בתחרות וליצור דיפרנציאציה מהערוצים האחרים - וזה

סוד קיומו של השידור הציבורי, אין סיבה שיהיה שידור ציבורי שממומן על ידי

הציבור, אלא אם יש הבדליות - אנחנו נהיה חייבים להגדיל בהרבה את השידור

המקורי, ואני מקווה שנוכל לעבור באופן מושלם לשידור בעברית, זאת אומרת, שכל

השידורים הזרים יהיו בכבלים, בערוץ 2 ובערוצים אחרים. יש להם ערך מבחינת

הרייטינג וכוי, אבל הערוץ הציבורי במדינת ישראל, שממומן על ידי הציבור, צריך

לעבור, לדעתי, לשידור שהוא כולו בעברית. זה מחייב הגדלה של ההפקה המקורית

באחוזים גבוהים.

אני רוצה לומר לך, גברתי, שבשנתיים האחרונות העלינו את ההפקה המקורית ל-

65% - - -
היו"ר ד' מגן
גם בדרבונה של ביקורת המדינה.

מוטי קירשנבאום;

בהחלט. אני שמח על הדרבון הזה, כי אני באמת חושב שזה סוד קיומה של רשות

השידור. אין סיבה לעשות ערוץ כמו שאר הערוצים, כי אז יכולים לבוא ולטעון,
ובצדק
תבטל את האגרה, ניתן גם לך אפשרות לשדר פרסומת ונתחלק. קבענו שאנחנו

חייבים לעבור להפקה מקורית בצורה מאסיבית, ואנחנו יודעים מה הלחץ באולפנים

שלנו. קיבלנו עוד שעה וחצי שידור אחר הצהריים, לילדים. יש כאלה שטוענים

שגזלנו, אבל אנחנו טוענים שקיבלנו. לצורך זה נטרלנ ו אולפן שלם בטלוויזיה להפקת

תכניות הילדים. קודם השתמשו באולפן הזה גם לחדשות ולמשדרים אחרים. עכשיו

האולפן הזה הוא אולפן הילדים. לא עושים בו שום דבר אחר, כי השעה וחצי האלה הן,

כמובן, לתכניות מקוריות, זאת אומרת, לא תכניות קנויות אלא תכניות שאנחנו עושים

אותן.

הגדלנו בצורה מאוד מאסיבית את שידורי החדשות והאקטואליה, כי שוב אני חושב

שבזה יכול להיות ייחודי לנו, כערוץ ציבורי. לעומת ערוצים אחרים שאינם יכולים

לשדר חדשות בכמויות גדולות, אנחנו כן יכולים וחייבים לעשות את זה. כך שיש לנו

חדשות שעה בבוקר, אחר הצהריים חדשות בערבית ובאנגלית, יש לנו שעה "מבט", חצי

שעה באחת-עשרה וחצי, וזה הביא אותנו לנטרל את אולפן אי של הטלוויזיה, שהיו

עושים בו גם תכניות אחרות, ולייחד אותו לחדשות בלבד. זאת אומרת, כל הסטים של

החדשות קבועים שם, וזה האולפן שממנו משדרים את החדשות. כך שנותר בטלוויזיה

אולפן אחד, אולפן נקדי, שהיה פנוי להפקות אחרות, הפקות הקשורות בתכניות. היה

ברור לנו שלא רק שהוא לא מספיק, אלא זה גם מביא אותנו למצב מגוחך. אם כן,

החישובים האלה נעשו.



אינני יכול לומר לך, גברתי, שעשינו את זה בצורה המדעית, כפי שהיה ראוי

לעשות. אני מוכרח לומר שגם התכנון ברשות השידור מותנה בהרבה דברים, בהרבה

שינויים. לתכנית מסויימת אנחנו יכולים לתכנן אולפן לאורך עונה שלמה, ואחרי

שלוש תכניות מתברר שצריך להוריד את התכנית, ועד שמתארגנים לתכנית חדשה, יש

ימים שהאולפן, שתכננו שיהיה עסוק, אינו עסוק. לכן אני לא יכול לבוא ולומר

שעשינו הכנה מדעית לענין הזה, אבל העובדה היום היא שחסרים לנו אולפנים. עם

התפוסה של ג.ג, חסרים לנו אולפנים.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
אני בכל זאת רוצה להקשות, כמובן, לטובת הענין. זה שהיו צרכים, ברור לי;

זח שצריך היה להתרחב ולרכוש או לשכור מקום, וזה ענין של שיקול דעת, ברור לי;

אבל לא בכדי יש לכם מנהל חטיבת מבצעים, ובעמוד 655, בסעיף 4' אנחנו הערנו:

"לא נמצא כי מנהל חטיבת מבצעים ושירותי הפקה ומנהל מחלקת תיאום והקצאות

בחטיבת ההנדסה בטלוויזיה - האחראים לתכנון ולתיאום האמצעים להפקות, לשיבוץ

אולפנים ולמעקב אחר ניצולם - התבקשו להכין נתונים בדבר הצרכים של הטלוויזיה

ולנתח אותם".

אני מסכימה שזה לא מדע, אני מסכימה שעושים טעויות, שלפעמים חושבים על

יותר ויוצא שדרוש פחות, או להיפך, הכל ייתכן; אבל בכל זאת בל נזלזל באנשי

מקצוע, שבשיתוף פעולה ועל ידי בדיקה נכונה יכולים לכוון, יכולים לקבוע פחות או

יותר מה נראה להם כדרוש לכם. חשבתי שאולי זה נעשה ולא מצאנו. לכן שאלתי אם יש

לכם פרוטוקול של דיונים וכן הלאה. לדעתי, צריך לקיים דיונים כאלה. מדובר

בהוצאה לא קטנה, זה ענין של 7.4 מיליון שקל לשנה, והחוזה הוא לחמש שנים, עם

אופציה לחמש שנים נוספות. לעשר שנים זה סכום עצום, ואם זח דרוש, זה דרוש, אבל

נדמה לי שזה חייב בכל זאת לא משהו מדעי - למיטב ידיעתי, אין דבר כזה - אבל עד

כמה שאפשר לראות מראש את הדברים.

מוטי קירשנבאום;

ראשית, אני בהחלט מקבל את הביקורת, ויכול להיות שלא פעלנו בנושא הזה כפי

שהיינו צריכים לפעול. אני רק רוצה לומר, גברתי, שהאנשים שמוזכרים פה הם לא

האנשים שיודעים את הצרכים של רשות השידור. את הצרכים של רשות השידור יודעים

המנהלים התכניתיים של התכניות ושל החדשות.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

הם האחראים לתכנון ולתיאום האמצעים להפקות.

מוטי קירשנבאום;

האחראי על המבצעים אינו אחראי לתכנון. כשהוא מקבל את תכנון התכניות ממנהל

הטלוויזיה, הוא צריך לחלק את האמצעים על פי התכנון הזה.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

לצורך השאלה אני מוכנה לקבל כל מה שאתה אומר עכשיו, אבל אלה שכן יודעים,

יחד עם אלה שאולי יש להם יידע איך לגשת לקביעת נתונים, ולא כל כך לעצם הענין,

כל מי שיכול לדעת



מבקר המדינה מרים בן-פורת;

לצורך התשובה אני רוצה לומר לך שאת צודקת.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
אז פשוט להבא. מה שהיה אי אפשר להחזיר.

יש כאן עוד הערה, ש"אין ברשות מערכת חשבונאות תמחירית לשירותי הפקה

המייחסת עלויות פנימיות ועלויות חיצוניות לכל תכנית, ובהיעדר מערכת כזאת, אין

לרשות אפשרות לחשב את העלות הממוצעת של הפקה לפי סוגי התכניות באולפנים שלה

ולהשוותה לעלות ההפקות באולפנים ששכרה", האם זה המצב כיום, או שבינתיים השתנה

משהו לטובה?
מוטי לוי
ההערה הזאת חוזרת זה כמה שנים במסמכי המבקרת. המצב הוא כדלקמן: במערכת

הכספית שלנו יש לנו מערכת אחת נפרדת, שהיא בתוך הטלוויזיה. יחד עם אנשי

התקציבים שלנו ואנשי התכניות של הטלוויזה, אנחנו מכינים טופס נפרד לכל הפקה

והפקה, ובאותו טופס, שנקרא "טופס תקציב הפקה", מפרטים את כל האמצעים הדרושים

והעלויות שלהם לצורך אוונה הפקה - פר-תכנית.

הנתון היחיד שאי אפשר לתמחר בתוך אותו טופס זה עלות שכר העבודה של

העובדים הפנימיים שלנו, משום שכיום אין לנו דיווח מפורט של כל עובד ועובד לפי

ימים, לפי שעות ולפי דקות ובאיזו תכנית הוא עבד. אם תאורן עבד ביום מסויים

בתכנית אחת וביום אחר בתכנית אחרת, אין לנו הדיווח המפורט הזה פר-יום, פר-

שעה, לכל עובד, ואלה נתונים בסיסיים שדרושים על מנת לייצר אותו תמהיר מפורט

שיאפשר לנו אחר כך לתמחר באופן מדוייק ביותר; אבל יש לנו, כמובן, סדרי גודל

בסיסיים לגבי אותו חלק. כל יתר הנתונים הכספיים, כשצריך להוציא כסף תמורת

קבלות וחשבוניות, כל זה מפורט עד הגרוש האחרון לגבי כל תכנית ותכנית, וזה

מופיע בדוח התקציבי ובדוח המפורט הזה.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
כלומר, אתם משתדלים, כמיטב היכולת - ולא בדיוק - לייחס עלויות פנימיות

לכל תכנית.
מוטי לוי
כן, אנחנו נונתים נתון תמחירי. למשל, על האולפן ברוממה אנחנו לא משלמים

לא שכר דירה ולא תשלום יומי תמורת השימוש, אבל אנחנו מתמחרים אותו בתמחיר

פנימי. לצורך התמחיר אנחנו קובעים שהמחיר שלו ליום אולפן הוא כזה וכזה, והוא

נכנס לתוך טופס התקציב, אותו טופס פר-תכנית.

היושב ראש הזכיר כאן אותה חברת סקר שרשות השידור התחייבה להכניס לפעולה

בשנה זו. התקשרנו עם אותה חברה, והיא תתחיל בקרוב את פעולותיה. בין יתר הדברים

שאנחנו ביקשנו שאותה חברה תבדוק, הקמת מערכת תמחיר מפורטת ברשות השידור, על

מנת שאפשר יהיה להפעיל בעתיד את התמחיר המפורט.
היו"ר ד' מגן
זה בין היתר, ומה עם מערך כוח האדם?
מוטי לוי
גם את זה. זה קטע בתוך כל העבודה הזו.
היו"ר ד' מגן
נחזור לשאלה זו ונקבל עליה תשובה יותר מלאה בחלק האחרון של הדיון.

אני מבקש לסכם את החלק הזה. עולה מהביקורת שרשות השידור לא היתה ערוכה

לניצולת מלאה של המתקנים שהיתה צריכה לשכור או לרכוש. אנחנו מבינים מדברי

המנכ"ל ומדבריו של מר לוי שעובדו הלקחים בתחום הזה.

אחנו רושמים לפנינו - ובחמשך עוד נקבל דיווח - כי אתם נושאים ונותנים עם

החברה בעלת הנכס בדבר קיזוז או החזר כספים לגבי האולפן הקטן, אשר לא היה מוכן

בזמן לפי תנאי החוזה, וכשתסכמו את המש ומתן או את הבירור בענין הזה, אנחנו

מבקשים שתעדכנו אותנו.

אם בעוד שנה או שנתיים יהיה ברור לכם בעליל שמתחם "שערי צדק" לא מוכן

ותיאלצו בכל זאת לממש את האופציה, הרי הואיל ומדובר בסכומים אדירים - 74

מיליון שקל בערכים מתעדכנים - אולי נרצה להציע לכם, לקראת הסיכמוים וההצעות,

לחשוב ולקבוע כי תשלומי שכר הדירה יהיו מרכיב ברכישה, אם אכן תגיעו בסופו של

דבר למסקנה שאתם רוצים לרכוש, ואנחנו מבינים שכיום זה לא כלול בחוזה.

מיכה ינון;

אני רק רוצה להעיר שב-1998 אנחנו כבר נדע במדוייק איפה אנחנו עומדים

בפרוייקט "שערי צדק". או שהוא יהיה באמצע הבניה, או שהוא ייתקע.
היו"ר ד' מגן
לכן אמרתי "בעוד שנה או שנתיים", אבל יש לנו עוד זמן לחזור לנושא הזה

במסגרת הדיון בוועדה, לאו דווקא בנוכחות נציגי רשות חשידור, כדי להמשיך לפתח

את הענין ולהגיע להחלטות נכונות יותר.



ב. התזמורת הסימפונית ירושלים. רשות השידור

(עמ' 642 בדוח 45 של מבקר המדינה)
היו"ר ד' מגן
נעבור לנושא הבא בסדר היום: התזמורת הסימפונית ירושלי, רשות השידור. אבקש

מנציגת משרד מבקר המדינה להציג את הענין.
רינה ברעלי
ביוני 1987 נרשמה התזמורת כעמותה, ובדצמבר 1990 נחתם הסכם בין הגופים
שייסדו אותה, והם
רשות השידור, עיריית ירושלים, הקרן לירושלים ומשרד החינוך

והתרבות, היום - משרד החינוך, התרבות והספורט. על אף שהיא נרשמה כעמותה ב-

1987, עד היום התזמורת איננה עמותה במלוא מובן המלה, כי העובדים של רשות

השידור לא עברו אליה, וכמו שאני מבינה, המשא ומתן נמשך עד היום.

תקנון העמותה מטיל על האסיפה הכללית לדון ולאשר את הדוחות על פעולות ועד

העמותה ואת הדוחות הכספיים. נמצא שלא התקיימו אסיפות כלליות, וממילא לא נדונו

ולא אושרו בהן הדוחות האמורים.

התקנון גם קובע כי ועד העמותה יתכנס לפחות פעם בחודש וירשום פרוטוקול על

הישיבות וההחלטות. לא נמצאו פרוטוקולים מדיוני הוועדה במשך חודשים רבים, לעתים

ארבעה ואף עשרה חודשים רצופים. מאז ספטמבר 1991 מתכנסת רק ועדת ככספים, למרות

שבתקנון נקבע שיש למנות עוד שלוש ועדות קבועות: לרפרטואר, למכרזים ולהתקשרויות

ולקשרים בין-לאומיים.

הדיונים בהצעות התקציב ובדוחות הכספיים ואישורם בידי מוסדות העמותה וכן

העברתם אל חברי העמותה נעשו באיחור ולא במועדים הנדרים בתקנון. גם לא הוקפד

שוועדת הכספים תדון בהצעות התקציב לפני שדן בהם ועד העמותה, כנדרש בתקנון.

לפי הדוחות הכספיים המבקורים בידי רואה חשבון, צברה העמותה גירעון כספי

כבר משנת 1988, השנה הראשונה לפעילותה כעמותה. באותה שנה היה הגירעון בסך של

כ-280 אלף ש"ח והוא הגיע לכ-1,220,000 ש"ח בסוף שנת 1990. את השנים 1991 ו-

1992 סיימה העמותה בעודף הכנסות על הוצאות, והגירעון הנצבר צומצם בסוף שנת

1992 לכ-571 אלף ש"ח, אבל לפי טיוטה של הדוח הכספי לשנת 1993, הגירעון הנצבר

לסוף השנה הגיע לסך של 1,090,000 ש"ח.

בשנת 1993 חרגה העמותה בהוצאותיה בכ-21% מהתקציב. החריגה העיקרית היתה

בהוצאות השכר. כ-^80 מהוצאותיה מומנו מכספי ציבור: 65% בידי הרשות ו-18% -

מהקצבות של גופים ציבוריים.

מספטמבר 1991 עד אוקטובר 1993 הועסק המנהל המוסיקלי והמנצח הראשי של

התזמורת בלי שהעמותה חתמה עמו על הסכם. לפי בקשתו, לא שולמה לו משכורת, אלא

כרטיסו בהנהלת החשבונות זוכה מדי חודש בחודשו בסכום השווה לעלות שכרו. עד

דצמבר 1993 הצטבר לזכותו סך של 638 אלף ש"ח. במאי 1994 שולמו למנהל 176 אלף

ש"ח, תרומתה של קרן תרבות אמריקה-ישראל למטרה זו, ובדצמבר 1994 היתה היתרה

לתשלום, עבור שנת 1993, בסך 462 אלף ש"ח, בלי שהיה מקור לממן את החוב הזה

למנהל המוסיקלי.



עיריית ירושלים, הקרן לירושלים ו"יד אבי הישוב" - "יד הנדיב" - החליטו

לסייע לעמותה להגדיל את מספר נגניה על ידי העסקת נגנים עולים ואישרו מענקים

שמימנו את שכרם של ארבעה נגנים עולים במשך שלוש שנים, ההל מספטמבר 1991. במשך

שנתיים היו בסעיף זה עודפי הכנסות על הוצאות, בסך כולל של 52,700 ש"ח, עודפים

שנבעו בעיקר מהעובדה שהיו תקופות שבהן שולם שכרם של שלושה נגנים עולים בלבד,

במקום ארבעה.

בהצעת התקציב לשנת 1994, שכללה גם דוה ביצוע תקציב לשנת 1993 ושאושרה

בידי הוועד, צויין בהערה, כי כל היתרות בסעיפים השונים יועברו להגדת סעיף

ההוצאות לפרסום ויחסי ציבור. ביתרות כלולה גם יתרה של כ-30 אלף שי'ח מהכנסות

למימון שכרם של הנגנים העולים. יוצא שבמענקים שנועדו למימון נגנים השתמשה

העמותה למטרות אהרות.

העמותה לא הקפידה לרשום בסעיפי ההכנסות את כל הכנסותיה מפרסום, מתרומות

ומהקצבות של גופים ציבוריים למימון פרוייקטים, שהגיעו בשנים 1993-1991 לסך

כולל של כ-933 אלף ש"ח. במקום לעשות כן, היא זיכתה סעיפי הוצאות. שיטת רישום

זו מקשה לקבל תמונה ברורה על ההוצאות וההכנסות שהיו לעמותה.

העמותה לא נתנה קבלות על הכנסות בסך של כ-151 אלף ש"ה שהיו לה בשנת 1993,

בניגוד לחובתה לתיתן לפי הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי השובונת על ידי מוסד},

התשנ"ב-1992. בניגוד לאותן הוראות, הוצאו קבלות לתשעה תורמים, שתרמו בין ינואר

1993 לפברואר 1994, מפנקס קבלות שממנו ניתנו גם קבלות על הכנסות אחרות, וגם זה

אסור.

בעונת 1992/93 חילקה העמותה בחינם כ-12 אלף כרטיסי הזמנה לקונצרטים

השונים בביצוע התזמורת. על פי חישובינו, הכרטיסים נאמדו ב-744 אלף ש"ה. בכמה

מהקונצרטים שהיו מבוקשים מצד הציבור יש שנותרו כרטיסי הזמנה ואזלו כרטיסים

לרכישה, ואנשים שביקשו לרוכשם הושבו ריקם.

בין העמותה לבין משרד ליחסי ציבור נחתם באפריל 1993 הסכם לתקופת נסיון של

ששה חודשים. נמצא שהמשרד לא עמד במלוא התחייבויותיו בהסכם. במארס 1994 המשיכה

העמותה להעסיק את המשרד, בלא שנחתם עמו הסכם חדש, לאחר שתוקפו של הקודם פג

באוקטובר 1993.
היו"ר ד' מגן
בבקשה, מר קירשנבאום.

מוטי קירשנבאום;

אני מציע לתת את רשות הדיבור ליושב ראש הוועד המנהל, שעסק בזה באופן

שוטף. אני, כמובן, נושא באחריות לכל הדברים האלה, אבל חלקי בתזמורת הוא בעיקר

הקרדיט שאני מקבל על ההצלחה האמנותית שלה. לכן אני מציע שעל הנושאים האלה ידבר

מיכה ינון.

מיכה ינון;

ראשית, נמצאים אתנו כאן יושב ראש הנהלת העמותה, עורך דין יחזקאל בייניש,

ומנהל התזמורת, שהוא גם נגן בתזמורת, או היה נגן עד שנהיה מנהל, זוסיא רודן,

ויושב ראש ועד הנגנים, רשי לבאות. כמו כן נמצא כאן מר לבנון, נציג ההסתדרות,

שהיא גם שותפה בסימפוניה הבלתי גמורה של המשא ומתן בין עובדי רשות השידור

והנהלת העמותה לגבי המעבר לעמותה. המשא ומתן הזה לא הסתיים עד היום, אבל למרות

זאת, התזמורת מתפקדת בכל זאת ומנגנת.



רק אתמול ניגש אלי יושב ראש הנהלת פסטיבל ישראל ואמר לי שאתמול או שלשום

היתה משלחת של אופרות שפסטיבל ישראל עומד להביא בשנה הבאה והוא שמע אותם

ב"כרמן" והחליט שהוא לא מביא את התזמורת שלו ושהוא מסתפק בתזמורת שמנגנת

ב"כרמן". כך שלמרות כל הבעיות המינהליות והציבוריות, המוזה ממשיכה לשרות

והאנשים מנגנים, על אף שזה באמת לא סימפטי שהנושאים האלה לא מסתיימים.

הענין המרכזי הוא שנגבים, בעיקר הוותיקים שהם עשרות שנים ברשות השידור,

לא מוכנים לעבור לעמותה, לאחר כל מיני נסיונות בכל מיני שלבים ולאחר שכבר

חתמנו על הסכם, וזה מוזכר גם בדוח המפורט יותר. מאז שחזרתי לרשות ב-1992, ועוד

המנכ"ל הקודם הטיל עלי לעסוק בנושא התזמורת, גם מתוך איזה שהוא קשר אישי

למוסיקה קלאסית, השקעתי בזה הרבה שעות וימים, ולא אני לבד, אלא גם נציגי קרן

ירושלים ועיריית ירושלים ומשרד החינוך, ועד היום לא הצלחנו לממש סופית את

המעבר של עובדי רשות השידור - נדמה לי כ-60 נגנים - לעמותה, כיוון שהם לא

רוצים לוותר על זכויותיהם, על אף שיש כל מיני סעיפים האומרים, שאם התזמורת

תתפרק, הם יחזרו לרשות השידור, ואני לא רוצה להלאות אתכם. אלה הסכמים מפורטים

ומסובכים, שלטעמי, מכסים את כל הבעיות, אבל העובדים - אני מניח גם בגיבוי של

ההסתדרות - לא מוכנים לעבור כל עוד הכל לא לטעמם במאת האחוזים, וזאת על אף

שההסכם לפרידה מרשות השידור אפילו נחתם בראשי תיבות.

מה שלא הושלם זה ההסכם מול העמותה, כלומר, תקנון העבודה החדש. העמותה,

ובצדק, אינה רוצה להשמיך באותו תקנון שהיה משנת 1979, כי היא אומרת, שאם היא

לוקחת על אחריותה את כל הפעלת התזמורת, היא רוצה תקנון עבודה שיתאים למציאות

של שנות התשעים או שנות האלפיים ושאיפשר להנהלת העמותה ולמנהל העמותה ולמנהל

המוסיקלי לפעול ביתר חופשית. כמובן, כל פרט במסגרת אותה "יתר חופשיות", יש לו

עלות מצד ועד הנגנים, כאשר לא ברור במאה אחוז לעמותה שיהיה לה כיסוי לכל פרט

כזה שהיא רוצה לשנות בתקנון. כפי שאתם רואים, רשות השידור משקיעה את כספה

בהפקות ובאולפנים, ונוסף לכך להשקיע בתזמורת, מעבר למה שהיא משקיעה היום, והיא

משקיעה כ-7 מיליון שקל - - -
מוטי קירשנבאום
8.7 מיליון שקל.

מיכה ינון;

תלוי איך סופרים את הכסף, אבל לא חשוב, רוב תקציבה של העמותה מגיע מרשות

השידור, ואלה בעיקר משכורות הנגנים, פלוס חלק קטן מתקציב הפעולה, אבל תקציב

הפעולה, מעבר למשכורות, מגיע מעיריית ירושלים, מהנהלת קרן ירושלים וממשרד

החינוך. כך שעל אף שהעובדים לא כל כך אהבו את זה, היה יתרון משמעותי להפוך את

התזמורת לעמותה, כדי לקבל את התמיכה של הגופים האלה, שהרי אותם גופים לא היו

מוכנים לתמוך בתקציב רשות השידור, כי אמרו: רשות השידור היא עולם בפני עצמו.

אבל אם זו עמותה עצמאית לכאורה, שהמשכורות של רוב עובדיה מובטחות לה באמנה

מתקציב רשות השידור,הגופים האחרים מוכנים לקחת על עצמם את היתרה של תקציב

הפעולה. כך זה מתפקד.

לצערנו, בירושלים יש בעיה לא קלה בענין מנויים לתזמורת, ולכן ההכנסות

העצמיות של התזמורת קטנות יותר ביחס לתזמורות אחרות, אפילו בחיפה, למשל,

ובוודאי ביחס לפילהרמונית. הרכב האוכלוסיה בירושלים הוא כזה, שהרוב לא מתעניין

במוסיקה קלאסית, וגם כאן יש תחרות. אני רואה שאתם מרימים גבה. אני יכול לפרט:

זה דבר ברור. הלק מהאוכלוסיה הם ערבים, שבוודאי לא מתעניינים; חלק גדול הם

חרדים שלא מתעניינים; חלק הם מעדות המזרח, שמעטים מאוד מהם מתעניינים במוסיקה

קלאסית. נשאר אלמנט די מצומצם, וגם עליו יש תחרות של תזמורות שבאות לכאן מחוץ

לירושלים, כולל הפילהרמונית, באר שבע, קמראטה ועוד. כל התזמורות באות לירושלים

ויש להן גם מנויים בירושלים.



לאחרונה נעשה הסכם, שכל המינויים של תזמורות אחרות שהיו עד עכשיו

בתיאטרון ירושלים והיו בנפרד ישתלבו במנוי של התזמורת של רשות השידור, שתארח

את התזמורות האחרות, פרט לפילהרמונית. אולי זה ישפר קצת את המצב וירכז כוחות,

במקום שתהיה תחרות בין התזמורות על הציבור המצומצם הזה, כפי שהפניתי את תשומת

לבכם.

רק השבוע קיבלנו הצעה חדשה מעורכת הדין של הנגנים, מיכל שקד, על נוסח של

הסכם השאלה, כלומר, כדי לפתור את כל הספקות והחששות של הנגנים, שהם עובדים

ותיקים של רשות השידור, היא מציעה דבר שדיברנו עליו, אבל עכשיו היא העבירה

נייר מפורט, הסכם השאלה שבעצם לא יעביר את הנגנים טוטלית מרשות השידור - -

קריאה;

נקודות, עקרונות למשא ומתן.

עמרם עמר;

למה זה לקח שנה, אני לא יודע.

מיכה ינון;

אני לא אומר שאנחנו מסכימים לנוסח הזה, אבל הונח נייר שהוא אלטרנטיבה לכל

המשא ומתן המפותל שקיימנו בשלוש השנים האחרונות. אני לא אומר שהרעיון הזה של

ההשאלה הוא רעיון פשוט ושהענין ייגמר מהיום למחר, אבל התזמורת ממשיכה לתפקד

מבחינה מוסיקלית גם בתנאים האלה, ואני מקווה שכך היא גם תמשיך, עד שייגמר המשא

ומתן הזה, אבל האלטרנטיבה היתה לעשות מהלך חד צדדי, לפטר את העובדים מרשות

השידור, וכמה פעמים החלטנו על זה, כאיום או שלא כאיום, אבל נמנענו מלבצע את זה

בפועל, כי חשבנו שגוף מוסיקלי לא יוכל לפעול באופן אמיתי לאחר שלכל הנגנים

יהיו מכתבי פיטורין מרשות השידור, שבה הם עובדים עשרות שנים.

אני גם לא יודע אם זה היה עומד בכל מיני מבחנים אחרים, וכאמור, נמנענו עד

היום מלעשות זאת, אבל אם הולכים על המהלך הזה עד הסוף; והעיריה, למשל, וקרן

ירושלים, שהן שותפות פוטנציאליות מעבר לשותפות שלהן היום, יתנו את המשך תמיכתן

במעבר מוחלט לעמותה ובהסכמת הנגנים לתקנון החדש של האגודה שיאפשר פעילות יעילה

וחסכונית יותר של התזמורת, ייתכן שבסופו של דבר לא תהיה לנו ברירה ואנחנו

נצטרך לקבל החלטה כואבת של מעבר חד צדדי, כפי שאנחנו קוראים לזה, שעד היום

נמנענו מלבצע אותו. זו היתה הקדמה כללית.
היו"ר ד' מגן
אנחנו נוטים באופן טבעי - אם כי אני חושב שזה לא נכון בעידן של של 1995 -

להתייחס בסלחנות כל אימת שדנים בעמותה שמטפלת בנושאים רוחניים ותרבותיים

ואומרים; מה לתזמורת ולמי נהל תקין? אי חושב שבשנים האחרונות, בהרבה מאוד

תחומים, גם כאלה הקשורים לאמנות, גם הנורמה הציבורית, גם ביקורת המדינה וגם

הביקורת הפנימית הביאו לכך ששהמינהל התקין קנה לו אחיזה רחבה בעמותות ובגופים

ציבוריים שעוסקים בתרבות, באמנות ובעניינים שברוח.

לאור מה שעולה מהדוח, נפקד מקומה של התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות

השידור, בשורת המוסדות והרשויות שנכנסו לתלם של המינהל התקין. אני לא מבין מה

המשמעות ומה הסיבה שאפשר לקבל שכר ולא לקבל שכר, ואולי נלמד כאן היום מה זה

לקבל שכר ולרשום את זה בכרטיס ואחר כך לזכות, מה ההגיון בכך.



שנית, לפי פקודת מס הכנסה, כל גוף ציבורי בארץ - כך אני רוצה להאמין -

מקפיד הקפדה יתירה להנפיק קבלות תמורת תקבולים שמתקבלים, וכאן מדובר על סכום

לא מבוטל של 151 אלף שקל.

חתמתם חוזה עם משרד ליחסי ציבור. המשרד אינו עומד בציפיות, ואתם מאריכים

את החוזה אתו.

אני מסכים ומודע לכך שהשאלה האחרונה היא שאלה קשה ומורכבת, גם ראיתי את

התגובות לנוכח הדברים שאמר כאן מר מיכה ינון בענין עקרונות ההעסקה של הנגנים,

ההשאלה וכיוצא באלה. אני מבין שהתקיים דיון בוועדת השרים לענייני תיאום

ומינהל, וכפי שמוסר לנו שר הכלכלה, "המשא ומתן עם ועד הנגנים למעבר לעמותה

נמשך במגמה חיובית. הצעה לתקנון עבודה חדש גובשה כבר ונמצא בדיונים". אני

מוסיף ואומר שאני חושש שזה עלול להימשך עוד הרבה מאוד זמן, וכדאי להתייחס גם

לענין הזה,

קריאה;

השאלה אם אתם ממליצים לפטר את העובדים חד-צדדית.
היו"ר ד' מגן
לא, חלילה.

בבקשה, מר בייניש.
יחזקאל בייניש
קודם כל אנחנו מקבלים בברכה את כל ההערות של ביקורת המדינה, שהן בהחלט

הקונסטרוקטיביות. אגב, חלק מהן תיקנו עוד בתקופת הביקורת ונכנסנו לתלם.

תחילה אני צריך לתקן. העמותה עובדת כעמותה לכל דבר, במאה אחוזים, כולל

תשלום שכר הנגנים במלואו, כאשר את השכר של נגני רשות השידור הרשות משלמת, וזה

נמצא במסגרת התקציבית.

מה שנעשה כמהלך בשנת 1987/88 היה משום שמצבה של התזמורת הסימפונית רשות

השידור דאז היה בכי רע. אציין רק שהיו כ-80 מנויים לתזמורת, קהל כמעט שלא היה,

אנשים לא באו, והמנכ"ל הקודם לקודם, אורי פורת, עמד על סף מחשבה לסגור את

הענין. לזכותו ייאמר, שאני לפחות שכנעתי אותו בכך שצריך לחשוב ולבדוק את הנושא

הזה מחדש. עם כל הקשיים החברתיים שמיכה ינון עמד עליהם - והם קשיים, רבותי,

קשה לנו מאוד בשיווק, וכל מנוי שאנחנו מקבלים זו ברכה גדולה מאוד במגזר החברתי

הקיים היום - שכנעתי אותו שזה בעצם הגוף האמנותי היחיד הפעיל בירושלים. אין

לנו כאן לא תיאטרון, לא בלט ולא שום דבר אחר.

זו תזמורת שקיימת הרבה שנים. כתוצאה מהשתתפות של גופים אחרים, משלמת

היום רשות השידור כ-8.7 מיליון שקל מתוך 13 מיליון שקל. בעבר הכל שולם על ידי

רשות השידור ולא היה שום דבר נוסף לתקציב הזה. היום התקציבים הנוספים האלה

מאפשרים לנו הזמנת אמנים מהשורה הראשונה ומהשורה השניה בעולם, העסקת נגנים

נוספים ביצירות יותר גדולות, הזמנת יצירות, השמעת יצירות ישראליות או יצירות

בנות זמננו.



בתזמורת שנותנת גם שירות לרשות השידור, או לפחות בתזמורת שיבולת להרשות

זאת לעצמה - ומיד אסביר מדוע - המינון של יצירות ישראליות ומודרניות אצלנו הוא

הרבה יותר גדול מאשר אצל מישהו אחר, ואני חושב שאנחנו נחטא להסטוריה אם לא

ניתן אפשרות לאמנים צעירים, לקומפוזיטורים צעירים, למנצחים להופיע, בי אחרת

בעוד 200 שנה יגידו: היה לבם בטהובן ולא נתתם לו אפשרות. רבותי, זה עולה בסף,

ואת זה הקהל הזח לא משלם, אין מה לעשות.

לנקודות שהועלו בביקורת, ותחילה לנושא הוועדות. הגענו למסקנה שבתזמורת,

שהיא גוף העוסק בדבר מסויים, ועדת הבספים משמשת גם בוועדת בוח אדם ובוועדת

התקשרויות. פרט לאודיציות, או לנגנים שאנחנו צריכים לקבל מפעם לפעם, ובזה בעצם

ועדה מקצועית צריבה להחליט, אין לנו בעיה לצאת למברז לנגנים. אנחנו מפרסמים,

נגנים צריבים לבוא למבחן לפני ועדה מקצועית, שבה יושבים המנהל המוסיקלי, חברי

תזמורות ובו', בך שבל מה שברוך בהזמנת ציוד, התקשרות עם חברות אוטובוסים,

למשל, או התקשרות לצורך סיור בחוץ לארץ מתבצע על ידי ועדת הבספים, המשמשת

לצורך הענין גם בוועדת התקשרויות ובוועדת בוח אדם. פשוט איננו רוצים להגדיל

ולנפח את המנגנונים שלנו.

אשר לענין הברטיסים, המספר 12 אלף נשמע מאוד בומבסטי, אבל אני רוצה לומר

שני דברים בענין זה. ראשית, לפי הסבם העבודה הישן עם הנגנים, לבל נגן יש זבות

לקבל כרטיס לקונצרט.
היו"ר ד' מגן
במה נגנים יש היום?
זוסיא רודן
היום זבאים 90 נגנים לברטיס אחד לבל קונצרט. אם יש 80 קונצרטים בשנה, הרי

בבר מדובר ב-7,000 ברטיסים לנגנים.
יחזקאל בייניש
אחר בך ישנה שורת הבית. לפי ההסבם, אולם הנרי קראון הוחבר לרשות השידור

לתקופה ארובה על ידי קרן ירושלים.
מיבה ינון
ל-25 שנה.
יחזקאל בייניש
בל שורה 14, הבוללת בדיוק 30 בסאות, אסורה לנו למבירה. אלה ברטיסים שרשות

השידור זבאית לחלק לעובדיה מבוח ההסבם. אם נבפיל 30 במספר הקונצרטים, נגיע
במעט לאותו מספר
12 אלף.

רבותי, לצערי, ובאמת לצערי, אנחנו לא מצליחים למלא אולם, וזה יחיה מאוד

גרוע אם על הבמח יישבו יותר אנשים, או יחסית חרבה אנשים, והאולם יהיה ריק. מצב

הרוח בשעת הנגינה או ניהול ההופעה יהיה איום ונורא. לבן אנחנו עושים לפעמים

מאמצים לחלק ברטיסים לעולים חדשים ממרכזי קליטה, לאקדמיה למוסיקה, ולפעמים

אפילו לחלק ברטיסים חינם, ובלבד שיבואו עוד 100 אי 200 איש שיצילו את תמונת

האולם.



אני לא ראיתי שנשארו כרטיסי הזמנה בקונצרטים השובים מאוד, פרס למספר

מקומות באותה שורה 14, שאנשים מרשות השידור לא איישו, אבל לנו כעמותה אין על

זה שליטה. אני לא יכול לבוא לאדם שקיבל הזמנה ולהגיד לו: למה לא באת? פרט

לעובדי התזמורת, אנהנו לא נותנים הזמנות. הרבה פעמים אני בעצמי קונה כרטיסים

לתזמורת לחברים שלי וכו'. המספר 12 אלף כרטיסים נשמע מספר נוראי, אבל כשמהלקים

את זה על פני כל כך הרבה קונצרטים בשנה, לפי מספר האנשים הזכאים להזמנות, זה

המצב.

בענין המנצח היו שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא סיבה כלכלית. זה מאוד טוב

לכל גוף שהאיש דוחה את השכר שלו; הסיבה השניה היא שהוא עוד לא גיבש אז לעצמו

את הרעיון איך הוא יפעל, כתושב חוץ או כתושב הארץ, כי הוא עבד באותה תקופה גם

בתזמורת בדיזינגוף, הוא היה מנצח קבוע שם, ובגלל שאלות המסוי שלו הוא פשוט

ביקש לעכב את הענין הזה, ואני חייב לומר שמבחינתנו, מבחינה תקציבית, זאת לא

היתה בקשה כל כך מופרכת על פניה, ומיד אגיע לשאלה התקציבית.
היו"ר ד' מגן
מבחינה תקציבית בוודאי שאין שום בעיה. להיפך.
יחזקאל בייניש
להיפך, זה מקל עלינו, אבל היתה לנו בעיה, משום שקרן התרבות אמריקה-ישראל,

שאיננה שותפה בתזמורת, עזרה לנו בשנים מסויימות בשכרו במספר עשרות אלפי

דולרים, בגלל שהוא היה מנצח ישראלי שהתקדם בחיים והגיע למעמד די נכבד באירופה,

אבל זה היה רק חלק. כמובן, כשמישהו אומר לך: חכה, באופן טבעי אתה מחכה. לכן

חיכינו. בינתיים הגענו להסדר תשלומים אתו ולפריסת תשלומים, והכל בא על מקומו

בשלום.

עכשיו אני רוצה להגיד משהו לגבי התקציב. נכון, אנחנו פועלים בתקציב קטן.

13 מיליון שקל לערך לתזמורת של 90 איש זה מעט מאוד כסף. זה מאפשר לנו חיים

בצמצום, אבל זה מאפשר לנו חיים. לפחות בדבר אחד אנחנו גאים: אנחנו הגוף

האמנותי היחיד בארץ שהמסגרת התקציבית שלו סגורה. זאת אומרת, על פי ההסכם,

בהנחה שהגופים החתומים על ההסכם מעבירים לנו את הכספים בזמן, יש לנו מסגרת

תקציבית נתונה. אנהנו לא יכולים לבנות על קהל שיגדיל לנו את ההכנסות, כמו

בפילהרמונית בתל-אביב, כי זה סוג אחר של עבודה, זה סוג אהר של קהל, זה סוג אחר

של אנשים שחיים במקום; יש שם תעשיה, יש שם מסחר רב, יש שם חברות בין-לאומיות

וארציות גדולות, מה שלא כן בירושלים, אבל בתקציב הזה אנחנו מסתדרים.

נכון שאם אנחנו רוצים לעשות ארוע מיוחד, כמו שבוע ליטורגיקה, או סיור

מיוחד בחוץ-לארץ או להביא אמן ששכרו יותר גדול, אנחנו נאלצים לבוא ולבקש

תרומה מיוחדת לנושא - וזה כבר קרה - או שאנחנו באים לאחד הגופים המשתתפים

ומבקשים ממנו השתתפות. לאחרונה הגופים האלה - הייתי אומר את זה בצורה די בוטה

- נקעה נפשם מכך שאנו מדשדשים בנושא של מעבר הנגנים לעמותה.
היו"ר ד' מגן
כמה זמן זה כבר נמשך?
יחזקאל בייניש
זה נמשך שש שנים וחצי.
מיכה ינון
זה נמשך מ-1990, חמש שנים. זה גם הרבה.
יחזקאל בייניש
מה שקורה בפועל הוא כדלקמן: היתה החלטה של רשות השידור שלא בוצעה, על אף

שהיו לה כל הגיבויים מכל הכיוונים, כולל הגיבוי הפוליטי, להודיע לנגנים חד

והלק: אתם מפוטרים. ההתחייבות של העמותה היתה לקלוט את כולם, 100% של האנשים,

טובים ולא טובים כאחד, כך שאף אחד מהם לא ימצא את עצמו ללא מקור פרנסה.

אני הייתי אחד מאלה שהתנגדו למעבר הזה מיידית, באופן כה רחב, משום שאני

עצמי הייתי נגן הרבה שנים, גם בתזמורת הזו, והשבתי על האווירה וכו', אבל רשות

השידור באמת ובתמים דאגה לנגנים מכל הכיוונים, כולל בהסכם המעבר, שבו כתבה

סעיף, שאם מכל סיבה שהיא העמותה תתפרק, אותם נגנים שהיו חברי רשות השידור

זכאים לחזור לרשות השידור, עם כל הזכויות שלהם. זאת אומרת, התנאים הבסיסיים של

הנגנים לא ישונו. יש להם מעין פוליסת ביטוח. אם קורה משהו, הם חוזרים, איש לא

יקח את זה מהם. הנגנים, מסיבות שלהם, לא שמחו לעבור, ולצערי, חלק מהם עדיין

אינם שמחים גם כיום.
אותם גופים שמסייעים אומרים
רבותי, אנחנו באנו לעזור, לא כדי לדשדש

במקום ולהחזיק תזמורת בינונית; אנחנו רוצים לקדם את הענין, אנחנו יכולים

להוסיף כספים. עובדה שעיריית ירושלים הקצתה לנו בשנה שעברה 2 מיליון שקלים

לצורך כל מיני פעולות מיוחדות, אבל בגלל עצם העובדה שהמעבר לא יצא לפועל, היא

נאלצה לקהת את התקציב ולהעביר אותו לתיאטרון החאן. בכך איבדנו 2 מיליון שקל.

העובדה ברורה.
היו"ר ד' מגן
תיאטרון החאן אינו מצוי בקשיים, אינו עומד בפני סגירה?
יחזקאל בייניש
אני לא חושב. על כל פנים התקציב הזה עבר אליהם.
באו הגופים ואמרו, ובצדק
כדי לנהל תזמורת, אתה צריך, מחד גיסא, שיהיו

לך הכלים המקצועיים, הניהוליים והאדמיניסטרטיביים, ורבותי, אנחנו עובדים עם

4.5 תקנים לאנשי אדמיניסטרציה. כשתזמורת של כ-100 איש נוסעת לחוץ לארץ, נוסעים

מאצלנו המנכ"ל, המתאמת האמנותית, המפקח ומנהל הבמה. לא ראיתי שום גוף של 100

איש שבו נוסעים ארבעה אנשי אדמיניסטרציה. אם היושב ראש רוצה לנסוע, הוא צריך

לנסוע על חשבונו. זה המצב אצלנו, כך שמבחינה אדמיניסטרטיבית אנחנו עובדים באמת

במינימום שבמינימום ואנחנו איכשהו מסתדרים. זה לא קל.



מבחינה אמנותית, וזה מה שחשוב, צריך לתת למנהל האמנותי כלים, והכלים הם

גם, למשל, האפשרות להזיז נגן ממקום ישיבתו, או משום שהוא לא טוב, או משום שיש

מישהו טוב יותר. אם יושבים 100 איש על הבמה ואחד לא טוב, הוא מפריע לכל ה-100.

לעומת זאת אחד טוב, לא רק שהוא לא מפריע, אלא לפעמים הוא יכול להעלות את הרמה.

אנחנו רואים את זה בכל תזמירת. תקנון העבודה, כפי שהוא כיום, אינו מאפשר הרבה

מאוד דברים.

לכן באו הגופים האחרים ואמרו, ובצדק: אם אין שינוי בנושא הזה ואין העלאה

של הרמה כתוצאה מכך שאין כלים ניהוליים פנימיים, אולי אנחנו עשויים להסתלק מכל

הענין. וזה חבל, משום שבכל זאת הגענו למצב די טוב מבחינת ההשתתפות שלהם.

הדבר הנוסף שהם באים ואומרים הוא: אנחנו נהיה מוכנים לתמוך יותר בתזמורת

ולהוסיף דברים, כפי שאמרה העיריה. למשל, היינו יכולים לקבל כבר מעיריית

ירושלים תקציבים לנגנים טובים נוספים, כפי שהובטח לנו, ובתנאי שאותם נגנים

יימצאו, ואכן גם מצאנו והיינו יכולים להביא אותם, אלא שאי אפשר להושיב אותם

במקומות הראשונים ולהעדיף אותם על פני נגנים שכבר יושבים שם, כי יש להם תנאים

מוקנים או זכויות מוקנות. בתזמורות אחרות בכל העולם ניתן להזיז נגנים. יש

טכניקה, אי אפשר להגיד לנגן בפנים: אתה לא שווה שום דבר. יש בחינות, יש תקופת

נסיון ויש כל מיני דברים שניתן לעשות, אבל אצלנו הדברים עומדים במקום, לא ניתן

לעשות את זה בתנאים הנוכחיים.

ניקח לדוגמה סיורים בחוץ לארץ. אנחנו רואים מה קורה כשתזמורות מופיעות

בחוץ לארץ. עם כל הכבוד, לא תמיד נוח להביא לחוץ לארץ תזמורת סימפונית עם השם

"ירושלים" כאשר הרמה לא מספקת. אם הרמה צריכה להיות גבוהה, זה כרוך גם בענין

כספי, אבל בעיקר בשאלות המקצועיות שצריך לפתור אותן על ידי תקנון אגודה חדש.

הגענו למסקנה שאנחנו, העמותה, נציע תקנון חדש. אנחנו לא רוצים יותר משא

ומתן ולא שום דבר אחר. יש לנו התמיכה של כל הגופים, גם של רשות השידור, להציע
תקנון חדש ולהגיד לנגנים
רבותי, אתם עוברים לעמותה? זח התקנון. אנחנו מוכנים

לדון עמכם על כל חריגה מהתקנון הקודם, על תוספות או על תנאים אחרים ששווים כסף

מבחינתכם, אבל זה התקנון, ואם זה לא זה, אנחנו לא נוכל לנהל את התזמורת בצורה

ענינית ומקצועית.
היו"ר ד' מגן
מתי אתה חושב שתצליחו לסכם את הענין?
יחזקאל בייניש
סיימנו את ענין חתקנון. תוך שבוע עד עשרה ימים נפתור את הבעיה בנושא

המשמעת. בענין המשמעת היתה לני בעיה משפטית, כי עד היום נגני התזמורת של

העמותה לא היו כפופים לרשות השידור ואלה של רשות השידור לא כפופים לעמותה.

לרשות השידור יש, למשל, בית דין משמעתי. היה לנו מקרה של נגן שלא הופיע לסיור.

פניתי למנהל כוח אדם, והוא אמר לי, ובצדק רב: אני לא יכול לעשות שום דבר. יש

אמנם בית דין משמעתי, אבל זה יקח שנתיים. כך יצא שנסענו לסיור בלי האמן הראשון

של התזמורת. הרי זה דבר שלא יישמע. בתזמורת אחרת, אם אחד כזה לא מגיע לסיור,

הוא כבר לא מגיע יותר אף פעם.
מוטי קירשנבאום
הוא היה חסר בקונצרט?
יחזקאל בייניש
לא רק שהיה חסר, אלא השני שהיה בלט יותר מדי. בדברים האלה אתה לא יכול

להסתפק ב ,SECOND BEST-זה לא עובד.

לכן, להערכתי, הדברים החשובים ביותר היום הם: א. מעבר יתרת הנגנים

לעמותה, כדי שגם המנהל יוכל לנהל את הדברים תחת כובע אחד, ולא בשני כובעים; ב.

תקנון עבודה חדש, ואני רוצה להגיד לכם שאנחנו השגנו - גם מיכה ינון עזר לי בזה

- תקציבים נוספים מכל הגופים המשתתפים, כולל עזרה של ראש העיריה הקודם, להגדיל

את שכר התזמורת בכ-20%, מעבר לכל התוספות האחרות. באו נגנים ואמרו: כשהמשכורת

שלנו כל כך נמוכה, מה זה 20%? אבל 20% תוספת על מה שקיים זה כבר לא מעט,

במיוחד במשק הישראלי. אנחנו לא יכולים לתת את זה כאשר הם עדיין עובדי רשות

השידור.

קיבלנו מענק של משרד האמנויות. חברי העמותה קיבלו את המענק, אבל חברי

התזמורת לא יכולים לקבל את המענק, כי ברגע שניתן להם אותו נעבור על חוק יסודות

התקציב. אסור לנו להוסיף להם אגורה אחת על שכרם. אני רק רוצה לומר לכם שהכסף

נמצא בבנק ועומד לזכות חברי התזמורת, אבל אנחנו לא יכולים לתת אותו.
היו"ר ד' מגן
אתה אומר שאתם בשלב מאוד מתקדם לסיכום הענין.
יחזקאל בייניש
בשלב גמור.

אני רק רוצה להוסיף דבר אחד. יש לנו הצלחה גדולה מאוד בסדרות לנוער.

בניגוד לסדרות למבוגרים, שבהן קשה לנו למצוא קהל, בסדרות לנוער שילשנו את

הקהל, וזה לא מעט לזכותו של רשי לבאות, שיושב כאן היום כנציג הוועד, אבל הוא

האיש שמנצח, מלווה ומסביר את הסדרות לנוער. רבותי, הסדרות האלה מפוצצות,

ובעיני, צריך אפילו לסבסד את הסדרות האלה. זה חשוב, כי מדובר בדור העתיד, זה

החינוך. אלה יהיו המנויים בעוד עשר ושתים-עשרה שנים.
מבקר המדינה מרים בן-פורת
לגבי אותם 12 אלף כרטיסי הזמנה, הייתי רוצה שגבי ברעלי תסביר את עמדתנו,

כי אנחנו לא לגמרי מקבלים את הגישה.
רינה ברעלי
על פי ההסכם הישן נושן בקשר לאולם הנרי קראון, רשות השידור נהנית משורה

14, אבל בבדיקה שלנו מצאנו שעובדים לא מעטים של רשות השידור קיבלו כרטיסים

לקונצרנטים שונים, לרבות ליטורגיקה, לרבות קונצרטים בבנייני האומה, ולא רק

באולם הנרי קראון, והכמויות היו לא קטנות. גם כשמדובר בשורה 14, רק הכרטיסים

יוצאים מהמחזור, אבל אנשים לא באים. כלומר, בעצם השורה זאת נשארת לא פעם די

ריקה, אבל הכרטיסים שם כן יוצאים ממחזור הכרטיסים. לכן הכמות הרבה יותר גדולה

מבחינת עובדי רשות השידור.



מעבר לכך, יש גם כמות לא מבוטלת של מוזמנים שונים ומשונים: חברים,

אורחים, עתונאים.
יחזקאל בייניש
חסברתי למח. לפעמים מצלצלים אלי מהתזמורת ושואלים: אתה יכול להביא 200

איש, כדי שהאולם ייראה קצת מלא? בשבוע שעבר היה לנו קונצרט המשודר לאיגוד

השידור האירופי - יוקרה שביוקרה - והיו 400 איש מתוך קרוב ל-800. אותו דבר

בענין רשות השידור. מה אנחנו עושים? כשיש מקום, אנחנו רצים ונותנים לאנשים

ברשות השידור כרטיסים גם לא בשורה 14. זה בדיוק מה שאמרתי קודם, אבל כשעושים

את החשבון המינימלי, 30 כפול כ-80-90 מופעים, אנחנו מגיעים ל-3,000 בקירוב

בשורה 14, ואם נצרף 100 איש של התזמורת ונכפיל 100 ב-80-90, נגיע ל-8,000

כרטיסים. כך אנחנו מגיעים ל-11 אלף כרטיסים.

הלוואי שהייתי במצב שבו יכולתי לבוא ולומר: אזלו הכרטיסים. זה אחד

החלומות שלי. היה לנו פעם אחת דבר כזה. היה קונצרט לאגודת הידידות של

התזמורת, והבאנו אמן- בין-לאומי. הקונצרט היה ,SOLD OUTאבל הגענו למצב הזה

לאחר שדיברנו טלפונית עם כל אחד מהאנשים שקנו את הכרטיסים. אני מאוד אשמח אם

אראה שכתוב בחוץ SOLD OUTולא יהיה לי מקום ואשב על המדרגות, אבל לא זה המצב,

לצערי הרב.
רינה ברעלי
רק שתי הערות לתיקון, כפי שאנחנו ראינו את הדברים. ראשית, לפחות לגבי

העונה של 1992/93, על פי הנתונים של העמותה, מספר הכרטיסים שניתנו לרשות

השידור בשורה 14 הסתכם ב-1,600 בלבד, לא יותר. יכול להיות שבעונות שבאו אחרי

כן היו יותר קונצרנטים והכמות גדלה. זה לגבי 1992/93.

שנית, לגבי המוזמנים, שמעתי את הטענה בדבר אולמות ריקים והצורך למלא

אותם, ואני מסכימה שזו בעיה, אבל ראיתי קונצרטים, שבהם האולמות היו מלאים,

קונצרטים של המקהלה המורמונית, שהיה לה אז ביקוש גדול בקרב הציבור, וראיתי

שרשימת המוזמנים היתה - - -
יחזקאל בייניש
רק להם עצמם היו 400 מוזמנים.
רינה ברעלי
יפה, ועוד 100-200 שלכם.
יחזקאל בייניש
זה היה בבנייני האומה, והם תרמו מיליון וחצי דולר. אז אנחנו לא יכולים

לתת להם 400 כרטיסי הזמנה?
היו"ר ד' מגן
בבקשה, גברתי מבקרת המדינה.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

מה המצב עכשיו בקשר למנהל המוסיקלי?
יחזקאל בייניש
הגענו אתו להסדר. אמרתי את זה בסוף דבריי.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

יש הוזה?
יחזקאל בייניש
כן, יש חוזה שנחתם אתו לגבי העבר ויש הסדר לגבי התשלומים, וגם הגענו אתו

להסדר יותר נוח לשנתיים הבאות.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

הבנתי שתקציב התזמורת לשנת 1995 כולל כבר תכנית הבראה ופריסת חובות

שאושרו על ידי ועדת הכספים והנהלת התזמורת ב-17 בפרובאר 1995, ויש הסכם אתו

והכל מסודר.
יחזקאל בייניש
כן, ויש כבר הסכם לשנתיים הבאות.

מבקר המדינה מרים בן-פורת;

אני שמחה. זה כל מה שצריך.

יחזקאל בייניש;

אמרתי שלקחנו לתשומת לבנו את כל ההערות, אחת לאחת.
היו"ר ד' מגן
חבר הכנסת זאבי, בבקשה.

ר' זאבי;

שתי הערות. ראשית, לגבי חלוקת חינם של כרטיסי הזמנה, לא רק בתזמורת

הסימפונית, אלא בכל מוסדות התרבות בישראל. הגשתי הצעת חוק, שלפיה כל מוסד נתמך

איננו רשאי לעסוק בכך, לא מוזיאון, לא תיאטרון ולא תזמורת. אני מכיר את זה

מתוך עשר שנות פעילות במוזיאון, והמוזיאון מארח תיאטרונים, הוא משכיר להם את

האודיטוריום, וראיתי למה זה מביא. אני יודע למה הוביל גם סיפור שורה 14. הוא

התחיל בהיכל התרבות ועבר לכל הארץ. הוא התחיל בדרישה של העובדים בהיכל התרבות

ועבר לדרישה של העובדים שלי. גם לנו יש במוזיאון שורה בשביל העובדים.
מוטי קירשנבאום
זה התחיל מתביעת הוועדים למקום טוב באמצע.

ר' זאבי;

נכון. כל הסיפור הזה הוא שהיתות אחת גדולה שצריך לשים לה סוף. למוסדות

אין כוח לטפל בזה, כי יש לחצים של ועדי העובדים ולחצים של המנהלים לגבי ידידים

שלהם. הצעתי הצעת חוק פשוטה שאומרת: כל מוסד נתמך איננו רשאי לחלק כרטיסים

בחינם. מדובר בכל המוסדות. הצעת החוק הזו מונחת בוועדת שרים לענייני חקירה, הם

קצת מעכבים אותה, כי הם בוודאי מחכים לתשובות ממשרד החינוך וממשרד האמנויות.

בסופו של דבר הצעת החוק הזו תגיע למליאת הכנסת, ואינני בטחו שהחוק יעבור. לפי

דעתי, הוא יעשה סדר, הוא יעזור להם.

במקרה הספציפי של ההתזמורת סימפונית, אנחנו שומעים מעורך דין בייניש שהוא

רוצה למלא את האולם ולכן הוא מחלק כרטיסים חינם, ופה אני עובר להערה השניה.

ההתרשמות שלי היא - ותסלח לי, חברי - שצריך לסגור את התזמורת הסימפונית

ירושלים. אין הצדקה לקיים מוסד על חשבון משלם הסמים, בשיעור של 10-9 מיליון

ש"ח לשנה, כאשר אין לזה צרכנים. הקשבתי למיכה ינון. לא באתי עם השקפה כזו

מראש, אלא הקשבתי ליושב ראש רשות השידור. הוא אמר: חלק הם ערבים, חלק הם דתיים

וחלק הם מזרחיים, ומתוך היתרה רק חוג מסויים רוצה לבוא לשמוע תזמורת סימפונית.

אז במטותא, שיקיימו לעצמם קונצרטים שמוצאים חן בעיניהם על חשבונם, ולא על

חשבוני, על חשבון האזרח מירוחם ועל חשבון האזרח מקרית שמונה. לפי דעתי, ממה

שמענו פה היום אין הצדקה לקיים את התזמורת על חשבון משלם המסים.

אם יהיו גופים פרטיים, אם יהיה איזה רוטשילד שירצה שזה יהיה על שמו והוא

יקיים את התזמורת, .WELCOMEמשלם המסים איננו צריך לקיים תזמורת ב-10-9 מיליון

ש"ח כל שנה, ואני כבר לא מדבר על כל הפרובלמות האחרות שמתעוררות, ויש פה די

פרובלמות. מבקרת המדינה שמה עליהן את האצבע. אין הצדקה לקיים תזמורת כזו. ב-10

מיליון ש"ה אני יכול להצביע כאן, אפילו בלי להתכונן, על הרבה דברים יותר יפים

שאפשר לעשות בתחום החינוך. לא להעביר את הסכום הזה לחימום זקנים בחורף או למים

לחקלאות, אלא לתחום החינוך. זה תקציב שהוקצה לחינוך, ואפשר לתת בתחום החינוך

את מה שהעם רוצה. אם העם וזוא מזרחי וכזה וכזה, אולי נתקצב להקות של מחול

פולקלוריסטי, אבל לא יכול להיות שמשלם המסים ישלם סכום כזה כל שנה. זה לא ארוע

חד פעמי.

בכלל תושבי ירושלים מפונקים בצורה בלתי רגילה בארועים על השבוננו. פסטיבל

ישראל שפועל כל שנה עולה מיליונים רבים. אם תבדקו מי בא לשם, תראו שאותם

2,000-1,000 איש באים, וחלקם בהזמנות, ורואים כל שנה את הארועים שמביאים להם.

כל שנה מביאים את הארועים לאותה קבוצה, ומה על תושב בנימינה? יכולים להגיד לי:

הוא יכול לעלות לירושלים לראות את המופעים. תושבי ירושלים מפונקים בסל בידור

מוגזר, ועיני לא צרה בירושלים, בירת הנצח, ואני דור חמישי בירושלים וכוי, אבל

יש גבול. מה שפה נעשה על ידי משרדי החינוך למיניהם - עכשיו מדובר במשרד

לאמנויות - לא צודק, ולזה אני מגיע דרך הענין של התזמורת הסימפונית.

אני ממליץ לסגור את התזמורת הסימפונית, ואת השכנוע הכי גדול קיבלתי

כששמעתי כאן שאין מי שיבוא, כשעורך דין בייניש אומר שהוא צריך למלא את האולם

על ידי גיוס אנשים. זה כמו בצבא, כשהיו מביאים פלוגה נוספת שתשב מפני שמגיע

אורח. לא צריך את התזמורת הזו.
היו"ר ד' מגן
בבקשה, אדוני.
אריה לבנון
שמי אריה לבנון, אני מייצג את איגוד המוסיקאים של ההסתדרות ואני בעצמי

מוסיקאי, וקרה שגם ניצחתי על התזמורת הזאת שחבר הכנסת זאבי רוצה לסגור אותה.

אתחיל מההערה הזו. בדרך כלל לא קיים בעולם מקרה שיש רשות שידור שלא מחזיקה

בתוכה תזמורת סימפונית, לצורך העבודה הפנימית שלה. חובתה של רשות השידור, כפי

שבאה לידי ביטוי גם בחוק רשות השידור, להפעיל תזמורת סימפונית, לא לצורך

קונצרטים פומביים, אלא לצורך פעילות פנימית-תרבותית. בארצות אחרות יש כמה

תזמורות. אנחנו ארץ קטנה, יש לנו תזמורת אחת.

לכן אני חושב שהגישה, שעל פיה יש לבדוק האם הקהל שבא להאזין מצדיק או לא

מצדיק קיומה של התזמורת של רשות השידור, אינה רלוונטית במקרה זה. היא רלוונטית

לגבי הפילהרמונית, לגבי תזמורת שאינה תזמורת של גוף כזה שצריך לשדר ולתת בעיקר

תשובות תרבותיות-מוסיקליות לקהל המאזינים, אבל זו הערת אגב.

התשובות ששמענו מפי יושב ראש העמותה וגם מפי יושב ראש רשות השידור, מר

ינון, לא נגעו בדיוק לדברים שאליהם מתייחסת מבקרת המדינה, אלא, מצד אחד, פיארו

את הצלחתה האמנותית של התזמורת, וזה נכון, ומצד אחר, פיארו את התכניות - - -

היו"ר די מגן;

מר לבנון, אני מבקש לקצר.
אריה לבנון
אני רוצה להתייחס לצורה של ניהול המשא ומתן. למה הדבר הזה לוקח כל כך

הרבה זמן? מצד אחד, רשות השידור לקחה את מה שהיא יצרה ורוצה להעביר אותו

למשפחה אומנת, אבל מה לעשות? היא לא מעביר התינוק. היא מעבירה גוף מנוסה, בן

60 שנה, והוא שואל על ההורים, על מצבם, איך מתייחסים ההורים וכו'.

אני מקצר כי הזמן לא מאפשר לי.
היו"ר ד' מגן
הבנו שהתקנון מוסכם עליכם.
קריאה
לא, הוא לא מוסכם.
אריה לבנון
עד עכשיו לא קיבלנו התקנון. החליטו להציע עכשיו תקנון שהוא תנאי בל

יעבור, כלומר, זה לא תקנון לדיון, אלא תכתיב; או זה או לא כלים. לכן אני חושב

שהגישה היא לא רצינית, היא לא מתייחסת לנגנים כעובדים, אלא אומרים להם; זה הוא

זה, או שאתם מסכימים לחתום, או שמפטרים אתכם.



בתור אדם שצריך ללוות את המשא ומתן, הגישה הזאת לא מקובלת עלי. זו מראש

גישה של סירוב. אם זו הגישה, שלא מוכנים לדון על זה, לקבל את הערותינו ולהיכנס

למשא ומתן, לפי דברי מר בייניש, הרי זה תכתיב.
עמרם עמר
מר לבנון, ההסתדרות לא יכולה לכפות את רצונה על העובדים.
יחזקאל בייניש
אנחנו גם הצענו הרבה פעמים כל מיני תקנונים, והם לא התקבלו. ההלטנו שזה

הוא זה. אי אפשר להמשיך לדשדש.
ר' זאבי
עוד נימוק כדי לסגור. לא מסתדרים, תסגרו. תפתהו מהדש, בתנאים חדשים.
רשי לבאות
אני יושב ראש ועד הנגנים. מכיוון שמתוך מכלול הבעיות נמצא משום מה שדווקא

הענין הזה הוא הבעיה הכי גדולה, ואני לא מבין למה, אני רוצה להגיד כמה מלים.

בשנת 1987, כשהעמותה הזאת התחילה לפעול - - -
ר' זאבי
אגב, למה זו עמותה ולא חברה?
יחזקאל בייניש
משום שאי אפשר לגייס, למשל, כספים לתרומות אם זו חברה בע"מ, כי אז היא

הופכת לעסק מסחרי והיא לא יכולה להיות מלכ"ר, למשל.
רשי לבאות
בעצם לא הוגשה מעולם לנגנים הצעה להסכם קיבוצי על ידי העמותה. הסכם מסודר

ומפורט לא הוגש עד היום, ועכשיו שמענו פתאום שהולכים להכתיב לנו איזה שהוא

הסכם. בכל אופן לא דובר אתנו בכלל על כך.

שנית, אנחנו מנהלים משא ומתן בתום לב, שכרנו עורך דין שעולה לנו הון

תועפות ואנחנו מנהלים את המשא ומתן. אנחנו יזמנו את כל הפגישות. כל הצעה היתה

תמיד מיזמתנו, למעט שלושה מקרים שאנחנו עיכבנו ושבהם היו צריכות להיערך בחירות

לוועד הנגנים. בפעם האחרונה זה הסתבך קצת יותר. נמשיך לנהל את המשא ומתן.

אנחנו מקווים שהשותפים לא יהיו קצרי רוח, כי בינתיים מתברר שיש חילוקי דעות

בינם לבין עצמם. העמותה הזאת מורכבת מרשות השידור, מקרן ירושלים, מעיריית

ירושלים וממשרד החינוך, ואנחנו יודעים שהיום אין הסכמה בגוף הזה בינו לבין

עצמו, ואולי מהסיבה הזאת נבעו הרבה עיכובים.

כאמור, נמשיך לנהל את המשא ומתן בתום לב ונשתדל לזרז אותו ככל יכולתנו.
היו"ר ד' מגן
אני מאוד מקווה שהוועדה לא תצטרך לחזור ולדון בפרק הזה שבדוח מבקר

המדינה, משום שהדברים ברורים.

מוטי קירשנבאום;

לא, את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.

היו"ר די מגן;

הדברים ברורים וצריך להעניק, הן לרשות השידור והן לראשי העמותה, מספיק

זמן כדי לבוא בדברים עם הנגנים ועם הנציגים הארורים ולנסות להתמודד עם האתגרים

שהביקורת מציבה. במלים אחרות, לתקן את הליקויים שעליהם מצביעה הביקורת.

בענין העסקת הנגנים בחוזה זה או אחר ואימוץ התקנון הייתי מבקש לקבל

בהמשך, בעוד חודשיים-שלושה - אני חושב שזה זמן סביר - דיווח בכתב, להשלים את

הדיווח על עיבוד הלקחים בכל מה שקשור לניהול המערכת החשבונאית ולענין המשרד

ליחסי ציבור. לפי הדוח הכתוב שנקבל בהמשך - וכאמור, אני מבקש שזה יהיה תוך

שלושה חודשים - אנחנו נשקול אם לחסתפק בדיווח בכתב, ואני מקווה שזה יהיה דיווח

טוב, מלא ופותר את הבעיות, ואם לאו, לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור ולערוך דיון

בנושאים אלה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:30)

קוד המקור של הנתונים