ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 13/02/1995

הפסקת בנייה בעקבות שינוי סדרי עדיפויות -עמ' 166 בדו"ח 44 של מבקר המדינה; ניהול ומכירה של דירות שבבעלות המדינה -עמ' 174 בדו"ח 44 של מבקר המדינה; פעולות לשינוי חוק הגנת הדייר באשר לבניינים ולדירות המשמשים לעסקים - עמ' 183 בדו"ח 44 של מבקר המדינה

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 339

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

שהתקיימה ביום ב', י"ג באדר א' התשנ"ה, 13.2.1995, בשעה 11:40
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר ד. מגן

א. סלמוביץ

י. שפי

ד. תיכון

מוזמנים; שר הבינוי והשיכון, ב. בן-אליעזר

י. הורוביץ, מנכ"ל, משרד מבקר המדינה

ש. לביא, עוזרת בכירה למבקר המדינה ודוברת

המשרד

ב. ענר, סמנכ"ל, משרד מבקר המדינה

י. הירש, ממונה על אגף, משרד מבקר המדינה

ח. אליעד, יועץ לממונה על חטיבה, משרד מבקר

המדינה

ז. ליכטנשטיין, טגן ממונה על אגף, משרד מבקר

המדינה

ד. שיין, מנהלת ביקורת ראשית, משרד מבקר

המדינה

ה. פינון, מנהל ביקורת ראשי, משרד מבקר המדינה

י. שוורץ, מנהל אגף איכלוס, משרד הבינוי

והשיכון

ש. צימרמן, מנהלת אגף נכטים ודיור, משרד הבינוי

והשיכון

צ. בירן, יועצת משפטית, משרד הבינוי והשיכון

ר. הולנדר, ניתוח ומידע כלכלי, משרד הבינוי

והשיכון

א. גבאי, סגן החשב הכללי, משרד האוצר

ד. שמרון, יועץ משפטי, משרד האוצר

ע. הררי, עוזרת לסגן החשכ"ל, משרד האוצר

ד. לביא, רפרנט אגף תקציבים, משרד האוצר

ש. צמח, רפרנט אגף תקציבים, משרד האוצר

ת. פנחטוביץ, יועצת משפטית, משרד המשפטים

ט. כהן, מזכ"ל הסתדרות עובדי הבניין, ההטתדרות

הכללית

י. זלצר,סגן המפקח הכללי, משרד הכלכלה

והתכנון
מזכיר הוועדה
ב. פרידנר

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ
סדר היום
1. הפסקת בנייה בעקבות שינוי סדרי עדיפויות ?

עמ' 166 בדו"ח 44 של מבקר המדינה

2. ניהול ומנירה של דירות שבבעלות המדינה ?

עמ' 174 בדו"ח 44 של מבקר המדינה

3. פעולות לשינוי חוק הגנת הדייר באשר לבניינים

ולדירות המשמשים לעסקים - עמ' 183 בדו"ח 44 של מבקר המדינה



1. הפסקת בנייה נעקבות שינוי סדרי עדיפויות -

עמ' 166 בדו"ח 44 של מבקר המדינה

היו"ר ד. מגן; יש לנו שלושה סעיפים, הראשון הוא קצת בעייתי

מבחינה משפטית, הפסקת בנייה בעקבות שינוי סדרי

עדיפויות, עמ' 166 בדו"ח 44. מר גבאי פנה אתמול למזכיר הוועדה, הבוקר

אלי, ועדכן אותנו שהעניין בדיוק תלוי ועומד בבית המשפט, ועלולה להיות

כאן שאלת סוביודיצה, ואני מבקש להציג את הנושא. והיועצת המשפטית שלנו

תנחה אותנו.

א. גנאי; אני אציג את הנושא בכמה מילים, ונמצא פה היועץ

המשפטי שלנו, שמלווה את הדיון בבית משפט, והוא

יכנס יותר לפרטים.

בגין הפסקת הבנייה שנפסקה ב-92', למעשה הבנייה הופסקה לכארבעים חברות.

חלקן ניגשו לבית משפט, לגבי מושגים עקרוניים בגין הפסקת אותה בנייה,

שכרגע עומד לפני פסק דין של בית משפט, לנושא ההפסקה השלטונית, לנושא

רווחים, לנושא הדברים שמועלים כרגע בדו"ח מבקר המדינה.

יש חברות נוספות שנמצאות בבית משפט, בגין אותה הפסקת בנייה.

היו"ר ד. מגן; זה שייך לשאלה שמבקרת המדינה מצביעה עליה,

בנייה קונבנציונלית, ובנייה מתועשת?

א, גנאי; יש גם לגבי החלק הזה בנייה טרומית. גם נמצא

בבית משפט לגבי אותו עניין. ומאחר שאנחנו

עומדים לא בתחילת המשפט, אלא בפני פסק הדין של המשפטים, בקשתי לדחות את

הדיון במספר שבועות. אני מבקש שמר שמרון יציג את זה יותר מההיבט

המשפטי.

ד. שמרון; למעשה, מר גבאי תיאר את המצב לאשורו. לפני

הוועדה הוגשו כ-43 תביעות של חברות שונות. חלק

ניכר מהחברות פנה מאוחר יותר אל בתי המשפט. בבית המשפט המחוזי בירושלים

מתנהלת תביעה שמתחילתה היו בה כ-20 חברות. הוועדה במסגרת הדיונים שלה,

ודיונים שהתקיימו מחוץ לוועדה, הצליחה להגיע להסדרים עם חלק ניכר

מהחברות האלה. אבל השאלות המשפטיות שמצויות בהכרעה בבית המשפט המחוזי

בירושלים, ובסידרת משפטים נוספים שמתנהלים ושנוגעים ישירות לנקודות

שמצויות בדו"ח המבקרת, השאלות האלה כולן נמצאות לפני פסקי דין בשלבים

שונים.

בינתיים אחת הסוגיות, סוגיית הפסקה השלטונית, הוכרעה בבג"ץ שהיה חיצוני

לענייני הוועדה, בג"צ של ח"כ ר. נחמן ושירותו כראש עיריית אריאל, נגד

שר הבינוי והשיכון וראש הממשלה, שם בג"ץ הכריע שהממשלה נהגה כדין וכבלה

את ההחלטה על הפסקת הבנייה. כך שלמעשה כל השאלות כאן הן שאלות שנוגעות

לעניינים של בתי המשפט, ומהטעם הזה היינו מבקשים שהדיון לא יתקיים כרגע

לגופו.

היו"ר ד, מגן; במיוחד שהוא דיון פתוח לחלוטין.
ת. פנחסוביץ
אני סבורה שבכל מקרה שיש דיון משפטי, יש מקום

לדחות דיון של הוועדה הזאת, וכל ועדה אחרת

בכנסת, כדי שלא תהיה מצד אחד השפעה כל שהיא על דיון משפטי, גם אם הוא

נמצא בסופו, וגם לאחר שינתן פסק הדין עדיף אז על פי מימצאי פסק הדין

להסיק את המסקנות ולקיים את הדיון בוועדה. כי כך נראה שאם אכן הדיון

המשפטי עומד בפני סופו, מוטב לדחות את הדיון במסקנות, עד לקבלת פסק

הדין.
היו"ר ד. מגן
יש כאן שאלה של המנעות מקבלת החלטות כנסת.

כידוע, בעקבות כל דיון כזה בדו"ח מבקר המדינה,

הוועדה מגישה, והיינו אמורים לעשות זאת ב-28.2 לעניין הזה, סיכומים

והצעות למליאת הכנסת. בדרך כלל כשאין הפתעות מליאת הכנסת מאשרת את

הסיכומים וההצעות כהחלטות, ויש כאן שאלה של עיכוב קבלת החלטת כנסת. אבל

היות שהדיון הזה דיון פתוח לחלוטין לעין התקשורת, אז אנחנו נעכב לפי

שעה את הדיון. ואת השאלה משפטית בראיית שאלת הסוביודיצה מול לוח הזמנים

של הכנסת, שהכנסת בכל זאת אמורה לקבל החלטות בעניין הזה, נמצא את

פתרונה גם כן מחוץ לכותלי הוועדה.

שר הבינוי והשיכון ב. בן-אליעזר; יש כאן גם חשב.



2. ניהול ומכירה של דירות שבבעלות המדינה -

עמ' 174 בדו"ח 44 של מבקר המדינה

היו"ר ד. מגן; כעבור לסעיפים ב', וג'. ניהול ומכירה של דירות

שבבעלות המדינה.
י, שוורץ
קטע מסוייס נמצא.
היו"ר ד. מגן
מהו הקטע? ברגע שנגיע לקטע הזה תעצור אותנו.

י, הירש; הנושא של דירות בבעלות המדינה, למעשה פועל יוצא

גס מדו"חות קודמים שלנו, בדו"ח 42 לביקורת

המדינה, אנחנו עמדנו על בעיות תקציביות של משרד הבינוי והשיכון, שעקב

הילוקי דיעות בין משרד האוצר למשרד הבינוי והשיכון, לא היתה התאמה מלאה

בין התקציב שיועד לבנייה, לבין התקציב שיועד לפיתוח, ועקב כך הרבה

עבודות פיתוח פיגרו אחרי עבודות הבנייה. התוצאה בעצם משתקפת בזה שהרבה

מאוד רוכשי דירות נאלצו להמתין זמן רב עד להשלמת עבודות הפיתוח, וזה

יצר בעיה בפני הגורמים הממשלתיים, עד היום. אם כי אנחנו מבינים לפי

ההערות של התיקון בכלכלה שתוקצבו ב-1994 600 מיליון ש"ח לנושא הזה, לא

בדקנו את הנושא של הביצוע.

ברשותכם אקריא מספר סוגיות חשובות שעולות מן הדו"ח. המשרד פיגר במועדי

השלמת הבנייה והדירות שהתחייב לגביהן. פיגורים אלה גררו איחורים גדולים

במועדי מסירת הדירות לרוכשיהן, שהגיע עד שנה ויותר. כתוצאה מכך נגרמה

למשרד הוצאה כספית גדולה, עקב תשלום פיצויים לרוכשים.

בגין העיכובים במסירת הדירות, נותרו הרוכשים, ברובם עולים חדשים וזוגות

צעירים, בלא קורת גג ובלא אמצעים כספיים. חברת שיכון ופיתוח לישראל

מנהלת את הדירות ומוכרת אותן, ונוכח המצוקה היא נאותה למסור לאלפים

מביניהם את הדירות בהליך של אכלוס חירום, משמע בבניינים, שלא נתקבלו

לגביהם תעודות גמר מהרשויות המקומיות, משום שעדיין לא הושלמו בהם

עבודות פיתוח כגון, סלילת כבישים, מדרכות ופיתוח חצר.

מקצת הרוכשים שלא נענו פלשו לדירותיהם, והוסיפו להתגורר בהן במשך

חודשים, בלא אספקת חשמל תקנית, ובלא דרכי גישה בטחותיות לדירות. זכויות

רוכשי דירות נפגעו הן באשר לשיעור הפיצוי על הפיגור במועד מסירת הדירה,

והן באשר להבטחת השקעותיהם.

לגבי חברת אפרידר, היא נטלה ממאות רוכשי הדירות תשלומים גבוהים מהמותר.

המותר היה 1.250/0 להוצאות נלוות. היא גבתה 3.5%. בעקבות הביקורת חברת

אפרידר החזירה למאות רוכשים שנטלה מהם את תשלומי היתר, החזירה להם

כספים.

למעשה, זאת התשובה שקיבלנו, גם בהערות תכנון וכלכלה, ואנחנו נעקוב אחרי

זה. זאת פעולה שנעשתה בעקבות הביקורת שלנו, ואנחנו עוקבים אחרי זה.

מן הצד השני, חלק מרוכשי דירות חוייבו בשיעור ריבית קטן מהנדרש. ככלל,

לא נבחן מחדש שיעור דמי הטיפול של חברת שיכון ופיתוח לישראל, שכבר

עובדת שנים עם משרד הבינוי והשיכון. כרגע היא בהליכי הפרטה, ויש משנה

חשיבות לקביעת שיעור דמי הטיפול. זה היה 3%, זה ירד ל-2%. לאחר הביקורת



הורידו את זה ל-1.4% ועדיין יש צורך לחזור ולעדכן את זה בגלל סדרי

הגודל המשתנים לגבי כמות הטיפול בדירות.

שר הבינוי והשיכון ב. בן-אליעזר; אנחנו מדברים על הפסקה של עבודות

פיתוח תשתית. אני חושב שמותר

לציין במקרה זה את הבעיות הקשות של החוסר התקציבי, להשלמת עבודות

פיתוח. קיבלתי את המשרד ביולי 1992. באותה עת היו מאות פרוייקטים, ובהם

אלפי יחידות דיור, בנויות ובשלבי בנייה, אותן לא היה ניתן לאכלס, כי לא

דאגו לתקציב להשלמת פיתוח להשלמת מוסדות. ב-1993, וב-1994 אושרו על ידי

האוצר מסגרות תקציביות להשלמת עבודות פיתוח של הבנייה מהשנים 92-89.

נכון להיום משרדי השקיע בשנים 1994-1993, סך של כמיליארד, שמונים וחמשה

מיליון שקל, להשלמת עבודות פיתוח שיאפשרו איכלוס. דרישת המשרד לשנת

1995 עמדה על כ-400 מליון ש"ח. מהם אושר על ידי האוצר רק 105 מיליון

ש"ח לאותה מטרה.
ד. תיכון
אדוני השר, לא זו הבעיה. הבעיה בלשון ציורית

פשוטה, היה כסף להשלמת פיתוח בטענה של מחסור

בתקציבים. הפיתוח הופסק, אבל הכסף הזה נלקח לצרכים אחרים, שלא על פי

תוכנית העבודה, שלא על פי אמות מידה, וזו עיקר הביקורת של המבקרת. היא

אומרת שהכסף שהיה מיועד להשלמת פיתוח, למשל ביהודה ושומרון, נלקח משם.

ראשי המועצות, ולא רק ביהודה ושומרון, למשל בבית דגן, קיבלו מכתב שבשל

אילוצים כספיים יופסק הליך הפיתוח, והכסף הזה נלקח בעקבות סיורים של

מישהו במשרד שלך, וניתן לצרכים אחרים לחלוטין. ז"א לא היה קיצוץ

בתקציב, אלא בשל החלטות שגויות לקחו את הכסף לצרכים פוליטיים.
ש. צמרמן
הדו"ח הזה שמונח לפנינו מטפל בנושא של ניהול

ומכירה של דירות בבעלות המדינה. והשקה לנושא

הפיתוח, היא השקה איפה נושא הפיתוח הפריע או חיבל בנושא של אכלוס דירות

בבעלות המדינה. היה דו"ח קודם שטיפל בכל הבעיה של הפיתוח, ובזה כבר דנו

בדו"חות קודמים.

לגבי רכוש המדינה, מדובר ב-40,000 יחידות דיור שנרכשו או נבנו במימון

מלא של המדינה. והתמונה של האכלוס מאז הדו"ח השתנתה. מתוך 40,400

יחידות דיור, נותרו היום כ-6,000 דירות שהן לא מכורות ולא מיועדות

לאיכלוס. כל היתר נמכרו, או מיועדות לאכלוס. מתוך 6,000 הדירות יש

כמחצית ביש"ע, וכמחצית לא ביש"ע.

המכירות של הדירות האלה בשנת 94' עוכבה בצורה מלאכותית. לא היתה לנו

בעיה למכור את כל הדירות, אלא שאנחנו נתנו עדיפות לנושא של הקרוואנים.

לכל אלה שנותרו בקרוואנים נתנו עדיפות לקנות את הדירות ברכוש המינהלי.

היום, מכיוון שיש פתרונות נוספים לתושבי הקרוואנים, אנחנו מזרזים את

הליך המכירה, וכל הדירות שנותרו תמכרנה ללא בעיה. כמובן להוציא נושא

יש"ע.

שר הגינוי והשיפוו ב. בן-אליעזר; כאן היתה החלטת ממשלה על שינוי

סדרי עדיפות.
ד, תיכון
יכול להיות שאנשים קנו דירות ביהודה ושומרון

לפני שלוש שנים, ולא ניתן להם להיכנס לאותן

הדירות, על אף העובדה שהדירות הושלמו והם גמרו לשלם?

ש. צימרמן; לא.

ר, תיכון; לא היו דוגמאות כאלה. נכון? אני לא יכול למצוא

אנשים שפנו אלינו בתלונות שקנו דירות לפני שלוש

שנים, שילמו את כל הכסף, הדירות נגמרו, והן מוחזקות סגורות בשל טענות

על חוסר תקציב להשלמת פיתוח כביכול.

ש. צימרמן; בנושא הזה של הפיתוח, טיפלנו ביש"ע בדיוק כפי

שטיפלנו בקו הירוק. דהיינו, במקום שהיתה מכירה

והדירות נגמרו, לא עכבנו עבודות פיתוח. עכבנו עבודות פיתוח רק באותם

מקומות, וזה היה אז גם בהתאם להחלטות השרים, החלטות הממשלה, רק במקומות

שלא היה צפי לאכלוס, והדירות לא נמכרו.

ד. תיכון; אני מקבל תלונות של אנשים שקנו דירות לפני שלוש

שנים, והבנייה הושלמה מזמן, ולא נותנים להם

מפתח, למרות שהם כבר משלמים את המשכנתא. הם פורעים את המשכנתא, ולא

נותנים להם להיכנס, ואת יודעת, מכיוון שגם את מקבלת את זה.

שר הבינוי והשיכון ב. בן-אליעזר; יכול להיות מצב שבמציאות של

בנייה רוויה, שהקונה האחד

והיחידי גר בדירה הזאת. עד כמה שאני זוכר, היו שם כמה מקרים של תלונות

שאתה מדבר עליהן שהגיעו אלי. אבל מסתבר שכדי להביא לכך שהאיש יקבל את

כל מה שהוא צריך לקבל, כלומר, אם זה ביוב, חשמל, מים, מדרכה, כל מה

שנקרא השלמות פיתוח, אנחנו נצטרך לעשות את זה מבנה שלם.

ד. תיכון; לא אלה המקרים. אני שואל מה קורה עם אותם

אנשים, שקנו באמצעות שיכון ופיתוח דירות והובטח

להם לפני שלוש שנים, או שנתיים, שהם יקבלו את הדירות, מאז לא נותנים

להם להיכנס והם משלמים כבר על חשבון הדירה שהם רכשו, או החזרי משכנתא.

ש. צימרמן; אני לא יודעת על מקרים כאלה. יכול להיות

שבמשרדים אחרים יודעים. אני רק יכולה להגיד

שהפיגור בעבודות הפיתוח הוא מקביל לפיגור שהיה גם בתוך הקו הירוק,

מאותן סיבות שדיברנו בדו"ח הקודם.

ד. תיכון; אני יכול להוכיח, וגם המבקרת, שהכסף לא הועבר

ונלקח למקומות אחרים, לפרוייקטים אחרים. ואם

אתה רוצה שאני אפרט יותר, אז נלקח לחדר אוכל של איזה קיבוץ. ואתם

יודעים יותר טוב ממני.

שו הכינוי והשיכון ג, בן-אליעזר; ח"כ ד. תיכון, אני מתחייב כאן

בפני הוועדה, כל מקרה שאתה תפנה

אלי הוא יבוא בתשובה אליך, ואל כל חברי הוועדה, ואל מבקרת המדינה.



ד. תיכון; אני מודה לשר מאוד.

א, סלמוביץ; יש לי פה מסמך שהגיע לידיי ממועצת יש"ע, שבו

כתוב כך, "מעבר לאי התיאום בין שיכון ופיתוח

ומשרד השיכון, אחרי סיום הפיתוח דבר שהביא לעיכוב במסירת הבתים, כפי

שצויין בדו"ח. ביש"ע עיכב משרד השיכון בכוונה תשלומי כספים לקבלנים

בהוצאת חוזה פיתוח, כולל תשלומי חיבור חשמל במשך חודשים ארוכים,

ולעיתים מעל שנה. הדבר הביא לעיכוב של שנתיים ויותר, באיכלוס מאות

דירות. לדוגמה בעלי 200 יחידות דיור. בסופו של דבר פלשו הדיירים. באבני

חפץ 120 יחידות דיור. בקדומים צפון, 196 יחידות דירות. גם לשם פלשו חלק

מהדיירים. בכל אותם האתרים משלמת חברת שיכון ופיתוח מאות שקלים כל חודש

לכל משפחה במשך מעל שנתיים, ובסך הכל שולמו עד היום מיליוני שקלים

פיצויי פיגורים".

הייתי רוצה לשמוע את ההתייחסות למסמך הזה.

היו"ר ד. מגן; זה שייך בעיקרון לנושא הראשון שהחלטנו לדון בו

בנפרד, אבל בכל זאת, בכל מה שיש בדברים שציינה

ח"כ א. סלמוביץ נגיעה לנושאים שגב' צימרמן התחילה לענות.
ש. צימרמן
אני לא יודעת לענות על שני המקרים האלה, אני לא

מכירה אותם. אני רק באופן כללי אומרת שלא היתה

מדיניות במשרד לעכב עבודות פיתוח לבתים שיש בהם איכלוס ומכירה. את שתי

הדוגמאות שהבאת והטיעון שהעיכוב בהוצאות הפיתוח היה כתוצאה מסיבות

עלומות, אנחנו יכולים לבדוק.

א. סלמוביץ; אלה שלוש דוגמאות, אני מבקשת לבדוק.

שר הבינוי והשיפון ב. בן-אליעזר; לגבי הערתו של ח"כ ד. תיכון,

למותר לציין שבעצם כל פרוייקט

מתוקצב באישור האוצר ברמה של שורה. ז"א זה לא שלוקחים מפה ומעבירים

לפה.

ש, צימרמן; המבקרת הביאה פה שתי דוגמאות בתחום הבנייה

העירונית, בתוך הקו הירוק, של פרוייקטים

שהתעכבו זמן ארוך, אחד מהם זה כפר יונה, והשני זה קריית שמונה.

בכפר יונה, התגלגלות הסיפור היתה כדלהלן. העירייה לא נתנה היתרי בנייה,

כפי שזה נהוג בהרבה מקומות, כי היו לה כל מיני דרישות נוספות. לכן א"א

היה לעשות שם את עבודות החשמל, מכיוון שא"א היה לעשות שם את עבודות

החשמל, חברת החשמל לא הסכימה להיכנס. א"א היה לגמור את עבודות הפיתוח,

וחברת "ערים", שהיא מבצעת את עבודות הפיתוח באתר הזה, לא יכלה לגמור את

עבודות הפיתוח.

נכון להיום, הפרוייקט הזה נגמר. עבודות הפיתוח בוצעו, והוא אוכלס,

להוציא שלושים יחידות דיור שנותרו לאכלוס בשכירות, והם בטיפול של משרד

הקליטה.

הפרוייקט השני הוא פרוייקט ארוך במסירת הדיווח. שם כן היה כתוצאה מזה

שהיה עיכוב בהוצאת המכרז של הפיתוח, כתוצאה מאותו סיפור של כלל הפיתוח.



הוויכוח שהיה בין שני משרדים, האוצר והשיכון, בסופו של דבר אחרי שהוצע

המכרז הסתבר שיש שם בעיות פיסיות בשטח של מי תהום, וכתוצאה מזה היה

פיגור במסירה. בסופו של דבר גם הנושא הזה נפתר.

הקטע השני של הדו"ח מדבר על הבטחת הזכויות של רוכשי הדירות.

כאן היתה ביקורת בהחלט מבחינתינו בונה, מה עוד שזה היה במהלך התהליך.

מבקרת המדינה מצאה כמה תקלות בתהליך. האחד מהם על פי הוראות משרד

המשפטים, משרד השיכון, צריך או כל חברות הבנייה, כולל משרד השיכון

כמובן, צריך אחרי שישים יום של פיגור לפצות את הדייר. והמשרד נהג לפצות

אחרי תשעים יום.

אחרי שמבקרת המדינה עלתה על הבעיה הזו, הורינו לשיכון ופיתוח ולחברת

אפרידר, שהן שתי החברות שמכרו עבורינו את הרכוש, לתקן את העוול הזה

והוא אכן תוקן, ומעבר לזה אמרנו להם שאם הם פונים אליהם, גם אנשים

שהעיסקה איתם נגמרה, ומבקשים פיצוי לעוד חודש, לתת להם.

הנושא השני שמבקרת המדינה עלתה עליו, זה הנושא של שיעור הפיצוי שנותנת

המדינה עבור פיגור במסירת הדירות.

המשרד נוהג לפצות בסכום של 0.330/0 ממחיר הדירה, עבור כל חודש פיגור.

המבקרת טענה שזה לא פיצוי מספיק הולם על מנת לשכור דירה לאותה תקופה.

בתשובתנו אמרנו שמכיוון שאת הרכוש המינהלי מכרנו במחירים נמוכים יחסית,

לא ראינו מקום מול מחיר נמוך יחסית של דירה לפצות את המשתכן בערכים

גבוהים, או גבוהים מאוד של שכירות, דמי שכירות. ולכן, לא ראינו לנכון

לשנות את הפיצוי הזה. מה עוד שבהוראות משרד המשפטים כתוב, שיעור

הפיצויים יהיה בשיעור דמי השכירות של דירה הדומה לזו שנרכשה. דירה

הדומה לזו שנרכשה זו דירה כמו דירות של הרכוש המינהלי שלנו, שהן בדרך

כלל היו דירות מהרכוש של הבנייה המתקדמת, מטיב מסויים, מסוג מסויים.

ודמי השכירות לדירות כאלה להערכתינו, לא היו עולים הרבה יותר מהפיצוי

שנתנו.

הביקורת השלישית היתה לגבי מתן ערבות בנקאית להבטחת השקעות, שחברת

אפרידר, שהיא מכרה עבורינו אלף יחידות דיור מתוך כל השלושים אלף, היא

לא נתנה את הערבות הזו, היא הניחה שבגלל שמדובר בדירות גמורות היא לא

צריכה לתת ערבות, ובא לידיעתה שזו טעות בעקבות הביקורת, והיא אכן תיקנה

את עצמה.

הנושא הבא היה תנאי חוזה המכר של אפרידר. המבקרת הסבירה, שלא נתנו להם,

הם גבו מהרוכשים 3.5% בעבור דמי הטיפול המשפטי, ההוצאות הנלוות, במקום

1.25, לפי הנחיות המשרד. כשהודענו להם על התקלה הזו, הם החזירו את

הכספים לכל הרוכשים. לגבי בעיית ההצמדה אינני יודעת פה את התשובה, אני

מוכנה לבדוק, ולתת את התשובה על כך.

בכל אופן, אפשר לומר שהם החזירו והרוכשים באו על סיפוקם. לא ידוע לנו

על שום בעיה מעבר לזה.
היו"ר ד. מגן
קשה לי להאמין שהחזירו מבלי להצמיד את

ההפרשים.



ש, צימרמן; גם לי קשה. מכיוון שאני לא יודעת, אני לא רוצה

להגיד מילה.
היו"ר ד.מגן
אני מבקש שתבדקי את זה בהקדם שוב, כי אנחנו

עומדים באילוצים של לוח זמנים כדי להגיע עם

סיכומים למליאת הכנסת.

ש. צימרמן; הנושא האחרון זה הנושא של ההסדרים הכספיים בגין

הרכוש המינהלי עם חברת שיכון ופיתוח. חברת

שיכון ופיתוח עבדה לפי הסדרים של שנים קודמות איתנו, ואכן בגלל ההיקפים

הגדולים של הדירות שהעברנו לה במהלך 91' 92/ היה צורך לעדכן את

העמלות שהיא מקבלת. היה משא ומתן ארוך איתם. הם התעקשו, ולא נתנו

תחשיבים, כמו שמציינת המבקרת בדו"ח.

בסופו של דבר, והאיץ נושא ההפרטה, נחתם חוזה בפברואר בשנת 94', עם חברת

שיכון ופיתוח. נגמרו הנושאים שהיו במחלוקת. העמלה קטנה. וגם העמלה בגין

המכירות קטנה, וגם העמלה בגין כל הפעילויות האחרות שהיא מבצעת בדו"ח.

דהיינו, תיקונים, שמירה, ביטוח, גם העמלה הזו קטנה מ-4.1% ל-3.7%.

נותרה בעיה של מכירת הרכוש המינהלי בנגב. אריאל אמר קודם לכן שזה נתון

בתביעה משפטית.

י. שוורץ; בדצמבר 90' ישבה ועדת מחירים, שאני מכהן כיו"ר

שלה, של משרד השיכון, לקביעת מחירי דירות שנבנו

מתקציב המדינה, דירות תקציביות, ונקבעו מחירים לדירות ביישובים שדרות,

אופקים, נתיבות, באר שבע. נושא הדיון זה לגבי שדרות, אופקים ונתיבות.

מחיר הדירה נקבע בוועדה, 100,000 שקל לדירות בנות שלושה חדרים. דירות

דו משפחתי, 60 מטר. כל דירה נמצאת על שטח של 250 מ"ר, עם אפשרות

להרחבה, גם אופקית וגם רחבית.

הדירות יצאו בפועל למכירה, בתחילת פברואר 91', חודש אחרי החלטת הוועדה.

בסוף מרץ 91', כלומר קצת פחות מחודשיים אחרי שיצאו הדירות למכירה,

נמכרו כ-160 דירות, והורה שר הבינוי והשיכון דאז להפחית את מחירי

הדירות ב-10,000 שקל, ביישובים אופקים, שדרות ונתיבות. ההוראה היתה

להחיל את זה גם רטרואקטיבית לאנשים שקנו, וגם מכאן ולהבא.

לגבי הרוכשים שרכשו דירות בתקופה של החודשיים פברואר ומרץ, הנושא הזה

עד היום לא הוסדר ויש תביעה של דיירים בנתיבות להחזר הכספים, ויש דיון,

תובעים את המדינה, והנושא הזה מתברר בבית המשפט בבאר שבע.

היו"ר ד. מגן; אנחנו יכולים להתאזר בסבלנות. בימים אלה אמור

להתקבל פסק הדין, ואנחנו לא נכנס לזה.

לגבי הנושא האחרון, פעולות לשינוי חוק הגנת הדייר, בשלב זה אנחנו נסתפק

בדברי השר שהם למעשה דברי עדכון, ואולי בהזדמנות אחרת נכנס לנושא

המורכב הזה.

שר הבינוי והשיכון ב. בן-אליעזר; ב-12.7.94 מיניתי ועדה ציבורית

בראשות השופט בדימוס, מר ישראל



גלעדי, לבחינה ולבדיקת מכלול הבעיות הקשורות למושכרים מוגנים על פי חוק

הגנת הדייר, נוסח משולב התשל"ו-1973.

זאת הפעם הראשונה, בניגוד לפעמים קודמות, ששילבתי בתוך הוועדה נציגים

של בעלי הבתים והעסקים ונציגי הדיירים בדירות ובעסקים מוגנים. פעם

ראשונה, שמשולב גם נציג מכל צד ייעוץ, כדי להביא לגמר, ומייד תבינו

למה.

באוקטובר 1994 הגיש יו"ר הוועדה את התפטרותו. ב-6.1.95 מונה השופט מר

שאול אלוני כיו"ר חדש לוועדה. כן צורפו כחברים חדשים לוועדה שני נציגי

ציבור.

חברים בוועדה נציגי הדיירים בדירות ובעסקים המוגנים, נציגי בעלי הבתים

והעסקים, נציגי משרדי ממשלה בינוי ושיכון, אוצר ומשפטים, נציג בנק

ישראל ושני נציגי הציבור.

הוועדה נתבקשה להגיש מסקנותיה והמלצותיה לא יאוחר מיום 30.6.1995. יחד

עם זאת, הודעתי ליו"ר השופט שאול אלוני, לשקול אורכה נוספת אם תתבקש.

ביו השנים 1978-1970 מונו שלוש ועדות לבדיקת חוק הגנת הדייר. ועדת

רווה, ועדה ציבורית בהשתלבות הצדדים הרלוונטים, ועדת צדוק, ועדת

רוטנשטרייך 1978, ועדה מקצועית.

בוועדה שמונתה על ידי ראיתי לנכון לצרף את הצדדים הנוגעים בדבר כחברים

בוועדה לצד נציגי משרד הממשלה ונציגי ציבור, כאשר המטרה להגיע להסכמה

של כל הצדדים.

לאחר שיובאו בפני המלצות הוועדה ומסקנותיה, אלמד אותם ואפעל ככל האפשר

ליישמם ולהבאתם בפני הממשלה והכנסת ככל שיידרש.

גם בבית המשפט העליון בבג"צ 3634/93, וכנ"ל 4767/93 החליט כמפורט להלן:

"לאחר שמיעת באי כוח הצדדים נראה לנו כי יש לאפשר לשר הבינוי והשיכון

לקבל מסקנותיה והמלצותיה של ועדה ציבורית, טרם שיקבע עמדתו בנושאים

והיבטים ציבוריים".

היו"ר ד.מגן; הנושא הוא מורכב. אני מקווה שהשופט אלוני יעמוד

בלוח הזמנים המקורי, עד סוף יוני, ועוד שמעתי

את דברי תשובת השר, שמעתי נושא מעניין מורכב, מדברים בו תקופה ממושכת.

אבל כל עוד הוועדה מתכנסת ואין התפטרויות נוספות, דהיינו שני הצדדים

ממשיכים לדון בנושא, אז יש סיכוי שיצא סיכום טוב וסביר. ואולי נחזור

לדון בנושא הזה בקיץ.

הישיבה ננעלה בשעה 15 ;12

קוד המקור של הנתונים