ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 09/01/1995

בקשת חוות דעת ממבקר המדינה בעניין הפעולות והמחדלים שהולידו פס"ד המחייב את הממשלה להעביר לבעלי תחנות דלק מיליוני שקלים הצעת יו"ר הוועדה; בקשת חוות דעת ממבקר המדינה בעניין התקשרות משרד עוה"ד שי הורוביץ - חברת החשמל (הצעת יו"ר הוועדה); תחנות הדלק בישראל - מעקב אחר יישום החלטות הכנסת לדו"ח 43 של מבקר המדינה

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 324

מישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה

יום שני. חי בשבט התשנ"ה (9 בינואר 1995), שעה 10:30

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ד' מגן

אי גמליאל

ר' זאבי

רענו כחן

י' שפי

די תיכון

מוזמנים; מבקרת המדינה מ' בן-פורת

שר האנרגיה והתשתית מי שחל

י' הורוביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

ע' רון - מנכ"ל משרד האנרגיה והתשתית

משרד מבקר המדינה; שי לביא - עוזר בכיר למבקר המדינה

אי דודזון - מישנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה

מ' בס - יועץ משפטי למשרד מבקר המדינה

שי הירש - מישנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה

י י שטרית - ממונה על אגף

א' לוי _ " " "

אי שצוב - סגן ממונה על אגף

נ' פומפיאן - מנהלת ביקורת ראשית

משרד האנרגיה והתשתית; ז' אפיק - יועמ"ש

שי שטרן - מנהל מינהל תכנון וכלכלה

אי צמח - סגנית מנהל מינהל התכנון

שי ברובינדר - מנהל מינהל החשמל

י' קוליץ - מנהל מינהל הדלק

ע' אזולאי - סגן מנהל מינהל הדלק

ד' כהן - עוזר השר

מ' לב - דובר המשרד

משרד המשפטים; מי רובינשטיין - מנהלת המחלקה האזרחית

חברת הרושמל; עי אמוראי - יו"ר הדירקטוריון

עו"ד י' חורש - יועמ"ש

עו"ד אי נתיב - "
משרד הכלכלה והתכנון
פ' צדר - ממונה ביקורת ופיקוה

מזכיר/ת הוועדה; בי פרידנר

קצרנית; ת' בהירי



סדר-היום; 1. בקשת חוות דעת ממבקר המדינה בעניין הפעולות

והמחדלים שהולידו פס"ד המחייב את הממשלה

להעביר לבעלי תחנות דלק מליוני שקלים - הצעת

יו"ר הוועדה

2. בקשת חוות דעת ממבקר המדינה בענין התקשרות משרד

עוה"ד שי הורוביץ - חברת החשמל - הצעת יו"ר

הוועדה

3. תחנות הדלק בישראל - מעקב אחר יישום החלטות

הכנסת לדו"ח 43 של מבקר המדינה



בקשת חוות דעת ממבקר המדינה בעניין הפעולות והמחדלים

שהולידו פס"ד המחייב את הממשלה להעביר לבעלי תחנות דלק מליוני שקלים

הצעת יו"ר הוועדה

היו"ר ד' מגן;

אני פותח את ישיבת הוועדה. היות והשר שחל צריך לעזוב עוד לפני השעה 10:00,

נשתדל להתקדם בקצב מהיר. כאשר נקבע הדיון עם השר שחל, מזכיר הוועדה הציע לי לזרז

את דיון, משום שעל-פי הידיעות בתקשורת אמור השר לעזוב את משרד האנרגיה והתשתית.

נטלתי על עצמי את האחריות שב-9 בינואר השר שחל יופיע עדיין כשר האנרגיה והתשתית

וכשר המשטרה. אני פונה אל מצליף סיעת העבודה, יעקב שפי, ומבקש שתעשו משהו כדי

שהשר שחל ישאר בתפקידו. יש לי הרבה הערכה אל שר האנרגיה והתשתית, אני עוקב אחר

פעילותו מאז 1984 בהפסקות. אני חושב שנעשו דברים גדולים במשרד האנרגיה והתשתית,

וחבל שהאילוצים הפוליטיים-קואליציוניים יגרמו לכך שבעיצומה של עבודה טובה ורבת

הישגים, דווקא השר שחל ייאלץ לעזוב את התפקיד הזה.

סעיף א' לסדר היום עוסק בבקשת חוות דעת ממבקר המדינה בענין הפעולות והמחדלים

שהולידו פס"ד המחייב את הממשלה להעביר לבעלי תחנות דלק מליוני שקלים. בעתון מסוים

קראתי שמדובר בעשרות מליוני שקלים, ובעתון אחר נאמר שמשרד האנרגיה חוייב להחזיר 2

מליון שקל לבעלי תחנות הדלק. הבוקר קראתי שיש תביעה של 5 תחנות דלק - 2 מעפולה, 1

ממגדל העמק, 1 מהרצליה ועוד אחת - המדברת על החזרי עמלות מממשלת ישראל, משנת 1986

ועד 1993. אני רוצה לומר לאנשי משרד האנרגיה והתשתית ולאנשי משרד המשפטים, שיש

כאן חוסר ערנות המנוצל על-ידי בעלי תחנות הדלק, הפונים בבקשות בוררות. מתברר

שההכנות שהיו לא לוו במחשבה מעמיקה, וכד גם ההופעה בבתי המשפט, ובמידה והיה צורך

לערער על החלטות בית המשפט - הדבר לא נעשה.

אני מבקש ללמוד את הנושא, על מנת שנוכל להסיק אחר-כך מסקנות. אם נגיע למסקנה

שיש טעם לבקש חוות דעת, לא נהסס לעשות זאת.
שר האנרגיה והתשתית מי שחל
אני מודה ליושב ראש על דבריו. אני מניח שזוהי הופעתי האחרונה בפני הוועדה

כשר האנרגיה. מדובר בנושא שהמם אותי, כאשר נתבררו העובדות וניתן פסק הדין בקשר

לפסק הבוררות של בן-יקר. מלכתחילה לא היתה הבוררות אמורה לכלול את הנושא שלגביו

קבע את אשר קבע. מדובר במבנה המחיר שהיה נהוג עד לביצוע הרפורמה. מי שטיפל בנושא

המחיר ועדכוניו היה מר צבי דינשטיין, שכיהן כסגן שר האוצר במשך תקופה ארוכה,

והיה אחראי על משק האנרגיה.

מדובר על החזר פחת על ההשקעה של חברות הדלק, בכל הנוגע לתחנות שהקימו. ההחזר

היה מבוסס על התפיסה שכל משק הדלק בנוי על עלות פלוס רווח (קוסט פלוס), כאשר "פז"

שימשה כקנה מידה. מאחר והחברות לא הגישו מאזנים לעיון המדינה, "פז" היתה הסרגל

על-פיו הסדירו את הבעיות עם החברות האחרות.

כידוע ליושב ראש ולחברי הוועדה, המאבק אותו ניהלתי היה מכוון בדיוק כנגד

השיטה הזו שלא רק שאינה טובה, אלא היא יצרה ענף שיש בו שומן רב, כאשר אין למדינה

יכולת אמיתית לבקר את מה שקורה במערכת הדלק. כוונתי לתביעות שהיו בעקבות שינויי

המטבע ותוספות השכר. כשר האנרגיה הרגשתי חסר אונים נוכח התביעות לתוספות שכר של

50 אחוז, שהיו מסתיימות במתן 15 אחוז או 10 אחוז. כאשר מר גלבוע היה יוצא מהמשא

ומתן מרוצה, הייתי שואל אותו, מאיפה הוא יודע שמגיע לחברות הדלק 12 אחוז ולא 8 או

15 אחוז. ההרגשה היתה שהתנאים שהעמידו היו מוגזמים, והתוצאות ידועות בכל התחומים.

לא עבר חודש ללא שביתה או איום בשביתה לא רק בתחנות הדלק אלא גם בחברות הגז, כולל

המובילים והמחלקים.



מול כל הנבואות השחורות, לפיהן העסק יתמוטט ולא יהיה עוד נפט, מערך הדלק

במדינת ישראל פועל כמעט ללא מעורבות המדינה. אני לא יודע מה מייבאים וכיצד, והכל

מתפקד טוב ויעיל יותר. הערכות הכלכלנים אומרות שמאז הרפורמה ועד היום אנו הוסכים

כל שנה 100 מליון דולר.

הפרשה המועלית כאן מקוממת, והיא קוממה גם אותי. אני חייב לומר שמדובר כאן

בהיקף גדול. אני מעריך את הסכומים בהם מדובר בין 70 ל-100 מליון דולר. גם אם

החלטת בית המשפט קבעה את אשר קבעה, אם חברות הדלק קיבלו כסף, הן ניכו את הפחת. הן

טוענות היום שהתחנות שייכות להן, כי הן השקיעו כסף. פסק הבורר אומר מה יעשה

מינהל הדלק מיום פסק הבוררות ב-1989. לגבי העבר, יש לתחנות תביעה שקיבלה גבוי

בהחלטת הבורר, לפיה מגיע להן החזר ההשקעה. הבורר אמר שמינהל הדלק צריך להעביר

ישירות את הפחת שקודם קיבלו החברות, כלומר הוא קיבל את הטענה של בעלי התחנות.

על-פי היבט אחר, חברות הדלק קיבלו את הכסף כנאמן מטעם המדינה, על מנת להעבירו

לבעלי התחנות. המשמעות המשפטית המעשית היא, שלמדינה תהיה זכות תביעה כלפי חברות

הדלק, הליך אשר צריך להתברר בבית המשפט. אני מניח שבעקבות תקדים של כמה פסקי דין,

הדבר יכול להיפתר מבלי שיהיה צורך לגרור את כל המערכת לתביעות נפרדות.

שתי הידיעות שציטט היושב-ראש נכונות, גם זו המדברת על 2 מליון שקלים וגם זו

המדברת על עשרות מליונים. אני מעריך שמדובר בסך הכל בהיקף של 70 עד 100 מליון

שקל, אבל התביעות מוגשות בנפרד על ידי בעלי התחנות, ויש להניח שזרם הרנביעות יילך

ויגבר בהמשך. כולם יתבעו שהמדינה תשלם להם את מה שלטענתם היו צריכים לקבל, ואת מה

שהמדינה אומרת ששילמה במבנה המחיר, כלומר בהעברה לחברות הדלק.
לכאורה יש פתרון פשוט
יש נאמנות והנאמן צריך להעביר את הכסף. אין להעלות על

הדעת שיהיה עושק ולא במשפט, משום שחברות הדלק קיבלו כספים שלא מגיעים להן.
היו"ר ד' מגן
השאלה היא מי משלם את ה-70 מליון, המדינה או חברות הדלק. בשני המקרים צריך

לטפל בענין, אך אם יתברר שהמדינה צריכה לשלם - זה חמור עוד יותר.
שר האנרגיה והתשתית מ' שחל
אם המדינה תצטרך לשלם, היא תשלם למעשה פעמיים וכולנו נרגיש רע. לכאורה, אפשר

היה להגיש ביעה נגד חברות הדלק. הבעיה היא שחברות הדלק טוענות כי לא קיבלו סכום

שהוא מכפלת הפחת ומספר התחנות, כלומר הפחת נזקף על חשבונות אחרים שהיו לחברות

הדלק במסגרת מבנה המחירים. לכן הן אומרות שהמחיר היה סכום כולל שהגיעו אליו

לטענתן אחרת מכפי שחמדינה טוענת.

הבירור חייב להיות בבית המשפט, אין לנו דרך אחרת. אני חייב לומר שבמידה

מסוימת לא ניצלנו את המועדים להגשת הערעור. ההערכה המשפטית היא שממילא זה לא היה

מועיל, כי דין פסק בוררות אינו כדין פסק-דין רגיל.
ד' תיכון
לא הבנתי כיצד יכול לקרות שהמדינה אינה מערערת בזמן.
שר האנרגיה והתשתית מי שחל
חבר הכנסת דן תיכון, אילו יכולתי לענות לך, הייתי עונה. אני מציין כעובדה

שאכן לא הוגש ערעור בזמן.
ד' תיכון
מי היה אחראי על-כך?

היו"ר ד' מגן;

נשמע את היועץ המשפטי של משרד האנרגיה, לאחר שהשר יסיים דבריו.

שר האנרגיה והתשתית מי שחל;

קיימנו דיון עם היועה"מ לממשלה, עם עורך-דין מרים רובינשטיין, עם מנכ"ל המשרד

והיועהיימ שלו, לגבי הסוגיה ומשמעויותיה. במסגרת מבנה המחיר, ועדת דינשטיין קבעה

שצריך לתת 2 לירות לכל קילו-ליטר. כלומר החזר הפחת לא היה על-פי עלות התחנה אלא

על-פי כמות הדלק, כאשר פסק הבורר עדכן את הסכום מ-2 לירות לכ-5 שקלים.

העבודה במשרדי נעשית בנאמנות ובמסירות רבה. היתה הנחה שחלק מפסק הדין לא אמור

להגיע לביצוע, כי הוא לא היה חלק מהבוררות, לפחות לא מהצד הפורמלי שלה. לכן הוא

לא היה בסמכות הבורר, ומה שכתב בנושא זה הוא גלישה מעבר לסמכותו. על הצד המשפטי

אני מעדיף שתימסר לכם עמדה ממקור ראשון.

אני יכול לומר שהעמדה שדרשתי, ואשר קיבלה גם את הסכמת הייעוץ המשפטי, היא

שאין המדינה מתכוונת לשלם את הכסף, והיא תלך לדיונים משפטיים בנושא זה.

ד' תיכון;

היא הפסידה בבוררות?

שר האנרגיה והתשתית מי שחל;

היא לא הפסידה בבוררות. הבורר קבע דברים על בסיס הפניה אליו, לפסוק במחלוקת

לגבי העדכון.

ד' תיכון;

אבל אתה יודע שקשה מאד לערער בבתי-משפט על החלטת בורר.

שר האנרגיה והתשתית מי שחל;

מה שאתה אומר ייאמר בוודאי בדברי ההסבר של עורך-דין מרים רובינשטיין. היא

תאמר לך מדוע היא סבורה שיש לנו גיזרה צרה בה ניתן לתקוף את פסק הבורר. זהו חלק

מהבעיה, אבל אני חושב שהמדינה מתכוונת לתבוע מחברות הדלק את השבת הכסף על-ידי

צירופן כצד גי או על-ידי תביעה במישרין אליהן. ההנחיה שלי היא חד משמעית; אנחנו

לא הולכים לשלם כספים ששילמנו ממילא. לא יעלה על דעתי שמישהו יקבל סכומים כאלה

לכיסו או לכיס החברה שהוא מנהל, ובפעם השניה יבוא למדינה באמצעות בעלי התחנות

ויקבל את הכסף פעם נוספת.

היושב ראש דיבר על בעלי התחנות, ועבורי גם הם אחראים. אין כאן ענין של צדיקים

ורשעים. לבעלי חברות הדלק ותחנות הדלק יש עסק טוב מאד, שיש בו רווחיות גבוהה מאד.

עובדה שאנו לא מצליחים לפרוץ את נושא התחרות בין תחנות הדלק, כי אף אחד אינו רוצה

בתחרות על חשבון כיסו. כאשר אני מספר לשרי אנרגיה בעולם שתחנת דלק ברעננה,

המשתרעת על שטח של 2.5-3 דונם, נמכרה ב-7.5 מליון דולר, אנשים לא מאמינים. אבל

במדינת ישראל זה קורה. אף אחד לא ימכור עסק בסכום כזה, אלא אם יש לעסק רווחים מעל

ומעבר.

על-פי הסטנדרטים המקובלים במערב אירופה, דרושות בארץ עוד 200 תחנות. אנו

עוברים קריעת ים-סוף במאמץ להבקיע את המערכת הזו. אנו מדינה המנהלת את החיים

לפרטי-פרטים. כאשר נואשתי מכך שהממשלה תכריע בסוגיה לאיזו חקיקה ללכת כדי לפתוח



את המשק הזה, ביקשתי מחבר הכנסת דן תיכון אשר התעניין בנושא מאז הרפורמה, שיסייע

בידי ויגיש הצעת חוק. גם היא תקועה, למרות שהיתה אמורה להגיע החודש - אילו המשכתי

בתפקידי - להגיע לאיזה שהוא סיכום.

לא הייתי קובע עמדה, שבעלי התחנות הם האשמים. אני אומר שחברות הדלק הן

ששילשלו את הכסף לכיסן. אני רואה אותן כנאמנות אשר קיבלו כסף למטרה מסויימת. הן

היו צריכות להעביר את הכסף לבעלי התחנות, אך לא עשו כן. לכן איני משחרר אותן

מאחריות.

אני מודה ליושב ראש.

היו"ר ד' מגן;

אבקש להעביר אלינו את המסמכים.

ד' תיכון;

אנו מבקשים לקבל את כל מסמכי דינשטיין.

שר האנרגיה והתשתית מ' שחל;

גם לי נאמר בשעתו כי אלה מסמכים חסויים. אמרתי שאין לנו שום דבר חסוי, חוץ

מאשר סודות בטחוניים. כל המסמכים פתוחים לעיון, ופתחתי אותם בפני בעלי התחנות

והחברות.

היו"ר ד' מגן;

נבקש מהמנכ"ל להעביר אלינו את המסמכים שנתבקשו, את מסמכי דינשטיין.

ד' תיכון;

את החלטת הבורר ואת כל המסמכים שהוא קיבל, לפני שפסק.

ז י אפיק;

אני רוצה להתמקד בעובדות שאין חולק עליהן: בן-יקר מונה כפוסק בין משרד

האנרגיה לארגון בעלי התחנות. לא ברור לי מדוע הוא מונה, והיו לנו ספקות קשים באשר

לתוצאות הפסיקה.

ד' תיכון;

זה היה צריך להיעשות בהסכמת מי נהל הדלק.

ז י אפיק;

מינהל הדלק חתם על כתב המינוי. היתה טענה שמינוי כזה טעון אישור של היועה"מ

לממשלה. אישור כזה לא ניתן, אך הבורר מונה ופסק את דינו בנושאים אשר היו שנויים

במחלוקת.

היו"ר ד' מגן;

מי היה אמור לחתום מצד הגוף הציבורי על שטר הבוררות? האם המשרד, מינהל הדלק

או פרקליטות המדי נה?



ז' אפיק;

על הבקשה להסכמה התם מנהל מינהל הדלק, מר שמעון גלבוע. זה היה בשנת 1988.

היו"ר ד' מגן;

ואתה כיועץ המשפטי של המשרד, לא ידעת על-כך?
ז' אפיק
כיועץ המשפטי של המשרד נתבקשתי לחוות את דעתי, וכתבתי שהמסמך טעון הסכמה של

היועה"מ לממשלה. הסכנה כזו לא ניתנה, אך למרות זאת הוא נחתם. הבורר פסה דינו

במספר נושאים שלא היו שנויים במהלוקת ואשר בוצעו. הוא גם קבע בנושא הפהת, אשר

הורג מכתב ההסמכה שלו. לדעת מינהל הדלק אשר ביצע את העסקה, ה יתה הבנה שאת ההלק

הזה לא יבצעו. כך נמשך המצב מ-1989 ועד 1993.
ד' תיכון
כאשר מתקיימת בוררות ויש הסכמה בין הצדדים, לא שמעתי שלא יבצעו חלק מפסק

הבורר.

ז' אפיק;

בשנת 1989 ניתנה הוראה לבצע את כל פסק הבוררות, למעט החלק של הפהת לתהנות.

על-פי גרסת מינהל הדלק, היינה הבנה מיכללה שאותו הלק שעכשיו תובעים אותו לא יבוצע.

ד' תיכון;

בין מי למי היתה הבנה?

ז' אפיק;

ההבנה היתה כנראה בין מנהל מינהל הדלק לבין ארגון התהנות שהית פרטנר לבוררות.

א' צמח;

אני הושבת שלא ברור שנושא הפהת לא נכנס לכתב המינוי של הבורר. הוא עצמו יזם

את הפסיקה בענין זה.

ז' אפיק;

אפשר להתווכח על התוצאות, אך לא על העובדות. כך נמשך המצב מ-1989 יעד 1892,

כאשר היתה הבנה מכללה בין מינהל הדלק לבין ארגון בעלי התחנות ,שאותו הלק בפסק

הבורר בן-יקר, בענין הפחת, לא יבוצע. בשנת 1992 התעוררות מספר בעלי תהנות והגישו

תביעה לתשלום הפחת, על-פי פסק הבורר. הנושא הועבר לטיפולי רק אז, וכאשר בדקתי את

הענין ב-1992 ,הסתבר לי שאותו הלק העוסק בפהת, הוא אולטרה וירס, כלומר הורג

מסמכות הבורר. מה שיכולתי לעשות בשנת 1992. הוא להעביר את הענין לפרקליטות המהוז,

ולבקש ממנה שלא לאשר את פסק הבורר בהלק הזה.

בינתיים פנו בעלי התהנות לבית המשפט המהוזי, לאשר את כל פסק הבורר, ואילו אנו

התנגדנו לאישור אותו קטע שהיווה חריגה מסמכות, דהיינו נושא הפהת. התוצאה המשפטית

לצערי היתה, שבית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר את הפסק במלואו, דהה את בקשת המדינה

למהוק את קטע הפהת שהוא לדעתנו אולטרה וירס. על החלטה זו ביקשתי לערער לבית המשפט

העליון, אך מסיבות שתסביר הגב' רובינשטיין, הערעור לא יצא אל הפועל.



ב-1989, לאחר שיצא פסק הבורר, וחשבנו שקטע מסוים בו הוא חריגה מסמכות, היינו

צריכים לפנות מיד לבית המשפט ולבקש לבטלו, ואז לדעתי היינו יוצאים מהתסבוכת הזו

במחי יד, מה שהבורר יצר הוא יריבות ישירה בין בעלי התחנות לבין המדינה, בעוד

שקודם בוצעה כל ההתחשבנות באמצעות חברות הדלק. אנו טוענים שמצב זה אינו נכון.

בדגלל התקלות האלו, כלומר בגלל שהגשנו את הבקשה לביטול פסק הבורר רק ב-1992,

ובגלל שלא הצלחנו להגיש את הערעור בזמן - התוצאה המשפטית היא שפסק הבורר קיים,

ובעלי התחנות התחילו להגיש תביעות. תביעה של תחנת דלק אחת עומדת על סכום של 2

מליון, ויש לנו איום של עוד 5 בעלי תחנות. אני מניח שהבאים יבואו אחריהם.

היו"ר ד' מגן;

התביעות אודותיהן קראתי הבוקר הן של 5 התחנות הנוספות?

ז י אפיק;

כן, ובעקבותיהן יבואו אחרים. מדובר בתחנות שיש לבעליהן בעלות מלאה עליהן.
ד' תיכון
לא עקבתי מקרוב אחר הבוררות, אם כי אני עוקב מקרוב אחר הבעלות אחר תחנות הדלק

והמאבק עליה - אחת ההתמודדויות החשובות ביותר במלחמתנו כנגד המונופולים. מה שאני

יכול לומר על התנהגות המדינה הוא, שהטיפול היה שלומיאלי מן הרגע הראשון. יד ימין

לא ידעה מה עושה יד שמאל. נתנו לבורר לפעול, וכעבור כמה שנים כאשר עמדו על משמעות

ההחלטה - בעצם כבר לא היה מה לעשות.

ז י אפיק;

בהנחה שבפסק הבורר היתה חריגה מסמכות, עוד ב-1989, תוך 30 יום, צריך היה

לפנות לבית המשפט המחוזי, אך זה נעשה רק בשנת 1992.

ד' תיכון;

איפה היתה המדינה כאשר התבררה הבוררות?

ז י אפיק;

אני לא עסקתי בנושא הבוררות. ישנם כאן נציגים של מינהל הדלק.

ע' אזולאי;

ישבנו אצל הבורר, וכאשר ראינו שהוא מתערב בנושא הפחת,אמרנו שנושא זה אינו

בתחום טיפולו. הבורר משיקוליו הוא פסק כי הוא רוצה להתערב בנושא זה.
ד' תיכון
בעקבות הבוררות יצאו לאור כמה מסמכים שהיה קשה לשים עליהם את היד קודם לכן.

כוונתי למסמכי דינשטיין מלפני כמה שנים, המעמידים באור שונה לחלוטין את המאבק

המתקיים בין בעלי תחנות הדלק לבין חברות הדלק. בפעם הראשונה אומר דינשטיין, הרי

אתם מתווכחים על דברים שהיו ברורים, וזאת בתשובה לטענה המושמעת נגדי, שאני מנסה

לחלק מחדש את רכוש חברות הדלק, בעקבות פסיקת הממונה על ההגבלים, דו"ח מבקר המדינה

והחלטת השופט זמיר, עוד לפני היותו שופט עליון, לאחר שבדק את הנושא.

שאלתי היא, האם לפסיקה זו יש משמעות גם לגבי הטענה, מיהם הבעלים האמיתיים של

התחנות, שהרי אם המדינה מכירה בעובדה שחלק מהם זכאי לקבל את הפיצוי בגין הפחת,

המשמעות היא שהם גם בעלי התחנות, בעת שהם באים להתדיין עם חברות הדלק. אני לא

יודע מה קורה היום עם ההסכמים האלה, והאם הם תקפים.



ז' אפיק;

מבנה המחיר אינו קיים פורמלית. אני מבין שהמרכיבים שלו משמשים את מינהל הדלק,

בשעה שהוא בא לקבוע את המחירים.

די' תיכון;

מר קוליץ, האם קיים הסכם לגבי המחירים?
י י קוליץ
אין הסכם לגבי המחיר, אך ההסכמים הישנים פתוחים לעיון הציבור, לא רק הברי

הכנסת.
ד' תיכון
אתה זוכר שהייתי צריך להיפגש עם דינשטיין, כדי לשמוע את גירסתו. מה שאני יכול

לומר הוא, שכל הענין טופל בצורה שלומיאלית. איני יודע כיצד יוצאים מן הסבוך הזה.

המדינה הפסידה, אך בסופו של דבר כל בעל תחנת דלק שיעתור לבית המשפט, יקבל תשלום

מהמדינה. השאלה היא, מדוע המדינה צריכה לשלם פעמיים. הטענה שלה היא ששילמה כבר

לחברות הדלק, והשאלה היא כיצד אתם כופים על חברות הדלק להעביר את הסכומים חללו אל

בעלי חברות הדלק.

אשר למחירי הדלקים במדינת ישראל, איני מבין את המדיניות הקובעת אותם. המחירים

הם הזולים ביותר, בהשוואה לאירופה, לא משום שכך החלטנו, אלא משום שאנו מנהלים

מדיניות שגויה שאינה מקובלת יותר באירופה, שם החליטו לייקר את הדלקים על חשבון

הוזלת כלי הרכב. אצלנו קיבלו אותה החלטה, אך עושים בדיוק ההפך. מאחר והנושא חשוב

ויש לו היבטים שונים, אני מציע שפעם תשבו ותחליטו לאן הולכים. אימצתם מדיניות

נכונה, אך אין מבצעים אווזה.

מ' רובינשטיין;
אתייחס לתביעות בעלי תחנות הדלק
התחנות שכביכול זכו בפסק הבורר, אלו אותן

תחנות שאינן בבעלות החברות. אנו יודעים שרוב התחנות הן בבעלות החברות, והקריטריון

הוא האם השקיעו בעצמן בבניית התחנה.
ד' תיכון
של מי הקרקע?

מ' רובינשטיין;

זו אחת השאלות. כאשר אנו מתייחסים להחזר השקעת הון, איננו מתייחסים לקרקע אלא

למבנה התחנה. אלה שהגישו את התביעות הם בעלי התחנות אשר השקיעו במבנה התחנה,

ודורשים החזר הון. אלה מיעוט התחנות. הבורר אמנם אמר שמינהל הדלק יעביר את העמלה

ישירות אל בעלי התחנות, אבל באותו חלק בפסק הדין שאישר את פסק הבוררות, יש

התייחסות מפורשת למילה "ישירות", והפסק תומך בעמדה של מינהל הדלק, שלא הוא זה

שיעביר ישירות, אלא בעקיפין דרך החברות. החברות הן אלו שקיבלו זאת במבנה המחיר,

אם כי לא בצורת כסף.

ד' תיכון;

האם השופט שאישר את פסק הבורר, הניח הנחה שונה מזו שהינחתה את הבורר, באשר

לדרך בה יועברו הכספים אל בעלי תחנות הדלק? האם הוא פסל את הקביעה של הבורר בענין

זה או שינה אותה?



מ' רובינשטיין;

לא. הוא אישר אותה.
היו"ר ד' מגן
השר שחל כמעט והרגיע אותי במידת חלקית, ברגע שאמר כי לא הוא ישלם את ה-70 או

ה-100 מליון, אלא חברות הדלק. אני מניח שחברות הדלק מתוחכמות לא פרוות מתחנות

הדלק, וכנראה יותר מאשר המנגנון הציבורי. חזקה עליהן שתתמודדנה עם הנושא באופן

משפטי, כדי שהמטלה לא תיפול עליהן. אני מבקש שתאמרי לנו, כיצד יכולה המדינה לבטל

או לצמצם את הנזק גם בסוגיה הזו.
ד' תיכון
בכמה בעלי תחנות מדובר, לפי הערכתכם.
ש' אזולאי
כ-100.
מ' רובינשטיין
מאחר והנושא נמצא עתה בבית המשפט, תרשו לי לא להתייחס להערכות. יש לנו הגנה

ויש לנו גם תביעה, ואלה ייבחנו בבית המשפט. יש לנו הגנה כלפי בעלי התחנות

התובעות, ויש לנו תביעה כלפי חברות הדלק. השר שחל אמר חלק מהדברים. אנו אומרים

שפסק הבורר כפי שאושר, עדיין אינו מחייב אותנו לשלם ישירות, אלא דרך חברות הדלק

המקבלות את התשלום באמצעות מבנה המחיר. בין אם זה היה במסגרת הסכם עד לרפורמה,

ובין במסגרת צו המחירים לאחר הרפורמה, קיים המרכיב הנקרא פחת תחנות, המביא בחשבון

את ההשקעה ההונית. עוד מימיו של דינשטיין היה ברור שחברות הדלק צריכות להעביר

לתחנות המשקיעות את הפחת שהוא החזר הוצאת הון.

ד' תיכון;

האם הלקוח לא שילם עבור פחת, במסגרת ההסכם על מבנה המחיר?

מ' רובינשטיין;

בוודאי. לא מינהל הדלק שילם לחברות, אלא הכל כלול במסגרת מבנה המחיר. הכוונה

היא לכך שבסופו של דבר הצרכן הוא ששילם ולא מינהל הדלק. באישור המחיר היה מרכיב

פחת, שהיה לו ביטוי במחיר לצרכן. אנחנו טוענים שהחברה שקיבלה את המחיר מן הצרכן,

באישור מינהל הדלק למבנה המחיר, היתה צריכה להעביר את החלק היחסי לבעלי התחנות

איתן עבדה. באותם מקרים שההשקעה היתה על-ידי בעל התהנה, על-פי פסיקת דינשטיין

צריך היה להעביר את התשלום לבעלי התחנות. בעלי התחנות טענו במשך שנים, שחברות

הדלק לא עידכנו את הפחת, ולא החזירו להן את מה שהיו צריכות להחזיר. מה שדינשטיין

קבע בשנת 1963 כ-2 לירות לקילו ליטר נשחק, והן לא קיבלו אותו.

הטענה הזו הועלתה גם בפני הבורר, והוא קיבל אווזה. הוא קיבל את הטענה שהעמלה

שדינשטיין קבע כי הם צריכים לקבל מן החברות (ולא ממינהל הדלק) נשחקה, ויש לעדכן

אותה. אנחנו טענו זאת בפני בית המשפט, כאשר פרקליטות המחוז הגישה בקשה לביטול

פסק הבורר, אבל הבקשה לא נדונה. מה שנדון בבית המשפט המחוזי היתה בקשה להארכת

מועד להגשת הבקשה לביטול. בקשה לביטול פסק בורר יש להגיש תוך 30 יום. הבקשה לא

הוגשה במועד, כלומר ב-1989 .היא הוגשה רק בעקבות בקשה של 23 תחנות דלק לאישור פסק

הבורר. בתגובה לבקשת התחנות, נתבקשה פרקליטות המחוז להגיש בקשה להארכת מועד הגשת

הבקשה לביטול פסק הבורר. השופטת בבית המשפט המחוזי לא נתנה את הארכת המועד,

ואישרה את פסק הבורר.



במסגרת הבקשה שלנו להארכת המועד, פירטנו את מה שקרה, כפי שנמסר על-ידי

המינהל. המינהל מסר לנו שהיתה הבנה, שאותו חלק של פסק הבורר שטיפל בפהת, הוא

חריגה מסמכות הבורר. הוסכם עם ארגון תחנות הדלק, שההלק הזה לא ימומש.

ד' תיכון;

מי הסכים?

מ' רובינשטיין;

כך נאמר לנו. נאמר שהיתה הסכמה.

ד' תיכון;

אלו שטויות.
מ' רובינשטיין
הטענה היתה ששמעון גלבוע קיבל הסכמה שעל הענין הזה תתדיינה חברות הדלק עם

בעלי התחנות ולא עם מינהל הדלק. על-כך הוגש תצהיר שלנו לבית המשפט. הטענה שלנו,

אשר אושרה גם על ידי יושב ראש ארגון בעלי התחנות והסוכנים היתה, שהבורר לא התכוון

שמינהל הדלק ישלם עבור הפחת, אלא הכוונה היוגה שהחברות צריכות לשלם. הבורר קבע

שמינהל הדלק ידאג לכך. את הטענה הזו קיבלה השופטת כטענה שלא היתה שנויה במחלוקת.

גם יושב ראש ארגון בעלי התחנות אמר, שמעולם לא התכוון לקבל את הפחת באופן

ישיר ממינהל הדלק. זו ההגנה העיקרית שלנו בתביעות של בעלי התחנות.

ד' תיכון;

מצד אחד ביקשת הארכה, כדי לערער על פסק הבורר, והשופטת לא נתנה אותה. מצד

שני, היא שמעה אותך בקטע אחר?

מ' רובינשטיין;

לא. השופטת קבעה שלא נמצאו טעמים מיוחדים להארכת המועד. היא קבעה עובדתית שלא

היתה הסכמה שלא לבצע את החלק הזה של הפסק, לכן לא מצאה שהיו טעמים להארכת המועד

לביטול הפסק. מכה זה היא אישרה את הפסק.

היו"ר ד' מגן;

והפסק הוא סופי.
מ' רובינשטיין
כאשר אנו קוראים את פסק הבורר, הוא לא לגמרי ברור. בענין זה יש לנו תמיכה במה

שאמרה השופטת בפסק הדין שלה. היא קיבלה את עמדת מי נהל הדלק, שבכל מקרה פסק הבורר

אין משמעותו שמינהל הדלק מוציא כסף ומשלם לבעלי התחנות. בעלי התחנות לא מקבלים את

המשמעות כפי שאנו רואים אותה, ולכן הם הגישו תביעות לבית המשפט, המבקשות לראות את

פסק הבורר כקובע שמינהל הדלק צריך לשלם סכום קצוב של 5 שקלים לקילו-ליטר. אנחנו

לא קוראים כך את פסק הבורר גם כפי שהוא. ניסינו לומר מלכתחילה, שהבורר לא היה

צריך להתייחס לנקודה הזו, כי לא נתבקש לכך בשטר הבוררות. את זאת השופטת לא קיבלה.

השופטת לא דנה בענין החריגה מסמכות, כי היא אמרה שאיחרנו את המועד. אבל היא קיבלה

את הטענה שלנו שגם בהנחה שהבורר קבע את אשר קבע, אין המשמעות היא שהמחיר הוא 5

שקלים לליטר-קילו.

לכו כאשר תחנות הדלק מגישות תביעה על-פי תרגיל חשבוני האומר: כך וכך מכרנו,

כפול 5 שקלים לקילו-ליטר, ובסך הכל 2 מליון שקל -אנחנו לא מקבלים זאת. כתב

ההגנה שלנו יתן קודם כל את הפרשנות שלנו לפסק הבורר כפי שאושר. חוץ מזה נגיש



הודעת צד גי כנגד החברות, משום שאנו טוענים שהחברות הן אלו הצריכות להעביר את

הכסף, והן לא יכולות ליהנות פעמיים. החברות אינן גלויות כלפינו, בהסכם המחיר יש

מרכיב ששמו פחת, אבל כולנו יודעים שהפחת כולל לא רק החזר השקעת הון, כלומר לא רק

פחת מבנים אלא גם פחת מתקנים, ומתקנים אינם כלולים בפסק. צריך יהיה לבודד את פחת

המבנים, ולתת אותו במקרה בו תחנת הדלק היא זו שהשקיעה ולא חברת הדלק. זה נוגע

בעיקר לא לחברת "פז", שהיא הבעלי של רוב תחנות הדלק שלה. זה נוגע בעיקר ל"דלק"

ומעט גם ל"סונול". אלו התחנות אשר תגשנה את התביעות נגדנו.
ד' תיכון
של מי הציוד בתחנות הדלק, של הציבור, של חברות הדלק או של הבעלים? מי שילם

עבור הציוד הזה באמצעות הפחת?

מ' רובינשטיין;

הבעלות היא של מי שרכש ומי שהתקין. החזר הפחת הוא נושא נפרד.
ד' תיכון
הרי זו השאלה החשובה בכל הסכסוך על הבעלות, למי בסופו של דבר שייך הציוד. על

כמה כסף מדובר?

ש' אזולאי;

האומדן הוא כ-70 מליון שקל.

היו"ר ד' מגן;

שר האנרגיה והתשתית אמר כי מדובר בסכום שבין 70 ל-100 מליון שקל.

מתקבל הרושם שהיתה כאן רשלנות, ועתה קיים נסיון להיאחז בקש, כלומר כדי

שהתביעה לא תמומן מכספי מדינה, נטיל את הכדור למגרשן של חברות הדלק. אמרת שאינך

רוצה להכנס להערכה מה תהיינה התוצאות, אך אני יכול להעריך מה תהיה התוצאה. האם לא

מוטב היה לומר כי היתה כאן שגיאה שעלתה ביוקר, וצריך להפיק לקחים אולי אפילו

ברקיקה. אני מעריך שיש כאן נסיון להיאחז בקש, וזה עלול חלילה לעלות לנו ביוקר רב

יותר.

י' קוליץ;

מה שמינהל הדלק עושה, הוא לצאת מכל מעורבות בנושא זה. חבר הכנסת דן תיכון

מנסה מאד לעזור למהלך הזה, . עד היום לא השגנו הצלחה מלאה, אך ההצלחה החלקית אינה

מבוטלת. המדינה לא קובעת יותר את חלוקת העמלות בין החברות לבין התחנות. אין הפרדה

בין עמלת תחנה לעמלת חברה, אין עוד מבנה מחיר אלא מרווח שיווק אשר נתקבל בזמנו.

טרם הצלחנו להביא לתחרות מלאה בין החברות, אך קיים מרווח שיווק כאשר מדובר בדלקים

של 95 ו-96 אוקטן, המתאימים לכל כלי הרכב. הממשלה נמצאת בתהליך של יציאה

ממעורבות. הממשלה לא תקבע איזו עמלה תחולק וכיצד, בין התחנה לבין החברה. המהלך

הזה נמצא באמצעיתו. במקרים בהם נקבע מחיר מירבי הנמצא בפיקוח, קיימת עדיין עמלה

הנמצאת בשליטתנו. מה שנקבע הוא 80 אחוז צמודים למדד.

מ' רובינשטיין;

קיימנו התייעצויות בענין ההתגוננות לאחר אישור פסק הבורר, ואני מוכרחה לומר

שלו היינו חושבים שאנו ניתלים רק בקש, לא היינו חושבים להתגונן. אנחנו סבורים שיש

לנו הגנה טובה ותביעה טובה כנגד חברות הדלק. ההמלצה המקצועית שלנו היא שנתמודד

בדרך המשפטית, ולא נשלם סכומים שאנו סבורים שאין מקום לשלמם, משום שחברות הדלק

קיבלו אותם בעבר. אולי חברות הדלק לא קיבלו 5 שקלים כפי שהבורר פסק, אבל בהחלט

צריך לבדוק ולהגיע למצב בו חברות הדלק אשר קיבלו את מרכיב הפחת, תשלמנה לתחנות את



החלק היחסי, במקרה שהתחנות הן המשקיעות. אנחנו לא סבורים שאנו נאחזים בקש, ונמשיך

להתגונן בדרך המשפטית.

ד' תיכון;

ותצאו ל-100 מאבקים משפטיים?

מ' רובינשטיין;

לצערנו, זה כנראה יהיה המצב. ננסה לראות אם אפשר יהיה לאהד תיקים, או לבקש

שתיק מסוים ינוהל מהר יותר, על מנת להגיע להלכות שיחולו גם על האחרים. בהחלט לא

היינו רוצים להגיע ל-100 תיקים.

היו"ר ד' מגן;

אני מודה לך על התשובה, שיש בה גם מימד הרגעה, לפחות לגבי המחשבות שהיו לי

בענין זה.

מבקרת המדינה מ' בן-פורת;

האזנתי לדברים שנאמרו כאן, ומהמעט שהבנתי אני חושבת שפסק הבורר הפך לסופי לכל

דבר וענין, בצדק או שלא בצדק. נידהו הטענות שלכם, והוא סופי לכל דבר. אבל אני

מבינה שאתם נותנים פירוש לפיו עדיין לא נסתתמו טענותיכם בקשר לפחת, וכאילו אין

סתירה בין ההגנה שלכם לבין מה שנאמר בפסק הבוררים. זהו ענין לבית המשפט, ואוכל רק

לאחל לכם הצלחה.

ד' תיכון;

לא זו הבעיה, אלא כל הצורה בה טיפלה הממשלה בנושא.
מבקרת המדינה מ' בן-פורת
כרגע דיברתי על מה שניתן להציל. אמרתי שמה שנאמר בפסק הבורר הוא סופי לכל

דבר. בין אם השופטת צדקה במה שאמרה ובין אם לא, סמכות הבורר כאילו הורחבה, ולכן

כל מה שאמר הפך לסופי. אבל מה שהוא אמר לא מפריע לכם על-פי טענתכם, להתגונן מפני

התביעות התלויות ועומדות. התוצאה תלויה במה שיהיה שם. לפעמים אנו נכנסים לענין

כאשר אפשר עוד להציל משהו, ואיני רואה מה אני יכולה לעשות כמבקר המדינה, כי הכל

יהיה תלוי בתוצאות הפסיקה.
אתם מודים במחדל
בכך שלא הגישו את הערעור בזמן, כדי לתקוף את פסק הבורר,

ולכן אין מה להוסיף. ברור שזה חבל מאד, ושזה לא היה צריך לקרות. ייתכן שהיתה כאן

טעות אנוש. זה גרוע, זה לא צריך היה לקרות, אך מי שלא עושה גם לא טועה, ולא נוכל

לתקן זאת עכשיו, מה גם שאתם מודים בכך. מובן שמצבכם היה קל יותר ללא פסק הבורר

שהפך לסופי.

תכלית חוות הדעת אינה להציל סכום כסף גדול, באמצעות מסקנות או הצעות. אני

יכולה רק לומר שחבל שקרה מה שקרה, וכדאי ללמוד מכך לקח, כדי לא לחזור על-כך

בעתיד.
היו"ר ד' מגן
אני לא ממליץ בפני הוועדה לבקש חוות דעת בענין זה. מאידך, נקיים דיון עם

היועץ המשפטי לממשלה. אני מקבל תלונות רבות מאד, לפחות בשנה האחרונה, על-כך

שנאשמים לכאורה, משתחררים ומקבלים פסקי דין מקלים, בגלל טעויות של הפרקליטות,

בגלל טעויות של משטרת ישראל. נדמה לי שאני יכול למנות לפחות שני מניינים של מקרים

כאלה ב-1994. דומני שנדרש שידוד מערכות בפרקליטות המדינה ובמשטרת ישראל, לפחות

באספקט של הבאת נאשמים לדין.



ד' תיכון;

לא הייתי קופץ למסקנה כזו. מה שאתה אומר מרחיק לכת.

היו"ר ד' מגן;

אני מדבר על הממדים הנראים לכאורה בשנה האחרונה. בעניו שלפנינו, השייך כולו

לפרקליטות המדינה, כאשר מדובר על מעקב וצמצום השגיאות, נערוך כאן דיון עם היועץ

המשפטי לממשלה.

מ' רובינשטיין;

3 השנים שהלפו מאז פסק הדין ועד שניגשנו לבית המשפט, לא היו בידי הפרקליטות.

הפניה לפרקליטות היתה רק ב-1992.



בקשת חוות דעת ממבקר המדינה בענין התקשרות

משרד עוה"ד שי הורוביץ - חברת החשמל

(הצעת יו"ר הוועדה)
ד' תיכון
יש לי שאלה בענין זה: האם לאור ההבהרות שהתפרסמו אתמול בעתון, אתה רואה טעם

לקיים דיון בנושא זה? מקרה דומה עלה בכנסת הקודמת, והוביל את המערכה אז חבר הכנסת

אוריאל לין. דובר אז על שכ"ט ענקי ששולם לאותו משרד. הוא לא היה ידוע כאוהד של

המשרד הזה. אני מבין שוועדה בראשותו בדקה את הענין, ופסקה שלא היה כאן ניגוד

אינטרסים.

היו"ר ד' מגן;

יש לי שאלות, בין היתר כיצד מגיעות ועדות לההלטות כאלו, כאשר ניגוד האינטרסים

נראה בעליל.
ע' אמוראי
ברשות היושב ראש, קיבלנו אתמול מכתב מעורך-דין מ' טל מנציבות תלונות הציבור,
ובו נאמר
כפי שצויין בסעיף 3 במכתב, לא מצא נציב תלונות הציבור כי שיקוליה של

הברת ההשמל היו בלתי נאמנים או בלתי סבירים, ולפיכך לא מצא מקום להתערב בהם או

לשים את שקול דעתו במקום שקול דעתה של הברת החשמל.

במכתב שכתבה נציבות תלונות הציבור לפונה, היא אומרת: הבירורים שערכה נציבות

תלונות הציבור, העלו כי חברת ההשמל לא חסכה מאמצים ועשתה בדיקות מעמיקות, על מנת

לעמוד על נכונות הנתונים בדבר מידת זמינותם של הדו ודים... תוצאות הבדיקות לא

הצביעו באופן ברור וודאי על-כך שנתוני הזמינות של דודי הברת שטיינמילר גבוהים

יותר מנתוני הזמינות של דודי יתר המשתתפים. לפיכך לא מצאה הברת ההשמל הצדקה

להעדיף את הצעתה של הברת שטיינמילר, שהיתה יקרה ב-91 אהוזים מהצעת הברת

בבקופ-וילקוקס, נכון למועד ביצוע השוואת המחירים ב-1994. כיום גדול הפער עוד

יותר.

דברים אלה נוגעים לנושא הקודם אשר התברר בוועדה לעניני ביקורת המדינה.
היו"ר ד' מגן
הוועדה כבר אמרה לכם שאינה מתכוונת להטרידכם בנושא זה, לאחר ששמעה את

ההסברים. הוועדה סמכה בענין זה על מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור.

שמחתי ללמוד כי הרווח שלכם ל-1944 עמד על 430 מליון ש"ח.
ע' אמוראי
איני רוצה לומר עתה את הנתונים. איני יודע מהיכן נלקחו הנתונים האלה, ואני

סבור שפרסומם עומד בנגוד לחוק ניירות ערך. אני מתכוון להתלונן על-כך. אני עצמי

עוד לא ראיתי את הנתונים.

ביום חמישי שעבר התכנסו שתי ועדות מטעם דירקטוריון חברת החשמל, ועדת הביקורת

וועדה לקביעת שכר עורכי דין ורואי חשבון, בראשותו של מי שמכהן כסגן המבקר הפנימי

של עירית תל-אביב, שהוא יושב ראש ועדת הביקורת שלנו. בוועדה זו התבררו הדברים
הבאים
עד לסוף 1992 נהגה הברת החשמל לקנות את השנאים, שהם מוצר סטנדרטי, שנאי הרשת

ושנאים אחרים, מספק הנקרא "אלקו", שהוא ספק יחיד. הנוהג בחברת החשמל בההאם להחלטת

ממשלח ולהוראות הרשפ"ת היה, שנתבקשו מחירי "רפרנס" מספקים בחו"ל, ובהם ראו מהיר

אלטרנטיבי, אליו הוסיפו את ה-15 אחוז ליצרן המקומי, אשר קיבל את ההזמנה. הגיעו



דברים לידי כך שבשנה מסוימת, בה לא היה לחברת החשמל צורך בשנאים, והיה קיים חשש

שהספק יסבול מקשיים, הוזמנו שנאים למלאי.

אני לא רוצה לבקר את אלה שקדמו לי ופעלו במשטר של קוסט פלוס, אבל בהיותי ראש

הרשפ"ת, באוגוסט 1992. אני הייתי האיש שבתוקף תפקידי להגן על תוצרת הארץ, כתבתי

לחברת החשמל שבכל מקרה שיש לה ספק יחיד, דהיינו מונופול, אוליגפול - שני ספקים -

או קרטל, היא תצא למכרזים בינלאומיים.

רציתי לבצע את המדיניות הזו, ברגע שהתחלתי לשמש כיו"ר הדירקטוריון של חברת

החשמל, ב-29 באוקטובר. קיבלתי תמיכה מסיבית של שר האנרגיה דאז, אמנון

רובינשטיין, אך בהתנגדות גדולה של שר התעשיה והמסחר. הדברים הגיעו לוועדת השרים

לעניני כלכלה, ומשם לוועדה פריטטית של 4 מנכ"לים, שבפניה הצגתי את עמדת חברת

החשמל. העמדה נתקבלה, ואושר לנו לצאת למכרזים בינלאומיים. אז התברר מהם מחירי

רפרנס. המחיר שנקבע היה בין 45 ל-50 אחוז יותר זול מאשר בעבר, כלומר מקודם שילמו

מחיר כפול.

אני שמח לציין כי בכל מקרה בו קיים מונופול, חברת החשמל יוצאת למכרזים

בינלאומיים, והמחירים ירדו בעשרות אחוזים לגבי כל מוצרי היסוד שלה. להערכתי חסכנו

עד היום 300 מליון דולר לצרכני החשמל בישראל.

חברת החשמל עובדת כל השנים עם שני משרדים: סלומון-לפשיץ בחיפה, ושי הורוביץ

בתל-אביב. עורך-דין גולדנברג ועורך-דין חורש הם שותפים במשרד התל-אביב.

בישיבה שנתקיימה התברר שבחודש יולי פנה מר זלקין, הבעלים של חברת "אלקו" וחברת

"אלקטרה", ואמר שהיות והוא היה סטז'ר או נתן יעוץ בתחום ההגבלים העסקיים שהוא

מתמצא בו, הוא מבקש חוות דעת אם אין כאן ניגוד אינטרסים. לאחר מכן, הענין נרדם

לשנתיים נוספות. מאז התחלנו במכרזים הבינלאומיים "אלקו" ניסתה בצורה נמרצת מאד

למנוע את ההליך הזה. היא הגישה פעמיים תביעות לממונה על ההגבלים העסקיים, בטענה

שיש כאן .DUMPINGהיא הגישה נגדנו תביעה לבית המשפט, אך תודה לאל הצלחנו לרכוש את

השנאים במחיר זול יותר. בעקבות יוזמה שלנו הוקם מפעל שנאים חדש, באנגר של מפעל

"סולתם" בו היה צריך להיות מיוצר "השולף", ויש לנו היום שני ספקים בארץ ואחד

בחו"ל.

בתקופה זו, מי שניהל מטעמנו את ההגנה בבית הדין המחוזי, כלפי משרד התעשיה

והמסחר, הוא מי שעושה בעניננו ובשליחותנו עד עכשיו בהצלחה בכל המקרים, הוא עורך

דין יהושע חורש. מותר לומר מקצת שבחו של אדם בפניו: הייתי מאחל לכל החברות

הממשלתיות בארץ, שיהיו להן יועצים משפטיים כמוהו. הוא עושה זאת לשביעות רצוננו

המלאה. הוא לא ידע שעורך-דין גולדנברג קיבל על עצמו בשעתו, להופיע באיזה שהוא

שימוע אצל הממונה על ההגבלים העסקיים, עד שהדברים פרצו החוצה.

הוועדה לבדיקת שכר טירחת רואי החשבון ועורכי הדין וועדת הביקורת של

דירקטוריון חברת החשמל, דנו בנושא של ניגוד אינטרסים לכאורה, והגיעו למסקנה כי לא

היה כל רבב בדרך ייצוגה של החברה על-ידי משרד שי הורוביץ ושרתי, ועל רקע העובדות

שהתבררו, לא היתה אף כל בעיה של ניגוד ענינים.

אין לי מה להוסיף על דברים אלה.
היו"ר ד' מגן
אתה מתכוון לכך שמסקנה זו היא פה אחד?
ע' אמוראי
כל החברים בשתי הוועדות מטעם הדירקטוריון, שבהן רוב חברי מליאת הדירקטוריון,

הגיעו למסקנה זו.



היו"ר ד' מגן;

גם החלטות של ועדות מטעם הדירקטוריון, הן החלטות הניתנות לביקורת. גם לאחר

ששמעתי את דבריו יושב ראש דירקטוריון חברת החשמל, אני אומר בצער כי נשגב מבינתי,

כיצד משרד אחד מייצג שני לקוחות שיש עימות מתמשך ביניהם, אינו נגוע בניגוד

ענינים. אם מדובר על 140 אלף שקל לחודש שכר ייעוץ, האם ידעתם שהוא חייב בחובת

גילוי נאות, כלומר עליו לומר לכם שבטרם תחתמו איתו חוזה לייעוץ משפטי, עליכם לדעת

כי "אלקו" מיוצגת על-ידו גם כלפיכם?

שמעתי את מה שאמרת, אך איני יכול להבין.

י י חורש;

אני מתנצל בשמו של דייר גולדנברג, על שנבצר ממנו להגיע לכאן. אני מייצג את

האינטרסים של חברת החשמל במשרדו שי הורוביץ, ואני רוצה להציג את העובדות כפי שהן:

המשרד שלנו אינו מייצג את "אלקו", ו"אלקו" אינו ריטיינר שלנו. הפעם האחרונה בה

המשרד ייצג את "אלקו" היתה לפני 20 או 25 שנה, בתיק מסויים בבית הדין הארצי

לעבודה. זה היה עוד לפני תקופתי. ד"ר גולדנברג קיבל על עצמו ביולי 1992 טיפול

מטעם זלקין כבעל מניות ודירקטור ב"אלקטרה" (אז עוד לא ידעו ש"אלקטרה בתמונה),

בקשר למכירת מניות על-ידי זלקין בחברת המעליות "נחושתן". השאלה היתה אם יש או אין

מיזוג, בהקשר לרכישת המניות על-ידי זלקין באופן אישי.

ד"ר גולדנברג נתן חוות דעת והיה בדעה שאין כאן מיזוג. בשמו של מר זלקין דיבר

הממונה על ההגבלים העסקיים שראה את תמונת המצב בצורה שונה, ומר זלקין החליט לאור

עמדת הממונה וכדי לא להתעמת אתו, לחזור בו מן העיסקה האישית לרכישת המניות.

בחודש אוקטובר 1992, הממונה החליט לבצע בדיקה לגבי קרטליזציה בענף המעליות

בארץ. לא מדובר כאן בחברת החשמל אלא במעליות. ד"ר גולדנברג לא היה בתמונה מחודש

יולי עד למאי 1994, כי החקירה של הממונה לגבי ענף המעליות, מטבע הדברים, לא יצרה

טיפול של עורכי-דין בסוגיה הזו. בחודש מאי 1994 הועברה טיוטת כתב אישום על-ידי

הממונה על ההגבלים העסקיים, כנגד שלוש חברות מעליות: "אלקטרה", "ישראליפט"

ו"נחושתן", כאשר טיוטת כתב האישום התייחסה גם לדירקטורים ב"אלקטרה". "אלקו" לא

היתה בתמונה. בטיוטת כתב האישום טען הממונה על ההגבלים העסקיים לקרטליזציה בניגוד

לחוק ההגבלים העסקיים.

אני רוצה לומר לכם שמאוקטובר-נובמבר 1992 ועד לאותה תקופה, אני ניהלתי מאבק

בשם חברת החשמל, נגד "אלקו" בנושאים הבאים: דרישה חד-משמעית של חברת החשמל לפתוח

את ספרי "אלקו", על מנת לראות אם המחירים סבירים או לא. ההמלצה שלי לחברת החשמל

היתה לא להתקשר עם "אלקו" בחוזים, אלא אם "אלקו" תפתח את הספרים. נקודה שניה: אני

יעצתי לחברת החשמל לפנות לממונה על ההגבלים העסקיים - וזאת בניגוד למה שכתוב

בעתונים - ולבקש מהממונה להכריז על "אלקו" כעל מונופולין, וזאת כדי להשיג שתי
תוצאות
צד שלישי, כלומר הממונה, יפתח את ספרי "אלקו" כדי לראות אם המחירים

סבירים או לא, וצד שלישי גם יקבע את המחירים. ברגע שמדובר במונופולין, מטבע

הדברים הממונה על ההגבלים העסקיים קובע אם המחיר סביר או לא.

במאי 1993 ניהלתי מלחמה משפטית נגד "אלקו", ואני יכול להגיד לכם כי למרות

שאני מורגל בהופעת בבתי משפט, אני מרשה לעצמי לומר שמדובר במקרה זה במאבק משפטי

אלים, בקשר למכרז הבינלאומי של חברת החשמל.
היו"ר ד' מגן
המושג "אלים" לא ברור.



י' חורש;

כאשר באים אלי עורכי הדין של "אלקו" ואומרים לי: אנחנו לא מבינים איך אתה מעז

לייצג גוף כמו חברת החשמל, ולעזור לנאצים סמוקי הפנים שזכו במכרז. אם אתה תזכה,

נאלץ לסגור מפעל של "אלקו". כל אלה אינם בטויים רגילים הרווחים בין עורכי דין.

הייתי אומר שמדובר כאן בבטוי אלים.

לאחר מאבק משפטי מאד-מאד קשה, זכינו במשפט בבית המשפט המחוזי, והשופט דוד

חשין קבע חד-משמעית כי ההליכים שלנו היו תקינים. אגב, תקפו אותנו בשלושה נושאים:

טענו שהליכי המכרז היו פסולים, טענו ש"שטרקשטום", החברה חמזרח גרמנית, מייבאת את

השנאים לארץ במחירי היצף, ורצו להטיל עלינו היטל היצף, והטענה השלישית היתה שלא

מדדנו כשורה את האפשרות להעדיף את תוצרת הארץ. השופט קיבל את העמדה שלנו בשלוש

הנקודות הללו, וזכינו בהליך המשפטי.

עוד אנו זוכים בהליך המשפטי, ועדת הביקורת של חברת החשמל הגיעה למסקנה שיש

צורך בהליכי התרושבנות עם "אלקו" לגבי שלוש הזמנות שבוצעו בעבר. רואי החשבון של

"אלקו" מנהלים משא ומתן עם "אלקו" כדי להגיע לעמק השווה, ואינם מצליחים בכך. יושב

ראש מועצת המנהלים פונה אלי ומבקש לנהל משא ומתן עם "אלקו", כדי להגיע לעמק

השווה. היתה לנו בעיה משפטית, ובסופו של ההליך הגעתי לתוצאה על-פיה "אלקו" חוייבה

לשלם לחברת החשמל בניגוד למסמכים פנימיים שהיו לנו. היו לנו מסמכים פנימיים שבהם

גורמים פונקציונריים שונים בחברה הגיעו להסכמות עם "אלקו" לגבי המחירים. חרף אותן

הסכמות הגענו לתוצאה ש"אלקו" נאלצה לשלם לנו 7.2 מליון ש"ח בערכים של יולי 1992.

אני מרשה לעצמי לומר שבמשך כל התקופה הזו, זכינו במאבקים המשפטיים נגד

"אלקו". כדי לטפל בהליכי המשפט,וגם במכרז החדש, פנתה "אלקו" פעמיים לממונה על

ההיצפים (פעם לגבי כהן ואחר-כך למר פרי), וטענה שההצעות שלנו נגועות בהיצף. בהליך

הראשון זכינו ומחקו את ההליך נגדנו. בהליך השני הכל הוקפא.

מה שעולה מכל זה הוא שלא רק שלא היה ניגוד ענינים, אלא היה טפול המסור ביותר

האפשרי בענינה של חברת החשמל. התיק חזר לדייר גולדנברג בחודש אוגוסט 1994. אגב, זו

היתה הפעם הראשונה ש"אלקו" נכנסה לתמונה. הממונה על ההגבלים העסקיים החליט לשנות

את טיוטת כתב האישום, ולטעון נגד "אלקו". כאשר מר זלקין קנה את המניות, הוא קנה

אותן גם בשם "אלקו". ד"ר גולדנברג הופיע בפני פרקליט המחוז ב-13 וב-15 בנובמבר

1994, ושיכנע אותו שלא היו דברים מעולם.

לא ייצגנו ואיננו מייצגים את "אלקו". הכתבות שהופיעו בעתונות לא הוסיפו לנו

נחת, משום שפרטים רבים היו לא נכונים. ראיינו אותי ל"מעריב", ונתבקשתי להציג את

העובדות כפי שאנחנו ראינו אותן, אך הדברים שצוטטו מפי היו לא נכונים. אני יכול

לומר שהדברים האלה גרמו לנו עוגמת נפש רבה מאד.

היו"ר ד' מגן;

מדוע לא גרמתם לכם שאתם תפרסמו את הענין? מדוע לא יידעתם את הדירקטוריון של

חברת החשמל? מדוע חיכיתם לעתונות?

י י חורש;

לא חיכינו לעתונות.

היו"ר ד' מגן;

אני קורא כאן; הדירקטוריון לא ידע מראש...



י' חורש;

בעתונות נאמר שאנו דיווחנו כביכול ליועץ המשפטי של החברה, שאנחנו מייצגים את

מר זלקין בנושא "אלקטרה", וכי בשלב מסוים גם "אלקו" נכנסה לתמונה. זה פשוט לא

נכון. לא דיווחנו על-כך לחברת החשמל קודם כל משום שלא היה ניגוד ענינים בין

הטיפול בחברת החשמל, לבין הטיפול של דייר גולדנברג בעניני "אלקטרה" והדירקטורים

והפונקציונרים השונים שהיו שם.

היו"ר ד' מגן;

האם היית אומר בדיעבד, כי טעיתם שלא דיו וחינם?

י' חורש;

לא. אני יכול לומר את מה שד"ר גולדנברג אמר בדירקטוריון, כאשר הציגו לו את

הענין; כאשר אני רואה היום את מצב הדברים ואת הכתבות בעתונות, יכול להיות שהיה

נבון יותר להרים טלפון ליועץ המשפטי של החברה ולומר לו; תמונת המצב היא כזו. אני

משוכנע שאז היה אומר כי אינו רואה שום בעיה. אגב, לפני חודש וחצי פנו לדייר-

גולדנברג בבקשה לייצג חברה ממשלתית מסוימת בחוות-דעת נקודתית. דייר גולדנברג לא

מייצג את חברת החשמל, אך הוא חשש שיש לכך נגיעה לחברת החשמל. הוא התקשר אלי ושאל,

האם יש כאן מצב של ניגוד ענינים. אמרתי לו שאני חושב שלא, אך עדיף להרים טלפון

ליועץ המשפטי של חברת החשמל. היו שיחות טלפוניות בין ד"ר גולדנברג ליועץ המשפטי

של חברת החשמל, והם הגיעו למסקנה כי מתוך 4 נושאים שד"ר גולדנברג נתבקש לטפל בהן,

הוא לכול לטפל ב-3, וברביעית עדיף שלא יגע.

מדי יום ביומו מתעוררת אצל עורכי הדין שאלת ניגוד הענינים. בנושא זה הגענו

למסקנה שאין ניגוד ענינים. היועץ המשפטי אשר בדק את הענין, הגיע אף הוא למסקנה

שאין ניגוד ענינים. היו שתי ועדות מטעם הדירקטוריון, אחת מהן בראשותו של אוריאל

לין. יושב שם גם השופט בדימוס דן כהן, שהוא דירקטור בחברת החשמל. יושב שם סגן

מבקר עירית תל-אביב.הם שמעו את כל העובדות, שאלו שאלות להבהרה והגיעו למסקנה אליה

הגיעו. אני בדעה שהמסקנה נכונה.

היו"ר ד' מגן;

אני חוזר לדיווח בעתונות; אותם גופים מטעם הדירקטוריון אישרו זאת בדיעבד, אך

נאמר בעתון שהם הביעו זעם עליכם ובנוכחותכם, מדוע לא הודעתם על-כך מראש.

י' חורש;

לא רק שהם לא הביעו זעם, אלא שמה שכתוב בהקשר זה בעתונות אינו נכון. הדיון לא

היה בנוכחותנו. דייר גולדנברג הציג את העובדות בנושא זלקין. אני הצגתי את העובדות

הנוגעות לחברת החשמל כפי שאני מכיר אותן. שאלו אותנו שאלות הבהרה, ואני אומר לך

שעל-פי הדיווח שקיבלתי, ההחלטה משקפת בדיוק את מה שהיה. הואיל ולא הייתי בדיון,

אין בפני אלא ההחלטה עצמה. אני יכול לומר לך כי גם אותי ציטטו לא נכון.

בהקשר זה, אני מציע לא להתייחס למה שנכתב בעתון באמון מלא. העובדות שאני מכיר

היו שונות.

היו"ר ד' מגן;

אני סבור שבענין זה יש לנהוג בקלה כבחמורה, במיוחד נוכח החשש שיש ויהיו כאלה

שיבואו למערכת הצבורית האמונה על הביקורת, ולומר; אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו

אזובי הקיר. במילים אחרות, בכל מה שקשור לניגוד ענינים, צריך להקפיד כאן יותר

מאשר בכל מקרה אחר.
י' חורש
אני לא מתווכח עם האמירה שלך. אני חושב שהאמירה של בית המשפט העליון בענין זה

היא חד-משמעית. היא לא מדברת רק על ניגוד ענינים בפועל, היא מדברת גם על אפשרות

של ניגוד ענינים. האמן לי שאנו מפעילים שיקול דעת בענינים הנוגעים לחברת החשמל

בנושאים הרגישים והחשובים ביותר. האמן לנו כי כפי שאנו מפעילים שיקול דעת בענינים

רגישים אלה, הפעלנו שיקול דעת גם בנקודה זו. לא התעלמנו מן העובדות. אנו מפעילים

שיקול דעת, והגענו למסקנה שלא היה כאן ניגוד ענינים.

אי נתיב;

אין לי הרבה מה להוסיף. אני מבקש לציין שאנחנו נהנים לעניות דעתי מן השרותים

המשפטיים הטובים ביותר, הניתנים לנו על-ידי משרד עוה"ד ש' הורוביץ, ועל-ידיד עורך

הדין י' הורש. עורך הדין יי חורש לא ידע כלל על ענין מעליות "נחושתן", ולכן לא

יכול היה להפעיל שיקול דעת שונה מזה שנדרש ממנו. אמרתי לעורך דין חורש, שכאשר

נודע לי על הענין, מסרתי על-כך למנכ"ל חברת החשמל וליושב ראש הדירקטוריון. אמרתי

להם שבנושא זה לא ראיתי שום ניגוד ענינים, ושמחתי שגם שתי הוועדות של הדירקטוריון

הגיעו לאותה מסקנה, לאחר ששמעו במשך שעתיים וחצי את הרקע העובדתי.

א' גמליאל;

אחרי שיש חוות דעת של יועצים משפטיים, אין עוד מה להוסיף. חוות הדעת הן חד

משמעיות, והענין נראה לי סגור.

מבקרת המדינה מ' בן-פורת;

אני כמעט בטוחה, אדוני היושב ראש, שאילולא הפרסום בעתון, לא היינו יושבים על

המדוכה. נדמה לי שנחה דעת כולנו, שלא היה כאן נגוד אינטרסים, וגם לא הימה אפשרות

של ניגוד אינטרסים שאולי חייב להודיע לחברת החשמל. מכל מקום, אפילו אם בזהירות

מירבית היה מקום, בדיעבד התברר שהם היו נותנים את הסכמתם כדבר מובן מאליו. מכיוון

שלא הגיעו למצב כזה, כל הענין הוא סערה בכוס מים. קורה שמיירוסים בעתון זעם

לאנשים, מבלי שהיה זעם. קורה שמייחסים אי הסכמה, כאשר יש הסכמה.

היו"ר ד' מגן;

אני שמח אלו הן התשובות. אני מקווה שהן נופלות על אזניים קשובות של כל חברי

הוועדה, והן בחזקת תשובות העולות בקנה אחד עם הסדר הצבורי, בכל מה שקשור להענקת

שרותים לגופים כלכליים גדולים כדוגמת חברת החשמל. אני רוצה להזכיר שעיקר הביקורת

לאור הדברים שנתבררו גם בדירקטוריון וגם בשתי הוועדות, היא בעני ן הערנות אשר

נדרשה מהמשרד, אשר הודיע לחברת החשמל כי הוא מייצג גם את "אלקו". שמענו כאן שלא

היתה בעיה של נגוד ענינים והיא לא קיימת, וחזקה על הדוברים שאמרו דברים נכונים.

יחד עם זאת אני חוזר ואומר, שנדרשת זהירות יתרה בנושאים הללו, ומשרדים מובילים

בתחומים אלה, צריכים לשמש דוגמה לכל המשרדים האחרים.



תחנות הדלק בישראל - מעקב אחר יישום החלטות

הכנסת לדו"ח 43 של מבקר המדינה

היו"ר ד' מגן;

אנחנו דנים בהצעות ועדה של הכנסת, ואבקש ממנכ"ל משרד האנרגיה והתשתית להתייחס

לנושא.

ע' רון;

אדוני היושב ראש, מבקרת המדינה, חברי הוועדה, אסקור בקצרה את המהלכים שנעשו

בחודשים האחרונים, מאז התקבלו החלטות הוועדה, בענין האצת פתיחת משק הדלק מבחינת

הממשלה. כבר בתחילת דברי אומר כי למרות שנעשו מספר גדול מאד של פעולות, התוצאה

עדיין אינה תחרות מלאה ומשוחררת במשק הדלק. אציין מספר דברים שיש לעשות בזמן

הקרוב ביותר, כדי להשלים לפחות אותו מהלך ראשון.

בראש וראשונה נעשה מהלך בנסיון לשנות את הרקיקה הקשורה בקיצור ההסכמים

הכובלים של חברות הדלק עם תחנות הדלק. בענין הזה נוסחו מספר הצעות חלופיות, כאשר

הטענה המרכזית בסיום גיבוש ההצעה הזו בממשלה היתה, שלדעת משרד המשפטים קיצור

תקופת החוזים עלול להיות בסתירה לחוקי יסוד. בנקודה זו עדיין לא הסכמנו להגיע

להסכמה. תמכנו בהצעות חוק, שהמרכזית ביניהן היתה הצעתו של חבר הכנסת דן תיכון,

אשר ניסתה לבטל את ההסכמים האלה לאחר תקופה של 14 שנה. גם ההצעה הזו לא הגיעה

לידי מיצוי בוועדת הכלכלה, ואני מקווה שהיא או הצעה דומה לה, תובא שוב כדי שניתן

יהיה להשלימה.

פרק אחד בהצעת החוק היה מכוון להקלה מסוימת על הקמת תחנות דלק והאצת התחרות,

הצליח לעבור, והוא הפרק הנוגע לתמ"א 18. ב-26 ביולי התקבלה ההחלטה לבטל אותן

הוראות המחייבות מרחקי הפרדה מינימליים בין תחנות הדלק, ולקבוע הנחיות תכנון

כלליות ולא מחייבות לוועדות התכנון המחוזיות, שבמסגרתן יש לוועדות חופש להחליט על

הקמת תחנות דלק נוספות.
היו"ר ד' מגן
אתם כבר יודעים היכן תמוקמנה 200 התחנות הנוספות?

ע' רון;

אנו יודעים היכן תמוקמנה כ-100 מהן. גם לאור הדיון בנושא הראשון, אנו מנסים

שלא לממן הקמתן של תחנות דלק, אך אנו סבורים שיש ליצור את כל התנאים להקלת הקמתן

על-ידי יזמים פרטיים.

אחד הדברים המשמעותיים ביותר אשר התרחשו הוא פניה שלנו למינהל מקרקעי ישראל,

אשר הביאה להודעה של מנהל המינהל על שחרור 60 מגרשים להקמת תחנות דלק חדשות,

בתהליכים מואצים. אני מזכיר שיש עדיין מגבלות קשות על סקרים סביבתיים, וזאת

בהשפעת המשרד לאיכות הסביבה. אני לא מציע לדלג על שלב זה, אלא לעבור אותו ביעילות

רבה יותר.

בעיה נוספת הנוגעת לשחרור מגרשים של המי נהל, לשם הקצאה להקמת תחנות דלק,

נוגעת לנכי צהייל. זוהי שאלה מסובכת ורגישה מאד, וגם בענין זה יש צורך להגיע להסדר

בין אגף השיקום במשרד הבטחון לבין מינהל מקרקעי ישראל, לגבי השיטה בה ישובצו נכי

צהייל הזכאים לקבלת הטבה כזו מהמדינה, וכיצד תמוזער העלות למשק המדינה, מכיוון שיש

כאן גורם נוסף אשר אמור ליהנות מהכנסה ומרווחים מעבר להוצאות האחרות אשר קיימות.

פעלנו לביטולו של צו גלבוע, אשר חילק את השוק בין שלוש החברות הגדולות, והיום

אין מניעה להקמת חברות דלק נוספות. אנו נמצאים בשלבים סופיים של גיבוש קריטריונים

חדשים, מינימליסטיים מאד, להקמת חברות נוספות. המצב היום הוא שדווקא החברות

החדשות הן החברות הגדלות בקצב מהיר יותר. סיסמתה של חברת "דור" היא: אנחנו הגדלים



מכולם. הם פתחו 8-9 תחנות דלק חדשות בחודשים האחרונים.

פעלנו בעוד כמה תחומים על-פי החלטה 3.4, לבחון מחדש את שלבי ההפקה, הייבוא,

הזיקוק והשיווק של הדלק, על מנת להביא להוזלת המחירים בשוק. בתחום ההפקה, לצערי

הרב נכשלנו כשלון גדול, ולא נמצא נפט בכמויות מסחריות במדינת ישראל. בחודשים

האחרונים עברנו לחיפושי נפט גם באתרים חדשים מחוץ לגבולות הטריטוריאליים של מדינת

ישראל, בנגה שנקרא ים עמוק - ים טטיס. עברנו תהליך מסובך גם מבחינה משפטית, מכיוון

שמדובר על אמנות בינלאומיות וגם על צרכים של מערכת הבטחון. לראשונה נקבעו

קריטריונים לחיפושי נפט בים, וכתוצאה מהשלמת התהליך הזה, ניתן זכיון ראשון

לחיפושים בים טטיס, וחברה ישראלית חברה עם חברה אמריקאית לצורך חיפושי נפט וגז

בים. הפרוספקטים אשר הוצאו לצורך זה נראים מענינים.

קידוחי הנפט אשר נערכו בארץ בשנים האחרונות, גילו נפט פה ושם, אך בשום מקום

לא נתגלתה באר שיש בה כמויות נפט מסחריות. אנו ממשיכים לנסות.
אשר לייבוא, כאן חלה מהפיכה
מותר היום לייבא תזקיקים מכל הסוגים למדינת

ישראל, ומשרד הבטחון מנצל זאת לייבוא דלקים כבדים לצרכי צה"ל.חברות הדלק בדקו

אפשרויות לייבוא, והחליטו כי הרכישה משער בית הזיקוק זולה יותר מבחינת הטיפול

וההיערכות. יש לנו בעיה מסוימת, מכיוון שהמחיר בשער בית הזיקוק אינו מחיר הסיפ -

ההובלה פלוס ביטוח מאירופה, אלא גבוה ממנו, וזאת מסיבות כלכליות שונות. למרות

זאת, עדיין לא כדאי לייבא תזקיקים מן המקורות המוכרים לנו היום.

אני מפרסם זאת כאן לראשונה: אנחנו מקיימים משא ומתן עם הירדנים, לחידוש תוואי

צינור I.P.Cהישן, מבית הזיקוק בזרקא למתקני הייצור בחיפה. תקוותנו היא שביום מן

הימים ניתן יהיה לייבא דלקים ותזקיקים גם מירדן וגם ממקורות אחרים. צינור C.P.I

הוא הצינור אשר שימש את חברת .IRAQI PETROLIUM CORPORATIONזהו הצינור אשר הוביל

את הדלק מקירקוק לזרקא, ומשם לחיפה. מובן שבמלחמת העצמאות נפסק השימוש בתוואי זה,

והצינור היום איננו שמיש, אך התוואי קיים. הוא מצוי בישראל בידיה של חברת שירותי

נפט, ובירדן בידי בתי הזיקוק. הסיכום המתגבש הוא לחדש את התוואי. אם אנו מסתכלים

על רמת המחירים אצלם, ניתן לצפות להוזלה משמעותית מאד גם אצלנו. במקביל לכך

מתנהל משא ומתן בין חברות ישראליות לגופים בינלאומיים, על הקמת בית זיקוק גדול

במזרח התיכון, באלכסנדריה, שגם הוא ישפיע על התחרות בענף הזיקוק.

משרד האנרגיה יחד עם משרד האוצר, בודק אפשרות ליצור תחרות גם בתוך ישראל,

על-ידי הקמת בית זיקוק נוסף. הכוונה היא להפריד בין בית הזיקוק בחיפה ובאשדוד, כך

שיהוו שתי ישויות עסקיות נפרדות ואפילו חברות נפרדות. הזמנו דו"ח חיצוני

אובייקטיבי, של חברת יעוץ וראיית חשבון בינלאומית גדולה בשם קופרס-ליברנט, אשר

הגישה דו"ח על המצב הכלכלי של בתי הזיקוק, ועל המשמעויות של פיצול או אי פיצול

החברה. אני יכול לומר שהמצב של החברה במצב של פיצול אינו מעודד. למעשה מבחינה

כלכלית, פיצול כזה כמעט לא אפשרי.

הדרך היחידה שנותר לנו היא לפעול להקדמת פקיעת הזכיון של חברת בתי הזיקוק.

הכוונה שלנו היא לסיים את הזכיון הזה תוך מספר חודשים. צוות של שמאים ויועצים

אחרים עוסק עתה בגיבוש ההמלצות הכספיות של קיצור משך הזכיון, ואני מעריך שבאמצע

1995 ניתן יהיה לראות את החברה כחברה הפועלת על בסיס עסקי. המסמך הוגש לנו

באוגוסט 1994 בגירסה הראשונה, והוא עודכן לפני מספר ימים.
היו"ר ד' מגן
אני מבקש שתעביר את המסמך למבקר המדינה ואלינו. אני הושב שישנם נושאים שנוכל

לעזור לכם להגביר את תהודתם.
ע' רון
אשר לשיווק עצמו, מי שנוסע היום בכבישי הארץ, רואה שהתחרות בין תחנות הדלק

מתחילה להזכיר מקומות אחרים בעולם המערבי. יש תחרות המתבטאת בהבדלים של עד 5 אחוז

במחירי הבנזין לכלי הרכב. בחיפה תראה הבדלים של 10-12 אגורות לליטר. בכל תחנת



דלק תקבל עתון חינם, ומתחילים לשפר את חזות התחנות ואת הנקיון בהן.

היו"ר ד' מגן;

אני מבקש שבסוף החודש תעבירו למבקר המדינה ואלינו מסמך מעודכן.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:25)

קוד המקור של הנתונים