ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 13/12/1994

הסדרת ההתקשרויות בין מלם מערכות בע"מ לבין משרדי הממשלה עמ' 7 בדו"ח 44 של מבקר המדינה; סיכומיה והצעותיה של הוועדה לדו"ח 44 של מבקר המדינה - חלק א'

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 307

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי. י' בטבת התשנ"ה (13 בדצמבר 1994), שעה 10:30

נכחו;

חברי הוועדה;

ד' מגן - היו"ר

שי יהלום

ע' לנדאו

י' שפי
מוזמנים
משרד מבקר המדינה

מבקר המדינה גבי מרים בן-פורת

יאיר הורוביץ - מנכ"ל

שלומית לביא - עוזר בכיר למבקר המדינה ודובר המשרד

שאול הירש - משנה למנכ"ל

אריה שילה - משנה למנכ"ל

אריה דוידזון - משנה למנכ"ל

בועז ענר - סמנכ"ל

עמוס סלייפר - ממונה על אגף

ריקרדו לסטרל - ממונה על אגף

משה שקד - ממונה על אגף

אהרן כהן - סגן ממונה על אגף

אברהם ליבנת - סגן ממונה על אגף

רוני קמפלר - מנהל ביקורת ראשי

ויקטוריה כהן - מנהלת ביקורת ראשית

משרד האוצר

איתן שפיר - סגן מנהל רשות ההברות

ז יאק אליאטון - רפרנט רשות החברות

מלם מערכות בע"מ

סטיוארט בן-שושן - מנהל הכספים

הנה מצקביץ - יועצת משפטית

עירית ירושלים

נלו רובין - מנהל אגף למים וביוב

משרד הכלכלה והתכנון

משה איתן - ממונה ביקורת ופיקוה

חיים נוימן - מרכז ביקורת ופיקוח
יועצת משפטית
אי שניידר

מזכיר הוועדה; בי פרידנר

קצרנית; חי בנקין

סדר-היום;

1. הסדרת ההתקשרויות בין מלם מערכות בע"מ לבין משרדי הממשלה - עמי 7

בדו"ח 44 של מבקר המדינה.

2. סיכומיה והצעותיה של הוועדה לדו"ח 44 של מבקר המדינה - חלק אי



1. הסדרת החתקשרויות בין מלם מערכות בע"מ לבין משרדי הממשלה

עמ' 7 בדו"ח 44 של מבקר המדינה

היו"ר ד' מגן;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה.
על סדר היום
הסדרת ההתקשרויות בין מלם מערכות בע"מ לבין משרדי הממשלה, פרק

המופיע בדו"ח מבקר המדינה 44. אף אם מלם כבר הופרטה בינתיים, יש נושאים שהם בחזקת

לקחים שצריך להפיק, והביקורת צריכה להעיד על פעולות שיש לעשות במוסדות דומים שטרם

הופרטו. על כן אנחנו מקדישים דיון מיוחד לכך.

אבקש להציג בקצרה את הממצאים.

שאול הירש;

אדוני היושב ראש, הפרק הזה בדו"ח 44 דן בהסדרת התקשרויות בין מלם לבין

הלקוחות שלה, שהם בעיקר משרדי הממשלה. מלם תפעלה שלוש מערכות מאד מאד חשובות
בתחום המיחשוב הממלכתי הממשלתי
א. עיבודי השכר של עובדי המדינה; ב. מרשם

האוכלוסין, וכתוצאה מזה גם את כל מה שקשור לפנקס הבוחרים; ג. ניהול תשלומי המכס,
במסגרת שנקראת
מאגר סחר חוץ, כי פרט לתשלומי המכס, הוא כולל את כל הנתונים

הקשורים לסחר חוץ.

רציתי רק להעיר שמלם היא חברה שהוקמה ב-1982, כדי להפוך יחידת סמך של האוצר,

את המרכז למיכון משרדי, לחברה ממשלתית. עד שנת 1989 העובדים במלם המשיכו להיות

עובדי מדינה. רק ב-1989, לאחר הרבה לבטים ודיונים קשים, חדלו העובדים להיות עובדי

מדינה. אגב, גם זה נושא שבדקנו במסגרת הפרק הזה, והממצאים כלולים בפרק הזה.

בסוף 1991 החליטה הממשלה למכור את החברה. בהחלטה המקורית היה מדובר על כך שיש

למכור אותה עד סוף 1991. וזה היה, כמובן, בלתי אפשרי. למעשה החברה נמכרה ב-1994.
שלוש המערכות האלה
מרשם האוכלוסין, עיבודי שכר ומאגר סחר החוץ, היוו בשנת

1982 80% מההכנסות של החברה.

אסקור בקצרה את הממצאים העקרוניים. ראשית, במשך כל השנים פעלה מלם בלי הסכמים

עם משרדי הממשלה. רק לגבי משרד הפנים, ביחס למרשם האוכלוסין, היה איזה שהוא "מסמך

עקרונות", כפי שקראו לזה, משנת 1986, אבל הוא לא היה מפורט, לא היה תחליף להסכם.

כתוצאה מזה גם לא היו מוסדרים כל הנושאים הקשורים לתשלום עבור העבודה שמלם ביצעה.

למעשה נגררו המחירים ההסטוריים שנקבעו עוד בתקופה שבה מלם היתה יחידת סמך, ואז

השאלה אולי לא היתה כל כך חמורה. זה היה אותו כיס. המחירים האלה נגררו, תוך התאמה
למדדים שונים
מדד המחירים לצרכן, שער החליפין וכו'.

משרדי הממשלה לא העמידו אף פעם במבחן, על ידי מכרז או בכל דרך אחרת, את

סבירות המחירים, ואנחנו מעירים כאן, שאם עובדים עם ספק יחיד, מן הדין היה לפחות

לדרוש זכות גישה להנהלת הרושבונות של החברה, כדי לראות אם העלויות של החברה

מוצדקות מבחינה אובייקטיבית, אם יש הצדקה למחירים. מה שאנחנו אומרים הוא: אמנם

המחירים היו צמודים, אבל לא הביאו בחשבון שינויים וטכנולוגיה של מיחשוב. למשל,

לגבי משכורת עובדי המדינה, פעם היה צריך להקליד את כל נתוני השכר. בשלב התפתחות

מסויים זה הועבר בתקשורת, וזה משנה לגמרי את כל הענין.
דבר נוסף שראינו
לא היו נהלים והסדרים בענין הכנסות מלם ממכירת שירותים.

התכנות שהפעילה מלם עוד מתקופת היותה יחידת סמך באוצר הן בבעלות המדינה. השימוש

בהן במכירת שירותים לגורמים לא ממשלתיים, שהיוו מקור הכנסה במלם, חייב לשלם

אי-אלו תמלוגים לבעלי התכנות, כלומר, למדינה. הענין הזה לא הוסדר. היו ויכוחים.

עקרונית היה רנמיד מדובר על כך שלמדינה מגיעים תמלוגים או חלק מסויים מהרווחים



וההכנסות ממכירת שירותים, כלומר, ממכירת נתונים מתוך מרשם האוכלוסין, או של מאגר

סחר החוץ, או שימוש בתכנות השכר בשביל גורמים לא ממשלתיים, העניו לא הגיע לסיכום.

בשלב מסויים היה ויכוח בענין זה גם עם משרד הפנים. בשנת 1993 פסק מנכ"ל משרד

האוצר כבורר על איזה שהוא מפתח של חלוקת הכנסות, וזאת כשכבר היה ברור שמלם תימכר,

וכל השאלה של ההסדרים האלה היתה לאקוטית מאד, כשמלם עוברת לידיים פרטיות.

הערה נוספת שהערנו היתה בענין הדירקטוריוו, וזו באמת שאלה עקרונית.

בדירקטוריון מלם היו שני נציגי ממשלה, שהיו למעשה באי כוח של הלקוחות: מנהל מינהל

האוכלוסין וגם עובד בכיר באגף המכס, וברור שבשבתם בדירקטוריון מלם נוצר ניגוד

אינטרסים ביו הנאמנות שהם היו חייבים לחברה בתור דירקטורים לבין תפקידם במשרד

הממשלתי, שאותו הם היו צריכים לייצג כלפי מלם כמזמיו שירותים.

הערנו מספר הערות בקשר להעברת העובדים מהממשלה - - -

היו"ר ד' מגן;

אולי תעשה כאו אתנחתא, כי לגבי מלם זה לא רלוונטי, אבל אני רוצה לשמוע ממר

שפיר עד כמה התופעה הזו ממשיכה להיות נפוצה בחברות הממשלתיות השונות, נכוו

להיום.

איתו שפיר;

אני רוצה לחלק את התשובה לשניים ולהבחין בין מקרים בהם יש בחברות ממשלתיות

נציגים של עובדי מדינה שלא קשורים בהכרח ישירות לתחום שבו הם פועלים, למשל, נציג

אגף החשב הכללי או אגף תקציבים שלא עוסק בתחום או איו לו השלכה ישירה לפעילות של

החברה, לביו מקרים שיכול לשבת, למשל, בחברת בזק נציג אגף התקציבים, כשברור שחברת

בזק, בהיותה סקטור כולל במשק, יש השלכה לאגף התקציבים בהתייחסות אליה.

לגבי החלק השני, שהוא הבעייתי, ולטעמי הוא היחיד שבעייתי, הנושא נבדק על ידי

יועצים משפטיים, הכוונה ליועץ המשפטי לממשלה, ואמורה לצאת חוות דעת שלו איך לטפל

בענין הזה, כי אי אפשר להתעלם מהעובדה שבסופו של דבר הם יושבים כנציגי הבעלים.

ולעניו מלם, על אף שאמרת שזה , PASSEבכל זאת הייתי רוצה להתייחס בקצרה.

ההחלטה לקבוע את הנציגים האלה לא היתה החלטה שהתקבלה על ידי שרי אוצר, אלא היא

נקבעה בתקנות של החברה. אגב, לצורך הדיוק, אהוד הדירקטורים במלם התפטר בתחילת שנת

1990 או ב-1991 לאו שהה שם בכל התקופה האחרונה, והשני, למיטב ידיעתי, לא השתתף

בישיבות שנגעו לענייני משרדו, דהינון, לעייני המכס.

לגבי החלק הראשוו, כלומר, עובדי מדינה שמכהנים כדירקטורים בחברות ממשלתיות,

אני חושב שהם עושים את זה כנציגי הבעלים, ובהתחשב בעובדה שאין להם נגישות לצד

התפעולי של החברה, אינני רואה בזה פסול, ואני אומר כאו את דעתי שלי, לא כמשפטו.

היו"ר ד' מגו;

היום היועץ המשפטי לממשלה שוקד על מלאכה שהצבתם בפניו, לבדוק באילו מקומות יש

לדירקטורים ניגוד ענייני?
איתו שפיר
כו. מדובר בניגוד עניינים שנראה לכאורה בעליל, וכדי להמחיש זאת אתאר מצב

קיצוני; למשל, מישהו שאחראי באגף התקציבים על תחום החשמל יושב בדירקטוריוו ואחראי

לקביעת תעריפים. אני מקצין בכוונה ולא מביא בהכרח דוגמה רלוונטית. במקרה שלכאורה

נראה שיש ניגוד עניינים הנושא מובא להחלטתו של היועץ המשפטי, משום שראשית

כל אי אפשר להתעלם מכך שזו חברה ממשלתית, ושנית, אי אפשר להתעלם מזה שהוא יושב שם

כנציג הבעלים.



היו"ר ד' מגן;

אם כן, בכל מקרה כזה בנפרד אתם פונים ליועץ המשפטי?

איתן שפיר;

לא, אבל היועץ המשפטי אמור לחת תשובה עקרונית, ובהתאם לזה נקבע,

היו"ר ד' מגן;

מתי פניתם אליו?

איתן שפיר;

פנינו אליו בענין שהתעורר עוד בתקופת המלם.

חנה מצקביץ;

אני רוצה לומר כמרז דברים בקשר לענין הזח. בעקבות תיקון מס' 4 לחוק החברות אני

פניתי לרשות החברות בבקשה שתבדוק את ענין ניגודי האינטרסים של הדירקטורים. הדבר

הוא יותר חמור, מכיוון שעל פי מה שמדובר כאן נראה שזה היה כאילו לטובת החברה, אבל

גם החברה ניזוקה מזה שישבו אצלה דירקטורים שהיה להם ניגוד אינטרסים.

על פי תקנות החברה, סגן החשב הכללי היה דירקטור בחברה, ובמשך תקופה ארוכה הוא

היה אחראי, אם אינני טועה, על כל מכרזי ענ"א בממשלה, וזה גרם לנו לבעיות לא

קטנות. פניתי כמה פעמים לרשות החברות, ואני חושבת שרשות החברות גם הוציאה לנו פעם

אחת מכתב שלפיו אין בעיה בענין הזה של ניגודי אינטרסים, וגם אז - וזה היה כבר

לפני מספר שנים, ממש אחרי שהחוק תוקן - היא טענה שהיא מעבירה את זה ליועץ המשפטי

לממשלה לחוות דעת, ואני מתפלאה שעד היום לא ניתנה חוות דעת. זה כבר סיפור של כמה

שנים.

היו"ר ד' מגן;

לאחר שנשמע את ענ"א, בסיכומים נקציב זמן ונבקש את תגובתו של היועץ המשפטי

לממשלה במישור העקרוני בדברים הרלוונטיים.

אנה שניידר;

אני רציתי להתייחס לנושא הזה עוד בכובע הקודם שלי, כי אני הייתי מעורבת בהסכם

בין המכס ובין המלם, וכבר בתקופה ההיא הצבעתי על כך שעלול להיות ניגוד עניינים,

כי המשנה למנהל המכס, שהוא דירקטור במלם, היה כמובן מעורב בצורה מאד פעילה בנושא

ההסכם, אבל אז קיבלתי את התשובה שהנושא נבדק ושרשות החברות לא רואה בכך בעיה.

לכן המשכנו, והנושא טופל כפי שטופל. לא ידעתי שעד היום אין עדיין חוות דעת של

היועץ המשפטי לממשלה.

שאול הירש;

רציתי להאיר גם את הנקודה המעשית למה זה עלה. כשהיה מדובר על התקשרות בין מלם

לבין משרד הפנים, בשלב מסויים הציעה מלם חוזה לעשר שנים, ואיש משרד הפנים שהיה

דירקטור במלם קיבל את ההצעה הזאת, ורק בגלל התנגדות החשב הכללי לפטור את מלם

ממכרז - -



היו"ר ד' מגן;

ברור לנו שהיתה פניה ליועץ המשפטי לממשלה כדי להבהיר את הנקודה הזו, ובינתיים

התופעה הזו, כנראה, רווחת בעוד כמה חברות ממשלתיות, וחובתה של הוועדה לזרז את

היועץ המשפטי לממשלה לגבש את חוות דעתו בנושא הזה, ואת זה אנחנו נעשה כבר בחלק

הראשון במסגרת הסיכומים וההצעות במליאת הכנסת.

בבקשה, מר הירש, תמשיך.

שאול הירש;

נושא שני שעסקנו בו היה בדיקת סדרי ההעברה של עובדי מלם ממעמד של עובדי מדינה

למעמד של עובדי החברה, דבר שהיה כרוך בפרישה של חלק מהעובדים החל משנת 1989.

בדקנו את התשלומים. היות שהם היו במעמד של עובדי מדינה, הם גם היו זכאים לתנאי

פרישה של עובדי מדינה. מצאנו שם כמה ממצאים הנוגעים לחברה, שבשלבים האלה ניסתה

קצת להיטיב עם הפורשים מעבר למה שהיה מוסכם.

היו פה שני ממצאים; הראשון בקשר לתשלום עבור חודשי הסתגלות לפורשים, והתברר

שלמעשה החברה הגדילה את מספר חודשי ההסתגלות כמעט פי-שניים. כשבדקנו את הדבר,

התברר כי בעוד שבהסדר המוסכם היה מדובר רק על חודשי הסתגלות, הוסיפו גם מה שנקרא

"שכר הודעה מוקדמת" של כמה חודשים, ובכמה מקרים זה הכפיל את מספר חודשי השכר

שהפורשים קיבלו עם פרישתם, בלי שנתקבל לענין זה אישור של נציבות שירות המדינה

שחייב להתקבל לגבי כל אדם שהמדינה נושאת בעלות פרישתו.

הממצא השני נוגע לוויכוח שהיה בין האוצר לבין מלם, בקשר למרכיב אחד בשכר של

עובדי מלם הנקרא "דמי כוננות". התברר שזה היה בהיקף של 16 עד 90 שעות בחודש.

המרכיב הזה של השכר לא נכלל במשכורת לצורך חישוב הגימלה, אבל משראו עובדי מלם

שפרשו שזה איננו בחישוב הפנסיה שלהם, טענו שזה היה מרכיב שכר שלא היה קשור כלל

לביצוע כוננויות בפועל, וקיבלו את זה גם עובדים בחופשה או בחופשת מחלה, והתכוננו

להגיש תביעה לבית דין לעבודה. נוכח התביעה הזו הסכים הממונה על השכר לכלול גם

מרכיב זה במשכורת שמהווה בסיס לתשלום הגימלה.

אלא מאי? מל"ם לא העבירה לאוצר, כפי שעשתה בעבר לגבי כל יתר העובדים במשך שבע

שנים שהם היו במעמד של עובדי מדינה, 25% מהשכר לאוצר כדי לכסות את זכויות הפנסיה

שלהם. האוצר דרש ממלם את ההפרש בגין דמי הכוננות. מלם לא היתה מוכנה לשלם את זה.

בסופו של דבר, כשכבר עלה על הפרק הענין של המכירה, החליט החשב הכללי לוותר על

קבלת כל הסכום רטרואקטיבית, וזה היה צריך להסתכם בכמה מיליוני שקלים, ובסוף

הסתפקו בתשלום עבור שנה אחת, תשלום שהיה, כמובן, חלק שולי מהסכום. אלה ההערות

שלנו בתחום זה.

היתה לנו הערה כללית בסיכום הדו"ח, שצריך לבחון היטב את ההשלכות של העברת

הטיפול במערכות רגישות, בעלות חשיבות לאומית רבה, כמו מרשם האוכלוסין, כמו מאגר

סחר החוץ, לניהול של ידיים פרטיות.

היו"ר ד' מגן;

יש כאן תגובה שבה הם אומרים כי בדצמבר 1993 נחתם החוזה.

שאול הירש;

למעשה החוזה נחתם רק ב-1994.



היו"ר ד' מגן;

אני קורא מתוך תגובת המבוקרים: "בדצמבר 1993 נחתם חוזה מסגרת בנושא אבטחת

מידע והגנת הפרטיות. בפברואר 1994 נחתם חוזה תמלוגים בין משרד פהנים למלם.

בפברואר 1994 נחתם חוזה עם אגף המכס ומס ערך מוסף, שהינו בתוקף עד לסוף שנת 1995.

אגף המכס ומס ערך מוסף יפרסם מכרז למיחשוב עד סוף שנת 1995".

שאול הירש;

אגב, כל החוזים הקיימים מסתיימים בסוף 1995.

היו"ר ד' מגן;

אבל אני מבין שהפעולות הללו עונות לביקורת.

שאול הירש;

במידה מסויימת. יש גם אי-אלו הגבלות על אפשרות העברה של המניות לגורם נוסף

אלא באישור שר האוצר. זו החלטת הממשלה.

היו"ר ד' מגן;

בסוגיה הזו אני רוצה לשאול את אנשי מלם. מצד אחד, אני מבין לפחות מקטעי

ידיעות בתקשורת שאינם חשים שהממשלה לא עמדה בהתחייבויותיה במכרז וזה מקשה על

תפקודכם, אלא אם כן תגידו שלידיעות האלה אין בסיס; ומצד אחר, יש התחייבויות שלפחות

מבחינה מוסרית צריך לתת עליהן את הדעת.

בעמוד 21 כותבת המבקר: "כתוצאה מזה לא שילמה מלם במשך כל שנות קיומה כחברה את

המגיע למדינה בעבור מכירת שירותים כאלה לאחרים". לפחות מבחינה מוסרית יש לכם איזה

שהוא חוב כספי כלפי המדינה? אני רוצה לתת לכם אפשרות גם לעדכן אותנו לגבי מצבכם

היום. אם הידיעות אודות אי-קיום התחייבויות הממשלה נכונות, אנא פרטו אותן, ואנחנו

כוועדה לענייני ביקורת המדינה מצביעים על חובתכם, לפחות עתה, במהלך הדיון,

להתייחס להערת המבקר שיש חוב הסטורי למדינה.

חנה מצקביץ;

באופן כללי אני רוצה לומר שהחוזים שנחתמו נחתמו בלחץ רב, ממש ערב ההפרטה

ובגלל ההפרטה. כפי שנאמר פה, לא היו חוזים הרבה שנים, ובזה שלא היו חוזים אני לא

חושבת שיש להאשים את המלם. אולי יש להאשים את המדינה בזה שלא נחתמו חוזים. בעקבות

ההפרטה היה לרוץ מאד גדול על החברה, ונחתמו חוזים, שלדעתנו, הם חוזים חד צדדיים

ומאד מקשים על המלם והכניסו אותה למצב, שהייתי אומרת שבעניינים מסויימים הוא

אפילו בלתי נסבל. לא הייתי רוצה לפרט פה, כי לא באנו מוכנים לנקודה הזו.

אין לנו טענה שהמדינה לא עמדה בהתחייבויות של החוזים, אבל אנחנו טוענים

שהחוזים שנחתמו אתנו ערב ההפרטה היו מאד חד צדדיים וההתחייבויות המוטלות היום על

מי שרכש את החברה הן התחייבויות קשות.

היו"ר ד' מגן;

אבל חתחתם.

סטיוארט בן-שושן;

מספר נקודות, ואני אתייחס לכל אחת משלוש המערכות בנפרד. בנוגע למערכת השכר,

במשך שנים נתנה המלם שירותים, והיא עדיין נותנת שירותים, לא רק לר)שב הכללי, אלא

גם לגופים אחרים במסגרת התקשרויות שוטפות. מערכת השכר של המלם היום היא מערכת



שפותחה במסגרת שירותים שניתנים לכל הגופים, ולכן אנחנו סבורים - והגישה התקבלה על

ידי החשב הכללי - שכל התכנות, לא הנתונים, אבל המערכת עצמה, שייכות בלעדית למלם,

ולכן אין למדינה שום זכות לקבל תמלוגים בגין השימוש בתכנה, וזה גם מעוגן בחוזה

שנחתם עם החשב הכללי.

לגבי משרד הפנים, כפי ששמענו כאן, במשך שנת 1986 נחתם הסכם עקרונות לגבי

השירותים למשרד הפנים בגין מרשם האוכלוסין. ההסכם קבע באופן עקרוני את הזכות של

משרד הפנים לקבל תגלוגים בגין מכירת מידע לגופים אחרים צד גי. אנחנו אף פעם לא

הכחשנו את הזכות של משרד הפנים לקבל תמלוגים. היו מחלוקות לגבי סכום התמלוגים

שמגיע. כמו כן היו עוד מחלוקות במסגרת הסכם העקרונות, שהיה הסכם מסגרת והשאיר

מספר דברים פתוחים.

מת שקרה הוא שבשנת 1992 באה מרשות החברות הדרישה לתשלום דיווידנד של החברה

בסך 15 מיליון שקל. סוכם בין כל הגורמים, בנוכחות שר האוצר, שכל המחלוקות, כולל

התביעה של משרד הפנים לתמלוגים, עד סוף 1992 ייושבו במסגרת תשלום הדיווידנד, ולכן

משרד הפנים קיבל את התמלוגים המגיעים לו. במהלך יישוב כל המחלוקות היו לנו גם

תביעות. היוגה לנו תביעה עוד יותר גבוהה מתביעת התמלוגים על ידי משרד הפנים, וזאת

לגבי שיטת ההצמדה הגלומה בהסכם. הכל יושב במסגרת תשלום הדיווידנד בשנת 1992'

החל משנת 1993 סודר תשלום התמלוגים במסגרת הסכם שנחתם בין משרד הפנים לבין

החברה, והתשלומים מתבצעים באופן שוטף למשרד הפנים, בסכום של מיליון ו-500 אלף שקל

לשנה, כתמלוגים בגין השימוש במידע שאנחנו עושים במכירה לגופים צד גי.

בנוגע למכס, זה פחות או יותר אותו מצב. היינה תביעה מוצדקת מטעם המכס לתמלוגים

בגין מכירת מידע לגופים צד גי. היו גם תביעות מוצדקות למלם בגין שירותים שנתנו

ושלא היו מכוסים בהסכם. במארס 1994 נחתם הסכם חדש עם המכס, אשר קבע יישוב כל

המחלוקות, סגירת התביעה של התמלוגים לגבי העבר, והחל ממארס 1994 אנחנו משלמים

תמלוגים למכס בשיעור מוסכם. אם כן, לגבי כל התביעות של העבר אין היום מצב שיש

תביעה של המדינה, או שיש חוב של מלם למדינה בגין תמלוגים בשום מערכת מבין שלוש

המערכות.

היו"ר ד' מגן;

כלומר, גם בנקודה שמבקר המדינה מצביעה עליה בשלב של אקט ההפרטה העניינים הללו

הוסדרו.

סטיוארט בן-שושן;

בדיוק.

איתן שפיר;

אני רוצה להתייחס בעיקר לקטע שגבי מצקביץ הצביעה עליו, גם בהיותי מעורב בזה

בכובעי הקודם. אני טיפלתי בהליך ההפרטה של המלם והייתי מעורב בהסדרת הדברים. היום

אני מכהן כסגן מנהל רשות החברות ומנהל יחידת ההפרטה.

ראשית, אני לא בטוח שמה שגבי מצקביץ מציגה כאן זו עמדת הנהלת המלם. יתירה

מזאת, בהכירי גם את הנהלת המלם הנוכחית וגם את בעלי המניות שלה, מעולם לא שמעתי

מהם את הטענה הזאת שהחוזים נחתמו בלחץ או תוך הצגת מצב מסויים.

היו"ר ד' מגן;

אבל אין ויכוח שזו עמדת הויועץ המשפטי של מלם.



איתן שפיר;

על זה אני לא חולק. אני מדבר כרגע על הנהלת החברה, וכיוון שהנושא לכאורה לא

היה אמור להיות על סדר היום, אני לא בטוח שהנושא נדון ושזו עמדת הנהלת החברה. אם

צריך, הוועדה יכולה לבדוק מה עמדת החברה.

היו"ר ד' מגן;

ארנה גורר אותי לכיוון שאלה שלא רציתי לשאול, אבל אנחנו יושבים כאן בישיבה

סגורה ואני מבקש לדעת מדוע המנכ"ל הקודם הודח על ידי הדירקטוריון,

איתן שפיר;

אם כי החברה היא זאת שאמורה יותר להשיב לענין, אני רוצה לומר שפורמלית המנכ"ל

לא הודח, אלא הוצא לחופשה - לפחות נדייק מבחינת העובדות - וסופו של דבר שלאחר

הליך ההפרטה החליטו בעלי המניות החדשים למנות מנכ"ל חדש.

היו"ר ד' מגן;

אני מבקש ממר בן-שושן להוסיף פרטים בענין זה.

סטיוארט בן-שושן;

בעצם היו חילוקי דעות בין המנכ"ל לבין הדירקטוריון של החברה. פרטי חילוקי

הדעות לא פורסמו, ולא היו דברים שיצאו החוצה. היו חילוקי דעות.

היו"ר ד' מגן;

לא פורסמו? במסדרונות הכנסת מדברים על פגיעה בסדרי מינהל.

סטיוארט בן-שושן;

כך דובר, אבל אני חייב להתייחס רק לצד הפורמלי של הדברים, שהמנכייל לא הודח,

המנכ"ל לא פוטר.
היו"ר ד' מגן
נציגי משרד מבקר המדינה יודעים?

שאול הירש;

אנחנו הגענו לענין זה כשהחברה היתה כבר בתהליך מכירה או במכירה, ואנחנו לא

בדקנו את הנושא

סטיוארט בן-שושן;

המנכייל יצא לחופשה ממושכת, ועם ההפרטה הבעלים החדשים החליטו לא להמשיך את

כהונתו ומינו מנכייל במקומו.

איתן שפיר;

ברשותך, הייתי רוצה להמשיך. במסגרת של הליך ההפרטה התקיים שלב שנקרא; DUE

,DILIGENCEדהיינו הבדיקה שעושים למתמודדים. במסגרת זו החברה פרסה לפניהם -

ואנחנו השגחנו והנחינו - את מירב האינפורמציה, דהיינו, כל החוזים הרלוונטיים.

המתמודדים בחנו אותם, סקרו אותם, שאלו שאלות וקיבלו תשובות עליהן, ואשר לשאלה אם

מישהו חתם בלחץ או לא, אני לא חושב שמישהו חתם בלחץ.



נקודה נוספת. המתמודדים הציעו סכום ראוי עבור החברה, סכום של עשרות מיליוני

שקלים, והם הציעו את זה על בסיס החוזים הקיימים שהם ראו ושהיו חתומים וכבר רצו

במערכת, ואני לא חושב שהחוזים האלה גרמו נזק למלם, כי עובדה שחוזים אלה נתנו רווח

למלם ונותנים לנו רווח גם כיום.

היו"ר ד' מגן;

אני חושב שהביקורת ברורה. תפקידנו לעבד לקחים ולהתייחס לנושאים הרלוונטיים.

הואיל ומלם הופרטה בינתיים, והנושא הרלוונטי החשוב ביותר הוא הלקח לגבי חברות

ממשלתיות אחרות מבחינת דירקטורים אשר נקלעים למצב של ניגוד עניינים. נחנו שומעים

שמזה זמן רב פנתה רשות החברות ליועץ המשפטי לממשלה וטרם קיבלה הנחיה משפטית

בנושא. אנחנו כוועדה וככנסת נבקש לקבל את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. אני

רק מזכיר למזכיר הוועדה ולעצמנו, חבר-הכנסת שפי, כלמודי נסיון, שאין זה אומר

שאנחנו נקבל כל חוות דעת משפטית שתהיה. בשלב זה נבקש שחוות הדעת המשפטית שהתבקשה

על ידי רשות החברות תימסר לרשות ותימסר גם לנו, ואחר כך נכלכל את צעדינו בהתאם

לתוכנה של אורנה חוות דעת.

אני מבקש להעביר גם לוועדה את הפרוטוקול של הדירקטוריון שדן בהוצאתו לחופשה

של המנכ"ל הקודם.

תודה רבה.



2. סיכומיה והצעותיה של הוועדה לדו"ח 44 של מבקר המדינה - חלק אי

חי ו "ר ד' מגן;

אנו עוברים לסעיף 2 בסדר היום: סיכומיה והצעותיה של הוועדה לדו"ח 44 של מבקר

המדינה, חלק א'.

אני מזכיר שהיום, לאחר כמה דחיות, אמורים היינו להעלות בשעה ארבע אחר-הצהריים

במליאת הכנסת את סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לגבי דו"ח

נציב תלונות הציבור 21. הדו"ח הזה מונח על שולחן הכנסת למעלה מחודש ימים, מודפס,

כרוך וערוך קרוב לחודש ימים, ומזכירות הכנסת, כנראה, מתקשה למצוא את הזמן המתאים.

לאחר כמה דחיות סוכם שהדיון יהיה בשבוע שעבר, ומרגע שהתחילו לתמרן ולהציב

סימני שאלה לגבי השעה המדוייקת, הרי לא משום שאני חס על כבודה של הוועדה, אלא

משום שאניח חושב שצריך להתייחס בכבוד למבקר המדינה, שבדרך כלל מכבדת את מליאת

הכנסת בנוכחותה כאשר דנים בנושאים הללו, אמרתי כי לא ייתכן שהיא תוזמן על תנאי

לכנסת, לשעה לא קבועה.

לתדהמתי הרבה, בשונה מסיכומים שהיו שהיום בשעה ארבע יועלו הסיכומים וההמלצות

במליאת הכנסת, אתמול נמסר למזכיר הוועדה שהשעה עדיין לא מוגדרת, משום שיש שני

סעיפים אחרים.

באמצעות מזכיר הוועדה ובאמצעות מזכירת יושב ראש הכנסת הודעתי, שאם הדיון לא

יהיה בשעה ארבע, אנחנו לא נעלה את הנושא, ואני שוב מדגיש, בלי להתייחס כרגע
לכבודה של הוועדה
לא ייתכן שמבקר המדינה תוזמן לדיונים הללו בצורה כה מבישה. אני

לא מוכן להשלים עם מצב שמבקר המדינה תשב במשרדה בכוננות ותיענה לשגיונות הכנסת

בדברים הקשורים בסדר יום, דברים שחם פשוטים מאד, ושיקול רציונאלי קובע את הסדר

הנכון, ואני נמנע מלמתוח כאן ביקורת, ויש ביקורת קשה מאד על סדר היום כפי שהוא

נקבע על ידי מזכירות הכנסת ויושב ראש הכנסת, אבל לא זה המקום ולא זה הזמן לשטוח

את הביקורת הזאת.

למרות הבעיות הללו אנחנו נגיש את הסיכומים וההצעות לדו"ח 44 בעוד ארבעה

מועדים שונים. הדוייח הראשון, חלק אי, יכלול את הפרקים: משרד האוצר, משרד הבריאות,

המשרד לענייני דתות, משרד החינוך, התרבות והספורט, משרד החקלאות, משרד המשטרה,

משרד המשפטים, המשרד לקליטת העליה, משרד התיירות ומשרד התקשורת.

בשונה מכוונתנו המקורית לערוך זאת במהלך חודש דצמבר, ומתוך רצוננו להסתייע

ביועצת המשפטית של הוועדה, שהיא גם יועצת משפטית של ועדת הכספים, אנחנו נכוון את

לוח הזמנים שלנו ואת עבודתנו בוועדה כך שהנושא יעלה במחצית חראשונה של חודש

ינואר, ויהיה גם סיפק בידי היועצת המשפטית לוועדה לעבור על השיקולים וההצעות כדי

שגם היא תתרום את הלקה למניעת אי-הבנות או שגיאות, כפי שיש גורמים שמנסים לפרש,

למשל, את הסיכומים וההצעות לדו"ח 43. אני מזכיר את הענין הזה של קרנות הפנסיה.

אנחנו עומדים על כך שחברת העובדים תחזיר את הכספים הללו לקרנות הפנסיה, אבל היו

כאלה שפירשו את ההמתנה שלנו לחוות הדעת של היועץ המשפטי החיצוני כקביעה אחרונה

המחייבת את הוועדה. לכן צריך להיזהר בניסוחים.

צמוד לאותו מועד אנחנו נניח את החלק חשני: צה"ל ומערכת הבטחון. רוב הנושאים

רובם ככולם נדונו במסגרת ועדת המשנה בראשותו של חבר-הכנסת עוזי לנדאו. ביקשתי גם

ממנו להשלים את הדיונים. אנחנו משתדלים, ואני חושב שאנחנו מצליחים, לסרוק את כל

דו"ח מבקר המדינה ולעבור עליו מהעמוד הראשון עד העמוד האחרון, ואני מקווה שאנחנו

לא מחטיאים שום נושא, ואם אנחנו מחטיאים, אני מבקש מאנשי משרד מבקר המדינה להפנות

את תשומת לבנו. אנחנו משתדלים להיות יסודיים, משום שלא יכול להיות שעבודה שהושקעה

במרץ ובשכל רב והעלתה ממצאים לא תזכה להתייחסות של הכנסת בצורה המתאימה.



אני לא יכול לקבוע מועד, כי הדברים קשורים גם בהחלט בהחלטה של מזכירות נשיאות

הכנסת, אבל על פנים במהלך הכנס הזה, כנס החורף, אנחנו נגיש גם את הדו"ח השלישי,

שיכלול את משרד הבינוי והשיכון, את מינהל מקרקעי ישראל, מעייץ, משרד החוץ, משרד

העבודה והרו וידן, שירות התעסוקה, משרד הפנים ומינויים פוליטיים. והחלק הרביעי של

הסיכמוים וההצעות, שגם הוא יעלה במועד אחר, יהיה: מוסדות המדינה כפי שהם מופיעים

בדו"ח 44.

את הישיבה של היום הייתי רוצה למקד בנסיון לרדת עוד קצת לפרטים לגבי החלק

הראשון, ואני מבקש ממזכיר הוועדה לעדכן את חברי הוועדה באיזה שלב אנחנו נמצאים.

ברוך פרידנר;

הנוסח המונח לפנינו הוא הנוסח שכתבה רכזת המידע שעמדה לרשות הוועדה, גב' יפה

שפירא, לאחר שעבר את עיונם של אנשי משרד מבקר המדינה, אשר כתבו בכתב יד או בהצעה

מודפסת חלופית על גבי הדף את ההצעות שלהם לשינויים או לשיפורים.

אני מבין שבעקבות החלטתו של יושב ראש הוועדה להעביר את הנוסח הזה גם תחת

עיניה של היועצת המשפטית של הוועדה, נצטרך להמתין עד שיתגבש נוסח, שייתכן שיהיה

שונה במקצת, ואז נצטרך להתכנס פעם נוספת כדי לאשר אותו, לפחות את החלק הראשון.

היו"ר ד' מגן;

כדי לחסוך בישיבות הוועדה לענין הזה, הייתי מציע שאנחנו נסכם ונייפה את כוחה

של היועצת המשפטית לוועדה להעיר הערות, ואם יהיו לה הערות, היא תמסור את ההערות.

בבקשה, מר זלצר.

יעקב זלצר;

אני מבין שהשנה הסיכומים הם בשונה משנים קודמות.

היו"ר ד' מגן;

- לפי החוק.

ברוך פרידנר;

אם מותר לי, לפני שמר זלצר יפתח, בעבר הרחוק הגשנו את הסיכומים וההצעות

בנוסחם כחוק; סיכומיה והצעותיה של הוועדה, אבל היו שנים שפיצלנו את זה לשני פרקים

שונים, שחלק אחד מהם היה מסקנות הוועדה, והחלק האחר - החלטות. אלא שמהנסיון למדנו

שהחלוקה היא מלאכותית. עכשיו אנחנו מנסים לאחד את שני החלקים.

יעקב זלצר;

אני מבקש להעיר. קודם כל כבר אמרתי בפרסום הקודם של הסיכומים וההצעות, שעל פי

החלטת הממשלה משרד הכלכלה והתכנון הוא זה שעוקב אחר ביצוע החלטותיה של הכנסת.

כרגע הגענו פשוט למצב שאין החלטות כנסת. אלה סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני

ביקורת המדינה,

ראוי להדגיש - והדגשתי את זה פה בפני הוועדה הזאת בפעם הקודמת - שאם יש ועדה

שיש לה אפקטיביות בתיקון הליקויים, וזו מטרת הביקורת, שהרי ללא תיקון ליקויים

אולי הביקורת הזו לא שווה - - -
היו"ר ד' מגן
תיקון הליקויים ועיבוד הלקחים.

יעקב זלצר;

ועיבוד הלקחים. ואם יש ועדה אפקטיבית בענין זה הרי זו הוועדה לענייני ביקורת

המדינה של הכנסת.

על פי נתונים סטטיסטיים - עשינו עבודת מחקר לתואר שני, ואני אומר את הדברים

בצורה בדוקה ומוסמכת - אני לא כל כך שלם עם מה שקרה בפעם הקודמת. בפעם הקודמת

היתה חוברת עבת כרס, ואני כמי שעוסק בזה הגעתי למסקנה שהגופים מתחילים לזלזל קצת

בתחום הזה. כשזה היה בפרקים מצומצמים, בפרקים נבחרים, זה היה אפקטיבי יותר.

היום המצב קצת שונה, ואני מבקש להפנות את תשומת לב הוועדה. בימים הקרובים

אנחנו עומדים לפרסם דו"ח ביצוע החלטותיה של הכנסת. אם לא יהיו החלטות חד-משמעיות,

האפקטיביות של החלטות הכנסת תרד. לכן לנו, כגוף העוקב אחר הביצוע, תהיה בעיה יותר

גדולה לחייב את הגוף המבוקר, כי יש פה סיכומים ואין פה החלטות. להחלטות יש יותר

תוקף, כי כל שר נשבע לקיים את החלטות הכנסת. זה בוודאי נושא שצריך להיבדק על ידי

היועצת המשפטית של הכנסת, אבל מתוך נסיון של שנים רבות הייתי מאד ממליץ לחזור

לשיטה הקודמת שיש סיכומים של הוועדה, והוועדה תגיע למסקנות כפי שהיא רוצה, אבל

שתהיה החלטה, וההחלטה תחייב את הגוף המבוקר לתקן את הליקויים.
היו"ר ד' מגן
מי שעוקב אחר ביצוע החלטות הכנסת ועניינים הקשורים להחלטות הוועדה לענייני

ביקורת המדינה, החל מלפני חודש וחצי בצורה יותר אינטנסיבית, הרי זו הוועדה

לענייני ביקורת המדינה, וכאן המקום להודות למכון לדמוקרטיה, אותו אנחנו גייסנו

לסיוע וולונטרי בענין הזה.

התיקון האחרון של החוק מדבר על האפשרות של הוועדה להגיש את הסיכומים פרקים

פרקים, ורבים מהנוכחים כאן בוודאי יודעים מתוך נסיונם כי ככל שיריעת הביקורת רחבה

יותר, כך התייחסותו של המבוקר חלשה יותר. כשאנחנו ממקדים את הביקורת, ובמקרה הזה

ממקדים את הסיכומים וההצעות בהתייחס לביקורת לקבוצה מצומצמת יותר, לדעתי,

ההתייחסות היא אפקטיבית יותר, וזה היה ההגיון שליווה את הצעת החוק, שלמעשה יזם

אותה מזכיר הוועדה לאור הנסיון שהצטבר.

יכול להיות שבאגף לפיקוח כללי במשרד הכלכלה והתכנון תצטרכו לעשות רה-ארגון

מסויים ולהתאים את המערכות לפרקים שאנחנו קובעים, וההגיון בקביעת הפרקים הוא

המבנה וסוג ההערות שיש בדו"ח 44. אין זה אומר שבדו"ח 45 לא יהיה מבנה אחר. למשל,

כאר ראינו שיש חפיפה גדולה מאד בין משרד החקלאות לבין משרד הבריאות בפרק מאד

חשוב שחוזר כחוט השני לאורך דו"חות המדינה בשנים האחרונות בנושא המים, ניסינו כמה

פעמים לשלב את הנושאים הללו. הנושאים המופיעים בדו"ח 44 הינחו אותנו להציע את

הרכב החלקים של הסיכומים בצורה הזו.

בטרם פתיחת הישיבה אני גם אמרתי למנכ"ל משרד מבקר המדינה שאני מבקש שייעשה

מאמץ לסייע לנו לסכם ולגבש את הסיכומים והממלצות בצמוד למועד הישיבה, כדי שאפשר

יהיה לכלול את הדברים הללו, ומי שעוקב אחר סדר היום שלנו בשבועות האחרונים נוכח

לדעת שלמעשה אלה פעולות השלמה כדי לעמוד באתגר של דיון בכל הדו"ח, ובעדיפות

ראשונה - בחלק אי המומלצץ על ידינו.

אנה שניידר;

אני רציתי ללבן קצת את השאלה שאתה העלית, מר זלצר. האם הכוונה היא שתהיינה

כאן החלטות של הוועדה?



יעקב זלצר;

כך זה הופיע כל השנים.

היו"ר ד' מגן;

אלה סיכומים והצעות של הוועדה, ואם אין הפתעות, מליאת הכנסת מקבלת זאת, וזו

החלטה.

ברוך פרידנר;

רבותי, אני חושב שמר זלצר העלה שאלה אחרת. אנחנו שינינו השנה ממנהגנו.

בדו"חות האחרונים חילקנו את זה למסקנות ולהחלטות. העיר את אזנינו מר זלצר שייתכן

שהנוסח או השיטה הקודמת עדיפים, לפחות מבחינתם, במסגרת המעקב שלהם, כי כשהם באים

לגוף המבוקר, הם מתייחסים לפרק ההחלטות. השאלה הזאת היא שאלה לדיון.
אנה שניידר
והשאלה הזאת יש בה משהו, כי אם ניקח לדוגמה את העמוד השלישי בנוסח שנמצא

לפנינו, ניתן להפוך להחלטות את מה שמופיע כאן כסיכומים והצעות. אם כתוב, למשל,

שיש לקבוע פוליסת ביטוח כוללת שתגדיר את הנכסים, זאת החלטה.

היו"ר ד' מגן;

לא היתה שום כוונה לשנות את המבנה.

יעקב זלצר;

וכאן זה שונה לגמרי ממה שהיה קודם.
אנה שניידר
אין פה ענין מהותי שישתנה, אבל מבחינת ניסוח אולי יהיה זה - - -

יעקב זלצר;

זה לא ענין של ניסוח.

אנה שני ידר;

מבחינתכם בוודאי שזה לא ענין של ניסוח, כי זה ענין של מעקב אחר החלטות, אבל

מבחינתנו אין הבדל מבחינה מהותית.

יעקב זלצר;

פה יש רק סיכומים, בלי החלטות.

היו"ר ד' מגן;

בסדר, זה ייעשה באותה מתכונת.

יעק זלצר;

אדוני היושב ראש, האם הבנתי נכון שאנחנו לא נידרש יותר לעקוב אחר הביצוע?



היו"ר ד' מגן;

לא. גם אתם כגוף מבוקר צריכים לעשות את מה שעליכם לעשות.

יעקב זלצר;

זאת אומרת, אנחנו עוקבים, ואחרים יעקבו גם כן.
היו"ר ד' מגן
ואנחנו נעקוב גם אחריכם.

יעקב זלצר;

ואנחנו נמשיך להמציא דו"חות על פי החלטת ממשלה.

היו"ר ד' מגן;

בוודאי.

ברוך פרידנר;

הפיצול הזה למסקנות והחלטות הוא יוזמה שלי, אבל החוק מדבר על סיכומים

והמלצות.
היו"ר ד' מגן
זו מסורת שהתפתחה בוועדה.

אם כן, המבנה הוא כזה; ממצאים, מסקנות, סיכומים והחלטות. זו מסורת שלא כדאי

לפגוע בה.

אנה שניידר;
אפשר גם לכתוב
הצעות להחלטה, ואם הכנסת מקבל את זה, זה הופך להחלטה.

יעקב זלצר;

ברגע שהכנסת מקבלת את זה, זה מקבל תוקף של החלטות.

יאיר הורוביץ;

לגבי מה שהכנסת עושה במליאה, כתוב "אישור", לא כתוב "החלטה".

ברוך פרידנר;

אדוני צודק, ועל זה אמר היושב ראש; התגבשה מסורת. הכנסת מאשרת את סיכומיה

והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה.

יעקב זלצר;

- בדרך של החלטה.



יאיר הורוביץ;

נקודת המבט היא של הכנסת, לא של הממשלה, עם כל הכבוד. הממשלה אומרת; אני

בממשלה מבקשת ממשרד הכלכלה והתכנון לעקוב. מחר היא יכולה להגיד שהיא לא מבקשת

לעקוב, או שהיא מבקשת ממשרד אחר. הגוף המבוקר - כל הממשלה - אומר: אני רוצה להיות

בסדר ואני מבקש ממשרד הכלכלה והתכנון שיעקוב ארור ביצוע ההחלטות. זה בהחלט יפה מצד

הגוף המבוקר. עדיין יכול להיות שהכנסת או הוועדה צריכה לשאול את עצמה מה לשון

המחוקק. כשאני, למשל, קורא את סיכומיה והמלצותיה של הוועדה לענייני ביקורת

המדינה, אני מבחין - ואני לוקח את הדוגמה הראשונה באופן מקרי - בין האמירה

"הוועדה רואה בחומרה רבה את אי-חסדד בחלוקת כספי הפיצויים", שהיא לא החלטה, לבין
אמירת הוועדה
"יש להפקיע את סמכות הקרן לנזקי טבע..." שהיא החלטה. כלומר, אני

מתקשה לראות איך אדם מוכשר כמו מר זלצר מתקשה להבחין בין שני אלה.
היו"ר ד' מגן
חבל להרחיב כאן את הדיבור. החוק אומר שהוועדה מגישה את סיכומיה והמלצותיה

לכנסת. מעבר לזה לא כתוב דבר. המסורת היא שהכנסת דנה בסיכומים וההמלצות ומחליטה

לגביהן, ומרגע שהחליטה, רואים בהן החלטות הכנסת.
אנה שניידר
אבל אני לא חושבת שיש איזו שהיא בעיה שהוועדה תציע לכנסת נוסח של הצעת החלטה.
ברוך פרידנר
את זה עשי נו כל השנים.
היו"ר ד' מגן
אין שום בעיה. זה בדיוק המשפט הבא שלי, גבי שניידר. מכוח ההרגל, המסורת

והנוחיות, וכדי לסייע לכנסת לנסח את סיכומיה כהחלטות, המבנה בגוף ההמלצות הוא כפי

שהתגבש במסורת רבת השנים.
אריה דוידזון
אגב, זה גם היה המצב לפני שנים, כשבסוף דו"ח מבקר המדינה הובאו הצעותיה

וסיכומיה של הוועדה, ובפרק נפרד החלטות הכנסת בעקבות - - -
היו"ר ד' מגן
אני מציע שהוועדה תסמיך את היועצת המשפטית לוועדה ואת מזכיר הוועדה לגבש את

הנוסח הסופי, ואם יהיו שינויים משמעותיים, תכניים, לנוסח המונח לפנינו, נא לעדכן

את הוועדה.

תודה רבה. הישיבה נעולה. הישיבה הבאה בשעה 12.00.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:40)

קוד המקור של הנתונים