ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 15/11/1994

חיפה כימיקלים - סיכום ועימות תחשיבים כלכליים

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 285

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, י"ב בכסלו התשנ"ה (15 בנובמבר 1994) . שעה 14:00
נכחו
חברי הוועדה;

ד' מגן - היו"ר
מוזמנים
ד"ר אילן עקיבא - משרד מבקר המדינה

אריה דוידסון - " " "

קצרנית; ח' בנקין

סדר-היום;

חיפה כימיקלים - סיכום ועימות תחשיבים כלכליים.



חיפה כימיקלים - סיכום ועימות תחשיבים כלכליים

היו"ר ד' מגן;

אני פותח את הישיבה.
הנושא הוא
חיפה כימיקלים, סיכום ועימות תהשיבית כלכליים. בבקשה, ד"ר עקיבא

אילן.
ד"ר אילן עקיבא
אנו עוסקים בבדיקת כדאיות ההשקעה בהיפה כימיקלים. במבחני הכדאיות, כפי שנערכו

על ידי בנק לפיתוח תעשיה, הבנק בודק את הכדאיות הן למשק הלאומי והן למשקיע

הפרטי. בחינת כדאיות למשק הלאומי חשובה במיוחד ככל שגדול משקל המענקים, כי אז

ייתכן מצב שבו המפעל כדאי למשקיע על אף שאינו כדאי למשק.
יכול להיות מצב כזה
המשקיע צריך להחזיר רק 62% מן ההשקעה, והמשק הלאומי -

100%.
אריה דוידסון
תשואה מתאימה ל-62%.
ד"ר אילן עקיבא
נניח שהוא מחזיר 75% מההשקעה. הוא יצא עם רווח מצויין, אבל המדינה הפסידה

25%. כיוון שעלול להיווצר מצב כזה, המודל של הבנק לפיתוח התעשיה מיושב שני דברים:

א. כדאיות המשקיע; ב. כדאיות המדינה.

בדרך כלל מבחני כדאיות השקעות הון עושים לפי הערך הנוכחי הנקי - ענ"נ. נניח

שאתה מקים עסק. בתחילה אתה בדרך כלל משקיע, מכניס כסף. אתה מכשיר פועלים וכוי.

התקופה הראשונה, תקופת ההשקעה, היא כולה במינוס. אחר כך, אם העסק מצליח, באה

התקופה השניה שבה העסק מכניס לך כסף.
אנשים שואלים
יש לי פה תזרים מזומנים, שהוא שלילי בהתחלה וחיובי בהמשך. איך

אני בודק את השורה התחתונה? לצורך זה יש חישובים של ערך נוכחי נקי, כלומר, לוקחים
שער ריבית מסויים, שנקרא
מחיר ההון למשקיע, ובענין זה יש שיטות שלא אכנס אליהן

עכשיו. זה כולל גם מרכיב של סיכון. נניח שהמחיר למשקיע הוא 10%.
היו"ר ד' מגן
לגבי השיטה יש ויכוח עם משרד התעשיה והמסחר?
ד"ר אילן עקיבא
לא.

על פי שיטה זו אני מנכה את הכסף באותם 10% לשנה. למשל, שקל בעוד שנה שווה

היום 90 אגורות, ובעוד שנתיים - 81 אגורות, וכן הלאה. אני מחבר את התזרימים

החיוביים לשליליים, ואם הזרם החיובי גדול מהשלילי, הרי שהערך הנוכחי הנקי הוא

חיובי, ואם הזרם השלילי גדול מהחיובי, אני מקבל ענ"נ שלילי. למעשה גודל הענ"נ
מושפע משני דברים
ראשית, מזרם התקבולים וזרם התשלומים, ושנית, משיעור ההיוון,

הריבית שבה אני משתמש. ככל שהכסף החיובי בא יותר מאוחר, ריבית גבוהה מורידה את

הענ"נ הזה וריבית נמוכה פחות מורידה.



יש מושג נוסף, וכאן יש שיבוש מצד העובדים של השר וגם מצד הבנק. יש מושג שהוא
בו-דוד של הענ"נ, והוא נקרא
שיעור תשואה פנימי. הוא שואל שאלה אחרת, והיא: באיזה

שיעור ריבית הערך החיובי והערך השלילי שווים בדיוק? זאת אומרת, ענ"נ שווה אפס,

וזה בדיוק מכסה את ההוצאות. באיזו ריבית ההפרש בין הזרם החיובי לבין הזרם השלילי

יהיה אפס, כלומר, הם יהיו שווים זה לזה? זה נקרא: שיעור התשואה הפנימי של התכנית.

זו הריבית שהיא יכולה לכסות. אם שיעור התשואה הוא, למשל, 9%, זאת אומרת, שבשיעור

ריבית של 9% ופחות התכנית כדאית. אם הריבית יותר גבוהה, היא לא כדאית.
אריה דוידסון
רק הערה קצרה. באותה תקופה שהמפעל הזה אושר ונדון קבע החשב(?) הכללי שכל

פרוייקט שהממשלה הולכת להשקיע בו, להשתתף בו, אם הוא נושא תשואה פחות מ-12%, הוא

לא יאושר.
ד"ר אילו עקיבא
אגב, הדברים שדיברתי עליהם עד רגע זה: הענ"נ ושיעור התשואה הפנימי של

הפרוייקט, הם הדברים שנלמדים באו ניברסיטה העברית, בטכניון בחיפה, באוניברסיטת

תל-אביב, בקורס של המכון לפריון עבודה, בהרוורד, במישיגן, בשיקגו.
היו"ר ד' מגן
וזה מרז שעושים משרדי המומחים? כששר התעשיה ביקש את הארכה של חודש נוסף, הוא

אמר: אנחנו פנינו למומחה חיצוני, ואני מבקש ארכה של חודש.
דייר אילן עקיבא
עכשיו אנחנו מצויים במצב הבא: אני דיברתי אתך על פרוייקט שיש לו פתרון יחיד.

הפרוייקט הזה הוא מה שנקרא "פרוייקט נורמלי", שבו תקופה אי היא שלילית ותקופה בי

חיובית. יש פרוייקטים שבהם יש תקופה שלילית, תקופה חיובית, תקופה שלילית, תקופה

חיובית. זה מתחלף. לאלה יש יותר משורש אחד, יותר מפתרון אחד, וזו הסיבה שאנשים

רבים לא רוצים להשתמש בשיעור תשואה פנימי, כי הוא מורכב. משתמשים בערך נוכחי
נקי, או שואלים שאלה נוספת
באיזה שיעור תשואה - - -
היו"ר ד' מגן
הוויכוח הוא על השיטה, לא ויכוח יושבו ני. ברור למשרד התעשיה שאם יילך לשיטת

ענ"נ, המספרים יראו מה שאתה מצביע עליו.
דייר אילן עקיבא
אדוני היושב ראש, לפי ענ"נ, החשבון הוא כמפורט בעמוד 2 למסמך שמסרתי לך. כמה

שווה המפעל? למשקיע הוא שווה פלוס 6.6 מיליוני דולר, ולמשק הלאומי - מינוס 22.1

מיליון דולר. שיעור תשואה פנימי מנורמל - ותיכף אסביר מה זה "מנורמל" - למשקיע

זה 17%, ולמשק 10%. שיעור תשואה פנימי מקובל למשק הוא 6.8% - חושב על ידי

הביקורת. אגב, לפי דעתי, לא היתה צריכה להיות בעיה. כשאתה בא ורואה פרוייקט שיש

בו הפסד של כ-22 מיליון דולר, אין לך מה לדון בו. אבל פה הם אמרו: 10% שיעור

תשואה פנימי מנורמל - לא נורא. מה המשמעות של 10%? המשמעות היא כאילו שב-10% אותו

מינוס 22 מיליון דולר הופך לאפס.



אלא מה? הם לא שמו לב לשימוש בשיעור התשואה הפנימי המנורמל כפי שחושב על ידי

הבנק לפיתוח התעשיה. אגב, הבל"ת אשם שלא כתב את זה, אבל הם אשמים בדבר אהר. מי

שעובד שנים רבות עם שיטה חייב להכיר אותה. אם מדובר באדם זר שרואה את השיטה הזו

פעם ראשונה, מילא, אבל מי שרואה אותה יום יום חייב להיות אמון על ההגדרות

המקובלות בה. מה עשה אותו דייר פלד במודל שלהם, במה שהוא קורא "שיעור- תשואה פנימי

מנורמל"? שיעור התשואה הפנימי המנורמל אינו מביא את ערך הפרוייקט לאפס. הוא מושפע

ממחיר ההון "הנדרש", לפיו חושב הענ"נ.

לחישוב שת"פ מנורמל הם עושים את הדבר הבא: מאמצים את שיעור התשואה כמו

שחישבו את הענ"נ, מהוונים לפיו קדימה ואחורה, את זרם אי, הזרם השלילי - למועד

אפס, למועד התחלת ההשקעה, ואת זרם בי, הזרם החיובי - לשנה ה-15, זו השנה שבה
נגמרת ההשקעה. מקבלים שני מספרים
אחד חיובי בסוף התקופה, אחד שלילי בראשית

התקופה. על אלה הוא עשה שיעור תשואה פנימי. אלא מה? מדד כזה מושפע מאד מה-12%

האלה, כי מה קורה? את הזרם השלילי הוא מקטין ב-12% ואת הזרם החיובי הוא מעלה

ב-12% בצד השני, אבל הוא מהוון בזרם אחר. די קשה להסביר ודי קשה להבין את הנקודה

הזו, אבל הדבר הזה מביא אוטומטית לתוצאה הכתובה במסמך שמסרתי לך, אדוני היושב

ראש: "כתוצאה מכך הוא מוטה כלפי מעלה כאשר מחיר ההון גדול מן השת"פ המקובל ומוטה

כלפי מטה כאשר מחיר ההון קטן מן השת"פ המקובל". לכן זה לא 10%, אלא זה צריך

להיות 6.8%.
הי ו "ר ד' מגן
מה עשוי או עלול להגיד, לדעתך, אותו משרד מומחים שמשרד התעשיה פנה אליו?

לפני שתתחיל מלאכת הטיפוס על העצים אולי כדאי שאתה תפנה למשרד התעשיה?
אריה דוידסון
אנחנו פנינו אליהם כבר לפני שנתיים, והשר הבטיח - - -
היו"ר ד' מגן
למשרד התעשיה?
אריה דוידסון
כן.
היו"ר ד' מגן
עכשיו הם פנו למשרד מומחים כדי לתת לנו תשובות.
דייר אילן עקיבא
משרד מבקר המדינה בבעיה פה. הוא לא יועץ למשרדי הממשלה. דייר פלד שמתחרה על

המכרז בנושא הייעוץ מצלצל אלי כל הזמן, כי הוא חושב שאני יכול להשפיע, והסברתי לו

אלף פעמים שאני לא מעורב בבחירת היועצים של משרד התעשיה והמסחר, אבל לעניות דעתי,

כדי להזמין ייעוץ אדם צריך להבין את הנושא, כי מי שמזמין ייעוץ בנושא שהוא לא

מבין עלול להיכשל. הבעיה של המשרד היא לא הבעיה הטכנית של הייעוץ. לכן אני חושש

שהם ייכשלו בבחירה של היועצים. בכל נושא טכני יש מיחשוב, אבל הבעיה היא לא

המיחשוב. המיחשוב הוא העבד, הוא לא האדון. הם היו צריכים להבין את זה. לדעתי, משם

הם לא יקבלו שום דבר, מלבד הסבר טכני שהוא לא העיקר.



כשראיתי שפה, שווי הענן, מופיע סכום של מינוס 22 מיליון דולר, ומצד אחר, שת"פ

של 10%, זה לא הסתדר לי. חישבתי וראיתי שזה יוצא 6.8%. חשבתי שאולי טעיתי

וצלצלתי לבנק לפיתוח התעשיה. רק אז הוסבר לי כי הם לא משתמשים בהגדרה המקובלת של

שת"פ. הם ידעו כי השת"פ "המקובל" הוא רק ,6.8%, אבל ה"שת"פ המנורמל", המושפע ממחיר

של 12%, היטה את התוצאה שלהם כלפי מעלה. הליקוי העיקרי הוא שהם לא יידעו את

הקוראים לשימוש בהגדרה שונה, וזו היתה בפועל הטעיה.

המשכתי הלאה, המכונה שמוציאה את הדו"חות האלה של בל"ת מוציאה הרבה

אינפורמציה שלא משתמשים בה, ואחת האינפורמציות היא: מאזנים פרו-פורמה, כלומר, אם

הנתונים שהמפעל הגיש הם נכונים, איך יהיו המאזנים שלו בעוד שנה, שנתיים, שלוש,

ארבע. פה מדובר על 15 שנה. אתה יכול לראות איך המפעל יתפתח, לפי התכנית שלו

ולפי החומר שהגיש, במשך 15 שנה.

התחלתי לקרוא את המאזנים האלה, וכאן מצאתי דבר מוזר, כפי שכתבתי במסמך שהגשתי

ושאני מציע שתקרא אותו אחר כך. זה היה צריך להיות מובן לכל אחד, אבל בתנאי שיקרא

את הכל. במאזנים יש אקטיב ופאסיב, כלומר, נכסים והתחייבויות. את הנכסים מסדרים

בדרך כלל לפי הנזילות. הראשון למעלה - מזומן ובנקים, כסף שכמעט לא מכניס לך

ריבית. אולי הוא מכניס ריבית עלובה של חצי אחוז. בדרך כלל פירמות לא מחזיקות כאן

הרבה כסף, אלא מה שדרוש להן לפעילות השוטפת, לתשלום שכר עבודה, חומרים וכיוצא

באלה. ופתאום ראיתי שהסכום הזה עולה משנה לשנה, ובשנה ה-15 הוא מגיע ל-107 מיליון

דולר. זאת אומרת, שאדם חכם ופיקח כמו גנגר אמור להחזיק במשך השנים, על פי המודל

הזה, סכום שמגיע עד 107 מיליון דולר בלי להשתמש בו בכלל, וזה לא כל כך מתיישב עם

השכל הישר.

כשראיתי שיש כאן דבר שאינו מתיישב עם השכל הישר, עשיתי מה שהם לא עשו ובדקתי

הלאה. כאן מצאתי דבר מעניין. בדרך כלל אותו מודל מחשב כדאיות למשק על פי המועד

בו משלמים את הכסף והמועד בו מקבלים את הכסף, והוא הדין לגבי המשקיע, אבל מבחינת

מטבע חוץ, מה שהמשקיע מוציא מן הארץ זה תשלום לארץ. תקבול הוא בידי המשקיע,

ותשלום - מצידנו, מצד המדינה. זאת אומרת, במשך כל התקופה של 15 שנה נכנס כסף,

והמשקיע לא מושך פרוטה, חוץ ממה שהוא חייב לשלם למס הכנסה, וכל הכסף נשאר כאבן

שאין לה הופכין בבנק או בסייף הענק הזה שבו מונחים שטרות של כסף.

איך זה משפיע על המודל? כאמור, כל זרמי התשלומים החיוביים, גנגר לא רואה מהם

גרוש, ובסוף השנה ה-15 הוא מקבל את הכסף כולו. כאן אני מציע לקרוא את מה שכתוב

בקטע השני בעמוד 3: "מכיוון שכל התשלומים מהוונים למועד הקמת המפעל, לתקופה של 15

שנים אחורה, ובריבית של 12%, מובן שאותו הסכום שמועבר לבעלים מופחת מאד". הסכום

של 107 מיליון דולר הופך ל-19.5 מיליון דולר בערך.

כל זה יכול לקרות אם משקיע מתוחכם כמו גנגר יחזיק במזומנים סכום אשר מצטבר

בהדרגה ליותר מ-100 מיליון דולר ללא שימוש, אבל זו הנחה מאד לא סבירה. הנחה הרבה

יותר סבירה היא שהוא לוקח מה ששייך לו, ואז פתאום ההפסד למשק המדינה הוא לא 22

מיליון אלא כמעט 44 מיליון דולר. אלה הדברים העיקריים שמוסברים במסמך שמסרתי לך.

ברגע שראיתי שזה המצב, צלצלנו למנהל מרכז ההשקעות והזמנו אותו לשיחה.

ד' מגן;

בטרם פרסום הביקורת.

ד"ר אילן עקיבא;

הרבה לפני הביקורת, עוד לפני שנשלחה פניה בכלל. רציתי להבין את החומר. חשבתי

שאולי אני טועה במשהו.



אריה דוידסון;

בדרך כלל סדר העבודה שלנו הוא כזה שבהתחלה אנהנו אוספים את ההומר, מגבשים

אותו לקראת דו"ח, ואז אנו מקיימים שיחה עם הגוף המבוקר כדי לאמת את הדברים,

במיוחד במקרה הזה, כשזה היה כל כך מוזר.

דייר אילן עקיבא;

במקרה הזה דיברתי עם האיש וראיתי שאני מדבר בחיטים והוא עונה לי בשעורים.

ואז הוא כתב לי שוב מכתב שזה 10%, אחרי שהסברתי והסברתי.
היו"ר ד' מגן
אבל הוא יודע חשבון.

דייר אילן עקיבא;

על כל פנים באתי והסברתי את המצב. הבנק לפיתוח התעשיה קיבל את העמדה שלנו

והבטיח לתקן, בין היתר, בענין מטבע חוץ, לפזר את זה לאורך התקופה, כמו שזה נכנס,

ולא, אתה מקבל דברים מוזרים ביותר, בעיקר בהשקעות גדולות.

ומה קרה אז? התחלפה הממשלה.

היו"ר ד' מגן;

היתר ברור.

דייר אילן עקיבא;

אני לא רוצה להיכנס עכשיו לפוליטיקה, זה לא התחום שלי. מתוך רצון טוב כתבנו

לשר חריש, לא מפני שהתחלפה הממשלה, אלא משום שחשבנו שיש אפשרות לתקן את זה לפני

שיוציאו את הכסף. הקבוצה הזאת היתה קבוצה מאד אגרסיבית, גנגר הוא אדם מאד תקיף,

וגם עורכי הדין שלהם אגרסיביים. הם התווכחו על התשתיות. כשאנחנו כתבנו עוד לא

הוציאו פרוטה אחת, כי עוד לא התחילו להקים את זה. עכשיו זה כבר אבוד.

היו"ר ד' מגן;

עכשיו יש כבר הזמנות לחנוכת המפעל?

דייר אילן עקיבא;

יש מפעל אחד בחיפה ויש מפעל אחד בדרום.

לפי הנוהג המקובל במרכז ההשקעות, כשיש דבר כזה ויוצרים אותו מוצר בדיוק,

רואים את המפעל השני כהרחבה, לא כמפעל חדש. אם תשאל מה זה משנה, אומר לך שבהרחבה

אתה מקבל את הנחות המס רק על תוספת הייצור, ומפעל חדש כולו תוספת מס. מה קורה?

בחיפה עובדים פועלים ותיקים, עם משכורת יותר גבוהה, ובדרום עובדים פועלים חדשים,

וחדשים מקבלים תמיד משכורת יותר נמוכה, שלא לדבר על כך שקראתי עכשיו בעתונים שהם

לא מעסיקים עובדים קבועים שלהם, אלא הם מקבלים שירותים של חברת כוח אדם.

מה יקרה? אם יש עבודה מלאה, אם יש 100% ניצולת של שני המפעלים, אין בעיה, אבל

מת קורה אם בשנה מסויימת יש עבודה למפעל ורבע? את הרבע יעשו בחיפה, כי שם משלמים

מס מלא, ואת היתר בדרום, כי שם לא משלמים מס. בדרך כלל מס הכנסה עומד על זה.

במקרה זה המשקיעים התנגדו, ודעתם התקבלה.
שנית, בא אז השר ואמר
אתה בודק את ערך המפעל. אני בודק את הכדאיות מנקודת

מבט רחבה יותר. אני מסתכל על התעסוקה, ואין ספק שהשיקול של התעסוקה, בעיקר

בדרום, הוא בכלל לא שיקול טריוויאלי, אלא שיקול ראשון במעלה. מה רוצה השטן? אני

מפנה את תשומת לבך לעמוד 1 במסמך, סעיף 3: "השקעה ומענק לכל מועסק קבוע: השקעה

לעובד - 800 אלף דולר, מענק לעובד - 320 אלף דולר". מה המשמעות של הדבר הזה?

המשכורת של העובדים במשך כל 15 השנים, כשהיא מהוונת, תהיה קצת יותר ממחצית המענק.

-זאת אומרת, על כל שקל שהעובד עולה - כל ההפרשות, ביטוח לאומי, פנסיה - המדינה

משלמת 1.8 שקלים. מבחינת המפעל זה מצוין, אבל השאלה היא אם זה מפעל טוב

מבחינת המדינה.

אדוני היושב ראש, היות שאתה איש קרית-גת, תחשוב על דבר נוסף. כשכתבנו דו"חות

על השיכון ב-1991 היו לי ויכוחים עם חברים שאמרו לי: למה בונים בדרום? הרי שם אין

תעסוקה, ואנשים לא יבואו. היינה לי אז מחשבה קצת נאיבית: אם התעסוקה תהיה בתעשיה,

הממשלה מכבדת תעסוקה, שם יהיו דירות לאנשים... ידעתי שזה לא כל השיקול, אבל רציתי

ליהנות מהספק. מה קורה למעשה? באיזה כיוון הארץ מתפתחת? למרבה הצער, היא מתפתחת

לכיוון שירותים. עבודה טובח בתעשיה אין. זה גדל מעט מעט מאד. חוק ההשקעות לא עוזר

לשירותים. ככל שאתה משקיע יותר כסף בעובד, כך אתה מקבל יותר סיוע. מה הדרך שבה

אני חושב שאפשר לפתח את באר-שבע, למשל? ובאר שבע נראית לי פוטנציאל גדול לפיתוח.

יש שם אוניברסיטה, בית חולים, תיאטרון. לבאר-שבע יש פוטנציאל שיכול למשוך

אוכלוסיה. אוכלוסיה טובה לא עובדת במקום שבו המפעל העיקרי הוא מכתשים שמפיץ רח לא

טוב. אתה לא בונה עיר גודלה עם שירותים מסביב למפעל כימי. לו היו מושכים לבאר-שבע

אנשים שיודעים לעבוד במחשבים, בהנהלת חשבונות, בשירותים רפואיים, בשירותים

פיננסיים, באלקטרוניקה, בתכנון - ויש דרכים לעשות זאת, אני מכיר אותן בקרוב - זה

לא יכול לעבוד בשיטה שבה כל ההטבות לפי אחוז מההשקעה בנכסים קבועים, כי המפעלים

האלה אין להם השקעות בנכסים קבועים.

לכן כשהשר מיכה חריש דרש מכימיקלים לישראל להעביר את המשרד הראשי לבאר-שבע,

לדעתי, זה בכיוון הנכון. אמנם מדובר רק ב-60 איש, וזה לא הרבה. מה שהיה צריך זה

גרעין של 3,000-2,000 איש. אתה רוצה דוגמה? אם מס הכנסה היה מעביר אחת היחידות

שלו לבאר-שבע, לבית-שמש, לקרית-גת, זה היה עוזר. מבחינת משרדי מס הכנסה זה לא

משנה. אגב, אנשים שגרים בניו-יורק ושמקבלים סטייטמנט מהבנק ומגיעים לנברסקה, הם

עושים את הנהלת החשבונות שלהם במקום שנוח להם יותר. בנברסקה יותר זול לעשות

ביזנס, שכר העבודה יותר זול, ולכן מעבירים לשם את מה שהם מכנים ה- BACK OFFICE

אם מס הכנסה, בנק לאומי והביטוח הלאומי יעבירו מחלקות שלהם למקומות שאנו רוצים

למשוך אוכלוסיה אליהם, זה בוודאי יעזור, ויש גם דרכים לעשות את זה כדאי לעובדים.

היום, במצב השיכון, יש דרכים לעשות את זה. אם אתה מביא גרעין של 4,000-3,000

אנשים כאלה לבאר-שבע, למשל, מסביב לגרעין הזה תהיה התפתחות, ואתה יודע כמה זה

יפחית את הלחץ על השיכון בתל-אביב ובירושלים, על מכוניות שיוצאות ונכנסות?

תיאורטית היה כדאי למפעל להיות בדרום, כל זמן שנותנים את הכסף בצורה הזאת,

אבל הדברים האלה חשובים לי בגלל המפעל הבא. לגבי המפעל הנוכחי "לי פאט מאט".
היו"ר ד' מגן
זה חשוב מבחינת הלקחים שצריך להפיק מהביקורת. קודם כל נקבל אותת ואחר כך

נפיק את הלקחים.
ד"ר אילן עקיבא
המפעל הבא זה "אינטל" בירושלים. רוצים להשקיע שם מיליארד וחצי דולר.
אריה דוידסון
נוספים.



דייר אילן עקיבא;

במיליארד וחצי דולר יש 560-580 מיליון דולר מענק. אם יעבדו שם 1,000 איש,

?זאת אומרת, שיש שם מענק של קרוב ל-600 אלף דולר לעובד, וזה יותר - - -

אריה דוידסון;

וזה מענק שניתן כבר בפעם השלישית.

הי ו "ר ד' מגן;

מה שנותר לנו זה להמתין לאותה ארכה של חודש וחצי שמשרד התעשיה והמסחר ביקש.

הם ביקשו להסתייע במומחים, וזה מתאפשר להם.

אני מודח לבם.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:35)

קוד המקור של הנתונים