ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 10/10/1994

בקשת חוות דעת ממבקר המדינה בנושא סירבול בביקורת דרכונים בנתב"ג (הצעת יושב-ראש הוועדה); הפעלת מסעדות בנמל התעופה בן-גוריון (דו"ח 44של מבקר המדינה. עמ' 878); רשות שדות התעופה - עבודות תחזוקה ושירותים (דו"ח 44של מבקר המדינה, עמ' 867)

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 257

מישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה

יום שני. הי בחשון התשנ"ה. (10 באוקטובר 1994). שעה 30 :10

נכחו: חברי הוועדה: דוד מגן - היו"ר

רענן כהן

עוזי לנדאו

י ורם לס

יעקב שפי

דן תיכון
מוזמנים
מבקרת המדינה מרים בן-פורת

שלומית לביא - עוזרת בכירה למבקרת המדינה

אריה דוידזון - משנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה

דני דרורי - ממונה על אגף, משרד מבקר המדינה

שרה הרשקו - מנהלת ביקורת ראשית, משרד מבקר המדינה

גיזו זמקוב - מנהל ביקורת ראשי, משרד מבקר המדינה

חנה יזרעאלוביץ - מנהלת ביקורת ראשית, משרד מבקר

המדינה

משה שקד - ממונה על אגף, משרד מבקר המדינה

מוטי דבי - מנכ"ל רשות שדות התעופה

שאול חזן - מנהל נמל התעופה בן-גוריון

איציק כהן - עוזר המנכ"ל

משה הורביץ - יועץ משפטי של רשות שדות התעופה

רינת פאר - מבקרת פנימית של רשות שדות התעופה

מיכה ינון - מבקר

יחיאל אמיתי - משרד התחבורה

ברוך בן-דב - מנהל מחלקת התעופה באגף תכנון וכלכלה,

משרד התחבורה

חגי ארז - מבקר פנימי של משרד התחבורה

אורית היון - רכזת ביקורת, משרד התחבורה

פולה צדר - משרד הכלכלה והתכנון
מזכיר הוועדה
ברוך פרידנר
קצרנית
מרים כהן
סדר-היום
1. רשות שדות התעופה - עבודות תחזוקה ושירותים

(דו"ח 44של מבקר המדינה, עמ' 867).

2, רשות שדות התעופה - הפעלת מסעדות בנמל התעופה

בן-גוריון (דו"ח 44של מבקר המדינה, עמי 878).

3. בקשת חוות דעת ממבקר המדינה בנושא סירבות

בביקורת דרכונים בנתב"ג (הצעת יו"ר הוועדה).



1. רשות שדות התעופה - עבודות תחזוקה ושירותים

(דו"ח 44של מבקר המדינה, עמי 867}

2. הפעלת מסעדות בנמל התעופה בן-גוריון (דו"ח 44של מבקר המדינה. עמי 878)

היו"ר דוד מגן;

אני מתכבד לפתח את הישיבה בהבעת תמיהה על כך ששר התחבורה ויושב-ראש הרשות

לא הגיעו לישיבה. לא מן הנמנע, לאחר שנבדוק אחרי הישיבה את הסיבון לכך, שזאת

תהיה הפעם הראשונה שנפעיל את סעיף 18א(א) בחוק מבקר המדינה. ואנחנו לא מוותרים

על תשובות שצריכות להגיע גם משר התחבורה וגם מיושב-ראש הרשות. אבל כפי שאמרתי,

אחרי הישיבה נבדוק את הסיבות לכך שהם לא באו לישיבה, ורק אחר כך נשקול את

נקיטת הצעד הקיצוני הזה.

על סדר היום שלושה סעיפים הקשורים לרשות שדות התעופה: הראשון, עבודות

תחזוקה ושירותים; השני, הפעלת מסעדות בנמל התעופה בן-גוריון. הסעיף השלישי הוא

בקשת חוות דעת ממבקר המדינה בנושא הסירבול בביקורת דרכונים בנתבייג, וזה בעקבות

מה שקרה בשבועות האחרונים באשר לשירות ליוצאים ולנכנסים בנמל התעופה בן-גוריון

ועובדה, בגלל ריב סמכויות בין גורמים שונים, ואני מקווה שפאשר נציג את הנושא

הזה נקבל תשובות שהתופעה המבישה כבר אינה קיימת. אני מבקש מנציג משרד מבקר

המדינה להציג בפנינו בקצרה את סעיף 1.

דני דרורי;
(קורא את התקציר)
"רשות שדות התעופה (להלן - הרשות) מבצעת רבות מעבודות

השירות והתחזוקה בנמל התעופה בן-גוריון (נתב"ג) באמצעות קבלנים. בשנת 1992 היו

בתוקף כ-16 חוזים עם קבלנים ועם נותני שירותים, בהיקף כספי של כ-24 מיליון

ש'יח.

א. 1. ההתקשרות עם קבלן שמירה, אשר לו נמסרו במשך השנים רוב עבודות

השמירה בנתב"ג, נמשכה שמונה שנים וחצי, בניגוד לנהלים, והיא הורחבה, שלא על פי

מיכרז, מ-17,300 שעות בשנה בעת ההתקשרות הראשונה עמו, ל-187,500 שעות בשנת

1991.

2. לקבלן השמירה נמסרו גם עבודות שקבלן אחר זכה בהן במיכרז; הן נמסרו

במחיר בהרבה מהמחיר שהציע הקבלן האחר.

3. במיכרז לעבודות שמירה שקיימה הרשות ב-1992, הציע קבלן השמירה מחירים

שהיו נמוכים ב-38%-53% מהמחירים שגבה בעד אותו שירות עז- לאותו מועד. יוצא

איפוא כי הרשות יכלה לחסוך סכום ניכר אילו פעלה על פי הנהלים והיתה מוסרת את

העבודות במיכרז זמן רב לפני כן.

4.באפריל 1986 חתמה הרשות עם קבלן השמירה על שני נוסחים של נספח לחוזה

המקורי לאותו שירות; בכל נספח היה המחיר שונה וההפרש ביניהם הסתכם ב-22.5%.

ב. 1. על פי חוזה עם קבלן לאיטום גגות היה עליו להסיר שכבות איטום ישנות

בשטח של 500 מ"ר, לנקות את השטח ולסלק את החומר שהוסר, במחיר של 36 שקלים

למ"ר, ובסך הכל 18 אלף שקלים. בפועל שילמה הרשות סך של 116 אלף שקלים בגין שטח

של 3,200 מייר. ברוב השטח בוצעו עבודות חלקיות בלבד ולא הוסרו שכבות איטום

ישנות.

2. על פי מחירי החוזה עם קבלן האיטום מסרה ףלו הרשות לביצוע עבודות בסכום

כולל של 670,500 שקלים, כפליים כמעט מסכום החוזה המקורי שחיה 342 אלף שקלים

בלבד. על פי נהלי הרשות, אפשר להגדיל היקף כספי של חוזה ב-50% לכל היותר, בלי

להיזקק למיכרז נוסף.



3. קבלן האיטום ביצע, לפי הזמנה בעל-פה, עבודה של איטום גג בנין אבידות

ומציאות. על פי יומני העבודה, בוצעה העבודה ב-11 ימי עבודה של שפועל ו-7 ימי

עבודה של מנהל עבודה. בהזמנה בכתב, שהוצאה כעבור יותר מחודש לאחר סיום העבודה,

נקבעו לעבודה זו 70 ימי עבודת פועל ו-26 ימי עבודה של מנהל עבודה. הרשות שילמה

לקבלן על פי ההזמנה ולא על פי התשומות בפועל, למרות שיומני העבודה כבר היו

בידיה.

ג. 1. הרשות האריכה לקבלן שהיא העסיקה לתחזוקת כבלים בנתב"ג את החוזה,

מאוקטובר 1983 עד ספטמבר 1991. ההתקשרות על פי אותו חוזה נמשכה שמונה שנים,

בעוד שבנהלי הרשות נקבע שהארכת חוזה עם קבלן עד שש שנים פטורה ממיכרז.

2. באוקטובר 1990 מינה מנהל נתב"ג צוות למשא ומתן עם קבלן הכבלים, כדי

לשפר ולהוזיל את המהירים לקראת החתימה על הארכת החוזה עמו. הצוות מצא כי חוזה

הארכה חתום הועבר לקבלן עוד לפני תחילת המשא ומתן עמו.

3. הרשות לא הפעילה פיקוח סדיר על ביצוע העבודות של קבלן הכבלים בהתאם

לחוזה עמו ועל נוכחות הקבלן ועובדיו בנתב"ג. כתוצאה מכך שילמה הרשות לקבלן

יותר מן המגיע לו, לרבות בעד ימים שהוא או עובדיו נעדרו.

ד. לקבלן לאיסוף עגלות לשירות עצמי שולם בעד שעות נוספות של עובדיו לפי

דיווחים שלא תאמו את הרשום בכרטיסי הנוכחות שלהם. המפקח על החוזה מטעם הרשות

לא בדק את הכרטיסים כמתחייב מהנוהל של הרשות בדבר מעקב ופיקוח על ביצוע חוזי

שירותים.

ה. הרשות לא דרשה מקבלן לתחזוקת מערכות מיזוג אוויר להגיש לה דו"חות על

ביצוע הטיפולים והתחזוקה המונעת במערכת מיזוג האוויר, על פי התכניות והטפסים

שנקבעו בנספחים לחוזה".

היו"ר דוד מגן;

מר דבי, מיותר לומר שאנחנו מתרשמים פה כאילו המינהל התקין נחסום בגבולות

נמל התעופה, ומתעלמים מהעקרון של חובת הפעלת המיכרזים והפיקוח. היינו מבקשים

לדעת את דעתך בנושא הזה, מה הלקחים, מערכת הגביה של כספים שניתנו שלא כדין.

ואנחנו כמובן מבקשים לדעת האם מילאתם את כל התחייבויותיכם בוועדת השרים לעניני

תיאום ומינהל, לרבות תביעת הכספים חזרה, על פי חוות דעת שהיועץ המשפטי שלכם

אמור היה לגבש.

מוטי דבי 1

קודם כל, לגבי ההערה הראשונה של היושב-ראש, אני לא ידעתי שמר קורפו צריך

להיות פה. היתה לי שיחה אתו וחשבנו שמספיק שאני אופיע, כך שזה היה בתיאום

בינינו. אין לי מושג אם בדרך כלל גם היושב-ראש צריך להופיע. זו פעם ראשונה

שאני מופיע לפני הפורום הזה. אבל אם אתם חושבים שצריך תמיד גם את היושב-ראש

וגם את המנכ"ל, אכן כך יהיה. אני מתנצל בשמו. כאמיר חשבנו שההופעה שלי תספיק.

היו"ר דוד מגן;

מה היה תפקידך בתקופת הביקורת?

מוטי דבי;

הייתי מנהל נתב"ג.



אני רוצה לומר שאני לא התווכחתי עם מימצאי הביקורת. אני חושב שהם מצביעים

על נקודות חמורות שצריך לטפל בהן. בדיון בוועדת השרים לעניני תיאום ומינהל אכן

הודעתי - ואני מודיע זאת גם כאן - שהעברתי את מימצאי הביקורת ליועצת המשפטית

של הרשות, כדי שתבחן אם יש מקום לנקוט צעדים משפטיים ומשמעתי ים.

אני גם מודיע שמימצאי הביקורת הם חמורים בעיני, ועשינו כמה שינויים וכמה

דברים מחייבים, כדי להביא לכך שיהיה מינהל תקין במערכת.

היו"ר דוד מגן;

בדיוק בנושא הזה ביקשתי עידכון.

מוטי דבי;

עשינו שני דברים. האהד, הוצאנו שתי תביעות לקבל כספים מהקבלנים שדובר

עליהם, הקבלן, זרח אפשטיין והקבלן "שרוטל" שעסק באיטום גגות. כבר יצאו התביעות

המשפטיות. אנחנו מטפלים בכל הנושא הזה בהליך משפטי כדי לקבל כספים חזרה.
מבקרת המדינה מרים בן-פורת
מה העילה נגדם? אם נותנים להם כספים, הם מקבלים ברצון רב. במה חטאו?

מוטי דבי;

הם לא חטאו. היתה שגיאה של המערכת שלנו. ומאחר שניתן כסף עודף, אני חושב

שמן הדין שנציג את זה בפניהם ונוכיח שהם צריכים להחזיר אותו. הם לא אשמים.

נכון שהמערכת של רשות שדות התעופה שגתה. זה גם נאמר להם. עם זאת, צריך לקבל את

הכסף חזרה. אם זה לא הולך בדרכי נועם, צריך לנקוט הליך משפטי.

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

אינני מבינה במה המערכת שגתה. אולי עשו מעשים שלא היו צריכים להיעשות,

אבל זה לא ענין של טעות חשבונית, או שהוא היטעה אתכם במשהו. אדרבה, אם כן -

תגידו. לי לא זכור.
משה הורביץ
אני רוצה לענות על כך. קודם כל, יש להפריד בין שני דברים, בין התשלום

לקבלן לאיטום גגות ובין התשלום לקבלן שהיה ממונה על הנושא של כבלי פיקוד.

לקבלן לאיטום גגות שולם כפל תשלום. זו טעות חשבונית, על כך לא היה ויכוח אתו,

כתבנו לא מכתב ובו דרישה שיחזיר את הכסף, הנושא נמצא בטיפול, והוא אפילו לא

התנגד לזה.

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

מה היתה הטעות החשבונית?

משה הורביץ;

הטעות החשבונית היתה ששולם לו למעשה כפל תשלום על דבר שהוא עשה, ושנכלל

בחשבון הראשון שלו.



רענן כהו;

כלומר הוא קיבל פעמיים תשלום?
משה הורביץ
כן, ההפרש הוא כ-15 אלף שקלים. הקבלן הזה לא מתווכח על כך שהוא צריך

להחזיר את הכסף.
מבקרת המדינה מרים בו-פורת
על זה בכלל לא כתבנו.

משה הורביץ;

זה היה בדו"ח.

רענן כהן;

והוא יחזיר את הכסף?

משה הורביץ;

כן.

לגבי הקבלן שעסק בתחזוקה של כבלי פיקוד, בקרה וקשר, אנחנו ראינו את הנושא

כחמור ביותר, גם מצד הקבלן וגם מצד העובדים שלנו. לגבי הקבלן, אנחנו דורשים

שהוא יחזיר כספים גם על דברים שהוא לא ביצע או שלא נתן לרשות במסגרת החוזה,

שהוא היה צריך לעשות אותם.

רענן כהן;

הוא לא ביצע, אבל הגיש חשבון עבור מה שלא ביצע?

משה הורביץ;

כן, בוודאי.

רענן כהן;

כלומר הוא עשה דבר חמור מאד.

משה הורביץ;

אמרתי שזח דבר חמור.

מוטי דבי;

אבל המחיר הוא גלובלי.

משה הורביץ;

המחיר הוא גלובלי. לדוגמה, לפי החוזה הוא היה צריך לעשות תחזוקה מונעת,

הוא היה צריך להחליף כבלים פגומים וישנים, והוא היה צריך לעשות עוד חרבח דברים



שלא עשה. למעשה הוא רק תיקן את אותם הדברים שהתגלו בהם פגמים תוך כדי טיפול

שוטף.

אנהנו גם דורשים שיחזיר לנו כספים על עובדים שלא היו נוכחים בתקופה

הרלבנטית, שהיו צריכים להיות נוכחים.

לדרישה שלנו בכתב קיבלנו מענה מעורך-הדין שלו. הוא מנסה להתווכח שהביקורת

לא בדקה את הקבלן אלא את הרשות וכו'. הודענו לעורך-הדין שאנחנו לא נהסס להגיש

תביעה לבית-משפט, שהביקורת לא חייבת לבדוק את הקבלן, אלא היא בודקת את הקבלן

באמצעות הרשות, ושאין ויכוח שההתחייבויות שלו לא מולאו על ידו לפי החוזה. אני

חושב שתוך ימים מספר, אחרי שנסיים את הוויכוח עם עורך-הדין של הקבלן, אם הקבלן

לא ישלם ולא יחזיר את הכספים, לא תהיה מניעה מצדנו להגיש את התביעה לבית

המשפט.

מוטי דבי;

במקביל לזה אנחנו גם הוצאנו מכתבי נזיפה לעובדים, אחרי מימצאי הדו"ח של

היועץ המשפטי. לאור מה שנכתב בדו"ח, ביקשתי מהיועץ המשפטי לעשות בדיקה על

המפקחים האחראים מטעמי שעובדים בשטח, ושלא מילאו את עבודתם כנדרש. קיבלתי את

חוות הדעת של היועץ המשפטי של הרשות. הוצאנו מכתבים והתראות לאנשים.

דבר נוסף הוא שנתנו הנחיות לשינוי הנהלים ברשות שדות התעופה והוצאנו

הנחיה לפעול בהתאם לכללים של דיני המיכרזים, בצורה ברורה וחדה.

אלה הדברים שעשינו כדי לגרום לכך שיהיה מינהל יותר תקין. נכון שאנחנו

מדברים על דו"ח על התקופה שלפני היותי מנכייל הרשות, אבל אני חושב שבענין הזה

הרשות לא פעלה מתוך זלזול בענין, אלא הייתי אומר מתוך חוסר תשומת לב וכדומה.

אני חושב שהדברים ניתנים לתיקון, ואני לקחתי על עצמי לתקן אותם.
אריה דוידזון
מה באשר לקבלני השמירה שצויינו בדו"ח?
מוטי דבי
לגבי קבלן השמירה, אכן נכון, כמו שכתוב בדו"ח, שהיתת הרחבה שלא לפי

הכללים. אני מודה בכך, וצריך לומר את הדברים בצורה הברורה ביותר.
היו"ר דוד מגן
היתה הרחבה של למעלה מפי עשרה; פי אחד-עשר.

מוטי דבי;

אינני מתווכח עם העובדות. אני המנהל הכללי החדש של הרשות, אני אומר לך

שזה נכון, אני מטפל בזה, מתקן את זה. ועובדה שבמיכרזים החדשים שלנו ובבחירת

החברה החדשה הדברים נעשו בהתאם למינהל תקין, בהתאם לכללים. אגב, לגבי חברת

השמירה הזאת, היו הליכים משפטיים, התיק נסגר, החברה פשטה את הרגל וכו'.

אני רוצה לומר שחברת השמירה הזאת שירתה את נמל התעופה בן-גוריון ואת

הרשות הרבה מאד שנים. ההרחבה ניתנה להם שלא על פי כללי המינהל התקין, לא על פי

כללי המיכרז התקינים. כשקיבלתי את דו"ח הביקורת למדתי אותו, בחנו אותו ברשות.



היו"ר דוד מגן;

בשנת 1980 או 1982 המיכרז היה על 17,300 שעות. נכון?
מוטי דבי
כן, כך הוא התחיל.

היו"ר דוד מגן;

זה היה מיכרז שנתי, מיכרז לשנה?
מוטי דבי
כן, אחר כך נכנסו תוספות שונות כתוצאה מכורח של עבודה. אלא מה? מה שנאמר

היום שגם אם היה כורח של עבודה והיה צריך לעשות את ההרחבות וכו', אפשר היה

לעשות אותן על פי דיני מיכרז, ולא בדרך כפי שנעשו. אני קיבלתי את זה.

? היו"ר דוד מגן;

אני רוצה להעיר כאן הערה. אנחנו דנים כאן בכמה נושאים שבהם נעשו דברים

שלא כשורה, גם הכבלים, גם איטום הגגות, גם השמירה. אינני מוכן לקבל תשובות

כמו; זה היה לפני שמונה שנים וחצי; בינתיים ההברה פשטה את הרגל, השלטון התחלף,

ועכשיו הכל בסדר. אנחנו רוצים לדעת לא מה קרה לפני הרבה שנים, אלא מה קרה לפני

שנים מעטות, איך התנהלה רשות שדות התעופה.

מוטי דבי;

נכון שהקבלן קיבל הרחבות.

היו"ר דוד מגן;

האם אין מבקר פנים? אין דירקטוריון?

מוטי דבי;

יש מבקר פנים. ההנחיות ניתנו על פי הההלטות של מנכ"ל הרשות, והן בוצעו.

כשמנכ"ל הרשות נתן את ההנהיה, הדברים בוצעו. אבל צריך לזכור שגם ב-1992 היה

מיכרז, ואותה חברה זכתה במיכרז. לגבי ההרחבות, אני מקבל את זה שרשות שדות

התעופה לא פעלה במאה אחוז בסדר, וצריך לתקן את זה. אני מקבל על עצמי לתקן את

זה. ההברה לא אשמה. מי שאשם זו רשות שדות התעופה. אין לי שום תלונה נגד החברה.

זה שהיא אחר כך פשטה את הרגל בגלל בעיות פנימיות שלה, וזה קצת הפריע לתיפקוד

שלנו עד שהתעשתנו, זה דבר אחר.

היו"ר דוד מגן;

לך אין טענות כלפי החברה. לי יש טענות כלפי הרשות. הרי לא מדובר על לפני

עידן ועידנים. מדובר על לפני תקופה קצרה.

מוטי דבי;

מדובר על לפני עשר שנים.



היו"ר דוד מגן;

עשר שנים מאז תחילתו של המיכרז. אבל הוא הוארך מדי שנה בשנה, הנפח הלך

ותפח, ובשלהי תקופת אספקת השירותים על-ידי אותו קבלן הוא הגיע לפי אחד-עשר.
ואני שואל
האם האווירה ברשות שדות התעופה היתה כזאת שאפשר לראות תופעה כזאת

שקבלן זוכה במיכרז, במשך הזמן העבודה גדלה פי אחד-עשר, ולא עולה על הדעת שצריך

לעצור באמצע ולעשות עוד מיכרזי עידכון?

מוטי דבי;

אני מפנה את השאלה אלי, אני נושא באחריות לרשות שדות התעופה. אבל עם כל

הכבוד, השאלה היא לגבי העבר. אני מקבל את טענת הביקורת שצריך לעשות סדר. לקחתי

על עצמי לעשות זאת. אבל אלה דברים שנעשו בעבר. אינני רוצה כרגע להלין על אף

אחד. אני מקבל על עצמי את האחריות, אני מקבל שצריך לעשות סדר, ואני מוכיח

שעשיתי סדר בענין הזה. מבקר המדינה יכול לבוא ולבדוק את השטח מהתחלה עד הסוף.

אינני יכול להגיד מעבר לזה. אינני רוצה להלין לא על מנכ"ל, לא על יושב-ראש,

ולא על חברי דירקטוריון. אינני רוצה בכלל לדבר על זה. אני אומר לכם שאני,

המנכ"ל הנוכחי של רשות שדות התעופה, החלטתי שאצלי הדברים יתנהלו כשורה. ואני

מתחי יב לזה.

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

אני רוצה לשאול כמה שאלות. אני מפנה לסעיף 3 בעמי 2 של התקציר, עמי 870

בדו"ח המלא; כיצד קורה שהעבודה כבר מתבצעת, ההזמנה היא ל- 11 ימי עבודה של

פועל, ו-7 ימי עבודה של מנהל עבודה; ואחרי שכבר גומרים את כל העבודה, מוציאים

הזמנה בכתב - אתם יודעים מי מוציא את ההזמנה בכתב - ובה מדברים על 70 ימי

עבודה של פועל ו-26 ימי עבודה של מנהל עבודה. איך מוציאים הזמנה כזאת? מה

ההסבר שנתן אותו עובד? האם שאלו אותו איך הוא מוציא דבר כזה, על יסוד מה?

מוטי דבי;

אנחנו קיבלנו את מימצאי הדו"ח ואכן נזפנו במי שהיה צריך לנזוף בו. אבל

לעצם הענין אני רוצה לומר למבקרת המדינה שבנמל תעופה יכול להיות מצב שמתוך

בכורח המציאות פועלים לא בהתאם לפרוצדורה. למשל, אם פתאום תהיה דליפה בתוך

הטרמינל, כאשר יהיו שם נוסעים, הדברים יתבצעו בצורה בהולה ומהירה, בלי הליכים,

כדי לסיים את הענין. בנוהל שלנו יש אפשרויות לטפל במקרים כאלה.

לגבי המקרה שעליו מדובר בדו"ח, היתה כאן בהילות גדולה מאד לטפל באיטום

הגגות כתוצאה מבעיה שנוצרה. עם זאת, העבודה לא נעשתה בצורה מסודרת, ועל כך אני

קיבלתי את המימצאים. האיש האחראי שהיה צריך לפקח על העבודה הזאת נקרא לסדר,

הוא היה אצל היועץ המשפטי, הוא קיבל ממני מכתב וכיוצא בזה.

מבקרת המדינה מרים בו-פורת;

מה פירוש בצורה לא מסודרת? ההזמנה בעל-פה היתה ל-11 ימים.

מוטי דבי;

שאלת לגבי ההזמנה, על כך שההזמנה יצאה אחרי ביצוע העבודה. אני חושב שזה

היה לא בסדר, אפשר היה לעשות את זה בו-זמנית.



מבקרת המדינת מרים בן-פורת;

רק על זה לא הייתי מבזבזת שאלה, כשאתה אומר שמעכשיו זה יהיה בסדר. אבל

ההזמנה בעל-פה היתה ל-11 ימי עבודה של פועל ול-7 ימי עבודה של מנהל עבודה,

ואהר כך יוצאת הזמנה בכתב ל-70 ימי עבודה של פועל ו-26 ימי עבודה של מנהל

עבודה. כיצד קורה דבר כזה?

מוטי דבי;

תוך כדי הפעולה התגלה שיש בעיות קשות נוספות בגג או בגגות. נכון- שההזמנה

הראשונה היתה ל-11 ימי עבודה של פועל ול-7 ימי עבודה של מנהל עבודה. בפועל זה

היה שונה.

אריה דוידזון;

אני מניח שכאשר יש עבודות יוצאות דופן משלמים לקבלן המבצע על פי העבודה

בפועל. במקרת הזה, לפי מימצאי הביקורת, לפי יומני העבודה של הקבלן, בעבודה

הזאת הושקעו 11 ימי עבודה של פועל ו-7 ימי עבודה של מנהל עבודה. בהזמנה שהוצאה

חודש לאחר מכן נכללו 70 ימי עבודה של פועל ו-26 ימי עבודה של מנהל עבודה,

ושולם על פי ההזמנה, לא על פי העבודה בפועל.
מבקרת המדינה מרים בן-פורת
לגבי מה ששולם, נניח שהיתה רשלנות, שילמו לפי ההזמנה, בטעות. אני לא

מסתכלת אחורה. המנכ"ל אומר שמעתה יהיה בסדר. נחה דעתי. אנחנו מקווים שכך יהיה.

בכל זאת זו קופה ציבורית, וצריך להיזהר. אבל המעשה עצמו מריח מאד לא טוב. מפני

שלמעשה היו רק 11 ימי עבודה של פועל ו-7 ימי עבודה של מנהל עבודה; ולאחר מעשה,

כעבור חודש, פותבים אחרת. האם אותו אדם שכתב לא נתן לכם הסבר על יסוד מה הוא

כותב אחרת?

מוטי דבי;

התשובה שהיחידה נתנה, שאני קיבלתי אותה, וכמובן שמבקר לא קיבל אותה, היתה

שיומני העבודה לא שיקפו את המצב בשטח, ולכן היה השינוי הזה.
מבקרת המדינה מרים בן-פורת
יומני העבודה כן שיקפו את המצב בשטח.
מוטי דבי
לא. זאת הטענה, שהמצב בשטח היה אחר.
מבקרת המדינה מרים בן-פורת
על פי יומני העבודה בוצעה העבודה ב-11 ימי עבודה. אי אפשר "למרוח" כל

דבר. על פי יומני העבודה בוצעו 11 ימי העבודה.
מוטי דבי
הטענה היתה, ועל כך אני נזפתי בבחור, שהוא לא רשם את כל ימי העבודה

ביומני העבודה. זאת הנקודה. זה שהעבודה בוצעה, בכך אין כל ספק.



רענן כהן;

בוצעו 70 ימי עבודה? עבדו 70 יום?
מוטי דבי
אין ספק שמי שהיה אחראי על כך עשה את השגיאה. ואני כאחראי עליו מקבל את

זה על עצמי. הוא לא כתב את הכל ביומני העבודה, הוא לא מילא את ההוראות בכתב

כמו שצריך. ולכן זה המצב.

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

אני רוצה לקרוא את התשובה שלכם, איך אתם הסברתם את זה. בעמי 870 כתוב:

"הרשות הסבירה בתשובתה שהעבודה בוצעה לפני שהוצאה ההזמנה, בהוראת מנהל נתב"ג,

בשל דחיפותה, וכי תנאי העבודה, לרבות מספר השעות שישקיע הקבלן, נקבעו מראש".

זה מה שאתם אמרתם, שהם נקבעו מראש.
מוטי דבי
אבל מה שקרה הוא שתוך כדי העבודה הלו שינויים. כאשר הלים שינויים, כאשר

עולים צרכים ובעיות שלא ניצפים מראש, קורים דברים כאלה.
היו"ר דוד מגן
התמונה לגמרי לא ברורה. ההזמנה היא הזמנה בדיעבד. בהזמנה המקורית דובר על

11 ימי עבודה של פועל ו-7 ימי עבודה של מנהל עבודה. אחר כך מוגש חשבון על 70

ימי עבודה ו-26 ימים של מנהל עבודה. אינני מבין, האם הטעות היא ביומן? האם

הטעות היא בעבודה בפועל? האם הטעות היא בתשלום הכספים?
רענן כהן
אינני רוצה לשאול לגופו של ענין. אני הש אי-נוחות מהדיון הזה, כי אני

רואה פה דברים שפשוט זועקים לשמים, ובא לענות עליהם אדם שהיום הוא מנכ"ל

הרשות, שהדברים קרו לא בתקופתו, והוא מנסה למצוא תשובות. נדמה לי שהדיון הזה

צריך להתקיים עם מי ששימש מנכ"ל בתקופת הביקורת ולא עם המנכ"ל הנוכחי. הוא

מנסה להבר כל מיני תשובות.
היו"ר דוד מגן
חבר-הכנסת רענן כהן, הכלל הנקוט בוועדה הוא שיש המשכיות ויש אחריות,

וחזקה על מי שממלא תפקיד בהווה, אם הוא אינו יכול לענות על שאלה כלשהי, שיאמר

שהוא אינו יכול לענות.
רענן כהו
ולי כחבר הוועדה מותר לבקש להפסיק את הדיון הזה ולהזמין את המנכ"ל הקודם

שבתקופתו היתה הביקורת.
מבקרת המדינה מרים בן-פורת
בתקופת הביקורת מר דבי היה מנהל נתב"ג.
מוטי דבי
כאשר הייתי מנהל נתב"ג, אני רק ביקשתי את הצרכים. לא הייתי אחראי לנהל את

המערכת הזאת. כמנהל נתב"ג הודעתי מה הצרכים וביקשתי לקבל אותם. אבל כפי

שאמרתי, כמי שמכהן- היום כמנכ"ל הרשות אני לוקח על עצמי את כל האחריות. אינני

רוצה להתחמק.

רענן כהן;

איזו אחריות אתה לוקח? האם אתה יודע על מה אתה לוקח אחריות? יש פה דברים

נוראים.
יעקב שפי
אני רוצה לשאול: האם מראש סוכם על 70 ימי עבודה, או האם בוצעו 70 ימי

עבודה או רק 11 ימי עבודה? בשורה התהתונה, מה האמת?
מוטי דבי
הערכתי היא שבוצעו ימי העבודה האלה.
רענן כהן
האם זו הערכתך או שאתה יודע שבוצעו 70 ימים?
מוטי דבי
אין ספק, 70 ימים בוצעו. היחידה אומרת לי שבפועל זה בוצע, ואני מאמין לה

שזה בוצע. נכון שלא היה מינהל תקין, שלא ניהלו את הרישומים כפי שצריך. אבל

היחידה טענה שבפועל הדברים האלה בוצעו. זה מה שקרה.
מבקרת המדינה מרים בן-פורת
הם אפילו לא טענו כך בדו"ח.
מוטי דבי
ואגב, בענין של איטום הגגות, באותה תקופה היו בעיות קשות מאד בגלל

מדיניות לא טובה של תחזוקה ברשות שדות התעופה. ואני אומר זאת בלשון המעטה,

מדיניות לא טובה של תחזוקה. הדבר הזה קרה בשל העובדה שברגע מסויים, כשהם ראו

שמשהו מקולקל, העריכו שיעשו את זה בזמן מסויים, אבל תוך כדי התהליך, כשהקבלן

נכנס לעבודה, הדברים התארכו והתמשכו כתוצאה מליקוי הרבה יותר מסיבי.
היו"ר דוד מגן
אני מבקש שתסביר את הנקודה הזאת, מה זו מדיניות לא נכונה של אחזקה.
מוטי דבי
תקציבי האחזקה ברשות שדות התעופה בשנים עברו היו מינימליים. זאת היתה

מדיניות, זו היתה הקונספציה.



היו"ר דוד מגו;

אתה מתכוון למדיניות של הקצאת אמצעים?
מוטי דבי
כן. אני שיניתי את המדיניות, והיום התקציבים הם שונים. כי אני באתי

מהתיפעול, וידעתי עד כמה הצרכים האלה היו חיוניים. צר לי להגיד שבתקופתי לא

זכיתי לאוזן קשבת. היום תקציבי האחזקה הרבה יותר גדולים.

רענן כהן;

אבל זו לא תשובה לביקורת שמופיעה בדו"ח. בדו"ח יש ביקורת קשה מאד. אתה

עונה על דבר שאתה לא היית אחראי לו. אני רוצה לשמוע את מי שהיה מנכ"ל באותה

תקופה, שיענה לי בצורה ברורה על הדברים שכתובים בדו"ח. לכן, לטובת הענין, אני

מבקש מהיושב ראש להפסיק את הדיון. אני קורא בדו"ח דברים חמורים מאד, ואינני

שומע מהמנכ"ל תשובות ברורות ובהירות. לכן חשוב לי שהמנכ"ל שהיה אחראי בתקופת

הביקורת יסביר לנו בדיוק מה קרה.

היו"ר דוד מגן;

חבר-הכנסת רענן כהן, בתחילת הישיבה אמרנו שאחרי הישיבה נבדוק מדוע שני

אישים שהוזמנו, שר התחבורה ויושב-ראש הרשות, לא הגיעו.
מוטי דבי
אבל מה שחשוב להדגיש כאן, וזה בהחלט צריך לספק את אנשי משרד מבקר המדינה

שעושים עבודה חשובה מאד, ואת חברי הכנסת, הוא שמאז המינוי שלי למנכ"ל רשות

שדות התעופה שיניתי את הדברים האלה, את הוועדות, את הנהלים. אפשר להוכיח את

זה. אני מבין את הרגישות. מדובר בכספי ציבור, ואני כמי שמופקד על המוסד

הציבורי הזה אחראי לנהל את הדברים בצורה הטובה ביותר, ואכן הבטחתי לעשות זאת.
היו"ר דוד מגן
מאחת התשובות שלכם אני מבין שהיום אתם מבצעים פעמיים בשנה עבודות של

איטום גגות. אני מבקש שתסביר לנו מה אתם עושים. היום יש אמצעים מודרניים,

ואפשר לעשות עבודה חד-פעמית.
מוטי דבי
אנחנו מדברים על טרמינל שהוא בן חמישים שנה. הטרמינל הזה הוקם ב-1937,

והוא נבנה טלאי על טלאי. כל סקציה נבנתה בצורה אחרת, בגישה אחרת. ופעם גם היתה

בו שריפה. עד לפני שנתיים היה לנו גג שהיה עשוי כולו מקש. כאשר אתה משקיע

בתחזוקה מעט ונותן משאבים מצומצמים, זה המצב. אחרי השריפה הגדולה צריך היה

לטפל בזה בצורה יסודית יותר. היום אנחנו משנים את הטיפול בדברים האלה. קודם

כל, פירקנו את גג הקש ובנינו גג כמו שצריך. עכשיו אנחנו מוציאים את הגגות

הישנים ועושים איטום עם חומר מיוחד. הגג שנבנה לא מזמן, שיש עליו אבני חצץ,

כבר איננו טוב היום, כי החצץ גורם לחורים ב"פי.וי.סי." שמתחתיו, ואז מי הגשמים

חודרים. ועוד כל מיני דברים כאלה. לכן אנחנו משקיעים כל הזמן בענין של איטום

הגגות, בלית ברירה, מפני שמדובר במבנה ישן.



רענן כהן;

אבל עם השינויים שאתה עושה, לאור זה שאתם הולכים לקראת שנות האלפיים, האם

גם בשנים הבאות יהיה צורך לעשות עבודות איטום הגג פעמיים בשנה?
מוטי דבי
לגבי הטרמינל הנוכחי והאולם הנוכחי, כל הזמן יהיה צורך לעשות טיפול

ואיטום, עד שנעבור למבנה חדש שבו תהיה תחזוקה טובה. אין לשכוח שאנחנו מדברים

על מבנה ישן. עם זאת, יש היום טיפול מאד מתקדם בענין הזה.
היו"ר דוד מגן
בדרך כלל אנחנו ממצים נושא, ורק אז עוברים לנושא הבא. התחושה שלי היא שלא

מיצינו את הנושא הזה. אנחנו מדברים על העבר הקרוב, וההתרשמות משלושת הנושאים

שביקורת המדינה נגעה בהם היא שרשות שדות התעופה חיה בבועה אחרת, ללא כללי

מינהל תקין.

מוטי דבי;

לא צריך להגזים.

היו"ר דוד מגן;

לפני שנסכם את הסעיף הראשון, אני מציע שנעבור לסעיף השני, הפעלת מסעדות

בנמל התעופה בן-גוריון. בריכוז המימצאים, בעמי 878, נאמר; "התנהגות הרשות

בכל הנוגע להליכי המיכרז מעלה חשש להעדפה פסולה של הזוכה במיכרז ולפגיעה בטוהר

המידות. יתרה מז, בכל מהלך הענינים ניכרת העדפה של מפעיל אי בכל הנוגע להפעלת

המסעדות בנתב"ג, בלי שניתנו למשרד מבקר המדינה הסברים מניחים את הדעת". זה

מסביר מדוע השתרש אצלי הרושם הקשה הזה. אני מקווה שבמהלך הדיון בסעיף 2 נקבל

תשובות שיניחו במידה מסויימת את הדעת.

רענן כהן;

אני מבין שאנחנו לא מסכמים את סעיף 1. וכפי שאמרתי, מאחר שהנושא הזה

מחייב דיון רציני, אני מבקש שכל מי שהיה אחראי לכך בתקופת הביקורת יהיה שותף

לדיון מיוחד בסוגיה הזאת.

דני דרורי;

בפרק הזה מדובר בהפעלת מסעדות בנתב"ג. בסעיף 2 בתקציר מדובר על הקמת

מסעדה באולם הציבורי של בית הנתיבותע. במחצית השניה של 1989 פירסמה הרשות

שלושה מיכרזים. לשני המיכרזים הראשונים לא הוגשו הצעות. לגבי המיכרז השלישי,

תוך פרק זמן קצר נבחר מפעיל של המסעדה. הוא התחייב להפעיל את המסעדה תוך זמן

קצר, בהשתתפות כספית של הרשות. אבל זה לקח שנה וחצי עד שהוא התחיל להפעיל את

המסעדה. בזמן הזה התאפשר למפעיל להפעיל מסעדה אחרת באזור.

לאחר מכן, לאחר הפעלת המסעדה הגדולה, נאלצה הרשות לקחת חלק מהשטח המסעדה,

45,מ"ר, לצורך הקמת אולם בבית הנתיבות. כפיצוי על כך עקיבל המפעיל שטח של

למעלה מ-200 מ"ר במקום אחר להקמת בית קפה.

גם הדיווח על ההכנסות שלו, שעל פיו הוא שילם לרשות את חלקה, לא היה לגמרי

תקין ולא תמיד היה ברור אם הרשות קיבלה את הסכומים המגיעים לה. היו גם כמה

סכומים שהרשות לא גבתה, אלא בעקבות הביקורת.



היו"ר דוד מגן;

מה היו ההצעות במיכרזים המקוריים? האם מדובר רק על השכרת שטח? האם דובר

גם על פיקוח על מחירים? מה היו ההצעות המקוריות ואיך זה התפתח?
מוטי דבי
אני לא הייתי מעורב בענין הזה, ולכן אינני יודע את כל האינפורמציה, מה

היו ההצעות ואיך זה נוהל. לא עסקתי בזה, לא הייתי אחראי לזה. אני יכול למסור

אינפורמציה על הבעיה באופן עקרוני.
היו"ר דוד מגן
אגב, כמה מסעדות יש היום בנמל התעופה?
מוטי דבי
כרגע יש לנו למטה שתי מסעדות, ושתי מסעדות למעלה, מסעדה ובר. אנחנו

מדברים על מה שיש למטה. אנחנו לא מדברים על ה-V.I.P היום יש למטה, ליד שער 5,

מסעדה גדולה של ,FAST FOODויש מסעדה קטנה שנמצאת בחזית הטרמינל, מול שער 3,

שנקראת .TEA FOR TWO

האמת היא שרמת השירות בנושא ההסעדה בנתב"ג באותן היתה מאד נמוכה ומאד לא

טובה. גם רמת המחירים היתה לא טובה. קיבלנו תלונות רבות מאד של ציבור הנוסעים.

ואז הרשות יצאה להליך של מיכרז, שלפיו היא רצתה לבנות מסעדה למטה כדי לתת

לציבור הנוסעים ולציבור הממתינים גם מסעדה נוחה, גם מזון טוב, וגם מחירים

טובים. כפי שעולה מהדו"ח היה זוכה אחד. בזה התחיל כל התהליך, זה הרקע לענין.
דן תיכון
אני רוצה לומר כמה דברים, ולצערי לא אוכל לשמוע את התשובה. בשעתו היה

בכוונתנו לערוך ביקור של הוועדה לעניני ביקורת המדינה בנתב"ג. לצערי הדבר לא

הסתייע, כי יצאנו לפגרה. אבל אנחנו עוקבים אחרי מוז שנעשה בנתב"ג, ובכוונתי

להעלות הצעה לסדר היום או בקשה לחוות דעת בנושא ה DUTY FREE-בנמל התעופה.

אנחנו לא מבינים בשביל מה צריך בכלל שדה תעופה. הפכתם את הטרמינל לחנות אחת

גדולה של ,DUTY FREEלקחתם את כל הכסאות ואת כל המקום הפנוי והפכתם אותו

לחנויות ודוכנים וכו'. יכול להיות שחנויות פטורות ממס זה דבר חשוב מאד, אבל זה

מעורר שאלות רבות. לחנות הענקית הזאת יש השלכות אדירות על כל המסחר במדינת

ישראל. אם הופכים את הטרמינל בנתב"ג למרכז קניות גדול שבו מוכרים ללא מס, ללא

מכס, ומשלם לכם עמלה, אני חושב שהנושא הזה צריך להידון כאן בוועדה. כי נדמה לי

שכללי המסחר ההוגן במדינת ישראל נשכחו, נשברו, עברו מן העולם, ובעצם נותנים

הטבה לאלה שנוסעים לחוץ-לארץ. ובעצם כדאי היום לנסוע לחוץ-לארץ כדי לקנות

בחנויות הפטורות ממס במחירים מוזלים.

הבעיה הזאת מטרידה אותנו, ובכוונתי להעלות את הנושא על סדר היום של

הוועדה, ואבקש לקבל חוות דעת מה המעמד של הקונגלומרט הזה שנקרא DUTY FREEבנמל

התעופה בן-גוריון, שאין לו אח ורע בשום מקום בעולם.
משה הורביץ
אני רוצה להתייחס לנושא של הפעלת המסעדות בנתב"ג. במשך שנים, למרות

שפרסמנו מיכרזים פומביים בעתונות, לא היו הצעות להפעלת המסעדות. בדרך כלל

קיבלנו הצעה אחת או שתים, והמפעיל הקודם היה זוכה במיכרז כי הצעתו היתה הטובה



ביותר הן מבחינה כספית והן מבחינה תיפעולית. מת שקרת הוא שנמל התעופה קיבל

ביקורת קשה מאד מהציבור לגבי הפעלת המסעדות, עד כדי כך שאפילו בית-משפט העיר

לנו באהד הדיונים המשפטיים על צורת הפעלת המסעדות.

כאשר מר גרוסבורד המנוח, שהיה יושב-ראש הרשות, התמנה לכהן באופן זמני גם

כמנכ"ל הרשות, כיוון שתקופה מסויימת לא היה מנכ"ל, מועצת הרשות החליטה לצאת

במיכרז שישנה את האופי של הפעלת המסעדות מעיקרו. המיכרז נועד בעיקר למפעילי

מסעדות ברמה גבוהה, או למלונות שיש להם מסעדות, כמו הילטון, שרתון וכוי. פורסם

מיכרז ולא היו מועמדים, לא התקבלה שום הצעה. המיכרז היה גם להפעיל את המסעדה

וגם לבנות ולשפץ מקום למסעדה. כלומר מי שיזכה יצטרך להשקיע כסף וגם לתכנן

מסעדה בצורה כזאת שיוכל לתפעל אותה ברמה גבוהה.

למיכרז הראשון לא התקבלו הצעות. שינינו את המיכרז כדי שיהיו יותר מציעים.

ושוב לא התקבלו הצעות. ואז פרסמנו מיכרז שלישי. כל המיכרזים פורסמו בעתונות.

למיכרז השלישי קיבלנו הצעה אחת מותנית. זו היתה הצעה של שותפות של מי

שמפעיל את רשת "א-פרופו" יחד עם "גן אורנים" ומשקיע בעל הון. כולם התאגדו יחד

והיתנו תנאים. ההשקעה שנדרשה היתה בסביבות חצי מיליון או 700 אלף שקלים. הם

היו מוכנים גם להשקיע בתכנון המקום ובשיפוצו, גם להפעיל את המסעדה ברמה נאותה,

וכו'.

הנושא הזה הועבר למועצה. התלבטו די הרבה אם לקבל את ההצעה הזאת. אבל מאחר

שלא היו שום הצעות אחרות, ומאחר שהמציעים, כלומר השותפות של "א-פרופו" ו"גן

אורנים", היו ידועים כמפעילי מסעדות ומקומות אירוח ברמה גבוהה, הרשות החליטה

לקבל את הצעתם. מה גם שהם התחייבו להשקיע כספים.

זה למעשה הרקע. בוודאי שלא היתה שום העדפה של שום גורם. האלטרנטיבה היתה

לצאת במיכרז להצעות ברמה הרבה יותר נמוכה, ולהישאר ברמה הקודמת.

אני רוצה לציין שבתקופה שבין קבלת ההצעה לבין הפעלת המסעדה פרצה מלחמת

המפרץ. היא נמשכה מספר חודשים. באותה תקופה לא רק שאי אפשר היה לבנות ולשפץ

שום דבר, אלא שדה התעופה היה ריק, לא היו נוסעים בכלל. אחרי זה שוב התנהל משא

ומתן עם המפעיל, כי המפעיל די חשש להתחיל את הפעלת המסעדה ולהשקיע כספים לאחר

שראה מה קרה בתקופה של מלחמת המפרץ, כיצד חנויות נסגרו שם. היו חנויות, כמו

,DUTY FREEבמקומות אחרים, לא בשדה התעופה, שנסגרו בעקבות זה, והגישו לנו

הצעות ובקשות שיתחשבו בהם וכו'.

לכן כשאנחנו באים לדון בנושא של הפעלת המסעדות אנחנו צריכים להביא בחשבון

את כל הדברים האלה, ולדון בו גם לאור הרקע העובדתי של הפעלת מסעדות, וגם לאור

הרקע שהיה באותה תקופה, לאור המצב שהיה אז.

היו"ר דוד מגן;

כאשר מפרסמים מיכרז אחד על דבר שלכאורה צריך להיראות ליזמים כאטרקטיבי,

ואין שום תשובה, האם מועצת הרשות, המנכ"ל וגורמים אחרים ברשות, אינם יושבים

וחושבים מדוע אין הצעות?
משה הורביץ
כפי שאמרתי, אנחנו שינינו את המיכרז. היום המיכרז להפעלת מסעדות בנמל

התעופה נראה אטרקטיבי. בעבר הוא אף פעם לא נראה אטרקטיבי, בשל כמה סיבות: צריך

להפעיל את המסעדות 24 שעות ביממה; אסור שיפעילו אותן אלא אנשים שמאושרים על

ידי גורמי הבטחון, וזה אומר שהעלות היא גבוהה; צריך להפעיל אותן גם בהתראה של

מספר שעות, של איחור בטיסות, שהן תהיינה מוכנות גם במזון, גם בעובדים, לספק את



כל הצרכים של חברות תעופה, כאשר 500 נוסעים במטוס ג'מבו פתאום צריכים אוכל.

המפעיל צריך להיות מוכן לכל זה, בלי שידע מה הוא מוכר בפועל לאנשים, כאשר

המחירים מוכתבים לו, לפי טבלאות. ויש הרבה מאד מגבלות שהוא צריך לעמוד בהן.

לכן כל המיכרזים לא היו אטרקטיביים.

אנחנו שינינו את המיכרזים וניסינו למצוא דרך שזה גם יהיה אטרקטיבי, גם

רמת השירות תהיה גבוהה, ושגם הרשות תקבל כסף. אגב, הרשות מקבלת כסף גם בעד

השימוש בשטח, גם בעד השירותים, וגם אחוזים, ואחוזים מאד גבוהים בענף המזון,

מהמכירות ברוטו. כלומר מכל מה שנכנס המפעיל צריך לתת לנו אחוזים, עם המע"מ

וכו'. ובכן זה לא היה אטרקטיבי. השותפות הזאת התלבטה די הרבה, והיא קיבלה את

זח די בחרדה אם היא תוכל להרים את הנושא.

קרה המקרה שתקופה מסויימת אחרי מלחמת המפרץ באמת הכל השתנה מבחינת תנועת

הנוסעים. ואז החברה הזאת באמת זכתה מן השינוי הזה. לפני כן זה היה קשה מאד,

חברות לא רצו לקבל את זה. היתה חברה אחת שאינני רוצה לנקוב בשמה שניהלה את

המסעדות במשך עשרות שנים, משנות הששים, ברמה הנמוכה שהיתה. קיבלנו תלונות,

עיבדים התלוננו, שופטים התלוננו. בכל משפט שבו הרשות היתה מופיעה, השופט היה

שראל על ענין המסעדות. גרוסבורד המנוח ניסה פעם, יחד עם המועצה, להביא לשינוי.

היא הצליח בכך. בוודאי שהשינוי הזה גרם לביקורת, אבל השינוי היה הכרח המציאות.

ואני חושב שהוא עשה את זה בלי שום העדפות. באמצע פרצה המלחמה, דברים התעכבו,

לא היה תיאום מספיק בין גופים שונים ברשות, ולכן זה לקח זמן. חלק מההנדסה היה

צהיך לפנות שטחים ולא פינה במועד. היה איחור בפתיחת אולמות. והמשקיע צריך

להמתין, הכספים שלו מושקעים בכל מיני חומרי בנין שמונחים בשדה, העלות של

הפועלים היא מאד יקרה, כי יש פועלים שאסור להעסיק, כל הקבלנים צריכים להיות

מאושרים וכו'. זאת הביקורת.
רענן כהן
כמה שנים אתה משמש כיועץ משפטי של הרשות?
משה הורביץ
עשרים וחמש שנים.

רענן כהן;

האם מפעם לפעם מתפרסמים מיכרזים של הרשות?
משת הורביץ
מאז ומתמיד הרשות פירסמה מיכרזים לכל הפעילויות, מסחריות ואחרות. לא

שמעתי מאף אחד שנעשו איזה התקשרויות ללא מיכרז.
היו"ר דוד מגן
קשה לקבל את כל מה שאתה אומר. כי על פי מה שנאמר בעמ' 880, אתה רואה שוב

שלפני קצת פחות מחמש שנים הרשות פירסמה מיכרז בלי שחשבה מספיק לפני פירסומו.
באותו עמוד נאמר
"בדצמבר 1989 ציין אחד המתענינים, במכתב לרשות, את הקושי

שבעמידה בלוח הזמנים שנקבע במיכרז; ב-8.1.90 ענתה לו הרשות במכתב שממנו משתמע

כי תהיה מוכנה להראות גמישות בנוגע למועדים". זה היה הרבה לפני מלחמת המפרץ.

וגם פה עולה הרושם שלא ניהלו את הענינים בצורה מקצועית, בצורה מעמיקה ויסודית,

אגב, אני מבין שעל המיכרז הזה לא ענו, כי אי אפשר היה לעמוד בלוח הזמנים.



משה הורביץ;

על המיכרז הזה לא ענו. מה שקורה הוא שאנשים לא משתתפים במיכרז, אבל הם

כותבים מכתב שהם רוצים שיתפרו את המיכרז לפי הצרכים שלהם. ברור שאי אפשר לתפור

מיכרז לפי צרכיו של מישהו. הרשות תפרה את המיכרז לפי צרכיה היא. היא השבה

שצריך להחליף ולשנות את מערך המסעדות תוך תקופה יחסית קצרה. אילו זה היה מתארך

מעבר לזה, בוודאי שהיינו מקבלים ביקורת קודם כל מהציבור על כך שאין מסעדות

ברמה גבוהה, שאין בכלל מסעדות. אנחנו רצינו פשוט לצמצם את הזמן. ההברה הזאת

היא היחידה שכביכול עמדה בלוח הזמנים. גם כך הלכנו לקראתה.
רענן כהן
למה צריך ארבע מסעדות?

משה הורביץ;

כי הטרמינל נחלק לשתי קומות, וצריכים מסעדות גם למעלה וגם למטה.

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

האיחור היה של שנה וחצי.
משה הורביץ
כן, בתוך זה היתה הצי שנה של מלחמה.
מוטי דבי
האיחור הוא של הרשות.

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

התאריכים לכתחילה לא היו ריאליים. לא כן?

מוטי דבי;

מבקרת המדינה צודקת. בענין הזה הקבלן לא היה אשם. הבעיה היתה של הרשות.

היו כל מיני שיקולים קלוקלים בתוך הרשות, בעיות של תיאום, בעיות של לוח זמנים,

של השיבה, של עצירת פרוייקט וכיו"ב. אגב, אותו קבלן שעשה את ההרחבה בכנסת לפני

שנה או שנתיים, אינני זוכר בדיוק, עושה אצלנו עכשיו את אולם מקבלי הפנים. וכמו

שהוא איחר בכנסת בשנה וחצי, כך גם אצלנו. כלומר גם כשקובעים לוה זמנים, קורה

שהדברים מתמשכים. במקרה שלנו, בעל המסעדה לא היה אשם באיחור. הבעיות היו

אצלנו.

אני יכול לומר מה עשינו בענין הזה. כמו שאמרתי לוועדת השרים לעניני תיאום

ומינהל, אנחנו שינינו את ועדת המיכרזים של הרשות. אני שיניתי אותה. היו ברשות

שתי ועדות מיכרזים, ועדת מיכרזים למסחר, וועדת מיכרזים לעניני קבלנים

ושירותים.

היו"ר דוד מגן;

מה זה ועדת נכסים?
מוטי דבי
זה היה לפני תקופתי, זו היתה ועדת נכסים ומסחר, שעסקי! גם בפתיחת מיכרזים.

היא פעלה כוועדת מיכרזים לכל דבר. אני שיניתי את המתכונת, החלפתי חברים,

ובניתי ועדת מיכרזים מרכזית בראשותו של היועץ המשפטי של הרשות.

היו"ר דוד מגן;

ממי היא מורכבת? מחברי מועצת הרשות?

מוטי דבי;

לא. אסור לה להיות מורכבת מחברי מועצה, רק מגורמים של ההנהלה פרופר,

היועץ המשפטי, אנשי הכספים, אנשי החשבות וכיוצא באלה אנשים נייטרליים. ויצרתי

מצב שכל המיכרזים של הרשות, מהתחלה עד הסוף, יעברו דרך הוועדה המרכזית. אין

מצב של כפילויות. ודבר נוסף, עכשיו אני בונה את הנוהל החדש לצורך הענין הזה,

והבטחתי שעד סוף אוקטובר אגיש את הנוהל החדש. כל הדברים האלה נעשו כדי להביא

לשיפור ההליכים. וזה כבר מתבצע. כלומר מיד שיניתי את ועדת המיכרזים, שיניתי את

הנוהל בענין הזה, והעבודה מתבצעת היום על פי חוק חובת המיכרזים בצורה הטובה

ביותר. נקודה נוספת היא שכל הנושאים המסחריים מובאים לאישור ועדת הכספים של

המועצה.

עוזי לנדאו;

לא מזמן הוגש נגדכם משפט בגין ענין הטרמינל. שמעתי שהענין הסתיים בפשרה.

אבל עיקרה של התביעה היה שהיה משהו פגום במיכרז.

מוטי דבי;

זה לא נכון.

עוזי לנדאו;

אם הכל במיכרז היה כשורה, למה הגעתם לפשרה?

משה הורביץ;

המקרה של החברה האמריקנית שהגישה את התביעה על כך שנבחרה חברה אמריקנית

אחרת, והיא טענה שהיה פגם במיכרז ושהיתה העדפה, פורסם בעתונות. אבל לא פורסמה

בעתונות הפשרה שהושגה, ואשר בה החברה הזאת, בכתב, באישור בית-המשפט, לקחת את

הכל בחזרה. החברה הזאת הגישה את התביעה כנראה מתוך כוונה או לעכב את זה או

לסחוט את הזכיה. אני משתמש במלה "לסחוט" ואני עומד מאחורי מה שאני אומר.
הענין הסתיים בפשרה הבאה
החברה הודיעה שלא היה פגם במיכרז: החברה הודיעה

בדיון עצמו שהיא מוכנה מיד לבטל ולמחוק את תביעתה ואת כל הצווים הזמניים, וזה

תמורת תשלום שכר הטירחה לעורך הדין שלה והוצאות הכנת המיכרז. היא לא זכתה בשום

דבר. בתנאים כאלה לא היה טעם למשוך את זה עוד, לעכב את כל הפרוייקט הזה, עם

ערעור לבית-המשפט העליון, ובסופו של דבר לקבל את אותו פסק-דין.

עוזי לנדאו;

זה משחק פוקר. חברה שהיתה רוצה לתבוע אתכם על זה, היתה צריכה להשליש כסף

או ערבות על כך שאת הנזק של הפרוייקט שמתעכב בגלל התביעה שלה היא היתה משלמת,

אם התביעה שלה היתה נכשלת. נכון?



משה הורביץ;

כאן משחק הפוקר הזה פעל גם לטובתה. כאשר היא הגישה את התביעה, השופט לא

ידע למעשה את הסכום של הנושא. הסכום הוא למעלה מ-20 מיליון דולר. על למעלה

מ-20 מיליון דולר, בית-המשפט נתן לה ערבות, במעמד צד אחד, כשאנחנו לא היינו

שם, של 100 אלף שקלים.

עוזי לנדאו;

אני מניח שזה בשלבים המקדמיים. אבל כשהייתם נכנסים להתדיינות העיקרית,

ברור לגמרי שעיכוב של פרוייקט שההיקף שלו בשלב הראשון הוא חצי מיליארד דולר,

ובשלב השני 350 מיליון דולר נוספים, כל חודש של עיכוב בגלל המשפט היו השופטים

משיתים על כתפי החברה.

השאלה שלי פשוטה. היו טענות קשות מאד, כפי שהתפרסמו בעתונות, לגבי הדרך

שבה עשיתם את המיכרז, לגבי העובדה שבלילה האחרון שיניתם את הקריטריון שלפיו

בחרתם את האנשים.

מוטי דבי;

לא.

עוזי לנדאו;

כך זה התפרסם. אם אתם כל כך בטוחים בדרך הסלולה שבה הלכתם, למה אתם

מוכנים להיכנס לפשרה עם חברה שגם עליה יש נטל הוכחה כבד ומחיר כבד שהיא צריכה

לשלם, אם היא נכשלת.

מוטי דבי;

ברגע כזה אתה צריך החלטה של מפקד, אתה צריך להחליט אם אתה הולך קדימה או

נתקע. אני רוצה להודיע חד-משמעית בפני כל הפורום הזה שלא היה שום דבר פגום

בתהליך הזה, מתחילתו ועד סופו.

מבקרת המדינה מרים בו-פורת;

אילו התנאים שניתנו לאחר מעשה היו בתוך המיכרז - -

מוטי דבי;

הכל היה בתוך המיכרז.

משה הורביץ;

לא היו תנאים לאחר מעשה, כי היתה פשרה. הבעיה היא שלאור התשובה שלנו,

ביום הדיון, התובע ביקש להתפשר. לא רשות שדות התעופה ביקשה להתפשר. יגאל

ארנון, בא-כוח התובע, אמר שהוא מוכן שלא ניכנס לבית-המשפט, ושהוא מוכן מיד

למהוק את התביעה, לאחר שהוא קרא את התצהירים שלנו. לא היו שום שינויים לאחר

מכן. כל השינויים הם פבריקציה שלו כדי להעמיד את זה בצורה כזאת.



עוזי לנדאו;

מה שאומרים כאן הוא שהיה כאן נסיון לסחיטה, ושזאת פבריקציה של יגאל ארנון

וכו'.

מוטי דבי;

זה בדיוק כך. חבר-הכנסת לנדאו, אני אומר לך באופן פורמלי, זה בדיוק כך.

ואני כמנכ"ל הייתי צריך להחליט האם להמשיך במשחק הנבזי הזה, למשוך את

הפרוייקט, וכל חודש דחיה זח שנה דחיה בפרוייקט, או לשלם 150 אלף דולר. החלטתי

לשלם את ה-150 אלף דולר, בתנאי שיהיה כתוב שאנחנו זכאים ונקיים בענין הזה. היה

שווה לי לשלם את ה-150 אלף דולר, בתנאי שאני רץ עם הפרוייקט של טרמינל 2000,

ושעורך-הדין הזה לא ישחק אתנו עוד כמה חודשים ויעכב את כל הענין.

יחיאל אמיתי;

בפסק-הדין של בית-המשפט יש קביעה חד-משמעית ונמרצת שלא היה כל פגם בהגשת

המשפט.

אריה דוידזון;

אני רוצה להגיד שענין הטרמינל עדיין לא בוקר. יגיע זמנו.

אם לחזור לנושא של המסעדות, בדצמבר 1989, כשפורסם המיכרז והקבלנים פנו,

כל הקבלנים - יש לי מסמכים לפחות לגבי שנים מהם - טענו שלוח הזמנים שהוקצה להם

איננו ריאלי, כולל הקבלן שזכה בסופו של דבר במיכרז. ב-8 בינואר 1990 הרשות

ענתה להם שאתה תנאי המיכרז, אלה לוחות הזמנים, במועד הזה והזה צריך לגמור את

בניית המסעדה ולהפעיל אותה ב-1 באפריל. לאחר שניתנה התשובה הזאת לקבלנים, ב-16

בינואר 1990 החליטה ועדת הנכסים ש"הרשות מתחשבת בעיכוב שנוצר בגלל המיכרזים

החווזרים, ובהתאם למסמך אשר הופץ למשתתפים בסיור הקבלנים, ייקבע המועד לסיום

העבודות עד ה-15.6.90", כלומר חודשיים וחצי מעבר למה שנקבע במסמכים המקוריים.

והפריבילגיה הזאת ניתנה רק לקבלן שזכה. מעבר לזה, גם בלוח הזמנים הזה הוא לא

עמד, והמסעדה הופעלה שנה או שנה וחצי מאוחר יותר.

בעמי 881 אנחנו מסכמים ואומרים; "מהאמור לעיל עולה שהתנאים שבהם נמסרה

למפעיל א' הזכות להפעיל את המסעדה לא תאמו את תנאי המיכרז. אפשר שגם אחרים היו

ניגשים למיכרז אילו ידעו מראש שאלה התנאים. השתלשלות הענינים והעובדות

המצטברות מעלות גם את החשש שמא הוטה המיכרז במכוון לטובתו של מפעיל א'. מבקר

המדינה רואה בחומרה רבה התנהגות כזאת מצד הרשות, התנהגות שיש בה משום פגיעה

בטוהר המידות".

היו"ר דוד מגן;

אני רוצה להוסיף שהרושם שלי מתחזק, כי כנראה שבאחד השלבים אמרתם שבמהלך

הסיור הודעתם את זה לכל היתר, משרד מבקר המדינה ביקש לקבל מכם מסמך בענין הזה,

ולא קיבל.

אריה דוידזון;

לגבי המזנון שמפעיל אי הפעיל, בעמי 882 כתוב; "תנאי ההרשאה להפעלת

המזנון, כפי שאושרו במועצה, נקבעו בחוזה שנחתם עם מפעיל אי במאי 1990. בחוזה

נקבעו דמי ההרשאה בשיעור 10%, לעומת 25% מהפדיון ששילם המפעיל הקודם של המזנון

(מפעיל בי). יצויין שבמרס 1990ע, לאחר שהרשות הציעה למפעיל אי את תנאי הפעלת

המזנון כפי שאישרה המועצה, אך לפני שהיה קיבול מצדו, פנה מפעיל מסעדת העובדים



של הרשות והציע להפעיל את המזנון ולשלם רמי הרשאה בשיעור 20% מהפדיון. מהאמור

לעיל עולה כי הרשות לא עשתה את כל מה שביכולתה כדי להבטיה שהכנסותיה מהמזנון

יהיו המרביות שאפשר להשיג". יוצא שגם היתה כאן הנחה בלוח הזמנים, וגם היתה

הנחה בדמי ההפעלה שהקבלן אמור היה לשלם לרשות.

רינה פאר;

מאחר שהנושא של לוו; הזמנים לביצוע הוא ירידה לפרטי פרטים, ומטבע הדברים

המנכ"ל אינו מצוי בחם, אני רוצח להתייחס לנושא הזה, התשובה שניתנה על-ידי

היחידה המבוקרת היא שההודעה שהרשות תהיה מוכנה לדחות את המועד להשלמת הבניה של

המסעדה החדשה, להבדיל מהמועד של תחילת השירות במסעדה החדשה, הופיעה במפורש כבר

במסמכי המיכרז השני. וחאסמכתה היא סעיף 3 לסיכום הסיור שנערך ב-30 באוקטובר,

שבו נאמר שהרשות תסייע כמיטב יכולתה לקבלת היתר הבניה ורשיון העסק. תשלום דמי

השימוש ודמי ההרשאה לרש"ת - מיום 1 באפריל 1990 או מיום קבלת הרשיונות, ובתנאי

שהעיכוב, אם יהיה, לא ייגרם באשמה או ברשלנות של הזוכה. כלומר, אם יהיה עיכוב

שאינו תלוי במפעיל לענין השגת רשיונות הבניה והשלמת המבנה, אזי תשלום דמי

ההרשאה והתחלת ההפעלה יידחו בהתאם. סיכום סיור זה הפך לחלק בלתי נפרד ממסמכי

מיכרז 10/89, אשר הפכו כולם מאוחר יותר לחלק ממסמכי חמיכרז השלישי, 13/89.

בסיכום הסיור למציעים שנערך במסגרת מיכרז 13/89, שזה המיכרז השלישי נשוא

הביקורת, בתאריך 27 בדצמבר 1989, אשר סיכום הימנו הופץ לכל המשתתפים ביום 28

בדצמבר 1989, היתה התייחסות מפורשת לכך שמסמכי מיכרז 10/89, קרי השני, הינם

הבסיס. לכן טענת היחידה היא שכאשר ענה מר עוזי שיש, הממונה על מסחר ונכסים,

לחברה המלינה שפנתה והתלוננה בענין לוח הזמנים, זו חברת לוי'ס שפנתה ב-8

בינואר 1990

היו"ר דוד מגן;

במקרה הזה הזוכה היתה חברת א-פרופו?

רינה פאר;

היא לא היתה הזוכה. זי החברה היחידה שהגישה הצעה. החברה השניה לא הגישה

כלל הצעה.

היו"ר דוד מגן;

חברת א-פרופו לא זכתה במיכרז, אבל היא זכתה מן ההפקר.

רינה פאר;

השאלה היתה שאילו העובדה שרשות שדות התעופה תאפשר דחיה במועד של השלמת

המבנה היתה ידועה לחברה השניה, היא היתה גורמת לכך שאף אותה חברה תגיש הצעה.

זו הביקורת. וזאת התשובה של היחידה, שאומרת שלמעשה גם החברה שהתלוננה, שהיתה

בסיור הקבלנים, היתה מודעת לאפשרות שאם יחול עיכוב בגלל חוסר אפשרות לקבל את

הרשיונות וההיתרים, כי אז הרשות תאריך את המועד. האינפורמציה הזאת היתה גלויה

לכולם למן המיכרז השני, כי המיכרזים הפכו כולם, אן-בלוק, חלק מהמיכרז השלישי.

ולפיכך אותה אינפורמציה היתה ידועה לכולם. אלא שאותה חברת לוי'ס בחרה שלא

להגיש הצעה. ואגב, התלונה, מבחינת סמיכות הפרשיות, אם אינני טועה, ההעברה היתה

יום לפני הגשת המסמך.

היו"ר דוד מגן;

מאיזה מסמך את קוראת? האם זה תזכיר שחובר אחרי חביקורת?



רינה פאר;

לא. זו תשובה שלי בשם המערכת לגבי שרה הרשקו, שמתבססת על תשובה של היחידה

המבוקרת. זו התשובה שאני קיבלתי מהיהידה המבוקרת שלנו בתגובה לטיוטת הדו"ח.

היו"ר דוד מגן;

אני מניח שהבקשה של משרד מבקר המדינה היתה פשוטה מאד, האם הודעתם על

שינוי התנאים לכל הנוגעים בדבר. זה מקובל, בוודאי ברשות ציבורית כמו רשות שדות
התעופה, שמוציאים מסמך ואומרים
ביום זה וזה שלהנו, עידכנו, העברנו את

האינפורמציה לכולם, תוך שמירת העקרון של שוויון.

רינה פאר;

זו היתה התשובה של היחידה המבוקרת, שלמעשה הנושא היה ידוע עוד מהמיכרז

השני.

רענן כהן;

אנחנו לא מצליחים להבין את הענין הזה, אם זה עבר או לא עבר, נמסר או לא

נמסר.

מוטי דבי;

אני חושב שבכל זאת צריך להתמקד במה שנעשה לגבי העתיד. אני לא במצב שאני

יכול לתת תשובות לכל דבר שקרה, לכן אני מציע להתמקד בעתיד. כי מה בעצם תפקיד

הביקורת?

היו"ר דוד מגן;

בהערות שר הכלכלה והתכנון אני קורא ש"המנהל הכללי של רשות שדות התעופה

הודיע כי ינקוט את כל האמצעים לאכיפת הנהלים וההוראות למניעת העדפות פסולות,

והוא משוכנע כי גם בעבר לא היו הפרות בענין הזה". גם אני רוצה להיות משוכנע

בכך.

מוטי דבי;

אמרתי שאני משוכנע שלא היו הפרות שהיתה בהן פגיעה בטוהר המידות, עד כמה

שאני יכול להבין, המלים פגיעה בטוהר המידות מופיעות ברישה של הפרק הזה, בריכוז

המימצאים. אני משוכנע שלא היתה פגיעה בטוהר המידות. יכול להיות שהיתה אזלת יד.

אני יכול רק לומר את הרגשתי בענין הזה. אבל כפי שאמרתי, צריך להסתכל קדימה,

ולכן עבודת הביקורת היא חשובה מאד, זו מטרתה, להגיד לנו ולאחרים מה צריך לעשות

בהמשך.

אני רוצה להתייחס להחלטה של ועדת השרים לתיאום ומינהל, בעקבות הדיון

שקיימה. בין השאר נאמר בה; לענין תהליך הבחירה של בעל ההרשאה, בוטלה ועדת

הנכסים במתכונתה הקודמת והוקמה ועדת מיכרזים מרכזית אחת.

היו"ר דוד מגן;

מה עם השטח של 75 המ"ר?
מוטי דבי
הם נקטמו, הם עכשיו בתהליך של קטימה.

היו"ר דוד מגן;

מה פירוש בתהליך של קטימה? המסעדה קיימת?

מוטי דבי;

המסעדה קיימת, ואנחנו אמרנו במפורש שנקטום הלק ממנה כדי לחבר את אולם

מקבלי הפנים עם האולם הציבורי. אין ויתור בענין הזה.

היו"ר דוד מגן;

כלומר היום השטח הזה איננו בשימוש המסעדה.

שאול חזן;

לא. זה נלקח ממנה. תוך חודש יחתכו מהמסעדה את הקטע שהוא נשוא הביקורת.

הקיצוץ של השטה הזה נחוץ כדי לחבר בין אולם מקבלי הפנים לבין האולם הציבורי.

השלמנו את אולם מקבלי הפנים, הוא ייפתח בעוד כחודש. עכשיו עברנו לקטע של התפר

בין שני האולמות. במסגרת עבודות החיבור בין שני האולמות יהיה צורך לחתוך את

הקטע מהמסעדה, כדי לאפשר את החיבור הזה.

אריה דוידזון;

אני מבקש להתייחס לדבריה של הגב' פאר, המבקרת הפנימית של הרשות. אני

מחזיק בידי מכתב או סיכום של סיור מיכרז 13/89 שהתקיים ב-27.12.89. יש כאן

מספר פרטים, אבל בוודאי לא ענין הדחיה בלוח הזמנים.

רינה פאר;

לא. אבל היתה התייחסות לזה שמסמכי מיכרז 10/89 מהווים חלק ממסמכי מיכרז

13/89.

אריה דוידזוו;

מענין שלאחר אותו סיור ואותו מכתב מצאו לנכון הזוכים במיכרז אחר כך, חברת

א-פרופו ושותפים נוספים, חתומים פה בן-חור ואחרים, להפנות את תשומת לב הרשות

ללוח הזמנים הקצר. זה היה ב-8 בינואר 1990. עוד קודם לכן, בסוף דצמבר 1989,

פנה לוי'ס, שלא זכה, במכתב שבו הוא טוען שלוח הזמנים הוא בלתי אפשרי, כל זה

היה אחרי הסיור. כלומר אם היה ברור להם שיש דחיה, בוודאי לא היו מתייחסים לזה.

על כך יש התשובה של הרשות מ-10 בינואר, שבה עוזי שיש הודיע להם שתנאי המיכרז

הם כפי שנקבעו וכו'.

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

זה ממש סותר את הדברים.

אריה דוידזון;

זה סותר את הדברים. כל המסמכים נמצאים בידינו.



היו"ר דוד מגן;

גב' פאר, אנחנו לא מנהלים ישיבות רק כדי לשאול שאלות ולקבל תשובות, ולא

חשוב מה מהות התשובות, ולהמשיך הלאה. ויש מקום לדאגה במיוחד כאשר נותנים

תשובות לא נכונות. אינני יודע מי זו בדיוק היחידה. אבל אם זו תשובת היחידה, זו

תשובה שנראית בעליל כתשובה לא אמיתית, לכן אני מבקש ממך שתבדקי את הדברים

לפרטי פרטים, ואולי תגיעו למסקנה שאתם צריכים להסיק מסקנות כלפי אותה יחידה או

כלפי מי שהעביר לך את האינפורמציה הזאת, שהיא בפירוש לא נראית לנו.

רענן כהן;

יש מצב הרבה יותר חמור. ברגע שיש יחידת ביקורת פנימית במערכת הזאת, כל

הדברים האלה חייבים להיות לנגד עיניה של אותה יחידה, כדי לראות את הדברים לפני

שהם קורים. כאן אני רואה שזה לא יושם, זה לא הגיע ליחידה.

מוטי דבי;

אני רוצה לומר שהגב' פאר היא מבקרת חדשה, היא לא היתה בתקופת הביקורת.
היו"ר דוד מגן
מי שהעביר עכשיו את התשובות לגבי פאר כדי לעדכן את הוועדה, האם זה אותו

גורם שהיה מעורב בתהליכי המיכרז באותה תקופה? האם זה אותו איש?

מוטי דבי;

עוזי שיש שהיה מעורב בזה, כבר איננו ברשות. חלק מהאנשים התחלפו, חלק כבר

אינם ברשות. לגבי אלה שעדיין נמצאים ברשות, צריך ללכת אחורה ולנסות לשחזר.

רענן כהן;

אני לא יכול להיות רגוע. כחבר הוועדה לעניני ביקורת המדינה לא יכול לעבור

לסדר היום על הדברים שקרו ברשות, שאנחנו שומעים עליהם כאן וקוראים עליהם

בדו"ח. אני חוזר על בקשתי. אתם אינכם יכולים לתת לנו את כל התשובות, שהרי לא

הייתם אחראים לדברים כשהם קרו. לכן אני מציע לזמן לכאן את האנשים שהיו אחראים

לנושאים האלה, להציג להם את השאלות ולהתעמת אתם.

ברוך בן-דב;

הם כבר לא עובדי המדינה. הם אנשי פרטיים היום.

היו"ר דוד מגן;

יש לנו סמכויות להזמין לכאן כל אדם, זולת הנשיא וזולת שופט.

רענן כהן;

בביקורת עלו דברים קשים. ולכן בנושא החמור הזה אני רוצה להתעמת עם האנשים

שחיו אחראים עליו באותה תקופה.



מוטי דבי;

אני רוצה לחזור להחלטה של ועדת השרים לתיאום ומינהל. בסעיף בי נאמר:

"לענין העמדת השטח לרשות מפעיל אי וכן השתתפות בהקמת המסעדה ללא פיקוח, הודיע

מנכ"ל הרשות כי מתבצעת עתה בדיקה מקיפה שבעקבותיה יגובש נוהל לענין תיאום בין-

הטיבות הרשות בפרוייקטים משולבים של מסחר ובניה. התהליך יסתיים ב-30.10.94".

וכפי ששמעתם, אנחנו מסיימים בימים הקרובים את ענין הקיטום של ה-75 מ"ר. לגבי

התיאום בין החטיבות, זה נוהל שאני מגבש כדי לסכם את כל הענין של העבודה בין

החטיבות. כי לפני כן חטיבת המסחר הובילה קו מסויים, חטיבת הנדסה הובילה קו

מסויים, והדברים לא היו מתואמים עד הסוף.

לגבי סעיף גי, לענין ההתחשבנות עם בעל ההרשאה - כתוצאה מהביקורת שונתה

כבר שיטת העבודה באגף התקבולים ומתקיים מעקב צמוד אחר הסעיפים הכספיים של

ההתקשרות עם בעל ההרשאה.

בסוף נאמר שהמנהל הכללי של רשות שדות התעופה הודיע גם כי ינקוט בכל

האמצעים לאכיפת הנהלים וההוראות למניעת העדפות פסולות. וכמו שאמרתי, אני

משוכנע שגם בעבר לא היו הפרות בענין הזה, כלומר לא היתה פגיעה בטוהר המידות.

אני משוכנע בכך, אלא אם כן נעשו דברים שאינני יודע עליהם.

היושב-ראש העביר אלי שני מסמכים. אכן אני התמניתי להיות יושב-ראש ועדה

בקשר לענין של המסעדה. הוועדה הזאת קבעה שהשטח הכולל של המסעדה לא יעלה על 150

מ"ר, יהיו בה 100 מקומות ישיבה, 70 מ"ר של שטחים עורפיים, מחסנים, ועוד 10 מ"ר

לשינוע אשפה. הוועדה המליצה לקבל את זה.

המסמך השני הוא מכתב מ-25.3.91. נאמר בו שבהתאם לדרישת הרשות יקוטמו 50

מ"ר של בר המשקאות בפינה המזרחית, וכן 30 מ"ר במשולש הצמוד. זה פחות או יותר

גודל הקיטום. תוגש תכנית תוך 30 יום. נאמר שהרשות תקצה לחברת א-פרופו, עד גמר

הפרוייקט של אולם מקבלי הפנים, שטח חליפי של 80 מ"ר בתוך אולם מקבלי הפנים.

אתם יודעים שאולם מקבלי הפנים עוד לא נבנה. היתה הבטחה שהם מוותרים על מסעדת

הפטיו שהיתה בצד השני של הטרמינל, שהיום יש שם מרפאה וכיו"ב. אמרנו להם שאם

אנחנו לא יכולים לתת להם מסעדה בתוך אולם מקבלי הפנים, משום שלקחנו מהם שטחים

של מסעדות, נתנו להם את המסעדה שנמצאת בחזית הטרמינל. וכרגע הם מפעילים גם את

המסעדה בחזית הטרמינל וגם את המסעדה השניה.

רענן כהן;

אני רוצה לבקש שההנחיות והנהלים החדשים שהמנכ"ל דיבר עליהם יועברו לוועדה

לעניני ביקורת המדינה.

מוטי דבי;

אעביר אליכם את הנהלים החדשים שהוצאנו. אעביר אליכם גם את הרכב ועדת

המיכרזים, מהי ועדת המיכרזים המרכזית וכו'. אגב, בתחילת הדרך, כשהלכנו לאולם

מקבלי הפנים, חשבנו שאנחנו הולכים לשתי קומות. בעקבות זה התעכבו כל העבודות.

אבל שינינו את זה, היום זו רק קומה אחת. כלומר היו תהליכים פנימיים בתוך הרשות

שעיכבו את הענין. לכן היום אנחנו נמצאים במצב שאולם מקבלי הפנים, העבודה בו

תסתיים תוך חודש, הקיטום מתבצע עכשיו הלכה למעשה, וכרגע החברה מפעילה את שתי

המסעדות. אגב, אני רוצה לומר שאין תלונות של הנוסעים על השירות.החברה עושה

עבודה טובה. זו נחמה פורתא.



מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

אני הייתי רוצה להפנות עוד פעם לענין ה-45 מ"ר, שהפכו עכשיו ל-75 מ"ר,

ושכנגדם נתנו 210 מ"ר. האם נכון שמתוך ה-45 מ"ר, 30 מ"ר בכלל לא היו במסגרת

ההסכם? בעמ' 884 כתוב: "מן התיאור לעיל עולה כי למפעיל אי ניתן שטח חלופי של

210 מ"ר לבניית בית הקפה כפיצוי על גריעת 45 מ"ר, שרובם לא נכללו במסמכי

המיכרז". "רובם" זה 30 מ"ר. כלומר תמורת ה-15 מ"ר נותנים 210 מ"ר. לשם מה?

לבניית בית קפה. איך אפשר להסביר את זה? ואיך אפשר להסביר עכשיו כמה נחמד הצד

השני שהוא מסכים שיגרעו 75 מ"ר במקום 45?

מוטי דבי;

אני יכול לומר, ממת שקורה כרגע בשטח, ששטח המסעדה שניתן להם כשטח חלופי

לשטח הזה, מבחינה כלכלית היום איננו נותן להם תשובה ומענה למה שהיה להם קודם.

אריה דוידזון;

האם נעשתה הערכה מוסמכת על-ידי שמאי, של השטח שהוא ויתר עליו לעומת השטח

שהוא קיבל?

מוטי דבי;

לא נעשתה וגם לא צריכה להיעשות. למה צריך לעשות הערכה?

שאול חזן;

הרשות מוסיפה מעת לעת שטחים לבעלי זכיון, לפי צרכים תיפעוליים, וגובה מהם

תמורה מלאה לפי התעריפים של הרשות. הוספנו גם למזנון למעלה, לבר שישנו שם, עוד

כמה עשרות מטרים, כדי לתת שירות לנוסעים. ובתמורה אנחנו גובים דמי שכירות, דמי

אחזקה, דמי מיזוג וכל כגת שמתחייב. בנהלים של הרשות נקבע איך אנחנו מוסיפים

שטחים לבעלי זכיון. וזה נעשה מעת לעת לכל בעלי הזכיון, ללא שום קושי. אנחנו לא

רואים בזה שמוסיפים 30 מ"ר לבעל מסעדה או לבעל חנות איזה דבר חריג. עושים את

זה. אם אפשר לתת לחנות ספרים עוד 30-20 מ"ר, אנחנו מוסיפים וגובים את מה שצריך

לגבות מהם.

היו"ר דוד מגן;

אין שום בעיה, אם זה חלק מהמיכרז.

שאול חזן;

גם אם זה לא חלק מהמיכרז.

מוטי דבי;

אם אני מגיע למסקנה שחנות כלשהי זקוקה ל-10 מ"ר כדי להעלות את רמת השירות

שלה, ואני יכול לתת לה את 10 המ"ר האלה, האם אני אצא למיכרז על 10 מ"ר?

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

לא. אבל פה נתת 30 מ"ר. אחר כך יצא שהייתם זקוקים ל-45 מ"ר. כלומר קיבלת

חזרה את מה שנתת, ועוד 15 מ"ר. ותמורת זה נתתם הרבה יותר.



מוטי דבי;

זה לא עובד כך, מטר מול מטר.
מבקרת המדינה מרים בן-פורת
יש כאן רושם מצטבר. זה לא ענין של לפרוט לפרוטות. ה-45 מ"ר הם לא בדיוק

45 מ"ר, אלא בעצם 15 מ"ר, ו-30 מ"ר שאילו לא היו דרושים לבם הייתם נותנים אותם

ביד נדיבה. אינני מדברת על כך אם זה מקובל או לא. אז כנגד ה-15 מ"ר הנוספים

נותנים 210 מ"ר לבניית בית קפה, ולא עושים שום תחשיב. לא נמצא תחשיב, לרבות

הערכת שמאי, המצדיק את התנאים המופלגים האלה שניתנו למפעיל אי, לעומת ההערכה

של הנזק שנגרם לו, אם נגרם נזק כזה. בעצם הוא נותן לכם רק 15 מ"ר. אז כנגד זה

נותנים לו בית קפה של 210 מ"ר? יש לזה טעם לא טוב.

מוטי דבי;

אינני יכול לומר מעבר למה שאמרתי.

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

ואדוני אומר שבשום פנים לא היתה כאן פגיעה בטוהר המידות.

מוטי דבי;

אני חושב כך. אני רוצה להאמין שהאנשים ברשות לא עשו זאת בעד בצע כסף.

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

גם אנחנו.

מוטי דבי;

ותרשי לי לתת הגנה לעובדי הרשות.

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

עד לגבול מסויים זה בסדר גמור. אנחנו גם כן לא מחפשים את הרע. אם אנחנו

מוצאים אותו, אנחנו שוקלים היטב. אבל כאן הרושם המצטבר הוא קשה.
שאול חזן
אני מבקש להוסיף עוד משהו. בענין הזה נשמט הנושא של החזרת מסעדת הפטיו

שהיתה על המדרכה, היכן שהיום הורחב אולם .TWAהמסעדה הזאת היתה הומה אדם, היא

היתה מאד רווחית למפעיליה, ואנחנו ביקשנו מהם לפנות אותה. חלק מה-200 מ"ר הוא

עבור פינוי המסעדה הזאת, שבכלל לא נדונה בדו"ח המבקר. אי אפשר להתעלם מזה. זו

היתה מסעדה הומה אדם, בעוד שאת המסעדה החדשה הם שוקלים אפילו להחזיר לנו. כך

שמבחינתו של המפעיל לא נעשתה עיסקה טובה בהחזרתה של המסעדה הקודמת ובניית

מסעדה חדשה.

מבקרת המדינה מרים בן-פורת;

את ה-70 מ"ר כדי להעמיד שולחנות נתתם ביד נדיבה. כך כתוב בעמ' 883: "דמי

ההרשאה בשיעור %10 מהפדיון שנקבעו למפעיל אי היו נמוכים מדמי ההרשאה שנתקבלו



ממפעיל ב', שהיו כאמור בשיעור של 25% מהפדיון. למפעיל אי אושר להעמיד שולחנות

בשטח של כ-70 מ"ר ברחבת מקבלי הפנים, ועד ספטמבר 1993 לא דרשה ממנו הרשות

תשלום בעד השימוש בשטח זה".

מוטי דבי;

הליקוי הזה תוקן.

היו"ר דוד מגן;

חברי הוועדה, כעשר דקות לפני פתיחת הישיבה הודיע לי מזכיר הוועדה ששר

התחבורה לא יבוא לדיון. התגובה הראשונה שלי היתה לבטל את הישיבה הזאת. אלא

שנמסר לי שמבקר המדינה נמצאת כבר בבנין. משום הכבוד ומשום שאני חס על זמנה

היקר אמרתי שאם כך נקיים בכל זאת את הישיבה.

אנחנו יודעים על כמה משרדים, כמו משרד התעשיה והמסחר ומשרדים אחרים,

שלפני שאנשיהם מגיעים לו ועדה לעניני ביקורת המדינה, הם יושבים בינם לבין עצמם,

ומכינים את התשובות שלהם לביקורת. וכשהתשובות אינן מספקות, הם מתבקשים לחזור

ולתת תשובות מספקות. לעתים הם מבקשים דחיה, מבקשים להתכונן, כדי לבוא לכאן עם

תשובות שצריכות להניח את דעתה של הוועדה. אני מצטער לומר שחלק לא מבוטל

מהתשובות שקיבלנו היום אינן מניחות את הדעת.

בתחילת הישיבה אמרתי שמיד אחרי הישיבה אני אבדוק מדוע השר ויושב-ראש

הרשות לא הגיעו. אמרתי גם באילו פעולות אנקוט, בהתאם לתשובה.

בכל מקרה, הדיון בשני הסעיפים האלה לא תם. שמענו את הדברים, לא השלמנו את

הדיון. אני אבקש את ההתייחסות המפורשת של שר התחבורה לדברים. שר התחבורה יכול

להציע לי לקיים עוד דיון, ולהזמין את המנכ"ל לשעבר וגורמים אחרים. אנחנו רוצים

לקבל תשובות שיניחו את דעתנו. אני רוצה לקוות שרשות שדות התעופה מתנהלת בצורה

אחרת מכפי שעולה מן הדו"ח הזה.

עוזי לנדאו;

האם המשך הדיון בנושא הזה יהיה עם שר התחבורה?

היו"ר דוד מגן;

אני אדבר אתו ואשמע אותו. לא מן הנמנע שהוא יתן תשובה מפורטת בכתב לוועדה

ולמבקר, ואולי זה יניח את דעתנו. אינני יודע. קודם כל אני רוצה לבדוק למה הוא

לא הגיע. אם ההסבר לא יניח את דעתנו, אנחנו יכולים להשתמש בסעיף 18א(א).

המבקר הפנימי של משרד התחבורה מבקש לומר כמה דברים. בבקשה,

חגי ארז;

צריך לזכור שרשות שדות התעופה היא ישות משפטית עצמאית, יש לה מועצת

מנהלים, יחידת ביקורת, ועדת ביקורת. השר נועץ אתי באשר לשני הדו"חות האלה.

הדו"חות האלה אינם בתחום אחריותו המיניסטריאלית הישירה של שר התחבורה.

היו"ר דוד מגן;

נכון, הם אינם באחריותו הישירה, אבל זה בתחום אחריותו המיניסטריאלית.
חגי ארז
הם אינם עוסקים ישירות במדיניות של משרד התחבורה, אלא באופן הניהול

הפנימי או בתרבות הניהול של מועצת המנהלים של רשות שדות התעופה, בבלמים

ובמאזנים של מועצת המנהלים של הרשות. לשר אין שום עמדה בזה, הוא אינו מתערב

בתהליכי הניהול הפנימי של רשות שדות התעופה.

עם זאת, לאחר שהצגתי את זה בפניו, אני יודע שהשר חיפש את יושב-ראש הוועדה

ואת חבר-הכנסת דן תיכון כדי להבהיר למה הוא אינו יכול להביע שום עמדה בשתי

הסוגיות האלה, כי זה לא בתחום של מדיניות המשרד ולא בתחום של מדיניות התעופה.

רענן כהן;

מי ממנה את יושב-ראש הרשות?

חגי ארז;

עובדה היא שהיום משרד התחבורה אינו מתבקש להתייחס לדו"חות ביקורת המבוצעת

בחברות ממשלתיות. מבקר המשרד אינו מקיים ביקורת על רשות שדות התעופה.

היו"ר דוד מגן;

יש הצעה שלי לתיקון החוק, זה נמצא בהליך חקיקה, ואני מקווה שבמהלך החורף

זה יסתיים.
חגי ארז
בכל אופן, כרגע אנחנו לא נדרשים ואנחנו גם נמנעים מלבקש, על פי חוק, לקבל

מרשות שדות התעופה התייחסויות לדו"חות ביקורת פנימית על החברות - - -
היו"ר דוד מגן
אני מעריך שהחוק יתוקן, ובקרוב מאד.



3. בקשת חוות דעת ממבקר המדינה בנושא סירבול בביקורת דרכונים בנתב"ג

(הצעת יושב-ראש הוועדה)
היו"ר דוד מגן
אנחנו עוברים לסעיף השלישי בסדר היום. מר דבי, מה זה בקרי דרכונים,

מסייעים לשוטרים?

מוטי דבי;

לדאבוני הרב, בנמל התעופה בן-גוריון, משטרת ישראל ומשרד הפנים אינם עונים

על צרכי השירות, הם אינם מציבים את ביקורת הגבולות בהתאם לשירות הדרוש למספר

הנוסעים. לכן אנחנו, לדאבוני הרב - כי נושא ביקורת הגבולות איננו באחריותו

ואיננו בסמכותי - אנחנו שוכרים עובדי קבלן, ונותנים אותם למשטרה כדי להגדיל את

תקן כוה האדם שלא הוגדל מאז 1987. ולהיפך. ב-1987 תקן בקרי הגבולות בנמל

התעופה בן-גוריון היה 135 אנשים. ב-1994, כשהתנועה הוכפלה, והיום מדובר על 6

מיליון נוסעים, תקן בקרי הגבולות הוא 99, זו הפקרות. שיקומו האנשים האלה יום

אחד ויגידו שהם לא יכולים לטפל בענין הזה. אבל אי אפשר שהאחריות תהיה שלהם

והסמכות תהיה של מישהו אחר.

לכן, לגבי השאלה של היושב-ראש, אנחנו מסייעים כדי להקל על הנוסעים. ואני

מוכרח לומר שבימים האחרונים המצב קשה מאד. וזה לא רק בנתב"ג, אלא גם בשדה

התעופה עובדה, גם באילת וגם במקומות אחרים.
היוייר דוד מגן
לפי הפרסומים בעתונות, בעובדה מחכים שלוש שעות. ואנחנו מצפים שהתיירים

האלה יחזרו אלינו שוב.

מוטי דבי;

נכון. הענין הוא באחריות של משטרת ישראל, אבל היא לא מבוצעת.

אני רוצה להזכיר שב-20.5.92 היה סיכום ביניים בנושא של ביקורת הגבולות,

של יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת, יהושע מצא. היתה ישיבה בהשתתפות מנכ"ל משרד

הפנים. אני רוצה לקרוא מתוך הנייר הזה; "בפגישה שקיים חבר-הכנסת יהושע מצא,

יושב-ראש ועדת הפנים, ובהשתתפות מנכ"ל משרד הפנים מר קלעג'י, מפכ"ל המשטרה

יעקב טרנר, מנכ"ל משרד המשטרה יעקב לפידות, מנכ"ל משרד התיירות אברהם רוזנטל,

מנכ"ל רשות שדות התעופה ברוך לוי, ויועצים ממשרדי הממשלה השונים, דנו הנוכחים

בנושא ביקורת הגבולות בנמל התעופה". בין השאר סוכם בפגישה הזאת כי ועדת הפנים

תתכנס ותקיים דיונים יסודיים מיד בראשית תקופתה של הכנסת השלוש-עשרה, על-מנת

להביא להסדר קבוע של מערכת תיפקוד משרדי הממשלה בנמל התעופה בן-גוריון, הן

מבחינת האחריות למערכת הבטחונית והן מבחינה תקציבית. עד לדיון המסכם יש להפנות

כבר את תשומת הלב למציאות היום, לפיה הנושא אינו מרוכז ביד אחת, מפוצל בידי

גורמים שונים, מצב שיכול לגרום לתוהו ובוהו, וכוי.

אני רוצה לומר כאן שהנושא של ביקורת הגבולות הוא באחריות של משטרת ישראל

ומשרד הפנים, אבל הוא אינו פועל כשורה.



היו"ר דוד מגן;

אני רוצה להציע הצעה. מחר לפני הצהרים יש לנו ישיבה של הוועדה. אני יודע

שמבקרת המדינה עסוקה מחר בשעה עשר. אני מציע שאנחנו בכל זאת נקיים ישיבה

בהשתתפות אחד הנציגים של מבקרת המדינה. ואני אבקש לזמן באופן דחוף את מנכ"ל

משרד הפנים ומנכ"ל משרד המשטרה, ונמשיך את הדיון בסעיף הזה. הנושא הזה צריך

להיפתר. נראה לי שיש כאן ריב בין שתי רשויות, וצריך לפתור את זה. אני מבקש שגם

אנשי רשות שדות התעופה ישתתפו בדיון הזה, שיהיה מהר בשעה עשר.

תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:20}.

קוד המקור של הנתונים