ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 27/06/1994

אי-נקיטת צעדים משמעתיים נגד מנהל מחלקה בעיריה שהורשע באיומים

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 228

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שני, י"ח בתמוז התשנ"ד (27 ביוני 1994). שעה 12:40

נכחו;

חברי הוועדה; ד' מגן - היו"ר

ר' זאבי

ש' יהלום

רי נחמן

מוזמנים; י' הורביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

י' ברוס - ראש עירית יבנה

די בן-הרוש - סגן ומ"מ ראש עירית יבנה

שי כהן - סגן ראש העיר

י' כהן - מנהל כוח-אדם

עו"ד מי שחטר - יועץ משפטי של עירית יבנה

גבי אי שחטר

שי פרץ - יו"ר ועד העובדים

אי דווידי - חבר מועצת עירית יבנה

שי לוי - חבר כיועצת עירית יבנה

אי אבידן - יו"ר ועדת קליטה, עירית יבנה

גבי שי כהני - דוברת עירית יבנה

י י גוואטה - מתמחה בלשכה המשפטית, עירית יבנה

שי זינגר - משרד הפנים

מזכיר הוועדה; בי פרידנר

קצרנית; חי אלטמן

סדר-היום; אי-נקיטת צעדים משמעתיים נגד מנהל מחלקה בעיריה שהורשע באיומים.



אי-נקיטת צעדים משמעתיים נגד מנהל מחלקה בעיריה שהורשע באיומים

היו"ר ד' מגן;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה. הנושא שעל

סדר-יומנו הוא בקשה לחוות-דעת ממבקר המדינה בקשר לאי-נקיטת צעדים משמעתיים נגד

מנהל מחלקה בעיריה, שהורשע באיומים.

העניין הובא בפנינו אתמול על-ידי מזכיר הוועדה, היינה התייעצות לא פורמאלית עם

מבקר המדינה, והוחלט, על בסיס ההתייעצות הזאת, שהוועדה וזתכנס בדחיפות כדי לדון

בנושא.

שי יהלום;

לא הבנתי אם הדחיפות מאתמול להיום היתה בעקבות דרישה של מבקר המדינה.

היו"ר ד' מגן;

אתמול קיימתי התייעצות בעניין הזה עם מבקר המדינה, ובעקבות אותה התייעצות

הוחלט לזמן את הישיבה בדחיפות.

רשות הדיבור ליועץ המשפטי של עירית יבנה, עורך-דין משה שחטר.

מ' שחטר;

העובדות פשוטות מאד; עובד בעירית יבנה הורשע בעבירה של איומים - - -

שי יהלום;

העובד נמצא כאן?

מ' שחטר;

לא.

שי יהלום;

המאויימת נמצאת כאן?

מ' שחטר;

גם לא. איש לא הזמין אותה. מדובר, כאמור, על עובד בעירית יבנה שהורשע

בעבירה

של איומים כתוצאה מאהבה נכזבת, דבר שיכול לקרות לכל בן-אדם, בכל תפקיד, בכל עת.

הוא היה רווק, היא היתה רווקה, ובסיכומו של דבר העסק לא הסתדר. היא התלוננה

נגדו, ובין היתר היא האשימה אותו באיומים בנסיון לרצח. בית-המשפט מצא שאין ממש

בהאשמה הזאת, ומצא את אותו מנהל מחלקה אשם בהשמעת איומים שאם היא לא תחזור אליו,

הוא ימצא דרך להחזיר אותה אליו. אני חושב שכמעט כל בחור ובחורה שנפרדים משתמשים

בשפה הזאת.

בסיכומו-של-דבר אותו מנהל מחלקה בעיריה הורשע לפני שבועיים-שלושה-ארבעה,

וכרגע שמעתי שהוא עומד להגיש ערעור.



שי יהלום;

במה הוא הורשע?

מ' שחטר;

הוא הורשע באיומים.
שי יהלום
איזה סוג של איומים? רצח?

מ' שחטר;

סהיטה ואיומים שהיא תהזור אליו.

י י ברוס;

הוא שלח מכתבים עם תמונות של שניהם יחד לבני-המשפחה, היא טענה שבכלל לא היה

ביניהם שום דבר, טענתו לא התקבלה, וטענתה כן התקבלה. מדובר על משפחה קצת דתית,

הוא עצמו דתי - - -
שי יהלום
העובדת עצמה ממשיכה לעבוד באותה מחלקה?
מ' שחטר
לא. היא עובדת במחלקה אחרת.
היו"ר ד' מגן
סדר-הישיבה יהיה כזה; עורך-דין שחטר יציג את העניין בראיה המשפטית שלו,

אחר-כך חברי הכנסת ישאלו שאלות, כאשר הכוונה, בכללה, היא לקצר עד מאד את הישיבה

כיוון שמדובר על עניין חד, וברור מאד.

אנחנו מבקשים לדעת אם האיש הורשע, אם כן במה? ואם הוא אמנם הורשע מדוע הוא

ממשיך לעבוד?
מ י שחטר
אני עובד כיועץ המשפטי של עירית יבנה, ובתור שכזה ראש העיר שאל אותי, אחרי

שניתן פסק-הדין, מה תעשה לגבי מה שקרה? האם צריך לנקוט בצעדים כנגד העובד הזה או

לא? עברתי על החומר, ופעלתי בעקבות חוק שאתם חוקקתם אותו בזמנו, חוק הרשויות

המקומיות משמעת, שקובע נגה לעשות במקרה כזה. סעיף 9 של אותו חוק קובע שאם עובד

ביצע אחת מהעבירות על הסעיפים המנויים בו, צריך להעמיד אותו בפני בית-דין למשמעת,

ובית-הדין למשמעת רשאי להעניש אותו, לא להעניש אותו, יש כל מיני עונשים, החל

מנזיפה וגמור בפיטורים ללא פיצויים.

אחרי שעיינתי בחומר מצאתי שבסעיף 9(6} של החוק כתוב שבמקרה של עובד שהורשע

בעבירה שיש עמה קלון, יש להעמיד אותו בפני בית-דין משמעתי.

יעצתי לראש העיר לא להעמיד את אותו עובד בפני בית-דין משמעתי לאור פסק הדין

של השופט שגזר את דינו, שהתייחס למקרה הזה כאל משובת-נעורים, ואמר שלאותו בחור

התבלבלו קצת היוצרות. מנהל המחלקה שהורשע עשה את מה שעשה, והשופט הטיל עליו עונש

קל - 4 חודשי מאסר על תנאי פלוס 1500 שקלים קנס. זה, כאמור, עונש קל לכל הדעות.



על סמך פסק הדין ועל סמך הפסיקה הקיימת לגבי קלון, שהוא לא מוגדר בכלל בשום

חוק, הגעתי למסקנה שמנהל המחלקה בעיריה שהורשע לא עבר עבירה שיש עמה קלון, וזה מה

שאמרתי לראש העיר. אמרתי לו עוד שאם הוא יחליט לא לנקוט בצעדים - זאת זכותו, ואם

מישהו חושב שכן צריך לנקוט בצעדים - שיפנה ליועץ המשפטי לממשלה, שיש לו סמכות

להעמיד את אותו עובד לדין.

אני לא מבין מדוע הוזמנו לוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת כיוון שיש

חוק שמגדיר, בדיוק, מה צריך לעשות, איך צריך לנהוג, ומתי, אנחנו פועלים בדיוק לפי

החוק הזה, וראש העיר פועל, בהתאם לעצתי, על-פי הוראות החוק הזה.

לדעתי, לאור הפסיקה הקיימת, העובד שהורשע לא עבר עבירה שיש עמה קלון, ואני

יכול לצטט לכם את כל פסקי הדין שקיימים בנושא הזה. אינני רואה מדוע צריך לפטר

אותו. העבירה קרתה מזמן, העובד הוא עובד חיוני לעירית יבנה, הוא נחשב עובד יעיל,

מנהל את מחלקת הגביה ועוזר לעירית לגבות מסים, וגם השופט ציין שמדובר על אדם

יעיל, שעושה . עבודה טובה, לכן לא צריך להתאכזר אליו. בהקשר הזה של הדברים מן

הראוי לציין כי לאותו עובד שהורשע יש 7 ילדים, וכאשר שקלנו את כל הדברים האלה,

בידיעה שאין בעבירה שהוא עבר משום קלון, אין סכנה לציבור, והוחלט שאין צורך לסלק,

סתם, אדם מעבודתו.

אם יש למישהו טענה, שיפנה ליועץ המשפטי לממשלה, לו יש סמכות לפי החוק, ואם

העיריה לא נוקטת בצעדים - הוא יכול לנקוט בהם.

שי יהלום;

עורך-דין שחטר, אותנו מעניין, אותי לפחות, מעבר לחוק הפורמאלי, הצדק - - -

היו"ר ד' מגן;

. סעיף 2(ב} לחוק יסוד: מבקר המדינה, אומר: המופקד על חוקיות הפעולות, טוהר
המידות, ואני מדגיש את המלים
טוהר המידות, המינהל התקין, היעילות והחסכון, וכל

נושא אחר שיראה לנכון. כאן לא בית-משפט, זאת ועדה שבין יתר תפקידיה לבדוק אם

הדברים נראים חוקיים לכאורה, גם לטפל בהיבטים של טוהר מידות ומינהל תקין.
שי יהלום
אני שומע מכם שהעובד שהורשע נחשב עובד יעיל וטוב, אני מוכן לקבל זאת, אבל

אני מבקש לדעת מה נעשה אתו? אני מבין שהעובדת שעליה מדובר עבדה במחלקה שלו, ולאחר

שהם נפרדו הוא טען שהיא לא יעילה, הוא לא רוצה לראות אותה, אולי גם היא לא רצתה

לראות אותו, והשאלה שלי היא מה עשו אתה? האם היא פוטרה? האם היא ממשיכה לעבוד

בעירית יבנה? באותה דרגה או יותר נמוכה או יותר גבוהה או בתפקיד יותר חשוב או

בתפקיד פחות חשוב או באותו תפקיד, והאם היא עצמה מרוצה?
י' ברוס
אחד השיקולים שלנו, בהליך הזה, היה לא לעורר ולא לזעזע את העבודה של שניהם.

כמבחן בגרות של העיריה הזאת, שחבריה יושבים סביב השולחן הזה, אפשר לומר שהבחורה

עובדת בעירית יבנה, היא פקידת זכאות במחלקת הרווחה, עובדת בתפקיד מסודר, לכל אורך

ההליך שהיה היא עבדה בצורה מסודרת, הוא עבד בצורה מסודרת, שניהם הקימו משפחות,

לחמדני יש 7 ילדים ואשתו בהריון, והיא, בינתיים, הקימה משפחה. היא, כאמור, עובדת,

ולא נגרע משערת-ראשה.

בשיקולים שלנו עלתה, בין היתר, הסברה, שאם נעורר את כל הפרשה מחדש, גם היא

תיפגע וגם הוא ייפגע.
שי יהלום
העובדת נמצאת באותה דרגה בה היא היתה?

י' ברוס;

כן. נדמה לי שההפרש בין מה שהיא עשתה אז ומה שהיא עושה היום מצביע קצת

על כלפי מעלה, מכל מחום טוב לה, והיא מרוצה.

בקשר לזימונה של הדהוף של הוועדה הזאת אני מבקש ליידע אתכם ששאלתי את המשפהה

אם היא ביקשה משהו, אבל התברר לי שלא, לכן נדהמתי על זימונה הדחוף של הוועדה

לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, שכן טובת העניין היא לא להעלות את הסיפור

לכותרות.

העובדת שעליה מדובר נשואה כיום, העובד שהורשע גם הוא נשוי, שניהם עובדי

עיריה, ולמרות מה שקרה אף אהד לא מדבר על כך לא מלה ולא חצי מלה.

היו"ר ד' מגן;

כמה זמן המשפט נמשך?

י י ברוס;

כ-3 שנים. גזר הדין הוא בין 15-12 שורות, ובו השופט כתב כי הנאשם בעל עבר

נקי לחלוטין, עובד שנים רבות בעירית יבנה, ולפי כל הנתונים הוא מילא את תפקידו

כהלכה ובמסירות. זה, כאמור, חלק מגזר הדין. לאחר מכן מדובר, כפי שאמר עורך-דין

שחטר, על 4 חודשים מאסר על תנאי, ו-1500 שקלים קנס.

מ' שחטר;

השופט ציין כי ההסתבכות הימה על רקע רגשי.

י י ברוס;

השופט לא רק שלא רמז על משהו אלא ציין כי מדובר על עובד טוב, על עובד מסור,

זאת לעומת שתי הסתבכויות בעירית יבנה, של אנשים שגנבו כסף, שניהם עובדים בכירים,

כאשר אהד מהם זייף שיקים של ילדים והפקיד אותם בבנק, וגם השני- עשה משהו מעין זה.

בשני המקרים השופטים הינחו אותנו, היה מדובר, אז, כאמור, על גניבה, זיוף שיקים,

הפקדה בחשבון, ובניית ציוד חשמל לבית,וראינו בדברים האלה חומרה רבה. לעומת זאת

המקרה שאנחנו דנים עליו קשור בקשר רגשי שהסתבך, ואני לא מקבל את הטענה שמקרה כזה

נכנס לקטגוריה מוסרית כיוון שהעובד שהורשע היה גרוש והיא היתה רווקה.

היו"ר ד' מגן;

נכבדי ראש העיר, האם בפסק הדין כתוב שלא מדובר על מכתבים שנשלחו מתוך רצון

לשמור על סדרי עבודה תקינים? או, במעשים האלה היה משום שימוש לרעה בכוח המישרה?

האם משפט כזה הופיע בפסק-הדין?

מ' שחטר;

בגזר-הדין הדברים האלה לא הוזכרו.

י י ברוס;

בהתחלה היה מדובר על סחיטה ואיומים, אחר-כך המלה; סחיטה, נמחקה ודובר רק על

איומים, ועל שימוש לרעה במישרה. אלה שני הסעיפים שהעובד הורשע בגינם.



מ' שחטר;

אני מבקש להשמיע עוד הערה; גם התובע שתופיע בתיק הזה התייחס למקרה כאל מקרה

גבולי. הוא לא דרש שיטילו על העובד שהורשע עונש מיוחד במינו, והוא ביקש שיטילו

עליו עונש שמסתכם בחודשי שירות. הוא לא ביקש שישעו את העובד שהורשע מהעבודה,

והתובע לא ביקש שבית המשפט יורה להעמיד את העובד שהורשע בפני בית-דין משמעתי, או

לפטר אותו.

שי יהלום;

מי, אם כך, העלה את הבעיה? הרי העתונאי לא כתב את המאמר מעצמו. אם שניהם

מרוצים, אתם מרוצים, והשופט מרוצה, מה קרה?

קריאה;

הפוליטיקאים לא מרוצים.

י' ברוס;

כל הקהילה היבנאית מכל הסיעות, מכל המפלגות, מכל התנועות, לא הרימה אלי אפילו

לא קריאת טלפון אחת, גם לא אתמול, לכן הזימון לכאן נשמע לנו מוזר. אולי, באמת,

יש גורמים פוליטיים שאינם מרוצים מהעניין הזת? אולי הם אפילו מיבנה, אבל אם כן -

הם שוליים מאד, הנושא הזה לא עלה בקהילה של יבנה, ואם יש למדינה עניין במקרה

הזה, יהיה על מה לדבר.

מי שחטר;

מבקרת המדינה לא פנתה אלינו, ולא העירה שוס הערה בקשר למקרה הזה.

היו"ר ד' מגן;

עורך-דין שחטר, תסלח לי על-כך שאני מעיר לך, אבל נוצר אצלי הרושם שאינך מבין

במה הוועדה לענייני ביקורת המדינה עוסקת.

מ' שחטר;

אני מבין מה שהחוק אומר, ולא במה שהוועדה עוסקת. אני מצטט את החוק.

היו"ר ד' מגן;

אנחנו לא בודקים, עכשיו, את חוקיות תפעולה. מבקר המדינה טורח לתרום את

תרומתו, והדבר ניכר בשנים האחרונות בכל מרו שקשור ליצירת נורמות חדשות בשירות

הציבורי. בשאלה הזאת, מדי פעם בפעם, הוועדה לענייני ביקורת המדינה נזקקת

בעניינים שמגיעים אליה, ושואלת את חוות-דעתו שיל מבקר המדינה.

על שולחן הוועדה עלתה השאלה האם יש טעם שנפנה למבקר המדינה כדי שהוא יביע

דעתו בעניין המשך עבודתו של אותו עובד שהורשע בדין בשתי העבירות, או שזאת נורמה

שאנחנו צריכים להשלים אהה?

בקשר לחוקיות - אני אפילו לא נכנס לשאלה. היועצת המשפטית של הוועדה לא נמצאת

כאן, היא לא הוזמנה לישיבה, ולא היתה כל כוו נה להיכנס לשאלה של החוקיות בכל מה

שקשור להמשך העסקתו של אותו עובד. לעומת זאת השאלה הנורמטיווית שעולה בהקשר הזה

של הדברים היא האם עובד כזה, שהורשע בשתי עבירית כאלה, ואני לא שואל אם מדובר על

פרשיה רומנטית או לא, אלא מתייחס לשתי העבירות שאתם הצגתם בפנינו, האם הנורמות של

מדינת~ישראל היום, גם בשלטון המקומי, הן כאלה שהוא יכול להמשיך לעבוד מבלי שאנחנו

נשאל את עצמנו שאלות?
מי שחטר
אינני נכנס לסמכויותיה של מבקר המדינה, יש לה הסמכויות שלה, היא רשאית

לעשות מה שהיא רוצה, מתי שהיא רוצה, והיכן שהיא רוצה, אבל מעל מבקר המדינה יש

בתי המשפט שגם הם אומרים את דברם. יש חוק שמבקר המדינה לא יכולה לשנותו גם אם

היא רוצה, ומי שיכול לשנות אותו אלה הם אתם. בבקשה, תשנו את חוק הרשויות

המקומיות משמעת, ואז תגידו שהוועדה לענייני ביקורת המדינה יכולה להעמיד מישהו

לדין.

ר' נחמן!

לפי המצב החוקי היא לא יכולה.

מי שחטר;

אז תתקנו את החוק.

היו"ר די מגו;

עורך-דין שחטר, אני למד מתשובתך שכנראה הרבה זמן לא קראת את דו"חות מבקר

המדינה, ואני מציע לך לעשות כן כיוון שמבקר המדינה אומר שעל-פי החוק הפעולה

נראית, על-פניה, חוקית, אבל טוהר המידות והמינהל הציבורי מחייבים לנקוט פעולה

אחרת.
מי שחטר
אם יותר לי לצטט פסק-דין של בית-המשפט העליון - -
היו"ר די מגן
עורך-דין שחטר, יש לי רושם שאנחנו מדברים בשני מישורים נפרדים. ניסיתי

להביא את שנינו לאותו מישור אבל לא הצלחתי.
מ' שחטר
אינני סבור שלמבקר המדינה יש עניין בנושא הזה בכלל, אף שבמסגרת הביקורת

היא יכולה לבקר מה שהיא רוצה. מכל מקום אני לא סבור שעניין כזה צריך לעניין

אותה בכלל או יוסיף לכבודה ולכבוד הוועדה. זאת דעתי.
היו"ר די מגן
רשות הדיבור למר ברוס.
י' ברוס
מבחינת לוח-הזמנים והטיפול אני מבקש לומר שהיה פסק-דין, וקיבלתי אותו

לעיוני. אחרי שקראתי את פסק-הדין עמדו בפני שני סוגי פתרונות לטיפול בבעיה

הזאת; 1. מה לעשות עם נגר חמדני, והעברתי את הנושא ליועץ המשפטי של העיריה

כדי שיכין חוות-דעת, ואכן כך נעשה. הודעתי להנהלת העיריה שאני רואה במקרה הזה

שתי בעיות, וביקשתי לכנס פורום של סגנים לישיבת הנהלה לפני כשלושה שבועות.
היו"ר די מגן
מר ברוס, אני מבקש אותך להתייחס למקרה הזה מיום פסק-הדין. מתי המשפט

הסתיים?
י י ברום
לפני פחות מחודש. כאשר החומר הגיע אלי הודעתי עליו לחברים, כמו-כן ליועץ

המשפטי, כדי שזה יכין חוות-דעת משפטית. קיימתי התייעצות עם הנהלת כוח-אדם

כיוון שבפסק-הדין היה משהו מוזר, וביקשתי שנקיים גם על העניין הזה דיון

בהנהלה, והוא, שהחובה שלנו, בין היתר, היא להתערב בהפרדה בין שני האנשים. הגם

שהפרדנו ביניהם והפעולה הצליחה, עולה מפסק-הדין שכאילו משלב השמועות העיריה

צריכה לפעול. מספיק אם שומעים שקורה משהו בין גבר ואשה, אז כבר חלה עלינו

חובה להפריד ביניהם.

בהתייעצות שקיימתי עם ראש הוועד ועם מנהל כוח אדם החלטנו להפריד ביניהם

באותו רגע שהיתה תלונה ספציפית, אבל מנהל כוח אדם אמר לי שמפסק הדין משתמע

שכבר משלב השמועות היינו צריכים לפעול. כיוון שכך שאלתי מה עושים, וביקשתי

לקיים דיון, כיוון שנראה היה לי שיש, כאן, משהו תקדימי. השופט, כאמור, כתב

ששלב מוקדם כבר מחייב התערבות של הנהלת כוח-אדם.

לגבי מר חמדני, אין לי אופציה. המחשבה להעמיד אותו בפני בית-דין משמעתי

של עובדי המדינה נשקלת על-סמך כל הנתונים. הוות הדעת שניתנה לי אמרה שהיה

צריך להזהיר אותו, מתוך ידיעה ומתוך הנחה, זה גס כתוב בפסק-הדין, שההערכה היא

שהמעשה לא יישנה.

אני מבין מפסק-הדין שהיה כתוב בו שהעובד שהורשע נמצא על תנאי לגבי אותה

עבירה כמנהל מהלקה מצטיין, פירושו של דבר - באותה מחלקה, לא במקום אחר, לכן

הנושא עדיין נמצא אצלנו בדיון.

הזימון לישיבה הזאת, שנעשה בחופזה, נראה מוזר בעיני, כיוון שאנחנו נמצאים

באמצע תהליך של בדיקת החומר. את חוות-הדעת עוד לא קיבלתי, והבוקר זימנתי אותה

בפאקס כדי שאוכל להביא אותה אתי לדיון. מכל מקום התייעצתי עם הנוגעים בדבר,

ואני מבקש להוסיף בהקשר הזה של הדברים שהעניין לא נסחב; הוא בקושי קיים חודש.

שי יהלום;

יש לך מושג אם העובד שהורשע הגיש ערעור?

יי בריס;

כן. מר חמדני הודיע לי, מיד עם פסק-הדין, שהוא נחוש בדעתו להגיש ערעור.

כיוון שאחיו שופט, אני מניח שהוא התייעץ אתו בשאלה הזאת.

היו"ר די מגן;

אם יוגש ערעור - תודיעו לנו, ואז אנחנו לא נדון בנושא הזה עד שלא יחיה

פסק-דין. אם לא הוגש ערעור, וראש העיר מודיע שאתם עדיין מתלבטים לגבי העניין

הזה, גם אז אין לנו מה לדון בו. זאת אומרת שכל זמן שאין עמדה סופית, אנחנו לא

נדון בסוגיה הזאת, ולדון כוונתי גם לבקש ממבקר המדינה חוות-דעת, אם יש צורך

בכך.

מר שהטר, אם אתה יודע, בוודאות, שיוגש ערעור - -

מי שחטר;

אנחנו איננו מייצגים אותו. מכל מקום יש לו עוד שבועיים ימים זמן.



י' ברוס;

מר חמדני התייצב בפני והודיע לי חד-משמעית שהוא שקל את הנושא, התייעץ עם

אחיו השופט, ובכוונתו להגיש ערעור לבית-המשפט העליון.
מי שחטר
בהקשר הזה של הדברים צריך להבין שאם מגישים ערעור, מגישים אותו ביום ה-

45; כך מקובל.

אני מבקש להפנות את תשומת-לבכם לפסק-דין מסויים שבו היה מקרה יותר חמור

של אדם שסוחר בסמים, זאת בלי ספק - -
היו"ר די מגן
מאיזו עיריה?

מי שהטר;

עירית תל-אביב, עיריה מכובדת, מדובר על האהראי על המצילים בים שסחר

בסמים, היו לו קשרים עם סוהרי-סמים, והוא הדיח אנשים לסמים. בית-הדין החליט

לא לפטר אותו מהעבודה ולא לנקוט נגדו בצעדים. היועץ המשפטי ערער לבית-המשפט

העליון, ובית-המשפט העליון אמר שהעניין נשוא הדיון מעורר קושי שכן אין ספק

בכך שהעבירה ורקעה זורקים אשם כבד על המשיב ומטילים ספק בהתאמתו לשירות

הציבור. מאידך גיסא יש ממש בטענה כי מדובר בארוע שקרה לפני 5 שנים, דבר שתופס

גם לעניין שלנו, כי מאז לא עבר המשיב עבירות, אלא עובד ומגדל את שני ילדיו

הקטינים, וגם אצלנו המקרה דומה כיוון שמאז מה שקרה הפקיד שהורשע התחתן, והוא

מגדל שמונה ילדים. מכל מקום בית-המשפט, לגבי מקרה חמור כזה, החליט לא לפטר את

אותו מציל, אז כאן, כאשר מדובר על מקרה גבולי שיכול לקרות לכל בר-דעת שמסתבך

עם בחורה, צריך לההמיר?

אני גם אומר שאפילו אם מישהו כן יחליט להעמיד את הפקיד שהורשע לדין,

הסיכוי אפסי, כיוון שאנחנו יודעים שהיועץ המשפטי לממשלה מחליט לא להעמיד לדין

כאשר הסיכוי לעונש אפסי, לכן בלי כל קשר עם השאלה אם הוא יגיש ערעור או לא - -

היו"ר די מגן;

אנחנו מתייחסים לפסק-דין של בית-המשפט. נודע לנו, במהלך הישיבה, שיוגש

ערעור, או, לחילופין, הנהלת העיריה וראש העיר לא סיימו את הטיפול בנושא הזה,

לכן לנו, כוועדה, אין מה להתערב או להיכנס

מי שחטר;

האם אנחנו יכולים לפנות למבקר המדינה ולשאול אותה מדוע היא ביקשה להעלות

את הנושא הזה?

היו"ר די מגן;

לא הבנת את אשר אמרתי.

מי שהטר;

אמרת שזימנת את הישיבה בעקבות התייעצות עם מבקר המדינה.



היו"ר די מגן;

אמרתי שלקראת הדיון שמתקיים כאן היתה התייעצות עם מבקר המדינה.

רשות הדיבור למנכ"ל משרד מבקר המדינה, מר הורביץ.

י' הורביץ;

אני רוצח להציג את עצמי בפני הנוכחים כי אני לא מכיר אותם, ואני מניה שהם

אינם מכירים אותי. אני מנכ"ל משרד מבקר המדינה, וברצוני לומר להם כי ההליך

שאנחנו נמצאים בו הוא הליך שנמצא בסמכותה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה,

לבקש ממבקר המדינה לכתוב חוות-דעת בנושא שהוא בתהום טיפולו. מה שהוועדה עושה

כאן, היא בוהנת, מתייעצת, שואלת אתכם שאלות, ומקבלת מכם מידע נוסף, משלים,

על-מנת שהיא תוכל לשקול בינה לבין עצמה אם לבקש ממבקר המדינה להכין הוות-דעת

בנושא הזה. הנתונים שאתם מוסרים לנו השובים לוועדה לשיקול דעתה האם להחליט

ולבקש, במסגרת ההוק, חוות-דעת ממבקר המדינה. זה חלקנו בנושא. אם אני זוכר

נכון, המשבצת שניראית, לכאורה, מתאימה לעניין הזה, היא המשבצת של עבירה שיש

עמה קלון או אין עמה קלון, או התנהגות שהולמת או איננה הולמת עובד ציבור או

עובד עיריה. במקרה הזה לא הגשתם אישום לבית-דין משמעתי לפני 3 או 5 שנים, אלא

המתנתם, כמו שלעתים ממתינים, עד סיום הדיון בבית-המשפט. אם אינני טועה מדובר

על פסק-דין סופי - -
מ' שחטר
הפקיד שהואשם טרם ערער.

יי הורביץ;

45 יום היא תקופת הערעור, לכן חייבים להמתין. אי-אפשר להניח שום הנחה

שהיא על סופיותו של פסק-הדין כל עוד לא חלפו 45 יום. רק ביום ה-46 אפשר להניח

שאם הוא לא ערער אין ערעור, ואז פסק הדין נחשב סופי. אם הוא יערער ביום ה-44

או ביום אחר שהוא ימצא לנכון לערער, אין בפניכם, עדיין, פסק-דין סופי, לכן

צריך להמתין לתוצאות בערכאה יותר גבוהה, ועד אז, אם אני מבין נכון, אתם עושים

פעולות-הכנה, לימוד, וכל מה שצריך לגבי העניין הזה.

מבחינת החלטה, המצב עדיין לא בשל, כיוון שאנהנו נמצאים 30 וכמה ימים לאחר

פסק-הדין.

י' ברוס;

מה שאתה אומר נכון מבחינה משפטית, אבל אנחנו בחנו את העניין גם מבחינה

ציבורית והיתה לנו בעיה רצינית כיוון שמנהל כוח-אדם סיפר שב .וך ה-30 יום עובד
הלך למזכירה ואמר לה
אני חולם עליך בלילות, ואני צריך להגשים את החלום שלי.

? על רקע פסק-הדין אותו אדם הועף הביתה, באותו יום.

למדנו את הלקח, ישמנו אותו בצורה קיצונית, מיידית, לטעמי אפילו יותר מדי,

אבל פסק הדין אומר שברגע שיש שמועה - צריך לפעול. אני רוצה לספר לומר לכם

שאילו הייתי צריך לנהוג כך, ואני מסתכל כמה שנים אחורה, הייתי צריך להפסיק את

העסקתם של 100 איש בגלל סיבה כזאת.

חשבנו שכאשר נבוא לוועדה הזאת אולי נקבל איזושהי הנחיה לגבי השאלה שמהווה

תקדים, כיוון שכאשר שומעים שיש רומן - צריך להפריד בין האנשים. חשבתי שצריך

לקיים דיון בשאלה הזאת, כיוון שלנו אין תשובה. נצטרך לשאול את העובדים מי



מתעסק עם מי ואז להפריד בין האנשים מיד, כיוון שזה, כאמור, מה שעולה מפסק-

הדין. זאת הסוגיה שמעסיקה אותי, מעבר למקרה הפרטני, ודעתכם השובה כדי

להאיר את דרכנו.

היו"ר די מגן;

רשות הדיבור לחבר--הכנסת יהלום.
שי יהלום
אני מבקש לומר לכם מה ההתרשמות שלי ממה ששמעתי. בדרך-כלל בעניין כזה יש

נושא פוליטי, אבל בסוגיה הקונקרטית הזאת הנושא הפוליטי יורד. אני גם לא רואה

ביניכם מישהו שמרופה על האיש מטעמים פוליטיים לכן צריך לדבר לגופו-של-עניין,

ולגופו-של-עניין יש, כאן, שני דברים. הובהר לנו על-ידי היועץ המשפטי ועל-ידי

מנכ"ל משרד מבקר המדינה שאמר שאין לנו מה לדון בעניין הזה עד שנדע אם הוגש

ערעור או לא. אם יוגש ערעור, זאת פרשה אחרת, שכן אז צריך להכות עד סוף

הערעור, ואם אין ערעור - עדיין מוקדם.

הדברים של ראש העיר ושל היועץ המשפטי שלו משכנעים, אותי לפהות, שלא

התנכלו לעובדת, העבירו אותה לתפקיד אהר, הפרידו בינה לבין העובד שהואשם, ובסך

הכל אם זה היה מקרה שהיה קשור בו אדם שעברו נקי לחלוטין, וקרה לגביו משהו,

לפעמים אנחנו רוצים להיות כל-כך נקיים עד-כדי-כך שאיננו מתחשבים בעוול שיכול

להיגרם לאדם שאהר-כך יצטרך לחפש עבודה. לפעמים צריך לראות גם את הצד של

האנושיות של הדרג הביורוקרטי שנוקט בכל התהליכים כדי לכסות את עצמו.

לדעתי בשלב זה קיבלנו את ההסבר הראוי, ואני מציע שנמתין ונראה איך הנושא

מתפתח מבחינת הגשת הערעור.

היו"ר ד' מגן;

מנקודת-הראיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, כל הרקע לקראת

המשפט ומהלך המשפט איננו מעניינה. ההרשעה המדברת על שימוש לרעה בכוח המישרה

היא מעניינה של הוועדה אבל היא לא התכוונה לבדוק את ההיבטים המשפטיים של פסק-

הדין אם כי יש לה כלים לעשות זאת. היא, כאמור, לא התכוונה לעשות זאת, אלא

לבדוק את ההיבטים הציבוריים בכל מה שקשור למינהל תקין ולנורמות שהוצבו בשנים

האחרונות גם בשלטון המקומי. הדרך של הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת

לקבוע ולהתערב בעניין נעשית בצורה של הצגת שאלות, ובקשה של חוות-דעת ממבקר

המדינה.

אני מתרשם שהזימון הדחוף של הישיבה הזאת, מאתמול להיום, יצר אווירה לא

נכונה, כיוון שבדרך-כלל מזכיר הוועדה מזמן את ישיבות הוועדה לענייני ביקורת

המדינה בטווח סביר, אבל צריך לזכור שהיום אנחנו דנים בעיקר עם חברי ממשלה,

לרבות ראש-הממשלה, בהרבה מאד נושאים, מקיימים ישיבות 4 ימים בשבוע, ולעתים יש

אילוצים של זימון ישיבות בקצב יותר מהיר, דבר שגורם, כאמור, לאי-נוחות. אנחנו

מתנצלים בהזדמנות הזאת על אי-הנוחות שנגרמה לכם ואשר אולי גם תרמה לאווירה

מסויימת בקירבכם.

אם אותו עובד בכיר שהורשע בדין הגיש ערעור או אם הנהלת העיריה וראש

העיריה טרם סיימו את הדיון במעמדו של אותו עובד, אין לוועדה מה להיכנס לעניין,

ובכך אני מפסיק את הדיון ומסכם את הישיבה. אני מקווה שלא נידרש לעניין הזה

בהמשך.

אני מודה לכם.

(הישיבה הסתיימה בשעה 20;13)

קוד המקור של הנתונים