ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 12/06/1994

תלונת מס' 20 בדו"ח נת"צ מס' 21 - גביית אגרת תיעול שלא כחוק

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 215

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

שהתקיימה ביום א/ ג' בתמוז תשנ"ד, 12.6.1994, בשעה 11:30

נכחו;

חברי הוועדה; היוי'ר ד. מגן

מוזמנים; נ. ברעם, יועצת משפטית, עיריית רחובות

י. אזר, עו"ד בלשכה המשפטית, משרד הפנים

א. רביד, מנהל נציבות תלונות הציבור

מ. במברגר, עוזרת בכיר לנציב תלונות הציבור

א. קונטקר, עוזרת ראשית למנהל נציבות תלונות הציבור

מזכיר הוועדה; ב. פרידנר

יועצת משפטית! א. שניידר
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

תלונה מס' 20 בדו"ח נת''צ מס' 21 - גביית אגרת תיעול שלא כחוק



תלונת מס' 20 בדו"ח נת"צ מס' 21 - גביית אגרת תיעול שלא כחוק

היו"ר ד. מגן; אני פותח את הישיבה. אנחנו נדון בתלונת גברת

אילנה קונסקר. בבקשה, הציגי את העובדות.

א. קונסקי; נושא התלונה הוא גביית אגרה שלא כחוק. בבית

משותף ב-1971 שילם הקבלן לעירייה אגרת תיעול

לכל מטר מרובע של הקרקע בהתאם לחוק עזר שהיה אז בתוקף. ב-72' הקבלנים

המתלוננים קיבלו את החזקה בדירה, ב-74' נרשם הבית על שמם בטאבו. כעבור

זמן הם מכרו את הדירה, ופנו במרץ 92' לעירייה לצורך קבלת תעודה לפי

סעיף 324 לפקודת העיריות, שמעידה שאין חובות על הנכס. זו תעודה שדרושה

לצורך רישום הדירה בטאבו. במעמד זה הודיעה להם העירייה שקיים חוב על

שמס עבור אגרת תיעול לכל מטר מרובע של הבנייה, זאת אומרת לפי גודל

הדירה. המתלוננים טענו שהקבלן ממנו רכשו את הדירה בשנת 71' כבר שילם את

אגרת התיעול לעירייה ושאין מקום לחייב אותם בתשלום נוסף, אולם טענתם

נדחתה. הם שילמו באפריל 92' את התשלום בסך של 1,800 שקל, תחת מחאה,

ופנו אלינו על מנת לברר אם הדרישה מהם הייתה חוקית.

ישנס שלושה חיקוקים, שאציין אותם בקצרה, שנוגעים לעניין שלנו. ישנו חוק

עזר לרחובות בדבר תיאום לשנת 1971, שקבע שאגרת תיעול תשולם תוך שלושה

חודשים מיום קבלת ההודעה. החוק קבע שהאגרה תשולם לפי שיעורים שנקבעו.

בתוספת נקבע רק מרכיב אחד לתשלום האגרה, תשלום לכל מטר מרובע של קרקע

בלבד. בהתאם לזאת שילם הקבלן בשעתו לעירייה. אח"כ בשנת 1973 תוקן חוק

העזר מ-1971. לפי התיקון נקבעו שני מרכיבים לתשלום אגרת תיעול: לפי מטר

מרובע של קרקע ולפי מטר מרובע של בנייה. לימים, בשנת 76', בוטל חוק

העזר מ-71י, ובשנת 80' תוקן חוק העזר מ- 76' החוק מ-80' קבע שאת האגרה

ניתן לשלם בשלבים, אבל כאשר אדם יבוא ויבקש תעודה לטאבו, על כך שאין לו

חובות על המכס, או אז יוקדם מועד התשלום למועד מתן התעודה. לפי החוק

המתוקן מ-80' גבתה העירייה מהמתלונן את אגרת התיעול, נשוא התלונה, במרץ

92'.

חשוב לציין שבחוקי העזר שהותקנו אחרי חוק העזר מ-71', דהיינו בחוק העזר

המתוקן מ-73' ובחוק העזר המתוקן מ-80', לא נקבעה הוראה מפורשת שניתן

לגבות רטרואקטיבית אגרת תיעול לכל מטר מרובע של בנייה על נכס בגין

עבודות תיעול, שנעשו בעבר, ושלגביהן גבו כבר אגרת תיעול לכל מטר מרובע

של קרקע.

במצב הזה השאלה שעמדה בפני הנציבות הייתה מהו הבסיס המשפטי של העירייה

לגבות מהמתלונן תשלום עבור אגרת תיעול בשנת 92', בעוד שהקבלן שילם

לעירייה אגרת תיעול עבור אותו נכס בשנת 71',

הגרסה שהביאה העירייה בפנינו הייתה כזאת: חישוב אגרת התיעול לכל מטר

מרובע של קרקע בהתאם לחוק העזר לשנת 71' כיסה את עלות התיעול רק באופן

חלקי. אי לכך תוקן החוק בשנת 73', ונקבעו שני מרכיבים לתשלום האגרה-. הן

לכל מטר מרובע של קרקע והן לכל מטר מרובע של בנייה, וזאת במגמה לכסות

את מלוא העלות של התיעול. העירייה לא היתה יכולה להציג בפנינו ראיות

לתמוך בגירסה שבזמנו האגרה כיסתה רק באופן חלקי את התיעול.

בשנת 72' קיבלו המתלוננים את החזקה, והפכו בזה לבעלי הנכס. אומרת

העירייה שלפי זה אפשר היה כבר בהתאם לתיקון לשנת 73' לגבות עבורם



תשלום נוסף לכל מטר מרובע של הבמיה. בשנת 74' הס העבירו את הדירה על

שמם, וגם אז נזקקו לתעודה של העירייה שאין חובות. בכל זאת העירייה לא

גבתה מהם אז תוספת לכל מטר מרובע של בנייה, אלא דחתה את מועד התשלום.

ההסבר שנתנה לנו הוא כדלקמן- בשנות ה-70' נרכשו אלפי דירות ברחובות,

וכאשר באו הרוכשים וביקשו תעודות לטאבו, אמרו להם - יש לכם חוב עבור

אגרת תיעול-. הם הקימו קול זעקה ואמרו - הקבלנים הרי שילמו כבר בשנת

71' אגרת תיעול, ואין סיבה שיגבו אותה מאיתנו כיום-. ראש העירייה דאז,

מר רכטמן המנוח, הוציא הוראה מנהלית לפיה אין לעכב את ההעברות בטאבו,

יש לספק תעודות מתאימות לרוכשים ולדחות את מועד ביצוע התשלום הנוסף לכל

מטר מרובע של בנייה עד אשר האנשים האלה יבקשו היתר לתוספת בנייה, או עד

אשר יעבירו את זכויותיהם בדירה לאחרים. כך נדחה מועד התשלום.

יש לציין, וזה חשוב, שהעירייה לא התנתה אז את מתן התעודה לטאבו בתשלום

החוב הנדחה בעתיד. גם המתלונן הודיע לנו שכלל לא ידע על אותה הוראה

מנהלית של ראש העירייה דאז לדחות את תשלום היחוב. זאת אומרת נודע לו

לראשונה על החוב הזה רק בשנת 92'. לימים, כמו שציינתי קודם, כאשר מכר

את הדירה בשנת 92', דרשה ממנו העירייה לשלם את התשלום הנוסף לכל מטר

מרובע של בנייה, והוא שילם אותו תחת מחאה.

במצב הזה הייתה קביעתו של הנציב שהתלונה היא מוצדקת. הנציב קבע שמה

שקובע לענייננו זה המועד של התגבשות החיוב של אגרת התיעול לפי חוק העזר

לשנת 71', ומועד זה לפי חוק העזר לשנת 71' היה המועד שבו נמסרה הודעה

לתשלום אגרת התיעול. אז היה מותר לגבות אך ורק לפי מטר מרובע של קרקע,

ואכן כך נגבה הכסף מהקבלן, ובזה הוא שילם את חובו עבור אגרת התיעול.

גרסת העירייה שכאילו אגרת התיעול כיסתה רק באופן חלקי את עלות התיעול

אינה נוגעת לעניין, מכיוון שאז היה ניתן לגבות רק מה שנדרש, ולא מעבר

לזה, ללא קשר לעלות בפועל. כמו כן התיקון של החוק ב-73', שהוסיף מרכיב

נוסף לתשלום לפי מטר מרובע של בנייה, הוחל רק מהמועד שהחוק נכנס לתוקף,

ולא רטרואקטיבית. בעיקר לגבי חוקי העזר שהותקנו לאחר חוק העזר מ-71' לא

הייתה הוראה מפורשת, שניתן לגבות רטרואקטיבית תשלום נוסף של אגרת תיעול

לכל מטר מרובע של בנייה בגין נכס, שעבורו שולם בעבר לכל מטר מרובע של

קרקע. אי לכך הצביע הנציב בפני העירייה על הצורך להחזיר את אגרת התיעול

שנגבתה מהמתלונן במרץ 92' בתוספת ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק

הרשויות המקומיות ובהפרשי הצמדה על תשלומי חובה. העירייה כיבדה את

המלצת הנציב, וביצעה את ההחזר באוקטובר 93'.
היו"ר ד. מגן
עו"ד ברעם, את משמשת זמן מה כיועצת משפטית

של העירייה? תוכלי להתייחס לעניין?
נ. ברעם
אנחנו, כפי שאמרה הגברת קונסקר, קיבלנו את

הדין, והחזרנו את הכסף. אבל אני מוכרחה

לציין שיש לי ספקות לגבי חוות הדעת של המבקר. זו מחלוקת משפטית, כמובן,

אבל בתוך חוות הדעת הכתובה, שאני קיבלתי העתק ממנה, יש סתירה. אני רוצה

להפנות את תשומת לבכם לכך שבסעיף 3ג' נאמר כך: "כאמור קיבלו המתלוננים

את החזקה בדירה ב-1972, ומאז הם בעלי הנכס. לפיכך בעקבות חוק העזר

מ-1973 'תיקון התוספת' הייתה העירייה רשאית לחייב אותם כבעלים באגרת

התיעול עבור הדירה לכל מטר מרובע של הבנייה ולדרוש מהם את הסכום

הנוסף." לא נאמר כאן שזו הצגת עמדת העירייה.



א. קונסקר; כמובן, אנחנו פירטנו לכם את הכול. אנחנו

כתבנו מכתב מפורט, בו הצגנו את התלונה, את

הגרסה של העירייה, את עמדת הנציבות ואת הצעת הנציב. מה שאת הקראת זה

חלק מתיאור גרסת העירייה.

נ. ברע0; סליחה, אני מתנצלת, לא שמתי לב. נא למחוק את

דברי מהפרוטוקול. כפי שאמרתי, אני עומדת

מאחורי גרסת העירייה. לדעתי, גרסתנו היא הגרסה הנכונה, כיוון שבזמנו

נגבתה רק אגרה חלקית. מותר היה להשלים את האגרה במלואה. זה שלא הצלחנו

במרחק של שנה להציג במסכמים בפני הנציבות שאכן האגרה החלקית לא כיסתה

את ההוצאות זו בעיה טכנית, אבל אין שמץ של ספק שהאגרה היא חלקית מאוד

עבור הקרקע בלבד, ולא כיסתה את ההוצאות. והאגרה שנגבית עכשיו לאורך

עשרים השנה האחרונות היא אגרה כמו כל האגרות העירוניות, ונחלקת לאגרה

עבור קרקע ולחלקים עבור השטח הבנוי. זו האגרה שמכסה את ההוצאות. גם

הממצאים שבידינו היום מראים שזו האגרה שמכסה את ההוצאות. בוודאי שאגרה

חלקית שבחלקית שמכסה רק חמישית או שישית מגובה האגרה לא הייתה מכסה את

ההוצאות. לא הצלחנו להמציא לאחר עשרים שנה את התחשיב, וזו בעיה.

לדעתנו, ברגע שהכנסנו את החוק שהגדיר את האגרה, ניתן היה לגבות את

האגרה במלואה, וכך עשינו. בגלל ההוראה המנהלית לדחייה, שנתן ראש העיר,

מה שקורה היום זה שלמעשה מאלצים אותנו לא לכבד את ההוראה, אלא אומרים

לנו: מה שהעברתם העברתם, ואינכם יכולים לגבות היום. אין לנו מקרים רבים

כאלה. מבחינה כספית התופעה אינה בהיקף גדול, לכן לא ראינו לנכון לנהל

על זה מלחמה גדולה. קיבלנו את העמדה, וקיבלנו את הדין, והחזרנו את

הכסף.

י. אזר בהחלט מקובלת עלינו חוות הדעת של נציב

תלונות הציבור. אני הייתי אומר מעבר לזה,

כאן נאמר שבחוקי עזר מאוחרים לא הייתה הוראה המחייבת את בעלי הנכסים

רטרואקטיבית (אלה ששילמו בשביל קרקע) עבור בנייה; כאילו שאפשר היה

לחייבם, אילו הייתה הוראה כזאת. זה בהחלט לא מקובל. אני לא חושב שהדבר

היה אפשרי מבחינה חוקית. ב-71', כאשר נקבע חוק העזר וקבע את האגרה לפי

מטר מרובע קרקע ולא התייחס למטר מרובע בנייה פירוש הדבר היה שזה מה

שחייב. כל דבר אחר שיבוא יותר מאוחר לא יכול לתקן את המצב הזה. כמובן,

אפשר בחוק עזר מאוחר לקבוע שנכסים חדשים כלומר בנייה חדשה תחויב לפי

מטר בנייה, אבל זה יחול רק לגבי נכסים חדשים. נכסים שהין קיימים לפני

כן והם חויבו לא לפי מטר מרובע בנייה, אלא רק לפי מטר מרובע קרקע, זה

מה שהם היו חייבים. אם הקבלן שילם את אגרת התיעול, כפי שהוא נדרש, הוא

בוודאי יצא ידי חובה. כלומר הנכס הזה יצא מכלל חובה. אני מתכוון לכך

שהנכס הבנוי יצא ידי חובה, ולא ניתן היה מאוחר יותר לחייב אותו

רטרואקטיבית, ובאופן מיוחד מפני שבכלל לא חייבו רטרואקטיבית. אני חושב

שפה העירייה ניסתה לגבות לא לפי החוק, וטוב עשתה שהכירה בהערת הנציבות

שהגבייה לא הייתה חוקית.

א. רביד; נכון, אינני אומר זאת בציניות, שבין משפטנים

יכולות להיות מחלוקות על פירוש חוק, הרי אחד

הנימוקים לכך שאנחנו יושבים פה, כפי שאמר יו"ר הוועדה לא פעם, הוא

שאנחנו באים לתקן ליקויים. העמדה שאת מציגה לא מדאיגה אותי, אבל אני

חושב שאם את תומכת בעמדתך הקודמת, זה פתח לתקלות נוספות. יש להפריד בין
שני דברים
בין מידת החיוב, שיעור החיוב שהדין מטיל, ובין העניין



התקציבי של העירייה. אם העירייה לא ראתה בזה תשלום ריאלי, מה יותר פשוט

מאשר לעשות זאת ע"י דרך עקיפה!! לא יורדים לכיסו של אזרה, אלא באמצעות

חקיקה כדין.

דבר נוסף, יש פירוש חוק פיסקאלי או לא פיסקאלי. כל עוד המחוקק לא אומר

שיש תחולה שונה מאשר "מכאן ואילך" פירושו שזה הדבר. כשהמחוקק רוצה

לחזור לעבר, הוא אומר זאת בצורה מפורשת.

אני הייתי מבקש לשמוע כנציג המשרד האם היו מקרים רבים מסוג זה, שלא

שאנשים פנו לקבל את הכסף, אלא שאתם יודעים שהם למעשה שילמו, ולכאורה

יוצא שהם שילמו יותר מאשר מגיע מהם לשלם. אם יש תופעה כזו, מה עשיתם?

נ. ברעם; מקרים רבים לא היו. אני מניחה שהיו מקרים

כאלה לפני המקרה הזה. אחרי המקרה הזה,

כמובן, נתנו הוראה, ויותר לא גבינו במקרים כאלה. לפני המקרה הזה אני

מניחה שהיו מקרים כאלה, הרבה לא. לא עשינו פעולה יזומה לאתר את המקרים

האלה ולהחזיר את הכסף. יכול להיות מקרה אחד או שניים בשנה. אינני חושבת

שהיו יותר מזה. קשה מאוד לעשות פעולה יזומה. אינני יודעת איך ואם

יכולים לעשות פעולה יזומה.

צריך להתחיל לאתר, אינני יודעת איך לעשות זאת, את כל האנשים ששילמו

אגרת תיעול אגב ההעברה בטאבו. צריך לעבור בין המקרים ולראות האם הם

נופלים לקטגוריה הזאת של אנשים שרכשו דירה בין 71' ל-73', כי הרי מדובר

בקבוצה מצומצמת של אנשים, שרכשו דירה בין 71י ל-73'. הקבלן כבר שילם

עבור חלק, והם לא שילמו, וקיבלו בזמנו את הדחייה הזאת, ולא שילמו אגב

העברה קודמת בטאבו, ולכן החוב נשאר עד היום. צריך להתחיל לחפש ממש

בתיקים את המקרים האלה אחד לאחד. זה לא בתחום המחלקה שלי, אינני יודעת

אם הדבר אפשרי.

א. קונסקר; לשאלה שלך, ככל שדיברתי עם גברת אסתר לוי,

שהיא מנהלת מדור השתתפות בעלים במחלקת

הכנסות בעירייה, ועובדת שם כבר 27 שנים, וזוכרת היטב את אותה הוראה

מנהלית של מר רכטמן המנוח, היא בהחלט אמרה לי שהם יודעים בדיוק מי שילם

בזמנו ומי לא שילם בזמנו את התוספת הזאת. היא קראה לי בטלפון נוסח של

האישור שנתנו לטאבו לצורך העברת הנכס ב-74'. היה רושם שם שאין חובות,

וניתן להעביר מהקבלן בשם זה וזה, וכאשר האנשים האלה מוכרים את הדירות

כעבור שנים ובאים אליה, יש ספח, ושם רשום בדיוק שהקבלן שילם רק לפי מטר

מרובע של קרקע, ולפי זה דורשים את התוספת מהאדם שמוכר היום לפי מטר

מרובע של הבנייה. כי איך הם ידעו שהמתלונן חייב תוספתו הוא בא כעבור

כעשרים שנה, והם איתרו אותו מיד. היא אומרת שהם יודעים ממי לדרוש את

התוספת הזאת. יש להם רישום בספרים שלהם, כך שניתן לאתר.

נ. נרעם; ממי לדרוש את התוספת. הם יודעים. השאלה הייתה

האם אפשר כיום לנסות לאתר את האנשים ששילמו

ולדעת מי שילם על פי הסעיף המסוים הזה, למצוא אותו ולהחזיר לו את

הכסף.

א. קונסקר; אני מניחה שיש אצלכם ספרים, ואתם יודעים

בדיוק מה שולם ב-71', ואם אתם יודעים שלגבי

נכס מסוים שולם רק עבור קרקע, ואדם מסוים בזמנו בא ומכר, אני מניחה שיש



רישום נוסף שהאיש שילם תוספת. הבנתי שישנם ספרים מסודרים אצל גברת אסתר

לוי.
היו"ר ד. מגן
טוב, אנחנו נקבל את זה כסיכום ביניים, וניתן

לעירייה לעשות זאת. ראיתי שמנהל נציב תלונות

הציבור נזעק, משום שנשמעה עמדה אחרת עדיין של היועצת המשפטית של

העירייה. ההנחה שלי היא כזאת שיש לה עמדה נפרדת, אולם ראש העיר פעל

בניגוד לעמדתה בגלל החלטת הלשכה המשפטית של משרד הפנים. כך אני מבין את

הדברים. השלמתם עם הדין?

נ. 5רעם! השלמנו עם הפסיקה של מבקרת המדינה, ופעלנו

בהתאם.
היו"ר ד. מגן
השתמע מדבריך, שאינכם מקבלים את זה.

נ. ברעם; השלמנו, קיבלנו את הדין. אתה הולך לפעמים

לבית משפט, מקבל פסק דין, ממשיך לחשוב שאתה

צודק, אבל פסק הדין הוא פסק דין. אתה מקבל אותו ופועל לפיו. אותו דבר

כאן. קיבלנו את ההחלטה בתלונה. אמרו לנו - אינכם צודקים, החזירו את

הכסף-, ואמרנו - בסדר-. קיבלנו זאת גם לגבי העתיד. ההנחיה היא לפעול

בהתאם לחוות הדעת של מבקרת המדינה.

א. קונסקר; כאשר התכתבתי עם עו"ד נילי ברעם במהלך

הבירור, והיו לי חילוקי דעות איתה לגבי

פרשנות מסוימת, שהיא נתנה, שלדעתי לא הייתה רלוונטית לעניין, היא כתבה

לי באחד באוקטובר 92': "לאחר עיון מעמיק במכתבך נראה לי כי למרות שגם

הפרשנות אשר הינך נותנת לסעיף 3ה' אפשרית הרי אפשרית גם הפרשנות אשר

העירייה נותנת לסעיף זה, ואשר מתירה לה לגבות את מלוא האגרה כמשמעותה

בחוק מ-76' למרות שאגרה חלקית שולמה בזמנו לפי החוק מ-71' כנדרש".

התשובה שהיא נותנת לי היא! "למרות שגם הפרשנות שלך אפשרית, גם הפרשנות

שלי אפשרית". זאת אומרת היא מקבלת את זה שגם הפרשנות שלנו אפשרית. היא

לא חלקה על זה. לא היו לה הערות ממש.
היו"ר ד. מגן
גם עכשיו, אחרי ששאלנו שוב.
א. קונסקר
לא הייתה דחייה מוחלטת, אלא היא העמידה זאת

כך - גם שלך אפשרית, גם שלי אפשרית -. לא

קיבלנו נימוקים כבדי משקל לדחיית הטענות שלה.
היו"ר ד. מגן
אני רוצה להבין, הגברת ברעם, בשורה התחתונה,

אתם מקבלים את הפירוש המשפטי שנתן נציב

תלונות הציבור ועל פיו אתם פועלים!
א. שניידר
לי יש שאלה כללית, ואינני יודעת אם אוכל

לקבל כאן תשובה, אבל אני מניחה שחוק העזר

ברחובות בעניין תיעול איננו ייחודי רק לרחובות, והתיקון שנעשה איננו

יחודי רק לרחובות. יכול להיות שאני טועה, אבל אם אכן מדובר בחוקי עזר

ברשויות אחרות, שמתעוררת אותה שאלה - האם אין מקום לפעול כדי שתהיה

פרשנות אחידה עד כמה שאפשר בכל הרשויות -, כי אנחנו יודעים היום שאלה

חוקים שהם כמעט בגדר תורת הנסתר.
היו"ר ד. מגן
הייתה תקופה בה רצו גס להעניק לרשות המקומית

תחושה שהיא עצמאית, מחוקקת חוקיה. אז משרד

הפנים נוהג היה לשלוח מתכונת, ואומר - את החוק הזה תאשרו כחוק עזר

שלכם-.

י. אזר; ברור ששיטה שקובעת את אגרות הפיתוח לפי שטח

מרובע קרקע ושטח מרובע בניין זה דבר מקובל

כעת בכל הארץ. המעבר משיטה לשיטה (לא הייתי עדיין במשרד הפנים) נעשה

כנראה בתחילת שנות ה-70'. אז עברו ברחובות משיטת אגרת קרקע למטר מרובע

קרקע למטר מרובע הן של קרקע והן של בנייה. העניין הוא שפה יש מקרה

מיוחד, של אזרח ששילם במחאה, או שמישהו כך התייחס לתלונה שלו.

א. שניידר; השאלה היא כללית. אם ברשויות אחרות עבת גם

לשיטה זאת בשנת 73' או במועד קרוב לכך, למה

זה לא יכול להיות חוק כללי, שיחול על כל הרשויות ושלא יצטרכו חוקי עזר

בכל אחת מהרשויות המקומיות? האם אין מקום להוציא הוראת פרשנות משפטית

של נציב תלונות הציבור, להעביר אותה בין כל הרשויות המקומיות, למקרה

שיש מקרה כזה ברשות אחרת.

מ. במברגר; אני חושבת שזה היה מאוד ספציפי לרחובות,

כיוון שאז ראש העיר נתן הוראה לדחות את

הגבייה, כשרוצים להעביר לטאבו. ברשויות אחרות בטח נגמר מזמן כל הסיפור

הזה.

י. אזי; לחוק עזר לדוגמה במקרה זה אין מקום, מפני

שהסעיף לפקודת העיריות, שקובע כיצד מתקינים

חוק עזר לדוגמה, הוא שהרשות, כלומר השר, מציע חוק עזר לדוגמה ומפרסם

אותו, ורשות מקומית חייבת לאמץ אותו ככתבו וכלשונו ללא שום סטייה או

שינוי, היות שבכל מקום יש אגרות שונות. כל אגרות הפיתוח היום במדינה

בכל הרשויות המקומיות מבדילות בין מטר מרובע קרקע ובין מטר מרובע

בנייה. אין פה בעיה. הדבר הזה מקובל לגבי כל הרשויות המקומיות ולגבי כל

אגרות הפיתוח, תיעול, ביוב, שילוט רחובות, אורות ועוד. פה יש שאלה כיצד

העירייה מפרשת את חוק העזר ואיך היא מחייבת את התושבים, כאשר קבלן

שילם, כאשר חוק העזר היה אגרה לפי מטר מרובע קרקע ועדיין לא הוציאו

תעודה, או שכן הוציאו תעודה ואח"כ מדדו שוב את הנכס. הפרשנות הזאת היא

בהכרח פרשנות מקומית של כל גזבר למשל בכל רשות מקומית. כמובן שכאשר

יוצאת הנחיה כזאת של הנציבות אנחנו לפעמים מפרסמים את הדבר בחוזר

מנכ"ל, ומביאים את זה לתשומת לבן של הרשויות המקומיות. ואם ההנחיה עברה

גם את הדיון בוועדה הזאת, אז בוודאי שזה עוד יותר חשוב, ואז מעירים את

תשומת לבן של הרשויות המקומיות, לכך שבמקרים דומים עליהן לנהוג, כפי

שנקבע בחוות הדעת הזאת.

א. שניידר; ובמקרה שאין הידברות בין העירייה לבין משרד

הפנים, לפני שישנה התייחסות כלפי הטענות של

נציב תלונות הציבור, כי אתם חלוקים ביניכם?

י. אזר; אם העירייה הייתה פונה אלינו, בוודאי שהיינו

אומרים מה שאמרנו כעת. העירייה לא פנתה

אלינו. העירייה איננה חייבת לפנות אלינו. העירייה מקבלת ייעוץ משפטי

מהיועצים המשפטיים שלה. משרד הפנים איננו מוסמך- לתת. הייעוץ המשפטי של



משרד הפנים איננו מחייב את הרשויות המקומיות, אבל במקרים רבים רשויות

מקומיות פונות אלינו. אבל כאן, כאשר הדבר התעורר, כלומר כאשר הוגשה

תלונה למבקר המדינה, בהחלט היה מקום לפנות מטעם ביקורת המדינה אלינו

ולשאול את חוות דעתנו בעניין זה, והיינו מביעים אותה. אני כבר נתקלתי

במקרים של תלונות שהובאו בפני ביקורת המדינה או נציבות תלונות הציבור,

ושאלו לחוות דעתנו בעניין זה או אחר. לפעמים הרשות המקומית היא הפונה,

אבל זה בוודאי לא עניין של קבע ולא דבר של חובה. כאשר פונים אלינו,

אנחנו נדרשים לעניין זה, ובהחלט מביעים את דעתנו, אבל אין חובה כזאת.

מ. 3מ3וגר! שמעתי שהיועצת המשפטית של העירייה מדברת על

71' כעל גבייה חלקית. ולא היא. ב-71' זו

הייתה הגבייה. כך קבעו. העלות היא משהו אחר. אבל מבחינת החוק זו הייתה

גבייה שלמה, וצריך להדגיש זאת. זו לא הייתה גבייה חלקית. בשעתו זו

הייתה הגבייה.
היו"ר ד. מגו
את הטיכומים אנחנו נגיש במועד אחר, אבל מה

שביקשנו כבקשת ביניים הוא לבדוק מי הם אותם

אנשים, שאפשר לאתר אותם על בטיט המידע שהתקבל מהגברת לוי. צריך לנטות

לעשות עבודה יזומה בעיריית רחובות כדי לאתר את האנשים ולעבוד על

זכויותיהם.

בשלב זה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעת 15;12

קוד המקור של הנתונים