ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 05/06/1994

תלונה מס' 12 בדו"ח נת"צ 21 - משטרת ישראל - מעצר שווא; תלונה מס' 13 בדו"ח נת"צ 21 - משטרת ישראל - מידע לא נכון שגרם לביטול רישיונות לנשיאת נשק

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 204

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

שהתקיימה ביום א', כ"ו בסיוון התשנ"ד, 5.6.1994, בשעה 10:00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר ד. מגן

ש. יהלום
מוזמנים
מבקרת המדינה, מ. בן פורת

מ. חלד, עו"ד, סגן היועץ המשפטי

ש. מר-חיים, סנ"צ, ראש מדור פיקוח, משטרה

ר. מור, טנ"צ, ראש מדור אבטחה, משטרה

י. בוטבול, סנ"צ, ראש מדור הוצאה לפועל, משטרה

צ. צחי, סנ"צ, ראש מדור מידע פלילי במענ"א,

משטרה

ר. קדמי, רב-פקד, עוזרת ליועץ המשפטי, משטרה
מזכיר הוועדה
ב. פרידנר
יועצת משפטי
א. שניידר
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ
סדר היום
1. תלונה מס' 12 בדו"ח נת"צ 21 - משטרת ישראל - מעצר שווא

2. תלונה מס' 13 בדו"ח נת"צ 21 - משטרת ישראל - מידע לא נכון שגרם

לביטול רשיונות לנשיאת נשק



תלונה מס' 12 בדו"ח נת"צ 21 - משטרת ישראל - מעצר שווא

מ. חלד; המתלונן הובל לתחנת המשטרה, השוטרים לא הציגו

בפניו פקודת מעצר או העתק ממנה, מתוך מהשבה שמא

קשור מעצרו לחוב שכבר שולם, ואומנם בתחנת המשטרה הוברר כי המתלונן נעצר

בשל פקודת מעצר שהמתלונן שילם את סכומה ב-31.7.91. הוברר כי הנלון פקד

אסרף לא נקט בצעדים המתחייבים ממנו לאחר שהוצגה בפניו הקבלה לתשלום,

ובכך גרם למעצר של המתלונן בשלוש לפנות בוקר. הצעדים הדרושים היו ציון

בפקודת המעצר של כל הפרטים הכרוכים בתשלום, כלומר הסכום, סניף הדואר

שבו שולם, תאריך התשלום, מספר הקבלה, מספר החשבון שלזכותו שולם הסכום.

לאחר מכן יש לדאוג לניסוח הפקודה ובה כל הפרטים האלה ולהחזירה ללשכת

ההוצאה לפועל, שבה הוצאה הפקודה.

ליקוי נוסף שהיה בפעולת הנלון היה בכך, שנתן הוראה בע"פ לסמל שני אמיר

לבנון ולשוטר נוסף לעצור את המתלונן, למרות שידע שאין בידם צו מעצר או

העתק ממנו, שעליהם להציג בפני המתלונן.

הנציבות הציגה בפני המשטרה את הליקויים הנ"ל וסברה שיש לנקוט בצעדים

משמערניים כנגד המעורבים בפרשה. כן המליצה הנציבות בפני המשטרה להדריך

את השוטרים העוסקים בביצוע פקודות המאסר על דבר הצורך להקפיד על כל

דרישות החוק והנוהל בנושא הוצאה לפועל של פקודות המאסר. המשטרה הודיעה

לנציבות שהיא מקבלת את עמדתה ואת המלצותיה, כן העמידה לדין משמעתי את

פקד אסרף על התרשלות בתפקיד, ועל כך שנתן הוראה לעצור ולא להציג פקודת

מאסר וננזף נזיפה חמורה.

1

הסמל הראשון שביצע את המאסר בלא צו ננזף, וכן אימצה המשטרה את המלצת

הנציב בדבר הדרכת שוטרים.

היו"ר ד. מגן; בפרק הזה של הדוח לתלונה 12, אנחנו מקבלים

דיווח כי ראש היחידה להוצאה לפועל ננזף נזיפה

חמורה. השוטר ננזף אף הוא. והמשטרה אימצה את המלצות הנציבות בדבר הדרכת

השוטרים לפעול בדרך שתמנע השנותם של מקרים מסוג זה.

אנחנו מבקשים להשתכנע שזאת היתה פעילות. אני בטוח שהיתה פעילות במשטרה,

ואני מבקש להשתכנע שמקרים כאלו לא ישנו, כי המקרה מזעזע.

י. בוטבול; אין ספק שהפעולה לא היתה בסדר. אסור שזה יקרה.

מבחינת ההוראות, ברגע שמציבים קבלה, יש עותק

שמיועד למשטרה, מחזירים את הפקודה ליחידה ובזה זה נגמר.. לא ברור לי למה

זה לא נעשה במקרה הזה. מבחינת ההוראות שלנו אסור לבצע פקודת מעצר.

בעקבות מה שקרה כאן תיקנו את הנוהל, והוספנו סעיף מיוחד שאומר שאין

סמכות פיקוד ואין סמכות מעצר על הוצאה לפועל מבלי שתהיה לשוטר פקודה

ביד.

היו"ר ד. מגן; אני לא מדבר רק על טפסים ועל נהלים, כי בתלונה

אנחנו שומעים את נציב תלונות הציבור מזכיר

שבאחד הטפסים שלכם מופיע באותיות מודגשות- "שוטר, אל תשכח למלא את

התאריך", והשוטר לא מילא את התאריך. אני רוצה יותר לדעת, מלבד השינוי

בטפסים, מה הפעולות שבוצעו בשטח, או מתבצעות בשטח, או שגרת פעולות

שתמשיך להתבצע בשטח, כדי שמקרים כאלה אכן לא ישנו.



י. בוטבול; אנחנו אוסרים על השוטר לכתוב כל פרט שהוא על

פקודת המעצר. יש טופס שאיתו הוא הולך לבצע את

הפקודה, ועל הטופס הזה הוא חייב לרשום את כל הפרטים, כולל הקבלה. שוטר

המזכירות חייב לבדוק שהקבלה תואמת את הפקודה, שהביטול תואם את הפקודה.

הטיפול אכן נכון, ולאחר מכן רושמים את הפרטים על הפקודה, וזאת ביקורת

על השוטר.

בעבר היו לנו מקרים ששוטרים טעו, לקחו קבלה של פקודה אחת ורשמו, היו

צריכים למחוק, כי זה טופס רשמי, אבל לא רצינו ששוטרים יתחילו למחוק.

לכן הביקורת שלנו על השוטר היא דרך טופס, הוא ממלא את כל הוראות הביצוע

שלו ושם מפורטות כל האפשרויות, כולל אם האיש חולה, לא ביצע, כולל אם

הוא השאיר הזמנה, כולל אם הודיע למשפחה, כל זה מופיע בטופס. הדרכנו את

כל השוטרים שעוסקים בהוצאה לפועל, ואפילו שוטרים שלא עוסקים בהוצאה

לפועל, כי זה היה פחות משנה לכניסתו לתוקף של חוק גביית חובות ביצוע

צווי מעצר, ועדיין יחידות ההוצאה לפועל לא הקומו במלואן, ונעזרנו הרבה

מאוד בשוטרי הסיור שהיו פחות מקצועיים. היום העבודה נעשית ע"י שוטרי

הוצאה לפועל מקצועיים, וכולם קיבלו הדרכה, למעט חריגים. המטרה של חוק

גביית חובות הייתה להקים יחידות מיוחדות, בהתאם להמלצה של המבקרת בדוח

קודם, והוקמו היחידות האלה והיום הן מתפקדות והן מבצעות או רוב

הפעולות.

אנחנו היום עושים הכל גם בפיקוח גם בביקורת, אנחנו מבקרים כל יחידה

לפחות פעמיים-שלוש בשנה כדי לבקר את איכות העבודה, אנחנו מדריכים

פעמיים בשנה, המדור שלי מדריך פעמיים בשנה, מעבר לשיעורים השבועיים של

היחידה, את כל שוטרי ההוצל"פ. עד בג"צ פרח היו 353. היום אנחנו עומדים

על 283, ואנחנו מדריכים אותם. אנחנו מדברים פה על תקופה שביצענו למעלה

מ-500 אלף פקודות מעצר. המקרה הזה הוא מקרה חריג ביותר. אני לא יודע

למה השוטר חזר. אחרי שהציגו קבלה הוא היה צריך למעשה להחזיר אותה

למשרד, ובזה לסיים את הטיפול.

לא יכולתי להתייחס למקרה ספציפית, כי בדוח אין לי שמות, אבל נמצא

שהשוטרים לא צודקים.

היו"ר ד. מגן; איך קורה מקרה כזה גם ב-91', ששוטר מגיע ללא

פקודת מעצר, אינו יודע או מעמיד פנים שאינו

יודע לשם מה הוא מבקש מהאזרח להתלוות אליו לתחנת המשטרהל איך קורה דבר

כזה? איך קרה דבר כזה? איך לא יקרה דבר כזה?

י. בוטבול; בהתאם להוראות השוטר לא היה צריך להגיע אליו

פעם שנייה בכלל. אחרי שהוא קיבל את הקבלה היה

צריך להחזיר את הפקודה למשרד, כדי שתיבדק ותוחזר ללשכת ההוצאה לפועל.

כך החזירו מאות אלפי פקודות כל שנה. השוטר שלא החזיר את הפקודה טעה

טעות חמורה מאוד. העובדה שניתנה אפשרות לבצע את ההוראה שנית, ללא צו

ביד, הריצה אותנו לתקן את הנוהל ולהנחות שאין יותר לצאת לבצע פקודת

מעצר בשוטרים או בהעמדה לדין על זה שיצאו וביצעו פקודה על צו מעצר.

עד לפני שלושה חודשים הורשעו שני שוטרים בבית דין למשמעת, על זה שביצעו

פקודה למרות שלא היתה להם פקודה. הם פחדו שהאיש יברח להם, כי בעבר ברח,

אז אחד עלה לבית בלי פקודה, והשני ישב למטה עם פקודה. קבענו שזה שלמעלה



צריך להיות עם הפקודה, ולא זה שלמטה. ברגע שדופקים על הדלת צריך להציג

את ההוצל"פ. האירוע הזה אירע בשנת 90' 91'.

מ. בן-פורת; מי דואג להודיע למזכירות בית המשפט, שהחוב

סולק?

י. בוטבול; הטיפול בא בכמה אופנים, אם האיש שילם, או שמציג

לנו קבלה ספציפית לאותה פקודה, כולל קבלה של

התראה שאנחנו כמשטרה שולחים. יש לי פה דוגמא של התראה שאנחנו שולחים

לאזרח שלא מוטלת עלינו חובה בחוק, ויש פה הערה "תמסור את זה למשטרה".

זה תשלום של פקודה.

אפשרות שנייה היא שאני בא אליו והוא מציג לי ביטול, או איחוד תיקים או

פושט רגל. ברגע שהוא שילם בפקודה, יש שלושה חלקים של הקבלה. יש העתק

אחד שמיועד למשטרה, הוא רושם על הטופס של הביצוע "לצרף את הפקודה",

ומחזיר אותה למשרד כדי שהמשרד יוכל לציין במחשב שהטיפול נגמר, ואחרי זה

היא מוחזרת ללשכת הוצאה לפועל. אבל הפקודה לא נמצאת עוד אצל השוטר.

מ. בן-פורת; כלומר, המשרד הוא שדואג להעביר את ההודעה אחרי

שהוא רושם שהחוב סולק לביה"מ כדי שיבטלו?

י. בוטנול; הוא מחזיר את הפקודה עצמה.

א. שנייצר; נאמר כאן שהמשטרה אימצה את המלצת הנציבות בדבר

הדרכת השוטרים לפעול בדרך שתמנע השנותם של

מקרים מסוג זה. האם יצאה איזה שהיא הוראת נוהל כתובה?

י. בוטבול; ב-15.7.91 תקנו את הנוהל, והוצאנו נוהל חדש,

ושם בפירוש כתוב, "חוסר סמכות עיכוב/מאסר ללא

פקודה ביד. שוטר לא יעכב או יאסור חייב אם אין בידו פקודת מאסר. אין

הוא יכול להסתמך על זכרונו ואפילו יודע הוא בוודאות כי נגד החייב יש

פקודת מאסר במשרד ההוצל"פ. במקרה זה אין גם לשוטר הסמכויות הנלוות של

כניסה לחדרים של החייב, ושימוש בכוח כאמור בנספח ב'".

אנחנו תקנו את הנוהל והדרכנו את השוטרים. אגב, זה יוצר לנו בעיה, כי יש

לנו חייבים רבים שאנחנו רואים אותם, והם יודעים שיש לנו פקודות ולא

עוצרים אותם. בהצעת החוק ותיקון חוק ההוצל"פ מס' 14 ביקשנו אפשרות

לפחות לעשות צילום של הצו. יש מקרים שהאיש עצור אצלי בתחנת באר שבע, יש

לי פקודה בקריית שמונה, אני יכול לשלוח את זה בפקס, ואז יש תוצאה. בלי

זה לא עוצרים. היום אין לנו סמכות ואנחנו לא עושים את זה. תוקן הנוהל,

אנשים תודרכו, ומדגישים את זה במפורש בכל הדרכה שאין לנו סמכות לבצע,

והאיש לא יעצר. אין מה לעשות. תיק ההוצל"פ הוא מאוד דינמי, האיש שילם,

ניתנת לו קבלה, ועד שהביטול מגיע למשרד עובר זמן. לכן החלטנו לא לבצע

שום פעולה ללא פקודה ביד.

זה טופס שיוצא במעטפית לאזרח. אנחנו מקבלים סרטי מחשב מהנהלת בתי

המשפט, של אותן פקודות שיצאו, הסרט הזה עובר אוטומטית לבית דפוס, בית

הדפוס מוציא את ההתראות, שולח אותן בדואר, ומחייב אותי.



היו"ר ד. מגן; ברור שחם לא ניגשים לבצע פקודת מעצר לפני שבאתם

בזמן סביר?

י. נוטבול; יוצאים שני סרטים, סרט התראות וסרט פקודות. שני

הסרטים מודפסים באותו יום. למחרת, חחתראח יוצאת

בדואר לאיש, חפקודח חוזרת ללשכת הוצל"פ כדי שהרשם או ההוצאה לפועל

יחתמו עליה. התהליך הזה לוקח עוד עשרה ימים, כך שבכל מקרה האדם מקבל את

זה לפני שהפקודה מגיעה למשטרה.

בתקופה הקודמת הרבה אזרחים טענו שלא ידעו על חובות, והרבה פעמים הטופס

הזה הוא שהביא לידיעתו שיש נגדו תיק הוצאה לפועל ופקודת מאסר. היום

מתקנים את זה בתיקון מס' 14 שתהיה מסירה ביד, ועד היום היתה חזקת מסירה

בלשכות הוצאה לפועל, ולכן זה עזר הרבה, וגם לנו זה עוזר. אנחנו חכנו

עוד טופס למקרה שאנחנו מגיעים לבית החייב ולא מוצאים אותו, משאירים את

הטופס עם הפרטים של הפקודה, ואומרים תגיע אלינו, תביא ביטול, תביא כסף.

אם אתה פושט רגל תביא אישורים. אם אתה חולה תביא אישורים שחולה בכלל

יחליט אם אתה בכלל כשר למעצר. שיפרנו מאוד את היחס שלנו ואת המידע

שאנחנו נותנים לאזרחים בכל הנוגע לפקודות המעצר.

היו"ר ד. מגן; מה שלא מרגיע אותי זה מה שאמרת במאמר מוסגר

לעו"ד חלד, שאתה לא מכיר את המקרה.

י. בוטבול; אני אמרתי לעו"ד חלד הבוקר, שקיבלתי את החומר

הזה ביום חמישי אחה"צ. ניסינו להתקשר למשרד

מבקר המדינה ולמשרד המשטרה לקבל פרטים, אבל לא הצלחנו. דרכי עוברות

הרבה מאוד תלונות של אזרחים, חלקן צודקות, חלקן לא צודקות, ואני בודק

אותן תלונות שמגיעות למפכ"ל, תלונות שאנחנו מקבלים ממשרד מבקר המדינה,

ממשרד המשטרה, וגם תלונות שמגיעות אלי כראש מדור במטה הארצי, ואני מטפל

בהן.

את המקרה הספציפי הזה אני לא זוכר, כי יש מאות מקרים, וכבר עברו שלוש

שנים מאז.

היו"ר ד. מגן; כמה זמן את ראש מדור?

י. בוטבול; מאז הקמת היחידות המיוחדות. מסוף 90'.

היו"ר ד. מגן; מסוף 90', ואתה לא יודע שראש היחידה להוצאה

לפועל ננזף נזיפה חמורה בשל גרימת מעצר השווא

הזה?

י. בוטבול; לא יודע. אני עכשיו שומע שזה פקד אסרף.

היור ד. מגן; יש ירחון של המשטרה. יש שם ידיעות וכל מיני

התרעות ומה נעשה במשטרה. זה לא פורסם?

י. בוטבול; אני לא זוכר ספציפית את המקרה הזה, משום שהיו

הרבה מאוד מקרים, גם לא היה לי זמן לבדוק, כי



יש לי הרבה מאוד תלונות שאני מטפל בהן. בשלוש השנים האחרונות, עד סוף

31.8.93, היו לנו בממוצע כ-500 אלף פקודות מאסר לשנה.

היו"ר ד. מגן; כמה יש היום?

י. בוטבול; עשרות. משום שהיום, בעקבות בג"צ פרח, וההליך

שהוא קבע להוצאת פקודת מעצר הוא כזה מחמיר,

ואזהרה שלו שם שהוצאת פקודה שלא בדרך זאת, לראש הוצל"פ אין חסינות

מפני עוולה אזרחית ופלילית אם הוא לא יפעל בדרך הזאת. הם מאוד נזהרים

לא להוציא פקודות מעצר, לכן תיקון מס' 14 לחוק ההוצל"פ אמור לפתור את

הבעיה. היום חייבים לעשות דיון מוקדם, עם שני הצדדים, מדובר בכמה

עשרות. אנחנו מקבלים פקודות מאסר מזונות, וקנסות. מדובר בכארבעת אלפים

פקודות מאסר לחודש, מכל הסוגים. לגבי קנסות פליליים, ובעיקר מזונות

וצווי הבאה בהוצאה לפועל, גם מדובר בכמה מאות לחודש. העבודה ירדה הרבה

בעקבות הבג"צ. אנחנו מקווים שאחרי שיתקנו את החוק וימונו רשמים נוספים,

פקידי הוצל"פ, תהיה יותר עבודה למשטרה, כי היום אנחנו בסף נמוך של

עבודה.

היו"ר ד. מגן; מהם המקרים שבהם שוטרים לא מיומנים בענייני

הוצאה לפועל, הם אלה אשר נגשים או נדרשים לבצע

את המלאכה הזאת?

י. בוטבול; בתקופה הראשונה, רוב העבודה נעשתה ע"י שוטרים

לא מיומנים. שוטרי סיור. היום כל העבודה נעשית

ע"י שוטרי ההוצל"פ. היום יש מספיק שוטרים מקצועיים שיבצעו את העבודה.

היו"ר ד. מגן; מה ההכשרה שנדרשת משוטר כזה?

י. בוטבול; ההכשרה שלהם היא רמה של סיור, סייר בניידת או

רגלי. יש לנו עדיין שוטרים שעבדו בתקופה של

לפני חוק גביית חובות, והם ברמה קצת יותר נמוכה, אבל יש להם יותר נסיון

בהוצל"פ. יש מגזר סיוע ואבטחה, אבל בעקרון המטרה שהוגדרה עם כניסה

לתוקף של חוק גביית חובות, והקמת היחידות המיוחדות, היא ששוטרי ההוצל"פ

יהיו ברמה של שוטרי סיור, שהיא רמה די גבוהה, ולא לגייס שוטרים שאין

להם 12 שנות לימוד וכד'. שוטרים אשר נכנסים לעבודה עוברים קורס ועוברים

את ההכשרות בהוצל''פ ע"י המפקדים שלהם. אנחנו באים פעם בחצי שנה נותנים

השתלמות לכל יחידה. יש השתלמות של המטה הארצי, כי אנחנו לא מספיק

סומכים שיעבירו את כל הדברים כפי שאנחנו רוצים, בע"פ, עם הצגה, עם

שקפים, עם שאלות, עם בעיות, עם כל מה שצריך.

היו"ר ד. מגן; אני מבקש שתעביר לנו את כל הלקחים שלמדתם

מהמקרה הזה, בתוך חודש ימים.



תלונה מס' 13 בדו"ח נת"צ 21 - משטרת ישראל - מידע לא נכון שגרם

לביטול רשיונות לנשיאת נשק

מ. במברגר; המתלונן טען שהמשטרה לקחה ממנו אקדח ורובה

אוויר שהוחזקו ברשיון, ומסרבת להחזירם לו.

לדברי המתלונן, טענת המשטרה היא שהוא היה מעורב באירוע יריות, וכתוצאה

מהודעת המשטרה ביטל משרד הפנים את רשיונותיו. המתלונן גם פנה לבית

המשפט ולדבריו המשטרה הודיעה לבית המשפט כי הרשיונות בוטלו ע"י משרד

הפנים, אבל לה אין התנגדות שכלי הנשק ימסרו למי שימציא רשיון בר תוקף,

או שהוא ימכור אותם לסוחר מוסמך. למרות זאת, משרד הפנים ממשיך לסרב

להעניק את הרישיון, כי הוא טוען שהמשטרה מתנגדת. לאחר שנודע למתלונן

בפברואר 91' שהתיק נגדו נסגר, שב ופנה למשרד הפנים, ושוב הודיעו לו כי

התנאי למתן הרשיון תהיה הסרת התנגדות המשטרה. פנה לנציבות ביוני 91'.

בירור הנציבות העלה שכתוצאה ממסכת של טעויות סברה המשטרה כי למתלונן

עבר פלילי עשיר, ולכן המליצה בפני משרד הפנים לבטל את רשיונו.

מה שהעלה בירור הנציבות הוא, אחרי שעיינו בכל המסמכים ובכל התיקים,

ב-31.8.89 בערב הופיע בחצר בית המתלונן בעלה לשעבר של חברתו, ודפק

בחוזקה במכשיר קהה על הדלת. מאחר שאותו אדם היה ידוע למתלונן כבעל עבר

פלילי, הוא נבהל מאוד וכדי להבריח אותו הוא ירוץ שתי יריות באויר, ומיד

לאחר מכן התייצב המתלונן במשטרת זכרון יעקב ודיווח על התקרית. בעקבות

זאת פתחה המשטרה תיק נגד המתלונן שלנו, בחשד לעבירה של נסיון לחבלה

חמורה בירי בשטח בנוי, וגם תפסי; את אקדחו. מאוחר יותר גם נתפס רובה

האוויר.

כתוצאה מכך, ולפי בקשת מפקד תחנת המשטרה בזכרון יעקב, פנה מפקד מרחב

חיפה למשרד הפנים, והמליץ לבטל את הרשיון. בהודעה הזאת, לא רק שהודיע

על תקרית היורה כמצויין לעיל, אלא שהוסיף שהמתלונן ממתין "לבירור דין

בשל שתי עבירות על הסדר הציבורי, עבירה כלפי רכוש ללא הרשעה, שתי

עבירות מרמה עם הרשעת, ושלוש עבירות מרמה ללא הרשעה". ואכן, בעקבות כל

זה הודיעו למתלונן על הכוונה לבטל את הרישיון שלו, ועל הזכות שלו להשיג

על כך. יש כללי עבודה בין המשטרה למשרד הפנים, מאפשרים למי שעומדים

לבטל לו את הרישיון להודיע לו על כך מראש, ונותנים לו אפשרות להשיג,

ואכן גם המתלונן ניצל את הזכות הזאת והוא הגיש השגה. ההשגה הגיעה לקצין

רישוי ואבטחה במחוז והוא, בלי לבדוק דבר, בהסתמך על הנתונים שהיו

בפניו, לא ביטל את ההתנגדות של המשטרה, ולכן ביטלו את הרישיון שלו, ואז

פנה המתלונן לבית המשפט, וביקש לצוות על המשטרה להחזיר לו את הנשק.

מה שציין ביה"מ שהמשטרה הודיעה לו שאין לה התנגדות להשיב את האקדחים

והרובה למי שימציא רשיון בר תוקף כחוק, או לחילופין, שאיקס ימכור את

הנשק לסוחר מוסמך. כשהנציבות שאלה את המשטרה, אם הם הודיעו שאין להם

התנגדות למה הם לא הסירו את ההתנגדות, הם חשבו שהכוונה לא היתה

למתלונן, אלא לכל מי שימציא רישיון בר תוקף, פרט למתלונן.

בירור הנציבות הראה שהמשטרה פתחה תיק נגד המתלונן, בעקבות הודעתו על

תקרית הירי באוויר, ועל נסיון לחבלה חמורה, ומחומר הראיות עלה שכוונתו

היתה בעצם רק להתריע, וכאן הלבישה עליו המשטרה את עברו הפלילי של בעלה

לשעבר של חברתו.



בעקבות כל קבלת העברות האמורות החליט ביולי 92' פקיד הרישוי במשרד

הפנים, לחזור בו מביטול הרשיונות. אחרי שאנחנו הודענו למשטרה התבררה כל

התמונה, והם הסירו את ההתנגדות.

הנציב קבע שהתלונה מוצדקת.

1. "פתיחת התיק בתחנת זכרון היתה מוטעית, לכל היותר היה מקום לפתוח תיק

בגין חשד לעבירת ירי בשטח בנוי, ולא לנסיון לחבלה חמורה וכד'".

2. "ייחוס העבר הפלילי של בעלה לשעבר של חברתו למתלונן ע"י מפקד התחנה,

גרם להטעיית פקיד הרישוי של משרד הפנים ולכל היתר".

גם בהמשך הטיפול בהשגה של המתלונן לא גילה קצין רישוי ואבטחה של המשטרה

במחוז חיפה את הטעות בייחוס העבר הפלילי למתלונן, לכן גם לא הסירו את

ההתנגדות שלהם למתן הרשיון.

בעקבות כל זה הודיעה המשטרה על נקיטת צעדי משמעת נגד מי שהיה מפקד

משטרת זכרון, ונגד קצין רישוי ואבטחה במרחב.

היו"ר ד. מגן; כפי שעולה בעליל, רואים את המקרה הזה כמקרה

חמור מאוד, ואני הייתי מקדים בשאלה מה עלה

בגורלם מעבר לנקיטת הצעדים המשפטיים. אני רוצה לדעת באיזה שלב נמצאת

נקיטת הצעדים המשפטיים נגד מי שהיה מפקד תחנת זכרון יעקב, וקצין רישוי

ואבטחה במרחב. מה שמוזר וחמור בעיניי, שנציג המשטרה בבית המשפט, מוסר

התחייבות מסויימת, אבל כאשר נדרשים לבצע את ההתחייבות הזו בשטח אז יש

פלפול במילים ונסיון להתחמק מאותה התחייבות. כשנאמר בבית המשפט "אין

למשטרה כל התנגדות להשיב את האקדחים והרובה למי שימציא רישיון תקף

כחוק", אני לא מבין מדוע מנסים לפרש את המילה להשיב, כאילו משמעותה היא

להעביר לכל גורם מסחרי שיש לו רשיון. הרי כאשר משתמשים במילה להשיב,

מתכוונים להשיב את הדבר לאותו אדם.

הדבר השלישי, הרי כולנו יודעים איך משרד הפנים מנפיק את הרישוי לנשק,

ללא היתר של המשטרה לא מנפיקים את הרישיון.

מ. בן-פורת; לחילופין יש לאפשר לאדם הזה למכור את הנשק

לסוחר מורשה.
היו"ר ד. מגן
המשמעות היא שבבית המשפט נשארת התחייבות

מסויימת, ובשטח יש נסיון להתנער מאותה

התחייבות. ברור שיש זיקה הדוקה מאוד בין משרד הפנים שמנפיק את הרשיון

לבין המשטרה, וההסתתרות של המשטרה אחרי משרד הפנים, זה מה שמשתמע מתוך

הדברים. אם משרד הפנים ירצה לתת רשיון, שיתן רשיון. אבל במקביל אנחנו

יודעים שהמשטרה אומרת למשרד הפנים לא לתת רשיון, ואנחנו יודעים שמשרד

הפנים לא מסוגל ולא יכול להעניק או להחזיק רישיון או להנפיק רשיון אם

הוא לא מקבל את הסכמתה המפורשת של המשטרה. כל הדברים האלה והדברים

האחרים שהופיעו בתלונה תורמים לחומרה הגדולה, שבה לפחות אני רואה את

התלונה הזו.

ש. ?הלום; היה צריך להיות כאן נציג משרד הפנים, שהוא גם

כן משתתף במשחק הזה של התחמקות ושליחת המתלונן



מדלת לדלת. גם בדוח נאמר במפורש, שלפי הבירור משרד הפנים היה צריך

לכתוב לו מכתב.

היו"ר ד. מגן; מדוע האחריות היא כמעט. בלעדית של המשטרה? יש

כאן בפירוט בסעיף 2 ב' בעמוד 56 באמצע.

ר. מור; פה יושב כל אחד מהנציגים של המשטרה, כל אחד

אחראי על קטע צר. אין פה נציג אחד. אני אחראי

על הנושא הטפציפי של רישוי נשק, ביחד ננסה לתת את התשובה.

לא לכל אדם יש רשות לקבל נשק, אלא רק מי שמשרד הפנים קבע בנוהלים שלו.

משרד הפנים קבע רשימה של קריטריונים שעל פיה מחליטים לתת או לא לתת.

הבדיקה הראשונה היא של משרד הפנים. משהחליטו שהאדם עומד בקריטריונים של

משרד הפנים, מבחינת מקום מגורים או עיסוק, מעבירים את הבקשות למשטרה

ולמשרד הבריאות לחוות דעת.

המשטרה בודקת את הנושא של הרישום הפלילי, ומידע מודיעני אם יש, ומודיעה

למשרד הפנים אם היא מתנגדת או לא מתנגדת, והתהליך נמשך גם מול משרד

הבריאות ואז האדם מקבל או לא מקבל רשיון עפ"י החלטת משרד הפנים, כי

בסופו של דבר עפ"י החוק לעירייה, משרד הפנים הוא סוברני בהחלטה הסופית.

למרות שלא היו הרבה מקרים שהוא החליט בניגוד למה שאנחנו ממליצים. זה

באשר לתהליך של קבלת רשיון.

ש. יהלום; כשאתה אומר רישום פלילי, שזה אתה בודק, כמה זמן

זה תקף? כלומר אם אני לפני עשרים שנה עשיתי

משהו פלילי ובינתיים אני נמצא במקום שלצורך הגנה עצמית אני צריך נשק,

האם תפסול לי את הבקשה?

ר. מור; יש לנו קריטריונים ברורים, שרק עבירות שקשורות

בשימוש בנשק, באלימות, בתקיפה חבלנית מעכבות

רשיון. אם אדם נתן המחאה ללא כיסוי, בכל מקרה, גם אם הוא נתן לפני

חודשיים, אני לא אפסול אותו מלקבל נשק. יש לנו קריטריונים ברורים ויש

רשימה ארוכה מאוד של סעיפים עם זמנים, שלפיהם אנחנו פועלים. זה כולל גם

באיזה גיל הוא היה. אנחנו מתחשבים גם מעבר למה שכתוב בצורה יבשה, מתי

זה היה, הזמן שעבר מאז, חומרת העבירה, ההתייחסות היא מאוד פרטנית בענין

הזה.

היו"ר ד. מגן; עד לפני כמה שנים הייתי מקבל לא מעט תלונות של

אנשים שמתלוננים שלא מרשים להם קבלת רשיון נשק,

ובזמן האחרון המספר הזה פחת. האם זה מקרי?

ר. מור; אנחנו לקחנו על עצמנו בשנה האחרונה, בגלל החלטה

פנימית במשטרה, גם בגלל תקלות מהסוג הזה שאנחנו

מדברים עליהן היום, לרכז את כל הטיפול במטה הארצי בידי גורם אחד. כפו

עלי הר כגיגית, ואני היום מטפל גם בנושא הזה, בנוסף לשאר עיסוקיי

בתחומים אחרים.

לגבי ביטול נשק יש שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא להצליב, אחת לפרק זמן

מסוים, את רשימת כל אזרחי המדינה שיש להם נשק . עם כל העבירות שפוסלות,

ואז יוצא איזה פלט מחשב, ואנחנו צריכים לבדוק אחד אחד לגופו של עניין



ולהחליט אם יש בעיה או אין בעיה, ועל סמך זה להעביר ליחידת השטח לחוות

דעת, ובסופו של תהליך, לאחר התחשבות בעובדה שהאדם הזה מחזיק מספר שנים

נשק, אנחנו מחליטים במקרים החמורים להמליץ בפני משרד הפנים על ביטול.

תהליך שני, שחוקר אגף חקירה נתקל במקרה כמו שהיה לפנינו, שאדם משתמש

בנשק, ואז הוא מחליט, עפ"י ההנחיות של מחלקת החקירות, מתי והאם ומותר

לקחת את הנשק לאותו אדם. למשל היה שוד מזויין, האדם השתמש בנשק תפסו

אותו, לקחו לו את הנשק. הצמידו אותו לתיק. זה מגיע לביה"ש כמוצג,

והשופט החליט לבטל או לא לבטל וכד'. זה לגבי התהליך של ביטול אגב

עבירה.

אני מניח שמה שקרה פה הוא, שבאיזה שהוא שלב החוקר פספס משהו והדביק את

הרישום הפלילי של אותו בעל, מרגע זה מתחיל להתגלגל כדור השלג הזה, וכל

הסיפור הזה מאבד שליטה.

מ. בן- פורת; המתלונן פנה כמה פעמים וביקש שיחזירו לו את

הנשק. לפחות בשלב זה צריך היה לבדוק את

טענותיו, ואז היה צריך לגלות את זה. אלא אם כן מזלזלים בטענות,

ומזלזלים בפניות ונדבקים לגירסה.

י. מוי; את מבינה שפה מעורבים מספר גורמים, ואולי זאת

אחת הסיבות שהחליטו שהכל יהיה בידי רמי מור,

בידי גורם אחד במטה הארצי.

מ, בן-פורת; יהיה הפיצול ככל שיהיה, ברגע שאזרח בא ואומר

שהיתה כאן טעות, ומבקש שיחזירו לו את כלי הנשק,

אז לפחות צריך לרדת לסוף טענותיו, וצריך היה אז להגיע לחקר האמת. אם

יודעים שמטפלים בזה שלושה אנשים, או שלוש מחלקות, או שלוש יחידות,

פונים לכל השלוש, ומבררים. יש יועץ משפטי ודאי, מבררים את כל העובדות,

ונותנים תשובה כהלכה. פניותיו של המתלונן למשטרת ישראל, להחזיר לו את

כלי הנשק ואת הרישיון להחזקתם, נענו בסירוב.

ש. מר-חיים; אני אשמח לקבל את שם המתלונן ולבדוק את המקרה

יותר טוב, כי נראה לי שכאשר הוא ביקש את הנשק

הוא לא אמר שההרשעות לא נכונות, הוא שאל למה, ואף אחד לא בדק. הייתה

כאן רשלנות של גלגל גדול יותר.

אנחנו קיבלנו בדוח הזה הערה דומה לדוח 20, באחת הפקודות של מבקרת

המדינה בדוח '43, שבעקבותיו אנחנו פונים לכל אדם שנפתח נגדו תיק ותהיה

לנו שליטה, והוא יכול לבוא ולהראות לנו מה לא נכון, ובהחלט עכשיו עושים

את זה. אנחנו מקווים שבפעם הבאה זה לא יקרה, מפני שאדם ידע שהדביקו לו

הרשעה והוא יבוא ויצעק. כי מה שקרה כאן, שאף אחד לא אמר לו בגלל הרשעות

מסוימות אתה לא מקבל את הנשק, אלא פשוט אמרו לו אתה לא מקבל את הנשק.

מ. בן-פורת; ישנו עקרון כללי, שגם המשטרה צריכה לדעת על עצם

קיומו. כשמייחסים לאדם משהו צריך לתת לו אפשרות

להשיב, אפשרות להבהיר. אם לא אומרים לו מה מייחסים לו איך הוא יגן?

והעיקרון הזה חל גם על המשטרה.



ר. מור; במשך שנה, מאז שאנחנו עובדים בשיטה החדשה,

הערעורים מטופלים עי'י היחידה שלי ואני מקפיד

לפעול לפי אותו עקרון.

היו"ר ד. מגן; היחידה עלתה בתקן או ראש מדור אבטחה?

ר. מור; כל יחידת משטרה, מפקד מרחב היה בתחום הזה, ולא

התערבתי בענייניו ובעיסוקו. הוא היה מוסמך עפ"י

חוק לתת את חוות הדעת למשרד הפנים. מלפני כשנה, הוא לא מתעסק עם זה, רק

היחידה במטרה הארצי. גם הערעורים שנוגעים נבדקים ע"י סגן שלי, ואם מגיע

ערעור אני בודק אותו אישית, והוא בודק אנחנו. סיכמנו שאני לא אסתמך על

הבדיקה שלו, אלא אני אעשה את הבדיקה בנפרד, כך שאני מניח שגם טעויות

כאלה כמעט ולא יקרו.

מ. בן-פורת; כאשר אדם פונה ומבקש להחזיר לו רשיונות, וחזקה

שהוא יודע את עברו הפלילי, אם יש לו, זה כבר

צריך להדליק נורה אדומה. לא רק שהוא רימה כנראה בזמן שהוא קיבל את

הרשיונות, אלא שעכשיו הוא עוד מעז לפנות ולומר תחזירו לי את הרשיונות.

צריך היה להבין שכאן יש או חוצפה שאין דוגמתה מצד אזרח שיודע שיש לו

הרשעות פליליות, או שקרה פה משהו אחר.
ר. מור
עצם העובדה שהחליטו להעמיד לדין גם את מפקד

התחנה וגם את קצין הרישוי, מוכיחה את מה שאת

אומרת. כנראה שהיה להם פה איזה שהוא כשל בתחום הזה שלא עשו את הבדיקה

מחדש, כי הרי הוא הופנה למפקד התחנה ולקצין הרישוי. היו אמורים לבדוק

את מה שאמרת.

היו"ר ד. מגן; מה היו תוצאות הבירור?

ש. יהלום; מה שקורה באותה גישה שאמרה המבקרת, שצריך

להודיע לאדם את הסיבה, אז למעשה גם פקיד הרישוי

של משרד הפנים צריך לדעת אותה. ברגע שפקיד הרישוי החליט לפעול לפי

ההמלצה, עליו להודיע לבעל הרישיון על כוונת הביטול ועל זכותו להגיש

השגה. אם הוא לא יודיע לו מה הסיבה, איך הוא יוכל להגיש השגה? הוא צריך

להגיד לו, אדוני אתה לא מקבל את הנשק משום שהמשטרה מצאה שיש לגביך הערה

פלילית. אז הוא יודע שיש לגביו הערה פלילית והוא פונה להשגה. לכן גם

איש משרד הפנים חייב להיות מעורב, הוא לא יכול להגיד לו המשטרה אמרה,

ואתה יכול להגיש השגה. הרי הוא לא יודע על מה עליו להגיש השגה. אולי

בגלל שיש לו עבר בריאותי לא טוב?

מ. בן-פורת; הלוואי והיו פועלים כך. נדמה לי שכאן דורשים

קצת יותר מדי. מפני שההנחה היא שהמשטרה דנה

בהשגה שלו, והעמיקה בכל הטענות שלו, והיא הגיעה שוב למסקנה שהיא

מתנגדת, ורק על ההתנגדות הודיעו כנראה למשרד הפנים. משרד הפנים לא נכנס

לכל הפרטים האלה.

ש. יהלום; המקרה הזה הגיע לערכאות אפילו, וגם שם המשטרה

זלזלה בפסק בית הדין. זו בעיה בפני עצמה. המשא

הישיר הבלתי אמצעי הוא לעולם עם המשטרה. המשטרה היא גוף מסתתר. משרד



הפכים הוא זה שמתכתב עם האנשים שמקבלים רשיונות. האזרח בכלל לא יודע

שקיימת משטרה בעניין הזה, הוא אפילו לא יודע למי מעביר משרד הפנים, הוא

לא יודע שהוא מעביר למשטרה. האזרח בא למשרד הפנים, מגיש בקשה לרשיון,

מבקשים ממנו לחכות חודשיים. משרד הפנים כותב מכתב ואומר אושר או לא

אושר. אם במקרה לא אושר, אז פקיד משרד הפנים צריך לתת לו את הסיבה.

משרד הפנים ודאי יודע את הטיבה.

היו"ר ד. מגן; מה דעתך האישית, שהנפקת רשיונות להנפקת נשק

תיעשה על ידי משטרת ישראל ולא על ידי משרד

הפנים? הרי חשבת על זה פעם.

ר. מור; החוק הוא לא חוק מהיום. הוא חוק. מאז קום

המדינה. אני מניח שזה גם איזה שהוא חוק מנדטורי

שהעתיקו אותו, ומשרד הפנים ומשרד המשטרה, זה אותו גוף שהיה. הפיצול הזה

אולי יש בו אולי איזה הגיון של מדינה דמוקרטית, שצריכים להיות מספר

גורמים שמעורבים בתהליך.

ר. קדמי; כאשר משרד הפנים שולח מכתב לאזרח הוא כותב לו

שהרשיון עומד, ובכוונתינו לבטל את הרשיון עפ"י

המלצת המשטרה, ביכולתך להגיש השגה. אפשרות אחרת היא ביטול הרשיון עפ"י

המלצת משרד הבריאות. אלה שני הגורמים שממליצים למשרד הפנים על הרשיון,

לכן האיש גם פנה למשטרה.

היו"ר ד. מגן; ובמקרים של סירוב להנפיק רשיון, לא להשיב

רשיון? נניח שיש חוות דעת של פסיכיאטר, או של

פסיכולוג, ולא רוצים לומר לו את זה. עד לפני כמה שנים אני כח"כ, נוכח

פניות של אזרחים, נתקלתי בתופעות האלה. בשנתיים שלוש האחרונות אני לא

נתקל.

ר. מוי; היו מספר מקרים שהתעוררו ואנחנו שינינו כל מיני

הנחיות. היום השיטה היא שכאשר אזרח מקבל את

הסיווג הראשוני, אז משרד הפנים אומר לו שלילי. כשהוא פונה למשרד הפנים

ושואל מדוע, אז מפנים אותו למשטרה, כדי שהוא יוכל לערער.

ש. יהלום; במקרה שלנו, נלקח ממנו האקדח בגלל אירוע שקרה

לו בזכרון, ונתברר עכשיו שהסיבה היא לא האירוע,

אלא הסיבה היא רישום פלילי מוטעה. אבל כשהם כותבים הם מציינים שזה בגלל

המשטרה. מה אותו אדם מבין? שלוקחים ממנו בגלל שהוא ירה יריות באוויר

בזכרון. לכן, צריך להגיד לאותו אדם- על פי המלצת משטרת ישראל שמצאה

אצלך רישום פלילי, ואז יכול להיות שכל העניין לא היה מגיע לאן שהגיע.

ר. מוי; בשנה האחרונה הוצאנו הנחיות שאומרות, שרק אנחנו

מטפלים בזה מול משרד הפנים. אנחנו מודיעים

למשרד הפנים ולאזרח את העבירות. אנחנו אומרים לאזרח בגלל רישום פלילי

בעבירות רכוש, או בעבירות אחרות.

ש. יהלום; אבל משרד הפנים אומר לו?.

ר. מוי; אם פונה אלי האדם ישירות, באמצעות עו"ד, אני

כמובן בודק לפי חוק המרשם הפלילי. אני לא מעביר



לעו"ד שלו, אלא רק לו. למשרד הפנים יש אפשרות לעיין במרשם, בגלל העיסוק

שלו לרשיון נשק, ואני מעביר למשרד הפנים.

ש. יהלום; לכן היה צריך להיות נציג משרד הפנים.

היו"ר ד. מגן; לפני כתשע שנים פנה אלי אזרח, שלאחר שאביו נפטר

הוא ביקש לשמור חלק מהירושה, שזה האקדח, שיהיה

באחזקתו. משרד הפנים נתן לו תשובה שלילית, ואחרי התערבות ובדיקה שלי

הסתבר שמשום שלפני כעשרים שנה הוא היה מעורב באיזה קטטה ציבורית, הוא

לא יכול לקבל בירושה את אקדחו של אביו.

כל עניין הנפקת רשיונות הנשק מאוד מסובך ומאוד מורכב. חשבתי שנקבל כאן

כמה חידושים מלבד התחושה שבזמן האחרון יש פחות תלונות.

ש. מר-חיים; היום המחשב עושה לנו את הבדיקה, האם עברה תקופת

התיישנות מסויימת אם מדובר בעבירות מסויימות

ולא באחרות, והוא שולל את אלה שיכולים לקבל רשיון או שאין אפשרות לתת

להם רשיון. כך שהיום לא יכול להיות מצב שלפני עשרים היתה למישהו הרשעה,

גם אם היא אלימה, ושהיום לא ניתן לו רשיון.

א. שנייצר; כאן למעשה היתה תקלה, שיחסו עבר פלילי לראובן,

כאשר העבר הפלילי היה של שמעון. השאלה היא האם

לפי הנוהלים החדשים שדיברתם עליהם יש איזה שהיא דרך למנוע את זה. האם

התדפיס לפי חוק המרשם הפלילי עובר למשרד הפנים, יחד עם ההמלצה? נראה

שכאשר התובע דיווח למחשב, הוא דיווח את זה על שם שמעון, וזה רשם ראובן.

אנחנו משתדלים שזה לא יקרה. יש פה הרבה מאוד מערכות ביקורת, אבל יכולים

גם לפספס בביקורת. לכן אני אומרת בהמלצת המבקרת, כאשר אנחנו שולחים

היום הודעה לאדם שנפתח לו תיק, או שנסגר לו תיק, אנחנו מאפשרים לו

לעיין. אנחנו מקווים שהאיש יבוא ויראה שנפלה טעות, יראה שיש לו הרשעה

כאשר הוא יודע שלא הוזמן אף פעם לבית המשפט, הוא יבוא ויערער ואנחנו

נוכל לבדוק את התיק ולמחוק את מה שצריך.
צ. צחי
שלחנו עד היום 50 אלף הודעות לאזרחים, ומתוכם

הגלה טעות בכ-200 המקרים האלה הם לא תמיד

טעויות של המשטרה.

חלק זה מתחזים למיניהם, שהצליחו להשיג תעודות זהות של אנשים אחרים,

וכשתופסים אותם במשטרה כעבריינים, אז הם מציגים את עצמם עם הזהות

השאולה. בחלק מהמקרים פרטי האיש היו זהים לפלטי איש אחר. בדר"כ הם

מתחזים בשמות של בני משפחה. של אב, של אחות, של בני דודים שהם מכירים

אותם. היו מתחזים שהצלחנו לגלות אותם כשהזמנו אותם לתת תביעת אצבעות,

ואז ראינו שהתביעות לא זהות לתביעות שנלקחו מהעבריין בעבר.

בחלק היו באמת טעויות של דיווח. אבל רוב המקרים היו מקרים של מתחזים.

אני לא צופה שבעתיד נוכל לעלות עליהם פחות, אבל היום, עם המערכת

הממוחשבת של תביעת אצבעות, אנחנו מצליחים לעלות עליהם מייד כשהם מתחזים

בתחנות המשטרה.



כשתופסים עבריין הוא אומר שאין לו תעודת זהות, כששואלים אותו מה שמו,

והוא בתהליך החקירה, הוא מוסר פרטים, והוא יכול למסור גם שם של אחיו.

לכן מנסים לאמת אם זה נכון כמה שיותר.

מ. בן-פורת; אח"כ אתם לא מאמתים את זהי

צ. צחי; אח"כ אנחנו מאמתים את זה לפי תביעת אצבעות. לא

בכל המקרים הוא מסכים לתת תביעות אצבעות. היום

יש לנו מערכת חדשה, אנחנו מגלים את זה בתהליכים הראשונים.

היו"ר ד. מגן; מה עלה בגורלו של מפקד תחנת המשטרה, וקצין

רישוי או אבטחה?

ש. מר-חיים; לא הצלחנו לקבל את השם ואת הפרטים, אם אני אקבל

את הפרטים אני אוכל להעביר לוועדה את מה שיצא

בדין המשמעתי נגדו.

ש. יהלום; מדוע אין במשטרה נוהל קבוע לפניות של נציב

תלונות הציבור! האם כאשר הנציבות פונה למשטרה

בעקבות בעיה, אתם לא פותחים למענה תיק שכולל את כל המכתבים?

י. בוטבול; יש מקרים שמשרד מבקר המדינה בודק ביחידות, כדי

ליידע את המטה הארצי.

ב. פרידנר; הזימון של הוועדה נעשה בדרי'כ באמצעות לשכת השר,

באמצעות המפכ"ל, כאשר יש שם את אותו אדם שיודע

לחבר את הנבחרת שאמורה לייצג את המשטרה בדיון. הפעם הגיעו אנשים בהרכב

חסר של הנבחרת, כי אותם אנשים שטיפלו באופן ישירות בתלונות הללו לא

הגיעו.
ש. יהלום
התלונה הזאת למעשה אומרת, מעבר לנזק שנגרם

לאדם, שהמשטרה פועלת 'בראש קטן. היא מזלזלת

באזרח. אתם מוזמנים לוועדת ביקורת המדינה, הייתם צריכים לקחת את דו"ח

המבקרת, לקרוא את סעיף 13, יושבים כאן ח"כ, ויושבים כאן אנשי הנציבות,

ויושבת מבקרת המדינה, ואתם מבזבזים את זמננו לריק. הייתם צריכים לבוא

עם כל החומר המוכן, ולדעת את הפרטים.
מ. בן-פורת
מודיעים לבית המשפט דברים שמשתמעים, אולי במקרה

הטוב ביותר בשבילכם, לשני פנים. כל אדם סביר

היה מבין את זה בצורה אחת ויחידה, שיחזירו את האקדח לאותו אדם,

למתלונן, ולא סתם למישהו שיביא רשיונות. לדעתי הנוסח פגום, ואני מקווה

שלא במתכוון.
ר. מור
הנוסח אומר שאתה יכול להגיש בקשה חדשה, ואם

המשטרה תברר ותמצא שנסגר התיק, או לחילופין

שאתה יכול למכור את זה, נראה לי שהנוסח בסדר. הצידוק שהוא נתן בבית

המשפט, הוא הכשל פה. לא יכול להיות שהוא יגיד שהוא התכוון למכור את

הנשק או משהו כזה.



ש. יהלום; הנוסח לא בסדר. אומרת. מבקרת המדינה, שופטת

לשעבר בבית משפט העליון, שלפי הנוסח הזה כל אדם

בר דעת מבין שהכוונה שיחזירו לאותו אדם. השופט קיבל את הנוסח ונתן פסק

דיו שיוחזר הנשק לאותו מבקש. אז אתה אומר שהנוסח בסדר? במקרה הטוב,

מפקד משטרת זכרון עבד על השופט.

מ. בן- פורת; ההגינות, ח"כ יהלום, שהכוונה היתה לאותו אדם,

אלא שאח"כ אמרו דברים הפוכים, וזה לא היה

בסדר.

היו"ר ד. מגן; האם האיש שמוזכר בתלונה כמשיג גבול לכאורה,

מישהו בכלל התייחס לענין שלו, פנה אליו? לא

שאלתי, משום שאני מניח שהאמצעים במשטרה הם דלים, ואנחנו נחזור גם לגבי

תלונה 12 ותלונה 13, לדיון נפרד בערך בעוד כחודש לסיכומים. באותו שלב

של הדיון, והפעם אני מבקש שזה יהיה עם המפקח הכללי של המשטרה, אנחנו

נצטרך להתייחס לתרבות ההתייחסות של שוטרים וקצינים לפניות של אזרח.

וכפי שביקשתי מראש מדור הוצאה לפועל, אני מבקש מראש מדור ההבטחה להגיש

לנו בכתב את ההתייחסויות של המשטרה בכל הראיה של עיבוד לקחים מהתלונות

הללו. אני רוצה לדון בשלב הבא בעבודת המשטרה בעניין הזה, לכולנו יש

רצון להשתכנע שאכן נעשית עבודה בעניין במגמה למנוע תלונות שכאלה

בעתיד.

נזמין גם את משרד הפנים, את משרד הבריאות. היועצת המשפטית לוועדה מבקשת

לראות את כל האספקטים של החוק כפי שהוא מוזכר כאן, חוק כלי עירייה,

ואולי גם נציע שיפורים בחוק.

ש. יהלום; הוועדה מביעה את אי שביעות רצונה מחוסר ההכנה

של נציגים שמופיעים מטעם המשטרה בישיבה הזאת.

ר. קדמה; אנחנו קיבלנו את החומר מאוד באיחור. מי צריך

להיות מוזמן? האם קיבלו איזה שהיא הודעה? נאמר

לנו בתגובה מלשכת השר, שמדובר פה על סיכומים לא לצורך בירור עובדתי.

אמרו לנו באיחור שמדובר בתלונה 12 ו-13. זו הייתה תקלה ואי הבנה, ולא

מתוך רצון שלא להכין את החומר. לא כך אנחנו פועלים. אנחנו מכינים את

החומר בצורה יסודית. אם היו הוראות והדברים היו נאמרים בצורה יותר

מסודרת, היינו באים בצורה יותר מסודרת.

היו"ר ד. מגן; המשך הדיון בשתי התלונות הללו, ייעשה בערך בעוד

חודש בהשתתפות המפכ"ל, ועד אז אני מבקש להעביר

את ההתייחסות בכתב לגבי שתי התלונות הללו, בעיקר בכל ההיבטים הקשורים

בהפקת הלקחים מתלונה 12 ו-13.

הישיבה ננעלה בשעה 35;11

קוד המקור של הנתונים