ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 31/05/1994

משרד הבריאות - איכות מי השתיה (דו"ח מס' 44 של מבקר המדינה. עמי 281)

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 202

של הוועדה לעניני ביקורת המדינה

יום שלישי. כ"א בסיון התשנ"ד. (31 במאי 1994). שעה 30;10

נכהו; חברי הוועדה; דוד מגן - היו"ר

רחבעם זאבי

יורם לס

דוד מנע

סילבן שלום

דן תיכון

מוזמנים; מבקרת המדינה מרים בן-פורת

יאיר הורוביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

רמי גביזון - יועץ הנדסי, משרד מבקר המדינה

שלומית לביא - עוזרת בכירה למבקרת המדינה

חנה זאוברון - מנהלת ביקורת ראשית, משרד מבקר

המדינה

עוזי ברלינסקי - המפקח הכללי, משרד הכלכלה והתכנון

יעקב זלצר - משרד הכלכלה והתכנון

דייר שוקי שמר - משנה למנכ"ל משרד הבריאות

דייר אלכס לבנטל - ראש שירותי בריאות הציבור

רמי הלפרין - מהנדס תברואה ראשי, משרד הבריאות

אריה פז - מבקר פנים של משרד הבריאות

גדעון צור - נציב המים

צבי אורטנברג - מנהל מינהלת הכנרת

ד"ר יעקב ארן - מהנדס איכות מים ראשי, מקורות

יהודה בר - המהנדס הראשי של פרוייקט הביוב הארצי

שמעון טל - סמנכ"ל להנדסה, מקורות

שמואל קסלר - מנהל השירות ההידרולוגי

אליעזר שלף - מנהל גף למניעת זיהום מים

אורה תמיר - נציבות המים

דני מורגנשטרן - יועץ לאיכות הסביבה, מרכז השלטון

המקומי

אילן פרייס - הממונה על המחלקה לשירותים

מוניציפליים, משרד הפנים

שמחה שילוני - ממונה על סקר הנדסי ותשתית,

משרד הפנים

יגאל גוריון - משרד הפנים

דוד חכם - תה"ל

דייר ישעיהו בראור - ראש אגף איכות מים, המשרד

לאיכות הסביבה

מזכיר הוועדה; ברוך פרידנר

קצרנית; מרים כהן

סדר-היום; 1. משרד הבריאות - איכות מי השתיה

(דו"ח מס' 44 של מבקר המדינה, עמי 281).

5890



1. משרד הבריאות - איכות מי השתיה

(דו"ח מס' 44 של מבקר המדינה. עמי 281)
היוייר דוד מגן
אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אנחנו דנים בפרק הדן באיכות מי השתיה, בדו"ח

מסי 44 של מבקר המדינה. לפני שנציג מבקר המדינה יציג את הנושא, אני רוצה לומר

כמה משפטים.

בשבוע שעבר שלחתי מכתב לראש הממשלה בנושאים אחרים . ב-22 במאי 1944 דנו על

הפרק בדו'יה 44 העוסק בפיתוה מקורות המים. במכתב לראש הממשלה אהרי אותו דיון
כתבתי בין היתר
המימצאים של מבקר המדינה והמלצותיה הועלו בשבע השנים האהרונות

בדו"חות מסי 37, 42 ו-44, יכן בדו"ח המיוחד על משק המים בישראל מ-1990.

הזכרתי את הפרק שבו אנחנו דנים היום, וכתבתי: גם בפרק העוסק בדו"ח 44 באיכות

מי השתיה עולה תמונה עגומה ביותר ביחס להתדרדרות החמורה באיכות מי השתיה.

וסיימתי את המכתב בזה שהמצב הוא כה חמור עד שבמהלך הדיון (ב-22.5.94) החלו

להישמע רעיונות בדבר הצורך לשקול הקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא חשוב זה. נוכח

הדברים האלה אנו פונים אליך ומבקשים כי הממשלה תפעל בדחיפות למימוש החלטתה

להקמת רשות מים לאומית ולהעניק לה את הסמכויות והאחריות לניהול מושכל ואחראי

של משק המים, בנוסף לכל הפעולה הרבות הנגזרות מדו"ח מבקר המדינה בענין המים.

בשבוע שעבר העלה חבר-הכנסת יורם לס הצעה דחופה לסדר היום במליאת הכנסת

בנושא של איכות המים. והמצב הוא שהממשלה לא רק ברחה מאחריות, היא גם לא היתה

באולם המליאה. אנחנו מבינים שהאחריות על איכות המים היא על משרד הבריאות, אבל

הנושא הזה שייך גם לנציב המים, למשרד הפנים, למשרד לאיכות הסביבה ולעוד גורמים

שונים. ככל שהאחראים רבים יותר, כנראה מידת האחריות האישית של כל אחד מהגורמים

בפסיפס הזה הולכת ופוחתת.

הרשיתי לעצמי לומר את הדברים האלה בתחילת הישיבה, כי בניגוד לביקורת

מסויימת שהיתה באחד מעתוני הבוקר בשבוע שעבר על הוועדה לעניני ביקורת המדינה,

שכדברי העתון מחפשת נושאים משעממים כמו איכות המים, כאשר היא צריכה לטפל

בדברים אחרים - אני רואה בנושא הזה, ואני בטוח שאני מדבר בשם כל חברי הוועדה,

נושא חשוב מאד, נושא שהוועדה שלנו צריכה לתרום את תרומתה כדי שהמערכת השלטונית

תאזור כוח ותפעל בנושא הזה במלוא התנופה הראויה, במלוא האחריות ובמלוא תשומת

הלב. כי אני חושב שאנחנו עוסקים בענין שהוא בנפשנו.
רחבעם זאבי
אני מבקש להוסיף כמה מלים. לפני עשרים שנים היו ידיעות על כוונות של

הטרור הערבי לזהם מקורות מים שלנו. אני שימשתי אז כיועץ ראש הממשלה למלחמה

בטרור, והקמתי ועדת מים עליונה באספקט של הבטחון, באספקט של מניעת זיהום בידי

גורמי טרור. שותפו בה כל הגורמים שנמצאים פה, למעט המשרד לאיכות הסביבה שלא

היה קיים אז. מקריאת הדו"ח של מבקרת המדינה אינני למד שהוועדה הזאת קיימת,

פעילה, ששמישהו מכסה את האספקט הזה של פיגוע זיהום על-ידי ניצול של אמל"ח בלתי

קונבנציונלי. יכול להיות שאנחנו פורום גדול מדי בשביל לעסוק בזה. אבל אני רוצה

להעיר ולהאיר את האספקט הזה. לשמחתי, כבר בישיבות הראשונות שקיימתי התברר

שבדרך כלל הומרים שמזהמים מים במאגרים פתוחים אינם עמידים לאורך זמן, הם

מתבטלים מאליהם. אינני בטוח אם זה נכון מבחינה מדעית, אינני בטוח אם אחר כך זה

לא השתנה. אבל אני רוצה להאיר את הנקודה הזאת שיש לנו בעיה כזאת וכדאי לחשוב

גם עליה, נוסף לכל הנושאים שהעירה עליהם מבקרת המדינה.
יורם לס
החומר היחיד שיכול כאמל"ח לזהם מקורות מים זה רק ציאנידים. כל השאר באמת

לא עמידים.

כדי לחדד את הענין אני רוצה להעיר הערה. מבקרת המדינה מצאה שבשנים

האחרונות ריכוז החנקות במים עלה, מה שנקרא ניטרטים. אני רוצה לספר לוועדה

שלפני שבוע-שבועיים רוקחת מסויימת נכנסה לבית-סוהר בגלל שהיא הרגה חולה. במקום

לתת לו חומר ניגוד סולפט, היא נתנה לו ניטרט. היא נתנה לו את החומר הזה, כמובן

בכמות גדולה מאד, שהרגה אותו. ועל כך היא נכנסה לבית-סוהר. אינני רוצה להגיד

שריכוז החנקות במי השתיה מגיע לרמה כזאת שיכולה להרוג אנשים, זה בוודאי רחוק

מאד מזה., אבל הרשיתי לעצמי להביא את הדוגמה הזאת כדי לומר עד כמה ענין

הניטרטים יכול להיות מסוכן.

היו"ר דוד מגן;

מהדו"ח למדנו שהמחלה פוגעת בתינוקות וילדים, ויש חשש לסרטן הקיבה

במבוגרים. חבר-חכנסת פרופ' לס אומר שאם זה ניתן במידה גדושה, זה הורג את

המשתמש.

אני חושב שאנחנו חייבים לדון בנושא של איכות מי השתיה בדחיפות וביסודיות.

אני מבקש מנציג מבקר המדינה להציג לפנינו את הנושא בקצרה.
חנה זאוברון
כמו שנאמר פה, הבעיה המרכזית היא שאיכות המים במקורות הטבעיים שלהם,

בעיקר במאגרי החוף, הולכת ומתדרדרת כתוצאה מכל מיני מיפגעים תברואיים, וגם

כתוצאה מעליה בריכוז כלורידים ומלחים, כתוצאה משימוש יתר. לכן הבעיה המרכזית

בנושא הזה היא שהעליה במזהמים תביא לכך שלא יעמדו בתקנות שהוציא משרד הבריאות

על איכות המים. יש תקנים מגבילים על איכות המים. ולכן יכול להיווצר מצב שבסופו

של דבר יהיה מחסור במי שתיה, מפני שככל שיתגברו הזיהומים ויעלה ריכוז החנקות,

שזאת הבעיה המרכזית בנושא הזה, יותר ויותר בארות ומקורות מים יצטרכו להיסגר,

במיוחד באזורים מיושבים. לכן הנושא של איכות מקורות המים הוא המרכזי.

לגבי הנושא של איכות המים עצמם, אנחנו רואים שכתוצאה מחיטוי המים בשנים

האחרונות, מספר הדגימות המצביעות על זיהום אמנם הולך וקטן. כאמור, זה כתוצאה

מהכנסת אותם מיתקני כלור שהביאו להקטנה בזיהום של המים.

זו בקיצור נמרץ הבעיה העיקרית, איכות המים במקורות הטבעיים.
רחבעם זאבי
האם אתם, אנשי משרד מבקר המדינה, הגעתם לוועדת המים שהזכרתי? האם היא

קיימת, או האם היא בוטלה?
רמי הלפרין
הוועדה קיימת ופועלת. היא ביצעה הרבה פעולות וממשיכה לפעול. בכל עת שיש

איזה אירוע, האנשים נקראים לשטח לביקורת. יכול להיות שהמבקרת לא הגיעה לזה

כיוון שכל התיקים בכספת. ייתכן שאף אחד לא היפנה אותה במיוחד לזה, ולכן היא לא

ביקשה לפתוח את התיקים האלה. אבל הוועדה פעילה.
רחבעם זאבי
אולי זה צריך להדליק נורה אדומה אצל אנשי מבקר המדינה, שהוסתר מהם הומר

בגלל מחשבה שגויה שהם מנועים מלראות אותו. לא ידעתם על הוועדה הזאת.
רמי הלפרין
הם לא רצו את זה.

חנה זאוברוו;

אני ידעתי שהיתה או ישנה ועדה בין-מוסדית כוללת לנושא של איכות המים, לאו

דווקא לנושא הבטחוני.
היו"ר דוד מגן
בהערות של שר הכלכלה והתכנון לדו"ח הביקורת בנושא איכות מי השתיה כתוב

שבעקבות הדו"ח הזה וועדת השרים לעניני תיאום ומינהל קיימה שני דיונים. בסיכומם

היא החליטה על "הקמת מינהלת תיאום לאיכות מי השתיה שתורכב מהמנהלים הכלליים
של הגופים הבאים
נציב המים הוא היושב-ראש; משרד הבריאות; משרד הפנים -

המינהלה למשק המים ברשויות המקומיות; משרד האנרגיה והתשתית - המון הגיאולוגי;

המשרד לאיכות הסביבה; משרד האוצר ומשרד הכלכלה והתכנון. המועצה תגיש לוועדת

השרים לתיאום ומינהל תכניות לפעולה בליווי לוחות זמנים, בתוך שלושה חודשים".

אני מבקש שתעדכנו אותנו בנושא הזה.

נשמע תחילה את המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר שוקי שמר. בבקשה.
דייר שוקי שמר
הדו"ח באמת מציג תמונה קשה, בלשון המעטה, בנושא הכולל של איכות מי השתיה.

אבל כדי להכניס את הדברים לפרופורציה, בלי להמעיט מדברי הביקורת החשובים של

המבקר, אני רוצה להגיד שני דברים מבחינת המשרד. האחד, אנחנו יכולים לומר

בבטחון די רב שאזרחי המדינה שותים היום מים באיכות טובה.
דן תיכון
מה זה באיכות טובה? מים עם כלור בכמות מספקת?
ד"ר שוקי שמר
על בסיס סטנדרטים בינלאומיים, סטנדרטים שאנחנו מאמצים, ומדי פעם אנחנו גם

מעדכנים אותם וגם מוסיפים סטנדרטים נוספים. אם ניקח למשל את נושא החנקות, חבר

הכנסת פרופ' לס ציין בצדק את הסכנה הבטיחותית שיש בחנקות. אבל הוא בוודאי גם

יאמר לכם שיש צורך בכמויות גדולות כדי להביא למצב שיגרום נזק לבני-אדם,

לילדים, ובוודאי לתמותה.

הדו"ח מתריע מפני מה שעלול להיות אם לא יינקטו פעולות מידיות ושוטפות

לשיפור איכות מי השתיה בעתיד, שכן המים ומקורות המים הולכים ומתדלדלים, בגלל

אותם סטנדרטים שמשרד הבריאות קובע. הרי לא יהיה מצב שמשרד הבריאות בסופו של
דבר יאמר
המים לא עומדים בסטנדרט כזה או אחר, ולכן אין מים, לא שותים.



דן תיכון;

אבל מבקרת המדינה אומרת את זה, שאיכות המים מתדרדרת ומהווה סכנה. אילו

באת אתמול לכנסת והיית מבקש במזנון הכנסת מרק, היית שותה מרק בטעם כלור.
דייר שוקי שמר
אני חושב שאנחנו אומרים את אותו דבר. אינני מוצא סתירה בין דברי המבקרת

לבין דברי.

דן תיכון;

אתה אומר שאין סכנה.

דייר שוקי שמר;

אני טוען שבמים המסופקים היום, עם אמצעי הבקרה שישנם, אין סכנה. המבקרת

מעלה בדו"ח השנתי את הסכנה להתדלדלות מקורות המים האיכותיים.

דן תיכון;

מעבר לזה היא אומרת שטיב המים באזורים מסויימים הוא ירוד. אם תשתה את

המים שאנחנו שותים בירושלים, תיווכח לדעת שיש בעיה של מסננים וכל מיני מיתקנים

שלא הותקנו. כל הדברים האלה מהווים סכנה לבריאות הציבור, לפחות בירושלים. אני

יודע שתגיד שכבר פעלת בענין הזה. אבל בסך הכל המים במתכונת הנוכחית מהווים

סכנה. היא אומרת את זה במפורש בדו"ח. ואתה אומר שאיכות המים מצויינת.

דייר שוקי שמר;

אינני רוצה שדברי יובנו לא נכון. אינני בא כאן לטייח, חלילה. אני טוען

שמי השתיה המסופקים היום הם בסטנדרטים כפי שקבענו מבחינת הרמה הבריאותית,

בסטנדרטים תקינים.

דן תיכון;

אבל מבקרת המדינה אומרת במפורש, וזה עיקר הדו"ח, שאיכות המים במדינת

ישראל מהווה סכנה לשותים.

דייר שוקי שמר;

אינני חושב שזה מה שנאמר, אבל אני מוכן שניכנס לפרטים.

V

אני רוצה לדבר על תפקידו של משרד הבריאות בהקשר הזה, וזה מבלי להמעיט

מהמירקם הכולל של הגופים הממשלתיים שצריכים לטפל באיכות מי השתיה. תפקידו של

משרד הבריאות לפקח על איכותם של מי השתיה. משרד הבריאות עשה בעבר מספר פעולות.

אני חושב שאנחנו צריכים להגביר את פעולות הפיקוח. אבל הבעיה היותר קשה

מבחינתנו שנצטרך להתמודד אתה כמשרד, ולכן הוקמה המינהלה, היא האכיפה. אנחנו

יודעים שיש מקרים שבהם לא עומדים בסטנדרטים, או מנסים בדרכים כאלה ואחרות לא

לקיים אותם.

אני מציע שבשלב הזה המהנדס רמי הלפרין שעוסק בנושא יתייחס לדברים

הספציפיים. לאחר מכן אני מציע לשמוע את נציב המים העומד בראש המינהלה שהוקמה.

הוא צריך להוביל את הנושא עם הגופים האחרים. יש מעורבות של המשרד לאיכות



הסביבה, משרד הפנים. כל הגופים האלה יהד צריכים בסופו של דבר להביא פתרונות

שיענו על הבעיות.
רחבעם זאבי
אני מבקש שאחד מכם יתייחס גם לסכנות כאשר לא תהיה לנו שליטה על הביוב של

האוטונומיה. איך זה ישפיע על אקוויפר החוף?
היו"ר דוד מגן
מר הלפרין, אני מבקש שתתייחס גם לפערים הגדולים הקיימים בין המחוזות

השונים בשיעורי הבדיקות של איכות המים. בעמ' 292 בדו"ח מופיעה טבלה ובה נתונים

על הנושא הזה. שם אנחנו רואים הבדלים גדולים בין המחוזות. מה הסיבה להם?

רמי הלפרין;

קודם כל אני מבקש להדגיש את ההבדל בין איכות המים במקורות המים ובין

איכות המים שאנחנו שותים. חלק גדול מדו"ח הביקורת מתייחס לאיכות המים במקורות

המים. זה נושא חשוב ביותר, אבל הוא לא באחריות של משרד הבריאות, ולכן לא

אתייחס אלי ו.

דן תיכון;

זה שהוא לא באחריות משרד הבריאות אינו אומר שאין לך דעה.

רמי הלפרין;

לא, אבל אני לא יכול לתת את התשובות על ההערות של המבקר.

דן תיכון;

אבל כאחראי על הבריאות של אזרחי מדינת ישראל אתה בודק את איכות המים. לא

מענין אותך מה אנחנו שותים?

רמי הלפרין;

משרד הבריאות אחראי על איכות המים מרגע שהם נכנסים לצינור שמיועד להוביל

אותם כמי שתיה. מאותו רגע אנחנו מתחילים את הבדיקות והביקורות על איכות המים.

בהרבה מקרים, כאשר מתגלה זיהום במקור מים מסויים, אותו מקור מים מפסיק לספק מי

שתיה ומופנה רק לחקלאות. כך שהזיהום נשאר, אבל הוא לא מגיע לתושבים כמי שתיה.

התושבים שותים את המים הטובים ביותר הקיימים. לכן ההבדל הזה בין המים המסופקים

לשתיה לבין איכות המים במקור.

מבחינת איכות המים שמסופקים כמי שתיה, אנחנו עובדים לפי הסטנדרטים

הבינלאומיים. עכשיו אנחנו מעדכנים אותם ומוסיפים מרכיבים רבים שלא היו כלולים

בתקנות עד עכשיו. ומתבצעות בדיקות של אותם מרכיבים. והדו"ח גם מציין שבארבע

השנים האחרונות יש ירידה נמשכת באחוז הזיהומים שמתגלים במי השתיה. יש לי

נתונים על מה שלא מופיע בדו"ח, לגבי שנת 1993, והם מצביעים שהירידה באחוז

הזיהומים נמשכה.

נכון שיש הבדלים גדולים בין אזורי הארץ השונים, כשעיקר הבעיה היא במחוז

הצפון. זה נובע מכך שיש שם מקורות מים קטנים, בודדים, ממים עיליים, שמהווים

בעיה בטיפול. עד עכשיו באמת לא היה מספיק טיפול בהם. באחרונה הוחל בהקמת

מיתקנים לסינון באזור הצפון.



דן תיכון;

מה זאת אומרת באזור הצפון? האם מדובר על מי המוביל או על מעיינות פרטיים?
רמי הלפרין
הכוונה למעיינות פרטיים, מקומיים. כאמור הוחל שם בהקמת מיתקנים לסינון.

בעיה נוספת שהדו"ה מעלה היא שיחידה לתמיכה ברשויות המקומיות בנושא המים

אינה מטפלת בישובים הקטנים, במועצות האזוריות, ולכן יש להם קושי גדול

בהתמודדות עם הטיפול במים. אבל גם באזורים אלה חל שיפור משמעותי מאד בשנים

האחרונות באחוזי הזיהום, והם מתקרבים לאחוז של הזיהום הכללי בארץ.

אי אפשר למנוע לגמרי את הזיהום, כי כמו בכל מיתקן מיכני גם פה קורות

תקלות. כלורינטורים מתקלקלים, צינורות מים מתפוצצים וחודר זיהום למערכת.

המקרים האלה מתגלים על-ידי הבדיקות ומתוקנים. מבחינת אחוז זיהום אני חושב

שאנחנו עומדים במקום טוב לעומת הארצות המפותחות.

עדיין יש תקלות במעקב של הרשויות המקומיות באשר לאיכות המים. לא כולן

דוגמות כמו שצריך, לא כולן מביאות לאישור את מקורות המים. כפי שד"ר שמר אמר,

אנחנו נגביר את האכיפה כדי להגיע לזה.

לגבי השאלה על הסיכון למקורות המים מהביוב של האוטונומיה ומהביוב בארץ,

המצב אינו טוב. הביוב בארץ מטופל היום הרבה יותר מאשר לפני שנתיים. עדיין אין

מספיק תקציבים, ואנחנו מבקשים להגדיל את התקציבים כדי שתוך מספר קטן של שנים

אפשר יהיה להגיע עם מיתקנים בארץ למצב יציב של טיפול. התקציבים שישנם אינם

מאפשרים את הביצוע בקצב הדרוש. מבצעים הרבה, אבל לא מספיק.

לגבי יהודה ושומרון, עלול להיות מצב עוד יותר קשה אם הם לא יקימו את

המיתקנים בישובים שלהם.

רהבעם זאבי;

האם נתנו על זה את הדעת בהסכם?

היו"ר דוד מגן;

אני מניח שנציב המים יתייחס לזה.
דן תיכון
בפנינו אחד הדו"חות הקשים של מבקרת המדינה. הוא לא זוכה לכותרות משום

שהוא לא עוסק בפוליטיקה, ואין שמות, אלא בבריאותם של כל אזרחי המדינה. הוא

עוסק במה שנכנס לגוף האדם מדי יום, מדי שעה. התמונה המתקבלת מעיון בדו"ח הזה,

שהוא אחד החשובים ביותר, היא קשה. בעצם היא אומרת לנו שמי הכנרת עולים באמצעות

המוביל, ומשם הם מסופקים אל תוך בתינו, כשמיתקני סינון שהם בבחינת אבני יסוד

במערכת הזאת אינם קיימים. ואז אל המים האלה חודרים כל מיני אלמנטים, ובסופו של

דבר הם מגיעים אל בתינו. ושואלת המבקרת איך ייתכן שלא בודקים דברים אלמנטריים

מן הסוג הזה. זה דבר שאין לו אח ורע בשום מקום. בעמ' 292 יש טבלה שממנה אנחנו

למדים שמספר הבדיקות מדי שנה הולך וקטן.



רמי הלפרין;

מספר הבדיקות שמצביעות על זיהום הולך וקטן.

יורם לס;

זו דווקא טבלה שמצביעה על מימצאים חיוביים. מספר החיידקים הולך וקטן.

דן תיכון;

אקרא כמה מעיקרי הדו"ח. בריכוז המימצאים, בעמי 282, כתוב: "ביוני 1993

הוחלט להקים מיתקן סינון מרכזי למי המוביל, אולם טרם נקבע אופן המימון להקמתו.

גם לא הוחל בתכנון מיתקנים לסינון מי מעיינות הגליל העליון, ולא הוחלט כיצד

ימומנו הקמתם ותיפעולם". בפיסקה אחרת נאמר; "במרבית תכניות האב לאספקת מים

לרשויות המקומיות לא נכללו במערכת חלוקת המים מיתקני חיטוי, ברזי דיגום

ומיתקנים לניקוי בריכות מים, כדי לעמוד בהוראות התקנות לאיכות מי השתיה".

ואני חוזר לנושא שהעסיק אותנו לפני שבוע באשר לטיב המים, איכותם, וכמות

המים. שהרי הנושאים הללו שלובים זה בזה. והיום בעמוד הראשון של עתון "הארץ"

מופיע דו"ח באשר למי אקוויפר החוף, עם תחזית ברורה מתי לא; יהיו מי שתיה לתושבי

מדינת ישראל. נדמה לי שנוקבים שם בשנת 2018.

אני רוצה להזכיר את הצעתה של מבקרת המדינה מ-1990, שכל נושא חמים צריך

להיבדק על-ידי ועדה ממלכתית, כדי שהמלצותיה יכובדו על-ידי ממשלת ישראל. מה

שקורה הוא שלאחר שלוש שנות שפע במים חזרנו בשנה האחרונה לשפל, וחבעיה הזאת

מונחת על שולחננו, כפי שהונחה על-ידי המבקרת ב-1990. אם נצרף את הדברים יחד עם

הדו"ח המונח לפנינו נקבל תמונה עגומה ביותר באשר לטיב המים. נכון, מספר חולי

העששת במדינת ישראל הולך וקטן כתוצאה מהפלרואוריד ששמים במים.

היו"ר דוד מגן;

אנחנו עדיין מופיעים במקום הראשון במזרח התיכון.

דן תיכון;

אבל בסך הכל במה שנוגע לעששת, התקדמנו. רופאי השיניים עומדים על כך שחל

שיפור במצב בריאות השיניים של תושבי מדינת ישראל, וזה הודות למים.

הוועדה לעניני ביקורת המדינה צריכה לקרוא לממשלה להקים ועדה ציבורית -

אינני יודע אם זו צריכה להיות ועדת חקירה - לבדיקת נושא המים על כל מרכיביו.

כי כל שנה אנחנו קוראים דו"חות בענין הזה, כל שנה יש התדרדרות בנושא הזה, וכל

שנה מוצאים כסף טוב כדי להשקיע במקומות אחרים שהם פחות חשובים לאיכות החיים

במדינת ישראל. נכון שיש לנו משרד לאיכות הסביבה. ואגב, אני רוצה לכלול באותו

נושא את הכתבה שהיתה בעקבות דיוני הוועדה על חומרי הדברה, על ירקות ופירות, על

יבוא ירקות ופירות מהגדה המערבית, ועל הסכנה לתושבי מדינת ישראל. כי הכל תוצאה

של מי ביוב שמשקים בהם שדות, ללא בקרה.

אני רוצה לומר למשנה למנכ"ל משרד הבריאות, אי אפשר לקבל את הדברים של מר

הלפרין שאין לנו כסף ואנחנו לא בודקים. זכות הציבור לדעת לא נשמרת. אנחנו

רוצים לדעת בכל חודש כמה בדיקות אתם עושים, ומה טיב המים שאנחנו שותים.

היו"ר דוד מגן;

נציב המים מר גדעון צור, בבקשה.



גדעון צור;

אני רוצה לתאר בקצרה את המצב, אעשה זאת בעזרת שקפים. כל נושא שאני עומד

להעלות הוא נושא כבד ומורכב. אבל אעשה זאת בקצרה. אני רוצה לתת תמונת רקע כדי

לומר מה אני חושב שיש לעשות, ומה אנחנו עושים כבר לאור הדו"ח הזה של מבקרת

המדינה והדו"חות שהיו.

קודם כל אנחנו צריכים לדעת מה יקרה לנו עד שנת 2040, כדי שנבין לאיזה

כיוון של שימושי מים אנחנו הולכים. (מציג שקף תחזית צריכת מים ומאמץ מים

לעתיד). ללא קשר עם שימושי מים בחקלאות, צריכת המים בסקטור החקלאי תישמר פחות

או יותר כצריכה קבועה. היא תעלה רק בהתאם לצרכי ייצור המזון ולא יותר, כאשר

מרכיב המים בצריכה החקלאית ירד עד לרמה של כ-500 מיליון מ"ק שפירים בלבד.

חשוב לראות שהולך ונוצר פער בין הצרכים במים לבין היכולת לאספקת המים.

אין לנו מקורות מים. מקור המים היחיד העכשווי הוא ההשבה של מי הקולחין. הסיבה

לצורך בהשבת מי הקולחין היא לא רק מפני שזה מקור מים, אלא מפני שזה המזהם וזה

המיטרד הרציני ביותר לגבי מצב משק המים ומצב מקורות המים. כשנכנסתי לתפקיד

טבעתי מטבע לשון, ואולי היו על זה טענות רבות נגדי במשק המים. אני טענתי שהיוב

הוא בראש ובראשונה מיטרד, ורק אחר כך הוא מקור מים. זה בא. לידי ביטוי במדיניות

הקולחין שקבענו בשנה האחרונה. האחריות על המזהם בעיקר היא פועל יוצא של הדבר

הזה.

דן תיכון;

אני מבקש שתעמוד בהמשך על מידת הניצול של מי הקולחין המושבים.

גדעון צור;

אעמוד על זה, כי לדעתי זה המפתח להבנת כל הענין ואולי לפעילות בעתיד

ולסיוע שהוועדה הזאת יכולה לתת, על כל פנים לי, כדי לקדם את הנושא הזה.

פיתוח מי הקולחין משנת 2000 צריך להגיע עד לכמיליארד קוב לקראת שנת 2040.

מקור המים הנוסף היחיד, לאחר הפיתוחים שאנחנו מדברים עליהם וניצול הקיים,

זו ההתפלה. אנחנו עומדים להיכנס להתפלה קצת אחרי ראשית שנות ה-2000. ייתכן

שנצטרך להיכנס לזה קודם עקב הדרישות במשא ומתן באוטונומיה.

דן תיכון;

למה זה מחי יב אותנו?

גדעון צור;

אנחנו מדברים פה על האוכלוסיה של כל ארץ-ישראל. בראיה כוללת, אנחנו לא

נתחיל להתפיל מים בישראל לפני שנתחיל להתפיל מים גם בעזה, וזאת כדי שיהיה מכנה

משותף. ההתפלה הדרושה עשויה להגיע גם היא למיליארד קוב מים. זה משנה את כל

התפיסה שלנו לגבי איכות המים. לגבי מקורות המים של אקוויפר החוף, לפי הדו"ח

שהתפרסם בעתון רק 25% יצאו בשנת 2020 מהקריטריון של מליחות בלבד. וגם הוא נמוך

מאד, ועדיין לא יוצר את הנזק לבריאות כפי שאפשר לחשוב למשל על חנקות.

לגבי האקוויפרים השונים (מציג שקף), אנחנו נדבר בעיקר על אקוויפר החוף,

אבל אני אציג גם את האקוויפרים הרלבנטיים האחרים, אקוויפר ההר המתחלק למזרח

ומערב וקו פרשת המים שלו. לא אתייחס לאקוויפרים קטנים. אתייחס בעיקר לאקוויפר



החוף ואראה מה קרה באקוויפר החוף בשנה האחרונה, 1993, שהיא שנה מעבר למה שנכתב

בדו"ח.
(מציג שקף נוסף
תפוקות ממוצעות מאגני מי תהום). סך כל התפוקה של מים

שפירים הוא 1.9-1.8 מיליארד קוב מים. מזה ירקון-תנינים, זה אקוויפר ההר -20%,

אקוויפר החוף - 21% מסך כל התפוקה של מים באקוויפרים השונים; נגב וערבה, ההר

המזרחי וכל השאר - אחוזים קטנים מאד; אגן הכנרת - 27%, הגדול מבין כולם.
(שקף נוסף
אגן החוף, השתנות ריכוז כלורידים ושאיבות שנתיות). מה קורה

באקוויפר החוף? כפי שאמרתי, התפוקה של אקוויפר החוף היא בסדר גודל של כ-20%

מסך אספקת המים לכל הצרכים, לא רק לשתיה. ואגב, בענין החנקות, לחקלאות זה גורם

חיובי, לא גורם שלילי. כך שאם יגיע מצב שיהיו חנקות בבארות מסויימות, ניתן

יהיה להביא אותם להקלאות, כי בחקלאות זה דשן ולא רעל. השימוש בחנקות לא בא רק

דרך השימוש במים המכילים חנקות, אלא זה מחזור קבוע של שימוש בדשן שעובר בתהליך

של סירקולציה. השאלה אם אפשר למנוע את השימוש הזה. אגב, בגרמניה ערים מסויימות

משלמות לחקלאים שלא יעבדו עם חנקות, ואת ההפסד ביבולים משלמת העיר לחקלאי.

בשקף הזה אנחנו יכולים לראות את השתנות ריכוזי הכלורידים והשאיבות

השנתיות משנת 1970. השאיבות הגדולות יותר מופיעות באותן שנתיים טובות. מכל

מקום, למרות השנתיים הטובות - חשוב לציין את זה, כי זה חלק מהדו"ח המיוחד של

מבקרת המדינה שיצא בשנת 1990 - למרות השנתיים הטובות הקיצוץ נשאר, ולמרות כל

הלחצים עלי להעלות את ההפקה אינני מעלה אותה.
דן תיכון
מי לוחץ עליך?
גדעון צור
כל הצרכנים.
דן תיכון
מי הם הצרכנים הגדולים? האם החקלאים עדיין לוחצים עליך?
גדעון צור
אין ספק, זה מובן מאליו. הם לוחצים כמו שהעיר לוחצת. אבל התשובה שאני

יכול לתת ללחץ של העיר היא לא בהקצאה אלא במחירים. פה אני משתמש בהקצאה, ולכן

הלחץ שונה. אגב, בעיר הלחץ הוא על המהיר, ואילו כאן על הצריכה. אתה יודע את זה

מוועדת הכספים.

מה שאפשר לראות פה זה את עליית הכלורידים, שהיא למעשה עליה מתמשכת משנת

1970 ועד שנת 1993, כאשר אין קשר ישיר למה שקורה במיפלסי המים של האקוויפר.

וזאת בהחלט תפיסה וחשיבה חדשה של ההידרולוגים, שונה ממה שהיתה בעבר. אסביר

אותה. אגב, השינוי הוא כמעט קבוע, בסדר גודל של 3-2 מ"ג לליטר במשך שנה, לאורך

כל האקוויפר. יש מקומות יוצאי דופן, נקודתיים בלבד. כאמור המצב הזה קבוע, והוא

כמעט אינו מושפע ממדיניות של שימוש במים. יש מקומות - אנחנו עקבנו אחרי

המקומות האלה נקודתית - שמיפלס המים ירד מאד, ובכל זאת לא היתה עליה במליחות.

העליה היותר גבוהה במליחות מסתמנת דווקא בשנה-שנתיים האחרונות, כשאנחנו טוענים

שזאת אותה פצצת זמן שהיא תוצאה של שימוש בן 60-50 שנים של המערכת האנושית,

חקלאות ובית ותעשיה גם יחד, על פני האקוויפר בצפיפות מן הגדולות בעולם.



כתוצאה מעליית המי פלסים וכתוצאה מהגברת הזרימה כלפי מטה של הגשמים

המחלחלים לאותו תווך בלתי רווי, שהוא בין פני הקרקע למי התהום, כתוצאה מזה

אנחנו רואים ירידה מהירה יותר של תימלהות שמגיעות ופוגשות את האקוויפר או את

מי התהום. זה תהליך בלתי הפיך שלא ניתן למנוע אותו. ניתן למנוע את התהזקותו,

את התגברותו. לא ניתן למנוע את אותו תווך הנמצא למעלה, מעל האקוויפר, והוא

יורד לאיטו, לשמחתנו בקצב איטי באקוויפר החוף. ואגב, אם מסתכלים על המספרים,

המספרים הממוצעים הם מתחת ל-200 מ"ג. 250 מ"ג זה הסף התחתון בקריטריונים.

(מציג שקף נוסף, על התרומה של ריענון מים, מרככים ומוצרי ניקוי, לרמות

הכלורידים והנתרן בביוב). אני רוצה להראות את אחת התרומות המרתקות בענין של

תרומות מלחים, ובעיקר נתרן, לקרקע. כידוע, נתרן בקרקע הוא גורם רע מאד מבחינת

המבנה של הקרקע, וגם לחקלאות הוא גורם נזק אחר כך. אבל אני אראה פה תרומה של

ריענון של מים המשמשים לתעשיה, לכביסה ולמערכות שבהן יש צורך לרענן מים, כלומר

לרכך את המים, כי אחרת נוצרת אבנית שפוגעת במערכות תעשייתיות יקרות מאד.

כתוצאה מאותו תהליך בלבד, וזה תהליך תעשייתי, ביתי, אנחנו יכולים לראות עליה

של 125 מ"ג פר ליטר בקולחין שיוצאים מהבית. זאת התרומה שיש למרכיבים של ריענון

המים בלבד. ואנחנו עובדים עכשיו על שיטות חדישות של החלפת נתרן באשלגן, אנחנו

עובדים על שיטות חדישות של פילטרציה, כדי שאפשר יהיה לחייב את התעשיה. התעשיה

שאנחנו מנסים להעלות לה את מחירי המים תצטרך בסופו של דבר לשאת גם בענין של

הפילטרציה, כי התעשיה היא אחד הגורמים הרציניים ביותר. ואם תסתכלו בשקף תראו

שבסך הכל, מתוך 37 אלף טון של כלורידים שנוספים לאקוויפר ממי הביוב, 42% באים

רק מענין הריכוך. זו נקודה חשובה מאד, טוב לדעת אותה. כנ"ל לגבי נתרן. המספרים

פחות או יותר דומים.

(מציג על מצב מיפלסי המים, חולון בת-ים, מיפלסי סתיו ואביב). אני רוצה

להראות את מצב מיפלסי המים. לקחתי את אחד התאים, את מרכז הארץ. זה שונה מתא

לתא, אבל לא בגדול. אנחנו יכולים לראות שמשנת 1966, שזאת פחות או יותר השנה

שממנה מבקרת המדינה התחילה את הדו"ח המיוחד, יש אכן ירידה הדרגתית של המיפלסים

עד שנת 1986-87. שנת 1987 היתה שנת הבצורת הראשונה הקשה, ובה היה הקיצוץ

הראשון בשאיבות במים. אחר כך אנחנו יכולים לראות עליה הדרגתית של המיפלסים,

שוב כתוצאה מנסיונות להסיט את השאיבה מנקודות התורפה ולהגביר את ההחדרה לתוך

אותם אקוויפרים. אבל המענין הוא מה קרה בשנים 1991 ו-1992, שנות הגשמים.

התיאוריה ההידרולוגית טענה שאת הגרעון שנוצר אפשר יהיה לתקן רק במעשה ידי אדם,

ולא על-ידי הטבע. זו היתה שנה באמת קיצונית מאין כמוה, בלתי צפויה, ובאמת אי

אפשר לתכנן משק מים על הסתברות של שנים כאלה. אבל התופעה היתה, ואפשר לראות

נסיקה של מיפלס המים.
דן תיכון
מה קרה בחורף האחרון?

גדעון צור;

בחורף האהרון המיפלס לא ירד. ואני רוצה להזכיר שלמרות העליה העצומה של

המיפלס, עליה של עד 2.5 מטר, כאשר המיפלס היה עולה ויורד בסדר גודל של חצי

מטרה למעלה ולמטה, זה לא שיפר את איכות המים. אדרבה, המצב עדיין גרוע.

(מציג שקף נוסף, בארות שיצאו מכלל שימוש במישור החוף עד 1993). כאן אתם

רואים את הבארות שיצאו מכלל שימוש במישור החוף, בגלל ניטרטים בלבד. אף באר לא

יצאה מכלל שימוש בגלל תימלהת אחרת. הקריטריון הוא של 90 מ"ג. אגב, הקריטריון

הזה ירד, ויש להניח שזה יוציא יותר בארות.
יורם לס
כמה זה במערב אירופה?

גדעון צור;

45. אצלנו זה 90 מ"ג, ואנחנו נרד ל-70.
יורם לס
השאלה אם הקריטריון מותאם למציאות, או שמתאימים את המציאות לקריטריון.

הבריאות היא אבסולוטית. שם אי אפשר להתאים את הקריטריונים למציאות.
גדעון צור
אינני רוצה להתייחס לקריטריון לגבי מי שתיה. גם לא אתייחס לדוגמה שהבאת,

היא אינה מעידה בשום אופן על כלל הסכנה שיש מהניטרטים. כי יש גם קצת מתכות

כבדות, בריכוז אפסי.
דן תיכון
אמרת שבמערב אירופה זה 45 מ"ג. האם אנחנו שונים? למה שם זה 45 מ"ג ואצלנו

90?
ד"ר שוקי שמר
יש כאן עירוב של שני מרכיבים. האחד, יכולת להגיד שהמדד הוא אפס, לא צריך

חנקות במים. ואז אתה צריך לראות מהו הסף שאתו אתה יכול לחיות, בלי שנגרם לך

נזק. לצורך הענין, אם במדינת ישראל אנחנו עומדים ברמות כאלה, ואתה יודע שהמספר

הזה כסטנדרט לא גורם נזק, אתה מקבל אותו. כי החלופה בהעדר סטנדרט כזה היא
להגיד
אל תשתו מים, אין מים.
גדעון צור
לא, החלופה היא כלכלית. לא יבוא מים מתורכיה, אלא מחיר אחר לקוב מים.

אפשר לסלק את הניטרטים.
ד"ר שוקי שמר
התשובה לשאלתך היא שהסטנדרט הוא גם תוצאה של המציאות, כל זמן שהוא לא

פוגע בבריאות. והגישה של המשרד היא לרדת עם המספר הזה מה שיותר. ובמשך השנים

אתה רואה שיש ירידה של אותו מספר.
גדעון צור
מכל מקום, אנחנו יכולים לזהות את הריכוזים הךעיקריים, שזה פחות או יותר

בראשית החקלאות בארץ-ישראל. אנחנו גם יכולים לומר שניתן לסלק את החנקות. כאשר

מנסים לתאר מצב של אבדן מקורות המים, צריך לזכור שהעלות של סילוק הניטרטים היא

לא בשמים. זה תשלום כלכלי, ובהחלט ייתכן שבסופו של דבר יהיה צורך לשלם אותו.

כי החלופות הן למנוע שימוש במים לחקלאות לחלוטין. זה לגבי ניטרטים. לגבי

מלחים, לא רק החקלאות גורמת לזה. כל בית שבו משקים את הגינה, יוצר מיחזור של

מלחים שמעלה את רמת התימלחות בקרקע, ואחר כך גם במי התהום.



אני רוצה להעיר עוד דבר בענין זה. מספר מסויים של בארות ניתן לא להוציא

מכלל שימוש, אלא למהול אותם במים אחרים כדי לשפר אותם. וזה מה שאנחנו בדרך כלל

עושים. זו בהחלט בעיה חמורה, ובסיכום אגיד מה לדעתי צריך לעשות בענין זה. אבל

מבחינת תיפעול של מערכת, יש לזה תשובה. זה לא בלתי פתיר.

לגבי התחזית, מה יקרה לנו בשנים הבאות, אני רוצה להציג שקף נוסף. (מציג
את השקף
אגן החוף, שאיבה הצפויה לעבור ערכי סף). הנתונים שאני מציג והעיבוד

שלהם הם פרי עבודתו של השירות ההידרולוגי בנציבות המים. בשנתיים האחרונות, מאז

אותו דו"ח, אנחנו שיפרנו לאין ערוך את איסוף הנתונים ואת יכולתנו לנתח את

הנתונים. כי שזה פרי של ניתוח אחרון שנעשה עכשיו, הוא הוגש גם לוועדת הכלכלה.

כפי שאתם יכולים לראות פה, זה פחות או יותר התהליך החזוי של הרעת מקורות המים

ומי התהום בארץ. אני מדבר על אקוויפר החוף, על שאיבה, באחוזים, מתוך 360

מיליון קוב מים בשנה. אם אנחנו יוצאים משנת 1993, אפשר לראות שריכוז חנקות

שעובר את ה-70 מ"ג יש ב-/,יד1 מהבארות; ריכוז כלור שעובר את ה-250 - ב-9%

מהבארות. ואם אנחנו מתקדמים לאורך הזמן ומגיעים לשנה המצוטטת בעתון, אנחנו

יכולים לראות שמבחינת הכלורידים בלבד, אנחנו מגיעים ל-51%. שוב:, אנחנו מגיעים

ל-51%, ששם זה מעל 250 מ"ג, מה שאינו מזיק לבריאות כמי שתיה. המצב הרבה יותר

גרוע וחמור בחקלאות. 25% מהבארות תהיינה עם חנקות מעל 70. אגב, הקריטריון החדש

יהיה 70, אחר כך נעבור ל-45. הרצוי יהיה 50, אבל המותר יהיה 70.

אני רוצה לעבור לאקוויפר ההר. אמרתי שיש לנו שלושה מקורות מים ראשיים,

הכנרת, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף. אקוויפר ההר והכנרת הם מאגרי מים שאינם רב

שנתיים. הם לטווח קצר, מכסימום כשנתיים-שלוש, כאוגר לבטחון אספקת מים. אקוויפר

החוף הוא מאגר שיכול לשמש כאוגר רב-שנתיי. לעומת זה אקוויפר ירקון-תנינים, או

אקוויפר ההר, מצבו לאין-ערוך טוב יותר. הוא טוב מכל הבחינות, גם מבחינה

תיפעולית, כי הוא יכול או יודע להתמלא עד לשפה העליונה שלו שממנה יש גלישות

ואבדני מים, וניתן לתת לו לרדת עד לאותם קווים אדומים שנקבעו.

(מציג את השקף אגן ירקון תנינים, השתנות ריכוז כלורידים ושאיבות שנתיות).

אפשר לראות שפה העליה של ריכוז הכלורידים היא הרבה יותר מתונת. שוב, יש פה

ריכוז כלורידים בלבד, כי ניטרטים כמעט אין באקוויפר הזה, אוי שזה מתחת ל-45

ברוב רובו של האקוויפר. אפשר לראות שזה מקור יוצא מן הכלל למי שתיה. ואכן זה

אחד המקורות שישמש למי שתיה. אבל האקוויפר הזה הוא אחד האקוויפרים הסובלים

ביותר מזיהום עקב המבנה הקרסטי שלו. הוא בנוי מחללים, והוא יכיל להזדהם מהר

מאד. בעיית האוטונומיה היא בעיה קרדינלית וקריטית, כי הפלשתינאים יושבים ממש

על המחשופים של אותו אקוויפר. זה מופיע בהסכם. השאלה אם זה יישמר. אני נוטה

להאמין שאם זה לא יישמר, למרות שזה מופיע בהסכם כחלק אינטגרלי וראשי, לדעתי

זאת בהחלט עילה לשבירתו של ההסכם באופן מלא, כי זה בנפשנו. האקוויפר הזה הוא

אקוויפר רגיש מאד לזיהום. אבל כפי שרואים, עד היום מצבו מבחינה זו הוא יותר

מטוב.

לגבי האקוויפר הזה בחרתי להראות תמונת מיפלסים שממחישה את אחת השאלות

שנשאלו פה. (מציג את גרף עליית המיפלסים). כאן אתם רואים את גרף עליית

המיפלסים. גרף עליית המיפלסים שהיה בידיה של מבקרת המדינה בשנת 1990 היה

מכאן(?) עד כאן(?). מהגרף הזה ניתן לראות שבמהלך של מספר רב מאד של שנים זאת

היתה פחות או יותר תנועתו הממוצעת של האקוויפר מבחינת מיפלסי המים. ניתן לראות

דבר נוסף, שלמעט שנה אחת, שנת 1979, לא היתה ירידה מתחת לקווים האדומים. וכאשר

נכתב דו"ח מבקר המדינה אז, זה היה לפני תום השנה הקשה מאד שהיתה. אנחנו אמרנו

אז, ולשמחתי זה הוכח, שניתן היה לשמור על האקוויפר הזה כפי שהוא. שוב, אינני

ממעיט ממה שנאמר, אינני מקטין את הסכנות שעמדנו בפניהן. בשום אופן לא.

מה שאפשר לראות על הגרף הזה הוא התחלת מיצוע. זה לא דבר שאתה יכול לומר

שכפי שהיה פה(?), בהסתברות של מספר רב מאד של שנים, כך יקרה גם פה(?). אבל מה

שבכל זאת ניתן לומר הוא שיש אפשרות שהאקוויפר הזה יתנהג כך. כי עובדה שיש פה



רציפות של התנהגות, שהאקוויפר נמצא במיפלסים מאד גבוהים. ואגב, המיפלסים האלה

חידשו את הזרימה של הירקון. למשק המים, זרימת הירקון היא אבדן של 40-30 מיליון

קוב מים מן השפירים ביותר לטובת ערכי טבע. אינני מצטער שזה המצב.

זו תמונת המצב של האקיויפר הזה. אם נדע לשמור בו על אותה משרעת של תיפעול

כמו פה(?), הרי האקוויפר הזה בהחלט מתופעל נכון. ויש לראות אותו כאקוויפר

שיכול להיות גורם מוהל לאקוויפר החוף, כאשר מספר מיתקני שאיבה יצאו מכלל

שימוש.

לגבי אגן הכנרת, (מציג שקף של רילכוז הכלורידים בכנרת), אנהנו רואים את

אגן הכנרת כמקור העיקרי למי השתיה בעתיד, לפני התפלה, לפני יבוא של מים, או כל

מים אחרים. על כל פנים אני מדבר על התפלה כדבר הרציני ביותר. ואכן בפעילות

השוטפת של הכנרת מאז תקופה ארוכה מאד, למעשה מראשית הפעלתו של המוביל הארצי,

נעשו פעולות כבדות מאד להקטנת כמות המלחים בכנרת. וכפי שאתם רואים, כמות

המלחים היתה בלתי מטופלת עד ראשית שנות הששים. באמצע שנות הששים התחילו להפעיל

את תעלת הה.מ.מ., זו תעלה שמסלקת את המלחים, ומאז ניתן לראות שהכנרת שומרת על

מליחות שבין 250 ל-200. חשוב מאד לזכור את זה, מאחר שהמים האלה, למרות שהם

באיכות גבוהה, הם פרובלימטיים להחדרה. אנחנו מחדירים סדר גודל של קרוב ל-100

מיליון קוב מים מהאקוויפר הזה בשנים טובות. אנחנו מחדירים מים כאלה, 200 עד

250 מ"ג כלור פר ליטר, על תשתית של מים טבעיים באקוויפר שהיו קודם למטה מ-50

מ"ג. זה תהליך של עשרות שנים, שגורם לנו מצד אחד רצון לשמור על-ידי עודפי מים,

במקום שיגלשו לירדן, לשמור את המים האלה באקוויפר הטוב שיש לנו בחוף. אבל אליה

וקוץ בה. ומה שקורה הוא תהליך בערך מקביל, שגם אותו אנחנו יודעים, ויש לשקלל

אותו מבחינה כלכלית, מה כדאי לעשות. מפני שאם אכן ההחדרה תימשך, והמים למיהול

יצטרכו להיות באיכות של תימלחות טובה יותר, עדיין ניתן לסלק מהכנרת ולהוריד את

רמת המליחות מתחת ל-200. זה רק שיקול כלכלי. וזה יכול לשפר את רמת המליחות

הממוצעת של אקוויפר החוף, ויש לקחת את זה בחשבון.

אגב, בימים אלה ממש אישרתי קדיחת קידוח מיוחד כדי לבחון אפשרות של סילוק

תימלחות נוספות מהכנרת, ולבחון את העלויות של זה.

עוד הערה אחת על הכנרת, בענין מצב המיפלסים של הכנרת. (מציג שקף על מצב

המיפלסים בכנרת). מצב מיפלסי הכנרת פחות מענין אותנו פה(?). הרבה יותר מענין

אותי מה שקורה פה(?). ומה שקורה פה זה יכולת לנהל משק מים שמפעיל 1.8 מיליארד

קוב מים בשנה מכל האגנים גם יחד, ובכל זאת להצליח ולנסוע על גבי הקו הזה,

להשיק בקו האדום התחתון. ואגב, גם לגבי הקו האדום התחתון יש בהחלט ויכוח

מקצועי האם נכון להשאיר את הקו הזה פה. כאשר המצב היה כפי שהוא פה(?}, הורדה

של הקו האדום במטר נוסף היתה יכולה להתקבל כנסיון לטשטש את המציאות ואת

האמיתות המקצועיות. אבל כשאנחנו נמצאים היום פה(?), ובמשך שלוש שנים נמצאנו

פה(?), הרי זה הזמן לשקול אפשרות להגדיל את האוגר ולמנוע אבדן של חצי מיליארד

קוב מים שאיבדנו רק בשנתיים האחרונות כתוצאה מהגלישות האלה. כך שגם כאן צריך

עוד להכניס שיקולים נוספים שעליהם אנחנו עובדים עכשיו.

(מציג שקף נוסף, יעודי מי הכנרת במערכת ארצית). הדבר אולי האחרון בנושא

של הכנרת, וממנו גם למסקנה של איכות מי השתיה, הוא הענין של יעודי מי הכנרת

במערכת ארצית. אנחנו עומדים עכשיו, לאור התביעה החד-משמעית הרשומה כבר בתקנות,

להוריד את עכירות המים. עכירות המים צריכה לרדת מחמש יחידות NTUליחידה אחת

וגם למטה מזה, במהלך שלוש השנים הבאות. למעשה זה יכול לתת תשובה רצינית מאד

קודם כל לטעם של הכלור. כי ענין העכירות כשלעצמו איננו הבעיה המרכזית, אלא

שכתוצאה מהעכירות צריך לעשות חיטוי מים יותר מסיבי, ויש שאריות כלור שהן

מסרטנות אחר כך.



מבחינת האינפורמציה הפשוטה זה המצב, ואני יכול להראות לאן אנחנו הולכים.

אנחנו הולכים ממצב של 33.6% המסופקים היום למי שתיה מהכנרת, למצב של 73%

המסופקים מהכנרת. כלומר החלפת מקורות המים. החקלאים יקבלו את מי הקולחין,

ואילו הבית יקלוט את המים האלה(?). אלה מי שתיה מצוי ינים, ואנחנו נמצאים עכשיו

כבר בתכנון מתקדם של מיתקן סינון מרכזי שלדעתי אמור לתת פתרון חד-משמעי לבעיית

איכויות המים, כפי שנדרש בקריטריונים הנכונים. אלה מים ללא ניטרטים, ניתן יהיה

למהול אותם, ניתן יהיה לשפר. באותו בדו"ח של השירות ההידרולוגי לא נלקחו

האלמנטים של ניהול משק המים, אלא רק העובדות ההידרולוגיות. פה אני אומר שניתן

יהיה לשפר את איכות המים. אגב, גם כאשר נתפיל מים, ניתן יהיה לא להוציא את

הבארות האחרות מכלל שימוש, אלא בניהול נכון לשלב את כל המערכת ולהגיע

לקריטריונים הנדרשים.

אני רוצה להבהיר עוד משהו שאיננו שייך לדו"ח. ואגב, לשאלות מקצועיות

נוספות נמצא כאן איש מינהלת הכנרת. הוא הממונה מטעמנו והזרוע שלנו במניעת

זיהום הכנרת, איש רב-פעלים. אחד הדברים שאני חושב שאפשר לחתגאות בו הוא הענין

של מינהלת הביוב המרכזית, והמינהלה לתיאום שקמה בגינה. אני חושב שאחת הבעיות

המרכזיות שלנו היום היא מי הקולחין. ומדיניות מי הקולחין שהתגבשה אצלנו איננה

קלה ליישום. היא אינה נופלת רק על המשרד שלי, ולצערי הרב אינני יכול עדיין

לאכוף אותה בצורה חד-משמעית. אבל יש תיאום והבנה ביני לבין משרד הפנים, ואנחנו

מתפעלים יחד את מה שהיה פעם פרוייקט הביוב הארצי. הוא קיבל תנופה גדולה מאד,

הוא עבר מניצול של כ-50 מיליון שקלים לנושאי הביוב, עד שנת 1992, לניצול של

250 מיליון שקלים. זו קפיצת מדרגה גדולה מאד. לדעתי זה יתן פתרון מלא לבעיית

הביוב. שוב, לא ביום אחד, אבל גם לא בעשרות שנים.

לגבי הקמת מינהלת התיאום למים, אותה מינהלה שעל הקמתה הוחלט על-ידי ועדת

השרים לתיאום ומינהל, אני קיבלתי את החומר שהופיע ברשומות ב-18 במאי והודעתי

למשרדים. זה המועד שממנו אני סופר שלושה חודשים. לא חיכיתי, שלחתי כבר כתבי

מינוי, פניתי למנכ"לים. מתחתי תעבוד אחר כך ועדה של אנשי מקצוע יותר ספציפיים.

היו"ר דוד מגן;

מתי היתה הישיבה של ועדת השרים שדנה בענין?
עוזי ברילינסקי
כרוודש וחצי קודם. אבל בגלל חסיון הנתונים אנחנו מקטינים את מעגל התפוצה,

כדי שתומר לא ידלוף החוצה, כי הרי הדיונים היו לפני פרסום הדו"ח. הכנו את הכל

לביצוע.

גדעון צור;

מכל מקום, אני אעמוד בשלושת החודשים, מה-18 במאי. אגיש תכנית. חלק גדול

מהתכנית מגובש אצלי, אינני נכנס לחלל ריק.

נוסף לזה אנחנו מיחשבנו ושיכללנו את ניטור הנחלים וניטור מקורות המים על-

ידי רשות שמורות הטבע שעובדת בענין הזה עבורנו ועבור המשרד לאיכות הסביבה.

והנושא הזה גם כן נכנס בהחלט להילוך גבוה.

היו"ר דוד מגן;

נשמע עכשיו את מר צבי אורטנברג, מנהל מינהלת הכנרת, ואחר כך את דייר

ישעיהו בראור מהמשרד לאיכות הסביבה.
צבי אורטנברג
לגבי הנושא של איכות המים, יש פה כמה אלמנטים שצריכים להילקח בחשבון
בצורה משולבת
א. איכות המים עצמה, האם היא באמת מסוכנת לבריאות או לא; ב. האם

היא נמצאת בתהליך של שיפור משנה מסויימת בעבר, או בתהליך של התדרדרות; ג. האם

יש אמצעים מעשיים וריאליים לתקן את הדברים בכיוון נכון. כשמשקללים את כל

הדברים יחד מגיעים למסקנה האם אנחנו בכיוון חיובי או שלילי.

לגבי הכנרת, הכנרת היא אחד משלושת מקורות המיס המרכזיים של המדינה. וזה

מקור מים עילי יחיד, לעומת שני המקורות האחרים שהם תחת האדמה. העובדה שזה מקור

עילי יש לה כמובן יתרון אחד ברור, שרואים את המים ורואים את הקטסטרופות, ואפשר

לשפוט יותר בקלות מאשר באגן החוף או באגן ההר. אבל כנגד היתרון הזה יש הרבה

מאד מגרעות, והן שהכנרת אינה בריכה סגורה ומוקפת על-ידי גדר, אלא היא נמצאת

בתחתיתו של אגן היקוות שלם שרוחש פעילות אנושית מכל מיני מישורים וכיוונים.

וכל מה שקורה במים האלה הוא בעצם פועל יוצא מכל הפעילות באגן ההיקוות.
והפעילות הזאת מתרחשת בשני מישורים
גם בהיבט ההנדסי של קידוחים ומעיינות

ופעילות גיאולוגית ושאיבה וכוי, וגם פעילות כלכלית, של תיירות ותעשיה וחקלאות

וכל מה שמסביב.

לגבי המאבק על איכות המים של הכנרת ומה שזורם ממנה הלאה, אפשר בעצם

להסתכל על הדברים בשלושה קטעים של הענין, ואסור לערבב ביניהם. הקטע הראשון הוא

הקטע שלפני הכנרת, כלומר איך לטפל בדברים כדי למנוע את זיהום המים בטרם הגיעם

לכנרת. הקטע השני הוא בכנרת עצמה, לגרום לכך שהפעילות בתוך האגם תהיה מבוקרת

ומפוקחת ומסודרת. מדובר בנושאים של שיט, דיג, רחצה וספורט, וכל דבר שעושים

במים. צריך כמובן להשגיח יום יום ולילה לילה שהמים בכנרת לא יתקלקלו תוך כדי

שהותם שם. והקטע השלישי הוא הקטע שאחרי קבלת המים, איך למנוע את זיהומם בשלב

האספקה אל הצרכן הביתי, כלומר מיתקני הסינון וכך הלאה.

המערכת שאני מטפל בה עוסקת בעיקר בשני הקטעים הראשונים, הקטע של מניעת

הזיהום לפני שהמים מגיעים אל הכנרת, והטיפול בכנרת עצמה, ולאו דווקא באספקה

מהשאיבה אל הברז. לזה אחראים משרד הבריאות וגופים אחרים.

לגבי שני הקטעים הראשונים אני רוצה לומר שבמשך שנים רבות מאד אנחנו עושים

כמיטב יכולתנו, ויש לנו מלוא האינדיקציה, על פי כל מערכת הניטור הקיימת,

שהדברים הולכים קדימה. כלומר במשך עשר, חמש-עשרה השנים האחרונות, נעשות פעולות

גדולות, עם הרבה מאד תקציבים, כדי למנוע את ההזדהמות של המים טרם הגיעם לכנרת,

ושמירתם באגם. למשל, אם נדבר רק על שנת 1993/94, אתם בוודאי קוראים על מה

שקורה כעת בחולה, כל פרוייקט שיקום החולה. הפרוייקט הזה, מעבר לכל התועלות

הכלכליות שלו בחקלאות ובתיירות וכך הלאה, זה פרוייקט שבראש ובראשונה נועד

לשמור ולהקטין את זיהום המים שמגיעים אל הירדן ואל הכנרת. זה היה התירוץ

לביצוע הפרוייקט הזה.

על יד החולה אנחנו עוסקים הרבה מאד במאבק בחנקות שמגיעות דרך הפעילות

החקלאית, באמצעות הדישון, ההדברה ודברים אחרים. הרי איש לא מעלה על הדעת שבגלל

זה שצריך לשמור על המים יחסלו את החקלאות. החקלאות קיימת, היא רק צריכה להתבצע

בצורה נקיה ושמורה. ולכן אנחנו מתעסקים, יחד עם המשרד לאיכות הסביבה, ביצירת

תקנות נכונות למאבק במיתקנים, לשטיפת מרססים ולמניעת זיהומים אחרים שהחקלאות

גורמת. כלומר אנחנו מחפשים את הדרכים החוקיות והפרקטיות איך למנוע מהחקלאות

לזהם את מי התהום שזורמים הלאה.

לגבי הנושא של הביוב, מדי שנה מושקעים מאות מיליוני שקלים בארץ כולה, מהם

עשרות מיליונים באגן ההיקוות של הכנרת, כדי להילחם בפגע הזה. למשל, אינני יודע

עד כמה אתם מעורים בנושא של הגולן. עם כל הפרובלימטיקה הפוליטית סביב זה,

אנחנו לא שוקטים לרגע על השמרים מבחינת הסדרת נושא הביובים בגולן. רק השבוע



ישבנו על הנושא של ישובי הדרוזים, מג'דל שמס ומסעדה וכך הלאה, איך להיכנס לזה,

למרות שהאזור הזה עלול להיות הלילה לא-ישראלי בעוד איזה זמן.
דוגמה נוספת
בימים אלה עובדים בצורה מאד אינטנסיבית ביצירת סידור לקליטת

הביוב של כל דרום הגולן. תשעה ישובים בדרום הגולן מטופלים אל מערכת מרכזית

שבעוד שנה תפעל לניצולם לחקלאות ומניעת זיהומם. ויש עוד הרבה דוגמאות. המלחמה

בביוב היא אחד האמצעים המובהקים ביותר כדי לשמור על המים נקיים יותר בטרם

יזרמו הלאה.

באשר לכנרת עצמה, הסיפור הרבה יותר קשה. וכאן אני חושב שהוועדה לעניני

ביקורת המדינה יכולה בהחלט לתרום את הגיבוי ואת העידוד שלה. באגם הכנרת יש

פעילות אנושית. איננו יכולים למנוע פעילות של ספינות שמסיעות מטיילים, או

פעילות של דיג שהיא בחלקה גם כלכלית, אבל גם תורמת לאיכות המים, ודברים אחרים.

צריך בהחלט לעודד גם את הפיקוח, גם את האכיפה, גם את התקציבים המיועדים, כדי

שהדברים האלה יטופלו בצורה יותר אינטנסיבית ונמרצת. בהחלט יש מקום לשיפור בקטע

הזה, אבל לזה צריכים גם את החוק וגם את האמצעים לאכוף אותו.

אנחנו בודקים את כל הדברים האלה, ויש לנו אינדיקציה כמעט שבועית על טיב

המים. קראתי את הדו"ח, את המימצאים והדוגמאות המובאים בו. במערכת הניטור

הרצופה והקבועה, הן באגן ההיקוות והן בכנרת עצמה, אין מימצאים שמעידים על הרעת

איכות המים. במרבית הפרמטרים הנמדדים, מי הכנרת נשמר-ים ברמת התאמה מספקת,

ובכמה פרמטרים הם אפילו מתקדמים. בנושא הכלורידים ראיתם את הגרף. אבל כלוריד

הוא לא בדיוק זיהום. אבל בנושא של הנקות, בנושא של רחופת, ובנושאים אחרים

שמהווים אינדיקציה לאיכות המים - זה נמדד מדי שבוע בכנרת ובמערכת שמזינה את

המים אל הכנרת. התוצאות אינן מעידות על הרעה, למרות הקושי העצום לשמור במקור

מים עילי שהדברים האלה לא ייפגעו. יש רק קטע אחד שבו יש מידה קטנה מאד של

הרעה, וזה בנושא הזרחן. בנושא הזה, יש איזו אינדיקציה קלה לעליה מסויימת ברמת

הזרחן בכנרת. אמנם מדובר במיליגרמים מעטים מאד לליטר, ואלה כמויות אפסיות. אבל

הכמויות האפסיות האלה, עם גידולן, יש להן משמעות לא טובה לגבי ריבוי האצות

ודברים אחרים שעלולים להגביר את הסיכונים מתהליך ההתרבות של האצות, תהליך

שאיננו טוב לאיכות המים. בנושא הזרחין בהחלט יש מקום לקצת תשומת לב ודאגה,

ולהרבה טיפול, כדי שגם בפרמטר הזה הדברים יבואו על תיקונם.

אבל בסך הכל, אם אני מחבר את הדברים, אינני חושב שיש מקום לדאגה לגבי

איכות המים של הכנרת לעתיד לבוא, גם כאשר אנחנו יודעים שבעוד עשר, חמש-עשרה,

עשרים שנים, מי הכנרת ישמשו בעיקר לשתיה, ולאו דווקא לחקלאות. אבל עם טיפול

נכון לפני הגיע המים לכנרת ובכנרת עצמה, ועם שלבי סינון נכונים לאחר מכן,

וכשמחברים את כל שלושת השלבים, אני חושב שמי הכנרת יכולים לשמש גם בעתיד ליעוד

שהם נועדו לו, כמובן עם כל ההקפדה הדרושה ועם מלוא תשומת הלב הכספית כדי לתגבר

את המערכת הזאת ולתת לה את הכלים להתמודד עם זה.

היו"ר דוד מגן;

נשמע עכשיו את דייר ישעיהו בראור, ראש אגף איכות המים במשרד לאיכות

הסביבה. ונוכח הדברים שנאמרו, נרצה לשמוע את מר יהודה בר, המהנדס הראשי של

פרוייקט הביוב הארצי.

דייר ישעיהו בראור;

אני רוצה לומר שחלק גדול מהעבודה של המשרד לאיכות הסביבה, המשמעות הישירה

שלו היא מניעת זיהום מים. בוודאי שכך הדברים באחד הנושאים המרכזיים של האגף

שאני עומד בראשו, וזה הנושא של טיפול בשפכי תעשיה. נדמה לי שבענין זה המשרד

לאיכות הסביבה הוא הגוף הדומיננטי בארץ. אבל זה נכון גם לגבי נושאים רבים

אחרים; הנושא של סגירת מזבלות בארץ, שהן תורמות ראשיות לזיהום מי תהום; שפכי



החקלאות; זבל מחקלאות; כל הנושא של איחסון חומרים מסוכנים, הטיפול בדליפות

שלהם; הנושא של טיפול בדליפות מדלקים, שנכון להיום הוא עדיין משותף עם נציבות

המים.

לכל הנושאים האלה יש קשר ישיר והשלכה מידית על מניעת זיהום מיס. ולכן

העבודה שהמשרד מבצע היא לא רק בטיפול בשפכים, שלזה יש שותפים רבים, אלא גם

בטווח רהב מאד של נושאים.

כבסיס משפטי לעבודה הזאת, המשרד הוציא במרוצת השנים האחרונות גם תקנות.

אזכיר כדוגמה את התקנות שאוסרות הקמת שכונות או ישובים חדשים על תשתית של

בורות סופגים. היו נסיונות בכמה אזורים בארץ להקים שכונות וישובים שלמים על

בסיס של בורות סופגים. התקנות שהוצאו ב-1992 אוסרות זאת. זה דבר בעל חשיבות

ממעלה ראשונה.
דוגמה נוספת
היו מפעלים רבים מאד שסילקו שפכי תעשיה רעילים לבריכות

שקראו להן בריכות אידוי, ולמעשה הן היו בריכות חלחול לכל דבר וענין. הן לא היו

אטומות. יכולת האידוי שלהן לא היתה כזו שמסוגלת לקלוט את כל השפכים. המשך

התיפעול של הבריכות האלו נאסר, ונאסרה גם הקמת בריכות חדשות, על-ידי תקנות

שהוצאו ב-1992 ונכנסו לתוקף באמצע 1993. ואנחנו אוכפים את זה.

אני יכול להביא לדוגמה שורה של מפעלים. במקרה אחד בוטה מדובר על מפעל

שהוא סמוך ביותר לאחד הפרוייקטים החשובים של החדרת מים עיליים, פרוייקט נחלי

מנשה. סמוך מאד למפעל החדרה של מים עיליים, מים שפירים, למי תהום, מפעל גרם

להחדרה של שפכי תעשיה בבריכות סמוכות. אנחנו מנענו את זה, ועכשיו אנחנו באמצע

תהליך משפטי נגדו, למרות שהפעילות שלו כבר נמנעה.

יש פעילות שוטפת על מאות מפעלים שמקבלים תנאים מיוחדים לרשיון העסק שלהם,

מכוח סמכויות שיש בידינו. התנאים המיוחדים האלה כוללים את הדרך שבה יאוחסנו

חומרים מסוכנים, בצורה שתמנע דליפות ופיזור של חומרים מסוכנים שאחר כך נשטפים

לאדמה. או הנושא של טיפול בשפכי המפעל, וכן הלאה. כל הנושא של הטיפול בפינוי

פסולת חומרי מסוכנים לאתר המרכזי ברמת חובב, עם כל הפרובלימטיקה שלו, עדיין

המצב הזה הרבה יותר טוב מהמצב שהיה עד לאחרונה, שפסולת חומרים מסוכנים לא

פונתה ותרמה במידה רבה מאד לפוטנציאל הזיהום של מי התהום, אותה פצצת זמן שדובר

עליה קודם.

אני רוצה לומר שהיו כמה גורמים שתרמו לאותה קפיצת מדרגה, מניצול של 8%

מתקציב פרוייקט הביוב הארצי, לתקציב של 100%. ואם היה להם תקציב כפול, הם היו

מסוגלים טכנית לבצע אותו. תרמו לכך כמה גורמים: גם תנאיטם פיננסיים של הכספים

שהועמדו לרשות הרשויות המקומיות, כהלוואה וכמענק. אבל לא רק זה. מה שלהערכתנו

תרם במידה רבה מאד, זה גם שהרשויות המקומיות מוכנות לקחת את ההלוואות האלה לא

בהתנדבות, אלא מפני שהן מוכרחות לעשות את זה. זה נובע גם כתוצאה ממודעות הרבה

יותר גבוהה, וזה ענין של חינוך, אני הושב שלמשרד שלנו היה חלק בזה, אבל בעיקר

כתוצאה מאכיפה.

אני רוצה לדבר על שני מקרים בולטים. האחד, המקרה של ירושלים. במשך שנים

רבות ירושלים הזרימה שפכים לא מטופלים לאפיק של נחל השורק, תוך זיהום חמור גם

של נחלים וגם של מי תהום. באחרונה היא נכנסה לפעילות בענין הזה. כבר יצא מיכרז

להקמת מכון טיהור בעלות משוערת של 100 מיליון דולר. זה לא יכול להיות מהתקציב

של המינהלה הארצית לביוב. זה לא נעשה בהתנדבות, אלא כתוצאה מלחץ של כשנתיים,

לחץ קשה מאד על עיריית ירושלים, עד איום בתביעה משפטית. וכתוצאה מכך היא נכנסה

למהלך הזה.

אתן דוגמה אחרת של ערים במרכז, רמת-השרון, כפר-סבא, הוד-השרון. הן נכנסו

למהלך של הקמת מיתקני טיהור משוכללים, הפעם כן עם מעורבות של המינהלה לביוב,



לא בהתנדבות, אלא כתוצאה מכך שהמשרד שלנו בלם הקמת שכונות הדשות בערים האלה עד

להקמת מכוני הטיהור.

אני רוצה להתייחס באופן ספציפי למשפט אהד בדו"ח הביקורת, שנדמה לי שנעשה

בו עוול מסויים לנו. נאמר שהמשרד לאיכות הסביבה לא פעל די כדי להקטין ריכוז

הנקות בקידוהים. אני רוצה לציין שני דברים בהקשר הספציפי הזה. הדבר הראשון הוא

טכני. ריכוז החנקות במים שמופקים בקידוחים בדרך כלל לא מושפע מהסביבה המידית

של הקידוח, אלא מהסביבה הלא-מידית שלו. ולכך תורמים גורמים רבים. שמענו מנציב

המים שצריך לשמור על איזה שהוא איזון בין חקלאות לבין איכות מים. התורם הגדול

של חנקן או של ניטרט במי שתיה הוא הדישון החקלאי. כל מערב אירופה וכל ארצות

הברית עדיין לא מצליחות להתמודד בהצלחה עם האתגר הזה, כיצד מקיימים חקלאות

מדשנת אינטנסיבית ויחד עם זה בולמים עליה של ניטרט. זה נושא שבכל העולם הוא לא

פתור. הוא פרובלימטי ביותר, בוודאי בארץ שרוצה לקיים חקלאות. אבל בוודאי לא

יהיה זה נכון לומר שלא עשינו דבר בענין הזה. והדוגמה של איסור על בורות ספיגה

היא דוגמה מובהקת. כי בורות ספיגה הם תורמים מובהקים של הנקות למי תהום.

הדבר השני הוא לא טכני, הוא מינהלי. אנהנו הנחנו על השולהן טיוטה של

תקנות שמתייחסות למניעת זיהום בקירבה המידית של קידוחים. התברר לנו שמשרד

הבריאות פועל בכך בעצמו. במקום להתעמת, אנהנו העדפנו לשתף פעולה. אנחנו העמדנו

לרשות הוועדה שהקים משרד הבר.יאות את יועצינו שתרמו תרומה מקצועית לאותן תקנות

שאמורות עכשיו לצאת לאור, להגנה על קידוהים. כך שזאת היתה עבודה משותפת של שני

המשרדים.
היו"ר דוד מגן
מר גוריון ממשרד הפנים, בבקשה.

יגאל גוריון;

משרד הפנים עומד בראש המינהלה הארצית למים וביוב, שהיא מוסד שכולל בתוכו

את משרדי האוצר, הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה, נציבות המים והשלטון המקומי.

המינהלה הזאת בראשות משרד הפנים הקימה את היחידה לקידום ביצוע פרוייקטים

שיהודה בר הוא המנהל שלה, ואני משמש המהנדס הראשי שלה. בתוקף העובדה שלרשות

המוניציפלית יש אחריות ישירה על נושא הביוב, אנחנו מנסים לקדם את נושא האיסוף,

הטיפול והסילוק של הקולחים מהרשות המוניציפלית, אם במסגרת מערכות אזוריות, ואם

במסגרת מערכות עירוניות.

הפעילות של היחידה לקידום ביצוע פרוייקטים החלה בתחילת שנת 1993, כאשר

הממשלה העמידה לרשות הנושא הזה כספים בתנאים מיוחדים שכללו בשנה הראשונה, שנת

1993, 30% מענק ו-70% הלוואות ב-3.5% ריבית ל-20 שנה. השנה זה 20% מענק ו-80%

הלוואה. הפעילות הזאת נכנסה להיקף מאד גדול, והיא מחליפה את פרוייקט הביוב

הארצי.
היו"ר דוד מגן
מה ההיקף הכספי של הפעילות שאתה מדבר עליה?

יגאל גוריון;

ההיקף הכספי של הפעילות בשנה זו, 1994, יגיע לכ-250 מיליון שקלים, שמתוכם

215 מיליון הם התקציב השנתי, ו-35 מיליון זה כסף שהועבר מהשנה שעברה. התקציב

הזה איננו מספיק בשביל היקף הפעילות שצריך לעשות, אם תוך תקופה של חמש שנים

אנחנו רוצים להביא את המערכת לשלב מתקדם או לטיפוס מדרגה. וכשאנחנו אומרים

טיפוס מדרגה, המשמעות היא ריכוז שפכים למרכזי טיפול, טיפול בשפכים לרמה



שמוגדרת על-ידי התקנות או החוק, והולכת הקולחים למערכות השבח או סילוק מוסדר

כך שלא ייפגע הנושא של איכות המים, כפי שהוגדר היטב בדבריו של נציב המים.

לגבי הנושא של השבת קולחים, זה נושא שבארץ יבשה כשלנו אנחנו משיגים
באמצעותו שתי מטרות
אנחנו גם יכולים להסדיר סילוק מוסדר של מים, וגם יכולים

ליצור לעצמנו מקור מים חליפי למים שפירים. הנושא הזה משלב בין הדיון הזה

שמקיימים כאן היום על איכות המים, לבין נושא השפכים והשפעתם על איכות המים.

הפתרונות שאנחנו עובדים עליהם יחד במסגרת המינהלה מחייבים טיפול מלא לפי

התקנות בשפכים, סילוק קולחים למיחזור, להשבה, במערכת הקלאית, וסילוק עודפים או

כאלה שאינם נדרשים או כאלה שאינם מתאימים למערכות חקלאיות, בצורה מוסדרת ולא

דרך הנחלים או האקוויפר.

תכנית העבודה שלנו מדברת על תקופה של ארבע שנים, שבה אנחנו רוצים להגיע

לכך שיוקמו 25 מיתקני טיפול גדולים, אזוריים או עירוניים. ההיקף הזה אינו כולל

את המערכות הגדולות של ירושלים, הרחבת גוש דן, נושא יהודה ושומרון. אלה זקוקים

למימון נפרד וגדול. כך זה עומד בפני המי נהלה, וכך המינהלה מציגה את זה כלפי

האוצר. חשוב מאד לדאוג שהמימון הזה יובטח, וחשוב מאד שהמימון הזה בהיקפו המלא

יעמוד הלאה, גם בהמשך הפרוגרמה, כך שנוכל להגיע בתוך חמש שנים למצב שעלינו

מדרגה אחת מהמצב שבו אנחנו נמצאים.

שמחה שילוני;

יש כמה פרטים שרצוי להבהיר אותם. לעתים מאושרות תכניות לפי חוק התכנון

והבניה בלי שניתן פתרון להסדרת מערכות הביוב והשפכים וסילוקם. חבל שאין פה

רשימה נלווית, כדי לדעת על מה מדובר ומה ההיקף. אני למשל יודע שבמספר גדול של

מקומות מעכבים בניה לפי ול"לים, בגלל שאין עדיין פתרון בנושא של סילוק הביוב.

מדובר במספר גדול של תכניות, כלומר בהרבה מאד אזורי בניה למגורים.

גדעון צור;

אבל זה רק לאחרונה.

שמחה שילוני;

אני יודע, אבל צריכים להיות מודעים לכך. נכנסים פה לאיזה שהוא צוואר

בקבוק. מצד אחד מתלוננים מדוע לא בונים, ומצד שני לא ניתן לבנות מפני שיש בעיה

של ביוב.

היו"ר דוד מגן;

כשמציעים פתרונות של בורות ספיגה, השאלה אם אלה פתרונות שנראים לכם.

שמחה שילוני;

לא אמרתי אם הפתרון הזה סביר או לא, אבל באיזה שהוא מקום המערכת הזאת

מעכבת מערכת אחרת. כי מה שקורה הוא שהתכניות אולי מאושרות, אבל בתנאי שיקויים

התנאי של מערך סילוק הביוב. אם המערך הזה לא קיים, הבניה מתעכבת.

גדעון צור;

על כל פנים אני, מטעמי, אמשיך לעכב כל עוד יש בידי כוח, ולא אתן לבנות.
רמי גביזון
נציב המים הצביע על מרבית הליקויים שאנחנו הערנו עליהם בדו"ח, והציג גם

ליקויים אחרים שנחשפו בדו"חות הקודמים, במיוחד בדו"ח המיוחד משנת 1990. אני

רוצה להתעכב בעיקר על מאגר החוף שממנו אנחנו שואבים כ-400 מיליון קוב בשנה,

והוא הקריטי ביותר מבין שלושת המאגרים העיקריים, הכנרת, מאגר ההר ומאגר החוף.

מאגר החוף מטופל אמנם, אבל אנחנו בדעה, והדגשנו זאת גם בדו"ח המיוחד וגם

בדו"ח הזה, שבעיית הזיהום באה לידי ביטוי כרגע בעיקר במאגר החוף, והיא עלולה

לבוא לידי ביטוי בעתיד במאגר ההר. כפי שאמרו פה, זה תלוי באוטונומיה. אבל כרגע

מאגר ההר נקי מזיהומים בעיקרו, ומאגר החוף הוא זה שמהווה בעיה.

באחרונה נעשו כמה מחקרים, והם ממש מדהימים. לא הצגנו אותם פה. כמה חוקרים

הצביעו על כך שהחומרים שנסחפים מהמחשופים של מאגר החוף יורדים לאט לאט אל תוך

מי התהום, אחרי שנים רבות הם מגיעים אל מאגר מי התהום, ובאזור הבלתי רווי,

כלומר מפני הקרקע ועד מי התהום, נאגרים מלחים וחומרים מזהמים ורעילים אחרים

בנקבובי הקרקע, בעשרות המטרים שמהווים את המרחב שבין פני הקרקע עד למי התהום.

דבר מענין הוא שבשנתיים האחרונות נתגלה שדווקא עקב הגשמים המרובים שהיו

בשנתיים האחרונות נשטפו מלחים ורעלים בכמויות הרבה יותר גדולות מהרגיל אל תוך

מי התהום, וזיהמו את מי התהום. זה היה דווקא פרדוכס, כי אנחנו אמרנו שככל שיש

יותר גשמים ויותר מים חודרים אל מי התהום, המים האלה נמהלים ויביאו להגדלת

האיכות של מי התהום. הסתבר לנו על סמך המחקרים הללו ועל סמך מדידות שבוצעו,

שאנחנו עומדים בפני בעיה של מלחים שנאגרים באזור העליון של פני הקרקע, ועם בוא

הגשמים הם נשטפים לאט לאט אל תוך מי התהום ומזהמים אותם. כלומר מסתבר שככל

שיהיו שנים טובות, גשומות, ייסחפו יותר ויותר מלחים ויזהמו את מי התהום.

וכמובן גם ההשקיה תורמת לזה. ואני מדבר על אקוויפר החוף.

לגבי המחשופים של אקוויפר החוף, המזבלות, מפעלי תעשיה וכל הדברים האחרים,

תורמים אף הם במחשופים הללו לזיהום מי התהום, שלא לדבר על זרימות דלק, אם זה

של הצבא, של חיל האוויר וגורמים אחרים, שזיהמו את מי החוף. מדובר על המחשופים

מהר הכרמל ועד עזה. ועזה היא דוגמה יוצאת מן הכלל למה שיכול להיגרם לשאר חלקי

אקוויפר החוף, כי עזה כבר מזוהמת בלי תקנה. הנושא הזה הוא בנפשנו, ואותם כמה

עשרות קילומטרים של רצועת עזה הם דוגמה למה שיכול לקרות למאגר החוף שלנו באותם

עשרות קילומטרים צפונה מעזה. אם לא ניתן את הדעת על זה, נמצא את עצמנו באותו

מצב שהם נמצאים. זה עקב שאיבת יתר, עקב חדירת מים מלוחים, אבל בעיקר עקב

זיהומים שיש במחשופים של עזה. זה אינדיקטור חשוב מאד שיש לשמר את המחשופים ולא

לאפשר חדירה של איזה שהוא מזהם, גם דשנים, גם חומרי תעשיה, אל תוך מי התהום של

רצועת החוף.

אותו סיפור יכול לחזור בעתיד הרחוק יותר עם אקוויפר ההר. אם באותם

מחשופים בגב ההר ששם יושבים ישובים ערביים לא ישמרו ויקימו מפעלי תעשיה שלא

יהיו להם מיתקני ביוב, אם יקימו שם בורות שופכים וכוי, ואין לנו פיקוח עליהם,

בירידה של המים בגרוויטציה של מי התהום הם עלולים לזהם את כל אקוויפר ההר.

כלומר הנושא של זיהום מאגרי מי התהום הופך להיות היום יותר קריטי מאשר

כמויות יתר שנשאבו ממי התהום. נושא הזיהום הופך להיות הנושא הקרדינלי.

אני רוצה לומר כמה מלים לנציב המים על אקוויפר ההר. אינדיקציה של שנה-

שנתיים טובות, שהעלתה של מיפלס מי התהום באקוויפר ההר בהרבה מטרים, שזה לא דבר

אופי ייני, אי אפשר להיאחז בזה. ההיסטוריה של אקוויפר ההר מראה שהמיפלסים של

אקוויפר ההר משחקים דווקא במיפלסים הנמוכים. וזה דבר חריג ביותר. אם אנחנו

נבנה את ההתייחסות שלנו בעתיד לאקוויפר ההר על סמך שנתיים טובות כאלה שבהן

המיפלס עלה גבוה, זו תהיה טעות. אמנם הירקון שפע פתאום, ואולי נחל התנינים,



שזאת היציאה השניה של האקוויפר החוצה, יתן כמות מים נוספת, אבל אסור לנו לסטות

הצדה ולהגיד שהנה שנתיים טובות הגיעו לאקוויפר הזה. כי ההיסטוריה מראה את

ההיפך. האקוויפר הזה נתון מאד לתנודות במיפלסים שלו, שאם נתייחס למיפלסיס

הגבוהים זו תהיה טעות.

אקוויפר ההר לא נתון כולו בשליטתנו, ופה יש לנו בעיה קשה, כי הזיהום של

אקוויפר ההר מצד האוטונומיה יכול להיות קריטי עבורנו. זאת נקודה שבשיחות השלום

אולי היו צריכים לעמוד עליה יותר חזק ויותר משמעותי.

לגבי בעיית הכנרת, אגן ההיקוות של הכנרת בכללו, נציב המים צדק בהחלט. אגן

ההיקוות של הכנרת כאגן בכללו צריך להילקח בחשבון, ואי אפשר להתייחס רק לשפכים

של טבריה שזורמים לכנרת ומזהמים אותה מדי פעם. זו גם כן בעיה. אבל יש פה תרימה

של כל הגולן, של קרית-שמונה עם השפכים שלה, של החולה עם כל החנקות שלה, ויש

בעיות קריטיות. לכן טוב שהקימו את מינהלת הכנרת שצריכה לראות את הראיה הכוללת

של כל אגן ההיקוות של הכנרת. אבל גם שם נדמה לי שלא נעשות מספיק עבודות למניעת

זרימת זיהומים מאגן ההיקוות הכללי של הכנרת, גם ביוב, גם דשנים וגם גורמים

נוספים, אל תוך הכנרת עצמה. הכנרת מהווה את מאגר המים הגדול ביותר של המדינה,

היא תורמת למעלה מ-700-600 מיליון קוב בשנה. לצורך זה אנחנו צריכים היום ליצור

מיתקן סינון מרכזי. הוא עוד לא קיים, הוא עדיין בהווייתו. ואנחנו מצביעים על

כך שכבר מזמן היה דיון ברשויות המים, בנציבות המים וגורמים אחרים, האם צריך

מיתקן סינון מרכזי או האם צריכים מיתקני סינון בדידים בכניסה לכל עיר ועיר.

נציב המים הקודם קיבל החלטה כבר לפני שנתיים שהוא מתקין מיתקן סינון מרכזי

בעמק בית נטופה, ומבטל את האפשרות להתקין מיתקני סינון בכניסות לכל הערים.

נציב המים הנוכחי החליט זאת. נציב המים הקודם הקים את הוועדה.
רמי גביזון
העובדה היא שעד רגע זה לא הותקן מיתקן סינון מרכזי של אותם 450 מיליון

מ"ק שזורמים במוביל הארצי לצרכי שתיה. דרך אגב, מיתקן הסינון המרכזי הזה יסנן

גם מים שלא זקוקים לסינון. 200 מיליון מ"ק הולכים להשקיה ולא זקוקים לסינון.

צריך לקחת את זה בחשבון. כלומר יש פה בעיה כלכלית קשה, שאנחנו מסננים כמות

מרבית של מים, כל המים של המוביל הארצי.
דן תיכון
האם היית אומר שיותר כדאי להתקין מיתקני סינון בכניסה לכל עיר?

רמי גביזון;

לא. בדיקה כלכלית העלתה שעדיין כדאי לסנן את כל הכמות, אף על פי שרק חלקה

ילך לשתיה, מאשר לעשות סינון בדיד בפתחי הערים. אבל הסינון המרכזי הזה עדיין

לא קיים. יש תכניות, תכנונים, אבל בפועל עוד לא הוחל בביצוע. מדובר במיתקן

סינון שיעלה כ-100 מיליון דולר. שוחחתי עם נציב המים, הוא אמר לי שהעסק הזה לא

זז בקלות ולא יזוז כל כך בקלות.
דן תיכון
למה?
רמי גביזון
יש בעיות של תקציבים ובעיות אחרות.

גדעון צור;

אני יכול להתחייב שהדבר הזה יצא לפועל, אבל זה מיתקן שעולה הרבה מאד כסף,

ולא הייתי רוצה להיכלל בדו"ח הבא של מבקר המדינה למה הוצאתי 100 מיליון דולר

על מיתקן שלא נותן תשובה והוא "פיל לבן". אני אומר את זה במלוא האהריות

המקצועית.

דן תיכון;

זאת אומרת שאתה לא מאמין במיתקן הזה?

גדעון צור;

לא, להיפך. אני אומר שהמיתקן הזה צריך להיבחן מכל היבטיו, וזה לא פשוט.

דן תיכון;

מתי הוא צריך להיבחן?
רמי גביזון
בחודש מאי 1994 יצא דו"ח של השירות ההידרולוגי. בדו"ח הזה, בסיכום על

מאגר החוף, כתוב שריכוז הניטרטים הממוצע הוא 50-40 מ"ג, וקצב עלייתו קרוב למ"ג

לשנה. מה קורה לנו? אנחנו לא יכולים ליישם את התקנים האירופיים והאמריקני ים

לגבי ניטרטים, של 45 מ"ג כמכסימום, כי אם אנחנו נצטרך ליישם אותם, מחצית כמות

המים של אקוויפר החוף לא ניתנים לשתיה.

גדעון צור;

לא, פשוט נצטרך לטפל בזה.

רמי גביזון;

אתם אומרים מה נצטרך לעשות. אני מדבר על העובדות. כרגע מעכבים את הפחתת

התקנים. ההמלצה היא להוריד את התקנים, בשלב הראשון ל-70, ובשלב השני ל-45.

עכשיו ההמלצה היא להפחית ל-70, ופועלים בכיוון זה. אבל גם ב-70, חלק ניכר של

מי התהום באקוויפר החוף אינו ניתן לשתיה, לפי התקנים האלה. כלומר יש לנו פה

בעיה. אנחנו רוצים לשפר תקני שתיה, כפי שעושה כל העולם, כי מוצאים שיש מחלות

חדשות שלא היו ידועות קודם, רמת החיים עולה, אנשים רוצים לשתות מים יותר

נקיים. איננו יכולים לפעול בכיוון הזה של הפחתת התקנים, מפני שבאקוויפר החוף -

ואני מדבר רק על אקוויפר החוף - המים מזוהמים. ואם אנחנו אומרים שאנחנו צופים

עליה של 1 מ"ג לליטר לשנה בריכוז הניטרטים, הרי אם אנחנו היום בממוצע של 50-40

מ"ג, תוך עשרים שנה נהיה מעלה 70 מ"ג. זאת אומרת שאותו תקן שאנחנו רוצים

ליישם, של 70 מ"ג לליטר, לא יהיה באקוויפר החוף. כי כל המים של אקוויפר החוף,

על פי התקן החדש, על פי השלב הראשון של התקן, לא ניתן יהיה להשתמש בהם. עלינו

להיות מציאותיים. מצד אחד אנחנו עושים פיקציה של תקנים, אבל מצד שני אנחנו לא

יכולים לממש אותם במציאות, מפני שאם נממש אותם, יצטרכו לסגור ברזים של הרבה

אנשים שצריכים לשתות את המים הללו.
גדעון צור
יש מקורות מים אחרים. זו שאלה תיפעולית.

רמי גביזון;

נכון, אבל כשיש לנו מחסור במים, זו לא שאלה תיפעולית.

לסיכום, אני שמח לראות שאותן נקודות שהצבענו עליהן מוסכמות על כל האנשים

שדיברו פה. זה חשוב לי. אבל הבעיה היא לא ההסכמה. השלב הבא צריך להיות פעולה

נכונה בהקשר לנושאים הללו.
דן תיכון
ואת זה לא שמענו.
רמי גביזון
אני מקווה שבעוד שנתיים לא נצטרך לעסוק בזה שוב. אינני חושב שיש נושא

בדו"ח מבקר המדינה שחוזר על עצמו כל שנה כמו נושא המים והביוב.
היו"ר דוד מגן
כולנו התייחסנו לאותיות הגדולות שמופיעות בדו"ח 44. אבל אני מוצא לנכון

להדגיש בפני כל הגורמים האחראים שאנחנו בוועדה קוראים ולומדים גם את האותיות

הקטנות המופיעות בדו"ח. למשל, מבקרת המדינה כותבת שצפויה בארץ החמרה בדרישות

התקן באשר לרמה המרבית המותרת של חנקות והשוואתן לרמת התקנים של ארצות מערב

אירופה וארצות-הברית, וכתוצאה מכך קידוחים רבים להפקת מי שתיה לא יעמדו

בדרישות ויוצאו מכלל שימוש, עם כל ההשלכות הנובעות מכך. זה מעורר אצלנו מחשבה

ודאגה.

במקום אחר בדו"ח כתוב שלפי נתונים רשמיים בשנת 1989 היו שלוש התפרצויות

של דלקות מעיים המועברות על-ידי מי שתיה. היו 1,534 נפגעים, מהם כ-1,300

נפגעים בהתפרצות אחת בנפת עכו בחודש מרס 1989. בשנת 1991 היתה התפרצות אחת,

בדצמבר, ובה היו 260 נפגעים, וגם זה בנפת עכו. המיקוד והאיתור של נפה מסויימת

מחייבים מחשבה מיוחדת ובדיקה מיוחדת.

לצערי הרב הדו"ח משופע בהערות. אני רוצה לגלות לכל הנוכחים, במיוחד לנציב

המים ולכל העושים במלאכה, מה הן כוונות הוועדה. לא במקרה התחלנו לדון לפני

שבוע בפרק שדן בפיתוח מקורות המים. לא במקרה המשכנו לדבר היום על הנושא של

איכות המים. ולא במקרה נדון מחר בנושא של מפעל הביוב בירושלים. יש לנו כוונה

לתקוף את כל הנושא של מים והשבת מי קולחין במגמה קודם כל להביא אותו לראש

הממשלה, ולהדגיש בפניו את האחריות שלדעתי הוא נושא בה כראש המערכת, בכל מה

שקשור להוצאת משק המים מהמשבר שבו הוא נמצא. ואנחנו כוועדה מתכוונים בנושא

המים, בהערות הקשורות למשק המים, לאיכות מי השתיה, להשבת מי קולחין, להגיש

למליאת הכנסת פרק נפרד של סיכומים והצעות של הוועדה. איננו מתכוונים "להטביע"

את ענין המים בנושאים אחרים. אנחנו מתכוונים להדגיש במליאת הכנסת, בדעת הקהל

ואצל כל הגורמים האחראים את ההתייחסות המיוחדת שלנו למשאב החיוני הזה ואת

הדאגה הגדולה שיש לנו בענין.

אתמול, כאשר התכוננתי לדיון הזה, אחד הידידים שלי, שהוא אחד המומחים

הגדולים במשק המים בישראל, כשניסה להסביר לי את הענין של איכות המים, הוא אמר:

אם תחלק את 100% הדאגה בנושא הזה, תן לענין של פיתוח מקורות המים 40%, ולאיכות

המים 60% של הדאגה. שני הדברים מדאיגים, אבל איכות מי השתיה היא הדבר העיקרי



שצריך להנחות אותנו היום. במכתב לראש הממשלה הנושא הזה לא מצא את ביטויו

הראוי, אבל בפניות הבאות שלנו אליו בהחלט נדגיש את הענין הזה.

אני רוצה לחזור על הקביעה של מבקרת המדינה בפרק שקשור לפיתוח מקורות

המים, וגם בהקשר של איפות מי השתיה. דעתי היא כדעתה של מבקרת המדינה באשר

לפיזור הסמכויות והאחריות בין הרבה גופים סטטוטוריים וגורמים רבים אחרים,

ובעקבות ההחלטות האחרונות של ועדת השרים לתיאום המינהל המספר אף גדל. וזאת

כאשר במקביל אין פיקוח על יישום החלטות הממשלה בכל מה שקשור למשק המים. הענין

הזה מוליד שאננות שמאיצת את ההתדרדרות, ותפקידנו כוועדה של הכנסת לצלצל

בפעמוני האזעקה.

אני חייב לציין שלפי דעתי החברים שהתבטאו כאן במהלך הדיון גילו בקיאות

רבה ומעמיקה בנושאים שעליהם הם אחראים. יש לנו, למדינה, בעיה: יש החלטות

חכמות, אבל אין יישום של אותן החלטות. אנחנו מתכוונים להמשיך ולחזק את ידי

מבקר המדינה בכל מה שקשור בדירבון הרשות המבצעת לבצע את החלטותיה היא. אליבא

דכולם ההחלטות הן חכמות ונכונות. יש להקצות את המשאבים הראויים ולא להצטמצם

בהקצבות, כפי ששמענו כאן, כדי לטפל בנושא הזה מן היסוד.

אנחנו עוד לא מסכמים את הדיון. חברים עוד רוצים להתייחס לנושא. אחרי

שנסיים את הדיון פרקים פרקים, בכוונתנו לאחד את כל הנושא לדיון אחד, כדי שנוכל

לגבש סיכומים והצעות לכנסת. נרצה לשמוע את דעתכם. צריך לר,כז מאמץ ולעורר את

תשומת לבה של הרשות המבצעת להקדיש לנושא מחשבה מיוחדת ומשאבים מיוחדים, כדי

להוציא את העגלה הזאת מהבוץ שהיא נמצאת בו.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:35).

קוד המקור של הנתונים