הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 197

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום רביעי. ט"ו בסיון התשנ"ד (25 במאי 1994). שעה 00;10

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ד' מגן

ר' זאבי

ר' נעים

ד' תיכון

מוזמנים; מבקרת המדינה מ' בן-פורת

אי רביד - מנהל נציבות תלונות הציבור

מי במברגר - עוזר בכיר לנציב

מי טל - עוזר ראשי למנהל הנציבות

תא"ל אי גלבוע - ס' ראש אג"א

תא"ל מי שקד - קחת"ר

אל"מ י' תלרז - סגן הפצ"ר

אל"מ חי רומנו - ר' מחז תע"צ

אל"מ י' עמר - אג"מ/רמ"ח בקרה ומעקב

רס"ן ר' לבסקי - קצינת מטה באג"מ בקרה ומעקב

רס"ן חי כספי - עוזר הפרקליט הצבאי הראשי

ד' בן-שלמה - האזרח המתלונן

יועץ משפטי; א' שניידר

מזכיר/ת הוועדה; ב' פרידנר

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; תלונה מס' 6 בדו"ח נציב תלונות הציבור 21 -

פיטורי עובד צה"ל בתגובה על-כך שהודיע על מעשי שחיתות

שבוצעו ביחידתו



תלונה מס' 6 בדו"ח נציב תלונות הציבור 21 -

פיטורי עובד צה"ל בתגובה על-כך שהודיע על מעשי שחיתות שבוצעו ביחידתו

היו"ר ד' מגן;

אני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר יומנו תלונה מסי 6 בדו"ה נציב תלונות

הציבור מסי 21. הנושא הוא פיטורי עובד צה"ל בתגובה על-כך שהודיע על מעשי שחיתות

שבוצעו ביחידתו. התלונה, כידוע, נמצאה מוצדקת. נציב תלונות הציבור הוציא במהלך

הבירור צו ביניים, ואחר-כך צו החלטי. אני רוצה להודיע לוועדה כי לאחר שהדו"ח הונה

על שולחן הכנסת, המתלונן פנה אלי והתרשמתי מדבריו שהענין לא סגור, לכן באופן יוצא

מן הכלל הזמנתי גם אותו לישיבה זו.

אבקש להציג את התלונה בקצרה.

מ' טל;

(מקריא את סיכום המקרה המצורף כנספח לפרוטוקול)

היו"ר ד' מגן;

גם אם הפרשה היתה מסתיימת במשפט האחרון שכתב נציב תלונות הציבור: קצין תהזוקה

ראשי הודיע לנציבות כי הצו יקויים במלואו, היינו חבר הכנסת זאבי ואנוכי, מצביעים

על תלונה זו כעל תלונה חמורה מאד, כענין שיש בו נסיון התנכלות לחושף שחיתויות אשר

קיבל את הגנת נציב תלונות הציבור. אז היינו אומרים כי הפרשה נחשפה, טופלה והלקחים

הופקו, כדי שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד.

בשנתיים האחרונות, בעקבות תלונות שהגיעו לכנסת, ננקטו שלוש יוזמות: האחת

הגיעה לחקיקה, והיא מדברת על אחריות הממונה לקיים את צו נציב תלונות הציבור כרוחו

וכלשונו, ולא להתנכל לחושף השחיתות גם בעתיד. יש הצעת חוק הנדונה בוועדת החוקה,

והיא עוסקת במי שהתנכל לחושף שחיתויות. ההצעה היא להטיל עליו עונש מאסר, וקראתי

השבוע ששר המשפטים מגיש הצעה להטיל 7 שנות מאסר על מי שיתנכל לחושף שחיתויות.

הנושא חמור, ואם אכן העדויות שהגיעו הן באותו כיוון שלילי, הרי שאני מציע לכם

להתייחס לדיון זה במלוא החומרה הראויה. אבקש לשמוע ממר טל מהן ההתפתהויות

הנוספות.

המתלונן פנה אלינו מיד לאחר שנכנס ליחידה, בטענות שונות. בתחילה התקבל הרושם

שהטענות אולי לא רציניות, אך מבחינה מצטברת של התלונות מתקבל רושם אחר, גם צו

המבקרת אשר אושר על-ידי שני גורמים, גם הוא לא קויים מיידית. המתלונן הונחה

על-ידנו להתייצב לעבודה ביום א'. הוא סולק בבושת פנים באותו יום, ונסיונותי להשיג

בטלפון את גורמי מקחת"ר עלו בתוהו, ורק יום לארור מכן, בעקבות התערבות של

הפרקליטות הצבאית, נאותו הגורמים לקבלו.

ביקשנו מן המתלונן לגלות איפוק, אד לאחר זמן לא רק התחילו להגיע תלונות שלו

על התנכלות מצד המערכת. חלק מהתלונות הצביעו על פגיעה בזכויותיו ואף על פגיעה

בפקודות מטכ"ל ובחוק. אחת התלונות היתה שמונעים ממנו נסיעה ברכב היחידה. יש

להזכיר כי תפקידה של יחידת הבחינה במקחת"ר הוא לבצע בחינות במפעלים ברחבי הארץ,

כדי לבדוק את המוצרים שצה"ל אמור לקבל. רכב צבאי מסיע את הבוחנים בין המפעלים,

וכאשר המתלונן ביקש לנסוע, חלק מהבוחנים אמרו שאינם רוצים לנסוע איתו. במקום

להורות להם שיסעו בכוחות עצמם, אם אינם רוצים לנסוע עם המתלונן, הורה המפקד שאף

אחד לא יסע. טענה אחרת שלו היתה שהורידו אותו ממצבת העובדים כפי שפורסמה. כאשר

דיברתי עם מפקד יחידת הבחינה, הוא הבטיח שמעתה ואילך שמו יופיע.



מאחר וציפינו שהדברים יתוקנו בהמשך, החלטנו להמתין. אבל לאחרונה התקבלו

תלונות שהן כשלעצמן מצביעות על פגיעה ועל אי חוקיות. המתלונן לקה בעמוד שדרתו,

אושפז והגיש טופס בקשה שהפגיעה תוכר לו כמחלה מקצועית. המעביד חייב לסייע במילוי

הטופס, ולמלא את החלק הקשור אליו. הטופס עוכב במשך 4 חודשים, דבר שפגע בזכויותיו.

ימי המחלה שלו הסתיימו, ומשכורת חודש פברואר שהיתה אמורה להתקבל ב-1 במרס היתה

מופחתת, ואת משכורת חודש מרס לא קיבל כלל. טענת הפרקליטות היתה שדווקא בגלל

רגישות הענין, מפקד היחידה העביר את הענין לחוות-דעת הפרקליטות, כדי לקבל את

המלצתה כיצד למלא את הטופס. הפרקליטות העבירה את הענין לחוות-דעתו של היועץ

המשפטי למערכת הבטחון, משום שגם היא לא ידעה כיצד להתמודד עם מילוי הטופס. הענין

נראה לנו מוזר, כי מדובר במילוי טופס שיגרתי. גם אם היה צורך להתייעץ, זה היה

צריך לקחת ימים ולא חודשים.

טענה אחרת של המתלונן היתה, שחוות-דעת תקופתיות שעל-פי פקודות מטכ"ל צריכות

להינתן אחת לשנה, לא ניתנו לו בשנים שלאחר החזרתו לעבודה, כלומר מזה שנתיים.

ביקשנו לזמן את הממונה הישיר על המתלונן ואת מפקד יחידת בחינה, אך בקשותינו לא

נענו. הפרקליטות הביעה תרעומת על-כך שאנו רוצים לדקור שני גורמים, ואיננו מוכנים

להסתפק בתשובה בכתב. הפרקליטות טענה כי בקשתנו מטילה צל כבד על היחסים שבין נציב

תלונות הציבור לצבא, והיא אינה מבינה מדוע איננו מוכנים להסתפק בתשובות בכתב (שגם

אותן לא קיבלנו בינתיים).

הבקשה שלנו לקבל את תגובת הממונה, עולה בקנה אחד עם הרעיון שיישמע האידך

גיסא. על סמך הטענות של המתלונן בלבד, אנו לא מקבלים החלטות. המתלונן טען בתצהיר

בשבועה, כי כאשר שאל מדוע לא ניתנו חוות-דעת, ומדוע חוות-הדעת האחרונה שלו ירדה

בשני ציונים לעומת חוות-דעת שניתנו במשך 22 שנה מצביעות על הציון הגבוה ביותר -

נאמר לו על-ידי הממונה עליו כי אינו אובייקטיבי, וגם את חוות-הדעת הקודמות כפו

עליו למלא. הנימוק שהופיע בחוות-הדעת, כפי שהמתלונן טוען הוא, שעקב אי הימצאותו

בשלום עם המערכת, חלה ירידה במקצועיותו. זוהי טענת המתלונן, אולם עד היום לא

ניתנה לנו אפשרות להתלונן את הממונה הישיר ואת מפקד יחידת בחינה, אל"מ אריה מנור.

ר' זאבי;

איפה נמצא עכשיו המתלונן?

מ' טל;

בחופשת מחלה.

בחודש אפריל לא קיבל משכורת?

מ' טל;

ב-1 באפריל הוא קיבל משכורת של 0. הבנתי שבשלב מאוחר יותר הוא פנה באמצעות

עורך-דין, וקיבל המחאה. שוחחתי עם יחידת ביטוח תביעות, שהיא הגורם המתווך בין

צה"ל לבין הביטוח הלאומי, והם אמרו לי שעד ה-6 באפריל עדיין לא הועבר הטופס.

מ' שקד;

אני הוא זה שכתב כי הצו קויים במלואו, והאזרח חזר לתפקידו הקודם. אני הושב

שביצענו את כל מה שנקבע על-ידי נציב תלונות הציבור בצו הזמני והסופי.

לגבי כל הטענות שהעלה מר טל, נשלחו אליו תשובות בכתב על-ידי נציגת הפרקליטות

הצבאית הראשית, רס"ן חני כספי. נכתב במכתבים שכל מה שנכתב, הוא על דעת קצין

תחזוקה ראשי.



אני רוצה להתייחס לענין הנסיעה ברכב: נכון שבאותו מקרה היו הבוחנים צריכים

לצאת למפעלים, והאזרחים האחרים אמרו שאינם רוצים לנסוע עם המתלונן. מפקד היחידה

הורה להם לנסוע ברכבם הפרטי ולבצע את משימתם. המתלונן לא יכול היה לנסוע ברכב

הצבאי, מכיוון שלא היה לו רשיון צבאי. הוא ביקש לקבל רשיון צבאי, והנחיתי לתת לו

רשיון כזה. אם חבריו לעבודה אינם רוצים לנסוע איתו למקום העבודה, זהו ענין שלדעתי

לא צריך להכנס אליו. הפקודה היא לבצע את הבחינה.

מבקרת המדינה מ' בן-פורת;

אם הם לא רוצים לנסוע איתו, שיסעו לבד, אך הם לא צריכים לפגוע בו.

מ' שקד;

וזה מה שנקבע - שיסעו לחוד. לא היה לו רשיון צבאי, ובאותו יום גם לא היה נהג,

לכן לא יכול היה להשתמש ברכב הצבאי.

ח' כספי;

המתלונן אומר כי ב-15 באפריל, בסופו של דבר נסע למפעל בחציר הגלילית עם רכב

צבאי ונהג, בעוד שבוחן אחר שהיה מתוכנן להגיע לאותו מפעל, הגיע למפעל בתחבורה

ציבורית. דבריו מוכיחים כי הוא זה שזכה, ומי שלא רצה לנסוע איתו הוא זה שנפגע.

מ' שקד;

לשמחתי, אין במקום העבודה שלנו הרבה תאונות עבודה. מפקד היחידה, מכיוון שלא

הכיר את הנוהלים, פנה לפרקליטות הצבאית בשאלה כיצד למלא את הטופס. לדעתי, הוא עשה

זאת בתום לב. לקח זמן עד שזה חזר, אך לא 4 חודשים. כאן קושרים שני דברים שונים

לחלוטין; ישנו טופס 796 - הודעה על תאונת עובד צה"ל, והוא הטופס שלגביו נשלחה

השאלה לפרקליטות, כיצד למלא אותו. הוא הוגש ב-26 בינואר 1994. ולאחר קבלת

חוות-הדעת, הטופס הועבר.

ח' כספי;

משרד הבטחון הוא זה שמטפל בטופס ולא הפרקליטות. ביום שהם שלחו לנו תשובה,

נשלח פקס ליחידת הבחינה, והטופס מולא מייד.

מ' שקד;

הטופס השני הוא טופס בל-250 - הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי

פגיעה. הבקשה למילוי הטופס הזה הועברה על-ידי דני בן-שלמה למפקד היחידה ב-2 במרס.

על מנת למלא את הטופס הזה, צריך להמציא אישור רפואי. כך נאמר לדני בן-שלמה על-ידי

מפקד היחידה. ב-6 באפריל 1994. לאחר לחץ של מפקד היחידה עליו, הוא העביר את

הטופס, ואז אפשר היה לשלוח אותו למוסד המטפל. לכן זה ארך 4 חודשים.

אשר לחוות הדעת התקופתית, יש חוות-דעת מ-1991 ומ-1992- מפקדו של המתלונן כתב:

אין אני מסוגל להיות בלתי תלוי במה שקורה היום. בסעיף 3 המופיע בהוראות לגבי

כתיבת חוות-הדעת נאמר לגבי הערכת התכונות האישיות; חשוב ושקול לגבי כל תכונה

בנפרד, ואל תהיה מושפע מתכונות קודמות. מפקד היחידה חתם על-כך ב-1.9.92. וזה

נשלח לתע"צ. כך נאמר בחוות-הדעת מ-1992- ב-1991 לא אריה מנור היה מפקדו אלא

דודו, ואתמול מצאנו את המכתב שהוציא לתע"צ, ותע"צ החזיר לו אותו באומרו שצריך

למלא את חוות-הדעת. הוא החזיר את הטופס עם התשובה שלנו לתע"צ ולארגון עובדי צה"ל.

מפקד יחידת הבחינה צילם את לוח האיכון, ושלח אותו אל עו"ד טל, כדי להוכיח לו

ששמו של בן-שלמה מופיע.



מ' טל;

הוא צילם מצבת כח-אדם מאוחרת יותר.

היו"ר ד' מגן;

אני מחליט על הפסקת הישיבה, כדי שתשתמשו בסולם שאנו מגישים לכם עכשיו, תתעשתו

ותתייצבו אצל עו"ד מתיתהו טל, כדי לפתור את הבעיה. אל תנסו לתת תשובות מתוחכמות,

על קביעה מוחלטת של נציב תלונות הציבור. אם תוך שבועיים לא אשמע מנציב תלונות

הציבור שהבעיה באה על פתרונה, הוועדה תתכנס ותמשיך את הדיון, אך הפעם עם הרמטכ"ל.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:45)



נספח לפרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה מיום 25/5/94



24 במאי 1994



פיטורי עובד צה"ל בתגובה על כך שהודיע על מעשי

שחיתות שבוצעו ביחידתו

המתלונן, אזרח עובד צה"ל מועסק מזה 22 שנה כבוחן ביחידת בחינה

במפקדת קצין תחזוקה ראשי והחל מדצמבר 1982 מונה ראש צוות בוחנים

המונה 3 עובדים.

בפנייתו מאוגוסט 1991 לנציבות טען כי הממונה עליו הודיעו שיש כוונה

לפטרו מחמת קיצוצים וביטול התקן בן שובץ אולם לדבריו ביטול התקן בו

שובץ - מסגר - אינו אלא אמתלה לפיטוריו, כאשר הסיבה האמיתית נעוצה

במידע שמסר לממונה עליו ולקחת"ר על חשדות למעשי שחיתות שנעשו

ביחידתו, מצד אחד העובדים ביחידה.

הטפול בתלונת המתלונן הושעה באותה עת לאחר שהוברר כי הכוונה לפטר את

המתלונן לא יצאה אל הפועל: בעקבות פניות המתלונן בענין זה למבקר

מערכת הבטחון המליץ הפרקליט הצבאי הראשי בפני ראש אג"א על מינוי

ועדת חקירה (וח"ק) לבדיקת טענות המתלונן בדבר נסיבות פיטוריו

ובמקביל הורה גם למצ"ח למצות החקירה בכל החשדות שהעלה בפני הממונה

עליו. (חלק מן החשדות נתבררו ע"י מצ"ח בשנת 1990).

ב-26.4.92 קיבל המתלונן ממפקדו מכתב הנושא תאריך 17.4.92 ובו הודעה

על פיטוריו שיכנסו לתוקף ב-27.4.92. המתלונן ביקש התערבות הנציבות.

ב-11.5.92 הוחזר המתלונן ליחידתו בעקבות צו זמני שהוציאה נציב

תלונות הציבור ב-5.1992. 6, לפיו לא ינתן תוקף להחלטה בדבר פטוריו

של המתלונן כפי שזו באה לידי ביטוי במכתבו של מפקד יחידת בחינה ולא

תפגע כל זכות קיימת או ראויה מזכויותיו.

1. בהודעות שנמסרו ע"י המתלונן בשני תיקי מצ"ח (האחד נפתח ביוני

1990 והשני באוגוסט 1991) העלה המתלונן חשד כי אחד מעובדי

היחידה, בוחן עץ, נהג לאשר קבלת פירטי ציוד למרות פגמים

רציניים שנתגלו בהם. המתלונן מנע כתריסר מקרים שרובם ארעו 6 -

8 שנים קודם מסירת הודעתו, אך ציין כי התריע בפני הממונה הישיר

עליך, בסמוך למועד בו ארעו המקרים, או למועד שבו נודע לו

עליהם.

2. הממונה הישיר על המתלונן אישר הן בהודעתו בתיק מצ"ח והן בפני

עובד הנציבות כי המתלונן אכן פנה אליו בנדון, אך לטענתו הבהיר

למתלונן כי אין הוא הכתובת לכך. הממונה הישיר טען כי תלונת

המתלונן באה על רקע אי מינויו לסגן ראש מדור, כפי שציפה.

3. בהודעה מאוגוסט 1991 שמסר המתלונן בתיק מצי'ח ציין הלה כי במהלך

ביקור שערך ביוני 1991 באחד המפעלים נודע לו מפי מבקר האיכות

של המפעל כי למחסני הצבא נשלחו 110 כסאות אשר הוא, המתלונן,

פסל לשימוש שבוע קודם לכן. המתלונן הבהיר בהודעתו כי ללא אישור

קחת"ר, אסור היה לקבל מוצרים שנפסלו.



בהמשך הודעתו מסר המתלונן כי נודע לו מפי מבקר האיכות של המפעל

כי באחת השבתות זימן מנהל המפעל את הקחת"ר לביתו וכי זמן קצר

לאחר מכן החלו אחיו ואחותו של הקחת"ר לעבוד במפעל כפועלי

ייצור.

4. פרקליט מטכ"ל לא מצא שיש בחומר החקירה ביסוס לחשדות שהעלה

המתלונן בדבר אי סדרים במעשי שחיתות. הוא אישר אמנם כי נמצאו

מקרים בהם פעלו בעלי תפקידים בהתרשלות אך הדגיש שלא נמצאו

ראיות לקבלת טובות הנאה. הפרקליט הורה על העמדתם של אותם בעלי

תפקידינו לדין משמעתי בגין עבירה של התרשלות במילוי תפקיד.

5. בפנייתו טען המתלונן כי בעקבות ממצאי פרקליט מטכ"ל כינס קצין

תחזוקה ראשי את כל המעורבים ובנוכחות כולם נזף בו (במתלונן) על

עלילת השוא שהפיץ ואיים שיטפל בו אישית.

המתלונן צירף לפנייתו מכתב מינואר 1991 ששלח הקחת"ר בעקבות

הכינוס למפקד יחידת בחינה ובו מגנה הקחת"ר כל פנייה לא מבוססת

שפוגעת באדם ובמערכת.

במכתב מאוחר יותר מאוגוסט 1991 המופנה לראש אג"א לקמצ"ר

ולפצ"ר, התייחס הקחת"ר למכתב ששלח המתלונן למערכת הבטחון ובו

"המסמך חמה- ואני מבקש, כפי שציינתי, חקירה ועד

אז להשעות את האזרח שמטיל בי דופי ובאם יתברר כי הנושאים לא

אמינים אזי להעמידו לדין משמעתי".

6. הגורמים שנחקרו הן במסגרת הוח"ק (שמונה כאמור, בהוראת הפצ"ר)

והן ע"י הנציבות, ציינו כי לא היו כל טענות על אופן תפקודו

ומקצועיותו של המתלונן במהלך התקופה בה שימש ביחידת בחינה.

בחוות דעת תקופתיות שניתנו על המתלונן במהלך שנות עבודתו הוא

קיבל את הציון הגבוה ביותר. נאמר שם שהוא "בעל מקצוע מעולה,

נוח לסובבים אותו, יעיל, מסור ונאמן". כמו כן הודגשה באותן

חוות דעת עובדת מינויו של המתלונן לראש צוות בוחנים,

7. בהתייחס לסיבת פיטוריו ציין רע"ן תפקוד ופרישה במרכז תעסוקת

עובדי צה"ל כי המתלונן התקבל לעבודה לפני 22 שנה על תקן של

בוחן כיבוי אש השייך לחיל חימוש וכי המקצוע המאפיין תקן זה

הינו 0351 - מסגר. רע"ן תפקוד הבהיר כי בחינת ציוד כיבוי אש

הינה אחד מעיסוקיו של המתלונן ועל כן התקן האמור תאם את עיסוקו

בפועל.

רע"ן תפקוד הוסיף וציין כי במסגרת קיצוצים בוטל תקן מסגר

ביחידה עוד בשנת 1986 אך חרף הביטול הוסיף המתלונן לשמש

בתפקידו בבחינת על תקני כלומר בלא ששובץ בתקן כלשהו ובדיון

שהתקיים במאי 1991 הוחלט שמכיוון שתקן מסגר בוטל עוד בשנת

1986, יש לפעול לאלתר לפיטורי העובד המשובץ בתקן זה.

הנציב קבעה כי ביטול המשרה בה שובץ המתלונן היווה אך אמתלה לפיטוריו

שכן הקשר בין התקן בו שובץ המתלונן לבין מיגוון המטלות אותן ביצע

כבוחן וראש צוות היה רופף למדי. ההחלטה לגרוע את המתלונן מן היחידה

רק משום ביטול התקן בו שובץ לא היתה עניינית באשר היא לא התבססה על

חיוניותו של העובד, התפקיד אותו מילא הלכה למעשה, כישוריו, אופן

תפקודו וויתקו.

עוד קבעה הנציב כי בחומר הבירור יש כדי להצביע על קשר סיבתי בין

פיטוריו של המתלונן לבין העובדה שהודיע לממונים עליו על חשדות למעשי

שחיתות. מימצאי הבירור הצביעו על כך שקצין תחזוקה ראשי גמר אומר

ללמד את המתלונן לקח על שהעז להחשיד עובדים ללא בסיס ראייתי והיה

מנוי וגמור עמו להשעות את המתלונן ו/או לפטרו על שהטיל דופי בו

(בקחת"ר) וביחידה.

גם מהודעות חברי הועד שנמסרו בנציבות עולה כי לפחות חלק מהם הביעו

הסכמה לפיטורי המתלונן בשל כך שהטיח האשמות שלא נמצאו מבוססות.

בהחלטתה הדגישה הנציב כי העובדה שלא נמצאו תימוכין מספיקים לחשדות

שהעלה המתלונן אינה מצביעה על חוסר תום לב מצידו. אכן דרושה זהירות

מקובלת לפני שמעלים חשד נגד מאן דהוא, ואסור שיהיה היולי גרידא.

אולם אין להגזים בדרישה זו כדי לא להרפות את ידיהם של עובדים

המאמינים באמת ובתמים בקיומו של חשד לשחיתות במערכת בה הם פועלים.

אחרי ככלות הכל מביאים את החשדות קודם כל לידיעתו של הממונה, הרשאי

לבקש פרטים ולשקול אם יש להם בסיס המחייב חקירה. אשר למתלונן, לא

נמצא כי טענותיו היו מופרכות מיסודן וחלקן אף נמצאו נכונות מבחינה

עובדתית. אין לדרוש מעובד כי מלכתחילה יבסס את חשדותיו: מטבעם של

חשדות שהם מצריכים בדיקה ואימות מצד גורם מיומן, משטרה וקצין בודק.

מטרתו של חוק מבקר המדינה היא להגן עלי עובד שמעבידו מתנכל לו בתגובה

על כך שהודיע בתום לב על חשד לשחיתות, ואין נפקא מינה, לעניין ההגנה

האמורה, אם בסופו של דבר לא נמצאו ראיות מספיקות לביסוס החשד.

המתלונן פעל על פי נהלים תקינים, כאשר העלה את חשדותיו בפני הממונה

ומאוחר יותר - בפני הקחת"ר; בעקבות דרישתו של האחרון, אף העלה את

חלקן על הכתב. בתיקי החקירה או בתיק הוח"ק אין ראיות שהמתלונן הפיץ

את חשדותיו ברבים.

אכן חשדות המתלונן מתייחסים בעיקרים למקרים שאירעו לפני שנים רבות.

? אולם לממונה עליו הוא דווח על האירועים בסמוך לאירוע או בסמוך למועד

בו נודע לו לראשונה עליהם. טענתו בעניין זה אומתה מפי הממונה עצמו.

על יסוד האמור הורתה נציב תלונות הציבור ב-13.1.93 כי הצו הזמני

שניתן על ידה ב-6.5.92 יהא להחלטי וכי עבודתו של המתלונן כראש צוות

בוחנים לא תופסק והוא ימשיך לעבוד ביחידה בהתאם ובכפוף לכל דין הסכם

או נוהל.

הנציב הורתה לגורמי מקחת"ר לעשות כל הנדרש כדי לאפשר למתלונן לבצע

עבודתו באורח תקין בלא הפרעה ובלא שתיפגענה זכויותיו הקיימות או

הראויות.

קצין תחזוקה ראשי הודיע לנציבות כי "צו המבקר בנושא מומש, ד.ב.ש.

ממשיך בעבודתו הרגילה ביחידה, הוא משובץ בתוכנית העבודה השבועית של

המדור ואין כל פגיעה בתפקודו התקין".