ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 25/05/1994

גנזך המדינה - עמ' 105 בדו"ח 44 של מבקר המדינה

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 196

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום רביעי. ט"ו בסיון התשנ"ד (25 במאי 1994) שעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר ד' מגן

ר' זאבי

מוזמנים; מבקרת המדינה מ' בן-פורה

י י הורביץ - מנכ"ל

שי לביא - עוזר בכיר למבקר המדינה

י' ניצן - אחראי על הרשומות

ש' הולנדר - היועה"מ למשרד רה"מ

מ' מזרחי - סמנכ"ל משרד רה"מ

ע' בן-חורין - מבקרת משרד רה"מ

פרופ' אי פריזל - גנז המדינה

מ' מוסק - ממונה על ארכיון המדינה

מזכיר/ת הוועדה; בי פרידנר

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; גנזך המדינה - עמי 105 בדו"ח 44 של מבקר המדינה



גנזך המדינה - עמי 105 בדו"ח 44 של מבקר המדינה

היו"ר ד' מגן;

אני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר היום דו"ח מבקר המדינה 44, הפרק הדן בגנזך

המדינה. אבקש להציג את ממצאי הביקורת על גנזך המדינה.

י' ניצן;

הדו"ח דן בהומר הראוי להישמר לדורות הבאים, מהו החומר הנקלט, כיצד הוא נקלט

והיכן הוא צריך להימצא. הביקורת נפתהת בהקמת מבנה בו יאוכסנו הרשומות הראויות

להישמר. נאמר בדו"ה שב-1965 החליט משרד רה"מ להקים מבנה לגנזך, אך המבנה לא הוקם.

ב-1988 החליטה ועדת הביקורת לקדם את הקמת המבנה. אותר מגרש והבנין נמצא בתהליכי

אישור. לפני כשנתיים הוגשה בקשה שהמבנה יוקם בתוך קרית הלאום. 29 שנים לאחר

ההחלטה על הקמת המבנה, הוא עדיין לא קם. הגנזך הועבר לפני שנתיים למבנה בלתי חוקי

שאין בו תנאי אכלוס. במקביל לכך נשכרו מרוסנים. הן המבנה והן המרוסנים נמצאים

בתלפיות. בקרית הלאום מדובר על הגבעה שמול משרד רה"מ. תכנית זו טרם קיבלה אישור.

היו ליקויים בהחזקת החומר שהגיע לגנז, והביקורת מצאה לנכון לציין בעיקר את

האחסנה של מגילת העצמאות, תצלומים שהטיפול בהם לא היה כשורה - חלקם לא נרשמו ולא

ידוע היכן הם, וחומר אור-קולי, תצלומים וחומר של מחשבים, שלא זכה לעדיפות הראויה

בגנזך המדי נה.

על-פי החוק, כל חומר כתוב שאיננו העתק או צילום, הוא חומר ארכיוני, ומדובר

בכמות אדירה של חומר. יש צורך לסנן אותו ולקלוט את החומר הראוי לשימור. גנז

המדינה קלט במחסניו חומר שאיננו ראוי, מתוך כ-92 אחוז מכלל החומר שאינו ראוי

לשימור, והגיע למצב שכמחצית מאוצרותיו היא חומר שאינו ראוי לשימור, ולכן לא היה

לא מקום לקלוט את החומר הראוי.

במסגרת החומר שלא הגיע בצורה מסודרת, ראוי לציין את החומר שהגיע מלשכות שרים

ועובדי מדינה בכירים, דהיינו מנכ"לים ומנהלי יחידות גדולות. לא נערכו מעקב

ובדיקות ראויות, על מנת להמריץ את המשרדים להעביר את החומר לגניזה, למרות שלחומר

חשיבות הסטורית גדולה. חומר של רשויות מקומיות חייב אף הוא על-פי החוק להיות

בגנזך המדינה. גנזך המדינה ראה לנכון להמריץ את הרשויות המקומיות לקלוט את החומר

במקומו, אך לא הי נחה אותם ולא פיקח עליהם, ולכן אין ודאות שהרשויות אכן שומרות על

החומר הראוי.

לא הגיע לגנזך חומר ממשרד ראש הממשלה, בין השאר חומר ממשרדו של מנהל לשכת ראש

הממשלה ויועצו המדיני. חלק מהחומר נמצא בביתו של אותו אדם, והועבר בצורה בלתי

מסודרת לגנזך המדינה. היתה התחייבות לרשום את החומר עוד ב-1978. אך עד היום לא

הושלם רישום החומר. חלק מהחומר סודי וחלקו סודי ביותר, כולל פרוטוקולים מישיבות

ועדת חוץ ובטחון.

ר' זאבי;

האם לא קיים נוהל לרישום חומר מסווג, כך שניתן להשוות בין רישום במחברת לבין

מה שהגיע לגנזך?

י י ניצן;

ישנם נוהלי רישום.

ר' זאבי;

מי נושא באחריות על-פי הנוהלים?



י' ניצן;

במשרד ראש הממשלה, האחראי על הרשומות הוא גנז המדינה. הממצאים האלה מסוכמים
על-ידי מבקר המדינה במילים הבאות
בהעדר הגדרה אלו מסמכים ראויים לשמירה לצמיתות

ואלו לזמן קצוב, אין תמה שבגנזך המדינה הצטברו כמויות עצומות של מסמכים, כאשר

כמחצית מאוספי ו כלל אינם ראויה לדעת הגנז לשמירה בגנזך. לעומת זאת, לא קלט הגנז

כמויות גדולות של מסמכים שחשוב להחזיקם ולשומרם. הגנז העדיף לקלוט מסמכי נייר

והמעיט לקלוט חומר ארכיוני מסוגים אחרים: תצלומים, סרטי קול, סרטי קולנוע וכו'.

טרם הוקם מבנה לגנזך, אף בהחלטה על הקמתו התקבלה לפני 28 שנים. השטח שהועמד לרשות

הגנזך לאחסון אוספיו אינו מספיק. הצורך להקים מבנה לגנזך הנחה במשך שנים רבות את

פעולותיהם של שני גנזים קודמים ושל מועצת הארכיונים העליונה, ומשרדי ממשלה

ומוסדות ציבור השקיעו כספים ועמל בהכנת תכנית למבנה ובאתורו. ביטול התכנית ללא

אישור לבניה חלופית עלול לדחות את הקמת המבנה ולהגדיל את הוצאות המדינה הדרושות

למימון פתרונות דיור זמניים.

גנז המדינה מופקד על שמירה של מורשת דורנו למען הדורות הבאים, בעיקר בתחומי

העשיה של הממשלה, של מוסדות המדינה ושל הרשויות המקומיות. ממצאי הביקורת עולה,

שלא עלה בידי הגנז להבטיח שמבחר ראוי ממורשת הדור הזה תועבר לדורות הבאים.
היו"ר ד' מגן
אני מבקש להתייחס לקטע בעמ1 108 בדו"ח: מבקרת המדינה קובעת כי בדו"ח שנתי 41

צויין כי סרטים מאוסף הגנזך, מאוסף אקסלרוד, נשלחו לפריז לצורך העתקה, אך לא

הועתקו ולא הוחזרו. מדובר בסרטי עלילה שהפיק אקסלרוד עד סוף 1933- הסרטים נותרו

בפריז, והגנזך לא עשה את תפעולות הראויות להחזרתם.

אני רוצה להודיע לסמנכ"ל משרד רה"מ, ליועץ המשפטי למשרד רה"מ ו באמצעותכם גם

למנכ"ל משרד רה"מ, כי נשלים את הדיון רק בנוכחותו. הצבעתי על הקטע הזה, משום שיש

לי רושש שהגישה לעניני הגנזך היא סלחנית, לא רצינית ולא יסודית. חושבים אולי

שהעבר וההסטוריה אינם חשובים, ולכן אפשר להמשיך כרגיל למרות הביקורת. עובדה היא

שלפני שלוש שנים, הוצבע על חומר שצריך היה להחזיר מפריז. חלפו קרוב לשלוש שנים,

ולא נעשה דבר להחזרתו. משרד רה"מ והגנז צריכים לדעת כי כוונתנו לעקוב אחר

פעילותכם. נבקש דיווחים שוטפים על-כך, ולא נעבור לסדר-היום על התייחסות לא רצינית

ולא יסודית לדו"ח הביקורת.

אני מזדעזע כאשר אני קורא, שמשך 15 שנים לא הספיקו כדי למלא הוראה של ראש
ממשלה פורש
ראש הממשלה רבין עזב ב-1977 את משרדו, נתן הוראה מפורשת וברורה בהתאם

לחוק, להעביר את כל החומר מלשכתו לגנזך המדינה, ולאחר 13 שנים מגלים במקרה - כאשר

גרושתו של יועץ ראש הממשלה מבקשת לעבור דירה - מיכלים עם חומר, כולל חומר מסווג

ומקורי, ואיש אינו בודק מי אחראי להיעלמות החומר, באיזו רשות לקח את החומר ולא

החזירו. האם השב"כ בדק את הענין? אולי היתה חלילה כוונה לפגוע בבטחון המדינה, או

שהיה זה מעשה רשלנות?

זוהי ביקורת קשה ונוקבת, אשר אינה נותנת מנוח.
ר' זאבי
אני חושב שהחברה שלנו לוקה בחוסר יחס לדברים שיש לשמרם. אין אצלנו, עם הספר,

יחס לדברים כתובים. מעבר לביקורת, צריך לחשוב על פעולה הסברתית-חי נוכית בתחום זה.

אשר ליחס מצולם, הן לתמונות והן לסרטים, עדיין אין מבינים אצלנו שדינם כדין מסמך

ואף יותר מזה.

לא יתכן ש-46 שנים לאחר קום המדינה, גנזך המדינה יהיה דייר מישנה ויצטרך לחפש

מחסני אחסון שאין בהם תנאים מתאימים. היו החלטות אך הן לא בוצעו. אשר לביעור חומר

ארכיוני, גם גנזך המדינה וגם מוסדות שאינם כפופים לו, היו צריכים לקבל הוראות

הרבה יותר ברורות לגבי אחסון חומר. יש בעיה של יכולת קליטה, הרבה יותר צודק

להשאיר לדורות הבאים לבקי- החלטות של דורות קודמים. נדמה לי שגם הגנז משמיד יותר



מדי חומר. בשנים בהן שרתתי במשרד ראש הממשלה (אותו ראש ממשלח), עמדתי על-כך, ואני

חושב שמה שנחשף לעינינו בדו "ח זה הוא הפקרות ממדרגה ראשונה. בדיסציפלינה שאני

גדלתי בה, אסרו הבאת מסמך מסווג הביתה, וזאת באמצעות פקודת מטכ"ל. כל חומר שנלקח

הביתה, דרש אישור ורישום, כולל מסי העותק. כיצד יתכן שאותו אלי מזרחי, שאחר-כך

ירד מהמדינה, לקח את המסמכים האלה לביתו, והמסמכים נותרו על מרפסת גרושתו. מה היה

קורה, אילו המסמכים היו מגיעים לידיו של מי שהיה מעונין להפיק מהם רווח? כל זה

הוא תוצאה של אין אצלנו נוהלים ברורים, עם אחריות מיניסטריאלית ואחריות של מנכ"ל.

מישהו צריך לתת על-כך את הדין. אני למד מדו"ח הביקורת, שחומר זה היה חסר בעת

ניהול המשא-ומתן ושיחות השלום.

ביקשתי לפני שנתיים כי מגילת העצמאות תושאל להיכל העצמאות, המקום בשדי

רוטשילד בו הכריז בן-גוריון בהי באייר, על הקמת המדינה. הבטחתי את כל הסידורים,

כולל אבטחה פיזית, תאורה הולמת ובקרת לחות, כדי שהמגילה תחווה מוקד משיכה להיכל

העצמאות. ביקשתי את המסמך מגנז המדינה וממנכ"ל משרד רה"מ, מר שבס, אך לא נעניתי.

באותו המסמך היה המסמך עטוף בנייר עתון, על ארגון בגנזך המדינה.

מי מזרחי;

עם בואי למשרד רה"מ ב-1991. ראיתי תמונת מצב קודרת מאד: ארכיון המדינה שכן

במרתפי משרד ראש הממשלה, ואילו המחסנים היו מפוזרים במקומות שונים. בעבודת מטה

מסודרת גילינו שהנזקים הנגרמים למסמכים יהיו בלתי הפיכים, אם נחכה עד להקמת משכן

הקבע לגנזך. מ-1991 הכנו תכנית להצלת החומר בגנזך, והאוצר היקצה לכך משאבים כמעט

בלתי נדלים, על מנת להגיע למצב בו אנו נמצאים היום.

לשמחתי, לפני כשנה וחצי, הגענו למצב בו התשתיות הפיזיות של הגנזך לתקופה של

חמש השנים הקרובות, ראויות לכל ארכיון מודרני. אנו מסיימים בימים אלה את הכנת

התשתית האנושית והנוהלים, על מנת לבלום את הנזקים הבלתי הפיכים ועל מנת להגיע

לעידן מודרני יותר. איננו מתחמקים מן האחריות לכל נגה שהיה, אך עד 1991 לא מצאה אף

ממשלה לנכון להעלות את הארכיון על סדר עדיפויותיה. מר יואב ניצן המכיר את מה שהיה

ומה שקיים היום, אמר לי כי קפצנו שנות דור קדימה. את עבודת המטה התחלתי ב-1991.

עם כניסתי למשרד ראש הממשלה, בעידודו של המנכ"ל שבס. השגנו את המשאבים על סמך

אורנה תכנית עבודה ויצאנו לדרך. יש לנו היום מרוסנים מודרניים וממוזגים, שיש בהם

מיגון נגד אש ולחות. כל חוקר במדינת ישראל, יכול היום להיעזר בספריית מחקר

לתפארת, עם כל האמצעים המודרניים, מבלי לעבור את מסלול הייסורים של גורמי הבטחון

במשרד ראש הממשלה.

מגילת העצמאות שעוד ב-1991 היתה מגולגלת בניילון על ארון ברזל, מוגנת ושמורה

היום. ההנחה היא שבעתיד היא תוצב בתוך חדר ההרצאות שיפעל בארכיון החדש.

היו"ר די מגן;

האם יש רק עותק אחד של מגילת העצמאות?

מי מוסק;

יש לנו 5 עותקים זהים לאורגינל.

מי מזרחי;

במהלך 1994-1995 וכל לעמוד מול הגנז, ולומר לו שעומדים לרשותו כל האמצעים

הכספיים וחתשתיתיים, כדי לבצע את חחוק. אם ליקויים מן הסוג חזה יחזרו לאחר שקיבל

את כל האמצעים, יצטרך להסיק מסקנות. לא ויתרנו על הרעיון להקים בעתיד בית מיוחד

לארכיון. אני מעריך שהתהליך הזה יימשך כ-10 שנים, אבל לא היה מקום לא לעשות דבר

במשך 10 השנים הללו. בשנת 1994 אנו עומדים לקבל קומה שניה במשרד המשפטים, לאחסון

החומר של הטאבו. זה יקרה תוך חודש-חודשיים. הכל נעשה בתיאום עם האוצר, והאוצר הוא

שחותם על החוזה. שמאי קבע את שווי הנכס ואנו קבענו את הדרישות הטכניות הדרושות.

באשר להוקיות המבנה, הדעות חלוקות. האוצר אומר שהמבנה חוקי והמבקר אומר שלח.



על-פי תכנית עבור לחמש שנים, אנו אמורים לקבל ב-1994 את הקומה השניה וב-1995

קומה שלישית. בו-זמנית אנו מאתרים חומר, ממיינים אותו, משמידים חומר ויוצרים

עתודה לקליטת חומר עד לשנת 2010. לאחר שבמשך שנים רבות לא קיבל הארכיון את

תשומת-הלב המתאימה מצד מוסדות המדינה, מ-1991 הוא עולה על דרך המלך, כאשר היעד

הסופי הוא הקמת הארכיון בקרית הלאום. לשם-כך איתרנו את השטח, קבענו את התכנית

ואנו מחפשים את התורם שיסייע להקימו.

א' פריזל;

התחלתי בתפקידי בשנת 1993. כל מה שנעשה בארכיון הוא בתהום אחריותי, ואני מקבל

עלי את הביקורת.

הי ו "ר ד' מגן;

מבקר המדינה מתייחס גם לדרך המינוי שלך.

אי פריזל;

המינוי נעשה לפני שנכנסתי לתפקידי, והיועץ המשפטי למשרד רה"מ יוכל להסביר את

הענין.

הביקורת לגבי משכן הקבע של ארכיון המדינה היא מוצדקת. המדינה התחייבה והיא

מתכוונת לבנותו. התכנית נמצאת עוזה בשלבי גיבוש, ואני מחלק אותה לנוכחים כאן.

הארכיון יוקם בקרית הלאום, והוא בנוי על.תפיסה מודרנית. ארכיון המדינה אינו מרוסן

לשמירת ניירות ישנים בלבד. תפקידו הוא להביא את החומר לידיעת הציבור, ולכן המבנה

יהיה ייצוגי וידידותי. תהיה בו תצוגה גדולה, אולמי קריאה וכוי. השינוי בתפיסה

הוא חלק מהראורגניזציה הארגונית והתפיסתית, המתרחשת בשנים האחרונות, שמשרד ראש

הממשלה תומך בה.

אופייה של ביקורת, שהיא מתרכזת בדבר מסוים ולעיתים קרובות אינה נותנת תמונה

שלמה. יש מחלקות בארכיון המדינה שאינן מוזכרות בדו"ח, מכיוון שלא היה מה לבקר.

היו"ר ד' מגן;

אנו יודעים גם מה הדברים החיוביים.

אי פריזל;

הביקורת מתייחסת לתקופה בה התנאים הפיזיים של ארכיון המדינה היו שונים מאלה

הקיימים היום. אנו עדיין סוחבים לקויים של 40 שנה. אנו צריכים להעביר חומר של 40

שנה למיחשוב, וזה כרוך בהשקעת אמצעים רבים שהמשרד העמיד לרשותנו. אנו מנסים

להתגבר על הפיגור כמיטב יכולתנו, והתרשמותי היא שהאור מתחיל להיראות בקצה

המי נהרה.

ר י זאבי;

על-פי החוק, כל מו"ל בישראל צריך להעביר שני עותקים מכל ספר לספריה הלאומית,

אחד לספריית הכנסת ואחד לארכיון. גנזך המדינה מקבל חומר שלא מעניין אותו, ועל-פי

ההסדר אותם ספרים מועברים לספריית באר-שבע. מדוע דווקא לשם? יש עיירות פיתוח

נזקקות יותר. לא הכל עובר גם לשם, והרבה ספרים נשארים בגנזך למרות שמקומם לא שם.

גם על-כך יש לתת את הדעת.



י' הורביץ;

ישנו חומר שיש לו ערך כספי, כגון ספרים ומתנות שהתקבלו בלשכת ראשי הממשלות

ואוסף הבולים (שבשעתו הושמד), גילינו שצריך להכניס סדר גם בכל הנוגע למתנות. אולי

מקומן אצל האפוטרופוס הכללי.

היו"ר די מגן;

אני חוזר לנושא הסרטים בפריז, המופיע בדו"ח מסי 41, שלא נעשה דבר כדי לתקנו.

אי פריזל;

אני מודה שאיננו מצליחים להתמודד במלוא ההצלחה עם נושא החומר אשר נשאר ברשות

שרים וסגני שרים, ואף נלקח הביתה. למרות פניותינו, חומר זה לא הוחזר לנו. כל

זה מתקשר לסיפור המרפסת - שכלל לא היה. מה שהיה הוא שהאיש לקח את החומר לביתו.

החוק ברור, הפניה שלנו היא חד-משמעית, אך מה עושים אם השר הנכבד אינו מחזיר חומר

רגיש, אלא לוקח אותו כדי לכתוב זכרונות? זה קרה בממשלה הקודמת וגם בממשלה הזו.

היו"ר ד' מגן;

חובתך להילחם בכך בכל דרך, בין היתר לפנות למבקר המדינה. אני מבקש שתאמר לנו,

מי מהשרים או מהשרים לשעבר, אינו מקיים את הוראות החוק.

י י הורביץ;

כאשר היו חילופי שלטון, הגנז פירסם הוראות בענין זה.

אי פריזל;

זוהי נקודה רגישה מאד, שכן מדובר בחומר חשוב וסודי, אשר פרסומו עלול לגרום

נזק למדינת ישראל. זהו נושא שאנו ערים לו ומטפלים בו. אם רושיבות הנושא תודגש,

נהיה אסירי תודה לוועדה.

י' ניצן;

אנשים שמרו חומר, כי בשיטת איתור החומר שהיתה קיימת עד לפני שלוש שנים,

היכולת למצוא את החומר כעבור כמה שנים היתה בעייתית. אנשים הפסיקו להאמין ביכולת

למצוא חומר בארכיון. היום יש מערכת ונוהלים, והתפקיד הוא לבדוק שהם עונשים על

הדרישות ולאכוף אותם.
אי פריזל
בנושא הביעור יש הוראות חוק מפורטות. אם אנו חוטאים בכיוון מסוים, הכיוון הוא

שמירת יותר מדי חומר ולא ההיפך. החומר ההסטורי הראוי לשמירה הוא פחות מ-10 אחוז

מהניירת המצטברת.

ר' זאבי;

מה שאינו נראה חשוב היום, יכול להיראות חשוב ביותר בעוד דור - וגם להיפך. אני

מציע שנהיה ערים לכך, ונשאיר את מלאכת השמדת החומר ליורשינו.

אי פריזל;

אני ערים לכך ועושים כמיטב יכולתנו.



אשר למגילת העצמאות, היא לא תצא מארכיון המדינה.

מ' מזרחי;

עד 1991, היא שכנה במרתפי משרד ראש הממשלה, במקום בו נמצא הגנזך. היום היא

נמצאת בכספת מודרנית וממוגנת. כאשר ייבנה ארכיון המדינה הקבוע, היא תוצג בו

במקום מרכזי.

ר' זאבי;

האם אוכל לקבל את אחד ההעתקים של המגילה?
אי פריזל
כן.

שי הולנדר;

אני רוצה להתייחס למינוי גנז המדינה.

היו"ר ד' מגן;

אני רוצה שתתייחס גם לנושא שיש לגביו חשד של פגיעה בבטחון המדינה, ואין

ההתיישנות חלה עליו, גם אם ארע ב-1977.

שי הולנדר;

חוק הארכיונים קובע שהגנז יתמנה על-ידי הממשלה, לאחר התייעצות עם מועצת

הארכיונים העליונה. סמכויות הממשלה הועברו לראש הממשלה עוד לפני שנים רבות - בשנת

1955. מה שקרה בפועל הוא, שפרופסור פריזל, שהוא הסטוריון בעל מוניטין ואדם בעל

כישורים רבים, היה מועמד לתפקיד, אך הוא לא מונה לפני שנעשתה על הפרוצדורה הנדרשת

על-פי החוק. בענין זה אני מבקש להפנות תשומת-לבכם לדברים שאמרתי בישיבת מועצת

הארכיונים העליונה, בה קויימה חובת ההתייעצות כנדרש בחוק. מאחר ואחד הנוכחים שם

העלה את הטענה שהיה פגם, והאיש מונה עוד לפני שקויימה חובת ההתייעצות, התייחסתי

לכך: אני מבקש להתייחס לדברים שנאמרו, ואם יורשה לי עם כל הכבוד, לתקן אותם מעט,

כי הם פשוט לא ממש מדויקים. הסברתי בזמנו לפרופסור אלסברג ואני מסביר כעת, שהחוק

התקיים ויקויים על כל תגיו ודקדוקיו, ולא היינה כאן שום הפרה ושום חוק לא נעשה

פלסתר.

בפועל, פרופסור פריזל לא מונה כגנז, לא מבחינה חוקית ולא מבחינה מעשית, אלא

דייר מוסק אשר ממלא את התפקיד דפקטו לכל דבר וענין. פרופסור פריזל הינו עד לרגע זה

בדרג מועמד בלבד, ולא ימונה עד אשר תסתיים ההתייעצות כנדרש בחוק, ועד שיישמעו כל

ההערות והטענות של כל הנוכחים. אלה הדברים אשר אמרתי בישיבת מועצת הארכיונים

ב-30 בדצמבר 1992.

לענין החומר שהושאר במרפסת, לכאורה נראה שיש כאן חשש לפלילים, והענין ייבדק

על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, הממונה על אכיפת החוק.

מי מוסק;

ענין המרפסת לא היה ולא נברא. זהו סיפור כמו הרבה סיפורים שהתקשורת מנסה

למכור. החומר לא הוחזק במרפסת, הוא הוחזק בדירה, והיתה פניה של גנז המדינה, ד"ר

אלסברג, לגבי מזרחי, לקבל כל חומר שבעלה לשעבר לקח הביתה. היא אמרח שכל החומר

הנמצא בבית הוא חומר פרטי, כפי שאלי מזרחי מסר לה. כאשר היתה צריכה לעבור דירה,

ביקשה שנבוא. לקחנו את החומר מדירתה והעברנו אלינו.
י' הורביץ
אתה רואה הבדל יסודי בין אם החומר היה במרפסת או בדירה?
מי מזרהי
לא. חומרת המעשה גדולה. הגנז פנה מיד אל קצין הבטחון של משרד רה"מ, ולא ידוע

לנו מה נעשה עם העניו. ההומר נמצא היום אצלנו.

היו"ר ד' מגן;

במסמך שהועבר אלי עתה על-ידי היועץ המשפטי למשרד רה"מ, אני קורא שמדובר בחומר

סודי וסודי ביותר. אילו המבקר היה כותב זאת, אמות הסיפים היו מזדעזעות.

מי מוסק;

מיד כאשר נודע לנו על-כך, לקחנו את החומר. פנייתה של גבי מזרחי אלינו היתה

בשנות השמונים. גבי מזרחי לא ידעה לציין מתי.
מבקרת המדינה מי בן-פורת
אין זה משנה אם החומר היה בבית או במרפסת.

מי מוסק;

אני רוצה להתייחס לארכיון הסרטים של אקסלרוד; מה שנותר בפריז עם קטעים

מיומנים ופסי-קול, ולאלה היתה עדיפות אהרונה. בסופו של דבר הושג הכסף, ונמסר לי

אתמול כי התחילו להעתיק את הסרטים. החשבוו הראשון עבור העתקה כבר נתקבל, ומקווים

שתוך חודש-חודשיים יסתיים מבצע ההעתקה, והסרטים יוחזרו ארצה מועתקים.

מבקרת המדינה מי בן-פורת;

גם אני מסכימה כי יכול להיות שאין הבדל בין המרפסת לבין הבית, אך זה תלוי

במרפסת ותלוי בבית. מי שלקח את. ההומר מן הבית, הוא שמסר לאיש הצוות שלנו כי החומר

היה במרפסת, ולכו כך זה מופיע בדו"ה.

היו"ר ד' מגן;

גיבוש ההמלצות והסיכום ייעשו בישיבה נפרדת, אותה נשתדל לקיים בגנזך המדינה.

נהניתי מישיבה זו, משום שקיבלנו תשובות. אני רוצה לציין את סמנכ"ל משרד רה"מ,מר

מזרחי,על הדברים שאמר, וכך גם את הגנז וגם את עורך-דיו הולנדר. אני מבקש להעביר

אלינו את התכנית הרב שנתית עליה דיברת. אני מבקש שתעדכנו אותנו בעוד חודשיים, בכל

הנוגע להתקדמות חלקכם בקרית הלאום. אנו מצפים לקבל תשובה בכל הנוגע לטיפול בנטילת

מסמכים סודיים וסודיים ביותר, לביתו של אדם שלא היה מוסמך לעשות זאת. גם אם חלפו

15 שנה, אנו רוצים לדעת מה יש בדעת המערכת המשפטית לעשות כנגד האחראי לעניו.

נקבע מועד אחר להמשך הדיוו וסיכומו. אני מודה לכם.

(הישיבה ננעלה בשעה 00;10)

קוד המקור של הנתונים