ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 22/05/1994

פיתוח מפעלי מים - עמ' 489 בדוח 44 של מבקרת המדינה

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 191

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

שהתקיימה ביום א', יב' בסיוון התשנ"ד, 22.5.1994, בשעה 12:30

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ד. מגן

ד. תיכון

מוזמנים; י. הורביץ, מנכ"ל משרד מבקר המדינה

מ. בס, יועץ משפטי, משרד מבקר- המדינה

ש. אברהם, מנהל ביקורת ראשי, משרד מבקר המדינה

ב. ענר, משרד מבקר המדינה

ג. צור, נציב המיס, נציבות המים

א. תמיר, יועצת משפטית, נציבות המים

ג. כהן, מרכז הפרויקטים, נציבות המים

נ. בליץ, מנהלת אגף הקצאות ורישוי, נציבות המים

ר. חסיד, נציבות המים

ד. אמברג, מנהל אגף משק המים, תכנון המים לישראל

ר. וולפמן, רפרנט אגף תקציבים, משרד האוצר

י. זלצר, רפרנט נציבות המים, משרד הכלכלה

והתכנון

ר. גביזון

מזכיר הוועדה; ב. פרידנר
יועצת משפטית
א. שניידר
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ
סדר היום
פיתוח מפעלי מים - עמ' 489 בדוח 44 של מבקרת המדינה



פיתוח מפעלי מים - עמ' 489 בדוח 44 של מבקרת המדינה
היו"ר ד. מגו
אני מבקש מנציג המבקרת להציג את הממצאים בקצרה.

ש. אברהם; על פי חוק המים התשיי'ט - 1959, נציב המים הוא

המופקד על ניהול משק המים במדינה לרבות הקמת

מפעלי מים. המטלה הזאת של הקמת מפעלי מים מחייבת תכנון כללי, תכנון

מפורט, ביצוע ופיקוח על הביצוע. בשנים 90'-92' הוצאו מתקציב המדינה

כ-400 מיליון ש"ח למימון הקמתם של מפעלי מים, ובשנים אלה הוקמו בעיקר

מפעלים שנועדו לתגבר את אטפקת המים לישובים שאוכלוטיותם גדלה מאוד

בעקבות גל העלייה מארצות חבר העמים. חלק מהמפעלים שהוקמו ונזכרים פה הם

קו עוקף באר שבע, המספק מים לנגב המזרחי, והקו הרביעי לאטפקת מים

לירושלים. בדקנו ומצאנו שבשנים 90'-92' ניצלו רק חלק מהתקציב שיועד

למפעלי מים, כ-48 עד 43 אחוז בהתאמה. בשנת 93' בדקנו ומצאנו שניצול

התקציב עלה והגיע ל-61% (זה עדכון נוטף שלא מופיע בדוח). כלומר, מתוך

250 מיליון שהיו בתקציב נוצלו כ-170 מיליון. השיעור הנמוך נובע מכך

שהתקציב שנקבע לא ניתן היה לביצוע. בעיקר בגלל העובדה שלא הוחל בהקמת

מפעלי מים בגלל התארכות התכנון שלהם. כיוון שכוח האדם המקצועי בנציבות

המים בתחום ההנדטה והכלכלה הוא מצומצם, הופכות "מקורות", חברה שמטפקת

מים, ו"תה"ל" - תכנון המים לישראל, לכוח המניע בנושא פיתוח מפעלי מים,

ולא נציבות המים. החברות האלה פועלות משיקולים תפעוליים וארגוניים, שלא

תמיד עולים בקנה אחד עם צורכי משק המדינה. כדי לתקן את המצב הציעה

הממשלה בספטמבר 92' להקים את הרשות הלאומית לתכנון משאבי מים, והטילה

על שר החקלאות, שר האוצר והשר לאיכות הסביבה להגיש לה הצעת חוק בנידון

תוך חצי שנה. עד היום לא הוגשה הצעת החוק הזאת. נציבות המים נוהגת

למסור את הקמתם של רוב מפעלי המים ל"מקורות", שלא באמצעות מכרז.

"מקורות" מפקחת בעצמה על הקמתם של מפעלי המים. הפיקוח של נציבות המים

כאן הוא מצומצם ביותר. אנחנו רואים שאין כאן הפרדה בין הגורם המפקח

לגורם המבצע, כפי שנדרש על פי הוראות מינחל אזוריות. "מקורות" גם

מזמינה את התכנון המפורט של מפעלי המים, כך שאין גם הפרדה מוחלטת בין

הגורם המתכנן לגורם המבצע. הפיקוח של נציבות המים הוא מצומצם. הוא לא

כולל בדיקות כדי לוודא שהנתונים על כמויות, חומרים, ואיכותם הם נכונים.

במצב זה אין ודאות שנציבות המים לא שילמה בעבר תשלומי יתר בגין הקמתם

של מפעלי מים.

הליכי אישור התכניות במפעלי מים אינם מתנהלים על פי הוראות חוק המים.

תכנון מפעלי המים הוא תהליך מורכב מאוד, שכולל קבלת אישורים משבע

רשויות סטטוטוריות ותיאום עם לפחות 10 גופים אחרים. מצאנו שקו עוקף באר

שבע והקו הרביעי לירושלים הוקמו בלא שתכניות המפעל שלהם אושרו בהליכים

הקבועים על פי חוק המים ובלא שנתקבלו מרשויות שונות האישורים הנדרשים.

אי הקפדה על הוראות החוק גרמה לעלויות נוטפות בתכנון ובהקמה של קו עוקף

באר שבע, שניתן היה למנען. בשל ליקויים מנהליים ותכנוניים בקו עוקף באר

שבע כתוצאה מדרישת משרד החקלאות להחליף את טוג הצינורות בקו, חל עיכוב

של 17 חודשים בהשלמת העבודות בו. כך נגרמו נזקים ניכרים. בין מקורות

לנציבות המים נחתם הטכם על ביצוע הקו הרביעי לירושלים, ומקורות החלה

בהקמת הקו, בלי שקיבלה את אישור נציב המים על תכנית המפעל.

בנוסף לכך, עד כה לא הוגשה מדיניות כוללת ומחייבת לניהול משק המים

במדינה, ולא הוקמה התכנית הרב שנתית, ולא נקבעו כללים לאישור הפעלתם של

מפעלי מים. על הצורך בקביעת המדיניות הכוללת והמחייבת כבר עמד מבקר



המדינה בדוח השנתי 37. המנהג של חברת "מקורות" להתחיל בהקמת מפעלי מים,

בלא שהיו בידיה כל האישורים הנדרשים, תוך ניסיון להצדיק זאת בצורך

השעה, כפי שהראינו בדוח, כרוך לעתים בעלויות נוספות, שמוטלות על

הצרכנים ועל המדינה. על מצב זה כבר התריע מבקר המדינה בנושאים אחרים.

זהו מצב בלתי נסבל. (הוא התריע בדוח קודם, מס' 43בנושא הקמת

הקרוואנים. גם שם הלכו לעבודה בלי שקיבלו את כל האישורים כחוק).

לדעת מבקר המדינה, על נציבות המים לפעול להפרדה בין הגורם המתכנן,

למבצע ולמפקח על הביצוע. עליה להגדיל את מספר המבצעים של פיתוח מפעלי

מים וליצור תחרות. בכך גם תקטן תלותה של נציבות המים ב"מקורות" ותהי'ל,

ואפשר יהיה לייעל את המערכת בפיתוחם של מפעלי המים ולהפחית את עלות

הקמתם.

היו"ר ד. מגו; אני רוצה לנסות לנווט את הדיון, ואני מצטט: "שעד

כה לא גובשה מדיניות כוללת ומחייבת לניהול משק

המים במדינה, לא הוכנה תכנית רב שנתית, לא נקבעו כללים לאישור הקמתם של

מפעלי מים", ומבקרת המדינה מזכירה שבנושא הזה ההתרעות הפורמליות במסגרת

דוח המבקר החלו עוד לפני 7 שנים. אני רוצה להזכיר- לפורום את קיץ 1990,

כאשר המדינה כולה ניצבה מול שוקת שבורה בשנת בצורת. את הגזרות שמשרד

החקלאות גזר, את ההבטחות והרושם שהיה בציבור, שהנה נציבות המים מתעוררת

ותנקוט בפעולות הדרושות לפחות בתכנון. ומסתבר שבתחום החיוני הזה, על אף

שמדברים במשאב הכי חיוני, במשאב שבו תלוי קיומנו הפיזי, יש זלזול

מוחלט. יש חוסר תכנון, יש 17 גופים, 7 סטטוטוריים ו-10 אחרים שמטפלים

בנושא. לא מקפידים למלא אחר הוראות החוק, ומחכים למשבר הבא, שחלילה

עלול להיות משבר חמור עד כדי ייבוש המקורות. אני אומר את הדברים הללו,

משום שבשבוע שעבר הגיע לתה"ל דוח של המכון לחיזוי טכנולוגי שליד

אוניברסיטת תל אביב. זה למעשה הזמנה של תה"ל למכון הזה לקבל ממצאים,

ולפי הממצאים שמדברים על המשבר בחקלאות, אם לא תיעשה פעולת השבה מהירה

ומוחצת וזריזה, הרי שההצטופפות במישור החוף ומדיניות המים יגרמו לסכנה

של המלחה בחוף והסכנות שעליהם מצביעים הממצאים הללו. כל הדברים הללו

מבקשים ומזמינים תשובות מפורטות במיוחד של נציב המים ואני מקווה מאוד

שנקבל.

ד. תימן; אני מוחה על כך שנציג "מקורות" לא מצוי כאן.

היו"ר ד. מגן; השאלות שלנו הן קודם כל ובעיקר לנציב המים.

ד. תיכון; הכסף הלך ל"מקורות", ויש לי כמה שאלות. יש בלבול

שפוקד את משק המים, שנפרס כאן לא לראשונה. בעצם

הגוף שנקרא נציבות המים הוא הגוף הסטטוטורי והוא הממונה על כל מה

שקורה. אין לו כוח, והוא נכנע לעתים קרובות לכל הגורמים שבעצם אמורים

היו להיות כפופים לו, בשל חוסר האיוש של אנשים מתאימים והיכולת לתכנן

ולפקח על כל מה שקורה במשק המים. לדעתי, משק המים צריך לצאת ממשרד

החקלאות ומייד. החקלאות זה צרכן אחד, צרכן חשוב, פחות חשוב מאשר היה

ב-47 שנות קיום המדינה, ואין סיבה בעולם שאנחנו ניכנע לתכתיבים של

החקלאים בכל מה שקורה במשק המים. נאמר כאן בפתיח, באוקטובר 93' נחתם

הסכם העלויות. אני לא הצלחתי לשים ידי על הסכם העלויות. ביקשתי כמה

וכמה פעמים, אבל לא קיבלתי. אני מבקש שיעבירו למזכיר הוועדה את הסכם

העלויות, כדי שנוכל לראות מה קורה ל"מקורות" וביחסים שבין "מקורות"

לבין נציב המים או נציבות המים. על קביעת המדיניות עמד כבר היו"ר, ואני



עובר לנלצול המשאבים. הממשלה נתנה הרבה כסף לעניין הזה. על פל הנתונים

שמפורטים כאן רק 44 אחוז מן הכספים שיועדו ותוקצבו לכם הוצאו. אתם לא

מסוגלים להוציא את הכסף. הכסף הזה לא מנוצל, ושנה לאחר מכן לוקח אותו

האוצר בכלל לצרכים אחרים כעודפים שלא נוצלו. אמרו לנו כאן שב-93' ניצלו

רק 61%. (אני מצטט את דברי המבקר שנאמרו כאן ולא מופיעים בדוח). אגף

התקציבים בכלל לא ידע לקשור בין הכסף לפרויקטים. בעמוד 493 אומרת
המבקרת
"במסגרת האוצר היו מודעים לחולשתה של נציבות המים בתחום ההנדסי
והכלכלי", שני פרקים לאחר מכן
"עד ינואר 94' לא הוגשה הצעה כזאת

בהיעדר פתרון לחולשה המקצועית של נציבות המים. עדיין נותר מרכז הכובד

המקצועי בידי מקורות ותה"ל. מאגר מידע - אין מאגר מידע בנציבות המים".

אני לא מאמין שאתם במשך שנים מתכננים ומאשרים, והתכניות הללו לא עוברות

אליכם. הן מצויות בתה"ל, ולא היה מישהו מכם שאסף בכלל את התכניות הללו

והעביר אותן לאוצר המדינה, שהרי מדובר ברכוש המדינה. כל ההליכים כאן,

כמו בשנותיה הראשונות של המדינה, קו המים הרביעי לירושלים נבנה עוד

לפני שהיו תכניות מפורטות, שלא לדבר על כך שהן לא אושרו, ולנגד עיננו

כולנו ראינו איך חופרים ומניחים את הקו לבאר שבע. הפרויקטים מתמשכים

ומשתרעים על פני תקופה ארוכה פי כמה וכמה ממה שנאמד בתכנית הראשונית.

הכסף שמוצע כפול, אין פיקוח, הקבלן מפקח על עצמו, איפה נשמע כדבר הזה?

מדוע לא מוציאים את הפיקוח העליון לפחות החוצה, כדי שייעשה צדק עם משלם

המים הישראלי!!

אולי זה לא הדוח החשוב ביותר מבין הדוחות, ויש דוחות שערורתיים פי כמה

וכמה, שעולים על הדוח הזה, אבל זה לא יאומן, ענף חשוב ועיקרי, משק

המים, במדינת ישראל מנוהל בדיוק כפי שהוא נוהל בשנותיה הראשונות של

המדינה. שום דבר לא השתנה שם. הקבלן הקטן "מקורות" עושה בעסק הזה כבתוך

שלו. כנ"ל לגבי תה"ל, ואתם לא קיימים! הזנחתם את הענין הזה, אין לכם

כוח אדם מתאים, הפקרתם את התכניות שתכננתם בכספי משלם המסים. לא פלא

שבדוח הזה אומרת המבקרת שבעצם המים שאנחנו שותים מסוכנים לשתייה, כי כל

העסק הזה מוביל אכן למסקנה שלה בדוח אחר, שהמים בריאותית מסוכנים

לשתייה, והמצב ילך ויורע, והממשלה שותקת. היא לא מתעניינת בעסק הזה. זה

כנראה ענף חשוב מאוד לחקלאים, שרק הם מטפלים בו ושומרים על האינטרס

שלהם.

בשם ציבור הצרכנים במדינת ישראל, אני קורא לך, אדוני היו"ר, לעצור את

התהליך הזה, לדרוש משני השרים שיופיעו לכאן לדיון כדי לדעת מה קורה

במבנה משק המים במדינת ישראל. אי אפשר להמשיך בהליך הזה.

היו"ר ד. מגן; אני לא חושב שיש טעם לא לפנות עכשיו לא לשר

החקלאות ולא לשר המשפטים ולא לשר לאיכות הסביבה,

משום שהממשלה הזו עם כינונה, בספטמבר 92', קיבלה את הדעה שצריך להקים

רשות מיוחדת להספקת מלם, והיא קראה לזה: "הקמת רשות לאומית לתכנון

משאבי מים", והטילה על כמה שרים להגיש הצעת חוק. ולפי מה שמבקרת המדינה

מעדכנת אותנו, עד היום לא הוגשה הצעה שכזאת לממשלה עצמה. ואני רוצה,

ברשות הוועדה, לקבל הסכמה. אחרי הישיבה אני מתכוון לפנות במכתב לראש

הממשלה, להתריע על כך שהממשלה לא קיימה את החלטתה זו, ולהזכיר לו את

סעיף 26 לחוק מבקר המדינה, ואני קורא את הסעיף: "המבקר וכן מי שנתמנה

על ידיו לכך באישור הוועדה, יהיו להם כל הסמכויות האמורות בסעלפלם 11-8

27-ב, 27-ד לחוק ועדות החקלרה תשכ"ט-1968 בשינויים המחויבים". במילים

אחרות, הזלזול וההפקרות, כפי שהם מגלעלם לידי ביטוי בשבע השנים

האחרונות, לגבי התרעות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה בכל מה שקשור למשק



המיס, דורשים להמליץ למבקר המדינה על סמכויות של ועדת חקירה. ואם לא

נקבל תשובה מניחה את הדעת מראש הממשלה על אי קיום החלטה של הממשלה שלו

בספטמבר 92', אם לא תהיה התנגדות כאן בוועדה, אנחנו נציין את הסעיף

הזה, ונודיע לראש הממשלה שיש בכוונתנו להפעיל את הסעיף הזה, אם לא נקבל

את התשובות שתבטחנה טיפול יסודי בנושא החיוני הזה.
ג. צור; הערת פתיחה
אני קיבלתי את התפקיד בסוף שנת 92',

בלומר, אני כשנה וחצי בתפקיד. לפני כן הייתי סגן

נציב המים תקופה די ארוכה. אבל לא בהכרח אני יכול לקחת את האחריות על

עצמי. אני מציין את זה כעובדה, ואינני מסוגל לתקן את העבר. קשה לי גם

להיות מואשם לגבי העבר, אבל אני מוכן לקבל אשמה גם על העבר. אני חושב

שלא השאלה היא מי אשם, אלא השאלה היא מה עשיתי ומה עושים מ-93' ואילך.

לי נראה לפחות, דוח מבקרת המדינה לא עסק בתקופה הזאת, אבל היינו איתם

במשא ומתן ומגעים. נפגשנו גם עם ועדת השרים לעניני תיאום ובקרה לביצוע

המלצות הדוח. נראה לי, שבמשק המים חלה רוויזיה משמעותית ביותר,

והרוויזיה שחלה היא בכמה וכמה תחומים, בעיקר בתחומים שהדוח מציין. אני

חושב שהדוח מציין את התחומים הנכונים. אין לי השגות לגבי מה שהדוח מצא.

אני חושב שמשק המים בהחלט נוהל לאורך מצבור גדול של בעיות. שלא ניתנו

הפתרונות בעבר זאת עובדה, כך גם. מתריעה מבקרת המדינה.

הייתי רוצה לציין את השינויים שחלו מאז 93'. הדבר הראשון והמשמעותי

ביותר שנוגע לכל סעיפי הדוח, זה אותו הסכם עלויות. אני מצטער שלא קיבלת

אותו, כי אני אישית דאגתי שהוא יישלח. אינני יודע מדוע הוא לא הגיע

הנה. אני אשלח את הדוח, ואני הייתי מבקש את הוועדה שהיא תדון בו ותשקול

אותו.

ד. תיכון; האם הדוח מאושר? האם שר החקלאות חתם עליו, נתן

רשות לצאת לדרך?

ג. צור; לא. שר החקלאות לא חתם. מה שנחתם זה הסדר

ביניים, שהוא הסדר התחשבנות ולא הסכם העלויות.

הסכם העלויות לא נחתם, והיום הוא נמצא בתהליך של בג"ץ. עתרו על הכוונה

לחתום, ועצרו את הממשלה, והממשלה נעצרה.

ד. תימן; למה הממשלה לא חותמת?

ג. צור; הממשלה לא חותמת, כי היו מספר התניות בהסדר, ולא

כל ההתניות התמלאו.

ד. תיכון; היית אומר שמופעלים לחצים על שר החקלאות שלא

לחתום על ההסכם, לחצים של בעלי עניין?

ג. צור; הייתי אומר ששר החקלאות נמצא בידיהם של כמה

גורמים שיכולים ללחוץ.

אני מבקש להסביר את הדברים. אחת מן ההתניות הייתה שחברת "מקורות" תיהפך

לחברה ממשלתית לכל דבר. חברת מקורות היא חברה של שלושה בעלי מניות
עיקריים
ההסתדרות, הסוכנות והממשלה. ההסתדרות מכרה את חלקה באותה עסקת

כור לפני xשנים, ואילו הסוכנות הייתה אמורה למכור את חלקה עכשיו, על



מנת שכל המערכת תעבור לידיה של הממשלה. הסוכ:,-ת מסרבת להעביר את תיק

המניות שלה, את חלקת המניות, ויש התעוררות מחודשת של ההסתדרות, שבאה

וטוענת שהיא מוכנה לשלם.ולרכוש מחדש את אותה עסקה שעשתה בעבר.

ד. תיכון; אנחנו הצלנו בכסף הזה את כור. עכשיו ההסתדרות

מתחרטת? אתה שמעת מההסדרות שהיא מתחרטת על העסקה

הזו?

ג. צור; אני שמעתי את מה שאמרתי. הייתי נוכח באחת מן

הישיבות שהנושא הזה הועלה בהן לדיון. אינני רוצה

להיות דוברה של ההסתדרות.

ד, תיכון; אף אחד לא יודע דבר על מה שאתה אומר, וזה

מדהים.

ג. צוי; אני פשוט תיארתי את המצב, ומאחר שזה המצב,

הממשלה איננה יכולה לחתום. זה הסעיף היחידי מתוך

ההתניות שלא מומש עד היום, ולכן לא ניתן היה לחתום. אבל מאחר שחשבנו

שניתן לחתום על הסדר התחשבנות, שהוא מוציא מתוך הסדר עלויות מספר

עקרונות תפעוליים, זה נעשה. ולכן היום, למעשה, פועלים במידה רבה על פי

הסכם העלויות, למעט אלמנט אחד, והוא גיוס ההון, שהוא אולי המרכיב הכבד

ביותר בהסדר עלויות. היום חברת "מקורות" איננה יכולה לגייס הון בשוק

מאחר שהיא עדיין איננה חברה ממשלתית לכל דבר עם כל מנגנוני ההבטחה

הקיימים.

כל תכנית ההבראה של מקורות תיתקע, למעשה. כי הסכם או הסדר ההתחשבנות

נותן תשובה לתפעול בדומה למה שכתוב בהסדר העלויות.

ז. תיכון; אדוני היו"ר, לדיון הבא אני מבקש להזמין את יו"ר

"מקורות" ואת היו"ר הקודם שהתפטר.

היו"ר ד. מגן; אנחנו הולכים שני צעדים קדימה. אנחנו נתייעץ מחר

עם מבקרת המדינה, ואני מניח, אם אין לך התנגדות,

שאנחנו נפנה במכתב לראש הממשלה עם הכוונה להפעיל את הסמכויות שיש

לוועדה. מדובר פה במחדל שנמשך לאורך שנים.

באה הממשלה בספטמבר 92/ אומרת לתקן את הדברים החשובים ביותר, מחליטה

להקים רשות מחליטה להגיש הצעת חוק לעצמה, ועד היום היא לא מגישה הצעת

חוק לעצמה. זה אומר לך, שהדוחות הללו ימשיכו להיכתב. מי התהום יאזלו,

ותבוא עוד ועדה אחרי ועדה לטפל בעניין הזה. אם לא נשתכנע שמתבצעת פעולה

רצינית, חבל להמשיך לדון בממצאים הללו. צריך להקים ועדת חקירה, ואפשר

להקים אותה. הוועדה הזו יכולה להקים אותה.

ד. תיכון; אני רוצה להתייחס לדוח מ-1990 שהוא דוח מיוחד.

האם במבט לאחור, בחלוף שלוש שנים, אתם סבורים

שצריך להקים ועדת חקירה על סמך אותו דוח והדוח שמופיע כאן!

י. הורביץ; השאלה היא מה האפשרויות מבחינה משפטית.



ד. תיכון; בהתייחס לדוח המיוחד, בזמנו עלתה שאלה על ידי,

ולא קיבלנו תשובה ברורה. יכול להיות, שעכשיו,

לאור הדוחות שפורסמו לאחר מכן, אפשר לחזור ל-1990 ולבקש. אולי תהיה לכם

עמדה שונה, כי בינתיים חלפו 4 שנים, ירד קצת גשם והמצב שופר, אבל לא

בדוחות. ואם אתם רוצים לחשוב על כך, אז נמתין, ובלבד שתגבשו החלטה.

י. הורביץ; הדוח הוגש אז בדצמבר 1990. אם אינני טועה הדוח

לא הוגש על פי סעיף 14-ב, אבל הוא היה דוח

נפרד.

ד. תיכון; אני שאלתי את המבקרת בדצמבר 1990 האם זה דוח

נפרד, שעל פיו יש בכוונתה לדרוש הקמת ועדת חקירה

באמצעות הוועדה הזו, שהרי הפרוצדורה מחייבת החלטה של הוועדה לענייני

ביקורת המדינה.

י. הורביץ; יש שני תנאים להקמת ועדת חקירה לפי חוק מבקר
המדינה
1. שיוגש דוח לפי סעיף .14-ב, 2. שתהיה

החלטה של ועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, בין . לפי המלצה של מבקר

המדינה, בין ללא המלצה.

עד כה השימוש היחיד שנעשה בזה היה לגבי ועדה לוויסות מניות הבנקים.

הוגש הדוח לפי סעיף 14-ב, הייתה המלצה של מבקר המדינה דאז, יצחק טוניק

ז"ל, והחלטה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה.

המסקנה הסופית או המסקנה האחרונה שהייתה בדוח ביקורת המדינה משנת 1990

הייתה להוציא את הניהול של משק המים מהמקום שבו הוא נמצא עכשיו. ההמלצה

ב-1990 הייתה להעביר את האחריות לניהולו של גוף ממלכתי מקצועי חסר

פניות, שיביא בחשבון את צרכיו של המשק הלאומי לרבות המגזר החקלאי,

ויבטיח את איכות מי השתייה למשקי הבית ואת הספקת המים בעתיד בצורה

סדירה ואמינה. זאת המלצה חד משמעית של מבקרת המדינה בפני הוועדה

לביקורת המדינה, שמונחת על שולחן הוועדה 3.5 שנים, אם כי אירועים שונים

יכולים לתת לה משקל נוסף. הדגש היה אז, שזה לא נושא של גורמי טבע, לא

שנה שחונה אחת ולא שנת בצורת אחת. נאמר במפורש שהנושא הוא מעשה ידי

אדם, ניהול משק המים. אנחנו דיברנו בדוח הזה במפורט על ניצול יתר ועל

ניהול חסר בנושא של משק המים, וכתבנו במפורש שניהול לקוי של משק המים

הוא שגרם לדלדול המאגרים, חיסול האוגר התפעולי ופגיעה באיכות המים.

הדעה שלנו הייתה לא תלויה בשנת בצורת מסוימת אחת או שנייה, אלא קשורה

לניהול כולו. אנחנו חושבים שגם אם המים יורדים לתהום, כל עוד הם ינוהלו

וינוצלו כהלכה, ניהול משק המים צריך להבטיח זאת. בסיכום הדברים, דעתנו

הייתה, שהתעלמות מטווח רחוק ואי נקיטת צעדים מבעוד מועד היו מרשם בדוק

להסתבכות בקשיים חמורים. דיברנו על תמרוץ מלאכותי לגבי סבסוד המים

לצרכי החקלאות, שגרם במשך כל השנים לעודף ביקוש מלאכותי למים. היו

הצעות מפורשות, היה ניתוח דברים מפורש, והמסקנה בסיומו של דבר הייתה

להוציא את ניהול משק המים לידי גוף ממלכתי מקצועי וחסר פניות. גם היום

אם אתם מעלים על הפרק את השאלה של ועדת חקירה - המסקנה לאחר בדיקה,

לאחר התהליכים האלה, בעינה עומדת, והיא מונחת על שולחן הוועדה.

ד. תיכון; הדיון כאן נקטע בשל אירועים ומשברים ממשלתיים

ולא הסתיים. שאלתי שנשאלה אז, בינואר 91', האם



המבקרת חושבת שמן הדוח הזה צריכה לצאת ועדת חקירה המבקרת: "אין

לי עדייו דעה בעניין הזה, אני שוקלת". ואני מצטט מזכרוני. נדמה לי

שמגיעה לנו תשובה.
היו"ר ד. מגו
אבני הדרך מבחינת הביקורת הן.- דוח 37 של מבקר

המדינה לפני 7 שנים, הדוח המיוחד של מבקר המדינה

ב-1990, הדוח הזה, דוח 44, אשר הונח רק לפני ימים ספורים על שולחן

הכנסת, החלטת הממשלה מספטמבר 1992 ואי קיום החלטת הממשלה לגבי הקמת

רשות לאומית למים.

י. הורניץ; מר גביזון, שהוא היועץ ההנדסי הבכיר שלנו, מוסיף

שגם בדוח 42 לא הרפינו מהנושא, ובדקנו את תכנון

ופיתוח הספקת המים העירונית בעמוד 833.

היו"ר ד. מגן; אם כך, עוד דוח אחד מתייחס אל זה בהרחבה. יש

ארבעה דוחות שמתייחסים לאותו עניין שמתריעים

באותו עניין. הממשלה מקבלת את הדוחות והראיות, מקבלת. החלטות ולא מיישמת

את ההחלטות. מתבקשת הענקת סמכויות של ועדת חקירה למבקר המדינה לפי סעיף

26. קיבלתי את הסכמת הוועדה. אנחנו נפנה קודם בל לראש הממשלה במכתב,

נראה את תגובתו, ולפי תגובתו נתייעץ עם מבקרת המדינה לגבי הפעלת הסעיף

הזה. במילים אחרות, השיקול להעביר את העניין לאפיק של ועדת חקירה

ממלכתית מצוי וקיים, ולצערי הרב, הוא אקטואלי, והלוואי ונקבל תשובות

אמיתיות ונכונות, שתואמות את המתרחש בשטח, כדי שנוכל בשמחה רבה להיפרד

מן הצעד המתוכנן הזה.

ג. צור; אמרתי שאני רואה תשובה רחבת היקף על ידי הסדר

העלויות שאמור להיחתם. בהסדר או הסכם העלויות יש

בהחלט טעמים לכאן ולכאן, ואני חושב שלא כל תשאלות שהועלו באות על

פתרונן בהסדר שהוא לחמש שנים, וצריך יהיה לתת את הדעת ולראות איך ההסדר

הזה יעבוד והאם הוא באמת נותן תשובות לכמה אלמנטים שהופיעו בדו"ח

המבקרת. אינני משוכנע לחלוטין שהפתרון הוא כזה, יכול להיות שצריך יהיה

לשפר בהמשך. מכל מקום, הסכם העלויות הוא צעד מהפכני מבחינת ביקורת

שנעשתה על משק המים בעבר. ההסדר הזה בא לומר, בגדול, שהספקת המים היא

באחריות חברת "מקורות", ואילו כל עוד הממשלה קובעת את מחירי המים,

הממשלה מסבסדת את הפער שיש בין ההכנסות בגין מחירי המים ובין עלויות

נורמטיביות, דבר שבעבר נקרא "קוסט". היום אין מושג כזה. יש מושג של

עלויות נורמטיביות. זאת עלות שנקבעה על ידי מומחים במהלך של למעלה משנה

עבודה, ושהיא רף שאין לעבור אותו. אלה עלויות שתותרנה לחברת "מקורות".

חברת "מקורות" מתחייבת מדי שנה להתייעל ב-2.5%. אלה הם העקרונות

הבסיסיים ביותר שיש להסכם העלויות.

הסדר העלויות בא לתכנן על העדיפות או הסמכות של נציב המים לגבי קביעת

תהליך הפיתוח. נקבע בהסכם מפורשות עם חברת "מקורות", שתכניות פיתוח משק

המים, תכניות אב אסטרטגיה ותכניות כלליות, ייעשו אך ורק על ידי נציבות

המים ויאשרו בסופו של דבר את תכניות הפיתוח של חברת "מקורות". חברת

"מקורות" לא תוכל לעשות שום מפעל ללא אישור של נציב המים.

בהכרח מתבקשת השאלה, האם נציבות המים תהיה מסוגלת לעשות או לעמוד בהסדר

עלויות. אני משוכנע שעל פי הכללים והתנאים היום היא לא תוכל לעמוד

בעניין הזה, ופה אנחנו מגיעים לנושא הקמת רשות. נציבות המים מנסה מזה



שנה, להקים רשות לתכנון בתוך נציבות המיס, כצעד ראשון לקראת הדולפת

השרים, שאתה מצטט בתוך הדוח. הכוונה שלנו היא להקים בתוך נציבות המים

את רשות התכנון הלאומית ואחר כך לראות כיצד כל המערכת כולה מתמקדת כגוף

מקצועי לאומי במשק המדינה.

עד היום הצלחנו להקים ברשות הזאת את המנהל של הרשות, ואנחנו במשא ומתן

עם מהנדסים בכירים במשק המים. אנחנו לא מצליחים לגייס אותם לעבוד

בשירות המדינה בשום פנים ואופן. המשכורות בנציבות המים או בשירות

המדינה הן כאלה שיש לי היום חמישה תקנים של מהנדסים בכירים ואין עונה

לאף מכרז, לאף קריאה בעיתון. אני פניתי פנייה ציבורית ללשכת המהנדסים.

יש שם כ-50,000 מהנדסים ללא עבודה. לא קיבלתי אף פנייה אחד. התופעה היא

ארצית, והיא חייבת להילקח בחשבון. אינני רוצה לומר מה הם הפתרונות. אבל

אני רוצה שהוועדה תדע שזאת דילמה חמורה מאוד בגיוס כוח רציני למשק

המים. אני חייב להקים רשות. ואני מסכים עם ההכרעה להקים רשות. אני עושה

מאמצים על-אנושיים להקים את הרשות כבר עכשיו. הצלחתי במשך שנה להתקדם,

נתקעתי בנציבות שירות המדינה, ואני לא מצליח להיחלץ מהבוץ הזה.

דבר נוסף, שפותר אולי חלק נכבד ממה שנאמר בדוח, זה עניין המכרזים.

כולנו יודעים שלפני יותר ממחצית השנה, כבר שנה כמעט, יצא חוק המכרזים.

חוק המכרזים תקף את כל השדה הזה של הוצאת עבודות ללא מכרז. אנחנו היום

פועלים לפי חוק המכרזים. היה לנו קושי לאמץ אותו, כי זאת מהפכה

מחשבתית. מעבר לזה גם לא עמדו לרשותנו הגופים המקצועיים, ועדות מכרזים

וכיו"ב. מכל מקום, העניין הזה של ועדת המכרזים או של חוק המכרזים לא

מאפשר לנו להוציא היום תכנון לאף גוף ללא מכרז. כך שהעניין הזה של

שתה"ל מובילה לא קיים יותר. אבל אם לא אקים את הרשות לתכנון במהירות

האפשרית, אני שוב איאלץ להיות שבוי בדרך כזו או אחרת על ידי מתכנני

חוץ, ואני רוצה להימנע מזה. אני מקווה שבחודש הזה לפחות שלושה-ארבעה

עובדים מרכזיים יתחילו לעבוד באותה רשות לתכנון.

כידוע, תה"ל הולכת להפרטה. והפרטת תה"ל גם היא תגרום לכך שתה"ל תצטרך

להיות גוף מסחרי שיתחרה על כל מה שמתוכנן ויתוכנן במשק המים העתיד

לבוא. גם בזה אני רואה מהפכה גדולה. אני חושב שתה"ל היא אחת החברות

הרציניות בארץ, שהן בעלות ידע ובעלות ניסיון אדיר, ואני אשמח אם כתוצאה

מחוק המכרזים תה"ל תזכה בחלק גדול ונכבד מהעבודות. זה, כמובן, אם היא

תגיש מכרז בצורה שיתברר שתה"ל זוכה בגלל המחיר, רצינות העבודה, נסיון

וכיו"ב. זה לגבי הפרטת תה"ל. לצערי, גם העניין הזה קצת מתמהמה מסיבות

כאלה ואחרות הקשורות בתהליך ההפרטה. אני מקווה שגם זה יסתיים בסופו של

דבר.

דבר נוסף הוא הקמת יחידה בנציבות המים. גם זה חלק מאותה החלטת שרים על

הסכם העלויות - שר האוצר ושר החקלאות. אחת ההתניות הייתה הקמת יחידה

הנדסית תפעולית בנציבות המים נוסף לרשות לתכנון. את היחידה הזאת אנחנו

מקימים בימים האלה. אנחנו יצאנו למכרז חיצוני כדי לגבש את היחידה.

קיבלנו כבר תשובות, ואנחנו בימים האלה עומדים לחתום הסכם לגבי הפעלת

יחידה כזאת, שתעסוק בפיקוח העליון, בהוצאות מכרזים, בבדיקת העלויות

האמיתיות, בהתאמה בין הביצוע ובין התכנון המפורט ובכל מה שנאמר פה.

קו ירושלים שמופיע כקו פרובלמטי עם מרב הביקורת, כמה ציונים לטובה אפשר
להגיד עליו
א. תכנון הקו חושב כ-110 מיליון שקל. בסופו של דבר הקו עלה פחות או

יותר ב-3-2 מיליון סטייה מהעלות המתוכננת.

ב. לקו הזה לקחנו פיקוח חיצוני. לא לקחנו פיקוח פנימי. ואכן הפיקוח

עבד טוב, וגילה בדרך מה שגילה. חברת "מקורות" בעטה בנו בכל כיוון,

וחולשת נציבות המים, כפי שבאה לכלל ביטוי, היא עסק רציני, וצריך

לתת עליו את הדעת, אבל אפשר לתת עליו את הדעת או דרך הסכם עלויות

שבו הסדר היחסים נקבע בחוק או נקבע על ידי הסכמה ונתן אפשרות

לגייס כוח אדם.
ג. תהליך ביצוע מפעלי מים
בעיה עם התהליך. הבעיה היא שהתהליך הזה

התנוון במהלך השנים כתוצאה מהכובד של הביצוע. אני חושב שאם היינו

הולכים באותו תהליך, (לא אני, אלא קודמי היו הולכים באותו תהליך),

ייתכן ולא היו מקימים אף מפעל מים עד התקופה הזאת. אני אישית,

שעובד יותר משלושים שנה במשק המים, נוכחתי סה"כ בשלוש פגישות של

ועדת תכנון סטטוטורית בעבר במפעלים מאוד גדולים. בגלל דוח

הביקורת, ומאחר שאני צריך להתמודד עם זה דרך שינוי החקיקה, מינה

שר החקלאות בהמלצתי את ועדת התכנון הסטטוטורית, ואנחנו עכשיו

מכינים את נוהל ביצוע מפעלים, שבימים אלו יהיה מוכן. אני מניח

שבעניין הזה מילאנו אחר הבקשה.

היו"ר ד. מגו; בהיעדר תכנית אב רב שנתית תיתקלו תמיד בבעיות

הללו.

ג. צור; מאחר שאני יודע את התהליך של הוועדה, לא יוכל

להגיע לדיון שום פרויקט מבלי שיהיה מתוכנן, מבלי

שתהיה תכנית אזורית, כללית, ארצית ותפיסה אסטרטגית. אנחנו היום מתבססים

על אותה תכנית היסטורית שלא הסתיימה בעבר, לצערי הרב. אני עכשיו, עקב

ההעברה למכרזים והצורך לפרסם את כל מה שאני אומר עכשיו במכרז, התעכבתי

קצת בהזמנה או בהכנה של תכנית האב. אנחנו נמצאים בתוך תוכה של תכנית אב

לאומית למשק המים. הפרק הראשון כבר יצא, כבר היה מכרז. פרקים אחרים

יהיו תכנון אזורי והשילוב בין התכנון האזורי. לא חיכיתי עד שאני אוציא

את העבודה הזאת לפועל. היא יוצאת כבר בימים אלה. הכנתי שלוש חוברות

שבאות לאפשר לי לפעול במדיניות נאותה בתקופה הזאת. יש לי חוברת אחת

שמדברת על ההתפלה, מתי אנחנו אמורים להיכנס להתפלה. יש לי חוברת אחת

לגבי תכנון או חשיבה לגבי התפלה. יש לנו בדיקה, ובבדיקה נאמר באיזה שנה

אני אמור להיכנס וכמה. יש לי עוד כ-3-2 שנים לקבלת ההחלטה. אני לא אכנס

לזה, לפני שאני אגמור את תכנית האב הארצית. אבל רציתי לדעת בהערכות, כי

לא הייתה מדיניות מוסדרות, ולא היו ניירות עבודה מסודרים. ביקשתי

בשלושה נושאים מרכזיים להגיש לי עבודה ותפיסה אסטרטגית. ההתפלה הייתה

אחת העבודות. עבודה אחרת הייתה עבודה הקשורה בסינון המים, כך שבסופו של

דבר הצרכן יקבל את המים על פי הקריטריונים ב-100%. זאת תכנית

גרנדיוזית. היא כבדה וגדולה. הביצוע פותח כמובן בפיילוט, שאנחנו עומדים

לעשות. ותוך שנתיים עד שלוש המפעל אמור לספק כבר מים באיכות הרבה יותר

טובה. זה אמור למעשה לסנן את כל המים העיליים במדינת ישראל.

החוברת השלישית עוסקת במדיניות השבת הקולחים. מדיניות זו הייתה אחת

הבעיות הנפרצות ביותר שהכרתי, כאשר קיבלתי את הניהול של משק המים. לא

הייתה מדיניות ברורה. לא ידעו על מי להטיל את האחריות. לא היה ברור מה

ערך ומה בכלל תפקיד ההשבה. היום אנחנו לא רק מגובשים במדיניות הזאת,



אנחנו כבר פועלים בהתאם למדיניות הזאת, בשיתוף יוצא מן הכלל עם משרד

הפנים. הקמנו יחידה שהיא מינהלת ביוב ארצית, שיש לה זרוע ביצוע, ואותה

בעיה של הוסר ביצוע שהיה בתקציבי משק המים הייתה גם בבעית הביוב, והיו

תקציבי ביוב. זה נוהל על ידי פרויקט הביוב הארצי. בקושי 40 או 50

מיליון שקל הוצאו. היום אפשר לומר - 300 מיליון שקל, אם יינתנו. יש

תכניות בסדר גודל של כ-600 מיליון לשנה.

היו"ר ד. מגו; מה עשיתם בעניין הזה בשטח בשנת 93' ? האם הצינור

הענק בפלמחים ממשיך לשפוך לים את הביוב?

ג. צור; הצינור הענק בפלמחים הוא אותו צינור שהיה.

התכנית של פלמחים הייתה תכנית ל-100 מיליון קוב

מים. אנחנו עכשיו נמצאים בשלב נוסף לעוד 20 מיליון. בחודשים האלה

נקדחים הקידוחים. יושם צינור נוסף, כדי שאפשר יהיה להחדיר את כל

הכמויות, ומדובר רק על עודפים. פה לא היה מדובר בשום מקרה על כמויות

גדולות.

אנחנו נמצאים בתוך שלהי הקדיחה. כ-30 קידוחים כבר יוצאים לביצוע,

ואנחנו מגדילים את קוטר הקיבול של הצינור בחיבור בשדות ההחדרה. הבעיה

היום הייתה בהפקה של המים האלה ובהחדרתם, ולא בקווים המובילים.

היו"ר ד. מגו; כמה כסף השקיעה מדינת ישראל בכך ב-93'י

ג. צור; סדר גודל של כ-100 מיליון שקל מתוך סך הכל

ההוצאות בגין הפיתוח, שהיו בסדר גודל של 330

מיליון שקל. הצרכים הם מיליארד וחצי, כולל הטיפול.
היו"ר ד. מגן
צריך להפסיק לבזבז מים. אז במקום לעשות כאן

תכנית רב שנתית, מפני שאין מספיק כסף, אז לקדם

את התכניות ולהתחיל לאגור את המים האלו.

ג. צור; אני חושב שהמפעלים חייבים להיות מפעלים כלכליים.

זאת אומרת, לא ייתכן שאנחנו נוציא את הכסף.

למפעלים יש גם ייעודים ומטרות ייעודיות כאלה ואחרות. אבל, בדיקה כלכלית

ללא הוצאת הכסף בכל מחיר הייתה מאוד חשובה, והיה חשוב במיוחד לאור אותו

הסכם עלויות, שעליו אני מדבר. כי בהסכם עלויות מפעלים כאלה יעמיסו על

ההון של חברת "מקורות". בסופו של דבר הממשלה תצטרך להחזיר את ההון הזה.

ולכן חשבתי שצריך בהחלט לא לתגבר ולא להשקיע הון מיותר במפעלים עתירי

הון ושהתועלת הכלכלית שלהם מוטלת בספק. ולכן גם לא פעם האוצר עצר אותי.

אבל זאת התפיסה הכלכלית לגבי פיתוח מפעלים, תפיסה שמקובלת עלי עם

ההסתייגות שאמרתי.

אנחנו מודעים לעובדה שללא מידע לא ניתן לעבוד. החיזוק העיקרי שעשיתי

בתקופה האחרונה היה חיזוק מאגר המידע של הנתונים הפיזיים בשטח אותם

אנחנו אוספים, זח נתוני מפלסים, נתוני איכויות, נתונים הידראוליים.

וכתוצאה מהנתונים האלה, שלא היו מסודרים, הצלחתי להפיק השבוע בפעם

הראשונה חוברת על איכות המים, כל מי התהום בארץ, מתוך הנתונים של משק

המים הישראלי, מתוך הנתונים של נציבות המים. זו חוברת שאני עומד להגיש

לוועדת הכלכלה.



אני משאיר את כל החוברות האלה כאן, את חלקן לפחות.
לגבי העברת תכניות מתה"ל
בהסכם ההפרטה של תה"ל אנחנו סיכמנו שאנחנו

ניקח מהם את כל התכניות שיש בתה"ל, כולל תוכנות מחשב, שהיינו קשורים

בפיתוחן, כולל מאגרי מידע על תוכנות מחשב. אנחנו נתקלנו בקושי רב מאוד,

כי גם בתה"ל זה לא היה מונח ככה שאפשר היה להגיד - אני רוצה את המדף

הזה ואת המדף הזה ואת ההוא-. אז סיכמנו שנקבל מתה"ל את עשר השנים

האחרונות ואת כל התכניות האחרות. זה נמצא בשלבי ביצוע, וברגע שתה"ל

תופרט, בחודשים האלה, אני מניח שנוכל להקים אצלנו כבר את מערכת המידע

הזאת לגבי כל תכניות העבר.

אשמח אם הוועדה לביקורת המדינה תעזור לי. אגב אני לא מתנגד לכל ועדת

חקירה. אני חושב שגם לחקור את דו"ח 37 יכול באמת להביא ממצאים, שחשוב

היה לקבל אותם. אני מבקש אם אפשר לסייע בידי על ידי החלטה כזו או אחרת,

לגייס אנשים טובים למערכת. כי זאת נקודה שלא מצאתי לה פתרון עדיין.

אנחנו הזמנו עבודה, ולא תה"ל זכתה. אנחנו עשינו מכרז על יעדי המחקר של

משק המים. מאחר שכשבאתי התברר לי שאנחנו חוקרים ;בכל מיני כיוונים ואין

בהירות בעניין הזה, אז פניתי לגוף חיצוני שיעשה עבודה מקיפה על ידי

המחקר של משק המים. הפרק הראשון של אותה עבודה היה מדיניות משק המים.

הייתה סדנא והייתה עבודת חשיבה של המכון לחיזוי. אתה מצטט מתוך העבודה

המכינה לצורך עבודות המחקר. מהעבודה הזאת יגזרו אחר כך יעדי מחקר. זאת

הייתה הכוונה, ולכן גם איכות המים הופיעה שם בצורה מאוד מאסיבית כדבר

חשוב.

היו"ר ד. מגן; במסגרת עבודת תנועת המלקחיים של הוועדה הזאת אני

כח"כ, פרטית, פניתי בשאילתה ישירה לשר החקלאות.

אני מניח שזה יגיע אליך. תיתן תשובות מפורטות שם, כדי שנדע מה אנחנו

עושים ואיך מתקדמים.

ד. אמנת; יש מספר נקודות.- 1. מצוין בכמה מקומות בדוח,

שהאינטרסים של תה"ל לא עולים בקנה אחד עם

האינטרסים של המדינה. יש כל מיני ורסיות של ניסוח, ונדמה לי שזה דורש

הוכחה. אני בהחלט לא חושב שזה נכון. תה"ל תמיד עובדת לפי האינטרס

הלאומי, האינטרס של משק המים. יש עלינו ביקורת ושיפוט רבים מאוד של

נציבות המים, ומוציאים לנו את המיץ בהרבה מקרים. 2. לגבי העברת החומר,
נקודה להבהרה
בכל מקרה שנגמרת עבודה חומר מועבר בתפוצה רחבה מאוד,

כולל בראש ובראשונה לנציבות המים, שהיא הכתובת שאליה זה נשלח. 3. זה

שהחומר מפוזר במדפים שונים זה על מנת ליצור ספרייה, וזאת פעילות

מבורכת, אבל אי אפשר להבין מזה כאילו שהחומר קודם היה מוכן בתה"ל ולא

באיזושהי צורה חסויה. הוא הועבר תמיד לכל התפוצה של הדברים.

היו"ר ד. מגן; אני רוצה לחזור לפתיחתה של הישיבה ולומר: לצערנו

הרב, הבקיאות שח"כים מגלים בעניין זה נובעת

מלימודם של כמה דוחות של מבקר המדינה לפחות בשבע השנים האחרונות.

הזכרנו כבר את דוח 37, דוח 42 לפי שנתיים, הדוח המיוחד בקיץ 1990, לפני

קצת פחות מארבע שנים, והחזרה האומרת והמודגשת בדוח 44. ההתרעות המדברות

על כך שאין מדיניות מכוונת, אין רשות, אין תכנית אב רב שנתית, זועקות

לשמים. הדברים חמורים יותר, משום שנראה כי הממשלה חשבה שהיא יוצאת ידי

חובה בספטמבר 92/ כאשר הכריזה על הקמתה של הרשות הלאומית לתכנון משק



המים, אבל לא עשתה דבר מעבר להכרזה הזו ולהחלטה בינה לבין עצמה. בעניין

הזה, כפי שאמרתי, אנחנו שמענו את נציב המים, שמענו את נציג תה"ל, ברור

לנו שהפתרון לא נתון רק בידיכם. הוא נתון, לדעתי, בידיו של ראש הממשלה.

אשר על כן, תצא היום פנייה מאיתנו, מהוועדה, לראש הממשלה ותתריע

בעניינים הללו. תתבצע עוד התיעצות כאן במהלך הישיבה, אחרי שניפרד

מהאורחים כדי לחשוב על הדרך המשפטית. נתייעץ עם היועץ המשפטית של

הוועדה ועם היועץ המשפטי של משרד מבקר המדינה לגבי המשך התהליכים, שאני

חושב לנקוט, כדי שתהליך פתרון הבעיה הזו מן השורש ייכנס לאפיק הנכון,

כי הענין הוא בנפשנו. אם לא תיעשה פעולה דחופה בעתיד הקרוב, אנחנו

עלולים למצוא את עצמנו לפני שוקת שבורה. החקלאות במשבר. החקלאות

משתמשת, לצערנו, עדיין במשאב היקר של מים שפירים, כשהכל יודעים שהם

יכולים להשתמש במים מושבים, והמים המושבים הם באיכות גבוהה. אני למדתי

מכל מיני מחקרים שאפשר להשקות כותנה ופרדסים, ואפילו שמעתי הרצאה

המדברת על כך שבהחדרה מתוחכמת עם תכנית רב שנתית אפשר להחדיר מים מחדש

לאקויפר, והם יכולים להיות מיי תהום זכים וצלולים. ולכן כל קוב כזה

שנשפך לים, שלא לדבר על אלה שנשפכים ברחובות בישובים לא מפותחים, זה

קוב מים שחבל עליו. אני רוצה להדגיש את דבריה של מבקרת המדינה, שאומרת,

כי הליכי אישור התכניות למפעלי מים אינם מתנהלים על פי הוראת חוק המים.

תכנון מפעלי מים הוא תהליך מורכב, הכולל קבלת אישורים משבע רשויות

סטטוטוריות ותיאום עם לפחות עשרה גופים אחרים. זה מצב ששום גוף אינו

יכול לנהל בו את זה ולערוך עבודות תיאום עם הדברים הללו, אם החלטת

הממשלה מספטמבר 92' לא תקוים.

נוכח הסכנות האורבות לנו במשק המים, אין מנוס מלפנות פנייה ישירה של

הוועדה לראש הממשלה לאחוז את השור בקרניו ולהפעיל מערכת שיקולים לבדיקת

הנושא ולהכנסתו לעתיד לוועדת חקירה ממלכתית, בדרך שאנחנו נקבע במהלך

הישיבה בדקות הקרובות.

הישיבה ננעלה בשעת13:40

קוד המקור של הנתונים