ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 22/05/1994

סיוע הרשות להפקת סרטי קולנוע -עמ' 904 בדוח מבקר המדינה מס' 44; פיתוח מערכות ממוחשבות ברשות השידור -עמ' 888 בדוח מבקר המדינה מס' 44

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 190

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

שהתקיימה ביום א', יב' בסיוון התשנ"ד, 422.5.199, בשעה 10:00



נפחו;

חברי הוועדה; היו"ר ד. מגן

ד. תיכון

מוזמנים; י. הורביץ, מנכ"ל משרד מבקר המדינה

ב. גייסט, פתפ', משנה למנכ"ל, משרד מבקר

המדינה

א. ליבשיץ, מנהלת ביקורת ראשית, משרד מבקר

המדינה

ר. ברעלי, מנהלת ביקורת ראשית-,-משרד מבקר

המדינה

ד. ארבל, ממונה על אגף, משרד מבקר המדינה

ד. ברנדרייס, סגן ממונה על אגף, משרד מבקר

המדינה

מ. ינון, יו"ר רשות השידור

ע. שכטר, יועץ משפטי, רשות השידור

מ. לוי, סמנכ"ל כספים, רשות השידור

נ. המאירי, מנכ"ל הקרן לעידוד קולנוע ישראלי

איכותי

פ. צדר, משרד הכלכלה והתכנון

א. רומה, משרד הכלכלה והתכנון

מזכיר הוועדה; ב. פרידנר
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

1. פיתוח מערכות ממוחשבות ברשות השידור -

עמ' 888 בדוח מבקר המדינה מס' 44

2. סיוע הרשות להפקת סרטי קולנוע -

עמ' 904 בדוח מבקר המדינה מס' 44



1. פיתוח מערכותת ממוחשבות ברשות השידור -

עמ' 888 בדוח מבקר המדינה מס' 44

היו"ר ד. מגן; בשעה טובה אנחנו פותחים את הדיונים בדוח 44/

והישיבה הראשונה מוקדשת לפיתוח מערכות ממוחשבות

ברשות השידור, הנושא השני של הישיבה יהיה סיוע הרשות להפקות סרטי

קולנוע.

ד. ארבל; יחידת המחשוב ברשות השידור מטפלת במערכות

הממוחשבות שבהנהלת הרשות, ברדיו ובטלוויזה. היא

לא מטפלת במערכות שבמחלקת הגבייה. ביחידה ארבעה עובדים, והם מופקדים על

כל המערכות שמופעלות באמצעות 10 מחשבים מחלקתיים מסוגים שונים, ואליהם

מחוברים כ-350 מסופים. מערכות המידע הממוחשבות ברשות השידור פותחו בלא

מעורבות מספקת של הנהלת הרשות. ההנהלה לא דאגה להקמת ועדת היגוי למחשוב

ולהגדרת יעדים ומעקב אחרי ביצוע תכניות עבודה שנתיות ולשילוב ולמערכות

ממוחשבות שיפעלו ביחידות השונות של הרשות.

ד. תיכוו; אני לא רואה כאן אנשים של- רשות השידור, ואני

מציע להמתין להם, כדי שהעניין יהיה אפקטיבי.

היו"ר ד. מגן; אנחנו נעבוד לפי לוח זמנים שלנו,. וגופים מבוקרים

שיאחרו לישיבות - זה יהיה עניינם.

ד. ארבל; ממצאי הביקורת על פעולות המחשוב מצביעים על

בזבוז כספים לרכישת ציוד ותוכנות שלא נוצלו, על

הכנת סקרים על ידי יועצים חיצוניים, שלא נעשה בהם שימוש, ועל ניהול

בלתי יעיל של המערכות הממוחשבות. רוב הכספים מהתקציב לפיתוח המחשוב

בהנהלת הרשות, ברדיו ובטלוויזיה, נוצלו להקמת תשתיות פיזיות למחשוב

ולתקשורת, לרכישת מחשבים וציוד היקפי. חלק מתקציב הפיתוח יועד להקמת

מערכות מידע, ואולם בתחום הזה היה שיעור ההוצאה למעשה נמוך מן התכנון.

כ-8% מתקציב הפיתוח מ-1990, כ-15% משנת 91/ וכ-10% משנת 92' נוצלו

להקמתן של מערכות מידע ממוחשבות. הרשות לא קבעה נוהלי עבודה מסודרים

לפיתוח מערכות מידע ממוחשבות ולהפעלתן השוטפת, ואף לא אימצה את הנהלים

המקובלים בשירות הציבורי, כמו נוהל מפתח, הנוהל לפיתוח ותחזוקה של

מערכות ממוחשבות, או הוראות תק"מ באשר להבטחת מידע במערכות ממוחשבות.

הנהלת הרשות אף לא הקפידה לעשות בקרה תקציבית על ההוצאות לפיתוח תשתיות

פיזיות או לפיתוח מערכות יישומיות. אופן תקצוב הפרויקטים ורישום

ההוצאות בהנהלת החשבונות של הרשות הקשה על הערכת העלויות של מערכות

שונות ועל השוואת הביצוע לתכנון, כפי שפורט בתכניות העבודה. הביקורת

מצאה למשל כי הרשות שילמה לאחד מספקיה פעמיים סכום של 12,000 דולר +

מע"מ בעד כתיבת גרסה חדשה למערכת לניהול תקציבי של הפקת תכניות

בטלוויזיה, ואף הוציאה שתי הזמנות לאותה עבודה. לדעת משרד מבקר המדינה,

על הרשות לדרוש השבת התשלום הכפול ולחקור את פרטי העניין.

ד. תיכוו; אני רוצה להציג עמדה לאור האירועים בסוף השבוע.

הייתה ביקורת על דוח מבקר המדינה, ונשאלה השאלה

מי מבקר את המבקרת. אז את מבקרת המדינה מבקרת הוועדה לענייני ביקורת

המדינה, כי מסתבר שאנשים חושבים שאין ביקורת על המבקרת.



אני מבקש לקיים דיון דחוף עוד השבוע בבקשה לקבלת חוות דעת בנושא היועץ

המשפטי לממשלה והתייחסותו לדו"ח מבקרת המדינה. מה שקרה בסוף השבוע מביא

את העניין לאבסורד. משפורסס דוח חדש, אנחנו מתבשרים תוך מספר שעות

שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להעביר לבדיקת המשטרה כמה נושאים חשובים

כשלעצמם, שוליים מנקודת ראותי, שפורסמו לפני למעלה משנה בדוח 43. לא

רלוונטי, מאוחר מדי, לא מספיק. אני מניח שהמבקרת פנתה ליועץ המשפטי

לפני שנה, והוא הגיע לטיפול בעניין הזה דווקא ביום פרסום הדוח החדש.

אני חושב שזה נוהג עבודה לקוי. איננו יודעים במשך שנים מהי מסכת היחסים

בין משרד מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. אינני מתייחס לגופו של

עניין, אם הוא רשאי או לא רשאי לפנות לממשלה בבקשה לפתיחה בחקירה. אני

סבור שהדו"ח משמפורסם, תוך כמה ימים צריך היועץ המשפטי לממשלה להתייחס

לכמה וכמה פרקים בו, במיוחד לאותם פרקים שאומרים במפורש שקיים חשש

לטוהר מידות. כל מסכת היחסים שבין הוועדה, היועץ המשפטי לממשלה ומבקרת

המדינה איננו ברור. מעולם לא טיפלה הוועדה בנושא הזה, והגיע הזמן

שאנחנו נעגן את העניין הזה על פי כללים ברורים. לכן אני מבקש ממך שתזמן

לכאן עוד השבוע את היועץ המשפטי לממשלה. זה אבסורד שלאחר דוח כזה

מתעסקים בנושאים של מזכירה מ-87'-88'-89י ו/או בחלוקת דירות מלפני 6-3

שנים. לא שאני מזלזל בעניין הזה, אבל הוועדה הזאת פנתה לפני שנה ליועץ

המשפטי וביקשה ממנו לפתוח בחקירה, להורות למשטרה-לפתוח בחקירה, והוא

פתאום הגיע לעניין הזה כמה שעות לאחר שפורסם. אינני חושד, אבל יש טעם

רע בפי, ואני מבקש לזמן אותו ולהשמיע את ההשגות הללו בפניו. לא ייתכן

שהוא יהיה מורם מעל והביקורת לא תכלול אותו באשר לשיקולי דעתו מבחינת

לוח הזמנים.

היו"ר ד. מגן; אני בהחלט מבין את היזמה. העיתוי כפי שפורסם

מלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה הוא עיתוי תמוה.

חשבתי גם ביני לבין עצמי במהלך השבוע להתייעץ עם מבקרת המדינה אודות

אפשרות לקיים ישיבה על הפעלת סעיף 14-ג בשנים האחרונות, כדי שהוועדה

תוכל לעקוב גם אחר לוח הזמנים של הגורמים המוסמכים ובעיקר של היועץ

. המשפטי לממשלה.

אני מודיע לך, ח"כ תיכון, שבקשתך נרשמה, והעניין פתוח, ולאחר שאתייעץ

עם מבקרת המדינה אנקוט בתיאום איתה את הצעדים הנדרשים, כולל האפשרות

לכנס ישיבה מיוחדת. וחשוב שזה יהיה מהר.

אנחנו נחזור לסעיף המקורי על סדר היום.

ד. ארבל; מאז 1989 השקיעה הרשות כמיליון ש"ח בתשתיות

לתקשורת מחשבים, ואולם השימוש באמצעי התקשורת

שהוקמו היה מועט. לא היה תיאום ולא הועבר מידע בין מרבית המערכות

הממוחשבות הקיימות. בשנת 1991 נכנס מחשב חדש לטלוויזיה, במחיר של

כ-423,000 דולר + מע"מ, אולם הרשות לא נערכה לקליטתו, ולא הובא בחשבון

הזמן הדרוש להכנת חדר המחשב. כתוצאה מכך היה המחשב במחסן במשך כשנתיים.

מאז רכישת המחשב ועד הכנסתו לשירות ירדו המחירים של מחשבים מסוג זה

במידה ניכרת, וכן יצאו לשוק מחשבים בעלי עצמה גדולה, הדורשים פחות מקום

מן המחשב שנרכש, ואינם דורשים תשתית כה יקרה. המחשב החדש נרכש כדי לתת

פתרון לגידול המערכות ולשמש בסיס לפיתוח מערכות חדשות, אולם לא הייתה

תכנית מפורטת ומאושרת לניצול המחשב. יחד עם המחשב האמור נרכשה

לטלוויזיה תוכנה לפיתוח מערכות במחיר של כ-97,000 דולר + מע"מ. הביקורת

העלתה כי לא פותחו המערכות, לא בוצעו מערכות באמצעות הסוכנות האמורה,



פרט למערכת אחת, שעד מועד סיום הביקורת לא הופעלה. המחשב מנוצל במידה

מועטה ביותר. הוא משרת בו זמנית כ-30 משתמשים, אף כי הוא בנוי לשרת

מאות משתמשים בעת ובעונה אחת. שיעור הניצול של המעבד הרציני של המחשב

מגיע ל-100/0 בשעות העומס, שזה השעות לפני "מבט", ולאחוז אחד בשעות

הרגילות. ניצול הזיכרון הפנימי של המחשב מגיע ל-3%- 4%.

בנוסף לביקורת הכללית של המערכות בדקנו מערכת יישומית אחת, זאת המערכת

הפיננסית הממוחשבת שבהנהלת הרשות. ונמצא שהמערכת הפיננסית הממוחשבת

איננה מתפקדת כראוי בייחוד בגלל ליקויים בעבודה השוטפת וחוסר פיקוח על

איכות הנתונים ושלמותם. אפשר להפיק מן המערכת הפיננסית הממוחשבת תועלת

רבה יותר מזו שהופקה עד כה. ובשל כך על הרשות לדאוג שהעובדים ילמדו את

האפשרויות הגלומות במערכת הזאת, וצריך גם להבטיח תחזוקה מסודרת של

המערכת, אגב הקפדה על נהלים מקובלים של מידור והבטחת מידע וכן לפתח

דוחות וניתוחים כספיים לשימוש ההנהלה. במערכת הפיננסית הממוחשבת רשומים

כ-6,000 ספקים בארץ, רק כ-1,500 מהם היו ספקים פעילים. הביקורת העלתה

ליקויים בבדיקת פרטי הספקים בעת קליטתם במערכת. רק ל-20% מכלל הספקים

הרשומים במערכת נרשם אישור תקף על ניהול ספריהם כנדרש על פי קביעת מס

הכנסה בחוק מס ערך מוסף. ברשות אין מנצלים את המערכת הפיננסית הממוחשבת

למעקב אחר התחייבויות הרשות לספקים על פי תנאי התשלום שנקבעו לכל ספק.

המערכת הפיננסית שנרכשה כללה תת-מערכות לניהול רכש, להכנת התקציב

ולניהול המלאי. עד מועד סיום הביקורת לא נעשה בהם כל שימוש, למרות

שתמורתן שולמה. הביקורת העלתה כי אין ברשות תיעוד מספיק על המערכת

הפיננסית ועל התוכנה הבסיסית שבעזרתה היא נכתבה. אנשי יחידת המחשוב לא

קיבלו הדרכה ברמה נאותה על התוכנה הבסיסית ועל הטיפול בתקלות במערכת.

לפיכך יש תלות מלאה של הרשות בשירותיה של לשכת השירות, של ספק התוכנה,

כל אימת שיש תקלה בפעולת המערכת. לעובדי לשכת השירות של ספק התוכנה יש

גישה למערכת הממוחשבת ולכל הנתונים באמצעות קו תקשורת בין מחשב הרשות

לבין מסוף בלשכת השירות של הספק. הם יכולים לבצע כל פעולה, כולל פעולות

כספיות, גם בלי להודיע על כך לרשות. ברשות לא נקבעו נהלים להגדרת

ססמאות הגישה למערכות ממוחשבות ולהחלפתן התקופתית. רוב המשתמשים במערכת

הפיננסית לא החליפו את ססמאות הכניסה שלהם מאז הפעלת המערכת. מקצתם לא

השתמשו בהרשאתם עשרה חודשים ויותר לפני מועד הביקורת, או שלא השתמשו

בססמא כלל.

היו"ר ד. מגו; אנחנו מדברים כאן על אותה תקופה על 423,000

דולר, בערכים ריאליים של היום. זה בערך 3 מיליון

שקל. מר דן ארבל קרא בפנינו איך מזמינים ב-12,000 דולר פעמיים את אותה

הזמנה, משלמים פעמיים לאותו ספק על אותה עבודה. זה סימפטומים ל"בלגן

טוטאלי".

ד. תיכוו; אני הבנתי שבמרוצת הזמן עברו הכפיפויות מהסמנכ"ל '

לכספים למחלקת מינהל כוח אדם; וכאן בפנינו מופיע

מנהל הכספים ולא הממונה על כוח אדם, שהוא אחראי על כל החלק הזה ברשות

השידור. האם זה נכון?

מ. לוי; זה נכון. ממנהל כוח האדם נבצר להופיע, והוא ביקש

שאני אייצג אותו בתחומים שלו. אני יכול גם לייצג

את התחום הכספי, שאני ממונה עליו, כי הביקורת היא גם על המערכת

הפיננסית.



ד. תיכון; מדוע לא בא מנהל המחלקה הרלוונטית?

מ. לוי; נבצר ממנו, כפי שאמרתי. והוא ביקש שאני אייצג

אותו.

ד. תיכוו; גב' ברעלי, אני קראתי את הדו"ח, וקראתי את הדו"ח

לפני שנה. זה אותו דו"ח, אותה ביקורת רק בתחום

אחר, אותה חלוקה, אותן הטבלאות, אותן ההאשמות. זה כל כך גרוע? האס מזה

אנחנו צריכים ללמוד שבכל תחום שייבדק בעצם הניהול ברמה נמוכה ביותר? שם

מדובר על ציוד שקנו לא מנצלים אותו, שזרוק במחסנים, שלא מעניין אף אחד.

באן מדובר על מחשב שקנו אותו, ששמו אותו בצד, שלא מנצלים אותו. יש כאן

טבלה לניצול התקציב. גם בדו"ח 43 הייתה אותה טבלה לגבי תקציב הפיתוח,

אותה טבלה עם אותן המסקנות. זאת אומרת, המבקרת כותבת, והרכבת נוסעת.

מ. ליי; אני אתחיל בדברים הכלליים. אני רק רוצה לציין

שבשנת 93' בוצע סקר בנושא צורכי המחשוב ברשות

השידור. בעקבותיו גם נקבעו יעדי המחשוב של רשות השידור וסדרי עדיפויות

לשנים 94'-98'. במסגרת קביעת סדרי העדיפויות והכנת; הסקר נקבעו ועדות

היגוי גם לרדיו וגם לטלוויזיה, והן פועלות והן מכינות יחד את האפיונים

ואת הצרכים של רשות השידור בעזרתה של חברת מחשבים, חברת תוכנה ויועצים

חיצוניים. היום אנחנו נמצאים במצב שבמהלך שנת 94', כלומר במסגרת

החודשים הקרובים, יפורסם המכרז לתוכנה לניהול תחנות שידור גם ברדיו וגם

בטלוויזיה. אני רוצה לציין שאותו מחשב שנרכש עבור הטלוויזיה ב-423,000

דולר נועד לתת פתרון לכל הפעילויות של הטלוויזיה, החל מהקצאת כוח אדם

וכלה בתכנון תכניות ושיבוץ תכניות בטלוויזיה, על כל המגוונים של תחנת

שידור מודרנית. במסגרת הזאת נעשו גם בדיקות של אנשי המחשבים אצלנו

בתחנות טלוויזיה ברחבי אירופה, ונלמדו גם התוכנות והמצב הקיים היום

בשוק הבינלאומי. כי במדינת ישראל אין עוד תחנת טלוויזיה מסוג זה או

תחנת רדיו שקיים בהן מחשוב בהיקף כזה. לכן למדנו מה שקורה היום בעיקר

באירופה. לומר הממצאים מהביקורים של אנשי המחשבים שלנו ושל היועצים,

אנחנו נמצאים היום במהלך של הכנת החומר למרכז שיפורסם, כפי שאמרתי,

בתוך מספר חודשים. ואז באמת המחשב של הטלוויזיה והמחשב של הרדיו ינוצלו

בהיקף המלא שתוכנן להם. נכון שהיום הוא מנוצל בחלקו. צריך לזכור שלא

יכולה להיות סינקרוניזציה מלאה בין לוח הזמנים של רכישת ציוד והתקנתו

בחדר המחשב של הטלוויזיה לבין פיתוח מערכות תוכנה, שהן צריכות להיות

התוכנה שבאמצעותה מפעילים את המחשב. השימוש ילך ויגבר עם פירסום המכרז

והכנת התוכנות המלאות, גם לרדיו וגם לטלוויזיה. התוכנה עדיין לא נבחרה

ולא נכתבה עבור כל הפעילויות, אלא רק לגבי חלק מהדברים. בהחלט אנחנו

מתכוונים שבמהלך שנת 94' ייבחר גם הזכיין שיכין לנו את התוכנה גם לרדיו

וגם לטלוויזיה וגם לצרכים אחרים של רשות שידור ביחידות מינהל. הוזכר

כאן אי שימוש בנוהל מפתח. את האפיון של הצרכים של הטלוויזיה ושל הרדיו

אנחנו עושים לפי נוהל מפתח שנרכש ברשות השידור לפני מספר חודשים. זה

ההיבט הכללי של הנושא, ואני מוכן להיכנס ליותר פרטים.

היו"ר ד. מגו; יכול להיות שרשות השידור בסוף השבוע זכתה

בחסינות תקשורתית. הדו"ח עליכם לא פורסם בכלי

התקשורת, לא הודפס בעיתונות. אחרי שעברתי על הפרקים הללו חשבתי אולי

לדחות את הדיון ולא לקיים אותו עכשיו ולשלוח הזמנה לאטלנטה ולהזמין את

הקונסול משם, ושייתן כאן תשובות, ואם יצטרכו אנשים להוציא כסף מכיסם



ולשלם על הנזקים שנגרמו לקופת הציבור בהיקפים כה אדירים - גם לעשות

זאת.

זה לא אם אתה נדרש לפרט. אנחנו מבקשים לקבל הסברים מפורטים על כל

האי-סדר המשווע שאנחנו קוראים בפרק הזה.

ד. תיכון; לפני שנה הופעתם, כשדנו בדו"ח שהוא אח תאום של

הדו"ח הזה בתחום אחר. אמרתם לנו, אנחנו חדשים,

משטר חדש, מנגינה חדשה, דברים שקרו לא יקרו. מה שאני שומע זה סיפורים

שאי אפשר להסביר אותם. זה מוסד ממלכתי, שבו מצויים טובי האנשים במדינה

הזאת. ובתחום המחשוב הוא המפגר ביותר מבין משרדי הממשלה. פישוט קנו,

ואנשים מפחדים להתקשר למחשב ולעבוד עליו, או שלא נותנים להם לעבוד על

המחשב. לא יכול להיות שנקנה מחשב, ואחוז הניצול שלו כע בין 3% ל-4%. זה

אומר רק דבר אחד, שברשות השידור לא היה טיפול רציני בכל נושא המחשב. גם

בהנהלת רשות השידור לא טיפלו בנושא הזה כהלכה, ואנחנו מבקשים לדעת מה

בכוונתכם לעשות השנה, כדי שכל המפיקים, כל מי שיוצר יוכל להיעזר במחשב,

כשם שכל מזכירה בכנסת נעזרת במחשב הכנסת.

מ. לוי; - ראשית, אני חולק על כך שהניצול- של המחשב הוא 3%.

היום הניצול הוא כבר יותר גבות. יכול להיות שבעת

שהייתה הביקורת זה היה 3%, אבל הסברתי שמאז התחילו לנצל את המחשב,

והניצול המקסימלי יגיע לידי ביטוי, כאשר כל התוכנה של. מערכות הפיתוח,

המחשוב של הטלוויזיה ושל הרדיו תסתיים ונתחיל לעבוד לפיה. אנחנו לא

התחלנו רק ב-94' להכין את התכניות שלנו. הסקר של צורכי רשות השידור

ואפיון הצרכים הוכן בשנת 93' והסתיים, ובימים אלה כיכינים מכרז לקראת

פרסומו. השלב הנוכחי שאנחנו עומדים בו הוא שלב של לפני פרסום מכרז

ובחירת אותו זכיין שיצטרך לפתח את מערכות התוכנה והיישום שלהן. מובן

שזה לוקח זמן.

אנחנו כנראה נתבסס על תוכנה קיימת שראינו בארצות אירופה. יהיה צורך

להתאים אותה ולתפור לצרכים שלנו. עשו ביקורים בשווייץ, בגרמניה,

בהולנד, באוסטריה ובאנגליה. היה סיור בלפחות 6 תחנות באירופה, ובכל אלה

ניסו לראות מה היא התוכנה המתאימה לתחנות שידור. כנראה שנבסס את זה על

תוכנה קיימת, שאותה צריך יהיה להתאים לצרכים הייחודיים שלנו. זה גם

יחסוך בזמן, כי לא צריך לפתח תוכנה מיוחדת, ויתירו לנו הניסיון של

התחנות עם התוכנה הזאת. זה הכיוון, אבל בחודשים הקרובים ממש אנחנו

יוצאים למכרז, ואני מקווה שמעכשיו זה יחל לנוע במהירות יותר גדולה.

ד. תיכון; האם היו לכם פניות מצד הממשלה או משרד הממשלה לא

לשדר תכנית מסוימת!
מ. ינון
לא שידוע לי.

מ. לוי; אני רוצה לתת תשובה לנקודה של תשלום פעמיים לאחד

מהספקים. אכן בעקבות הביקורת גילינו שהיה ליקוי

ושולם תשלום כפול לאותו ספק עבור שירות שהוא נתן לרשות השדור. נעשתה

דרישה להחזרה, והכסף הוחזר. הספק זאת חברת דיגיטל. אנחנו לא עשינו

בירור מעמיק לגמרי, אבל זה נבע מכך שהייתה הזמנה בתקופה של הממונה

הקודם על מערכת המחשוב, זה היה הסמנכ"ל לכספים שקדם לי. כעבור שנה וחצי

נעשתה עוד הזמנה בשם אחר לאותה עבודה. כנראה שחשבו שזו עבודה שונה. זה



עבודה עבור שירותי הפקה בטלוויזיה,- עבודת תוכנה מסוימת, וזה כבר היה

תחת אחריות של הסמנכ"ל למינהל. זה היה כבר כשעזב הסמנכ"ל הקודם,

והעבירו את האחריות של מחלקת המחשבים לסמנכ"ל למינהל. היה כאן ליקוי.

השמות בהזמנות היו שונים. היה הפרש. של שנה וחצי בין שתי ההזמנות. הסכום

שולם בערך שנה לפני שהוחזר התשלום בפברואר 94'.

י. הורגיץ; ברור לכם מה גרם להוצאת הזמנה חדשה, שנייה,

באותו נושאל מדוע היה צורך, ומי עורר את הצורך

להוציא הזמנה שנייה, לאחר ששולם כבר על אותו נושאי

מ. לוי; זה כנראה מישהו ביחידת המחשב. לא נעשתה בדיקה

מעמיקה מה. הייתה הסיבה ואיך. זה כנראה נפל בין

שתי אחריויות של הסמנכ"ל הקודם, שהעביר את האחריות לסמנכ"ל הנוכחי.

עדיין לא סיימו את הבדיקה מה היה הגורם לכך שיצאה עוד הזמנה על אותו

דבר. אנחנו נבדוק את זה, ונשיב על כך. על כל פנים אנחנו כמובן ביקשנו

את הכסף חזרה, והוא הוחזר. אמנם תחת מחאה, אבל אנחנו התבססנו על

הנתונים, ועד כמה שראינו, זה באמת היה תשלום כפול

ד. תיכוו; אני חוזר לדוח הקודם וקושר אותו לדוח הזה. אני

זוכר את השיחה שלי עם מנכ"ל משרד מבקר המדינה,

כשהראה לי את הטבלאות אז. אני מקבל יותר ויותר את הרושם שהמערכת

הפיננסית שלכם היא מערכת חסויה ולא כל הנתונים ידועים למי שצריך לקבל

החלטות באשר לרשות השידור כולל אנשים אצלכם בצמרת. יכול להיות שישנם

כספים בסכומים די משמעותיים, שידועים רק ל-3-1 אנשים, וכל ההחלטות

שמתקבלות הן בוועדת הכספים של הכנסת, הן בממשלה שמאשרת את תקציב רשות

השידור והן במקום שמאשרים את האגרה, מתקבלות כנראה על סמך נתונים

חלקיים ביותר. האם אני טועה בהערכה שליל כי אני לא מבין איך הנתונים

הללו הם לא נחלת קניינם של המנכ"ל, של היו"ר, של חברי ההנהלה, של מנהלי

המחלקות. כבר אמרה המבקרת בדוח הקודם שכל עניין התקצוב לא מובן איך הוא

מתנהל ברשות השידור, ולא מתאימים את התקציב במרוצת השנה. אנחנו רואים

על פי הטבלה כאן והטבלה לפני שנה, שחלק גדול מהתקציב בכלל לא מנוצל, כי

בעצם לא יודעים על כך. אם אני אומר לך שב-1990 ניצלתם רק 4 0% מן

התקציב, שיועד לפיתוח מחשוב, ב-1989 - 450/0, ב-1991 - 100% אבל יש

סעיפים שהניצול היה 110/0, 440/0, ויש סעיף שהניצול שלו היה 1340/0. המבקרת

אמרה לכם בדו"ח הקודם שאתם לא יכולים להעביר כספים מתקציב לתקציב בלי

לנהל את זה כהלכה, כפי שמתנהל תקציב המדינה, זאת אומרת, לכנס את ועדת

הכספים שלכם ולאשר את ההעברות הללו; ואתם מתעלמים מן העניין הזה. הראיה

לכך היא ששנה לאחר מכן הכל חוזר.

מ. לוי; ראשי רשות השידור, המנכ"ל, היו"ר, חברי ההנהלה,

מקבלים מדי חודש בחודשו דוח ביצוע תקציב מפורט

ומקיימים על זה דיונים. המנכ"ל מוציא- מכתבים על הסעיפים שיש בהם חריגה;

מתקיימות ישיבות, כשיש צורך להעביר מסעיף לסעיף לפי הוראות מבקרת

המדינה, בוועד המנהל, בצורה מסודרת. כך זה קרה בתקופה שאני נמצא, ש,זה

היה אחרי הדוח הקודם. יש ועדת השקעות, שבה יושב המנכ"ל והין"ר וסמנכ"ל

כספים ויועץ חיצוני, ויודעים עד הגרוש האחרון, למיטב ידיעתי, איפה כל

כספי רשות השידור נמצאים. כך שלא ידוע לי למה אתה מתכוון כשאתה אומר

שיש איזה דברים מסתוריים. אני שומע על זה פעם ראשונה. אז למיטב ידיעתי

ומצפוני, אין. שום דבר חסוי ממנכ"ל רשות השידור. הדיון שהיה בוועדת



הביקורת הקודמת על תקציב הפיתוח, לא חיה מעודכן למצב הנוכחי, וכבר בשנת

93', וגם בוודאי 94/ אנחנו ממצים את כל תקציב הפיתוח, עד כמה שאנחנו

מצליחים. אני חושב שגמרנו את שנת 93' בצורה מאוזנת,. ותוך כדי הוצאת כל

תקציב הפיתוח, כך שהדברים האלה אולי היו נכונים לשעתם.

היו"ר ד. מגן; אם לא תהיה בררה ונצטרך להפעיל את סעיף 18-א-א

עד אטלנטה, נעשה את זה. כי הכסף הזה הוא לא

ענייו של פרוטות. לגבי ה-12,000 דולר אני חשדן. אני חושב שמישהו כאן,

ניסה לגנוב כסף. לקנות מחשב שאלן בו צורך וכנראה ללא מכרז ולהניח אותו

שנתיים כאבן שאין לה הופכין, גם זה מעורר חשדות ומחשבות, ואנחנו רוצים

לקבל תשובות.

מ. לוי; לא רק שאין נתונים חסויים בפני ההנהלה, אלא

אנחנו חיברנו את כל מנהלי החטיבות, ממנהלי

החטיבות, ברדין, בטלוויזיה, בגבייה, בכספים, במינהל וכן הלאה, למחשב

המרכזי של המחשב הפיננסי, ויש להם גישה ישירה לכל נתוני התקציב שלהם.

כל אחד בתחום שלו. לכל מנהל מדיה יש גישה ישירה לכל נתוני המדיה.

כלומר, מנהל הטלוויזיה יכול לראות היום את כל התקציב. יעל השולחן שלו, את

כל ביצוע התקציב, כל פעולה ופעולה, כל ספק וכל --נותן שירות. כך גם,

מנהלי החטיבות. זה התחיל בתחילת שנת 94'. כל פעולה שמוקלדת ברגע זה

במחשב הכספים נמצאת כבר על המסך של כל אחד מהרשאים לקבל את הנתונים.

למעשה, אין נתונים חסויים.

כל העברה תקציבית עוברת דרך הוועד המנהל ואישוו-ו, ולכן אנחנו בהחלט

פועלים על פי הנחיות מבקרת המדינה.

הביקורת של ח"כ תיכון היא נכונה למה שהיה לפני חמש שנים. אז היו העברות

תקציביות ללא אישור הוועד המנהל, אלא באישור המנכ"ל בלבד. זה כבר לא

קיים יותר משלוש שנים.

לגבי המערכת הפיננסית, כל התוכנה נרכשה לפני שש שנים. התוכנה החליפה

עבודה ידנית ברשות, כי עד אז לא היה לרשות מחשב, לא הייתה יחידת מחשב

ולא מערכת פיננסית משל עצמה. היינו סמוכים על שירותיה של חברת מל"מ,

שהייתה אז לשכת השירות שלנו, והייתה אז חברה ממשלתית. מאז שש שנים

המערכת הזאת פועלת באופן סדיר ותקין על כל החלקים שאנחנו החלטנו לנצל.

יש תת מערכות שבמודע אנחנו לא מנצלים אותן עד לכניסת המערכת הממוחשבת

בכל רשות השידור, כלומר עד לאחר שכל המערך ברדיו ובטלוויזיה יסוכם.

אנחנו אז נחבר תת מערכות שנרכשו במסגרת התוכנה הכללית הפיננסית, שהיא

חבילה אחת, וננצל אותן גם באותו מועד. בין היתר הוזכר כאן נושא

ההתחייבויות. מערך ההתחייבויות ומערך הרכש יותקנו בהדרגה יחד עם התקנת

התוכנה במחשב של הטלוויזיה ושל הרדיו, כי יש זיקה ביניהם. כלומר, הוצאת

הזמנה ברדיו ובטלוויזיה צריכה להשפיע על מה שקורה במערכת הכספית, ואז

אנחנו נחבר את כל הדברים האלה יחד. זה תוכנן כך מלכתחילה.

החברה שבנתה לנו את המערכת הפיננסית הכינה גרסה חדשה משופרת של המערך

הפיננסי שלנו, ואנחנו עכשיו מקיימים דיונים להתאים את הגרסה החדשה

למערכת שלנו, ואז תהיה לנו אפשרות לקבל מערכת יותר חדשה עם הרבה יותר

אפשרויות, עם פונקציות יותר טובות.



הייתה כאן ביקורת על נושא המידור של המורשים להשתמש במחשב, בעיקר במחשב

הפיננסי. אנחנו, מאז שחיברנו את מנהלי החטיבות ברדיו ובטלוויזיה וכל מי

שמעליהם ישירות למחשב, התקנו במערכת הפיננסית מערך ביטחון חדש נוסף על

המערך הקיים. הוא צריך, עד כמה שאפשר, להבטיח שלא תהיה כניסה של אנשים

לא מורשים, וגם לבטל אוטומטית את ההרשאה של אנשים שלא החליפו ססמא אחרי

תקופה של שלושה חודשים. כלומר יש כאן הבטחה נוספת, שהוכנסה בעקבות

הרחבת המשתמשים במחשב הפיננסי.

י. הורביץ; הייתי רוצה להפנות תשומת לב לאפשרות שנוצרת במצב

הקיים, דווקא מבחינת הנהלה חדשה יחסית, כאשר על

השולחן היא מוצאת מצד אחד דוח או דוחות של מבקר מדינה על ניצול חלקי של

תקציבים, ומן הצד השני היא שומעת ויודעת שגם האוצר או החקיקה של הכנסת

מעבירים חלק מהכספים או מיתרות של כספים מרשות השידור אל אוצר המדינה.

עשוי' להיווצר כאן פיתוי או כוח משיכה שאומר לנצל את התקציבים הקיימים

באופן מלא ושלם, פן תהיה ביקורת שהניצול הוא חלקי, פן יישארו יתרות

שתעבורנה לאוצר המדינה; ואולי מבחינת הנהלת הגוף, רשות השידור או גוף

אתר, עדיף לנצל את הכספים או להביא אותם לידי ביטוי בתוך הגוף פנימה.

אז עלולים להיווצר מצבים, ואינני אומר שזה בדיוק מה שנוצר כאן, שבהם

החלטות מסוימות או רכישות מסוימות או פעילויות- מסוימות נעשות תחת

המחשבה שיותר טוב לעשות אותן מאשר שהכספים האלה יהיו תקציב בלתי מנוצל,

יכולים להעלות רעיונות. עלול להיות, עשוי להיות, אני לא מצביע כאן על

קשר סיבתי ישיר, שציוד מסוים שקונים אותו, מחשב מסוים שקונים אותו,

הקדמת רכישת ציוד, רכישת ציוד שהצורך בו הוא חלקי, הם תחת המחשבה או

תחת כוח המשיכה שיותר טוב להראות ניצול. לכן, אני לא מתפעל ממצבים שבהם

התשובה לביקורת על ניצול חלקי של תקציב היא, אבל על 93' הוצאנו את הכל.

כי עדיין מבחינת ביקורת או אפילו מבחינת ניהול לפני ביקורת הוצאנו את

הכל למטרות, לתכליות הראויות, לדברים שהם דרושים. לא הוצאנו את הכל

בשביל להראות יתרה אפס, פן מישהו בשער יקח את הכסף למטרה אחרת או יצביע

על ליקוי בעצם הניצול החלקי של התקציב בדרך אחרת. המצב הזה גם עלול

להוביל, אינני אומר שרק המצב הזה, להשקעות, בין בבנייה, בין במשרדים,

בין בדברים אחרים, לטווח רחוק. הוא עלול לשמש כוח משיכה או פיתוי למצב

שבו תינתן התשובה ליתרות או לניצול תקציבים מהכוח הזה. יכול להיות

שהאלטרנטיבה היא מעבר להחלטה שבאותו גוף. יכול להיות שהשאלה היא האם

המקורות שעומדים לרשות אותו גוף (ואינני מדבר רק על רשות השידור) הם

אולי אפילו גדולים מדי. ייתכן שהניצול של המקורות יכול להיות בדרך

מושכלת א', ב' או ג'. כולנו יודעים שהמקורות הם האגרה או אחרים. האם

אנחנו לא נמצאים במצב שבו יש משיכה גדולה מדי לנצל אותם גם לתכליות

שהניצול שלהן הוא לא טוב ביותר?! זה חומר למחשבה.

ד. תיכוו; כדי לחזק את דברי מנכ"ל משרד מבקר המדינה אני

מציב סימן קריאה. אני חושב, שכשלקחנו מכם את

ה-75 מיליון שקל כעודף, אתם אימצתם לעצמכם ססמא או החלטה שדבר כזה לא

יקרה בעתיד. ולכן אתם מראים כל הזמן שהניצול של סעיפי התקציב הוא

מקסימלי, ואתם מקבלים כתוצאה מן המדיניות הזאת החלטה שגויה. וההחלטות

השגויות העיקריות באו לכלל ביטוי ברכישת בית רשות השידור, שהוא כנראה

בור ללא תחתית, וכולנו נצטער על ההחלטות הללו. ומה שמוביל אתכם זה שיש

לכם הכנסות ענקיות, שבמשך שנים לא ידענו על קיומן. יכול להיות שהיום

אנחנו יודעים, אבל כתוצאה מהעניין הזה מתקבלות החלטות שגויות, ואחת מהן

היא הקמת בית רשות השידור במתחם שערי-צדק לשעבר.



מ. ינון; אני בהחלט לוקח לתשומת לב את הערת הביקורת, אבל

יש לנו ראיה לסתור. רק בשבוע האחרון קיבלנו

החלטה מאוד לא פופולרית. החלטנו לא להתייצב למכרז התאחדות לכדורגל,

שהיה משעבד את רשות השידור לשלוש שנים בסכומי עתק, לפי הבנתנו. ואם

היינו נוקטים בשיטה שאנחנו חשודים בה היינו צריכים לנהוג בדיוק הפוך.

במקום שיקחו לנו את הכסף, היינו יכולים להתחייב לטווח רחוק של שלוש

שנים להעביר את הכסף שלנו להתאחדות לכדורגל, את הכסף של משלם האגרה.

היינו זקוקים לקצת אומץ או נחישות להחליט ככה.

ח"כ דן תיכון, אנחנו חוזרים ואומרים למי שמוכן לשמוע, שכל הכספים האלה

הם לא מאגרת רשות השידור ולא מהתקציב ולהפך. משרד האוצר התנה שזה לא

יהיה מהתקציב השוטף של רשות השידור, אלא ממכירת נכסי רשות השידור

בירושלים. נצטרך לבוא עם כל התכנית הפיננסית גם לוועדת הכספים של

הכנסת, שבה אתה חבר, ותוכל לבקר את זה.



2, סיוע הרשות להפקת סרטי קולנוע -

עמ' 904 בדוח מבקר המדינה מס' 44

היו"ר ד. מגו; אנחנו עוברים לסעיף השני: סיוע הרשות להפקת סרטי

קולנוע. מדובר כאן על שישה מענקים של 100,000

דולר כל אחד, שנמסרו ככל הנראה במתכונת של גמ''חים. מייד נקבל הסברים.

ר. ברעלי; המסגרת; יש ברשות השידור ועדה מיוחדת שעוסקת

בזה, שנקראת ועדת הקופרודוקציות. והתפקיד שלה

הוא לאשר סרטי קולנוע שהוגשו לה במטרה לסייע סיוע כספי להפקתם. היא גם

קובעת סכום מסוים. לוועדה יש נוהל שנקרא: הצעה להסדר הפקת רפרודוקציות

בקולנוע הישראלי. הנוהל הזה היה קיים מ-1990 עד ינואר 1994, והיה מאוד

לא מעודכן, היה מאוד חסר, לקוי. בעקבות הביקורת הם עיבדו אותו ושיפרו

אותו והעבירו את הנוהל בוועד המנהל, והנושא הזה סודר.

סכומים שבדרך כלל הוועדה מאשרת הם בין 50 ל-1,000 דולר. היא אישרה מעל

ל-100,000 דולר, היא הגיעה עד 135,000 דולר. ובתקופה הזו נחתמו 20

הסכמים עם מפיקים. סה"כ היא אישרה 33 הסכמים, אבל רק 20 הסכמים נחתמו.

אנחנו בדקנו מתוך 20 ההסכמים 17 הסכמים שנחתמו. בבדיקת 17 ההסכמים האלה

נמצאו כמה ליקויים. חברי הוועדה שדנו באישור של התסריטים להפקתם לא

קיבלו מידע שוטף על ההסכמים שנחתמו, על התשלומים ועל החובות. זה נוגע

לנקודה שהעלית בקשר לזרימת המידע בנושא של הכספים. לכן, למעשה, הוועדה

לא ידעה במהלך השנה מהו תקציב העומד לרשותה ומה היקף ההתחייבויות

הקודמות של הרשות על סרטים שהפקתם טרם הסתיימה. כמו כן, הוועדה מאשרת

את הסרטים וקובעת את סכום הסיוע להפקתם בלי שהוגש לה תקציב ההפקה כנדרש

בנוהל. חוץ מהרשות ישנה הקרן לעידוד קולנוע ישראלי.

נ. המאירי; הקרן לעידוד קולנוע ישראלי היא עמותה עצמאית.

הקים אותה משרד החינוך והתרבות עוד בשנת 1979.

במשרד התעשייה והמסחר יש היחידה שנקראת "מרכז הסרט הישראלי", שעומד

בראשה הממונה על עידוד הסרט הישראלי, והם עוסקים בטווח כל תעשיית

הקולנוע הרחב. הם מקצים לנו סכום מסוים לתפקיד הספציפי שלנו. הם המממן

הקטן, והמממן הגדול שלנו הוא משרד החינוך והתרבות, היום משרד המדע.

ר. ברעלי; הרשות והקרן הנ"ל הם שני הגופים הציבוריים

העיקריים שתומכים תמיכה כספית. לפי הנוהל של

הרשות, בתקופה שאני בדקתי, הם היו צריכים שניהם להגיע עד 50% מבחינת

גובה התמיכה מתקציב ההפקה, ונמצאו מקרים שזה היה הרבה מעל ה-50%. זה

נבע בעיקר מחוסר מידע לגבי הסכומים שהקרן משקיעה. הרשות רצה קדימה לפי

הסכומים שהיא החליטה. חוסר התיאום הזה גרם לשיעורים הרבה יותר גבוהים

מאשר 50% מהתקציב. הם גם" הודיעו לנו שהקשר ביניהם הוא הרבה יותר הדוק,

ויש יותר תיאום ביניהם לגבי כללים, לגבי גובה תקציבים וכדומה. זה הכל

בעקבות הביקורת.

לגבי ההסכמים, ברוב ההסכמים נקבע כי הרשות תשלם למפיק את סכומי

השתתפותה בהפקת הסרטים בשלושה שלבים לפי התקדמות שלבי ההפקה ולאחר

המידע. בתנאים מסוימים נמצא כי הרשות שילמה לחמישה מפיקים, אף כי לא

עמדו בתנאים שנקבעו בהסכמים לתשלומים אלה. למרבית המפיקים שולם התשלום

האחרון, אף על פי שלא המציאו מאזן כספי של ההפקה כנדרש בהסכם. בהסכמים

נקבעו שיעורי התקבולים, שתקבל הרשות מהמפיקים, על פי החלק היחסי בתקציב



ההפקה. הבדיקה העלתה כי הרשות לא דייקה בחישובה. עד סוף דצמבר 92'

הרשות גם לא עשתה כל פעולה לגביית התגמולים המגיעים לה על פי ההסכמים.

אבל מסוף דצמבר היא כן התחילה לעשות זאת. אני הגעתי לסכום . של 86,000

שקל, שקיבלתם מ-4-3 סרטים ביחד.

הרשות לא פעלה מספיק כדי לקבל מהמפיקים דוחות כספים ודיווחים שונים

הנדרשים בהסכמים ובמועדים שנקבעו. מרבית המפיקים שהמציאו דוחות אלו

(במועד ובמועד מאוחר מהנדרש) לא כללו בהם את הפרטים הנדרשים בהסכמים,

ודוחות כספיים לא אושרו בידי רואה חשבון.

רק בראשית שנת 1993 הופקדו שניים מעובדי הרשות לטפל בדרישה ובדיקה של

הדוחות הכספיים על ההפקות ועל הפצת הסרטים. מהתיעוד עולה כי העובדים

מתקשים לבדוק את. הדוחות, הן מפני שבדיקת דוחות כספיים של הפקת סרטי

קולנוע היא מורכבת, וראוי שתיבדק בידי רואה חשבון ואיש מקצוע בתחום

הפקת סרטי קולנוע, והן מפני שהרשות לא הגדירה לגבי דוחות ההפקה את סוגי

ההוצאה שהיא מכירה בהם לעניין זה. מאז הוקמה החליטה הוועדה כמה החלטות

עקרוניות, מקצתן שונות מכללי הנוהל, מקצתן מהוות,תוספת לכללים. מן

הראוי לעדכן את הנוהל.

מ. ינון; אני יו"ר ועדת הקופרודוקציות, אז אני לוקח על

עצמי את האחריות למה שקרה בוועדה הזאת בתקופה

האחרונה, מאז שאני יושב בראשה. מרכזת את הוועדה הזאת גב' רות נסים.

חברים בוועדה מנכ"ל רשות השידור, מנהל התכניות בטלוויזיה, סמנכי'ל

כספים, היועץ המשפטי, ויו"ר ועדת הדרמה של רשות השידור, גב' אהובה

מירון. אני לא רוצה לחזור על עצמי, אבל רוב הביקורת היא לא מהתקופה

שלי. בעקבות כניסתי לנושא ערכנו כמה שינויים, שגם צוינו כאן על ידי

המבקרת. אבל אני רוצה להגיד בכלל שהבעיה של הקולנוע הישראלי היא לא

חיסרון כזה או אחר לביצוע החוזה, אלא שהסרטים רובם יוצאים "דפוקים" ולא

מצליחים לעניין את הציבור הרחב. ומי ש"הכריח" את רשות השידור להיכנס

לכל העניין זה ועדת הכספים של הכנסת, שחייבה אותנו בהחלטת ועדה מתוך

מגמה חיובית לעודד את הפקת הקולנוע הישראלי וכדי לשלב כוחות יחד עם

העמותה של עידוד סרטי קולנוע איכותיים. אנחנו עוסקים בזה משנת 90'.

כמובן שעד שנכנסנו לעניין בצורה מסודרת, אז הדברים בתקופה הראשונה לא

היו כל כך מסודרים. כשנכנסתי פעלנו לפי תקנון, שהיה ברור לנו שהוא אושר

ואפילו הופיע באיזה סדר יום של הוועד המנהל הקודם, וכתגלית של המבקרת,

של גב' ברעלי, התברר שהוא בכלל לא אושר במוסדות רשות השידור. כאשר זה

התברר כתוצאה מהביקורת, אנחנו מייד התקנו את התקנון לפי המציאות

שהתקדמה בינתיים, והשארנו אותו, בוועד המנהל, כמו שהיה דרוש, ואנחנו

פועלים על פיו. גם שינינו בעקבות פניות של מפיקים וגם לפי המלצת הקרן,

ששינתה גם היא את סדרי התקציב שלה. אנחנו הסכמנו שיהיה אפשר להשקיע

השקעה ציבורית, %70 מסרט ולא רק 50%, שעל זה חלק מהביקורת, כיוון

שהתברר שבמדינת ישראל, כנראה בגלל התוצאות העסקיות של הסרטים, אין

משקיעים פרטיים, וגם מקלטי המס כנראה. לא מספקים את המשקיעים הפרטיים.

לכן, בעצם, ללא השקעה ציבורית של הקלן ורשות השידור אין תעשיית קולנוע

ישראלית, חוץ ממקרים בודדים. כך שהביקורת היא אולי שהקדמנו את הביצוע

לשינוי התקנון מבחינת ה-0/ט50 -70%. אנר1נו גם לא רדפנו כל כך, שוב,

בקדנציה הקודמת, את המפיקים הפרטיים בקשר לדו"חות, כיוון שהיה ידוע שכל

הסרטים ממילא הפסידו כסף, ולא הייתה כאן בעיה שהיה מגיע לרשות השידור

כסף. באופן פורמלי בחוזה יש לנו הסכם שאנחנו צריכים לקבל איזשהו אחוז,

לא בדיוק האחוז שאנחנו משקיעים, אבל איזשהו אחוז, אחרי המשקיעים



הפרטיים כדי לעודד את העניין. אבל, באמת, אנחנו, כמו שציינה הביקורת,

מאיזשהו שלב, בסוף 92', בתחילת תקופתי בוועדה הזאת, פנינו באופן רשמי

ומסודר לכל מפיק שטרם העביר לנו את כל הדו"חות המסודרים מאושרים על ידי

רואה חשבון, וקבענו כלל שאנחנו לא נדון בהצעות חדשות של מפיקים שטרם

העבירו לנו את כל הדוחות המסודרים על פי החוזה. ואכן, כתוצאה מהפנייה

הזאת התחילו לזרום פה ושם כמה עשרות אלפי שקלים מסרטים בודדים שהצליחו,

כמו "שורו", "זוהר", "החיים על פי אגפא", שלושה-ארבעה סרטים מכל מכלול

עשרות הסרטים האלה שיש להם איזושהי הכנסה, שזה מגיע לשלב שהם יכולים

להעביר על פי החוזה לרשות השידור כמה אלפי שקלים מכל סרט.

אנחנו עושים .את העניין הזה מצד אחד כמצוות ועדת הכספים, אבל באופן

אמיתי אנחנו גם מעוניינים להעשיר את המסך שלנו על ידי סרטים ישראלים,

על אף שהם, לצערנו, ברמה נמוכה יותר מסרטים קנויים מארצות אחרות. מתברר

לפי הסקרים שלנו, שהציבור בכל זאת מעדיף סרט ישראלי, כמו למשל סקר

שעשינו בערב יום העצמאות, היה הסרט הישראלי - "סיפורי תל אביב" בערוץ

1, ובערוץ 2 היה סרט זר ברמה בינלאומית גבוהה; ובאופן בולט הצפייה בסרט

הישראלי הייתה גבוהה יותר. כך שבכל אופן יש עניין לציבור בסרטים

הישראלים, ואנחנו מעוניינים להמשיך בעניין הזה, למרות שהתחלנו אותו

כחלק מלחץ שעשו המפיקים באמצעות ועדת הכספים של הכנסת. אנחנו בהחלט

רואים בזה חיוב, רק חבל שאין להם הצלתה כלכלית.

אנחנו גם לאחרונה הגשנו נגד אחד המפיקים תביעה לבית משפט, על כך שהוא

לא נתן לנו את כל הדוחות. ידוע לנו שמגיע לנו משם כסף מסוים. זה דבר

שלא רצינו לעשות אותו, וקיבלנו על הראש בצדק מהביקורת, כי כל המפיקים

האלה זה ציבור מאוד קטן, שהם אלה שעוסקים בנושא. כולם כל הזמן עסוקים

בלצאת מההפסדים של הסרט הקודם, ולא אנחנו רוצים להיות הגורם שיגרום

לפשיטות רגל או לרוץ איתם לבתי משפט. אבל בכל אופן, מדובר כאן במישהו

שמתעתע בנו כבר תקופה ארוכה מדי. זה מקרה ראשון שהחלטנו בו לממש את

החוזה בבית משפט (מדובר על הסרט - "סיפורי תל אביב").

היו"ר ד. מגן; בדוח כתוב מצד אחד שהרשות לא עמדה לקבל את

הסיכומים הכספיים, ובשורה אחרת כתוב "לא פעלה

לגבות את התגמולים שמגיעים לה". אז זה לא מקרה אחד.

מ. ינון; לפני שעשינו שינויים בחוזים ובכללים, כשאני

נכנסתי לתפקיד, רשות השידור נחשבה כמשקיע רגיל,

כאילו שיש משקיע פרטי ויש גם רשות השידור, ולכן כשהטלוויזיה החליטה

להקרין סרט מהסרטים האלה, היא הייתה משלמת סכום נוסף מעבר להשקעה,

כאילו שהיא גורם שלא קשור להשקעה: ההשקעה לחוד, וההקרנה בטלוויזיה

לחוד. כשאני באתי, זה נראה לי לא סביר, מה שגם הביקורת קבעה, ומייד

שינינו את ההסכם הזה, שכלל סעיף שההשקעה כוללת לפחות את ההקרנה, כדי

שלא נצטרך לחכות לתמלוגים, אלא זה תמלוג ראשון משמעותי. הייתה לזה

התנגדות גדולה של המפיקים, כי ודאי שזה הוריד מהם סכום שקודם היו

מקבלים אותו. והם טענו שכל המשקיעים הפרטיים בהמוניהם מתנגדים. אבל

עמדנו בלחצים האלה, ועמדנו על כך שמי שרוצה את השתתפותנו צריך לכלול את

הזכות שלנו להקרין את זה בטלוויזיה, במיוחד מאחר שיש לנו תחרות עם

הערוץ השני. לא מתקבל על הדעת שאנחנו נשקיע בסרט, ובסוף הוא יוקרן

בערוץ השני, כי הם יבואו וישלמו כמה שקלים יותר מאיתנו, נוסח הכדורגל

עכשיו. אלה דברים שהתפתחו במישורים שונים, ויכולים להתפתח גם במישור של

הסרטים.



אנחנו משתתפים בכ-12-10 סרטים מתוך כ-15 סרטים, שנעשים במשך שנה

בישראל. את רוב הדברים אנחנו עושים בשיתוף עם הקרן, אם כי מפעם לפעם הם

הלכו אחרינו, כמו באיזה מקרה בולט, הסרט "זוהר", שהוא הסרט היחיד

שהצליח השנה גם מבחינה כספית, אני חושב. ורק לאחרונה קיבלנו כמה עשרות

אלפי שקלים ועוד מנסים להפיץ אותו בקלטות וידאו וכדומה.

בהחלט בעקבות הביקורת עשינו כמה שינויים בנוהלים שלנו כדי להקפיד.

אנחנו הגברנו את שיתוף הפעולה. האמת היא שחלק מהדברים היו גם לפני

הביקורת, אבל הם לא היו ממוסמכים. ועכשיו הכל כתוב, ואני מקווה שהדברים

לא יחזרו על עצמם בדוחות הבאים.

ר. ברעלי; בקשר לנושא של חלק מהתשלום עבור ההקרנה, זכויות

ההקרנה בתוך התמיכה. למיטב זיכרוני, הדבר שהפריע

לי זה שבהסכם שחותמים עם המפיקים הדברים לא נאמרים מפורשות. כלומר,

ייאמר מפורש שסכום התמיכה כולל בתוכו של זכויות הרכישה.
מ. ינון
הייתה מחלוקת בין רינה ברעלי לביני לגבי פירוש

סעיף מסוים בהסכם החדש. אבל עובדה היא שבפועל

מאז שההסכם החדש נוסח לדעתנו, כל הסרטים כוללים את העניין הזה.

והמפיקים - עובדה היא שהם נלחמו נגד השינוי הזה, כלומר הם הבינו אחרת

מרינה ברעלי את ההסכם, והם ראו בכך שינוי משמעותי, שגרם להם נזק של בין

10,000 ל-15,000 דולר, כיוון שקודם היינו משלמים את הסכומים הנוספים

האלה להקרנת סרט ישראלי בטלוויזיה. כך שאני חושב שהבעיה הזאת נפתרה,

אבל אם הביקורת עומדת על כך, אנחנו יכולים לשפר את הסעיף הזה. זה דבר

טכני בעיקרו, ואין לנו שום סיבה לסרב לכך מעבר לוויכוח האקדמי. אנחנו

יכולים לתקן את הסעיף הזה, כך שיהיה ברור.

ד. תיכון; ראשית זה טוב שהקמתם את המוסד הזה. אבל אני שואל
שאלה עקרונית
למה צריך שני מוסדות לעידוד הסרט

הישראלי? זה ממשלה אחת, זה כספים פחות או יותר מאותם מקורות, אחד זה

כספי תקציב ואחד זה כספי אגרה, סרט שהוא טוב הוא טוב גם במשרד התעשייה

והמסחר וגם ברשות השידור. מדוע לא לאחד את כל הקומפלקס הזה! אתם תכניסו

את התנאים שלכם, באשר ליכולת שלכם להשתמש בחומרים הללו לאחר מכן בערוץ

שלכם. מדוע צריך שני גופים, שהם לכאורה אותם הגופים! מדוע לא לאחד את

שני המוסדות האלה ולהקים גוף אחד!

מ. ינון; אני מקבל את ההערה הזאת, וזה ראוי לבדיקה, ואין

פה התנגדות עקרונית. אבל אני חושב שיש איזה הבדל

בין המטרות והעקרונות של הקרן לבינינו מבחינה זאת, שאצלנו העידוד של

הסרט הישראלי הוא תנאי חשוב, אבל לא בלעדי. התנאי החשוב יותר אצלנו הוא

שזה יהיה סרט שראוי יהיה להקרין אותו בכל בית בישראל. והיו לנו דוגמאות

שאנחנו חשבנו שהסרטים, עם כל הכבוד להם, כל איכותם האמנותית, או כל

מיני שיקולים אחרים של עידוד יוצר זה או אחר, ספק אם אנחנו, כגוף

ציבורי ממלכתי, מוכנים להקרין אותם לכלל עם ישראל בשעת צפייה שכל משלם

אגרה, בין אס הוא צעיר או מבוגר, יצפה בהם. אני לא רוצה להביא דוגמאות,

אבל היו לנו דוגמאות של סרטים, שאנחנו סירבנו. הייתה לנו דוגמא של סרט

שנכנסנו לתוכו ויצאנו ממנו, אחרי שראינו את העריכה הראשונית שלו. ראינו

שאנחנו לא נהיה מוכנים להקרין אותו לעם ישראל מטעמינו. להם יש שיקולים

אמנותיים, שכבודם במקומו מונח. אנחנו לא מתנגדים לשיקולים האלו, אבל הם

לא מחייבים אותנו לשדר דברים כאלה לעם ישראל. אז אנחנו לא רוצים לעשות



צנזורה על סרטים, אבל אנחנו לא חייבים להשקיע בסרטים שלא נראים לנו.

אני לא שולל בדיקת הרעיון הזה מעבר למה שאנחנו עושים היום.
נ. המאירי
זה לא רעיון טוב לאחד. דווקא האופציות שקיימות

למפיק סרטים לנסות ולשכנע בכדאיות בהשקעה שלו,

בערוץ השני, בערוץ הראשון, בקרן, כל אחד כיחידה נפרדת, גורמות ליותר

פלורליזם. ואילו כל המשאבים היו מרוכזים, אז היה יוצא שהפקה אחת מקבלת

הכל או לא כלום.

ד. תיכוו; לא, זו לא ההצעה. את יכולה לשבת באותה קרן ולומר

"אנחנו לא משתתפים בהפקה הזו מטעמים אלה",

ומישהו אחר כן משתתף.

מ. ינון; אני רוצה לתת שתי דוגמאות על שני סרטים שרשות

השידור הייתה הראשונה שהחליטה עליהם, ולקרן היו

סיבות, אולי נכונות, לא להחליט, אבל בכל זאת היא הצטרפה. למשל: היה סרט

שנקרא "מנת-יתר", שיזמו אותו מפיקים פרטיים, שעוסק במלחמה בסמים. באה

הקרן ואמרה - הסרט הזה הוא יותר מדי הסברתי או.חינוכי. אנחנו עוסקים

בסרטי איכות עלילתיים, אמנותיים. רשות השידור רצתה להשתתף במלחמה

בסמים. זה חלק מתפקידינו, ואנחנו כן רוצים להשתתף בסרט הזה. אז אנחנו

היינו הראשונים שנתנו, ונדמה לי שהקרן נכנסה לזה אחרי שהסרט היה גמור,

והיה נראה לה שגם אמנותית הוא עומד בקריטריונים. מלכתחילה היא לא רצתה

להצטרף למסע הסברה כזה, שאנחנו בהחלט רוצים להצטרף אליו.

דוגמא שנייה הייתה הסרט "זוהר". ביום שבאו והציעו לי את הסרט הזה,

אמרתי שיש לנו עכשיו מדיניות של הרחבת הפעילות שלנו במסגרת הזמר

המזרחי, וזה גם מתח,בר עם נושא הסמים. אז אנחנו מייד אמרנו כן. כלומר,

ראינו בזה נושא חינוכי הסברתי, ונראה לנו לגיטימי לשתף בזה את משלמי

האגרה ולהראות להם את זה. הקרן - יש לה שיקולים אחרים,

היו"ר ד. מגו; אני מבקש לסכם. אין ספק שבעידן של מיכה ינון

כיו"ר ומרדכי קירשנבאום כמנכ"ל, הרשות מנסה

להחדיר סדר בעבודתה, לחסוך בכספי הציבור ולייעל את המערכת. ואנחנו

מעניקים לכם אשראי שהרשות תהיה רשות מתוקנת ככל האפשר.

אני רוצה להתייחס לסעיף בי של סדר היום: מדובר כאן על 1,840,000 שקל

שחולקו בשלוש השנים האחרונות. גם עם כל ההקשבה וכל עומק הדיון אני

עדיין לא יודע איך הכספים האלה חולקו. אני מבקש בזמן סביר להעביר

לוועדה רשימה מפורטת, לרבות המשך הטיפול שלכם בתביעות, לקבל דינים

וחשבונות מהמפיקים ותביעות משפטיות, שכפי שדיווחת נאלצתם להגיש.

לגבי סעיף א', אני ציפיתי שרשות השידור תהיה מספיק הוגנת כדי, אם לא

להבליג, לפחות לאזכר את הביקורת בדו"ח 44 על עצמה, בכלים שיש לה. הערוץ

השני לא הזכיר זאת, והעיתונות הכתובה לא הזכירה זאת. זהו דוח

שערורייתי. אלה ממצאים שמצביעים על רשות לא מסודרת, ממצאים שמעלים

חשדות לביצוע מעשים לא כשרים, שדורשים את הטיפול הקשור בכל מקום שיש בו

חשדות למעשים פליליים. לשלם פעמיים לאותו ספק, והמשלם לא מרגיש שהוא

משלם, והספק לא מרגיש שהוא מקבל ולא מחזיר, וכאשר מבקר המדינה עולה על

זה מייד מחזירים, לא מנסים לבדוק כמה ההשבה המיידית מעוררת חשדות -

אנחנו לא יכולים לעבור על זה לסדר היום, גם אם מדובר "רק" ב-12,000



דולר, מול אותם 430,000 דולר שעלה המחשב ב-91'. ושוב אני רוצה לדבר על

מושגים נכונים. ללכת ולהוציא מהקופה הציבורית 2.5 מיליון שקל, להזמין,

כשהמזמינים יודעים שהם לא צריכים... אני מנסה לדמיין מה הייתה התמונה

כשהגיע הספק, וחיפשו איפה להניח אותו, וחיפשו איזשהו חדר, ושנתיים לא

משתמשים, והמחירים בינתיים יורדים, ואחר כך מנסים לאנוס את המערכת,

להתאים את עצמה לעבד שיטות מיושנות, משום שהמחשב מיושן וללא שיטות

מחודשות, ובוודאי יש סיבות שאנחנו לא יודעים.

אנחנו מבקשים לקבל עד 30 ביוני הסברים מפורטים, אחרי שבדקתם את העניין

לעומקו לגבי פיתוח מערכות ממוחשבות ברשות השידור. זאת אומרת, מיצוי כל

הלקחים. ואם במסגרת הלקחים צריך גם נקיטת צעדים משמעתיים, משטרתיים,

משפטיים, צריך לעשות זאת. ואם הדוח הזה הכתוב שאמור להגיע אלינו עד

ה-30 ביוני, אני מעריך אחרי שתערכו דיון בנושא הזה בוועד המנהל, ואולי

יש צורך במליאת רשות השידור, אם הוא לא יניח את דעתנו, יכול להיות שאתם

תגרמו לכך שסעיף 18-א-א של הוועדה לענייני ביקורת המדינה יופעל לראשונה

כלפי מנכ"ל רשות השידור בעבר, אריה מקל, והוא יקבל זימון שיחייב אותו

לבוא הנה ולתת את התשובות. אני מקווה שאתם תמצאו. את הדרך לחסוך את

הזימון הזה.

עד 31 ביולי אתם חייבים לנו תשובות אחרות על דוח 43.

הישיבה ננעלה בשעת 11:40

קוד המקור של הנתונים