ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 10/05/1994

תלונות מס' 10 ו-11 בדו"ח מס' 21 של נציב תלונות הציבור: 10. פסילת בחינה עקב חשד לפגיעה בטוהר הבחינות;11. פסילה של בחינה מבחינות הבגרות; תלונות מס' 8 ו-9 בדו"ח מס' 21 של נציב תלונות הציבור: 8. פגמים במיכרז למשרת מנהל בית-ספר;9. אי-תקינות בהליך לבחירת מועמד למשרת ניהול

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 185

מישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה

יום שלישי. כ"ט באייר התשנ"ד. (10 במאי 1994). שעה 00;10

נכחו; חברי הוועדה; דוד מגן - היו"ר

מוזמנים; מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת

אביגדור רביד - מנכ"ל נציבות תלונות הציבור

מירלה במברגר - עוזרת בכירה לנציב תלונות הציבור

עו"ד יונה ספיר - עוזר ראשי למנהל נציבות תלונות

הציבור

עו"ד גוסטב אומסקי - ממונה על מחלקה, נציבות

תלונות הציבור

בני אמיר - סמנכ"ל משרד החינוך ומנהל המינהל הפדגוגי

שמואל גרינבוים - המבקר הפנימי, משרד החינוך והתרבות

בן-ציון דל - מנהל אגף כוח אדם בהוראה

דוד טוקר - מנהל האגף לחינוך התיישבותי

חגי קוזלוב - מנהל המחלקה לטיפול בפרט

חנה רוטמן - מנהלת כוח אדם בהוראה

שלומית עמיחי - מנהלת אגף הבחינות

מזכיר הוועדה; ברוך פרידנר

קצרנית; מרים כהן

סדר-היום; תלונות מס' 8, 9, 10 ו-11 בדו"ח מס' 21

של נציב תלונות הציבור;

8. פגמים במיכרז למשרת מנהל בית-ספר;

9. אי-תקינות בהליך לבחירת מועמד למשרת ניהול;

10. פסילת בחינה עקב חשד לפגיעה בטוהר הבחינות;

11. פסילה של בחינה מבחינות הבגרות.



תלונות מס' 8 ו-9 בדו"ח מס' 21 של נציב תלונות הציבור:

8. פגמים במיכרז למשרת מנהל בית-ספר;

9. אי-תקינות בהליך לבחירת מועמד למשרת ניהול

היו"ר דוד מגן;

אני מתכבד לפתוה את הישיבה. על סדר היום דיון בתלונות שהן כולן בנושאים

שבארוריות משרד החינוך והתרבות. אני מציע שנדון במשולב על התלונות 8 ו-9, הן

עוסקות בנושא דומה. נשמע תחילה במה עוסקות התלונות.

עו"ד יונה ספיר;

תלונה מס' 8 עוסקת בפגמים במיכרז למשרת מנהל בית-ספר. מדובר במורה שהגיש

את מועמדותו למשרת ניהול של בית-ספר, לאחר שהתפרסם מיכרז. הוא היה מועמד יחיד,

ולא נבחר. הוא טוען שאי-בחירתו היתה משיקולים זרים. כשבדקנו את התיק התגלו לנו

כמה פגמים במיכרז הזה.

הפגם הראשון נגע לצד הפורמלי. במהלך הבירור משרד החינוך הסכים שהמשרה היא

משרה בתקן של הרשות המקומית, ולכן המיכרז היה צריך להתפרסם ולהתבצע על-ידי

הרשות המקומית, בהתאם להוראות של צו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים

לעבודה), ואילו המיכרז פורסם על-ידי משרד החינוך והתרבות בהתאם לנוהל הנוהג

אצלו, שהוא שונה במידה מסויימת. מדובר במועצה המקומית מרחבים. זה היה בשנת

1991.

הפגם השני. אחד מכללי הצדק הטבעי, שקיבל ביטוי גם בפסיקה וגם בנוהל של

משרד החינוך, אומר שכאשר יש מידע שלילי על מועמד, צריך להביא את זה לידיעתו

במהלך הראיון כדי שיוכל להגיב עליו. הכלל הזה לא נשמר במקרה הזה. מפרוטוקול

הדיון אנחנו רואים שהמתלונן לא נשאל על כך, אבל במהלך הדיון שהיה לאחר שהוא

יצא המידע הזה עלה.

יש עוד נקודה. יושב-ראש ועדת הבוחנים מסר אינפורמציה שלילית על המתלונן

לגורם שהוא מחוץ למערכת הציבורית, לפרופסור באוניברסיטה. משרד החינוך נקט

צעדים משמעתיים נגד יושב-ראש הוועדה.

לכן, בעיקר מהסיבות האלה, נציב תלונות הציבור קבעה שיש לראות את המיכרז

כבטל, ושאין להביא את פרטי הדיונים, השיקולים וההחלטה לידיעת ועדת בוחנים

אחרת שתהיה, אם המתלונן יציג את מועמדותו. וצריך לרענן את ההוראה הקיימת

האומרת שצריך להביא בפני המועמדים את המידע השלילי לגביהם. ההוראה הזאת בוצעה.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

האם האיש שבו מדובר לא הגיש את מועמדותו פעם נוספת?

עו"ד יונה ספיר;

עד כמה שאנחנו יודעים, הוא לא הגיש את מועמדותו.

תלונה מסי 9 עוסקת באי-תקינות בהליך לבחירת מועמד למשרת ניהול. זה קרה

בהוד-השרון. גם כאן מדובר במורה ששימש שנה אחת כמנהל, על פי מינוי זמני. הוא

הגיש את מועמדותו למשרה ולא התקבל. גם הוא טוען שאי-בחירתו נבעה משיקולים

זרים.

במקרה הזה מצאנו פגם, יותר בהליך של המיכרז מאשר לגופו של ענין. על פי

החוק, הסמכות למינוי מנהל נתונה למנכ"ל משרד החינוך והתרבות. והחוק קובע



שהמנכ"ל צריך להתייעץ עם גופים שונים. המנכ"ל בחר למלא את החובה הזאת על-ידי

כינונה של ועדת יועצים. ועדה זו מראיינת את המועמד, על פי הנוהל נרשם פרוטוקול

של הראיון, נרשם פרוטוקול של הדיון שלאחר מכן, וכל החומר הזה, כלומר הפרוטוקול

שמשקף גם את הראיון וגם את הדיון שאחריו, אמור להיות מובא בפני מנכ"ל משרד

החינוך והתרבות. ועל סמך הפרוטוקול הזה הוא מקיים את חובת ההתייעצות שלו

ומחליט אם הוא ממנה או לא ממנה.

במקרה הזה, כל חברי הוועדה הגיעו למסקנה שהמועמד לא מתאים. כנראה בטעות

הושמד חלק מהפרוטוקול. והוועדה, על דעת עצמה, בלי להעביר את החומר למנכ"ל משרד

החינוך, הודיעה למועמד שהוא לא נבחר לתפקיד. אחר כך היה שיחזור של הפרוטוקול.

החלק שהושמד כולל את הראיון עם המועמדים. וזה החלק שצריך היה לאפשר למנכ"ל

לקיים את חובת ההתייעצות.

מהסיבה הזאת, ולא מסיבה מהותית, קבענו שהמיכרז הזה איננו תקף, ושיש

לבטלו. ביקשנו גם להבהיר את הנוהל. נודע לנו שזה לא המקרה היחיד, כלומר כך

הבינו את הנוהל, למרות שניתן לפרש אותו אחרת. לכן ביקשנו שהנוהל יובהר וישקף

בצורה ברורה שסמכות ההחלטה אם ממנים או לא ממנים נתונה למנכ"ל משרד החינוך.

היו"ר דוד מגן;

תודה רבה. אני מבקש מנציגי משרד החינוך והתרבות להרחיב קצת את היריעה

ולומר לנו מה היקף המשרות שאתם נדרשים לאייש מדי שנה, בין החודשים מאי ויולי;

באילו בעיות אתם נתקלים; מה היקף התלונות הדומות לתלונה הזאת, כלומר מה היקף

התופעה; והחשוב ביותר, מה הלקחים.

בן-ציון דל;

מדי שנה, במספר מועדים בשנה, מתפרסמים בלשכות המחוזיות ובעתונות,

המיכרזים על משרות ניהול פנויות. בדרך כלל מדובר בהיקפים של כ-500 משרות ניהול

שמתפנות מדי שנה. כדי שלא ייווצר רושם שמספר כה גדול של מנהלים מתחלף, אוסיף

שחלקם אלה מנהלים שיוצאים לשנת שבתון, ומשרת הניהול מתפנה לשנה אחת בלבד. גם

במקרים כאלה אנחנו מפרסמים מיכרז.

במיגזר היהודי אין כמעט תלונות מסוג זה, על מיכרזים שאינם תקינים או

בדומה לזה; ואם יש תלונות, המספר קטן ביותר. במיגזר הערבי יש ערעורים רבים

ביותר אל המנהל הכללי על ההחלטה, יש בג"צים וכן הלאה. הדבר נובע ככל הנראה

מריבוי המועמדים.

היו"ר דוד מגן;

אמרת שמדי שנה מתפנות כ-500 משרות. כמה אתם מצליחים לאייש?

בן-ציון דל;

את כולן.

היו"ר דוד מגן;

אני הייתי יושב-ראש מועצת מקומית עד 1986. באותה תקופה הרושם היה שחלק

ניכר מהם זה מילוי מקום, מיכרזים שלא מסתיימים.

בן-ציון דל;

רובם ככולם הם מיכרזים שמתקיימים, ולא משנה אם מדובר במילוי מקום.



היו"ר דוד מגן;

האם כל מנהלי בתי-הספר היסודיים הממלכתיים היום הם מנהלים לפי תקן, לא

ממלאי מקום, לא לתקופת נסיון, ענו על מיכרזים והתקבלו?
בן-ציון דל
תקופת נסיון זה מושג אהר לחלוטין. עד ארבע שנים הם בתקופת נסיון. אבל

בהחלט קורה שמתברר רק בשלהי יולי או אוגוסט שמתפנה התפקיד של ניהול בית-ספר,

כי המנהל החליט לפרוש פרישה מוקדמת או מכל סיבה אחרת, ואין סיפק בידך לפרסם

מיכרז לפני ה-1 בספטמבר. ואז זה שוב בסמכותו של המנהל הכללי לקבוע מינוי בפועל

של מנהל לאותו מוסד חינוכי.

בשני המקרים שבהם מדובר בתלונות, אין ספק שההליכים לא היו בסדר, אנשים

פעלו שלא כדין. אין על כך ויכוח. אבל אני רוצה להביא לתשומת הלב של נציב

תלונות הציבור ויושב-ראש הוועדה את חוזר המנהל הכללי מיוחד די, התשמ"ח, שבו

מפורטים כל ההליכים בצורה ברורה ביותר. מספר פעמים מודגש כאן שזאת ועדת יועצים

ולא ועדת מיכרזים. כלומר סברנו שהובהר לפל מי שעוסק בזח, לאנשי כוח אדם

במחוזות, לחברי הוועדה, מה הם ההליכים. עם זאת סברנו שיש לקבל את ההערה שנאמרה

לנו, לחזור ולשנן את הדברים. ואכן בחוזר הקרוב של המנהל הכללי ייאמר בדיוק לפי
אותו נוסח שנתבקשנו. ייאמר בו
"ועדת היועצים כשמה כן חיא, ועדח מייעצת גרידא.

לפיכך, גם אם לדעתה לא נמצא כל מועמד מתאים למשרה, מהווה דעה זו המלצה בלבד.

רק המנהל הכללי הוא המוסמך להחליט בענין. לכן על הוועדה להביא למנכ"ל בכל מקרה

את הפרוטוקול המלא של הדיונים". כאמור, זה יפורסם בחוזר הבא של המנהל הכללי.
היו"ר דוד מגן
אתה מביא לנו כאן חוזר משנת 1988, הרבה לפני מועד פירסום המיכרזים,

וכמובן לפני הגשת התלונות. ואתה מדגיש שהחוזר ברור. הציבור האינטליגנטי שמקבל

את החוזר הזה, או שלא קורא אותו, או שלא זוכר אותו, או שקרוא אותו ומתעלם ממח

שכתוב בו. כנראה שמערכת הפיקוח על היישום של האמור בחוזרים לוקה במשהו. אני

מבין שהעונה הבוערת אצלכם בתחום הזה היא חודש מאי, ממש עכשיו. חשבתי שלקראת

התקופה הזאת, בוודאי לקראת הדיון, נשמע שהלקחים הופקו, ושהמנכ"ל פנה לכל

הגורמים הקשורים בענין לעבד את הלקחים לאור דבריה של נציב תלונות הציבור

ולהבהיר בצורה חד-משמעית משמעית כיצד יש לעשות את המיכרזים. אתה מדברים על

הדברים בלשון עתיד, משמע שגם השנה אנחנו עלולים להיתקל בתופעות שאנשים ינהגו

לפי החוזר משנת 1988, שכנראה לא היה ברור.

אני מבקש שתרחיב קצת על העבודה שלך בענין הזה, על ההיקפים. שמענו שמדי

שנה מתפנות כ-500 משרות. מה הבעיות שאתם נתקלים בהן? האם יש הבדלים בין

המחוזות השונים? התחלת לדבר על המיגזר הערבי לעומת המיגזר היהודי.
בן-ציון דל
אני מקיים מדי חודש פגישה עם כל מנהלי מחלקות כוח אדם במחוזות. מדובר

בקבוצה של שמונה אנשים. ובעקבות ההערות של נציב תלונות הציבור שיננו את הדברים

שוב ושוב כדי שלא ניתקל בעיכובים, בבג"צים ובכל אותן תופעות שעלולות להיות.

לצורך זה יש להקפיד מאד על קיום הנהלים. כי מנהל מחלקת כוח אדם במחוז בדרך כלל

יושב כמזכיר ועדת היועצים, והוא זה שאמור לראות שאכן כל הנחלים יתקיימו. מעבר

לזה, גם מר קוזלוב שהוא מנהל המחלקה לטיפול בפרט חוזר מדי פעם ומשנן את הדברים

לנוגעים בדבר. גם מנהלי המחוזות. לפני תחילת העונה של דיוני ועדות היועצים,

שוב ושוב אנחנו חוזרים ומבקשים להקדיש תשומת לב מיוחדת לנחלים, בגלל הרגישות

שקיימת בנושא של בחירת המנהלים.



מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

האם רק במקרה הזה עשיתם את המיכרז בדרך שאנחנו כתבנו עליה בדו"ח, או שהיו

עוד מיכרזים שבעצם היו חסרי תוקף, מפני שמשרד החינוך והתרבות פירסם את המיכרז

ולא המועצה האזורית?
בן-ציון דל
אינני יודע על מקרה נוסף כזה שמשרד החינוך פירסם מיכרז במקום הרשות

המקומית. אינני זוכר שהיה דבר כזה.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

אתם מדברים על כ-500 מינויים בשנה. כלומר חיו הרבה מיכרזים. יש להניח שזה

לא היה המיכרז היחיד שפורסם על ידכם. האם בדקתם לפחות? אולי יש עוד מיכרזים

שלא היו כדין?

בן-ציון דל;

אני לא נתקלתי בזה. אנחנו משתדלים להקפיד, ובדרך כלל זה עובר בקרה. קרה

מקרה שפורסם מיכרז, אף על פי שהמשרד לא היה צריך לפרסם אותו.

אני רוצה לומר מה ההליכים. הבקשה באה ממנהל המחוז. הוא פונה לאגף כוח אדם

בהוראה ומבקש לפרסם מיכרז, על פי טופס שהוא ממלא, עם כל הפרטים המבוקשים.

הבקשה הזאת מוגשת למר חגי קוזלוב, מנהל המחלקה לטיפול בפרט, שהנושא של מינוי

מנהלים הוא חלק מתפקידו. הוא בודק האם נתקיימו כל הדברים על פי חוזר המנכ"ל.

ולאחר מכן הוא זה שמפרסם בתקשורת את המיכרזים המבוקשים. תמיד עלולה לקרות

תקלה, אבל לפי הערכתי זה מקרה חריג ביותר שאנחנו מפרסמים דבר שאינו שייך לנו.

בעצם עשינו כאן דבר שלא שייך לנו בכלל.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת: -

מדובר כאן בבית-ספר מקיף. יש בוודאי הרבה בתי-ספר מקיפים.
בן-ציון דל
יש כ-60 בתי-ספר מקיפים.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת
אילו הייתם אומרים שבדקתם, וזאת התקלה היחידה, ושאר המיכרזים בקשר לבתי

ספר מקיפים נעשו באמת בידי המועצות האזוריות כדת וכדין, ולא בידי משרד החינוך

והתרבות - היתה נחה דעתי. אבל אם לא בדקתם, ייתכן שהמיכרזים לא היו כדין.
בן-ציון דל
אולי התשובה שאומר איננה מלאה. בדרך כלל חזקה על הרשות המקומית שהיא לא

תוותר על זכותה למנות את המנהל. מעבר לבקרה, בדרך כלל הרשות המקומית לא תסכים

שמשרד החינוך יפרסם את המיכרז. כי הרי זה עובד שלה, זה מנהל בית-ספר שלה. יושב

ראש הוועדה, כראש רשות מקומית לשעבר, בוודאי יודע שהוא לא היה נותן למשרד

החינוך לפרסם מיכרז על מנהל בית-ספר שלו.



היו"ר דוד מגן;

אני מכיר תופעה ברשות שבה הייתי ראש הרשות, בזרם הממלכתי-דתי, שהוא כמעט
זרם אוטונומי, שאומרים לרשות המקומית
הלחצים הפוליטיים כל כך גדולים, השאירו

את הענין למשרד החינוך והתרבות; אנחנו נעשה בשבילכם את העבודה, ואתם לא תהיו

נתונים ללחצים פוליטיים. אני רוצה לחזק את שאלתה של נציב תלונות הציבור ולומר

שהיו תופעות שהיה נוח לרשות המקומית לוותר על זכותה, ולהשאיר את המלאכה הקשה

הזאת, את ההתחבטות הקשה, בידי גורם אחר, משרד החינוך והתרבות. אני מעריך שיש

חשש סביר שיש מקרים דומים, שהרשות המקומית לא ששה למלא את תפקידה, ואתם שמחים

למלא את החלל שנוצר. כלומר התופעה הלא תקינה הזאת כנראה רחבה יותר ממה שאנחנו

נוטים להאמין מתוך קריאת התלונה, כאילו היה זה מקרה חריג.

בן-ציון דל;

נציב תלונות הציבור התייחסה לנקודה הספציפית, האם משרד החינוך מפרסם

מיכרז במקום הרשות המקומית. אני מבין שלא לזה אתה התכוונת כשאמרת שנוח לרשות

המקומית כשמשרד החינוך עושה את העבודה הזאת. אבל היא לא מוותרת על זכותה

לפירסום המיכרז.

היו"ר דוד מגן;

אמרת שיש כ-60 בתי-ספר מקיפים בכל הארץ, לא רק בתחום המועצות האזוריות.

מי ממנה את מנהלי בתי-הספר האלה? התשובה היא שככלל הרשות המקומית ממנה אותם.

אנחנו רוצים לדעת מה ההיקף של היוצא מן הכלל, בערך.

בן-ציון דל;

בערך אחד.

היו"ר דוד מגן;

אני מבקש שתואיל לבדוק את זה.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

עובדה שזה קרה, למרות שהרשויות עומדות על זכותן. אז אם זה קרה פעם אחת,

זה עלול לקרות יותר מפעם. וזה מחייב בדיקה. לא יותר.

בן-ציון דל;

בהחלט.

היו"ר דוד מגן;

עובדה שזה קרה, והמתלונן לא התלונן על כך. מי שעלה על הענין זו נציב

תלונות הציבור. הנושא בהחלט ראוי לבדיקה.

אביגדור רביד;

אני רוצה לומר שכאשר אנחנו בודקים את התלונות, ואני מדבר על זווית הראיה

שלי, יש פה דבר שקצת מפליא אותי. יכול להיות שאנשים אינם יודעים את הנהלים,

ומדובר על אנשים בכירים, על מנהלת מחוז זכרונה לברכה; אלה לא עובדים זוטרים

שאינם אמורים לדעת. בעקבות זה כבר היו בג"צים שאמרו מה תפקידה של ועדת

היועצים. ובכן או שאנשים אינם יודעים את הנהלים; או שההוראות אינן ברורות, אז



חייבים להבהיר אותן; או שההוראות ברורות, אבל אין מקיימים אותן. אחרת קשה

להסביר את התופעות האלו. אני מדבר על תלונות שהיו בפנינו.

בן-ציון דל;

לא זה ולא זה.

בני אמיר;

אנחנו באמת רוצים ללמוד מהטעויות במקרים כאלה. המקרים אינם רבים. וכל עצה

וכל מחשבה שעולה אצלנו או שיכולה להינתן לנו, איך להבטיח שגם המקרים המעטים

האלה של אי-הבנה או אולי רצון לא חיובי לא לנהוג לפי הכללים, אנחנו בהחלט

רוצים לקבל, וננהג לפי זה. אני אומר את זה כהצהרה מאד ברורה ורשמית.

במקרה הזה ניסינו לבדוק מדוע זה קרה. אפשר לקרוא לזה טעות פסיכולוגית,

אפשר לקרוא לזה טעות מקרית. הסיבה שאנחנו חושבים עליה היא שיש לפעמים בבתי

הספר המקיפים מורים, לפעמים גם מנהלים, שהם עובדי המדינה, משום שיש הסכם על

איחוד משכורות. לפעמים זה מטעה, אם המנהל הקודם היה עובד המדינה. זה לא צריך

להטעות, אני אומר את זה בצורה הברורה ביותר. אסור לטעות. אני רק מסביר את זה

כדי להראות שניסינו לבחון מה פשר הטעות באותם מקרים בודדים. אנחנו נקפיד לוודא

שהרשות המקומית היא זו שתוביל את בחירת המנהל שהוא עובד שלה, לפי הכללים

והנהלים.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

נציב תלונות הציבור מסבה את תשומת לבי לעוד דוגמה, עוד תלונה משנת 1987.

הבקשה שלנו אליכם היא; בידקו את עצמכם, ואימרו לנו מה תוצאות הבדיקה.

חגי קוזלוב;

התיאור של מר אמיר מדוייק לחלוטין. לשאלה של היועץ המשפטי שלנו השבתי

בדצמבר 1992 שקיימנו את ההליך של בחירת המנהל דרכנו, על פי בקשת הפיקוח, מאחר

שהמנהל הקודם היה עובד המדינה. זה בדיוק המקרה. בגלל איחוד משכורות האיש היה

עובד המדינה, והפיקוח סבר לתומו שזאת משרה שלנו. כשהתקיימה הוועדה והמנהל

הכללי אישר, הודענו למחוז את הדברים הבאים, ואני מבקש לשים לב לניסוח. לא

מדובר כאן שהמנהל הכללי מינה. המנהל הכללי אישר את המלצת ועדת היועצים למנות

את פלונית אלמונית למשרת הניהול הפנויה בבית-הספר הנ"ל בשנת הלימודים התשנ"ג,

עם אפשרות להארכה. מדובר על בית-ספר שש- שנתי דתי "ארזים", במרחבים. עליה

להשלים השכלה וכוי. נא להודיע לרשות המקומית במרחבים על האישור על-מנת שתוציא

לגברת כתב מינוי. כלומר כתב המינוי הוא לא מטעמנו. כתב המינוי הוא אכן של

הרשות המקומית. ובכן אנחנו קיימנו את הוועדה, עשינו את ההליך הטכני, אבל

המינוי הוא מטעם הרשות המקומית.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

אולי המינוי הוא טכני, לא להיפך.

חגי קוזלוב;

לא, אפשר לבדוק כיצד זה נעשה. זה נעשה לפי כל הנהלים.

אשר לשאלה באיזו מידה אנחנו מפיקים לקחים, ובכן פסק-הדין המוביל בענין

הזה הוא פסק-הדין בג"ץ 685/78, מחמוד עומרי, שבו השופט ברק פשוט מלמד את ועדת

הבחירה איך לקיים את כללי הצדק הטבעי. אני, בלי שידעתי שמתקיים כאן דיון, אבל



מתוך זה שהמיכרזים מתקיימים בעונה זו , שלחתי לפני כמה שבועות לכל מנהלי

המחוזות את הנוסח של פסק-הדין והפניתי את תשומת לבם של חברי הוועדות, דרך

מנהלי המחוזות, כיצד יש לתשאל את המועמדים.

עוד דבר בענין המיכרזים. אנחנו קוראים לזה מיכרז, אבל בעצם זה לא מיכרז.

מיכרז זה כאשר ועדה יושבת ומחליטה בעצמה מי ימלא את המשרה הפנויה. פה הוועדה

אינה אלא ידו הארוכה של המנהל הכללי, היא מייעצת לו, והוא המחליט. זה ההבדל

הגדול לעומת מיכרז.

היו"ר דוד מגן;

אבל מן התלונה מסתבר שהם גם ממליצים, גם מוסרים תשובה במקום, גם יוצרים

את הרושם שהתשובה סופית וכוי.

חגי קוזלוב;

בניגוד מוחלט לנוהל.
היו"ר דוד מגן
זה בדיוק הענין.

לגבי תלונה מסי 8, ברור לנו מה היה לקוי, ואני מקווה שמה שביקשנו לתקן

יתוקן. מעבר לזה, אני מבקש לדעת מה קרה אחר כך בשטח. יצא מיכרז חדש. למה

המתלונן לא השתתף במיכרז?

דוד טוקר;

הוא לא הגיש את מועמדותו, אינני יודע מדוע. אבל קרו שני דברים, והם
נכונים להיום
א. המועמד סודר בעבודה אצלנו באחד המוסדות, לא באותו תפקיד,

במוסד קרוב לביתו, בבית יהודה. כלומר מבחינה אישית הוא לא נפגע. ב. הדבר השני

הוא שבית-הספר שבו דובר עומד להיסגר. לפי ההמלצה של נציב תלונות הציבור בעצם

צריך היה לעשות מיכרז חדש, כי המיכרז הקודם בטל. אבל אנחנו עומדים לסגור את

בית-הספר, ויעבירו את התלמידים לבית-ספר אחר בבאר-שבע. אם זה לא יתבצע, אנחנו

נוציא מיכרז חדש, לפי ההוראה.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת
בקשר לאסמכתה של בית-המשפט העליון, זה משנת 1978. בין היתר, דבר שהוא

כמעט אלף-בית, נאמר שאם יש מידע שלילי על מועמד, צריך לתת לו הזדמנות להגן על

עצמו, להשיב, להגיב. מתי אתה הפנית את תשומת הלב לכך? ב-1991 לא עשו את זה,

במקרה שלפנינו.
חגי קוזלוב
הלקח מפסק-הדין בענין מחמוד עומרי נמצא בחוזר מנכ"ל מיוחד ד', מפברואר

1988.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת
כלומר עברו עשר שנים ממתן פסק-הדין. אבל מאז, אם הם יודעים, מדוע ב-1991

לא נהגו לפי זה? כנראה צריך לשנן את הדברים.



חגי קוזלוב;

צריך לשנן, ומשננים.

בן-ציון דל;

הדיון האחרון היה לפני חג הפסח, בישיבה עם מנהלי מחלקות כוח אדם. קשה

להתחייב שזה לא יקרה שוב.

בני אמיר;

אנחנו רוצים שיהיו אפס ליקויים. עושים כל מה שאפשר כדי שכך יהיה. כשזה

בכל זאת לא מתרחש, אנחנו מנסים לבדוק מדוע, כדי שהתיקון יהיה לא סתם חיצוני,

אלא שיהיה אמיתי.

היו"ר דוד מגן;

מר טוקר, לפי דעתך, האם המתלונן הגיע על סיפוקו האישי בכך שהמצאתם לו

פתרון חלופי?
דוד טוקר
אינני יכול לומר מה הרגשתו, אינני יכול לדעת. אני מעריך שהוא מסודר

עכשיו.

היו"ר דוד מגן;

וזאת הסיבה שהוא לא השתתף במיכרז?
דוד טוקר
כן, אני חושב שזאת הסיבה. בכל זאת, אם בית-הספר לא ייסגר, יהיה מיכרז

ואנחנו ננקוט את כל ההליכים שאתם העליתם כאן. כמובן שהמועצה המקומית תצטרך

לעשות את ועדת המיכרזים. נקפיד שאנחנו שהיו מעורבים כאן, לא יהיו מעורבים שם,

לפחות מבחינתנו. וזה יהיה פתוח למתלונן לגשת למיכרז.
היו"ר דוד מגן
אני הבינותי שהיה מיכרז שני, הוא לא השתתף בו, ונבחרה מישהי אחרת. אני

יכול להעריך שהוא לא השתתף במיכרז השני לא משום שהוא התייאש מהמערכת, לא משום

שהוא חשב שהמיכרז "תפור", אלא משום שהוא מצא פתרון קרוב לבית, ברמה לא פחותה

מאשר המיכרז מציע. האם אפשר להעריך כך?
דוד טוקר
אפשר להעריך כך. אינני יכול להתחייב על זה.
היו"ר דוד מגן
ועכשיו אינכם יודעים אם המוסד הזה ימשיך להתקיים או לא. אם כן, תפרסמו

מיכרז שלישי.



דוד טוקר;

יש שהמוסד הזה ייסגר, התעוררו קשיים מסויימים במוסד שאמור לקלוט את

הילדים. לכן אינני בטוח עד הסוף. אם זה לא יסתדר, אנחנו נפעל לפי החוק.

היו"ר דוד מגן;

האם במיכרז השני לא היו מועמדים כלל?

חנה רוטמן;

היתה מועמדת אחת. היא מונתה, והיא בתפקיד עד היום.

היו"ר דוד מגן;

בעמ' 49 בדו"ח אני קורא עשמשרד החינוך והתרבות נקט נגד יושב-ראש הוועדה

צעדים משמעתיים לפי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. איזה צעדים ננקטו?

ומה היו התוצאות?

עו"ד גוסטב אומסקי;

ננקטו צעדים משמעתיים, והוא קיבל התראה ונזיפה שנשלחה על-ידי סמנכ"ל משרד

החינוך, סמנכ"ל בכיר לאמרכלות.
שמואל גרינבוים
בהתאם לחוק שירות המדינה (משמעת), זי הסמכות הראשונה של משרד: סמנכ"ל,

מנכ"ל, ואחר כך ועדת משמעת ובית-דין משמעתי.
היו"ר דוד מגן
מה היה החשבון האישי בין השנים?
דוד טוקר
אינני יודע. אני רק יודע ששניהם תושבי האזור, גם יושב-ראש ועדת המיכרזים.

יושב-ראש ועדת המיכרזים הוא איש שעובד במינהל החינוך הדתי.
היו"ר דוד מגן
אם היריבות היתה על רקע מקצועי, אני שקט. אבל אם היריבות היתה על רקע

פוליטי או אחר, זה מטריד אותי.

דוד טוקר;

אינני יודע מה היה הרקע. על כל פנים, אינני חושב שהוא היה פוליטי. כנראה

יש איזה מישקעים מהעבר, על רקע מקצועי.

עו"ד גוסטב אומסקי;

היריבות היתה על רקע מקצועי, לא על רקע עדתי או פוליטי.



מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

בכל זאת, כתיבת מכתב לפרופסור באוניברסיטת, זה מעשה שלפי דעתי היה ראוי

להגיב עליו קצת בחומרה.

היו"ר דוד מגן;

אני מבין שעל זה היתה התלונה.
אביגדור רביד
כן, זו מסירת מידע לרשות לא מוסמכת.

היו"ר דוד מגן;

לגבי תלונה מס' 9 אני חייב לומר שציפיתי שיונה על שולהן הוועדה חוזר, אבל

לא מ-1988, אלא חוזר הדש, ברור יותר, תוך הדגשת המקרה שעליו הצביעה נציב

תלונות הציבור, לא צריך להזדקק לבג"ץ מלפני שש-עשרה שנים ולאזכר אותו עכשיו.

יש דו"ח שהונח על שולהן הכנסת רק לפני חודשים אחדים וקיבל פירסום. המשרד

בוודאי קיבל את הדו"ח. הוא היה צריך ללמוד את הדברים ולהתכונן לשנה הבאה. חודש

מאי הוא עונת המיכרזים. לפני- שיוצאים במיכרזים, לפני שתהיינה תקלות, צריך היה

להתכונן לזה, להוציא הוזר חדש ולומר: זה היה המקרה, לימדו ממנו, אלה השגיאות,

אלה המכשלות, אלה המוקשים, היזהרו לבל יקרו מקרים דומים. זה לא נעשה.

אנחנו מבקשים שתמציאו לנו ולבציב תלונות הציבור בהקדם האפשרי את החוזר

שיופץ לכל הגורמים הנוגעים בדבר במשרדכם, תוך הצבעה על האמצעים שאתם נוקטים

כדי לפקח על הביצוע של מה שאתם מורים, כדי שוועדת היועצים תבצע את תפקידה

כמוגדר בחוק ובתקנות; שהסמכות של המנכ"ל למנות ולפקה תישמר; ושכל מה שקשור

במינוי אנשים למשרות ניהול יישמר, כלשונו של ההוק וכרוחן של התקנות. אמרתי

בהקדם האפשרי, כדי שבקיץ הקרוב, בחידשים הקרובים שבהם מתפרסמים המיכרזים

ומאיישים את המשרות האלו תהיינה פחות שגיאות.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת
לפי ההלכה הפסוקה של בית-המשפט העליון אי אפשר להעביר שיקול דעת למישהו

אחר. אפשר להקים ועדה מייעצת; בענינים טכניים אפשר לפעול באמצעות אחרים. אינני

בטוחה שפה לא עברו את גבול המותר. מפני שהוועדה המייעצת היא המראיינת, היא

המתרשמת, היא הממליצה, ומי שצריך לשקול בדעתו בעצם אין לו התרשמות ישירה

מהמועמדים. אינני רוצה לומר לכם שאני שבעת רצון מהסידור הזה, כיוון שאינני

יושבת כאן כשופט. אני אומרת שהמינימום הדרוש הוא לתת כלי כלשהו למנכ"ל לשקול,

אחרת זה יהיה לגמרי לא חוקי. הכלי הזרז הוא שהפרוטוקול יהיה מלא, שישקף כל מיני

דברים, שיהיה ברור מה האיש נשאל, מה ענה, מה הבעד ומה הנגד. בלי הפרטים האלה,

בלי תמונה שעל פיה אפשר לשקול לכאן או לכאן, נדמה לי שמרוקנים את התקנות

מתוכנן. ואז כל מינוי יהיה פשוט לא כדין. כל עוד לא ילכו לבג"ץ, זה כנראה

יעמוד. אבל לי יש ספקות. לכן נא להיזהר לפחות ברישום הפרוטוקול, במסירת כל

הפרטים, כדי לאפשר למנכ"ל שיקול דעת.
בני אמיר
אני רוצה לומר שתוך שבוע אנחנו נוציא את ההבהרות למי שצריך להבהיר את

הדברים, כולל ההערה האחרונה ששמענו עכשיו, וכל פרט נוסף שנחשוב. כי מערכת

ההנחיות מאד מורכבת. לפעמים כשרוצים להדגיש דבר מסויים, כדאי להתמקד בו. כל

פרט שייראה לנו חשוב להזכיר לאור הנסיון, נזכיר. ותוך שבוע יצאו חוזרים לכל

הנוגעים בדבר.



בן-ציון דל;

אני רוצה לומר שבמשך השנים התפרסמו אלפי מיכרזים, היו הרבה מאד בג"צים,

וכמעט בכולם זכינו.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

הנקודה הזאת כנראה לא עמדה על הפרק. מפני שבלי פרוטוקול, אין שום ספק

שהדברים אינם כשורה. ואפילו אם יש פרוטוקול, אם הוא יהיה לקוני, אם הוא לא יתן

תמונה מלאה, הוא לא יתן שום כלי בידי אדם סביר לשקול אם האיש ראוי או אינו

ראוי, או שאולי בין המועמדים יש איש ראוי ממנו. אם אין הכלים האלה, אנחנו

שוללים מהאדם המוסמך את האפשרות לשקול. וזאת חובה שלו שהוא אינו יכול להעבירה

לזולתו.

חגי קוזלוב;

בשנת 1985 הגיש נגדנו תאופיק גאנם בג"ץ על כך שוועדת יועצים היתה פגומה.

פסק-הדין ניתן בנובמבר 1985 על-ידי השופט שמגר. האיש נכשל בבג"ץ הזה, והוכח

שאנחנו פעלנו כדת וכדין. הבסיס לפסק-הדין הזה היה פרוטוקול מפורט שנכתב בזמנו-

כלומר איננו כותבים פרוטוקולים מפורטים אך ורק משנת 1988. בשנת 1988 העלינו את

זה על הכתב. החוזר הזה נכתב במשותף על ידי ועל-ידי סגן היועץ המשפטי של המשרד,

הוא מנוסח בלשון משפטית. כך שאלה אינם דברים חדשים. אנחנו לומדים את הלקחים

באופן רצוף כל הזמן. שם נטען שוועדת היועצים היתה פגומה. אמרו לו: אם אתה חושב

שהיא היתה פגומה, היית צריך לומר את זה במקום, לפני שיצאת מחדר הוועדה.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

במה היא היתה פגומה? מה היתה הטענה?

חגי קוזלוב;

הפגם לכאורה היה שהוועדה לא היתה כשרה. משהאיש לא נבחר, הוא טרח לומר

שהיא לא היתה כשרה. אז נאמר לו: תאמר את זה בזמן, על אתר.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת
בכל זאת יש הבדל בין העלאת שאלה האם אדם מסויים שיושב בוועדה המייעצת, או

כמה מהם, אינם כשרים, אולי מפני שהם מכירים את האיש או לא מכירים אותו, או שיש

פרוטקציה או אינני יודעת מה, לבין השאלה העקרונית אם פרוטוקול במתכונת מסויימת

יכול לבוא במקום התרשמות אישית, או נותן מספיק בסיס כדי להפעיל את שיקול הדעת.

אני יוצאת מהנחה שאם הפרוטוקול מלא ונותן אפשרות לשיקול דעת, זה יימצא כשר.

אבל אם הוא לא יהיה מלא, או שלא יועבר כל מה שצריך לעבור כמידע למי שצריך

לשקול, אז אתם בבעיה. לכן נא להיזהר.
חגי קוזלוב
היא הנותנת. במקרה המיוחד הזה הפרוטוקול היה מלא ונתן אפשרות לשיקול דעת.
עו"ד גוסטב אומסקי
לגבי הענין של משלוח הודעות על-ידי המחוז למועמדים שלא נבחרו, לפני

שהמנכ"ל החליט על כך, המקרה הזה איננו יחיד. אנחנו מכירים לפחות עוד שני

מקרים כאלה. לעניות דעתנו הבעיה נעוצה בנוסח של סעיף 4.3 של החוזר, שניתן



לפרשנויות שונות. בסעיף 4.3 של החוזר כתוב: "פורסמה הודעה, אך לא מונה מועמד
מאחת הסיבות האלה
א. לא הוגשה כל בקשה למשרה הפנויה...; ב. ועדת היועצים

שבחנה את המועמדים למשרה הפנויה לא מצאה אף מועמד כשיר למשרה; ג. לא מונה אף

מועמד אחר מבין המועמדים שוועדת היועצים מצאה אותם כשירים למשרה, מסיבה כלשהי

- יפעל מדור כוח אדם בהוראה בלשכה המחוזית כדלהלן: א. יודיע על כך בכתב

למועמדים". זאת אומרת, מדור כוח אדם, בלי שזה יהיה מותנה באישור של המנכ"ל,

מודיע. זה נראה לי שורש הבעיה שלפי דעתי צריכים לתקן.
בני אמיר
זה ליקוי שבהחלט נתקן אותו.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת
מה שכתוב כאן מנוגד למה שנאמר בהחלטה שלנו. מפני שגם שיקול הדעת לומר

שאין מועמד מתאים מסור אך ורק למנכ"ל, ולא לוועדת היועצים.
בני אמיר
בהחלט. לכן אנחנו נתקן את זה לאור הטעות שהתגלתה לנו.



תלונות מס' 10 ו-11 בדו"ח מס' 21 של נציב תלונות הציבור:

10. פסילת בחינה עקב חשד לפגיעה בטוהר הבחינות;

11. פסילה של בחינה מבחינות הבגרות

היו"ר דוד מגן;

נעבור לדון בתלונות 10 ו-11.
עו"ד יונה ספיר
בתלונה מס' 10 מדובר בתלמידה שנבחנה בחינת בגרות במתימטיקה, ונחשדה על

ידי משרד החינוך בשימוש במחשבון, ולכן הבחינה שלה נפסלה. המתלוננת הכחישה

שהשתמשה במחשבון. בית-הספר אמר שלפי ההיכרות שלו עם המתלוננת הוא מניח שזה לא

קרה. האבא שלה התערב. שום דבר לא עזר. היא הגישה ערעור, הערעור לא עזר.

התלמידה נבחנה במועד הבא וקיבלה 100 בבחינה. למרות זאת, כתם הפסילה העיק עליה

והיא פנתה אלינו בתלונה, בטענה שהיא הרגישה שנעשה לה עוול.

צריך לדעת שההליך של קביעת חשד לפגיעה בטוהר הבחינות הוא הליך מאד מסודר.

יש הוראות רחבות מאד כיצד משרד החינוך קובע חשד, כיצד התלמיד יכול לערער וכך

הלאה. כשאנחנו בדקנו את ההליך, הסתבר לנו שעל פי ההוראות קביעת חשד צריכה

להיעשות על-ידי מעריך אחד, ואם הוא מגיע למסקנה שיש חשד, הוא צריך להעביר את

מחברת הבחינה למעריך אחר, לציין שיש חשד, אבל לא לציין את נסיבות החשד, וזה

כדי לתת למעריך השני אפשרות לקבוע חשד בצורה אובייקטיבית. במקרה הזה הדבר הזה

לא נעשה. נסיבות החשד הובאו לידיעת המעריך השני. על פי הנסיון שלנו הדבר איננו

חריג. היו מקרים קודמים שבהם הפרוטוקול על נסיבות החשד הועבר למעריך השני.

היו כאן עוד כל מיני פגמים. הצבענו עליהם בפני משרד החינוך. משרד החינוך

קיים דיון עם האב והבת, ובסופו החליט לבטל את הפסילה. הוא גם העיר שלפי דעתו,

לפי תפיסתו, ההוראה בדבר הצורך בקביעה אובייקטיבית של שני מעריכים איננה

חיונית ואפשר לוותר עליה.

נציב תלונות הציבור קבעה שכל עוד הוראה כזאת קיימת, צריך לקיים אותה. אם

מגינים למסקנה שההוראה מיותרת, צריך למחוק אותה מהספר. עד כמה שאני יודעת,

ההוראה הזאת באמת נמחקה.

תלונה מסי 11 עוסקת בפסילה של בחינה מבחינות הבגרות. המתלוננת נבחנה בשנת

1983 בחינת בגרות בתנ"ך. הבחינה נפסלה לכל הכיתה, בטענה שהיתה עזרה של המורה

בשאלה מסויימת. המתלוננת טענה בתלונה שלה שבזמנו היא ביקשה לערער, ובית-הספר

אמר שזה בלתי אפשרי, איש לא ישמע את התלונה שלה. הדבר הזה בעצם נוגד את

ההוראות. כי על פי ההוראות יש לתלמיד זכות לערער על פסילה של בחינה. לאחרונה

נודע למתלוננת שתלמיד אחר פנה אלינו והפסילה שלו בוטלה, ולכן היא פנתה גם כן.

כשאנחנו עיינו בתיק של התלמיד הקודם, התברר לנו שגם הטענה שלה בית-הספר

היטעה אותה בזה שאמר לה שאין לה זכות לערער, בעוד שיש לה זכות לערער, היא טענה

נכונה. עוד למדנו מתוך התיק שהיה לה גם סיכוי לזכות בערעור, מאחר שהתשובה שלה

על השאלה שפסלה את כל הכיתה היתה תשובה רחבה ועצמאית, והעבודה שלה היתה טובה.

לכן החלטנו שלמרות הזמן שעבר, מבחינתנו יש כאן טעם מיוחד לטפל בתלונה

הזאת, ופנינו למשרד החינוך. ואכן משרד החינוך בדק את זה וביטל את הפסילה.
היו"ר דוד מגן
האם הנתונים שבידינו, על 180 אלף בחינות בשנה, ועל 2,300 פסילות, נכונים

גם להיום?



שלומית עמיחי;

היום מתחילות בחינות הבגרות של השנה הנוכהית. היום יש בחינה בחיבור.

המספרים גדלים, גם האוכלוסיה גדלה. היום יש כ-240 אלף נבחנים, כולל נבחני משנה

ונבחנים אכסטרניים. בסך הכל אנחנו מניחים שבמועד הזה ייבחנו כ-240 אלף נבחנים,

מכיתות יי, י"א וי"ב, נבחנים אכסטרניים, ומשפרי ציונים שמספרם למעלה מ-20 אלף,

חלק גדול מהם חיילים משוחררים.

בנושא של טוהר הבחינות אין לי בשורות. במשך שנים אני מצפה לראות אם אמנם

חל שינוי. המספרים הם כ-2,000 נפסלים בשנה. יש לנו חשש שהמספר הזה אינו משקף

את מידת אי-השמירה על טוהר הבחינות, שהמספרים של המפירים את השמירה גדולים

יותר. אבל הכלים העומדים לרשותנו הם מאד מוגבלים. ובחינוך החברתי הכולל שלנו

כנראה שזה המכסימום שהצלחנו לפעול לשמירת טוהר הבחינות.

היו"ר דוד מגן;

אני רוצה להזכיר לוועדה את תלונה מסי 6 בדו"ח הקודם, דו"ח מס' 20 של נציב

תלונות הציבור. אין הבדל בין תלונה מס' 6 בדו"ח הקודם לבין שתי התלונות שאנחנו

דנים בהן היום. אנחנו מדברים על תלונות שמצטרפות לשרשרת ארוכה של תלונות

בנושאים האלה. הרושם הוא שהמנכ"ל יכתוב את החוזרים שלו, מבקרת המדינה ונציב

תלונות הציבור תאמר את דברה, הוועדה לעניני ביקורת המדינה תאמר את דברה,

והעולם כמנהגו ינהג, כאילו זו גזירה מן השמים.

נציב תלונות הציבור מצביעה כאן על עיוות ואי-צדק שנעשו בעליל, ואף אחד לא

מתרגש. לגבי תלונה מס' 10, אני חושב שהתשובה הטובה ביותר ניתנה בבחינה החוזרת,

בציון המעולה שהנבחנת קיבלה. יש כאן מקרה שתלמידה, יחד עם אביה שבוודאי רוצה

לחנך אותה ליושר ולשמירה על טוהר בחינות, מערערים, פונים לכל הגורמים האפשריים

במשרד החינוך והתרבות, זולת המנכ"ל והשר, ומקבלים תשובות שליליות. בהתערבות של

נציב תלונות הציבור הבעיה נפתרה והבחינה הוכשרה. אבל אותה תלמידה מתעקשת

להיבחן מחדש כדי להוכיח את צידקתה.

התייחסנו לנושא הזה בסיכומיה והצעותיה של הוועדה לעניני ביקורת המדינה

לדו"ח מסי 20 של נציב תלונות הציבור, ומליאת הכנסת אישרה אותם. ציפינו לקבל

תשובה משר החינוך והתרבות עד ה-31 במרס 1994. אני רוצה לומר לאנשי משרד החינוך

הנוגעים בדבר שנמצאים כאן, חובתכם לעדכן את השר בענינים האלה. הוא מוזמן לכאן

ליום שלישי הבא, אמנם לדיון בענין אחר, אבל הוא יישאל שאלות נוקבות גם בענינים

האלה. בסיכומיה והצעותינו של הוועדה לדו"ח מסי 20 כתוב: "הוועדה רשמה לפניה את

הודעת משרד החינוך והתרבות לפיה אוחדו נהלי הטיפול בחשד להעתקה, של הבחינות

האכסטרניות, עם הנהלים של בחינות הבגרות בבתי-הספר התיכוניים...". וביקשנו

שהליקויים שחשפנו דרך לימוד התלונות הקשורות לענין של טוהר הבחינות, יתוקנו,

ושתהיה התייחסות ראויה לנושא.

ההתרשמות שלנו היא שמשרד החינוך והתרבות "מסודר", כמעט בכל ענין יש

הוראות של המנהל הכללי, מה שאתם קוראים חוזר המנכ"ל. אבל הרושם שנוצר אצלי הוא

שאין גורם שמפקח בצורה רצינית על יישום ההוראות של המנכ"ל. ולכן השתרשו

נורמות, כמו בענין של מינוי למשרות ניהוליות. המנכ"ל אומר, החוזר מבהיר, אבל

אם השתרש נוהל שוועדת היועצים היא הפוסקת אחרונה, היא זו שמודיעה, היא זו

שמדליפה דברים; ואם אחרי חיפושים עקשניים של נציב תלונות הציבור מוצאים רק חלק

מהפרוטוקול - זה אומר שמשהו בפיקוח על הביצוע של הוראות המנכ"ל לוקה. אינני

יודע אם זה תפקידו של מבקר המשרד. זה בוודאי קודם כל תפקידם של השר והמנכ"ל.

בענין הזה אנחנו לא רגועים.



אני אומר את הדברים האלה כי לא הייתי רוצה שכאשר נדון בדו"ח מסי 22 ניתקל

שוב בתלונה הקשורה בטיהר הבחינות. אני מבין את הממדים. אני מבין שאם בשנה

הקודמת היו 2,300 פסילות, בוודאי היו גם טעויות. אבל הדברים הקשורים לביצוע

הנהלים וההוראות של המנכ"ל בענין הזה צריכים להיות ברורים וחד-משמעיים, וצריך

לפתח מנגנון שיפקדו על ביצוע ההוראות הללו.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת
לי היה ספק אם אתם מתייחסים ברצינות הראויה לנוהל טוב שקובע בין היתר כי

אם במהלך הבדיקה של בחינה מתעורר בלב מעריך הבחינה חשד של פגיעה בטוהר הבחינות

שאינו ניתן לאימות, יש לחנות את הנבחן מן הספק.

במקרה של תלונה מסי 10, גם לדעת המועצה הפדגוגית והנהלת בית-הספר מדובר

בבחורה ישרת-דרך. ייתכן שהיא רשמה את דרך הפתרון, אבל לא שמה את הנייר במחברת

הבחינה. זו היתה הטענת, שהיא לא שמה את הנייר הזה במחברת הבחינה. זה חשד שאינו

ניתן לאימות, כך נראה לי. ואם הוא לא ניתן לאימות, ואילו הייתם נוטים לתת

לנוהל הזה את המשקל המגיע לו, אולי מספר הנפסלים היה יורד באופן משמעותי.

שלומית עמיחי;

אנחנו נמצאים כל הזמן במאבק פנימי- בין הרצון להקפיד על שמירה על טוהר

הבחינות, ואנחנו חושבים שמעבר לצד החינוכי המשמעותי החשוב של הענין יש גם ענין

של צדק לאחרים, לבין היכולת שלנו, שהיא מאד מצומצמת, להתמודד עם אלה שיש

לגביהם חשדות, שאחר כך גם נקבעים בפסילה. בבחינה במתימטיקה למשל יש קושי, שם

זה אופייני. תלמידים מגיעים לתשובות שלא ניתן לברר כיצד יכלו להגיע אליהן, האם

נעזרו בשכן, או במחשבון, או האם באמת רשמו טיוטה ולא צירפו אותה לגוף המחברת.

בנושא הזה קשה מאד לחקור, קשה מאד לאמת. בכל המקרים שבהם תלמידים מערערים הם
אומרים
כתבנו טיוטה לא על גבי המחברת וכך הגענו לתשובה הנכונה.

הדברים מובהרים. הם מובהרים בחוזר מנכ"ל, הם מובהרים בדף לנבחן, הם

מובהרים גם למשגיח שיש לו הנחיה להזכיר בכיתה מהו הנוהל לצירוף טיוטה. אסור

בהחלט שימוש בדף שאינו מדפי המחברת. התלמיד יכול לבקש דף טיוטה, והבוחן יתן לו

דף טיוטה עם אישור שזח של הבוחן. הדברים האלה גם עובדים בדרך כלל. עם זאת,

צודקת נציב תלונות הציבור שיכול להיות מצב שילדה חרוצה וטובה ותמימה כותבת

בהיסח הדעת ומעתיקה את התשובה, ולא שמה לב שלא פירטה במחברת את הדרך שבה הגיעה

אל התשובה.

אני מודה ומתוודה שהכלים העומדים לרשותנו לשפיטה או לקביעה בענין הזה הם

מצומצמים. ביקשנו שהילדה עצמה תבוא לשיחה עם המפקח. במקרים כאלה, בשיחה עם

המפקח המקצועי, הוא מדבה עם המתלונן, מראיין אותו, ומגיע או לזיכוי או מאשר את

הפסילה. במקרה הזה הילדה היתה בחוץ-לארץ, ובמשך תקופה ממושכת היא לא יכלה

להגיע לשיחה. מי שניהל את השיחות אתנו היה האב.

עמדנו פה בפני דילמה. האב באמת נלחם בעקרון. אגב, אני רוצה לומר ליושב

ראש שהיא החליטה לגשת למבחן חוזר בלי קשר להמשך הטיפול שלנו. היא ניגשה למבחן

החוזר על פי שיקול דעתה, ובאמת קיבלה ציון 100. והאב המשיך את המאבק. לנו לא

היה ספק שיש פה ענין עקרוני מאד. זו גם הסיבה שבסופו של דבר ביטלו את הפסילה.

אבל לא עשו את זה במנגנון הרגיל. המנגנון הרגיל אישר את הפסילה עד סופו, כולל

ועדת ערעורים עליונה, כולל בדיקה נוספת של שני מפקחים. אני מוכרחה לומר

שהתייחסו לתלונה הזאת במלוא כובד הראש. אבל בשיחה שהיתה לאב עם מנהל האגף
לחינוך על-יסודי, אמר המנהל
אני מעריך מאד את המאבק שאתה מנהל, ואני נוטה

לבטל את הפסילה. ובסופו של ענין הוא הוציא הודעה על ביטול הפסילה.



להערכתי אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. ובעגמת נפש אני שומעת את הערת היושב

ראש כאילו דברים לא נלקחים בחשבון. אחרי ההערה הראשונה שקיבלנו בנושא מנציבות

תלונות הציבור, מיד הוצאנו תיקון לחוזר המנכ"ל, על פי המלצת הנציבות. אנחנו

משננים את הדברים גם לבודקי המחברות, גם למנהלי בתי-הספר. העובדה היא שיש 180

אלף או 200 אלף נבחנים, ורק במקרים ספורים יש קושי. גם לגביהם עבדנו על פי

הנהלים. אני מודה שגם פה אנחנו עלולים לטעות, ואפשר שבמקרה הזה טעינו. שיקול

הדעת היה שאין לנו כלי לבדוק אם היא אמנם השתמשה במחשבון או לא. לפיכך הכלל

שקבענו, שתשובה שניתנת ללא פירוט הדרך שהגיעו אליה אינה מתקבלת כתשובה, זה כלל

שאנחנו נאחזים בו, כי אין לנו כלי לבדוק אם אמנם השתמשו במחשבון או לא.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

האם הנבחן יודע את הכלל שהוא חייב להראות גם את פירוט הדרך שבה הגיע

לתשובה?

שלומית עמיחי;

כן, הנבחן יודע את הכלל הזה. יש הנחיה כזאת גם בחוזרי המפקח, גם בדברי

המשגיחים. כתוצאה מהמקרה הזה אנחנו רוצים להוסיף את זה במפורט גם על כריכת

המחברת של הבחינה.

היו"ר דוד מגן;

מה הנבחן יודע?

שלומית עמיחי;

שהוא חייב לפרט את הדרך שבה הגיע לתשובה.

היו"ר דוד מגן;

כי אחרת זה יפגע בציון שלו, ולא ענין שקשור לטוהר המידות. כלומר, אם אין

לך פירוט, סימן שהשתמשת במחשבון. לי למשל, ואולי בזה הייתי חלוק בדעתי עם נציב

תלונות הציבור, לא היו טענות אם זה היה התנאי, כלומר אם היו מבהירים לתלמיד

שהציון שלו ייקבע לפי פירוט הדרך שבה הגיע לתשובה, ושאם לא היה יפרט יקבל ציון

נמוך. יש הבדל גדול בין פגיעה בציון שלו לבין פגיעה באמונתו ביושרו.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

האמת היא שמכאן לא עולה שהיתה ממש ידיעה לנבחן שיש לפרט במחברת של הבחינה

גם את הדרך שבה הגיעו לתוצאה. בכל אופן זה לא היה ידוע לי, ונדמה לי שזה גם לא

עולה מהכתוב כאן. אני מבינה שהיה איסור להשתמש בניירות בחוץ. זאת אומרת

האפשרות היחידה היתה שעל גבי השאלון היא רשמה את הדרך, מצאה את התוצאה, ואת

התוצאה רשמה במחברת. אם היה רק איסור להשתמש בניירות אחרים, חוץ ממה שיש

לנבחן, אז הייתי אומרת שזה מקרה די מובהק שלא ניתן לאימות, בעיקר אם מביאים גם

את ההמלצות של הנהלת בית-הספר והמועצה הפדגוגית.

שלומית עמיחי;

בחוזר מנכ"ל, בתקנון סדרי בחינות (משמעת), יש סעיף הגדרות, ובהן הגדרה של

"עבירת משמעת". כתוב שעבירת משמעת היא אחת מאלה: הימצאות ברשות הנבחן של חומר

שלא הוגדר כמותר לשימוש בשעת המבחן...; תלישת חלק ממחברת או הוספת דפים למחברת

שלא על פי ההוראות; נטילת מחברת או חלק כלשהו ממחברת בחינה של נבחן אחר...

וכוי.



מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

איפה כתוב שהנבחן יודע שהוא צריך לכתוב בתוך המחברת או לצרף למחברת את

פירוט הדרך שבה הגיע לתוצאה? אם זה לא כתוב, זה יכול לשנות הכל. אני מסכימה עם

היושב-ראש שאילו היה ידוע לנבחן שהוא צריך להראות כיצד הגיע לתוצאה, ולא סתם

לכתוב את התוצאה, שזה מעלה לא רק חשד, אלא אפשר לראות בזה גם אימות לפחות

לכאורה. ואם הוא לא נסתר, אז זה סופי.

שלומית עמיחי;

נדמה לי שבשאלון הבחינה במתימטיקה זה רשום במפורש. אני כמעט בטוחה בכך.

עם זאת, אני בהחלט מקבלת שכדאי להוסיף את זה גם במחברות עצמן, על הכריכה שלהן,

למרות שהמקום מוגבל, גם בהוראות ההנחיה למשגיח ובחוזר המנכ"ל. אבל בשאלון זה

מופיע. אני גם יודעת שהמורים מאד משננים את זה. אם לומר את זה בצורה חיובית,

תלמיד שלא הגיע לתוצאה הנכונה, אבל חלק מדרך הפתרון נכון, הוא מקבל על כך

ניקוד. כך שהתלמידים חונכו לכך שהם צריכים לפרט את הדרך שבה הגיעו לתשובה. יחד

עם זאת, אני בהחלט מקבלת שזה ייאמר במפורש בכל מקום שיש הנחיות כאלה.

היו"ר דוד מגן;

מדוע אין לכם אמון בהנהלת בית-הספר? באיזה בית-ספר מדובר?
שלומית עמיחי
אינני זוכרת באיזה בית-ספר מדובר. יש לנו אמון בכל בית-ספר, כך שמבחינה

זו אינני רוצה להיתפס לזה שיש בית-ספר שיש אמון בו יותר מאשר באחרים.

מירלה במברגר;

מדובר באולפנת בני-עקיבא, סגולה, מוסד תורני תיכון לבנות בקרית-מוצקין.

שלומית עמיחי;

יש לנו מידה גדולה מאד של אמון בכל בתי-הספר, ובכל זאת אנחנו עדיין

מופקדים לראות היכן מופר טוהר הבחינות.

היו"ר דוד מגן;

אותי מענין ללמוד מה מעמדו של מנהל בית-הספר, במידה שהוא מוכר לכם

והרקורד שלו בוודאי מצדיק זאת, כשהוא אומר שהוא לא מאמין שהילדה הזאת מסוגלת

לעשות זאת. אולי זה היה חוסך לכם הרבה בדיקות. כמה זמן את משמשת בתפקידך?

שלומית עמיחי;

הייתי מנהלת אגף הבחינות שש שנים. כבר סיימתי את התפקיד.

היו"ר דוד מגן;

נניח שמנהל בית-ספר מסויים בקרית-גת, איש שאני מכיר היטב, היה בא אליכם

ואומר בתקיפות; לא יכול להיות, אי אפשר לפסול. האם הייתם מקבלים את זה?



שלומית עמיחי;

הייתי אומרת לו שזה לוקסוס גדול מדי לשמוע את מה שהוא אומר ולומר שאנחנו

מקבלים את זה. אם אנרונו עובדים לפי נוהל, איננו יכולים להפוך את זה לענין למשא

ומתן ביני לבינו.

היו"ר דוד מגן;

אני רוצה לשאול שאלה אחרת. המספרים באמת גדולים, 240 אלף נבחנים, אלפי

בחינות נפסלות. כמה מהנבחנים שבחינותיהם נפסלו מערערים על הפסילות?
שלומית עמיחי
95% מערערים על פסילות בגין טוהר הבחינות. ותמיד הערעור מלווה בהמלצה של

בית-הספר. יש מקרים שאנחנו מבינים שההמלצה באה כדי להיות בסדר עם התלמיד או

ההורה, ולא תמיד מתוך אמונה של המנהל שאמנם ההמלצה שלו תקפה. אני גם רוצה לומר

שהמפירים של טוהר הבחינות הם ילדים טובים מאד. כנראה שיש איזה פיתוי בזמן

בחינה שהוא בלתי נשלט, גם אצל ילדים עם החינוך הטוב ביותר. לכן אני גם לא רוצה

להעמיד את מנהל בית-הספר במשא ומתן אתי על התלמיד. אני באמת מעונינת לשפר,

ובזה אני מקבלת את הערותיכם. למדנו מהן לאורך שנים, הוספנו ותיקנו ושיפרנו על

פי ההערות האלה, כדי לעבוד על פי נוהל נכון, אבל לא ברמה של משא ומתן, שפה אני

מאמינה או לא מאמינה. כי זה ענין של נטיה אישית שאחר כך יהיה לי קשה להצדיק

אותה.

היו"ר דוד מגן;

מי שפוגע בטוהר הבחינות, הסנקציה שלכם היא פסילת הבחינה, לא יותר מזה.

נכון?

שלומית עמיחי;

עומדות לפנינו אפשרויות לעשות יותר מזה, למשל מניעת אפשרות לגשת לבחינות

נוספות. אבל ברוב המקרים הסנקציה היא פסילת הבחינה.

היו"ר דוד מגן;

איזה סנקציות אתם מפעילים כלפי מי שמערער על פסילה, ומוכח בעליל שהוא פגע

בטוהר הבחינה? אני מופתע מהנתון שאמרת, שלמעלה מ-90% מערערים, כלומר הם לא

לוקחים שום סיכון.

שלומית עמיחי;

המלה סנקציה היא חריפה מדי. במקרים האלה הטיפול שלנו הוא בבית-הספר,

במנהל בית-הספר, בצוות החינוכי שהשגיח בזמן הבחינה, לא בתלמיד עצמו. אנחנו

רואים את הכשלון בעיקר ככשלון של בית-הספר, בזה שהוא נותן אפשרות לכך שיופר שם

טוהר הבחינות, ועוד מנסה אחר כך להגן על תלמידיו. יש ועדה מיוחדת לנושא

הבחינות. אנחנו מזמנים את הצוות. במקרים קיצוניים יותר מזמנים את מנהל בית-

הספר לוועדת הבחינות או לפורום של מנהל האגף והמפמ"ר. אני מוכרחה לומר שזאת לא

סנקציה כבדה, אבל היא מאד כבדה מבחינת המנהלים. מנהלים מושפעים ממנה קשה. הם

מגיעים עם הצוות החינוכי, מקבלים את זה במלוא החומרה וכובד הראש. והנסיון גם

מראה שבמקרים כאלה, כאשר הוזמן מנהל בית-הספר, ההשגחה והשמירה מתהדקות, ותופעת

ההפרה של טוהר הבחינות פוחתת. זאת דרכנו. לא נתקלתי בסנקציות נוספות.
היו"ר דוד מגן
מה האחוז של הערעורים שמתקבלים, ללא ההתערבות של נציב תלונות הציבור?

שלומית עמיחי;

באחוזים הוא לא שיפר בהרבה. אנחנו מטפלים בלמעלה מ-3,500 חשדות. מספר

הפסילות מגיע ל-2,300-2,000. זה נותן את הפרופורציות. האחרים מזוכים. אגב, יש

גם זיכויים שאנחנו בעצמנו מחליטים עליהם, כאשר על סמך מכתב אנחנו רואים שכנראה

היתה איזו טעות או מקום לספק.

היו"ר דוד מגן;

זאת אומרת שפוטנציאל הפונים לנציב תלונות הציבור הוא בערך 1,000 אנשים.

שלומית עמיחי;

כן.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בו-פורת;

לגבי תלונה מסי 11, מה קרה עם 11 הנבחנים האחרים?

שלומית עמיחי;

כאן מדובר בסיפור ישן. איש לא ערער על כך שבאמת מורה נכנסה לכיתה וסייעה

לתלמידים. זה היה ברור. גם בית-הספר לא ערער. ובכל זאת תלמיד אחד פנה. הוא

אמר; נכון שמורה נכנסה, אבל אני לא נעזרתי במה שהיא אמרה, אני עניתי באופן

עצמאי ביותר ולכן לא צריך לפסול את הבחינה שלי. המחברות נמסרו לבדיקה נוספת.

לנו אין כלים. ובכל זאת, הוועדה שהחליטה בשנת 1986 על זיכוי התלמיד עשתה זאת

על סמך חוות הדעת של המעריך הנוסף שבדק את המחברות וראה שהתלמיד ענה תשובות

טובות, באופן עצמאי, פיתח אותן, ולא בסגנון הדומה לאחרים. ובכן היתה פניה אחת,

והיה זיכוי אחד. לא שמו לב לשאר התלמידים.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

מדוע לא הודיעו לכל התלמידים שהם יכולים לערור?

שלומית עמיחי;

זו היתה טעות של בית-הספר. אנחנו לא היינו מודעים לזה.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

אפשר היה להאריך את המועד ולומר; היתה טעות, ואי אפשר שתיבנו מטעות כאשר

אולי לא ידעתם את החומר, אבל אתם יכולים לערור. צריך היה לפחות להודיע להם.

ייתכן שמישהו מהם היה מראה שהוא בכלל היה בדעה אחרת, או שהביע רעיון משלו,

שסותר את המסקנה שהוא נעזר במורה.

שלומית עמיחי;

אני הגעתי אל המקרה הזה בעקבות התלונה השניה. כשראינו שלגבי אותה נבחנת

חוות הדעת של המעריך היתה דומה לזו שהיתה לגבי התלמיד הראשון שזוכה, מיד

הודענו על ביטול הפסילה של הבחינה שלה. ואז אני עברתי מיוזמתי על שאר המחברות,



בלא שהתבקשנו לכך. מצאנו שגם לגבי תלמיד נוסף היתה בדיוק אותה הערה. למרות

שהוא לא פנה, אנחנו מיוזמתנו הודענו לבית-הספר על ביטול הפסילה, וביקשנו

שיודיע לתלמיד. לגבי האחרים לא עשינו כך, כי חוות הדעת של המעריך - ואני

ישבתי עם המפקחת, ראיתי גם את המחברות - היא שהיה שימוש בוטה באותו דבר שאין

לי ספק שנאמר על-ידי המורה או נכתב על הלוח. בהנחה שאף אחד מהם אמנם לא ערער,

כלומר קיבלו- את זה - - -

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת:;

אמרו שלא ידונו בערר.

שלומית עמיחי;

אבל עובדה שאחרים פנו אחר כך וערערו.

מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת;

עם כל הכבוד, מה שאת אומרת זה הרבה יותר טוב מאשר לא כלום. אבל זה לא בא

במקום סדר טוב, להודיע לכולם שהם יכולים לערור. מי שייכשל, ייכשל. או שאולי

יהיה מי שיסיק בעצמו את המסקנה ויאמר שהוא אינו רוצה לערור.

היו"ר דוד מגן;

לא הייתי רוצה לראות כאן את מנהלת אגף הבחינות על רקע דו"ח 22. אבל אני

רואה את התלונה שמגיעה. 1,000 אנשים מבין אלה שמערערים נענים בשלילה על

הערעור. ואני רואה שבאמצעים שלכם ובכלים שעומדים לרשותכם, אינכם מסוגלים

להעניק טיפול פרטני יסודי ומעמיק בכל אחד מהם. זו דרך בדוקה להופיע שוב בדו"ח

22 של נציב תלונות הציבור. תמיד יימצאו אחד או שנים שיפנו ושתלונתם תימצא

מוצדקת. אתם חייבים לפתח איזה שהוא כלי, יכול להיות שאתם צריכים לשם כך משאבים

מיוחדים, כדי שהטיפול בערעור יהיה יסודי ככל האפשר; כדי שמנהלי בתי-הספר, לפני

שהם מביעים עמדה לגבי יושרו של התלמיד, יחשבו פעם ופעמיים, כדי שידעו שהם

מסכנים איזה ענין. אינני רוצה להשיא כאן עצות, אתם צריכים לחשוב על זה. אבל

יכול להיות שמספר המערערים יקטן אם ידעו שיש איום בסנקציות. לאמור, אם יסתבר

בעליל שערעור איננו מוצדק, יש לכם כלים אחרים, מרתיעים יותר מאשר פסילת

הבחינה. ואם המספר יהיה יותר קטן, אין ספק שהבדיקה תהיה יסודית יותר.

שלומית עמיחי;

אני רוצה לומר שהמאמצים שאנחנו משקיעים בנושא של שטוהר הבחינות הם באמת

מתוך רצון לפעול בצורה הוגנת כלפי אלה שלומדים ומתאמצים, עושים את בחינתם

באופן עצמאי ומקבלים על כך ציון, ובסופו של דבר מתחרים על אותו מקום

באוניברסיטה עם אדם שמצא את הדרך "לסדר" אותנו, ועוד יותר מזה "לסדר" את

חבריו.

קל מאד לא להסתבך. אנחנו בהערכה רבה קיבלנו עצות, לא בשל הצורך להיות

בסדר, אלא מפני שלמדנו, מפני שהנושא קשה מאד. אני גם מקבלת את ההערות של היושב

ראש, כולל ההצעה למצוא איזו דרך להפעיל סנקציות כלפי מנהלי בתי-ספר. זאת הערה

נכונה. היא קשה. אני ביקשתי את זה. זה איננו דבר קל. אני גם הייתי שמחה לקבל

חיזוק להמשך הדרך הזאת של הקפדה ושמירה על טוהר הבחינות, כי היא דרך שאני

מאמינה בה. היא לא סימפטית, יותר סימפטי להיות רכים ונעימים, אבל אני עדיין

מאמינה שהיא דרך נכונה, מתוך הוגנות כלפי כלל הנבחנים.



היו"ר דוד מגן;

אני חוזר אל הסיכומים וההצעות שלנו לגבי תלונה מס' 6 בדו"ח 20 של נציב

תלונות הציבור. בסעיף 3 כתבנו: הוועדה סבורה כי נעשה מאמץ רציני מצד המשרד

להתמודד עם תופעת ההעתקות, ואולם התוצאות אינן משביעות רצון. בסעיף 4 אמרנו:

הוועדה ממליצה שלא להסתפק באמצעי הסברה והרתעה, ולשכלל את היכולת למניעה פיזית

של אפשרויות ההעתקה.

אני נתתי פה עצה, אם כי זה לא תפקידנו. הכנסת צריכה לפקח ולבצע את תפקידה

כמוגדר בחוק מבקר המדינה, ולא לבוא במקומכם. אבל אני בהחלט חושב שאתם צריכים

לעשות משהו מיוחד כדי לא להיכנס שוב לדו"ח הבא.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת
שמחתי לשמוע שמתייחסים ברצינות למה שכתבנו, שרוצים להיות הוגנים, מצד אחד

תוך שמירה על טוהר המידות, ומצד שני מבלי לפגוע באדם כאשר לא מספיק ברור שהוא

חטא. הוא התכונן לבחינה, הוא אולי בסדר גמור, ומתעורר חשד בגלל משהו. אבל בחשד

לא סגי. ואולי באמת צריך לשמור שיהיה מרחק בין הנבחנים, ולא ניתן יהיה להעתיק,

ואז תהיו יותר בטוחים שההעתקה היא אפשרות מאד רחוקה. זו רק דוגמה. אבל המגמה

הכללית, כפי שבאה כאן לכלל ביטוי, בהחלט נראית לי, שאתם רוצים שזה יהיה הוגן

גם כלפי הציבור, מבחינת טוהר המידות, וגם כלפי הנבחן.
היו"ר דוד מגן
בחוברת הסיכומים וההצעות לדו"ח 20 של נציב תלונות הציבור, אשר אושרו על

ידי הכנסת, שר החינוך והתרבות התבקש לדווח לוועדה ולנציב תלונות הציבור על

הצעדים שנקט בשלושה נושאים שנדונו באותו דו"ח, עד 31 במרס 1994. היום ה-10

במאי, ועדיין לא קיבלנו שום תגובה משר החינוך והתרבות. אני מבקש שתעבירו לשר

את רוח הדברים, לקראת בואו לכאן בשבוע הבא.

אנחנו גם נעביר לשר את הסיכום שלנו בענינים שנדונו כאן. בנושא של בחירת

מועמדים למשרות ניהול, לדעתנו משרד החינוך והתרבות מזלזל בקיום נהלים תקינים

בתהליך של איוש משרות ניהול. על משרד החינוך והתרבות לבדוק מחדש את הנהלים

שהנהלתו קבעה בכל הקשור לניהול מיכרז למילוי משרה.

כמו כן על משרד החינוך והתרבות לבדוק את הנהלים בכל הקשור בנושא של טוהר

הבחינות. הוועדה מביעה דאגה עמוקה נוכח פסילה של כ-2,300 בחינות מדי שנה, מתוך

למעלה מ-200 אלף בחינות, ודורשת מאגף הבחינות במשרד החינוך והתרבות לשכלל את

הכלים להבטחת טוהר הבחינות.

נדגיש שוב שמשרד החינוך והתרבות אינו מקפיד למלא אחר החלטות הכנסת

והוועדה לעניני ביקורת המדינה, בסיכומים והמלצות שהכנסת קיבלה לגבי הדו"ח

הקודם של נציב תלונות הציבור, דו"ח מסי 20.

בישיבה הבאה נבקש מהשר להתייחס לזה, למרות שהוא מוזמן לענין אחר. אני

מקווה שכל המסמכים, ההוראות, החוזרים החדשים ובוודאי תגובתו של שר החינוך

והתרבות לפניה של הכנסת, יגיעו עד מועד הישיבה הבאה ביום שלישי הקרוב.
מבקרת המדינה ונציב תלונות הציבור מרים בן-פורת
אחד העובדים שלנו, מר אומסקי, היפנה את תשומת לבנו לכך שאחד הסעיפים

בחוזר המנהל הכללי פשוט אינו תואם את החוק. זה מדליק נורה אדומה. אינני יודעת

אם זה עבר ייעוץ משפטי. אם לא עבר, הייתי מייעצת שהכל יעבור ייעוץ משפטי.



לא הספקתי לעיין בחוזר, כי הקשבתי למה שנאמר כאן. ייתכן שיש עוד תקלות. נא

לתקן את התקלה שהתגלתה כאן, וגם להביא לתשומת הלב מהי ההלכה הפסוקה בקשר

לשיקול דעת שאי אפשר להעביר למישהו אחר. אני מייעצת לעשות זאת כדי להשתכלל עד

כמה שאפשר יותר.

בני אמיר;

אנחנו נעשה זאת.

היו"ר דוד מגן;

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 40;11).

קוד המקור של הנתונים