ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 08/03/1994

בקשת חוות-דעת ממבקר המדינה על שימוש בתקציב משרד החינוך לצורך פרסומים תעמולתי ים - הצעת ח"כ ח' פורת; התמודדות מערכת החינוך עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים -עמ' 298 בדו "ח 43

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 174

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, כ"ה באדר התשנ"ד (8 במרץ 1994). שעה 12:30

נכחו;
חברי הוועדה
היו"ר ד' תיכון

י' בא-גד

שי יהלום

י ' לס

ד' מגן

רו' פורת

מוזמנים; מבקרת המדינה מי בן-פורת

שר החינוך והתרבות אי רובינשטיין

דייר ש' שמשוני - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

י י הורביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

שי לביא - מישנה למנכ"ל

דייר בי גייטס - ממונה על אגף במשרד מבקר המדינה

ו' שיפר - סי ממונה על אגף " " "

ר' אש - הפסיכולוג הראשי במשרד החינוך

שי גרינבוים - מבקר משרד החינוך

עי מיכאל - ממונה על החינוך המיוחד

דייר מי מאיר - מפקח ארצי לתפקידים מיוחדים

דייר שי חרמון - מנהלת המכון להתפתחות הילד ביה"ח תה"ש

שי טלמון - סגן הממונה על התקציבים באוצר

י י כהן - רפרנט אגף התקציבים

דייר י י מילר - עובד סוציאלי

י י שפירא - מנהל המח" לחינוך בוועה"פ של ההסתדרות

חי יגודה - מרכזת החינוך המיוחד בוועד ההורים

גי בלכר - חברת ועד ההורים הארצי

אי אופיר - עורכת דין

מי רקנאטי - עוזרת מנכ"ל משרד החינוך

עי ברנדס - יועץ שר החינוך

מזכיר/ת הוועדה; בי פרידנר

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; התמודדות מערכת החינוך עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים -

עמ' 298 בדו"ח 43

בקשת חוות דעת ממבקר המדינה על שימוש בתקציב משרד

החינוך לצורך פרסומים תעמולתי ים - הצעת חה"כ חי פורת



התמודדות מערכת החינוך עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים -

עמ' 298 בדו "ח 43

היו"ר ד' תיכון;

גברתי מבקרת המדינה, אדוני שר החינוך, התרבות והספורט, אני מתכבד לפתוח את

ישיבת הוועדה. הצעה לסדר לחבר הכנסת יורם לס.

י י לס;

פניתי ליושב ראש הוועדה לפני מספר ימים בבקשה להעלות על סדר יומה של הוועדה

פרשה של מתן תרומה של מפלגת צומת בהיקף של 450 אלף ש"ח, מכספי מימון המפלגות,

למוסד בשם "אהבה" בקרית ביאליק. המוסד עוסק בחינוך מיוחד, ואין לי דבר כנגדו, אלא

כלפי האפשרות לבצע תרומה שכזו, כאשר בחוק מימון המפלגות מפורטות הוצאות מפלגה

כהוצאות סיעה לארגון פעולותיה, לתעמולה ולהסברה. האם אותו מוסד הוא גוף הקשור

לסיעה? האם הוא זרוע של הסיעה לצורך תעמולת הבחירות? מנהלת המוסד היא הידועה

בציבור של יושב-ראש אותה מפלגה.

הואיל ומבקרת המדינה, על פי חוק מימון מפלגות, היא הסמכות הבודקת את הדברים,

אני מבקש להעלותם לסדר היום. אני מבקש שהנושא ייבדק, לאחר שיושב ראש הכנסת וחשב

הכנסת היפנו אותי אל מבקרת המדינה. זוהי הצעתי לסדר.

מבקרת המדינה מ' בן-פורת;

יש עתירה לבג"צ, ביו השאר בנושא זה. על-פי חוק מימון מפלגות, אנו צריכים

לבדוק וחשבונות ולתת דעתנו על כל מיני היבטים. במידה והסמכויות שלנו מחייבות אותנו

לעשות זאת, נעשה זאת, אך במועד הכתוב בחוק. אנו חייבים לבדוק חשבונות, ואנו נבדוק

אותם. מבחינות ארורות, הנושא תלוי ועומד בבית המשפט העליון. יש לי דעה מסוימת, אך

מוטב שלא אביע אותה עכשיו.

היו"ר ד' תיכון;

כפי שאמרה מבקרת המדינה, על פי חוק מימון מפלגות לא ייתכן שייווצר מצב שהיא

לא תבדוק את הענין, ולאחר שתבדוק את הענין יהיה לה גם מה לומר בענין הזה.

אנו עוברים לנושא שעל סדר היום: התמודדות מערכת החינוך עם ילדים בעלי צרכים

מיוחדים.

ו' שיפר;

הדו"ח מתמקד באותו פלח של חינוך מיוחד, אשר עוסק בילדים בעלי צרכים מיוחדים

שאינם מופנים למוסדות לחינוך מיוחד, אלא לכיתות מיוחדות במערכת הרגילה, וחלק

מזערי משולב בכיתות הרגילות. הסטטיסטיקה האחרונה היא משנת 1990. אז דובר על 62

אלף ילדים, כ-4.5 אחוז מכלל הילדים במערכת החינוך. בדקנו את האוכלוסיה ב-1992,

בבתי-ספר יסודיים ובחטיבות ביניים. הביקורת הראתה שהאחוז הזה פחות או יותר יציב,

יש אולי עליה קטנה בחטיבות הביניים. מתוך 4.5 האחוזים האלה, 1.5 אחוז נמצאים

במוסדות לחינוך מיוחד. אנו מדברים בממוצע על כ-3 אחוז מכלל התלמידים במערכת

החי נוך.

הבדיקה שערכנו היתה במישור המערכתי ובמישור הפרטני. במישור המערכתי בדקנו כמה

משתנים במדגם של 141 בתי ספר ב-15 ישובים בינוניים וקטנים. מצאנו מיתאם גבוה

במיוחד בין שעור הילדים טעוני טיפוח על-פי קידוד של המשרד, לבין שעור הילדים

המופנים לכיתות מקדמות וטיפוליות בבתי-הספר שבדקנו.



הנושא השני שבדקנו באופן מערכתי הוא אופן הקצאת התקציב. מתברר שההלק הארי של

התקציב, למעלה מ-50 אחוז מהתקציב במונחים של שעות תקן, מופנה לכיתות המקדמות.

בנוסף לכך יש שעות תקן אשר מופנות לכיתות הטיפוליות, ורק 12 אחוז משעות התקן

מוקצות לטיפול בילדים בכיתה הרגילה. יש אחוז בלתי ידוע לנו של ילדים הנזקקים

לטיפולים פרה-רפואיים, זאת אומרת שמספר קטן ביותר של תלמידים נהנה מטיפול בצרכים

המיוחדים שלו בתוך הכיתה הרגילה.

התקציב מהולק למהוזות, וועדות ההשמה אינן יודעות תמיד אלו משאבים עומדים

לרשותן. מצאנו שלא פעם אי אפשר ליישם את ההחלטה של ועדת ההשמה משום שאין תקציב

לכך. במקרה מסוימת החליטה ועדת ההשמה על שיבוצו של ילד בכיתה משלבת, דהיינו בכיתה

של חינוך רגיל, אך לא ניתן היה ליישם את ההחלטה מכיוון שהכיתה המשלבת לא נפתחה

בגלל בעיות תקציביות. המבקרת ממליצה לשקול הקצאת שונה של השעות בחינוך המיוחד,

בדרך שתאפשר לחברי ועדת ההשמה גמישות רבה יותר בבחירת הפתרון המתאים לכל ילד,

ומעל הכל שתעודד את מערכת החינוך הרגילה לתרום את חלקה בשילוב ילדים עם צרכים

מיוחדים.

החלק השני של הבדיקה שלנו התרכז בבדיקת מדיניות ההשמה באופן פרטני. היינו

בעשרה יישובים ובדקנו 252 תיקים של ילדים. בכל ישוב בדקנו לפחות 10 אחוז מהילדים

אשר הופנו לחינוך המיוחד. בהשוואה לבדיקה שנעשתה בשנים 1986/87 , תפקוד ועדות

ההשמה היה טוב באופן משמעותי. לא מצאנו הפניה לחינוך המיוחד ללא ועדת השמה, מצאנו

שההורים מוזמנים לוועדות ההשמה והוועדות מתכנסות בהרכבן החוקי. יחד עם זאת,

גילינו לא מעט מימצאים נוספים.' בדרך כלל שולחים להורים את ההודעה על ההפניה

לחינוך המיוחד ללא נימוקים, פרט לכך שנאמר: הילד אינו מתאים לכיתה רגילה. מצאנו

שיש הסברה לקויה מאד להורים. הוועדות מדברות ביופומיזם: כיתה איטית, כיתה קטנה,

הילד יתקדם בה, אך לא אומרים להם מה הענין. מצאנו שמספר הילדים העוברים מכיתה

מקדמת לכיתה רגילה הוא של בודדים. הרכב ועדת ההשמה חוקי, אך אף פעם לא השתתף בה

רופא. אני מבינה שיש בעיה של הסכם בין משרד החינוך לבין משרד הבריאות לגבי רשימה

של רופאים, בעיה שעדיין לא נפתרה. גם עובד סוציאלי לא מצאנו, ולפעמים גם המפקח לא

השתתף. מי שהשתתף הם נציגים של המערכת שיש להם אולי דעות מוטעות כלפי הילד

(המורה, הפסיכולוג שאיבחן אותו או אנשי החינוך ברשות המקומית).

עוד מצאנו שבחומר המועבר לוועדה, יש דף שבו צריך המורה לכתוב מה עשה עם הילד,

לפני שהמליץ על הפנייתו לוועדת השמה. ביותר מ-50 אחוז מהמקרים שבדקנו, הדף הזה

היה ריק.

היו"ר די תיכון;

בוועדה זו חברים שלושה חברי כנסת הפעילים בכל הנוגע לחינוך המיוחד. לפנים

משורת הדיו, רציתי לאפשר לחבר הכנסת אורון לנהל את הישיבה הזו, כמי שמתמסר לנושא

וכמי שהינו יורשה של חברת הכנסת סרטני, מולידת החוק העוסק בחינוך מיוחד. אבל בשל

אילוצים משפחתיים, לא יכול היה לבוא. חבר הכנסת יהלום יחליף אותי בהמשך הישיבה.

שר החינוך והתרבות אי רובינשטיין;

אדוני היושב ראש, גברתי מבקרת המדינה, אנו מקבלים את דו"ח הביקורת הזה,

מסכימים למימצאיו ונפעל על-פיו. מעבר לכך, נפעל לשינוי מדיניות. על-פי הנחייתי

יגבש המשרד בימים אלה את הדפוסים החדשים של החינוך המיוחד. זה דבר לא פשוט,

הדורש משאבים, פעולות הסברה, שינוי עמדות ושינוי נורמות במערכת החינוך.

היו"ר די תיכון;

יש חוסר במשאבים?
שר החינוך והתרבות אי רובינשטיין
כיתה משלבת דורשת הרבה יותר משאבים. אין מערכת חינוך שאין לה מחסור גדול

במשאבים, משום שהדרישות ממנה רבות.
היו"ר ד' תיכון
האם במסגרת התוספת שקיבלת לשנת הלימודים 1994. הנושא הזה זוכה לאותה תוספת

יחסית?
שר החינוך והתרבות אי רובינשטיין
בוודאי. על-כך אני מדבר. המגמה שלנו היא קודם כל ליישם את חוק חינוך מיוחד.

אנו מרחיבים את תחולת החוק לקראת יישומו המלא בשנת תשנ"ט-1999 . השנה אנו מתקדמים

ביישום החוק, ועושים את הפעולות הבאות: קודם כל אנו מאמצים את מסקנות דו"ח מבקר

המדינה, ונחייב את ועדות ההשמה למסור את החומר שיש להן להורים, אלא אם יש שיקול

מיוחד של פגיעה באינטרסים של הזולת.

היו"ר ד' תיכון;

כל התיק יועבר לידיעת ההורים?

שר החינוך והתרבות אי רובינשטיין;

כולל המסמכים, אלא אם החליטה הוועדה שמנימוקים של הגנה על הזולת, פגיעה בילד

או באדם ארור, המסמכים האלה יהיו חסויים. המדיניות היא מדיניות של הסברה להורים.

לא רק הנמקה כפי שממליצה מבקרת המדינה, אלא מעבר לכך. ההורים יקבלו את חומר הרקע,

כדי שידעו פגה מונע מילדם להשתלב במסגרת הרגילה.

נעשה פעולה גם באמצעות ועדת ההשמה וגם בניסוי מיוחד שאנו מחליטים עליו,

במחוזות ובבתי-הספר, כדי להקטין את מספרם של הילדים המופנים לכיתות המיוחדות,

ולהפנות יותר ויותר מקרים גבוליים לכיתות המשלבות ומהן לכיתות הרגילות, הכל כדי

להסיר מעל הילדים את הסטיגמה של החינוך המיוחד.

הכיתות המיוחדות האלה הן פרובלמטיות, הן יוצרות את הסטיגמה הזו וחורצות את

גורלו של הילד. הכוונה היא להביא לנסיגה במגמה של גידול מתמיד במספר הילדים

הנמצאים בכיתות החינוך המיוחד. לשם כך יש צורך בתגבור של שעות נוספות, אשר תינתנה

על-פי כללים שהמנכ"ל יקבע בחוזר מיוחד, אשר ייצא תוך כמה ימים. אנו מודעים לכך

שהקצאת המשאבים אינה מספקת. אנו צריכים לשדר למערכת כולה, גם למורים וגם להורים

שאינם גבוליים, שאנו רואים את הכיתה המשלבת כפיתרון נכון והומני וכדגם לחברה

סובלנית המכירה בכך שיש ילדים חלשים או לפעמים רק אטיים יותר, ואין זה נכון וצודק

להטיל עליהם סטיגמה של ילדים שאינם יכולים להשתלב בכיתה רגילה. נוכל למסור לכם

פרטים על התכנית הזו, שהיא די יומרנית מבחינה זו שהיא מנסה לשנות נורמות מושרשות

במערכת החינוך. אני רוצה לומר שהמסרים הראשונים שהוצאנו זכו לתגובה. זו מערכת אשר

מגיבה במהירות למסרים של משרד החינוך, והמסר האישי שלי, של המנכ"ל ושל המשרד כולו

הוא, שאנו רואים את החינוך המיוחד כדבר השמור רק לאלה שאין כל אפשרות לשלבם

במערכת הרגילה. בכל מקום בו יש אפשרות לשלב את הילד במערכת החינוך הרגילה, גם אם

הדבר יצריך מורים נוספים ומשאבים נוספים - נעשה זאת.

אני רוצה להודות על הדו"ח החשוב הזה, בעזרתו אנו משנים כיוון בחינוך המיוחד.

אני מתאר לעצמי שתוך כמה שנים, כאשר נחזור לוועדה הזו, נראה מציאות שונה לגמרי

מזו המתוארת בדו"ח.



ש' יהלום;

אני מקבל בברכה את דבריו של שר החינוך והתרבות בעקבות הדו"ח. אני חושב

שמדיניות משרד החינוך והתרבות היא מדיניות נכונה. בענין זה המגמה המצויה גם בדו"ח

מבקר המדינה, היא מגמה נמשכת וטובה. על-פי מגמה זו יש להשאיר כמה שיותר תלמידים

במסגרת שילובית. אם משרד החינוך יבצע את כל התכניות שהציג, המגמה הזו תימשך.

יחד עם זאת, יש כמה תופעות קשות אשר לדעתי עלולות להכשיל את המגמה של משרד
החינוך
המגמה הראשונה היא דרך קבלת ההחלטות לגבי ילדים אלה. קבלת ההחלטות נעשית

בוועדת ההשמה. הובהר בדו"ח מבקר המדינה כי כאשר ועדת ההשמה דנה בעתידו של הילד,

היא מטפלת באותו יום בחמישים מקרים או במקרה הטוב בשלושים מקרים. בלחץ כזה אין

שום אפשרות שהילד המסוים יקבל את ההתייחסות האופטימלית, גם אם יהיו בוועדה האנשים

הטובים ביותר. המצב בוועדות ההשמה הוא כזה, בגלל עומס העבודה על הצוות העוסק

בחינוך המיוחד. כפי שצויין בדו"ח, המפקח הכולל אינו נמצא, אך המפקח על החינוך

המיוחד היה ברוב הישיבות. אם אותו מפקח על חינוך מיוחד צריך להימצא בישיבות

בשלושים ישובים שונים אשר בפיקוחו, אין הוא מסוגל לכך.

משרד החינוך יחד עם נציבות שרות המדינה והאוצר, צריך לקבוע פרופיל או מודל

לתקני מפקחים, כדי שהדברים האלה ייעשו בצורה סבירה. זה גורם לכך שאין מבצעים את

החוק. על-פי החוק יש להביא את המקרים האלה לוועדות ההשמה. במקומות בהם הובאו

המקרים לוועדות ההשמה על-פי יוזמת מנהל בית הספר, נתגלה שמחצית מהילדים חזרו

לחינוך הרגיל- ברוב המקומות ועדת ההשמה לא דנה באותו מקרה לאחר שלוש שנים, וזאת

בגלל העומס המוטל על אותם אנשים. אם אותם אנשים צריכים לדון בישיבה אחת בשלושים

ילדים, אין להם זמן לדון בחזרתם של חלק מהילדים למערכת ההינוך הרגילה.

אם לא נשנה את המצב על-ידי תוספת כח אדם לחינוך המיוחד ועל-ידי שיפור תהליך

קבלת ההחלטות, לא נפתור את הבעיה. כל הפתרונות שהמשרד מציג, הן פו1רונות הנתונים

להחלטת ועדת ההשמה. אין מבטלים את ועדת ההשמה, ואפילו בצוות הקודם לוועדת ההשמה

צריך להשתתף מפקח על החינוך המיוחד, כלומר לא הורדת ממקבל ההחלטות כל עומס. ירט-

על כן, עומס נוסף על ועדת ההשמה הוא הצורך לדון ולהחליט אם לתת את המסמכים

להורים. עד שיינתנו תקנים נוספים, המצב ימשיך להיות קשה.

אני פונה עתה לאוצר: יישום חוק החינוך המיוחד לא נעשה בקצב הדרוש. האנשים

העוסקים בכך יודעים, שבהסכמה עם משרד האוצר נקבע צוות מקצועי חיצוני, אשר הגיע

למסקנה שיישום חוק החינוך המיוחד צריך לעלות למערכת 350 מליון ש"ח. מאיור ודובר

על תכנית לחמש שנים, בשנת הלימודים תשנ"ה צריך היה להקציב למטרה זו 70 מליון ש"ח,

אך בשנה זו ניתנו רק 30 מליון. זה אומר שקצב היישום עומד על מחצית מהקצב הדרוש.

אם לא נעמוד בתכנית, הבעיות לא תיפתרנה. אם אותם 30 מליון ש"ח יוקדשו לנושא חשוב

כמו חודש לימודים נוסף בבתי-הספר לחינוך מיוחד, לא יהיה תקציב לנושאים אחרים:

תוספת סגל, פתיחת כיתות ושעות נוספות. ועדות ההשמה אמנם תקבלנה החלטות על-פי

המדיניות שהשר הציג, אך הדברים לא ייושמו בשטח.

ממשרד החינוך צריכה לצאת מדיניות להכשרת הלבבות בצורה מקצועית. הוזכר בדו"ח

שנערכה תכנית כזו לגבי, המוסדות להכשרת מורים, כי המורים, ההורים והתלמידים צריכים

להיות מוכנים לקבל את הילדים החריגים. אם אינם יודעים כיצד לטפל בהם, כל מטרתנו

יורדת לטמיון. במוסדות להכשרת מורים - עד כמה שאני יודע -אין תכנית מיוחדת

להכשרת פרחי ההוראה והמורים, על מנת לבצע את המדיניות שאתם מדברים עליה. אני חושב

שאם לא תופעל מיד תכנית השתלמות למורים במערכת ולמורים החדשים, הרי שקליטת הילדים

האלה במערכת החינוך הרגילה תיתקל בהתנגדות, וכל הרעיונות היפים של שילוב ילדים

ייכשלו.
היו"ר די תיכון
איני מבין מדוע נקבעה תכנית לחמש שנים, עד 1999 . איני יודע מדוע נכנענו בחוק

ההסדרים נכנענו לתכתיבי האוצר, ודחינו את הביצוע. כנראה שהגעתם למסקנה שלעולם לא

נגיע ל-1999. ואת החוק הזה אין לממש בקצב מהיר יותר. שאלתי הראשונה היא, מדוע

1999 ולא 1995. ומה ניתן לעשות בהתחשב בעובדה שתאריך היעד 1999 נקבע באמצעות



כלכלית של 1991 . אני דורש לבדוק את הענין פעם נוספת.

כאשר קוראים שוועדת השמה דנה ב-51 מקרים ביום אחד, ארגה שואל את עצמך: באיזה

עולם אנו מצויים. כל מקרה הוא עולם ומלואו. זוהי החלטה המשפיעה על משפחה לכל

החיים. משפחה עלולה להיהרס לכל החיים, עקב החלטה שגוייה. כמי שנכווה אישית בשנות

השבעים, אני יכול לומר את הדברים האלה. לבני היו קשיי למידה, והוא עבר פגישות

ומבחנים על-ידי פסיכולוגים ויועצים. בסופו של דבר נאמר לנו שייטב לנו אם הילד

יכנס לבית ספר של החינוך המיוחד. ניסינו את בית הספר המיוחד במשך חודש-חודשיים,

עד שאמר לנו פרופסור מהאוניברסיטה כי אנו חייבים להוציא את הילד מבית הספר הזה.

הצלחנו להוציא אותו משם ולהעבירו לבית-ספר רגיל, ולאחר מכן הוא סיים את

האוניברסיטה העברית, אך המשקע נותר לכל החיים. אני שואל את עצמי, איך אפשר למנוע

טעויות כאלה? האם ועדה הדנה ב-50 מקרים ביום, אינה מקבלת החלטות שגויות ומאמללת

משפחות. כל זה בשל חוסר תקצוב מתאים.

ש' טלמון;

חוק החינוך המיוחד אשר נחקק ב-1988, כולל שלושה מרכיבים מרכזיים: א. הוא

מתייחס לוועדות ההשמה ומעגן את עבודתן ברקיקה; ב. הוא מגדיר שורה של הטבות

הניתנות לאוכלוסיית החינוך המיוחד - חודש לימודים נוסף, יום לימודים ארוך ועוד;

ג. החוק הרחיב את אוכלוסיית הזכאים לחינוך מיוחד בחמש שנים נוספות: בני 3-4 ו-18

עד 21.

ישנם ויכוחים מהו עלותו של חוק החינוך המיוחד. אני לא מקבל את קביעתו של יועץ

זה או אחר שקבע 750 מליון ש"ח. רוב הסעיפים בחוק הנוקבים בשירותים נוספים, טעונים

הסכמת שר האוצר. כאשר מדברים על חודש נוסף של לימודים, האם מדובר על כלל

אוכלוסיית החינוך המיוחד, או רק על זו הנמצאת בבתי-ספר מיוחדים?
שר החינוך והתרבות אי רובינשטיין
אלה הנמצאים בבתי-ספר מיוחדים.
ש' טלמון
בתקציב משרד החינוך לתשנ"ה-1994ן מופיעים למעלה מ-100 מליון ש"ח עבור חוק

החינוך המיוחד. מאז 1990 במשך כל שנה אנו מוסיפים כסף לחוק החינוך המיוחד.
היו"ר די תיכון
אנו גיבורים על חלשים.
ש' טלמון
אין כאן כוונה להיות גיבורים על חלשים, אלא שתהיה תכנית ברורה וידועה ליישום

החוק, תכנית אשר תתייחס גם למיגבלת המשאבים. ברגע שתהיה תכנית כזו, יהיה לנו קל

יותר לספק את המקורות הנדרשים.
הי ו "ר ד' תיכון
אתה אומר שבאין תכנית לא יהיה תקציב?
ש' טלמון
בסיכום ביני לבין מנכ"ל משרד החינוך ערב הגשת התקציב, נאמר כי 30 מליון ש"ח

יועברו בתשנ"ה, ומשרד החינוך והתרבות יגבש בתחילת 1994 את התכנית. אם כך ייעשה,

יועברו 40 מליון ש"ח בתשנ"ה. התחייבתי על-כך בסיכום עם מנכ"ל משרד החינוך. גם

משרד החינוך מכיר בעובדה שהמשרה לא הגיעה לכלל תכנית מגובשת ליישום חוק החינוך

המיוחד. באתי בשנה שעברה בדברים עם חבר הכנסת חיים אורון לגבי התוספת לחוק.



אמרתי לו כי בתשנ"ד הוספנו 24 מליון, אך עשיתי זאת בלב כבד משום שלא היינה לנו

תכנית. הוא הציע להוסיף השנה את ה-24 מליון, ובשנה הבאה נעמוד על-כך שתהיה תכנית.

בתשנ"ה הוספנו 30 מליון עם אופציה להגדיל את הסכום ל-40 מליון, אך כרגע אנו לא

רואיםם את התכנית.

שי יהלום;

יש תכנית שהוכנה.

ש' טלמון;

לא מקובל עלי 70/ שקבע היועץ החיצוני, כי יש צורך ב-350 מליון ש"ח.

שי יהלום;

אל תאמר שלא היתה תכנית. היתה תכנית, אך חזרתם בכם ממנה.

ש' טלמון;

הסיכום בינינו לבין משרד החינוך הוא שיגבש את התכנית. כאשר תהיה תכנית ברורה

ליישום החוק, גם לכנסת וגם לציבור המורים וההורים יהיה קל יורנר לדעת לאלו מטרות

וכיצד מקצים את המשאבים.

במהלך הדיונים בדקנו כיצד מוקצה הכסף, וראינו שחלק מאויש 100 מליון בתקציב

משרד החינוך, מוקצים לדברים שהחוק אינו מחייב. אלה דברים חשובים, אבל בחוק יש סדר

קדימויות.

שר החינוך והתרבות אי רובינשטיין;

אני חושב שהערתו של חבר הכנסת יהלום בענין הצורך בקרוב לבבות, היא נכונה מאד.

כאן מדובר בשינוי נורמות, ובמסגרת זו נציע תכנית הכשרה במוסדות להכשרת עובדי

הוראה, וגם פעולה בתוך בתי הספר, כדי לשנות את יחד המורים, ההורים והתלמידים

לתלמידים החריגים והחלשים. זה לא דבר קל, ההתנגדות העיקרית לשילוב באה מהקבוצה

החזקה יותר, הרואה בתלמיד החריג והחלש את מי שאינו מאפשר לכיתה להתקדם במלוא

המהירות. כאשר נסכם סופית את חוזר המנכ"ל, נעבירו לוועדה ולמבקרת המדינה.

כאשר אנו מדברים על המדיניות החדשה, אנו מגבילים את אפשרות הפניה של בית הספר

לוועדות ההשמה. אנו מקימים ועדות אזוריות, שבפניהן צריך יהיה לערוך "קלירינג" של

הבקשה להשמה. אנו מקווים שהמדיניות החדשה הזו לא רק תבלום את הגידול הנמשך במספר

הילדים המופנים לוועדות ההשמה, אלא גם תצמצם את מספרם ב-10 אחוז לשנה בשנים

הקרובות. זה יקטין את הלחץ על ועדות ההשמה, אך בנוסף לכך אני מסכים שלקראת שנת

הלימודים הבאה נצטרך לטפל בוועדות ההשמה עצמן. הכל צורך תשומת-לב ומשאבים, אך

על-פי ההנחיה שלי זהו נושא ראשון במעלה. חברה נשפטת על-פי יחסה לחלש ולחריג.

באשר לדו"ח שהוכן על-ידי גורם חיצוני, המנכ"ל ירחיב את הדיבור על-כך, אך יש

כאן לדעתי ערבוב בין שני דברים שונים לחלוטין: ההקצבות לחינוך המיוחד עלו באופן

דיספרופורציונלי, משום שהן משקפות גם את הגידול במספר התלמידים. יישום חוק חינוך

מיוחד הוא דבר נפרד, וכאן עלינו ללכת על-פי מצוות המחוקק.

היו"ר די תיכון;

המחוקק נאלץ להתחשב בגלי העליה.



שר החינוד והתרבות אי רובינשטיין;

הייתי אומר שקודם כל יש למלא אחר מצוות המחוקק, גם בענין הגילים וגם בענין

השרותים הנוספים. אחד הדברים החשובים בחוק הוא הרחבת תחולת הגיל, כך שתקיף את

גילאי 3-4 ואת הגילאים המבוגרים יותר. גם לתוספת חודש לימודים, הוא דבר שיש לו

קדימות על-פני דברים אחרים. כל מי שמכיר הורים שיש להם ילדים במוסדות אלה, יודע

שכל יום וכל חודש נוספים מקלים מאד על ההורים. אנו חושבים שהחיוב הזה בחוק נכון

וחיוני, אנו צריכים למלא אחריו, ואני מודח שלאוצר יש טעון חזק בענין זה. נכין

תכנית משותפת ונביא אותה בפניכם.

שי שושני;

התכנית שהוכנה לא היתה שלמה. צודק חבר הכנסת יהלום המודע מאד לנושא החינוך

המיוחד ודוחף את המשרד לפעולה. הוא עושה עבודה יוצאת מן הכלל בוועדת המישנה של

ועדת החינוך, אך התכנית כפי שהוגשה לא היתה שלמה. אנו מקווים שהיא תושלם תוך

תקופה קצרה. מעולם לא קיבלנו תשובה שלילית מהאוצר, בכל הנוגע למשאבים לחוק החינוך

המיוחד. הגישה של האוצר נכונה. הוא אומר לנו: תגישו תכנית לתקופה שעד 1999, ונראה

על מה אנחנו מדברים. התכנית תושלם, ואנו מעסיקים אנשים במשרד אשר עובדים על-כך.

אני מקווה שהטיפול יסתיים לשביעות רצון כולם. גם הטענה של חבר הכנסת של חבר הכנסת

יהלום על עבודת המפקחים נכונה. הם אמנם לא דנים ב-50 מקרים ביום, וכל אחד מהם

עוסק במקרים אותם הוא מכיר, אך למרות זאת יש גם טעויות קשות ומכאיבות, לכאן

ולכאן. יש גם מקרים שאין דנים בהם ברצינות, ואין צורך להיות מומחה כדי לדעת זאת.

בדרך כלל, כפי שמציין דו"ח המבקרת, יש שיפור גדול בפעולת ועדות ההשמה, אם כי

עדיין לא בצורה משביעת רצון.

שר החינוך והתרבות אי רובינשטיין;

על פי החוזר החדש שלנו, בכל ועדת השמה כזו יצטרך לשבת גם מפקח. אנו הולכים

מעבר לדו"ח מבקרת המדינה ומעבר לאמור בחוק, גם בענין ועדות ההשמה וגם בענין החומר

שצריך להראות להורים.
י י לס
לגבי ועדות ההשמה, אני רואה ושומע דברים הקיימים גם בביטוח הלאומי, במשרד

הבטחון ובמשרד הבריאות. הנושא הזה הוא אחד הצמתים הקשים ביותר בהם עומד האזרח מול

השלטון וחש שנעשה לו עוול - בצדק או שלא בצדק.

אנחנו רוצים שהוועדות הללו תפעלנה תוך שמירה על איכות עבודתן. עבור עבודה כזו

צריך לשלם. כיצד משלמים לחברי הוועדות? שיטה אחת היא לא לשלם כלל, פשוט מנדבים

אנשים לוועדות או שאומרים להם כי זהו חלק מעבודתם. השיטה השניה היא תשלום עבור

שרות. סופרים את התיקים ומשלמים על-פיהם. במקרה זח יש לחברי הוועדה נטיה לרכז את

העבודה ליום אחד ולעבוד יותר. אני מציע לגורמים המוסמכים, כי אם הם רוצים

שהוועדות תפעלנה תוך שמירה על איכות עבודתן, ישלמו להם הרבה ולא על-פי מספר

התיקים. יש לשלם לחברי הוועדות על-פי מספר ימי הישיבות. משלמים להם "הונורריום"

או דמי כבוד, עבור ימי העבודה. אם משלמים על-פי ימים, יהיו יותר ימי עבודה ופחות

תיקים אשר יידונו באותו יום. כך אפשר יהיה לשפר את איכות עבודתן של ועדות ההשמה.
אי אופיר
אני משמשת כיועצת משפטית של ארגון "בזכות", ובמסגרת עבודתי אני מופיעה

בוועדות ההשמה בשמם של ילדים והוריהם.

אני שמחת לשמוע שהבעיה כיום היא לאו דווקא במישור התקציבי אלא במישור

הנורמטיבי, גם אם שר החינוך מצא לציין שיש כאן איזו שהיא יומרה. כמה חוויות

שעברתי מלמדות אותי שאנו נמצאים היום על קו תפר. במשרד החינוך מנשבות רוחות

חדשות, אשר מלמדות את ועדות ההשמה מה המגמה אשר צריכה להתקיים: נטיה לשילוב



וביטול המגמה המוטלת מן העבר לזרוק ילדים לחינוך המיוחד. מול המגמה הזו, אנו

נתקלים עדיין בקושי לתת את המענה הנכון לצרכי הילד או הילדה המסוימים במסגרת
המשולבת. כאן מתנהלות מלחמות קשות
ניתנת החלטה שהילד ישולב בכיתה רגילה, אך

מאידך גיסא לא ניתנת העזרה הנדרשת לילד הזה, כדי שיצליח. אני מבקשת שהכשרת

הלבבות לא תהיה רק רעיונית אלא תשקלו מערכת עידוד ותיגמול למורים ולמורות אשר

הצליחו להפוך לסמל חיובי במערכת החינוך, על מנת שגם מורים אחרים ירצו להצליח

בנסיונות אלה. אני האחרונה שאזלזל במאבק שצריך מורה לנהל למען שילובו המוצלח של

ילד בעייתי. על מנת לרצות להצליח, צריך אמצעי פיתוי, ואני מציעה שתחשבו על אמצעים

כאלה.

ח' יגודה;

אני נציגת ארגון ההורים הארצי, ואני יושבת כבר שש שנים בוועדות השמה ובו-ועדות

ערר. צברתי נסיון רב בוועדות אלו, ואני מזדהה עם דבריו של חבר הכנסת יהלום. אני

שמחה לשמוע על התכניות החדשות של משרד החינוך, למען שילובו של הילד שנפלט מן

המערכת. אני מסכימה עם דבריו של חבר הכנסת לס, שיש לפצות את חברי ועדות ההשמה.

הסיבה לכך שאין הורים רבים יותר אשר מוכנים לשבת בוועדות ההשמה היא, שכל ההוצאות
הן על חשבונם
אובדן ימי עבודה, נסיעות ועוד. יש 177 ועדות בכל הארץ. יש לי רשימה

של הורים אשר מתנדבים לשבת בוועדות אלה, המתכנסות בעיקר בתקופה שבין פסח לסוף שנת

הלימודים.

אנחנו חושבים שההורים צריכים להיות חלק מוועדות ההשמה. היום מזמינים אותם רק

לאחר שהוועדה גיבשה את עמדתה. אנו דורשים שההורים ישותפו בדיוני הוועדה מן

ההתחלה. אם מדובר על מסירת מסמכים להורים, צריך לזכור כי קיים לפעמים תיק עבה עם

מסמכים שנאספו במשך שנים, וקשה לדעת איזה מסמך הוא המסמך הרלוונטי לגבי החלטת

הוועדה. מי יכול להחליט איזה מסמך יש לתת להורים? אני מקבלת פניות מהורים אשר

רוצים לממש את זרותם לקבל מסמכים. מצד אחד משרד החינוך נותן להורים את הזכות לקבל

את המסמכים, אך מצד שני הוא מאפשר למי שצריך לתת את המסמכים להחליט אם כדאי לתת

אותם להורים. לא מצאתי אף הורה שקיבל את המסמכים. אם ההורים יהיו שותפים לדיוני

ועדת ההשמה מן השלב הראשון, אפשר יהיה לפתור גם את בעית המסמכים.

אני חושבת שצריך ליישם את חוק חינוך מיוחד אשר נועד לטפל בילדים החריגים.

ההוק נועד עבורם. נגה שקרה בשטח הוא שמערכת החינוך הרגילה השתמשה בחוק זה כדי

להוציא מתוכה כל ילד שלא הלך לו. ישנם בחינוך המיוחד גם ילדים מחוננים, שיש להם

בעיות התנהגות. ישנם ילדים שירדו בלימודים עקב גירושי ההורים או טראומות אחרות.

לדעתי, לא צריך לקשור אותם לחוק חינוך מיוחד. אנו יושבים בין ההורים לבין המערכת.

אנו משתפים פעולה עם המערכת, על מנת להביא לשינויים הרצויים בוועדות ההשמה. דברים

רבים אשר נכנסו לחוזר מנכ"ל, בנוגע לשינויים בוועדות ההשמה, הושגו תודות לשיתוף

הפעולה בינינו לבין משרד החינוך ואגף החינוך המיוחד. העלינו בפניהם את הטענות

שלנו, והם התייחסו אליהן ברצינות, כולל ההערה לגבי דו"ח הלימודים לגבי כל ילד.

הכנו דפי מידע להורים, על מנת שידעו מהן זכויותיהם לפני שהם ניגשים לוועדת ההשמה.

גם החומר הזה נכנס לחוזר מנכ"ל, אך לצערי לא היתה חובה לתת את המסמך הזה להורים.

הייתי רוצה מאד שמשרד החינוך יחייב אותן.
ג' בלכר
גם אני מייצגת כאן את ארגון ההורים הארצי. הנקודה העיקרית שהייתי רוצה

להתייחס אליה נוגעת למה שקורה לילדים אשר נכנסים למסגרת החינוך הרגילה, אך זקוקים

לתמיכה ולו גם זמנית, על מנת שיוכלו להמשיך לתפקד. כפי שחבר הכנסת יהלום ציין,

צוואר הבקבוק של המערכת הן ועדות ההשמה. ההורים שיושבים כאן, פועלים כולם על בסיס

התנדבותי. אנחנו רואים את הדברים בשטח, אנחנו רואים כמה ילדים מגיעים לוועדות

ההשמה לאחר שבעייתם התחילה בתופעה קלה. אילו היינה מערכת תמיכה בבית הספר הרגיל,

כמו יועצת קבועה, אפשר היה לתת לילד את העזרה בנקודה בה החלה הבעיה, עוד לפני

שהפכה לבעיה גדולה שבית הספר אינו מסוגל להתמודד איתה. לבתי הספר הרגילים אין

אפשרות להתמודד עם בעיותיהם של ילדים אלה, כי הצפיפות בכיתות גבוהה והמוטיבציה

לעזור לילדים אלה נמוכה מאד. עקב כך נוצר לחץ על ועדות ההשמה. אחת הדרכים להוריד

את הלחץ על ועדות ההשמה, היא דווקא לתת את העזרה בתוך מערכת החינוך הרגילה. קיים



איזה שהוא נתק בין מערכת החינוך המיוחד העושה את מיטב המאמצים לעזור לילדים אלה,

לבין החינוך הרגיל. ברגע שהילד מגיע לשם, הוא מנותק מן החינוך המיוחד. אם הוא

צריך עזרה, אין הוא מקבל את הגיבוי של מערכת החינוך המיוחד וגם לא את העזרה של

מערכת החינוך הרגיל, כלומר הוא נופל בין הכסאות.

נקודה אחרת שרציתי להתייחס אליה היא המידע אשר צריך להגיע להורים לפני שהם

מגיעים לוועדות ההשמה. ועדות ההשמה הפכו להיות מפלצתיות בעיני ההורים, בגלל חוסר

ידע. ההורים אינם יודעים מהי ועדת יושמה. הם פוחדים מאד מפניה, שמא הוועדה תיקח

מהם את ילדם ותעביר אותו למקום נורא. אין הם מבינים את זכויותיהם ואת תפקידיה של

ועדת ההשמה. נתקלתי מספר פעמים במקרים בהם הייתי צריכה להרגיע את ההורים ולהסביר

להם כי זכותם לומר את דעתם, והוועדה יושבת כדי לשמוע אותם. חשוב להעביר להורים את

המידע לגבי זכויותיהם.

שי יהלום;

נתבקשתי על-ידי היושב-ראש להמשיך לנהל את הישיבה.
ר' אש
אני הפסיכולוג הראשי במשרד החינוך. אני רוצה להגיב על דברים שנאמרו על-ידי
נציגי ועד ההורים
כל ילד אשר עובר לחינוך המיוחד, זקוק לעזרה מיוחדת. השאלה

היחידה היא היכן יקבל את העזרה. אין דבר כזה, שילד אשר עובר לחינוך המיוחד אינו

זקוק לעזרה מיוחדת. עופר ברנדס הכין תכנית חדשה יחד עם אנשי משרד החינוך, ואני

מקווה שבמסגרת זו הרבה ילדים יקבלו את העזרה בחינוך הרגיל ולא בחינוך המיוחד.

בעצם זוהי עזרה לבית הספר הרגיל, על מנת שיוכל לעזור לילד. בכך אנו מכניסים משהו

מיוחד לחינוך הרגיל. אני שמח על-כך שגב' ורדה שיפר הצביעה על שיפורים. אני חייב
לומר שיש עוד שיפורים במערכת
להורים יש אפשרות לבוא ולנמק את טענותיהם. קיימת

הסברה טובה יותר להורים, למרות שיש מקום לשיפורים נוספים. יש לזכור כי גם ההבנה

של מי שמקבל את ההסברים היא סלקטיבית. לפעמים צריך לשבת שעות על שעות עם ההורים,

עוד לפני שמתכנסת ועדת ההשמה.

עד 30 אחוז מהילדים המופנים לחינוך המיוחד, בעיקר ילדים מופרעים או ליתר דיוק

מפריעים, חוזרים לאחר מכן לכיתות רגילות. בבית הספר ארזים בירושלים סיפרה לי

המנהלת כי מדי שנה חוזרים 10 עד 40 ילדים לחינוך הרגיל או לכיתות מקדמות בתוך בתי

הספר הרגילים. ברור שיש ילדים שלא יחזרו לבית הספר הרגיל, ואלה הילדים עם הפיגור

הבינוני עד קשה.

לא מצאנו את הדרך להביא רופאים או עובדים סוציאליים לוועדות ההשמה. יכול

להיות שצריך לשלם להם עבור השתתפותם. אני יודע שאנשי משרד החינוך מוזמנים

לוועדות של משרד הבריאות, אך בעיקר לוועדות של משרד העבודה והרווחה, והם מנסים

לבוא, אך לא הצלחנו להביא לוועדות ההשמה של משרד החינוך, את הרופאים והעובדים

הסוציאליים. דווקא לאנשים אלה יש הרבה מה לתרום. יש לעיתים צורך באבחנה מיוחדת

לגבי ילד, על מנת לקבוע אם יש לו הפרעה רגשית או פיזית-אורגנית.

אין ספק שמערכת החינוך הרבה יותר רגישה היום למה שקורה, ואנו מנסים להקשות על

המערכת את ההעברה לחינוך המיוחד. הלכנו בענין זה מעל ומעבר. לא היינו צריכים

להעביר הורים לועדות ערעורים, אך אנו עושים זאת. במקום לשבת 20 דקות, אנו יושבים

שעתיים-שלוש, ולפעמים יותר מפעם אחת. זוהי ועדה שההורים רואים בה משהו גורלי

לעתיד ילדיהם.

לפני כמה ימים קיבלתי נתונים סטטיסטיים שהיו די משמעותיים עבורי. בין כל

הילדים במחוז תל-אביב, אשר קיבלו השמה לחינוך המיוחד, 7.8 אחוז ערערו על הקביעה.

אין ספק שאחת הסיבות לכך שמספר הערעורים היה כה קטן, היא בגלל יכולתם של ההורים

להבין את התועלת שתצמח לילד במסגרת החינוך המיוחד, והעזרה המיוחדת שיקבל בה.



לימודיו של ילד מפגר עם ילדים בעלי אינטליגנציה תקינה נוגדים את המדיניות

שלנו, אבל דווקא כאשר מדובר בילדים צעירים מאד שההורים מטפהים אותם, הפער בין ילד

מפגר לבין ילד רגיל, שניהם בני ארבע, אינו כה גדול. ילד מפגר בן 4, יכול להיות

במסגרת ההינוך הרגיל, כי באותה מסגרת יכולים להיות גם ילדים אהרים שאינם בשלים.

עד כיתה א' או בי, אנו מוצאים ילדים מפגרים בכיתות רגילות, אפילו ילדים עם דאון

סינדרום. לפעמים אני ממליץ על-כך, למען הילדים המפגרים. רק לאחר מכן, כאשר הפער

הולך וגדל, יש בעיה המהייבת העברת הילד המפגר למסגרת הינוך מיוהד.

היתה ביקורת על מקרה ספציפי באזור, ואני רוצה להתייחס אליו: מדובר בילד אלים

מאד, שהוריו לא שיתפו פעולה. הבאנו את הילד בפני ועדת השמה, וההמלצה היתה להעבירו

למסגרת החינוך המיוחד. ברגע שההורים שמעו על כך, הם היו מוכנים פתאום לשתף פעולה.

האיום בחינוך מיוחד, הביא את ההורים למחשבה שהם חייבים לשתף פעולה. הם העבירו את

הילד לטיפולו של פסיכולוג פרטי, והילד נשאר במסגרת ההינוך הרגיל. כעבור כמה

חודשים הפסיקו ההורים את ההינוך הרגיל, והילד חזר לדפוסי ההתנהגות האלימה

שאיפיינה אותו קודם לכן. על-פי מה ששמעתי, הילד חזר לאחרונה למסגרת החינוך

המיוחד. זו הסיבה לכך שכה חשוב לקבל שיתוף פעולה מצד ההורים. אם יש שיתוף פעולה,

אפשר לפעמים למנוע את העברת הילד לחינוך המיוחד.

לאחר שנים רבות שעבדתי בשתי המערכות, אני יכול לומר כי הבעיה של החינוך

המיוחד היא החינוך הרגיל. החינוך המיוחד קולט ילדים שהמערכת הרגילה נכשלה

בקליטתם. מערכת החינוך המיוחד אינה אשמה שיש בה כל-כך הרבה ילדים. קורה לפעמים

שמנהלת בית ספר או מורה אומרות שילד מסוים אינו זקוק לחינוך מיוחד, אך הבעיה היא

של החינוך הרגיל שאינו יכול להתמודד איתו.

עי מיכאל;

אני הממונה על ההינוך המיוחד. עיקרי המדיניות של המשרד בנושא ההינוך המיוחד

והשילוב במסגרת החינוך הרגיל, נאמרו על-ידי השר והמנכ"ל. חוק החי נוך המיוחד לא

הביא חידושים רבים בנושא השילוב. השילוב היה קיים גם בטרם התקבל חוק החינוך

המיוחד, אך הדבר החדש שאני מברך עליו הוא שבמשרד יש היום אנשים אשר מובילים

מדיניות המקובלת עליהם, והיא שילוב הילדים החריגים במערכת הרגילה, ומתן סיוע

לילדים המתקשים בתוך המערכת הרגילה, טרם העברתם לוועדת השמה ועל מנת לא לתייג

אותם. אני בטוח שעופר ברנדס יתייחס לנושא זה.

חלק מהבעיות שהיו כרוכות בפעולתן של ועדות ההשמה נפתרו, כפי שנאמר בדו"ח מבקר

המדינה, וזאת באמצעות ההנחיות הכלולות בחוזרי מנכייל השונים. יש כאן חוזר מנכ"ל

אשר מתייחס להליך השמת תלמידים בחינוך המיוחד. כאשר דו"ח מבקר המדינה נכתב, ההוזר

הזה עדיין לא היה מוכן. הוא עזר רבות לוועדות ההשמה לאחר שהופץ. תהליכי ההשמה

שופרו והוכנס הנוהל של חשיפת מסמכים בפני ההורים. כפי שאמרה גבי יגודה, עוגנו

זכויות ההורים, והדבר מוכיח את שיתוף הפעולה בין המערכת לבין ההורים.

כפי שאמר ראובן אש, הבעיה אינה בתוך החינוך המיוחד. בבתי-הספר לחינוך מיוחד

הטיפול הוא מעולה. מדובר באנשים העושים עבודתם בצורה המסורה ביותר. זוהי עבודה

קשה מאד. הבעיה היא במערכת הרגילה שעדיין לא השכילה להתמודד עם ילדים מתקשים

בלימודים. הדבר מחייב הדרכה והכשרה של תלמידות המכללות המתכוונות לעסוק בהוראה.

זה מחייב הדרכה והשתלמויות בנושא ההוראה לילדים חריגים ומתקשים, ואני חושב

שבתי-הספר לקחו לתשומת-לבם במסגרת ההשתלמות המוסדית, את ההתייחסות לילד המתקשה

והחריג. מאידך, במסגרת הכוחות המצומצמים העומדים לרשות המשרד, אנו מנסים לטפל בכל

תלונה המגיעה אלינו, המתייחסת להשמה לא נכונה של ילדים בחינוך המיוחד. יחד עם

זאת, אני חייב לציין כי החינוך המיוחד אינו אחראי על ועדות ההשמה. מדובר ברשויות

מקומיות שקשה לדרוש מהן לעבוד בצורה אחידה.

תפקידו של החינוך המיוחד מתחיל ברגע שתפקיד ועדת ההשמה מסתיים. בעבר, בהווה

ובעתיד החינוך המיוחד ימשיך להעמיד את נסיונו ואת הידע המקצועי שלו, על מנת שאותם

ילדים שאינם צריכים להגיע לחינוך המיוהד ימשיכו לשבת בכיתה הרגילה. בסופו של דבר,

גם הילד החריג יצטרך בבוא הזמן לתפקד בתוך ההברה הרגילה.
א' כהן
אני עובד במשרד הכלכלה, ותפקידי לקיים מעקב אחר ביצוע דו"ח הביקורת. הערה

נכונה מאד של הביקורת עוסקת בצורך בהשתתפותו של רופא בצוות ההשמה. כך גם נקבע

על-פי חוק החינוך המיוהד, אך עד בה לא השתתף אף רופא בוועדות ההשמה. בעקבות דו"ח

הביקורת קיימנו כמה ישיבות עם נציגי משרד ההינוך ומשרד הבריאות, כדי לאתר את

הצרכים. מדובר ברופאים מי והדים - רופאי ילדים או מומחים לרפואה התפתחותית. הגענו

למסקנה כי יש צורך בחצי מליון ש"ח, על מנת לכסות את השתתפות הרופאים בוועדות

ההשמה, אך הנושא נותר פתוח כי טרם נמצא לכך כיסוי.

י' מלר;

אני מייצג כאן את איגוד העובדים הסוציאליים. אני רוצה לברך את משרד ההינוך על

הרוח החדשה הנושבת בו, ואת האוצר אשר הרים את הכפפה התקציבית. אנו רואים ביטוי

לשינוי גם בתקציב וגם בעובדה שילדים אשר נשלחו בעבר לחינוך המיוחד, נמצאים היום

במסגרת החינוך הרגיל. המדיניות היום היא משלבת, בהשוואה למדיניות הספרטיבית בעבר.

אני מטפל היום במבוגרים צעירים, בני 18 פלוס בעלי תסמונת דאון, יוצאי בתי חולים

לחולי נפש ומסגרות החינוך המיוחד, שבמבט לאחור אני רואה את העוול הגדול שנעשה

להם. אנשים אלה לא קיבלו כל הזדמנות למצות את הפוטנציאל שלהם. למרות זאת, גם בגיל

18 פלוס, כאשר אנו מפציצים אותם בגרויים חברתיים נורמטיביים - בלמידה, בבילויים,

בהכשרה לתעסוקה ובשרותים קהילתיים - עדיין אנחנו מצליחים להציל אותם.

גם בוועדת החוקה של הכנסת עלה הנושא של ועדות ההשמה. מדובר באנשים שבנוסף

לתפקידם הרגיל, דורשים מהם לתת מזמנם הפרטי כדי לשבת בוועדות, ללא יעוץ משפטי

וללא הדרכה. מבלי שיימצאו האנשים המתאימים לשבת בוועדות ומבלי שישלמו להם, לא

נצליח לתת לוועדות ההשמה את התוכן המחייב. יש ילדים אשר חייבים בבתים בהם מתעללים

בהם, מענים אותם ומנצלים אותם מבחינה פיזית ומבחינות אחרות, אך הענינים מתמשכים

והוועדות אינן מקבלות את ההחלטות המתאימות במועד הדרוש.

מתוך הכרת החשיבות של מדיניות משלבת, צריך להעמיד את הכלים לרשות החינוך

הרגיל. בוודאי שיש התנגדויות של הורים ושל ילדים, אך מבלי שתהיינה השתלמויות,

מבלי שיינתנו כלים מתאימים ומבלי שתינתן התמיכה לילד, יהיה שם ודגל לנופף בו, אך

העוול יימשך.

שי יהלום;

אני רוצה להבין דבר אחד: יושבת ועדת ההשמה ומוזמן אליה העובד הסוציאלי המטפל

במשפחה, מדוע הוא לא מגיע לישיבה?

י י מלר;

את מה שנוגע לוועדת ההשמה איני מכיר.

שי יהלום;

הייתי מצפה מנציג איגוד העובדים הסוציאליים אשר מגיע לישיבה על החינוך המיוחד

ויודע שמדובר כאן על ועדות ההשמה, לקרוא את הדו"ח לפני שיגיע לכאן ולראות כי

הנקודה היחידה המתייחסת בדו"ח לנושא שלכם הוא השתתפותם של העובדים הסוציאליים

בוועדות ההשמה. איני רוצה שתבוא לכאן ותאמר שאינך מכיר את הנקודה הזו. אני מחזיר

את הענין אליך, ומבקש שאיגוד העובדים הסוציאליים יתן לוועדה לעניני ביקורת תשובה

בכתב; מדוע העובדים הסוציאליים המוזמנים לוועדות השמה לדיון בהשמתו של ילד השייך

למשפחה בה הם מטפלים, אינם מגיעים לוועדה.
שי חרמון
אני רופאת ילדים ועובדת במכון להתפתחות הילד בתל-השומר ובמשרד הבריאות. אני

רוצה לומר כאן משהו לא כל-כך פופוליסטי: יפה שקיימת אווירה של שילוב הילדים

החריגים במסגרת הרגילה, אך אי אפשר לערוך הכללות בענין זה. כל ילד הוא ארור, ולכל

אחד סיבות אחרות לחריגות. חלק מהבעיות הן על רקע של גורמים אתיולוגיים

וביולוגיים. הצורך של ההורים שכל ילד יהיה משולב בחינוך הרגיל, נובע אולי מכך

שאנו מטילים סטיגמה על המפגר. רוב הילדים בעלי דאון סינדרום הם מפגרים ברמה זו או

אחרת. אני חושבת שוועדת ההשמה צריכה להיות מקצועית מאד. משרד הבריאות רוצה לשלב

בה רופאים מומחים להתפתחות הילד. אנו מתיירוסים לצורך לטפל בילד ככל שאפשר מוקדם

יותר, וזאת בניגוד לדבריו של ראובן אש. אנו רוצים לאתר את מצבם בגיל מוקדם ככל

האפשר, ולתת להם עזרה כבר בשלב זה, כדי שיוכלו להשתלב אחר-כך בחינוך הרגיל. אני

מדברת כנגד הצגת הדברים בצורה פשוטה מדי. הטיפול חייב להיות מקצועי, ולא ייתכן

שנאמר כי המטרה היא לשלב את כל הילדים במסגרת החינוך הרגיל.

שי יהלום;

אני מבין שאת מייצגת כאן את משרד הבריאות. את שומעת שלא רק שמעונינים לשתף

רופאים בוועדות ההשמה, אלא אף כתוב בחוק שהרופאים צריכים להיות מוזמנים, אך בגלל

מחסור של חצי מליון ש"ח, משרד הבריאות אינו פותר את הבעיה. כנציגת משרד הבריאות

אנו מצפים ממך לבוא לכאן עם תשובה. לא נאמר שחוק החינוך המיוחד חל רק על משרד

החינוך, הוא חל על כל מדינת ישראל, החלטת ועדת ר?שרים המופעלת על-ידי שר הכלכלה

קיימת, אך אין היא מבוצעת. נאמר כי קיום ישיבות ועדות ההשמה ללא רופא, מחייב

פעולה דחופה של משרדי החינוך והתרבות והבריאות. אנו מצפים לכך שמשרד הבריאות יבוא
לכאן עם תשובה ברורה
אנחנו מקצים חצי מליון ש"ח, כדי שהדברים עליהם דיברת

יבוצעו. אנו לא מוכנים לכך שמשרד הבריאות יביע משאלות, אך לא יפתור את הבעיות.

אני רוצה להודיע לך כי יש עוד מחדל נורא של משרד הבריאות, שלא העליתי אותו

משום שאינו מוזכר בדו"ח. אמליץ בפני מבקרת המדינה לעסוק בו באחד הדורות הבאים:

מכונים לבדיקת התפתחות הילד, חשובים כדי למנוע בעיות בעתיד, אך באזורים רבים בארץ

אין מכונים כאלה. משרד הבריאות מודה שזהו המצב, אך אין הוא פותר את הבעיה. הבעיה

קשה וקריטית בעיקר במיגזר הערבי. בצפון הארץ ובדרומה אנו מוצאים חוסר פרופורציה

משווע במספר המכונים. האוכלוסיה הערבית כמעט ואינה משתמשת במכונים אלה, ומסיבה זו

מצבו של החינוך המיוחד שם גרוע פי כמה. אנו מצפים לכך שמשרד הבריאות יפתור את

הבעיה, ויתן פתרון לכל אוכלוסיה על-פי גודלה.
ש' חרמון
ישבנו עם נציגי משרד החינוך, ואנו עומדים לפרסם רשימה של רופאים אשר יוכלו

לשבת בוועדות ההשמה. מה שאמרת בקשר למכונים לבדיקת התפתחות הילד, אינו כל-כך

מדויק. יש מכון בבאר-שבע, יש מכון בצפת ויש מכון בחדרה.
שי יהלום
תבדקי את התקנים. אנחנו בדקנו אותם, ואת הפרופורציה לעומת האוכלוסיה. את

הנתונים האלה מסר לנו משרד החינוך.
מבקרת המדינה מי בן-פורת
במימצאי הביקורת מדובר גם על העומס המוטל על וועדות ההשמה.
שי יהלום
הדבר היחיד שנאמר הוא שהם רושמים לפניהם את הודעת משרד החינוך, אך אין הם

אומרים כיצד הם עומדים לפתור את הבעיה. אני מקריא את ההחלטה: ועדת רזשרים רושמת

לפניה את הודעת משרד החינוך, כי לקראת שנת הלימודים יעמיד שעות הוראה לתלמידים

בודדים. ועדת השרים קובעת כי על המערכת להגביר כל מאמץ...



מבקרת המדינה מי בן-פורת;

הבעיה ידועה, צריך רק לפתור אותה.

עי מיכאל;

בהתערבות המנכ'יל קיבל משרד החינוך תוספת של 12.5 תקנים של מפקחים לחינוך

המיוחד, לצורך ביצוע משימות חולפות. כלומר אלו מישרות זמניות לשנה אחת בלבד,

ותוספת של כמה פסיכולוגים.

מבקרת המדינה מי בן-פורת;

האם מביאים עינה מזמן לזמן את התלמידים הנמצאים בכיתות המקדמות, לבדיקה נוספת

בפני ועדת ההשמה?

ע' מיראל;

כוונתך לדיון חוזר לאחר שלוש שנים. זה עדיין לא מתקיים.

מבקרת המדינה מי בן-פורת;

צריך לבקש לפחות מהמורה בחינוך המיוחד, להמליץ על אלה שיש סיכוי להעבירם

לכיתות הרגילות, כדי להקטין את העומס ואת מספר הילדים שיובאו לשווא ו יטריחו את

ועדת ההשמה.
ע' ברנדס
במדיניות החדשה שאנו מגבשים כרגע, אחת הנקודות המשמעותיות ביותר שאנו מגבשים

היא הקטנה משמעותית של מספר המופנים לוועדות ההשמה. הרעיון הוא שיש מסלול חילופי

לטיפול, ולא תהיה פניה לוועדות ההשמה לפני שהוא ינוסה. משמעות הדבר ירידה דרסטית

בעומס העבודה על ועדות ההשמה. אני חושב שמוקדם לומר אם זה יספיק, אך צריך יהיה

לעקוב ולראות. אני מאמין שכתוצאה מכך יהיה שיפור משמעותי בכל מקרה.

שי יהלום;

אני פונה למשרד מבקרת המדינה ומבקש שאחד הדו"חות הבאים יעסקו בשני נושאים שלא

עסקו בהם בדו"ח זה, שיש להן נקודות חפיפה עם חוק החינוך המיוחד, האחד הוא משרד

העבודה והרווחה האחראי לא רק על העובדים הסוציאליים אלא גם על בתי ספר ומוסדות

הקולטים ילדים במסגרת החינוך המיוחד. הנושא השני נוגע למשרד הבריאות, וגם כאן יש

נגיעה גדולה לחינוך המיוחד, הן במה שנוגע לרופאים, הן במה שנוגע למכונים להתפתחות

הילד והן במה שנוגע למקרים הדורשים טיפול רפואי ובסגל הפרה-רפואי המשתתף בטיפול

בילד החריג.

מבקרת המדינה מי בן-פורת;

מותר להם גם בלי עזרתנו ללמוד מאחרים. השאלה אם הם עושים זאת.

שי יהלום;

ברשות המנכ"ל ויועץ השר, אני רוצה לסכם את הדיון, והנקודה הראשונה נוגעת

לעומס על ועדות ההשמה. אני מבקש שתיערך עבודת בדיקה אמיתית, על מנת לדעת מה העומס

על העוסקים בחינוך המיוחד. עליכם להחליט מה העומס המתאים לוועדות הוגשמה, ועד כמה

יש לפצל את הנושא. נושא שני חשוב לא פחות הוא, שייושם החוק האומר כי ועדות ההשמה

תדונה בכל ילד לפחות אחת לשלוש שנים, אם לא קודם לכן. אני חושב שאין כל סיבה

ש-12.5 התקנים שניתנו לרופאים יהיו זמניים. לדעתי אין זה מספיק.



הערתי למר ברנדס גם בהזדמנות קודמת, כי אם מדובר במפקחים על החינוך המיוחד,

אשר צריכים להיות שותפים בדיוני ועדות ההשמה, העומס לא ירד מהן אם תבוצע המלצתך

למנות ועדה נוספת. הם יצטרכו לדון במקרהו של אותו ילד פעמיים, בשתי מסגרות

נפרדות. ממילא נוצר מצב של הטלת עומס יתר על אותם אנשים, ואני מבקש שיוכנס כאן

תיקון מינהלי ותקציבי.

ש' שמשוני;

אני מודיע שב-1994 לא נוסיף ל-12.5 מישרות, כי אין לנו אפשרות נוספת.

ש' יהלום;

אני מבקש שמה שיתווסף, יתווסף באופן קבוע. אני מבקש שייערך לפחות מיפוי של

הצרכים. יכול להיות שאת 30 מליון השקלים תיתנו לתכנית שלכם, ו-10 מליון יינתנו

במסגרת התוספות הדרושות.

אני מקבל את דבריכם שנעשית עבודה אינטנסיבית לבניית התכנית הנדרשת על-ידי

האוצר. היוגה תכנית שנעשתה בשיתוף עם האוצר, אך אנו מקבלים תמיד את עמדת האוצר,

כדי שלא תהיה זו אבן נגף. אני מקווה שהתכנית הנערכת עכשיו תושלם, ותהווה בסיס

לדיונים בשנה הבאה.

הוועדה רושמת לפניה את התכנית של משרד החינוך, אשר הוצגה בקווים כלליים, לגבי

התחלת הניסוי לשילוב הילד החריג במסגרת החינוך הרגיל. לצורך זה יש להכשיר את

התלמידים בסמינרים להכשרת מורים ואת המורים בחינוך הרגיל.

ש' שמשוני;

איני רואה אפשרות להעמיד היום משאבים מיוחדים למוסדות להכשרת מורים ולקורסים

מיוחדים.

שי יהלום;

המסלולים לחינוך מיוחד מכשירים את המורים המתאימים לחינוך המיוחד. לא על אלה

אנו מדברים. אפשר לבנות צוות שיטפל בנושא. בדו"ח המבקרת מוזכר כי היא צוות כזה

והיו לו המלצות. ההמלצות היו לפני שלוש שנים, אך כאשר הגיעו למוסדות להכשרת

מורים, נתקלו בחוסר אמצעים. נאמר שם כי מקצועות החובה אינם מאפשרים לעסוק בנושא

של קליטת ילד חריג בחינוך הרגיל. יווצר מצב בו תשקיעו הרבה מאמצים ותכינו הרבה

תכניות, אך הילד החריג יישבר במסגרת החינוך הרגיל והתכנית כולה ונרד לטמיון.

אני מציע שהוועדה תקבל החלטה כי היא פונה למשרד החינוך בבקשה לבנות תכנית.

דייר ש' שמשוני;

אני יודע מה קורה אחר-כך. מצטטים את החלטות הוועדות ואומרים לנו: לא עמדתם

בהחלטה, אתם מפרים את ההחלטות וכו'. אני אומר בגלוי כי איני יודע מה בדיוק לעשות.

אין לי עדיין רעיונות, ולכן אני מקבל את פנית הוועדה והמלצתה. אני חושב שהכיוון

נכון, אך אני חושש להתחייב כי איני יידע מה לעשות.

שי יהלום;

אני מבקש מנציג משרד העבודה והרווחה ואיגוד העובדים הסוציאליים, להעביר אלינו

הבהרה בכתב, מדוע נמנעים העובדים הסוציאליים מלהשתתף בוועדות ההשמה הנוגעות

ליישובם או למשפחות שהם מטפלים בהן. במקביל לכך, אנו פונים למשרד הבריאות ולמשרד

האוצר, ומבקשים לבצע לפחות את הקביעה שעל רופאים להשתתף בוועדות ההשמה.



ש' שושני;

אני מבקש שהוועדה תקבל החלטה נוספת, הקשורה בתכנית משרד החינוך והתרבות: ילד

שהופנה על-ידי ועדת השמה לחינוך מיוחד, ובית-ספר רגיל מוכן לשלבו במסגרת כיתה

רגילה, יהיה זכאי גם הוא לתשלום המיוחד הנובע מיישום החוק, למרות שבמסגרת החינוך

הרגיל אין חוק החינוך המיוחד חל עליו. אני לא רוצה שבדו"ח הבא ייאמר כי תלמידים

חריגים שולבו בכיתות רגילות, והם אינם זכאים לשום סיוע.

שי יהלום;

אתה מוסיף לו שעות של סיוע?

שי שושני;

הילד הזה היה צריך להיות מופנה לחינוך המיוחד. אם בית ספר רגיל וכיתה רגילה

יהיו מוכנים לקלוט אותו, על-פי החוק אין הוא זכאי לשום תמיכה הקשורה בחוק. אני

מודיע שאנו עומדים לשלבו בכיתות רגילות, ולהחיל עליו את חוק החינוך המיוחד במסגרת

הכיתה הרגילה.

שי יהלום;

הילד הזה יקבל עזרה מיוחדת.

שי שושני;

הוא יקבל עזרה מיוחדת מתקציב חוק החינוך המיוחד, למרות שעל-פי הוק אין

אפשרות לעשות זאת. ננסה להגיש תיקון לחוק בענינים אלה, אך נתחיל ביישום עוד קודם

לכן, אני מודיע על-כך בוועדה לעניני ביקורת המדינה, בנוכחות נציגי מבקר המדינה.

שי יהלום;

אנו מבינים שלא יהיו לך כל משאבים אחרים, אם לא מיישום החוק. כל מה שאנו

מבקשים הוא שייעשה כל מה שנדרש כדי להגיש את התיקון לחוק, כדי שהדברים יתאמו את

החוק.

י י הורוביץ;

אם דרוש תיקון לחוק ויפעלו על-פיו, מה טוב.

שמשוני;

עד שיהיה תיקון בחוק, יעבור זמן רב.



בקשת חוות-דעת ממבקר המדינה על שימוש בתקציב משרד החינוך

לצורך פרסומים תעמולתי ים - הצעת ח"כ ח' פורת

שי יהלום;

סיימנו את הדיון בנושא זה, ואנו עוברים לנושא השני: בקשת חוות-דעת ממבקר

המדינה על שימוש בתקציב משרד החינוך, לצורך פרסומים תעמולתי ים.

שי שושני;

לא קיבלתי דבר כזה, ועלי ללכת עתה לדיון אצל יושב ראש הכנסת בנושא

האנטישמיות.

ש' יהלום;

אני מציע שנקיים ישיבה נוספת במועד מאוחר יותר, עם סגן השר ועם נציגים של

משרד ההסברה שהחוברת הוצאה על-ידם.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:20}

קוד המקור של הנתונים