ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 17/03/1993

בקשת חוות דעת ממבקרת המדינה בנושא פרסומת בערוצי הכבלים -הצעת יושב-ראש הוועדה; הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה (ערוץ 2), עמ' 806 בדו"ח 42/א' של מבקר המדינה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 76

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

מיום ד'. כ"ד באדר. התשנ"ג - 17 במרס. 1993, בשעת 30;08

נכחו; חברי הוועדה;

ד' תיכון - היו"ר

א' גולדפרב

ר' זאבי

שי יהלום

רענן כתן

עי לנדאו

מוזמנים;

מבקרת המדינה מי בן פורת

י' הורוביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

ד"ר ב' גייסט - משרד מבקר המדינה

ד' ברנדייס - משרד מבקר המדינה

ד' בר רבטל - משרד מבקר המדינה

ש' הרשקו - משרד מבקר המדינה

י' רוט - משרד מבקר המדינה

מי ארד - מנכ"ל משרד התקשורת

מי אהלי - יועץ משפטי, משרד התקשורת

נ' שי - מנכ"ל מועצת הערוץ השני

י' פלד - יו"ר מועצת הערוץ השני

מ' לימור - מנכ"ל מינהלת הערוץ השני

שי יניב - מנהלת השיווק והכלכלה, מינהלת הערוץ השני

מזכירת הוועדה; וי מאור
קצרנית
שי צהר

סדר-היום; א. הרשות השניה לרדיו וטלוויזיה (ערוץ 2) -

עמ' 608 בדו"ח 42/א' של מבקר המדינה.

ב. בקשת חוות דעת ממבקרת המדינה בנושא פרסומת בערוצי הכבלים -

הצעת יושב-ראש הוועדה.



הרשות השניה לרדיו וטלוויזיה (ערוץ 2),

עמ' 806 בדו"ח 42/א' של מבקר המדינה

היו"ר ד' תיכון;

בוקר טוב. ישיבה זו פתוחה. אנחנו דנים היום ברשות השניה לרדיו וטלוויזיה,

ונקיים דיון גם בנושא הרדיו.

אני מציע שמישהו ממשרד מבקר המדינה יקרא עכשיו את התקציר שהכין המשרד

לצורך הדיון הזה, על התארגנות הרשות השנייה ופעולות מינהלת ההקמה, דו"ח שנתי

42, עמ' 806 - 816.

ד' בר רבטל;

אני רוצה לציין, כי הביקורת הסתיימה לפני פרסום המכרזים להפעלת

השידורים, וזו הפעם הראשונה שעשינו ביקורת בערוץ השני.

אקרא את רוב הדו"ח, ואתהיל בפרק ייהמוסדות המנהלים". (העתק הדו"ח מצורף

לפרוטוקול).

היו"ר די תיכוו;

אני מבין שבדו"ח הזה יש מספר הלקים. ההלק הראשון עוסק במוסדות המנהלים של

הרשות השניה, ומדוע הממשלה מינתה את אותם החברים באיחור רב. לאחר מכן ישנה

הבעיה של המזכיר הכללי, שהוא חבר במרכז הליכוד, שמונה ללא מכרז ולא פעל על פי

החוק. אחר כך אנחנו עוברים לביקורת העוסקת בשידורים בתקופת הביניים.

אני מבקש לשמוע התייחסותכם לנושא המינויים של הממשלה.

נ' שי;

ברשותך, אדוני היושב ראש, אני מבקש להעיר הערה אחת. אנחנו עוסקים בשני

גופים, ומי שהכין את סדר היום לא היה כנראה מודע לכך. מועצת הרשות השניה

לטלוויזיה ורדיו, שמונתה בשעתו על ידי הממשלה באיחור, אינה אחראית על הערוץ

השני. ולכן לא יהיה זה נכון לקרוא לה בשם "מועצת הערוץ השני'', כפי שזה כתוב

בהזמנה לישיבה. יש לעשות את ההפרדה, ועמדתי על כך גם כאשר כתבנו למשרד המבקר

בנושאים האלה.

לגופו של ענין, אנחנו לא יכולים להסביר מדוע מונו המוסדות, כולל המנכייל,

באיחור. הנקודה היחידה שעליה השבנו בזמנו גם למקר זה בענין מינוי המזכייל. זה

נעשה על ידי המועצה וההחלטה שלה, בהתחשב בסעיף בחוק המאפשר למועצה לפטור

תפקידים מסויימים ממכרז, לפי שיקול דעתה. וכך תחליטה לנהוג. המזכיר גם הודיע

בשעתו, שלאחר תקופה מסויימת הוא יתפטר מחברותו במרכז הליכוד.

י י פלד;

אני הגעתי לתפקידי לפני שנה בדיוק, ותסוגיה הזאת של מינוי מזכיר כללי

עלתה כפי שזה בא לכלל ביטוי בדין-וחשבון. אני פניתי אז אל היועץ המשפטי של

הרשות, ובהתאם לחוות דעתו בקשתי מהמזכיר שימסור בכתב את ההתפטרות שלו ממרכז

הליכוד, והוא מסרה לי. מרגע שהגיש את מכתב ההתפטרות, הבנתי שהבעיה הזאת באה על

פתרונה. זה היה לפני 7 חודשים. זה היה לאחר פירסום הדין וחשבון.



דר' ב' גייסט;

כפי שכתבתי, זה מינוי פוליטי מובהק, ומר עמדי עדיין יושב בתפקידו. אני לא

בטוח שהוא ממלא תפקיד חיוני בערוץ השני, בלשון המעטה. יש עוד מינוי פוליטי אחד,

שלא מופיע בדו"ח, וזה המינוי של מר אבן שמונה לאומבודסמן כאשר עוד לא קיים ערוץ

שני, ובינתיים ממלא כביכול כל מיני תפקידים. פנינו בענין זה אל ערוץ 2. אני מסכים

שלא נקדים לדון בזה. מכל מקום, ענין המינוי של מר עמדי כתוב בדו"ח.

היו"ר ד' תיכון;

אבל לא כתוב כאן שאתם טוענים שזה מינוי פוליטי לא יעיל. אתם מעלים כאן שתי

בעיות. האחת, שהוא נבחר ללא מכרז, ועל כך ענה מר נחמן שי שהדבר הזה הוא אכן

בסמכותה של המינהלה או המועצה. ווהבעיה השניה היא, שהוא אמור היה על פי החוק

להתפטר ממרכז הליכוד, וזה נעשה. הנושא של התאמתו או אי התאמותו לתפקיד אינו

מוזכר כאן בדו"ח.

דר' ב' גייסט;

לא ברור לגמרי מה בדיוק עושה מר עמדי. כל הזמן יש דיווחים ושמועות שהוא עוסק

בעניינים פוליטיים, אבל זה לא ענייננו. אם אתה שואל מה בדיוק מה תפקידו אבל בתור

המזכיר של המועצה---

היו"ר ד' תיכון;

מר פלד, אולי אתה יכול להגיד לנו האם מר עמדי ממלא את תפקידו.

י' פלד;

אני לא יודע אם זה המקום לעשות את זה, אבל תגידו שזה המקום, אעשה זאת, מתוך

שכל הנאמר בישיבת וועדה בכנסת לא הופך מיד לנחלת הציבור כולו, שהרי בספו של דבר

דבר אנחנו עוסקים בנפשות של בני אדם.

יש לנו בעיה, כי גם אני שמעתיאת השמועות שהועלו כאן, שיגאל עמדי עוסק בתחומים

האלה, ואם אמנם זה כך אינו יכול על פי חוק להמשיך להיות מזכיר הוועדה. הוא הכחיש

את הדברים בכל תוקף. אני לא יכול לנקוט בשום פעולה על פי שמועות בלבד.

חשבתי שהדבר היחיד שאני צריך לדרוש ממנו זה שיאשר בכתב שהוא יתפטר ממרכז הליכוד,

והוא הגיש לי מכתב כזה.

אשר למידת יעילותו של מר עמדי בעבודה, תרשו לי להיות מאד מאד זהיר בענין הזה.

את הנושא הזה אני מתכוון להעלות בעוד שבועיים במועצת הרשות השניה, ולא בגלל

הישיבה הזאת המתקיימת כאן היום, אלא מתוך התחושות שלי והספק שהתעורר בי אם הדברים

נעשים כמו שצריך, כן או לא. אני מניח שהבעיה הזאת תיפתר אז.

היו"ר ד' תיכון;

אני לא יכול להתייחס לפירסומים בעתונות שאותם מצטט דר' גייסט, שהרי זה לא

מופיע בדו"ח. אבל אם תוך שבועיים אתם תתייחסו לענין הזה, נראה לי שזה עונה על

הבעיה.

אנחנו עוברים לשידורים בתקופת הביניים. מר לימור, האם זה דו"ח שבלאו הכי עבר

מן העולם, ותוך חודש-חודשיים כל המערך ישתנה, ולא נוכל ללמוד דבר מן הדו"ח, או

שנכונה לנו תקופה ארוכה של בין-השמשות, שמה שהיה הוא שיהיה.



מ' לימור;

אחת הבעיות היא שאנחנו חיים משלושה חודשים לשלושה חודשים, או אפילו מחודש

לחודש. אני חושב שאין בעולם עוד תחנת טלוויזיה המשדרת כמונו עם תכנון של מקסימום

שלושח חודשים או אפילו חודשיים קדימה, עד לצאת המכרזים שאינם יוצאים, או יוצאים

ואין נגשים אליהם, ואז שוב מאריכים את התקופה.

בחוק - כפי שצויין כאן- נאמר, כי מינהלת ההקמה תשדר עד מרץ 1991, ולכל המאוחר

עד מרץ 1992. ואנחנו משדרים כמובן מעבר לזה, ונמצאים במרץ 1993.

אני רוצה להתייחס לעניו עצמו. אננחנו הגבנו, כפי שנאמר כאן, ופעלנו בדיוק על

פי ההנחיות של המבקרת בכל שלושת התחומים. אתחיל בתחום האחרון, של משדרי

האקטואליה.

היו"ר ד' תיכון;

אולי תתחיל בפרסומת, בפרסומת סמויה בעיקר. היו אצלכם תופעותך מאד חמורות, של

אנשים ערכו תכניות והחדירו אל תוך השידורים פרסומת תמורת כסף, שלא ברור מי קיבל

אותו: הם, או הערוץ השני.

מי לימור;

ערוץ 2 בוודאי לא קיבל אותו. הטענה היתה שהמפיקים אולי קיבלו את הכסף.

היו"ר ד' תיכון;

האם. נקטתם באמצעים נגדם, האם הם הלכו הביתה, או שהם ממשיכים לשדר? והאם הוצאו

הוראות בהתאם? שהרי מדובר בדברים מזעזעים, שאותי לפחות זעזעו מאד כאשר קראתי

עליהם בעתון.

מי לימור;

למיטב ידיעתי את הפרסומת הסמויה עקרנו לחלוטין מן המסך.

היו"ר ד' תיכון;

אך האם נקטתם באמצעים נגד המשיגים?

מי לימור;

האמצעי היחיד שיש בידינו לנקוט זה לפסול קטעים, או לא לאשר אותם לשידור.

איננו יכולים להעמיד אותם לדין.

היו"ר ד' תיכון;

מר לימור, אם יש לך מגישה שמקבלת כסף כדי להחדיר פרסומת למוצרים

מסויימים--

מי לימור;

אם אתה מתכוון למגישה המסויימת, הרי זה הוכחש לחלוטין על ידה.

היו"ר ד' תיכון;

היא בוודאי תכחיש זאת. אך האם אתם בדקתם את העניו, ואתם יכולים לומר לנו שאכן

לא היו דברים מעולם?



מ' לימור;

אנחנו בדקנו את העניו, ועל פי כלי הבדיקה שיש בידינו לא מצאנו שום הוכחה שהיו

דברים מעולם, שהיא קיבלה כסף. אבל יהד עם זה, כדי להסיר כל חשד מחקנו לחלוטין את

הפינה שעליה דובר, "הדש על המדף". והרף העובדה שהיא הכהישה והמפיק הכהיש, ולא

נמצאה שום הוכחה שאכן קיבלו כסף עבור המוצרים שפירסמו, תבענו להפסיק את הפינה

"הדש על המדף", ומזה מספר הודשים אין הפינה הזאת משודרת יותר.

היו"ר ד' תיכון;

אינני מדבר על תכנית זו או אהרת כדי לא לקיים כאן מין בית דין שדה. אבל

אני מבקש לדעת אם הצלהתם להשתלט על ענין הזה, על היותו מאד פרובלמטי.

מי לימור;

לדעתי כן. לדעתי אין יותר פירסומת סמויה. צריך אולי להגדיר מה זו פרסומת

סמויה ומה זו פרסומת גלויה, אבל לפי הבנתי את הגדרה הזאת, לארור דיון והתיעצות

ממושכת עם יועצים משפטיים, וגם על סמך הנסיון העתונאי שיש לי, עקרנו לחלוטין את

הפרסומת הסמויה.
היו"ר ד' תיכון
זאת אומרת שעד להפעלת הערוץ על ידי הזוכים אין יותר פירסומת לא כשרה אצלכם.

מי לימור;

אני לא יכול להתום על 100%, אבל על 95% או 90% - כן. יתכן ולפעמים מצליהים

להערים עלי. אבל במסגרת הכלים שיש לנו במינהלת אני הושב שהצלהנו לשמור על הכללים,

ונצליה לשמור עליהם גם בעתיד. אני מקווה שעם בואה של הטלוויזיה העתידה, שבה

מותרים תשדירי פרסומת, וזה יהיה בקרוב, לא תהיה בעיה.

היו"ר ד' תיכון;

אי אפשר להקים סכר נגד מה שקורה בכל מקום ובכל תהום, לכן אני אישית רואה את

האיסור לפרסם כשטות גדולה שהיתה טובה במשך שנים רבות, אבל לא עוד.

הבה נדבר על המגברים והמשדרים. כמה מתושבי מדינת ישראל רואים את הערוץ השני,

מה הבטיחה הממשלה לעשות בנדון, מה לא עשתה ומה היא עושה כרגע?

מי לימור;

מכל השאלות ששאלת אני יכול להשיב לשאלה אהת בלבד, לגבי אהוז הקליטה. על פי

סקרים שעשינו, כ- 80% מתושבי מדינת ישאל קולטים היום את ערוץ 2, אם באמצעות

המשדרים של בזק, או של משרד התקשורת, ואם באמצעות צלהות לוויין. בפריפריות

הרהוקות, בגליל ובדרום, אין רואים את הערוץ השני.

רענן כהן;

נאמר לי שההל מהשבוע שעבר כבר רואים את זה בגליל.

מי לימור;

אני רוצה לציין שאני יודע רק את הנתון של הקליטה. איני יודע שום נתון לגבי

פריסת המשדרים, תכניות העבר ותכניות לעתיד. הדבר הזה לא נמצא בטיפולה של מינהלת

ההקמה.



ר' זאבי;

גם לא מדווחים לכם?

היו"ר ד' תיכון;

אדוני מנכ"ל משרד התקשורת, מה אתה יכול לומר לנו על פריסת המשדרים, על התקציב

שהיה ולא היה, ושוב היה ולא היה. האם בסופו של דבר הוא היה?

רענן כהן;

שמענו זה אתה ממר מיכה לימור, כי הוא אינו יודע על מיקומם של המשדרים וגם לא

על התכניות לגביהם. האם אין קשר בין הגורמים כדי שהדברים אכן יהיו ידועים למי

שצריך לדעתם? זו נקודה חשובה שצריך להבהיר אותה.

מ' ארד;

משמעות ההבהרה היא שהנושא אינו בתחום מינהלת ההקמה. אני רוצה להשיב לשאלות

היושב-ראש. תכנית פריסת המשדרים של משרד התקשורת לשנת התקציב 1993 היא בעצם

תכנית תקציב בסך של 1.5 מליון ש"ח, שכמחציתו לתכנון מערך המשדרים שיוקם בהמשך שנת

1993 ובשנים 1994 ו- 1995 על ידי הזכיינים במכרז שפורסם, ומועד תום הגשת ההצעות

למכרז הוא 31 למרס שנה זו, כידוע ליושב-ראש הוועדה ולחבריה ולמבקרת המדינה.

750 אלף ש"ח, מתוך 1,5 מליון השקלים, מוקדשים להקמה מיידית של משדר בבני

יהודה ברמת הגולן. משדר זה אמור לתת תשובה, לא מלאה, אבל נאותה, לחלק נכבד מאיזור

הגליל העליון, בואך קרית שמונה כמעט עד צפת. מובן שזה פתרון ביניים. הוא לא יהיה

פתרון שיענה ב- 100% על הצרכים. אנחנו מעריכים שהוא יקום וישדר עד יולי שנה זו.

זה מופיע מופיע בספר התקציב.

היו"ר ד' תיכון;

אני מבין שזה מיועד לגליל. האם ישנם עוד אי זורים שלא קולטים ערוץ 2? באילת

קולטים אותו?

מ' ארד;

יש עוד אי זורים שלא קולטים. הבעיה בנגב היא פחותה. בדו"ח היתה התייחסות

לאותו משדר משער הנגב, ולכן חלק גדול מהנגב כן קולט. אבל ישנם אי זורים בירושלים

ויש איזורים בחיפה שבהם אין קולטים את הערוץ הזה. רק בחלקים מירושלים קולטים, ורק

בחלקים מחיפה קולטים. יש איזורים נוספים, כמו בגליל התחתון, שבהחלט אין קולטים.

אנחנו מנסים לתת פתרונות פרטניים ממוקדים למספר ישובים שמספר תושביהם עולה על

10,000 - 15,000 , אבל אלו פתרונות ביניים. אחד הישובים שיקבל בקרוב פתרון כזה הוא

מעלות תרשיחה. פתרון כזה אנחנו מנסים למצוא גם לבית שמש.

ישנה בעיה של מצוקה תקציבית, מצד אחד, ומצוקת תדרים, מצד שני. משום שכל משדר

כזה, שבא לתת תשובה לאיזור מסויים, צריך להתמודד גם עם בעיית תדרים, בעיות של

ספקטרום. פתרון נוסף לישובי הבקעה בעמק הירדן, שגם הם לא קולטים, יבוא על ידי

מרכזי קליטה מקומיים דרך הלוויין- -

היו"ר ד' תיכון;

אדוני המנכ"ל, אנחנו מבקשים לדעת מתי תרושת כל מדינת ישראל, ללא יוצא מן

הכלל, ובמיוחד האי זורים הנידחים שאצל תושביהם זה מהווה חלק מהתרבות, והנה אתה

אומר לנו ששם עדיין לא.



האם אתה יכול להגיד לנו מתי יוכלו כל תושבי המדינה, ללא יוצא מן הכלל,

לראות את הערוץ השני? אם תגיד שאין תקציב, אציע לך למהר ולקחת את זה מן

הרזרבה שבמשרדך, לפני שזה יעבור לסעיפים לא כל כך חיוניים. אני תייתי גומר את

הענין הזה תוך חצי שנה, והשר שלך ידוע כשר מעשי.

מי ארד;

השר שלי יעשה מאמצים נמרצים ביותר כדי להשיג תקציב נוסף לצרוך הענין הזה.

אני חושב שתשובה נאותה לכל מדינת ישראל תבוא רק לאחר הזכיינים שיזכרו במכרז של

הערוץ השני יפרשו את מלוא רשת המשדרים על פני מדינת ישראל. ההערכת, שהיא אולי

לא נעימה למשמע אזנינו אבל היא מציאותית, היא שזה לא יהיה לפני שנת 1995/6.

היו"ר די תיכון;

אתה רוצה לומר לנו שרק בשנת 1995 יוכלו כל תושבי המדינה להאות את הערוץ

השני? כיוון שכך אני מבקש לזמן את השר לישיבת הוועדה כדי לדון בנושא. כי לא

יעלה על הדעת שבשנת 1993, כאשר ישנם כבלים וכל העולם "נשפך" אלינו, אתה אומר

לנו כי רק בשנת 1005 יתכן וכל תושבי מדינת ישראל יוכלו לראות את הערוץ השני.

זה פשוט בלתי סביר.

מי ארד;

עלות המשדרים הדרושים כדי לתת כיסוי כלל-ארצי היא בין 50 ל- 60 מליון

ש"ח. זה לא מופיע ברזרבה של משרד התקשורת, ואפילו לא ברזרבה של משרד האוצר.

היו"ר די תיכון;

אולי תסבירו לנו כיצד זה עולה בין 50 ל- 60 מליון שקל.

מר שי, איך לדעתך נוכל להגיד לחלק מתושבי הארץ שרק בשנת 1995 או 1996,

אי"ה ואם יתוקצב הנושא ויימצא הכסף, תרושת כל הארץ וכולם יוכלו לראות את הערוץ

השני.

נ' שי;

אני שותף לדעתך, אדוני היושב ראש, שמדובר פה במצב לא תקין. השאלה היא איך

הגענו למצב הזה, ואיך יוצאים ממנו. הגענו למצב הזה כתוצאה מהעובדה שבמשך 4

או 5 שנים בהן קיימת מינהלת ההקמה לא נעשה תכנון של הקמת מערך המשדרים. וכאשר

נדרשו סכומי הכסף לתכנון עצמו על ידי משרד האוצר הם לא ניתנו.

בשנה וחצי האחרונות, מאז התמנו מועצת הרשות והמנכ"ל, אני ביקשתי ממשרד

האוצר תקציבים למשימה של תכנון, ואמרתי שמדובר בשלב ביניים שבו חיוני לתכנן,

כדי שביום ההקמה נוכל להתחיל להגיש לתושבי מדינת ישראל את המשדרים, ולא

קיבלנו. הבקשות שלי מתועדות אחת אחרי השנייה. אמרתי שיש לזה גם משמעות כלכלית,

כי הזכיין יקבל 60% מהקליטה, ובענין זה אינני גורס כמו ידידי מיכת לימור המדבר

על %80. כיום אתה צריך לשלם 80 שקל לחודש לרשת כבלים כדי לראות את הערוץ השני.

אני חושב שתושבי מדינת ישראל לא צריכים לא צריכים לשלם 80 שקל לחודש כדי לקלוט

את הערוץ השני. מדינת ישראל מבטיחה להם ערוץ ללא תשלום. ובזה ההבדל; לא אגרה,

ולא דמי מנוי.

רענן כהן;

חלק מתושבי מדינת שיראל משלמים אגרה.



נ' שי;

זה משהו ארור.

היו"ר ד' תיכון;

מר שי אומר למעשה כי רק 60% קולטים את הערוץ השני, ומספרם עולה בשל היותם

מהוברים לכבלים, כך שלמעשה זה עולה כסף לתושבי מדינת ישראל, וזה לא הוגן.

נ' שי;

נכון מאד. אנחנו אמורים לתת את השירות הזה ללא תשלום, כי הוא מתבסס על

ההכנסות שתבואנה מפרסומות. על זה קם ונופל הערוץ.

רק לאחרונה, בהתערבות שר התקשורת, הצלחנו לקבל את התקציב הקטן הזה שהיה

דרוש כדי לצאת לדרך עם התכנון. לארור התכנון אנחנו יוצאים עם מכרז ראוי ונכון,

וניצור את האפשרות להתמודד על 22 מליון דולר. מדובר על הקמת מערך תשדירים,

ויוכלו להתמודד על זה גורמים במדינת ישראל באמצעות מכרז. ואז אנחנו מעריכים

פעולה של לפחות שנתיים - שלוש שנים עד שיוקם המשדר.

יש רגישות מוצדקת במדינת ישראל לנושא הקרינה האלקטרומגנטית. להיכן ממקמים

את המשדרים זו שאלת מפתח. אנחנו מדברים על מיקום משדרים בעלי עוצמה רבה אי שם

במדינת ישראל, וליד כל "אי-שם" יש תושבים שיהיו רגישים לנושא הזה, ונצטרך

להוכיח להם שהם לא נפגעים בריאותית ממיקום המשדרים.

ר' זאבי;

מה הוא רדיוס הקרינה המקסימלי?

נ' שי;

הדבר שנוי במחלוקת. יש תקנים, וצריך יהיה לבדוק את זה..

מ' ארד;

יש תקנים בינלאומיים , שאומצו על די משרד הבריאות ועל ידי המשרד לאיכות

הסביבה. וכשמשרד התקשורת מעורב בתכנון הזה צריך יהיה להתחשב בתקנים הללו.

ר' זאבי;

מה הרדיוס המסוכן המירבי?

מי ארד;

זו שאלה מקצועית שאינני רואה את עצמי מוסמך להשיב עליה.

נ' שי;

במכרז שמסתיים בסוף חודש זה מתהייבים הזוכים להעמיד 22 מליון דולר לנושא

פרישת המשדרים, עם לוח זמנים מדוייק, עם תכנון לגבי מיקום המשדרים. לא רק שהם

יצטרכו לממן זאת, אלא גם החזר מתוכנן, כי הם אמורים לממן את הקמת המשדרים

ולקבל אחר כך החזר מכספי התמלוגים עבור הקמת המשדרים.

התהליך אינו מיידי ואינו קצר. משום כך החליט השר לפרוש בישובים בעייתיים

מספר משדרים בעוצמה נמוכה לתקופת ביניים. גם בענין זה תיעשה תכנית, כי אנחנו

חושבים שלא טוב לשים פה משדר ושם משדר, אלא מספר מסויים של משדרים בישובים

שכרגע לא קולטים את הערוץ השני.



היו"ר ד' תיכון;

האם אנחנו יכולים לקבל מסמך רשמי בחתימת השר, שיהווה מן התחייבות, שיבהיר

איך יטופל הענין כדי שעד שנת 1995 תרושת כל המדינה.

מ' ארד;

אני אעביר לשר את בקשתו זו של יושב ראש הוועדה, אבל אני מבקש להבהיר גם

מה בעצם הבעיה. אחרי מועד פרסום המכרז, וברגע שיודעים מי הם הזכיינים,

המחוייבות לגבי פריסת המשדרים היא חלק מאחריותם ומאחריות מועצת הרשות השניה.

לכן מכתב מהשר יכולה אולי להגדיר מטרות מדיניות, אבל הוא איננו בבחינת מסמך

שהוא בסיס לביצוע ממדיניות משרד התקשורת.

היו"ר ד' תיכון;

נראה לי שנהיה חייבים להזמין את השר לדיון בנושא הזה.

גברתי המבקרת, אני מבין שבדקתם את ענין הפרסומת הסמויה.

מבקרת המדינה מ' בן פורת;

אנחנו בודקים גם את נושא הפרסומת הסמויה, וגם את ענין פריסת המשדרים.

בדו"ח 44 נפרסם את הממצאים שלנו לגבי פריסת המשדרים.
היו"ר די תיכון
אני מקווה שהענין יתסיים עד לאותו זמן.

מר לימור, אני רוצה להגיד כאן כי עקבתי אחר התקצוב של הנושא הזה, ומצאתי

שיש להתבייש בצורה שבה ניהלה מדינת ישראל את הנושא הזה ללא תקצוב, בתת תקצוב,

כאשר אתם מחזרים על הפתחים, מפעילים לחצים: כן להשבית, לא להשבית, וכיו"ב.

והיה ולא יהיה זכיין, האם כך היית רוצה לראות את המשך התפעול של הערוץ הזה,

כשאין תקציב, כשיש גרעונות, כשאינך יודע מאין תיקח את הכסף, כשאינך יודע אם

תשדר הערב, ומה תשדר הערב, וכאשר האיכות יורדת? המדינה כל כך עשירה עד שהשבוע

היא מחזירה לאזרחיה, לפני המועד, מליארד שקלים. אבל כשאתה מבקש ממנה 5 מליון

שקל, אין לה הכסף לתתו לך. מבקרת המדינה עומדת בדו"ח שלה על צורת התקצוב.
מי לימור
זה מתקשר ישירות עם היקף הפרסומת הגלויה והמותרת שהנהגנו בערוץ הזה. החל

מנובמבר 1992, כאשר לא ניגשו למכרזים, או כאשר נדחה מועד המכרזים, הודיע לנו

שר האוצר שאנחנו לא נקבל יותר כסף, אף לא פרוטה. אנחנו מקבלים תקציב של 100

אלף ש"ח לחודש ממשרד האוצר", תקציב שכולו עובר להפצת השידורים: לבזק, ולמתקן

שמפיץ אצלנו את השידור, ואינו מכסה את כוח האדם.
היו"ר ד' תיכון
איך אתה מממן את עצמך? האם אתה מאוזן, האם שיש לך גרעונות?
מי לימור
מרגע שמשרד האוצר הודיע, שהוא לא יזרים אף לא פרוטה יותר מכפי שנהג בשנים

קודמות, החלטנו במינהלת הערוץ שלא נוציא אף פרוטה יותר ממה שאנחנו מכניסים.

ההוצאה שלנו מותנית בהכנסה. יש לנו תקציב חודשי שנע בסביבות 1,3 מליון ש"ח. זו



ההכנה שלנו, וזו ההוצאה שלנו. אין לנו שום גרעון.

תרשה לי גם למחות על הערתך, אדוני היושב ראש, בדבר הירידה ברמה. על פי

הסקרים האחרונים המצויים בידינו, הציבור בישראל מעדיף פי שניים את התכניות של

ערוץ 2.

היו"ר ד תיכון;

מה אחוז הצפיה של התכנית של דן שילון, שהיא תכנית היוקרה שלך?

מי לימור;

תכנית היוקרה היא בשעה 8 בערב, ואחר כך באה התכניות של דן שילון, ועוד

שניים או שלוש תכניות. אחת מהן היא תכנית מקומית בשם "חדרי חדרים". בסקר

שבו השתתפו 1,000 איש מהאוכלוסיה היהודית הבוגרת במדינה, השיבו 61% מהנשאלים

שהם צפו לפחות באחת מארבע התכניות האחרונות של דן שילון. בשבוע הבא יהיו

בידינו התוצאות הסופיות של הסקר הזה.

היו"ר ד' תיכון;

ענין חתקציב אינו ברור, ואני זוכר שמדי פעם היינו רצים אל ועדת הכספים עם

דרישה לחערה, ומבהירים שאם היא לא תאשר את לזה, המסך יהיה חשוך באותו יום.

לכן אני שואל אם כתוצאה מזה שהתקציב הוא קטן, מצומצם ומכווץ אתה נאלץ לפנות

לשידורים זולים ונמנע מהפקות ישראליות, או שאתה מצליח פחות או יותר להתגבר על

הבעיה?

מי לימור;

אני חושב שאנחנו מתגברים. על כל פנים אנחנו משתדלים שלא לרדת ברמת האיכות

שלנו. אנחנו משלמים מחירים נמוכים מאד עבור רכש, ומצליחים להשיג חומר טוב

במחיר של מציאה. 24 איש עובדים אצלנו. החודש פרשו 4 איש שעדברו לחברות. מצוות

כוח האדם היום היא של 20 איש. אנחנו משדרים 9 שעות ליום, שזה כפול משעות

השידור בעברית של הטלוויזיה הישראלית. בטלוויזיה הכללית משדרים 4,5 שעות

ביום, ומספר העובדים שם גדול פי כמה. אני חייב לציין שאני אוחב שאלות מהסוג

הזה, אבל אני לא יכול לענות בשם הטלוויזיה הכללית. נדמה לי שעובדים בה 700 או

800 איש.

התקציב שלנו מסודר, כיוון שאנחנו מוציאים אך ורק את אשר אנחנו מכניסים.

אנחנו יודעים היום שההכנסה שלנו בחודש מהפרסומות המותרות, דהינו: חסויות,

מימון ותשדירי שירות, היא של 1,3 מליון שקל, ואת הסכום הזה אנחנו מוציאים.

אנחנו לא נעביר לזכיינים חוב, אף לא של אגורה אחת, מבלי להתייחס לחוב לבזק

שהוא חוב מן העבר.

רענן כהן;

לפני כשנתיים עשיתי עבודת מחקר על רשות השידור, ועשיתי השוואה בין העלות

של שעת שידור בעברית בטלוויזיה מול העלות של שעת שידור בשפה הערבית, מול

הטלוויזיה הלימודית. אם נרצה לעשות השוואה בין זה לבין העלות של שעת שידור

בערוץ השני, נמצא שההשוואה פועלת לטובת הערוץ השני. בטלוויזיה הישראלית זה

משהו נורא, כאשר %50 - 40% מהשידורים קנויים, מיובאים מחו"ל.

ר' זאבי;

מאחר ונציגי הטלוויזיה הכללית אינם כאן היום, נראה לי שלא יהיה זה נכון



לדבר על זה כאן עכשיו.

רענן כהן;

את הדברים האלה כתבתי להם במכתב ארוך. אבל אני חייב לומר שהערוץ השני

ראוי לכל דברי השבה שאפשר להרעיף עליהם על שהגיע לאן שהגיע למרות מצוקת הלידה

של הערוץ הזה ולמרות התנהגות המערכת כלפיו.

אני רוצה לומר גם כמה מלים בענין הפרסומת.

היו"ר די תיכון;

אני מבקש שתמתין קצת עם הערותיך לגבי הפרסומת.

מר לימור, העלו כאן זה עתה את נושא הפרסומת, וזה מביא אותי אל דו"ח

המבקר בנדון, שבו נאמר שבחלק מן השידורים אתה עובר על החוק כשאתה משדר חדשות

וכל מיני דברים שנאסרו עליך בשעתו בחקיקה ראשית. אלמלא עברת על החוק הייתי

שואל את עצמי איך אתה בכלל מסוגל לקיים את הערוץ ללא האלמנטים האלה.

מבקרת המדינה טוענת שהכנסת חוקקה חוק בנדון, ואם אתה לא יכול לעמוד

במגבלותיו אתה יכול לפעול לשינוי החוק. אני טוען שאין לך מנוס מעקיפת החוק,

שאתה חייב להרבות בשידורים אקטואליים, ונמצאה לך איזו שהיא נוסחה שספק עומדת

וספק לא עומדת במבחן משפטי, ומתאפשר לך לשדר את תכנית 8 בערב, גם את תכנית

החדשות בשפה הרוסית בשעה 9 בערב.

אני טוען שכאשר חוקקו את החוק הזה היה במדינת ישראל עולם תקשורת שונה

לגמרי מזה הקיים היום;. לא ידעו אז מב בדיוק קורה, קבעו מגבלות, רצו לשמר את

המונופול של הערוץ הראשון ועוד. אלא שבין השנים 1990 ל- 1993 חל מהפך אדיר

בתחום התפיסה של התקשורת והכבלים, וזה הפך להיות עולם אחר לגמרי.

האם אתה חושב שצריך לשנות א החוק שעל פיו אתה פועל, מאחר ואינו אקטואלי

יותר, אינו רלבנטי והוא שם מקלות ברגליך, ואי אפשר להפעיל ערוץ במגבלות הללו

שהטיל עליך המחוק, ושזו גם הסיבה לכך שהדו"ח אומר את אשר הוא אומר?

מי לימור;

הדו"ח הזה מתייחס לשנת 1991, ובעקבות הדו"ח הזה התקיימה התיעצות עם היועץ

המשפטי לממשלה, ובאותה התייעצות הוסכם על נוסחה שהיא פחות או יותר מה שאנחנו

רואים היום. זה כמובן מגביל מאד.

היו"ר די תיכון;

מדוע אסור לי כפוליטיקאי להופיע בערוץ שלך?

מי לימור;

כי כך אומר ההוק.

היו"ר די תיכון;

האם אינך חושב שצריך לשנות את החוק הזה, שהחוק אינו רלבנטי יותר?

מי לימור;

אין ספק בכך שצריך לשנותו. אבל החוק הזה נחקק מתוך מחשבה שמחודש מרץ 1991

המינהלת תחדל להתקיים, אלא שהיא נגררת שנתיים מעבר למה שהחוק קבע בזמנו. אבל

אני בהחלט מסכים אתך. הקהל בודק ושופט אותנו כערוץ אלטרנטיבי, כי אינו יודע

דבר. וביום בו אני יורד ברמת אקטואליה שלי אני חוטף מיד ביקורות מהציבור.



תכנית האקטואליה היתה קיימת כשנכנסתי לתפקידי, כך שאפשר לומר שאני ירשתי

את התכנית הזאת. אבל ההתייעצות בענין זה אצל היועץ המשפטי נעשתה כבר אתי,

והתקבלה נוסחת פשרה לפיה יש מידה של אקטואליה בערוץ 2. ואשר לראיונות עם אישים

פוליטיים, הרי כל אדם בישראל הוא אישיות פוליטית שיש לו דעות פוליטיות ואולי

גם משתייך לגוף פוליטי זה או אחר. אבל אישיות פוליטית היא אישיות הנושאת

בתואר, כמו חברי-כנסת ושרים, ולכן איננו מראיינים באולפן חברי כנסת ושרים.

היו"ר ד' תיכון;

האם זה רלבנטי, האם זה רציני?

מי לימור;

בוודאי שלא, ועדיין הציבור אוהב את זה.

היו"ר ד' תיכון;

בערוץ השני יש תכנית של דן שילון המשודרת פעמיים בשבוע, ועליה חלה ההגבלה

האוסרת הופעת פוליטיקאים, ואילו בערוץ הראשון יש תכנית בשם פופוליטיקה,

המשודרת אחת לשבוע בזמן בו משודרת התכנית של דן שילון, ובה מופיעים פוליטיקאים

בצורה חופשית. האם זה לדעתך בסדר, זוז נראה לך, זה רציני? והאם הציבור מבין את

המגבלה הזאת שחלה על התכנית של דן שילון, או שאין הציבור יודע על קיומה?

מי לימור;

הציבור אינו יודע ואינו מבין את המגבלה הזאת, ואכן מרבים לשאול אותי מדוע

איננו מראיינים פוליטיקאים?
היו"ר ד' תיכון
זה באמת מצב משונה. את מליאת הכנסת מותר לך לשדר, ומותר לך להראות את

הפוליטיקאים השונים במליאת הכנסת, אבל לראיין אותם אסור לך.

מי לימור;

זה בהחלט מעורר שאלות, תמיהות וביקורות מצד הציבור.

היו"ר די תיכון;

מתי המצב הזה ייפסק? האם היית ממליץ לשנות את הסעיפים הרלבנטים בחוק?

מי לימור;

בקשתי לשנות אותם.

מ' ארד;

בדיון על תקציב משרד התקשורת לשנת 1993 עלה הנושא הזה לדיון בוועדת

הכספים. שר התקשורת אמר שהוא מוכן להביא לשינוי בתחום הזה, אבלמספר חברי כנסת,

כולל חברי סיעתו של היושלב-ראש, אמרנו שבשום פנים ואופן אינם מוכנים לתת את

הזכות ואת האפשרות הזאת לתקופת הביניים, בשל החשש שבסמכות הזאת ייעשה שימוש

פוליטי. הנושא הזה יבוא לסיומו ברגע שהרשות השניה תתחיל לפעול במלוא עוצמתה.

אנחנו מקווים שבסוף ספטמבר או אוקטובר נראה את הערוץ השני יוצא לדרך ללא אותן

מגבלות שכולנו שותפים לביקורת עליהן כפי שהיא משתמעת מדברי היושב-ראש.

רענן כהן;

הערוץ השני חייב להיות כמו הערוץ הראשון, וצריכה להיות תחרות חופשית



וכללית ביניהם, מבלי להגביל את הערוץ השני. כאשר תהיה תהרות בין- שני הערוצים

נוכל לראות את ההבדל, את הפער ואת השוני שביניהם. כל מגבלה שמטילים על הערוץ

השני תפגע ביכולתו לתפקד כראוי ותמנע מהציבור את היכולת לקבל את הדברים הטובים

ביותר. בעולם המערבי יש מספר מערכות טלוויזיה ותקשורת הפועלים במקביל, ואין

שם מערכת חסימות כמו זו הקיימת אצלנו.

כאשר השר יהיה נוכח בישיבת הוועדה בנדון נבהיר לו שיש לבטל את כל

המגבלות שחלות על הערוץ השני, כדי שתוכל להיות תחרות חופשית וכוללת בין הערוץ

הראשון לערוץ שני, דבר שיפעל לטובת ציבור הצופים.

נראה לי שהמושג "ממלכתי" הוא רק מעין עטיפה, כאשר במציאות עושים בזה כל

מה שרוצים. ובאין ממלכתיות בערוצים יש לאפשר למדיה לפעול בצורה חופשית

ותחרותית. אני גם בעד מתן רשות לעשות פרסומת כללית תמורת הכנסות, כי רק זה

יכול להציל את הטלוויזיה. אין אנו מדינה שהייה באופן עצמאי לגמרי וגם אנחנו

חשופים לשידורי הלוויינים, כך שמי שלא יפרסם בערוץ הראשון או בערוץ השני יוכל

לקבל את זה מהלוויינים.
היו"ר ד' תיכון
אתה יודע בוודאי שמגישים תביעות משפטיות נגד זה; סגרו את השמיים.

מר אהלי, אני זוכר שבשנת 1984 או 1985, בזמנו של השר גד יעקבי, פורסמו

ידיעות על ישראלי שיקים תהנת שידור בלונדון ויעביר שידורי פרסומת לישראל. השר
נזעק אז ואמר
ואני אקלוט אותם באמצעות צלחות. אתה הצעת אז לשר שלך לחוקק חוק

מצחיק. מעל לדוכן אמרתי שפשוט לא יאומן איך אנשים מתקדמים עושים מעשה שטות

להערכתי. אבל החוק אושר, ונדמה לי שאני הייתי היחיד שהצביע נגדו. להפתעתי הרבה

אתה מתכונן לעשות ב-1993 שימוש בחוק הזה, כשאתה מעמיד לדין גורמים ישראלים

שמפרסמים באמצעות הכבלים. זה מביא את כל הענין לגיחוך ולאבסורד.

נניח שאני חברת עלית, ואני מייצא לאנגליה, ויש לי גם חברה עלית U.K.

1993, חברה לכל דבר הרשומה באנגליה, ואני רוצה לפרסם ב- .SKY NEWSהאם אתה

יכול למנוע מחברה אנגלית לעשות פרסומת ב- SKY NEWSעל פי החוק המצחיק ההוא?
רענו כהן
אני יכול גם לעשות פרסומים של חברות גדולות באמצעות תחנת שידור במצרים.

העם היהודי הרי מתוחכם מאד וחזקה עליו שימצא את הדרך. העולם הזה פרוץ למדיה

ואפשר לפרסם הכל ובכל מקום. כשאין אפשרות לעשות זאת בדרך הישירה, זה נותן

תמריץ לנסות לעשות זאת בדרך לא נכונה, לא טובה, ואפילו מזיקה. האם לא יותר טוב

לאפשר לעשות זאת בדרך פשוטה, יותר זולה ויותר טובה, ואז גם כולם יימצאו

מרוויחים.
מ' אהלי
אני מבקש להתייחס לשאלה הזאת בלבד. אנחנו הגשנו תלונה למשטרה על מנת

שתחקור אפשרות של ביצוע עבירה פלילית על פי הוראות חוק הבזק האוסרות שידורים

המיועדים לארץ באמצעות לוויין בחו"ל. הדוגמה שנתן יושב ראש הוועדה על עלית

אנגליה זה ענין היפוטטי. אני מתייחס רק לנושאים שלגביהם הגשנו תלונה. אביא

כדוגמה את חברת עלית שפירסמה שידורים במסגרת לוויין אסייתי בשעות של משחקי

מכבי תל אביב, כשבגלל השעות השונות בשני המקומות זה התאים לה. מדובר בלווין

כמעט פנוי שאין לו קהל מאזינים שם. השידורים של מכבי תל אביב כלל לא מכוונים

לקהל צופים באסיה, אלא לצופים בישראל, והשידורים היו לכן בשפה העברית. על כך

אנחנו התלוננו. בחוק הבזק יש סעיך האומר כי חזקה היא ששידורים בעברים מכוונים

לתושבי הארץ.



באשר לדוגמה שהביא יושב ראש הוועדה לגבי עלית 1993,U.K. אז אם היא

מכוונת את עיקר שידוריה לתושבי אנגליה, אומר לנו המחוקק שאין בזה משום עבירה.

עבירה היא כאשר עיקר השידורים מכוונים לתושבי ישראל.

מי ארד;

אני חש שהדיון- המתקיים כאן הבוקר הוא סביב השאלה אם מותר לחברות הכבלים

לעסוק בדברי פרסום. המחוקק הוציא מתחת ידיו חקיקה האומרת, שרשות השידור במדינת

ישראל תקבל את הכנסותיה ותממן את שידוריה מכספי אגרה. כאשר הוציאו את המכרזים

לבעלי הטלוויזיה בכבלים, ההנחה היא שההכנסות של הזכיינים יבואו מדמי המינוי.

ואילו הכנסותיו של הערוץ השני, כאשר יקום בשעה טובה, יבואו לו מפרסומת.

מדינת ישראל היא היחידה בעולם שבה הטלוויזיה בכבלים החלה את שידוריה לפני

הטלוויזיה המסחרית. אם כוונת המחוקק וכוונת חברי הכנסת היא לאפשר לערוץ השני

לצאת לדרך, כפי ששמענו ליד שולחן זה רק לפני מספר דקות, אז הבה נעשה את מה

שדרוש כדי לא להערים קשיים בדרכה של הרשות השניה, של הערוץ השני, ונאפשר לה

לצאת לדרך.

אם אנחנו רוצים להיפגש פה בעוד מספר שנים ולדון שוב בנושא הזה, ולעמוד על

הסיבות שבגללן לא קם הערוץ השני, אז נא לפתוח את השמיים לכל דיכפין בכל שעה

בכל ערוץ ובכל שפה.

אחרי שאמרתי את. הדברים האלה אני חש שאני כמעט בגדר עבריין. בג"צ בנושא זה

נוגש נגד שר התקשורת. הן על ידי מטה כחול לבן, הן על ידי התאחדות חברות

הטלוויזיה והן על ידי חבר הכנסת שטרית, לכן נראה לי שהדיון הזה אינו מתקיים

במועד ובמקום המתאימים. יחד עם זאת אני שואל אם אי אפשר לדון ליד שולחן זה

בנושא הפרסומת בטלוויזיה בכבלים, שאיננו נושא הדיון כאן היום, במנותק מראייה

כוללת של צרכי התקשורת של מדינת ישראל ושל מה שדרוש לה בתחום הזה.

נ' שי;

גם אני סבור שבמדינת ישראל התחולל מהפך בתחום התקשורתי, ולא רק בשלוש

השנים האחרונות, אלא שהוא קרה בדרך הפוכה. סדר הפעולות צריך להיות בדרך הבאה:

קודם כל הפעלה של רשות שניה, מסחרית, לטלוויזיה ורדיו; וכעבור 5 שנים, כפי

שהבטיח המחוקק, יישקל גם ענין הפרסומת בכבלים, לאור העובדה שהכבלים התפשטו

בהדרגה. אבל לא כך קרו הדברים אצלנו. אצלנו צברו הכבדלים כוח ועוצמה, ואילו

הערוץ השני והרשות השניה לטלוויזיה ורדיו קמו במאוחר, והשידור שלהם מתחיל כאשר

הכבלים נמצאים כבר בשיא כוחם. לא לכך התכוון המחוקלק.

אנחנו ערכנו תחזית כלכלית על מה שיקרה אם תופעל פרסומת בכבלים. בהתחלה

היא היתה לחמש שנים, ועל סמך חמש השנים הללו הצענו תמלוגים מסויימים מהזכיינים

למדינת ישראל, ולפי דעתי הם חייבים לשלם תמלוגים תמורת המשאב שהם מקבלים. אחר

כך צמצמנו את זה לשנתיים, כי השר אמר שלפחות שנתיים לא תהיה פרסומת בכבלים.

עכשיו הורדנו את זה לזמן אפס. מתבר שלרשות הזאת לא תהיה זכות לקום ולהתקיים אם

יתחילו עכשיו שידורי פרסומת בכבלים. זה ברור, מפני שלא יהיו להם משאבים לממן

את התכניות שלהם, להפיק את עצמם, לממן את המשדרים בסכום של 22 מליון דולר

וכוי.

אם מדינת ישראל רוצה לקפוץ מדרגה ולוותר על ערוץ שני מסחרי, זה אפשרי.
היו"ר ד' תיכון
השאלה היא אם מדינת ישראל יכולה לעשות משהו בענין זה, או שנוצר מצב שאין

מה לעשות, כי עת הקידמה הגיעה.



נ' שי;

בוודאי שישראל יכולה לעשות משהו בענין זה. אנחנו בוודאי שאיננו נגד

הקידמה, אנחנו מאד רוצים בה, ואנחנו רוצים גם תחרות. הערוץ הזח אמור לתת

תחרות לערוץ הראשון ואני מקווה שגם לכבלים. זח יהיה ערוץ כחול-לבן. למעלה מ-

50% מהשידורים בו יהיו פרי הפקות מקומיות. אנחנו מקווים שזה יתן תנופה לתעשיה

אדירח שרדומח היום. מדברים על 7000 מקומות עבודה, על 120 מליון דולר. אלה

מנופים כלכליים לא קטנים, שלא יקומו אם המפרסמים יבינו שתמורת תשלום של 200 או

300 דולר הם יוכלו לעשות פרסומת בכבלים, במקום שישלמו איקס דולרים בעד פרסומת

בערוץ השני, ואינני יכול כמובן לנקוב בסכום שבו מדובר.

אנחנו לא פוסלים פרסומת בכבלים בבוא הזמן, ואנחנו יודעים שהיא תחיה. אבל

חייבים לתת למערכת הערוץ השני די זמן כדי לקום ולהתחיל להריץ את עצמה. חזמן

המינימלי הדרוש חוא שנתיים, ואני מאמין שאנחנו זקוקים לזמן יותר רב. אבל אם

תתחיל כבר עכשיו פרסומת בכבלים, הערוץ השני לא יקום. יכול להיות שאין בו צורך,

אבל אם רוצים שהוא יקום הוא חייב לקבל את מרווח הנשימה הדרוש לו.

שי יחלום;

אני מבין שמטבע הדברים התערבבו הנושאים א' וב' גם יחד. אקדים איפוא את

נושא בי, ואחזור אחר כך לנושא אי. יכולה כמובן להיות גישה האומרת שהכל פתוח,

שיריבו הערוצים האחד בשני, ונראה מה יהיה. אבל אני חושב שהמדינה צריכה בחחלט

לתת לערוץ 2 עדיפות על פני הכבלים, מפני שערוץ 2 אינו עולה כסף והוא שירות

חינם. נכון שבכמה אי זורים בארץ הוא לא נקלט עדיין, אבל הדבר יתוקן באמצעות

השקעות של המדינה בעזרת המשקיעים שיזכו בזכיונות. ואז ייווצר מצב שערוץ 2

יינתן חינם לכל בית במדינת ישראל, לעומת הכבלים שבשבילם צריך לשלם. חייבים

לאפשר לערוץ חשני להתארגן בשנתיים הקרובות, למרות שיש בזה כפייה מסויימת על

הכבלים.

אני רוצה להזכיר את התייחסותה של מבקרת המדינה לסעיף 135 בי בקשר לבחירות

המוניציפליות שתתקיימנה - על פי התכנון - בחודש נובמבר השנה, בעוד 8-9

חודשים. ערוץ 2 נותן בעצם פרסומת לאנשים פוליטיים שמתמודדים בבחירות

המוניציפליות, ואני מבקש להתייחס לזה משני היבטים: הראשון, שהדבר אסור על-פניו

לפי סעיף 135 בי לחוק. ואילו חהיבט השני הוא זה של אפליה. מפני שאם המתמודד

בבחירות המוניציפליות הוא חבר כנסת, למשל, לא ירשו לו להופיע בערוץ 2, פרט

כמובן למקרה שינאם במליאת הכנסת כאשר חערוץ השני משדר משם.

אם חבר הכנסת דן תיכון, לדוגמה, ירצה להתמודד על ראשות עירית ירושלים מול

תדי קולק, מעמדם באשר להופעות בערוץ 2 לא יהיה שווה. מר תדי קולק יורשה לחופיע

בתכניתו של דן שילון, למשל, בערוץ 2, ואילו לחבר הכנסת דן תיכון לא יורשה

לחופיע בתכנית חזאת. דבר זה גורם כמובן לאפליה ולחוסר צדק.

אני מבקש שהוועדה לענייני ביקורת המדינה תיתן הנחיות ותבהיר, כי עד אחרי

הבחירות המוניציפליות הערוץ חשני צריך לנהוג דין שווה לגבי כולם; או שירשח גם

הופעתם של אישים פוליטיים חקשורים בבחירות מוניציפליות, או שלא ירשח הופעתם

של כל מי שמבקשים להיבחר לרשויות מוניציפליות.

היו"ר די תיכון;

מר לימור, תרשה לי להזכיר לך כאשר השר שחל חצליח לחעביר את החקיקה

האחרונה שלו בנדון, לא אהבת את דברי בכנסת, כאשר אמרתי שהערוץ השני נולד מת,

ולא בגלל רצונו של מישהו, אלא בגלל הסדר ההפוך במדינה, כאשר הכבלים נכנסו

לפעולה לפני הערוץ השני, דבר שחיסל את הסיכוי של הערוץ השני להפוך לאלטרנטיבה

ברת קיום. חלקת אז על דעתי.



מ' לימור;

אני מרגיש כמי שנתבקש להתחרות בערוץ הראשון ולעשות טלוויזיה טובה כאשר

ידי קשורות. אבל אני מבקש תחילה לומר כמה מלים בענין אקטואלנוסט, שהיא תכנית

הדשותית שעומדת באיסור הזה שאינה מפיקה בעצמה, אבל עדיין נותת ידיעות והדשות

היום. את התוכנית הזאת העלינו לאחר פנייה מאד מאד נמרצת ונלהבת של ועדת החינוך

והתרובת של הכנסת, כאשר לא הצליחה לשכנע את רשות השידור להעלות תוכנית חדשות

בשפה הרוסית לאחר תחילת גל העלייה הגדול מברית המועצות. לאחר מספר פניות לרשות

היא פנתה אלינו ושאלה אם אנחנו מסוגלים לעשות זאת. אמרתי שאנחנו מסוגלים וגם

מוכנים לעשות זאת, והתחלנו לשדר את התכנית הזאת.

כעבור מספר חודשים לא מצאנו יותר תקציב בשביל התכנית הזאת במסגרת סדרי

העדיפויות שלנו, והורדנו אותה. כמות הלחצים שהופעלה עלינו על ידי משרדי ממשלה

שונים, משרד הקליטה, הסוכנות היהודית וארגוני העולים, היתה עצומה והגיעה עד

כדי השתתפות במימון. זה גרם לכך שיכולנו להחזיר את התכנית הזאת למסך, וקבלנו

מחמאות על שהנה סוף סוף החזרנו את תכנית האקטואליה הזאת אל המסך. יתכן מאד שאם

מישהו היה בודק היטב בסעיפי החוק השונים הוא היה מוצא אולי שגם היא לא עומדת

בקריטריונים של סעיף 135 ב.

אנחנו מודעים לדברים שהעלה כאן חבר הכנסת יהלום בענין הופעותיהם של

פוליטיקאים בערוץ השני. אנחנו פשוט לא האמנו שאנחנו עדיין נעבוד במתכונת

הנוכחית כאשר הבחירות המוניציפליות תתקיימנה. האמנו שבמועד הזה נהיה כבר הרבה

מעבר לתקופה שבה הערוץ השני יתחיל לפעול. אבל כיוון שאנחנו מגיעים כבר לתקופה

הזאת, נתנו הנחיות לחדול בחדרגה מעריכת תכניות שעשויות להזדקק לאנשים פוליטיים

או לאנשים המתמודדים בבחירות לרשויות המוניציפליות. כבר ביקשנו שלא לצלם

תכניות שטרם צולמו, ולא לצלם אנשים שמתמודדים בבחירות המוניציפליות. מובן

שנימנע מזה כל עוד לא ישונה הסעיף הנדון, וכל עוד לא תבואנה תקנות שתאפשרה

סידור אחר.

אני רוצה לציין, כי מאז מרץ 1991 אין בתוקף תקנות ביחס לפרסום בערוץ 2.

היו תקנות שנחתמו בזמנו על ידי שר התקשורת דאז גד יעקבי, ותוקפן פקע במרץ

1991. מאותו תאירך לא נותקנו תקנות חדשות המפרשות מה הם תשדירי חסות שמותרות,

ומה דרכי המימון המותרות. על סמך התקנות הישנות, ולאור ההתפתחויות שחלו בערוץ,

אנחנו ניסחנו הצעה לתקנות שעל פיהן אנחנו עובדים, והעברנו אותן לעיונה של

מבקרת המדינה כדי שתביע דעתה על הכללים האלה.

מ' אהלי;

הנהלת המשרד דנה בנושא של הופעתם בטלוויזיה של אנשים שיש להם שאיפה להיות

מועמדים לבחירות המוניציפליות. בענין זה אנחנו פועלים בשני נושאים; הן בקשר

לערוץ 2, והן בקשר לטלוויזיה בכבלים ששם יש שידורים ברמה מקומית. בימים

הקרובים אני עומד להפגש עם השופט שהוא יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, כדי

להתייעץ אתו בקשר לנושא הזה. ואז, או שיפורסמו תקנות מצדו של השופט, או

שתהיינה הנחיות פנימיות באשר למותר ולאסור בנושא הזה.

רענו כהן;

אנחנו חיים במזרח חתיכון, ורוב האוכלוסיה חאיזור הזה דוברת ערבית. לכן

חשוב לדעתי, גם מבחינה לאומית, שמדינת ישראל תבטיח שחלק מהתכניות העתידיות שלה

תהיינה בשפה הערבית. הדבר הזה מתבקש והוא גם חיוני, וזו גם דרך טובה להעברת

מסרים לאוכלוסיה השכנה.



אינפורמציה שבידי מורה על כך שהשידורים מישראל מתקבלים באמינות רבה

במדינות ערב. ידיעה המשודרת בישראל מתקבלת אצלם באמינות גבוהה מזו שבה מתקבלות

ידיעות המשודרות במדינות ערב. אני מבקש לכן שבין התכניות שתשודרנה בעתיד בערוץ

השני יהיו גם שידורים בשפה הערבית, בהתחשב בדברים שאמרתי זה עתה,

נאסר על הערוץ השני למסור ידיעות על ארועים שונים סמוך להתרהשותם, הן מן

האולפן והן מן השטח. ומאחר ואני רוצה שיהיה זה ערוץ חופשי, ערוץ שיכול לתת

ביטוי לכל מה שקורה, צריך לדעתי להסיר את המגבלה הזאת, ולאפשר לערוץ השני

למסור את מה שהוא יכול למסור בזמן הארוע.

ב- 31 במרץ יוצאים עם המכרזים. אני בטוח שהדברים יתנהלו כשורה, אבל אני

מאד דואג שלא יהיה מונופול של קובצה מסויימת על הערוץ השני, וכבר היו דברים

מעולם. אנחנו יודעים שהרבה כוחות מנסים להשתלט על המכרז ולקבל את הערוץ השני,

ולכן צריכים להיות זהירים מאד כדי לא לאפשר לקבוצה אחת להשתלט עליו. כי ברגע

שלא נאפשר תחרות במערכת הזאת אנחנו עלולים למצוא את עצמנו רחוקים מהמצב שאליו

אנחנו רוצים להגיע. אני בטוח שאתם שוקדים על הענין הזה, ערים למה שיכול להתרחש

ורואים את המפה הכוללת כדי להבטיח את עצמאותה של הרשות על מנת שתוכל לפעול

היטב בעתיד.

היו"ר די תיכון;

אני מעריך שהחוק ההוא של גד יעקבי יעבור מן העולם תוך פרק זמן קצר ביותר,

כאשר אגיש הצעת חוק לביטולו. החוק ההוא אינו ישים ואי אפשר לבצעו, ואני בטוח

שאנשים ימצאו את הדרך לעקוף אותו בהיותו חוק מגוחך.

מר אהלי, חברת עלית ישראל עשתה פרסומת שאותה רואים בכל מקום במזרח

התיכון, כולל אירופה. אני סבור כי תטיבו לעשות אם תמצאו פתרון מודרני לבעיה

הזאת על ידי מתן אפשרות לפרסם בכל הערוצים, כי את הקידמה אי אפשר לעצור

באמצעות בית משפט.

מר לימור, האם אתה חייב כסף לבזק ולאמ"י, וחאם תוכל לשלמו למועד העברת

הערוץ למתכונת החדשה של הזכיינים, או שממשלת ישראל תצטרך לתקצב אותך?

מי לימור;

את ההוב הישן לבזק אינני משלם. אני לא יודע ? מה הסכום, גם הוא נתון

במחלוקת. אני משלם דמי שירות חודשי.

מי ארד;

סכום החוב מוערך בכ-6 מליון שקל. לטענת בזק, הסכום המשולם היום על ידי

הערוץ השני איננו מלוא התשלום עבור ההוצאות של בזק. בהכרח נצטרך למצוא את

פתרון הבעיה הזאת עד למועד ההעברה.

היו"ר די תיכון;

מבקרת המדינה מבקשת שתיתנו את דעתכם על הנושא הזה לפני שיתפוצץ. מה עם

התשלום לאקו"ם?

מי לימור;

מבקרת המדינה העירה גם לגבי חברות הפקה, על העדר חוזים. הענין תוקן, ויש

לנו היום חוזים עם כל חברות ההפקה, גם עם אמ"י, ואנחנו משלמים את מלוא הסכום

שהוסכם עליו שם, וגם עם אק"ום.



היו"ר ד' תיכון;

מה חלקה של ההפקה המקורית בשידורים שלכם?

מ' לימור;

בין 70% ל- 75%. אנחנו מספקים היום עבודה כמעט לכל בתי ההפקה בארץ, עם

הפרובלמטיקה של הפרסום. כמעט כולם עובדים היום בשביל ערוץ 2. כמות ההפקה

המקורית שלנו היום היא בין 70% ל-75%.

היו"ר ד' תיכון;

האם ענין החוזים הוסדר? האם אתה מתקשר עם מישהו באמצעות הוזה, או שבדיעבד

חותמים אתו הוזה, לאחר שנגמרה ההפקה?

מי לימור;

הכל נעשה מראש או עם תחילת ההפקה.

היו"ר ד' תיכון;

אומרת המבקרת; הביקורת העלתה כי המינהלה לא קבעה לעצמה נוהלים בדבר

פרסומת סמויה וגלויה בשידורי הטלוויזיה, אך נמסר לביקורת שהיא פועלת על פי

הכללים המקובלים. האם הענין הזה הוסדר?

מי לימור;

פרסומת סמויה עקרנו. את הכללים העברנו למשרד המבקרת לקבלת הערות. אנחנו

פועלים על פי כלליים מסויימיםש אינם בעלי תוקף חוקי, אבל קבענו אותם כדי שלא

תהיה שרירות לב וכדי שנעבוד על פי כללים.

היו"ר די תיכון;

משרד מבקר המדינה הדגיש בפני המינהלה את ההשפעות השליליות, מקצתן חמורות

מאד, שיש לפרסומת סמויה בטלוויזיה, כפי שאלה הובאו בהנחיותיה של רשות השידור

בקבות בקורת קודמת. האם אפשר להבין מה המשפט הזה אומר?

מבקרת המדינה מי בן-פורת;

זה מצב לא בריא.

מ' לימור;

פרסומת סמויה היא רעה בכל מקרה. גם במקום בו מותרת פרסומת גלויה הפרסומת

הסמויה היא רעה הולה. אני עושה כמיטב יכולתי ונדמה לי שעקרנו אותה.

דר' ב' גייסט;

פרטנו בדוייח מה הן ההשפעות השליליות של הפרסומת הסמויה. יש פרסומת רבה

בכבלים כבר היום, וזה עוד לא נאמר פה.

היו"ר ד' תיכון;

מר לימור, האם יש לך מה לומר לגבי סעיף 135 בי.



מ' לימור;

אני חושב שדיברתי על זה בהרחבה, זה ענין החדשות והאקטואליה.

היו"ר ד' תיכון;

האם אתם מבקשים או פועלים לשינוי בנדון?

מ' ארד;

אם נהיה מציאותיים מבחינת לוח הזמנים החקיקתי בכנסת, ובמקביל לוח הזמנים

העומד לפנינו בענין המכרז, ובתקווה שנראה את הערוץ השני פועל מתי שהוא בחודשים

ספטמבר-אוקטובר השנה, אני חושב שכל הנחה של שינוי בחוק היא לא ריאלית. אבל אני

אינני נבחר הציבור, ונבחרי הציבורי רשאים כמובן לפעול.

היו"ר ד' תיכון;

גברתי המבקרת, האם אני צריך להבין שהרשת השניה לא תהיה בעתיד תחת ביקורת

המדינה?

דר' ב' גייסט;

יש חוראה ספציפית בנדון, שהרשת השניה נשארת כגוף מבוקר.
י' פלד
אנחנו מתקרבים עכשיו למועד בו ייקבעו הזכאים. התקופה היא מאד מאד רגישה,

ואני מניח שאני פטור מלהסביר שכל הכוחות הכלכליים והתקשורתי ים, וכן גם מערכת

הבנקאות וגורמים אחרים, נמצאים גם הם בעסק הזה, וכולם הולכים בתאוצה גדולה מאד

לקראת ה-31 במרץ.

מועצת הרשות השניה מאד מאד ערה לענין. אנחנו נוקטים במספר פעולות כדי

שאנחנו לפחות נהיה שלמים עם מה שנעשה על מנת שהמכרזים האלה יעברו בצורה מוסרית

ותיתפס מבחינת ההגיינה הציבורית בצורה טובה.

אחרי ה- 31 במרץ אנחנו מתכוונים לתת לכל מי שיחזור אלינו עם המעטפות

להופיע בפני מועצת הערוץ השני כדי למסור שם רפרזנטציה. סדר ההופעה יהיה על פי

הגרלה, וכולם יהיו מוגבלים ל- 45 דקות הופעה, לא פחות ולא יותר.

45 יום אחרי שנפתח את המכרזים ונצטרך להחליט מי הוא הזוכה, אני חושב

שהמועצה תקיים הצבעה חשאית. אם המועצה תלך על הצבעה השאית, אני מניח שהאנשים

בה ירגישו עצמם יותר כנים וישרים עם עצמם, ויפעלו ללא לחצים.

אני רוצה לספר לכם כי החלטנו שאת המכרזים יפתחו לא אנשי הערוץ בלבד, אלא

הקמנו קבוצות של מומחים בתחומים השונים, גם באשר להיבט הכלכלי, גם באשר להיבט

של טיב התכניות וכו' וכו', ובחרנו באנשי מקצוע ברמה גבוהה שישתתפו בבדיקת

המכרזים בהתאם למומחיותם. הדבר הזה נותן עוד מנוף ועוד כוח למועצת הרשות

השניה לטלוויזיה לבדוק את הדברים בצורה הכי עניינית.

ואשר לחשש שהעלה חבר הכנסת כהן מפני קרטליזציה, אני רוצה להגיד שלשם כך

קיימת המועצה, ואני משוכנע שהיא תתגבר על כך. נכון שיש לחצים, אבל אנחנו לא

נבהלים מזה, ואני חושב שאפשר לקיים את זה בצורה הטובה והנכונה.



רענן כהן;

נראה לי שאתם הולכים בכיוון הנכון, אבל מה יהיה אם למרות כל המחסומים

והבלמים שקבעתם תצליח קבוצת אחת להשתלט ויהיה מונופול? איך מתגברים על זה?

י' פלד;

אין אפשרות שדבר כזה יקרה. על פי חוק יש שלוש קבוצות, ויש חלוקת זמני

שידור בין קבוצה לקבוצה וכו'. נקטנו בכל הפעילויות שהזכרתי על מנת למזער את

האפשרות שדבר כזה יקרה.

מ' אהלי;

סעיף 62 אי לחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו משנת תש"ן, שתוקן בשנת

התשנ"ב-1992, אומר בסעיף קטן (א): "בעל זכיון לא יתקשר, במישרין או בעקיפין,

בהסכם עם בעל זכיון אחר לענין שידור, רכישה או הפקה של תכניות או שידורים

אחרים, לרבות תשדירי פרסומת". זה עונה במידה מסויימת על השאלה שהעלה חבר-הכנסת

רענן כהן.

מבקרת המדינה מ' בן-פורת;

אני רוצה לציין בענין הערוץ השני, שאת תוצאות הבדיקה תקבלו בעתיד, לא

כרגע. כתבנו את מה שכתבנו על סמך החוק כפי שהוא קיים. אם צריך לשנותו או לא,

זה לא עניי ננו.

בענין הפרסומת בכבלים ישנה עתירה בבג"צ, ומה שיוחלט שם יהיה כמובן מקובל

על כל עם ישראל וגם עלינו.

אנחנו שומעים שעושים כל מיני דברים ושיעשו דברים בעתיד הקרוב. אנחנו

עוקבים אחרי מה שקורה, ואת דברינו נגיד בכתב, כרגיל.

היו"ר די תיכון;

אני עובר לסעיף האחרון: הרדיו. אדוני מנכ"ל משרד התקשורת, כשאתה שוכר

מכונית בכל מדינה באירופה אינך יכול להנעל על תחנות הרדיו, כי כל 10 ק"מ התחנה

מפסיקה לשדה, ומופיעות תחנות חדשות. הכנסת הוסיפה לשם של מועצת הערוץ השני גם

את המלה "רדיו", ומתוך כוונה עשתה זאת. היא רצתה שבדרכי מתל אביב לכנסת

בירושלים אשמע ברדיו המקומי את תנאי מזג האוויר השוררים בשתי הערים האלו, מה

הדרך הטוב והמהירה ביותר שעלי לקחת כדי להגיע למחוז חפצי וכוי. הייתי רוצה

לדעת אם יש לכם כבר ממונה, ואיפה בדיוק אנחנו עומדים בענין הזה.

מ' ארד;

אשתדל להסביר את המצב כמיטב יכולתי, אף שלא הכנתי בענין זה שום דבר

מיוחד. נכון שעיקר עיסוקה של המועצה עד עתה היה בנושא הטלוויזיה, אבל היא אכן

הרשות השניה לרדיו וטלוויזיה. הנושא הזה היה במצב של הקפאה במשך תקופה ממושכת.

כידוע לכם בודאי, בכנסת הקודמת הוכנה הצעת חוק שאף הגיעה לשלב מתקדם מאד

בוועדה, אבל מטעמים שונים לא הוחל על ההצעה הזאת חוק הרציפות. חבר הכנסת גדות

היה אז יושב ראש הוועדה.

היו"ר די תיכון;

ומדוע לא חל עליה חוק הרציפות?



מ' ארד;

משום שנראה היה שלחזור היום לחקיקה חדשה בתחום הזה היה מאריך למעשה את

הדיון ואת פעולות ההכנה והפעולות האחרות הדרושות לצורך הקמת אותה רשת של

תהנות רדיו אזוריות, שנראה שכולם מסכימים שיש צורך בהן. הההלטה שהתקבלה על ידי

שר התקשורת היא להמשיך בתכנון ובפעילות לצורך הקמת רשת תהנות הרדיו האזוריות.

מדובר כרגע ב- 10 תחנות איזוריות במסגרת הרשות, לפי החוק הקיים. האיש שעמד

ועומד בראש היחידה הזאת במשרד התקשורת, מר טוקטלי, כבר פועל בשיתוף פעולה עם

הנהלת הרשות לצורך הפעולה התכנונית ופעולות אחרות הדרושות כדי לצאת במכרזים

לתחנות רדיו איזוריות. אני מקווה שזה יהיה בסוף חודש יוני תחילת יולי השנה,

ואני מקווה שלוח זמנים זה אינו אופטימי מדי.

יש לנו שם בעיות דומות לאלו שבהן נתקבלו בתפעול בתחום הטלוויזיה,

והראשונה היא בעיית התקציב, האוצר לא מוכן להעמיד לרשותנו את הסכומים

הדרושים. אנחנו פועלים על תקציב של שרוך נעל. בסך הכל פועלים בנושא זה מר אורן

טוקטלי, המונה על היחידה הזאת, ועוד עובד אחד נוסף.

היחידה הזאת, שנמצאת היום במשרד התקשורת, עובדת כבר היום בשיתוף פעולה עם

הרשות, ונשארה אצלנו מפני שתקציבה ושכרה מתוקצב אצלנו. ברגע שתקום הרשות,

ברגע שהם יעמדו על רגליהם היחידה הזאת תעבור אליהם על הצוות שבה, מתוך תקווה

שעם פרסום המכרזים לתחנות הרדיו האיזוריות הדבר הזה ייצא לדרך.

נכונו לנו גם קשיים לא מעטים בנושא הזה. כולנו יודעים שישנן כיום תחנות

רדיו פירטיות, וצריך יהיה להתמודד עם הבעיה האת, שעד עתה לא טופל בה. כל מי

שנוסע בכביש ירושלים תל אביב ומנסה למצוא ברדיו שידורים בנוסף לאלו של קול-

ישראל, יכול לשמוע את "קול השלום", את ערוץ 7. אין ספק שנצטרך להתמודד עם

הבעיה הזאת.
היו"ר ד' תיכון
מר שי, האם עוד תשנה יהיו לנו תחנות רדיו איזוריות?
נ' שי
אני חושב שכן. אני חושב שהמסלול להכנת המכרזים לתחנות הרדיו האיזוריות

הוא הרבה יותר קצר מאשר המסלול שעברנו בנושא הטלוויזיה, כי מדובר במערכות הרבה

יותר פשוטות מכל היבט שהוא.

יש לנו כבר תשתית. מאחר ושני המכרזים הוכנו על בסיס אותו חוק, זה מקל

עלינו מאד להעזר במה שכבר נעשה ברשות לטובת המכרז בתחום הוטלוויזיה גם בנושא

הרדיו.

לוח הזמנים שחסר נתן לרשות הוא קצר מאד. אבל אנחנו עושים כל מאמץ כדי

לקדם את זה. כפי שציין מנכ"ל משרד התקשורת, יש לנו חסר בתקציב. מתוך התקציב

הלא רשמי של הרשות, שנועד לתחום הטלוויזיה, אנחנו לוקחים בשביל הענין הזה לזמן

מסויים על מנת להאיץ את הפעולות.

היו"ר ד' תיכון;

האם מפעילים עליכם לחצים מצד רשות השידור? בשעתו רצו להקים תחנה זמנית

בירושלים, והתעורר רעש גדול סביב זה.



נ' שי;

רשות השידור לא יכולה להפעיל עלינו שום לחץ. התדרים במדינת ישראל נמצאים

ברשות משרד התקשורת, ואם משרד התקשורת לא יקצה תדרים לרשות השידור או לכל גוף

אהר הם לא יוכלו לשדר, אלא הרדיו האיזורי כפי שנקבע בחוק.

אני מאמין שיש מקום לרדיו איזורי, אבל רק רדיו איזורי אחד. לא יתכן

שיהיו עוד ועוד תחנות איזוריות, כי עם כל הרצון בפלורליזם, זה מגיע עד לגבול

מסויים. גם פה יש קושי מסויים. אם תיסע בכביש ירושלים -תל-אביב אתה תשמע,

להערכתי, גם את תחנת הרדיו של ירושלים וגם את תחנת הרדיו של תל אביב. והכוונה

היא שכל תחנה תכסה איזור מסויים. זה יהיה אגב ב- .F.M.

חוק הרשות השניה לא מתאים בכל סעיפיו לתחום הרדיו. לדוגמה, ארבעה שותפים

אינם היוניים להקמת רדיו איזורי, כמו שנקבע לזכיין הטלוויזיה. זה נראה מוגזם.

ישנה בעיה נוספת, שהכנסת הקדישה לו זמן רב בשנים האחרונות, וזה ענין הבעלות

הצולבת. אם תימשך האפשרות של בעלות צולבת, שתקפה היום בכבלים ובעתונות כתובה

וברשות השניה, גם בנושא הרדיו האיזורי. אני יודע שיש הברי כנסת שמעונייים

לעשות שינוי בחוק לפחות בנוקדה זו.

קיומו של הרדיו האיזורי בנוי על הפרסומת, וזו נקודה נוספת הפוסלת כרגע

פרסומת בכבלים. בכבלים מדברים בינתיים על פרסומת מקומית, והדבר הזה יכביד על

הסיכוי להקמת רדיו איזורי. כך גם נועדה להיות החלוקה: פרסומת איזורית ברדיו

ופרסומת ארצית בטלוויזיה.

יי פלד;

אתמול היינו בישיבה בוועדה אהרת של הכנסת שדנה אף היא בונשא הרדיו.

המועצה קיבלה הנחיות השר להתחיל להריץ את זה, אבל אני צופה קשיים, משום שחלק

מחברי הכנסת שהיו בוועדה של חבר הכנסת פורז אינם מוכנים לכך שהמכרזים של הרדיו

יהיו דומים למה שקורה בטלוויזיה. אנהנו עובדים על המכרזים האלה, אבל נראה לי

שהקולות שמעתי אתמול בוועדה של חבר הכנסת פורז עלולים לעצור את התהליך הזה.

ש' יהלום;

נדמה לי שבאחד מעתוני הערב ישנה ידיעה על 10 מכרזים והתאריך הוא 1 ביולי.

י י פלד;

אלה הן ההנחיות שקבלנו, ועל פיהן אנחנו עובדים.

היו"ר ד' תיכון;

אם למבקרת המדינה אין מה להוסיף בענין הרדיו, לא נותר לי אלה להודות

לכולכם, ולנעול בזה את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 35;11)

קוד המקור של הנתונים