ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 06/01/1993

סיוע למלון הייאט בירושלים - הצעת יו"ר הוועדה; פרסומי משרד התיירות - עמ' 236 מס' 42 של מבקר המדינה - חלק א'

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 49

מישיבת הו ועדר! לענייני ביקורת המדינה

יום רביעי, י"ג בטבת התשנ"ג (6 בינואר 1993). שעה 30;08

נכחו; חברי הוועדה; די תיכון - היו"ר

ר' זאבי

רענן כהן

עי לנדאו

מוזמנים; מי בן-פורת - מבקרת המדינה

י' הורביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

שי לביא - עוזר בכיר למבקרת ודובר המשרד

אי דוידזון - משרד מבקר המדינה

י י שטרית - " " "

י י פינקל - " " "

ר' טאטי - יי " "

מי גוטרייך - " " "

אי י ונס - החשב הכללי

י י אורן - סגן החשב הכללי

י' אבן - אגף התקציבים, משרד האוצר

עי קדמי - יועץ משפטי, משרד התיירות

אי רוזנמן - מנכ"ל החברה לפיתוח מפעלי תיירות

די זיו - החברה לפיתוח מפעלי תיירות

ר' כספי - משרד הכלכלה והתכנון
מזכיר הוועדה
בי פרידנר

קצרנית; מזל כהן

סדר-היום; 1. סיוע למלון הייאט בירושלים - הצעת יו"ר הוועדה - עמי ק"ח בדו"ח

מסי 41 של מבקר המדינה.

2. פרסומי משרד התיירות - עמי 236 בדו"ח מסי 42 של מבקר המדינה -

חלק א'.



סיוע למלון הייאט בירושלים - הצעת יו"ר הוועדה

היו"ר די תיכון;

אני פותח את הישיבה.
הנושא הראשון שעל סדר-היום
סיוע למלון הייאט בירושלים. מלון הייאט מופיע

בדו"ה מס' 41 והוא מלווה אותנו מזה שנים רבות. כידוע לכם, המלון הוקם על ידי

יזמים שהם מראשי הקהילה היהודית במכסיקו, מן התורמים הגדולים ביותר לבונדס.

אפשר לומר שמיום פנייתם הראשונה להקמת המלון כבר נכתב לפני הרבה שנים איך

וכיצד תוכנן והוקם המלון, אבל הם זוכים להטבות לאורך כל הדרך מיום הגעתם לארץ.

והנה לפני כשבועיים ימים קראנו ידיעה בעתון שהיזמים, שמפגרים בתשלומי

ובסילוקי ההלוואה שניתנה להם בשעתו בהיקפים של כמה עשרות מליוני דולרים, הגיעו

לפתע להסכם, לאהר ישיבה בלשכת שר האוצר, ועל הפי ההסכם שהוצע להם נאמר שהם

יכולים לסלק את ההלוואה בתשלום אחד תוך כדי מתן הטבה שנאמדת בכ-5 מליון דולר.

ואני תמהתי מדוע להם ולא לי, מדוע לכל אלה שהשקיעו בבתי מלון במדינת ישראל ולא

יכולים לעמוד בלוח התשלומים שנקבע על ידי החברה לפיתוח תיירות. מתעוררות שאלות

קשות ביותר באשר לסיפור הזה. מה גם שזה אחרון בסדרת ההטבות והסדרים שהוצעו

למשקיעים לאורך תקופה ארוכה. אבל יותר גרוע זו התופעה שנתלוותה בימים

האחרונים.

אני חייב לומר, כי אני פונה כאן באזהרה לשרים. שרים מקבלים החלטות

פרטניות כשהם לא מתביישים לבוא ולומר: אנחנו מצפצפים על מבקרת המדינה, לא

איכפת לנו שייפתחו תיקים בנושאים הללו במשרד מבקרת המדינה, אנחנו עושים כפי

שאנחנו מבינים. בלשון פשוטח הם אומרים: אין חוק, אין שוויון, אנחנו נחליט כפי

שאנחנו מבינים וכל החלטה היא החלטה פרטנית, מצפצפים על הכללים. בקיצור יש כאן

סכנה לערש שלטון החוק במדינת ישראל. אני מגנה מכל וכל את ההצהרות הללו.

השבוע קראתי פעמיים את הדברים הללו. כמדומני שלאחרונה, משסוכם על מתן הטבות
מפליגות לאינטל, התבטא שר האוצר
אז יפתחו תיק במשרד מבקר המדינה - אז מה,

אנחנו עוסקים בפיתוח הארץ. נדמה לי שהנורמות האלה כבר חלפו מן המדינה הזאת

לפני כעשרים שנה.

על כן הייתי רוצה לשמוע מהו ההסדר, מי עשה אותו, האם ההסדר הוא חוקי.

לדעתי במתכונת הזאת ההסדר הוא לא חוקי. יש חוק במדינת ישראל. אם מישהו רוצח

לתת הטבות על השבון חברה ממשלתית, יש הליך לכך. אם אני זוכר, סעיף 4(א) לחוק

ההברות הממשלתיות אומר שלממשלה יש יכולת לשקול שיקולים לא כלכליים, כפי שהיא

שוקלת שיקולים לא כלכליים כשמדובר בחברה ממשלתית, היא צריכה לקבל על כך החלטה,

לפנות לוועדת הכספים ולקבל את אישור ועדת הכספים. כל החלטה לשמיטת חובות מצד

מישהו כשמדובר בחברה ממשלתית, לדעתי חייבים לפנות על פי החוק לוועדת הכספים

ולקבל את אישור ועדת הכספים. ולא, ההחלטה היא לא חוקית. נכון לעכשיו, משלא פנו

לוועדת הכספים, ההחלטה היא לא חוקית.

הייתי רוצה לשמוע האם אני מתפרץ לדלת פתוחה או שאתם חושבים שהכל נעשה כדת

וכדין, הכל כשר והחוק עדין עומד לנגד עיניכם.



ר' זאבי;

מלון הייאט שנבנה במזרח ירושלים בשיפולי הר הצופים, נפתח בעיתוי אומלל,

עם ההתפרצות של האינתיפיאדה והשקעה גדולה הלכה לטמיון. במשך חודשים, אפשר

להגיד במשך שנתיים-שלוש של האינתיפיאדה מתוך חמש שנים הוא עמד כמעט ריק.

אינני מכיר את בעלי המלון, לא נפגשתי איתם, אבל כשהגיע לאזני שכך הם

הדברים, עברתי ממלון במערב העיר למלון הייאט וניסיתי להשפיע על חברי כנסת
אחרים שיילכו אתי בנימוק ציוני
בואו נעזור למלון שהשקיעו בו בכוונות טובות

והוא עומד במצב אומלל כשהוא ריק, חדרים יפים, מלון אני חושב מהמעולים בעולם,

מחירו איננו גבוה לחבר כנסת, הוא במחיר של מלון במערב העיר. אכן הצלחתי לגרור

אתי כעשרים חברי כנסת. מהר מאד הם נטשו וחזרו למלונות במערב העיר בגלל הנימוק

הטכני של נוחיות הנסיעה וכוי. אני בעקשנות שלוש שנים מתאכסן במלון הייאט. אני

חושב שזה המעט שאני יכול לעשות כיהודי או כנבחר ציבור יהודי בשביל לתמוך

במשקיעים שבאו לפתח את מזרח העיר.

איני יודע אם זה בסדר מבחינת הנוהלים, כפי שיושב-ראש הוועדה אמר. אבל

באינטואיציה האישית שלי, אני חושב שהמעשה שעשיתי, שהוא קטן, והמעשה שעשו

בממשלה כדי לעזור למשקיעים שהסתבכו בהשקעה אדירה לפיתוח התיירות בירושלים

ונפלו לתוך סיטואציה מדינית, בטחונית קשה מאד, זה מעשת שמקל להבין את ההחלטה

שלהם עוד בטרם שמענו אותם.

אין לנו הרבה מלונות במזהמלונות במזרח העיר הם ערביים ומאוכלסים בידי

תיירים לא בדיוק יהודים וציוניים. לצערי גם הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית

אסרו לאכסן שם משלחות, בעיקר מארצות-הברית, בגלל שזה מעבר לקו הירוק, שלטעמי

זו גם כן טעות, כי זה חלק מהר הצופים שהיה בשליטתנו מהסכם רודוס ועד מלחמת ששת

הימים והיינו צריכים להשיב גם למימשל האמריקאי וגם להסתדרות הציונית שזה לא

נכון. אבל לא השכילו לעשות את זה, כתוצאה מזה משלחות צניוניות לא באות. נדמה לי

שבחודשים האחרונים יש הפשרה בענין חזה.

אני אומר את הדברים האלה כי אני במקרה אישית מעורב בהם בהיותי מתאכסן

במלון הזה. כפי שציינתי, אינני מכיר את בעל המלון, הוא לא חבר שלי, לא דיברתי

אתו מטוב ועד רע בחיי, אבל הלכתי לשם רק מנימוקים ציוניים. אני מניח שגם

הממשלה, שהחליטה מה שהחליטה, זה מה שעמד לנגד עיניה.

היו"ר די תיכון;

נדמה לי שלא ירדת לסוף דעתי. אני רוצה לחזור על הדברים במשפט אחד. ניתנו

הלוואות, היו הסדרי סילוקין טובים לטווח ארוך, היו פיגורים. לפתע באו היזמים

ואמרו; אנחנו רוצים לסלק את כל ההלוואה בבת-אחת, איזו שמיטת חוב אתם נותנים

לנו. ואז החליט שר האוצר; אני נותן על דעתי, לפני משורת הדין, סכום שנאמד ב-5

מליון דולר. ואז אני נשאל ובצדק, יש הרבה יזמים שהסתבכו, יש הרבה יזמים שאם

תבוא ותאמר להם; אני שומט לך 20% מהחוב ובלבד שתשלם עכשיו, שהרי יש היום תנאי

מימון נוחים, אפשר לגייס הון בשוק הבינלאומי בקלות ובריבית נמוכה, האם התנאים

הללו מוצעים לכל אזרח במדינת ישראל, לכל יזם במדינת ישראל או רק למי שאין לו,

רק למי שמצליח לשכור עורך-דין טוב, יש לו קשרים טובים והוא מוכר.

אחר-כך כמובן עולה שאלת חוקיות ההחלטה, שלהערכתי על פניה היא בלתי חוקית

לחלוטין כי היא עומדת בסתירה למה שאמור בסעיף 4(א} בחוק החברות הממשלתיות.

מר אלי יונס, בבקשה.
אי יונס
ברשותכם אמנה קודם כל את ההסדר כדי להסביר מה ההסדר שנעשה וגם היכן

שורשיו. מכיוון שנימוקים מדיניים מן הסוג שהביא הבר הכנסת זאבי הם לא דבר שאני

רוצה להביא מפיו לוועדה, אנהנו רשמנו מפיו של שר האוצר את הנימוקים האלה

ואנחנו נביא את זה בשמו.

לענין המשפטי, שר האוצר פנה ליועץ המשפטי של המשרד לגבי השאלה המשפטית,

האם בסמכותו לקבל את ההחלטה, והתשובה שהוא קיבל היא חיובית בקשר לסמכותו לעשות

הסדר כי יש פה ויתור חלקי על חוב כנגד פרעון מוקדם, כלומר הסדר גביית החוב.

הנושא הזה הובהר על ידי היועץ המשפטי שלנו באריכות רבה לשר האוצר בשני
מקרים שונים
פעם ראשונה, עם גיבוש ההסדר הזה שעליו אנחנו דנים עכשיו; ופעם

שניה, השאלה נשאלה שוב לאחר כמה ימים והתשובה היא חד-משמעית בענין הזה. אבל

החוב למדינה הוא לא חוב של המלון, הוא חוב של החברה לפיתוה מפעלי תיירות והיא

זו שהעמידה את ההלוואה למלון. יותר מזה, יש חוב ישיר של המלון לחברה לפיתוח

מפעלי תיירות שאיננו קשור למימון של המדינה.

היוייר די תיכון;

כשהחברה לפיתוח מפעלי תיירות נותנת הלוואה להקמת מלון או לשיפוץ מלון על-

פי הכללים השווים והגלויים, האם אתה מעמיד לרשותה אמצעים? זאת אומרת, האם זה

יבוא מפקדו ן של האוצר בחברה לפיתוח מפעלי תיירות?

אי יונס;

היום זה לא קיים יותר. באותה תקופה שבה ניתנו ההלוואות הן היו הלוואות

פיתוח. הלוואות פיתוח מומנו מתקציב המדינה והחברה לפיתוח מפעלי תיירות שימשה

מעין בנק ייעודי שדרכו הובאו ההלוואות לזכאים. הוא לקח את ההלוואות על אחריותו

לכאורה, וכאן יש היבט אבסורדי, והעביר אותן הלאה כאילו הוא היה אחד הבנקים

המסחריים.

היוייר די תיכון;

זה נכון שהועבר פקדון?

אי יונס;

הועבר פקדון.
היו"ר די תיכון
אגב, אני רוצה להזכיר לך. הייתי חבר-כנסת חדש, השנה היתה 1981, היו לי

חילוקי דעות קשים עם שר האוצר דאז יורם ארידור. באחד הבקרים קראתי בעתון שחבר

הכנסת דן תיכון וחבר הכנסת אולמרט פנו לשר האוצר בבקשה להתחשב בנסיבות שהמלון

מוקם ולהוזיל את שיעורי הריבית. אני כמובן לא ידעתי דבר על כך אבל נעים

להיזכר.



אי יונס;

ההסדר למעשה מן הסיבה שהזכיר יושב-ראש הוועדה לא הגיע לכלל מימוש מכיוון

שעדין לא התכנס הדירקטוריון של ההברה לפיתוה מפעלי תיירות, עדין לא דן ועדין

לא אישר ועד שלא יאושר על ידי החברה לפיתוח מפעלי תיירות לא ניתן ליישם את

ההסדר הזה, זו חוות הדעת המשפטית שניתנה לנו.

שר האוצר האריך את האופציה בעוד שלושה חודשים, כלומר עד חודש מרץ, כדי

שיחיה זמן לחברה לפיתוח מפעלי תיירות לכנס מועצת מנהלים לאחר שתתמנה, ויש שם

בעיה של מינוי חברי מועצת מנהלים, לדון בנושא להזה ובסופו של דבר לאשר או לא

לאשר כפי שנדרש על פי החוק.
ר' זאבי
בעתון כתוב שההחלטה הזאת היא של הממשלה הקודמת. כתוב כך: מלשכת שר האוצר

הסבירו אתמול כי ההחלטה לוותר על חלק מהחוב התקבלה על ידי הממשלה הקודמת

במסגרת הסדר אליו הגיעה עם בעל המלון.
היו"ר די תיכון
יש חילוקי דעות על כך, אבל זה לא עושה את הענין לכשר יותר.
אי יונס
הסכום מעט גדול יותר, נדמה לי שהסכום הנכון הוא 6 מליון דולר ולא 5 מליון

דולר. דרך התגבשות ההסדרים מתחילה מהסדר שנעשה ב-1988. זה אותו הסדר שחוזכר

בדו"ח מבקר המדינה מס' 41. בהסדר הזה יש שלוש נקודות מרכזיות. נקודה אחת, נקבע

שחוב שבמקור היה נקוב בשקלים וצמוד למדד ונשא ריבית של 8% יהפוך להיות חוב

דולרי בריבית של 4.5%.

נקודה שניח, שאני חושב שהיא נקודה מרכזית ביותר, נקבע בין משרד האוצר

לבין החברה לפיתוח מפעלי תיירות שלרמת פיגור של עד 5 מליון דולר האוצר לא יתבע

את החברה לפיתוח מפעלי תיירות. כלומר, ניתן לחברה לפיתוח מפעלי תיירות מעין

"גרייס" של 5 מליון דולר שמבחינתם שימש אותם ככיסוי כדי שלא ייאלצו לנקוט

בפעולות כלפי המלון. למה 5 מליון דולר, למה סכום כל כך גדול, אמרתי קודם שיש

מעין ערבות של החברה לפיתוח מפעלי תיירות להלוואות שנתנה המדינה למלונות

השונים. בפועל זו ערבות ריקה, מכיוון שלחברה לפיתוח מפעלי תיירות אין מאחוריה

לא את ההון ולא את האמצעים כדי לעמוד מאחורי התהייבות מהסוג הזה. כלומר, היכן

שיש הסתבכות, היא חוזרת מיד למדינה. אין את המחסום שאותו רצו ליצור דרך החברה

לפיתוח מפעלי תיירות בכך שהיא תשמש כאחראית להלוואות שניתנות לבתי המלון.

נקודה שלישית, נקבע מחיר לפרעון מוקדם. כלומר, נקבעה באותו הסכם נוסחה

לפרעון מוקדם של ההלוואה. נקודה רביעית, הועמדה הלוואת פיתוח נוספת של 7 מליון

דולר למלון.

אני רוצה להרחיב בנושא פרעו ן מוקדם. נראה שאותו הסדר שנעשה, לנגד עיני

אלה שערכו אותו בזמנו עמד רצון להביא באיזשהו אמצעי של עידוד לפרעו ן מוקדם של

החוב. מה שמשתמע מההסדר הזה הוא, שיום לאחר שהוא נעשה יכלה חברת המלון לבצע

פרעון מוקדם ב"דיסקאונט" של 41%. זאת מדוע? הריבית שמופיעה בהסדר היא ריבית על

אגרות חוב של ממשלת ארצות-הברית פלוס 2%. נדמה לי שאז זה היה 10.5%. הריבית על

ההלוואה נקבעה להיות 4.5%. באופן טבעי הי'דיסקאונט" בריבית שהיא יותר מאשר



כפולה מהריבית על ההלוואה מביאה לנכיון מהקרן לצורך הפרעון המוקדם. כלומר,

הטכניקה של פרעון מוקדם ב"דיסקאונט" נקבעה כבר בהסדר של 1988. אם למחרת,

לכאורה יכלו בעלי המלון לעשות את זה, היו בעלי המלון באים ומניחים ציק על

השולחן, הם היו יכולים לשלם 41% פחות, כולל אותה הלוואת פיתוח של 7 מליון דולר

שניתנה אז יכלה להיפרע למחרת ב"דיסקאונט" של 41% והדברים האלה באים בדו"ח מבקר

המדינה מסי 41.

י י הורביץ;

הערכתם את ההטבות כמו מענק של 8 מליון דולר.

אי יונס;

זו משמעות הענין. זה היה הבסיס להסדר. בפועל לא עמדו בעלי המלון בהסדר.

בפועל הם לא השקיעו את ההון בהיקף שהם היו צריכים להשקיע במלון לפי אותו הסדר.

בפועל הם לא פרעו חובות שהם היו צריכים לפרוע על פי אותו הסדר. הענין הלך

ונגרר והתחילו להציע שורה שלמה של הסדרים חליפיים. לדוגמא, הסדר חליפי אחד

היה, וזה הסדר שנדון גם בין השרים ואחר-כך נדון שוב אצלנו, לפרוס את החוב כולו

לתקופה של 30 שנה עם אותם 4.5%. כלומר, ההטבה שעליה מדובר בעצם היתה נמרחת על

פני תקופה יותר ארוכה, כלומר היתה גדלה. דבר שני, ברור הוא שפריסת חוב לתקופה

ארוכה יש בה מין הטבה נוספת. זה כמובן לקיחת סיכון נוסף מצד המדינה. ההסדר הזח

בסופו של דבר לא בוצע.

נעשו מספר נסיונות לגבש כניסה של משקיעים חדשים למלון. חיתה קבוצה גרמנית

שנוהל איתה משא ומתן. בסופו של דבר ההסדר הזה לא עלה יפה. נדמה לי שהסיבה היתה

שלא הצליחו להגיע להסכם ניהול יחד עם בעלי המלון ובסופו של דבר הם ירדו מן

הבמה.

היו נסיונות נוספים להציע למדינה לקבל חלק ממניות המלון, כלומר להפוך

להיות בעלים בעצמה כנגד ויתור על חלק מהחוב, גם דברים כאלה לא נראו נכונים - -

היו"ר די תיכון;

למה לא עשית את זה היום? למה לא ביקשת לקבל שטר הון בגין מחיקת חוב?

אי יונס;

ולהפוך להיות בעלים במלון?

היו"ר די תיכון;

לא להפוך להיות בעלים, אבל היית עושה את אותו דבר שעשית ב"כור" בהצלחה

מסחררת, מדוע לא.

אי יונס;

הנושא הזה לא נשקל, לא עלה על השולחן. ההסדר גובש בדיוק כפי שהוא הובא

כאן לשולחן.



היו"ר די תיכון;

אני חושב שהשיקול אז היה נכון, הוא הוכיח את עצמו בכמה וכמה מקרים. חבל

שזה לא אחיד לאורך כל הדרך.
אי יונס
הבעיה כמובן בענין הזה היא ששטר ההון מחבר גם את רשות החברות הממשלתיות

בתהליך ההפרטה להסדרים שעושה המדינה, ואני לא בטוח שזאת דרך נכונה כי נמצא את

עצמנו בדרך זאת שותפים לכל מיני חברות שלא בהכרח המדינה צריכה להימצא בהן

כבעלת ענין.

ההסדר האחרון לפי ההסדר שגובש כאן הוא הסדר שבו הופיעו בעלי המלון עם

שותף פוטנציאלי שהם רצו להעביר אליו 50% ממניות המלון. שמו מאיר עזרא. הוא לא

נמצא בתחום הזה. הוא סיפר על איזושהי תכנית להרחיב את השימוש במתקני המלון

לצורך עיבוד מזון ובכך להגדיל את סך הכל מחזור המכירות של המלון מלבד עיסוק

בתיירות. היתה פנייה לשר האוצר אז, לאחר מכן נוהל אתו משא ומתן שבסופו של דבר

הגיע לנקודה שבה הציע אותו משקיע סכום לפרעון מוקדם של 17.2 מליון דולר כנגד

חוב שהיה על פי הסכם 1988 שווה כ-22 מליון דולר. שוב, "דיסקאונט" של כ-4 מליון

דולר לאותה נקודת זמן. ניתנה אופציה מוגבלת בזמן לגיבוש ההסדר. אותו משקיע לא

עמד בזמן שהועמד לרשותו כדי לבצע פרעון מוקדם. למעשה הוא הודיע לנו הודעה

נחרצת שהוא יוצא מן ההסדר והוא לא רואה את עצמו מחוייב יותר לאחר שפקע הזמן,

ומאז נעשה מעט מאד, מלבד פנייה אחת או שתיים של בעלי המלון אלינו להגיד: אנחנו

רוצים להיכנס לנעלי המשקיע. אמרו להם: יש כאן שתי בעיות. בעיה אחת, שוב הנוסחה

השתנתה מכיוון שהריבית הבסיסית לצורך החישוב השתנתה לפי הסדר 1988. בעיה שניה,

ההסדר נעשה כהסדר שכואב לכולם, לא הסדר של "דיסקאונט" של חובות.

היה פסק זמן ארוך מאד עד נובמבר 1992. בנובמבר 1992 היתה פנייה של בעלי

המלון לשר האוצר. היה דיון אצל שר האוצר בינו לבין בעלי המלון, בסופו של דבר

גובש ההסדר שעליו אנחנו דנים עכשיו. שוב, הערכים לצורך פרעון מוקדם על פי הסכם

1988 היו אז 26 מליון דולר, ריבית אגרות חוב של ממשלת ארצות-הברית היו 2%.

ההסדר גובש להיות 18.5 מליון דולר פלוס 3,000 דולר ליום עד מועד התשלום. מועד

התשלום נקבע להיות לא יאוחר מ-31 בדצמבר וכאמור הוארך עכשיו המועד לתשלום בעוד

3 חודשים כדי לאפשר לחברה לפיתוח מפעלי תיירות לקיים דיון ולאשר או לא לאשר את

ההסכם הזה כדי שניתן יהיה לגבש אותו.
י י אורן
ישנם דברים שחבר-הכנסת זאבי הזכיר אותם. למעשה חברת המלון קיבלה מפעל

מאושר בשנת 1978 והיו עיכובים מאד גדולים בבנייה של המלון שחלק מהם נבעו

מסיבות אובייקטיביות של אישורים מרשויות, קבלן שהסתבך במידה זו או אחרת והמלון

נפתח למעשה עשר שנים לאחר מכן כאשר היו מחלוקות מאד גדולות בין הממשלה לבין

בעלי המלון בדבר ההטבות, כיוון שבאותן עשר שנים שעברו השתנו תנאי מתן

ההלוואות. אם בזמנו היו הלוואות לא צמודות, לאחר מכן היו הלוואות צמודות כאשר

בעלי המלון טענו שהובטח להם שהתנאים ישארו כפי שהם, דהיינו שהם יקבלו הלוואות

לא צמודות למדד, לעומת זאת בפועל הם קיבלו הלוואות צמודות למדד.

היו טענות קשות מאד בכל הנוגע להעברת מענקים, מענקים הועברו באיחור רב

בערכים נומינליים ולכן בתקופה של אינפלציה היתה שחיקה גדולה מאד במענקים. אותו

הסדר בשנת 1988 היה לאחר שהוקמה ועדה ובודק חיצוני, מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

לשעבר מר צבי קורן שבדק את כל הנושא הזה, הגיע למסקנה שהיתה פגיעה מאד קשה

בבעלי המלון ונגרמו למלון נזקים ביחס למה שהובטח בשיעור של כ-10 מליון דולר.



היתה ועדה משותפת למשרד האוצר ולמשרד התיירות ובסופו של דבר שר האוצר

אישר הסדר למלון שאותו הסדר היה אמור לתת פיצוי חלקי לא בדרך של מענקים אלא

בדרך של יצירת מבנה הלוואות הקיימות, דהיינו שינוי כל ההלוואות להלוואות

דולריות בריבית של 4.5% והלוואה חדשה השל 7 מליון דולר שהיתה אמורה לפרוע

הובות אחרים של המלון בבנקים. אותו מבנה של הלוואות מסובסדות היה אמור ליצור

את ההטבה שתיתן במידה מסויימת פיצוי על אותם נזקים שנגרמו למלון.

יש לציין, כפי שהחשב הכללי אמר, מבנה ההטבה הוא כזה שנעשה חישוב לפרעון

מוקדם. דהיינו, היתה התייחסות ביחס לריביות של אג"ח אמריקאי בתוספת 2% נכון

ליום הפרעון המוקדם. כך שבמועד מתן ההלוואה היה לזה ערך רב מכיוון שאז הריבית

הדולרית היתה ריבית יחסית גבוהה,. ואכן במועד מתן ההלוואה ניתן היה לראות

בהטבה של 40% אם היה מתבצע פרעון מוקדם. ברגע שלא התבצע פרעון מוקדם, ההטבה

הזאת בוודאי נשחקת ובמיוחד אם שיעורי הריבית משתנים כלפי מטה.

אותו הסדר שגם הוא התעכב זמן רב מאד. הטענות היו עוד משנת 1987. הבודק

התחיל לפעול בשנת 1987, הוא הגיש דו"ח בתחילת 1988 וההסדר נחתם באוקטובר 1988

כאשר המלון היה מצוי אז במשבר מאד קשה. המלון נפתח ב-1987. לאחר תקופת הרצה

קצרה, בדצמבר 1987 התחילה האינתיפיאדה. המלון סבל מתפוסה שאין לה אח ורע

במלונות הישראליים כולל בירושלים. זה לאורך האינתיפיאדה, לאחר מכן משבר המפרץ

כמובן, אירועי הר הבית. אפשר להגיד שעד קיץ שנה שעברה המלון היה בתפוסה של

אחוזים בודדים, בחלק מן התקופות הוא היה בתפוסה של 5% של 10%, כאשר הממוצע

בירושלים, גם בתקופות קשות יחסית, היה גבוה פי שתיים או פי שלוש.

היו"ר די תיכון;

אולי זה גם ניהול.
י י אורן
אני לא יכול להתייחס לענין הזה. המלון נוהל על ידי רשת הייאט הבינלאומית

על פי סטנדרטים שלהם. אנחנו לא בדקנו את יכולת הניהול שלהם. מה שאנחנו יודעים

זה שאכן היו מקרים של ביטולים רבים מאד של מוסדות. היתה מעין החרמה פוליטית

של המלון הזה, גם של מוסדות יהודיים שביטלו כנסים במלון.

שר האוצר, במסגרת שיקוליו, לקח בחשבון את מצבו של המלון לאורך כל התקופה

הזאת. את הנזקים שנגרמו לו בעבר באותו הסדר שנעשה ב-1988, ניתנה אפשרות להטבה

בשיעור של 40% כאשר ההטבה הזאת נשחקה כיוון ששער הריבית בהלוואות הדולריות ירד

באופן מאד משמעותי. לצורך הדגמה, היום אותה ריבית 10.5% היא 7%. כלומר, הריבית

האמריקאית לחמש שנים שמופיעה בהסכם ירדה ב-3.5% מאז אותה תקופה וכמובן, כיוון

שכך, קל לראות שההלוואה כפי שהיא עומדת היום היא בעצם הרבה יותר קרובה לתנאי

שוק והערך של ההלוואה מהבחינה הזאת נשחק.

צריך לציין שהמלון בפועל לא פרע חובות. מאז שניתנו לו ההלוואות לא שולמו

כספים על חשבון ההלוואות האלה וההסדר הזה, במידה והוא יתממש עם אישור

הדירקטוריון של החברה לפיתוח מפעלי תיירות, הוא ישים סוף לפרשה הזאת מבחינה

זאת שיתקבלו כספים שהם בשיעורים מעבר לכספים שהיו אמורים להתקבל משנת 1988 אם

היתה יכולת לבצע את זה אז. בזה השר רואה חשיבות, לגמור את הפרשה הזאת בדרך של

פרעון החוב במזומן ולא בדרך של פריסתו. אני חייב לציין שבמסגרת הדיונים, שרי

האוצר שהיו ושרי התיירות דנו בנושא של מלון הייאט, הועלו הצעות, שחלקן נתמכו

על ידי שרים, לפרוס את חובות המלון לתקופה ארוכה, שהמשמעות של פריסה לתקופה

ארוכה באותה ריבית היא ויתור, רק שהחוב עדין נשאר בספרים והוא לא משולם. כך

שבפירוש היתה חשיבות לזה שאם תינתן הטבה כלשהי או ינתן "גרייס" כלשהו למלון,

זה יהיה כנגד פרעון סופי של ההוב.
רענן כהן
התפוסה במלון הייאט, בתקופה של האינתיפיאדה, היתה הרבה יותר קטנה

מהתפוסה ביתר בתי המלון בירושלים. האם היה פיצוי מסוים?

קריאה;

לא היה פיצוי.

אי יונס;

היה הסדר פריסה לבתי מלון שנפגעו במלחמת המפרץ, שהמלון הזה השתתף באותו

הסדר. אבל זה הכל.

רענן כהן;

יש נוהל ויש הוק, ברגע שדבר מסוים נובע מתוצאה שלא קשורה לבעל העסק, סביר

להניח שיש פיצוי. מה עוד, שאנחנו מדברים על תקופת האינתיפאדה, על תקופה

ארוכה.
היו"ר די תיכון
אני אשאל כמה שאלות שצצו במוחי בין רגע. ציינתם שיש חוות דעת של היועצת

המשפטית של משרד האוצר. האם אנחנו יכולים לראות את חוות הדעת כדי שזו תהיה

גלויה וידועה לכל אזרח במדינת ישראל שמוצא עצמו במצב דומה?

האם לא עולה בדעתכם שבעצם היזמים, באמצעות עורך-דין ממולה, חשוב וגדול,

כל השערים פתוחים בפניו עד השר והוא טוען טענות חזקות ביותר לגבי המקרה הפרטי

שלו, ואחרים אין להם בעצם את אותה יכולת להגיע בכל עת לפתחו של שר האוצר?. האם

אתה יודע שבעצם מועצת המנהלים של החברה לפיתוח מפעלי תיירות - אני מבין שכיום

אין מועצת מנהלים כי היא לא מונתה - מנועה מלדון בבקשה שלכם? אתם צריכים ללכת

בדרך החוק ודרך החוק זה סעיף 4(א) של חוק החברות הממשלתיות שהוא מאד ברור, הוא

בדיוק מותאם למקרה כזה, ממשלה שוקלת שיקולים לא כלכליים, מותר לשר האוצר

להחליט, אבל הוא צריך לפעול בדרך החוק. אם תביאו את זה למועצת המנהלים של

החברה לפיתוח מפעלי תיירות ואני אשאר, אני אומר להם; אין לכם זכות לדון בנושא

הזה, אלה שיקולים זרים לא כלכליים, תשלחו את הממשלה לוועדת הכספים ואז תבואו

למועצת המנהלים של החברה לפיתוח מפעלי תיירות, כי הרי מישהו גם צריך לשפות את

החברה לפיתוח מפעלי תיירות בגין אותה מחיקה, הרי אין פתרון לענין הזה.

הוזכר כאן ענין האינתיפאדה. האינתיפאדה פגעה בכל בתי המלון בירושלים במשך

תקופה לא קצרה, ולא זכור לי שניתנו הקלות באמצעות שמיטה. גם למלון הייאט ניתנה

פריסה באותה תקופה. נדמה לי שיש מלון בקרית ארבע, מלון שקיבל הלוואת פיתוח.

הוא בוודאי סבל מהאינתיפאדה קצת יותר ממלון הייאט, כי בוודאי התפוסה שלו ירדה

לאפס ומאז לא ביקר שם איש אחד. האם נהגתם לגביו על פי אותן אמות המידה? היו גם

מלונות שנפגעו מהאינתיפאדה והם מצויים בתל-אביב. כל תנועת התיירות לישראל

נפגעה. יבוא בעל בית מלון בטבריה שמצוי בקשיים היום ויאמר: גם אני נפגעתי

מהאינתיפאדה באותה תקופה וחלק מהצרות שלי היום מקורן מאותה תקופה.
אתה אומר
אפילו רצון טוב לא היה למשקיעים, במשך עשר שנות ההלוואה לא

פרעו אפילו אגורה אחת. אתה אומר: ככל שהאיש סרבן יותר גדול, אנחנו ניתן לו

מענק יותר גדול. השאלה היא, האם במצב כזה הוא ראוי לטיפול מיוחד? מה יגידו

המלונאים בענין זה?-



לגבי רבית גבוהה, זו טענה שלא מן הענין. הרי היו שנים שניתנו הלוואות

פיתוח לתעשיה, למלונאות בריבית שרווחה אז במשק הישראלי, בריבית של 12%-11

לתקופה של 15 שנים. אתה זוכר את גיוס ההון של בנק לפיתוח התעשיה באמצעות

אמיסיות. הריבית במשק היתה אז 10%. כמובן הריבית היום היא 4.3%, 3% 2%, האם

היית אומר שכל הענפים הללו יכולים לבוא אליכם ועל-פי חוות הדעת של היועצת

המשפטית של האוצר לתבוע את אותן הטבות? הרי הם באותו מצב. זה שהם לא יכולים

להגיע ללשכת שר האוצר זה אומר שבעצם הם נדונו לכשלון? אתה יודע שמי שלקח אז

הלוואה בריבית של 11% לתקופה של 15 שנים, בעצם אין סיכוי שהוא יוכל להחזיר אי-

פעם את הכסף הזה אלא אם כן הוא עושה עסקים מסחררים, כי בינתיים האינפלציה

ירדה. זאת אומרת, יש כאן סידור מיוחד, סידור פרטני, סידור שלהערכתי הוא גם

בלתי חוקי אבל יותר מכל דבר הוא לא הוגן והוא לא מתיישב עם כללי המינהל

הציבורי ההוגנים והידועים לכולם. לכן אני שואל, לאור מה שנאמר כאן, האם לא

תשקלו את הענין פעם נוספת ותאמרו: רצינו אבל זה לא כל כך הולך כי יש בעיות

חוקיות, אולי נלך בדרך אחרת, אולי נפרסם את ההחלטה הזאת, את התנאים הללו כדי

שכל עם ישראל יידע? הייתי אומר שזה יותר הוגן, יותר צודק, ודאי חוקי הרבה

יותר.

ר' זאבי;

כשאתה אומר כל המלונות סבלו, הרי אנחנו חיים בירושלים, אני חי בחמש

השנים האחרונות בירושלים והייתי במלון רמדה-רנסנס שאולי גם כן סבל אבל היו

ימים שהיתה בעיה להשיג שם חדר. חבר כנסת היה צריך להזמין שבוע מראש כדי שיהיה

לו חדר. המלון היה מלא, אולי דווקא מפני הבריחה ממזרח העיר. חתונות, סדר פסח,

כל הדברים האחרים שהיו מצטרפים להכנסה של מלון במערב העיר, לא היו להייאט.

כשהגענו להייאט ראינו פרוזדורים ריקים, זו היתה עיר רפאים, זה כאב, כשכל יום

הם צריכים להשקות את הצמחיה ולטפל בה, כל יום להדליק את החשמל, כל יום לפתוח

את מיזוג האוויר, הם הפסידו כל יום אלפים רבים. לא דומה מה שהיה לרמדה-רנסנס

ולמלונות אחרים. זה בדיוק מה ששיכנע אותי להתאכסן בהייאט על אף הקושי של הפסד

זמן.

אני חושב שלא במקרה משה עמיר, מנכ"ל התאחדות בתי המלון, לא בא לכאן, כי

הוא צריך לתת גם להם הגנה והיא לא תעמוד בביקורת. לפני כשבועיים ניסיתי להיכנס

למלון רמדה-רנסנס, לא היה חדר. אמרו לי: לא הזמנת. חזרתי למלון הייאט. בהייאט

אתה יכול להזמין חדרים כמה שאתה רוצה.
היו"ר די תיכון
הייתי שכן של המלון 13 שנים, מהיום הראשון שהטרקטור הראשון עלה. אני יכול

לומר לך שבחלקו בוודאי זה נכון, אבל באותה תקופה יש לייחס את הקשיים גם למה

שנקרא ניהול לא נכון, ניהול של רשת זרה שלא ידעה להתמודד עם הבעיות.
ר' זאבי
אני לא בקיא ולא יודע, אבל מבחינת ההפסד של האינתיפאדה זה בטוח וזה בדוק.

ממשלת ארצות-הברית מורה לאזרחיה לא ללכת ל"שטח כבוש". הם סבלו מפני שהם השקיעו

לפי הזמנה יהודית, ציונית, ממלכתית, לעשות פיתוח במזרח העיר. פרצה האינתיפאדה,

מצטרף לזה הנימוק המדיני, אני לא מדבר- על כל ההיבט החוקי שכבוד היושב-ראש דיבר

עליו, אני יודע שאתה יודע יותר טוב מכולנו את הדברים האלה ואני מקבל את זה.

אבל אני רוצה לשים בכף זכות את מצבו של מלון הייאט, אף על פי שאין לי שם

מניות.



רענו כהן;

אדוני היושב-ראש, אתה מנסה כל הזמן להוביל לענין הניהול. אני לא מכיר את

הענין. היתה אינתיפאדה, היה מצב מסוים.

היו"ר די תיכוו;

שלא יהיו ספקות, אני לא כופר בקיומה של האינתיפאדה ובהשפעתה. אבל יש

בפנינו הסכם ואנחנו צריכים לבחון אותו על מלוא היבטיו, שהאינתיפיאדה היא דווקא

לכף זכות למשל. בכל זאת יש כאן הליך לא מקובל ואותו אנחנו מניחים על השולחן

ושואלים את עצמנו האם זו הנורמה מעתה ואילך או לא.

אי יונס;

אני רוצה להתייחס לשני היבטים. כשנדון ההסכם המסוים הזה באוצר לאחר

שהתגבש בין שר האוצר לבין חברת המלון, אחת השאלות שעלו היתה בדיוק השאלה הזאת.

אני רוצה לקחת דווקא דבר שאולי הוא קוריוזי אבל הוא בהחלט מבטא את הבעייתיות.

פנה אלינו מלון שעובד גם הוא על קו התפר וביקש לעשות לו הסדר דומה, כלומר

לנכות שליש מחובו. למלון הזה קוראים אמריקן קולוני.

ר' זאבי;

שהוא סתום ומלא.

אי יונס;

בכתבים זרים.

ר' זאבי;

ובמפקדת אש"ף.

אי יונס;

אבל זו בדיוק השאלה שנשאלה. נניח שכל ההיבטים שעליהם מדובר בהקשר של מלון

הייאט עומדים וברי-תוקף, איך מתגוננים בתביעה של אמריקן קולוני.

ר' זאבי;

שולחים לטוניס את החשבון.

אי יונס;

הנושא נבחן על ידי היועצת המשפטית במשרד האוצר והתשובה שהיא נתנה לנו,

ואנחנו נביא אותה לרשות הוועדה על פי בקשתה, היתה חד-משמעית: אין דין מלון

הייאט בגלל האפיונים המיוחדים של המלון הזה כדין מלונות אחרים.

היו"ר די תיכון;

תרשה לי להוסיף. מינהל מקרקעי ישראל פרסם בעצם הימים הללו מכרז להקמת

שלושה בתי מלון בשטח ההפקר ליד מעבר מנדלבאום. האם היית אומר למשקיע להשקיע?

ר' זאבי;



אני הייתי אומר כן.
היו"ר די תיכון
על פי הכללים של הייאט?

ר' זאבי;

על פי הכללים שבסופו של דבר כל ארץ ישראל תהיה של עם ישראל.

אי יונס;

נקודה שניה היא ענין הריבית. אין שום הסדר שאנחנו מאפשרים אותו, ודאי לא

אני, של הורדת ריבית. מספר הפניות של אנשים להוריד את הריבית להלוואה שהם לקהו

בתקופה שבה הריביות היו גבוהות הוא גדול. אנחנו לא מסכימים לעשות את זה מכיוון

שהעיסקה שנעשתה בזמנו תאמה את מצב השוק בזמנו ואין טעם לשנות ריביות. זה דבר

אחר לחלוטין. כאן, בהסדר של 1988 נקבע ב"דיסקאונט".
היו"ר די תיכון
אבל בדיעבד, הרי הסכם ההלוואה הראשון נחתם בסוף שנות ה-70.

אי יונס;

נדמה לי שב-1981.

היו"ר די תיכון;

ב-1981 זו ההתערבות כביכול שלנו שעלתה בתוהו. אבל נדמה לי שההסכם נחתם

לפני כן או שהוא עמד פתוח והם כבר התחילו לבנות ומימנו אותם על חשבון מקדמות

ותנאי התשלום והריביות נשארו פתוחים.

מר רוזנמן, אני אמרתי שההסכם הוא בלתי חוקי מנקודת ראותי ואין אפשרות

ללכת למועצת המנהלים של החברה לפיתוח מפעלי תיירות שלא קיימת כל עוד לא עוגנה

ההחלטה הזאת בהחלטת ממשלה ובאישור ועדת הכספים על פי סעיף 4(א) לחוק החברות

הממשלתיות שאומרים שאני יודע את הסעיף הזה בעל-פה. מאחר וחשבתי שההחלטה היא

בלתי חוקית וכל התהליך, בלשון המעטה, נודף ממנו ריח רע, רציתי שתהיה בתמונה.

בשל צרידותה של מבקרת המדינה היא מעבירה את זכות הדיבור למנכייל משרד מבקר

המדינה, בבקשה.

י י הורביץ;

יש לי רק שתיים-שלוש הערות לפני שאנחנו ניגשים למשהו אחר. הדבר הראשון זה

להפנות תשומת הלב לדו"ח 38. הפנינו את תשומת הלב לדו"ח 41 שבו דנו במלון הייאט

וראינו את ההטבה הגלומה באותו מלון מסוכמת ל-1988 בעקבות אותה בדיקה שנעשתה

והוערכה בחשב הכללי בשווי מענק של 8 מליון דולר שבאה ב-1988.

בדו"ח 38 דנו בהיבט קודם של הענין כאשר דיברנו על מלון גדול בהקמה שהיה

בתחילת 1987 במצב שבוצעו בו 95% מתכנית ההשקעות, הכוונה גם כן למלון הייאט למי

שקרא את התכנית, ושוב ניתנה כאן מצד החברה לפיתוח מפעלי תיירות הלוואה נוספת

ו



מאמיסיה בסכום של 4.5 מליון דולר לרשות בנק מסחרי והבנק מצידו נתן למלון

הלוואה בסכום של 3.3 מליון דולר, -זה לפני אותה תכנית קודמת. על כך העירה מבקרת

המדינה בדו"ח 38, שבהתחשב במשמעות הציבורית שיש להטבה ללווים הגלומה בהסדר זה,

הניתנת למעשה על חשבון הכנסות המדינה מגביית חובות בשנים הראשונות שלאחר

השינוי, מן הראוי היה להביא את השינוי בתנאי הפרעון לדיון בוועדת הכספים של

הכנסת.

הסדר אחד בא לידי ביטוי בדו"ח 38 , הסדר שני בדו"ח 41, כמובן בהתחשב במצב

של המלון, אבל גם בהתחשב בטובת הציבור ובקופת המדינה ובתהליך הנכון לקבלת

החלטות.

ראוי לשבח החשב הכללי שמגן כאן על עמדת שר האוצר - -

היו"ר די תיכון;

לא מגן, מציג. אם אני קורא את הקטע בעתון אז אני מבין שהוא מציג.
יי הורביץ
אני לא קורא את הקטע בעתון, אני קורא את התרשומת מהפגישה עם היזמים ועם

עורך-דינם. התרשומת היא מנובמבר 1992, הפגישה היא מ-29 באוקטובר 1992. התעוררו

שתי שאלות. אחת היא העמדה המקצועית שהוצגה בפני שר האוצר, ולפי מיטב הבנתי היא

הוצגה לשלילה. זאת אומרת, לשים דגש יותר גדול על קופת הציבור ועל השוויוניות

מול בתי מלון אחרים. הדבר השני שנעלם ממני ואני לא יודע אם ניתן להביא אותו

לידי ביטוי, זה שלאחר שהוצגה העמדה המקצועית, כך אני מבין ממהלך הפגישה, בפני

שר האוצר, היתה פגישה בארבע עיניים של שר האוצר עם מי שהוא מצא לנכון להיפגש

מצד היזמים ולאחר מכן שוב הוצגה הדרך המקצועית, אבל הדרג המקצועי מצידו העלה

שוב את השיקולים של הוויתור על כספי מדינה ועל השוויוניות כלפי אחרים. הייתי

רוצה, אם ניתן להבהיר כאן, גם את העמדה של הדרג המקצועי שנוכח כאן.

היו"ר די תיכון;

אני לא יודע אם מותר, שהרי הממשלה צריכה לדבר בקול אחד, לפחות כשהיא

מופיעה בפני ועדות הכנסת. האמן לי, על פני הדברים ובלי לבדוק, אני מתאר לי שכל

הפקידות הממשלתית הבכירה בוודאי היתה נגד ההסכם. אבל היתה החלטה של שר והחלטת

השר מחייבת אותם בין אם הם מסכימים או לא מסכימים. לי מותר לתקוף את החלטת

השר, לעובד שלו אסור, לפחות לא כאן. לכן אני מעלה שאלות משפטיות שאני חושב

שצריכות לעצור את כל העיסקה, אלא אם כן הממשלה תלך בדרך אחרת. הדרך החוקית

ברורה, סעיף 4(א). כל הממשלות לא אהבו את סעיף 4(א) כי הוא מאד ברור וקשה ללכת

בו. אזכיר לך למשל את סגירת חברת "אל-על" ב-1982. הממשלה לא רצתה ללכת לפי

סעיף 4(א) אבל נאלצה ללכת לפיו. היו עוד כמה תקדימים שהלכו לפי סעיף 4(א). כל

עוד הסעיף קיים הוא מחייב את כולם, גם את שר האוצר, אלא אם כן הוא מעמיד עצמו

מעל החוק ונדמה לי שכרגע זה מה שקורה, ששר האוצר אומר; יש חוק ואני עושה בשלי

כי למען פיתוח הארץ מותר לעשות הכל. האם מותר לעשות הכל? זו השאלה.

מר רוזנמן, בבקשה.
אי רוזנמן
אני רוצה לציין שכל ההסדרים שנעשו, ההסדר שנעשה בתחילת 1991 וההסדר הזה נעשו

בלי שיתוף פעולה עם ההברה לפיתוח מפעלי תיירות. ההברה לפיתוה מפעלי תיירות לא

ידעה עליהם. היא נקראה לפורום מסוים ושאלו את דעתה. נאמר שיהיו הפסדים להברה

ולמרות העמדה שלנו הוהלט מה שהוהלט. זה רק מה שיש לי להגיד.

ע' קדמי;

כאן מוצגת עמדת משרד האוצר וההברה לפיתוה מפעלי תיירות - - -

היו"ר די תיכון;

יש לכם עמדה בענין הזה.
אי יונס
משרד התיירות היה חלק פעיל בגיבוש ההסדר. מנכ"ל משרד התיירות היה נוכח באורנה

פגישה והביא אתו את עמדתו של שר התיירות שתומכת בעמדת שר האוצר.

ע י קדמי;

ראשית, משרד התיירות ראה בהחלט בהייאט מקרה מיוחד, משום שצריך לראות את מבנה

המלון, את גודלו, את מיקומו ואת הפגיעה המיוחדת בו בתקופת האי נתיפאדה, כאשר יש

מלונות אחרים שנפגעו אבל נפגעו פחות, משום שגם ישראלים מתאכסנים באותם מלונות,

ולמלון הייאט, לצערנו הרב, גם ישראלים לא באו והתפוסה היתה 20% לעתים ואפילו

פחות, עם כל הרצון הטוב של משרד התיירות למכור תיירים וישראלים למלון הייאט.

היו"ר די תיכון;

לעומת זאת, כמה משרי התיירות דאז התגוררו במלון הזה.

ע י קדמי;

נעשה נסיון אכן לעודד גם ישראלים גם תיירים לבוא למלון הייאט. רק לאחרונה

שמענו שאיגוד המשפטנים ערך שם את הכנס שלו, ואחד המרצים הבכירים מארצות--הברית

שהיה אמור להרצות, בדקה האחרונה נמנע מלעשות זאת בהוראה או בהנחייה של המימשל

בארצות-הברלת.
היו"ר ד' תיכון
לא בגלל מיקומו של המלון, אלא בגלל אירועים.

ע י קדמי;

בהחלט בגלל מיקומו של המלון, לאו דווקא בגלל אירועים. כך שהמלון הזה סובל. אם

הזכרתם את אמריקן קולוני, אני חושב שאמריקן קולוני לא סבל באף מקרה דווקא בגלל

מיקומו, משום שראו אותו בכל אופן כשייך לסקטור אחר ועל כן הוא לא נפגע.

צריך גם לראות את המלון, את המבנה שלו. מלון גדול מאד של 600 חדר, המחזיק

צוות ענק וההוצאות שלו הן גדולות מאד. הוא צבר הפסדרים מחודש לחודש. לכן משרד

התיירות בהחלט ראה מקום לסייע למלון עד כמה שהדבר אפשרי.



יחד עם זאת, בכל פגישה, בכל אופן שאני נכחתי בה, נאמר לבעלי המלון ולבא-כוהם

שכל הסכם שיהיה עם האוצר, אנהנו, משרד התיירות, נבקש שהוא יהיה יחד עם ההברה

לפיתוח מפעלי תיירות. דהיינו, שהחברה לפיתוח מפעלי תיירות לא תיפגע מהסדר כזה או

אחר. זה מה שיש לי לומר בשלב הזה לנושא הזה.

היו"ר די תיכון;

נדמה לי שהתמונה ברורה ואין חילוקי דעות, יש רק חילוקי דעות באשר לפו1רון.

תרשמו בפניכם אתהענין הזה ואתם בוודאי תעשו כפי שאתם מבינים. אני כמובן כמנהגי

לא אצביע על כך, אס כי אני חושב שהענין ברור. יש כאן הרבה נושאים שגולגלו והם

מעניינים ביותר.

מכל מקום, אני הוזר ואומר, אדוני המנכ"ל, אי-אפשר לכפות על מועצת המנהלים

שלך שאיננה אלא באמצעות סעיף 4(א}. כל עוד לא עשתה הממשלה שימוש בסעיף 4(א}, נדמה

לי שאתה אפילו לא יכול להעלות את זה על סדר-היום, זו דעתי.

תודה.



פרסומי משרד התיירות - עמ' 236 מס' 42 של מבקר המדינה - חלק א'

היו"ר די תיכון;
אנהנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום
פרסומי משרד התיירות - עמי 236 מסי 42 של

מבקר המדינה - חלק א'.

עי קדמי;

אני רוצה להעיר הערה אחת קטנה, משום שאני הוזמנתי הנה למעשה לשעה תשע וחצי

בנושא הייאט בלבד. אני לא מוסמך להשיב להשיב בנושא של הפרסומים, כך אני שומע פה

מחברי ממשרד האוצר, שלמעשה הנושא הוא נושא הפרסומים במשרד התיירות. בנושא זה

אחראי סמנכ"ל בכיר לשיווק התיירות. אבל אני אהיה מוכן לסייע עד כמה שהדבר נמצא

בידיעתי ומזכרוני.
היו"ר די תיכון
למה הוא לא הגיע?

ע' קדמי;

אין לי מושג. אני מוכן לצאת החוצה ולנסות לברר זאת בטלפון.

היו"ר די תיכון;

זה כבר לא יעזור לנו. שבתאי ישי הוזמן?

אי רוזנמן;

כן. הוזמן גם המנכ"ל, אבל המנכ"ל לא יכול היה להגיע. שבתאי ישי אישר את בואו

לכאן,

ע י קדמי;

אני מוכן לנסות לברר את זה. במידה ולא, אחיה מוכן להשיב עד כמה שניתן.

היו"ר די תיכון;

הוא רואה בדו"ח הזה דו"ח חשוב ביותר, אם כי הוא מצביע על כמה דברים חשובים.

מאחר והשעה היא רבע לעשר ואנחנו צריכים לסיים את הישיבה בשעה עשר, אני מציע

שלישיבה הבאה נזמן את מנכ"ל משרד התיירות, ואני אוסיף עוד שם אחד, את שר התיירות

דאז, חבר-הכנסת גדעון פת, שהרי גם שמו מופיע ובוודאי יש לו שיקול דעת בענין הזה,

כי הוא הפעיל כמה וכמה פעמים את שיקול דעתו וזו אהת הבעיות שמתעוררות בדו"ח הזה.

ע י קדמי;

אני מתנצל בשם אלה שלא נמצאים כאן.

היו"ר די תיכון;

תודה רבה לכם,



ר' זאבי;

תוסיף לפרוטוקול הרולמה למבקרת המדינה.

היו"ר ד' תיכון;

בוודאי, החלמה למבקרת המדינה.

ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:50

קוד המקור של הנתונים