ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 08/12/1992

ארנונה כללית-חיובים, הנחות ופטורים תקציר; ארנונה כללית - חיובים, הנחות ופטורים (דו"ח מבקר המדינה על השלטון המקומי. עמ' 11)

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 14/33

מישיבה משותפת של הוועדה לעניני ביקורת המדינה וועדת הפנים

יום שלישי, י"ג בכסלו התשנ"ג, 8.12.92. שעה 12.30.
נכחו
חברי הוועדה; ד' תיכון - יו"ר הוועדה לעניני ביקורת המדינה - היו"ר

י' מצא - יו"ר ועדת הפנים

י י ביבי

שי יהלום טי אלסאנע

רענן כהן אי אסעד

עי לנדאו פי בדש

י' לס נ' בלומנטל

ר' מילוא

מוזמנים; מבקרת המדינה מי בן-פורת

י' הורביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

א' שילה - משרד מבקר המדינה

מ' בס - יועץ משפטי של משרד מבקר המדינה

ש' יונס - משרד מבקר המדינה

ט' סיון - משרד מבקר המדינה

צ' סגל - משרד מבקר המדינה

ע' קלעגי -מנכ"ל משרד הפנים

ל' אנטבי - יועצת משפטית של משרד הפנים

א' בלק - סמנכ"ל לתקציבים, משרד הפנים

ר' יוסף - מנהלת מחלקת תקציבים, משרד הפנים

מי זבצקי - כלכלן, מרכז השלטון המקומי

ש' שילה - כלכלן, מרכז השלטון המקומי

עי הירשמן - רכזת הקשרים לכנסת, מרכז השלטון המקומי

י' אפרתי - גזבר עיריית ירושלים

י' הוכוולד - עיריית תל-אביב, סגן הגזבר והממונה

על הכנסות העיריה

ד' שטטמן - סגן ראש עיריית חיפה

א' רוזין - ממונה על ההכנסות בעיריית חיפה

ד' אטיאס - ממונה על ההכנסות בעיריית באר-שבע

ד' בונפלד - יו"ר ועדת הכספים, עיריית באר-שבע

די ראש - ראש מועצת כוכב יאיר

יורם כהן - אגף התקציבים, משרד האוצר

יועץ משפטי; א' דמביץ

מזכיר הוועדה; בי פרידנר

קצרנית; מרים כהן

סדר-היום; ארנונה כללית - חיובים, הנחות ופטורים

(דו"ח מבקר המדינה על השלטון המקומי, עמי 11).



ארנונה כללית - חיובים, הנחות ופטורים

(דו"ח מבקר המדינה על השלטון המקומי. עמ' 11)

היו"ר ד' תיכון;

הישיבה פתוחה. אנחנו מתחילים היום לדון בדו"ח מבקר המדינה על השלטון

המקומי. זו ישיבה משותפת של הוועדה לעניני ביקורת המדינה וועדת הפנים. אנו

עוסקים היום בנושא החשוב של ארנונה כללית - חיובים, הנחות ופטורים. זה החלק

הראשון של הדו"ח. מדוע שר הפנים לא הגיע?
ע' קלעג'י
הוא שלח את המנכ"ל שלו.

היו"ר ד' תיכון;

הדבר הזה לא מקובל עלי. אנחנו פותחים כאן בדיון באחד הדו"חות הרציניים

ביותר שנכתבו על-ידי מבקרת המדינה. הדו"ח הזה נוגע לכ-4 .5 מיליון תושבים

במדינת ישראל. השר יכול היה להודיע לי אישית שאינו יכול לבוא. אנחנו נפתח את

הדיון, אבל בהחלט לא נתקדם, כי יש כאן בעיות קשות ביותר שנתגלו. לכן אני מופתע

ששי- הפנים לא מצא לנכון לבוא, ואף לא טרח להודיע לנו על כך.

אני מקווה שהענין יובהר. אם זה ייהפך לשיטה, יש לנו אמצעים לחייב אותו לבוא

לכאן, אם כי לא הייתי רוצה לעשות זאת.

אני מבקש שמישהו ממשרד מבקר המדינה יציג את הנושא.

י' הורביץ;

הגב' טליה סיון היא מנהלת האגף, והיא תציג אותו.

ט' סיון;

(קוראת מתוך התקציר. תקציר הדו"ח מצורף לפרוטוקול).

היו"ר ד' תיכון;

תודה. אני רוצה לסכם את הפתיח. בשל העדרו של שר הפנים אנחנו נקיים היום

דיין כללי, ורק בנוכחותו נרד לפרטים. כי בכוונתי להמליץ בפני הוועדה לקבל

החלטות שלפיהן, למשל, עיריה שנתנה הנחות מיוחדות לעובדים פשוט תידרש לדרוש מהם

להחזיר אותן.

אני רוצה לסקור בקצרה את פרשת הדו"ח ואת פרשת החקיקה. זה מאד מענין, כי

בחדר הזה יושבים כמה מהאנשים שהגו את נושא החקיקה הראשית בתחום הארנונה. הם

נתנו הנחיות. ויושבים גם האנשים שניסחו את החקיקה הזאת. שהרי מ-1985 אנחנו

מעגנים את החקיקה הזאת בחקיקה ראשית. משפירסמה הממשלה את התכנית הכלכלית

הראשונה שלה, בשנת 1985 קבענו במליאה תקרה ראשונה לארנונות לשנת 1986. קבענו

תקרה של לא יותר מ-170%. כחלוף אותה שנה נדהמנו לשמוע שהיו חריגות רבות, והן

אושרו בצורה כזאת או אחרת על-ידי משרד הפנים ומשרד האוצר.

בשנת 1986 חשבנו שאנחנו יותר חכמים, וקבענו תקרת מכסימום שהגיעה ל-22%.

ואז נוכחנו לדעת שבאמצעות סעיף שלא ייחסנו לו משמעות, הרשויות המקומיות,

בשיתוף פעולה עם משרד האוצר ומשרד הפנים, עקפו כמעט לאורך כל הקו את המגבלה

הזאת.



בשנה השלישית חשבנו שאנחנו כבר למודי נסיון, ואנחנו יודעים איך וכיצד

עקפו את החקיקה הראשית, ונכנסנו ליתר פירוט. נזקקנו לכמה יועצים משפטיים מקרב

חברי ועדת הכספים, בשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי של ועדת הכספים, כשעזר לנו

היועץ המשפטי של משרד הפנים.

אני רוצה לומר מה החלטנו בחקיקה ראשית. מצאנו שבעצם הרשויות המקומיות

עוקפות את החקיקה הראשית באמצעות כמה תרגילים. האחד, משנים סיווג. מה שהיה

אזור בי הופך להיות אזור א'. ואז, כשאתה קובע למשל תקרה של Xמשווים את מה

שהיה כביכול אזור בי והופכים אותו לאי, ועל זה מוסיפים 22%. בצורה כזאת עקפו

את המגבלה בחקיקה שהתירה להעלות רק 22%. ואז הכנסנו סעיף שאוסר על שינוי סיווג

באותן השנים.

כמו כן הכנסנו הגדרה של "בשל נכס". ידענו שהרשויות המקומיות, כשלא יוכלו

להתגבר על התקרה, יחפשו דרכים לעקוף את החקיקה הראשית. לכן הגדרנו את הארנונה

וקבענו בחוק שאין להגדיל ארנונה בשל נכס. פירוש הדבר שאין לכלול מרפסת במדידת

השטח. כי פתאום ראינו שהרשויות המקומיות התחילו למדוד את הדירות ומצאו כל

מיני חללים ריקים, מרפסות ו יציעים, ובצורה כזאת הגדילו את המטרז' של הדירה

וביטלו את המגבלה של ה-22%.

נושא נוסף שנזקקנו לו דן בהנחות. ראינו שהרשויות נותנות הנחות בשיעורים

גדולים. אמרנו לעצמנו שאם לא נשמור על כך ששיעורי ההנחה יישמרו, אז מועצה או

רשות מקומית שנתנה הנחה של כ-20%, תוריד את ההנחה ל-5%, 4.9%, 4.4%, ובצורה

כזאת היא תוכל להעלות לתושבים את הארנונה. כאן נעשתה התחכמות מאד מענינת.

אנחנו ניסחנו את החוק כך ששיעור ההנחות שניתן לא יפחת משיעור ההנחות שניתן

כדין בשנה שקדמה. ואז להפתעתנו הרבה באו אלינו אנשי משרד הפנים ואמרו שלא

ניסחנו כהלכה את החוק, ואם אנחנו אומרים "כדין", המשמעות היא שכל הרשויות

המקומיות ללא יוצא מן הכלל נתנו הנחות במשך שנים שלא כדין. ואם כך, המשמעות ,

היא שבעצם הרשויות יכולות להוריד את שיעורי ההנחות. ובצורה כזאת העלו פעם

נוספת.

מאחר שלראשי הערים יש לובי חזק מאד בכנסת, חלק מהם מיוצג בוועדת הכספים,

וגם אנחנו חברי הכנסת מושפעים מאד מהלחצים, לא הצלחנו להבין מה קורה בנושא

הארנונה. כל החיקוקים שלנו היו כלא היו. הכל נעקף. ואני שאלתי את עצמי מדוע לא

נמצא אזרח במדינת ישראל שהיה מוכן לעתור לבג"ץ כדי לבחון את המגבלות שהיו

מעוגנות בחקיקה ראשית, ולשמוע מה דעת הבג"ץ. אגב, היתה שיטה, שהרשויות

המקומיות בחלקן "ציפצפו" על החקיקה הראשית, העלו מעבר לתקרה, לא טרחו לקבל את

האישור של שר הפנים ושר האוצר, חייבו את האנשים, אנשים החלו לשלם, עד שפתאום

הם נעצרו. ואז הם באו במרוצה אל שר הפנים ושר האוצר ואמרו להם: כבר גבינו את

הכסף, ועכשיו קי ימת סכנה שמישהו יכריח אותנו להחזיר את הסכום העודף. ואז

בדיעבד שר האוצר ושר הפנים במשותף הכשירו את מה שאני קורא "השרץ".

מעשה באזרח תושב פתח-תקוה, שלא ויתר, ואמר: ראיתי את החקיקה של דן תיכון,

ראיתי את המגבלות, ראיתי את הנוסח. הוא עתר לבג"ץ ואמר: בבקשה תיכפו את הרשות

המקומית החלטה בהתאם למה שנאמר בחוק. היתה מהומה גדולה. פנו לשר האוצר, הוא

סירב. התייעצו אתי, ואני נאלצתי בפעם הראשונה להסביר לשר האוצר את מה שכתוב

בחוקים. ואז, במקום שבג"ץ יפסוק, בחרה הרשות הזאת לקבל בדיעבד, לאחר שנים, את

האישור של שר הפנים ושר האוצר. ובג"ץ, בפעם היחידה שמישהו אזר עוז לפנות אליו,

בעצם נמנע ממנו לקבוע אם כל החיקוקים הללו תופסים או לא.

במשך שנים סברתי שאם יימצא אזרח שיבחן את הענין בצורה רצינית בבג"ץ,

יכול הבג"ץ לכפות על הרשויות המקומיות להחזיר סכומים אדירים, ובעצם למוטט את

כל הרשויות המקומיות. ותמיד עמדתי בפני הדילמה האם לגרום לכך שהרשויות

המקומיות יפעלו על פי החוק, ויתמוטטו כאשר ייאלצו להחזיר סכומים בהיקף של מאות

מיליונים, או שאני המחוקק אעבור בשתיקה על מה שקרה.



אבל אני יכול לומר לכם בוודאות, כמי שבעצם יזם את החקיקה הזאת והגה את

הרעיונות, ולאהר שהתייעצתי עם יועצים משפטיים נכבדים ביותר, אחד מהם יושב כאן,

אינני יודע מה לומר לאזרחים במדינת ישראל ששילמו במשך שנים רבות ארנונה בהיקף

ובשיעור שעלו על המותר על פי חוק. ובעצם התלונה שלהם מוצדקת. ואם היה כאן נוהל

תקין, אם היו שומרים על החוק גם כשמדובר במוסדות ממלכתיים, כולם היו צריכים

להחזיר את הכסף, ללא יוצא מן הכלל. גם כשההכשר ניתן לאחר חודשים או שנים, לאחר

שהאזרח לא ידע, צריך היה להתערב, אדוני מנכ"ל משרד מבקר המדינה, צריך היה

לבדוק את הענין הזה כמה שנים לפני כן, כי אז ניתן היה לטפל בנושא הזה ביתר

רצינות. יש לי טענה קשה בענין זה.

י י הורביץ;

תקרא את עמי 22 בדו"ח. אנחנו עמדנו על זה, והרשויות המקומיות החזירו. יש

שני בג"צים שהסתיימו בפסק-דין, האחד של השופט ברק, והשני בצו ביניים. בקרית-גת

החזירו ל-5,800 אנשים בעקבות הבג"ץ של השופט ברק, שאמר מלים כמסמרות: "האינטרס

של שלטון החוק הינו שגוף שלטוני לא יגבה מס ללא הסמכה בחוק. חוקיות המיסוי

הינה בסיס לכל משטר תקין. אין זה ראוי לאפשר לרשות שלטונית לגבות מס ללא הרשאה

בחוק". על פי פסק-הדין החזירה עיריית קרית-גת בחודשים יוני ויולי 1988 לכ-5800

חבי מס את תשלומי היתר שגבתה מהם, בסכום כולל של 437 אלף שקלים.

בעיריית פתח תקוה ההיתר ניתן רק לארנונה למגורים, לא ניתן לגבי ארנונה

לעסקים. ואנחנו דיווחנו, בדקנו, עקבנו. בסוף פברואר 1991 אישרו שר הפנים ושר

האוצר את ההעלאה החריגה של הארנונה באזורי המגורים דלעיל, ובעקבות כך החליט

בג"ץ ב-26.2.91 לדחות את העתירה. את הסכומים החריגים ששילמו בעלי עסקים במיגזר

התעשיה והמלאכה ובמיגזר הבנקים, החזירה העיריה.

עקבנו לא רק בפתח-תקוה ובקרית-גת. יש עוד מקומות שבהם מבקר המדינה דורש

את ההחזר. אבל בעמי 22 דיווחנו שמשרד מבקר המדינה העמיד את הרשויות המקומיות

האמורות - בדקנו כמה רשויות מקומיות - על החומרה הטמונה בגביה שלא כדין. הן

נדרשו לבטל את החיובים החריגים בארנונה, להחזיר תשלומי יתר בתוספת הפרשי הצמדה

וריבית, כמתחייב מהוראות החוק. בבדיקת מעקב הועלה כי הרשויות המקומיות שאליהן

פנה משרד מבקר המדינה בענין זה אכן פעלו כנדרש.

דרשנו ואנו ממשיכים לדרוש בכמה רשויות מקומיות. היינו ביותר מעשרים

רשויות מקומיות. אינני יכול להגיד לך מעבר לזה. אבל אנחנו יכולים להגיד שיש

לאזרח סעד בבג"ץ, ופעמיים בתקופה הנדונה זה בא לידי ביטוי אפקטיבי. והדרך

פתוחה בפני כל אזרח, כמו לביקורת המדינה ולוועדה לעניני ביקורת המדינה, לדרוש

חד-משמעית להחזיר את תשלומי היתר עם הפרשי הצמדה וריבית.

שי יהלום;

הדרך הזאת לא פתוחה בפני כל אזרח. זה מוגזם. זה עולה הרבה כסף.

י י הורביץ;

אפשר לפנות לנת"ץ. יש פניות לנת"ץ שגם עליהן דיווחנו. עסקנו בזה גם

באמצעות נציבות תלונות הציבור.

היו"ר די תיכון;

אני נשאר בדעתי. אני חושב שנעשה כאן עוול גדול לאזרחים רבים. נכון שבקרית

גת הענין טופל. נכון גם שנמנעה התמודדות בכל מה שקשור בבג"ץ של פתח-תקוה,

והעיריה בחרה להחזיר את הכסף לפני שתינתן פסיקה של הבג"ץ, ושני השרים מיהרו

לחתום. אני הייתי מעורב בכל הבקשות הללו, כולם באו לבקש את חוות דעתי בענין.



אני יכול לומר לחברי הכנסת שיש כאן בעיה מוסרית ממדרגה ראשונה. הכנסת

חוקקה חוק מפורט, ברור, וההתחכמויות גרמו לכך שהחוק סולף, היה כלא-היה, והכל

התאפשר. וכתוצאה מזה בא מבקר המדינה ומגיש לנו היום דו"ח ארוך, עם שורה ארוכה

של ליקויים, שכדי לדון בו אנחנו זקוקים לוועדת משנה שתיכנס לעבי הקורה ותבדוק

כל טענה וטענה.

במשך שני אני מתהלך בהרגשה שניתן היה לעזור לאזרחים. ועל כך יש לי טענה

למשרד הפנים, שהעדיף את האינטרסים של הרשויות המקומיות ובחר להתעלם מהאינטרסים

של כלל אזרחי מדינת ישראל, ללא הבדל.
י י מצא
ועכשיו נתת לשר הפנים את הסמכות המלאה בחוק ההסדרים להטיל את הארנונות.
היו"ר ד' תיכון
עדיין לא נתנו. חוק ההסדרים יוצבע בוועדת הכספים.
י י לס
לי יש הסתייגות רשמית לוועדת הכספים בענין הזה. ביטלו את סעיף 280 לפקודת

העיריות.
היו"ר ד' תיכון
כל אחד יוכל להסתייג, ויהיה מענין מאד במליאה.

אני רוצה לשאול אתכם, מנכ"ל משרד מבקר המדינה ומנכ"ל משרד הפנים, איך אתם

תפרשו את הנושא של "נכס", מה משמעו של נכס? איך תפרשו את הסעיף שדן בהנחות

שניתנו כדין? איך תפרשו את הסעיף שאומר שאסור לשנות את הסיווג של הנכס ולהעלות

אותו מאזור גי לבי, או מאזור בי לאי? מה נעשה בענין הזה? והאם החוק אכן נשמר?

אנחנו עוברים לדון. רשות הדיבור לחבר-הכנסת יגאל ביבי.
י' ביבי
נושא הארנונה הוא נושא חמור ביותר. אני מוקיר את עבודתח של מבקרת המדינה

בנושא הזה, ושמח על הדיון בוועדה. נושא הארנונה גרם להרס עצום בכל התחומים.

היתה תקופה שהממשלה החליטה לקצץ בתקציבי הרשויות המקומיות, הרשויות עמדו בפני

התמוטטות, והפתרון היה שהממשלה שלחה את הרשויות המקומיות לכיסם של האזרחים,

התעשיינים, המשקיעים. זה היה השוד הגדול, ההתנפלות הגדולה. זה היה ממש שוד

לאור היום, כאשר בשנה אחת שלושים עיריות מהגדולות ביותר, שמטפלות ב-70%

מהמדינה, שכל השנים נתמכו על ידי המדינה, הפכו לעיריות נטולות מענק. והיתה שנה

אחת שהיה להן הרבה מאד כסף, הן לא ידעו מה לעשות בו. שכרו רואי חשבון כדי

לעשות את המאזנים בצורה נכונה, בצורה שתעלים ממשרד הפנים את הכספים.
היו"ר די תיכון
דומני שאתה היית אז ראש עיר, אתה בקיא בזה.



י' ביבי;

אני זוכר שביקרתי בעיריה אחת בגוש דן, וראש העיר אמר לי: יש לי 50 מיליון

שקלים ואינני יודע איך לדווח, אינני יודע מה לעשות בהם. קרה לעיריות האלה מה

שבדרך כלל קורה למהמרים. אלה שמרוויחים כסף בקלות גם מפסידים אותו בקלות, כך

מראות הסטטיסטיקות, והם נשארים עם גרעונות וחובות. זה מה שקרה לעיריות האלו,

נטולות המענק. היתה שנה, בתקופת האינפלציה הגדולה, שהארנונה עלתה באלף אחוזים,

ואחר כך הכל היה צמוד לעוול הזה. זה עוול שנמשך כל הזמן. מי שגזל הרבה קיבל

הצמדה גדולה. הרבה כספים קלים הגיעו אז לכיסיהם של אנשים ולעיריות. רמת החיים

של העיריות באותן שנים של השוד הגדול עלתה מאד. והעיריות החלשות שלא היה להן

כסף חיקו את הגדולות. זה התבטא בקבלת עובדים בצורה מופרזת, בחוסר שליטה על

השכר, בפיצויי פרישה וכו'. היתה השתוללות גדולה ובזבוז של מיליארדים. ומשרד

הפנים לא יכול היה להשתלט עליהן, כי המדינה לא נתנה להן כסף, הן היו נטולות

מענק. הן ציפצפו על משרד הפנים. תבדקו כמה תב"רים עשו בלי חתימה של הממונה על

המחוז, בלי משרד הפנים.

פ' בדש;

על איזה שנים אתה מדבר?

י' ביבי;

מתחילת שנות השמונים עד השנים האלו. לפני כן לא יכול היה לקרות דבר כזה

שעשו תב"רים בלי חתימה של משרד הפנים, כאשר ראשי הערים היו זקוקים למענקים. זה

החל כאשר המדינה הוציאה את עצמה מזה וצמצמה את המענקים. ועכשיו בחוק ההסדרים

היא רוצה להוריד גם את ההתחייבויות על מס רכוש ועל מס השבחה. את כל זה מורידים

עכשיו, והשוד נמשך. בא אלי בעל בית-מלון ואומר: את כל הרווחים שהרווחתי השנה,

אתה לוקח לי. אם בית-מלון מגיע לסכום של 1.5 - 2 מיליון שקלים ארנונה, כמה הוא

יכול להרוויח? ותראו בדו"ח את גובה הארנונה שמשלמים עסקים בפתח-תקוה. יש עסקים

שהארנונה כפולה מדמי השכירות שבעל העסק משלם בעד המפעל שלו.

אם הממשלה לא תתעשת מהר ותחליט ותקבע כללים בענין הזה, תהיה שערוריה. כי

ברור שאם אזרח צריך לשלם משכורת חודשית, או 10% מההכנסה השנתית שלו לארנונה,

זה הרבה כסף. תמיד אמרנו שהמס הכי לא צודק בעולם הוא הארנונה. הוא אינו נקבע

על פי ההכנסה, אלא על פי גודל הדירה. אבל פעם זה עוד היה נסבל איך שהוא, זה

היה נמוך, רבע מהכנסות העיריה. אבל היום המס הזה גבוה מאד, ואינו צודק. כתוצאה

מכך יש כל מיני לחצים ופרוטקציות. אנשים מוצאים אפיקים לנבחרים, ולדעתי ועדות

השחרורים ברשויות המקומיות, בגלל גובה הארנונה היום, עושות דברים לא חוקיים.

לעסקים לא יכולים לתת פטור, אבל נותנים. לפי החוק אפשר לתת פטור רק לפי מצב

כלכלי. רוב העיריות היום, בגלל המסים הגבוהים, מצאו דרכים לא חוקיות, והן

נותנות שחרורים ופטורים לא חוקיים. אפשר לבדוק את זה.

י י הורביץ;

זה כתוב בדו"ח.

י' ביבי;

נותנים פטורים המסתכמים במיליוני שקלים. ובכן מי שחזק, מי שיש לו אפיקים

לחברי המועצה, מי שיש לו אפיקים לחברי ועדת השחרורים, מקבל פטור. אם תקהו את

הדו"חות של ועדות השחרורים, תראו שהם כל כך לא צודקים, לא לפי קריטריונים.



הנושא הזה הוא אחד החמורים ביותר. וצדק יושב-ראש הוועדה שאמר שבנושא הזה

צריך למצות את הענין עד הסוף. זה גורם נזקים אדירים לתעשיה, יש בזה אי-צדק

לאזרחים במדינה, זה בזבוז משאבים, ואין ביקורת. למשרד הפנים כמעט ואין עוד

שליטה על העיריות נטולות המענק. לכן צריך לדון בזה ולהוציא מסקנות והמלצות

ברורות של הוועדה. ואחרי כמה חודשים צריך להיות מעקב על יישום ההמלצות.

אני רוצה להתריע על השערוריה והעוול הגדול בענין של מוסדות ממשלה. ערי

עולים מקבלות מהממשלה ארנונה ושודדות את המדינה. תל-אביב למשל החליטה לקחת

שליש אשפה, ולפעמים מה שהיא לוקחת מהמדינה יותר יקר מהארנונה של ערים רגילות.

יש תחנות כוח, למשל תחנות הכוח בחדרה, היא קרובה יותר לקיסריה, מזהמת יותר את

קיסריה, אבל הדרה מקבלת את המסים, 3-2 מיליון שקלים. יש מקומות אחרים שבהם

תחנות כוח לא משלמות, ואז החשמל יקר. בחיפה, למשל, זו שערוריה. הנמל לא משלם

אגורה אחת. יש עיריות שמחנות צה"ל שנמצאים בשטחן משלמים ארנונה, יש עיריות

שמחנות צה"ל שבשטחן לא משלמים. יש ראש מועצה שהחליט לגבי בית-חולים לחולי נפש

שנמצא בתחום העיר שלו, שאו שהוא סוגר להם את המים, או שהם נותנים לו 7-6

מיליון שקלים.

כלומר יש כאן אי-סדר מוהלט, חוסר שליטה, חוסר הנחיות. המדינה הכניסה

מאגרי נפט בתחום השיפוט של רשות מקומית מסויימת, על שטח של 1,000 דונם, רק

במקרה זה התגלה לראש הרשות, והמדינה משלמת על זה 10 מיליון שקלים ארנונה. אין

שם שום שירותים, ובכל זאת העיריה מקבלת 10 מיליון שקלים.

כל הדברים האלה הם שערוריה. הגיע הזמן שיהיה סדר בענין הזה.

היו"ר ד' תיכון;

תודה. חבר-הכנסת אסעד אסעד.

א' אסעד;

אני רוצה לשאול את מנכ"ל משרד מבקר המדינה האם הנושא נבדק גם ברשויות

מקומיות של המיעוטים?

י י הורביץ;

כן. ויש מימצאים.

א' אסעד;

כי תמיד אומרים שהגביה שם היא מהנמוכות בארץ. אבל אנחנו יודעים ששם אין

תעשיה.
היו"ר ד' תיכון
חבר-הכנסת אסעד, תעיין בדו"ח הביקורת, הוא מפהט רשויות מקומיות במיגזר

המיעוטים. זה לא קטע שהם צריכים לקבל עליו צל"ש. נעשתת בדיקה ויש מימצאים, עם

רשימות מפורטות לגבי כל הרשויות. ויש גם דוגמאות רבות.

א' אסעד;

אבל בדרך כלל שוכחים שבמיגזר הזה אין בכלל תעשייה. כל הגביה של הארנונה

היא על בתים, על דירות מגורים.



היו"ר ד' תיכון;

אנחנו מדברים על חוק וסדר בגביה.

י' הורביץ;

בדקנו את אום-אל-פחם, שפרעם, בקה-אל-גרביה, ג'דדה, ג'וליס, דלית-אל-כרמל,

טורען, ירכא, כפר קרע, מעיליה, מעלות-תרשיחא, נאחף, עוספיה, עראבה, פסוטה,

פרדיס, שעב, תמרה. זה מייצג. אני מציע לך לעיין בדו"ח.

היו"ר די תיכון;

חבר-הכנסת יהלום, בבקשה.

שי יהלום;

חומרתו העיקרית של הדו"ח היא בכך שיש לו השלכות חברתיות על האזרח. ונוצר

מצב שהאזרח הפשוט מגיע למסקנה שיש כאן אי-צדק בהתנהגות של הרשויות כלפיו. זאת

הנקודה החשובה, שיש אי-צדק חברתי, שיש אנשים שמקבלים הנחה כזאת או אחרת, ויש

אנשים שאינם מקבלים הנחה כלל, שיש אפליה בין עסקים, לאחד נותנים הנחה גדולה

ולאחר הנחה קטנה, וכוי. ראינו שבבאר-שבע, עסקים שהם בעלי אפשרות ומשלמים את

הארנונה מראש, מקבלים הנחה כפולה, וכוי. לגבי אזרחים המצב שונה. ומעלים את

הארנונה באופן שרירותי. כל הדברים האלה יוצרים הרגשה של חוסר יושר וצדק כלפי

האזרח הפשוט. זו החומרה שבדבר.

אין ספק בכך שהאשמה העיקרית מוטלת על הרשות. אבל אי אפשר לפטור מכך את

משרד הפנים, כי הוא האחראי מטעם המדינה על הרשויות המקומיות. לא ייתכן שכל

רשות תעשה דין לעצמה. צריכים להעמיד אותה על חומרת הענין. משרד הפנים הוא

האחראי לכך שדברים כאלה לא יקרו, הוא ה"משטרה" של הרשויות המקומיות. ברור שאם

יש פושעים וגנבים, זה מצער; אבל זה שהמשטרה לא תופסת אותם, זה הדבר הגרוע

ביותר. באותה מידה אנחנו נבוא בטענות למשרד הפנים, אם יש בעיות כאלה ברשויות.

אני חושב שמשרד הפנים צריך לחזור בתשובה, הוא צריך לעבור על כל הנושא,

לבדוק את הכל ולתקן את כל הטעון תיקון, הן על-ידי חקיקה וצווים, והן בהענשה

ממש של הרשויות המקומיות. והוועדה צריכה לקבוע שיהיו מעקבים, ובהמשך הדיון

נצטרך לשמוע איזה סנקציות הטיל משרד הפנים על רשויות שנהגו שלא כשורה בדברים

האלה, ומה עשו הרשויות כדי לתקן את המעוות ולהחזיר את הכספים.

מבקרת המדינה מעלה בדו"ח נושא מסויים, ואני מבין שזה לא תוקן. השאלה היא

מדוע משרד הפנים לא עושה את הדבר המינימלי, מדוע הוא לא מאחד את התנאים לגבי

עיריות ולגבי מועצות מקומיות. כפי שאני מבין, בחלק מהדברים רק העיריות חייבות,

ואילו המועצות המקומיות אינן חייבות.

היו"ר ד' תיכון;

הוא מחכה ליוזמת חקיקה שלך. ואני אומר זאת ברצינות.

שי יהלום;

אני נענה לאתגר, אבל אני רוצה להבין למה משרד הפנים אינו עושה זאת. מצדי

אני מוכן לפעול בנושא הזה.
היו"ר ד' תיכון
חבר-הכנסת לס, בבקשה.

י' לס;

אני מסכים עם הרבה דברים שנאמרו כאן. אינני מומחה בנושא הזה, ואני רוצה

לומר רק כמה דברים. אני חושב שברור לכולם שזה המס אולי הרגרסיבי והמעוות ביותר

שקיים היום. למשל, בגבעתיים העיריה מרשה לעצמה לגבות ארנונה בגובה של 17.4

שקלים למ"ר, ובבת-ים שנמצאת במרהק לא גדול משם גובה הארנונה למגורים הוא 9.9

שקלים למ"ר. יש כאן הפרש גדול מאד, של כמעט פי שנים בשיעור המס, בין שתי ערים

שבסך הכל מה מבדיל ביניהן?

פי בדש;

איכות השירותים שונה בשתי הערים.

יי לס;

איזה חוק מדינה מאפשר הפרשים עצומים כאלה בשיעורי המס שנגבים מהאזרחים?

זה דבר בלתי סביר.

אני רוצה לתת דוגמה נוספת. בתחום המועצה המקומית באר-יעקב נמצאים בית

החולים אסף הרופא ובית-החולים שמואל הרופא, כלומר גם בית-חולים סיעודי, גם

כללי, גם לחולי רוח. ומדובר בשטחים עצומים. במה מגיע לבאר-יעקב תזרים מזומנים

יותר גדול מאשר למועצה מקומית קטנה.

י י מצא;

באר-יעקב לא מקבלת שום דבר. בתי-חולים לא משלמים.

יי לס;

אם תהיה רציונליזציה בענין הזה, ויגידו שכל המוסדות הציבוריים משלמים, או

שכל המוסדות הציבוריים לא משלמים, אז יהיו בוודאי מקומות שיש בהם הרבה מוסדות

ציבוריים, כמו למשל באר-יעקב, ויהיו מקומות שאין בהם מוסדות ציבוריים. אז אי

אפשר גם לעשות רציונליזציה של הענין הזה, כי כל דבר יגרום לעיוות, לכאן או

לכאן.

לגבי הענין של ערי העולים, זה חוק ארכאי משנות החמישים שצריך לבטל אותו.

הרי אין בו שום דבר שקשור לעולים. ובכן זה דבר נוסף מעוות בענין הזה.

הנושא של הנחות לגימלאים הוא חשוב מאד. הם נלחמים על הזכויות שלהם. בחוק

יסודות התקציב מתכוונים לבטל סעיפים מסויימים מפקודת העיריות, כי חוק יסודות

התקציב עומד מעל לחוקים אחרים. הכוונה לבטל את סעיף 280. ולתת לשר הפנים את

הסמכות להחליט על גובה ההנחות שיינתנו לגימלאים. אינני רואה בזה שום הצדקה. כי

ממה נפשך? אם הוא רוצה לתת את ההנחה, אפשר להשאיר את הסעיף הזה בחוק. הוא לא

יתן הנחה גדולה י ותר.

ולבסוף, ניסיתי לחשוב איך אפשר לעשות סדר וצדק בענין הזה. אולי צריך לבטל

את הארנונה? תזכרו את ה"פול טקס" באנגליה, זה כמעט הפיל את תאצ'ר. זה דומה.

הייתכן ש-60% מתקציב עיריה יהיו בנויים על ארנונה, שהיא מס רגרסיבי ומעוות?

איך נרפא את זה?



אם באמת רוצים לעשות רציונליזציה, צריך להוריד את שיעורי המס במידה

רצינית. צריך שהקשר בין האזרח והרשות יישאר. אבל החלק של הארנונה מהתקציב צריך

להיות בשיעורים סבירים, לא 60% מתקציב הרשויות. והעיקר, שזה יהיה בצורה

מסודרת, על פי קריטריונים ברורים, על פי מצב סוציו-אקונומי, וכוי. אנחנו רוצים

שיהיה צדק בנושא הזה.

את כל הדברים האלה צריך לתקן בדחיפות, ובעצם האחריות היא עלינו,

המחוקקים, להגיע למצב שהמערכת הזאת תתנהג בצדק וביושר כלפי האזרח.

היו"ר די תיכון;

חבר-הכנסת בדש, בבקשה.
פי בדש
אני מרגיש שאני חייב להגן על הרשויות. יש פה תחושה שכולם שודדים ועושקים.

אני בטוח שכל ראש רשות ישמח מאד אם יבטלו את הארנונה, אם הוא לא יצטרך לגבות

אותה, ושיתנו לו את הכסף לנהל את העיר ממקורות אחרים. זה כמו שיציעו היום לבטל

את מס הכנסה. אף אחד לא יתנגד לזה.

י' לס;

מס הכנסה הוא מס צודק, מס פרוגרסיבי.

פי בדש;

אם מחליטים שהארנונה היא מס לא חוקי ורוצים לבטל אותה, צריך למצוא לה

אלטרנטיבה, כדי שלרשות המקומית יהיה תקציב לנהל את העיר. בסך הכל אנחנו צריכים

לזכור שהרשויות המקומיות נותנות היום לכלל אזרחי המדינה את איכות החיים

הסביבתית שלהם. הם קובעים והם נותנים שירות לכל אזרח במדינת ישראל.

רענו כהן;

ולפי דעתך הרשויות המקומיות מתנהלות בסדר.

פי בדש;

אני מציע לא לעשות הכללות. אם יש פה ושם חריגים שעוברים על החוק, צריך

לטפל בהם.

הרשויות המקומיות עומדות לפני שנת בחירות. ובצדק משרד הפנים החתים השנה

את כל ראשי הרשויות על מסמך, אני קורא לו "מסמך כניעה", שמגביל אותן מבחינה

תיפקודית, מבחינת הנחות, מבחינת אי-קיום חוק התקציב, מכל הבחינות, בצורה

מחמירה מאד. במסמך הזה בוטלו כל ההנחות הגלובליות, כולל לפנסיונרים. כל סוג של

הנחה בוטל. אני אומר שיש בזה צדק, אלא שבמסמך הזה אין התייחסות לכך שהמוסדות

הממשלתיים יעבירו את הכסף בזמן. ואז יש מצב שהרשות צריכה לקבל כסף ממוסדות

ממשלתיים, הכסף לא מגיע, הן נכנסות לגרעון, משלמות ריבית, חורקות שיניים,

משלמות משכורות, ובסוף מגיע הכסף. כאמור אין במסמך הזה התחייבות שעל המוסדות

הממשלתיים לשלם את הכסף בזמן.

אני חושב שכדי להגיע לכך שיהיה סדר בנושא הארנונה, צריך לקבוע מינימום

ומכסימום, גם בארנונה למגורים וגם בארנונה לעסקים. נוצר מצב אבסורדי, שרשויות

שהיו במצב קשה העלו את הארנונה במידה ניכרת. לא היה פיקוח, והן יכלו להעלות

כמה שרצו, ותמיד קיבלו אישור. ברגע שחוקק חוק ההסדרים, נקבע בו שחייב להיות



אישור של משרדי הפנים והאוצר, והיום בכלל מאשרים העלאת הארנונה רק על פי. עליית

המדד. וכך נוצר מצב אבסורדי. בבאר-שבע, למשל, שאי אפשר להגיד שהעסקים בו

פורחים, היא במקום השני בארץ מבחינת גובה הארנונה לעסקים. היא גובה שם 135

שקלים למ"ר, כאשר בתל-אביב ובירושלים זה 40% פחות. וזה מפני שהיו שנים

שהעיריות היו זקוקות לכסף, והן העלו עוד ועוד. עד שבשלב מסויים אמרו שאי אפשר

להעלות עוד, והצמידו למדד מסויים, וכך נוצר אי-הצדק שמדברים עליו, שאי אפשר

לתקן לא למעלה ולא למטה. זה המצב הקיים.

לכן אני אומר שצריך לקבוע מחירי מינימום ומכסימום לעסקים בכל תחום ותחום,

ולתת לרשויות אפשרות לתמרן במירווה הזה, בהתאם לצורך. אם רשות מסתדרת ויכולה

להוריד, תוריד. אם חסר לה, תעלה קצת. והכל בתחום המירווח הזה שבין המינימום

והמכסימום.

גם ההעלאה של הארנונה עד היום, שהיא העלאה ריאלית, זו בעצם מדיניות

ממשלתית שהיתה לאורך כל הדרך. צריך להבין שהרשויות מטפלות בבעיות שהן לא

מקבלות עליהן תיגמול. למשל, בקליטה הישירה כל הנטל נופל על הרשויות. והתיגמול

שהן מקבלות ממוסדות ממשלתיים אינו עונה על הצרכים. צריך למצוא לזה פתרון.
היו"ר ד' תיכון
אתה צודק בהחלט, אבל למה אתה קושר את זה לאי-הסדר בתחום הארנונה. הרי את

אותו דבר אפשר לעשות גם בסדר, על פי אמות מידה נכונות, על פי כללים

וקריטריונים.

פי בדש;

אינני מצדיק פה שום אי-סדר. במקום שיש אי-סדר, משרד הפנים צריך לטפל בו

במלוא החומרה. אבל במקביל צריך לתת לרשויות את האמצעים לנהל את עניניהן בצורה

נכונה וסבירה. וכל מעמסה נוספת שהמדינה מטילה על הרשויות, היא צריכה לתת להן

את התיגמול בהתאם.

היו"ר די תיכון;

חבר-הכנסת רענן כהן, בבקשה.

רענן כהן;

הדבר הראשון שאני רוצה להתייחס אליו הוא שבמשך חמש שנים החלק של הארנונה

בתקציבי הרשויות המקומיות עלה מ-30% ל-60%. חוץ מזה גם תקציבי הרשויות גדלו

במידה ניכרת. קשה לקבל את זה. מה שאנחנו רואים פה הוא שאין דין ואין דיין, כל

רשות עושה מה שהיא רוצה, אין שליטה, אין חוק וסדר. מספיק לקרוא את הדברים של

מבקרת המדינה, אפילו בצורה שטחית, כדי לראות מה קורה כאן. זו פשוט גניבה. אני

גר ברמת-גן, ואני משלם משכורת חודשית אחת לארנונה. יכול להיות שאחרים משלמים

יותר. בשנת 1989 שילמו ברמת-גן 16.48 שקלים למ"ר.

י י הורביץ;

מאז זה כבר עלה במידה ניכרת.
היו"ר ד' תיכון
אגב, לגבי החישובים של הארנונה, בשנה ארזת לקחו את המדד של השנה, ובשנה

שאחריה כללו את המדד הזה פעם נוספת. כלומר בגין אותו חודש שילמו פעמיים את

אותו מדד, כי זה היה מדד גדול וכבד, ואז הוא נתן תוספת.



רענן כהן;

התמונה שעולה מכל זה היא שאין קריטריונים, אין מפת סיווגים, אין שום דבר

שעל פיו אפשר לדעת כמה צריך לשלם. אני רוצה לומר למשרד הפנים שהוא היה צריך

לפרסם לידיעת הציבור מה מותר ומה אסור בתחום הזה, בצורה קלה ופשוטה. צריך היה

להביא לידיעת הציבור את המינימום והמכסימום של הארנונה בישובים שונים, כדי

שהציבור ידע מה מותר ומה אסור באותו ישוב, איזה סוגי הנהות יש, למי מגיעה

הנחה, למי מותר לתת הנהה ולמי לא, מה לגבי עולים, קשישים, חיילים, ומה אחוז

ההנחה. יש בעיה גם במיגזר הערבי. צריכים לדעת את הקריטריונים הברורים.

יש בתחום הזה רמיסת החוק. אני מקווה שהדברים שנאמרים כאן יובאו לידיעת שר

הפנים, כדי שאכן יוציא הנחיות חדשות, שיביא לפרסום הדברים בכלי התקשורת, כדי

שהציבור ידע מה קורה עם זה. וצריך להגדיר שסך הכל החלק של הארנונה לא יעלה על

30% מהתקציב הכולל של הרשות, כפי שהיה בעבר.

אני רוצה להעלות נושא נוסף ששייך לתחום המוניציפלי. יש תופעה לא פחות

חמורה, למשל בעיריית תל-אביב, והיא הבעיה של דו"חות החניה. זה השוד השני.
היו"ר ד' תיכון
חבר-הכנסת רענן כהן, אנחנו נקיים על זה דיון נפרד.

רענן כהן;

בכל זאת אני מבקש לומר כמה מלים בנושא דו"חות החניה. לא הצליחו לגבות את

כל הקנסות. חלק מהציבור שילם את הקנסות, חלק גדול לא שילם, ואז החליטו להכפיל

את גובה הקנס. גם אז לא הצליחו לגבות את כל הכספים. היום מדברים על עיקול

כספים בבנקים. אני חושב שזאת בושה גדולה שבכל חצי שנה מכפילים את הקנס, כשחלק

מהאנשים לא יודע בכלל שהוא חייב קנס. ועכשיו רוצים לבוא ולעקל כספים בבנק, לא

כשהאיש חייב 60 שקלים, אלא לאחר שהקנס הזה תפח והגיע ל-5,000 שקלים. זו תופעה

מקוממת ביותר. אסור לנו לאפשר את זה. יכול להיות שעיריית תל-אביב זקוקה היום

לכספים בסכומים עצומים כדי לשלם את המשכורות של עובדיה הבכירים. מדובר על

סכומים אדירים, שערורייתיים. אסור לנו לתת יד לתופעה החריגה הזאת, וצריך לעקור

אותה מן השורש. אודה לך מאד, אדוני היושב-ראש, אם הוועדה תקיים דיון בנושא

הזה.

הי ו"ר די תיכון;

אני מבקש שתפנה את הבקשה בכתב, וברצון נקיים על כך דיון. חבר-הכנסת

אלסאנע, בבקשה.

טי אלסאנע;

אני רוצה להגיד שהנושא הזה של הארנונה לא פסח גם על השבטים הבדואים בנגב.

באחרונה הוקמה המועצה האזורית שוקת, היא כוללת שני ישובים, חורה ולקיה. בשני

הישובים האלה החלו רק עכשיו לאכלס את בתי הקבע. יש שם כ-60-50 בתים. לעומת זאת

יש הרבה מאד משפחות שממשיכות להתגורר בבתים זמניים שהוצאו נגדם צווי הריסה.

אלה בתים שנבנו ללא היתר. מדובר בפחונים וצריפים. ומחייבים את התושבים האלה,

עוד לפני שעברו לישוב הקבע, עוד לפני שהם החלו לקבל שירות כלשהו מהרשות

המקומית - מחייבים אותם לשלם ארנונה. הם לא מקבלים שום שירות, הם לא מחוברים

לרשת החשמל, הם לא מחוברים למערכת טלפונים, אין להם כבישי גישה, שום דבר.

ומחייבים אותם לשלם ארנונה. אינני מבין זאת. האם זו גזירה משמים? האם זה מס

שצריך לשלם אותו בכל מקרה, בלי שום קריטריון, ללא שום צורך? זה גורם לכך



שאנשים אינם מוכנים לעבור לישובי הקבע, כי הם רואים בתשלום הזה קנס שעליהם

לשלם מיד עם כניסתם לישוב הקבע, בלי שום הצדקה. אני סבור שבישובים האלה שטרם

החלו להתאכלס צריך לתת לתושבים פטור מארנונה.

דבר נוסף. אני סבור שהעיריות והרשויות המקומיות צריכות לגבות תשלומים

בגין השירותים שהן נותנות, והתשלום הזה הוא בגדר מס. כלומר התשלום נעשה תמורת

שירות שהרשות נותנת, ולא מס על פי גודל הדירה. כי גודל הדירה נקבע על פי גודל

המשפחה. ככל שהמשפחה יותר גדולה, יש לה תוצאות יותר גדולות. אם קובעים את

הארנונה על פי גודל הדירה, זה מכביד על המפרנס של המשפחה. כי נוסף למשפחה

הגדולה שהוא צריך לפרנס, הוא צריך להחזיק דירה יותר גדולה, ואז הוא חייב לשלם

מס יותר גבוה. אין בזה שום הגיון.

בישובים הערביים כמעט לא קיימים אזורי תעשיה, אין מוסדות ציבוריים,

ממשלתיים, ולכן אין להם הכנסות עצמיות. מצד שני מחייבים אותם לגבות ארנונה. אם

הם אינם מצליחים לגבות את הארנונה, לא משלמים להם את התקציבים שמגיעים להם,

ואז הם נכנסים לגרעונות. הדבר גורם לשביתות של תפקידים, של המורים, של בתי

הספר. יוצא שמענישים את הציבור הרחב, את תושבי חישובים האלה, ללא הצדקה.

דבר נוסף. מי שמטפל בדברים במסגרת הרשות המקומית הוא פקיד שלא תמיד קובע

על פי שיקולים אובייקטיביים. לפעמים יש קשרים שמשפיעים. אם מגישים ערר על

חיוב, הפקיד מחליט על כך, כאמור לא תמיד על פי שיקולים אובייקטיביים. אפשר

למצוא בעלי עסקים דומים, זהים, סמוכים, האחד קיבל פטור, השני לא. וזה נעשה על

פי שיקולים אישיים. כלומר בהחלטת על חיוב בארנונה משפיעים גם קשרים, ויש גם

השיקול של הבחירות ההולכות וקרבות. נותנים הנחות כדי לזכות בתמיכה של ציבור זה

או אחר.

לכן אני סבור שתשלום הארנונה אינו ממלא את הפונקציה שהוא מיועד למלא.

צריך למצוא אלטרנטיבה אחרת, כשהתשלום יהיה עבור השירות שנותנת הרשות.

היו"ר די תיכון;

תודה. מר קלעגיי, לא דנו בהרכב ועדות הערר, מה הכללים שעל פיהם הן

פועלות, מה מצבם של אזרחים שאינם יודעים איזה שיעור הנחה מגיע להם, איפה הם

יכולים לקבל את המידע. לא דנו בהגדרה של המלה "נכס", בהגדרה של המלה "כדין".

האם כשכוללים מרפסת בשטח החייב בארנונה, לא הופכים משפחח פטורה בשל בעיות

סוציאליות, למשפחה חייבת בתשלום? כי הרי הצפיפות הוקלה, זאת אומרת מצבה שופר.

כי אם מוסיפים את שטח המרפסת, כאילו יש למשפחה דירה גדולה, ואז הם לא נזקקים,

לא נתמכים.

אבל הבעיה שמענינת אותנו, ואתם מודעים לענין הזה, היא שכל שנה בא שר

הפנים לוועדת הכספים ומבטיח שסוף כל סוף ועדת זנבר, או ועדה בשם אחר, תגבש

המלצות ויטפלו בענין הזה. ואתם באים ואומרים לנו שיש לכם מחשבה כזאת או אחרת,

ומשנה לשנה אנחנו מתדרדרים.

הדו"ח הזה שסוקר את מה שקרה מאז 1985 מהווה כתב אישום חריף ביותר כנגד

הפיקוח של משרד הפנים. אינני בא בטענות אל העיריות והרשויות המקומיות. יש להן

בעיה, הן פועלות על פי חוק הכלים השלובים: לא נותנים להן שם, הן לוקחות פה.

אבל אתה, מר קלעגיי, אתה המפקח. איפה אתה היית? מה עשית במשך שש שנים כדי

שהענין הזה יבוא על תיקונו. אם לחבר-הכנסת בדש יש בעיות במועצה שלו, אם הממשלה

לא משלמת לו, הוא מטיל על האזרחים. וכשאני מגביל אותו באמצעות תקרה, בחקיקה
ראשית, הוא אומר לי
מי שמך, דן תיכון? האם אתה מבין יותר טוב ממני? הוא בא

בטענות אל הכנסת ואומר שאנחנו לא מבינים בעניני ארנונה, שראשי הרשויות יודעים

יותר טוב. הם צריכים להיבחר, ובשל הצורך להיבחר, התמונה היא כפי שצויירה כאן.

מר קלעגיי, איפה אתם עומדים בנושא הזה?
ע' קלעג'י
ברשותך אתחיל מהסוף. כל הדברים שנאמרו כאן אמיתיים, שרירים וקיימים. אגיד

מה אנחנו מציעים בענין הזה. שר האוצר ושר הפנים הניחו הצעת חוק בנושא הארנונה.

אגיד מה עקרונותיה.

היו"ר ד' תיכון;

איפה הם הניחו את הצעת החוק הזאת?
א' דמביץ
בחוק ההסדרים.

ע' קלעג'י;

העקרונות של הצעת החוק הזאת הם למעשה סיכום של הדיון הזה. אומר מה הם.

עקרון אחד הוא שבחוק עצמו ייקבעו מינימום ומכסימום, כלומר ייקבע איזה מירווח,

תיקבע מסגרת שבה אפשר יהיה לפעול. דובר כאן על אחידות, אתייחס גם לזה.
עקרון שני
ייקבעו בחוק כללים לגבי הנחות. כלומר כל ההנחות הסוחפות,

הגורפות, שתוארו פה, יבוטלו, וייקבעו כללים מסודרים וברורים לגבי הנחות. זה

ייקבע בתקנות. לצורך זה שר הפנים הקים ועדה המורכבת מאנשי ציבור ואנשים

שעוסקים בנושא. בראש הוועדה עומד דוד קפה. כבר הוצאנו לוועדה כתב מינוי.

דבר שלישי שיש בהצעת החוק הוא שתיקבע שיטה אחידה לחישוב שטחים. כלומר שלא

יהיה מצב שאצל אחד המטר יהיה מטר וחצי, ואצל אחר זה יהיה 90 ס"מ. כלומר

שייקבעו אמות מידה ברורות, שנדבר באותו סגנון, על אותן מידות.

אלה הכללים המנחים בהצעת החוק שבאה לסכם את כל הבעיות שהועלו כאן. ומה

שאני מבקש מחברי הכנסת שנמצאים כאן זה שבמקום להציע הצעת חוק חדשה, יירתמו

להצעת החוק הזאת. היא בא להכניס סדר בכל הנושא הזה.

היו"ר ד' תיכון;

מר קלעגיי, אתה משמש כמנכ"ל משרד הפנים שנת אחת. אני כבר כמעט שתים-עשרה

שנים חבר הכנסת, ואני שומע את הדברים האלה עוד מימי השר בורג.
ע' קלעג'י
הצעת החוק כבר מנוסחת, והיא מופיעה כהצעת חוק בחוברת כחולה. היתה אצלנו

התלבטות גדולה בלנושא, והצעת החוק היא תוצאה של ההתלבטות הזאת.
היו"ר ד' תיכון
יש בעיה של עובדי רשויות שנטלו לעצמם הנחות. האם אתה מורה להם להחזיר את

הכסף?

עי קלעגיי;

אתייחס לזה.



לגבי העקרונות, אני רוצה לומר רק כמה משפטים. התפיסה הכללית בארץ היא

ללכת לקראת עצמאות של השלטון המקומי. כשמתפרסם דו"ח כזה או אחר, מיד משנים
כיוון לקצה השני, ואומרים
צריך לארגן את הכל מחדש, להכניס את הכל במסגרות,

במשבצות, ולהגיד לכל ראש רשות מה לעשות. אלה שני כוחות שמתרוצצים כל הזמן. אני

חשתי את זה כל השנים, כשהייתי במחוז הצפון, במחוז חיפה. שני הכוחות האלה

מתרוצצים, ואין לנו נקודת איזון מוגדרת. מנסים למצוא את האיזון בין שני הכוחות

האלה. מצד אחד אנחנו מאד מעונינים שהרשות תתנהל בצורה עצמאית. מי שקובע את

הרכב הרשות הוא הציבור. וראש הרשות צריך לתת דין וחשבון לציבור שלו. איננו

רוצים שהשלטון המרכזי יתערב בכל צעד של השלטון חמקומי, בשום צורה. זה כיוון

אחד, אני מקווה מאד שנגשים אותו, ולאט לאט יתקדמו. במקביל יש רצון להגיע למצב

שתהיה אחידות בין כל המועצות.

יהיו ביקורות כאלה ואחרות, ואנחנו צריכים להתייחס ברצינות לכל ביקורת.

אני התייחסתי בכל הכבוד לביקורת הזאת. הזמנתי את אנשי הצוות שלי, הם נמצאים

כאן, וישבנו על זה שעות רבות. כלומר איננו עוברים על זה כלאחר יד. ולגבי שני

הכוחות שדיברתי עליהם, שאני מנסה להגדיר אותם, אנחנו חייבים למצוא את נקודת

האיזון.

לגבי דבריו של חבר-הכנסת יגאל ביבי, בתקופה שהוא דיבר עליה הוא היה ראש

העיר טבריה.

פי בדש;

מאז שהוא עזב, התחיל לקרוא לנו שודדים.
היו"ר ד' תיכון
לא, הוא התייחס לתקופה שבה הוא היה ראש עיר. אם אני אומר את הדברים האלה,

אומרים שאני לא מבין. אבל כשאומר את זה ראש עיר לשעבר, יש לזה משקל.
עי קלעג'י
בתקופה שחבר-הכנסת ביבי דיבר עליה, אז בעיריית טבריה, למרות הגידול

בהכנסות שהוא דיבר עליו, היה לו גרעון. אינני רוצה לדבר על יושר אינטלקטואלי.

אבל מדובר באדם עם נסיון, שעבר לצד השני של המיתרס, אז שלפחות יזכור את מה

שהיה באותה תקופה. אני הייתי אז הממונה על המחוז, אני מכיר כל מקרה, ואותי זה

מרגיז.

אנחנו מאד רוצים להגיע למצב שראשי הרשויות לא יהיו סמוכים כל הזמן על

שולחן המדינה. אנחנו רוצים להגיע לכך שהם ינהלו את המערכת שלהם בצורה עצמאית,

בצורה כלכלית, שיוכלו למצוא אפיקי הכנסה נוספים, לפתח את הכלכלה והמסחר

במקומותיהם, ושיזדקקו עד כמה שאפשר פחות לעזרתו הנדיבה או הפחות נדיבה של

השלטון המרכזי. אם נצליח בכך, ירווח לכולנו. כי לפי דעתי צריך לשאוף לצמצם את

ההתערבות הכספית של המדינה. חלק מחדברים שנאמרו פה, לבטל את כל ענין הארנונה,

המשמעות של זה היא לגרום לכך שכולם יעמדו בתור לקבל כספים מקופת המדינה. חלילה

לנו להעלות על הדעת אפשרות כזאת. זה יהיה דבר הרסני ביותר. לפעמים אפשר להשיג

בתיקונים בשוליים הרבה יותר מאשר במהפכים גדולים.

ובכן הצעת החוק והתקנות שאנחנו מציעים הם כמה צעדים כתוצאה מדוייח הביקורת

שאנחנו מתייחסים אליו בכל הרצינות הראויה. אלה צעדים שיש בהם כדי לקדם את

הנושא.



אני רוצה לומר שיש רשויות מקומיות שמנוהלות באמת בצורת הטובה ביותר

האפשרית. אסור לעשות הכללות. ואין קשר לזה אם הרשות קטנה או גדולה. באזור

הצפון יש רשויות עם אותו התך סוציו-אקונומי, עם אותה אוכלוסיה, ולמרות זאת יש

ישוב שאצלו יש גרעון, ואחר שאצלו יש עודף. אינני רוצה להזכיר שמות.

ראשי הרשויות נבחרים על-ידי הציבור בישוביהם. הם אינם מתמנים. ראש עיר

שנבחר לתפקיד, רישומו ניכר בניהול של הישוב. יש ישובים שבהם העבודה נעשית

בצורה יפה מאד, תקינה מאד; ויש ישובים שיש אתם בעיות.

לשאלתו של יושב-ראש הוועדה, אבדוק מבחינה משפטית מה אני יכול לעשות

בנושא.
היו"ר ד' תיכון
אני מבקש שתשיב לנו על כך בישיבה הבאה של הוועדה.

אני מציע שנשמע עכשיו מישהו ממרכז השלטון המקומי. מר מירון זבצקי, בבקשה.

מ' זבצקי;

אני רוצה להתקומם על האווירה הקשה מאד כאן כלפי הרשויות המקומיות. לפי

דעתי היא לא מוצדקת.

היו"ר די תיכון;

לא כלפי הרשויות המקומיות, כלפי משרד הפנים.

מי זבצקי;

אקח דוגמה אחת מהדו"ח. במעבר משנת 1985 לשנת 1986 יש רשות אחת שחרגה

בהגדלת התעריפים. זה מנוגד לרושם שהתקבל כאן, שכביכול היתה פריצת גדר מושלמת.

כלומר לא היתה כאן פריצת גדר גורפת. נכון שיש רשויות שחרגו, יש רשויות שעשו

מעשים בניגוד לחוק, ובהן כמובן צריך לטפל. זה לא מצב שיש כאן איזו השתוללות

טוטלית או התפרעות. זה פשוט לא נכון. גם הדו"ח לא קובע זאת.
היו"ר ד' תיכון
אני קובע שהיתה השתוללות טוטלית, כללית, שהוכשרה בדיעבד על-ידי התימות של

שני השרים.

מי זבצקי;

אני קורא מהדו"ח. אתה כמובן יכול לקבוע מה שאתה רוצה. דרך אגב, המסמך הזה

בהחלט סוקר בצורה טובה מאד את המצב החוקי בנושא הארנונה לגבי הרשויות

המקומיות, וגם מציין במדוייק את הנושאים שבהם יש חריגות או אין חריגות. והייתי

רוצה להפריד בין הסוגים השונים של הביקורת, כפי שהם באו לביטוי בדו"ח. יש סוג

אחד של ביקורת, שלפיה רשויות מקומיות נתנו הנחות למשל לעובדי עיריה. התופעה

הזאת אינה חוקית, ואנחנו כמובן מתנגדים לזה. היא נמצאת בתהליך של צמצום. עד

כמה שאנחנו יודעים, יש כרגע שלוש רשויות שנתנו בשנת הכספים האחרונה הנחות

לעובדיהן. לגבי הדברים האלה אנחנו בהחלט מסכימים לביקורת. אנחנו גם מתריעים

לפני הרשויות המקומיות. בעקבות הדו"ח אנחנו גם נוציא מכתב לרשויות המקומיות

ובו נפרט את הנושאים שהועלו בביקורת. כך שלקראת הטלת הארנונה של השנה הבאה

הרשויות יוכלו לתקן את זה.



יש סוג אחר של חריגות, הן אמנם לא חוקיות, אבל הן מאד בעייתיות. למשל

הנושא של הנחות לעולים. אסור לתת הנחות לעולים. היום אין שום אפשרות לרשויות

מקומיות לתת הנחות לעולים. עם זאת, גם משרד האוצר, גם משרד הפנים וגם הרשויות

המקומיות, כולם מקבלים שצריכים לתת הנחות לעולים חדשים. כל בר-דעת מבין זאת.

ואני חושב שברוב הרשויות מקובל לתת בשנה הראשונה פטור מלא, פטור של -100%. ולא

רק שיש הסכמה בנושא הזה. הרשויות המקומיות מתוקצבות באופן חלקי עבור הפסד

ההכנסות שיש להן כתוצאה מהפטור. ובכן יש צורך להתאים את החוק לאווירה הכללית

או למצב בפועל בנושא זה ברשויות המקומיות.

תחום נוסף של ביקורת הוא בנושא של העידכונים משנה לשנה. כאן כמובן יש

בעיות, הן לא רבות. אבל הייתי רוצה לציין שבכל שנה מהשנים האחרונות, בדיונים

על התקציב, הכנסת מטילה הגבלות על שיעורי עליית הארנונה. השנה, למשל, הרשויות

המקומיות כבר היו צריכות לקבל החלטה על הארנונה, ב-31 בנובמבר. אבל החוק

וההגבלות עדיין לא התקבלו. לכן קורה מצב שהרשויות המקומיות מקבלות החלטות,

בדיעבד מסתבר להן שהן לא חוקיות. יש רשויות שמתקנות את ההודעות, מחזירות או

מבטלות את החיובים. אבל עדיין זה נושא מאד בעייתי. כלומר כל החקיקה וההגבלות

צריכים להיעשות לפני הטלת הארנונה על-ידי הרשויות המקומיות. לא ייתכן שיימשך

המצב הקיים, שלפיו לרשות המקומית יש סמכות, היא מחליטה, ובסופי של דבר, לאחר

שהיא כבר מטילה את הארנונה ושולחת הודעות לחייבים, עליה לשנות את ההודעות.

היו"ר ד' תיכון;

אבל יש הנחיות בכתב של שר הפנים.
מ' זבצקי
נכון, יש הנחיות בכתב. השנה נעשתה פעולה.

היו"ר ד' תיכון;

ולפני שנתיים הקדמנו את הקטע הזה ואישרנו אותו בקריאה ראשונה, שניה

ושלישית שלא במסגרת חוק ההסדרים.

מי זבצקי;

אבל עדיין יש אי-בהירות לגבי המצב החוקי התקף. נכון שנעשתה פעולה מבורכת

של משרדי הפנים והאוצר ושל השלטון המקומי, והגיעו להבנות. למעשה מדובר כאן על

הבנות, כי מה שחברי הכנסת יקבעו בסופו של דבר אינו נתון בידינו.

פן נוסף של הביקורת שאני רוצה להתייחס אליו זה הנושא של הטבלאות כפי שהן

מופיעות בדו"ח. יש הטבלאות של ההעלאה הריאלית. ההעלאה הריאלית הזאת היתה

מדיניות של הממשלה. אין שום חוק שאסר אותה. אינני רואה מה כאן מינהל לא תקין.

היו"ר די תיכון;

אני רוצה להזכיר לך שעל פי חוק יציבות המשק, כפי שקראו לזה ב-1985,

הוקפאו כל התעריפים ללא יוצא מן הכלל, פרט לארנונה. אני לא הבנתי אז, לצערי

הייתי במיעוט, חשבתי שהתקרה של 170% היא שערוריה. אני זוכר את הדיון במליאה,

כאשר חבר-הכנסת יגאל כהן ז"ל העלה פתאום את הענין של ה-170%. אני לא הבנתי

מאין זה בא בכלל. לכן העליה היא גדולה מאד, היא ריאלית, בתקופה שבה הכל הוקפא,

השכר של כולנו, כל התשלומים, כל האגרות של הממשלה.



מ' זבצקי;

אין לי ויכוח אתך בנקודה הזאת. נכון שהיתה עליה ריאלית. אבל קודם כל, זו

היתה מדיניות מכוונת של הממשלה. שנית, המס הזה החליף מקורות אחרים שהיו

לרשויות המקומיות, כמו מס עסקים, כמו תמורת מס רכוש.

היו"ר ד' תיכון;

זה היה לפני הרבה השנים, לא בתקופה הזאת.

מ' זבצקי;

העובדה היא שסך הכל התקציבים של הרשויות המקומיות לא גדלו באופן ריאלי,

אלא אפילו קטנו ביחס לגידול באוכלוסיה. כך שלא נכון מה שנאמר כאן, שכביכול

הארנונה שימשה לאיזו התפרעות תקציבית. זה לא נכון. הארנונה שימשה כתחליף

למענקי ממשלה ולמקורות מס אחרים.

אני רוצה להתייחס לטבלאות של השוואת שיעורי הארנונה בין הרשויות

המקומיות. העובדות ידועות. גם בג"ץ בחן את המצב החוקי כיום, והוא קבע שבמקרים

מסויימים יש לגיטימציה מלאה לרשויות מקומיות לקבוע שיעורי מס אחרים, בינן לבין

עצמן. כך שהטבלאות האלו אמנם מזדקרות לעין, אבל למעשה שתי הטבלאות האלו

מציינות מצב קיים, שהוא מצב חוקי ותקין.

היו"ר די תיכון!

אבל הוא אבסורדי.

יי לס;

האם יש קריטריונים שלפיהם הרשויות המקומיות קובעות את גובה הארנונה?

ומדוע יש הבדלים כאלה בין גבעתיים לבין בת-ים?

היו"ר ד' תיכון;

רבותי, הדיון רק החל, זו רק ההקדמה. אנחנו נחזור ונדון בפרטי פרטיו של

הדו"ח הזה. לא נרפה עד שיובהרו כל הנקודות הטעונות הבהרה.

אדוני מנכ"ל משרד מבקר המדינה, שמעתי כמה מהערותי שאינן נכללות בדו"ח,

אבל הן חשובות ביותר. והייתי רוצה שתבחנו את אותן הבעיות. אם בחנתם, ונאמרו לנו

שבחנתם ושאני שוגה. גם זה יכול להיות. אבל אנחנו רוצים התייחסות מלאה לנושא

הזה שמטריד כל אזרח במדינת ישראל.

מר קלעג'י, אני בכוונה לא רוצה לסכם את הפתיח ללא נוכחותו של שר הפנים.

בפעם הבאה הוא יהיה כאן, ויהי מה.

תודה רבה לכולם.

(הישיבה נסתיימה בשעה 14.10).



אגף ב' לביקורת הרשויות המקומיות

3.12.1992

0001



ארנונה כללית-חיובים, הנחות ופטורים

תקציר

10 חשיבותו של נושא הארנונה הכללית נעוץ, בין היתר, בהיותו נוגע

לכל בית-אב במדינה כמשלמי מיסיס לרשות המקומית, ובהשפעה שיש
להכנסות מארנונה על תקציב המדינה
ככל שגדל מרכיב ההכנסה

מארנונה בתקציב הרשויות המקומיות, כן פוחת חלקו של תקציב

המדינה במימון הוצאותיהן.

10 בשל חשיבות הנושא בדק המשרד היבטים שונים בתחום זה במשך מספר

שנים, לסירוגין. הביקורת נערכה ב-20 רשויות מקומיות בכל רחבי

הארץ, ונושא ההנהות נבדק גם ב-21 רשויות מקומיות נוספות במחוז

חיפה ובמחוז הצפון.

2 הארנונה הינה אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של הרשויות

המקומיות, משקלה בכלל הכנסותיהן בתקציב הרגיל גדל והלך בשנים

, האחרונות, מ-29.7% בשנת 1984 ל-57.9% בשנת 1989.

א. החיוב בארנונה

1. הבסיס לקביעת החיוב

3/ סמכותן של העיריות להטיל ארנונה כללית נקבעה בפקודת העיריות

(נוסח חדש} (להלן - הפקודה), וזו של המועצות המקומיות - בצו

המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950, ובצו המועצות המקומיות

(ב), התשי"ג-1953 (להלן ייקרא כל אחד מהצווים - הצו). הארנונה

מוטלת על בניינים ועל קרקעות (להלן - נכסים) שבתחום רשות

מקומית, למעט אדמת בניין. שיעורי הארנונה נקבעים לכל שנת

כספים על-ידי מועצת הרשות המקומית בהתחשב בסוגי הנכסים,

בגודלם, באיזור בו הם נמצאים ובשימוש הנעשה בהם.

14,6 בהטלת ארנונה מודרכות הרשויות המקומיות על-ידי הנחיות של משרד

הפנים, הניתנות להן מדי שנה בשנה, בתוקף הסמכויות המוקנות לשר

הפנים בנושא אישור תקציבי הרשויות המקומיות. בשנות הכספים 1986

עד 1992 הגביל המחוקק את סמכותן של הרשויות המקומיות, בכל

הנוגע לשיעור העלאת הארנונה ולמתן ההנחות.

20-18 (א) בחלק מהרשויות המקומיות לא הונהגו הסדרים להעברה סדירה של

נתונים עדכניים בדבר בנייה חדשה ותוספות בנייה, מהמחלקה הטכנית

למחלקת הגבייה, כדרוש לצורך חיוב המחזיקים בארנונה סמוך למועד

סיום הבנייה. כתוצאה מכך התבססו חלק מהחיובים בארנונה על

נתונים לא עדכניים, וחיובים בגין השטחים שהוספו נעשו באיחור

רב.



35-34 (ב)עשר מהרשויות המקומיות שנבדקו (העיריות: אילת, אשדוד,

אשקלון, באר שבע, בת ים, קרית גת, ראשון לציון ורמלה; המועצות
המקומיות
נתיבות ושדרות) לא נהגו להביא לידיעת תושביהן, בי על

פי ההוק מוקנית להם זבות ההשגה והערר על החיובים בארנונה.

בעקבות הביקורת בללו בהיטלי הארנונה שלהן שלוש מהרשויות
המקומיות
אילת, קרית גת ורמלה - מידע באמור.

33-31 (ג) ארבע מהרשויות המקומיות הניסקרות לא מינו מנהל ארנונה

וועדת ערר. הדיון בהשגות ובעררים על חיובים בארנונה הופקד

ברשויות מקומיות אלה בידי אותם גורמים שטיפלו בהטלת הארנונה

ובגבייתה, דבר העומד בניגוד להוראות החוק בעניין זה ובניגוד

לסידרי מינהל תקין.

(ד) העלאת שיעורי הארנונה

36 - 43 כאמור למן שנת הכספים 1986 הוגבלה העלאת הארנונה על פי חוק בו

נקבע, בי בל העלאת ארנונה בשיעור שמעבר לקבוע בחוק תיעשה רק

באישור שר הפנים ושר האוצר.

66 הממצאים שהועלו בתחום העלאת שיעורי הארנונה מצביעים על תופעה,

לפיה מספר גדול של רשויות מקומיות בארץ הרשו לעצמן, חרף איסור

מפורש בחוק, להעלות ולגבות ארנונה בשיעורים החורגים מהמותר
על-פי החוק וההיתרים. להלן דוגמאות
58-52 (1) שבע עיריות העלו בשנת הבספים 1990 את הארנונה בשיעורים

שחרגו מאלה שנקבעו בהיתר הכללי שניתן על ידי שר הפנים ושר

האוצר (אילת, אשדוד, אשקלון, ירושלים, נתניה, רחובות ותל

אביב-יפו). שבע העיריות אומנם פנו למשרד הפנים, לאחר קבלת

חוזר המנכ"ל, כדי שיספל בקבלת אישור של שר הפנים ושר האוצר

להחלטתן להעלות את הארנונה מעבר להיתר הכללי; ואולם, חמש מהן

(אילת, אשקלון, ירושלים, נתניה ורחובות) לא המתינו לאישור,

ובמקביל להגשת הבקשה האמורה חייבו את חבי-המיסים, בבל סוגי

הנכסים או בחלקם, בארנונה על-פי השיעורים החריגים עליהם

החליטו. יצויין, כי משרד הפנים הודיע לרשויות המקומיות

האמורות, בעת שקיבל את בקשותיהן, כי אין לחייב בארנונה מעבר

להיתר הכללי, כל עוד לא נתקבל לכך אישור משרד הפנים ומשרד

האוצר.

< >

67 משרד מבקר המדינה העמיד את הרשויות המקומיות האמורות על

החומרה הטמונה בגבייה שלא כדין, והן נדרשו לבטל את החיובים

החריגים בארנונה, ולהחזיר תשלומי-יתר בתוספת הפרשי הצמדה

וריבית, כמתחייב מהוראות החוק. בבדיקת מעקב הועלה, כי הרשויות

המקומיות, אליהן פנה מטרד מבקר המדינה בעניין זה, אבן פעלו

כנדרש.

59)2( מועצת עיריית ראשון לציון החליטה ב-22.2.1990 להעלות את

הסיווג של שכונת "קרית ראשון" לעניין החיוב בארנונה - מאיזור

ב' לאיזור א'. כתוצאה מכך. ועקב העלאת שיעורי הארנונה באותה

שנה בתחום העירייה בכ-17%, הועלתה הארנונה בשכונה זו, החל

באפריל 1990, בשיעור של55.7% (מ-9.87 ש"ח למ"ר ל-15.37 ש"ח



למ"ר). לדעת מבקר המדינה, גם העלאה הנובעת משינוי סיווגו של

נכס נופלת בגדר איסור העלאת הארנונה מעבר לשיעור שנקבע בהיתר

שניתן על-ידי שר האוצר ושר הפנים לאותה שנת בספים. העירייה לא

ביקשה היתר להעלאה החריגה, וממילא גם לא קיבלה היתר בזה.

60 (3) מועצת עיריית פתח תקוה ההליטה, באמצע שנות השמונים, להעלות

את רמת סיווגם של מיספר אזורי מגורים - מאיזור ב ' לאיזור א'.

ביצוע ההחלטה נפרש על-פני מיספר שנים (האחרונה בהן - 1990).

בתוצאה מבך הועלו שיעורי הארנונה בשנת 1990 בחמישי! אזורי

מגורים בשיעורים שבין 27% לבין 32%, בעוד השיעור המירבי שהותר

על-ידי שר הפנים ושר האוצר היה 20.7%; החיובים החריגים באזורים

האמורים הסתבמו בכ-1 מיליון ש"ח.

61 גם למיגזר התעשייה והמלאבה ולמיגזר הבנקאות העלתו! עיריית פתח

תקוה את שיעורי הארנונה בשיעורים מעבר למותר על-פי ההיתר
הכללי
במיגזר התעשייה והמלאכה - ב-17.5% במקום ב-16.5%,

ובמיגזר הבנקאות - ב-20.7% במקום ב-10%.

62 עיריית פתח תקוה אומנם פנתה למשרד הפנים, לאחר קבלת חוזר

המנכ"ל, כדי לקבל אישור להעלאות החריגות, אולם חייבה את

חבי-המיסים ואף גבתה מהם ארנונה על-פי השיעורים החריגים עליהם

החליטה, בלא להמתין לאישור.

64-63 בדצמבר 1990 פנה אחד מחברי מועצת עיריית פתח תקוה לבית-המשפס

העליון, בעתירה נגד ראש העירייה והעירייה, בשל העלאת שיעורי

הארנונה בניגוד לחוק (בג"צ 540/90).

65 רק בסוף פברואר 1991, סמוך לסיום שנת הכספים, אישרו שר הפנים

ושר האוצר את ההעלאה החריגה של הארנונה באזורי המגורים דלעיל,

ובעיקבות כך החליט בג"צ ב-26.2.1991 לדחות את העתירה. את

הסכומים החריגים ששילמו בעלי עסקים במיגזר התעשייה והמלאכה

ובמיגזר הבנקים החזירה העירייה.

2. הגידול בחיובי הארנונה כשנים 1984 - 1990

70-69 משרד מבקר המדינה ריכז נתונים על חיובי הארנונה והגידול בהם

בשנות הכספים 1984עד 1990 בשמונה העיריות הגדולות מבחינת מספר

תושביהן.

מהנתונים עולה, כי בבל אחת משמונה העיריות הגדולות בארץ הוטלה

בשנת הכספים 1990, ארנונה גבוהה ריאלית מזו שהוטלה בשנת הבספים

1984 (פרט לארנונה לעסקים בעיריית פתח תקוה}. מניתוח הנתונים

לגבי העלאת שיעורי הארנונה למגורים בשמונה העיריות האמורות,

בכל אחת מהשנים 1985 עד 1990 לעומת השנה שקדמה לה, הועלה, כי

בשנים 1985 ו-1986 הייתה מגמה של גידול ריאלי בשיעורי
הארנונה
בשנים 1987 ו-1988 הייתה מגפה של שחיקה ריאלית

בשיעורי העלאת הארנונה, ואילו בשנות הכספים 1989 ו-1990 שוב

חל, בדרך כלל, גידול ריאלי.



72 בתשובתו מאוקטובר 1990 לפניית משרד מבקר המדינה הבהיר משרד

הפנים, כי ההעלאה הריאלית הבוללת בשיעורי הארנונה בתקופה

1985 עד 1989 נובעת מבך, ששיעורי הארנונה בשנים 1984 ו-1985 -

שנים בהן לא הוגבלה סמכותן של הרשויות המקומיות על-פי חוק

לקבוע את שיעורי הארנונה (ראה לעיל) - היו גבוהים. עוד הסביר

משרד הפנים, בי העלייה בשיעורי הארנונה נבעה מהצורך למצוא מקור

הכנסה הלופי נוכח צימצום השתתפות הממשלה באיזון תקציבי

הרשויות המקומיות, וכי את סבירות רמת התעריפים של הארנונה יש

לבחון לנוכח המדיניות האמורה.

3. נתונים השוואתיים על שיעוריה של

הארנונה כעיריות סמוכות במרכז הארץ

73 משרד מבקר המדינה ערך השוואה של שיעורי הארנונה - למגורים,

לתעשייה ומלאכה, לעסקים ולבנקים - שהטילו שמונה עיריות סמוכות

בגוש דן (בת ים, בני ברק, גבעתיים, חולון, פתרו תקוה, ראשון

לציון, רמת גן ותל אביב-יפו), על-פי היטלי הארנונה שלהן לשנת
הכספים 1989
74 מגורים - לצורך הטלת ארנונה למגורים חילקו שמונה העיריות

האמורות את תחומיהן לאזורים. בטבלה שלהלן מובאים נתונים על

שיעורי הארנונה בכל אחת מהן, והשוואתם (באחוזים) לעירייה בה

היו השיעורים הגבוהים ביותר. הנתונים מתייחסים לדירת מגורים

בשטח של 100 מ"ר בשני אזורים שונים (במיקרה שקיימים בעירייה

הנדונה יותר משני אזורים, נכללו בטבלה שני האזורים הגבוהים
מבחינת שיעורי הארנונה)
איזור אי איזור בי

מישקל מישקל

הרשות המקומית -החיוב למ"ר יחסי החיוב למ"ר יחסי

בש"ח ב-% בש"ח ב-%

גבעתיים 17.40 100 13.90 100

רמת גן 16.48 95 13.88 100

תל אביב-יפו 14.35 82 11.32 81

פתח תקוה 13.78 79 9.26 67

ראשן לציון 13.08 75 9.87 71

בני ברק 12.42 71 11.34 82

חולון 12.19 70 7.91 57

בת ים 9.90 57 7.52 54

75 מהנתונים שבטבלה עולה, כי ההבדלים בין שיעורי הארנונה, בשמונה

העיריות הניסקרות בה, הגיעו עד 76% באיזור א', שהינו היקר בכל

עירייה (עיריית בת ים 9.90 ש"ח למ"ר, לעומת עיריית גבעתיים

17.40 ש"ח למ"ר), ועד 85% באיזור ב' (עיריית בת ים 7.52 ש"ח

למ"ר לעומת עיריית גבעתיים - 13.90 ש"ח למ"ר).



76 מיגזרים אחרים - מהשוואות שערך משרד מבקר המדינה לגבי שיעורי

הארנונה במיגזר העיסקי בשמונה העיריות האמורות עולה, כי גם

במיגזר העיסקי קיימים הבדלים גדולים בין שיעורי הארנונה בשמונה

העיריות (שכאמור כולו במרכז הארץ, וחלקן נובלות זו בזו).

ההבדלים מגיעים עד כ-50% במיגזר התעשייה והמלאכה, עד 64%-

בחנויות, בתי-קפה, מסעדות ומשרדים, ועד 68% - בבנקים.

< >

77 כבר ב-1988 הצביע משרד מבקר המדינה בפני משרד הפנים על הצורך

לבהון, במישור כללי-ארצי, את נושא הטלת הארנונה על-ידי הרשויות

המקומיות, הן בסקטור העיסקי והן בסקטור המגורים, ולפעול במידת

הצורך שזו תהא אפקטיבית וצודקת יותר. צורך זה קיבל מישנה תוקף

על רקע ההבדלים הגדולים בשיעורי הארנונה, שמטילות רשויות

מקומיות באותה קבוצה סוציו-אקונומית על נכסים דומים.

'/7 בראשית ינואר 1990 מינו שר האוצר ושר הפנים ועדה לבדיקת

הקריטריונים הקיימים לקביעת שיעורי הארנונה במיגזר העיסקי

ובמיגזרים האחרים, שאינם מגורים, ולהגיש את המלצותיה באשר

לשינויים הדרושים בשיטת המיסוי ובקריטריונים - תוך שמירה על

ההכנסה הריאלית, מארנונה עיסקית, של כל הרשויות המקומיות

שקיבלו באותה תקופה מענק ממשרד הפנים. בראשות הוועדה עמד

מנכ"ל משרד האוצר לשעבר. השתתפו בה נציגים של משרד הפנים, של

מרכז השלטון המקומי ושל לישכת התיאום של האירגונים הכלכליים.

הוועדה התבקשה להגיש את המלצותיה עד דצמבר 1990. זמן קצר לאחר

מינויה התפטר יו"ר הוועדה, לא מונה אהר תחתיו, ועד למועד סיכום

הביקורת, בסוף 1991, הוועדה לא התכנסה.

79 ב-10.2.1991, הוציא מנכ"ל משרד הפנים הנחיות לרשויות מקומיות,

בדבר הטלת ארנונה לשנת הכספים 1991. מעיון בהנחיות עולה, שמשרד

הפנים הכיר בעובדה שבסיס החיוב בארנונה בסקטור העיסקי הינו

גבוה, והינחה את הרשויות המקומיות להגביל את שיעור העלאת

הארנונה בסקטור זה בטנת 1991, כך שלא תעלה על שיעור עליית

המדד, ולגבי מיקרים בהם היה שיעור הארנונה גבוה במיוחד כבר

בשנת 1990 - אף פחות מעליית המדד.

80 לדעת מבקר המדינה, ההנחיות האמורות של משרד הפנים, הגם שהגבילו

את שיעור העלאת הארנונה בסקטור העיסקי בשנת 1991, בשל היות

בסיס החיוב גבוה - לא היה כהן כדי להוות תחליף לבחינת השיטה של

קביעת שיעורי הארנונה מראשיתה. לשם כך על משרד הפנים לפעול,

ללא דיחוי, לאיוש הוועדה האמורה ולהפעלתה.

ב. הנחות ופטורים מארנונה

82-81 על-פי הפקודה והצו, רשאית רשות מקומית להפחית ארנונה או לוותר

עליה, בהתחשב במצבו החומרי של החייב, או בסיבה אחרת שתאושר

על-ידי שר הפנים. בקשתו של אדם להנחה או לפטור מחמת מצב חומרי

חייבת להיבדק בכל מיקרה ומיקרה, לגופה, על-ידי ועדת הנחות,

שתוקם למטרה זו בכל רשות מקומית.



83 פירוט העילות למתן הנחות שונות, שלא עקב מצב חומרי, נבלל

בהנחיות אותן מעביר משרד הפנים לרשויות המקומיות לקראת תחילת

בל שנת בספים. המדובר, בדרך בלל, בהנחות בנין תשלום הארנונה

מראש לבל השנה ובן למשלמים במיסגרת הסדר תשלומים. עוד נקבע

באותן הנחיות, בי יש להימנע ממתן הנחות לקבוצות אובלוסייה

(בגון - משפחות מרובות ילדים, נימלאים, עובדי הרשות המקומית,

זוגות צעירים, אלמנות ועולים חדשים) - בכאלה.

1. הנחות לקבוצות אוכלוסייה שונות

85 בהיטלי הארנונה של הרשויות המקומיות הניסקרות נקבעו, בשנות

הבספים 1985 עד 1989, הנחות מיוחדות לקבוצות אובלוסייה שונות,

בניגוד להנחיות משרד הפנים - הן בנימוק שהמדובר בקבוצות בעלות

זיקה למצב חומרי קשה והן מסיבות אחרות.

91-86 )1( מרבית הרשויות המקומיות שנבדקו העניקו, בניגוד להנחיות

משרד הפנים, הנחות לקבוצות אובלוסייה שונות (גימלאים, עולים,

משפחות ברובות ילדים, משפחות שבניהן לומדים במוסדות להשכלה

גבוהה), שהיו אומנם בעלות זיקה אפשרית למצב חומרי קשה, אך בלי

שנבדק מצבו החומרי של בל מבקש.

92 לעניין הקריטריונים למתן הנחות לקבוצות אובלוסייה קבע בית-

המשפט העליון, בשיבתו בבית-משפט גבוה לצדק. (בג"צ 577/89), בין
היתר
"על-פי אופין, גם ההנחות הקבועות בפיסקאות (הה) ו-(וו) (הנחה

בשיעור משתנה לפי גובה ההבנסה והנחות למשפחות ברובות ילדים

בהתאמה למיספר הילדים) באות בגדר התנאי של בהתחשב 'במצבו

החומרי י של החייב. אומנם, הגדרת ההנחות נוקטת לשון בללית

וסתמית במקום שמן הדין שייקבעו קריטריונים ברורים, בגון: מהו

'גובה הכנסה' המזכה בהנחה ומהו שיעור ההנחה ההולם 'גובה הכנסה'

נתון - לעניין ההנחה שבפסקה (הה); והתייחסות למצבו הבללי של

בעל משפחה ברובת ילדים - לצד ובנוסף לימיספר' הילדים, שגם אותו

יש לקבוע - כשלעצמו. ברם, לא הייתי רואה בהיעדרם של קריטריונים

ברורים באמור, בסיס מספיק לפסילתן של ההנחות האמורות מן הטעם

שאין הן מצויות בגדר התנאי האמור. הקריטריונים האמורים דרושים

ליישומה של ההנחה הלבה למעשה, ואין די בהעדרם מהגדרת ההנחה כדי

להפכה להנחה שהוענקה 'שלא כדין ".

91 93 מפסק דין זה עולה, כי דרושים קריטריונים ברורים בצד ההשתייכות

לקבוצה זו או אחרת, גם אם אין בעצם העדרם כדי לפסול את מתן

ההנחה. לפיכך עצם ההשתייכות לקבוצת אוכלסייה יבולה להצביע

לכאורה, על קיום מעמסה כלכלית שאינה נחלת כלל האוכלוסייה, אולם

ההשתייכות לקבוצת אוכלוסייה כזאת כשלעצמה אין בה בהכרח בדי

להעיד על מצבו החומרי הקשה של המבקש ויש לבדוק בל מיקרה ומיקרה

לפי נסיבותיו, תוך קביעת קריטריונים ברורים למתן הנחה.

94 (2) ביולי 1988 נתקבל בכנסת תיקון לפקודת העיריות, ולפיו

רשאית מועצת עירייה -



"להפחית עד 25% מהארנונה למחזיק שהניע לגיל 65 והמקבל

מהכיסוח הלאומי קיצבת ז יקנה;

לפטור מארנונה בגין 100 מ"ר מחזיק שהגיע לגיל 65 והמקבל

מהביטוח הלאומי קיצבת זיקנה בצירוף הטבה סוציאלית, בתנאי

שאיו לו דירת מגורים נוספת".

עד אמצע 1991 לא נקבע בצווים תיקון מקביל לגבי תושבי מועצות

מקומיות.

96-95 לדעת מבקר המדינה, אין להשלים עם אי-שיוויון בין תושבי עיריות

לבין תושבי מועצות מקומיות. על משרד הפנים לתת את דעתו לשוני

המתואר, ולפעול לקיום אחידות בתחום זה.

97 (3) שבע רשויות מקומיות העניקו לעובדיהן {ואחת מהן גם לחברי
המועצה) הנחות בשיעורים מוגדלים, בלהלן
98 (א) ארבע עיריות (ירושלים, בת ים, ראשון לציון ורחובות) ומועצה

מקומית אחת (ג'וליס) העניקו הנחות באמור לכל עובדיהן. בתשובה

להערות הביקורת הן הסבירו, כי ההנחות האמורות לעובדיהן אינן

בעלות משמעות בלבלית, שכן תשלומי הארנונה של עובדיהן מבוצעים

בדרך של ניבוי ממשבורתם, ופריסת התשלומים היא קצרה יותר מזו

הנהוגה במיסגרת הסדר התשלומים לו זכאים שאר חבי-הארנונה. לפי

חישובים שערך משרד מבקר המדינה, המשמעות הכספית של הסדר

התשלומים האמור עם העובדים, בשנת הכספים 1989 לדוגמא, הייתה

הנחה ריאלית בשיעורים שבין כ-9% בעיריית ירושלים, לבין כ-24%

בעיריית ראשון לציון.

99 (ב) רשות מקומית אחת (מועצה מקומית עיספיא) העניקה הנחה בשיעור

של 50% לחברי מועצת הרשות ולעובדיה ששילמו מראש, עד 31.5.1987,

את מלוא הארנונה לשנת הכספים 1987. בעיקבות הביקורת, הודיעה

המועצה המקומית עיספיא למשרד מבקר המדינה, בי מועצת הרשות

המקומית החליטה לבטל את ההנחה המיוחדת.

100 (ג) עיריית נתניה העניקה, בכל אחת משנות הכספים 1985 עד 1989

הנחה בשיעור 34% לעובדי עירייה ששילמו את הארנונה באמצעות

הוראת קבע לניכוי ממשכורתם. הניכוי בוצע ב-10 תשלומים חודשיים,

בלא הפרסי הצמדה, בעוד שלתושבים אשר שילמו באמצעות הוראת קבע

לבנק אישר שר הפנים, כשנים אלה, הנחות שנעו בין 3% ל-6% בלבד

(ראה להלן), והפירעון בוצע בשישה תשלומים דו-חודשיים, צמודים

למדד המחירים לצרכן. ב-3.9.1990 הודיע ראש העירייה למשרד מבקר

המדינה, כי בעיקבות הביקורת הופחתה ההנחה בשנת הכספים 1990

ל-32%, וכי העירייה מתכננת להמשיך ולצמצם את ההנחה, בהדרגה,

בשנים הבאות.

< >

101 מתן הטבות מיוחדות לעובדי הרשויות המקומיות, חרף האיסור המפורש

של משרד הפנים, נוגד את פקודת העיריות ואת צווי המועצות

המקומיות. אי-גביית הפרשי הצמדה על חיובים שנפרעו במיסגרת הסדר

תשלומים, כמבואר לעיל, גם נוגדת את הוראות חוק הרשויות

המקומיות (ריבית והפרסי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980,

כפי שתוקן ביולי 1984. ההטבה האמורה פסולה גם בכך, שלא נהנו



ממנה כל עובדי אותן רשויות מקומיות, מאחר שיש בין עובדיהן באלה

המתגוררים ברשויות מקומיות אחרות.

102 משרד הפנים אומנם הוציא לרשויות המקומיות הנהיות שנתיות בדבר

מתן הנחות מארנונה, שבהן אסר עליהן לתת הנחות מיוחדות

לעובדיהן, אולם בבך לא יצא, ידי חובתו, ועליו לנקוט צעדים

ממשיים למניעת הישנות התופעה של מתן הנחות חריגות לעובדי

רשויות מקומיות.

155-151 (4) מיספר רשויות מקומיות העניקו הנחות מארנונה לעסקים, בלא

שנתמלאו ההוראות לבך בפקודה או בצו.

150-147 )5( מספר רשויות מקומיות נתנו למשלמים מראש, בנוסף על ההנחה

מארנונה, מנוי למספר הגרלות של מפעל הפיס, גם זאת בניגוד

להנחיות משרד הפנים בעניין זה. בעקבות הביקורת הופסק הסדר זה.

2. הנחות למשלמים ארנונה מראש לבל השנה

בתחילת שנת הכספים, ולמשלמים בהסדרי תשלומים

109 בחוזרים של מנכ"ל משרד הפנים בדבר מתן הנחות מארנונה, ניכללו

שיעורי ההנחות המירביים, כפי שאושרו על-ידי שר הפנים בגין דרכי

128-122 פירעון שונות, וביניהן: תשלום הארנונה מראש לכל השנה (משרד

הפנים גם קבע את המועד האחרון לתשלום הארנונה מראש המזכה בהנחה

כאמור); פירעון על-פי הסדר תשלומים באמצעות הוראת קבע לבנק;

תשלום בשיקים מאוחרים ותשלום על-פי הסדר של גבייה מרוכזת

במקומות העבודה. בדיקת יישום ההוראות האמורות של משרד הפנים

העלתה, שחלק מהרשויות המקומיות לא נהגו על-פי הוראותיו; להלן
דוגמאות
110 (א) שנת הכספים 1989 - שש רשויות מקומיות (אפקים, אשדוד,

דימונה, נתניה, קרית גת ושדרות) העניקו למשלמי הארנונה מראש

לכל השנה הנחה העולה על 4% (שהוא השיעור שאושר לעניין זה
על-ידי שר הפנים), כמפורט להלן
המועצות המקומיות אפקים

ושדרות - 10%, עיריית דימונה 8%, עיריית קרית גת - 7.5%

והעיריות אשדוד ונתניה - 5%. ב-3.9.1990 הודיע ראש עיריית

נתניה למשרד מבקר המדינה, כי למן שנת הכספים 1990 תואם שיעור

ההנחה למשלמים מראש את הנחיות משרד והפנים.

/ (ב) שנת הכספים 1990 - ב-27.2.1990 החליטה מועצת עיריית באר

שבע להעניק הנחת בשיעור 4% למשלמים מראש לכל השנה - עד

ה-14.5.1990. ב-20.3.1990 הודיע מנכ"ל משרד הפנים לרשויות

המקומיות, כי הנחה בגין תשלום מראש תינתן בשנה זו רק למשלמים

עד 30.4.1990. על אף הודעת מנכ"ל משרד הפנים, ועל אף שהעירייה

הייתה זקוקה לכספים נזילים באותה תקופה (ראה להלן), לא שינתה

מועצת העירייה את החלטתה, והתאריך הקובע לתשלום המיסים מראש

המזכה להנחה נותר ה-14.5.1990.

112 עד ה-14.5.1990 גבתה העירייה, בגין תשלומי ארנונה מראש לכל

השנה, סכום כולל של 13.5 מיליון ש"ח, מזה סכום של כ-5.9 מיליון

ש"ח שנגבו משבעה מוסדות, אשר להם ניתנו הנחות חריגות, כמפורט
להלן (ב-ש"ח)
ההנחה החריגה�
ההנחה הכוללת�
מועד

הפירעון�
החיוב

השנתי�


השיעור�
הסכום�
השיעור�
הסכום�


שם המוסד�

2.5

3.5

3.5

4.0

4.0

4.0

1.5�
36.050

62.862

4.696

37.922

28.821

35.454

6.939�
1.

6.5

7.5

7.5

8

8

8

5.5�
93.728

134.703

10.063

75.844

57.641

70.908

25.442�
4.4.90

3.4.90

3.4.90

3.4.90

2.4.90

8.4.90

14.5.90�
1.441.980

1.796.045

134.179

948.054

720.522

886.354

462.598�
בנק מיסחרי אי

בנק מיסחרי בי

בנק מיסחרי ני

חברה ממשלתית

חברה מיסחרית

משרד ממשלתי

בנק מיסחרי די�


212.744�

468.329�

6.389.732�
סה"כ�





113 בדיקת נושא ההנחות החריגות למוסדות האמורים העלתה. כי בתחילת

אפריל 1990 פנתה גי זברות העירייה לשישה מהמוסדות דלעיל (לא

כולל בנק מסחרי ג' בעניינו ראה לעיל). והציעה להם להקדים את

מועד פירעון הארנונה שהוטלה עליהם לשנה זו. ולפורעה מראש כבר

בתחילת אפריל 1990. תמורת הנחה נוספת על ההנחה של 4%, שהוענקה

בהיטל המיסים לכל המשלמים את מיסיהם מראש עד 14.5.1990.

114 הפנייה למוסדות נעשתה בעיקבות סיכום דברים בין ראש העירייה

לבין גי זברות העירייה, על דעת יו"ר ועדת הכספים של העירייה.

ולפיו יפנה הגיזבר בהצעה האמורה לחבי-ארנונה. שגובה החיוב

השנתי שלהם בארנונה הסתכם בלמעלה מ-500,000 שייח (על כלילת

מוסדות שלא עמדו בקריטריון זה כרשימת הנהנים - ראה להלן); זאת.

מפאת מצבה הכספי הקשה של העירייה, שאילץ אותה לגייס במהירות

חמישה מיליון ש"ח. לשם תשלום משכורות לעובדים ולשם עמידה

בהתחייבויותיה כלפי מוסדות וספקים.

US'הביקורת על טיפול העירייה במתן ההנחות ההריגות לשיבעת המוסדות
דלעיל העלתה את המימצאים הבאים
116 (1) ממיסמכי העירייה עולה. כי ל-19 מוסדות בתחומה היו בשנת

1990 חיובי ארנונה כסכום של מעל 500,000 ש"ח כל אחד. מהם שישה

שחיוביהם היו מעל 1 מיליון ש"ח כל אהד. בחירת ששת המוסדות

אליהם פנה הגיזבר נעשתה, לפי הסבריו, באופן מיקרי. ולידיעת שאר

13 המוסדות לא הובא דבר סיכום הדברים האמור כלל. באשר לשאר

חבי-המיסים של העירייה - אלה, לפי הסברי הגיזבר. לא נכללו

מלכתחילה בסיכום הדברים האמור בדבר האפשרות לקבל הנחה נוספת

כנגד הקדמת התשלום. ולפיכך לא הייתה כל פנייה אליהם בנושא זה.



117 (2) הפנייה לכל אחד מהמוסדות נעטתה בעל-פה, וכך גם המשא-ומתן

על גובה ההגהה הנוספת. גובה ההגהה לא נקבע על-פי תקופת הקדמת

התשלום, או על-פי כל קריטריון אובייקטיבי אהר, אלא על-פי כושר

המיקוח של המוסד. כך נוצר מצב (ראה טבלה דלעיל), בו מוסדות

ששילמו באותו יום נהנו משיעור הנהה שונה (השווה - בנק מיסחרי

בי לעומת חברה ממשלתית) ולמוסד שהקדים לשלם הוענקה הנחה

בשיעור נמוך מזו שהוענקה למוסד שפרע את חובו מיספר ימים מאוהר

יותר (השווה - בנק מיסחרי אי לעומת משרד ממשלתי).

118 (3) בנק מיסחרי די, ששילם חוב בגין הארנונה ב-14.5.1990 (בשעה

13.45) נהנה מהנחה חריגה של 1.5% במיקרה זה נתנה העירייה לבנק

הנחה, שהסתכמה בכ-6,940 ש"ח, בלא שהייתה לכך הצדקה, אפילו לפי

טענותיה היא.

119 (4) בנק מיסחרי ג' נהנה מהנחה חריגה של 3.5%, אף שלא עמד

בקריטריון שקבעה העירייה, שכן חיובו בגין ארנונה הסתכם בשנת

הכספים 1990 ב-134,179 ש"ח בלבד. העירייה הסבירה, כי היא אומנם

לא פנתה ביוזמתה לבנק זה בהצעה להצטרף להסדר המתואר, אולם לאחר

שהתלונן בפניה כי אי-צירופו מהווה הפלייה לרעה ודרש ליהנות

מההנחה המוגדלת, נאלצה העירייה להיענות לדרישתו.

120 )5( העלות הנוספת של ההנחות החריגות הסתכמה, לפי חישובי

העירייה, כמשתקף כטבלה, בכ-213,000 ש"ח.

כתיתה את ההנחות החריגות פעלה העירייה שלא כדין, שכן הדבר לא

הובא לדיון ולהחלטה בפני מועצת העירייה ולאישורו של שר הפנים.

זאת ועוד, גיוס כספים בצורה שתוארה לעיל, נוגד את כללי המינהל

הכספי והציבורי התקין, ועל העירייה, כמוסד ציבורי, מוטלת

החובה להימנע מכך. יש לראות בחומרה מתן הנחה בשיעור של 5.5%

לבנק מיסחרי די, שעה שהגיעה לו, בהתאם להיטל המיסים, לכל

היותר, הנחה בשיעור של 4% בלבד. בעצם מתן הנחות בשיעורים

מוגדלים רק לחלק מהנישומים שמצבם שווה יש משום איפה ואיפה.

3. הנחה למשלמים ארנונה מראש לכל השנה לפני תחילת שנת הכספים

138-129 באשרו את שיעור ההנחות בגין תשלום מראש בשנות הכספים 1986 עד

1989, לא התייחס שר הפנים לאפשרות תשלום הארנונה לפני תחילת

143-141 שנת הכספים (האחד באפריל). מיספר רשויות מקומיות נהגו לאפשר

לתושביהן להקדים ולשלם את הארנונה עוד לפני האחד באפריל, תוך

מתן הנחה גבוהה מזו שאישר שר הפנים בגין תשלום מראש, כמפורט

לעיל. מן ההיבט הפיננסי ניתן לראות בכך מעין אשראי, שהרשויות

המקומיות קיבלו מחבי-הארנונה, לתקופה שבין מועד התשלום בפועל

לבין המועד שנקבע בהנחיות כמועד האחרון לתשלום מראש. משרד מבקר

המדינה היפנה את תשומת לב משרד הפנים לשיטה זו, ובאוקטובר 1988

הודיע משרד הפנים למשרד מבקר המדינה, כי הנושא ייבדק במיסגרת

מחקר כולל על החיובים ועל ההכנסות מארנונה, עליו החליט משרד

הפנים בעיקבות הביקורת. להלן דוגמא לגבי מתן הנחות כאמור
על-ידי עיריית ירושלים
139 בשנת הכספים 1989 החליטה עיריית ירושלים, כי בעלי נכסים, אשר

יפרעו את מלוא הארנונה מראש לפני 31.12.1988, ישלמוה על בסיס

החיוב בענת הכספים 1988 בתוספת 13.96% ובהנחה של 8.88%.



140 הבדיקה העלתה, כי הסכום הכולל של ההטבות שניתנו לכ-34,800

התושבים, שהצטרפו להסדר האמור, הסתכם ב-6.3 מיליון ש"ח.

העירייה הפקידה הלק מהכספים שגבתה במיסגרת זו בפיקדונות נושאי

ריבית, ובשאר היא שילמה הוצאות שוטפות, דבר שמנע ממנה, לפי

הסבריה, את הצורך באשראי מבנקים בתנאי הה"ד. הריבית בגין

פיקדונות אלה, בצירוף ההטבה הנעוצה במניעת הצורך בלקיהת אשראי,

כמבואר, הסתכמו, על-פי הישובי הביקורת, ב-2.8 מיליון ש"ה;

לפיכך, ההפסד הכספי הישיר של העירייה בנין הקדמת תשלום הארנונה

הסתכם ב-3.5 מיליון ש"ה - במהירי מאי 1989.

144 המימצאים המתייחסים לנביית הארנונה מראש, לפני תחילת שנת

הכספים, כנגד הנחה נוספת בשיעור ניכר, מצביעים על כך, שעלות

קבלת אשראי בדרך זו הייתה גבוהה בהרבה מאפשרויות חלופיות.

בסופו של דבר יש בדרך זו, הגורמת להקטנה בהכנסות הרשות, כדי

להביא לאי-איזון תקציביהן של אותן רשויות מקומיות - דבר שלא

תמיד נלקח בחשבון מראש.

145 לדעת מבקר המדינה, בכל מיקרה בו שוקלת רשות להעניק לתושביה

הנחה בגין תשלומי ארנונה לפני תחילת שנת הכספים, עליה לעשות

זאת רק לאחר בדיקה של הכדאיות הפיננסית, והכל במיסגרת הנחיות

משרד הפנים. גבייה מראש של ארנונה לפני תחילת שנת כספים, כמוה

כקבלת הלוואה, והיא מאפשרת לרשות המקומית הנוהגת בך, להגדיל

את נפח המזומנים העומד לרשותה, מעבר לסכומים המאושרים לה כדין.

146 מעבר לעצם הליקויים הטמונים ביד הנדיבה שהרשויות המקומיות נהגו

בה בגיוס הכספים בדרך זו, יש להדגיש את מחדלו של משרד הפנים

למנוע את התופעה, דבר שיש בו משום פגיעה בפיקוח, שהמשק מעוניין

בו, לצימצום היקף ההלוואות שרשות מקומית לוקחת על עצב™.

164 4. פטורים למוסדות ללא כוונת רווח

שלוש מבין 20 הרשויות המקומיות הניסקרות כללו בהיטלי המיסים

לשנות הכספים 1984 עד 1987 פטור מארנונה למועדוני מיפלגות

(עיריות דימונה וקרית גת והמועצה המקומית אפקים); שתיים

מביניהן (עיריית. דימונה והמועצה המקומית אפקים} נהגו כך גם

בשנות הכספים 1988 ו-1989. שתי רשויות מקומיות (עיריות אשדוד

ובאר שבע) חייבו בשנות הכספים 1988 ו-1989 משרדים ומועדונים

שבהחזקת מפלגות ב-1/3 מהארנונה שחלה עליהם. בבדיקת השלמה,

שנערכה באשדוד באמצע 1991, הועלה, כי משרדי מפלגות מחוייבים

במלוא שיעור הארנונה, ואילו למועדונים ממשיכה העירייה להעניק

פטור חלקי. שתי רשויות מקומיות אחרות לא חייבו בארנונה כמה
מיבנים של מיפלגות כלל
עיריית בת ים לא חייבה בשנות הכספים

1984 עד 1987 שמונה מיבנים שבהחזקת שמונה מפלגות; בשנות הכספים

1988, 1989 ו-1990 חייבה העירייה מיבנים שבהחזקת מפלגות בסכום

סמלי של 1 ש"ח, 1.2 ש"ח ו-1.45 ש"ח, כהתאמה, למיבנה. המועצה

המקומית שדרות לא חייבה בשנות הכספים 1984 עד 1987 ארבעה

מיבנים שבהחזקת ארבע מיפלגות.

165 משרד מבקר המדינה העיר לרשויות המקומיות האמורות, כי לא היה

בסיס חוקי לפטור נכסים אלה, פטור מלא או חלקי, ועליהן להפסיק

נוהג זה לגבי כלל הנכסים המוחזקים בידי מפלגות. בעיקבות

הביקורת, ביטלה עיריית קרית גת את הפטור האמור מאפריל 1987

והמועצה המקומית שדרות - מאפריל 1988.



173 על הרשויות המקומיות שנבדקו לתקן את הטעון תיקון, כדי שגביית

הארנונה תתבצע על פי הכללים הקבועים בחוק ובהנחיותיו של משרד

הפנים. על משרד הפנים מצידו להפעיל פיקוח יעיל, במטרה לוודא

שהרשויות המקומיות אינן חורגות מההוראות המחייבות - הן בכל

הנוגע לשיעורי הארנונה שהן מטילות על תושביהן, והן בכל הנוגע

להנחות ופטורים מארנונה שהן מעניקות לחבי-המיסים.

174,77 כבר ב-1988 הצביע משרד מבקר המדינה בפני משרד הפנים על הצורך

לבחון, במישור כללי-ארצי, את נושא הטלת הארנונה על-ידי הרשויות

המקומיות, הן בסקטור העיסקי והן בסקטור המגורים, ולפעול במידת

הצורך שזו תהא אפקטיבית וצודקת יותר. צורך זה קיבל מישנה תוקף

על רקע ההבדלים הגדולים בשיעורי הארנונה, שמטילות רשויות

מקומיות באותה קבוצה סוציו-אקונומית על נכסים דומים.

קוד המקור של הנתונים