ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 07/12/1992

מינוי מליאת רשות השידור והוועד המנהל (דו"ח 42 של מבקר המדינה. עמ' 802); שמירת האיזון הציבורי והפוליטי בשידורי הטלוויזיה הישראלית

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 32

מישיבת הוועדה לעניני ביקורת המדינה

יום שני. י"ב בכסלו התשנ"ג, 7.12.92, שעה 12.30
נכחו
חברי הוועדה; ד' תיכון - היו"ר

הי אורון

א' גולדפרב

ר' זאבי

רענן כהן

עי לנדאו

י' לס

ר' מילוא

סי שלום
מוזמנים
מבקרת המדינה מי בן-פורת

י' הורביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

שי לביא - עוזרת בכירה למבקרת המדינה ודוברת המשרד

דייר בי גייסט - משרד מבקר המדינה

י' רוט - משרד מבקר המדינה

ד' בר-הלל - משרד מבקר המדינה

די ברנדריס - משרד מבקר המדינה

מי ינון - יושב-ראש רשות השידור

אי מקל - מנכ"ל רשות השידור

יי בראל - מנהל הטלוויזיה

אי רם - מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה

נתן כהן - יועץ משפטי של רשות השידור

יי אלוני - ממונה על הביקורת, רשות השידור

ת' פרי-מידן - עוזרת הממונה על הביקורת

מי רפאלי - יועצת שרת החינוך והתרבות

לעניני תקשורת

פ' צדר - משרד הכלכלה והתכנון

יועץ משפטי; אי דמביץ
מזכיר הוועדה
בי פרידנר
קצרנית
מרים כהן
סדר-היום
א. שמירת האיזון הציבורי והפוליטי

בשידורי הטלוויזיה הישראלית;

ב. מינוי מליאת רשות השידור והוועד המנהל

(דו"ח 42 של מבקר המדינה, עמי 802).



שמירת האיזון הציבורי והפוליטי בשידורי הטלוויזיה הישראלית
היו"ר די תיכון
הישיבה פתוחה. חבר-הכנסת רענן כהן, בבקשה.

רענן כהן;

לא יכולתי להיות נוכה בדיון הקודם, ואני רוצה להביע את דעתי בנושא. יש לי

מועקה. בטלוויזיה הישראלית הממלכתית, הזנות מענינת יותר מאשר החיילים המשוהררים.

אינני חושב שבמשטר דמוקרטי יש צורך בטלוויזיה ממלכתית. לדעתי אנחנו חייבים לצאת

להפרטה של הטלוויזיה הישראלי. אין צורך בקיומה של כל המערכת הזאת.

אינני רוצה להיכנס לכל נושא האיזונים. לא שמעתי את הדברים שנאמרו כאן, אבל

אני רוצה לצטט מדבריו של אחד מחברי רשות השידור שאמר: אם כתבות לא שודרו, זה היה

בגלל לחץ פוליטי, פעם של הליכוד, פעם של מפלגת העבודה. אם יש מצב כזה, למה צריך

טלוויזיה ממלכתית בערוץ אי?

אני חושב שהגיע הזמן ללכת להפרטה של הטלוויזיה הכללית. אין שום סיבה להשאיר

את הטלוויזיה הכללית כפי שהיא. מלבד אותם אינטרסים לאומיים שיש להבטיח אותם, אפשר

בהחלט ללכת להפרטה, או לסגור בשלב זה את הטלוויזיה הכללית, את הערוץ הראשון.

היו"ר ד' תיכון;

תודה. בבקשה, מנכ"ל רשות השידור. שמעת כאן דברים קשים ביותר.

א' מקל;

החוק בענין זה ברור, כפי שגם מבקרת המדינה הזכירה בישיבה הקודמת. בעיקרו הוא

אומר שצריך להביא את מיגוון הדעות הרווחות בציבור. כמובן השאלה היא מה זה מיגוון

הדעות, כמה דעות יש, דעתו של מי שקולה כנגד דעתו של מי, איך מביאים את כל הדעות

וכדומה. כדי שכל זה לא יישאר פרוץ, יש לנו תדריך בעניני חדשות ואקטואליה, חיבר

אותו נקדימון רוגל, והוא ידוע יותר בשם "מסמך נקדי". כל השנים אנחנו עובדים לפי

זה, על כל פנים אנהנו אמורים לעבוד לפי זה. התדריך הזה אמור להיות האורים

והתומים שלנו. אם יש מישהו שאינו עובד לפיו, אין ספק שהוא חורג מההוראות של

ההנהלה, של הוועד המנהל, של המליאה, של כל אלה שמופקדים ונושאים באהריות ציבורית

לתוכן.

לעתים קורה שמתלוננים. במקרים כאלה לא פעם נקטנו אמצעים, על-ידי נזיפה במישהו

או כדומה. יש לנו גם אדם מיוחד המכונה אומבודסמן, היום זה מר יאיר אלוני, שהוא

אומבודסמן לענינים עתונאיים, כלומר הוא בודק אם יש תלונות על חריגה מאותו "מסמך

נקדי". הוא גם הוזכר פה על-ידי חבר-הכנסת זאבי בישיבה הקודמת, אם כי הוא לא היה

מרוצה מתוצאות הטיפול.

ר-' זאבי;

במשך שנה הוא לא ענה לי. מה יוצא לי מזה שיש אומבודסמן?

א' מקל;

זה באמת לא טוב. אני רק אומר איך אנחנו ערוכים לענין הזה. אני גם עומד להציע

הצעה קונקרטית.

בישיבה הקודמת הועלו כאן טענות כבדות-משקל של שלוש סיעות בכנסת, הליכוד,

מולדת והמפד"ל.
רענן כהן
תוסיף את מפלגת העבודה.

א' מקל;

ודווקא חבר-הכנסת גולדפרב מסיעת צומת אמר בישיבה הקודמת שלדעתו הבל כשורה.

י' בראל;

גם סיעת מרץ.

ר' מילוא;

עד כמה שאני זוכר, הבר-הכנסת גולדפרב לא אמר שהכל כשורה, אלא שלצומת אין

טענות.
א' מקל
הוא אמר שלצומת אין טענות.

אני רוצה לומר דבר עקרוני. אין שום ספק שהמדיניות של רשות השידור היא שצריך

לפעול לפי כל כללי האיזון, לפי כל הכללים של מה שקוראים איזון פוליטי, לתת ביטוי

למיגוון הדעות. אלה הנושאים הבסיסיים של רשות השידור כל הימים, זה האלף-בית, כך

זה חייב להיות.

מאהר שהועלו פה טענות ספציפיות, יש לנו הצעה, ואני אומר זאת גם על דעתו של

יושב-ראש הרשות מר ינון, כי ליבנו את זה בינינו בין הישיבה הקודמת לישיבה הזאת.

אנהנו מציעים להטיל על נקדימון רוגל, אדם מאד אובייקטיבי ומקובל, לבדוק את כל

הטענות שהושמעו כאן. דיברנו אתו, הוא מוכן לקבל על עצמו את המשימה הזאת. אני מציע

שיושב-ראש הוועדה, אם הוא יאות לכך, יעביר אלינו את פרוטוקול הישיבה הקודמת שבה

הועלו התלונות הספציפיות, ואם יש תלונות נוספות נקבל גם אותן; אנהנו נעביר את זה

לנקדימון רוגל, שאיש אינו הולק על האובייקטיביות שלו ועל הגינותו הרבה. נטיל עליו

לבדוק תוך פרק זמן קצוב, הגיוני, לבדוק את כל הטענות האלה. וכשיו גשו המימצאים,

נגיש אותם בכתב ליושב-ראש הוועדה. ואז נדע האם הטענות מוצדקות או לא. כאמור

דיברנו עם מר רוגל, הוא מוכן לקבל על עצמו את המשימה, אם היא תוטל עליו.

ר' זאבי;

האם הוא עובד רשות השידור?

א' מקל;

היום הוא איננו עובד רשות השידור. הוא גימלאי של הרשות. אבל מאחר שהוא עצמו

חיבר את אותו תדריך שאינו שנוי במהלוקת, הגינותו מוכרת לכל, חשבנו שזאת הצעה

טובה.

היו"ר די תיכון;

אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות. אני שומע שיש אומבודסמן ברשות השידור, יש

נת"ץ.



י' הורביץ;

לא נת"ץ.

היו"ר די תיכון;

זו בדיוק השאלה. יש מוסד-לא מוסד, אומבודסמן, יאיר אלוני ממלא את התפקיד הזה.

האם אתם תאותו למסד את המוסד הזה של תלונות הציבור, הן תיבהנה על-ידי נת"ץ, והוא

יגיש דו"ח שנתי. כל אזרח במדינת ישראל שרואה עצמו נפגע יכול לפנות אליו, והוא

מברר את התלונה, כפי שמקובל בכל מוסד ציבורי, בכל משרד ממשלתי. האם זה נראה

בעיניך? וזה מעבר לדו"ח המיוחד שיכין נקדימון רוגל. למשל, לחבר-הכנסת רענן כהן

דיבר לפני שבועיים על נושא חשוב מאד לדעתו, הוא מרגיש את עצמו מקופח, והיום אין

לו אל מי לפנות. הוא יוכל לפנות לאיש שממונה על כך ולשאול אותו מה הוא עושה

בענין הזה.

אי מקל;

זו בדיוק הדרך שמר אלוני מתפקד גם היום.
היו"ר די תיכון
האם תרצה לעגן את זה בהחלטה של מליאת רשות השידור?

א' מקל;

אפשר לעגן את זה. אין שום סיבה שהאומבודסמן לא יגיש דו" ח אחת לשנה. זה הגיוני

מאד. עד היום הוא לא נהג להגיש דו"ח תקופתי, אלא נהג לבדוק כל תלונה לגופה. היו

גם מקרים שהוועד המנהל יזם את הבדיקה. לפני זמן מסויים היה מקרה כזה, ואז הגשנו

את הדו"ח לוועד המנהל. אגב, המוסד הזה קיים מזה זמן. לפני מר אלוני מילא את

התפקיד הזה מר ארי אבנר.

מבקרת המדינה מי בן-פורת;

האם זה מעוגן בחוק?

א' מקל;

זה לא מעוגן בחוק. זה נעשה בהחלטות פנימיות של הרשות.

היו"ר די תיכון;

מדוע לא לעגן את זה בהחלטות של המליאה, שהוא יפרסם דו"ה שנתי. ואם יש צורך

בחקיקה מיוחדת לענין הזה, זה ייחשב לכם רק לכבוד.

א' מקל;

יכול להיות. אני רוצה להוסיף שאנחנו נמצאים בקשר שוטף עם הממונה על תלונות

הציבור במשרד מבקר המדינה, כמעט יום-יומי, מגיבים ומשיבים על שאלות שונות.

היו"ר די תיכון;

אני מדבר על מיסוד הענין הזה בצורה מכובדת, לא בהקשר למשטר זה או אחר,

שמליאת הרשות תקיים אחת לשנה דיון בדו"ח שיוגש לה בכתב, וכל אזרח במדינת ישראל

יוכל להלין.



א' מקל;

אינני רואה בעיה בענין זה. ואני מציע שנשמע את דעתו של יושב-ראש הרשות.

י י בראל;

לפני כן אני מבקש להתייחס להערות של חברי הוועדה.

היו"ר ד' תיכון;

בבקשה. אחר כך נשמע את יושב-ראש הרשות.
י י בראל
אני מציע לא למהר לקבל החלטות. קודם כל אני רוצה להבהיר אפריורי שהטלוויזיה

פתוחה בפני מוסד מבקר המדינה מאז ומתמיד. רשות השידור היא גוף מבוקר, מתקיימת בה

ביקורת, ואנחנו מאד מכבדים ומחשיבים את העבודה של המוסד הזה. אנחנו גם מסקרים

אותו בשידור. לכן אני רוצה להבהיר מראש שזה בכלל לא קשור לגישה למוסד מבקר

המדינה.

אבל אני רוצה להבהיר למבקרת המדינה שמדובר כאן בתחום קצת שונה מהתחומים

המבוקרים על-ידי אנשי ממשרד מבקר המדינה, בדבר אחד. התחומים המבוקרים בדרך כלל,

שקשורים יותר לתחומים של סדרי המינהל התקינים, יש לגביהם קריטריונים מאד מדידים

וברורים כדי לשקול מה טוב ומה פסול. כאן אנחנו גולשים לתחום שלפי דעתי קצת חורג

מכך, מאחר שמדובר בהחלטות אד חוק בנושא השיקול העריכתי. והשיקול העריכתי ברשות

השידור הוא באחריות רשות השידור. יש תקדימים גם בבג"ץ, שקבע בצורה מאד ברור שאם

רשות השידור מקבלת החלטה גורפת לגבי פסילה של דעה מסויימת, זרם מסויים, גוף

מסויים - זה אסור לה, ואפשר לפנות לבג"ץ. אבל בנושאים הפרטניים, בנושאים של

ההחלטות האקטואליות של יום יום, ובזה מדובר כאן, התחום הזה הוא בסמכות של רשות

השידור. מבקרת המדינה הסבירה בישיבה הקודמת, והיא צודקת, שזה בתחום האחריות של

מליאת רשות השידור ומוסדות הרשות. אינני חושב שיש מקום לגרוע מחוק רשות השידור,

לגרוע מחופש העבודה העתונאית ברשות השידור, בלי שים לב לשאלה מי מתלונן.

דבריו של חבר-הכנסת רענן כהן היום השלימו לי את התמונה. בישיבה הקודמת לא

דיבר כאן אף חבר ממפלגת העבודה, הם לא היו כאן. ואני מניח שחבר-הכנסת רענן כהן

איננו היחיד שיש לו תלונות. בשתי המפלגות הגדולות יש הרבה טענות. הסיבה לכך

פשוטה. כשאהרן יריב היה שר ההסברה הוא אמר שהוא הגיע למסקנה שכל עתונאי חושב שהוא

מדינאי יותר טוב מכל הפוליטיקאים, וכל פוליטיקאי חושב שהוא עתונאי יותר טוב.

אנחנו מדברים כאן בגוף שמייצג את הדמוקרטיה הישראלית. נאמנים עלינו דבריו של

השופט אגרנט ז"ל שאמר שחופש העתונות הוא ציפור נפשה ונשמתה של הדמוקרטיה. ואני

חושב שאתם הראשונים שצריכים לשמור על הדמוקרטיה הזאת. לא ייתכן שנעקוף את החוק

הקיים, ונמנה אפוטרופסים על השיקול המערכתי ברשות השידור. יש מבנה, יש מנכ"ל שהוא

עורך ראשי, יש היררכיה שלמה, ועד מנהל, מליאה. ויש דברים שהם לגופו של ענין, ויש

דברים שאינם לגופו של ענין. אני מוכן להתייחס לדברים שנאמרו בישיבה הקודמת. ברשות

רזשידור יש מחשב, מוציאים דף מחשב ומקבלים את התשובות על כל דבר.

לכן, גברתי מבקרת המדינה, לא הייתי מייעץ שתקבלי על עצמך את מה שניסה להציע

חבר-הכנסת שטרית בישיבה הקודמת, שאת תהיי הגוף שבא לערוך, במקום העורכים שלנו

ברשות השידור. כי בתחום הפוליטי יש דברים שאינם מדידים, למשל מה זה מספיק, מה זה

קיבל כיסוי, באיזה אורך, באיזה מקום. למשל, חבר-הכנסת רענן כהן העלה היום את

הענין של חוק חיילים משוחררים. זה שודר. כשפנה ושאל אותי על כך, אמרתי לו שזה
שודר. הוא אמר
זה נכון, אבל זה שודר בבוקר, אני רוצה שזה ישודר גם בערב. ייתכן

שהעורך יושב שמספיק לשדר את זה פעם אחת באותו יום, אין צורך לשדר את זה פעמיים.

שנית, יש עוד מסגרות, ויש זמן.



רענן כהן;

זה קשקוש.

י' בראל;

ביחסים בין אנשים, ביחסי גומלין, שגי הצדדים יכולים להשתמש באותו ביטוי.

לא הייתי מציע, גברתי מבקרת המדינה, שתגלשי לתחום הזה, כי זה תחום חם, לעתים

קרובות הוא לוהט. וכשאחד הדו"חות שלך התייחס לאיזה ענין שקיבל מיד משמעות

פוליטית, ראית עד כמה הענין התלהט. הוא התלהט גם מבחינתנו כשסיקרנו אותו.

אני חושב שהדבר הנכון הוא להחזיר את זה לרשות השידור, להשאיר את זה בידי רשות

השידור.

מאחר שהדיון כאן התקיים בסוף נובמבר, ביקשתי שיוציאו לי דף על חודש נובמבר.

אנחנו משדרים חמש תכניות "מבט" בשבוע, תכנית אחת של "מוקד", ותכנית אחת של "יומן

השבוע". מתוך 20 מהדורות "מבט" בחודש, ב-18 מהן היו נושאים שקשורים באופוזיציה.

אזכיר את שמות האנשים מטעם האופוזיציה שהופיעו על המסך. ייתכן שגם חבר-הכנסת רענן

כהן ממפלגת העבודה הוא אופוזיציה, אבל הפעם דיברנו כאן רק על הליכוד ועל הימין.

ובכן הופיעו חברי הכנסת רחבעם זאבי, אריק שרון, גדעון פת, דן תיכון -אגב, דן

תיכון הופיע גם בשידור הבוקר וגם בשידור "מבט"; עוד הופיעו חברי-הכנסת דן מרידור,

צחי הנגבי, בנימין נתניהו, משה קצב, מאיר שטרית, יציק שמיר, אריק שרון, דוד לוי,

ושוב בנימין נתניהו, קצב ושטרית.

ר' זאבי;

אני רוצה לומר שלא הזמינו אותי בנושאים שאני רוצה לדבר בהם. הביאו אותי כשהיה

סכסוך ב"מולדת". חמש שנים אני רוצה לדבר על טרור, על התיישבות, על רציחות, על

נושאים שאני מבין בהם, ולא מזמינים אותי. זה בוער בעצמותי. לכן בתשובה צריך לומר

את האמת.

י י בראל;

לא היה לי נוח לשמוע את הביקורת. בכל זאת אני מנהל את הטלוויזיה ונושא

באחריות מסויימת. לא היה לי נעים לשמוע את הדברים. אבל בדקתי אותם, וזה מה שפלט

המחשב.

בנושא של "יומן השבוע", זה היה חודש שבו הריכוז של כתבות שנחשבות לכתבות של

אופוזיציה היה גבוה מאד. עלו נושאים קשים מאד מבחינה חברתית. אם היינו בתקופה

קצת יותר רגישה, קצת יותר "חמה", אני בטוח שהיו מבקשים לערוף את ראשי ואת ראשו של

העורך, היו מבקשים להוריד את היומן של יום ששי ולפנות לבג"ץ. אבל אנחנו בתקופה

יחסית שקטה. וכאמור הנושאים שעלו היו קשים מאד מבחינה חברתית. ראינו משפחות החיות

מתחת לקו העוני, ראינו משפחות שאין להן דיור, ראינו אנשים שאומרים: בחודש יוני

הצבענו עבור הממשלה הזאת, ועד היום לא פתרו לנו את בעיית התעסוקה; איפה ראש

הממשלה? זאת אופוזיציה במלוא מובן המלה. מה הם מבקשים מאתנו לעשות יותר מזה?

אנשים הופיעו גם בתכנית "מוקד". היו ארבע תכניות "מוקד", באחת הופיע יוסי

בן-אהרן, בשניה פרוספר אזרן, בשלישית הופיע דן מרידור, וברביעית דוד לוי.

בשבוע שעבר היה משרק סימולציה על השלום. זה היה מצב היפותטי, שנשיא

ארצות-הברית מכנס את הצדדים של המזרח התיכון בקמפ-דייוויד ויושב אינם. מישהו צריך

לשחק את התפקיד של אסאד, מישהו צריך לשחק את התפקיד של חוסיין, של ערפאת, וכו'.

רק אחד משחק את התפקיד של הנציג הישראלי, והבאנו את סגן שר החוץ. זה סגן שר החוץ

של היום. חוץ ממנו, כל האחרים מילאו תפקידים של ערבים. איך ייתכן שאין בתוכם



איזון? האמינו לי שאינני יודע אם הפרופסורים שהשתתפו בתכנית הם מהימין או מהשמאל.

אינני יודע בעד מי מצביע פרופ' מעוז, ואני מכיר- אותו שנים. ואינני יודע עבור מי

מצביעים המומחים האחרים. הם הוזמנו בשל מומחיותם בתחום שהם מייצגים במשחק

הסימולציה.

ר' זאבי;

אתה צריך לדעת. כשאתה בונה תכנית, היא צריכה להיות מאוזנת.

י' בראל;

פרופ' מעוז יש אחד. הוא היחיד שכתב ספר על אסאד, הוא מעיד על עצמו שבמשך שנים

למד את אסאד ואישיותו, ולכן מתאים שהוא ימלא במשחק הסימולציה את התפקיד של נציג

אסאד.

יום קודם לכן הופיעו בתכנית "בצוותא" חייקה גרוסמן וגאולה כהן. יום אחרי כן,

בתכנית "הלילה" של גבי גזית, הופיע חבר-הכנסת גוטמן, הופיעו ארבעה אנשים, אף אחד

מהם לא ממפלגת העבודה. ביום רביעי הופיע חבר-הכנסת דוד לוי ב"מוקד". שבוע לפני

כן, בתכנית "סופשבוע", הופיע שר לשעבר מהליכוד.

יש דבר שחורה מאד בנושא הזה, והוא סגנון הדיבור של חברי כנסת. לצערי היום חזר

עליו חבר-הכנסת רענן כהן. בשבוע שעבר שמענו חברת כנסת יחסית חדשה בכנסת הזאת. אני

מתכוון לסגנון של אלימות ואיום על קיומו של העתונאי. כאן הייתי מבקש מאד ממבקרת

המדינה שתאיץ בכנסת לחוקק חוק בענין זה, שלא יהיה איום על זכות קיומו הפיזי של

העתונאי ועל פרנסתו. האיום הוא בכך שמדברים על הפרטה, על סגירת הטלוויזיה, על

חיסול הטלוויזיה. יכול להיות גם סגנון אחר, בלי האלימות הזאת. מדוע אני צריך

לאיים על אדם שאמור להביא לידי ביטוי את חופש הביטוי במדינת ישראל?

ל' לבנת;

על איזו אלימות מדובר? למה מתכוון הדובר?

ר' זאבי;

מי איים עליו?
היו"ר ד' תיכון
חברי הכנסת, אם מישהו ירצה להעיר, נאפשר זאת אחר כך. אבל אני מבקש לאפשר

לדובר לומר את דבריו. זכותו לדבר, ואני אשמור על זכותו זו.

לי לבנת;

זכותו לדבר, אבל לא זכותו להגיד שחברי כנסת מאיימים עליו.

י י בראל;

אדוני היושב-ראש, שמענו כאן היום את דבריו של חבר-הכנסת רענן כהן, ובישיבה

הקודמת נאמרו דברים דומים. לפחות דוברת אחת, אם לא יותר, דיברו על כך שיש צורך

לסגור את הטלוויזיה. לסגור פירושו להפסיק את פרנסתם של העובדים. זאת לא דרך. זה

טרור נגד עתונאי שחובתו על פי החוק היא להביא לביטוי גם דעה שאינו מסכים אתה.
בישיבה הקודמת אמרו
איך שידרתם ביום ששי ראיון עם שני עתונאים שיצאו

לתוניס לראיין את ערפאת. זה שעתון חשוב במדינת ישראל שולח שני עתונאים לתוניס,

ארץ אויב, והם מראיינים שם את יאסר ערפאת וחוזרים - על כך אף אחד לא מדבר בכנסת.



אבל זה שברשות השידור מצאו לנכון לראיין אותם - זה אסור. אנחנו צריכים לסתום את

הפה. האם זו הדמוקרטיה שאנחנו מייחלים לה במדינת ישראל? האם אנחנו רוצים שבך

תנהג רשות השידור?

לכן הייתי מאד מבקש ממך, גברתי מבקרת המדינה, שתקחי לתשומת לבך את המשאלה

הזאת, שתחשבי על איזה רעיון, כדי שהסגנון הזה של אלימות לא ישתרבב לתוך חיינו.

אנחנו זוכרים את השימוש בכינוי "אש"פניקים" ואת ההסתה של השוק נגד צוותי

הטלוויזיה. בשנה שעברה שלושה צוותים של הטלוויזיה הוכו בשווקים. כל הסגנון הזה

מרחיק אותנו מאד מהסגנון של שיתוף פעולה בין חבר כנסת לבין עתונאי, שזה דבר טבעי

מאד, כי שניהם קשורים זה בזה, ושניהם מתפרנסים זה מזה. אחד משווק סחורה, ומאד

מעונין שהשני ימכור לו אותה. לכן לא ייתכן להשתמש בסגנון כזה של אלימות ולומר שכל

העתונאים לא שווים, נסגור את הטלוויזיה, נפטר אותם, נגרש אותם מניהול הענינים.

גברתי מבקרת המדינה, אני מוכן להעמיד לרשותך את כל החומר.

היו"ר ד' תיכון;

מר בראל, כאן יושבים חברי כנסת שמותר להם לומר מה שהם חושבים. לא תמיד אני

אוהב את מה שאומרים עלי, לא תמיד אתה אוהב את מה שאומרים עליך; אבל בכנסת מותר

לדבר, אני כיושב-ראש לא רשאי לצנזר אף אחד, ואינני יכול לומר לחבר-הכנסת רענן כהן

איך לדבר. אני אפילו לא יכול למחוק את דבריו מהפרוטוקול.

מר מיכה ינון, בבקשה.

מי ינון;

בישיבה הקודמת שמענו כאן דברי ביקורת, היום קיבלנו תוספת "ברכה". קיבלנו גם

סקירת מחשב שנתנה איזון מסויים, אבל אני בטוח שהוא לא מספק את החברים שהתלוננו.

לכן הרעיון היה בכל זאת, למרות שבבנין הטלוויזיה לא התלהבו ממנו, אבל לפי דעתי

הוא רעיון נכון והוגן, שכאשר יש תלונות - יש צורך שמישהו ייכנס ויבדוק אותן.

ואפשר אפילו לבדוק אותן עם שעון-עצר כדי לדעת בדיוק כמה זמן הופיע כל אחד. צריך

לעשות כל מיני חשוואות מקצועיות. וכמו שאומר חבר-הכנסת זאבי, תלוי באיזה הקשר

אנשים מופיעים. יש לו גם עמדות מדיניות שהוא רוצה להופיע אתן, ולא רק כאשר יש

איזה סכסוך בתנועתו שמעורר את הטלוויזיה.

ובכן יש פה כמה פרמטרים שעל פיהם צריך לבדוק את הדברים, ולא רק בדיקה טכנית

פורמלית, אם האנשים הופיעו, כמה זמן הופיעו וכו'. ואני חושב שראוי להיכנס לענין

הזה. לא צריכים להיבהל מזה. גם אם יימצא שהטלוויזיה עשתה כמה טעויות או כמה

סטיות, הרי הדברים ניתנים לתיקון לאורך זמן. האיזון אינו חייב להיעשות באותו ערב,

אלא תוך זמן סביר. אנחנו מכירים את הדברים האלה. הקואליציה והאופוזיציה מתחלפות,

אבל התלונות האלו הן דבר קבוע. ולפי דעתי לא מזיק שגם הטלוויזיה תקבל דו"ח מאדם

שהוא מאד מקובל עלינו, אני מקווה שגם עליכם. אמנם רמזו פה שהוא עובד רשות השידור,

וזה כאילו הטלוויזיה חוקרת את עצמה.

היו"ר די תיכון;

לא רמזו. מישהו שאל אם הוא עובד הרשות, וזאת שאלה לגיטימית.

מי ינון;

אני אומר שלמרות שהוא גימלאי של רשות השידור, אני חושב שהוא מספיק מנותק

מהעשיה הטלוויזיונית היום-יומית, והוא בהחלט יכול להגיש לנו דו"ח מתקבל על הדעת

והוגן. ואז נביא את זה לדיון במליאה ובוועד המנהל. ואז נראה אם יש דברים שצריכים

תיקון. זה לגבי הביקורת הספציפית שאנחנו שומעים בשבועות האחרונים.



אני חושב שבעקבות ההערה של מבקרת המדינה נביא את הענין לדיון במליאת רשות

השידור. עד כמה שאני זוכר, בחוק הערוץ השני דאגו להכניס מוסד של נציב תלונות

הציבור. יש בחוק פרק בענין זה. אלמד את הפרק הזה, ואולי נציע אותו כתקנון

פנימי. לא צריך לחכות עד שהמחוקק יתקן- את חוק רשות השידור. ממילא יש ועדה

שיושבת על המדוכה ומכינה הצעה, והיא יכולה להכניס פרק גם על נציב תלונות

ציבור. אנחנו נבדוק את זה ונאמץ את זה. כמליאת רשות השידור יכולים לאמץ תקנון

שכבר עבר חקיקה בכנסת במסגרת חוק הערוץ השני, ולהכניס בו את השינויים

המתאימים. אני חושב שבערוץ השני זה עוד לא הופעל הלכה למעשה, כי הערוץ השני

עוד אינו מתפקד כערוץ שני. אבל התיאוריה קיימת בחוק הערוץ השני, ואנחנו ננסה

להפעיל את זה. נדווח לכם על כך כעבור מספר חודשים או שנה של פעילות של

האומבודסמן הזה.

יכול להיות שהאומבודסמן איננו צריך לבוא מתוך המערכת. יאיר אלוני מקובל

עלינו כאדם הגון, אבל בכל זאת הוא פעיל ביום-יום ברשות השידור ויש לו גם

תפקידים נוספים. יכול להיות שכדי לעורר אמון בציבור ואצל חברי הכנסת אפשר

למנות לתפקיד זה שופט בדימוס או אישיות מסוג זה. אפשר למצוא דרך. ואני חושב

שאנחנו נקבל את ההמלצות האלה הלכה למעשה.

היו"ר די תיכון;

אני מבין שאתם מקבלים את ההצעה שלי למנות נציב תלונות הציבור שאליו יוכלו

להלין, הוא יבדוק את התלונות, יפרסם דו"ח, וידווח למליאת רשות השידור. זה כולל

גם את הרדיו.
א' מקל
הוא כבר קיים, רק צריך לקבוע שהוא יגיש דוייח.

מי ינון;

אינני רוצה להשתמש במלה מיסוד, אבל הוא כבר קיים.

מבקרת המדינה מי בן-פורת;

מבלי לפגוע חלילה בזכותו של היושב-ראש, נדמה לי שיש להבדיל בין מיסוד

הנושא לבין מישהו שעובד בתוך המערכת, מעשית כאומבודסמן, ועוזר לה לתקן דברים.

זה כמו סוחר טוב, עם כל ההבדלים שאני ערה להם, שאומר: אם הסחורה טובה, ספר

לאחרים; אם הסחורה לא טובה, תבוא אלי ואני אתקן. זה דבר טוב. גם בג"ץ אומר
לפעמים
קודם תלך למוסד שעשה לך עוול, אולי הוא יתקן; אחר כך תטריח אותנו, אם

תראה שזה לא הועיל. עד כאן אין לי מה לומר. אדרבה, אם יש אחד כזה, אני מברכת

על כך. זה מראה שהגוף רוצה לתקן עד כמה שאפשר, בלי שהדברים יצאו החוצה. וגם זה

בהחלט לגיטימי.

אם רוצים למסד, זו כבר שאלה אחרת, והרבה פנים לה. למשל בעיריה, נדמה לי

שזה פועל לא רע. אזרח שיש לו תלונה פונה לעיריה. אם מתקנים והאזרח בא על

סיפוקו, מה טוב. אם הדבר לא בא על תיקונו והאזרח לא קיבל את מה שרצה, הוא פונה

לנציב תלונות הציבור. חשוב גם איך הוא ייבחר, שאי אפשר יהיה לקחת מישהו שאינו

אובייקטיבי. יש כאן הרבה מאד שאלות. אבל כל עוד מדובר על דבר שאיננו ממוסד,

אלא שאתם רוצים פשוט לדעת מי בא בטענות, וכיצד הן טופלו, וזה קיים - אני מברכת

על כך.



היו"ר די תיכון;

אנחנו איננו יכולים להכתיב לכם אלא באמצעות חוק. אבל אני נשאר בדעתי. אני

בדעה שאתם חייבים להקדיש לזה תשומת לב. הוועדה לא תאמר לכם איך לעגן את זה.

נזרק כאן רעיון, זה חומר למחשבה, תחשבו עליו ותגבשו את הדברים. אינני רוצה

פתרון כאן, אבל אנחנו רוצים להתקדם בענין הזה. ושהפתרון יכלול גם את הרדיו.

מי ינון;

זה ברור. מדובר על רשות השידור.

היו"ר די תיכון;

גבי מיכל רפאלי, בבקשה.

מי רפאלי;

בישיבה הקודמת הוטחו כאן כמה האשמות בשרת החינוך והתרבות, חלקן ביקורת

לגיטימית, חלקן צוטטו באופן לא מדוייק מהעתונים, ואני רוצה להבהיר כמה דברים.

שרת החינוך והתרבות אינה מעורבת בפעילות הרשות, להוציא תפקידיה המתחייבים על

פי החוק. היא אינה מעורבת מעבר לסמכויות שהחוק מקנה לה. שרת החינוך והתרבות

ממונה על ביצוע חוק רשות השידור, היא גם הממונה מיניסטריאלית ופרלמנטרית מול

הכנסת. בפועל היא עונה על שאילתות ועל הצעות לסדר היום הקשורות ברשות, כשבעצם

אין לה שום סמכות יום-יומית בפעילות של הרשות. אינני מביעה כאן את דעתי או את

דעתה, אלא זה המצב הנתון, זו עובדה.

יש בזה אנומליה מסויימת. כשהשרה נכנסה לתפקידה היא התפנתה לעיין בחוק

רשות השידור. היא התייעצה גם עם שר המשפטים. היא מצאה שחוק רשות השידור, אשר

חוקק לפני כשלושים שנה, מחייב התייחסות חדשה, התייחסות למפת התקשורת שהשתנתה

פה בשנים האחרונים. והיא מינתה, יחד עם שר המשפטים, ועדת מומחים אשר תייעץ

לשני השרים לגבי חקיקת חוק חדש של רשות השידור, לא מתוך כוונה שהשר הממונה

יהיה מעורב יותר. אדרבה, אם אכן יש באיזה מקום פוליטיזציה, ולאו דווקא מכיוון

השר הממונה, הרשות צריכה להיות הרבה יותר עצמאית.

לגבי נושא האומבודסמן שהועלה כאן, אני אביא את זה לפני השרה ולפני חברי

הוועדה, וייתכן שנושא זה יהיה חלק מהתיקונים שוועדת ליבני תמליץ בפני השרים

במסגרת תיקון לחוק רשות השידור.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו על-ידי הברי הכנסת. לשרה הזאת, כמו לכל

שר, והיא גם ראש תנועה, יש השקפת עולם. השקפת העולם שלה ידועה ומפורסמת. ידועה

השקפתה לגבי הצורך ביותר תכניות תרבות, ובכלל בנושא של צריכת תרבות ואמנות,

הפקות מקוריות ויצירה ישראלית, מעבר לזה שזה מופיע בחוק רשות השידור. לקראת

הגשת התקציב של רשות השידור, מאחר ששרת החינוך והתרבות רוצה להשפיע בנושא של

יתר הפקות מקור, או ביצוע חוק רשות השידור בהתייחס לנושא הזה, היא כינסה את

הוועד המנהל, אמרה את דעתה, וביקשה מהוועד להגדיל את התקציב. הוועד המנהל

התייחס לענין והחליט מה שהחליט. הוא מצא שבאמת יש מקום להוסיף. זו היתה

מעורבות על פי הכללים המקובלים.

לעומת זאת, חברי כנסת ציטטו כאן עתונים וטענו שהשרה הורתה לרשות השידור

לשנות מינוחים. דעתה של השרה בענין הזה ידועה, והיא גם אמרה אותה. השרה חושבת

שצריכים להשתמש במונחים אחרים. ובכל זאת היא לא הורתה לרשות בשום צורה. היא

ישבה עם הוועד המנהל, אבל לא דיברה על כך ולא העלתה את הנושא הזה. היא

התבטאה בציבור, כי זו השקפת עולמה הפוליטית, והיא אינה סוד. מאחר שהדברים

נאמרו כאן, אני רוצה להבהיר את זה. היא מעולם לא הורתה, ואין לה שום כוונה



להררית. זו החלטה של הוועד. במאמר מוסגר אני רוצה לציין שהשר הקודם והשר שקדם

לו חשבו שכן צריך לשנות את זה, וכנראה הפעילו את השפעתם על הוועד המנהל.

והוועד המנהל החליט מה שהחליט. השרה הזאת לא עשתה זאת,

לי לבנת;

זו היתה החלטה של היועץ המשפטי, לא של הוועד המנהל.
מי רפאלי
זו היתה החלטה של הוועד המנהל. ובכן למרות שזאת דעתה, ולמרות שבימים

האחרונים היא אמרה שהיא חושבת שצריך להשתמש במונח "שטחים", בפועל היא לא

הורתה. יושבים פה אנשי הרשות, הם יכולים להעיד על כך.

היו"ר די תיכון;

שני חברי ועדה מבקשים להגיב בקצרה על דברים שנשמעו כאן. חבר-הכנסת רענן

כהן, בבקשה.

רענן כהן;

מר בראל, אני חושב שהגזמת בתגובה שלך כשדיברת על סגנון של אלימות.

י י בראל;

אמרת שצריך לסגור את הרשות.

רענו כהן;

קודם כל אני רוצה לקבוע שברשות השידור יש כוח אדם יוצא מן הכלל, ובהחלט

צריך לעשות גם תיקוני שכר. אמרתי את הדברים האלה גם לפני מספר שנים בחוברת

שהכנתי על רשות השידור. אבל אנחנו יודעים שהתיפקוד של רשות השידור הוא כושל,

ואני מדבר על עובדות; התכניות אינן תכניות; החלק של התכניות המקוריות עדיין

רחוק מלתת לנו את האיזון האמיתי; הגביה של האגרה מגיעה רק ל-50%.

אי מקל;

היא מגיעה ל-80%.

רענו כהן;

בסטטיסטיקה תלוי איך רואים את המספרים. ואינני יודע בשביל מה משלמים

אגרה. אנחנו מדינה דמוקרטית, ולפי דעתי צריך ללכת להפרטה של רשות השידור

ולאפשר תחרות מול הערוץ השני ומול הכבלים. אין בזה שום אסון. עם זאת, צריך

לשמור על הנושאים הלאומיים שהם חשובים ביותר למדינת ישראל. למשל, לפני שנתיים

הכנו תשדיר של התנועה לקליטת החייל המשוחרר. מופיעים בו רק חיילים. זה נושא

לאומי חשוב ביותר למדינת ישראל ולהברה בישראל. ואנחנו מבקשים לשדר אותו

בטלוויזיה. יש נותני חסות שמוכנים לשלם את הכסף. שנתיים מתנהלים דיונים בקשר

לכך, ומעלים טענות שונות שלפיהן תכניות חסות נועדו אך ורק להפקת מישדרי

טלוויזיה בתחומי הדרמה, התעודה, הבידור, האמנות וכוי. אינני מבין למה. לכן לפי

דעתי צריכה להיות הפרטה, צריכה להיות תחרות.



חי אורון;

מה מפריע לך למכור את זה לכבלים?

רענו כהן;

לא מפריע לי. אבל אני הושב שצריכה להיות תהרות חופשית, צריכה להיות

התמודדות. זה נחוץ לכל חברה דמוקרטית. לכן אמרתי את מה שאמרתי. זו דעתי, זו

השקפת עולמי. אני בעד הפרטה של הרבה מערכות ממשלתיות, וזו אחת המערכות. והייתי

מציע להנהלת רשות השידור לחשוב על כך ולהביא הצעה, רעיון, בנושא של הפרטה, על

הצורה, על הכיוונים, ומה גבולות ההפרטה שאנחנו יכולים ללכת אליה ברשות השידור,

כמו שקיים בעולם המערבי, בעולם המודרני.

א' מקל;

זה קיים רק בארצות-הברית, לא בכל העולם המערבי.
היו"ר ד' תיכון
חברת-הכנסת לימור לבנת, בבקשה.

לי לבנת;

כל מי שישב כאן יכול היה לשמוע את ההבדלים בין תגובתו של מנהל הטלוויזיה

לבין תגובתו של יושב-ראש הוועד המנהל. התשובה של יושב-ראש הוועד המנהל היתה

ענינית. תשובתו של מנהל הטלוויזיה היתה לצערי לא ראויה לדיון בוועדת כנסת,

ובכלל, גם בפני עצמה. אינני יודעת על איזה טרור ועל איזו אלימות; הוא מדבר.

הביטויים האלה ראוי היה שלא יישמעו בכלל. איש לא איים פה על אף אהד. אנחנו

יושבים פה בדיון בוועדת כנסת, ומאד לא נכון ולא ראוי להשתמש בביטויים האלה.

אני כמובן יכולתי להשיב באותה מטבע, יכולתי להביא ציטוטים על מה שקורה בתוך

הטלוויזיה ועל מה שאומרים העובדים בטלוויזיה על הניהול שלה על-ידי מר בראל.

אבל אינני רוצה לעשות זאת, כי לא זה הנושא כרגע, וזה גם לא הסגנון שאנהנו

צריכים להתבטא בו.

אמרתי בישיבה הקודמת ואני חוזרת ואומרת שזאת השקפתי, זו תפיסת העולם שלי,

אני תומכת בהפרטה של מכסימום גופים ממשלתיים, וכך גם לגבי הטלוויזיה הממלכתית.

ובעני ן זה אני תומכת בעמדתו של הבר-הכנסת רענן כהן.

ההתבטאות על "חברת כנסת הדשה" לדעתי אינה ראויה לוועדת כנסת. ואני מבקשת

מהיושב-ראש לפנות לאורחים בוועדות הכנסת ולהעמיד אותם על כך שכאשר הם באים

לוועדת כנסת, יואילו נא להתנהג במידה הראויה גם של נימוס וגם של אמת. לא היו

פה שום טרור ושום אלימות, ואני מבקשת שמר בראל יחזור בו מהדברים האלה, כי הם

פשוט לא נכונים.

היוייר די תיכון;

חבר-הכנסת אורון, בבקשה.
חי אורון
את עמדתי באשר לוויכוח על לוח המישדרים של הטלוויזיה אמרתי בישיבה

הקודמת. מה שנמסר היום מחזק בי את תחושתי. ואם מותר לי לתת עצת לחברי כנסת

ותיקים; פוליטיקאי שלא רוצה להסתבך, שלא יתחיל לבדוק את זה, כי לא יוצאים מזה.

הוויכוח קיים ויתקיים, אין לזה מוצא.
סי שלום
מה יקרה להם אם יעשו זאת?

חי אורון;

שום דבר. הבעתי את עמדתי בצורה מפורטת בישיבה הקודמת, לא אחזור על כך.

ולבטח אין לי שום סמכות להגיד מה יקרה למישהו.

לגבי נושא ההפרטה, בימים הקרובים יבוא לדיון בוועדת הכספים הנושא של אגרת

הטלוויזיה, ואז יתקיים מחזור נוסף בוויכוח על ההפרטה. אינני יודע למה קוראים

לזה הפרטה. אני בעד זה שיהיו הרבה ערוצי תקשורת פרטיים, מהארץ ומעולם,

בלוויינים ובכל דרך. עם זאת, אני בעד זה שיהיה ערוץ אחד ממלכתי, שינוהל על פי

אמות מידה נכונות, והוא יתקיים מכספי משלם המסים. אם על-ידי אגרה או בדרך

תקציבית, זו כבר שאלה אחרת. אבל דווקא משום שאנחנו נוצף בערוצי טלוויזיה כפי

שנוצף, אני בעד זה שיתקיים כלי כזה. חבר-הכנסת רענן כהן, חבר מפלגת העבודה,

כבר מפריט את הכל. לאט לך.

רענן כהן;

בינתיים רק מדברים, לא מפריטים שום דבר.
סי שלום
אני מציע שנקיים את הדיון על מה שקוראים הפרטת רשות השידור, ולפי דעתי

המינוח איננו נכון, בקיצור על חיסולה של רשות השידור הממלכתית, לא בהקשר של

העמדות הפוליטיות העכשוויות של כל אחד. בהן. כי גלגל המזלות מסתובב, יש עולים

ויורדים, ואני חושב שיש סוג של עמדות שצריך לנקוט בלי קשר לשאלה מי המועמד

היום לנהל את הרשות, או מי נפגע היום מלוח מישדרים כזה או אחר. בארבע השנים

האחרונות - למרות שהיתה לי ביקורת קשה על כל מיני דברים ברשות השידור, וגם אלי

הגיעו שמועות על מה שקורה בתוך הרשות - למרות זאת אמרתי שלדעתי צריכה להתקיים

רשות אחת ממלכתית לטלוויזיה ורדיו. אני מקווה שיהיו עוד רבות אחרות, פרטיות,

ציבוריות, קואופרטיביות, בכל הגוונים האפשריים, אבל רשות ממלכתית אחת צריכה

להתקיים.

לי לבנת;

מותר שיהיה לנו ויכוח בענין זה.

היו"ר די תיכון;

חבר-הכנסת זאבי, בבקשה.

ר' זאבי;

אנשי רשות השידור לא ענו לנו על הטענות שלנו. הקשבתי קשב רב לתשובות. הם

אומרים שיש.להם אומבודסמן, זו מין תרופת פלא בשביל לדחות את הדברים לעוד שנה

או לעוד שלוש שנים, עד ששוב מבקר המדינה יעלה על רשות השידור, ואז תהיה שוב

הזדמנות לבקר אותם כאן. הם פשוט לא ענו על הטענות שלנו. הם ענו לנו

בסטטיסטיקה. יש שלוש דרגות של שקר; הדרגה הראשונה היא שקר, השניה היא שקר

וכזב, הדרגה השלישית היא סטטיסטיקה. זה מה שהם עשו פה. אמרו שהביאו בשידורים

את חברי הכנסת רחבעם זאבי וגוטמן. אני יכול לספר לכם בדיוק איפה הביאו את

גוטמן ואיפה אותי, ולמה ואיך ובאיזה עיוות. אבל כשיש היום 130 חללים של

האינתיפאדה, והדובר הרשמי של הממשלה מודיע רק על 40 - - -



יי לס;

מעבר לקו הירוק. זה נאמר.

ר' זאבי;

זו הדרגה השלישית של שקר, זו סטטיסטיקה. ואומר את זה חבר כנסת שמנהל

מעקב, שהולך לכל ההלוויות, לכל בתי הקברות ומבקר אצל כל המשפחות, שיש 130

חללים; מהבוקר לצערי יש 133, שלושה חיילי מילואים נהרגו בעזה. אז את זה הם לא

יביאו כנושא, לא יעמידו אותי בעימות מול משרד הבטחון או ראש הממשלה, או מול

דובר צה"ל שיוצא עם סטטיסטיקה כוזבת. אני מביא דוגמה שבוערת בי היום, אבל כבר

חמש שנים יש לי דוגמאות כאלה. חמש שנים לא נכנסתי ליומן השבוע, "משיקולים

מקצועיים". מה השיקולים המקצועיים? האם העברית שלי עילגת? האם אינני מבין

בטרור? ממשלות רבות בעולם מתייעצות אתי בנושאי טרור, אני נוסע על חשבונן, מקבל

כסף. בשבילם אני טוב. בשביל דליה יאירי אני לא טוב. וכשאני מתלונן לפני מנהלי

הרשות, הם עונים לי שזה נעשה משיקולים מקצועיים. בזה סותמים את פי. זה בדיוק

מה שיענה לנו האומבודסמן שאתה, היושב-ראש, תומך בו.

לכן אני דוחה את ענין האומבודסמן. אני מציע שבמקום אומבודסמן יהיה מבקר

חיצוני. אין לי שום דבר נגד נקדימון רוגל, הוא כתב על פרשיות בתולדות ארץ

ישראל, דברים חשובים, אבל הוא נולד במערכת הזאת, וחבריו שם. יש טעם בטענה

שהמבקר לא לצריך לבוא מתוך המערכת. אתם צריכים מבקר חיצוני, שכשאני אפנה אליו

אקבל תשובה. אצלכם אינני מקבל תשובה מהמבקר, מהאומבודסמן. כבר אינני מדבר על

אריה מקל שלא עונה לי על מכתבים. לפי דעתי לכל אזרח חייבים לענות, לא לחבר

כנסת. הוא אינו עונה לי על מכתבים. ואז אני פונה בתזכורת ראשונה, שניה

ושלישית, ומקבל מכתב שבמחצית מאי אקבל תשובה. מדובר על מחצית מאי 1992. ואינני

מקבל. בוודאי אין לי דבר נגד יאיר אלוני. בעבר שיתפנו פעולה בכמה דברים בצבא,

וחוא עשה אותם לעילא ולעילא. יש לו אצלי דף ציונים יפה, אבל לא בעבודה

כאומבודסמן. כי כאומבודסמן הוא קשור בטבורו אליכם, מבחינה מקצועית, חברתית,

מסגרתית. זה לא יכול לעבוד כך. אם לא עונים על מכתבים, ודוחים שוב ושוב, איזה

טעם יש לאומבודסמן כזה? בשביל להשתיק אותנו?

אני לא העליתי את הנושא הזה, כי אני התרגלתי לחיות עם רשות שידור עויינת.

חמש שנים אני חי אתה בעוינות, מאז שנכנסתי לפוליטיקה. אבל כשהנושא עלה על

השולחן, אתם מדברים אתנו על טרור. מי עושה טרור? אתם עושים לנו טרור יום יום.

כאשר סוגרים את המצלמה כשאני עולה לדוכן לדבר, זה טרור. המצלמה איננה רכוש של

הצלם ולא של הכתב בכנסת, והתכנית יומן השבוע איננה רכוש פרטי של דליה יאיר.

אני משלם אגרה, אני אזרח, ואני גם נבחר ציבורי. עשרות אלפי אנשים שלחו אותי

לכנסת, זכותם לשמוע את קולי. לך תסביר להם לא שומעים ולא רואים אותי, מפני

שדליה יאירי לא רוצה, מפני שאחימאיר לא רוצה. זה טרור. זה טרור לשמו.

כאשר חבר-הכנסת רענן כהן מציע שיעשו הפרטה, האם זה טרור? זו השיטה

הז'בוטינסקאית, לתקוף כשאין לך דרך להתגונן. אבל הטרוריסטים הגדולים והמובהקים

זה אתם, שיש לכם כוח אדיר, חכוח הכי אדיר בדמוקרטיה, של חשיפת נבחר הציבור,

חשיפת המפלגות וההשקפות.

היו"ר די תיכון;

תודה רבה. הדיון בסעיף זה הסתיים.



מינוי מליאת רשות השידור והוועד המנהל

(דו"ח 42 של מבקר המדינה. עמ' 802).
היו"ר די תיכון
אנחנו עוברים לסעיף השני בסדר היום, מינוי מליאת רשות השידור והוועד

המנהל. נקרא את תקציר הדו"ח.

די בר-הלל;
אקרא רק את הקטעים הרלבנטיים
"בחודשים נובמבר 1991 - ינואר 1992 ערך

משרד מבקר המדינה ביקורת לסירוגין על הליכי מינוי מליאת רשות השידור והוועד

המנהל.

באפריל 1991 הסתיימה תקופת כהונתם של מליאת הרשות ושל הוועד המנהל. על פי

סעיף 8(ד} לחוק רשות השידור, תוסיף מליאת הרשות היוצאת לכהן עד למינוי המליאה

הבאה. לעומת זאת, אין החוק מזכיר אפשרות להמשך כהונת הוועד המנהל לאחר תום

תקופת מינויו.

עד מועד סיום הביקורת בינואר 1992, כתשעה חודשים לאחר תום כהונת הוועד

המנהל הקודם, לא היה לרשות ועד מנהל. בנסיבות אלו לא בוצעו הפעולות שהוועד

המנהל אמור היה לבצע על פי החוק; במקום הוועד המנהל הופעלו המליאה וועדת

הכספים של המליאה, בעת קבלת החלטות בתחום המערכת הכספית של הרשות. לקראת שנת

התקציב שהתחילה בינואר 1992, לא התקימו הדיונים הדרושים בוועד המנהל על התקציב

ועל סכום האגרה. בתשובתו למשרד מבקר המדינה ציין יו"ר רשות השידור כי אכן מצבה

הכספי של הרשות הוחמר ללא היכר וחיוני לדון בתקציבה, תוך התמודדות עם הקשיים

העומדים לפניה.

בתחילת נובמבר 1991 פנתה מבקר המדינה אל שר החינוך והתרבות והסבה את

תשומת לבו לנזק ההולך וגובר מהמצב המתואר לעיל, ובמיוחד לבעיה החמורה שבהעדר

ועד מנהל אין מתקיימים הדיונים הדרושים על תקציב הרשות ועל סכום האגרה.

בתשובתו למבקר המדינה, מנובמבר 1991, הסביר השר כי העיכובים במינוי המליאה

הוועד המנהל "נובעים מטעמים שונים הנוגעים למורכבות הרכבתם". השר הודיע כי

יפעל לזירוז הקמתם. לדעת מבקר המדינה, אף אם יש נימוקים מספיקים לעיכובים, אין

להשלים עם מצב שבו מינוי המליאה מתעכב וחל שיבוש בפעילותה של הרשות בעקבות

חסרונו של הוועד המנהל.

בסוף דצמבר 1991, לאחר ששר החינוך והתרבות הגיש לממשלה את רשימת מועמדיו

המומלצים למינוי המליאה, היווה היועץ המשפטי לממשלה את דעתו בדבר "השיקולים

העיקריים שלאורם צריך שתיעשה מלאכת כינון הוועד המנהל של רשות השידור

ומליאתה". בחוות דעתו המפורטת דן היועץ המשפטי בשתי נקודות עיקריות שבהן, כך

מסתבר, לוקה רשימת המועמדים שהגיש השר: קיום התייעצות "של ממש" ומראש עם

הארגונים השונים כמצוות החוק, והכללת מועמדים המצויים במצב של ניגוד אינטרסים

בין תפקידם כחברים בוועד המנהל או במליאה לבין האינטרס האישי שלהם או אינטרס

אחר כלשהו. כדוגמה למי שמצוי במצב של ניגוד אינטרסים ציין היועץ המשפטי לממשלה

בחוות דעתו את המועמדים למליאה שממלאים תפקידים "תקשורתיים" - דובר, יועץ או

איש יחסי ציבור של אדם או של גוף מסויים.

בעקבות חוות הדעת האמורה החל השר בהליך בחירת המועמדים למליאה, אגב

התייעצות כמצוות החוק. בנסיבות אלו החלה רשות השידור את שנת הכספים 1992 בלי

תקציב ובלי סמכות לגבות אגרה, וממילא גם לא התקיימו עליהם הדיונים הדרושים

בוועד המנהל של הרשות. לכן נאלצה הרשות לנקוט צעדים של הגבלת שידורים ופעולות

ונגרם גם נזק כספי מצטבר כתוצאה מהאיחור בגביית האגרה".



היו"ר די תיכון;

אני רוצה לשאול את אנשי הרשות: האם נגרם נזק או לא נגרם נזק? האם מצבה של

הרשות גרוע, התדרדר? האם יש עודף ולא יודעים מה לעשות עם הכסף?

ר' זאבי;

הרי לקחו מהם כסף.

היו"ר די תיכון;

בשעתו העבירו כסף באמצעות הקיקה.

א' מקל;

אני רוצה להתחיל בתשובה, אחר כך מר ינון ישלים. האמת היא שהביקורת

מוצדקת. אנחנו לא הכתובת לביקורת, כי אנחנו לא ממנים. הממשלה היא שממנה. אבל

אנחנו היינו הקרבנות של המצב הזה. הממשלה לא מינתה, ובמשך שנה לא היה ועד

מנהל. אני יכול להעיד על עצמי שבאופן אישי התרוצצתי הרבה מאד אצל ראש הממשלה

דאז ואצל גורמים אחרים, כמו שר החינוך והתרבות, וביקשתי כל הזמן שימנו ועד

מנהל. הבעיה נעשתה קריטית במיוחד כאשר שנת הכספים עמדה להסתיים, ולפי החוק רק

הוועד המנהל יכול לקבוע את האגרה ואת התקציב, לפני שהם מובאים לאישור הממשלה

וועדת הכספים של הכנסת. כך שנשארנו למעשה בלי אגרה ובלי תקציב. כתוצאה מזה

הכסף הלך והתדלדל והכנסות לא היו. החל מה-1 בינואר שנה זו, מאחר שלא היה ועד

מנהל, אי אפשר היה לגבות אגרה. ואכן לא גבינו. לעומת זאת ההוצאות הן כ-30

מיליון שקלים בחודש. בכל יום אנחנו מוציאים בערך מיליון שקלים.

ר' זאבי;

גם הוראות קבע לא בוצעו?

א' מקל;

הוראות קבע גם כן לא בוצעו, כי לא היתה לנו סמכות. לעומת זאת עד סוף חודש

מרס המשכנו לגבות את אגרת הרדיו ברכב, כי מכל מיני סיבות היא עדיין על המסלול

של 1 באפריל עד סוף מרס. מכל מקום, עיקר הגביה לא נכנסה. כתוצאה מזה התחילו

להתדלדל הסכומים בקופת רשות השידור, עד כדי כך שבחודש אפריל נאלצנו ללכת למשרד

החינוך או למשרד האוצר ולבקש הלוואה כדי לכסות הוצאות שוטפות. נתנו לנו

הלוואה. כשהלכנו שוב בחודש שלאחר מכן, כבר לא רצו לתת. התחיל ויכוח בין החשב

הכללי לבין מנכייל משרד החינוך. ולא קיבלנו.

מר ינון שהיה מועד ליושב-ראש, ואני, נפגשנו עם ראש הממשלה, נדמה לי שזה

היה בחודש אפריל, ושכנענו אותו למנות. עדיין היתה בעיה מסויימת, היה בג"ץ מטעם

סיעת מר"ץ, שטענו שהם מקופחים במליאה. מר ינון ואני שכנענו את ראש הממשלה

לוותר, להסכים למינוי של אותה חברה מסיעת מר"ץ, הגב' אמירה הגני מקיבוץ גן

שמואל. שכנענו אותו לוותר בנקודה הזאת, ולו גם על חשבון האיזון הפוליטי

במליאה, ובלבד שכבר ימנו סוף סוף ועד מנהל. כך היה, ומאז יש ועד מנהל.

אכן נגרם נזק כספי כתוצאה מכך שאי אפשר היה להתחיל את הגביה בראשית

ינואר. עד שהושלמו כל תהליכי האישור בוועד המנהל, במליאה, בממשלה ובוועדת

הכספים, למעשה התחלנו לגבות את האגרה בחודש יוני. אין ספק שכתוצאה מזה נגרמו

נזקים כספיים. כי הרי שנת הגביה בנויה על גביה במשך 12 חודשים. אם לא עושים

זאת, מאליו מובן שנגרמים נזקים, וגם לא מצליחים לאכוף. יש לנו שיטות אכיפה,

אבל אם יש פחות חודשי עבודה מטבע הדברים תאכוף פחות ותגבה פחות.



על פי פסיקה של היועץ המשפטי לממשלה מלפני שנים, בכל זאת לא היה וקואום

מוחלט. כי יש החלטה שבמקרה כזה יושב-ראש הוועד המנהל והמשנה ממשיכים בתפקידם.

ואכן היושב-ראש והמשנה המשיכו בתפקידם בצורה מסודרת כל אותה עת.

נתן כהן; גם המליאה.

א' מקל;

גם המליאה היתה קיימת. ואנחנו נאלצנו להתאים את עצמנו. החלטות מסויימות

שבדרך כלל היינו מביאים לוועד המנהל, הבאנו לוועדת הכספים של המליאה, כדי שבכל

זאת יהיה גיבוי ציבורי, דיון ציבורי. התאמנו את עצמנו פי פסיקותיו של נתן כהן.

מעת לעת הוא פסק כיצד ראוי לנהוג.

אנחנו מקווים לא יהיו בעיות כאלה, ושהמוסדות ימונו. כרגע יש כאלה שעוסקים

בשינוי החוק, אז יכול להיות שבכלל כל הנושא ישתנה.
היו"ר די תיכון
גברתי מבקרת המדינה, האם את רוצה לומר משהו?

מבקרת המדינה מי בן-פורת;

לא.

ר' זאבי;

אני רוצה לשאול מדוע שהתקציב של רשות השידור לא יהיה משק סגור, כלומר כל

מה שאתם יהיה שלכם? אם תעשו מעט, יהיה לכם מעט. אם תעשו הרבה, יהיה לכם הרבה.

אי מקל; למעשה זה המצב הנוכחי, בהסתייגות מסויימת.

ר' זאבי; אבל לקחו מכם למעלה מ-100 מיליון שקלים.
מ' ינון
למרות שזה המצב הנוכחי, לקחו מאתנו.

אי מקל;

זה לא היה כך עד 1985. עד 1985, מה שנכנס לקופה הועבר למשרד האוצר, לחשב

הכללי, והחשב הכללי היה מקציב בכל חודש סכום מסויים. מאז 1985 זה השתנה. שר

האוצר היה אז יצחק מודעי, והוא זה ששינה זאת. ולמעשה הרשות די עצמאית, כלומר

מה שנכנס לקופה שייך לרשות, אנחנו אחראים לבדנו על ההוצאות וכו'.

אבל יש לזה שלוש הסתייגויות. קודם כל, ברור שגובה התקציב לא נקבע על

ידינו אלא על-ידי הממשלה וועדת הכספים. לא רק זה, גובה התקציב הוא פונקציה של

גובה האגרה, ואת גובה האגרה קובעת ועדת הכספים של הכנסת, על פי המלצת שר

האוצר. כלומר איננו יכולים לקבוע אגרה כרצוננו. השנה, למשל, ההמלצה של משרד

האוצר היא להעלות את סכום האגרה ב-8%. זה עוד לא אושר בוועדת הכספים, אבל אם

זה יאושר זה יהיה יחסית נמוך, כי זה פחות מעליית המדד של השנה החולפת. אבל זה

עולה בקנה אחד עם מה שהוחלט לגבי ארנונות וכדומה.

יש הסתייגות נוספת. אנחנו לא חופשיים לשלם שכר כאוות נפשנו, אלא על פי

חוק יסודות התקציב ועל פי האישור של הממונה על השכר. כלומר גם נושא השכר בעצם

מבוקר מאד.



ר' זאבי;

מה לגבי החלפת ציוד, בינוי, תכניות מקוריות?

א' מקל;

יש לנו עצמאות מסויימת, אם כי שוב התקציב מאושר בממשלה. למשל, אולי זה

קצת יישמע מוזר, אבל עובדה היא שעכשיו עומד על סדר יומה של הממשלה, אגב אישור

התקציב שלנו, הנושא של השעות הנוספות ברשות. כלומר הממשלה בכבודה ובעצמה אמורה

לדון בשבוע הבא בנושא השעות הנוספות, שלכאורה אפשר להגיד שזה נושא מאד פנימי

של רשות השידור. אבל גם הממשלה הקודמת דנה בזה, וגם ההליטה לקצץ בשעות

הנוספות. כלומר הנושאים האלה עולים לדיון. בדרך כלל זה ביוזמה של פקידי אגף

התקציבים, אבל בסוף זה מגיע גם לממשלה.

יי הורביץ;

כמה כסף יש בקרן הפיתוה?

אי מקל;

בשעתו הצטברו סכומים נכבדים בקרן הפיתוח. זה היה עוד לפני זמני. בסופו של

דבר הממשלה החליטה לקהת מרשות השידור סכומים מסוי ימים. זה הגיע גם לחקיקה.

הממשלה לקחה 125 מיליון שקלים.

היו"ר די תיכון;

האם לקחו את זה בסופו של דבר?

א' מקל;

לקחו חלק. אסביר. הם לקחו 125 מיליון שקלים, אלא שהם הצמידו את זה ונתנו

על זה ריבית, וזה עלה ותפח. אנחנו העברנו עד היום כ-85 מיליון שקלים. השנה כבר

לא יכולנו להעביר שום דבר, כי לא היה לנו אפילו במה לשלם משכורת, והלכנו לקבל

את אותה הלוואה. גם האוצר הכיר בכך שאין כבר כסף ואין מאיפה להעביר. אז כרגע

הם לא לוחצים, אם כי פורמלית אנחנו עדיין חייבים להם כל מיני סכומים.

ר' זאבי;

אז שיתקנו את זה בחקיקה.

י י הורביץ;

ומה המצב בדצמבר, או בסוף נובמבר, בקרן הפיתוח?

א' מקל;

אינני רוצה לומר סכומים לא מדוייקים. יש עכשיו סכומים מסויימים. ואת

תקציב הפיתוח שלנו לשנה הבאה, שעל פי ההצעה שלנו שטרם אושרה הוא 23 מיליון

שקלים, את זה אמורים לקחת מקרן הפיתוח. את זה לא לוקחים מההכנסות מאגרה או

כדומה. אין לזה שום קשר להכנסות השוטפות. את זה לוקחים מקרן הפיתוח. אינני

יכול לומר מהו ברגע זה הסכום המדוייק בקרן הפיתוח, כדי לא לטעות. על כך צריך

לשאול את הסמנכ"ל לכספים. אבל בעקרון מה שקרה הוא שהשנה התדלדלו מאד המקורות

מפני שלא היו הכנסות. בינתיים שנת הגביה היתה די טובה, למרות שהתחלנו ביוני.

האומדן שלנו היה 262 מיליון שקלים הכנסה מאגרות בשנה זו. אנחנו מעריכים שנגמור



את השנה ב-257 או 258 מיליון שקלים. כלומר יחסרו 5-4 מיליון שקלים לעומת

האומדן. זה בהחלט הישג בהתחשב בעובדה שהתחלנו ביוני ולא בינואר. נהיה די

קרובים לאומדן. לעומת זאת זו היתה שנה די טובה בתשדירי שירות ובחסויות, כך

שאולי זה יפצה על הפער. יש 3 מיליון שקלים שאולי ייכנסו מעבר לאומדן, כך שזה

עשוי פחות או יותר לפצות.

היו"ר די תיכון;

אם נכנסנו לענין האגרה, חבר-הכנסת זאבי, ההיסטוריה היא שהרשות נחשבה לגוף

גרעוני. במשך שנים רבות אומדן ההוצאות עלה על אומדן ההכנסות, וגם בפועל זה היה

כך. ב-1985 המצב השתנה, ואז הם הפכו למוסד שיש בו עודף גדול, הולך ומצטבר,

כשהממשלה לא תמיד יודעת מה גודל העודף, מה מממנים באמצעותו, איפה הוא מוחזק

וכו'. ניסינו לשים את ידנו על העודף הזה, לא תמיד בהצלחה, כלומר בלא הצלחה.

ומאחר שהסכומים גדלו והשתכנענו שיש ברשות עודף גדול, שמנו את ידנו, כלומר

האוצר והכנסת, על האוצר הזה, ובחקיקה, באמצעות חוק ההסדרים, הוחלט להעביר 125

מיליון שקלים מקופת הרשות לקופת המדינה. כפי ששמענו, רק חלק מזה הועבר, אינני

יודע אם גדול או קטן, וגם זה לאחר איומים וויכוחים וטענות. החוק בענין זה לא

כל כך מומש, אם לדבר בלשון המעטה.

אי מקל;

העברנו 85 מיליון שקלים, זה סכום נכבד מאד.
היו"ר די תיכון
גם זה לא הועבר מיד, אלא היו ויכוחים. זה לקח הרבה זמן.

א' מקל;

אני חושב שאלה ויכוחים לגיטימיים, כי אפשר לחלוק על התיזה הזאת.

היו"ר די תיכון;

אני רוצה לומר עוד משפט. גברתי מבקרת המדינה, יש חקיקה כבדת משקל, ולאחר

שנים רבות איש אינו יודע אם היא רלבנטית או לא רלבנטית. ניקח למשל את נושא

האגרה. את האגרה משלמים עבור מכשיר הטלוויזיה, ולא עבור מה שרואים.

מי ינון;

זה השתנה בעקבות פסק-דין של השופט ברק. אשלח לך אותו.
היו"ר די תיכון
אני מקבל הרבה מכתבים מאנשים שכותבים; אני עולה מרוסיה, מחובר לכבלים,

אינני מבין מלה אחת ממה שמשדרים בטלוויזיה הישראלית, למה אני צריך לשלם אגרה

עבור המכשיר?

מתעוררות כאן הרבה מאד שאלות בקשר לאגרה הזאת. לפי דעתי החקיקה הזאת לא

יכולה להחזיק מעמד. היא נחקקה כאשר היה ערוץ אחד בלבד. ומיד נשאלת השאלה; ומה

עם הטלוויזיה החינוכית? ומה עם גלי צה"ל? ראוי לתת את הדעת על כל הערבוביה

השוררת בנושא הזה, שכן נראה לי שהדברים אינם יכולים להימשך במתכונת הזאת.

רשות הדיבור למבקרת המדינה.



מבקרת המדינה מי בן-פורת;

מה הבקשה ממני?

היו"ר די תיכון;

הבקשה ממך היא שבאחת הביקורות תראי מה קורה בענין הזה. הרי אנחנו דנים

בחקיקה. יש לנו ביקורת על החקיקה לגבי הממשלה, היא מוצדקת מאד. אבל יש עוד

פנים לענין הזה, וענין האגרה עולה כאן חדשות לבקרים כנושא שנוי במחלוקת. רק

לאחרונה עתר מישהו לבתי-המשפט בערכאות שונות, באשר לחלק מהאגרה שמקורו בחוק

ההסדרים במשק המדינה, 1985. בערכאה אחת הוא כנראה זכה, בשניה הפסיד, ושוב זכה

בבית-המשפט העליון. ואז הממשלה נזקקה לאקרובטיקה בתחום החקיקה, שאפילו לשרת

החינוך והתרבות לא היה רצון רב להעלות את הנושא במליאה. החוק נפל בפעם

הראשונה, הממשלה הזדרזה והגישה אותו בפעם שניה, ונדמה לי ששרת החינוך נעדרה

מהדיון הזה, ובצדק הכריחה את שר המשפטים להעלות את הענין. זה לא הביא כבוד, כי

כל הנושא מבולבל. בית-המשפט העליון התייחס לזה והעיר את הערותיו.

גברתי מבקרת המדינה, מאחר שללא דו"ח שלך קרוב לוודאי שהענין יידחה בלי

סוף, אני מאד ממליץ שתשקלו את הענין הזה. הוא ראוי להיות מובהר לציבור. במוקדם

או במאוחר העסק הזה יתפוצץ, ואז לא יהיה לאף אחד כסף.

מר נתן כהן, בבקשה,
נתן כהן
בנושא אחר יש בדוייח מבקרת המדינה המלצה: "על המחוקק ליתן את דעתו למציאת

פתרון למקרים..." וכוי. (עמי 803). מאחר שאני חבר בוועדת ליבני, ועדת המומחים,

אני רוצה לומר שנעלה את זה בוועדה ונתייחס לנושא.
מבקרת המדינה מי בן-פורת
זה מה שרציתי להגיד.
היו"ר די תיכון
אני פונה אל נציגת חשד, אני מציע שתיקחו את כל הפרק חזה ותעלו אותו כהצעת

חקיקה; תיזמו טיפול בענין הזה ותיקונים בחקיקה.
מבקרת המדינה מי בן-פורת
זה בדיוק הקטע שרציתי לקרוא: "לדעת מבקר המדינה יש לפעול בלי דיחוי ותוך

קיום קפדני של הוראות החוק למינוי של מליאה וועד מנהל לרשות במועד. התמשכותו

של ההליך זמן רב מהסביר גרמה נזק לפעולות הרשות ולהכנסותיה. על המחוקק ליתן את

דעתו למציאת פתרון למקרים שבהם חל עיכוב במינוי המליאה והוועד המנהל, פתרון

שיאפשר לרשות להמשיך ולתפקד ויאפשר אישור תקציב כנדרש". זה נאמר כדי להתגבר על

התקלה שבאין מליאה ובאין ועד פועל גם לא יכולתם להמשיך ולגבות את הכספים.

חשבנו- שלעתיד לפחות יביאו בחשבון שבמקרה של עיכוב, שכמובן מוטב שלא יהיה,

שאפשר יהיה להמשיך ולקבל כסף.
אי דמביץ
אחת הדרכים שאפשר לנקוט בענין ההמלצה של מבקרת המדינה היא ללכת בשיטה כמו

זו הנהוגה בעיריות, שלפיה אם אין תקציב מאושר, אפשר לפעול מחודש לחודש לפי

הפרופורציה של 1/12 (אחד חלקי שנים-עשר) מהתקציב של השנה הקודמת.



א' מקל;

השאלה שם לא היתה לגבי ההוצאה, אלא לגבי ההכנסה, כלומר לגבי הגביה.

הרגשנו שאין לנו סמכות לגבות.
אי דמביץ
אפשר לאמץ את זה גם לגבי הגביה, בשינויים המתחייבים.
היו"ר ד' תיכון
בשעתו היתה לנו אותה בעיה, כשעסקנו במינוי יושב-ראש הוועדה המייעצת לבנק

ישראל. גם שם, בשל שיקולים כאלה או אהרים, לא יכלו למנות את הוועדה ואת היושב

ראש שלה. ואז שני הברי כנסת "התלבשו" על הצעת חוק, והכניסו סעיף שמחייב למנות

מיד. תוך שבוע ימים היה מינוי.

אני רוצה לומר שאני הגשתי הצעה לביטול האגרה, כדי לזרז את כולם לעשות

מעשה. מבקרת המדינה, אני רוצה להסביר על מה מדובר. אני חולק על עמיתי לגבי

האופי שבו נגבית האגרה. כפי שאמרתי, אינני יכול להסביר לאנשים מדוע הם משלמים

את אגרת הטלוויזיה.

מי ינון;

ועל פי ההצעה, מאיפה יבוא הכסף?

אי מקל;

האוצר צריך להסכים לתת 400 מיליון שקלים בכל שנה. אין בעיה. אנחנו לא בעד

האגרה.

היו"ר די תיכון;

אני רוצה לעשות סדר בענין הזה. אני מציע לבטל את האגרה במתכונת הזאת. עם

זאת אני אומר שכמובן יש לפתור את בעיית המימון והמקורות. ואולי צריכה להיות

פרסומת? אני מקווה שאתם תאהבו את ענין הפרסומת יותר מהאגרה.

מי ינון;

לא בטוח, כי זה לא בסכומים כאלה.

היו"ר די תיכון;

מר נתן כהן, נדמה לי שבשעתו סברתם שאפשר לעשות שינוי דרסטי באגרה.

מי ינון;

לא כשיש ערוץ שני וכבלים וכו'.

היו"ר די תיכון;

אז נשקול את הענין. אבל כל הענין הוא פרוץ, ולכן החלטתי לעשות מעשה כדי

לזרז את כל אלה שעוסקים בענין, שיתנו את דעתם על כך. אי אפשר להסביר לאנשים

מדוע הם משלמים עבור המכשיר, ורק לערוץ הראשון, כשיש להם עוד ארבעים ערוצים,

וגם להם משלמים. ויש עוד דבר; בארצות-הברית מקובל שאתה משלים לכבלים לפי מספר



ההתחברויות שלך לערוצים. כאן מחייבים אותך להתחבר ל-40 ערוצים, בין אם אתה

רוצה ובין אם לאו. וזאת שאלה. למשל, אני קולט את הערוץ הראשון באמצעות הכבלים,

ואני משלם לכבלים. נשאלת השאלה למה אני צריך לשלם לרשות השידור אם אני משלם

לכבלים.
אי מקל
בכל מדינות אירופה המערבית, ביפן ובעוד מדינות מתוקנות גובים אגרה, וזה
מקובל. אחת מהשתים
או שרוצים רשות שידור ממלכתית, או שלא רוצים. אם לא רוצים,

אפשר לחיות גם בלי זה. באמריקה זה לא קיים, והדמוקרטיה האמריקנית די יציבה. אז

אין לנו בעיה. אבל עובדה היא שבמערב אירופה, ביפן, בקנדה ובעוד מדינות יש רשות

שידור ממלכתית. בכל מקום שיש רשות שידור ממלכתית האזרח מממן את זה באמצעות

האגרה. אגב, אצלנו האגרה יותר נמוכה מאשר בהרבה מדינות אחרות. לעניות דעתנו

צריך להמשיך בשיטת האגרה. וברור למה האזרח משלם את האגרה, כי זה שידור ממלכתי

שאמור לייצג גם אינטרסים ממלכתיים, נגדיר אותם כאשר נגדירם. האחרים כולם

מסחריים. ואם האזרח רוצה, יתחבר לכבלים; אם אינו רוצה, לא יתחבר. כך זה בכל

העולם.

אנחנו לא מעונינים בפרסומת. היום עוגת הפרסומת כבר מצומקת. היא לא תספיק

גם לערוץ השני וגם לנו. אנחנו לא מעונינים בזה. אגב, הרבה פעמים הציעו

ל-בי.בי.סי. להכניס פרסומת, והם תמיד סירבו. אפילו ברדיו אין להם פרסומת. הם

מסתפקים באגרה.
נתן כהן
יש להם אגרה לחמש שנים, מוצמדת. והם לא צריכים לאשר את זה כל שנה.
היו"ר די תיכון
אבל כאן מתעוררת בעיה. הרי יש גם גלי צה"ל שזה גוף ממלכתי, ויש גם

הטלוויזיה החינוכית.
א' מקל
גם אותם צריך להעביר לרשות השידור. צריך לקבוע רשות ממלכתית אחת שחיה

מהאגרה.
היו"ר די תיכון
בהצעת החוק שלי אני מצביע על האנומליה שקיימת בענין הזה. ואחרי כל כך

הרבה שנים, צריך לעשות בזה סדר.

תודה רבה לכם.

(הישיבה נסתיימה בשעה 14.05).

קוד המקור של הנתונים