ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 30/11/1992

הצעת חבר-הכנסת שטרית לוועדה לבקש חו"ד ממבקר המדינה על שמירת האיזון הציבורי והפוליטי בשידורי הטלוויזיה הישראלית

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 29

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שני, הי בכסלו התשנ"ג (30 בנובמבר 1992), שעה 13:30

נכחו;
חברי הוועדה
היו"ר די תיכון

חי אורון

א' גולדפרב

ר' זאבי

שי יהלום

רענן כהן

י י לס

ע' לנדאו

הי מחאמיד

ר' מילוא

לי לבנת (מ"מ)

די מנע "
מוזמנים
חה"כ מי שטרית

מבקרת המדינה מי בן-פורת

י י הורביץ - מנכ"ל משרד מבקר המדינה

ש' לביא - ע' בכיר למבקרת המדינה ודוברת המשרד

י ' רוט - ע' מבקרת המדינה

דייר גייסט - משנה למנכייל מבקר המדינה

די בנדרייס - משרד מבקר המדינה

די בן הלל - " " "

אי מקל -- מנכ"ל רשות השידור

מי ינון - יו"ר רשות השידור

י' בראל - רשות השידור, מנהל הטלוויזיה

י' אלוני - " " , ממונה על הביקורת

אי רם . - יי יי , מנהל מהי החדשות בטלוויזיה

מי רפאלי - משרד החינוך והתרבות, יועצת השרה

לענייני תקשורת
יועץ משפטי
אי דמביץ
מזכיר הוועדה
בי פרידנר
קצרנית
מי טבעון
סדר-היום
הצעת חבר-הכנסת שטרית לוועדה לבקש חו"ד ממבקר המדינה על שמירת

האיזון הציבורי והפוליטי בשידורי הטלוויזיה הישראלית.



הצעת חבר-הכנסת שטרית לוועדה לבקש חו"ד ממבקר המדינה על שמירת

האיזון הציבורי והפוליטי בשידורי הטלוויזיה הישראלית

היו"ר ד' תיכון;

חבר-הכנסת מאיר שטרית ביקש להעלות לדיון את הנושא שהוא הגדיר אותו "שמירת

האיזון הציבורי והפוליטי בשידורי הטלוויזיה הישראלית".

מי שטרית;

ביקשתי להעלות את הנושא הזה בישיבת הוועדה מכיוון שנראה לי, לדאבוני הרב

שהטלוויזיה והרדיו במידה מסוימת, אינם שומרים על האיזון הפוליטי. אני חושב שבעצם

זה התפקיד המרכזי שלהם. אתה יכול לצפות מכלי התקשורת שיהיו כלב השמירה של

הדמוקרטיה ושל הממשלה. לאורך הרבה שנים, בעניין הזה לפחות, תמכתי בצורה עקבית -

שהתקשורת תפקידה לבקר את הממשלה. כנראה שמאז קומה של הממשלה הזאת, מעבר להגיגות

הפוליטיות בתוך המפלגה עצמה, נעשו חגיגות בהרבה מקומות אחרים, כולל במדיה עצמה.

משום מה, אתה מוצא בהרבה מאוד נושאים שעולים לסדר היום - גם בטלוויזה, גם ברדיו -

שהימין בכלל לא מופיע. אתן דוגמא אחת כדי להסביר את העניין. היה לא מזמן "מוקד"

להסכם השלום עם מצרים. המתדיינים בתכנית היו מוסטפה חליל ועזר וייצמן. כמובן,

אפשר לטעון שעזר וייצמן בזמנו היה שר הביטחון של הליכוד, ולכן הוא מייצג את

הליכוד בדיון כזה. אבל לא יעלה על הדעת. הרי בכל זאת הליכוד עשה את הסכם השלום.

יש אנשים נוספים שחיים, שהיו נגד הסכם השלום, בעד הסכם השלום. אז לא היה הגיוני,

אפילו מהצד המקצועי, להזמין מישהו שידבר אחרת מאשר מוסטפה חליל ועזר וייצמן?

הבאתי דוגמא אחת. יש עוד שורה שלמה של מקרים.

התחושה שלנו בליכוד היא שיש הפרה של האיזון, שצריך להישמר בכלי התקשורת

הממלכתיים. זה בא לידי ביטוי כמעט ערב ערב במהדורות החדשות, בסקירת הנושאים,

במתן הזדמנות לימין לבטא את עמדותיו. הבמה הזאת לא ניתנת להם. רשות השידור -

הטלוויזיה, הרדיו - איננה נחלה פרטית של אף אחד. זה כלי ממלכתי, ממומן בכסף של

משלמי המסים, וזכותם של אנשים לראות פנים שונות, גישות שונות ורעיונות שונים. וזה

איננו ניתן לשיפוט של עורך אי או עורך בי. חייב להיות ברור לחלוטין שחייב להיות

ייצוג שווה ערך ומאוזן בין ימין ובין שמאל; וזה איננו מופיע. אותם אנשים שמממנים

את רשות השידור אינם רק אנשי שמאל. הם גם אנשי ימין.

כדי להיות הוגן, אני רוצה לומר שהתנגדתי בזמנו, כשממשלת הליכוד, או אנשים של

ממשלת הליכוד, הפעילו לחצים על רשות השידור ועל הטלוויזיה לשדר אי לשדר בי. אני

חושב שרשות השידור צריכה להיות מממלכתית, עצמאית מלחצים, אבל לפעול בצורה מאוזנת

- לתת ביטוי לדעות שונות ולא להיות כלי שרת בידיים של אף אחד. לא לחזור לתקופת

בן-גוריון, שטדי קולק היה מכתיב את החדשות ברדיו. עושה רושם שאנחנו נסחפים

לכיוון הזה, ואת זה צריך להפסיק.

לכן אני מבקש להביא לכך שמבקרת המדינה תיכנס לבדיקת הסוגיה הזאת - עד כמה

באמת נשמר האיזון בתוך רשות השידור הממלכתית, שממומנת בכספי האזרח שמשלם את אגרת

רשות השידור?

כחבר בוועדת הכספים, אני אומר, שאם נמשיך לחוש את התהושה שבעצם רשות השידור

היא כלי של מישהו אחר, אנחנו נחשוב אם כדאי לממן אותה. אולי לא כדאי. אולי זה

גורם נזק מבחינתנו.

לכן אני מציע לרשות השידור - יושבים פה ראשי רשות השידור, ואני מכיר את כולם

באופן אישי - תשמרו על העצמאות שלכם, אבל תשמרו על הממלכתיות שלכם, ותשמרו גם על

האיזון הפוליטי, שהציבור בארץ ירגיש שיש לו פתחון פה. אינני נגד שתתנו פתחון פה

לכל תפיסת עולם, לכל סקטור בארץ - לפי כוחו, אם תרצו - אבל הוא חייב לבוא לידי

ביטוי. לא יכול להיות שנחזור לימים שבהם לא היה פתחון פה לימין.



שי יהלום;

אני מזדהה עם מה שאמר חבר-הכנסת שטרית. הוא הביא את הדוגמא של "מוקד", אבל לא

את הדוגמא של ההפגנה על הגולן. היתה דוגמא מאוד צורמת כאשר היו מאות אלפי אנשים -

אפילו לדעת הממעיטים היו עשרות אלפי אנשים - בכיכר מלכי ישראל בהפגנה, שבכל אירוע

אהר דומה קיבלה סיקור בטלוויזיה בצורה יוצאת מן הכלל, וכאן היא קיבלה סקירה קצרה

מאוד. היו צריכים להביא איזה מפגין של "שלום עכשיו", שיסביר למה הוא מתנגד

להפגנה.

אני חושב שעם כל הצדק בדברי חבר-הכנסת שטרית, אנשי הטלוויזיה המקצועיים עושים

את מלאכתם נאמנה. הבעיה היא האשרה שהם מקבלים מהממשלה ומשרת החינוך והתרבות. שרת

החינוך והתרבות לא מבינה את תפקידה בממשלה הזאת בכל הנוגע לנושא של רשות השידור.

בסך הכל, לפי חוק רשות השידור, שרת החינוך והתרבות היא השר הממונה על ביצוע החוק.

וזה הכל. והיא חושבת את עצמה שהיא ממונה על רשות השידור. היא מתערבת התערבות

פוליטית ברשות השידור, וזה יביא אסון ליסודות הדמוקרטיים של המדינה. אני יכול לתת

דוגמאות.

בשבת זאת אני קורא בעיתון הנפוץ ביותר במדינה כתבה העוסקת בשאלה מה קורה אם

ידידנו אריה מקל הולך להתמנות בתפקיד בכיר במשרד החוץ - מי ימלא את מקומו? יש
רשימה של מועמדים וכתוב ככה
מי שהיה צריך למלא את מקומו מלכוזחילה הוא יוסף

בראל, מנכ"ל הטלוויזיה. אבל הוא לא ימלא את מקומו כי שרת החינוך מתנגדת, בגלל

שהוא העיר שהיא לא צריכה להתערב התערבות פוליטית. כתוב שחור על גבי לבן.

דוגמא שנייה לעניין הזה - ההתבטאות שלה מלפני שבועיים שהיא טוענת, והיא משדרת

לשטח, ואולי לאנשי המקצוע - יש יותר מדי תכניות דת בטלוויזיה ופחות מדי תכניות

תרבות.

דוגמא שלישית - היא מתקשרת אישית עם מנהל התכניות בטלוויזיה - נדמה לי שעל זה

היתה ההתבטאות של מר בראל אחר כך - ומתערבת בלוח הזמנים של התכניות. שימו לב, שרת

החינוך והתרבות, שצריכה להיות מחוקה מכל התערבות אומרת שתכנית מסוימת היא רוצה

להקדים, וכמובן המסקנה היא שתכנית אחרת היא רוצה לאחר.
אם מישהו פונה ושואל
מדוע לא משתמשים במונח הירדני-פלשתינאי "הגדה המערבית?
התשובה של לשכתה היא בקיצור
במצב הפוליטי של היום אנחנו לא יכולים לעשות את זה,

יגיע מושב פוליטי אחר.
מ' רפאלי
היתה הכחשה לידיעה הזאת.
שי יהלום
אני חותם על כל דבריך, חבר-הכנסת שטרית. אבל האסון שהולך ופוקד היום רשות

השידור שלנו, הוא אסון של התערבות פוליטית של שרת החינוך והתרבות, שמסלפת את

תפקידה - היא חושבת שהיא ממונה על רשות השידור. אני חושב שכל עוד ממשלת ישראל

ודעת הקהל - ואולי גם הוועדה הזאת - לא יעמידו את שרת החינוך והתרבות במקומה.

ויבהירו לה שאסור לה להתערב בהערות, בהצהרות, בהתקשרות למנהלי תכניות, בהתקשרות

למנהלי המדיה - האסון הזה ימשיך ויתפתח. אני מציע לוועדה הזאת לקבל החלטה ברורה

מאוד בנושא.
ע' לנדאו
הטלוויזיה ראויה לדברים קשים מאוד. לא "קול ישראל" ראוי להם; גם לא "גלי

צה"ל; גם לא כל הכתבים בטלוויזיה - חלקם עושים עבודה מצוינת, מקצועית, הוגנת

ושקולה. אבל מגזר החדשות של הטלוויזיה, וגם חלק מהתכניות ששיקול הדעת של ההנהלה

נמצא בהם פגום באופן יסודי - כל אלה מצביעים על כך שכיום במגזרים רבים בתוכה עושה

הטלוויזיה את מלאכתה רמייה באורח לא הגון, כאשר חלק מן האנשים האחראים על תכניות



משתמשים בשירות הממלכתי הזה כדי לתת ביטוי לדיעותיהם הפוליטיות, ואוטמים את

השירות הממלכתי הזה, שנועד לשרת את כל הציבור, על מנת לתת תשדירי שירות לקואליציה

הנוכהית ולמדיניותה. וזה, אגב הפעלת צנזורה מתמדת וסתימת פה לאופוזיציה מימין,

לאופוזיציה לממשלה הזאת.

אתן כמה דוגמאות לגבי נושאים שלאחרונה הטלוויזיה מדגישה, ולעומתם נושאים

אחרים שהתחילו לדחוף מתחת לשטיח. ידידי שטרית העלה את הדוגמא של "מוקד" עם מוסטפה

חליל ועזר וייצמן. יש נושא של שלום - מי עשה אותו? הוא הוסתר לחלוטין. לא נשמעה

סיבה סבירה מדוע לא הוזמן מישהו מן האופוזיציה לתכנית הזאת.

היתה פרשה של התכנית על סימולציה על השלום. כבמטה קסם - לא רק האחראי לתכנית,

גם כל המומחים, כל אחד מומחה למקצועו, אבל יש מומחים מימין ויש גם מומחים אחרים

שיודעים את אותה מומחיות לבטא בדרך אחרת - מי הופיע בתכנית הזאת? התכנית הזאת

היתה יותר פארסה מאשר דבר שהוא רציני, שטלוויזיה צריכה להגיש לפני הציבור שלה.

היה השידור על "הגולן 92", של אליעזר יערי. זו עוד דוגמא לכך שהטלוויזיה

מתגייסת כדי להכין את הציבור לקבל את מדיניות הממשלה הנוכחית. בדוגמא הקודמת זה

היה בעניין השלום; עכשיו אנחנו מדברים על ריכוך דעת הקהל כדי לעכל את הגלולה המרה

שהממשלה מבקשת להאכיל בה את הציבור - זה בעניין הנסיגה מרמת הגולן. אחד ממבקרי

העיתונות, רון מיברג - לא חבר ליכוד - כתב על זה ב"חדשות": "הטלוויזיה החזירה אמש

את רמת הגולן לסוריה והשאירה לממשלה ללבן את הפרטים הטכניים". וכמובן גם כאן

נעשים הדברים האלה לכאורה על ידי מתן זכות לימין, מתן זכות לשמאל. כל הבעיה, כל

ההבדל, כל ההטעיה, כל הרמייה, נעשית במינון בלתי מתאים - כמה זמן אתה מעמיד לרשות

אנשים מן הימין? כמה זמן אתה מעמיד לרשות אנשים מן השמאל? וגם באנשים שאתה בוחר -

מי אתה בוחר מן הימין? מי אתה בוחר מן השמאל? וכך, עם פניו המחייכות והסימפטיות -

בטלוויזיה - של מר יערי, שהיה אחראי לתכנית הזאת, נעשה מעשה מכוער ובלתי מקצועי.

זאת איננה כל הרשימה ולא סופה.

השבוע בליל שבת היה תשדיר שירות לערפאת- מהוגן, מחויך. הוא מופיע כאחד

מהחבר יה - דמות מתורבתת, באה בחשבון בכל משא ומתן. הביקורת כאן היא לא אם אפשר

להביא דעות של ערפאת או אי אפשר להביא דעות של ערפאת בפני הציבור. את זה צריך

להביא. הבעיה היא המתכונת, האכסניה. איך את זה מביאים? בבריטניה, על פי חוק אסור

לראיין ב-בי.בי.סי. ישירות איש ארגון הטרור של ה.RIA-
ר' זאבי
יש דמוקרטיה באנגליה?

ע' לנדאו;

בכל מקרה, גם כאשר המנחה כבר מביא את האנשים ומראיין אותם לגבי הפגישה שלהם

עם ערפאת, הוא מתמוגג מנחת. הוא לא מקשה עליהם כמעט בשום שאלה רצינית. גם כאשר

נותנים לערפאת - מה שלדעתי הוא דבר פסול - מן במה מהוגנת כזאת, לא מקשים על

האנשים שנוסעים לתוניס בשאלות קשות לדוגמא? אנוחנו רואים בימים אלה על המסך את כל

הזוועה הנאצית המתעוררת בגרמניה. יכולים היו להביא לידיעת הציבור את עצם העובדה

שאותו ערפאת, בתלבושת מערבית, כמעט - אופנתית - הוא האדם עם ארגוני טרור ערביים

אחרים, שמימן את הפעילויות של חלק מהם, שיתף עמהם פעולה, תכנן פעולה של רצח

יהודים, כולל מעשי טרור למיניהם. לא שואל המראיין את אלה שהלכו אליו שאלה בעניין

זה?

הדוגמאות הללו הן רבות. אולי צוין כאן עניין התערבות שרת החינוך - אני קורא

היום ששרת החינוך נותנת הנחיה לא להשתמש יותר במונח "יש"ע,, להשתמש במונח

"שטחים".



קריאה;

איפה זה כתוב?

ע' לנדאו;

ראיתי את זה בעיתון.

מי רפאלי;

יש לכם בעיה בהבנת הנקרא.
קריאות
- - - איך את מדברת לחבר כנסת.

מ י רפאלי;

סליחה, אני מתנצלת.

ע' לנדאו;

בענייו הזה אולי אביא דוגמא הפוכה. הזדמן לי מספר פעמים, יותר מפעם אחת,

להעביר לאנשי רשות השידור, לאנשי הוועד המנהל, צילום של חוות דעת של היועץ המשפטי

לממשלה, מר זמיר, שאומר, שבמדינת ישראל שירותי הממשלה - רדיו, טלווייזיה - צריכים

להשתמש בשם "יהודה, שומרון וחבל עזה". לצערי הרב, זאת לא ההלכה שעל פיה נוהגת

ברוב המקרים הטלוויזיה. הכתבים שם, במרבית המקרים, משתמשים במונח "שטחים" דווקא.

לעתים גם במונח "הגדה המערבית", למרות שאת הטלוויזיה של ישראל, כמו את כל רשויות

המדינה, צריך היה, על פי חוות דעת מר זמיר, לחייב מונח אחר.

זה לא הכל. אני רוצה להעלות מספר דוגמאות נוספות להעלות כדי להכניס תוכן

בביקורת הקשה שיש לי. היתה ההפגנה הגדולה בכיכר מלכי ישראל נגד הנסיגה מהגולן.

לשם איזון הביאו שם את מנכ"ל "שלום עכשיו". אם הגישה הזאת היתה מדיניות מאפיינת

את הטלוויזיה כל השנים - בבקשה. לי לא זכור שבכל הפגנה של "שלום עכשיו"

חי אורון;

לי זכור. יש לנו הבדלים בזיכרון. כל אחד זוכר סלקטיווית לכיוון אחר.

ע' לנדאו;

הופיעו אנשי "שלום עכשיו" לפגישה עם רבין השבוע או בשבוע שעבר. הם זכו

לסיקור נרחב בטלוויזיה. היה שם איזון סימטרי לגבי הסיכומים שלהם? הביאו מישהו אחר

כדי שיביע גם הוא את דעתו על הדברים האלה?

אני רוצה לחזור לעוד אירוע שחיה די כבד - פרשת האסירים הביטחוניים. באמצע

נובמבר ובחודש אוקטובר. מה שהיה קרוי "שביתת האסירים הביטחוניים". שם היתה החרטה

גמורה של הליכוד. שר המשטרה, מר שחל, כיכב כוכב עליון, ימים שלמים - -
מי שטרית
הוא גם שר התקשורת.



ע' לנדאו;

אנחנו העברנו ידיעות והודעות וביקשנו להגיב. הליכוד - יוק. לא הופענו שם.

ואנהנו מדברים על מקרה שלפהות חלק מאיתנו, מן האופוזיציה, הציגו אותו ככניעה של

המדינה לפני אנשים שחלקם הגדול עוסק בטרור והיה מעורב במעשי רצח. הטלוויזיה לא

מצאה אותנו ראויים לשדר את הדברים האלה, בכלל זה הודעות על כינוס ועדות הפנים

וביקורת המדינה באמצע נובמבר על הנושא הזה.

יש דוגמאות נוספות - אולי למה שחדלים להדגיש וחדלים להעלות על האקרנים. למשל,

העולים המחטטים בזבל. היתה תקופה שבמשך חודשים ארוכים היה ה"זום" של הטלוויזיה

מתמקד על עולים מסכנים שמחפשים אוכל.

רי מילוא;

במיוחד ערב הבהירות.

ע' לנדאו;

הדברים האלה נעלמו.

ישנו נושא של קופת חולים. בטלוויזיה הוא בקושי תופס מקום. בוודאי לא כתבות

מיוחדות. כאן, בוועדה הזאת, ובכנסת, הנושא הזה כבר תפס מספר ישיבות ניכרות מאוד,

בתקציב המדינה הנושא הזה הופך להיות מרכיב נכבד. אנחנו מדברים על תקצוב בשנים

הקרובות - על פי עדות שר הבריאות - ב-900 מיליון שקל בשנה, בכל אחת מארבע שנים

הקרובות, אם הדברים יסתדרו כהלכה. על המשבר הזה בהסתדרות כמעט אף מלה. היה דיון

בוועדת הכספים על בקשת האוצר להזרים 340 מיליון שקל, הוכנה כתבה על ידי חיים

פלטנר. היא לא שודרה בשיא הצפייה; היא נדחקה ליומן הבוקר. לא דווח ביום אחר על כך

שבוועדת הכספים, בנושא קופת חולים, נפלה הצעת האוצר. למה? היה בזה גימיק, היה בזה

עניין. לא שודר. אני זוכר שנושאים, שהסכומים המדוברים בהם היו הרבה יותר קטנים,

אבל כהמלים "י יהודי ים/דתיים/חרדיים" הופיעו, קפצה על כך הטלוויזיה כמוצאת שלל רב.

עוד דברים אינם מסוקרים. היה ביקור של 18 חברי כנסת מחזית ארץ ישראל בחברון,

בתקופה שהאינתיפדה נמצאת בעלייה. הטלוויזיה לא סיקרה זאת. הנימוק היה - אין צוות.

אבל באותו יום היו צוותים, למשל, כאשר שר התיירות יוצא לברך עולי דרך למכה; למשל,

כאשר השר בן-אליעזר מסייר ב"שטיחי כרמל" באור עקיבא
ח' אורון
פותח את המנהרה

ע' לנדאו;

זה לא היה באותו יום.

חיים רמון - עוד צוות נשלח.מה לא נשלח? לאופוזיציה לא נשלח שום דבר. אגב,

חיים רמון רואיין באותו יום על חוק בריאות ממלכתי - הרי יש גם מי שהיה שר של

ליכוד שהביא הצעה די רצינית בנושא זה. לא הוא הוזמן, לא הוזמנה כל אישיות אחרת.

כמה דוגמאות נוספות. אני מדבר על התקופה של מאה הימים, ומעבר לזה, מאז

שהממשלה הזאת החלה. אני מבין שלא תמיד רוצים לרדת במלוא ההריפות על הממשלה. אבל

כבר עוברים גם מאת הימים האלה. ב-19 באוקטובר יש ראיון עם אפרים סנה על פריצתה

מחדש, כאילו, של האינתיפדה - זה לאחר אותו פיצוץ מטען צד, שהיה על יד היישוב

מתתיהו, ונהרגה שם גברת מבת-ים, אם אינני טועה. הטלוויזיה סירבה לראיין לגבי

אותו מקרה את איש הליכוד. לליכוד נאמר כי מול סנה אין צורך באיזון, משום שהאיש

הוא מומחה ביטחוני. כאשר סנה באותו ראיון לא רק מדבר על הצדדים הביטחוניים של

האינתיפדה, אלא הוא קושר אותה לתהליך השלום. והוא דוחף לציבור, באמצעות

הטלוויזיה, את אותה תיזה שהיא כולה פוליטית, אני אוסיף - שקרית, או בלתי מבוססת,



אבל כל אחד זכאי לתיזה שלו. מה התיזה? - שאם פעם היתה אינתיפדה כי לא היה תהליך

מדיני, היום צריך להבין שיש אינתיפדה בגלל שיש תהליך מדיני, אני מוסיף - בסיועה

האדיב של הטלוויזיה.

באותו שבוע, 23 באוקטובר, ביומן ליל שבת יש ראיון עם רבי ן בנושאים

מדיניים-ביטחוניים - בבקשה. אבל כאשר אנחנו היינו בקואליציה והמערך היה

באופוזיציה, כאשר היה מופיע שר של הליכוד, לראי רנות, היו מביאים מישהו להסבר,

לתגובה. איפה היתה כאן תגובה?

באותה מהדורה שבה הופיע רבין, ודעתנו לא הושמעה, הוכנה כתבה שלא שודרה על דרך

טיפולה של הממשלה באבטלה. הכתבה לא שודרה. אני יכול לנחש שאילו היתה הכתבה

משודרת, שמא כל האפקט של הראיון עם מר רבין היה במידה מסוימת הולך לאיבוד.

לא אוסיף עוד דוגמאות. רק אומר שהטלוויזיה מנהלת כרגע מדיניות מסוימת, ואני

יכול לפחות להצביע על שניים מהגורמים שישנם שם, שקל לזהות אותם - מצד אחד,

'חלביזציה' של אינפורמציה, מצנזרים דברים מסוימים, מעוותים אורנם; מן הצד השני,

מרוב 'יערי י לא רואים את העצים - לא רואים את הליכוד, לא רואים עמדות אחרות. זאת

דרכה של הטלוויזיה.

טלוויזיה עם סגנונה זה מורידה את עצמה לזנות; תמורת איזה אתנן? אינני יודע.

יש מי שרואה באתנן זה בחינת "שלח לחמך על פני המים"; יש אחרים שמנסים להפיק סיפוק

אישי מכך שדעותיהם מקבלות ביטוי בתקשורת.

מה שאתם, אנשי הטלוויזיה, מחויבים בו, הוא להגינות, לאיזון, לכך שהטלוויזיה

תהיה מכשיר של הדמוקרטיה ולא נגד הדמוקרטיה. לצורך זה אני סבור שצריך לגייס את

סיועה של מבקרת המדינה.

חי אורון;

אני זוכר שפעם אחת בחיים שלי שהערתי ליושב ראש מפלגת העבודה לשעבר שהוא פספס.

היו עוד כמה פעמים, אבל לא אמרתי לו - כשהוא הציע הצעה לסדר, או הצעת אי אמון, על

היעלמותה של האופוזיציה מהטלוויזיה בכנסת הקודמת. כל מה שעוזי לנדאו אמר -

א-בראבו; ומה שמאיר שטרית אמר - א-בראבו. אני חושב שהביקורת צריכה להישמע, וצריך

להגיב עליה, וכנראה תיכף תישמע ביקורת מכיוון אחר, ואמירות על מה שהיה. מה לזה,

מאיר שטרית, ולחוות דעת של מבקרת המדינה? יש ויכוח ציבורי. אני אוציא לך את קטעי

הביקורת שהיו על הטלוויזיה הקודמת - איך שלא נתנו לנו, ומה סיפרו לנו מה קורה

בפנים ומה קורה בחוץ. תמיד התנגדתי, וגם היום אני מתנגד, שבנושא הזה אתם תלכו אל

ה"דודה" - סליחה על הדימוי - ותגידו: תצילי אותנו.

אם הטלוויזיה מתפקדת כמו שאתם אומרים - בטוח שנפסיד את השלטון. ואם נמנה

מינויים פוליטיים - בטוח שנפסיד את השלטון. אתם צריכים לברך אותנו על כל מינוי

פוליטי. הרי כבר כולנו בארץ יותר מחודשיים, וכולנו למדנו שהאפקט הוא כל כך קצר,

כל כך פוגע במי שמפעיל אותו, הוא כל כך בלי תכלית.

בואו נשאיר את כל הנושא הזה לעימות הציבורי, הפוליטי, התקשורתי. אתם תאשימו

את אנשי רשות השידור ואת רפיק חלבי ואת אליעזר יערי - היו שם כמה יותר שמאלניים

בעבר - אלד; הכתובות; בשבוע הבא תהיה כתובת אחרת. זה חלק מהמשא ומתן התרבותי,

התקשורתי שיתנהל. עזבו את המבקרת בעניין הזה. אתם חושבים שעכשיו מסדרים אתכם?

יכול להיות שאינם צודקים. אני לא חושב כך. השבוע היתה ישיבה במזכירות מפ"ם, וכעסו

עלינו שנעלמנו בכלל. כשהיינו באופוזיציה תקענו כל הזמן; עכשיו נעלמנו. אז מה, אני

אבקש ממיכל רפאלי, שתדווח לשרת החינוך, שמפ"ם כועסת מאוד על מה שקורה לה?

חבר-הכנסת עוזי לנדאו חוזר ביום שישי את הראיון עם נחום ברנע ועם סמדר פרי.

אני זוכר משום מה את הכתבה על ירוחם. אולי זו שאלה של גיאוגרפיה - וכבר אמרו משהו

שקשור בגיאוגרפיה - אני לא יודע בדיוק לאיזה חלק של המפה שידרו כתבה על ירוחם.



זה סוג הוויכוחים שהם חולשה של מי שפותח בהם. כשאנחנו היינו יותר חלשים,

אנחנו, או חלק מאיתנו, פתח בהם. אתם רוצים היום לעודד היום את החולשה הזאת? -

תמשיכו לצעוק שדפקו אתכם בטלוויזיה, שדפקו אתכם ברדיו.

עוזי לנדאו, אני לא רוצה להיכנס לרשימה הזאת. אני לא רוצה לבדוק. אני לא חושב

שאתה צודק. הרושם שלי הוא לא כזה. אתמול הופיע רון נחמן. לא הביאו אף אחד מאנשי

"שלום עכשיו" - -

לי לבנת; .

הביאו את שבס.

חי אורון;

שבס אמר שזה מוקדם, שהוא יפרסם את זה אחר כד. רון נחמן מביא את מה שמסתובב

בשוק כבר שלושה שבועות. הוא מכר את זה לכתב של הטלוויזיה כסקופ, הוא שידר את זה,

קיבל צילום באריאל או בברקן. הוא לא ראיין במקביל תושב אופקים, שהמפעלים באופקים

עברו לברקן. הוויכוה על אזורי הפיתוח התחיל עכשיו; הוא יחריף מאוד בשבועות

הקרובים. נכון, הכוונה היא למנוע אזור פיתוח אי מהגדה ומהרצועה, כי זאת המדיניות

של הממשלה. לדעתי, היא היתה צריכה לעשות את זה ביתר תקיפות מאשר היא עושה. גם את

עוקף דהיישה היה צריך לסגור. זו דעתי. אמרתי את זה בוועדת הכספים. אמרתי את זה

מעל הדוכן. השר, שגם אני אחראי לו, הופיע הטלוויזיה בכתבה על חנוכת המנהרה הזאת.

אין לי המדד שאתם מאמצים אותו.

אני מבין את ההרגשה. אני אומר את זה מתוך השתתפות בצער, או מתוך סימפטיה. אבל

אני חוזר ואומר: אם אנחנו הולכים לעשות טלוויזיה במתכונת שלכם, ניפול מהשלטון

כמוכם. לכן אני לא רוצה את זה. ואם נעשה מינויים פוליטיים כמו שאתם עשיתם - -

די מנע;

בבאר שבע מינו את הבת של מזכיר מועצת הפועלים - - -

חי אורון;

אם נמנה מינויים פוליטיים בשירות התעסוקה כמו שאתה מינית, ובדוייח המבקרת 44

יופיע על דוד לפלר פרק כמו שהופיע עליך, אנחנו נרד מהשלטון. ומי שלא מבין את זה

במפלגת העבודה, לא מבין איפה הוא חי. קרה משהו בארץ.

קיימו את הבירורים האלה, קיימו את הצעקות. רק דבר אחד - לא חוות דעת של

המבקרת. לא נכניס את הדיון הזה לתוך חוות דעת של המבקרת; זה לא מתאים. זה מתאים

כדי להעלות את הסעיף על סדר היום. זה בסדר. גם לא תהיה היום הצבעה. לא יהיה לזה

רוב.

זכותו של היושב ראש - זה הכלי שיש, הוא משתמש בו בכישרון, לזכותו. אבל תרדו

מהסיפור הזה. בואו ננהל את הוויכוח הציבורי הזה - את מי מראים? את מי לא מראים?

מתי מראים? כמה מראים? אין רק טלוויזיה אחת, יש כבר כמה טלוויזיות. לא כל מה

שמופיע ב"מבט" כל המדינה רואה. וזה טוב. ועוד מעט יהיו עוד כמה כלים כאלה.

בתוד המסה הגדולה הזאת, כל אחד מאיתנו סוחב משהו. אני חושב ש'ימעריביי, כמו

שהוא מתנהג בחמישה ימים האחרונים עם קרנות הפנסיה, הוא לא בסדר. אז מה? אני אקבע

מגבלות ליימעריביי? אני אלך לבדוק מי עומד מאחוריו ולמה? "מעריב" כותב ככה, הציבור

קרא את זה; "ידיעות" יכתוב אחרת, כי זה יימעריב" נגד ייידיעות"? - אני לא יודע מה

יקרה. בואו נרד מכל הוויכוחים האלה, לבטח, כאשר רוצים להביא את הדיון הזה לפורום

כעין שיפוטי, כדי שיכריע.



ר' מילוא;

על פי חוק.

הי אורון;

אני יודע. אני מציע לא לדחוף את חמבקרת לוויכוח הזה, שאין לו הגדרות

פורמליות, לא היו לו בעבר הגדרות פורמליות. היית מעורב בו, לפחות ברכילות, גם

באופן אישי. היו טענות כלפי תפקידו של רוני מילוא בתקשורת בעידן הקודם. אני מימי

לא באתי בטענה - למה אי, בי, גי? אחת הסיבות שאמרו לנו שמשרד התקשורת לא יכול

להיות במר"צ, כי אסור ששרת החינוך תהיה אחראית על הערוץ הראשון, ושר התקשורת יהיה

אחראי על הערוץ השני. האמירה הזאת אפילו עשתה לי טיפה שכל - - -
קריאה
אבל מותר ששר המשטרה יהיה שר התקשורת?

חי אורון;

על שר המשטרה ושר התקשורת אני לא מתווכח. פיזור העניין, נראה לי סביר. אני

אומר את זה גלוי. אולי אני תוקע לעצמי סיכה במקום לא טוב.

רוני מילוא, ארגה מאוד מומחה; בתחום הזה. תשאירו אותו לתחום שאתם תבקרו היום,

אנחנו נבקר מחר, והם יבקרו מחרתיים. זה יתאזן בגדול לאורך זמן. לסיכום, עזבו את

המבקרת מהדיון הזה.

ר' זאבי;

אני רוצה להודות לחבר-הכנסת שטרית שהעלה את הנושא הזה. אני רק מציע לו להגדיר

את זה אחרת; זה לא הוסר איזון, לפחות במקרה שלי, של התנועה שאני מייצג, זה קיפוח

מתמשך שנמשך חמש שנים מיום שנוסדה התנועה. ניסיתי לטפל בזה גם בדרך אחרת. פניתי

לבג"צ, ובגלל טעויות טכניות של הפרקליט שלי זה נדחה, והבנתי שאין לי הכוח להילחם

מול התחנות האלה. ואתן כמה דוגמאות.

כשבאתי לכנסת היתה שביתה של ראשי יש"ע באוהל מול משרד ראש הממשלה. יצאנו לשם

שמונה חברי כנסת. שידרו כתבה מפורטת על העניין. הביאו שבעה חברי כנסת ואותי לא
כללו בתכנית. שאלתי
למה? אמרו לי: אל תשאל; יעל חן ערכה את זה אז ארנה לא תיכנס.

האמנם? - כן, ככה זה. לא נכנסתי לתכנית ההיא. ומאז לא נכנסתי לאף תכנית אחרת,

כמעט.

ניסיתי להתמודד נגד הגברת דליה יאירי, שיש לה את יומן השבוע. אמרתי: טוב, אל

תראיינו אותי בנושאי טרנספר - זה בשבילכם מסובך. בכל אופן אני מומחה לכמה נושאים

- אני מומחה לטרור. יסולח לי על זה שאני נותן לעצמי ציון. הייתי יותר מחמש שנים

אלוף פיקוד. הייתי ראש אג"ם במטכ"ל, הייתי שלוש שנים יועץ ראש הממשלה רבין,

למלחמה בטרור. יש כל הזמן אירועי טרור. לא רק עם ישראלים, היו גם אירועי טרור

אחרים בעולם. פעם אחת בחמש וחצי שנים דליה יאירי לא יכולה לקרוא לי?

ניסיתי לכתוב מכתבים - למנכ"ל וליו"ר וליו"ר הקודם - וקיבלתי תשובות שהשיקול

הוא שיקול מקצועי. מי יותר מקצועי ממני בטרור? שיתמודד איתי. אפרים סנה יותר

מקצועי ממני בטרור? בבקשה, יעמתו אותנו. אני אתן לו את כל הכבוד כשהוא יגיד דברים

נכונים. אבל לא הצלחתי חמש וחצי שנים להיכנס לסיכום השבוע בשבת, ולו פעם אחת.

ואני רואה את זה כל יום בכל הדברים האחרים. אני הולך להפגנה בגולן, שבאים

אליה אנשים מכל הארץ. היה כיסוי עלוב שבעלובים. הלוא חמש נשים בשחור, באיזה צומת,

ועוד אם יש ערבייה בתוכן, יזכו ל-10-8 דקות. הפגנה בגולן, שבאו אליה אנשים מכל

הארץ - אין כיסוי. תכנית על הגולן, שעמד עליה חבר-הכנסת לנדאו. באותו ערב שהיתה

הפגנה של עשרות אלפים - ואינני מומחה לאמוד אותם. כשהיה השמאל באותה כיכר מנו את



זה ב-400,000; באותו היקף היו לא השמאל, אז היו כמה עשרות אלפים, ויש ויכוח בין

קצין משטרה אי לכתב בי. אבל באותו ערב נותנים בטלוויזיה תכנית על הגולן, שכל

תפקידה הוא כבר מכירה כללית של הגולן. קצת איזון. תביאו מישהו שלחם על הגולן - לא

ממני, את קהלני, שלהם על הגולן, שהוא במפלגת העבודה והוא סבור שהגולן הוא תנאי

לביטחון הגליל. אף מלה. תכנית של שטיפת מוה, בנוסה שאני לא רוצה לתת לו את הציון.

שטיפת מוה מעובדת יפה, עם כתבות, עם צילומים ישנים וחדשים, פלש-בק למלהמה והוזר

הלילה. הכל יפה מאוד, מתוכנן מאוד, כדי להכין את העם הזה למסירה, לליקווידציה של

הגולן.

הפגנת הימין בירושלים. היתה לנו הפגנה בירושלים, שהיו בה אלפים רבים, ושוב לא

אנקוב מספר, כי אני לא מומחה. אבל קצינין המשטרה, שעמדתי לידםה, נתנו לי מספרים.

שום כיסוי - לא בטלוויזיה ולא ברדיו. אולי מלה פה מלה שם. אני הרי לא מנהל מעקב
אחרי הכל; יגידו לי תיכף
אתה לא יודע, בזמן שהיית במכונית, כן היה שידור.

אבל אני רואה דברים אהרים. כל הפגנה של "יש גבול", "שלום עכשיו" - כל התנועות

האלה למיניהן, שהן כולן אותה תנועה בשינוי שמות - אותן נשים אתה רואה פעם בגן

שמואל ופעם במקום אחר.

שביתת האסירים הביטחוניים, שלפי דעתי היה נושא חשוב ממדרגה ראשונה. אני

העליתי אותו שבועיים לפני שזה זכה לפיצוץ בכנסת. העליתי אותו בכנסת. אפילו לא

הזכירו. אני כבר התרגלתי בכנסת שכשאני עולה לדבר מכבים את מצלמות הטלוויזיה.

ובאתי על זה בטענות למר אלימלך רם - זה לא עזר לי.

השיא היה פרשת כתב לענייני משטרה. יום אהד, כשרצו להעלות אותי על המוקד, כי

אמרתי משהו, כאילו גיליתי סודות של המשטרה, הביאו אותי לכתבה בתכנית. והכתב התחיל

לצעוק עלי, ולכעוס עלי לא כמראיין, אלא כמתמודד, מעומת איתי. לא שמתי לב. אני

רגיל לצעקות. כשיצאתי משם, כל המדינה פנינה אלי: איך הרשית לכתב, שהוא פקיד

ותפקידו להיות כתב, לצעוק עליך? גם בראיון שאלתי אותו, בניחותא: למה אתה צועק

עלי? עשיתי לך משהו? אחרי שהגיעו אלי אין ספור פניות, כתבתי מכתב למנהל

הטלוויזיה. לא נעניתי. כתבתי תזכורת אי -לא נעניתי; תזכורת בי -לא נעניתי; גי,

די, הי, ו' - לא נעניתי. יום אהד, אחרי כמה תזכורות, קיבלתי מכתב ממר אלוני, שהוא

נצטווה לחקור את זה, אבל עכשיו הוא נוסע לחו"ל, ומייד עם שובו מחו"ל הוא יטפל

בזה. חיכיתי בסבלנות עוד חודשיים, הוא שב מהו"ל ולא נעניתי. שלחתי עוד פעם

תזכורות, ולא נעניתי. ולא נעניתי שוב ושוב. עד שיום אחד פגשתי בו באקראי באיזה
אירוע, והוא אמר לי
באמת, בדקנו את הנושא שלך, ונמצא שאתה צודק. אמרתי לו: אני

רוצה לקבל את זה בכתב. הנהלת הטלוויזיה עשתה דבר שאני לא מכיר אותו, היא מצאה

שאני צודק והכתב סרח. ואני משתמש במלה בוטה, וזה UNDERSTATEMENTלהתנהגות שלו

אלי כנבחר ציבור, כחבר כנסת, אפילו סתם כמרואיין - הוא פשוט נבח עלי בטלוויזיה.

מאז אני מחכה הודשים רבים ואני לא מקבל את התשובה. אז לא היתה לי ברירה, כתבתי

למבקרת המדינה. אני מחכה לתוצאות הבדיקה שאקבל מהם. הפרשה הזאת - לא עם מבקרת

המדינה - נמשכת יותר משנה.

אני יודע את כוחי. הייתי שני מנדטים בכנסת הקודמת, שלושה מנדטים בכנסת הזאת,

ואני לא יכול להופיע כמו מפלגת העבודה או הליכוד. אבל מה הקריטריון לתגובה שלי

בטלוויזיה? אם הכוח שיש לי, אז רציתי בכנסת הקודמת לקבל שליש מהזמן של יוסי שריד.

הם היו שישה, אני הייתי שניים - אני רוצה שליש. אם הקריטריון הוא לא הכוה שיש לי

בכנסת, אלא הפיקנטיות, ההשיבות, העובדה שזה קיצוני -אז אני נינתי הרבה מאוד

תגובות. אין כמעט יום שאני לא מגיב. אני לא שומע את עצמי. אני מודה שאני לא מנהל

מעקב. אבל נואשתי מלנהל מעקב.

מה הקריטריון להיכנס לרדיו? אם הכוח שיש לי בכנסת, אז יש לי שלושה ואני רוצה

החלק הרביעי ממר"צ. הם 12 אני 3- יש להם שרים, אולי מגיע להם יותר מפי ארבעה ממני

- תנו להם פי שמונה ממני; תנו להם פי עשרים ממני, אבל תנו גם לי ביטוי. לא נותנים

לי ביטוי .



יש להם שיטה נוספת. כשאני מגיב, אומרים: תפנה לכתב. כשאני מנסרז למצוא את

הכתב, הכתב איננו. אבל אם הכתב איננו, הכיצד זה לגבי אהרים הוא קיים? באותו יום

שלא מוכנים לקבל את התגובה שלי, כן מקבלים תגובה של מישהו אהר. יש לו טלפון סודי

שאני לא מגיע אל הכתב והוא כן מגיע? יש פה איזו התקשרות? יש פה איזה שמור לי

ואשמור לך? יש פה איזו הדדיות, חברות, זהות פוליטית? זהות הברית? לא יודע.

לפני שבוע-שבועיים היה הסיפור עם תופיק זיאד. מישהו חילק פה ציון לרדיו,

לגל"צ. כשנגמר הסיפור בכנסת הביאו את תופיק זיאד לגל"צ, כדי שהוא יתן את התגובה

שלו; אותי לא הביאו. אחר כך הבנתי גם למה - כי הוא שירת שלושים שנה בצה"ל ... כי

הוא סיכן את נפשו והלך במאה ארבעים מרדפים ורץ אל פתהי המערות... פשוט הרגיז אותי

שבאותו צד שיש לי מניית יסוד, וחמשת בני שירתו בו, ואני סיכנתי את נפשי אלפי

פעמים, מיטב חברי נפלו שם - לי אין זכות; לתופיק זיאד, שכתב שיר נגד חיילי צה"ל,

ומברך את חיילי דמשק וקהיר, ששברו את קו בר-לב וכו' - לו יש הבמה הזאת. ואיפה?

בגלי צה"ל. לא צעקתי בשום מקום. אלמלא חבר-הכנסת שטרית היה מעלה את זה פה היום,

הייתי ממשיך לאכול את עצמי מבפנים על הסיפור של זיאד, כמו על סיפורים אחרים.

מי שטרית;

אחרי שמיעת דבריך אני שמח פעמיים שהעליתי את הנושא.

ר' זאבי;

סמדר פרי ונחום ברנע נסעו לתוניס. הם לא חידשו מלה אחת בטלוויזיה לעומת מה

שהם כתבו בעיתונים שלהם, בשני העיתונים. אז מה החידוש?מה הבאתם אותם? אתם מתחרים

עם העיתונות הכתובה? דווקא להביא אותם? ובאיזה מתק שפתיים. דיבר על זה בהרחבה

חבר-הכנסת לנדאו, ואני לא ארחיב, אבל זו היתה שערוריה שבשערוריות.

כיסוי ביש"ע. אינכם מכסים את יש"ע. אמש היתה אזכרה למוטי ביטון בג'נין, במקום

שהוא נרצח, ואחר כך נסענו לגנים. היו ארבעה חברי כנסת שעשו את דרכם עד לשם,

בלילה, והשתתפו עם המתיישבים. הטלוויזיה תגיע לשם? לא. אני זוכר שנים בישראל

שבהן חלל בישראל היה אבל לאומי. החלל הוא לא פרטי של גנים, אפילו אם אינם מתנגדים

לגנים. החלל הוא של עם ישראל. יש לנו 130 חללים באינתיפדה. איזה כיסוי הם קיבלו?

הנה, אמש אזכרה, ביישוב קטן, נידח, בצפון השומרון, 11 משפחות נאחזות בסלע, בהר -

לא בעצמן, בשליחות של ממשלה בישראל. ושחטו, הרגו, את ראש המשפחה, ואשתו היא

גיבורה. מולי זו היא גיבורה. לעשות ממנה סיפור? הס מלהזכיר. למה שידברו עליה?

אשה, אם לילדים - בינתיים הפילה את הוולד שלה מרוב צער - היא יוצאת להגן על בעלה

ועל עצמה. היתה לו הלוויה. את ההלוויה שלו לא כיסיתם. יגידו תיכף שהמשפחה לא

רצתה, כן רצתה - יהיו תשובות להכל. אבל אין ביש"ע נוכחות של הטלוויזיה, אלא במקרה

שזה מציג איזו זווית לא יפה. אם אחד המתנחלים יעשה דבר שגם אני מגנה אותו - יזרוק

אבן על ערבי, או ישרוט לו אוטו - יהיה כיסוי מפה עד פתח תקווה. אבל כאשר

האינתיפדה היתה בשיאה, והיא שוב פעם בשיאים, אין לזה שום ביטוי בכל התקשורת, גם

לא התקשורת הכתובה. ואני מתרוצץ ביש"ע הרבה מאוד. 180 אוטובוסים של "אגד" נשרפו

בחמש שנים. זה נושא לכתבה? יהודי ממוצע בתל אביב לא חש את המספר הזה, כי הוא ראה

אולי פה אוטובוס שם אוטובוס דפוק; שרוף לעתים נדירות. אין כיסוי שלכם ביש"ע.

שר משטרה שהוא גם שר תקשורת - אני לא יכול להוכיח אולי בצורה פילוסופית בדיוק

איך זה אנטי דמוקרטי, אבל בכל ישותי אני חש שזה לא דמוקרטי, כי שר תקשורת שחולש

על הערוץ השני, בעצם חולש גם קצת על העיתונות הכתובה, בהיותה שותפה לערוץ השני,

והוא גם שר המשטרה. וכשהוא יושב על שני ערוצים כאלה של תקשורת - טלוויזיה עם כל

העצמה שלה, וגם שניים, שלושה, ארבעה עיתונים כתובים, והוא גם שר משטרה, איפה שהוא

זה מצלצל לי לא טוב בתפיסת העולם הדמוקרטית שלי, ואני לא יכול לנתח את זה מעבר

לזה, אולי אין לי האינטלקט לעשות את זה מעבר לזה.

C



בסופו של דבר אני רוצה לשאול: מה הקריטריון של הבאת חבר כנסת, תגובה שלו,

בטלוויזיה או ברדיו? אם כוחו היחסי בבית הזה, אקבל את זה. אני סיעה קטנה - צריך

לשתוק; לקבל את אחד חלקי האחרים. אם העובדה שהוא נותן דבר קיצוני, מעניין,

פיקנטי - לא תוכלו לטעון שלא נתתי הודעות פיקנטיות, מרגיזות, מעניינות. אני רוצה

לדעת מה הקריטריון שלכם.

אי גולדפרב;

לסיעת צומת אין טענות נגד הטלוויזיה, נגד התקשורת. היא מקבלת סיקור נרחב. עם

כל זה אני מבקש לשמור כל הזמן על האיזון.
לי לבנת
אחרי הדברים שנשמעו כאן, גם על ידי חבר הכנסת זאבי וגם חבר-הכנסת לנדאו, כמעט

שלא צריך להוסיף ולומר דברים נוספים, כי הובאו כאן דוגמאות מאלפות. בכל זאת, אני

מבקשת להתייחס לכמה עניינים. הדוגמא שהביא חבר-הכנסת עוזי לנדאו בעניין אפרים

סנה. אני רוצה להוסיף דבר שאולי עוזי לנדאו לא ידע. ערב קודם להופעתו של אפרים

סנה כפרשן - אגב, תחת שמו היה כתוב בטלוויזיה "לשעבר, מתאם הפעולות השטחים",

כאילו מומחה בלתי תלוי, איש אל פוליטי - היה הרצח במושב מיטב בתענכים. היו

התפרעויות של תושבי התענכים מול משטרת עפולה. הגיע לשם חבר-הכנסת שאול עמור,

וראיינו אותו. הוא אמר משהו, הוא לא הביע איזו מחאה חריפה נגד ההתפרעויות שהיו

אם כי ההתפרעויות מול משטרת עפולה לא פגעו שם באיש. היתה סערת רגשות, סערת רוחות.

למחרת בלילה, לאחר שראיינו את חבר-הכנסת עמור, ולאחר שידור דבריו, תפסו תושבים

מהתענכים ערבי שנסע במכונית והיכו אותו - זה היה לאחר דבריו של חבר-הכנסת עמור.

במוצאי שבת, כאשר הובא הראיון עם אפרים סנה, שודר שוב קטע מהדברים שאמר שאול

עמור, בהקשר של ההתפרעות שהיתה באמת, ושל התקיפה של אותו ערבי, כאילו הם נאמרו על

התקיפה של אותו ערבי. נעשה כאן מעשה חמור ביותר. לא זו בלבד שחזרו על הדברים של

שאול עמור ללא קשר להקשר, ואפשר להבין מזה כאילו שאול עמור לא מגנה את התקיפה של

הערבי, אלא נתנו לאפרים סנה להגיב על דברי שאול עמור. מן מעשה של מיש-מש - אני לא

בטוחה שהבנתם את כל הפרטים, אבל ראוי לבדוק אותו וראוי לרדת לפרטים שלו.

אני לא רוצה להביא דוגמאות נוספות, למרות שיש. הטלוויזיה מתקרנפת. למה לי

לומר את הדברים, אם אומרת אותם הדה בושס, שאיננה חשודה כתומכת הליכוד, ולמיטב

ידיעתי היא לא התפקדה במפקד האחרון של הליכוד. היא כותבת במדור הביקורת שלה

ב"הארץ", ב-23 באוקטובר, כך: "על רקע המשבר הקואליציוני הלובש ממדים רציניים

ומסעיר אפילו את מרקע הטלוויזיה, 'מבטי מקדישה לזה כמעט מהדורה שלמה. אבל נוטה

להחרים את דוברי האופוזיציה בפרשנות ובעימותים". ולראיה היא מוסיפה שב"ערב חדש",

בטלוויזיה החינוכית, דן שילון מאזן ומראיין גם את נציגי האופוזיציה וגם אחרים,

בניגוד לטלוויזיה הכללית. ואותה הדה בושס כותבת יומיים לאחר מכן, ב--25 באוקטובר.

הפעם היא מתייחסת למה שחבר-הכנסת לנדאו התייחס אליו קודם, אותו ריאיון עם יציק

רבין, שלא הובא אף אחד מהאופוזיציה. לא רק דברים שחושב עוזי לנדאו או חושבים
אחרים כאן. היא כותבת כך
"אני מסתייגת מכך שסגל" - ישראל סגל - "לא מצא לנכון

להביא לאולפן נציג של האופוזיציה בתגובה לדברי רבין. מתקבל הרושם שהפוליטיזציה

עדיין שלטת שם".

אני מביאה את הדברים בשם אומרם לא רק כדי להביא גאולה לעולם אלא כדי שהדברים

לא ייראו שאנחנו כנציגי האופוזיציה טוענים טענות ומטיחים דברים והאשמות שאין להן

שום בסיס. הרי הדברים שאנחנו אומרים מקבלים את החיזוק שלהם פה בצורה הברורה

ביותר.

אילו היה מדובר רק בהתקרנפות לשמה, רק בניסיון לשאת הן בעיני השלטון החדש,

אולי זה עוד לא היה כל כך חמור. הדבר הוא חמור יותר, משום שרבים מבין בכירי

הטלוויזיה לא הסתירו בצורה הברורה ביותר, לא רק את עמדתם הפוליטית, אלא גם את

שמחתם לאיד כשקרה המהפך השלטוני בבחירות האחרונות. חלקם יושבים בינינו עכשיו,

סביב השולחן הזה. הם אמרו דברים ברורים מאוד - בשיחות פרטיות, לתקשורת, בראיונות

תקשורתיים - כמה הם שמחים שהליכוד ירד מהשלטון. כמובן, זכותם לשמוח, וזכותו של כל

ארח- להצביע בקלפי ככל שהוא רוצה, וזכותו לומר את דעתו. אבל לא זכותו לנצל את



עמדותיו הפוליטיות לצורך העבודה, הדורשת איזון, לא רק על פי המוסר, אלא גם על פי

הוק רשות השידור.

אני מגיעה למסקנה, ובתקופה האהרונה השבתי עליה יותר ויותר, שיכול להיות שאיו

ברירה. אני לפעמים שואלת את עצמי לה אנהנו צריכים בכלל טלוויזיה ממלכתית כזאת,

שהיא מהווה זרוע, או רוצה להיות זרוע, שהאנשים בה רוצים להיות זרוע - טלוויזיה

ממלכתית של הממשלה. אולי אנחנו צריכים להפריד את הטלוויזיה הממלכתית, לאפשר ערוצי

הדשות, ככל שיהיו, בזיכיונות כאלה ואחרים. יש עכשיו ויכוח סביב הערוץ השני, לא

ניכנס אליו, אבל יכול להיות שבאמת, הטלוויזיה הממלכתית ככזאת, שלא מצליחה להיות

ממלכתית, אבל גם בקושי מצליחה להיות טלוויזיה, מיותרת לנו. צריך להגיע למסקנה

שהוויכוחים האלה, כמו שאמר חבר-הכנסת אורון, שהם ויכוחים פוליטיים, אם כי יש להם

גם משמעות, מכיוון שבחוק כתוב שצריך להיות איזון. זה לא דבר שבדינו מלבנו - -

הי אורון;

אני לא רוצה להתווכח על זה.
לי לבנת
נכון שיש גם ויכוח מהותי, פוליטי, והוויכוח הזה יימשך. יכול להיות שמשום כך

צריך להפריד את הטלוויזיה הכללית. ואז ייתם עידן הטענות לסוגיהן. לכל היותר יהיו

טענות כמו לעיתון כזה או לעיתון אחר, שמאזנים את עצמם בלאו הכי, כי הם צריכים

להימכר לקוראים. הטלוויזיה שהיה מהאגרה של כלל הציבור, לא מרגישה חובה איזושהי

לאזן את עצמה, היא מרגישה הובה לאנשים מסוימים, חלק גדול מהעורכים בה - לא דווקא

הכתבים, אלא בעיקר העורכים - מרגישים חובה לשקף את עמדותיהם האישיות הפוליטיות

במהדורות שהם עורכים.

די מנע;

אני לא רוצה לחזור על רשימת הדברים. יש פה טענה של קבוצה נכבדה בכנסת הזאת,

שמייצגת איזושהי השפקת עולם, שהעמדות שלה, השקפת עולמה, דרכה, לא באים לידי ביטוי

בטלוויזיה. אני לא רוצה לחזור על הרשימות שדיברו פה, עם לוח זמנים מפורט של

הדברים שנרשמים, כדברים שלא עברו או לא נאמרו, לא צוינו. דבר אחד אני יכול לומר

לכם. אני מטפל בנושא הרוווחה והאבטלה כבר כמה שנים. אם תקחו את הזמן שקיבלו אורה

נמיר, רן כהן, יאיר צבן בכנסת הקודמת, שהיו חברים בוועדת העבודה והרווחה, בהתקפות

על האבטלה ועל התעסוקה, נגד הממשלה, ותקחו היום חברי כנסת מהאופוזיציה, שמדברים

היום בנושאים האלה, אתם תראו כמה קיבלו ההם וכמה קיבלו הנוכחים. הדברים האלה הם

ברורים. אפשר לראות את הופעותיו חסרות התקדים של שר המשפטים בפרשת דני כ"ץ, ביום

שישי בטלוויזיה, ביום שבת ביומן השבוע של דליה יאירי - ובאיזה ביטחון; ואיך

האחרים תמכו בו. וכולם באו לידי ביטוי. אבל כשבא בג"ץ ואמר שאמר על פרופסור

ליבאי, כתב הטלוויזיה שמסר את הדיווח אפילו לא ציין את שם העותר. אני מעריך מאוד

ומוקיר מאוד את דבריו של מנהל מחלקת החדשות של הטלוויזיה שהתנצל על כך. הוא עשה

על זה בדיקה מהירה מאוד. אני רוצה לציין את זה לשבחו. אבל תראו איזה משקל קיבל

זה ואיזה משקל קיבלו אחרים.

הדברים האלה הם לא דברים שבשמים, הם לא דברים שבאוויר. אלה דברים שאפשר

להוכיח. אלה דברים שאפשר לכמת. אפשר לראות את דקות השידור הללו, שניתנו

לאופוזיציה דאז, ותראו את דקות השידור שנתנו לאופוזיציה היום - אם בנושאי חברה,

רווחה או מדי ניות.

הדברים האלה יהיו חייבים לבוא לידי הכרעה משפטית, שהרי רשות השידור פועלת על

פי הוק רשות השידור. חוק רשות השידור מחייב את רשות השידור לתת ייצוג לכל הדעות

בציבור. ברגע שלא ניתנת דעה אחת לציבור מסוים, הרי הדבר הזה כמובן שיגיע להכרעה

שיפוטית.



אני מבקש, מרשות השידור, באיזשהו שלב, כשנרצה לבדוק את הדברים האלה, - אני

יודע שבנושא הזה היא מסודרת, יש בה תרשימים מדויקים של זמני השידורים, והדברים

שנאמרו על ידי כל חברי הכנסת. כשיגיע הרגע ונרצה להביא את זה להכרעה משפטית,

אדוני היושב ראש, אני מבקש ממך לדאוג לכך שהדברים האלה י ומצאו למומהים, שאנהנו

נבקש אותם. כי הדבר הזה יגיע להכרעה משפטית.

ה' מחאמיד;

אני לא מצפה מהישיבה הזאת שתמצא את המדדים שנוכל לומר כמה ניתן להבר כנסת,

לפי איזה מדד עושים את זה. כי פה נאמר גודל הסיעה, יש מי שאומר גם - דרגה בצה"ל.

ר' זאבי;

מי אמר את זה? כשייצאו מפת הוא יגיד שאני אמרתי, כי לא הכחשתי.

ה' מחאמיד;

כי תופיק זיאד לא שירת בצה"ל, הוא לא רדף אהרי אנשים - - -

ר' זאבי;

אחרי רוצהים, לא אחרי אנשים.

היו"ר ד' תיכון;

רבותי.

ה' מחאמיד;

אני הושב שיש התריושויות שקורות באזור, שאותן באה התקשורת ומצלמת. והטלוויזיה

מצלמת מדיניות מסוימת. יש פה ממשלה שמנהלת מדיניות. זה לא אומר שאני מרוצה

מהמדיניות שלה. אבל בדרך כלל אני לא יכול להתפרסם כמו יצחק רבין, שהוא ראש ממשלה.

אני בסך הכל סיעה של שלושה חכ"ים. אני בעד שיתנו לאופוזיציה. יש כאלה שיש סיכוי

להיות אי פעם בשלטון, אני תמיד אשאר באופוזיציה. לכן אני כן רוצה שיתנו

לאופוזיציה להביע את עצמה. ופה אני מגן גם על עצמי. גם אני רוצה להיות

בטלוויזיה, כאופוזיציה.
אבל אין מקום לומר
מדוע מראים את בתי הכלא, את הכלואים. אי אפשר לעצום את

העיניים ולהגיד שזה לא קיים. יש דברים שקורים באזור, קורים בעולם הזה. ומי שרוצה

לטמון את ראשו בהול, זאת הבעיה שלו. אי אפשר לעשות היום דבר כזה.

לסיכום, אי אפשר למצוא קריטריונים. על אף זאת, התקשורת חייבת לחפש את האיזון,

כמה שאפשר. אבל זה לא- ניתן. אין פה מדד, של מילימטרים או סנטימטרים, שאפשר לומר -

כן ולא, בואו נעשה את זה כך או אחרת.

ר' מילוא;

התלבטתי אם להשתתף בדיון, אבל חבר-הכנסת אורון קצת גירה אותי בדברים שלו

לעשות את זה. אין מקום לשום השוואה בין העידן הנוכחי לעידן של השלטון הקודם.

חי אורון;

בשום תחום.
רי מילוא
אני מדבר על התחום הזה. אגב, גם בתחומים אחרים אני חושב שהמאזן לא יהיה כל כך

חיובי, אם תנסה לעשות אותו מהצד שלך. אבל אני מדבר על התחום הזה בלבד. אנחנו

עוסקים פה בנושא שלמבקרת המדינה בהחלט יש אליו נגיעה. מדובר במונופול ממלכתי,

שעוסק בתחום הרגיש ביותר, בתחום החדשות, והמונופול הזה פועל על פי חוק. בחוק הזה

יש קביעות מסוימות של שיקוף העמדות הרווחות בציבור, ויש בהחלט מקום להתערבות

מבקרת המדינה.

חי אורון;

בג"ץ.
רי מילוא
גם בג"ץ נשאר פתוח. אני רוצה להזכיר לחבר-הכנסת אורון ולחברים כאן, שכל אלה

שהיום מכהנים בתפקידיהם בטלוויזיה, כיהנו גם בממשלה הקודמת. אין פה איזה מצב שאתה

יכול לומר שהממשלה הקודמת בנתה מערכת בשיטה בולשביקית ידועה, של אנשים שלה. מנהל

הטלוויזה דהיום היה 15 אי 20 שנה מנהל הטלוויזיה הערבית, והוא עבר לתפקידו כמנהל

הטלוויזיה הכללית, בעברית. מנהל החדשות דהיום הלך למכרז, בימי השלטון הקודם,

וזכה. כולם יושבו שהוא מתאים, לא כולם יושבו - הוא זכה; בימי השלטון הקודם. מנכ"ל

רשות השידור היה בעבר איש רדיו גם כן, עבר אחר כך למשרד החוץ, והתמנה להיות מנכ"ל

רשות השידור. נכון שהיתה מעורבות פוליטית. תמיד היתה מעורבות פוליטית ברשות

השידור, עוד מימי יצחק נבון, עם דוד בן-גוריון זכרונו לברכה. אבל פעם זה היה

בידיים גסות מאוד. בעבר הקרוב, לפחות זה נעשה מתוך התחשבות מירבית - - -
ת' אורון
יש סיפורים שהקדנציה הקודמת התקרבה לימי בן-גוריון. כך סיפרו ברחוב.
קריאות
רי מילוא: תן לי כתב אחד בטלוויזיה העברית בארץ ישראל שהוא בדעותיו שותף לדעות, לא של

המפלגות הקטנות בקואליציה הקודמת, אלא של המפלגה הגדולה בקואליציה הקודמת. אני

מבטיח לך שלא תמצא אחד כזה. אולי תמצא אחד על הגבול. אף אחד לא מנע מאנשים בעלי

עמדות מאוד חד-משמעיות בעבר לעבוד ברשות השידור, לתפוס עמדות בכירות ברשות

השידור, וגם במידה רבה הושפעה עמדתם, מהשקפותיהם הפוליטיות.

מה שקורה היום זו לא התקרנפות, זה כבר כמעט בולשביזם. היום, כשי ושבת נציגה של

השרה הממונה בישיבות הוועד המנהל, זה דבר חסר תקדים. לא היה מעולם דבר כזה ברשות

השידור. בלי בושה. יושבת נציגה של השרה - כמו בברית המועצות. היום ברוסיה זה כבר

בטח איננו. קומיסרית פוליטית שיושבת בישיבות הוועד המנהל. איפה נשמע דבר כזה?

היום מדברים על מועמדים לנהל את רשות השידור, שהם עצמם קומיסרים פוליטיים. אני לא

רוצה להזכיר שמות, לא רוצה לפגוע באף אחד. לא אכפת לי לפגוע, אבל אני לא אזכיר

שמות. המועמדים למנכייל רשות השידור.

אם זה הולך לכיוון כזה, בהחלט כדאי שמבקרת המדינה תבדוק את הדברים. כולל נושא

האיזון. אני זוכר בקדנציה הקודמת, כמה אנחנו -השלטון -באנו בטענות לרשות

השידור, למה על כל הופעה מאזנים מייד באיש מהצד השני. אבל קיבלנו את זה. מנכייל
רשות השידור, מנהל הטלוויזיה, אמרו
בחוק יש צורך באיזון, אז אנחנו מאזנים.



חי אורון;

אתה בטח זוכר מה פרס חשב על זה, מה רבין יישב על זה.

רי מילוא;

אני יכול להביא לך עשרות דוגמאות כאלה.

חי אורון;

וכמה עשרות שלא.

ר' מילוא;

במאקרו, הטלוויזיה בממשלה הקודמת לא היתה חד-צדדית לטובת הממשלה הקודמת. היא

אפילו לא היתה מאוזנת. ולא אכנס לפרטים מדוע. אבל זאת היתה עובדה. וזה חלק מחופש

הביטוי, וחופש הדיבור, וחופש אי התערבות.

היתה פה ביקורת על זה ששר התקשורת, או האחראי על הערוץ השני הוא גם שר

המשטרה. אני הייתי בסיטואציה הזאת. קח את דן שילון, שאין איש חולק על מקצועיותו -

שיאמר אם פעם אחת אני התערבתי כשר ממונה בשידור אחד שלו. והוא עשה מה שהוא רצה,

והביא אנשים כראות עיניו. בדרך כלל קיפח את הדעות שאני מאמין בהן. מעולם לא

התערבנו בזה. לא אמרנו מלה. כי היתה גם תפיסה כללית בנושא הזה. ויש לי רושם

שהתפיסה הזאת הולכת ומתערערת היום - על ידי דברים קטנים, על ידי שמות שאני שומע

אותם כמועמדים, על ידי מעורבות של שרה בנושאים של רשות השידור, בנושאים שמעולם לא

היוגה מעורבות ודברים מאין אלה, עם כל הפגעים האחרים שישנם, שגם ממשלתי בעבר היתה

שותפה להם. אני לא אומר שהיינו צדיקים לגמרי, אבל הפרופורציות, הנושאים, קנה

המידה. היום זה בכלל חגיגה טוטלית.

אני כבר לא מדבר על זה שאמרו פה על חגיגות שהיו ברשות השידור אחרי הבחירות;

ואני אביא לך בקבוקי שמפניה שפתחו, ואיפה פתחו, ומי פתח. זו רשות שידור שהיתה

לטובת הממשלה הקודמת? היא רק חיכתה להשתחרר מהממשלה הקודמת. לא אגיד לך מה אמרו

לי אחרי הבחירות שיושבים פה בחדר - ביניהם חבר שיש לו עמדה מאוד בחירה ברשות

השידור היום, השלישי בהיררכיה אולי, בטח בטלוויזיה - על צורת התנהגות כלפי אנשים.

זו אובייקטיביות? זו גישה של איזון? זו גישה ממלכתית לנושא הזה?

עם כל הכבוד, להערות שלך, חבר-הכנסת אורון, חלק מהן אני לא מבטל, אני חושב

שיש בהן יסוד גם כן, אבל אין שום דוגמא בפרופורציות לעניין הזה. זה לחלוטין לא

בסיס להשוואה. צדקת שאמרת - אם רשות השידור תהפוך להיות זרוע בולשביקית של

הממשלה, זה יפגע בסופו של דבר גם בממשלה. אני מסכים איתך. את הציבור אפשר יהיה

לסדר פעם, פעמיים, שלוש, ובסוף הוא באמת יגיד: מה, אפרים סנה זה משקיף מאוזן על

המצב בשטח? לפחות תביאו מולו מישהו. יש רק צד אחד בכל דבר? לא יכול להיות. הציבור

כבר הראה בעבר, בתקופה של טרום המהפך של 77. שהתקשורת לא משפיעה עליו כל כך.

למרות שהיתה תקשורת חד-צדדית הוא לא התחשב בה. וגם אחר כך. אתן לך את התקשורת

בתקופת ממשלת בגין הראשונה, והשנייה - -

ר' זאבי;

אל תפתח את הנושא הזה, זה לא לטובתנו ... הם יגידו; אז מה איכפת לכם?

ר' מילוא;

אני אגיד לך את האמת, זה גם לא כל כך איכפת לי כמו שזה נראה. מפני שאני אומר

שהציבור יותר חכם מאלה שמנסים להטות את דעתו בתקשורת.



מאיר שטרית צדק שהוא הביא את הנושא הזה. קודם כל על עניין בסיסי. אני הרי

יודע מה חושבים ברשות והשידור על זה. הם יוצאים איורי הישיבה וקצת מחייכים ואומרים:

טוב, ההבריה אמרו מה שיש להם להגיד, זה נחמד. אנחנו נמשיך בדרכנו. גנדי שחרר לחץ

קצת, עוזי, רוני, מאיר, לימור -שחררנו קצת לחץ, עכשיו נמשיך בדרכנו.

ע' לנדאו;

השיירה.

ר' מילוא;

השיירה תמשיך ללכת, ניתן להם להמשיך לצרוח.

חי אורון;

אתם הייתם בשיירה. כמה סיפורים שמענו.

רי מילוא;

מי הוביל את השיירה שלנו ברשות השידור, עורך "מבט"? מנהל החדשות? כל הכתבים

שהיו? עורכי החדשות? הם ניהלו את השיירה של הליכוד ברשות השידור? את השיירה של

מר"צ או של העבודה, קל להם לנהל - הם מזדהים בעמדות עם השיירה הזאת. ולכן השיירה

הזאת יכולה לצעוד.

לכן יש מבקרת מדינה, שתגיד, בלי להתייחס להשקפות עולם של כתבים, בלי להתייחס

להשקפות עולם של מנהלים - איזון, קיום החוק חייב להיות.

מבקרת המדינה מ' בן-פורת;

אין ספק שיש לי סמכות לבקר את רשות השידור. זה כתוב בחוק, בסעיף 6 - הרשות

תהיה גוף מבוקר כממשמעותו בסעיף 2 לחוק מבקר המדינה. אבל נדמה לי שהאחריות

והאובייקטיביות של השידורים רובצת קודם כל על מליאת רשות השידור. מליאת רשות

השידור קמה בערך במארס 1992 .קדמה לזה חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, מפני ששר

החינוך והתרבות רצה לדעת אם מי יש להתייעץ, כיצד יש לנהוג. החוק הוא שבא להבטיח -

אם הוא הצליח בזה זו שאלה אחרת - שההרכב של המליאה יהיה כזה שכל המגוון של

הנושאים אכן יוצג בפני הציבור. אין ספק שהציבור צריך לקבל את המידע. בסעיף 4

לחוק נאמר; "הרשות תבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי מתאים של השקפות ודעות

שונות הרווחות בציבור ותשודר אינפורמציה מהימנה." אפשר לכלול בתוך הדברים האלה גם

את הצורך באיזון. לתת אפשרות לציבור להתרשם מהדעות השונות, מהעמדות השונות.

אבל לשם כך קבע המחוקק גם את ההרכב של המליאה. 31 חברים, אחד מהם - ה-31 -

מומלץ על ידי הסוכנות; 30 על ידי הממשלה. הממשלה היוגה במקרה - אותי זה לא מעניין

כמובן - הממשלה הקודמת. ועל פי חוות דעת של היועץ המשפטי - שאני יכולה רק לומר

שהיא יפה, היא מעמיקה, והיא מסבירה - בין היתר הוא אומר; "חשוב להטעים, כי אל

ידמה איש כי החברות במוסדות רשות השידור היא כעין נתח של שררה ... לא כי, נתח של

כעין עבדות היא, שקידה מתמדת על מילוי תכליות רשות השידור כפי שאותרו בחוק; שקידה

על עקרונות ממלכתיים ומידות ציבוריות יאות יום-יום ושעה שעה ..."

על סמך התורה הזאת, בנוכחות היועץ המשפטי לממשלה החליטה הממשלה על ההרכב. יש

להניח שהיא הביאה בחשבון גם את צורכי החוק, גם את הצורך שההרכב של המליאה יבטיח,

במידה שיש בכלל ערובה - אין ערובה, יש גישות שונות, יש היבטים שונים - יבטיח את

מילוי החוק על כל תגיו. ובחרו במי שבחרו.

C



אני חושבת שאם חרף העובדה שהמליאה היא היא הנושאת באחריות, יש בכלל מקום שאני

אתערב, כי אז זה משא שאינני רואה כיצד אני ארים אותו. לי נראה שצריך לפנות

למליאה, להפנות את תשומת לבה לדברים שכואבים לכם -. יכול להיות בצדק, יכול להיות

לא בצדק; יכול להיות שהתשובה היא, אם יודעים את פרטי הפרטים - אמנם ביום זה וזה

לא היה האיש הזה, אבל תיקנו את זה בשידור הבא. יש דברים שהם עניין של השקפה

ועניין של גישה. מאוד אשתומם אם כמה אנשים, כולל ה-31 שיושבים במליאה - יחשבו

אותו הדבר. אבל מוצאים דרך, מוצאים קווים מנחים, ובדרך זו פועלים.

נראה לי שאנחנו איננו עומדים בפני מליאה שהקימה הממשלה הנוכחית, שהקימה מליאה

שאינה תואמת את ההרכב לפי ההוק, שיש כאן מקום שאני אבוא ואבדוק נושא שאני יכולה

לטפל בו. לי נראה שאם בכלל, אם יהיה מקרה מאוד קונקרטי, אני אוכל תמיר לראות אם

אני יכולה לבדוק את המקרה המסוים הזה. ואז אולי אכנס לעניין. אני יכולה לומר שגם

בית המשפט הגבוה לצדק - ואני ישבתי בבית המשפט הגבוה לצדק - יתקשה לפתור את

הבעיות האלה. לכל היותר צריך לצאת אז נגד הרכב המליאה, או לומר למליאה: מדוע אתם

אינכם ממלאים את תפקידכם - זה התפקיד שלכם.

ר' זאבי;

אני לא מבין את הרצפט. ערב הבהירות היה תשדיר על הלם קרב, ולפי דעתי באותו

לילה הליכוד הפסיד שלושה מנדטים. זה תשדיר מגמתי.
מבקרת המדינה מי בן-פורת
ערב הבחירות - המליאה שבחרה הממשלה שלכם.

ר' זאבי;

צלצלתי לשלמה קור, אז הוא אומר לי: מה אני יכול לעשות? הם הממונים.
ר' מילוא
אני רוצה להעיר לגברת המבקרת, שהממשלה הקודמת היתה גם הממשלה שלה, לא רק של
גנדי. אמרת
הממשלה שלכם.
מבקרת המדינה מי בן-פורת
של כולם. מזמנכם. בהתחלה אמרתי שלי לא איכפת איזו ממשלה.
מ' שטרית
אני מסכים שיש בעיה גדולה מאוד לעקוב אחרי העניין. אבל יש לזה לגרופה פשוטה,

לדעתי. אני מכיר את מליאת רשות השידור, הייתי חבר בה בעבר. היכולת של חברי המליאה

להשפיע הלכה למעשה על מה שקורה שם היא כמעט אפס. אבל את יכולה להיכנס לעניין.

מספיק לעקוב אחרי החדשות בלבד, ולראות את האיזון הזה במשך תקופה מסוימת " ותקבלי

תמונה אמיתית, אם יש איזון או אין איזון.
מבקרת המדינה מ' בן-פורת
ליטול על עצמי את התפקיד שמוטל בעצם על המליאה - וקראתי מדברי היועץ המשפטי

לממשלה - זה קצת מעבר ליכולת שלי. כך אני רואה את זה, בכל אופן. המליאה קמה על

פי המלצת הממשלה. לכן נראה לי שזה לא ביכולתו ובכוחו של משרד מבקר המדינה להרים

נושא כזה. להבדיל אולי ממקרה קונקרטי, שפעם יהיה, כאשר אמצא לנכון בכל זאת

להיכנס. מפני שסמכות תיאורטית יש לי.



רי מילוא;

אם חברי המליאה, רובם או לפחות שליש מהם, יפנה אל גברתי בבקשה לבדוק נושא

מסוים, שלדעתם יש בו משום הפרת האיזון הקבוע בחוק, האם אז תוכל גברתי להתערב

בנושא הזה?

מבקרת המדינה מ' בן-פורת;

למה לי לומר מראש מה אני אהשוב? שיגישו מה שיגישו ואני אשקול. אראה במה מדובר

ואם אני יכולה לעשות את זה.

היו"ר די תיכון;

אנהנו ממשיכים ביום שני הבא עם תשובת רשות השידור ומינוי מליאת רשות השידור

והוועד המנהל את אותו קטע שמופיע בדו"ח ביקורת המדינה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15:05)

קוד המקור של הנתונים