הכנסת השלוש עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת החינון והתרבות

שהתקיימה ביום א' י"ב באדר תשנ"ו 3.3.96 בשעה 15;17

חברי הוועדה; היו"ר ד' איציק

י' בא-גד

א' רביץ

מוזמנים; יו"ר הכנסת, שבח וייס

שר החינוך והתרבות, א' רובינשטיין

ש' לחמן, יו"ר ארגון ההורים הארצי

ב' שטיין, פסיכולוג ראשי, משרד החינוך

י' קולנדנר, השירות הפסיכולוגי, משרד החינוך

י' מלכה, משרד החינוך

י' אגמון, מרכז השלטון המקומי

י' עמישב, דובר משרד החינוך

נ' סלומון, מנהל החינוך ירושלים

י' כהן, מינהל פדגוגי, משרד החינוך

ע' דונסקי, משנה למזכ"ל, הסתדרות המורים

ח' להב, הסתדרות המורים

מזכירת הוועדה; ח' פריידין

נרשם על ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום ;

היערכות משרד החינוד בעקבות הפיגוע בקו 18



היערכות משרד החינוך בעקבות הפיגוע בקו 18

היו"ר ד' איציק; שלום רב. כבוד השר, אני מבקשת בדקת

דומייה לכבד את זכר הנרצחים ולהתפלל

לשלום הפצועים.

זח ישיבה מיוחדת, זו ישיבת חירום, חירום שבלב מתוך רצון לדבר ולשמוע

ולראות מה אנחנו עושים עם החרדות הגדולות, שגם המורים, המנהלים

והתלמידים מביעים פעם אחר פעם. היינו היום צריכים לנתק חלק מהטלפונים.

הישיבה היתה מפוצצת בטלפונים של מנהלים ומורים ששואלים לשאלות. ואני

יודעת, אדוני השר, שקיבלת החלטה יחד עם מינהלת החינוך בירושלים, שמחר

הלימודים, למרות שהיה צריך להיות חופש, יתנהלו כרגיל. יש כאן ישיבה

שמאחדת את כולנו. אני רוצה שתדע, שדיברתי עם יושב ראש ארגון המורים

הדתיים. הוא אמר שמחר תענית אסתר, וכל העניין הזה מאוד נראה לו. דיברתי

גס עם חבר הכנסת שאול יהלום, שביקש אותי מאוד להביע את דבריו ולהגיד

שזו החלטה לא נכונה לפי דעתו. אני מבינה שזה הפך בינתיים להיות

הורים שרוצים לשלוח את הילדים מחר ישלחו. אני חוששת שמחר

הילדים יצביעו ברגליים, כמו שהם הצביעו היום, כשהודענו להם לא לבוא

לבית הטפר בתחפושות. כל מי שהסתובב היום בירושלים ראה שבתי הטפר מלאים

בתחפושות.

הבהרנו שאנחנו רק מבקשים שהמטיבות, ולא

כל פעילות אחרת שקשורה לפורים, כולל

תחפושות, ייפסקו. אנחנו רק ביקשנו שהמסיבות לא יתקיימו. עשינו בדיקה של

מנהלי המחוזות מדיווח מכל בתי הספר גם בעניין הזה.

היו"ר ד' איציק; אדוני יושב ראש הכנסת, חברותיי וחבריי

המחנכים, הגננות, המורים והמנהלים עומדים

תמיד בפני הצורך באמת להגיב מיד ולהחליט מיד החלטות רגישות מהטוג הזה,

שאין לך זמן להתכונן אליהן. אלה החלטות קשות מאוד. זה קרה לנו בשבוע

שעבר בעיקר בירושלים, וזה קרה לנו שוב, לאסוננו, הבוקר באופן כל כך

מהיר, כל כך אכזרי. לצערי הרב, זה הופך להיות יותר מדי פעמים ובפחות

מדי זמן. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לעזור להם, לעזור להם לשקול,

להחליט לפעול. וזה מה שאנחנו רוצים לעשות כאן יחד היום. אני הייתי

בעיקר רוצה לשמוע על איזשהי תכנית ארוכת טווח, אתה יודע כמוני, אדוני

השר, שאין מספיק פסיכולוגים במערכת החינוך. אני קצת תמהה מאיפה יושגו

הפסיכולוגים מחר בבוקר, שהרי פעם אחר פעם אנחנו נלחמים על פסיכולוגים,

והם לא מצויים מספיק במערכת. אני הייתי מאוד מבקשת לשמוע ממך, איך

אנחנו עושים כך, שתהליך הפחתת החרדה אצל הילדים יהיה תהליך ארוך טווח,

ולא פרויקט ולא מבצע. יש הצטברות של חרדות אצל הילדים. איך אנחנו

מפחיתים את החרדות האלה? ואיך משרד החינוך הולך ונערך?

ברשותך, אדוני השר, הייתי רוצה שיושב ראש הכנסת, שמבקש לצאת למקום אחר,

יאמר כמה מילים.

יו"ר הכנסת, ש' וייס; אני באתי מתוך הזדהות עם חשיבות העניין.

אני משאיר את זה לכם. אתם לגמרי בתוך

העניין. מה שיש לי לומר זה מה שיש ברצוני לומר לכל אזרח. אני רוצה

להשאיר את זה ברמה של הוועדה,

אדוני השר, אתה שר בממשלה, ואני הייתי

מאוד רוצה לבקש ממך משהו. אני חושבת

שצריך יותר ויותר לטפל במניעה של אסונות כאלה. צריך לטפל בתשתית רוחנית

של החמאס, שמתראיינת בריש גלי באמצעי התקשורת - בטלוויזיה וברדיו,

ואומרת דברים חמורים. הם מחנכים דור צעיר, שמוכן לנפץ את חייו, להתפוצץ

חיים. איך מתמודדים עם שאלה איומה שכזו? אני שאלתי זאת את עצמי פעם אחר

פעם כמחנכת. יחד עם זה, אני חושבת שהממשלה צריכה לגלות פה תקיפות

ונועזות ולחשוב על דמיון הרבה יותר מפותח ורחב בשאלת הסוגיה איך מפרקים

את התשתית הרוחנית של החמאס. זו השאלה, שלפי דעתי, אנחנו צריכים ללחוץ

עליה פעם אחר פעם. אני מרגישה שהיד קצת יותר מדי קלה כלפיהם, ושאולי

בענייו הזה אנחנו צריכים להחמיר יותר. ואני מאוד מבקשת שתביא את רוח

הדברים האלה לממשלת ישראל. תודה רבה לך.

אדוני יושב ראש הכנסת, יושבת ראש הוועדה,

חברי הכנסת, אני רוצה לומר ליושבת ראש

הוועדה, שבנושא המדיני אני מוכו גם לדיון. אני רק הייתי מציע, שבמקרה

זה נזמין גם את ראש הממשלה ושר הביטחון, משום שההחלטות העיקריות הן

בידיו. מזה שבע-שמונה שנים השקפותיי ברורות לחלוטין. אני מאמין בכך,

שגבול השיפוט של מדינת ישראל צריך להיות גבול ביטחוני ומדיני כאחד. זה

שנים רבות, שאני מטיף לנושא הזה, שנקרא הפרדה והיפרדות. אני לא מכנה

זאת סגר. רציתי לראות משטר של גבול, שדרכו עוברים רק באמצעות היתרים

וויזות. ולאט לאט גם השקפת העולם שלי, שאני מבטא כבר הרבה זמן, מתקבלת.

שילמנו מחיר מתוך כוונה טובה. כל הכוונות בצד הישראלי הן כוונות טובות

של שיתוף פעולה של אנשים עם אנשים. של תקווה, שתשנה את עמדת הקיצוניים.

הדבר הזה מתמהמה קצת. בוא יבוא כעת עקב החלטות הממשלה, שאני הצבעתי

עבורן.

לגבי בתי הספר, לעולם המבוגרים אין תרופות פלא. גם לעצמי אין לי תרופה,

אז אני לא יכול לתת תרופה לילדים. זה לא רק החרדה, אלא גם הזעם, התסכול

ויצר הנקם. אין להם מרגוע. מה שאנחנו עושים בבתי הספר זה קודם כול,

לשמור על אנשי המקצוע שלנו. אני קיבלתי הבוקר שתי החלטות קשות, מכיוון

שמראש אני אומר, שכל החלטה שהייתי מקבל היתה מביאה גל של התנגדות.

החלטתי שאנחנו לא יכולים לקבל מסיבות פורים. לא דובר על תחפושות. להפך,

הבהרנו מיד שהיתה אי הבנה. הילדים הלכו לבתי הספר עם תחפושות. חלק

ממגילת אסתר הוקרא. הוספתי גם את עניין המן הרשע, שקיים בכל דור ודור.

בכל זה לא רציתי לפגוע. לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע וגם לאחר שיחות

בזק מהירות מאוד עם המנהלים החלטנו לא לקיים חגיגות עליזות. לא רצינו

להביא למצב, שבו האווירה בבית הספר עומדת בהתנגשות מוחלטת לבית, למראה

של המורה, לתחושה שהילדים שותפים לה. אז הכול היה מאולץ ולא נכון. אמנם

נכון, שהיתה הצעה להפריד בין גן ילדים לבין בית ספר יסודי, אבל אם גן

ילדים אז גם כיתה א'. יש לנו חטיבות צעירות. סמכנו על הגננות, שידעו

איך לנווט את העניין, שיישאר משהו מפורים, שיישאר משהו משמחת החג במובן

הזה, שהילדים ידעו שיש פורים, שיש מגילת אסתר, שיש הלקח ההיסטורי, ולא

תהיה עליצות בכיתה. אגב, אני רוצה לומר לכם, שעוד לפני הרצח ההמוני הזה

בירושלים היו לנו פניות בגלל יום השבעה. אז כיוון שעוסקים במיליון

תלמידים, והכול חד, והעצבים חשופים, אנחנו מקבלים התנגדות. הכול מיידי.

אבל שר לא יכול אלא להכריע הכרעה ציבורית קשה. היתה גם הצעה שנשאיר זאת

למנהלים. התנגדתי לכך, מכיוון שאני צריך לקבל על עצמי את האחריות. אני

לא חושב שאני יכול להטיל את האחריות הכבדה הזו על בתי הספר.



לגבי מחר, כינסנו היום את הנהלת המשרד, את ראש שפ"י, את ראש המינהל

הפדגוגי, את נסים סלומון, כדי לדוו בשאלת ירושלים. היו כאלה שאמרו

שחייבים לקיים לימודי חובה בירושלים. גם לאחר התייעצות עם המגזר החרדי.

ולא שמעתי התנגדות מהממלכתי דתי. אני שומע את זה בפעם הראשונה. אנחנו

עמדנו בפני שתי אפשרויות - אחת, לעשות יום לימודים רגיל בירושלים כדי

לחזק את השגרה ואת היכולת ולסייע לתלמידים באמצעות חזרה לשגרה, הגישה

השנייה היתה בדיוק הפוכה, לא לשבש את שגרת החופש. הלכנו לדרך ביניים,

שהיא גם נכונה. אמרנו ' אין חובה לשלוח תלמידים. יש רשות לשלוח

תלמידים. יש רשות לשלוח את התלמידים לא ליום לימודים רגיל, אלא ליום

לימודים מיוחד, שעליו יחליט מנהל כל מוסד חינוכי, ושפ"י יעשה גיוס

מיוחד בעזרת השירות הפסיכולוגי של עיריית ירושלים כדי לעזור לתלמידים.

מהניסיון הטרגי שלנו, ולדאבוני הרב, בתקופתי היו הרבה ימים כאלה, אחד

הדברים החשובים ביותר לעשות עם הילדים שלנו, אני מדבר דווקא על ילדים

בגיל הרך ובגיל בית הספר היסודי. זה לתת להם לפרוק את מטען החרדות, לתת

להם לבכות, דבר שאנחנו לא תמיד יכולים לעשות. אנחנו רוצים לתת להם את

האפשרות הזו, מפני שבעיקר בירושלים שבוע אחרי שבוע התרחש דבר, שפוגע

בכולנו. ואנחנו חושבים שהילדים שלנו צריכים שתהיה להם האפשרות לדבר עם

יועץ ועם פסיכולוג; וגם למורים צריכה להיות אפשרות לדובב את הילדים. זה

מה שאנחנו עושים. לפתור את הבעיה אנחנו לא יכולים, גם לא לעצמנו, גם לא

לעולם המבוגרים. אני מאוד מקווה שההחלטות שהממשלה קיבלה היום, החלטות

אמיצות, אם לא ישימו קץ, לפחות יקטינו את הרצח. אני תמיד שואל את עצמי

איך אפשר לחנך חינוך דתי, שמשמעותו, שאדם מוכן למות כדי לרצוח אחרים.

ביהדות יש מושג קידוש השם. כאן יש מושג של חילול השם במובן העמוק ביותר

שבמילה. ואם לא תהיה התנערות מוחלטת מקבוצת הפושעים הפרועים האלה, יהיו

ימים קשים מאוד לכולנו, ישראלים ופלשתינאים כאחד. ברור לכולם שהמצב הזה

לא יכול להימשך. אני חושב שזה גם ברור ליושב ראש הרשות הפלשתינית וגם

לאנשי הרשות הפלשתינית. אני חושב שהחלטת הממשלה וגם ההופעה של ראש

הממשלה הבהירו זאת בצורה חד משמעית. מה שהיה לא יהיה עוד. ולחברי

הוועדה אני רוצה לומר. שאנחנו גם חוזרים ותובעים מהרשות הפלשתינית

לקיים תכנית לימודים, שתכלול את החינוך לשלום. עד עכשיו לא נענינו. זו

האמת. אין לנו גם קשרים עם מערכת החינוך ברשות הפלשתינית. אי אפשר לומר

שערפאת וחבריו לרשות לא עשו. הם מנעו פיגועים רק כאשר היה ברור שיוצא

אדם כמו טיל לפגוע בישראל. הם לא מנעו את התשתית של הכנת הטילים. זה

זמן רב דרשנו מהם שורה של דרישות, שורה של פעולות, כולל רשימה של

אישים. דרשנו מהם לאסור על ההפגנות מהסוג המזעזע שהיה בקילקיליה.

והתשובה שלהם היתה, שהם מסרו שלושה מפקדים צבאיים, שהשתתפו בהפגנה הזו.

זה לא מספיק. הרשות הפלשתינית היא בר השיח היחיד שיש לנו במגזר

הפלשתיני. היו לנו ברי שיח אחרים. לכן לא אמרנו נואש, לכן אני גם לא

מציע לומר שהעסק אבוד. אנחנו רואים בהם שותף. השאלה הגדולה היא אם הם

רואים בעצמם שותף שלנו. אם הם לא יראו את עצמם שותפים למלחמה בחמאס, אז

ימים קשים מאוד צפויים גם לנו, ובעיקר לעם הפלשתיני, שהשיג הישגים

עצומים בדרך מדינית, ויכול, חלילה, לאבד אותם בדרך של טרור רצחני וטרור

הרסני.

אני בכל זאת רוצה, אדוני השר, לשאול אותך

שאלה. אני יודעת שבזמנו גם בוועדות אחרות

של הכנסת היתה יזמה של חינוך פלשתיני-ישראלי לשלום. ואני יודעת, ואתה

עכשיו מאשר, שהיא נדחתה, או בעצם, שלא קיבלנו מענה. והשאלה היא באמת גם

שאלה חינוכית - איך מגדלים דור צעיר, שלא מתפוצץ בקלות כזו ולא מוותר

על חייו בקלות כזו, ושערך חיי אדם אינם חשובים לו. בכל זאת, האם לא



צריך במסגרת רשימת הבקשות, שאנחנו תובעים מיאסר עראפת להכניס גס רשימה

כזול!

השר א' רובינשטיין; כן, בהחלט. אבל יש לנו כאן דבר הרבה יותר

בוער. כאן יש לנו מוקש, שערפאת יכול לפרק

ביתר יעילות. אם יהיה צורך, גם אנחנו נעשה זאת. הרמטכ"ל אמר זאת, ראש

הממשלה אמר זאת. אם יהיה צורך, נעשה זאת. אבל בידיו המפתח לפירוק המוקש

הזה. והמוקש הזה הוא מוקש, שיכול להרוס לא רק את תהליך השלום אלא את

היחסים בין יהודים לפלשתינים. ואני רוצה לומר, שאנחנו שמחים על דברי

הגינוי ששמענו היום.

היו"ר ד' איציק; הם נאמרו גם בערבית?

השר א' רובינשטיין; גם בערבית וגם בקרב ערביי ישראל בתקיפות

שלא שמענו בעבר. יש מוקש שאורב לפתחנו,

מוקש חי. את המוקש החי הזה יכולים לפרק, לדעתנו, במחיר לא גדול, ערפאת

וחבריו ברשות הפלשתינית. לפני שאנחנו מדברים על חינוך, אנחנו צריכים

לדעת, שכאן נוצרה כת מוסלמית קנאית קיצונית שמחנכת לכך. אנחנו יודעים

על עשרות ילדים בני 16. 17. 18. שמוכנים להתאבד. יש קאדר רציני של

מתאבדים. בהיסטוריה האנושית לא ידענו דבר כזה. מעולם לא היתה בעיית

סרור כזו, פרט לחיזבאללה בלבנון ולטרור הפלשתיני המוסלמי בישראל. אפילו

באלג'יר אין לנו הדבר הזה.

יו"ר הכנסת, ש' וייס; ביפן יש.

השר א' רובינשטיין; הקמיקזים היפנים הם אנשי צבא, שמתנכלים

למטרות צבאיות. אפשר ליירט אותם בנסיבות

של זירה צבאית. לא היתה בקרב הטרור האירי ולא הבסקי ולא כל טרור אחר,

כולל באפריקה, תופעה אכזרית, מדהימה, אנטי אנושית, שטנית מהסוג הזה.

לכן אני גם לא מציע להישמע לעצות שווא. הגורסות שאפשר לטפל בזה. אפשר

להקטין את הסכנה. והקטנת הסכנה היא בשתי דרכים אלטרנטיביות מצטברות -

אחת, דפנציאלית, חסימת הגבול. אומרים לי שזה לא הרמטי. שום דבר לא

הרמטי, אפילו חומת ברלין לא היתה הרמטית, אבל היא מקטינה סכנות. והדבר

השני זה לתפוס אותם ולהעניש אותם במלוא חומרת הדין. ואם ערפאת לא יעשה

זאת, אנחנו נעשה זאת, בלית בררה. אבל אנחנו לא נואשנו מהתהליך המדיני,

מכיוון שאין לנו פרטנר אחר. וצריך לזכור שדרך המסדרון הפלשתיני, דרך

הסכמי אוסלו וקהיר, אנחנו הגענו אל הטרקלין של הסכם שלום עם ירדן, של

יצירת יחסים עם מדינות ערב נוספות. חלקן ידועות. חלקן לא ידועות, אנחנו

לא רוצים לוותר על התהליך המדיני. השאלה היא אם ערפאת רוצה לוותר עליו.

אם הוא לא יעשה מעשה, אם הוא לא יעשה פעולה. אז הוא יוותר עליו. לכן,

לדעתי, הממשלה קיבלה היום החלטות בהחלט חזקות, חשובות. הן גם תתבצענה,

כמו ששמעתם את ראש הממשלה ואת הרמטכ"ל. אני מאוד מקווה שזה יניע את

עראפת.

היו"ר ד' איציק; יש כאן באמת שילוב קטלני בין דתיות לבין

לאומיות. אני מציעה לפקוח עין על חלק

ממוסדות הדת, שהם כנראה מעבדה לטיפוח מתאבדים מהסוג הזה. זה דבר שכדאי

מאוד לשים לב אליו. ואני מציעה שאנחנו נפקח עין על העניין הזה.

אני לא ידעתי שזה יתפתח לדיון נוירו

למערכת חינוך. ואני רוצה להציג איזה

ענייו, ברשותך. תוכלו גם להעביר את זה לממשלה. אני יוצא מתוך הנחה, שכל

ממשלה שתנהל את המשא ומתן לשלום, ואני יוצא מתוך הנחה שכל ממשלה תנהל

משא ומתן לשלום, תצטרך לעסוק במאבק קשה מאוד נגד טרור. טרור כאן יהיה

קבוע, וילווה כל תהליך שלום מכל סוג. זה נכוו לגבי התהליך שמובילה

הממשלה הזו, התהליך שהובילו ממשלות קודמות אחרות, התהליך שהובילו

ממשלות אחדות לאומית והתהליך שתוביל ממשלה הבאה, תהא אשר תהא. יש לנו

ענייו אולי כולל יותר, שלא נוגע רק לילדים: איך אנחנו מתמודדים עם

הטרור בכל מסכת וכללי ההתנהגות הציבורית שלנו. בשבוע שעבר קיבלתי עשרות

טלפונים מאזרחים לבקש מהטלוויזיה למשל להפסיק את השידורים הבידוריים.

לא הועילו לי ההסברים, שהטלוויזיה היא עצמאית בישראל, וכך זה צריך

להיות. היא ציבורית, אבל היא לא נתונה לתכתיב של כנסת או של ממשלה. כך

גם הרדיו. אגב, בעיתונים, מצד אחד - תמונות של שטף דם וגופות, ומצד

שני, כעבור יומיים, כל הדברים האחרים של החיים. כולל תצוגות אופנה. אני

חושב שכדאי לקיים דיוו בממשלה, לא עכשיו, בעוד ימים אחדים, לגבי הדרך

הציבורית שבה מתמודדים עם הנושא הזה. אני גורס שמדובר במאבק מתמשך.

צריך לשמור עד כמה שאפשר על סדר יום ציבורי תקיו. האבל יזרום במילא,

והדמעות הו דמעות של כולנו. קיבלתי גם אין ספור טלפונים ומברקים מראשי

ערים ומערביי ישראל. אין לי ספק. שזרם משותף של כל אזרחי ישראל,

מוסלמים ובדואים ודרוזים. כולם אבלים ביחד. התחושה שלי היא, שבמערכת

החינוך ובכל המערכות אנחנו צריכים לתפקד כמדינה, שנמצאת אמנם במלחמה

נגד הטרור, אבל מקיימת סדר יום עם ריסון עצמי. כל אחד יעשה זאת כפי

שהוא יחליט. זו תחושתי גם לגבי מערכת החנוך עצמה, משום שלא רק שהם

יפגעו לנו בתהליך השלום, אלא שניתן להם עוד פרס, נשנה את כל אורחות

חיינו. וחלק מהחוסן במאבק מול הטרור הוא לקיים סדר יום.

היו"ר ד' איציק; סביב אולי באמת השאלה הזו, נסים סלומון,

מנהל מינהל החינוך בירושלים, סדר יום

רגיל עד כמה שאפשר, הימים אינם רגילים והימים הם קשים, מחר בירושלים

אמור היה להיות חופש מהלימודים, ואתם, אני מבינה, קיבלתם החלטה לקיים

מחר לימודים. הבעתי את ההתנגדות של חלק מהאנשים. והייתי רוצה לשמוע מה

הרציונל מאחורי ההחלטה.

שיקול הדעת לגבי קיום יום לימודים מחר

ארך די הרבה זמן. נועצנו גם עם יושב ראש

הסתדרות המורים וגם עם יושבת ראש ארגון המורים, וביקשנו את הסכמתם.

ההחלטה היתה להחזיק את מוסדות החינוך פתוחים מחר. השיקולים היו בעיקר

מקצועיים, של שפ"י והשירות הפסיכולוגי העירוני שלנו, שהביעו את הדאגה

מן העובדה שילדים באו היום וקיבלו משבר ציפיות מאוד גדול. הם באו לקראת

מסיבות, ופתאום הכל מתבטל בפתאומיות רבה מאוד. יציאתם עד יום חמישי

עלולה היתה להביא לאינקובציה מאוד גדולה של חרדות. צריך לזכור, שאנחנו

עוסקים גם באזורים שהוכו בשנייה. אנחנו כבר יודעים למשל על בוגר בית

חינוך נוסף שנפל ונערים אחרים בפיגוע של היום. ובנסיבות האלה חשבנו,

שכדאי שבתי הספר יהיו פתוחים. ויהיה מקום, שבו ניתן יהיה לקיים פעילות

של ונטילציה, של מתן אפשרות לשוחח, ובעיקר לשמוע, לאלה שיבואו. ואמרנו

שמוסדות החינוך בעיר פתוחים, כי אנחנו חושבים, שגם להורים יש הרבה מאוד

תהיות והרבה מאוד הלם. ובמצב הזה אנחנו מאמינים, שהמחנכים הם אלה

שיכולים בצורה הטובה ביותר לדובב את התלמידים. וזה יכול להיות שכרנו,



לא מעבר לזה - לא תכנית לימודים מסודרת. דיברתי גם עם הטלוויזיה

החינוכית, ודיברתי עם הערוץ לילדים על התאמת תכניות למוזר, כדי שאפשר

יהיה בבית הספר גם לפתוח את חדר הטלוויזיה ואת הספרייה, וגם לקיים את

הפעילות של המחנכים. אין כוונה ליום לימודים רגיל, בשום פנים ואופן

לא.

השר א' רובינשטיין; נסים, תאמר שלאחר ההודעה הזו של מנח"י

התכנסנו במשרד החינוך והחלטנו על

העניין.

נ' סלומון; נכון, היום בצהריים.

השר א' רובינשטיין; ההורים לא חייבים לשלוח את הילדים. מי

שרוצה שולח, מי שלא רוצה לא שולח.

נ' סלומון; לגבי המורים, לא כל המורים יצטרכו לבוא.

מראש אמרנו, שיהיה מורה לכיתה. אנחנו

רוצים לקיים את הפעילות ברמה הכיתתית, בעיקר מדובר במחנכים. בחינוך העל

יסודי אנחנו מדברים על מספר המורים כמספר הכיתות, כי איננו מקיימים יום

לימודים רגיל.

איך המורה ידע מחר מה מספר הכיתות?

נ' סלומון; בשביל זה הושבנו את מנהלי בתי הספר. הם

בונים תכניות ספציפיות, בבקעה, במושבה

הגרמנית, בקטמונים, ברנה קסין. כל מערכת תפעל בדיוק על פי התחושות.

היו"ר ד' איציק; מורה מחר בבוקר צריך לקום לעבודה ולבוא

ולהתייצב!

נ' סלומון; המנהל יאמר מי הם המורים שיבואו מחר לבית

הספר. הם ידעו את זה עוד היום.

היו"ר ד' איציק; אני אומרת, שהילדים מחר יצביעו ברגליים.

ואני גם מהמרת שהבלגן יחגוג. ראו

הוזהרתם.

ע' דונסקי; אני חושבת שכל המצב שאליו נקלענו זה מצב

שמעורב המון רגשות, ולא נראה שזה היה

שיקול של הרבה זמן. מחפשים מה לעשות. לא היה גם הרבה זמן לחשוב. המורים

רואים את עצמם, מעבר לעניין של ההוראה, כמחנכים. ובשעה של משבר ובשעה

של מצוקה הם מרגישים שהם צריכים לתת. אני מבינה שהיתה פנייה למזכ"ל

הסתדרות המורים ולשושנה אורן, וברור שברגע שזה וולונטרי וברגע שהדברים

ייעשו בהתאם לצרכים, וגם ישנם מורים שלא יוכלו להגיע לבתי הספר, אפילו

אם הם רצו, כי היו להם תכניות אחרות, שכרוכות בהפסדים כספיים או בכל

מיני דברים מהסוג הזה, אני מתארת לעצמי שהמנהל ידע מי בא ומי לא בא

לבית הספר, והתכניות ייבנו בהתאם. זה שזה הוצע כוולונטרי, זה צריך

להיות וולונטרי לכל הכיוונים. ואני לא יודעת אם זה הרגע לשבת ולחשוב מה

מאגר כוח האדם שנמצא בבית הספר מבחינת יועצות או פסיכולוגים. אבל בהחלט

בזמן שכזה פתאום רואים איפה כוח האדם מתוגבר. אני חושבת שפסיכולוג לכל



בית ספר לא תמיד קיים, אפילו לא יועצת. אני מדברת על הנושא של החינוך

היסודי. אולי היום זה לא היום, אבל בהחלט צריך לבדוק איפה קיימים חורים

ברשת הזו, שצריכים להיות מלאים, ולא רק בשליפות. מה בעצם המטרה של

הלימודים מחר? האם מטרת הלימודים מחר ביטחונית או פסיכולוגית או מכוונת

לחזרה לשגרה? האם לשבור שגרה הוא לחזור לשגרה? ובעצם, לילדים יש תכניות

עם עצמם. לצערנו הרב, זה קרה מהיום להיום. השאלה היא איפה השגרה. לפי

דעתי, הפתיחה הוולונטרית של בתי הספר תפתור את הבעיה. אבל מעבר לעניין

הזה, עצם השגרה היא חלק מהריפוי של העניין. הלימודים מחר זה השבירה של

שגרה, המורים נענו לעניין הזה.

נ' סלומון; יושב ראש ארגון המורים בירושלים מוטי סמך

מיד נענה, כשפנינו אליו.

י' קולנדנר; היזמה יצאה מאיתנו, וזה היה גם אחרי הרבה

התלבטויות בין הפסיכולוגים והיועצים

והצוות הבכיר. לא קל להגיד לילד. שמחר בתי הספר פתוחים. העיקרון החשוב

שלנו הוא, שאנחנו לא רצינו שאחרי יום קשה כזה של הסתכלות בטלוויזיה על

זוועות יהיה עוד יותר קשה לילדים. אם לא תינתן להם האפשרות להיות עם

החברים שלהם במסגרת בנויה. עפ מורה שהם מכירים ושלרשות כולם יהיו גם

יועצים ופסיכולוגים. אין לנו כוונה שפסיכולוגים יטפלו בכל הילדים.

המורים נמצאים שם. הילדים מכירים את הגננות ואת המורים, וצריכה להיות

מסגרת, כדי שהילדים לא יישארו בבית להסתכל בטלוויזיה או ישחקו ברחובות,

אלא יגיעו למסגרת, שהם מכירים, שיש בה מבוגרים, שיכולים לדבר איתם, לתת

להם אפשרות להתבטא, לדבר, לשוחח. יהיו בעיות אינדבידואליות גם כן,

שנצטרך לבקש להן פסיכולוג. הוא רק נמצא שם בתוספת ליועץ. היועצים כולם

יהיו שם, הפסיכולוגים כולם יהיו שם. הם יהיו בכוננות מהיום עד להודעה

האחרונה.

ע' דנסקי; יצאה תכניות מיוחדת למורים?

נ' סלומון; עוד היום בערב יהיו כבר דיונים בצוותים

הפדגוגיים של בתי הספר.

י' קולנדנר; יש נקודות כמו הקטמונים ובית חינוך,

שתהיה בהן יותר מעורבות. אם הם לא

יגיעו לבית הספר, אני חושב שזה יהיה חבל. הם פתוחים. יש שירות שנסים

סלומון הסכים לתת לכל מערכת החינוך בירושלים, וצריכים לברך על זה.

היו"ר ד' איציק; השירות הפסיכולוגי רק מתחיל את העבודה

שלו. הוא לא מסיים.

י' קולנדנר; השירות הפסיכולוגי התחיל לעבוד בשש וחצי,

והם ימשיכו לעבוד. יש היערכות מיוחדת.

אני לא הוספתי פסיכולוגים. לא צריכים להוסיף פסיכולוגים. למקרה הזה לא

צריך. אני מקבל את ההערה שלך, טוב שהשר שמע את זה.

היו"ר ד' איציק; יש חוסר קשה בפסיכולוגים.

יי קולנדנר; יש חוסר ביועצים.



היו"ר ד' איציק; אני הייתי ממונה על תיק החינוך בעיריית

ירושלים. ולכן אני יודעת, שיש פער בין

ההצהרה לבין מה שנעשה באמת. אין פסיכולוגים, ואין יועצים, וצריך להגיד

את האמת. ובתקופה הקשה הזו היה צריך לעבות את ירושלים בשלושים

פסיכולוגים. זו עיר מאוד גדולה, עיר בעייתית. ואם מדברים על חרדה, צריך

ללכת לבייגה ולהגיד לו שהוא יעשה חסד עם העיר הזו, ויאפשר את זה. להשיג

פסיכולוג זה ויהדולורוזה בעיר הזו, תאמין לי. אני עצמי הוכיתי פעם אחר

פעם על ידי הציבור. יושב פה שי לחמן הוא יעיד שאין, יש מחסור נוראי.

אני מבקשת, תן החלטה לפחות בשנה הנוראית הזו.

השר א' רובינשטיין; הוספנו שמונה תקנים.

היו"ר ד' איציק; לא.

השר א' רובינשטיין; צריך למצוא את הפסיכולוגים.

היו"ר ד' איציק; תסלח לי שאני אומרת לך, אדוני השר,

הפסיכולוגים ישנם. התקנים הם חלקיים. לא

נותנים להם תקן מלא, כי אין מספיק שכר לעניין הזה. אני מבקשת ממך,

שתקבל את ההחלטה, לגבי ירושלים בתקופה הקשה. ואם תחליטו אחר-כך שעבר

זעם, אז מי כמוני?!

השר א' רובינשטיין; נדון על זה.

היו"ר ד' איציק; זה לא תכנית ארוכת טווח. זה פרויקט של

מחר מחרתיים. וזה נחמד, אבל זה לא הרבה

יותר מזה. צריך לעשות משהו הרבה יותר מהותי. אני מבקשת שהבקשה שלי

תירשם, שבעניין ירושלים יעבו את הפסיכולגים, את השירות הפסיכולוגי

היועצי והייעוצי.

השר א' רובינשטיין; ירושלים זכתה לתמיכה מיוחדת כפי שהיא לא

זכתה לה מעולם. השנה המענק הוא 10 מיליון

ש"ח. ייבאנו את התקנים הפסיכולוגיים מירושלים. שמונה זה לא מספיק. צריך

להביא פסיכולוגים לאירועים מיוחדים. אנחנו נשב עם הנהלת שפ"י. אבל, כפי

שיכול לומר לך ראש העיר, אני לא חושב שהייתה תקופה שירושלים קיבלה בה

כל כך הרבה משאבים.

היו"ר ד' איציק; זה לא ביקורת. יש מצב נתון קשה עכשיו.

השר א' רובינשטיין; נשב יחד עם נסים סלומון, ונראה מה אנחנו

עושים.

ח' להב; אני רוצה להתייחס לנושא של הייעוץ

והפסיכולוגים. לפני זה אני רוצה להגיד,

שבאמת זה מצב מאוד קשה. וכל החלטה במצבים כאלה, אני מסכימה עם השר, היא

בעייתית לכאן או לכאן. אבל אני גם מסכימה עם יושב ראש הכנסת, שאמר

שאולי יש מקום באמת לדיון מעמיק יותר בתגובות הציבוריות שלנו, ואל לנו

לחכות לזמן לחץ, כי באמת יש כאן שאלה גדולה, האם אנחנו צריכים לשחק

לידיים שלהם ולהראות להם, שבאמת הם משבשים לנו את החיים. אין לי

פתרונות. גם אני נמצאת באותו מצב קשה ומביך. אבל אני רק אומרת, שזו



בהחלט שאלה ששווה לדון בה. אני גם מאלה שלא אוהבים לנצל מצב קשה כדי

להעלות בעיות קרדינליות. אבל, אפ זה כבר עלה, אני רוצה להוסיף לדברים.

יש בעיה עם הייעוץ והתקנים הפסיכולוגיים. ליועצות אין תקו מעוגן בתקן

בית הספר.

השר א' רובינשטיין; יש כאן ויכוח מקצועי גדול מאוד לגבי

הייעוץ בבית הספר. אנחנו נתנו את השירות.

השארנו את זה לשיקול דעתו של מנהל בית הספר.

אני יודעת שיש אפשרות עם הסל הכולל היום

לקחת שעות הייעוץ. בהרבה מאוד מקרים,

למרות שיש צורך אנוש בזה בתוך בתי הספר, המנהלים משתמשים בשעות האלה

לנושאים שנותנים יותר רייטינג לבית הספר. זו המציאות. ולדעתי, חשוב

מאוד לעגן את נושא הייעוץ בתקן בית הספר. היום היועץ הוא גם יועץ

מערכתי של בית הספר. הוא עוד עין שצופה על הכול. הוא הגורם שעוסק בצורה

חדה מאוד בטיפול בפרט. אי אפשר לוותר עליו. זקוקים לו כמו אוויר

לנשימה.

השר א' רובינשטיין; את מודעת לכך שיש השקפות חזקות מאוד של

אנשי מקצוע נגד העמדה הזו.

א' רביץ; יש לי שתי הערות בכלל לא בעניין המדיני,

שמתנהל במקומות אחרים. שמענו את דברי ראש

הממשלה היום, יצא לי לשוחח הרבה עם חברי הכנסת הערביים לאורך התקופה,

וכנראה שמתברר, שבדת המוסלמית יש פרשנויות שונות ליחס אל היהודים, ליחס

אל רצח, להתאבדות. וכאן נורתה קודם שאלה, מה עושה הרשות הפלשתינאית

בנושא הזה-. אני פשוט מעלה את השאלה, האם משרד החינוך ער לחינוך

המוסלמי במדינת ישראל? האם באמת החינוך המוסלמי הוא חינוך דתי במידה

מסוימת? שמעתי היום את התגובות של המגזר המוסלמי. זה היה באמת משהו

שונה לחלוטין. בנחרצות הם גינו את זה. ללא היסוסים. אבל יחד עם זאת,

מאחר שיש פרשנויות שונות, צריך לשים לב איך מלמדים שם את העניניים

האלו. זו שאלה אחת.

השאלה השנייה היא תמימה. ואני לא ריצה להישמע כאן כמיסיונר. אני רוצה

לומר לכם, שבבתי ספר שהילדים שלי והילדות למדו אמרו פרקי תהילים, ומלבד

הצד האמוני שבדבר, אני רוצה לומר לכם, שזה עשה להם טוב. זה הביא הקלה

והזדהות, משום שהם עושים משהו. וזה משהו רוחני. גם מערכות החינוך הלא

דתיות יכולות להרשות לעצמן פרקי תהילים. אני לא מנהל את החשבון של ה',

ולכן אני לא אומר שזה קרה בגלל דברים כאלה וכאלה. אני שואל את

הפסיכולוגים, את המחנכים, האס זה באמת דבר כל כך רחוק, שאי אפשר למצוא

פרק מתאים מפרקי תהילים, שיאמרו אותו באופן מרוכז גם ילדי ישראל, שאינם

מתחנכים בבתי ספר דתיים.

היו"ר ד' איציק; אני חושבת, כמי שלמדה כל חייה בבתי ספר

דתיים. שאתה צודק לחלוטין. לפעמים לציבור

הדתי קל יותר להתמודד עם סוגיות כאלה. ואני חושבת שקריאת התהילים,

שנובעת מתוך אמונה במה שכתוב שם, מסייעת. אני לא רואה מה הרעיון, כי כל

הכוח נובע מהאמונה- ואם אין אמונה, אין הכוח סביב קריאת התהילים. נדמה

לי שזה לא יעבור.



א' רביץ; יש לי אמונה בילדי ישראל, שיש להם אמונה

בכל זאת. לפעמים אני פוגש כמה מבוגרים,

שאומרים לי שהם מאמינים.

השר א' רובינשטיין; לגבי החינוך המוסלמי, יש לנו מקום אחד

שאנחנו מודאגים לגביו מאוד מאוד, זה

הילדים שלא בבעלות המדינה, טרום חובה. שם יש לנו השפעה איסלמית חזקה

מאוד, הרסנית. אני שוחחתי על זה עם ראש הממשלה המנוח. אין בידינו להרים

את הנטל הכספי הזה. אם זה היה בידי, הייתי רואה בזה עדיפות ראשונה

במעלה.

הן מנוהלות על ידי מי?

עמותות מוסלמיות. יש לנו מוקד מצוקה קשה

מאוד בנגב. הזרמנו כספים מיוחדים לגני

ילדים טרום חובה על חשבוננו. מגזר שלא היה פרובלמטי זה הבדואים. בערים

הגדולות של המשולש וגם בגליל יש לנו בעיות רציניות מאוד. אין לנו בעיה

עם החינוך המוסלמי. אני גם רוצה לומר שהמכללה המוסלמית, שקיבלה היתר

מאיתנו, בקרא אלרביה, לא מטיפה לרצח, אלא להיפוכו של דבר. ואנחנו

נותנים לבוגרים שלה את הרשות ללמד. לא הכרנו במכללה באום אל פחם, אנחנו

גם לא נכיר בה, משום שאנחנו עוד בטוחים שהיא עושה אותו דבר. אבל עד כה

תכנית הלימודים באיסלם מפוקחת על ידי משרד החינוך, ולא גילינו בעיות.

יש לנו הישג גדול מאוד, שבכל התקופות הקשות שעברו עלינו, ערביי ישראל

בסך הכול, לא הקימו גופים כאלה. אם היו מקימים תנועות מחתרתיות, זה היה

מקשה עלינו הרבה יותר. ואנחנו לא מאתרים בעיה בחינוך האיסלמי של בתי

הספר הממלכתיים שלנו. אנחנו כן מאתרים בעיה בגני הטרום חובה.

י' בא-גד; אני מתנצל על האיחור שלי אבל חשבתי שעדיף

להשתתף בהלוויה של החייל בן ה-19

שהתקיימה בשעה 17.00 בהר הרצל. אני אומר את זה כי אני חושב שאנחנו

צריכים להיות יותר עם העם. וברבע לשבע יש עוד לוויה, ואני מקווה גם

אליה להגיע.

לא כאן המקום ולא כאן הזמן לדון על דעתי על מדיניות הממשלה. הדברים

ידועים וברורים, ואפילו יש לי אולי עצות. אבל, כפי שאמרתי, לא היום ולא

ועדת החינוך זה המקום. ובוודאי נגיד את זה במליאת הכנסת. אני חושב

שההחלטה לקיים לימודים מחר בירושלים היא החלטה נבונה. ואני רוצה לומר

לכם, הילדים שהגיעו היום מחופשים לבתי הספר קיבלו בהבנה ובבגרות את

ההחלטה שאין מסיבות פורים ואיי חגיגות. הם התייחסו לכך מאוד בבגרות,

מאוד יפה. ואני חושב שצריך לשבח את ההחלטה, לשבח את הסתדרויות המורים.

תמיד אנחנו נוהגים לגנות אותם על שיטות והשחתות וכוי, ואם הבינו

להתעלות ביום קשה זה, ברגע קשה זה, ולא בלימודים סדירים, אבל לשירות

בבתי הספר בצורה מבוקרת, אני רוצה להציע כאן הצעה ליושבת ראש הוועדה.

אני חושב שמקומנו, ועדת החינוך, מחר, בבתי הספר בקטמונים.

אנחנו צריכים להגיע לשם לא במכוניות הפרטיות שלנו ולא במכוניות השרד.

אנחנו צריכים להגיע לשם באוטובוס מס' 18 יחד כולנו ולהודיע לעם, שאנחנו

נוסעים באוטובוס. מה שקרוי היום קו המוות חייב ליהפך לקו חיים. אנחנו,

השרים וחברי הכנסת, נכנסים לאותו סיכון, למרות שיש לנו מכוניות פרטיות.

אני מציע את זה. בעקבות הערה של חבר הכנסת הרב רביץ, אני לא זוכר אם



אתה השתתפת לפני שנתיים בביקור של ועדת החינוך בבתי הספר במזרח

ירושלים. ואני רוצה לומר לך, שהבעיה היא לא רק בטרום חובה.

מזרח ירושלים זה לא חלק במערכת הפורמלית

של מדינת ישראל.

י' בא-גד; והם סיפרו לנו שהתקציב מגיע מאגודות

מסולמיות ומירדן בתיכון. זה היה בגבעת

התחמושת כדוגמה. ואני רוצה לומר לך, כבוד השר, יצא לי לדבר שם עם

ילדים. מורים כמובן נזהרו. והשנאה קיימת.

השר א' רובינשטיין; יש למישהו אילוזיות או אשליות שהשנאה לא

מפעפעת ומחלחלת?

י' בא-גד; לכן אני אומר, הבעיה היא לא רק בגני טרום

תובה. הבעיה היא החינוך הניתן. אני לא

יודע אם יש לכם כוח ואפשרות לווסת שם במידה מסוימת, אבל זה לא קל. אני

חושב שצריך יותר לפקוח עין על החינוך הניתן בבתי הספר של החינוך

המוסלמי. צריך לשים יותר לב, ותראו שחלק מהתקציב בא ממדינות ערביות

נוצריות וכוי. מדינת ישראל חייבת להיות יותר תקיפה בפיקוח על החינוך

בבתי הספר המוסלמים, וזה יהיה לטובת כולנו.

ש' לחמן; ביום הנורא הזה, עם הרגשת חרדה, זעם

ותסכול, ההחלטה המשותפת שקיבלו מנח"י

ומשרד החינוך בנסיבות האלו היתה החלטה סבירה והגיונית, ואנחנו תומכים

בה. אני חושב שאני מבטא בזה לפחות דעה של ציבורי הורים גם בעיר הזו.

אני רוצה להקריא משפט מפקס שקיבלתי מספר דקות לפני שיצאתי לישיבה הזו

מבית הספר גאולים א' בירושלים. "אל הארגון המורים הארצי, בעקבות שרשרת

הפיגועים, במיוחד הפיגוע של הבוקר, אנחנו מבקשים למען שפיות דעתם של

ילדינו ולטובת ביטחונם, שבתי הספר ימשיכו לפעול בימים הקרובים כרגיל

(לבטל את החופשה של ימים ב' ו-ג', למעט יום ד', פורים בירושלים).

הילדים חווים היום רגשות קשים ביותר של אבל, פחד. זעם ותסכול, וזקוקים

עוד למסגרת להמשיך ולתפקד". אנחנו גם נפנה בקריאה לציבור ההורים, כפי

שציינת, חבר הכנסת בא-גד, לשלוח את ילדיהם מחר לבית הספר. אני מצטרף

לברכה לארגוני המורים. שבעניין הזה התעלו וגילו אחריות ציבוריות ממדרגה

ראשונה. לטעמי, היא די ברורה. ככה צריך להיות. אני מניח שמחר יהיו

מקומות שתהיה בהם מבוכה, יהיה בלבול. חלק מהילדים יגיעו, חלק לא יגיעו.

אבל, בסך הכול, זה מין שלב הכרחי אולי לחזור איכשהו לשגרה שלאחר החג.

אני מצטרף לקריאה של יושבת ראש הוועדה. חברת הכנסת דליה איציק, לפעול

לארגון מערך הפסיכולוגים בעיקר בעיר ירושלים. אני לא חושב שזה עניין של

ביקורת. יש כאן מצוקה אמיתית, נוראה. אני חושב, שניתן לנקוט צעדים,

אולי פשוטים, אולי אפילו לתגבר את צוות הפסיכולוגים בעיר על ידי

פסיכולוגים מערים אחרות. אפשר להביא פסיכולוגים מתל-אביב, מהמרכז,

שיומיים שלושה יבואו לירושלים ויתרמו לשיפור המצב. ואני מוכרח להגיד,

שהנקודה הראשונה שהועלתה כאן על ידי יושבת ראש הוועדה, חיסול התשתית

הרוחנית של החמאס והארגונים האסלמיים. זו נקודה חשובה מאוד בעיניי, גם

כמזרחן וגם כיושב ראש ארגון ההורים הארצי. יש חומר רב שמגיע אליי.

חלקו, דרך אגב, פורסם גם בעיתונות בשנה האחרונה, על מה שמתרחש באותם

בתי ספר, שמנוהלים על ידי עמותות איסלמיות. אני בהחלט סבור, בלי לגלוש

כאן לפוליטיקה, ובלי לתת עצות לממשלה. שאחת התביעות העיקריות מהרשות



הפלשתינית חייבת להיות לפעול ובנחרצות למיגור התשתית הרוחנית הזו, כפי

שזה כונה כאן. יש תשתית מבצעית של טרור, ויש תשתית רוחנית, שהינה

מסוכנת ממנה, מכיוון שהיא מהווה את האינקובציה לאותו דור של מתאבדים

בפוטנציה, שגילם הולך ופוחת. תודה רבה.

ד"ר ב' שטיין; אני חושב שצריכים לשבח את השירות

הפסיכולוגי בירושלים, שגם לפני שבוע וגם

היום עשו עבודה נפלאה. הם יכולים לקבל תוספת זמנית ממקומות אחרים.

אנחנו משאירים את זה לשיקול דעתה של מנהלת השירות של מנח"י. יש הרבה

פסיכולוגים מאזורים אחרים, שפנו, והתנדבו ומוכנים לבוא. זה לשיקול

דעתם, ואנחנו סומכים על מה שהם עשו. והם עשו עבודה מעל ומעבר.

השר א' רובינשטיין; תתכנסו לוועדה מיוחדת.

ד"ר ב' שטיין; אני הראשון בעד זה, כמובן. עם כוח האדם

שיש להם, אני חושב שהם עשו עבודה בלתי

רגילה. עבדו איפה שצריך, עמדו בנקודות הנכונות. יש להם האפשרות לקבל

גיבוי זמני לפחות, אם הם צריכים את זה מחר. אני חושב ששתי ההחלטות שהשר

קיבל היום היו החלטות נכונות - גם לבטל את החגיגות, גם לפתוח מחר את

בתי הספר. אני חושב שזה מאוד חשוב לתת לילדים את המסגרת, את האפשרות

למסגרת, לבוא ולהתמודד עם הקושי. אני רוצה לציין, שאני רואה שוב ושוב,

מעבר לזה שאלה ימים קשים, ושכולם בחרדה, בסך הכול, יש כאן המון כוח, גם

אצל הילדים. יש חוסן נפשי. אני חושב שאנחנו רואים פה מצב של המערכת

החינוכית בכלל, שלמרות כל מה שקורה, אנחנו עומדים מול המצבים הקשים,

ויש תגובות מידיות. לפעמים יש תגובות היסטריות.

י' אגמון; דיברנו פה על פעילות בתי הספר, אבל אנחנו

היום בבוקר התייחסנו גם לפעילות

הקהילתית, ויצרנו קשר עם רוב הרשויות בארץ. נתקלנו, מצד אחד, ברצון

לקיים את החיים כפי שהם, ומצד שני, נתקלנו ברצון לבטא את תחושת האבל

והכאב. פחות או יותר גיבשנו איזשהי מתכונת, שאולי תורמת לתחושות, שמצד

אחד ביקשנו להוריד פרופיל, ועד כמה שאפשר לוותר על האירועים הגדולים.

מצד שני השארנו לשיקולה של הרשות לקבוע את אופיין של הפעילויות בקהילה.

אנחנו מאמינים שכך גם יהיה. אני מאמין שחלק מהפעולות כמובן יתקיימו.

חלק גדול בוודאי יבוטלו.

לגבי השירות הפסיכולוגי, יכול מאוד להיות שצריך להיערך בצורה אחרת

בשירותים הפסיכולוגיים. המשרד מקצה את השירותים, את הפסיכולוגים, לפי

מתכונת שנקבעה לפני 16 שנה. בעיקר מדובר על הקצאת כל המשאבים בגיל הרך,

וככל שאנחנו עולים בגיל, אנחנו בדעה. שאנחנו צריכים להקטין את ההקצאה

שלנו. נדמה לי שהגישה היום היא, שההקצאה צריכה להיות שונה. ובגילאי

הביניים ובגילאים הגבוהים יותר, אפילו על חשבון הגילים הצעירים יותר,

ראוי שנקצה יותר כוחות פסיכולוגיים. היכולת שלנו לחנך להשפיע בגיל הרך

היא גבוהה הרבה יותר ללא העזרה של הכוחות המקצועיים. יכול להיות

שבהעברת המשאבים נוכל לענות על חלק מהצרכים.

השר א' רובינשטיין; יש ויכוח גדול מאוד. ואני מציע לא להיכנס

לזה. באגף החברתי מתנגדים לעניין

הפסיכולוגי בגיל הרך.



ש' לחמן; לכן חשבתי, שדווקא בגיל הביניים, שבו

אנחנו נוטים להקטין את הסיוע של המדינה,

ואלה הגילים שאנחנו נתקלים בהם היום בהרבה יותר בעיות, אפשר ורצוי

להקצות יותר משאבים, אפילו על חשבון הגיל הרך.

יי כתו; אני חושב, שצריך לא לעסוק כרגע בשגרה או

באיזשהם שינויים. המטרה של הדיון חזה,

ואני מברך על זימונו, היא לנסות לראות איך אנחנו נערכים במועד הנוכחי.

אכן, קרה דבר בישראל. לא נכנסים למערכת של שגרה. יחד עם זאת, התקבלו

החלטות, שהן החלטות נכונות למשך היום, מחר ומחרתיים. ואנחנו מקווים שלא

יקרה יותר, וצריך לעשות את ההפרדה המוחלטת הזו.

הצעתך היא בהחלט במקום ללא צל של ספק.

אני תמיד מקיים את השגרה שלי במשרד. ואני מוצא שיש כוח בשגרה, למעט דבר

אחד. אני לא יכול להרשות דברי שמחה בזמן אבל כזה. ואני חושב שגם החלטת

רשות השידור לשדר את הקדם אירוויזיון היתה טעות. אני אמרתי שאני מבקש

לא לקיים את זה. שגרה כן צריך להמשיך, עם הכול. ראש הממשלה בזמנו

התייעץ איתי אם להשתתף בפתיחת המשכן החדש בתל-אביב, משכו האמניות

בתל-אביב, לאחר האסון של אוטובוס 5. אמרתי - כן, אתה תבוא ותדבר, וגם

אני אדבר. אבל גילויי שמחה - לא-.

היו"ר ד' איציק; חבר הכנסת בא-גד, השר ואנוכי התייעצנו

בינינו תוך כדי הצעתך. הצעתך ראויה, אבל

בימים רגישים, בהם רוצים כותרות ורוקדים על הדם, אני מודה שיש לי יחס

אמביוולנטי אליה. וגם השר מרגיש כמוני. ואנחנו נקיים אותה רק בשל כך,

אם כי היא הצעה ראויה.

נ' סלומון; מה שלא ייעשה, אנחנו לא רוצים למשוך קהל,

שבא בעקבות התקשורת.

היו"ר ד' איציק; אדוני השר, אני חוזרת ומבקשת ממך, שתפנה

לראש הממשלה פעם אחר פעם להרוס, למגר,

לאבד את התשתית הרוחנית של מוסדות הדת נתמכי החמאס בשטחים. הם מחנכים

דור צעיר של צעירים, שמפוצצים את עצמם לדעת. והם מטיפים שמוות קדוש

יותר מהחיים וערך חיי אדם זול בעיניהם. השילוב הקטלני הזה בין לאומיות

דתית לבין דתיות קיצונית הוא שורש הרע. והריסת התשתית הרוחנית חשובה לא

פחות בעיניי מהתשתית הפיזית. אני מאוד מבקשת ממך, חשוב מאוד שגם הצוות

במשרדך ישב ויראה איך מפרקים את התשתית הרוחנית של מוסדות נתמכי חמאס

בשטחים.

אני מבקשת להציע הצעת סיכום: ועדת החינוך והתרבות מבכה יחד עם כל אזרחי

ישראל ביגון עמוק ובזעם עצום את הירצחם של עשרות הקרבנות של מעשי הטבח,

שעשו בשבוע האחרון בירושלים אויבי ישראל במין האנושי כולו. הוועדה

מחזקת את ידי המורים, הגננות והמנהלים בהתמודדותם עם האתגרים האנושיים

והחינוכיים, שהמציאות הקשה שנוצרה מעמידה בפניהם. הוועדה שולחת באמצעות

מינהל החינוך בירושלים תנחומים לבית הספר בית חינוך ולמנהל בית הספר,

למורים, להורים ולתלמידים. הוועדה קוראת לתגבר את המערך הפסיכולוגי

והייעוצי בירושלים לאלתר. הוועדה מחזקת את ידי שר החינוך, התרבות

והספורט, את הנהלת המשרד, את עובדיו, ותומכת בכל יזמה ומאמץ שעשו ויעשו



להמשיך ולקיים חינוך יהודי ישראלי ואנושי על יסוד ערכים אתניים, שיקול

דעת ואיזון בין רגש לשכל. גס בימים שמחבלת יד זדונית ברצף חיינו בשמחת

אדר הוועדה שמה מבטחה ואמונתה בכוחות הביטחון, עד אשר ימומש הנאמר

במגילת אסתר "וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה נשעה 18:15