הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 325

מישיבת ועדת החינוך והתרבות שהתקיימה

ביים רביעי. כ"ד בשבט. התשנ"ו - 14 בפברואר 1996. בשעה 00;09

נכהו; חברי הוועדה;

די איציק - יו"ר

ר' אלול

שי בוהבוט

י' בא-גד

ח' הדד

ל' לבנת

עי מאור

מוזמנים;

עי אלדר - יושב ראש מרכז השלטון המקומי

יי אלול - ראש מועצת הצור הגלילית

פרופ' ר' שפירא - יו"ר רשות השידור

גבי די גוטמן - מנהלת התכניות, רשות השידור

צי לידר - דובר, רשות השידור

מי לוינסון - סמנכ"ל טלויזיה, ערוץ 2

מי לוי - מנהלת מרכז אגף הבקרה על תכניות

ר' לנדס - מנהל בהברת ההדשות ועורך

אי אברהם - עורך מהקר בנושא תדמית עיירות הפיתוה בתקשורת

י' שטרן - יו"ר תורן, ועדת העורכים

אי אלמוג - קול ישראל

מזכירת הוועדה;

הי פריידן

קצרנית;

ש' אלתרמן

סדר-היום;

תדמית עיירות הפיתוה בתקשורת.



תדמית עיירות הפיתוח בתקשורת

היו"ר די איציק;

בקר טוב. אני מתנצלת, היתה פה אי הבנה. חבר הכנסת בוחבוט היה אמור לפתוח

את הישיבה.

חבר הכנסת בוחבוט פנה אחרי שנבחרתי ליושבת ראש הוועדה, לפני שבעה-שמונה

חודשים, וביקש אותי לקיים דיון על הנושא: כיצד העיתונות והתקשורת מסקרת את

עיירות הפיתוח, את הפריפריה.

אלי אברהם, אני מבינה שאתה ערכת מחקר. תגיד קודם כל בשנים-שלשה משפטים על

מה מדובר, לפני שאתה נכנס לסקירה.

א' אברהם;

אני מהמחלקה לקומוניקציה באוניברסיטה העברית. העבודה היתה עבודת מ.א..

אני ממשיך בנושא גם לדוקטורט. העבודה פורסמה בספר שנקרא "התקשורת בישראל, מרכז

ופריפריה". הספר חושף כיצד סיקרו העיתונים הארציים את עיירות הפיתוח בשנות

השבעים והשמונים. בשנות התשעים אני מתעסק עכשיו ולא אכנס לזה.

בגדול המחקר מנסה להבין איזה דימוי יש לעיירות הפיתוח ולמה הדימוי הוא

כמו שהוא נראה. הוא בדק גם איזה שינויים היו בסיקור וגם ניסה להסביר למה היו

שינויים כאלה וכאלה.

לקראת הסוף יש קצת עיסוק בנושא של איך עיירות הפיתוח נראות בספרים,

בקולנוע וקצת בטלביזיה. וכמובן מנסה לבדוק את הפתרון, איך אפשר בכל זאת

להתמודד עם הדימוי.

היו"ר ד' איציק;

בבקשה.

אי אברהם;

כמו שאמרתי המחקר בגדול ניסה לבדוק איזה נושאים מביאים מעיירות הפיתוח;

למה מביאים את הנושאים שמביאים; אחר כך ניסה לבדוק שינויים שהיו בסיקור; אחר

כך ניסה להבין למה היו השינויים האלה.

אעבור בסקירה טלגרפית. יש לי המון מימצאים ואני לא יודע אם זה יהיה רציני

להציג את הנושא בחמש דקות, אבל אני אנסה.

רוב האירועים שהביאו מעיירות הפיתוח - וזה לא הידוש גדול - היו כתבות

חדשות אי סדר, כלומר חדשות שליליות, בעיקר הנושא של אלימות, פשע, חוסר שקט

הברתי, אבטלה ועוד. אלה שוב מדגמים לאורך שנות השבעים ושנות השמונים,

לאהר מכן ניסיתי לבדוק מוטיבים. אתן לכם כמה דוגמאות. מה שבלט מהסיקור זה

המון שימוש בסטראוטיפים. שוב אני לא חושב שאני מחדש הרבה, אלה דברים מוכרים.

הרבה הכללות, כל העיירה כולה. "ואף על פי כן עיירת הפיתוח אינה תופעת טבע,

מעשה השגחה עליונה, היא רק תולדה של מחדלי אדם". או "עיירות הפיתוח אינן משהו

שהתחיל ובמשך הזמן נדפק, אלא משהו שהתחיל דפוק כדי לייצר דפוקים".



הסיקור מלא בהכללות כאלה של עיירות הפיתוח כל כולן, כולם חושבים יחד,

"הולכים יחד יד ביד לעבר האופק הבטוח". "שבוע לפני פרשת לוי הזעזדעה בית שאן.

בבית שאן שתושביה זהירים מאד וחשדניים מתחילות לפרוח השמועות ומוחות

קדחתניים". "את תושבי שדרות תקפה אתמול קדחת אוטומניה". "כולם בוחשים רק בדבר

אחד - החלום חשל התעשרות מהירה".

ל' לבנת;

זה נשמע די הגיוני.

א' אברהם;

בנושא של עיירות הפיתוח יש המון המון הכללות. יש המון כתבות שכולם נלקחים

כחבילה אחת, כולם הולכים יחד, צועדים יחד, חושבים יחד. במרכז זה לא היה אותו

הדבר.

היו"ר ד' איציק;

זה דווקא לא כל כך נראה לי. הדוגמא לא כל כך מוצלחת, נעבור הלאה.

א' אברהם;

זה לא משנשה. "כך הולכת עיירת הפיתוח ומצמיחה מתוך השממון קנאים חדשים,

קיצוניים ימנים, דתיים למחצה, מובטלים, שוטים, מנמיכים לעצמם." "אילו היתה

המנהיגות שלהם להגביר את הילודה ולהתאימה למצבם הכלכלי היא היתה מקדמת אותם

יותר, אבל המנהיגות המרוקאית מעונינת במשפחות גדולות ובהרבה בוחרים

פוטנציאליים".

י' שטרן;

מי כתב את זה?

א' אברהם;

לא משנה.

י י שטרן;

זה משנה מאד.

א' אברהם;

מי שטען למה למרוקאים יש הרבה ילדים, בא עיתון "הארץ" ופותר את זח.

לי לבנת;

זו פובליציסטיקה?

א' אברהם;

גם וגס. אני מדבר על הדימוי של עיירות הפיתוח בעיתונות.



ר' לנדס;

זו גם הכללה. אתה טוען נגד הכללה ואתה עושה הכללה.

א' אברהם;

נכון. אני הושב שבדקתי את מרבית העיתונים ואני ראיינתי הרבה עורכים והרבה

כתבים ואני אומר באחריות מלאה.

יש נושא של ציפיה. כאשר העיתונאים באים לעיירות הפיתוה ולא קורים הדברים

שהם ציפו להם, אז יש רמיזה "מי שציפה לאלימות ולמהומות של אנשי הליכוד בדימונה

התבדה", או "עד כה לא היו כל גילויי עוינות או אלימות כלפי הסניף". גם אם זה

לא קורה יש המון המון הפתעה, ובאופן מפתיע בניגוד לתדמית עיירות הפיתוח.

שי בורובוט;

זה לא יכול להיות, זאת מעלות? זה גם מרגיז.

יש המון המון דוגמאות. הצי מהספר רק דוגמאות. למה זה קורה? למה יש המון

הכללות, המון סטראוטיפים? למעשה יש ארבעה גורמים שלוקחים חלק בחגיגה הזאת.

גורם ראשון, הכתבים האיזוריים שאיתם דיברתי, וראיינתי הרבה הרבה, מרגישים שזה

סוג הסיקור שמצפים מהם. מצפים מהם להביא סיפורים על עוני, על אבטלה, על מצוקה.

משהו ביחסים עם המערכת אומר להם שזה סוג הסיפורים שאנחנו רוצים. סיפורים של

מצוקה, של מסכנות משום מה נקלטים טוב יותר במערכת, בדסק בתל אביב, שהמסכן הוא

ירוחמי.

לעורכים בתל אביב סטראוטיפ של המשפחה המסכנה שדרכה נתאר את סיפור העיירה

המסכנה. כלומר איזו שהיא תחושה שזה סוג הסיפורים שמצפים מהם. אנשים שרוצים

להתקדם, אני לא הושב שהם יביאו דברים אחרים.

גורם שני, הנושא של העורכים. אני לא צריך לפרט. נכתב על זה הרבה, נאמר

הרבה. העורכים שיושבים בתל אביב לא תמיד מכירים את הפריפריה, והיא גם לא כל כך

מענינת אותם. העורכים למעשה קובעים את המדיניות באשר לסיקור. יש לי הרבה

דוגמאות לנתק. למשל דברים שאמר כתב איזורי: "עיירות הפיתוה סבלו ויסבלו מתדמית

שלילית כי כשאני אומר במערכת שלי תבואו לבאר שבע" הם שואלים מה זה באר שבע

ולמי היא ר1שובה". כמובן הוא קצת מגזים, אבל זאת התחושה. יש בהחלט נתק גיאוגרפי

בנושא של העריכה. יש לי המון דוגמאות לכל מיני כותרות. העורכים נותנים את

הכותרות, זה לא דבר חדש. מעניין לראות את השמות שמקומות מקבלים. היו כל מיני

כותרות שהעורכים נתנו, כמעט כל עיר זכתה לקריאטיביות חסרת פשרות מצד העורכים.

ירוחם - מי ירחם על ירוחם; אשדוד - א שוד; אשקלון - אש וקלון; אור יהודה - אור

וצל; חצור הפלילית; שלומי - שלומי רע, תודה; אופקים - אופקים צרים. קריאטיביות

מופלאה וחסרת פשרות.

גורם שלישי, מנהיגי עיירות הפתוח. אי אפשר להתעלם מחלקם, תפקידם. כל

קבוצה לוקחת חלק בדימוי שלה, אין פה סוד גדול. מהראיון שקיימתי עם חלק ממנהיגי

עיירות הפיתוח וגם התבטאויות שהיו להם בתקשורת, אני חושב שצריך עוד לעשות הרבה

עבודה בנושא.

תן דוגמא למשל.



אי אברהם;

קודם כל, היחס עם העיתונות. הראו לי כל מיני קומוניקטים שיצאו. הרוב בכלל

לא היו מקצועיים. אני אדבר אחר כך על הפתרון. התחושה היא באמת של משהו מאד לא

מקצועי.

אנחנו מדברים פה על הכללות, אבל גם מנהיגי עיירות הפיתוח עצמם לא אחת

יוצאים בכל מיני הכללות, כמו למשל איזו שהיא התבטאות שהיתה כאן:" מספר מסיימי

הבגרות בעיריות הפיתוח שואף אפס". חבר כנסת הודיע את זה כאן. יש המון דוגמאות

של כל מיני מנהיגי עיירות פיתוח שפשוט לא יודעים להתמודד עם תקשורת. הנושאים

שהם מביאים הם לא מספיק רציניים. אין נסיון להבין מה התקשורת מחפשת. הם בעצמם

עושים הכללות שדיברתי עליהן.

גורם רביעי, הסביבה החברתית הפוליטית שכולנו נמצאים בה, כמו היחסים בין

המימסד לבין עיירות הפיתוח, במצב שבו עיירות הפיתוח עדיין תלויות במימסד

וקשורות בו, כל החלטה שמתקבלת שם קשורה למימסד, אי אפשר שהסיקור יהיה שונה.

התקשורת הולכת בעקבות הכוח, בעקבות כוח חברתי כלכלי פוליטי, וכאשר עיירות

הפיתוח הן חלשות במירקם, בסביבה החברתית הכללית אי אפשר לצפות שהתקשורת תלך.

התקשורת הולכת בעקבות הכוח שיש לקבוצה.

יש לי המון דוגמאות על הנושא של איך תקשורת ומימסד עובדים, אבל אני לא

חושב שזה יהיה חידוש גדול.

ראינו את התדמית, ראינו את המשתנים שאחראים. מה שהיה מעניין, לקחתי גם

אירוע דומה, איך הוא מסוקר במרכז ואיך הוא מסוקר בפריפריה. למשל כאשר היה

זיהום מים באור עקיבא, מיד היה כתוב בעיתונים שזה בגלל שהתושבים לא נקיים וכל

מיני דברים כאלה. אבל כאשר זה היה בגוש דן שנתיים אחרי, כמובן שהאשם זה הכינרת

והמים שבאו משם. כנ"ל כאשר יש רצח ויש דברים דומים אחרים, כל העיירה כולה

נלקחת כחלק מהענין, כאשר במרכז זה מסוקר כמקרה פרטי.

לא אחת יש תחושה שהפריפריה אשמה במצבה. יש לי המון דוגמאות. כאשר קורה שם

משהו זה לא בגלל שהמערכת היא צריכה שינוי, אלא פשוט הם כאלה, כלומר מטבעם הם

נוטים לאלימות ואז הם אשמים במה שקורה. כלומר האשמה שלהם במצבם.

אתם יכולים לקרוא בתיק שנתתי על "בני טובים". זו גם דוגמא מצוינת של

שימוש במילה בני טובים. מולם כמובן בני הרעים, אם תרצו לקרוא לזה. שוב, אנשים

פריפריאליים שמהם יש ציפיה לאלימות, שאשמים במצב שלחם, כי זח בעצם מה שיש להם.

בעוד שמבני הטובים יש ציפיה לדברים אחרים.

ניסיתי לבדוק שינויטים שהיו בסיקור. התברר שבשנות השמונים הסיקור הלך

ונהיה יותר שלילי. בשנות השמונים רואים שיש עליה גדולה בחדשות השליליות.

יי שטרן;

מה זה חדשות נייטרליות?

דבר שאי אפשר לסווג אותו כחיובי או שלילי.

י י שטרן;

תן דוגמא.



היו"ר ד' איציק;

ראש מעלות תרשיחא חבר הכנסת בוחבוט התמנה היום... זה לא טוב ולא רע, זו

עבודה.

י' שטרן;

אני שואל אותו. הוא עשה את המחקר. מה זה נייטרלי? שלילי אני יודע וחיובי

אני יודע.

אי אברהם;

שלילי - פשע, עוני, אבטלה, היובי - התפתהות, משהו חיובי. למשל, סיפור

קליטה מוצלה במגדל העמק, עיירה הידועה באחוזי הפשע הגבוהים. נייטרלי, כשיש לך

גם מידע שלילי וגם מידע חיובי.

לי לבנת;

על איזה עיתונים?

אי אברהם;

"הארץ" וידיעות אחרונות".

לי לבנת;

אין פה עורכי עיתונים. יושבים פה נציגי התקשורת האלקטרונית.

היו"ר די איציק;

הם הרי יודעים יותר טוב ממני. הם למשל פוצצו את הסיפור של בר אילן

בחוברת. למחרת כל העיתונים היו מלאים. יש בזה כמובן קשר כל הזמן. אותו דבר

לגבי הטלביזיה. הרעיון הוא בעיקר לגבי הטלביזיה הממלכתית, שבעיני היא יותר

חשובה ולנו יש יותר הידברות איתה, במובן שיש יותר קשר כי היא טלביזיה ממלכתית

והיא מחויבת ליותר הקשבה.

לי לבנת;

המחקר שלו מדבר על עיתונות כתובה.

אי אברהם;

רק כתובה.

לי לבנת;

ולא בדקת את זה לגבי תקשורת אלקטרונית - טלביזיה ורדיו?

אי אברהם;

לא, רק קצת.



לי לבנת;

הם לא הכתובת כל כך, אבל טוב שהם ישמעו.

היו"ר די איציק;

הטלביזיה היא הגורם הכי משמעותי יותר מכל דבר אהר.

א' אברהם;

לגבי הטלביזיה, כאשר דיברתי עם מנהיגים והמון המון תושבים, התברר שיש להם

המון תלונות על הטלביזיה. אני לא צריך לספר לכם. אין הרבה הבדל בין הסיקור של

העיתונות והסיקור של הטלביזיה.

אם אתם זוכרים את מבט שני שהיה על עיירות הפיתוח, הנושא של שלומי ומגדל

העמק היה דוגמא קלסית. אם מסתכלים על הכתבות זה היה בדיוק אותו הדבר כמו

העיתונות הכתובה. הגישה האנתרופולוגית שבאה לראות איך הילידים חיים. אני ראיתי

עוד כתבות, אבל אני אומר את זה מתחושה. אני הושב שיש הרבה דמיון, ראייתי הרבה

כתבים מכל העיתונים וגם עורכים.

באשר לטלביזיה מספיק להסתכל על הפריסה הארצית. בצפון יש שני כתבים מהדרה

והלאה. הפריסה של כתבים יכולה להגיד לך איזה משקל.

שי בוהבוט;

אלי, זה לא נכון. אני חייב לשמור על הטלביזיה ועל הרדיו. אדוני, יש

כתבים, אבל אין מכונית ואין צלם.

עם ציוד ישן שלא עובד.

"אם תדברי עם העורך של הערב ותגידי לו ושהוא ידאג לי". אני צריכה לדאוג.

הם מובטלים, זאת האמת.

ר' לנדס;

זה לא נכון בחדשות ערוץ 2.

לי לבנת;

שאלה להבהרה. כאשר דיברת על הדשות שליליות ודיווח שלילי, הבאת כאן דוגמא

של בחינות בגרות. אני רוצה להבין איפה עובר הגבול בין מידע שיכול לסייע דווקא.

אם אחוז העומדים בבחינות הבגרות הוא נמוך מאד בערי הפיתוה ואף אהד לא יכתוב על

זה ולא ידבר הזה, הרי לעולם זה גם לא ישתנה. זאת אומרת, האם זו הדשה שלילית או

זו הדשה שהיא שלילית במהותה, אבל בעצם היא יכולה לסייע או היא חלק מתוך תהליך

של יציאה מהארון בנוגע לכל מה שקורה בערי הפיתוה, נניה בתהום החינוך. זו בעיני

דוגמא טובה מאד, ושכתוצאה ממנה דווקא יכול להתפתה תהליך של הבאת פתרונות. אם

לא היו מביאים את זה לידיעת הציבור, גם אי אפשר היה להביא פתרונות, אף אהד אל

היה יודע מזה, לאף אחד לא היה איכפת וכוי. איפה כאן עובר הגבול הדק?



החדשות השליליות הקשות שאתה מדבר עליהן הן מאד ברורות. האם בסופו של דבר

לגבי חלק מאותן חדשות כמו בענין בחינות בגרות, התוצאה שלהם היא לא חיובית.

מפני שאם לא יחשפו אותם וגם לא ידברו עליהם, גם לא יתקנו אותם וגם לא יטפלו

בהם.

א' אברהם;

יש באמת בעיה בנושא של לבוא ולסקר את עיירות הפיתוח. יש הרבה כתבים שבאים

ומסקרים מתוך תחושה שהם באים לעזור. אם אנחנו נסקר אז אולי יבוא פתרון, אולי

מישהו ישמע, אולי מישהו יעשה משהו.

יי אלול;

תלוי את מי מאשימים. אם מאשימים את הממשלה בנושא הזה של החינוך - אני

מסכים איתך. כאשר אתם באים והופכים את התלמידים שלנו ואותנו לאשמים - זה גרוע.

כאשר מדברים על נושא של חינוך, צריך לבוא ולבדוק מי אשם.

ר' אלול;

אלי, אני רוצה להעיר את תשומת ליבך. להערכתי משהו לא נבדק. יש השפעה

גדולה מאד של מקומונים. אין לך מושג כמה זה משפיע במקומות האלה. אדם קרוב אצל

עצמו. אתן לך דוגמא; אני מקבל בבוקר שלשה עיתוני בוקר, בשני עיתוני בוקר יש

מקומונים ביום ששי. אני מיד מוציא את המקומון ומחפש.

לי לבנת;

זה בגלל שאתה פוליטיקאי.

ר' אלול;

מקומון רוצה להיות בענינים. הוא חייב למצוא סנסציות, הוא חייב למצוא את

השטיקים הטקנים ומה קורה בחדרי חדרים. איזו השפעה יש להם? אגב, חיים יבין מצטט

פעם - פעמיים בשבוע מהמקומונים. "ידיעות אחרונות" עשה דבר כזה, נותן גירוי כזה

או אחר.

להערכתי עיקר ההשפעה השלילית דווקא למקומונים. באים לשם צעירי הכתבים

שרוצים להתפרסם ולהתקדם. איך אפשר להתפרסם? מ"גוד ניוז" אי אפשר להיבנות.

א' אברהם;

אני לא בדקתי את המקומונים. המקומונים זה נושא אחר. יש הרבה סוגים של

מקומונים. יש מקומונים שלא עושים את זה, שהם לא ברמה הזאת. מקומונים ששייכים

לרשתות הגדולות הם פחות.

ר' אלול;

יש 340 מקומונים בארץ.

היו"ר די איציק;

רבותי, בואו נחזור לעניננו. חבר הכנסת שלמה בוחבוט, תגיד לנו מה שאתה

סוחב הרבה זמן בבטן.



שי בוחבוט;

חברים, אני ביקשתי את הפגישה ואני מציע לא להסיט את הדיון. ועדת החינוך

לא יכולה להכתיב לעיתונות הכתובה. אני ביקשתי מדליה לזמן בעיקר את רשות השידור

וגםאת הטלביזיה של ערוץ 2, שהיא אמנם מסחרית אבל לי כראש רשות וגם כחבר כנסת

יש טענות רבות אליה.

אני שמח שבעוד שבועיים-שלשה אני לא אשב פה בכנסת. אני מרגיש הקלה. אני

מתפלא על חברים שלי, כולל עדי, שרוצים לרוץ לכנסת. עדי, אני מודיע לך, אין לך

יכולת לעשות שום דבר נגד שום מוסד, כולל טלביזיה. כשאתה בחוץ אתה יכול לעשות.

שני המשכנעים הכי גדולים שלי לעזוב את הכנסת הם דוד בוסקילה ויוסי אלול.

שלמה, מאז שאתה נכנסת לכנסת אי אפשר להוביל את ערי הפיתוח

למאבקים. אני רוצה ועכשיו אני מתחיל במאבקים.

אני מבקש שהישיבה הזאת תהיה ענינית. אין לנו ענין לתקוף לא את הטלביזיה

ולא את הרדיו. להיפך, לקיים דיון רציני. כל נושא שהעליתי בכנסת, סתמו לי את

הפה. למה? כי אתה קיבלת. אני צריך להתגונן כל הזמן שמשרד השיכון נתן לי תקציב

פחות מאשר נתן לי אריק שרון. אני צריך תמיד להתגונן כי אני חבר כנסת.

כאשר אני אדבר בנושא של הטלביזיה יגידו: אדון בוהבוט, אתה תשב בשקט.

מדוע? כי לפני שנה עשינו אירוע יפה מאד בל"ג בעומר.

חברים, אלי נתן צליל מקדם לדיון. נעשית עבודת קודש בערי הפיתוח. התקשורת

עושה עולל לערי הפיתוח. מדוע? כי שם לא מאגר הקולות. מאגר הכוחות לליכוד

ולעבודה בצפון תל אביב ודרום תל אביב. תבוא חברת הכנסת לימור לבנת ותתקוף את

הנושאים החברתיים וערי הפיתוח. אני מודיע לכם שחברת

הכנסת לימור לבנת לא תגיד מילה אחת אחרי הבחירות, לא היא ולא מישהו אחר ממפלגת

העבודה על ערי הפיתוח והנושאים החברתיים.

מי שדיבר על נושאים חברתיים לא קיבל תקשורת, הוא היה פסול. לא נתנו לשלמה

בוחבוט מיקרופון. עזוב שטויות, זו הפריפריה, הבר כנסת שנכנס בקושי באיזה מחוז.

כאשר יוסי ביילין קם בבוקר ונותן חדשה משגעת "צריך להחזיר את יהודה ושומרון" -

אלה חדשות. זה פשוט קל.

מה העוול שאתם עושים לערי הפיתוח? אתם לא מציגים אותנו נכונה. אנחנו

הפכנו להיות ערים יפות, יש לנו מערכת חינוך לתפארת, הקליטה הכי טובה בארץ עם

ליטוף, עם אהבה. כאשר מדברים על קליטת עולים חדשים, אני רוצה לשאול את אותם

האנשים שמייצגים את אותם עולים חדשים מי קולט אותם. תשאלו את עדי אלדר, את

יוסי אלול, את דוד בוסקילה, את שלמה בוחבוט ממעלות, את פרוספר עזרן מקרית

שמונה. איזה כתבה חיובית הטלביזיה או הרדיו עשו בנושא הזה? פשוט אין מדיניות.

יש לכס בטלביזיה כתבים מצוינים. גם לרדיו יש כתבים מצוינים. גבירתי

היושבת ראש, הבעיה היא שאין להם ציוד, אין להם כלי רכב. תגידו לנו ואנחנו

ניאבק. אני אשמיע את קולי גם כאשר לא אהיה חבר כנסת. תבואו ותגידו לנו רבותי

אין לנו ציוד לפריפריה. כשאני מתקשר למוטי עדן ואני אומר לו: מוטי, יש אירוע

שלמה, עם כל הכבוד, אין לי ציוד. את המכונית שלחו

למישהו אחר. זה לא יעלה על הדעת.

אני אומר למנכ"ל הטלביזיה, אני אומר לדובר, אני אומר ליושבת ראש, אני

אומר לחברת הכנסת דליה איציק, שאני מקווה שהיא תהיה שרת החינוך בקדנציה הבאה,

ולימור שתמשיך לפעול, תזכרו מה שאני אומר לכם: יהיה שלום, אבל יהיו בעיות

חברתיות קשות במדינת ישראל. אם אנחנו לא נטפל בהן, יהיה פיצוץ אדיר.



אי אפשר כל הזמן לומר אתה מסכן, אתה מסכן. למה צריך להגיד מסכן? מדוע

צריך כל הזמן לראות את דן שילון בערוץ 2? בשביל זה נתנו לערוץ 2 טלביזיה

מסהרית, רייטנג? למה לא הביא פעם אחת את יוסי אלול. הוא מסתובב שמאלה וימינה

כמי שהמציא את הגלגל. מותר לי לדבר, כי אני לא בפריימריס. תגידו לו את הדברים

האלה. אי אפשר לדעת לאן שלמה בוהבוט יגיע בעתיד. אני תמיד אומר לאנשים: תזהרו

בבני עניים. אף אהד לא אומר ששלמה בוהבוט לא יהיה פעם ראש ממשלה. מי אומר שלא.

מי אומר שיוסי אלול לא יהיה שר בממשלת ישראל. ואז יבוא יאיר שטרן ויהיה יושב

ראש רשות השידור או יהיה מנכ"ל רשות השידור ויהיה בדיוק הפוך, והוא יצטרך את

יוסי אלול.

הברים, אני נפגש עם פגישות ממשלתית. כאשר הם היו צריכים את הסיוע שלי

אתם זוכרים איך עשיתם לי את המוות כראש רשות, פתאום אתם

מדברים יפה. למה אתם מחכים? אתם רוצים מהפכות? אנחנו נעשה מהפכות.

רבותי, לא יעלה על הדעת שרק כתבה שלילית צריכה להיות. לפני מספר חודשים

הטלביזיה הישראלית קטלה פרויקט אדיר של מעלות. אתם יודעים מה קורה עם יהדות

מרוקו? זה בדם שלנו, אנחנו נדלקים מהר ומתקררים מהר. אנחנו צריכים להתחיל

להתנהג בדיוק כמו יקים, לא לדבר ולהרביץ מכה קשה לכל מיני מערכות.

השקיעו הרבה כסף בפרויקט אדיר של אגם, פרויקט עם מחשבה לעתיד. זה יהיה

אחד הפרויקטים היפים במדינה. באו וצילמו אותו. אתם יודעים איך צילמו? אתם

זוכרים את הכתבה במבט שני על שלומי ועל מגדל העמק? אמנם אחד מגדל העמק הצליחה,

אבל כמה פריכות וכמה וולו יש בה. ואילו בשלומי הטלביזיה עברה וצילמה את הפרנה.

למה לא צילמה את בית הספר המצוין? למה לא צילמה את המרכז של המורים? יפה

בשלומי כמו בשוויצריה.

היתה לנו פגישה קשה מאד, גבירתי יושבת ראש רשות השידור, עם הנהלת

הטלביזיה, עם הנהלת רשות השידור. אני לא מדבר על רשת א'. איתן, אני מאמין

שתרים אותה. דיבר איתי כבר אמנון נדב בנושא. אני שלמה בוחבוט רוצה להיות כמו

כל מדינת ישראל, כמו צפון תל אביב ודרום תל אביב. למה צריך לקהת עיר פיתוח

ולהגיב?

גבירתי היושב ראש, היום הרשימה של העולים היא לא רשימה עדתית, אבל הרשימה

של דוד לי היא רשימה עדתית. למה? כי התקשורת עושה את זה. מדוע התקשורת לא

כותבת שזו גם רשימה עדתית? העולים מרוסיה זה לא עדתי? זה עדתי, אבל התקשורת לא

תכתוב את זה. מה הסיבה?

עם כל הכבוד, אנשי ערוץ 2, מדוע אתם לא עושים כתבות? צאו לשטח. אני נוסע

הרבה לצרפת, אשתי מצרפת. כל פעם שאני חוזר אני חוזר מיועש. מדוע נכנסתם

לטלביזיה ואתם לא יוצאים ממנה? אתם מחפשים רק רייטינג, רק ערב שבת עם זה וזה.

מדוע אתה לא יוצא למעלות? מדוע אתה לא יוצא לקרית שמונה? מדוע אתה לא יוצא

לעם?

אני החלטתי להיות פעיל חזק מאעד בשלטון המקומי. מי שחושב ששלמה בוחבוט

יצא מהכנסת וקולו נדם, הוא לא נדם. אני ארים את הדגל. אני חושב שרשות השידור

חייבת לשנות את פניה. יש חבר'ה מצוינים. יכול להיות שיש בעיות תקציב, צריך

לסייע לרשות השידור. כאשר שמעתי איזה שכר מקבלים כתבים, זו גם בושה וחרפה.

תסייעו לנו ואנחנו נסייע לכם.

אל תאדירו את שמו של בוחבוט, אל תאדירו את שמו של עדי, אבל קחו את כרמיאל

שהיתה בת 15 אלף תושבים וקלטה 50 או 70 אלף עולים. איזה בעיות יש עם קליטת

עליה? אתם הושבים שהקליטה היא כל כך פשוטה?



אנחנו הולכים מבית לבית ואוספים כסף מהציבור במעלות. אנחנו עושים זאת

בשתיקה כדי שאף אחד לא ישמע, ואת הכסף הזה אנחנו נותנים לעולים החדשים, העיקר

שלא יחפשו אוכל בפחי הזבל, אני אמרתי לציבור שלי: רבותי, אנחנו היום חברה יותר

חזקה מאשר היינו בעבר, מחובתנו לסייע לכל עולה. לא לבוא לממשלה ולבקש, אני

רוצה לתת מכספי אני, תספר את זה לטלביזיה, את מי זה מעניין?

י' שטרן;

סיפרת?

שי בוחבוט;

כן. קחו למשל את אופקים. אני אמרתי לראש העיירה אתה וקודמך אשמים, אי

כל ערי הפיתוח אופקים, היה זה טמטום ממדרגה

ראשונה שפעם העבירו מפעלים של טקסטיל לערי פיתוח, כשאני מדבר על מרכז השקעות

אתם לא נותנים לי ביטוי, אתם נותנים למישהו אחר,

היום רוצים לבטל את הנושא של השקעות הון, מדוע? יש יותר מדי השקעות הון

בארץ, מי יבוא לכרמיאל ולמעלות ולקרית שמונה? אתם לא נותנים לי ביטוי, אתם לא

נותנים לי לתקוף,

מדוע אנחנו צריכים לראות רק את השלילה בערי הפיתוח? מדוע לא תחמיאו, ויש

הרבה חיוב, תאמינו לי, מצבן של ערי הפיתוח יותר טוב מכל מצב השכונות במרכז

הארץ, אני בוש ונכלם כשאני מסתובב בשכונות של תל אביב הגדולה, תבואו למעלות,

תבואו לקרית שמונה, תראו דברים נפלאים ויפים,

יאיר, אנחנו אומרים את הדברים מעומק הלב, כאשר דיברתי על תקציב, כולם

אמרו פופוליזם, פריימריס, מישהו מכם ביקש לשאול את שלמה בוחבוט למה הוא עוזב

את הכנסת? אף אחד. לא עשו כתבה רצינית על שלמה בוחבוט,

אי אלמוג;

נדמה לי שקול ישראל עשה,

של כמה דקות, אני מבקש את ההתנצלות של אותם כתבים שבאו ואמרו שכל מה

שעשיתי, עשיתי למען הפריימריס. אני קמתי והלכתי, לא בשביל פריימריס, אני רוצה

לחזור לעיר שלי, אני לא רוצה שיקרה מה שקורה לעיר שלי.

אני מבקש לראות את ערי הפיתוח כחלון חיובי בחברה הישראלית, לא של מסכנות,

לא של מקבצי נדבות.

אלי, אתה מדבר על קומוניקטים, אתה יודע מה הבעיה של ראש עיר בפריפריה?

אתה לא יכול למצוא את האנשים הכי טובים שיש. איזה איש תקשורת או דובר יכול

לבוא למעלות או לקרית שמונה עם המשכורת שאנחנו משלמים? כולם הולכים לתל אביב,

אתה צודק, בשנות ה-2000 כל אחד צריך להחזיק איש יחסי ציבור, אתה לא מוצא

אנשים,

אתה יכול להכשיר אותם,

עוברות שתים-שלש שנים עד שאתה מכשיר, וכשהוא מסיים מציעים לו משרה

בטלביזיה הישראלית במרכז הארץ, את חושבת שאנחנו לא מכשירים? הכשרנו מורים,

הכשרנו אנשי יחסי ציבור.

אני רוצה לסיים. אני בכל זאת מקווה, גבירתי היושבת ראש, שהפגישה הזאת

תהיה ענינית. אני לא תוקף פה, אני חושב שגם הטלביזיה הממלכתית וגם ערוץ 2

עושים עבודה מצוינת. ברדיו לפחות אנחנו מקבלים יותר ביטוי מאשר בטלביזיה. אולי

מפה תצא בשורה ותהיה מדיניות לרדת אל העם. גם אתם בטלביזיה הממלכתית וגם ערוץ

2 תרדו אל העם קצת, לא רק להתעסק ברייטינג. היום יש צמדים צמדים במערכת

הבחירות. אתם חושבים שזה מה שיבנה את מדינת ישראל? מה שקורה במתולה ומה שקורה

בדימונה יבנה את מדינת ישראל.

היו"ר די איציק;

תודה רבה לך, חברת הכנסת שלמה בוחבוט. אני חושבת שהדברים באמת יצאו מן

הלב. אני יודעת שהרבה מאד פעמים במשך הקדנציה הזאת אתה הערת את תשומת ליבי פעם

אחר פעם. אנחנו נפגשנו גם עם מנכ"ל רשות השידור, נפגשנו גם עם רינה, נפגשנו גם

עם צבי לידר.

הערוץ 2 הוא בכלל סוגיה אחרת, בעיה אחרת, להם יש כתב חינוך שלא יודעים

מיהו. לא ראיתי אותו אף פעם בגודל טבעי, אולי פעם אחת בחוץ. זו מדינה אחרת,

פעם נדבר על הענין הזה. יבואו גם ימים אחרים. אני רוצה שתעביר את כל הדברים

האלה, פעם אחר פעם, זה פשוט לא ייאמן.

את לא מכירה את הכתבת?

היו"ר ד' איציק;

ראיתי אותה פעם אחת בחוץ.

י י בא-גד;

היא לא מוכרת. אחרים באים ומתענינים.

היו"ר ד' איציק;

זה פשוט לא ייאמן. יאיר, היה לכם דיון עם חיים יבין. הנושא היה

האינטגרציה במערכת החינוך. נדמה לי שזאת היתה תוכנית של חצי שעה.

י' שטרן;

של שעה.

הופיע שם רון חולדאי, הופיע שם צוינר מתל אביב. פשוט לא ייאמן, מה יותר

אינטגרציה בעיירות פיתוח? אם אתה רוצה לבדוק אם היא נכשלה, לך לשם.

אני מודה ומתוודה, גם אני ירושלמית. הסתובבתי במקומות ואני בהלם. אתם

בטלביזיה הממלכתית עושים לאנשים האלה עוול. האנשים האלה נאבקים. הם באמת



לעיתים הקשי יום, במצבים פי אלף יותר קשים. אתה רואה בית ספר במרחבים ואתה

רואה בית ספר בירושלים. אין שום בית ספר בירושלים שנראה כמו בית ספר במרחבים.

לכן כאשר שם נעשה משהו טוב מוכרחים לתת להם תחושה של גאוות יחידה.

תלך לכרמיאל, סיפור הצלחה מאין כמוהו. אני לא יודעת אם מישהו מכם היה

במעלות בשלש השנים האחרונות. חגיגה, באמת חגיגה. את זה אף אחד לא יקח משלמה

בוחבוט.

שי בוחבוט;

אז הוא לא יהיה בוחבוט שלמה.

זה סיפור בלתי רגיל. אני כבר לא מדברת על מקומות אחרים. אני בכוונה

הזמנתי את יוסי אלול. כמה פעמים הוא בא אלי ודיבר איתי על הענין הזה. מה זה?

זו טלביזיה של מישהו? כל התפיסה של אנשי תל-אביב, רובם צפוניים. ירושלים במובן

מסוים דומה לענין הזה. זו ממש בעיה. אני חושבת שמוכרחים לאסוף את כולם לשיחת

גלוית לב. אתם המנהיגות של הטלביזיה צריכים לעשות את זה.

אני רואה פה את הכתבים. לא נוח לי שאיתן יושב פה, כי איתן הוא הבן אדם

הכי טוב שאני מכירה והכי מסור.

אי אלמוג;

סליחה, אני לא יושב כאן על תקן כתב אלא אני מייצג את קול ישראל.

הנושא הזה לא מעניין אותם. המדינה הזאת תתפנה אחרי תהליך השלום באמת

לראות מהי החברה הזאת, איזה אדם אנחנו רוצים בישראל. כל מי שמטפל בנושא החברתי

הוא פשוט פסה. הנייטיבס האלה, סוג בי. רמת הגולן? רק תן להם מיקרופון. למרות

שיודעים שמי שמנהל את המדיניות זה רק ראש הממשלה. אני מוכנה להגיד את זה בכל

מקום. כל היתר אפילו לא יודעים. תאמינו לי, אני יודעת, אני בחצר הפנימית

הפג ימית. כתבים מתרשמים מזה - גולן, ירושלים, תן להם הכל.

מה זח? אתם לא יכולים לקחת על עצמכם? אתם טלביזיה ממלכתית. יש דרמה,

מדינה שלמה משתגעת ונרצחת, אי אפשר להרים חצי שעה כזאת, תרומה לחברה הישראלית?

אין לי חשק לדבר על זה. אני סבלתי מהעובדה שהייתי בוועד המנהל של רשות

השידור, כאשר היינו באים לכנסת. יאיר, אתה יודע כמוני, היו ימי קשים. היו בתי

דין שדה.

י' שטרן;

הייתי באמריקה, חסכתי את הדבר הזה.

יו"ר די איציק;

חלק מהזמן היית ואתה מכיר את זה טוב ממני. אני לא רוצה לחזור לימים

האפלים האלה. אני חושבת שזה לא נכון. אני חושבת שאתם אנשי מקצוע, אבל אוזנכם

לא כרויה. אתם לא מחברים את תבונת השכל והלב בענין הזה. מוכרחים למצוא את

המינון הנכון בין שניהם. יכול להיות שהשכל אומר שאם מדברים על הגולן זו חדשה.

מוכרחים לחבר בין השניים. דווקא מכם אנחנו דורשים את זה יותר מאשר מהערוץ 2



מסיבות מובנות. ואני אומרת לך שגם לערוץ 2 עוד יהיו ימים קשים מאד בבית הזה.

אני חשה את הקולות ואני שומעת אותם. לאנשים לא נוח עכשיו להעלות כל מיני

נושאים מטעמים מובנים.

אני לא רוצה להגיד יותר. אני לא רוצה שיווצר מצב שיגידו לי חבל על הזמן,

הם באמת עושים מה שהם רוצים. אמרתי לרינה: את תיבדקתי ותישפטי על הענין הזה.

אם לא תעמדי בזה זה יהיה כשלון.

אני דיברתי במקביל את מנכ"ל רשות השידור שאני מאד מעריכה אותו. הוא אמר

לי: את צודקת, זה ממש נכון. בכלל יש לו תכונה נהדרת.

יש לו חן, הוא אמר לך שאת צודקת ואז את נמסה.

אחר כך חשבתי, איך הוא הצליח לסדר אותי. הוא כזה נחמד וסימפטי. שאלו אותי

זה הסיפור. באנו 11 חברי כנסת מחוממים לרלשות

תהיה ישיבה מאד קשה. אנחנו מגיעים לשם, הבן אדם

מקשיב. אומרים לו דברים מאד קשים והוא לא מתפרץ. מאזין ומאזין ובסוף אומר: אתם

צודקים. אחרי חמש דקות אלה כבר שכחו בשביל מה הם באו.

היתה כתבה על שלומי, כתבה קשה, אני מעיזה לומר כמעט גזענית. גם אני באופן

אישי עברתי תהליך. ככל שאני מסתובבת יותר, זו לא ישראל השניה. יש מקומות שאתה

פשוט לא מאמין שזה קיים. אני מודה, לא הייתי שם אף פעם.

קודם כל, אני חושב שהדיון הזה הוא ממש במקום. כפי שכבר הזכירו שלמה

אירגון פגישה בשלטון המקומי כמעט לפני שנה, פגישה שהיתה מאד קשה. השתתפו בה

כמעט כל נציגי ערי הפיתוח. היום יש כאן נצשיגות מאד מצומצמת. היה שם דוח שיח

עם אנשי רשות השידור וחשבתי שיקרה משהו. כך התרשמתי מכל האנשים שישבו שם. אבל

לא כך היה, יצאו החוצה ובזה נגמר הענין.

אני חושב שזו עבודה שצריכים לחזור עליה כל הזמן. אני יכול להצטער שברשות

השידור לא יושבים נציגי של ערי הפיתוח, כמו שישבו פעם, שיכלו לעמוד על המשמר

בנושא הזה. ישב שם שאול עמור.

גם אני ישבתי שם. אני אומר לך, לא השפענו.

אני אתן כמה דוגמאות. היה דיון בפופוליטיקה על כביש חוצה-ישראל. רבותי,

כביש חוצה-ישראל בעיני נועד קודם כל לערי הפיתוח. הוא לא נועד לתל-אביבים. תל-

אביב פעם בשנה יוצא החוצה לגליל, אז הוא יעשה פקק על יד הכינרת. אני רואה

מבחינתנו בכביש חוצה-ישראל סם חיים. אנחנו מצפים לזה בכליון עיניים, שיהיה

כביש שיעשה נגישות מהירה למרכז הארץ. הזמינו את הירוקים ואת משה לוי לדיון. לא

ראיתי אף ראש עיר פיתוח. מישהו צריך לחשוב על זה. תזמינו מישהו ממעלות,

משלומי, מכרמיאל, מהדרום, שנבוא ונספר מה זה בשבילו כביש כזה שנקרא חוצה-

ישראל. יש עימותים ויש ויכוחים על זה.



דוגמא שניה, אדם קרוב לעצמו. כרמיאל זכתה לפני שנתיים בפרס קפלן בקליטת

עליה. לא נתנו לנו את זה סתם. באו ובדקו במשך חודשים את הקליטה בכרמיאל ואמרו:

אתם ראויים לפרס הזה. אמרתי לדוברת שלי: בואי תענינו את הטלביזיה. אני לא צריך

שהיא תראיין את ראש העיר. שיבואו ויצלמו מה נעשה בכרמיאל, איך קלטנו עולים,

איך העולים מאושרים, איך הם השתלבו בחברה. הרי זה סיפור הצלחה שאין בכל העולם

לדעתי באיזו שהיא הגירה, באיזו שהיא מדינה. מילה אחת, שורה אחת אין. זה לא

מעניין - זו היתה פחות או יותר התשובה. אבל אם עולה, חס וחלילה, היה רוצח -

אין שום בעיה, עושים על זה כתבה מפה ועד להודעה חדשה.

נושא פסטיבלים למשל. עיני לא צרה בירושלים ולא בפסטיבל ירושלים. אבל

פסטיבל ירושלים מקבל תקשורת מפה ועד להודעה חדשה, כל ערב במשך רבע שעה מנתחים.

בתקופת פסטיבל ירושלים הטלביזיה מתמקדת בו.

אני תמיד אומר, גם כאשר ישבתי ליד שר החינוך אמרתי לו, פסטביל ירושלים

הוא פסטיבל ל"עשירים". עם כל הכבוד, עם כל מה שקורה - בסדר, והם מקבלים

מליונים ממשרד החינוך. בערי החינוך אנחנו עושים פסטיבלים מקסימים עם מאות אלפי

אנשים. אני לוקח את הפסטיבל שמתקיים בעיר שלי במשך תשע שנים רצוף, פסטיבל

המחול הישראלי. הרי זו חגיגה אחת גדולה. כמה אתם נותנים על זה? שום דבר. תבדקו

את עצמכם, תראו על מה אני מדבר. ממש כלום, לא יוצרים אוירה. בואו תעזרו לנו.

הרי דקה שלכם יכולה לעשות דברים נפלאים בשבילנו.

האטיופים לאחרונה. תפסו אותם בדבר נורא ואיום. רבותי, מישהו שאל את עצמו

איפה האטיופים האלה נקלטו? איפה הם נקלטו? הרי הם נקלטו אצלנו בערי הפיתוח,

אצל שלמה, אצל יוסי, אצלי. מישהו שומע מהם. בכרמיאל האטיופים פעם זרקו אבנים,

עשו מהומות? תבואו ותעשו כתבת תחקיר איך האטיופים נקלטו בכרמיאל, מה כרמיאל

עושה בשבילם, איך הם מרגישים אצלנו.

נכון שיש גם צד חדשותי באירועים, אני מקבל את זה. שלמה, אין מה לעשות.

אני מבקש ממר אלדר להשתמש בביטוי יהודים שעלו מאטיופיה.

בבקשה, עולים שקלטנו מאטיופיה. בואו תראו איזה דברים יפים נעשים בערי

הפיתוח. מצלמה בזוית חיובית. נכון שהתקשורת לא יכולה לכתוב רק על דברים טובים,

כי היא תשעמם. אבל תמצאו גם נקודות חיוביות. והאמינו לי, יש לנו הרבה נקודות

חיוביות.

אני הייתי משתף גם את עורכי העיתונים. אחד מהם עסוק עכשיו באיזה משפט.

שלחו לנו כתבת צעירה לפסטיבל. כל כך שמחתי, אמרו לי שזה יופיע במוסף של שבעה

ימים. זה מוסף שמסתובב ביום ששי כמעט בכל בית בארץ. הגיעה איזה יפיופה מתל-

אביב, הסתכלה עלינו מלמעלה, אנחנו הילידים בצפון. עשתה סיבוב והוציאה כתבה

נוראה. אני באופן אישי הסתובבתי איתה, מה לא עשיתי. אמרתי סוף סוף נקבל במתנה

תדמית חיובית. היא כעסה עלינו בענין חדר במלון. כנראה לא דאגו מספיק. אבל בסך

הכללי הוציאה כתבה איומה. אני אומר לכם, נעלבנו. הראינו לה את איזור התעשיה

היפה המתפתח שלנו ואת העיר הנקייה. ואנחנו הרי תמיד אומרים: מי שמוצא נייר

בכרמיאל מקבל שקל. תראו לי את זה בערים במרכז תארץ. תבואו ותראו איזו עיר

שוויצרית יש לנו.

זו ההתנשאות של תושבי תל אביב והסביבה כאשר הם מגיעים לעיר פיתוח. זו

התנשאות מסוימת עלינו. אני חושב שגורמים לנו בזה עוול גדול. בידיים שלכם יש

הרבה כוה. תודה.



רי אלול;

דיון מהסוג הזה הוא דיון קשה. אני גם שומע את הכאב של שלמה. ברשותכם, גם

אני ברשות השידור. ישבתי שם בכמה ועדות במשך כמה שנים טובות. אני לא רוצה

להתערב בעבודה של העיתונאים מכיוון שזו יצירה. כמו שסופר כותב ספר, גם כתב

כותב כתבות.

היו"ר די איציק;

לא צריך להגזים.

יי שטרן;

דליה, אל תזלזלי.

היו"ר די איציק;

אני לא מזלזלת, אבל זו לא יצירה.

י י שטרן;

גם לא כל מי שכותב ספר זו יצירה.

היו"ר די איציק;

נכון.

רי אלול;

אני דווקא רוצה להתחיל בדוגמא של איתן אלמוג, שהוא הבר טוב שלי. בשבת

נקראנו שלשה אנשים לדון בנושא מאד כואב - משפהות הרוסות. מגיעים בשעה 00;11

השרה אורה נמיר, מאיר שטרית ורפי אלול לדיון שיתקיים בשעה 05;12 ברשת אי.

הנושא הברתי ממדרגה ראשונה. שלשה אנשים לא מהספסלים האחוריים של הכנסת. מי

שומע את זה? כמה אנשים שומעים את רשת אי?

היו"ר די איציק;

היא במחתרת אי שם.

ר' אלול;

עכשיו היא תהיה בסדר, יש פה את אלמוג. אגב, הוא עצמו אמר לי; חבל, בזבזו

זמן של שלשה אנשים. למה אני חותר להגיד? שתי המפלגות עשו סקרים. בעשרת המקומות

הראשונים של שתי המפלגות עומדים אנשים שמתעסקים בנושא של שלום ובטחון, לא

נושאים חברתיים.

היו"ר די איציק;

אגב, במפלגת העבודה זה כל כך בולט ובוטה.

ר' אלול;



בזמנו ברשות השידור היינו מעלים את זה, דליה ואנוכי: חבריה, תצאו לעיירות

הפיתוח. יכול להיות שיש בעיה לתת חדשות טובות בתקשורת. הפתרון של זה הוא אחר.

יש תקציב לרשות השידור. יש עיירות פיתוח ויש נושאים חברתיים - שתהיה חלוקה

תקציבית פה נושא. ואז אין בעיה, יש לי סל תקציבי. אם יש לי 100 מליון שקל, 22

מליון מליון שקל הולכים לעיירות הפיתוח, לסיקור חדשות, לנושאים חברתיים וכו'.

שלמה מעלה את הכאב שלו. עדי אלדר מעלה אח. הכאב שלו. עדי אלדר דורש בשביל

עצמו? דיון כזה הוא בעיתי בשביל כולנו. אני ברוך השם כבר לא ראש רשות מקומית,

אבל דיון כזה הוא בעיתי בשביל כולנו כי הנושא הוא לא רק נושא של עיירות הפיתוח

הוא כיסוי של נושאים חברתיים.

תעשו בדיקה הוגנת ותראו איזה יחס מקבל הנושא החברתי מול שאר הנושאים. אני

לא מסתיר, יכול להיות שיש קולות בודדים שמתעסקים בנושא הזה.

הייתי בצוות ההקמה של ערוץ 2, וישבתי שם שנתיים. אני כל פעם זוכר את אנשי

אנחנו הולכים להתכונן מול ערוץ 2. הם בשנה הראשונה יהיו

בהתלהבות, אנחנו נכין תוכניות. ואז בעוד שנה ההתלהבות תישכך והדברים יתאזנו.

הולכים לקראת תהליך שלום. הנושאים הבאים שיטפלו בהם אחר כך יהיו הנושאים

החברתיים. שבו עכשיו ותתכוננו למה יקרה יום אחרי. יום אחרי היא ההתעסקות

בנושאים החברתיים. תעשו אתם בדיקה, לא אנחנו, אנחנו פוליטיקאים. אני לא רוצה

להעיר שום הערה אישית לאף אחד. איתן אלמוג מכיר את הנפשות הפועלות והוא מתעסק

בפריפריה.

מי הכתב במקומך?

אריה שקד.

גבי שפירא, אפשר לעשות בדיקה, שווה להשקיע בזה. ואולי נצא עם מסר חדש, עם

הפנים אל עיירות הפיתוח. ויש להם במה להתגאות. ואני אומר לכם, יפה שעה אחת

קודם. תודה.

בניגוד לשלמה, לרפי, לעדי אני גאה שאני גר בעיירת פיתוח.

יוסי, אני חוזר לעיר פיתוח. עוזב את הכנסת בשביל עיר פיתוח.

לא הייתי בא לגור בתל אביב. לא הייתי בא לגור במרכז הארץ בשום אופן. אני

חושב שמי שגר במרכז הארץ הוא יותר מסכן, גם מבחינת הבריאות שלו, גם מבחינת

הצפיפות שלו, גם מבחינת איכות החיים. אני מוכן שמישהו יבוא אלי הביתה בשבת

ויראה את ההבדל בין תל אביב לבין המקום שאני גר בו. אני בכלל לא חושב שאנחנו

מסכנים. אני חושב שאנחנו הטובים ביותר.



אני רוצה להגיד דבר אחד עקרוני, שמעתי אותו בהרצאה דווקא בבית ברל. הישוו

פעם את עיירות הפיתוה לקיבוץ. צבי כסה אמר: אני לא מבין למה לא קוראים שירי

הלל למתישבים הראשונים שהגיעו לעיירות הפיתוח. ב-1950 עלו הורי עם 9 ילדים.

לקחו אותם משער העליה ושמו אותם בראש פינה בפחונים במעברות. ישבנו באותם

פחונים במצב קשה מאד מכל הבחינות בערך שלש שנים, עד 1953. הם גידלו אותנו במו

ידיהם בלי שום תנאים מינימליים. לאחר מכן החליטו להקים את חצור, על שם אותה

חצור עתיקה מפורסמת גדולה, ארץ הממלכות של התנ"כ, במרחק 3 ק"מ מאותן עתיקות.

שיכנו אותנו בבתי אבנים. מאז הקימו את חצור הגלילית אף אחד לא עזב את חצור,

כולל האחים שלי, כולל המשפחה, עם כל הקשיים שיש.

שנים לפני כן באו למחניים, לכפר הנשיא, לעמיעד ולחולתא אנשים שגם הקימו

את הקיבוצים האלה. אני שואל שאלה אחת עקרונית: מה ההבדל בין אותם קיבוצים שחם

שכנים שלי, שיישבו את אותם קיבוצים קטנים, לבין הורי שבאו ב-1950 והקימו את

חצור הגלילית במו ידיהם ולא זזו משם. אני לא מבין למה ההשוואה הזאת לא יכולה

להיות. הורי באו בלי השכלה, פרימיטיבים, בלי עמדה כלכלית. הם היו ממושמעים

והמשיכו להקים את העיירה הזאת.

מפריע לי עוד דבר אחד. אתה מדבר על "בני טובים". לי נראים בני טובים אותם

מליונים מצפון תל אביב. אני לוקח את ראש עירית ערד ואותי סתם. הבן שלו נתפס

בסמים. לא כתבו בן טובים נתפס בסמים. הבן של ראש עירית ערד הוא לא בן טוב? מה

כתבו? בנו של ראש עירית ערד נתפס בסמים. או האח של מועצת חצור הגלילית הוא

נרקומן. נרקומנים - ויש הרבה אגב - של אותם מליונרים גדולים שיושבים בהרצליה

ובצפון תל-אביב נתפסו. מה כתבו? בני טובים נתפסו מעשנים סמים. זה מדהים אותי,

בני טובים נתפסו מעשנים סמים או נרקמונים.

חאם הבן שלי נחשב בן טוב? הבן שלי לומד באוניברסיטה. הוא השתחרר מהצבא

כמו כל אדם. אני מוכן לקחת את הבן שלי כדי שיתמודד עם כל איש צפוני בכל

הנושאים, במתמטיקה, בפיזיקה ובאנגלית. לא אני, אני מודה אני אכשל. אני מחלק את

עיירות הפיתוח למספר דורות. תמיד השוויתי את עצמי אפילו לראש פינה. לקחתי

בדוגמא את צבי רסקין שהוא היה ראש מועצת ראש פינה ונניח את אבא שלי שהם באותו

גיל. ההורים של צבי רסקין הגיעו לפני מאות שנים. הוא למד, היתה לו השכלה. כאשר

הבן שלו למד היתה לו עמדה חזקה מאד מאביו. אני לא, אבי לא יודע קרוא וכתוב,

הייתי במצב כלכלי קשה מאד. ואז התמודדתי לא באותו שוויון עם הבן של אותו צבי

רסקין. אני סתם נותן את הדוגמא הזאת. הבן שלי היום כן מתמודד באותו שוויון בכל

המובנים.

אם הבן שלי יעשה משהו לא טוב, אתה תקרא לו בן טובים? לא. לי זה נראה

גזעני קצת, בן טובים הוא רק אשכנזי.

יש לזה הסבר אחר. אתה טועה בניתוח בגדול.

יכול להיות. אני שואל שאלה, אף אחד לא עונה לי.

יוסי, אני אסביר לך את זה. זה נורא פשוט.



י' אליל;

דקה אחת. אני כבר מסיים. אני רוצה לבוא לכתבים ולטלביזיה ולהגיד דבר אהד

אני לא אומר שלא צריך לסקר גם את הדברים השליליים בתוך הישובים שלנו.

אבל גם אם מסקרים את הדברים השליליים בתוך הישובים שלנו, יש לי הרגשה שהכתבים

מתמקדים יותר באנשים עצמם, לא במה אשם שהמצב הוא כזה.

הרי אנחנו יודעים שחינוך ממלכתי, לפחות עד כיתה י', הוא בידי הממשלה, זה

לא משנה כרגע איזו ממשלה. בחצור הגלילית עד לפני שלש שנים ההצלחות בבגרות היו

נמוכות, בשיעור 18%. זה קרה בגלל סיבות שונות, בגלל בעיות תקציביות, בגלל

שלא יכולנו לתת לתלמידים מה שנותנים להם בתל אביב ובהרצליה. כאשר אתם באים לשם

אתם מאשימים את התלמידים, אתם מאשימים את העיירה. אתם לא אומרים שהממשלה לא

נתנה עדיפות ראשונה לאותם ישובים מרוחקים מבחינת תקציב החינוך.

במשך שלש שנים אחרונות אנחנו מכפילים כל שנה את האחוז. לפני שלש שנים

18%, לפני שנתיים 36%, היום 42%ובשנה הזאת אנחנו נגמור עם 55% מצליחים

בבגרות. מישהו מכם יכתוב על זה? זו הצלחה גדולה לישוב שהיו לו הרבה בעיות

מהבחינה הזאת. אתם רוצים לתת סקירה שלילית - מותר לכם גם לבדוק את הבעיות

החברתיות באופן אוביקטיבי, אבל תעשו גם את הסקירה החיובית. תבואו ותראו איזו

מהפכה עברו בתי הספר, ממעברות לוילות. אתם יודעים שהיום כל בתי הספר בחצור

הגלילית ממוזגים, מסודרים.

זה בזכות הממשלה.

ממשלה שפחדה מהתקשורת, שסיפרה את הסיפור על המצוקה, עזרה לו עם המזגנים.

זו מדיניות אחרת.

אני מודה, הממשלה הזאת בנושא חינוך בשלש השנים האחרונות נתנו סכומי כסף

כדי להשיג תוצאות מהבחינה הפדגוגית.

היתה לנו כבר ישיבה. השאלה היא האם אחרי ישיבה כזאת גם הכתבים וגם אנחנו

נדע באמת להוביל את הישובים שלנו. אגב, אני לא מוכן להשוות את כרמיאל או ערד,

אלה שני ישובים שקמו בצורה מתוכננת וטובה, לחצור הגלילית, ירוחם, אופקים או

קרית שמונה. זה לא שווה בכלל. אנחנו התחלנו ב-1950 כמעברות, ועד עכשיו משקמים

חאת עצמנו מן הבחינה הזאת בצורה חיובית. הדיון הזה הוא דיון טוב.

תודה רבה לך, יוסי אלול ראש מועצת חצור הגלילית.

אני כידוע לא יכול להתלונן על כלי התקשורת, כי אני מסוקר יום ולילה.

זה מעיד עליהם וגם עליך.



י' בא-גד;

אני מסוקר, אבל אף פעם לא לטובה. ואם קריז לפני שבועיים דבר מדהים שמני

פאר עשה משאל עם ויצא שעברתי במועמדות לראשות הממשלה את רפול ואת דוד לוי, אם

להוסיף עוד את קולות החרדים שלא היו בסקר, מיד הזדעזעו והורידו אותי. השבוע

רפי רשף עשה סקר בבני ברק ובמאה שערים ושאלו על דוד לוי, לא על בא-גד, והקהל

שאל למה לא על בא-גד, אנחנו רוצים לעלות על בא-גד. פניתי אליכם אתמול ואף אחד

לא מחזיר לי תשובה, למה הורידו את שמי.

כאשר אני מתישב על הרצפה בכנסת, זה סיקור עולמי. אולי אמרתי בכנסת מילה

טובה. יכול להיות שפעם אחת אמרתי. יש היודעים שעשיתי גם משהו טוב בחיים, שאני

מנהל איזה מוסד שהוא אולי ראשון בעולם מסוגו בהצלחה.

למה אני אומר את זה? לא באתי לדבר על זה. מכאיבה לי הסקירה שלכם על

עיירות הפיתוח. שמעתי את שלמה בוחבוט, שמעתי את יוסי אלול. זו לא בעיה שלהם,

זו בעיה של עם ישראל. אנחנו רוצים שעיירות הפיתוח יצליחו לא בגללן. אנחנו

רוצים שלעם ישראל יהיו גם עיירות כאלה שיעלו, יפרחו ויקבלו תדמית טובה, ואנשים

ירצו לעבור אליהן לגור. זו משימה לאומית שהם יצליחו, וכולנו צריכים לחיות

שותפים בזה.

כמה שיש לנו ביקורת, לעג וצחוק על הרבה דברים, אבל אנחנו צריכים לחיות

מאוחדים. צה"ל זה ערך עליון לכולנו. אם אנחנו רואים כתמים בצה"ל נשתדל להמעיט

אותם, נשתדל להראות את הסדין היפה של צה"ל. קליטת עליה היא ערך עליון של

כולנו. עליה מברית המועצות זה ערך עליון של כולנו.

ישבנו אתמול בוועדת הקליטה ונאמר לנו ששמונה ילדים עזבו עיר וכבר אף אחד

לא מגיע משם יותר לתוכנית "נעלה". יש לי הרבה ביקורת, יש לי הרבה טענות, אבל

יש דברים שאני צריך לגדל אותם למען הענין, גם אם אני לא מסכים.

אני מבקש מכם, ובזה אני מסיים. אתם צריכים לגלות את הדברים השליליים

בישראל, כי זה תפקידכם, זו חובתכם וכולנו צריכים לעזור לכם בזה. יחד עם זה,

בואו נגיע לכלל הסכמה על כמה דברים שהם ערך עליון, ערך נעלה. נתגבר על עצמנו,

נתגבר על הרצון להופיע בתקשורת ונראה גם את הדברים הטובים, כי בנפשנו הדבר

למען עתיד מדינת ישראל.

ע' מאור;

בקר טוב. אני רוצה להודות לך שלמה על היוזמה לדיון ולך דליה על קיום

הדיון. אלי אברהם, אנחנו יודעים שמה שאתה הצגת בעבודה שלך הוא מה שרייט מילס

חשף בשנת 1956 בארצות הברית. ישנו ספר נפלא של פרופ' חוה עציוני הלוי שמדברת

על המציאות בישראל.

כמובן מקוצר הזמן אני לא אפרט, רק אקריא משפט אחד: "במעלה הפירמידה נוצרו

קשרי חליפין בהם מקבלים גבירים ובכירים הטבות וקידומים מנבחרים". זאת אומרת,

הברית הקדושה בין גבירים, בכירים ונבחרים יוצרת את מה שהיא מכנה מאגר של

כספים, קידומים ושררה המהזקים אלה את אלה. לכן אין פלא שאנחנו מוצאים שזאת

הדינמיקה של החיים. באותו ספר היא מפרטת את האליטות. והאליטות הן זו הפוליטית,

הכלכלית, הצבאית, התקשורת והשיפוטית. כל האליטות כולן.

זה הביא אותי למחשבה שבלי תשומת לב מיוחדת הטבעי הוא להראות את האליטות

בצורה בולטת ולהראות את הפריפריה בצורה אחרת. זח מטיבה של הדינמיקה הפנימית

ושל יחסי הכוחות, והתקשורת היא חלק מיחסי הכוחות. זה לגיטימי. לכן חשובה

הישיבה ומודעות הפוכה.



אני רוצה לקצר ולומר כך, אני חושבת שדרושה מדיניות מועדפת או מדיניות של

מחשבה תחילה לגבי עיירות הפיתוה, לגבי התנועה הקיבוצית, לגבי הנשים, ולא רק

להעלות נוסטלגיה. המחקר של ד"ר דליה יראן אלפרט בוודאי ידוע.

היו"ר ד' איציק;

יש להם הורמון, פעם בשבוע מחפשים אישה. פעם שאלתי את אחת הנשים: מה את

עושה שם, ליאורה? אני, אני בתור הורמון. ואני אומרת לכם, זה כל כך נכון.

ר' לנדס;

זה שייך לדיון אחר.

זה לא שייך לשום דיון אחר, זה שייך לאותו דבר, שיש מצבים מסוימים ששם אתה

צריך לעשות העדפה בעקרון. מראש נשים מקופחות בהרבה מאד דברים. קרי, על מערכת

החינוך מוטלים נושאים שהיא לא צריכה לטפל בהם, כמו למשל הנושאים החברתיים.

מערכת החינוך לא צריכה לטפל בנושאים חברתיים, היא צריכה להביא הישגים. מהי

אינטגרציה? נושא חברתי עמוק שמוטל עליה מגן הילדים, כיוון שהמדינה הזאת לא

גמרה לטפל בנושאים אחרים. הוא הדין לגבי האוניברסיטאות.

לא יכולה להיות כאן קבוצה אליטיסטית, מין שלטון מונופוליסטי שמרשה לעצמו

לעשות דברים. ברוך השם יש בכנסת חברים שאין להם יותר רגשי נחיתות. הם לא

אומרים "דין התנועה", שלחו אותנו, אנחנו בכלל לא רצינו להגיע הנה. צריך להתחיל

להרהר על כמה דברים וצריך לעשות אותם בשכל. חלק מהדברים האלה מוטלים גם על

הטלביזיה, בעיקר טלביזיה ממלכתית, אבל גם על ערוץ 2.

אני למעשה מסיימת בשאלה הזאת. בהנחה שהנושא של האליטה השלטת הוא הלק

מהדינמיקה של החברה המודרנית, עוד יותר מאשר בעבר, של ברית בין בכירים, גבירים

ונבחרים, או מה שאנחנו אומרים מרכז, אליטות, המילייה והנגישות, מהן היכולות

של אמצעי התקשורת עם האילוצים ועם מרחב האיזונים שהם מחפשים לסייע לעיירות

הפיתוח ולמי גזרים אחרים שהם חלק מאותה בעיתיות של תפיסה?

אני ראש הדסק של חדשות ערוץ 2 ועורך המהדורה המרכזית של החדשות. הדיון

הוא דיון מאד חשוב. נאמרו כאן דברים מנהמת הלב ומרגישים שהם בנפשם של הלק

מהאנשים. בסוג כזה של דיונים בזמן הקצר שמוקצב להם הופך אותם לפשטני. לדעתי

נקלענו לסוג מסוים של פשטנות, וזאת הבעיה של דיון בנושא כזה או של ייצוג בנושא

כזה.

הוצג פה נושא מאד מהותי של הכללות למשל. אני לא אחדש לאף אחד אם אני אגיד

לכם שתקשורת בכלל היא הראי של מצב מסוים. תקשורת לא יוצרת מציאות, היא משקפת

את המציאות.

זו בדיוק השאלה, האם התקשורת יוצרת מציאות או מצלמת מציאות.



ר' לנדס;

אם תרשו לי, אני אסביר את כוונתי. אם אקח את הדוגמאות האפורות שהיו כאן

בחדר. איך אנשים מעיירות הפיתוח מציגים את עצמם, אני חושב שהטענה שלי תובהר.

חבר הכנסת בוהבוט דיבר על אנחנו המרוקאים.

שי בוחבוט;

אני אמרתי אנחנו המרוקאים?

ר' לנדס;

כן, אצלנו המרוקאים יש פתיל קצר, אמרת. אם אני הייתי אומר המרוקאים היית

כועס עלי. תן לי להסביר. ראש עירית כרמיאל שאמר את דברו והלך, התיחס לזה שהיתה

כתבה וכל אנשי העיר נפגעו. אני לא חושב שאם היתה כתבה על תל אביב אז כל אנשי

תל אביב היו נפגעים. הוא התיחס אל העיר כאל קבוצת התיחסות אחת. מר אלול התבטא

כלפי הוריו בצורה שאם אני אומר את זה, או בכתבה בטלביזיה, היתה סערת רוחות

עצומה.

ש' בוחבוט;

הוא כנה. בינתיים אתה מתיחס רק לפרימיטיביות.

ר' לנדס;

אם אני בכתבת טלביזיה הייתי קורא לאביו של מר אלול פרימטיבי, אחרים היו

צורחים.

שי בוחבוט;

לו מותר להגיד. אבל יש לו חכמת חיים יותר מאשר לפרופסור לפילוסופיה.

ר' לנדס;

אתה אפילו לא מקשיב ומנסה להבין מה אני רוצה להגיד, אתה כבר קופץ כי יש

לך דיעה מוקדמות על התקשורת העוינת. אני אומר שהתקשורת כאשר היא מסקרת קבוצות

מסוימות היא מושפעת מאיך שהקבוצות מתיחסות אל עצמן. ונכון שנעשית עבודה נפלאה

בעיירות הפיתוח, אבל עדיין כלפי חוץ יוצא מסר אחר, לא המסר הנפלא הזה.

כאשר חבר כנסת שמייצג נושא מאד חשוב כמו הנושא חברתי, הוא בדרך כלל לא בא

ואומר שימו לב, כמה יפה בעיירות הפיתוח אלא הוא אומר אנחנו מקופחים.

שי בוחבוט;

זה לא נכון.

ר' לנדס;

גם הדיון הזה הוא דיון של קיפוח.

שי בוחבוט;

לא נכון. להיפך, כל הדיון אמרנו שאנחנו יפים ואתם צובעים אותנו בשחור. זה

כל מה שאמרנו. תבדוק מתי אתה בכלל עשית כתבה על עיר פיתוח.



ר' לנדס;

אני מוכן לתת לך תאריכים.

היו"ר די איציק;

יש עיירות פיתוח נחשלות ואף אחד לא יסתיר את העובדה הזאת. במקרה לגמרי

יושבים פה שלשה אנשים שהעיירות שלהם נחשבות לפנינה. הם לא דיברו על מסכנות.

אני רשמתי לעצמי להגיד שבדיון הזה על מסכנות לא דיברו.

ר' לדנס;

הגישה שנובעת היא הגישה "אותנו מקפחים", בלי לבדוק ממש את הנתונים. זהו

מסר שעובד החוצה ומגיע גם לתקשורת. נכון שיש אנשי יחסי ציבור טובים בתל-אביב

וקשה למצוא אותם. זאת עובדה וקשה להתמודד איתה. המציאות הזאת באה לידי ביטוי

גם בתקשורת. התקשורת ללא ממציאה אותה. אתם עצמכם אומרים שיש בעיות

אוביקטיביות.

הדיון הזה הוא מאד מורכב. יש גם שאלה, האם התקשורת על ידי עצם העובדה

שהיא שמראה דברים שליליים לא עוזרת להם להשיג דברים טובים. אני רק מנסה להגיד

לכם שיש תערובת של עבר, הווה ועתיד בהתיחסות לנושא הזה.

כאשר מר אלול מדבר על העבר, נכון בעבר נעשו דברים. אבל אנחנו צריכים

להתנתק ולבדוק מה נעשה כיום. אני יודע שבחדשות ערוץ 2 אנחנו משקיעים מאד

בפריפריה. אנחנו משקיעים באמצעים טכניים, בסיבים אופטייים, בכתבים. אצלנו אין

מצב שלכתב בפריפריה אין צוות. ואם אתה תביא לי נושא טוב מאד מתחום האיזור שלך,

אני בטוה אכסה אותו.

אתם טוענים כלפינו על הרייטינג. הרי לפני רגע נשמעה פה טענה ששלשה אנשים

מכובדים הלכו לרשת אי ודיברו על נושא מאד השוב, ולא היה להם רייטינג, אף אחד

לא שמע אותם. לא בגלל הנושא. רייטינג זה חלק מאד מהותי מקידום ענינים.

יי אלול;

אתה יודע שכמעט לא שומעים את רשת אי.

שי בוחבוט;

כיוון שזה נושא חברתי זרקו אותו לרשת אי.

ר' לנדס;

טלביזיה עושים אנשים שזה מקצועם עבור אנשים. טלביזיה זה לא גוף ערטילאי

שמחליט החלטות עקרוניות אם לסקר או לא לסקר. יש אנשים שיש להם שיקול דעת, שהם

בודקים את החומר ומחליטים על פי כל מיני צרכים ונתונים ועל פי מירב שיקול

דעתם. זה לא גוף דמוני שיש לו אינטרס להשפיל את עיירות הפיתוח, ודאי שלא.

שוב אני חוזר לענין שאתם תמיד טוענים אנחנו עושים דברים בשביל רייטינג.

אנחנו לא עושים שום דבר במיוחד בשביל רייטינג. אנחנו מנסים לעשות את עבודתנו

נאמנה מתוך מחשבה שמה שאנחנו עושים יעניין את הציבור, והציבור יתעניין ויסתכל

עלינו. הציבור שמסתכל עלינו נותן לנו את הכוח לקדם לפעמים דברים חשובים. אם

היה לנו רייטינג נמוך ואף אהד לא היה מסתכל, גם אתה לא היית רוצה להופיע אצלנו

בחדשות ערוץ 2 כי הייתי שואל מי רואה את זה. לא הייתי רוצה להופיע ברשת אי כי



היית שואל מי רואה את זה. לכן הדברים הם משולבים והרבה יותר מורכבים מאשר

התפיסה שהיא קצת פשטנית לצערי שאומרת: אתם לא מתענינים בנושאים חברתיים כי אין

לזה רייטינג, כי זה לא מעניין אף אחד. זה לא נכון.

שי בוחבוט;

קראת פעם את ההסכם שחתמת עם משרד התקשורת? תקרא אותו פעם. קודם כל חותמים

על הסכם, אחר כך לא עומדים בו.

ר' לנדס;

אני לא חתמתי על שום הסכם.

שי בוחבוט;

אתה מייצג את ערוץ 2. תקרא האם אתה אכן צריך לתת דברים בנושאים קהילתיים

וחברתיים. אבל אף אהד לא קורא. אף אחד לא מוכן לתקוף אותך כי כולם עוסקים

בפריימריס ומפחדים לדבר על ערוץ 2.

ר' לנדס;

אני לא מייצג את ערוץ 2. יש פה נציגים אחרים של ערוץ 2. אני מייצג את

החדשות בערוץ 2. החדשות בערוץ 2 לא חתמו על הסכם עם אף אחד. החדשות בערוץ 2 גם

לא אומרים לדן שילון את מי להביא או את מי לא להביא לתוכניות שלו. אנחנו מנסים

לסקר את האירועים בצורה אוביקטיבית ועל פי מירב שיקול הדעת שלנו ללא משוא

פנים.

היו"ר די איציק;

גם אצלכם אין נושאים חברתיים בחדשות. אני נורא מצטערת להגיד, אתה יכול

להגיד את זה לשלום כיטל בשמי.

ר' לנדס;

את יכולה להגיד לי.

היו"ר די איציק;

אני אומרת לך, סליחה שפגעתי בך. אתה אומר שהדיון הוא פשטני. דיון של

שעתיים הוא תמיד פשטני. היות והדיון הוא פשטני, אני רוצה לשמוע ממך מה לא

פשטני. בוא תציג לי פתרון לא פשטני לבעיה פשטנית. הבעיה היא פשטנית מפני שלא

נכנסיםאליה, ואתה גם מסביר מדוע הרייטינג הוא חשוב. אפשר לעשות משהו שלא יפריע

לרייטינג. אתן לך דוגמא; קח את נקודת חן שפעם עשו בטלביזיה. היא היתה פינה

מקסימה.

ר' לנדס;

אנחנו עושים את זה כל שבוע בערוץ 2.

מי לוי;

עושים את זה חצי שעה. לפני שמתקיפים כדאי גם לדעת.



היו"ר די איציק;

תירגעי, אני לא מתקיפה אותכם. בינתיים אתם מתקיפים אותנו.

סליחה .ערוץ 2 מבקש 50 ו-70 אלף שקל דרך אותה חברה. כאשר באו אלי אני

טרקתי להם את הטלפון. אני לא אשלם אגורה שחוקה עבור תוכנית. תבדקי כמה עולה

אותה נקודת חן. מדבר מפיק מתל אביב: אנחנו עושים נקודת חן ביום ששי כאשר אף

אחד לא רואה, וזה עולה 70 אלף שקל.

היו"ר די איציק;

אני לא מאמינה.

מי לוינסון;

אתם מדברים על נקודת חן או מקום קטן?

שי בוחבוט;

אני לא יודע.

אני גרה בחצור הגלילית ואני רוצה למכור את חצור הגלילית, אני משלמת כסף

למישהו?

פסול לחלוטין.

אז על מה הס מדברים?

מקום קטן נעשה על ידי חברות הפקה פרטיות שזכו במכרז לבצע את ההפקה עבור

שידורי הרשות השניה.

בפסח שילמתי 5,000 דולר.

זה מעניין אותי מאד. זח הסיפור. אני רוצח לדעת מה קורה. אנחנו תיכף נדבר

עם השר הממונה.

חבר הכנסת פורז, שמחזיק את תיק ערוץ 2 לא בא. זח לא בסדר.



היו"ר די איציק;

יש לך קבלה ששילמת?

יי אלול;

בטח שיש לי.

עי מאור;

אני אומרת, בכירים, גבירים ונבחרים.

היו"ר די איציק;

אף על פי כן אני רוצה להגיד לך רם, בכל הכבוד הראוי, אם הענין הזה נראה

לכם מאד לא נכון, גם לכם מותר ליזום דיון הפוך ולהגיד הנה אנחנו מתלבטים. ולא

להגיד פשטני. פשטני זה לסגור את הדלת וזהו.

ר' לנדס;

את נתפסת למילה.

אתם מבינים שיש בעיה. איך תוקפים אותה? אתם אנשי המקצוע, יכול להיות

שאנחנו לא יודעים איך. אתם צריכים לשמור על הרייטינג, שבעיני הוא מאד חשוב

ואני לא מזלזלת בו. איך תוקפים אותה יחד עם שמירת הרייטינג. בוא אתה כאיש

מקצוע תציע לנו. אלה לא יכול להתעלם ולחכות שאני אקיים דיון. אני לא רוצה

לקיים דיון. אני מרגישה שזו התערבות בזה שאני מקיימת דיון.

ר' לנדס;

אני מוכן להרים את הכפפה. בכל מקרה צריך לזכור, שבחדשות בדרך כלל עוסקים

בדברים הפחות מלבבים. עדיין אני מוכן להרים את הכפפה ולקיים דיון ולראות איך

אפשר לשלב נושאים חברתיים במסגרת החדשות.

אני מבטיחה לך שביום שתקיים דיון, מהיום להיום נארגן את כל מי שאתה רוצה

ובלבד שפעם אחת אתם תגידו. תודה רבה לך. יאיר, בבקשה.

י י שטרן;

אני רוצה קודם כל להתחיל בתיקון, להסביר ליוסי מאיפה צמח המושג " בן

טובים", כי יש פה אי הבנה טוטלית. אני בעוונותי למדתי בתיכון עירוני די בתל

אביב, בטוף שנות החמישים ותחילת שנות הששים. צפוני. היתה חבורה של פושעים בבית

הספר שלנו שעסקו בגניבות רכב וכל מיני דברים לא יפים וכשתפסו אותם, נערים

בתיכון, קראו להם אז בעיתונים "בני טובים". ומאז המושג של בני טובים נדבק

לקרימינלים צפון תל-אביבים. זו סטיגמה שדבקה בילדי צפון תל אביב שסוטים מדרך

הישר, ואין לזה שום קשר לאוכלוסיות אחרות.

התקשורת עדיין מתעסקת עם המושג הישן הזה כשהיא מדברת על ילדים מצפון תל

אביב או מרמת אביב גי שחוטאים. אם יתפסו את הבן שלי לא יקראו לו בן טובים,

יגידו שהוא הבן שלי. את הבן שלך אותו דבר.



היות ודיברו פה הרבה, אני הבנתי את המסר. היו לנו ויכוחים עם שלמה לא פעם

ולא פעמיים. היתה אסיפה עם ראשי רשויות מקומיות. כל הטענות האלה שאנחנו לא

מכסים מספיק את עיירות הפיתוח הן נכונות. אנחנו כל פעם הולכים צעד קדימה ושנים

אחורה.

אתם מרגישים שהוא עושה לנו כמו מוטי קירשנבום.

י י שטרן;

אבל אני מנמק את זה לא בנסיון של להיות כובש לבבות כמו קירשנבום, אני אף

פעם לא אצליח, אלא באמת בדברים כמו שרם אמר. הטבע של החדשות הוא כזה. תהליך

השלום לטוב ולרע הוא תופס המון כותרות והמון מאמץ. היום אתם הפוליטיקאים

מילכדתם אותנו לתוך קמפיין של בחירות. אנחנו נתעסק עכשיו מעל לראש עם

הפוליטיקה, עד שתחשיכו לנו את המסך.

תרדו מזה קצת. יש מקום לדברים אחרים חוץ מהבחירות.

י י שטרן;

בסדר.

היו"ר ד' איציק;

אתה עושה חמש אחרי החדשות, תוכנית שיש לה רייטינג גבוה מאד, והיא מטפלת

בנושאים חברתיים שעה שלמה ומקשיבים לה.

י' שטרן;

הטבע של החדשות שהוא מושך אותנו לנושאים אחרים. נכון שהנושאים החברתיים

הם מקופחים בכל כלי התקשורת, לא רק אצלנו.

היו"ר די איציק;

למה אין לכם יומן חינוך?

י' שטרן;

לא יהיה יומן חינוך. מדברים כעת על עיירות הפיתוח. לא יהיה יומן פיתוח.

אין לנו יומן לכלום.

היו"ר די איציק;

תסלח לי רגע. יש לך יומן לספורט, ויותר מדי. למה אתה אומר לי שאין לך. יש

לך גם יומן תרבות. למה אתה אומר שאין לך? יש לך. חינוך זה חברה, מה לעשות.

דבר שני, לבש מהכתב החינוכי שלכם להופיע כאן. גם הוא איש נחמד, אבל עד

שהוא מגיע לכאן. מה שלא מפריע לכם להגיד שחינוך הוא דבר מאד השיב, שחברה היא

דבר מאד חשוב ושבכל מתענינים בחינוך. אתה יודע מה? תכו. יש המון מה להגיד על

מערכת החינוך. מישהו שיהיה כאן. למה יש כן יומן ספורט?



י' שטרן;

הספורט מעניין ציבור ענק.

היו"ר די איציק;

בכל הכבוד הראוי יאיר, אני מצטערת להגיד לך. אם באמת איכפת לך לשמוע את

רחשי הציבור, אדרבה תעשה בדיקה, תעשה סקר. אני הראשונה שאגיד לך יאיר צדקת,

אני מתנצלת.

צ' לידר;

למה לא יומן תעשייה ולמה לא יומן איכות הסביבה?

היו"ר די איציק;

המדינה הזאת הולכת לכיוון של בון-טון והפרטה. עוד מעט יקנו כמה בתי ספר,

יהיה לכם מי שיתן חסות, כמו בספורט. אני בוכה על התשובה הזאת. יאיר, זה לא

בסדר.

י' שטרן;

לא יהיה יומן חינוך. בשביל מה הויכוח הזה?

היו"ר די איציק;

אני יודעת שאתה קובע.

י י שטרן;

גמרנו, בשביל מה הויכוח הזה. אלה האינטרסים שלך.

היו"ר די איציק;

האינטרסים שלי הם של ההברה. כמו שהאינטרסים שלהם הם האינטרסים של החברה.

י' שטרן;

מאיפה את יודעת?

היו"ר די איציק;

אני יודעת, לא פחות ממך, בכל הכבוד הראוי.

י י שטרן;

קהי כל עיתון גדול ותראו שיש לו כל יום מדור ספורט ענק ומדור כלכלי ענק

ואין לו מדור חינוך ענק.

היו"ר די איציק;

בעיתון "הארץ" יש מדור ענק לחינוך. אין עיתון שמקצה כל כך הרבה חינוך כמו

עיתון "הארץ". האינטרסים שלי הם לגיטימיים, הם לא פחות דוחקים מהאינטרסים שלך,

בכל הכבוד הראוי.



יי שטרן;

לי אין אינטרסים בכלל.

יש אינטרסים כספיים לטלביזיה, וזה בסדר, לי יש אינטרסים שהם לגיטימיים.

גם לך יש אינטרסים שהם לגיטימיים. חינוך לא מעניין אף אחד, ספורט מעניין את

כולם.

י' שטרן;

ספורט אגב הוא חלק מהחינוך.

חי חדד;

רבותי, איש מאיתנו לא מזלזל בספורט. להגיש שספורט יותר חשוב מחינוך?

חינוך צריך להיות מעל כל הדברים במדינה.

יי שטרן;

אף אחד לא אמר את זה.

חי חדד;

חינוך כולל הרבה דברים. כל המדינה הזאת מדברת על ספורט, ואם יש ספורט אין

כסף. צריך לתת קצת עדיפות לחינוך במדינה.

היו"ר די איציק;

קצת. אפילו לא דקרו. ואם כבר נותנים, זה תמיד ב-11.30. ויש פה כתב חרוץ,

זה לא ענין של הכתב.

ח' חדד;

אומרים איכות הסביבה, גם זה חשוב. לגבי חינוך? לא תיארתי לעצמי כך.

היו"ר די איציק;

לא ידעתי שאני מייצגת את החינוך במדינת ישראל.

י' שטרן;

משכת אותי החוצה לגמרי מכל הדיון ששמו עיירות הפיתוח. אנחנו משתדלים

לעסוק בנושאים חברתיים בכל מיני תוכניות. כמו שעדי כאן הזכיר את פופוליטיקה.

פופוליטיקה דן בנושאים חברתיים. מני פאר דן בנושאים חברתיים. לא מתעלמים מזה,

אבל מטבע הדברים החדשות של השלום והפיגועים והבחירות תופסות יותר מקום מאשר

הנושאים החברתיים. הבנו את המסר.

אני אומר בכל הכבוד, עיירות הפיתוח היום הן כמו כל המדינה. בשבילי מעלות

ופתח תקוח אותו דבר. זו לא קבוצה מקופחת שצריך לעזור לה. הם הצליחו בעצמם

להגיע למצב של הערים האחרות במדינה. נעשים בהם דברים טובים כמו בכל מקום אחר.

אנחנו הפסקנו להתיחס אליהן כאל עיירות פיתוח אלא כאל מקומות במדינה. כאשר יש

בהן חדשות הולכים ומסקרים אותן. מראים את הדברים השליליים, זה טבע החדשות.



שי בוחבוט;

אתה צודק, מעלות ופתח תקוה אותו הדבר. יש בעיה למעלות, שהטלביזיה סיקרה

אותה בכל מיני אירועים טרגיים. ובאויר נשארה התחושה שעיר פיתוה היא עיר של

מסכנות. אני רוצח שתעבור שלב, תוציא אותי מהסטיגמה הזאת. כל מי שבא אלי למעלות

אומר: תגיד לי, מדוע אין לך יחסי ציבור? מעלות זו שוויצריה. זה מה שאני רוצה

ממך.

י' שטרן;

סיימתי. הבנו את המסר.

היו"ר ד' איציק;

מה אתה מציע שנעשה עם זה?

יי שטרן;

שום דבר.

שי בוחבוט;

לי יש הצעה.

יי שטרן;

אתה הרי לא תגיד לי איזה חדשות לעשות.

שי בוחבוט;

למה אתה תוקפני, יאיר? אני מכיר אותך גם לא תוקפני.

היו"ר די איציק;

אתה הרי יודע הכל ומבין הכל. אני לא אגיד לך.

י י שטרן;

אני לא יודע הכל.

היו"ר די איציק;

אני לא אגיד לך שום דבר, אבל בוא תגיד מה אתה מציע.

י י שטרן;

אני לא מציע כלום. זו לא ישיבה שבאה לקבל החלטות אופרטיביות, שוועדת

החינוך ממליצה לטלביזיה. אתם תחליטו מה שאתם רוצים.

היו"ר די איציק;

ועדת חינוך ממליצה לטלביזיה לטפל בנושאים חברתיים, חד והלק.



י' שטרן;

אני לא יודע על איזה תקן באתי הנה, אבל באתי ושמעתי. אני מכיר את הנושא.

עם שלמה יש לי שיג ושיח הרבה זמן וגם עם ראשי רשויות אחרים, בלי ועדת החינוך.

שי בוחבוט;

יש כאן מצב של קח ותן, אין מה לעשות. אתה בא לחבר כנסת ואומר לי: שלמה

בוחבוט, אתה בוועדת כספים, תדאג לי ותצביע עבור האגרה. אני רוצה להתנהג כמו

חביבי, אני מסכים איתך, אני הולך איתך.

אני באתי אליך?

לא אתה באת אלי, בא אלי מישהו. הלכתי והצבעתי עבור האגרה הזאת כדי שיהיה

לך כסף.

שלמה, לא היית בישיבה.

באחרונה לא הייתי, היה לי אירוע אחר. לפני שנה אני הצלתי אותך, למרות

שהיה לי ריב איתך יומיים לפני כן. אם לא הייתי מצביע לא היה עובר החוק. אני

חושב שצריך לחזק אותכם. אנחנו לא רוצים טובות. יאיר, אני חושב שההתנהגות שלך

מול דליה לא מכובדת. אתה אומר: אני הטלביזיה הישראלית מצפצף עליכם.

תסלח לי, אני לא אומר את זה.

ככה זה נשמע, אני לא נפגעת מזה.

את כל הזמן תוקעת לי כאילו אני חייב לעשות פינת חינוך כל יום. אני מצטער,

אנחנו עובדים לפי פרמטרים מקצועיים.

יאיר, תעשה לי טובה, אני מכירה את הסגנון הזה "אנחנו יודעים הכל, אתם לא

תגידו לנו, מי אתם בכלל".

לא כך. אנחנו עובדים לפי פרמטרים מקצועיים.

אתם רק מקצועיים ואנחנו רק פוליטיים.

י' שטרן;

אנחנו רק מקצועיים, אנחנו לא פוליטיים. זה המזל שלנו.

היו"ר די איציק;

תודה רבה לך, יאיר. הבנתי את התשובה.

צי לידר;

אני מצטער שזה התגלגל לפסים האלה, כי אני לא חושב שזאת הכוונה. קצת קשה

לצפות מרשות שידור שתציית להנחיות של ועדת החיטנוך.

היו"ר די איציק;

איזה הנחיות? למה אתם מעמידים את זה ככה?

צ' לידר;

אני רוצה להיות קונסטרוקטיבי. אני שמעתי פה את ראשי ערי הפיתוח בעיקר,

ואת שלמה שגם לפני שנה שמעתי אותו באותו אירוע קשה. בניגוד למה שאתה חושב

שלמח, זה היה אירוע טראומטי לכולנו. אני למשל לראשונה בחיי נחשפתי לעומק

התחושה הסוביקטיבית, אני לא חושב שהיא תחושה אוביקטיבית ונכונה, של הקיפוח ושל

המצוקה שאתם שידרתם באותה ישיבה. זה היה קשה מאד בשבילי באופן אישי, אני חושב

שזה היה קשה לכולנו, וכולנו דיברנו על זה.

בניגוד למה שאתה חושב זה הטביע את חותמו. אבל אתה לא יכול לצפות שלמחרת

היום כבר תהיה כתבה נפלאה וחיובית על עיירות הפיתוח בכלל. לא כך עובדת

התקשורת. התקשורת עובדת לפי עקרונות של חדש, חשוב, מעניין. אלה אמות המידה.

דליה, נכון שמי שקובע את זה הוא יאיר שטרן, שאת כעסת עליו. המבחן שלו

בסיכומו של דבר הוא המבחן של הציבור שצופה ומתעניין. ואם זה לא יהיה מעניין

ואם זה לא יהיה חשוב בעיני הציבור ואם זה לא יהיה חדש בעיני הציבור - הוא לא

יצפה.

היו"ר די איציק;

בגלל שיאיר הוא איש מקצוע ואני רק פוליטיקאית, יאיר צריך למצוא לי את

אותה דרך שהוא מדבר עליה. אני לא יודעת להציע אותה, הוא איש המקצוע. הוא אמר

אני מבין. כלומר אני אומר דליה שיש צדק בטענה. לכן אני מנהל הטלביזיה מוכן

לקחת על עצמי את הטענה ולבדוק אותה, וזה יפה מאד.

יחד עם זה, פעם אחר פעם אנחנו מעלים את הענין ולא נעשה שום דבר. צריך גם

להבין את התסכול שלנו.

הוא אמר לך שאת צודקת.

היו"ר די איציק;

לכן יותר קשה לי, כי זה גם חברה.

שמעתי פה את הדברים והזדהיתי איתם, משום שאני באופן אישי במצב מאד

מיוהד. אני העיתונאי היחיד במדינת ישראל שהוא גם דובר, ואני הדובר היחיד

במדינת ישראל שהוא גם עיתונאי. אני רואה את הדברים משני הצדדים. אני מסושקר

היום ואני רואה את טיפולה של העיתונות ברשות השידור. אני רואה את השטחיות, את

הקליניות ואת הגישה, ואני יודע מה העיתונות היום מחפשת ורוצה. אני בתור דובר

צריך למכור את הדברים החיוביים, היפים והנהדרים, את מעלות ואת האגס המשגע

שלה, את הנוף היפה ואת מערכת החינוך הנפלאה. גם אצלנו יש המון דברים נפלאים,

רק שהם לא קליטים וקשה מאד למכור אותם.

אני רוצה להציע קונסטרוקטיבית מהכיוון ההפוך. ישבתי פה ושמעתי את שלמה

מספר על מבצע ההתרמה שלהם מבית לבית בשביל העולים, זה סיפור אדיר. שמעתי את

עדי אלדר שואל למה לא הזמינו אותם לתוכנית על כביש חוצה ישראל. מי לעזעזאל ידע

שהוא צד בענין.

היו"ר די איציק;

תחקירן צריך לעשות עבודה.

עיירות הפיתוח צריכות לספר לו את זה, וזאת הנקודה.

איך הן יודעות על תוכנית כזאת?

כאשר מלבישים ילדים בירוק ואומרים להם לעמשוד ליד המחלפים ולהצטלם

לטלביזיה, ראשי עיירות הפיתוח צריכים לבוא ולהלביש ילדים אחרים ולהגיד: מה

פתאום, עופו לנו מהעיניים, אנחנו צריכים את הכביש הזה, זה חשוב לנו, זה

בחיינו, זה חונק אותנו. נותנים ליוסי שריד לעשות את כל הרעש על הכביש והם

שותקים.

יאיר, אנחנו עקביים. בעוד שנה יתקיים דיון בוועדת החינוך ואני לא אהיה

חבר כנסת.

אתה לא שמעת אותי.



שי בוחבוט;

אני שמעתי אותך. אני גם שמעתי את כל ההערות שלך שהערת אחרי הפגישה על

ההתנהגות הברוטלית של חבר הכנסת שלמה בוחבוט. אני שמעתי את כל הדברים, ויש לי

את כל ההערכה.

צבי, אנחנו עוסקים מדי. אתה הבטחת בזמנו, גם בתוכנית שלך. אני רוצה

שתבינו דבר אחד, אנחנו לא מבקשים מכם טובות. אני לא חושב שהטלביזיה הישראלית

חייבת לעשות הכל שחור. יש פינות חמד בכל מקום. אני לא צבעתי את עצמי פה בכנסת,

ויכולתי להיות ליצן. אני לא עשיתי את זה, אני יוצא נקי ומסודר.

י' שטרן;

תפנו את תשומת ליבנו. מאיפה אני אדע שזה חשוב?

שי בוחבוט;

תזמינו אותי. אני יועץ תקשורתי הכי טוב שיש בעולם, ואני אגיד לך מה לעשות

בנושא ערי פיתוח. ותאמין לי, כולם יצדיעו לכם.

אני באמת מנסה להיות קונסטרוקטיבי. זאת הדרך כדי להביא את המודעות וכדי

לזכות לסיקור. שלמה, באופן כללי אני אטפל בנושא. זה בדיוק הפרמטר: הוא צריך

להיות מעניין והוא צריך להיות חשוב באותו יום, כי אני עוסק באקטואליה. אין אף

אחד בעולם שיוכל להגיד שהבטחתי לעשות תוכנית בגלל שהוא מי שהוא, אלא רק אם

הנושא שחוא מייצג הוא מענין והוא חשוב באותו יום.

תזמין את האנשים. יש הרבה נושאים שאתם צריכים להזמין את ראשי ערי פיתוח,

ואתם לא עושים את זה.

צי לידר;

אם הטיפול מבחינה זו של פורום ערי הפיתוח יהיה בסגנון של התקשורת היום,

אני משוכנע שיהיה להם יותר סיקור ויותר כיסוי. אי אפשר לצפות מהטלביזיה, או

מקול ישראל, שישדרו דברים שבסיכומו של דבר לא יעני נו אף אחד ואף אחד לא יצפה

בהם. לא עשינו שום דבר.

אני מדבר על הנקודה הספציפית הזאת של כביש חוצה ישראל. עדי אלדר היה צריך

להביא לתשומת ליבנו ולהציף את העולם בהודעות לעיתונות.

איך הם צריכים לדעת שמתנהל ויכוח על האינטגרציה ועיירות הפיתוח לא

מופיעות שם, רק תל אביב.

את לא מבינה את הענין. חיים יבין הוא מיסטר טלביז'ן. הוא בא יום אחד

אני הולך לעשות סרט על מערכת החינוך בתל אביב, צפונים נגד העניים

בשכונות הדרום, מי מקופח, מי דפוק. מתאים לכם? בסדר גמור. חיים יבין בדרך כלל

עושה סרטים על כל מיני נושאים, והוא עושה אותם טוב. הוא מקצוען.



שי בוחבוט;

תטילו עליו לעשות כתבה על ערי פיתוח בשנות החמישים וערי פיתוח בשנות

התשעים.

חיים יבין בא ומציע לי נושאים.

שי בוחבוט;

אתם רוצים להכריז מלחמה? אין שום בעיה, קל לנו להילחם בכם. בעיקר לי.

אני מודיע לך, בעוד שלשה חודשים יתקיים עוד פעם דיון בוועדת חינוך. גב' רינה

שפירא, תצטרך להזמין אותנו. אני תובע לזמן את ראשי ערי פיתוח לדיון ברשות

השידור. אני מבקש מהוועדה לקבל החלטה שרשות השידור תקים צוות יחד עם נציגי ערי

פיתוח וגם ערוץ 2 ישתתף בצוות הזה. אתם חייבים לשנות את התדמית שיצרתם לנו.

צבי לידר, אתה היום חייב לשנות את התדמית של ערי הפיתוח, כאשר קודמיך

פגעו בהן.

ש' בוחבוט;

לכן יש לי כמה הצעות. יאיר, אגב יותר קל לי לבוא אליך ולצעוק כראש רשות

מקומית. כחבר כנסת יש לי בעיה.

י י שטרח.;

הבעיה היא לא הצעקות. אני לא מסכים לתיזה שלך שאנחנו קלקלנו את התדמית של

עיירות הפיתוח ואנחנו צריכים לתקן.

צי לידר;

שלמה, אני רוצה שתבין. גם אז היתה לך התקפה קשה מאד עלינו.

שי בוחבוט;

כן, אני עומד על כל מילה.

צי לידר;

אתיז חושב שיושב חבר אנשים כל בוקר ומתכנן איך לדפוק את עיירות הפיתוח,

איך לעשות עליהם כתבה שלילית או איך לא לספר על הדברים היפים בהם. זה לא עובד

ככה.

שי בוחבוט;

קח את התכבה על האגם ותנתח אותה. אני לא רוצה להגיש תביעה משפטית נגד

הטלביזיה.

י' שטרן;

למה לא?



שי בוחבוט;

כי זה לא שלך, כי אתה לא משלם מכיסך. אלה כספי ציבור. מה איכפת לך, לך יש

יועץ משפטי. אתה לא מכיר אותי, אנחנו תובעים מכם לשנות את תדמיתן של ערי פיתוח

שצבעתם אותנו בשהור. זה כל מה שאני רוצה ממך. אני לא רוצה שתעשה תוכנית עלי,

אני לא צריך את זה.

י' שטרן;

איפה צבענו בשהור?

שי בוחבוט;

למשל תוכנית מבט שני על שלומי, שלומי מול מגדל העמק. אני יכול לשים לך

עוד הרבה דברים. אנחנו תובעים שלציג שלך באיזור הצוות יהיה רכב וצוות צילום.

אבל אם הוא רוצה ללכלך אין בעיה, יש צוות שמגיע מירושלים.

יי שטרן;

עשינו תוכנית על ישובי הצפון בצומת גולני. זה חיה על הכיפק.

צי לידר;

נניח שמהר יש מבט שני על עיריות הפיתוח, כמה שהן נפלאות. נפתרה בעית

התדמית של עיירות הפיתוח?

היו"ר די איציק;

אתה באמת חושב שנפתרה הבעיה. אולי משהו בנקודת הן, מקום קטן.

צי לידר;

את יודעת כמה רואים את נקודת חן? לא רואים. שלמה, אני מוכן לשבת איתך

באופן אישי על הענין הזה, לתת לך כמה הצעות קונקרטיות.

היו"ר די איציק;

רינה, קודם כל אני רוצה לברך אותך. נדמה לי שזו פעם ראשונה שאת מופיעה

כאן כיושבת ראש רשות השידור. אני מאחלת לך הצלחה. את באת למקום קשה מאד. יש שם

אנשים יותר טובים ופחות טובים, כמו בכל מקום במדינת ישראל. המקום קשה בגלל

הרבה סיבות שאני לא רוצה להיכנס אליהן. אני חושבת שאת באת בעיקר כאדם מכוון

מאד ומודע מאד לבעיה החברתית. אין בכלל ספק שיש גם ציפיות מהכניסה שלך לתפקיד.

אני חושבת שאפשר לעשות דברים רק עם האנשים במקום ולא במקומם. זו היתה

תפיסת העולם שלי כאשר הייתי בוועד המנהל, ויכול להיות שנכשלתי. גם היום אני

חושבת כך, שאנשים לא ייכנסו חלילה בתפר בינך לבין המנשכ"ל. עבודה משותפת היא

מאד חשובה. יש דוגמא מצוינת של מנהל טלביזיה שעובד עם מנכ"ל רשות שידור. שיתוף

הפעולה הוא מאד מאד חשוב והוא מקרין על כל המערכת.

יחד עם זה אני חושבת שהם צריכים להיות יותר פתוחים לביקורת ציבורית. הם

צריכים להאזין ולהקשיב, גם אם חלק מאיתנו אומר שטויות, גם אם חלק מאיתנו

מגזים. הם צריכים לאתר את הבעיה ולהציע פתרון מקצועי. אני מסכימה שלנו אין

כלים. להם יש כלים, אדרבה שיעשו. רינה, בבקשה.



ר' שפירא;

אני רוצה להודות על ההזמנה ואני הושבת שהדיון היה חשוב. אלי, אני מצטערת

שהמהקר שלך איננו על התקשורת האלקטרונית.

א' אברהם;

אני אגיד לך למה הוא לא על האלקטרונית.

רי שפירא;

אתה לא צריך להתנצל. אני מעודדת אותך לעשות אותה.

א' אברהם;

אי אפשר לבדוק את הטלביזיה, אי אפשר להיכנס לארכיון שלכם.

ר' שפירא;

על זה נשוחח לבד. דליה, אני מדברת כאן כיושבת ראש רשות השידור, אני מדברת

גם כפרופ' לסוציולוגיה של חינוך וגם בתור מי שמלווה את המערכת של עיירות

הפיתוה ושכונות הרווחה בעצם כל חיי. כך שאני בהחלט מרגישה מחויבות. הנחת היסוד

שלי היא החשיבות של הנושאים שעלו פה. כפי שאמרת דליה, יש לי אתגר אישי. אני לא

יודעת עד כמה אני אעמוד בו. אני עדיין חושבת שאפשר לראות בעיירות הפיתוח

שליחות.

אני למדתי המון בדיון הזה. אנחנו כמעט לא דיברנו על הרדיו.

היו"ר די איציק;

אני מוכרחה לומר שהרדיו לקח על עצמו כמה נושאים. הוא לקח את הענין של

תאונות הדרכים, לקח את הענין של סיפור הנשים. נכנסו שם פמיניסטיות שאין להן

תסביכים, והן לוקחות פעם אחר פעם נושא.

ר' שפירא;

יש הבחנה ברורה בין הרדיו והטלביזיה. לטעמי העוצמה של הרדיו היא בכך שהוא

משדר כל היום ובכל מקום. אתה לא צריך להיות במקום מסוים כדי לפתוח טלביזיה,

אתה שומע אותו כל היום ואתה יכול להיות בכל מקום. דווקא בגלל הדברים האלה הוא

יכול להתיחס למגוון הרבה יותר גדול של נושאים. הטלביזיה היא דומיננטית, אבל

אתה צריך להיות רק במקום אחד ויש לה מעט זמן.

הזכירו כאן דילמה, ואני אמרתי לדליה בשקט שעליה צריך לעשות יום עיון.

אמרו התקשורת משקפת, התקשורת מאירה או התקשורת יוצרת מציאות. אלה שלשה דברים

שונים, אני חושבת שהיא עושה את הכל. זה עמד ברקע של הדברים ויכול להיות שעל זה

צריך לעשות ישיבה נפרדת, האם היא משקפת, האם היא מאירה דברים, האם היא בעצם

יוצרת מציאות.

אני מוכרחה להגיב על משהו שאמר רם הנציג של ערוץ 2. הוא כבר איננו, אבל

אני אסתכל עליכם. אני רשמתי לי, אולי בגלל שאני סוציולוגית ואני עוסקת בנושא,

רשמתי לי לפני שהוא דיבר, שאחד הדברים שאני התרשמתי שכל אנשי עיירות הפיתוח

שדיברו לא דיברו בטון של מסכנים. להיפך, הם דיברו בטון של אנחנו חזקים, אנחנו

זקופים, יש לנו מה להציג - בואו תראו את זה.



להיפך, במידה והיה טיעון - למה אתם לא מראים אותנו ככאלה. ולא ראיתי

מסכנות. אני דווקא הקשבתי כל הזמן, לא שמעתי מסכנות. אני מצטערת שהוא איננו

ואני כאילו מבקרת את עמיתינו, אבל זה הפריע לי.

אני רוצה לנצל את רשות הדיבור הזאת לשתי הערות יותר מרכזיות. ראשית, אני

הרגשתי בשיחה כמה דילמות. הייתי רוצה לשמוע דווקא מעיירות הפיתוח, אולי לא

היום, איך מתגברים עליהן.למשל יש ענין של זהות מקומית רצינית מאד של עיירות

הפיתוח - אנחנו כאלה. בדוגמאות שלך אתה דיברת על העיירות, אבל יש עיירות.

השאלה איך אומרים את זה. אני עיר פיתוח, אני הייתי מסכן והיום אני לא.

הנה אמר שלמה, קחו ועשו תוכנית על עיירות הפיתוח, מה היה בשנות החמישים

ומה יש היום. אנחנו נגלה שהיה מצב אוביקטיבי רע והיתה תחושה של מסכנות, ואילו

היום יש מצב אוביקטיבי יותר טוב. אנחנו עשינו את זח. נציגינו יושבים היום

בכנסת. יש לנו היום ראשי ערים. יש לנו איש שישב בכנסת והוא הוזר אלינו. הוא לא

בורח וממשיך ללכת למרכז החברתי, אלא להיפך, הוא מתפנה אלינו חזרה בתחושה של

זהות עם המקום, עם גאווה.

עיירות הפיתוח משדרות הרבה פעמים שני שדרים. מצד אחד יש לנו זהות מקומית,

מצד שני מה שאמר יאיר, אנחנו כמו כולם, אנחנו כמו פתח תקוה. זה לא סותר, צריך

ואפשר לשדר את שני הדברים.

אני דווקא מקבלת את התשובה שלך, שלמה. אם אנחנו כמו כולם, תראו אותנו

שאנחנו כמו כולם. יש כאן דילמה שצריך איך שהוא לגשר על פניה בשדר שאתם משדרים.

יש לנו זהות מקומית, אבל אנחנו כמו פתח תקוה. אנחנו רוצים גם חלק בעוגה

הכללית.

דילמה אחרת, שדווקא חברת הכנסת לימור לבנת הזכירה אותה. אחוזים גדולים

יותר שלנו לוקחים חלק בחינוך. אחוזים גדולים יותר שלנו מסיימים בחינות בגרות.

אחוזים גדולים יותר שלנו לומדים באוניברסיטה. כאשר הם הולכים לאוניברסיטה, האם

הם חוזרים אלינו או לא? זאת דילמה שלדעתי כן כדאי להתיחס אליה, עליה כן כדאי

לדבר.

היו"ר ד' איציק;

רינה, תסלחי לי שאני מעירה לך. אני אומרת לך במלוא החברות, את לא צריכה

לסכם את הדיון. בואי תגידי לנו איך את מתכוונת לפעול.

ר' שפירא;

יאיר, אם אנהנו נתיחס לדילמות, אנחנו יכולים להגיע אליהן דרך המקרו, לא

מוכרחים ללכת עיר עיר. היתה פה דוגמא מצוינת של קליטת עליה. אנחנו עושים כתבה

על קליטת עליה, בואו נראה איך קליטת העליה מוצאת את ביטויה בעיר, בכפר, בעיר

פיתוח. אני הולכת איתך עם הבעיה. כאשר אנחנו דנים בבעיות שכן מענינות את עם

ישראל, אנחנו יכולים להאיר באותה הזדמנות את עיר הפיתוה. לפהות אני למדתי את

זה, וזו הצעה שאני רשמתי לי. לכן העליתי את הנושאים האלה.

דבר נוסף שעולה פה במקרה, ואני רשמתי לי אותו. התקשורת קיבלה הערה, אל

תעשו את הגישה המתנשאת, אל תעשו את הגישה האנתרופולוגית. אני חושבת שזאת היתה

הערה חשובה.

י' שטרן;

זה עבר כבר מזמן, זה מופיע במהקרים של שנות השבעים. הפסקנו עם השטויות

האלה מזמן.



ר' שפירא;

אני לא יודעת, אבל אני רושמת את זה לעצמנו. אני רשמתי לעצמי מספר נקודות

שאני חושבת שאנחנו כן חייבים לקחת אותן בחשבון, ואני ככה ראיתי את מטרת הדיון.

אני הייתי רוצה שיהיה לנו ברשות דיאלוג נכון יותר, מכובד ואמין עם

הפוליטיקאים, עם נציגי הציבור. -זה מה שאני למדתי פה היום, הדיאלוג צריך להיות

יותר חליפיני ויותר פתוח.

אני מבינה שצריכה להיות יותר מודעות לנושא, יותר התיהסות לנושא וצריך

יותר לחשוב על הכיוון של ההתיחסות. אלה הנקודות שאני רשמתי לי: יותר מודעות,

יותר התיחסות בכמות וגם צריך לקחת בחשבון את כיוון ההתיחסות. אלה דברים שאפשר

להרים אותם וללכת איתם.

אתה זרקת כפפה מעשית ואני חושבת שכן צריך לקחת אותה. אני לא יודעת, אולי

עשו את זה לפני שבאתי. אם יש תחושות כאלה למה לא ניפגש ונשמע. צבילי, אולי

בפגישה כזאת יעלו לנו גם רעיונות. הלא אנחנו לא יודעים את כל הרעיונות. את

מקבלת את הכפפה שרם זרק לך לעשות פגישה על הדברים האלה. אני חושבת שכאן נזרקה

לנו כפפה נורא חשובה. בואו נעשה מפגש כזה, וכן נבוא עם רעיונות חליפיים. זה

נראה לי אתגר נכון.

דליה, באופן אישי אני לא בטוחה שאני אוכל לכל האתגר. דבר אחד ברור לי,

אני באמת חושבת שהנושאים החינוכיים החברתיים לא מיוצגים מספיק. בחדר של המנכ"ל

שלנו זה כתוב על הקיר, זו מטרת הרשות. ואני חושבת שאנחנו צריכים יותר ויותר

לעשות.

אני למדתי המון זויות. חידדתם לפי פה היום דברים. לדעתי צריך ללכת הביתה

ולשאול את עצמנו איך צריך לעשות.

ש' בוחבוט;

אני מציע מספר הצעות. אין לנו אנשי יחסי ציבור ודוברים. צבי, אולי תתקן

ותציע גם אתה. אני עשרים שנה ראש רשות ואני אוהב את העסק הזה. אנחנו כל הזמן

מסבירים לכם, לא רוצים להכתיב. אני רוצה שעם ישראל יצא מהמרכז המזוגג הזה וילך

לערי פיתוח. הם לא מכירים את בתי הספר. תאמין לי, מעלות כמו סביון. מעלות יותר

יפה מהרצליה פיתוח. אני מוכן להראות לך את זה. אין מדרכות, אין כבישים כמו

שצריך בהרצליה פיתוח. תבוא אלי לראות את הדברים האלה.

חבל שכל שנה חוזר הנושא הזה מחדש. אני מציע, קודם כל, נציגות של ערי

פיתוח בישיבות של רשות השידור. שנית, נקים צוות משותף, כדי לראות איך אתם

יכולים להשתלב. אנחנו לא נכתיב, אתם תגידו. שלישית, יש מספיק ראשי ערי פיתוח

שיש להם כוח ביטוי. תנו להם להתבטא בנושאים שקרובים גם לערי פיתוח. תוציאו את

הויכוח החוצה. לא כל הזמן אותם אנשים בתקשורת.

תאמינו לי שיהיה פיצוץ אדיר בנושא החברתי. מה שלא קרה במשך ארבעים שנה

יקרה בעוד שנתיים-שלש. תהיה גזענות.

צ' לידר;

שלמה, אם כל כך טוב במעלות למה שיהיה פיצוץ?

יש הרגשה שהמיקרופון הולך לאיזו אליטה מסוימת. לא ישאלו את שלמה בוחבוט

על ועדת הכספים, ישאלו את מישהו אוזר. ואתה חושב שאני פחות התבטאתי? פהות

התבטאתי בנושאים המדיניים? קהו את זה בחשבון. אני אומר את זה בכאב, אני מעולם

לא הרגשתי קיפוח עדתי. לכן אני כועס מאד על הרשימה של העולים מרוסיה. אני מאד

כועס עליהם, ובכל הזדמנות אני אתקוף אותם. אני נגד רשימה עדתית, גם מרוקאית

וגם רוסית.

אנחנו פעם שניה מדברים על זה. אתם פשוט מתעלמים. מוטי אמר: רבותי, נשב

בצורה רצינית ונבדוק את הנושא. יאיר, הייתי אצלך ודיברנו. אני מאד מבקש שישיבה

כזאת תסתיים באוירה טובה ונשב עם הרשות. תאמין לי, אני אציע לך הצעות, יותר

טוב מהרבה אנשי יחסי ציבור.

יי שטרן;

לא יצא מזה כלום, זה יהיה כמו בשנה שעברה. אתה תבוא לשם ותשב עם

פוליטיקאים כמוך.

שי בוחבוט;

אני לא פוליטיקאי.

י י שטרן;

בתכליס לא תשיג שום דבר. עוד פעם יהיו צעקות.

ר' שפירא;

תוך כדי שיחה עלה על דעתי רעיון ואני הולכת להביא אותו למוסדות שאני

יושבת ראש שלהם. יש לנו במליאה ועדת טלביזיה וועדת רדיו, אני אציע לועד המנהל

להקים ועדה מיוחדת שיהיו בה נציגים של ועדת הטלביזיה וועדת הרדיו מתוך חברי

המליאה.

שי בוחבוט;

בתכליס זה לא רציני. אני הצעתי לשבת עם אנשי המקצוע.

תן לי לגמור לדבר. הוועדה הזאת תהיה מורכבת מאנשי הציבור שיושבים במליאה

ואנשי המקצוע מהטלביזיה והרדיו. הוועדה תזמין נציגים של ערי פיתוח לדיונים.

אתה תוכל להיות מוזמן אליה ולהגיש שם את ההצעות שלך. זו ועדת אד הוק שעוסקת רק

בנושא הזה. תאמין לי, אם אתה רוצה על משהו להשפיע, רק בדרך הזאת. אני מאד

מקווה שהרעיון הזה יתקבל. לדעתי, שם אפשר לנסות להצעיד קדימה חלק מהדברים

שנאמרו כאן, לא בוועד המנהל כגוף אלא בוועדה מיוחדת.

צי לידר;

יש לי הצעה יותר תכליתית, ואני אסביר מדוע. יש לנו פורום חדשות ברשות

השידור שבו יושבים כל האנשים שמעצבים את החדשות ברשות. הפורום הזה ועוד כמה

אנשים מהתוכניות השונות יסיירו במקומות שאתם תבחרו. תראו לנו את הדברים

הנפלאים שאתם מדברים עליהם. אני למשל הייתי במעלות ואני יודע שזה נכון. כמו

שאמרה דליה בפתה הישיבה, היא ראתה מקומות בארץ שהיא לא ידעה על קיומם. נעשה

יום שלם מבוקר עד לילה במקומות שאתם רוצים, ותראו לנו מה שאתם רוצים כדי

שנתרשם וזה יוטבע בנו. מאיתנו זה יועבר הלאה.

צבי, לתאם איתך?

צ' לידר;

כן.

אי אלמוג;

שלש הערות קצרות, ברשות יושבת ראש הוועדה. אני ישבתי וצחקתי לעצמי בפנים

כששמעתי את ההתנצהות בין חברי הכנסת לבין נציג הרשת השניה. אני אביא לכם

פרוטוקולים של ישיבה שהשתתפתי בה לפני כעשר שנים בוועדת הפנים, כיושב ראש

אגודת העיתונאים, כאשר אז רק רקמו את ההלום הזה שנקרא את הרשת השניה ואמרו זה

יהיה הפתרון לתחלואים של רשות השידור. אני אמרתי ואני אראה לך בפרוטוקול; אם

אתם חושבים שאתם תפתרו את ה"תחלואים" של רשות השידור על ידי הקמת רשת שניה,

אני מבטיח לכם שרק תכפילו ותשלשו את התחלואים האלה. עכשיו אחרי עשר שנים אני

טופח לעצמי על השכם.

ר' שפירא;

זה היה במסגרת העידוד?

אי אלמוג;

במסגרת טפיחה עצמית על השכם. אני אומר את הדברים ברוח טובה. עוד הערה

אחת קטנה, בשולי מחקר שאני עובד עליו. מורי, אלי אברהם מכיר את הענין הזה.

לפני למעלה מארבעים שנה כאשר "קול ישראל" היה ת"פ הממשלה, לא היתה רשות

שידור, לא היתה טלביזיה ולא היתה תחרות, הרדיו הממשלתי יצא לישובים ועשה יום

בישוב. אני מצהיר עכשיו שאנחנו הולכים לחדש את זה, לא ת"פ הממשלה אלא ת"פ רשות

השידור העוינת. הרדיו הממשלתי יצא לישוב נידח ששמו בית שאן. ישבו שם עולים

חדשים על חורבות בית שאן הערבית דאז. יצאו לספר על מעברת בית שאן ועל עיר

פיתוח. היו שם כתב מתחיל בשם חיים יבין ועורך מתחיל עוד יותר בשם אלימלך רם.

הם שמו מיקרופון על יד הפה של ילדה ושאלו אותה שאלה בנלית. והילדה אמרה "אני

רעבה". הממשלה כמעט נפלה בגלל ה"אני רעבה" של הילדה הזאת. הענין הזה חזר על

עצמו עשרים שנה אחרי כן. אני שואל; זה חיובי או שלילי, שהילדה אמרה אני רעבה?

שי בוחבוט;

אדוני, זה נכון.

אי אלמוג;

הרדיו החיובי של הממשלה החיובית הלך לעיר פיתוח.

שי בוחבוט;

יפה, על זה אני בוכה. עברו מאז עשרים שנה והשארת אותי תלוי למעלה. תוריד

אותי למטה.

אי אלמוג;

חבל שלא הזמנת את פרופ' שפירא לשמוע שיעור על סוציולוגיה חינוכית. אתם

מדברים על מרכז ופריפריה. אין מרכז ופריפריה יותר במדינה, זה לא קיים.



היו"ר ד' איציק;

איתן, אתה החזרת אותנו לנקודת ההתחלה. אתה אומר שאין מרכז ואין פריפריה.

אני אומרת לך שיש. כשאני הולכת לספריה בתל אביב אני פוגשת את יאיר שטרן.

אי אלמוג;

לסיום. "קול ישראל" רשם לפניו את ההערות החיוביות שהוא קיבל כאן, ומאיים

למהישך בדרך הזאת.

היו"ר די איציק;

בתל אביב ובירושלים מתרחשים אירועים. גם עיתונאים נפגשים עם פוליטיקאים.

יש יותר מודעות גם לכתבים במגעים שניים ושלישיים. הם מאד צודקים. שלמה אמר פה

משפט מאד כואב. שמתם אותי עם הילדה הרעבה, תורידו אותי. קרה לי משהו טוב

בינתיים. זה משפט נורא חמור ועמוק. אתם מוכרים להאזין לענין הזה.

צבי לידר הציע פה רעיון. אני מכירה את הסגנון של יאיר שטרן לא מהיום. אני

מכירה את יתרונותיו ואת חסרונותיות, ואני לוקחת את זה באופן הכי חברי. אף על

פי כן אני הקשבתי לו. הוא אמר אני לוקח את זה לתשומת ליבי, וזה הרבה.

אני מודה לכם שבאתם. לפי דעתי הדיון היה חשוב ואני מקווה שהוא היה פורה.

רינה, אני מאחלת לך הצלחה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45