הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 324

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. כ"ב בשבט התשנ"ו (12 בפברואר 1996). שעה 10:30

חברי הוועדה: ד' איציק - היו"ר

אי אסעד

ע' דראושה

סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר ו' חאג'-יחיא

חי חדד

חה"כ ר' אלול

חה"כ ט' אלסאנע

חה"כ גי גל

דייר שמשון שושני - מנכ"ל משרד החינוך והתרבות

יצחק כהן - הממונה על המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

עלי אסדי - מנהל האגף לחינוך ולתרבות ערבים, משרד

החינוך והתרבות

דייר אבי לוי - מנהל אגף שח"ר, משרד החינוך והתרבות

מוטי בנאו - מנהל המחלקה לביקור סדיר, משרד החינוך

אבו אל-חלים זועבי- עוזר שר החינוך והתרבות לענייני ערבים

דליה שפרינצק - המחלקה לסטטיסטיקה, משרד החינוך והתרבות

אריה לב - אחראי על נשירה במחוז צפון, משרד החינוך

יאסר עומר - מפקח כולל במחוז דרום, משרד החינוך

דבורה מרחבי - מפקחת ארצית על מועדוניות, משרד החינוך

אורית לרנר - יועצת לשר החינוך והתרבות

יהושע עמישב - דובר משרד החינוך והתרבות

מרים ריקנטי - מרכזת תיאום יחידות ועוזרת למנכ"ל משרד

החינוך והתרבות

רפ"ק בן-ציון פרחי- קצין במחלקת חקירות נוער, משי לבטחון פנים

עלי זיידאן - הסתדרות המורים

פייסל אל-עוזייב - סגן ראש עירית רהט וממונה על תיק החינוך

איברהים אבו-סביח - רכז המיגזר הבדואי, ההסתדרות

אשר לוי - מנהל מחי התחנכות ולמידה, החברה למתנ"סים

נאסר אבו-סאפי - מנחה לענייני ערבים, החברה למתנ"סים

זיאד מגדלה - ממונה על צופי בתיה"ס הערביים

עמר אבו-עסא - קצין ביקור סדיר ברשות החינוך לבדואים

סולימן אל-עמור - מנהל בית הספר ברהט

עוודה אל-עמור - סגן מנהל בית הספר ברהט

איברהים עותמאן - ראש מועצת התאחדות ועדי ההורים הערביים

ג'מאל מג'אדלה - דובר התאחדות ועדי ההורים הערביים

ואתק אל-נאשף - התאחדות ועדי ההורים הערביים

חסן מחאמיד - התאחדות ועדי ההורים הערביים

גימל עבד אלכרים - התאחדות ועדי ההורים הערביים

באסל יחיא - התאחדות ועדי ההורים הערביים

עדנאן עמשה - התאחדות ועדי ההורים הערביים

סולימן אזבארקה - התאחדות ועדי ההורים הערביים

שאכר סנעאלה - התאחדות ועדי ההורים הערביים

חילד אבו-עסבה - ועדת המעקב, התאחדות ועדי ההורים הערביים



ג' מאל שפיע - סגן מנהל תיכון בערערה

רנא יונס - מועצת תלמידים ונוער ארצית

סוהד אבו-יאסל - מועצת תלמידים ונוער ארצית

מחמוד יונס - מועצת תלמידים ונוער ארצית

מותמד אבו-הלאלל - מועצת תלמידים ונוער ארצית

יצחק שפירא - יועץ לוועדת החינוך והתרבות

ויקטור גבאי - יועץ לענייני ערבים לוועדת החינוך והתרבות

ח' פריידין

רשמה: אי שלהבת

1. נשירת תלמידים ממערכת החינוך במיגזר הערבי.



נשירת תלמידים ממערכת החינוך במיגזר הערבי

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת החינוך של הכנסת.

אני מבקשת להודיע בזאת כי ועדת החינוך והתרבות מחליטה להעביר לבקשת ועדת

הספורט, בראשותו של הבר הכנסת יעקב שפי: 1) את הצעת חוק הספורט (הזדמנות

שווה לשימוש במתקני ספורט), התשנ"ה-1994; 2) את אישור תקנות הספורט (בדיקות

רפואיות); 3) ואת הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון - רישוי עסק

של מכון כושר), התשנ"ד-1994 (של חבר הכנסת חגי מירום).

אני מבקשת לברך אתכם על צום הרמדאן המבורך. אני שמהה שבאתם לדיון. אנחנו

אמורים לסיים ולהגיש בקרוב למליאת הכנסת את הדו"ח על ועדת החקירה, שהוקמה

בשעתו על-ידי חבר הכנסת אברהם בורג, ושאני עומדת בראשה. נדמה לי שזו ישיבה

רביעית שאנחנו מקיימים בנושא הזה. שמעתי הרבה מאוד מנהלי רשויות מקומיות.

אני יודעת שחלק מהם גם לא יכלו להגיע היום ואני מברכת את אלה שהגיעו.

אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות. אני מבקשת להתייחס לסוגיית אחריות

ההורה, שצריך להודות שהיא קיימת; לסוגייה של משרד החינוך מול המחוז; משרד

החינוך מול המטה; והרשות המקומית, שבעיני היא לא פחות חשובה במקרה הזה,

אולי אפילו יותר חשובה ממשרד החינוך. אני יודעת שרשות מקומית שלוקחת את

הנושא הזה באופן רציני גם מצליחה לצמצם את הנשירה. שאלה נוספת, שהיא בעיני

החשובה ביותר, מה לפי דעתכם צריך לעשות כדי למנוע נשירה? גם אם משרד החינוך

חוזר ואומר פעם אחר פעם שיש שיפור בשנתיים האחרונות - ואני נוטה לחשוב שיש

שיפור כי השיפור הוא גם במיגזר היהודי, אני מקווה שיש גם שיפור במיגזר

הערבי - אף על פי כן הנתון עדיין חמור ומזעזע.

אני רוצה להפנות אתכם לנייר שהונח לפניכם, לגבי נשירת תלמידים בבתי הספר

לפי סוג בית ספר, גיל ומין.

בחינוך העברי - 99% מן התלמידים במערכת בגיל הזה.

בחינוך הערבי - 74% מן התלמידים במערכת, כלומר כל ילד רביעי במערכת

החינוך הערבית בגילאי חינוך חובה נמצא ברחוב. אני נוטה לחשוב שהמצב הוא אף

י ותר חמור.

אבל החובה היא היום עד כיתה י', כלומר שהמגיפה היא הרבה יותר קשה. ככל

שעולים בכיתות הנשירה עולה.

אני יכול לתת נתונים אחרים. הרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עובדת איתנו.

ד' שפרינצק;

זה מתאים לנתונים שלנו. אנחנו רק עשינו חתך אחר - 15-6 ו-8-15ו.

פשוט הניתוח לא נכון, המסקנה לא נכונה. האוכלוסיה הלא-יהודית בתשנ"ד היא

200,453 תלמידים בגילאי 15-6, גילאי חובה, כולל כיתה יי. מתוך זה בתשנ"ד

מספר התלמידים שאינם לומדים במסגרת משרד החינוך והתרבות או בכל מסגרת אוזרת

- יש גם מסגרות של משרד העבודה והרווחה - 16,582. שיעור הלמידה, אחוז



התלמידים שמבקרים בבית הספר בגילאי חובה, הוא 91.7%. אצל היהודים שיעור

הלמידה הוא 99.8%. שיעור אי-הלמידה במיגזר הערבי בתשנ"ד הוא 8.3% ואילו

במיגזר היהודי - 0.2%.

אם עולים לגילאי 17-16, שאינם גילאי חובה, סך הכל האוכלוסיה היא 38,783

תלמידים. מספר התלמידים שאינם לומדים בשום מסגרת - של משרד החינוך או של

מסגרות אחרות - 13,398 תלמידים. שיעורי הלמידה הם 65.5% ושיעורי אי-הלמידה

- 34.5%

אין לנו עוד אישור של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לנתוני תשנ"ה אבל בתשנ"ה

ממשיכה ירידה מאוד משמעותית במספר הנושרים. בתשנ"ה בגילאי 15-6 מספר

הלא-לומדים בגילאי חובה יורד מ-6,582ו לכ-12,000 תלמידים; ובגילאי 17-16

מספר הלא-לומדים יורד מ-13,398 לכ-10,000 תלמידים. סך הכל הירידה היא

בתשנ"ה ל-22,000 תלמידים בגילאי 17-6, כלומר מכיתה אי עד כיתה יב', ושיעורי

הלמידה ייעלו ל-91%.

מה משרד החינוך עשה בשנתיים שלוש האחרונות כדי לטפל בבעיה הזאת?

בדיון הקודם מנכ"ל משרד החינוך והתרבות אמר שבשבילו יש רק נתונים של

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לקחתי את אותם נתונים ואני יודעת לקרוא מה

שכתוב. אני נוטה לחשוב שאין לכם נתונים מדוייקים, בגלל הרבה מאוד פאשלות של

הרבה מאוד שנים. אני חושבת שהיה צריך לדעת פרטים ברמת דיוק כזו, שבבית ספר

זה וזה התלמיד הזה והזה בשעה זו וזו עזב את בית הספר. אני חושבת שאפשר

וצריך להגיע לזה. עובדה שבשנתיים האחרונות, כשלקחתם את העניין הזה ליידיים,

חל שיפור רב. אני לוקחת את הנתונים של גיל 14 ואני רואה שבחינוך עברי 99.81

מהילדים נמצאים במערכת ובחינוך הערבי רק 74.2%, כלומר כל ילד רביעי במערכת

החינוך הערבית נפלט מהמערכת.

חברת הכנסת איציק לקחה גיל אחד. אנחנו התייחסנו מגיל 15-6. אם תסתכל רק

בגילאי 13-6 אז תיראה שזה 95.8% אצל הערבים, לא פחות מאשר אצל היהודים.

אם תיקח את גיל 15 תיראה שהמצב עוד יותר חמור.

שי שושני;

אנחנו מדברים בדיוק על אותם הנתונים, במספרים מוחלטים ובאחוזים. אין ספק

שבמעבר מבית הספר הייסודי לחטיבת הביניים ומשם במעבר לתיכון יש לנו בעיות

נשירה קשות מאוד. עיקר הנשירה היא במעברים, לכן את מסתכלת במעברים, אבל

המספרים נשארים אותם המספרים, זה לא מספרים שונים אלא מספרים מצטברים.

בגילאי 15-14 כל ילד ערבי רביעי במערכת החינוך נפלט מהמערכת, זאת עובדה.

אני אגב לא חושבת שהבעיה היא רק של משרד החינוך, אבל המנהיגות במשרד החינוך

צריכה לדעתי כל הזמן לשדר, גם לרשויות המקומיות, שלמספרים האלה יהיה מחיר

ויהיה מי שייצטרך לשלם עליהם. בוועדת החקירה הגענו למסקנה שגם מנהלי

הרשויות המקומיות במידה מסויימת אשמים, שגם ההורים לעיתים אשמים, אבל בהחלט

שגם למשרד החינוך יש הרבה מאוד מה להגיד בנושא הזה. אני מאמינה שבשנתיים

האחרונות המצב הולך ומשתפר, אני מרגישה את זה גם במיגזר היהודי. אני סבורה

שאי אפשר להשוות בין שני המגזרים, ראשית מכיוון שהנתונים כאן הם הרבה יותר



מחרידים, ושנית, לדעתי צריך להשקיע בציבור הזה הרבה יותר משאבים מפני שמצבו

הרבה יותר קשה, ולא שווה בשווה, עד אשר אנחנו נשווה את המצב.

שי שושני;

אגב לפי הנתונים האלה עד גיל 13 יש שוויון מוחלט בין תמיגזר היהודי

והמיגזר הערבי. צריך להדגיש את העניין הזה, שמגיל 13-6 הנשירה היא שווה.

ואז נשאלת השאלה מדוע בחינוך הערבי יש את הנפילה הזאת במעברים, בגילאי

16-14, או במעבר מחטיבת ביניים לבית ספר תיכון. לי יש הסבר לזה וגם הצעות

למודל של מתן פתרונות. הנושא הוא לא נושא חדש. נדמה לי שבחינוך העברי ישנן

תוכניות ופרוייקטים שמטפלים באוכלוסיות בשיכבות הגיל שנמצאות במעברים על

מנת למנוע נשירה ואילו בחינוך הערבי אין פרוייקטים כאלה ואין מספיק משאבים.

אגף שח"ר למשל - שיש לו תוכניות טיפוליות - מפעיל בחינוך העברי פרוייקטים

שמצביעים ומסמנים תלמידים שיכולים להיות נושרים בפוטנציה ומטפל בהם על-ידי

כל מיני פרוייקטים וכל מיני משאבים, מה שאין כן בחינוך הערבי. לאגף שח"ר יש

130 מיליון שקל והוא מקצה למיגזר הערבי רק 3 מיליון שקל. הוחלט להכניס אותו

לסל טיפוח ואני לא יודע למה עשו את זה, הוא בכלל לא שייך לשם.

לא מפתיעים אותי הנתונים הללו כיוון שהתפרסמו בשנים האחרונות נתונים

הרבה יותר קשים, שמראים שהנשירה בסקטור הערבי היא גבוהה. מעל ל-50% מהילדים

הערביים לא מסיימים תיכון. במצב הזה חל רק שיפור קטן ולא משמעותי.

חל שיפור משמעותי ב-10,000 תלמידים.

חל שיפור מסויים אבל גם חנתונים של השנה הזאת מוכיחים שעדיין בעיית

הנשירה היא קשה ביותר. אני מעריך שמשרד החינוך עשה משהו בשנתיים שלוש

האחרונות ואכן חל שיפור בתקציבים, בתקנים, בשעות, אנחנו מעריכים את זה, אבל

לדעתי זה לא מספיק על מנת לטפל בבעיה של מערכת החינוך הערבית. הפער בין

מערכת החינוך הערבית והיהודית לא הצטמצם ב-3 השנים האחרונות. משרד החינוך

השקיע הרבה יותר במערכת החינוך היהודית בהשוואה לאותם פירורים שניתנו

לסקטור הערבי ולכן הפערים נשארו כפי שהיו. אני חושב שצריך להנהיג מדיניות

של העדפה מתקנת. אני לא רואה את ההעדפה הזאת, אני לא רואה את מדיניות

השוויון שמשרד החינוך מנהיג, לא בשעות, לא בתקנים, לא בסלים. אני מברך את

חברת הכנסת דליה איציק, יושבת ראש הוועדה, שעלתה על הנקודה הזאת והראתה

ששח"ר מקציב רק 3 מיליון שקלים לכל הסקטור הערבי. אם היו דוגלים במדיניות

של שוויון אז היינו צריכים לקבל את חלקנו, 22% מאוכלוסיית התלמידים, או

בהעדפה מתקנת לקבל אחוז יותר גבוה. במשרד החינוך משחקים במספרים בכדי

לשכנע, ולצערי הרב לא משכנעים אותי ולא משכנעים את הציבור הערבי שמשרד

החינוך מנהיג מדיניות של שוויון. אין שוויון במדיניות משרד החינוך כלפי

הסקטור הערבי. עם כל ההערכה שיש לי לשר החינוך והתרבות, אמנון רובינשטיין,

שמצהיר הצהרות גדולות אבל בפועל אין שוויון בין ילדים יהודים וערבים במערכת

החינוך במדינת ישראל, כפי שאין שוויון בשום תחום אחר. אנחנו ציפינו שמשרד

החינוך יהיה מוביל בנושא הזה של השוויון, שלא יימשיך להפלות בין ילד יהודי

לילד ערבי על רקע לאומי בלבד. אין לי שום הסבר למה אגף שח"ר מקציב רק 3

מיליון שקלים לסקטור הערבי מתוך תקציב של כ-150 מיליון שקלים. אם היו

נותנים אותו חלק נכון לטיפול בבעיות של נשירה, של חולשת תלמידים ושל פיגור

שנמצאים בסקטור הערבי היינו יכולים לקבל תוצאות יותר טובות. מערכת החינוך

המיוחד בסקטור הערבי צולעת. כמה הקצבתם לתוכנית הזאת בכדי לטפל בבעיות של

החינוך המיוחד? בכמה הרחבתם ב-3 השנים האחרונות את החינוך המיוחד? כמה



תקנים נתתם? במסגרת שיקום שכונות לא כוללים את הסקטור הערבי אלא בכמה

ישובים מעורבים של יהודים וערבים. אני חושב שאנחנו צריכים לצפות שמשרד

המינון יינהיג מדיניות של שוויון אמת בכל סעיפי התקציב. גם בעניין הבניה,

אומנם חל שיפור, הגדילו את המיכסה שמקבלים בסקטור הערבי, אבל עדיין אנחנו

לא מקבלים את החלק שמגיע לנו יחסית לאוכלוסיית התלמידים.

אתם מקבלים י ותר.

זה עוד פעם משחק במספרים. אני רואה את התקציב, כמה אתם נותנים לסקטור

הערבי וכמה לסקטור היהודי. אתם אומרים לנו שהעולים מקבלים טיפול ייחודי.

אני רוצה לראות טיפול ייחודי בערבים גם כן.

משרד השיכון בונה בסקטור היהודי ולא בסקטור הערבי, זה לא נלקח בחשבון.

משרד השיכון לא בונה בכלל מוסדות חינוך.

משרד הבינוי והשיכון זאת לא הבעיה שלנו כי הוא לא נמצא כאן היום. יש לי

טענות קשות גם כלפי משרד הבינוי והשיכון לגבי מדיניות האפליה שהמשרד הזה

מנהיג כלפי הסקטור הערבי, למרות כל ההצהרות הגדולות שהשר בן-אליעזר יוצא

בהן בסקטור הערבי ובכלל במדינה. הכתובת שלנו היא משרד החינוך והתרבות.

לצערי הרב למרות כל מה שנעשה, ונעשו דברים חשובים במשרד החינוך, עדיין לא

הונהגה מדיניות שוויונית אמיתית כלפי הסקטור הערבי. יש תיקוני עיוותים, יש

פירורים, תקציבים של כיבוי שריפות פה ושם, אבל עדיין אין שינוי אמיתי

במדיניות של משרד החינוך, שייבטיח שוויון בין הילד הערבי ליד היהודי. עדיין

אין שוויון בשום תחום, לא בתקנים, לא בתפקידים, לא בבניינים ולא בתוכניות

השונות. אני חושב שמשרד החינוך צריך לשנות את מדיניותו ולהנהיג מדיניות

שוויונית אמיתית ואז יוכל המנכ"ל לבוא לכאן עם תוצאות של ירידה דראסטית

בכמות הנשירה ומציאות אחרת. הנתונים שהוצגו היום והנתונים האחרים, שמראים

ש75%-מהנושרים במדינה הם תלמידים ערבים, הם אסון. דבר כזה צריך להדליק

נורה אדומה במשרד החינוך, בממשלה ובסקטור הערבי. לצערי הרב אנחנו "ילדים

טובים", בדרך כלל שתקניים, הן אלה שבמערכת והן אלה שמייצגים את הציבור

הערבי, כי אנחנו, מתוך רצון טוב לשרת את הנושא של השלום והדו-קיום, תומכים

בממשלה וממשיכים לתמוך. משרד החינוך למשל הכין תוכניות שמטפלות בילד החלש

בסקטור היהודי אך התוכניות הללו לא מופעלות בצורה מספקת בסקטור הערבי. אתם

נותנים לנו פירורים, 3 מיליון שקלים מתוך כ-150 מיליון שקלים. לדעתי אם

ועדת המעקב וחברת הכנסת דליה איציק לא היו עולים על הנושא הזה - וגם אני

הגשתי שאילתא לשר החינוך בנושא הזה - הייתם בכלל מתעלמים מכל הפערים הללו.

הם לא מתעלמים, הם שולחים מכתב לראש הממשלה שיינזוף כי נזיפה.

מגיעה לך ברכה וצל"ש על כך שפירסמת את זה. אני אומר לך את זה בשם הציבור

הערבי, כל הכבוד.

מאז שאני חבר בוועדת החינוך הנושא הזה של הנשירה הועלה לא אחת. זה לא

מדאיג רק את הערבים אלא גם את היהודים. אני שואל את עצמי מה נעשה עד כה.

אני יודע שחל שיפור מסויים אבל אני שואל למה השיפור במיגזר הערבי כל כך

איטי. העניין הזה מדאיג את כולנו. אני יודע שבאמת הוקצו תקציבים על-ידי

משרד החינוך והתרבות אבל הנשירה עדיין מדאיגה את כל מי שעוסק בחינוך.

הערבים מהווים 48% מכלל עברייני הנוער במדינה, בגלל הנשירה.

בתפקיד שמלאתי בעבר אני יודע מה זו נשירה מבתי ספר, שמובילה נוער להתעסק

בסמים ובעבריינות. הנשירה הזאת מאוד מדאיגה את המיגזר הערבי ומדאיגה את

כולנו כהורים. בל אחד מעוניין שהבן שלו יהיה אדם טוב, טוב לעצמו, טוב לבית,

טוב למדינה שלו. שמענו אתמול ברדיו שעצרו 7 צעירים, למה? אם אנחנו נשתוק על

הנשירה הזאת בכך בעצם נעודד את העבריינות במדינה והנוער יילך להתעסק בסמים

ובהתפרצויות ובעוד דברים יותר גרועים. אומנם אנהנו קרבים לסוף הקדנציה של

הכנסת וכולם עסוקים בפריימריז אבל לדעתי חייבים לשים דגש מיוחד על הנושא

הזה. אני לא בא להתקיף אף אחד אבל אני מצהיר שצריך לשים לב לכל הדברים

האלה. תודה.

לחברי הכנסת יש זכות לדבר יותר זמן לכן אתם מתבקשים לא לחזור על הדברים

שכבר נאמרו. אני רוצה ישיבה יעילה, קצרה, ושתדברו רק אם יש לכם משהו לחדש.

בעיני הנשירה מתחלקת לשני חלקים, נשירה בפועל ונשירה סמוייה. כולנו

יודעים שבבתי הספר יש גם נשירה סמויה ועלינו לטפל גם בסוגיה הזאת. אני

מתכוון למה שצריך לעשות ברמת מטח, ברמת מחוז, ברמת בית ספר ותלמיד, איך

מטפלים בכל תלמיד שהוא פוטנציאל לנשירה בפועל, התלמידים שהם בנשירה סמוייה,

שיושבים בכיתות ושותקים ואף אחד לא מתערב בכך (אולי אפילו טוב למורים שהם

שתקנים). אנסה לבדוק מהן הסיבות לנשירה בפועל. הנשירה הסמויה היא סיבה אחת

לנשירה בפועל. ילד שיושב מכיתה אי עד כיתה וי בחוסר מעשה יינשור בנקודת

החיבור במעבר לחטיבת הביניים.

אנחנו יודעים שיש נשירה אבל השאלה היא מה הסיבות לכך. אני שאלתי 3

איפה האשמה של ההורים בעניין; מה אשמת אנשי הרשויות המקומיות; ומה

לפי דעתך צריך לעשות. השאלה הרביעית למשרד החינוך היא למה אין קב"סים.

יושבים בכיתות שלנו תלמידים רבים שהיו צריכים להיות בחינוך המיוחד ואף

אחד לא מטפל בזה. הרשות המקומית וההורים צריכים להביא את הילד לאיבחון על

מנת שהוא ייעבור לחינוך המיוחד. היום כבר קיים חוק חינוך מיוחד שאומר כיצד

צריכים לטפל בילד הזה, אי אפשר להעביר אותו לוועדת השמה עד שיהיה הטופס הזה

ועד שתהיה הסבמה של ההורים ועד שייעשו הליך ארוך, מסובך, אבל צריך לעשות

אותו, יש חוק. המשכן הזה חוקק את חוק החינוך המיוחד לפני 3-2 שנים. אם נטפל

באנשי החינוך המיוחד, שבאיזורים מסויימים רבע מהתלמידים מגיעים לבעיות; ואם

אנחנו נטפל בתקופת החיבורים; ואנחנו נטפל בסוגיה של איך מטפלים בילד באותה

כיתה רגילה הטרוגנית; בכך אני חושב שאנחנו נשים את היד על הפצע הכואב הזה.

לגבי המעבר מבתי הספר היסודיים לחטיבות הביניים ולחטיבה העליונה אני חושב



שצריך לקחת את המיגזר הערבי, לחלק אותו לאיזורים ובכל איזור לפתוח בתי ספר

שונים - בתי ספר עיוניים ובתי ספר טכנולוגיים - ובכך ניתן מענה לדרישות

התלמידים בכל איזור. בטייבה למשל כולם צחקו כשהקימו בית ספר לחניכים אבל

בית הספר הזה, שהיה בתחילתו לפני 20 שנה כאילו בית ספר של המפגרים, היום

הוא בית ספר מבוקש שנותן מענה לצרכים. כל בעלי המקצוע באיזור המשולש, מבקעה

וג'ת בצפון ועז כפר קאסם בדרום, למדו באותו בית ספר, שהורים לא רצו פעם

לשלוח אליו את ילדיהם. אני חושב שצריך לקחת את המשולש הצפוני, את הנגב,

ולבנות בכל איזור גם בתי ספר מקצועיים - של "עמל" או של "אורט" - אבל צריך

להשקיע כסף, לא כמו שלפני 5 שנים באו עם תוכנית חומש למיגזר הערבי שהקצתה 5

מיליון שקל, שזה לעג לרש (שר החינוך דאז, זבולון המר, הקציב מיליון שקל,

כהתחלת ביצוע הפרוייקט). צריך להמשיך עם תוכניות משרד החינוך לריענון בתי

ספר בשיטות הוראה חדשות. היום בכל מחוז קיימות תוכניות לריענון שיטות הוראה

ותוכניות לימוד בבתי הספר. אני חושב שצריך להעמיק את זה, לא להגיע רק לרמת

מנהל ועוד שני מורים אלא להגיע לכל המורים. אני חושב שאם ניקח את המערך הזה

בשלמותו, הסתדרות המורים תיתן יד, כולנו ניתן כתף ואני חושב שנעשה משהו.

מה הקשר להסתדרות המורים?

הסתדרות המורים יכולה לסייע, דבר שהיא לא עושה. הסתדרות המורים עושה

עוול למערכת החינוך הערבית כשהיא לא מאפשרת למשרד החינוך והתרבות להיפטר

ממנהלים כושלים וממורים כושלים והם נשארים במערכת ומקלקלים אותה. בשם ההגנה

המקצועית הם מחבלים במערכת החינוך הערבית. אם מורה כושל, או מנהל כושל נשאר

בתוך המערכת אחרי 35 או 40 שנה, הוא מקלקל ולא עושה שום דבר. אני חושב

שהסתדרות המורים צריכה להנהיג מדיניות אחרת, לבוא לקראת משרד החינוך בכדי

להיפטר ממפקחים, ממנהלים וממורים כושלים שנמצאים במערכת וממשיכים לקלקל ולא

מאפשרים הזרמת דם חדש.

ההערה היא נכונה מאוד. אני לא הולכת לעשות לכם פח חיים קלים. יש כמה

דברים שאם אתם לא תיקחו אותם ליידיים, אף אחד לא יעשה את זה בשבילכם. יש פה

בעיה קשה מאוד, שאתה יודע אותה יותר טוב ממני, של פרוטקציות במיגזר הערבי,

גם במיגזר היהודי יש אבל במיגזר הערבי יותר. לא הסתדרות המורים עושה את

הפרוטקציות אבל הסתדרות המורים רק שומרת על המצב הקיים.

הסתדרות המורים שותפה לבעיה הזאת. הסתדרות המורים יקרה לי, אני צמחתי

ממנה, אבל צריך לומר את הדברים במפורש.

אנהנו קוראים למשרד החינוך במקום שבו יש מנהל כושל להגיד לו בצורה

מכובדת וראוי יה ללכת הביתה. אי אפשר בשום אופן לדבר גבוהה גבוהה על המיגזר

הערבי כשאנחנו בעצמנו עושים את העוולות הכי גדולות. בעניין הזה אתה מבין

כמוני שמנהל בית ספר יכול להרים בית ספר וי יכול להפיל בית ספר. אם מנהל בית

ספר הוא לא טוב ואין לו כישורים, והרבה פעמים הוא הדוד של הסבא של ההוא

והאבא של הזה והוא שייך למפלגה ההיא, כך הדברים גם ייראו. אתם צריכים להבין

את זה, אלו דברים כל כך בהירים וברורים. גם אלי מטלפנים אנשים ורוצים

פרוטקציות ואני אומרת שאני לא אתערב במיכרזים, יש אנשי מקצוע והם יכולים

לדעת מי ומה טוב. זה עיקר הבעיה, אתם מוכרחים להבין את זה.

יש לי שאלה למשרד החינוך, האם יש מחקר שמתווה את הפרופיל של התלמיד

הנושר, כך שאני בעבודתי כמחנך בבית הספר אוכל לטפל בבעיה יום יום בתוך

הכיתה עצמה? שנית, לגבי פיתרונות לבעיית הנשירה, אני רוצה לשאול לגבי

מועדוניות משפחתיות או בית-ספריות, כמה זה מתבטא באחוזים או במספרים במיגזר

הערבי וכמה זה במיגזר היהודי?

היו"ר די איציק;

המנכ"ל רושם לפניו את השאלות ואחר כך הוא ישיב.

כולם פה מדברים על כך שיש נשירה במיגזר הערבי והיא כמעט פי 3 מאשר

במיגזר היהודי. בעבר היו אומרים שיש נשירה בגלל שהבנות לא ממשיכות ללמוד,

ואחר כך אמרו שהנשירה נובעת מכך שהבנים הולכים לעבוד, וכל זה לא נכון.

השאלה הנשאלת היא מהם הגורמים לנשירה ומה ניתן לעשות, הגורמים זה ההורים,

זה הרשויות המקומיות וגם משרד החינוך. כמה קכ"טים יש לנו במיגזר הערבי? לפי

הדו"ח האחרון של מבקרת המדינה מתוך 70 ישובים שאין בהם קב"סים 50 הם

ביישובים ערביים ואין בהם שום קצין ביקור סדיר, אפילו בחצי מישרה או ברבע

מישרה. למה אין? האם זו הבעיה של הרשויות? האם זו בעיה של הכשרה? האם זו

בעיה של משרד החינוך? אני חושב שכולם אשמים בכך שאין מספיק קציני ביקור

סדיר במיגזר הערבי. אם רשות מקומית לא מקציבה את מה שהיא צריכה להקציב כדי

שיהיה קצין ביקור סדיר משרד החינוך צריך ללחוץ עליה בכדי שיהיה שם קצין

ביקור סדיר. אני חושב שצריכה להיות גם אפליה מתקנת של משרד החינוך כלפי

המיגזר הערבי בחינוך הטכנולוגי ולהכניס למיגזר הערבי כל מיני פרוייקטים,

שאולי אנחנו אפילו לא יודעים עליהם.

האם יש לנו רשות מקומית אחת או מחלקת חינוך אחת שפעם הגישה תביעה כנגד

מורה בגלל שתלמיד שלו נשר מבית הספר ולא עמד בחוק חינוך חובה? לא מוגשות

תביעות כאלה בגלל כל מיני סיבות אישיות של הרשות המקומית או של יו"ר המועצה

או של מנהל מחלקת החינוך. אני חושב שכולם פה אשמים. צריך לחפש את הגורמים

לעניין הזה ולחפש מה נוכל לעשות כולנו ביחד.

אני חושב שהמצב בנושא של הנשירה הוא מאוד קשה וצריך לא רק לטפל בצורה

נכונה אלא גם לעשות אבחנה נכונה. מה יותר קל מאשר לבוא ולהאשים את כל

המערכות אבל אני חושב שבכל המערכות ללא יוצא מן הכלל, החל מההורה וכלה

כמשרד החינוך, לכולם יש חלק בהיווצרות הבעיה.

אני אתייחס רק למיגזר הבדואי כי אני קצת בקיא בו. אני אקח לדוגמא את

רהט, שי יחסית למיגזר הבדואי הוא ישוב מתוקן, ובכל זאת המצב שם לא כל כך

טוב. ברהט יש 10,400 ילדים בגילאי 16-6, שנכללים בחוק חינוך חובה, אולם

במערכת החינוך לומדים רק 8,000 תלמידים באותם גילאים, כלומר יש נשירה של

2,400 ילדים. יש בעיה גם אצל ההורים, שאין להם מספיק מודעות. יש משפחות

מרובות ילדים ולא כל ילד מקבל מספיק תשומת לב, וחלק מההורים אומר - טוב, אם

ילד אחד מ-10 ילדים לא לומד אז ניחא. בנושא הזה יש בעיה. אנחנו ברשות מנסים

לעשות את המקסימום ולטפל במצב הזה. גם המעברים מבית ספר יסודי לחטיבה

ומההטיבה לבית ספר תיכון תורמים לנשירה. ברהט יש לנו אחוז נשירה שקרוב

ל-60%, צערי הרב, בבית הספר העל-יסודי. ברהט לומדים בכיתות מעורבות אבל

היום אנחנו שוקלים לפתוח בית ספר מרכזי נפרד לבנות. עשינו סקרים ומצאנו

שאחוז הבנות הנושרות הוא גבוה מאוד בגלל המשפחות המסורתיות והשמרניות

מבחינה דתית. אנחנו ניתן שתי אופציה, אופציה אחת ללימוד בבית ספר מעורב

ואופציה שניה לבית ספר נפרד.

האם אתה חושב שהכיתות המעורבות הן הבעיה שמגדילה את הנשירה? אני אתן לך

דוגמאות מיישובים ערביים שאין בהם הפרדה ויש 98% מהתלמידים שלומדים. אנחנו

רוצים שיילמדו בכיתות מעורבות.

כך זה במיגזר הבדואי, שבו אני בקיא. אני אומר שגם הרשות המקומית לא עושה

מספיק, גם הרשות לא מפעילה את חוק חינוך חובה. גם בנושא הזה אנחנו חייבים

ליצור שינוי ולעשות את המקסימום. במשרד החינוך יש בעיה של בניית כיתות

לימוד, למרות שבונים אבל זה לא מספיק. לפעמים נושרים תלמידים בגלל מחסור

בכיתות. עשינו תוכנית-אב חינוכית אבל אנחנו לא עומדים בה. קבענו שיהיו בתי

ספר עם 18 כיתות אך בפועל יש לנו בתי ספר בסדר גודל של 40 כיתות ואין אף

מנהל שיכול לשלוט בזה.

אני רוצה לומר שהסתדרות המורים משאירה במערכת מנהלים ומורים כושלים וזה

בא על חשבון התלמידים.

הפרוטקציות הכי גדולות הן בהסתדרות המורים. הפיקוח ואנשי הסתדרות המורים

בשטח תופרים מיכרזים.

את הפרוטקציות לא עושה הסתדרות המורים, היא לא ממנה. מי שממנה זה מישהו

אחר. הסתדרות המורים רק מגינה על מי שכבר נמצא במערכת. כשזה מישהו שלך אז

אתה אומר שזאת "קבוצת לחץ", כשזה מישהו אחר זה "קליקה". כל אחד ממכם כאן

שותף לזה בצורה כזאת או אחרת, וגם כל המפלגות שותפות לזה. ההערה של חבר

הכנסת דראושה היא נכונה אבל כולכם נגועים בה, אני אומרת לכם את זה בצורה

חברית, ולכן כולם צריכים לקחת את הנושא הזה ליידיים. אם אנחנו נתחיל להכניס

למערכת מנהלים כושלים, זה מה שייקרה. אני סיירתי בשנה האחרונה בכמה בתי

ספר. יש מקומות שזה בושה וחרפה וגם אם ייזרימו לשם הרבה כסף הכל ייפול

וייתנפץ לניהול כושל נוראי.

מי אחראי לזה?

כל אחד יודע על מי אני מדברת. גם משרד החינוך, שלא עומד בלחצים, אבל גם

אתם.

יש לנו 12 בתי ספר ובמקום שבו יש מנהל מוצלח, בית הספר טוב; איפה שהמנהל

כושל, גם אם מזרימים הרבה כסף, בית הספר כושל. לצערנו הרב לפעמים בנושא של

מינוי מנהלים הקשרים עולים על הנושא של הכישורים.

האם אתה אומר את זה גם לגבי שלוש השנים האחרונות? אני רוצה שתעביר

לידיעתי כל שם שהתמנה ב-3 השנים האחרונות במיגזר הבדואי במחוז הדרום ולפי

דעתך לא היו לו הכישורים המתאימים להתמנות, כי אני חתמתי על כל מינוי.

אני תלמידה בכיתה יא' בתיכון ערערה ואני יו"ר מועצת התלמידים המחוזית

במיגזר הערבי. במיגזר הערבי להרבה משפחות אין מספיק כסף כדי לשלם את הוצאות

הלימודים של ילדיהם ואז התלמידים נושרים. הגברת החינוך הטכנולוגי תעזור לכך

שהרבה תלמידים לא יינשרו ושייעסקו יותר בתחומים טכנולוגיים.

היא נגעה בנקודה חשובה שיש בה אפליה גדולה, רק 18% מהתלמידים הערביים

זוכים לחינוך טכנולוגי.

אני לא אחזור על דברים שנאמרו ואומר רק כמה משפטים בקצרה. מדברים פה על

הנשירה כאילו שמדובר בתופעה חדשה וצריך עכשיו לבדוק מהם הגורמים ומה

השורשים ומה הסיבות. אני סבור ששנים כבר מעלים את הסוגיה הזו ויש כאן אנשי

מקצוע שאני בטוח שכבר דנו והצביעו על הגורמים והסיבות לתופעה הקשה הזאת.

הנשירה במיגזר הערבי היא במצב קטסטרופלי, ובמיגזר הערבי הבדואי בנגב היא

עוד יותר קשה. לפי מחקר שנערך על-ידי דייר אבו-סעד 60% מהתלמידים הערביים

בנגב נושרים ומ-40% שנותרים אולי 20% ניגשים לבחינת בגרות ומהם אולי 10%

עוברים את בחינות הבגרות. זה מצב קשה שמבטיח כישלון חברתי. ברור לי שהוקמו

כבר ועדות היגוי עם אנשי מקצוע, שדנו והגישו מחקרים והמלצות למשרד החינוך.

לא ברור לי למה לא נתקבלו ההמלצות ומה נעשה במשרד החינוך כדי להפחית את

התופעה הקשה הזאת. לא יהיה נכון לחזור ולדוש ולהעלות את זה מחדש, כאילו שזו

גזירה משמים. אין ספק שזו תופעה שאפשר להתמודד איתה.

חברת הכנסת דליה איציק סיירה בנגב לאחרונה והתרשמה מבתי הספר בפזורה,

שבה גרים 50,000 תושבים. בפזורה לומדים בפחונים. בית ספר צריך להיות בית

ספר וחוק חינוך חובה חייב להתממש. אי אפשר להקים בית ספר רק לצורך יציאת

ידי חובה, כשזה לא בית ספר והתנאים לא תנאים והתלמידים בקושי יכולים ללמוד

בחורף ובקיץ, אין ספריות ואין מעבדות. תלמיד מגיע לבית הספר אבל אין כל

סיבה שתימשוך אותו להמשיך. אין דבר שייהדק את הזיקה בין התלמיד לבין בית

הספר ואין שם שום חינוך תרבותי.

אני מצטרף להערה שהושמעה כאן לגבי "חגיגה" גדולה של מינויי מנהלים.

המינויים בדרך כלל תפורים מראש, לפני שהמועמדים מגיעים למיכרז המורים כבר

יודעים מי המנהל שהולך להיבחר. המיכרזים נתפרים מראש על-פי הקשרים ולא

על-פי הכישורים.

הערה נוספת היא היעדר החינוך הטכנולוגי, שיהיה גורם נוסף ואפשרות

אלטרנטיבית לאלה שלא משתלבים במסגרת העיונית. עד היום אין הקצאת משאבים

בצורה משמעותית לסגירת הפערים ונעדר חינוך טכנולוגי בעל רמה בכמות הדרושה

בסקטור הערבי.

אני מדבר על יפו ומרכז הארץ. אני חושב שצריך לשים לב לבעיית הנשירה כי

אצלנו יש 70% נשירה - 130 תלמידים נכנסים לכיתה זי בחטיבת ביניים ורק 50

מסיימים את כיתה יב' (לאו דווקא עם תעודת בגרות). היום לא מקבלים אותם

ללימודים בבתי הספר היהודיים. אתה חייב להיכנס בכיתה אי בשביל ללמוד בבית

ספר יהודי. לא יכול להיות דבר כזה. אנחנו בעיר מעורבת וחייבים לעשות משהו

בנקודה הזאת. בבית ספר היסודי חסן ערפה בשכונת עגימה, למשל, אין חלונות.

אז המנהל צריך לתקן אותם.

אין להם תקציב לעשות את זה. המצב גרוע מאוד. יש לנו גם בעיית סמים,

הילדים הנושרים האלה נופלים לסמים כי זו הדרך הקלה ביותר להרוויח כסף.

ברור לגמרי שיש קשר בין הנשירה לבין פשע וסמים ולכן הדאגה הרבה היא לא

רק מכן שהילד לא לומד, לא כל אזרחי מדינת ישראל צריכים להיות מלומדים. ברור

לחלוטין שיש מיתאם אדיר בין העובדה שילד כזה נושר לבין זה שהפוטנציאל שלו

לפשע גדל.

כשעוברים מחטיבה לחטיבה אז הנשירה היא גבוהה מאוד גם בגלל שהילדים

לומדים בתנאים בלתי אפשריים.

אני רוצה קודם לומר משהו על הנשירה ואחר כך משהו על האפשרויות לעבוד

מולה. הוזכר כאן שבנוסף לנתוני הנשירה ישנה גם נשירה סמוייה. יש לנו נתונים

מקומיים, שנבדקו ב-30 ישובים ערביים, שמצאו מכת נשירה וגם מכת נשירה סמוייה

- הווה אומר תלמידים שעוברים בין הכיתות, עולים במעלה הכיתות בבתי הספר,

פשוט יושבים בכיתה ולא לומדים דבר. יש לנו נתונים בדוקים מהיישוב גייסר

א-זרקא, שהוא ישוב מאוד חלש, הוא דוגמא קיצונית.

נתנו כסף כדי לשפר את המצב בג'יסר א-זרקא.

מדובר שם על 70% שאינם יודעים קרוא וכתוב בבית הספר היסודי; 50% לא

יודעים לקרוא ולכתוב בחטיבת הביניים; ו-30% אינם יודעים לקרוא ולכתוב

בחטיבה העליונה. גם לגבי סיבות הנשירה יש לנו כמה נתונים מהשטח. יש לנו

נתונים מבדיקה שערכו ב-100 ישובים לגבי סיבות הנשירה.

הדבר החשוב ביותר כשמדברים על מניעת נשירה הוא

קודם כל לדעת. יש בעיה של מידע - לדעתי אגב לא רק במיגזר הערבי אלא גם

במיגזר היהודי - וחסרה יחידה שתעסוק אך ורק במידע בתוך מערכת החינוך,

שהקב"סים הם חלק חשוב אבל לא המרכיב הבלעדי של העניין.

קיבלתם כסף לשפר את המצב. מה עשיתם איתו?

מעניין לשמוע מה חברת המתנ"סים עושה בכדי לטפל בבעיה הזאת. מר אשר לוי

בא לתת נתונים שאנחנו כבר יודעים אותם. מה שנדרש ממנו הוא להגיד מה חברת

המתנ"סים עושה לשפר את המצב. כמה מתנ"סים י יקימו בשנה הזאת? כמה הקימו בשנה

שעברה?

(מר איברהים עותמן מברך את יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת דליה איציק)

כדי לטפל בנושא הזה ראשית צריך מידע. שנית, צריך לטפל בנושרים ולדעתי



לנסות להחזיר אותם למערכת החינוך, אם זה לאותם בתי ספר ואם זה למסגרות

חינוכיות אחרות, אפילו עצמאיות, אבל להחזיק את הנושרים בכל מקרה באיזשהי

מסגרת חינוכית ולא לאפשר להם להסתובב בחוץ. ודבר שלישי, למנוע נשירה,

ופירושו לעבוד עם המועדים לנשירה בתוך בית הספר. בשנתיים שלוש האחרונות יש

לדעתי שיפור מהפכני. תוכניות שאנחנו מוציאים בחברה למתנ"סים, שמטרתן ליצור

אפשרות לחיזוק התלמידים שיש להם בעיות במערכת של לימודי אחר-הצהרים ב-30

ישובים ערביים, כבר הביאו להישגים, גם בבחינות בבגרות וגם בהישגים לימודיים

בתוך הכיתות. במקרה הזה יש אפלייה מתקנת וניתנים יותר תקציבים למיגזר

הערבי. המיגזר היהודי מקבל אצלנו בעזרה בלמידה שליש מהתקציב שמוקצב למרכזי

הלמידה הערביים. התוכנית שאנחנו מציעים לוקחת בחשבון את המועדים לנשירה

ואנחנו מבודדים אותם בשעות אחרי הצהרים ומנסים להרביץ בהם תורה ומחזירים

אותם לבית הספר (כי בסופו של דבר הם ייבחנו בבית הספר והבגרות שלהם תהיה

בבית הספר). הגענו כבר להישגים יחסית לא רעים, אם כי זו עבודה של שנתיים.

בכמה ישובים אתם פועלים?

אני מבקשת ממר אשר לוי לא לענות. המנכ"ל ייענה על הכל.

אני רוצה להגיד עוד מילה על ההורים. לנו אין חשבון עם ההורים. אם הכל

היה ניתן לבדיקה על-פי מצב ההורים אז לא היינו צריכים מערכת חינוך, היינו

אומרים שילדים שהוריהם דוחפים אותם ייצליחו ושילדים שהוריהם אינם דוחפים

אותם לא יצליחו. יש מערכת חינוך בדיוק בגלל שיש הורים שאינם דוחפים את

ילדיהם, ולא בהם האשמה. אנחנו גם גילינו שכאשר אנחנו עובדים במערכות שלנו

ופתאום יש תקווה לילדים ופתאום הם מאמינים שהם יכולים להצליח ופתאום המערכת

נראית להם יותר ברורה והקידום שלהם נראה יותר ברור, ואז גם ההורים איתנו.

לפעמים הורים שהם בעצמם אנאלפביתים נכנסים איתנו לתוך המערכת הזאת. מבחינתי

ההורים הם אף פעם לא הבעיה האמיתית. יש בעיה שהיא הזנחה היסטורית ארוכה

מאוד ואני חושב שאנחנו עכשיו בהתחלה של הפיתרון.

בעניין של ההורים אני קצת חולקת עליך. אתה צודק שאנחנו לא צריכים להיכנע

להם, לא במצב הזה ולא במצב האחר. אבל יחד עם זה המודעות של ההורים ושיתוף

הפעולה שלהם מאוד חשובים. אם הורה אומר למשל פעם אחר פעם שתפיסת העולם שלו

אומרת שבת לא צריכה ללמוד אז גם אם נביא שוטר זה לא ייעזור. לא הייתי

מזלזלת בתחושה של ההורים ובהבנה של ההורים את העניין. לכן צריך לעבוד גם על

החינוך של ההורים, על המודעות שלם, ועל החשיבות של ההורים.

כשאנחנו בונים את המסגרת שלנו, נניח לוקחים 30 נערים ללמידה אחר הצהרים,

אנחנו עושים את זה על-ידי מעבר מבית לבית. אנחנו מדברים עם ההורים ומספרים

להורים מה הולך לקרות לילד ואז הם משתפים פעולה וגם מופיעים כל שבועיים

לפגישה איתנו, גם הורים כאלה שמעולם לא היו באסיפת הורים בבית הספר.

האם יש לכם איזה נייר על זה? אני מבקשת שתגישו לי את זה.

אני לא יודע אם המקום לדיון בבעיית הנשירה בבתי הספר הערביים הוא פה,



אבל הוא גם פה, בוועדת החינוך. לדעתי כל הבעיות של המיגזר הערבי מתנקזות

באפיק אחד והתוצאות נראות הן בפשיעה, הן בסמים והן בנשירה. אי אפשר להפריד

את הבעיות של המיגזר הערבי והבעיות של האפלייה שנמשכה תקופה די ארוכה

מהתופעה הזאת של נשירה. למה אנחנו צריכים להחזיר לבית הספר את אותו תלמיד

שנשר? בשביל מה? בואו נדבר לא גבוהה גבוהה, נדבר על חיי היום יום. כל הבעיה

חוסר מוטיבציה וחוסר מטרה שאליה צריך

להגיע הילד, מכיוון שהוא מנוע מלהשיג הישגים ומלהתקדם בחיי המדינה

באינטגרציה חברתית תעסוקתית בחיי החברה הישראלית. למה לו להתאמץ? הוא יודע

מה יהיה גורלו, שהוא יילך לשטוף כלים או לעבוד בעבודה שחורה, זה מה שמצפה

לו וזה מה שמקרינה לו החברה הערבית. לא תוכל להכריח את הילדה הזאת להיכנס

לבית הספר מכיוון שאין לה יעוד ואין לה מטרה ואין לה מוטיבציה בכדי ללמוד.

אם אתה אומר שאין מוטיבציה ללימודים ואז מרגישים שלא צריך ללמוד, זה

אסון לחברת הערבית.

אני חושב שזה אסון לחברה הערבית ואם אנחנו מתעלמים מהעניין הזה ואומרים

שהילדים צריכים ללמוד למען לימוד לשמו, אני חושב שאנחנו בכך רק מדברים על

ערכים גבוהים ואנחנו לא מדגישים את חיי היום יום של האדם. כאשר יש אחוז

אקדמאים כל כך גבוה שלא מוצא עבודה, כשרופאים גומרים את לימודיהם ולא

מוצאים עבודה בתוך הכפר, למה צריך לבוא בטענות להורים? איך אני אכריח את

ההורים לבוא לאסיפות הורים, כאשר הם קמים ב-5 בבוקר וחוזרים ב-5 אחרי

הצהרים עייפים מהעבודה השוחקת? אחוז חולי הגב במיגזר הערבי הוא הגבוה ביותר

בעולם, ככה אמרו לי, מכיוון שהם עובדים בעבודה שחורה. איך אני אכריח את

ההורה להשתתף באסיפת הורים אחרי העבודה? אני יודע מה קורה במיגזר היהודי,

שהורים ממהרים הביתה לשבת עם ילדיהם ולהקריא להם חומר. נכון שב-3 השנים

האחרונות חל שיפור ויש אפלייה לטובה אבל זה רק נתח מהבעיה. היות ויושבים

כאן גם מחנכים אני סבור שחוסר הדרישה לאנשים מיומנים לעבודות מדוייקות

ומיומנות ייצור בבית הספר את הייצורים האלה.

דבר אחרון שאני רוצה להגיד, אני חושב שיש בעיה במיגזר הערבי שעלולה

להפוך את החברה הערבית לחברה מפגרת, והיא הבעיה של נישואי קרובים. אני

מתריע בפניכם בכדי שכולנו יחד נתגייס למנוע את נישואי הקרובים, שגורמים

לתוצאות החמורות של פיגור שיכלי, פיגור פיזי ומוטורי. אם לא נזדעק כולנו

לעניין הזה גם זה יהיה גורם לנשירות, מה עוד שהחינוך המיוחד במיגזר הערבי

הוא עדיין בחיתוליו.

אני חושב שטוב לקיים את הדיון הזה פה ואני גם חושב שהממשלה צריכה להסתכל

על העניין הזה במקרו ולא במיקרו.

חבר הכנסת וליד צאדק, אני מוכרחה לומר לך שיש לך אומץ לב. אתה צודק מאוד

ואני רוצה לומר לך שגם בשביל זה צריך לחנך, גם כדי להזהיר את הנוער פעם אחר

פעם מפני נישואי קרובים. יכול להיות שבכך אנחנו ניצור גם מתחים מול ההורים.

אם היו מכניסים למערכת החינוך תוכנית על הקשיים ועל הסיכונים שיש בסוג כזה

של נישואין מאוד יכול להיות שההורים לא היו אוהבים את זה. אבל אני חושבת

שבפירוש צריך לדבר על זה בגילוי לב ובקול רם.

דרך אגב, זה לא עניין דתי, זה עניין מסורתי. הדת היא נגד נישואי קרובים.

50 שנה לאחר קום המדינה ובעידן השלום לדעתי טוב שהוקם מינהל לחינוך ערבי

בתוך משרד החינוך והתרבות. בכך אנו משתחררים מהאלמנטים שליוו את שנות ה-50,

ה-60 וה-70, במשקפת הבטחונית שבחנה את כולנו - למרות שסטטיסטית כל המיגזר

הערבי לא גרם נזק לביטחון המדינה כמו מחצית ממספר היהודים שרק נחשפו,

קלינגברג ושות'. זו רק הערת ביניים לטובת האוכלוסיה הערבית בכדי שיידעו את

רמת האי-סיכון בעצם היישות הזאת והאוכלוסיה הזאת. כשלוקחים אובייקט מסויים

ומסתכלים עליו בעין לא נכונה, התוצאות הן שליליות.

אין לזה שום קשר. אני מבקשת שתחזור לעניין. אתה לא דואג למיגזר הערבי

יותר ממה שאנחנו דואגים לו. אנחנו דואגים למיגזר הערבי דווקא מתוך הנקודה

שאתה מנסה להוציא אותה החוצה, מהנקודה שהמיגזר הערבי בתנאים קשים מאוד

במדינת ישראל הוכיח פעם אחר פעם נאמנות. אבל אתה צריך כנראה להוכיח את

הנאמנות הזאת, בגלל זה אתה אומר את דבריך. הרי זה ברור מאליו.

אני יוצא נגד זה בגלל שבוחנים אותנו. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח סרק.

אף אחד לא בוחן אותך, אל תהיה יותר מידי צדיק.

כל זמן שלא ייקימו מינהל ולא ייתנו עצמאות לסוג חינוך זה ולסוג אוכלוסיה

זאת, התוצאות יהיו כאלה. צריך לקחת את מיטב הבוגרים, שלא מוצאים את מקומם

כשהם גומרים את לימודיהם באוניברסיטאות, ולשלב אותם במערכות שונות בחברה

הישראלית, העיסקית, הפרטית, הציבורית והממלכתית, בצורה הוגנת. הבן שלי אומר

לי - "אבא, למה אתה דואג? אתה דאגת לי לעתיד טוב, אני צריך ללכת ללמוד.

אומנם אני אהיה אולי בוגר אקדמיה אבל את זה אני לא אממש, אז אני אלך לתחום

של "ביזנס" במרכאות". ברגע שניקח את מיטב הכוחות ונשלב אותם והם יינהלו

בפיקוחו של משרד החינוך בצורה נכונה ועניינית, ברגע שיהיו מטרות למען

החינוך הערבי, יהיו לנו גם תוצאות טובות.

אם ניקח ילד ונחנך אותו כבר בגן טרום חובה, בגיל 4-3 אז בגיל

5 הוא יילך ברצון לגן חובה וייראה בגננת מגנט שיימשוך אותו. זה לא קיים

היום בסקטור הערבי. יש אנשים שמלווה אותם טראומה מגיל 2 ו-3 ו-4. ברגע שאתה

מתחיל את השוויון בגיל הרך אתה יוצר מצב שונה מזה שמתואר היום לגבי גילאי

17-15. בנגב בגיל 11 היום כבר יש נשירה.

בנגב גם בגיל 8 יש כבר נשירה.

הנחתי בפני יושבת ראש הוועדה נייר עמדה של ההורים. אנחנו ההורים - ואני

מדבר בשם כל ההורים הערביים בישראל - תמיד נהיה לכם לעזר לכל מה שתעלו למען

כל האוכלוסיה.

בחלק מהנייר שלכם אנחנו גם נשתמש.

כולנו מחפשים כיצד להשיב את התלמיד האחרון לספסל הלימודים, על מנת לחנן,

ליצור חברה הגונה, חברה בריאה, וכמובן לתרום את חלקנו למען כלכלה פוריה,

למען אחווה, למען אחדות העם, וכל הדברים הטובים האלה. לדעתי הרכה אלמנטים

גורמים לנשירה ורבים מהם כבר הוזכרו כאן. אם אנחנו מחפשים את התלמיד האחרון

כמובן חייבים להמציא לו את התנאים הפיסיים, את המשאבים, את הטכנולוגיה

החדישה, את כל מה שדרוש למוסד חינוכי הראוי לחינוך בשנות האלפיים. לדעתי יש

שני אלמנטים חשובים ביותר במיגזר הערבי במיוחד. תלמיד שגומר את כיתה יבי

עובר גם כמה מכשולים בכניסה לאוניברסיטאות. שנית, המצב הכלכלי היירוד

במיגזר הערבי לא מאפשר לחלק ניכר מהאוכלוסיה הערבית להגיע למוסדות האלה

וללמוד. שלישית, ובעיני החשוב ביותר, הוא המטרה אליה שואפים. קיבלתי תעודה,

הכל טוב וייפה, אבל מה אני אעשה בתעודה מחר? האם טרחתי רק בשביל ללכת

להירשם בלישכת העבודה ולקבל את האגורות האלה?

אני מאוד מודה לך. אני רוצה לבקש ממכם, שמי שלא מוכרח לדבר ייוותר כי

אנחנו חוזרים על עצמנו. אני חושבת שאיתרנו פה כמה דברים, אני גם חושבת שכמה

דברים לא איתרנו בכלל. אני מבקשת שתדברו בקיצור.

אני חושב שיש לנו בעיה יותר עמוקה מבעיית הנשירה. כל בעלי המקצוע שדשו

בנושא הזה תלויים במידה זו או אחרת במשרד החינוך ולדעתי זה אחד השורשים של

הבעיה.

אני מבינה שמה שאתה רוצה להגיד הוא שכל בעלי המקצוע שנמצאים במיגזר

הערבי הם בעצם ת"פ של משרד החינוך ומשום כך הם לא משוחררים מלדבר. זאת

אומרת שמשרד החינוך בחר אנשי מקצוע טובים.

אני אבהיר את דברי. אנשי המקצוע שחקרו את הנושא כולם קשורים בדרך זו או

אחרת עם משרד החינוך, בדרך ישירה או עקיפה.

ככה זה גם במיגזר היהודי.

אצלנו זה בצורה בולטת יותר. בשטח עושים רק כיבוי שריפות פה ושם. מה

שתיאר מר אשר לוי מהחברה למתנ"סים הוא מקרה בודד בתוך ים מלא בעיות. אולי

אתן דוגמא קטנה. בכפר שלנו יש לנו כבר 20 שנה בית ספר מקיף. בית הספר המקיף

הזה הוא בית ספר עיוני לכל דבר. רק לפני שנה הוסיפו שם מגמה אחת של מכונאות

רכב אבל כבר יותר מ-20 שנה אין שום מסגרת אחרת.

אמרת שיש בעיה אחת, שהם לא משוחררים מלהגיד את האמת. מה עוד?

חסרות תשתיות. כמו כן יש בעיה של חוסר כוח אדם מיומן. גם נושאי הלימוד

אצלנו לא מותאמים עדיין לצרכים. למשל, עד היום ברוב בתי הספר שלנו עדיין



מלמדים חקלאות בכיתות טי, יי ו-יא' למרות שהעניין הזה ירד מהפרק. משרד

החינוך לא משקיע בתשתית ולא עוזר למגר את הבעיה הזאת. אנחנו לא רואים שום

פעילות של משרד החינוך בשטח.

(מר איברהים עותמן מדבר בערבית)

אי אבו-סביח;

אני אתייחס לאוכלוסיה הבדואית שנמצאת עדיין בעיירות הלא מוכרות. בעיירות

הללו לא קיימים גני חובה בכלל ולילד שלא עובר גן חובה אין את הייסוד של

הלמידה ואת הייחס למורה ולבית הספר. לדעתי מכאן מתחילה הבעיה. אם רוצים

לתקוף את הבעיה בצורה נכונה אז צריכים להקים ועדת חקירה למיגזר הבדואי

שמחוץ לעיירות המוכרות, שנקראים ישובי פזורה, ועדה שתחקור את הנושא הזה

בצורה יסודית, הילדים לומדים בתנאים שמתחת לכל ביקורת, המבנים הם לא מבנים,

הכסאות הם לא כסאות, התנאים שם לא מאפשרים ללמוד. אני חושב שצריכים להכניס

לכל בית ספר קב"ס שייטפל בבעיה בצורה רצינית וייבקר את כל אחד מההורים. זה

פיתרון אחד.

אני חושב שצריך להפריד בנים ובנות, בעיקר על

מנת לפתור את הבעיה של נשירת הבנות. אנחנו מדברים על המיגזר הבדואי, שהוא

מיגזר שמרני ממדרגה ראשונה. אני יודע שהורים רבים מוציאים את בנותיהם מבית

הספר רק בגלל הכיתות המעורבות.

אני חשבתי שהבנות נושרות אבל העירו לי שדווקא הבנים יוצאים לשוק העבודה.

הזמנתי את מר סולימן אל-עמור לבוא לכאן לאחר שביקרתי בבית הספר שלו. אני

לא יודעת איך הוא מנהל מבחינה תכנית וכדומה, כי לא יכלתי להתרשם בשעה. יחד

עם זה ראיתי את בתי הספר שם והשוויתי וראיתי שגם אם מדובר באותה אוכלוסיה,

כאשר מנהל לוקח את העניין האסתטי ליידיים, את הצורה, זה נראה אחרת.

סי אל-עמור;

שלום לכולם. אני לא אתייחס לדברים שכבר הועלו פה. אני מנהל בית ספר

בפזורת הבדואים בנגב, שנמצא ליד דימונה. אני לא יכול להסתכל תמיד רק על חצי

הכוס הריקה ואני מסתכל על חצי הכוס המלאה.

מחנך בהגדרה צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה.

הכוס ממשיכה להתמלא ואני בטוח שחל שינוי ב-3 השנים האחרונות. זו המציאות

בשטח.

איזה שיפור חל בבית הספר שלך ב-3 השנים האחרונות?

בית הספר שלי היה במבנה פיזי מתחת לכל רמה, למדנו בפחונים, שהיו כמו

תנור בקיץ. רשות החינוך לבדואים - שאני מברך אותה, שתמשיך לעבוד כך - הפכה

את כל הפחונים האלה לבנינים טרומיים. מי כמוכם יודע שמשרד הפנים מונע להציב

בפזורה מבנים קבועים.

האם לכל הכיתות יש עכשיו מבנים?

בקושי טלפון יש לו.

מערכת חשמל לא נתנו לנו בגלל המדיניות של הממשלה. הבאנו מתקן שייצר חשמל

מאנרגיית השמש, שמנו שם מכונת צילום, שלצערי הרב נגנבה אחרי שבוע, זה עצוב.

יש לנו גם בעיה שהדר המורים הוא אצלנו חפיף. אני מבקש שהמנכ"ל ייתן לי איזה

מיכסה לבוגרי מיכללת קיי. כיידוע לכם הצליחו במבחן הסף 120 סטודנטים ונקלטו

רק 80. חבל על השאר, שהם לא נקלטים במערכת. אם היתה מיכסה לעוד 40 מורים זה

היה עוזר לנו בשנים הבאות.

אין מיגבלה של מיכסה במיגזר הבדואי בדרום לגבי מי שעבר את מבחן הסף.

עד כה כל אחד תיאר את הבעיה בהרבה מאוד מילים. הבעיה היא פשוטה מאוד, עד

עכשיו מה עשיתם כדי לתרום לנו בתור תלמידים ובני נוער? מה נעשה עד עכשיו

ומה ייעשה בעתיד? השורשים של הבעיה הזו הם איך למשוך את תשומת ליבו של

התלמיד כדי שיירצה ללמוד, לא בגלל שהוא חייב להיות בבית הספר, ואז הוא נמצא

בבית ספר פיזית אבל לא לומד - נמצא בנשירה סמוייה - ותלמיד כזה מפריע למי

שבאמת רוצה ללמוד. היום אני בא ללמוד אבל חלק מהתלמידים בכיתה שלי יושבים

ולא לומדים כלל. אני לומד בכיתה יי והציונים שלי טובים. אני מדבר על

מוטיבציה של תלמידים, שלא ייבואו בגלל שזה כורח אלא בגלל שהם רוצים בכך.

השאלה היא איך למשוך את התלמיד ללמוד.

בנוסף לשרשרת הגורמים לנשירה שכבר הוזכרה פה אני רוצה להזכיר בקצרה

גורמים נוספים. עמדות המורים מתמקדות בעיקר בחומר הלמידה המיושן ורחוק מידי

מעולמו של הילד. ילד שבא מכיוונים שונים ויש לו תחומי עניין מסויימים וכל

המקצועות שמלמדים מכיתה אי עד כיתה יב' לא מעניינים אותו, זה תורם לנשירה.

זה בולט במעברים בין בית הספר היסודי לחטיבת הביניים, פתאום נותנים לו עוד

3 מקצועות וזה מגביר את תופעת הנשירה.

עוד לפני שהוא נכנס לשלושת המקצועות הוא נשר.

המנהיגות החינוכית בבית הספר, וזה מתחיל במנהלים, כל מה שהם משקיעים זה

בעיקר הקטע המינהלתי ופחות בקטע הפדגוגי והחינוכי וכמעט לא עוסקים במעקב

אחרי כל ילד וילד.

אני רציתי לדבר אל ליבם של כל חברינו מהסקטור הערבי. אומנם יש התקדמות

אדירה בעניין הנשירה אבל אני רוצה בשני משפטים לתת תמונת מצב של החינוך

הערבי כרגע. החינוך הערבי נמצא ומשתלב בכל האגפים וזוכה לעזרה, גם פדגוגית,

גם מינהלית, גם כספית. אם היה לנו זמן הייתי מדבר על תוכנית החומש, שהיא



לתפארת. ביום חמישי שעבר היה לנו דיון עם ועדת המעקב ונמסר שתוכנית החומש

בוצעה ב 100%-ולעיתים אף ב 200%-150%-שבהם גלשנו מעבר לתוכנית החומש.

הכוונה היא להמשיך באותם כיוונים, גם להכניס תוכניות לטיפול במעברים וגם

לטיפול בחלשים ובבינוניים. החינוך הערבי זוכה לכל מיני פרוייקטים בתוך בתי

הספר. אני מתפלא לשמוע שבנושא של אלטרנטיבות הוראה משתלמים בכל בית ספר רק

המנהל ושני מורים. קיימנו הרבה השתלמויות מורים.

כשי ידברו על מה שמשרד החינוך עושה במיגזר הערבי, על הדברים הטובים שהוא

עושה, אנחנו נוכל לשבת 3 ימים, אני מדברת בכל הרצינות, ולספר על כל הדברים

הטובים. אבל לא זו השאלה. השאלה היא למה כל תלמיד רביעי נפלט לרחוב.

ב-3 השנים האחרונות המצב השתפר מאוד. המשרד ערוך ונערך לטיפול בכל

התופעות האלה. תודה.

אני מאוד מתפלא שראשי מועצות לא נמצאים פה. אני רוצה להאמין שהם הוזמנו,

כי זה לא רק באחריותו של משרד החינוך.

ראשי הרשויות המקומיות כבר היו פה כמה פעמים. זה דיון רביעי או חמישי.

אני רוצה להאמין שהאחריות מוטלת גם על ראשי מועצות מקומיות, לא רק על

משרד החינוך. זה יותר מידי יומרני לתת תשובות למה יש נשירה. אני חושב שעד

היום לא נעשה מחקר מקיף ומעמיק ללמוד מהו הפרופיל של התלמיד הנושר ויש מקום

לעשות את זה לדעתי.

יש מחקר בחינוך העל-יסודי באותו כיוון ויש ועדה שבודקת את זה והיא

ממשיכה בעבודתה.

גם בנצרת יש מחקר.

אני מכיר את המחקר בנצרת. זה לא המחקר שאליו אני מתכוון. האמת צריכה

להיאמר, משרד החינוך בתשנ"ה קיבל את ההגדרה של "תלמיד טעון טיפוח" עבור

התלמיד הערבי ולדעתי יש בזה הישג לגבי המשך הטיפול במערכת החינוך הערבית.

תודה רבה. אדוני המנכ"ל, אתה שמעת את הקולות. רציתי לשאול אותך, לפני

כ-3 חודשים נפל תלמיד ערבי בן 14 מעל פיגום ונהרג. כתבתי לכם מכתב וביקשתי

שתיפתחו בבדיקה כדי לראות את מי אפשר להעמיד לדין בקשר לעניין הזה ונגד מי

אפשר להגיש תלונה במשטרה. סיפרו לי שהילד הזה נעדר מבית הספר במשך 3 חודשים

ובית הספר לא דיווח על כך. רציתי לדעת מה קורה. ובאופן כללי אני רוצה לדעת

מה אפשר לעשות כדי למנוע ממעבידים להעסיק בני נוער בגילאים האלה והאם משרד

החינוך פונה באיזשהי דרך לשרת העבודה והרווחה, או בדרך אחרת יוצר איזשהי



דעת קהל, שיידע המעביד שאסור לו להעסיק ילד בן 10. גם אני פגשתי ילד כזה,

בן 10, שבבר עובד 4 חודשים עם אביו בעבודות בנין. אני חושבת שאם חיו יוצרים

דעת קהל, ומספיק להעמיד מעביד אחד לדין, אז היה נוצר סדר. באותה מידה מספיק

להעמיד מנהל אחד לדין וכל האחרים י יתחילו לטפל בבעיית הנשירה. אני יודעת

שמנכ"ל משרד החינוך והתרבות יודע לעשות סדר. אתה צריך לקרוא למנהל אחד

ולדרוש ממנו להסביר לך איך זה ש-40% מהתלמידים שלו נשרו בשנה הזאת ולשאול

האם הוא דיווח למישהו. יש הרגשה שהטיפול הזה הוא לא טיפול אגרסיבי. הוא

צריך להיות אגרסיבי וחזק, בי יש פה דרמה.

אני כתבתי לשר החינוך והתרבות לפני שבועיים על העניין של תקציב שח"ר. שר

החינוך והתרבות, באמצעות דוברו, בחר להגיב תגובה, שאני אפילו לא רוצה להשיב

עליה, כי לפי דעתי התגובה לא עניינית ולא שווה התייחסות. אבל אני מבקשת

לדעת, נוצר שם עיוות של שנים, שלא אתם יצרתם אותו, אבל שר החינוך לא טיפל

בו. 130 מיליון שקל מצויים באגף שח"ר, אותו אגף שהיה צריך לטפל בנושא

רווחה, בנושא שירותים חינוכיים, שכל כך חשובים ואי אפשר לספק אותם שבתוך

השעות הרגילות. אני בדקתי את תקציב הפעולות פעם נוספת, בעיקר אחרי שקיבלתי

נזיפה שאני צריכה ללכת לראש הממשלה, שעדיין לא קרא לי ואני מאוד מצרה על

זה. אני רוצה לדעת מה היקף הביצוע באותה חלוקה. יש פה בעיה חמורה מאוד.

הייתי באחד המקומות, ואגב שם קיבל משרד החינוך תשבחות רבות, ושם אמר לי ראש

המועצה שעלי לדעת שבאגף שח"ר אין בכלל מקום למיגזר הערבי. הסתכלתי עליו

ואמרתי בליבי ששוב פעם באים אלי עם הגזמות. בדקתי את העניין, הסתכלתי בספר

התקציבים ומצאתי שאכן למיגזר הערבי מוקצים 4-3 מיליון שקל בלבד מתוך תקציב

של 130 מיליון. במשך שנים אמרו באגף לעזוב את המיגזר הערבי, פה לא צריך, כי

יש רק 130 מיליון. אם יש רק 130 מיליון שקל אז לכל היותר צריך לחלק אותם

שווה בשווה. אם במיגזר הערבי צריך לתת יותר, בגלל שהבעיה שם היא יותר

גדולה, אז צריך להשקיע שם פי 3. מכל זווית שאתה לא מסתכל יש פה קיפוח אדיר.

עם כל הכבוד לשר החינוך והתרבות, אני חושבת שזאת שערוריה. התשובה שקיבלתי

היא שאני פועלת בגלל הפריימריז. אם פריימריז עושים דברים טובים, שיהיו כל

יום פריימריז. אם פריימריז מביאים חוקים טובים, שכל שנה יהיו בחירות.

שיישיבו לי לעניין - האם אני צודקת או לא צודקת. אם אני לא צודקת, שייזרקו

את הנייר לפח. אל תכריחו אותי להיכנס לבדיקה של הנושא הזה. אני מבקשת

שתתקנו את זה. לא אתם יצרתם את זה, אבל אתם לא תיקנתם את זה.

גבירתי יושבת הראש, אני רוצה להגיד לך שיש נבואות שמגשימות את עצמן. אם

אחרי 3 שנים של השקעה מאסיבית במערכת החינוך הערבית אנחנו שומעים כמה מן

התגובות כאן, לפי דעתי הסיכוי של המיגזר הערבי לצאת ממצוקותיו ולפרוץ קדימה

הם מאוד מאוד קלושים. אם התוצאות אינן מדברות בעד עצמן אז אני לא יודע מה

מדבר. יש קיפוח של המיגזר הערבי מיום הקמת המדינה. בראש הגאוות של מדינת

ישראל עמדו היהודים ולא עמדו הערבים אזרחי מדינת ישראל, חד וחלק. אבל אי

אפשר במכה אחת לפתור את כל הקיפוחים. הקיפוחים ואי-השוויון נמשכים בכמה

תחומים אבל יש תחומים שיש בהם כזה מהפך שאם לא מרגישים אותו אז אני חושב

שזה מתסכל אותי ואת כל חברי שעושים את העבודה הקשח בשנים האחרונות, עבודה

מאסיבית כמיגזר הערבי, וחבל לעשות ולהשקיע מכיוון שבסיכומו של דבר מקבלים

את אותם הפזמונים ששמענו גם לפני 3 שנים. אני מקווה שזח לא בגלל המציאות

אלא בגלל נימוקים אחרים.

המילים "חבל להשקיע" הן חריפות מידי. אתה לא עושה על מנת לשמוע שבחים.

אנחנו אומרים שמשרד החינוך קידם בצורה נפלאה, אנחנו יודעים שמשרד החינוך

עשה מלאכה מצויינת.

לא תשמע ממני שאני דורש דברי שבח. מה שאני דורש זה פחות או יותר להצביע

ולומר שקיימת התקדמות.



עכשיו אני רוצה לדבר על הנשירה, שהיא הנושא המרכזי. השנה הפחתנו

ב-10,000 את מספר התלמידים הנושרים במיגזר הערבי. אולי למישהו אחר יש

נוסחאות פלא - שאותן לא שמעתי כאן היום - איך אפשר להקטין. גם השנה בתשנ"ו

יופחת מספר התלמידים הנושרים בלפחות עוד 5,000 תלמידים. אם יש למישהו נוסחת

פלא איך למגר מחר בבוקר את הנשירה במיגזר הערבי, אני מוכן לאמץ את זה.

המיגזר הערבי איננו אחיד בהתמודדות עם בעיית הנשירה. הבעיות של המיגזר

הבדואי בנגב שונות מהבעיות של המיגזר הנוצרי, והבעיות של המיגזר הנוצרי עם

בתי הספר הכנסייתיים שונות מהבעיות של המיגזר המוסלמי. במיגזר הערבי יירד

מספר הנושרים מתשנ"ב לתשנ"ג ובעיקר מתשנ"ג לתשנ"ד ומתשנ"ד לתשנ"ה וכן הלאה.

אני יכול לדבר עכשיו רק על הי ירידה הצפויה, שאני מקווה שתקבל את האישור של

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-10,000 נושרים מתשנ"ד לתשנ"ה. זה נעשה לא מן

השמים, לא מורידים בבת אחת. כמו שאמרה יושבת הראש, אנחנו עוברים מבית לבית.

יושבים כאן אנשים שעברו מיישוב ליישוב ומבית לבית. זה נעשה בהגדלת מספר

קציני הביקור הסדיר. היום יש 30.5 תקנים לקציני ביקור סדיר. כשאני נכנסתי

לתפקידי לפני 3.5 שנים היו רק 15 קב"סים.

כמה צריכים להיות?

צריכים אינסוף, על כל תלמיד קצין ביקור.

יש הגדרה של קצין ביקור סדיר על כל 1,200 תלמידים.

אני יודע בדיוק כמה צריך. אנחנו לא מתוקצבים לפי צרכים, אנחנו מתוקצבים

לפי תקציב. הלוואי והיו נותנים לי כסף לפי הצרכים. המדינה לא נותנת כסף ולא

בונה את התקציב לפי צרכים.

אז אולי, אדוני המנכ"ל, צריך להעביר מביקור סדיר של המיגזר היהודי למגזר

הערבי. למה צריך להשאיר כל כך הרבה קב"סים במיגזר היהודי? צריך להתגמש

בתפיסה. אם 100% מהתלמידים במיגזר היהודי לומדים, לא צריך שם הרבה קב"סים.

ההישג הגדול במיגזר היהודי נעשה בהשקעה מאוד מסיבית. אגב אני לא חושב

שקציני ביקור סדיר הם המפתח העיקרי, אני חושב שדברים אחרים אף יותר חשובים.

אני רואה את עניין המועדוניות כעניין מפתח, ואסטרטגיה זו גם עבדה במיגזר

היהודי. גייסר א-זרקא הוא היישוב שהפרופיל הסוציו-אקונומי שלו הוא הנמוך

ביותר במדינת ישראל אין ספק שיש מיתאם גבוה בין מיתאם סוציו-אקונומי בבית

ובין הישגים לימודיים. כאשר ילדים צריכים לצאת ולעזור להורים בפרנסת המשפחה

- ואמרו את זה כמה חברי כנסת כאן - אז שום דבר לא יעזור, כל השיטות

הפדגוגיות לא תעזורנה כי הילדים צריכים לעזור בפרנסה. העניין של מועדונית

משפחתית, עם ארוחה חמה ועזרה בהכנת שיעורי בית, יכול לפתור הרבה מאוד

בעיות. התחלנו באפס ויש היום מאה, ואנחנו נגדיל יותר, כי זו אסטרטגיה, זו

דרך שבה אני רואה אפשרות להתמודד. אם יש תוצאות ועליה במספר מקבלי תעודות

הבגרות זה לא בא מהשמים. אנחנו גם פותחים כיתות מיוחדות למעבר לבגרות

וכיתות להזדמנות שניה.

כאן אני רוצה להתייחס לעניין אגף שח"ר. נכון, אגף שח"ר נועד ליהודים,

הוא הוקם בשביל היהודים ולא בשביל הערבים, ככה זה מיום הקמת המדינה.

סוף סוף שומעים את האמת. השר יודע את זה? אז למה הוא כתב אחרת?

אגף שח"ר הוקם לטפל בשכונות המצוקה ובמצוקות במיגזר היהודי. הקיפוח

במיגזר הערבי היה בעשרים אלף תחומים אבל, כמו שאני חוזר ואומר, אי אפשר

לתקן את כל הדברים, צרין להחליט על מה הולכים. אז אם הולכים לשוויון טוטאלי

ומוחלט בשעות הלימוד בקדנציה הזו - ועשינו העברות מסעיף לסעיף בתקציב כי כן

קבענו בסדרי העדיפויות של המשרד - אז משקיעים בשוויון בשעות לימוד. אם

מישהו היה בא ואומר ששח"ר הוא יותר חשוב לעניין הזה משעות לימוד אז לא היו

מוסיפים שעות לימוד, כי אין כסף לסגור את כל הפערים ב-3.5 שנים. אני יכול

להצביע בדיוק איפה קיימים פערים וקיפוח. אני מוכרח לחזור ולהדגיש שמשרד

החינוך והתרבות החליט שמדד טעוני טיפוח בחינוך הערבי הוא יותר חשוב, ועלותו

היא הרבה יותר גדולה מכל אגף שח"ר, מפני שהוא בצורה שוויונית מגיע לכל ילד

נזקק. אגף שח"ר ממוקד בפרוייקטים מסויימים ובנושאים מסויימים ואיננו מגיע

לכל מקום ומקום. אם המשרד החליט שבניית כיתות לימוד זה הצורך המרכזי של

המערכת, אז בנינו. ב-3 השנים האחרונות ניבנו 739 כיתות לימוד, בחלוקה שווה

בין המיגזר הערבי והיהודי, וזה יותר ממה שנבנה בכל העשור האחרון. כמה

פסיכולוגים היו במיגזר הערבי לפני 3.5 שנים כשנכנסנו למשרד החינוך והתרבות?

2.5 מישרות פסיכולוגים. אנחנו מדברים היום על 43.5 תקנים של פסיכולוגים

במיגזר הערבי. כמה יועצים היו? אני רואה את המפתח בעוד נושא אחד וזה בקידום

החינוך המדעי-טכנולוגי, שהוא דבר חשוב מאוד, וגם בתחום זה חיתה התקדמות

גדולה. כמו שאמרה יושבת הראש, זה תלוי גם באוכלוסיה הערבית, שלא היתה

צרכנית של חינוך טכנולוגי בשנים קודמות. כמעט ואין שום מגבלה לקידום החינוך

הטכנולוגי-מדעי במיגזר הערבי. הציבור הערבי מתחיל להשתכנע שחהתקדמות

החברתית שלו תלויה בתחום הטכנולוגי ואני חושב שזה חשוב מאוד. אנחנו הקצבנו

ב-3 השנים האחרונות סכומים משמעותיים, שעדיין לא מספיקים לכל הצרכים.

לסיכום, אין נושא במיגזר הערבי שלא חלה בו התקדמות. אני אקרא לכם רשימה

של נושאים ומי שיוכל להגיד שאין באחד מהם התקדמות ייקבל ממני פרס: מניעת

נשירה, תוכניות טיפוח, חינוך מדעי טכנולוגי, תוצאות בחינות בגרות, שעות

תקן, שירות פסיכולוגי-יעוצי, חינוך מיוחד, תרגום תוכניות לימודים לערבית,

טלוויזיה חינוכית, העסקת עובדים בכירים, הכשרת עובדי הוראה, מורים בתפקידי

הדרכה, מרכזים פדגוגיים, פרוייקט 30 היישובים, תלמידים מחוננים, חינוך

מבוגרים, מה שאתם רוצים.

בתוצאות בחינות בגרות לא חלה התקדמות. אני אהיה שמח להתבדות. אחוז משיגי

הבגרות הוא 14.8%.

אני שמח שאתה מתבדה. אני רוצה להדגיש שאסור למיגזר הערבי לבטל את

ההתקדמות הזאת. צריך להדגיש את העניין הזה מפני שאחרת זו תהיה נבואה

שמגשימה את עצמה, אנשים לא ייאמינו בעצמם. היום לפי דעתי יש פריצת דרך מאוד

גדולה, ובעיקר בנושא הפחתת מספר הנושרים במערכת החינוך.

נמצא פה איתנו יו"ר ועדת הכספים, חבר הכנסת גדליה גל. אתמול הייתי

בפורום מסויים ודיברו איתי בעיקר על מורים, למה לא מוציאים מורים כושלים מן

המערכת. סיפרתי להם שאנחנו ישבנו כמה פעמים יחד עם מנכ"ל משרד החינוך

והתרבות, עם שר החינוך והתרבות ועם ארגוני המורים, בשקט, כי אנחנו מבינים

את הרגישות של ארגוני המורים בעניין הזה, כדי לראות מה נוכל לעשות ובאיזו

דרך על מנת להוציא מורים ומנהלים כושלים מן המערכת בצורה מכובדת. גם אם



ייעשו אלף קמפיינים של "מורה טוב - מורה לחיים", מורה אחד שהורס יכול לקלקל

גם למורים האחרים, ובעיקר לקלקל לתלמידים שלומדים אצלו. חבר הכנסת גדליה

גל, אף על פי שהא עוסק בכסף, זה נראה כאילו לא טיבעי שהוא מתעסק גם בתורה.

זו הזדמנות גם להגיד לו כאן תודה על הרבה מאוד דברים שהוא סייע לי בתוך

הוועדה. לפעמים אני ניצבת בפני מלחמות לא פשוטות ובכל פעם אני באה אל חבר

הכנסת גדליה גל וקצת בוכה לו והוא מאוד דוחף ומאוד מסייע. ממש בשקט, בלי

שאף אחד יודע, בצניעות שמתאימה לו, אולי לפעמים יותר מידי, הוא מוביל הרבה

מאוד תחומים. אני רוצה להגיד בשמכם תודה רבה לחבר הכנסת גדליה גל.

ביקרתי בשני בתי ספר בשנתיים האחרונות, בערערה ובאום-אל-פאחם, נפגשתי גם

עם תלמידים ומאוד התרשמתי. אין לי ספק שיש עוד הרבה מה לעשות. תקציב

החינוך, שהיה בשנת 1992 כ-7 מיליארד שקל, קפץ לכמעט 16 מיליארד שקל ב-1996,

זו קפיצה ענקית. על אף שאני עוסק בכספים אמרתי שהדבר החשוב ביותר בעיני זה

בראש ובראשונה שיהיו לנו המורים הכי טובים. אני מעדיף שעה פחות עם מורה טוב

מאשר שעה נוספת עם מורה גרוע. לצערי הרב מצאתי שהמערכת של פיטורי מורה -

שהתעייף או שמלכתחילה לא התאים - זו מערכת כמעט בלתי אפשרית. זימנתי אלי 3

פעמים את שר החינוך ואת חברת הכנסת דליה איציק עם הסתדרויות המורים ובשקט

התחלנו לקדם את הנושא. אני מאמין שבמקום לעשות זבנג ולא להוציא שום דבר

עדיף לעבוד על זה שנה, שנתיים, ולקבל תוצאות. בישיבה האחרונה היתה התחייבות

של משרד החינוך לבדוק אפשרות לתת תנאיי פנסיה קצת יותר נדיבים, כדי שלאדם

יהיה יותר קל לעזוב את המערכת. גם חברת הכנסת איציק וגם אני נמשיך לעסוק

במשימה הזאת, בין אם בכנסת הזאת ובין אם בכנסת הבאה, בעזרת חברי כנסת

נוספים. הדבר החשוב ביותר בעיני במדינת ישראל, שייכול לסגור את הפערים בין

השכבות החלשות לשכבות החזקות, הוא שניתן לילדים בשכבות החלשות כלים להתמודד

בשוק העבודה על מקצועות עתירי ידע, שבסופו של דבר מביאים הכנסה יותר גבוהה,

ובדרך הזו לסגור את הפערים. אני בטוח שאם נתאמץ, נצליח. תודה רבה.

אני מאוד מודה לחבר הכנסת גדליה גל, יו"ר ועדת הכספים של הכנסת. אדוני

המנכ"ל, אני לא מקבלת את הטענה ששח"ר הוא אגף ליהודים בלבד.

לא כך אמרתי. אמרתי שבראשית ימיו כך היה אבל היום יש לו תקציבים לערבים.

מתוך תקציב של 130 מיליון שקל אגף שח"ר מקצה לערבים בקושי 3 מיליון שקל.

מר אבי לוי, עשיתי שיעורי בית ועכשיו אני ממש בטוחה בכך. אני מציעה לכם לא

לפתוח את הפצע הזה, תתווכחו איתי עניינית. אני לא מקבלת את הטענה הזאת. אני

חושבת שצריך להוסיף לשם עוד כסף ולחלק אותו שווה בשווה. זה פשוט לא הגיוני.

לא יכולה להיות העדפה למיגזר אחד על פני השני.

אנחנו מודים שסדרי העדיפויות שלנו הם תוספת שעות, תקציבים לטעוני טיפוח

ובניית כיתות, אנחנו מודים בכך שזה קודם לכל דבר אחר.

אני גם אבקש את שמות היישובים והשכונות שנכללים ברשימת ישובי הרווחה

והשיקום של אגף שח"ר במיגזר הערבי. אתם תיראו, אני אוכיח לכם שההתקפה

הפרועה של המשרד בעניין הזה לא היתה צודקת ולא היתה נכונה. במקום להודות

ולהגיד - סליחה, אנחנו לא יצרנו את העוול הזה אבל אנחנו ננסה לראות מה אפשר

לעשות - התנפלתם בצורה ברוטלית ולא יפה. אמרו ש"חברת הכנסת איציק מנהלת מסע



השמצות", כאילו אני יצרתי את העוול הזה. אחר כך עוד יעמידו אותי כאילו אני

משקרת, כאילו אני לא דוברת אמת.

אנחנו נצטרן להגיש את החוברת הזאת במוקדם או במאוחר, על מה שאנחנו

חושבים שצריך להיעשות, מתוך הפניות שלכם, מתוך דבריכם שלכם, לגבי הנושא של

המיגזר הערבי. אני רוצה לומר, כדי שלא יהיו פה אי-הבנות, שתפקידה של ועדת

החינוך לבקר את פעולות משרד החינוך והיא תעשה את זה הכי חזק שרק אפשר איפה

שהיא חושבת לנכון. היא תגבה את משרד החינוך איפה שהיא תחשוב שמגיע לו, והיא

לא תפחד מהתקפות וגם לא תתרשם מלטיפות. אנחנו כל הזמן צריכים לתקוף וכל

הזמן צריכים לשפר ולייעל, אך יחד עם זה המשרד עשה הרבה מאוד למיגזר הערבי

בשנים האחרונות. אם היינו עושים פה ישיבה ומדברים על הדברים שנעשו, יומיים

לא היינו גומרים. אבל זה לא התפקיד של הוועדה. יש מישהו במשרד החינוך שלא

מבין את זה. זאת ממשלה שעשתה לשלום הרבה מאוד אבל זו גם ממשלה שעשתה למערכת

החינוך הרבה מאוד, וגם למיגזר הערבי. אולי צריך להזכיר את זה פעם אחר פעם,

כי אולי מישהו במשרד החינוך לא מבין מה זה אומר במשטר דמוקרטי שלושת

הרשויות ואולי הוא רוצה שהרשות המחוקקת תהיה בדיוק כמו הרשות המבצעת כי

הדמוקרטיה נוחה לו רק כשצריך. תאמין לי, אני יודעת על מה אני מדברת, אתה לא

קיבלת מכתב כזה חריף.

הצעת סיכום

ו. ועדת החינוך והתרבות מביעה את דאגתה העמוקה מהנשירה המסיבית של כשליש

מהתלמידים הערביים, הבדואים והדרוזים מגיל 14 ומעלה, שהיקפה גדול פי שלוש

מהנשירה בקרב התלמידים היהודיים, ומהווה הפרה המונית של חוק חינוך חובה.

2. הוועדה מעריכה ומוקירה את מאמציו של משרד החינוך בשנתיים האחרונות

להתמודד עם הבעיה הקשה הזאת. הוועדה קובעת כי יש צורך בקצב מהיר יותר

לשינוי המצב.

3. הוועדה קובעת כי יש צורך במהפך תפיסתי ובהקצאת משאבים ותוכניות

למניעת הנשירה במיגזר הערבי על בסיס של שוויון מהותי. מכיוון ש-75%

מהנושרים הם ערבים אז לפחות 75% מהמשאבים והתוכניות צריכים להיות מופנים

לחינוך הערבי.

4. הוועדה אינה משחררת מאחריות לנשירה את חלק מההורים והיא תובעת

מהרשויות המקומיות לאכוף, בגיבויו של משרד החינוך והתרבות, חינוך חובה

כחוק. משרד החינוך לבד לא יכול להרים את המשא הזה.

5. הוועדה תובעת מהרשויות המקומיות הערביות לקיים את אחריותן לגבי

התמיכה בבתי הספר שבתחומן - אנחנו אוספים ברשויות המקומיות את הנתונים

ואנחנו נתקוף גם כל ראש רשות שייבוא עם נתונים קשים - לגבי הסיוע למשפחות

דלות אמצעים, לגבי מינוי מנהלים בחינוך העל-יסודי על-פי כישורים בלבד,

ולגבי הפעלתו של מעקב על הביקור הסדיר.

6. הוועדה תובעת ממשרד החינוך לכלול את היישובים והתלמידים הערביים בכל

פעולותיו ותקציביו של אגף שח"ר על-פי קריטריונים אוניברסליים של בעייתיות

והזדקקות, ללא קשר לשייכות הלאומית.

7. הוועדה מטילה על משרד החינוך להעמיד מערך קב"סים בכל היישובים

הערביים, ולהשתמש באמצעים העומדים לרשותו כדי להביא את הרשויות המקומיות

לשיתוף פעולה בעניין זה. אדוני המנכ"ל, אין שום סיבה שלא יהיה קב"ס בנתונים

האלה. אני גם חושבת שאתה צודק, שבשנה הבאה אתה תציב פה נתונים יותר טובים.

הקב"סים הם רק חלק קטן מפיתרון הבעיה, אבל גם הם חשובים ועלותם לא גבוהה.

אתה יכול ללחוץ ולהוציא את התקציב הזה גם מהרשויות המקומיות, אם תחליטו שזה

חשוב.

8. הוועדה תובעת ממשרד החינוך להפעיל תוכנית חירום מיידית ומקיפה לקידום

מערכת החינוך הבדואית, ובמיוחד ב"יישובי הפזורה", שמצבה חמור ביותר מכל



בחינה ושהנשירה בקרב תלמידיה מתהילה מגיל בית הספר הי יסודי.

פטור בלי מילה טובה, אי אפשר, למרות שאמרנו את זה בהתחלה. אני רוצה

להגיד לך, אדוני המנכ"ל, שאם היית בא לישיבות ועדת החינוך של הכנסת 90%

מהבעיות היו נפתרות. אני רוצה להגיד מילה טובה למנכ"ל. בהרבה מאוד מקרים

אנחנו פונים אליו ובהרבה מאוד מקרים אנחנו מקבלים תשובה עניינית, מהירה

ובהירה. אף על פי שיש לי איתו מחלוקת בכמה דברים, יש לי הרבה מאוד הערכה

אליו. אני מרגישה צורך לעשות איזשהו סיכום של קדנציה או סיכום של דרך, אני

מרגישה צורך להגיד לו תודה רבה על זה שהוא מנכ"ל ביצועיסט, דוחף, שיודע את

העבודה, ואני לא מסתירה שיש בינינו גם מחלוקות על תפיסות עולם כאלה ואחרות.

אני רוצה להוסיף משפט אחד, שמשרד החינוך ייפקח על המשאבים שהוא מזרים

למועצות מקומיות ולעיריות כדי לנתב אותם למטרות שלמענן הוקצו.

(מקריאה) - "פרס השירות הציבורי לדייר שושני. ד"ר שמשון שושני הוא הזוכה

השנה בפרס השירות הציבורי על-שם דוד רוזוליו מטעם נציבות שירות המדינה על

שליחות ציבורית למופת. הפרס יוענק לו השבוע בכנס השנתי למינהל ציבורי

שייתקיים בירושלים. הפרס יוענק לדייר שושני על תרומתו האישית והמקצועית רבת

השנים למינהל הציבורי, על שליחות ציבורית למופת, על נכונות להתמודד שוב

ושוב עם אתגרים ניהוליים ברמה ממשלתית ועל אומץ ליבו לעמוד על עקרונות

ניהוליים וחינוכיים ללא משוא פנים." ד"ר שמשון שושני, בהצלחה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50