הכנסת השלוש עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 322

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ג', ט"ז בשבט תשנ"ו. 6.2.1996. בשעה 09:00

נבחו;

חברי הוועדה; יו"ר ד' איציק

ר' אלול

י' בא גד

ע' דראושה

ר' זאבי

ו' חאג' יחיא

ח' חדד

שי יהלון

א' יחזקאל

עי מאור

אי רביץ

מי שטרית

י' שפי

מוזמנים; א' פזי, יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב, המועצה להשכלה

גבוהה

גי זלכה, מנכי'ל הוועדה לתכנון ולתקצוב, המועצה להשכלה

גבוהה

עי הראל, יועצת לשר החינוך

בוטח, יו"ר התאחדות הסטודנטים

מי סטיין, סגן נשיא אגודת ידידי אוניברסיטת בר-אילן

באמריקה

גי, שטרן לבל, נשיאת אגודת ידידי אוניברסיטת בר-אילן

באמריקה

יי מילר, עוזר בכיר למנכי'ל אוניברסיטת בר-אילן

די וינברג, דובר אוניברסיטת בר-אילן

nנחמן, ח"כ

יי הלוי

מ' קווה, נשיא אוניברסיטת בר-אילן

מזכירת הוועדה; ח' פריידין

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

חוברת אגודת ידידי אוניברסיטת בר-אילן בניו-יורק



חוברת אגודת ידידי אוניברסיטת בר-אילן בניו-יורק

היו"ר ד' איציק; חברי כנסת, נכבדיי, חברים מבר-אילן, אגודת

ידידים, בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את

ישיבת ועדת החינוך של הכנסת.

בערב שבת ראיתי שוב ושוב בטלוויזיה את התמונות, שלא יכולתי להאמין שאני

רואה אותן. דף אחרי דף, תמונת הרוצח משולבת בסמלה של אוניברסיטת

בר-אילן. אני מודה ומתוודה בווידוי אישי, ראיתי את ראש הממשלה צונח

ונרצח על ידי. אני מודה שלא אשכח עד שאחזיר את נשמתי לבורא את הקולות

ואת הירייה; ואולי הרגישות שלי בענין הזה קצת מוצדקת. פצע שעדיין מדמם

מאז הרביעי בנובמבר נפתח מחדש בבת אחת. אני לא רוצה, אני לא יכולה,

ואין לי מנדט לעצום עין תרתי משמע. אני לא יכולה לעצום עין גם מעצמת

הרגשות, האיש מאוד חסר לי, גם באופן אישי, ואני גם לא יכולה וגם לא

מוכנה לעצום עין ולהתעלם. הבוקר טלפן אליי אחד מהפרופסורים בבר-אילן,

שבזמן שהיתה לי תאונת דרכים הוא טיפל בי, ואמר לי, "אני עכשיו פונה

אלייך באופן אישי, אני מרגיש שאתם פוגעים בכולנו, וההרגשה שלי היא,

שמרוב שאתם כל הזמן עסוקים בפגיעה שלכם, במקום לטפל בבעיה עצמה, אתם

עסוקים קצת יותר מדי בפגיעה שלכם". אני מכירה את העניין. אני יודעת,

שכל החברים שלי שהתבטאו, וגם אני, אמרנו שיש אנשים טובים מאוד

בבר-אילן. אמרתי שיש חלק קטן, שבעיניי הם אנשים רעים, שאין להם מקום

באוניברסיטה מכובדת כזו. אז אם מישהו בוחר להיעלב - זכותו. זאת לא היתה

המגמה, וזאת לא היתה המטרה, ואני אומרת את זה כאן שוב ושוב, חס וחלילה

מלהכליל. אני באה לומר, אדוני הנשיא הנכנס, אני רוצה לאחל לך הצלחה. יש

יותר מדי בר-אילן בזמן האחרון. אני לא יודעת לשים את האצבע. אני בטוחה

שאתה לא מעוניין בזה. מה אני יכולה לעשות, שהרוצח יצא מאצלכם?! זה רק

טבעי שהרגישות והאוזן כרויה יותר אליכם. בשל כך לבד הייתם צריכים אתם

ליזום תגובה על החוברת הנוראית הזו. למה צריך לחכות לאמנון אברמוביץ?!

גיליתם את החוברת, עשו מסיבת עיתונאים, פרסמו מודעה, תגידו - חברים

נפלה שגיאה איומה. לא התכוונו-. מה חשבתם, שדברים כאלה אפשר לטייח

בארוחת ערב בארצות הברית בניו-יורק, או במקום שכוח אלז! אני משוכנעת

שהיתה פה שגיאה. זה לבד מעיד על משהו שאולי קהה בכם. גיליתם את החוברת,

הייתם צריכים להגיד - סליחה, טעינו-. למה צריך לחכות לאמנון אברמוביץ,

למה צריך לחכות לטלוויזיה שתפוצץ פרשה כזאת!!

מרגלית הר-שפי, אבישי רביב, יגאל עמיר, הלל וייס, שיפטן, חוברת - אלה

יותר מדי דברים. נוצרת איזו מין תחושה, שיש שם אולי מעבדה, ששם אנשים

מן הסוג הזה של יגאל עמיר יש להם כר נוח יותר למחיה.

צימרמן צמח באוניברסיטה העברית, לדוגמה.

אני רוצה להגיד, פרופסור קווה, לי היתה

שיחה איתך אתמול. אני מאמינה לך שזה כואב

לך מאוד. אני שמעתי אותך, אני משוכנעת שאתה מבין שנעשתה פח שרשרת

שגיאות נוראית, שמתאימה אולי למדינת חלם.

אני מבקשת, פרופסור קווה, שאתה תפתח את הדיון. אני מבטיחה שמה שתלוי בי

יהיה מינורי, אבל אני אומרת לך, אני אדרוש את ועדת הבדיקה, אני רוצה את

התוצאות, אני אלווה את העניין. זה צו שאני מחויבת לו. ואני פעם אחר פעם

אעשה את זה. פרופסור קווה, בוקר טוב, בבקשה.

יושבת ראש ועדת החינוך של הכנסת, גברת

דליה איציק, חברי ועדת החינוך, אני מכהן

כנשיא האוניברסיטה מיום חמישי, ומצטער צער רב שביום השני לתפקידי הייתי

חייב לעסוק בסערה ציבורית לגבי פרסום חוברת בניו-יורק על ידי עמותת

בר-אילו בארצות הברית.

קודם כול, אני רוצה להביע צער אמיתי וכן של האוניברסיטה על עגמת הנפש

שנגרמה לגברת רבין. צלצלתי אליה מיד ביום שישי, כאשר העניין נודע לי,

וסיפרתי לה שלפי התחקיר הראשוני שלי מדובר פה בתקרית אומללה. אני מביע

גם צער בפני 1,300 חברי הסגל של האוניברסיטה, ו-20,000 הסטודנטים שלה,

שלא קשורים בשום פנים ואופן באירוע הזה, סטודנטים בבר-אילן ובשלוחות

שלה. האירוע כולו היה בארצות הברית בעמותת ידידי בר-אילן, שהיא במשך

שנים רבות תורמת את זמנה ומרצה לפיתוח לא רק האוניברסיטה אלא גם מדינת

ישראל. נמצאים שם בכירי וקרובי וידידי מדינת ישראל. הם תורמים לבתי

חולים, לצה"ל, לכל מקום. הם היו במבוכה לא פחות מאיתנו על שאירוע טרגי

כזה יצא מכל פרופורציה. אני מבין את הרגישות של היושב ראש, אילו זה לא

היה ברגישות הזאת, לא הייתי מבין בכלל למה פרסום חוברת עם כל התקלה

הנוראה שאני אדבר עליה בכלל שייך לוועדת החינוך. ועדת החינוך מטפלת

בחינוך במדינת ישראל, לסטודנטים, למחקרים, ומעודדת אותם. פרסום חוברת

של עמותה חיצונית בעיקרון לא שייך לכאן.

פרופסור קווה, אני רוצה להגיד לך משהו.

קודם כול, שתדע, שלא רק זכותי, אלא חובתי

וחובת ועדת החינוך להתערב בעניין. יש לנו עמדה, ואני רוצה שיהיה ברור

שזה לא מרגישות כזאת או אחרת. לי יש רגישות אישית בגלל כל מיני טעמים

אחרים, מותר לי. את זה לפחות לא תקחו לי. אבל מפה ועד לכך שאתה אומר

שאין לי מעמד כזה או אחר. דע לך, יש לי מעמד. ובכלל צריך לבדוק קיזוז

של הכספים, אם האגודה מדברת ככה, ומדינת ישראל נותנת לכם, אז אולי צריך

לחשוב על העניין הזה.

יש לך זכות לאיים על אוניברסיטה, על

20,000 תלמידים. אבל חוברות שיצאו

מאוניבסיטאות אחרות גם כן הפסקת. אין לך שום זכות לאיים על

האוניברסיטה. מה שעשית פה הבוקר זו הסתה.

זה רק מראה מי מגן עליכם. גנדי, כדאי שתדע

שאנחנו, גם אתה, כל אחד מחברי הכנסת שיושב

פה יש לו אצבע לאשר תקציב. וזכותנו לחלוטין להתערב בתקציבים של

האוניברסיטאות, לפחות אלה שמקבלות שכר, ואם את זה אתה לא יודע, אני

שמחה לחדש לך.

שרירות לב פוליטית. את תחליטי שבר-אילן.

אני לא חושב שהיתה טענה לגבי קיזוז הכספים

לבית ברל, שגוזל את כספי המדינה.

רבותיי, אני מבקש, תתנו לי לסיים את

דבריי, אסביר בצורה מכובדת מה קרה ואיך

קרה.



אני חוזר, האוניברסיטה עברת תקופה קשה מאז הרצח הנתעב של ראש הממשלה.

האוניברסיטה כולה הוקיעה את הרוצח, ועשתה מעשים לא שגרתיים בתקופה של

השלושה חודשים, שאני רוצה לתאר אותם. תיארת שיש כאילו קהות כזאת או

אחרת. אני רוצה להגיד, שבכל מקרה היתה באוניברסיטה רגישות ורצון בהחלט

להסביר שהאוניברסיטה איננה תומכת בקיצוניות כזו או אחרת.

ערכנו קרוב לשמונה כנסים, כולם בנושאים רלוונטיים לעניין: קיצוניות,

חברה תת, ממשל והלכה, דברים שהעסיקו את הציבור. האוניברסיטה רצתה

להיות נושאת הדגל בנושא הזה. אני אומר מעל הבמה הזאת דברים שאמרתי

במקומות אחרים ובכנסים. רבותיי מזלה של מדינת ישראל שאוניברסיטת

בר-אילן קיימת. להתקיף את אוניברסיטת בר-אילן באופן כוללני זאת התאבדות

של מדינת ישראל, כיוון שאוניברסיטת בר-אילן היא כאוניברסיטה בית חרושת

לאי-קיצוניות. היא בית היוצר, שבאים אליו חילוניים ודתיים, ולומדים יחד

ובהרמוניה. האוניברסיטה סבלה מהכללה שאיננה מוצקדת. עשינו צעדים

אמיצים. ערכנו ימי עיון רבים. אז הייתי רקטור האוניברסיטה. כינסתי את

כל חברי הסגל לטקס עצה עם טיפול בכל מחלקה בסטודנטים לתכניות לימוד

מיוחדות. למשל אחת התכניות שיצאת, שהיא באמת תכנית מבריקה, היתה

שהסטונדטים שחייבים ללמוד אנגלית, יתרגמו חומר שקשור בנושאים רלוונטיים

של מתינות, של סובלנות, של פלורליזם. תרגמנו את זה לאנגלית, כך שכל

סטודנט באוניברסיטה, הטקסטים שהוא לומד הם טקסטים בנושא הזה. ש-25%

ממערכת הלימודים שלנו זה מערכת של מורשת ישראל. הכנסנו חומר לימודי,

שקשור לנושאים של דמוקרטיה או הדגל שלה תורה עם דרך ארץ, עם דמורקטיה,

חוק וממשל, זה נמצא בתוך מערכת הלימודים כבר השנה, וגם בשנה הבאה. בין

היתר, לאחר התלבטות של הוועד המנהל שלנו, האוניברסיטה הקימה ועדת

חיצונית, ציבורית, שמורכבת משלושה גורמים: איש מהמערכת השיפוטית, איש

מהמערבת הציבורית ואיש ממערכת האקדמיה, שאינם קשורים לאוניברסיטת

בר-אילן. בראש הוועדה הזאת עומד השופט חריש, שהוא היועץ לשעבר, היועץ

המשפטי לשעבר של הממשלה. בנוסף לזה חריש הוא היושב ראש. בוועדה הזאת

נמצא חיים קוברסקי, שהוא לשעבר מנכ"ל משרד הפנים, ופרופסור קירשנבאום

מתל אביב. שלושת האנשים האלה ישבו וראיינו עשרות ומאות אנשים שקשורים

לאוניברסיטה. הם עושים את עבודתם נאמנה. לחץ כזה או אחר, שמנסה להגיד

בציבור כאילו שהוועדה הזאת לא פועלת בתום לב או לא פועלת במהירות

מספקת, זאת פגיעה בוועדה ציבורית, רבותיי. צריך גם דרך ארץ. אתמול

דיברתי עם השופט בידמוס חריש. הם מסיימים תוך זמן קצר את עבודתם. הם

מעריכים שתוך חודש יפרסמו את התוצאות. החוברת דווחה לוועדת חריש, והם

יתייחסו לנושא זה בדוח שלהם.

ראשית, אני רוצה לציין מה קרה. חוג הידידים של האוניברסיטה בארצות

הברית הוא עמותה נפרדת, שלמעשה מנהלת את ענייניה. היא כל שנה עורכת מה

שנקרא "סעודה לחוג מכריח בארצות חברית". נמצא פה יהודה הלוי, שהוא

אחראי על כל המערך הזה. בדרך כלל זה בסביבות חודש נובמבר. בדרך כלל

מכינים חוברת לאירוע הזה. החוברת הזאת, כפי שאתם יודעים או לא יודעים,

לוקח הרבה זמן להכין אותה. זה חומר שנאסף על ידי חוג הידידים. הם

אחראים באופן בלעדי על ייצור החוברת הזאת. זה מערכת שלהם של הסברה. זה

לוקח בדרך כלל כשנה. כאן היתה שרשרת של תקלות, שלומיאליות, כפי שהגדרת

אותה, אני אתאר אותן בקצרה. הכנת החוברת הזאת לוקחת הרבה זמן, והיא

הסתיימה לפני האירוע הטרגי ביותר של המדינה, רצח ראש הממשלה. הם שלחו

למדינת ישראל לפני כשנה וחצי צלם שלהם. הוא צילם סטודנטים. נבחרו

סטודנטים כאלה או אחרים לפי מנגנון בחירה של האגודה, והכול נעשה לפני

שידעו על האירוע הזה. החוברת היתה מוכנה, והאירוע היה צריך להיות ב-12



לנובמבר, שזה סמוך מאוד לאירוע הטרגי שכולם כאבו. אי אפשר חית לערוך את

האירוע. לכן התקבלה החלטה בעמותה לדחות את האירוע הזה לתקופה הרבה יותר

מאוחרת, עד שתהיה אפשרות לערוך אירועים מסוג זה. האירוע נדחה ל-21

בינואר. החוברת שכבה בבית דפוס, והחליטו שם, התיאור יהיה יותר מאוחר,

של מר יהודה הלוי, שחלק ניכר מן האירוע יהיה לכבודו של ראש הממשלה

שנרצח. הזמינו לאירוע את הרב הראשי לישראל, שידבר ויספר על תרומתו של

יצחק רבין לממשלת ישראל. הזמינו את הקונסולית קולט אביטל, שהיתה

ודיברה. חלק גדול מהנאומים שם היו לכבוד ראש ממשלת ישראל. החוברת כבר

היתה מוכנה. אי אפשר היה להוסיף חומר. אז צירפו להתחלת החוברת גם את

הנושא שקשור לראש הממשלה, שקיבל דוקטור כבוד בבר-אילן, לתחילת החוברת.

החוברת הזאת הולקה בארוחת הערב החגיגית.

במשך החודשיים שזה נדחה, לפי מה שהבנתי מהתחקיר, שהגיע ליהודה הלוי,

החוברת שכבה בבית דפוס. זאת איוולת קשה. מי שאחראי לנושא זה לא בדק

זאת.

אני מסכים שלאור הרגישויות שהאוניברסיטה עברה היה צריך לבדוק מה נמצא

בבית הדפוס. יהודה הלוי יתאר את האירוע הזה ואת האירועים שקשורים

לארוחת הערב החגיגית ולחוברת.

מהבירור המעמיק שערכתי באוניברסיטה, אני רוצה לציין, שעמותת ידידי

בר-אילן לקחה את העניין ברצינות. נמצאת פה הנשיאה של עמותת ידידי

בר-אילן בארצות הברית, גברת ג'ין שטרן לובל. נמצא פה סגן הנשיא, מל

שטיין. הם הגיעו במיוחד לדיונים בנושא זה. הבנו מיהודה הלוי שברור

לחלוטין שהיתה פה תקלת אנוש חמורה, אומללה, שפוגעת בתדמיתה של

האוניברסיטה, בסטודנטים ובחברי הסגל. חלק מהתהליך אפשר לומר שהוא

שלומיאלי. באמת אגודת הידידים לקחה על עצמה את האחריות לפרסום של

החוברת. היא מביעה צער בעניין הזה. הם נמצאים פה לצורך העניין הזה

ויופקו לקחים.

מה היתה הטעות, שלא עברו, או שעברו

והחליטו בכל זאת לפרסם?

חבל שאנשי ציבור, לפני שבדקו את העניינים,

כבר ייחסו מעשה זדון לדבר כזה. זה כואב,

זה מעליב, שהיה מישהו שבחר תמונה כזאת. רבותיי, זאת פגיעה בלתי רגילה

באוניברסיטה, שאחרי מה שהיא עברה, כשהיא עושה אירוע לכבודו של ראש

ממשלת ישראל, היא תכניס תמונה של הרוצח. רבותיי, איפה השפיות בעניין

הזה?! הרי זאת התאבדות לעשות דבר כזה, גם מתוך מערכת האגודה, שפונה

לתורמים. אין פה היגיון. אי אפשר אפילו להבין את המחשבה. מה עושים עם

הטעות? אני כנשיא אוניברסיטה חדש לא רוצה שאיוולת כזאת תפגע

באוניברסיטה. צריכים להסיק מסקנות. אנחנו בודקים את התחקיר עד הסוף,

לוקחים את הלקחים, ואגודת הידידים הבטיחה, שבהחלט, תוך כדי הדיונים

האלה, הם לוקחים על עצמם לבדוק מי בדיוק אחראי לכל הדברים ולראות

שדברים כאלה לא יקרו בעתיד. ולגבי ההווה, יבדקו את העניין עד הסוף. אני

רק רוצה להסביר את המורכבות של הבעיה. כבר דיברתי גם עם היושב ראש

אתמול. אני קורא מדו"ח מבקרת המדינה, שמתארת את אי-התלות של עמותות

"מעורבות ישירה של אוניברסיטת בניהול אגודת ידידים הפועלת בשמח אינה

רצויה." זאת המלצה של מבקרת המדינה. "האגודה היא ישות משניטית נפרדת,

וזיהוי האוניברסיטה במקרה של תקלה עם ההנהלה של אגודת ידידים שפועלת

בשמה במדינה כלשהי עלול לפגוע ביכולתה להמשיך ולגייס תרומות באותה

מדינה וכן ביכולתן של אוניברסיטאות אחרות לגייס תרומות. לדעת משרד מבקר

המדינה, על כל אוניברסיטה להסדיר את הקשרים בינה לבין אגודת הידידים

שלה באמצעות הסכם, ולהימנע מהשתתפות בניהולן."

אם אני הייתי רוצה לקהת מישהו מבר-אילן ולשים היום בעמותות שלנו בחוץ

לארץ, היא אומרת שזה פשוט אי אפשר. אני מונאר את הדבר. בכל אופן, אני

שמח שהנשיא והנשיאה קיבלו על עצמם, למרות שלפי התקנון שלהם הם לא

חייבים, לתאם מהיום והלאה כל פרסום בחוץ לארץ. בגלל הרגישות המיוחדת גם

מישהו בתוך האוניברסיטה יסתכל על כל הומר שיוצא החוצה. לכן להבא

האוניברסיטה מתואמת. לא יקרה שיתפרסם חומר בחוץ, והאוניברסיטה לא תהיה

מעורבת בכלל, כי זאת היתה הדרישה. כל עמותה היא נפרדת והיא מפרסמת. היא

אהראית לחומר שהיא בוחרת. אנחנו לא יכולים לומר להם מה לעשות ומה לא,

כי הם אחראים לנושא.

רבותיי, האוניברסיטה יקרה לא רק לבר-אילן, לסטודנטים, לסגל, אלא היא

צריכה להיות יקרה לכל אזרח במדינת ישראל. לכן, אם יש תקלה כזו או אחרת,

צריכים לבדוק אותה, אבל הפרופורציות צריכות להיות בהחלט ממוקדות. נפיק

את כל הלקחים שקשורים לעניין הזה. ביקשתי שנפיק את הלקחים, ובהחלט נעשה

כך. אבל באמת הייתי רוצה שלאור הדיון הזה הענין הזה יסתיים. העליהום

הכללי הוא לא רלוונטי. אני מבקש שהיום, על דברים שלא קשורים לחוברת, לא

נדבר.

אני מסיים בשלב זה. אני שוב אומר, אנחנו כולנו מתנצלים על הטעות. טעות

כזו או אחרת לא תחזור. אנחנו לוקחים אחריות שחומר שיפורסם בעתה- יהיה

בתיאום עם האוניברסיטה שלנו, ואני שוב אומר ומבקש מכל אזרח להתאפק.

תשמעו את התיאור של מה שקרה. אפשר לתאר אותו כאיוולת קשה, חלם או לא

חלם, אבל בוודאי שזאת טעות אנוש.

יהודה הלוי, גם שאול יהלום לוחץ, וגם אני

מבקשת לדעת, למה חיכיתם שהטלוויזיה תפרסם

את העניין? למה בארוחת הערב, כשראיתם את החוברת, וראיתם את "אם

הפשלות", פשלה מהסוג שאתה לא תופס אותה, ואני מאמינה שזאת פשלה, למה לא

פרסמתם מיד מודעה, הודעה שאומרת לציבור - חברים, ראו יש חוברת כזו

וכזו. טעות איומה שלנו-. מה חשבתם, לטייח, לשים את זה מתחת לשטיח?! מה

חשבתם? בקשה יהודה.

יי תלוי; גברתי יושבת ראש ועדת החינוך, חברי הכנסת,

קהל נכבד, ראשית אני מצטרף בשם אגודת

הידידים להתנצלות העמוקה על טעות האנוש. הנשיאה כאן, גברת ג'ין לבל,

מוכנה לתת הצהרה, ואם יושבת הראש תאפשר זאת, היא תעשה זאת ברצון.

אנחנו הודענו שאנחנו מקבלים את האחריות על עצמנו. אני מודיע שאין

לאוניברסיטת בר-אילן נגיעה כלשהי לנושא החוברת. על מנת להבין את יחסי

הגומלין בין אגודות הידידים האמריקאים לבר-אילן אבקש לאפשר לי לתת לכם

סקירה מתמצתת.

סליחה, יהודה. הדברים פה מובנים. אנחנו

רואים מה הקשר, אנחנו קראנו את דו"ח מבקרת

המדינה. אם אתה רוצה לגרור אותי, אני יכולה להגיד שהקשר אומר שבבדיקה

באוניבריסטת בר-אילן הועלה שלעתים קיבלה עליה האוניברסיטה התחייבויות

חריגות להעניק מלגות לקרובים, למומלצים של תורמים, ללא זיקה לקריטריונם

של האוניברסיטה בנדון, להתיר מעורבות התורמים במנויים למשרות

באוניברסיטה. אולי האגודה הזאת לא מבינה את תפקידה, בכל הכבוד הראוי.

יש בהתחייבויות אלה משום פגיעה בחופש האקדמי. זה לא הנושא. אל תגרור

אותי. הנושא הוא החוברת. אני מבקשת ממך לדבר על החוברת.

קודם כול אני חייב לומר את זה, אני ארבעים

שנה שירתתי בסך הכול בשלושה ארגונים: 27

שנים בצה"ל. סיימתי בדרגת תת-אלוף. 6 שנים שירתתי כמנכ"ל מפעל הבונדס

העולמי, ועכשיו בתפקיד של ראש מערך ידידויות בר-אילן. אני אומר זאת

בכוונה, כי אני מרגיש את עצמי ישראלי, שמזועזע כמו כל ישראלי אחר מהרצח

הנתעב, שגרם לזעזוע ולבושה אישית במיוחד לסטודנטים באוניברסיטת

בר-אילן. הצבא הוא ששלח אותי ללמוד באוניברסיטת בר-אילן, כמו אלפי

קציני צה"ל אחרים. אני שמח שקיבלתי חינוך טוב. יכולתי גם אני לתרום

לסטודנטים השונים באוניברסיטה. ההשקפה הפוליטית שלי לא בהכרח מזוהה

לחברים רבים ולחבריי בבר-אילן. אני מוגדר מה שנקרא יהודי חילוני. אין

לי בעיה עם זה. אני שלם עם מצפוני. יצחק רבין היה גם ידיד אישי שלי,

במיוחד בתקופת הבונדס, עם הרבה קשרים, עם הרבה יחסי גומלין.

אני לא רוצה לדבר על העמותה. אני אגיד מי הם התורמים. התורמים הם מכל

גווני הקשת של הקהילה היהודית. אין ציבור מסוים שעוזר לאוניברסיטת

בר-אילן. יש מסורתיים, קונסרבטיביים, יש רפורמים, יש חילוניים וגם לא

יהודים. בתוך השלושה איש שהגענו אחד יהודי מסורתי ושניים הם חילוניים.

התורמים בבר-אילן רובם תורמים למוסדות אחרים בישראל: לטכניון,

לאוניברסיטת בן-גוריון.

יהודה, תסלח לי, יושבים קרוב לעשרה חברי

כנסת, שזמנם לא פחות יקר. הם רוצים

להתבטא. אני מאוד מבקשת ממך, מה עם החוברת! אתה הכי בקי בעניין, אז בוא

לחוברת.

כולל מעורבות בשלום עכשיו, וגם כאלה שהיו

בהידברות עם הפלשתינאים.

עכשיו לגבי החוברת. ארוחת הערב השנתית נקבעה ל-12 לנובמבר. לקראתה

אנחנו מכינים חוברת. מה החוברת הזאת? החוברת בעצם משמשת רק כביטוי

הוקרה למי שהם אורחי הכבוד, ולא לשום מטרה אחרת. יש דברים מסביב לזה.

אנחנו מקווים שאנשים יביעו את תודתם והערכתם לכבוד אורחי הכבוד, על ידי

מתן מודעות ומכתבים. מי שמעניינת אותו החוברת, בסופו של דבר, זה גוף

מקבלי תוארי הכבוד. ואחרים בכלל, לצערי, לא רואים את

החוברת.

התמונות, כפי שנאמר פה, צולמו באוניברסיטת בר-אילן על ידי צלם אמריקאי

שעבר באקראי בקמפוס. הוא התבקש לצלם. הוא צילם מספר רב של תמונות, וחזר

חזרה. אנחנו מדברים על שנה וחצי אחורנית. בתחילת חודש אוקטובר ראש מערך

ההסברה-יחסי ציבור בחרה ארבע תמונות של סטודנטים בשביל החוברת. זה לא

דבר חדש, והיא בחרה על פי שיקוליה. היא רצתה לתת ביטוי לגיוון



האוכלוסייה של אוניברסיטת בר-אילן. היא לקחת קבוצה של סטודנטים

חילוניים וקבוצת של סטודנטים שנראים דתיים, וסטודנטית שנראית אשכנזייה

וסטודנט שנראה מזרחי. בשנת שעברה היו אתיופים ועולים מרוסיה. אותו

המוטיב היה קיים שם.

קרה האסון, וכמובן דחינו מיד את האירוע וכל המתבקש מכך. החוברת כבר

הוכנה להדפסה ב-1 לנובמבר. עכשיו יש נתונים חדשים. אנחנו לא יכולים

להדפיס את אותה חוברת כאילו שום דבר לא קרה. אמרת בעצמך איזה זעזוע

עמוק קרה. תארי לעצמך שלא היו תמונות של הסטודנט הרוצח, ולא היה אף

ביטוי ליצחק רבין בחוברת. החלטנו לצרף במיוחד את כל הנושאים ליצחק

רבין. גם התכנית של הערב שונתה. במקום לעשות את האירוע המסורתי, האירוע

הוקדש כולו ליצחק רבין. זה שינוי מהותי שקיבלנו עליו החלטה.

לא רק זה, תאמינו או לא, הזמנו בכוונה עיתונאית ישראלית לאירוע הזה.

ביקשנו רשות להוסיף את התמונות או את המכתבים. אמרו לנו שרק בהתחלה

אנחנו יכולים לשים בסוף. אי אפשר לנגוע בכלום. לא עלה על דעתה, לצערי,

של ראש מערך ההסברה לבדוק את החוברת, לעשות הגהה מחדש.

יהודה, אתה ראית את החוברת יום לפני ארוחת

הערב?

שלילי.

יש מישהו מהאגודה שראה את החוברת יום

קודם. האם תמונתו של יגאל עמיר היא חסויה,

הוא לא מפורסם בעולם!

התקבלה החלטה שההגהה לקראת אחד לנובמבר זה

בסדר, שהכול תקין, שצריך לראות רק את

הדברים החדשים. עכשיו מגיעים לקראת האירוע. היא קיבלה את החוברת

הראשונה ביום שישי, ב-19 לינואר. אז היא ראתה את החוברת בפעם הראשונה.

היא הסתכלה, לפי התחקיר שלי, ואמרה, - האיש דומה ליגאל עמיר, אבל זה לא

יכול להיות יגאל עמיר. איך יכול להיות שמתוך 20 אלף סטודנטים, באופן

מקרי, דווקא זהו האיש שישנו שם?!-. היא חשדה, היא אמרה, היא מודה בזה,

אבל חשבה, איך יכול להיות שמ-20 אלף סטודנטים... אין שמות.

אתם מדברים עם אוכלוסייה אמריקאית. אני רוצה שתבינו. פה אם אתם תקחו את

התמונה הזאת... ביום שישי, כאמור, ראש אגף ההסברה בארצות הברית אומרת

לי - הוא כל כך דומה לו, לא יכול להיות שזה האיש, אחד מ-20 אלף

סטודנטים-.

למי היא אמרה את זה, לך?

י' הלוי; לא באותו יום. זה רק בתחקיר היא אמרה את

זה, לעצמה היא אמרה את זה. היא הסתכלה

ואמרה, זה לא הרוצח, הרוצח הרי זוועה, תראו את התמונה שלו שצילמו לפני

שנה וחצי.



אם תקחי את התמונה הזאת למאה איש בישראל, כל המאה ישיר יגדו לך, שזהו

יגאל עמיר. תקחי את אותה תמונה עכשיו לארצות הברית, ותראי למאה מנהיגים

יהודיים, תקבלי עשרים איש שיזהו אותו כיגאל עמיר.

אבל אל תגיד שיש שינוי.

י' הלוי; למרות שהיא ידעה שיש עיתונאית ישראלית,

למרות הכול, היא החליטה על דעת עצמה,

לצערי, שהיות וזה לא יכול להיות, וזה כלל לא הוא, להביא את החוברות

לארוחה החגיגית. באירוע עצמו.

ע' דראושה; איך אתה יכול להיות בטוח שהיא לא זיהתה

בוודאות שהוא חרוצה?

אני רק יכול לומר לך מה שהיא אומרת, והיא

מודה בזה. אם היא היתה רוצה לא להגיד את

האמת, היא יכלה להגיד - לא ראיתי את זה-.

אבל אתה יכול לקבל גרסה זו בצורה הגיונית,

שהיא לא מזהה את התמונה של הרוצה?! אתה

חושב שילד קטן לא היה מזהה את התמונה הזאת?! איך מאישה כזאת, שהיא

אחראית, אתה מקבל את הגרסה הזאת?! אתה מנסה לשכנע את הוועדה שאלה

הדברים שהיו.

אני לא אמרתי שאני מקבל את הגרסה. אני לא

מגן עליה. אני אומר שזה הטענה שלה. היא

היתה יכולה להגיד בכלל לא ראיתי את זה.

היו"ר ד' איציק; אבל, יהודה, אנשים שעוסקים בנושא בארצות

הברית הם יוצרי דעת קהל. הם אנשים שמעורים

בחיי החברה הישראלית. זה נשמע קצת תרוץ דחוק.

זהו שיקול דעת טיפשי. האירוע עצמו מתחלק

לשניים. החלק הראשון זה החלק הטקסי, החלק

שהוקדש ליצחק רבין ז"ל. לא היו בו שום חוברות. זה היה באולם תיאטרון,

יש במה, יש עמוד. רק בחלק השני של הערב החוברות הונחו על הכיסאות.

אנשים, רבותיי, לא קוראים את החוברת.

היו"ר די איציק. אתה ראית את החוברת?

לא.

הם ראו את החוברת. הם ראו אותה פעם ראשונה

בארוחת ערב. מה היה קורה אם מישהו היה

מקלל שם את ראש הממשלה, אותי, אותך? מישהו מסתכל על החוברת הזאת?

אני לא נותן לך הסבר שנועד להצדיק. אני

נותן לך עובדות. התבקשתי לתת עובדות,

אני נותן את העובדות.



שמונה זה כמעט הסיום של הארוחה. בזמן הארוחה אף אחד לא רואה את החוברת.

אנשים אוכלים, החוברת על הרצפה. זה אירוע, מכבדים את הנואם, גם לא

אוכלים בזמן שהוא נואם. כאשר רוצה האלוהים לקראת סוף הערב, כאשר הולכים

לחלק פרס לאישה, כשהיא מתבקשת לבוא לבמה, אישה אחרת בשולחן המרכזי ליד

הבמה מתעלפת, חשש להתקף לב, כל האורות נדלקים. כולם נבהלים. האמריקאים

לא נוגעים, כי יש תביעת פיצויים, מגיע אמבולנס, וכל הסיפור הזה נמשך

25-20 דקות. אז מה עושים? גמרו לאכול, גמרו לשתות, האורות דלוקים,

לוקחים את החוברת. פתאום נבהלו כולם. אני רוצה לומר, ואת צריכה לשאול

גם את האנשים שיושבים פה, גם בערב הזה אמרו, מי שהיה ישראלי מיד הבין

את זה, בכלל בלי לשאול שאלות, אבל אני מדבר על אמריקאים.

למחרת התחלנו בתחקיר, שנגמר הערב.

אף אחד לא קם ולא אמר - סליחה, רבותיי,

אני מבקש לאסוף את החוברות-?

י' הלוי; נשיא האוניברסיטה, פרופסור אקשטיין, אמר

לאסוף אותן מיד. ואני, כל אחד בתחום שלו.

פרופסור אקשטיין - בסוף הארוחה באו אליו

וסיפרו לו על האירוע הזה. הוא נתן הוראה,

כך הוא אמר לי. הדבר הזה נודע לי למחרת. נשיא האוניברסיטה שהיה שם נתן

בסוף הארוחה הוראה מיידית לגנוז את כל החוברות. הם היו צריכים לשלוח

למחרת 300-200. כל זה לא נעשה. הוא נתן הוראה לבדוק מי עשה זאת, ואיך

זה נעשה.

י' הלוי; גם הבאנו לתחקיר את המדפיס. שאלו אותו שתי

למה 12 פעמים התמונה

מופיעה. הוא אומר - אני איש מקצוע, וזה מוטיב. כל התמונות המופיעות

מופיעות 12 פעמים-.

רובן מופיעות 12 פעם, לא רק התמונה של

יגאל עמיר. כשאומרים שהתמונה שלו מופיעה

12 פעם, זה כאילו באו להאדיר את שמו. בענין זה אני מציעה...

הוא אומר שהוא לקח רעיון של שנה שעברה. גם

שם זה חוזר על עצמו, אלא ששם זה תמונות

קטנות. שאלה שנייה ששאלתי היא, האם יכול להיות, ואני מבקש לבדוק את זה

היטב, שאחרי האירוע, בצורה כלשהי הגיעה התמונה של הבחור הזה, של הרוצח.

אני רציתי בעצמי להיות בטוח אם זה יכול לחיות.

שאלה אחת שאני מניחה שגם חלק מהחברים

רוצים לשאול; בארוחה התגלה הדבר. מה אתם

עשיתם כדי להסביר לציבור, ולא לחכות שמישהו מהחוץ, העיתונאי, הטלוויזיה

הישראלית יפרסם? מה אתם עשיתם כדי למנוע לזות שפתיים? את אותו הסבר

יכולת לומר, היות שזה לא חסוי, זה לא היה בין שניכם, זה היה מעמד הר

סיני. היות שזה היה מעמד הר סיני, אנחנו חושבים שצריך לבוא לציבור

ולהסביר לו. אין לי אלא לחשוב שמישהו חשב שדבר כזה יעבור בשקט. אחרת

למה זה לא בא מכם?

רבותיי, היו הרבה פשלות. שמענו את מה

ששמענו. אני כנשיא האוניברסיטה ביקשתי

מחוג הידידים לקחת את כל התיאור הזה ואת התחקיר הזה. אם ההסברים כן

מקובלים או לא מקובלים, זה כרגע לא רלוונטי. האירוע היה. הם יסיקו את

המסקנות. היו לי שיחות מעמיקות עם חוג הידידים. יש לי כרגע הצהרה, שהם

לוקחים על עצמם את האחריות. אני מציע לקרוא את זה.

היו"ר ד' איציק; קודם כול, אני מציעה שאנחנו נעבור לחברי

הכנסת. אני מודה שיהודה הלוי לא שכנע אותי

בשום דבר. אני מאמינה שהיתה פה שרשרת טעויות. אני רק חושבת שמישהו צריך

לשלם על שרשרת הטעויות הזאת, בבחינת הנחיה והוראה והצהרה לציבור כדל

לנקות מעליכם את הכתם. צריך מיד להסיק מסקנות. שרשרת הטעויות נמשכה פעם

אחר פעם עד למועד שזה פורסם, שזה הכי חמור בעיניי. אם יש דבר חמור

בעיניי, זה לא העניין של החוברת שהודפסה, שזה בפני עצמו נורא ואיום,.

אלא מרגע שזה פורסם בארוחת הערב, אני פשוט בהרגשה, שמישהו מכם חשב או

שזה לא ממש נורא, או שאולי נצליח לטייח, וזה טפשות נוראית וחוסר

רגישות. ואני חושבת שיש פה קהות של הלב ושל הראש.

משה, אני רוצה שתדע, לא קיבלתי תשובה מכם, גם אתמול כשדיברתי איתך, וגם

עכשיו יהודה הלוי רק העמיק את התחושה ואת ההרגשה שלי.

גברתי היושבת ראש, נציגי אוניברסביטת

בר-אילן, אם זה לא היה כל כך מדאיג וחמור

אז שמענו פה כמעט סיפור מתח. אני ברשתוך מציעה שהוועדה לא תיהפך לוועדת

חקירה. אבל ועדת החינוך והתרבות חייבת לראות מדוע קרתה התקלה עם

החוברת, והאם היא לא סמלית לחוסר הפקת לקחים מספקת בכל הנושא.

אני רוצה להזכיר לגברתי יושבת ראש הוועדה, לפני חודשיים ישבנו פה עם

נציגי אוניברסיטת בר-אילן. אני שותפה לפנייתכם, ונדמה לי שהוועדה נותנת

גיבוי, אנחנו לא רוצים שום הטחת אשמה קולקטיבית. יש לנו מלוא הכבוד

לאוניברסיטת בר-אילן. אני רוצה ברשותך להציג לנציגי האוניברסיטה את

הראשונה זה חופש פעילות פוליטית. אדוני הנשיא, אני רוצה

להזכיר לך, חבר הכנסת יהלום, ישבנו פה לפני חודשיים, זה קשור, כי אי

הפקת הלקחים לגבי החוברת...

אדוני נשיא האוניברסיטה, אני אומר לך כחבר

ועדת החינוך, יש מסיתי מרד, אל תתנו

לפעול. שלא תעיזו לתת להם מקום באוניברסיטה שלכם.

חבר הכנסת יהלום, אני רוצה לשאול אותך,

אנחנו ראינו פה מודעות שהתפרסמו בבר-אילן,

האם אתה בטוח שהן לא מתפרסמות יותר. אתה יודע שבבר-אילן להפגנה של

הציונות הדתית היו מודעות חופשיות בכל האוניברסיטה, ואתה אומר להם לא

להביא את מר"צ, ואתה מדבר על הסתה.

אני, גברתי יושבת הראש, מבקשת לדון בחמש סוגיות ושלא נרפה מהן, ואני

מגבה אותך במאבק שלך, וכמו שציינת, אין לך זכות שלא לדעת ולא לקבל

תשובות. בנושא של חופש פעילות פוליטית בבר-אילן לא קיבלנו תשובות

משביעות רצון, ואני פונה אלייך לקדם את החוק. אנחנו לא היינו מעוניינים



בחוק. אבל החוק שהגשתי עם חברים נוספים, חייבים לקדם אותו, על מנת

שיהיה חופש ביטוי פוליטי לכל הסיעות ולכל הזרמים בבר-אילן.

השאלה השנייה, נשיא אוניברסיטת בר-אילן, הוועדה לא קיבלה תשובה לגבי

מדיניות האוניברסיטה לגבי חובת הציות לסמכות הנבחרת של מדינת ישראל.

האם יש טיפול במי שמדברים נגד הסמכות הדמוקרטית של מדינת ישראלו

השאלה השלישית, אנחנו ראינו פה עדויות לכן שלא היתה אבחנה. אני רוצה

לדעת האם יש אבחנה באוניברסיטה בין חופש הביטוי לבין הסתה, המרדה

וגזענות? מהם האמצעים שהאוניברסיטה נוקטת למקרים שהעברנו לכם לבדיקה?

לבסוף, אני רוצה לציין, שהיושבת ראש צודקת: מקובל עליי שהיתה פה אי

תשומת לב והיו פשלות. זוהי אי תשומת לב, שאנחנו לא יכולים לקבל אותה

בשום אופן. האם יוסקו מסקנות כנגד האחראים? זה חלק מהמדיניות של הפקת

לקחים; והאם נקבעו כל הכללים איך אתם מבטיחים את הדמוקרטיה? אני מרגישה

על עצמי מחויבות לא לתקוף באופן קולקטיבי.

השאלה החמישית היא על הוועדה הציבורית, האם דו"ח מבקרת המדינה לגבי

אוניברסיטת בר-אילן נכנס להגדרת התפקידים וההגדרה של אוניברסיטת

בר-אילן?

הדו"ח של אוניברסיטת תל-אביב ושל

אוניברסיטת הנגב יותר חמור, למה את לא

דואגת לדו"ח? בחודשיים מאז פרסום הדו"ח לא הזכרת את אוניברסיטת הנגב

ואת אוניברסיטת תל-אביב.

ע' מאור; אנחנו דנים בכל האוניברסיטאות, והוועדה לא

מחפה על שום דבר. אדוני נשיא האוניברסיטה,

אני רוצה לומר, שכשם שאנחנו צריכים להיזהר מהכללות, לוועדה אין מנדט

לאפשר מצב של הקוזק הנגזל. לא יכול להיות שבשם העובדה, שצריך להגן על

שמה הטוב של אוניברסיטת בר-אילן, עכשיו במקום חשבון נפש יתחיל מצב של

הקוזק הנגזל.

י' שפי; בתחילת הדיון ניתן היה להבחין בכך שיש פה

שתי קבוצות, או שלפחות היה רושם כזה, של

ידידי האוניברסיטה, ושל אלה שלא ידידי האוניברסיטה. גם אפשר היה אולי

לחשוב שהקואליציה - נגד, והאופוזיציה - בעד, וזה לא נכון. אני כחבר

מפלגת העבודה מאוד תומך בואניברסיטה. חלק גדול מבני משפחתי לומד שם.

למדו שם, חלק מחבריי, חלק אפילו מהיושבים פה למדו שם, ואני חושב

שהאוניברסיטה הזו היא אוניבריסטה טובה מאוד. אבל קרה משהו, ושמענו,

ואמרה היושבת ראש, יותר מדי אוניברסיטת בר-אילן בשלושה חודשים

האחרונים. אולי הקש ששבר את גב הגמל זו החוברת. אני האמנתי עד שנכנסתי

לישיבה שאולי היתה פה טעות בתום לב. אני מאמין גם כרגע שידם של ראשי

האוניברסיטה לא היתה במעל, כך אני מאמין עד לרגע זה. אבל כשראיתי את

החוברת קיבלתי שוק. זו לא היתה תמונה מקרית, ואני האמנתי שהסתובב צלם,

וצילם פה ושם את אלה שהסתובבו באוניברסיטה, אז במקרה נפלה גם התמונה של

הרוצח.

אתה אומר דברים מקוממים.

אמרתי בדיוק מח שנאמר פח, שאמרתם שתסתובב

צלם וצילם במקרה. כי במקרה צולם הרוצח,

ולא צולמו סטודנט או סטודנטית אחרים. זה אני מבין שיכול להיות. הצלם לא

יודע מי זה הרוצח, אז עוד לא היה רוצח. אבל כאשר הולכים להפיק את

החוברת בבית הדפוס, הרי ישנם אנשים שמלווים את ההדפס של החוברת, ישנם

אנשים שרואים מה מדפיסים. האם מישהו מעלה על דעתו שיכול להיות מצב שתצא

חוברת שמישחו לא יסתכל עליה, יקרא מה כתוב שם?! ונאמר קודם, אפשר היה

לכתוב דברים איומים על מדינת ישראל, להשמיץ את מדינת ישראל, ואף אחד לא

הציץ ולא ראה. הביאו מהדפוס ושמו על הכיסאות.

דבר נוסף, לא נראה לי.- כונס פורום מכובד של ידידי האוניברסיטה, לאותה

ארוחת ערב חגיגית, והחוברות על הכיסאות עד שעה עשר, אף אחד לא ראה? הרי

זה זועק! תכף רואים את זה. וקשה להאמין שהיה יכול להיות כזה דבר. אם

היה, אז אולי זה דבר נדיר ביותר. אני פשוט לא מאמין שזה יכול להיות.

אבל לסיכום אני רוצה לומר, אני רוצה לומר את זה למען אותם 20 אלף

סטודנטים שלומדים שם היום, למען אותו סגל נאמן שמלמד היום, למען אותם

בני נוער שיצטרכו ללמוד בעתיד, שאולי צריך להפסיק לטפל בנושא

אוניברסיטת בר-אילן בכל הקשור לרצח. הוקמה ועדה שתבדוק. אני מקווה

שהוועדה תסיים הכי מהר את עבודתה, תסיק מסקנות. האוניברסיטה גם היא

תסיק את המסקנות הנדרשות, ואולי הסטודנטים יהיו יותר שקטים שיש להם

אוניברסיטה טובה לעתיד.

ר' אלול; כפי שנאמר כאן, אני מודה שלמדתי בבר-אילן,

ונהניתי מהלימודים בבר-אילן. אבל צריך

לדבר על כל המקרה הזה, ואני אומר לכם, שגם בינינו, עם כל הכאב, האמת

צריכה להיאמר. לא יכול להיות, להערכתי, וגם אני ניהלתי מערכות

ציבוריות, שמטעם עמותה שקשורה איתי יסתובב צלם, יצלם מה שהוא רוצה,

ולאף אחד לא יהיה אכפת. אם חס וחלילה היו מצלמים בחוברת מישהי עם מיני

או מרצה שלא בכיסוי ראש, זה היה מפריע. לכן, אני אומר, להערכתי, כל

הטיפול היה לוקה בחסר, חד וחלק. אני אומר לך גם להבא, אני לא יודע איך

זה ייעשה, אני לא יודע מה המסקנות שאתם צריכים לקחת על עצמכם, אבל גם

אחרי החוברת מישהו זר יכול להיכנס לאוניברסיטה, לצלם מה שהוא רוצה,

ולפרסם עם הסמל שלך ועם החתימה שלך. הרי זה מה שנעשה. אמר קודם המנכ"ל,

שבאקראי הכניסו סטודנטים. אני חושב שעכשיו יש נשיא חדש, אל תסכים

שלאוניברסיטה שלך ייכנסו אנשים באקראי ויעשו ככל העולה על רוחם, כולל

העמותות שלך.

הדבר השני, אני חושב שהמינימום הנדרש הוא שאם מתרחשת תקלה כזאת, לא

מסתירים אותה בחדרי חדרים. הרי כל הצעקה יכולה היתה להימנע אם באותו

רבותיי, פשלה, לא בסדר, טעינו. היו מספיק אנשים שידעו

מה שאתה אומר, היו מספיק אנשים שיגידו מה שאתה אמרת. לא נתת צ'נס

לעניין הזה מהסיבה הפשוטה, חשבת שדברים מהסוג הזה יכולים להיגמר בחדרי

חדרים, ולא היא. אם שני אנשים יודעים משהו, מאות אנשים יודעים למחרת.

אני קיבלתי באותה לילה עשרות רבות של טלפונים מאנשים, אתם מטורפים.

ונמצאתי אני מגן על האוניברסיטה כאדם שיש לו הערכה לאוניברסיטה הזאת.

רק לפני חודשיים היה פה דיון סוער שנגמר בשלום, ואדוני מאז כבר שינה את

מעמדו מרקטור לנשיא, ברכות. ואני אומר לך, שזאת הרגשה לא נעימה. טוב

יהיה אם בסוף הדיון הזה ייעשה משהו עם כל מה שנאמר. אם יגידו - היתה

פשלה וזה נגמר-, האמן לי, זה לא ינקה אתכם, להפך. אתם תהיו כל הזמן תחת



זכוכית מגדלת. אני לא צריך להחליט מה הם יעשו. הם צריכים להחליט. אבל

טוב אם תשבו ביניכם ותביאו המלצות מעשיות איך צריך למנוע את זה. אני

מפחד מהפשלה הבאה בעוד חודשיים.

י' הלוי; אדוני, כל מילה שאמרת אני מקבל, ואני

קיבלתי חינוך אחר. אני רוצה שידעו למען

מי שהיה צריך לדעת ידע. נשיא האוניברסיטה לא ידע. למי יש

טענות לחוברת? פה נאמר שניסינו להסתיר, ממי ניסינו להסתירו להפך.

גברתי יושבת הראש, אין כל ספק שהיתה פה

תקרית אומללה ורשלנות טפשית. אין כל ספק.

אנחנו לא מקור לתיקון רשלנויות. אני מניח שהאוניברסיטה מכה על חטא פי

אלף מכל אחד מאיתנו, והעניין כואב לה והוציא את שמה לרעה פי אלף מכל

אחד. השאלה שלנו ושלך כיושבת ראש ועדת חינוך היא שאלת האמת.- האם יש פה

בעיה מהותית או טעותו אם יש פה בעיה מהותית, באמת צריך להסיק מסקנות.

אם יש פה טעות, אז למה להסית, למה ליצור אווירה של הסתה על טעותו ממתי

על רשלות יוצרים אווירה כזאת שיש רע באוניברסיטה, ומחליטים לקזז את

הכספים?! אין כל ספק ממה ששמענו כאן וממה ששמענו קודם, שהיתה פה טעות

ורשלנות בלבד. מה אתה חושב, באמת, חבר הכנסת אלול או חבר הכנסת שפי,

שיושב כאן תת-אלוף במילואים שעשה משהו בצבא, אם הוא היה רואה את זה, אז

הוא היה מתיר להמשיך?! נעזוב אמריקאים שהם ידידי ישראל. נניח שחמישה

ימים אחרי הרצח הם היו מקיימים ארוחת ערב חגיגית , היית בא ואומר "הם

מזלזלים בראש הממשלה". אתה רואה שהם דחו את זה בחודשיים. זה אומר

שמכבדים. אתה רואה שלקחו את החוברת, ודאגו להכניס חמישה עמודים עם דברי

הספד על ראש הממשלה, עם תמונתו כדוקטור כבוד של האוניברסיטה בזמנו, עם

קדיש עליו מאת נגיד האוניברסיטה. אתה רואה שנעשו פה דברים לכבודו של

ראש הממשלה המנוח. זאת אומרת, מבחינה מהותית האוניברסיטה מכבדת את

זכרו, כולל חוג הידידים בארצות הברית. הרי רואים את זה על פניו, בגלל

זה הם דחו את הארוחה, בגלל זה הם כך פרסמו את התחלת החוברת. אז נעשתה

כאן טעות טפשית בזיהוי תמונה, שתי טעויות: טעות אחת, בכל זאת, עם כל

חוסר הקשר, אני חושב שאדם כמו מנהל המגביות של האוניברסיטה, מר הלוי,

אתה צריך כל פרסום כן לעבור עליו לפני חלוקתו. והאוניברסיטה צריכה לתת

הוראה בכל העולם לעשות את זה. מי יודע אם בברזיל לא מסתובבת עכשיו

תמונה של יגאל עמיר. מי יודע אם לא. הרי יכול להיות שמחר תהיה לך ארוחת

ערב חגיגית בקולומביה, ושם יוציאו חוברת. אתם צריכים לקחת בחשבון שהוא

היה סטודנט שלכם, וצלמים צילמו, כמו שהם צילמו את כל הסטודנטים. לכן

יכול להיות שהטעות הזאת נפוצה בעולם. כל אחד צריך לבדוק. אבל מכאן,

גברתי היושבת ראש, לומר שיש בעיה שצריכים בגללה להפסיק כספים, לקזז

כספים, מכאן עד להסית נגד האוניברסיטה.. הטעות הנוראה הזאת נוצלה שלא

כדין להסתה נגד האוניברסיטה.

אני מכאן מבקש להפסיק את מסע ההסתה. אני בטוח שאתם תעסקו בחשבון הנפש

על הטעות הזאת פי אלף יותר מאשר כל אחד מחברי ועדת החינוך, וגם תסיקו

מסקנות לגבי כל אגודות הידידים בעולם. אבל אתם צריכים לקחת בחשבון,

הרוצח היה סטודנט באוניברסיטה. אתם לא אשמים בכך.

אני רוצה להעיר, גברתי היושבת ראש, כשהיו שני פרופסורים באוניברסיטה

העברית, פרופסור צמח, שאלים כלפי אשתו, כפי שהוכח לכל העולם, ופרופסור

צימרמן שהשמיץ נוער כנוער היטלראי, האם בגלל זה דנו כאן בוועדה, האם

אמרנו משהו נגד האוניברסיטה העבריתו ואלה פרופסורים, לא סטודנט, לא



תמונה מאגודת ידידים, פרופסורים הם בכל זאת חברי הסגל, חברי חסנט.

דרכנו היא לא זאת. אנחנו צריכים בקור רוח, למרות שאווירת הפריימריז

נפלה על כולנו, להפסיק מיד את ההסתה, לדרוש מהאוניברסיטה להמשיך בכל מה

שהיא עשתה, ואני משבח אתכם על כל הפעולות שפרופסור קווה תיאר, ולדאוג

שפרסומים, בייחוד עכשיו, בכל העולם, יהיו תחת עין בוחנת, כדי שדברים

אלה ייבדקו, כי טעויות יכולות ליפול. צילמו סטודנט שלכם במכון, שעשה את

המעשה הנורא.

היו"ר ד' איציק; חבר הכנסת שאול יהלום, אני מאוד מתה לך,

אני שמחה שגם אתה חושב כמונו שיש פה שרשרת

טעויות אומללה. אני חשה בין הדברים, בין השיטין, מאבק סמוי בין האוגודה

לבין האוניברסיטה. האגודה לא יכולה, שהדברים פה יהיו בהירים וברורים,

לדבר בשם האוניברסיטה, על דברים שהרקטור רואה אותם או שהנשיא לא רואה

אותם, איזה מין דבר זה?! אני מקווה שאגודת הידידים שיושבת כאן שומעת את

זה טוב מאוד ומפנימה את העניין הזה. היום הכול רגיש, לכן הרקטור והנשיא

צריכים לראות, וצודק חבר הכנסת שאול יהלום, אם בברזיל או באוגנדה אין

מישהו שמסתובב עם יגאל עמיר, עם הסמל, ואומר - הנה, זאת החוברת-.

ח' חדד; רבותיי, אין בכוונתי לתת נאום, אבל יש לי

כמה הערות. ראשית כול, אני לא הולך

לפריימריז. מה שאני אגיד אני אגיד מהלב. הקשבתי לכל הנאומים, יש לי כמה

הערות. אני רוצה שמי שנמצא כאן ישמע, אני איש חקירות, לכן קחו בחשבון

שכל נקודה שאני מדבר אני שקלתי וחשבתי עליה. לי יש שתי הערות רציניות

מאוד. היושבת ראש אמרה בתחילת דבריה, - איש לא מאשים את האוניברסיטה,

איש לא אומר שהאוניברסיטה אשמה-, אבל היא אמרה ואני רוצה לעמוד על זה,

- יש אנשים באוניברסיטה, אולי קבוצה קטנטונת שהיא הזיקה רבות, לא רק

לאוניברסיטה, אלא למדינה בכללה-. יש חברים כאן, החבר יהלום, שדיבר על

טעות. אני מאשר את דבריו, היו טעויות, לא טעות אחת. מה נעשה כדי לתקן

את הטעויות האלה? לי נראה שהדברים שנעשו מאז הטעות לא היו דברים

רציניים. הרבה דיברו על צילומים. רבותיי, קחו בחשבון, 12 צילומי טעות

של צלם זה לא יכול להיות, זה בלתי אפשרי. הרוצח הזה נהפך לכוכב

האוניברסיטה. אני שמעתי שיש 20 אלף סטודנטים באוניברסיטה, הוא הכוכב

היחידי. כל 12 הצילומים הם דווקא של יגאל עמיר.

ש' יהלום; זאת תמונה אחת שחוזרת. אותה תמונה.

רבותיי, קחו בחשבון, לא סתם ככה חוזרים על

התמונה עוד פעם ועוד פעם. יש פה כוונות.

ככה אני מבין. זה עניין שזעזע את המדינה כולה, זעזע את העולם. צריכים

לעשות כדי להרגיע גם את העולם וגם את יושבי המדינה. תודה.

הכול מודים שנפלה טעות בחוברת הזאת, גם

אוניברסיטת בר-אילן, גם אגודת הידידים,

מודים שנפלה טעות. אני אנסה להסביר לחברי הוועדה הנכבדים איך נופלת

טעות כזאת, כי יש לי קצת ניסיון בהפקת ספרים וחוברות, ואני אענה לך חבר

הכנסת חדד, גם למה ארבע פעמים התמונה הופיעה.

כשהולכים לעשות חוברת, יש מפיק ויש גרפיקאי, שהוא מחליט על קונספציה

טיפוגרפית, סוג האות, מסגרת, הנייר, תמונות וכן חלאה. אותו איש, שזה על

תקן אמן, זו יצירה, החליט מה שהוא החליט, והוא החליט שהוא מצלם ארבע



תמונות מתוך איקס תמונות שצילמו עבורו, שהן מייצגות לטעמו, לדעתו, את

מה שמתחולל בין כותלי הקמפוס של בר-אילן. ארבע התמונות אהלה חוזרות על

עצמן. הן חוזרות על עצמן 12 פעמים. לא רק התמונה של יגאל עמיר מופיעה,

גם התמונה של הסטודנטית הרוסייה, וגם הקבוצה שהולכת וגם הקבוצה שיושבת,

זו סדרה של ארבע תמונות שחוזרות על עצמן.

לית מאן דפליג שאת החוברת הכינו, הפיקו, לפני הרצח. ספק אם כשצילמו את

זה, יגאל עמיר עצמו ידע שהוא רוצח, לא כל שכן האמן או הטיפוגרף שקיבל

על עצמו את המשימה להכין את החוברת בארצות הברית. כשנודע בארבעה

בנובמבר, באותו מוצאי שבת אומלל, שיצחק רבין ז"ל נרצח, הם גילו רגישות,

הם אמרו - אנחנו לא עושים את ארוחת הערב החגיגית, אנחנו דוחים אותה-,

ודחו אותה בחודשיים. הם חשבו שצריכים לתת כבוד למנוח, מפני שקרה משהו

בישראל, והם הוסיפו קונטרס נוסף. הם לא רצו להוציא את כל החוברת,

שהפקתה עלתה הרבה כסף. הם הוסיפו קונטרס בסוג נייר אחר. אם תסתכל על

החיתוך של הנייר, זה סוג נייר אחר, קוראים לזה "מאונטינג" בשפה

המקצועית. השגיאה שהיתה היא השגיאה, שלא גילו שבתוך החוברת, הסט של

ארבע התמונות מכיל תמונה אחת של איש, שכולנו מתביישים בו. זו השגיאה.

יש לי גם עצה לאוניברסיטה וגם לאגודת הידידים איך למנוע תקלות כאלה

בעתיד. אבל מכאן ועד לעשות פאזה, לעשות רצח נוסף, רצח אופי נוסף

לאוניברסיטה מכובדת ומחוללת, שהתברכנו בה, שהעמידה רבבות של תלמידים

לאהבת תורת ישראל וידיעת ארץ ישראל ומדע בכלל, אנחנו מגזימים. לפני

חודשיים עשינו להם את השחיטה הזאת פה, גם אז מחוץ לפרופורציה. מתקיפים

פה היום את אגרדת הידידים, שאלה אנשים שעושים את עבודתם בהתנדבות,

התנדבות של זמן והתנדבות של כסף, והם יושבים שם כאזרחים בארץ של שפע

ורווחה, אבל לבם איתנו כאן. יצאה מתחת ידם שגגה, והם מודים שיצאה שגגה,

אז אנחנו צריכים לתקוף אותם ולדבר בגנותם? אני אומר - לא, היזהרו

בדבריכם-.

מה לא אהבתי, גברתי יושבת הראש, את הפתיחה שלך הנרגשת על רבין, ואני

מבין ללבך. היא לא היתה במקומה, מפני שזה שוב פעם אצבע מאשימה על

בר-אילן, שהם כאילו הרוצחים, כמו שעשיתם במשך שבועות וחודשים כנגד

המחנה הלאומי כולו. אף אחד לא אחראי לרצח הזה חוץ מהרוצה עצמו. עשיתם

את זה, מפלגת השלטון, המפלגה שאתה משתייך אליה ועוד התקשורת בישראל,

שלא הדלו מכך 24 שעות ביממה. אני לא חוזר על דברים, אתם חוזרים. אתם

אמרתם מרגלית הר-שפי והלל וייס, האם שני האנשים האלה הופללו אי פעם? הם

עמדו לדין, הלל וייס חויב פעם בדין? הוא זכאי, גברתי, בדיוק כמוני.

היו"ר ד' איציק; מסית ומדיח הפרופסור הזה.

ר' זאבי; אז תעמידי אותו לדין.

היו"ר ד' איציק; אני ציפיתי שהנשיא והרקטור יעשו את זה.

תתפלא, אבל היה גם דיון על צימרמן והיה גם

דיון על עדי צמח.

טעויות נופלות אצל כל אחד. אנשי ביקורת

המקרא אומרים שגם אצל עורך התנ"ך נפלו

טעויות, הוא הכניס דברים שלא היה צריך להכניס אותם. זה לא דומה, לא

בדיוק, אבל העיקרון הוא שנופלות טעויות, לא טעויות שכותבים אי במקום

ה'. אני מדבר על טעויות עקרוניות. הן נופלות אצל כל אחד. פרסום תמונח



של רוצה שיודעים שחוא רוצה, שהוא ארכי רוצה, קורה לממשלת ישראל.

בפרסומי משרד החוץ ובפרסומי מרכז ההסברה מראים את ערפאת שהוא ארכי

רוצה. אותו מותר להראות?! שם יש כוונה. פה אין כוונה, פה יש שגגה.

העצה שלי לאוניברסיטת בר-אילן, כמי שעסק קצת ועוסק בהרבה הוצאות,

הוצאתי רק 62 ספרים ומאות פרסומים אחרים, חייבים להיות צנטרליסטיים

בדבר הזה. לא יוצא מגוף שאני אחראי עליו, אם זה צבא, אם זה מוזיאון, אם

זו מפלגה פוליטית, לא יוצא שום דבר כתוב, אם אישיות מוסמכת לא חותמת

עליו. במסגרות שאני חי בהן, במסגרות שאני אחראי עליהן, אני כל כך

צנטרליסט, שהכרוז האחרון של סניף ירושלים צריך לקבל את החתימה שלי. יש

התקוממות. אף אחד לא אוהב זאת. אתה יודע מה אדוני הנשיא, אפילו כרזות

רחוב שיוצאים איתן להפגנות אני עוצר. אתמול עצרתי כרזה שהכינו לבית ספר

בליך, שהביאו אותה אליי לאישור. לא יכול להיות שיצא דבר מודפס, שיש גוף

מאחוריו, אוניברסיטה, מפלגה, כל מוסד אחר, שאין עליו חתימה של אישיות

אחראית. במקרה שלי זה מגיע לקצה הפירמידה. אתה יכול להטיל את זה על

מישהו אחר אצלך. זו העצה שלי לכם.

אבל אני חוזר ומתקומם כנגד ההסתערות על אוניברסיטת בר-אילן ועל אגודת

הידידים, שעושים עבודה קדושה. ועדת החינוך כמו הכנסת, כמו כל העם

בישראל צריכים לברך אותם, להודות להם על מה שהם עושים, ולהפסיק לרכב על

הרצח הנוראי, שכולנו מצטערים עליו, ואוניברסיטת בר-אילן נתנה לזה ביטוי

עשרת מונים, כי הם הרגישו לא טוב, כי הרוצח יצא מקהלם. הם הרגישו מאוד

לא טוב. הם נתנו לזה ביטוי בחדר הזה בפעם שעברה. הם נתנו לזה ביטוי

בפעם הזאת. אני מציע שההחלטה של ועדת החינוך והתרבות היום תהיה ששמענו

את הדברים, את ההתנצלות או את הצער גם של שלטונות האוניברסיטה וגם של

אגודת הידידים, ונסתפק בזה, כי אחרת יש בזה המשך ההסתה.

גברתי היושבת ראש, אני חושב שהניסיון פה

להפוך את העניין הזה לכך שיש כאילו הסתה

נגד אוניברסיטת בר-אילן מוציא את מה שאמרה חברת הכנסת דליה איציק

מהקשרו.

ר' זאבי; למה היא הזכירה את פרופסור וייס בהקשר של

החוברת?

חברת הכנסת איציק רצתה להגיד שיש יותר מדי

בר-אילן.

אני חושב שהיא עשתה פה שירות אפילו טוב

לאוניברסיטת בר-אילן, לחלק החיובי של בר-

אילן, בעצם העובדה שהיום אנחנו שומעים פה את הדברים, כאילו שנעשתה טעות

חמורה וללא זדון, אני חושב שאנחנו צריכים קודם כול לברך את חברת הכנסת

דליה איציק, שעצם זה שעוררה את העניין הוא דבר חיובי.

הדבר השני שאנחנו שומעים הוא שיש עוד חלק של בר-אילן, ויש עדיין בתוך

בר-אילן אנשים שסוגדים... אני אומר לך מי החלק, זו לא הסתה, יש עדיין

אנשים כאלו, שאני עדיין אתמול ושלשום שומע אותם בטלוויזיה. החוברת הזו

שאתה מדבר עליה, לולא גילו אותה בדרך, לא דרך הייתם בוודאי שותקים. עצם

זה שעוררו את העניין הזה והביאו אותו לדיון פה, לא היה דרך בר-אילן,



אלא דרך גילוי תקשורתי. לכן אני חושב שאני לא מקבל בשום אופן את

האמירות - אתם ואנחנו-.

אתה יודע שהם התנצלו לפני גברת רבין לפני

הפרסום בטלוויזיה.

ו' צאדק; אבל דברים כאלה צריכים להוקיע אותם,

ועדיין השמיעה שלך היא מאור סלקטיבית.

באסכולה שלכם ומבית המדרש שלכם יוצאים אנשים כאלה.

אני רוצה לסכם את דבריי. אני לא מסית נגד בר-אילן, ואני לא מסית נגד

חובשי הכיפות. יש חובשי כיפות מאוד מכובדים. כל מילה שאתה אומר, שאול,

"כל הערבים", "כל היהודים", "כל חובשי הכיפות" טעות בידך. לא התכוונתי

לזה, ואם אתה מאמין בהכללות, בעיה שלך.

שוב אני אומר, מן הדין וחובה עלינו לדון בעניין הזה בוועדת החינוך,

מכיוון שזה דבר חמור מאד מה שנעשה, וטוב לשמוע את מה שאנחנו שומעים

היום, מכיוון שזה עשוי, ואני מקווה, לנקות את ההכללות שאנחנו עושים נגד

אוניברסיטת בר-אילן. אבל באותו זמן ובאותה רוח אני אומר, שאנחנו צריכים

לנקות גם את כל הספרים מההסתה הגזענית, אם זה בספרות, אם זה בדברים

אחרים. מן הדין שוועדת החינוך תדון בעניינים האלה.

יי בא-גד; אתמול חגגנו יום הולדת של הכנסת, והתקיים

דיון על תרבות הדיבור, וקיבלנו על עצמנו

לשמש דוגמה לתרבות דיון, וחבל שהגענו עכשיו לחוסר תרבות. אני אומר

אפילו "יישר כוח לדליה איציק", לרוב, בחלק, שהיא העלתה את הדיון, מפני

שאוניברסיטת בר-אילן עשתה פשלה נוראית, ולא רק בפרסום של החוברת, אלא

באי-מניעת הפצתה. ואתם יודעים שאני לא מסכים איתה לרוב.

גם אני אחראי לחוברות. יעלה על הדעת שחוברת תתפרסם לפני שתקבל אישור

ממישהו מוסמך?! לכן, הפשלה היא נוראית, רשת של טעויות, ואני כבוגר

בר-אילן מתבייש במה שנעשה. אבל, וכאן בא האבל, אסור לנצל את זה. הרקטור

מיד התנצל, והנשיא מיד התנצל, האוניברסיטה הזמינה מארצות הברית את

האנשים מידיית, שמענו פה התנצלויות חד-משמעותיות על כל התהליך; יש לנו

כלל, מתה ועוזב ירוחם. כך כתוב בתהילים. מודה ועוזב ירוחם. אי לזאת

אני מציע שני דברים: אחת, להסתפק בדיון ובהתנצלות, שתיים, שהאוניברסיטה

תקבל על עצמה לעשות פעולות ביקורת מראש, כדי שיותר לא יקרו פשלות

כאלה.

ראשית אני מבקש להודות לידידי חבר הכנסת

דראושה, שהסכים להחליף איתי.

גברתי היושבת ראש וחבריי חברי הוועדה, אני מוכרח לומר שמה שקורה בפרשה

הזאת מזכיר לי את הסיפור הבא: הולכת בחורה יפה ברחוב ורואה צפרדע,

הצפרדע פותח את פיו ואומר, אם תכניסי אותי למיטה שלך בלילה ותנשקי אותי

בבוקר אני אהיה נסיף יפה תואר. והיא לוקחת אותו למיטה שלה, ושמה אותו

במיטה, ובבוקר היא מנשקת אותו, והוא נהיה נסיך יפה תואר. באותו רגע אבא

שלה פותח את הדלת ונכנס, עכשיו לך תסביר לו שזה היה צפרדע.

רבותיי, אתם צריכים להבין את הקונטקס. בא-גד, אתה אומר שלא יכול להיות

שמדפיסים חוברת בלי שרואים. יכול להיות. אני מוכן להתערב איתך. אני אלך



לישיבת שלך, אני אקח חוברות שאתם פרסמתם. אוניברסיטה צריכה להיות על

עמוד קלון בגלל שמישהו עשה טעות מטומטמת?! הנשיא מיד אסף את החוברות,

התנצלו בפני לאה רבין, הרי כל הערב הזה נעשה לזכרו של יצחק רבין, אז

מישהו מעלה על הדעת שיעשו דבר כזה ויפרסמו חוברת של יגאל עמיר?!

רבותיי, צריך להוריד את האוניברסיטה מהצלב שרוצים לשים אותה עליו. יש

לה הרבה מאוד צדדים חיוביים.

ידידי סגן השר, אני רוצה לומר לך, ווליד, יש יהודים רעים דתיים, יש

יהודים חילוניים רעים, יש ערבים רעים, דתיים ולא דתיים, ויש טובים,

בכולם. בדבר אחד אני מסכים איתך, ואתה אמרת את זה, אסור שתהיה סטיגמה,

ואני נלחם נגד הסטיגמה שמנסים להדביק לבר-אילן. בזה שיש טעויות

האוניברסיטה עצמה מודה. זו טעות מצערת ונוראית, אבל הבה נרד מהסטיגמות.

לא נאשים יהודים בכלליות. נבדוק את הדברים לגופם. בדיעבד, אני שמח

שהיושבת ראש כינסה את הישיבה. ואני מודה לך על כך. אני חשבתי שלא צריך

לעשות את הישיבה ולעשות רעש בענייו, אבל אני שמח שעשית, כי המסקנה שלך

בישיבה, ושלנו, אני מקווה, תהיה, שזו טעות מצערת, ושאת האוניברסיטה

צריך להוריד מהעץ שמנסים לתלות אותה עליה. אני מודה לך על הסיכום הזה,

כי אני חושב שזה הדבר הנכון לעשות בכלים של היום, בעיקר כשהאוניברסיטה

התנערה בכל יכולתה, בכל דרך. רבותיי, זה מקרה. אותו סטודנט יכול היה

ללמוד באוניברסיטה בירושלים או באוניברסיטה אחרת. אף אחד לא תכנן

שהסטונדט הזה ילמד שם. הם יונקים ממעיינות זרים, לא מהאוניברסיטה, לא

מדרך החכמה ולא מדרך התורה, ולא מדרך תפיסת העולם של האוניבריסטה

שמטיפה לסובלנות ולאהבת ישראל. לא משם ינק האיש הזה את תורתו הרצחנית

והנוראית. הוא יכול היה להיות באוניברסיטה אחרת, ולינוק מאותם מקורות

שהוא ינק מהם. לכן אני באמת מקווה ומבקש שנרד מהעניין הזה. זה לא מוסיף

לאף אחד מאיתנו כבוד, וכולנו מצטערים על אותה טעות שקרתה, ואני חושב

שאין מקום שתקרה שוב. אני בטוח שמשעכשיו כל נייר שהאוניברסיטה תדפיס

יבדקו בשמונה עיניים.

אני רוצה לומר ששמעתי חלק מהדברים מהדיון

כאן. אני מעריך את אוניברסיטת בר-אילן

כמוסד אקדמי, שממלא תפקיד חשוב במערך האקדמי במדינת ישראל, למרות שמדי

פעם שאלתי את עצמי, למה אחוז הסטודנטים הערבים באוניברסיטה הזאת הוא

הנמוך ביותר בהשוואה לכל האוניברסיטאות אחרות. הסבירו לי סטודנטים

ערבים, שקשה להם להתקבל לאוניברסיטת בר-אילן בשווה לאוניברסיטאות

אחרות. כנראה שיש גישה מסוימת לסטודנט ערבי, מתוך מדיניות מסוימת של

האוניברסיטה. אני מקווה, פרופסור קווה, שאני מאחל לו הצלחה בתפקידו

החדש כנשיא האוניברסיטה, שיחול שינוי בגישה לסטודנט הערבי. כי אם אתה

משווה את אחוז הסטודנטים הערבים באוניברסיטת בר-אילן, ערבים ישראלים,

אזרחי מדינת ישראל, למספרים בכל המוסדות האקדמיים במדינת ישראל, האחוז

באוניברסיטת בר-אילן הוא נמוך בהרבה, וזה לא במקרה. אני בדקתי את זה.

האחוז הוא יותר נמוך מבכל אוניברסיטה אחרת. זה כבר היסטוריה של שנים

רבות.

מ' קווה; גם אנחנו בדקנו את זה, וזה לא נכון. יש

חמש מאות סטודנטים ערבים. תבוא אליי, ואני

אראה לך אותם.

זה מה שאני יודע. אולי יש לך נתונים

אחרים. בכל אופן זה לא הנושא היום. אני



שמעתי את ההסברים של יושב ראש ועד הנאמנים. אני חושב שההסברים שלד, עם

כל הכבוד, לא משכנעים, לא מדברים אל השכל הישר. זה לא יכול להיות הכול

אקראי. הטעויות אקראיות. הרי ההפגנות שהיו והתהלוכות נגד השלום

באוניברסיטת בר-אילן היו הורגות מכל הפגנה טבעית ונורמלית במדינת

ישראל, ואתם ראיתם את הדברים האלה. אני חושב שזה לא מקרה שיצא רוצח כזה

מתוך האוניברסיטה הזאת. אני חושב שלא במקרה החוברת הזאת יוצאת

מאוניברסיטת בר-אילן, מוועד הנאמנים שלה. ואני לא מאמין לדברים הללו,

שהכול נעשה בטעות. אולי הפרופסור קווה לא ידע, אני מאמין לו. אבל אני

לא מאמין שאלה שהכינו את החוברת, אני לא יודע בדיוק מי הכין את החוברת,

עשו את זה בשגגה, בטעות. 12 תמונות של הרוצח הזה זה לא יכול להיות

בטעות. זה דבר מכוון בכדי לנסות ולדבר ללבבות מסוימים של קיצוניים

יהודים.

זה דבר שלא היה בזדון. היה פה טמטום, אבל

לא זדון.

אני חושב שמי שעשה את זה עשה את זה בזדון,

בכדי לנסות ולגבות כספים מקיצוניים יהודים

שתרמו כספים גם לעורכי הדין של הרוצח ולמשפחה של הרוצח. יש יהודים

קיצוניים בארצות הברית, ששמחו שרבין נרצח. אני חושב שיש יהודים

קיצוניים. הייתי בארצות הברית, וראיתי איזה סוג של יהודים קיצוניים יש

שם. אני לא מכליל, אבל יש סוג של יהודים קיצוניים, שפגעו ופוגעים בכל

הערכים ההומניים בשם היהדות. אלה אנשים שנוטים לתרום לאוניברסיטה, בגלל

שהם רואים תמונה של הרוצח הזה. כנראה שמישהו רצה להשתמש בתמונה הזאת

בכדי להתרים את אותם גורמים קיצוניים לאוניברסיטה. אני חושב שזה דבר

מסוכן, שצריד להדליק מנורה אדומה באוניברסיטה. אני לא רואה מהדברים של

פרופסור קווה ושל יושב ראש ועד הנאמנים, שנדלקה אכן הנורה האדומה. היה

רצח של ראש הממשלה, היו כל התופעות השליליות וכל ההקצנה הגזענית,

ועדיין האורות האדומים לא דלקו. עדיין אתם מתנהגים כאילו שלא קרה שום

דבר באוניברסיטה הזאת. אני חושב שזה דבר לא טבעי, לא נורמלי, לא מקובל.

אתם צריכים ללמוד את הדברים בצורה אחרת, ולשנות את המדיניות בגישה

לערבים, בגישה לתהליך השלום, בגישה ליהודים המאמינים בשלום. זה מה שאני

חושב. גברתי היושבת ראש, אנחנו לא צריכים לעבור לסדר היום על הדברים

הללו. אם האוניברסיטה עוברת לסדר היום, המערכת במדינה לא צריכה לעבור

לסדר היום על מה שקורה באוניברסיטת בר-אילן.

אני לא רציתי לתת ליושבת הראש של אגודת

הידידים לדבר. אני לא חושבת שיש כאן עניין

שאנחנו עומדים מולם. אני גם באה להגיד שאני בהחלט מעריכה את התרומות,

הם כולם שם עסוקים בתרומות בזמנם החופשי, מתרימים גם לאוניברסיטה, גם

למקומות אחרים בארץ, אני מודה להם על כך. יחד עם זה, הביקורת שלנו היא

ביקורת קשה, ואין טעם שנטשטש.

אני לא חבר ועדת החינוך, באתי לכאן מסיבה

אחת פשוטה, אצלי באריאל ישנו קמפוס, שהוא

קשור עם בר-אילן. אני, גברתי היושבת ראש, שמעתי בתקשורת שאח של הרוצח

למד במכללה, וכתוצאה מכך הכול מוכתם. אני רוצה לומר, שאנחנו צריכים

להיות זהירים, מאוד מאוד זהירים. בדקתי ומצאתי מה שקרה בחוברת הזאת

לפני שבאתי לישיבה. היתה טעות. אני מבקש רק דבר אחד, אנא, המסר שצריך

לצאת מהוועדה הזאת, לא כדברי חבר הכנסת דראושה, צריך להיות מסר מרגיע.



מסר שמאחד ושאומר-. המודה בטעות זה - מודה ועוזב ירוחם. וצריך לרחם על

מי שעשה את החוברת הזאת. אבל מכאן להוציא את המסקנות האלה, אני חושב

שזו תהיה טעות גדולה, ואני מבקש ממך ביושבת ראש הוועדה, שאינני חבר בה,

אנא, קבלי החלטה בוועדה, או תסכמי את הישיבה הזאת בדרך כזו שתשים את

העניין הזה מאחורינו, ונסתכל קדימה, ונלך כמו שצריך, ולא נגביר את

הסכסוכים ואת הפילוגים ואת כל המריבות הללו.

אני מודה ליושבת ראש ועדת החינוך של

הכנסת. ברור לכולם מהישיבה הזאת שנעשתה פה

טעות. הגדרתי אותה בשיחות כאלה ואחרות. זאת איוולת שפוגעת באוניברסיטה

לא בגלל מה שהחשידו את האוניברסיטה, אלא שהאוניברסיטה, הפנים שלה

למצוינות. רק השבוע קיבלנו הודעה שיש לנו חתן פרס ישראל, פרופסור רצבי,

ושהאוניברסיטה תהיה קשורה עם שלומיאליות, זה עונש בפני עצמו. לכן אני

מודה לאגודת הידידים, שמבינים את חומרת התקלות שקרו, ובשיחות איתם

הדרישה של האוניברסיטה היתה שתקלות אלה לא יחזרו. נתתי הוראה

חד-משמעית, שמהיום והלאה יהיה מישהו באוניברסיטה שיפקח על כל חומר

פרסומי. ואגודת הידידים קיבלה את העניין.

נוסף לזה, אנחנו מודים בטעות. הבענו צער. כפי שאמרתי, מיד ביום השני

לאחר שנכנסתי לתפקיד כנשיא אוניברסיטה, לפני שהתפוצצה הפרשה, צלצלתי

ללאה רבין, והתנצלתי בשם כולם על האירוע הזה. אתמול ישבנו שעות ארוכות

עם ידידי בר-אילן. הם מבינים את הנזק שנעשה לא בכוונה לאוניברסיטה, והם

קיבלו על עצמם, לאור השיחה הזאת, אחריות בנושא. לכן אני משוכנע שאגודת

הידידים, לאור מה שנשמע כאן, תסיק את הלקחים הנדרשים מהדיון הזה.

אני שוב רוצה לציין שמה שאתמול סוכם בין אגודת הידידים וביני, הנשיאה

של אגודת הידידים תקריא. זה בהחלט מספק את הדיון הזה.

מ' סטיין; אני מתנצל שאני מדבר באנגלית. באתי לישראל

פעמים רבות, וזו הזדמנות עצובה. אבקש

מגברת לבל לקרוא את ההצהרה שהכנו. אני מסתכל סביבי, הקשבתי לכל מה

שנאמר, ואני מתבייש, מפני שהבאנו את זה עליכם, ואנו מתנצלים עמוקות על

כך. אנחנו כאן, מפני שאנחנו אוהבים את ישראל. אנחנו מכבדים את

אוניברסיטת בר-אילן ואת תרומתה למדינת ישראל, ואנחנו מאוד מכבדים את

המוסד הזה. אנו מודים לכם על שהרשיתם לנו לשבת כאן ולדבר, למרות שאנחנו

מדברים מתוך בושה עמוקה.

היתה לי הזכות לקחת חלק בסעודה של אוניברסיטת בר-אילן, כשקרתה הטעות

המצערת. כשנכנסתי, ישר לפנים באודיטוריום שבו היו מאות אבות של אנשים,

היתה תמונה של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל. הוא היה שם, והוא היה

במרכז הערב. הרב לאו ואחרים הביעו הוקרה רבה לאותו איש דגול. כל אדם

שנכח שם ידע, שזה מה שעשינו שם, ולא היתה כל כוונה אחרת. אנחנו התאבלנו

על האבדה של ישראל, על הפעולה של אדם שטני. באנו מתוך בושה עמוקה בגלל

הטעות הנוראה שנעשתה על ידי הידידים האמריקאים.

תודה גברתי יושבת הראש וחברי הוועדה. אני

מבקשת לשאת הצהרה בשם הידידים האמריקאים

של אוניברסיטת בר-אילן.



אנו נמצאים כאן היום בשם חבר הנאמנים של אגודת ידידי בר-אילן בארצות

הברית. במשך עשרות שנים עמלנו כדי לקדם את החינוך להשכלה גבוהה בישראל,

ובמיוחד דרך אוניברסיטת בר-אילן. אנו גאים בתפקיד שבר-אילן משמשת לחברה

הישראלית כגשר בין מחנות שונים. עלינו לזכור שאוכלוסיית הסטודנטים

מחציתה דתית ומחציתה חילונית.

ועכשיו אנו מגיעים לישראל בעת צרה, בעקבות האירועים האחרונים בסעודה

השנתית של אגודת ידידי בר-אילן בארצות הברית, ובמיוחד בעקבות פרסום

חוברת הסעודה.

ראשית, ובכל הכנות, אנו רוצים להתנצל על הצער והמבוכה שגרמנו

לאוניברסיטת בר-אילן. אנחנו גם מתנצלים בפני כל אזרחי מדינת ישראל

ובפני יהודת העולם. במיוחד אנו מביעים צערנו והתנצלותנו בפני גברת לאה

רבין על הטעות הנוראה שקרתה בחוברת הסעודה החגיגית.

אנו רוצים להדגיש כי הסעודה השנתית והפקת החוברת לסעודה נמצאים

באחריותם הבלעדית של אגודת הידידים בארצות הברית, שהיא גוף משפטי נפרד,

המוסמך על ידי ה"בורד אוף ריג'נטס". לכן, עלינו לקחת על עצמנו את מלוא

האחריות על הפקת חוברת הסעודה ועל תוכנה. כמו בשנים עברו, המחלקה

להסברה וליחסי ציבור של אגודת הידידים אחראית להפקת החוברת.

אנו עורכים בדיקה לגבי טעות האנוש שגרמה לתוצאה הנוראה. יחד עם חברינו

לעבודה בחבר הנאמנים של אגודת הידידים בארצות הברית נדע לנקוט צעדים

הדרושים בעקבות מצב זה, הכל כך מצער.

תודה רבה, אני רוצה לומר בהערה כללית שחבר

הנאמנים שהגיע במיוחד אחרי הפרסום של

החוברת אומר, שהוא גאה בתפקיד שבר-אילן משמשת בחברה הישראלית, כגשר בין

מחנות שונים.

יש פה בעצם הבטחה שהאחראים לכך ישלמו מחיר או יפוטרו או כל דבר אחר,

ובלבד ששם ייעשה סדר, ומי שצריך לתת את הדין ייתן את הדין.

אני מבקשת ברשתוכם לפני הצעת הסיכום להגיד דברים אישיים שלי. אני

מרגישה שאני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות, שלא עניתם לי עליהן. האמינו

לי, שהיו לי המון המון לבטים. שאול יהלום עצמו הוא חבר אישי שלי, למרות

שבדברים רבים אנחנו לא מסכימים, והוא גם פנה לעוזר הפרלמנטרי שלי,

ודיבר איתו. הרבה מאוד חברים דיברו איתי על כן לקיים, למה לקיים, איך

לקיים. אני רוצה לומר לכם שכל כך הרבה שאלות עומדות באוויר. מעבר

לעניין שיש פה חיבור של טפשות וכסילות אומללה, איך ייתכן שלהוברת

שמציגה את בר-אילן בתפוצות אין נגיעה לאוניברסיטה עצמה?

שאלה שנייה, מי נתן את ההוראה לבצע שינויים בחוברת לאחר רצח רבין? איך

ייתכן שלא נתנה הוראה לבדוק את כל עמודי החוברת בהזדמנות זו? איך ייתכן

שיש אחראי אחד שמסתכל, שתעין שלו היתה פקוחה רק לחלק אחד, אבל לחלק

האחר היא היתה עצומה? האם זה נכון שבקרב תורמים פוטנציאליים בחוגים

אורתודוקסים בארצות הברית ישנם תומכים גלויים או סמויים לדין רודף

לרבין? אני מבקשת לדעת את זה. האם להערכת אנשי בר-אילן הפצת החוברת כמו

שהיא הועילה לאוניברסיטה, אז אולי בכלל היה צריך מלכתחילה ביום שישי,

אחרי שהיא נחשפה, לגנוז אותה. אין לי תשובה לשאלה למה חיכיתם לאמנון



אברמוביץ, למת חיכיתם לישראל סגל בטלוויזיה. אין לי תשובת. אף אחד מכם

לא נתן לי. אין לי אלא לחשוב שמישהו רצה לטאטא. מתי החלה ועדת בדיקה

בראשות השופט יוסף חריש את עבודתה? אני מבקשת לדעת מתי היא תסיים אותה,

ומתי היא תפרסם את מסקנותיה. אנחנו מבקשים לדעת איפה הנגע בבר-אילן. חס

וחלילה, לא כולם אשמים. יש שם אנשים נפלאים. אני עצמי למדתי שם בשנה

הראשונה. היתח שם אווירה נפלאה. אבל אסור בשום אופו וחלילה שאנחנו

נוותר לאותם אשמים שמצויים בתוך המערכת, והם מצויים. איך בכלל ייתכו

שתורמים מתערבים בענייני האוניברסיטה, בכל הכבוד הראוי, עד כדי הכתבת

מינויים אקדמיים?! והאוניברסיטה אינה מעורבת בפעולות התורמים. זאת

אומרת, הם בעצם אומרים לך מה לעשות. אתה לא יכול להגיד להם בחוברת מה

להגיד. איך ניתו להפריך את התחושה שעיקר המרץ של האוניברסיטה, מאז

הדיון האחרון, ואני אומרת לך את זה פרופסור קווה, יש לי הרגשה שמאז

הדיון האחרון, כל הזמן האנרגיות שלכם מופנות למבקרים, במקום להיות

מופנות לחשבון נפש. תעזבו את מה שאומרים עליכם. תתחילו לעשות חשבון

נפש. המבקרים יסתמו את הפיות שלהם, לאחר שהם יראו שאתם עושים חשבון

נפש. כל הזמן אתם עסוקים בלהדוף גילויים. אני רוצה לדעת מיהו הש.ג.

בפרשה הזאת ומי המפקדים האחראים, ומה ומתי ייעשה כדי שהם ייעלמו מהנוף

של האוניברסיטה ומכל קשר איתה. אני עושה זאת דווקא מתוך חרדה

לאוניברסיטה. הבטיחו לנו כאן שייעשה כדי שהם ייעלמו מהנוף של

האוניבסיטה, ואני רושמת לפניי, לפני הוועדה, את ההבטחה.

בהנחה שבאמת מדובר בצירוף נדיר באמת של טפשות וכסילות, שהיא מצערת

נורא, איזה אחריות אתה כראש האוניברסיטה לוקח על עצמך, אדוני הנשיא?

שאלות אלה יישארו באוויר, ואני רוצה לסכם ולומר, שוועדת החינוך

והתרבות, יחד עם הציבור כולו...

אחרי כל הדברים שנאמרו כאן, אני חושב

שאולי ראוי שנחזק את ידם, בארוחת הערב

החגיגית הבאה, אני מאחל לכם הצלחה.

אני חושב שביהדות לא מקובל לעשות סיכום,

רק עם שאלות. לכן אני מציע שניפגש עם

יושבת ראש ועדת החינוך, יש תשובה לכל שאלה, ותשובה טובה, לשאלות שלך,

אבל הן נשארות בחלל.

אתה תצטרך לבוא ולהסביר אותן.

בעת הדיון ניתן היה להבחין שיש פח שתי

קבוצות, או שלפחות היה רושם כזה.

יש תשובות טובות. אין נגע, עשינו ועדת

בדיקה, הסברתי. יש שאלות טכניות על

תאריכים. זה צריך להטריד את כולם. למעשה האוניברסיטה מיד עשתה פעולות

אמיצות, שאף אוניברסיטה לא עשתה. אנחנו ניפגש, ואני אתן לך תשובות לכל

דבר, אבל שעם ישראל ידע שיש תשובות לכל דבר.

יש יותר מדי יהודים שיש להם רק תשובות,

אולי בגלל זה אנחנו בצרות כאלה, שיש להם

רק תשובות.



פרופסור קווה, אין טעם שאני אטייח בפניך, עם כל המכנה המשותף שיש

בינינו, והוא יותר גדול מאשר המפריד, יש באוויר ובאווירה יותר מדי

מרגלית הר-שפי, אבישי רביב, הרוצח, החוברת, זה גורם לאנשים

תחושה של רגישות. תבין אותה.

זה לא הוגן. כל הדברים האלה טופלו

בבר-אילן.

היו"ר ד' איציק! מתקבל שוב ושוב הרושם שעדיין יש אצלכם

פינה, רק פינה, אבל פינה שהיא מדגרה

ומשתלה של עשב שוטה, שאותו אנחנו מבקשים לחפש.

ועדת החינוך והתרבות - הצעת סיכום - יחד עם הציבור כולו, נדהמה למראה

החוברת של עמותת ידידי בר-אילן בניו-יורק, בה הופיעה 12 פעמים תמונת

רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, יחד עם דברים לזכר הנרצח.

הוועדה מביעה את פליאתה על צירוף נח נדיר של מקרים, שאין הדעת סובלת,

וששיאם הוא בחלוקת החוברת באירוע בניו-יורק, שלושה חודשים לאחר הרצח של

ראש הממשלה, ללא הסבר יזום על ידי האחראים.

הוועדה שמעה את דברי ההסבר של ראשי האוניברסיטה ועמותת הידידים. אין

לוועדה אלא מה שעיני חבריה רואות ואוזניהם שומעות. על כן היא מקבלת את

דברי ההסבר, גם אם חלק מהם נשמעים כדחוקים.

הוועדה מבהירה כי האחריות הציבורית המלאה על פרסומים בשם האוניברסיטה

ולמענה היא על האוניברסיטה עצמה, ואין היא יכולה להפריד בינה לבין

הפועלים בשמה ולטובתה. לכן הוועדה קוראת להגביר את הפיקוח על הפרסום

בשמה על ידי אגודת ידידיה בעולם, כך שהאחריות לפרסום תהיה עליה.

הוועדה רושמת בפניה את הודעת נשיאת ידידי אוניברסיטת בר-אילן בארצות

אנו עורכים בדיקה לגבי טעות האנוש שגרמה לתוצאה הנוראה.

יחד עם זה, חברינו לעבודה בחבר הנאמנים של אגודת הידידים בארצות הברית,

נדע לנקוט צעדים דרושים בעקבות מצב זה. רשמנו את ההודעה הזאת.

אני מבקשת לומר לסיכום, שאנחנו לא נאפשר הכללה נגד הסטודנטים שלומדים

בבר-אילן ונגד המרצים בבר-אילן. יש שם אנשים נפלאים ונהדרים. אני חושבת

שצריך להתחבר אליהם כדי למגר את אותם כוחות החושך הקטנים אמנם שמצויים

באוניברסיטה הזאת.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעת 11:15