הכנסת השלוש עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 319

מישיבת ועדת החינון והתרבות

שהתקיימה ביום די. ג' בשבט תשנ''ו. 24.1.96. בשעת 09.00

נכחו;

חברי הוועדה; יוי'ר ד' איציק

א' אסעד

ח' חדד

ר' כהן

ה' מחאמיד

ד' מנע

א' חי שאקי

מוזמנים .. יו"ר הכנסת ש' וייס

שר המסחר והתעשייה, מ' חריש

ד' גורדון, יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

והתרבות

ע' עדווי, החינוך לערבים, משרד החינוך והתרבות

ע' ג'אבר, החינוך לערבים, משרד החינוך והתרבות

ג' חרדאן, החינוך לערבים, משרד החינוך והתרבות

ד' אלון, עוזרת לשר התעשייה והמסחר

מ' אלונים, מנכ"ל עיריית כפר סבא

יי דפנה, אינטל

יי אושפיז, מנועי חשמל

ר' אייזן, משרד המסחר והתעשייה

י' לוי, מנהל מינהל מימון, משרד המסחר והתעשייה

אי פביאן, יועץ כלכלי, משרד המסחר והתעשייה

מי גולדברג, יועצת תקשורת, משרד תעשייה ומסחר

אי אלזון, מנכ"לית עמותת כחול לבן

זי תנא, ארגון הורים ארצי

חי להב, הסתדרות המורים

די לאוטמן, דלתא, יו"ר העמותה לקשרי תעשייה

אי לניאדו, מנכ"ל העמותה לקשרי תעשייה

שי וייס, מנהל תכנית "חשוב תעשייה"

יי אשר, מנכ"ל דגם מערכות

צי יבנאלי, מרכז תיכון תלפיות

ר' רביד, רכזת נושא מרכז

אי ינאי, מנכ"ל מוטורולה

די אלברט, מוטורולה

צי אטלס, נגב קרמיקה, התאחדות ירושלים

שי מנחם, מנכ"ל סופרפייל

יי בליזובסקי, עמותה לקשרי תעשייה

חי מגד, עמותה לקשרי תעשייה

די כהן, יחצנית העמותה לקשרי תעשייה

ת' מוצפי, צלמת העמותה לקשרי תעשייה

ח' רוט, יו"ר פורום מנהלים, עמותה לקשרי תעשייה

ד' מטווח, פורום מנהלים, עמותה לקשרי תעשייה

א' בן טובים, תעשיין

הרב ש' קליימן, מנהל תיכון עירוני, חיפה

פ' בר-לב, יזמים צעירים לישראל

מ' רבינוביץ, יזמים צעירים לישראל

אי פרוור, מנהל הגימנסיה, ירושלים

י' חאג' יחיא, מנהל עמל טייבה

מ' טאלים

ל' קראוס, מנהלת בי"ס ממלכתי כרכור

ת' גוז'נסקי

ד' בלאו

לי קראוט, מנהלת בי"ט ממלכתי כרכור

מי צין, יו"ר ועד ההורים, בי"ט ממלכתי כרכור

וי גבאי

יי גשן

ג' אברהים

גי מחמד

אי טולימאן, מנהל בי"ט אלהווטלה

אי עגיאג' טולימאן

אי מחמוד

אי אחמד

אי דנציגר

מי שפירר

מי גורן

קי הדר

לי דיין

גי לוי

אי גירפי, מנהל האגף לחינוף, פרדט חנה

פרופ' ד' גורן, עוזרתו של פרופטור גורן

די גילברט

מזכירת הוועדה; די פריידין

נרשם ע"י חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

שנת התעשייה והיצור נמערפת החינוך



שנת התעשייה והיצור במערכת החינוך

היו"ר ד' איציק; אני פותחת את ישיבת ועדת החינוך בנושא שנת

התעשייה והיצור במערכת החינוך. היינו

אמורים לקיים את הנושא בתחילת שנת הלימודים, הוחלט במשרד החינוך בכל

שנה להתייחס או לייחד נושא למערכת החינוך, זה לא סוד שאני חשבתי שהשנה

צריכה להיות שנת שלטון החוק והדמוקרטיה הבמדינת ישראל. חשבתי

שהדמוקרטיה תעמוד בפני מבחנים קשים בשנה הזו, ולא ידעתי באילו מבחנים

קשים היא תעמוד. הדמוקרטיה במדינת ישראל היא לא מובנת מאליה וצריך לחנך

אליה. לאחר שהשר מ' חריש וגם ראש הממשלה המנוח מאוד ביקשו שזה יהיה

הנושא השנה, אנחנו נעתרנו, ובדיעבד אני אפילו שמחה על העניין.

יש לכם סיבה טובה מאוד להגיד שעשיתם משהו, ולעשות משהו במערכת החינוך

זה הרבה. הייתי בכרכור, בפרדס חנה, וראיתי את שמחת הילדים ואת שמחת

ההורים, וראיתי איך הכל שם חוגג, ואיך כולם מדברים תעשייה. עושה רושם

שאתם הולכים להוות תחרות, אני מציעה לכם להקים משרד חינוך קטן על יד

משרד החינוך. רתמתם את האנשים. אני רוצה להגיד לכם כל הכבוד. לעתים יש

נטייה במדינת ישראל להושיב קבוצת אנשים על ספסל הנאשמים בצורה כזאת או

אחרת, שאולי הם לא מעורבים מספיק, ואולי הם לא חלק מהחברה מספיק. אני

חושבת שמה שעשיתם הוא מעשה נכון גם מבחינתכם וגם מבחינת החברה

הישראלית.

השר מ' חריש; תודה ליושבת ראש ועדת החינוך. לגבי הנושא

של הדמוקרטיה, זה נכון שהתגלו איומים

קשים, ובוודאי הרצח המתועב הבליט את הנושא. אבל יחד עם זאת אני מוכרח

לומר שלפי תחושתי, דווקא בקרב הנוער והצעירים במדינת ישראל, בעקבות

הרצח, התגלו כוחות של הזדהות עם הדמוקרטיה, שנדמה לי שאפשר להתגאות

בהם. אני יודע מה ההשפעה שהיתה למראות של הילדים ושל הנוער ושל הצעירים

במשך שבוע האבל, וגם בתקופה שלאחר מכן, על דעת הקהל הבינלאומית ועל

מנהיגים בעולם, מבחינת ההתייחסות לעוצמות שהתגלו בתוך החברה הישראלית,

דווקא ברגעי המשבר האלה, בעקבות הרצח.

יחד עם זאת אני מסכים שזה נושא שצריך להתמודד איתו יום יום, כי את

הדמוקרטיה צריך לפגוש כל פעם מחדש. זה לא נושא שאי פעם אפשר להרגע

לגביו.

באשר לנושא שלפנינו, הנכון הוא שהממשלה התלבטה תקופת מה מה צריך להיות

הנושא המרכזי בשנה הזאת, בנוסף לשנת התעשייה והיצור בחינוך, שעליו

אנחנו מדברים. הזיווג בין תעשייה לחינוך נקבע כנושא המוביל לקראת יום

העצמאות ובשנה הקרובה. זה נכון שההכרעה בסוף נפלה בעקבות הריגתו של

יצחק רבין ז"ל על חשיבות הנושא הזה. דווקא מהחיבור בין נושא התעשייה

לבין נושא החינוך, נולד פה סיפור אהבה מאוד מעניין, שהתגלה גם בתערוכת

החינוך שהיתה בבנייני האומה, אבל הרבה מאוד בשטח, בין המחנכים לבין

התעשיינים לבין הילדים והתלמידים, בנושא שלכאורה נראה נושא נורא משעמם.

התלבטנו כאשר יצאנו לדרך עם הנושא חזה, איך מתמודדים עם נושא שנתפס

תמיד כנושא מרובע, אפור, חסר משיכה, עם ילדים שוודאי החוויה שהם צריכים

להתנסות בה היא חוויה שצריכה לעניין אותם ולגרום להם שירצו להתעסק.

מבחינתי היום הסיורים בבתי הספר, בשנה הזאת, הם באמת חוויה מיוחדת. גם

שיתוף הפעולה עם שר החינוך בעניין הזה הוא מעולה. שני משרדים שעובדים



יחד בהרמוניה, יחד עם גורמים שונים, אולי זה גם כן ציון דרך לא כל כך

ברור ולא כל כך צפוי בעניין הזה. אבל הוא נולד ובאמת יש שיתוף פעולה

יוצא מן הכלל בתחום הזה. אבל אתה נתקל בילד מכתה ד' שמדבר איתך כמהנדס

תוכנה, הוא מבין יותר במחשב מאשר אני מבין, פער הדורות בנושא המחשוב

ללא ספק הוא פער הדורות הבולט ביותר בתחומים האלה. אני חושב שמבחינה זו

באמת קורה משהו בתחומים האלה.

שתי תופעות חייבו את הנושא הזה בגדול. אחד, ההתפתחות של החברה

הישראלית. אין ספק שאנחנו נמצאים בתקופה של צמיחה מואצת, מצליחה מאוד

בחברה הישראלית. היא מונהגת על ידי תעשיות, ובעיקר תעשיות טכנולוגיות

מובילות. אבל כשמדברים על תעשיות טכנולוגיות מובילות זה יכול להיות

מוצר של היי-טק. זה יכול להיות גם מוצר שהוא קלאסי, גם בתחום הטקסטיל,

למרות כל מה שמדברים היום הטקסטיל גדל במדינת ישראל. גם בתחום המזון,

גם בתחום הרהיטים, אבל תהליכי היצור ותהליכי השיווק חייבים להשתמש

בדברים המודרנים ביותר, בטכנולוגיות הכי מודרניות, כדי להצליח.

התהליך הזה ניזון מהשקעות עבר שהיו במדינת ישראל, בעיקר בתעשיות

בטחוניות. מקור העוצמה הטכנולוגי נבע מצרכים שנבעו ממערכת הבטחון. אבל

תהליך הצמיחה הזה צריך להמשיך הלאה בכוחות שכבר נובעים היום במערכת

האזרחית. כאשר עשינו את הערכות המצב לגבי כוח האדם המקצועי, ולאן הוא

מתפתח, עלינו על דבר שהוא די מובן. המשיכה היא למקצועות כמו עריכת דין,

מינהל עסקים, ואני ודאי לא יכול להתלונן כי הייתי בין האבות וההורים

שהיו באיצטדיון טדי, אחד מאלף עורכי הדין שם היה שלי. בכורי בדיוק נעשה

עורך דין, כך שאני ודאי לא יכול להאשים אחרים, אבל אין ספק שהמשיכה

לעריכת דין נובעת לא מעט בגלל סדרות טלויזיה כמו פרקליטי אל.אי. או

פרקליטי סימפסון, שם ראו את הזוהר של עורכי דין מצליחים שעושים הרבה

כסף. זה מיעוט קטן. לא מראים את הפרקליטים שבקושי גומרים את החודש. זו

המציאות האמיתית בעריכת דין היום. אותו דבר בתחומים אחרים. לעומת זה

במקצועות הטכנולוגיים שקשורים עם התעשייה התחיל להתגלות מחסור בכוח

אדם, כבר במשיכה החזקה של החברה הישראלית לקראת התפתחות.

חלק מהתעשיות שמיוצגות פה התחילו לגייס כוח אדם במקום שעדיין יש מאגר

חשוב מאוד ויש התפתחות מאוד מעניינת, מאוד מעודדת, ישראלים שעשר שנים

היו בארצות הברית, בעמק הסיליקון, בבוסטון, החלו לחזור. זה תהליך שהוא

טוב, לכמה שנים. בשנות האלפיים המוקדמות החברה הישראלית תיזדקק להרבה

מאוד אנשים בתעשייה, אם כמהנדסים ואם כמדענים, אבל הרבה מאוד גם

בתחומים לא אקדמאים. יש טעות אופטית כשאומרים שבתעשייה הטכנולוגית יש

רק עבודה למדענים ולמהנדסים. היום במפעלים המתקדמים אפשר למצוא חרבה

עבודה של אנשים שלא היו בעלי מקצוע, שהוכשרו בתוך המפעל, או על ידי

כלים ממלכתיים או על ידי כלים חינוכיים אחרים, כדי לעשות את עבודתם,

וזה כוח עבודה מאוד חשוב. כאן מתפתחת כניסה של נשים לעבודה בתחומים

האלה שהיא מחזקת את המשפחות, שניים עובדים בתוך משפחה. מתחיל להתפתח פה

כיוון מאוד חשוב לחברה הישראלית. יש בתי ספר שהצליחו כבר למצוא

פרופורציה אחרת, בין הנושאים שקשורים לתעשייה וטכנולוגיה ומיחשוב, לבין

הדברים ההומנים שימשיכו להיות חשובים, אלא שהפרופורציה בחברה מוכרחה

להיות פרופורציה שעוסקת במקומות התעסוקה הטבעיים שיקלטו.

אחד הנושאים שאיתם היה צריך להתמודד, הוא התדמית של התעשייה כפי שהכרנו

אותה. זה לא היה בדיוק הדבר המושך. התעשייה שהיום היא מודרנית, היא

בדרך כלל אסתטית, יפה, היא יותר מזוהה עם מחשבים מאשר עם תנורים וחום,



והיא מעוררת עניין בקרב הילדים כיום. כשהעניין יצא לדרך קראו לזה "חשוב

תעשייה". אני התחלתי להשתמש במושג אחר, "שחק תעשייה". כי האמת היא שיש

אלמנט של משחק ויש אלמנט של הנאה במה שאתה עושה. אתה רואה ילדים יושבים

סביב שולחן ומתכננים עסק עם קווי יצור, עם קוןי שיווק, יש תוכנות

שפותחו לצורך העניין הזה, ואתה רואה איך הם נהנים לעשות את מה שרוצים.

אם זה ברובוטיקה, אם זה בחשמל, כל מיני נושאים שהופכים לנושאים בעלי

עניין, לפעמים יותר מעניינים מאשר חלק מהנושאים הפורמלים. נדמה לי שחלק

מהילדים אוהבים יותר את הדברים האלה מאשר את הלימודים הפורמלים האחרים.

על כן אני חושב שזה שאנחנו עושים פה דבר שהוא טוב לילדים ולנוער מבחינת

עתידם, הוא חשוב מאוד לחברה הישראלית מבחינת צרכים של מדינה מודרנית,

מפותחת, שכלכלתה צריכה להיות חזקה, מתפתחת ותחרותית מאוד, בעולם שהוא

כולו תחרותי היום.

אני מאוד מודה לך אדוני השר. הפעלת כוח

מסיבי לא מתון, כדי ששנת התעשייה והיצור

תצא לדרך, ואני חושבת שאם יש כאן נציגים, זה הרבה מאוד גם בזכות האמונה

והתפיסה שלך את התעשיינים, והם בפירוש הוכיחו את עצמם.

אני שמח להיות כאן, ואני רוצה "'להודות

ליושבת ראש הוועדה שהפעילה אותנו והעלתה

את הנושא הזה. אני מקווה שהיא תעביר את עיקרי דברינו לשאר חברי הוועדה,

שוודאי יגיעו בהמשך. אני חושב שהממשלה הזאת הבינה מיד בתחילת דרכה

שהתשתית החשובה ביותר לקיום הדור הצעיר, לקיום עתידנו במאה הבאה, היא

התשתית החינוכית. גם אנחנו התעשיינים עברנו מטמורפוזה, וגם אנחנו

התחלנו להבין לפני שש-שבע שנים שעתידנו מותנה בחינוך בכל הרמות, בחינוך

לכיוונים נכונים, אחרת לא נהיה תעשייה תחרותית, ולא נעמוד בתחרות

האמיתית שקיימת היום בעולם. התעשייה היום חשופה, היא פתוחה לעולם, יהיה

לה זכות קיום אם היא תדע להתחרות עם העולם המערבי. לא להתחרות בינה

לבין עצמה פה במדינתנו הקטנה.

לכן אני שמח שקודם כל הממשלה החליטה, וזה לקח לנו הרבה הסברה, וכפי

שנאמר ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הכריע. אני יודע ששר התעשייה ואנחנו

ועוד הרבה שרים אחרים עבדנו חזק על העניין, וגם שר החינוך היה שותף,

ואני שמח, אני משוכנע שזאת היתה החלטה נכונה, גם בשנה זו.

אני חושב שכולם מסכימים שחינוך זה העתיד. אני עדיין לא בטוח אם לכולנו

ברור מה המשמעות של השינויים שמערכת החינוך צריכה לקחת על עצמה. מה

מהירות השינויים. ישנן איסטרטגיות נכונות, ואני חושב שבדרך כלל אנשים

יודעים לזהות את חאיסטרטגיה, אבל מה משמעות האיסטרטגיה או הצלחה של

חברה עיסקית, או מערכת כולה. האם עומדים גם בלוח הזמנים באיסטרטגיה

הזאת. מפני שמטרת האיסטרטגיה היא לנצח את המתחרה. מטרת האיסטרטגיה

להיות מדינה טובה יותר ממדינות אחרות. מטרת חברה פרטית היא להיות חברה

רווחית יותר. אנחנו נימדד יחסית למדינות אחרות. לכן ישנה חשיבות אדירה

לקצב השינויים. אנחנו חיים בעולם שמשתנה במהירות אדירה, התקשורת פתוחה,

העולם כולו הוא כפר גלובאלי אחד קטן, קצב השינויים הוא מדד להצלחה.

במערכת החינוך חייבת לקחת את זה בחשבון, למרות שזה לא קל, זה קשה, זה

מכאיב. לכן ההחלטה היא להגדיל את התקציב, לאמץ את התעשייה. אנחנו לא

מחפשים שכל נערי ישראל יעבדו בסוף בתעשייה, אין צורך בזה. מספיק לנו

ש-20%-25% יעבדו בתעשייה. אני חושב שישנה חשיבות רבה שהנוער יבין ויאמץ



את הערכים שקיימים היום בתעשייה, מפני שהם יאפשרו לו לחיות טוב בשנות

האלפיים.

עבודת צוות, איכות, מצוינות, יזמות, הם חלק מחיי היום יום שלנו. העולם

התחרותי המשתנה של כל אחד מאיתנו, לא חשוב אם הוא בשירותים או בתעשייה

או במערכת חינוך, חייב לעבוד עם צוות. אין עוד סיכוי לאדם, שיהיה

המוכשר ביותר בעולם, אם הוא עובד עם עצמו, וכך זה גם בתעשייה. לכן לקצב

ישנה חשיבות. ולכן ישנה חשיבות מכרעת, כמה מהר מערכת החינוך תדע, תשכיל

להטמיע את הערכים האלה, את הפעולות שאנחנו עושים בשנים האחרונות. לצערי

אנחנו יכולים לציין את אותם בתי ספר שהטמיעו את התוכנית הזאת, אלה

מספרים לא מספיק מרשימים. אנחנו נמצאים בערך ב-10% מסך כל מערכת החינוך

בצורה קצת יותר מרוכזת. איו סיבה שתוך מספר שנים ערכי התעשייה לא יהיו

ברורים לכל ילד ונער בישראל. אפשר לעשות את זה, זה תלוי רק בנו, הכלים

קיימים. ישנה הסכמה וקונצנזוס, עוד לא שמעתי ביקורת על הנושא, לא משר

החינוך ולא משר התעשייה ולא מחברי הכנסת, ואפילו לא מהעיתונות ואפילו

לא משר האוצר שהיה אצלנו וברך על התוכנית. כולם מברכים על התוכנית. אני

לא רואה אחד שאומר חברה אתם מבזבזים קצת כסף, אתם הולכים קצת הפוך,

כולם מסכימים שצריך לעשות את זה. בעוצמה הרבה יותר חזקה ובלוח זמנים

הרבה יותר צפוף. משרד החינוך, משרד האוצר, משרד התעשייה, ועדת החינוך,

אני חושב שהכנסת כולה חשוב שתרתם ותיתן עדיפות גבוהה מאוד לנושא. אני

כאחד שמכיר מה זה תקציב, ודי מעורה גם בנושאים אחרים, אני יודע שזה כסף

קטן. אלה סכומים יחסים קטנים, אני לא רוצה לעשות השוואות על מה מוציאים

כספים פי עשר מהכספים הנדרשים.

אסור לנו להכנס לשנות האלפיים במצב שנער בישראל לא יבין מה זה עבודת

צוות, מה זה יזמות, מה זה איכות, מה זה מצוינות. דברים אלה יהיו כלים

הכרחיים לאזרח בעולם המערבי להתקיים. לכן אני שמח שאנחנו פה, אני יודע

שיושבת ראש הוועדה מאוד ערנית לנושא, שבאמת נפעל יחד, עם משרד החינוך,

עם משרד התעשייה, עם משרד האוצר, ונחפש דרכים איך להכשיר עשרות אלפי

מורים במהירות הגדולה ביותר. הנושא הזה יוטמע לא בזה שיהיו עוד כמה

עשרות תעשיינים מתנדבים או עוד מערכת בתוך התאחדות התעשיינים ובעמותה

שלנו, שתפעל בבתי הספר. אנחנו זקוקים לעשרות אלפי מורים שמפוזרים בכל

רחבי הארץ, בכל בתי הספר, שהנושא הזה יהיה יקר להם, שהנושא הזה יהיה

חשוב להם. כשאני הייתי בבית ספר חקלאות היה נושא חשוב במערכת החינוך.

לא בגלל שרצו ללמד אותנו לעבוד בטוריה, חקלאות סימלה חלוציות, ציונות,

תקומת מדינת ישראל. אני חושב שהנושא תעשייה יסמל בשנות האלפיים את

עתידנו, את רמת החיים של כל אחד מתושבי המדינה, את הצורך של כל אחד

בתרומה, הכלים שהוא צריך לתרום למדינת ישראל חזקה יותר, כלכלה בריאה

יותר בעידן השלום.

בחברה הישראלית אתה איש גלוי מאוד ומפורסם

מאוד ועושה עבודה טובה בתחום שלך, אבל לא

ידעתי שיש לך נפש של מחנך.

אני מודה ליושבת ראש ועדת החינוך והתרבות

של הכנסת, חברתי, ח"כ ד' איציק, שהזמינה

אותי. חשוב מאוד שהוועדה לקחה את העסק לטיפול, כי חשוב שיהיה גיבוי

פרלמנטרי נמרץ למפעל השנתי שבעצם משתלב בתעשייה הישראלית. ראש הממשלה

הקודם, יצחק רבין ז"ל, כל פעם שהיה חוזר מסיור במפעלים או במתקני

תעשייה הוא היה נפעם כמו ילד. היה מספר על זה יותר מאשר על כל דבר אחר,



ואנחנו רואים כאן בתערוכה לזכרו כמה וכמה צילומים של ביקורים שלו

בתעשייה הישראלית. ראש הממשלה הנוכחי, שמעון פרס, פרסם בצעירותו מאמר

מאוד מקיף שבמרכזו האתוס של התעשייה. המהפיכה התעשייתית השנייה. אני

יודע שאז חלק ביקר אותו מאוד על החזוניות המופרזת שלו. העסק לבש עור

וגידים והוא עצמו היה שותף מרכזי בהקמת שתי תעשיות אדירות מימדים

שהקרינו על תעשיות אחרות. אני יודע כמה ששר המסחר והתעשייה, מי חריש,

מתמסר לנושא זה, במסירות אין קץ. הייתי שותף חלקית לאתוס של החקלאות

שסיפרת עליו, כאשר הגעתי לארץ. אחרי השואה עליית הנוער שלחה אותי למוסד

חקלאי, הדסים, ויש לי מקצוע, אני פלח. יש לי תעודת בגרות בפלחה,

טרקטוריסט, ואני עד היום גאה שכשמתקלקלת לי המכונית אני יכול להסביר

משהו שם במנוע. הנושא הזה הוא מרתק, הוא כביר, הוא כולל בתוכו הכל. את

השכל, את התושייה, את תבונת הלב ואת תבונת הראש ואת תבונת הכפיים. הוא

מתאים לנו, הוא מתאים גם לכל העליות החדשות. אפשר להשתמש למשל באוצר

האדיר של המהנדסים ואנשי הטכנולוגיה שמגיעים אלינו בעליות החדשות, שלא

תמיד אנחנו יכולים להקפיץ אותם ישר לזירה התעשייתית. אפשר לחשוב על

הקפצה להוראה ויצירת תקנים חדשים לחינוך לתעשייה. זאת אנרגיה אדירה. על

רקע זה אני רואה כל כך בברכה את שיתוף הפעולה בין משרד התעשייה והמסחר

לבין משרד החינוך. השיתוף הזה יכול לקבל תאוצה אצל ח"כ ד' איציק בוועדה

הזאת. היא לוקחת דברים לידיים ויש לה כוחות דחף שבתעשייה אפשר היה

להניע בהם בתי חרושת שלמים. לכן אני מאוד מברך על היוזמה הזאת, ואני

חושב שבכנסת תקבלו גיבוי. אנחנו יודעים את המרכזיות של האתוס של

התעשייה, בחינוך, בכלכלה ובתרבות של מדינת ישראל, כי סביב זה יש הכל,

כולל כל האקדמיה, ותצליחו.

אני חושב שהשילוב הנפלא בין חינוך לתעשייה

הוא במקומו ובשעתו. כולם יודעים שעתידה של

ישראל מבחינה כלכלית תלוי הרבה, אם לא בעיקר, בתעשייתה וביצוא

התעשייתי. היו הישגים מזהירים בשנים האחרונות. הצמיחה הכלכלית שעליה

מדברים כל כך מתבססת בראש ובראשונה על התעשייה והרחבתה, ואם תלמידי

ישראל יחשפו לתעשייה, יבקרו במפעלים, יכירו את ההישגים הגדולים, פרי

הטכנולוגיה, והטכנולוגיה היא פרי חינוך טכנולוגי. זאת אומרת שהחשיפה

הזאת של ילדי ישראל לתעשייה תהיה לברכה. אני מקדם אותה בברכה, מפני

שישראל תצטרך להתחרות קשות בשנים הבאות בשווקים גדולים בעולם, היא עושה

את זה כבר בהצלחה, וכמובן שהשאיפה האין סופית היא להמשיך ולהצליח עוד

יותר. כשמדובר בחינוך ערכי אין לזלזל בהתייחסות החיובית והמודעת

לחשיבותה של התעשייה, לחוסנה הכלכלי של המדינה. כמי שבדיוק בימים אלה

עוסק במלחמה בעוני, ובמלחמה בפערים, אין לי צל של ספק שההתקדמות

התעשייתית, ההתרחבות של המתעניינים בתעשייה והלומדים לקראתה והישום של

המדע או המדע הישומי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בתעשייה, כל אלה יהפכו את

ישראל למעצמה תעשייתית כראוי לה. יבורכו היוזמים, תבורך יושבת הראש

שזימנה את הישיבה הזאת. אני מקווה מאוד שמשרד החינוך יעשה את שלו בשנה

הבאה בצורה היעילה ביותר, כדי שתלמידי ישראל יהיו קרובים לעולם העשייה

בתעשייה, כפי שבמשך שנים חינכנו לחקלאות. ; "

אני מקיים הרבה שיחות עם אלישע ינאי,

מנכ"ל מוטורולה, בנושא הזה. הנושא הזה

מאוד רציני. אנחנו אפילו מכינים חוברת כללית על כל המהפיכה שצריכה

להיות, וחשבתי שאולי נקיים במשותף ישיבת קואליציה כדי להפוך את זה

לכיוון שכל מדינת ישראל צריכה לראות את היעד העתידי, בעיקר בעידן של

שלום במזרח התיכון, בכל נושא המעבר לטכנולוגיה, המעבר להי-טק. אנחנו



חייבים את כוח האדם לשינויים העתידים במדינת ישראל, ואני חושב שאנחנו

צריכים לעשות הכל כדי לראות בכיוון הזה את כיוון העתיד של מדינת

ישראל.

החומר מהמם. אני לא חושב שמדינת ישראל יודעת מה יש לה מבחינתה הנכסים

האנושיים שלה. היא יכולה להפוך את המדינה הזאת לאותם מיתוסים חשובים

מאוד שהיא יכולה בהחלט להתגאות בשינויים העתידיים. כל תהליך שיהיה

בכיוון הזה יהיה דבר חשוב מאוד. אנחנו צריכים לתת גיבוי ותמיכה לאותו

תהליך. אני מצדי אעשה את הכל כדי לסייע גם ליושבת ראש הוועדה, גם

לשמנו, ואני חושב שהשר מ' חריש יעשה את הכל, כדי להפוך את העניין -הזה

לנושא לאומי, כי הנושא הוא לאומי.

היו"ר ד' איציק; פרופסור גורדון, אתה מייצג את משרד

החינוך, שמעת את דב לאוטמן והוא הודה שבסך

הכל מדובר על 10% מבתי הספר עושים תעשייה השנה. אנחנו אומנם קראנו לזה

שנת התעשייה והיצור, ואנחנו היינו רוצים שכמעט כל בית ספר יעשה תעשייה,

ואנחנו היינו מאוד רוצים שכל בית ספר ילמד תעשייה, ואני חושבת

שהתעשיינים כשניהלו הפעם משא ומתן הם היו מאוד נחמדים למשרד החינוך, כי

נדמה לי שיהיה נכון לומר שאנחנו מבקשים שהשנה הזו תמשך גם בשנה הבאה.

לא כשנת מוקד אלא משהו מתפתח, צומח, מובנה, בתוך מערכת החינוך, שהרי אי

אפשר לחנך בשנה נושא ארוך טווח, ולכן יצטרכו להעמיק ולשלם עבור

השתלמויות של מורים. כל הדבר הזה מוכרח לבוא על שולחנו של משרד החינוך,

על תקציבו של משרד החינוך. הייתי מאוד שמחה אם אתה היום תבשר לנו את

הבשורה, כדי שבסיכום היום לא נצטרך לקרוא למשרד החינוך לעשות, אלא הוא

מעצמו יתנדב.

מבחינת משרד החינוך אנחנו מברכים על

ההחלטה שהשנה הנושא המרכז הוא הנושא

שנבחר. כי נדמה לי שנושא זה הוא נושא שמאפשר לנו להבליט ולהדגיש שני

דברים שהם מאוד מאוד מרכזיים במערכת החינוך. אחד זה הנושא של טיפוח

חשיבה. במקרה זה לדעתי הנושא המרכז מזמין תלמידים לעסוק בחשיבה

יצירתית, ומאפשר לנו לחדד מאוד את הנושא של טיפוח חשיבה מסוג זה.

דבר שני, ופה אני חוזר על דברים שדב לאוטמן אמר, ואני מאוד מסכים איתו,

למרות שלפעמים צריך לשכנע לגבי עניין זה ונדמה לי שאנחנו יכולים היום

לומר שיותר ויותר ברור לכולנו שהנושא של תעשייה הוא נושא מרכזי של

ערכים. יש הרבה ערכים בנושא של התעשייה, ובעצם חינוך לתעשייה זה חינוך

ערכי מהמדרגה הראשונה, ולכן נושא זה הוא חשוב מאוד. אני רוצה להצטרף

להערתך שקל מאוד למערכת החינוך לבצע משימות קצרות טווח. קל מאוד לעשות

מבצע השנה ונצליח ונראה ילדים שעושים עבודה נהדרת, ובוודאי כולנו ראינו

השנה את הדברים היפים שנעשו. \

הדברים מיועדים לאותם תלמידים שבשלב מסוים

לומדים את זה בשפה ערבית ובכל שפה אחרת

במדינת ישראל. אני בטוח שזה נמצא על המדף של כל המיגזרים, וכל אחד יכול

לקבל מהמדף הזה את מה שהוא רוצה. גם בסקטור היהודי אנחנו לא מקיפים את

כל הסקטורים, כי הנושא הוא בבחירה חופשית של בתי הספר. אין שם חובה

בשנת התעשייה ללמוד את הנושא. הנושא הוא נושא בחירה. לכן דינו של כל

סקטור אחר במדינת ישראל כמו הסקטור היהודי. הם בוחרים את הנושא. אני

יכול לספר על פרויקטים שנעשים במעלות-תרשיחא ובכפר יסיף ובמקומות



אחרים, כולל הכשרת מורים, שנמצאים מכל המגזרים. התוכנית שלנו, המשותפת

למשרד התעשייה ולמשרד החינוך ושל העמותה, התאחדות התעשיינים, היא שבשנת

96' אנחנו נציין את העברת כל הנושא הזה לשפה הערבית, ואני מקווה שבשנת

97' המורים הערבים במדינת ישראל יהיו גשר להעביר את הנושא למדינות

ערב.

קריאה; כדי להעביר את הנושא הזה אתה צריך בעלי

מקצוע באותם בתי ספר. אפילו במערכת

החינוך, לא קיימים מורים מקצועיים בסקטור הערבי בנושאים שנלמדים כבר

מאז הקמת המדינה, כמו מתמטיקה, פיזיקה ודברים אחרים, על אחת כמה וכמה

בנושאים שקשורים לתעשייה.

320 מורים כבר הוכשרו אצלנו בתחום הזה

מהסקטור הערבי, ואני מניח שבמסגרת הכשרת

המורים לשנים הקרובות אנחנו נקיף אחוזים גבוהים מאוד. לא את כל

המורים, אבל אחוזים גבוהים מאוד מהמורים הערבים בסקטור הערבי. כך

שמבחינתנו אנחנו רואים בזה כיעד, התעשיינים לא מתייחסים לסקטור הערבי

בשום צורה שונה מאשר לסקטור היהודי.

כל ראשי הערים וכפרים בגליל רובם כבר

ביקרו במרכז בכרמיאל, והרבה בתי ספר

מהגליל נמצאים שם.

ההתייחסות שלנו לסקטור הערבי היא התייחסות

שווה, כפי שאנחנו מתייחסים לכל בית ספר

אחר. אנחנו רואים פה חברה אחת שצומחת עם חינוך לתעשייה.

קריאה; אני מבין את זה, כי אתה עוסק בעסקים, אבל

בשביל הידע הכללי שלי, כדי לדרבו את חברי

מהכפרים הדרוזים, אני מבקש את השמות של החברים בבתי ספר.

ד' לאוטמן; נביא לך גם העתק חומר בערבית. גייסנו

תרומות מיוחדות לתרגום הנושא, ואין שום

אפליה. נעביר לך את כל החומר, אנחנו מעוניינים שתהיה השליח שלנו בבתי

הספר. נצרף אותך כחבר לעמותה שלנו.

קריאה; אני מוכן להצטרף לכל עמותה שתקדם את הנושא

שאני בא ממנו, ואתה יודע טוב מאוד,

לאוטמן, יש לך מפעל בבית ג'אן, אני מכיר את זה מאז. אני רוצה לקדם את

האוכלוסיה. אתה מסתובב בכפרים ואתה יודע מה מצבה. אני חושב שהנושא

החינוכי זה הדבר החשוב ביותר.

קריאה; ישבנו גם בישיבה משותפת עם המפקח על

החינוך הערבי עלי אסעד, ישבנו עם איברהים,

ישבנו עם עבד אל כרים זואבי, והאנשים האלה כולם איתנו יחד.

אתה רואה, אין דרוזי שם. הרי יש הפרדה

מוחלטת, אני לא עשיתי אותה. עשו אותה

שלטונות מדינת ישראל ואני יודע למה עשו אותה, אני לא רוצה להכנס

לפוליטיקה.



א' לניאדו; אתה תקבל מאיתנו את החומר ואנחנו נשמח

מאוד, האנשים שציינת את שמותיהם הם כולם

פקידי מימשל, אנחנו לצורך העניין עובדים איתם, כי הם המפקחים, וכל שם

שאתה תאמר לנו שיהיה מתנדב בפרויקט אנחנו נשמח לעבוד איתו.

כמה מלים על נושא התכנים החינוכיים. פרופסור גורדון דיבר על ערכים

בתעשייה, ערכים בתעשייה מבחינתנו הם ערכים אוניברסלים. אני מדבר על

יזמות ועל איכות ועל עבודת צוות ועל ערכי העבודה ועל דיוק, כל אלה

ערכים שבתעשייה מיושמים. אם אנחנו מדברים על התחום שנקרא פיתוח חשיבה

אנחנו מדברים על חשיבה תהליכית, ועל חשיבה יצירתית ועל חשיבה המצאתית,

ולצורך העניין יש לנו תחרות גדולה שאנחנו עושים במשרד החינוך ובמשרד

התעשייה, זה נקרא הממציא הצעיר. בתחום האיכות פיתחנו גם תחרות בבתי

הספר לאיכות בני נוער ואנחנו מעניקים פרסים למצטיינים בתחום האיכות.

אנחנו מנסים לקשר את בני הנוער לעולם המידע ולעולם הידע, ואנחנו מנסים

לחבר אותם לכישורים לחיים. מה היא התעשייה במובנים של מקום עבודה,

רב-גווניות של מקצוע, הכשרה מקצועית, מקומו של הכסף במערכת הכספים,

המערכת של החיים. אנחנו מנסים לתת לנוער בצורה אטרקטיבית מאוד ויצירתית

מאוד כלים שיוכלו להתמודד בעידן שאנחנו קוראים לו עידן שנות האלפיים,

בצורה נכונה יותר ממה שצפויים להתמודד איתו.

חשבתי שתבוא עם סל קניות. זה המקום. אל

תגידו שלא אמרתי לכם.

יש לנו סל קניות, בהחלט, וסל הקניות שלנו

הוא שאנחנו בהחלט מצפים מהמערכת הממשלתית

לשתף איתנו פעולה, לסייע לנו הרבה יותר בפרויקט החשוב הזה. יש היום

דיונים, יש תמיכה מסיבית של שר התעשייה והמסחר ושר החינוך בתחום הזה.

אנחנו בהחלט מצפים שגם שר האוצר, עם שובו מן הביקור בדרום-מזרח אסיה,

יצטרף למאמץ כדי שהפרויקט יזכה לסיוע ממשלתי.

אני מברך על ההחלטה שהשנה תהיה שנת

התעשייה ביצור, במערכת החינוך. דווקא היום

לאחר כמה שנים של צמיחה גבוהה, של יצור שהלך וצמח במיוחד בתעשייה, אין

ספק שהתעשייה וצמיחתה בשנים האחרונות תרמה הרבה מאוד להורדה של האבטלה

הגדולה שהיתה לפני שלוש שנים שירדה למחצית, ל-%6. אין ספק שהתעשייה

עוברת מהפיכה, והיא עוברת מהחצר האחורית של הערים לאזורים איכותיים,

מודרניים, יוקרתיים. אני מקווה שהיום סוף סוף יבוא החוק, הייתי בקשר גם

עם השר מ' חריש לגבי חוק מרחב תעשייה משותף ומרחב עיסקי משותף ששותף

לכמה רשויות מקומיות. יש תמיכה של הממשלה והיום זה עולה ועובר. ברור

שבצד זה יש את המשברים המקומיים, במקומות אחרים בדימונה ואחרים שהממשלה

תצטרך לטפל בהם בצורה נקודתית, אבל זה לא סותר את ההתפתחות הגדולה

בתעשייה. בצד ההתפתחות הזאת של התעשייה מסתמן מחסור גדול של עובדים

מיומנים, עובדים מקצועיים, מהנדסים. זה הרושם שאני מקבל מהרבה מקומות,

שהולכים לפתח, ודווקא באזור הנגב שידוע כמוקד אבטלה, ועכשיו רוצים לפתח

שם כמה אזורי תעשייה גדולים, אזור סחר חופשי, אזור ליד עומר, ליד ים

המלח, בית הגדי. שם מסתמן מחסור גדול של עובדים מיומנים, וכנראה שפחות

הולכים ללימודים למקצועות האלה באוניברסיטאות. אולי זה הזמן שבתי הספר

יחדירו את התודעה הזאת, על מנת להכין את הקאדר של העובדים שיאיישו את

כל המקומות האלה. אני מברך את מערכת החינוך ואת כולם.



ד' מנע; ראשית אני רוצה לברך על היוזמה. אני חושב

שבמדינת ישראל, החינוך לתעשייה הוא דבר

חשוב ובעיתו. אנחנו במדינת ישראל בשנים האחרונות יותר ויותר מחזקים

ומצרפים ומגדילים את השירות הציבורי, על כל מגווניו, ופחות ופחות אנשים

פונים לתעשייה. עד כדי כך שאנשים היום לא רוצים לעבוד בתעשייה, ואנחנו

מביאים יותר ויותר עובדים זרים. היום בארץ יש קרוב ל-80 אלף עובדים

זרים, ברישיון, בבניין ובתעשייה. ומניסיון שהיה בצפון אני יודע, שיזמו

והקימו מפעלי תעשייה במקומות שונים, בכפרים, ביישובים, כלומר החינוך

מתחיל מהבית, מגיל צעיר. ברגע שמחנכים את הצעירים בבתי הספר לתעשייה,

יגיע גיל שבהם ירצו לחפש עבודה הם לא יראו בעבודה בתעשייה עבודה שהיא

לא טובה, שאין שכר בחלקה וכדומה. כלומר, כשמתחילים את זה מגיל צעיר

הדבר יכול להניב פירות בעתיד. לכן אני שמח על התוכנית הזאת, שמח על

היוזמה הזאת. בכל אופן זה דבר חשוב ואני מאוד מברך על זה.

ע' דראושה; אני רוצה לברך אותך על הדיון הזה שהוא

דיון חשוב. אני מסתכל באולם ולא רואה

נציגים של התעשיינים הערבים, למרות שקיימים תעשיינים כאלה. אני רואה

מפקח במשרד החינוך ולא רואה אחרים. אני יודע שהיום מתארגנים בסקטור

הערבי להקים לשכה לאנשי מסחר ותעשייה ערביים, וכבר היתה יוזמה מבורכת

ותיאום עם לשכת התעשייה הכללית במדינה. הייתי בכנס היסוד ואמרו שהם

מתואמים איתכם תיאום מלא, והם חלק מהארגון הכולל, על כן הם חסרים לי

כאן.

כפי שאני יודע התל"ג של האוכלוסיה הערבית במדינת ישראל עלה בצורה

משמעותית בשנים האחרונות, כתוצאה משינוי במדיניות לטובה. הגישה של שר

המסחר והתעשייה לנושא של תיעוש הכפר הערבי השתנתה לטובה, וכבר אנחנו

רואים התפתחויות חיוביות ביישובים ערביים שונים, הקמת אזורי תעשייה,

אבל מה שנעשה לא מספיק. בכדי לקדם את הישובים הערבים צריך לעשות יותר.

עדיין מחירי המגרשים שמיועדים לתעשייה גבוהים ביותר. הממשלה לא משקיעה

בצורה טובה בכדי לעודד את היזמים הערבים, למרות שהיו ניסיונות טובים,

ויש כמה תעשיינים ערביים שדווקא הצליחו, והשתלבו בתעשייה הכללית

במדינה, אבל אני חושב שצריך להשקיע יותר, ומשרד המסחר והתעשייה צריך

להשקיע סכומים יותר גדולים בפיתוח אזורי תעשייה. אמנם השקיעו פעם אחת

.14 מיליון שקלים בשנה אחת, אחר כך עשרים מיליון שקלים. זה דבר מבורך,

כאשר אנחנו היינו באפס של השקעות כאלה, אבל לא בכדי לפתור בעיות של

תעסוקה. היישובים הערביים משמשים כולם למקומות של לינה לפועלים הערבים,

כמעט אין מקומות תעסוקה, כולם הולכים לעבוד ביישובים היהודיים, יוצאים

בלילה חוזרים בלילה.

זה נכון שיש בעיות בתעשייה, כאלה ואחרות,

כמו שיש דברים טובים בתעשייה. אבל אני

מציעה שנחזור לנושא שלנו. הנושא הוא חינוך.

ע' דראושה; שתי סוגיות בחינוך שמדאיגות אותי קשורות

לתעשייה. הנושא הראשון זה נושא הנשירה

הגדולה, ש-50% מהילדים הערבים לא מסיימים תיכון ונפלטים לשוק העבודה

השחורה, מנוצלים בצורה מבישה לא רק למערכת החינוך, לכל המערכות.

הנקודה השנייה זה עניין של חינוך טכנולוגי, שיש לו השלכות לגבי התעשייה

גם במערכת החינוך בכללותה ולעניין הנשירה. בסקטור היהודי 670/0 זוכים



לחינוך טכנולוגי מקצועי, בסקטור הערבי 180/0 בלבד, וברמה נמוכה. רק

מקצועות פשוטים, נגרות, מסגרות, תפירה. מקצועות שהם יצאו מהאופנה והיום

אפילו לא יכולים להקנות מיומנות תעשייתית טכנולוגית לתלמידים שלנו. אני

חושב שבכל זאת היוזמה היום חשובה ואני מקווה שלהבא גם יהיו נציגים של

הסקטור הערבי.

ה' מחאמיד; התפתחה במיגזר במיגזר היהודי בכללותו,

ובמיגזר הדרוזי במיוחד, תעשייה חד-סיטרית

בכיוון אחד, הטקסטיל. ואתם יודעים למה, כי שם הידיים הן זולות. הבנות

לא יוצאות החוצה, עובדות שם, ואני מנצל את ההזדמנות הזאת שראשי התעשייה

נמצאים כאן, שר המסחר והתעשייה נמצא כאן. שם יש ניצול משווע של הבנות

שעובדות שם. בצורה הקשה והמבישה ביותר שלא מתאימה לחוקי מדינת ישראל.

ד' לאוטמן; אני לא מקבל את זה. אני מעסיק אלפיים בנות

באולמות ממוזגים עם ארוחת צהריים, עם הסעה

לעבודה, עם חלוקים נקיים ויפים. אני מזמין אותך לראות בג'וליס, במראר,

בשפרעם ובחורפיש, ואתה תראה כמה אתה טועה. אני לא מקבל את ההערה שלך.

ה' מחאמיד; בהצעה לסדר שהעליתי לכנסת יש נשים שעובדות

10 ו-15 שנים והן מקבלות פחות משכר

המינימום.

די לאוטמן; אם נשקיע כולנו בחינוך, גם של הנערות

האלה, הן לא יפלטו וילמדו. אני מכיר, ב נות

בכפרים הערביים שעובדות היום במחשבים, מפני שההורים והמשפחות והמורים

וחברי הכנסת והמנהיגות הערבית ידעו שצריך להשקיע בחינוך, ובגלל זה

אנחנו יושבים פה. בואו נשקיע בחינוך. יש תשובה לתעשיית הטקסטיל במקומות

אחרים. בואו נשקיע בחינוך, שכל הבנות האלה יעבדו בטכנולוגיה מתקדמת

ויוכלו לפרנס את עצמן ואת משפחותיהן. בגלל זה אנחנו יושבים כאן ולא כדי

לעורר ביקורת. בינתיים התעשייה היא בתקופת המעבר והיא תורמת תרומה

חשובה מאוד להתפתחות הכפר והתושבים והאזרחים הישראלים. בינתיים כל ראשי

המועצות שלכם באים ומבקשים שנפתח עוד מפעלים כאלה. בוא נשים דברים מאוד

ברורים, בוא לא נאשים את התעשייה והיא לא מבישה. לתעשייה היה תפקיד

מכריע ברמת החיים של הכפרים, של כל המשק הישראלי. ואני מציע שנוריד את

זה עכשיו מסדר היום ונדבר על חינוך. אנחנו רואים בזה חשיבות לא פחותה

מאשר בבתי הספר, ואני מבקש לא לקבל הערות כאלה.

בישיבה האחרונה בוועדת החינוך אני הערתי

שלא היו נציגים ערביים, ואני היום רואה

לפחות שיש לנו שני מפקחים, שני חברים שאני מכיר אותם מהמשולש. אני מברך

על כל היוזמה בעניין החינוך במיגזר הערבי. אני מאוד שמח שכל פעם לוקחים

בחשבון שחייבים להיות תעשיינים ערבים כדי להבין את הבעיות כפי שהן

מוכרות מהשטח.

אני מרכז פורום שנקרא "חינוך אלפיים",

והוא פורום של תעשיינים. פורום של אנשי

חינוך. סך הכל היוזמה של שנת התעשייה היא יוזמה נפלאה. אבל אני חושב

שזו לא שנה, זה לא שנתיים, זו דרך חיים. אם אנחנו רוצים להפסיק עם

בעיות מאזן התשלומים שלנו, ועם פשיטות היד שאנחנו ממשיכים ומקבלים, עם

הרבה ריצות לארצות הברית, יש דרך פשוטה לגמור עם בעיית מאזן התשלומים,



והדרך היא כל כך פשוטה שזה פשוט מדהים איך לא עשינו אותה עד עתה. אני

דווקא אדבר על החלק העליון, על המהנדסים, על אנשי התוכנה, על אנשי

ההי-טק, אבל הפירמידה מתחילה למעלה, ובזכות מצוינות שתהיה לנו בכל

הפירמידה אנחנו נגיע לעצמאות כלכלית.

כל תקציב המדינה הוא 80 מיליארד דולר. כל היצוא שלנו עם היהלומים הוא

17 מיליארד. היצוא ללא יהלומים הוא כ-13 מיליארד. תעשיית ההי-טק, שאני

אחד מנציגיה, מייצאת כ-4 מיליארד ועושה מחזור של 6 מיליארד. חשוב להבין

את המספר 6 מיליארד, כי הערך המוסף שלו הוא למעלה מ-50%, כלומר 3

מיליארד. וזה מאוד מאוד דומה לבעיית מאזן התשלומים שלנו. זאת אומרת,

שאם ניקח מודל אחד, ברור שצריך הרבה יותר מזח, ונכפיל אותו בשישה נעשה

12. גמרנו את בעיית מאזן התשלומים. עם 50%ערך מוסף. עכשיו אתה מסתכל

לאחור ורואה מי עושה את התעשייה הזו, וזה 10% מתוך 400 אלף הכוללניים,

ובקצה הפירמידה אנחנו מגלים מחסור משווע, של מהנדסים, של אנשי תוכנת,

ובקיצור יש לנו קצת למעלה מאלף בוגרים בשנה שמסיימים את כל מוסדות

ההשכלה הגבוהה, טכניון, באר שבע, ירושלים, תל אביב וכדומה. נמצא פה השר

מ' חריש שהוא דוחף את הנושא בצורה יוצאת מן הכלל, שר החינוך שלא נמצא

פה, מר גורדון שאנחנו מדברים איתו, כל משרדי הממשלה מבינים את העניין

ומטפלים בנושא.

אנחנו בכל ישראל, בתעשיית ההי-טק, אם אנחנו שישה מיליארד אנחנו חצי

פרומיל מתעשייה עולמית שהיא 1.2 טריליון דולר. טריליון של אלף

מיליארדים, הולכת לגדול פי עשרה תוך עשר שנים. אנחנו טיפה קטנה בים. זה

0.06 טריליון, שזה שישה מיליארד, או חצי פרומיל. כלומר לגדול, השמים

הם הגבול. התחרות עם העולם היא רצחנית. היא איומה. כחלק מחברה

רב-לאומית אני סגן נשיא במוטורולה, מוטורולה העולמית היא חברה של 27

מיליארד, פי שניים של היצוא של מדינת ישראל, ואני יודע איך עושים את

זה. ואני יודע איך מגיעים לזה, אבל אני גם יודע מהי התחרות. אף אחד לא

יושב, לא בסינגפור, לא באירופה, לא במזרח-אירופה, ודאי לא בארצות הברית

ומחכה שאנחנו הישראלים נגדיל את התל"ג שלנו ב-20 אלף דולר או ב-25 והם

ירדו. התחרות היא איומה. מה שאתם רואים במשחקי כדורסל אן.בי.אי זה

אן.בי.אי תעשייתי. הדרך היחידה לנצח זה הרבה מייקל ג'ורדן, אנחנו

צריכים מצטיינים. אנחנו צריכים שהטובים ביותר שמתאימים מקרב הנוער ילכו

לתעשייה, ואני לא מדבר רק על הטופ, על המנכ"לים או המהנדסים, אני גם

מדבר על אנשי היצור, אנשי בקרת האיכות, אנחנו צריכים קבוצה מעולה. האמת

שאנחנו יכולים להגיע לכך. מה שחסר לנו היום, זה פוקוסים יותר חזקים.

שאלת על סל קניות. היום בתור דוגמה, ואני שוב נוגע בקצה הפירמידה, כדי

להכפיל את האוניברסיטאות נצטרך חמישים מיליון דולר לבנות להם בניינים

בבאר-שבע, בטכניון, בתל-אביב. התוכניות מוגשות, אני כבר סקפטי ולכן

שכשאני מדבר איתם אני לא בדיוק יודע כמה מהר אנחנו מתאימים במדינה שלנו

את הקונצנזוס הלאומי לתרגום תקציבי. היום נפתח קורס עם כוכב בפקולטה

משולבת, בתל-אביב, ביקשנו לאחד מחשבים ואלקטרוניקה והם הסכימו. אבל אם

התוכנית שכוללת בתוכה כספים שות"ת נותן, כוללת בתוכה בניין שצריך להקים

התוכנית לא תקום. זה לא הפורום, אבל צריך לשבת ולדבר על דברים פרטנים,

איך לעשות את הדבר הזה. המדינה עושה קורסי הסבה, אנחנו מסבים אקדמאים

לנושאים אלה, ומשרד העבודה והרווחה נרתם לנושא, וזה יוצא מן הכלל.

אנחנו התחלנו ביריית פתיחה ראשונה שתהיה בראשון בפבואר פה בבנייני

האומה. אנחנו מזמינים 3,000 מצטיינים מכיתות שביעיות ושמיניות, כולל

מהמיגזרים הערבים. המצטיינים. אנחנו, התעשיינים, שולחים אוטובוסים על



חשבוננו, מביאים אותם לבנייני האומה, ונסביר להם מה תעשיית ההי-טק

נותנת, כמה מרוויחים בה, אגב מרוויחים בה הרבה הרבה יותר מאשר הממוצע

במשק. צה"ל יציג את התוכנית, המוסדות להשכלה גבוהה. אנחנו רוצים להתחיל

להגביה את הדגל כפי שבשעתו הוגבה דגל הטובים לטיס. האמת היא שאנחנו

צריכים להגיע למצב שהטובים ביותר מקרב הנוער, המתאימים, ילכו לכיוון

התעשייה. אנחנו כולנו נגיע לעצמאות כלכלית אם נפנה את המשאבים לכיוון

הזה. תודה לכל מי שעושה פה במלאכה. יש קונצנזוס לאומי, אנחנו מאוד

מברכים על זה. על כמה דברים פרטניים נדבר בפורום אחר, אם זה לא יזוז יש

פה מספיק כוחות שיעזרו לנו להזיז את זה.

לצערי הרב, בעיקר הטלוויזיה הממלכתית

בערוץ הראשון היתה יכולה, וצריך היה לתבוע

ממנה, שתטפל בנושאים שעומדים על סדר היום הציבורי, כמו תאונות דרכים.

ל' דיין; אנחנו בבית הספר פיתחנו את הנושא הזה, כבר

כמה שנים שאנחנו לומדים תעשייה. רצינו

לעזור לילדים בכיתות נמוכות, ואפילו בגן, וגם למוסדות חינוך, מיוחד

לילדים שלא ישעמם להם ללמוד, שילמדו בדרך יותר מהנה, וחשבנו על מוצרים

שאפשר לעשות, בסוף הגענו למוצר הזה. עם העזרה של סופר-פל שתרמו לנו

אנחנו בקבוצות ומחלקות שממש פועלים כמו מפעל בבית הספר ומייצרים שם את

רוב הדברים, ממש עושים את כל התהליך.

שלום: שמעתי כאן על השלטון המקומי. זה מאוד

חשוב. היום רואים בתעשייה נכס שבלעדיו

הרשויות לא יכולות להתקיים. עובדה היא שמקימים פרקים רבים לתעשייה.

המאבק שלנו היום זה להקים אזורי תעשייה מתקדמים, ואני חושב שהשר מ'

חריש עושה רבות, ואנחנו רואים שצומחים בכל מקום וזו רק התחלה. בכל

תוכניות המיתאר החדשות והתוכניות החדשות ביישובים, יקומו הרבה מאוד

פרקים לתעשייה.

הילדים שלנו לא רק יהיו עובדים שיבואו לייצר מוצר. החכמה היא ללמד את

הילדים לחשיבה. התחרות היא גדולה מאוד, היא תחרות על קיום, האם נתקיים

או לא נתקיים. התחרות היא פרועה וקשה. ואם הילדים שלנו ידעו לא רק

לעבוד, אלא גם לחשוב, איך לייעל, איך ליצור מוצר בעל איכות יותר טובה,

וזול יותר שיתחרה בשוק העולמי, הרי באמת אנחנו נצא לעצמאות כלכלית,

והילדים שלנו לא יהפכו רק לעובדים, אלא יהיו עובדים שתהיה להם גם

חשיבה. וגם נפתח דבר נוסף שהוא הדבר החשוב ביותר, זה את החלק של המדע

והטכנולוגיה, שבתחום הזה של מחקרים היו צריכים להיות בצורה רצופה.

הארועים האלה ארועים חשובים. משרד החינוך יבורך יותר אם הוא באמת יוסיף

עוד שעות לימודים ויכשיר עוד מורים שיתנו לילדים לא 100/0, אלא יותר. אני

רוצה שכל בית ספר יעסוק בזה, ולא רק בית ספר אחד או שניים או שלושה.

זה יהיה המבחן של השנה הזאת, אחרת לא

עשינו כלום. אתה צודק. אני מקבלת המון

מכתבים ואני מנסה להענות.

קראתי את החומר הכתוב, ואני בא מרקע של

עיצוב תעשייתי במשך שנים ומרכז את החברה

הגדולה בארץ. אני חושב שיש החמצה קטנטנה שאפשר לנווט אותה בקלות לכיוון

הנכון. זה החינוך הבלתי פורמלי. דובר פה על רשויות. רשויות מנהלות



חוגים, זה פחות מסובך ופחות קשה לפעמים מהמערכות. במקומות האלה כמעט לא

נעשה כלום. אם אני מסתכל ביישוב שלי, אני גם ראש מועצה בהתנדבות

בפרדסיה, יש לנו חוג לאלקטרוניקה, יש לנו חוג לטיסנאות. אלה התחלות

נהדרות, אבל המדינה מתקצבת מועדוני ספורט, מועדוני נוער, ולא מתקצבת

מקום למפגש פשוט של טכנולוגיה.

נקודה שנייה, טיולים שנתיים. אנחנו מטיילים תמיד אחורה, או להיסטוריה,

או לנוף, אנחנו לא מטיילים לתעשייה. אני ניסיתי ביישוב שלי ליזום מספר

דברים קטנים. לשלב לטיול שנתי, לקרוא לו טיול תעשייתי, לקחת מפעל

בסביבה ובדרך אל הנוף להכנס לראות טכנולוגיה. המפגשים האלה הם נהדרים,

הם לא דורשים הרבה מהמדינה, ובהתארגנות דווקא במסגרת של השלטון המקומי

ניתן לחזק אותה ולהוציא מזה פירות.

ירון, ההערות שלך במקומן, אני מניחה שיש

לי קצת תשובות לעניין הזה, לחלק בוודאי

אין, אבל אני מפחדת שתעשיינים לא כל כך ידעו מה הם לקחו על עצמם, כי

כשאתה לוקח על עצמך משהו אז תמיד יש בקשות נוספות. לא בכדי אמרתי שיכול

להיות שיקימו משרד חינוך על יד משרד החינוך.

הנושא הוא חינוך לתעשייה. אני מרחיב את

זה, חינוך לעשייה, חינוך ליזמות. זה מפעיל

מערכות שלמות.

שר התעשייה והמסחר השקיע בנושא של שיתוף בינו לבין משרד החינוך. כל

עבודתנו עובדת על שיתוף, אנחנו מקשרים בין משרד החינוך, בין המיגזר

העסקי ובין גופים חינוכיים, ובהתאם להערתך אנחנו עובדים גם עם בתי הספר

וגם עם גופים חינוכיים נוספים. פעילות רבה שלנו מתקיימת במיגזר הערבי.

בקשר לנושא של התקציבים הגדולים, אני חושב שהרעיון יקר לכולנו. אני

חושב שהקושי הוא באמת גיוס תקציבים, כי אנחנו מדינה. עד שכל המערכות

ידעו להתאחד יקח זמן. התרומה שלנו היא באמת בשימוש במערכת הקיימת.

אנחנו עובדים עם השר, דרך המרכזים לסיוע לעסקים שפרושים בלמעלה מששים

נקודות בארץ. מפעילים דרכם פעילות שמקושרת להרבה מאוד בתי ספר בארץ

ונכנסים לבתי ספר נוספים. אנחנו קשורים לחברות מובילות במשק, בין היתר

גם למוטורולה ולעוד חברות הי-טק ולחברות אחרות, שבעצמן כהתנדבות ומתוך

ראייה של החשיבות של הנושא ושל בניית הדור הבא. אנחנו מפעילים קבוצות

של בני נוער שבמהלך של שנה שלמה עושים חברה עיסקית. אנחנו עוסקים פחות

בתיאוריה ויותר במעשה. אנחנו מהווים דרבן מאוד גדול לכל הפעילות שבה

מדובר פה. משום שאנחנו באים להברה ואנחנו נותנים להם חומר תיאורטי, אבל

הדגש המרכזי שלנו הוא על הקמת חברה, בני הנוער. יש לנו בארץ למעלה ממאה

קבוצות של יזמים צעירים, שעובדות בדיוק כמו בני הנוער שהציגו שם. נכון

שהיום אנחנו עובדים עם תיכון וחיילים משוחררים, אבל בארצות הברית כבר

יש 15 תוכניות להתפרש לגילאים שונים.

ירון קמחי ואני בקשר ירושלמי ותיק, ואני

בכלל חושבת שצריך להקים לובי של ח"כים

לעניין שלכם בצורה כזאת או אחרת. אני מבינה שיש תעשיינית נוספת, רונית

ציון, שביקשה להיות מעורבת ויו"ר הכנסת ש' וייס פרש את חסותו על העניין

וגם יו"ר ועדת הכלכלה צ' הנגבי. אתם בוודאי מודעים לעניין. אני רוצה

להציע שבסוף השנה תשקלו אפשרות לעשות כאן את התערוכה, רק של הילדים.



משהו מאוד קצר. אפשר לעשות את זה בלובי. אולי זה יחייב את מעצבי

המדיניות שמוכרחים להעמיק את מה שלקחתם על עצמכם ולהרחיב אותו, ואני

מאוד מפחדת שבשנה הבאה ישכחו שזה כך ואנחנו נחזור למימדים הקטנים

שהתחלתם בהם.

אני מכירה את מערכת החינוך, אני מכירה טוב מאוד את הנושא, בשנה הבאה יש

כבר נושא חדש, ציונות.

ח' מגד; אני מנהל קריית החינוך בעמק חפר ויושב ראש

פורום מנהלי מוסדות חינוך, שנמצא בעמיתות

עם כל התעשיינים שיושבים פה. אני אוסיף לנימה האופטימית והמפרגנת.

אינני יודע על מה מתבססות הסטטיסטיקות שציינתם 100/0. אני מכיר מאות בתי

ספר שנסחפו לתוך הנושא. אני מכיר עשרות ויותר בתי ספר שכבר שנים

מקיימים תוכניות לגבי התעשייה. אצלנו בכיתות ח' ט' 800 תלמידים עובר,ים

השנה חשיפה טכנולוגית. אגב, ירון, הילדים שלך לומדים אצלנו. הם לומדים

חשיפה טכנולוגית, וכמו הילדים הנחמדים מכרכור, לא פחות מאשר 150 המצאות

של תלמידים תוצגנה השנה. מחציתם בפבואר ומחציתם ביוני. כל 5-4 ילדים

מתחילים מתכנון המוצר, הרעיון הבסיסי, ועד מוצר ממשי שפועל בעזרת

מחשבים. זאת החשיפה שלך הטכנולוגית. אפס קצהו של הנושא הוצג בתערוכת

החינוך, לילדים יש דמיון עשיר, דמיון יצירתי ועושים דברים נפלאים.

מכיתה י'-יב' אנחנו שנים מלמדים את התוכנית, שהוזכרה קודם על ידי אלי

ושמוליק, של חשיבה תעשייתית. השנה תוגש קבוצה ראשונה לבחינות הבגרות

ביחידה של מדעי החברה. שבעים מתלמידנו לומדים את הנושא, וכמו כל שנה הם

היו אתמול במרכז החוויה של התאחדות התעשיינים. אף אחד לא מממן לנו, אף

אחד לא מסבסד אותנו, ואנחנו שבע-שמונה שנים נוסעים למרכז החוויה

ונהנים. מקיימים ימי עיון, יש לנו כבר חמישה מורים שעברו השתלמויות

האלה.

מרכז החינוך על שם דוד בן גוריון בעמק חפר מממן את הכל. זה לא כל כך

יקר. אנחנו מקיימים קבוצה של יזמים תעשייתיים במכון ואן-ליר, וזה עולה.

בנושא של היוזמות העיסקיות עם הבנקים ואחרים אנחנו לא מרגישים שעשינו

די, ואנחנו חושבים שצריך לעשות יותר. הפורום שלנו גם הוא לא נוסד בשנת

התעשייה. ישנו פורום המנהלים של התעשיינים, במקביל עובד פורום ממנהלי

מוסדות חינוך. יש לנו 160 מנהלים. אף אחד במיגזר הערבי והדרוזי. זה

וולונטרי, זה עולה 150 שקל לשנה להצטרף, לא מבקשים כלום, רק לבוא

לכינוסים שעוסקים בעמיתות בין תעשיינים וחינוך. אנחנו פועלים

באוניברסיטה הפתוחה במקביל לפורום של מנהלי מוסדות חינוך עמיתים של

מנהלי מפעלים תעשייתים, יש היום כבר שבעה סניפים של הנושא הזה והעניין

מתפתח. כך שאני אופטימי מאוד לגבי העתיד וחושב שנעשים דברים יפים

מאוד.

השי מ' חריש; לנו יש אינטרס שוועדת החינוך תהפוך לשותף

מתמיד וכתובת לחלק מהדברים שנאמרו כאן

ושצריכים להבטיח את ההמשכיות של הנושא. ראינו שיש מספיק מעורבים כרגע

שירצו להמשיך את הפעילות הזאת. אבל בגיבוי של ועדת החינוך יכול לה?ות

מאוד לעזר, ואת יודעת איך לעשות את ההתארגנות בעניין הזה, לפי דעתי זו

יכולה להיות תרומה משמעותית.



הנושא של הערכות מערכת החינוך האקדמית כדי להבטיח את העתודה

המנהיגותית, זה נושא שראוי לפי דעתי לישיבה של ועדת החינוך עם המערכת

האקדמית ועם המערכת הממשלתית, כי פה צריך לעשות פריצת דרך שבלעדיה

בשנות האלפיים אנחנו נעמוד במחסור בדיוק בחלק המוביל של התעשייה. ישנם

דיונים במה שצריך לעשות, אבל יש בעיה של פריצת המסגרות הדמוקרטיות כדי

להגיע להחלטה, בערכים כספיים זה לא דבר גדול.

הדבר השלישי זאת הערה לחברי הכנסת מהמיגזר הערבי והדרוזי, יש מהפיכה

שכנראה יותר מתקדמת מאשר האידיאה של חברי הכנסת שדיברו כאן. לא היה

דונם אחד של תעשייה, של תשתית תעשייתית, לא ביישובים הערבים, לא

ביישובים הדרוזים ב-1992. יש היום 5,000 דונם, אין מיגבלה כספית אצלנו,

רק מיגבלה תכנונית. מינהל מקרקעי ישראל עם קרקעות פרטיות וכדומה,

ואנחנו עושים ככל היכולת בשיתוף פעולה מעולה עם ראשי הרשויות הערביות

והדרוזיות. יש יוזמה גדולה מאוד של יצירת בסיס של יזמים שמובילים בתחום

העיסקי, נפתחו ארבעה מרכזים לפיתוח יזמות בשנתיים האחרונות בשיתוף

פעולה של הגורמים של משרד התעשייה והמסחר והרשות לעסקים קטנים וגורמים

אחרים ברשות המקומית, והישובים הערבים הדרוזים. בסכנין, בנצרת, ברהט,

בעוספיא, ואנחנו עומדים לפתוח את החמישי במשולש. מתחילה להיווצר תשתית

אנושית חזקה שמתחילה להיות תשתית יזמית-עיסקית מובילה, מהאוכלוסיה

הערבית והדרוזית. נפתחו קורסים במכון היצוא להכשרה ליצואנים. גם תהליך

השלום יוצר תפקיד חשוב, מיוחד, של שותפיות במדינות הערביות שמתחילות

לעבוד איתנו בשותפות. לכן אני בדעה שיש באוכלוסיה הערבית והדרוזית

מבחינה זו מהפיכה לכיוון התעשייתי. אגב מאוד דומה למה שקורה בתנועת

המושבים, ששם היתה בעיה דומה, שעברה מחברה חקלאית לחברה תעשייתית,

מפעלית.

הנושא במשרד התעשייה והמסחר קיבל חשיבות, המנכי'ל עוסק ישירות בנושא זה

עם התעשיינים.

אני מחטיבת ביניים בחדרה. אצלנו ישנה

קליטת עלייה, מעל חמישים אחוז מהתלמידים

הם עולים. יש לנו חינוך משלים שעוסק בנושא התעשייה. הכנסנו לתוך מערכת

הלימודים שלנו הרבה שעות בתחום שיפור המדעים, המחשבים, אנגלית

ומתמטיקה, שהם יסודות התעשייה. טיולים שנתיים גם הם בנושא תעשייה. אני

רוצה פה רק לשבח מאוד את שיתוף הפעולה עם גבעת אולגה. חינוך משלים אחר

הצהריים, חמש קבוצות תלמידים שעוסקות בכל החשיפה לתעשייה.

קבוצת המנהלים שבה אני יושב יושבת עם מנהלים מדליית אל-כרמל, וקבוצת

מנהלים שיושבת בתכיפות די רבה, ואנחנו משתפים פעולה גם בנושאים של

פרויקטים בתחום התעשייה. השתלמויות מנהלים, הכנסים דנים רובם ככולם

בשנה זו בנושא הזה.

זה לא סוד שמפנים אל המורים הרבה מאוד

תוכניות שלפעמים הם נבהלים, לפעמים הילדים

מקדימים אותנו ברבה מאוד נושאים, מחשבים וכוי. האם כשאתה בא לדבר על

תעשייה, אין חלק מהמורים או המורות שאומרים אני לא מבין בזה. תביאו

תעשיין. הוא יבוא יעביר שיעור או שניים?

יש בזה מן האמת מדי פעם אנחנו מביאים

תעשיינים גם לפניט המורים וגם לפני



התלמידים בוודאי שיש בזה יותר עניין. יש כאלה שאומרים שאין נביא בעירו

ואם מישהו יודע טוב ממך בתחום מסוים אין בושה להביא אותו, ופה שיתוף

הפעולה עם התעשיינים שלנו, יש קשר הדוק מאוד עם הגברת דבי שחק, מעידוד

התעשיינים. היא מגיעה אלינו גם לצורך השתלמויות מורים וגם לפני

התלמידים. בתוך נושא הלימודים בסך הכל כאשר מביאים לפני התלמידים

פרויקטים של עשייה, כמו שראינו בכרכור, אלה פרויקטים מעניינים ודרך

הפרויקטים האלה המורים והתלמידים משתפים פעולה יפה.

קשה מאוד לקרוא למשרד החינוך להשוות את משכורות המנהלים בחינוך למנהלים

בתעשייה, אבל הייתי קורא כאן מאוד למשרד החינוך לתת תנאים טובים יותר

בתחום מעבדות למדעים ומעבדות למחשבים, והעלויות לא כל כך גבוהות. מדובר

בכ-50-20 אלף שקלים למעבדות למחשבים. 100-80 אלף שקלים למעבדות מעולות

במחשבים, לא בכל בית ספר יש, אף על פי שמדובר בקידום רב בתחום הזה.

יכול להיות שאולי כדאי לבקש ממפעלי תעשייה שעובדים, כאן הוזכרו

מיליונים של דולרים, להקצות אחוזים קטנים לבתי ספר במסגרת מימון.

הסכומים הם לא כל כך גבוהים. התועלת היא שתהיה תעשייה רבה יותר דרך

החינוך.

דוד: התעשייה לא באה לפעילות הזאת, אנחנו באים

מתוך זה שאנחנו מאמינים שהעובדים שלנו

כאזרחים הרבה יותר טובים. אנחנו למשל במפעל שלנו מקיימים כיתות

תעשיתיות בשיתוף פעולה עם התיכון. אנחנו מפעילים חוגים לנוער. אנחנו

עושים את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב ולתת את זה גם לתושבי העיר.

אנחנו מקבלים מהסביבה ואנחנו גם מחויבים לתת לסביבה. במוטורולה העולמית

מנהלים אישית מחויבים למעורבות בקהילה. המעורבות של גורמי התעשייה בעיר

היא מלאה. בכל פעילות. כל משרד נותן את מה שהוא יודע לתת. אנחנו עובדים

עם הילדים כצוותים. יותר מפעלים יכנסו לעניין הזה. גם מפעלים שחושבים

שילדים זה בלבול מוח ומורים זה עוד יותר בלבול מוח. צריך לעודד מפעלים

לראות את היתרונות הגדולים שיש למפעל ולעובדים בשיתוף פעולה כזה. אני

חושב שיחד אפשר לעשות הרבה מאוד.

אנחנו מנהלים ויכוחים קשים מאוד עם הות"ת

ועם ראשי האוניברסיטאות, מעצבי מדיניות

בנושא של השכלה גבוהה. לצערי הרב לא בכדי צמחו כל מיני ביטויים כאלה

כמו "מגדל שן", שאנחנו החברה אוהבת להלביש על סוג של אנשים שמלמדים

באקדמיה. חשבתי שרובם של המוסדות שנתמכים על ידי מדינת ישראל, 750/0-700/0

הם ממדינת ישראל, ואני גם סברתי שיש עליהם והיה צריך להיות על שולחנם

גם נושאים חברתיים. לצערי הרב הם סגרו את עצמם ומאוד קשה להם. בוועדת

החינוך חייהם קשים מאוד. גם של הות"ת גם של ראשי האוניברסיטאות, מכל

קצווי הקשת הפוליטית. הישיבות כאן הן ישיבות סוערות מאוד. הישיבה כאן

היא ישיבה מינורית מול ישיבה שהיתה עם התעשיינים בשבוע שעבר. לא יצלתם

ניכור קשה שעלול היה להיות בין חלקים גדולים של החברה הישראלית

שמושפעים, או משפיעים ואתם בשכל ניטרלתם את זה בזה שאמרתם שאתם רוצים

לתרום גם לחברה. אין ספק שגם התעשייה עצמה תהנה מהעניין הזה בגדול. זה

לא דבר שהוא שווה כסף כרגע, אבל מדובר בדבר מערכתי. לפי דעתי בשכל

יזמתם ולא ניגררתם לתגובות של החברה שאולי אתם לא בסדר ואתם מנותקים

ואתם כך ואחרת. יש דברים שהם לא נעימים לאוזן, לפעמים הם לא נכונים

ומגזימים בהם בתחושות הבטן, והם היו יכולים להתפתח.

יש מגמה במשרד החינוך לפטר את מועצת

המחוננים. אם זה נכון זה רע מאוד. אסור

לבטל את פרויקט המחוננים.

שמעתי על זה, אתם צריכים לחשוב על העניין.

אני לא סתם לוחצת עליכם על העניין של

העמקת הפרויקט הוא חשוב מאוד.

דליה: אני חושבת שיש כאן שיתוף פעולה אדיר. אם

לא היתה התשתית בנושא של השנים האחרונות,

בתי הספר קיבלו מודלים ובתי ספר חדשים שנכנסו השנה. כל החכמה היא

החשיפה שקורית השנה. כל החכמה היא איך לקחת את החשיפה האדירה, לא את

העשרה האחוז.

היום לפי סקרים, כל החכמה היא לחבר בין העשרה אחוז של כבר ובין השבעים

שנחשפו לנושא, וזאת המשימה.

אם זאת השאלה, מה התקציב שלכם לשנה הבאה,

האם קוצץ התקציב, אז איך את חושבת שבשנה

הבאה ימשיכו את זה?

דליה: אני יכולה להיות שותפה לחשיבה משותפת.

בתוך המשרד יש כמה אנשים שעבדו איתם עד

עכשיו.

את בשנה הבאה תמשיכי לנושא הציונות. זה מה

שרציתי שהתעשיינים ישמעו. אני מאוד מודה

לד-

אני חושב שהשנה המרכזת הסיטה את הנושא,

חשפה אותו מאוד. עכשיו זה התפקיד שלנו, של

השרים, התעשיינים, אתם בכנסת, לדחוף את זה למעלה.

זה היה המנוף, את המנוף הזה צריך לשמר.

אני מאוד מודה לך על מה שאת עושה.

אתם דיברתם פה המון על חינוך לטכנולוגיה.

לא עלה פה העניין של להביא את החינוך אל

האנשים עם הטכנולוגיה המתפתחת, ואני קוראת לוועדת החינוך ליצור את

הקשר. לא צריך כסף למבנים. צריך כסף לבוא הנה, והנושא של נסיעה מרחוק

עולה כל כך היום.

ועדת החינוך והתרבות מביעה את הערכתה

והוקרתה ליוזמתו של שר המסחר והתעשייה על

שיתוף הפעולה הפורה בין משרדו, למשרד החינוך והתרבות ולהתאחדות

התעשיינים לפיתוח קשרי גומלין בין התעשייה לחינוך. אבל גם משבחת את

פעיליה של התאחדות התעשיינים, בתחום הפעילות החינוכית, ואת אותם

תעשיינים שמגלים עניין פעיל בתרומת התעשייה לחברה ולחינוך. הוועדה

מברכת כל מאמץ לפתח במערכת החינוך ערכים אוניברסלים שבחלקם חיוניים



לתעשייה, כמו שיתוף פעולה בצוות, חתירה לשלמות וביצוע תוך סינון זהיר

של מאפיינים שאינם מתאימים למערכת החינוך. מדי פעם אני שומעת הערות

כאלה.

הוועדה קובעת כי הקשר בין התעשייה לחינוך צריך לשקף מרכיבים חיוניים

לשינוי ערכים העובר על החברה הישראלית בתחום השלום, היזמות,

המודרניזציה. להלחם במרכיבים שליליים של שינוי ובתחום היחסים בין

קבוצות ופרטים.

הוועדה מדגישה כי חוסנה של החברה הישראלית תלוי בשילוב בין עוצמה

כלכלית של התעשייה במרכזה ובין שימורם ופיתוחם של ערכי חברה ועם.

הוועדה קוראת למשרד החינוך והתרבות, להעמיק, להרחיב ולבסס את הקשר בין

התעשייה למערכת החינוך, ולהקצות לשם כך תוספת משאבים וזמן למידה,

בפיתוח תוכניות, ובעיקר בהכשרת מורים. אני מאוד מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעת 20;11

ו