הכנסת השלוש עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 316

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום בי, כ"ג בטבת התשנ"ו, 15.1.1996; בשעה 10:30

חברי הוועדה: היו"ר ד' איציק

י' בא-גד

ש' יהלום

די מנע

אי פורז

ח' פורת

מי גולדמן, סגן שר החינוך והתרבות, משרד החינוך

והתרבות

ר' קדר, ראש מטה קליטת העלייה, משרד החינוך

והתרבות

בי שטיין, פסיכולוג ראשי, משרד החינוך והתרבות

גי בן-עזר, יועץ השר לענייני אתיופים, משרד

החינוך והתרבות

ר' פן, מנהלת האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

והתרבות

אי שמש, ה.ל.ה.

מי אליעזר, רכזת פניות הורים, ארגון ה.ל.ה.

הוועד למען החינוך

ע' אלמי, ה.ל.ה.

טי אדניה, רכז הורים אתיופים

די ברק, סגן יו"ר הוועדה לחינוך מיוחד, ארגון

הורים ארצי

י' פיטלוק, יו"ר הוועדה לחינוך מיוחד, ארגון

הורים ארצי

מי באטה, רכז ארצי של ארגון הגג של עולי

אתיופיה

ז' שם-טוב, ועד הורים

אי מרו, מורה בוחן

עי מועלם, חבר הוועדה לחינוך מיוחד, ארגון

הורים ארצי, ונציג ירושלים

שי מולה, מזכיר, ארגון הגג של עולי אתיופיה

שי ויימיש, סגן דובר משרד החינוך והתרבות

ר' שפיר, מנהלת המחלקה לקליטת תלמידים עולים,

משרד החינוך והתרבות

מי סמל, מפקח ארצי לקליטת עלייה בחמ"ד

יי הס, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, יועץ

המנכ"ל

לי למא, עמותת אדרשה, יו"ר העמותה



המשך מזומנים; א' רינק, מסייעת לילדים בעלי מצוקה

ש' שוהם, מנחל מ"מ א' פסגת זאב

מי פלדמן, ממונה על קליטת עולי אתיופיה, משרד

הקליטה והעלייה

אי אבבה, מרכז היגוי

ר' פוסט, מנהלת לשעבר בי"ס יפה נוף, ירושלים

צי יונאמת, רכזת מחוז דרם "שילובים"

בי ברחד, עיריית קרית מוצקין, סי/מ"מ ראש חעיר

גי אצנפה, יו"ר תנועת יהודי אתיופיה

וי וולפסון, רכזת פרוייקט עולי אתיופיה,

שתי"ל

ר' גיקסון, איחוד ארגונים של עולי אתיופיה

שי סלומון, יועץ לשר החינוך

פ' ויסמן

שי לוסטיג, שוחרי גיל"ת, מנהלת תוכנית גיל"ת,

תוכנית למניעת פיגור מילדי מצוקה

מי דיין, מתנדבת לארגון ישראלי למען אתיופים

אי גוני, לשעבר מלווה עולי אתיופיה במשרד

השיכון

יי מרקוביץ, מנהל בי"ס המקיף ומכללה למדעים

ולטכנולוגיה, אורט חולון

ר' שבתאי, יועצת סגל ביה"ס המקיף למדעים

וטכנולוגיה, אורט חולון

אי לוי, מרכזת חינוך חבתרית ביה"ס מקיף דתי

לוינסון, קרית ים

אי מטלסבק, חצרים יוסף, מנהלת מרכז הלמידה

יי שור, מרכז בינלאומי לקידום הלמידה, מכון של

פרופ' פוירשטיין

די הרשקוביץ, אולפנת צביה, אחראית למחוקק הצעיר

בבית הספר

שי כהן, עיריית ירושלים

שי מולא, אגודת ישראל למען יהודי אתיופיה

מי לובה, מורה לאנגלית, בית ספר "מרחבים"

שי זנזורי, מורה לחקלאות ולאזרחות, בית ספר

"מרחבים"

עי טרבלסי, מורה לאזרחות, בי"ס- מקיף "מרחבים"

יי עדא, רכזת פרוייקט המחוקק הצעיר ורכזת

אזרחות, בי"ס תיכון כצנלסון כפר סבא

בי פרחאת, סגן מנהל, בי"ס כרמל, חיפה

שי נאילה, מזכירה, בי"ס כרמל, חיפה

מזכירת הוועדה חי פריידין

חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

העבדת תלמידים אתיופים לחינוך המיוחד



העברת תלמידים אתיופים לחינוך המיוחד

אני פותחת את ישיבת ועדת החינוך והתרבות. העילה

לדיון הזה, הוא כתבת תחקיר שהתפרסמה בעיתון

"מעריב" ב-29.12.95. בעקבות התחקיר הוגשה הצעה לסדר היום במליאת הכנסת.

הסיכום של המליאה היה שוועדת החינוך צריכה לדון בסוגיה.

אנחנו מדברים על תלמידים אתיופים שהם לכל דבר ועניין מוכרחים להיות

בחינוך הרגיל, ומכל מיני סיבות ומטעמים שהיד אולי יותר מידי לפעמים קלה

על ההדק, הילדים האלה נמצאים בחינוך המיוחד.

יש היום מגמה להעביר תלמידים, ככל שניתן, מהחינוך המיוחד לחינוך הרגיל,

לשלב אותם עד כמה שאפשר בחינוך הרגיל. והנה יש פה מגמה הפוכה, את

התלמידים האתיופים שצריך היה לשלב אותם, או את חלקם, בחינוך הרגיל,

מעבירים לחינוך המיוחד.

שמעתי כעס גדול מאוד במשרד החינוך על האגודה הישראלית למען יהודי

אתיופיה שהוגש הדו"ח שלה. האם באמת, בעקבות מה שאנחנו קוראים, היא לא

צדקה בטענות שלה?

אני גם מבינה שיש כתובת אחת ויחידה במשרד החינוך שאפשר לסמוך עלייה,

שהיא גדי בן-עזר, שהוא בעצם ממונה על התפקיד במשרד החינוך.

הנושא הזה אכן עלה על סדר היום והכנסת בעקבות

כתבת תחקיר של עתון "מעריב". בדבריי בכנסת

הבאתי את הדברים, קודם כל להציג את הנתונים המדוייקים, כי כאשר באים

לדיון מעמיק בנושא הזה, ובנושאים כאלה, חשוב מאוד שנהיה צמודים

לנתונים, לעובדות.

אז קודם כל צריכים לומר שמערכת החינוך פועלת ומטפלת בילדים שהגיעו

מאתיופיה, ואותם ילדים שכבר נולדו בארץ. מדובר כאן על ילדים גם ממבצע

משה וגם ממבצע שלמה, וגם אלה שעלו בין המבצעים, וגם אלה שממשיכים לעלות

ולהגיע. אנחנו מדברים על מסגרת של כ-25,000 תלמידים מגיל 3 ועד גיל

21.

מדובר כאן על 372 תלמידים בלבד, ולא על פי הנתונים שנמסרו. אם אנחנו

מתרגמים את זה לאחוז התלמידים, אז אנחנו מדברים על מספר שהוא מייצג

%1.5 בלבד, של ילדים שנמצאים במסגרת של החינוך המיוחד. וגם כשאני מדבר

על ה-%1.5 לעומת כלל ילדי ישראל, שם מדובר על הפניה שמגיעה ל-3.6%.

אם אני יורד לרמת הפרט ובודק ילד ילד, אנחנו רואים שגם בין 372

התלמידים, אפשר להצביע על מספר ילדים שלאחר בדיקה נוספת, אפשר לרדת

פחות מ-1.5%. אבל אני מקבל שצריכים להיות צמודים לנתונים, והנתון שעומד

לפנינו הוא 1.50/0.

אני יכול רק להצטער שהסתמכו על בדיקות ועל נתונים שהיו טרם השלמת

הפעולה לגבי שנה קודם לכן. ולכן, פועלים בעניין אנשי המקצוע שמלווים את

הנושאים, גם האגף לחינוך מיוחד, ורות פן שנמצאת כאן, וגדי בן עזר, שהוא

אחראי על מרכז ההיגוי לתלמידים האתיופים, ומוטי סמט, שמלווה את הנושא

הזה בחינוך הממלכתי דתי, ורחלה שיפר כמנהלת המחלקה לתלמידים עולים,



ונמצאים פח אנשים שמלווים את הנושא איתי ביחד, גם בצד המקצועי, גם בצד

הארגוני, כדי להבטיח שהאוכלוסיה האתיופית תקבל את המירב, ואת המיטב.

נוטף לכך, כתוצאה מפעילות של המשרד, ומתוך טדר עדיפות גבוה שהמשרד קבע,

אנחנו העמדנו תקציבים.

קיימנו כאן יום דיון עם פרופטור פויירשטיין. המטרה של המכון של פרופ'

פויירשטייו? היא להביא למציאות, כדי שלא ניצור בצורה טוחפת העברת ילדים

לחינוך המיוחד. אותם הילדים ואותם האמצעים שאנחנו מטייעים בהם למכון של

פויירשטיין, זה כדי לומר בצורה ברורה שהפוטנציאל של הילדים האתיופים

הוא גבוה, והאפשרות שלהם להשתלב בחינוך הרגיל הוא גבוה מהממוצע הקיים

באוכלוטיית התלמידים במדינת ישראל. ואנחנו מטייעים בתקציבים, והגדלנו

את התקציב כדי לטייע למכון פויירשטיין, לגבי אותם ילדים שהיו בעבר, או

ילדים שהיתה כוונה המלצות של ועדת הטמה, או כל המלצה אחרת להעביר ילדים

בטעות לחינוך מיוחד, ולמנוע הבאת ילדים לחינוך המיוחד.

העמדנו לטובת מכון פויירשטיין אמצעים תקציביים מבלי להגביל את העניין.

להיפך, הגדלנו אותם במעבר מתשנ"ה לתשנ"ו. וגם במעבר אל התקציב מ-95'

ל-96' הגדלנו על פי המלצות גם של החמ"ד, גם של צוות ההיגוי, כדי להביא

למציאות שתוכיח שוב ושוב שהילדים האתיופים במדינת ישראל נקלטים בחינוך

הרגיל ובחברה הישראלית על הצד הטוב ביותר. ויש לנו כבר הישגים.

בחינוך אין הישגים מהיום למחר. אבל אם אני מתייחט לשלוש השנים, או לשנה

הרביעית שאנחנו מלווים את הנושא, אנחנו כבר היום רואים תוצאות חיוביות

שנעשו כתוצאה מהמאמץ המרוכז של המשרד, בכל מה שקשור להגברת מטפר הילדים

למבחני הבגרות.

אני אבקש גם מגדי וגם מרות, להציג את הדברים של אנשי המקצוע שיטבירו

למה אני טותר את הנתונים שהתפרטמו בעיתון "מעריב", או במקומון של העיר

אופקים.

ש' יהלום; ההקדמה נראית לי משונה. את העקרון אני מקבל, את

כל הנתונים אני מקבל, וגם אני יודע שכך המצב.

ואני אומר את זה גם כחבר כנטת, וגם כיו"ר ועדת המשנה לחינוך מיוחד.

אני מבין שעובד של משרדך הוא אחד האנשים שאחראים לכתבה המשמיצה את

המשרד.

אני מקריא, "התשובה של ד"ר בן-עזר מדהימה ומזעזעת. אני אינני פוטל את

האפשרות שילדים נשלחים למטגרות כאלה, כדי למצוא תקנים לכיתות נוטפות

ולזכות בתקציבים נוטפים. ידוע לי שאנשי החינוך המיוחד פועלים לעיתים

בניגוד לחוק".

יש לך עובד, למיטב ידיעתי הוא כבר שנתיים עובד במשרד, ואם מדובר ב-372

ילדים, הוא יכול לעבור בשנתיים על כל אחד מה-372, ולדרוש הוצאה. הרי לא

מדובר אלפים.

הוא אחד האנשים שמשמיצים את המשרד, ואומר שחלק מהעניין זה שאנשי המשרד

עובדים בניגוד לחוק. אדם כזה, אחרי כתבה כזאת, היה צריך להיות מפוטר

באותו יום.

גם עתון "מעריב" הבין שהיתה כאן אי הבנה בין

הכותב ובין מה שנכתב על ידי ד"ר בן-עזר, ועורך

"מעריב" ביקש ויצאו שני מכתבים ממשרד החינוך העביר את הדברים באמצעות

עורך "מעריב". וגם ממכתבים למערכת שטענו שלא היה שום דמיון בין מה

שנכתב לבין מה שנאמר על ידי ד"ר בן-עזר.

היות שאנחנו מציגים נתון על פי כתבה בעיתון, תפקידו של המשרד קודם כל

להגן על הפעולה החשובה שנעשית במערכת החינוך, ולסתור כל נתון שהוא נתון

לא מדוייק.

ולכן, ביקשתי והצגתי את הדברים בתחילת דבריי, וביקשתי מד"ר גדי בן-עזר

שיעביר אליך בסוף הישיבה את הדברים המתבקשים.

ש' יהלום; מה תפקידו של גדי בן-עזר?

מ' גולדמן; הוא אחראי על צוות ההיגוי. מאחר שראינו שבעקבות

העלייה האתיופית יש צורך לרכז מאמץ עם אנשי

מקצוע, מעבר לפעולה המבורכת שנעשתה לאורך שנים מאז העלייה האתיופית

במדינת ישראל, החלטנו לרכז מאמץ בצורה כזאת שנוכל לצמצם פערים, והזכרתי

ואמרתי שהפוטנציאל הוא גבוה מאוד בקרב העלייה האתיופית, וצריך לעשות פה

פעולה נקודתית.

בתקופה האחרונה היה המעבר מהקרוואנים לאיזורי הקבע, וזה ריכוז לא קל,

ביישוב כמו קריית מלאכי, למשל.

ש' יהלום; על זה שהאוכלוסיה הזאת צריכה טיפול מעולה

ומיוחד אין כאן ויכוח.

מ' גולדמן; לכן גייסנו את יוצאי אתיופיה שישתלבו בתוך

המערך של צוות ההיגוי. ריכזנו מאמץ יחד עם

הרשות המקומית, עם אנשי החינוך במשרד ובכל ישוב ששם יש ריכוז גדול של

יוצאי אתיופיה. ואנחנו יודעים שהמעבר בשלבים הראשונים של קליטתם

ביישובי הקבע, מחייב פעולה צמודה והעמדת אמצעים כדי שלא נמצא את עצמנו

בעוד חמש או עשר שנים בבעיה כתוצאה מחוסר טיפול בזמן האמיתי, ובזמן

המעבר.

ש' יהלום; ד"ר בן-עזר אחראי על המשאבים והאמצעים? העמדתם

לו תקציבים?

מ' גולדמן; העמדנו לו תקציבים.

היו"ר ד' איציק; כמה?

מ' גולדמן; לעומת מה שהיה לפני שנתיים, הגדלנו את התקציב

מתקציב של 0 ל-20 מיליון שקלים.

ש' יהלום; זאת אומרת לגדי בן-עזר יש תקציב של 20 מיליון

שקלים?

בנוסף לשעות של התגבור, פעולות נוספות ופעולות

נקודתיות. יש לנו תקציבים שחם מהפכי! אמיתית.

אני לא מכיר מדינה בעולם, שגייסה ריכוז מאמץ תקציבי כמו שאנחנו עשינו

בשנתיים האחרונות, ואין דוגמה כזאת בשום מדינה בעולם.

ש' יהלום; הבעיה שלי זה ההשמצות מתוך המשרד.

אני יכול רק להצטער שהיו אי הבנות. אנחנו עושים

מאמץ גדול כדי לעבוד ביחד.

יש לי פה מסמכים. אני רוצה שאתה תשמע כמה

שאלות, ותבדקו את עצמכם, כי לעצמה הסוגיה

מורכבת. וגם אם יש רק תלמיד אחד כזה שהופנה לחינוך המיוחד, אין שום

סיבה בעולם שתישן לילה אחד בשקט.

אני רוצה שתדע שמה שאני אומרת לך נבדק, אני עובדת שבוע שלם על הנושא

"לחלק מהתלמידים לא נערכו ועדות הסמה כלל וכלל". אני אומרת את זה

באחריות, המספר הוא לא גדל, אבל המספר קיים, והוא מספר משמעותי.

"חלק גדול מוועדות הסמה הסתמכו על אבחונים פסיכולוגיים לא חוקיים". אתה

יודע את זה? אני יכולה להראות לך פה דוגמה של תלמיד שבמפורש כתוב

"הגברת הזאת כבעלת רישיון לעסוק בפסיכולוגיה. היא לא פסיכולוג חינוכי

מומחה כפי שקובע החוק".

"בחלק מן האבחונים נקבע כי מדובר בילדים מפגרים, למרות אי החוקיות של

האבחונים האלה". אתה יודע שיש על זה דברים בהירים וברורים בחוק. וכל

אחד יודע שפסיכולוג כזה לפעמים חורץ גורלו של ילד כזה כמעט לכל החיים.

הם סווגו כמפגרים, ח"כ מ' גודלמן. הם הועברו למסגרות של חינוך מיוחד,

ואתה יודע שהכתם הזה ילווה אותם לכל אורך חייהם, ולפעמים זה בלתי

הפיך.

"חלק מוועדות הסמה לא עמדו דו"חות מלאים של בית הספר". אתה מכיר את

שאלון הפניית התלמיד לוועדת הסמה, בדיוק כמו שמתחייב מהחוק ומהתקנון.

יש לנו עדויות של הורים שאפילו לא אמרו להם שהילדים האלה עוברים למסגרת

אחרת. לא הסבירו להם. כל העניין הזה טעון הסבר במיוחד, במיוחד

באוכלוסיח הזאת שלא כל כך מכירה עדיין את כל המסגרות. לא הסבירו להם מה

המשמעות של ועדת ההסמה. לא אמרו להם שזכותם לקבל מסמכים, קודם הדיון

בוועדה. אגב, חלק מההורים לא קיבלו אפילו את ההנמקות בכתב, כפי שמחייב

החוק.

לכן, בדיון הזה נצטרך אולי אפילו להקים ועדת חקירה, או בדיקה.

כל הכנסת צריכה לעמוד בפני ועדת חקירה על

הטעיית הציבור.



היו"ר ד' איציק; אדוני סגן החינוך והתרבות, אני מבקשת ממך לגייס

את ההקשבה, ולא את יכולת ההתגוננות, שלפי דעתי

היא לא במקומה.

הנושא הוא מספיק מורכב ומסובך, ואני מניחה שבטיפול כזה עלולים ליפול

כמה ילדים בדרך, ואפילו אם יש ילד אחד כזה, בשבילו לבד צריך להקים ועדת

בדיקה.

ש' יהלום; ארגוו ה.ל.ה טוען שיש טעויות במערכת. גם לגבי

ילדים לא אתיופים.

היא צריכה להיות מורכבת מאנשי מקצוע, מנציגי

הורים, צריך אולי לראות גם את הארגונים

הוולנטריים, אולי בכל זאת יש להם מה להגיד. אולי בכל זאת הם לא רק

מציקים או טורדניים כפי שחלק מכם מסתכלים עליהם. ואולי בהחלט צריך

להקדיש פה כסף למורים מקצועיים.

שמעתי שאתם החזרתם 387 מיליוו שקל לשר האוצר ביום ראשון. אני לא שמעתי

לא את שר החינוך וגם לא אותך קמים ועושים מלחמת עולם על סכום כזה אדיר

שמשרד החינוך החזיר.

ש' יהלום; על מה מלחמת עולם, הם הרי לא הוציאו את זה כל

השנה.

היו"ר ד' איציק; אותו כסף יכול היה להיות מופנה למימוש ההצעה של

הוועדה ל-30 ילד בכיתה. יש לנו את כל הסיבות

בעולם ללחוץ עליכם בעניין זה.

אולי הוועדה הזאת יותר מדי שקטה וקצת יותר מדי מתחשבת כדי לשמור על

יחסים סבירים ותקנים. דיברתי הבוקר עם שר החינוך והתרבות, אני חושבת

שזאת בושה וכלימה הסכום האדיר הזה שהחזרתם בשקט, בלי להילחם. 387

מיליון שקל החזיר שר החינוך והתרבות יחד איתך.

ואתה יודע כמוני כמה הכסף הזה הכרחי וחשוב, והעבירה היא הרבה יותר

גדולה, משום שבשנה הזאת יכולתם להוציא את הכסף על כל מיני דברים ולא

מימשתם. אין לי מה לומר לשר האוצר, כשהוא אומר לי שנמצא שם כסף, ולא

מימשו אותו.

ג' בן-עזר; אני פסיכולוג קליני וארגוני, אני עוסק מאז שנת

82' בעולי אתיופיה. הייתי שייך ליחידות לנוער

עולה שעסקו בקהילה בצד הקהילתי של עליית הנוער. עבדתי באשקלון בעיקר,

ואחר כן ייעצתי לפרוייקטים חינוכיים ואחרים ברחבי הארץ, כולל קורס אחים

ואחיות ראשון בישראל, שיזמתי יחד עם אנשים ממשרד הקליטה, שבו סיימו 23

מ-23 מועמדים, 6 מתוכם גברים. המנהלת אמרה שסיימו -4. סיימו 23 מתוך

23.

מ-83' הועברתי מתפקידי במילואים לקליטת עולי אתיופיה בצה"ל, והתבקשתי

להכין המלצות לפורום מטכ"ל לגבי קליטת הערכות צה"ל לקליטת "בית ישראל".

מופיעה חוברת בשמי על הנושא הזה.



ומשנת 83' החוברת הזאת הפכה להיות תוכנית אב לקליטה בצה"ל. ואני חושב

שלגבי הקליטה בצה"ל, לפחות עד השנים האחרונות, יש איזו שהיא הסכמה רחבה

שהיא יותר מוצלחת מחברות הקליטה בישראל. אבל זה יותר התנדבות, חודש

מילואים בשנה.

בשנים האחרונות הייתי באנגליה, כתבתי ספר על המסע מאתיופיה, ודוקטורט

דרך סודן, וחזרתי ארצה לפני שמונה חודשים לעמוד בראש מרכז ההיגוי הזה

באופן זמני, עד שיוצא אתיופיה יעמוד בראשו.

מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה הוקם ביוזמה של ראשי המשרד, השר, סגן השר,

המנכ"ל.

יש לי בעיה לדבר על ילדים יוצאי אתיופיה בחינוך מיוחד, בזמן שיושב כאן

ילד יוצא אתיופיה, אבל זו ההחלטה של יו"ר הוועדה.

היו"ר ד' איציק; שישמע את הדיון.

ראשי המשרד הגיעו למסקנה אחרי 15 שנות קליטה של

יוצאי אתיופיה, בעקבות איזה שהוא ניתוח מצב,

שכולל ארבעה יעדים של מרכז ההיגוי.

היעד הראשון של מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה נקבע כתיאום זרועות המשרד

השונות, העוסק בנושא של יוצאי אתיופיה.

כעיקרון חשבו שיש צורך לתאם בין הגופים השונים, מהזרועות השונות

שפועלות במשרד, כמו חינוך מבוגרים, כמו האגף לחינוך יסודי וכוי. גם עקב

עלייה בכמות הילדים ששייכים לטיפול של הזרועות השונות, וגם הזרועות

השונות.

היעד השני הוא גופים שעוסקים בנושא האתיופי מסביב למשרד החינוך. כולל

משרדי ממשלה, כמו משרד קליטה.

היו"ר ד' איציק; אנחנו העלנו פה שתי שאלות מאוד עקרוניות. כמה

ילדים כאלה שצריכים להיות בחינוך הרגיל, נמצאים

בחינוך המיוחד?

ד' בן-עזר; אני חושב שחלק מהשאלות שלכם נובעות מחוסר ידע.

יש נושא של תיאום הגופים שעוסקים בחינוך יוצאי

אתיופיה מסביב למשרד החינוך, בין אם זה משרדי ממשלה, בין אם זה ג'וינט,

קרנות וכוי.

יש גיבוש מדיניות ארוכת טווח, שזה היעד השלישי, שהיא לא תלויה לא

בקדנציות פוליטיות, ולא בקדנציות תקציביות, ולא בקדנציות של שנת

לימודים, שראשי המרכז הפעילו על מרכז ההיגוי לגבש מדיניות ארוכת טווח,

ששואלת שאלות מהסוג של עד מתי הם עולים, ועד מתי הם נחשבים עולי

אתיופיה איפה מתערבים, ואיפה לא מתערבים וכדומה.



היעד הרביעי הוא לא פחות חשוב, ואולי יותר חשוב, זה שיתוף הקהילה

בתהליך הגיבוש של המדיניות ותהליך קבלת ההחלטות לגבי המדיניות ולתהליך

היישום של המדיניות.

לצורך זה הוקמו במרכז ההיגוי שתי זרועות, ועדת היגוי עליונה שיותר

ממחציתה יוצאי אתיופיה, כולל נציגי הארגונים של יוצאי אתיופיה, כולל

אנשי חינוך יוצאי אתיופיה, כולל אחד הקייסים יוצא אתיופיה וכדומה.

ואנשים מזרועות המשרד והגופים מסביב לו.

מסביב לקהילה הוקמו שני מנגנונים, אחד זה ועדת היגוי עליונה, שתפקידה

לנסח מדיניות, ובפניה הובאו שאלות כמו, האם לפזר או עד כמה להחזיק את

עולי האתיופיה בבתי ספר, כל הנושא של ה-300/0-25% וכוי. או יציאה

לפנימיות מול חינוך בקהילה. אלה הנחיות שמובאות בפני ועדת ההיגוי והיא

קובעת, כולל היבטים של חינוך מיוחד וכדומה.

במרכז ההיגוי יש שמונה אנשים, מנחים, יועצים, יוצאי אתיופיה, אנשי

חינוך או אנשים מתחומים קרובים לחינוך, שיושבים פה שניים מהם, אחת

לומדת תואר שני ליעוץ חינוכי. והם מתערבים במחוזות של משרד החינוך או

מחוזות עתירי עולים, והם העיניים של הקהילה בתוך המשרד בהיבט הזה,

ונותנים גם היבטים תרבותיים וביו-תרבותיים בתוך בתי הספר וכוי.

ש' יהלום; האם אתה יכול לבוא ולומר לנו, אחרי שמונה

חודשים שעברו, א', זה ההספק של מרכז ההיגוי.

בי, פלוס שניים שלושה הישגים.

ג' בן-עזר; הפעולה הראשונה שמרכז ההיגוי חתם עלייה היתה

אבחון 850 ילד על ידי פרופסור פויירשטיין, שרק

420 מהם היו בסיכון, גם לא ילדי חינוך מיוחד שארגון ה.ל.ה פה הטעה

ומטעה וממשיך להטעות.

בכיתות רגילות, בחמישה בתי ספר שנעשתה התערבות מערכתית, בכלל לא שייך

לחינוך המיוחד.

כמדגם?

לא שייך כמדגם. היתה התערבות מערכתית, שנועדה

לתת יעוץ מערכתי לבתי הספר בשיטה הזו, שבתוכה

הובחנו.

לא מכל המקומות שיש אתיופים.

לא. חמישה בתי ספר, ו-450 ילד יוצאי אתיופיה

אובחנו במסגרת הזו. אובחנו גם ילדים ישראלים

ותיקים במסגרת הזו, ונעשו פרופילים כיתתיים. זו למעשה פעולה לקידום

הילדים האלה בתוך הפרופילים הכיתתיים שלהם.

לפי המתווה שנתנו אנשי פויירשטיין?

כן. זה בכלל לא שייך. ועכשיו אנחנו עומדים לממן

את ההמשך של התוכנית הזאת, בארבעה מחמישה בתי



ספר, ולהרחיב אותה גם. ויש החלטה עקרונית להרחבה. אנחנו מטפלים בהעברת

הכספים הטכניים וכוי.

לגבי הפעולות שלנו, השנה יהיו 700 משפחות חדשות בתוכנית האתגר, בהיקף

של 1.4 מיליון ועוד 100,000 שקל להארכת התוכנית. תוך כדי שלב המעבר

אושרו תשע קבוצות לקידום נוער, במקומות עתירי עולים בגלל בעיית העצירה

וילדים שמשוטטים בקהילה. אנחנו ננסה השנה לכסות אחוז גבוה ככל האפשר של

הילדים בלימודי אחר הצהריים, בשביל למנוע את בעיית השוטטות, בשביל

לפתור בעיות של הזנה, ומעל הכל בעיות של לימודים.

אני לא אומר שהבעיות הו לא רבות היקף. מרכז ההיגוי זה דבר חדש. הוא לא

אחראי כרגע על כל מה שנעשה לפני כן. אני רוצה להבהיר את זה חד משמעית.

והוא נועד בדיוק ליצור חלק מהבעיות שעלו במהלך הדרך, וגם לשבח ולהרחיב

חלק מההצלחות שיש.

אם בכפר הרוא"ה סיימו השנה 19 ילדים מתוך 19, בכיתת מב"ר, בגרות מלאה,

חמישה מהם נבחנו ב-5 יחידות במתמטיקה, בציוני 100, אז זה מרכז ההיגוי

שנועד לנסות לעזור לד"ר לוי או לאחרים להגביר את הפעילות הזאת ככל

האפשר.

עד עכשיו עוד לא נגעת בנושא של החינוך המיוחד.

אני רואה את המכתבים למערכת, ואם זה נכון אז

אני ודאי מקבל את זה בשמחה שהיה כאן עיוות של הכתב של "מעריב".

גם סגן השר וגם רות פן שנמצאת כאו אומרים את אותו מספר, 372. אתה אומר

ביו 200 ל-400 ילדים.

קליטת נוער עולה מאתיופיה בעליית הנוער, מצטט כאן שהם אומרים שיש 800.

הנתון של 800 נשאר מטעות. הוא נשאר ממסמך שעבר

לחבר הנאמנים של עליית הנוער, מעיתון ה.ל.ה

לפני כמה חודשים שטען ואמר שאפשר לאבחן 850 ילדים בשיטת פורשטיין, אז

ה-850 האלה הם בחינוך מיוחד. זה מקור הנתון.

בסופו של דבר דרך תחקיר שאני עשיתי, ותחקיר אמיתי לא מיחזור ידיעות כמו

שעשה כתב "מעריב", התברר שהנתון הזה נשאר מאנשי ה.ל.ה. ביקשתי ליצור

מרכז היגוי לטפל ב-800 הילדים האלה, שיגישו לנו את הנתונים ילד ילד,

לנושא של החינוך המיוחד. ואם יגישו נתונים, אני מבטיח לנסות ביחד עם

הגברת רות פן ואנשי החינוך המיוחד לטפל בהם אחד אחד.

לפני כשנתיים הופיע כאן שר החינוך והתרבות,

בנושא של אתיופים. הוא הזכיר את שמך, הוא אמר

שהוא ממנה עכשיו את ד"ר גדי בן-עזר. שאלתי אחרי חצי שנה איפה ד"ר גדי

בן-עזר, אמרו לי שהוא יצא לשלושה חודשים לאוקספורד. ומכאן הגעתי למסקנה

שאתה עובד שנתיים.

אני קיבלתי לאוקספורד את הידיעה העיתונאית הזו

ומאוד כעסתי.



הוא עושה לי נזק. אני מצוטט על משחו שלא אמרתי, שעורך "מעריב" גילה

בתרשימים של הכתב שזה לא מופיע.

אבל ענית על זה.

ג' בן-עזר; אני מצוטט שם על דבר שמופיע בכותרת, נושא שבכלל

לא עלה בכתבה, שאני כאילו טועו שמשלימים תקנים

לכיתות בחינוך מיוחד.

דיברתי עם הכתב בטלפון, לא עלה הנושא והשיחה לא מופיעה בתרשומת של

הכתב, כולל יתר הדברים. לא אמרתי שאנשים לא נהגו לפי החוק, אמרתי שאם

המקרים שהוא מדווח הם נכונים, אז יש לכאורה אפשרות שחלק מהם הם בניגוד

לחוק.

הילד הזה המופיע בכתבה לפני שלושה חודשים, זה ילד המופיע בכתבה מלפני

שנה וחצי בנצרת, וארגון ה.ל.ה מחזירים את התמונה הזו שוב ושוב.

אני חושב שהנושא כולו חשוב, אם הוא לא היה חשוב לא הייתי בא לפה,

והקדמתי את שובי מאקוספורד לעניין הזה. אבל אני חושב שכדאי להתייחס

אליו סביב נתוני אמת. אם יהיה איזה שהוא מסלול קשר בין מרכז ההיגוי

לבין ועדת החינוך, או חברי הכנסת בנושא הזה, שהוא יאפשר לנו לעדכן אתכם

בצורה רציפה, קודם כל לגבי הנתונים, ואולי בחלק מהמקרים יחסך חלק מהדבר

הזה.

ש' יהלום; יש הוראה מהשר שאסור לו לשתף פעולה עם חברי

הכנסת. אפילו בחוזר האחרון של סמנכ"ל המשרד של

משרד החינוך, מצוטט מכתב של המנכ"ל לנציג שירות המדינה, ועו"ד נורית

ישראלי משיבה תשובה שהכל דרך השר.

אתם מוזמנים לקשר דו סטרי, ואנחנו נשמח מאוד אם

תדווחו לנו, בעיקר אם תדוחו לנו דברים טובים,

שיהיו גם נכונים.

יש לי פה דוגמה של תלמיד, שאני כמובן לא אגיד לך את שמו.

בעירייה מסויימת, גברת מסויימת שקוראת לעצמה פסיכולוגית, היא אפילו לא

מופיעה ברשיון לעסוק בפסיכולוגיה, והיא ממליצה להעביר ילד לחינוך

המיוחד, והילד הזה בחינוך המיוחד. זה מזעזע.

פרסמתם כאן תגובה של משרד החינוך על חינוך הילדים בעקבות התחקיר

ב"מעריב". אומרת רות שנמצאת כאן, "תלמידים שלומדים בכיתות טיפוליות, הם

תלמידי החינוך הרגיל אך מקבלים תגבור לימודי על ידי המורה לחינוך מיוחד

במסגרת בית ספר רגיל". מה אכפת לי איך אתם קוראים לזה, הרי ברור שזה

חינוך מיוחד. כיתה טיפולית אינה בשום פנים ואופן כיתה נפרדת, אלא עזרה

מיוחדת הניתנת לתלמידים במסגרת כיתה רגילה.

ואני רוצה לשאול, האם זה הפתרון הסיועי ללימודים שתלמיד צריך? למה אי

אפשר לעשות לו מסגרות עזר לימודיות, אחרות, נוספות. לא להוציא אותו

מכיתת האם עם כל התסכול של העניין הזה, עם סטיגמה של מורה לחינוך

מיוחד. הרי אתם גם יודעים שכל הסיפור הזה נובע כסיפור סטיגמטי קשה



מאוד. ולכן, יש פה לפי דעתי בעיה בתפישה איך שמטפלים בילדים האלה,

ואולי מכאן הפער הגדול נובע בין המספרים שאתה מדבר עליהם, לבין המספרים

שהם מדברים עליהם.

אני עובד בארגון ה.ל.ה. עובד עם עולי אתיופיה.

הבעיות של הילדים האלה הם מזה שהם עברו ממקום

למקום. אז במקום לעזור העבירו אותם לחינוך המיוהד, ואפילו לא אמרו

להורים.

אם יושב הפסיכולוג ומגיע למסקנה שלילד הזה יש

ליקויי למידה, אתה אומר להורים הם אומרים משהו

אחר. האם אתה טוען שלוקחים ילדים שהם ללא שום ליקויי למידה, וקובעים

שהם עם ליקויי למידה?

בדיוק.

ש' יהלום; זאת אומרת שהפסיכולוג שנותן את חוות הדעת טועה?

האבחון הפסיכולוגי לא נכון?

ט' אדוניה; נכון.

היו"ר ד' איציק; כמה פניות כאלה של הורים הגיעו אליכם?

בין 50 ל-60. אמא אחת מדברת על הילד שלה שחנקו

אותו, שלחו אותו לחינוך מיוחד, והיתה בעיה עם

המורים שמלמדים שם. הילד היה נורמלי, היום הוא כבר בבעיה, אין לו

מסגרת, אז היום אי אפשר לבוא בטענה. הילד הזה הוא ממילא מפגר.

יי הס; אני מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה.

המטרה שלנו זה להגיע לכל אתיופי, להגיע למיצוי הפוטנציאל שלו, ואנחנו

מלווים בעיקר בעיות של חינוך, גם עוסקים בנושא של דיור ונושא תעסוקה,

אבל זה לא נושא היום.

הבוקר הייתי בדיון בעיריית ירושלים לגבי ילדה שלומדת כרגע בכיתה ד',

והופנתה לפני שנה על ידי ועדת הסמה, לבית ספר חינוך מיוחד פרופר. בית

הספר הזה נקרא בית ספר תדהר.

ההורים הגישו בקשה לוועדת ערר, ובוועדת ערר לפתע פתאום התברר שבית ספר

תדהר, שהוא חינוך מיוחד פרופר, לא מתאים לילדה הזו, והחליטו לשלוח את

הילדה לכיתה מקדמת בבית ספר מימון בירושלים.

אני שואל את עצמי מה קורה כאן? איך יכול להיות שוועדת הסמה מחליטה

לשלוח ילדה, הם דרך אגב לא ראו את הילדה אף פעם, הם ראו תיקים של כל

מיני פסיכולוגים, ולחלק מהפסיכולוגים בכלל אין הכשרה פסיכולוגית מלבד

זה הרבה פעמים לוקחים את הילד לאבחון פסיכולוגי ולא מחתימים את ההורים,

וזה דבר שהוא בניגוד לחוק.

ואני רוצה בעניין הזה גם לספר מקרה מדהים, שלקחו אישה מאתר הקרוואנים,

הבטיחו לה שהיא תעבור דירה למעלות אם היא תחתום על איזה שהוא טופס



בעניין הזה. היא חתמה על טופס, והתברר לאחר מכן שהטופס היה אישור

לאבחון פסיכולוגי.

מקרה חמור לא פחות הוא של איומים במשטרה שאיימו על אמא של ילדה, כדי

שתשלח אותה לחינוך המיוחד. קיבלתי אינפורמציה ממורה שמלמדת את הילדה

אחר הצהריים, והמורה הזו טוענת שהילדה הזו היא מאה אחוז בסדר, ואין שום

צורך שהיא תהיה בחינוך המיוחד. ואני רואה את הדבר הזה קורה כל פעם

מחדש.

אנסה להסביר איך העניין הזה קורה.

יש בתוך הקהילה האתיופית שלושה סוגים של ילדים.

סוג אחד שמצליח ללכת עם הזרם, להשתלב עם הכיתה והכל בסדר.

סוג שני, שמסיבות מסויימות, כגון שהרמה בכיתה יותר מדי נמוכה, הם

משתעממים ומתחילים להפריע. וסוג שלישי זה סוג של ילדים שנמצאים בהלם

עדיין. הרי מדובר בילדים שסך הכל ארבע שנים בארץ, והם לא הצליחו עדיין

לצאת מההלם, והקוד התרבותי שלהם אומר, שאם פונה אליהם אדם מבוגר, אז

צריך להוריד את הראש, ולהתייחס בנימוס, ולא תמיד עונים. ברגע

שהפסיכולוגים מנסים ליצור קשר עם ילד כזה, הילד מגיב בצורה מסויימת.

הפסיכולוג רגיל לילדים רגילים ישראלים ותיקים, שמתנהגים בצורה לגמרי

אחרת. הוא מפרש את ההתנהגות של הילד בצורה לגמרי שונה ממה שהיא באמת.

ואז מתחילה הבעיה. ואז מתחילים לשלוח את הילדים לכל מיני בתי ספר, אם

זה חינוך מיוחד פרופר, ואם זה כל מיני כיתות מקדמות, כיתות טיפוליות.

הייתי מאוד שמח אם הגברת פן היתה נותנת לוועדה נתונים מדוייקים, כמה

ילדים אתיופים בכל הארץ יש בכל מגזרי החינוך המיוחד, עם כל השמות

השונים והמשונים. כיתה מקדמת, כיתה משלבת, כיתה טיפולית, כל השמות. ולא

להתייחס רק לחלק קטן ולהגיד שהכיתה הטיפולית היא לא במסגרת של חינוך

מיוחד. בוודאי שזאת מסגרת של חינוך מיוחד, עם הסטיגמות ועם כל הבעיות.

הייתי רוצה לראות מה את היית אומרת אם היו שולחים את הילדה שלך או את

הילד שלך לכיתה טיפולית. אני לא בטוח שהיית כל כך מרוצה מזה.

כשאנחנו מדברים על חינוך מיוחד, הכוונה שישבה

ועדת הסמה והעבירה לחינוך המיוחד, על פי החוק.

כיתה טיפולית, היא כלי עזר בבית הספר. לא ועדת הסמה צריכה להחליט בזה.

בדברים שוועדת הסמה כן מחליטה עליהם, נותנת רות פן נתון, והנתון הזה

אומר שמחצית. זאת אומרת, באיזה שהוא מקום יכול לחיות שיש טעויות

במערכת, ודווקא ארגון ה.ל.ה לא מהיום מדבר על אתיופים, הוא מדבר גם על

ילדים רומנים והונגרים.

אז טעויות יש בכל המערכת, אנחנו פה לא יכולים לעסוק בטעויות. אנחנו

עוסקים במגמה, בתופעה. והתופעה אומרת שמחצית באחוזים מילדי אתיופיה הם

בחינוך המיוחד. בחינוך המיוחד פועלת ועדת הסמה. אז איך יכול להיות שיש

כאן התופעה שאתה מתאר? אף אחד לא מפחית מהבעיה. אבל אם מדברים על תופעה

בחדר הזה, מדברים על תופעה נוראה. זה לא יכול להיות.

אני חושבת שיש פה חוסר הבנה. ח"כ ש' יהלום שואל

שאלה נכונה, אם המצב הוא כל כך נורא, איך מספר

הילדים שנמצא שם הוא קטו ביחס לאוכלוסיהו

אבל יש מסגרות נוספות, ורות פן אומרת את זה במפורש בתשובתה לתחקיר הזה,

שיש הרבה מאוד ילדים שלא במסגרות, לא אחרי הפניה, ולא אחרי ועדת הסמה,

הופנו לכל מיני מסגרות שהן בעצם חינוך מיוחד, רק שלא קוראים להם כך.

שני המספרים עולים. ההשוואה היא אותה השוואה.

אנחנו מאוד מודאגים. אני חושב שאת צודקת בתשובה

שלך לח"כ ש' יהלום. מה שאותי מעניין זה לא אם

ועדת הסמה הפנתה, או אם עשו את זה מאחורי הגב של ועדת הסמה, או בכל דרך

מניפולטיבית אחרת.

מה שחשוב לי זה מה הרמה שהילדים האלה מקבלים מבחינת החינוך. מספר

הילדים האתיופים שמקבלים חינוך ברמה מאוד מאוד נמוכה הוא גדול מאוד, מה

שאומר דרשני זה המספר של ילדים שגומרים בגרות, 7% הממוצע הארצי.

הפתרון צריך להיות לא על ידי חינוך מיוחד שנותנים על חשבון שעות

הלימודים בבתי הספר בכיתות אחרות עם סטיגמות, אלא על ידי העשרה ותגבור

שיתנו לילדים אחרי הצהריים במסגרות נוספות, של מתנ"סים או מסגרות של

בתי הספר ביום לימודים אחר, ובלבד שהם יגיעו לרמת הכיתה הרגילה.

בגלל שאנחנו מאוד מאוד דואגים לעניין הזה, אנחנו גם פנינו אל 80 חברי

כנסת, שההענות שלהם היתה מאוד גבוהה. וחתמו 80 חברי כנסת על עצומה

שתינתן גם לראש הממשלה, וגם לשר החינוך שהוא ממונה על העניין הזה,

ואנחנו קוראים לו לטפל בעניין הזה בצורה הרבה יותר רצינית ממה שעושים

עד היום, גם מבחינה תקציבית, וגם מבחינת כח אדם.

ויש לנו פה את העצומה ואנחנו נגיש אותה היום גם לראש הממשלה וגם לשר

החינוך. אני מקווה שהעצומה הזו תזיז משהו, ואנחנו לא נסתפק בזה, אנחנו

גם רוצים ליזום חוק להעדפה מתקנת, כדי שהדברים האלה לא יהיו תלויים

בטוב ליבו של שר חינוך כזה או אחר.

את כל העניין של התגבור צריך להתחיל בגיל הנמוך ביותר. אני לא רוצה

להרחיב את הנושא הזה, אבל כשילדים מגיעים לגן חובה או לכיתה אי, כשהם

לא מוכנים היטב, מראש נוצר פער. מספר הילדים מבין האתיופים שנמצאים

בגנים טרום חובה, הוא מספר יחסית מאוד מאוד קטן, הסיבה לזה שלרוב

הילדים האלה יש אחים יותר קטנים, האמא לא עובדת, היא ממילא בבית, אז

היא מחזיקה את הילד בבית, הוא לא מקבל משחקים דידקטיים ואחרים, ואז הוא

מגיע לחינוך בכיתה א', ברמה יותר נמוכה מאשר הילד הממוצע בארץ. גם את

זה צריך לתקן.

אני דודה של ילדה, ילדה בין שישה בנים.

היו לה קשיים בלימודים, והחליטו לקחת אותה לבית

ספר מיוחד.

חוץ מהאמא, שאינה יודעת עברית ולא יכולה לעזור לה, הילדה היא ילדה

נורמלית לחלוטין. אמרתי לה לא לשלוח את הילדה לבית הספר הזה.



מחלקת החינוך העבירה את התיק למשטרה, והמשטרה אמרה לאמא שאס היא לא

תחתום על הטופס, יקחו לה את הילדה לאימוץ, וגם את הילדים, ואותה יקחו

לבית הסוהר. איך יכול להיות דבר כזה?

איפה הילדה?

בבית.

אני גם אמא לשישה ילדים, הילדים שלי צריכים

כיתה טיפולית לשיעורי עזר, הם עוברים את כיתת הסמה.

קריאה; לגבי העיתונות, צר לי שהעתונות היא זאת שגורמת

לדיונים ענייניים בנושאים חשובים. אני הייתי

שמח אם היו מזמינים אותי לפני חצי שנה כשהחוברת הזאת יצאה.

לצערי העיתונות עובדת בצורה פרטנטית. לא קיבלה ולא ביקשה תשובה מאיתנו,

נתנו תשובה לאחר מכן. העובדות הן לא נכונות, האמא לוותה וחתמה ואישרה

וידעה, והציעו לה פתרונות. בסופו של דבר הפתרון הוא, כמו לגבי הרבה

דברים אחרים להפגין כוח, ועל ידי כך להשיג מה שצריך להשיג.

בנושא המשטרה, יש חוק חינוך חובה במדינת ישראל, וגם ילד לא אתיופי אם

הוריו לא ישלחו אותו לבית הספר, כנראה שיעצרו אותם. לכן זה לא

רלוונטי.

מילדי קריית מוצקין, אף ילד מהעולים האתיופים לא לומד בשום מסגרת

מיוחדת, שמבודדת אותם. בהתאם להוראות משרד החינוך אין מסגרות שמבודדות

ילדים אתיופיים, אלא כל הילדים עולי אתיופיה לומדים במסגרות רגילות.

נקודה שנייה בנושא עבודת השטח. זה מאוד פופולרי לתקוף את משרד החינוך.

אבל מוכרחים להעריך את אנשי המקצוע. יש פה התקפה רבתי על אנשי המקצוע,

כולם לא מבינים שום דבר, כל הפסיכולוגים רמאים, זו שיטה לא רצינית.

אני בהחלט רוצה להגן על העבודה המקצועית של השירותים הפסיכולוגים

במדינת ישראל, אנשים רציניים ומשכילים שגם עושים טעויות.

הבעיה של חינוך מיוחד בהשמה בחינוך מיוחד היא לא רק של האוכלוסיה של

עולי אתיופיה. יש מאבקים תמידיים יום יומיים עם חלק מילדי ישראל

והוריהם בנושא חינוך מיוחד. אף הורה לא אוהב להכיר בכך שלבנו יש איזו

שהיא בעיה שמחייבת פתרון לא נעים, ומתנגדים לזה בכל מיני כלים, ויש את

הדרגות שהמערכת מפעילה מוועדת הסמה עד לערר, עד לבג"צ, וזאת הבעיה של

כולם.

כל מה שנאמר שלא פועל לפי החוק, זה בעיות משמעת, ואולי צריך להתלונן

במשטרה.

כששמעת את הסיפור התלוננת במשטרה?

קריאה; אני חושב שהסיפור הזה לא אמיתי.

קריאת; הפתרון לעניין הזה, כפי שהוא מופיע בחוברת, הוא

מסגרות העשרה רבות ברמות הנמוכות, בגילאים



הנמוכים ביותר לתלמידים. צר לי שהמשאבים האלה הם משאבים של המועצת

המקומית. אנהנו מפעילים מסגרות מיוהדות, שאנחנו משקיעים בהם מהרשות

המקומית מאות אלפי שקלים, ואיו לנו מספיק.

אם האמצעים היו ניתנים בהיקפים יותר גדולים, היינויכולים לתת את הטיפול

בגיל הנמוך ביותר, על מנת להביא אותם בסופו של דבר לשילוב ולכל מה שהם

רוצים. ואני באופן אישי מתכוון לאוכלוסיה האתיופית.

אני ממונה על קליטת עולי אתיופיה במשרד

הקליטה.

לגבי המספרים, אני מניח שההפרשים נובעים מהטרמינולוגיה השונה. ויש

להניח שכמה מאות תלמידים יוצאי אתיופיה נמצאים בכיתות טיפוליות, משלבות

מקדמות וכוי.

כל הרעיון של כיתה טיפולית מלכתחילה היה לא

להוציא תלמידים מכיתות האם. אלא לוקחים אותם

לשלוש ארבע שעות בשבוע, וילד שיוצא לשלוש ארבע שעות הוא לא בכיתה

מיוחדת, ולא צריך ועדת הסמה.

אני מצטער על הטעות. יש ודאי אנשים נוספים שלא

מתמצאים בטרמינולוגיה המדוייקת.

אני כופר במספרים. אתן דוגמה לתיאור של משפחה אתיופית: הילד שלי לומד

בכיתה ב' קטנים. מה זה ב' קטנים? זה אומר שבכיתה יש מעט מאוד תלמידים.

כששואלים הלאה, וכמה תלמידים אתיופים לומדים באותה בי קטנים? אז יש

דוגמה בבית ספר רמב"ם בנתניה לומדים 11 תלמידים, מהם 10 אתיופים.

אל לנו לשכוח שיש לעולי אתיופיה צבע, והצבע הזה בולט והוא מחזק את

הסטיגמה. ולכן, אנחנו צריכים להיזהר מהתופעות האלה של ריכוז ילדים

יוצאי אתיופיה.

אני עדיין שומע מכם לגבי המספרים, ואני חושב שצריך לבדוק את זה לעומק,

ולהביא לכאן את המספרים הנכונים, לגבי השאלה כמה תלמידים יוצאי אתיופיה

עברו ועדת הסמה, ויושבים בכיתות לחינוך מיוחד.

אנחנו מתווכחים איתכם על המושגים, על מערכת

המישוג והמינוח, לכן מכאן הפער בין המספרים.

כיתה טיפולית בעיניי, היא כיתה של חינוך מיוחד.

שאלה שנייה שאני מציע לשאול, זה כמה מן הנמצאים

בחינוך מיוחד או בכיתות טיפוליות אומנם אובחנו

כבר, וכמה מאלה שאובחנו הוצאו מן המסגרות האלה והופנו למסגרות רגילות!

אנחנו קיימנו דיון רביעי או חמישי בעניין של

ריכוז הילדים האתיופים וסגן השר מיכה גולדמן,

הבטיח לי שכל ריכוז כזה, שהוא רובו תלמידים אתיופים, יפוזר. אתה יכול

היום להגיד לי שזה ככה?

יש להכיר בכך שנעשה מאמץ גדול, כולל הוצאת

ילדים בהסעות מרשויות עתירות יוצאי אתיופיה

לרשויות אחרות. שהנתונים שזכורים לי מהדיווח האחרון בקבינט הקליטה, יש

עדיין 42 בתי ספר ששם אחוז הילדים יוצאי אתיופיה עובר את ה-30%.

למה אלה לא מסודרים?

מעל 25% יוצאי אתיופיה יש 41 או 42.

לגבי הילדים יוצאי אתיופיה, אני מציע שתהיה

בדיקה גאוגרפית. התחושה שלי שבמקומות מסויימים

שם האנשים שעוסקים בנושא, יותר מודעים לכך, יש אחוז קטן יותר של ילדים

בחינוך מיוחד, ומקומות אחרים ששם או אנשים פחות מודעים, או פחות אכפת

להם, או יש להם אינטרסים אחרים, יש ריכוז גדול של ילדים יוצאי אתיופיה

בחינוך מיוחד. וזאת תהיה אינדיקציה לכך שבאותם מקומות יש לעשות איזו

שהיא פעולה יותר לעומק.

שולה: אני בארץ כבר 11 שנה. יש לי אח, בועז, בן 9,

והוא לומד בכיתה ג'. בעבר גרנו בקריית גת,

ובאותה תקופה בגיל 4.5 בועז עבר גן, ובגו הזה כל הזמן קיבלנו תיאורים

שבועז ילד טוב, הוא עליז ושר. עברנו גן, ובאותה תקופה אמא שלי חלתה,

הוא התחיל להגיב בהתאם לתופעה שהיתה בבית. גם האבא שלי נפטר באותו

זמן.

הגננת כל הזמן התלוננה, בועז לא רוצה לשחק עם הילדים, בועז לא בריכוז.

אמרתי לה שתדבר עם הגננת הקודמת, כי בועז מתנהג כך בגלל הבעיות בבית,

שתעזור לו קצת, שתטפל בו, שתיתן לו חום יותר, היא לא היה מוכנה.

ואז יום אחד קיבלתי מכתב, שצריך לבוא לתחנה לפסיכולוג חינוכי. אמרו לי

לבוא עם בועז, הוא הסביר לי שלבועז יש בעיות ושאבדוק מתי אני יכולה

לחתום על טופס. אמר שהם רוצים לעזור לבועז. הוא שכנע אותי, והאמנתי

שאכן כך, למרות שהסברתי לו את כל ההיסטוריה. והוא שכנע גם את אמא שלי.

והפסיכולוג הבטיח לי שזה יהיה שנה אחת בלבד.

אחרי השנה הזאת זומנתי שוב, והסבירו לנו שבועז במצב לא טוב, בועז לא

התקדם. לכן, בועז ישאר שם. שוב לחצו, שוב הסכמנו, הייתי חסרת אונים לא

ידעתי למי ללכת, והאמנתי להם. ואז ביקרתי בבית ספר שבועז לומד בו. היו

שם תשעה או עשרה ילדים, מתוכם חמישה אתיופים, מהלא אתיופים, אחד היה

נראה זוועה, ילד עם ראש גדול ורגליים קטנות, ובועז כל הזמן סיפר לנו

עליו. ואפשר היה לראות שכל הילדים האלה לא דומים לבועז, השוני של בועז

זה רק הצבע. ניסיתי ללחוץ, זה לא יתכן ככה.

ושוב לחצו, ושוב לא ידעתי למי ללכת, ואז עברנו לירושלים. וסיפרתי

למנהלת שהוא לומד בו היום על התופעה. היא ביקשה את התיק, והיא אמרה

שהיא לא מוכנה לקחת את הטיפול, והיא גם אמרה שבועז לא נראה טוב, הוא גם

שמן ושחור. היא אמרה שבועז צריך לעשות דיאטה.

איפה הילד?



שולה: היום הוא לומד בכיתה ג', בכיתה רגילה.

שולה כוכבת בהצגה "נטלה שהורה", והיא סטודנטית

מצטיינת באוניברסיטה העברית שנה ג' לחינוך

וללימוד יהודי אתיופיה.

בועז, אתה מרוצה מבית הספר?

בועז: כן.

היו"ר ד' איציק; ממה אתה מרוצה?

בועז: יש לי חברים.

גם הברים לא אתיופים יש לך?

בועז; כן.

אומרים לך שאתה חמוד. והוץ מזה מה עוד אומרים

לך הילדים בבית הספר?

בועז: "כושי, עוף מפה".

היו"ר ד' איציק; ומה אתה אומר להם?

בועז: אני לא מבין בזה.

בוועדת הסמה ההליטו להכניס את הילד שלי לחינוך

מיוחד. אני לא ידעתי מה זה חינוך מיוחד. חשבתי

שחינוך מיוחד זה לילדים מחוננים. אמרתי שאני לא שולחת לפני שאני רואה.

הלכתי לבית ספר "תדהר", וראיתי שם ילדים עם לשון בהוץ, כמו מסוממים.

יצאתי משם בבכי, ואני לא אשכה את היום הזה.

כתבנו מכתבים. סיפרתי שהלחיצו אותי שהבן שלי ילך לבית הספר הזה, שאני

אתאבד. ואחר כך חשבתי בבית שאני לא יודעת למי לפנות. חברה אמרה שיש

ארגונים. שם אמרו לי את כל הזכויות שלי. אחר כך התחלתי את המלחמה. אני

לא אתן לבן שלי להיכנס לבית ספר הזה.

הוא ישב עם מורה פרטית בבית חודשיים וחצי. ביקשתי מבית הספר ממחלקת

ההינוך, הוא אמר לי מדינה דמוקרטית, את לא תכריחי אותנו.

הלכתי לבית ספר המלמד, הוא הזמין לי משטרה. הוא אמר את יוצאת מהמשרד או

שאני מזמין משטרה.

איפה את גרה?

ע' אלאחי; בעופרה.

אמרתי שאני לא מפחדת מאף אהד, לא גנבתי, לא

רצחתי. חיכיתי שיזמין משטרה והוא לא הזמין.



שלחנו הרבה מכתבים, אף אחד לא התייחס. אחר כך פניתי לבג"צ עם עורך דין,

למחרת אישרו לי שהילד צריך ללמוד בבית ספר רגיל, ועכשיו אני מרוצה כי

הוא לומד בבית אל. יש לי ילד רגיל. הוא לומד יפה.

יש בעיה עם הצבע, אין מה לעשות, הצבע ילך איתנו עד לקבר. אתם צריכים

להתרגל לצבע.

עד שפניתי לבג"צ עבדתי כעוזרת לגננת בגן שש שנים. כשפניתי לבג"צ, הבוס

שלי פיטר אותי מהעבודה אחרי שש שנים עבודה. עכשיו אני נמצאת בלי עבודה,

בלי כסף. העיקר שהבן שלי לומד. עכשיו אף אחד הוא לא יגע בבן שלי, הוא

ילד ישראלי. לא יעיזו לגעת בו.

בחינוך המיוחד, שיטת האבחון לא תואמת לתרבות

שלנו. יש תופעות שהילד לא עונה, אז מפנים אותו

לבתי ספר מיוחדים.

חיום יש שלושה ילדים בנתיבות, שהוצאו לחינוך המיוחד, ההורים התנגדו,

והיום הם הולכים לבית משפט, ונראה מה הוא יקבע. מתחילת שנת הלימודים עד

היום הם יושבים בבית.

מצד אחד אומרים כאילו אין חינוך מיוחד. אבל העדכון הזה צריך להיות,

ההורים צריכים להיות מעורבים, ההורים צריכים לדעת מה מצפה להם.

אתמול הסתובבתי בכמה בתי ספר. המצב עגום. בקריית גת יש גן אחד, שיש בו

רק אתיופים. בבתי ספר יש כיתות של אתיופים.

בושה וחרפה שיש כיתה אחת כזאת אפילו.

לכן לוקחים אותם לחינוך מיוחד.

יש לי ילדה בחינוך המיוחד, החינוך המיוחד נותן

המון לילדים. וכל הילדים האלה שהם כביכול לא

רוצים ללכת זה בגלל ההורים, לא בגלל שהילדים לא צריכים להיות שם.

וההורים צריכים ללמוד להשלים עם זה.

מה שקורה בחינוך האתיופי הוא קצת דגימה של מה

שקורה בחינוך הרגיל.

ההערה שלך היא במקום, מפני שלא רק בחינוך האתיופי, ההורים מגיבים

בהתחלה, והם נלחמים, לפעמים הם גם מזיקים לילד.

חברי הכנסת העלו את הנושא לסדר היום, מפני שהשאלה היא איפה אנחנו

מאבחנים את אותם ילדים שאינם זקוקים להיות בחינוך המיוחד, ובשל חסך

תרבותי כזה או אחר, הגדירו אותם כחינוך מיוחד. כאן המעורבות שלנו.

אם אנשי המקצוע יקבעו שילד צריך ללכת לחינוך מיוחד, אנחנו לא נתערב

בזה. לכן שלא תהיה פה פנייה אלינו, לגבי ילדים בחינוך המיוחד, אנחנו לא

נתערב בזה, מפני שאנחנו לא במקום אנשי המקצוע.



אנחנו נתערב באותם מקומות, ואולי בועז זו דוגמה מצויינת ורעה, של מה

שהיה עלול לקרות לילד שהיה נכנס למסגרת שהיא איננה ראויה והיא איננה

מתאימה. וגם הפוך, גם לילד שצריך ללכת לחינוך המיוחד, והוא הולך לחינוך

הרגיל, מזיקים. קודם כל הילד הוא לנגד עיננו.

אני יו"ר הוועדה לחינוך המיוחד בארגון ההורים

הארצי.

יש פה הרבה ארגונים של עולי אתיופיה קיימים. לדוגמה, אצלנו בארגון אין

אף נציג. אני דיברתי כעת עם נציג, שחשוב שיגיעו נציגים שלהם אלינו, על

מנת שקודם כל ילמדו את הנושא, ובהרבה מאוד מקרים יפתרו בעיות על ידי זה

שתהיה תקשורת בינינו, כשנציג שלהם יושב אצלנו.

היו מבחנים למשל בארצות הברית לכושים, והתברר

שכשהם עשו את מבחני וקסלר היה אחוז גבוה של

נכשלים, ואחר כך כשהחליפו להם את המבחן, התברר בכלל שהם ברמת

אינטלגנציה גבוהה.

אני שואלת אותך האם המבחנים האלה, הם לא מבחנים טעוני תרבות כאלה

ואחרים, שמכשילים אותך בלי שהתכוונו לכך.

שאלת המספרים טעונה ברור. אבל כל ילד הוא עולם

בפני עצמו, ומספיק שיש טעות באבחון בין ילד אחד

או שניים, כדי לגרום טרגדיה שאחר כך יכולה להיות הרת אסון.

לפי מיטב הכרתי, הסוגיה הזאת של ילדי אתיופיה היא גם בגלל הרגישות של

העדה כעדה, על רקע הפער, וגם בגלל האפשרות של טעות באבחון שאינה פועל

יוצא של ילד שהוא מפגר או שהוא במצב של פיגור קל, אלא כתוצאה מפערי

תרבות, או מפערי מנטליות וכדומה. גם כשיש פער מנטלי תרבותי, זאת לא

סיבה שילד יכנס לחינוך מיוחד.

נדמה לי שבגלל הרגישות הזאת משני הצדדים, היה צריך למצוא איזו שהיא דרך

שוועדת הסמה שנוגעת לילדי אתיופיה תחייב איש מקצוע מיוחד שמכיר את

המנטליות הזאת, שמכיר את הסוגיה הזאת.

יתכן מאוד שהיינו חוסכים את אותם מקרים שיכולים לגרום כל כך הרבה עוול,

כמו שציינה עדנה מעופרה, אילו היו אנשי מקצוע, ולא כל ועדת הסמה,

שיכולה להיות ועדה מאוד מאוד מוכשרת ומשכילה, מכירה את ההיבטים

המיוחדים שנוגעים לילדים האלה.

אני רוצה על כן לשמוע את תשובתך לגבי אפשרות מעין זו, שאולי לא מחייבת

איזו שהיא תוכנה אחרת, איזה שהוא אבחון אחר, אבל אנשי מקצוע.

אין לי שום ספק שבצד הדברים הללו הבעיה המרכזית, כפי שאנחנו מכירים

אותה, היא באותם הדברים שהזכירו מקודם, של מתן קידום בשלבים של הגיל

הרך, שלא יביאו בכלל אל השלבים האלה.

כאשר קראתי את הכתבה שפורסמה בעיתון "מעריב"

הזדעזעתי.



מ' גולדמן; ח"כ ד' מנע, אתה לא היית בתחילת הישיבה שהבהירו

את אי ההבנה בין ציטוט ובין אמירה, והעיתון

התנצל על זה.

נציג העיתון הוזמן, ולא בא.

מה שקרה בשנות ה-50' היה כאין וכאפס לעומת מה

שקורה באוכלוסיה הזאת. היום קוראים להם כושים,

אז קראו להם גברטי. הצבע נשאר אותו צבע, רק האנשים מתחלפים, והממסד

נשאר אותו משרד. משרד החינוך של אז כן היום. גורמי הקליטה כאז כן היום.

עולם כמנהגו נוהג.

אנשי משרד החינוך התנצלו, והעיתון התנצל. משרד החינוך והתרבות שוגה

שגיאה קשה בכל הטיפול שנעשה בעולי אתיופיה.

אומר לכם כאן אדם מקריית גת, שיש בקריית גת כיתות שלמות של רק עולי

אתיופיה. זה כיתות פלט, כיתות ריכוזיות. הוויכוח הוא על איזה כיתות

אלה. אבל אף אחד לא אומר שמחר בבוקר, ב-16.1.96, יפזרו את הכיתות

האלה.

אתה מכיר את ראש העיר בקריית גת? אני מציע לך

לדבר איתו.

אני שומע אותו במקום סגן שר החינוך, העובדה היא

שיש כיתות של עולי אתיופיה בקריית גת, ורק של

עולי אתיופיה. מחר בבוקר תפזר אותן, ואל תתווכח על איזה כיתות אלה.

ודבר שני, היתה פה כתבה, אני חושב שהיא כתבה טובה, יפה, וכתבה אמיתית.

נוח לכם להגיד שהעיתון טועה.

העובדות שעולות מתוך הכתבה. אחד, משרד החינוך שלח לכיתות טיפוליות

ולמוסדות חינוך מיוחד, תלמידים אתיופים ללא ידיעת ההורים. כן או לאל

כן.

דבר שני, האבחונים הפסיכולוגים שנעשו כאן, שבהם נשלחו תלמידים אתיופים

לחינוך מיוחד, נעשו לא על ידי פסיכולוגים חינוכיים. כן או לא? כן. לכן,

אלה שגיאות של משרד החינוך. אומרים שהעיתון התנצל, יכול להיות שהדברים

לא טובים. אבל העובדה היא שהיה מחדל במשרד החינוך.

אני מציע ראשית, לבדוק מחדש את כל מה שנאמר פה. כל תלמיד אתיופי שנמצא

היום במסגרת של חינוך מיוחד לבדוק מחדש, איך הוא נשלח, האם על דעת

ההורים וכל הדברים האלה. אומרים שיש היום 800 תלמידים אתיופים בחינוך

המיוחד. אתם טוענים שיש 372, כמש שיש היום תלמידים עולים אתיופים

שנמצאים במסגרות, צריך לבדוק מחדש את כל ההפניות של תלמידים אתיופים

לבתי ספר של החינוך המיוחד. להוציא את כולם ולבדוק אותם.

למה אתיופים? בגלל שחשבו שאתיופים לא מבינים מה שקורה איתם.

אני השתכנעתי מהנתונים, שמבחינת הפרט יש כאן

כמה שגיאות. יש כאן הורים שאני לא יכול לעמוד

מולם.

ארגון ה.ל.ה אוסף מקרים של אתיופים, ומידי פעם לפעם הם עולים בוועדות

הכנסת. יש שגיאות בתהליך ההסמה לחינוך המיוחד, אסור שהן יקרו. בכל

מערכת יש שגיאות. יש ילד שלא מעבירים אותו לחינוך המיוחד בגלל שגיאה,

ובסוף יוצא סמבל גמור, והחינוך המיוחד היה יכול להציל אותו. יש שגיאות

שאסור שהן יקרו, וזה ברור.

השתכנתי מצד שני שאין כאן מכת מדינה. אם המספרים הם כך שהם 372 שזה

1.50/0, אין כאן מכה, אולי יש כאן תת הסבה לחינוך המיוחד, אולי יש הסטה

מסויימת. אם יש פחות ממחצית מהמספר הממוצע של כל ילדי ישראל, אז אין

כאן בעיה.

אני מתנגד מכל וכל למה שאומר ח"כ ד' מנע, אם הוצג והושם, כנראה שהיה

צריך וטוב שיהיה.

אבל יש בעיה ואת זה אני אומר לסגן שר החינוך ולאנשי החינוך המיוחד, יש

בעיה בחוק שאחרי שלוש שנים לכל ילד צריך לעשות בדיקה, לא רק לילד

אתיופי. וכידוע לכם מתוך חוסר כוח אדם לא נעשית בדיקה אחרי שלוש שנים.

לכל ילד צריך לעשות ועדת הסמה, ולראות האם להוציא אותו או לא.

אני יכול להפנות אתכם לדו"ח מבקר המדינה 43 או 44, שבמקומות שזה נעשה,

הגיעו לאחוזים עצומים שהילדים עברו לחינוך הרגיל. וזה נאמר לפתחו של

החינוך המיוחד, שצריך להביא את הילדים שהגיעו לכך שהם יכולים לעבור

לחינוך.

אבל אם אף אחד לא בודק, אז יש בעיה, ובאיזה שהוא מקום צריך לתת את

הכלים והאמצעים לחינוך המיוחד, כדי שתעשה בדיקה לכל הילדים, לפי חוקי

מדינת ישראל אחת לשלוש שנים, וגם לילדים האתיופים. אבל מה עם שאר

הילדים שרק אנחנו צועקים בעבורם? זה מיד צריך להעשות, וזה צריך להיות

מסודר.

הדבר הנוסף, ועל זה אני עדיין מבקש תשובה מדייר ברנשטיין.

אני מחזיק פה דו"ח מקצועי, ואני מקריא את המשפט שאומר, "קיימת היום

תמימות דעים, תקני האבחון שעומדים לרשות הפסיכולוגים והיועצים אשר

בעזרתם מאבחנים תלמידים ישראלים ותיקים, אינם מותאמים לעולים מאתיופיה,

המגיעים מרקע תרבותי שונה". והם מצטטים עוד מ-84' שני מחקרים בעניין.

והשאלה היא האם שפי מתמודד עם האבחונים שלו, כאשר מגיע ילד אתיופי

בוועדות הסמה. ואם לא, צריך לעשות את זה, כדי שיהיו הדברים האלה ברקע

התרבותי.

אנחנו נכניס את הבקשה שלך לסיכום.

אדוני סגן השר, מגיעה לפה מודעה לעיתונות,

"קיימות מסגרות שונות של החינוך המיוחד: 1. בית ספר לחינוך מיוחד. 2.

כיתה מקדמת. 3. כיתה טיפולית". זאת אומרת שכיתה טיפולית מוגדרת אצלכם

בחינוך המיוחד.



במקום להסתבך בכל מיני מושגים ובכל מיני מונחים, בעצם אצלכם כיתה

טיפולית היא כיתה לחינוך מיוחד.

אחד מן השניים, או שתתפטרו מן ההגדרה, ותטלקו את זה. אם נפטדתם אז למה

הוצאתם הודעה כזאת היום?

זה מלפני שבועיים.

אז למה נתתם לנו משהו לא מעודכן? אתם מכשילים

את עצמכם, אתם מזמינים צרות על עצמכם כל הזמן

בלי תשומת לב.

יי שיי; אנחנו אבחנו 0 1,4Xילדים, שליש מהם ילדים יוצאי

אתיופיה שהיו במסגרות רגילות, ושליש מהם ילדים

ותיקים שישבו באותן כיתות יחד עם הילדים האתיופים.

אחד הדברים המעניינים ביותר הוא, שלא מצאנו הבדל גדול בין הילדים

שהוגדרו כילדים שנמצאים בסיכון של נשירה, או חינוך מיוחד, לבין הילדים

של בתי הספר. פשוט בחנו אותם כילדים שישבו בכיתות הרגילות.

כלומר, חוץ מאשר שוליים קטנים, שהיו יותר בעייתיים לגבי בתי הספר, היה

ברור שיש איזה שהוא דחף להוציא ילדים לחינוך מיוחד.

מה שאני מנסה להגיד זה שישנו לחץ של בתי ספר לפתור את הבעיה שלהם, של

חוסר יכולת במקרים מסויימים להתמודד עם ילדים עולי אתיופיה, ולהפנות

אותם אל החינוך המיוחד. בגלל שיש בעיות של כיתה חינוכית.

הבעיה היא איך מונעים את הנשירה של הילדים שנמצאים היום בכיתות

הרגילות, ואיך מביאים אותם לידי זה שיקבלו את החינוך המתאים.

ש' יהלום; הטענה היא שהחינוך במדינת ישראל לא מתייחס

לילדים שנמצאים בשוליים ומזניח אותם.

המיקוד צריך להיות בהתמודדות עם מתן כלים לבתי

הספר להתמודד עם הגישה החינוכית של יוצאי

אתיופיה בבתי הספר, ולהשקיע בכך משאבים גדולים בכיתות הרגילות.

נקודה שנייה, אבחון לבד לא מספיק. יש הבדל גדול מאוד בין בתי ספר שבהם

עשינו רק אבחון, לבין בתי הספר שבהם עשינו אבחון והתערבות חינוכית

בעקבות האבחון הזה.

אני עוסקת בחינוך הרבה שנים, אני עובדת בחצרות

יוסף, מרכז למידה שמעשיר את הילדים בשעות אחר

הצהריים ותומך בהם כהורים וכחברים, ויש עוד מה לעשות.

לגבי אבחונים של פויירשטיין. אחרי שהאבחון ניתן ויש הגדרה שהילד יכול,

צריך להעשיר לפחות שנתיים את המורים כדי שיוכלו לטפל בילד. עכשיו אנחנו

צריכים למצוא כלי יותר מעשי, הכלי הוא טוב, אבל אי אפשר לעשות את זה

מהיום למחר. וזה כלי שהוא לא נותן לי מחר יכולת עבודה אמיתית מהותית עם

הילד, ואנחנו מתלבטים בזה.

טענותיו של ד"ר בן-עזר הן לגבי הדברים שיוחסו

לו, וחן פורסמו מטעמו. "מעריב" עומד מאחורי על

העובדות שנכתבו בתחקיר.

אנחנו בדקנו את כל התלונות ולא מצאנו שום פגם

במה שהפסיכולוגים עשו. אם מישחו עבר על החוק,

עשה משחו לא תקין, יש חוק בארץ, צריך להתלונן, יש משטרה. אם ידוע לך או

ידוע למישהו על תהליכים או פסיכולוגים שעשו לא כחוק אפשר להעביר את זה

אלינו או למשטרה, וזה יטופל. אני לא אוהב את הדבר הזה שיש לי אחות שכך

וכך וכך, ואין לי אחות.

בדקתי כל דבר שהגיע, לא מצאנו שום פגם מבחינה חוקית, מבחינה תהליכים

חוקיים. אם יש דברים אחרים בבקשה, אני הראשון שרוצה לשרש את התופעה

הזאת.

לעצם העניין של הפסיכולוגים. יש בעיה, ואני חושב שהאחוז הקטן של הילדים

מהעדה האתיופית בחינוך מיוחד מעיד על זה, שזה פחות מחצי מאחוז הארצי.

אנחנו עושים מעל ומעבר, ואנחנו זהירים, ועד שמעבירים לחינוך המיוחד,

אנחנו בודקים. וזה לא רק הבדיקה הפסיכולוגית, זה גם העבודה האבחונית של

הפסיכולוגים, של אנשי מקצוע, של מורים אחרים. עד שמגיעים לוועדת הסמה,

ויש חוק, יש ועדת ערר.

אני שואל אותך מבחינת שיטות האבחון המיוחדות.

אנחנו לא מסתמכים רק על מבחנים פסיכולוגים.

אנחנו עכשיו העברנו השתלמות ל-60 פסיכולוגים

במכון, שלושה ימים מרוכזים, יש לנו השתלמויות בכל המחוזות, אנחנו

נעזרים בשיטות שלהם, אנחנו מאמינים גם בשיטה הזאת שהיא יותר טובה

מהבדיקה הפסיכולוגית, לאנשים שהם לא מהתרבות הזאת. אנחנו עושים את מה

שאפשר.

אנחנו עושים בחינה מחודשת של כל ההנחיות של

המרכז, הן לגבי ועדות ההסמה והערר. הן לגבי חוק

שילוב, שהוא מתוקף מדיניות משרד החינוך ושילוב ילדים, אבל לא פועל יוצא

של חוק חינוך מיוחד. הן מבחינת תהליכי ההפניה, מה קורה בבית הספר

הרגיל, במסגרת הרגילה, בגן הרגיל, לפני שמגיעים אל ועדות הסמה. הן

מבחינת שיתוף ההורים. כתיבת נימוקים והחלטות, והפניה לערר, והזכויות של

ההורים לדעת בדיוק מה מגיע להם, ומה לא מגיע להם, ואיך זה מגיע לידיהם.

כל הדברים האלה נבחנו מחדש ואנחנו בשלבים האחרונים של אישור של חוזרי

מנכ"ל בנושאים אלח, כולל החידוד של כל המונחים, כולל חידוד של מה עושה

מורה טיפולית.

החל משנה הבאה ישארו רק מספר של מורות טיפוליות, תוך שנתיים זה גם

יבוטל. עד סוף פרסום החוק בתשנ"ט, אני מקווה שלדברים האלה שעלו פה היום

נוכל למצוא פתרונות רציניים במערכת.

בדקנו את המקרים שהועלו היום, בעקבות הכתבה בעיתון, ביקשתי מכל הנוגעים

בדבר לתת תגובות.



אנחנו בודקים, כמו שבג"צ בודק, את ההליכים של ועדות ההסמה והערר, כמובן

לא את ההחלטה המקצועית, כי אנחנו לא יושבים בוועדה ואנחנו לא יכולים

לבדוק החלטה מקצועית.

היתה כאן טעות?

בג"צ אישר את ההליכים של ועדות ההסמה והערר.

בג"צ לא אישר את ההליכים. בעקבות ההחלטה, בג"צ

הורה מיידית להחזיר את הילד לחינוך רגיל, עד

שתהיה ועדת ערר בחנוכה. לרשות ועדות ההסמה והערר לא עמד אבחון של

פסיכולוג חינוכי מומחה, ולא שאלון להפניית תלמיד לוועדת הסמה.

אנחנו בשלבים של ישום החוק.

ועדת הערר החליטה על חינוך רגיל, ובגי'צ אישר את

ההחלטה.

לגבי הנושא של חינוך מיוחד ספציפי. ב-24 בחודש

תתקיים ישיבה עם החינוך המיוחד. אנחנו כמרכז

היגוי בוחנים את השאלות האלה ספציפית לגבי יוצאי אתיופיה, כמו שאר

השאלות של יוצאי אתיופיה.

בנושא של חינוך מיוחד אני לא בטוח שאלה לא היו חריגים, ויש חריגים.

מגמה אנחנו לא יודעים שקיימת, נראה שקיימת מגמה הפוכה.

בעיקרון מתכוונים, ואני לפחות התכוונתי והמלצתי על זה, ובוועדת ההיגוי

העליונה המליצו על זה כבר הרבה זמן, לבחון את כל המקרים הרלוונטיים, לא

שישה ילדים עוורים שיושבים גם בחינוך מיוחד בירושלים, או כמה ילדים

חרשים, שגם בקרב יוצאי אתיופיה יש ילדים כאלה.

אנחנו נבחן את הילדים הרלוונטיים מקרב ה-372 בתיאום עם החינוך המיוחד,

בשיטות שיהיו מותאמות כמה שאפשר, גם שיטת פויירשטיין היא לא אידיאלית.

ואם אין פתרונות זה לא חוכמה לזרוק את זה על המשרד. לא קיימים פתרונות,

אנחנו מנסים להמציא אותם.

חלק מהעבודה של מרכז ההיגוי היא לייצר, לקחת אנשים כמו אמירה, ואנשים

אחרים שהצליחו, ולייצר פתרונות חדשים. שיטת פויירשטיין לא מתאימה

לכיתות א' עד ג', אבל אין שיטה אחרת. אז מה נעשה?

אז אנחנו צריכים לייצר שיטות אחרות, בשביל לייצר פתרונות לילדים בכיתות

אי עד גי. אז אני מחפש מההיסטוריה של העבודה שלי פסיכולוגית פה או

פסיכולוג שם, שייצרו פתרונות בשביל לעגן את הניסיון הזה, ולייצר פתרון

שיהיה ביחד עם שפי וכוי.

השוני משנות ה-50', הוא שאם רוצים שוני עושים את זה ביחד עם העולים

וממציאים ביחד ונזעקים לעשות את העבודה. גם בשיטת פויירשטיין אין

100%.



במכתב המינוי שלי, בתשובה לשר ולסגן השר, כתבתי על מקרה של ילד שאובחן

בשנת 83' בשיטת פויירשטיין, ונאמר שיכול להיות שהלמידה שלו איטית. והוא

היום רב בישראל. כי אני התעקשתי לתת לו את ההזדמנות נגד האבחון.

גדי, יכול להיות שחלק מהדברים היא הם דברים שהם

עניין של האזנה ושל הקשבה. אני שומעת המון

ביקורת על העניין הזה, שלא מקשיבים לנו, ולא מסבירים לנו. וארגון ה.ל.ה

בהרבה מאוד מקרים טעה, ובהרבה מאוד מקרים הוא לא מאוד לא טעה.

ועדת החינוך והתרבות מלווה בהערכה את המאמצים שעושים במשרד החינוך. יש

הבדל גדול מאוד לטובה בשנים האחרונות, לא נפסיק, אנחנו כל הזמן נלחץ

שיהיה יותר טוב, במסגרת הפעילות שעושה משרד החינוך, עליית הנוער,

וגורמים נוספים לקליטה חינוכית מוצלחת של ילדים יוצאי אתיופיה.

הוועדה קוראת לשר החינוך לשלש את ההקצבות למטרה הזו, כנדרש על ידי

מומחה משרד החינוך.

הוועדה שומעת בדאגה, ולא לראשונה, על מקרים חריגים בתחום ההסמה למסגרות

מובהקות של החינוך המיוחד, ביניהם פגמים בחוות דעת פסיכולוגית.

האפשרות לערער תלויה ביכולת כספית לממן חוות דעת פרטית כזאת, ולכן ברוב

המקרים להורים אין יכולת לממן.

כמו כן הוועדה מודאגת מן האפשרות שבמקרים מסויימים מופעלות כיתות

טיפוליות או אחרות, במסגרת של חינוך מיוחד, למעשה ללא שלבי הסמה.

במילים אחרות, חלק מן הילדים בחינוך מיוחד, כיתה טיפולית, ללא שלבי

ההסמה. לפגמים האלה נודעת משמעות חריפה במיוחד בנוגע לילדים יוצאי

אתיופיה.

אי לכך, הוועדה תובעת ממשרד החינוך לפתח ולהפעיל לאלתר אבחונים

פסיכולוגים יהודיים ליוצאי אתיופיה, המותאמים לתרבותם. זה לפי בקשתו של

ח"כ ח' פורת.

להקצות את כל המשאבים הדרושים, מבדקי הסמה חוזרים אחת לשלוש שנים לכל

תלמיד בחינוך המיוחד.

לארגן את העזרה הלימודית הנדרשת לילדים יוצאי אתיופיה במסגרות לימודיות

גרידא, בנוסף ללימודים מלאים בכיתה רגילה, ולא בכיתות טיפוליות או

דומות להן.

לא לכפות על הורים יוצאי אתיופיה שיבוץ ילדים למסגרות חינוך מיוחד

בניגוד לרצונם, למעט במקרים חריגים במיוחד של הפרעה חמורה לכלל, ורק

אחרי שהובהר שילד כזה צריך להיות בחינוך מיוחד, בגלל כל הרגישות.

אני מציעה פעם אחר פעם, גם בעקרון ההתמדה, גם באיזורי רישום, זה חינוך

ציבורי של המדינה, זה לא חינוך פרטי, וצריך להחיל אחריות אישית על

מנהלי מחוזות ומפקחים כוללים, אם וכאשר יהיו חריגות בנידון בתחום

פיקוחם.



הוועדה חוזרת ותובעת, כפי שהיא תבעה כבר מספר פעמים בעבר, לסגור כל

כיתה מכל סוג, שיש בו יותר מרבע מהתלמידים יוצאי אתיופיה.

הוועדה קוראת לכל הגורמים לשמור מכל משמר על זכויותיהם וכבודם של

ההורים והתלמידים האתיופים, לפחות במידה שווה לזו שנעשים להורים

ולתלמידים ממקומות מבוססים יותר.

אנחנו נחזור לקיים דיון בנושא.

הישיבה ננעלה בשעה 00;13