הכנסת השלוש עשוה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי י

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ב/ ג' בניסן התשנ''ה, 3.4.1995, בשעה 13:30

חברי הוועדה: היו"ר ד. צוקר

י. בא-גד

א. גבאי, משרד האוצר

א. לבנון, הסתדרות המורים

ד. עם שלם, הסתדרות המורים

מ. לוי, ערוץ 2

י. קרניאל, עו"ד, ערוץ 2

מ. קירשנבאום, מנכ"ל, רשות השידור

מ. ינון, יו"ר, רשות השידור

ע. שכטר, יועץ משפטי, רשות השידור

י. שטרן, מנהל הטלוויזיה, רשות השידור

ש. קור, המשנה ליו"ר הרשות, רשות השידור

א. אלקלאי, מנהל השירות לטלוויזיה בכבלים,

מועצת הכבלים

ח. שריר, איגוד המפיקים

י. קול, איגוד המפיקים

ד. שוורץ, איגוד במאי הטלוויזיה והקולנוע

י. גידלי

א. לב

חבר המתרגמים בע"מ

חוק רשות השידור (הפקה ויצירה ישראלית מקורית)



חוק רשות השידור (הפקה ויצירת ישראלית מקורית)

אני פותח את ישיבת הוועדה המשותפת לוועדת

הכלכלה והחינוך, שעל פי החלטת ועדת הכנסת תדון

בתיקון לחוק רשות השידור, הפקה ויצירה ישראלית מקורית, הצעת חוק פרטית

של חברי הכנסת איציק, בגין, צוקר.

חברי הוועדה, כפי שאושרו על ידי ועדת הכנסת, הם מוועדת החינוך. יש פה

שלושה נציגים של ועדת החינוך ושלושה נציגים של ועדת הכלכלה. רובם אינם

עכשיו. אבל על פי סדר הדברים שאנחנו נעשה עכשיו, תכף תראו, שזה לא יפגע

במהלך הדיונים.

סדר הדברים יהיה כדלקמן. אני בצורה קצרה ותמציתית אציג את מטרת הצעת

החוק. אבקש תגובות קצרות מאוד של כל הגורמים השונים שמיוצגים כאן.

ובסיכום, וזה עיקר מטרת הפגישה הזו, הראשונה, אני מניח, שאנחנו נרצה

לקבל נתונים מכל הגורמים שמיוצגים כאן, כחלק מהדיון, חלק מהוויכוח, חלק

מהנושאים שיהיו שנויים במחלוקת. זה יהיה, כך נדמה לי, על סמך שיחות

קודמות על השאלה מה עושים, ולא רק האם עושים, כמה עושים.

הצעת החוק הייתה דומה למגמה בדוח ליבני. אני מניח שרבים מכם מכירים

אותו. המגמה הייתה, בניסוח מעט בומבסטי, התמודדות עם איזה קולוניאליזים

תרבותי, אמריקאי, זר. החה רצון ליצור איזון תרבותי בין יצירה שמשקפת את

מה שנעשה כאן, לבין יצירה שיש לה ערכים אוניברסליים, והיא לא בהכרח

קשורה למתרחש כאן.

המטרה המרכזית הייתה מטרה תרבותית. היה רצון לראות מסכי טלוויזיה,

}מסכי, ולא רק מסך של ערוץ זה או אחר) מתמודדים תרבותית עם בעיות של

קהילה קטנה, שיכולת היצירה המקורית שלה מוגבלת. יחד עם זאת, היה רצון

להבטיח ביטוי לאותה קהילה קטנה, כמדינה שהיא היחידה, הדוברת את השפה

שמדוברת בה.

הייתה פה גם מטרה שנייה, שנייה גם בחשיבותה, אבל חשובה בפני עצמה : והיא

המטרה הכלכלית-. היה רצון להבטיח את קיומה של התעשייה הזו. וכאן יש שאלה

של חלקם של המפיקים העצמאיים, של התשתית התעשייתית, הטכנולוגית, תשתית

הידע, שהיא בתוך הערוצים הקיימים.

אני לא צריך לספר לאנשים מכאן, רבים מכם, אולי רובכם מצויים בזה הרבה

יותר טוב ממני, עד כמה מדינות אחרות בעולם מחפשות פתרונות לשאלה איך

מתמודדים עם שיטפון תרבותי, שאיננו נציג מובהק של התרבות המקומית.

ויש לפניי רשימה ארוכה. גם לפניכם יש רשימה ארוכה. רוב המדינות הללו,

כמו שאתם יודעים, נזקקו או לחקיקה ראשית או לחקיקת משנה. אנחנו בעניין

הזה איננו מחדשים, איננו חלוצים, איננו פורצים. אנחנו עושים את מה

שקהילות רבות בעולם כבר עשו, גם כאלה שהשפה המדוברת אצלם היא שפה נפוצה

הרבה יותר. בהוראות של הקהילה האירופאית, באמנות שלהם, (ומדובר בשפות

שדוברים אותן קצת יותר מאשר עברית) נזקקו לעניין התרבותי הזה ולרצון

להבטיח את השיקוף של המתרחש בארצות המולדת שלהם.

אבל אנחנו לא חלוצים לא רק במובן העולמי, אלא גם במובן הישראלי. יש

לפחות חוק אחד שמתייחס לערוץ אחד, שכבר ביקש להבטיח את הנתח הקבוע של

היצירה הישראלית, וכמובן מדובר בערוץ 2. אינני נכנס עכשיו להגדרה של

מהי יצירה מקורית. על זה עוד אפשר לבלות הרבה ולדון האם לחלק פריג'ידר

או לפתוח מסך זו יצירה מקורית או לא יצירה מקורית.

בכל אופן, כוונת החוק איננה להסתפק אך ורק בקווטות הנומינליות. כלומר,

אם מישהו דובר רק עברית, זה עדיין איננו בטוח שיפול להגדרה של יצירה

מקורית, כי אפשר גם לפתוח מסכים בחידונים באידיש, וזה לא יהיה ביטוי

ליצירה יהודית מסורתית, אני מניח. איש לא יטען את זה. כל מה שאני רוצה

לומר הוא, שהתקדים כבר נקבע בחקיקה הישראלית.



אלו כאמור שתי המטרות של החקיקה התרבותית והכלכלית.

אני רוצה לומר לאלה, שמאוד חוששים מן החקיקה, ויש פה רבים שחוששים מן

החקיקה - זאת הצעת חוק טרומית. זאת הצהרת כוונות על מגמה של הבית הזה.

ביו זה לבין סיום חקיקה - מהלך תייק פרסה. זה עוד רחוק מחקיקה סופית.

הייתה פה הבעת עמדה לגבי מגמה רצויה לבית הזה.

וכך אני מציע להתייחס לטיוטה. אין שום דבר בטיוטה, בנוסח הכחול הזה

שלפניכם שהוא קדוש. יש פה מגמה שאנחנו מבקשים לעמוד מאחוריה. זה בקשר

לאופן שבו צריך להתייחס לעניין הזה.

אני מציע שנקיים עכשיו סיבוב, אם אפשר לא מאוד ארוך, בין הגורמים

השונים. ננסה לסכם את זה היום. הכנסת יוצאת לפגרה, ויהיה זמן לעבוד.

אם מישהו לא רוצה להעיר הערה מקדמית לסדר, אני רוצה, שפשוט נעשה סיבוב.

אני מבקש, שיהיה דובר אחד מכל גורם.

מר קול, אני לא מתכוון לקיים את הדיון הזה לא באירוניה ולא בבדיחות.

זאת תהיה ישיבה של ועדה. יכול להיות, שאתם מכירים ועדות אחרות. זה

יתנהל פה באופן הכי מסודר והכי ענייני והכי רציני. מעתה ואילך, אני

מציע להתייחס כך לעניין.

י. קרניאל; אני אפתח בזה, שאנחנו לא נביע דעה, כמובן, על

חוק רשות השידור. זה עניינה של רשות השידור, של

ועדת הכנסת.

אנחנו פה רואים את עצמנו, אם הוועדה תמצא לנכון, כיועצים. כי לנו יש

ניסיון, שצברנו בנושא הזה. אנחנו היינו חלוצים וראשונים בחקיקה דומה.

אנחנו מפעילים אותה מזה שנה וחצי במידה כזו או אחרת, שנוכל לפרט בעתיד,

של הצלחה. כלומר, שליש מהשידורים הם שידורים להפקה המקומית. מתוכם 50%

הם בהפקה, שאנחנו קוראים "מקומית פנויה". כלומר, אלה שידורים, שמפיקים

אותם מפיקים חיצוניים, שהם לא זכייני הערוץ השני.

אנחנו למדנו בעצם דבר אחד, ואולי חשוב, בתור הערה, ובזה אני אסיים, שלא

מספיק לקבוע שליש להפקה מקומית או 50% פקה מקומית קנויה של מפיקים

חיצוניים, חשוב לומר משהו על באיזה הפקות אנחנו מעוניינים, בין אם זה

דרמה, בין אם זה תעודה. צריך לתת לזה איזה שהם ציונים נוספים, שהם

נותנים את התכנים האמיתיים והממשיים לשידורים.

אנחנו עשינו את זה בתקנות. כמובן שבגוף כמו רשות השידור יש מגוון של

דרכים להבטיח את החלוקה הזאת.

היו"ר ד. צ1קר: יובל, אני מבקש לדעת. הרשות מקיימת מעקב?

לנו יש מעקב מדויק. אנחנו סופרים באופן שבועי,

חודשי, רבעוני על פי לוחות השידורים, לגבי כל

אחד מהזכיינים ולגבי כולם ביחד את הנושא הזה. אנחנו מוודאים שכל זכיין

יעמוד במטלה הזאת, שזה תנאי בתנאי הזיכיון שלנו. לנו יש הגדרות.

היו"ר ד. צוקי; ההגדרות הן הגדרות שבחוק?

הגדרות שבחוק, ואנחנו נתנו להן תכנים נוספים

בתקנות. התברר שהנושא הזה הוא מעט יותר סבוך,

וכל תקנה אפשר לעקוף.

היו"ר ד. צוקר; לטובת החברים שמשתתפים כאן, למי שאיננו זוכר,

ההגדרה של הפקה מקומית בחוק הראשי היא-



"תוכנית, שהופקה כולה או רובה בישראל, למעט תכנית חדשות, תכנית בענייני

היום ותכנית ספורט", הכול לפי הכללים. יש שינוי מהותי בהגדרה הזאת?

לא.

כלומר, משחקים הם חלק מההפקה המקומית.

משחקים הרבה בהפקה המקומית, נכון להיום, בערוץ

2.

מתוך השליש הזה, אתה תוכל לתת לנו נתון כמה זה

משחקים?.

י' קרניאל; יש לנו נושא אחד, שיש בו מתח מסוים בין ההגדרה

הזאת לבין הצרכים, כפי שאנחנו רואים אותם, וזה

הנושא של ענייני היום.

הכנסת, אתם, הוצאתם את נושא ענייני היום מתחום ההפקה המקומית, ובכך

אמרתם, בעצם, שתכנית כמו "פופוליטיקה" לא תיחשב בגדר הפקה מקומית.

מה שקרה אצלנו בערוץ, לא רק בגלל ההגדרה הזאת, הוא שתכניות הטוק-שואו

של הערוץ הפכו יותר ויותר לתכניות בידור. למה? תכנית בידור מוכרת כהפקה

מקומית, כבידור.

היו"ר ד. צוקי; בגלל ההגדרה הן הפכו לתכנית בידור?

י. קרניאל? בין השאר. תכנית בענייני היום לא מוכרת כהפקה

מקומית. אפשר לעשות תכנית מאוד רצינית וכבדה,

שדנה בענייני היום, והיא לא תוכר כהפקה מקומית. היא תיחשב חדשות

לענייני היום, שאת זה הוצאנו. אבל תכניות, שהן תכניות בידור, נוסח גבי

גזית, מוכרות, מפני שבאופיין הן תכניות מגזיניות, שיש בהן בידור.

כלומר, ההגדרות האלה הן צריכות להיות לעומק לכאן או לכאן, ואי אפשר

להסתפק בהגדרה כפי שהיא.

עוד דבר, לנושא ההפקה המקומית הקנויה, כלומר, לשאלה מתי זה באמת מפיק

חיצוני שמפיק תכנית. גם זו בעיה ייחודית לערוץ 2. אני לא יודע עד כמה

היא רלוונטית לרשות השידור. יש הנושא של איך בעלי הזיכיון שלנו מוציאים

החוצה את ההפקות שלהם; וזה דבר די מוכר גם מבחינה משפטית וגם מבחינת

היכולת לפקח על הוצאה החוצה של ההפקות. זה נושא, שאני מניח, שהוא יותר

קל לטיפול ברשות השידור.

יובל, מה שאני רוצה לבקש ממך לישיבה הבאה הוא

להביא לנו חומר שיוצג בפני כל המשתתפים. צריך

להיות ברור פה, אין פה שום דבר סודי.

האם תוכל להמציא לוועדה את הסיכום של השנה האחרונה אצלכם בחומר שקשור

למידה, שבה הזכיינים עומדים בחובה שהחוק מטיל עליהם, אבל עם שבירה

פנימית של הנתונים? כלומר, אני רוצה שנדע בדיוק כמה מתוך אותו שליש או

יותר מזה, אם זה יותר מזה, הם משחקים, כמה הם טוק-שואו וקטגוריות

אחרות, שתמצאו שם לנכון. כלומר, מעבר להגדרה הפורמלית של יצירה מקורית,

כלומר, אנחנו לא רוצים לדעת רק אם המצלמה עמדה על האדמה של ארץ ישראל

הקדושה, לא זה מה שמעניין אותנו, אנחנו רוצים לדעת הגדרות יותר מפורטות

על איזה תכניות מדובר.

מידת הפירוט כמובן היא מידת הפירוט הנמצא

אצלנו.

שלא תהיה מידת פירוט, שלא תאפשר לנו להבין את

זה.

הדבר השני, שאני מבקש ממך, זה את הכללים שהוצאתם. כי הכללים נתלים על

החוק הראשי. אבל הם גם מפרשים אותו. הם נותנים מקום גם למי שמתקין את

הכללים האלה למידה מסוימת של חופש.

למה שלא תבקש ממנו שייתן לנו תמונה כללית מיד?

אנחנו ניתן יד, ונצטרך פתרון. מיכל לוי, שהיא

אחראית אצלנו ברשות השניה, על נושא התכניות

והחלוקה, תיתן תמונה יותר מדויקת.

הנושא הזה של הפקת תכנית, מחייב את הזכיינים

בכל השידורים, גם בשנת ההרצה, גם בשנה הנוכחית

וגם בעתיד.

מה שמשתנה זה המינון של החלוקה הפנימית, שאנחנו עשינו, כדי שבאמת כל

אותה ההפקה המקומית לא תהיה רק שעשועונים, ופתיחת מסכים. קבענו מכסות

לנושאים של דרמה, תעודה, תכניות ילדים וכוי.

בשנת השידורים הראשונה, שהייתה שנת הרצה, כיוון שהזכיינים החלו לשדר

בערך שלושה-ארבעה חודשים לאחר התארגנות, נתנו להם שנת חסד, וקצת צמצמנו

בדרישות.

בשנה הנוכחית כבר יש איזה שהיא הדרגתיות. בשנת השידורים השנייה, שהחלה

באוקטובר, כל זכיין מחויב לשדר שש שעות של דרמה בודדת או סרטי טלוויזיה

בהפקה מקומית, 26 שעות.

היו"ר ד. צוקר; הכול פר חודש?

בשנה, כל זכיין במהלך השנה. כל זכיין חייב ב-13

שעות של סדרה דרמטית, 9 שעות של סרטים תעודיים,

26 שעות של תכניות בידור למבוגרים, שזה פחות מדאיג.

מה זה תכניות בידור למבוגרים?

מ. לוי; בידור למבוגרים. כל דבר שהוא בידורי, למעט

שעשועונים. זה יכול להיות "לילה גוב" למשל.

"לילה גוב" נופל בקטגוריה הזו?

מ. לוי; כן. 4 שעות של דרמה לילדים ו-13 שעות של תכניות

בידור לילדים. בנוסף לכך יש מכסה נוספת לתכניות

דת ומסורת ולתכניות בערבית.

היו"ר ד. צוקר; מה נופל להגדרה הזאת של דת ומסורת, למשל איזה

תכניות?

תכניות של דת ומסורת זה תכניות, שבדרך כלל

מיועדות לתקופה של חגים.



היו"ר ד. צוקר; חיו כבר כאלה?

יש למשל סרט על חרב קוק, שחולך לחיות משודר

עכשיו.

כשיחיו חנתונים, נוכל באמת לשאול על מח מדובר.

יש לי כאן נתונים מתכניות לתשעח באב, תכנית

לפסח "כל חמרבח לספר". יש לי נתונים מדויקים.

ואנחנו מדברים על חמינון של חמכסות באופן כללי. במטרח חסופית, לאחר

תקופת חחסד, חזכיינים אמורים לשדר כל זכיין 26 שעות בשנח של סדרות

דרמטיות, 18 שעות סרטי תעודח, ו-13 שעות שנתיות של תכניות דרמח לילדים,

ומכסות נוספות בתחום של דרמח ותכניות בידור.

כל זח יחד ייתן לנו שליש?

זח כלול בתוך חשליש. אבל שליש יכול לחיות גדול

מזח. זאת אומרת, שליש יחיח גם דברים נוספים

מעבר לאותן מחויבויות ספציפיות.

אנחנו קבענו את חמחויביוות חספציפיות חאלח, כדי שחשליש, מח שאנחנו

קוראים, לא יחיח רק שעשועונים וטוק-שואו.

היו"ר ד. צוקי; בחומר שאתם תביאו לנו, תביאו את חכללים חללו,

את חדרישות חללו. ותראו לנו מח בפועל בוצע מול

חדרישות. גם את זח נקבל.

מ. לוי; מח שבוצע בעבר?

היו"ר ד, צוקי; מח שבוצע בעבר. בדף עצמו את לא צריכח לשים לנו

פירוט. למי שירצח לשאול תחיח לך תשובח.

זח לא כולל שידורים חוזרים. נכון?

לא כולל שידורים חוזרים. אבל חשידורים חחוזרים

נותנים איזח שחוא ניקוד, במרכאות, לנושא חזח של

חפקח מקומית. זאת אומרת, תכנית שמשודרת בשידור חוזר נחשבת ב-50% כחפקח

מקומית מבחינת זמן חשידור.

היו"ר ד, צוקי; זאת אומרת, קונים חצי מחנקודות על זח.

את תוכלי גם לפצל לנו לפי זכיינים?

כן, בחחלט.

יש לך בערך חמישה שבועות לחכין את זה. אתם

תספיקו, יובל, מיכל.

לשידור או לחפקח?

היו"ר ד. צוקר; שידור.



ד. שוורץ; כלומר, חס לא מוכרחים לחפיק. חם יכולים לרכוש

איזח שחיא חפקח, שנעשתח לפני שלוש שנים, ולשדר

את זח. זח מח שנקרא - שידור של חפקח מקומית -.

יכול לחיות שכן.

זחו חבדל מחותי.

מבחינח תרבותית, כל עוד זח צולם כאן, וזח משקף

את מח שקרח כאן, מבחינתי זח בסדר.

אבי אלקלאי, אתח תוכל גם לתת לנו סקירח גם מח קורח אצלכם?

אנחנו נביא לכם את אותח רשימח מפורטת שביקשתם

כדוגמח. אני רק אציין את חדברים חאלה: מועצת

חכבלים מברכת על חמגמח חחיובית, ואינח רואח את זח במנותק ממח שצריך

לקרות בכבלים. כלומר, חאמת חיא שחיח מונח לפנינו איזח דף, שגם אמור לתת

את אותח מתכונת לגבי חכבלים. מיכל שואלת למח זח רק לגבי רשות חשידור.

למיטב זיכרוני, אנחנו שוב באותח מגמח כללית, אין ענייננו לפקח על רשות

חשידור. אבל חמגמח, לדעתנו, חיא חיובית,.

אצלנו, חמכסות שבעלי חזיכיון מחויבים בחן, חן מכסות כספיות. יש חפקות

מקוריות ועצמיות. מדובר על כל תעשיית חכבלים, חפקות עצמיות זח .16 דולר

בשנח, וחפקות מקוריות בחיקף של 2.4 מיליון דולר.

חמועצח קבעח, לעניין חז'נרים חעליונים, מח שאנחנו קוראים - דרמות, סרטי

עלילח -, ש-50% מחחפקות חמקוריות יחיו מאותו תקציב. זח אמור ללכת לאותם

ז'נרים עליונים.

מכוח מח אתם חטלתם את חמכסות חללו?

כללי חבזק, מועצת חכבלים רשאית לקבוע בכללים כל

מיני נושאים שקשורים...

היו"ר ד. צוקר; זח לא בחלק חראשי. זח חסמכח שלכם.

אני מוכן לחביא רשימח מפורטת מח נעשח בשנת 94'

בעניין חפקות.

היו"ר ד, צוקי; כל מח שאמרתי חל גם לגביכם. נסח לפרט את זח לפי

ערוצים. מח שאמרתי לגבי זכיינים אצלם, אצלכם זח

לפי ערוצים.

י, קול; חיח דיון על חסדר כובל של איי.סי.פי. זח חברת

חרכש חמשותפת. חגיעו לפשרח עם חשופט עדיאל,

וקבעו, שמאחר שחחסדר חכובל חזח חסך לבעלי חזיכיונות סכומים גדולים

מאוד, חם חייבים לחחזיר 12.5 מיליון דולר לחפקח מקורית.

א. אלקלאי; חחסדר חוא כדלקמן. קודם כול, חממונח על חחגבלים

העסקיים קבע או חמליץ לאשר את חחסדר חכובל של

איי.סי.פי. חוא קבע כלכלית, ביחד עם יועץ כלכלי בשם יעקב גדיש, כמח

שווח חחסדר חזה לבעלי חזיכיון, ונקבע חסכום של 12.5 מיליון דולר בשנח.



התמורה, לאחר שעשו דיונים אין ספור דיונים עם כל הגורמים הרלוונטיים,

8.5 מיליון דולר יוקם ערוץ מה שנקרא "ים תיכוני ישראלי". עוד יהיה

תגבור להפקות המקוריות בהיקף של 1.8 מיליון דולר. עוד מליון דולר

יוקדשו להפקות עצמיות. והיתר יחזק את ערוץ המדע והדת. מי שעשה את

החישוב אולי זוכר את ההפרש. אני לא זוכר בדיוק את המספר. זה מסתכם

ב-12.5 מיליון דולר.

היו"ר .7 צוקי: זה שנתי?

שנתי. כל שנה.

בינתיים, השופט עדיאל אישר את ההסדר הזה כזמני

לשנה אחת. במהלך שנה זו יתקיימו הדיונים. יכול להיות שהרשות השנייה,

שנציגה נמצא פה, מתנגדת להסדר הזה. אז בינתיים ההסדר הזה הוא לשנה.

לשנה ממתי?

מ-1.4 האחרון.

כלומר מ- 1.4 הזה עד ל-1.4 הבאי

א. אלקלאי; או מוקדם, אם יהיה פסק דין קודם, המוקדם מבין

השניים.

ה-12.5 מיליון יושקעו במהלך התקופה הזאת?

א. אלקלאי; אכן. בינתיים זה לשנה. אם ההסדר יאושר לשנים

הבאות - כל שנה 12.5 מיליון דולר. באותה מתכונת

- 8.5 מיליון דולר מתוך ה-12.5 הולכים לטובת הערוץ ים תיכוני, 1.8

לתגבור ההפקות המקוריות, מיליון להפקות העצמיות.

היו"ר ד' צוקר; תאמר לי, מר אלקלאי, אתה אמרת לנו פה מה

הסכומים שמוקצבים. מה המצב בפועל? כלומר, כמה

מתוך הכסף הזה מתוך ה-2.4 ו-1.6 באמת נוצל במהלך השנה האחרונה?

א, אלקלאי; בעלי הזיכיון, שמחויבים בזה מתוך תקציבם שלהם,

ביצעו בפועל יותר. להערכתנו, לפחות בהפקות

העצמיות הם ביצעו יותר, לא בגלל העיניים הכחולות שאין לנו, אלא

מהשיקולים השיווקיים שלהם. כפי הנראה עברית, והרבה עברית על המסך, זה

גורם מכירות.

על פי איזה הגדרה זה הפקה מקורית? איך הגדרתם?

מה זה כולל?

א. אלקלאי; הפקה מקורית זו הפקה שיוצאת החוצה, והפקה עצמית

יכולה להיעשות על ידי בעל הזיכיון.

היו"ר ד. צוקר; לא מבחינת מי מפיק, אלא מבחינת התכנים, מה זה?

הפקח עצמית דנה בענייני האזור. הפקח מקורית היא

יותר קוסמופוליטית או יותר בעניינים של ז'נרים,

כמו שציינתי, דרמות. הייתה הפקה על דני כץ ז"ל, למשל. אלה דברים שהם

זעמם, שהם לכל הארץ, וזה הפקות, שאמורים להרים בעלי הזיכיון.

היו"ר ד. צוקי; הקליפים, הקטעים הקטנים של שתי דקות נאמר,

נכללים בתוך זהו

א. אלקלאי; לא. זה לא נכלל. קטעי המעבר ברצף לא נכללים

בתקציבים האלה.

"כמוני" זו יצירה מקורית?

א, אלקלאי; לא. יש משהו בענייני היום או מידע בענייני היום

או כל מיני דברים אחרים לא נכללים בהפקות

מקוריות ועצמיות.

כל מה שנכלל לגבי ערוץ 2 תציגו לפנינו, ושזה

יהיה מהימן.

זה לגבי מועצת הכבלים. מי הגורם השלישי שמבקש להביע עמדה?

ד. עם-שלם; דן עם שלם, ארגון הגג של איגודי העובדים

והיוצרים בתחומי התקשורת. זהו ארגון שעכשיו

מתגבש במסגרת ההסתדרות, אבל הוא גם קשור במסגרת מחוץ להסתדרות.

היו"ר ד. צוקר; אתם כבר ארגון מוכר?

אנחנו בעצם מאגדים ארגונים, שביניהם יש ארגונים

מקצועיים, שחתומים על הסכמי עבודה קיבוציים וגם

איגודים בכירים של עצמאים וכד'.

ברמה העקרונית, זהו ארגון הגג, שמייצג את האינטרסים של כל העובדים

והיוצרים בתחום הזה. יש לנו עניין מובהק, בכך שתהיה עד כמה שיותר הפקה

מקורית בכל הערוצים.

היו"ר ד.צוקי; מה זאת אומרת, 1000/0 נניח?

ד. עם-שלם; עד כמה שיותר. אני בהחלט תומך בכך שתהיה הפקה

מקורית בגבולות שיהיו מוסכמים. אבל ההערות

הענייניות שלנו מתייחסות לסעיף ספציפי בהצעת החוק. אז נשמור את זה אולי

לשלב השני.

מר קול, את מי אתה מייצג כאן?

את איגוד המפיקים או את איגוד היוצרים, שביקשו

שחקנים, תסריטאים.

שמאוגדים אצל מר עם-שלם?



י. קול; יש חלק מתאמנים שנמצאים גם בהסתדרות. יש מספר

איגודים קשורים.

יש לי בקשה, מר עם-שלם, לישיבה הבאה אתה תמציא

לנו את מי אתה מייצג, כדי שנדע. ומר קול - אותו

דבר.

י, קול; התופעה היא מעניינת, שדווקא אנשי העסקים או

אלה שמייצגים את העסקים, אם זה כבלים, ואם זה

ערוץ שני, דווקא הם מספלים ביצירה המקורית.

אני לא אומר שרשות השידור לא מטפלת. אבל דווקא אנשי העסקים הגיעו

למסקנה, שלעברית וליצירה המקורית יש משמעות שיווקית, לתשומת לב לקהל.

ואני לא רוצה לדבר על רייטינג. אני מבין שרייטינג זו מילה גסה.

פירושו של דברהוא שגם בערוץ השני, מבחינת זמן השידור באוויר, העברית

מגיעה לקרוב ל-60%. אני כבר לא מדבר על המימון.

דווקא בערוץ השני, רוב חבריי עוסקים היום ביצירה מקורית, בניסיון לעשות

קומדיית מצבים, בדרמות של השעה או בדרמות של החצי שעה. ויש תנופה גדולה

והרבה מאוד כוחות צעירים נכנסים למעגל העבודה.

רבותיי, בתי האולפנה של סטודנטים לקולנוע ותקשורת ווידאו ועריכה פולטים

מדי שנה בשנה מאות אנשים. ופתאום יש להם אפשרות לתת או לתרום את היכולת

האומנותית שלהם, ויש להם מקום להתבטא.

כי אני רואה גם שפות אחרות, שיכולות לבוא לידי

ביטוי כאן. ערבית ודאי, ואני גם רואה כאן

אפשרות לאידיש או לאדינו.

והדבר השני, שהוא חשוב לא פחות, וזאת אחת

הבעיות הכי חמורות של רשות השידור, זה יציאה

וההוצאה של עבודה בחוץ.

לרשות השידור יש איקס עובדים. ואני יודע את כל הבעיות שיש להם, גם

מבחינה תקציבית, ואולי זה לא הדיון פה. ואני לא אומר שאם מישהו מתנגד

לסעיף הזה, פירושו של דבר שהוא נגד באופן עקרוני. יכול להיות שזה

עניינית, תקציבית. אבל, עם כל הכבוד לרשות השידור, רשות השידור חייבת

להתנער. רשות השידור, הייתי אומר בפרזה כמו שאמרו פה על מהפכות

למיניהן, חייבת להחזיר את המסך לקהל. והיא חייבת להחזיר את המסך לקהל

שמשלם אגרה. הקהל הזה, פיסית, ממשית, זנח את הערוץ הראשון. זאת עובדה.

בגלל היצירה המקורית בערוץ השני, אמרת.

היצירה המקורית מעניינת אותם יותר מלראות את

הסדרות האוסטלריות או קנדיות, או כל מיני דברים

כאלה.

אתה קובע עובדה, שהיא לא בהכרח עובדה.

יכול להיות.

זנחו את הערוץ הראשון.

אני בין אלה, שמקבל את משאל גלופ מדי יום

ביומו. ויכול להיות שמשאל גלופ לא נכון. יכול

להיות שהוא טועה. זאת אומרת, יש לו טעות סטטיסטית של ארבעה, חמישה,

עשרה אחוזים. אבל הוא רואה את הכיוון. ולי, כאיש שגדל יחד עם רשות

השידור, כואב הלב, שרשות השידור מגיעה לארבעה, חמישה, שישה אחוזי

רייטינג בצופים.

אני לא אומר מה משודר ממול מבחינת התכנים וכוי. אבל אני טוען, שדווקא

רשות השידור, ולא לפזול לרייטניג, חייבת לתת יצירה מקורית, אם זה, כמו

שקוראים, לאליתה או לא לאליתה. וצריך לחייב את רשות השידור לתת את

השליש, לפחות בתוך רשות השידור, ליצירה המקורית.

ופה אני מגיע לסעיף האחרון, וזה להוציא החוצה חמישים אחוז. יש אלפיים

או קרוב ל-800-700 עובדים בטלוויזיה. אני לא רוצה לדבר על גיל. אבל אני

יכול לקבוע, שלא כל הכישרונות נמצאים בתוך רשות השידור. יש כישרונות

רבים, שנמצאים מחוץ לרשות השידור, ואין להם אפשרות למצוא ביטוי בתוך

רשות השידור. ואני לא מדבר על ניסיונות מפה וניסיונות משם. בגלל זה אני

תומך במלוא הפה, או כובד משקלי, תסלחו לי, בחוק הזה.

אם אני הייתי מוטי קירשנבאום, והיו אומרים לי יש חוק, שצריך להוציא 50%

החוצה, הייתי מוחא כפיים. הייתי בא לוועדי העובדים, שהוא נשחק איתם ורב

איתם ומסתכסך איתם וקשה לו איתם. והייתי אומר, - רבותיי, זה החוק, אני

חייב לעשות את זה -. ומה קרה? אתה רואה שהתקציב של רשות השידור, שלפני

ארבע-חמש שנים היה 10 מיליון החוצה, ירד ל-1.8 מיליון. זה מה שכתוב.

מ. קילשנבאו0; אף מילה מכל ההרצאה שלך לא נכונה. אבל נענה על

זה בעובדות.

מר קול, קודם כל אתה לא צריך להיות מופתע

מהתגובה, כי גם אתה הרגזת אותו.

קול, יש לי שאלה אליך. אתה עובד עבור הזכיינים של ערוץ 2. אם אתה אתה

היית צריך להגדיר הפקה מקורית, מה היית כולל בתוכה? מה לא היית כולל

בתוכה?

לא הייתי כולל חדשות, ספורט ושעשועונים.

כלומר, שעשועונים היית מכניס ליוצאים מן הכלל.

לא היית כולל אותם בהגדרה.

י. קול; זו לא יצירה מקורית.

היו"ר ד. צוקי; ענייני היום?

ח. שריי; אני רוצה לחדד את זה. הכוונה שלך היא, שאפשר

יהיה להחזיר את הצופים לערוץ הראשון עם

דוקומנטרים ודרמות. זה מה שנשאר ביצירה מקורית.

כו. זו המשמעות. וענייני היום, שזו הגדרה

אמורפית קצת, זה פחות או יותר הגדרה שאתה היית

מציע?

רק עוד משפט אחד, היום אנחנו עושים מאמצים

גדולים להיכנס לאמנה האירופאית, כדי שיוכלו



לקנות את התכניות בעברית. ויש שם יזומות מגן רציניות בעניין השפות. אני

לא מדבר רק על צרפת.

זה אמנות של כל הקהילייה.

י. קול; כל המשדרים בארץ הזאת, העיסקיים, קיבלו את זה

על עצמם, והם מבצעים.

נניה שמוטי קירשנבאום יגיד שלא נכון מה שאמרתי, אז מה הפחד מהחוק הזהל

מר קול, האם אתם תוכלו להמציא לנו את הגרסה

שלכם לגבי כמה אתם עושים היום בכל הערוצים

השונים? יש לכם איזה שהיא אפשרות להמציא את הנתון הזה, שריר? קול?

י. קול; יהיה מסובך להיות מדויק. אבל אפשר לקחת שבוע

ימים של שידורים, ולהראות מה קורה.

היו"ר ד, צוקר; זה מדגם קטן מדי. אני רוצה נתונים, כי השאר פה

מתחייבים לנתונים. נכון שזה רשויות.

י. קול; הם יוכלו לתת את ערוץ 2, והוא יוכל לתת את

הכבלים, זה אנחנו.

הרי תשים לב מה קורה. ערוץ 3 מנסה לשנות את פניו, כך הוא קורא לזה.

וערוץ 3 עושה קומדיות מצבים בעברית. הוא עושה היום מאמצים, והזמין

עבודות רציניות ביותר אצל המפיקים.

היו"ר ד. צוקי; זה רשות השידור.

י. קול; ערוץ 3 של הכבלים. למה? כי הוא רוצה מבחינה

שיווקית למצוא את עצמו בתשומת לב של הצופים.

היו"ר ד. צוקי; מה כן תוכלו לתת לנו, שריר וקול?

ח. שמר; ברשות השידור, זה די פשוט, כי שם אנחנו יכולים

להיות מדויקים יחסית.

היו"ר ד. צזקר; לגבי ערוץ 2, זה גם יכול להיות מסודר. נכון?

ח. שריר; מאוד.

היו"ר ד. צוקר; כלומר, לגבי ההפקות בשני הערוצים.

אז יש לי בקשה אליכם, מר קול, מר שריר. אני

מבקש מכם, תשקיעו פה עבודה, ותתנו לנו נתון מדויק עד כמה שאפשר.

במקומות שזאת הערכה, תציינו שזו הערכה. במקומות שזה נתונים, שהם

מוסמכים יותר, ציינו גם את זה. כלומר, שנדע בדיוק מה מידת המהימנות של

כל אחד מהנתונים. קח שנה-שנתיים, לא יותר מזה.

אני רוצה, לפני שאני אשיב לדברים הספציפיים,

קצת להגדיר את הנושא, כי הכול מדברים פה

בערבוביה. מדובר בשני דברים.



דבר אחד הוא לחייב בחוק את רשות חשידור להפיק שליש מהשידורים בחפקות

מקוריות. יש גס סעיף, שהוא דבר אחר, שהוא נושא אחר, זה לחייב את רשות

השידור, שמהשליש של הפקות מקוריות, 50% תוציא למפיקים בחוץ.

אי, צריך להבין דבר אחד. רשות השידור היא בעד לקבל שליש בחוק, לחייב

אותה בשליש הפקות מקוריות. יותר מזה, ב-50% הפקות מקור.

אבל צריך להבין דבר אחד. קל מאוד לחוקק את החוקים האלה. אבל צריך לראות

מה המשמעויות התקציביות של הדבר הזה. בחישובים שאנחנו עשינו, לפי

ההגדרה הצרה של הפקות מקור של החוק, שמוציאות מהכלל את תכניות החדשות,

את ענייני היום, את אירועי הספורט ואת משחקי הטלוויזיה, ובעצם מצמצמת

את זה לסרטים דוקומנטריים, לדרמות לקומדיות מצבים...

לפי ההגדרה הזאת, גם משחקים בעצם.

מ, קירשנבאום; לא. לא. כתוב "במשחקי טלוויזיה", לפי ההגדרה.

לפי זה, התקציב שנדרש לשליש מהשידורים של

הטלוויזיה הישראלית היום, לפי זמן השידור שלה, לפי העלויות הממוצעות של

דרמה, של דוקומנטרי, הוא תוספת תקציב של כ-100 מיליון שקל בשנה. זה

המשמעות של החוק הזה.

אני כבר מודיע חד משמעית, שאם יימצא מקור לכסף הזה באמצעות העלאת האגרה

או באמצעות כל צורה אחרת, אם האוצר יוכל למצוא את הכסף הזה, 100 מיליון

שקל בשנה, רשות השידור תתמוך לא רק ב-30%, כפי שאמרתי; היא תתמוך

בלהעלות את האחוזים אפילו יותר.

אבל אי אפשר סתם לבוא ולחוקק חוק בלי להבין מבחינה תקציבית, בלי להבין

מאיפה הכסף. ואחרי זה יתברר הריש שרשות השידור לא תוכל לעמוד בחוק הזה,

משום שאין לה תקציב. ואז היא מפרה חוק, ואז יהיה צעקות, ויהיו שורש של

תסכול. והנציגים השונים יבואו, - אבל איפה זה? -. ואנחנו נבוא ונגיד -

חבריה, אין כסף. יש חוק יפה. כסף - אין לנו -.

אם יימצאו מקורות כספיים לדבר הזה, לשליש הזה, אני בעד להגדיל את זה

אפילו יותר.

צריך להבין עוד דבר ולשים את הדברים מעבר לדמגוגיה ולהסביר בפירוש,

שמדובר פה ביצירה מקורית, שקשורה בדוקומנטריים, שקשורה בדרמות מקור.

אני בהחלט חושב, שרשות השידור היא בראש ובראשונה גוף, שצריך להפיק את

זה כערוץ ציבורי. אבל צריך להבין דבר אחד, שאי אפשר להביא את הטיעון

הדמגוגי של איציק קול, שזה מה שיחזיר את הצופים למסך. זה יגרש אותם עוד

יותר. שלא תהיה אי הבנה. משום שהצפייה בדוקומנטרי והצפייה בדרמות היא

צפייה נמוכה ביותר.

"קסטנר" בשיא היה 12%, עם כל הרעש והסקנדלים: בית משפט עליון, בג"צ וכל

הדברים האלה. הוציאו מוספים מיוחדים בעיתונים, וזה המשיך לרוץ, וזח

הגיע ל-12%. "הקוסם" ב-14,000 דולר מביא 170/0. צריך להבין, שרשות השידור

כן צריכה לשדר דרמות, וכן צריכה להפיק.

הדברים האלה פועלים באמת לקהלים יותר מצומצמים ואליתות כאלה ואחרות,

וקהל כזה וקהל אחר. מבחינת הקהל הרחב, אין שום ספק, שכל תכנית עם

ויברטור סוחפת. שלא תהיה אי הבנה. אתה יכול לעבוד על "קסטנר" שנים, אבל

תביא מישהו עם ויברטור למסך, הצופים ילכו על זה. מטבע הדברים זה ככה.

ככה שלבוא ולהגיד שהחוק הזה יהיה הנוסחה הגואלת להחזיר את הצופים למסך

זו דמגוגיה, שנשמעת פה יפה, אבל זה פשוט לא עומד במבחן המציאות.

זו מטרה שהוצמדה להצעת החוק הזו.



מ. קירשנבאום; באופן כללי, אני שוב אומר, שהרשות השידור תשמח

על חוק, שיחייב אותה לשדר שידור מקורי על פי

ההגדרה הצרה הזו. אבל, שיעמידו לרשותנו את מקורות המימון שמתחייבים

מזה. אחרת, יעשו מאיתנו בעצם שוברי חוק, מפרי חוק. מראש יקבעו, שאנחנו

נהיה מפרי חוק.

היו"ר ד' צוקר; אתה, כמובן, תוכל להעמיד לרשותנו את החישוב

התקציבי הזה?

כל החישובים. כל החישוב התקציבי של עלות של

דרמה, עלות של סרט דוקומנטרי, גם כמויות השידור

שאנחנו משדרים היום בכלל. ומה פירוש שליש מהדבר הזה לנושאים האלה.

בוא תנסה לעמוד על מה אתם משדרים בפועל היום?

מ. קירשנבאום; בפועל, כ-70% זה מספרים, שהם ללא תקדים ברשות

השידור, בניגוד למה שאיציק קול זרק פה באיזה

שהיא האשמה כוללנית.

כ-70% בממוצע משידורי הטלוויזיה הישראלית הם שידורים מקוריים בעברית.

אף פעם לא היה דבר כזה.

אבל אין לכם כסף.

מ. קירשנבאום; זה כולל חדשות, אקטואליה, ענייני היום.

כ-70% משידורי הטלוויזיה הישראלית הם שידורים

מקוריים בעברית.

על פי נתונים סטטיסטיים של איגוד השידור האירופי נמצאת הטלוויזיה

הישראלית בראש רשימת המובילות בשיעור ההפקה העצמית. מקדימים אותה רק

הבי.בי.סי. והטלוויזיה ההונגרית. גם את המספרים האלה תקבלו, את כל

הטבלה.

שיעור ההפקה העצמית אצלנו, בניגוד להאשמות הכוללניות, גבוה מזה של

תחנות הטלוויזיה בצרפת, איטליה, גרמניה, אוסטריה, הולנד, בלגיה, ארצות

סקנדביה, ספרד ופורטוגל. זאת אומרת, להם יש אולי יותר שעות שידור. הם

מביאים יותר חומרי יבוא מאיתנו.

חלק ניכר מההפקות המקומיות שלנו, פה אני מדבר על אותן הפקות שהן לא

נופלות בקטגוריה הזו, הם נעשות בהתקשרויות עם מפיקים חיצוניים.

בכלל, צריך להבין, תקציב כל תכנית, תקציב הפעולות של כל תכניות העברית,

תכניות לא חדשות, של כל תכניות עברית לשנה, הוא 25 מיליון שקל. זה

התקציב של רשות השידור. תקציב רשות השידור הוא חצי מילארד שקל. הוא

כולל שפה - 200 מיליון, והוא כולל 50 מיליון בזק, והוא כולל עכו"ם 20

וכמה מיליון. הוא כולל כל מיני דברים אחרים, וכולל שכר של אנשים מחוץ

לקבועים. וחלק גדול מהאנשים הם מחוץ לקבועים. אתן לכם את המספרים.

לצורך התקשרויות עם מפיקים חיצוניים אושר ב-1994 תקציב, זה חוץ מה-25

מיליון, תקציב של 5 מיליון ועוד ששת אלפים ומשהו. הביצוע היה

9,956,000. כלומר, כמעט פי שניים הוצאנו על מפיקים חיצוניים, על הפקות

מבחוץ. הייתה לנו התכסחות לא קטנה עם משרד האוצר על הגירעון שעשינו.

ב-1995 צפויה חריגה גדולה עוד יותר. התקציב עומד השנה על 5,500,000.

ההתחייבות בחוזים חתומים, ביום שישי האחרון, 31.3, בחודש השלישי של



השנה, כבר עומדים על 9,655,000, מתוך 5,500,000. כבר יש לנו חריגה פה

של 4 מיליון שקל. אני מדבר על 95'. זו חריגה לא קטנה.

נוסף לכך, צריך להבין, אנחנו גס משדרים, נכון שזח לא טוב לרייטינג, אבל

אנחנו משדרים בטלוויזיה הישראלית גם בערבית. זה חלש מאוד ברייטינג. יש

שיעורים מאוד גבוהים של הפקה עצמית ומקורית בשפה הערבית. כ-59% משידורי

הטלוויזיה הישראלית בערבית הם שידורים מקוריים, כולל שידורי חדשות,

אקטואליה וספורט.

חלק גדול מההפקה של השידורים בערבית גם הוא מבוצע בהתקשרויות חיצוניות.

מתון תקציב הפקה כולל של 5,4 מיליון שקל בשנה, הוציאה הטלוויזיה

הישראלית בערבית יותר מ-2 מיליון שקל. כלומר, כמעט 40% התקשרויות עם

מפיקים חיצוניים.

מלבד ההפקה העצמית, שותפה הרשות השידור בעידוד הסרט הישראלי המקורי.

בשנת 94' השתתפה הרשות בהפקת 13 סרטים בסכום של 1,857,000 שקלים.

היו"ר ד. צוקר; כמה זה, 150,000 שקל ממוצע לסרטי

מ. קירשנבאום; מ-50,000 דולר, עד 100,000 דולר.

ב-1995, בשנה הזו, כבר יש התחייבויות להשתתפות

בהפקה של עוד ארבעה סרטים, סרטי קולנוע, בסכום של 870,000 שקלים. כמו

כן, נמצאות בתהליך של חתימה התחייבויות נוספות בסכום של 900,000 שקלים.

זה קודם כול על מנת לסבר את העין, אלה המספרים.

היו"ר ד. צוקר; אני רוצה להבין משהו מהנתונים שמסרת. 70% הם

יצירה, הפקה בעברית.

מ. קירשנבאום; חדשות, הכול בעברית. כולל חדשות.

תפרט לי את ה-70% האלה. אם היינו מחילים את

ההגדרה הזו, מה היה נשאר?

אם מחילים את ההגדרה הזו שבעצם כוללת דרמה.

היו"ר ד. צוקי; בוא נלך הפוך. אם אנחנו נוציא חדשות, ספורט,

ומשחקים. מה ישאר?

מ. קירשנבאום; אם תוציא חדשות, ספורט, ענייני היום, פופליטיקה

נשאר?

נשאר.

כיצירה מקורית? אז אנחנו נגיע ל-30%. אבל זו לא

הכוונה של החוק. הכוונה של החוק, לדעתי, כמו

שאני מבין את החוק, זה לא ליצור טוק-שואו. התרשמתי מאוד מהיצירה

המקורית גם של הכבלים וגם של ערוץ 2. אבל כשמדובר על יצירה מקורית, הרי

אנחנו מעבר לטקסטים האלה, שמורחים אותם, מתחייסים לדרמה.

הפקות של "מבט שני", זה ענייני היום מובהק?

ודאי. ו"יומן השבוע", זח ענייני היום. ו"רואים

עולס" זה ענייני היום. ו"יומן התרבות" זה

ענייני היוס.

ו"פאר"?

"פאר" אולי אפשר להגיד כזה.

את המגמה פחות או יותר הבנתי.

מ. קירשנבאום; מה החוכמה פחו החוכמה פה היא, שאנחנו נעשה משהו

שיעודד את היצירה המקורית באמת בתחומים

הוויזואלים. אבל, זה שנעשה איזה בלוק כזה, שיהיה שידור בעברית, וידברו

בעברית, ונקרא לזה יצירה מקורית, הרי זה בלוף.

היו"ר ד. צוקי; כמה בערך אתם נותנים על פי ההגדרה הזו,

המצמצמת?

בדרמה הדוקומנטרית אנחנו לא מגיעים ל-30%. אני

אביא לך בדיוק את האחוזים.

היו"ר ד. צוקי; תנסה לפרט את הנתון הזה.

מ. קירשנבאום; אתה תקבל את האחוזים המדויקים. אבל אני רוצה

להסביר כמה דברים. זה חשוב לדעת.

בניגוד למה שאומר איציק קול, חלק מהסדרות הכי בולטות בטלוויזיה בכלל

הוצאנו מהבניין. זה דבר שהוא ללא תקדים. את "החמישיה הקאמרית" מפיקים

בחוץ. את "תשע בריבוע" מפיק איציק קול. ו"קלף חזק" עם הקוסם הוצאנו

החוצה. וטוביה צפיר, 12 פרקים, הוצאנו החוצה. ו"מה אתה אומר" שעשועון

13 פרקים, הוצאנו החוצה. ו"ג'ינג'י", סידרת דרמה בחמישה פרקים הוצאנו

החוצה. ואת הדרמות שאנחנו עושים, "סיטון", לקחנו במאי מבחוץ, וזה לא

היה קל להכניס אותו לבניין. ההפקה היא שלנו, לקחנו במאי מבחוץ, עשרים

פרקים של "סיטון".

מי זה הבמאי?

מ. קירשנבאום; אורי ברבש. והתסריטאי גם מבחוץ. אלה אנשים שעשו

את קסטנר. רשות השידור, היום יותר מתמיד, משלבת

את השוק.

אבל צריך להבין עוד דבר. אני מאוד התרשמתי ממאות האנשים שנשפכים מבתי

הספר לקולנוע. האנשים האלה לא מייצגים את הצעירים האלה שיוצאים מבתי

ספר לקולונוע.

האיגודים האלה מייצגים את כל אותם מפיקים ויוצרים, שבמשך שנים באופן

מסורתי עבדו עם רשות השידור. וכולם חיכו לרגע הגדול, שיהיה ערוץ 2,

שיהיו כבלים. דיברו על 5,000 מקומות עבודה חדשים, ופה יהיה בכלל

אימפלקס של עבודה, ויצירה מקורית, ואז לכולם תהיה עבודה, וסוף סוף הם

גם יוכלו לצפצף על רשות השידור, ואפשר יהיה להגיד תודה רבה על התעריפים

המשפילים שלכם ועל כל הדברים האלה, ועל הבירוקרטיה, ועד שמקבלים את

הכסף, וכל הדברים האלה.



ומה קרה? קרה ההפך. היוצרים האלה, שהם יוצרים של סרטים דוקומנטריים ושל

דרמות ושל יצירות רציניות, לא מבוקשים בערוץ 2. לא מדובר על המקצועות

הטכניים. אני מכיר את האנשים, זה חברים שלי. זה אנשים שגדלתי איתם

ויצרתי איתם.

אלה לא התכניות שהם עושים. הם עושים תכניות דוקומנטריות או סדרות

דוקומנטריות באופן מסורתי. זה היו התכניות, שחם חיו עושים עם רשות

השידור, או דרמות או דברים מהסוג הזה. ואז יש אכזבה גדולה מאוד

מהערוצים האחרים. ואת התסכול מהאכזבה הזו מתעלים עכשיו אלינו. חלק אולי

בצדק. עכשיו אם יקום פה מישהו ויגיד, שזו לא תמונת מצב נכונה, אני לוקח

את כל דבריי בחזרח.

מר ינון, מהמותן תנסה, אם אתה משווה את המצב של

השנה חאחרונה, שעליה מסר מר קירשנבאום, ללפכי,

נאמר, ארבע שנים, אתה רואה שינוי במגמה?

מ. ינון; א', אני רוצה להגיד שגם בגלל התחרות, בלי ספק,

גדלה ההפקה בעברית. אין שום ספק שבשנה, שנתיים

האחרונות, בתחום התיעודי עשו חרבח יותר ממה שעשו כל השנים בגלל התחרות,

בגלל הרצון שלנו בכל זאת ליצור איזה שהוא ייחוד לרשות השידור. אין ספק

שבתחום הדוקומנטרי למשל, רשות השידור היא הרבה מעבר לערוץ 2 והכבלים.

אבל כמו שאמרו פה, זה לא מביא את הרייטינג. זה ז'נר שאנחנו מתמחים בו.

אתה לא כבול לרייטינג.

לכן, אני אומר, אנחנו מתמחים בו וממשיכים

להתמחות בו.

עברנו עכשיו לפס ייצור שאנחנו מנסים בג"ג. חרי שכרנו את ג"ג לחמש שנים

כדי לעשות שם פס ייצור של דרמות. ועכשיו מפיקים שם, אחרי ש"קסטנר"

חצליח, אותו צוות, שהוא מעורבב מבחוץ ומבפנים, עובד על סדרה של עשרים

פרקים של "סיטון".

מה זה הסדרה הזו?

סדרה על עו"ד ירושלמי. זה בעצם על עו"ד תוסיה

כהן. ראו שהז'נר של בית משפט הולך.

הייתי יו"ר רשות השידור, ב-88'. אין ספק, שהיום הכמויות של השידור

בעברית הן הרבה יותר גדולות מאשר היו בזמני.

היו"ר ד. צוקר; אמרת שיש שינוי במגמה. אבל אתה ודאי תסכים

איתי, שזה בין השאר פרי של החלטות, של הכרעה,

של מדיניות. הרי זה לא קורה לבדו.

בהחלט.

זה לא איזה תהליך היסטורי. זה לא מהכיוון הזה.

לא.

נניח אפילו שאתם הגעתם היום למצב האופטימלי,

נניח שהייתם במצב האופטימלי, אין אינטרס חברתי



לבוא ולעגן את המצב האופטימלי תזה ולא להשאיר אותו. נניה שיש פה היום

גאון, חסיד היצירה המקורית, מוזר אני אהיה, ואני אחשוב אחרת. אין אינטרס

חברתי לבוא ולאמר את המצב הזה אנחנו רוצים לקבע, לשמר אותו?

יש אינטרס.

אומר לך, ינון, אין לי שום כוונה ללכת לחקיקה

שמישהו יוכל לנפנף איתה, "עשינו, עשינו"

ומאחוריה אין שום דבר. כי את זה אפשר לגמור גם בישיבה אחת.

אני רוצה לחדד דבר אחד. אני חושב שלא צריך

להיות שליש. אני חושב שהערוץ הציבורי של מדינת

ישראל, צריך להיות משדר כולו בעברית. בזמנו, כששידרנו חומרי יבוא, זה

היה משום שאנחנו היינו החלון המונופוליסטי. אז הבאנו גם תרבויות של

עמים אחרים. הבאנו יצירות של עמים אחרים.

היום יש ריבוי ערוצים, שמתמחים, מתמקצעים, בסרטים, בסדרות חו"ל, בסדרות

אמריקאיות. אני לא חושב, אגב, שאנחנו צריכים בכלל לשדר אפילו פריים אחד

מחו"ל. הסיבה שאנחנו עדיין משדרים את התכניות מחו"ל היא רק אחת, תקציב.

אין שום סיבה אחרת.

היית רוצה ערוץ שמשדר רק בעברית?

מ. קירנשבאום; רק בעברית וערבית.

היו"ר ד. צוקי; אין לך פה שום חשש לגלישה לפרובינציאליות?

מ. קירשנבאום; להפך. למה הכבלים התחילו לשדר חומר בעברית?

היו"ר ד .צוקר; כי זה מה שרוצים.

מ. קירשנבאום; בגלל סיבה אחת. יש ביקוש לחומרים ישראליים.

זה יכול בקלות להפוך לפרובינציאליות.

אבל, למה פרובינציאלי?

היו"ר ד. צוקר; אני בא וטוען בזכות ההגנה על התרבות הישראלית.

אבל אני לא רוצה רק את התרבות הזאת.

אנחנו חלק מריבוי ערוצים, וכך צריך לראות את

זה. כאשר היינו מונופול, היינו צריכים לתת את

כל המדיום. היום התפריט הוא כל הערוצים בבת אחת. יש לך ארבעים ערוצים.

אתה תחליט אם אתה רוצה לראות סדרה מאמריקה או לראות שידור בעברית.

לדעתי, המנדט שלנו צריך להיות שידור בעברית. אבל, אז כלכלית, פיננסית,

צריך לאפשר לנו לראות אותו.

לעניין ההפקה המקורית, אני עוד פעם מזכיר

ואומר, שמועצת הכבלים גם כן מודעת לעניין הזה,

שאנחנו קוראים לתופעה "כשל שוק". אז כל הז'נרים האלה של דרמות, שאין

לזה רייטינג גבוה, זו הסיבה שאם המועצה רוצה לעבד את זה היא קבעה מכסה.



בקטע הזה אמנם הסכומים הם נמוכים, כי זה התקציב שאושר לבעלי הזיכיון,

אבל בפירוש המועצה מודעת לתופעות של כשל שוק, ומעוניינת לפתח את העניין

הזה גם בכבלים, ולא רק ברשות השידור.

קודם כול, עד שמוטי קירשנבאום התחיל לדבר, אני

חושב, שאם אורח היה נכנס לפה, הוא היה חושב,

שיש תחרות עצומה על דרמות, ושהערוצים השונים משדרים כולם. גם ברשימה

שמוטי הזכיר, נדמה שאנחנו פותחים את לוח השידורים מהכבלים, לרבות דרמה

ישראלית, פעם בשבוע או שבועיים או שלושה, והרי לא זה המצב.

למרות שעם רוב הדברים של מוטי אני מסכים, אני חושב שהתיאור שהוא נתן

לגבי התסכול של היוצרים הוא מדויק לחלוטין. והמלצת ערוץ 2 היא לא טוב,

וזה ממש בלשון המעטה. אני לא חושב, שהם מקיימים גם את לשון החוק, ויש

לנו ויכוח גדול מהמועצה על מידת הפיקוח, ולכן אנחנו בתחום, שגם אם

מחוקק חוק יצירה מקורית, ולא יישמו אותו, אז לא יצא מזה שום דבר.

אני חושב, שעניינו של החוק הזה זה יותר הצעת כוונות במסגרת מלחמת

התרבות, ואין מילה פחות חריפה מזה, שמתנהלת בין העברית או בין היצירה

העברית, לבין הפלישה, כפי שהגדרת אותה. זו מלחמה שלא מתנהלת רק בארץ,

אלא שהעברית היא שפה, שמדוברת רק בישראל, והיא במצב הרבה יותר פגיע

בעניין הזה.

ולכן אני חושב שהחוק, קודם כול, יצהיר הצהרת כוונות, שתהיה נכונה גם

לערוץ 2, וגם לכבלים וגם לכולם. אני גם לא שותף להתקפה החזיתית מול

רשות השידור, כי אני חושב שהם לא היעד.

אני חושב שהיעד הוא יותר התודעה הציבורית, הישראלית, לזה, שאם אנחנו לא

נטפל בתחום הזה של טלוויזיה וקולנוע, שזה התחום המרכזי היום באומנות,

ותחום משפיע ביותר בתקשורת, אם אנחנו לא נגן על היצירה המקורית, אז

פשוט הילדים שלנו ידברו אנגלית. וזה נכון גם בתכניות למבוגרים וגם

בתכניות לילדים. יש שיממון טוטאלי בעניין הזה. ויש פיתוי כלכלי לכולם

לקנות תכניות.

ואני חושב, על כן, שהעניין שלנו בחוק, לא רק שלנו, אני לא מדבר כרגע על

איגוד המפיקים או על היוצרים בטלוויזיה ובקולנוע, אני חושב שהעניין של

כולם פה, זה לבוא ולהגיד שיש לנו מלחמת תרבות. יש מלחמה על שפה. השפה

העברית נמצאת כרגע באיזה שהיא בעיה עם הדבר הזה, לפי דעתי, לפי מה שאני

שומע את השפה המדוברת.

והפתרון, מוטי הציע, והוא הזכיר את זה, בעניין הזה הוא היה הגון, 70%

מהערוץ הראשון מדבר עברית, זה נכון. אני חושב; שזהו המצב גם בערוץ 2

ובערוצים הישראליים בכבלים. אבל זה לא מציג תמונה בכלל. אנחנו מדברים

כרגע על החדשות ועל תכניות ועל דברים, שההשפעה התרבותית שלהם היא

אפסית.

ולעומת התיאטרון, שנהנה מאיזה שהוא פלורליזם של רפרטואר ואיזה שהיא

מחויבות עמוקה שלהם ליצירה מקורית, כל עוד לא יחוקק חוק כזה, אז אין

איזה שהיא נקודת התייחסות, שאליה אפשר להתייחס, כשבאים לדבר על כמה

הערוץ הראשון או השני או הכבלים מילאו את הדבר הזה.

אני לא חושב, שהדיון הוא על מה הערוץ הראשון עשה, והאם יש לזה כסף או

לא.

אני חושב, שקודם כול, הבית הזה צריך לבוא ולהגיד, - הציבור הישראלי

ראוי שהשפה שלו תוגן -. אחר כך נדבר על כסף. אני חושב שיצטרכו למצוא

פתרונות לדבר הזה. יש כל מיני פתרונות מוצעים לעניין הזה. אבל, קודם

כול, אני לא רואה מצב שהערוץ השני, הערוץ המסחרי, מחויב בתוקף חוק

לדבר. והערוץ הציבורי, שגם מוסכם על היו"ר שלו, שזה המדד המרכזי שלו,



לא מחויב בתוקף חוק. אותו דבר לגבי הכבלים. אני לא רוצח לחיות נתון

לזח, שחיום כן כדאי לנו, ומחר לא יחיח כדאי לנו.

קודם כול, יחוקק חוק, ובמקביל צריכים למצוא פתרונות תקציביים, פתרונות

יישומיים. אבל צריכים לחוקק את חחוק חזח.

אני מייצג את איגוד במאי חטלוויזיח וחקולונוע.

שמי דרור שוורץ. אני עצמאי, ובשנים חאחרונות

מרבית חחפקות שלי חן סרטי תעודח עבור רשות חשידור.

היו"ר ד. צוקי; אתה חבר באיגוד שחבר אצל עם-שלם, אצל קול, או

בגוף אחר!

אנחנו חתומים על אמנח במסגרת ארגוני חיוצרים

במסגרת חקולנוע וחטלוויזיה, ואנחנו מעוניינים

לקדם אינטרסים משותפים.

בנוסף, יש לנו אמנח עם חחסתדרות לשיתוף פעולח מקצועי, שקשור לארגון

חעל.

קודם כול, אני לא בין אלח שקמים לדברים שמוטי אמר. חוא חציג תמונה

נאמנה משני כיוונים. א', התמונה היא של תסכול ואכזבה מערוץ 2 והכבלים.

לא בכדי, כשביקשת מתם לומר מה הם משדרים, הם סיפרו לך מה הכוונה, מה

החוק אומר, מה צריך לעשות, מה הם מתכננים לעשות אחרי שמונה שנים של

שידור. חם עדיין מתכננים לעשות.

השאלה שלך לא צריכה להיות מה הם עשו ב-94'. השאלה שלך צריכה להיות איפה

כל הכסף, שהם התחייבו מתחילת השידורים. שמונה שנים.

שמונה שנים? אתה טועה. הכבלים התחילו בסוף 90'.

אז בוא נדייק.

ד. שוורץ; זה כסף רב. זה בדיוק מטרת החוק שלך, לדעת לאן

הולכים הכספים, שיועדו על ידי המחוקק.

היו"ר ד. צוקר; זה לא ממש מטרת החוק.

מכל מקום, כספים שיועדו לחפקות מקוריות ולא

הגיעו לשם.

אני אשמור על חופש הביטוי, למרות שאתה אומר

דברים מאוד לא נכונים.

כאן הולך להיות אותו דבר. חוק כזה יבוא לחייב

כמות מסוימת של עשייה מקורית. הבעיה היא אכיפת

החוק, ולא החוק שלעצמו.

חוק ערוץ 2, חוק מסוים - יש בו הגדרות חיוביות, בניגוד למה שיש כאן,

שבו ההגדרה של מה שצריך לעשות היא על דרך השלילה. למעט בחוק של ערוץ 2

חצלחנו במאבק ממושך, כל ארגוני היוצרים, להכניס חקיקה חיובית מה כן

צריך לעשות, בדיוק החלוקה. והם זורים חול בעיניים. זה לא נעשה. במשך

שנה וחצי של שידורים זה לא נעשה. נעשה חלק קטן מאוד ממח שחחוק מחייב

לעשות.

אותו דבר עם הכבלים. אנחנו פנינו. אני הייתי בישיבה עם השר שחל בזמנו.

באנו בטענות מדוע משרד התקשורת לא מפקח על הכבלים, ומחייב אותם. הם



אמרו - אין לנו תקנות עם שיניים. אנחנו לא יכולים לעשות להם כלום. הם

לא עומדים בזה, ולא נעשה -.

לכן, חוקים מהסוג הזה הם מבחינת הצהרת כוונות בלבד. אי אפשר. אין להם

שיניים. הם לא ישימים.

אז אתם נגד החוק הזה?

ד. שוורץ; חס וחלילה. בתור הצהרת כוונות, אני תומך. אבל

בחוקים מהסוג הזה המחוקק צריך להבין, שתפקידו

לא מסתיים רק ביצירת חוק טוב מבחינת הצהרת הכוונות שבו, אלא גם בחוק

שיהיה לו הכוח להיות ישים.

לגבי חוק הספציפי הזה, נוצר מצב משונה, שגוף שלא מחויב על פי חוק להפיק

הפקות מקומיות, מפיק את השליש.

זאת אומרת, החוק לא מחויב מבחינת הגדרת

התקנות.

מ, קירשנבאום; החוק הוא קובע את כל מה שאתה צריך לשדר. אם

נשדר את כל מה שמחייב אותך חוק רשות השידור, זה

לא יהיה שליש זה יהיה שני שלישים.

היו"ר ד. צוקי; בהגדרת המטרות, הם היו מועלים בתפקידם, אם לא

היה שיעור משמעותי של שידורים בעברית.

ד. שוורץ; נכון, הם לא מועלים בתפקידם ללא חוק שמחייב

אותם. ואלה שיש חוק כמותי מדויק לגביהם, עם

אחוזים, מועלים בתפקידם.

השאלה אם מה שאנחנו עושים פה עכשיו הוא העבודה הנכונה. מה רצית לומר?

לקבע מצב שממילא הוא מצב קיים.

צריך לזכור, שכל הפרה הקדושה הזאת, שקוראים לה רייטינג, זו המצאה

מסחרית. הנתונים מכל העולם מראים, שכשנכנסו ערוצים מסחריים לשידור,

הערוץ הממלכתי תפס את הנישה של האיכות. אין שום בעיה. הקריטריון של

רייטינג - למה הוא צריך לחול עליהם? למה אתם בלחץ? למה אתם קוראים

לעצמכם "הערוץ הראשון"? מהרגע שהתחלתם לקרוא לעצמכם "הערוץ הראשון",

נכנסתם ללחץ. קודם הייתם הטלוויזיה הישראלית, אתם צריכים להישאר

הטלוויזיה הישראלית.

וזה משקף בדיוק את העניין. לא צריך להיכנס לתחרות. תן לערוצים המסחריים

להיכנס לנישות שלהם באופן טבעי.

הדבר האחרון שהייתי רוצה לומר, וזה קשור למקצוע הספיציפי שלי, לבימוי.

כשמדברים על הפקות, צריך לקחת בחשבון את איכות ההפקה. לא מספיק לדבר על

הפקה דוברת עברית. ולא מספיק לדבר אפילו על סיטקום, ואפילו לא על דרמה

סתם. צריך לדעת, יש דרמה ויש דרמה. יש דרמה שהיא בדיחה, של שני אנשים

בחדר, שמבחינת איכות ההפקה, אין בה כמעט עבודה. ויש דרמה שהיא דרמה

מורכבת, שמשקיעים בה, שקשורים בעשרות אנשים.

אתה לא מפחד ממחוקק, שיקבע לך גם מהי דרמה ומהי

לא דרמה? אז אל תמליץ למחוקק לקבוע מהי דרמה.

אל תיתן לנו המלצות כאלה.

אני קודם כול מנסח ליידע אותך, מכיוון שאתה לא

בתחום.

תן גם לצופח לחחליט.

ברצון. אני רוצח שאנשים שיושבים כאן יבינו, שלא

מספיק לדבר על חפקח מקומית סתם. חפקח זח דבר

מורכב. יש חפקח, ויש חפקח. ולא מספיק לדבר על חפקת דרמח. אנשים צריכים

לחבין שלאיכות חחפקח יש תפקיד מרכזי.

לא חקשבת לי. אמרתי, אל תבקש בחיים שלך,

שחמחוקק גם יגדיר מחי איכות. יש משטרים, שנורא

אוחבים לחגדיר מח איכותי ומח לא. אני לא מציע, שאנחנו נקבע ש"זח טוב

וזח רע".

חשוב לי שחמחוקק ידע את זח, יבין את חחומר שחוא

עוסק בו, ויחיח קשוב גם לצורך לאיכות.

א. גנאי; אני רוצח לחדד את מח שמר קירשנבאום אמר. חוא

דיבר על נושא חתקציבים.

נניח שמדובר כאן על 100 מיליון שקל תוספת תקציבית. למיטב חכרתי, יש שתי

אפשרויות לתקצב את רשות חשידור, או למלא את חחסר חזח של ח-100 מיליון

ש"ח: או תקצוב של חמדינח, של משרד חאוצר, שיתקצב למשרד חאוצר (למיטב

חכרתי, גם שר חאוצר לא יתקצב, אבל בוא נניח שכן). ואז מח אני אגיד על

עצמאות רשות חשידור? על חתקצוב חממשלתי של חרשות? אז תעלח חשאלח חזאת.

היו"ר ד. צוקי; אתח חושש מתלות גדולח יותר, או מחל

א. גבאי; זאת שאלח. למעט חלק קטן מתקציב חמדינח.

היו"ר ד. צוקר; מח תקציב חמדינח?

א, גנאי; חם תוקצבו ב-30 מיליון ש"ח חשנח.

מ. קירשנבאום; מחזירים לנו חשנח 30 מיליון שקל. חחגדרח של

מחזירים, לא מחזירים, חיא עוד לא זח. 30 מיליון

שקל חאלח מותנים בזח, שאנחנו חייבים לחפריש 240 עובדים של רשות חשידור

לפנסיח.

היו"ר ד. צוקי; שילמו לכם בעצם את חפיצויים שלחם?

מ. קירשנבאום; בעצם שילמו לנו גירעון שצברנו בשנח שעברח.

כמח זח פיצויים ל-240 איש? בטח 30 מיליון.

א. גנאי; משחו כזח.

דרך אחרת לממן את חחסר חזח זח באמצעות חעלאת

חאגרח. כדי לחוסיף 100 מיליון ש"ח לרשות חשידור צריך לחעלות את חאגרח



מ-380 ש"ח לבית, למשהו כמו 550 ש"ח. יש לזה משמעות לא קטנה לגבי

הצרכנים.

מה זה, ב-50% להגדיל את האגרה?

זה משהו כזה.

למה, כמה מכניסה האגרה!

16 מיליון.

אז כדי לקבל עוד 100, צריך להעלות שליש

מהאגרה.

א. גנאי; אתה צריך להוסיף שליש לאגרה, זה 520. יש לזה

משמעויות של גמישויות וכוי. זאת הבעיה העיקרית

מבחינת הצעת החוק לגבי האוצר.

דבר נוסף, הצעת כזאת, שקובעת ומגדירה אחוזים מהפקה וכוי, תפגע לדעתנו

בגמישות של הרשות. כי יש שנים טובות יותר ושנים קשות יותר לרשות. ולא

ייתכן, שבשנים קשות לרשות, היא בכל זאת תצטרך לעמוד במחויבות שהחוק

מעמיד לפניה, ולהרע את מצבה.

דבר נוסף זה העובדים שקיימים היום. כשאתה מדבר על חצי מהפקה, הפקה

חיצונית, יש עובדים ברשות, שאמורים לעשות את העבודה הזאת, ומה יהיה

גורלם?

היו"ר ד .צזקר; מבחינת החישוב של כלל המשק זה משנהו

א, גבאי; מבחינת החישוב של סך הכול המשק, אני מניח, שזה

איזה שהוא סכום אפס בסך הכול.

היו"ר ד. צזקר; האוצר צריך להיות מופקד על האינטרס של המשק.

נכון?

א. גנאי; אבל האוצר רואה גם את הנושא של הרשות כגוף,

שסמוך איך שהוא על שולחנו בעניין הזה.

י. בא-גד; דבר ראשון, אני רוצה לשבח את יוזמי החוק. אני

חושב שזה חוק בעתו.

דבר שני, אני רוצה להפר קצת את האווירה הפסטורלית. לשומע מן הצד מתקבל

הרושם, שהערוץ השני והכבלים כל היום עוסקים בדברים מקוריים כמעט.

ואנחנו יודעים, שזה אפילו לא אפס קצהו. אין שום יצירה מקורית, לא בערוץ

2 ולא בכבלים. כדאי להעמיד את הדברים כמו שהם.

ולכן, דדי, משהו לקוי בהגדרה מה זה הפקה מקומית. ואני מגיש הצעה,

הסתייגות של הפקה מקומית. א', הפקה מקורית מקומית. אבל מה זה מקורית?

תכנית שהופקה כולה או רובה בישראל. אבל האם הכוונה לתכנית באנגלית?

בצרפתית? ודאי שהכוונה היא בשפה העברית או ערבית או אידיש או לאדינו.

על זה אין ויכוח.

אחד המרכיבים הבאים בדוקומנטציה או תיעוד או דרמה, וזה תנאי, צריך

להיות תולדות עם ישראל, מורשת ישראל, קשר למדינת ישראל, הווי

חברתי-חינוכי-כלכלי. אחרת, בשביל מה אני צריך את זה?! הרי כל המטרה נחט



לשקף משהו ששייך לנו. ולא שאס יעשו בעברית תרבות לועזית, העיקר שזה

יהיה בעברית ללא כל קשר לאיזה שהוא ערך במדינה, אז זה ייקרא כבר "הפקה

מקורית". הרי יש לי מטרה בזה: אני רוצה לשמור על איזה שהוא קשר לעס

הזה, לארץ הזאת, ובלבד שההפקה לא תכלול דבריס, שאינס בקונצנזוס הלאומי,

כגון פגיעה בדת, מין, גזע או מוסר.

אני מגיש את זה. אני חושב שכל עוד לא הגדרנו מה זה הפקה מקומית, ההגדרה

הכללית שיש פה לא עונה לחלוטין.

דבר שני ואחרון, אני מצטרף לדברים שנאמרו. מהו העונשו העובר על דינו -

אין פה אף מילה. מה תעשה לו, "נו, נו, נו"?

אני מצטער, זו ועדת חינוך, זה לא חקיקה פלילית

פה.

כן, אבל גס בוועדת חינוך יש עונש. מורה שמריס

יד על תלמיד. גס פה לא ייתכן, שיהיה פה דבר בלי

שיהיה שכרו בצדו או עונשו בצדו.

היו"ר ד. צוקי; אני מבקש לסכס. כל אחד או רביס מכס מרגישיס,

שהס לא מיצו את עצמס. ותהיה לכולכס עוד הזדמנות

למצות את עצמכס, כי אנחנו עומדיס להיפגש כאן כמה וכמה פעמיס.

אני רוצה לחזור על הדבריס שאמרתי, לסיכוס הישיבה, ולבקש שנייס או שלושה

דבריס.

ראשית, אני לא חוזר על מה שביקשתי מערוץ 2 והכבליס - רשימת הארגוניס

שאתס מייצגיס.

מר קירשנבאוס, אתס הכינותס בשעתו חומר. אס תוכלו להניח אותו על שולחן

הווועדה, אני אודה לך.

ומה שאני אבקש עוד, אס הייתס יכוליס להציג בפנינו את מכסת השעות, על

פי ההגדרה של החוק המוצע, וורציות אחרות של הגדרות, עס תוספת מרכיביס,

או עס גריעת מרכיביס, ולתת לנו איזה הוא מבנה מודולרי, שגס יאפשר לנו

יותר בקלות להגדיר הגדרה ריאלית, משהו בחוק.

כי אני לא רוצה להגיע למצב, שבו ניתן הגדרה יוצאת מן הכלל, בומבסטית,

נהיה חסידי התרבות העברית, ושוס דבר לא יצא מזה. איך מתחלק הזמן על פי

הגדרות שונות?

אנחנו נעסוק, אחרי שנראה את הנתוניס, גס בשאלת ההגדרה. אני, אגב, גס

מעלה שאלה, אס צריכה להיות אותה הגדרה בכל הערוציס. זאת גס שאלה. אני

לא בטוח, שאנחנו הולכיס לדבוק באותה הגדרה בכל אותס הערוציס. לפחות אני

פותח את זה כאפשרות לדיון, להגדרות שונות.

וכמו שאמרתי, שוס אחד מן השיעוריס שנקבע כאן, איננו שיעור קדוש. על זה

בדיוק אנחנו דניס. זה טיוטה לדיון בהפקה מקורית, ואיזה שיעור יצא החוצה

או יופק בבית.

והנקודה האחרונה. הוועדה הזאת מורכבת משתי ועדות של הכנסת, גס חינוך,

וגס כלכלה.

אבל, יותר מזה אני רוצה לומר, יובל, יכול להיות שאני אבקש מיו"ר הוועדה

לערוץ השני גס הוא להצטרף לדיוניס, כי יכול להיות, שאס נרצה ליצור איזה

שהוא קו אחיד או מגמה אחידה נרצה לשתף פה את מי שעומד בראש הוועדה.

בשלב הזה אנחנו בערוץ הממלכתי ובכבליס. אז עד כאן הסיכוס.

הישיבה הבאה באמצע מאי.

הישיבה ננעלה בשעה 15:30