הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 270

מישיבת ועדת החינון והתרבות

שהתקיימה ביום ב', ג' בניסן התשנ"ה, 3.4.1995, בשעה 10:55

חברי הוועדה: היו"ר ד. איציק

ר. אלול

י. בא-גד

ש. בוחבוט

ש. יהלום

א. יחזקאל

ע. מאור

א. רביץ

ג. שגיא

ד. גורדון, יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד

החינוך והתרבות

א. בריק, היועץ המשפטי, משרד החינוך והתרבות

ר. אוטולנגי, מנהלת האגף לחינוך על יסודי

במינהל פדגוגי, משרד החינוך והתרבות

י. קולודנר, מנהל האגף לשרות פסיכולוגי ייעוצי

במינהל הפדגוגי, משרד החינוך והתרבות

י. לוי, מנהל מחוז ת"א, משרד החינוך והתרבות

ש. ארגמן, מפקח ביה"ס "שבח", משרד החינוך

והתרבות

ר. צוק, מנהלת ביה"ס "שבח", משרד החינוך

והתרבות

ר. חולדאי, מנהל בי"ס גמנסיה הרצליה, משרד

החינוך והתרבות

ל. רוזנברג, מנהלת אגף לחינוך על יסודי, מחוז

תל-אביב

מ. לוי, מנהלת אגף תכניות, ערוץ 2

י. כרמיאל, עו"ד, יועץ משפטי, ערוץ 2

ע. דונסקי, הסתדרות המורים

ח. להב, הסתדרות המורים

פ. ליטר, מועצת תלמידים ארצית

ב. אסי, מועצת תלמידים ארצית

א. פיני, מועצת תלמידים ארצית

י. מעיו, מועצת תלמידים ארצית

א. יוגב, מועצת תלמידים ארצית

א. מורן, מועצת תלמידים ארצית

ע. רותם, מנכ"ל, מועצה ירושלמית ילדים ונוער

מ. רוזנבאום, יו"ר ארגון אגוד המפיקים

ד. שוורץ, חברת הנהלת אגוד המפיקים

ח. שריר, חבר הנהלת אגוד המפיקים

י. קול, חברת הנהלת אגוד המפיקים

א. לבנון, חברת אגוד הבמאים

י. קדמן, המועצה לשלום הילד

א. בריק, יועץ משפטי

א. וייק, מפקח בי"ס גמנסיה

מזכירת הוועדה; י. גידלי

חבר המתרגמים בע"מ

מחיר הרייטינג



מחיר הרייטינג היו"ר ד. איציק; הנושא הוא לא מנהל בי"ס גמנסיה, הנושא הוא רחב

הרבה יותר, של איזו שהיא תרבות רייטניג שהשתלטה

על מערכת החינוך. בחודש האחרון נעשתי בקיאה בקטעי עיתונות, אני בהרגשה

שת"א היא מובילה באופנה שהשתלטה עלינו. אנחנו קיבלנו כאן לוועדה הרבה

מאוד טלפונים אחרי ההופעה האחרונה בתוכנית "פיספוסים". ואני מודה שאני

מאוד התלבטתי אם להעלות את הנושא לסדר היום.

התייעצתי כאן עם כמה חברים, לא לפני שראינו את התוכנית, ואני גם מאוד

מבקשת מחבריי חברי הכנסת, זה איננו בית דין שדה, ולא להתייחס לגופם של

אנשים. אלא להתייחס למה שאנחנו נראה כסימפטום למה שקורה במערכת החינוך

היום.

במשך הישיבה תקבלו חומר על החינוך על פי הרייטניג. אנחנו אספנו קטעי

עיתונות, בעיקר לצערי הרבה מהעיר ת"א. ויש כאן מאמר מצויין על חינוך

פוסט מודרני של אורית שוחט.

אנחנו נצפה רק בחלק מן התוכנית. היו שם שלושה נושאים. אחד מהם ח"כ ג.

שגיא השתתף שם כהורה. נדמה לי שמודיעים לו שהבן שלו ירד בלימודים. אח"כ

מופיע מולי שפירא, שגם כן מודיעים לו משהו עם הלימודים. ואח"כ מופיע

ח"כ י. ביילין, שמנהל בית הספר קורא לו ומודיע לו, שבעצם הבן שלו הכניס

להריון אחת מהתלמידות, ואח"כ מודיע לו שזאת מזכירת בית הספר, והיא גם

גדולה ממנו בשבע שנים, וחושבים שעוד כל זה הומור.

זו אמורה להיות תוכנית הומוריסטית, אבל מנהל בית הספר הוא מנהל.

וההורים משתתפים. הם לא יודעים שזאת מצלמה נסתרת. המנהל יודע, את המנהל

לא סידרו. אבל הוא משתף פעולה.

ח"כ ג. שגיא, יש לך נגיעה בעניין. ואני מבקשת מרון חולדאי, אני הייתי

רוצה לשמוע ממך מה הנימוקים החינוכיים שלך להשתתפות בתפקיד כזה. מה

הוביל אותך להשתתף בתוכנית מן הטוג הזה?

הנימוקים לעשות את הדבר הזה, לא היו מנימוקים

חינוכיים. אני לא יודע מה זה נימוק חינוכי, עד

היום לא למדתי מה זה נימוק חינוכי. תמיד כששמעתי נימוק חינוכי, ידעתי

שמישהו לא יודע להסביר לי מה בדיוק הנושא ולמה. אני יודע להסביר

נימוקים. אני לא יודע גם למה מעלים את הנושא בהחלט בהקשר של הרייטניג,

מפני שאין לו קשר לרייטניג.

אנחנו עשינו איזה שהוא ערב פנימי של הגמנסיה, החבר יגאל שילון, הוא

הורה בגמנסיה העברית הרצליה.

באותו בוקר שבו היה האירוע, הופיעו יעקב אגמון, והופיע אלי גורליציקי

בתוכנית אמנותית, ויגאל שילון התבקש לספר את מה שקורה מאחורי הקלעים,

מאחורי הפספוסים. אמר יגאל שילון, בוא נעשה גם בזה.

ואז קראתי לשלושה ילדים חמודים, כולם ילדים מצויינים, כולם ילדים

מצטיינים, ואמרתי להם, חבריה בוא נמתח קצת את ההורים שלכם. נדלק ברק

בעיניים שלהם, והם הסכימו. כל חיי התעסקתי במתיחות, מהיום שנולדתי. אני



עוזר מתיחות. בקיבוץ, בצבא, מתחו אותי, מתחתי את חאחרים, ולא מצאתי למה

כשאני עושח אירוע בבית הספר אני לא יכול לעשות מתיחות.

באנו ליגאל, תכננו את העניין, ועשינו אירוע, וזה הוקרן באירוע פנימי.

לא בשביל רייטניג ולא בשביל שום דבר. כל הנוכחים, בניגוד לטלפונים שאתם

קיבלתם, מאוד נהנו מזה. ואז יגאל הציע שנקרין. פעלו אחד לאחד, בכולם.

אלי, אל ההורים, ואל הילדים. ביקשו את רשותם, שאלו אותם אם הם מוכנים

שזה יופיע בטלוויזיה. לעניין הרייטינג, אני אמרתי שאני לא רוצה להופיע.

אם רוצים להקרין, שיקרינו, אני לא הולך לשם. והקרינו את התוכנית.

אני כבר הופעתי בטלוויזיה, וקוראים לי להופיע בטלויזיה. ויום אחרי

התוכנית דחיתי את הופעתי ב"פופוליטיקה" פשוט בגלל חשיפת יתר. אם אני

רוצה להופיע בטלוויזיה אני יכול להופיע. התוכנית הזאת לא נעשתה בשביל

להופיע בטלוויזיה. זה קודם כל.

דבר שני, זה נראה לי רוב מהומה על לא מאומה. כשקראו לי לוועדה הזאת,

הסתכלתי ימינה והסתכלתי שמאלה. אני באמת לא מבין. התקשורת היא חלק

מחיינו. היא עוטפת אותנו.

היו"ר ד. איציקי; הריון הוא לא חלק מחיינו, חולדאי. הוא לא חלק

מחיי בית הספר.

ר. חולדאי; הריון הוא חלק מחיינו. לא נאמר בשום שלב של

התוכנית, שאיזה ילדה נכנסה להריון, למרות מה

שאמרת. אני אומר שהריון הוא חלק מחיי. יש לי נערות שנכנסות להריון מידי

פעם. קורות לנו תקלות לא פעם.

היו"ר ד. איציק; אתה נותן לזה גם לגיטימציה.

ר. חולדאי; אני לא נותן שום לגיטימציה. הילדים שלנו הם

אינטליגנטים. הם יודעים. כשהם עוברים ברמת אביב

ג' ורואים את הבוק של סרטים פונוגרפיים, הם יכולים לקנות אותם. כשהם

פותחים את ערוץ 18 בשבת, הם רואים את הכל. הם חשופים להכל.

אם מישהו חושב שהוא יצליח לפקח על הטעם הטוב, אז זאת זכותו. אני חושב

על סמך התגובות שהיו לי מתלמידיי, שאינם רק מצפון ת"א, כידוע לבאי הבית

הזה, הם באים משכונת התקווה, ומיד אליהו, ומנחלת יצחק, וממערב העיר,

וגם מצפון העיר, תלמידיי מאוד נהנו מהתוכנית. מוריי היו מאוד מרוצים

מהתוכנית.

אתה כמחנך, אתה מקבל משכורת כדי לגרום הנאה

לתלמידים?

ר. חולדאי; בינך וביני על ענייני חינוך, ברור מאליו שיש

חילוקי דיעות.

א. רביץ; אני שואל אותך, האם אתה רואה את תפקידך, כאדם

שצריך לגרום לתחושות של הנאה לתלמידים?

בוודאי שאני צריך לדאוג שתלמידים יהיו מאושרים.

ואני שמח שתלמידיי מאושרים בבית הספר, וגם

לדברים אחרים שאני עושה אותם.

אני קיבלתי לפני שנתיים וחצי בית ספר במצב של פשיטת רגל מוחלטת. בית

ספר ששבעים חתלמידים חמצטיינים שלו עזבו אותו לבתי ספר אחרים. אני

עכשיו נמצא במצב שיש לי בבית הספר ילדים מאושרים, ילדים לומדים באווירה

טובה, ואני צריך לעצור ילדים שרוצים להצטרף לבית הספר שלי כי איו לי

מקום.

עבודתי החינוכית נמדדת על ידי מי שמבקר את עבודתי החינוכית, ולא כאן.

אני מזמין את באי הוועדה הזאת, לבוא אלי ולראות בית ספר, שאין בו

אלימות, למרות שביום שישי בערב ראיתי אלימות של בני נוער.

אני מזמין את באי הוועדה הזאת לגמנסיה הרצליה, ולראות שאין ונדליזם,

ואין גרפיטי על הקירות. שיש אווירת לימודים מאוד מאוד רצינית שהתלמידים

לוקחים את הדברים.ברצינות, ויודעים מתי זה הומור, ומתי זו רצינות.

תלמידיי הם בעלי מטען ויכולת לעשות שיפוט מהו הומור, ומה צריך לקחת

ברצינות. אני פשוט לא מבין, אולי מישהו רוצה מזה עכשיו לעשות אישור

לרייטניג. אני לא עשיתי ממנו אישור לרייטניג.

עשינו תוכנית בהומור, אני חושב שהיא היתה מוצלחת. התקשורת היא חלק

מחיינו. אני לא קובע מה יופיע בתקשורת. עכשיו יושבים פה שני עיתונאים,

שני העיתונאים האלה פולשים לחיי בית הספר, ומפרסמים מבית הספר כל מה

שעולה על דעתם. בכל פעם שתלמיד יוציא סכין בעיר ת"א, אתם תראו את זה

בעיתונות, ותראו את זה בטלוויזיה.

מה ראו כאן? ראו כאן מנהל שיש לו תקשורת טובה עם תלמידיו, ושיתוף פעולה

איתם. מותח את ההורים שלהם. אז מה קרה? אני ממשיך לחייך.

ש. יהלום; השאלה שאני שואל את עצמי, האם מדובר במנהל אחד,

ובגמנסיה אחת. או מדובר בתופעה, שמחר אפשר

להעביר אותה לכל בתי הספר במדינה.

לעניות דעתי, אין לך מקום במערכת החינוך. אני במקומך, הייתי מסיק

מסקנות ומתפטר. אני קורא מכאן למנהל המחוז הבכיר ביותר מטעם משרד

החינוך, אני קורא למשרד החינוך להפסיק את עבודתך במשרד החינוך ובעיריית

ת"א.

אני חושב שמנהל שמסתכל על הסיטואציה של אבא, מנהל ותלמיד, לא כסיטואציה

חינוכית שצריך להתייחס אליה במלוא כובד הראש, אלא כאמצעי שיכול להיות

קודם כל למתיחה, ולמתיחה ברמה הנמוכה ביותר של הכנסת מזכירה להריון,

והדברים האלה הם לגיטימיים מבחינתך, זה אומר שאוי לתיכון שאתה מנהלו.

ואוי לחינוך אם הוא ישאיר אותך, ואז הוא יגיד שהוא נותן לגיטימציה, או

למערכת החינוך שנותנת לגיטימציה כזאת. חלק הגדול מהחינוך, זה טעם טוב.

אתה אוכל עם סכין ומזלג, וזה שונה אם אתה אוכל בידיים. זה ההבדל בין

חינוך לבין פרמיטיביות. סך הכל טעם טוב.



ולכן, העובדה שאתה עוד נותן לגיטימציה ורואה בעניין הזה כדבר אפשרי,

אני הושב שזה עוד יותר מחמיר את התופעה, ומחמיר את הפרשה, וגם חוסר

ההבנה שלך בבעיה עצמה, הוא מאוד מדאיג אותי בכל אופן, ואני קורא למערכת

החינוך להפסיק את שירותו של מנהל כזה.

כשאני רואה אותך מחייך, אני מודאג. ואני אומר

את זה גס כח"כ, וגם כראש עיר. מדאיג אותי

שאנחנו כבר מעל לשנתיים מנהלים מערכת נגד הכנסת מצלמות, נגד הכנסת

שילוט בבתי ספר, לשיווק בתי הספר. כאשר אנחנו אומרים שבית ספר זה מקום

שצריך לחנך, שמדינת ישראל צריכה להשקיע, וגם העיר צריכה להשקיע בו.

אני מתפלא, אני מסתכל בטלוויזיה, מה הליצנות הזאת? אנחנו צריכים את זהי

האם הנוער צריך את הליצנות הזאת? ואני מדבר גם כשאני שומע מנהל בית

ספר, שמוציא עיתון פשוט מחליא, בצורה שמאוד דוחה, ואנחנו באים ואומרים

הכל בשם הדמוקרטיה, ובשם החינוך הפתוח. לאן אנחנו מובילים?

ואני מצטער גבירתי היו"ר, שת"א מובילה להתנפצות של מערכת שכולנו היינו

גאים בה. אנחנו כל הזמן גאים במערכת החינוך בישראל. ומה שקורה היום

בת"א, זה פשוט צריך להדאיג. וחשוב שנקיים דיון רציני וממצה. וכאן אולי

זו סנונית ראשונה, שמכניסים את הטלוויזיה הנסתרת הזאת, גם לתחום מערכת

החינוך. ליצנות ומתיחות, הם עניין לפורים. אבל לא עושים את זה בימים

רגילים.

ולכן, אולי הדיון הזה גורם קצת לגיחוך ולצחוק, אבל אני ממש מודאג

שהדברים האלה יובילו אותנו למערכת שתלך ותידרדר, ואנחנו נעשה פילוגים

בתוך המערכת שאנחנו נאבקים נגד הפילוג הזה של אליטיסיטות ושל בתי ספר.

אני כבר דוהר קדימה. לא נשאר ברייטיניג הזה של מצלמה נסתרת.

ולכן, אני חושב שצריך מיד אחרי הפגרה לקיים דיון ממצה רק בנוגע למה

שקורה במערכת החינוך בת"א.

ע. מאור; אני מברכת את ח"כ ד. איציק על הדיון, לרבות

חומר הרקע, ואני רוצה להפנות את דבריי אליך

מנהל המחוז יוסי לוי, ונציג הבכיר של משרד החינוך, פרופ' גורדון.

אני מוצאת קשר ישיר בין התופעה שקרתה בטלוויזיה והרייטינג, ובין המאמר

שטומר זכן פרסם בעיתון "העיר", שבגמנסיה הרצליה גובים 300 ש"ח מכל

תלמיד על כל קורס נוסף שהוא לוקח. וכאשר משרד החינוך אמר לנו שתהיה

פתיחה מבוקרת וניסיונית בלבד בת"א, וכאשר משרד החינוך אמר, אנחנו

מדברים על מסחור בתי הספר, חס וחלילה. הרי עוד לא דנו בדו"ח הוועדה.

והנה בפחות משנה תוצאות קטלניות בת"א העיר. ומי שמעיין פה ורואה איך

דוחים תלמידים, ומי שיודע שממונה על החינוך בעיריית בת"א פנתה לבג"צ

נגד העירייה, שבימי השלטון שלנו והדמוקרטיה מונעת מלפרסם נתונים על

מבחני כיתה זי. ומי שרואה את החוברות היוקרתיות שבתי הספר מוציאים, וכל

זאת בשנה הראשונה, אל נתפלא שמגיעים לרייטינג, ומגיעים למתיחות,

ומגיעים לכל דבר שהוא כשר. ואני קובעת בצער הכי גדול, ואני מבקשת מיו"ר

הוועדה להזמין את שר החינוך לכאן. מה קרה בריאלי בחיפה? מה זה תוכנית

הבראה לבית ספר? הרי זה מושגים מהכלכלה, שבאים אלינו אל בתי הספר. אז

הרייטניג והעסקים הם היום ינחו את בתי הספר?



לכן, הפנייה שלי היא אל משרד החינוך, ואל שר החינוך. והפנייה שלי אל

המפקח המחוזי של ת"א, כאשר לפני שנה ישבנו והתווכחנו, הכל הובטח לנו

שלא יהיה. אני קובעת שהתוצאות משיגות את הכספות שלנו בקריטיות, ובזמן.

גם בנושא הפתיחה, שהיא בכלל לא מבוקרת. וגם בנושא של המסחור, והתחרות

ביו בתי הספר.

אחד באפריל היה רק עכשיו. זה הזמן לעצור ולבלום, וזה התפקיד העיקרי של

ועדת החינוך והתרבות. אני לא במצב של להתווכח לגבי אירוע אחד, יהיה

מעניין אשר יהיה. יש פה פירצה אדירה שיכולה למוטט את כל המערכות כולן.

ועל כך משרד החינוך חייב לבוא איתנו בדברים.

א. יחזקאל; אתה לא סובל מבעיה של רייטניג. זה נכון. בכל

התדיינות חינוכית שומעים את קולך. אבל השאלה

היא האם הפעם אתה עברת את גבול טעם הטוב. אתה צריך לתת לעצמך תשובה. כי

לצורך העניין הזה, העבר שלך אולי מוכיח שאתה הגעת לבית הספר גם כמחנך,

כדמות חינוכית, ונדמה לי שהפעם אתה עברת את הטעם הטוב, וכדמות חינוכית

אתה צריך להסיק מסקנה.

אם אתה לא תסיק מסקנה אישית, כאיש צבא, כאיש אשכולות, כאדם שבא למערכת

החינוכית, ומתייחס בקלות ראש לאירוע שאומר רבותיי קראתי להורה ואמרתי

לו שהבן שלו הכניס את המזכירה להריון. מה חינוכי בזה? זה שאתה עושה טעם

רע לתקשורת שמשווקת את בית הספר שלך? זה שיווק של בית הספר שלך? זה

שיווק שלך כמחנך? בוא תודה על האמת לפחות אתה עם עצמך. היה בזה פגם

אדיר כמחנך, כמנהל בית ספר. ואני מודיע לך שאתה חלק מסלחנות שהמערכת

החינוכית כולה סולחת. ואם לך, אז היא סולחת לכולם.

ובוא תאמר את האמת הזו, האם היה פה טעם רע במה שעשית. העניין של מערכת

יחסים בינך לבין התלמידים, פנטסטי. היא צריכה לבוא לידי ביטוי באיזה

הכנסה להריון של מזכירה בבית הספר? עבודה על איזה אבא, יהיה חשוב ככל

שיהיה?

מבחינתך אתה צריך לעשות צדק עם עצמך אולי. וכדמות, להגיד טעיתי, לפחות

תאמר טעיתי. אתה אפילו לא אומר טעיתי. אתה מנסה להסביר לי כמה חשוב

שיהיה תקשורת, חלק מההוייה החברתית-החינוכית. זה הסבר נכון לטעמך

בוועדת חינוך? או בכלל כמחנך? זו השאלה שעומדת על הפרק.

ואני חושב שלפחות בתחום הזה אתה צריך להסיק מסקנה כלשהי. לבוא ולומר

שאולי היה בזה טעם לפגם. זו השאלה.

ש, יהלום; הוא אומר שלא.

סיסמת בית הספר הריאלי היתה "והצנע לכת". זו

סיסמה שמחנך ותיק ודגול קבע לעצמו לחינוך

תלמידיו. אם אני לא טועה, סיסמת גמנסיה הרצליה בבתי ספר אחרים היו,

התנדבות, דאגה לכלל, חלוציות, משימות חלוציות. זו סיסמה. זו דרך.

אם מנהל בית ספר הופך את זה, במקום סיסמה של "הצנע לכת" ודומיו, לסיסמה

של גסות ופראות, וכל דבר הנוגד לחינוך בתכלית החינוך, אני מצטרף

לקריאתו של ח"כ ש. יהלום, שמנהל בית ספר כזה צריך ללכת, עם כל

הקולגאליות שלי, ועם כל הידידות.



מפני שאנחנו מחנכים. אומרים חז"ל "כי שפתי כהן יבקשו דעת, ותורה יבקשו

מפיו". אם דומה המורה למלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיו. רחוק מכאן, זה

להיות דומה לדמות של שטן, שעושה דברים, והגרוע מכל שהופעת כאן והצדקת

את המעשה, במקום להגיד, היה רגע של תעלול, בין פורים ל-1 באפריל, אז

התבלבלתי בתאריכים, אז אולי אפשר היה להבין. ההצדקה שלך היא יותר חמורה

מהכל. ולמען החינוך בישראל, עליך לקום ולהתפטר.

אגב אותה תוכנית, אני יודע שזה לא המקום לדון

בכך, אותה תוכנית שנקראת "פספוסים", זו לא פעם

ראשונה לצערי שהיא משתמשת בילדים. היא עושה את זה כמעט בכל תוכנית,

והרבה פעמים בצורה מבישה.

אותי הרבה יותר מדאיג סיפורה של גננת, שנתנה לצלם בגן הילדים תעלול שבו

היא הודיעה לילדים שהיא עומדת לעזוב את הגן, ולנסוע לחו"ל, והיא רוצה

להציג להם גננת חדשה, והכניסה לגן אבא של אחד הילדים לגן, מחופש לאישה.

והציגה בפניהם, בפני הילדים, שהם לא כ"כ בני 17 ומבינים בדיחות, את

הגננת החדשה. אח"כ האב הוריד את הפאה, לנוכח ילדו, שהיה מבועת לגמרי.

מצולם בטלוויזיה, מבוהל לחלוטין. ואני לא יודע אם אני צריך לבוא בטענות

למערכת "פספוסים", כמו שאני צריך לבוא בטענות לגננת הזאת, שחשבה כנראה,

כמו במקרה שראינו פה, שזה דבר ודאי לא חינוכי, אבל מאוד משעשע, לשעשע

ככה את ילדי הגן.

יש כיום במערכת החינוך שתי תופעות מאוד חמורות. האחת, היא תופעה של

הזניית מערכת החינוך.

מערכת החינוך הזאת לצערי, בגיבוי מלמעלה של משרד החינוך, פוזלת אל

הזול, אל השיווק, אל המסחור. ועוד לא הוזכרה פה תחרות בחירת מלכת היופי

של אחד מבתי הספר בתל אביב. אין כנראה גבולות, הכל מותר. בחדר הזה עצמו

ישבו אנשי משרד החינוך, והבהירו כמה חשוב להפריט את המערכת, לתת למנהלי

בתי הספר להפוך ממנהלים ואנשי חינוך, למשווקים. ואח"כ אנחנו מתפלאים

שקורות תופעות כאלה.

אני מסכים עם הדברים שאמר מנהל הגמנסיה, בעולם החיצוני יש פורנוגרפיה,

ויש מסחור, ויש תקשורת רדודה. האם אנחנו צריכים בגלל זה, להגיד בואו

נפתח את שערי בתי ספר, ונהפוך גם את זה לכל מה שקיים בחוץ, או שאנחנו

צריכים לנסות להאבק על תפקידו של בית הספר כמחנך? בית ספר איננו רק

מכונת ציונים, והתחרות עם בתי ספר אחרים, כמו המידרג שראיתי שנעשה בתל

אביב, שלצערי מנהל המחוז מדרג את בתי הספר, אלה שווים, אלה לא שווים.

וככה צריכה להתנהל מערכת החינוך, כאילו זאת מערכת שיווקית.

הנקודה השנייה שמאוד מדאיגה אותי, היא התופעה שבתי הספר הפכו להיות

מוקד מידע, וכניסה לגורמים זרים שאין להם מה לעשות במערכת החינוך.

השבוע נכנסו לבתי ספר באיזור רחובות אנשים שאינני יודע אפילו מי הם,

לעשות מחקר על תלמידי כיתות יסודי. לא ביקשו רשות מההורים, העבירו

לתלמידים שאלון עם 24 עמודים, בהם הם התבקשו להשיב באיזה שעה אבא עוזב

את הבית? באיזה שעה אמא עוזבת את הבית? אח"כ יהיה קל מאוד לפורצים, יש

להם כתובות. אגב, השאלון עם שמות. לא אנונימי. מה אתם אוכלים בארוחת

בוקר? אני לא יודע איפה היו מנהלי בתי הספר, שנתנו לזה להיכנס. אף אחד



לא חשב, שאולי באמת יש גם לתלמידים זכות לפרטיות. מה פתאום מערכת

החינוך הופכת להיות כר למחקרים, לסוחרים.

בבית ספר אחר, בהוד השרון, השתמשו בילדות מכיתה ו' כסוכנות של חברת

הפקות פרטית, שעשתה תחרות מלכת יופי לכיתות א' עד ד'. זה כבר לא תחרות

מלכת יופי בתיכון, עושים תחרות מלכת יופי לכיתות א' עד די.

נכנסו פנימה לבית הספר אנשים מחברת הפקות, גייסו תלמידות כיתה ו',

הבטיחו להן כסף אם יביאו שמות וטלפונים של תלמידות מכיתה א' עד ד'.

והתלמידות האלה מכיתה ו' גוייסו כמקדמות מכירות, בתוך בית הספר. הביאו

שמות וטלפונים, ואז נציגי ההפקה טלפנו הביתה, והודיעו להורים, בתכם

נבחרה להיות מועמדת לתחרות מלכת יופי. אני מציין את זה רק כדוגמה.

היום מערכת החינוך פרוצה לכל עבר. טלוויזיה יכולה לעשות בפנים תעלולים.

חוקרים שאינני יודע מי הם יכולים לעשות מחקרים בלי לשאול את ההורים.

סוכנים למיניהם יכולים לבוא פנימה לעשות מה שהם רוצים. אני לא יודע אם

לא אחרנו את המועד.

אבל אם התהליך הזה לא יפסק, אנחנו בעוד עשר שנים נעשה ועדת חקירה, כיצד

נפרצה הדלת הזאת, וכיצד השחתנו את מערכת החינוך. יש לנו מספיק מסחור

מבחוץ, בואו נעצור את זה בפתח בית הספר, לא ניתן לזה להיכנס פנימה.

ג. שגיא; אני סבור שבהחלט יש חשיבות לדיון ברייטינג על

כל ההשלכות שלו, ועל תופעות הלוואי. הרייטניג

כנראה מגיע גם לבית הספר, דרך התקשורת, דרך כל מערכות החיים. בהקשר של

מערכת החינוך צריך לבחון את העניין במלוא הרצינות.

אבל אני חושב שנעשה פה משגה, שהדיון של רייטניג מתקשר בתוכנית מסויימת,

שכפי שציין המנהל היתה מיועדת לאירוע פנימי בבית הספר, ואח"כ גם שודרה.

אירוע שהוא היה אמור להיות חלק הומוריסטי בתוך התוכנית, וגם בתקשורת בא

לידי ביטוי בקונטקסט של הומור.

אני חושב שאנחנו מחטיאים כאן את הדיון החשוב על הרייטניג, אם זה ההקשר

שבו דנו. ואני לא מופתע שגם ח"כ ש. יהלום, וגם ח"כ ש. בוחבוט, א.

יחזקאל, וי. בא גד, בדיון על הרייטינג התמקדו בשידור שהיה בגמנסיה

הרצליה.

ח"כ ע. מאור דיברה על הנושא של הרייטניג, אני חושב שראוי באמת להביא את

הדברים חזרה להקשר הנכון שלהם. ואני מסכים עם הביקורת שהעלה קדמן, כי

מחקרים בבית הספר זה לא צחוק, זה גם לא קונטקסט של הומור. וגם תחרות

מלכת יופי בוודאי לא נעשתה בהקשר הזה, ומן הראוי לבחון את הדברים.

יחד עם זה, כדי שלא נתפש כמתחסדים, חשוב להבין שגם במסגרת בית הספר יש

מלבד ההומור, גם מערכת חינוכית כבדת ראש כחלק מחיינו. יש גם תופעות של

הומור, ככה קיבלו את זה התלמידים.

כנאמר על ידי מנהל בית הספר, יש לי שני בנים בבית הספר, והוא עבר מהפך

בשנתיים האחרונות.



אני יודע שהילדים שלי מגיעים לבית הספר בחדוות לימודים. אני גם מהצד של

ההישגים בלימודים, גם מהצד של הערכים, אני חושב שמה שהם מקבלים בבית

הספר הזה, ראוי שתלמידים יקבלו בכל בית ספר אחר. וזה המבחן.

אני הייתי מתייחס לדיון הזה מאוד ברצינות, אם היינו בוחנים את בתי הספר

שנכשלו ולא הצליחו, ואת הקשר שלהם לתופעה של הרייטיניג. ומנסים לבדוק

עד כמה יש ביניהם מטען.

אם הדיון הוא על טעם טוב וטלוויזיה, וטלוויזיה חינוכית, הדבר הראשון

שאני הייתי מציע, זה להפסיק את השידורים מהכנסת. זה בעיניי דבר פוגע

בחינוך הנוער בצורה הרבה יותר חמורה. ואני לא יודע מהן הסיסמאות. ח"כ

י. בא גד, את הסיסמה בריאלי, גם אני מכיר. אינני יודע מה הסיסמה בישיבת

"נחלים" שאתה עומד בראשה. אבל אני לא בטוח שזה עולה בקנה אחד עם חלק

מהתופעות, וחלק מההופעות שלן בכנסת.

מדברים עלי, יש לי מה לומר.

ג. שגיא; הדיון הזה גלש לאירוע מסויים, ואנחנו מחטיאים

את המטרה. ואתה רק על האירוע הזה דיברת. ואני

יכול לדבר על כל אירוע אחר. ויצחק קדמן הזכיר אירועים אחרים, שמן הראוי

היה לדבר עליהם בהקשר של הרייטניג.

לגבי הפנייה למערכת החינוך בת"א, אני לא חבר ועדת החינוך, אתם ודאי

מקבלים נתונים, ואתם יכולים להשוות את מערכת החינוך בת"א למקומות

אחרים. אינני יודע עד כמה היא נכשלת בהשוואה למקומות אחרים.

ע. מאור; הרייטניג הוא לא על טיב מערכת החינוך. שאלתי

אליך, איך בן משכונת התקווה, שאני מבינה שלומד

גם בבית הספר עם הבן שלך, יכול לשלם 1,200 ש"ח לקורסים?

ג, שגיא; שאלה מצויינת. לכן ציינתי, שההקשר כאן זה הנושא

שצריך לדון עליו. ולא בהקשר של תוכנית שהיתה

מיועדת לתוכנית של הומור, וגם תלמידים בבית ספר צוחקים לפעמים.

אני רוצה לאמר כאב, אני משתתף בבית ספר הזה בכל ישיבות ההורים. יש לי

איזו שהיא חיבה מיוחדת לאסיפת הורים. אני מקבל קומפלימנטים, אלה רגעים

של נחת. אני לא אחראי על הקטע של הניהול, על זה אחראית רעייתי. אבל

נדמה לי שאנחנו משלמים את הסכום הזה. אינני יודע. אני על כל פנים לא

נדרשתי אף פעם לשלם.

ח"כ ש. יהלום, אתה מבקש ממערכת החינוך להסיק מסקנות אישיות. אתה דורש

ממערכת החינוך בתל אביב, אני מודיע לך במלוא האחריות שההורים בגמנסיה

הרצליה לא יקבלו את הדבר הזה, לא יסכימו בשום פנים ואופן. הם גאים.

יש בעיה להורים. ויש ח"כ שלוקח לעצמו את הסמכות לקבוע מהו טעם טוב,

ומהו טעם פגום. את מי צריך להעיף, ואת מי לא צריך להעיף, כאן ממרומי

גבעת רם, וקובע איך הדברים נעשים בבתי ספר.

ש. יהלום; בשביל זה חבר כנסת מקבל משכורת, כדי שיגיד את

דעתו. כמו שאתה באלף דברים אחרים קובע שצריך



לפטר אדם אחר, בשירות המדינה. אם אתה שואל אותי, אתה עושה בדיוק אותו

דבר בדברים אחרים.

אני אינני עושה את הדבר הזה. אני חושב שאם

צריכה להיות פנייה מכאן למערכת החינוך, היא

באמת לבחון את הנושא של הרייטניג, להוריד את אבן הנגף כאן, המשפט הזה

הוא משפט השדה או משפט אחר שמנסים לעשות לבית ספר על תוכנית שכל אחד

יתייחס אליה במסגרת שלה, דבר שאולי תרם עוד יותר למעמד גם של המורים

וגם של המנהל.

המחנך של הבן שלי, וזה לא קרה לי בבתי ספר אחרים, ולא לפני שנתיים

באותו בית-הספר, שיש עבודה, או שיש נושא, או שיש אירוע בטלוויזיה, מרים

טלפון אלי הביתה, או לבן, ומבקש שהוא יתייחס לתוכנית שיש ברדיו

ובטלוויזיה, וישלב אותה במסגרת הלימודים שלו.

יש קשר בלתי אמצעי בין תלמידים ולמורים. אני חושב שאלה הקריטריונים,

אלה המבחנים. ואני מציע לוועדה הזאת לבחון את הנושא הזה של הרייטינג

שבו, כמו בכל תחרות, יש סיכונים מאוד גדולים. אני מסכים לעניין הזה.

ואני מציע לבחון את זה לא בהקשר של האירוע שלדאבוני הרב פה הרחיבו עליו

את הדיבור.

ח"כ ג. שגיא, אני מכירה אותך ומאוד מעריכה

אותך. אבל אני קצת מעל העמדה שלך.

ראשית, זה תמוה בעיניי איך מלכתחילה לא התכוונו להביא את התוכנית הזו

לידי שידור, שהרי לקחו רק תלמידים של הורים מפורסמים. אחרת, אין עוד

תלמידים בבית ספר, רק בן של ח"כ ג. שגיא, ורק של ח"כ י. ביילין, ורק של

מולי שפירא. אז אני לא נאיבית לחשוב שלא בשל כך הוא בחר את הילדים

האלה.

גם אני הייתי מורה בבית ספר, ויש פה הרבה אנשים שהיו פה מורים, וגם לי

היה חוש הומור עם הילדים שלי, ועם התלמידים. מחנך שהג'רגון החינוכי

שלו, שאין צורך להסביר מהו, כי קהילת המחנכים יודעת על מה מדובר, לא

מותח מתיחה מן הסוג הזה. טעם רע בוודאי היה כאן.

א. רניץ; אני חושב שראוי שאנחנו נשנה כיוון בדיון שלנו.

כלומר, הדיון שלנו הוא לא מה חושבת הוועדה מול

מה שחושב מנהל בית הספר.

כולנו כאן היינו אנשי חינוך, או רובינו, אנחנו מכירים את הדבר הזה.

מנהל בית ספר, או מורה בכיתתו, לפעמים חושב כדי לעשות את עבודתו הרבה

יותר קלה, לרדת אל חולשות התלמידים, ולהיסחף עמם ולהיות אחד מהם, ובכך

אולי משם הוא יוכל להעלות אותם. זו תיאוריה נכונה בחינוך. השאלה עד

לאיזה מדרגה של ירידה אנחנו כמחנכים מרשים לעצמנו לעשות את הדברים

האלה?

זה שנוצרה אווירה של אימון, ושל אולי "סחבקיות", כולנו יחד, נכון שזה

רווח מיידי מצורה כזאת של פעלולים עם התלמידים. ומנהל בית הספר עושה

כאן פעולה חינוכית מסויימת, אבל הוא איננו רואה להערכתי את הנזק לטווח



ארוך. הנזק במסרים שבית הספר צריך להקנות לתלמידים, של מחוץ לגדר של

הנאה לתלמידים, כפי שזה בא לידי ביטוי בדבריו של מנהל בית הספר.

לכן, מכיוון שהחברה פגועה, ויש לה חולשות לחברה, להכניס את אותן

החולשות לתוך מסגרת בית הספר כדי לומר אנחנו בעצם כולנו נמצאים שם

במקום ההוא, ומפה נתחיל ללמוד, זה דיון שאני חושב שמנהל בית הספר איננו

מסוגל לשקול שיקול אמיתי את הדברים. כי נוח לו בכך. זה לא מין אירואיקה

של חינוך, זה פשוס נוח לכל מנהל, לכל מורה לכל מחנך לעשות את הדברים

האלה. ובמידה מסויימת כולם עושים את זה. כאשר אנחנו יוצאים לטיול עם

תלמידינו, ואנחנו נעשים אחד מהם, זה מגבש, זה עושה דברים טובים. השאלה

היא המידה.

לכן, אני אומר שהדיון שלנו צריך להיות הוועדה מול משרד החינוך. איך

משרד החינוך רואה את הדברים? האם באמת מותר הכל כדי לעשות שבית הספר

יהיה נעים יותר? אולי אפילו כדי להביא להישגים לימודיים יותר? האם הכל

מותר? האם בית ספר במדינת ישראל איננו אמור להעביר בדרך הקשה והכואבת

גם לתלמידים וגם למחנכים ערכים מסויימים? ואני לא מכתיב כאן איזה

ערכים. כל אחד מייצג עולם ערכים אחר. אבל כולנו סבורים שבית הספר חייב

להקנות ערכים, לא רק לעשות את החיים הנעימים.

אני חושב שזה דיון מעמיק כאן בוועדת החינוך, בניגוד למה שחושב מנהל בית

הספר, הוא פשוט לא יודע מה הוא עושה כאן. הביאו אותו כנראה בכבלי החוק

לכאן. הוא מסכן, הוא יושב ומגחך עלינו. אני מכיר את חוכמת הפרצוף. אז

הוא ככה מסתכל מלמעלה, מה החבריה הבטלנים האלה מתעסקים איתי. אני הרי

המחנך הדגול. מה יש להם להגיד בכלל, הפוליטיקאים האלה?

אנחנו מוננו על ידי עם ישראל, כל אחד לפי עניינו, לייצג בין השאר

ולדאוג גם לכך שמערכות החינוך יהיו מערכות כאלת שהן יהיו נקיות מכל

פגע. ומקנות ערכים לתלמידים. יש הבדל בין הערכים שלי לחינוך של ח"כ ע.

מאור. נכון. אבל לכולנו יש ערכים.

ואני חושב שבאמת הדיון בראשותך, היו"ר, הוא דיון שצריך להיות עם משרד

החינוך. עם מחלקת החינוך בעירייה אולי. לראות מה אנחנו רוצים. אולי

אנחנו לא שייכים לעניין הזה בכלל?

אני מקבלת את ההערה שלך, ח"כ א. רביץ, על

העניין שפתחתי בו בדבריי, שרון חולדאי הוא רק

הטריגר לדיון. בית הספר עצמו, שבוודאי גם כאן נעשה לו עוול, אני בטוחה

שנעשים שם גם דברים טובים. אנחנו ראינו חוליה אחת, שבעיניי היא במקרה

הטוב, טעם רע מאוד. אם פעם יהיה דיון על גמנסיה הרצליה, אני בטוחה שגם

יהיה לנו הזדמנות להגיד דברים טובים.

הדיון הוא באמת טריגר למה שאני מאוד מוטרדת ממנו. ואני אנחנו נצטרך

לקיים דיון על פתיחת איזורי רישום. האם מילים מכובסות ויפות שבחר משרד

החינוך, כמו הגמשה, הרחבה, ויסות של תלמידים, מילים כאלה בשביל לברוח

ממה שהוא הציע לפני הרבה מאוד שנים, ואין לו אומץ וגילוי לב לעמוד בפני

חברי הכנסת, ולפני מדינת ישראל והציבור, ולומר עד כאן חברים, אולי

נכשלנו בשיטה, וצריך לשנות אותה מן הצד האחד? אולי צריך לקבע אותה

ולהעניש את אלה שחורגים ממנה? זה יהיה הדיון, אני מסכימה איתך. אנחנו

נקיים את הדיון מיד אחרי הפגרה.



אני מבקשת לשמוע את מנהל המחוז.

י. לוי; היו כאן הרבה מאוד נושאים. כל אחד ראוי לדיון.

אני אתחיל דווקא במה שאני הייתי מוצא לברכה,

קיום דיון על מערכת החינוך בתל אביב.

בדיון הזה, אנחנו נשמח להציג מערכת מובילה, כפי שאנחנו מבינים את

הקטגוריה הזו שלהוביל. ואז אנחנו נדבר על דברים בדוקים, כתובים,

אחראים, ואלה ראויים לדיון. ואני מבודד את זה מהדיון הקונקרטי של

גמנסיה הרצליה. יש לי מה לומר למנהל, למנהל, אני לא יודע מה זה

הפדגוגיה הזאת? בשיקול הדעת הפדגוגי הבסיסי, אנחנו מחוייבים לתת תשובה

לשאלה איזה רווח, איזו תועלת, איזו טובה תצא לתלמיד.

כשיש לנו תשובה שמספקת את טובתו של הילד, או את תועלתו של הילד, זה

שיקול דעת פדגוגי. אם אנחנו מתקשים במציאה או בקביעת טובתו של הילד,

שיקול הדעת לא היה שיקול דעת פדגוגי.

השאלה המתבקשת היא, מה הרווח, ומה התועלת שהיתה לילד.

מעבר לזה, אני מאשר את העובדה שגמנסיה הרצליה עברה כברת דרך מרשימה

בשנים האחרונות, וראוי שנראה כל דבר לגופו. על כן בדיון שנקיים בנושא

מערכת החינוך בת"א, אנחנו נשמח לספר על גמנסיה הרצליה, על בתי ספר

דומים, שהם בהחלט מבחינות רבות מאוד בתי ספר מובילים.

האם זה מדוייק שנתוני הבחינות להבנת הנקרא של

כיתות ז', אינם ניתנים לפרסום, ואינם ניתנים

לידוע לאף אחד.

י. לוי; אני גם אגע בעניין הזה.

כאשר אנחנו מדברים על רייטינג ותקשורת אנחנו

איננו מזמינים תקשורת. אנחנו איננו מזמינים רייטינג. והמלצתי לבתי ספר

לא להזמין טלוויזיות לבתי ספר. לנו אין שום שליטה על עיתונות, והיא

מכסה כל דבר ועניין, כאשר אולי הנושא הוא לא חינוך בעידן הרייטניג. זה

הרייטינג וחדירתו למערכת החינוך. זה דיון נפרד.

אני מציע לראות את הדבר רחב מאוד. כי באמת ת"א זוכה לכיסוי שאנחנו

איננו מזמינים. אבל בעובדה הכיסוי הזה הוא רחב מאוד בכל אמצעי התקשורת.

לא הייתי מציע אותו, גבירתי היו"ר, כבסיס לדיון.

ש. יהלום; אתה עובר על הדיון לסדר היום?

י. לוי; לא. פתחתי בנושא האירוע, ואני גם אסגור בעניין.

אני מדבר על הרבה מאוד דברים שלא הייתי רוצה

שישארו רק בפרוטוקול, או בחלל האוויר, ונחשוב שמערכת החינוך בתל-אביב

מתנפצת. היא איננה מתנפצת. היא מתפתחת, והיא מובילה בהרבה מאוד תחומים,

ויש לה גם את הבעיות ואת הקשיים שלה, ועל כן אני מזמין דיון בנושא

מערכת החינוך של ת"א.

פתחתי והערתי לנושא שיקול הדעת. איננו עובר לסדר היום בנושא של מהו

שיקול דעת פדגוגי.



יחד עם זאת, זו איננה כל תמונתו של בית ספר גמנסיה הרצליה בשנים

האחרונות.

אני בכל זאת מבקשת לדעת, מה יש לך לומר על

האירוע הספציפי הזה.

אני אבקש לחזור לעניין התקשורת, והרייטינג שהוא

מהווה בסיס לדיון כאן, הוא יכול להיות חומר

רקע, הוא יכול להיות חומר נלווה. הוא איננו יכול להיות בסיס לדיון. מר

קדמן אומר, מנהל המחוז מדרג. מי אמר לך שמנהל המחוז דירגו מנהל המחוז

לא דירג. אתה קראת שבוע אחד, ודילגת על שבוע אחר. ושם הופיע בדיוק

הודעה שלי, לא דירגתי מעולם את בתי הספר. אין לנו כל עניין לדרג את בתי

הספר, ולא עולה על דעתינו לדרג את בתי הספר.

דייר לוי, מנהל בית הספר מזמין אבא ואומר לו

שהבן הכניס מזכירה להריון, ומצלם את זה. אתה

עובר על זה לסדר היום? אתה נוזף במנהלי אתה מפטר אותו! או אתה נותן לו

תעודת הצטיינות? זאת השאלה.

בית ספר גמנסיה בהרצליה, הוא בבעלות פרטית

ועירונית. לא אנחנו מקבלים, ולא אנחנו מפטרים.

אנחנו יכולים להביע דעתינו לעצם האירוע. זה אירוע מיותר, שלא היה בו,

לדעתי, שיקול דעת פדגוגי נכון. אין לי מה לומר יותר מזה.

ע. רותם; על הסיפור של גמנסיה הרצליה מדברים יותר מדי.

על מה שצריך שנדבר באמת בעניין הזה, ואני מברכת

על הנושא לדיון, זה ההתמודדות היום של המנהלים עם המחנכים, עם דברים

שהם לא מענייני החינוך. הם עוסקים בנושא של שיווק חינוכי, בנושא של

תקשורת, והגורם המביא לעניין הזה, זה פתיחת איזורי רישום.

אם מנהל בית הספר צריך להתחרות על ליבם של הורים, אני מדברת על החינוך

היסודי, בחינוך על יסודי מאז ומתמיד תמיד היתה בחירה, אם מישהו היה

רוצה ללכת לטכנולוגי, או מי שהיה רוצה ללכת לעיוני, יכול היה לבחור.

אנחנו מדברים היום על מסרים כפולים בעניין הזה, לא נפתחים איזורי

רישום. יש חוברות שמוצעות מכל מיני מקומות, המורים והמנהלים היום

פותחים ביום שישי את העיתון, מחפשים מה מר רזניק כתב עליהם היום, איפה

הוא דירג אותם היום, איפה הם נמצאים היום, ולא מעניינם בעניין הזה.

לפעמים הם יושבים בשכונה, משקיעים את נשמתם בשכונה הזאת, מקבלים חומר

קשה, עובדים איתו, ומקדמים אותו מהנקודה שבו הוא נמצא לנקודה גבוהה

יותר, אבל זה לא רייטניג. בזה א"א לצאת. זאת עבודה שחורה, עבודה

יום-יומית, שבה מתמודדים מנהלים ומורים וגררו אותם. אנחנו הרי הזהרנו

סביב לשולחן הזה, וסביב שולחנות אחרים של בתי ספר בניהול עצמי, בגיוס

כספים ממקורות שאינם ציבוריים, ממקומות פרטיים, לא תיארתי לעצמי שזה

יהיה כ"כ מהר.

אבל כל הנושא הזה צריך להדליק לנו נורה אדומה, וכתובת על הקיר, ולומר

לנו, תעצרו רגע ותראו לאן אנחנו גוררים את מערכת החינוך. אנחנו רוצים

שהמנהלים והמורים יוכלו לעסוק בעבודה האמיתית שלהם, לקבל את ההכשרה

שלהם, ולקבל את הפידבקים, את ההערכה לעבודה שלהם, או את ההערות לעבודה



שלהם מאנשי מקצוע, אנשים שעניינם בעניין, ושיודעים בעניין. אלה שיבחנן

אותם, יעריכו אותם, יגבו אותם ויתנו להם.

אנחנו גם עדים לעניין של רייטינג ואלימות. רייטינג ואלימות לא הולכים

בירוד. אנחנו עדים למקרים של אלימות במערכת החינוך, שהם מטופלים בדרך

שלא היתה צריכה להיות מטופלת. היו צריכים להיות מטופלים בדרך אמיצה של

טיפול בבעיה, ולומר היום, אצלי בבית הספר קיימת בעיית אלימות, והיא לא

הולכת עם בעיה של רייטינג.

אז למה אין אצלי אלימות?

ע. רותם; אין אצלך. לא יודעת, אני לא בדקתי את בית הספר

שלך.

ד. גורדון; לפי דעתי בדיון הזה יש כמה רבדים שונים, אני

מתקשה למצוא את הקשר בין הרבדים האלה.

לגבי המתיחה שראינו, זוהי מתיחה וולגרית. מתיחות אחרות שהיו באותה

תוכנית, נדמה לי שהיו פחות וולגריות.

הערה שנייה, היא הערה כללית יותר.

עד כמה שידוע לי, אחד המימצאים המחקריים המרכזיים ביותר לגבי תכונות

רצויות של מורים, כדי לקדם ערכים נעלים ביותר, הוא שיש למורה חוש

הומור. חוש הומור, זה דבר הכרחי בכל מערכת חינוך שפויה.

הערה שלישית, זה לגבי נושא של כניסת העולם, תקשורת, כל דבר אחר לתוך

בית הספר.

יש לגבי העניין הזה שתי גישות. גישה אחת שאומרת, העולם הזה הוא עולם

בעייתי, ולכן צריך למנוע ממנו להיכנס לבית הספר. זאת לא הגישה היום של

משרד החינוך. הגישה של משרד החינוך אומרת, העולם הזה הוא עולם שבלתי

נמנע שייכנס לבית הספר, ולכן מה שצריך לעשות זה להבטיח שהמפגש של הילד

עם העולם הזה יהיה מפגש מבוקר, ושבית הספר ומערכת החינוך יכשירו את

הילד להתייחסות ביקורתית לעולם הזה. לכן אני מסתייג מכל ניסיון למנוע

כניסה של עולמות זרים לתוך בית הספר.

פרופ' גורדון, מה שאתה אומר, זה לעלות לרמת

דיון מאוד מאוד גבוהה, שאני מסכימה איתך עליה,

ואני חושבת שהיא נכונה. השאלה היא אחרת. לומר לך ששלטי הפרסומת, שאתה

לא יכול להתעלם מהם בת"א, היא איננה אותה תקשורת שאתה מתכוון אליה.

שלטי הבודי שלקחו על עצמם להוביל בתי ספר, זאת איננה אותה פרסומת שאתה

מדבר עליה. יש בית ספר בת"א, ש-7,000 שקל בחודש משלם לתדמיתן, כדי

לשווק אותו. לזה אתה אינך מתכוון. ואם אתה רוצה תופעה של הריאלי בחיפה,

בקנה מידה מאוד קטן, זאת בדיוק הדרך אליה. אני אינני מתכוונת לחלוטין

למה שאתה התכוונת. אני מכירה את הדיונים האלה. אני עצמי השתתפתי כמורה

בדיונים האלה איתך.

קשה מאוד לראות את הקשר בנושא של רייטינג, לא

ברור לי העניין. הנושא של רייטניג זה נושא



רציני מאוד. בנושא של פתיחת איזורי רישום, זה נושא רציני ביותר. ואני

מברך על הודעתך שאמורים לקיים דיון על זה. ואני מבקש שבדיון הזה תינתן

הזדמנות למשרד החינוך, ובמיוחד למזכירות הפדגוגית, שבעצם קבעה את

מדיניות המשרד בנושא הזה, בקבלת מה שנקרא דו"ח ענבר, ולהסביר את

העניין, ולקיים דיון על זה ולקשור את העניין לבעייתיות הקיימת לגבי

תדמיתנים וכן הלאה. אני שותף לדאגה הזאת.

אני בעצמי מתלבט בשאלה עד איפה צריך להיכנס

הרייטינג, מאחר שאני מכיר את חולדאי ואת בית

הספר שלו, אישית אני בבעיה בעניין הזה. אבל איפה לדעתך כמחנך הגבולות

של אותו הומור, שלנוער הוא טובל

השאלה האם המעידה לאותו הומור, שהוא לא מוצלח

להערכתך, לא נגרמת, ומנהלים לא נגררים אליה

בגין הפתיחה והתחרות על איזורי הרישום, ובגין הנושא שהם צריכים למסחר

את בתי הספר.

ושאלתי השנייה, האם אחרי פסח לא יהיה מאוחר מידי, שכן ההרשמה לפי מיטב

ידיעתי מתבצעת עכשיו.

אני לא רואה את הקשר בין הדברים.

גם צריך להבין שלא כל גועל נפש, הוא הומור.

התקשורת שולטת גם פה בחדר חזה. עבודה של מנהל

בית ספר היא קשה מאוד, היא שוחקת מאוד. נרצה או

לא נרצה, התקשורת וההורים נכנסים לתוך בית הספר.

השאלה היא, האם מנהל יכול לקחת ולהכניס את כל התלמידים, ואת כל בית

הספר, ולומר הם מחוץ לחברה. גם השעון פה לצערי, הוא שעה אחורנית. אנחנו

צריכים ללכת קדימה ולראות מה קורה באמת בשטח.

והנקודה היא, כשאנחנו מדברים על דמוקרטיה, ואנחנו מדברים על ערכים

לבחור, ועל נושא של שיקול דעת, אנחנו צריכים לדעת שהדברים האלה צריכים

להיות גם במציאות של בית הספר.

אני מאוד מודה על הדיון פה, כי הדיון הוא חשוב, והדיון הוא טוב, והדיון

מעלה דברים מהשטח. אבל אני לא חושבת שיש מקום לתקוף את מנהלי בית הספר,

אלא יש בהחלט מקום לעשות אתיקה מוסרית שבנויה על המציאות הקיימת. ולא

להסתכל על עולם הערכים שלנו, שהוא קצת השתנה. תזכרו, אנחנו רואים את

הטלוויזיה פה, אנחנו רואים את העיתונות פה, הם קיימים בשטח. א"א להתעלם

מהם.

ונושא של מלכת היופי, שמר קדמן כל הזמן מעלה. תחרות מלכת היופי היה

אירוע פנימי, בתוך מסיבת פורים. חברת הילדים הקימה אותו.

מה זה, הכל פנימי פה?

אני לא יודעת איזה דימוי יש לך למלכת יופי.

אותן בנות שנבחרו הן גם באולימפיאדת מתמטיקה,



וגם באולימפיאדת פיסיקה שמתקיימת. ולא קרה שום דבר אם נותנים לילדים את

האמון, וזה מה שאני הושבת.

צריכים לתת לילדים את האמון, שאם הם בוהרים במשהו, ורוצים לעסוק בו,

אנהנו יכולים לתת להם את הדרכים להחליט על הדברים האלה.

היו"ר ד. איציק; אני מסכימה עם ההערה שלך על הדיון הזה, ואני גם

מסכימה שהמנהלים עובדים בחזית סביב עולם משתנה.

וצריך לראות איך אנחנו מתאימים, או מתואמים עם העולם המשתנה הזה.

אבל אני לגמרי לא מסכימה איתך, מנהל בית הספר צריך לתעל תלמידים. הוא

צריך לדאוג להוביל אותם לאותם כיוונים מתועלים נכונים. ואם בחברת

הילדים, שהיא חברה דמוקרטית במהותה, מחליטים על ערב סמים, אז אני צריך

לקבל את ההחלטה הזאת, כי היתה החלטה דמוקרטית? אני מנהל בית הספר,

המוביל החינוכי של בית הספר, צריך לדעת איך אני מתעל. בשל כך אני קיים

שם, בשל כך אני נמצא שם. ולכן, אני לא מקבלת את עולם המושגים הזה, כי

הם החליטו כי זה דמוקרטיה, אז אני לא מתערב. ואני לא חשבתי שצריך לקבוע

סטראוטיפים שממילא קיימים על טקס מלכת יופי בבית ספר. ומה אשמה אותה

ילדה שעמדה להתאבד, כי היתה במקום שלישי או במקום שני?

ר. צוק; יש נתונים שאנחנו עשינו בקרה. בנושא של פעילות

חברתית, בדקנו את הילדים. יש נתונים, שואלים את

התלמידים.

היו"ר ד. איציק; רון, אני נורא מצטערת, אבל אין לי את החוש

ההומור שלך. אני נורא לוקחת את זה בשיא

הרצינות. אני ממש מקנאה בך שאתה לא מבין בכלל על מה מדובר. ואני

ברצינות אומרת לך. הנושא הזה מאוד כואב לי. אני כמעט מוכרחה לומר המומה

מזחיחות הדעת שלך, ואני לא מרגישה כך.

הדיון הזה הוא מאוד רציני. אני מאוד חרדה למה שקורה. אתה מרגיש שאתה

הצלחת בחלקה הקטנה שלך, וזה הרבה מאוד, לעשות את מה שעשית. הדיון הזה

הוא דיון, שהוא בא לדבר על סינדרום. אתה חלק מהסינדרום. אנחנו לוקחים

את החלק הרע של הסינדרום.

אמרתי שוב ושוב, שאני לא רוצה לפגוע בבית הספר. אם אתה רוצה להוביל

אותי להגיד גם דברים אחרים, אני מציעה לך לנסות כאן קצת להיכנס לראש

שלנו, ולא להיות כ"כ זחוח דעת.

א. רביץ; הייתי רוצה לשאול, מה המנהל מתכוון לספר

לתלמידים שלו מחר על הישיבה שהיתה לו כאן

היום.

ל. רוזנברג; העיר ת"א עומדת במרכז הדיון, לפי הרגשתי, לכן

אני רוצה משהו על העיר ת"א.

תן חטא חטאים כבדים מאוד. ואני רוצה להכות אותו בפומבי. רון חטא בזה

שהוא עשה רייטינג אמיתי, ולכן ילדי הדרום מאוד רוצים לבוא לגמנסיה

הרצליה. הוא חטא כבד מאוד, עד כדי כך שהוא נלחם בי ואני נלחמת בו, כי



אין מקום בבית הספר, ואין ברירה, ואנחנו נצטרך לקנות עוד כמה כיתות,

כדי שכל ילדי הדרום שביקשו לבוא יוכלו לבוא.

עד כדי כך שלחלק מהם אין כסף לשלם, והם פונים

לכאן לוועדת החינוך של הכנסת. אז לא כדאי להגיד

את כל האמת. אני אראה לך מכתבים. בגמנסיה הרצליה, לפחות שלושה תלמידים

פנו אלינו שאין להם יכולת לשלם את הכסף.

ל. רוזנברג; רון איננו בוחר את תלמידיו. אז הרייטניג הזה

מקדם מאוד את ענייני, לא מקדם את ענייניו.

רון מקבל מאיתנו רשימת תלמידים של כיתות זי, מחולקים לתוך כיתותיהם,

וכדי להזיז ילד אחד מז' ראשונה לז' שנייה, הוא צריך לבקש אישור

מהעירייה. הוא לא אומר את זה, אבל הוא עושה את זה. ז"א שאם יש כיתה ז'

ראשונה, שאנחנו שיבצנו שם תלמידים מחולקים לפי כל הפרמטרים של אשכולות

ילדים, של ציונים ממוצעים, של חברים, של כל הפרמטרים שאותה ועדה עשתה.

באמת בתל אביב, הביטוי הנפוץ הוא רייטינג. זה נכון. לעומת זאת, בחולון,

בחיפה, בירושלים, לא קוראים לזה רייטניג. הייתי בסיור לפני שבוע בחיפה,

אין שם רייטניג. כל אחד יודע היטב איזה בית ספר הוא יותר טוב, ולמה

תלמיד יעשה שמיניות באוויר, כדי להגיע לשם. אז לא קוראים לזה רייטינג.

אני באה מחולון, אני מכירה את המערכת שם היטב. בחולון אין רייטניג, אבל

יש ידיעה ברורה מאוד לילדים איזה בית ספר נחשב יותר טוב, ואיזה פחות

טוב. ת"א מתוקשרת יותר. ואני מסכימה. זה נכון, ולכן זה מחייב אותנו.

אני לא רואה בזה איזה יתרון גדול, אלא אני רואה בזה חובה גדולה מאוד

לזהירות רבה יותר, בכל המהלכים שאנחנו נוקטים.

אני חושבת שזה מחייב רגישות רבה מאוד, זהירות רבה מאוד. אני מאמינה

שאילו התוכנית "פספוסים" היתה מתקיימת באיזה בית ספר באיזור אחר, לא

שכוח אל, התגובות היו אחרות.

היו"ר ד. איציק; במקום שכוח אל לא היו מקרינים אותה. אין להם שם

עדי שגיא.

ל. רוזנברג; מותר לי להשמיע את דעתי.

היו"ר ד. איציק; רק את דעתך.

ל. רוזנברג; בעניין של טעם, אני לא רוצה כרגע להגיד. בשקט

אני יכולה להגיד לרון מה דעתי על הטעם הטוב,

והטעם הלא טוב.

בעניין 1,300 השקלים שצריך לשלם. קודם כל זה למכללה. הולכת להיפתח

מכללה בבית ספר, עם האוניברסיטה הפתוחה וכל השאר. אחד הסעיפים הראשונים

שוועד המנהל של גמנסיה הרצליה העביר אלינו בכמה מכתבים הלוך וחזור, היה

מה תהיה אותה קרן לתלמידים נזקקים שבלעדיה לא יקבלו אישור לפתיחת

המכללה הזאת. ז"א, התנאי בכלל להתחיל את התהליך, היה פתיחת קרן. עיריית

ת"א אמרה אנחנו נחפש אמצעים, אבל לא אמרתי מאיפה היא תביא את האמצעים.



המכללה עוד לא נפתחה, עוד אין ילדים, עוד לא נרשמו, אבל הם כבר מקציבים

לצורך הזה, ועד המנהל של הגמנסיה הקציב לצורך זה 50,000 שקל. לפני

שהנושא נדון.

הרגישות לילדים שהם במצוקה, וזה לא קשור ל"פספוסים", זה עלה לדיון, וזה

מרחף כאן. בגימנסיה יש איזו שהיא רגישות אדירה דווקא לילדים החלשים,

מפני שהם ידועים שהם חלשים. ז"א בכל בית ספר אחר שהוא פחות חשוב, לא

עושים לפניי ולפנים, כמה שעושים בגמנסיה.

אני מצטרפת לד"ר יוסי לוי, ומזמינה לבוא לראות מה קרה בעקבות תהליך

הבחירה. דווקא בהיותי איש חינוך, אני נזהרת מאוד בציניות, ולכן אני ממש

מתחננת לא לתפוש את זה בציניות. אני מזמינה אתכם לראות מה קרה בעקבות

תהליך הבחירה בשנה האחרונה.

משרד החינוך הכריז השנה על נושא התמדה. בעיר ת"א בעקבות הבחירה,

וההתחייבות שלנו לנושא התמדה. בשנה הראשונה של הבחירה, שהיתה קשורה

לנושא של ההתמדה, העלינו את נושא ההתמדה ב-10% לפני שמשרד החינוך יצא

בהכרזה.

היו"ר ד. איציק; זה נכון לאה שאתם מקבלים מנהלים שאין להם הכשרה

חינוכית? שלא נגעו בחינוך אי פעם?

ל. רוזנברג; אנחנו איננו מקבלים מנהלים שלא קיבלו הכשרה

מקצועית. רון חולדאי הוא מנהל של בית ספר שיש

לו ועד מנהל, בתוך ועד המנהל הזה אנחנו יושבים כמשקיפים ולא כמצביעים.

היו"ר ד. איציק; זה בית ספר פרטי לכל דבר ועניין?

ל. רוזנברג; לא לכל דבר.

היו"ר ד. איציק; אז מה זאת אומרת יושבים! אתם יושבים שם בצד?

ל. רוזנברג; יושבים בוועד המנהל. אבל מי שקובע זה ועד המנהל

של הגימנסיה.

היו"ר ד. איציק; ומי מממן את בית הספר, חוץ מההורים?

ל. רוזנברג; משרד החינוך, ועיריית ת"א בכל הנושא של חטיבת

הביניים.

כמה מנהלי בתי ספר בת"א, נמצאים במערכת שאין

להם. לדוגמה, ד"ר שמשון שושני הוא מנכ"ל משרד

החינוך. בהגדרה הוא איש חינוך. את היית מחר נותנת לו להטיס מטוס? לא

היית רוצה שהוא יתמקצע, נכון? בחינוך זה לא כך, כל אחד נכנס. צריך

התמקצעות. אני מסכימה איתך לחלוטין, שישנם אנשים שהיו יכולים להיות

מצויינים אילו היו מחנכים. את יודעת שהוא היה מנהל בית ספר באילת, לכן

הזכרתי את שושני.



לכן, אני חושבת שיש פה גס נסיגה או יציאה מהתקשיר של משרד החינוך

שמחייב אתכם לקחת מנהלים שעברו הכשרה חינוכית מקצועית, ולא בכדי שאלתי

את השאלה. ואנחנו מקבלים את ההזמנה, אנחנו נבוא לבקר בת"א.

אני יצאתי מתוך הנחה שעיקר הדיון יסוב על הנושא

של שידורי טלוויזיה ורדיו וחדירתם לבתי ספר

וכדומה. לכך התכוננתי. ואני פשוט רוצה להעלות עוד איזה אספקט, וגם אולי

להציע שהוועדה תמליץ בפני המוסדות האלה שאני אדבר עליהם מיד, לעשות

משהו בנידון.

מצאתי שיש כללי אתיקה לשידורי טלוויזיה ברשות השנייה בעיקר, וברשויות

אחרות. נכון שמשרד החינוך צריך לעשות את שלו, והוא צריך להוציא הוראות,

והוא הוציא הוראות. אבל בכל זאת מדובר בציבור גדול של עשרות אלפי מורים

ומנהלים וגננות, ואם אנחנו לא נסתכל דווקא על העבר, אלא גם על העתיד,

וננסה לתקן את המצב, רצוי שגם בכללי האתיקה של רשויות השידור, יהיה

מקום לנושא הזה של השגחה על שידור הנוגע לקטינים, או למוסדות חינוך.

למשל מצאתי שכתוב שאסור לפגוע בשידור בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו.

התהליך הזה שלקחו הסכמה של ילדים לפני השידור, אני לא בטוח שהוא היה

תקין. מפני שילדים לא יכולים לתת הסכמה. הם ילדים גדולים, אבל הם עדיין

קטינים.

ולכן אני מציע, שתהיה פנייה מצד הוועדה, שבכללי האתיקה של רשויות

למינהם, יקבעו גם דברים, כי הציבור שם הוא יותר קטן, ואם הוא ישגיח

וידע מתי מותר לו לעשות שידורים לקטינים, מתי מותר לראיין קטינים,

באיזה תנאים מותר לראיין ילדים, אני חושב שהדבר הזה לגבי העתיד יכול

מאוד לעזור לכך, שתופעות כאלה שרוב המשתתפים כאן גינו אותם לא ישנו

יותר.

ש. יהלום; עו"ד בריק, האם מותר למורה למתוח הורה? אני

שואל אותך כיועץ משפטי.

א. בריק; זה לא כתוב בחוק.

היו"ר ד. איציק; אני מודה לך על ההערה, היא הערה מאוד חשובה,

אנחנו לא חשבנו עליה. אולי גם אנחנו נפנה לרשות

השידור, גם לערוץ השני בעניין הזה. אבל כדאי שאתם תשננו למנהלים שאסור

להם לעשות שימוש בתלמידים.

נוצרה כאן הרגשה רעה מאוד. הרגשה שהוועדה הזאת

הפכה להיות בית משפט, והיא מכובדת, אבל היא

איננה מכבדת אנשים אחרים. עומד כאן איש שקריירה ארוכה מאחוריו. הוא

שירת את המדינה. בלי ניד עפעף אומרים לו תתפטר. אני לא חושב שזאת גישה

נכונה.

היו"ר ד. איציק; מה הקשר לא מכבדים, כן מכבדים! כולם משרתים פה

את המדינה. אני לא רואה מה ההערה, זאת הזכות

שלי כיו"ר.

הקשר הוא שהגישה היא של בית דין שדה, שא"א

להתעלם ממנה. זאת האווירה.

גם אלוף משנה גרשון שירת את המדינה. כולם

משרתים את המדינה.

א. נייק; אני הושב שדבריו של ה"כ ג. שגיא, מתארים את מה

שקורה בבית הספר. היתה מעידה, אני בטוה שהיתה

מעידה.

היתה מעידה?

בוודאי. אני לא ראיתי את "פספוסים". מה שאני

אומר לו אני אומר לו אח"כ. אבל אם אתם רוצים

להופיע כצנזורים בפני כל הקהל, אני הושב שזה לא נכון. אני חושב שהדיון

צריך לעשות במה שמנהל המהוז אמר, או מה שפרופ' גורדון אמר. וברבדים

הגבוהים ביותר, והבל שירדתם לבירא עמיקתא, כדי לעסוק בדברים שהם השובים

מאוד לעם ישראל.

המנהל שלך ירד לבירא עמיקתא.

אהרון, אתה באת לפה כמפקח, בכל הכבוד הראוי,

התפקיד שלנו הוא בפירוש לפקח. אולי אתה לא

יודע. אז כדאי שתדע שוועדת ההינוך אכן גם מפקהת. ולכן, צר לי שאתה

משתמש בביטויים האלה. אנהנו שמרנו מאוד על כבודו של רון. אני לא שמעתי

פה אף ה"כ שלא שמר על כבודו. אנחנו השבנו שהתוכנית הזאת לא היתה שמירת

כבודו של בית הספר, ולכן הערנו את מה שהערנו. ואנחנו חשבנו שגם ה"כ וגם

אתה באים מאותו צד של השולחן, שהוא צד של השולחן החינוכי. ולכן, הערנו

את מה שהערנו. תודה רבה לך.

נדמה לי שהדיון הזה הוא דיון על מערכת החינוך,

לשם שינוי לא על ערוץ 2.

היות והדברים נזכרו, אני חייב להזכיר את מדריך האתיקה של הערוץ שלנו,

של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שעוסק בפירוש בנושא של הגנה של

קטינים, של ילדים, וגם במיוחד בסיטואציות שהן מתיהות לשם בידור.

בנושא הזה יש כלל שאומר שהשידור לא יהיה אלא אם כל הגורמים שהשתתפו

באירוע לאחר שהוא צולם, ולאחר שזה הובא לידיעתם הסכימו לדבר הזה. וזה

במקרה הזה לפחות היה, כך שמבחינת תקנון האתיקה של הרשות השנייה, לנו

אין כוה.

השאלה לא היתה זאת. השאלה היתה, וזאת שאלה

נכונה ששווה לבדוק אותה, ואני סומכת על עו"ד

אריה בריק, זה המקצוע שלו. הוא טוען שילד איננו בר הסכמה. כלומר, אם

אתה שואל ילד לצילום עצמו זה איננו מספיק. ועל כן כדאי לבדוק את ההערה

הזאת. אני מציעה לכם לבדוק את זה גם ברשות השנייה, גם אצלכם, וגם בערוץ

הראשון. אנחנו נפנה אליהם ונבדוק את העניין.

בהקשר הזה לפי כללי האתיקה האישור לא ניתן

מהילדים, אלא מההורים, והקטע של שידור לא בקטע

של צילום. ז"א לפני שמשדרים אצלנו את אותם הקטעים, צריכים לקבל את

אישור ההורים, וכך נעשה.

היו"ר ד. איציק; אנחנו בכל זאת לא נהסס לרענן את זכרונכם,

ואנחנו נפנה גם אליכם.

ר. חולדאי; למען הדיוק אני מאוד מבקש, ח"כ ע. מאור, ניזונת

מהתקשורת. לקחת נתונים, שפכת אותם כאן לעיני

התקשורת עוד פעם, ואני צריך להגן על עצמי. הנתונים שלקחת אינם

מדוייקים, לא מההתחלה ולא עד הסוף. לא לגבי הסכום, לא לגבי בעבור מה

משלמים.

אלוף לסקוב היה מפקד חיל האוויר, לא ידע מה זה מטוס. הוא פיקד על חיל

האוויר בהצלחה רבה.

התשלום בגמנסיה הרצליה שאת קראת עליו הוא תשלום שמשלם כל אזרח, כולל

תלמידי תיכון היום, כולל ירושלמים, כולל אלה שבאים משכונות הפיתוח, כל

אחד שרוצה זהו מצרך קיים, שמשתמשים בו כל אזרחי מדינת ישראל. כל מה

שעשה רון חולדאי, הוא לקח עם האוניברסיטה הפתוחה, אירגן אוניברסיטה

לתלמידי תיכון בגימנסיה מנימוקים פדגוגיים.

ע. מאור; יו"ר הוועדה, אני מבקשת על זה דיון מיוחד. אני

חשבתי שאתה תתייחס למה שדיברו לגביך. אני שאלתי

שאלה לגבי נתונים. אנחנו קיבלנו עמדה. אני מבקשת מיו"ר הוועדה, שנזמין

הנה את מחלקת החינוך של עיריית ת"א, את שר החינוך והתרבות, ונקיים דיון

על שתי סוגיות שקיבלנו פה התחייבויות ממשרד החינוך.

יש לנו מידע על עיריית ת"א. האחת, זה מה המשמעות של פתיחה מבוקרת, של

איזורי הרישום. והשנייה, מה המשמעות של מסחור בתי הספר. ועל כך אני

רוצה לשמוע את כל הנתונים, בדיון מסודר. לא רוצה להיכנס עכשיו לוויכוח

על 1,200 שקל. שאלתי שאלה, ועל כך נדבר.

ר. חולדאי; אתם דיברתם עלי כל הזמן. אני גם מורה לאזרחות,

ואני לא שמעתי שוועדת החינוך קיבלה מנדט על

נושא של הטעם הטוב. אני יודע שיש צנזורה במדינת ישראל. אני חושב

שלאזרחים מותר לפעול על פי החוק, והעניין לגבי הטעם של התוכנית כזה או

אחר, הוא עניין שולי לחלוטין. וזכותו של אדם להתווכח על עניין הטעם

הטוב.

אני לא נכנס לדיון, אם זה טעם לפגם, או לא טעם לפגם. מפני ששמעתי דיעות

רבות מאוד, מאזרחים רבים מאוד, ששונות מדעת חברי הוועדה הזאת.

אני מקווה שכולם ישמרו פה על חוש הומור.

היו"ר ד. איציק הוועדה כנראה גם עוברת פה מבחן של חוש הומור

בעיניך.



ועדת החינוך רואה בחומרה התנהגותו של מנהל גימנסיה הרצליה. הופעתו

בתוכנית "פספוסים" מתאריך 26.3 חרגה מגבולות הטעם הטוב, ומן האתיקה

החינוכית הטבעית. איננה הולמת מחנך, קל וחומר מי שמפקד על מחנכים

ותלמידים. הוועדה קוראת לרשויות הממונות על הגימנסיה להפיק לקחים.

כדי לצמצם ככל האפשר מקרים מסוג זה, הוועדה תובעת ממשרד החינוך, ומן

הרשויות המקומיות, ומן הבעלויות על בתי הספר למנות כמנהלים על פי

הכשרתם, נסיונם ורקעם החינוכי מקצועי במובהק, כפי שהדבר מתחייב מתקנות

משרד החינוך.

משרד החינוך נדרש למצות את מלוא סמכותו לגבי מינוי מנהלים, החלה על כל

מוסד חינוכי גם שאינו בבעלות המשרד.

הוועדה רואה בדאגה רבה אירועים חריגים, ומגמות שליליות, ודורשת מעיריית

ת"א להציג בפניה תוכנית ברורה, וכללים נוקשים להמרתה של התחרות ביו בתי

הספר, באספקת מידע לציבור על ידי רשת מרכזים.

הוועדה ערה לקשר הקיים בין התחרות בין בתי הספר, ותופעות הלוואי שלה,

לבין התהליך הבלתי מבוקר של העמדת בתי ספר הרשמיים לבחירת ההורים.

הוועדה תקיים דיון מוקדם בסוגייה הזו.

הוועדה פונה לרשויות השידור השונות, לקבוע את האתיקה שהם פועלים על פיה

בדבר השתתפות של ילדים ותלמידים בשידורי הטלוויזיה והרדיו, על ההוראות

למנוע פגיעה בילדים ובפרטיותם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30