הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 277.

מישיבת ועדת החינון והתרבות

שהתקיימה ביום ד', כ"ז באדר ב' התשנ"ה, 29.3.1995; בשעה 09:00

חברי הוועדה: היו"ר ש. יהלום

ע. מאור

מ. ינון, יו"ר רשות השידור

ר. זוהר, אגודת מיח"א, מועצה ארצית

א. ויזל, ד"ר, ביה"ס לחינוך, אוניברסיטת ת"א

י. קקון, אגדות החרשים

ע. אהרון, יו"ר אח"א

ע. מועלם, ועד הורים מרכזי, ועדה לחינוך מיוחד

ש. קור, המשנה ליו"ר רשות השידור

ע. שכטר, היועץ המשפטי, רשות השידור

י. קרניאל, היועץ המשפטי, הרשות השנייה

לטלוויזיה ורדיו

א. מגן, מנכ"ל "שמע"

ז. גופני, סמנכ"ל "שמע"

ד. קימתי, יועצת משפטית, הטלוויזיה החינוכית

ר. גולו, מתורגמנית שפת סימנים אח"א

י. גידלי

מ. בוטון

חבר המתרגמים בע"מ

1. כללים לחוק הקלות החרש תשנ"ב-1992 (של ד. צוקר)

2. אישור נציגי ועדת החינוד לחוק הפקה ויצירה ישראלית ומקורית



1. כללים לחוק הקלות החרש תשנ"ב-1992 (של ד. צוקר)

החוק המקביל לחוק שלנו, המכיל את אותן תקנות גס

לגבי מערכת הכבלים, עבר בקריאה טרומית, הדיון

בוועדת הכלכלה של הכנסת כבר נערך, הוא עבר פה אחד, ובאחד הימים הקרובים

הוא צריך לעבור לדיון במליאה בקריאה הראשונה. כך שאנחנו גם מתקדמים

בעניין הזה.

אנשי רשות השידור הודיעו לנו באותו יום, או יום למחרת, שאכן ועד המנהל

אישר את מה שאנחנו אישרנו כאן.

אני מקווה שאכן ב-1.4 אנחנו נתחיל לשדר במהדורה

שלנו בשפת סימנים. ואני מקווה שהחרשים יצפו

בזה, ונראה את התגובות אחרי כמה חודשים, נפיק לקחים, אולי נתקדם הלאה

מזה.

הוועד המנהל אישר את התקנות בשינויים שאנחנו

הכנסנו כאן לפני הישיבה. אני בהחלט מברך את

רשות השידור. נתחיל כולנו יחד, בין החרשים, ובין אלה שמעורבים בעניין

מה-1.4 לצפות במערכת בתפעולה. אנחנו מצטערים על האיחור מאז קבלת החוק

ועד ישומו, אבל מברכים אתכם שאתם הראשונים ליישם את העניין, כפי שאנחנו

אישרנו אותו כאן.

משיחות ארגון של כל התוכנית, נאמר לנו

בטלוויזיה, על ידי מנהל חטיבת החדשות, שהכוונה

היא רק למבזק של חמש דקות בחדשות, ולא לכל המהדורה. האם זאת היתה

הכוונה של הוועדה כשדיברנו, והגענו עד למצב של הטיוטה והנחת הכללים

למבזק ולא לכל התוכנית?

אני מבין שמדובר בתוכנית "מהיום למחר". התוכנית

"מהיום למחר" היא תוכנית שכוללת יותר מאשר

חדשות?

בנושא שהגברת קקון מעלה, קיבלתי מכתב מאחד

הארגונים לזכויות האזרח. החוק קובע שתהיה

תוכנית חדשות שבועית אחת, שתלווה בתרגום לשפת סימנים. והיו"ר הציע באחת

הישיבות שהתקיימו כאן בנושא, שמאחר שאין מהדורה שבועית אחת שמסכמת את

החדשות במשך השבוע, אלא יש "יומן", שאין בו סיכום החדשות, שאם תהיה

מהדורה יומית בעלת חמש שש דקות שתשדר כל ערב תקציר חדשות עם תרגום לשפת

סימנים, הרי היא שווה באורכה לתוכנית אחת של שלושים דקות בשבוע. ואז

בהקשר הזה הצענו את התוכנית "מהיום למחר" שכוללת שני אלמנטים עיקריים.

ראשית, יש בה מהדורת חדשות בתחילתה, אח"כ יש בה כל מיני דיוני אולפן

בכל מיני נושאים, וסרטים מחו"ל לפעמים, וכל מיני מרכיבים בכל מיני

תחומים שהם לא בהכרח חדשות היום.

סוכם שהתרגום לשפת סימנים יהיה לפרק החדשות, בצורה זאת יקבל ציבור

החרשים את אותו חלק שסוכם לגביו מבחינת החוק שיהיה שידור חדשות בשפת

סימנים, שהוא אפילו לאורך כל השבוע, הוא מעבר לדרישת החוק.



אילמלא אנחנו עושים כאן דבר שהוא בגדר מצווה שכולנו מחוייבים בה, אנחנו

אפילו חורגים מהוראות החוק, ואולי התקנה הזאת היא אולטרה וירס. אבל אני

לא רוצה להיכנס לזה כרגע, כי חבל להיכנס לדיון משפטי טכני בעניין הזה.

בהחלט זאת היתה הכוונה, וזה רוח הדברים. וברוח זאת הצגנו את זה למערכת

החדשות, וברוח זאת זה עלה לוועד המנהל אצלנו, וברוח זאת זה אושר כאן

בוועדה.

היו"ר ש. יהלום; אנחנו מצטערים על העובדה שעד היום, למעלה משלוש

שנים, החוק לא מיושם. אי לכך אני מציע שאנחנו

נתחיל ליישם אותו בכל לילה על ידי מבזק החדשות. ז"א לא מדובר כאן על

דקות, אלא מדובר על חדשות היום. ז"א אם באותו יום יש חדשות של 15 דקות

בגלל שהיה איזה אירוע חדשותי מסעיר, ביקור מלכת הולנד לדוגמה, אז אנחנו

נכנסים בכל הנושאים של החדשות נכנסים. אח"כ, אם יש דיון אולפן, אני

מציע שגם לא נדון שלא. אבל אני מבין את עמדת רשות השידור, ומציע

שנתחיל.

הרי בעוד שנה אנחנו מתחילים לדון. ודאי הדיונים יהיו בעוד פחות משנה.

אז נראה בדיוק איך זה מתבצע ומה לא. ומה הדיונים. אם אמשיך לעסוק בזה,

אשתדל להסתכל בכמה מהדורות לראות מה כולל החלק השני של "מהיום למחר".

אני מבין שרצוי כמה שיותר להרחיב. אבל בואו נתחיל ונאשר כפי שנאמר

בתקנות. אני באמת אמרתי שהשווה ערך למהדורת חדשות החד שבועית, הוא

הכפלה של כל יום.

בזה אנחנו נתחיל. הרי רשות השידור קיבלה על עצמה שנדון בעניין בעוד

שנה. שלוש שנים היה אפס. אז שנה תהיה מה שיהיה. ונפיק לקחים ונראה. הם

יראו מה התהליך, ומה תגובות הצופים, ואתם בעצמכם תראו מה התגובות,

ויראו אם זה עולה להם כסף כ"כ הרבה, ואם זה לא כ"כ פוגע במסך כפי שכאן

מישהו אמר ששללנו את זה.

י, קקון; אני מנסה ליצור מגעים עם הטלוויזיה, וועד

המתורגמנים כבר פנה בעשרות טלפונים ועדיין לא

קויימה שום פגישה איתם, ונאמר שתהיה פגישה רק לאחר התחלת התוכנית.

המתורגמנים טוענים שהם רוצים לעשות הסכם שכר לפני התחלת העבודה שלהם,

ולא כשמתחילים לעבוד, ואח"כ יש הסכם שכר. אני מאוד מבקשת שהיושבים כאן

ידאגו שמישהו יפגש איתם עוד היום, או מחר, או יום שישי, עוד לפני התחלת

העבודה. מכיוון שלא יתחילו לעבוד בלי תנאי שכר ברורים להם.

ע. שכטר; לא ידעתי שיש בעיה כזאת. אבל הלא חלק מהבעיה פה

היא כמובן שאף אחד לא לקח בחשבון אף פעם את

ההיבטים הכספיים של העניין הזה. אני הבנתי שמטפלים בזה, משום שמנהל

הטלוויזיה אמר לי מה הדרישות השכר של המתרגמים. אז אני מבין מזה שהוא

מנהל את המשא ומתן.

י. קקון; אבל אף אחד לא מתפנה לעשות פגישה. וא"א להתחיל

לעבוד בלי שתהיה פגישה על משא ומתן על שכר.

שיהיה ברור לכולם על מה הם הולכים לעבוד.



היו"ר ש. יהלום; אין לי ספק שכל עבודה חייבת להיות מסוכמת לפני

תחילתה, כדי שלא נצטרך אח"כ שיהיו גרעונות

גדולים ונצטרך לכסות אותם על ידי התערבות של ההסתדרות, או משהו כזה.

אני בכל אופן מבקש מנציגי רשות השידור, מר ינון, מר קור ומר שכטר, לסכם

לפני ה-1.4 את הנושא של השכר של המתורגמנים כדי שהעניין יהיה לשביעות

רצון כל הצדדים, על פי הנוהל התקין.

אנחנו עוברים עכשיו למועצת הערוץ השני, ואנחנו בעניין הזה לא יכולים

לאשר את התקנות, בעיקר בגלל הנושא של החדשות. ביקשנו תוך שבועיים

שלושה, להזכירם שהישיבה היתה ב-15.2, אז כבר עברו השבועיים-שלושה

בהחלט.

ובכן, אנחנו מבקשים תוך שבועיים שלושה לקיים דיון ברשות החדשות, עם

מועצת הרשות השנייה. התביעה שלנו היא שתהיה תוכנית חדשות מרכזית אחת

במשך היום, או שוות ערך לה, כפי שכאן מצאנו ברשות השידור כל חדשות

לילה. לכן, זה עבר לכל יום. אנחנו תובעים מכם את השינוי של תוכניות

ילדים ונוער. גם בנושא הזה לקבל את הנוסח, תוך שנה, ז"א שגם נקבל את

העניין של ניסיון עם דיון נוסף.

אנחנו נקיים כאן ישיבה בעוד חודש ימים, אז נתנו לכם אורכה של שישה

שבועות. אני מבקש שעד אז הדברים האלה יהיו גמורים. אם תהיה איזו שהיא

תקלה בנושא של הדיון, גם בה נדון אם יהיה צורך.

י. קרניאל; הנושא של החדשות הוא לב העניין שנשאר מהישיבה

הקודמת. התקנות הם ברוח התקנות שנקבעו לגבי

רשות השידור, לרבות ההסכם של בחינה מחודשת בסוף שנה. לרבות התיקון של

נושא הילדים, כפי שהוועדה ביקשה.

לגבי הנושא של החדשות, אנחנו ביקשנו להתייעץ ולברר את הנושא עם חברת

החדשות. פנינו לחברת החדשות, והתבררה מצוקה מסויימת של חברת החדשות.

אני רוצה לשתף אתכם בבעיה הזאת, שאנחנו מתלבטים בה ברשות, והיא חברת

החדשות.

חברת החדשות נמצאת כיום במתקנים זמניים. לא כאן המקום לפרט את דלות

האמצעים שעומדים לרשותה כחברה חדשה, עם הבעיות התקציביות המיוחדות. אבל

מבחינה פיסית האולפן שמשדר את החדשות לא היה יכול. מנהל חברת החדשות

אמר שלאולפן של חדשות אין האמצעים ההפקתיים לבצע היום את הנושא הזה

במהדורת החדשות שלו, מעבר לנושא הכספי.

מעבר לכך, הוא ביקש ממני להעביר לכם ולמועצת הרשות השנייה את הבקשה שלו

להמתין עם היישום שלה בנושא הזה הספציפי של החדשות, למה עבר לאולפני

הקבע של תחנת החדשות? זאת הבקשה שלו.

אני כשלעצמי ניסחתי את הנושא של שידורי החדשות, בסעיף 4 שמולכם, כדי

לאפשר אופציה נוספת למנהל חברת החדשות שלא יכול היום לבצע במהדורה

המרכזית באולפן הקטן שלו. יתכן שיש אפשרות טכנית לפחות לבצע את אותה

שפת סימנים במבזקי החדשות בתוכנית של רפי רשף. כלומר, בשעה חמש אחר

הצהריים, יום יום, ימים אי עד ה'. זאת אפשרות טכנית, היא אולי קיימת,



והיא נבדקת. על פי ההנחיה שיום יום במשך כל ימי השבוע מבזק הוא אולי

שווה ערך לתוכנית של חצי שנה.

אני מבין שאצל רפי רשף, המבזק מתחיל את השידור

וגומר אותו.

י. קרניאל; האם בשתיהן או בראשונה, את זה עדיין צריך לומר.

נדמה לי שהכוונה היא למבזקי החדשות במהדורה.

אני מבין גם כן שמדובר בשני המבזקים. אולי מדובר רק באחד מהם. נדמה לי

שהמסכם הוא באמת מבזקון.

הסעיף היום, כפי שאני מתכוון להביא אותו מחר למועצת הרשות השנייה, אומר

שתוכנית חדשות אחת לפחות בשבוע, או מבזקי חדשות בכל הימים א' עד ה',

לפי קביעת המנהל הכללי של חברת החדשות, באישור מועצת הרשות, תלווה

בתרגום לשפת הסימנים. כלומר, הסעיף מעניק איזו שהיא גמישות למנהל חברת

החדשות, על פי האמצעים הטכניים שעומדים ברשותו, לקבוע האם הוא מסוגל

היום לתת תוכנית של חצי שעה. האם הוא יכול לפזר את המבזקים לאורך הימים

א' עד הי? זה אעלה מחר לישיבת מועצת הרשות.

בכפוף לאותה בקשה של חברת החדשות לדחות את היישום של הדבר הזה, וגם

אולי ללמוד מהלקחים שאנחנו רואים היום ברשות השידור. כלומר, רשות

השידור מתחילה כבר ב-1.4. אני חושב שזה ראוי שהרשות הממלכתית הוותיקה

יותר, המנוסה יותר, העשירה יותר גם בעניין הזה, מתחילה עם השרות החשוב.

ואנחנו הולכים בעקבותיה בנושא הזה, גם מבחינת נוסח הכללים, גם מבחינת

היישום שלהם.

כשאתה אומר עוברים לאולפני הקבע, מתי זה?

י. קרניאל; זה חלק מהנושא שאנחנו נלבן אותו.

אין גוף יותר מעוניין מחברת החדשות עצמה לבוא

לאולפני הקבע. הרי הם נמצאים במצוקה אמיתית מבחינת ההפקה שלהם.

היו"ר ש. יהלום; אין מועד.

י. קרניאל; כיום אין מועד. אבל הדבר הזה יתבצע בהקדם.

היו"ר ש. יהלום; זה גם הוצאה תקציבית?

י. קרניאל; זו בעיה.

היו"ר ש. יהלום; אבל אין לנו מועד.

י. קרניאל; אני לא יכול לציין מועד.

היו"ר ש. יהלום; מאחר שאין לנו מועד. אם היה לנו מועד, אני

הייתי שוקל את זה בחיוב. אם היית אומר לי שתוך

שלושה חודשים עוברים לאולפן הקבע, ואתה רוצה ארכה של שלושה חודשים, אני

חושב שהיינו דנים בזה לפחות. מאחר שאין מועד, זה יכול להיות מאפס עד

ימות המשיח, באיזה שהוא מקום ברצף הזה, אז אנחנו לא יכולים לקדם את

זה.

אנחנו נמציא מועד.

היו"ר ש. יהלום; לכן, אני קודם כל אני חושב שהיה סביר לבוא

אלינו עם דברים ברורים. כל מה שאתה אומר היה

צריך להיות כבר היום ברור כאן. וחבל שנעשה עוד ישיבה, ועוד ישיבה, ועוד

ישיבה.

אני מקבל את מה שאתה אומר. כמה דקות זה שני מבזקי החדשות של רפי רשף?

שלוש, ארבע דקות.

היו"ר ש. יהלום; אדם יכול להתרשם מחדשות היום?

י. קרניאל; אלה כותרות. זה פתרון שדומה באופיו לפתרון

שנמצא ברשות השידור בשלב הנוכחי. מבזקים,

כותרות. לא הרחבה והארכה.

היו"ר ש. יהלום; מישהו מאמצעי התקשורת האחרים, אולי רשות

השידור, אתם יכולים להסביר לי, למה הם מתכוונים

שהם לא יכולים לבצע את זה? אתם חושבים שבאולפני הבירה א"א באמת לבצע את

זה? צריך מצלמה מיוחדת?

מ. ירון; צריכים עוד מצלמה, כדי לא להשתמש במצלמות

שמשתמשים בהם לדברים האחרים שבאולפן.

היו"ר ש. יהלום; אתה מומחה בצד הטכני?

א. ויזל; לא. אבל עם מעט ההיכרות שלי עם מכשירים דומים

או ממעבדות של תקשורת לא לצורך שידור

בטלוויזיה, העניין נראה לי פעוט לגמרי. זה בערך עוד מצלמה. זהו. שום

דבר כבד.

ד. קמחי; אבל זאת בעיה הרבה יותר מסובכת. עד כמה שאני

מכירה את האולפן באולפני הבירה, אני יוצאת

להגנתך, יובל.

י, קרניאל; הייתי רוצה שיהיה לנו אולפן מפואר עם מצלמות,

ועם הסדרים.

ד. קמחי; אני מכירה את הבעיות באולפן המקביל שלנו, וזאת

בעיה להוסיף מצלמה נוספת עם אדם נוסף, עם

תפאורה נוספת. זה מערך שלם, זח לא רק עוד אדם באולפן.

מ. בוטון; אותי זה קצת מדהים מה שאני שומע. יש חוק,

שהתקבל לפני שלוש שנים, לא היו צריכים להגיש

תקנות. אז אחרי שלוש שנים באים לוועדה ואומרים אין לנו סידורים טכניים

לשדר מה שהחוק קבע. הרי החוק קובע, שרשות שהיא רשות ציבורית, היא חייבת

למלא אחר דרישות החוק. החוק אומר שתשודר מהדורת חדשות שבועית אחת

לפחות. אז א"א להגיד אנחנו לא יכולים לבצע.



תאר לך שאדם פרטי היה בא, החוק מטיל עליו חובה והוא לא היה מקיים. הוא

היה נתבע לדין, והוא היה צריך לעשות את זה.

עכשיו, אחרי שלוש שנים לבוא ולהגיד, אני לא יודע מה הפתרונות, אבל אתם

הייתם צריכים או ליזום לשנות את החוק, לתקן אותו, באופן שיבטל את זה,

או לבצע את זה. כמשפטן, אני ממש מתקומם נגד זה. שלוש שנים יש חוק, יש

זמן להפעיל תקנות, שניתנו תקנות לעשות את זה, ואחרי שלוש שנים אומרים

אין מקום לשדר את זה. זה מדהים אותי לשמוע את זה. אני אף פעם לא שמעתי

טיעון כזה, בוועדה של הכנסת, מדוע לא מבצעים את החוק. אני מוכרח לומר

את זה לפרוטוקול, שלא יגידו ישב פה יועץ משפטי, ולא הגיב על דברים

כאלה.

הרי בעקבות בג"צ בכלל הוגשו כל התקנות האלה. שנתיים שלמות בכלל לא עשו

שום דבר, רק שלא הוגש בג"צ. אתם יודעים הרי שלפי חוק הפרשנות כל דבר

צריך לעשות במהירות הראויה, ולחזור ולעשות אותו במהירות הראויה.

המהירות הראויה פה היתה שלושה חודשים, ארבעה חודשים. אז אחרי שלוש

שנים, עדיין אחרי שלוש שנים אין פתרון. עכשיו מתחילים לבדוק אם צריך

מצלמה, אם צריך חדר יותר גדול? התחושה שלי זה יחס של זלזול כלפי הרשות

המחוקקת, שהיא חוקקה את החוק.

הרשות השנייה לא היתה, ודאי לא חברת החדשות,

ודאי לא שידורי ערוץ 2, כאשר החוק הזה נקבע,

ולכן א"א לדבר לא על שלוש שנים, וגם לא על שנתיים. אנחנו רשות צעירה.

היו"ר ש. יהלום; בדיוק הפוך. רשות השידור היתה חברה ותיקה

שפתאום נפל עליה חוק. באה רשות השידור ואומרת,

אתם העלתם במגביל את האפשרות שלנו לקחת עוד אגרה. אם העלנו את האגרה כך

וכך, אז ניתן לכם עוד שלושה אחוז או משהו כזה, כי מהחוק לא. אלא הם,

שהם כבר ותיקים, הטילו עליהם מעמסה שיש בה השלכות כספיות. אבל אתם

בדיוק הפוך. באו שלושה זכיינים לרשות השנייה, הגישו את עצמם למכרז,

כאשר הם ידעו מה המצב החוקי במדינת ישראל. אם ישב חשב רציני, ואמר להם

כמה עולה מצלמה, וכמה עולה שדר, וכמה עולה לשלם למכונית ולפרס. אז אותו

דבר הוא היה אומר להם, המצב החוקי הוא גם זה, ותדעו לכם שצריכים לעשות

את זה ואת זה. בדיוק הפוך אני רואה את זה. שבאתם למצב נתון, ולכן הייתם

צריכים להערך, ולקחתם לעצמכם את כל חוקי מדינת ישראל. לכן, הסיבה הזאת

שאתה אומר, כאילו אנחנו באנו עכשיו, היא בדיוק הפוכה.

ע. שכטר; חברת החדשות לא באה ואומרת מה שפה נאמר, אני

מוחה על זה. היא לא אמרה זה חוק, לא נקיים אותו

כי אין לנו את האמצעים. חלילה. היא אמרה שהיא נמצאת כרגע בשלב ביניים

באולפן זמני, באולפן שיש לו מגבלות, ויש לו בעיות. שלכן, היא מנסה

למצוא את הדרך איך כן. הרי התקנות האלה הן כן תקנות שאנחנו מציעים.

ומועצת הרשות השנייה דנה בהן. והכוונה והרצון כמובן למצוא את הפתרון

במסגרת החוק. ואם מועצת הרשות השנייה, או חברת החדשות, היו חושבים

שהדבר הזה לא ראוי, אז הדברים נאמרים פה בגלוי. ואולי הם יאמרו.

כרגע העמדה של רשות השנייה, היא הניסיון כן לקיים. וכן לקבוע את התקנות

הראויות והמתאימות במסגרת החוק.



יש בעיה פיסית. אומר גם בעל חברת החדשות, באולפן הנוכחי אין לי האמצעים

הטכניים לעשות את זה. לא רק את זה. עוד הרבה דברים אחרים שבמסגרת

המנדט, ובמסגרת החובות, והרצון של חברת החדשות לתת שירות מלא לציבור.

לכן, חברת החדשות גם מתחבטת עם בעיות אמיתיות של תקציב, ושל מבנה. גם

תעבור לאולפן קבע. אין לי מועד.

אפשר כמובן לקבוע את התקנות על אפו ועל חמתו, ואז הוא יהיה בחזקת מפר

תקנות, ואנחנו כמובן נשים את הראש בחול, וכולנו המשפטנים נהיה שמחים,

הנה יש לנו תקנות, למרות שהוא חייב, והוא יעמוד על הראש. אני בא ומציג

בפניכם את הדברים כפי שהוא ביקש ממני להעביר.

יש אולי שני מסלולים שבהם אפשר ללכת, ואני מציע שאנחנו נלך בשניהם.

אחד, זה הנושא של הבחינה המחודשת, והדרישה שעם המעבר לאולפני הקבע, היא

תיתן גם לזה פתרון. לתקופת הביניים למצוא אולי פתרון זמני. פתרון אולי

דומה למה שנאמר פה לגבי רשות השידור של מבזקים לאורך כל השבוע. הדבר

הזה בא אליכם בשביל להתייעץ איתכם, בשביל להשתתף איתכם, בשביל לשמוע

מכם את הפתרונות. לא בשביל לשמוע את העובדה שיש חוק, וצריך לקבוע

תקנות. אני יודע את זה, ואת זה אני אומר. לזה אני דואג בתוך הגוף שאני

יועץ משפטי שלו, וזה ברור.

הרשות הראשונה נותנת לנו חמש דקות בסיכום

החדשות, וזו שעה כ"כ מאוחרת, ואין לנו ברירה,

ואנחנו נאלצנו לקבל את ההחלטה שזה יהיה בלילה.

בשלב השני, הערוץ השני מציין שיש בעיה זמנית, וזה מחוץ לבינתי. אילו

הוא היה כאן בישיבה, יכלו לטפל בזה ולהתחיל לעשות את זה מעשי, ולא

למשוך את זה ולגרום לסחבת.

אנחנו מבקשים שתהיה מהדורה מסכמת אחת שבועית. במהדורה זו יוכלו לקבל את

כל האינפורמציה, ולא חמש דקות בכותרות. אנחנו רוצים שיתנו את זה,

שיתחילו מהדורה אחת שבועית מסכמת של כל השבוע.

א. ויזל; תקציבים או עלות של הפקה הם לשני דברים, אחד

לעשות תרגום לשפת סימנים בתוכנית אחת שבועית

שהיא של חצי שעה או יותר מזה, זו עלות מאוד נמוכה לפי כל אומדן. אני לא

יודע איזו תפאורה צריך בשביל תרגום, או כמה זה מסובך. זה לא מסובך.

עושים את זה בתחנות טלוויזיה רבות. עושים את זה בקולג' קטן שלומדים בו

שפת סימנים, זה עניין פשוט מאוד מבחינה טכנית. אין כאן שום עניין כבד.

אני חושב שמין הראוי היה להביא איזה שהוא אומדן של העלות של זה. מבחינת

העלות של זה, בוודאי לעשות תוכנית אחת מסכמת ארוכה, שיש בה בכל אורכה

תרגום. זה יותר פשוט, זה יותר זול בהרבה מאשר לפצל את זה על חמש או שש

פעמים בשבוע.

בנוסף לזה, אני לא רואה מישהו, אדם חרש או אדם אחר, שצופה בטלוויזיה

שתי דקות, וזה בערך אורך של מבזק. שתי דקות בהתחלה של חצי שעה, ושתי

דקות בסוף.

כך שאני חושב שהרבה יותר מתאים, גם מבחינת העלות, וגם מבחינת קהל

הצרכנים, שזו תהיה תוכנית אחת מסכמת, והיא תהיה לתקופה מסויימת. ואם



וכאשר יראו לנכון להרחיב את זה, אז ירחיבו במספר התוכניות האלה. אבל לא

לעשות מן מבזקים כאלה שאפילו מבחינה עקרונית, ההסעה שתביא את

המתורגמנים תעלה הרבה יותר מאשר לעשות תוכנית אחת. כשיש תוכנית אחת

רצינית שמסכמת את החדשות, היא נותנת להם איזה הוא מבנה שלם.

יש לנו בעיה שבחוק לא גדרנו את העניין של

תוכנית מסכמת. אבל תוכנית אחת לאומית.

א, ויזל; לא אמרו כל יום חדשות. אמרו תוכנית חדשות

שבועית אחת. ומי שהיה בדיונים בוועדת העבודה,

הבין שזאת תוכנית שבועית מסכמת.

יכול להיות שהיינו צריכים לכתוב תוכנית חדשות שהיא מסכמת. אז גם היינו

יכולים להציע, אנחנו ניתן לכם שתי דקות, נסכם לכם את כל החדשות. צריך

לתת לתקנות האלה בונוסים לחוק. אנחנו לא באים עכשיו לקבוע מה העלות, זה

היה טוב לחוק. ברגע שהתקבל החוק, אנחנו צריכים לראות אם התקנות

מתכוונות עם מה שהחוק רצה. עם המטרה שהחוק רצה להגשים.

היו"ר ש. יהלום; זה קל להגיד מה שבוטון אומר, תלכו פעם בשבוע

לאולפן אחר. אני לא אומר את זה כלפי רשות

השידור, שגם קיבלנו את זה בהסתייגות של שנה, משום שרוב האנשים ב-11

בלילה, ב-11.30 בלילה נמצאים בבית, אבל ב-17:00 הוא צריך לכוון את

עיתותיו, במיוחד אם הוא אדם עובד. ואז בשביל הדקה הזאת, או שתי הדקות

האלה לפתוח, והוא מחכה אח"כ למבזק שבסוף התוכנית, אז זה גם כן משונה

מאוד.

אם כל הדברים האלה היו מראש, אני הייתי מתכונן לישיבה. הייתי ניגש לאיש

טכני ושואל אותו אם זאת בעיה, לא בעיה, כמה זה עולה. הייתי מתקשר

לאולפני הבירה, לגבי רוזנברג. הייתי שואל אותו האם אתה יכול לתת להם

מצלמה, וסך הכל מה העלות. אני אדע את הדברים הטכניים שאין לי מושג בהם.

ואני עכשיו לא יכול לענות לך מעבר לעניין הזה שמחובתכם לעשות, וצריכים

לעשות עוד ישיבה וזה מאוד מטריד.

אז קודם כל אני מוחה על זה שלא הכנתם אותנו. אני הייתי בטוח שאתה מביא

כאן תקנות גמורות אחרי חודש וחצי כמו שסיכמנו, והכל מסוכם, ורק צריך

פחות או יותר להכניס תיקון לא משמעותי, כמו שזה.

בהתאם למה שנאמר כאן, אני מסכם שלוועדה לא נראה הנושא הזה של המבזקים.

זה יהיה חסר תועלת, גם אם זה יהיה. והוועדה תובעת מכם תוכנית חדשות אחת

ביום, שתהיה תוכנית מלאה בתרגום. עם כל ההשלכות. יכול להיות שיום אחד

תצטרכו לשכור אולפן אחר, אינני יודע. צריכים להוסיף מצלמה. ואנחנו

תובעים את זה, ואנחנו מבקשים שמחר זה יאושר כך.

אם זה יאושר מחר כך, צריך רק להודיע לנו, ואנחנו מאשרים את זה מראש.

וכמובן את העניין של שנה, ואנחנו מאשרים את זה מראש. אם זה לא יאושר

נעשה כאן עוד ישיבה. אבל אני בכל אופן אעשה את הכל, עד לכדי פנייה לבית

המשפט.

לא נקבל נושא כפי שמר בוטון אמר הנושא התקציבי, או משהו כזה. תמצאו את

הפתרון התקציבי לעניין הזה. אני אומר את דעתי בעניין למרות שמר בוטון



מבין את זה אחרת. אני מבין תוכנית יומית. אחת מהתוכניות החדשות של

היום, נניח אם מבט של שמונה, אצלכם זה לא נקרא מבט.

י. קרניאל; תוכנית חדשות אחת בשבוע לפחות אם אני מוריד את

מבזקי החדשות. זה דבר שיקבל.

היו"ר ש. יהלום; בשלב זה בערוץ 2 אין טלטקטט. ז"א ערוץ 2 זה

כיתוביות, ולא טלטקטט. אז שערוץ 2 אומר

כיתוביות או טלטקטט, זה כיתוביות.

לגבי הערוץ הראשון דנו בעניין הזה, ואנחנו לא הגענו לאופטימום. ואנחנו

בעניין הזה עשינו פתרון חלקי שהגשנו הצעת חוק. אני הגשתי הצעת חוק

שנותרת ממיטים את הממיר, ועדיין בטלוויזיות שאין להן את הנושא של

הטלטקטט יש בעיה מבחינה כספית. הבעיה הזאת תיפתר, אני מקווה, בעזרת

החוק שהוגש להקלות לחרשים, ע"י ח"כ דיין. לא פתרנו את העניין הזה.

אנחנו עוברים לטלוויזיה החינוכית. יש לנו כאן שני ארגונים חינוכיים

ציבוריים, חוץ מאגודת החרשים, שעוסקים בנושא של החרשים יותר מההיבט

החינוכי.

ארגון "שמע" מלווה אותנו כל הזמן. ונמצאת איתנו היום רחל זוהר, מארגון

"מיכה", שעוד לקראת הישיבה הקודמת העבירה אלי מכתב בנושא של תוכניות

ילדים, ואנחנו עסקנו בזה.

אני הגעתי למסקנה, יכול להיות שהיא מוטעית, ולכן לקחנו טווח בטחון של

שנה לגבי שני הערוצים, הערוץ הראשון, והערוץ השני, ולמעשה הורדנו מהם

את מטלת הנוער. אפילו יותר מזה, אמרנו להם לא נוער. כי אנחנו הגענו

למסקנה, שכמובן אנחנו כאנשים אנושיים לא מקבלים את הגישה, יש להם בעיה

שיווקית, מעבר לבעיה הטכנית והכספית, הם טוענים שזה מלכלך מסך.

ואני אומר דווקא הפוך, יש לי גישה שאני הובלתי אותה כאן בוועדות, ויכול

להיות שבעוד שנה אצטרך להתנצל על זה בפני החרשים, שאני חששתי, שמאחר

שזה הכי חשוב אצלם לכלוך המסך ולא כ"כ הכסף, אז הם ימצאו מפלט דווקא

בתוכניות הילדים והנוער. ז"א במקום לעשות את הכיתוביות ואת הטלטקסט

בתוכניות למבוגרים, הם ימצאו מפלט דווקא בתוכניות הילדים והנוער.

ולכן, דווקא הדגשנו והורדנו, ואני חשבתי שאנחנו צריכים ללכת על שלושה

היבטים. לומר שהערוץ הראשון והשני ישדרו בעיקר לבוגרים. הטלוויזיה

החינוכית תשווק בעיקר לנוער. רק שהטלוויזיה החינוכית לא פורצת למקומות

אחרים, שזה עיקר תפקידה. בשביל זה היא הוקמה.

אפילו בטפר התקציב של מדינת ישראל, שהוא חוק, כתוב לגבי ילדי ישראל

והנוער. ואני חושב שעיקר המאמץ שלנו לגבי ילדים צריך להיות מופנה כלפי

הטלוויזיה החינוכית. ולכן, להם נתנו את המרחב הזה שבעיקר יעשו, דווקא

לא ילכו לכיוון של הילדים. נכון שזה מפנה אצלנו יותר עומס לכיוון

הטלוויזיה החינוכית, ולכן אני גם הקדמתי את הדברים האלה.

הם יודעים את זה, וגם שר החינוך והתרבות, שמאוד חשוב לנו חוות דעתכם על

הפתרונות שהם רוצים, ואצלי בכל אופן זה תנאי, נלך לפתרונות או לא נלך

לפתרונות.



הטלוויזיה החינוכית באופן עקרוני אומרים שלגבי הטלטקסט הם עומדים בערך

ב-90% אני גם קיבלתי הבטחה ממשרד החינוך והתרבות שהטלטקטט לא יקוצץ,

למרות שזה כולל עלויות רבות. נוטיף לזה את העניין שאמרתי קודם כל

לטלטקטט, זה דבר ראשון.

השאלה מה אנחנו עושים כאשר מדובר על ילדים בגילאים נמוכים שהטלטקטט לא

עוזר להם, והכתוביות לא עוזרות להם. ובעיקר התביעה שלנו מופנית

לטלוויזיה החינוכית לפתור את הנושא הזה, ולעשות תוכניות בשפת הטימנים

בעבור ילדים שעדיין לא מגיעים לקריאה. אפילו שנקבל את העניין שכתוביות

עונות לצורך מעבר לשפת הטימנים, אבל אף אחד לא טוען שילדים יודעים

לקרוא. אז הטלוויזיה החינוכית מטרתה לטפל בילדים מגיל אפט עד שבע, עד

שהם יודעים לקרוא. זאת תביעתינו אליהם לנושא של שפת הטימנים יותר

ויותר. ואני מבין שהעניין עדיין נתקל אצלם בקשיים.

בכל אמצעי התקשורת הגוף שעשה והתחיל לפעול

ועושה למען אוכלוטיית ליקויי השמיעה, זו

הטלוויזיה החינוכית.

בקשר להפקת תוכניות לילדים בשפת טימנים, אנחנו נתקלים בקושי רב. הקשיים

הם מעבר לקשיים כטפיים. כי אני יוצאת מתוך נקודת מוצא, יש עלינו

מחוייבות אחת, מישהו יכטה את העלויות הכטפיות, אבל מדובר בקשיים

הפקתיים, התוכניות שלנו משודרות בטדרות, בניגוד לתוכניות במקומות

אחרים. מדובר בשינוי כל מערך האולפן, בשינוי התפאורה. זה מהיבט אחד.

נושא אחר שאנחנו חושבים שצריך להיבדק גם, זה איך זה מתקבל על ידי

האוכלוטיה האחרת של הילדים. מה קורה לריכוז שלהם. יכול להיות שזה גם

דבר שצריך לבדוק אותו.

היו"ר ש. יהלום; גם אתם התחלתם לדבר על לכלוך מטך.

אני לא השתמשתי במונח הזה.

היו"ר ש. יהלום; חברי הכנטת תמיד נותנים את המילים הכי גטות שהם

יכולים למצוא. אבל התופעה היא אותה תופעה.

אנחנו משרתים אוכלוטיה רחבה ואנחנו חייבים

לבחון כל פעילות בהתייחט לכלל האוכלוטיה שאנחנו

משרתים אותה.

אבל בכל זאת, אנחנו כן נעשה מאמץ, ואנחנו כן נפיק תוכניות מיוחדות. ז"א

תוכניות לחגים, תוכניות לימים מיוחדים בשפת טימנים. אני מעריכה שאם

מידי שנה נפיק מטפר מטויים של תוכניות כאלה, לאט לאט אפשר יהיה לקבל

טידרה שלמה, שתוכלו להשתמש בה באמצעות קלטות וידיאו במערכת החינוך של

אוכלוטיית ליקויי השמיעה.

הנושא של קלטות וידיאו, נראה לנו כפתרון טוב. אנחנו קיבלנו עכשיו פנייה

מהמפקחת במשרד החינוך לערוך את התוכניות שלנו לפי נושאים כדי שיוכלו

להשתמש בהם במערכות החינוך, לא על פי צורת השידור שלנו, או צורת ההפקה

שלנו, אלא על פי נושאים חשובים. זאת ההצעה שלנו.



אני מבקשת לא להיכנס לתקנות, את הנושא של שפת הסימנים, אנחנו מחייבים

לבצע את זה מחוץ לתקנות. התקנות שהגשנו עומדות בכל תנאי החוק. אני

חושבת שביצענו תקנות מרחיבות על המחוייבות החוקית שלנו. וכל עוד התקנות

לא מאושרות אנחנו לא פועלים. אני מבקשת לאשר את התקנות. אני מבקשת

שהארגונים יבואו בדברים עם אנשי המקצוע שלנו. יכול להיות שיש נושאים

שנראים לכם חשובים יותר משפת סימנים, כדי שנוכל להתחיל לעבוד.

א. ויזל; התוכניות שאת מדברת עליהן, אלה תוכניות הפקות

מיוחדות שלכם, בשפת הסימנים, או תוכניות

שקיימות, וכל מה שעושים בהן זה שמוסיפים בהן תרגום במשבצת מסויימתל

צריך שיהיה מתרגם באולפן כשמצלמים את התוכנית.

א"א להדביק על תוכנית קיימת. זה חלק מהתוכנית.

א, ויזל; מה שאת קוראת הדבקה, שמוסיפים לתוכנית קיימת.

אם לא מדובר על הדבקה, לא הבנתי עוד מה מבקשת

המפקחת של משרד החינוך.

היא מבקשת מאיתנו לתת להם קלטות ערוכות על פי

נושאים, ולא על פי תוכניות. ז"א לקחת את

התוכניות שהפקנו, בכל תוכנית יש מספר נושאים, והאפשרות לערוך קלטות על

פי נושאים, ולא על פי תוכניות.

איך היא תעשה את זה אם היא לא תדביק על זה שפת

הסימנים?

היא תעבוד באמצעות קלטות וידיאו בגני הילדים.

זה אמור לשמש אותנו במערכות הפנימיות שלנו בגני

הילדים. בגלל זה אמרתי שזה דבר אחר.

הקלטת תהיה בלי תרגום, ועל ידה תעמוד מישהי

שתתרגם.

היא אמורה להיות בתרגום או בשלב יותר מאוחר?

יש הבדל בהדבקה, האם היא משמשת למעגל סגור, או

למעגל פתוח. אנחנו לא יכולים לשדר תוכניות

לילדים בהדבקה. כי התוכנית ערוכה כבר, וההדבקה מסתירה חלק מהתוכנית.

ואת מדברת לגבי תוכניות בשידור חוזר?

מרבית התוכניות שלנו. אנחנו כן מציעים להפיק

מידי שנה מספר תוכניות שתופקנה מראש בלי שפת

סימנים, כדי שלאט לאט תוכלו ליצור מלאי של תוכניות כאלה לגיל הרך.

יש ומדברים על עקרונות ועל כמויות. בשביל שיהיה

לי שיקול הדעת להתייחס לדברייך דרושות לי

כמויות. לדוגמה, אם את אומרת אלה כל התוכניות הישנות, קחו את הקלטות



תשברו את הראש. נעזור לכס. לא משנה. כל התוכניות החדשות יהיו בשפת

סימנים, זה שיקול אחד. אם את אומרת יומיים, שתי תוכניות ניתן לכם שפת

הסימנים, שזה נכנס להגדרה של דברייך, אני לא אוכל לבוא אלייך אם אני

מקבל את דבריך כפשוטם, מספר תוכניות זה יכול להיות שתיים. מקובל אצלנו

בהלכה היהודית, שאומרים תמיד מיעוט רבים שניים.

אז השאלה היא קודם כל, כדי שיהיה לנו כאן נתונים, על מה את מתכוונת? כל

ההפקות המקוריות? ניקח לדוגמה תוכנית "זהו זה", בכל שבוע יש את

התוכנית. אז מה? רבע מתוכניות "זהו זה" יהיו במשך השנה עם שפת סימנים,

חצי? כי "זהו זה" זה לא תוכניות חדשות.

ד. קמחי; קודם כל זוהי תוכנית לנוער ולמבוגרים, והם

יודעים לקרוא, ויש לה טלטקסט. לא רק זה, אלא

הטלטקס עונה הרבה יותר טוב. בעוד שבכותרות על גבי המסך, הצופה ליקוי

השמיעה לא יודע מי הדובר. באמצעות הטלטקסט אנחנו נותנים את הכותרות ליד

כל דמות.

עכשיו אני מדברת על תוכניות לגיל הרך, לאוכלוסיה שלא יודעת לקרוא. בשנת

94' למשל, אנחנו נפיק כשלושים תוכניות מהסוג הזה. אני מציעה שחמש מהן

תהיינה מלוות בשפת סימנים.

היו"ר ש. יהלום; עכשיו הבנו את התוכנית.

א. ויזל; אז למה לא לומר שאחוז מסויים מהשידורים שלה

יהיה עם שפת סימנים?

אני חושבת שאתה קצת מערב בין הפקה לשידור.

אנחנו מפיקים עכשיו תוכניות חדשות. חמש מתוך

התוכניות שנפיק תופקנה בליווי שפת סימנים, והן תשודרנה הרבה יותר מחמש

פעמים. אלה תוכניות שמשודרות אח"כ שנים. מה שאני אומרת זה שאם כל שנה

נפיק סדר גודל כזה של תוכניות, וכל תוכנית כזו משודרת בשידורים חוזרים,

לאט לאט יווצר תהליך שירבו התוכניות המשודרות על המסך בליווי שפת

הסימנים.

כשאת אומרת להפיק תוכנית שיש בה שפת סימנים,

במה היא שונה מהפקה רגילה?

היא שונה מכיוון שבאולפן במקום ארבע מצלמות,

צריכות להיות חמש מצלמות, צריך להיות מקום לאדם

נוסף.

אני לא רוצה להתווכח בנושא, גם אני לא מומחית בנושא. דיברתי עם אנשי

המקצוע שלנו. מכיוון שהתוכניות שלנו הן תוכניות מתוסרטות ועוברות

עריכות, אם זה לא יצולם בו זמנית, תהיה בעיה אחר כך בעריכה. אנשים שלנו

עשו עבודה, אף אחד לא נתן תשובה לא רצינית.

האם הייתם מסכימים שיהיה כתוב בתוכנית, ש-20%

מהתוכניות המקוריות לגיל הרך ילוו בשפת

הסימנים?



ד. קמחי; לא. ואני ביקשתי גם שלא נכניס את זה למסגרת

התקנות. זה יכול להיות יותר, זה יכול להיות

פחות, זה יכול להיות על פי נושאים.

היו"ר ש. יהלום; אמרתי לך אם תגידי לי 170/0, אל תמליצי על אחוז.

אמרת חמש, עיגלתי את זה ל-20%. אנחנו מדברים על

תקנות, שאנחנו צריכים להיות בטוחים, ואני מקבל את מה שאת אומרת, אני רק

רוצה לעגן את זה. אני מקבל את העניין, שאת אומרת חמש מתוך שלושים, או

שש מתוך שלושים, זה 200/0. ואז במשך השנים זה יתפתח ויהיה יותר. ומקביל

נמצא פתרון, כפי שאני מבין אפילו שר החינוך מוכן לנושא התקציבי של

הנושא של הקלטות שהיו לתת להם. ואולי נעשה את זה לשנה או לשנתיים שנראה

את העניין. ואני גם מצטט פה את היועץ המשפטי שלנו, שבסך הכל אנחנו

מרוצים מהטלוויזיה החינוכית, ומהתקנות. גם מהעניין שאתם בטלטקסט מאוד

רחבים, וגם מהעניין של חדשות, אין לנו ויכוח אתכם על החדשות.

אבל את צריכה מצד שני להבין, וכמשפטנית ודאי תביני את זה, אנחנו לא

עוסקים כאן באיזה שיחת רעים. אלא עוסקים כאן בתקנות שצריכים לאשר, ואני

צריך לדעת שהן ברורות מבחינת הכמות. אמרתי לך. ברגע שאת עושה אחוז, אז

גם את מכוסה. יהיה מחר מחסור תקציבי, ויהיו רק עשר תוכניות חדשות, אז

רק שתיים. אבל מבחינה זו צריך להיות בטוח, שיש את הדברים הברורים של

כמויות.

לכן, אני חושב שאין לנו ברירה, אלא לבקש ממך התחייבות לגבי התוכניות

המקוריות. נניח אני אומר 20% סביר שהן תהיינה. מדוע התנגדותך?

ד. קמחי; קודם כל מדובר בתוכניות מקוריות לגיל הרך.

היו"ר ש. יהלום; לגיל שלא יודע לקרוא?

אפילו קצת יותר. עד כיתה ד', זה מה שחשבנו.

אני מבקשת לפחות לחייב אותנו בשנה הראשונה

באחוז נמוך יותר, כדי שנוכל בשנה הבאה לבוא ולהראות שקיימנו את החוק,

ועשינו מעבר למה שהתחייבנו בתקנות.

היו"ר ש. יהלום; אני מסתובב במסדרונות הכנסת בין יועצי שר

החינוך ואומרים שנמצאים איתך בקשר, לגבי הנושא

של העברה או למשרד החינוך, או לאירגוני החינוך, בנושא הזה של הקלטות

ללא תשלום. מה את יודעת על העניין הזה? כי התשלום הוא מטריד.

ד. קמחי; אנחנו דיברנו על מחירי עלות. היתה אלינו פנייה

מהמפקחת על החינוך. כמה שידוע לי נעננו בחיוב.

אין לנו בעיה. אנחנו יכולים לתת להם את כל התוכניות שלנו. לא ידוע לי

האם מדובר שהם יערכו, או שאנחנו נערוך.

ז. גופני; סעיף 3 הוא בעייתי. מדובר בו על תוכניות

מדובבות. מדובבת לכל הדיעות, נועדה לילד שומע,

שטרם רכש את הקריאה, ומגישים לו את הדבר בקול. את התכנים בקול בעברית.

הרי התוכנית מגיעה בשפה זרה. וילד בגיל הצעיר מקבל את התוכנית הזו

בדיבוב עברית, כדי שיוכל להבין את התוכנית. ברגע שהפתרון לילד חרש היא

בכתוביות, הרי זה לא פתרון, כי גם הוא איננו יודע לקרוא.



אני חושב שהדברים לא כ"כ ברורים. תוכנית מדובבת, מבחינה מקצועית, זו

תוכנית שהגיעה בשפה זרה ומלבישים עליה פסקול בעברית, והוא מיועד לילד

שומע, צעיר, שאיננו יכול לקרוא את הכתוביות. ואז מגישים לו את זה בקול

בעברית. ומה עושה ילד חרש שמקבל את זה בטלטקסטל יש בעיה גם לקבל את זה

בטלטקסט, קשה לך להקליד בבית את התרגום הזה של הכתוביות לטלטקסט.

כלומר, אב לילד חרש, שירצה לעשות שימוש נוטף באותה תוכנית שהיא מעשירה

ומחנכת, לא יכול לעשות בזה דבר.

אם לפחות זה היה בכתובים על המסך הרגיל, בלי טלטקטט, היה צריך לעשות

שימוש חוזר וטוב יותר. כמובן שזה פתרון שהוא לא הוגן כלפי חרשים, אם

הילד השומע מקבל את זה בדרך הנוחה לו, ואחר לא.

ד. קמחי; הבעיה בהקלטה בטלטקטט היא האיכות?

ז. גופני; היא האיכות. א"א להקליט בבית בוידיאו רגיל גם

את הטלטקסט וגם את השידור הרגיל.

היו"ר ש. יהלום; יש תוכנית מדובבת, לתוכנית המדובבת הזו יש

טלטקסט.

ז. גופני; הילד החרש לא יכול להגות מהטלטקסט. אביו יכול

להיעזר בזה. אבל כדי שהאב או האם או המחנך יוכל

לעשות בזה שימוש, הוא צריך להקליד את הכתוביות, ובלתי ניתן להקליד

כתובית מטלטקס. הוידיאו קולט רק את ערוץ התמונה בלי הטלטקסט. כלומר,

הפתרון של שפת הסימנים, היה יכול לעזור גם כאן.

היו"ר ש. יהלום; התקנה הראשונה אומרת, "הטלוויזיה החינוכית תשדר

בליווי כתוביות לא פחות ממחצית השידורים בעברית

ובערבית, שאינן בשידור חי. הכל לפי שעות השידור בעברית בין באמצעות

כיתוביות על המרקע, ובין באמצעות כיתוביות טלטקסט". זה בסדר.

ז. גופני; ברגע שיש מחצית שאתה מחלק לפחות רבע, זו כן

בעיה כאשר זה בכתוביות ולא בטלטקסט.

היו"ר ש. יהלום; אתה בא ואומר, על דיבוב לא עוזר לי גם אם יש

טלטקסט כי זה הילד הרך.

ז. גופני; מדובר אז על תוספת תוכניות מדובבות.

היו"ר ש. יהלום; כי זה לא בעברית וערבית אתה מדבר.

ז. גופני; זה בכלל לא נכלל בחישוב הרבע. הרבע נחשב

בכתוביות ולא בטלטקסט. אין בעיה. לא מדובר פה

על הכמות, מדובר כאן על היעילות של העניין. זה לא יעיל.

ד. קמחי; קודם כל חלק מהכתוביות תהיינה באמת בתוכניות

האלה. הרי מדובר בלא פחות מרבע מכלל השידורים.

מדובר על כתוביות על גבי המרקע. אז אם אתם רוצים שחלק מהרבע יכללו

תוכניות מהסוג הזה, אין לנו בעיה.



סעיף 3 בא להוסיף תוספות לילדים שהם קצת יותר גדולים, ובכל זאת רוצים

לצפות בתוכניות האלה, ואז הם יכולים לקרוא את זה באמצעות הטלטקסט, וזה

תוספת על תוספת. וזה לא בא במקום שום דבר.

היו"ר ש. יהלום; מה שלא בחוק אני לא יכול לדרוש. תמיד יהיו

בעיות.

קודם כל, תודה רבה לך, כי כמעט אמרת את כל מה

שרציתי להגיד, וזה בסדר.

אני הייתי רוצה שהוועדה תהייב את הטלוויזיה החינוכית בתקנות בנושא

תרגום לשפת סימנים. לא להפלות את הארגון שלנו, את הילדים שלנו כלפי

האחרים המבוגרים, ולא להפלות את הטלוויזיה החינוכית כלפי הערוצים

האחרים.

רוצה לקבוע אחוז מסויים שאתה רוצה לעגן את זה

בתקנות?

ר. זוהר; כן. הגברת ביקשה לא לחייב אותם בתקנון. אני

חושבת שכן צריך לחייב אותם בתקנות. והייתי

מבקשת שהוועדה תעמוד על זה, שזה יהיה מחוייב בתקנות.

לגבי אחוז השידורים. כמובן שאנחנו שואפים למקסימום. אבל אני גם מבינה

את האילוצים. 20% זה נראה לי הוגן כלפי הילדים שלנו, וכלפי הטלוויזיה

החינוכית.

מה שהייתי מבקשת, שעל אותם 20% על אותן התוכניות, שתהיה גם לנו הזכות

להיות שותפים בהחלטה איזה מהתוכניות יהיו אלה שיתורגמו, שההחלטה לא

תהיה בלעדית של הטלוויזיה. ז"א שאנחנו נהיה מעורבים, ויהיה לנו "סיי"

בקטע של מה היינו מעדיפים.

הם יתייעצו אתכם.

אני יודעת. למען הסדר הטוב.

תגידו לי אתם, "שמע" ו"מיכה", שאומרים מחירי

עלות, זה סביר?

מבחינת הקלטות, כן.

מהו מחיר העלות, זה דבר ראשון. ודבר שני אני

מבקשת להבין מן הגברת קמחי, ואם אנחנו מדברים

על הנושא הזה, גם לפי בקשת המפקחת, ו"שמע" כבר טיפל בנושא הזה עוד לפני

שנתיים, ויש לנו גם קלטות שאנחנו קיבלנו מן הטלוויזיה, ואת התרגומים

עשינו על חשבוננו במעבדות חוץ, האם הטלוויזיה הלימודית יכולה להעמיד

לרשותינו את המעבדות שלה, ואת הכלים שלה, כדי שהביצוע של התרגום לשפת

הסימנים יעשה בטלוויזיה הלימודית, ואני חושבת שזה דבר מאוד חשוב. וזה

חשוב ל"מיכה", וזה חשוב מאוד לנו. וזה גם חשוב לאגודת החרשים ללא ספק.

מבחינת העלות, היא אותה עלות. אם אנחנו נותנים

חדר עריכה, או חדר עריכה בחוץ, מדובר על אותה

עלות. אם אנחנו נקבל מקור מימון כמובן שאנחנו יכולים לעשות את זה

אצלנו. הנושא של הדבקה, זה רק עניין של מימון.

היו"ר ש. יהלום; אני מוסיף כאן תקנה על תנאי, ש-20% מהפקות

הטלוויזיה החינוכית יהיו לגילאי הגיל הרך.

א. ייזל; יש לכם הגדרה מה זה גיל רך?

ר. זוהר; זה לכל אותם אלה שלא רכשו את מיומנות הקריאה.

אתה לא יכול לחתוך את זה בגיל מסויים.

גיל טרום קריאה, כמובן מדובר על חרשים. תוכניות

שמיועדות לגיל טרום חובה, 200/0 מהן מהתוכניות

המקוריות, ילוו לשפת הסימנים. וזאת צריכה להיות תקנה נוספת.

אם תחזרי לבניין ברמת אביב, ושם תציגי את העניין שזאת דרישתינו, ויקבלו

אותה, אז רטרואטקטיבית אנחנו כבר מודיעים שאנחנו מאשרים את התקנות,

בתוך זה. ואנחנו בהחלט מציעים את העניין פה של שנה. אני חושב שזה בכל

מקרה לטובת כל הצדדים. ואז אנחנו מאשרים.

במידה ואין הסכמה לאותו אחוז או ל-20%, תודיעי לנו. ואז אני לא אעשה

ישיבה. הוועדה מייפה את כוחי להסכים על האחוז. ואני כבר אומר, אני אבוא

לשר החינוך והתרבות, שהוא יוזם החוק, ואני אדרוש ממנו את התערבותו

בנושא הזה, כמה שיותר קרוב, לנושא הזה של 20%. בזה סיכמנו את העניין.

אתם קשורים באיזו ועדת תיאום? אתם מדברים בינכם? אני מציע בכל הנושאים

הטכניים של מעבדה, ואם העלות היא באמת עלות, אני לא צריך לתמוך יותר

מהם. אם תהיינה בעיות, אני מתנדב לתת את עזרתי לפגישה עם שר החינוך

והתרבות, עם אנשי הטלוויזיה, איתכם, ואני דיברתי איתו, הוא נכון לזה.

ז"א הוא מאוד מאוד מעוניין בזה. ואז אני מניח שהרבה דברים יסוכמו אם לא

תגיעו לעמק השווה.

א. ויזל; יש לפרט בתקנות הגדרות לגבי מסחר ההפקות או

אחוז ההפקות, במספר או אחוז השידורים. כי אני

מבין שאלה שני פרמטרים שונים. כלומר, שאם קובעים אחוז כלשהו, הוא יהיה

בהקשר למספר ההפקות, וגם בהקשר למספר השידורים, ולא רק לאחד מהם.

היו"ר ש. יהלום! הרי אלה הפקות מקוריות. אחרי שיש לך את האליפסה

הזאת, אז כל שידור חוזר זה יהיה. אלא מה?

הם ישקיעו את כל כספם בהפקות, ובסוף לא ישדרו את זהי

מרוח הדברים, עם כל הכבוד, אתה ניסחת את זה

בצורה יותר חד משמעית, הייתי מצפה שהטלוויזיה

החינוכית תראה בזה גם איזו שהיא נקודת זכות. רוח הדברים כאן הוא לעשות

את זה מינימלי. לפיכך, אם יכול להיות בהמשך שיהיו אנשים שיתפסו תרגום

בשפת סימנים, כמו שנקרא פה לכלוך מסך, אז השידורים האלה יהיו יותר

מעטים משידורים אחרים, למרות שיהיו 20% הפקות. זה יכול לקרות.

אני בכל אופן בשביל זה אקיים סעיף של השנה.

אחרי שנה נבוא, נדון.

ע. מאור; על התהליך כולו שעושים בתקופה הקרובה, האחרונה,

אני רוצה לשבה את ח"כ ש. יהלום בעניין, ואת

הוועדה כולה. צריך לתת את הקרדיט החיובי, וגם שמעתי את נציגת הטלוויזיה

החינוכית. אני מציעה ברוח מאוד חיובית, אני לא צריכה לערב את שר

החינוך, אני בהחלט סומכת על אינטרקציה ועל קידומים בשטח.

לסיכום, מאוד תומכת בניסוח שלך לגבי התקנות, ומאחלת לכם הרבה הצלחה, כי

אני חושבת שאתם ראויים, ומקדמים הרבה מאוד דברים.



2. אישור נציגי ועדת החינוך לחוק הפקה ויצירת ישראלית ומקורית

היו"ר ש. יהלום; סעיף 2. חברי ועדת החינוך המשותפת לוועדת

הכלכלה. אני מודיע בזה על סמך בקשתה של יו"ר

הוועדה, שנציגי ועדת החינוך לוועדה המשותפת עם ועדת הכלכלה, שתדון בחוק

רשות השידור, תיקון, הפקה, יצירה ישראלית מקורית התשנ"ג-1992, יהיו חי'כ

דליה איציק, ח"כ שאול יהלום וח"כ ואליד חאג' יחיא.

הישיבה ננעלה בשעה 510; 2