הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 265

מישיבת ועדת החינון והתרבות

שהתקיימה ביום ד', כ' באדר ב' תשנ"ה, 22.3.1995; בשעה 9:00

חברי הוועדה: היו"ר ד. איציק

ר. אלול

י. בא-גד

ב. טמקין

ל. לבנת

ע. מאור

א. רביץ

מ. גולדמן, סגן שר החינוך

נ. אליקיס, מנהל מינהל החינוך הדתי, משרד החינוך

והתרבות

ר. שיפר, מנהלת המחלקה לתלמידים עולים, משרד החינוך

והתרבות

מ. סמט, תלמידים אתיופים בחינוך הדתי, משרד החינוך

והתרבות

ע. אקלום, עוזר לסגן שר החינוך, משרד החינוך והתרבות

ש. סלומון, עוזר השר, משרד החינוך והתרבות

ג. בן עזר, משרד החינוך והתרבות

י. אנדורן, משרד האוצר

ק. פלדמן, מרכז השלטון המקומי

מ. מוסת, ג'וינט

י. ערן, ג'וינט

י. אמויאל, ג'וינט

מ. זרה, ג'וינט

י. מקונן, ועד פעולה, קציני מילואים אתיופים

ב. מקונן, ועד פעולה, קציני מילואים אתיופים

מ. דסה, אב"י

י. הס, ועד פעולה למען יהודי אתיופיה

א. טמיאס, ועד פעולה למען יהודי אתיופיה

ש. מולא, ועד פעולה למען יהודי אתיופיה

א. טיאודרוס, ועד פעולה למען יהודי אתיופיה

ל. סלומון, ועד פעולה למען יהודי אתיופיה

ת. תמי, ועד פעולה למען יהודי אתיופיה

ט. אדוניה, ועד פעולה למען יהודי אתיופיה

ד. מהרט, הארגון הציוני של יהודי אתיופיה בישראל

ד. סיום, עמותה של עולי אתיופיה לקידום החינוך ולגישור

על תרבויות



המשך נ. ארבל, עמותה לקידום המשפחה והילד האתיופי

מוזמנים; י. ישעיהו, עמותה לקידום המשפחה והילד האתיופי

ד. יאסו, עמותה לקידום המשפחה והילד האתיופי

א. יאסו, עמותה לקידום המשפחה והילד האתיופי

א. אבוטבול, עמותה לקידום המשפחה והילד האתיופי

ד. זגיי, ועד הורים חדרה

ג. גרמאי

ר. מנשה

ע. נדב

א. חנניה

א. מסלה

מ. בריהויו

ב. גדעון

ד. מששה

פ. טוביה

מ. מתנה

א. כהן

י. קדמן, מועצה לאומית לשלום הילד

צ. מלקו, מועצה לאומית לשלום הילד

מ. מיטלסבך, חצרות יסף

י. שוסטר, מרכז בובר, האוניברסיטה העברית

ט. פדרבוש, שתי"ל

ו. אקלה, שתי"ל

י. שינוולד, קרן רוכלין

ר. פויירשטיין, מרכז בינלאומי לקידום הלמידה

א. קזולין, מרכז בינלאומי לקידום הלמידה

י. שור, מרכז בינלאומי לקידום הלמידה

ג. סילברמן, הקרו החדשה לישראל

ש. בן דור, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

ע. בן דור, המרכז לפלורליזם יהודי

ש. וייל, האוניברסיטה העברית

ג. אולשטיין, האוניברסיטה העברית

נ. מגשה, בית ספר למנהיגות

מ. נפתלי מנהל על"ם -עמותה לנוער במצוקה

א. בן-חורין, על"ם -עמותה לנוער במצוקה

ש. יעקובסון, על"ם -עמותה לנוער במצוקה

י. הררי, קידום נוער, נתניה

א. אליהו, קידום נוער, נתניה

מזכיר הזועדה; י.גידלי

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

קליטת תלמידים עולים מאתיופיה נמערכת תחינת



קליטת תלמידים עולים מאתיופיה במערכת החינוך

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת החינוך.

אני מבקשת לומר, שישנם חברי כנסת, שלפני

האירועים האחרונים שהגיעו לתקשורת, ביקשו דיון בנושא. אחת מהן היתה ח"כ

ל. לבנת. ח"כ ב. טמקין, שיושב לידי מלווה את הנושא כיו"ר ועדת הקליטה

והעלייה. רק בהערת ביניים, דווקא יש לי חשש שמרוב גורמים ומטפלים וכל

כך הרבה מלכים ששולטים בכתר אחד יש לנו כמה נפילות. כבר שמעתי שהישיבה

תהיה סוערת. מכל מקום, צריך לדבר בשקט, בוודאי בוועדת החינוך. גם אם יש

דברים כואבים, וגם אם יש דברים מרגיזים, אני מבקשת לשמור על איפוק.

אנחנו נסיים את הישיבה ברבע ל-11. משום כך אני מבקשת לא לחזור על דברים

שמישהו אחר אמר. נשתדל לתת לכל אחד אפשרות ביטוי.

אני מבקשת לפתוח בנציג משרד החינוך. סגן שר החינוך בדרך. לא נחכה לו,

ונפתח.

נסים אלייקים, ראש מינהל החינוך הדתי בשנת

הלימודים תשנ"ה. אני רוצה להביא כמה

נתונים, כי לאחרונה הושמעו נתונים קצת שונים בתקשורת, ואולי צריך לדייק

יותר. בחינוך הממלכתי-דתי לומדים בשנה זו קרוב ל-21 אלף תלמידים

אתיופים בכל המערכות, החל מגני הילדים וכלה בכיתה יב'. בחינוך היסודי

לומדים כ-12,500 תלמידים, זכאים ולא זכאים. הזכאות נקבעה מאז מבצע

שלמה. הזכאים זכאים להצעת תקו מיוחדת, תוספת שעות. הזכאות נקבעת לפי

תאריך העלייה, מאז מבצע שלמה.

זכאים הם תלמידים שעלו במבצע שלמה. עד להיום הזה משרד החינוך מחזק את

התלמידים האלה בתוספת שעות ובתוספת תקציב מיוחדת, שמועברת לכל תלמיד

ותלמיד בכדי לענות על הציפיות ולהעלות את הישגיו.

כמה מה-12,500 האלה הם זכאים?

ה, אליקים; זכאים 5,422 תלמידים. מתוך 12 אלף 7,888

לא זכאים.

בחינוך העל-יסודי, בחטיבת ביניים - זכאים 2,096 תלמידים, לא זכאים

1,400 תלמידים. בחטיבה העליונה, י'-יב' 1,461 תלמידים זכאים, לא זכאים

1,651 תלמידים. בסך הכל בעל-יסודי יש 6,608 תלמידים. ביסודי

ובעל-יסודי, בשני המרכיבים, חטיבת הביניים והחטיבה העליונה אנחנו

מגיעים ל-16,110 תלמידים, וזה אינו כולל גני ילדים. אין לנו נתונים

מדויקים, אבל מדובר בקרוב ל-2,500 תלמידים.

ל. לבנת; יש תלמידים ממוצא אתיופי גם בחינוך הלא

ממלכתי-דתיי

נ. אליקים; לפי דברי סגן השר, שנכנס כרגע, בתקשורת

משלשום, לומדים בחינוך הממלכתי כ-1,700

תלמידים אתיופים. לנו ידוע על כ-1,100 תלמידים. אני מניח שלסגן השר יש

נתונים יותר מדויקים.



היו"ר ד.איציק; מאיפה הגיעו תלמידים אלה? האם הם היו קודם

בחינוך הדתי ועברו אחר כך לממלכתי?

נ. אליקים; לא בהכרח. יכול להיות שחלק מהתלמידים

מלכתחילה לומדים בחינוך הדתי. אני מכיר

דוגמה בערד.

האם אין לכם מעקב אחר התלמידים?

לפני תפקידי זה בירושלים הייתי מחמ"ד

דרום. אני יודע שבערד בגלל בעייתיות מאוד

מיוחדת של בית ספר דתי יחיד וקטן ביישוב, מלכתחילה הופנו חלק מהתלמידים

לחינוך הממלכתי. בשאר המקומות - אינני יודע. אני יכול להניח, שחלק

מהתלמידים במהלך השנים עברו לחינוך הממלכתי. כלומר, לא כולם החלו ללמוד

בחינוך הממלכתי.

היו"ר ד. איציק; איך זה עובד, מפנים אותם לחינוך

הממלכתי-דתי?

נ. אליקים; אנחנו לא מפנים לחינוך הממלכתי.

איך מגיעים אליכם 21 אלף תלמידים ממוצא

אתיופי? איך מגיעים כמעט כולם לחינוך

הממלכתי-דתי ויותר מ-1,000 מגיעים לחינוך הממלכתי? מה הפרוצדורה? מפנים

אותם? הם בוחרים ללכת לממלכתי-דתי?

נ, אליקים; אני יכול לומר דבר אחד, שההורים רובם

רוצים לשלוח את ילדיהם לחינוך

הממלכתי-דתי. מינהל החינוך הדתי איננו עורך רישום של תלמידים. הרשויות

המקומיות, לפי החוק, הן העורכות את הרישום. ומי שבא להירשם נרשם ולומד

בחינוך הממלכתי-דתי, כמו כל תלמיד.

ההיסטוריה של ראשית קליטת ילדי אתיופיה בחינוך הממלכתי-דתי ידועה לכל

בר-בי-רב. כיום נרשמים כדת וכדין. כל מי שרוצה חינוך ממלכתי דתי נרשם.

מי שורצה חינוך ממלכתי נרשם בחינוך הממלכתי.

ב, טמקין; האם אתה רוצה להגיב למה שאמר הסגן שלך,

שמואל בורקש שמו? הוא סיפר על המקרה

ביבנה, שבו כל הילדים האתיופים מרוכזים בבית ספר ממלכתי-דתי אחד.

ההורים בחלקם רצו להעביר לממלכתי רגיל. גם המינהל הדתי שלכם היה מוכן

לעשות זאת, אבל ביבנה, אני מצטט ישירות מהנאמר - בבית הספר המקיף הדתי

בעיר יבנה מרוכזים היום כל התלמידים האתיופים, שהגיעו ליישוב למגורי

קבע. יושבים בכיתות למעלה מ-50% תלמידים אתיופים ויש פנייה שלהם בהסכמת

החינוך הדתי לעיריית יבנה לאפשר להם לבחור היכן הם רוצים ללמוד. גם

במקיף הכללי שיש שם, בית ספר יפה ומכובד הם נענו בתשובה חד-משמעית של

הרשות המקומית, של מנהל אגף החינוך המקומי. תלמידים אתיופים יישארו

בעיירה יבנה אך ורק בתיכון הדתי. האם אתה מאשר את זה?

נ. אליקים; אני מאשר את זה. אבל הטענה צריכה להיות

מופנית לרישום במקום ברשות המקומית. אני



מאשר את זה. החינוך הדתי חוזר ומצהיר: מי שרוצה ללמוד בחינוך הממלכתי -

זכותו הבסיסית ללמוד בחינוך הממלכתי. אס רשות מקומית משיקולים שלה עושה

מה שעושה, הטענה צריכה להיות מופנית לרשות המקומית.

ל. לבנת; משרד החינוך מתערב במקרים כאלה?

יש עוד משהו שאתה רוצה להעיר, להגיד?

התכנסנו פה על רקע סערה. יש לך משהו

להגיד, שחשוב שאנחנו נדע?

ידענו מהעיתונות על מקום אחד. אולי אתה

מכיר מקומות נוספים כאלה?

החינוך הממלכתי-דתי קלט את התלמידים האלה

מלכתחילה ברצון, וירצה לקלוט אותם גם הלאה

מתוך אידיאולוגיה של משנת החמד. הבעיה העיקרית בחינוך הממלכתי-דתי היא,

שהאוכלוסיות של עולי אתיופיה לא פוזרו נכונה בכל מרחבי הארץ, אלא רוכזו

במקומות, אשר לא תמיד הם המקומות החזקים. במקומות אלה יש אכלוס גבוה

מאוד באחוזים גבוהים מאוד, דבר שלא מאפשר אינטגרציה בריאה, לא לקולטים

ולא לנקלטים. זוהי הבעיה המרכזית. מי שיקרא את המפה של פיזור יהדות

אתיופיה בארץ ישראל יראה, שהמקומות החזקים כמעט אינם קולטי עלייה

אתיופית. אנחנו מצטערים על כך. העיר ירושלים, העיר תל אביב, העיר

הרצליה, העיר גבעתיים, פתח תקווה קולטות מעט מאוד ילדי אתיופיה. הפיזור

של האכלוס לא היה נכון. אין שום בעיה לחינוך הממלכתי-דתי לקלוט אותם

בצורה האינטגרטיבית והטובה. בסך הכול, כל האוכלוסייה של ילדי אתיופיה

מהווה 90% מהחינוך הממלכתי-דתי.

אני מבקשת לשאול, אתה הרי ראית שיש

ריכוזים. למה הצעקה באה מהשדה? למה היא לא

באה ממך? אתה ראש מינהל חינוך דתי. למה לא באת לסגן השר, לוועדת החינוך

ואמרת - רבותי, הדבר אינו בריא, מסוכן, לא נכון, לא צודק, לא הוגן-.

למה חיכית להם?!

אני מצטער מאוד, האינפורמציה שבידך אינה

נכונה. בכל ישיבה שדנה בנושא יהדות

אתיופיה הן עם השר עם המנכ"ל, מועצת חמד ואני בטוח שגם עם מוטי סמט ישב

בוועדת החינוך ובוועדת הקליטה, נושא זה עלה על סדר היום. בפגישתי

הראשונה עם שר החינוך בראשית שנת הלימודים, בהיכנסי לתפקידי זה, אחד

משני הנושאים שדיברתי עליהם עם השר היה הנושא האתיופי. בסוף שנה שעברה,

כשהשר והמנכ"ל השתתפו במועצת חמד החדשה שנבחרה, אחד הנושאים המעטים

מבין המעטים שעלו במועצה היה הנושא של קליטת יהדות אתיופיה. כך שאין זה

נכון לומר, שחיכיתי רק לאחר הסערה. את הסערה הזאת אנחנו מכירים כמה

שנים.

היו"ר ד. איציק; ומה עשיתם בשביל זהי

אנחנו יכולים לפזר את האוכלוסייה ולהציע

להם לבוא לגור בתל אביב. הצענו גם את

הפתרון הזה. חלק מההורים האתיופים או חלק מהרשויות המקומיות לא קיבלו

את זה.



ל. לבנת; לפי נתון שיש בידי, 16% מהתלמידים ממוצא

אתיופי הושמו בחינוך המיוחד לעומת בערך 4%

מציבור התלמידים הכללי. האם הנתון נכון? האם זה ידוע לך? איך זה מגיע

למצב כזה, בעוד שאין שום סיבה לחשוב שהרמה הכללית או הבעיות הכלליות,

אני מדברת כרגע על חינוך מיוחד, שונות מאלה של האוכלוסייה הכללית?

נ. אליקים; אני לא יכול לומר בוודאות שזה האחוז הידוע

לי. אני יודע שלפני כשבועיים ישבנו עם

פרופ' ראובן פויירשטיין, והוא חד-משמעית אומר, שאם יש אבחון כזה, הוא

אינו צריך להיות נכון. הוא מפתח היום אבחון חדש, אבחון דינמי, בכדי

לבדוק את העניין הזה ביסודיות.

אבל כרגע מדובר ב-800 ילדים, שנמצאים

בחינוך מיוחד. אתם יודעים על זה?

אולי אינך הכתובת הנכונה, אבל זו ללא ספק

השאלה הקשה המרכזית שתהיה פה. ואני מודה

לך שהעלית אותה. בבקשה, ח"כ ר. אלול.

בהמשך לשאלה של ח"כ ל. לבנת, נקבע שמי

שהולך לחינוך מיוחד אחרי שנה עובר לחינוך

הרגיל. האם יש מעקב שלכם, או שמי שנכנס לחינוך מיוחד נגזר דינו עד שהוא

מסיים את בית הספר, הוא לומד רק בחינוך מיוחד?!

נ. אליקים; השאלה שלך אינך קשורה רק לילדי אתיופיה,

אלא לכל ילד שאובחן לחינוך המיוחד. אותו

דין קיים לגבי כל מאובחן לחינוך המיוחד, ואין זה משנה מה העדה ממנה הוא

מגיע. לפי הוראות מנכ"ל, אחת למספר שנים הילד צריך להיות מאובחן שוב,

אחת לשנתיים, זה לא אחת לעשר שנים. יש הוראות בנידון, ופועלים בהתאם

להוראות.

יש מפקח ארצי לחינוך המיוחד, מר מיכאל עזרא, שבוודאי יש לו נתונים. אצל

מנהל האגף לחינוך המיוחד אפשר לבדוק מה הממוצעים הארציים בחינוך הדתי,

בכללי או בכלל המערכת, ומה האחוז האמיתי אצל עולי אתיופיה.

פרופ' פויירשטיין, ראשית אני מאוד מודה לך

שהגעת. אתה מנהל מכון לקידום כושר לימודי.

מה למדנו מהאחוז הגבוה הזה? האם הוא נכון? האם הפרמטרים של הבדיקה הם

לא פרמטרים שונים, שאינם מתחשבים נניח בהליך חשיבה של העדה או בתהליך

הלמידה? הנתונים שח"כ ל. לבנת מעלה מעלים שאלה קשה מאוד - איך זה שבעדה

שלכל הדעות נחשבת עדה נבונה וחכמה, מגיעים לחינוך המיוחד 15% מן

התלמידים, בעוד שבמגזר אחר 4% הם ממוצע.

תודה רבה על ההזדמנות, על השאלה של סיכון

בקליטת אוכלוסייה שונה מבחינה תרבותית,

אבל בעלת יכולת תרבותית, יכולת למידה טובה. הסיכון הוא גדול מאוד בכל

העולם, ובמיוחד באוכלוסייה הזאת, שהיא באמת השונה ביותר, ולטובתה,

מבחינה תרבותית מן האוכלוסייה הקולטת. הסכנה חמורה. ישנם ילדים שבאים

אלינו ללא אותו ציוד הדרוש כדי להסתגל אל הסיטואציה הלימודית הקיימת.

אבל היכולת שלהם ללמוד היא יוצאת מן הכלל. זאת הוכחנו כבר במשך כ-15



שנה, מאז הבדיקות של הקבוצות הראשונות. אז בדקנו כמה מאות ילדים,

והבאנו לידיעתם של מחנכים, שעל אף התפקוד הנמוך יחסית בתחומים של

מיומנויות לימודיות וכך הלאה, הם בעלי כושר לימודי יוצא מן הכלל. צריך

להיזהר בבני העניים האלה, שהלילה לא ייחשבו כחסרי יכולת. הזהרנו מפני

הסכנה הזאת גם בעלייה האחרונה. היתה אופוריה גדולה, כי המורים ראו אצל

הילדים האתיופים, בניגוד לאוכלוסיות אחרות, שהן שונות מבחינה תרבותית,

את אותה נכונות ללמוד והיכולת ללמידה.

יחד עם זאת, היכולת להתמודד המצב הלימודי באוכלוסייה זו לא צריך היה

להניח שתבוא מאליה. צריך היה ליצור מצבים מיוחדים, תנאים מיוחדים, כפי

שח"כ ר. אלול אמר, כדי להביא לסתימת הפער הקיים. כאן קרה דבר. קודם

נוצר סטיריאוטיפ מאוד חיובי, דהיינו, כאן מדובר באוכלוסייה שתלמד מהר,

תסתגל מהר ותשתלב מהר. היה להם אליבי מסוים של היותם עולים חדשים ללא

שפה. לא לקחו בחשבון, שילדים אלה אינם צריכים רק לתרגם משפה לשפה

מושגים, אלא הם צריכים לרכוש מושגים חדשים, שלא היו בתרבותם. דבר זה לא

נקלח בחשבון, ופתאום נוצרה סטריאוטיפיזציה שלילית. מכיוון שכבר אינם

עולים חדשים, והעברית די שגורה בפיהם, ויחד עם זאת הם אינם לומדים

במידה מהירה את מה שהם צריכים כדי להשתלב בלימודים, נוצר סטיריאוטיפ

שלילי. בין שני דברים אלה נשכח, שיש לתת לאוכלוסייה זו תנאים מיוחדים

כדי להחיש את תהליך השתלבותם. אני חייב להגיד, שזו היתה בעיה. העלינו

את זה גם בעליית הנוער, ושם זכינו ללא מעט תהודה חיובית בנושא. בשנה

האחרונה הבאנו את הדבר בפני שר החינוך. שר החינוך היה מאוד קשוב לדבר.

הבעיה היתה איך למנוע את הסיכון של הידרדרות לחינוך מיוחד לאוכלוסייה,

שאינה נזקקת לזה. והסיכון הזה אכן קיים.

הרשי לי גברתי יושבת הראש, יש כאן שתי מערכות של צרכים באוכלוסייה.

האחת היא להבטיח את זהותה התרבותית העדתית, שממנה אסור לתת להם לברוח.

זאת אחת הבעיות הקיומיות החשובות ביותר של האוכלוסייה הזאת. כי אם,

חלילה, ניתן להם להיזרק החוצה מתוך החברה והקהילה שלהם, הבעיה עלולה

להיות חמורה מאוד, חלילה. מצד שני, אנחנו חייבים לעשות הכל, כדי שיוכלו

להשתלב בתוך החברה להיות אתיופי ולהיות שייך לבית ישראל. זה לא צריך

להיות גורם למצב חמור או לקיפוח, אלא להפך. כאן בין שני צרכים אלה -

להביא אותם לכך שימשיכו את שייכותם לעדה ומצד שני לגרום לנכונות

וליכולת להשתלב בתוך התרבות השונה מאוד מזאת שלהם, צריך לדאוג לסוג של

התערבות מאוד מיוחדת. אין צל של ספק, שאסור להכניס ילד למסגרת מיוחדת,

מבלי שהוא ייבחן לגבי יכולתו ללמוד, לגבי הצורך של ההתערבות הדרושה לו

כדי שילמד, כדי שיסתום את הפער ולגבי היכולת להביא אותו לידי שילוב מלא

במסגרת.

ר. אלול! מתי רצוי לבדוק פעם נוספת את הבחינה? אמרת

שבודקים את הילד בפעם הראשונה, וקובעים את

המסגרת שלו. אחרי כמה שנים בודקים אותו פעם נוספת? לדעתי, צריך כל שנה

לבדוק אותו.

בהחלט, אבל הבדיקה הראשונה אסור שתהיה

בדיקה רגילה. כי אם היא תהיה בדיקה רגילה,

אחוז גדול מאוד של ילדי אתיופיה ייחשבו כמפגרים. זה מה שקורה, חלילה.

היו"ר ד. איציק; אתה מאריך, ואנחנו מבקשים שתאריך, כי אני

רוצה שתדע, שהדיון חשוב לנו מאוד. ילדים



מופנים לחינוך המיוחד, כמו שאתה מעיד עכשיו, שלא בצדק; ורק ילד אחד כזה

מצדיק והדרת שינה מעינינו. לכן אני מבקשת ממך, שתגיד כל מה שאתה צריך.

גברת יו"ר, אני רוצה להגיד לך, שדבר זה

נכון לא רק לגבי ילדים אתיופים, זה גם

נכון לגבי ילדים רבים מאוד ישראלים. ועל זה לא ארחיב את הדיבור עכשיו.

אבל לגבי ילד אתיופי, אם דבר זה נעשה בצורה עיוורת, רק מפני שילד זה

איננו בעל המושגים שדרושים לו כדי להיות מסוגל להימצא בכיתה, הבעיה

הרבה יותר חמורה. לא רק ההורדה באחוז הילדים המגיעים לחינוך מיוחד היא

הבעיה. הבעיה היא שעשויה להיווצר סיטואציה, שילדים שיימצאו במסגרת

רגילה יהיו בסיטואציות של חינוך מיוחד. את כל זה צריך לקחת בחשבון.

מדובר פה באוכלוסייה, שגילתה לאורך כל השנים יכולת מופלאה ללמוד. אבל

אנחנו חייבים לתת להם את התנאים הדרושים לזה.

מה הם התנאים? קודם כול, אבחון מתאים, שבודק לא את מה שהוא יודע עכשיו,

אלא מה שהוא יהיה מסוגל לרכוש אם וכאשר יינתנו לו התנאים הדרושים.

אותו אבחון חייב להיות מסוגל לפרט את כל הדרוש לילד. אנחנו עכשיו למשל

יושבים על מערכת שלמה של מושגים, שצריך להקנות אותם, כדי שיוכלו ללמוד

את אשר הם לומדים בצורה יעילה.

אינני יודע מה הם הגורמים לכך, שיש אוכלוסייה הומוגנית, שיש גטואיזציה,

בבתי ספר מסוימים בכל מיני מקומות, גם בעליית הנוער וגם במסגרת החינוך

המיוחד. יש גם מצבים, שאינני בטוח אם אפשר להתגבר עליהם, כגון ההסעות

הרבות. אבל אני רוצה להציע, בואו וננצל את הזמן, שבו האוכלוסייה נמצאת

בצורה הומוגנית במקום אחד להכנסתם, לשילובם האמיתי. כלומר, במקום להפוך

את הכיתות האלה לכיתות, שממשיכות בצורה כזאת לאורך ימים, בואו נכין את

הילדים לשילוב בלי חסדים, אלא בזכות ההישגים שלהם, שאנחנו נהיה אחראים

לכך, שאכן יוכלו להשיג אותם. נוכל אחר כך לשלב אותם בכל בית ספר ללא

אומר ודברים, ובלי חסדים. לצורך זה אני מציע אבחון דינמי, שיראה למחנך.-

-מה שנראה לך כקושי לימודי, ראה כמה הוא למד אצלי בשעת האבחון-. בדקנו

כ-1,200 ילדים. אנחנו צריכים לבדוק 500 ילדים נוספים מבין המסוכנים

ביותר, כלומר אלה שנמצאים בסיכון להעברה לחינוך המיוחד. אנחנו מביאים

את התוצאות האלה למורה. אין לו כל אפשרות להכחיש את העובדה, שהנה הילד

למד אצלנו מה שלא למד משך שנתיים בבית הספר. בהוכחה זו אין למורה מפלט

והוא לא יוכל להגיד - כן, אתה מדבר על אתיופים, אבל הילד הזה אינו

מסוגל-.

צריך להציב סוג של תוכנית לימודים, שלא תהיה מיועדת לגמור את מה שדרוש

באותו בית ספר אלא תהיה בחזקת הכנה לקראת שילוב. כלומר, אם נגזר

שאוכלוסייה אתיופית תימצא במצב של הומוגניות, גטואיזציה, במשך זמן

מסוים, בואו ננצל את הגטו בצורה חיובית ע"י הצבת תוכנית לימודית,

אינטנסיבית, מכווונת להכנתם לשילוב.

יש לנו תוצאות יוצאות מן הכלל. אגיד לכם בצורה מפורשת. התופעה הזו של

שונות תרבותית גורמת לאשליה של פיגור או של רמה שכלית נמוכה. אם מנסים

לבדוק ולהעריך את תפקודם של אנשים, אפילו בעלי רמה לימודית מסוימת,

באמצעות המבחנים הקיימים, ואשר, לצערי הרב, עדיין שולטים בשימוש

להכרעות כבדות, לגבי לקבל לאוניברסיטה או לא לקבל, אני יכול להראות לכם



תוצאות, שאותם אנשים שהוגדרו כבלתי מסוגלים, ונבדקו על ידינו, הוכיחו

יכולת למידה יוצאת מן הכלל, 500/0-300/0 צמיחה ברמת התפקוד שלהם. יש לנו על

זה ספרות רבה, שנכתבה ומתפרסמת.

ר. אלול; פרופ' פויירשטיין, מה דעתך, אם היו בודקים

את כל 800 הילדים, שנמצאים עכשיו בחינוך

מיוחד, לפי השיטות שלך, מה היו התוצאות?

י. פויירשטיין; אני יכול להגיד אותו דבר לגבי ילדים רבים

אחרים בחינוך המיוחד. כי כאשר הם נבדקים

על ידינו, הם מוכיחים את עצמם כמסוגלים להשתמש בצורות הוראה וחינוך

אחרת מאלה שנמצאים בחינוך המיוחד. זה נוגע גם לגבי ילדי תסמונת דאון,

שעליהם דיברנו אתמול, ואשר, לשמחתי הרבה, אנחנו היום מצליחים לשלב אותם

יותר ויותר במסגרות רגילות, בזכות, ולא ברחמים.

היו"ר ד. איציק; פרופ' פויירשטיין, אם אני מבינה נכון, אתה

בעצם אומר, המיוחד, (אנחנו מדברים על

החינוך האתיופי) שסביר להניח, שבגלל שכלי הבדיקה אינם מתאימים, נמצא

בחינוך המיוחד מספר גבוה מאוד של תלמידים, שאיננו צריך להיות שם. אני

מדייקת?

אתה יכול לדבר איתי על אחוזים?

ר. פויירשטיי1: בהחלט. לצערי הרב, לא קיבלנו עדייו את כל

הנתונים על נושא זה. ניסינו להשיג, ולא

קיבלנו.

היו"ר ד. איציק; גם אנחנו לא קיבלנו נתונים.

אני יודע שיש הפניות רבות מאוד לוועדות

השמה. אני יודע שיש היום, ברוך השם, למשרד

החינוך רגישות לנושא, ויש כאלה שמתנגדים לזה. ודיברנו על זה בשבוע

שעבר. יש רגישות ויש נכונות להיאבק נגד זה. אבל רבותי, צריך היום לתת

כלים. לא מספיק להגיד למורה - החזק את הילד הזה. הוא אמנם אינו לומד,

אינו מצליח, הוא מתחיל גם להפריע, אבל החזק אותו-. אנחנו צריכים לתת

בידי המורה כלים, לתת לו להבין את הילד. אנחנו צריכים לתת לו להבין,

שהתערבותו השונה עשויה לשנות גם את גורלו של הילד. יש בהחלט ילדים,

שנמצאים בחינוך המיוחד, שאם ייבדקו כראוי, ואם יינתן להם הנדרש להם,

יוכלו להשתלב במסגרת רגילה. ולדעתי, זה דבר שיש לעשותו בהקדם.

אמרתי שיש גם חינוך מיוחד במסגרת רגילה, וזו סכנה גדולה עוד יותר. לכן

אנחנו מציעים לראות את האוכלוסייה הזו כנזקקת להתערבות מאוד מיוחדת,

להקדיש את הדרוש לזה. אני יודע שקיימת נכונות מצד האחראים לדבר. משרד

החינוך, שר החינוך היסה אוזן לבקשתנו. הוא הפנה אותנו. אני חייב להגיד,

שזה לא הלך בקלות. אבל אנחנו רואים צורך היום לעשות דבר כדי לא לחזור

על השגיאות של שנות החמישים.

מתי הגעתם למסקנה? הרי התלמידים האלה

מצויים כאן קרוב ל-11 שנה, בעליות היותר



גדולות. למה היה צריך לחכות 11 שנה כל כך יקרות וכל כך מכריעים בחיי

הילד כדי להגיע למסקנה זו?

בחלק גדול של האוכלוסייה הקודמת, מעליות

קודמות, הצלחנו לא מעט להביא לשילובם של

הילדים. ואני חושב שיש פה אנשים, שראו את התהליכים האלה, ונעזרו. ולא

מעט מאותם דברים חיוביים שנוצרו נוצרו בשנים הקודמות. בעלייה האחרונה

יש התערבות של כמה גורמים נוספים. רבותי, אל תשכחו, זאת אוכלוסייה,

שעבר עליה זמן חמור מאוד, התנסויות קשות ביותר. כאן מתערבבים גם גורמים

אמוציונלים, רגשיים, הקשורים במשפחה ובכל ההתנסויות עד שהגיעו ארצה.

דברים אלה עדיין חיים וקובעים לא במעט את התחושות הנפשיות ואת המצבים,

שגם משפיעים על הלמידה וכדי.

היו"ר ד. איציק; נניח שבעיה תקציבית אין, נניח שהיום אנחנו

פותרים את הבעיה התקציבית, תוך כמה זמן

אפשר להעביר בדיקה מחודשת, רצינית, יסודית, לכל התלמידים האלה מחדש?

אנחנו בודקים חלק, אבל אין לנו כל אפשרות

לבדוק את כולם במסגרות התקציביות האלה.

אנחנו יכולים לעשות זאת תוך כמה חודשים. עד עכשיו לא היו לנו תמיד

נתונים מדויקים איפה הם נמצאים, איך הגיעו ומתי. האמת היא, שצריך היום

לעשות דבר, לעצור את הדבר, ואחר כך לעשות.

היו"ר ד. איציק; יש לך אומדן תקציבי כמה זה צריך לעלות?

תפסת אותי בצד החלש ביותר שלי. צריך לקחת

בחשבון דבר נוסף, אל ניקח רק את המרכיב של

האבחון. אינני מעוניין באבחון בלבד, אני מעוניין בהתערבות.

אני חייב לומר דבר נוסף. רבותי, אני רואה למעשה שלושה מרכיבים חשובים.

האחד זה האבחון. יש להוציא מכלל אפשרות, שילד כזה שיגיע ייחשב כזקוק

לרמת נמוכה יותר של מטרות.

דבר שני, הגדרת ההתערבויות וצורתן. אמרתי לכם דבר שנשמע כאפיקורסי,

שהעניין של גטואיזציה לא כל כך מפריע לי. אם זה יישאר לשנה אחת, לא

נורא. אם אנצל את הזמן הזה, שהילד הזה נמצא בתוך קבוצה הומוגנית, אם

אתן לו את מה שדרוש שלו ואתייחס לתקופה זו כאל תקופה מכינה, אני לא

רואה בזה אסון, בתנאי שאני מנצל את הזמן הזה.

דרך אגב, רבותי, איני יודע אם אתם יודעים. אני אחד האנשים, הנאבקים

שנים נגד סידור ילדים במסגרות מיוחדות הומוגניות. ואם אני כבר אומר -

לא נורא, אם ננצל את זה לטובה,- אז דעו, שאני עשיתי פשרה רצינית מאוד.

דבר שלישי, אני חושב שאנחנו חייבים ליצור היום מנהיגות חינוכית בתוך

לחזק את העדה, כדי שלא תיווצר סיטואציה של

מערכת צנטרפוגלית של הילדים, שהתאכזבו מהעדה ולא ירצו להשתייך אליה,

מכיוון שלהשתייך אליה זה להיות אדם מקופח. זה אחד האסונות שאנחנו

עלולים להביא על העדה הנפלאה הזאת. אנחנו רוצים שהם יהיו גאים על

השתייכותם, שירגישו שלהיות שייך זה לא גורם לקיפוח. אנחנו צריכים לדאוג

ליצירת מנהיגות צעירה, שתהיה מוכנה לעבוד על נושא זה.



דבר שני, הם חייבים להיות סוכני ההשתלבות, סוכני ההתפתחות. אני עומד

עכשיו להציע למשרד החינוך ולגופים אחרים, שיאפשרו לנו להכשיר כמאה

אנשים שיצאו לעדה, יעבדו עם ילדים, עם הורים, עם הקהילה בשני. כיוונים

אלה: השתלבות וזהות ושייכות.

עכשיו תן לי להחזיר אותך שוב לשאלה ששאלתי

אותך קודם. בהנחה שהכסף נמצא, אתם תוך

שלושה-ארבעה חודשים, במילים אחרות, עד אחד בספטמבר יכולים להעביר את כל

הילדים האלה בדיקה?

אם תינתנה לנו אפשרויות. אני חייב להגיד,

שלצערי הרב, זה לא קרה. אנחנו נמצאים

עדיין במצב קשה מאוד מבחינת קבלת התקציב שהובטח לנו. אם דבר זה ייעשה,

אני מוכן לראות את הדבר כעדיפות ראשונה.

אני מודה לך מאוד. תודה. אנחנו קיבלנו

תשובה, ואני מקווה, שנציגי המשרד שמעו.

אנחנו נשמע את סגן השר אחר כך. ח"כ ל. לבנת צריכה לצאת לישיבה אחרת.

כמה דקות, ואח"כ אנחנו נעבור אליכם.

ל. לננת; תודה רבה, אני רוצה להודות לח"כ ד. איציק,

שזימנה את הישיבה. כפי שהיא אמרה בפתח

הישיבה, כשהתעוררה הפרשה בבית הספר בחדרה, שהתעוררה בתקשורת בעקבות

המצב המאוד מורכב ומסובך וקשה של חינוך הילדים יוצאי אתיופיה, אני עצמי

פניתי ליו"ר הוועדה, וביקשתי לכנס ישיבה, לאחר שלמדתי מעט מאוד, אני

מודה, על הבעיות השונות הכרוכות בעניין.

כפי שהדברים נראים כרגע, מדובר בכשל מתמשך של שנים רבות בנושא זה. אני

חושבת שצריך להתרכז בפתרונות ובבעיות שקיימות כרגע ובפתרונות שצריכים

ליזום. אני חושבת, שקודם כול, צריך לבצע סקר על מה קורה בכלל בקרב יותר

מ-20 אלף התלמידים ממוצא אתיופי. נדמה לי, אני אומרת זאת בזהירות, שאין

די נתונים על מה שקורה בתוך 20 אלף התלמידים הללו. שמעתי בקריאת

ביניים, שהנתון שהבאתי על 16% תלמידים שמופנים לחינוך המיוחד לא נכון.

הייתי מאוד שמחה אס מישהו יכול היה לתת כאן נתון מוסמך אחר. זה היה

הנתון שאני קיבלתי. יכול להיות שהוא איננו נכון, אבל אי אפשר להתווכח

עם נתון זה, אם לא נותנים נתון מוסמך אחר. כמו שאני מבינה, אין נתון

אחר. כי כנראה שאין די נתונים בכלל.

יש מישהו ממשרד החינוך שיודע כמה?

במוסדות חינוך וחינוך מיוחד יש כמאה

ילדים. אין לנו נתונים על כיתות מקדמות,

טיפוליות.

ראו, מדיניות המשרד היא, קודם כול, לשלב

בבתי ספר רגילים תלמידים, שיש כוונה

להפנות אותם לחינוך מיוחד. המדיניות של המשרד בשנתיים האחרונות זה יותר

ויותר לשלב תלמידים, שבזמן רגיל בעבר הפנו אותם לחינוך מיוחד על פי

עצות המומחים. אני מדבר כרגע על הנושא האתיופי או על החינוך המיוחד

בכלל.



אני חושב שמרבית החורים וועדות חחשמח מעדיפים לשלב את חילדים בבתי ספר

רגילים בעצח אחת עם חרשויות חמקומיות. אני חושב שזו מדיניות בכיוון

חנכון.

ל. לבנת.- אני מודח לסגן חשר. למדתי מדבריו, שעדיין

אין לנו נתונים כאלח. סליחח, אני קיבלתי

נתונים אלח מארגון חגג של יחודי אתיופיח בארץ. זח חמקור שיש לפני. לא

בדקתי אותו בעצמי. חרי תפקידי כחברת כנסת חוא לבוא לכאן, לשאול שאלות

מתאימות את משרד חחינוך ואת חגורמים חשונים; ואם אינני מקבלת תשובות

אחרות, אז אין לי אלא לסמוך על חנתון חזח. מאטוד, אשמח לדעת שחנתון

אינו נכון. לא חייתי רוצח שנתון זח יחיח נכון. אשמח עוד יותר, אם יתברר

שחוא לא נכון. אבל חגידו שאינו נכון, תנו נתונים אחרים. וחשאלח של אלח

שמופנים למסגרות של חחינוך חמיוחד מחוץ לבתי חספר חיא מאוד מעניינת,

אבל אנחנו יודעים שיש חינוך מיוחד בתוך בית חספר, בתוך המסגרות -

חכיתות חטיפוליות וכוי. ועל זח אין נתונים. זח מצב לא טוב. ולכן, גברתי

חיו"ר, לדעתי, צריך לערוך סקר, שיבדוק מח קורח לא רק בנושא חחינוך

חמיוחד, אלא בחינוך בכלל, לא רק לעניין זח. זח דבר אחד.

עכשיו, יש עוד מספר נושאים, שאני רוצח לומר אותם בראשי פרקים. הסיפור

של חכיתות חנפרדות, של כיתות קלט, של פנימיות. שיש בהן אחוז גבוה מאוד

של תלמידים יוצאי אתיופיה....

אני רוצה להבהיר, כשמדברים על כיתות קלט,

זה בשנה הראשונה בהגיעם לישראל.

יש עדיין כיתות קלט, למרות שכבר לא באים

לישראל.

בשנה האחרונח לא חיתח עלייח. אני מדברת כרגע על כיתות נפרדות לתלמידים

יוצאי אתיופיח. אני מדברת על כך, שבפנימיות יש ריכוז, שחוא מעל ומעבר

לכל פרופורציח ולכל חיגיון. ומח שנוצר בסופו של דבר הוא ממש אפרטהייד

בחינוך, שאי אפשר לקבל אותו, ואיננו צריכים לסבול אותו. משרד חחינוך -

חובח עליו לפזר מיד לא רק את אותו בית ספר בחדרה, שהוא עלה לכותרות.

אנחנו רוצים לדעת אם יש עוד מקומות כאלה, ויש עוד מקומות כאלה. אני

יודעת. אני רוצה לשמוע ממשרד החינוך את חנתונים. צריך לפזר מיד, לא

לחכות, את כל חכיתות הנפרדות, את בתי הספר הנפרדים, את הפנימיות שיש

בהן אחוזים בלתי חגיונייים ובלתי מתקבלים על חדעת.

דבר אחרון שאני רוצח לומר לעניין חופש חבחירח, לא במקרה שאלתי את

השאלות. אני יודעת מה קרה, ואיני רוצה לחזור להיסטוריה. החינוך

חממלכתי-דתי עשח עבודח חשובח מאוד במבצע שלמח ובמבצע משח. חיום אנחנו

נמצאים במצב, שבו אין די מודעות של חהורים לחופש הבחירה, שיכול להיות

להם, ולאפשרות שלהם לחנך את הילדים שלהם גם בחינוך חממלכתי ולא רק

בממלכתי-דתי. אני חושבת, שבעניין זה התפקיד של משרד החינוך הוא לחביא

לידיעת ציבור חחורים את חאפשרויות חשונות שניתנות בפנימיות ומחוץ

לפנימיות, כדי שלא יחיו כל כך חרבה ילדים בפנימיות. גם זה מיותר. צריך

שבאמת כולם יוכלו להחליט ולבחור בעצמם לאיזח חינוך לשלוח את חילדים.

אני לצערי, צריכה ללכת לישיבה אחרת של ועדח, שאני עומדת בראשה. לכן אני

נאלצת לעזוב. אני חושבת שכאן צריך לבצע שידוד מערכות מוחלט. לא מדובר



בתקלה כאן או שם, לא בבית הספר בחדרה או בכמה תלמידים בכיתה נפרדת אחת

כזו או אחרת. מדובר כאן בכשל ממדרגה ראשונה, מתמשך, שצריך לעשות לו

טיפול שורש מלמטה ולהקצות לזה גם את המשאבים הנדרשים. תודה.

יצחק קדמן, אצלך יש עובדת סוציאלית?

צ. מלקן; אני רוצה להתייחס למה שאמר סגן שר החינוך.

בשנתיים האחרונות לפי מדיניות של משרד

החינוך מספר הילדים שמופנים לחינוך מיוחד פחת. לדעתי, זה להפך. ממה

שאני שומעת, מאז מבצע שלמה המספר גדל. לדוגמה, בירושלים יש ילד בן שבע,

ובמקום שיהיה בבית הספר, הוא נמצא בגן טיפול מיוחד, אפילו לא בחינוך

מיוחד רגיל. אני חושבת שפה יש טעות. בין מה שמדובר לבין מה שחל בשטח יש

פער עצום. לכן אני מאוד מבקשת להתייחס למה שהולך בשטח, ולא למדיניות של

משרד החינוך. פניתי כמה פעמים בנושא של הילד הזה, ועדיין אין שום

פתרון. שנה אחת הוא היה בגן ילדים עם ילדים קטנים ממנו בגיל. האמא

חולנית וחד-הורית, והיא ביקשה להעביר את הילד. אמרו - כשאת היית בבית

חולים, אף אחד לא רשם אותו לבית ספר בזמן, אז ניקח את הילד שלך לבית

ספר - אפילו לא אמרו לה לאן ילך הילד. לא שיתפו אותה בוועדת השמה. לפי

החוק היא היתה צריכה להשתתף. האם צריכה לדעת. אבל אני חושבת שיש

אדונים, שמפקחים על הילדים של עולי אתיופיה. להורים אין תפקיד. אני

מאוד מצטערת לשמוע את זה. אני רוצה להגיד, המספר גדל, ולא פחת.

היו"ר ד .איציק; תודה רבה צגה מלקו מהמועצה הלאומית לשלום

הילד. אני רוצה לבקש ממך רון מחדרה,

אומרים לי כאן, שההפגנה בחלקה היתה אלימה. אנחנו כאן נגד אלימות בכל

צורה שהיא, ואנחנו נגנה ולא נשתף פעולה עם אלימות מכל סוג. אני רוצה

שדבר זה יהיה ברור לעתיד וגם בהווה. יחד עם זה, איני יכולה מלהגיד משהו

למשרד, אדוני סגן השר. אילו המשרד היה מגיב לאירועי השדה בזמן אמת,

אולי לא היינו צריכים להידרש לכל מה שנדרשנו בשבועות האחרונים. לא נעים

להודות ולא נעים להגיד, אבל אנחנו מלמדים פעם אחר פעם כשיטה את השדה,

שאם צועקים ואם מפגינים, אז יש התייחסויות. וחבל שכך אנחנו מלמדים.

בבקשה, אהרון כהן.

א, כה;.- תיקון קטן, בחדרה לא היתה הפגנה אלימה. אי

אפשר לומר על אנשים כאלה שהם אלימים. היתה

הפגנה רעשנית. היה רעש, לא היתה אלימות, ולא היתה שום תגרה עם המשטרה.

קודם כול הנושא אינו אתיופי. הנושא ישראלי טהור. הנושא הוא בנפשה של

מדינת ישראל - בחינוך ובחברה.

יש התנשאות בכל המקומות, בכל הרשויות. אם קיימת התייחסות, היא התנשאות.

אולי כבר עכשיו צריך להקים ועדת חקירה לכל מה שקורה עם הנושא של החינוך

בקרב העדה.

חדרה היא אולי דוגמה, אבל זה מאפיין את כל חלקי הארץ, בהם גרים יהודים

מקרב העדה האתיופית. אני מצטער לומר, לא בכדי הם נמצאים כולם בחינוך

הממלכתי-דתי, יש כאן מגמתיות. יהדותם עדיין בספק, יהדותם חייבת להיות

מוכחת מדי יום, כי הם עדיין מאוימים.

אהרון, לא הזמנתי אותך הנה כמישהו שמדבר

מהצד המוסרי של העניין. אתה יו"ר ועד

ההורים. אמור לנו מה הבעיה בחדרה. אנחנו אנחנו חיים בארץ הזאת, בבקשה.

לצערי, התלמידים נדחו ממרכז העיר, והופנו

אל השכונות. לצערי, בשכונות האוכלוסייה לא

כל כך חזקה. ומה שקורה בחדרה קורה בכל המקומות. ברוב בתי הספר בשכונות

נמצאים תלמידים מקרב יוצאי העדה. 800/0-400/0 באותו בית ספר. זה נכון

בקריית מלאכי, זה נכון באשדוד, זה נכון בעפולה. זה נכון בכל המקומות.

סליחה שאני מפסיקה אותך. כמה הורים מחדרה

יש כאן, שיש להם ילדים שם? אין פה? לך יש

אחות, מה שמך? בת כמה היא?

7. מששה; שמי דני, אחותי בת שבע. בכיתה ב'.

למה היא הלכה לשם?

7. מששה; האמת היא שלא הרגשנו שאנחנו יכולים

להתמודד לבד. בהתחלה היה בית ספר לכל דבר.

כולנו היינו מעורבים.

מלכתחילה למה היא החליטה ללכת דווקא

לביל"ו, הרי יש עוד בתי ספר. למה דווקא

לביל"ו?

קודם כול, ההורים לוקחים את הילדים לאיזה

בית ספר. אותו בית ספר היו אנשים ההורים

שלהם מודאגים, כל האתיופים כל יום ילכו רק לבית ספר ביל"ו.

תודה דני. אהרון אתה באמצע, אבל בכל זאת.

אני מבקשת אדוני סגן השר ונציגי משרד

החינוך, אני מחזיקה פה מסמך מה-30 בינואר 95', "לכבוד מר ברוך בוארון,

ממלא מקום ראש עיריית חדרה, סיכום ישיבה על החינוך הממלכתי-דתי בחדרה",

וכמובן, כל ראשי חדרה נמצאים שם. הסעיף הרלוונטי לנו -כל ילדי העולים

מאתיופיה, המגיעים היום לחדרה ודורשים חינוך דתי, יופנו לבית ספר

ביל''ן.- אין אפשרות בחירה, אין אפשרות שאלה. מנהל המחוז, מאיר אפרתי,

המחמ"ד באגף החינוך של העירייה יבדוק את הסידורים לפתיחת בית ספר תורני

בחדרה. ברוך השם וחס וחלילה לא יתנו להם לבית ספר על יד, כי שם חייבים

לשמור על האיזון מכל מיני טעמים. שם כולם, אומר מאיר אפרתי מופנים לבית

ספר ביל"ו. אז אי אפשר להתעלם מכך שיש כאן מדיניות של משרד החינוך.

אחרת אין לי הסבר לזה.

מדיניות זאת היא לא רק בהוראה, יש גם עם

רשימה שמית של אותם תלמידים, שישבו חודש

בבית, ולא יכלו להכנס לבית ספר, שהוא במרכז העיר. הילדים האלה - חלקם

גרים 20 מטר מאותו בית ספר, שיש בו רק 18% תלמידים אתיופים, ודחו אותם.

דחו אותם בגלל שאותה אוכלוסייה קרובה למלכות בממ"ד. אני מכיר את

הפתרונות של משרד החינוך. משרד החינוך מציע היום בקונסטלציה חדשה לקרוא



לאותו בית ספר ולבתי ספר אחרים בארץ "אולפנים", "פנימיות יום"

ו"חממות". אני רוצה לומר לכם, אולפנים זה בחיים לא, וזה לא יכול להיות,

כי תלמידים אלה הם ילידי הארץ. הם מדברים עברית וכותבים עברית. פנימיות

יום לא, כי יש להם משפחות. במונח "חממות" הם מודים במה שקורה באווירה

הכללית. כי בחממות מגדלים גידולים, כאשר האטמוספירה בחוץ אינה מתאימה

להם. כאן הם מנציחים את הבעיה, והם גוזרים עיוות קשה לגבי החינוך

במדינת ישראל.

היו"ר ד.איציק; תודה רבה. מהאוניברסיטה העברית ד"ר שלווה

וייל. בבקשה.

ש. וייל; אני לא זוכרת שביקשתי לדבר, אבל אני שמחה

להיות כאן ולהגיב לדיון, לא בנושא חינוך

מיוחד, כי אין לנו נתונים. המצב די מגוחך, כי הנתנון היחיד שיש לנו הוא

סקר של ברוקדייל-ג'וינט, ש-1.6% של האוכלוסייה האתיופית נמצא בחינוך

מיוחד, בעוד 1.60/0 של האוכלוסייה הכללית בחינוך המיוחד. כלומר האחוז זחה

בקרב האוכלוסייה האתיופית והאוכלוסייה הכללית. רק לידיעתכם. חייבים

לערוך סקר, וזה לא קשה לבקש נתונים מכל בית ספר בארץ לגבי חינוך

מיוחד.

לגבי המסגרות הנפרדות, שאנחנו דנו עליהן, וזה עיקר הדיון היום, מדוע

יוצאי אתיופיה נמצאים במסגרות נפרדות ב-95' ח?ייבים לתת את הדעת לנושא

הזה. זה לא עניין של ממלכתי מול ממלכתי-דתי. זה עניין של בדיקת המערכת

כולה וייעול כדי לפזר את האוכלוסייה האתיופית,

אגב, סליחה שאני מפריעה לך, להציג כאילו

רק בממלכתי-דתי יש גזענות, ובממלכתי לא,

זה עיוות לא הוגן. לצערי, זה קיים בכל המגזרים. אלא שתלמידים אלה הופנו

מכל מיני טעמים לחינוך הממלכתי-דתי, ולכן הזרקור מופנה אליהם.

ש. וייל; אני מרגישה שהמערכת הממלכתית-דתית עבדה

קשה מאוד כל השנים באהבה רבה כדי לקלוט את

הילדים האתיופים. היום, ב-95', חייבים לשפר את ההישגים בשתי המערכות.

אבל בממלכתי-דתי נמצאים יותר מ-90% של האוכלוסייה.

יפת: יפת, אחד מהארגונים האתיופים. אני מארגון

מכנף דרום לציון שדואג לאיחוד המשפחות.

אחד העקרונות שלנו הוא, שללא חינוך אין שוויון. עליתי ארצה ב-83'.

יש לי כמה שאלות, השאלה הראשונה היא בנושא האבחון. אומרים שהאבחון לא

מציאותי, הוא מגמתי, כך אני קורא לזה. יכול להיות שהאבחון מתאים לחבורת

מסוימות. לנו הוא לא מתאים. ולכן בבקשה, כל העוסקים באבחון, לגבי יהודי

אתיופיה זה לא פועל.

היו"ר ד. איציק; התייחסנו לעניין זה, ונתנו לזה הכי הרבה

זמן.

יפת: הבעיות העיקריות הן החינוך הדתי לעומת

החינוך הכללי. יכול להיות שמשרד החינוך

חושב, שהדרך הטובה היא להוציא את הילדים ממסגרת החינוך הדתי ולהכניס



למסגרת החינוך הכללי ובזה להיטיב את מצבם. אבל זה לא יהיה קל. משום מה

בחברה האתיופית רובנו דתיים, וזה לא יתאים ללכת להכניס את הילדים

לחינוך הכללי. זה רק יגרום לבלבול חזק. יש לנו דרך אמצעית, שיכולה

לעזור. אני רוצה להתייחס לנושא של חינוך. זו הדרך היחידה שיש לנו לבטא

על עצמנו. בחינוך הדתי יש לנו בעיה, למרות שאנחנו רוצים את החינוך

הדתי, שהוא מסורתי, שהוא מחזק את שורשינו, אבל הוא מזניח לחלוטין את

הנושא הכללי; וזה בעצם לא יקדם אותנו. לכן אנחנו חייבים למצוא דרך

אמצע: תוך כדי חינוך כללי - תגבור חינוך יהדות. זה מה שנקרא מערכת

חינוך תל"י. אני חושב, שאך ורק זה יכול להתאים ליהודי אתיופיה, משום

שאנחנו יהודים דתיים מסורתיים, ורוצים לקדם את הילדים למסגרת

המודרנית.

שמי שושנה בן דור מארגון צפון אמריקה למען

יהודי אתיופיה. חשוב שאנחנו שומעים את

הדברים האלה. אבל מצד שני, לצערי הרב, שמענו הרבה מהדברים האלה קודם.

אני חושבת שאנחנו צריכים להתחיל להסתכל בכיוונים אחרים. הבעיות הן

בעיות אמיתיות, אבל יש בשטח מספר פרויקטים במקומות שונים בארץ ותחת

חסות של ארגונים שונים, שכבר מציעים פתרונות. יש מקומות בארץ, שבהם

ילדים אתיופים מצליחים להיקלט לתוך הכיתות בצורה יפה. ניתנת להם מערכת

נוספת, או שמכירים בכושר הלימוד של הילדים באמצעות אבחון. אני חושבת

שחשוב, שאנחנו כקבוצה נעשה משהו כאן. אני מסתכלת סביבי, ורואה נציגים

של מספר ארגונים ומוסדות, שהצליחו במקומות מסוימים בארץ לעזור לילדים

האתיופים למצוא את מקומם הנכון במערכת החינוך. אני חושבת, שטוב נעשה,

אם כולנו נשב יחד, ונשווה ונדווח בראש וראשונה על התוכניות שלנו, על

ההצלחות. ננסה לחשוב יחד מה הביא להצלחות הקיימות ולעשות איחוד של

משאבים, של רעיונות, כדי שבסופו של דבר לא רק נחזור על אותן בעיות, ככל

שהבעיות האלה חשובות, אלא נתחיל להציע פתרונות.

איזה שיתוף פעולה יש לכם עם משרד החינוך?

ש. כ; ?.V7משרד החינוך נותן לנו יד די חופשית בתוך

בתי הספר, בהם אנחנו עובדים. כמובן, אנחנו

מדווחים, אנחנו נפגשים עם אנשי משרד החינוך. המפקחים באים לבקר אותנו.

אנחנו תמיד מוכנים לדווח ושיבקרו אצלנו. בדברים אלה יש לנו שיתוף פעולה

ממשרד החינוך. אני מבינה גם, שמשרד החינוך למד לפחות קצת מהדוגמה שלנו,

מכיוון שרוצים בשבע ערים להנהיג תוכניות דומות לתוכנית שלנו. לכן אנחנו

חושבים, שתמיכה ממשית היינו יכולים לקבל במנות יותר גדולות, אבל שיתוף

פעולה ברמה המעשית, היומיומית, יש.

תודה רבה, נציג על"ם, עמותה למען נוער

במצבי סיכון ומצוקה, אני מבינה שמייק

מדבר. בבקשה.

הייתי רוצה להטות לרגע את הדיון לקבוצה

ספיציפית בתוך האוכלוסייה של הנוער

האתיופי ונוער אתיופי בסיכון. לפחות בנושא זה אני חייב להגיד שכל

הנתונים על השולחן. כל הנתונים על השולחן לא מהיום ולא מאתמול. אנחנו

כבר יודעים למעשה שלוש שנים שיש מגמה מאוד ברורה בכל הנושא של הפיזור

שכונות חלשות, משפחות חלשות, ילדים

חלשים, קהילה חלשה ובתי ספר חלשים. איני חושב שיש מישהו בחדר הזה,



שאינו יודע מה המשמעות של זה. המשמעות מאוד ברורה - נוער טעון טיפוח.

מי שחושב לרגע, שאין אוכלוסייה כזו בקרב הנוער האתיופי יפנה לנציגים

בחדר הזה, לצערי הם איחרו לדיון, אבל הם בכל זאת הגיעו - יוסי הררי

מנתניה ואסמרה עוסקים היום בטיפול ב-80 בני נוער אתיופים שנשרו. אני

הוצאת מסמך לפני כחצי שנה, שבו ניסיתי לתת תסקיר ראשוני על היקף הנוער

האתיופי שבסיכון. בתחילה מערכות שונות: משרד החינוך, משרד הקליטה,

אפילו מערכות אקדמיות אמרו - מה פתאום?! אבל יש תופעה כזו בהיקף כזה,

במשמעויות כאלה, לפחות מהלימוד שלנו בחצי השעה האחרונה. לא רק שיש היקף

כזה, אולי יש היקף גדול יותר. היום אפשר להגיד, שההתפלגות היא נורמלית

- 70% מכלל האוכלוסייה של הנוער האתיופי. לצערי, מכל מה ששמענו פה היום,

הנתונים מאוד ברורים על השולחן. אם לא יהיה שידוד מערכות מאוד משמעותי,

בראש ובראשונה בתוך מערכת החינוך הפורמלי, התופעות רק תגברנה. מעבר

לזה, אם לא תהיה היערכות מקצועית, (לא רק חד-ממדית, לא רק עם תפיסה

אחת, שאומרת יש לנו פתרון מוכלל לנושא של הנוער האתיופי המנותק, אלא

תוך ניסיון מקצועי לעבוד במודלים שונים ובתפיסות שונות ותוך שיתוף נרחב

מערכת החינוך, פרוייקט שיקום שכונות, משרד הרווחה וכד')

אנחנו לא נתמודד עם התופעות. אני מקווה שבמסגרת דיונים מהסוג הזה

הדברים יועלו, יוצגו ויתמודדו איתם. הייתי רוצה להציג נתון אחד מצער

מאוד, לצערי. יש מערכת במדינת ישראל שנקראת - רשות חסות הנוער.- זה

אותו ארגון מקצועי שמתמודד עם הטיפול בגרעין הקשה של נוער מנותק

בישראל. לצערי, אנחנו יודעים, שבמשך השנתיים האחרונות הגיעו לארגון הזה

וזה קצה הרצף, אלה צעירים, שעברו על החוק, או נערות, שנמצאו במצבי

עזובה מאוד קשים. קרוב לחמישים בני נוער אתיופים, וזה הרבה יותר

מההתפלגות היחסית שלהם באוכלוסייה.

מצד שני, אולי אתתחבר לדברים שפרופ' פויירשטיין אמר, מה שלמדנו

מהאולוכסיות האלה הוא, שכשהם מגיעים לטיפול, הם מתארגנים יפה מאוד,

וחוזרים למסלול תקין. יש להם תשתיות נהדרות, צריכים רק לעשות כל מאמץ,

כדי שהסחף הזה של הנוער האתיופי לא יימשך.

תודה רבה. אנחנו נעבור לח"כ ע. מאור ממש

בקיצור, כי אנחנו עוד נחזור אליך בסוף. יש

פה נציג מהעמותה לקידום החינוך בבאר שבע? בבקשה, גבירתי. מה שמך?

שמי אסתר אבוטבול, אני כבר עשר שנים עובדת

בעמותה לקידום המשפחה והילד האתיופי

בישראל. יצאתי היום מאוד מעודדת, ואני רוצה להודות במיוחד על דברים של

פרופ' פויירשטיין. כי התוכניות והמטרות שאנחנו מפתחים מאוד דומים

למטרות שהוא הציג.

סליחה יש לי שאלה אליך, מי מממן אתכם?

אנחנו עמותה פרטית.

אז מה יהיה עם משרד החינוך? בסוף יקומו כל

מיני אגודות, והנה אנחנו הולכים לחינוך

פרטי.

המטרה העיקרית שלנו היא להוציא מתוך בני

העדה את כל הכוחות הטמונים בתוכם ולעזור



לחם למצוא מחדש את הגאווה, שהיתה להם באתיופיה, לדעת - מי אני, מה

הייתי שם,- כדי שיוכלו אחר כך להשתלב בחברה הישראלית ולדעת מה הם רוצים

להיות פה בעצמם.

הנתונים שלנו נמצאים בחדר הזה. אחת ההצלחות שלנו, היא שהיועצים ממשרד

החינוך הם בני העדה שצמחו אצלנו, בתחום החינוכי ובתחום הניהול.

אנחנו פיתחנו תוכניות, שכולן מופעלות על ידי בני העדה. אנחנו מכשירים

אותן לעבודת שטח בקרב הילדים והמתבגרים, ואנחנו מפתחים חוגי הורים,

שאפילו אנחנו קוראים להם - חוגי מבוגרים - אנחנו רוצים להחזיר בהם את

המרכזיות של ההורה, וקצת להשאיר בצד את המרכזיות של הילד. כי אנחנו

חושבים, שאם להורה יש כוח ורצון ומוטיבציה להצליח, אז הוא לא צריך

שיעורי עזר ומערכות תמיכה. יש לנו פה נציגות, אמא שעברה הרבה טלטולים

בבאר שבע בבתי הספר.

את גרה בבאר שבע? כמה ילדים יש לך?

יפה: אני גרה בבאר שבע, ויש לי שלושה ילדים, הם

הולכים לבית הספר הדתי "מורשת". בתחילה

רציתי לשלוח אותם לבית ספר כללי. הם היו בגן דתי, ואמרו לי - שלחי אותם

לבית הספר סיני, שיש בו רק אתיופים.-

נ. אליקים; זה לא נכון. יש שם אחוז גבוה כמו בכל

בתי הספר, 40.80/0.

אני שמח מאוד על כך, שמתקיים דיון כזה

בוועדת החינוך. אבל אני רואה על פי עושר

הנושאים והמורכבות, שנצטרך להמשיך לטפל בנושא באופן מקביל. ואני מתכוון

להמשיך בוועדת המשנה לנוער במצוקה של ועדת העבודה והרווחה, שהתחילה

לדון בנושא. נמשיך בטיפול במה שנוגע לנוער מנותק עולה או נוער בסיכון

מבין ילדים ממוצא אתיופי. בקיצור רב, אני אומר, למדנו כאן כמובן, שצריך

לשפר את המערכות גם בבתי הספר הקהילתיים למיניהם. לא דובר פה על

הפנימיות, אבל יש בעיה גדולה במה שנוגע לפנימיות של עלית הנוער. כמובן

שאנחנו צריכים לעודד ולתמוך בתהליך של אבחון יותר נכון על מנת למנוע

השמה לא נכונה של ילדים, ובכלל זה ילדים אתיופים. אני רק רוצה להזהיר

מפני דבר אחד. נראה לי שיש פה פטרנליזם מרוב ארגונים ואנשים וחברי

כנסת, שלוקחים על עצמם את ההחלטה מה יותר טוב לעדה. אני מפחד, שאנחנו

דווקא נחזור לאותן טעויות שנעשו בעבר גם במה שנוגע לזרם הדתי והממלכתי

הכללי. צריך אמנם להסביר את הבחירה, אבל לא לכפות תפיסות אידיאולוגיות

של כל מיני אנשים וארגונים, שמגיעים לעניין כבר עם תפיסה אידיאולוגית

מוקדמת. ומי שיודע מאיזו מפלגה אני בא, רואה שאני אומר דווקא פה את

ההפך. אני חושב שיש זכויות אזרח יסודיות, כולל זכות המשפחה להמשיך את

דרך החיים שלה, ולא לתפוס את התפיסות שלנו המוקדמות בנושא. אני חושב

שזה מנוגד למשל לדרך שבה רשויות מקומיות נוהגות בעניין זה, כמו במקרה

של יבנה. אינני חושב שמשרד החינוך יכול לומר- זה עניין של הרשויות

המקומיות.- פה צריך פעולה אקטיבית של משרד החינוך. יכולת הבחירה של

הילדים צריכים להיות חלק ממדיניות משרד החינוך. אני מקווה שלמשרד

החינוך יהיה אמנם זמן להציג אם .יש כבר שינוי בתחום הזה. תודה.

אני רוצה לברך את ח"כ ד. איציק על ייזום

הדיון. אנחנו בהחלט מחויבים לקדם ולפתור

בעיות. אבל אני רוצה לפנות אל ח"כ ב. טמקין ולומר, שחינוך זה מרוץ

למרחקים ארוכים. מלהעלות את הבעיה וזבנג וגמרנו לא נגיע לתוצאות, לא

בנושא זה ולא באף נושא. לכן אני רוצה להציע דבר ראשון, שאנחנו נצביע גם

על ההישגים וגם על הדברים שצריך לשפר. מי שמכיר את הנושא לאורך חמש

שנים לא יכול להצביע על הישגים ודברים חשובים שנעשו. אני רוצה להגיד

קודם כול לעדה האתיופית, כמי שנאבקת לקידום נשים, שאם מציגים רק את

הכשלים ורק את האפליות, זה מוריד את הערך שלכם. אל תתנו לאחרים לעשות

לכם את זה. יש פה דברים ראויים. פגשתי אנשים וחיילים, ומוכרחים להיות

מאוזנים בזה. הערה שנייה, מייק נפתלי ממינהל חברה ונוער אמר דבר נכון,

יש פה בעיה של ביזור ופיזור אוכלוסייה בגלל מדיניות בנייה כושלת של

הממשלה הקודמת, כשבמשרד השיכון עמד מי שבנה רק בעיירות הפיתוח. על זה

נאבק שר הקליטה הנוכחי שנוכל לבנות במשכנתא ודירות בבנייה ציבורית גם

במרכז הארץ. עד שזה לא יתקדם, יש ביזור מסוים.

הערה שלישית, בקשר לחינוך הדתי והכללי -אני מצטרפת למה שאמר ח"כ ב.

טמקין, ואיני רוצה להרחיב. בהחלט ליידע את ההורים, אבל גם איני רוצה

שתהיה השמצה של החינוך הדתי. נורא מטריד אותי הנושא של ההוראה המשקמת.

אני רוצה ליידע את ההורים בחינוך המיוחד. אני מברכת את המשרד, ותובעת

מסגן השר מיכה גולדמן להמשיך יותר. בוועדה לחינוך המיוחד נעשו דברים,

מוכרחים להרחיב אותם. ח"כ ד. איציק, הבעיה היא משאבים. יש באמת בעיה של

ילדים, שלא צריכים להיות בחינוך המיוחד. אני עבדתי לפי שיטת ההוראה

המשקמת. הבעיה היא בגלל תקציב. איך יוכלו המורים לקלוט את הילדים

בכיתות וללוות אותם?!

לבסוף, ח"כ ד. איציק, הנושא שהעלית הוא חשוב ביותר. הבה נסכם אותו

בצורה מאוזנת, את המחדלים וההישגים, על מנת לקבוע דברים לעתיד, שנפעל

איתם יחד בכנסת. נעבוד עם ועדת העלייה והקליטה, ועדת המשנה של ח"כ ב.

טמקין ועם ועדת החינוך וגם עם הארגונים כולם, תוך קידום האתיופים, תוך

מודעות להישגים האדירים שלהם, ולא רק לכשלונות.

הדיון הוא עוול לחינוך הממלכתי-דתי. צריך

להעלות על נס את הקליטה הנפלאה של יהדות

אתיופיה, של התלמידים, שבשעה שבאו עם בעיות אובייקטיביות, שנוצרו

כתוצאה ממעבר מארץ לארץ, אנשי החינוך הממלכתי-דתי היו היחידים, שלקחו

עליהם את כל המשימה, בשעה שהחינוך הממלכתי חמק מזה. פתאום נהיו טובים,

ונתנו את זה לדתיים. עד עכשיו התנגדו לתת את העולים לדתיים.

כמה תלמידים אתיופים יש אצלך בישיבה?

יש לי כמה שיגיעו. אני יכול לקלוט את כל

מי שיגיע. אני אתבע אותך על השמצה. כל ילד

שיבוא. אני שולח ילדים, מדריכים שלי, למזורית לטפל בהם כדי לקרב אותם.

אבל יש מרחק גדול בגלל רמת הציפיות, והם עדיין מפחדים לבוא. הם מפחדים

בגלל הרמה הגבוהה. אני מדגיש, שאני ביזמתי שלחתי מדריכים. אני חוזר

ואומר -הבו גודל לחינוך הממלכתי-דתי, שעשה את העבודה הקשה והנפלאה,-

ואני רואה בכל הדיון הזה חוסר יושר כלפיהם.



א. כהן; רק לא בבית ספרנו.

בפעם השלישית, אני ביזמתי שלחתי מדריכים

למזורית. אני מטפל בהם.

ב, טמקץ; לא הבנתי למה הם צריכים לפחד מהרמה הגבוהה

שלך?

י. בא גד; אתה עכשיו מקיים דיון על "נחלים"?

לא יכול להיות שאתה בא, זורק דברים, מטיף

מוסר לאנשים, אומר שהבגרות שלהם כמו של

אחרים, ואחר כך אתה מסביר לי, שהם לא באים אליך, מכיוון שהרמה שלהם

איננה מספיקה.

היו"ר ד. איציק; ח"כ י. בא גד, אתה סיימת, תודה רבה. אנחנו

עוברים לסגן שר החינוך והתרבות.

אני יכול אפילו להשתמש בביטוי שמחה על

קיום דיון מהסוג הזה, משום שהדיונים האלה

הם דיונים בונים, משום שהכוונות שלנו קודם כול, הן לשפר את המציאות, בה

אנחנו נמצאים לגבי קליטת עלייה וכיוון ההתייחסות הוא העלייה האתיופית.

חשוב שגם נדע להגיד מילים טובות לגבי מערכת שפועלת בנושאים ומלווה את

זה שנים רבות מאוד.

אני רוצה, קודם כול, להתייחס לחמ"ד, חינוך ממלכתי-דתי. אסור שאנחנו

ניצור כאן רושם, שכל מה שחמ"ד עושה זה רק כישלון. זו המערכת שלקחה על

עצמה לפני כעשר שנים ויותר את התפקיד, כתוצאה מהחלטת ממשלה ופנייה של

שר החינוך באותם זמנים, יצחק נבון. אני רוצה שנבין את הדברים בצורה

מדויקת. לעדה האתיופית היתה בעיה של קליטה בארץ והתמודדות לא קלה עם

החינוך באותם ימים ועם הרבנות הראשית גם בהתייחסות לנושאי דת ויהדות.

הזהות היא חלק מאותה מורכבות, שחמ"ד קיבל על עצמו בקליטת העלייה

האתיופית. לפני כשנתיים וחצי הגענו למשרד. אני כסגן שר חינוך קיבלתי על

עצמי משרת החינוך ולאחר מכן משר החינוך את האחריות על קליטת העלייה

במשרד, כדי שנלווה אותה ברמה מיניסטריאלית. והעלינו אותה מטיפול של אגף

לרמה מיניסטריאלית עם סגן השר, שמלווה את הנושא של קליטת העלייה, ודאי

העלייה האתיופית. במסגרת המטה לקליטת העלייה ולאורך כל השנתיים וחצי

אנחנו פועלים בתיאום עם חמ"ד. הרשויות המקומיות, ראשי העדה והקייסים.

היום יש המלצות של גופים וולונטריים ופניות של המשרד לגופים חיצוניים.

שמענו פה את פרופ' פויירשטיין. זו לא פעם ראשונה, שהוא קיבל על עצמו

משימות של המשרד בליווי העדה האתיופית והתלמידים האתיופים במערכת

החינוך. אני רוצה להתייחס, קודם כול, לדברים שיש צורך להמשיך לטפל בהם,

ללוות אותם, לחזק אותם, ובמקביל להביא הישגים כתוצאה מהפעילות של

השנתיים וחצי.

מתשנ"ג, תשנ"ד לתשנ"ה אנחנו נראה שינויים מקצה לקצה. לפני שנתיים-שלוש

דיברנו כאן על 700/0-500/0 במרבית בתי הספר. היום אנחנו רואים, שזה מצטמצם

למספר קטן של בתי ספר.



היו"ר ד ,איציק; אבל למה יש בית ספר, שיש בו 80% אתיופים?

בית ספר אחד ויחיד.

מוז זה משנהל ובבית ספר אחר יש 40% ו-50%.

700 ילדים נדחו מפנימיות, וההורים והילדים

סובלים מזה. יש לך פתרון אלטרנטיבי, שאתה

ככה זורקל תסביר להורים את זה שאתה נגד, ושאינך רוצה את הפנימיות.

אדוני סגר השר, אני רוצה להגיד לך משהו,

אתה עמדת כאן ושמעת את כל הדברים בשקט

ובנימוס כיאה לסגן שר החינוך והתרבות. אף על פי כן אני רוצה להזכיר לך,

שיום אחד אנחנו בוודאי נעשה גם דיון על ההישגים במערכת החינוך. היום

הדיון הוא לא כזה, ורק טבעי שנזכיר את הדברים האחרים. אנחנו משוכנעים

שיש לכם הישגים רבים מאוד. אני אומרת זאת בכל הרצינות.

מלכתחילה עשיתם חטא נורא שריכזתם. ואם יש גם רק בית ספר אחד כזה, מחר

בבוקר צריך לפזר אותו. אני רוצה לשמוע ממך תשובה ברורה ובהירה על זה.

קבעתי לעצמי פה סדר, אבל מאחר שיו"ר

הוועדה מבקשת שאני אתייחס בתחילה לשאלתם,

אני רוצה לבוא ולומר פה בצורה בהירה ביותר, שישנה מדיניות ושאני אחראי

עליה בשטח, באמצעות הגורמים שפועלים. קיימתי דיון עם הנהלת החמ"ד לפני

שבועיים, וסיכמנו שאנחנו נכנסים מיידית לדילול התלמידים בבתי הספר של

חמ"ד, ששם יש ריכוזים גדולים מעבר להחלטות של המשרד בתחילת השנה לגבי

25%. ואנחנו אמרנו שאנחנו רוצים לעשות דילול ולעשות פיזור בשלב א' בתוך

היישובים עצמם, משום שאנחנו לא רוצים לראות ילדים בכיתה א' או בכיתה ד'

או בכיתה ו', שמסיעים אותם במשך שעה. השלב השני ייעשה תוך תיאום והסכמת

ההורים באמצעות חומר הסברה ואנשי העדה, שחלקם כבר היום נקלט במשרד. יש

לנו מגשרים ברמה מחוזית, ברמה ישובית ובהנהלת המשרד. אנחנו גייסנו לא

מעט מן העובדים במערכת החינוך, כדי שיעסקו בליווי התלמידים האתיופים

באמצעות צוות ההיגוי של האגודה לקידום החינוך. נמצא פה האיש שמרכז את

זה ועומד בראש צוות ההיגוי, שנקלט במשרד לפני מספר שבועות, גדי בן עזר.

בחדרה אנחנו מציעים להעביר את הילדים לבתי ספר ממלכתיים, ובמידה שהם

ירצו להמשיך בחינוך דתי, אנחנו מוכנים להסיע מעבר למה שאנחנו מסיעים

היום, השנה.

השנה, מה אתם עושים בשביל זה?

מ. גולדמן; אני אתייחס לכל שבעת היישובים, ששם יש

ריכוז.

תתייחס גם לשאלה מדוע מנעו את האיחוד של

שני בתי הספר, הקטן והגדול.

אני רוצה לעבוד על פי דרכי שלי, אהרון,

עבודה מסודרת, ולא לזרוק הצהרות של יום

אחד, שמחרתיים אנחנו לא עומדים בהן.



עכשיו, אנחנו מתכוונים, ואני כבר שוחחתי עם ראש עיריית רעננה על כך,

שעיריית רעננה תסכים לקלוט עוד בשנת הלימודים הנוכחית.

מה תסכים? אני לא מבינה. תראה, אדוני סגן

השר, מה שאמר לך קודם ח"כ ב. טמקין נכון.

הרשויות המקומיות לעתים עושות להן חיים קלים, ומקבלות החלטות קשות לעדה

הזאת. זה חינוך ממלכתי שבא מהמדינה, הוא ריכוזי, ואתם צריכים לכוון

אותו.

זאת המטרה. אני כבר שוחחתי בשיחה אחת

מקדימה עם ראש העיר. היום אנחנו נסכם,

והכוונה שלנו היא לרכז ילדים בצורה כזו, שיהיו איזונים נכונים ובאחוזים

נכונים. יש לנו כבר היום מודל לדוגמה בקריית ביאליק, שם קולטים בבתי

הספר 5%-3%. ביקרתי בשבוע שעבר בקריית ביאליק, וראיתי טיפול מסודר

במעונות היום, בגני הילדים, בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים.

באותו אופן נגיע לאותם ישובים, בהם יש ריכוז גדול כתוצאה ממדיניות

האכלוס של הממשלה למעבר ממגורים זמניים למגורי קבע. אנחנו יודעים,

שישנה היום ריכוזיות של מספר תלמידים ביבנה, בקריית מלאכי, בעפולה,

בקריית גת, בנתניה, באשדוד ובחדרה. אנחנו נפעל מיידית כדי להגיע

לדילול, לאיזון נכון, ושלא נמצא את עצמנו מתמודדים עם זה, שבישיבה

נוספת יגידו לנו שאנחנו פועלים בשטח אחרת ממה שאנחנו מצהירים במדיניות

של המשרד.

ובכל זאת יש לכם התנגדות מהרשות המקומית.

יש לכם אמצעים?

חוק חינוך חובה מחייב את הרשות המקומית גם

לקלוט תלמידים על פי מדיניות המשרד, וזאת

מדיניות המשרד. אבל אני לא רוצה לעשות את הדברים בשיטה של פקסים או

מכתבים או שיחות טלפון. אני נוסע באופן אישי לרעננה, אני נפגש עם ראש

העיר בערב.

האם אנחנו יכולים להבין מדבריך, שמעתה

ואילך יפעיל המשרד את סמכותו ברשויות

המקומיות על מנת למנוע ריכוז?

מ. גולדמן; הוא יפעיל את החוק.

אם ראש עיריית רעננה יגיד לך היום -לא,-

מה אתה עושה?

אחייב אותו. אבל אני לא רוצה ליצור פה

תחושה של בית דין. אני חושב, שאנחנו

עוסקים בילדים, אנחנו עוסקים באנשים חיים, אני מציע שלא ניצור פה

מציאות של התייחסות לבעיה, שצריך להחליט עליה על פי פסק דין. אנחנו

צריכים להבין שגם קליטת הילדים האלה לא צריכה להיעשות כתוצאה מהפעלה של

חוק כזה או חוק אחר. אני חושב שדרך ההבנה תשיג פתרונות הרבה יותר

טובים. ומה שחשוב לנו הוא, שהילדים ירגישו כחלק מהמשפחה של עם ישראל.

זאת המטרה שלנו.



היו"ר ד. איציק; אדוני סגן השר, אני מבקשת לומר, ואני

דווקא שמחה שגלי צה"ל מקליטים אותי עכשיו,

כדי שתהיה לכם מיוויבות לעניין. אמר לי שר החינוך והתרבות בשמו של סגו

שר החינוך והתרבות והספורט, שאכן המשרד מבין, שיש כאן בעיה קשה מאוד של

ריכוז ילדים בכמה בתי ספר, ואני מצטטת את השר, ואני מודה לו על זה,

שהוא גיבש דעה מיידית. הוא אמר, שהחל מפסח כל תלמיד כזה או כל הורה כזה

יקבל אינפורמציה. יסיעו כל ילד כזה, התחייב בפניי השר. כל ילד כזה

יסיעו, ובלבד שיאפשרו לו את הבחירה, ובלבד שנוכל לפזר את הילדים, ולא

יהיו לנו עוד הריכוזים הנוראים שיש לנו. נכון שאני מדברת על דעתך?

קודם כול, את מדברת על דעתך. זאת מדיניות

המשרד. אנחנו פועלים, ואני חושב שאם ניקח

את הנתונים מספטמבר ועד מרץ, נראה שכבר בחודשים האלה של החלק הראשון של

השנה, יש ככבר שינויים מקצה לקצה. ואני בטוח, שבדיון הבא של ועדת

החינוך נראה את השלב המסכם של השינויים.

אני רוצה לשאול, האם אתה יכול לחייב רשות

אחת לקלוט תלמידים מרשות אחרת.

ח"כ רביץ, אמרתי את זה בצורה הבהירה

ביותר, עד היום לא נתקלתי במציאות של

התנגדות של ראשי רשויות, לזכותם ייאמר.

נ. טמקין; אמר מישהו ממשרדך, שביבנה הרשות המקומית

פשוט אסרה להעביר תלמידים לבית הספר

הממלכתי.

מ. גולדמן; רבותי, מה שנאמר לגבי יבנה היה נכון בעבר.

באתי לביקור ביבנה, וסיכמתי עם המועצה

האזורית חבל יבנה כדי להקל על המצוקה ועל הצפיפות של התלמידים בבי הספר

הממלכתי-דתי ביבנה, שקיבוץ יבנה בבית הספר האזורי שלו יקלוט את הילדים.

אנחנו נממן את ההסעות גם מקריית מלאכי וגם מיבנה. גם הממלכתי ביבנה.

הקמנו צוותי היגוי ישוביים לתיאום עם צוות ההיגוי המרכזי באותם ישובים

שיש בהם צפיפות. אנחנו פועלים היום מתוך הבנה לדילול ולפיזור נכון, כדי

שנוכל להגיע למציאות אחרת ממה שאנחנו נמצאים בה.

אני רוצה להתייחס פה גם לכמה שאלות, שהעלו חברי הכנסת. ח"כ ל. לבנת

דיברה על החינוך המיוחד ועל כיתות הקלט. קודם כול, אני רוצה להבהיר מה

ההבדל בין כיתות נפרדות לכיתות קלט. כל תלמיד נכנס בשנה הראשונה לכיתת

קלט, קליטת העלייה. בשנה השנייה הוא עובר לכיתות רגילות, כדי שיהיה

שילוב בין התלמידים הוותיקים לתלמידים החדשים.

אני רוצה להבהיר לח"כ ל. לבנת, ואני בטוח שהיא תקרא את הפרוטוקול.

כתוצאה מהמדיניות של מעבר התלמידים מהמבנים הטרומיים ומאתרי הקרוואנים

ליישובים נוצרו מספר ישובים, שבהם יש צפיפות גדולה. ראש עיריית קריית

מלאכי אמר לי -מיכה, אני לא רוצה שילדי קריית מלאכי ימשיכו באותה דרך

של הסעת תלמידים מאתר הקרוואנים, שהיו מגיעים ממנו קודם. אני רוצה

להשאיר אותם בקריית מלאכי, ולא להסיע אותם לאשדוד ולא לקריית גת.- אני

ידעתי לאיזו מציאות זה הביא. זה הביא למציאות קשה לפעמים ואנשי החמ"ד

יודעים את זה, שתלמידים ותיקים בבית הספר של החינוך הממלכתי-דתי בקריית



מלאכי עזבו, כתוצאה מכך שהיתה צפיפות גדולה של תלמידים אתיופים בבית

הספר. הם עברו לבית ספר אחר בחפץ חיים. אני הצעתי להעביר אותם לממלכתי.

וראש העיר התעקש ואמר -אנחנו נפתח כיתות נפרדות לתקופת המעבר, ואנחנו

עושים פעולה להעביר אותם לממלכתי בקריית מלאכי.- עלח פי מדיניות חב"ד,

הם אינם קולטים אתיופים. וגם את זה צריך להגיד. זאת בשונה

מהממלכתי'דתי. אנחנו פועלים בתיאום ובהבנה. אני חושב שהמבחן שלנו הוא

גם לגבי שאלות נוספות בחינוך המיוחד. יש לנו נתונים לגבי החינוך

המיוחד. את הנתונים אנחנו נעביר ליו"ר ועדת החינוך, והיא תעביר אותם

לחברי ועדת החינוך. היא תקבל את הנתונים בצורה מסודרת מאיתנו, כדי שלא

תבינו שאיננו מחזיקים נתונים על חינוך מיוחד. יש לנו נתונים. גם את זה

צריך להבהיר בצורה ברורה.

לגבי הפנימיות ועליית הנוער. התלמידים יצאו מאתרי קרוואנים, מיחידות

דיור של 30 ו-40 מטר. לא היתה אפשרות להשאיר את הילדים באתרי

הקרוואנים, והוציאו אותם לפנימיות. היום, כתוצאה מהמעבר למגורי קבע,

אנחנו מעודדים השארות הילדים בבתי הספר המקומיים, בחטיבות הביניים,

בחטיבות העליונות. פתחנו בתיאום עם צוות היגוי פנימיות יום כדי לאפשר

להם לקבל את אותם תנאים, שהילדים מקבלים בפנימיות עצמן: סיוע לארוחת

צהריים, תוכניות העשרה, ואנחנו רואים את זה.

יו"ר ועד ההורים בחדרה דיבר על חממות. אני רוצה להבהיר ולא ליצור כאן

עיוות, משום שמה שאתה השמעת זה עיוות. אנחנו מדברים על פנימיות יום,

כמו שישנן חממות לתעשייה וישנן חממות מסוג אחר. אל תציג את החממות רק

כחממות חקלאיות. זאת פינה חמה לאותו תלמיד, שנשאר אחר הצהריים לסיוע

בעזרה לשיעורים, לחוגים למוסיקה ולאומנות ולכל דבר, שבו הוא מוכשר,

ולספורט. יש אפשרות לתת לו ארוחה חמה, מסודרת, ולתת לו את התנאים, כדי

שהוא ירגיש שהוא חלק מהקהילה. רבותי, פתחנו מועדוניות. אנחנו עכשיו

מטפלים, כמו שאמר כאן מייק נפתלי. בנוער מנותק. יש לנו היום טיפול,

ואנחנו עכשיו גם מתמודדים באמצעות מינהל חברה ונוער וציוותי, ההיגוי

המקומיים וצוות ההיגוי עם נתינת תשובה לכל מה שקשור לאותם נערים,

שנמצאים מחוץ למערכת החינוך כדי לסייע להם לחזור למערכת החינוך.

לסיום דברי אני רוצה לומר, אנחנו בעוד מספר ימים נקבל את הנתונים לגבי

הישגי הבגרות של תשנ"ד. אנחנו נציג אותם בפני ועדת החינוך. ח"כ ע. מאור

אמרה דבר נכון. חינוך אין פתרון מיידי, אין זבנג וגמרנו, זה תהליך.

למדנו מהעבר, למדנו מהניסיון. פניתי לאולפנות, לישיבות התיכוניות.

רבותי, בישיבות התיכוניות לפני שנתיים היה נתון של מספר קטן של

תלמידים. כתוצאה מהמדיניות שלנו היום לומדים 550 תלמידים אתיופים

בישיבות ובפנימיות התיכוניות. אני מקווה, שח"כ י. בא גד שיצא יקלוט

בתשנ"ו תלמידים.

אם הייתם מכריחים אותו ומורידים לו

תקציבים, אז הוא היה קולט.

מ. גולדמן; רחלה שיפר העבירה לי את הנתון, שכבר השנה

90-80 תלמידים מחוננים אתיופים לומדים

באמצעות האגודה לקידום החינוך. חשוב שנבהיר, שאנחנו כרגע נמצאים באמצע

תהליך ובאמצע הדרך. אשמח שיו"ר ועדת החינוך תזמן אותנו לצורך נושא זה

מדי שלושה חודשים, כדי שנוכל להביא לידיעת חברי הוועדה את התהליכים



והשינויים כתוצאה מהפעילות החדשנית של המשרד בתיאום עם כל הגורמים

שהזכרתי. תודה רבה.

היו"ר ד. איציק; תודה רבה, אני מבקשת ממולטי דסה, אם לא

קשה לך, הגד לנו -מה זה אב"י?

אגודה בינלאומית לזכויות הילד. אני צריך

לבקש מהיו"ר -אל תגידי לי לא לחזור על

דברים שנאמרו כאן.- אני לא מסכים לזה, כי אנחנו נותנים על קצה המזלג.

היו"ר ד. איציק; ב-11 אנחנו מסיימים, לא מפני שאני לא רוצה

לשמוע אותך. יכול להיות שאנחנו נקיים דיון

נוסף, ואתה תבוא. יש פה אנשים רבים; וכמו שאתה רוצה לדבר, גם הם רוצים.

לכן אתה תדבר ממש בקיצור.

מ. דסת.' בסדר, אני רוצה לדבר על מה שנעשה בשטח,

כמו הצגה, שמביאה דוגמה לדוגמה. אתן אולי

5-4 דוגמאות. על החינוך המיוחד, אני לא הולך למשרד החינוך לקבל נתונים,

אבל הנתונים ביד שלנו, כשאנחנו פועלים בשטח.

היו"ר ד. איציק; מה זה -נתונים ביד שלנו?!- אתה פועל

בשטח. אתה לא פועל בכל השטח בעת ובעונה

אחת.

מ. דסה; מה שיש לי אני אתן לך. זה מספיק. אני נותן

דוגמאות בעשרות. יש לי דוגמה אחת,

שמעניינת את כולם. בחדרה ילד למד בבית הספר פאר בכיתה רגילה. אמא שלו

עברה ממרכז קליטה לדיור קבע. ליד ביתה יש בית ספר. הילד התקבל לשם.

במקום להכניס אותו לכיתה ד', הכניסו אותו לכיתה ב'. זה גם חינוך מיוחד.

אז יש מדיניות של משרד החינוך, יש חוזר מנכ"ל, אבל לא משתמשים בזה. אני

הסתכלתי בחוזר מנכ"ל. זה יפה מאוד, אבל אף אחד לא מיישם את זה. יש להם

החוברת, אבל אני לא יודע איפה שמים אותה.

אנחנו רואים שלא מיישמים את זה, כי עובדה

שיש הוכחות אחרות בשטח. אני מודה לך,

אנחנו עוברים לעוד דוברים.

הילד הזה נשלח לחינוך מיוחד בלי שיתוף

האמא שלו. למה אני מדגיש את זהל העניין

הזה יימשך. זה לא יפסיק אם זה ככה.

אני רוצה לבקש ממך, אם יש מקרה מסוים,

ואני אומרת זאת לכולכם, כשאתם מרגישים

שנעשה עוול לילד כזה או אחר, שהוא נמצא במצוקה, תכתבו לנו. אנחנו נבדוק

את העניין יחד עם משרד החינוך. יש בוודאי במערכת ילדים, שסובלים בשל

החלטות שגויות או משהו מן הסוג הזה. אנחנו נבדוק את העניין. לכן אני לא

מציעה שתביא לי דוגמה ספציפית עכשיו. הנושא של החינוך המיוחד ברור לנו.

תודה רבה לך.



1. אלול; אני שמח שדיון זה מתקיים מהטעם הפשוט,

שקודם כול העברנו פאזה מהטיפול באדם

המבוגר. אני אומר לכם שאחד החששות שלי היה לא פעם, שאנחנו עוסקים יותר

מדי בהורים ופחות בילדים. חלק מהתוצאות הנוכחיות נובעות מזה, שעסקנו רק

בהורים, וכמעט לא בילדים. הלוואי שאני טועה. אני מקווה מאוד, שסגן השר

אכן יעמוד על כך, שרשויות מקומיות יפזרו את הילדים, ויסכימו לקבל ילדים

אתיופים לבתי ספר אחרים.

דבר שני, אני מקווה מאוד, שהסכמנו היום, שלגבי ילדים חריגים ועדות

ההשמה מפסיקות טיפול החל מהיום, לגבי ילדים חריגים במקרה של מצוקה.

הבנתי קודם, שלפחות שעד שלא יגבשו כללים חדשים לגבי אותם ילדים, ועדות

השמה יבדקו בצורה אחרת ומסודרת, כמו שהצעת פרופ' פויירשטיין, ואני מאוד

מקווה, שיימצא התקציב לאותם ילדים, שנמצאים במסגרות חריגות, כדי

שייבדקו מחדש לפי השיטות החדשות. אני יודע שזה עולה כסף. ברור לי.

הלוואי שנציל נפש אחת. אבל אני גם מאמין, שאנחנו נגלה מאות ילדים,

שנמצאים במסגרות, שהם לא צריכים להיות בהן.

לא על כל דבר צריך להגיד "התנשאות

התנשאות". למדתם משפט, וכל הזמן חוזרים

עליו, בכל הכבוד הראוי, בבקשה.

ד, מהרט; טוב, א. אני אחזור על זה ואגיד שוב, מערכת

החינוך, שבמשך כל הנשים טיפלה בילדים עולי

אתיופיה, התייחסה בהתנשאות, הסתכלה עליהם מלמעלה, ואף פעם לא בגובה

העיניים. ואני אומר את זה שוב. אני יודע שזה לא ימצא חן בעינייך ואולי

גם בעיני עוד אנשים, ואני אגיד את העובדות, כי אני יודע שבעוד כמה שנים

יכתבו את "תרנגול הכפרות" של עולי אתיופיה. ואז יהיה דיון מוסרי ערכי,

ולא דיון משפטי. היום אנשים זורים חול בעיניים שלנו עם כל ההבטחות. אני

רוצה להגיד לך, סגן השר, בפעם שעברה ב-94' היה דיון. הבטחתם לנו, אמרתם

לא, שיהיו עוד כיתות נפרדות. אז קראו לזה כיתות קלט, והיום שיניתם את

הנוסח. קוראים לזה "כיתות נפרדות". אני רוצה להגיד לך, המקרה של חדרה

הוא באמת משל, כי מה שקורה בחדרה הוא יותר טוב ממה שקורה במקומות

אחרים. יש ילדים יוצאי אתיופיה שארבע-חמש שנים לומדים בנפרד. שם במקום

להעניק להם חינוך מעניקים להם חינוך לגמרא ולמשנה. אני מצפה שגם עכשיו

פוליטיקאים לא יתעסקו בלהחליט איפה האחים שלי ילמדו. אני מדבר על האחים

שלי, אני לא מדבר כאן על ילדים אחרים. ואני לא מייצג ארגון. אני מייצג

את עצמי, את האחים שלי. ואני רוצה להגיד לך, שאני רוצה שההורים שלנו

יחליטו איפה הילדים שלהם ילמדו. אני רוצה להגיד לך, אדוני סגן השר, את

העניין הזה.

הממשלה בכל מקום בעולם, ומשרד החינוך גם,

מורכבים בדמוקרטיה מה לעשות, מפוליטיקאים.

עם כל הכבוד, אתה יכול לטעון טענות ספציפיות מה אתה מבקש לשנות, אני

יכול להבין. אתה באת לפה לפוליטיקה, ואני מתרשם מההתערבות שלך, שגם אתה

קצת מתעסק בפוליטיקה. לא באת לוועדה של נזירים. באת לוועדה של

פוליטיקאים, שיושבים כאן כי הם נבחרו באופן דמוקרטי. ואני מבקש שאם יש

לך טענות, תגיד אותן. אנחנו מוכנים לשנות, ללחוץ על מה שצריך, אבל אי

אפשר להציג פה תמונה שכולה רעה, כי אז אנחנו לא יודעים מה אתה רוצה

מאיתנו.



היו"ר ד. איציק; דוד, אני בטוחה שאתה מדבר מהבטן ומהלב,

אבל מה שאתה עושה עכשיו זה מאוד לא יפה.

אסביר לך גם למה. יושבים פה אנשים, שיכלו להיות בוועדות אחרות, ואתה

ראית, שהיתה פה נוכחות מכובדת מאוד של חברי כנסת. זה שהם באים זה לא

טוב, כי הם מתערבים; זה שהם לא מתערבים זה גם לא טוב. אני מבקשת ממך

-אל תטיף לנו מוסר.- תגיד לנו איפה אנחנו צריכים לסייע. אנחנו נקשיב לך

קשב רב, ואיפה שאנחנו נראה עין בעין, אנחנו נתקן או נשתדל לתקן, בסדרי

אני ילד שמקבל חינוך, ואני אוהב שמטיפים

לי מוסר, ואני לא אוהב שמטיפים לי מוסר.

אני רק רוצה להגיד דבר אחר. למה אמרתי -לא לזרות חול בעיניהם?- הייתי

בפנימייה, אמרו להורים -אנחנו ניקח את הילדים שלכם, וניתן להם כלים

כשרים.- ואז הלכתי לחדר אוכל, ואמרו לי -לפני שבוע שמו פה צלחות נפרדות

לילדים יוצאי אתיופיה, שיקחו את הצלחות, ויקחו שם אוכל נפרד, כשר;

והילדים האחרים של הפנימייה ילכו לאכול את מה שיש שם.- הילדים האלה

הרגישו מקופחים. אני לא רוצה להגיד את שם הפנימייה. אחר כך אני אגיד,

כי אני לא רוצה לעשות מזה עניין תקשורתי. אני רק רוצה להגיד, שגם

כשיפתחו בית כנסת בתוך בית הספר זה מה שיקרה. צריך פתרון אמיתי.

את רוצה הצעה? ההצעה שלי היא שאף אחד לא יחליט איפה הילדים יהיו. אני

רוצה שיהיו 40-30 אנשים מהעדה, שיעסקו בהסברה להורים על זרמי החינוך,

על מערכת החינוך כדי שההורים יכירו את מערכת החינוך בארץ, והם יחליטו.

מקובל עלי. תודה רבה.

אמירה מיטלסבך, ואני עובדת היום בחצרות

יסף. פתחנו שם מרכז למידה אחר הצהריים.

ועומדים מאחורי אנשי מחקר. הכבוד להיפגש עם פויירשטיין היה לנו, ואנחנו

נלמד איתו יחד. אני מבקשת כמה דברים תכליתיים.

א. שאנחנו כולנו לא נהיה תחת חסויות של תורמים למיניהם ולפי שגיונותיהם

נקבל כסף או לא; אם נחייך להם או לא. לזחול בחינוך מספיק, ואנחנו

זוחלים בפני התורמים. אנא, מיכה.

יותר מזה, הבנתי, שאתם לא יכולים לעשות

תוכנית, כי אתם תלויים בפרויקט מאוד

מסוים; ואתם אף פעם לא יודעים אם תהיה לו המשכיות, כי אתם לא יודעים אם

יתרמו לו.

זה בין השאר. אז זה דבר אחד. שמעתי שגדי

בן עזר הגיע לארץ. אני מבקשת לארגן את כל

משאבי הידע. בכל מקום בארץ נעשו עבודות נפלאות, בבתי הספר הדתיים גם

כן, לא צריך לקחת להם את זה. אני לא דתית ואני לא דוגלת בשום דבר. כרגע

אני דוגלת בילדים.

עומדים היום להעביר לרעננה ילדים. המורים מוכשרים לקבל את הילדים האלה.

הם יודעים מה לעשות עם הילדים האלה. יש מיליארד רגישיות של העדה. אנחנו

יודעים איך לעבוד איתם. צריך לעשות הכשרה למורים. ידידיי המורים אינם

יודעים להתמודד בשטח עם השונות של הילדים. לכן פרופ' פויירשטיין אמר,

שיש לו חוט שדרה, שהם רוצים לבנות -של עיקר וטפל, כדי להכין את הילדים



לעתיד. אנחנו חייבים לקחת את הכפפה הזו, לעבוד נכון, יחד יש לנו המון

מה לעשות.

יש פנימיות היום, שנותנים בהן שעשועים ואוכל. בחצרות יסף אנחנו בנדבות

נותנים כל יום אוכל לילדים, אבל זה לא העניין העיקרי. אני מבקשת מאוד

לבדוק את מהות הפנימיות היום, וכמה עוזרים באמת לקדם את הילדים

האתיופים בתוכן. זה לא רע שזה קיים. אני מבקשת מאוד לבדוק את המהות של

פנימיות היום, ולא להעסיק את הילדים שם רק כדי להעסיק. תודה רבה.

גדי בן עזר, שלום לך, קיבלתי את הפתק שלך,

אבל אני סיכמתי עם סגן השר, היות שהגיעו

לפה הרבה מאוד אנשים ממשרד החינוך, שפעם אחרת. קראתי את המכתב שלך. סגן

השר דיבר את העיקר. בבקשה, יואב.

י. הט; שמי יואב הס, אני מהאגודה הישראלית למען

יהודי אתיופיה, אני אקצר בדבריי, ואתייחס

לשני אלמנטים. אלמנט ראשון הוא אלמנט הנשירה. אנחנו יודעים על 500

תלמידים היום בגילאי 18-12, שנמצאים מחוץ לכל מסגרת לימודית. אני אישית

מטפל היום בילד בן 14 פה בירושלים, שכבר שלושה חודשים אנחנו רצים אחרי

כל המערכת של משרד החינוך, ועדיין אין לילד הזה פתרון, והוא מסתובב

ברחוב. הוא דוגמה לקבוצה גדולה. המצב הזה נגרם בעיקר בגלל הבעיות שיש

היום בפנימיות. הפנימיות סובלות מבעיות קשות, ואנחנו יודעים את זה -גם

בתחום של רמת הלימודים, גם בתחום של הסגרגציה. יש לנו פנימיות שלמות,

שיש בהן למעלה מ-50% אתיופים. יש פנימיות שזה מגיע ל-70% -80%, ואפילו

יותר מ-90% אתיופים בפנימייה. את הפנימיות האלה צריך לפזר באופן מיידי,

על זה אין שום חולק. אבל את זה לא עושים. יש בעיות קשות בפנימיות עליית

הנוער בעיקר. אין פנימיות אחרות, שמטפלות בנערים האתיופים. יש בעיה

נוספת, שלא נותנים לאנשים שלומדים בפנימיות האלה כמעט שום זכות בחירה

-לא לגבי הפנימייה בה הם לומדים, לא אם הם יוכלו ללכת למסגרת של

לימודים עיוניים או לימודים אחרים. בדרך כלל כולם מופנים אל הלימודים

המקצועיים ברמה מאוד נמוכה. ונוסף לזה, גם לא נותנים להם אפשרות לבחור

אם הם רוצים לעבור מהמסגרת, שבה הם נמצאים, למסגרת אחרת. אין שום

אפשרות לילד כזה, או כמעט שאין אפשרות, לעבור ממקום למקום. דבר זה גורם

למצב של נשירה גדולה. הילדים האלה מגיעים היום למצב, שבו חלקם כבר עברו

עברות רכוש, אפילו עברות סמים. היום, לדעתי, צריך לטפל בנושא של הנוער

בסיכון, קודם כול, מכיוון שלהוציא אותם מהמעגל זה פי אלף יותר קשה מאשר

למנוע מהם להיכנס לתוך מעגל הפשע.

ראה, בדיון של שעתיים אי אפשר להיכנס לכך,

אבל אני רוצה לומר לך, שאני ערה לכך,

שבנושא עליית הנוער אנחנו צריכים לקיים דיון נפרד. אני מסכימה איתך. גם

יש נתונים, שמראים שהנשירה מרצון או לא מרצון (אני נוטה לחשוב שאין דבר

כזה נשירה מרצון), גוברת. אין לי נתונים מדויקים, אני גם לא רוצה לפזר

סתם. אנחנו נקיים דיון על העניין הזה. התכוונתי לקיים אחרי פסח דיון

רחב יותר, אבל בשל האירועים עשיתי את זה עכשיו. אתם צריכים להבין את

המצוקות שיש לדיון כזה. יש כבר מליאה למעלה. בבקשה.

י. הס; אשמח אם נעשה בעניין זה דיון כמה שיותר

מוקדם, כי ככל שנעשה את הדיון מוקדם יותר,

כך נוכל להציל יותר נפשות.

אני מקבלת.

דני: בשיחה אישית שלי עם ההורים של הילדים,

שבאים להירשם לבית הספר ישנה אפליה, וזה

ממש גזעני. כל הזמן הם נדחים. אני רוצה לדבר על הנושא שאמר סגן השר

לגבי ההסעה של הילדים למקומות אחרים. ההורים בקושי מגיעים לבתי הספר.

תוצאות הבגרות יתפרסמו בעוד שלושה שבועות.

יש גם לאתיופים.

אנחנו נסיים. חברים, הקשיבו, אנחנו לא נקיים עוד דיון עם כל הארגונים.

אני חשבתי שאתם תבינו ותעזרו לי, אבל לא עזרתם לי. אנחנו נקיים דיון

אחרי פסח. תכף אסכם את הישיבה, ואגיד גם מה אנחנו רוצים מהמשרד. אני רק

רוצה מד"ר יצחק קדמן משפט אחד, ואנחנו ניפגש אחרי פסח עם כל ההערות

שהערתם. אם יש למישהו משהו להגיד באופן. מיוחד, שיכתוב לי. אני אתן לכם

תשובה. בבקשה.

רק משפט אחד בנושא שלא הוזכר פה בכלל,

דיברנו הרבה על משרד החינוך, ויש טענות,

יש גם הרבה הישגים, אבל אני רוצה להפנות, ואני מבקש שהוועדה תפנה אצבע

מאשימה לאותם חלקים גדולים בציבור הישראלי, שהם אלה שגורמים לאותם

גטאות. ברגע שנכנס ילד אתיופי ראשוו מתחילים ההורים הישראלים היפים

להוציא ולשלוף את הילדים שלהם מבית הספר. ופה אגב, הכישלון של החינוך

הממלכתי-דתי; לא בעבודה שלכם, ולא לגבי ההורים של הילדים הרגילים,

שמוציאים את הילדים שלהם ומרחיקים אותם לערים אחרות, ובלבד שלא ילמדו

עם אתיופים. אי אפשר שלא להפנות אצבע מאשימה ושאנשים אלה יקבלו גינוי,

ושידעו מה שאנשים אלה עושים. זה לא הכול רק משרד החינוך. אנחנו מוכרחים

גם להסתכל פנימה על הישראלים, ולהצביע על אנשים אלה, ולומר, שזה לא

ייתכן שככה ינהגו אנשים בחברה הישראלית. חלקם, אגב, סבלו אותן תופעות,

כשהם הגיעו ארצה, ולא מתביישים לעשות אותו דבר היום. הוועדה לפחות

מבחינת מסר חינוכי צריכה לומר זאת.

חברים, אנחנו מסיימים בהצעת החלטה,

שבוודאי לא תספק את כולכם. אבל אני מקווה

שאת רובכם. אני רוצה להגיד משהו לאנשי משרד החינוך. טבעו של דיון כזה,

כמו שאמרתי, שמוצגות פה, וביקשנו, בעיות. אז רק טבעי שמעלים את הבעיות.

ישבתי בדיון אצל ראש הממשלה לא מזמן, ואני יודעת, שהיו שם הישגים

גדולים מאוד. ואני באמת חושבת, שיש הישגים גדולים מאוד בקליטת עלייה

וגם בקליטת העלייה האתיופית. אז יום אחד אנחנו כמובן ננהל דיון כזה

למען האיזון, למען האמת וגם למעננו אנחנו. ובטח נשמע גם את הדברים

הטובים שנעשים במערכת. אבל אני מוצאת צורך לומר את זה. אבל מפני שהדיון

נולד על הרקע שהוא נולד, ומפני שיש נתונים קשים בכל זאת בשטח, מצאנו

לנכון לקיים את הדיון דווקא על העוולות שבו. לכן, אם יש פה מישהו שנעשה

לו עוול, כי הוא עובד מאוד קשה, רוחל'ה, זה מפני שזה טבעו של הדיון.

הוועדה שמעה בחומרה ובדאגה את הנתונים הקשים שהוצגו בפניה. הוועדה

קוראת לשר החינוך, לסגן שר החינוך ולראשי משרדו, לשים קץ לקיומם של

גנים וכיתות לילדי העדה האתיופית ולאתיופים בלבד הן בבתי ספר יסודיים

והן באתרי הקרוואנים ומחוצה להם. מיד לאחר פסח תתקיים ישיבת ועדת

חינוך, בה תוצג תוכנית של משרד החינוך, שעקרונותיה הם פיזור הילדים



בבתי הספר ברחבי הארץ, גם בממלכתי-דתי וגם בממלכתי. תינתן להורי

התלמידים זכות לבחירת זרם בחינוך, המועדף על ידם, בכל נקודת זמן ובכל

שלבי מסגרות החינוך, ויסופק להם מידע הסברתי הולם בשפתם הם על האפשרות

המוצעת לכלל תלמידי המדינה.

הוועדה תקיים לאחר פסח ישיבה, ובה תוצג בפניה תוכנית מפורטת של הסברה,

שתכליתה לוודא, שההורים והילדים בני העדה מבינים את האפשרויות השונות,

העומדות בפניהם בתחום החינוך, ומסוגלים לממש את זכות הבחירה שלהם.

בנושא האבחון וההשמה של התלמידים האתיופים במוסדות החינוך המיוחד, עד

לשילובם המלא יאובחנו ילדי העדה האתיופית באמצעות כלים פדגוגיים,

ההולמים את תרבותם, הן על ידי התאמת תכנים ומתודות והן על ידי הכשרת

סגל מאבחנים מתאים. עניין זה ייבדק מיד אחרי פסח. אומר לי כאן סגן שר

החינוך, שמבחינת כסף אין לנו בעיה. משום כך, פרופ' פויירשטיין, רק זה

לבד היה שווה את הדיון.

הוועדה קוראת להכשיר קציני ביקור סדיר מתוך העדה האתיופית לטיפול בנושא

הנוער המנותק ובנושא הנשירה מבתי הספר. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלת בשעה 11:20