הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 258

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ד', ט"ו באדר א' התשנ"ה, 15.2.1995, בשעה 09:00

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר ש. יהלום

י. בא-גד

ע. מאור

א. רביץ

מוזמנים; ד. קמחי, עו"ד, הטלוויזיה החינוכית, משרד

החינוך והתרבות

מ. ינון, עו"ד, יו"ר, רשות השידור

ש. קור, משנה ליו"ר, רשות השידור

ע. שכטר, יועץ משפטי, רשות השידור

צ. אדמוו, עו"ד, ארגון "בזכות"

א. מגן, מנכ"ל, אגודת שמ"ע

א. גז, מועצת תלמידים ארצית

י. קקון, עו"ד, אגודת החירשים

א. עייני, אגודת החירשים

ר. גולן, אגודת החירשים

מזכירת הוועדה; י. גידלי

נרשם ע"י; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

חוק הקלות לחירש התשנ"ב -1992



חוק הקלות לחירש התשנ"ב-1992

היו"ר ש. יהלום; אנחנו פותחים את ישיבת ועדת חחינוך והתרבות.

התבשרנו אמש והיום בתקשורת שהיו"ר הקבוע שלנו, ח"כ א. בורג, התמנה

ליו"ר ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית. אז מכאן אנחנו שולחים לו

ברכות להצלחה.

לפני כחודש היה כאן דיון מאוד מאוד קשה על אחד מבתי הספר של החינוך

המיוחד, לילדים עם בעיות התנהגות, וילדים בעלי תסמונות של התנהגות

אוטיסטית, בית ספר "צורים" בהוד השרון, וועדת החינוך והתרבות תבעה

ממשרד החינוך לטפל בעניין ולשפר את נושא הבינוי והפיתוח של בית הספר.

בימים האלה הנושא נפתר בצורה משביעת רצון. עדיין נותר לנו נושא אחד,

והוא היכן יהיו התלמידים בזמן קיום עבודות הפיתוח, והאם יימצא להם מקום

חליפי לכמה חודשים. הוועדה מביעה סיפוק על כך שמשרד החינוך אכן פתר את

הנושא.

אנחנו ניגשים לנושא של היום, חוק הקלות לחירש, תשנ"ב-1992. לפני שלוש

שנים התקבל חוק ההקלות לחירש התשנ"ב-1992, כהצעת חוק פרטית על ידי שני

חברי כנסת, האחד משמש היום כשר החינוך והתרבות, פרופ' א. רובינשטיין.

והשני, ח"כ ח. פורת מהמפד"ל. שניהם חברו לקבל חוק הקלות לחירש, והחוק

הזה אומר כך- "רשות השידור, הטלוויזיה הלימודית, והרשות השנייה

לטלוויזיה ולרדיו יקבעו, 1. מספר שידורי טלוויזיה שלא יפחתו מרבע מכלל

השידורים בעברית ובערבית, שאינם משודרים בשידור חי אשר בהם יהיו

כיתוביות בעברית בשידורים בעברית, וכתוביות בערבית בשידורים בערבית".

כמובן כיתוביות על מנת להקל על החירש שאינו יכול לשמוע ברגע שאין

כיתוביות.

2. באותו חוק תוכנית חדשות שבועית אחת לפחות שתלווה בתרגום לשפת

הסימנים.

הסעיף השני בחוק הוועד המנהל, באישור השר הממנה לעניין רשות השידור, שר

החינוך והתרבות, לעניין הטלוויזיה הלימודית. ז"א השרים הממונים על אותן

רשויות תקשורת, ומועצת הרשות לעניין הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

יקבעו בכללים לאחר התייעצות בארגוני חירשים, ובאישור ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת, את סוגי התוכניות והשידורים לעניין סעיף 1. ז"א שיש

צורך לקבוע את הדברים באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, ולכן

מתכנסת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת כדי לאשר את הכללים.

ועדת ההינוך והתרבות מתכנסת לישיבתה השלישית בנושא הזה והיא מייצגת כאן

את החוק. היא למעשה עורכת את ההתייעצות עם ארגוני החירשים שנמצאים כאן.

והיא נמצאת בוויכוח עם שלוש הרשויות.

אני רוצה לציין בפני חברי הוועדה עוד נושא שהוא דרך להתקדמות. בישיבה

הקודמת שהיתה כאן העלינו/ עוד רשת תקשורת אלקטרונית שלא היתה בזמן קבלת

החוק, וזוהי רשת הכבלים. ואמרנו שאם החוק מחייב גם את רשות השידור, את

הטלוויזיה, גם את הערוץ השני, וגם את הטלוויזיה הלימודית, אין שום סיבה

שהוא לא יקבל גם חיוב דומה לטלוויזיה בכבלים. ואכן, אני התחייבתי בפני

חברי הוועדה להגיש הצעת חוק פרטית בנושא הזה שמשווה את החובות של הצעת

החוק בכבלים.



אני הגשתי ביחד עם עוד מספר חברי כנסת, והצעת החוק הזאת כהצעה פרטית

כבר עברה בחיוב במליאת הכנסת, כהצעת חוק טרומית. היא עומדת לדיון בפני

הוועדה הזאת, ועדת החינוך והתרבות, להכנתה לקריאות הבאות. אני מקווה

שבעניין הזה גם כן נגיע להתקדמות כאשר כל אמצעי השידור האלקטרונים יהיו

חייבים לערוך על פי החוק הזה.

בישיבה הקודמת שהתקיימה בתאריך של כ"ז בכסלו ה-30.11 ביקשנו כמה

תיקונים למה שהוצע. ומוגשים לפנינו שלוש הצעות לתקנות. ההצעה הראשונה,

היא ההצעה של רשות השידור, שמכונה טיוטה מסי 3. היא מהווה שינוי לטובה

לעומת טיוטה מספר 2, שהיתה מונחת בישיבה הקודמת שלנו.

בישיבה הקודמת לא קיבלנו שום הצעות מהערוץ השני, ממועצת הרשות השנייה

לטלוויזיה ולרדיו, והם לא ביצעו למעשה את החוק, ודרשנו את זה מהם.

ומונחת לפנינו ההצעה שלהם, זה נקרא אצלם טיוטה מס' 2. כיוון שזה לקח

חבלי לידה, אני מברך אותם שהם הניחו לפנינו את ההצעות לביצוע. מונחות

לפנינו ההצעות של הטלוויזיה הלימודית, כאשר במבט ראשון אינני רואה

שינוי מההצעה הקודמת.

מ. ינון; אני מאוד מבקש שוועדת החינוך תאשר לנו היום את

התקנות האלה, את הכללים, כדי שאנחנו בימים

הקרובים נוכל להתחיל סוף סוף לפעול על פיהם. כבר כשלוש שנים, מתחילת

הקדנציה שלי, אני עוסק בדיונים האלה של ביצוע חוק הקלות לחירש, ולא

מגיע לשידור. התפקיד שלנו הוא בעיקר לשדר, ולא לעסוק בדיונים משפטיים.

אני חושב שההצעה שמונחת עכשיו עם התיקונים שנעשו, היא הצעה סבירה.

אפילו טובה. היא נותנת פתרון גם לשפת הסימנים בענייני חדשות, יותר ממה

שהחוק מחייב, לדעתינו. נותנת פירוט של תוכניות בנוגע לכיתוביות

וטלטקסט, ונותנת מנגנון של מבחן העניין בעוד שנה על ידי ועדת החינוך.

זה מעין הוראת שעה לשנה. בסוף הכללים, אנחנו מציעים שהוועד המנהל ישוב

וידון בכללים בתום שנה. כמובן, כל שינוי בכללים צריך להיות מובא על פי

החוק לאישור ועדת החינוך של הכנסת. כך שיש כאן פיקוח גם של הוועד

המנהל, וגם של ועדת החינוך, בתום ניסיון של שנה איזה לקחים אפשר להפיק

מהעניין הזה, ולכן אני חושב שהגענו לרגע שצריך להתחיל לשדר וצריך לאשר

את מה שמוצע כאן. אני חושב שזה לטובת כל הגורמים שמטפלים בזה. אני קורא

לכם לאשר את זה היום, ושנוכל בימים הקרובים להתחיל לפעול לפי הכללים

האלה.

אתה רוצה להציג אותם?

מ. ינון; סעיף 2 של הכללים קובע שהרשות תשדר כיתוביות

מסך וכיתוביות בשיטת טלטקסט, בתוכניות תעודה

, ובתוכניות דרמה מקוריות, בשיעור שלא יפחת מרבע משידורי הטלוויזיה

בעברית או בערבית שאינם משודרים בשידור חי. כלומר, יש כאן איזו שהיא

גמישות בנושא של טלטקסט או כיתוביות. זה יהיה לפי הצעת המנכ''ל באישור

הוועד המנהל. זה מופיע בסעיף 3(א}. כתוב "המנהל הכללי באישור הוועד

המנהל, יחליט אילו שידורים בלוח השידורים בעברית או בערבית מבין

השידורים החייבים בכיתוביות לפי סעיף 2 ילוו בכיתוביות מסך, ואילו

שידורים ילוו בכיתוביות בשיטת הטלטקסט. אנחנו רוצים להשאיר איזו שהיא

גמישות ולא קביעה בחוק, שמחר יגישו בג"צ על כל תוכנית, אם זה היה



כיתוביות או זח היה טלטקסט. אנחנו חושבים שבענייני שידור ראוי להשאיר

גמישות ושיקול דעת לאלה שמטפלים באופן מקצועי בעניין.

יחד עם זאת על לוח השידורים יהיה פיקוח ציבורי. לוח השידורים יובא

כאמור לאישור הוועד המנהל בסמוך למועד המערכת העונתית בידי מליאת הרשות

השידור. ז"א שיש כאן איזה שהוא פיקוח שוטף וקבוע על ההחלטות, על ההצעות

של המנכ"ל בחלוקה הזאת שבין טלטקסט וכיתוביות. כאמור בהחלטה, יביא

המנהל הכללי בחשבון את היכולת הטכנית לתרגם את התוכניות וישקול גם את

מידת העניין והגיוון בתוכניות. כלומר, שיהיה גיוון ולא נקבע שסוג

מסויים רק, אלא שלחירשים תהיה דריסת רגל בכל סוגי התוכניות.

הדבר החשוב והמעניין. הוא עניין החדשות, שבחוק מחייבים תוכנית שבועית,

ואנחנו חושבים שמין הראוי לעשות תוכנית יומית. עברנו שלבים שונים

בעניין הזה. מהרגע הראשון חשבנו שתוכנית חדשותית היא תוכנית יומית, כי

אחרת המושג "חדשותי" הוא לא מוצלח בחוק, ולכן הצענו בזמנו ב-7:00

בבוקר. אגודת החירשים לא רצו ב-7:00 בבוקר, ולא רצו לעשות להם דווקא.

אח"כ העברנו את זה ל16:00. דיברנו גם על המהדורה באנגלית של 18:15. היו

טענות מטענות שונות. בסופו של דבר, אני מבין שזה בהבנה איתם, אנחנו

עומדים עכשיו על עניין של 11.30 של מהדורת הלילה. כמובן, אחרי שנה לאור

הניסיון שיירכש אם יראו שהמהדורה הזאת מאוחרת מידי, אז אולי נחזור

למהדורת 7:00, או 18:15, שאלה היו שתי האופציות האחרות שדיברנו עליהם.

המחלוקת היתה כל הזמן האם לטענתם דרשו את המהדורה המרכזית של שעה 20:00

בערב. ואנשי הרשות, אנשי המקצוע שלנו, התנגדו לכך בכל תוקף, מטיעונים

מקצועיים. זה גם לא מקובל בעולם, למרות שלא בדקתי את כל הארצות. בדרך

כלל זה במהדורת הבוקר, לכן התחלנו עם הרעיון של 7:00 בבוקר. אבל אם הם

דווקא מעדיפים את מהדורת הלילה, אין לנו כמובן שום התנגדות לזה. ואחרי

שנה כאמור העניין הזה יבדק, ואם יימצא שהוא טוב, נמשיך איתו. אם לא,

נהיה פתוחים לרעיונות חדשים.

היו"ר ש. יהלום; אני רוצה לברך על ההתקדמות של טיוטת 3 של היום

לישיבה הקודמת. הישיבה הקודמת היתה באיזה שהוא

מצב של עימות יותר קשה, ואני מברך על ההתקדמות.

גם אתה מיכה ינון משפטן, ונמצא כאן היועץ המשפטי שלכם, יחד עם מר משה

בוטון אנחנו נלבן את הנושא של שנה. אני אומר את דעתי, מבלי שאני דיברתי

בכלל עם אגודת החירשים, או עם אנשי "שמע", שאני כן מעוניין כבר להתחיל,

עובר לעשייתה. כי עוד חודשיים כל דבר ידחה.

אף על פי כן אני רוצה לציין כאן כמה נקודות שהן צריכות ליבון. ההבדל

שאתה לא ציינת אותו, מר ינון, מהפעם הקודמת לפעם הזאת, ואני מניח שזה

בעקבות הדיון, זה שאתם הוצאתם את הנושא של ילדים ונוער. אנחנו עוסקים

בשלוש "שפות" למעשה כלפי החירשים. והעדיפות שלהם היא השפה הראשונה, היא

שפת הסימנים. זאת העדיפות הגבוהה ביותר שלהם, הם אומרים שבשבילם שפת

הסימנים זה גם שמיעה, נניח. ושפת הכיתוביות זאת קריאה כמו לכל אדם,

ואין השמיעה. כך זה מובן על ידם. זר לא יבין זאת. אבל אנחנו צריכים

לקבל את אנשי המקצוע, ואותם עצמם. ז"א, העדיפות הראשונה, שפת הסימנים.

העדיפות השנייה, כיתוביות. והעדיפות השלישית, זה כיתוביות טלטקסט.



לגבי טלטקסט לש כמה טענות. הטענה הראשונה, שזה עולה כסף. צריך להתקין

ממיר טלטקטט וזה עולה כסף, ולא לכל חירש בביתו יש את אותו ממיר שהוא

יכול להעביר אותו בכל מקום, ובכל כיתה, ובכל בית ספר, אם מדובר על בתי

ספר.

הדבר השני, אגודת החירשים טוענים שיש בעיות טכניות בקליטת טלטקסט.

ביקשתי מהם חוות דעת מקצועית, היא לא הגיעה לשולחני, למרות שזה מופיע

בפורוטוקול. ביקשתי שיתנו לנו חוות דעת מקצועית, ונציג אותה ונלבן.

דווקא כאן לא קיבלתי חוות דעת מקצועית מאגודת החירשים.

אלה הן אפוא שלוש השפות, וכמובן שאנחנו שואפים מבחינת הוועדה להגיע

לכמה שיותר תוכניות בשפת הסימנים, אחר-כך כיתוביות, ורק בעדיפות

האחרונה טלטקסט.

בעיה נוספת, שנרחיב לגביה כאשר נדבר עם נציגי הטלוויזיה החינוכית,

שלגבי ילדים ונוער רק שפת הסימנים קיימת. כי ילד עד גיל שש-שבע לא יודע

לקרוא.

ולכן, אמרנו תוציאו את הנוער. כי אם אתם תיתנו לנוער כיתוביות טלטקסט,

אז זה יכנס בתוך הרבע שלכם ולא עשינו שום דבר. אז או תיתנו לילדים

ונוער שפת הסימנים או תוציאו. אתם בחרתם באפשרות היותר נמוכה כמובן,

אבל הוצאתם.

מר ינון, אתם לוקחים ומפרשים בצורה רחבה מאוד את כוונת המחוקק. כי

המחוקק לא חשב על טלטקסט בכלל. המחוקק אמר כיתוביות. משה בוטון אומר

שהיה נוכח בכל שלבי החקיקה, ואף אחד לא העלה את זה ואף אחד לא חלם על

נושא של טלטקסט. אז אם טלטקסט היה בדתה שווה או בדרגה יותר גבוהה,

בוודאי שהיינו שמחים. אבל למצב שהוא בדרגה יותר נמוכה, אז יש כאן

בעיה.

נניח שאנחנו מקבלים את הצעתכם, אבל לפי הצעתכם יכול להיות 100% מהרבע

טלטקסט. ז'יא, כשאתה אומר המנהל יחליט, הוא יכול מחר להחליט אפס

כיתוביות. כאן מדברים על תקנות. אפשר יהיה לומר שיבצעו את חוק הקלות

לחירש. ז"א השאלה שלי אליך היא, האם אתה יכול להתחייב על כמות מסויימת,

על אחוז מסויים שיהיה כיתוביות לעומת טלטקסט.

שאלה אחרת היא מה יקרה, איך אנחנו מחייבים את הוועד המנהל להביא לנו

אחרי שנה את ההצעות? ז"א לכאורה לפי התקנות האלה, הוועד המנהל ידון

בעוד שנה בהצעה פורמלית ויגיד ממשיכים. איך אנחנו מענגים, הרי כל הכוח

שלנו זה שאתם מביאים לנו את ההצעות. זה למעשה הכוח של ועדת חינוך. ברגע

שאנחנו מאשרים שהיו ההצעות, אז נכון שאתם מביאים שאתם תדונו, אבל לא

כתוב שאתם בעוד שנה תתחילו את זה מחדש כלפי ועדת חינוך. בזה אתם

מסכימים שזה יצטרך לבוא לאישור מחדש של ועדת החינוך והתרבות.

א, מגן; ח"כ ש. יהלום, תודה על הבנתך העמוקה את הבעיה

ואת הנושא, הבעייתי ביותר באוכלוסיית המטופלים

שלנו.

החומר לא הגיע אליך משום שזבולון קיבל על עצמו לבצע, והוא פשוט חולה.

אבל הוא כתב את כל הדברים והנושא לפני.



בנושא הפענוח והקליטה של הטלטקטסט, ברוב הטלוויזיות החדשות המוצעות

היום למכירה יש הכנה לטלטקטס, או שהן מוצעות למכירה עם הטלטקסט בכלל.

לגבי הטלוויזיות הישנות, שלמעשה הן בשימוש אצל רוב אוכלוסיית החירשים,

רק למעט מהטלוויזיות ניתן להרכיב טלטקטס. בשל ביקוש נמוך להתקנת

הטלטקטס הופסקו בכלל הפיתוחים החלופיים לאפשר הרכבת פענך לטלוויזיות

הישנות. תוספת עלות של טלטקסט לטלוויזיה פענך זה כ-300 שקל למכשיר.

יש הבדל גדול מאוד בין כיתוביות מסך לבין הטלטקסט. וכפי שאנחנו יודעים,

הטלוויזיה הישראלית למעשה מחוייבת על מינימום שידורים בכיתוביות מסך,

ומינימום בשידורי כיתוביות של טלטקסט. אבל אין להכליל בתחשיב של שידור

בכיתוביות את התוכניות של הנוער והילדים.

אנחנו גם יודעים שעל יאיר שטרן היתה מחוייבת של ליווי בשפת הסימנים לכל

חדשות הלילה, שישה ימים בשבוע. על כל השידורים גם בעברית וגם בערבית.

למעשה הנושא של שפת הסימנים גם בתוכניות לילדים, ובתוכניות אחרות, מאוד

מאוד חשוב. אני קיבלתי יפוי כוח גם מאנשי מיכה ינון, שלצערם לא יכלו

להגיע היום, שאייצג אותם ואציין שילדים מתחת לגיל שש-שבע, למעשה מתקשים

בקריאה. שפת הסימנים על המסך זה נושא מאוד מאוד חשוב בעבורם, כי רק על

ידי זה הם יכולים להבין את תוכן העניינים.

אומנם החוק איננו מחייב את הרשויות לקבוע

בכללים, איזה אחוז מהשידורים ישודרו עם

כיתוביות ואיזה אחוז עם טלטקסט. אבל במידה ואכן בפועל ייקבע שהשידורים

יהיו רובם או כולם עם טלטקסט יש לדעתי כאן אכיפה מסויימת של הוראות

החוק.

ר, גולן; בהצעת החוק בתוכנית הלימודים, בטלוויזיה

הלימודית לא הועלה הנושא של שפת סימנים.

היו"ר ש. יהלום; גבי גולן, אנחנו כרגע דנים רק ברשות השידור,

ומיד נגיע לטלוויזיה הלימודית ולערוץ השני.

ר. גולן; הוא רוצה להדגיש את הנושא של שפת סימנים, שזה

מאוד חשוב לכל השידורים. ברגע שיתנו את האישור

הוא מבקש להעביר את זה לוועדה טכנית שיהיה תיאום וידריכו את אנשי

המקצוע שיוכלו לתת את התרגום בצורה יעילה. זאת הבקשה.

ע. שכטר; לגבי ההערה, לגבי העלות של ממיר הטלטקסט. ממיר

הטלטקסט מחירו למיטב ידיעתינו שווה לכל נפש.

ישנה חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה עוד מלפני יותר מעשר שנים,

כשהתחיל שידור הטלטקסט בישראל, שממיר טלטקסט כמוהו כאנטנה. כלומר, הוא

עוד אמצעי קליטה של שידורים, ומאז ודאי שהמחירים שלו ירדו, כי השירות

הזה הפך להיות הרבה יותר נפוץ. אנחנו לא מדברים כאן על חיבור הקרקע כמו

החיבור לכבלים. מדברים כאן על רכישה חד פעמית של מכשיר שוודאי אפשר גם

כן, אני הייתי בדיון.

היו"ר ש. יהלום; כמה זה עולה?

300 שקל. אנחנו היינו בדיון רק לפני כמה שבועות

עם בוטון בוועדת העבודה והרווחה, שעסקה גס כן

בהקלות להירשים. מדובר על אפשרות להקל בנכסים על מכשירי שמיעה, או

דברים מהסוג הזה. או ודאי שאפשר למצוא דרך להפחית את עלות מחיר הטלטקסט

אם הוא תוצרת חוץ על ידי הקלה בנכסים, לטובת ציבור החירשים ספציפית.

אני בטוח שזאת הדרך יותר נכונה, והיא אפשרית. ציבור החירשים הוא ציבור

קטן, גם כפי שעלה בדיון בוועדת העבודה והרווחה. דובר כאן בהצעה שלא

תהיה לה השפעה משמעותית על הכנסות המדינה, מנכסים על מכשירי טלטקסט.

לגבי נושא הבעיות הטכניות וקליטת הטלטקסט. אנחנו בדקנו את הנושא עם

מהנדסי הטלוויזיה אצלנו, והתשובה היא שאין כל בעיה כזאת. כלומר, כמובן

שבמכשיר שזה מותקן מלכתחילה אין בעיה, וגם לא ידוע להם על כל בעיה

מובנית בכרטיס הטלטקסט או המכשיר החיצוני, מכשיר הטלוויזיה, מאוחר

יותר. והרי המכשירים האלה הומצאו כדי שיוסיפו אותם למכשירי טלוויזיה.

אף אחד מאנשי המקצוע שלנו לא יודע על איזו שהיא בעיה מהסוג הזה, כך

שאני לא בטוח שהנקודה הזאת היא רלוונטית עוד. גם האדם שטען אותה אינו

נמצא כאן.

לגבי כוונת המחוקק, והאם הוא חשב או לא חשב על טלטקסט. צריך להסתכל על

החוק הזה בהקשר הכללי של חקיקת תקשורת. וחקיקת תקשורת צריכה לשאוב גם

כן בפרשנות שלה מהמצע, ומקומות אחרים שהם מתקדמים יותר מאיתנו, לפחות

מבחינה טכנולוגית, או שהתחילו את שידורי הטלוויזיה לפנינו, וגם אולי

מתקדמים יותר מאיתנו, כי הם חשבו על החירשים לפנינו ודאגו קודם לנושא

הזה.

בכל הארצות שבהן מקובל לשים כיתוביות בעבור הירשים, גם בשידורי

טלוויזיה מסחרית שלא חייבים בזה, כמו בארצות הברית, השיטה היא בשיטה של

כיתוביות מוצפנות, שטלטקסט היא אחת הדרכים האלה. אין בשום מקום

טלוויזיה שמשדרת כיתוביות בשפה שבה משודרת התוכנית. עם כל הניסיון

והידע שבתחום התקשורת, אף אחד לא ראה אף פעם תוכנית טלוויזיה משודרת

שבתחתיתה ישנן כותרות באותה שפה. הדבר היחיד שמוכר לנו בנושא הזה, זה

כמובן סרטי הקולנוע הישראלים הישנים שהיו משודרים עם כיתוביות, והסיבה

לזה היתה שאיכות הרמקולים בקולנוע היתה כ"כ ירודה, שא"א היה לשמוע מה

השחקנים אומרים על המסך. אז גם כתבו למטה את הדברים, כדי שאפשר יהיה

להבין את הבדיחות.

כולנו צופי טלוויזיה מנוסים ומיומנים וכולנו יודעים שגם העין של הצופה

השומע רצה בין התרגום לבין התמונה, בין אם הוא זקוק לתרגום, ובין אם

הוא איננו זקוק לתרגום. ואנשי המקצוע אצלנו חושבים שישנה בעיה אמיתית

לצופה השומע, אם הצפייה תלווה בכיתוביות על המסך במרבית התוכניות. בחלק

מהתוכניות בוודאי שזה אפשרי ללוות את התוכנית בכיתוביות על המסך, אבל

בדרך כלל הדבר יגרום להפרעה, ולכן ההנחה שלנו היא, שמה שחשבנו לחוקק

בתהליך החקיקה של החוק הוא חשוב. אבל מבחינה פרשנית גם בית המשפט יאמר

שהוא במידה מוגבלת. מה שחשוב הוא כיצד אפשר לסייע להירשים באמצעות

כיתוביות ובאותה שעה גם לא לפגוע בכהוא זה בצפייתו של האדם השומע.

אנחנו לא רואים שום פגיעה בשפת הסימנים בשידורי החדשות והערב, אנחנו

חושבים שזה שירות חשוב שאנחנו צריכים לתת אותו לציבור החירשים, ואנחנו



נבצע אותו. אבל אנחנו חושבים שצריך ללוות תוכניות דרמה בכיתוביות, את

כולו, או את רובן.

את היחס צריך להשאיר לשיקול דעת הרשות. חשוב להביו שחוק הקלות לחירש

התקבל לצערנו בלי לקחת בחשבוו את המבנה החוקתי של רשות השידור עצמה,

מוסדותיה ותהליכי אישור התוכניות על ידה. אנחנו ניסינו ליצור כאו איזה

שהוא מנגנוו שיוצר קשר ביו אישור התוכניות על ידי המליאה, לאישור

הכיתוביות על יד ועד המנהל. יש פה סלט של סמכויות.

בכל מקרה, צריך להשאיר לשיקול דעת של הגורמים המקצועיים ברשות את

היכולת להמליץ בפני הוועד המנהל אילו תוכניות יחיו כך, ואילו תוכניות

יהיו כך. כמו שאמר יו"ר ועד המנהל, הוועד המנהל מורכב מאישי ציבורי,

ואישי הציבור האלה שוקלים את טובתו של הציבור, והם יקבלו החלטה בהתאם

לטובתו של הציבור. הם לא חותמת גומי להחלטות ההנהלה המקצועית של הרשות.

היו"ר ש. יהלום; אתה רואה ששלוש שנים זה נמשך, מאז שאנחנו בכלל

הולכים לביצוע. אז בוא לא נסתתר.

ע. שנטר; לא נעים לי לומר שלא אנחנו עכבנו את זה. אנחנו

היינו מוכנים, וגם לפני שנה התחלנו בשידור סרטי

תעודה עם כיתוביות טלטקסט.

מ. בוטון; התקנות הובאו לאישור שלך.

היו"ר ש. יהלום; אומרים לך כאו כל אנשי העוסקים, החירשים

והעוסקים בחירשים, שיש עדיפות מבחינתם

לכיתוביות על פני טלטקסט מכמה בחינות. יכול להיות שבמשך השנים

הטלוויזיות יועברו לדגמים החדשים וזה בכלל יפחת. אבל הם אומרים לך שיש

כאו בעיה, ולא לכל החירשים יש את המחיר השווה לכל נפש. 300 שקל, זה 300

שקל. אתם יודעים שעל אגרת רשות השידור יש ויכוחים. מהי היום אגרת רשות

השידור?

ע, שפטר; אגרת רשות השידור היא 383 שקלים.

היו"ר ש, יהלום; והדוברים שלכם מעלים את זה תמיד בכלי התקשורת.

ע. שפטר; החירשים פטורים מאגרת רשות השידור.

היו"ר ש. יהלום; זה בסדר שהם פטורים. אלא שאנחנו לא יכולים

לחייב אותם בדרך עקיפה שישלמו את הרשות. כאשר

אתם לא מעלים לפי המדד, אתם עושים על זה מסיבת עיתונאים, ומעלים את זה

בקול גדול על איזה חיסכון של עשרה שקלים. סימו שאתם כן מעריכים את זה,

שביו 370 ל-380 יש הבדל גדול. אז 300 שקל, זה 300 שקל.

ע. שפטר; ודאי. לי מכשיר טלוויזיה הכי פשוט עולה ביו

1,200 ל-1,400 שקלים. מכשירים מצויינים עולים

2,000, 3,000 שקל. אז 300 שקל מול עלות מקלט הטלוויזיה זה כמעט בטל

בשישים. צריך להעמיד את הדברים בפרופורציה.



אם המדינה תחליט לטובת החירשים לחלק ממקורותיה לציבור החירשים, יפתרו

כל הבעיות האלה.

בענייו אגרת רשות השידור. הרי הבדל של עשרה שקלים באגרת רשות השידור,

ל-800,000 בתי אב, זה הבדל של מיליוני שקלים בעבור רשות השידור. לכן,

כל עשרה שקלים חשובים. לא משום שעשרה שקלים הם חשובים לצרכן שמשלם, הם

חשובים לרשות השידור שגובה אותם.

הרי כל אחד רוכש מכשיר טלוויזיה באלפי שקלים, ורוכש אנטנה, ורבים גם

מחוברים לשידורי הכבלים. בתוך כלל סל ההוצאות לתקשורת ההוצאה השולית

הנוספת בעבור רכישת הטלטקסט איננה כ"כ גדולה, וכמו שציינתי אפשר להקל

גם על זה.

מר שכטר, כל הנאום הזה אומר שאתם לא מוכנים לתת

יחס, אז בואו תנקבו כאן ביחס אוויר לטובת

החירשים.

אני חושב, וזאת חוות דעתי המשפטית, שלא ניתן

בכללי חוק הקלות לחירש לקבוע דבר שהוא בסמכותם

של המליאה והוועד המנהל לקבוע מפעם לפעם. יש כאן בעיה.

היו"ר ש. יהלום; אני שואל אתכם היום מעבר לאישור הפורמלי החוקי.

יכול להיות שזה יגיע לשולחנו של היועץ המשפטי

לממשלה, אז אנחנו לא נעביר אליו את העומס. אבל יכול להיות שהוא יגיד

שאיו בעיה חוקית, אז אני שואל אותך מבחינה מהותית, באים החירשים

ואומרים בסדר, אבל תנו לנו איזה שהוא יחס, מאחר שיש להם עדיפות הם

רוצים מאה אחוז כיתוביות. אתה נניח רוצה מבחינת אנשי המקצוע שלך מאה

אחוז טלטקסט. תן לקהילת החירשים, שיהיה להם שמונים אחוז כיתוביות, או

שבעים אחוז, אבל הרי הלחץ של אנשי המקצוע שלכם יהיה לטובת הטלטקסט.

לוועד המנהל יש עוד אלף דברים להחליט, אז הוא לא יבוא, לכו זה לא

שהוועד המנהל יחליט. לכו, ההנחה שלי אומרת שאחוז הכיתוביות יהיה מזערי

אם לא תהיה לכם התחייבות אחרת. ולכו אני אומר שתהיה לכם התחייבות כלפי

החירשים שאומרת אנחנו מתחייבים בשנה הראשונה, הכל ידוו בעוד שנה. יכול

להיות שדברים הפוכים לא רק לטובה, גם דברים להקלה. אז נאמר שבשנה הזאת

אנחנו מתחייבים שני שליש בכיתוביות, לדעתי זה סביר. תגידו שישים אחוז,

תגידו חמישים אחוזים, תגידו איזה שהוא אחוז שנותו כאו איזה שהוא עוגו

התחייבותי.

ע. שנטר; אני לא חושב שנוכל.

היו"ר ש. יהלום; למה אתה משיב? משפטית אתה לא יכול. כאו נמצא

היו"ר והמשנה.

לגבי נושא תוקף התקנות, והדיוו מחדש, איו בעיה

לקבוע שהתקנות האלה תוקפו לשנה.

אתם לא אומרים מאה אחוז טלטקסט. לחצים של אנשי

המקצוע. הרי אתה אמרת שהוועד המנהל בנוי מאנשי

ציבור לעומת אנשי המקצוע. מאיש המקצוע שהיה פה בישיבה הקודמת, הבנתי את



הבעיה, שהוא ידרוש שהם ירצו כמה שיותר טלטקסט. אבל מאהר שיש אנשי

ציבור, אני חושב על פשרה של חמישים אחוז.

בעניין קביעת תקנות נוספות בשנה. הלא הרשות היא

רשות ממלכתית, היא פועלת על פי חוק, וחייבת

לנהוג בסבירות. לא יתכן שיהיו התקנות בעוד שנה, ונזניח אותן.

מ, בוטון; אבל עובדה שתקנות לפי החוק שחוקק הוגשו לכנסת

לאחר שנתיים. אם כי הסבירות חייבה שהם יגישו.

ע. שפסי; על זה אין ספק שאנחנו יכולים להתחייב, וכיועץ

המשפטי של הרשות אני חושב שאני צריך להתחייב

בשם הרשות, שאם ייקבע שכללים חדשים ייקבעו בתוך שנה, הם ייקבעו בתוך

שנה. הלא זה לא עולה על הדעת שלא ננהג כך. יכול להיות שהיתה איזו שהיא

מסורת שלא קובעים כללים במהירות, אבל המסורת הזאת השתנתה. אנחנו מודעים

לחשיבות החוק, לחשיבות של העמידה בהוראותיה, ואם ייקבע שכללים האלה

יפוגו בתוך שנה, בתוך תשעה חודשים או עשרה חודשים, תביא רשות השידור

כללים חדשים לפני ועדת החינוך של הכנסת, נבצע את זה. אין פה שום בעיה

טכנית בענייו הזה.

לגבי הסמכות לקבוע חמישים אחוז או לא חמישים

אחוזים. בסעיף 2 בחוק כתוב, שהוועד המנהל הוא

שיקבע בכללים. לדעתי, אין שום מניעה משפטית שהוועד המנהל, שהוא קובע את

הכללים, הוא אחראי למעשה לביצוע החוק הזה, יבוא ויאמר אני ועד המנהל

קובע בכללים שחמישים אחוז יהיה טלטקסט, חמישים אחוז כיתוביות או כל יחס

אחר, ואיזה סוגי תוכניות זה ייקבע מפעם לפעם. לכן, מבחינה משפטית אני

לא רואה שום מניעה. אני לא יודע גם למה הוועד המנהל לא יכול היה להשיב.

הוא היה יכול לקבוע איזה כללים. עובדה שאומרים לנו עכשיו, נביא את זה

עכשיו לוועד המנהל לאור בקשת הוועדה שאנחנו נקבע. הוועדה ביקשה את זה

כבר בישיבה הקודמת לפני כחודשיים, ולפי ההנחיות של יו"ר הוועדה, מקריאת

הסיכום שלו היה ברור, שהכוונה היא שהרוב יהיה בכיתוביות ללא כותרת.

לגבי הנושא השני, פקיעת התוקף של התקנות. הרי כפי שאנחנו יודעים הרשות

המוסמכת להביא תקנות יכולה להציע לוועדת הכנסת לשנות את התקנות, ולא

צריכה שזה יהיה כתוב גם בתקנות עצמן. יכולה לבוא עוד חצי שנה ולהביא

הצעה אחרת. יכולה לבוא עוד שנה להביא הצעה אחרת, או תשעה חודשים, או

שלושה חודשים, זה לא משנה. ואז ועדת החינוך והתרבות של הכנסת צריכה לתת

את דעתה לתקנות שיבואו. כך שאני לא רואה שום תועלת בכך שבתקנות יהיה

כתוב שעוד שנה יביאו תקנות. ממילא עוד שנה אפשר להביא שינוי לגבי

התקנות האלה.

אם אנחנו ניתן תוקף לתקנות האלה רק למשך שנה אחת, בתום השנה אם לא

יובאו תקנות אז אין תקנות, ואין שידורים על פי החוק הזה. ואז יכולות

להיות מוגשות תקנות עוד שלושה חודשים, עוד חודשיים, עוד ארבעה חודשים.

אני מציע הצעה שהיא יותר מעשית, מתוך ניסיון שלי, שאנחנו נאשר את

התקנות האלה כפי שגובשו כאן ללא הגבלת זמן. והנהלת רשות השידור, הוועד

המנהל שהנציג שלו נמצא כאן, היו"ר, התחייב לפני הוועדה גם בפרוטוקול

וגם במכתב להביא תוך שנה, שכל העניין יבדק מחדש, ולהביא תקנות אחרות אם

הוא ימצא צורך בכך.

האם לדעתך אם אנחנו מאשרים כך את התקנות,

ומתברר בעוד שלושה חודשים שהמצב של הכיתוביות

שרשות השידור משדרת הוא מזערי ביותר, אפס, חמישה אחוז, אם נניח עורכת

הדין של ארגוו "בזכות" פונה לבית המשפט ואומרת אלה התקנות, נתנו שתי

אפשרויות, והם בצורה בלתי סבירה פונים רק לצד אחד. האם לדעתך הם עוברים

על התקנות?

ברגע שבתקנות אנחנו משאירים שיקול דעת חופשי

ומוחלט למנהל הכללי, ולוועד המנהל להחליט מה

ישודר בטלטקסט, ומה ישודר בכיתוביות, אני לא חושב שבית משפט יתערב

ויגיד.

היו"ר ש. יהלום; זאת אומרת גם אם הם ישדרו אפס כיתוביות, אז הוא

לא יתערב?

מ. בוטון; אפס זה כן. אפס זה קיצוני. אבל אם נאמר יאמרו

90% טלטקסט ו-10% כיתוביות, הוא לא יתערב לפי

הנוסח של התקנות שמצוייר כאן. ושלא נאמר שום דבר לא נותן אינדיקציה, אם

זה באופן יחסי למספר התוכניות, או כל אינדיקציה אחרת. זה פשוט שיקול

דעת מקצועי של הגופים המוסמכים ברשות השידור. אבל אם היינו כותבים כאן

אחוז מסויים, כפי שאדוני היו"ר הציע, אז אם לא היו מקיימים את זה,

בהחלט בית המשפט היה מתערב בעניין הזה.

ע. שנטר; . לסוגיית עניין התוקף לשנה. אני חושב שאם יהיה

כתוב בתקנות שהן תקפות לשנה, הדבר יחייב את

הוועד המנהל להידרש לנושא הזה במהלך השנה שוב. יש נוסח דומה בכללי רשות

השידור, מימון חוץ ומשדרי טלוויזיה שנקבעו ב-1985. גם שם נדרש הוועד

המנהל לחזור לנושא אחרי שנה, הסיבות אז היו אחרות, אבל משום שהיה מקום,

כיון שמדובר בחידוש במשדרי הטלוויזיה, אז קבעו בתקנות, וגם שם מדובר

בתקנות שצריכות את אישור ועדת הכספים של הכנסת. נקבע הצורך לחזור ולדון

בהם. הלוא אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא לנצח נצחים ולהתעלם ממנו. אני

חושב שמאחר שכולנו רואים את חשיבות העניין, כדאי לחייב את הוועד המנהל

לחזור ולדון בו מכוח התקנות. מה עוד שמבחינת המועדים, ועד המנהל אמור

להתחלף במהלך השנה הקרובה, אז כדאי שיבוא ועד מנהל חדש, והוא ידון

בנושא, והוא יצטרך להתמודד עם השאלה הזאת. אני בעד להשאיר את זה, למרות

שכמובן תמיד אפשר לשנות. אבל אני חושב שיש פה קביעה של הוועד המנהל

לחזור ולדון בתקנות לא במסגרת הפרוטוקול של ועדת החינוך של הכנסת, אלא

במסגרת החלטות הוועד המנהל. כי צריך לזכור שהכללים הם כללי הוועד

המנהל. מי שקובע את הכללים האלה, זה ועד המנהל עצמו. וועד המנהל ישוב

ויביא לפני ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, ולפני השר הממונה. הוא ישוב

לקיים את הנוהל, כי צריך קודם להתייעץ עם ארגוני החירשים. הרי גם איתם

נפגשנו.

יש בעיה בזה שהחוק הזה קבע שהוועד המנהל יקבע את סוגי התוכניות וכוי.

והסיבה היא חוק רשות השידור. בחוק רשות השידור הסמכות בנושא התוכניות

לקביעת לוח התוכניות ואישור לוח התוכניות מסורה למליאה ולא לוועד

המנהל. כאן, חוק הקלות לחירש יצר בעיה. שבחוק ספציפי שעוסק בסוגייה

ספציפית הוא העניק לוועד המנהל את הסמכויות של חוק רשות השידור, הוא

המום לגביהם לפחות. וכבר עמד על זה בית המשפט העליון במספר פסקי דין

לגבי מערכת היחסים שבין הוועד המנהל לבין המליאה.



לכן, מה שעשינו כאן יצר איזה שהוא מנגנון קודם כל, שאישור הוועד המנהל

הוא בכפוף לאישור המליאה לגבי לוח השידורים. ומאחר שיכולה להיות טענה

מצד המליאה שתבוא ותאמר, מי שמכם לקבוע בכלל את הדברים האלה, הרי זה

דבר שצריך להיות בכפוף אליה.

אבל שוב, הבעיה היא שהמחוקק אמר דבר אחר גם כן. המחוקק גם אמר שהמליאה

היא שתקבע את לוח השידורים, ואת סוגי התוכניות. אני מבין שלא יכול

להיות מצב, ובוודאי המחוקק לא התכוון להתנות על חוק רשות השידור בחוק

הקלות לחירש. זאת הסוגייה.

לגבי היחס בין הכיתוביות שח"כ ש. יהלום כ"כ דואג לו, ובצדק, ולגבי

שאלתך, על פי תפיסתי בית המשפט העליון הרחיב מאוד בשנים האחרונות את

שיקול הדעת שלו להתערב בשיקול דעתה של הרשות בכלל, ושל רשות השידור

בפרט. ואם שיקול הדעת שרשות השידור הוא בלתי סביר לדעת בית המשפט

העליון בהפעלת התקנות האלה, כי אז הוא ידרוש ממנה לשנות אותה. אבל אם

היא קבעה נניח ביחס של 90% ו-10%, יבוא בית המשפט העליון ויגיד שזה לא

בלתי סביר, כי אז זה סביר.

ז"א, אם אנחנו רוצים להעמיד למשפט בבית המשפט העליון, אז נעמיד לבית

המשפט העליון. הלא אנחנו לא קבענו את היחסים, ולא בטוח שהם יהיו בצורה

שאני אומר, ויכול להיות שאפשר לשנות אותם. יכול להיות שבתוכניות

שמשודרות בשעות מוקדמות כן, ושעות מואחרות לא, ודרמה כן. אני לא יודע.

אני לא נכנס לצד המקצועי, כי אני לא איש מקצוע בתחום הטלוויזיה.

לכן, אני מציע להשאיר את זה לאנשי המקצוע. ואם יש מישהו שצריך לקבוע אם

אנחנו מפעילים את שיקול דעתינו בחוסר סבירות, אז יש מערכות, וארגוני

החירשים כבר היו איתנו בבית המשפט הגבוה לצדק, ויודעים איך לכפות עלינו

לנהוג בסבירות, ואנחנו מבלים הרבה במסדרונות בית המשפט העליון, וגם

בוועדות הכנסת. אני חושב שאין ועדת כנסת שלא הופענו בפניה השנה, וכל

ועדות המשנה שלה, ואני בטוח שאפשר יהיה לקרוא אותנו לסדר, ולפקח עלינו,

אם נחרוג מהסבירות. אבל תנו לרשות להחליט, כי עצמאותה מאוד חשובה

בעניין הזה.

היו"ר ש. יהלום; עומד בפנינו רעיון להגיש הצעת חוק חדשה, שתקבע

יותר כללים. אני חושב שזה יותר קל, מאשר

להתמודד איתכם. אז במקרה הצורך נעשה את זה.

לפי התקנון אני מבין שבכל התקנות האלה מדובר על מה שנקרא ערוץ אחד, איך

זה ברור שזה ערוץ אחד. מחר אתם יכולים להעביר את הכל לערוץ 3.

מ. בוטון; יש פה קצת בעיה, כי הערוצים שלנו לא מוגדרים

בחוק. החוק לא מגדיר ערוץ אחד ערוץ שלוש. החוק

אומר האפיקים שעומדים לרשות השידור על ידי השרים וכוי.

אנחנו עוברים לרשות השנייה. אני מבקש מכם לחשוב

על שני הניסוחים של התיקונים שאם נעבור לאישורם

אז נצטרך לתקן אותם עוד עכשיו. אחד, איך לכתוב את הנושא הזה של הערוץ

השני. והדבר השני, איך לכתוב את העניין הזה שבתום שנה זה יובא לוועדת

החינוך.

בכל מקרה, אם נרצה לתקן שני תיקונים, נצטרך

מבחינה פורמלית להביא אותם שוב לאישור הוועד

המנהל, ואז פשוט נעביר לכם את זה בכתב לאישור הוועדה.

בכל אופן תציע עכשיו כדי שאנחנו נוכל לפחות

לאשר את זה, ויכול להיות שאנחנו כבר לא נצטרך

להביא את זה עוד פעם לכאן, נמצא את הפתרון.

אנחנו עוברים עכשיו לרשות השנייה, לערוץ 2, ונמצא כאן יובל כרמיאל

היועץ המשפטי, שיציג את העניין. זה נקרא טיוטה מס' 2, אבל אז זה צריך

להיות טיוטה מס' 1.

י. כרמיאל; בשבוע שעבר ישבה מועצת הרשות השנייה בלוח זמנים

יחסית קצר לעומת חבלי הלידה של שלוש השנים של

הרשות הראשונה. הוצאנו תחת ידינו נוסח של כללים שנדמה לי שיכול היום

להיות מאושר פה בוועדה.

אנחנו הלכנו במסלול שהתוותה בעבורנו הרשות הראשונה. התייעצנו עם ארגוני

החירשים וקיבלנו חלק מההערות, ולכן דרך אגב זו טיוטה מס' 2. אנחנו

העברנו טיוטה מס' 1 להתייעצות עם זכייני הערוץ, ועם ארגוני החירשים.

קיבלנו הערות גם מכאן וגם מכאן, מכיוונים שונים כמובן. זכייני הערוץ

מעוניינים לצמצם ככל האפשר את היקף החובה, שיש בה גם מטלה כספית.

ארגוני החירשים כמובן הפנו את תשומת ליבנו לכמה הרחבות אפשרויות

והוספות, ובטיוטה מס' 2 כללנו את הנושאים האלה.

אעבור בקצרה על הכללים. הנושא שתקנה מס' 2 של כלל 2 זה הרבע מכלל

השידורים. יש ניסיון לפרט את עיקרי התוכניות שבהן יהיו כיתוביות. אגב,

לגבי הנושא של טלטקסט וכיתוביות, בערוץ 2 כיום אין נושא של טלטקסט.

כלומר, הנושא הזה נכנס כאן גם למען הזהירות, גם למען העתיד, גם כדי

לאפשר גמישות יתירה, כיום אין טלטקסט בערוץ 2 למעט שידורי הטלוויזיה

החינוכית, ששם יש לנו אולי אפשרות. אנחנו עדיין לא מקיימים אותה.

לגבי הנושא של החדשות. אנחנו הפקדנו את הנושא הזה על פי רוח חוק הרשות

השנייה, ועל פי הסמכויות של העורך הראשי של חברת החדשות, שזה מנהל חברת

החדשות, הוא זה שיצטרך לקבוע מהן המהדורות, ומהי תוכנית החדשות שתלווה

בשפת הסימנים. ואנחנו לא חושבים שראוי שמועצת הרשות השנייה תקבע את זה

בעבורו, היות שזה כרוך בפירוש במנדט ובשיקולי העריכה והניהול של חברת

החדשות. עם זאת, החובה שמוטלת בחוק הוטלה כאן במישרין גם עליו, כאשר

הנושא הזה מגיע גם לאישור מועצת הרשות השנייה. כמובן שהכללים יפורסמו,

והנחיות המנהל יפורסמו.

היו"ר ש. יהלום; בסעיף א', תוכניות לילדים ולבני נוער, אנחנו

חוזרים על הנושא של מה שהסברתי לערוץ ראשון.

כאשר כרגע בנושא הזה אתה אומר או כיתוביות, נעזוב כרגע את הטלטקסט,

ילדים ובני נוער שצופים בתוכניות לא יודעים לקרוא.

תוכניות הילדים והנוער מכוונות הרבה מאוד לילדים עד גיל שבע. לכן

כיתוביות בנושא הזה לא יענו לדרישות. כפי שאתה רואה הערוץ הראשון קיבל

את זה, והוא אומר את הנושא של הילדים ונוער אשאיר לטלוויזיה החינוכית,

ואני אתן למבוגרים יותר.



שאלה שנייה לגבי תוכנית החדשות. ברגע שאתה כותב תוכנית חדשות זה דבר

מאוד מאוד בלתי מוגדר. ז"א זה יכול להיות מבזק של שתי דקות, וגם נבחרת

תוכנית חדשות.

אני מבין על פניו, שמדובר על אחת מתוכניות החדשות של שעה 20:00 בערב.

ואז זה צריך להיות כתוב באיזה שהיא צורה. ז"א מאחר שרשות השידור לא

היתה מוכנה לתוכנית "מבט" שלה, היא קיבלה על זה כל יום את תוכנית

הלילה, שזה בערך זה שווה ערך. כך גם הוצג בישיבה הקודמת.

אם אתה אומר אחת התוכניות המרכזיות של שעה 20:00, מבחינתי זה סביר. אז

צריך לכתוב "התוכנית המרכזית של היום".

אבל אם גם באיזה מבזק קטן של דקה תהיה שפת הסימנים ובזה יצאנו ידי חובת

כל השבוע, אז זח לא עונה לשאלה. או שניקח תוכנית חדשות, יומן או משהו

כזה.

לגבי ההערה הראשונה, אני כמובן מסכים. אני

הוספתי את הנושא של תוכניות ילדים ונוער בעקבות

הערות שקיבלתי מארגוני החירשים. כאשר מראש הנושא לא נכלל בטיוטה מספר 1

מהסיבה הפשוטה שלפחות כיום, שידורי הערוץ השני מתחילים רק בשעות אחר

הצהריים, ואין לנו בעצם שידורים לילדים, למעט בסופי השבוע. ולכן, הנושא

הזה הוא בשולי השוליים של ערוץ 2 כיום, ואני מקבל את התיקון. אני חושב

שנוכל לעשות את ההשמטה הזאת, או את התיקון הזה של שידורי תוכניות

הילדים, בעיקר המנדט של הטלוויזיה החינוכית.

כמה ילדים חירשים יש, וכמה מבוגרים?

היו"ר ש, יהלום; את זה מיד נשמע מאגודת "שמע". אני הבנתי שמדובר

בערך באלף ילדים חירשים. האם אני צודק?

א. מגן; בגילאים עד שבע שמונה. אבל בסך הכל מדובר

כ-3,500 ילדים.

וכמה יש בכלל?

א. מגן; פרומיל מהאוכלוסיה. 5,000 בערך.

היו"ר ש. יהלום; שזה כולל כבר את הילדים?

א. מגן; בלי הילדים. וכבדי שמיעה 15,000.

י, כרמיאל; אני פניתי בנושא של תוכניות החדשות, מנכ"ל חברת

החדשות, שהיה מעט עסוק בחודש האחרון בנושאים

אחרים. אני לא הצלחתי לקבל כרגע תשובה ברורה לאיזה תוכנית, ואיך הוא

מתארגן למטלה הזאת, שהיא מטלה כנראה יקרה, קשה, ולא כאן המקום להרחיב

על הבעיות הקשות של חברת החדשות של ערוץ 2 מבחינת הסדר המימון שלה,

והמטלות שמוטלות עליה. גם מועצת הרשות השנייה, כאשר התייחסה לנושא הזה,

העדיפה להעביר את החובה הקבועה בחוק אל מנכ"ל חברת החדשות, שהוא העורך

הראשי, והוא זה שימליץ למועצה מהי התוכנית שהוא מסוגל כרגע, על פי

התקציב שעומד לרשותו, לקיים בשפת הסימנים.

הוא חורג. מה זה תקציב שעומד לרשותו! אין שום

הגבלה. מה השאלה?

י. כרמיאל; על רקע זה הקושי והוסר הרצון של המועצה לקבוע

עוד מטלה נוספת יקרה, שעוד לא ברור לחלוטין

ההיקף שלה והמשמעויות שלה, בעבור מנהל הברת ההדשות.

כמה חדשות אתם משדרים ביום? אני מכיר את 20:00

בערב, ומה עוד? 23:30, עוד משהו?

הדשות ערוץ 2 מתהילות בשעה 17:00, עם רפי רשף.

ויש שם מבזקי הדשות, ותוכנית חדשות. מהדורה

מרכזית בשעה 20:00. ומהדורה נוספת בהצות. מעבר לכך, יש מהדורות מיוחדות

בימי שישי ושבת, יומנים.

המהדורה של רפי רשף זה חצי שעה, וזה חדשות, או

שזה רק מבזק, ואחרי זה יש כל מיני דברים

אחרים?

זו תוכנית שיש בה עיקרי החדשות, ואח"כ דיונים.

תן רק מבזק וגמרנו. הרי כאן אנחנו רוצים מהות.

ז"א, תוכנית של שעה 20:00 זה מספק. זו היתה

הכוונה. או שנניח ברשות השידור רואים עולם. נניח תוכנית חדשות שבועית

מקיפה, בבקשה. אבל כאן, שאתה נותן תוכנית הדשות אחת בשבוע, זה גם יכול

להיות איזה מבזקון קטן. איך אנחנו מעגנים את זה, שזאת תוכנית חדשות

רצינית?

כפי שאמרתי, אני לא מוסמך לענות כאן בשם חברת

החדשות ובשם המנכ"ל. אם זו הבקשה של הוועדה אני

אעביר אותה למנהל חברת החדשות, ונקיים על זה דיון.

ואני גם הייתי מציע שנקבל את אותו סידור לגבי

שנה שנראה מה קורה.

הטלוויזיה החינוכית היא במרכז הכוונת שלנו, מאחר שכפי שאנחנו אמרנו

בישיבה הקודמת, אנחנו רואים בה את המנדט העיקרי לילדים ולבני נוער. כך

אנחנו רואים את זה מבחינת הקמתה ויסודה. זה שהיא עושה היום דברים

לציבור יותר מבוגר, זה בהתנדבות. וכך גם ביסודה היא היתה לילדים ובני

נוער, ומאחר שכל מטרתה לילדים ולבני נוער, אז אנחנו אמרנו שחייבת כאן

להיות שפת הסימנים.

בישיבה הקודמת אמרנו שהטלוויזיה היום עושה כ-90% מהתוכניות בטלטקסט. זה

יוצא מן הכלל, אבל זה שוב לא עונה למטרת החוק של אותו רבע לילדים

ולנוער.

לא קיבלנו שינוי, אבל בשיהה מוקדמת מסרה לי, היועצת המשפטית, הגב'

קמחי, שיש דיונים בעניין הזה, ואני מבקש לשמוע.

הטלוויזיה החינוכית עושה שנים רבות לקירוב

אוכלוסיית ליקויי השמיעה למשדריה. אנהנו הגוף

הראשון שטיפלנו בנושא, ובמסגרת יחידת הטלטקסט שלנו הקמנו מחלקה שמטפלת

בליקויי השמיעה.

עשינו זאת, בהמשך לדברי חברי עמית שכטר, אחרי שבדקנו מה קורה בעולם

ואיך עונים בעולם על צרכי האוכלוסיה הזאת. קנינו מיכשור מיוחד, והיום

מרבית השידורים שלנו מלווים בכיתוביות.

כיתוביות הטלטקסט בעצם מאפשרות לנו מוצר נוסף שעומד לרשות אוכלוסיית

החירשים, והן מאגר קלטות וידיאו, כמעט של כל תוכניותינו. כפי שהצענו

בתקנות, אנחנו מוכנים להעמיד אותן לאוכלוסיה לצורך שימוש, או בספריות,

או במערכות החינוך שלהם, במחירי עלות.

לגבי שפת הסימנים בתוכניות שלנו, הנושא הוא בעייתי. אנחנו הקמנו צוות

בראשות מנהל התוכניות, שיטפל בהשלכות ההפקתיות, הכספיות, מול התועלת

שתהיה, כי כפי שבדקנו מדובר במספר מאות של ילדים, שאינם בגיל קריאה או

מתקשים עדיין בקריאה, ולכן יכול להיות שנוכל להציע איזה שהם פתרונות

חלופיים אחרים לאוכלוסיה הזו מבלי לפגוע בכלל אוכלוסיית הצופים.

אני רוצה רק להזכיר לכולם, שכל תחנות הטלוויזיה התנדבו להסיר את

תוכניות הילדים והנוער מהתקנות, אנחנו משדרים עד 15:30, ואני לא בטוחה

שרוב הנוער נמצא בבית בשעות האלה.

אני רוצה להסב את תשומת לב הוועדה שהטלת את כל המטלה הזו עלינו לא תיתן

מענה נכון לכל אוכלוסיית הנוער.

לגבי הגיל הרך, אנחנו מטפלים, כי אנחנו מנסים למצוא איזה שהוא פתרון.

יזמנו אתכם אלינו, ואני מעריכה שיכול להיות שאפשר יהיה למצוא פתרון

אולי טוב יותר מהאוויר הפתוח.

היו"ר ש. יהלום; גב' קמחי, מה קורה בנושא של החדשות?

ד. קמחי; בהמשך לישיבה הקודמת, שבה ניתנה התחייבות שבפעם

אחת בשבוע תשודר התוכנית ערב חדש או מוסף

המוספים, הוספנו את מוסף המוספים.

היו"ר ש. יהלום; איפה זה כתוב?

בסעיף 1(ג).

היו"ר ש. יהלום; ובכן, פעם אחת בשבוע תשודר התוכנית ערב חדש, או

מוסף המוספים בליווי שפת הסימנים.

ד. קמחי; אני חושבת שאת היחס שלנו לאוכלוסיה הזאת ביטאנו

במסגרת התקנות שהצענו. אומנם החוק מחייב רבע

מכלל השידורים בכיתוביות. אנחנו הצענו מחצית, כשלפחות רבע בכיתוביות על

גבי המרקע.



היו"ר ש. יהלום; אני רוצה כאן להתייעץ עם ארגון "שמע", ועם

אגודת החירשים, אם אפשר עם העו"ד שלהם.

אני מציע כהצעה, נקרא לזה טיוטה מסי 1, שאנהנו נאשר את הכללים של רשות

השידור. יכול להיות שנמצא איזה פטנט, איך הם צריכים עוד לקבל את

השינויים שמיד יציגו אם זה לא בסמכותם. אבל בכל אופן אני מציע שנאשר

לשנה. אני חושב שכאן מיצינו את העניין עם כל הבעייתיות שאנחנו רוצים

יותר כיתוביות, ויותר שפת הסימנים. זה מה שיש כרגע. אני לא חושב שנוכל

לקבל יותר, ואני מציע שנאשר.

לגבי הרשות השנייה, אני לא מציע שנאשר, מאחר שיש כאן את עניין החדשות

שאנחנו צריכים לקבל לגביו תשובה ברורה. ולכן, אני מציע שאותם לא נאשר

כרגע ונתבע מהם את העניין של הקיבוע של הנושא של החדשות, נניח תוך

שבועיים, זה סביר.

קריאת; אני הייתי מבקש שהות לחברה עצמה. הנושא בעבורם

הוא נושא חדש, וצריך לעשות איזו שהיא הערכה

מקצועית. נדמה לי שראוי לתת להם יותר זמן.

היו"ר ש. יהלום; סך הכל אתם צריכים לקבע את זה בדיוק לאיזה

חדשות וכוי. אני מציע שלושה שבועות, זה זמן

סביר ביותר.

קריאה; אני מציע שלישיבה הבאה יוזמן מנכ"ל חברת

החדשות.

לא. אנחנו מבקשים תוך שלושה שבועות תשובה

מוסמכת שלכם, אם יהיה צורך כמובן שנזמן בכל

מקרה. אני מציע שכרגע אנחנו נמתין.

השאלה שלי אליכם, היא בעיקר אם אתם מסכימים לשני הפרקים הראשונים, לשני

הסעיפים, לגבי הטלוויזיה הלימודית. לגבי הטלוויזיה החינוכית הלימודית,

קיבלנו בהערכה את הנושא של הכיתוביות בחדשות, בצורה האופטימלית. נשאר

לנו הנושא של שפת הסימנים לילדים קטנים, שכרגע אין תשובה. ונשאלת השאלה

האם לאשר את התקנות שהם הגישו כפי שהן, ונשאיר לדיון, לפנים משורת

התקנות, את הנושא, או שגם להם לא נאשר עד שיתנו לנו תשובה לגבי שפת

הסימנים.

קריאה; אני מציע להכניס בסעיף ההגדרות 1, מנהל הכללי,

לכתוב שידורי הטלוויזיה בערוץ הראשון. כדי

שיהיה ברור על מה מדובר.

ובסעיף 6 במקום "הוועד המנהל ישוב לידון בכללים", לכתוב משהו קצת יותר

מורכב, "בתום שנה מיום פרסום הכללים, ישוב הוועד המנהל ויתייעץ עם

ארגוני החירשים השר והוועדה באשר לאופן ביצועם".

היו"ר ש, יהלום; הייתי מציע כך, "בתום שנה מיום פרסום הכללי,

ישוב ועד המנהל ויתייעץ עם ארגוני החירשים

והשר, ויביא לאישור הוועדה את התוצאות".



מר בוטון, האם אנחנו יכולים לאשר את זה? למרות שהם אומרים שהם צריכים

להביא את זה לישיבת הוועד המנהל, לאשר את התיקונים האלה, במידה ולא

יהיה שינוי הם אושרו?

כן. בהחלט.

היו"ר ש. יהלום; אני מבקש לגבי הטלוויזיה הלימודית.

הרי אנחנו יודעים שהתוקף של התקנות נכנס עם

הפרסום שלהן ברשומות. אני הייתי מציע שאנחנו

נקבע כאן, גם מבחינתכם, תאריך תחילה של התקנות. ז"א נאמר ב-1.3 או משהו

כזה שאפשר יהיה להתחיל לעבוד.

היו"ר ש. יהלום; בסדר. ב-1.4.1995, תחילת התקנות.

אני מבינה שעד התקופה שיתכנסו כאן בוועדת

החינוך כדי לאשר את התקנות החדשות, או להמשיך

עם אותם הדברים שהיו קיימים, תהיה איזו שהיא תקופה של המתנה שלא יהיה

שום שידור שפת סימנים בטלוויזיה. לזה מתכוונים כאן?

יש סימנים בחדשות. כל ערב בחדשות של הטלוויזיה

יהיו סימנים. בערב חדש, או במוסף המוספים.

מבחינת שאר התוכניות או כיתוביות או טלטקסט.

י. קקון; ובתום השנה?

היו"ר ש, יהלום; ובתום השנה, נדון כאן מה קורה, מבחינה זאת.

י. קקון; אבל בתקופה הזאת תהיה המתנה או הקפאה של שידורי

שפת הסימנים?

היו"ר ש. יהלום; בנושא תוכניות הדרמה?

י, קקון; בנושא של חדשות.

יהלום ש. יהלום; כל השנה תהיה. מיד מה-1.4.

אז מה דעתכם לגבי הטלוויזיה החינוכית, מה

לעשות?

י. קקון; אנחנו היינו רוצים להמתין ולשמוע מה הם מציעים

לעשות לגבי ילדים.

זאת גם דעתך מר עיני? להמתין ולא לאשר כרגע?

כן.

אני מציעה גם כן להמתין, ולאחר מכן להתכנס עוד

פעם ולאשר את הדברים. אם נוכל לקבל את

הפרוטוקול של הישיבה של היום בדיוק עם כל ההצעות במדוייק.



היו"ר ש. יהלום; בוודאי. אנחנו מאשרים שהפרוטקול של הישיבה

הזאת, ניתן לעיון הציבור.

אני מבקש להביע תודה לח"כ ש. יהלום על היוזמה

בעניין. אני חושב שזו עוד התקדמות לפתרון בעיה

שהקשתה על קבוצה של סובלים בישראל. זו דוגמה לעבודת הוועדה שפותרת

בעיה, אם כי לתקופת ניסיון. יישר כוחך. וצריך לראות שהערוץ השני לא

יעשה שיקולים מסחריים בעניין, אלא שיממן מכספו גם דבר שלא מביא

הכנסות.

גם אני מבקשת לברך, קודם כל את מ"מ יו"ר ועדה,

את ח"כ ש. יהלום, את רשות השידור, את שרת

התקשורת, ואת העובדים, ואת ארגון החירשים, שללא הדחף והלחץ שלהם לא

היינו מתקדמים.

אני מסכם את הישיבה כדלקמן, אנחנו מאשרים בזה

את התקנות שהגישה לנו רשות השידור, בשלושת

השינויים שהוכנסו.

השינוי הראשון בהגדרה שאומרת שידורי הטלוויזיה, שידורי הטלוויזיה בערוץ

הראשון. השינוי השני, זה בסעיף 6, "בתום שנה מיום פרסום הכללים, ישוב

הוועד המנהל ויתייעץ עם ארגוני החירשים, ויביא לאישור השר בוועדת

החינוך והתרבות את מסקנות ההתייעצות". ותכולת ביצוע תקנות אלה,

ב- 1.4.1995.

במידה והוועד המנהל יאשר היום את התקנות, אז האישור הזה סופי, ולא

נחזור לדון ברשות השידור. במידה ויהיו איזה שהם שינויים שאינם מאושרים,

הרי אנחנו שוב נדון בעניין הזה בישיבה הבאה. ובכך אני מברך את רשות

השידור שהיתה ראשונה, ובכך נזכה מה-1.4 לביצוע העניין.

אנחנו עוברים עכשיו למועצת הערוץ השני, ואנחנו בעניין הזה לא יכולים

לאשר את התקנות, בעיקר בגלל הנושא של החדשות. אנחנו מבקשים תוך שבועיים

שלושה לקיים דיון ברשות החדשות עם מועצת הערוץ השנייה, הקביעה שלנו

שתהיה תוכנית חדשות מרכזית אחת במשך היום, או שוות-ערך לה, כפי שכאן

מצאנו ברשות השידור, כל חדשות הלילה, בקו הזה. לכן זה עבר לכל יום.

אנחנו תובעים את זה מכם, ואת השינוי של תוכניות הילדים והנוער, ואת

הנושא הזה גם כן, לקבל את הנוסח תוך שנה.

אנחנו נקיים כאן ישיבה בעוד חודש ימים. אני מבקש שעד אז הדברים האלה

יהיו גמורים, ואם תהיה איזו שהיא תקלה בנושא של רשות הדיון, גם בה נדון

אם יהיה צורך.

אנחנו עוברים לטלוויזיה החינוכית. אנחנו מוקירים ומעריכים את נכונותכם

לנושא של תוכנית החדשות, מוסף המוספים, וערב חדש. עדיין בהחלט עומד

לדיון הנושא של שפת הסימנים לילדים. אנחנו כרגע איננו רואים פתרון.

אנחנן נקיים כפי שאמרתי ישיבה תוך חודש, ואני מבקש בשבועיים הקרובים

לדון גם עם ארגוני החירשים, גם עם ארגון "שמע", גם עם ארגון "מיכה",

ולהתייעץ בעניין הזה. התביעה שלנו, הגב' קמחי, היא לא תחליפים. אלא

שיהיה חלק מוגדר מתוכניות הילדים והנוער, נשפת הסימנים. אם יהיו



פתרונות אחרים, בבקשה. אנחנו מוכנים לשמוע, בוודאי בשבועיים האלה

תשמיעו אותם לארגונים. בשלב זה אנחנו לא מאשרים את התקנות, אלא נחכה

לישיבה בעוד חודש עם הפתרון לשפת הסימנים.

אני נועל את הישיבה, מברך את כל הגורמים, ומאחל לחירשים שחייהם יהיו

יותר מלאי חדשות ותוכניות, בעקבות אישור התקנות האלה.

הישיבה ננעלת בשעה 10:20