הכנסת השלוש עשוה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 252

מישיבת ועדת החינון והתרבות

שהתקיימה ביום ד/ כ"ד בשבט התשנ"ה, 25.1.1995, בשעה 09:05

חברי הוועדה; היו"ר ע. מאור

מוזמנים; א. בריק, עו"ד, משרד החינוך והתרבות

א. שיינפלד, מנהל אגף המכללות, משרד החינוך

והתרבות

מ. גנות, סגן מנהל אגף המכללות, משרד החינוך

והתרבות

מ. ישראלי, עו"ד, משרד המשפטים

ר. סמוראי, יו"ר התאחדות הסטודנטים

י. אברהמי, מזכיר התאחדות המכללות

א. זימרו, ד"ר, יו"ר איגוד המכללות האקדמאיות

ר. יאיר, עו"ד, אב"י, אגודה לזכויות הילד

אורן, נציג הסטודנטים, אוניברסיטת בר אילן

איתן, נציג הסטודנטים, אוניברסיטת בר אילן

מזכירת הוועדה; י. גידלי

יועץ משפטי; מ. בוטון

חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

חוק חופש התארגנות פוליטית במוסדות על תיכוניים י של קבוצות ח"כים



חוק חופש התארגנות פוליטית במוסדות על תיכוניים - של קבוצות ח"כים

אני שמחה לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות

של הכנסת. אני מתנצלת בשם היו"ר שמסיבות

פוליטיות ידועות נבצר ממנו לנהל את הישיבה, ואני ממלאת את מקומו בישיבה

זו.

אנחנו דנים בחוק חופש התארגנות פוליטיות במוסדות על תיכוניים, של

קבוצות ח"כים. אני עומדת בראש החוק, שמטרתו היא לאפשר את מה שאמור היה

להיות מובן מאליו, מתבצע בהרבה מאוד אוניברסיטאות, ולצערינו בחלק מהן

לא.

הפנייה באה מהתאחדות סטודנטים, או סטודנטים באופן עצמאי, ואנחנו נתחיל

את הישיבה כך שנשמע דווקא את נציג הסטודנטים, ואז נשמע את התייחסות של

הנוכחים.

המכתב הונח על שולחן הוועדה ב-24.1, אתמול, מטעם ורה. הם לא הספיקו

לקיים את הדיון הפנימי אצלם, ולכן מאחר שזה נוגע בהיבטים חשובים של

החופש האקדמאי, עמדת ורה תובא בפני הוועדה רק במועד מאוחר יותר.

ר. סמוראי; אפשר לומר למעשה שהנושא הזה של חופש התאגדות

מעוגן היום במשפט הקונסטיציוני במדינת ישראל.

ולכן, משפטן שיקרא את הצעת החוק הזאת, יחשוב שהיא מיותרת. כי הדברים הם

מעוגנים ויש על זה פסיקה עניפה של בית המשפט העליון בעניין הזה.

הנקודה היא שיש מספר מקומות ואנחנו דווקא נתקלים בזה במכללות, למרות

שהיום יש לפחות שתי אוניברסיטאות שלא מאפשרות שתהיה התאגדות פוליטית

במסגרת ההתאגדות באוניברסיטאות.

ברוב האוניברסיטאות הגדולות חופש ההתאגדות הפוליטי קיים. אני חושב שלנו

יש רצון לעודד את זה, כדי לעודד את המעורבות של הסטודנטים בחיי החברה

בישראל. אבל השאלה היא, האם יש מקום באמת ליצור חוק נפרד שפשוט אומר

מפורשות את מה שקיים היום בדין הישראלי, או שיש מקום לפעול בדרכים

אחרות, אולי באמצעות הכנסת, כדי לקרוא את אותם מוסדות שלא מאפשרים

לסדר.

מ. בוטון; מה זאת אומרת לא מאפשרים לכם להתאגד?

ר. סמוראי; אם קבוצת סטודנטים רוצה להתאגד היא יכולה לעשות

את זה, היא לא זקוקה לאישור המוסד. הנקודה היא

שבכל מוסד אקדמאי היום מתפקדת אגודת סטודנטים.

במסגרת הבחירות לאגודות הסטודנטים יש היום שתי צורות.

צורה אחת היא, שאותן התאגדויות על רקע פוליטי גם עומדות לבחירה בפני

ציבור הסטודנטים. ההתאגדות יכולה להיות על בסיס פוליטי או על בסיס אחר.

אבל התאגדות על בסיס פוליטי אינה אסורה. ואז קבוצות שרוצות להתאגד על

בסיס פוליטי, מתאגדות בצורה הזאת, וכך הן עומדות לבחירה בפני ציבור

הסטודנטים. ויכולה להיות מידת ההצלחה שלהן אשר תהיה.



לעומת זאת, יש מספר מוסדות שפשוט אוסרים את זה. אוניברסיטת בן גוריון,

מכללת רמת גן. אסור לקבוצות לעמוד לבחירות על בסיס פוליטי לאגודת

הסטודנטים.

יש לי מכתב אחד לפחות מדיקן מכללת רמת גן. זה לא אוניברסיטה. היום זה

מוסד שמקיים בתוכו מסלול אקדמאי, הוא מוסד על תיכוני.

היו"ר ע. מאור; אני רוצה להדגיש שהחוק הוא חופש התעניינות

פוליטיות במוסדות חינוך על תיכוניים, דהיינו

האוניברסיטאות והמכללולת כולן, לכן כל מידע כזה הוא רלוונטי.

אני לפחות יודעת מעדות משתי אוניברסיטאות מבן גוריון, ומבר אילן.

קריאת; בבר אילן יש בפירוש התאגדות על בסיס פוליטי.

היו"ר ע. מאור; ואתה יודע על בן גוריון, ועל הטכניון.

ר. סמוראי; בן גוריון והטכניון הן היום שתי אוניברסיטאות

שאין. אני יכול לומר שהאוניברסיטאות בוודאי

אינן מעוניינות לעודד שם. לומר לך שזה אסור, אסמכתא כתובה לעניין הזה,

אין. אבל אני אומר שיש גם את השאלה העקרונית. חופש ההתאגדות הפוליטי

קיים במדינת ישראל. אין מישהו שיכול היום לאסור על חופש התארגנות

פוליטי, אלא אם כן הוא סותר את חוקי מדינת ישראל, או שההתארגנות מהווה

בסיס לגזענות, ואיסורים כגון אלה, או שזה מסווה של פעילות טרור.

היו"ר ע. מאור; האם יש גם בעיה של מקומות, דהיינו של חדרים של

אולמות?

ושאלה שנייה, הנושא התקציבי, האם פה יש תפקיד לאוניברסיטאות למכללות?

ומה ההתפלגות?

ר. סמוראי; בנושא של מקומות ההתאגדות. כל אוניברסיטה יוצרת

מגבלות לפי צרכיה, וצרכיה משתנים. וזה מתחיל

מצרכי בטיחות ושלום הציבור, שאנחנו מכירים גם ממקומות אחרים, וכלה

במקומות שהאוניברסיטה אינה רוצה שהדברים יגרמו להפרעה, או שהיא חוששת

שהם יגרמו להפרעה.

הדוגמה הכי קרובה אלי זו האוניברסיטה העברית, שמשם אני מגיע. עד לפני

כשנתיים ניתן היה לתאים פוליטיים להציג את דעותיהם או אמצעי ההסברה

שלהם כגון כרוזים וכוי, באמצעות דוכן שהיה מוצב באתר המרכזי

באוניברסיטה, נקרא פורום בקמפוס הר הצופים.

לפני כשנתיים וחצי האוניברסיטה אסרה את זה בעקבות התנגשות אלימה בין

קבוצות של סטודנטים, ומאז המקום הפך למקום שאסור לפעילות פוליטית.

כמובן שהאוניברסיטה הציעה מקום חלופי. אבל המקום החלופי הזה לא עונה על

הצרכים של הסטודנטים, ולמעשה היום הביטוי הפוליטי של הסטודנטים שם, הוא

הרבה יותר מוגבל, והרבה יותר חלש ממה שהיה בעבר. אני יודע שבכל שאר

האוניברסיטאות יש הגבלות שונות, לא עשיתי בדיקה מדוייקת היכן אפשר

לעשות את זה. אבל כמובן שכולם כפופים להנחיות האוניברסיטה.



בנושא הכלכלי, כל התארגנות משיגה לעצמה את התקציבים ממקורותיה הכספיים,

אם זה מהתנועות הפוליטיות, אם זה מהמפלגות, אם זה מתורמים פרטיים, ואם

זה מחברי ההתארגנות עצמם, מהטטודנים עצמם. לא האוניברטיטאות מתקצבות

את העניין, ולא אגודות הטטודנטים עצמן מתקצבות את התאים הפוליטיים.

בשלב זה לא שמענו, ולא עשינו בירור מטפיק של

העובדות, שאני חושב שהוא דבר מאוד מאוד חשוב

לקראת ההחלטות שתתקבלנה. כי פה נאמרו דברים כלפי האוניברטיטאות, והיה

כדאי לשמוע מהן איך זה נעשה ועל טמך מה זה נעשה, כי לכאורה יש

באוניברטיטאות גם לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, חופש אקדמאי מינימלי.

כלומר שהחופשיות היא יתרון מוביל בחוק המועצה להשכלה גבוהה.

היו"ר ע, מאור; תחת איזה כותרת, כי אקדמי זה גם חופש אקדמי

ומינהלי.

א. נייק; כך כתוב שם בחוק המועצה להשכלה גבוהה.

בכל מקרה, העמדה של הממשלה לגבי הצעת החוק

הזאת, שהיא הצעת חוק פרטית, היתה לא להתנגד להצעת החוק שתועלה בכנטת

בטייגים הבאים, שידובר רק על המוטדות להשכלה גבוהה. ואני חושב שהיום,

עם ההתכתבות שישנה בנושא, וכמעט ההכרעה הטופית שיש בנושא של המכללות

האקדמאיות, זה פותר לנו גם בחלק הזה שאנחנו נכליל.

אני מציע שאנחנו נכליל בזה גם את המכללות האקדמאיות. כי הרי גם הם

בטופו של דבר נעשות או נהיות למוטדות להשכלה גבוהה. כלומר אינני יודע

איך החוק הזה ינוטח ובאיזה חוק הוא יובא. אולי הוא יובא כטעיף בחוק

המועצה להשכלה גבוהה. בכל אופן, העיקרון של החוק הזה יחול גם על

המוטדות להשכלה גבוהה, וגם על המכללות האקדמאיות.

לגבי מוטדות על תיכוניים טתם, ההחלטה היא שלא להכניט אותם בשלב זה

למטגרת הנושא הזה. כי זה נושא די רחב. יש מוטדות מטוגים שונים שהנושא

הזה לא מתאים להם, ואין בו גם חשיבות.

לכן, ההחלטה היא לתמוך בעיקרון של החוק הזה לגבי מוטדות להשכלה גבוהה.

היום אני כבר יכול לומר שאנחנו יכולים להוטיף גם את המכללות האקדמאיות,

בעוד שלגבי מכללות, מוסדות על תיכוניים טתם שהם הגדרה כ"כ רחבה, וכ"כ

מכילה דברים שלא נוגעים לנושא הזה, אנחנו מציעים לא לכלול אותם.

א. שיינפלד; אני בעצם נפגש עם הנושא הזה פעם ראשונה היום.

אבל בטך הכל אני חושב שהדברים של עו"ד בריק

נכונים.

אם מדובר במוטדות להשכלה גבוהה, אני גם יכול להתרשם ממה שנאמר פה, אולי

היו איזה שהן בעיות שהופיעו בעקבות התנגשויות או דברים כאלה, שצריך

להטדיר את העניין. אני לא חושב שכנגד העיקרון יש איזה שהוא דבר

קונקרטי. ונדמה לי שהחוק צריך באמת לחול על המוטדות להשכלה גבוהה, שהן

אוניברטיטאות. עוד מעט תהיינה מכללות אקדמאיות, ובשלב הזה להטתפק בזה.

כרגע אנחנו במטגרת הזאת של המכללות מתחילים להיכנט לעניין הזה וללמוד

את הנושא ולנטות לעשות איזה שהוא טדר, בין מכללות על תיכוניות שתהיינה

מוכרות לפחות על ידי משרד החינוך, לבין מוטדות על תיכוניים שהם כל אחד



על שם מכללה, או לא שם מוגן. כל אחד יכול לפתוח לו מכללה, כל אחד יכול

להכריז על עצמו כמכללה, והדבר נעשה מאוד מסובך מבחינה זו.. לכן, נדמה לי

שהצמצום של הנושא למוסדות להשכלה גבוהה פרופר זה מוצדק, מכללות

אקדמאיות. וצריך באופן קונקרטי לראות אם יש איזו שהיא בעיה. אני לא

חושב שיש בעיה, אבל אם רוצים לעגן את זה בחוק, בהחלט יש מקום.

י. אברתמי; אני דיברתי עם המנהלים שמרכיבים את ההתאגדות

שלנו, וחלק מהם בהחלט מסכימים שהסטודנטים לא

מספיק מנצלים את האמצעים שמעמידים לרשותם בנושא של התארגנויות

פוליטיות, וגם המודעות שלהם די נמוכה, וזה בא לידי ביטוי במיעוט של

מצביעים בהתאחדות הסטודנטים במכללות. אף אחד לא התנגד לכך שהם טוענים

שכאן הדבר הזה זו פריצה לדלת פתוחה.

התנאי היחיד הוא כמו התנאי באוניברסיטאות. אני זוכר את זה גם מהתקופה

שלי, הכל מותר אם זה לא מפריע למהלך התקין של הלימודים. ואני חושב

שהנקודה היתה לא על החופש ההתארגנות, אלא על דרך ההצגה של הרעיונות

הפוליטיים. ז"א, אם זה דבר שהוא גורם לאיזה שהוא אירוע בקמפוס שגם נהפך

לאירוע פלילי, וגם מפריע למהלך החיים הנורמלי של המוסד, אז כמובן

שהנהלת המוסד צריכה למנוע. אבל היא לא מונעת את חופש ההתארגנות,- אצלנו

זה לא קורה. אני חושב שככה זה צריך להימשך. אני לא יודע אם צריך חוק

מיוחד בשביל זח.

הממשלה תומכת בהצעה בשני הישגים, אחד זה הנושא

של הוראת המוסדות להשכלה גבוהה, והסייג השני זה

בעצם מה שהוזכר כאן שזה יהיה על פי תקנות האוניברסיטה, להבטיח את קיומם

הסדיר של הלימודים. כדאי שיהיה ברור שיש פה איזון בין שני הדברים

האלה.

היו"ר ע. מאור; עו"ד בוטון, בהמשך לדברים שאתה שאלת, נשאל רון

לגבי נושא המיקום מה המצב של האוניברסיטאות ומה

ההיבט הכלכלי. אם הבנתי נכון את תשובתו הנושא הכלכלי לא קשור כלל

באוניברסיטאות. לגבי המיקום הוא ציין שיש בהחלט אוניברסיטאות שיש בהן

בעיות בעניין, הופכות מחלוקת מהו המקום הנאות לפעילות.

מתוך קביעת החוק לא השתכנעתי כ"כ, עם כל הכבוד

לחברי הכנסת המציעים, שיש צורך בחוק. מכיוון

שכפי שאמר יו"ר התאחדות הסטודנטים, חופש ההתארגנות הוא אחד מזכויות

היסוד של המדינה. בתי המשפט הכירו בזה, וחזרו והכירו בזה.

אני קצת חושש שאם אנחנו נקבע פה במפורש שמותר לתלמידים, או לומדים

אחרים להתארגן, ז"א נקבע פה במפורש שיש להם הזכות להתארגן, זה יכול

לגרוע מההוראה הכללית שכאילו הנה פה מותר, אין חוק אחר שמותר להתארגן

פוליטית בגופים אחרים של האוניברסיטאות. ואם יש הוראה כזאת שמותר, או

זכות כזאת, אז למה פה מצאו לנכון לכתוב את זה במפורש? כך שלדעתי לא

תמיד דברים צריכים להיות מוסדרים בחקיקה, אם באמת אפשר להגיע להסדרים

מתאימים שיאפשרו פיסית את ההתארגנות.

אני חשבתי לתומי שזאת הבעיה, לא עצם הזכות להתארגן, אלא שאולי

האוניברסיטאות לא מאפשרות מבחינת הנתונים, המבנה, אולי לא מקצות חדר



לפעילות. אולי לא מאפשרות לנאום או לשאת דברים בתוך כתלי האוניברסיטה

או משהו כזה. אבל כפי שהחוק מנוסח אז הוא לא מבטיח.

החוק אומר דבר שהוא באמת קיים, שכל הלומדים זכאים להתארגן במסגרות

פוליטיות. היום כל שני אנשים יכולים להתארגן למוסד פוליטי. כך שלפי

דעתי ממה ששמעתי כאן אני לא רואה צורך בחוק הזה. זו התפרצות לדלת

פרוצה, וזה לא בא להוסיף- החשש שלי שהוא יכול לגרוע. ז"א אני לא רואה

מה זה בא לפתור. האם יש הוראה באוניברסיטה שאומרת במוסד שלנו לא יהיו

אירגונים פוליטיים, אנחנו נחרים אותם, נלחם בהם, לא יהיו תאים של

סטודנטים באוניברסיטאות, זה דבר אחר. אפשר להגיש תביעות או לדבר עם

אותן האוניברסיטאות. מה שאני אומר זה הרישומים הראשונים שלי מתחילת

הדיון בנושא.

ר. סמוראי; אני מוכרח להסכים, הפורום, כפי שהוא מוצג פה,

זה מעין דקלרציה. אין פה למעשה שום דבר שמסתיר

את הפעילות וקובע סייגים. גם ההסתייגות של הממשלה שאומרת שזה יעשה על

פי תקנון האוניברסיטה. היום זה נעשה על פי תקנון האוניברסיטה, ונותן

בעצם לאוניברסיטה כוח כמעט בלתי מוגבל, למעט אם הם באמת ינהגו

בקיצוניות מופרזת, ואז הדרך לבית המשפט פתוחה לקבוע את הסייגים.

הסייגים האלה יכולים למעשה כמעט לשתק את הפעילות.

דבר נוסף, לא תמיד להתארגנויות האלה, או לסטודנטים האלה יש הכוח ללכת

לבית המשפט. זה לא פשוט לסטודנטים שהתקציבים שלהם הם קרובים לאפס,

לפנות לבית משפט. אז צריכים להתמודד לא סתם מול עורכי הדין שלה, והרי

אנחנו יודעים כמה זמן לוקח לברר עניינים בבית המשפט כשזה מאוד בוער.

אבל מימלא גם אם החוק יתקיים ולא יקבלו אותו,

הסטודנטים יצטרכו ללכת לבית המשפט.

י. סמוראי; מהיכרות עם האוניברסיטאות אני מסכים עם מה

שנאמר פה, שצריך לפנות לאוניברסיטאות לפחות

הספציפיות, שאצלם אין פעילות פוליטית, ולבקש את תשובתם.

מ, ישראלי; היחסים בין האוניברסיטה לתלמיד הם יחסים חוזיים

נוסף לכל, ויכול להיות שמדובר פה בחוזה אחיד,

ואז גם התניה כזו בחוזה אחיד תהיה פסולה. וגם אם זה לא חוזה אחיד, זה

נגד תקנות הציבור לאסור התארגנות פוליטית, בגלל חופש ההתארגנות.

אורן; אנחנו מרגישים בבעיה יותר משיש איזה שהוא חוק

שאמור להתקבל או לא, ומאוד חשוב לומר למה זה

כ"כ חשוב לטעמינו.

אני לא יודע איך עומדים הדברים היום, לא ברור מה קורה. אנחנו מבינים

שזאת בעיה גם של בן גוריון, בעיות גם בתל אביב. אוניברסיטה בשם חופש

אקדמי פשוט אומרת לנו לא להתכנס אפילו. אנחנו לא יכולים להתכנס, אנחנו

מרגישים כמו עכברים.

בפועל, כשמנסים להתארגן, אנחנו פשוט צריכים לברוח. גם האגודה היא

נגדינו, יש לנו פה עניין אחר. אבל באוניברסיטה עצמה אנחנו מרגישים שיש



אנשי בטחון שמגיעים אומנם, ואומרים אתם אל תשבו כאן. אתם לא יכולים

להיות.

הגשנו פנייה רשמית לאוניברסיטה בנושא הזה, ופשוט ענו לנו שאנחנו לא

יכולים, קיבלנו תשובה שלילית.

היו"ר ע. מאור; הוא כתב לך מכתב?

אורן: אני מוכן לענות על העניין הזה, אבל אני חושב

שהדיון פה צריך להיות יותר מהבעיה הספציפית של

בר אילן.

איתן; בנושא שלנו, יש תשובה מפורשת שאסורה התארגנות

של סטודנטים מלבד התארגנות של האגודה. התשובה

היא חד משמעית, מדובר בתקנון של האוניברסיטה, ואין מקום בכלל להתדיין

בעניין הזה.

בסטודנטים חשוב לנו להגיד דברים מעבר למה שקורה בשיעורים, אני חושב

שאנחנו מוגבלים בצורה שלא נמצאת בשום מקום, מחוץ לגבולות האוניברסיטה.

היו"ר ע. מאור; מה זה אנחנו! אתם לא מתוך התאחדות הסטודנטים.

אתם רוצים מלבד התאגדות הסטודנטים, שיאפשרו גם

התארגנות אחרת של סטודנים? זה המצב?

איתן; יש פה התאגדות הסטודנטים. לבחירות האלה רצות

רשימות שיש ביניהן פער פוליטי. את זה אף אחד לא

מכחיש.

אנחנו באופן ספיציפי נתקלים בבעיה של שיטת בחירות מעוותת שגורמת לזה

שיהיה יצוג רק למפלגה אחת.

המצב כיום הוא שיש מפלגה אחת שנמצאת באגודת הסטודנטים, ולמעשה כל מי

שבעל דיעה אחרת, לא יכול להביע אותה, כי הוא לא חבר באגודת הסטודנטים.

היו"ר ע. מאור; יש פה טענה מסוג אחר, שתקנון הבחירות עצמו הוא

דמוקרטי או לא. מי מופקד מבחינה פורמלית על

תקנון הבחירות של התאגדות הסטודנטים?

ר, סמוראי; לכל אגודת הסטודנטים יש תקנון משלה. התאחדות

הסטודנטים הארצית מחייבת את כל אגודת הסטודנטים

שמאוגדות בתוכן לקיים בחירות דמוקרטיות, לפחות אחת לשנה, בין כל חברי

אגודת הסטודנטים.

הן יכולות להיות יחסיות, הן יכולות להיות אישיות. שיטת הבחירות נקבעת

על ידי האגודות והתקנון שלהן. אנחנו דורשים שהבחירות האלה יהיו

דמוקרטיות, חשאיות, ויערכו פעם בשנה.

כבר שיטת הבחירות בבר אילן קיימת הרבה שנים. אני יודע שעד לפני שלוש

שנים כן היו שמה קואליציות.. אפילו פעם זה עבר משליטת הליכוד לשליטת



המפד"ל, וחוזר חליליו. בשלוש השנים האחרונות, בגלל התחזקות המפד"ל בבר

אילו, למפד"ל היום יש את כל 24 המושבים של מועצת אגודת הסטודנטים שם.

זה שיטת המנצח זוכה בכלל

לא, זה לא שיטת המנצח זוכה בכל. שם השיטה היא

בחירות לפי פקולטות.

לגבי הנושא של חקיקה כן או לא. כמו במקרים רבים

לפעמים חקיקה היא מאיץ לטפל בדברים, להגיע

להסכמות שלא דרך חקיקה, וזו תמיד הדרך המועדפת על ידינו. ז"א אנחנו גם

נגד חקיקה שהיא הצהרתית וחוזרת על עצמה, שבעצם כפי שנאמר היא לפעמים

בחזקת מה כן מחזק את הלא. וגם אנחנו בעד הידברות והסכמות. אז מבחינה זו

אנחנו לא נהיה צמודים לחוק, אם הדברים יוסדרו שלא בדרך החוק.

הדבר השני. בלט פה שאין לנו מספיק מידע. ז"א סטודנטים מבר אילן ואחרים

הביאו לנו דברים. אבל דבר ראשון אני מבקשת שנשיג מידע מכל

האוניברסיטאות וכל המכללות, בלי הבחנה אם הן אקדמאיות או לא, מה מצב

ההתארגנות של הסטודנטים. הבנתי שעולים פה שלושה קריטריונים, אחד, האם

יש אפשרות התארגנות על בסיס פוליטי. שניים, האם מתקיימות בחירות כל

שנה. דבר שלישי מה מצב המיקום של הפעילות של הסטודנטים.

אני מבינה שנושא התקציב זה לא מעניינה של הוועדה ולא מעניינו של

החוק. לפיכך, האם יש קריטריון נוסף שרוצים להוסיף?

ההתאגדות צריכה להיות על בסיס רעיוני, לאו

דווקא על בסיס פוליטי.

על בסיס רעיוני או פוליטי. קיבלתי.

שתיים, האם יש בחירות שנתיות, חוזרות ונשנות,

וחסויות וכוי.

שלוש, בעיית המיקום ותנאי הפעילות.

אני מציע שנקבל תזכיר מהתאחדות הסטודנטים

הארצית, שימפו את כל מה שאת אומרת, שיהיה לנו

בסיס מצע לדיון, כולל את כל הבעייתיות.

האם לאינפורמציה הזו, הפנייה צריכה לבוא

מהתאחדות הסטודנטים בלבד?

אני מציע שהם יפנו אלינו, ואנחנו נזמין את

האוניברסיטאות, ולשמוע מהן תגובה, ונוכל לקיים

דיון.

אני נעדיפה בדרך ההפוכה. אני מבקשת שאו משרד

החינוך, או הוועדה, בהתייעצות איתי, תעביר את

הפנייה אל כל האוניברסיטאות ואל כל המכללות לקבל את המידע.



ר. סמוראי; אני מציע שזח יהיה מטעם הוועדה, ואז התשובות

שתקבלו מראשי האוניברסיטאות.

היו"ר ע. מאור; זו הצעת חוק והמידע צריך להגיע לוועדה.

א. בריק; לא. אני חושב לבקש מהם תזכירים. ואח"כ את

התזכיר שלהם להעביר. שידעו על מה להגיב.

הבנתי את ההצעה, ואני בכל זאת מבקשת שזה יהיה

במקביל. אני אומרת שלושה דברים בלי טענות.

אמרתי בקשת מידע, תיאור מצב.

מ. בוטון; האוניברסיטאות נוגעות בעניין, אנהנו צריכים

לאמת אותן אתכם. הן יגידו אצלנו הכל חלק, אין

בעיות, הן לא יצטרכו להתמודד עם בעיות ספציפיות שהעלו כולם לקבל מהם

תשובה שהכל בסדר. אין לנו שום בעיה. הם לא מגבילים, לא מתערבים.

המרצים הגישו את זה בגלל צורך מסויים של הסטודנטים. אז צריך לשמוע מה

הצורך הזה.

ר. סמוראי; גם את הצורך של הסטודנטים צריך לקחת בהסתייגות

מסויימת, כי אני יודע למשל שבאוניברסיטת בן

גוריון העמדה של אגודת הסטודנטים, שהם באופן מופגן רוצים שההתארגנות

שלהם, או האגודה שלהם, תהיה א-פוליטית. וזה, אם אני לא טועה, כתוב אצלם

בתקנון האגודה.

היו"ר ע. מאור; רון והסטודנטים מבר אילן, אנחנו נעשה את הסדר

הפוך. קודם כל אנחנו מבקשים לקבל מכם תזכיר

מדוייק של מיפוי של האוניברסיטאות, כל המכללות, מה המצב של כל המקומות.

ולאחר מכן, אנחנו נשקול האם אנחנו מעבירים או לדוגמה או שאלון אל

האוניברסיטאות.

מ. בוטון; נעביר בקשה בצירוף תזכיר.

היו"ר ע. מאור; של התאחדות הסטודנטים. שלב א', שלב ב',

ומתבצעים עד לישיבה הבאה.

יש פה שתי הסתייגויות של הממשלה תוך תמיכה בחוק. האחת, לצמצם אותו

למוסדות להשכלה גבוהה, לרבות מכללות אקדמיות שהן בחוק המכללות

האקדמאיות. ואני מבקש שעל זה אנחנו נבדוק את זה. ז"א מה המשמעות לגבי

כל המוסדות ההשכלה הגבוהה שהם לא אקדמאים.

אריה, האם אנחנו נוכל לקבל המה משמעות של מוסדות על תיכוניים ולא

אקדמאיים בכמות? בסיבת ההסתייגות וכו'?

קריאה; יש כמה מאות כאלה.

מ. ישראלי; תמיד מסתירים את המכללה לספרות, למשל.



היו"ר ע. מאורז השאלה למה במכללה לספרות לא תהיה אפשרות

לסטודנטיות ולסטודנטים להתארגן?

אם בא מישהו לשלושה חודשים, ומישהו אחר יפריע

לו ללמוד, הוא יתבע את בעל המוסד.

זאת סוגייה שהועלתה, ואנחנו נצטרך לתת עליה את

הדעת.

התרשמתי מדברי נציגי הסטודנטים כאן, שהבעיה היא

בעיקר אם לא כולם באוניברסיטאות ובמכללות

אקדמאיות.

היו"ר ע. מאור; זאת בכל אופן סוגייה שנצטרך לסכם אותה בישיבה

הבאה, אם אין הערות. על פניו אני נוטה לקבל ולא

רוצה עוד לסכם את הנושא, כי יכול להיות שיהיו הסתייגויות נוספות, אז גם

חוות דעתכם, האם אתם מכירים מוסדות שהם לא אקדמאיים, ויש בעיות. אני

חושבת שבהחלט אפשר לאמץ את ההסתייגות השנייה, או את הפנייה השנייה אם

נחליט על חוק, שלהוסיף "על פי תקנות האוניברסיטה באה להבטיח".

מ. בוטון; אני לא מציע לאמץ את זה, משום שבתקנון הם

יכולים לתבוע כל מיני מגבלות לא לגבי עצם חופש

ההתארגנות. הם יכולים למשל לקבוע שזה לא יהיה בשעות הלימוד.

היו"ר ע. מאור; גם את זה צריך לבדוק.

מ. ישראלי; אבל זאת שאלה של נוסח.

היו"ר ע. מאור; עוד נחזור לדון בזה, לא נאמץ את זה מיידית.

קריאה; יכול להיות שיהיה מקום להסדיר את הפעילות דווקא

בחוק, אם הולכים על חוק.

היו"ר ע. מאור; עו"ד בוטון העל את השאלה של מיקום החוק, וגם

אתה העלת זאת, האם החוק עצמאי, צריך לתת על זה

תשובה. ומה שברור שעלתה הסוגייה שאם אנחנו נמשיך בכיוון של חקיקה, אז

צריך למסד יותר ברור מה המשמעות של מצוות הלא תעשה מצד האוניברסיטאות.

מהן החובות של האוניבסיטאות על מנת להפר את אותה התארגנות. זה עיקר

הדברים. העובדה שזה מוצהר שיש אפשרות להתארגן, אבל אם נמצא שיש עובדות

שמעידות על מצב הפוך, אז חובת החוק לתת לזה פתרון.

עלתה פה סוגייה אחרונה שהיא לא מן העניין של החוק. ז"א העלתם פה דווקא

עם בר אילן את הסוגייה אם יש אי תקינות בכללי ההתארגנות של הסטודנטים

עצמם. אז אני מבקשת גם בנושא הזה את חוות דעתה של התאחדות הסטודנטים.

ר. סמוראי; כמו שאמר עו"ד בוטון, אין בעיה להתאגד, הם לא

זקוקים לאישור מן המוסד. השאלה היא, כיצד המוסד

מסדיר את פעילותם.



היו"ר ע, מאור; אני עכשיו הולכת לסוגייה אחרת. ז"א מה שמעלים

פה הנציגים של בר אילן, הם לא נציגי התאחדות

הסטודנטים. יש להם בעצם פנייה לאוניברסיטאות.

מה זה נקרא התארגנות של סטודנטים? האם כל שניים שמתארגנים הם כבר תא,

ואז האוניברסיטה חייבת לתת להם את כל הלוגיסטיקה, ואת כל הארגון? ז"א

יש פה סוגייה אמיתית.

לשיטת האוניברסיטה, התאחדות הסטודנטים או מי שעמד בבחירות ונבחר, הוא

גוף.

האוניברסיטה מכירה רק בגוף שנבחר כדין.

זה לא מדוייק. זה לא כל שני סטודנטים שמתאגדים,

אבל יכולים שני סטודנטים אם אוספים.

באוניברסיטה העברית למשל, אני חושב שזו דוגמה לא רעה, איך האוניברסיטה

מכירה בהתאגדויות. סטודנטים שרוצים להתאגד, לוקחים טופס ממי שממונה על

הסטודנטים. הם צריכים להחתים שלושים סטודנטים שתומכים בהתאגדות שלהם,

והם בעצם נרשמים כאחראים על ההתאגדות בפני הנהלת האוניברסיטה. מגישים

את זה לאוניברסיטה, ואז מבחינת האוניברסיטה הם נקראים תא סטודנטים.

אותו תא סטודנטים רשאי לתלות פלקטים בלוחות המודעות של האוניברסיטה,

באמצעות מי שתולה לכולם. ולהפיץ את החומר, ואת ההסברה שלהם. ואם הם

רוצים הם יכולים גם לקבל חדר מידי שבוע לפגישה.

אני חושב שתקנות בצורה הזאת הן סבירות מבחינת אופן ההתאגדות עצמה.

היו"ר ע. מאור; מה שתרמת לנו במידע, וזה שייך לקריטריונים

שדיברנו עליהם קודם, בנוסף לעניין של התארגנות

הבסיס פוליטי ובחירות, מהן דרכי ההתארגנות הבלתי פורמלים, אבל הממוסדים

של תאים שהם לא דרך הבחירות. ואז מה יחסי הגומלין בינם לבין מוסדות

אוניברסיטה. מבחינת הבטחת הפעילות, חופש הביטוי, מיקום וכוי.

אלוגיסטיקח. ז"א זה סוג נוסף.

מ, ישראלי; אבל זה לא מצב לחקוק.

היו"ר ע. מאור; את כל האינפורמציה אנחנו צריכים לקבל לפי

האוניברסיטה קודם כל מהתאגדות הסטודנטים. ואחר

כך מהאוניברסיטאות עצמן והמכללות.

אנחנו נראה איפה יש צורך להתערב, והאם ההתערבות מצריכה חקיקה, או

לחילופין הידברות, הסמכות וכוי.

הישיבה ננעלה נשעה 9:50