הכנסת השלוש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 248

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ג', ט"ז בשבט תשנ"ה, 17.1.1995, בשעה 11:30

נבחו;

חברי הוועדה; היו"ר א. בורג

ש. יחלום

ע. מאור

י. שפי

ל. רבין, יו"ר אלו"ט

פ. חודורב, מזכ"ל אלו"ט

ל. יסעור, אלו"ט

ג. בן דרור, דייר, מנהל מינחל הפיתוח, משרד החינוך

וחתרנות

ע. מיכאל, מנחל חחינוך חמיוחד, משרד חחינוך וחתרנות

י. חלמיש, משרד חחינוך וחתרנות

א. קינר, משרד חחינוך וחתרנות

ג. גלנוע, דייר, משרד חנריאות

ח. חראל, מנחלת מת חספר צורים

מ. ישעיח, יו"ר ועד חחורים, נית חספר צורים

ש. אגר, ועד חורים, נית חספר צורים

ר. מעין, ועד חורים, נית חספר צורים

ח. טרוסט, ועד חורים, נית חספר צורים

ד. טרוסט, ועד חורים, נית חספר צורים

מזכיר הוועדה; י. גידלי

חנר המתרגמים נעי'מ

סדר היום

בית הספי צויים בהוד השרון -בית הספי לילדים אוטיסטים



בית הספר צורים בהוד השרון - בית הספר לילדים אוטיסטים

בנושא בית הספר צורים בהוד השרון, בית

הספר לילדים אוטיסטים. ראשית, ברוכים

הבאים לכל המוזמנים, לכל המשתתפים.

אני רוצה לתאר לכם באופן כרונולוגי כיצד הגענו עד הלום. נשלה מכתב בשם

ועד ההורים על ידי מר חיליק טרוסט לשר ההינוך והתרבות, פרופ' אמנון

רובינשטיין. עותקים נשלחו בין השאר לחבר הכנסת שאול יהלום, שהוא יו"ר

ועדת המשנה לענייני חינוך מיוחד, שיושב עמנו כאן. ב-2 לינואר, שבוע

לפני כן, נשלח מכתב איום בשביתה באותו בית ספר לשר החינוך והתרבות.

הייתה בו קריאה כמעט משוועת לעזרה, לאחר שכל הפניות הושבו ריקם. נפלה

החלטה לקיים בשלב ראשון שביתת אזהרה מסוימת. העתקים נשלהו גם אליי, גם

לגברת לאה רבין, יו"ר אלו"ט, ולעוד אחרים. פנה אליי חבר הכנסת שאול

יהלום, שאני רוצה להגיד במאמר מוסגר, ואני מקווה שזה לא יזיק לו

בתהליכים הפנימיים בתוך המפלגה שלו, עושה מלאכת קודש בנושא זה של חינוך

מיוחד בשמה של ועדת החינוך. נועצנו בנושא זה. ועל דעתו של חבר הכנסת

יהלום, יו"ר הוועדה, החלטנו לעשות שני דברים: שאול יהלום הלך בשמה של

הוועדה על מנת לבקר במקום, וגם הניח על שולחננו דוח, ומיד אבקש ממנו

לפרט את התופעה כמות שהיא. דבר שני שהחלטנו - גם הוא מחולק לשני ראשים:

לקיים את הישיבה הזאת, שאנחנו רוצים להשיג בה שני הישגים. אחד מהם הוא

לבדוק "הכצעקתה", ואם כן, לראות מה הם הגורמים ומה הם הפתרונות, ובדרך

כך גם להסב זרקור אל תחום, שאנחנו בדרך כלל לא שמים אליו לב. כי רוב

החברה הישראלית היא חברה שזכתה לחיות חיים רגילים. בהזדמנות זו רצינו

לבדוק את ההתייחסות של המערכת לכלל הנושא, שנקרא ילדים אוטיטטים. לכן

הזמנו את הישיבה הזאת כדרך שהזמנו אותה.

אני אבקש ראשית מחבר הכנסת שאול יהלום לתאר את מה

שראה בביקורו בשם ועדת החינוך. לאחר מכן אבקש את עזרא מיכאל לדבר.

דומני, שאתה הנציג הבכיר של משרד החינוך בנושא זה. לאחר מכן אנחנו נפתח

את הדיון למבטים היותר רחבים שלו.

אני מניח שיהיו שתי בעיות: התחום התשתיתי והתחום הפדגוגי. אנחנו נראה

בהתאם לכיוון אליו הדברים הולכים. שאול, בבקשה.

אדוני היו"ר, רבותיי, יו"ר אלו"ט, חברי

הכנסת, אנשי משרד החינוך, ההורים. ביקרתי

בבית הספר, ואני קודם כול רוצה לציין, שנפגשתי עם ההורים ועם המנהלת,

והייתה לי שיחה עם מנהלת המחוז, ואין טענות על הנושא החינוכי. בנושא

החינוך וסייעות ושעות ויום לימודים ארוך מקבל בית הספר את מרב המאמצים,

שמשרד החינוך בתקציביו מסוגל לתת. הטענות העיקריות הן בתחום הבינוי

והפיתוח. כפי שתראו בדוח שכונבתי, ולא התביישתי לציין את זה במפורש,

אנחנו מביאים לשם את התלמידים למצב שבן אנוש, בן תרבות, לא יכול לחיות

בו. אני אומר זאת כלפי כל בן תרבות, אבל על אחת כמה וכמה על תלמידים

מהסוג שאנחנו עוסקים בו. במקרה כזה אנחנו גם כחברה וגם באופן

אובייקטיבי צריכים לתת את המקסימום שאפשר.

מדובר בבית ספר, שיש בו 50 תלמידים. הבעיות שהתלמידים האלה לוקים בהן

הן הבעיות ההתנהגותיות הקשות ביותר, שיש לנו באיזה שהוא טיפול במוסד או

בבית הספר. מחצית מהילדים הם בעלי קווי אפיון אוטיסטים. כדי שנבין מה



פירוש הדבר, אומר, שהדרגה הבאה אינה בית ספר לילדים קשים יותר, אלא

שחלק מהילדים מפעם לפעם צריכים לעשות טיפול בבית חולים. זאת הדרגה. זה

בית ספר, שמעט ילדים מגיעים אליו. זה הטיפול האינטנסיבי ביותר, שאפשר

לתאר בבעיות שילדים לוקים בסולם החינוך המיוחד.

והדבר הנוסף שצריכים לקחת בחשבון זה שהילדים האלה נמצאים במקום הזה 15

שנה. כשאנחנו מדברים של בית ספר רגיל, שיש לו בעיות או גן ילדים, אז כל

אחד יכול לחשוב - בסדר, תסבול שש שנים, ובשש השנים הבאות תוכל להיות

בבית ספר אחר-. אפילו בתיכון יש כיום בחירה. יש חטיבת ביניים זו או

אחרת, ואתה עובר לפחות שלוש תחנות. כאן הילדים נמצאים מגיל 6 עד גיל

21. הם נמצאים במשך 8 שעות ביום. אולי בשנה הבאה זה יגדל ל-9 שעות

ביום, וצריכים לקחת בחשבון שיש עוד שעה-שעתיים מינימום של הסעות בדרך

לבית הספר וחזור, כי בית הספר הוא על-אזורי. מדובר כאן על ילדים מחדרה

עד אשקלון. כמחצית מהילדים מקבלים תרופות הרגעה. צריך לקחת בחשבון, שהם

יוצאים מוקדם מאוד כדי להספיק להסעה, וחוזרים עייפים אחרי נסיעה, ובדרך

כלל הם נרדמים. אז מה שנשאר לילד זה להיות 15 שנה, כל שנות הנערות,

במקום הזה. צריך להבין מה אנחנו משאירים כאן, איך אנחנו מביאים את

הילד, ואיך מתייחסים אליו, בניגוד לילד אחר שמ--4 עד 9 נמצא בבית, ער,

רואה טלוויזיה, משחק עם חברים וכל מה שקשור בזה.

מדובר על עשר כיתות. מדובר בכיתות קטנות, כמובן. והבעיות של ילדים אלה

הן פי כמה. אפשר להחזיק חמישה ילדים בכיתה.

עכשיו הבעיות. ובכן הבעיה הראשונה היא חצר בית הספר. יש כאן בעיית

ניקוז; ואני מבדיל בין ניקוז לביוב. קודם כול, יש שם בעיה של ביוב,

ואינני מעלה אותה, כי קרוב לוודאי שהיא נפתרת על ידי כל הביוב של

השכונה. כל החצר היא בוצית, חולית, והיא מנקזת את כל המים מכל האזור.

בירושלים בהיר, אבל כשיצאתי מאזור גוש דן היה גשום, אז שם מדובר על

אגם. ומי שבא ביום רגיל רואה את סימני המים על הקירות בגובה חצי מטר.

לילדים ביום כזה, למרות הבעיות ההתנהגותיות וההיפר-התנהגותיות ועוד כל

מיני אי אפשר לתת לצאת לחצר. אבל הם חייבים לצאת לחצר, מפני שבית הספר

בנוי על מוקדים. יש מוקד בכיוון אחד, זה חדר האוכל. הילדים חייבים ללכת

לחדר האוכל ולעבור בחצר. השירותים במבנה שונה לגמרי, לא בבניין הכיתות,

אז שוב הילדים חייבים ללכת. איני מדבר על מורים, שצריכים לעבור מכיתה

לכיתה לחדרי טיפול. הילדים חייבים להתבוצץ בבוץ ולעשות באגם, ומיד ודאי

נראה את הקלטת, אז נראה את זה בצורה הרבה יותר ברורה.

החצר בוצית ואינה מרוצפת. הדבר הגרוע ביותר, שאני הזדעזעתי למראהו,

ואני אומר לכם זאת כאדם שראה בתי ספר רבים, שמסיבות תקציביות חלקם

לוקים וישנים, הוא מבנה השירותים. המבנה פרוץ, ארעי, אינני מדבר על

האסלות, שהן למטה מכל ביקורת, אבל ברגע שאתה פותח ברז, הביוב עולה על

גדותיו, וכל חדר השירותים מוצף. צריך להבין שלילדים האלה יש גם בעיות

שליטה על הצרכים. ולכן במשך היום הארוך שהם נמצאים שם צריך לקלח אותם.

מדובר על שני תאים קטנים. אין אפילו ספסל לשים עליו את הבגדים. אתה

מתקלח, ליד זה יש בת. מה אם בן נכנס, וחבת בבית שימוש?! ואי אפשר

לסגור, והכול פרוץ, הכול חשוף לרוח. ואיך אפשר להתקלח ולהתפשט? אין

מקום לבגדים, ואין שם חימום. מספר התאים הוא, לדעתי, לא מספיק. מדובר

על שלושה תאים לבנים, אין משתנה. היו יכולים לפתור את הבעיה לבנים על

ידי משתנה, אין משתנה. שלושה תאים לבנים, שני תאים לבנות. זה ודאי לא

מספיק. יש כאן חברי כנסת, שיודעים, שרק בשבוע שעבר או בחודש האחרון



חכנסת הזאת קיבלה חוק, שיזמו חברי הכנסת, שבכל מקום ציבורי מספר התאים

לנשים צריך להיות כפול ממספר התאים לגברים. אז כאן אתם רואים שזה לא

נעשה אפילו במצב כה קשה. תא אחד למקלחת. אני חושב שצריכים להיות ארבעה

תאים, אבל בוודאי לא אחד. איו מקום להתלבש. בקיצור, לעניות דעתי, הלא

מקצועית, אי אפשר לשפץ את מבנה השירותים, שאין בו מרחב, ואין בו כלום.

צריך להחליף את מבנה השירותים למבנה נורמלי, שראוי לבן אנוש. צריך

להבין גם, אני אומר זאת מתוך הבנה לנושא, שהילדים האלה, שאינם שולטים

על הצרכים, אינם תינוקות בני שנה, שעדיין אינם מבינים מה קורה איתם.

הרי הילד גם נעלב במידה מסוימת, מכך שאינו שולט על הצרכים. אז מביאים

אותו למקום קשה, שזה כמו תא בידוד, להתקלח, להסתדר. זה סיוט להיכנס

לחדר השירותים. הורסים את הילד במקום לשפר את העניין.

גדר בית הספר - בסמוך לבית הספר יש מגרש כדורגל. גדר בית הספר אינה

בטיחותית. במקום כזה הילדים עוזבים. זה צריך להיות מקום סגור, שהילדים

לא יצאו ממנו במשך היום, ולא יברחו. הם לא נשלטים על ידי שלטון עצמי.

ויש שם גדר פרוצה, שכל הזמן נופלת. דרך אגב, מבנה השירותים הזה משמש

אנשים מבחוץ. מאותו מגרש כדורגל נכנסים אנשים בשבתות למשל, ואז, כשאתה

בא בבוקר, הכול פרוץ ומלוכלך.

הנושא הבא זה הנושא של חימום. אי אפשר ללא חימום. נתתי לדוגמה את

המקלחת, אבל צריך להבין, שאם בכיתה רגילה, ב-50 מ"ר, נמצאים 40-30

ילדים, חום גופם מחמם, גם אם אין חימום. כאן נמצאים חמישה ילדים. ביום

קר זה קור כלבים. אי אפשר בקור כזה.

חשמל, קודם כול אין די כוח חשמלי. כל הזמן יש קצרים. אם אתה שם תנור על

חשבונך, זה עושה קצרים. החשמל שם מחובר למעון נעמ"ת לידו. אני עצמי לא

הייתי שולח את בני למקום כזה, שכבלים וחוטים מטיילים שם בחצר. עשיתי

פעם חוט כזה, אז חברת חשמל לא נתנה לנו רשיון.

הבעיה הקשה ביותר זה הנושא של חדר האוכל. זו הבעיה השנייה אחרי

השירותים. זה אינו חדר אוכל, שנכנסים אליו, אוכלים והולכים. לילדים

כאלה חדר האוכל זה הכנה לחיים. חלק מהעניין הוא שמחנכים אותם, ואחר כך

מחנכים אותם לגור בדיור קהילתי, בהוסטלים. הם צריכים לדעת איך להתנהג

עם אוכל, איך לבשל, איך לאכול, מה לעשות לפני האוכל, מה לעשות אחרי

האוכל. חדר האוכל זה מקום לימוד. זה אינו סתם מקום של אוכל. חוץ מזה,

זוז גם מקום של אוכל. חדר האוכל נמצא במקלט. המקלט, נכון שאנחנו משתמשים

בו בדרך כלל באופן דו-תכליתי, אבל לא במקום כזה. לא יכולתי לרדת כמעט.

המדרגות צרות. אני עושה חשבון שילדים נכנסים ויוצאים ויורדים. זה סיוט

לרדת, זה כמו לרדת למקלט אטום נגד גזים. גם הדלתות. זה בסדר אם תהיה

התקפת גזים, אבל לא ביום יום. אין אוורור. יש ונטה אחת לכל חדר האוכל.

אי אפשר שחדר האוכל לא יהיה מעל פני האדמה, לא יכול להיות. צריך להיות

חדר אוכל רציני מעל פני האדמה, שתהיה חוויה לילד לאכול שם; שתהיה חוויה

להיות במטבח; שיהיה קשרן שאפשר יהיה לחנך. הרי מהמקום הזה הילד בורח

ברגע הראשון שהוא יכול.

צריכים להגיד גם את הרע וגם את הטוב. איני יכול להגיד שמשרד החינוך

מזניח את העניין לגמרי. הוא מקציב הקצבה של 650 אלף שקל. אני כאדם פרטי

לא ראיתי בחיי סכום כזה. אז אני מאוד מעריך את הסכום הגדול. אבל באופן

יחסי לבעיה הסכום לא מספיק בשום אופן, מה גם שאינו מיועד לבנייה לא של

חדר אוכל ולא של חדר שירותים חדש. תודה.

גברתי, מנהלת בית הספר, יש לך להוסיף על

מה ששאול יהלום אמר? הוא עשה עבודה מאוד

יסודית וטובה.

משרד החינוך עומד על כך שמקלט יהיה

דו-תכליתי. אצלנו זה בלתי אפשרי. איננו

יכולים להורה- ילדים למטה למקלט, ולעמוד ליד הדלתות ולשמור שלא יברחו.

הם אינם רוצים לשחות שם.

את כל האמצעים, שמשרד החינוך מעביר לנו, עזרא מיכאל, המפקח הארצי על

החינוך המיוחד, מעביר את כל התקציבים שאנחנו זקוקים להם לאמצעים, איננו

יכולים להפעיל אותם, כי אין לנו חדרים ואין לנו מצב פיסי מתאים. אם אני

הייתי אומרת, שאי אפשר ללמוד לקרוא ולכתוב ללא ספר ומחברת, זה היה ברור

לכולם. אצלנו אי אפשר להפעיל את כל מערכת החינוך והטיפול הזאת ללא

אמצעים פיסיים, בשבילנו הם המחברת והספר.

סליחה, אנחנו מאוד מבקשים לפני שממשיכים בסבב, להקרין את הקלטת.

ד"ר גדעון בן ברוך. יש לי שתי שאלות, אחת

האם העובדות הן כך, האם הצעקה אכן צעקה,

ואם התשובה היא אכן כן, אני מבקש לדעת מספר דברים: איך מגיעים למצב

כזה? האם בבית ספר יסודי בלב ירושלים זה היה מגיע למצב כזה? ותהיינה

הסיבות אשר תהיינה לשתי השאלות הקודמות, איך יוצאים מן המצב הזה וכמה

שיותר מהר? בבקשה.

ג. בן דרור; ראשית, אני גם מברך על הדיון, כי הוא מעלה

בעיה אמיתית. אנחנו צריכים לראות את

הפתרונות בשני טווחים. אחד בטווח המיידי ואחד בטווח הארוך. בטווח

המיידי ברגע שהביאו בפנינו את הבעיה...

איך זה הגיע לזה? איך יכול לקרות מצב

שצריך להביא בפניך בעיה כזאתו

ביקרנו במוסד הזה. את הסכום שהגדירה

עיריית הוד השרון כדי לאתר ולהתגבר על

המפגעים המיידיים אישרנו מיד. אני חושב שעבדנו פה בטווחים קצרים מאוד

של זמן. ברגע שהדברים הובאו, הם קיבלו מיד פתרון, בדיוק לפי הדרישה

שהוגשה לנו. יש כאן בעיה, שעיריית הוד השרון טוענת שהילדים אינם

בעירייה. הם אינם מהאזור הטבעי שבדרך כלל מביאים ממנו לבתי ספר. והטענה

הזאת גרמה בעצם במשך השנים לבעיה.

סליחה שאני מתפרץ, ארצה לדון בשאלה

העקרונית. יש את זה גם בבית הספר ברחוב

אילנות בחיפה. השיטה ההונגרית. כמעט כל בתי הספר לחינוך המיוחד הם בתי

ספר, שרשות אחת לוקחת עליה את התשתית, ואחרים תופסים עליהם טרמפ. וכאן

צריכה להיות מדיניות של סיוע. המשך, בבקשה.

אסביר לך, לשיטתכם, עובדות ואחר כך

פרשנויות. ראשית, לטווח הקצר יש פתרון.

אין פה נציג הוד השרון, אז אני מתחייב גם בשם עיריית הוד השרון -



ההקצבה תבוצע. אנחנו נשב עליהם, אנחנו יושבים, יש לנו די ניסיון בדברים

האלה, ההקצבה תבוצע כדי להתגבר על המפגעים המיידיים.

במה שקשור לאחריות מוניציפלית למוסדות חינוך של ילדים שאינם שלהם,

אנחנו נערכים לבצע תכנית אב לחינוך המיוחד בהיקף ארצי. אנחנו ניגשים

בעזרת חברה חיצונית לביצוע של תכנית האב. אני מקווה לסיים עד אפריל.

פורסמו מכרזים, וכל הביורוקרטיה כבר מאחורינו כדי להגיע למתכונת

תכנונית של מוסדות החינוך המיוחד לפי המאפיינים שלהם, לפי הקטגוריות

שלהם בהיבט נכון וכדי להתגבר על בעיית ההסעות ועל הבעיה של אחריות

מוניציפלית. על פי הטענה, הילדים לא שלהם. יש לנו גם מצבים שתקצבנו

בחינוך המיוחד רשויות שילדים בתחומן, והן ישתתפו בביצוע. גברת רבין

ואני נפגשנו עם ראש עיר, ועד ששם העסק זז, לא עלינו... תפקידנו הוא לא

רק לתקצב, אלא גם לקיים מעקב ובקרה על הביצוע. אנחנו נדרשים להכין

תכנית אב, משום שצריך לארגן את מוסדות החינוך המיוחד בארץ לפי הגדרות

מעודכנות של שנות ה-90 וגם להכין פרוגרמה. אין למשל פרוגרמה מעודכנת מה

זה מוסד של חינוך מיוחד ומאפיינים שונים. הגענו לאונסק"ו, הגענו

לארגונים אמריקאיים. יש בעיה עם פרוגרמה. עובדים היום גם על פרוגרמות

לפי שונות בין סוגי המוסדות. לצורך זה הזמנו עבודה במכון לטיפוח

החינוך. קיימת הגדרה מהו נושא החינוך המיוחד בחוזר מנכ"ל, שהוא החוזר

המחייב. עם השנים מסתבר שהבעיה של החינוך המיוחד לא חלפה, והעמקת

הטיפול ברמה המקצועית יצרה שיטה שונה של אבחון. הגדרה כוללת של חינוך

מיוחד איננה נותנת את הספציפיקציות, כפי שמוסדות החינוך המיוחד מתפקדים

בפועל בשטח. ההיערכות למימוש חוק החינוך המיוחד, הכנת הפרוגרמות במכון

לפיתוח ותכנית האב הכוללת נועדו לתת תשובה ברמה המוסדית לפרוגרמה

ספציפית, ולא בהגדרה כוללת, כפי שהיא קיימת היום. לומדים מהניסיון

ורוצים לתת לזה תשובה עניינית. בינתיים המנהלת והמורים והמפקחים עושים

עבודת קודש. ואנחנו רוצים להגיע למצב, שנוכל לקבל בו החלטות על ארגון

מערכת החינוך המיוחד בארץ.

למימוש חוק החינוך המיוחד דרוש תקציב בהיקף אדיר. אינני רוצה לזרוק

מספרים. לעצם הדיון, אנחנו ניתן תשובה ברמה המקצועית המיידית ונוודא

ביצוע, ואנחנו לוקחים עלינו את האחריות גם בשם עיריית הוד השרון.

כשנשלים את עבודת המיפוי, נדע האם בית הספר יישאר במיקומו הסופי כאן.

ואם הוא יישאר, נדע מה יהיה ההרכב האנושי שלו ובאיזה אופן הדברים

יתפקדו. ההשקעות בחינוך המיוחד בכלל, כולל במערכת החינוך לילדים

אוטיסטים, לא נעצרו בגלל זה. אנחנו מטפחים מקומות שונים, לא אכנס

לפרטים, בהיקפים די גדולים. יש בנייה כהלכתה. לא צריך להיות חכם גדול

כדי לדעת שמה שקיים שם זה לא טוב. זה אינו מתאים ואינו עונה לשום

קריטריון.

לכן אני מציע להתלכד סביב שני המהלכים: אחד - המיידי, האחריות עלינו;

השני - אני מקווה שעד אפריל נגיע עם פרוגרמות לתכנית אב כוללת, ואז

נצטרך לקבל החלטות לגבי הפרשה הזאת.

בכל זאת, גדעון, אני רוצה, ברשותך, לפני

שאנחנו נפתח את הדיון, לשים בצד את תכנית

האב, חשובה ככל שתהיה. אנחנו בתכנית הילדים בשלב הזה, עדיין לא בתכנית

האב. אנחנו הזמנו את עיריית הוד השרון. הם כנראה סמכו עליך ועל חבר

הכנסת יהלום, שתייצגו אותם באמונה במקום הזה. לו אני הם, הייתי טורח



לבוא. אני רוצה לדעת כמת דברים. ראיתי את הדוח של רוחמה קציר. האם 650

אלף שקל שמדובר עליהם תוקצבו והועברו?

יש הבטחה שההקצבה היא ייעודית, ושהעירייה לא תחלק אותה, כמו שהיא נוהגת

לחלק, בין כל האינטרסים החינוכיים. האם אתה יכול לשלוט על זה שכל הכסף

מגיע בסופו של דבר לבית הספרו

האם נקבעו לוחות זמנים, כך שאני יכול להגיד, שבשבוע הבא, ביום שלישי,

לילדים יש שירותים טרומיים, כימיים, או אינני יודע, מה? לפי סדר

עדיפויות אני מתחיל עם השירותים, אני עובר לניקוז בחצר, אני גומר בחדר

האוכל. האם יש לוח זמנים לביצוע, שאני אוכל לדעת, שכשוועדת החינוך או

ועדת המשנה תשוב ותתכנס בעוד שבועיים. שלושה נוכל לראות את תחילת הדרך,

או שאנחנו העברנו את הכסף, ועכשיו נחכה עד תכנית האב ותכנית המיפוי

וכוי? אני רוצה תשובה לשתי השאלות-. אחת לתהליך העברת הכספים, שאני יודע

שכולו מגיע אל אוכלוסיית היעד, ומה תכנית העבודה שקבעתם, כדי שנוכל

לראות פירות.

ראשית, עבודה בהיקף כזה, כשהילדים נמצאים

במקום, תיקח כחודשיים.

זאת אומרת, שאם אנחנו מתכנסים פה ב-17

למרץ יש לנו בית ספר שכל ה"ריג'קטים" שמנה

אותם חבר הכנסת יהלום מתוקנים בו?

ג, בן דרור אני מקווה. אנחנו נוודא. יש קשיים. זה לא

מקרה שאיש מהעירייה לא הגיע, זה חלק

מהבעיה, הם עסוקים במכרזים, אולי כבר בעבודות עצמן.

היו"ר א. בורג; איך תוודאו את זה שהכסף מגיע ומופעל? יש

אפשרות ללכת לפיקוח ישיר של משרד החינוך.

זה קצת קשה. זו עירייה שאינה משתפת פעולה.

אני מציע שנעבור לניסוחים חיוביים.

האם עירייה זו היתה יכולה לשתף פעולה

יותר?

ג. בן דרור אלה עמדותינו כמשרד החינוך והתרבות. הערכת

הזמן היא כחודשיים. ואנחנו, כולל אני

אישית, נוודא שהעבודות תתבצענה לפי התקציב שהם דרשו, בדיוק כמו שהם

דרשו ועל פי הפעילויות שסוכמו לביצוע.

אני רוצה בכל זאת ללחוץ. אנחנו באופן

קונסטיטוציוני ועדה מול משרד. זו אינה

ועדה מול רשות מקומית. זאת הגדרת היחסים שלנו. אתה אחראי מבחינתי. היה

ויסתבר לך בעוד שבעה שבועות, שבשבוע הבא הולכת להתכנס ועדת החינוך של

הכנסת, ושלמרות כל הניסיונות שניסיתם לא הצלחתם בשל קשיים

אובייקטיביים, שאינם תלויים לא בכם ולא בנו, אלא בגופים שאינם נוכחים

כאן, ושבגללם לא הצלחנו לבצע את הפרוייקט, האם אז תהיה לך דרך, יהיה

מסור בידך אמצעי, לבצע את העבודה למרות המכשולים המוניציפליים?

יש קושי לבצע דברים כאלה, שלא דרך הרשויות

המקומיות. אני מציע לתת אמון בעירייה,

ולנסות את המהלך.

זה לא היה מגיע למצב כזה, אם היתה עירנות

ברמה יותר קרובה לשטה. וכשזה הגיע, אז

תרשה לנו להיות רגישים.

אמרת חודשיים, אנחנו נטפל בזה יותר מאוחר. אני רוצה בשלב זה לראות את

הקלטת, ולאחר מכן לפתוח את הדיון ברשותכם.

על הדברים שנעשים איני רוצה לחזור. קודם

כול, אני רוצה להסביר את הגישה. בדרך כלל

אגף הפיתוח במשרד החינוך, אני אומר זאת משני הצדדים, עובד עם העיריות,

ובדרך כלל העיריות מעוניינות לנצל כל אגורה, משום שהן עובדות עם ההורים

האלה, ויש להן "פריימריס" או בחירות, והן מעוניינות לעשות. ברגע

שמגיעים לבית ספר על-אזורי, ועוד במצב שלפעמים אין ילדים רבים מהמקום

או לפעמים כלום, אז ההורים אינם ההורים שלהם, והם אינם מוכנים לעשות

זאת. זה לא כמו שאתה מציג את העניין, גדעון. אתם במקרים כאלה צריכים

לקחת יזמה של "קום ועשה". ואינני צריך לספר לך, גדעון, על דוגמה שעסקנו

בה שנינו בבית ספר מסוים דומה. וכאשר ראש העין עשתה בעיות, אז גדעון בן

דרור הודיע לה במכתב - שום הקצבה של משרד החינוך לכל הצרכים שלכם לא

תועבר, אם לא תבצעו את המוטל עליכם -. וכמו בובלך הם החלו לבצע. אם אתה

בא ואומר לו - אדוני, אני סוגר לך את כל התקציבים, עד שלא תיכנס באופן

שוויוני לכל בתי הספר כולל העל-אזוריים-, האמן לי, הוא יעשה זאת.

אבל למה לאיים בסנקציות?

ש. יהלום; אנחנו נטפל בעיריה, קודם כל את משרד

החינוך. אם גדעון בן דרור בא הנה ומצהיר

שכל הדברים שראינו, הליקויים כולם, יתוקנו תוך חודשיים, אני הראשון

שמברך על כך. אני רק רוצה לומר, בדקתי את זה גם בעירייה וגם עם

המהנדסים, בהקצבה שהוקצבה אין הסכום לפתור את הבעיות. זה צריך להיות

ברור. אם אתה בא ואומר, נלך שוב ונפתור את הנושאים האלה, אני מודה

ומוקיר.

אני רוצה להבין, מה זאת אומרת "אין"?

הסכום שצריכים שם כדי לעשות את הדברים

שאני אמרתי הוא למעלה ממיליון. בדקתי את

זה עם המהנדס. מדובר על שיפוצים, אבל אי אפשר לשפץ את מבנה השירותים,

אין דבר כזה.

אני רוצה להעיר עוד כמה הערות. הערה ראשונה - תכנית האב מצוינת, אבל

שנינו יחד יודעים, שאם אומרים תכנית אב באפריל, זה יהיה באפריל הבא. יש

לנו ניסיון. צריך להבין מה זה תכנית אב. הרי תכנית אב מחלקת אמצעים. זה

בית ספר יחיד מאשקלון עד חדרה, אז גם תכנית אב תשאיר אותו.

לשאלה של היו"ר רציתי להעיר, היו"ר שאל מה היה קורה אם היה בית ספר

אחר, איך היינו אוכלים את זה. אז אני רוצה להגיד ליו"ר, שיש תשובה. היה



שם בית ספר אחר, ובית הספר האחר שבת, ואמר - לא אמשיך ללמוד -, לכן

לקחו והוציאו אותו וחכניסו את בית הספר הזח. בית הספר הזה לא חי שם מאה

שנה. תודה.

היו"ר א, נורג; תודה. אנחנו נראה את הקלטת. ואנחנו נחזור

לדיון.

אני סיירתי בבית הספר, וראיתי את המראות

המביישים האלה. אינני רוצה להמשיך לדבר

נאמר כאן, שנעשית עבודת קודש. ואכן אני רוצה לציין

שסגל המורים והמנהלת עושים עבודה נפלאה גם בקישוט של המבנים העלובים

האלה. אתה נכנס לכיתות, ואתה רואה קירות מקושטים ואווירה מאוד חיובית

ומרקם חברתי נהדר בין המנהלת, המורים והילדים חרף הזוועה הזאת.

אני הייתי רוצה לשאות שאלה אולי מהפכנית. לנו הייתה צרה גדולה מאוד

בחיפה, שנמשכה שנים רבות מאוד, ונפתרה על ידי כך שמצאנו מבנה חלופי.

רבותיי, בכל אזור הוד השרון אי אפשר היום למצוא מבנה חלופי, ואולי זה

יהיה הפתרון? אני חושבת שאנחנו פה נשקיע, אתם תשקיעו, משרד החינוך

ישקיע הון עתק בתשתית במבנה לשירותים, במבנה למטבח. נראה לי, שהרבה

יותר פשוט יהיה לעשות חריש עמוק בפרק זמן של שבוע שבועיים, ולנסות

למצוא. אנחנו מצאנו בחיפה מבנה חלופי, שהותאם לצרכים. הוא מתפקד נפלא.

הוא נראה נהדר, זה לפרק של שנה-שנתיים, עד שיהיה לנו בית ספר קבוע

בחיפה, שאנחנו עומדים להקים אותו. ונפתרה הבעיה שאכלה אותנו בכל פה.

בדיוק כמו שאוכלת אתכם עכשיו בבעיה הזאת, כך אכלה אותנו הבעיה בחיפה.

זה היה דבר נורא. ילדים בני 18 הלכו לשירותים של ילדי גן בני שלוש,

וישבו ועבדו ולמדו בשולחנות של ילדים בני שלוש בכיתות גן. זה היה דבר

נורא. והתאפקנו, ונאמר לנו - אלה אינם הילדים שלנו, הילדים לא מחיפה הם

מהקריות-. מצאנו מבנה חלופי, נפתרה הבעיה. בינתיים כולם טוב להם. יש

להם כיתות ומטבח ושירותים והכול. אינני יכולה להעלות על דעתי שבכל

האזור הענק הזה לא יימצא מבנה חלופי. לפי דעתי, אם נשקיע בזה, נפתור את

הבעיה טוב יותר, זול יותר ויעיל יותר, מאשר אם נתחיל לטפל ברפש הנוראי

הזה. מה שאני רוצה להציע כהצעה אופרטיבית מיידית זה לצאת לחפש בסביבה

מבנה שיוכל להתאים, במקום שמתפנה בית אבות, בית ילדים, מוסד כלשהו.

איגני יודעת מה אתם חושבים, אני חושבת שבדבר הנורא הזה, (הנה אברהם

לידי אמר לפוצץ את זה), אין לנו מה לחפש. זה נורא! זה זוועה! ונראה לי

שזו חבית ללא תחתית. כמה שלא ישקיעו, עדיין זה מקום נמוך, שהגשם יתאסף

בו. ואם לא נבנה הכול מחדש, מיד הסחף והרטיבות ימלאו את חלקם בעניין

זה. לי נראה שאת המקום הזה צריך לעזוב ולחפש דבר חלופי. תודה.

תודה, נציגי ההורים, בבקשה.

הדברים של שאול יהלום ביטאו בצורה מאוד

עניינית את המצוקה שלנו. ולא הייתי רוצה

להרחיב את הדיבור. בסך הכול התמונה ברורה. בתור הורה מאוד כואבת לי

העובדה. יש לי ילדה בת 13, וחצי, ובגיל שבע נכנסה לבית הספר. אלמלא

הצוות המקצועי של בית הספר, היא לא הייתה לומדת שם. מגיל שבע עד 13

וחצי זה פרק זמן מאוד מכובד. לכל אדם בחיים, קל וחומר לילדה, שהיא בת 13

וחצי. זה מחצית חייה. אני פשוט נחרד, כשאני שומע על פרוגרמות. אני

נחרד, כשאני שומע על תכניות אב, תכניות סב, תכניות אם, כי פשוט הגיעו

מים עד נפש. לא ייתכן המצב הזה. הילדה שלי יוצאת מהבית בשבע בבוקר, ולא



הולכת לשירותים, משום שעדיין יש לה הכבוד שלה, כבוד של בן אנוש, והיא

חוזרת הביתה בשעה חמש עם שלפוחית מפוצצת. שום פוליטיקאי ושום מערכת

ביורוקרטית לא תשכנע אותי. אני אזרח מדינת ישראל, שירתתי במילואים,

נולדתי כאן, תרמתי את תרומתי. לא ייתכן שילדה שלי במדינת ישראל תהיה

בתנאים כאלה, ושום פרוגרמות. רבותיי, צריך להיות משהו דרסטי בכל הסיפור

הזה. צריך להיות שינוי. תודה רבה על 650 אלף שקלים. אנחנו אנשים

ריאליים, מבינים. 650 אלף שקלים יגרדו את התחתית, ולא יביאו לשינוי

ממשי כלל. דרוש שינוי מאוד מהותי בכל בית הספר. אנחנו שרטטנו פרוגרמה,

ניסינו. אנחנו לא מהנדסים, אנחנו לא אנשי מקצועי. כהורים, בנינו

פרוגרמה מאוד עניינית והגיונית; ולמעשה, אנחנו מקווים, שהיא תתקבל. הרי

סך הכול, אני רואה לפי כל המבטים, שכאן המצב באמת מחריד. ואיש לא יסכים

לשלוח את בנו או בתו לבית הספר.

עוד מישהו מן ההורים. בבקשה, גברתי.

אני רוצה להוסיף שהפתרון צריך לבוא ממשרד

החינוך ומיד. אין זה מענייננו כיצד יבחר

משרד החינוך להוציא לפועל את התכניות. אנחנו לא מתווכים בין משרד

החינוך לעירייה. משרד החינוך צריך למצוא את הדרך ליישם באופן מיידי

תכנית כוללת תהיה אשר תהיה, אבל באופן מיידי. תודה.

תודה. מישהו מאנשי בית הספר.

אני רוצה להוסיף נקודה, למרות שבאמת שאול

יהלום תיאר את הכול. לא יכולים לתאר יותר

אמין ויותר אמיתי, וחבל לי שהעירייה לא נמצאת. יש נקודה כואבת לכולנו,

לא רק כאן, ואולי אקצין. אסור להשתמש בכללים, כי למשל בפתח תקווה כלל

זה לא עבד. עיריית פתח תקווה נענתה, עוד לפני שאנחנו נענינו. פתחנו

השנה בית ספר במחוז המרכז, למחוז תל אביב ולמרכז לילדים אוטיסטים. לפני

שהמשרד נענה, כבר העירייה נתנה את שלה, והמשרד מיד הצטרף. אבל באופן

כללי לי יש הצעה, מפני שההצעה שלך תלויה ברשויות, ואני מהרשויות לא

רוויתי נחת בנושאים אלה. אנחנו צריכים לבוא בטענה לקדוש ברוך הוא למה

ברשות אחת הוא כינס עשרים אוטיסטים וברשות אחרת שלושים מפגרים. אולי

אפשר להקים במים הטריטוריאלים את בתי הספר המיוחדים, באניות, כי אז לא

תהיה בעיה. המשרד יסתדר, וגם לרשויות לא תהיה בעיה. אילו היינו סומכים

על כך שאכן הרשות... אני מוכרחה לציין, שראש העיר, עזרא בנימיני, הציע

את ההצעה הזאת, לבקש מקום חלופי, אבל ההורים אחרי חמש שנים רווי

אי-אמון, מפני שגם קודם הקציב המשרד כספים. אבל אפשר לתת את הכספים מיד

ולפעול אפילו עוד לפני שהמשרד מקציב, ואפשר אותם כספים של המשרד למשוך

ולמשוך. אני מרגישה וגם חיה הראל, מנהלת בית הספר ציינה את זה, שעכשיו,

אחרי שרוחמה קציר הופיעה, ואחרי שבאמת לחצנו חזק, אנחנו מרגישים מה

שגדעון בן-דרור אמר קודם - היענות. אבל איפה זאת ערובה להורים?

היו"ר א. בורג; מכאן ואילך אנחנו ערובתכם. זאת המשמעות של

הדיון הזה. אלמלא הייתם פונים אלינו, יכול

להיות שזה היה נמשך באותו מצב. ברגע שפניתם לשאול יהלום ולשר החינוך,

החל תהליך, שאני באמת מקווה שיוביל בסופו של דבר לפתרון, אלא אם כן גם

לנו לבסוף תרחשו אי-אמון, גם אנחנו ניסע לים. עזרא מיכאל, בבקשה.



ע. מיכאל; אינני רוצה לחזור על הדברים, אך קצת

היסטוריה איך התהווה התהליך הזה. כפי שאמר

חבר הכנסת שאול יהלום זה בניין נטוש של בית ספר, שלא רצה להתמקם שם.

אנחנו, לאמיתו של דבר, הקמנו את המסגרת הזו לפני כ-14-13 שנים, כשרצינו

להוציא ילדים מבית החולים "שלוותה". הגישה שלנו הייתה להוציא ילדים אל

החברה. דובר אז ב-16 תלמידים, אשר מספרם הלך וגדל במשך הזמן כתוצאה

מצרכים ומקיומם של ילדים, שצריכים לקבל מענה מתאים בבית ספר מתאים. צר

לי לומר, בחברה נאורה כמו שלנו במדינת ישראל, אני אישית צריך להיאבק עם

כל רשות מקומית על מיקומו של תלמיד ברשות מקומית, שלא בא ממנה ולא גר

בה. זה קיים ברשויות רבות. אני רוצה לציין עובדה זו מבלי לנקוב בשמות

ערים. כי בסך הכול בעיה זו קיימת. אני מנהל משא ומתן על מסגרת מתאימה

לילדים אלה, כאילו ילדים אלה ילדים שלנו או שלי ולא ילדי מדינת ישראל.

היום, כשיש ילדים נוספים שאנחנו רוצים להפנות לבית ספר צורים, בתנאים

הקיימים הוא אינו יכול לקלוט את הילדים האלה. ילדים אלה נשארים ללא

מסגרת או, כפי שאמרה יערה חלמיש, אנחנו צריכים לבנות על הרצון הטוב שיש

לרשות מקומית להקים אצלה בית ספר, שייתן מענה לילדים אלה. אני אסתפק

בדברים אלה.

יעקב שפי, בבקשה.

י. שפי; קודם כול, אני מברך על הדיון. אני חושב

שאולי צריך להפעיל את מרכז השלטון המקומי,

אם יש בעיה שרשות מקומית מתעלמת מנוכחות של ילדים מבחינה תקציבית

מרשות אחרת. הם מקבלים די הקצבות מהמדינה, ואפשר להכריח אותם, שהם

יעזרו באותם מקומות בהם יש בית ספר אזורי, שנותן שירותים לאזור מסוים,

ולאו דווקא לילדים מאותה רשות מקומית.

אני חושב שצריכים לשלוח מישהו מטעם משרד החינוך, שייתן חוות דעת אם

בכלל ניתן לשפץ את המבנה הקיים. כי שמענו מחבר הכנסת יהלום, שבמספר

נושאים, לדעתו, למרות שאינו מהנדס, אין אפשרות לשפץ. חבל להשקיע כספים,

ושהתוצאה לא תהיה משביעת רצון. אני חושב שצריך לשלוח צוות מהנדסים,

שייתן חוות דעת. ושבוע זה זמן רב. אפשר להביא דוח תוך יומיים האם ניתן

לשפץ. והיה וניתן, צריך להתחיל לפעול באינטנסיביות.

"ניתן" זו שאלה יחסית לתקציב, לזמן.

י. שפי; קודם כול מבחינה טכנית. כי אם אומר ידידי

שאול יהלום, שאי אפשר לשפץ את מבנה

השירותים, לא משנה באיזה סכום, אותו צוות יציין אם ניתן לשפץ את המבנה

הזה. בנושא השני חייבים לבנות מחדש. והיה וניתן, אני ממליץ להתחיל עם

ה-650 אלף להתחיל לפעול מיד, בין אם מר בנימיני משתף פעולה ובין אם לא.

אני מניח, שבהמשך או תוך כדי תחילת העבודה הוא יתחיל לשתף פעולה, כי זה

דבר אנושי, ואי אפשר להתעלם ממנו.

והיה ואי אפשר או לא כדאי לשפץ, אני מצטרף להצעתה של גברת רבין: אולי

צריך למצוא מקום חלופי. הוועדה מטעם משרד החינוך תחפש מקום חילופי

באזור. והיה וגם זה לא מוצא, אולי צריך לחשוב על מקום שירכז יותר

ילדים. איני מומחה חינוך. אבל אם אומרים שבפתח תקווה בנו מבנה, שיכול

לפתור את הבעיה, ואני שומע שיש ילדים דרומה וצפונה מפתח תקווה, אולי



אפשר בעיר אחרת או באותו מבנה או במבנו? אחר לרכז את הילדים מבית הספר

הזה.

כמי שעסקה בחינוך אני רוצה להביע הערכה

לצוות, כפי ששאול יהלום תיאר את עבודתם

וכפי שתיארה לי אמא שטילפנה אליי, שאמרה שרק בזכות הצוות וגברת לאה

רביו על מסירותה לכל הנושא הם מחזיקים מעמד. אני רוצה להזכיר שללא

תנועות המתנדבים, הרבה מהחינוך המיוחד לא היה מקודם ושנדע שכל חוק

החינוך המיוחד הוא בסך הכול בן חמש שנים במדינה, למרות שהמדינה בת 47

שנים. אני יותר מאשר מבינה את ההורים, אני בתור חברת ועדת העבודה

והרווחה עוסקת בתחום של נכים בכלל. זה למבוא.

עכשיו שתי הצעות, אני בחוש, ואין לי ידע מקצועי, חושבת שההצעה של לאה

רבין היא הנכונה מהמידע שקיבלנו. אני בכל זאת מציעה לוועדה, שעם כל

האינטנסיביות, לא נקבע פתרון לא בשבועיים וגם לא בחודשיים, ושאם יש

סיכוי למצוא פתרון טוב יותר ולא להשקיע את הכסף לחינם, אני מציעה זאת

גם להורים ולצוות. טוב מאוד שהוועדה נזעקה, ואני מברכת את חבר הכנסת

יהלום על המסירות. אבל בואו נעשה ראשית מעשה במחשבה תחילה, ושהפתרון

יהיה הולם ככל שניתן.

הדבר השני הוא לגבי הפרוגרמות. בזה איני מצליחה להבין את ועדת המשנה

שלנו, ואני אומרת זאת גם לעצמנו וגם משתפת אתכם. בכל זאת משרד החינוך

לפני שבועיים הגיש לנו בפעם הראשונה תכנית אב לפתרון כל הבעיה כולה. אז

אתם במצוקה שלכם מאוד צודקים, אבל צריך להבין, שאנחנו כוועדה לא נועדנו

לבנות מערכת חינוך מיוחד. אני חושבת שהוועדה צריכה לתת יותר מאשר ברכה

למשרד. את מדייקת, חמש שנים אמרו לי שהמשרד הזה אכן מתכוון, וגם בזכות

המאבק שלנו וכו' העלו מ-30 מיליון ל-50 מיליון בשנת התקציב 95' את

התקציב לחינוך מיוחד. זה הישג גדול מאוד. בזכות מאבקים שלנו היו גם 30

מיליון. אז אני רוצה להגיד בגדול, דווקא בגלל שמדובר על כ-10%

מאוכלוסיית התלמידים, ואני בתחום החינוך שנים, זאת הדרך היחידה לטפל

בהכול, ושנהיה מדינה מתקדמת עם כל הילדים של החינוך המיוחד, עם כל

האוכלוסייה ולאורך שנים. אז לא צריך לזלזל בזה. אני חושבת שהוועדה

צריכה לתת מלוא הערכה למשרד עם הסבלנות. חבר הכנסת יהלום, אני מאיר

מוחה על ההודעה שיצאה מהישיבה הקודמת של ועדת המשנה לחינוך המיוחד,

ואני בהחלט רואה את אפריל של השנה הזו ולא של השנה הבאה כתאריך שהמשרד

התחייב להביא בו תכנית. רק עם פרוגרמה כוללת, ורק עם מדיניות כוללת

נוכל לתת פתרון הולם ותקציב לכל הילדים.

אני חושבת שכאן אנחנו עוסקים בשני מישורים

שונים, שהאחד בקושי נוגע בשני. כי הבעיה

של בית ספר צורים היא אקוטית, ואי אפשר לומר שבה אנחנו עוסקים. אי אפשר

לומר, שאם יהיה פתרון יותר טוב, אז תחכו עוד חצי שנה. כי בסך הכול

המצוקה היא כזאת, שאנחנו, שאיננו נמצאים שם, ולא רואים איך סוחבים

ילדים מעל לאגם, ולא רואים איך מכניסים אותם לבית שימוש מוצף במים, קל

לנו להגיד - אולי זה יקח עוד שלושה חודשים או ארבעה-. אבל אני הייתי

שם, ושמעתי את הסיפור, וראיתי במו עיניי, ולכן אני חושבת שזה בוער. ואם

לא נדבר על שבוע שבועיים או חודש, אז גם בעוד שנה לא יהיה פתרון. ולכן

כאן אנחנו עוסקים בבעיה אקוטית בוערת, ממש בוערת, הבית בוער. מה שנוגע

לתכנית אב ואם וסבא וסבתא, את בוודאי צודקת בכל הסיפור של המדיניות

וההיערכות. ואין ספק שמדינה מתקדמת צריכה שתהיה לה תכנית אב והכול, אגל



לא בכך עסקינן כאן. את ההורים מצורים ואת המורה ואת המנהלת מצורים

תכנית אב זו היום באמת איננה מעניינת. לא הייתי מהזיקה אותם פה רגע

בשביל תכנית אב או אם.

תודה. מישהו רוצה הערות, שאינן תגובות,

אלא לגופו של עניין? אנהנו רוצים להתקדם.

ג. גלבוע; אני ממשרד הבריאות, ואני מוכרחה להגיד

שאני מזועזעת, למרות שאין זה קשור ישירות.

ביקרתי במרץ 93י במקום, והתרשמתי מהפער העצום בין ההשקעה החינוכית

והטיפולית לבין המקום. האמת היא, שאני קצת מכה על חטא, איך ישבתי בשקט

והאמנתי שהדברים יסתדרו במשך הזמן. אז הבנו שתהיה מעורבות של הגורמים

של העירייה וכוי. אני מוכרחה להגיד, שאני מצטרפת לכל הדברים שנאמרו

מבחינת הדחיפות. באיזשהו מקום זה נראה יותר כמו מפגע תברואתי. אולי

צריך להפסיק מיידית את השימוש במתקן הזה.

פ. חודורב; מכיוון שאנחנו נתקלים בקושי מאוד גדול

לתקשר עם ראש עיריית הוד השרון והמערכת

החינוכית שם, אני מתקשה להבין את האופטימיות של גדעון בן דרור ואת

ההבטחה. בשנתיים של פגישות היינו עם הגברת רבין בביקור אצל ראש העיר,

והוא הבטיח הבטחות, וההבטחות לא קוימו. אני חושבת, שזה המוקד בו צריך

היה לטפל.

אני פשוט מתחברת אלייך, פארה ואיני רוצה

שנתחמק מאחריות המשרד. וזה גדעון בן דרור

ואני ועזרא מיכאל באמת. אם ההצעה של לאה ושל שפי תתקבל, כי הרי יהיה

מיזוג בין ההצעות שלך, לאה, ושל שפי, שהמשרד הוא באמת זה שישלח את

הוועדה, ולא העירייה. את ההורים העירייה אינה מעניינת. אנחנו כמשרד

חייבים.

תודה, נקודה זו כבר נאמרה. גדעון, אתה

רוצה להגיב לדברים, לפני שאני מסכם את

הדיון?

ג, כ; דתי; מבחינה מעשית אני מקבל את ההצעות שהוצעו

כאן, שעדיף לנסות לחפש מבנה אחר, ואת

ההשקעות האלה להשקיע בו. זה יחייב שבוע או שבועיים. אפשר להגיד - מחר

בבוקר-, אבל דברים בכל זאת לוקחים זמן. ויש להעדיף למצוא מקום שיהיה גם

קואופרטיבי, ראש עיר שיהיה קואופרטיבי, הלא זה אינו רק מיקום סתמי.

במידה שלא נמצא במשך שבוע, נלך על העירייה. וכלפיכם אנחנו אחראים, אמרת

נכון, כדי שיבוצע קודם כל בטווח המיידי מה שיש לבצע על סמך סקר. אגב,

חבר הכנסת שפי, הסכום שהגענו אליו הוא על סמך סקר הנדסי. אם יצטרכו עוד

קצת, הבעיה אינה כספית. הבעיה היא הפתרון ההולם לסוג כזה של מוסד. ולכן

אני מציע לך, יו"ר הוועדה, לתת לנו זמן ראשית לחפש את המקום הנאות

בשיתוף עם ראש העיר, אם לא נצליח, נחזור לפתרון שקראנו לו "המיידי".

גברותיי ורבותיי, אני רוצה לנסות לסכם את

הדיון. מיסודי אינני אדם אמוציונלי. אני

מוכרח להגיד לכם, שאני פשוט מתבייש. אני חושב שאני גם צריך להתבייש בשם

כל החברה הישראלית, שיש כאלה תופעות בקרבנו. אני מתבייש, שמקום שאינן



ראוי למגורי אדם ולא לשחות אדם מוקדש לאנשים, שכבר נענשו פעם אחת

בחייהם. במקום שהמקום היפה ביותר והראוי ביותר והמתקדם ביותר בסגנון

בתי ספר של שנת האלפיים ילך בראשונה למי שכבר לקה, המצב הוא הפוך; ובשל

כך אני מתבייש. ואני מתבייש עוד יותר, שזה צריך להגיע למצב, שצריכים

דיון ועדה על דבר כזה. איני יכול לתאר, איני רוצה להיכנס, איני רוצה

לתאר את הזעם שיש בי מיום שקיבלנו את המכתב הזה כנגד אנשים, שמוכנים

לעשות מניפולציה של פוליטיקה מקומית, ורוצים, בסופו של דבר, שהמפגע

האנושי הזה לא יהיה ליד סביבת בוחריהם. וזאת השורה התחתונה של כל

הסיפור הזה. ולא העלינו אותה, ולא עסקנו בה. אני פשוט כועס.

אני רוצה לבקש מן המשרד את הבקשות הבאות, ואני אומר אותן במלוא הכבוד

וההערכה, כי אני יודע את הרגישות שלכם ואת המאמצים האדירים שאתם

עושים.

בואו נכריז יחד, שהנושא הזה הנקודתי, בתחום הזה, בתוך כל שאר הלחץ,

שכולנו נמצאים בו, הוא נושא מועדף עלינו בחודש-חודשיים הקרובים. זה

צריך להיות משודר לעירייה, משודר לאנשיך, וצריך להיות משודר אלינו.

במקרה זה זה שאול יהלום, שצריך לעשות את המעקב בשמנו. מה פירושו של דבר

של "יעד מועדף"? פירושו של דבר, שביום חמישי הבא, אני מקווה שזה מקובל

על שאול יהלום, כבר דיברנו על זה קודם, תיקבע פגישה של ועדת מעקב. יהיו

בוועדת המעקב הזאת שאול יהלום מטעמנו, רוחמה קציר, שלא נמצאת כאן, אבל

היא שהכינה את מכתב התגובה שלכם, שנשלח לוועד ההורים, והעתק הגיע

אלינו, ומהנדס המועצה או איש של המועצה, וכל אדם, כמובן, שאתה חושב

שצריך להיות מטעם האגף שלך במשרד, על מנת שביום חמישי הבא תוגש לנו

תכנית עבודה. מבחינתי מדובר על חודשיים יישום. פירושו של דבר הוא,

שבתוך עשרה ימים אנחנו צריכים לדעת האם נשארים במקום או יוצאים. היה

ונשארים במקום - לוח זמנים ליישום. לוח זמנים ליישום צריך להתחיל ראשית

ברווחה הגופנית ולאחר מכן הפריפריה. הרווחה הגופנית מוגדרת כאן מהין זה

שירותים בראש ובראשונה, ובשלב השני הדברים ששאול יהלום דיבר עליהם,

ויותר מאוחר להגיע לדברים של סכנת נפשות: חוטי חשמל בבית הספר בקרבת

מקום מגורים, ברחוב. ואנחנו יודעים מה פירוש הדבר. נא להגיש לנו עד יום

חמישי, אם זה אפשרי, את הכיוון. ואם אפשר, אנא הגישו ביום חמישי תכנית

עבודה עם לוח זמנים. כי חודשיים זה מחייב, גדעון. ואני יודע כמה זה

קרוב ללבך.

אם צריך במהלך התקופה הזאת להוציא חמישים ילדים מן המקום, כי צריך

לבנות ולשקם, כי הקומה למעלה לא ראויה, כי ההצפה, כי המקלט, אני מוכן

להירתם לזה. אני מאמין שאתם יכולים בכוחות עצמכם. אני חושב שאנחנו

יכולים למצוא מלון או מרכז קליטה או קיבוץ או מוסד של עליית הנוער

באזור, שיפנה לנו לפרק הזמן הקצר הזה, עד שמחליטים, לתקופת הביניים,

ויעזור למצוא פתרון. בעליית הנוער איני רוצה להתעסק בחודש הקרוב בגלל

סיבות פרסונליות. אבל כל שאר הדברים, אני חושב שאלה דברים שניתן לעשות

אותם. אם קלטנו עולים במלונות ובכל מיני דברים, ישנם אנשים טובים

ורחומים באזור, שיתנו לנו את פרק הביניים הזה, אם איננו מצליחים בתוך

חודשיים אלה לעמוד. אני רוצה להגיד לך את הדבר שאותו אני חש. אני חושב

שהדבר המיידי שאותו אנחנו צריכים לעשות זה לא לשקם את האמון של ההורים.

האמן לי, שהאמון של ההורים מעניין אותי פחות מאשר האמון של הילדים. כי

אחת הבעיות שלי עם ילדים אוטיסטים זה לתקשר עם אנשים שמגיבים בדרך

שאיני מצליח להבין אותה. אני בטוח שכל אחד מן ההורים חש את הילד שלו

לפי הברק בעיניים ולפי הכיווץ של הידיים ולפי הכיווץ של הגוף או



הרווחה, לפי השפות שאיני יכול לדבר אותו. אנחנו אנשים, שלשמחתנו

ולברכתנו, לא קרה לנו את אשר קרה להורים אלה. אני יודע מה המשמעות של

ילד שבא למקום מן הסוג הזה. במוסד הזה לא ביקרתי. במוסדות אחרים

ביקרתי. אני רוצה להגיע לשם בעוד חודשיים עם ועדת החינוך של הכנסת.

האמת היא, שאני רוצה להגיע לא בתוקף ועדת החינוך של הכנסת, אבל אני

רוצה להגיע עם ועדת החינוך של הכנסת ולראות ילדים, שמדברים אליי בשפת

גוף אחרת. זה מה שאני מבקש לראות בעוד חודשיים, וזאת משימה המוטלת

עלינו.

כדי שדבר זה יקרה, שאול, אני מבקש ממך מעקב שוטף ויום יומי בקצב הזמנים

שיעשו כאן. ואני בטוח שהמצד של גדעון בן דרור זה ייעשה. גם את חישיבות

הבאות, שיעסקו בתכנית האב גם של יישום החוק וגם של תכנית האב התשתיתית

אנחנו נקיים לא רק בוועדת המשנה, אלא במליאת הוועדה, על מנת שהמעקב

יהיה יותר רחב גם מבחינה ציבורית, מבחינת התהודה וגם מבחינת המעורבות

של חברי הכנסת.

אני מודה לכל המשתתפים, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50