הכנסת השלוש עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 201

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ד/ כט' בסיוון תשנ"ד, 8.6.1994, בשעה 10:15

חברי הוועדה; יו"ר א. בורג

י. בא-גד

ש. יהלום

ל. לבנת

שר החינוך והתרבות, א. רובינשטיין

א. בריק, יועץ משפטי, משרד החינוך והתרבות

ד. מורג, מנהלת המחלקת המשפטית, משרד החינוך והתרבות

ע. הראל, יועצת בלשבת השר, משרד החינוך והתרבות

י. מלבה, עוזר השר, משרד החינוך והתרבות

י. קומי, משרד החינוך והתרבות

מ. לנגרמן, רפרנט אגף תקציבים, משרד האוצר

ש. עיר-שי, יועץ משפטי, משרד האוצר

מ. עטיאס, מנהלת מח' חינוך - מועצה מקומית להבים

מ. זבצקי, מרכז השלטון המקומי

י. עכו, ראש המועצה המקומית להבים

ש. בן יאיר, מועצת תלמידים ונוער ארצית, באר שבע

ד. בן שטרית, מועצת תלמידים ונוער ארצית

ע. חדד, מועצת תלמידים ונוער ארצית

ל. יאדו, מועצת תלמידים ונוער ארצית

א. עצמון-הרדי, ביה"ט לחינוך, האוניברטיטה העברית

ירושלים

ט. שטיין, משרד המשפטים

מזכירת הוועדה; י. גידלי

יועא משפטי; מ. בוטון

חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

הוק הינוד ממלכתי (תיקון מס' 5) (שבוע הלימודים). התשנ"ג-1993

ח"כ לימור לבנת

הוק חינוד ממלכתי (תיקון מס' 4) (שבוע לימודים). התשנ"ג-1993

קבוצת חברי כנסת



חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 5) (שבוע הלימודים). התשנ"ג-1993

ח"כ לימור לבנת

חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 4) (שבוע לימודים). התשנ"ג-1993

קבוצת חברי כנסת

היו"ר א. בורג-. אני מתכבד לפתוח מחדש את ישיבת ועדת החינוך

והתרבות בנושא שני חוקים. האחד של קבוצת

חברי כנסת בנושא שישה ימי לימודים. האחד של חברת הכנסת לימור לבנת, שלא

יעברו לשבוע שהוא פחות משישה ימים, אלא באישור ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת.

ש. יהלום; ובכן אני מציג את הצעת החוק, שהיא של ששת

חברי הכנסת של המפד"ל, והיא באה לקבוע בחוק

ששבוע הלימודים במדינת ישראל יהיה בן שישה ימים. הרקע להצעת החוק ברור.

היוזמה הייתה בדרך כלל הלחץ של שר האוצר, ואז היתה הסכמה של שרת החינוך

הקודמת, שולמית אלוני. אני מוכרח להודות שהשר, שנכנס לתפקידו מיד, עשה

הסדר שהניח את דעתנו. אנחנו, ואני אומר זאת ששת חברי הכנסת של המפד"ל,

אבל יש לנו הסכמה פחות או יותר מכל חברי ועדת החינוך שלא יהיה דבר כזה

של מעבר לחמישה ימים, וזאת למה.

לדעתנו כל עוד המשק אינו עובר כולו עד האחרון שבמפעלים לחמישה ימים,

והיום 50% לפחות מהמשק עדיין לא עבר לחמישה ימים, הרי יהיו מקומות

בעיקר בשכונות בפרברי הערים, בעיירות פיתוח, במושבים, בהם ההורים

ייאלצו להשאיר את הילדים מסתובבים ברחובות. אנחנו מתנגדים לכך שילדים

ביום שישי יסתובבו ברחובות. לא רק שהם לא ילמדו, לא יקודמו, אלא זה

יכול להביא גם לידי אסונות ותאונות.

הסיבה השנייה היא שאפילו היה השר עושה זאת, והיה משליט על המערכת חמישה

- מה שאני יכול לקבוע זה רק לגבי החינוך הממלכתי". זאת

אומרת החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי שניהם היו עוברים לחמישה ימים. כל

מערכות החינוך האחרות, בעיקר החינוך העצמאי והחינוך של המעיין התורני

של ש"ס, הינו החינוך החרדי, היה ממשיך ללמד שישה ימים. אז מה יקרה

לאותם הורים כאשר הם יבינו - האלטרנטיבה שלי היא שהילד יסתובב ברחובות,

או שילך למערכת החינוך הלא-ציוני, החרדי -, ברור שישלחו אותם למערכת

החינוך .של ש"ס או החינוך העצמאי. לא תהיה להם ברירה. הם לא יעמדו

בניסיונם.

לכן אנחנו אומרים שמה שיקרה הוא שיותר אנשים יעברו מהחינוך הממלכתי

והחינוך הממלכתי-דתי, שהם שניהם ציוניים, לחינוך החרדי הלא-ציוני. יותר

ילדים גם לא ישרתו בצבא בסופו של דבר ולא ישתתפו במערך היצירה של מדינת

ישראל. הרי שאנחנו במו ידינו גורמים לדבר שמעביר מאפיק ציוני לאפיק לא

ציוני.

מתוך העניין הזה קבענו שיש לקבוע זאת בחוק, וזה. עבר בקריאה ראשונה, כי

גם יש הסכמה של חלקי הבית ששבוע לימודים יהיה שבוע של שישה ימים, שבוע

עבודה במערכת החינוך. אכן נשאלת השאלה - ומה יהיה אם המשק יעבור לחמישה

ימים כולו, אז עדיין תתקיים הבעיה של החינוך הלא-ציוני?-. אז עם כל

החינוך אמנם יש בעיה של ביטול תורה, אבל כל עוד בעתיד הצפוי החינוך



הלא-ציוני לא עובר לחמישה ימים, אנחנו חושבים שצריך לקבוע זאת בחוק

בצורת ברורה ללא התניה.

ועכשיו משפט אחד לשר. אנחנו מאוד התרשמנו לטובה גם מזה שעמדת בהסדר

שכל מה שיש השנה יהיה במסגרת ניסוי, חוץ מיוצא מהכלל אחד, שכבר דנו

עליו עם המנכ"ל והוא תוקן, בסופו של דבר עמדת בניסוי. זה היה מאוד

מצומצם. לא כל כך רצו זאת, והתנגדו לזה, אבל אז קמה היועצת שלך, עו"ד

עדנה הראל, והיא אמרה יותר מזה: את העניין הזה השר יוריד בכלל מהתכנית.

מכאן ואילך לא מרחיבים אפילו את הניסיון-, ועל זה שמחנו מאוד.

אני חוזר למה שאמרתי קודם בנושא הביטוח, אם זו השקפתך, ואנחנו מאוד

מברכים עליה, בוא הצטרף איתנו לחקיקה. מחר יכולים להיות אתה יודע איזה

שרים, לצערנו, ואז מי יודע מה יכולה להיות הממשלה הזאת?! ולכן אני בא

ואומר - בוא תעזור לנו, והצטרף לחקיקה של שישה ימים-. היא תתקבל פה

אחד, ושלום על ישראל.

ע. הראל; מה שאני אמרתי הוא שהניסוי עצמו כעידוד של

המערכת לעבור לחמישה ימים ייפסל. זאת אומרת

לא יהיה פיצוי של שעות לבתי בספר שיעברו לחמישה ימים.

היו"ר א, בורג; לגבי הניסוי השר ימליץ לקראת שנה הבאה לבטל

את העניין של חמישה ימים כעניין מערכתי.

כלומר המערכת לא תיתן יותר פיצויים ויתרונות למעבר לחמישה ימים. עמדתו

היא שזה לא הוכח במהלך שנה זאת כדבר טוב באופן אוניברסלי. למרות הקשיים

לעשות את הניסוי בצורה אובייקטיבית המסקנה שלו היא שיש לשמור על המצב

הקיים. המצב הקיים הוא שאין בעניין זה חקיקה אוניברסלית. לא בכל מערכת

לומדים שישה ימים וכוי. זה משקף את דברי.

ע. הראל; והחלק השני של הדברים היה שיש גם חלקים

במערכת שלהם טוב חמישה ימים, והמטרה של השר,

ולכן הוא מתנגד לחקיקה הזאת, היא שיישאר שיקול הדעת לרשויות שרוצות

לעבור לחמישה ימים ולאלה שלהן נוח להישאר עם שבוע לימודים של שישה

ימים.

ל. לבנת; אינני יכולה להימנע מהערה מקדימה לגבי עניין

הפיתויים, מפני שזה מזכיר לי את המכתב שכן

היה או לא היה. אני זוכרת שישב מנכ"ל משרד בוועדה, והכריז שיש פיתויים

שמציעים כדי לעבור לחמישה ימים. ומנכ"ל המשרד הכחיש שיש פיתויים. הוא

אמר - אין שום זיקה, ואין שום תלות-, והייתה הכחשה מוחלטת בכלל שיש קשר

בין הדברים. בסופו של דבר בוועדת הממשלה ישב מנכ"ל המשרד, וטען שלא היו

בכלל לא מציעים שעות ולא מציעים למי שרוצה

לעבור לחמישה ימים. הייתה טענה שאין שום זיקה. אבל נעזוב את זה. אינני

רוצה עכשיו להתנגח בעניין זה, אבל זו עובדה אני מוכנה להראות זאת לפי

הפרוטוקולים רק לצורך הדיון.

הצעת החוק שלי דומה אבל גם קצת שונה מהצעת החוק של חבר הכנסת יהלום,

שחתומים עליה ששת חברי הכנסת של המפד"ל. לפני כמעט ארבע שנים נאלצתי

לעתור לבג"ץ נגד המעבר של גני ילדים לשבוע לימודים של חמישה ימים, כאשר

המערכת כולה נשארה על שישה ימי לימודים. אינני רוצה עכשיו להלאות בכל

ההיסטוריה ובכל הסיפור. היה הסכם, ששר החינוך לשעבר יצחק נבון חתם עם



כל ארגוני המורים, והמערכת כולה עמדה לעבור לחמישה ימי לימודים בשבוע.

שר החינוך שהחליף אותו ב-90', זבולון המר, עצר את זה לגבי מערכת החינוך

בבתי הספר, אבל בגני הילדים לא הצליח, ורק עתירה שלי לבג"ץ מנעה את זה,

ומאז אני מבלה ביו היתר במלחמה נגד המעבר הלא מבוקר הזה, המהיר מדי

לטעמי, והלא מאורגו מספיק טוב לשבוע לימודים בן חמישה ימים.

אמר כבר חבר הכנסת יהלום הדברים נעשו לפני שהמשחק, אולי 50% או 60%,

עברו לשבוע עבודה מקוצר. המשמעות של הדברים היא כמובן שילדים, ובעיקר

בערי פיתוח ובשכונות, יסתובבו ברחובות. לא יהיו להם פתרונות. שוב, מי

שיהיה לו כסף ויוכל לממן את החינוך האפור, את ההעשרה בימי שישי יוכל

לשלוח את ילדו למקום מסודר בימי שישי. מי שלא יוכל להרשות לעצמו לממן

זאת לא יוכל. ילדיהם יצטרכו להסתובב ברחובות. אני רוצה להדגיש כאן שאין

לי התנגדות עקרונית, אולי בניגוד מסוים לעמדת המפד"ל, שהציג כאן חבר

הכנסת יהלום. אינני מתנגדת עקרונית למעבר לשבוע לימודים בן חמישה ימים,

ובלבד שהמערכת תדאג לפעילות במתנ"סים, בבתי הספר, בתוך המקומות שבלאו

הכי קיימים לתעסוקה לילדים שירצו בכך או להורים שירצו לשלוח את ילדיהם.

ודאי מדובר בעיקר על גילים קטנים יותר. בימי שישי.

על כן הצעת החוק שלי קובעת ששר החינוך לא יהיה רשאי להנהיג במוסד חינוך

רשמי שבוע לימודים של פחות משישה ימים, אלא באישור ועדת החינוך והתרבות

של הכנסת. אנחנו חוזרים לשאלה של אישור הוועדה. אני רוצה לקרוא מתוך

החומר שהכין היועץ המשפטי לוועדה. יש חוק שנקרא "חוק הצלילה

הספורטיבית". בחוק הצלילה הספורטיבית כתוב שהשר באישור ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת רשאי להכריז כי אזור מסוים הוא אזור האסור לצלילה

ספורטיבית. הכרזה על פי סעיף קטן זה תפורסם ברשומות. אני שואלת אתכם,

אזור שיוכרז או לא יוכרז כאזור של צלילה ספורטיבית אני כחברת ועדת

החינוך צריכה לאשר או לא? אבל על שאלה מהותית, עקרונית מאוד, שנוגעת

למערכת כולה, לציבור כולו בארץ, על כל ההיקפים שלו, לא רק לילדים, אלא

גם להורים שלהם, לסידורים שהם צריכם לעשות, ללבר כזה ועדת החינוך של

הכנסת לא תידרש למתן אישורים?! אני מברכת את השר על ההחלטה שלו ועל

ההודעה שלו שבשנת הלימודים הבאה לא תימשך אותה שיטה, שיטת הפיתוי. אני

מברכת על זה. אני חושבת שמשרד החינוך צריך להיות בעל עניין שוועדת

החינוך תוכל לבדק ולוודא שנעשו כל הסידורים הדרושים במקומות בהם רוצים

לעבור לחמישה ימי לימודים בשבוע. יהיו רשויות מקומיות כמו למשל באריאל,

במועצה המקומית, בה עברו לחמישה ימים, ואני שומעת שמרוצים שם. ראש

המועצה מרוצה מהסידור. אינני יודעת אם כל ההורים מרוצים מהסידור, אבל

יש שם שבוע לימודים בן חמישה ימים. יהיו רשויות כאלה, בבקשה, יבוא משרד

החינוך לוועדה, יציג את הרשות על הסידורים האלטרנטיביים שהוכנו, תשב

הוועדה ותשקול, תקבל החלטה ותאשר. אני חושבת שיש מאות חוקים, אולי לא

רק לוועדת החינוך, אלא גם לוועדות אחרות, שאני חברה בהן, וגם כאלה

שאינני חברה בהן, שהוועדה נדרשת על פי חוק לאשר דברים שהם אבסורד גמור.

בישיבה הקודמת נתתי דוגמה לעניין זה. אנחנו בוועדת העבודה והרווחה

נדרשנו לשאלה של הטקסט וגודל האותיות בשלטים שמוצבים אצל רופאי שיניים

בגלל הבעיה של פרסומת האסורה על הרופאים וכוי. ועדת העבודה והרווחה

צריכה לאשר את גודל האותיות והשלט של רופאי שיניים?! זה הרי שיגעון!

ומה יהיה כתוב, אם יהיה כתוב שהוא ד"ר לרפואת שיניים, ואם מותר לכתוב

עוד משהו או אסור לכתוב עוד מילה. על זה ועדת כנסת תשב, אבל על שאלה

עקרונית כל כך, שנוגעת באמת לרוב הציבור בארץ, האם מערכת החינוך תעבור

לחמישה ימי לימודים או לא, את זה נשאיר לשיקול של כל רשות מקומית. זה

נראה לי לא הגיוני.



היו"ר א. בורג; בסוף הישיבה הקודמת בדיון הזה, כשקיבלנו את

הבקשה של עדנה הראל להכות לבוא השר, וכולם

קיבלו את זה, הציע הבר הכנסת לוי שאת והם ישבו.

ל. לננת; לא ישבנו. אני גם לא בטוחה שזה אפשרי.

היו"ר א. בורג; אני שואל טכנית, כי זה היה בפרוטוקול, אז

אני רוצה לדעת אם הייתה ישיבה.

אדוני השר, אני רוצה להביא דבר בשם אומרו. חבר הכנסת יצחק לוי, שהיה

אהד המציעים של ההצעה, איננו נמצא כאן, אבל ההצעה במקומה. הוא אומר

שיכול להיות שיש מידה מסוימת של חריגים שיצטרכו אישור ועדת חינוך. אני

לא מקבל מה שהשר אומר, שאם רשות מקומית מסכמת עם כל המוסדות מעבר

לחמישה ימים, אנחנו נאשר זאת בחוק בצורה גורפת, מכיוון שלרשות מקומית

יכולים להיות גם שיקולים לא חינוכיים, אלא תקציביים ואחרים, אבל אני כן

מקבל שהדבר ייבדק במקרים חריגים על ידי ועדת החינוך של הכנסת וכוי. אלה

שלוש הטענות המרכזיות שאושרו. אני מבקש אם אפשר את התייחסותך.

שר החינוך והתרבות א. רובינשטיין; אני שייך להשקפת עולם שמאמינה בכך

שלשלטון המקומי הנבחר צריך להעניק

סמכויות. בכל זאת השלטון המקומי יודע את נפש בוחריו ותלוי בבוחריו, יש

לו נסיבות משתנות. עניין חמישה הימים - אינני רוצה לכפות אותו על

המערכת. אמרתי זאת חד-משמעית. עם זאת אינני יכול להתעלם מהניסיון

הבינלאומי. מדינות האיחוד האירופי - אצל כולן חמישה ימים. יש לי מדינה

אחת עם שישה ימים זו לוקסמבורג. איטליה - חמישה או שישה ימים לפי הגיל.

יש לי שלוש מדינות עם פחות מחמישה ימים. לאחר שתתקבל עמדת הממשלה, יהיה

לנו שיא בשעות שבועיות. אני מוכן לקרוא זאת; בלגיה - 29, גרמניה

המערבית 28-17 אינני יכול לקרוא, יוון - 30-23, ספרד - 25, צרפת - 27.

אני מבקש להביא בפניכם גם את השעות השבעויות גם את ימי הלימוד וגם את

השעות השנתיות. אתן לכם שוב רק על קצה המזלג. לא התכוננתי, אז אביא לכם

מכל העולם, אם אתם רוצים. אני רוצה להראות לכם את ימי הלימודים. ישראל

- 211, צרפת - 180, זה עוד לפני הקיצוץ הגדול שעשו השנה, כשעברו לארבעה

עד ארבעה וחצי ימים, דבר שאינני מציע אותו, בלגיה - 182, בגרמניה

בשעתיים יותר 213, יוון - 175, אנגליה - 200.

אנגליה 200 ואנחנו 211 לפי שישה ימים. אדוני

השר זה אומר שאנחנו במצב הנוכחי שווים

לאנגליה, וזה טוב.

שר החינוך והתרבות א. רובינשטיין; מי שמדבר על לימודים עד ארבע אחה"צ

- אראה לו מה זה יום לימודים עם

הפסקה של שעתיים או שעה וחצי באמצע. הלוואי שהיינו יכולים לעשות את

התנאים שיש בארה"ב להפסקה הארוכה עם אולמות הספורט ובריכות השחייה

והמזנונים והקפיטריות. אתם ביקשתם ממני אינפורמציה, נתתי לכם על קצה

המזלג. אני מוכן לתת לכם עוד. אנחנו עוברים לשבוע לימודים שיהיה אחד

הארוכים בעולם, ואני אומר לכם, אני לגבי כיתות א'-ב' לא שקט עם ההחלטה

שהממשלה קיבלה על פי המלצתי. אנחנו נהיה בכיתות א'-ב' בשיא עולמי של

נטל שעות על ילדים. אינני חושב שזה טוב מאוד.

לי יש החלטת ממשלה קודמת, אתם יודעים מה היא. אני

צריך לבטל אותה. אני מגיש השבוע הצעה חדשה, ואני ממש מבקש לדחות את

ההצבעה עד שאביא את החלטת הממשלה, אחרת אני חייב להתנגד. אני חושב

שהופעתי בוועדת החינוך והתרבות יותר מאשר שר רגיל בארבע שנים.

אני רוצה להגיד לך שהופעת יותר מאשר חברי

כנסת רגילים.

ש. יהלום; יש לי שאלה לשר. אדוני השר, מאחר שאתה רואה

שהוועדה באמת עסקה בזה, מדוע לא להביא לפני

ההגשה לממשלה את הצעתנו לדיון. אולי נעיר משהו.

אני מוכן לעשות זאת. אביא לך גם את

מספר השעות.

קודם כל, מבחינה פרוצדורלית...

אני כבול ע"י החלטה קודמת של

הממשלה, אז אני רציתי להביא אותה

לממשלה. אני מבקש מהיו"ר וגם מחבר הכנסת יהלום שאני אביא זאת לדיון

כאן, לפני שאני מעלה זאת לממשלה.

אני לא אמרתי שאני רוצה להצביע. אני חושבת

שזה נמשך כבר די הרבה זמן. יש משהו שאני

מבקשת לקבל. מה שהשר אומר מאוד מקובל עלי, ואני מאוד מברכת אותו על

עמדתו העקרונית. אני בשום פנים ואופן אינני מצליחה להבין את הזיקה בין

שני הדברים. אני בטוחה שזה בגלל הבנתי הלקויה. הרי מה שלא תהיה החלטת

הממשלה, ומה שהשר לא יביא לממשלה, ואותו ביטול של החלטת הממשלה שמחייבת

לתמוך וכו' במעבר לחמישה ימים - כל הדברים האלה אינם קשורים או אין

זיקה הכרחית בין זה לבין הצעת החוק שקובעת ששר החינוך לא יהיה רשאי

להנהיג שבוע לימודים של פחות משישה ימים, אלא באישור ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת. עם כל הכבוד, הכנסת היא הגוף המחוקק. הגוף המחוקק

קובע. אם הוא קובע בספר החוקים שזה העניין, זה יעלה לקריאה שנייה

ושלישית. זה לא אכפת לי. אין לי כאן התנגדות עקרונית, לא זה העניין.

החלטת הממשלה - תהיה אשר תהיה, זה לא עומד בסתירה. אגיד יותר מזה. גם

אם הממשלה תקבל את הצעתו של השר, אז היא תחליט שלא יהיה מעבר לשבוע

לימודים בן חמישה ימים. אני מבקשת להעלות זאת להצבעה לוועדה ולהביא זאת

לקריאה שנייה ושלישית במליאה.

רק פרוצדורלית חייב היום השר להתנגד לך בגלל

הצעת הממשלה. אם הצעת הממשלה יורדת, יכול

שהשר לא יהיה חייב להתנגד לך.

האם השר אמר שעמדתו היא עקרונית? זה לא מה

ששמעתי בישיבה הקודמת ולא מה ששמעתי היום.

אולי לאחר שיביא זאת לפני הממשלה, הוא לא יתנגד, כי מה שהוא אמר היום

הוא שהוא יתנגד, כי הוא מציע להשאיר את זה לשלטון המקומי. לכן אני

טוענת וחוזרת וטוענת שאין זיקה הכרחית בין שני העניינים. השר ממילא

מתנגד להצעת החוק הזאת. אין קשר בין מה שהוא עומד להביא לישיבת הממשלה,

אלא אם השר יגיד משהו אחר. אם השר יגיד שכל מה שמפריע לו כרגע. לתמוך



בהצעת החוק הזאת זאת אותה החלטת ממשלה שצריך לתקן אותה, ולא עמדתו

העקרונית שהשלטון המקומי הוא זה שצריך, אז אקבל זאת בשמחה רבה, ואין לי

שום בעיה.

על אף כל מה שאמרתי עד עכשיו, אינני עומדת על זה שזה יהיה כרגע. זה

יכול להיות בשבוע הבא. לא זה העניין. אינני מנסה לחטוף הצבעה. אני

טוענת שעמדתו העקרונית של השר היא הבעייתית, ולא החלטת הממשלה.

היו"ר א. נורג; י אנחנו נחליט, אם כך, שהשר יביא את ההחלטה

הנה, ולאחר החלטת הממשלה אנחנו נעלה את

החוקים להצבעה.

ש. יהלום; השר אומר שהוא נותן את העניין לשלטון

המקומי. ניקח תסריט. בעיר מסוימת ש"ס רוצה

להגדיל את תלמידיה. היא דורשת בהסכם הקואליציוני בגלל טעמים שלה לעבור

לחמישה ימים. מי כמוך יודע השר, החינוך הממלכתי -דתי לא ירד לאורך זמן

מ-20%. מי שירד מיותר מ-70% זה הממלכתי. הם לוקחים את הילדים של

הממלכתי. אז מדוע שהדבר יימסר?

היו"ר א. בורג; אני מציע שנעשה זאת בדיון העקרוני.

ל. לננת; לאור מה שאמרת, ואמרתי שאינני עומדת על כך

כרגע, כי אינני רוצה שמישהו יתרשם כאילו אני

רוצה לחטוף הצבעה או דווקא להתעקש על פרוצדורה, לא זאת כוונתי, אני

רוצה לבקש מיו"ר הוועדה בתיאום עם השר שיקבע עכשיו מועד בשבוע הבא

להצבעות, כך שהדברים יהיו ברורים, ואף אחד לא יגיד גם שדוחים.

כבוד השר, דבר ראשון אני מציע לקבל את הצעת

השר. ואם השר יכול תוך שבוע להמציא לנו

פרטים, בהחלט מן הראוי להיענות להצעה.

דבר שני, אנחנו לא מונעים החלטה עצמאית של שלטון מקומי, אבל הם צריכים

לקבל את הסכמתנו. זה בכל הדברים כך, לכן יש ועדת חינוך, לכן הנבחר בחר

כנסת וועדת חינוך, ואנחנו נשמע את השיקולים של השלטון המקומי.

זו יוזמת המפד"ל, אבל אני רוצה לומר לך שחלק ניכר מחברי הבית תומכים

בעניין ללא קשר מפלגתי. אני מרחיק לכת, אין זה קשור למעבר המשק לחמישה

ימים.

היו"ר א. נורג; הרוב תומכים בהצעה של לימור לבנת. אינני

בטוח שהרוב תומכים בהצעה של המפד"ל.

י. בא-גד; אני רוצה לומר אין זה קשור במשק. כבוד השר,

יש מאמר על שליח שאומרים לו; שלחתי אותך

לתקן ולא לקלקל. אם אתה מקלקל, אינך שליח שלי. כשר החינוך חובתך לדאוג

להרבות חכמה בישראל, ולא לקצץ. אנחנו יודעים, שומעים יום ולילה על חסך

תרבותי של נערינו ותלמידינו. לכן אני אומר שצריך לדאוג לשישה ימי לימוד

בשבוע. אתה יודע טוב, כבוד השר, שבחינוך הדתי משתדלים שילדים יבואו

שבעה ימים להגיד תהילים בבתי הכנסת, שילדים יבואו ללמוד גם בשבתות,

כשהרב דורש דרשה. אני מתפלא, בארה"ב ובאנגליה 'יום לימוד הוא עד חמש



אחה"צ, ולא בכל המקומות עם הפסקה, כפי שציינתם. אני בדקתי זאת, ואביא

לך נתונים.

דבר אחרון, אני מתפלא על יו"ר ועדת החינוך. אני העברתי במליאת הכנסת

הצעת חוק טרומית על חוק החינוך בישראל. חוק החינוך אומר שימי הלימוד לא

יפחתו מ-210 או מ-220 ביסודי. אז אנא, בשבוע הבא אני מבקש לכלול את

הסעיף הזה בחוק שלי, שעבר בטרומית ועל ידי מזכירות הכנסת.

ל. יאדו; הרעיון הזה שקיים היום באירופה לאו דווקא

חייב להיות טוב ולגיטימי לנו. ואני חושבת

שלתמידים או נציגי התלמידים - רצוי שיהיו שותפים, צריך שיהיו שותפים

בדיונים ובהחלטות בנושא זה, כי זה עליהם, למען האמת. בשורה התחתונה הם

אלה שילמדו. היום יש בגרויות בבתי הספר לי' יא' יב', והם עושים ימים

מרוכזים כדי להוסיף שעות לימוד. נראה לי שזה מאבד את כל הטיב של זה, אם

מקצרים את הכל. זה לא יעיל.

אם להשוות מספר שעות ודברים כאלה עם כל מיני

מדינות, אז שכחתם את הנקודה של תכנית

לימודים. יכול להיות שבארצות אחרות מספיק לתכנית הלימודים מספר שעות

מסוים ומצומצם. אצלנו אני יודע מבחינת לימודים שאף פעם איננו מספיקים.

בקשר להצעת החוק של לימור לבנת, יש לי שאלה. האם את יכולה להבטיח

שוועדת החינוך תוכל להגיע לכל הרשויות המקומיות? ואם יעברו למשק עבודה

של חמישה ימים?

היו"ר א. נורג; מן הסתם יקבעו קריטריונים מסוימים.

רק הערה אחת לגבי שאלה. נאמר פה שהיום קצת

פחות מ-50% נשארו בשישה ימים. אז יש קצת

יותר מ-50% במשק שעברו לחמישה ימים. הציפייה ש-100% יעבור היא בלתי

אפשרית, כי חלק גדול של המשק הוא עצמאי. חלק עובדים גם היום. אינך יכול

לבנות על 1000/0 מהמשק. אבל שאלתי באה לחלק האחר. החלק של ה-60% שעבר היה

מעדיף שהילד ביום שישי יהיה איתו. אבל בימי חול הוא לא יוכל לצאת שעה

לפני זה מהעבודה.

ל, לננת; כשאתה מדבר על "הוא", כדאי שתעבור ללשון

"היא", כי בדרך כלל מי שרץ לקחת את הילד

ב-12 בצהריים זו היא ולא הוא.

ש. יהלום; מר לנגרמן נניח שהיינו נותנים ב-60%. זה היה

נחלק לערים שלמות. אבל קח את נתיבות, חלק

עברו, והם ב-60%, אבל חלק לא עברו. ברגע שאתה מנהיג זאת בכל ביה"ס

בנתיבות, יקומו עשרה הורים שהם עדיין ב-40%, ויגידו - מה אעשה עם הילד!

אני במצוקה-.

אם יש הצעה שפותחת בכל זאת את האופציה, אבל

בשני תנאים, אני מציע לבדוק את התנאי של 90%

מעבר. להערכתי אם זה בחקיקה ראשית 900/0, מעבר הוא חלום באספמיה.

אני רוצה לסכם. אנחנו קובעים ישיבה עם השר.

בשבוע הבא או בזה שמיד לאחריו אנחנו עושים

דיון בהצעת השר - מדיניות המעבר בנושא חמישה ימים. לאחר החלטת הממשלה

אנחנו מביאים את הצעות החוק להצבעה.

הישיבה ננעלת בשעה 50;10