הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 190

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום רביעי. ח' סיון התשנ"ד (18 במאי 1994). שער; 00;09

נכחו; חברי חוועדה;

א' בורג - היו"ר

א' הירשזון

ש' יהלום

לי לבנת

י' לוי

ה' מחאמיד

מוזמנים;

א' בריק - יועץ משפטי, משרד החינוך והתרבות

עי הראל - יועצת השר, משרד החינוך והתרבות

יי רכלבסקי - משנה לממונה על השכר, משרד החינוך והתרבות

מי לנגרמן - אגף התקציבים, משרד האוצר

י' בן-שמחון - מזכ"ל הסתדרות המורים

ז' שוורץ - מרכז השלטון המקומי

יועץ משפטי; מי בוטון

מזכירת הוועדה; יי גידלי

קצרנית; ת' שפנייר

סדר היום;

1) חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 4) (שבוע לימודים), התשנ"ג-1993.

2) חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 5) (שבוע לימודים), התשנ"ג-1993.



חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 4)(שבוע לימודים). התשנ"ג-1993

היו"ר א' בורג;

אני מתכבד לפתוח את חישיבח. לפנינו שתי הצעות חוק - הראשונה שבהן: הצעת

חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 4) (שבוע לימודים), התשנ"ג-1993 של חברי-חכנסת

זבולון חמר, אבנר חי שאקי, יגאל ביבי, יצחק לוי, חנן פורת ושאול יהלום, בקיצור

סיעת המפד"ל, והצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 5) (שבוע לימודים), התשנ"ג-

1993 של חה"כ לימור לבנת. ראשית נשמע את המציעים ואחרי כן נשמע את עמדת משרד

החינוך ונתקדם בדיון. חח"כ יהלום, בבקשה.

שי יהלום;

כולם מכירים את הוויכוח בין המציעים, ואני חושב שהצטרפו אליהם הרבה חברים

בוועדת החינוך מכל הסיעות, שמסיבות שונות - חלקן סיבות אידיאולוגיות של ביטול

תורה, חלקן סיבות סביבתיות-חברתיות; מה יעשו הילדים ביום שישי, חלקן סיבות

ציוניות כי יודעים שהן ילכו למסגרות חינוך לא ציוניות - יש חצעת חוק שאומרת

שנמשיך בשבוע לימודים של 6 ימים. הצעת החוק עברה קריאה ראשונה, ואנחנו עוסקים

בהכנתה לקריאה שנייה ושלישית. באופן מהותי, אין לי מה להוסיף על הצעת החוק,

אלא אם כן יהיו פה הערות משפטיות שיש להוסיף או לשנות מילה או שתיים.

אני רוצה להדגיש שנחיצות החוק לא ירדה מעל הפרק, מאחר וראינו שמשרד

החינוך והתרבות, יחד עם משרד חאוצר, כן מעוניין בשבוע לימודים של חמישה ימים ,

למרות שהתקבלה פשרה - והרבה בזכותה של ועדת החינוך - שיהיו רק שנה-שנתיים של

ניסוי. אנחנו דנו כאן בתוצאות השנה הראשונה, וראינו שמשרד החינוך לא הולך

בדיוק על ניסוי, הוא לא הולך על קבוצות ביקורת - כל מי שמבקש, יכול לעבור

לחמישה ימים. מה שעצר במידה מסויימת את התהליך אלו בעיקר בעיות שעוררו מרכז

השלטון המקומי והסתדרות המורים, אבל לא היה ניסוי אמיתי אלא שלבון קטנטן

בהפעלת העניין. לכן אני חושב שהחוק נחוץ כמו שהוגש בזמנו לקריאה טרומית וקריאה

ראשונה.

היו"ר אי בורג;

לפני שאני מבקש את עמדת המשרד, יש לי שאלה; הרישא של דבריך היתה מהותית,

הסיפא של דבריך היתה פוליטית. לו יצוייר שיסתבר שהעילה הפוליטית של חמישה ימים

איננה קיימת, אתה תסתפק בהשארת המצב הנוכחי?

שי יהלום;

כפי שידוע לך, מי שלוחץ להגשת החוק זאת חה"כ לבנת. כמו שאמרת, אנחנו

עוסקים כאן בפוליטיקה ולכן לא יכול להיות שהחוק של חה"כ לימור לבנת יוגש

ואנחנו נקפיא חוק שקדם וחוגש על-ידי כל סיעת המפד"ל, כי אז המבחן קיים בכל

מקרה. לכן התשובה צריכה להיות בהסכמה גם של חה"כ לבנת וגם שלנו. אם גם חה"כ

לבנת תסכים לתשובתי, אז תשובתי תקפה - שאם אכן אין עילה, מצידנו החוק יכול

לעמוד "stand-by" aולקבל את הודעת השר כהישג כי זה מה שרצינו. אבל אם חה"כ

מגישה את הצעתה, ברור שגם אנחנו מגישים את הצעתנו.

ע' הראל;

לגבי אמיתות הניסוי - השר ימליץ לקראת שנה הבאה לבטל את העניין של חמישה

ימים כעניין מערכתי, כלומר המערכת לא תיתן יותר פיתויים ויתרונות למעבר לחמישה

ימים. עמדתו היא שזה לא הוכח במהלך השנה הזו כדבר טוב אוניברסלית.



היו"ר א' בורג;

קשה להוכיח זאת עם התנאים שעמדו לרשותכם.

ע' הראל;

בכל זאת, למרות הקשיים לעשות את הניסוי בצורה אובייקטיבית, המסקנה שלו

שיש לשמור על המצב הקיים. המצב הקיים, שאין בעניין הזה הקיקה אוניברסלית - לא

בכל המערכת לומדים שישה ימים; יש היום מועצות מקומיות ואזוריות שעברו לחמישה

ימים כבר לפני כמה שנים, בלי קשר לניסוי, והן מאוד מרוצות מהמצב הזה וזה מתאים

להן. למשל, מועצות אזוריות שבהן בתי הספר מרכזים תלמידים ממקומות מרוחקים או

המועצות המקומיות אריאל ומזכרת בתיה שעברו להמישה ימים ומאוד שבעות-רצון מכך.

היו"ר אי בורג;

או במיגזר הערבי והדרוזי.

ע' הראל;

במיגזר הערבי והדרוזי זה טבעי, כי יום שישי הוא יום המנוחה.

שי יהלום;

אם תשימי לב, בגלל המיגזר הערבי והדרוזי, הדגשנו בהצעת החוק את המילה

"עברי".

ע' הראל;

אני חושבת שיש טעם לפגם להבחין בחקיקה בין מערכות חינוך.

היו"ר אי בורג;

לא ניגע בזה עכשיו. יש את זה בחקיקה ממילא.

שי יהלום;

הסיבה כאן, היא לא סיבה של אפליה. הסיבה היא משום שאצלם יום שישי הוא יום

קדוש, ואצלנו יום שישי הוא יום חול. לכן אם אתה אומרת שאינך רוצה להפוך שם את

יום שישי ליום עבודה, זה מאוד טבעי. זה כמו שיגידו בחוק; 'יום המנוחה הוא שבת,

ויום המנוחה במיגזר הערבי הוא יום שישי', וכן יציינו בחוק הבדלה. לכן אני לא

חושב שיש כאן בעיה.

ע' הראל;

הטיעון שלי היה קצת אחר, ואני רוצה להבהיר - קיימת בעיה להפריד בין

המיגזרים, לא נראה לי להגיד בחוק שבמיגזר מסויים חייבים ללמוד שישה ימים

ולמיגזר אחר מספיקים חמישה ימים; הרי אתה לא אומר למיגזר הערבי והדרוזי; אתם

חייבים ללמוד בשבת. אנחנו (משרד החינוך) אומרים שצריכים להשאיר את המצב הקיים,

שבו הכלל הוא שישה ימים, יש התחייבות של השר שהוא ימליץ לבטל את העניין של

חמישה ימים, אבל במקומות מסויימים, מטעמים שונים, לפי הכרעת הרשות המקומית

וועד ההורים, יכולים לעבור לחמישה ימים; אין סיבה לכפות עליהן מצב אחר, בזמן

שהן מרוצות מזה. יכול להיות גם שיש בזה תועלת, אבל לא כמדיניות של המשרד ולא

בעידודו.

היו"ר אי בורג;

חה"כ יהלום, במצב הקיים, מתוך הנהה שתגיע הצהרה של השר - שאני מניה שקודם

תבוא לממשלה ויכול להיות שתובא בצורה זו אחרת גם לוועדה - האם יש לך התנגדות

שנגיד; ישוב שבאופן וולונטרי מחליט לעבור לחמישה ימים, יוכל לעשות זאת? אני לא

מדבר על מעבר מערכתי, שכל מערכת החינוך עוברת.



שי יהלום;

הבעיה שקיים פה העניין הפיתויי - הרי אנהנו יודעים שמשרד ההינוך אומר: מי

שעובר להמישה ימים, מקבל עוד המש שעות. ברגע שיש פיתוי, עוברים. בהנהה שהשר

אומר את מה שהוא אומר ואין שום פיתוי, זאת אומרת שבין אם עובדים המישה ימים או

שישה ימים מספר השעות שווה, צריך להבדיל בין שני מקרים: הרי למה סיעת המפד"ל

מגישה הצעת הוק כזו? משום שהיא טוענת שיש בעיות מיוחדות להינוך הממלכתי-דתי,

עם מעבר לבתי-הספר של ש"ס וכוי. אם ברשות מקומית, למשל רעננה, יש רוב במועצת

העיר לעבור להמישה ימים; יכול להיות מקרה שהמפד"ל שם באופוזיציה או שהיא לא

הצליחה בבחירות המוניציפליות, אבל יש חינוך ממלכתי-דתי. אם ייקבע בהסכמת ראש

המזכירות הפדגוגית וראש האגף לחינוך דתי בכל מקום כזה, אנחנו מסכימים.

זאת אומרת שישנם מצבים שגם בלי שינויי החקיקה האלה, אתה מקבל שהקהל יכול

להכריע הכרעה.

אציג את הצעת החוק של חה"כ לימור לבנת: יישר החינוך לא יהיה רשאי להנהיג

במוסד חינוך רשמי שבוע לימודים של פחות משישה ימים בשבוע אלא באישור ועדת

החינוך והתרבות של הכנסת".

שמחתי לשמוע את הדברים שאמרה יועצת שר החינוך, אבל אני שמחה רק ברמה

העקרונית, כי אני חושבת שבמשך השנה האחרונה הוועדה הזאת הביעה בצורה מאוד

ברורה ומאוד חדה ומאוד נחרצת את חוסר שביעות הרצון מהצורה שבה התבטא ה"ניסוי".

זה נערך ב"חפ-לפ" בסוף שנת הלימודים הקודמת והובא לוועדה בצורה שלא היתה מספיק

מסודרת וברורה, כאשר היתה לנו הרגשה שיש כאן נסיון להכניס דרך החלון משהו

שהתנגדנו להכנסתו בדלת הראשית. אני מבינה שעכשיו המסקנה היא שהמערכת לא ערוכה

לשבוע של חמישה ימים, ושדעתו של השר לא נוחה מהפיתויים שניתנו לבתי-ספר.

בעניין הזה, הוועדה הזאת הביעה את דעתה בצורה מאוד נחרצת; אז נאמר לנו על-ידי

מנכ"ל המשרד שאין פיתויים, ומסתבר שהיו. אני הושבת שכל מה שקרה במהלך שנת

הלימודים הקודמת, בעיקר מה שקרה לקראת סוף השנה ובהתחלת שנת הלימודים הנוכחית

בנושא המעבר לשבוע לימודים מקוצר, בההלט דורש שלא נוכל רק לקבל את הודעת השר,

על אף שאני שמחה עליה במישור העקרוני, אבל לא במישור המעשי. בשנה שעברה היה

לנו נסיון רע מאוד עם התחייבויות של מי שהיתה שרת החינוך והתרבות, ואני לא

מנסה להטיל אשם על שר החינוך הנוכחי על מה שעשתה השרה הקודמת. אני רוצה לומר

שאינני בטוחה שאנחנו יכולים לסמוך בצורה מוחלטת על הבטחות מעין אלה או על

התחייבויות שבשנה הבאה זה לא יהיה. מה יקרה אם באמצע השנה פתאום יחליטו משהו

אחר, ומה יקרה אם פתאום יחליט מנכ"ל המשרד לעשות עוד ניסוי בקנה מידה כזה או

אחר?

אני חושבת שהצעת החוק כמו שהיא מנוסהת פה: "שר החינוך לא יהיה רשאי

להנהיג במוסד חינוך רשמי שבוע לימודים של פחות משישה ימים בשבוע אלא באישור

ועדת החינוך והתרבות של הכנסת" בדיוק עונה על כל אותן בעיות, גם על הדברים

שי ועצת השר הציגה כאן, דהיינו של רשויות דרוזיות וערביות ושל רשויות מקומיות

שהחליטו מטעמים כלשהן כבר לפני כמה שנים לעבור לשבוע לימודים מקוצר ושזה עובד

בהן כהלכה. למעשה, על-ידי זה שהעניין יובא לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת,

נדמה לי שהחקיקה כפי שאני מציעה אותה, לא נועדה רק כדי לבלום את המגמה

שהתנגדנו לה בשנה שעברה, אלא גם כדי להכניס קצת סדר במערכת. אני חושבת שנכון

שיהיה בחקיקה, מעבר לבעיה של השנה שעברה, שכדי להנהיג שבוע לימודים של פהות

משישה ימים, שר החינוך יצטרך לבוא לוועדת החינוך של הכנסת, להציג את הדברים,

לשכנע ולקבל את אישורה. לכן אני מציעה לא לוותר על הצעת החוק.



היו"ר א' בורג;

לפי הצעת החוק שלך, מדובר רק אם השר רוצה ליזום מעבר לשבוע לימודים

מקוצר. ואם, נגיד, ראש רשות רוצה, ביוזמתו, בהסכמה של כל הגורמים החינוכיים

ברשות, שזאת איננה הנהגה של שר החינוך והתרבות, זה לא נופל לתוך החוק? אם אכן

תהיה החלטה של ראש הרשות, על דעת החינוך הדתי וההילוני במקום וועד ההורים,

שהוא רוצה לעבור לחמישה ימים, זה לא נופל לקטגוריה ש"שר החינוך מנהיג"?

לי לבנת;

יכול להיות שיש כאן בעיה. אני לא בדעה שצריכים לאפשר לכל ראש רשות לעשות

מה שהוא רוצה. גם אין לזה גבול. פה נתנו דוגמאות של רשויות קטנות כמו אריאל או

מזכרת בתיה. אני לא יודע מה יקרה ברשויות גדולות יותר - חלק יסכימו, חלק לא

יסכימו.

א' הירשזון;

אני מקבל את דעתה של חה"כ לבנת. לכאורה, מה איכפת לנו? אם ראש רשות רוצה,

וזה על דעת המועצה במקום וכולם חושבים שזה טוב, אז לכאורה אין סיבה להתנגד.

אלא מה? יכול להיות לחץ עקיף של משרד החינוך שהתביעה תבוא מטעם ראש הרשות. אני

לא בטוח שמנכ"ל המשרד ואחרים לא יתנו פיתויים; הוועדה הזאת כבר עברה דרך

חתחתים לא קצרה עם העובדים המקצועיים של משרד החינוך. לכן גם אם ראש רשות רוצה

לעשות זאת, שיבוא לתיאום גם בוועדת החינוך של הכנסת, והוועדה הזאת תאשר את

העניין, ואז נדע שאין כל מיני פיתויים ולחצים מתחת לפני השטח והכל כשר.

היו"ר אי בורג;

לחוק של חה"כ יהלום אני מתנגד, וחה"כ יהלום יודע את עמדתי. לחוק שלך,

חה"כ לבנת, באופן עקרוני, מה שמדבר אלי זה הנושא שוועדת החינוך והתרבות היא

חלק מן התהליך. אני גם באתי היום לישיבה נחוש בדעתי לגמור את כל התהליכים,

והופעתי מההודעה של השר בנושא. כדי להיות הגון לחלוטין, עם השר אמנון

רובינשטיין לא היתה לוועדה בעיה אחת ויחידה מרגע שנכנס לתפקידו, ואם השר מודיע

הודעה מן הסוג הזה - אני מאוד מחבב את עדנה הראל, אבל אני מקבל את זה בתור

אינפורמציה, אני לא מקבל את זה בתור הודעה של השר. לי אין בעיה להשלים את

החקיקה, אבל אני חושב שמן ההגינות לשמוע את השר לפני שאנחנו אומרים לו; 'בגלל

חוסר אמון כזה או אחר בהווה או בעתיד, אנחנו מחוקקים את החוק הזה'. אני מציע

שהשר יבוא הנה ברגע שיוכל ויגיד לנו מה דעתו בנושא. זה שיש מוטיבציה לחקוק עם

אישור ועדת החינוך, את יודעת. הייתי רוצה לשמוע גם מישהו שהוא ראש רשות. בזמנו

שהיה פה ויכוח על כך, אמר חה"כ מאיר שטרית; תנו לראש הרשות להחליט, בשביל זה

הוא נבחר.

אי הירשזון;

אבל הדעות לא עשויות מקשה אחת. תבקש לשמוע את מרכז השלטון המקומי.

היו"ר אי בורג;

אני חושב שמהאל"ף-בי"ת של ההגינות לשר, שאם השר בא ואומר אמירה מן הסוג

הזה, שלא נגמור את העסק היום ונחכה לישיבה הבאה לשמוע את דעתו.

לי לבנת;

קודם כל, אני מקבלת את מה שיועצת שר החינוך אומרת. נכון שלא השר אומר

זאת, אבל אני מניחה שאם היא מוסרת הודעה בשם השר, זו דעתו.



היו"ר אי בורג;

בכל אופן, יש בעניין הזה דרך ארץ.

לי לבנת;

יש לי דרך ארץ גם ליועצת השר... יחד עם זוז, אני לא מתנגדת, ודאי שלא

פרוצדורלית, שהשר יבוא לכאן ויאמר מה שיאמר בצורה ברורה ונוכל לשאול אותו

שאלות. לא איכפת לי לדיוות את הדיון לעוד שבוע או לעוד שבועיים, זאת לא הבעיה,

אבל אני חוזרת על עמדתי העקרונית - יכול להיות שיבוא לכאן השר ופתאום ישכנע

אותי אהרת, אבל נכון לעכשיו, לאחר ששמעתי את דברי יועצת השר שאני מתייחסת

אליהם כדברי השר, באבחנה מהצעת החוק שחברי-הכנסת יהלום ויצחק לוי מייצגים

אותה, שהיא שונה מהצעת החוק שלי, אני חושבת שחסרה כרגע בהקיקה המי גבלה שמוטלת

על משרד החינוך לבוא ולהתייעץ עם ועדת החינוך של הכנסת בנושא שבוע לימודים

מקוצר. בנושאים פחות דרמטיים חלה חובת התייעצות או חובת אישור של ועדת החינוך

הכנסת. לכן נדמה לי שלגבי החלטה על שבוע לימודים של חמישה ימים, שאיננה פשוטה,

שמשנה מערכות שלמות של חיים במדינה, השר צריך לבוא לוועדת החינוך. לכן אני

עומדת על דעתי - פרוצדורלית, אם אתה רוצה מפאת כבודה של השר, כבודה של הוועדה,

הסדר הטוב, אין לי בעיה להמתין לבואו של השר, אבל אני עדיין בדעה שצריך לחוקק

את החוק, כי אני חושבת שזה פשוט חסר כרגע בחקיקה ונכון שזה יהיה שם, לא מהטעם

שאני לא מאמינה לשר.

היו"ר אי בורג;

הבקשה לשמוע את השר לפני שאנחנו מסכמים, זה בראש ובראשונה דרך ארץ. אין

כאן משום הנסיון לבטל את החקיקה, אבל נצטרך לעשות הכרעה בין שתי הצעות החוק

ולההליט איזו מהן עולה למליאה ואיזו עולה כהסתייגות, או אם הן עולות בנפרד.

אבל קודם, אני רוצה לתת את הכבוד לשר. יכול להיות שאשנה את דעתי אם אשמע את

השר, אך עכשיו אני נוטה להסכים לדברים שלך, חה"כ לבנת, ודאי לגבי הקטע של

אישור ועדת החינוך והתרבות. אין לי בעיה קונספטואלית עם זה, אך נראה לי שמוסכם

שעכשיו איננו הולכים להכרעה.

יי לוי;

אני רוצה להצטרף לדברי חה"כ לבנת ולדבריך, בניגוד למה שחשבתי קודם.

בוודאי שצריכה להיות דרך ארץ, בוודאי שצריך לשמוע בפתיחות את הטיעונים שהשר

מעלה, אבל אנחנו נמצאים בתקופה של ניצול קונסטלציות פוליטיות לקידום עניינים,

וזה אחד מהם. אנחנו לא ידועים מי יהיה השר הבא ומי יהיה יו"ר ועדת החינוך הבא,

ויש לנו היום הזדמנות לקבוע את זעה בחוק. כלומר, גם אם השר הנוכחי - והשר הזה

הוא אמין עלי - יבוא ויגיד שבתקופתו לא ינהיג שבוע לימודים מקוצר, איננו

יודעים מי יהיה השר הבא ומה תהיה דעתו. לכן אני מציע שהוועדה כן תלך בכיוון של

חקיקה, שלא תסתפק בהצהרת השר, לא מכיוון שהיא איננה אמינה עלינו, היא אמינה

עלינו במאה אחוז, אלא מכיוון שאנחנו מסתכלים לטווח יותר רחוק. להיפך, עלינו

לשכנע את השר להצטרף אלינו לחקיקה למען העניין.

דבר שני, אני מציע שנשב חה"כ לבנת ואנחנו ואולי נגיע לאיזו הסכמה ונציג

אותה בוועדה, כי יכול להיות שיש מידה מסויימת של הריגים שיצטרכו אישור ועדת

חינוך. אני לא כל-כך מקבל את מה שהשר אומר, שאם רשות מקומית מסכמת עם כל

המוסדות על מעבר לחמישה ימים, אנחנו נאשר את זה בחוק בצורה גורפת, מכיוון

שלרשות מקומית יכולים להיות גם שיקולים לא חינוכיים, תקציביים ואחרים; אבל אני

מכן מקבל שהדבר ייבדק, במקרים חריגים, בוועדת החינוך של הכנסת. אני חושב שאפשר

יהיה, אולי באיזו הידברות, להביא בפני הוועדה נסיון של הסכמה שיהיה כלל ויהיה

חריג. לעצם העניין, אני חושב שכיוון הדברים צריך להיות שכן הולכים לחקיקה, שלא

ישתמע מזה שרוצים לשמוע את השר שהוועדה נוצרת את הליך ההקיקה.



היו"ר אי בורג;

אנחנו מחכים שהשר יבוא, והדיון יימשך ברגע שהשר יציג את דבריו. אבל

עכשיו, כשהתכנסנו כאן, האם יש עוד מישהו מחברי הכנסת האורחים שרוצה להביע את

דעתו?

הי מחאמיד;

דבר ראשון, אני לא חושב שאפשר לכפות בצורה מכנית וגורפת על משרד החינוך,

שאחראי לכלל החינוך בארץ. אני חושב שזה בלתי אפשר למערכת חינוך. לכן אי אפשר

לדפוק מסמרים ולהגיד שזהו זה.

דבר שני, אני חושב שנכון מה שאמרה יועצת השר - אני מעדיף חוק שלא יוציא

את מערכת חינוך מסויימת או יגביל את החוק למערכת החינוך העברי. אני מעדיף

שמערכת החינוך בארץ תהיה אחידה, לא להתחיל להפריד ולעשות סגרגציה, אלא להיפך -

לנסות כמה שיותר למזג.

דבר שלישי, כראש עיר לשעבר, אני לא חושב שצריך לתת לכל ראש רשות לעשות מה

שבא לו, כי אנחנו יודעים שהשיקולים שלו הם תקציביים. כל מערכת החינוך בעתיד

תיהרס, אם ראש העיר יצטרך להחליט בעצמו. אם כבר לבוא לקראת חקיקה, חייבים לקחת

בחשבון את רצונה של מערכת חחינוך, שר החינוך וועדת החינוך. לכן אני חושב

שהצעתה של חה"כ לבנת היא יותר קרובה למציאות.

במקרה יש לי כאן מסמך שמסכם את הניסוי שהיה באריאל, שחתום על-ידי מנהל

מחלקת החינוך שם, והממצאים אינם מאירים פנים. אני רוצה לבקש בקשה - במידה

והוועדה תחליט שיותר לראשי ערים או מועצות מקומיות להפעיל את המעבר לחמישה

ימים, הייתי מאוד מבקש שזה יהיה על דעת אנשי משרד החינוך והאיגוד המקצועי,

כלומר שזו לא תהיה החלטה של אותו ראש מועצה.

היו"ר אי בורג;

מר בן-שמחון, ארגיע אותך - אם ייצא דבר חקיקה מלפנינו, הוא יהיה דבר

חקיקה שיש בו את שיקול האינטרסים; השיקול הממלכתי, השיקול החינוכי והשיקול

הקהילתי.

זי שוורץ;

ברצוני להעיר הערה, בתור נציג מרכז השלטון המקומי. יש לי הרגשה שקיימת פה

דעה שראשי רשויות יקצרו את שבוע הלימודים לחמישה ימים בגלל הפיתוי של תוספת

חמש שעות. אני חושב שזה לא יקרה - ראשי הרשויות מתנגדים בהחלט למעבר של שבוע

לימודים של חמישה ימים, דווקא בגלל הבעיה התקציבית, כי המצב הכספי של רשויות

מקומיות הוא בכי רע.

היו"ר אי בורג;

כיוון שיש ויש, אנחנו עוסקים ביש שיש ולא ביש שאין.

זי שוורץ;

מרבית ראשי הרשויות לא ילכו עם ההסדר הזה.



מי לנגרמן;

לפני כשבועיים התקיים דיון אצל מנכייל משרד הרוינוך, וגם הוא יצא עם סיכום

דיון שבשנה הבאה לא יתקיים מעבר לחמישה ימי לימוד כמו השנה; במובן זה הניסוי

ייפסק ולא יינתנו פיתויים למעבר להמישה ימים, אלא המעבר יהיה לפי רצון.

היו"ר א' בורג;

שנה מאוחר מדי, אבל זה בסדר...

דעת שר החינוך - ואני מניח שהיא תוצג כפי שעדנה הראל הציגה - מחייבת לדעתי

איזשהו תהליך בממשלה, כי היא סותרת החלטות קודמות וצריך לקהת את זה בחשבון.

היו"ר אי בורג;

אמרתי שאני מניח שזה יבוא גם לממשלה.

י' רכלבסקי;

יש לנו גם עמדה שאנחנו מתנגדים להצעת החוק, אך כרגע לא ניכנס לכך כי אני

מבין שאתם לא דנים בזה עכשיו.

היו"ר א' בורג;

מוריי ורבותיי, תודה רבה. עדנה הראל, אני מטיל עלייך ועל יהודית גידלי

לתאם את בואו של השר לוועדה.

הישיבה ננעלה בשעה 50;09.