הכנסת השלוש עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 179

מישיבת ועדת החינון והתרבות

שהתקיימה ביום ד', כ"ו באדר התשנ"ד, 9.3.1994, בשעה 09:00

חברי הוועדה; היו"ר א. יחזקאל

ל. לבנת

י. שפי

מוזמנים; י. דקל, ד"ר, יועץ השר, משרד החינוך והתרבות.

א. יפהר, סגן חיועץ המשפטי, משרד החינוך

והתרבות.

י. קדמן, ד"ר, מנכ"ל המועצה לשלום הילד.

ט. שטיין, עו"ד, יועצת משפטית, משרד המשפטים.

י. אורן, משרד החינוך והתרבות.

מ. היבנר-הראל, עו"ד, משרד הבריאות.

י. מכנס, אייל.

ש. בובר, יו"ר התאחדות הספורט.

ר. בראון, חבר הנהלה, התאחדות הכדורגל.

נ. סלובטיק, חבר הנהלה, התאחדות הכדורגל.

ס. עבד רחמן, מועצת תלמידים ונוער ארצית.

ב. עת'אמנה, מועצת תלמידים ונוער ארצית.

ה. פהמי, מועצת תלמידים ונוער ארצית.

י. שיקמה, מזכ"ל איגוד הכדורסל.

מזכירת הוועדה; י. גידלי

יועץ משפסי; מ. ביטון

חבר המתרגמים בע"מ.

סדר היום;

הוק הספורס (תיקון מס' 2) (מעבר מאגודה לאגודה).

התשנ"ג-1993 - ח"כ א. יחזקאל



חוק הספורט (תיקון מס' 2) (מעבר מאגודה לאגודה),

התשנ"ג-1993 ח"כ א. יחזקאל

היו"ר א. יחזקאל; רבותי, אני מבקש לפתוח את הישיבה. אנחנו היום

נצביע, לקראת קריאה שנייה ושלישית.

י, קדמן; אני מתיחס לאותם סעיפים בחוק, שנוגעים לקטינים

לא לסעיפים אחרים.

היו"ר א. יחזקאל! לידיעתך, הסעיפים האלה אמורים להשתנות, זה

ייעשה על דעתו של ח"כ ד. צוקר, וחברים נוספים.

מ-17 יעלה הגיל ל-18. מה שהיה עד היום בחוק לא השתנה. הטיעון שלך ישמע,

אבל יכול כבר להיות יותר חלש.

י, קדמן; אני שמח לשמוע ואני מברך על זח. אני מוריד חלק

גדול מהטיעונים שלי. ברצוני להתיחס לגבי מה

שמתרחש, גם לגבי קטינים מתחת לגיל 17. החוק, כאשר הוא התקבל ב-1991,

היה כבר אז, פרי פשרה, מפני שבהצעה שאנחנו הגשנו אז, הייתה גישה הרבה

יותר ליברלית וגמישה לגבי הספורטאים. בעיקר ספורטאים עד גיל 13. האבחנה

הזאת לא נכנסה בסופו של דבר לחוק. גם היום, במתכונת הנוכחית של החוק,

יש תופעות מאוד קשות, מבחינתם של קטינים. אינני יודע איך הצעת התיקון

שלך תוכל לתקן אותם. אבל ברצוני להפנות את תשומת הלב לעניין. גם כיום,

כאשר ענין ההסגר בוטל, החוק קובע שקטין, מתחת לגיל 18, שרוצה לעבור

מאגודה לאגודה ובהיעדר הסכמה להעברתו, הוא צריך להודיע בפגרה על רצונו

לעבור לאגודה אחרת. אז הוא יוכל לעבור, בסופה של עונת ספורט אחת. היום,

זה מנטרל את הקטין, גם אם הוא לא מתקרב לגיל 18, אלא אם בן -14. זה

מנטרל אותו לעונת ספורט שלמה. אני יכול לתת לכם שתי דוגמאוונ שטיפלנו

בהם. במקרה אחד, היה ילד, עולה מבריה"מ לשעבר, שהתגורר בכרמיאל, הוא

היה בן 15, והיה רשום באחת מאגודות הספורט בכרמיאל. לא עשה שם הרבה,

והאגודה לא דאגה לו. שמענו, על השקעה בשחקני כדורגל, בישיבה הקודמת,

כאן האגודה לא דאגה לו בכלום. הוא פנה אלינו, הפנייה הייתה על רקע זה

שאין לו נעליים, הוא בחור מאוד גבוה, בגיל 15, כבר היה בגובה של 2.05

מטר. באמת דבר מאוד נדיר. הוא פנה אלינו, אל המועצה לשלום הילד, מפני

שאין לו נעליים. הילד הזה הסתובב בכרמיאל, ללא נעליים. בסופו של דבר,

לאחר התערבות שלנו, הוא עבר לעיר אחרת, לרמת גן. שם קבוצת מכבי רמת גן,

אימצה אותו, כמובן שהיא קנתה לו גם נעליים וכדומה. במשך שנה שלמה,

למרות שהוא עבר מעיר לעיר, והוא לא היה חייב לשחק בקבוצה הקודמת שלו,

בכרמיאל, במשך שנה שלמה, הנער הזה נוטרל. מפני שאותה אגודה, שלא עשתה

כלום בשבילו, בכרמיאל, התעקשה לא לחתום ולא לוותר. מקרה אחר שאני מכיר

הוא של ילדה מבת ים, שגם היא בקשה לעבור מאגודה לאגודה. האגודה שלה

תבעה מההורים שלה סכום של 25,000 דולר, תמורת הסכמת האגודה לשחרר אותה.

ילדה בת 13, לא בדיוק דמות מוכשרת וידועה. אני חושב שבמצב העניינים

הזה, אנחנו לפעמים פוגעים בילדים, גם בילדים קטנים. מנטרלים אותם

מפעילות ספורטיבית, למשך שנה שלמה, ללא שום צורך. אני רוצה להזכיר שחוק

הספורט איננו מתיחס לזה. בישיבה הקודמת עסקו כמעט בלעדית בכדורגל. חוק

הספורט מתייחס גם לענפי ספורט אחרים. היה לנו אפילו, מקרה של פנייה, של

הורה, שהילד שלו היה רשום בג'ודו במכבי רעננה. לילד בן ה-12, אחרי

חודשיים נמאס מג'ודו והוא רצה לעבור לכדורעף, לאגודה אחרת, באותה עיר,

כי כדורעף, היה רק באגודה השנייה. עשו לאבא אינסוף בעיות. גם אם אין

בעיה במעבר, בין ענף ספורט אחד, לענף ספורט שני, בתוך אותם ענפים, יש



בעיות קשות עם ילדים. אני בטוח שגם ראשי האגודות והמועדונים לא התכוונו

אל הילדים האלה, כאשר ביקשו לעשות את מה שעשו.

המצב החוקי היום, פוגע ללא שום צורך, במיוחד בילדים קטנים ובילדים,

שהוריהם עוברים לישוב אחר. יש אגודות שהן באמת בסדר, והן מסכימות. אבל

יש אגודות שלא מסכימות והחוק מאפשר להן היום, להתנגד ולנטרל ילד, למשך

שנה שלמה. את העניין הזה צריך למנוע.

היו"ר א, יחזקאל; המועצה לשלום הילד היא גוף העוסק בסוגיה של

הגנה על הקטינים, בכל הרמות, בצורה אמיתי וכנה.

לצורך העניין הזה, סוגית הקטינים בספורט, כאילו גם היא נוגעת. אין דינם

של ענפי הכדור, כענפי הספורט השונים, במובן של בשלות ספורטיבית ובגרות

ספורטיבית. לכן, ניקח את ההערות האלה לתשומת, מכיוון שאנחנו כבר עובדים

עליהן לשלב הבא של החוק.

י. מכנס; עד גיל 18, לדעתי, אין מקום ואין צורך בהסגר.

אסור לעשות הסגר. הטיעון הזה של אגודות הספורט,

גידלנו, השקענו ועשינו לא מקובל. ההשקעה היא כספים ציבוריים וכספי

ההורים. ואני אומר את זה מניסיון של 28 ענפי ספורט. חלקם אולימפיים

וחלקם פחות ידועים, אין אצלנו הסגר. סוף עונה, ספורטאי רוצה לעבור,

בבקשה, עבור לאיזה קבוצה שאתה רוצה. נכון שאלה ענפים שאין בהם כספים.

לכן, אני אומר, לענפים האלה שאין בהם כספים, בודאי בגיל הרך, אם ילד

רוצה לעבור הוא יכול לעבור, בסוף העונה.

החוק אומר, אם הקטין שולח הודעה, שהוא רוצה לעבור לקבוצה אחרת, בשנה

הבאה, הוא חופשי לעבור לאיזה קבוצה שהוא רוצה. כך בעצם אומר החוק.

במציאות, אומרים לקטין שאם הוא ישלח הודעה היום, שאומרת לאיזה קבוצה .

הוא יעבור בשנה הבאה. הוא צריך להביא מהקבוצה שיעבור אליה הסכמה לקבל

אותו בשנה הבאה. בהרבה מקרים זו הגבלה, מפני שיש להן קבוצות שיש הגבלה

על כמות השחקנים שמותר להן לקבל. אם עושים את ההגבלה הזאת, אז שתהיה

הודעה חד צדדית של השחקן. הודעה האומרת: אני רוצה לעבור לקבוצה אחרת.

אז הוא יהיה רשאי, לעבור לכל קבוצה שהוא ירצה.

ש. בובר; זו תהיה אנרכיה, כי כל שחקן, בתחילת השנה, יגיש

טופס כזה.

י. שיקמה; להשלמת הדיון ועל מנת לא ליצור תמונה יותר מידי

שחורה למר קדמן ולמר ידין, אומר, האיגודים

היום, הכדורגל והכדורסל מתנהלים על פי נוהלים מקובלים. מתוך עשרות אלפי

ילדים שמשחקים, אם בעונה אחת יש שתי בעיות, זה נקרא הרבה בעיות, באותו

ענף. ואני חושב שלא נכון, להציג תמונה שחורה, לא כך זה במציאות.

א. יפהר; החוק, כפי שהוא קיים היום, מדבר על שתי

סיטואציות אפשריות. סיטואציה ראשונה זה הסכמה

להעברה ואז אין בעיה. סיטואציה שניה, כשאין הסכמה, להעברה של הקטין.

הוא צריך להיות בהסגר מחד, אבל מאידך, הוא יכול לנקוט, לפי סעיף אחר

בחוק, בצעד של ערר, בפני שופט שנקבע לעניין. מונו שופטים לעניין הזה,

שופטים מבית משפט. עד היום הם היו חסרי עבודה. אף אחד לא פנה אליהם.

הדרך הזאת לו נוצלה עד עצם היום הזה, למרות העובדה שהוא מונו לפני זמן

לא קצר. לכן, לכאורה, הפתח הזה שקיים, יכול להיות, שאם הוא יובא לידיעת



הציבור, בצורה יותר רצינית, יביא לכך שבמקרים מסויימים תהיינה החלטות

גם במצב המשפטי הקיים וגם במצב המשפטי החדש. דהיינו יתנו לקטינים

לעבור, גם בניגוד לעמדת האגודה.

היו"ר א, יחזקאל; המחוקק, בתחומים האלה של יחסי עובד מעביד,

בתחום הספורט, לא צריך להיות מעורב. אלא מה,

היתה תפיסה בכנסת שעדיין שרירה וקיימת, האומרת, שהיחסים שהיו ביו

האגודות לשחקנים, בכל הענפים, הם יחסים, כפי שהגדירו זאת אחרים, שיש

בהם מעין עבדות. על כן החליט המחוקק להתערב. מה שקרה הוא, ואני חייב

לומר, בהתייחס לענפי הכדור, שמחיר השחקנים, שהגיעו לגיל מסויים, עבר את

כל גבולות ההגיון זה סותר את הטענה, האומרת, שאנחנו רוצים להתיחס היום

לקבוצות ספורט, כאל נכס כלכלי. בא הנה ראש קבוצת כדורגל ושואל, אם

אנחנו רוצים שהוא יתיחס לקבוצה שלו, כמו אל עסק? שחקן זה נכס כלכלי.

מצד אחד, אתה אומר לי שלא תתן לי לשמור על הנכס הכלכלי, כי הוא יכול

ללכת מחר, ומצד שני אתה אומר לי, תנהל את העסק על בסיס כלכלי. לכן,

ההבחנה שצריכה להיות בעתיד, והיא תהיה, היא, בין ענפים כלכליים,

מסחריים, כספיים. לובין ענפים שבהם הכסף עדיין לא משחק. אני לא מתבייש

להודות, כשאני באתי לוועדה הזאת היום התכוונתי להוריד את המחירים

המטורפים, שמשלמים למשחקים ולשחקנים, ללא שום היגיון כלכלי. ללא קשר

לחובות למס הכנסה, לתשלומים השחורים, לסכומים שהילדים מקבלים, 100,000

דולר לשנה. לכן, החוק שלי נועד לבלום את המגמה לא את רמת הספורט ולא את

רמת הכדורגל והכדורסל. כשבא אלי שחקן בן 18-19 עם דרישה ל-100,000

דולר, משהו פגום בספורט. יש הטוענים שהחוק שלי רגרסיבי, חוזר לאחור.

אמרתי, וגם דדי צוקר אמר, שאולי החוק שלו היה קיצוני בצד האחד והחוק

שלי, קצת מחזיר אותי לאיזון. הוא איננו מרצה את שני הצדדים, אבל הוא

מרכזי והוא שפוי. אני מבטיח שבתקופה הקרובה, נמשיך בחקיקה שתעשה את

ההבחנות בין ענפי ספורט.

מ. ביטון; לשוו החוק יהיה כדלהלו; הצעת חוק הספורט (תיקון

1. בסעיף 11-א לחוק הספורט התשמ"ח 1988

1. בסעיף קטן אי, במקום "פחות מ-18 שנה" יבוא "פחות מ-17 שנה".

2, בסעיף קטן ב', במקום מעל 18 שנה, יבוא מעל 18 שנה, אך לא מעל

26 שנה. יאמר כך: "ספורטאי שגילו מעל 18 שנה אך לא מעל 26

שנה". ובמקום "עונת ספורט אחת" יבוא " שתי עונות".

היו"ר א. יחזקאל; אני מצביע על פיסקה 2, במקום מעל 18 שנה יבוא

גיל 18 שנה ומעלה, אך לא מעל 26 שנה ובמקום

עונת ספורט אחת, יבוא "שתי עונות ספורט". מי בעד הפיסקה? מי נגדל אין

נגד, אין נמנעים, מאושר.

המשך התיקונים לחוק :

3. אחרי סעיף קטן בי, יבוא ב-1, ספורטאי שגילו מעל 26 שנה, אך

לא מעל 31 שנה, יוכל, באין הסכמה להעברתו, להגיש בפגרה, טופס

הסגר ולעבור לאגודה אחרת, לאחר שנכנס להסגר, לתקופה של עונת

ספורט אחת.



הין"ר א. יחזקאל! הטענה שלי לענין הזה אומרת, שאנחנו חוזרים לכך,

שאדם בגיל מסויים, קרי 27, יוכל להיות יותר

חופשי. הוא יוכל לעשות, לכאורה, יותר כסף ואנחנו חוזרים לעונת הסגר

אחת.

מי בעד ההצעה. כפי שהקריא היועץ המשפטי לועדה? מי נגד? מי נמנע? הסעיף

אושר.

המשך התיקונים לחוק: סעיף ב-2, ספורטאי שגילו

31 ומעלה, יוכל, באין הסכמה להעברתו, להודיע

בפגרה, על רצונו לעבור לאגודה אחרת. הוא יוכל לעבור, לאותה אגודה,

בסיומה של עונת ספורט אחת.

היו"ר א. יחזקאל! פה, אני יותר מרחיב, יותר ליברלי מאשר היה

בעבר. אדם שיש לו את הכישורים הרצון והיכולות,

בעיקר בענפי בכדור, שיורדים ליגות ויכולים לשחק ולהמשיך ולהתפרנס. יוכל

שחקו בן 31 לעבור, עם תום העונה, לכל קבוצה שיחפוץ. למעשה ימשיך

להתפרנס וגם לתרום מנסיונו.

מי בעד ההצעה. כפי שהציע היועץ המשפטי לוועדה? מי נגד? מי נמנע? ההצעה

אושרה.

ההצעה תונח לקראת קריאה שנייה ושלישית בשבוע הבא במליאת הכנסת. אני

מודה לכל המשתתפים.

הישיבת ננעלה נשעה 40;09