הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 164

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי. די באדר התשנ"ד (15 בפברואר 1994). שעה 00;10

נכחו;

חברי הוועדה;

אי בורג - היו"ר

ט' אלסאנע

ע' דראושה

א' יחזקאל

לי לבנת

וה' מחאמיד

מוזמנים;

משרד החינוך התרבות

ד"ר עארף אבו רביע - מפקח אזור הדרום

עלי חריב - מפקח אזור

ד" ר מנחם מאיר --מנחל לשכת הנהלת המשרד ומפקח ארצי

ד" ר עמרם מליץ - מנהל מחוז הדרום

יאסר עומר - מפקח מגזר בדואי, אזור הדרום

משה שוחט - מנהל רשות החינוך לבדואים

משרד האוצר

מי לנגרמן -- רפרנט אגף התקציבים

משרד ראש הממשלה

דייר יונס אבו-רביע

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

דייר אסמעיל אבו-סעד - מרצה

דייר סלימאן אלבידור - מרצה במחלקה לחינוך

מכללת בית ברל

דייר סלים אבו-רביע

מועצת תלמידים ונוער ארצית

עדית בית אב - בי"ס אורט קרית ביאליק

נדב ברנשטיין - יו"ר מועצת הנוער, חדרה

מוחמד יונס - מורה, תיכון רהט, מלווה

עקל אליזאדנה - ביה"ס המקיף רהט

ג'לאל אליזאדנה - " " "



גופים שונים

טלל אלגרינאוי - ראש המועצה המקומית רהט

פייסל אלהוזייל - סגן ומ"מ ראש המועצה המקומית רהט

מוחמד אלגרינאוי - ע. ראש מועצת רהט

מוחמד אלהוזייל - מנהל חטיבת ביניים רהט

עבד-אלקאדר כפאיה - מורה בחטיבת בינתיים רהט

אבו-סיאם נאיפה - מורה בבי"ס רהט "א"

עמיר אל הוזייל - מנהל בית ספר רהט "ב"

סלטאן אלהוזייל - מנהל בית ספר אלהוזייל

מוחמד אלהיב - מנהל בי"ס תיכון טובא

מוסא אלעלאונה - מנהל בי "ס אל טובא

אלעמור סלימאן - מנהל בי"ס אלהואשלה במיגזר הבדואי בדרום

ד"ר יוסף גרי פאת - מנהל בי"ס עמל זרזיר

חביב-אללא הישאם - יועץ בי"ס עמל זרזיר

דיאבאת פראס - עמל זרזיר, כיתה י"ב

חנני הדרי - מנהל המחלקה לחינוך, מועצה אזורית שוקת

סלימאן אבו-חמיד - מועצה אזורית משוש

ד"ר עאמר הוזייל - חינוך לבריאות

חסן אבו-סעיד - מורה במקיף עמל תל-שבע

אלחירם חליל - מורה

חראנכה סאלח - מורה מחנך

אלעטאונה פוזאן - מורה במכללת קיי

עליא אלגרינאוי - גננת, בי"ס אלסלאם

אבו פרח עואד - דוקטורנט בטכניון

מורי עשות - מערכת חינוך אחר

נימר אלאעסם

אלסמד רמדאן - יו"ר ועד הורים אזורי בנגב

מחמד אליסייד - עובד קהילתי

אלהייב מועיין - תלמיד נושר

מוניר אבו רביע - תלמיד י"ב, כסיפה

מזכירת הוועדה; י' גידלי

קצרנית; חי בנקין

סדר-היום;

תלמידים שנשרו ממערכת החינוך בקרב העדה הבדואית.



תלמידים שנשרו ממערכת החינוך בקרב העדה הבדואית

היו"ר אי בורג;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת בנושא הכללי הקרוי

"חינוך במי גזר הבדואי", ובאופו יותר מפורט אנחנו נעסוק לא רק בשאלת התשתיות ומה

קיים ומה לא קיים, אלא גם בסוגיית הנשירה המעסיקה את הוועדה הזאת באופן אינטנסיבי

בהקשר של כלל מערכת החינוך, הנשירה ממערכת החינוך הבדואית.

אני מבקש מחבר-הכנסת טלב אלסאנע, שהוא גם בן העדה וגם משקיע הרבה מזמנו בכנסת

ובוועדותיה וגם יש לו מספר הצעות לסדר היום בנושא זח, לפתוח את הדיון הזה. לאיור

מכן נרחיב בנושא.

כשייכנסו יותר אנשים, אסביר כיצד יתנהל הדיון.

טי אלסאנע;

הענין הוא שמערכת החינוך במגזר הבדואי - וזאת לא הפעם הראשונה שאני מציין את

זה, וגם מומחים בתחום החינוך שאני מאמין שיגיעו היום ציינו את זה - עומדת כמעט

בפני קריסה, ואני מתייחס לכל ההיבטים.

נעשה מחקר על ידי דייר אסמאעיל אבו סעד, שמוזמן היום ושאני מאמין שהוא עוד

יגיע לוועדה, ועל פי המחקר הזה שיעור הנשירה מגיע ליותר מ-60%. מתוך 40% הנותרים

שממשיכים בלימודיהם אולי 10% ניגשים לבחי נות הבגרות, ומתוך אותם 10% שניגשים

לבחינות אולי 5% מקבלים תעודת בגרות. לכן מספר האקדמאים בוהמי גזר הערבי-הבדואי הוא .

נמוך מאד. אפילו לא מצליחים למלא את החלל הריק עקב המעבר של מורים מוסמכים

מהדרום לצפון, משום שבוגרי בתי הספר התיכוניים אינם כרסה המכשירה אותם ומאפשרת

להם את המשך לימודיהם במכללת קיי. לכן היה צורך בהקמת המכינה, והיא היתה

בשלב של תכנון, אבל טרם החלה בקבלת תלמידים.

הסיבות למצב זה הן רבות, והחברים יתייחסו אליהן. אני רוצה להתייחס למספר

מרכיבים. ראשית, ענין המבנים. כ-50% מהתלמידים, כ-10,000 תלמידים שאני חושב שמר

שוחט התייחס אליהם, שייכים לרשות החינוך ביישובים במיגזרר הבדואי שהם מחוץ

ליישובי הקבע. בבתי הספר האלה אין שום תנאי לימוד. בתי הספר דומים יותר למכלאות.

המבנים הם או פחונים או מבניה טרומית, אין שם מערכת חשמל, ועד לפני תקופה מסויימת

לא היו שם מים. עכשיו יש מים, אבל עדיין אין מערכת חשמל בבתי הספר, וללא מערכת

חשמל אי אפשר להכניס מעבדות, תכניות לימוד המבוססות על הטלויזיה החינוכית וכו'.

לכן גם מצב זה פוגע ברמת התלמידים שמסיימים את בית הספר היסודי.

מערכות חינוך טרום-חובה לא קיימת. בשום ישוב בדואי בנגב לא קיים חינוך

טרום-חובה.

היו"ר אי בורג;

מתחילים רק מגן-חובה?

טרום חובה לא קיים. מגיל 3 עד גיל 5 אין מסגרת חינוכית, ולכן תלמידים

שמתחילים ללמוד בבית הספר מפסידים שתי שנות לימוד, וזה הפסד מצטבר שנמשך.

גם חינוך מיוחד לא קיים. לפני שנתיים היתה הבטחה להקים בית ספר אזורי לחינוך

מיוחד, אבל זה נשאר בגדר הבטחה עתידית, על אף שקיים חוק חינוך מיוחד. אי-הקמת בית

ספר לחינוך מיוחד מהווה הפרת חוק חינוך מיוחד, ויכול להיות שזה אף מקביל לעבירה

פלילית. אינני רואה שום סיבה שלא תתקבל החלטה אופרטיבית שיתחילו באכיפת חוק חינוך

מיוחד בישובים הערביים בנגב.



ענין שאיננו נותן תקווה לעתיד הוא המחסור במורים מוסמכים. היום המערכת קולטת

מורים לא מוסמכים.

היו"ר א' בורג;

יש לך נתונים?

טי אלסאנע;

בשנה שעברה היו 113 מורים לא מוסמכים.

היו"ר אי בורג;

מתוך כמה?

טי אלסאנע;

אני שומע מהחברים כאן שמדובר ב-950. כלומר, כ-13% או 15% הם לא מוסמכים.

היו"ר א' בורג;

15%. ומה הממוצע הארצי?

דייר עי מליץ;

ע' דראושה;

אני חושב שמספר המורים הבלתי מוסמכים גדל השנה ל-170.

אי אלסאנע;

עקב פתיהת כיתות לימוד הדשות והריבוי הטבעי, גדל מספר המורים הלא-מוסמכים,

ובתוך המערכת מנצלים את הפירצה הזו של היעדר מורים מוסמכים כדי לקלוט אנשים

מקורבים, קרובי משפחה, מתוך פרוטקציות, וזה פתח לשחיתות. אומרים; קיים מרקור

במורים מוסמכים, אין לנו מורים מוסמכים, ותחת הסיסמה הזו ניתן לקלוט כל אחד. כל

בוגר י"ב שנכשל בבחינות הבגרות, שלא נקלט במכללת קיי או שלא נקלט באוניברסיטאות,

אוטומטית קולטים אותו במערכת החינוך. יוצא שתלמידים טובים הולכים ללמוד

באוניברסיטאות ובמכללת קיי על מנת שכעבור שלוש-ארבע שנים יתקבלו במערכת, ואילו

תלמידים לא טובים נקלטים מייד. זה גם לא מעודד תלמידים טובים לפנות לתחום של

מערכת החינוך.

על מנת להעלות את רמת התלמידים בוגרי י"ב, היתה הצעה להכניס בתי ספר ערבים

בנגב למסגרת הפרוייקט של י"ג ולהעסיק מורים מוסמכים על פי חוזה מיוחד. אם

חסרים רופאים, לא מעסיקים כל אדם כרופא, אלא מביאים רופאים ואפילו משלמים להם

יותר, ובאותה מידה אין שום סיבה לקבל להוראה אנשים שלא מוכשרים ולא מוסמכים לעסוק

בהוראה, דבר הגורם לכשלון ולקריסה של המערכת. אין שום סיבה לא להביא מורים

מוסמכים מהמשולש, מהגליל. גם אם זה יעלה יותר כסף, תנו להם יותר תמריצים.

היוייר אי בורג;

ועדת החקירה שהוקמה בכנסת תעסוק גם בנושא החינוך?



טי אלסאנע;

אולי, אני חושב שהיא צריכה לעשות בדיקה מאד מקיפה, אבל אם ועדת החינוך תיזום

ותיקח על עצמה להתמקד בנושא הזה, תבורך על כך.

נושא נוסף שאני רוצה להעלות הוא נושא המדריכים המקצועיים או מדריכים

חינוכיים.

היו"ר א' בורג;

מה קורה במערכת החינוך בצפון? אני יודע שבית הספר בזרזיר הוא בית ספר יוצא מן

הכלל.

ט' אלסאנע;

אני ביקרתי בבסמתטבעון, בבית ספר יסודי.

היו"ר א' בורג;

הילדים מבסמת טבעון הולכים לזרזיר?

יש להם בית ספר תיכון משלהם.

ט' אלסאנע;

יש להם בית ספר יסודי צפונית לישוב עצמו.

היו"ר אי בורג;

הבעיה היא פחות אקוטית מאשר בדרום?

קריאה;

כן.

ע' דראושה;

המצב בבית ספר זבידת הרבה יותר גרוע מאשר בנגב.

היו"ר אי בורג;

חבר-הכנסת אלסאנע, אתה יכול לפרט קצת לגבי הבעיה בצפון?

טי אלסאנע;

לגבי הצפון האמת היא שאני לא כל כך מתמצא, אבל אני יודע שמבחינת הנתונים

האובייקטיביים, מבחינת המבנים - - -

עי דראושה;

הישובים הלא-מוכרים בצפון הם גם במצב גרוע.



היו"ר א' בורג;

כמה מ-40 הישובים הלא-מוכרים הם בדואים?

ע' דראושה;

כמעט כולם, כ-95%-96% מהישובים הלא-מוכרים הם בדואים. להוציא עריין שקיבל

הכרה ועין -חוד שהוא בדרך להכרה, כל השאר הם ישובים בדואים. על אף שהישובים האלה

קיימים שם כבר עשרות שנים, מימי הטורקים, הם לא קיבלו הכרה.

היו"ר א' בורג;

עין-חוד הוא ישוב שזז ב-1948.

ע' דראושה;

ב-1948 גירשו אותם, והם הלכו לישוב השכן והקימו את הבתים שם.

ט' אלסאנע;

במסגרת הישובים הללו יש בעיה עם התלמידים, יש בעיה עם ההסעות, וגם התנאים

בתוך הישובים עצמם הם מאד קשים. בבתי הספר בזרזיר ובאל-חילף, שאני ביקרתי בהם לא

פעם, יש מבנים מיושנים, וגם כשמקימים מבנים חדשים, לא מכניסים מעבדות וספריות ולא

בונים אותם כפי שצריך. מקימים מבנה, אבל משאירים בעידן המודרני הזה את המכשור

הקודם שגרם לכשלונות. אם כבר בונים בית ספר, מדוע לא מכניסים מערכת הסקה, ספריה

ומעבדות? אני יודע שאחוזי ההצלחה בבחינות הבגרות גם בבתי הספר הערביים-הבדואיים

בצפון הם ירודים, ולא במקרה. יש לזה סיבות.

הי ו"ר אי בורג;

תודה רבה. מי יציג את הצד הצפוני? בבקשה, דייר עמרם מליץ.

דייר עמרם מליץ;

ברשותך, אני רוצה למסור נתונים מה עשינו ומה אנחנו עושים, ובמקביל, מה

הבעיות. מי שיעיין בחוברת שחילקתי לכם ילמד על מה אנחנו מדברים בכלל. מדובר היום

על אוכלוסיה של קרוב ל-85 אלף תושבים, על קרוב ל-3,800 לידות בשנה. הבעיה הקשה

ביותר שלנו - וחבר-הכנסת אלסאנע ציין אותה - היא הגיל הרך. גני הילדים הם במבנים

הצמודים לבתי הספר, כך שבכיתה אי אנחנו נתקלים בשלוש אוכלוסיות שונות. לעתים

הורים שיש להם מודעות שולחים את הילד לגן גם בגיל 13 גם בגיל 4 וגם בגיל 5. וילד

כזה מגיע לכיתה אי; לעתים ילד מגיע רק לגן חובה, ולעתים הילד לא היה לא

בטרום-חובה ולא בגן חובה והגיע ישר לכיתה אי.

היו"ר א' בורג;

אם כל הילדים ירצו ללכת לטרום-חובה, יש להם לאן ללכת?

ד"ר עמרם מליץ;

אין. גם לו היו באים כולם לגן חובה היינו בבעיה.

היו"ר אי בורג;

אם אמשיך בכיוון זה, אומר שלכם יש בעצם אינטרס סמוי לא לעודד את שיעורי

הלמידה בגן חובה.



ד"ר עמרם מליץ;

ההיפך הוא הנכון, אני נאבק כבר עשר שנים להגדיל את מספר ילדי גן החובה.

חיו"ר אי בורג;

ואם המספר יגדל, היכן תשימו את הילדים האלה?

ע' דראושה;

אין לד כיתות.

דייר עמרם מליץ;

אם המספר יגדל ויבואו ילדים, ההנחה שלי היא שינחיתו אוהלים וקראוונים ותוך

שנתיים-שלוש ייבנו גנים.

היו"ר אי בורג;

ההנחה שלך אומרת שאם יבואו ילדים תבנה גנים, וההנחה שלי אומרת שאם תבנה גנים

יבואו ילדים.

ד"ר עמרם מליץ;

שנינו מכירים את המערכת, ואנחנו יודעים שהמציאות יותר חזקה מכולנו, כי התקציב

שניתן לבינוי אינו עונה על הצרכים, ואני אתאר את הבעיות שיש לנו. לדעתי, הבעיה

הקשה ביותר היא הגיל הרך. אני יודע שההתמודדות שלנו היא קשה. הבעיה של גילאי 3-4

קיימת לא רק במגזר הבדואי בנגב, אלא בכל ערי הפיתוח, כי החינוך בגיל הרך הוא חינם

גם בערי הפיתוח, אבל גנים לא בונים לא פה ולא שם, כך שיש לנו בעיה די קשה בענין

זה.

אם מדברים על מספר התלמידים מכלל האוכלוסיה, תוך עשור שנים מספר התלמידים

הוכפל ומ-11 אלף תלמידים בקירוב לפני עשר שנים הוא מגיע היום ל-25 אלף תלמידים

ומעלה.

היו"ר א' בורג;

הוכפל מספר התלמידים, אבל מה שיעור הלמידה?

דייר עמרם מליץ;

אני אומר שאין ספק שחל שיפור במספר הלומדים. בגילאים מסויימים, כשמדובר

בבנות, השיעור גדל ב-400% בקירוב.

היו"ר אי בורג;

זה לא אומר לי ולא כלום. אני רוצה לדעת מה שיעור הלמידה ביחס כלל השנתון.

דייר עמרם מליץ;

יש להבחין בין תלמידים שגרים בפזורה, בישובים ארעיים, לבין תלמידים בישובי

הקבע. בבתי הספר הארעיים, נכון להיום, לומדים 5,138 תלמידים מתוך 24.790. שאר

התלמידים, קרי; קרוב ל-19,000 תלמידים, לומדים בבתי ספר מודרניים עם מיטב הציוד,

יותר טוב מאשר בבאר-שבע ובישובים רבים אחרים.



היו"ר אי בורג;

כלומר, מה שאמר חבר-הכנסת טלב אלאסנע התייחס ל-5,000?

דייר עמרם מליץ;

הבעיות קיימות לגבי אותם 5,000 תלמידים, זה נכון, ואי אפשר להתעלם מכך. שם

הבעיה אינה כל כך של המדינה, אלא זו יותר בעיה של התושב שאינו מוכן לעבור לעיירת

הקבע, ואז אנחנו נמצאים במצב משונה; אנהנו נותנים שירותי הינוך במקום שהמדינה

אינה מכירה בו בכלל. אנחנו נאבקים כל הזמן להפריד בין שירותי החינוך לבין הבעיה

הזו.

היו"ר א' בורג;

אם כלל אוכלוסיית התלמידים מכיתות אי עד י"ב מונה 24,790, כמה לומדים מתוכה?

דייר עמרם מליץ;

תלוי באיזו שכבת גיל, ואין לי כאן כל הנתונים לגבי כל שכבת גיל, אבל אני יכול

לומר שבכיתות א'-ו' השיעור מתקרב ל-95%, ומכיתה ז' ומעלה אחוז הלומדים הולך וקטן,

ולעתים בהפרש נכבד, ואם תרצה נתונים, אוכל לתת לך אותם.

היו"ר אי בורג;

אני מאד רוצה נתונים:

דייר עמרם מליץ;

ניקח לדוגמה את רהט. בתשי"ג, למשל, למדו 593 תלמידים בכיתות וי, ולכיתות זי

הגיעו רק 577. כלומר, נשרו /,'6. בתשי"ג למדו בכיתות ז' 481 תלמידים, אבל לכיתה חי

הגיעו רק 499, כלומר, נשירה של 6%. כיתה חי היתה נשירה של 9.3%. בכיתה טי היתה

נשירה של קרוב -6%, אבל המשבר הגדול הוא במעבר מכיתה טי לכיתה י'. שם השיעור הוא

קרוב ל -24%

ע' דראושה;

מבין אלה שנשארו.

דייר עמרם מליץ;

בוודאי.

היו"ר א' בורג;

מה אחוז הנשירה מכירנה אי עד כיתה י"ב? כלומר, כמה ילדים התחילו ללמוד בכיתה

א' וסיימו את י"ב?

דייר עמרם מליץ;

אין לי היום נתונים כמה תלמידים נכנסו לכיתה אי לפני 12 שנה. אין ספק שמספר

הלומדים לפני 12 שנה היה מאד מצומצם. מספר הלידות היה יותר מצומצם, האוכלוסיה

היתה מצומצמת. זה לא יהיה נכון לעשות את זה.



היו"ר א' בורג;

מה כן יהיה נכון לומר?

ד"ר עמרם מליץ;

יהיה זח נכון לומר שהמשבר שלנו הוא מכיתה ז' עד כיתה י"ב. שם מדובר על נשירה

של 30%-35% בשנה, ואם אתה מצרף כמה שנתונים, אתה מגיע לשיעורים גדולים. כדי

להבין על מה אנחנו מדברים, בכיתות אי לומדים היום 1.574 תלמידים. בכיתות י"ב בכל

המיגזר בנגב לומדים רק 390. והפער בין 1,600 ל-400 הוא פער אדיר, אבל זה לא יהיה

נכון לומר שהיתח רק נשירה. אין ספק שיש לנו בעיה קשה של נשירה, אבל אם משווים

למשל את שיעור ממשיכי הלימודים משנה לשנה בעשור האחרון, רואים שיש גידול.

כלומר, אם שואלים אם יש בעיה, יש בעיה בשני תחומים במגזר הבדואי: בגיל הרך

ובגיל העל יסודי. בחינוך העל יסודי אין לנו מספיק מוסדות מתאימים לכלל האוכלוסיה

ואין לנו די כלים למשוך תלמידים לבוא לבתי הספר, יש נשירה של בנות מטעמים

מסורתיים, יש נשירה של ילדים הלומדים בצפון, באחוז לא גדול, אבל מדובר בכמה עשרות

תלמידים, יש נשירה בגלל בעיות פרנסה וכיוצא באלח, אבל המשבר הוא משבר קשח מאד

מסוף כיתה י'. הבעיה הקשה הזו מתחילה מכיתה ז י.

מה אנחנו עושים? אומר מה אנחנו מנסים לעשות.

היו"ר א' בורג;

זו שאלה שמאד מעניינת את הוועדה, אבל לפני זה אני מבקש לדעת איפה מצוי הריכוז

הגדול ביותר של הנשירה, ברהט?

אני חושב שהבעיה היא דווקא בפזורה.

באזורים שעדיין לא סיימו את תהליך ההתיישבות?

כן, בפזורה, כ-60% שנמצאים עדיין - - -

דייר עמרם מליץ;

נושא אחר שחבר-הכנסת טלב אלסאנע התייחס אליו הוא נושא החינוך המיוחד.

עדיין לא ענית לשאלה מה אתם עושים.

דייר עמרם מליץ;

היום יש לנו 3 קציני ביקור סדיר, 3.5 תקנים.

כמה אנשים בפועל יש?



דייר עמרם מליץ;

דומני שיש לנו היום 4 אנשים בתפקיד זה: בתל-שבע - 1, ברהט - 1, בשוקת - 1,

במשוש - 1, ברשות החינוך - 1.

טלל אלגרינאוי;

ברהט יש חצי תקן.

היוייר אי בורג;

מה אוכלוסיית היעד שהם צריכים לבקר?

דייר עמרם מליץ;

זה בערך מה שמגיע להם לפי התקנים. בבאר-שבע, למשל, שם יש כ-37 אלף תלמידים,

יש 4.25 תקנים.

ט' אלסאנע;

יש אותו אחוז נשירה בבאר-שבע?

דייר עמרם מליץ;

תאמין לי שגם בבאר שבע יש בעיות, אבל אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו. רמת

הציוד במגזר הבדואי עולה על רמת הציוד בבאר-שבע.

יש לנו בעיות אחרות. אנחנו מגדילים את מספר בתי הספר התיכוניים. פותחים בית

ספר נוסף בערוער, פתחנו בית ספר בשגב-שלום, יש לנו בית ספר בכסייפה, בית ספר

ברהט, בית ספר בתל-שבע. בעתיד מתוכנן בית ספר בחורה. אם שואלים אם זה הפתרון, אני

אומר: יש בעיה. יש בעיה של מגמות בחינוך העל יסודי. עד היום רהט שומרת על בית ספר

כעמט עיוני בתיכון שלה.

היו ייר אי בורג;

וזה טוב או רע?

ד"ר עמרם מליץ;

מבחינתי, רע. הרי יש תחושה שלא כולם מסוגלים להגיע לבגרות, לא כולם מסוגלים

להיות במסלול העיוני. אם אתה לא פותח מסלולים מתאימים, אחה נתקל בבעיה. מה התלמיד

יעשה? הוא יודע שלבגרות הוא לא יגיע. במקרה כזה הורים אומרים; אתה ממילא לא מצליח

בבית הספר, צא לעבוד. כך משאירים ילד אחד מכל המשפחה בבית הספר ומוציאים את השאר.

יש בעיה קשה.

ניסינו לפתוח מגמה לאחיות סיעודיות ברהט, וגייסנו תקציבים מכל מקום שרק אפשר,

אבל מטעמים מסורתיים נכשלנו. אני יכול לתת דוגמאות למקרים שבהם הצלחנו ודוגמאות

למקרים שבהם לא הצלחנו בדברים האלה. לדעתי, הפעילות להגברת שיעור הלמידה היום

תבוא לידי ביטוי בשני גורמים; ראשית, המודעות של החורים, והמודעות ומעורבות

ההורים בחינוך גדלה משנה לשנה, ושנית, אני מקווה שהדור הצעיר מודע היום יותר

לנושא זה.

היוייר אי בורג;

תודה. עלי הריב, אתה מפקח בצפון. אני מבקש לקבל ממך נתונים לגבי הצפון.



אני אדבר רק על הישובים המוכרים, כי בישובים הלא-מוכרים איו בכלל מערכת

חינוך.

ע' דראושה;

אין בתי ספר בישובים הלא-מוכרים?

בישובים הלא-מוכרים כמעט שאין בתי ספר.

חיו"ר א' בורג;

אם כן, איפה הם לומדים?

עי דראושה;

מה המצב ביוסניה, למשל?

עלי חריב;

בחסניה אין בית ספר. שם פתהו רק גן. ניסינו לפתוח שם יוטיבה של הגיל הרך.

היו"ר אי בורג;

השאלה היא אם שם הילדים לא לומדים בכלל, או שהם לומדים בבתי ספר בישובים

סמוכים.

עלי חריב;

הם לומדים בבתי ספר בישובים סמוכים.

היו"ר אי בורג;

הם לומדים במקום שהם מקבלים את השירות המוניציפלי?

עלי חריב;

כן.

עלי חריב;

לגבי בתי הספר במחוץ הצפון - - -

היו"ר אי בורג;

בכמה בדואים מדובר במחוז הצפון?

עלי חריב;

מודבר על כמעט 60,000.



היו"ר אי בורג;

אם בדרום יש 85 אלף איש ובצפון 60 אלף איש, ביחד זה כ-150 אלף בדואים בכל

הארץ.

עלי חריב;

נכון. יש לנו 21 בתי ספר יסודיים, 7 חטיבות ביניים, 6 בתי ספר תיכוניים, 24

גנים שמתוכם 24 גני טרום-חובה שהצלחנו באחרונה - -

כלומר, 35 בתי ספר ל-60 אלף איש. כמה בתי ספר יש בדרום?

דייר עמרם מליץ;

- 37.

היו"ר אי בורג;

ל-85 אלף איש.

עלי חריב;

אני מדבר על 60 אלף בדואים בכל הצפון.

לגבי המצב הפיסי של בתי הספר הבדואים בצפון, כמעט כולם, חוץ מכמה בתי ספר,

בטובא, בערב אל הילף, בעראמשה, באום אל עינם, שאינם עומדים בתקנות של משרד החינוך

והתרבות - - -

מבחינת הבינוי?

כן, ושאר בתי הספר הבדואים בצפון הם בתי ספר במבנים קשים, בתי ספר טובים

העומדים בקריטריונים של משרד החינוך והתרבות.

המהפך בבתי הספר הבדואים חל לפני שמונה שנים, מאז צורפו בתי הספר הבדואים

במחוז הצפון וכוננו מועצות מקומיות ורשויות מוניציפליות בישובי הבדואים. לפני זה

לא היה

אתה בדואי במקור?

כן.

היו"ר אי בורג;

כמה מועצות בדואיות יש?



עלי חריב;

5 מועצות.

היו"ר אי בורג;

כמה מועצות יש בדרום?

ד"ר עמרם מליץ;

- 4.

עלי חריב;

השאר מצורפים למועצות אזוריות, כמו זרזיר שמצורף למועצה אזורית עמק יזרעאל,

ובתי הספר שייכים למועצות אזוריות כמו משגב.

עי דראושה;

אתה מתכוון לבתי ספר שהם במבנים קשים, אבל אין זאת אומרת שאלה מבנים נאותים.

יש חדרים בזבידת, באל-הילף ועוד שיאים לימי המנדט הבריטי. בזבידת יש נחשים בתוך

הכיתות, תשמע מהמורים שמלמדים שם.

עלי חריב;

נכון שבישובים שהזכרתי מצב בתי הספר רעוע מבחינה פיסית אבל בשאר המקומות

המבנים טובים ומצויידים כמעט בכל הציוד הדרוש. חסרים עוד הרבה דברים , אבל - - -

היו"ר א' בורג;

ד"ר מליץ ציין שבאזור הדרום כ-19 אלף בתי ספר חם במבנים סבירים או טובים,

ו-5,000 הם במבנים לא ראויים. איך הפרופורציה באזור הצפון?

עלי הריב

מספר התלמידים הבדואים בצפון הוא 13 אלר, כולל גנים, ויש לנו כמעט 4,000

שלומדים במבנים רעועים.

היו"ר אי בורג;

באופן פרופורציונלי הבעיה יותר אקוטית בצפון.

עלי הריב;

נכון.

מבהינת המצב הפדגוגי, במקומות המסודרים שיש בהם מועצות מקומיות המצב הלך

והשתפר, והייתי אומר שבשמונה השנים האחרונות היה לנו כמעט שינוי דרסטי, אם בציוד,

אם בהישגים ואם בקליטת התלמידים.

היו"ר אי בורג;

ואיפה הענין נשאר תקוע?



עלי חריב;

- במקומות שאינם מסודרים ושאין בהם רשויות, או צורפו באחרונה לרשויות

הקיימות, כמו הילף וזבידת. רק השנה צורפה זבידת לבסמת טבעון.

היו"ר א' בורג;

למי הצטרף הילף?

ע' דראושה;

הילף וזבידת באזור טבעון צורפו בשנה האחרונה לבסמת טבעון.

עלי הריב;

לגבי הנושא של ההישגים

היו"ר אי בורג;

קודם כל אני מבקש לקבל נתונים על מורים מוסמכים ומורים לא מוסמכים.

עלי הריב;

כמעט בכל בתי הספר הבדואים בצפון יש לנו היום מורים מוסמכים. יש לנו הצע

גדול, ואת כל המורים -שאנו קולטים, גם בבית הספר היסודי, אנו מקבלים רק לפי

המקצוע, אם זה בחשבוון אם זה בערבית וכוי. מבחינת המורים אני יכול להגיד שהמצב

אצלנו טוב מאד.

היו"ר אי בורג;

רוב המורים באזור הצפון הם מורים בדואים?

עלי הריב;

היום שיעור המורים המקומיים, כלומר בדואים, מתקרב ל-60%. גם המורים שבאים

מבהוץ הם מורים טובים שתרמו ועשו הרבה למען ההינוך.

ע' דראושה;

יש עודף של מורים בצפון, וזה מזכה אותם במורים טובים.

עלי חריב;

כמעט כל המורים בבתי הספר היסודיים הם או בוגרי סמינרים או בעלי תואר ראשון,

ויש גם מורים שיש להם תואר שני .

לגבי נושא הנשירה, הנשירה אצלנו היא במעברים, ואחוז הנשירה נשאר גדול. בבתי

הספר היסודיים כמעט שאין נשירה. למשל, בבית ספר אחד שבו מתחילים ללמוד בכיתה אי

40 תלמידים מסיימים בכיתה ו' 39 תלמידים. במעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים

יש לנו בעיה. שיעור הנשירה הוא כמעט 3%. הבעיה הגדולה היא במעבר מכיתה י' לכיתה

י"א, כי שם מסתיים חינוך החובה, ואז יש גם נשירה וגם הנשרה בבתי הספר.

היו"ר אי בורג;

אתה יכול לתת לנו אחוזים?



עלי חריב;

למשל, בבית ספר תיכון בבסמת טבעון היו בכיתה ט' 94 תלמידים, בכיתה י' היו 92,

כלומר, נשרו 2, בכיתה י"א היו 76, כלומר, נשרו 16 תלמידים, שהם 17%. הנשירה במעבר

הזה מגיעה ל-25%.

היו"ר א' בורג;

בבסמת טבעון המצב עדיין יותר טוב מאשר בדרום.

דייר סלמן אלבידור;

אבל מי חקר את זה? עלי, הסטטיסטיקה הזאת היא שלך או של חוקרים?

עלי חריב;

זה שלי , לא של חוקרים.

ד"ר עמרם מליץ;

אם אתה מדבר על בית ספר אחד, השאלה היא מה אתה מגדיר כנשירה.

עלי חריב;

אני רק נתתי דוגמה אחת, אבל יש לנו עוד דוגמאות. יש בתי ספר שבהם שיעור

הנשירה מ-י י עד י"א הוא 25%. לדעתי , הסיבות לנשירה הן ראשית, היעדר מסגרות

מתאימות לתלמידים החלשים ולתלמידים שיש להם בעיות. אין לנו שם מסגרות לתלמידים

האלה. נוסף לכך לא קיים באופן מוסדר המוסד של ביקור סדיר.

היו"ר א' בורג;

כמה תקנים של קבס"ים יש לך בצפון?

עלי חריב;

לצערי, יש לנו רק תקן אחד לקצין ביקור סדיר בצפון.

היו"ר א' בורג;

על 13 אלף תלמידים. ומה אומר התקן המשרדי, קב"ס על כל כמה ילדים?

קריאה;

אנחנו לא מכירים מפתח כזה.

דייר עמרם מליץ;

יש מחסור אצל כולם.

עי דראושה;

לא אצל כולם. המחסור הבסיסי הוא בסקטור הערבי. כל שנה מוסיפים 4-3 תקנים

לסקטור הערבי.



היו"ר א' בורג;

ד"ר מאיר, בבקשה.

ד"ר מנחם מאיר;

לענין הקב"סים, למיטב ידיעתי, אין הבחנה ביו המגזר הבדואי לבין המגזר הבדואי

באופן כללי.

היו"ר אי בורג;

במובן הזה שכולם דפוקים.

ע' דראושה;

אבל יש הדפוקים שבין הדפוקים, ואלה הבדואים.

ד"ר מנחם מאיר;

מה שרציתי לומר הוא שיש 27 תקני קב"סים במגזר הערבי, כולל הבדואי. אינני יודע

לנגה אתה התכוונת כשדיברת על תקן אחד. אם בדרום יש 4 תקנים, זאת אומרת שהרוב

המכריע נמצא בצפון, אם כי אינני יודע מה המספר המדוייק.

עי דראושה;

בסך הכל 27 תקנים ל-245 אלף תלמידים.

ד"ר מנחם מאיר;

בפרופורציה זה דומה למה שקורה במגזר היהודי.

היו"ר אי בורג;

בבקשה, עלי חריב, תשלים את דבריך, אני רוצה שנתקדם בדיון.

עלי הריב;

יש עוד בעיה, וזו האדישות מצד ההורים, ואני יכול להוסיף; אדישות ההורים בגלל

המצב הסוציו-אקונומי בישובים. למשל, במשפחה שיש לה 10 ילדים, מהם 5-4 ילדים

לומדים בבית הספר ו-3-2 חלשים שאין מסגרת לקליטתם, ההורה מעדיף שבנו ייצא לעבודה

ויעזור לילדים האחרים, ובזה אולי הוא יציל לפחות אחד. אלה שלוש הסיבות המרכזיות

לנשירה בבתי הספר אצלנו.

היו"ר אי בורג;

אני מודה לך.

אני רוצה לעבור לתחנה הבאה. מי מייצג כאן רשות? טלל מייצג רשות, ואני מבין

שמר הדרי מייצג את שוקת ויש כאן נציג של משוש. שאלתי מתמקדת בשני דברים. ראשית,

אני רוצה לשמוע בסבב קצר את סוג הבעיות שאתם מתמודדים אתן מנקודת המבט

המוניציפלית, ושוב, לא נחזור על מה שנאמר כאן. שנית, אני מבקש לשמוע מה

הפרופורציות של השתתפות המדינה מול השתתפות רשות במערכת ההינוך בישובים שלכם.



ט' אלסנע;

ברשותך, אני מבקש לדעת מדוע השר או המנכ"ל לא הגיעו לדיון.

היו"ר א' בורג;

תשאל את נציגי משרד החינוך הנוכחים כאן. הגיע לכאן סמנכ"ל המשרד, דייר מנחם

מאיר, שתאמין לי שהוא אדם נפלא.

טלל אלגרינאוי;

ראשית, אני מצטער שאנשי משרד החינך בירושלים לא נמצאים פה, ואני חושב שד"ר

עמרם מליץ ואני משתפים פעולה, ואין לנו שום בעיה עם דייר עמרם מליץ, הבעיה שלנו

היא עם אנשי משרד החינוך בירושלים.

שנית, אני רוצה לברך על המפגש. אני חושב שזה מפגש מעניין, וצריך להעלות את

הבעיות של הבדואים בנגב ובצפון ולפתור אותן פעם אחת ולתמיד ביסודיות. אי אפשר

לטפל בבעיות האלה בשיטה של כיבוי שריפות.

אני חושב שמערכת חינוך טובה היא לב לבה של כל תשתית אנושית בכל ישוב, וישובי

הבדואים בנגב לא זכו לתשומת לב מספקת בנושא החינוך. אולי בארבע-חמש השנים

האחרונות יש תשומת לב, אבל זה פער של 45 שנה שלא ניתן להדביק אותו במשך ארבע-חמש

שנים או בפעולות שנעשות היום. יש היום מספר בעיות קשות, שאם לא יהיה טיפול נכון

בהן, מערכת החינוך, כמו כל המערכות בנגב, יתמוטטו, ואני אומר את זה בכאב. אי אפשר

לשבת ולשתוק בנושא החינוך של הילדים שלנו. אי אפשר שהבן של סמנכ"ל משרד החינוך

בירושלים ילמד בקטמון, בחדר מחומם, עם כסאות נורמליים, ואילו הבן שלי ברהט לא

יוכל ללמוד, זה לא בא בחשבון.

אנחנו הבדואים במשך 45 שנה התנהגנו כג'נטלמנים במדינה הזאת, אבל אתם, משרדי

הממשלה, פירשו את זה כחולשה. ג'נטלמניות אצל היהודים מתפרשת כחולשה, ואני מצטער

להגיד את זה. המצב אצלנו קטסטרופלי. באתי לכאן עם נתונים לגבי רהט: אם מדברים על

גילאי גן טרום-חובה וכיתה אי, יש 1,900 ילדים שאין להם שום מסגרת, חוץ מ-10 גנים

שנמצאים במסגרת של גופים פוליטיים, ואני לא רוצה להיכנס לענין זה כרגע.

היו"ר א' בורג;

מה זה "פוליטיים", של נעמת וויצ"ו?

טלל אלגרינאוי;

לא.

של התנועה האיסלאמית.

טלל אלגרינאוי;

הבן שלי היום, בגיל 4, אומר לי; אני רוצה ללכת לגן, אבל אין לי לאן לקחת

אותו. יש לי רק אפשרות לקחת אותו לקיבוץ שובל, אבל שם צריך לשלם 1,500 שקל לחודש,

ואם יש לי שמונה ילדים ואני ראש מועצה ברהט, אני לא אוכל לשלם מחיר כזה ולפרנס

משפחה. כך שיש 1,900 ילדים שאין להם שום מסגרת. או שאנחנו ניתן לגוף הפוליטי הזה

לטפל בילדים האלה, או שאתם תתעוררו. זה מה שיש לי לומר בנושא של חינוך טרום חובה.

לגבי גני חובה, היום נדרשות ברהט 27 כיתות, ויש לנו רק 17 כיתות, מתוכן 13 לא

תקניות. יש לנו 13 גני חובה לא תקניים מתוך ה-17 שקיימים.



דייר עמרם מליץ;

יש 24 גנים ברהט.

היו"ר אי בורג;

אתה מסכים לזה ש-13 לא תקינים?

קריאה;

7 כיתות תקניות, והשאר לא תקניות.

טלל אלגרינאוי;

יש לנו גם דו"ח בטיחות.

דייר עמרם מליץ;

יש לנו בעיה. טלל, לפני שנכנסת לוועדה אני הצגתי את זה כבעיה הכי קשה.

היו"ר אי בורג;

דייר מליץ, שאלתי אותך קודם; אם תבנה, האם זה יוסיף לומדים, ואתה אמרת; אם

יבואו לומדים, אני אבנה. עכשיו אני מדבר על מה שקיים. אם רוצי מהקיים לא-תקני - -

דייר עמרם מליץ;

מה זה "לא תקני"?

היו"ר אי בורג;

אני, למשל, יודע מנתונים של מבקרת המדינה ש-35% מהכיתות הלא"תקניות נמצאות

במגזר הערבי. אני מניח שחלק ניכר מהן נמצאות במגזר הבדואי.

דייר עמרם מליץ;

אני יכול לומר לך שמספר החדרים הלא תקניים במערכת אצלנו מגיע ל-7% בסך הכל.

לגבי גני ילדים, כשכיתה נמצאת בבית הספר היסודי, היא נחשבת לא תקנית מבחינתנו

ומבחינת טלל, וזה נכון, כי גן הילדים צמוד לבית הספר היסודי, אין לו חצר מתאימה

ואין לו ציוד מתאים.

היו"ר א' בורג;

למה לא בנו?

דייר עמרם מליץ;

כי התקציב שניתן לבניה לא מספיק. כמה שניתן לא מספיק, כי אנחנו גדלים בקצב

מואץ, והתקציב שניתן לבניה לא מספיק להדביק את כל הבעייתיות. האלטרנטיבה היתה לא

לפתוח גנים.

קריאה;

זאת מפני שלא היה תכנון, דייר מליץ.



ד"ר עמרם מליץ;

אני לא רוצה לומר לך שיש היום תקציבים ברהט לבנות בית ספר שעוד לא נבנה.

טלל אלגרינאוי ;

אני מודיע לך, דייר מליץ, שאני מחזיר אותו, כי - - -

דייר עמרם מליץ;

נתנו לראש המועצה המקומית תקציב לבנות בית ספר, והוא לא בנה.

אני רק רוצה להזכיר לך שראש המועצה הזה מכהן בתפקידו הודש.

טלל, תמשיך, ואני מבקש שתענה לי בכל זאת לא על הנתונים ששמענו, אלא על

האחריות המוניציפלית, מה בידי הרשות לעשות, כמה אתם משקיעים בתוך המערכת וכו'?

אני רוצה להתייחס רק למתקנים, כי זה המצב הפיסי הכי קשה.

היו"ר אי בורג;

זו נקודה שעסקנו בה לפני שנכנסתם לחדר הוועדה, ואני לא רוצה שנחזור על אותם

דברים. אני רוצה להתקדם בדיון.

טלל אלגרינאוי;

אני מסכים אתך, אבל חשוב מאד שיירשם שברהט אנחנו צריכים היום 158 כיתות כדי

לפתור את הבעיות. ברהט נכנסים כל שנה 1,200 ילדים נוספים למערכת החינוך, נוסף

להגירה החיובית שבאה מישובי הבדואים, מהפזורה, כפי שאתם קוראים לזה, וצריכים

להתארגן בהתאם לכך.

ע' דראושה;

כמה כיתות נתנו לך בשנת התקציב 1994?

אלל אלגרנאוי;

נתנו לי 13 כיתות. אני מודיע לכם שאני מחזיר את זה למשרד ההינוך, אני מודיע

שאני אבנה אוהלים שילדי רהט ילמדו בהם, אני אביא להם כסאות ואני אצלם אותם ואראה

את זה לכל העולם, שיראו שילדי רהט חזרו ללמוד באוהלים. יוסרות לי היום 158 כיתות,

ומקציבים לי 13 כיתות, וכשאני מתקשר אליהם, אומרים לי; נגמר התקציב ל-1994, לא

ידענו שזה המחסור שלך. לא ידעתם, זו בעיה שלי שלא ידעתם? הרי יש לכם נתונים. אני

לא מקבל את זה.

דייר עמרם מליץ;

אני רק מבקש לעדכן.

היוייר אי בורג;

לא עכשיו.



ה' מחאמיד;

158 כיתות מתוך כמה?

היום יש לנו 195 כיתות לבתי ספר יסודיים ותיכון, מתוכן 30 לא תקניות, ואנחנו

צריכים 245 כיתות. 50 ועוד 30 הם 80, פלוס 55 בטרום חובה, ואנחנו צריכים עוד 23

כיתות בגני חובה, כלומר, בסך הכל אנחנו צריכים עוד 158 כיתות כדי לפתור באופן

יסודי את הבעיה בישוב רהט.

ע' דראושה;

אתה יודע שמשרד החינוך לא בונה בטרום חובה.

טלל אלגרינאוי;

בסדר, זה חל על 55 כיתות של טרום חובה.

היו"ר אי בורג;

אני נותן לך 50, תן לי 100.

עי דראושה;

טלל צודק, 13 כיתות זה מעט מאד.

היו"ר אי בורג;

דייר מאיר, הבדואים נכללים בתכנית החומש של המגזר הערבי?

כן.

היו"ר אי בורג;

יש איזו שהיא עדיפות? איך זה עובד? כאשר מוקצבות בתכנית החומש 135 כיתות

ובונים 187 או 192, כמה מהן מגיעות למגזר הבדואי?

דייר מנחם מאיר;

אני לא יכול למסור עכשיו פרטים, אבל מה שאני יודע הוא שמכלל תקציב הבינוי,

הפיתוח של מערכת החינוך, קרוב ל-40% מגיעים למגזר הערבי, כולל המגזר הבדואי.

היו"ר אי בורג;

ועל החלוקח הפנימית אתה לא יודע פרטים?

דייר מנחם מאיר;

226 כיתות. כמה מתוכן למגזר הבדואי, אינני יודע.

וכמה צורך המגזר הבדואי בכללו?

דייר מנחם מאיר;

סדרי הגודל הם לא בדיוק כפי שתואר פה, כי תלוי איך מגדירים את הדברים.

ע' דראושה;

בסך הכל נותנים לסקטור הערבי 226 כיתות. משחקים במספרים ובאחוזים. אני גם

ערערתי על הדברים של שר ההינוך, הרי נותנים במדינה 226 כיתות לכל הסקטור הערבי,

כולל הבדואים, אז מה כבר הם יכולים לתת לזה ולהוא?

טלל אלגרינאוי;

נוסף לזה שאין לנו שום חדרי ספח, לא מעבדות ולא ספריות, כל החדרים אצלנו,

כולל המקלטים, מנוצלים לכיתות. זה דבר בדוק. לכן גם יש לנו רמת הישגים נמוכה

ביותר.

מעבר לזה, החינוך הבלתי פורמלי בכלל לא קיים, ואנחנו מדברים על 1,500 ילדים

שלא נמצאים במערכת החינוך, עם חצי תקן קב"ס. צריך לטפל בילדים האלה. לגבי פעילות

אחר הצהריים, אין לא מועדונים, לא מתנ"ס, לא ספריות ולא כל פעילות במסגרת החינוך

הבלתי פורמלי. זו המערכת.

מה אנחנו עושים כרשות מקומית? רוב התקציב שלנו, שהוא דל ביוינר, 17 מיליון שקל

על 31 אלף תושבים, הולך למערכת החינוך ברהט.

היו"ר אי בורג;

50% מהתקציב הולכים למערכת החינוך?

טלל אלגרינאוי;

כן. עם תקציב דל כזה אני מקציב לרווחה בסך הכל מיליון שקל, וכאמור, 50%

מהתקציב אני נותן למערכת החינוך. בתנאים כאלה אני לא יכול להרים את העסק הזה.

היו"ר אי בורג;

מה התקציב הכללי של רהט?

אלל אלגרינאוי;

כל התקציב ל-31 אלף תושבים ברהט הוא 17 מיליון שקל. יוצא שיש 500 שקל הוצאה

לנפש בישראל. היום אני ממבקש ממדינת ישראל שתשווה אותי רק לחברים הערבים שלנו

בצפון. ההוצאה לנפש לערבים בצפון היא 1,200 שקל, לפי תקציב רשום, וברהט - 500

שקל. תנו לי סכום שווה לזה שנותנים לערבים בצפון. אני לא רוצה להיות שווה

ליהודים. נאמר שאתם משרתים בצבא ואתם מיוחסים, אני מוותר לכם, אבל תנו לי מה שאתם

נותנים לצפון.

היו"ר א' בורג;

תודה, רק תציג את עצמך בבקשה.



סלימאן אבו-חמיד;

שמי סלימאן אבו-חמיד. אני לא מנהל מחלקת החינוך במועצה, אבל אני אחד

האנשים המטפלים בזה.

כל מה שאמר טלל יכול להתאים במאה אחוז למשוש. אנחנו במועצה נאלצנו לסגור

שלושה גני טרום חובה אחרי הפעלה של שלוש שנים, בגלל חוסר תקציב ועלות גדולה

מאד, והתנועה האיסלאמית בישובים שלנו חטפה או תחטוף עוד מעט את הילדים שנשרו

כדי לטפל בהם.

היו"ר אי בורג;

מה רע בזה שהתנועה האיסלאמית נכנסת?

סלימאן אבו-חמיד;

זה לא רע.

זה עולה כל הזמן בתור אלטרנטיבה למשהו. מה הבעיה עם זה?

סלימאן אבו-חמיד;

לי אישית אין בעיה עם זה, אבל הרבה מציגים את זה כבעיה.

היו"ר אי בורג;

למה מתכוונים אלה שמציגים את זה כבעיה? בבקשה, אדוני, תציג את עצמך.

פייסל אלהוזייל;

שמי פייסל אלהוזייל, ממלא מקום ראש המועצה ברהט. בקשר לנושא של גנים

לתנועה האיסלאמית, אני רוצה לומר, ראשית, שחובתה של המדינה לתת גנים, וחלק מזה

- הרשות. ברגע שהכל פרוץ ואין מסגרת, התנועה האיסלמית יכולה למלא את החלל והיא^

לוקחת את הגנים.

היו"ר אי בורג;

אני שואל מה הבעיה בענין זה. מה ההבדל בין "אל המעיין", למשל, לבין

התנועה האיסלאמית?

פייסל אלוהוזייל;

כל אלה שנמצאים כאן הם מסולמים. מבחינה דתית אני גם מוסלמי, אבל גם

מבחינה פוליטית אני לא רוצה שהילדים שלי ילמדו מה שמלמדים באיסלם.



היו"ר א' בורג;

אני מבין שהבעיה היא תכנית הלימודים.

ע' דראשוה;

המגמה היא ממלכתיות.

היו"ר אי בורג;

לצורך הענין, הם חרדים לא להיות חלק מן המערכת הממלכתית. זה מה שביקשתי

להבין.

עי דראושה;

כשרוב הציבור הוא חילוני, האלטרנטיבה היחידה היא לשלוח את הילדים לאותם

גנים מוסלמיים.

היו"ר א' בורג;

אתה מתכוון לחילוני בפרמטרים המוסלמיים, לא בפרמטרים היהודיים,

עי דראושה;

בדיוק. זאת הבעיה.

סלימאן אבו-חמיד;

הפזורה מסביב למועצה האזורית משוש מכפילה את האוכלוסיה והמועצה נאלצת לתת

שירות לאוכלוסיה שהיא לא מקבלת סבסוד עבורה, או הקצבה ממשרד החינוך או מסל

כלשהו. המועצה האזורית משוש מתוקצת פר-נפש, לפי 13 אלף נפש, בו בזמן שאנו

נותנים שירות ל-26 אלף נפש. נאלצנו להפסיק את כל החינוך הלא-פורמלי מאחר

שאנחנו לא יכולים לעמוד בתקציב שמעל למשכורות שמתאימות לנו. לצערנו, שוב מחוסר

תקציבים, נאלצנו להפסיק הרבה חוגים, כגון חוגי סיור וקרטה, חוגים לא פורמליים,

מאחר שאנחנו לא מתוקצבים משום סל ומשום גוף ממשלתי.

אני רוצה להעיר הערה בייחוד למפקחים פה. אני חושב שרמת החינוך בנגב היא

לא בעיה פיסית, אלא בעיה פדגוגית, ואני משאיר את ההסברים לאנשים המומחים

בענין.

היו"ר אי בורג;

תודה. בבקשה, אדוני, תציג את עצמך.

חנניה הדרי;

שמי חנניה הדרי, מנהל המחלקה לחינוך במועצה האזורית שוקת, חורה ולגיה.



ביחס לשאלה שלך לגבי המועצה ומשרדי הממשלה, מבחינת הבינוי אני יכול להיות

גאה בזה שלפהות במועצה שלנו אנחנו מפונקים. קיבלנו השנה 21 מיליון שקל לבינוי,

בית ספר יסודי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, וגם חלק מהדליקים. זה

לא אומר שאין לנו כיתות קשות, ויש לנו צריפים ופחונים, אבל לפי התכנון, תוך

שנתיים-שלוש שנים זה צריך להיעלם, והתחלנו בכך.

לעומת נושא הבינוי שבו אנו מפונקים, אני רוצה להגיד לך ממה אנחנו סובלים.

כל נושא הציוד, סדנאות, מכשור וכל מה שקשור בחדרי ספח והתכנים שלהם - אינם.

היו"ר אי בורג;

אם כן, למה דייר עמרם מליץ אומר שרוב בתי הספר במחוז הם במצב טוב

ומצויידים כהלכה, יותר מבאר שבע וכו'?

חנניה הדרי;

כל אחד אחראי על דבריו.

אם כל כך טוב, למה כל כך רע, דייר מליץ?

דייר עמרם מליץ;

מה רע?

עי דראושה;

מה אחוז ההצלחה בבגרות. 4%-5% משנתון?

דייר עמרם מליץ;

תלוי באיזו שנה.

היו"ר אי בורג;

בשנה שעברה.

דייר עמרם מליץ;

אם אני מדבר על התשנ"ב, מתוך 114 שניגשו 84 תלמידים קיבלו בגרות מלאה.

היו"ר אי בורג;

מתוך כמה תלמידים בשנון?

טלב אלסאנע;

כמה סטודנטים יש באוניברסיטה?



ד"ר עמרם מליץ;

למדו בכיתה י"ב 447 תלמידים, מהם במגמות מקצועיות - 112. ניגשו לבגרות

חלקית וקיבלו בגרות במבחנים שונים - 109 תלמידים. ניגשו לבגרות מלאה - 114,

זכאים לבגרות - 84 תלמידים.

עי דראושה;

פחות מ-20%

קריאה;

זה משחק במספרים.

אני עדיין לא קיבלתי תשובה כמה ילדים היו בשנתון וכמה קיבלו בגרות מלאה.

זה המדד במערכת החינוך היהודית. כמה ילדים והיו בשנתון בשנה שעברה? אותם 447

שעליהם דיברת היו בכיתה י"ב בכלל המערכת. לא שאלתי אותך כמה ילדים היו בבית

הספר, אלא כמה ילדים היו בשנת הלימדים התשנ"ב. נניח שהיו פי-שלושה או פי-

שניים, כי אתה אמרת שהיתה נשירה של 35%. אני מניח שזה היה קצת יותר.

ד"ר עמרם מליץ;

יכול לתיות.

היו"ר אי בורג;

אם כן, אנחנו מדברים פה על 600 תלמידים, מתוכם 85 קיבלו בגרות מלאה, וזה

אחוז יותר נמוך בצורה משמעותית מפרמטרים אחרים.

ד"ר עמרם מליץ;

אני יכול לומר לך שהנתון הזה לא שונה בהרבה - -

ע' דראושה;

לפי הנתונים הללו, אני עשיתי חישוב שיש פחות מ-20% הצלחה בבגרות.

היו"ר אי בורג;

תיכף נשמע בדיוק את הנתונים מד"ר איסמעיל אבו-סעד.

חנניה הדרי;

המועצה היא כמעט היחידה המתמודדת בתקציב שלה בתחום

כמה אחוזים מהתקציב שלה הולכים לחינוך?

חנניה הדרי;

כ-40% מתקציב המועצה.

בעקבות הנשירה מכיתה ח' או מכיתה ט' ומעלה, מספר הנערים, ובעיקר הנערות,

שיוצאים ממערכת החינוך הוא גדול, וכאן החיוניות של החינוך המשלים. אני מוכרח

להגיד לך שהאגף למינהל, לחברה ולחינוך, תרומתו בענין זה דלה מאד, אם בכלל. הכל

מתנהל מתקציב המועצה. יש לנו פעילות חינוכית בלתי פורמלית מבורכת, וקלטנו

מהאוניברסיטה 43-42 חונכים, ואנחנו גם מסיעים אותם וגם מספקים ציוד וגם

מעסיקים מדריכים בשכר, אבל הכל מתקציב המועצה.

ברשותך, אני רוצה לגעת בקצרה השלוש נקודות בתחומים הקשורים לכל מערכת

החינוך. ראשית, נושא הכשרת המורים, המתקשר איכשהו לחינוך ולבית הספר. במכללת

קיי מכשירים היום מורים בכיתות נפרדות של המגזר הבדואי, ולדעתי, גם מקבלים את

הבנים במבחן סף נמוך, ואת הבנות - במבחן סף יותר נמוך.

דייר עמרם מליץ;

מי אמר לך את זה?.

קריאה;

זה בדוק. אי אפשר להסתיר עובדות.

חנניה הדרי;

זה מה שאני יודע. כאן אנחנו מקבלים ממילא מוצר הרבה יותר חלש.

היו"ר אי בורג;

גם במכללת קיי הם לומדים בכיתות נפרדות?

חנניה הדרי;

כן, על זה אני מדבר. תנאי הקבלה שונים ונמוכים. אני מבין שיש פה כוונה

טובה, אבל הכוונה הטובה הזאת מובילה לתוצאה לא טובה. נראה לי שהיה צריך לעשות

שנת מכינה לאותה קבוצת אוכלוסיה, גם יהודית וגם לא-יהודית, להכשיר אותם, אבל

לא בכיתה נפרדת, לא בגטו, אלא בתוך החברה הישראלית.

עי דראושה;

אז לא יזכו להתקבל לשום סמינר, כי הממוצע שלהם בבגרות בתיכון הוא כל כך

נמוך.



חנניה הדרי;

להכין אותם. זו נקודה אחת.

אין זה סוד, אמרתי את זה לפיקוח, שיש מחסור בפיקוח המקצועי

ובפיקוח בכללו. ידידי עארף אבו-רביע ממלא תפקיד של מפקה אזור הדרום, יאסר עומר

הוא בהצי משרה, ויש מפקח של החינוך המיוחד. כשמדובר ב-30 בתל ספר, מספר כזה של

מפקחים הוא נמוך מאד, והמורים לא מרגישים שמבקרים אותם, מעודדים אותם או

מפקחים עליהם בפועל. אני לא אומר את זה כטענה. אני מעלה את זה כעובדה.

הנקודה השלישית מופנית אולי יותר כלפי פנים, כלפי אותם מורים שלנו. באופן

כללי יש הוסר מוטיבציה. אנהנו לא רואים פרוייקטים ויזמות חינוכיות מטעם

המערכת. זו טענה כלפי המנהלים, כלפי המורים שלנו.

תודה. ד"ר איסמעיל אבו-סעד, בבקשה. אנחנו מבקשים לשמוע בייחוד על הנשירה.

גם אני רוצה להתייחס לנושא הנשירה בכללו ולמידת הסכנה הקיימת במגזר

הבדואי. לצערי הרב, הנהלת מחוז הדרום מתעלמת מהמשכילים הבדואים, ואני חושב שזו

טעות איומה.

גם ד"ר עארף אבו-רביע לא משכיל בעיניך?

לא אמרתי. אחד זה לא מספיק. היום הבדואים מהווים יותר מ-25% מאוכלוסיית

הנגב בכללותה. הייצוג שלהם בתפקידים בכירים במערכת ההינוך, בהנהלת המחוז, הוא

מאד ירוד. חוץ מעארף אבו-רביע, אין אף בדואי מהנגב בתפקיד בכיר. המפקח השני

הוא תוצרת חוץ - מהצפון. גם המפקחת על הגנים היא מהצפון.

הוא לא תוצרת חוץ, אבל הוא מהצפון.

מנהל רשות החינוך לבדואים, ידידי משה שוחט, שיושב כאן, הוא תושב באר שבע.

עד עכשיו אני לא מעכל למה לא בדואי מנהל את הרשות, בזמן שקיימים אנשים בעלי

השכלה גבוהה, בעלי תואר שני ומעלה. מספיק, הגיע הזמן שתפתח את העיניים, ד"ר

מליץ.

מה התשובה שלך, ד"ר מליץ?



דייר עמרם מליץ;

מי שגידל אותך זה אני, אל תשכח.

ע' דראושה;

לא, לא, תמחק את חמושג חזה מחפורטוקול, זח לא מתאים לך.

חיוייר אי בורג;

רק לא פטרנאליזם.

אני רוצח לדעת אם במוסדות המחוז יש ייצוג פרופורציונלי לסוג חאוכלוסיח

שנמצא במחוז.

דייר עמרם מליץ;

אני יכול לומר לך בוודאות - ואם מישהו כאן יכול, שיסתור את דברי, כולל

דייר איסמעיל אבו-סעד - שאם חיח מקום יחיד בארץ שנתן שוויון מלא למגזר חערבי

עוד לפני עשר שנים, חרי זח חנגב.

היוייר אי בורג;

תן לי נתונים, בבקשה.

דייר עמרם מליץ;

אם מדברים על שילוב, קרוב ל-25% מכל מי שלומד היום בקורס להכשרת מנהלים

הם בדואים.

עי דראושה;

כמה פקידים בדואים יש לך במשרד שלך?

דייר עמרם מליץ;

אתה ראית פקיד יחודי חדש שנכנס לאחרו נח? אתח ראית מפקח חדש שנכנס?

דייר איסמעיל אבו-סעד;

המפקח השני נכנס ב-1989

דייר עמרם מליץ;

עדיין לא גמרתי למסור את הנתונים. אנחנו נאבקנו במחוז למנות מפקח בדואי,

את עארף אבו-רביע. כל חשנים היה מפקח מחצפון. חיו לנו תקנים ולא ניצלנו אותם.



ע' דראושה;

זאת לא בעיה של המחוז, זג בעיה של משרד החינוך.

היו"ר אי בורג;

ד"ר איסמעיל, תמשיך.

ד"ר איסמעיל אבו-סעד;

דייר מליץ, תתחיל לעבוד, תכין תכנית ותגיש אותה למשרד החינוך. אני חושב

שלא צריך לעבור על הנקודה הזו בשתיקה, מפני שחוץ מעארף אין כמעט אף אחד מקרב

המשכילים הבדואים - ומספרם לא כל כך גדול - שיש לו נגיעה במשרד החינוך. אני

רואה את זח בחומרה רבה, מפני שזה תקדים לא טוב לצעירים אחרים החושבים: למה לי

ללכת ולהשקיע בחינוך, בהשכלה גבוהה ולשלם כסף אם לא קולטים אותי?

עי דראושה;

אין מוטיבציה.

ד"ר איסמעיל אבו-סעד;

חנניה הדרי דיבר על מוטיבציה. אחת הבעיות היא שלא מטפים היום את האנשים.

דיברתי פעם עם חבר שלי במשרד החינוך, והוא אמר לי; אתה מגזים, הרי אנחנו לא

מסתכלים על מחוז הדרום כבדואים, ואופקים ורהט, כולנו יחידה אחת. אמרתי לו;

בסדר גמור, אבל העבודה בתוך המחוז היא לא אינטגרטיבית.

היו"ר אי בורג;

הנקודה ברורה. נעבור הלאה.

דייר איסמעיל אבו-סעד;

סוף סוף יש ברהט תכנית אב, ואני מברך על כך. חברת "עתיד" בתל-אביב עושה

להם את התכנית, ואני לוקח משם את הנתונים. בעמי 13 תוכב: פוטנציאל תלמידים

ברהט על פי נתוני מרשם האוכלוסין. אני מדייק מאד במספרים; בשנת התשנ"ג, מספר.

תלמידים לפי שנתון, גיל 17, יתכה י"ב - 631, מספר תלמידים בפועל - 163, סך

הכל תלמידים ללא מסגרת - 468 תלמידים, שהם 74% מאוכלוסיית השנתון. אומרים שיש

תלמידים בדואים מרהט שנוסעים ללמוד בצפון. זה נכון.

ע' דראושה;

לפי הנתונים האלה, יש 74% נשירה.

דייר איסמעיל אבו-סעד;

נשירה ממערכת החינוך. אני לא רוצה לסלף עובדות. יכול להיות - -

היו"ר אי בורג;

לא כולם לא בבית ספר. יש שלומדים מחוץ לרשות.



ד"ר איסמעיל אבו-סעד;

המספר הוא מאד קטן. גם אם נגיד שזה 3% או אפילו 4%, ש לנו עדיין 70%

נשירה במקום כמו רהט, שהוא המקום הכי מפותח יחסית במגזר הבדואי. אם נדבר על

שבט אל-עזזמה - אני נוגע עכשיו בתחום שלך, משה שוחט, רשות החינוך לבדואים -

שמהווים בסביבות 50% מאוכלוסיית הנגב, המצב שם יותר גרוע.

בקשר למכללת קיי, אני מקבל מה שאמר חנניה הדרי. לפעמים עושים חשבון נפש.

משרד החינוך משלם המון כספים בעשר השנים האחרונות בפרוייקטים של דו-קיום בין

יהודים לערבים, ואפילו דיברתי עם המנהלת לשעבר במכללת קיי - לימדתי שם שנה -

אנחנו מוציאים כל כך הרבה כסף על מפגשים בין נוער וסטודנטים יהודים

וערבים. הנה יש לנו כאן אופציה לעשות את זה בחינם, זה לא עולה לנו כסף. למה

עושים את ההפרדה הזו? נכנסנו לוויכוח על כך שהרמה של הבדואים היא נמוכה. כמחנך

אני לא רוצה שמורה מסוג ב' ייכנס למערכת החינוך. דובר כאן על מכינה. תכינו

אותם.

הנקודה ברורה.

בהמשך למה שקורה בהנהלת מחוז הדרום, גם בסגל במכללת קיי אין ייצוג של

המשכילים הבדואים. יש לנו דוקטור לחינוך מיוחד שסיים את לימודיו בטורונטו בשנה

שעברה, ואני חושב שזה הישג עצום למערכת החיונך בארץ, במיוחד למגזר הבדואי שבו

החינוך המיוחד בכלל לא מטופח. איפה עובד הדוקטור הזה? הוא עובד בבית ברל.

תודה. בבקשה, אדוני. אתה מרהט?

כן. אני רוצה להתייחס לנוסחה שהעלה דייר עמרם מליץ: שוויון לבדואים בנגב.

לאחורנה קראתי מחקר של אוניברסיטת בן-גוריון שמתייחס לכל הקומפלקס של בעיות

הבדואים ופשוט נבהלתי מהאחוזים שראיתי. הם מגיעים למסקנה שיש 85% נשירה בקרב

הבדואים.

מי חיבר את המחקר הזה?

חבורה של מדענים מאוניברסיטת בן-גוריון.

מי הם, הם עלומי שם? תן לי שם אחד. אני גם מרצה שם.



ד"ר עמאר אל-הוזייל;

אני אעביר את המחקר הזה להבר-הכנסת בורג. המחקר העלה ש-31,500 ילדים

בדואים היו אמורים להיות בבית הספר, מתוכם נמצאים בבית הספר רק 19,125 ילדים,

כלומר, 39% מילדי הבדואים לא מגיעים בכלל לבית הספר. זה מחקר של שנות התשעים,

ואתה מדבר על שוויון?

דייר עמרם מליץ;

אני יכול לומר לך בוודאות שזה לא נכון.

ד"ר עמאר אל-הוזייל;

אדוני, יש מחקר כזה.

היו"ר אי בורג;

אנחנו לא מתווכחים ולא נכריע עכשיו אם הנתונים שלך או הנתונים האלה

נכונים.

אני רוצה לגעת .בבעיה אחרת, והיא בעיית החינוך המיוחד, הילדים המפגרים.

אני הולך לנתח את הדברים האלה לא על הבסיס התיאורטי המקסימלי, אלא אסתמך על

המדד של 2% שהוא מדד עולמי. לפי זה יש 1,700 ילדים מפגרים מהאוכלוקיה הבדואית,

מהם מאותרים - 351, מאובחנים - 175, אלה שיש להם מסגרת - 95.

היו"ר אי בורג;

כמה היו צריכים להיות מאובחנים לפי הפרופיל העולמי?

כולם היו צריכים להיות מאובחנים.

חנניה הדרי;

לפי המדד העולמי כולם צריכים להיות מאובחנים?

ד"ר אל-הוזייל אומר שהמדד העולמי הוא הנחת מינימום, ומול הנחה זו הוא

בודק את המצב בישראל. מה הנחת המינימום הישראלית בחינוך מיוחד?

ד"ר עמאר אל-הוזייל;

זה מדד עולמי. אפילו רופאים התפלאו על זה שאני מתבסס על הנחת המינימום

העולמית.



היו"ר א' בורג;

הנקודה ברורה. תעבור לנקודה הבאה.

ד"ר עמאר אל-הוזייל;

אני רוצה להתייחס גם למערכת החינוך של השבטים.

היו"ר אי בורג;

מה שנקרא "הפזורה"?

ד"ר עמאר אל-הוזייל;

כן, הכפרים הלא-מוכרים. ד"ר עמרם מליץ, אתה מדבר על שוויון, והקטסטרופה

חוגגת בכל המגזר?

איפה? תציין מקום אחד.

ד"ר עמאר אל-הוזייל;

בדו"ה האחרון של משרד הבריאות נאמר שיש לסגור את כל הגנים שם.

אני לא יכול לשמוע דברים כאלה.

היו"ר אי בורג;

לא, אדוני. אם אתה לא יכול, תצא החוצה. אני מבקש ממך, מי שיקבע את כללי

ההתנהגות כאן ואת רשות הדיבור זה לא אתה, ולא בצעקות. ועדה זו היא ועדת חינוך,

וכשמה כן היא. כל אחד יביע את עמדתו גם אם השני לא מסכים לה. אי אפשר לקיים

דיאלוג של צעקות. עם דיאלוג של צעקות לא מתקדמים לשום מקום, ומי שיפר את כללי

המשחק לא יוזמן לכאן. תן לו להגיד את מה שהוא רוצה, תגיד לאחר מכן את מה שאתה

רוצה.

אני ממשיך. מי שרוצה להיות בטוח במה שאני אומר שיירד לשטח ויראה באיזה

מצב נמצאים, למשל, תלמידי בית ספר דירת א-סנע. לאחרונה משרד הבריאות הוציא שם

צו סגירה. מה הטיפול בכל הדברים האלה? זה שוויון? זה לא שוויון. זו קטסטרופה

שאנחנו צופים בה.

ד"ר עארף אבו-רביע;

לאחר קבלת רשות מהבוס שלי, ד"ר עמרם מליץ, רציתי להתייחס לנתונים לפני

עשר שנים ולנתונים של היום. הזמנו פעמיים את כבודו לסייר - -



היו"ר א' בורג;

הזמנתם שלוש פעמים, ושלוש פעמים זה התבטל בגלל מה שנקרא "כוח עליון".

ד"ר עארף אבו-רביע;

מערבת החינוך גדלה לא רק במספר הבניינים והתלמידים. כשאנחנו מדברים על

גידול טבעי של תלמידים ועל מצב סוציו-אקונומי, אנחנו מדברים על מצב הקשור

למנהגים הבדואים ולמסורת הבדואית. בבתי הספר של הפזורה, שאותם סגרנו ב-1984

והשארנו שם רק עד כיתות וי, מצאנו אחר כך שבעיקר הבנות אינן מגיעות בכלל

להשכלה מעל לכיתות ו', כי בשבטים אין כיתה ז' או כיתה ח'.

לבנות יש בעיה להגיע לחינוך מעורב?

ד"ר עארף אבו-רביע;

לא, כי בפזורה השארנו רק עד כיתות וי ואמרנו שמי שרוצה יוכל להמשיך ללמוד

בחטיבת ביניים או - - -

עי דראושה;

מה ההבדל בין בנים לבנות מבחינת אחוז נשירה?

ד"ר עארף אבו-רביע;

אני אגיע לזה בהמשך, ברשותך.

המצב הוא שאחרי כיתה וי הבנות יושבות בכלל בבית. לפי בקשת השייחיים

ובהסכמת משרד החינוך הראשי, הגענו למסקנה שיש לפתוח כיתות זי, חי טי. היתה

בקשה מהשייחיים, מהבדואים, מהמשכילים ומהמורים לפתוח כיתת-נספח טי ביסודיים,

כדי שהבת הבדואית שאין לה אפשרות להמשיך בלימודי תיכון תגיע לשם. אנחנו

מאמינים בשוויון זכויות, והבנות מהוות 50% מהחברה הבדואית ומהחברה האנושית

בכללה, ומחר אותה בת תהיה אמא, היא תהיה מחנכת. אנחנו הלכנו בצעדים, כי ידענו

מראש שהילדה הזאת לא תגיע לתיכון, לא תגיע לחטיבה, ולכן פתחנו עד כיתה טי.

אני לא רוצה להצטרף למה שנאמר כאן, כי אני לא אוהב את הנימה של התקפות

אישיות. יושב על ידי דייר סלים אבו-רביע. הוא לא מהמשפחה, הוא מהשבט. הוא אכן

סיים דוקטורט בטורונטו. לפי בקשתו עזרתי לו להיקלט במכללת קיי. הוא הרים אלי

טלפון ואמר; קיבלתי משרה מלאה בבית ברל, לא נשאר לי אלא רק יום אחד, ואולי

אחשוב על כך בשנה הבאה. שום דלת לא נסגרה בפניו.

דייר סלים אבו-רביע;

אבל זה לא מדוייק.



ד"ר עארך אבו-רביע;

דוקטור שני הוא דייר אבו-סעד איסמעיל. דייר עמרם מליץ הציע לו לבוא להיות

מפקח שני על המגזר הבדואי, והוא סירב.

ד"ר סלים אבו-רביע;

לא נכון.

דייר איסמעיל אבו-סעד;

באילו תנאים?

דייר עמרם מליץ;

אתה יודע מה? אני מציע לך את זה עכשיו.

היו"ר אי בורג;

רבותי, אני מבקש מכם, זו ועדת כנסת, זו לא לשכת עבודה. עם כל הכבוד,

הבעיות האישות אינן מעניינות אותי. מעניינת אותי מערכת החינוך הבדואית. אני

מבקש מכולכם לא להעלות פה את הנושאים האישיים.

לפי בקשת סגן שר החינוך והתרבות, חבר-הכנסת מיכה גולדמן, במכללת קיי יש

לנו ברירה להעלות את הרמה כמו אצל היהודים. לא יתקבלו 10 תלמידים שם.

האלטרנטיבה היא להמשיך במצב הנוכחי, שלא יהיו מורים בדואים, או שיתקבלו 10

מורים בלבד, בזמן שכל שנה אני זקוק ל-60 עד 80 מורים. 60% מהמורים בנגב הם

בדואים, 40% - מורים ערביים. היתה החלטה של השר ושל המנכ"ל בשנה שעברה להפנות

את כל בוגרי הסמינרים הערבים לקליטה בנגב. מתוך 220 או 230 קלטנו 24. השאר

קיבלו אלפי שעות בצפון, בגליל, במשולש, והם העדיפו לעבוד שם. אני לא מסכים

אתם, אבל אני מבין אותם.

אם שושאלים אותי מה הפתרון, הפתרון הוא לחפש את שביל הזהב, ללכת על בחינת

סף של 75 לבנים בדואים ו- 70 לבנות, וזה לא סוג בי. מי שאומר שזה סוג בי אינו-

יודע מה הוא מדבר, גם אם הוא פדגוג גדול. אם מורות חיילות טובות בשבילכם,

בשביל המגזר היהודי, גם מורים שמסיימים עם סף של 70 ו-75 ולומדים שלוש שנים הם

טובים בשבילנו.

בעיה נוספת שבה אני מבקש מאד את עזרתם זה נושא הבגרות בתיכוניים. בהברה

הבדואית במצב הנוכחי אין לנו מספיק מורים אקדמאים שילמדו בתיכוניים ויישבו שם

שלוש-חמש שנים. עם כל הכבוד, מי שמסיים תואר בי.איי, אני לא יכול לתת לו

להיכנס מחר לכיתה י"ב, כשהוא לא יודע להכין את תכנית הבגרות בכיתה י"ב. דרושות

למורה כזה בין שלוש לחמש שנים עד שהוא יודע מה העבודה, מה דרישות הבגרות

מתלמידים.



ה' מחאמיד;

וכשאין לכם מורים מה אתם עושים?

ד"ר עארף אבו-רביע;

אנחנו קולטים סטודנטים.

דייר עמאר אל-הוזייל;

קולטים י"ב.

ד"ר עארף אבו-רביע;

לא, אין אף אחד כזה.

ד"ר עארף אבו-רביע;

סטודנטים באוניברסיטה מכל המגזר הערבי - ואני רוחש כבוד

לחברי הכנסת הערבים כמו שאני רוחש כבוד לכל חבר כנסת, - באו ובדקו את הענין

יש לנו טענה שסטודנטים ערבים נכשלים

בבחינות הפסיכומטריות, שהן דבר פוליטי. המבחן הפסיכומטרי בנוי על" חברה מערבית

טיפוסית במאה אחוז.

וזה נכון.

לכן הצענו, ואנחנו עדיין מציעים, שעם הבחינות לפסיכומטרי לסטודנטים ערבים

בבית ברל יבואו וילמדו

מתרבות מזרחית, ערבית.

במכללת קיי פתחנו השנה מכינה. היא נסגרה בגלל שתלמידים בדואים לא רצו

ללמוד שנה במכינה ועוד שלוש שנים. התלמיד אומר: אני לא הולך להיות מורה אחרי

ארבע שנים.

הנקודה ברורה. תודה רבה. חבר-הכנסת האשם מחמיד, בבקשה.

ראשית, אני חושב שהקריטריון להצלחת במדינת ישראל, ובכלל בעולם, הוא

בחינות הבגרות, שאלנו מה אחוז ההצלחה, ועד עכשיו לא קיבלנו תשובות ברורות.

דובר על 5%, על 10%.

קריאה;

עי דראושה;

משנתון.

הי מחאמיד;

אני מבקש לדבר פה, אדוני היושב ראש, על הנושא של בתי הספר, ולא על

האקדמאים ולא על בחינות פסיכומטריות, כי זה לא הנושא העומד על הפרק. אחוז

ההצלחה בבחינות הבגרות מביש. זו בושה למדינת ישראל, בושה למשרד החינוך. אני לא

רוצה לומר שלא חלה שום התקדמות. זה בלתי אפשרית שלא תחול שום התקדמות, כי

העולם מתקדם, ואכן יש התקדמות. אני בטוח שהיום יש פחות נשירה מאשר לפני

ארבעים-חמישים שנה, אבל ההשוואה הזאת גם אינה צודקת. אי אפשר להשוות מה שהיה

לפני המישים שנה למצב כיום, כי גם העולם התקדם.

כשאני שומע את אנשי המשרד, לצערי, דבריהם צורמים לי מאד והם מזכירים לי

מה שהיה בשנת 1965, כשהתהלתי להיות מורה, כאילו דבר לא השתנה. אתם כל הזמן

במגננה, אתם לא רוצים לשמוע ביקורת. כל פעם שמישהו משמיע ביקורת, אתם קופצים,

וזה לא מתאים. אני חושב שבלי לקבל ביקורת ובלי להיפתח שום דבר לא ישתנה.

נושא הגיל הרך הוא חשוב מאד. השוויון אינו מתחיל מכיתות זי, ח' ו-טי.

השוויון מתחיל כבר מגיל אפס פלוס. השוויון מתחיל גם מגיל 3, ואם בגיל 3 דמותו

של הילד לא מתעצבת, גם אוניברסיטה לא תעזור. כולנו יודעים מה חשיבותו של הגיל

הזה, והוא מוזנח.

ראש המועצה המקומית ברהט מדבר על 100 הדרים חסרים.

ד"ר עארף אבו-רביע;

הוא רק שכח לומר שלא השתמשו בתקציב לבניית שני בתי ספר.

עי דראושה;

הרשות הקודמת לא בנתה.

הי מחאמיד;

החינוך הטכנולוגי לא קיים. יש מגמה טכנולוגית בנגב?



ד"ר עארף אבו--רביע;

כן, יש שני בתי ספר.

דייר עמרם מליץ;

בבאר-שבע ובכסייפה.

ד"ר איסמעיל אבו-סעד;

המגמה הזאת לא מזכה את התלמידים לבגרות.

היו"ר אי בורג;

מה לומדים בטכנולוגי?

הי מחאמיד;

מה המגמות?

ד"ר עארף אבו-רביע;

מסגרות, חשמל, מכניקה - -

הי מחאמיד;

זה לא נקרא חינוך טכנולוגי. מדובר בארבעה מקצועות.

אנחנו מדברים על נשירה של בדואים - סליחה, כשאני אומר "בדואים", הכוונה

שלי כל הזמן לערבים בדואים.

היו"ר אי בורג;

ערבים בדואים בניגוד למה? מה זה "ערבי בדואי", בהבדל מבדואי רגיל?

ע' דראושה;

בדואי הוא ערבי "אסלי", הוא גר בנגב. כולם ערבים, כולם מקופחים.

קריאה;

ליתר דיוק, בדואי-ערבי.

הי מחאמיד;

אומר לך למה אני מתכוון. יש כאלה שרצו פעם להגיד: בדואים, בדואים בדואים,

עד אשר הם יתחילו לפתח בתוכם זהות בדואית, כמו שעשו עם הדרוזים. בדואים במובן

של לאום.



היו"ר א' בורג;

בדואים במובן של מיעוט שנבדל מהקולקטיב הערבי?

הי מחאמיד;

כן, היתה מגמה כזאת. היא נכשלה.

קריאה;

דייר עארף אבו-רביע;

אבל אני גאה במוצא שלי.

קריאה;

אני מרגיש שיש שעושים טרור במשרד - -

הי מחאמיד;

אין טרור. אנחנו בעולם אהר.

שכחנו עוד דבר, שבקרב הערבים הבדואים יש עדיין אנשים שלא רשומים בכלל.

אתם יודעים את זה? אני מדבר על אנשים שעדיין אין להם תעודת זהות.

עי דראושה;

אין להם אזרחות, בעזזמה ועוד.

ה' מחאמיד;

חבריי, אל תעזרו לי, אני יודע מה אני אומר. פנו אלי מאות אנשים, ערבים

בדואים אזרחי מדינת ישראל בסוף המאה העשרים, שאין להם תעודת זהות, לא לאשה ולא

לגבר. מי יכיל לספר לי מטעם משרד החינוך שסופרים אותם?

דייר עארף אבו-רביע;

רק תדע לך שהם לומדים בבתי ספר.

עי דראושה;

חבר-הכנסת מחאמיד, אין להם אזרחות.

קריאה;



ה' מחאמיד;

חילקו להם כבר תעודת זהות? מזל טוב.

כבוד היושב ראש, אני חושב שוועדת החקירה הפרלמטרית חייבת לשים דגש על

נושא הנשירה בקרב הבדואים, כי שמענו פה הערכות סותרות, החל מהערכה שאין נשירה

וכלה בהערכה שיש 75% נשירה, ואני לא רוצה להיות כמו אופטימיסט שאומר: ברוך ה',

שאנחנו לא דפוקים יותר.

היו"ר אי בורג;

תודה. דייר סלים אבו-רביע, בבקשה, ואחריו - חבר-הכנסת דראושה.

דייר סלים אבו-רביע;

אני מרצה בבית ברל ובאוניברסיטה העברית בירושלים. אני רוצה להתחיל בתיקון

דברי חברי עארף. אני התחננתי במחוז, וגם בפני עארף בשתי פגישות, שאני אשתלב

במכללת קיי, כי במסלול הבדואי אין להם שום דוקטור לחינוך, ועל אחת כמה וכמה

בחינוך המיוחד, ובתשובה קיבלתי ארבע שעות פילוסופיה של החינוך. אולי זה מצביע

על מדיניות מכוונת במשרד, שלא רוצים לערב לא אותי, לא את את דייר איסמעיל ולא

את המשכילים שהגיעו לדרגה הזאת, וההרגשה היא שקיימת מעין מפיה, אולי רוצים

בהגירה לצפון או לחוץ לארץ או משהו כזה. נקלטתי במכללת בית ברל ואני מרכז

היום את המגמה לחינוך מיוחד שם, אבל משום מה לגבי מחוז הדרום ולגבי מכללת קיי

אני לא מספיק טוב. זה בענין של פרוטקציות במשרד.

נקודה שניה היא הפיתוח המקצועי. אני מתפלא מדוע אנחנו כולנו לא מבינים

לאן דוהרת מערכת החינוך במגזר הבדואי. הרי המובילים, אם אני מדבר על יאסר

עומר, עם תואר ראשון או תואר שני - - -

אני מבקש להפסיק עם העניינים האישיים. אל תזכירו שמות, אני ממילא לא מכיר

את האנשים.

הרוב כאן הם עניינים אישיים.

האנשים המובילים, המפקחים אצלנו במגזר הבדואי, ולפחות המפקחת על הגנים

והגיל הרך - בלי תואר בי-איי.

גם במגזר היהודי כמעט



היו"ר א' בורג;

רבות', אם לא תהיה ברירה, אני אנעל את הישיבה. זה אלף-בית של תרבות

דיבור, כשאדם מדבר, רק הוא מדבר.

ד"ר סלים אבו-רביע;

אם אין השכלה מינימלית, מניין היידע, מנין התבונה? אדם חולם בלילה, יש לו

חזון ואז הוא יודע?

כאן אני מגיע לנקודה של הפיקוח המקצועי. אין לנו פיקוח מקצועי במגזר

הבדואי. אני גם עבדתי שלוש עשרה - ארבע עשרה שנה כמורה בבית ספר תיכון, ואף

פעם לא היה אצלי מפקח לעברית כדי לבדוק מה אני עושה. הייתי יכול להפוך את

העולם.

לגבי החינוך המיוחד במגזר, אני יודע שעכשיו יש רצון, גם אצל דייר עמרם

מליץ, לבנות את תכנית החינוך המיוחד, אבל ידוע לי שפתחו, למשל, בית ספר לחינוך

מיוחד, שגם האנשים שנמצאים בו וגם המנהל הם בלי הכשרה מתאימה.

ד"ר עארף אבו-רביע;

עם בי-איי ואין לו הכשרה?

דייר סלים אבו"רביע;

מה כוח האדם הזה יעשה בבית הספר? איך הוא יעבוד? התוצאה תהיה שבעוד עשר

שנים יתחילו להגיד שמסגרת החינוך המיוחד הרוסה, ואין להתפלא על כך. כדי שמערכת

מסויימת תעבוד כמו שצריך, המנהיגים שלה או כוח האדם בה צריכים להיות טובים

ומבריקים.

אני חושב שתכניות הלימודים במגזר בדואי הן לא כל כך מתאימות למגזר הזה,

וגם מסלול קיי לא מחנך ולא מכין מורים לטפל בבעיות המגזר. הזכירו כאן, למשל,

את בעיית הנשירה. אני כתבתי שתי עבודות: עבודת M.Aועבודת דוקטורט, על הוראת

שפה שניה, כי התחום שלי הוא התפתחות שפה, והראיתי שם שאחוז גדול מהכשלון

בלימוד השפה השניה, במיוחד בלימוד העברית אצל הבדואים בדרום, נובע מהתכנים

הלימודיים, כלומר, ילד בא מהאוהל ולומד על חסידות ועל רבי איקס. אני מדבר שם .

על דברים שיכולים להיות טובים לכל הוראת שפה שניה בעולם, אבל הם רלוונטיים מאד

לבדואים בדרום.

לגבי המסלול הבדואי במכללת קיי - - -

היו"ר אי בורג;

תישאר במסגרת מערכת החינוך, בבקשה.

ד"ר סלים אבו-רביע;

זה לגבי הכשרת מורים, אלה התלמידים והסטודנטים שיהיו במערכת. אני חושב

שהמסלול הבדואי לא מכשיר אותם כמו שצריך. אין שם כוח האדם הדרוש, ואני יודע,

למשל, שמי שמלמדת שם חינוך מיוחד, התואר שלה הוא תואר שני בערבית ובתרבות

אם אין לה הכשרה מתאימה, מאין היא שואבת את היידע שלה,

איך היא מכשירה אחרים?



ע' דראושה;

אני חושב שבנתונים ובניתוח שהביאו החברים כאן - ואני גאה בכושר ההתבטאות

וביכולת של הנציגים מהצפון וגם מהנגב - נעשתה עבודה טובה, ולכן לא אכנס לדברים

שנאמרו ואתייחס למה שצריך לעשות, לדעתי, יותר מאשר למצוי, כי דיברו כבר על מה

שיש במערכת.

אני חושב שבסך הכל הבדואים במדינה, אם בצפון ואם בנגב, בגלל שיקולים

פוליטיים-מדיניים מוטעים מאז הקמת המדינה ועד היום, יצאו המקופחים שבמקופחים.

אנחנו רואים שמערכת החינוך במגזר הבדואי היא בסך הכל מפגרת בהשוואה למערכת

החינוך הערבית, ואני לא משווה אותה למערכת החינוך היהודית הכללית. אין זה ענין

של תפקיד זה או מפקח כזה מהנגב או מהצפון. הבעיות הן הרבה יותר גדולות מאשר

הבעיה של מפקח וחצי. עם כל הרצון הטוב והיכולת - ואני חושב ששני המפקחים עושים

עבודה טובה, גם עארף וגם יאסר, וגם עלי הריב בצפון - הבעיה היא הרבה יותר

כבדה.

לכן מה שאנחנו צריכים היום זו מדיניות של העדפה מתקנת כלפי הישובים

הבדואים. צריך שהמדינה תתייחס בצורה אחרת לבדואים. לצערי הרב, רוב הרשויות

כיום רואות כמשימה הראשונה שלהן להבטיה את הפקעת הקרקעות ולפנות את הבדואים

ממקומות הישוב שלהם, מקומות שהם חיים בהם מאות שנים או לפחות עשרות שנים, ואני

חושב שצריכה להיות מדיניות אחרת. עם כל הרצון הטוב שבא לידי ביטוי בדברי ד"ר

מנחם מאיר, כאשר נותנים 220 כיתות בלבד לכל הסקטור הערבי, מה יכולים לתת

לישובים הבדואים, בין בנגב ובין בצפון?

דייר עמרם מליץ;

בנגב קיבלו 69.

עי דראושה;

בהשוואה לצרכים זה מעט מאד.

דייר עמרם מליץ;

אמת.

עי דראושה;

ראש מועצת רהט דיבר, ובצדק, על מעל 100 כיתות חסרות ברהט בלבד, ואם נוסיף

את הכיתות החסרות גם בישובים אחרים, אני חושב שהבעיה היא בעיה אמיתית וקשה

המחייבת תפנית במשרדי הממשלה השונים, ובמיוחד במשרד ההינוך והתרבות. דייר מליץ,

עם כל ההערכה, אני חושב שעד היום אין תפנית שתביא לשינוי משמעותי במדיניות

משרד החינוך, לא כלפי הבדואים בצפון ולא כלפי הבדואים בנגב. זו עובדה קיימת,

ואני לא רוצה לנקוב כאן בשמות. זה גם מעל ליכולת שלך. אני לא בא בטענות אישיות

כלפיך כמנהל מחוז, כי מה שנותן לך המשרד הראשי אתה מחלק. הבעיה היא הרבה יותר

גדולה. זו בעיה של מדיניות הממשלה כלפי הישובים הערביים בכללם, והישובים

הבדואים בפרט.

קריאה;

הממשלה הזו?

הממשלה הזו. היא ממשיכה באותה מדיניות של הממשלה הקודמת. היא שיפרה את

המצב במעט. בזמן הליכוד נתנו 180 כיתות, ועכשיו נותנים 226. זה לא יביא

לפתרון.

ד"ר מנחם מאיר מדבר על 40% בניה בסקטור הערבי. זה פשוט לא נכון. אני

בדקתי את הנתונים כשהיה כאן שר החינוך והתרבות. השנה הקציבו 560 מיליון שקלים

להקמת מבנים חדשים במערכת החינוך במדינה. מתוך זה נתנו48 מיליון שקלים

לישובים הערביים, במלים אחרות - 11%. אם כן, מה הוא מנסה "למכור" לנו אחוזים

לא נכונים?

אם לומר את האמת, חל שיפור במספר השעות, חל שיפור קטן במספר הכיתות, אבל

אין שינוי מהפכני במדיניות של משרד החינוך כלפי מערכת החינוך הערבית בכללה,

ובישובים בדואים בפרט. לכן אני חושב שיש צורך במדיניות של העדפה מתקנת.

מעבר לזה, אין שום הצדקה לא לתת תמריצים למורים טובים לעבוד בנגב. הרי כל

הישובים היהודיים בנגב מקבלים תמריצים. למה לא יתנו תמריצים גם לישובים

הבדואים המוכרים והלא-מוכרים? אתם רוצים למשוך מורים טובים? מורה טוב מהצפון

יעדיף לעבוד בצפון אפילו בחצי משרה או ברבע משרה, אבל אם יתנו לו השתתפות

בדיור ובנסיעות וישפרו לו את תנאי החיים, אפשר יהיה למשוך מורים טובים. המצב

לא ישתנה כל עוד לא נותנים תמריצים בגלל מדיניות של קיפוח, ואני התרעתי בפני

השר. גם עכשיו, בתקציב של 1994, כאשר הציעו תמריצים לפי אזורי עדיפות לאומית

וניסיתי להכניס את הנגב לתוך האזורים המזכים בתמריצים, כל הישובים היהודיים

קיבלו העדפה, אבל שום ישוב ערבי, שום ישוב בדואי בנגב, לא קיבל העדפה. גם זה

מחייב תיקון.

נוסף לכך אני חושב שיש צורך להוסיף תקנים של פיקוח ושל הדרכה. לא ייתכן

שלאזור שיש בו 37 בתי ספר וכ-25 אלף תלמידים יהיו תקן וחצי של פיקוח בלבד,

וד"ר מליץ, אתה לא אשם בזה.

ד"ר עמרם מליץ;

אתה צודק.

ההמלצה שלנו היא, שכאשר משרד החינוך מתכוון לקלוט היום 20 משכילים ערביים

בתפקידי פיקוח והדרכה, עליו להקציב בשנה זו לנגב ולישובים הבדואים נתח רציני,

ולא רק חצי משרה של מפקח לחינוך מיוחד, אני חושב שישובים אלה צריכים לקבל גם

פיקוח מקצועי, גם פיקוח מינהלי נוסף, לא תקן וחצי. כשיש לך 1,077 מורים,

ועליהם פיקוח בתקן וחצי, תשווה את זה עם הצפון, תשווה את זה עם ירושלים, עם

המרכז, ותראה את הקיפוח בנושא הזה.

בנושא הכשרת מורים, עם כל ההערכה שיש לי למכללת קי י, לצערי הרב, היא

הפחיתה את מספר התלמידים הבדואים מ-162 בשנת התשנ"ג ל-140 בשנת התשנ"ד, וזאת

לפי הנתונים שמסר לנו ד"ר מליץ. זה לא צודק. היו צריכים להוסיף כיתות, למשל,

כיתה לחינוך מיוחד. אנחנו ביקשנו ודרשנו שיפתחו כיתה לחינוך מיוחד. איך אתה

יכול לפתוח כיתות לחינוך מיוחד בנגב כשאין לך מורים לחינוך מיוחד? לכן צריך

להכשיר גם מורים לחינוך מיוחד, ואני יודע שמכללת קיי ביקשה ממשרד החינוך לפתוח

כיתה לחינוך מיוחד, ומשרד החינוך לא אישר לה. לכן הבעיה היא גם לא של מכללת

קיי.



תערה אחרונה. אחוז האקדמאים בין הבדואים הוא נמוך ביותר. עם כל ההערכה,

ובאמת הלב ממש מתרחב כאשר רואים כאן דוקטור ועוד דוקטור ועוד דוקטור, כל

הכבוד, אבל צריך יותר, ודוקטורים לא יצמחו סתם כפטריות לאחר הגשם. הם צריכים

"השקיה", ואני מתכוון לסטיפנדיות לסטודינטים מהנגב, כפי שהממשלה נותנת

סטיפנדיות לשכבות יהודיות עניות. צריך להקים קרן לסטיפנדיות לתלמידים בדואים,

כדי שיוכלו להשלים את לימודיהם, ואז לא נבכה כאן על כך שיש 23% מורים לא

מוסמכים בנגב. יש מורים לא מוסמכים, כי אין הכשרה מספקת.

היו"ר אי בורג;

תודה רבה.

אני מודיע לכם על סדר הדיון. זו ישיבה רבת משתתפים. אין לי מושג איך

מרשימה ממוצעת של 15 מוזמנים הגיעו כל כך הרבה אנשים. כל מי שבא ברוך הבא, אבל

אני מודיע לכם, רבותי, שלא כולם יגיעו היום לרשות הדיבור. אני רוצה שנשמע

תלמיד שנשר ממערכת החינוך.

באנו מהצפון.

רבותי, עם כל הכבוד, עלו כאן נושאים גדולים ונכבדים, ואי אפשר להקיף את

כל הנושאים בישיבה אחת. דייר איסמעיל אבו-סעד יושב אתי כבר ארבע-חמש ישיבות.

צריך להבין שמדובר כאן בתהליך. תהיינה עוד ישיבות, אני גם אקבע את סדר הזמנים

שלהן, ובסוף התלהיך הזה כל הנושאים ימוצו. אי אפשר שכולם ידברו על כל הנושאים

בישיבה אחת.

מכובדי, תגיד לי מה שמך ובן כמה כמה. אתה בבית ספר?

שמי מועיין, אני בן 16, מטובא. הפסקתי ללמוד בכיתה טי.

מדוע לא המשכת ללמוד?

המצב שלנו קשה מבחינה כלכלית.

אין לך כסף למשיך ללמוד?

אין.



היו"ר אי בורג;

כמה אחים ואחיות יש לך וכמה מהאחים והאחיות הגדולים המשיכו ללמוד אחרי

כיתה טי?

אלהייב מועיין;

- 11, וכולם הפסיקו ללמוד בכיתה טי.

היו"ר אי בורג;

מה אתה עושה היום?

אלהייב מועיין; .

אני עובד במפעל בשר בקרית-שמונה.

היו"ר אי בורג;

כמה אתה מרוויח, שכר מינימום? את הכסף אתה נותן למשפחה או שומר לך?

אלהייב מועיין;

1,500 שקל לחודש. אני נותן את הכסף למשפחה.

היו"ר אי בורג;

כל האחים הגדולים עובדים?

אלהייב מועיין;

לא, רק אני ועוד אחד. השאר הם בבית ספר.

היו"ר אי בורג;

מה עושים ההורים?

אהלייב מועיין;

הם לא עובדים.

היו"ר אי בורג;

ומה הם עושים כל היום?

אלהייב מועיין;

הם בבית.

היו"ר אי בורג;

אם היה כסף למשפחה, היית רוצה להמשיך ללמוד?



אלהייב מועיין;

כן.

היו"ר אי בורג;

מה היית רוצה לעשות לו היית לומד? היית רוצה להיות דוקטור כמו כל

המכובדים האלה שיושבים כאן?

אלהייב מועיין;

הייתי רוצה להיות מהנדס.

היו"ר אי בורג;

ואתה הושב על זה שאם תאסוף מספיק כסף תעשה בגרות אקסטרנית? אתה תנסה?

אלהייב מועיין;

כן.

היו"ר א' בורג;

אתה חוסך כסף בשביל זה?

אלהייב מועיין;

כן.

היו"ר אי בורג;

יוצא לך לחסוך כסף? איפה אתה שומר את הכסף, בבנק?

אלהייב מועיין;

כן.

חסן אבו-סעד;

האם מישהו ניסה להחזיר אותך לבית הספר? האם הגיע אליך קצין ביקור סדיר?

אלהייב מועיין;

כן.

היו"ר אי בורג;

מי בא אליך אחרי שעזבת את בית הספר?

אלהייב מועיין;

המנהל. הוא אמר לי לחזור, ואמרתי לו; אין לי כסף.



היו"ר א' בורג;

איפה למדת עד כיתה טי?

אלהייב מועיין;

בבית הספר בטובא.

חנן הדרי;

איזה תלמיד היית?

אלהייב מועיין;

תלמיד טוב.

היו"ר א' בורג;

תודה רבה, מועיין.

בבקשה, אדוני, תציג את עצמך.

דייר סלמן אלבידור;

תודה שהזמנתם אותי. שמי סלמן אלבידור. אני פסיכולוג והוקר, מרצה

באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. זו פעם ראשונה שאני מוזמן לכאן. אני רוצה להוסיף

סטטיסטיקה על המגזר הבדואי. לפני שנתיים ערכתי מחקר.

היוייר אי בורג;

מישהו ערך מחקר על כל המחקרים? כל אחד מביא אלף ואחד מספרים, אני כבר לא

מבין שום דבר.

דייר סלמן אלבידור;

המחקר היה על הצד הפסיכולוגי של הילדים באוכלוסיה הבדואית, אפילו בהשוואה.

לילדי האינתיפאדה. תתפלא לשמוע ש-30% מקרב אוכלוסיית בתי הספר צריכים טיפול

פסיכולוגי באופן דחוף, בהשוואה ל-20% חברון, בגדה המערבית. אני מביא את

הנתונים האלה לטיפולך, דייר מליץ, לטיפול של דייר עארף ושל כולם.

קריאה;

תן להם עותק מהעבודה שלך.

דייר סלמן אלבידור;

- - - 30% מהילדים הבדואים בבתי הספר צריכים טיפול פסיכולוגי, לעומת 28%

בחברון.

קריאה;

באילו בעיות מדובר?



ד"ר סלמן אלבידור;

מדובר - DEPRESSION, ANXIETY, FEAR, WORRIES- הכל.

תודה רבה. אדוני, תציג את עצמך, בבקשה.

פייסל אלהוזייל;

שמי פייסל אלהוזייל, ממלא מקום ראש המועצה ברהט. אני דווקא התרשמתי טוב

מאד מהדברים שאמר הבר-הכנסת דראושה ואני חושב שהמחוז לא צריך לקבל את הדברים

באופן אישי. ידוע שאלה שנמצאים בחזית חוטפים את האש הכי חזקה.

לגבי כל נושא החינוך, אני חושב שבמקום שנעסוק בוועדה נכבדה זו בדברים

קטנים אנחנו צריכים לעסוק בדברים גדולים. לדעתי, כל המערכת זקוקה לטיפוח,

וצריך לעשות רפורמה בנושא הזה. אם אנחנו מתייחסים לצד הפיסי, עם כל מה שמשתמע

מכך, ולצד הפדגוגי, עם כל מה שמשתמע מכך, אני דווקא מחזק את מה שאמר חבר-הכנסת

דראושה, שנושא הבדואים אינו בעיה של המחוז, כי המחוז יכול לחלק מה שמקציבים

לו, ומעבר לזה הוא לא יכול לחלק. לכן הממשלה חייבת לקבוע מדיניות לגבי הישובים

הבדואים בנגב.

אני רוצה לומר כמה דברים, ואני לא רוצה לפגוע במישהו, חלילה. המפתח שמשרד

החינוך מקצה היום למגזר הבדואי הוא מפתח לא נכון, הוא לא מדביק את הגידול

הטבעי. נשב פעם אחת ונאמר מה הצרכים, ומול הצרכים יש להיערך ולתת. רהט, למשל,

גדלה מדי שנה ב-26-24 כיתות. המשרד מקציב לכל האזור 70-60 כיתות. בצורה כזאת

לא רק שלא נסגור לעולם את הפער, אלא גם לא נדביק את הגידול הטבעי. אם מדברים

בלשכת רבין על טיפול נקודתי, אני חושב שבושא החינוך חייב לבוא טיפול נקודתי.

ע' דראושה;

אני מבקש שלא נקפח את הנשים. נמצאת כאן עליא אלגרינאוי.

היו"ר אי בורג;

תודה. בבקשה.

עליא אלגרינאוי;

אני רוצה להתייחס באופן כללי לחינוך במגזר הבדואי. אני עובדת כשש שנים

כגננת. אני חושבת שיש בעיה בחינוך בכל הארץ, אבל במגזר הבדואי יש לנו בעיה

נקודתית מאד גדולה. כגננת שעובדת בכיתת גן קטנה עם 40 תלמידים אני מרגישה

מחסור בהרבה תחומים. למשל, יש ילדים לקויי למידה שאף אחד אינו יכול לטפל בהם.

אני התמחיתי כגננת, אבל איך לטפל בילדים כאלה אני לא יודעת, ואני חושבת שזו

אחת הסיבות שגורמות לילדים לנשור מבית הספר בכיתות ח', ט' וכו'.

אנחנו גם מבקשים לערב גורמים מלווים, זאת אומרת, פסיכולוגים, סוציולוגים,

אנשים שאני אוכל לפנות אליהם כשאני נתקלת בבעיה.

היו"ר אי בורג;

תודה. האם יש כאן עוד תלמידים?

אני מכסיפה, מכיתה י"ב.

היו"ר א' בורג;

כמה תלמידים שהתהילו ללמוד אתך לא הגיעו לשמינית?

מוניר אבו-רביע;

5 לא הגיעו.

היו"ר אי בורג;

וכל השאר, מכיתה אי עד י"ב, הולכים את כל הדרך יחד?

כן.

היו"ר אי בורג;

בשעתיים האחרונות שמעת כאן הרבה תלונות על רמת מערכת החינוך במגזר

הבדואי. אתה מרגיש בכיתה שהרמה לא מספיק גבוהה?

מוניר אבו-רביע;

לא. בכיתה יש רמה מספיק גבוהה, יש התקדמות בבית הספר. אני חושב שהרבה

תלמידים מוציאים בגרות.

היו"ר אי בורג;

אתה הולך לעשות בגרות?

מוניר אבו-רביע;

כן.

היו"ר אי בורג;

באיזה מקצוע אתה עושה בגרות מוגברת?

מוניר אבו-רביע;

במהשבים, שלוש יחידות.

היו"ר אי בורג;

יהיו לך 21 יחידות בסוף הבגרות?

מוניר אבו-רביע;

אני חושב שכן.



היו"ר אי בורג;

תלך ללמוד באוניברסיטת?

מוניר אבו-רביע;

כן, אולי אני ארצה ללמוד משפטים בחוץ לארץ.

היו"ר א' בורג;

למה בחוץ לארץ.

מוניר אבו-רביע;

בגלל הציונים בבגרות.

קריאה;

יש כאן עוד תלמיד מזרזיר.

היו"ר א' בורג;

תודה, מוניר. בבקשה, התלמיד מעמל זרזיר.

דיאבאת פראס;

אני לומד בכיתה י"ב, במגמת חשמל.

היו"ר א' בורג;

זה חשמל תעשייתי?

דיאבאת פראס;

כן.

היו"ר אי בורג;

מכיתה י' יש אצלכם מגמות?

דיאבאת פראס;

כן.

יוסף גריפאת;

מה שמייחד את הסיפור שלו הוא שהוא נשר לחודשיים וחזר.

היו"ר אי בורג;

אתה לומד שלושה ימים בבית הספר ועובד שלושה ימים, או שאתה ששה ימים בבית

הספר?



דיאבאת פראס;

אני לומד ששה ימים.

היו"ר אי בורג;

מה הם המקצועות הנוספים שבהם אתה עושה בגרות?

דיאבאת פראס;

בכל.

היו"ר אי בורג;

תודה. בבקשה, מנהל בית הספר עמל זרזיר.

יוסף גריפאת;

אני גם דוקטור לחינוך. למרות בית הספר, הפכתי לדוקטור לחינוך.

היו"ר אי בורג;

אני רוצה לשמוע ממך על ההתמדה.

יוסף גריפאת;

יש לי מקרה טוב מאד, לדעתי, שבאמצעותו אפשר להוכיח שכאשר רוצים אין

נשירה. התלמיד נשר להודשיים בכיתה י'יא, והחזרנו אותו לספסל הלימודים בעקבות

המאמצים שלי ושל יועץ בית הספר שנמצא אתנו כאן.

ברשותך, עוד כמה משפטים. הפתרון לבעיית הנשירה הוא, ראשית, המודל של בית

ספק מקיף כמו שלנו, מכיתה ז' עד י"ב, שיכול לתת מסגרת העונה על הצרכים של כל

ילד וילד, בהתאם לרמתו ויכולתו. אם אתה רוצה שכולם ילמדו, או לשאוף לכך, אתה

צריך לספק מסגרות.

מה שמפריע לנו בנושא הזה, וכאן אולי אתה יכול לעזור, הוא המדיניות,,

המכוונת או הלא מכוונת, של משרד החינוך שמדרגת בתי ספר על פי אחוזי הצלחה

בבחינות הבגרות. במלים אחרות, אני יכול להפוך לבית ספר סלקטיבי ואז להגיד -

היו"ר אי בורג;

מה קורה אם אתה בחלק התחתון של הטבלה?

יוסף גריפאת;

מפרסמים את זה בעתונים, וזה פוגע בתלמידים ובבית הספר, והתחרות

היו"ר אי בורג;

מי בית הספר שמתחרה אתך על התלמידים הבדואים?



יוסף גריפאת;

בנצרת, בשפרעם, בחיפה. יש תחרות.

היו"ר א' בורג;

אבל לבית הספר שלך יש שם טוב.

יוסף גריפאת;

זה נכון. אני, למשל, מקבל את כל האוכלוסיה ואני מגיש את מי שיכול לגשת

לבגרות, והשאר ניגשים לבחינות גמר. אז מפרסמים - - -

היו"ר אי בורג;

מה היית מציע שיקרה?

יוסף גריפאת;

קודם כל צריך להפסיק לדרג בתי ספר על פי אחוזי הצלחה ולפרסם, ואחר כך

לומר במפורש שהמסר של משרד החינוך הוא לעודד בית ספר מקיף. צריך להעביר את

המסר הזה לשר החינוך.

היו"ר א' בורג;

מה סוד ההצלחה של בית הספר שלכם?

יוסף גריפאת;

בית הספר שלנו הוא בית הספר הראשון שנוסד ב-1988. רק אז נוסד בית ספר

בצפון. הנורמה היתה לנשור ולא להיכנס לבית ספר, כי לא היו בתי ספר. אם שאלת

לגבי סוד ההצלחה שלי, כשנכנסתי לבית הספר, ראיתי לנגד עיני אחוז קטן מאד של

בוגרים שסיימו י"ב ושהגיעו לאוניברסיטה, ואז הלכנו על המודל הזה של בית ספר

מקיף, כדי להגדיל את מספר - - -

היו"ר אי בורג;

אתם בית ספר עמל היחיד במגזר?

יוסף גריפאת;

כן, בצפון. בדרום יש.

קריאה;

בדרום יש בתל-שבע ובכסייפה.

חנניה הדרי;

ושוקת בדרך.



יוסף גריפאת;

ההתחברות הזו עם עמל, עם המועצה האזורית ועם משרד החינוך והתרבות הצליחה

במקרה שלנו. אצלי אחוז הנשירה שואף ל-10%, קצת יותר, וזה בעיקר בין כיתה י'

לכיתה י"א, משום שאז התלמידים נושרים גם בגלל סיבות של מסורת וגם בגלל קשיים

כלכליים. זאת אומרת, אנחנו לא מנשירים תלמידים. להיפך, המדיניות שלנו היא

להחזיר אותם בכל מקרה. מצד אחד, יש לנו מקרים של מצו יינות, ומצד אחר, מקרים

שגובלים בחינוך מיוחד.

היו"ר אי בורג;

וכולם בתוך אותה מסגרת?

יוסף גריפאת;

כולם בתוך אותה מסגרת, ולדעתי, זה המודל הטוב ביותר.

היו"ר אי בורג;

לומדים יחד בנים-בנות?

כן, מעורב. בכיתה של האופנה לומדים גם בנים.

היו"ר אי בורג;

וגם בכיתות העיוניות הגבוהות לומדות בנות?

יוסף גריפאת;

ברור. הנשירה בקרב בנים היא אפילו הרבה יותר גבוחה מאשר בקרב בנות. זה

נתון מעניין מאד.

היו"ר אי בורג;

וזה ההיפך ממה שקורה בכל המגזר הערבי. במגזר הערבי הנשירה של הבנות היא

כמעט 65% לעומת 35% נשירה של בנים, וזאת בגלל מסורת, נישואין, בית, משפחה.

יוסף גריפאת;

אצלנו המצב הפוך, והתופעה המעניינת היא שגם אחוז ההצלחה בקרב בנות הוא

הרבה יותר גבוה. כנראה, כשיש מסגרת שמאפשרת להתמודד על בסיס שווה, זה מוכיח את

עצמו.

חנניה הדרי;

אתה תולה את זה במסגרת?



יוסף גריפאת;

כן, אני תולה את זה במסגרת.

היו"ר אי בורג;

מורי ורבותי, אני מתנצל בפני כל אלה שלא הגיעו לרשות דיבור.

קריאה;

אנחנו מהסתדרות המורים. אתה נגד ההסתדרות? תן לנו ייצוג.

היו"ר אי בורג;

טענות כאלה לא נשמעות כאן. אין פוליטיקה בחדר הזה.

קריאות;

היו"ר אי בורג;

רבותי, יש אדם אחד שמנהל את הישיבה. ישיבה זו היא ישיבת פתיחה שעוסקת

במערכת מאד מסובכת, היא לא ישיבה אחרונה. הועלו כאן הרבה מאד נושאים. אין

מצווה שארגונים ידברו.יחלק מאלה שקיבלו את רשות הדיבור הם חברים בארגון מורים.

מר גריפאת, אתה חבר בארגון מורים?

יוסף גריפאת;

כן.

קריאח;

היו"ר אי בורג;

רבותי, אני מצטער מאד, הגיעה לכאן כמות גדולה ונכבדה של אנשים, ועלתה כאן.

כמות אדירה של נושאים.

קריאה;

זה מעיד על הכאב.

היו"ר אי בורג;

עלתה כאן כמות אדירה של נושאים, מגני הילדים ועד הכשרת מורים. זה פשוט לא

רציני להמשיך את הדיון ולהעלות עוד צרות ועוד צרות. הרי אנחנו רוצים ללכת

לכיוון של פתרון ואנחנו גם נמצאים כאן במצוקה של זמן. הכנסת עובדת לפי לוחות

זמנים, וישיבת ועדת החינוך מתקיימת משעה 00;10 עד 00;12, וכבר חרגנו מכך,

וראיתם שחברי הוועדה עוזבים, וזה לא לכבוד למוזמנים שנמצא כאן עכשיו חבר כנסת

אחד. דיון כזה צריך להתקיים בפורום רחב ככל האפשר.



מכיוון שלא רציתי להפסיק שום דובר באמצע דבריו והדיון חרג ממסגרת הזמן,

יש אנשים שלא ידברו הפעם ותם ידברו בפעם הבאה. לא קרה שום דבר. מה שחשוב זה

הנושא, מה שחשוב זה התלמידים, מה שחשוב זה התוצר החינוכי, ולא מי אומר מה, עם

כל הכבוד לכולנו, לכן אני מבקש שאף אחד לא ייעלב, ואין כאן ענין של ארגונים,

ואני לא רוצה לשמוע בחדר הזה אמירה שמישהו פועל נגד הסתדרות המורים. דברים

כאלה יפים מחוץ לחדר הזה. בחדר הזה אין מילימטר של פוליטיקה. זו ועדה השייכת

לכל הציבור הישראלי, ואני בכלל לא מוכן לשמוע ארגומנטים כאלה. מי שלא דיבר

בפעם הזאת ידבר בפעם הבאה, ומה שחשוב לכולנו הוא לעזור לקדם את המערכת הזאת.

אני מבקש לסכם את הנקודה שהגענו אליה. ראשית, אני מאד מתנצל על זה שהיו

כאן התפרצויות ולהט יצרים. הכאב הוא כאב, ואני מבין שיש כאן גם רבדים שהם מעבר

לענין החינוכי-פרופר. יש עניינים אישיים, משפחתיים, מסורתיים והסטוריים. בכל

מקום שנמצאים שני אנשים יש שתי מריבות אם לא שלוש, המריבות הללו משפיעות, אבל

הן לא חשובות לענין הדיון כאן. העניינים האישיים לא מעניינים את הוועדה

ונמחקים מהפרוטוקול.

אני רוצה להציג את סדר הדיונים מכאן ואילך. התמונה ברורה גם לי, ואני

מודה לחבר-הכנסת אלסאנע שבאמת לוחץ בנושא הזה, כי הוא נציג נאמן של שולחיו

בהקשר הזה, ויש עוד הרבה מאד חברי כנסת שהנושא וזזה מטריד אותם, כמו ידידי חבר-

הכנסת חגי מירום, שבעקבות הצעתו קמה בכלל ועדת החקירה, וחלק גדול מחברי הכנסת

שהיו כאן בישיבה הלכו לשם.

אנחנו עוסקים כאן אולי בחור השחור של מערכת החינוך הישראלית, אנחנו לא

עוסקים כאן בתבשיל עצמו, אלא בתחתית הסיר, בדברים שנדבקו למטה, וזו פשוט בושה

וחרפה. אני מוכרח להגיד לכם באופן אישי שאלה אנשים שאני לא יכול להסתכל להם

בעיניים. הילדים שלי ואני זכינו לחינוך הטוב ביותר שיש. אני מסתכל כאן על

אנשים שהגורל התאכזר אליהם, כי הם לא נולדו כמוני, להיות ילדים יהודיים ברחביה

במדינת ישראל. זו בושה של כל ממשלות ישראל מיום היותה של המדינה. אני עוד יכול

למשוך את זה למנדט ולשלטון הטורקי, אבל זה לא מעניין אותי כרגע.

עם כל ההשתפרות האדירה שחלה בחינוך במגזר הבדואי: גידול שיעורי הלמידה,

הקמת התשתיות, הכשרת כוח אדם, שהיא פי-מאה יותר טובה ממה שהיתה לפני חמש-עשרה,

עשרים או שלושים שנה - עדיין אנו נמצאים במצב שהסטנדרט הנוכחי נמוך מכפי שהוא

צריך להיות. אפילו במערכת שבה לא כולם אותו דבר, אפילו במערכת שיש בה טובים

יותר וטובים פחות, זה פחות מהנורמה שאני יכול לקבל במדינה מודרנית על סף המאה

העשרים-ואחת.

הישיבה הבאה תהיה או עם השר או עם המנכ"ל. בישיבה זו התכוונו לקיים פגישה

ראשונה של סינון, לראות את סוג הבעיות שעולות, ואני אגדיר את סוג הבעיות שעלו

כאן. לאחר שהוועדה תעביר את הפרוטוקול, והסיכום יועבר על ידי אנשי המשרד, כפי

שהוא מועבר באופן אוטומטי, הישיבה הבאה עם השר או עם המנכ"ל תתנהל כבר לפי

נושאים, כאשר ננסה לקבל בכל נושא ונושא או תכנית או מדיניות או משאבים בפועל,

כדי לראות איך אנחנו מתקדמים בנושאים אלה.

אני רוצה לציין את הנושאים שיעלו על הפרק. ראשית, אני אבקש מהמשרד -

אינני יודע אם הדבר אפשרי - שבתוך וזמינהלה האחראית על יישום תכנית החומש יהיה

צוות מיוחד שאחראי לנושא החינוך במגזר הבדואי, למרות הניואנס, שלא סתם ביקשתי

לברר אותו, מה זה בדואי-ערבי ומה זה בדואי-בדואי. הפוליטיקה הפנימית לא

מעניינת אותי. ברור לי שמדובר כאן בבעיות ייחודיות, ובעיות ייחודיות מצריכות

התייחסות ייחודית. זו הנקודה הראשונה.



הנקודה השניה - וזה לא לפי הסדר, אלא לפי הנושאים שעלו כאן - היא כל נושא

התשתית. דומני שאפילו ד"ר עמרם מליץ היה אומר: לו היו לי יותר משאבים, אני

יודע היכן הייתי משקיע אותם. כלומר, הוא מגן כאן על מה שיש לו, אבל מה שיש לו

לא מספיק לו. הבעיה היא הקצאת משאבים לתשתית, כאשר התשתיות העומדות בראש סדר

העדיפויות הן התשתיות של הפזורות, של הפריפריה. תשתיות הפריפריה בהקשר הזה

קודמות לתשתיות הישובים הקיימים. בישובים הקיימים יש בעיה אחרת שאני מיד אגע

בה.

הנקודה השלישית היא הנשירה. במאמר מוסגר אני רוצה לומר שסוגית הנשירה

נדונה בוועדת החינוך באופן נפרד מהדיונים הכלליים שלה. יש ועדת חקירה לענייני

הנשירה בבתי הספר בישראל, ובמובן הזה המגזר הבדואי הוא מהמגזרים המובילים

במספרים הטראומטיים של הנשירה במערכת החינוך, וזאת מכל מיני סיבות: חלקן של

יאוש, חלקן של סוציולוגיה, חלקן של מסורת, חלקן של חוסר אלטרנטיבה. זאת אומרת,

כל האופציות קיימות, ובמסגרת ועדת החקירה בנושא הנשירה תקיים ועדת החקירה

סיור, פלוס ישיבה עם אנשי מקצוע וילדים נושרים. בתוך מערכת החינוך של רהט אני

ביקשתי מטלל לארגן את הדברים. כשהסיור יהיה מאורגן, יהיו ילדים מעבר למערכת

החינוך ברהט, אבל הפגישה תתקיים ברהט בתור מרכז גדול ובעל משמעות.

הנושא הבא שיעלה בישיבה הוא כל נושא התשתית לחינוך מקצועי. אני מקבל את

זה שלא כל הבדואים יהיו דוקטורים, כשם שלא כל היהודים ולא כל הנוצרים יהיו

דוקטורים. הבעיה היא, שאם אני לא מציע לילד שהוא בוגר מערכת החינוך אלטרנטיבה

שמאפשרת לו להיות מפרנס, ולא עבד במפעל או העובד הפשוט ביותר במפעל, אני מנציח

בדור הבא את הנחיתות המקצועית שלו במשק, וכשאני מדבר על חינוך מקצועי, אני

מדבר על המודל של זרזיר, על מודל של רשתות שנותנות את החינוך הזה, ולא חינוך

מקצועי של התחתית שבתחתית, של שוליות.

הנקודה הבאה היא כל נושא עידוד שילוב כוח האדם הבדואי בתוך המערכות

הממסדיות שעוסקות בלקוחות של מערכת החינוך הבדואית. אני יודע שיש מכרזים

פתוחים גם לגבי הגיל הרך ולאלף ואחד נושאים, ואני ממליץ לכל החברים לגשת

ולהתמודד על המכרזים האלה. מי שניגש להתמודד במכרז יכול לזכות או לא לזכות,

אבל אם לא ניגשים, לא יכולים להגיד אחרי כן: לא קיבלנו את התפקיד. יש מכרזים

פתוחים, אני מניח שהם מפורסמים בכל העתונות, גם המקומית וגם הארצית. תגשו

למכרזים. מעבר לזה, צריך לעשות פעולות נוספות.

בקשתנו ממשרד החינוך היא בשאלת מבחני המדדים. זו שאלה מאד משמעותית. דייר

מליץ, האם אתה הולך לפי גידול טבעי בממוצע האוכלוסיה? כאשר גידול טבעי בממוצע-

האוכלוסיה הוא 4.8%. והגידול הטבעי במגזר מסויים הוא יותר גדול, יש בעיה.

אין בעיה לגבי שעות תקן.

אבל גידול טבעי פירושו לא רק תקן, אלא גם תשתית.

תשתית הם לא מקבלים.

הרי גידול טבעי פירושו שמערכת עוברת בבת אחת, בעשור אחד, גם הגדלה טוטלית

של שיעורי הלמידה וגם גידול פנימי טבעי, ולכן אני חושב שהנושא של מבחני הגידול

הטבעי בתוך המגזר הבדואי הוא שאלה ראויה לדיון, ואנחנו נעסוק בה בצורה מסודרת.

הנקודה הבאה היא החינוך הלא-פורמלי. כשילדים יוצאים מבית הספר בשתים-

עשרה, באחת, בשתיים או בכל שעה אחרת, מה הם עושים אחר הצהריים? האם אלה "ילדי

ברזלים", או ילדי רחוב או ילדים שיש להם אלטרנטיבה? שווה לקיים ישיבה בנושא

זה, אם כי כרגע אינני יודע איך לגעת בזה, אם להזמין את תנועות הנוער וכוי.

אינני רוצה לעסוק בזה עכשיו. אני שם את זה בתור נושא על השולחן, ולאחר סיכום

הישיבה נשב על החומר ונכין שיעורי בית בנושא הזה.

אני רוצה לגעת בעוד נקודה, וזו כל הסוגיה של הכשרת כוח האדם. הכשרת כוח

אדם היא בעיה חשובה מדרגה ראשונה, וזאת בשל שלוש סוגיות: ראשית, המוסדות

המכשירים, והנושא עלה כאן מכל מיני כיוונים, מה הראף, מה תכנית הלימודים

המותאמת; שנית, בריחת כוח אדם, בייחוד מן הנגב. זו בעיה שהיא פחותה בצפון, אבל

בריחת כוח אדם פירושה בעצם הצבעת אי-אמון במערכת החינוך. אני לא חושב שיש עוד

מגזר ממגזרי חחי ים הבדואים שבהם בריחת כוח האדם צפונה היא גדולה כל כך כמו

הבריחה ממערכת החינוך.

ברשותך, אלה לא מורים בדואים.

קודם כל הבריחה של כוח אדם שלא רוצה ללמד.

הסוגיה השלישית היא חוסר המשיכה של כוח אדם שיבוא מבחוץ למלא את החסרים

בפנים. הצבעת אי האמון פירושה הוא שבטווח רחוק חמערכת לא מתייצבת. זאת אומרת,

אם לא באים מורים שמביעים אמון במערכת, אם אין מורים מוכשרים היטב, אם אין

מורים טובים, לתלמיד גם אין פיתוי ואין גירוי להישאר, כי הוא אומר: הרי זה לא

יכשיר אותי לשום דבר בחיים.

אני שם כרגע בצד את כל סוגיות הגיל הרך, החינוך המיוחד וכוי, שנוגעות לא

רק לחינוך פרופר. חינוך מיוחד זה עבודה ורווחה, בעיית הגיל הרך היא בעיה שד"ר

מליץ הזכיר אותה. בכל מערכת החינוך אין בינוי בטרום חובה ובחובה. אלה סוגיות

שלא מאפיינות רק את המגזר הבדואי. שמתי על השולחן את הסוגיות שאנחנו נעסוק בהן

במגזר הבדואי, אני מניח, בשנתיים הקרובות. אנהנו נזמן אנשים לפי תחומים. היום

זימנו אנשים מכלל המערכת והחכמנו ולמדנו. הזימונים הבאים יהיו, כאמור, לפי

נושאים, אנשי מקצוע, אנשי משרד החינוך, עם נסיונות לפתור את הבעיות.

אני מתנצל שוב בפני כל האנשים שלא הגיעו לרשות הדיבור בישיבה זו. הישיבה

נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:30)