הכנסת השלוש עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 152

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ד', ז' בשבט התשנ"ד, 19.1.1994, בשעה 09:00

חברי הוועדה: היו"ר א. בורג

ש. גוטמן

מ. שטרית

ע. וולנטקי, יועץ השר לנושא השכלה גבוהה, משרד ההינוך

והתרבות

ש. גרניט, הממונה על השכר, משרד האוצר

מ. שדר, עוזר לממונה על השכר, משרד האוצר

ג. זילכה, מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה

י. לוין, הממונה על השכר, המועצה להשכלה גבוהה

ח. גוטפרוינד, פרופ', נשיא האוניברסיטה העברית, ור"ה

י. אורגלר, יו"ר ועדת שכר, ור"ה

ע. קומורניק, פרופ', מועצה מתאמת, יו"ר, הטכניון

י. בלך, פרופ', הטכניון

א. ברונשטיין, הטכניון

מ. טולדנו, הטכניון

א. ליפשיץ, פרופ', הטכניון

י. עץ-חיים, ד"ר, הטכניון

י. קפלנטקי, הטכניון

ש. שניידר, יו"ר התאחדות הסטודנטים

א. אמויאל, מועצת תלמידים ונוער ארצית

מ. סלע, מועצת תלמידים ונוער ארצית

פ. שוורץ, מועצת תלמידים ונוער ארצית

א. שטרום, מועצת תלמידים ונוער ארצית

י. גידלי

חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

שביתת הסגל באוניברסיטאות



שביתת הסגל באוניברסיטאות

בוקר טוב, אנחנו נמצאים כאן בישיבה השלישית

בנושא המוסדות להשכלה גבוהה. אני מבין

שאתמול הייתה ישיבה. אני מאוד רוצה לדעת איפה אנחנו עומדים.

ח. גוטפרוינד; בישיבה הקודמת הודעתי שוועד ראשי המוסדות

הזמין את נציגי הסגל למשא ומתן, ועשה זאת

אחרי שעשינו עבודת שטח רבה מאוד עם ות"ת מול האוצר. הגענו להבנות

מסוימות. היתה לי הרגשה שאנחנו יכולים להביא לסגל נוסחה שמבטיחה משא

ומתן ענייני במגרש שהוגדר ע"י מסקנות ועדת צור. כידוע, המודל של ועדת

צור הוא המודל שאנחנו, ראשי ור"ה, רואים אותו באילוצים הקיימים כפתרון

סביר והוגן. הוא אינו פשוט למימוש, כפי שאמרתי לא פעם. עמדתנו בעניין

זה נחושה מהתחלה. אני מדבר בשם כל ראשי המוסדות להשכלה גבוהה. יש

בפתרון זה מדרגת שכר. בכל הזדמנות אני מנצל את כל הרטוריקה שלי כדי

לשכנע את כל השומעים שהסגל ראוי להעלאת שכר משמעותית. אפילו אינני רוצה

לומר שמה שהוא מבקש בהזדמנות זו או אחרת אינו מגיע לו. שוב אני אומר,

אנחנו עוסקים באפשרי, ולעת הזאת המגרש של המשא ומתן מוגדר ע"י מסקנות

ועדת צור, כשהזמנתי את הסגל לדיון בישיבה האחרונה, זה היה על סמך זה

שאני משוכנע שאפשר לגמור את המשא ומתן. בפגישה זו נענה הסגל להזמנה.

הצגתי כיצד אנחנו רואים את ועדת צור, וזה משמעותית ריאלית מעל אותם

19,2 ששמעתי שהוזכרו אתמול בהפגנה של הסגל והסטודנטים, כמה שמוצע להם.

אינני רוצה לנקוב פה במספרים. הזמנו את הסגל, ואילו היו נכנסים לזה,

אני מאמין שאפשר היה, במשא ומתן רצוף, לגמור את השביתה עד סוף השבוע

הזה. האופטימיות שהבעתי בפעם שעברה הייתה מבוססת על ההנחה שזה אכן

יקרה. לצערי, המועצה המתאמת לא הסכימה בישיבה הזאת להיכנס למשא ומתן

זה, וביקשה שהות של 24 שעות.

היו"ר א, נורג; וזה יום שני בלילה, נכון?

ח. גוטפרוינד; המועצה ביקשה שהות של 24 שעות כדי לנסח עמדה

אחרת, כדי להגיד מהו המגרש האחר שהם רוצים

להיות בו או אם הם רוצים את אותו מגרש. אלה כמובן חדשות טובות, כי

ראשונה עד עכשיו לא הייתה לנו עמדה ברורה ומוצהרת, שאפשר להציג אותה

במספרים. הובהר לנו שגם יינתנו כל מיני מרכיבים, שבעזרתם נוכל יחד

לשכנע את האוצר שאפשר יהיה לגשר על הפער הזה. היה לי רק חבל, שאחרי כל

כך הרבה ימים של שתיקה, צריך 24 שעות כדי לנסח עמדה. עמדה, הייתה צריכה

להיות כבר קיימת, כי זה יום נוסף שלא לומדים.

אתמול התקיימה הפגישה הזאת, והציפיה שלנו נכזבה, כי לא באה הצהרה על כך

שמוכנים להיכנס לאותו מגרש של צור ולא היה ניסיון מצדם להרחיב את המגרש

של צור. אם היו אומרים.- צור ועוד 20% או 500/0, אז היינו מתחילים לראות

את המגרש ולדון בו. אבל תחת הצהרה כזאת, הם באו עם שורה שלמה 15

סעיפים, והם מבקשים שמעל מסקנות ועדת צור, שאותו הם מקבלים כבסיס, נישא

וניתן על פיצוי מיוחד על כל אחד מ-15 הסעיפים האלה. לא שאינני מתייחס

ברצינות לסעיפים אלה, אני מתייחס אליהם מאוד ברצינות, ואני מוכן גם

להגיב עליהם. אנחנו לא ראינו בזה עמדה שמאפשרת להתקדם במשא ומתן. קודם

כל, לא היתה שם עמדה מפורטת של מה מבקשים. בשום אופן לא הצלחנו להוציא

מהם מה הם חושבים שהוא הפיצוי הראוי בגין הסעיפים האלה.



סעיפים אלה היו אמורים לחיות אותם עקרונות שבעזרתם אנחנו נשכנע את

האוצר שאפשר לתגמל את הסגל האקדמי, כי אינם נמצאים במקומות אהרים.

אינני רוצה לקרוא אותם. אני חושב שמכבודו של הסגל האקדמי אינני רוצה

לקרוא אותם, כי אני קראתי אותם למספר חברים שלי בערב, שורה שלמה,

וביקשו ממני לא לקרוא. מה שאני אומר הוא שיש שם שלוש קבוצות של סעיפים.

ישנם סעיפים שהם מרכזיים ומאוד חשובים, כמו גמול על שיפור הוראה, גמול

על הכשרת כוח אדם אקדמי, שהם מרכיבים מרכזיים. ישנם כל מיני דברים שהם

באמת לב לבו של העיסוק, שבגללו אני חושב שלסגל מגיעה משכורת גבוהה יותר

ממה שהוא מקבל.

סליחה, אמרת קודם שהם אמרו שהם מוכנים לקבל

את דו"ח צור בתוספת 15 הסעיפים האלה?

ח. גוטפרוינד; על תגמול הסעיפים האלה. לא הבנו מהו בעיניהם

גמול הוגן. ישנם סעיפים אחרים ביניהם, שגם

הם בעיני מאוד חשובים וייכנסו לעניין ויהיה עליהם גמול מיוחד, אבל הם

חלק מאותו מרכיב שאנחנו פה לא מדברים עליו, שאנחנו כראשי המערכת רואים

אותו כמרכיב חשוב מאוד, וזהו השכר הדיפרנציאלי. אנחנו מבקשים ותובעים,

בנוסף על כל מה שנקבל פה, הקצבה מיוחדת שתעמוד לרשותנו, ואנחנו נחלק

אותה לא בצורה אחידה למערכת כולה, אלא על פי תרומה מיוחדת. פה יש לנו

ועד עובדים בדרך כלל לא אוהב דברים כאלה, וכל מה שאפשר

הוא רוצה לחלק בצורה שווה. אז ישנם גם סעיפים כאלה, וישנם סעיפים שהם

סעיפים רגילים, שניתנים לכל ציבור, כמו ביגוד או רכב. אם מבקשים להוסיף

אותם, אז זה לגיטימי, וזה חלק מהמשא ומתן, אבל אין פה דברים שיש בהם

ייחוד. יכול להיות שהציפייה נבעה מנאיביות אישית שלי, שבגינה שידרתי

בכל מקום אופטימיות מופרזת, אבל הייתה לנו ציפייה, שאחרי שנבהיר את מה

שיכולנו להבהיר, הסגל ייכנס לאותו מגרש של משא ומתן, ואינני אומר מה

תחומיו. היה להם חופש להרחיב את התחומים שלו. זה לא קרה. תחת זאת בא

משהו שאת הבעייתיות שלו הגדרתי. אתמול לא ראינו אפשרות להמשיך. בשום

אופן אינני רוצה לומר שיש פה נתק. אנחנו מוכנים, עם כל מה שנאמר עכשיו

וכל מה ששמענו אתמול, להמשיך ולשבת שוב, מייד. אני חוזר ומצהיר

שמטרתנו, בסופו של דבר, היא לשכנע את הסגל להיכנס למגרש הזה שאני מכיר

אותו. אני מאמין שאם ייכנסו, זה יהיה משמעותית מעל אותו 19,2.

היו"ר א. בורג; איפה דברים עומדים מנקודת המבט, כפי שאתה

רואה אותה? כי חנוך תיאר את נקודת המבט

שלהם. נזרקו כאן בעצם שלוש-ארבע כפפות לעברכם. הכפפה הראשונה, זה כבר

לא 19,2; הכפפה השנייה, תגדירו את המגרש שעליו או בו יתנהל המשא ומתן;

הכפפה השלישית, מהי העמדה המפורטת מבחינה כספית על 15 הסעיפים, חלקם

סעיפים טקטיים וחלקם סעיפים מהותיים, מה הפירוט שלכם בדברים אלה? הכפפה

הרביעית, שאותה אני זורק לצורך העניין, בשם הציבור, אנחנו כוועדה איננו

צד למשא ומתן, מתי הפגישה הבאה?

קודם כל, אני מוכן לדיון. אנחנו באנו

והבינונו שכולם הבינו שצ'רה לא מקובל עלינו

מבחינה מספרית, אמרנו שאת העקרונות אנחנו מקבלים. מאז הישיבה לא קיבלנו

דבר אחר. מהיום הראשון, גרניט יכול להעיד, וכולם יכולים להעיד, שזו

הייתה משאלתנו, משום שלמשכורות של 5,500 שקל בעוד שלוש שנים, אנחנו לא

חוזרים לעבודה. הייתה תשובה ברורה. הצמדה היא בעיה נפרדת. היא עדיין לא

פתורה. צ'רה גם דרש הצמדה, במקום זה הוצע 19,2 או כל מספר אחר. אי אפשר



לבוא אלינו בטענות שאנחנו הפתענו, לא הפתענו איש. היינו מוכנים, חשבנו

שהמסר הזח הגיע כבר לכולם, והמסר הזה חייב לחדור: הסגל בשום אופן לא

חוזר לעבודה במשכורות האלה.

באנו ברצון טוב. אמרנו איפה חולשות ההשכלה הגבוהה: בהוראה, בטיוטורים,

בכל מיני מערכות ענייניות, ואמרנו - ניתן יותר, נוותר על חודש משכורת,

על חודש חופשה, נעבוד למשכ"ר יותר-. על זה קיבלנו לא. מה שהצענו אלה

דברים הגיוניים בכל משא ומתן, וקח. אנחנו הסכמנו לתת, והתשובה היא שמה

שעולה לא מקבלים.

נציע לכם הצעה נגדית, שתוציא אתכם מהמסגרת המסודרת שלכם,

שנכנסתם אליה לפני כמה חודשים ואינכם יכולים לצאת ממנה. התאהבתם במשהו,

נוציא הצעה אחרת, יותר יפה. הבעיה היא בעיה עקרונית. האוצר לא השתתף

בישיבות, זה אינו משא ומתן רציני, כי ור"ה איננה בעל המאה, אין לה שום

יכולת לשלם אפילו אם הם מסכימים איתנו, אז היא בוכה יחד איתנו. זאת

שיטה מאוד לא מקובלת עלינו. אנחנו שתקנו, באנו. אין איש פה, כי אין אף

אחד שיכול להחליט, אז זה לא רציני לבוא אלינו בטענות. המשכת המשא ומתן,

היומיים האלה, הם בזבוז. ור"ה ידע את כל הנקודות האלה. זה לא היה סודי,

שאיננו הולכים לצ'רה ושלוש שנים. כל הדברים האלה היו ידועים. אז מה כאן

הולך שוב? מאשימים אותנו בהארכת השביתה. אנחנו לא הארכנו את השביתה.

נפתח משא ומתן; באנו בצורה רצינית ביותר. אבל

זה אינו רציני, ואנחנו מצטערים. וזה כואב לנו. פשוט עשו מאיתנו צחוק.

עיתונאים שאלו אותנו למה אנחנו טפשים שבאים למשא ומתן. לא רק עיתונאים

גם אנשים חכמים יותר. הבעיה העקרונית שלנו היא שהמשכורות המוצעות לנו

לא סבירות. ביקשנו שיראו לנו איך יוצאים מהבור, לא איך נשארים. להישאר

אנחנו לא מוכנים. זאת הבעיה שלנו. אנחנו כל הזמן מצהירים על זה, ואף

פעם לא יוצאים. כעת אנחנו לא יודעים מה להגיד יותר.

היו"ר א. בורג; אנחנו כבר לא ב-19,2. הטענה הראשונה שלך היא

שבעצם לא גדל בסיס התקציב שממנו אתה מקבל את

המשכורת שלך.

15 הסעיפים שהצגתם, מה המשמעות הכספית שלהם?

איננו יודעים. אמרנו שהכל פתוח למשא ומתן.

אין לנו טענות בנידון. אמרנו שישימו מספרים

אחרים. אנחנו רוצים מספרים. מר גרניט שם לנו סלים, ולא אמר שום מספרים.

למה אנחנו צריכים להיות ראשונים? הוא שם סלים, וביקש מאיתנו לשים סלים,

אז שמנו גם כן סלים. מה רע בזה? למה מותר לצד אחד לא לשים מספרים

ואנחנו חייבים לשים מספרים?

היו"ר א, בורג; שאלה אחרת שלא נתתם עליה תשובה, לפחות לא

מפורטת, מתי המפגש הבא?

ע. קומורניק; היום. אנחנו מחכים להצעות רציניות, אנחנו

מוכנים לבוא כל רגע, אין לנו בעיה.

ש. גרניט; הסגל מציע איך לתת תוספת תפוקה ותוספת נוספת

וכל מיני דברים. קודם כל, אף צד לא קובע לצד

השני מי מייצג אותו במשא ומתן. אלה כללי המשחק. אני לא קובע מי מופיע



מצדכם, אל תקבעו מי מופיע מצידנו. כל מי שמתייצב מולכם למשא ומתן יש לו

כל הסמכויות לנהל משא ומתן.

אני רוצה להציג בפניכם מה זו התקדמות במשא ומתן. לצערי, אני יותר מנוסה

מאשר ועדת השכר, שמנהלת את המשא ומתן, ואני ידעתי שזה יהיה המהלך

שיקרה. כל מה שאגיד זה תוספות, אין מספרים. במשא ומתן רציני אין

מספרים. כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה. להצעות שלי יש מספרים, אני אראה

לכם את המספרים.

לא מקבלים כמובן את צירה, גם אני לא מקבל. אני מקבל את המודל. הם לא

מקבלים אותו. הם לא שם. הם אף פעם לא טענו שהם שם. זה במאה אהוז נכון.

תמיד הם אמרו שהם פי שניים או משהו באמצע. הם אף פעם לא קיבלו את

ההמלצות. הם אומרים.- אנחנו רוצים את צ'רה אבל לא רק צ'רה. זה הבסיס

לצירה, וכל מה שאני אקרא זה תוספות, וכל אחד עם הדמיון הטוב שלו ישים

ליד זה אהוז, מאפס עד כמה שאפשר.

1. תוספת התייעלות

2. תוספת הכשרת כוח אדם אקדמי

3. תוספת התעדכנות ידע להוראה מתקדמת

4. תוספת לפיצוי עבור מטלות אדמיניסטרטיביות

5. הגדלת תוספת מחקר ג'

6. תוספת ותק אחוז אחד לשנה אחרי גיוס לצה"ל

7. תוספת איכות

8. תוספת שיפור שכר

9. תוספת הגדלת הפער בין הדרגות

10. תוספת ספרות מקצועית

11. תוספת הגדלת קצובת ביגוד

12. תוספת הגדלת תשלום לרכב לביטוח ולרישוי

13. תוספת הקטנת החופש והמרתו לצרכי מחקר

14. תוספת שיפור ההוראה

15. תוספת שכר בגין חופשת קיץ

16. תוספת הנחיית בוגר.



כלומר אפשר לעשות פה חשבון ולהגיד - סליחה זה משא ומתן-. לאיזה כיוון

המשק הולך? אפשר להגיד מהי שורה בתלוש. אנחנו מחזירים את מערכת השכר

בחמישים שנה אחורה. כשאתה נכנס למשא ומתן כזה, אז זה רק עושה נזק.

איפה אתם עומדים מאז נקודת המוצא שלכם?

ש. גרניט; אנחנו לא עומדים באותה משבצת. אנחנו עומדים

במודל צ'רה. אני חושב שמבחינתם מספיקה ההצעה

שאני מקבל את צ'רה, כי לא כל דו"ח צ'רה מקובל עלי. הם עקביים, הם

אומרים - סליחה, לא קיבלנו אף פעם את דו"ח צ'רה. המסקנות בסדר, ההמלצות

לא. איננו יכולים לחיות מ-5,500 שקל נכון לפברואר 93' למרצה מתחיל-. כל

ההצעות שלהם כפולות צ'רה. זה מה שאני מוכן להגיד - מודל צ'רה. יגידו

אנחנו מאמצים מודל צ'רה, נכנסים למשא ומתן.

קריאה; אבל הם אינם חייבים לקבל את המודל הזח.

היו"ר א. בורג; אני רוצה להבין, ביקשו מהם 15 סעיפים ואינני

מבין אותם כל כך, לכן אני מכנס ישיבת ועדה.

יש 15 סעיפים, ואתה אומר שמה שמסריד אותך ב-15 הסעיפים, בין שאר

הדברים, זה שפתאום יופיע לוקש מלא כאילו. מה מטריד אותך?

ש. גרניט! העלות ועצם העניין שהגישה אינה רצינית.

אתה אומר מודל צ'רה, הם אומרים מודל 15,

תשים מספרים למודל צ'רה, אני אשים מספרים על

מודל 15.

מודל צ'רה אני יודע בדיוק מהו. כתוב לי כאן גרוש גרוש. ברגע שמשתמשים

במלה קצת יותר מרחיבה או קצת יותר מצמצמת, אינני מבין מה היא אומרת.

אני מניח שאם היית אומר "צ'רה", הייתי יודע על מה מדובר. אתה אומר מודל

צ'רה ללא מספר, אינני יודע על מה מדובר. תגיד לי מספר על מודל צ'רה,

אני אדרוש מהם מספר על מודל 15. כל עוד אינך נותן לי מספר על מודל

צ'רה, אינני יכול לדרוש מהם מספר על מודל 15, כי התביעה כאן אינה שווה.

אי אפשר להתכנס אפילו לנקודת כניסה, כאשר אתה בא ואומר - אני דוחה אותם

על הסף -, ואני אינני יודע מה דחית על הסף, ואינני יודע מה קיבלת על

הסף.

אגיד לך מה קיבלתי על הסף. הם הגישו לי

נכון ל-1 לינואר 96',

מרצה - 12,500, 16,000, 18,000.

ע. קומורניק; צריך להוסיף את השכר הממוצע במשק.

זאת אכן ההצעה שלכם?

הוא רק משתמש בה. הורדנו אותה לישיבה עם

מספרים יוחלפו. בוא ותציע לנו

הצעות רציניות לשכר הוגן. השכר שאתם מציעים לנו 5,500 לא סביר עבורנו.

אנחנו מצטערים, לא מוכנים להיכנס למשא ומתן.



היו"ר א, בורג; שלום, עוד שאלה אחת. בהצעות שאתם מציעים,

כפי שבהן נראות, מודל כזה או אחר, יש הגדלה

של בסיס השכר או שזה רק משחק, כמו שעמוס הגדיר, מכיס לכיסי

ש. גרניט; במשא ומתן, לא כאן.

אני שואל מבחינת מה שהצעתם עד עכשיו, מה

שקיימתם במשא ומתו.

ש. גרניט! לא קיימנו משא ומתן. המשא ומתן בלתי אפשרי

בגלל הפער. אי אפשר לגשר על הפער במשא ומתן.

לכן כל הפגישות הן בצורה זו, ולא יוצא מזה שום דבר. בפעם שעברה שהייתי

כאן כולם דיברו מול האוצר, אף אחד לא שאל את הסגל: תגידו לי, מה זה

המספרים האלה? מישהו ביקש מהם אולטימטיבית, חברי הכנסת, - צ'רה זה

צירה, אתם תגשו למגרש של צ'רה -ל אתה אומר להם מודל 15.

ח. גוטפרוינד; כפי שאמר פה הממונה על השכר, מי שמופיע למשא

ומתן יש לו הסמכות לנהל משא ומתן. בדרך כלל

אני לא משתתף במשא ומתן. בשביל זה יש לנו ועדת שכר. אבל לפגישה

הראשונה, לפתיחה, אני באתי, ונטלתי לעצמי את הסמכות, בכוונה. הממונה על

השכר היה עסוק, אני לא רציתי שיבוא, נטלתי על עצמי סמכות, ואולי שמתי

שם דברים, שאם הוא היה בא לא היה מרשה. יהיה לי עוד ויכוח עם האוצר,

אבל הנחתי את האוטוריטה שלי על השולחן. אני מסכים, הסגל אף פעם לא קיבל

את הדו"ח הזה, ואינני רוצה לכפות עליו לקבל את הדו"ח הזה. אני רוצה

להבהיר חד משמעית שהצורה שבה אני הצגתי בפתיחה של אותה ישיבה כיצד אני

מבין את דו"ח צ'רה היא אחרת ממה שהוצג כאן, ואינני רוצה לפרט.

מ. שטרית; לפני שאני נכנס לנושא הזה, אני רוצה לקבל

תשובה חדה מפרופ' קומורניק. אתם אינכם

מוכנים לנהל את המשא ומתן על הבסיס של דו"ח צ'רה?

ע. קומורניק; מה שאנחנו אמרנו הוא שצ'רה הוא בסיס תחתון,

ומעבר לזה אנחנו רוצים הלאה.

מ. שטרית; אולי לא הבנתי, אולי זה דו-שיח של חרשים.

בדו"ח צ'רה יש שלושה מרכיבים; שריון בסיס

השכר, הדיפרנציאליות בשכר ושיטת ההצמדה. צריך לדעת שאתם מקבלים את

הדיפרנציאליות, את שיטת ההצמדה, ולא מקבלים את בסיס השכר. זאת אומרת

אתם מוכנים לדון בעצם על בסיס דו"ח צ'רה, אבל את בסיס השכר רוצים

לשנות. לכן אני מציע, אדוני היו"ר ולכם רבותי חברי הסגל, תמחקו את 15

הסעיפים. תדבקו בעמדה הבסיסית שלכם, דו"ח צ'רה. יש נקודה אחת בדו"ח

שאינכם מקבלים, תתווכחו על נקודה זו. הנקודה שאינם מקבלים היא שיטת

ההצמדה. מקובל עלי להציע שתהיה הצמדה אחרת. יש נקודה אחת שאינכם

מקבלים, וזה בסיס השכר. אתם יכולים להגיד - אנחנו מנהלים על זה את המשא

ומתן-.

היו"ר א. בורג; אנחנו באמת לא צד למשא ומתן. אנחנו צד

לעניין הציבורי שהמערכת תעבוד. לפעמים כאשר

יושבים שני צדדים יחד, ההידברות קשה, כי אנשים מנסים להקשיב דרך הפה

ולא דרך האוזנים. הוועדה משמשת פה בתור צד שלישי. יש לקבוע, לא לקבע,



סליחה, לעזור לצדדים להגדיר את קווי התיחום, את הקואורדינטות, בתוכן

מנווטים. עד עכשיו לא מצאנו את השדה שבתוכו מנווטים, למרות שנראה לי

שזו טרמינולוגיה. אני מסכים עם מאיר שטרית. בטרמינולוגיה המרחק אינו

גדול, במהות הוא גדול. אתם כל היום רבים האם הטרמינולוגיה מקובלת או

אינה מקובלת, אני מציע להיצמד לתביעה הבסיסית. הוא אומר שהוא מסכים

לדוו על בסיס מודל צ'רה.

מ. שטרית; הוא גם מבין שכשמדברים על מודל צ'רה ואינכם

מסכימים על בסיס שכר, המשמעות של המשא ומתן

לגבי בסיס השכר היא כניסה למגרש. אני בין אלה שחושבים שעמדת האוצר אינה

צודקת לגבי בסיס השכר. אני חושב שצריך לתקן את שכר המרצים, ואני חושב

שדו"ח צירה קטן מדי, על פי הנוסח הבסיסי שלו, מלתקן את שכר המרצים. אני

גם חושב שהתביעות שלכם מוגזמות מאוד, ואינני יכול לתת תמיכה מוחלטת

לגיבוש של פי שלושה מדו"ח צ'רה למאה אחוז. אני חושב שמשהו באמצע הוא

הנכון. באותה ישיבה של הוועדה, שהייתה פה עם שר החינוך ושר האוצר,

אמרתי שצריך להגיע להסכמה לממש את דו"ח צ'רה ככתבו וכלשונו לאלתר.

כלומר לא כניסה לשלוש שנים, אלא מימוש מיידי, דבר שיהווה תוספת 300/0

לשכר, ושיטת הצמדה שתבטיח עם הזמן עדכון של השכר, לא על בסיס שכר ממוצע

במשק, אלא תיקון והצמדה. לדעתי, זו הצעה שאתם יכולים לחיות איתה, ושהם

יצטרכו לחיות איתה.

כמי שליווה יותר מכל אחד אחר בחדר הזה את

הוועדה הזו, תרשו לי לומר כמה מלים על

הוועדה, כי צריך לבדוק את הטרמינולוגיה. אתה רצית טרמינולוגיה למשא

ומתן, זה יכול להיות רק מוועדה זו, שישבה שמונה חודשים על המדוכה. כל

אחד מהחברים בה נבחר בתיאום שלי אישית, עם פרופסור עמוס קומורניק, כדי

שהוועדה תהיה מקובלת על המועצה המתאמת. הוועדה ישבה שמונה חודשים, עשתה

עבודה מאוד יסודית, שמעה חברי סגל, את המועצה המתאמת פעמיים. היא גם

שמעה חברי סגל יותר בכירים, ושמעה מהם יותר מאשר מהמועצה המתאמת. היא

עשתה עבודה מאוד יסודית. אי אפשר היום לבוא ולהגיד לזרוק הכל לפח

ולבנות תקציב. רבותי, אני שמעתי את זה אתמול. כחבר סגל בעצמי,

התביישתי.

אני רוצה לומר מה אומר הדו"ח. הוסיפו מספרים, אומרים שהחלק הדיפרנציאלי

מקובל, אבל מתעלמים ממה שיוצא. רבותי, המספרים הם לאחרי פברואר 93'.

הסכומים נעים בין 7,000 למרצה, כולל כל הדברים, עד 13,000 לפרופסור מן

המניין לממוצע. זה אומר שחברי סגל מצטיינים יקבלו יותר מכך. מדובר על

מונחי פברואר 93', אז אי אפשר להגיד שלדו"ח אין שום דבר. הדו"ח נבדק.

ור"ה עומד על הבעיה, לא פותר אותה במלואה. גם ועדת צ'רה הייתה ערה

לנושא זה, אבל בהחלט יש כאן תשובה לבעיה, ולכן כל הדיונים. אני חושב

שרעיון של השמה הוא רעיון שאי אפשר לדחות אותו. אני מציע לא לשנות את

הטרמינולוגיה ולא לשנות את כללי המשחק.

כמו שהמועצה המתאמת הייתה עקבית בכך שלא קיבלה את זה, ור"ה הייתה עקבית

בכך שקיבלה את הדו"ח מול האוצר ומול ות"ת, ואמרה שרוצים להציג את

הדו"ח.

היו"ר א, בורג; הוועדה הטקטית שלכם הייתה צריכה לדחות את

זה, ואז להתכנס לדו"ח.



י. אורגלר; אנחנו בסוף רוצים להתכנס לדו"ח. אני חושב

שזח כבר חישג. אני רוצה לדבר על מה שהיה

בימים האחרונים. זה לא היה משא ומתן, זו הייתה בסך הכל הכנה למשא ומתן,

כי הפערים היו כל כך גדולים, שלא היה טעם לעשות משא ומתן. אין טעם

להיפגש, עד שאנחנו לא מגדירים את גבולות המגרש. המטרה הייתה לנסות

להגדיר את גבולות המגרש. נפגשנו, היה לנו שבוע פסק זמן, שבו היו

לימודים, נפגשנו ארבע פעמים פגישות מאוד ארוכות ומייגעות; אני חושב ששם

לא התקדמנו כהוא זה. צריך להגדיר מגרש קודם כל במונחי דו"ח צירה ולדון

באותו מגרש. המגרש הזה לא יכול להיות מגרש ענק, כי חבל על הדיונים.

המגרש צריך להיות בדו"ח. אני רוצה לומר איך ניתן להגיע לדו"ח בסופו של

דבר. אנחנו צריכים לדבר במושגים של הדו"ח, וצריך לקרוא אותו ביסודיות

ולהביא בחשבון כמה החלק הדיפרנציאלי נותן. הוא נותן מעבר ל-30% עוד 20%

בממוצע, ולמצטיינים זה נותן הרבה יותר. אם פרופסור במושגים של פברואר

מקבל 13,000 בממוצע, יהיו כאלה שיקבלו 15,000 ו-17,000. אנחנו חושבים

שיחסית למצב היום זה שיפור מאוד משמעותי, וזה לא קל להשגה. אנחנו עדיין

לא שם. אני חושב שמה שצריך לעשות זה לעזור לנו להתכנס ולהגיע למקום

הזה.

אנחנו מודעים לבעייתיות הגדולה של מבנה

השכר. חשבנו להגיע בדיון מעמיק ורציני למבנה

שכר לסגל האקדמי, שייתן שכר הוגן לסגל וידגיש את הייחודיות של הסגל וגם

יאפשר התנתקות מכל הגופים האחרים, אותה התנתקות ערכית. כשישבנו באותן

פגישות, שהיו במשך אותו שבוע של פסק הזמן, עם מר גרניט ועם אחרים,

ודיברנו, ראינו שאנחנו נמצאים בפער אדיר. אז בא מר גרניט, ושם על הלוח

זה צריך להיות מבנה השכר. כשהתחלנו לדבר על זה,

תראו, כל אחד יכול לבוא ולהביא ממדים, ואם אתם תביאו, נשב

ונדבר. אני חושב שגישה זו הייתה נכונה. בגלל הפער הגדול עדיף היה לדבר

על העקרונות ולקבוע את מבנה השכר עם הממדים המתאימים, ואחרי כן לעבוד

על התרגום מממדים שמקובלים על הצדדים עד תרגום לאחוזים. קרא לזה איך

שאתה רוצה, יש דברים שאתה יכול לתרגם אותם מיידית, ויש דברים הדורשים

משא ומתן. אם אתה אומר 'תוספת ביגוד', זה יכול להיות 400 שקל, זה יכול

להיות 800 שקל. אתה יכול להתווכח. אבל אם נאמר שאנשי סגל מוכנים במקום

לקבל שישה שבועות חופשה בקיץ לקחת שלושה שבועות מזה ולעבוד, את זה אפשר

לתרגם ישירות. לזה לא צריך משא ומתן, ואפשר לעשות את זה מייד. זו היתה

הסיבה לכך שאנחנו במועצה המתאמת ישבנו לא 24 שעות ולא שבוע, ישבנו עם

מחשבה מעמיקה לראות איך אפשר להביא ממדים לבניית מבנה שכר חדש. במקביל

למה שגרניט הציע, רצינו לשבת ולדון על דבר זה, למרות שברור לנו שהפער

הוא גדול. אז מה נאמר לנו אתמול, כשבאנו והבאנו את הממדים? - תגידו כמה

כסף זה, כמה אחוזים. באחת הישיבות האחרונות, נאמר שאם גרניט יעלה

מה-19,2, תהיה תזוזה כלפי מעלה, תהיה מאיתנו תזוזה כלפי מטה. דו"ח בן

שלג הוא דו"ח פתיחה ומדו"ח פתיחה, מתחיל כל אחד איפה שהוא חושב, ואז

מתחילים לדבר ולזוז. מאחר שהפער באחוזים הוא גדול, אנחנו סברנו, ואני

חושב עד עכשיו שזו הדרך היחידה לגשר על הפער, שצריך לשבת לדבר על

העקרונות. אחרי כן תרגום באחוזים יבוא.

איפה להערכתך המחלוקת בעקרונות?

אנחנו יכולים לדבר על כל עיקרון. אינני יודע

מה מר גרניט חושב על זה.



היו"ר א. בורג; אותם שישה יסודות שהוא שם על הלוח.

כן בוודאי.

העיקרון הפשוט הוא שהם אינם מוכנים לתוספת

שכר. זאת הבעיה. נניח שהם מקבלים את ה-30%

של צירה, מעבר לזה הם אינם מוכנים להוסיף כלום. זאת הבעיה המרכזית. אני

מוכן לשמוע ממנו שהוא מוכן יותר.

היו"ר א, בורג; תנהלו על זה משא ומתן. האם מקובל עליכם

צירה, כפי שהוא מופיע פחות או יותר? כאשר

אנחנו מקבלים את צירה, לפחות שברנו את החומה הראשונה, והיא חומה שהם לא

מגדילים את בסיס השכר. ברגע שיצביעו על צירה, כבר גדל הבסיס. אני שואל

אם זה נכון. יש כאן מעגל שוטים. אם אנחנו לא נכנסים לצירה, אז אנחנו

יכולים לטעון שלא מוכנים להגדיל את בסיס השכר, אבל אם אנחנו נכנסים

לצירה ומגדילים את בסיס השכר, אז יכול להיות שאני אציע הצעה שצ'רה לא

יתקבל, ואז אחזור לנקודה ראשונה. צריך להתחיל מאיזה שהוא מקום.

ע. קומורניק; אנחנו התחלנו עם צ'רה, ואמרנו שזה הבסיס,

הנקודה ההתחלתית. התחלנו את המשא ומתן בדבר

פשוט, אמרנו במקום 1,75, 3,43. מכפלה של השכר הממוצע במשק. אז אמרו

לנו, אין על מה לדבר. למה אתם מאשימים אותנו ל התחלנו את הדיון, הלכנו

מכל מיני אגפים, בכל מיני שיטות, כדי לעזור להם לצאת מזה שהם אומרים

לא. זאת הנקודה. הנה התחלה מחדש.

ג. זילפה; יש מקום לסופרלטיבים. אינני רוצה להיכנס לכל

הבורות שכולם נמצאים בהם. צריך להבין שכל

זמן שצד אחד טוען וצד שני גם טוען, ככל שאני מבקש יותר, אני מקבל יותר.

אם אבקש 3000/0, אקבל יותר מזה שמבקש 1500/0, אז שני הצדדים לא ייפגשו.

הדינמיקה אינה נוצרת במשא ומתן, כאשר אחד חושב שבאחוזים הוא יקבל יותר,

ואם הוא יגיש בקשות יותר ריאליות, הוא יקבל פחות. זו בדיוק הבעיה מאז

תחילת המשא ומתן. משא ומתן זה יהיה משא ומתן עיקש, וחבל שהוא נוצר

בצורה כזו ושמכניסים את הסגל האקדמי לפסימיות. אנחנו לדעתי, כות"ת,

כוועדת שכר של ור"ה יחד עם הממונה על השכר, ללא אישורים מוקדמים שלו,

לדעתי, התקדמנו כברת דרך ארוכה בשבוע וחצי האחרונים. נראה שהסגל האקדמי

רוצה לשבת ולדבר על זה או להפריח ססמאות. אתה אומר 3,4, זה ססמאות.

צ'רה עצמו מדבר על אחוזים ניכרים, שהסגל יודע שהם אינם אחוזים זניחים

לחלוטין. מדובר בצירה על שכר הבסיס, בהגדרות של צ'רה למעלה מ-500/0, עם

כל ה-19,2 בכלל הסקטור הציבורי. אז שנבין את הפערים, מה זה צ'רה? האם

הוא זניח או לא? אני חושב, יאיר אורגלר גם דיבר על זה, שאם אנחנו לא

נשב וננהל משא ומתן, אז נושא זה יכול להיגרר עוד חודש ועוד חודש. אנחנו

דנים במשא ומתן תוך כדי שביתה, כאשר ההוראה באוניברסיטאות מושבתת, וכל

אחד מאשים את הצד השני. אתמול לא ישבו ודיברו, ושלשום לא ישבו ודיברו.

אנחנו שוכחים מה הייתה נקודת המוצא של

התביעה שלנו. נקודת המוצא של התביעה שלנו לא

הייתה לשיפור שכרנו בלבד, אלא עמדה כלפי סקטורים שאליהם אנחנו רוצים

להשתוות. אז כשמספרים לנו השכם והערב שאתם משפרים את שכרנו באיקס

אחוזים, זה נכון, אבל לא מכאן יצאנו למאבק. חזרנו והבהרנו את זה בכל

הטבלאות שהעברנו לכל הנוגעים בדבר. יכול להיות שתרצו לפגוש מי מאיתנו



בישיבות, אבל פח בוועדה לא תרצה לפגוש בנו מדי שנתיים עם אותם טיעונים

עצמם. אנחנו מושכים את ידינו, אנחנו לא בושים בעניין זה. אנחנו נושאים

את עינינו לקבוצות הללו, כל זמן שאנחנו לא נראה את עצמנו מתקרבים

אליהן.

אני מציע שנדייק. פרופסור אורלגר דיבר על טרמינולוגיה של הוועדה. אני

"הוועדה התחשבה במסקנותיה גם בשיקולי עלות. הוועדה

סבורה שרמת השכר הבסיסית המומלצת לאיש סגל צעיר וכן פערי השכר המואצים

בין הדרגות השונות אינם משקפים דיים את הכשרתו של איש הסגל האקדמי

לחברה ולמדינה." זו הטרמינולוגיה של הוועדה. אני דוחה את

הדיסקרידיטיזציה של העבודה שאנחנו עושים. שאנחנו עושים עבודות ומדפיסים

ויושבים שעות על גבי שעות. בזה חברי הסגל מתביישים. עברנו על העניין

הזה.

אני רוצה להגיד עוד שני דברים, שיהיה ברור לוועדה. גם ליושבים סביב

שולחן זה לא ברור לגמרי מה הן המסקנות של ועדת צ'רה: האם זה כולל את

ה-5,64, או אינו כולל 5,64, :זה כולל את 19,2 או לאל זה לא ברור.

אל תגידו לנו שאנחנו זרקנו. הראשון שבנוכחותנו אמר שאת כל דו"ח הוועדה

אפשר לשים במקום מסוים, היה איש האוצר.

לפי דעתי אנחנו מפספסים את העניין. כל עוד אנחנו לא נראה את עצמנו

מתקרבים למספרים של הסקטורים שאליהם רצינו להשתוות, לא יהיה פתרון

לבעיה.

ש. גוטמן; אני מבקש ברשותך לחזור לבסיס יותר ערכי,

לפני שמגיעים למספרים. אני מצטער לומר

שבדבריו של הממונה על השכר אני מרגיש נוגדנים פנימיים להשכלה הגבוהה.

האוצר מתקנא בתנאי העבודה הבלתי רגילים של חברי הסגל, ועל כך הם צריכים

לשלם במחיר, על כך מרצה מתחיל צריך לשלם. אני אומר שבתפיסת העולם הזו

אנחנו פורצים את הגבולות, ומשתדלים להידמות לשכנים שלנו. אין מה להתקנא

בחבר סגל, ואני יכול לדבר מתוך ידע אישי שלי במסלול המכשולים הבלתי

רגיל, שאין לו אח ורע. ואני אומר זאת באחריות, בסקטור ציבורי או פרטי.

לא צריך להעניש את חברי הסגל על כך שנכנסים לנושא זה. הם אינם הולכים

למקום אחר, בראש ובראשונה כי הם בנויים לעיסוק במחקר, ואם לא יהיה כאן

מחקר ברמה הבסיסית הגבוהה ביותר, אנחנו נסגור את העסק הזה שנקרא מדינת

ישראל. לא נוכל להתקיים כאן אפילו יום אחד. חייבים קודם כל לקבל את

העיקרון הזה, שחברי הסגל אינם יכולים להיות בשולי החברה הישראלית. אם

נקבל בסיס זה, אני משוכנע שכולם יסכימו שאין מנוס אלא להכפיל, ואני

אומר זאת בצורה פשוטה, זה הבסיס של חברי הסגל, להכפיל את השכר. אין

בושה בכלל להגיד את זה, גם אם הפער הוא גדול. זה הבסיס של הסגל, ולפי

דעתי אם הם ייסטו ממנו, המאבק הזה ירד לטמיון, ואז באמת אוניברסיטאות

לא תהיינה.

לגבי גופו של ויכוח, חברי הסגל יצאו למאבק זה על בסיס מסוים של מרצה

מתחיל. שכר ממוצע במשק וכל הסיפורים של 15 הסעיפים זו זריית חול

בעיניים, מצד האוצר. משתמשים בזה להראות כמה חברי הסגל לא רציניים, אף

על פי שהם רצו, מכיוון שהם יצאו מנקודת מוצא מסוימת בסיסית וערכית עם

מספר. אמרו להם - אי אפשר, אנחנו נפתח מייד את כל הסכמי השכר במשק -.

באו חברי הסגל, שהם נאיביים למשא ומתן, הם אינם מומחים בזה, ואמרו -



בואו נזרוק לכם חבל, הנח, קחו דברים אלה, תמירו, עשו מה שאתם רוצים -.

חברי הסגל רוצים "לוקש" עם שורה אחת בלבד, והיא הבסיס שהם דיברו עליו.

א. ליפשיץ; הגשנו אתמול 15 או 10 סעיפים, ומה שחורה לי

בצורה בלתי רגילה זה הזלזול הזה שאתם הפגנתם

בנושא של סעיפים אלה. בשנים האחרונות גדל מספר הסטודנטים ב-33%. הסגל

באוניברסיטאות לא גדל כלל. כלומר אנחנו עושים היום עבודה, שהיו צריכים

לעשות 33% יותר. חבל שחנוך גוטפרוינד יצא החוצה, הוא הראה גרף של גידול

היחס תלמידים-מורים, כך שאל תספרו לי שזה אינו נכון. תראה לי סקטור אחד

בציבור במדינת ישראל שלא היה דורש על זה תוספת עבור התייעלות. אנחנו

עושים עבודה ב-33% יותר ממה שעשינו בעבר. אז כמה זה שווה, איך לתגמל,

זו שאלה אחרת. אתמול הגשנו סעיפים. רצינו שהאוצר ידון בסעיפים. אם הם

מקובלים עליו, נשב ונתמקח על האחוזים, אבל לזרוק את זה ככה בצורה כזאת,

איפה נשמע דבר כזה? יש שם סעיף מגוחך שאתם צחקתם. העלאות בדרגה בכל

הסקטורים זה הדבר המושחת ביותר שקיים במדינת ישראל. אנשים עולים בדרגה

רק אם הם יושבים בתפקיד שנה או שנה וחצי, תלוי באיזה דרגה. הם מחסלים

דרגות תחתונות, ומייצרים דרגות עליונות, רק בכדי להעלות את השכר. אצלנו

יש ארבע דרגות. זו בעיה אקדמית ממדרגה ראשונה. זו ויה דולורוזה עבור כל

אדם שרוצה לעלות. את זה לא צריך לתגמל. זה דבר שאפשר לטאטא אותו תחת

לשולחן. הגשנו סעיפים, יש שתי אפשרויות, או שנפתח משא ומתן על בסיס זה

או על בסיס שהעלה עמוס קומורניק, בסיס של הדרישות שיש לנו. צריך לראות

כמה שווה כל דרישה, ואפשר להגיע לשכר הוגן על בסיס זה.

היו"ר א. בורג; רבותי אני רוצה לנסות ולסכם את הנקודה אליה

הגענו. יש עוד מישהו שמרגיש שהוא רוצה להגיד

משהו נוסף?

ש. שניידר; השתתפתי בכל הדיונים של ועדות החינוך בנושא

השביתה עד היום, ומה שקורה זה שההתקדמות היא

איטית. היום אפשר להגיד שיש התקדמות. סוף סוף הצדדים יושבים לשולחן

המשא ומתן, למרות חילוקי הדעות והפערים הגדולים. אנחנו ציבור הסטודנטים

נמצא היום במצב של אי ודאות מוחלטת לגבי קיומו של הסמסטר וקיומה של

השנה האקדמית בכלל. אני פונה לוועדה זו בבקשה לציבור הסגל שיחזור ללמד .

לפחות עד תקופת הבחינות הזאת כרגע, ושימשיכו את המשא ומתן. מצד שני,

אני מבקש שחבר הכנסת בורג ייתן את כל כובד משקלו לחזרתם של המרצים

ללימודים כרגע, תוך הבטחה שיעשה כל מה שביכולתו, כולל נציגי האוצר,

להתקדמות מהירה במשא ומתן זה, כדי להגיע לפתרונו. אבל בקשתנו היא לקיים

את הבחינות במועדן, או במה שנשאר מתקופת הבחינות הזאת. אנחנו הציבור

הנפגע מכל השביתה הזאת. אין לו כלים להתמודד עם השביתה. אנחנו לא צד

בעניין. אנחנו את שכר הלימוד שלנו כן משלמים, על פי התאריכים

שהאוניברסיטאות קבעו. אני מבקש שגם האוניברסיטאות יעשו מאמץ מצדן לקיים

את הבחינות, אבל כל זה תלוי בסגל. חזרו ללמד, ותושג התקדמות עם כל

הצדדים, יחד עם זאת, גם דעת הקהל, ואי אפשר להתעלם מזה, תלווה אתכם

ותעודד אתכם ותעמוד מאחוריכם, אם תעשו צעד זה. זאת בקשתי.

מ. שטרית; אני רוצה לפנות לאנשי הסגל, אולי יותר בעצה

ובקשה מאשר בגישה אחרת. אני חש את התחושה

שלכם, הקצת פגיעה, בזה שמכריחים אתכם לנהל משא ומתן בדרך של התעסקות עם

סעיפי סעיפים. הגישה שלנו אינה לצחוק על הסעיפים. פשוט, אני חושב שיש

אנשים בוועדה, שיותר מנוסים במשא ומתן בכל מיני תחומים ציבוריים



ואחרים. המטרה אינה להרוג את השומר, אלא לאכול ענבים. אני חושב שהסיכוי

להשיג את התכלית שאתם רוצים הרבה יותר טוב אם אתם מתכנסים ומצמצמים את

הוויכוח לנקודה אחת מרכזית וצודקת ונכונה, תתמקדו בה. תגיעו להסכמה,

טוב; לא תגיעו, אתם עדיין תישארו בסכסוך. אין טעם לפרוט את זה לפרוטות,

כי זה יהרוג אתכם, יפזר את הנושא, את התחמושת שלכם, לכל רוח, ויחליש את

המאבק שלכם. כדאי שתודיעו בוועדה שאתם מוחקים את כל הסעיפים, ומתמקדים

בפתיחת משא ומתן. רק על זה תתווכחו איתם, כמה שאתם רוצים. להם ברור מה

אתם רוצים. לכם ברור מה אתם רוצים. אני חושב שהאמת לא לגמרי לצדכם ולא

לגמרי לצדם. אני מניח שאפשר יהיה להגיע לאמצע הדרך. תבינו, שלום גרניט

איננו שונא את הסגל האקדמי. אני מבטיח לך שאין לו שום דבר נגד הסגל

האקדמי ולא נגד המרצים. זה התפקיד שלו. הוא אינו מוכן לשלם מעבר למה

שהוא מסוגל לשלם או רוצה לשלם, ואיננו מחליט יחיד בעניין זה. הוא ממלא

את תפקידו, והתפקיד שלו הוא לא לשלם לכם מה שאתם רוצים. אתם צריכים

לשכנע גם את המערכת הפוליטית להחליט שראוי וצריך לשלם. אני חושב שראוי

וצריך לשלם לכם יותר, רק תמתנו את הוויכוח. אני מרגיש רע שאתם נאלצים

להיכנס למישור זה של הוויכוח, כי אני חושב שזה לא מכבודן של

האוניברסיטאות ולא לכבודה של מדינת ישראל. תמקדו הוויכוח בנקודה אחת,

תרכשו הרבה יותר תמיכה ציבורית מאשר בפיזור שלו להרבה סעיפים, שאף אחד

בציבור לא יבין אותם ובציבור יצחקו מהם יותר חזק ממה שצחקנו פה.

ע. קומורניק; אתם פורצים לדלת פתוחה. אנחנו התחלנו את

המשא ומתן בנושא בודד אחד. אמרנו: הסגל רוצה

שינוי של הבסיס. אנחנו מבקשים שינוי רציני של הבסיס. זה מה שאמרנו,

ואמרנו זאת בארבע ישיבות, בחמש, וכל הזמן קיבלנו תשובה אחת שלילית. אני

מוכן לחזור על הבקשה הזאת, ואני חוזר עליה, ואין לי בעיה, ואני מוריד

את כל הסעיפים.

ח. גוטפרוינד; אני חושב שמה שיצא מהדיון הזה ומה שכולנו

מבינים זה שצריך להשתחרר ממספר ססמאות. דוח

צירה פירושו, ומשמעותית, מעבר ל-19,2 בבסיס. אפקטיבית משמעותו הרבה

יותר גבוהה, גם מהמספרים שפרופסור קומורניק מצטט אותם, וזה כאשר לוקחים

בחשבון את השכר הדינפרנציאלי, שהוא חלק מזה. על זה אנחנו מדברים, וזה

דוח צירה, וזה שינוי ושיפור משמעותי גם בשכר לכל הסגל. על זה אנחנו

נאבקים. אם ניכנס למגרש זה, אני חוזר, אנחנו יכולים לסיים את השביתה

הזאת לאלתר.

הסטודנטים הם הנפגעים העיקריים בסכסוך הזה. אני חשוב שזה יהיה נאיבי

מצדי להצטרף לפנייה של יו"ר ההתאחדות, כי אני יודע מה תהיה התגובה, אבל

יש לי פנייה יותר צנועה. אני מבקש מהארגון להבטיח שכאשר ניכנס למשא

ומתן ונראה בו התקדמות רצינית, הוא ייתן פסק זמן, ואני מאוד מודאג

מההצהרה שפרופסור קומורניק השמיע באוזני בישיבה האחרונה, בה אני

השתתפתי, שבה הוא אמר ששביתה זאת תיפסק רק כאשר ייחתם אחרון הסעיפים

בסכסוך בינינו, והארגונים יחזרו לאסיפות שלהם לקבל את אישורן. יש לי

הרגשה שגם כאשר נתקדם, נרגיש כולנו התקדמות, הסיכום של אחרון הסעיפים

במסכת כל כך מורכבת ייקח עוד זמן. אני מבקש התחשבות יותר רצינית בפגיעה

בציבור הסטודנטים.

היום או מחר נפרסם מודעה, או שכבר פרסמנו היום בכל העיתונים, המופנית

לציבור הסטודנטים. קודם כל אנחנו מביעים צער על הפגיעה שנגרמת להם.

אנחנו אינני אנשי בשורה כרגע. אנחנו עושים כל מאמץ כדי לצמצם את



הפגיעה, ע"י התקדמות מהירה במשא ומתן. אנחנו מבטיחים לציבור הסטודנטים

שאנחנו נעשה כל מאמץ כדי לצמצם את הפגיעה בהם, כאשר שביתה זו בסופו של

דבר תסתיים. אנחנו פנינו כור"ה לכל המוסדות לקבוע מייד עם סיום השביתה

פסק זמן בין סיום השביתה לתחילת הבחינות. פסק זמן זה צריך להיות סביר,

כדי להשלים את החומר שלא נלמד בסמסטר זה. אנחנו פונים לכל המוסדות,

שבארגון מחדש של לוח הבחינות, תהיה התחשבות מרבית בציבור הסטודנטים.

היו"ר א, בורג; אני מבקש את סליחת כל החברים מהצד של

הסגלים. אני מקווה שזה לא יישמע כמו הטפת

מוסר. אתם נכנסתם לתוך מהלך זה לא באופן מקרי. היו ישיבות ארוכות של

עמוס קומורניק ושלי, באופן אישי, ושל עוד חברים ונפגשנו, וכולם ידעו

לאן הולכים. לא היה שום דבר מקרי, ואפילו, בניגוד לפעם הקודמת ששם

התפרץ הסכסוך במהירות הבזק ועלינו על עץ גבוה, זה היה מאוד מובנה, מאוד

מתוכנן, מאוד מוסכם. אני מוכרח להגיד שגם מאוד מקצועי, עם עמדות,

ניסוחים, הצעות כאלה ואחרות, בצורה מודעת. הדבר הזה השיג פירות גדולים

מאוד, והיום יכול להיות שהוא יהיה לרועץ. אנסה להסביר למה אני מתכוון.

אתחיל מהרועץ. הגעתם לנקודה שבה, להערכתי, ייקח עוד יום, עוד יום לכאן

או לכאן. הגעתם לנקודה, שעליה בניתם את כל הכוח. שימוש יתר בכוח או

שימוש לא נכון, יכול להביא לנסיגה ממה שאתם רוצים להשיג. אתמול הייתה

תופעה מדהימה, כקורא ולא כמשתתף, שסטודנטים מפגינים יחד עם הסגלים,

זוהי סולידריות, שאומרת לי שיש אמת במאבק. כאשר הנושא והנותן כיריבכם

לצורך העניין, ועד ראשי האוניברסיטאות, אומר - יש אמת בעניין-, כאשר

הוועדה הציבורית אומרת - יש אמת בעניין-, הגעתם לנקודה שאיחדתם את

כולם, כולל חברי הוועדה בישיבה הקודמת. וראיתם מה זה גרם לממונה על

השכר. אני גם מדבר איתו, אתה יודע כמה אני משקיע בזה? יומם ולילה.

יצרתם מצב שכל התמיכה נמצאת איתכם. היום אתם נמצאים במצב שאם לא תעזבו

את התבניות שקבעתם לכם בטרום המאבק ותיכנסו למשא ומתן, הסולידריות

הציבורית הזאת תתפרק. בפעם הקודמת הייתה נקודה מסוימת שבה נפסקה

הסולידריות, וזה הפך להיות כמעט עוינות ציבורית למאבק של הסגלים. היינו

באטמוספירה לא נעימה. אני מזהיר אתכם שההישארות במה שאתם אומרים עכשיו

תביא אותנו למצב של התפוררות הסולידריות ויצירת אווירה ציבורית שלא

תאפשר להשיג הישגים או לפחות לא את ההישגים שאתם יכולים להשיג.

עד כאן קטע ההטפות. עשו עם זה מה שאתם רוצים. אני מביע עמדה, ואני אומר

אותה במלוא החברות, כי אינני חושב שמישהו כאן יכול להתלונן על עמדת

ועדת החינוך בתמיכה שלה במאבק הסגלים. אנחנו מגיעים לנקודה שבא צריך

להתכנס אל מגרש המשא ומתן.

אני מעריך שעד היום לא התקיים משא ומתן. הייתה הצגת עמדות, וההישגים

שהשגתם הם מנקודת התחלה של שלום גרניט, שהייתה רחוקה. ל-3,75, נקודת

התחלה הייתה 19,2, ולא רצו לשמוע על שום דבר אחר. שבועיים שלושה שירכנו

את דרכנו סביב 19,2, אנחנו איננו נמצאים שם היום. העקשות הובילה אותנו

למצב ששמעתם עמדות, שהן הרבה מעבר ל-19,2, והמשמעות שלהן היא לפחות

מבחינתכם קביעת עיקרון חדש של בסיס השכר. הגודל שלו - אינני יודע מהו.

ייקבע ביניכם מה שתחליטו ותסכימו. אבל העיקרון הוא שעזבנו את 19,2, ואת

שאר המשק נקבע.

הנקודה הבאה היא, ואני חושב שאסור להחמיץ את זה, את המומנטום, היא

תרבות המשא ומתן. במשא ומתן, תיאר זאת גורי זילכה ותיארו אחרים, ישנם

שלבים. מאיר היטיב לתאר זאת ויש לו יותר ניסיון מאשר לרבים מאיתנו



בתחום זה. ישנן נקודות פתיחה רחוקות, שכל אחד יודע. זאת הנקודה. בגלל

אופיין של הנפשות הפועלות, זה לא בריא למשא ומתן שנקבעת פגישה והיא

נפסקת ואח"כ באים שוב וקובעים פגישה נוספת, ואולי היא מתקיימת ואולי

לא. אני מוכן לתת כל שירות אפשרי. לכו תסתגרו בים המלח, סעו לאילת, לכו

למקום שאי אפשר לצאת ממנו, סעו לטאבה מצדי, למלון מוריה, לכו לכל מקום,

תסתגרו במקום שאי אפשר לצאת ממנו, שאתה נכנס ואתה מתכתש וצועק ועוד לוח

ועוד לוח ועוד עשרה לוחות, ואתה יוצא אחרי זמן מותש, אבל עם הסכם ביד,

עם תשתית. המשא ומתן צריך להיכנס למהלך של רציפות. אם יש היום נכונות

להתחיל את הפגישה, קבעו איפה, ולכו למרתון. ללא מרתון זה לא ייפתר,

וככל שמתארך הזמן, עוד יום, עוד יומיים, זה לא לטובתכם.

אני רוצה עוד הערכה אחת, שהיא הערכה מקצועית. שמעתי את דבריך על הלעג.

אינני מזלזל, משום שאני חושב שלפעמים אדם בעת מצוקה יכול להוציא פירות

טובים יותר מאשר מה שאדם מוציא אחרי עשר שנות ועדה, ביחוד אם יש אנשים

שנתנו את הדעת על זה כבר כל כך הרבה זמן. אין כאן נימה של זלזול. יקבל,

או לא יקבל זה אינו שייך. לא קל לי עם שלום גרניט, גם לא עם עמוס

קומורניק. עומדים כאן שני אנשים עיקשים מאוד, המייצגים עמדות. כל אחד

צריך לכבד את הזולת. אני אומר זאת לשלום וגם לעמוס, צריך לכבד את הזולת

על מה שהוא עושה. החוכמה נמצאת בשני מקומות. צריך בין השאר, במקביל

לערוץ הרשמי של עמדות המוצא, שהן עמדות הכוח, לקיים גם הידברויות

במקביל. תמיד עשיתם את זה, תמיד עושים את זה במשא ומתן, כדי ליצור את

התשתית, שעליה אפשר ליצור את הגשר. אני חושב שמאיר שטרית. יצטרף להצעה

זאת לחדש את הפגישות ולקיים אותן במתכונת של מרתון, עד המשבר הבא או עד

הפתרון. אני שב ומודיע, ועדת החינוך תשוב ותתכנס עוד השבוע או בתחילת

השבוע הבא, כדי לקיים את השולחן המשותף הזה שחייב להתקיים.

מ. שטרית; אם הבנתי נכון את עמוס קומורניק, אם מותר לי

לתרגם זאת במלים, ואם שלום גרניט הקשיב, אני

חושב שאפשר להבין מנציגים של המועצה המתאמת של הסגל, שהם רוצים ומוכנים

להיכנס למשא ומתן מיידית, על בסיס של דו"ח צ'רה, כשהם חולקים כמובן על

בסיס השכר. אני מבקש שתתכנסו ותגיעו למסקנות.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה נשעה 35 ;10