הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 133

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי, כ"ג בכסלו התשנ"ד (7 בדצמבר 1993) שעה 00;10

נכחו;

חברי הוועדה; ע' מאור - מ"מ היו"ר

י י בא-גד

מוזמנים; יושב-ראש הכנסת שי וייס

סגן שר החינוך והתרבות מ' גולדמן

מ' אברהמי - מושב זרחיה

ש' אייל -

אי אלוני - תנועת המושבים

ח' בראודה - התק"מ

אי בת-שבע - מושב רבדים

אי גרוס - בי"ס עמי אסף

אי גורסקי - החטיבה להתיישבות

טי דור - הקיבוץ הארצי

נ' דרעי - האיחוד החקלאי

די זכריה - מטה יהודה

שי חרמש - ראש המועצה האזורית שער הנגב

די טוקר - מנהל אגף החינוך בהתיישבות,

משרד החינוך והתרבות

ר' יקיר - סמי נר הקיבוצים

ע' כרמל - הקיבוץ הארצי

אי לב - התק"מ

ע' כהן - תנועת המושבים

די כוכמן - האיחוד החקלאי

פ' לויתן - התק"מ

נ' מאירי - עין חרוד איחוד

ר' נעים - תנועת המושבים

י' סויטה - משקי חרות

דייר די סולומוניק - החטיבה להתיישבות

עי סולודר - מזכירת ברית התנועה הקיבוצית

י' פרי-טל - התק"מ

י' קלוו - מועצה אזורית גלבוע

מי צור - התק"מ

פי רדליך - שדה חמד

שי קדמן - יו"ר מועצה אזורית בני שמעון

עי שושן - ראש מועצת גזר

י י שפירא - ההסתדרות הכללית

מזכירת הוועדה; יי גידלי

קצרנית; אי לוין



סדר-היום; החינוך בהתיישבות



החינוך בהתיישבות

היו"ר עי מאור;

אני שמרדו לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. אני מחליפה את

יושב-ראש הוועדה, חבר-הכנסת בורג, שמתנצל מיפן הרחוקה על אי-נוכחותו. הוא בשליחות

של משרד החוץ להסברת המדיניות שלנו, עם כל הבעייתיות של נושא השלום והנושא המדיני

היום. נעניתי ברצון לנהל את הישיבה במקומו, שכן אני במקורי חברת קיבוץ נגבה,

והנושא של החינוך ההתיישבותי הוא חלק מהרקע הביוגרפי האישי שלי המאוד נרחב, הן

כמורה, הן כמחנכת והן כרכזת פדגוגית, מה שנקרא מנהל מוסד חינוכי. אני שמחה מאוד

שסגן שר מיכה גולדמן כיבד אותנו בנוכחותו, והוא לא עושה זאת בהרבה ישיבות. זה

בהחלט מעיד על היחס של המשרד ושלו אישית לנושא ולעשיה. אני רוצה גם לברך את

כל הנוכחים, אלת שאני מכירה ואלה שאני לא מכירה.

קודם כל, חלק מהניירות מחולקים לנוכחים, כי אנחנו

סומכים על חאינטליגנציה ולא נוכל לדווח הכול. נשמע תחילה בקצרה מדוד טוקר,

מנהל האגף, על האגף ואחר-כך על התביעות והפניות. לאחר מכן נשמע על פרויקט נעל"ה

בגלל החדשנות שבו, וגם על זה יש חומר רקע. אחר-כך אפשר יהיה להעלות את ההישגים,

התביעות והפניות. מבחינת לוח הזמנים נשב עד אחת-עשר ושלושים. באחת-עשרה ושלושים

כולם יהיו מוזמנים לפתיחה של תערוכה שמתקיימת בבית הזה. בהמשך, בשתים וחצי

ושלושים לדיון בנושא החקלאות, בשתיים בטרקלין, אירוח של התנועות ההתיישבותיות,

ובארבע במליאה. היום הוא ארוך, ולכן נצטרך להגביל כאן את הדוברים שנעמוד בלוח

הזמנים.

אני יכול לקצר כי רוב הנוכחים כאן יודעים את הפרטים שאני עומד למסור.

אני אעיר מספר הערות על האגף. אני אהיה מוכן לשמוע, ואם יבקשו אינפורמציה,

אהיה מוכן למסור אינפורמציה, גם זאת בקיצור.

האגף כולו הוא יחידת סמך במשרד החינוך. אני לא יודע אם רבים יודעים, אבל זו

יחידה שיש לה חשב משלה, יש לה תקציב משלה, יש לה תקנות משלה. על הענין הזח קיבלו

החלטלה פוליטית מזמן בעצם כאשר החליטו על חוק החינוך הממלכתי. למעשה התנועה

ההתיישבותית שומרת על המקום הזה כי הגוף הזה בעצם מייצג ושומר על האינטרסים

המיוחדים של כל ההתיישבות בארץ.

היעדים של האגף הם לתת חינוך נאות לבני המגזר ההתיישבותי בכל הארץ, בהנחה שמי

שהלך להתיישב באזור ספר או בכלל להתיישב, חינוך ילדיו לא צריך להיפגע או להיות

פחות מחינוך ילדים בתל-אביב, בירושלים או במקומות איורים. האגף עושה מאמץ גדול

מאוד ומשגיח שהדברים יהיו כך.

ענין שני שהאגף רואה בו יעד זה לבסס את כל המדעים שהוא מתעסק בהם על חקלאות,

ובעצם להתחנך לחקלאות, על-ידי חקלאות, וזה בעצם מקצוע ראשי או הנושא המרכזי שהאגף

עוסק בו.

ענין שלישי - האגף עובד, שלא כמו בכל הארץ, מול אוכלוסיות שלמות. כלומר, האגף

בעצם עובד מול קהילה וקהילה שלמה, ונותן חינוך ב-95% או ב- 97% לילדים שנמצאים

באותה הקהילה, דבר שבארץ לא קיים, ולנו הוא מאוד חשוב. אני מעריך שאם הדברים היו

נעשים כך, פני החינוך בארץ היו שונים. בכל זאת, אנחנו מהווים בענין הזה איזשהי

דוגמא, ואני חושב גם פתרון. אני חושב שאם כל הארץ היינה נוהגת כך, הרבה מאוד

מהבעיות שאנחנו נלחמים עליהן היו נפתרול.

ענין רביעי - האגף מבחינת המדיניות שלו, מבחינת העיסוק שלו, עובד עם כל

המערכות שלו שהן אוטונומיות. היום במשרד החינוך יש הסתערות כללית על הנושא של

אוטונומיה. זה גם כן גל שעכשיו עולים עכשיו. האגף במשך עשרות שנים בעצם מנהל את

עסקיו בצורה אוטונומית. זאת אומרת, לכל מנהל בית-ספר ולכל מנהל מוסד או לכל מנהל



כפר יש אוטונומיה וכל צורת העבודה של המטה היא צורת עבודה עם אנשים אוטונומיים -

נותן להם שירותים, מדרבן אותם, אבל כל הפעילות נעשית בתוך המוסדות, ויש לזה ערך

רב. כי גם ישנה תשובה אמיתית בכל המוסדות על הבעיות שישנן בכל אזור ואזור ובכל

מוסד ומוסד, ומתקיימת יצירה מאוד יפה גם של תכנים וגם של מוסדות בגלל הענין

הזה.

אנחנו מקיפים את כל הילדים של התנועה ההתיישבותית. זאת אומרת, קיבוצים,

מושבים ובתי-ספר חקלאיים בארץ. יש לנו מכתות ז' עד י"ב. היום יש לנו 57 אלף

תלמידים. אנחנו נוהגים לפי הכללים והעקרונות של מדינת ישראל. זאת אומרת, מה

שמחייב אותנו זה הנורמות שנקבעו במדינה עם התוספות ועם הגישות המיוחדות לנו.

סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן;

דודיק פתח וסקר את פעילות האגף. רציתי להתייחס לשני נושאים נוספים ולהבהיר מה

מדיניות המשרד.

כאשר קבעו שהאגף יהיה אגף שיטפל בכל הישובים מהמגזר הכפרי, ההתיישבותי, לא

היה בזה כדי ליצור הפרדה בין הטיפול בישוב העירוני ובין הישוב החקלאי, וליצור מצב

שלהתיישבות יש יחס מצב. אלא כדי לשמור על הייחודיות של הישובים האלה, גם קיבוצים,

גם מושבים וגם מושבות וישובים קהילתיים. בתי-הספר האזוריים האלה יש להם דבר שהוא

ייחודי להם, שהם אלה אשר קולטים, וזאת המדיניות שאני מכיר אותה גם מהאזור שלי,

שקבענו אותה עוד בתפקידי הקודם כראש רשות, שבתי-הספר של ההתיישבות קולטים, מה

שלא עושים בתי-ספר בעיר, ילדים מערי הפיתוח ומהשכונות, והם למעשה עושים דבר שלא

נעשה בבתי-ספר אחרים. אני חושב שכאן יש לנו בעיה הסברתית, להסביר את הדבר

הייחודי של בתי-הספר של ההתיישבות שמטופלים על-ידי האגף לחינוך התיישבותי של משרד

החינוך והתרבות. אני חושב שזה אחד הדברים החשובים, שבתי-ספר קיבוציים ומושבי ים,

או בתי-ספר מעורבים כאלה, קולטים גם ילדים במסגרת פנימייתית, והם אלה אשר עושים

מאמץ גדול בעוד שבתי-ספר אחרים שלא רק שאינם קולטים אותם ילדים אלא אפילו פולטים

אותם עם סיום החטיבה הראשונה או עם סיום חטיבת הביניים לקראת החטיבה העליונה.

אני חושב שחשוב להדגיש נושא זה, כי זה אחד הדברים היפים והמיוחדים של בתי-הספר של

האגף לחינוך התיישבותי. משום שבכל מקום שאנחנו מגיעים, ואני לא יודע אם זה למזלנו

או לא למזלנו, חברי הכנסת אינם נוכחים בוועדה, ואני בטוח שאם היו נמצאים כאן חברי

ועדת החינוך הם מיד היו שואלים מדוע ב-1993 ו-1994 עדיין יש חממה שמרכזת ומטפלת

בחינוך ההתיישבותי.

אני הושב שלא רק שלא צריך לצמצם את הפעילות של האגף לחינוך התיישבותי, אלא

קיימנו שיחה בהנהלת המשרד, לקראת תקציב 1994, ואנשי האגף בראשותו של דודיק

הופיעו, מול השר, סגן השר, המנכ"ל ואנשי אגף התקציבים של המשרד, ואני בין אלה

שחושבים שצריך לעשות מאמץ להעביר גם את בתי-הספר היסודיים או החטיבה הראשונה

למסגרת של האגף לחינוך התיישבותי. צריך לעשות מאמץ גדול, ואני יודע שבשנים

האחרונות גם במסגרת המועצות האזוריות, גם במסגרת ועדות החינוך של התנועה

ההתיישבותית, היו כאלה שהעלו את ההפרדה ואת הרצון לכלול גם את בתי-הספר התיכוניים

במסגרת המחוזות של משרד החינוך ולא לשמור על הייחוד של ההתיישבות במסגרת האגף

לחינוך התיישבותי.

אני חושב שבשלב הראשון יש הצעה לבדיקה להתחיל באותם בתי-ספר שבאותה חצר יש

לנו את בתי-הספר היסודיים, כדי להגיע למצב שהאגף יטפל החל מגן-הילדים ועד כתה

י"ב, בכל הקשור לחינוך ההתיישבותי. משום שאנחנו רואים בפעילות הזאת פעילות

מיוחדת, חשובה, שיש לשמר אותה, גם במגזר המושבי, וגם במגזר הקיבוצי.

פרויקט שני שאני רואה את עצמי כאחד מאלה שנתנו לו דחיפה הוא פרויקט נעל"ה.

התחלנו לפני כשנה בניסוי בקיבוץ אחד, התחלנו במוסד האזורי בעין-שמר, במבואות

עירון. היתה הצלחה. זה נתן לנו את הכוח להתחיל ולפעול כדי לכלול את פרויקט נעל"ה

בכל התנועות הקיבוציות. גם להרחיב את הפעולה בקיבוץ הארצי, לפתוח את הפעילות של

נעל"ה בתק"מ ובקיבוץ הדתי. השנה אנחנו עושים שם פעולה. בשבוע שעבר ביקרתי

בברור-חיל, ואני יכול לומר לך שכאשר אהה פוגש את הילדים ב"חממה" הקיבוצית, זאת

חממה בלי מרכאות, זאת חממה אמיתית שאתה חש שהילדים האלה מרגישים את עצמם כחלק



מהמשפחה הגדולה הזאת.

היו"ר עי מאור;

אנו שמחה לברך את יושב-ראש הכנסת שבח וייס שהיזמה לרעיון היא יזמתו. לפי

ההתחלה רבים נענו ושמחים על הרעיון, ואני מקווה שכל היום יעבור בהצלחה. תסלח לי,

סגן השר, שנקטע ונאפשר ליושב-ראש לומר כמת מלים.

יו"ר הכנסת ש' וייס;

שלום לכם. אני פשוט עובר בין ארבע ועדות ואני רוצה לכל ועדה להגיד איזו מלה,

ולכן אני מתנצל בפני החברים הטובים שלי חברת-הכנסת ענת מאור וסגן השר מיכה

ג ולדמן.

כאשר נבחרתי לתפקיד יושב-ראש הכנסת יושבתי כבר בימים הראשונים על שני נושאים

שכדאי לייעד להם בשנה הזאת יום: החקלאות והתעשיה. אנחנו פוגשים את הנושאים האלה

בכנסת כל שבוע, בדרך כלל בהקשר של משבר. חשבתי שאתוס כזה כמו החקלאות הישראלית

כדאי שהכנסת תייחד לו פעם יום על המכלול ולא רק בהקשר של משבר.

אני רוצה לומר לכם שההיענות היתה ממש סוחפת. אני שנה ורבע בתפקיד, ועוד לא

ראיתי יום, וזה יום עצוב היום, אני יודע שכל האנשים באו לכאן ברגשות של עצב

ויגון, האסונות שפוקדים אותנו הם קשים וכל פעם מכבידים יותר. אנשים באו בהמוניהם

והוועדות עמוסות כפי שלא היו.

שאלה;

גם מהה"כים?

יו"ר הכנסת ש' וייס;

גם הלק מהח"כים. קחו בחשבון שיש לנו שתים-עשרה ועדות, כך שהח"כים מפוזרים בין

שתים-עשרה ועדות. יש לנו שלושים שרים וסגני שרים, כך שלעבודת הכנסת השוטפת יש לנו

שישים ח"כים. כשזה מתפזר בין שתים-עשרה ועדות, אם יש שניים-שלושה בכל ועדה זה

סימן שהם קיימים. אני ממש מרגיש כאן אווירה של חג.

אני רוצה לברך באופן נפרד כל ועדה, ואת ענת, את מיכה ואת שמוליק, שחבורת

חקלאינו בחרה בו למוביל של המפעל הזה.

אני מרגיש במיוחד טוב בוועדה הזאת, ועדת החינוך, כיוון שהקשר היחיד שלי עם

החקלאות הוא קשר מאוד חשוב, חוץ מקשרי אהבה שיש לי לאנשים שעוסקים בחקלאות

בישובים, הוא בכך שכאשר הגעתי ארצה אחרי השואה, עליית הנוער שליה אותי למוסד

חקלאי לאושרי, ואני בוגר "הדסים", מגמת פאלחה ומטעים, ובתעודת בגרות הציון הכי

גבוה שלי זה פאלחה ומטעים - 10 ו-9. סיפרתי גם לוועדה קודמת, שבשנה ראשונה

באוניברסיטה התפרנסתי מכך שהייתי בסופי שבוע מתקשר עם כל מיני קיבוצים, הייתי בא

לעבוד יום וחצי בטרקטור עד שלמדתי שחידונים זו פרנסה יותר טובה. כך שבשנה הראשונה

שלי באוניברסיטה התפרנסתי מחקלאות.

אני מברך אתכם בכל לבי, מברך את היזמים, את ענת ואת שמוליק, וברשותכם אעבור

לוועדה נוספת.

תודה רבה.



סגן שר החינוך והתרבות מ' גולדמן;

אני רואה בפרויקט נעל"ה פרויקט שיכול ליצור הזרמה של דם הדש לתנועה הקיבוצית.

כבר אנהנו יודעים שבעקבות הפרויקט שהחל בשנה שעברה בעין-שמר, במבואות עירון, הלק

גדול מאותם ילדים שמגיעים בגיל 16-15 לארץ ובאים לעשות בגרות ישראלית, באים לשלוש

שנים למדינת ישראל וממשיכים לאחר מכן בשירות הצבאי, אנחנו נראה אותם כאזרחים

לעתיד. אני רוצה לקוות שחלק מהם, ואולי חלק גדול, ימשיכו ויקימו את ביתם באחד מן

הקיבוצים שבו הם משתלבים במסגרת פרויקט נעל"ה.

לקראת שנת הלימודים הבאה, שנת תשנ"ה, אני כבר יכול לומר לכם שאנחנו נערכים

לשלש את מספר הילדים של נעל"ה בתנועה הקיבוצית. אם השנה יש לנו סך הכול כ-400 בני

נוער, בשנה הבאה אנחנו רוצים להגיע ל-1200, כדי שנוכל להרחיב את הפעולה. אני

מקווה שהמסגרת של נעל"ה אמנם לא כוללת את המושבים, אבל בבתי-הספר האזוריים של

האגף לחינוך התיישבותי, כמו בנהלל, בבן-שמן ובמקומות נוספים, יש לנו את ילדי

נעל"ה. בבתי-הספר האלה יש אימוץ של ילדי נעל"ה על-ידי משפהות מהמושבים השכנים

לבתי-הספר האזוריים האלה. כך שלמעשה גם המושבים, על-ידי משפהות במושבים, קולטים

את ילדי נעל"ה. אני מאמין שהפרויקט הזה הוא מנוף רציני לעליה למדינת ישראל, עם כל

זה שפה ושם ישנן אי-הבנות בין הממשלה לסוכנות היהודית. נמצא כל דרך שכל מה שקשור

לאי-ההבנות יוסדר ונוכל לקלוט יותר ילדי נעל"ה במדינת ישראל, כי זו המטרה.

היו"ר ע' מאור;

אני רוצה להציג את סדר הדיון. מאחר שלא באו לוועדה ח"כים נוספים, ואין מה

להסתיר זאת, השאלות של TO BE OR NOT TO BEשל האגף וחשיבותו לא עולות, ולא נשכנע

את המשוכנעים. אני גם שמחה שהשר לא מערער על זה וגם לא המנכ"ל, לפיכך, סגן השר,

מטרת הישיבה תהיה להציג את הבעייתיות, מה ראוי וחשוב לקדם, באותו רעיון שכולנו

שותפים ומסכימים לו בבסיס.

סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן;

אני לא בטוח בזה. אני רוצה שנדע שחלק מהיושבים כאן הם בין אלה שהציעו לפזר

את האגף ההתיישבותי. אני אומר כאיש משרד החינוך, למזלנו, הם מעטים.

היו"ר עי מאור;

לשמחתי, הצטרפו אלינו גם שמוליק אייל, מזכיר ברית ר1תנועה הקיבוצית לשעבר, שני

ראשי מועצות שמואל קדמון ושי חרמש, ויצחק שפירא מההסתדרות שהוא ממשרד החינוך

לשעבר ומוקי צור, מזכ"ל התק"מ לשעבר.

יש שלוש דקות לכל אחד לדבר ישירות אל סגן השר, מה רוצים לקדם, לשפר, מה

הפניות.

ד' כוכמן;

אני מברך את סגן השר על ההשתתפות שלו. הנוכחות שלו היא לא רק ביושיבות שהוא

רואה לענין אלא אני יודע שבשנה האחרונה לפחות לגבי גם תנועות הנוער וגם פרויקט

המושבים חל שינוי, לא השינוי שהיינו מייחלים לו, אבל שינוי משמעותי לעומת מה שהיה

בעבר, וזה הרבה בזכות סגן השר והמעורבות שלו.

יש לי הרושם שהדיון כאן מתייחס בעיקר לחינוך העל-יסודי. זה מאוד מצער אותי,

כי אני חושב שכל איש חינוך שמתחיל ללמוד מבין שהמשמעות החשובה של החינוך היא

דווקא בגיל היסודי או טרום היסודי. יש עם זה המון בעיות בהתיישבות. אני לא רוצה

להיכנס לפרטים, אבל בהתיישבות די "דפיקה" מדברים שבעיר מקבלים אותם ובהתיישבות לא

מקבלים אותם. שנים רבות זה בלט דווקא בחינוך הקיבוצי, שהם הסתדרו לבד, אבל גם

במושבים זה קורה, והם לא נעזרו כל כך במערכות הממלכתיות. בשנים האחרונות התקציבים



הידלדלו ונזקקים יותר לשירותי הממשלה, ולא בחסד אלא בזכות זה שאנחנו אזרהי

המדינה.

בגנים יש בעיה מאוד קשה גם עם הרהבות המושבים היום, שההקצבות היום לגן שני

ירדו מ-50% ל-10%. בגן ראשון זה גם כן לא מכסה, נדמה לי שזה היה מגיע ל-78%.

אני במקורי בא מתהום ההינוך. עבדתי באגף הנוער, ובזמני עשיתי סקר וראיתי

שבתי-הספר של החינוך ההתיישבותי נפגעים באופן משמעותי לעומת בתי-הספר הרגילים

בחינוך ההברתי שלהם. חינוך חברתי זה הלק שאני רואה בו דבר מאוד משמעותי ואני חושב

שצריך לשפר את זה. אני חושב שחינוך חברתי צריך להיות בכל בית-ספר ולא משנה באיזה

מסגרת הוא נמצא.

בנושא של שפ"י יש בעיה. חוסר תקנים וכוח-אדם. זה דבר שמאוד אקוטי. היום

המערכות נאלצות להוציא כספים גדולים מאוד על הענין הזה כשיש השירותים האלה והם

קיימים.

נושא נוסף הוא מילגות לסטודנטים. הרבה פעמים זה מאוד צורם לי לפהות שאני רואה

בעיתונות פרסום על מילגות לסטודנטים למקומות מגורים מסוימים, כאשר ההתיישבות לא

נהנית מהמילגות האלה, וזה דבר שצריך לתקן אותו.

הדבר האחרון שבעיני. הוא מאוד מרכזי ומשמעותי זה כל שירותי החינוך הבלתי

פורמאלי והשירות של החינוך המשלים. אני חושב שהנושא הזה הוא ממש בעייתי

בהתיישבות, והייתי שמה אם יתקיים על זה דיון, כי אני חושב שאנחנו מופלים בצורה

קיצונית לרעה לעומת מה שקורה במגזר העירוני.

אני אתייחס לכמה נקודות מרכזיות וגם לכמה המלצות.

כמה מאפיינים מרכזיים להתיישבות העובדת שצריך לקחת אותם בחשבון והם בעצם

כל נושא הפיזור הגיאוגרפי הגדול והרחב בשטחים נרחבים בקהילות

קטנות כמובן יוצר מורכבות גדולה מאוד בכל הנושא של ההינוך הבלתי פורמאלי בשעות

אחר-הצהריים, גם ניצול שעת הפנאי, המעט שנשאר אחרי ההיסעים לבתי-הספר וכו'. וגם

עלות ההסעות שכמובן כל פעילות דורשת היקף הסעות ועלויות גבוה ביותר.

כל הנושא של גודל הישובים, כמובן, מגביל את האפשרות לתקצב את הפעילות

המקומית.

נושא נוסף שקשור לחינוך בפריפריה זה כוח-אדם. ושוב, יש כאן מעגל קסמים,

כוח-אדם פחות מיומן, פחות מקצועי, מכל מיני סיבות, גם במערכת בתי-הספר, אבל

בוודאי במערכת החינוך הבלתי פורמאלי, תנועות הנוער וכו'. כמובן, זה יוצר מעגל

קסמים שגם העתודה אחר-כך נפגעת.

נושא נוסף שאני רוצה להתייחס אליו במיפוי הכללי - הרבה גורמים פועלים בתוך

המושבים ובתוך המועצות והאזורים. גורמים שונים ומשונים. הרבה פעמים הם יוצרים

קונפליקט בינם לבין עצמם, הרבה פעמים הם פועלים על אותן נישות, על אותם משאבים,

מפנים משאבים לאותם תחומים, כתוצאה מהענין הזה תהומים אהרים נפגעים ולא מקבלים

טיפול.

הנושא של תנועת נוער, יש המלצה של חוזר מנכ"ל לגבי פעילות תנועות הנוער בימי

גי. לצערי היא לא ממומשת ולא זוכה להתחשבות מצד מנהלי בתי-הספר ההתיישבותי ים,

לפחות בתחום של המושבים. הטענה המרכזית היא שבגלל המורכבות הגיאוגרפית יש קושי

וצריך וצריך להאריך את יום הלימודים ואי-אפשר לקחת בחשבון את מה שאפשר לעשות

בעיר וכו'. כתוצאה מכך פעילות תנועת הנוער נפגעת.



עוד קטע שהוא מאוד נפוץ במושבים משום מרז ופחות בעיר, אם בכלל, זה ימים

מרוכזים. בבתי-הספר ההתיישבותיים יש נגהל כדי לקדם, להעשיר ולחזק את התלמידים,

לקיים ימים מרוכזים על חופשות. זה, כמובן, בומראנג ופוגע בפעילות הבלתי פורמאלית

של שעות הפנאי.

הנושא של מעונות יום וכו' גם כן מוגבל במושבים, והרבה פעמים הטיפול החינוכי

בילד מתחיל בשלב מאוחר.

אני רוצה להעלות שורה של המלצות. כל הנושא של התכנון התקציבי, לקחת בחשבון

את המורכבות של המועצות האזורית מחד גיסא, אבל גם של התנועות ההתיישבותיות מאידך

גיסא. כי בעצם לתנועות ההתיישבותיות אין שום משאבים שהם יכולים להפנות למושבים

בצורה זו או אחרת, או לקיבוצים.

סגן שר החינוך והתרבות מ' גולדמן;

אין במשרד החינוך מחלקה שעוסקת בקיבוצים. דין המושבים כדין הקיבוצים.

ר' נעים;

אני פשוט לא בקיאה.

אני לא רוצה שתלכי בתחושה שיש מי שמעביר לקיבוצים מה שלא מעביר למושבים.

אני לא הולכת בתחושה כזאת.

מערכת תגמולים ותמריצים לנושא כוח-אדם שהוא מאוד מורכב. הנושא של מאבק לזכותה

של תנועת הנוער להתקיים במושבים ובהתיישבות העובדת וגם לפנות לה את הזמן המגיע לה

כמו בכל מקום אחר.

כל הנושא של תיאום בין גורמים, שבין השאר הם גורמים שפועלים בתוך משרד החינוך

והם מנוגדים הרבה פעמים זה לזה. אני מוכנה להרחיב על זה בהזדמנות אחרת. אני אכין

על זה נייר.

לנושא של סטודנטים איו לי מה להוסיף. הם לא זוכים בהעדפה במעונות ונפגעים.

אני רוצה להתיחס לדברים חיוביים ולא להיות תנועה התיישבותית בכיינית. אני

מקווה שלא נתרפק בעשיה שלנו על העבר אלא יש לנו גם דוגמאות בשטח בהווה, וזאת תהיה

ההתייחסות, שהתנועה ההתיישבותית היא בן חוקי במדינה היום. לא הייתי רוצה שניהפך

לבכיינים ומה מגיע לנו, כשאלה דברים שמובנים מאליהם שמגיעים לנו בזכות ולא בחסד.

יש עשיות יפות מאוד שנעשות, וכדי להמשיך לחזק אותן בעשיות חינוכיות שנלמדות גם

החוצה - קרי, במערכות משרד החינוך, הם זה נושאים של למידה אינטגרטיבית, אם זה

נושאים של למידה עם קהילה וכל מה שדוד טוקר הזכיר. היינו רוצים שכדאי להמשיך לשפר

את הענין, לחדש אותו, וגם לשמר בחלקם, שיתייחסו לזה כמו שצריך. אני לא רוצה

להיות במצב שאנחנו אומרים כל הזמן מה מגיע לנו.

הנושא הפריפריאלי הוא דבר שצריך להיות לפתחכם כל הזמן במובן הרחב של המלה. לא

רק פריפריה מבחינה גיאוגרפית אלא גם בנושאים אידיאולוגיים. יש פה נציגים של כל

התנועות ההתיישבותיות, על הגוונים השונים של האידיאולוגיה, שכל אחד חשוב לו

לקיים את האידיאולוגיה שלו. לפעמים זה יכול להיות מיעוט קטן, לפעמים בעיני אחרים

זה אולי כבר כת מטורפת שעדיין חשוב ליו לשמר כל מיני ערכים. לכן הדברים האלה

כשיבואו לשעת הביצוע - ואני מבינה שזה שולחן פחות לביצוע - נברר אותם, אבל אז



שתהיה אוזן קשבת במלוא מובן המלה.

לא הזכירו פה את הפר-קפיטה היום, ונחרוק שיניים אם לא יתייחסו לנושא

הפריפריאלי. זה נושא מאוד חשוב שכדאי להתייחס אליו.

אני רוצה להתייחס לשאלה שהוצגה בהתחלה, האם להשאיר את המערכת הקיבוצית

והמושבית במסגרת של האגף ולהוסיף אליו את המערכת של החינוך היסודי, או האם

להצטרף, לכל המערכת הכללית ולבתי-הספר במחוזותיהם. אני עובדת עשרות שנים במערכת

הזאת מחטיבת הביניים ועד לעבודה בסמינר הקיבוצים, ואני מתלבטת מאוד בנושא הזה,

והייתי רוצה לשתף אתכם בדילמה.

אם היו שואלים אותי את השאלה הזאת לפני עשרים שנה, הייתי אומר שבוודאי צריכים

להיות במסגרת ייחודית. למה? כי אני חושבת שגם התרומה שהמערכת הזאת יכולה להרים

כמערכת ייחודית, כאזרחים במדינה, כחלק מהמערכת בגדול, היא יותר חשובה ויותר

משמעותית בנפרד. אני חושבת שכאשר מצטרפים כפרטים למערכת הכללית, חלק גדול מהאפקט

והמסר הולך לאיבוד. אבל מצד שני, כאשר אני מסתכלת היום ואני רואה שבהרבה נקודות

לא מבינים אותנו ואנחנו לא מבינים את עצמנו ואת האחרים, אז אני לא בטוחה שאפשר

ללכת בדרך הזאת.

אני רוצה לתת לכם דוגמא אחת קטנה כדי שתבינו אותי - זכויות המורים. אני מורה

חברת קיבוץ, עובדת מעל לשלושים שנה במערכת. רוב הזמן עובדת המדינה, לא כל הזמן.

כל אדם אחר במעמדי ובוותק שלי היה זוכה עוד Xשנים לפנסיה מלאה. אנחנו הצטרפנו

רק בשנים האחרונות לקרנות השתלמות. במשך הרבה שנים לא זכינו. זה היה תלוי בנו,

נכון. במשך הרבה שנים יצאנו להשתלמויות, הקיבוצים או המושבים שילמו והיינו בחופשה

ללא תשלום. לא קיבלנו משכורת וגם לא קיבלנו משכורת על שנת ההשתלמות. זאת דוגמא.

יש עוד דוגמאות רבות, הזכירו אותן קודם, סטודנטים וכו'.

אני בדעה שהיום אין לנו אפשרות לכת בדרך הזאת. למרות שזה היה יותר טוב לכל

המערכת. אלא אם יהיה מאמץ לסגור את הפערים שתלויים בהבנת הענין, להשוות את

הזכויות גם של בתי הספר, גם של המורים.

ד' טוקר;

כל הזכויות היו בידי בית הספר, ובית הספר לא עשה את מה שהוא צריך לעשות עם

החברים. זה הכול.

דייר די סולומוניק;

אני עובד בחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית. גוף זה תפקידו ללוות את

הישובים בכל צורותיהם, כפי שסגן השר אמר, קיבוצים, מושבים וישובים קהילתיים,

הנמצאים מעבר לקו הירוק.

אנחנו עובדים בשיתוף ותיאום עם כל המועצות האזוריות הנמצאות מעבר לקו הירוק,

שמונה במועצות במספר. בקשר למשרד החינוך, זה מה שמעניין אותי, שכבוד סגן השר

ישמע, יצרנו קשר יוצא מן הכלל עם האגף לגיל הרך. אנחנו בהחלט חושבים שצריך להתחיל

בטיפול מגן הילדים. אנחנו הולכים להריץ תכנית משותפת של הרהיבה, של המועצה

האזורית גולן ומשרד החינוך, האגף לגיל הרך, למחשב את גני הילדים בכל רמת הגולן.

פעולה שאני חושב שמגיעה לאנשים שנמצאים בפריפריה.

הזכירו את אגף הנוער. יש לי הרושם הלא כל כך משמח, כבוד סגן השר,

שבכל הנסיונות לשתף פעולה עם אגף הנוער לא זכינו להיענות. למעשה יש היום בישובים

נוער - בישובי השומרון, ישובי בנימין, ישובי הבקעה - שאגף הנוער למעשה לא מטפל

בו. קיימים מתנ"סים, אנחנו משתפים פעולה עם המתנ"סים. המבצע של פרויקט המושבים



לעובדי נוער וקהילה שנמצאים בתוך הקו הירוק לא פועל מעבר לקו הירוק. אני חושב שמן

הראוי היה להרחיב את הפעילות גם לשם.

נושא הסטודנטים. אמרו פה כמה תנועות, אין לנו משאבים, מה

יעשו הסטודנטים בנינו. גם לסוכנות היהודית יש קרן לסטודנטים, וכל בני עיירות

פיתוח, מושבים וקיבוצים יכולים לפנות ולקבל מילגות. אנחנו נקים קרן עצמאית של

הרוטיבה להתיישבות עבור הקלינטים שלנו בתוך החטיבה. במשאבים שממשלת ישראל מעמידה

לרשות הענין אנחנו נשתדל לסייע למירב הסטודנטים שנוכל כדי שיסיימו את הלימודים

שלהם וייקלטו מחדש בישובים.

אי לב;

ידידי פיני מהתק"מ ואנוכי מטפלים בקליטת ילדים במערכות החינוך הקיבוציות, הן

ילדים עולים והן נוער מצוקה ישראלי. הדו"ח המדויק מונח לפניכם, ומצורף לו גם דף

של כל המודלים האפשריים של קליטה, שתוכלו לדעת לפיו מהם הסוגיות השונות שאיתן

אנחנו מתעסקים.

סגן השר הזכיר קודם את פרויקט נעל"ה שלקחנו על עצמנו בסדר גודל גדול מאוד

בפרופורציה למספר ילדי נעל"ה. התנועות הקיבוציות בכלל נערכות לקליטת ילדי עליית

הנוער במספרים יותר גדולים בשנים הבאות, בייחוד עם הדגש להגדלת מספר ילדי ישראל

במצוקה שייקלטו בקיבוצים.כי מתוך מה שקורה בשנים האחרונות הן בקיבוץ המשתנה והן

בעליית הנוער המשתנה, יש עם הנושא הזה מספר בעיות ולא נעלה אותן כאן. זה בקצרה

בקשר למה שאנחנו עושים.

אני מוכרח להגיד שני דברים מרכזיים בקשר לנעל"ה. הדבר הראשון וצריך להגיד

את זה בגלוי, מדינת ישראל בתחום הכספי לא התארגנה לקראת קליטת נעל"ה בי. בשטח

התארגנו. אנשי נעל"ה יצאו לברית-המועצות, קלטו את הילדים. הילדים הגיעו הנה בקול

ששון וקול שמחה, והיה יפה מאוד בנמל בן-גוריון. תקציב לצורך הענין הזה לא הוכן

ברקע, ואנחנו מצרים על כך. אנחנו קוראים לאנשים שעוסקים בנושא הזה בתחום הממשלתי

להתארגן לקראת נעל"ה ג' עכשיו, להכניס את התקציב לתשנ"ד, כדי שבאוקטובר 1994 לא

נעמוד כמו שעמדנו פה כעניים בפתח.

דבר שני, וזה אישית למיכה גולדמן, אנחנו מבקשים להשאיר את מינהלת נעל"ה כמו

שהיא, כי הם אנשים שעושים את עבודתם נאמנה.

ש' חרמש;

כאחד מנפגעי נעל"ה אני רוצה להגיד לך שלפחות הנושאים הכספיים הוסדרו לפני

שבוע אחרי שמיכה היה אצלנו.

אי לב;

יש לך תשובה לאחרי שלושה חודשים?

ש' חרמש;

אני רוצה להזכיר את הכרת ההתיישבות במדינת ישראל כאחת ההכרות האחרונות

שהמדינה זכתה להן לפני כארבע-חמש שנים. משמעו של דבר שסוף סוף הבנו שעם לבדד

ישכון ובגויים לא יתחשב עובד אולי בקושי בתנ"ך, וגם זה לא בטוח. זה מתייחס לאגף

לחינוך התיישבותי.

זכותו של האגף לחינוך התיישבותי להתקיים כל עוד האגף לחינוך התיישבותי יכול

לספק למערכות החינוך ההתיישבותי את מה שכל מדינת ישראל מקבלת לפחות. אני לא אומר

הרבה מעבר לזה. ברגע שאנחנו נכנסים לקטגוריות של ערבים, חרדים ומיעוטים, אני לא

בטוח שאנחנו יוצאים נשכרים מהענין. העבר בענין הזה לא ההמיא לנו. נכון שבשנה

האחרונה נפל דבר בישראל, כמות השעות גדלה, כספי הבינוי גדלו, חינוכים כאלה

ואחרים השתפרו, מערכת החינוך שלנו בשנה האחרונה חוזקה. אין על זה ויכוח, ואצל מי



שלא, שיקום, אבל לפני זה שיבדוק מה קורה אצלו בבית. המערכת השתנתה. אבל המועדון

שהתנהל במשך חמש שנים שהיה מועדון עשרים כיתות - - -

ד' טופר;

ליסודי.

בחטיבת הביניים לא קיבלו כלום. אני לא מתווכח אתך אישית, דודיק. כל עוד

האגף יביא תוצאות חינוכיות, וזה מתחיל מהקמח, האידיאולוגיה באה אחרי זה, כמו בכל

מקום אוזר, שיתקיים האגף. ברגע שזה מועדון של חרדים, מיעוטים, ערבים וקיבוצים,

צריך לבדוק אם זה שווה את הענין.

חוק פר-קפיטה לחטיבת הביניים שעליו האגף לא ניהל את המלחמה או ניסה ולא הצליח

- שלוש נוסחאות שיחקו על הנושא של טעוני טיפוח. נוסחה אחת היתה נוסחה שהתאימה גם

לנו, שהיתה נוסחה של עוזר שילד. משום מה לא קיבלו אותה. כדי להיות טעון טיפוח

צריך שהאב יהיה אנאלפבית. בקיבוץ כיסופים יושבים אינטליגנטים ואין להם לחם

לאכול, והם לא אנאלפביתים, הם לא טעוני טיפוח. בית-ספר באשכול מקבל 1.16 שעה

תקנים בחטיבת ביניים, ובית-ספר באופקים מקבל 3.32 . כנ"ל מפלסים מול שדרות, ולך

תפצח את הנוסחה. מתנהל מאבק בין דודיק למיכה וזו מלחמת חורמה בנושא חטיבת

הביניים. מה שאנחנו אוכלים היום בתרוודים על פרשת חטיבת הביניים זהו סיפור

להיסטוריה. עברנו פר-קפיטה, איחדנו בתי-ספר, ריכזנו כתות, צופפנו מבנים. יושבים

בכתות של 32 מ"ר שלושים תלמידים אחד על השני והשלישי על הראש, ואתה מקבל 1.16.

בין שלוש נוסחאות צריך לדעת לקבל הכרעה פוליטית ולהגיד, נוסחת שילד ולא

נ וסידן שמתאימה למישהו אחר.

י' קלוו;

אני רוצה להעלות שתי בעיות. סוגיית ההתיישבות מחוברת לנושא של מועצות

אזוריות. זה לא סוד שהמועצות האזוריות הופכות יותר ויותר לגורם הדומיננטי ובעצם

מתפקדות כרשות מקומית לכל דבר, בוודאי לגבי ישובים קהילתיים ומושבים, ויותר

ויותר גם לישובים הקיבוציים.

אליה וקוץ בה בתחום החינוכי. יש לנו בעיה קרדינלית, ופה אני רוצה שמיכה ישמע

וגם דודיק, הבעיה של רשות החינוך ונושא המיפוי. יש לנו בעיה שהיום על-פי חוק כל

ישוב פצפון, קטן, שאולי מקיים בתוכו בית-ספר של 60 ילדים, הוא רשות חינוך.

סגן שר החינוך והתרבות מ' גולדמן;

במידה והפכת להיות רשות חינוכית של המועצה האזורית אתה אוטומטית מבטל את

רשות החינוך.

י' קלוו;

הבעיה היא ברקיקה. כלומר, אם תהיה יזמה של שינוי החקיקה שבו ייאמר שמועצה

אזורית שהיום יותר ויותר היא וזגורם הדומיננטי היא רשות החינוך לגבי כלל ישוביה,

אנחנו יכולים להשיג את כל אויש הדברים הטובים שאנחנו רוצים לעשות. המצב היום הוא

שציבור של 6-5 הורים שמארגנים אסיפה כללית ומצליחים להגיע למצב של שינוי מיפוי,

מיד אתה מעביר את הילדים, וזה חוזר כל שנה-שנתיים. לכן זה נושא מרכזי שצריך לתת

מועצה אזורית היא רשות החי נוך לכלל ישוביה. מכאן

אפשר לעשות את כל אותם הדברים של מיזוג, של מיפוי, של בניית מוסדות חינוך עם מספר

ילדים שמאפשר גישה פדגוגית נכונה ושל תקצוב נאות.



הדבר האחרון שאני רוצה לומר, ופה אני טס קדימה לגילאי שישים פלוס. נדמה לי

שלבד מההסתדרות והאגף לחינוך ותרבות בהסתדרות שנותן את הדעת לנושא של טיפול

בקשישים במסגרת של מכללות וכו', משרד החינוך לא נותן את הדעת. אני רוצה שתבינו

שיש מקום לטפל ולעזור לאוכלוסיה הזאת שיוצאת ממעגל העבודה וצריך לתת לה את מלוא

תשומת הלב, נדמה לי שהמשרד צריך להקצות משאבים לנושא הזה.

אני מבקש להעלות שתי נקודות שקשורות לנושא של איחוד בתי הספר הקטנים

בהתיישבות בעיקר בקיבוצים.

רשות החינוך - כמובן שאפשר לחוקק חוק שמבטל את הישובים כרשויות חינוך וכמובן

יכולות לעשות את זה גם בהתנדבות ולהעביר את הנושא למועצה. יש אספקטים שונים ואני

לא ארחיב, שבכל זאת תומכים בכך שהישוב יישאר רשות חינוך בעיקר, כאשר בית-הספר

האזורי המאוחד הוא בתוך החצר של הישוב הבודד. זה לא כל כך פשוט.

נוצרה בעיה חוקית ביורורקטית יסודית, אני לא יודע איך לקרוא לזה. אנחנו

יודעים שכאשר רשות חינוך שוכרת כתות כיוון שלבית-הספר אין מספיק מבנים, הרשות

רשאית לקבל ממשרד החינוך שכר דירה עבור הכתות האלה. נוצר אבסורד שקיבוץ שאיפשר

לרכז בתוכו בית-ספר אזורי, ולצורך הענין מעמיד כתות שהן אינן במקור מבנים של

חינוך, הוא יוצא נפגע. הוא לא יכול לקבל את אותו שכר דירה שמקבלים בישוב הקהילתי

השכן. יש פה בעיה חוקית ואני חושב שצריך לתת עליה את הדעת.

נושא שני קשור גם כן לנושא הראשון. כל הענין של איחוד בתי-ספר התחיל בשעתו

בקדנציה הראשונה של המנכ"ל הנוכחי, כאשר ביום בהיר אחד הישובים קיבלו חוזר

והודיעו להם שבשנה הבאה בית-הספר שלהם סגור ונא לעבור לישוב השכן. מאחר ולחוזר

לא היה מצורף שיק, אחר-כך נרגעו והבינו שבשביל לאחד את בתי-הספר צריך גם להשקיע

הרבה כסף. אלא מה? שבינתיים העגלה התחילה לזוז. הישובים מאלף ואחת סיבות עשו את

המהלך בצורה התנדבותית, הקדימו פה בהרבה דברים ארורים נעשה לנשמע, איחדו בתי-ספר

ומבנים. כאשר בישוב מסוים היו בשעתו 6 כתות, קלטו כפול.

הנושא של תקציב הייעול לא בדיוק תמיד פתר את הבעיה. לכן יש בעיה של מבנים שהם

אינם במקור מבנים של חינוך, ויש נושא שכר הדירה, ויש הנושא השני שהוא עוד יותר

חמור.

הקיבוץ המארח היקצה עד יעבור זעם לצורך קליטת בתי-הספר מהיום למחר - כי ברגע

שהחליטו צריך לבצע - מבנים שאינם מבני חינוך עד אשר יתקבל תקציב לבניה. בא הישוב

המארח ואומר, זה לא שייך לנדוניה. את זה צריך או לפדות - כי אנחנו יודעים את

בעיות השיכון והמבנים בישובים - כדי שהישוב יוכל לבנות במקומו מבנה אחר, והוא עשה

את זה, הוא עשה את הלינה המשפחתית על חשבונו, או לבנות כתות.

אי גורסקי;

אני רוצה להעלות את הנושא של השומרון בחינוך. אנחנו כחטיבה עובדים בשיתוף עם

המועצות האזוריות בנושא הזה, ואנחנו דוגלים בשילוב מערכות בנושא. אנו נכנסים יחד

עם המועצות לנושא החינוך.

אני רוצה להביא את הנושא מהשטח, מהטיפול שלנו בישובים בשומרון. אני רוצה

לציין את הפרויקט בצפון השומרון שממקד מספר ישובים סביב בית-ספר אחד אזורי

קהילתי, כשהתפיסה שלנו אומרת ריכוז מאמצים בתוך הישובים מצד אחד, ומצד שני

לארגן את המשאבים בתוך בית הספר כך שהוא יתן את המענה לבעיות הקיימות. הישובים

נתונים במציאות קשה ויש פיזור גדול של ילדים. פרויקט צפון השומרון בא לתת מענה

לכך. אנחנו מרכזים את המאמץ בתוך הישוב על ידי מתן פתרונות למספר רב של גילאים על

ידי פרויקט שנקרא "מרכזי הפעלה", פרויקט חדש יחסית. מצד שני אנחנו מחזקים את בית

הספר האזורי על ידי מתן שירותים אזוריים קהילתיים כמו שירותי מחשב, שירותי המכון

להתפתחות הילד וכו'.



אני רוצה לציין שהילדים בישובים נמצאים במצב של הוסר ודאות מצד אהד. מצד שני

הנושא של קשיים בטחוניים משפיע לא רק על המבוגרים אלא גם על הנוער ועל הילדים.

אני מדבר על הנסיעות לבית הספר האזורי, והפתרונות של משרד החינוך והתכניות שלו לא

כל כך נראים. אנהנו נאלצים להתמודד עם הקשיים בכוהות עצמנו. זאת שאלה לסגן השר.

סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן;

אם מחר באחת עשרה והצי תהיה בגוש עציון תראה את כל ראשי המועצות של יהודה

ושומרון, ויהיה דיון בנושאים האלה.

מי צור;

אני לא רוצה להצטרף לכל הדברים המוצדקים שנאמרו פה. אני רק רוצה לציין דבר

אהד: לצערנו הרב, פרויקט נעל"ה ופרויקט עליית הנוער שהתפללנו שיהיה פרויקט אהד זה

שני פרויקטים.

י י בא-גד;

מה זה מפריע?

מי צור;

זה מפריע מאוד. אני לא רוצה שיגזלו ממני זמן להסביר את זה, אבל לא שמעתי פה

ממשרד החינוך ששתי התכניות האלה תהיינה תכנית אחת לקראת השנה הבאה.

סגן שר ההינוך והתרבות מי גולדמן;

עם ישראל ירוויח.

מי צור;

אני רוצה לקבוע פה דבר בצורה מאוד מפורשת; התהרות הזאת מזיקה הי נוכית

לכולנו.

פריפריה והלוציות זה גיאוגרפית פהות או יותר אותו דבר. אני הושב

שאפשר להטיל על בתי-הספר של קהילות בפריפריה להיות הלוצים מבחינה חינוכית, מבהינת

נסיונות חינוכיים, מבחינת עשיה חינוכית. אני מצפה לזה שגם מבהינת ההינוך ההקלאי

הטכנולוגי הגבוה שבבתי-הספר בכפרים ובקהילות תהיה דוגמא של העלאת ההינוך החקלאי

למדרגה אחרת להלוטין ממה שקיימת היום.

באופן כללי אני הושב שמדינת ישראל כמערכת חינוכית צריכה

להיות המעבדה הגדולה ביותר לזהות יהודית לעולם היהודי כולו. צריך לתת למערכת

שהיא בעצם מייצגת את הגיאוגרפיה של ארץ ישראל את הכלים לעשות בצורה מסודרת

מאורגנת, שההתיישבות העובדת תעמוד במרכז - וכל ההתיישבות היא עובדת, כולל

התאהדות האיכרים ואגודת הכורמים - והיא היה מסוגלת לקלוט נערים מהארץ ומחו"ל

למערכות חינוכיות בעלות רמה מאוד גבוהה של חינוך פורמאלי ובלתי פורמאלי במערכות

של קיץ ונוער מהו"ל ונוער מהארץ. אל נשכח שהיום רוב המתבגרים בארץ אין להם

אפשרות של מערכת קיץ בלתי פורמאלית שמעלה את רמת ההינוך הערכי וגם רמת ההזדהות

לקהילות. הכלים האלה לא קיימים, הם היו קיימים בעבר בצורה של מהנות עבודה וכו'.

זה נגמר. אני הושב שאנהנו צריכים לעשות מעשה , ולפי דעתי, נעשים היום נסיונות

ראשונים לענין הזה וצריך להעלות את זה לרמה אהרת.

י' פרי-טל;

אני רוצה להציג את הדברים בפרספקטיבה קצת יותר מכיוון היעד שאני הושבת שמשרד

החינוך צריך לקהת על עצמו.



השחיקה שעוברות התנועות המיישבות היא שחיקה על כל המערכות - שחיקה מוראלית,

שחיקה כלכלית, שחיקה שאנחנו מכירים אותה, הן תנועת המושבים והן התנועות

הקיבוציות. אני חוששת מאוד, מיכה, שאם משרד החינוך לא יראה לעצמו כיעד חיזוק

הפריפריה, ולהציג את זה כך, לא בואו נראה מה מגיע לכם ונשווה עם מישהו אחר, אלא

לראות את זה כאחד היעדים המרכזיים של משרד החינוך, לחזק את הפריפריה, כדי שבעוד

דור תהיה לנו פריפריה. אני מתכוונת לפריפריה שהיא גם התיישבות עובדת. אני מאוד

חוששת שהנוער של היום שגדל בתוך מצוקה די גדולה, שרואה את מצוקת הקיום של הוריו

כחקלאים, שרואה את מצוקת הקיום שלו כבית-ספר פריפריאלי עם הבעיות שיש לו, עם

חינוך בלתי פורמאלי שאיו לו, וחגיגות הפאבים למיניהם בפריפריות של מושבים ושל

קיבוצים, זה לא קורה במקרה. זה קורה כי עד היום לא בנינו מספיק מערכות בלתי

פורמאליות כי לא היו לנו תקציבים.

אני חושבת שהשחיקה שקורית לנו במערכות חינוך, שאנחנו באים ומתחננים, כמו

שאמרה טובה, בוכים על הדברים האלה, היא פשוט גישה לא נכונה. הגישה צריכה להיות

בעצם להציג את העניו כיעד מרכזי, ואז להגיד מהם הצרכים ועכשיו צריך

לבנות אותם. המטרה היא, לדעתי, שיהיה לנו דור המשך לפריפריה העובדת, של החקלאות

העובדת, של ההתיישבות, שיהיו מוכנים גם הילדים שלי, ואני אומרת את זה בצורה מאוד

כללית, שירצו לחיות בסאסא, ביפתח ובמקומות כאלה. יש לי חשש אמוד גדול שאם אנחנו

לא נעשה כאו מהלך, אם לא נתערב בעניו בצורה רצינית, ואני רואה את משרד החינוך

מוביל את המהלך, אני חוששת מאוד שמחרתיים הנוער שלנו לא יחזור למקומות שאנחנו

רוצים שיחזור אליהם ולא יגדל על אותם ערכים שאנחנו היום עדיי ן מאמינים בהם ורוצים

להוביל לא רק אותנו אלא כערכים של כלל המדינה. בעניו הזה אני חושבת שצריכה

להיות גישה לגמרי אחרת, והגיע הזמו שנפסיק לבוא ולבקש, הגיע הזמו שנתבע ממשרד

החינוך להציג את זה כתכנית מטרות ויעדים, כתכנית פעולה לטובת הפריפריה.

שי אייל;

מדברים פה על תנועות ההתיישבות . אנחנו גם חלק מהחברה הישראלית כולה. בתור

שכאלה יש לנו גם דעה ועמדה לגבי מה צריכה להיות דמות החינוך בחברה שלנו. אני

חושב שאיו היום כבר ויכוח שהחינוך טעון רפורמה כוללת. אנחנו לפחות העלינו כבר

לפני שנים את הצורך בשינוי המתכונת של בחינות הבגרות, צמצומו והפיכתו למתכונת של

עבודות אישיות יותר, ומאמץ לרדת מהגישה הפורמאלית אל דבר יוותר מתותי ותוכני.

אני שמח לשמוע ששר החינוך, משרד החינוך, ניגשים עכשיו לעניו הזה. אני חושב

שצריכה לצאת מפה קריאה כי זה גם אינטרס שלנו, שכל הנושא הזה יקבל אופי שיש לו

משמעות תוכנית וערכית הרבה יותר רצינית מאשר בית החרושת לבחינות הקיים כיום.

שמעתי כבר שהסתדרות המורים מתנערת מהעני ו. אני חושב שצריך לחזק את המגמה שאומרת

שהמערכת הולכת לרפורמה כוללת בנושא הזה.

י' בא-גד;

עד כמה שתופתעו, אני מזדהה מלה במלה עם דבריה של הגב' פרי-קל.

ככל שנוכל להחדיר לנוער יותר ערכי התיישבות, ארץ-ישראל, רגבי ארץ-ישראל, אני

חושב שזו מטרת כולנו. המפעל ההתיישבות. של ההתיישבות, עליית הנוער, כל הקליטה

הראשונה של הנרייטה סאלד, כל זה הרי היה בישובים חקלאיים והדבר חשוב מאוד.

אני חושב שגם אגף החינוך ההתיישבותי עושה עבודה יפה, יפה מאוד. ולכו אני מנצל

את ההזדמנות לפנות לסגו השר ולומר לו, אנא חזק את המפעל ההתיישבות. ככל שנצליח

להעביר יותר ילדים, יותר חניכים למוסדות התיישבותיים שעדיין יתחנכו לאור ערכי

ישראל הקודמת, ולא, חלילה, פאבים, דיסקוטקים וכל הדברים האיומים האלה, ודאי שזה

יהיה מעולה,

עוד מלה אחת על נעל"ה ועליית הנוער. עליית הנוער עשתה עבודה נפלאה אבל היא

נרדמה לאחרונה, לצערי. כל הכבוד לנעל"ה שעלה על העגלה הריקה, העגלה שהוזנחה,

ועושה עבודה נפלאה בהבאת נוער. הילדים שהגיעו מברית-המועצות זה סיפור של הצלחה,

ואם יש סיכוי לעליה מברית-המועצות, זה באמצעות נעל"ה ועליית הנוער שיחזרו לעגלה



הזאת. אין תחרות ביניהם. כל אחד מהם יחנך גם את אלה וגם אלה, ובלבד שיגיעו.

לכן יישר כוח, אני מבקש ממיכה גולדמן יותר מאבק, ואם זה יעזור לך, אולי זה

יפריע, אני מוכן להיאבק אתך על התקציב, יותר נעל"ה, יותר חינוך התיישבותי.

היו"ר ע' מאור;

אני רוצה להגיד מה שאני קלטתי ומה שאני ומה שאני מבקשת. שלושה דברים

בלטו: 1. שיש פה ציבור רציני של נשים וגברים שמשקפים תנועות שונות מגוונים שונים

של הקשת הפוליטית, שיכולים ורוצים להיות חוד החנית מבחינת חינוכית על כל

ההיבטים. יש מה לתרום, יש מה להיעזר, וחשוב שאותה ייחודיות לא תהיה סיסמה אלא

להפרות אותה ולחדד אותה במציאות של 1994 לקראת שנות האלפיים.

2. יש פה נוף אנושי רב עוצמה. בכל הוועדות ובכל ההידברויות של משרד החינוך

חשוב וניתן להיעזר ולנצל את הנוף האנושי הזה, לרבות רצון להשפיע על מדיניות משרד

ההינוך כולה, ששמוליק אייל התייחס לזה, וזה לא רק הבגרות, זה בעיית ההפרטה, בעיה

של פערים בחינוך וכו'. אנחנו ציבור שהוא חלק מהאג'נדה.

3. חשוב מאוד ליצור את התנאים הפיסיים התקציביים על מנת שהחינוך הזה לא רק

יישמר אלא יוכל להתקדם ולצמוח.

אני רוצה לבקש ממך, סגן השר, יח7 עם השר, ב-26 לחודש יחיה מפגש של האגף

לחינוך התיישבותי והמועצות האזוריות, ובו אנחנו מתכוונים שיעברו נושא נושא וימצאו

את הדרך איך לקדם אותו כאן ועכשיו לקראת תקציב 1994.

לנקודות שהעלו אני רוצה להוסיף עוד ארבע. 1. נושא הפר-קפיטה - זאת נקודה

שבה אסור שיהיה פער בין מה שהובטח לנו לבין מה שמתממש ב-1993. לא רק לגבי העתיד.

2. נושא המכללות האזוריות. אני רוצה לברך את עקיבא לוינסקי שהצטרף אלינו.

הנושא של ביזוריות ההשכלה הגבוהה בגילאי הסטודנטים הוא חלה אדיר מהנשמה של

הייחוד והקיום הפריפריאלי שלנו, ויש מתקנים. הם הוקפאו, לצערנו, בשנות השמונים,

וצריך וחובה לשנות את כל התפיסה. אני יודעת שזאת עמדת המשרד ועמדת וקשר, אבל צריך

לתת לזה ביטוי כבר מר!שנה הזו ואילך.

3. סטטוס של פנימיה לחלק ממוסדות החינוך או בתי-הספר. העלו את הנושא של

חינוך חברתי וכו'.

4. לא הוזכר החינוך המיוחד. אנחנו אוכלוסיה שדואגת למאה אתוז מחניכיה מגיל

אפס עד גיל 18, וזה חייב לבוא לידי ביטוי במשאבים.

5. ישובים ערביים שהם בתוך מועצות אזוריות.

6. איחוד של מושבים עם קיבוצים, ששינינו את הגישה, בכל מקום שניתן.

לפיכך, אני אשמח אם נקבל עכשיו חלק מהתשובות, ובהמשך העבודה באופן מאסיבי

לקראת התקציב.

רשמתי לפניי 15 סעיפים, ולא אתייחס לכולם עכשיו. אני רוצה להתייחס לכמה

נושאים.

הענין של פר-קפיטה - אני לא יודע אם כולם מבינים במה מדובר. מדינת ישראל

עברה השנה לתקצוב תלמידים בחטיבות הביניים פר-ראש, דבר שקיים לגבי החטיבה

העליונה. ברוטיבה העליונה האגף לחינוך התיישבותי יש לו יתרון, יש מקדם יותר גבוה.

לגבי חטיבות הביניים הדבר הזה נבדק עכשיו. המשרד בשנה הבאה יתן לפריפריאליות

משקל בטעוני טיפוח. זאת אומרת, לא רק הענין של השכלת האב שבחלק מהמקומות מתביישים



לרשום, וזה דבר אמיתי, אלא יתנו משקל בתוך הסיווג של הטיפוח לפריפריאליות של

הילדים. אני חושב שזה יעשה צדק עם הענין, כי היום יש מצבים שבתי-ספר לא יכולים

לנהל אל עצמם, אפילו בתי-ספר די גדולים.

בקשר להתהברות שלנו למשרד - קבענו כלל בתוך האגף להינוך התיישבותי, דבר שלא

היה קיים קודם, לפני כמה שנים החלטנו שאנחנו נפתחים לכל המערכות ומתחברים לכל

המערכות. לשמחתי הרבה, הדברים האלה הם גם לתועלת ואני חושב שהם נותנים לנו את

הנורמות הנכונות. יחד עם זה לא הייתי מציע לשפוך את המים עם התינוק. זאת אומרת,

הייתי מציע להישאר במערכת הזאת, להתחבר למערכות הכלליות, אבל לשמור על הייחוד

שלנו, כי השירות שאנחנו נותנים אף מערכת לא תיתן.

אני רוצה לומר דבר נוסף בהמשך לדברים של מיכה וקשור לדבר שאמרתי בסוף, אנחנו

מחזיקים מערכת גדולה של כפרי נוער שעוסקים בנוער שנזרק מכל בתי הספר בארץ. אנחנו

עושים עבודה והתנועה הקיבוצית והמושבית שותפה לעניו הזה, כי יש שותפויות. זה לא

כפרי נוער סגורים. זה כפרי נוער עם הרבה ילדים מהפריפריות, קיבוצים ומושבים.

ובעצם הב/אמץ הוא מאמץ על ההורים, על הילדים ועל המחנכים, והפעילות הזאת היא

פעילות מאוד חשובה. אני מציע גם מזה לא להתנער. יש מחוזות במשרד שניסו לעבוד עם

הכפרים האלה ללא הצלחה. הם ביקשו מאתנו לקחת את הכפרים האלה כי הם לא מסוגלים

לעבוד איתם. מה שחסר להם, אני אומר את זה במאמר שלנו, יוסר להם כל הגישה הזאת שלנו

וחסרה להם אולי האידיאולוגיה שלנו ולכן הם לא יכולים להצליח. כך שאני רואה בענין

הזה ענין מאוד חשוב, והשיתופים בין בתי הספר, והשיתופים באוכלוסיות הילדים זה דבר

מאוד וקשוב.

יש לנו ילדים גם מעבר לקווים ואנחנו מטפלים בהם. אנחנו משתדלים

לטפל בהם בצורה הכי טובה שישנה, מפני שהם נמצאים במערכת שלנו ויש להם לגיטימי,

ותשאלו אותם - תשאלו בקדומים, תשאלו בקרני שומרון, תשאלו בבקעת הירדן,

בקצרין, בחיספין - אלה מקומות שאנחנו מטפלים בהם ואני חושב שהטיפול טוב. אני חושב

שצריך לעשות שם טיפול טוב.

סגן שר החינוך והתרבות מ' גולדמן;

אני אתייחס רק למספר נקודות. אנו היום עסוקים בסגירת הפער להתיישבות, כי

בעשרים יושנה האחרונות צומצמו להתיישבות לא מעט תקציבים, חלק גם באשמתה, כתוצאה

מכך שהיא בזמנה לא רצתה שבניה בחינוך תיעשה על ידי הממשלה. גם מה שנאמר כאן לגבי

זכויות של מורים, זח לא בא מצד הממשלה, ולא בממשלות שלפני המהפך של 1977 ולא

אחרי, אלא זה היה רצון של התנועות הקיבוציות, ואני מצטער שחלקן עד היום לא מבינות

שצריך לעודד את הקמת רשות החינוך הסמוכה למועצה האזורית. משום שכל מועצה אזורית

שהיא לא רשות חינוך, רבותי, המשמעית היא להמשיך את העבר מבחינת העברה תקציבית.

לכן צריך לעודד יותר ויותר הקמת רשות חינוך בכל מועצה אזורית, אם מושבית ואם

קיבוצית, ואני לא צריך להסביר למה.

לגבי החינוך הבלתי פורמאלי - התחלנו בפרויקט במושבים, מה שנקרא 101 המושבים.

ביקשתי ממינהל הנוער שלנו במשרד לתקציב 1994 לחרחיב אותו בעוד 50%. משום שאנחנו

יודעים שישנה בעיה קשה מאוד בחלק מהמושבים, והשנה בפעם הראשונה מאז הקמת המדינה

ביקשתי גם לכלול את התנועה הקיבוצית. משום שנאמר פה גם על ידי ראשי מועצות

אזוריות, שכאשר קבעו את רמת ההשתתפות של הממשלה לגבי הקיבוצים, מסתכלים על פי רמת

ההשכלה ולא על פי המצב הכלכלי. לכן אמרתי, ישנם קיבוצים שמצבם קשה מאוד ויש צורך

ליגת שם דחיפה גדולה מאוד. אנחנו גם נתנו מקדם על-פי מבנה הישובים, גם לגבי

היסעים לחינוך הבלתי פורמאלי. התחלנו בספורט בשנה החולפת, ואני מקווה שנמשיך בזה

גם השנה בפעילות של המבוגרים ושל הנוער.

לגבי שפ"י - הודענו את זה. ביקרתי בשבוע שעבר בשש המועצות האזורית בדרום.

אני משתדל כל שבוע לפחות להיות במועצת אזורית אחרת, כדי שנוכל לקדם את כל הפערים

שנוצרו שם גם בכל מה שקשור לשפ"י. אנחנו עושים מאמץ גדול גם עם המגבלה של תקנים,

ויש. נוסיף במסגרת קליטת העליה, ובמידה שנוכל להציג שמות של פסיכולוגים עולים,

נקלוט אותם, מעבר לתקן שעומד למשרד החינוך כדי שנוכל לעודד.



כשמדברים על הפעילות הבלתי פורמאלית אני יודע שיש לחץ גדול לשלב את המתנ"סים

בבניה של מתקנים. אני לא רוצה להרחיב. אנהנו עושים מאמצים גדולים, בוודאי

שאי-אפשר לסגור בשנה או שנתיים את הפער שנוצר, בעיקר בבתי-הספר של ההתיישבות שאין

להם אולמות ספורט, והסר להם הרבה מאוד מן המתקנים שקיימים כבר בישובים השכנים

להם, גם ערי פיתוח בדרום וגם ערי פיתוח בצפון, שלהם זה כבר דברים שלא עומדים על

סדר היום משום ששם זה כבר דבר מובן מאליו לפני עשר וחמש-עשרה שנים. יש צורך לסגור

פערים גם בתחום הפיסי. אני מקווה שבמסגרת חיסכון וייעול של המשרד לגבי איחוד בתי

ספר קטנים במינהל הפיתוח של המשרד אנו מוצאים דרכים מעבר להתחייבויות שהיו לפני

שלוש וארבע שנים כדי לסגור פערים.

רשמתי לפניי את כל הנקודות שעלו. אני לא רוצה לענות לכולן. חלק מהדברים תשמעו

באמצעות דודיק באגף לחינוך התיישבותי, ומעדנה במסגרת תפקידה כמזכירת ברית התנועה

הקיבוצית.

אנחנו נעשה הכול כדי שנרחיב את פעולה נעל"ה. אני לא נכנס לוויכוחים שקיימים.

אני חושב שיצרנו מוטיבציה לסוכנות היהודית, דבר שלא היה שם הרבה שנים, יצרנו

מוטיבציה שאפשר לעבוד אחרת. כשי וצרים מוטיבציה זה טוב לכולם. אם יהיה צורך

עכשיו למצוא דרכים לשיתוף פעולה, ודאי שהממשלה מתפקידה לדאוג לילדים בארץ ולא

מחוץ-לארץ. נעשה כל מאמץ כדי שתהיה תשובה כזאת שנוכל לחיות נכון עם עליית הנוער,

ואין שום סיבה שזה לא יהיה כך. אני מקווה שנגיע לזה.

אני גם יכול להגיד לכם דבר נוסף שאנחנו הולכים לעודד אותו במסגרת הפעילות

הבינלאומית - ליצור מצב של קשר בין בתי-ספר יהודיים בתפוצות לבתי-ספר בארץ,

ואנחנו הולכים לעשות פיילוט של עשרה בתי-ספר בהתיישבות ועשרה בתי-ספר בעיר.

היו"ר ע' מאור;

אני רוצה להודות שוב לסגן שר החינוך והתרבות ולכל הנוכחים. יש פה באמת ציבור

שהוא בבחינת אוצר אנושי רב.

אני רוצה להזכיר לכם שבאחת-עשרה וחצי חנוכת התערוכות, בשתים-עשרה וחצי אתם

מוזמנים בקומה הזאת לסימפוזיון על החקלאות, בשתיים לכיבוד בטרקלין ובארבע למליאה.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 30;11