הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 130

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. ט"ו בכסלו התשנ"ד (29 בנובמבר 1993). שעה 00;10

נכחו;

חברי הוועדה; מ"מ היו"ר לי לבנת

א' יחזקאל

א' סלמוביץ

מוזמנים; בי נוי -משרד החינוך

אי בלייר - מנהל מדור מעורבות בהסתדרות המורים

קי בנימיני - הסתדרות הפסיכולוגים

י' ירון - יו"ר ועדת חינוך במרכז השלטון המקומי

י י הרפז - מנהלת העמותה לקידום החינוך הקהילתי

י' צור - ארגון ההורים הארצי

י י ריינפלד - מועצת התלמידים הארצית

קי כהן - " " "

מזכיר/ת הוועדה; י י גידלי

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; הורים בין מעורבות להתערבות



הורים בין מעורבות להתערבות

היו"ר לי לבנת;

אני פותחת את ישיבת הוועדה!, כממלאת מקום יושב-ראש הוועדה. נושא הדיון הוא

הורים בין מעורבות להתערבות. רשות הדיבור לנציגת משרד החינוך.

ב' נוי;

אני מנהלת את הקו הפתוח לפניות התלמידים. בעצם אני י ושבת על התפר שבין

הלקוחות לבין המערכת. אני שומעת את כאביהם של שני הצדדים בנושא המעורבות או

ההתערבות של ההורים בננה שקורה במערכת. ההורים מרגישים עצמם פעמים רבות חסרי אונים

מול הממסד. לעומת זאת כאשר מדברים עם המורים, חשים אותה תחושה אצלם - שלנוכח

התערבות ההורים אינם מצליחים לתפקד. ההורים חשים כי הם שולחים את הדבר היקר להם

מכל למערכת בה הם מבלים 12 שנים, וטבעי שהם חרדים לשלומם. במערכת החינוך קורים

לילדים הרבה דברים טובים, אך יש גם תקלות. מצד שני מורים מוצאים עצמם בלחץ מתמיד

של ההורים, וכאשר הם ממלאים את דרישותיו של הורה אחד מסתבר שהורה אחר רוצה את

ההפך. לא קל היום להיות מורה.

המורים טוענים שבשום מקצוע אחר אין מעורבות כה עמוקה כמו זו של הורים. ההסבר

לכך הוא שהורות והוראה הם תחומים דומים. שניהם עוסקים בצמיחתו של הילד ולשניהם

מטרות דומות. בין כל שני תחומים סמוכים יש מאבקי כח. כדי שנוכל לעבוד ביחד למען

המטרות המשותפות, ברור לכולנו כי הורים צריכים להיות מעורבים בחינוך, אני חושבת

שאף אחד לא חושב אחרת, אך לשם-כך צריך להבטיח שיישמרו כמה עקרונות: המנהל הוא

האחראי מבחינת החברה על נגה שמתרחש בבית-הספר, והוא זה שצריך למסור דין-וחשבון.

המנהל צריך לשמוע את ההורים, הוא צריך לנהל איתם את הדיאלוג - אך הוא זה שצריך

לקבוע איך יתנהל בית-הספר.

עקרון נוסף הוא ששני הצדדים ירגישו שהם יכולים לתרום ולהיתרם. בית-הספר לא

צריך להרגיש נהות כלפי ההורים או מעל להורים. אסור שההורים יבוזו לבית-הספר, אך

אסור גם שיחששו מפניו. ההורים צריכים להיות שותפים באורח-חיי בית-הספר,

ובית-הספר חייב שיהיה לו מה להראות. צריכה להישמר האוטונומיה של המורה

והאוטונומיה של המנהל. המורה כבעל המקצוע הוא האדם אשר יודע את כל מה שמתרחש

המשורר יהודה עמיחי ביקש להכנס לכיתה של המורה לספרות,

והמורה שאלה כיצד היא יכולה להופיע בפני יהודה עמיחי. בסוף השעור היא הבינה כי

הוא לא בא לראות כיצד היא מלמדת שירה, אלא את האינטראקציה של בנו עם הכיתה בשעור

הזה. אבל כאשר יש צורך בהכרעות, המורה היא היחידה שיש לה את הכלים להכריע.

בית-הספר מעמיס היום על המשפחה תפקידים רבים שיכול להיות כי הם מיותרים.

למשל, כאשר ילד מתקשה בבית-הספר, מבקשים מהמשפחה לעזור לו למרות שאין היא מורכבת

מאנשי מקצוע. פעמים רבות מנסות המשפחות להעמיס על המורה דברים שאינה צריכה לעסוק

בהם. למורה יש תפקידי תמיכה ועזרה רבים משלה, אך ישנם תפקידים אחרים שרק המשפחה

יכולה למלא. בית-הספר חייב לדעת מה גבולותיו ולאפשר למשפחה לתפקד.

במאמר שכתבתי ואשר הונח על שולחנכם מופיעים עקרונות נוספים הנוגעים לנושא.

אני חושבת שאם המורים וההורים ינסחו אמנה על-פי צרכיו של כל בית-ספר בנפרד, מיד

בתחילת השנה ועוד לפני שנוצרו אי הבנות - אפשר יהיה לחזור אל האמנה ולראות מה

אינו בסדר, איפה נעשו טעויות ואיפה אפשר לשפר. שני הצדדים מעונינים בשיתוף-פעולה,

אך הגבולות אינם ברורים היום.

היו"ר לי לבנת;

איזה סוג של פניות אתם מקבלים?



בי נוי ;

יותר ממחצית הפניות לקו הפתוח הן של הורים ולא של תלמידים. יש גם פניות של

מורים, לא כנגד הורים אלא כנגד איזו שהיא רשות חיצונית, כמו במקרה האחרון בו נכנס

צוות טלוויזיה לבית-ספר.

היו"ר ל' לבנת;

אני מבינה שמחצית הפניות הן של מורים ומחציתן של הורים.

בי נוי;

כל הפניות נוגעות בעצם למעורבות ההורים. הם פונים אלינו כי קיימת תחושה - לא

תמיד מוצדקת - כי בבית-הספר אין מי שישמע, ולכן יש צורך בגוף חיצוני. במקרים

רבים אנו עוזרים לצדדים להמשיך בדיאלוג במקום בו היה קצר. להורים יש לא פעם הרגשה

שאם יפנו לבית-הספר, לא יהיה מי שיענה להם.

היו"ר לי לבנת;

בשעתו ישב כאן מנכ"ל משרד החינוך בדיונים על השתתפות הורים לא בתהליך החינוכי

אלא במימון התהליך, והוא אמר שמימון ההורים הוא חלק מחשתתפותם בתהליך החינוכי.

הוא ראה בכך נורמה או אידאל מעבר לצורך הבסיסי, כי אין למערכת החינוך מספיק כסף,

היו לנו ויכוחים על-כך, והייתי רוצה לשמוע את דעתכם. דובר כאן על עקרונות, אך

הייתי רוצה לשמוע על שילוב התאוריה והמעשה בשטח.

י' ירון;

החינוך קם ונופל על בית-הספר, קרי מנהל ומורים. כל המערכות האחרות - משרד

החינוך, הרשות המקומית ואפילו ארגוני ההורים - תפקידם הוא לתמוך במערכת ולהקל

עליה. להיות קשובים, להביע ביקורת, אך לתת למערכת לעבוד. דבר שני שחייבים לדעת

הוא שגם המורים כמו רוב מרכיבי החברה אינם ייסופרמנים". הם אנשים בינוניים שצריך

לתת להם לעשות את עבודתם כפי שהם מסוגלים. בשטח מדברים על פתיחה של אזורי רישום,

על בתי-ספר קהילתיים ואלף ואחת תכניות שכל אחת מהן טובה או גרועה, אבל קודם כל

אנו אומרים שכל אלה קשורים לא למעורבות הורים אלא להתערבותם.

אנו צריכים לשאול את עצמנו, מהו המוצר של בית המדרש למורים בו אנו רוצים.

כאשר אני יושב בוועדת מכרזים ואני צריך לקבוע מיהו המנהל הטוב ביותר, אני צריך

לשאול האם אני צריך לחפש מנהיג חינוכי שיהווה סמכות פדגוגית, מטודית ודידקטית

בבית-הספר, או שאני צריך לחפש את האדם שיודע כיצד לנהל יחסי ציבור. כאשר מדובר

היום בהפרטה, השאלה היא כיצד אתה מוכר את הסחורה שלך, איך אתה מפתה חברות להכנס

לבית-ספרך. כל חברה אשר תורמת כסף, מבקשת תרומה על-כך. האם המנהל והמורים צריכים

להיות כל הזמן נחמדים להורים, כדי שהילדים ישארו בבית-הספר? כשם שאנו ממסחרים את

כל חיינו הצבוריים, כך אנו הולכים למסחר את בית-הספר. מי שיצליח הוא המנהל

הרציני, חמור הסבר, אשר דורש מן המורים ומהמערכת סדר ומשמעת, או מנהל שיודע לנהל

את העסק. גם היום, כאשר שואלים מנהל בית-ספר בתום שנת הלימודים, איך היה, הוא

אומר; יצאתי מאוזן. לפני שמגיעים לאחוזי הצלחה בבגרות ולפני שמגיעים להישגים

חינוכיים, מה שחשוב הוא שמבחינה תקציבית גמר בצורה מאוזנת. ההתמודדות בבית -הספר

התיכון היא בנושאים הכלכליים.

הייתי בין אלה שכתבו את התקנון הראשון של ועד ההורים הארצי - חוזר לד/ו בשנת

1974. ומאז מתנהל מאבק שבחלקו הגדול אינו רלוונטי. כשם שלא תאמר לרופא מה לעשות,

גם המורה אם תפגע בגאוותו, יהיה פגוע ולא יהיה שווה הרבה. מורה גאה אשר בוטח

בעצמו, הוא המורה אליו אנו צריכים לשאוף. איני אומר שההורים לא צריכים להיות

מעורבים. הבעיה היא קודם כל הרצייה של בית-הספר. לעניות דעתי חלק מכשלונות

הרפורמה נובעים מכך ששר החינוך זלמן ארן ז"ל רצה לראות את ביצועה לאלתר. במקום

לעבוד עם קבוצות ניסוי, להפיק לקחים ולקבל את המשוב, הוא אמר שהוא רוצה לראות את

הרפורמה מיושמת עור בזמן כהונתו. אני חושש שכאן שורש הרע, ואני חושש שמשרד החינוך



שלש היום רוצה להשליט את הענין. אני לא פוסל שום שיטה, בתנאי אחד: צריך לומר מהן

האופציות. האופציות לא חייבות להיות מנוסחות כמתכון אחד ויחיד, כל אחד יאמץ את

השיטה המתאימה לו. משרד החינוך צריך להציע אופציות, זוהי האוטונומיה.

לפני כמה שבועות דובר על תקנון אשר יגדיר את זכויותיהם וחובותיהם של

התלמידים. אני חושב שמה שקודם לכך הוא להגדיר את זכויות וחובות המורים. בתקופת

הפריימריס אצלי היו פסטיבלים של העברת מורים ומנהלים כחלק מהפריימריס. האם אני

אתן להורים שהם גם עסקנים מקומיים, להתחשבן ולקבוע סידורים כאלה או אחרים עם

המורים? אני אעשה עסקות כאלו או אחרות עם ועד ההורים? אני צריך להגן על המערכת.

כל השיטות שמשרד החינוך מדבר עליהן, כולל פתיחת אזורי הרישום, הן חלק מהתערבות

ההורים. ברגע שמדברים על הפרטה, מדברים על ניהול בתי-ספר על-ידי הורים. פתיחת

אזורי רישום גם היא קשורה לכך. ישנו דבר שצריך לשמור עליו מכל משמר: מעורבות

הורים יכולה להיות בשעות אחר-הצהריים או הערב, אך גם ליהודה עמיחי אין מה לחפש

בשעורים. אם רוצים לעשות פעולות חברתיות כאלו או אחרות, צריך למצוא ימים מיוחדים

או שעות מיוחדות לשם-כך. החיים שלנו סוערים בלאו הכי, בואו נשאיר את האי השקט אשר

נקרא בית-הספר בצד. תנו לו לחיות ולתפקד. אם מורה אינו טוב, ההורים צריכים להתערב

ולהבטיח שלא יהרוס את מערכת החינוך, אך לא ההורים הם אלה שיקבעו אלא אנשים

אחרים.

אני חושב שההפרטה בחינוך נוגדת כל רעיון ליברלי, אני חושבת שהיא תיצור פערים

אדירים, ואני חושב שזהו דבר מסוכן מכל בחינה שהיא. מי שהיה לו קשר עם נותני

חסות, יודע כי הם תמיד מבקשים תמורה. מהי התמורה שבית-הספר יכול לתת לחברה

כלכלית?

מדברים היום הרבה על אמנה. צריכה להיות אמנה בסיסית אשר תיתן להורים את המקום

הראוי להם, ותיתן לבית-הספר - לצוות המורים ולהנהלה - לתפקד מבלי שיתערבו בענינים

היומיומיים של בית-הספר ומבלי שיפגעו בצוות המורים.

אני מבקשת מהדוברים הבאים לערוך הפרדה ברורה יותר בין תכניות ההפרטה,

האוטונומיה ופתיחת אזורי רישום לבין נושא הדיון שלנו היום.

שאלת המעורבות והתערבות הורים בחינוך נכונה, אך יכול להיות שמה שיקרה בעתיד

בתחום זה יהיה שונה. מנסיוני הוויתי כי להורים שלנו היו כל-כך הרבה דברים אחרים

לעשות, שהתערבותם במה שקורה בבית-הספר היתה מינימלית. לא היה להם זמן וראש לכך.

מצד שני תמיד הציקה לי העובדה שבמקומות בהם היתה מעורבות של הורים בחיי

בית-הספר, בית-הספר נראה אחרת. אותו חינוך חינם, אותה ממלכתיות, נראים אחרת בגלל

מעורבות ההורים. מעורבות ההורים היא קריטית בכל הנוגע לעתיד הילדים. התחושה היום

היא שהגורם הכלכלי דומיננטי יותר מהגורם הפדגוגי. היום אנו נמצאים בתקופה בה מזגן

בכיתה חשוב יותר מאשר המורה. ההנחה שלי היא שזה גורם לשונות בתוך בית-הספר, גם

בין הילדים ומעמדם. זה מתחיל בהבאת עוגה לבית-הספר ביום שישי ומסתיים בתרומת

מזגנים לבית-הספר. אני חושב שאנו נמצאים בתקופה בה הכלכלה קובעת, הכפייה של

ההורים על ילדיהם להיות מוצלחים כמעט בכל מחיר, וכאן עומדים המנהל והמורים די

מבודדים. אם פעם היה משולש מאוזן של הורים, ילדים ומורים, הוא הולך ומופר. ההורים

הופכים להיות יותר דומיננטים ומעורבותם הופכת להיות יותר אגרסיבית. הלוואי ותהיה

אמנה אשר תקבע את הירוסים בין שלושת הגורמים האלה. אני לא בטוח שמשרד החינוך

מוכן לקבוע כללים ליחסים שבין ההורים לבין המורים.

זה נובע אולי בין היתר מכך שאתה סומך על המורים פחות מאשר הוריך סמכו על

המורים שלך?



א' יחזקאל;

זוהי שאלה כמעט רטורית. השאלה היא מה אני צריך לעשות כתוצאה מכך. אני טוען

שחורה שסומך פחות על המורים, משקיע יותר בילדים שלו.

י י הרפז;

אני עוסקת בנושא זה יומיום ושעה-שעה מזה 16 שנים, מאז הקימה ד"ר יעל פוזנר

ז"ל את הפרוייקט בתוך המזכירות הפדגוגית. קדמה להקמה זו הרגשה של אי

שביעות-רצון ואי נהת במערכת. בשבע-שמונה השנים החל הפרוייקט לפעול כעמותה שבראשה

עומד ד"ר גולדברגר, מנכ"ל המתנ"סים.

יש במדינה תופעה של מעורבות חברתית הולכת וגוברת, ואני חושבת שעלינו לעודד

אותה ולא רק בתחום הרשויות המקומיות, בחירת קופת-חולים או מקום המגורים. החינוך

הוא נושא הקרוב ללבו של כל הורה, ובגללו פעמים רבות מעתיקים מקומות מגורים. את

עבודת הדוקטורט שלי עשיתי על בתי-ספר קהילתיים, וכל המרוקרים מוכיחים שיש סיכוי

אדיר לשיפור איכותו החנוכית של בית-הספר והאקלים החנוכי, אם יהיה קשר נכון, טוס

ומנומס בין הבית לבין בית-הספר. גם אם בית-הספר הוא הטוב ביותר, עם המורים

המצטיינים ביותר, מודל החיקוי אינו המורה או בית-הספר, הוא נמצא מחוץ לבית-הספר,

בעיקר במשפחה אך גם ברחוב, באמצעי התקשורת ובתנועת-הנוער. אם בית-הספר יהיה שותף

בדרך הנכונה, המעשה החינוכי יושלם.

אנו לא מאמינים בהפרדה שרירותית בין החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, אנו

מאמינים בחינוך הילד לאזרחות פעילה ולתרומה לכלל. איני אוהבת את ההבחנה בין

מעורבות להתערבות. מעורבות היא מה שנוח לי והתערבות היא מה שלא נוח לי. איני

רוצה לפגוע, אבל אני רוצה להשפיע. אני רוצה שבית-הספר יקבע, אך אני רוצה להשפיע.

אני חושבת שזה חשוב גם למורה.

יש היום 250 בתי-ספר קהילתיים יסודיים, כולם פועלים ביוזמתם. אם יפנו אלינו

השר, המפקח או ראש הרשות המקומית, אשלח אותם הביתה ואומר להם כי עליהם לשכנע את

המנהל לפנות אלינו. אנו לא מסוגלים לעבוד עם מנהל שאינו רוצה בכך. יש לנו עוד

150 פניות במגירה, שאין לנו דרך להיענות להן. תפקידה של העמותה שלנו הוא לסייע

לבתי-הספר ביצירת הקשר במסגרת המשא-ומתן בין הורים לבין מורים. בית-הספר הקהילתי

הוא בית-ספר שבנוסף לתפקידיו הרגילים של הקניית ידע, עוסק גם בתחומי חברה, תרבות

ובילוי שעות הפנאי, ומשנה את המבנה הארגוני שלו כך שלא יהיו וועדי הורים אשר

יפעלו רק כנגד או ממול למורים. ישנה מועצה צבורית, ישנן ועדות קהילתיות המשותפות

למורים, לתלמידים ולנציגי הרשות, וכולם פועלים ביחד.

היו"ר לי לבנת;

כאן אי אפשר להפריד בין החינוך הפורמלי ללא פורמלי, כפי שמציע יצחק ירון.

י י הרפז;

בהחלט, אני לא מסכימה להפרדה השרירותית הזו. משרד החינוך הוא נותן החסות

שלנו, ואנו עוזרים לבתי-הספר גם בכל הנוגע לאיגום משאביהם הכלכליים.

י' ירון;

ממנהלי בתי-הספר הקהילתיים בתל-אביב תשמעו סיפורים אחרים.

ברור שישנם גם קשיים, אך בגלל זה לא צריך לפתח אידאולוגיה שכנגד.



אי בלייר;

לא נגד,אך גם לא אידאליזציה כפי שאת עושה.

י' הרפז;

מדוע מנהלי בתי-הספר לא מקבלים מאתנו משאבים פרט למשאבי הדרכה? הם רוצים

לעבוד עם ההורים משום שהם יודעים כי ההורים יהיו מעורבים בכל מקרה. תופעת

המעורבות חזקה יותר מכל, ולכן אני הושבת שצריך לעשות זאת בצורה מקצועית ומסודרת.

י' ירון;

לא כך אמרתי.

היו"ר ל' לבנת;

הבנתי שאמרת כי אתה בעד מעורבות הורים לאחר שעות הלימודים.

י' ירון;

לא. ההינוך הבלתי פורמלי הוא אופרה אחרת. דברתי על-כך שבית-הספר אינו חייב

לעבוד רק עד השעה 12.00. אפשר לארגן ימי ספורט, ימי טבע או פעולות חברתיות בהם

ישותפו ההורים. איני מתנגד לכך, אך ישנם קוים אדומים שההורים אינם יכולים לעבור.

בלהה נוי ואני מופיעות יחד בדיונים שונים, ואני מסכימה איתה ששיתוף אין

פירושו שוויון. אני לא חושבת שלהורים יש זכות וטו, אבל אנו צריכים למצוא את ערוצי

התקשורת להשפעת ההורים, אנו צריכים להבטיח שדבריהם יישמעו. הייתי רוצה לראות את

שיתוף הפעולה הזה מתפתח גם באזורים סוציו-אקונומיים נמוכים יותר. ונדמה לי שיש

אפשרות לשתף את ההורים גם באזורים אלה, וזה ישפר את מצבם של בתי-הספר. בבית-ספר

מסוים במגדל-העמק, עלה מתחתית סולם ההישגים במחוז לפסגה, לאחר שההורים שותפו במה

שקורה בו. יש להורים הרבה מה לתרום, אך הם צריכים ללמוד כיצד לעשות זאת. צד אחד

צריך ללמוד לא לקסח והצד השני צריך לשמוע, להבין ולקבל, ותפקידנו הוא להביאם לכך.

ק' בנימיני;

התרומה שלנו לדיון היא בעצם תאור הפרשה המתמשכת של היחסים בין הורים לבין

מורים. זהו תהליך של התקררות והתחממות, שלפעמים היא לא קרירה ולא חמימה. זהו

תהליך המלווה את התפתחות מערכת החינוך בעולם כולו וגם בישראל. הספרות בארץ גדולה

ורבה בנושא זה. נקודת המוצא היתה שבית-הספר הוא כמו החלום של מר ירון - הוא

אוטונומי ונושא שליחות של הנחלת ערכים ציוניים, הנחלת השפה העברית ועוד, וההורים

מלווים את בית-הספר מרחוק. בית הספר הוא שליח של ההורים , כך זה קיים גם אצל

"ושיננתם לבניך".

זהו מצב שהיה נוח לשני הצדדים: לבית-הספר נוח להיות נותן הטון, מבלי שיהיה

גורם של לחץ מבחוץ, ולהורים נוח שיש מי שעושה את העבודה. בזמן שביתת המורים

הגדולה היו ההורים במבוכה טוטאלית, כי מקום החנייה הלאומי של ילדיהם - בית-הספר -

היה סגור. זהו אחד הסיכונים כאשר יש מונופול הנוח לשני הצדדים, ויש גבולות בטוחים

ומוכרים ביניהם. אני חושב שצריך להסתכל על ההתפתחויות בחברה שלנו כמו בהרבה חברות

אחרות. גם בתי-הספר מפתחים מבט יותר פתוח על התפקידים שלהם, והמחיצה בינם לבין

ההורים נופלת. ראינו את ההתפתהות הזו בעשרים השנים האחרונות: בית-הספר נעשה פתוח

יותר לקהילה שלו, ומנהל בית-הספר שהיה פעם מנהיג הקהילה שלו, מצטיין היום בין

השאר בכך שיש לו יחסים טובים עם הקהילה שלו והוא מבין אותה.



גם להורים יש יותר ויותר יומרות פדגוגיות אשר פולשות אל תחום בית-הספר. יש

לבית-הספר יותר כח פוליטי ויכולת להזעיק ולהזדעק. אנו מכירים זאת מהשבתה של

בתי-ספר ומהפגנות של הורים, ובכל פעם מחפש משרד החינוך מחפש את קנה המידה

להתערבותו. אין לו תקנון קבוע, ולדעתי גם לא יכול להיות לו, כי יש כאן דינמיקה

מסובכת של יחסים בין שני הצדדים. יש כאן רומנטיקה מסובכת ומתוסבכת, אשר כיוונה

הכללי הוא שלהורים יש תחושה של יתר אחריות כלפי חינוך ילדיהם במסגרת בית-הספר,

ובית-הספר בין אם ירצה ובין אם לא ירצה, חייב להיות קשוב יותר לכל מה שאומרים

ההורים. ההורים נהנים מעבודתו החינוכית של בית-הספר ומקבלים ממנו שרותים. ישנו קו

התפתחותי בו אפשר למקם מערכות שונות וצבורי הורים שונים בשלב זה או אחר של

ההסטוריה החינוכית. יש שכונות ואזורים שונים - חרדיים או ערביים - שנמצא בהם

איפיוני זיקה שונים, אך הם חיים זה בצד זה, ואין דומה בית-הספר הקהילתי ביישוב

אחד לבית-הספר הקהילתי ביישוב אחר. אין כאן מקום להחלטה אוניברסלית שלפיה צריך

לנהוג בכל מקום, אלא יש ענין של תחושה היכן כדאי לצבורי הורים או מורים לקבוע סוג

זה או אחר של יחס.

לאחרונה גיליתי כי ההורים רואים עצמם כחלק מבית-הספר. המודל הכלכלי של ספק,של

שוק ושל קליינטים אינו נכון. ההורים רואים עצמם יחד עם התלמידים כחלק מבית-הספר.

הדבר נכון יותר בחינוך היסודי והעל-יסודי הממלכתי מאשר בממלכתי-דתי, שבו ההורים

רואים עצמם מעורבים פחות. הסיבה לכך היא לא רק המסורתיות אלא גם משום שמלכתחילה

נבחר בית-הספר על-ידם משום שסמכו עליו.

50 מתוך 250 בתי-הספר הקהילתיים הם דתיים. גם במי גזרים הערבי, הדרוזי והבדואי

מתגבשים עתה בתי-ספר קהילתיים.

קי בנימיני;

מדובר בדפוסי זיקה שונים בין הורים לבין מורים. יש קבוצות חברתיות הנמצאות

בנקודות שונות לאורך התהליך הזה, ויש מקום לקבוע שורה של אמנות ולא אמנה אחת. אין

להתעלם ממה שההסטוריה והתרבות עושים בתחום י ומרות ההורים והאחריות שהם לוקחים על

עצמם ומצד האחריות של בית-הספר.

י י צמח;

אני משמש כסגן יו"ר ארגון ההורים הארצי וכיו"ר ועד ההורים בחולון. כהורים

אנו אחראים על חינוך ילדינו לאורך כל השנים. האחריות לחינוך הילדים היא קודם-כל

של ההורים. לא יכולה להיות הפסקה בתהליך החינוכי מרגע שהתלמיד יוצא מביתו ועד

לרגע שהוא חוזר לביתו. בית-הספר נעזר בהורים באכיפת משמעת, בהתקדמותו בלימודים

ובדיווח להורים על מה שקורה עם ילדם. מעורבות ההורים בנעשה בבית-הספר נותנת

לילדים הרגשה של זיקה לבית-הספר, לכן איני חושב שניתן לנתק את ההורים מן העשיה

החינוכית.

אני רוצה להתייחס למקרים בהם אין שיתוף פעולה עם ההורים, ולתופעות של אלימות

מצד הורים כלפי בית-הספר. לצערנו, היינו עדים לאחרונה לשני מקרים בהם השתמשו

מנהלים בילדים כדי לנגח את ההורים.

היו"ר ל' לבנת;

מדובר במנהל שזרק שני ילדים מבית-הספר, משום שהוריהם עשו צרות.

י י צמח;

מדובר בבית-ספר של כי"ח - אליאנס. במקרים אלה התערב השר על-פי בקשתנו.

החריגים האלה אינם צריכים להשפיע על ההורים ובוודאי לא על צוות המורים. העקרון

הוא שאין לנתק את ההורים מהעשייה החינוכית. המורים חשים אולי שהם נתונים לביקורת

יומיומית של ההורים, אך אני סבור שתחושה זו צריכה לשפר את המוטיבציה שלהם ואת



רמתם. ההורים יכולים להשפיע על רמת בית-הספר במובן החיובי, ואין בכוונת ההורים

להצביע על מורה זה או אחר. אנו רואים במורים את העוסקים בהינוך, את אלה שעוזרים

לנו לחנך את ילדינו, ואנו רוצים לראות בהורים שותפים בעשייה זו לאורך כל הדרך.

קי כהן;

אני משמש כיו"ר מועצת התלמידים במיכללת אורט בגבעת-רם. דובר כאן על-כך

שבית-הספר הוא מוסד חינוכי, אך כאשר למורה יש שגיאות כתיב ושגיאות דיבור, או כאשר

הוא פוגע בתלמיד, אני חושב שלהורים יש זכות לגיטימית להתערב. הילדים הם מעין

מניה של ההורים ושל המוסד החינוכי. ההשקעה בנו היא מה שנהיה כאשר נהיה גדולים.

היו"ר לי לבנת;

הייתי מעדיפה שתשתמש בדימוי של פרח או עץ.

ק' כהן;

אם יטפחו אותנו וישקו אותנו, נגדל היטב. אביא דוגמה מבית-ספרנו; במבחן

במתמטיקה בכיתה מסוימת, 3/4 מהכיתה נכשלה. האם אין זה מצביע על לקוי בהוראה והאם

אין לתלמידים זכות להתלונן על אותו מורה? תלמידים חוששים להתלונן, שמא אותו מורה

יתנכל להם. היו כבר מקרים בהם הורים התנכלו לתלמידים. אם קיים חשש שהמורה יתנקם

בתלמיד, ההורה יעדיף שהילד יכשל בנושא אחד ויצליח בכל יתר הנושאים.

היו"ר ל' לבנת;

כיו"ר מועצת התלמידים בבית-ספרך, האם אתה מודע לכך שבענין זה אתה יכול לפנות

לקו הפתוח של משרד החינוך?

ק' כהן;

התלמידים יודעים על-כך.

היו"ר ל' לבנת;

במקרה בו 3/4 כיתה נכשלה במבחן במתמטיקה, ואתם חושבים כי הליקוי הוא במורה,

אתם חוששים לפנות למנהל או למורה מחשש התנכלות, האם אתם פונים לקו הפתוח של בלהה

נוי?

ק' כהן;

אני לא יודע מה קרה במקרה המסוים הזה. אני מקווה שהתלמידים אכן פנו. יש לנו

ועדה במועצת התלמידים, אשר אמורה לעסוק בבעיות שבין תלמידים למורים. זה לא כל-כך

הולך, כי אין שיתוף פעולה בין התלמידים למורים. אם אין שיתוף פעולה כזה, מן

הראוי שההורים יתערבו. זהו עתידנו וזהו גם עתידה של המדינה.

היו"ר לי לבנת;

האם מגיעות אליכם פניות מן הסוג הזה?

ב' נוי;

כן.



י' ירון;

כמה פעמים זה קרה בבית-הספר שלכם?

ק' כהן;

השנה זה קרה בכיתה אחת, וזה קרה גם בשנים עברו. איני יודע אם ביתר המקרים זה

קרה עם אותו מורה.

אי בלייר;

אנו יושבים עם ועדי הורים שאינם מכירים את בלהה נוי או את ירדנה הרפס, ואנו

מעבירים סדנאות למעורבות הורים. הייתי רוצה לדעת מה עמדת משרד החינוך, ועד כמה

הוא מודע לפעילותם של ועדי ההורים. ההורים היו שמחים אם משרד החינוך היה מפיץ דף

ובו העמדות המעשיות שלו כלפי ועדי ההורים. גם בהכשרות הנערכות למנהלים ולמורים

מצויינת העובדה שאין הם יודעים כיצד לטפל בנושא של מעורבות הורים. אילו היה נערך

מחקר, היינו מגלים כי 30-40 אחוז מהמנהלים חוסמים את הדרך בפני התערבות ההורים.

ההורים היו שמחים מאד אילו הנושא היו מונהג על-ידי המנהלים, אין הם רוצים להכנס

לבעיות בבית-הספר, אך הם מוצאים עצמם מתערבים במקום בו אין דו-שיח. ישנן בעיות

אמיתיות שמשרד החינוך או העיריה אינם מטפלים בהם. מעורבות ההורים גדלה כאשר הם

חשים שהגבוי שלהם תורם למורים. כל חברה משקיעה הון על מנת לקבל אינפורמציה

מלקוחותיה, אך משרד החינוך ובתי-הספר מפרשים מעורבות כהתערבות. צריכה להיות

מנהיגות של המחוזות בהובלת הנושא, וצריך לשדר להורים שלא הכל עומד על כסף.

אתם פועלים כעמותה של המשרד. האם יש במשרד החינוך איזה שהוא גורם מחוץ

לעמותה, אשר עוסק בנושאים אלה?

בי נוי;

במשרד החינוך יש אדם בשם אבנר קלוגמן אשר אחראי לקשר עם ההורים. הוא נמצא עתה

בחו"ל. כמו כן מהדרג של המורה ועד לדרג של המפקח ומנהל המחוז, כולם עסוקים בנושא

מעורבות ההורים. על כל דוגמה שיביא אלי בלייר, אני יכולה לתת דוגמאות הפוכות.

אני יכולה להביא דוגמאות להתערבות הורים בכל סעיף תקציבי, וכיצד הורים שואלים

מדוע העביר המנהל 2 שקלים מסעיף תקציבי אחד לשני.

היו"ר לי לבנת;

זו אינה עמדתו של מנכ"ל משרד החינוך.

ב' נוי;

אני מייצגת כאן עמדה אישית; יש קושי גדול בנושא הכספים, וההורים ניתלים בנושא

זהכאיזה שהוא תירוץ. למשרד החינוך יש מערכת השתלמויות ובתי-הספר הקהילתיים מהווים

חלק מאתנו. בבית-הספר לעובדי הוראה בכירים מתקיימים קורסים בני שבוע המוקדשים

לנושא זה.

את המאמר המונח לפניכם כתבתי לפני ארבע שנים, הוא התפרסם לפני שנה ולא

שיניתי את דעתי לגבי הנאמר כאן, אך היום כאשר ההורים נמצאים בפנים, אין נגה לדבר

על שיתוף שהוא עובדה אלא השטח מכתיב דברים נוספים.

אי סלמוביץ;

אני מצטערת על שלא הייתי בתחילת הדיון, ולכן לא אוכל להתייחס לכל מה שנאמר

כאן. אוסיף מנסיוני האישי כאם; יש לי בן שהשתחרר מן הצבא לפני מספר חודשים, ואם

לא הייתי מעורבת לאורך כל הדרך - למזלו ולמזלי לא הייתי אז חברת-כנסת - ואילמלא



הייתי צמוד לבית-ספרו גם במסגרת ועד ההורים וגם בלווי צמוד, אני חוששת מאד

שהתוצאות לא היו כפי שהן היום.

אני הושבת שמעורבות ההורים השוב מאד. לא אהת יכול הורה לתקן מצבים. אני הושבת

שמערכות החינוך צריכות לקבל זאת הבנה, ולא יעלה על הדעת שלהורה לא יהיה מה לומר

כאשר מדובר בחינוך ילדו.

היו"ר ל' לבנת;

אני רוצה לסכם את הדיון: אני רואה במעורבות הורים השיבות גדולה לכל המערכת.

המשולש הזה של מורים, הורים ותלמידים לא יוכל להתקיים בלי יחסי גומלין אלה. אני

מקבלת את דבריו של אלי בלייר, העמדה של משרד החינוך הפריע לי מאד. ירדנה מיצגת

את העמותה אשר עושה עבודה חשובה ויסודית, אך זו אינה הפעולה היחידה שמשרד החינוך

צריך לבצע.

למרות שכל המשאבים שלנו מגיעים מהמשרד.

היו"ר לי לבנת;

הייתי רוצה שנבחן את הענין יחד עם משרד החינוך, כדי לראות כיצד הוא מעודד,

יוזם, מדריך ומכוון את יחסי הגומלין האלה. גם נושא הכשרת המורים חשוב מאד בעיני.

אני רוצה לערוך הבחנה ברורה בין עמדת המשרד לגבי גביית כספים מן ההורים כחלק

ממעורבות ההורים לבין מעורבותם בתחומים אחרים. אני לא רואה בגביית כספים שום דבר

חיובי אשר יכול להביא למעורבות ממשית. כאן מדובר בפתיחת ארנק ולא בשום דבר מהותי

בתחום הסיוע והגבוי של ההורים למערכת החינוך.

עמדת הוועדה הזו כפי שהובעה יותר מפעם אהת היא, שלא צריכים להיות תשלומי

הורים כלל, ולפחות יש להפחיתם עד כמה שאפשר. זה ודאי לא כיוון המעורבות שהוועדה

הזו רוצה בו. בענין זה אנו חולקים בצורה נחרצת על עמדת מנכייל המשרד. נמשיך בדיון

זה ולא נסכמו בהעדר יושב-ראש הוועדה. אציע כי המשך הדיון יתקיים בעיקר מול משרד

החינוך, כאשר המגמה היא למסד את מעורבות ההורים. זהו העקרון של האמנה עליה דובר

כאן.

אני מודה לכל המשתתפים ונועלת את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:30}