הכנסת השלוש עשרת

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 129

מישיבות ועדת החינוך והתרבות



שהתקיימה ביום ה/ י"א בכסלו התשנ"ד, 2541.1993, בשעה 17:50

חברי הוועדה: היו"ר א. בורג

מ. איתן

י. בא-גד

ש. יהלום

ל. לבנת

מ. שטרית

י. שפי

מ. ינון, יו"ר רשות השידור

מ. קירשנבאום, מנכ"ל רשות השידור

ש. קור, המשנה ליו"ר רשות השידור

א. הראל, משרד החינוך והתרבות

ג. טרייבר, דובר משרד התקשורת

ר. קרמרמן, נציגת מליאת רשות השידור

נ. אלי כהן, נציג מליאת רשות השידור

א. ברטוב, יועץ לשרת התקשורת

י. פרנר, מנהלת חטיבת תוכניות טח"י

י. לורברבויס, מנכ"ל טח"י

ש. נורציק, נציג טח"י

א. דמארי, נציג טח"י

ת. טטקלור, נציגת טח"י

ד. קמחי, ועדת משפטים טח"י

צ. ליידר, דובר רשות השידור

א. פלר, רפרנט משרד האוצר

י. גדלי

חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

צמצום שעות שידור בטלוויזיה החינוכית



צמצום שעות שידול בטלוויזיה החינוכית

היו"ר א. בורג; אני מתכבד לפתוח את הישיבה של ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת.

הישיבה הזאת היא ישיבה מחוץ לסדר היום הקבוע שלנו, גם על פי

צורך הדברים, אבל בעיקר לפי בקשת חברי ועדה וחברים אחרים שאינם חברי

ועדה, כמו ח"כ מיכאל איתן, שאני שמח שהצטרף אלינו, ראשית אני רוצה

להעמיד דברים על דיוקם. אני חושב שאנחנו מדברים כאן על שני דברים, הדבר

האחד, שהוא נושא מיידי, החלטות ממשלה אדמיניסטרטיביות או אחרות לגבי

חלוקת שעות השידור בתחום האוויר שמחולק היום על ידי הערוץ הראשון ועל

ידי הטלוויזיה הלימודית. זה נושא אקוטי. הייתה החלטה, לפחות דיון מסוים

בתוך ועדת שרים לענייני כלכלה, שזה הנושא המיידי שממנו כביכול נובע

המשבר. מאחוריו אני חושב מסתתר נושא גדול יותר וסבוך יותר, והוא עמדה

להסדרת היחסים והמעמד, על פי חוק או על פי החלטת ממשלה או על פי כל דבר

אחר לגבי הטלוויזיה הלימודית. אינני אומר כרגע מה צריך להיות ההסדר,

אני חושב שהדברים יעברו תהליך, ולכן אני חושב שדברים אלה צריכים להיות

נדונים, ואני מציע שכדי שנפתח את הדברים נשמע איפה אנחנו עומדים, על מה

המשבר ומה נציגות האוצר אומרת. אבקש לשמוע בראש ובראשונה את עמדת

הממשלה ולאחר מכן את עמדת שני הערוצים, ואז נראה לאן זה יתפתח. בבקשה.

י. בא-גד; מה הדחיפות של הישיבה, שצריך היה לקיים אותה

היום? מדוע בתל-אביב? מדוע לא ביום שני

בבוקר בירושלים? אם זה כל כך דחוף, מדוע לא אתמול אחרי הצהריים

בירושלים בכנסת?

היו"ר א. בורג! התשובה לשאלה הזאת נובעת משאלת היום, ולכן

אני אענה לך על שאלת היום. לא היה ברור לי

מתי צריכה להתכנס ועדת שרים וצריכה ליפול החלטה בנושא זה. ההחלטה היתה

האם ועדת הכנסת רוצה לצורך העניין להיות ועדה שמעורבת באירועים או שהיא

מחכה עד שהדברים יהיו הצעה לסדר וירדו ויהיה דיון. ההחלטה הייתה על

המקום, בהתייעצות עם כמה חברים שהיו באזור, לא בצורה פורמלית כלשהי.

חשבנו שעדיף לעשות זאת עכשיו בזמן אמיתי, כשהשבר בעיצומו, ולא לחכות עד

שזה יהיה מתחת לגשר.

האם אתה מקריא את סיכום הישיבה?

ג. טרייבר; ביום ראשון אין על סדר היום של הממשלה שום

הצעת החלטה בעניין זה עדיין. הנושא הזה עלה

לדיון בוועדת השרים לענייני כלכלה : הצעת החלטה שלכאורה היה בה כדי

לצמצם את פעילותה של הטלוויזיה הלימודית והחינוכית. אז הנושא צץ. המצב

הנוכחי הוא כזה שהטלוויזיה הכללית משדרת משעה 6:30 בבוקר ומשעה 5:30,

אחרי "ערב חדש", גם בשעות היום, כאשר בתוך השעות שהיא משדרת יש

מחויבויות שאין לשום ערוץ אחר- שידורים בשפה הערבית, שפות זרות,

אנגלית. זאת, בהיותה טלוויזיה ממלכתית ציבורית, היחידה במדינת ישראל.

יחד עם זאת, הטלוויזיה החינוכית הרחיבה החל מנובמבר את שידוריה בעשר

שעות שבועיות נוספות. השעות האלה צפויות לגדול עם הרחבת השידורים של

הערוץ השני, החל מהשעה 2:30, וישדרו גם קטעים של מפרסמים. נוסף לכך

עומד לרשותה של הטלוויזיה הלימודית ערוץ שלם בכבלים הארציים, לפי החוק

לשידור ארצי. המצב שנוצר הוא יחסית אבסורדי, הרשות הציבורית היחידה



במדינת ישראל חנוקה בשעות, ואינה מסוגלת למלא את חובותיה שלה, כי יש בה

מגוון של שידורים בכל התחומים, אקטואליה, תוכניות דת, שיש אך ורק

במסגרת הטלוויזיה הכללית, ותוכניות לכלל הציבור. התוצאה היא שצריך

לשפר, כדי לתקן את העיוות או את המצוקה שרשות השידור עומדת בה - להעביר

שעתיים משעה 3 עד שעה 5, ולהשאיר חלון עד "ערב חדש" מ-5 עד 5:30, חלון

בטלוויזיה הלימודית. ומ-5:30 לתת המשך לילדים. בתוך השעתיים האלה מדובר

גם על שידור של תוכניות של חדשות בשפה. אנחנו מדברים על משעה 3 עד שעה

5. אנחנו ביקשנו מ-2 עד 5. רשות השידור מבקשת מ-2. היו סביב הנושא הזה

דיבורים רבים גם בעיתונות, גם אנחנו היינו במגעים בלתי פורמליים. אנחנו

מעריכים שיש מחלקת ילדים שתוכל לתת תוכניות לאותו קהל יעד הצופה בשעות

אלה.

ל. לבנת; נתתם את זה כתנאי, את השעות האלה לכללית?

ג. טרייבר; אנחנו לא עוסקים בתכנים. אנחנו לא באים

לרשות השידור ומאשרים את התוכניות. ישיבת

רשות השידור צריכה לעשות את זה, אבל אני מעריך שהם יודעים לעשות זאת.

יש דבר אחד שאינו כלול. גם עליו יש דיון - חדשות בשפה הרוסית. זו

תוכנית בשפה הרוסית ששודרה לפני כחמש שנים. עם הפסקת שידורינו, התוכנית

ירדה והייתה נכונות בין שני השרים שהתוכנית הזאת תמצא את עצמה על המסך.

התוכנית נמשכה חצי שעה. אנחנו לא התערבנו בתכנים. אנחנו ביקשנו קריינים

בשפה הרוסית, כדי שיהיו חדשות ותוכנית בשפה הרוסית שתגיע למסך.

נושא התוכנית נבחר על ידי שר החינוך ושר

הקליטה בהסכמה של שרת התקשורת. ראוי שתבוא

המלצה כזו. זה לא תנאי לשום דבר, זו המלצה המקובלת גם על ידי כל מי

שישדר באותן השעות, גם הטלוויזיה הלימודית.

בהתחלה דיברת רק על החינוכית.

יש כאן היסטוריה. אני לא מלווה את ההיסטוריה

מראשיתה, ומאחר שהתוכנית ירדה, שר הקליטה

ושר ההינוך העבירו את הנושא. אני חושב שיש עניין בכל דבר. מי שישדר

בשעות האלה יש לו נכונות מלאה לשדר אלקטואליה.

בהתחלת דבריך אמרת שכל העניין צץ כשהתחיל

הדיון על התאגוד. אמרת שעשיתם הרחבה. אולי

אתה יכול לפרט מה בדיוק משתמע מהרחבה של הטלוויזיה החינוכית? זה יכול

לעזור, לפחות לי, להבין מה הייתה הבעייתיות.

החל מארבעה, את יודעת כי את חברה גם בוועדה

המיוחדת, לטלוויזיה החינוכית יש מעמד של

זכיין, שמשדר 14% מכלל זמן השידורים של הערוץ השני. על פי החוק היא

משדרת שמינית מהזמן, 9 שעות שבועיות. היות ששעות השידור של הערוץ השני

החדש צפויות לגדול, כך גם שעות השידור של הטלוויזיה הלימודית,

בפרופורציה. על פי החוק, לטלוויזיה החינוכית יש ערוץ שלם במסגרת

הטלוויזיה בכבלים, ערוץ ארצי.

אני רוצה לחדד את זה. הטלוויזיה החינוכית

הציגה את עצמה יותר כמשהו שנוגע בטלוויזיה

הכללית.

מ. שטרית! מבחינת החוק, מי אחראי על הטלוויזיה

החינוכית, שר החינוך? מי השר הממונה על פי

החוק?

השר חבר הממשלה, שממשלה הסמיכה אותו. לא

שר חינוך.

מ. שטרית! אם נקודת ההנחה היא של טלוויזיה החינוכית יש

ערוץ ארצי בכבלים ויש את הערוץ השני, 14%

מזמן השידור; אז למה בעצם טלויזיה חינוכית?

ג. טרייבר! הרעיון הזה עולה גם אצל אנשים בתוך

הטלוויזיה. שאלה לגיטימית שנשאלת גם על ידי

אנשי הטלוויזיה החינוכית. אולי צריך לבחור את מקומה של הטלוויזיה.

מ. שטרית! שאלה שלישית, מי החליט על כך?

ג. טרייבר! יש המלצה של ועדה בנושא זה לתת שעות. ועדת

שרים לענייני כלכלה דנה בנושא.

סעיף 44א' לחוק רשות השידור קובע שאת חלוקת

הערוץ עושים שר החינוך והתרבות, שר התקשורת

והשר הממונה. כלומר, שלושה שרים שהם בפועל שניים. היה דיון לא פורמלי.

אני בטוח שהיה דיון עם פרוטוקול והחלטה פורמלית. היו התייעצויות

ביניהם.

ג. טרייבר! אם שאלתך היא האם הייתה במה ציבורית שהחליטה

דבר כזה, ובעקבותיה השר החליט, התשובה היא

שלילית.

האם אלה שהחליטו לקחו בחשבון שכבלים עדיין

איו בכל בית? אינני חושב שתפקידה של הממשלה

לדאוג שיעשו כבלים. ברגע שאתם מורידים את הטלוויזיה החינוכית ואומרים

תפנו לכבלים, באותם בתים שלא רוצים או לא יכולים או מסרבים להכניט

כבלים, אתם מאלצים את הילדים שלהם...

מ. ינון! אדוני הנכבד, נקודת המוצא לא הייתה לפגוע

בטלוויזיה הלימודית, והשרה אלוני והמשרד

מודים להם על איכויות במשך השנים. יחד עם כל זה צריך לקחת בחשבון את

המצוקה. אני מעריך שכשאפשר יהיה לשדר ביותר מערוץ אחד כלכלי שלם, ולא

כמו עכשיו, הדברים יהיו יותר קלים. נכון להיום, יש הטבר. רצינו לטייע

לרשות השידור היחידה במדינת ישראל במצוקה של שעות שידור.

אני הצעתי הצעה של דליה איציק ושלי,

ופניתי לח"כ בורג על מנת לבקש ליזום את

הדיון כאן במקום דיון במליאה, מכיוון שאנחנו ועדת החינוך.

לפי הפרשנות המשפטית הנלמדת של עו"ד מיכה

ינון הקצאת הזמן בין הטלוויזיה ושעות השידור ובין הטלוויזיה החינוכית

והערוץ הראשון היא בתוקף חוק רשות השידור ונקבעה להחלטתם של שני שרים,

שצריכים להתייעץ ולהחליט. לכן אין כאן שום עניין לוועדת שרים לענייני

כלכלה ולא לממשלה ולא לשום גורם אחר. שני אלה צריכים להחליט. נקודה

שנייה שעלתה היא ששני השרים הללו אמנם דיברו ביניהם, אבל טרם קיבלו

החלטה פורמלית מחייבת. נקודה שלישית בסוגיה זאת היא שאנחנו כגוף

פרלמנטרי בעצם יכולים לבקש משני השרים לשמוע את דעתם, לפני שהם יחליטו

פורמלית ולנטות, כל אחד על פי דעתו, לשכנע לכיוון כזה או אחר.

ביום שני אני מבין שיהיה המשך לתהליך זה. אני מבקש משני עוזרי השרים,

שאם אנחנו מקיימים ישיבה נוטפת ביום שני ידאגו שלא יקבלו החלטה עד יום

שני, ישמעו אותנו ביום שני, ואם הם חשבו להחליט קודם, אז שידחו את

ההחלטה לפחות עד לאחר שישמעו אותנו.

אני מבין שהוויכוח כרגע הוא על 90 דקות - אורכו של משחק

כדורגל. אנחנו מדברים על מ-3 עד 5 ובתוכן שאתה מציע מתוכם להקצות חצי

שעה, נרמז כך, לתוכנית ברוסית ושעה וחצי שידורים לילדים. עד איזה גילו

ג. טרייבר; אני מעריך שרשות השידור תשדר באותן השעות.

הוא בכך שהאחריות איננה מוטלת רק על משטרת

ישראל, אלא גם על משרד החינוך והתרבות, ומן ההיבט התקציבי גם על

הרשויות המקומיות".

ש. יהלום; כפי שחבר הכנסת איתן אמר, שני השרים הם

המחליטים. אנחנו שמענו עמדותיה של שרת

התקשורת, שמענו את עמדתו של שר החינוך במשפט אחד חטוף. אחד אומר

להעביר, ואחד אומר לא להעביר. אז אין בעיה בכלל. כרגע שני השרים לא

מסכימים.

א. לתר; שני השרים עדיין לא הגיעו להסכמה. אנחנו

בהצעה האחרונה שהוגשה לטלוויזיה החינוכית

להקים ועדה. ניסינו לדבר לפני דקות ספורות עם השרה, היא לא מסכימה

לעניין הוועדה, וזה נשאר ככה שאין הסכמה בין שני השרים.

ל. לבנת; בנוסף למה שנאמר עכשיו, היו מגעים כדי להגיע

להבנה על עבודה משותפת של הכללית והחינוכית

בשעות אלו!

א. ברטוב; אני מבקש בנקודה הזו לומר שהייתה פגישה,

והיה ניסיון להגיע להבנוז ושיג ושיח. הפער

הוא גדול, כי אין שום בסיס להתדיינות, שמשמעותה תהיה בכל דרך ויתור על

זמן בעיקר בטלוויזיה החינוכית. במסגרת המו"מ היו מספר הצעות. אחת מהן

הייתה שיהיו שידורים עד השעה 4 ומהשעה 4 יעברו השעות לטלוויזיה הכללית.

הצעה זו גם נדחתה. בהצעה זו אפשר לראות הרבה מאוד מן הבעיות שעולות



לכאורה וניתנות לפתרון. כל ההצעות האלה נדחו לחלוטין, ולכן ההחלטה

נשארה החלטה של השרים בלבד, ללא אפשרות לקיים שיתוף פעולה, חלוקה.

אני רוצה לשמוע פה פירוט של עמדת הטלוויזיה

הלימודית לעניין זה. אני רוצה לשמוע מהי

העמדה לגבי השעתיים האלה ולגבי שיתוף הפעולה הגדול. נשמע את עמדת

הטלוויזיה, עמדת רשות השידור לצורך הענין. יעקב לורברבוים, בבקשה.

י. לורברבוים; השאלה העומדת על הפרק אינה להעביר שעתיים

לרשות השידור, הבעיה היא שרשות השידור רוצה

עוד שעות. זה מה שבעצם עקרוני. זה לגיטימי שהיא רוצה את זה. השאלה היא

רק על חשבון מה ואיך היא צריכה להיות ומה צריך לעשות ומה צריך להיות

עתידה של הטלוויזיה החינוכית. לכן הבעיה של העברת השעתיים האלה היא לא

בעיה שמסתיימת בה הפרשה, אלא עומדת לפניכם בעיה הרבה יותר מהותית. זאת

התחלה, שהיא באופן טבעי צריכה להעביר ערוץ שלם לטלוויזיה החינוכית.

אני רוצה לומר שממשלת ישראל, ממשלות ישראל במהלך 27 שנים, על אף תלונות

חוזרות ונשנות שלנו דרך השרים ובקשות למסד את הטלוויזיה החינוכית, לא

מיסדה אותה. זוהי התחנה היחידה. יש חוק של הערוץ השני, יש חוק של

הכבלים, יש חוק רשות השידור. לטלוויזיה החינוכית אמרו: אנחנו רוצים

שתהיו גם בערוץ השני, אנחנו רוצים שתהיו בערוץ הכבלים, מכמה סיבות.

הוכחתם במשך שבע שנים איכויות מיוחדות. אנחנו לא רוצים להשאיר את הערוץ

השני רק במסגרת של תוכניות מסחריות. אנחנו רוצים את האיכויות שלכם.

שאלה אחת לא קיבלה תשובה - המצב המשפטי החוקי של הטלוויזיה החינוכית.

כולם הסכימו שלא יעלה על הדעת שתחנה כזאת תהיה בתוך מסגרת ממשלתית.

צריך להוציא אותה, צריך למסד אותה, צריך לקבוע את מקורות התקציב שלה,

צריך לקבוע את היעדים שלה, צריך לקבוע את התכנים שהיא מטפלת בהם, צריך

לקבוע את כל הדברים האלה. זה בדיוק מה שעמדנו לעשות. עמדנו לעשות זאת

אחרי שעברנו תהליכים של חמש שנים של טיפול עם האוצר ועם כל הגורמים.

הבאנו את העניין הזה לפני שרת החינוך והתרבות לשעבר, עם כל מה שקשור

לכך, כדי להביא לוועדת שרים לכלכלה את ההצעה לתאגד את הטלוויזיה ולקבוע

ועד מנהל. יש תוכנית עסקית שהוכנה על ידי שלושה כלכלנים, הטובים ביותר

שקיימים, פרופ' סוארי, שלמה שטנר ואהרן פוגל, כשעדיין לא היה בתוך

המסגרת הזאת. האנשים האלה בדקו את כל העניין, והמליצו גם איזה מסגרת של

תאגיד תהיה ומה יהיה הוועד המנהל של התאגיד, ואנחנו הלכנו בדרכי הממשלה

כפי שהיא הנחתה אותנו. בתוך המסגרת הזאת קבעו את הדברים האלה. ביום

שהיה צריך לקבוע בסופו של דבר את המיסוד של הארגון שלנו, כמו שכל

הארגונים מאורגנים, אמרה שרת התקשורת "סטופ". זה גם כן עלה לדיון,

והשרים הנוגעים בדבר החליטו, כולל שרת התקשורת, שהם רוצים לעשות

"לינקיג'" בין תיאגוד ובין העברת השעות.

כאשר יש לך תאגיד, אתה מוותר על 40 מיליון

שאתם מקבלים מהמדינה לשנה?

אני מתוך המסגרת של התכנית העסקית צריך לבצע

בקבלנות את העבודה של משרד החינוך.

כלומר המדינה מקימה לעצמה קבלן משנה?



י. לורברבוים; המדינה, לחוזה לטווח ארוך, כדי להבטיח את

העצמאות של הטלוויזיה החינוכית, נותנת לנו

אפשרות להתחיל לבנות מערך עצמאי כלכלי. המקורות של ההכנסות שלנו הם

מקורות להפעלת הערוץ הראשון, השני והכבלים. זה היה ניתוח כלכלי-משפטי-

מוסדי. באותו יום שהשרה ביקשה, ניסינו להעביר לה שאנחנו נפגשים. המימון

שביקשנו שומר על איזון מאוד דק, כפי שאנחנו היום.

היו"ר א. בורג; תזכיר לי את ההגדרה. מה ההבדל בינך לבין

מוטי קירשנבאום? מבחינת הפונקציות של מה

שאתם עושים נכון לעכשיו.

י. לורברבוים; מגוון הפעולות והשידורים שהטלוויזיה

החינוכית עושה אין לו מתחרים בכל העולם. אין

תחנה חינוכית שמטפלת בנושאים ועובדת בקצב שלנו. את זה רואים בכל העולם.

אנחנו לא עושים אותו דבר. המינון שלנו שונה. לא הייתה שום הצעה לעבור

יותר מאשר תוכנית אחת שהיא "ערב חדש" שתעסוק בחדשות. מדובר על מגוון של

תוכניות חינוכיות עד תוכניות הלכתיות.

היו"ר א. בורג; עם השעתיים המדוברות, מה יקרה לסל ההיצעים

של הטלוויזיה הלימודית? כאשר אני רוצה

להזכיר לך שעל הכפתור בתחנה, לילד שלי אין מושג מי משדר מה.

ל. לבנת; האם יש לכם תוכנית או לוח זמנים להפעלת

הערוץ שלכם המיועד לטלוויזיה חינוכית

בכבלים? זה עשוי לשנות את הכל.

י. לורברבוים; אני אענה לכל אחד. הייתי רוצה להמשיך. אני

אחזור לעניין.

כשהיגשנו את התוכנית הזאת, בעצם ניסינו לפתור את כל הבעיות של התחנה,

ולתחנה יש בעיות רבות. יש בעיות שעובדים רוצים לעזוב אותה, כי השכר

שלהם נמוך. יש תחרות עם התחנות האחרות, ואם אנשים לא ימצאו את פרנסתם

בפנים, הם ילכו למקומות אחרים, ואז לא תישאר תחנה. את כל זה אנחנו

ניסינו לפתור בפתרון של תיאגוד וארגון. אנחנו טוענים שלקחת את השעות

האלה, שהן "פריים טיים" של הטלוויזיה החינוכית (ואנחנו יכולים לתת לכם

אינפורמציה על מספר הצופים. יש לנו סקרים של הימים האחרונים.) פירושו:

לקבל החלטה שלא צריך טלוויזיה חינוכית. הממשלה צריכה לקבל החלטה ברורה.

אם היא תחייב טלוויזיה ציבורית או ממלכתית אחת, אז בבקשה; קחו את התחנה

הזאת, צרפו אותה לטלוויזיה הכללית, תקימו ותעבירו את הכל. רק תחליטו

החלטה נבונה. לקחת את השעות האלה פירושו של דבר שהתקבלה החלטה שלא

רוצים טלוויזיה חינוכית. ואני אומר רבותי, אנחנו לא רוצים להתקיים

כנכים. אנחנו רוצים להיות עם בסיס שריר, כאשר הערוץ השני מאורגן,

הטלוויזיה בכבלים מאורגנת ורשות השידור מאורגנת. אנחנו רוצים לדעת איפה

אנחנו חיים. לקחת עכשיו את השעות פירושו כבר לקבל החלטה, ואנחנו חושבים

שכדי לקבל החלטה כזו צריך לקיים דיון רציני ייסודי. מדברים כאן על 350

עובדים בתחנה שהוכיחה את עצמה. יש לנו מוניטין בינלאומיים, ומדברים על

כך שיש לנו קבלות.



היו"ר א. בורג; מר לורברבוים, אני רוצח שתענה לי על שאלות

אינפורמטיביות. מיוס שהתחלתם לשדר בערוץ

השני, כמח מן חחפקות המקוריות חחדשות אתם משדרים בערוץ חשני וכמח

מחהפקות המקוריות חחדשות אתם משדרים בערוץ הראשון?

י. פתר; חתוכניות חמקוריות שיעברו לערוץ חשני הן

"זהו זה" ו"ענין של זמן". יש לנו תוכניות

חדשות במקומן. אנחנו עובדים על תוכניות חדשות.

היו"ר א. בורג; האם אני יכול להגיד שבאופן מובהק, נכון

לעכשיו, בערוץ הראשון אתם משדרים תוכניות

ממוחזרות וקנויות, או שאתם משדרים מקוריות?

י. פרנר; יש גם דברים בקו הייצור. יש לי כאן לוח

השידורים שלנו. אנחנו באופן טבעי כל שנה,

(זה מדיניות של עשר שנים לגבי זה.) לגבי תוכניות מקוריות לגיל הרך,

אנחנו מביאים תוכניות חדשות של "פרפר נחמד" והפקה חדשה של "רחוב

סומסום" יש הפקה חדשה של משחקי מחשב, יש הפקות חדשות בספרות, יש

תוכניות חדשות במוסיקה. זה לא הכל. לגיל הרך אנחנו קונים תוכניות לשש

שנים, ואחרי שלוש שנים ממחזרים אותן.

היו"ר א. בורג; הסתכלתי בשבוע האחרון בעיתון על שעתיים

שאנחנו מדברים בהן, 5-3.

ביום ראשון ב"שלום זום-זום" - שעשועון מחשבים, תוכנית אולפן,

ב-30;3 - אי הסופה סדרת הרפתקאות קנויה. ב-16 תוכנית אולפן.

ביום שני ב-55;2 - "בחזרה לאי המטמון", סדרת הרפתקאות קנויה,

ב-00;16 - לגדולים - סדרה קנויה. ב-30;16 "בנות הזהב", סדרה קומית

קנויה.

ביום ג' ב-30;14 סרט עלילתי קנוי, 55;15 תוכנית מיוחדת על בן-גוריון

וחעליה.

ביום ח ב-00;15 "זומביט", ב-30;15 "המומינים", 55;15 "צעד גידול",

16:20 "קשר משפחתי", ב-16:00 "אמילי", "שבעים פנים", "מוסף המוספים".

חלק גדול מהדברים המופיעים כאן ברשימה, אינני רואה הבדל איכותי כלשהו,

מבחינת אוכלוסיית היעד בשעות המדוברות, בינם לבין "הופה היי", קונצרט

לילדים, "מה שנקרא" ו"מי סופר" ועורכי דין במסיבת גן. אני לא רואה

מבחינה מערכתית מה ההבדל בין זה לבין מה שעושה אתכם ייחודיים.

י. פרנר; צריך להסתכל ולראות את זה בצורה מגמתית.

הטלוויזיה הכללית עושה תוכניות מצוינות

לילדים, טובות מאוד. אני רוצה שיהיה ברור. התוכניות שלנו בין 2 ל-4,

המאפיין אותן זה שהגיל הרבה יותר נמוך. אנחנו מתמחים בשעה הזאת עד גיל

8-7 ושם יש רכישה, עם השקעה אדירה ויש שלוש תוכניות מקוריות. אין יותר,

אני מודה, אבל זה די הרבה. בין 4 ל-5 התוכניות הן למשפחה ולנוער. "אכפת

לי" - תוכנית מקורית, מורים ותלמידים, "קשר משפחתי" היא תוכנית למשפחה.

בין 4 ל-5 יש עלייה באוכלוסיה, ויש 3 תוכניות שעכשיו בעבודה, ספורט

בבתי ספר, פנאי ועוד תוכנית במוסיקה. אז צריך לראות גם בסופו של דבר את

הדברים בפרספקטיבה, ואני חושבת שהטלוויזיה הכללית עושה תוכניות מצוינות



לילדים. אני רק לא חושבת שזה נכון לבוא ולהגיד, יורידו את אלה ויביאו

את אלה. פה יעשו דברים טובים, אלה עושים דברים טובים. אנחנו מתמחים

בגילאים קצת יותר צעירים. יש תוכניות מצוינות לילדים ולנוער, אז מה זה

אומר? שצריך לקחת את התוכניות הללו ולהביא את אלה? צריך לתת לאלה לחיות

ולאלה לחיות. או שיחיו יחד תחת ארגון אחד ומימון אחד או שיתנו לכל אחד

את מרחב במחיה שלו. אפשר היה להגיע להבנה על חיים יחד.

זה לא שיתוף פעולה בשביל לתכנן תוכניות. צריך ניהול משותף. צריך מישהו

לראות את כל הערוץ. זו בעיה מקצועית. אז אם נמצאים כולם תחת גג אחד, יש

מנהל אחד, עורך אחד, הוא רואה את כל המסך; או שלכל אחד יש את האפיק

שלו, והוא עובד בו. זו החלטה גדולה. זה לא דבר כזה שאתה תהיה מ-2 עד

2:30 ואני אהיה מ-3.

היו"ר א. בורג; אנחנו רוצים לעבור לשמוע את עמדת רשות

השידור.

א. ברטוב; יש פה שאלת הביצה והתרנגולת. האם יש בעיות

שצריכות להיפתר לפני התיאגוד או אחרי

התיאגוד? זו השאלה, ולא שאלת עצם התיאגוד היא על הפרק. זה לא מה שעומד

כרגע לדיון. העמדה שהייתה לפני הישיבה היא שיש אי אילו דברים שצריכים

להיפתר לפני שאנחנו מתמודדים עם בעיות התיאגוד; תהליך הגדרה צרכנית

ונושא חלוקת השעות. נושא אחר הוא הנושא שאלה צריכים לחיות ואלה צריכים

לחיות. זה הבסיס וזו המגמה וזו הכוונה כפי שאני יכול להבין אותה, מטעם

שרת התקשורת. השאלה היא איפה נקודת האיזון. אפשר להגיע אליה ביחד,

ואפשר להשאיר אותה להחלטת השרים. בשביל להגיע יחד צריך לגלות נכונות

לפשרה, צריך להבין שאחת האפשרויות היא לשנות את המצב הקיים. אם באים

לדיון תוך נכונות לאפשרות לשנות מהמצב הקיים, להגיע לחלוקה אחרת של

שעות, אז אפשר להגיע לתוצאה. אם יש פה חשש בלתי מתפשר מאפקט של מדרון

תלול, שכל נגיסה קטנה משפיעה, אז אין פה שום הידברות ולכן גובשה כפי

שגובשה חלוקת השעות שהוצגה כרגע.

ש. יהלום; אומרת כאן, מהטלוויזיה החינוכית, נציגת

היועצת לשר החינוך, שהם מבקשים לעשות את

העניין הזה בצורה מקצועית. כיוון שאתם בדקתם את רשות השידור ומה עתידה

מול ועדת ליבני, ומיניתם ועדת שלה. למה שלא תצרפו לשני השרים או

השלושה, שלושה אנשים מקצועיים ואובייקטיבים? אני רוצה להבין מדוע אתם

מתעקשים שלא תהיה ועדה כזו?

א. ברטוב; בראשית הדיונים, כשהנושא היה הקמת ועדה או

אופן בדיקת הנושא, שזה הדבר שעומד במחלוקת,

כמובן שהייתה היענות לכל דרך של בחינת הנושא. אין פה התנגדות לוועדות.

אבל ניסו להגיע לפשרה, והעמדה הייתה חד משמעית. לא נאמר כלום על ועדה,

נאמר; אדוני, זה ראה וקדש. כך אנחנו רואים זאת. היום הדברים צריכים

להיפתר. צריך לקבל החלטה כבר בשלב זה.

ש. יהלום; כמה זמן עבר? נניח שהיום באה ועדת החינוך,

אנחנו מבקשים לצרף

לשני השרים בוועדה שלושה אנשים או שלושה אנשי ציבור, חינוך ותקשורת. לא

קיבלתי הצעה כזאת. שמעתי שיש שמועות שמישהו שמע שמישהו הציע. אם ועדת



החינוך מציעה הצעה כזאת, לא אבוא היום לפניה ואומר שאני דוהה את הצעת

ועדת החינוך.

ל. לבנת; לא קיבלתי תשובה על הערוץ שלכם בכבלים. אני

רוצח להבין מה התוכניות שלכם; אם יש לוח

זמנים לקראת התחלת הפעילות בערוץ השני, המיועד לטלוויזיה החינוכית

בכבלים.

י. פרנר; אני רוצה להשיב על השאלה הזאת. הבעיה היא

באמת שהכבלים אינם מגיעים לכל מקום. גם

לרשות השידור יש ערוץ לשידור בכבלים אנחנו מתכוונים לעשות שם שידורים

מאוד ספציפיים, כמו למשל פרזנטציות של תוכניות הילדים החדשות, מידע על

השתלמויות, הצגה של חומרים חינוכיים, תוכניות, השתלמויות מורים

ספציפיות, הדרכות לקבוצות מאוד ספציפיות. המגמה היא לנצל את ערוץ

הכבלים לאוכלוסיות מאוד מובהקות, כי ערוץ ערוץ אחד מתוך כל כך הרבה.

אנחנו נשתדל לתת שירות מאוד מדויק.

יש לוח זמנים, אבל עדיין לא אישרו לנו את מסגרת התקציב. ברגע שיאשרו

לנו את מסגרת התקציב, נפתח את התוכניות בהדרגה.

י. לורברבוים; בשנה שעברה, בשנת התקציב 93', היגשתי בקשה

לתוספת תקציב לטלוויזיה בכבלים, ולא אישרו

לי. שנה שלמה חיכיתי שיתנו ולא נתנו. כללנו בתוך הצעת המסגרת שלנו

ב-94 ' סעיף של טלוויזיה בכבלים, והוא לא נכלל בחוק בתקציב. יש לנו

תוכנית, ואם המשרד יאשר תקציב מיוחד, יש לנו לוח זמנים.

מ. איתן; אני מייצג את משלמי האגרה במדינת ישראל ואת

משלמי המסים. משלמי האגרה ומשלמי המסים

משלמים כסף רב על מנת שיקבלו, בין שאר הדברים שהם רואים בטלוויזיה, גם

טלוויזיה מסובסדת ציבורית. בשביל זה הם משלמים אגרה, כי אם היה מדובר

רק בכך שהם יראו איזה טלוןיזיה שלא תהיה, היו יכולים לפתוח ולראות

דברים רבים. לא צריך לשלם בשביל זה אגרה. משלמים את האגרה ואת המסים

כדי לקבל טלוויזיה. יושבות כאן שתי זרועות שקצת מתכתשות ועושות דברים

כמעט זהים, ואחת משבחת את השניה, והן רבות על מכסה של זמן, שאני מבין

שאין עליה חילוקי דעות שהיא של הערוץ הראשון. שמעתי גם מהטלוויזיה

החינוכית שהם מודים בכך שלערוץ הראשון יש בעיה של חוסר זמן אוויר או

זמן שידור.

עכשיו אני מנסה להתקדם עם עצמי. צריך לעשות סדר בכל העניין הזה. אם

הולכים לפתרון יסודי, יביאו את כל הצרכים ויבדקו. מה שיחליטו יחליטו,

אבל לפחות ישקיעו בעניין הזה מחשבה. הם אומרים; בשבילנו זאת מכת מוות,

אנחנו מבקשים שלא תקבלו את חחחלטה הזאת מחוץ לקונטקסט הכללי, וכאן

מישהו אמר, בואו תקימו ועדה שתבחן את כל ההיבט כולו על בסיס הערכות

ונתונים. אינני רוצה בשום פנים ואופן שבהחלטה שרירותית, שנראה לי שהיא

החלטה של חצי קפה וחצי תה, יחליטו פתאום שני שרים בלי מחשבה, עם בעיה

שכולנו יודעים שהיא קיימת. יש כאן אנשים שאומרים שזה יחטיא את המטרה

שבשבילה אתה משלם את האגרה. השעתיים האלה הן שעתיים. לא משנה כרגע מי

ינצל אותן, הן צריכות להישאר שעתיים חינוכיות. בשביל זה אנחנו משלמים.

לא בשביל שתהיה תחרות נגד הערוץ השני על כל מיני דברים.



ש. יהלום; אני רוצה לשמוע באמת את עמדת רשות השידור.

אני מבין את המצוקה של שני הערוצים, ואני

מבין את רשות השידור בהחלט. אם באמת מ-2 עד 4 יהיו אותן תוכניות, פחות

. או יותר, לאותו נוער, אז מה זה משנה מי עושה את זה? אולי תאירו את

עינינו מה יהיה אם מחר קובעים שאין התוכניות האלה. מבחינת האזרח, כמו

שאמר מיקי איתן, חשוב שיהיה שיפור במפת התקשורת.

מ. ינון; יש לנו פה משלחת מכובדת. כל אחד מייצג מוסד

ציבורי.

זה לא מקרה שדווקא בנקודת הזמן הזאת פתאום התעורר העניין בצורה חריפה,

כי זה לא כמו שאמר מיקי שפתאום השרים החליטו חצי קפה וחצי תה. במשך 25

שנה שהטלוויזיה קיימת היא ניסתה להרחיב את גבולה. זה לא קיים בשום מקום

בעולם. בגלל משברים שלא קשורים לא בלימודית ולא בנו, שנינו בנויים על

אותו ערוץ. לכן באופן טבעי זה ברור שאנחנו רוצים להתרחב. הם לא העלו על

דעתם שיש אפשרות להתרחב בערוץ הראשון. לכן מדובר פה רק על איך

הטלוויזיה הכללית יכולה להתרחב באותו ערוץ שהיא נמצאת בו.

מאז שהמציאו את מכשיר הווידיאו לטלוויזיה הלימודית יש בעיה אמיתית. היא

כבר מזמן הפטיקה לשדר לבתי הספר, ואז, באופן טבעי, היא הפכה בטיפוח

זוחל להיות טלוויזיה ציבורית שניה במדינת ישראל. עד היום קוראים לה

טלוויזיה לימודית. באופן טבעי צריכים לקרוא לזה חינוכית, כדי להרחיב את

המטגרת. המדיניות הזאת הייתה חכמה, עובדה שהיא הוכיחה את עצמה שנים

רבות. אבל העניין של התיאגוד הפך להיות טמל של הפיכת הטלוויזיה

הלימודית לטלוויזיה כללית מטפר 2. יש חוק רשות השידור, ויש חוק כבלים,

ויש חוק הערוץ השני, ואין חוק טלוויזיה חינוכית. במקום לעשות חוק

טלוויזיה לימודית, כנראה מכל מיני טיבות של יתר נוחיות חקיקתית, במקום

שהכנטת תדון ברצינות ותחליט שהיא רוצה חוק טלוויזיה לימודית, ובמקום

לתת לה את כל המטרות; לקחו בעצם את המטרות של. רשות השידור בצורה

חינוכית יותר. אגב, לא כתוב בתיאגוד שאקטואליה היא מהיום לא רק "ערב

חדש". היו על זה הרבה מגעים, על שיתוף פעולה בעניין תוכנית הבוקר שהיא

גם אקטואלית. אמרתם שהם משבחים אחד את השני על התוכניות, זאת המציאות.

אף אחד לא טוען שהם לא צריכים לשדר, והם לא אומרים זאת עלינו. שני

הצדדים מודים שבתוכניות הילדים בשני הערוצים, יכולה מדינת ישראל

להשתבח. לדעתנו יש להקים טלוויזיה ציבורית מטפר 2 במדינת ישראל, בלי

לעבור תהליך חקיקתי מטודר בכנטת. ההחלטה הזאת בכלל לא עומדת על טדר

היום. לכן, בדרך הבעיות של מכירת פרטומת לערוץ השני, הוקם רעיון של

תיאגוד, שבו הכניטו דרך אגב רשימה של מטרות, כמו טפורט לבתי טפר. זה

בעצם חינוך למבוגרים, טפורט למבוגרים. אני טומך על התחכום והתכמון

שלהם, שהם יודעים איך לתכנן את זה. לכן אני אומר, התיאגוד לא היה מקרי

כמו גם התוכנית "הסודית" להקים טלוויזיה ציבורית נוטפת, שלא באמצעות

חקיקה אלא באמצעות תיאגוד.

עד עכשו תמיד ידענו שפוליטית זה לא עובר. השר הממונה על החינוך תמיד

היה גם השר הממונה על רשות השידור. הכל ידוע, וכולם יודעים את

ההיטטוריה. הטלויזיה הלימודית התחילה לשדר בערוץ השני. התמורה נמצאת

בערוץ השני. האבטורד הוא שבערוץ הראשון משדרים תשדירים שקוראים לציבור

לעבור לצפות בערוץ השני. כבר הפסקנו לעקוב אחרי כל הרעיונות הגאוניים

האלה.



מ. קירשנבאום; אני מציע בכלל לחלק את הדיון לשני דברים.

יכול להיות שהנטיה פה היא להוביל לוועדה

ולדחות את זה לעוד תקופה, אבל אני מציע לדעת להפריד בדיון זה בין שני

דברים. אחד הוא המצוקה האמיתית של הערוץ של הטלוויזיה הממלכתית,

שבניגוד למה שאמר גוסטבו, זה לא שזו הטלוויזיה הממלכתית במדינת ישראל

שאין לה ערוץ מלא, זו הטלוויזיה הממלכתית היחידה בעולם שיש לה שליש

ערוץ. זאת אומרת, שהציבור נתבע לשלם אגרה, והיא משדרת בשליש ערוץ. זה

לא קיים בשום מדינה בעולם. מדובר על שליש ערוץ, לא יותר. אפשר לבוא

ולהגיד - אז מה, 25 שנה הטתדרתם עם שליש ערוץ, פתאום שעתיים זה בוער?

מה קרה? זו שאלה טובה ונכונה. חטיבה היא אחת, שכל זמן שלא הייתה תחרות,

שהיה מונופול על השידורים, אפשר היה להחליט שהטלוויזיה הממלכתית משדרת

רק שעתיים. הרי מה שאתה משדר זה מה שהאזרח מקבל, אין תחרות, אין שום

דבר, אין התמודדות עם אף אחד. יש החלטה שהלימודית תשדר 18 שעות

והממלכתית שעתיים. יכול להיות גם סידור כזה. יש בעיה איך מצדיקים אגרה

לשעתיים. ברגע שנכנסה התחרות, חייבים להבין דבר אחד, שחסד הזה שבו

אנחנו משדרים הופך להיות בלתי אפשרי. כל שעתיים, כל עשר דקות שידור

חיוניות לנו. אצלנו יש מריבה בין צלילה רון שמשדרת 50 דקות תוכניות

ילדים ובין החדשות באנגלית, שהן טך הכל 10 דקות. וכשיש גלישה של דקה או

שתיים של צלילה רון, יש דיון בפורום מנכי'ל אצלנו, על למה הייתה גלישה

של דקה או שתי דקות. עד כדי כך אנחנו מחושבים על כל 60 שניות שידור, כי

אנחנו צריכים על פי חוק שידורים בערבית ולילדים, ועל פי חוק, תרבות

ואמנות. על פי חוק אנחנו צריכים לשדר כמעט את כל הדברים שמר לורברבוים

הכניט במטרות התיאגוד. לשדר את זה היום וגם להיות תחרותיים בטד כזה קטן

של זמן, בלי אפשרות לרווח קצת את השידור אולי נשדר מ-3 עד 5, לילדים

ונוער, ונוכל להוריד בהמשך השעות, לרווח יותר? אולי אפשר להחזיר לערבית

את הזמן שלקחתי להם? יש עלי לחץ עצום בנושאים אלה.

אני צריך לשדר לחירשים, על פי חוק, יש החלטה. אני לא משדר לחירשים. אין

זמן. אז אנחנו מנטים לעשות קומבינציה שבעשר דקות חדשות לאנגלית אנחנו

נתרגם לעברית. חייבים להבין שאם לוקחים את כל המטלות של חוק רשות

השידור ומתייחטים אליהן ברצינות. אם רוצים למרוח - בבקשה, חלק מכם היה

בוועד המנהל. החדשות בעברית, חשבנו בהתחלה לעשות גם על זה תרגום. הם לא

רצו בהתחלה. החירשים בכלל רוצים בשפת חירשים שיגישו להם. ללא קשר

ללימודית חייבים להכניט את חוק רשות השידור ולא למרוח אותו. מי שהיה

בוועד המנהל יודע איך אפשר למרוח את חוק רשות השידור. אין שום בעיה.

אנחנו צריכים לעשות תחנת שידור אטרקטיבית, לתוך מטלות החוק הזה, מ-

5:30 עד 1 בלילה. זה לא ניתן. אני אומר לכם זה לא ניתן בשום צורה. כל

דבר שנעשה יהיה או מט שפתיים או לעג לרש, אבל לא נעשה את התכנים,

ואנחנו נאבקים על כל דקת שידור. קודם כל אנחנו זקוקים לזמן הזה.

למה זה צמח גם עכשיו? מכיוון שהלימודית קיבלו את הזמן מהערוץ השני,

כיוון שזה לא איזה משהו שפתאום היה טטטוט כמו זמן שידור של הלימודית

ופתאום בא הערוץ הראשון והחליט לקחת את השעתיים. אגב, רצינו יותר,

אנחנו ביקשנו יותר שעות, אני מודה. אז באו ואמרו לנו שהחינוכית מתעקשים

על "ערב חדש", שזו פרשה אחרת. בכלל, למה הלימודית משדרת "ערב חדש"? אבל

הם אומרים שהם לא רוצים להעביר את "ערב חדש"

לערוץ השני, כיוון שלערוץ השני אין עדיין תפיסה שידורית כמו לערוץ

אין שום בעיה. "ערב חדש" יהיה חלון אצלנו, עד שתהיה

תפיטה לערוץ השני שתהיה דומה לשלנו. אם תהיה עוד התעקשות, ויהיה עוד אי



כזה, שזו גם אנומליה שחלימודית משדרת תוכנית אקטואליה, כי היא בתוך

הערוץ הממלכתי, גם את זה נקבל. אין בעיה. אנחנו צריכים חמצן. אנחנו

צריכים את שעות השידור האלה. כיוון שנוצר מצב שבו הלימודית בלאו הכי

קיבלה את הזמן בערוץ השני, לפעמים בזמנים מקבילים, היא משדרת בו זמנית,

היא מתחרה בעצמה.

אני לא נכנס לנושא ערוץ הכבלים, מתי הם יעשו או לא יעשו כבלים. נכון

שגם ברשות השידור יש ערוץ כבלים, אבל למשימות מאוד מוגדרות: לשידור

לווייני למדינות ערב, לרוסיה, שידורים מהכנסת. זה לא ערוץ נורמלי לכל

דבר. זה דבר אחר לגמרי. הוא גם לא בר-תחרות בשום צורה שהיא.

כיוון שנוצר מצב כזה, כיוון שהלחץ עלינו בגלל התחרות הוא נוראי, כיוון

שהלימודית קיבלה את הזמן הזה, חשבנו שזה נכון לעשות. הזמינו אותנו

לוועדת שרים, בהתחלה לא הזמינו, רק אחר כך הזמינו לענייני כלכלה, שדנה

בתיאגוד. נושא זה עלה, ודובר שם על כך שיצטרכו לפצות אותנו בשעות

שידור. מטרות התיאגוד, כפי שנוסחו במסמך הראשון שהלימודית הגישה לוועדת

שרים לענייני כלכלה, היו בעצם חוק רשות השידור: שידורים ואקטואליה

בענייני היום, שידורים בספורט, בתרבות ואומנות בתחומים האלה. ואני

אמרתי לוועדת שרים לענייני כלכלה, ואני אומר זאת פה: אין התנגדות. אם

האומה מחליטה שהיא רוצה עוד רשות שידור, שתקים עוד רשות שידור שגם היא

תתחרה. צריך לחשוב אם זה נבון לעשות זאת או לא. אין התנגדות שתהיה עוד

רשות שידור, שתפעל על פי חוק, שיהיו לה גופים ציבוריים שיפקחו על שידור

חדשות. יש דבר חמור מאוד בנושא של "ערב חדש", שהיא תוכנית חביבה מאוד

ומוצלחת. אי אפשר, אסור לדעתי במדינה דמוקרטית ששידור חדשות ישודר ללא

פיקוח של גופים ציבוריים.

אני מציעה לך לייחס לחברי הכנסת קצת יותר

הגינות ואינטלגנציה, שיש הפרדה, לגבי

החדשות.

אבל חברת הכנסת לבנת, תרשי לי לומר לך, אני

מייחס לך אינטלגנציה, והכוונות שלך הן

אמיתיות ונכונות, ואני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב.

אם רוצים לעשות עוד רשת ציבורית, לדעתי רשות השידור אין טעם להתנגד

לדבר זה. והיא לא תתנגד, אם רוצים להקים עוד רשת ציבורית, על פי חוק עם

גופים, אם יש צורך בזה, אם רוצים לזה תדר שידור. אם יש איזה תדר חבוי,

אין שום בעיה. שיעשו זאת, ויקימו את זה כמו שצריך. אנחנו מתחרים היום

נגד הערוץ השני, נגד 40 ערוצי כבלים, נגד מכשירי וידיאו, מה זה עוד

ערוץ אחד להתחרותו הרי בלאו הכי בריבוי ערוצים הצפייה מתפצלת בצורה כזו

שזה כבר באמת פחות משמעותי. אין לנו בעיה אימפריאליסטית אין לנו בעיה

שאנחנו רוצים להיות רשות השידור היחידה. רוצים שיהיו כמה רשויות

שידור.

אבל אם מקימים רשות שידור, היא לא יכולה לקום דרך כרסום של חוק אחר,

דרך חלחול של דבר אחר. כמו שאתם טוענים בדיון כזה על נושא השעתיים, שלא

ייתכן ששני שרים יחליטו לבד, זה מצריך דיון מעמיק, שתהיה ועדה: כך גם

אם רוצים להקים רשת ציבורית אחרת, נוספת, צריך להקים זאת כמו שצריך.

לכן אני לא נכנס לבעיות, לא לשידורי הטלוויזיה הלימודית ולא לבעיות של

מה משדרים בשעות ומי משדר דברים יותר טובים או פחות. זו שטות להיכנס



לוויכוח זה. אנחנו זקוקים לזמן זה כחמצן לנשימה, בצורה רצינית ודי

מיידית, מפני שאנחנו בתחרות קשה מאוד על כל אחוז צפייה שנמצא היום.

מ. שטרית; ככל שאני מכיר את המוסד של רשות השידור,

לצערי הרב, הוויכוח הזה היה רק עניין של זמן

עד שהיה פורץ, ברגע שנוצרה קונסטלציה פוליטית. שלושה שרים בישראל

אחראים לשידורים. זה עניין של זמן קצר מאוד. שר אחד ממונה על הטלוויזיה

החינוכית, שר אחד ממונח על הערוץ השני, ויש מי שממונה על הכבלים.

מעניין מה היה קורה אם היה שר אחד שהיה ממונה על כל השידורים. לא הייתה

לו ברירה, אלא לשבת ולעשות סדר במערכת. אני מסכים שהדבר מחייב.

אינני חושב שאתם מתחרים ברצינות עם הערוץ השני בגלל שאתם פחות טובים,

חלילה. אני חושב שיש אצלכם האנשים המוכשרים ביותר. אבל הטלוויזיה

הכללית ממומנת בשיטה שהיא ממומנת, באגרה. התקציב הוא של 250 מיליון שקל

לשנה, וכולו מאגרה. תפיקו מה שאתם רוצים, לא כשלושה גופים, כגוף אחד,

תעשו הכל. התחרות איננה תחרות חופשית מצד החלוקה הכספית. אני בעד זה

שאתם תקבלו חופש פעולה מוחלט. מאחר שהמצב הוא שרוצים גוף שאין בו

פרסומות, אני חושב שיש לנו פתרון. זה לא באמצעות ערוץ חבוי. אנחנו

עומדים עכשיו לקראת תקופה חדשה בתחום השידורים בישראל. כל מי שיש לו

לוויין ביד יכול לשדר בכל בית בו זמנית. זו הפעם הראשונה שאני שומע שיש

טלוויזיה לימודית בכבלים. זו הייתה התחייבות שהטלוויזיה הלימודית תמלא

את הערוץ בכבלים, ונכון להיום לא שידרתם שום דבר, וחבל. אני חושש

שהתחלת השידורים בכבלים של הטלוויזיה הלימודית תידחה לעוד שנה ולעוד

שנה, וחבל.

אינני משוכנע שזה צודק ונכון לקחת היום מהטלוויזיה הלימודית את שעות

השידור. כמו שאמרת בעצמך, 17 שנים זה עובד כך. נוצר בארץ סטטוס קוו

מסוים, שלא שונה מעולם. במשך שנים רבות החינוכית שידרה בשעות האלה.

עכשיו, לא שאני חושב שאתם פחות טובים, אבל יש לטלוויזיה החינוכית יתרון

בתחום הזה של השידורים לילדים ונוער, שאני חושב שלכם חסר אותו. אי אפשר

לקבל החלטה כזו על רקע ויכוח פוליטי בין השרים. זה עדיין לא שיקול

בעיני, שמצדיק את שינוי השעות. ברגע ששולמית אלוני קיבלה את האחריות על

הטלוויזיה הכללית ועל ערוצי הכבלים, מנסים לפצות אותה על הפגיעה בה על

ידי ויתורים לטובתה.

אם הייתי מראה פה סיטואציות פוליטיות, הייתה

עלי התנפלות גדולה, כשאתה מדבר על משהו

פוליטי.

מ. שטרית; זה מה שאני מנסה לומר, שהוויכוח, ההחלטה פה

היא על רקע אישי. אני חושב שהוויכוח ביניהם

היה בעיקר פוליטי. לכן אני מקבל את העמדה שאומרת שהיום אסור לקבוע. אני

חושב שלא צריך לעשות זאת ללא ועדה ציבורית רצינית, כדי לגבש מה טוב

למדינת ישראל.

א. ברטוב; המהלך הזה היה מהלך במסגרת טיפולה של השרה

שולמית אלוני בהקצאת שעות לטלוויזיה

החינוכית במסגרת הערוץ השני, וכבר אז נאמר על ידה.



ל. לבנת; הילדים שלי רואים את התוכניות בצהריים

בטלוויזיה החינוכית, והם נהנים. אני חושבת

שחלקו באמת לא מיועדות לילדים, או שהן פחות מוצלחות מהתוכניות שהייתי

מצפה שיהיו. הם נהנים מזה מאוד. לילדים בני ארבע וחצי ושש וחצי, ממש לא

אכפת מי עושה את התוכניות האלה. גם לאמא שלהם לא אכפת, לא כאמא ולא

כחברת כנסת. זה פשוט לא מעניין אותי. אינטואיטיבית לבי עם הטלוויזיה

החינוכית. מפני שהם עושים תוכניות טובות, עבודה נהדרת. אבל, כמה דברים

התבררו לי מאז אתמול שמטרידים את מנוחתי. קודם כל מטרידה אותי הזחילה

לעבר ערוץ כללי נוסף של הטלוויזיה החינוכית, שבאה לידי ביטוי בהצעה או

בהגדרות שהיו כנראה לעניין התיאגוד. לא ראיתי את החומר. קראתי על זה

ושמעתי על זה, אבל אני מבינה שאתם לא מכחישים.

מטריד אותי מאוד גם שבוועדת הערוץ השני בשעתו סוכם על דעת הכל וגם על

דעתכם שהמצב צריך להשתנות, אבל אם המשמעות של תיאגוד היא שהחינוכית

הופכת בדלת האחורית לענף כלכלי נוסף, לזה אני מתנגדת מכל וכל.

שתיים - אני מסכימה עם דעתו של מאיר שטרית, שאמר קודם שהכללית לא בדיוק

מתחרה בצורה שווה בערוץ השני, משום שאתם ממומנים מכספי האגרה, בעוד

שכאן יש פרסומות. אבל צריך לזכור שהחינוכית נהנית מהפרסומות בערוץ

השני. יש כאן שני צדדים לכל דבר. זה לא דבר שאפשר לחטוף אותו ולהגיד:

"כזה ראה וקדש".

למעשה, חלק מעבודת הטלוויזיה החינוכית לא משרתת בדיוק ילדים. יו"ר

הוועדה ציין שורה של תוכניות, שחלקן לא מיועדות לילדים. בוודאי ש"ערב

חדש" היא תוכנית מצוינת, אבל לא לילדים. יש כאלה נוספות. לא מכולן אני

נורא מתלהבת. מצד שני, לצערי, לא שמעתי, לא מפי מיכה ינון ולא מפי מוטי

קירשנבאום, שום מחויבות, למרות שרמזתי על זה בתחילת דברי, (גם לא שמעתי

מפי נציגי השרים, למרות שגם את זה שאלתי.) שום מחויבות לשדר בשעות האלה

תוכניות לילדים - תוכניות חינוכיות. לא לקחת את השעות האלה לשדר עוד

משחק כדורגל. אני דואגת. מאוד הייתי רוצה לדעת, אם שעות אלה יגיעו

לטלוויזיה הכללית, איך היא רואה את המחויבות שלה. ציבור הילדים הזה

מצפה לתוכניות האלה, זקוק להן ורוצה אותן. והייתי מצפה לשמוע גם התניה

כזו מצד השרים וגם מחויבות כזו מצד הטלוויזיה הכללית. לכן אני מוצאת

עצמי כאן במבוכה.

הדרך שבה זה נעשה היא בעייתית, ואני מסכימה

שצריך להכניס סדר במערכת כולה. אני לא חושבת שצריך גופים ציבוריים.

אני חושבת שזה לא נכון ואין צורך בהם, אלא אם אחד מתמחה באמת בדברים לא

קונקרטיים. אפשר לעשות סידור שבו יהיה שיתוף פעולה או עבודה משותפת.

יהיה הסדר שהכללית תקנה תוכניות מהחינוכית. בדיוק את השאלות האלה

שאלתי, אם היה ניסיון כזה. לא במקרה שאלתי את השאלות האלה. כנראה שמשהו

ידעתי. ניסיון כזה כנראה היה, והוא צלח. אבל זוהי החלטה שרירותית לקחת

את השעתיים או כמה שזה יוצא ולהעביר לכללית, מבלי שאנחנו מקבלים

פתרונות ברורים מה יקרה אז לחינוכית. אני חושבת שזה לא הובהר דיו ושזה

מחייב בירור יסודי יותר.

אני מציעה לכם לפנות לשרים ולבקש מהם בירור לפני החלטה כזו. אם ההחלטה

עומדת ליפול ביום ראשון, צריך לבקש דחייה. אני מציעה לפנות ולבקש או



לקבל החלטה. אני מרגישה במבוכה בין שני הגורמים האלה. לכל אחד מהצדדים

יש הבעייתיות שלו והצדק שלו.

י. שפי; גם אני מרגיש מבוכה כשאני שומע את שני

הצדדים, בהנחה שכל ערוץ מסוגל להפיק ולשדר

את כל סוגי התוכניות לילדים. שמענו גם שכל צד שיבח את הצד השני, ואני

כצופה חושב שזה נכון. יש תוכניות טובות מאוד בלימודית וגם בכללית

ובשתיהן לילדים. אני רוצה לשאול שתי שאלות, ואינני יודע את מי לשאול,

אבל אולי במהלך השיחה אקבל תשובות.

שאלה ראשונה - האם יש החלטה באיזה תחומים או גילאים מפיקה ומשדרת כל

קבוצה? עד גיל מסוים, או שהעניין פתוח וכל אחד עושה מה שהוא רוצה

במסגרת שעות השידור שניתנות לוי

שאלה שניה - בנושא איגוד מקצועי. אמנם לא דיברנו, אבל אני כאיש איגוד

מקצועי שבא מתחום זה, אני חושב שזו אחת הבעיות המרכזיות. מה יעשו עם

כמה מועסקים בטלוויזיה הלימודית והכללית

ביחס לשעות השידור? האם פחות או יותר זה שווה ויש מספר שהוא נכון לגבי

שתי התחנות? אני מצטרף לחברי שאמרו שלא צריך לקבל החלטה לפני ששומעים

את השרים, כי צריך לחשוב על העניין. והיה ותתקבל החלטה להזיז את

השעתיים האלה לכללית, כמה אנשים מהלימודית יצטרכו לעזוב? האם יש אפשרות

שהם יעברו לכללית, יעברו לתחנה השניה? מבחינה מקצועית אני מבין שאין

בעיה, כבר נאמרו הדברים.

והיה ובעיה זאת נפתרת, אני חושב שהוויכוח הוא רק על התכנים.

ש. יהלום; הייתי רוצה לשאול שאלה אחת את מוטי

קירשנבאום ואח"כ את את כל היושבים כאן. אני

מבין שהמסקנה הברורה מדבריך היא שבסטטוס קוו היום יש מספר מסוים של

תוכניות לילדים ולנוער, ובעתיד יהיו פחות. מוטי אמר שהוא נמצא במצוקה

גדולה של זמן, לא בנושא תוכניות ילדים ונוער, לכן אם יקבל את השעתיים

האלה, הוא ישתדל לחעביר למעלה את התוכניות של היום לילדים ונוער, ואז

יהיה לו יותר זמן לערבית וכוי. זאת אומרת, כל התוכניות שאין לו היום

זמן לעשות אותן, והן לא לנוער, יהיו על חשבון הנוער. את תוכניות הנוער

יקבל מ-2 עד 4. סך הכל יהיו יותר שידורים, אבל כשאתה מסתכל מ-8 בבוקר

עד 12 בלילה מה שנוער וילדים יקבלו, בצירוף שני הערוצים, יהיה פחות. לא

יודע אם בחצי שעה, שעה או שעה וחצי. אבל כך הבנתי, כי אתה לוקח, מוריד

שתי שעות, ומעביר למשפחה. יכול להיות שזה טוב או רע, אבל זאת שאלה.

בהמשך לכך אני שואל, האם רשות השידור מוכנה להגיש לוועדת החינוך מין

תרשים, מחייב כמובן אבל לא סופי, שהיא מראה לנו בו. כך זה יהיה. אם הוא

יקבל שעתיים, כך זה יהיה. אז נוכל לבחון את זה. נוכל לבחון איך אתה

רואה את העניין, ונוכל לראות מה מקבל האזרח יותר או פחות.

השאלה השנייה שאני רוצה לשאול את כל הגורמים היושבים כאן היא: עם כל

ההבנה שאני מבין את רשות השידור, יש משהו שגם חברי חברי הכנסת האחרים

אמרו, יש משהו מאוד רציני מעבר לבעיות המקצועיות שמדברת עליהן

הטלוויזיה החינוכית. היא אומרת; גם אם אתם מחליטים, תעשו זאת לא במשא

ומתן בין שני שרים, שאולי יש מאחוריהם גישות פוליטיות, אלא תעשו זאת על



ידי ועדת מקצועית של אנשי תקשורת וציבור וחינוך. אני שואל את כל

היושבים כאן, מי מסכים? האם אתם מסכימים?

היו"ר א. בורג; אני חושב שכל העמדות ברורות. נשאלו כמה

שאלות. אני מבקש תגובה קצרה של שני הגופים.

אנסה להביע את עמדתי, ואנחנו מתקרבים לסיום.

מ. קירשנבאום; אני מתחיל מהסוף. אנחנו לא מוסמכים לקבוע

ועדה, כשהחוק קובע שההחלטה היא בידי השרים

האלה. יכול להיות שוועדת החינוך של הכנסת תמליץ לשרים, והם יחליטו לזמן

ועדה. אבל האמת היא שזה לא דבר שאנחנו יכולים לדחוף אותו, ולדעתי גם לא

הטלוויזיה הלימודית. זו החלטה שלכם. אתם תחליטו באיזו צורה לעשות את

הדבר הזה. הדבר נעשה על פי חוק. זה שהחוק מאפשר לשני שרים להחליט, זה

אולי בעיה עם החוק. זו בעיה אחת.

בעיה שנייה זה לגבי מה נשדר בזמן השידור. היום אנחנו משדרים 50 דקות

בסל שיש לנו לגילאים 18-0. אצלנו מדברים במושגים של דקות. כשאנחנו

מדברים בתוך השעתיים, חלק גדול מאוד הוא הרחבת שידורי ילדים, כיוון שיש

לנו זמן גם מ-3 עד 5, אם יהיה, ומ-5:40, אחרי החדשות באנגלית, ועד עוד

50 דקות. אז נשתדל בתוך הדבר הזה לשדר בעיקר שידורי ילדים, עם הפקה

מקורית רצינית ביותר. אבל, אינני מציע שוועדת הכנסת תהיה זו שתדון

בתכנון של השעתיים האלה, כיוון שיש מוסדות. יש מליאת רשות השידור שדנה.

אינני אומר זאת כדי להתחמק. יכול להיות שהוועדה יכולה לתבוע מהשרים שהם

ישגיחו שהשעתיים האלה ינוצלו.

יש פרשה אחרת בתוך הדבר הזה, שקוראים לה "אקטואלנוס", שזה חדשות

לרוסים. זה לא דבר שרשות השידור באה והמליצה ורצתה לעשות. אני מעדיף

לשדר את מה שהחוק מחייב אותי: עשר דקות לחירשים, עם שפת חירשים. אבל זה

צמח בכלל במשרדו של שר החינוך, והוצג בשלב מסוים כהתניה. זאת אומרת אתם

תקבלו את השעות, בתנאי שתשדרו בתוך השעות האלה גם חדשות לרוסים. אמרנו,

נקבל את זה. אחר כך, כעבור שבוע, קראנו בעיתון שהלימודית תשדר את

"אקטואלנוס". פה אנחנו הסברנו שיש בעיה. רשות השידור לא תתיר ללימודית,

עד כמת שהיא תוכל בחוק, לשדר "אקטואלנוס", כיוון שזה שידור חדשות

"פרופר". לא משנה באיזו שפה הוא נעשה. היא לא תיתן, בצעדים המשפטיים

המקובלים. תצליח - טוב, לא תצליח - לא תצליח. יכול להיות שבית המשפט

כבר יכיר במעמדה של הטלוויזיה הלימודית כטלוויזיה כללית לכל דבר, יקבל

את הכרסום בחוק כעובדה קיימת, וזהו. אני אומר שזו הנקודה.

אם אתו! חושש ממה נשדר בשעות האלה, אז הכוונה היא לא לשדר משחק כדורגל,

אלא לנצל את זה להפקה מקורית.

מה שקשור לוועדה, שתגבה את שני השרים, תיתן יותר עומק לדיונים. זה

דיאלוג שלכם עם השרים.

י. לורברבוים; יש לנו מציאות חדשה של תחרות. הם דוחפים

אותי לערוץ השני, שאנחנו נקבל שם פרסומת,

ומהפרסומת נעשה תוכניות חינוכיות. אנחנו לא רצינו.

הערוץ פועל מ-8 עד 5:30. לידיעתכם, קודם זה היה בין 8 ל-6 בערב. יש לי

פרוטוקול של ישיבה, שיגאל אלון ז"ל, שהיה שר ממונה, אמר לי: יעקב אני



מבקש להעביר חצי שעה לערוץ הראשון עבור ערבית. הובטח אז, יותר לא

מקצצים.

בעצם מכריחים את הטלוויזיה החינוכית, שהייתה צריכה להתקיים מאגרת

החינוך, מאגרת הטלוויזיה הייתה ולא צריכה ללכת ולהידפק על דלתות של

פרסומת, מכריחים אותה להידפק על דלתות פרסומת, כדי להעביר מסל הפרסומת

לסל החינוך. זאת האמת. מה שיקרה אם לוקחים את השעתיים זה בעצם שאומרים

לי, לך לערוץ השני. אני שם, מפני שלא נתנו לי מקורות הכנסה, ואמרו לי:

יעקב תעשה חינוך ותקבל כסף משם.

אני רוצה לענות לך, חבר הכנסת שפי: אנחנו נצטרך לקצץ בין 100 ל-120

עובדים, מפני שבשעות האלה קו היצור שלנו הוא הרבה יותר מאשר קו הייצור

האחר. כאן יושב איש האוצר.

50% אנחנו מחויבים להפקות המקוריות, מתוך

השעות שאנחנו משדרים בערוץ השני. יש לנו

בערך 25% מקווי ייצור עצמיים, לכן, אם לוקחים לנו שעתיים, אני כרגע

מדברת בנושאים הכלכליים, לוקחים לנו בערך 8-7 קווי יצור, שמתבטלים.

צריך לקחת זאת בחשבון. בערוץ השני חובה עלינו להזמין 50% מההפקות

המקוריות. זה לא מתימטי, זה סוג אחר של תוכניות. ההשקעה בתוכניות בין 2

ל-5 זו השקעה מסוג אחר.

מהו קו היצור? אני רוצח להבין: מדובר על שעה

ליום, אם מורידים לכם, מורידים לכם בשבוע שש

שעות.

אני אומרת שבערך שבע-שמונה סדרות.

מדובר על 25% מ-350 עובדים.

סליחה, אני רוצה להבהיר, מתוך 300 העובדים

שלנו, יש כל מיני סוגי ייצור. יש 120 עובדים

החתומים על הסכם קיבוצי מיוחד, ששכרם תלוי בהכנסות מתשדירי שירות

ותוכניות. 5-2, אלו הן השעות של תשדירי חסות.

אנחנו היינו מבקשים שהנושא הזה יקבל את חוות

הדעת המקצועית הטובה ביותר. אנחנו לא רוצים

להישאר בצורה שאנחנו היום. אנחנו רוצים לדעת איפה אנחנו נמצאים, באיזה

תקן אנחנו עובדים. ההחלטות המהירות ייצרו מציאות חדשה, שהיא בלתי

הפיכה.

החלטה כזאת תוך שבוע ימים... אני חושב שכדאי

להתייחס לעובדים שעובדים 27 שנה בצורה

להקים ועדה ציבורית בהרכב מלא ומכובד שתידון. לא אוכל לבוא

חבריה, שני שרים החליטו על מה שעשיתם 27 שנה.

רבותי, אתם מדברים על מספרים, אני מדבר על יוצרים. אני אחד הבמאים

בטלוויזיה, 19 שנה. אדון ינון, אינני מוכן לביים לכבלים תוכניות.

ביימתי ל"פריים טיים" 5:30-2. לטלוויזיה הלימודית אין בערב. הסבירו לנו

בהנהלה שמה שישודר בכבלים זה לאוכלוסיות יעד ספציפיות. אנחנו רואים



עצמנו מפיקים, ויש הבדל בין הבמאים והמפיקים שלנו למפיקים שלהם. המסרים

שאנחנו מקבלים גדולים יותר. אנחנו עושים שנתיים "בלי סודות". נהג

המונית שנסעתי איתו אומר" הילד שלי למד דרך "בלי סודות".

מר שפי, כן יפטרו אנשים. יפטרו אנשים, בגלל שהממשלה לא תממן אנשים

שיושבים על התחת. אנשים יעזבו לבד. אם הוועדה, שני השרים האלה, יחליטו

ביניהם לעשות את מה שהם רוצים, הם סגרו את הטלוויזיה.

לא יחזירו לא את אבינועם ולא את מוטי, לא את שלמה, לא את חיים ולא את

היוצרים הגדולים. סך הכל 40-30 חבריה שמקיימים את לוח השידורים. הם לא

יחזרו אל הטלוויזיה החינוכית בשביל 2,300 שקל. אני לא רוצה להשוות. זה

נורא מפתה ללכת למר קירשנבאום ולהגיד: אני רוצה להיות במאי אצלך, אני

אחזור עם 7,000. ראיתי תלושים שלהם. אני חוזר הביתה עם 2,600-2,300

שקל, אחרי 19 שנה. למה לי להישאר בטלוויזיה? אולי רק בגלל סיבה אחת:

שאני אוהב את זה. אז אם שני שרים אומרים לי כך, אז אינני יודע אם יש

היגיון בפוליטיקה. אם אתם המעצור האחרון, אז הבקשה שלי, בשם העובדים:

תנו לפחות שזה יהיה "פיר", שנסביר לעובדים, "תראו חבריה, השתנו הדברים,

יש ערוץ 2. לערוץ 1 מגיע זמן". אני באמת בעד שתקבל יותר זמן. אני מסביר

להם שלא ייעשה להם מחטף, שתקום ועדה ציבורית, שיש לנו ממשל שדגל

בחינוך, שאין לנו פוליטיקאים חמומי מוח שיחליטו בשנייה לעשות את זה.

אני מסביר להם שיש שיקול דעת ושלא יקרה דבר כזה ש-350 עובדים יקבלו מכה

ו-120 יעופו. אתם כנראה לא מבינים מה זה להוסיף שעות בערוץ 2 ובערוץ

1.

כמה עובדים היו בטלוויזיה החינוכית עד 1

בספטמבר השנה וכמה יש עכשיוז

אותו דבר. האם מובן לך שאני עובד לפי הסכם

עם מר לורברבוים, על מקדמה! אנחנו עובדים על

תוכניות. אתם לא רואים אותן משום שההיערכות שלנו לערוץ 2 ולכבלים היא

גדולה יותר מאשר לערוץ 1. כנראה שאתם לא תופסים כמה זמן במאי או מפיק

כמוני צריך להכין תוכנית חינוכית.

רבותי, תודה רבה. אני רוצה לנסות גם להביע

עמדה וגם לסכם.

אתה מציע ועדה מקצועית. נניח שהוועדה מקבלת תוך חודש ימים את החלטותיה,

ואז מסבירים לעובדים, באופן עקרוני זה נראה לך!

אני רואה את הטלוויזיה הלימודית כרכוש

המדינה. המדינה תחליט זאת. רק כאשר אראה

שהמדינה עושה זאת בכובד ראש, בצורה מקצועית, אמליץ לעובדים. ועדה

מקצועית, ולא שניים או שלושה אנשים שירכיבו אותה, אלא ועדה מקצועית

מורכבת ואמינה. העובדים יחליטו. אנחנו נביא לפני העובדים את כל תוצאות

הוועדה.

אני רוצה להביע עמדה, כי אני היחיד שלא

התבטאתי כאן, ואני רוצה גם לנסות ולסכם, אם

אני יכול, את הדברים המוסכמים. יש לנו בינינו רגישויות רבות, כי יש

לבטים רבים לכאן או לכאן.



יעקב, אתה כועס עלי על הציניות. אני מאוד לא אהבתי את העובדה שיצא

לתקשורת שעובד מדינה תוקף שרה בממשלה. אינני יודע אם זה נאמר, אינני

יודע אם זה לא נאמר. קראתי בעיתון, ומאוד לא אהבתי את הדברים.

י. לורברבוים; אני נורא מצטער, והודעתי גם לשר רובינשטיין.

אני רוצה לומר דבר ברור: הייתי בישיבה עם

שרת התקשורת, יהד עם חברי. בישיבה הזאת שרת התקשורת אמרה לי: יעקב, אני

בעד העברת שעות מהטלוויזיה ההינוכית לטלוויזיה הכללית. ועד

העובדים-ציבור העובדים אסף אסיפת הירום בתחנה, וביקש ממני לעדכן את

רבותי, אתמול הייתה ישיבה עם שרת התקשורת. היא

הודיעה כך וכך. נקודה. מעבר לזה לא תקפתי אף שר. אני עובד ציבור שנים

רבות מאוד, ואף פעם לא היה מקרה אחד שאיזה שר או חבר כנסת בא אלי

בטענות שאמרתי משהו כזה או כזה. אני לא מאתמול בממשלה. אני יודע את

החוקים ואת הכללים, ולא היו דברים מעולם.

אני מקבל את דבריך כמות שהם קב ונקי. פשוט

אני רוצה להבהיר, שלפחות מנקודת השקפתי,

הדיבור שלנו כוועדת חינוך הוא דיבור עם השרים והמשרדים ואיננו דיבור עם

רשות השידור. אני יכול להביע את עמדתי. אתה יכול להגיד מהי עמדתך.

אינני רוצה להיכנס לפרטים.

הנקודה הבאה. אני רוצה להגיד כמה מלים על הטלוויזיה הלימודית. בניגוד

למאיר שטרית, אני חושב שהתהליך שהטלוויזיה הלימודית עברה בשנים

האחרונות הוא הישג יוצא מן הכלל לקברניטים של הטלוויזיה הלימודית. שום

עוד דונם ועוד שעל ועוד עז, שהביא למצב ש"תפסת מרובה לא תפסת". אני

חושב שהטעות האיסטרטגית שלכם הייתה ללכת לערוץ השני. אני חושב שאמרתי

זאת פה בזמנו. הדברים אינם חדשים. המאבק היה צריך להיות במקום אחר.

לפחות מבחינתי, הנוכחות של יחידה ממשלתית בשלושה מקומות עם שלושה

כובעים שונים ושלוש זהויות שונות, זה מצב בלתי נסבל מבחינה בירוקרטית

ומבחינה משטרית. אינני יכול להעלות על דעתי יחידה ממשלתית, בין כתאגיד

וודאי כשאינה תאגיד, שמתמודדת בערוץ המסחרי. איני יכול להבין דבר כזה

מבחינה כלכלית. אינני יכול להבין יחידה שמורגלת וצריכה לעסוק בחינוך,

שעוסקת כל כך הרבה באקטואליה ומכניסה מן הדלת האחורית. אינני רוצה

לחוות דעה עלי ועל חברי הפוליטיקאים שמפחדים להביע עמדה פעמים רבות למה

"ערב חדש" לא יורד. אני חושב שפעמים רבות היה ניסיון לשחד אותי, בשביל

כל מיני עניינים, ואני חושב שהתוכנית בלתי רלוונטית לערוץ החינוכי. אני

יכול להעיד רק על עצמי. אין לי שום בעיה עם שני הערוצים. אני חושב

שהטלוויזיה הלימודית מלכתחילה אינה צריכה לשדר חדשות. יש שלוש חברות

חברת החדשות של הערוץ הראשון, חברת החדשות של

הערוץ השני והברת החדשות של הערוץ הלימודי. אני חושב שזה לא נכון, ואני

חושב שחלק מהאנשים יפחדו להתמודד עם הסוגיה הזאת. חלק לא חושבים כמוני,

ולכן אינם מתמודדים. אבל אלה החושבים כמוני ולא רוצים להתמודד, יש להם

השיקולים שלהם. אני חושב שלגופו של עניין, הטלוויזיה החינוכית היא טובה

יותר ויעילה יותר בהחלטות שלה, מאשר הערוץ הראשון. אני חושב שהטלוויזיה

החינוכית מפיקה טוב יותר, יעילה יותר. התוכניות שלה בהרבה מקרים הן

תוכניות עם איכויות גבוהות יותר, ואני שואל את השאלה, אז מה?

אני הושב שהמבנה שהממשלה מתעכבת לבנות אותו, מבנה של הסדרת האוויר

במדינת ישראל, הוא אם כל חטאת. צריכה להיות, על פי הבנתי, במדינת ישראל

רשות שידור אחת, שיש תחתיה 4 ערוצי טלוויזיה: ערוץ ממלכתי ראשון, השני



הוא ערוץ שמשדר ערבית ועוד כמח שידורים הנקראים שידורי הסברה, הערוץ

השלישי הוא הערוץ הלימודי והערוץ הרביעי הוא הוא הערוץ השלישי הקיים

היום. לפרוות שלושת או ארבעה ערוצים. אני חושב שהטלוויזיה הלימודית

צריכה להיות חלק מרשות השידור, בלי כחל וסרק. אני אומר כאן שוב את

עמדתי. אני חושב שצריך להסדיר את הדברים האלה בחוק, ובכוונתי להניח

הצעת חוק פרטית מן הסוג הזה על השולחן. אם זה לא יתוקן על ידי הממשלה,

יתוקן על ידי המחוקק. ונראה לאן הדברים יגיעו. עד כאן עמדתי על דברים

שעלו כאן בדיון.

אני רוצה לנסות ולראות האם יש נקודות משותפות שאותן אנחנו יכולים לספק

לחברי הוועדה. אם אני פוגע, אז תגידו לי שהדברים האלה לא מוסכמים.

אני חושב שהאינטרס הראשון שאנחנו מביאים אותו כאן הוא האינטרס של הערוץ

הממלכתי. הסוגיה בת אנחנו דנים היא איך יתמודד הערוץ הממלכתי הזה השלם,

שיש בו כל מיני מרכיבים, ערוץ מסובסד, עם הערוץ השני והכבלים. נפתח

עידן חדש, ובעקבות העידן החדש נפתח דיון חדש בכל המעמד, ההקצבה, הניהול

היעדים וכוי. אני חושב שיהיה אשר יהיה גורלן של השעתיים האלה, (אינני

יודע אם יש לנו זכות לדרוש את הדברים בלי להתערב בתכני השידור) צריכה

להישמר מכסת השעות החינוכיות שמשודרת היום בערוץ הממלכתי. זו השאלה

ששאול יהלום שאל.

בנקודה הבאה אני מבקש מהממשלה (גוסטבו, נציג הממשלה, ועוד אחרים) להביא

לוועדה, בפרק זמן סביר (אני חושב שחודש זה סביר. אם אתם יכולים ב-10

ימים, זה מצוין), תוכנית להסדרת פעולות הערוצים הממלכתי והחינוכי: איך

הדברים האלה יעבדו בגדול, לא בפרטים של השעתיים. מובטח לי שהשרים

והממשלה יכולים לוזגיע להסכמה מה טוב, אם צריך בשביל זה ועדה ציבורית

בסגנונות שהועלו כאן. לא אכפת שתוצג תוכנית מובנית ומסודרת בפני הוועדה

איך הערוצים האלה פועלים ביניהם. היה ואין תוכנית כזו, ואין הסכמה, ולא

מצליחים להגיע לתוכנית, אנחנו מבקשים לקבל עמדת ממשלה אחת בנושא חלוקת

השעות.

ל. לבנת; אני רוצה למחות על דברים שאמרת, בצורה מאוד

חדה. אשר לניסיון לשחד, מצד הטלוויזיה

החינוכית, אני חושבת שאתה צריך לחזור בך מהדברים האלה, אלא אם ניסו

לשחד אותך. אותי לא ניסו לשחד מעולם משום ערוץ. יכול להיות שיש סיבות

טובות לחשוב שאולי מישהו משחד אותך דווקא מהטלוויזיה הכללית. יש סיבות

טובות לפחד מהכללית יותר מהחצי שעה של "ערב חדש". אני חוזרת ואומרת, אם

מישהו צריך לפחוד אז הוא צריך לפחוד מהכללית יותר, כי יש לה הרבה יותר

מקומות לשחד בהם פוליטיקאים. אבל אני מעידה על עצמי: לא ניסו לשחד אותי

לא מהטלוויזיה הכללית ולא מהחינוכית. אני חושבת שמה שאמרת כאן זו פגיעה

בכולם פה סביב השולחן, כאילו חברי הכנסת פוחדים מ"ערב חדש" ולכן הם

אומרים מה שהם לא חושבים ולא אומרים מה שהם חושבים. זה בערך מתאים למה

שמוטי אמר קודם, שאנחנו פוחדים. אינני מקבלת את זה, ואני מבקשת שתחזור

בך מהדברים האלה, כלפי חברי הכנסת וכלפי ניסיונות השוחד שהיו כלפיך מצד

הטלוויזיה החינוכית, אלא אם כן יש דבר כזה; ואז לפי דעתי צריך לפנות

למשטרה.

ד. קמחי; אני מבקשת שתחזור בך. זאת אמירה מאוד חמורה

על עובדי ציבור. אם יש לך טענה ממשית, תפנה

למשטרה. אם לא, אז אני מציעה שתחזור בך.



היו"ר א. בורג; קודם כל, כל מי שנפגע - אני מבקש את סליחתו,

ורוצה להבהיר את הדברים כפי שאני מבין אותם

וכפי שאני רואה אותם.

אני חושב שמלכתחילה לא צריכה להיות תוכנית אקטואליה בערוץ החינוכי.

במשך השנים הייתה הימנעות מלטפל בסוגיה הזאת, כי יש לכל אחד מהאנשים

הפוליטיים רצון להופיע בכל ערוץ תקשורת אקטואלי אפשרי. בזמנו דיברנו

בסוגיות אחרות על "שוחד מקרופון". זו הצעה אטרקטיבית שקשה לסרב לה. אני

חלילה לא מאשים אותך שבאת אלי בהצעה לעשות דבר כזה או אחר, אבל נוכחות

של ערוץ כזה או ערוץ עם התבטאות פוליטית אקטואלית מהסוג הזה, זוהי הצעה

שאי אפשר לסרב לה, ולכן אי אפשר לדון בסוגיה. זו הייתה כוונת דברי.

תודה רבה רבותי. בשבוע הבא תהיה ישיבת המשך במידה שתהיה עמדת ממשלה.

הישיבה הזאת נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 00;20