הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 76

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי. כי אייר התשנ"ג (11 במאי 1993). שעה 12:00

(ישיבה סגורה לתקשורת)

נכחו; חברי הוועדה;

אי בורג - היו"ר

י י בא-גד

שי יהלום

לי לבנת

מוזמנים;

די לחמן-מסר - יועצת משפטית. משרד המשפטים

י' תשובה - לשכת יועץ התקשורת. משרד החינוך והתרבות

מי קירשנבאום - מנכ"ל רשות השידור

מי ינון - יו"ר רשות השידור

שי קור - משנה ליו"ר רשות השידור

ני כהן - יועץ משפטי. רשות השידור

כי שלום - משנה ליועץ המשפטי. רשות השידור

מי לוי - סמנכ"ל כספים. רשות השידור

אי נדב - מנהל הרדיו. רשות השידור

שי קיטל - מנהל החדשות, רשות השידור

י' גדיש - יועץ כלכלי. רשות השידור

אי בלקין-מיכאלי - מנהלת לשכר המנכ"ל. רשות השידור

יועץ משפטי; מי בוטון

מזכירת הו.ועדה; יי גידלי

קצרנית; ת' שפנייר

סדר היום; השעייתו של הכתב יואל ניר.



השעייתו של הכתב יואל ניר

היו"ר אי בורג;

אני פותח את הישיבה. ברצוני להעלות נושא שעלה בשיחות שלי עם חה"כ לימור

לבנת וחה"כ שאול יהלום - ההשעיה של יואל ניר מהרדיו. הוועדה הזאת ממונה, בין

השאר, על מה שנקרא בתקנון הכנסת "שידור". אליבא דדעתי, תחלק הפרופסיונאלי - מה

קורה בתוך המערכת, איכות עבודתו של כתב - איננו עניינה של ועדת החינוך; אבל

דברים שקשורים להליך ההשעייה ואמינות הרדיו הם כן עניינה של הוועדה. אני רוצה

להציג את הדברים על השולחן. לפני שלושה ימים, דיווחה אורה עריף ב"ידיעות

אחרונות", דומני, דיווחה על השעייתו של יואל ניר, כאשר הרקע ברור ומובן. אני

שוחחתי עם יואל ניר - הוא כתב פרלמנטרי בכנסת, שמנקודת מבטי האובייקטיבית עושה

עבודה טובה בכיסוי חלק מחברי-הכנסת... (מילתא דבדיחותא).

אני מצטרף להערה, ברצינות.

היו"ר אי בורג;

אני חושב שהוא עושה עבודה טובה, אבל לא אנחנו צריכים לתת את העדות. שאלתי

אותו במה דברים האמורים, ואמרתי שהנושא המקצועי לא מעניין אותי. הוא אמר לי

דבר מאוד חמור - ההודעה שאומרת "אל רכזים/עורכים/מפיקים, אין לקבל עד להודעה

חדשה ידיעות וכתבות בכל עניין שהוא מיואל ניר" וחתומה על-ידי שלום קיטל, מנהל

חטיבת החדשות, נתלתה על לוח המודעות לפני שיחה אישית עם העובד. דבר שני, קראתי

היום את דבריו של השר דרעי, שהידיעה שהוא נתן או שיואל ניר שידר, היא הרקע

להכחשת לשכת ראש-הממשלה. אנחנו יודעים שבמערכת הדיווחים, לפעמים הודעה באה עם

הכחשתה בצידה, וכאשר שר מאשש כתב שהושעה על רקע של דבר מן הסוג הזה, יש כאן

בעיית אמינות שלה רדיו. מותר לשדר הכחשה, מותר לשדר ידיעה, אך כשזה בא בצורה

כזאת, יש כאן בעיה גדולה מאוד. ברצוני לשמוע את תגובת הרדיו, אך לפני כן נשמע

את חברי-הכנסת שהעלו את הנושא. חה"כ לבנת, בבקשה.

לי לבנת;

הייתי מציעה שנתייחס לסוגיה הזאת, קודם כל, במישור העקרוני. זאת אומרת,

מה הם הנהלים ברדיו להשעיית כתב, באלו מקרים זה קורה או קרה. אני לא יודעת את

מי יואל ניר מכסה, מעבר למה שאני שומעת, כי הוא לא מכסה את הליכוד, אז אני

פטורה מההערה של היושב-ראש... בכל אופן, השאלה העקרונית היא, מה הנחלים ברשות

השידור להשעייתו של כתב - מה הנוהל להודיע זאת לו ולאחרים. השאלות האלה הן

מאוד מעניינות, מפני שיש פה תחושה - ואשמח אם זה יופרך - שיכול להיות שהיתה

כאן התערבות של לשכת ראש-הממשלה, מעבר למה שהיא אמורה להתערב בעבודת רשות

השידור.

היו"ר אי בורג;

אם היא אמורה בכלל להתערב בעבודת רשות השידור.

לי לבנת;

אתה צודק. אמנם, זו בהחלט זכותה וחובתה של לשכת ראש-הממשלה, אם היא מוצאת

לנכון, להכחיש ידיעה שהתפרסמה; ואני מניחה שאם יש הכחשה כזו, חובתה של רשות

השידור לשדר זאת, כמו שהיא משדרת ידיעות אחרות מכל מיני סוגים. אבל אם באמת

היתה התערבות - מעבר לעצם ההכחשה - בשיקול הדעת של העורכים ברדיו, אז יש כאן

בעיה. אני מאוד מקווה שלא כך פני הדברים, ואני רוצה להאמין שלה היתה התערבות

מהסוג הזה. אבל לפחות על פני הדברים, ומבלי שאנחנו יודעים מעבר למה שקראנו



בעיתון למעבר לשיחה של יו"ר הוועדה עם יואל ניר - ואני מציינת זאת בכוונה

תחילה - אם היתה התערבות כזאת, זח בהחלט דבר לא תקין. לכן הייתי מאוד רוצה

לדמוע על העניין העקרוני, ולגופו של עניין - על ההתערבות, שהיתה או לא היתה,

של לשכת ראש-הממשלה.

שי יהלום;

אני מציע שנשמע קודם איך מנהל הרדיו רואה את העניין, ואחר-כך אומר את

דעתי.

מ' קירשנבאום;

אני חושב שהשאלה שמעלה חה"כ לבנת היא באמת כבדה - אם יש מעורבות של משרד

ראש-הממשלה או כל משרד אחר, זה דבר חמור בכל מקרה; בנושא הזה, אני מקווה שנדע

להסיר דאגה מלב השומעים. אבל יש פה בעיה לגבי השתלשלות המקרה עצמו, שקשורה

בנהלי עבודה פנימיים של רשות השידור, ולדעתי הכי טוב שנשמע דיווח של שלום

קיטל, שהכין תקציר של מה שקרה. אחר-כך יש פה נושא שהוא אולי הרבה יותר מהותי,

שמטריד אותי - הזיקה שיכולה להיות לחלק מהכתבים עם אישים פוליטיים, מעבר

לעבודתם הישירה שקשורה בשידור עצמו. גם זה נושא כבד-משקל, אך כפי שאמרתי, קודם

כל אני מציע ששלום קיטל יסביר את השתלשלות הדברים. מעבר לזה ברצוני לומר עוד

דבר - זה מסוג הבעיות שאמורות וחייבות להתברר בתוך המוסדות של רשות השידור,

שגם הם מוסדות ציבוריים לכל דבר, עם ייצוג פוליטי וכל מה שכרוך בכך. אך כיוון

שמדובר בנושא שקשור באישים פוליטיים, הגענו אל הוועדה הזו.

היו"ר אי בורג;

זה לא נכון. הגעת לוועדה הזאת, משום שרשות השידור היא יחידת סמך ממשלתית,

והכנסת היא גוף בקרה ופיקוח על מה שקורה. כשקורה דבר כזה, שיש בו בעיה מהותית

מבנית, תפקידה של הכנסת לטפל בו, ואין לכך שום קשר לפוליטיקה.

מי קירשנבאום;

אני בהחלט מקבל זאת. אני רק חושב שאם כתב שעוסק בנושאים סוציאליים, למשל,

היה נענש בצורה הזאת, ספק אם זה היה מגיע לדיון בוועדת החינוך של הכנסת.

היו"ר אי בורג;

אם הדבר היה בא לידיעתנו, זה היה עולה באותה מידה. אני דוחה את דבריך על

הסף. מה שמעניין אותי, זה מרגע שהדבר מגיע לידיעתנו - אם זה הגיע, הדבר מטופל.

אפילו אם היה מדובר בכתב לענייני רשת אי.

מי קירשנבאום;

אנחנו נמצאים פה, אדוני היו"ר, משום שאנחנו חושבים שעלינו להשיב לטענות.

אני רק אומר, שצריך להכיר את המציאות - צריך להכיר בכך שחלק מכתבי רשות

השידור, שעוסקים במלאכה מאוד רגישה, לפעמים יכולים ליצור זיקה ויחסים עם

גורמים פוליטיים, שכתבים אחרים בתחומים אחרים פשוט לא מגיעים לזה. זו עובדה,

ולא צריך לדחותה על הסף. יחד עם זה, אנחנו חייבים בתשובה מלאה לגופו של עניין,

וזה מה שאנחנו הולכים לעשות.

שי קיטל;

אני רוצה להתחיל מהסוף; אמנם לא התבקשתי ואולי גם לא קיבלתי מנדט מהמנכ"ל

לומר זאת, אבל מאחר שהעניין הועלה פה, אפתח בו, כדי להסיר אותו מסדר-היום - לא



היתה אלינו שום פנייה של לשכת ראש-הממשלת, בשום צורה, לשמחתי, מאותו מקרה, גם

לא יצא לי לדבר עם אף אחד מאנשי לשכת ראש-הממשלה - מגד בן-ארי שחתום על ההכחשה

הפורמלית, שכדובר זכותו להעבירה, ועד לראש-הממשלה בכבודו ובעצמו - גם לא

בעניין אחר. ובכן, לא היתה שום מעורבות, ולו הקלה ביותר. המעורבות היהידה שאני

נתקלתי בה, לצערי - ואני לא בן-חורין לספר אותה כי בדרך-כלל אנחנו נותנים

חסיון למקורות, אבל במקרה הזה המקורות התנדבו לספר על עצמם - היתה של יועץ שר

הפנים, יוסי שווינגר. הוא שהתקשר אלי ביום ראשון בערב - והדברים שלו נמצאים

בעיתון - כדי לתת הגנה ליואל ניר ולומר שהוא תמה על כך "שכתב מושעה משום שקיבל

ידיעה משר הפנים אריה דרעי.

י י בא-גד;

מה היתה הידיעה?

שי קיטל;

אני אקריא אותה: "ראש-הממשלה יצחק רבין נועד הבוקר עם השר אריה דרעי

והודיע לו כי יקיים משאל-עם קודם שיחתום על הסכמים עם המשלחות הערביות למו"מ,

כפי שהתחייב בהסכם הקואליציוני עם ש"ס. כתבנו יואל ניר מוסר, כי שני האישים

וכו'".

אי נדב;

כדאי לציין פה לחברי-הכנסת, שהנכון היה שהוא לא הודיע לו, אלא בסך-הכל

דיברו על כך שיש הסכם קואליציוני כזה. יש הבדל בין הדברים.

לי לבנת;

השאלה איננה מה כתוב בהסכם, אלא מה הידיעה.

שי קיטל;

אני ממשיך. כשעה אחרי כן, יצא הודעה רשמית, שחתומה בשם ובמלכות; יייועצו

של ראש-הממשלה לענייני תקשורת, גד בן-ארי, מכחיש כי מר רבין הודיע לשר דרעי

שיקיים משאל-עם קודם שיחתמו על הסכמים עם המשלחות הערביות למויימ...". אלה היו

שתי הידיעות. כאמור, יוסי שווינגר התקשר אלי ביום ראשון, ארבעה ימים אחרי

האירוע ואחרי שזה התפרסם -

שי יהלום;

עוד לא הבנתי מה הפגם האתי במה ששידר יואל ניר?

שי קיטל;

היו שני פגמים, אחד אתי ואחד אסתטי. העניין האסתטי הוא לגמרי פנימי, והוא

היה נגמר במישור הפנימי, בלי שום סנקציה - ולא מדובר פה בהשעיה; אין לי סמכות

להשעות, וגם לא השעיתי אף אהד, אבל עוד נגיע לזה. מהו העניין הפנימי? כשמדובר

באירוע פוליטי מתמשך, אנהנו מאוד מקפידים על חלוקה ותיאום בין האנשים בדסק

המדיני, שיש בו ארבעה אנשים - שלמה רז, יואל ניר, היים הכט ושלי יחימוביץ.

לעניות דעתי, זה דסק שבדרך-כלל מתפקד טוב. על-פי חלוקת העבודה, לא היה מתפקידו

של יואל ניר להתעסק עם העניין הזה. היתה באותו יום רביעי ישיבת ממשלה מיוחדת,

שאותה כיסה שלמה רז. הוא שמע וראיין "און רקורד" את השר דרעי שמסר את גירסתו

ואת התביעות שהיו לו מראש-הממשלה, ומבחינה זאת כל המוסיף גורע. מדוע? כי אם

מעבר למה שהמערכת משבצת, כל כתב עובד עם איזשהו מקור, שנוח לו לעבוד אתו -

ובמיוחד אם הוא לא מתאם זאת - קורים דברים לא נעימים.

היו"ר אי בורג;

מה קורה אם כתב מביא סקופ?



ש' קיטל;

אם כתב מביא סקופ שלא בתחומו, יש לו שתי דרכים לפעול. הדרך הראשונה,

שעליה אני ממליץ, ובהרבה מקרים זה עובד - לתאם את העניין עם הכתב שהעניין נוגע

לו ולהביא את הסיפור ירוד, כשהוא תפור מכל צדדיו. אבל, בתוך עמי אני יושב ואני

יודע שלפעמים יש יהסים לא טובים בין כתבים, ולכן הדרך השנייה היא לפנות למנהל

'יש לי סקופ שהוא לא בדיוק בתחום עיסוקי, אני מבקש ממך שתיתן

לי לטפל בזה'. אגב, יש מקרים שכתבים - ויואל ניר ביניהם .- קיבלו אישור לפלוש

לתחומים לא להם. מה שקרה כאן - וזה בעיני העיקר (אני מצטער, בשבילי זו פעם

ראשונה שאני מופיע בפורום שבו אני צריך להתנצח עם כתב, בדרך-כלל אשמח להופיע

בפורום כזה כדי להגן על כתבים); ובכן, פה קרה דבר שעלולות לנבוע ממנו סכנות -

שודרה ידיעה, שפה בוודאי אינני צריך להסביר מה החשיבות והמשמעות העיתונאית,

הציבורית והמדינית שלה, בלי שהכתב עשה את הדבר המינימלי -

היו"ר אי בורג;

מה זאת אומרת? הוא עלה לאוויר בלי עורך?

שי קיטל;

עם עורך, אבל הוא לא טרח לעשות את הדבר המינימלי - לבקש תגובה מלשכת ראש-

הממשלה. בעצם, כיוון שמדובר בידיעה שאיננה בתחומו, הוא היה צריך להביאה

באמצעותי או באמצעות הכתב האחר. אך נניה שהוא רוצה לחתור עד הסוף - לפחות

מבחינה עיתונאית וציבורית הוא היה צריך לקבל תגובה של לשכת ראש-הממשלה.

שי יהלום;

מדוע? נניח שמחר תצא שרת החינוך מפגישה עם שר האוצר, ותגיד; 'עכשיו יצאתי

מפגישה עם שר האוצר, והוא אמר כך וכך'. הרי יואל ניר מצטט מדברי השר דרעי.

שי קיטל;

הוא לא מצטט. הידיעה היא כזו; ייראש-הממשלה יצחק רבין נועד הבוקר עם השר

אריה דרעי והודיע לו כי יקיים משאל-עם, קודם שיחתום על הסכמים עם המשלחות

הערביות...".

שי יהלום;

אם הוא היה אומר; 'יהשר דרעי מסר לנו שראש-הממשלה הודיע לו", זה היה בסדר?

שי קיטל;

מבחינה עיתונאית, זה הרבה יותר בסדר. השר דרעי יכול להגיד כל דבר, והכתב

יכול לצטט אותו, אבל.עליו להביא תגובה. אני שואל אותך, חה"כ יהלום, כמאזין

לרדיו, האם לא מעניינת אותך עמדתו של ראש-הממשלה בעניין הזה? האם כל מה

שמעניין אותנו, זה רק מה אומר השר דרעי?

שי יהלום;

אתה צודק שמעניין אותי לשמוע את האמת, ואני בוודאי מעוניין שכתבי קול

ישראל יעשו תחקיר על כל ידיעה ויבדקו את הכל. אבל הרי כך לא נוהגים - בדרך-כלל

אתם מוסרים ציטוטים מאישיות פוליטית, בלי לבדוק אם אותה אישיות צודקת; אבל אתם

אומרים "לדברי השר" או "לדברי חבר-הכנסת" - את זה אני מקבל.

היו"ר אי בורג;

תסביר לי מה היה התפקיד של עורך המהדורה.



שי קיטל;

פורמלית, עורך בקול-ישראל אחראי וחתום על המהדורה כרכז חדשות. אלא מה,

בפרקטיקה של העבודה, כשכתב ותיק ומיומן כמו יואל ניר, מעביר ידיעה שראש-הממשלה

הודיע לשר דרעי - רבע שעה לפני מהדורת, כשמונחות הרבה ידיעות על השולחן - אני

לא רואה שום סיבה לנזוף בעורך ששידר את הידיעה. אגב, אם הוא היה מצטט את דרעי,

הידיעה היתה פחות מכשילה, כי אז העורך היה שואל '"איפה תגובת ראש-הממשלה?'

יתרה מזאת - לו אני רכז החדשות, ויואל ניר מעביר לי ידיעה כזאת, אני כמעט

משוכנע שהייתי משדר אותה. בשל העובדה שאנחנו משדרים כל-כך הרבה מהדורות חדשות,

אנחנו חייבים לסמוך על הכתבים. למשל, עכשיו יש באוויר תוכנית חדשות, ואני -

מנהל החדשות - לא יודע בדיוק מה משודר ברגע זה. יכול להיות שעורכת היומן

החליטה, מסיבה כלשהי, להביא מרואיין זה ולא אחר, ולי אין ברירה אלא לסמוך על

האנשים שאני ממנה. גם במקרה שלפנינו, רכז החדשות חייב לסמוך על יואל ניר, ככתב

בכיר, שהעביר ידיעה ש"מבושלת" עד הסוף.

היו"ר אי בורג;

אני מוכרח להגיד שאני לא "קונה" את הארגומנט הזה, אבל קודם תאמר מה היה

התהליך.

ש' קיטל;

התהליך היה מאוד פשוט - מן הרגע שהועברה הכחשה כל-כך נמרצת, אני ביקשתי

לברר את הדברים עם יואל ניר. לצערי, הוא לא נענה לקריאות שלי. פה אני מוכרח

להוסיף משהו, שהוא אולי לא מעניינו של הפורום הזה, אבל בכל זאת - יש דרכי

עבודה במערכת; זאת לא פעם ראשונה שיואל ניר מרשה לעצמו לנהוג חירות בדברים

האלה. לא מזמן היה מקרה שקראתי לו -

היו"ר אי בורג;

זה לא מעניין אותנו.

י' בא-גד;

זה מעניין כרקע.

לי לבנת;

זה כן מעניין.

שי קיטל;

זאת לא פעם ראשונה שיואל ניר מרשה לעצמו לא להשיב - לי ולעורכים אחרים.

ובכן, יואל ניר התבקש כמה פעמים, ביניהן בשתי איתוריות, להיכנס אלי שיחה, שבה

אמור היה להתלבן הכל. אחרי ארבע שעות שלא קיבלתי תשובה, יידעתי את מנהל הרדיו

בעניין - הרי מדובר'באדם שהוכחש לגבי ידיעה חשובה ולא מוכן לתת הסברים על כך!

לכן תליתי על לוח המודעות את הפתק האומר, שעד להודעה חדשה לא מקבלים ממנו

ידיעות - עד שהוא יבוא ויסביר. זאת לא השעיה, חוא ממשיך להיות משובץ בחדר

החדשות כרכז חדשות.

היו"ר אי בורג;

אחרי כמה זמן הוא בא אליך?

שי קיטל;

כעבור ארבע וחצי שעות, כשהוא היה בביתו.

היו"ר אי בורג;

ויצאה הודעה חדשה מטעמך?



שי קיטל;

לא. אחרי שהוא סיפר לי ועוד הגן בלהט על עמדתו - אמרתי לו שההודעה ההדשה

תצא אחרי בירור אצל מנהל הרדיו. כאן רלוונטי העניין של הרקע, כי לא מדובר

במקרה בודד של רוריקות מן הסוג הזה במערכת. לכן השבתי שמן הראוי שהדברים יתבררו

אצל מנהל הרדיו, שקבע בירור למחר ב-9:30, ואנהג על-פי מה שהוא יגיד. אגב,

מהנסיון שלי עם אמנון נדב, רוב הבירורים האלה מסתיימים בהבנה לעובד ובאיזושהי

התראה או אזהרה, בדרך-כלל לא נהוגה כיתת יורים בקול ישו;אל... זה הכל מבחינתי,

לא מדובר פה בהשעיה ולא בפגיעת בפרנסתו ואני תמה מאוד על כל העניין.

מ' ינון;

אני רק רוצה להסביר שבאופן פורמלי, השעיה יכולה להיעשות רק על-ידי הוועד

המנהל, לאחר הגשת קובלנה לבית-הדין המשמעתי - ויתקן אותי נתן כהן אם אני טועה.

לכן כל המושגים פה לא כל-כך מדוייקים.

יי יהלום;

אבל אם רוצים להעביר מתפקיד לתפקיד, אפשר לעשות זאת מיד?

זו לא השעיה. זה עניין של נהלים.

לעניות דעתי, הטעות שלכם היא בזה שלקחתם כאן בעיה שנוגעת יותר ליחסי

עבודה, כפי שאמרת יזו לא פעם ראשונה שיואל ניר מרשה לעצמו'. לדעתי, אם לא היה

מצב כזה, אם הוא היה מתקשר מיד והייתם מקבלים הסבר, לא היה קורה שום דבר.

שי קיטל;

תלוי מה הוא היה אומר.

שי יהלום;

כך נראה לי. אתם הפגנתם שרירים מול הכתב, בנושא של יחסי עבודה; יאתה לא

מרים טלפון לממונים עליך, אז אנחנו נראה לך שלא נקבל ידיעותי, ומדובר בנושא

פוליטי רגיש, שיש לו חשיבות. לאדם מבחוץ זה נראה כאילו אתה רוצה להיות בסדר עם

ראש-הממשלה - אפילו אם לא היתה התערבות של לשכת רוהיימ - על חשבון דברים אחרים,

בגלל שיש כאן קופה של יחסי עבודה. בינינו לבין עצמנו, נכון שיש כאן בעיה, אבל

הצעד הדרסטי לא היה ננקט, אם לא היה לכך רקע מצטבר. לכן, שלום קיטל, היית צריך

לנתק את שני הדברים ואז לא היתה טענה. כרגע אתם יוצרים בציבור רושם של התקפלות

כלפי לשכת ראש-הממשלה, כי אף אחד לא יודע שיואל לא התקשר אליך במשך ארבע וחצי

שעות וכל הדברים ,האלה. הרי הצדק צריך גם להיראות, המדינה צריכה לקבל הרגשה

שהרדיו עצמאי וזה לא נראה כך. על מה ראש-הממשלה התרגז? גם לפי דבריך, זה לא

היה כיסוי של ישיבת ממשלה; זה היה כיסוי פגישה של ראש-הממשלה עם השר דרעי,

כאשר אריה דרעי, כחבר-כנסת, על רקע משבר קואליציוני, מוסר שכך אמר לו ראש-

הממשלה. זה גם סעיף מפורש שהופיע בהסכם קואליציוני, שכוסה על-ידי יואל ניר -

הוא לא המציא ידיעה חדשה. לכן יצרתם רושם של התקפלות מסויימת כלפי לשכת ראש-

הממשלה ורצון להיות איתה בסדר, על חשבון דברים אחרים. אני חושב שעניין הידיעה,

עם כל הבעייתיות שהסברת, לא מצדיק את הצעד שלכם. אינני אומר שהכל בסדר, ודאי

שיש פגמים - אני בטוח שבעבודה שלכם יש הרבה טעויות והרבה הכחשות, כל אחד יודע

זאת מנסיונו האישי - אך אני חושב שכל זה מתגמד לעומת צעד דרסטי שכזה. לדעתי,

הצעד הזה לא היה ננקט אם לא היתה היסטוריה לעניין, וההיסטוריה כאן, היתה במקום

לא טוב. הייתם צריכים להפריד בין השניים - בעוד יום לקרוא לו לבירור: ימדוע

אתה לא מחזיר טלפון ומזלזל במנהל חטיבת החדשות או מנהל הרדיו י ולטפל בכך

בדרכים שלכם, אבל לא להצמיד את העניין לקריאתו הנרגשת של גד בן-ארי.



י' בא-גד;

גם אני רוצה להבדיל בי; שני הדברים - בין עצם הידיעה, שלא הצלחתי להבין

מה רע בה; זו ידיעה שנמצאת בהסכם קואליציוני, שחולק לכל חברי-הכנסת ולכל

העיתונאים -

היו"ר אי בורג;

שעל-פי הוראות היועץ המשפטי לממשלה חייב להיות מונח על שולחן הכנסת - זה

הסטטוס החוקי של החסכם.

מ' בוטון;

זה מעוגן בחוק יסוד הכנסת.

יי בא-גד;

וכשלא הניחו על השולחן תוספת להסכם עם ש"ס, חה"כ יהלום פנה לבג"צ. לכן,

לא הבנתי מה החדשה שבדבר - כתוב שם שלפני החזרת שטחים, חייבים ללכת למשאל-עם.

לי לבנת;

מה הרבותא? בסך-הכל מקיימים פה הסכם קואליציוני.

היו"ר אי בורג;

בשבילי זו חדשה...

י' בא-גד;

אני חושב שמה שיואל ניר עשה הוא לגיטימי, מגיע לו יישר כוח וצריך לשבח

אותה, שבהזדמנות זו דיקדק והזכיר לבוחרים שיש כאן הסכם קואליציוני.

לי לבנת;

אבל זה לא התפקיד שלו. הוא כתב פוליטי.

י י בא-גד;

אני חושב שהידיעה של יואל ניר היא לגיטימית, ואפילו הייתי נותן לו צל"ש

על כך שהוא ניצל את ההזדמנות להודיע זאת. חמור מאוד העניין השני, הקשור ליחסי

עובד-מעביד - זה לא בסדר שהוא לא התקשר, אלא אם כן יוכיח שלא היתה לו אפשרות

באותו זמן; בכל אופן, ארבע וחצי שעות זה לא זמן כל-כך דרסטי. לכן אני מציע

להפריד בין שני הדברים הפרדה מוחלטת, כפי שאמר חה"כ יהלום, כדי שלא יתקבל רושם

רע שניצלו הזדמנות כדי להשעות אותו.

מי קירשנבאום;

כלומר, אתה מציע שנשעה אותו על בסיס הסעיף השני.

י י בא-גד;

על הסעיף הראשון מגיע לו צל"ש; על הסעיף השני - בדיקה.

אי נדב;

חה"כ בא-גד, מה תאמר אם יצטטו משיחה בארבע עיניים שאתה תקיים, מבלי לשאול

אותך? אם מישהו יאמר שבשיחה אמרו כך וכך, וזה יהיה מנוגד למה שאמרת?



י' בא-גד;

עשו לי כבר דברים יותר גרועים... השאלה האחרונה שרציתי לשאול בהזדמנות

חגיגית זו, בלי קשר לנושא - כאשר חבר-כנסת מעביר ידיעה, האם יואל ניר או חיים

הכט הם הבלעדיים להחליט אם זה ראוי או לא ראוי לשידור? מה סמכותם, ובפני מי

אפשר לערער?

לי לבנת;

ראשית, אני מרגישה קצת לא נוח עם כל העניין. למרות שאינני מקבלת את

הדברים של מוטי קירשנבאום, ואני מניחה שהיינו דנים בכל מקרה שהיה מובא

לידיעתנו - גם אם היה מדובר בכתב לענייני בריאות או נושא אחר - בכל זאת, עובדה

שאנחנו דנים בנושא הזה, ועלי להודות שאינני מרגישה כל-כך נוח. אבל כמו שנאמר

קודם, זו סמכותנו וגם חובתנו, ברגע שהדבר הובא לידיעתנו. דבר שני - ככל הנראה,

הידיעה של יואל ניר לא היתה מופרכת, לא מדובר כאן על המצאת או יצירת ידיעה.

אני לא חושבת שתפקידו של הכתב לעודד את ההסכמים הקואליציוניים או את ציבור

הבוחרים של מפלגה זו או אחרת, אבל הידיעה לא היתה מופרכת מעיקרה; ככל הנראה,

לפי דברי השר דרעי הבוקר, מדובר בידיעה שהיה לה בסיס. אולי באמת היה צריך לבקש

את תגובת ראש-הממשלה ולעבוד על-פי הפרוצדורה ששלום קיטל תיאר קודם, אך יש לי

תחושה - שאינני יודעת אם היא נכונה - שפעלתם בדרך של "ייקוב הדין את ההר"

דווקא במקרה הזה. אולי עשיתם כך משום היתה הצטברות של מקרים קודמים - אני

מניחה שההשתלשלות שתוארה כאן היא אמיתית - ובסופו של דבר זה נפל דווקא על

הפרשה הזאת, אך אני מרגישה שזה נפל על המקרה הלא נכון. לדעתי, הדרמה סביב

הידיעה הזו - האם היה נכון לשדר, האם כך נאמר בדיוק או בערך - היא קצת מוגזמת.

אינני מציעה שניכנס למערכת יחסי העבודה ברדיו ונוהלי עבודת הכתבים בתוך דסק

מסויים כלפי מנהל הטיבת החדשות וכוי, כי זה באמת לא ענייננו. אך מבחינה

ציבורית, הצורה שבה טיפלתם בעניין לא נראית טוב, ואני מצטערת על כך.

אילו הייתי חושבת שבכל מקרה אתם נוהגים בהקפדה יתרה - הייתי שקטה, אבל

אני חוששת שזה לא המצב. אמנם, בסך-הכל הרדיו פועל על-פי חוק רשות השידור ומביא

את מיגוון הדעות השונות, אבל יש מקרים לא מעטים שבהם ההקפדה איננה כל-כך גדולה

- לא אחת יש לי טענות לגבי הכיסוי של סיעתי, ואני מניחה שאתה מקבל טענות גם

מאחרים; הרי לא תטען שאין שום סיבה לביקורת. לכן אינני מבינה מדוע דווקא לגבי

הידיעה הזאת, הקפדתם עם יואל ניר על קוצו של יו"ד. אני חושבת, שמכיוון שאינכם

מדקדקים כך תמיד, לא זה המקרה שעליו היה צריך להפוך את העולם. אני מוכנה לקבל

את העמדה שלכם, שהיתה כאן הצטברות וזה היה השיא, אבל זה נפל בצורה לא מוצלהת.

מי קירשנבאום;

אני מתאר לעצמי שכולם מסכימים שזה לא יצא טוב, אבל רשות השידור לא יכולה

לפעול על הבסיס של איך הדברים ייראו. אנחנו חייבים לבדוק את עצמנו שעה-שעה,

רגע-רגע - על-מנת שקודם כל, הדברים ייצאו בשידור בצורה נכונה. יכול להיות

שמבחינה ציבורית דברים לא ייראו כל-כך טוב, אבל מה שחשוב הוא, שאנחנו נעשה את

מלאכתנו נאמנה. אנחנו נמצאים בלחץ אדיר, כי התקופה מלאה רגישויות ומחלוקות

פוליטיות, ועלינו להיזהר בכל מילה שאנחנו משדרים ולהיות נאמנים למערכת

האיזונים. אל תקל בעיניכם שגיאה כמו שנעשתה פה, בנושא רגיש ממעלה ראשונה -

משאל-עם לגבי הסכם שלום בגולן. אתם יודעים שיש הבדל בסמנטיקה, איך נאמרים

דברים - יש דבר שמצוי בהסכם קואליציוני, ויש הודעה של ראש-ממשלה שמתחייב; יאני

מבטיח לכם שאני עורך משאל-עם לפני חתימת הסכמים'. זח נושא בעל רגישות רבה,

ואינני חושב שזה קייס שבו אפשר להגיד שהחמרנו במיוחד, למרות שאפשר היה לעבור

בשתיקה. יחד עם זה, אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, ואתם צריכים לבדוק אותנו

בנושא הזה, כדי שבאמת נמסור מידע מדוייק, בעיקר בנושאים הרגישים ששנויים

במחלוקת, שחם יותר קשים לאימות. צריך להיזהר, משום שיש נסיונות לעשות בנו

מניפולציות, ואסור לנו להירדם. מהבחינה הזו, אני כן רואה את הדבר בחומרה



גדולה, ואני רוצה להחדיר זאת באנשים. אני יודע שזה מושרש בהם בלאו הכי, אבל

התקופה הרגישה שבה אנו מצויים, דורשת מאיתנו משנה זהירות. הרי אתם תובעים

באיתנו את הזהירות הזו - בהרבה מקרים אתם הקורבנות לאי זהירות בנושאים האלה -

אז אינכם יכולים לבוא היום ולהצדיק מקרה כזה, או לומר שהגזמנו בהחמרה וזה גם

לא יצא טוב בציבור. אנהנו ניראה טוב בציבור, כשנשרת אותו על-פי חוק רשות

השידור ועל-פי מה שהתכוון המחוקק, ונמסור אינפורמציה מדוייקת.

אינני הושב, חלילה, שיואל ניר עשה פה שגיאה מתוך אוךיינטציה פוליטית שלו,

וכפי שאמר שלום קיטל, לא היתה שום פנייה ממשרד ראש-הממשלה, למרות שאולי זה מה

שמצטייר בציבור. אם אנחנו נהיה הוגנים עם עצמנו, אני לא דואג איך נצטייר

בציבור. אתם צריכים להבין שהיתה פה בעיה והשתלשלות של דברים "אני לא חושב שזה

המקום לשטוח בו את הבעיות הפנימיות שלנו עם עובד זה או אחר - ואתם צריכים

לתמוך בנו כאשר אנחנו רוצים להשריש משמעת של עבודה, שתעזור לנו להימנע

ממוקשים, להיזהר לא ליפול לאותם "בורות" שאתם מזהירים אותנו מפניהם. זה תיאור

המקרה, ולא היתה שום התערבות של גורם פוליטי בעסק הזה,

לגבי ההערה שהערתי קודם - אמנם הדיון הזה חשוב לי, ואני רואה חשיבות

להופעתנו בוועדה גם בנושא הזה. רק הערתי שבגלל הקייס המיוחד, שמדובר בכתב

שמכירים אותו, שמסתובב בבניין הזה, מטבע הדברים - למרות שדחית את זה על הסף,

אדוני היו"ר - זה נושא שיש לו סיכויים יותר טובים להגיע לשולחן הזה, לעומת

נושאים אחרים, שאולי הם הרבה יותר חמורים, שיש בהם עניין ציבורי, והם לא

מגיעים לכאן.

לי לבנת;

אני לא מקבלת את זה. ברצוני לשאול אותך - האם יכול להיות, תיאורטית,

שראש-הממשלה אכן אמר לשר דרעי את מה ששודר, ואחר--כך ראש-הממשלה הכחיש?

מי קירשנבאום;

תיאורטית, זה יכול להיות. אבל, אם הייתי צריך לטפל בידיעה כזו, בנושא כל-

כך רגיש כמו התחייבות לקיים משאל-עם לגבי נסיגה מרמת-הגולן, הייתי בודק זאת עם

כל המעורבים בדבר. לא הייתי מסתמך על אינפורמציה מאדם אחד, גם לא מראש-הממשלה.

לי לבנת;

אני מסכימה. רק שאלתי שאלה, כי יתכן שזה מה שקרה במקרה שלפנינו.

י י בא-גד;

אני מחכה לתשובה לשאלתי, מה סמכות הכתבים?

מי קירשנבאום;

לגבי סמכות הכתבים, שלום קיטל אמר פה דבר מאוד חשוב, לדעתי, - הרדיו משדר

כמויות אדירות של אינפורמציה, ונכון שיש מערכת סמכויות שעוברת ממנכ"ל רשות

השידור, שהוא עורך ראשי, ועד לכתב שמשדר בשטח. אנחנו בונים את זה על בסיס

מיומנות ואמינות, ובעצם כל כתב בשטח הוא גם עורך; לגבי האינפורמציה שבתחומו,

שהוא מעביר בשידור חי - באותו רגע, הוא המחליט.

יי בא-גד;

ואפשר לערער על כך?

מי קירשנבאום;

תמיד אפשר. אני מוכרח לציין, שמערכת הבדיקה של רשות השידור, דרך הגופים

הציבוריים שלה, היא עצומה.



אי נדב;

אני רוצה להסביר את חלקי בפרשה הזאת, וגם את מה שנוגע לכם. אני נתתי

לשלום קיטל גיבוי, שהוא כלי ניהול, וזה לא בריא שתיקרוו מאיתנו את הכלי הזח,

כאשר מדובר בקייס שאתם יודעים עליו בגלל הנגישות של הנוגע בדבר אליכם. לצערי

הרב, גם הגירסה שהתפרסמה בעיתונות, הה"כ יהלום, היא בגלל הנגישות של הבחור הזה

לעיתונות. לדעתי, כאשר מקיימים בירור פנימי, אינני צריך לרוץ החוצה, כדי לדאוג

שהגירסה הנכונה של שלום קיטל או שלי היא זו שתתפרסם בעיתונות. אך פה עמדתי

במצב שביקשו ממני תגובה על דבר, שמי שהיה מעוניין שזה יצטייר כפי שהצטייר,

הוציא את זה החוצה.

אני מדגיש שהיו מקרים כאלה בעבר ובוודאי יהיו עוד הרבה מקרים כאלה - אתם

לא יודעים על כולם - ואם ב-50% מהפעמים שאתם פונים אלי, אני מצליח בטלפון אחד

לשלום קיטל לפתור את הבעיה ולהשיג תגובה על דבר מסויים, זה בגלל שאני נותן לו

כלי ניהול וסמכות. אם אני אקח זאת ממנו פעם אחת, יש לנו בעיה. אנחנו מקפידים

על הדברים האלה כל הזמן, ולא רק במקרה של יואל ניר. אך אין זה סוד, שליואל ניר

יש גישה לחברי-כנסת וליו"ר הוועדה הזאת, ואם במקרה שלו ננהג בשונה ממקרים

אחרים, זה דבר חמור. בעניין הזה - לפני הבירור ואחרי הבירור - אני שלם במאת

האחוזים עם הגיבוי שנתתי לשלום קיטל, כי אינני נותן לו רק נותן סמכויות, אלא

דורש ממנו אחריות מסויימת, וחלק מהדברים שאתם שבעי רצון מהם, זה הודות לכך שיש

לי הידברות איתו. במעט מאוד מקרים אני פועל ישירות בתוך המערכת, כמו שמנכ"ל

פועל במעט מאוד מקרים באופן ישיר - אנחנו משתמשים בכל כלי הניהול.

היו"ר א' בורג;

יש לי שאלה אחת אינפורמטיבית - כמה שנים אתה מנהל חטיבת החדשות?

שי קיטל;

בקדנציה הנוכחית - כשנתיים ורבע.

היו"ר אי בורג;

בכל השנתיים ורבע האחרונות, כמה פעמים תלית ידיעה כזאת על לוח המודעות?

שי קיטל;

שלוש פעמים, כנגד רוני דניאל ואריאלה קליין, בעניינים שלא הגיעו לידיעת

הוועדה הזו.

לסיכום, רציתי לומר שני דברים. ראשית, אומרים חברי-הכנסת המכובדים שדנים

בזה, כי הדבר הפך לעניין ציבורי, אך לא אנחנו גרמנו לכך. זה היה עניין פנימי

קטן - אני לא רוצה לומר רוטיני, כי לשמחתי הרוטינה שלנו היא הרבה יותר טובה;

היה הרבה יותר נעים לדון על תיפקודו של הרדיו, ולא על חריקה יוצאת-דופן - זה

היה עניין פנימי,,שעובד נהג שלא כשורה, גם מהבחינה עיתונאית וגם מבחינת יחסי

עבודה. אם זה היה תלוי בנו, העניין יכול להיגמר בקלות רבה, בלי שום בעיה, כמו

שנגמר במקרים אחרים; אך זה יצא החוצה (לא על-ידינו), ואנחנו קורבן של העובדה

שזה הפך לעניין ציבורי. דבר שני, שהוא חשוב -פה יש החשד לכאורה של חברי-

הכנסת, ואני מקווה שקיבלתם במלואה את ההכחשה הנמרצת שלנו כאן, שלא מדובר בשום

מעורבות של לשכת ראש-הממשלה. אבל אתם ממשיכים לדבר על החשד לכאורה, שהיתה

מעורבות כזאת ומתעלמים מעניין אחר - סליחה, אדוני המנכ"ל, אני חולק עליך, כן

היתה התערבות פוליטית - מיום ראשון, היתה התערבות פוליטית של לשכת שר, שניסה

להגן על כתב. בידיעה שהוצאה מלשכת השר, נאמר שידוע להם שזה בגלל עניינים

פנימיים בתוך המערכת. בעיניי, זה בלתי מקובל לחלוטין, ואני חסר כל פנייה

בעניין הזה - אילו היה להיפך, הייתי י וישב פה ומגן בלהט על לשכת השר, שלא ניתנה

לה הזדמנות להגיב. אך האם זה בסדר לשכת ראש-הממשלה לא אמרה מילה, ולשכת שר

הפנים אומרת ו"און רקורד"? עם זה אנהנו צריכים להשלים?



היו"ר אי בורג;

אני חוזר למה שהגבתי לדבריו של מוטי קירשנבאום - כל דבר, מרגע שהוא יוצא

מתוך המערכת הפנימית, יש לנו עניין לעסוק בו. מה שנשאר במערכת הפנימית, זה לא

ענייני. מרגע שזה יצא והפך להיות נושא מסוג אחר לגמרי - ולא איכפת לי כרגע מי

הגורם, מי המעורבים ומי הבוחשים - הוועדה בעסק. שמענו את הדברים. אני חושב שיש

כאן כמה תחומים לא כל-כך מוגדרים - למדליף תמיד יש תפקיד, הוא רוצה להשתמש

באמצעי התקשורת כדי להעביר את המסר שלו; גם לכתב יש תפקיד, לרוץ אחרי הסקופ

ולהביא אותו. תפקיד העורך הוא לבדוק ולעשות התאמה. המדליף מילא את תפקידו

בפרשה באופן מלא, אני שומע אפילו שיש לו חלק יותר פעיל מעבר להדלפה עצמה; הכתב

השתמש במקור אמין לחלוטין, אך העורך לא עשה את איזון האינטרסים של הידיעה, כי

הידיעה הזאת לא שודרה בשידור חי. זה הגיע לשולחן המערכת, מישהו טרח לכתוב את

זה לקריין, לנקד - הידיעה לא עברה את מבחן העריכה. שלום קיטל אומר, שדבר כזה

צריך להיות מאוזן. מי המאזן?

לי לבנת;

אתה יוצא מתוך הנחה שהכתב לא צריך לבדוק, אלא להביא את הידיעה כמות שהיא

ולהשאיר את עבודת הבדיקה לעורך. זה לא מקובל עלי.

מי קירשנבאום;

אדוני היו"ר, אני חושב שבמסגרת הבירור שהיה צריך להיעשות עם יואל ניר -

אם הוא היה נאות להשתתף בבירור כזה - היה בהחלט צריך לברר גם את תפקיד העורך

בקייס הזה.

קריאה;

יו"ר הוועדה אמר שהוא שמע את יואל ניר.

היו"ר אי בורג;

בוודאי. אתה חושב, אמנון נדב, שאני לא מבין את הרגישות של העניין? אתה

מכיר אותי מספיק, בשביל לתת לי את הקרדיט, שכאשר אני מכניס ראש לרעה חולה

כזאת, לפחות אני יודע לאן אני נכנס. אני לא יכול לעשות דבר כזה בלי לשוחח

קודם. אלו לא יחסים פשוטים, שיושבים ארבעה פוליטיקאים מול מנהלי מדיה ומדברים

על דבר מן הסוג הזה. אתה עד שחברי הוועדה אינם פוליטיים-מפלגתיים בהתייחסות

לנושאים האלה.

אי נדב;

אבל תאמין לי שיש לי הרגשה לא טובה שהוועדה דנה בנושא של כתב כנסת.

היו"ר אי בורג;

בסדר גמור, בכל זאת הנושא עלה. הנקודה הבאה היא - אני שמעתי את המוסיקה

בדברים של שלום קיטל ושל כולכם על הגדרת התחומים. הגדרת תחומים פורמלית צריכה

להיעשות, כאשר יחסי האנוש גרועים. נדמה לי שאמנון נדב אמר, שכולנו יודעים מה

קורה שם. אתם ציינתם פה מי הדסק הפוליטי, ועכשיו אתן לכם דוגמא של דבר בתחום

הזה שקרה שלשום - בבוקר שידר מיכאל טוכפלד כתבה; "היום בשעה זאת וזאת, יגיש

השר אריה דרעי את המכתב, הוא לא יבוא לחלק הראשון של הישיבה, אלא לחלק השני" -

אני כבר לא זוכר בדיוק; בצהריים, עולה שלמה רז לאוויר ואומר; "השר אריה דרעי

יגיש את המכתב בשעה זאת וזאת, כפי שדיווח כתב עתי"ם איתן משהו". זה קטע של

אמינות הרדיו. אם יחסי האנוש הגרועים בתוך המחלקות יוצאים החוצה בצורה שמי

שמאזין במשך יום שלם, לא מוצא את ידיו ורגליו, והרדיו הוא מקור הבלבול - יש

כאן בעיה גדולה מאוד במילוי התפקיד.



מי קירשנבאום;

אתה מצייר פה מצב של יחסי אנוש מאוד גרועים ברדיו, אך אני לא מצאתי אותם.

היו"ר אי בורג;

אני מדבר על הדסק הזה.

ש' קיטל;

אתה מאוד טועה.

היו"ר אי בורג;

יכול להיות. הנקודה האחרונה - שלום קיטל, שמעתי את הארבע וחצי שעות. כאשר

אדם נכנס למצב מהסוג הזה, שבין השאר יש בו גם יוקרה - מי משדר, מי מעלה ומי

מוריד; כולנו מכירים את המירוץ אהר המיקרופון, כמה הוא השוב לכל אחד למעמד

ולמוניטין - אם אדם מרגיש ש"דפקו" אותו, מותר לו להתרגז במשך ארבע שעות. אני

לא הושב שמנהל צריך להחליט מיד; יאל תעבוד עד שאני לא מבין מה קורה'. גם אני

חושב שזה כלי ניהולי ממדרגה ראשונה ושמנהל המדיה צריך לתת גיבוי למנהל היחידה.

מי קירשנבאום;

זה כל מה שהיה פה.

היו"ר אי בורג;

אני לא חושב שכללי הצדק הטבעי אומרים שאחרי ארבע שעות, שמים דבר כזה על

השולחן מבלי לדבר עם הכתב. גם אם זה היה לוקח יום, זה עוד לא סוף העולם.

שי קיטל;

הארבע שעות היו 24 שעות אחרי המקרה.

היו"ר אי בורג;

בסדר, אבל אתה לא בודק את זה מנקודת הזינוק, אלא מהרגע שהמשבר נהיה משבר.

כאשר עוסקים בדין ובמשפט - אם היתה טעות בהגשת כתב האישום, לפעמים האשמה בטלה.

עכשיו, אתם תעשו את הבירור שלכם, אינני מבקש שתספרו לנו בדיוק מה היה הדיון

הפנימי, אך יש לי בקשה אחת - לראות את הסיכום והמסקנות.

מי קירשנבאום;

לצורך מה? אתה לא סומך עלינו?

לי לבנת;

אני רוצה למחות נגד הסיכום הזה. אני חושבת שהבירור שהתקיים פח עכשיו, היה

צריך להתקיים - למרות ההסתייגות של מוטי קירשנבאום, שאני מקבלת אותה, כי גם

אני מרגישה לא נוח בגין העובדה שמדובר בכתב פרלמנטרי. אבל נכון שהדיון התקיים,

חברי-הכנסת ביטאו את תחושתם, קיבלנו את העובדות ואני מקבלת חלק גדול מהדברים

שנאמרו כאן (בהסתייגויות שאמרתי אותן), ואני חושבת שמרגע זה ואילך, אנחנו

צריכים להשאיר את הדברים בידי רשות השידור, שתטפל בהם ותפעל לפי מיטב הבנתה.

י י בא-גד;

אנחנו משאירים את זה בידיה, אבל רוצים לדעת את הסיכום.

אי נדב;

אם אני צריך לדווח לכם על כך, עם כל המשמעויות של העצמאות של רשות

השידור -



לי לבנת;

אמנון נדב, תן לי להגן עליך, זה יהיה יותר טוב מאשר אם אתה תגן על עצמך.

לטעמי, בזה כבר תהיה התערבות לגופו של עניין. כל עוד קיימנו כאן את הבירור על

הפרוצדורה ועל המקרה, במיגבלות של הבדיקה המאוד פרטנית מה בדיוק קורה בין כתב

למנהל החדשות, זה בסדר, אך הבקשה לראות את הסיכום היא התערבות יתר, וזה לא

נכון.

§

י' בא-גד;

ממילא נדע זאת מהעיתונות, הרי זה ידלוף מאיזשהו צד... מבחינה זו, אתם

מרכז הדליפה. אני חושב, שלמען הסדר הטוב, פשוט אין טעם שוועדה תשב, תדבר ובסוף

'שמענו אתכם, אבל אסור לכם יותר לדעתי. היושב-ראש אמר בצדק,

הוא לא מבקש לבקר אתכם, לבדוק ולערער, אלא לדעת מה הסיכום והמסקנות.

מי קירשנבאום;

הבעיה היתה טון הדיבור.

י י בא-גד;

מי שמכיר את היושב-ראש שלנו, זה טון עדין...

היו"ר אי בורג;

חה"כ יהלום, אני מבקש שתתייחס לנקודה הזאת.

שי יהלום;

אני בהחלט מקבל מה שאמרו כאן. לא צריך להוסיף.

היו"ר אי בורג;

הנקודה הזאת היא באמת כבדת משקל. ראשית, מהישיבה הזאת לא תצא שום הודעה.

מבחינתי, הישיבה הזו לא מדווחת, ולא תהיה שיחה אישית שלי על הנושא - לא עם

יואל ניר ולא עם אורה עריף, שהן הנפשות הפועלות. שנית, שמעתי את דבריה של חה"כ

לבנת, לא לקחתי אותם בחשבון לפני שהצעתי את הצעתי; נכון שזה תקדים יותר מדי

אגרסיבי של דיווח כלפי מעלה. יש לי בקשה - כאשר אתם גומרים את הבירור, אני

מבקש לדעת מה היו הסיכום והמסקנות.

מי קירשנבאום;

מקובל עלינו.

היו"ר אי בורג;

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15;13.