הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 67

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום רביעי, כ"ד באדר התשנ"ג (17 במרץ 1993). שעה 00;09

חברי הוועדה; א' בורג - היו"ר

א' אסעד

ש' יהלום

אי יחזקאל

הי מחאמיד

מוזמנים; ד"ר י' פרינץ - מנהל מחי למניעת התמכרויות, משרד

החינוך והתרבות

דייר אי לוי - מנהל האגף לשירותי חינוך ורו ויוה,

משרד החינוך והתרבות

מי בנאו - מנהל המחלקה לביקור סדיר, משרד החינוך

והתרבות

אי חביב - ממונה מחוזי לשח"ר, משרד החינוך והתרבות

חי להב - מנהל תחום קידום ונוער, משרד החינוך

והתרבות

די מרחבי - יועצת למניעת נשירה, משרד החינוך

והתרבות

בי נסים - משרד החינוך והתרבות

אי בלר - רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר

ד"ר ק' רובינרויט- מנהל המרפאה לנוער ביפו, המרכז הקהילתי

לבריאות הנפש ביפו, משרד הבריאות

אי סלור - מפקחת ארצית, משרד העבודה והרווחה

נצ"מ זי אהרוני - ראש מדור עבריינות נוער, משטרת ישראל

אי אבוביץ - בית-ספר מקס פיין בת"א, הסתדרות המורים

י' שוחט - מנהל בית-ספר מקס פיין, הסתדרות המורים

אי יום-טוב - עובדת סוציאלית, המועצה לשלום הילד

אי מזרחי - ראש תחום נוער, חברה למתנ"סים

אי גרמניק - רכז נוער במרכז גיסי כהן, חברה למתנ"סים

אי כהן - מנחה בתחום נוער, חברה למתנ"סים

אי מאור - מפקח, עמית

די קב - מנהל בי"ס עמית, רמלה

ד' לובלסקי - משנה למנכ"ל רשת עמל

ר' בוזלי - מועצת תלמידים ונוער ארצית

סי אסולין - " " " "

מזכירת הוועדה; י' גידלי

אי זכאי

סדר-היום; נשירה ונוער מנותק.



נשירה ונוער מנותק

היו"ר אי בורג;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה בנושא: נשירה ונוער מנותק.

בתדירות ריטואלית אנחנו חוזרים לנושא הזה ומזדעזעים בכל פעם מחדש כשמוסיפים

לו עוד נדבכים עד הזעזוע הבא. מטרידות אותי שתי שאלות: 1. למה זה קורה. 2. האם

אפשר שזה לא יקרה.

בכל חברה אנושית יש בעיות של קומוניקציה ברמות שונות, יש אנשים שמתקשרים ברמה

גבוהה, יש אנשים שלא מסוגלים למינימום של תיקשור. השאלה היא מה עושים אתם ועל מי

מוטלת האחריות לגביהם - על ההורה, על הקהילה, על המורה, על המנהל, על המפקח, על

מערכות לא-פורמליות שהן פריפריאליות למערכת החינוך המוסדית והמסודרת, האם נעשים

מחקרים בנושא הזה, האם יש מעקב ונתונים.

שאלה אחרת היא האם יש דרכים ביורוקרטיות, מינהליות, לטפל בבעיה או בחלקה.

דוגמה אחת לטיפול מוסדי היא שבית-הספר הוא שש-שנתי ויש איסור על הנשרה של תלמידים

- אחד הדברים בו זכתה תכנית שושני למחמאות מקיר לקיר.

הדיון היום הוא חלק ממערכת של דיונים שוועדת החינוך של הכנסת מקיימת לגבי

אוכלוסיות שאנחנו מגדירים אותן כחלשות -אין לי הגדרה יותר טובה, למרות שזו הגדרה

מתייגת ועומדת בניגוד לתפישת עולמי של "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" -

כשהסיכום יהיה בשבוע הבא ביום עיון שהוועדה תכנס בבית-ספר בירושלים בנושא:

האינטגרציה עם מבט קדימה ומה הלאה.

אני מבקש מנציג משרד החינוך להציג את הנושא והנתונים.

אני מנהל היחידה לקידום נוער, שמפתחת את השירותים לטיפול בנוער מנותק - הגדרה

שנלקחה ממבקר המדינה לגבי אוכלוסיה שהתנתקה מן המערכות. קבענו שזו הגדרה פורמלית

שניתנת לזיהוי מיידי והיא מחייבת אותנו לבדוק אלטרנטיבות לטיפול בה. הנחתי

לפניכם תקציר של היחידה שלנו שנוגע לנושא וחוברת הכוללת את התפישה האקדמית

ומחקרים שנעשו בו.

לפי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלפני שנה יש 11.9% במגזר היהודי,

ו-43% במגזר המיעוטים - ערבים, נוצרים, דרוזים - מגילאי 18-15. כלומר מסוף חינוך

חובה והתחלת חינוך חינם, שנמצאים מחוץ למסגרות לימוד פורמליות.

הנתון הזה קצת מעוות כי אם ילד עובד זה לא אותו דבר כמו ילד על הברזלים. מה

קורה עם מגזר-הברזלים?

ההערכה שלנו היא ש-9% מתוך 11.9% במגזר היהודי נמצאים מחוץ למסגרות, או שהם

נמצאים בעבודה מזדמנת, ללא חניכות שאין לה תמיכה חינוכית, ומבחינתנו היא מחוץ

למסגרות. במספרים מוחלטים זה מגיע ל25,000-24,000 ילדים. אותו הדבר במגזר

המיעוטים, שם מגיע המספר ל-24,000-23,000, למרות שבאחוז ים זה יותר גבוה.



בהנהלת משרד החינוך התקבלה לפני כשנה החלטה שהמערכת תציג סל של תשומות

חינוכיות וטיפוליות לאותה אוכלוסיה ובמסגרתו חוק חינוך חינם יכסה את האוכלוסיה

הזאת עד גיל 18 למרות הניתוק שלה. השירותים שלנו קיימים כבר כסה שנים. השינוי

המשמעותי בשנה האחרונה הוא הכרה באוכלוסיה הזאת כזכאית לסל שירותים חינוכיים-

טיפוליים שמשלב בתוכו אלמנטים של השכלה, טיפול, חינוך חברתי כשהמטרה היא להוביל

את הנער בתהליך טיפולי-חינוכי לשילוב מחדש בתוך המסגרות כאלטרנטיבה ראשונה, או

לבחינת אלטרנטיבות אחרות שטובות לאותו נער.

הנושא הזה מורכב כי הדברים שונים מנער לנער ונוגעים בפונקציות של הנער,

המערכת והמלווים. לדעתנו צריכים לחול שינויים במבנה, כמו בשנות וקשישים כאשר

כ-80% היו מחוץ למסגרות ובית-ספר מקיף שש-שנתי שינה את המספרים; או שינוי חוקי

כפי שהיה ב-1979 עם החלת חוק חינוך חינם עד גיל 18 שגם הוא שינה את המספרים.

היו"ר אי בורג;

אז הנורמה היתה שאתה גומר את הסקר והולך לעבוד.

ח' להב;

שוק העבודה הצטמצם ורק קצת למעלה מ-2% מתוך אותה אוכלוסיה נמצאים בעבודה, כל

השאר מנסים למצוא את עצמם במסגרות אלטרנטיביות אחרות שהן מעטות.

היו"ר אי בורג;

כמה זמן פועלת התכנית שלכם?

ח' להב;

התכנית של המשרד לסל תשומות חינוכיות מובנה פועלת כבר שנה שניה. השירות, כפי

שהוא, ניתן כבר מתחילת שנות השבעים.

היו"ר אי בורג;

כמה ילדים הצלחתם להחזיר או לשלב במערכת?

ח' להב;

מתוך 25,000 ילדים אנחנו מטפלים בשנה ב-5,000 בני נוער. מתוכם, כ-2,900

נמצאים בתהליך של שילוב מחדש במערכת בית-ספרית רגילה או במערכת אלטרנטיבית של

מסגרות מקצועיות, סמי-מקצועיות, הכשרה מקצועית או עבודה. מבחינתנו, נער שעובד

ומקבל תמיכה של חניכות, זו לא האלטרנטיבה הכי טובה אבל היא יכולה להוביל אותו

הלאה.

היו"ר אי בורג;

מה עם 20,000 האחרים?

ח' להב;

יש מערכות אחרות שמנסות להגיע אליהם. העובדה שהגענו ל-5,000 בני נוער היא

פונקציה של היקף כוח האדם שאנחנו יכולים לתת ולכן אני מעריך שלפחות ל-15,000 בני

נוער אנחנו לא מגיעים, אבל מגיעות אליהן מערכות אחרות.



היו"ר אי בורג;

אני רוצה לדעת מה מספר הילדים שאליהם לא מגיעה אף סוכנות אחת.

ח' להב;

קשה לי להגיד לך ובאמת יש אוכלוסיות שלא נוגעים בהן. פיתהנו תכנה של מהשב

שמנסה לאתר שמית את הנערים האלה בכל ישוב וכאן יש צורך בשיתוף פעולה עם הרשות

המקומית והגופים בה אלא שזה קצת מורכב. ישוב שרוצה לעשות מיפוי של 100% של

האוכלוסיה יכול לעשות זאת ולהגיע לכל אחד מהנערים אבל זו החלטה של הרשות המקומית

ולא כל רשות רוצה ויכולה להתמודד עם הבעיה.

היו"ר אי בורג;

איזה תהליכי איתור יש לכם? האם יש תבנית לפיה אתה יכול לומר שאם ילד בכיתה

ג' מתנהג בצורה מסויימת הרי שלקראת ההטיבה הוא יתנהג כך או כך ולקראת התיכון הוא

יהיה על הברזלים? יש מודל של נשירה?

ח' להב;

יש במשרד יהידה שמטפלת בתוך המערכת במניעת נשירה והם בוודאי יציגו את הנושא.

היהידה לקידום נוער נכנסת לתמונה מרגע שהילד נשר, בגיל 14 או 15. עם כניסה

לשוליים לפני כן, בתיאום עם יהידת הקב"סים והמנדט שלנו הוא למצוא אלטרנטיבות

לשילוב מהדש של הנער או טיפול בו עד הצבא.

היו"ר אי בורג;

מר בנאו, איך מאתרים ילד כזה?

מי בנאו;

כשמדברים על נשירה מדובר על הבשלתו של תהליך שראשיתו בנשירה סמויה כבר בכיתות

הנמוכות כשהתלמיד לא מפיק תועלת מהמערכת או מפיק תועלת מעטה. האיתותים הראשונים

הם כאשר מתהילים באיהורים, בהיעדרויות של יום או יומיים, ומבהינתי מנהל בית-הספר

או המהנך, הוא הבקר הראשוני שצריך לבדוק מה קורה ביום הראשון או השני של

ההיעדרות. אם אהרי שבעה ימים של היעדרות אין סיבה מספקת להיעדרות, יש לפנות מייד

לרשות המקומית, עם מכתב רשום למשפחה.

היו"ר אי בורג;

המנגנון הזה עובד?

מי בנאו;

בקטע הזה הוא עובד אבל לא די טוב כי יש קצר בתזרים המידע כבר בשלב הראשון,

מהמחנך למנהל.

היו"ר אי בורג;

כלומר, נוח למחנך שהילד לא בא לכיתה?

מי בנאו;

לפעמים יש מיתאם בין האינטרס של המהנך ובין האינטרס של הילד; אתה לא תפריע

לי, אני לא אפריע לך וזה טוב לכולם.



נוסף לכך יש בעיה עם העולים, שהם אוכלוסיה ניידת וקשה לאתר אותם כי היום הם

כאן ומחר שם.

היו"ר אי בורג;

האם העולים נכללים במספר של 25,000?

ח' להב;

לא, נוסף על המספר הזה יש 6,000 בני נוער עולים והם נמצאים במשבצת נפרדת.

היו"ר אי בורג;

לא ניכנס לזה כי זו בעיה שאנחנו מטפלים בה באפיקים אחרים.

מר בנאו, עם התזרים הלקוי שיש לך, כמה ילדים יש מכיתה אי ועד סוף ההטיבה שהם

בנשירה סמויה?

מי בנאו;

אני יכול לתת נתונים לגבי 20,000 תלמידים שטיפלו בהם קציני ביקור סדיר במהלך

תשנ"ב כש-3,384 הם מקרב המיעוטים. מתוך 20,000 יש נשירה של 3.5% החל מגן-ילדים,

שהם כ-700 תלמידים, וככל שעולים בגיל המספר גדל ובשיא, בכיתה ט', אנחנו מטפלים

בלמעלה מ-%21 מהתלמידים הנושרים.

מדי שנה כ-20,000 תלמידים הם במצב של ניידות ואנחנו מבחינים בחמש דרגות חומרה

של ניידות. 1. ניידות אישית, היינו, מעבר של תלמיד מבית-ספר אחד לבית-ספר אחר

כשרמת הלימודים דומה או זהה לבית-הספר הקודם, זו ניידות חיובית שמאפשרת שיקול דעת

לתלמיד ולבני משפחתו ויש אחוזים בודדים כאלה. 2. ניידות וגלישה מטה, היינו, מעבר

של התלמיד מבית-ספר אהד לבית-ספר אחר כשהדרישות הפורמליות נמוכות יותר מאשר

בבית-הספר הקודם. זו ניידות שנתפשת כניידות שלילית, בלי שיקול דעת וזכות לנער

לכוון את הניידות שלו כשלמערכת יש זכות ההכרעה מה טוב לילד והיא מציבה לו ברירה;

אם אתה רוצה ללמוד - גלוש מטה. 3. ניידות חוזרת או ניידות כרונית, היינו, כמה

מעברים של תלמיד מבית-ספר לבית-ספר כשהגלישה צוברת תאוצה. 4. ניידות שמביאה

לנשירה. הנשירה מוגדרת נשירה מכל המסגרות של משרד החינוך.

היו"ר אי בורג;

כמה יש בקטגוריה הזאת?

מ' בנאו;

מתוך 20,000 יש בקטגוריה הזאת 15,223 תלמידים.

היו"ר אי בורג;

כשמתוך 15,000 אלה מר להב עוד יכול לגעת בהם, בעוד ש-10,000 עד 15,000 האחרים

אבודים לגמרי מבחינת המערכת.

מי בנאו;

לא, חלק מהם, להערכתי כ-3,000, עוברים למסגרות של משרד העבודה.



היו"ר אי בורג;

כלומר, נשאר גרעין של 7,000 תלמידים. למה אתה מדבר על 20,000 ואילו מר להב

דיבר על 25,000?

ח' להב;

אני דיברתי על שנת 1991.

מי בנאו;

אני מדבר על שנת תשנ"ב.

היו"ר אי בורג;

אז יש ירידה של 5,000 תלמידים בנושרים?

לא. אנהנו בודקים בדרך כלל שני שנתונים, תלמיד שהתחיל את הלימודים בתשנ"ב,

לא סיים, או לא עבר לתשנ"ג. עדיין אין לי נתונים בדוקים לתשנ"ג ואקבל אותם בתוך

שבוע.

5. דרגת החומרה החמישית היא הנשירה המוחלטת והיא יציאה מכל מסגרת לימודית

ממלכתית וזאת האוכלוסיה שמטפל בה מר להב.

ח' להב;

צריך לזכור שהניתוק איננו מצב סטטי אלא דינמי. יכול לקרות שילד יתחיל ללמוד

בבית-ספר בחודש ספטמבר, בחנוכה אנחנו מוצאים אותו ברחוב, בפורים הצלחנו לשלב אותו

מר1דש ובפסח שוב מצאנו אותו ברחוב וצריך למצוא לו אלטרנטיבה. זה קטע דומיננטי

שקשורה בו גם הפרובלמטיקה של האיתור והאיבחון וצריך לקחת בחשבון את הדברים האלה.

היו"ר אי בורג;

למה אתה טורח לציין את זה?

חי להב;

כי מציאת אלטרנטיבה לנער ואחזקתו בה הוא אחד המבחנים הקשים של המערכת.

היו"ר אי בורג;

ד"ר לוי, האם אתה רוצה להוסיף?

ד"ר אי לוי;

נשירה ונוער מנותק הם שני דברים שלא בהכרח קשורים אחד בשני. במאקרו, חבל

שאין ועדת תיאום בין-משרדית של משרד החינוך והתרבות, משרד העבודה והרווחה, המשטרה

ועוד משרדים שיכולים להיות שותפים בה.

היו"ר אי בורג;

זה אחד הדברים שאנחנו עומדים להציע.



ד"ר א' לוי;

הילדים האלה נופלים בין הכסאות ויושבים על הברזלים. ברגע שהנער הפך להיות

נער מנותק זה מצביע על כשלון המערכת כי אני לא מכיר ניידות כלפי מעלה אלא רק כלפי

מטה. כמו-כן אני מציע שנדבר על הנשרה ולא על נשירה.

היו"ר א' בורג;

ציינתי בדברי הפתיחה שאחד הדברים החיוביים בתכנית שושני הוא האיסור על

ההנשרה.

האם יש משפחות בהן יש רפטיציה של הנשרה כשיש בהן שלושה או חמישה ילדים כאלה?

ד' מרחבי;

בהחלט כן.

האם יש נתונים באיזה אזורים בארץ מחולקים 20,000 הילדים האלה? האם יש מובהקות

מבחינת המשפחות? באיזו עיר קיים אחוז גבוה של נוער מנותק?

ח' להב;

איו לי נתון כזה.

ד"ר א' לוי;

רוב הילדים המנותקים והנושרים הם מאוכלוסיות מצוקה, מערי פיתוה.

היו"ר אי בורג;

אם יש לך מחשב שעוקב אחרי כל תלמיד ארנה עושה הצלבות ויש לך נתונים. הדיון כאן

היום הוא דיון ראשון ואיננו חד-פעמי. המגמה היא, כפי שאמר דייר לוי, להגיע

לקואורדינציה של כל הגופים העוסקים בנושא הזה.

בשלב האיתור, לפני הנשירה, אחרי הבת הבכירה שנשרה, האם אני שם עין על הילדים

האחרים במשפחה?

מ' בנאו;

כן, ברשות המקומית מודעים להימצאות של משפחות שהן בסיכון גבוה מהבחינה הזאת

ועלולה להיות להן היסטוריה של נושרים. חלק גדול מהמשפחות סובלות ממצוקה תפקודית

קשה והילדים שלהן מגיעים למערכת החינוך עם קשיים של הסתגלות לנורמות המוסדיות,

מחד גיסא, וההתמודדות עם אתגרים אינטלקטואליים, מאידך גיסא. השאלה היא האם

המערכת משלימה אותן הפונקציות שהמשפחה לא השכילה למלא אותן כשתהליך הסוציאליזציה

נפגם וגם התהליך הלימודי לוקה בוקסר.

די מרחבי;

בגיל צעיר, כבר בטיפת חלב, אפשר להצביע על המשפחות המועדות לפורענות. לא

עשינו חיתוך של מספר הילדים הנושרים מאותה משפחה, אבל כמי שעובדת בשטח אני יודעת

שיש משפחות שהילדים שלהן נושרים ממערכת החינוך בשלב כלשהו. ככל שהילדים צעירים

יותר הנשירה היא פחותה אבל אז אפשר לראות שהם באים מהגרעין הקשה של האוכלוסיה, מן

המשפחות עם המצוקה הקשה ביותר והאמצעים בהם צריך להשתמש כדי שהילדים יישארו

במערכת החינוך צריכים להיות מסיביים. לעומת זאת, כשמדובר על נשירה מחטיבות

הביניים, זה קורה גם במשפחות אחרות כי יש בעיות של נשירה בקרב המתבגרים.



מ' בנאו;

היום אנחנו מובילים מהלך לגבי אוכלוסיה שהיא על התפר, בין חינוך מיוחד לחינוך

רגיל, כלומר, תלמידים שהם לא במובהק בחינוך מיוחד שבשנים האחרונות הועברו לחינוך

המיוחד על-ידי ועדות השמה. אנחנו יוזמים מהלך של התערבות מניעתית מתקנת ומסייעת

כבר בגילאי הגן, ועומדים להקים מרכז למידה בבית-הספר.

היו"ר אי בורג;

אני לא בטוח שהבעיה מתמקדת באותם אלפים שהצלחת לאתר אותם. במובן הזה יותר

מעניין אותי ה"סור מרע" מאשר "עשה טוב". אני מאושר מכל פעולה שנעשית ואם תפשת

ילד ברשת, אז איכשהו נוגעים בו, הבעיה היא מה עם אלה שלא נוגעים בהם.

מי בנאו;

כפי שאמרה גבי מרחבי, כבר בטיפת חלב אפשר לאתר מי האוכלוסיה שהיא בסיכון

גבוה.

דייר אי לוי;

זה ההבדל בין מניעת נשירה לבין טיפול בנשירה.

היו"ר אי בורג;

אני מבקש לשמוע את נציגת המשטרה.

נצ"מ ז' אהרוני;

אין לנו נתונים דומים לאלה שנמסרו כאן כי אנחנו לא עוסקים בזה. הקשר שלנו עם

נוער מנותק בא לביטוי כאשר הוא מובא לידיעתנו עקב ביצוע עבירה, העובדה שהוא נוער

מנותק מעניינת אותנו פחות אבל יותר מעניינת את שירות המבחן לנוער אליו אנחנו

מפנים את הנער. אוכלוסיה אחרת מאותרת על-ידי המשטרה בגין היעדרות או בריחה מהבית,

שוטטות ברחוב וכן הלאה, ויש גופים שונים שאנחנו עומדים אתם בקשר כמו יחידות קידום

נוער, יחידות לנערה במצוקה, שמנסות לעשות משהו עם הנוער הנושר.

היו"ר אי בורג;

נניח שביום חמישיש בלילה אתם עושים פשיטה על מועדון ולוקחים תעודות זהות ל-15

ילדים, כאשר ל-2 עושים רישום פלילי ואת האחרים משחררים ונוזפים בהם. האם אתם

מדווחים למערכת נלווית כלשהי על אנשים שהם על סף הרישום הפלילי?

נצ"מ ז' אהרוני;

כן. יחידות הנוער שלנו בכל אהת מן הערים נמצאות בקשר עם שירותים רבים

בקהילה. חלק מהם הם שירותים שהחוק מחייב אותנו לעמוד בקשר אתם, כמו פקידי סעד או

קציני מבחן וחלק מהם שירותים שאנחנו עומדים בקשרי עבודה אתם כשהם מטפלים באותה

אוכלוסיה. אם הגיע לידיעתי שהנער משוטט, ברח ולא רוצה לחזור הביו1ה ויש בעיה עם

ההורים, כמשטרה אין לי בו ענין כי אני עוסקת בעיקר בעבריינים, אבל לצורך זה הייתי

הגורם המאתר ומי שתטפל בו היא איות מהרשויות האחרות שאליה אני אעביר אותו. לפעמים

אפגוש שוב בנער הזה עקב עבירה פלילית ולפעמים לא, כך שלא בהכרח יש קשר לגבי הנער

הזה.



היו"ר א' בורג;

מה הפרופורציות ביו בנים ובנות ב-11.9%?

ד"ר אי לוי;

70% בנים. 30% בנות.

חי להב;

במגזר המיעוטים 70% בנות ו-30% בנים.

היו"ר אי בורג;

אבל אלה לא בנות שהולכות לברזלים, הן הולכות להיות מפרנסות או שהן מתחתנות

בגיל צעיר. לפי זה יש כאן בעיה של סמנטיקה. כאשר אני מדבר על ילד שההורים שלו

נסעו לשליחות, והוא נכנס לסטטיסטיקה, ועל ילד שהגיע למוסד לעבריינים באותה

קטגוריה, יש לי בעיה של הגדרה.

ד"ר אי לוי;

נכון, גם אם הוא נושר ממערכת החינוך מבחינה חיובית הוא נחשב נושר.

נצ"מ ז' אהרוני;

חוק חינוך חובה מטיל על ההורים את החובה לשלוח את הילדים לבית-הספר ויש

סנקציה של קנס בסך 1,000 שקל על מי שמפר אותו. התלונות נגד ההורים אמורות להיות

מוגשות למשטרה על-ידי קציני הביקור הסדיר. בדרך כלל מספר התלונות המוגשות לנו

אינו עולה על 10 ולכן אין טעם להגיש תלונות נגד חלק מן ההורים. זו לא פעם ראשונה

שאני נדרשת לנושא הזה בוועדת החינוך.

זה כלום, המספר הזה הוא קשקוש.

מי בנאו;

המערך של קציני הביקור הסדיר קם בזמנו כדי להתמודד עם המשפחות ועכשיו זה עבר

למערכת החינוך.

היו"ר אי בורג;

מה נקודת המבט של המועצה לשלום הילד.

אי יום-טוב;

אני מרכזת במועצה את פניות הציבור ואני מקבלת דיווחים רק מהשלב שבו הילד

הסתבך בעבירות פליליות, או אחרי זמן רב שהילד יושב בבית. לצערי לא תמיד קצין

הביקור הסדיר מדווח בזמן על כך שהילד יושב בבית ואנחנו שומעים על ילדים שמסתובבים

ברחובות במשך חודשים בלי שום פתרון, דבר שלא עוזר למניעת הנשירה. לפעמים נוח

למערכת להתעלם מילד בעייתי, במיוחד ילד שעובר מבית-ספר אחד לשני, קשה לשים עליו

את האצבע מה גם שאנחנו יודעים שזו משפחה מוכרת בשירותי הרווחה.

לדעתי הקטע הבעייתי הוא של הילדים שהם מעל גיל חינוך חינם, י"א ומעלה, כאלה

שיש להם שנה ויותר עד לגיוס. אם הם נושרים הם מסתובבים וקשה למצוא להם מסגרות

מתאימות כי לא יקבלו ילד באמצע השנה וגם לא ילד עם רקע כזה.



היו"ר אי בורג;

האם זה לא בולשביקי לחייב ילד כזה להיות במסגרת? הוא אומר: עיזבו אותי, אני

לא רוצה ללמוד.

אי יום-טוב;

אנחנו לא יכולים לדבר עם הילד ולחייב אותו ללכת

ללמוד.

פדגוגית, חברתית: האם צריך לחייב ילד ללמוד. כמה סוכנויות עוסקות בנושא

הזה? משרד החינוך והתרבות, המועצה לשלום הילד, משרד העבודה והרווחה.

בקטע של הילדים שהם מחוץ למסגרות חינוכיות עוסק השירות לנוער וצעירים במשרד

העבודה והרווחה. המשרדים מפעילים את השירותים בתוך המערכת של הרשות המקומית כמו

מתנ"סים.

במתנ"סים הם לא מסוגלים לאתר ילדים.

בישובים מסו י ימים משרד החינוך ממקם את השירותים שלו בתוך מתנ"ס.

נשמע את נציגת משרד העבודה והרווחה.

אני מייצגת את המפת"נים שאליהם מגיעים החלשים שבחלשים ואולי בגלל שהם הכי

חלשים אז הם זוכים. אנחנו מפעילים את חוק חינוך חובה חינם עד גיל 12. כיוון

שמדובר על החלשים ביותר, נוגעות בהם המערכות הטיפוליות כבר מכיתה ו' ומעבירות

אותם למפת"נים שאינם בית-ספר, זה לא דומה לבית-ספר. אנחנו יודעים שכאשר הילד

נכנס למערכת מפת"ן הוא איננו נושר וכמעט שלא קיימת נשירה, הקושי הוא להביא אותו

לשם. יש קרוב ל-2,000 ילדים ב-32 מפת"נים, 3 במגזר המיעוטים - 2 ערבים, 1 דרוזי.

מה אתם עושים עם ילדים שהם מחוץ למערכת?

יש פעולה של ,REACHING OUTהעובדים הסוציאליים במפת"נים חייבים ללכת לקהילה

ולאתר ילדים נוספים.

אני לא בטוח שהנתון הזה הוא הנתון הסופי. אני מבקר הרבה בבתי-ספר ומוצא

ילדים שעל-פי כל הגדרה הם ילדים מנותקים. ילד רשום בבית-ספר, דופק כרטיס

בבית-ספר, אבל אחרי כן בחצר בית-הספר, יחד עם אחיו שמחוץ לבית-הספר, עושים את

והקומבינה בתוך חצר בית-הספר. באחד השבועות האחרונים ישבתי במשך 8 שעות במכונית



בקשר למעקב אחרי סמים והסתכלתי על בית-ספר ואז אמרו לי: הנה התלמיד שיצא מתוך

הכיתה, והנה אחיו שיצא מתוך המאורה. כך, שהנתון של 11.9% הוא לגבי אלה שמחוץ

לגדר, אני חושש שהמספרים הם הרבה יותר גדולים. איד עושים REACHING OUTלרבבות

שבהוץ.

א' סלור;

רק במערכת בה הילד רשום.

היו"ר אי בורג;

אין לי תמונה ברורה איפה אנחנו עומדים ומה אנחנו עושים עם הנוער הזה. אני

יודע שיש סוכנויות שבינתיים אין ביניהן קואורדינציה. נניח שאיתרתי ילד עם בעיה

בכיתה, הוא נכנס למסלול הדיווח, מה קורה עכשיו?

מי בנאו;

זה הקטע שבו קצין הביקור הסדיר נכנס לענין. דפוסי העבודה לאיתור הם

שבית-הספר, שהוא המרכיב הדומיננטי, מודיע שמסך 100% יש בעיה עם 52% מהילדים והם

עברו את כל התהליך.

היו"ר אי בורג;

50% זה לא דומיננטי, זו "פאשלה". אני שולח את הילד לבית-ספר במשך עשר שנים.

אתה אומר לי שמתוך 20,000 הילדים שיפלו לרשת של מר להב, שמת לב ל-10,000 ואילו

ל-10,000 האחרים לא שמת לב. המורה מתחכך בילד יותר שעות מאשר אני מתחכך עם הילד

בבית. זה נתון נורא.

נוסף לכך אנחנו עושים ,REACHING OUTבעיקר בגילאים היותר גבוהים.

היו"ר אי בורג;

כשמוסרים פה נתון של 52%, האם במסגרת ניהול המערכת שלכם אתם מציבים לכם כיעד

להגיע בשנה הבאה ל-60%, בעוד שנתיים ל-65%, בעוד חמש שנים ל-90%? האם יש לכם

תכנית עבודה לאיזה אחוז של פוטנציאל נשירה באוכלוסיה תגיעו בתוך מערכת חינוך חובה

בעוד כמה שנים?

ד"ר א' לוי;

לא מתחילים לאתר ילד כפוטנציאל לנשירה מגיל כיתה אי עד כיתה די. זה תהליך

מתמשך שמתחיל בכיתות הנמוכות - פרופ' מיכה חן אמר; כבר כשהילד בכיתה הי אני יכול

להגיד לך מי ילך לאוניברסיטה ומי יעשה משהו אחר - עד חטיבות הביניים אין בעיה של

נשירה במגזר היהודי, כפי שאמרת זה קשקוש. הבעיה האמיתית מתחילה בחטיבת הביניים

וכדאי להרנמקד בה כי אתה יודע את תולדותיה, מה היא אמורה להיות ומזה 28 שנה לא

השלימו אותה, אולי רק ב-50% מהמקומות.

היו"ר אי בורג;

ב-80% מהרשויות, ב-62% מהאוכלוסיה.



ד"ר אי לוי;

לפעמים חמישה בתי-ספר מזינים חטיבת ביניים אחת, הילדים מגיעים לשם ואיסופם

תחת קורת-גג אחת לא עושה מזה חינוך או אינטגרציה. שם מתחילים התיוגים

וההיעדרויות. בכיתה ו' הוא היה ילד מצטיין ופתאום הוא נופל. כך שבנושא הנשירה

הייתי מתמקד בהתחלה בחטיבות הביניים.

היו"ר אי בורג;

אני מוכן לקבל את זה בתנאי שתגיד: כשיהיו לי 100% של האמצעים - אתחיל בכיתה

אי; מכיוון שאין לי - סדר העדיפות שלי הוא חטיבת הביניים.

דייר אי לוי;

מכיוון שגם אין לי אמצעים לחטיבת הביניים, אני מתעסק עם כיתות טי, י', י"א

שבהם יש שיא של נשירה ויש מיתאם: ככל שקבוצת הגיל עולה - הנשירה הולכת וגדלה.

היו"ר אי בורג;

אגדיר את הבעיה. בתקופה שאנחנו למדנו קראו לילדים האלה פרחחים או פושטקים,

עכשיו קוראים להם במלה הקרה שלא מביעה דבר "נוער מנותק". מאז התפתלה מערכת

החינוך בהרבה תחומים, בעיקר בשני תחומים; במערכת המבנית ובמערכת

האדמיניסטרטיבית. מערכת החינוך לא רק שלא התפתחה אלא נסוגה אחור בתחום

הפסיכולוגי והאמוציונלי. כאשר נוצר מצב שבהכשרה של מורה אין חלק גדול לתהליך

הדיבוב, ההידברות, הדיאלוג והאיתור הנפשי - אני מגיע למצב ש-52% לא מאותרים

על-ידי המורה. הבעיה היא בפסיכולוגיה של מערכת החינוך ולא בהיערכות ובאמצעים של

מערכת החינוך.

ח' להב;

ההתפתחות של הפסיכולוגיה החינוכית היא התפתחות של תפישת אחריות וזה כן קרה.

עד שנות השבעים מי שלא נכנס לכותלי בית-הספר, האחריות לגביו הוסרה ממשרד החינוך

ועברה למשרדים אחרים.

היו"ר אי בורג;

אני מבקש לשמוע את נציג משרד הבריאות.

ד"ר קי רובינרויט;

אני פסיכולוג קליני במרכז הקהילתי לבריאות הנפש ביפו ומנהל המרפאה לנוער

ביפו.

אני מגדיר את הבעיה; נוער שלא מוצא את עצמו ולא משתלב בצורה חיובית בחברה,

אין זה משנה אם זה בתוך מערכת החינוך הפורמלית או במסגרת של עבודה יצירתית כלשהי.

מדובר על בני נוער שמרגישים ניכור בהחברה, החברה לא מבינה אותם, ואין להם כלים או

מנטליות להשתלב בחברה ויש לכך הרבה סיבות.

דיברו כאן על מניעה ואיתור מוקדם. יש לנו היום כלים לאתר מוקדם מאוד סימנים

שילד ייכשל בהסתגלות חברתית ואפשר לראות זאת לפי סימנים כבר אצל ילד בגיל שנתיים,

ואם יודעים את הסיבות למצב הזה אפשר לאתר זאת כבר מלידה. הבעיה לא מתחילה בחטיבת

הביניים אלא מלידה.

אני תומך בהקמת ועדה בין-משרדית. למשרד הבריאות יש מה להגיד בנושא הזה,

למשרד העבודה והרווחה בוודאי יש מה להגיד בנושא.



היו"ר אי בורג;

דיברת על תחושת הניכור. תחושת הניכור היא ריאקציה, הילד אומר: הם מנכרים

אותי אז אני אתנכר. אני לא מתייחס עכשיו לעובדה שהילד ממילא נולד לסביבה

שפוטנציאל החום כמעט שלא קיים בה והוא מגיע לבית-ספר שאמור להיות תחליף לחום שהוא

לא מקבל בבית. מי המנכר - הילדים, המורה?

ד"ר ק' רובינרויט;

הממסד.

היו"ר אי בורג;

הממסד הוא לא פרסונה.

ד"ר ק' רובינרויט;

בתי-הספר, כפי שהם בנויים היום, לא יכולים למלא את החסר בחום ובחינוך במקום

הבית. אנחנו צריכים לבנות מערכות אלטרנטיביות תמיכתיות בשביל הנוער הזה.

לבית-הספר אין כלים להתמודד עם ילד שבא מבית שלא יכול להעניק לו חום וכל מה שהוא

צריך.

היו"ר אי בורג;

אני קורא לכם מתוך מאמר של רנה מוזס ורפאל מוזס, שנקרא "הגורם האנושי בחינוך

- התרומה של גישה פסיכואנליטית", זה מאמר ישן מראשית שנות השמונים; "בדיון שנערך

לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב על הצורך לחנך את הדור הצעיר לסובלנות ולהימנעות

מאלימות מילולית ופיזית קראה המורה לשעבר אחדות מפניני הלשון שנאמרו על-ידי מורים

לתלמידיהם בין כותלי בתי-הספר, כפי שנרשמו בכתה כיתות; 'או שתעשי מה שאמרתי או

שאני אזרוק את העבודה שלך ואותך לזבל'; 'בלי לפגוע בך אתה ממש מפגר'; 'תסתום את

הפה'; 'גולם'; 'יודעים שאתה דהליל עם קש בראשי; 'נמאסתם עלי ונמאס לי מכל

המשפחה שלך'." אחד ממורי שלמדתי ממנו הרבה היה קורא לתלמידים וכשהתלמיד היה אהבל

ממש, הוא היה מרים את הכיפה שלו ואומר: "וולה, כיפת הסלע" וזה היה העלבון הכי

גדול.

היכולת להקים מערכות אלטרנטיביות היא בשמים ואנחנו לא שם. שפ"י לא עומד

בנורמות שהציב לעצמו ואני לא רואה את המערכת מקימה מערכות אלטרנטיביות. אני רואה

דברים מסוג זה; אם מורה אומרת לילד חזק "תשתוק", אז הוא עונה לה "יה פוסטמה", או

שהוא מביא את אבא שלו. הבעיה היא הילד שיושב בכיתה ושותק ואפשר לראות את שפת

הגוף שלו, את העצב על פניו, או את ההפרעה הגדולה שלו שהיא בדיספרופורציה למה

שקורה, ועומד מולו מורה. אם המורה מתרגז - נוצרת עויינות ויש מעגל של אסקלציה

שכמעט אי-אפשר לצאת ממנו.

אני שואל; בתוך המערכת, בשלב של אי עד ז', האם ניתן להגיע למצב שבהשתלמויות,

בהכשרות המורים אפשר להעלות את סף הרגישות. בשלב זה אין לי יותר ציפיה מהדיון

ונניח למערכות הנילוות שאני לא רואה שהן מתרחשות. ד"ר לוי עוסק בגילאי 17-15 כי

אין לו כסף לעסוק בגילאי 17-13.

ד"ר אי לוי;

כשאני מסתכל על מערכת חינוך החובה מגיל 5 - מבחינתי זה היה צריך להיות עד גיל

18 - אני מנסה לאתר את מוקדי המצוקה. ד"ר רובינרויט הלך לטיפול הדיפרנציאלי

בילד, שזה חיובי, אבל כאשר אני מדבר על מערכת ארגונית כל כך גדולה, עם מיליון

תלמידים, אני מנסה להילחם בתופעות הבולטות, מן הכבד אל הקל, ולטפל במוקדי המצוקה.

כך גם פעלה תכנית הרווחה החינוכית כשהיא איתרה את מוקדי המצוקה היישוביים, בישוב

עצמו - את בתי-הספר בתוך הישוב, כי אין לנו ברירה. לדאבוני, כנסת ישראל מוגבלת

ביכולתה לתת תקציבים ועם מה שהיא נותנת אנחנו צריכים לעשות את המיטב. כשאני מחלק



את מה שיש לי כל ילד מקבל 100 שקל, ואז באים אלי השרה והמנכ"ל ואומרים לי: אתה

מקבל 100 מיליון שקל - איך אתה לא מקדם את הילדים? תחלואי חברה שלמה מפילים עלי

ועל האגף שלי. אין לי ברירה ואני אומר: הרפו ממני, תנו לי להתמקד במקום שאני

יכול לעזור. לכן אני מתמקד בגני-ילדים - אני מדבר על כל שירותי החינוך והרווחה

שנותן האגף שלנו - ועושים תכניות "אתגר", תכניות להורים, ומאתרים משפחות שבהן

ההורים הם סוכנים סוציאליים.

היו"ר א' בורג;

אני רוצה תכנית שלפיה בתוך כמה שנים אתה מגיע מאיתור של 52% לאיתור של 80%

בדיווח הבית-ספרי, זו תחילת העוגן.

נשמע את ראש תחום הנוער במתנ"סים.

אי מזרחי;

אני לא חושב שהפתרון נמצא בכך שיתנו 100 מיליון ויעשו תכניות כלליות. אנחנו

נתקלים בתופעה הזאת ברשויות ובמתנ"סים ואנחנו חושבים שהפתרון נמצא בהשקעה בחינוך

במקום הספציפי בהתארגנות נכונה. יש הבדל בין מתנ"ס שעובד עם הרשות המקומית, עם

היחידה לקידום נוער ושירותים אחרים לבין מתנ"ס בשכונה בעיר גדולה שנופל בין

הכסאות. במקומות כמו בבית-דגן ובג'סי כהן יש התארגנות של הרשות עצמה באמצעות

ועדות השיקום, יחידות לקידום נוער ומערכות אחרות באמצעות התערבות של המתנ"סים

בבתי-הספר כשההתייחסות היא אישית.

אנחנו לא גוף שמאתר נשירה, המערכת שלנו נותנת שירותים קהילתיים נורמטיביים

ובמקומות הקטנים אנחנו לא מטפלים במקרים הקשים אלא באלה שאנחנו יכולים לשלב אותם

במערכת הרגילה.

קריאה;

הילדים האלה מגיעים אליך?

אי מזרחי;

לא רק שהם מגיעים לשם אלא שהם חיים ונמצאים שם כי אין להם מקום אחר ללכת

אליו. למשל, לפני כשבע שנים ניסו להשבית את המתנ"ס בפרדס כץ כי הנוער שם השתלט

עליו.

היו"ר אי בורג;

איך הקשר שלך עם המערכת הפורמלית, עם מר להב במשרד החינוך מצד אחד, ומצד שני

עם בית-הספר באזור?

אי מזרחי;

יש לנו קשרים טובים עם מר להב אבל הפתרון לא אצלנו אלא אצל אופיר גרמניק -

הוא יסביר את הדברים. אנחנו מפתחים מרכזי למידה במתנ"סים, שהם מערכות תומכות

לבית-הספר, והיום יש לנו כ-70 מרכזי למידה כאלה. למשל בבית-דגן יש לנו פרוייקט של

בגרות ובאמצעות מרכז הלמידה, תוך התייחסות אישית, הגיעו שם לשיפור משמעותי באיכות

הלמידה וגם בציונים.

היו"ר אי בורג;

נניח בצד את החוגים. בתחומים שאנחנו עוסקים בהם, שהם משיקים למערכת החינוך,

האם היה יותר נכון שהמתנ"ס יהיה בתוך מבנה בית-הספר וישרת את הקהילה עם המשאבים

שיש לך מתוך בית-הספר - ואז גם בית-הספר הוא מוקד שהמנותק שהתנתק ממנו חוזר אליו

בדרך אחרת; או שהמתנ"ס צריך להיות במבנה נפרד בחוץ שנבדל גם במופע הפיזי שלו?



א' מזרחי;

הבעיה היא לא פיזית. למשל בגבעת-זאב המתנ"ס נמצא בצריף משרדים אבל הפעולה

כולה נעשית בתוך בתי-הספר. היום אין מתנ"ס שלא פועל בבתי-הספר, גם בישובים

הקטנים, בבתי-הספר היסודיים והתיכוניים. יש שיתוף פעולה עם תכניות של משרד

החינוך ויש תכניות ייחודיות שמפותחות במקום עצמו, הקשר קיים. אין לנו נסיון עם

נוער אלים ובעייתי במיוחד אלא עם נוער שיש לו קשיים שמגיע למתנ"ס ולא תמיד יש לנו

פתרונות עבורו. הפתרונות לגבי הנוער הזה מתבטאים הרבה פעמים בדמויות כמו דמותו

של אופיר, שלצערי אין לנו הרבה כמוהו בשטח.

היו"ר אי בורג;

בבקשה, אופיר.

אי גרמניק;

אני רכז הנוער של מתנ"ס גיסי כהן בחולון. התופעה שאני מכיר היא קצת שונה ממה

שהציגו פה, היא יותר חמורה. בחולון אין חטיבות ביניים והמעבר נעשה מכיתה חי

בבית-הספר היסודי לכיתה טי בתיכון, ומתוך 65 תלמידים בשכונה בשנתון של כיתה טי יש

10 תלמידים שלא לומדים.

היו"ר אי בורג;

אצלכם יש ריכוז של מצוקה.

אי גרמניק;

היו כמה ילדים שאפילו לא התחילו את הלימודים בכיתה טי, זה מתפשט ואני יודע על

כמה ילדים שמגיעים לבית-הספר ולומדים בכיתה טי שעומדים לנשור. אין הרבה קשר בין

שירותי הקב"סים לבין המתנ"ס עצמו, זאת אומרת: אני יכול לאתר ילדים שעומדים לנשור

אבל הקב"סים לא יודעים מזה.

בכיתות ז'-ח' יש ילדים שכבר עכשיו המורים מספרים לחם שלא יצא מהם שום דבר.

משרד החינוך הוסיף לבית-הספר שעות כדי לתגבר את כולם אבל בית-הספר החליט לא לתגבר

את כולם אלא רק את מי שיש לו פוטנציאל להצליח בתיכון וכל השאר - לכלבים.

במתנ"ס שלנו ניסינו לפתח מודל בשיתוף התושבים והקמנו מרכז למידה לתלמידי

כיתות זי, חי, טי שמנסה לתת מענה לחבר'ה האלה על-מנת שלא ינשרו ויגיעו למגמת

בגרות. אנחנו מדברים על מדריך שיוצא לשכונה מבית לבית, לפי רשימה שמית של

בית-ספר, מוציא את הילדים מהבתים ומביא אותם למרכז הלמידה.

היו"ר אי בורג;

לכמה ילדים אתם מגיעים?

א' גרמניק;

בערך ל-100 ילדים. כרגע יש לנו 10 ילדים מכל שכבה כי אין לנו תקציב. הם

מגיעים פעמיים בשבוע לשלוש שעות בכל פעם ומקבלים עזרה בשיעורי בית, במתימטיקה

ובאנגלית, וגם התייחסות חברתית ואישית, כלומר, יש לתלמיד מדריך ומורים.

היו"ר אי בורג;

אתה מדווח אחרי כן לבית-הספר?



א' גרמניק;

כן. יצרנו מודל עם אחד מבתי-הספר בשכונה כשאחת המורות עובדת כשעתיים בשבוע

במרכז הלמידה שלנו והיא המקשרת. לקח לנו הרבה זמן להגיע לשיתוף פעולה עם

בתי-הספר כי הם מפחדים, אני כאילו אומר להם: נכשלתם, אני יכול לעשות את זה יותר

טוב. אבל לא זה מה שאני אומר, אני מבקש שנעזור האחד לשני.

היו"ר אי בורג;

כמה מודלים כאלה יש?

א' מזרחי;

יש לנו 70 מרכזי למידה. בבית-דגן, למשל, יש תלמידים שמגיעים לבגרות בכיתה

י"ב.

אחה לא אומר ש-60 ממרכזי הלמידה האלה ממומנים על-ידי משרד החינוך. שלא יתפרש

כאילו משרד החינוך איננו עושה דבר.

היו"ר אי בורג;

אנחנו יודעים שכל תקציב המתנ"סים עובר דרך משרד החינוך.

אי מזרחי;

לא רק התקציב של המתנ"סים אלא גם התקציב לפרוייקטים. התקציב לפרוייקט של

בית-דגן מגיע מהמדען הראשי של משרד החינוך ומקרן קרב, שם יש חבריה שאמרו שהם לא

יעברו את הבגרות ואחרי שלוש שנים הם מגיעים לציון 9-8 במתימטיקה.

אי גרמניק;

הנוער המנותק שנושר היום לא יושב על הברזלים אלא מגיע למתנ"סים. במרכז שבו

אני עובד יש עשרות בני נוער שנמצאים במתנ"ס מהבוקר עד הערב ואין לנו בשבילם

פתרונות.

היו"ר אי בורג;

מה הם עושים - משחקים פינג-פונג?

אי גרמניק;

גם משיקים אבל גם שוברים את החלונות ושורפים את המועדון. יש לנו בעיה של

ואנדליזם ובקיץ, בגלל ויכוח שהיה לנו, הם שרפו את החדר של המנהל. אנחנו מנסים

לשלב אותם בפעילות החברתית במתנ"ס, בקורסי מד"צים ובכל מיני תכניות אחרות.

כאשר הוא פורק את זעמו על המתנ"ס אתה רואה את המתנ"ס כמוקד שהוא נמשך אליו

והשאלה היא איך אתה מנצל את המומנטום הזה.

נכון, אני אומר שהמתנ"ס הוא מספיק אטרקטיבי בשבילו. יש לנו קבוצה קשה מקידום

נוער שצירפנו אותם לקורס מד"צים של אגף הנוער וזה רק עשה טוב לנוער הזה. חלק מהם

לא לומדים אבל הם מופיעים בכל יום אחר-הצהרים במתנ"ס.



היו"ר אי בורג;

אבוא לבקר אתכם.

אי גרמניק;

בבקשה. יש בני נוער שבשנה שעברה נכנסו לפרוייקט חל"ס - חיים ללא סמים -

והיום הלק מהם משמש מד"צים לילדים יותר קטנים; חלק מהם השתתפו בפרוייקט היל"ה

להשלמת השכלה, שבו המורה מגיעה לביתו של התלמיד ובאופן פרטני משלימה לו שמונה או

עשרה שיעורי לימוד. היום יש קורס של רכיבה על סוסים כשאחרי כן הם יהפכו להיות

מדריכי רכיבה, וגם זה בשיתוף היחידה לקידום נוער. הדברים האלה נעשו ברגע שהיתה

התייחסות אישית, קבוצתית וחברתית לכל אחד מהנערים האלה.

אי מזרחי;

אחת הבעיות שאנחנו נתקלים בהן היא שלא בראש של הנערים האלה לבוא לפעולות

באופן קבוע. לכן אנחנו משתדלים לעשות הרבה פעולות חד-פעמי ות כדי לפתורו את השירות

לאוכלוסיות כאלה ואם הם יבואו אפילו רק פעם ארזת אולי זה יצור את הקשר.

ה' מרואמיד;

כיועץ חינוכי בעבר אני מברך על היוזמות והמעשים שנעשים לגבי התופעה שהעלו

כאן. נאמר כאן שהבעיה היא מורכבת ונדמה לי שאין תיאום בין המשרדים השונים

שנוגעים בענין.

מדברי כמה אנשים שדיברו כאן הבנתי שכאילו יש נשירה גנטית וכבר מגיל אפס אפשר

להגיד אם הם ינשרו, אם הם יילכו לאוניברסיטה או לא. זה לא מקובל עלי. לפני שבוע

הודיע שר המשטרה ש-40% מהעבריינים בארץ הם בני נוער ערבי, זה לא מקרי, זה לא בגלל

גנטיקה ובגלל שהם נולדו כאלה. השאלה היא איך אפשר לא לנשור מבית-הספר.

היו"ר אי בורג;

היוצאים מן הכלל הם אלה שנשארו בבית-הספר?

הי מחאמיד;

כן, אני חושב כך. אומרים כאן שעד כיתה י"ב נשרו 43% יש לי נתונים בדוקים

של 48% נשירה עד כיתה י"ב בכל המגזר הערבי. כאשר אין יועץ חינוכי וכאשר אין

מגמות בבית-הספר, אתה חייב ללמוד את המגמות שמישהו החליט בשבילך שרק אלה הן

המגמות שאתה יכול ללמוד אותן, אין מגמות מקצועיות ואין לך כל בחירה, אתה חייב

ללמוד היסטוריה, ספרות עברית או ספרות ערבית.

אין מסגרות לחינוך מיוחד. אפשר לראות כמה תלמידים יושבים בכיתה ולא מבינים

על מה מדובר כי אין מסגרות. לפעמים אני חושב; האם אין בעם הזה מוגבלות? האם לא

צריך חינוך מיוחד? האם האינטליגנציה של כולם גבוהה?

אני לא מתייחס למטרות החינוך ולתוכניות הלימודים שהן כלל לא נוגעות לתלמיד

ולכן הוא בורח מבית-הספר, ושמחתי שעלתה הצעת חוק שלך, אדוני היושב-ראש, למניעת

אלימות של מורים נגד תלמידים.

אי-אפשר להגיד שנשירה ועוני לא קשורים וכי אין קורלציה בין הדברים האלה;

אי-אפשר להגיד שאין קורלציה בין אבטלה לבין עבריינות ונשירה. אין עובדים

סוציאליים שיטפלו בבתי-הספר בהם יש נשירה בערים ובכפרים. באום-אל-פאחם, שהיא עיר

מצוקה עם 27,000 תושבים, יש חמישה עובדים סוציאליים.



אי סלור;

יש שם מפת"ן.

הי מחאמיד;

אני הקמתי אותו.

ילדים בני 12 ו-13 עובדים בבנין ובסבלות בתל-אביב למרות שיש חוק חינוך חובה

וחוק של לשכת התעסוקה אבל לא אוכפים את החוקים. אם היו מקימים ועדת-על שתטפל

בדברים בשטח ולא רק תקבל החלטה על הנייר, זה היה אחרת. יש לי הרגשה שאנחנו

יושבים בכנסת, מדברים ומקבלים החלטות ובכל שנה חוזרים על אותם נושאים ויוצאים עוד

פעם מאותה נקודת זינוק כאילו לא התקדמנו אף מילימטר.

הנתונים שבידיכם לא נכונים כי יש משפחות במדינת ישראל שאין להן תעודות זהות

ולא הם ולא ילדיהם לא רשומים. המצב בשטח הוא עגום, אני לא יודע באיזו מדינה אני

חי.

היו"ר אי בורג;

נשמע את נציג רשת עמית.

ד' קב;

אני מנהל בית-ספר עמית ברמלה. אני יותר מודאג מהנוער המנותק שנמצא בתוך

בית-הספר שהוא רק רשום, בעיקר בתיכון, ומדובר במספרים לא קטנים. במקום לחפש

במקומות אחרים אני מבקש שתיתנו לי לטפל בנוער המזוהה אצלנו.

פתרנו את הבעיה בצורה חלקית כאשר הכנסנו לתוך בית-הספר את קידום נוער רמלה

שמטפל בעיקר במניעת נשירה ולא בנושרים. בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן הפעלנו

פרוייקט בו הכנסנו לכיתה טי, בה הסיכון הגבוה ביותר לנשירה, את קידום נוער, יחד

עם סטודנטיות עובדות סוציאליות מבר-אילן בשלב ההתחלתי של הכיתה ובשנה בה עבד

הפרוייקט, בכיתות מסויימות בהן היתה נשירה של 70%-80%, הגענו לאפס נשירה.

שי יהלום;

זאת אומרת, שלולא היית מכניס את קידום נוער היו נשארים בכיתה רק 30%

מהתלמידים?

ד' קב;

כן, בכיתות מסויימות בשכבה של טי עד י"ב, לא בכל בית-הספר.

היו"ר אי בורג;

יש לי נתון דומה לגבי בית-הספר המקיף באור-יהודה כאשר נעשתה שם פעולה לאיתור

השכבה החלשה ואחזקתה.

ד' קב;

קידום נוער רמלה ביקשו ממני לקבל לטיפול נוער מנותק. אמרתי להם: את המשאבים

שאתם רוצים להשקיע בנוער מנותק אני רוצה שתשקיעו בתוך בית-הספר לפני שהנוער הזה

יהיה מנותק, זאת אומרת, אם אתה משקיע אותם משאבים במניעה, אתה מרוויח פי כמה

וכמה כי ההצלחה עם נוער מנותק היא כמעט אפסית.



אי מאור;

אני מפקח בעמית. לא במקרה מרבית ההתייחסויות כאן בישיבה היו למוצר המוגמר

שקוראים לו נוער מנותק. התהליך עצמו לא מקבל את העוצמה המתחייבת ממנו. אמרו כאן

שראשית הנשירה היא בגן-הילדים, כ-3.5%, אני מוכן לקבל את הנתון הזה, אבל המשמעות

היא שהיתר נושרים בהמשך, בבית-הספר היסודי ובעל-יסודי. לתפישתי, הבעיה לא מתחילה

בחטיבת הביניים - אז זה כבר מאוד מאורור - הבעיה מתחילה בחינוך היסודי כשהחלק

הגנטי הוא שולי ולא כפי שנאמר כאן. עובדתית, בשטח, ילד מתוסכל בכיתה א', בי, גי,

די, הי הוא ילד על סף נשירה בכיתה הי, ו', ז' והוא בחוץ בשלב זה או אחר, וזאת בלי

קשר למשאבים שצריכים להשתנות.

חוק חינוך חובה הוא צעד מינהלי ואמנם תלמידים לא יכולים לעזוב את בית-הספר

בקלות אבל הוא לא הפתרון לבעיה. לכן עלינו להשכיל לפתוח בחינוך היסודי מערכות

שתעסוקנה בתהליך ולא בתוצאה. זה יכול להיות אחרת ומר קב הביא כאן דוגמה, יש

דוגמאות נוספות כמו מוסד עמית בפתח-תקווה ביחד עם משרד העבודה והרווחה והחינוך

ההתיישבותי. אנחנו צריכים להגיע להגדרת מוקדים בעייתיים ברשויות, הפניית

כוח-אדם, כמו חיילות, הכנסת כוח-עזר תומך לכיתות הנמוכות בצורה מסיבית, איתור

הילדים המתוסכלים בשלב המוקדם והחזרת תחושת הבטחון לילדים האלה שהם מסוגלים

להשתלב ולא חייבים לצאת לחצר אם הם רוצים לשמור על הכבוד שלהם. אם התהליך הזה לא

ישתנה, נמשיך לטחון את הדברים האלה.

הייתי בסיור בדנמרק ונכנסתי שם לבית-ספר מוניציפלי ומצאתי חדר לימוד גדול

שמחולק לשני שליש ושליש. הילדים לומדים בשני שליש של הכיתה, בשליש השלישי היתה

פינה עם כורסאות, ספרים ומשחקים וכששאלתי לשם מה הפינה הזאת, אמר לי המנהל:

כשתלמיד לא יכול להישאר בכיתה הוא מבקש רשות ללכת לפינה הזאת ואחרי שהוא נרגע הוא

חוזר ללימודים. אצלנו זה לא יקרה: כשתלמיד לא יוכל לשבת בכיתה הוא יהיה בחוץ.

נשמע את ד"ר פרינץ ממשרד החינוך.

אדוני היושב-ראש, קודם אמרת: אז מה אם הנער לא רוצה ללמוד. מחקרים אחרונים

מ-1990 עד 1992 מראים שנוער שלא לומד משתמש בחומרים פסיכו-אקטיביים פי שלושת מאשר

נוער שלומד, ונוער שאיננו לומד ואיננו עובד משתמש בחומרים כאלה פי חמישה.

אני מבקש שתעביר לי את המיקרים האלה.

בסדר. לכן אם אנחנו רוצים שהנוער לא יגיע לסכנה כזאת אנחנו חייבים להחזיק

אותו בתוך המסגרת.

היית מרחיב את מסגרת לימוד החובה עד כיתה י"ב?

נכון.



נקודה נוספת. ב-12 השנים האחרונות היתה מערכת החינוך בנסיגה עצומה, בכל שנה

קיבלנו פחות אמצעים וקיצצו בכל התחומים. חזרתי לארץ אחרי שהייה של חמש שנים

בארצות-הברית ואני רואה שעכשיו יש משרד ארור והתחושה היא שיש מקום לעשייה, יכול

להיות שהזמן עשה את שלו או שיש שלטון חדש.

דייר אי לוי;

אתה חלק מהאגף שלי ואתה צריך להבהיר שזו רק תחושה שלך משום שלא קיבלנו אגורה

אחת עם סדרי העדיפויות הרודשים.

ד"ר י' פרינץ;

לכן אמרתי שזו רק תחושה.

יש שתי תכניות חדשות של המשרד: האחת - פתיחה של 50 עד 100 מועדוניות

ילדים מכיתה אי והלאה, שנמצאים בסכנת ניתוק, יוכלו להיות בשעות

אחר-הצהרים בבית הם, עם אנשים חמים, ארוחה חמה ועזרה בשיעורי-בית. 10

מהמועדוניות האלה, שנקראות מועדוניות מחסנות, אנחנו מייעדים לנוער והורים שהם

בסיכון הגבוה ביותר כמו הורים נרקומנים או כאשר אחד מבני המשפחה נמצא בבית-חולים

לחולי נפש, כשאנחנו עומדים לקבוע שם סטדנדרטים מי ורודים.

התכנית השניה שתהיה בניסוי נוגעת למה שהועלה כאן: הכוונה היא לא להכניס

לבית-הספר גורם חיצוני שיהיה אחראי על מניעת נשירה, אלא להביא את בית-הספר עצמו

לכך שהוא יהיה אחראי ויעשה זאת באמצעות היועץ. דייר אבי לוי נתן תוספת של 6-4

שעות ליועצים בבתי-הספר כדי שהם יתפנו לעסוק בנוער שנמצא בסכנת ניתוק וכל בית-ספר

יקבע את הסטנדרטים שלו.

כפי שהעיר דייר לוי, אם יוזרמו יותר כספים נוכל להתרחב ולקיים יותר פעילויות.

השנה נוספו בתקציב משרד החינוך 481 מיליון שקל. דייר לוי, האגף שלך לא קיבל

מזה שום תוספת?

ביקשתי מהמנכ"ל שבאופן דחוף יינתן תקציב ל-100 מועדוניות. בכל מועדונית יש

בממוצע 15 ילדים, 1,500 ילדים בסך-הכל, כשכל מועדונית עולה 80,000 שקל. לכן

ביקשתי באופן דחוף 8 מיליון שקל. אנחנו זקוקים ל-1,000 מועדוניות אבל אמרנו

שקודם נתמקד רק ב-100, נלך למצוקה שבמצוקה ונציל לפחות את הילדים האלה שיש כאלה

האומרים כי הם מסתובבים רעבים - אני פוחד לומר זאת כי זה נשמע דמגוגי. אמר לי

8 מיליון זה הרבה כסף. לבסוף קיבלתי עבור הפעולה הזאת מיליון שקל ואת

השאר אני צריך להוציא מילדים אחרים.

נשמע את נציגי הסתדרות המורים.

אני מורה בבית-ספר לחניכות מקס פיין בתל-אביב ונמצא במערכת 21 שנה.

יש כמה גופים שמטפלים בנושא הזה ואני חושב שמשרד החינוך נותן לנוער הזה יותר

מאשר משרד העבודה והרווחה. בתחילת דרכי בחניכות היו קציני ביקור סדיר אבל היום

אני לא מכיר דבר כזה, המחנך צריך להתמודד עם 20 תלמידים בכיתה - התמודדות שהיא

יותר קשה מאשר עם 40 תלמידים בבית-ספר תיכון רגיל, על כל הבעייתיות מסביב. אם

אותו נער לא מודיע לרשות על מצבו, המחנך לא יכול לקבל תגובה מהרשות, לא יודע אם



נעשה משהו ואיננו יכול לרוץ אחרי אותו הנער. הוא יכול להתקשר פעם, פעמיים או

שלוש פעמים אבל לבסוף הנער הזה ינשור. כלומר, אין עזרה מיוחדת מעבר לטיפול

הסטנדרטי במערכת הרגילה. אני לא רוצה לגעת באותם אלפים במערכת, אני מתייחס לאלה

שבאים פעם או פעמיים בשבוע, אותם אני רוצה להציל ודרכם למשוך גם אחרים.

בזמנו קמה ועדת קוברסקי והחליטה שמשרד החינוך יטפל בנוער הזה. למה לא ליישם

זאת? יש חוק חניכות מ-1953, שנער שעובד חייב ללמוד יום אחד בשבוע, אבל אין פיקוח

על כך במקומות העבודה כי לא איכפת להם, הם רוצים את הנערים בעבודה, ומהעבודה הנער

יכול להתפתות לדברים אחרים ולבסוף להגיע לברזלים. בתחילת דרכי לימדתי נער כזה עד

השעה 4 אחר-הצהרים, היום הוא מגיע הביתה ב-1.45. הנוער הזה צריך לקבל יותר טיפול

ואולי כך נצליח למנוע נשירה.

היו"ר אי בורג;

נשמע את נציגי התלמידים.

ס' אסולין;

אני תלמידה בכיתה י"א בבית-ספר משגב במצפה-רמון.

עדיף שיהיה חוק חינוך חובה ל-12 שנות לימוד ולא רק ל-10 שנים, כי כנוער אנחנו

לא יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים לעשות בהמשך. כשנער בכיתה י"א יודע שהוא יכול

לפרוש מהלימודים, הוא פורש ואחר-כך הוא מצטער על הצעד הזה. אם היה חוק חינוך

חובה ל-12 שנות לימוד אולי הנער הזה היה "עושה חושבים" ומחליט להישאר.

היו"ר אי בורג;

בכמה תתבטא התוספת התקציב בשביל עוד שנתיים?

ד"ר י' פרינץ;

הכיתות תהיינה יותר קטנות ולא תהיה בעיה אם יתוסף עוד ילד אחד או שניים.

ח' להב;

2,000 עד 4,000 שקל פר ילד בשכבה של בית-הספר התיכון, תלוי על איזה מסלול

מדובר.

בבית-הספר בו אני לומדת אין הרבה אפשרויות לכל נער, יש כמה מגמות ואנחנו

חייבים להתאים את עצמנו למגמות האלה אם אנהנו רוצים שיהיה לנו עתיד ותעודת בגרות.

אם ירחיבו את האפשרויות ואת מגמות הלימוד אז אולי הנערים ירצו יותר ללמוד.

יש לכם בית-ספר מקיף במצפה רמון?

ס' אסולין;

יש בית-ספר תיכון אחד שהוא עיוני ומקצועי אבל הוא לא מחולק למגמות ריאליות

והומניות או מגמות אחרות. אני מכירה הרבה תלמידים שפרשו מהלימודים בגלל שלא היו

מספיק אפשרויות.



שי יהלום;

כמה תלמידים מהשנתון שלך לא לומדים - רבע, שליש?

ס' אסולין;

יחסית, המספר קטן, מיעוט, אבל אני בטוחה שבשנה הבאה יהיו יותר תלמידים שלא

ילמדו.

ש' יהלום;

למה, בגלל אבטלה, הם יצטרכו לצאת לעבוד?

לא. אני, למשל, לומדת מגמה של גיאוגרפיה והיסטוריה אבל אני עושה את זה בגלל

שאני צריכה להשלים את מספר היהידות לתעודה. יש תלמידים שלקהו מגמות שהם לא

כל כך אהבו ועכשיו הם ממשיכים בהן אבל כבר נמאס להם ולא בטוח שהם ימשיכו בשנה

הבאה.

היו"ר אי בורג;

כפי שאמר חבר-הכנסת מחאמיד, כשהמבחר הוא קטן במקומות קטנים אז השיעמום זורק

את התלמיד החוצה.

שי יהלום;

יש קשר בין הנערים שלא לומדים לבין מישהו ממשרד החינוך? יש מדריכים?

ס' אסולין;

אין קשר.

שי יהלום;

האם אחת המועדוניות שדובר עליהן כאן נמצאת במצפה רמון?

ד' מרחבי;

אין לנו שם מועדונית. יש לנו כ-150 מועדוניות ברחבי הארץ - בשיתוף עם משרד

העבודה והרווחה - פרט להרחבה שהובטחה לנו, והן מטפלות בעיקר בילדים צעירים. יש

מעט מועדוניות למתבגרים, 5 בסך-הכל, הן הוכיחו את עצמן והיינו רוצים לקבל תוספת

תקציבית כדי להרחיב את מספרן.

שי יהלום;

למה המועדוניות האלה לא מוזכרות בתקציר שהוגש לנו כאן?

דייר אי לוי;

זה לא שייך לאגף שלי אלא לאגף של מינהל הנוער.

שי יהלום;

למה מצפה רמון לא מקבלת שום טיפול?



דייר אי לוי;

היא כן מקבלת טיפול.

ש' יהלום;

אבל סימה אסולין לא שמעה על זה.

ס' אסולין;

חוץ מהשעמום שמביא את התלמידים לפרוש מבית-הספר אני חושבת שהיחס של המורים

לתלמידים צריך להיות אחר, כי עכשיו יש הרגשה שאנחנו מגיעים לבית-חרושת לציונים.

דבר אחרון, הקשר בין הגופים השונים. גם אם יש יועצת בבית-הספר - כשלא בכל

בית-ספר יש יועצת - השאלה היא מה היועצת עושה עם הילד והבעיה שלו: האם היא

מעבירה אותו הלאה או שהיא משאירה אותו אצלה. אני יודעת שהמחנכת בכיתה שלי יודעת

דברים עלי ועל ילדים אחרים אבל השאלה היא אם היא מעבירה את זה הלאה.

ר' בוזלי;

אני לומדת בבית-ספר אורט ימי באשדוד וחברה במועצת התלמידים של מחוז הדרום.

מחוז הדרום לא נכנס לבעיות האלה אבל מועצת התלמידים בבית-הספר שלנו מתייחסת

לתלמידים האלה. יש פרוייקט שבו כל מורה מטפל בילד או בילדה, באופן פרטי, לוקח

אותו הביתה ועוזר לילד במקצועות שקשה לו ללמוד אותם, ויש גם תלמידים שעוזרים

לתלמידים יותר חלשים.

שי יהלום;

מה שנקרא אח בוגר?

ר' בוזלי;

כן. אני מטפלת בילד שיש לו כל מיני בעיות בבית ועוזרת לו והוא מדבר אתי כמו

ידידה שלו.

אני חושבת שהמורים לא מעריכים את הילדים כמו שצריך, "יורדים" עליהם ומחליטים

שילד מסויים הוא טמבל. מורה שואל ילד; למה אתה חולם? ואז הילד לא נכנס יותר

לשיעורים ויש גם הרבה בעיות משפחתיות. יש פנימיה שבה נותנים לילד הרגשה טובה של

בית, וזה חשוב כי אז יש מוטיבציה לתלמידים ללמוד.

י י שוחט;

אני מנהל בית-ספר מקס פיין. אני נמצא במערכת 31 שנה, 11 שנה במערכת החינוך

ו-21 שנה במערכת של משרד העבודה והרווחה. בית-ספרי שייך לרשת עמל, שהיא מקבילה

לרשת אורט ואני מדבר על בית-ספר מקס פיין ואורט יד-שפירא בתל-אביב, ביחד 1,500

נערים ונערות מכיתה טי עד י''ב שנושרים ממערכת החינוך. בבית-ספרי 650 בני נוער

ועוד 650 מבוגרים, מהעלייה החדשה, וכרגע אנחנו ת"פ משרד העבודה והרווחה ואין לנו

שום קשר עם משרד החינוך. אינני מאשים את משרד החינוך והתרבות, אני אחד הבונים של

מסלול ההכוון, אבל לפעמים נדמה לי שאני חי במדינה אחרת; איפה עולם העבודה?

בביקורי בגרמניה נוכחנו לדעת ש-60%-70% מבני הנוער הם גם לומדים וגם עובדים,

בכל מיני מודלים. שאלנו את שר החינוך הפדרלי בבון; איך יש אחוז כזה כאשר הייתם

במקום השלישי בעולם כמעצמה מדעית? הוא ענה לנו; אנחנו לא מספיק עשירים כמו

מדינת ישראל שמסוגלת ללמד את כל 100% של הנוער בבתי-ספר עיוניים ומקצועיים

מצויים.



אינני אומר, חלילה, שצריך להפוך את הנוער הישראלי לגרמני. אתם, ועוד עשרות

אלפים כמותכם, מדליקים את הרכב שלכם ומי שמתקן אותו הם התלמידים שלי. בני סיים

כיתה י"ב בבית-ספר מפואר ברמת גן וקיבל שם 42 שעות שבועיות במשך ארבע שנים; הילד

בבית-ספר שלי מקבל 22 שעות שבועיות. האם זה צודק?

היו"ר א' בורג;

החינוך של מסגרות העבודה והרווחה מקבל פחות שעות מאשר המסגרות של משרד

החינוך?

י' שוחט;

ללא והשוואה. הילד שלומד אצלי במסגרת של שלושה ימים ועובד שלושה ימים, מקבל

מהאוצר סל של 22 שעות.

דייר אי לוי;

תעברו למשרד החינוך. למה צריך בית-ספר של משרד העבודה והרווחה?

שי יהלום;

אם משרד העבודה יבנה תכנית לארבעה ימים לימודים ויומיים עבודה, יהיה לכך

תקצוב יותר גדול.

י' שוחט;

אני לא מדבר על המשאבים ועל הבינוי, אני שואל; איפה חיי העבודה במדינתנו זו?

אני לא בא לעשות נפשות ולהגיד; תוציאו 20,000 ילדים לעבודה, לא זאת אמרתי. יש

ילד שכאשר הוא מבלה שלושה ימים בעבודה ושלושה ימים בלימודים טוב לו יותר וגם

הדימוי העצמי שלו יותר גבוה. עם כל הכבוד למתנ"סים ולמועדוניות, אם הילד או

הילדה, שפעם קראנו להם טעוני-טיפוח, לא מרגישים קידום בלימוד העיוני, הלימוד

המקצועי ובמיומנויות - הכל לא שווה כקליפת השום, לא מועדון ולא משחק, גם לא המורה

הגוערת ששום דבר לא יצא ממנו וגם לא המורה המלטפת, אלא רק דבר אהד; כשהילד ירגיש

שהוא מתקדם, דבר שאפשר לעשות אותו במודלים לימודיים שונים.

אני מזמין את ועדת החינוך והתרבות של הכנסת לבקר בבית-ספרי.

שי יהלום;

ד"ר לוי, אם אתם רואים שילד מתאים למסגרות של משרד העבודה והרווחה אתם שולחים

אותם לשם?

דייר אי לוי;

בוודאי.

שי יהלום;

האם ילד מבית-הספר של מר שוחט נכלל ב-11.9 שהוזכרו כאן?

ד"ר אי לוי;

כן.



ש' יהלום;

אני רוצה להבין למה מקום כמו מצפה רמון לא מקבל מועדונית לילד מנותק? מה

הקריטריונים?

דייר אי לוי;

על-פי החלטת ממשלה וועדת שרים נקבעה בזמנו תכנית רווחה ושיקום בשכונות

מסויימות ובישובים מסוי ימים. מצפה רמון נכללה בתכנית הזאת, הוקצה לה סכום מסויים

שעובר לוועדת ההיגוי במקום כשהם קובעים את סדרי העדיפויות שלהם כי הם יודעים מה

טוב להם, לא אנהנו היושבים פה. יכול להיות שהם עשו תכניות אחרות ולא עשו תכנית

למועדונית כי יש להם מצוקות אחרות.

ש' יהלום;

יכול להיות שנתת 200,000 שקל למטרה הזאת אבל לא הוציאו את זה לטיפול בנוער

מנותק?

דייר א' לוי;

זה לא יכול להיות.

שי יהלום;

אני יכול להמציא לך כמה כרכים של מבקר המדינה ותוכל לראות שזה יכול להיות.

דייר אי לוי;

יש פעילויות במצפה רמון ואשלח לך את תכנית התקציב של המקום.

שי יהלום;

אתה אמור לפקה עליהן ולבדוק אותן.

דייר אי לוי;

בוודאי, אני גם אמור לאשר אותן.

היו"ר אי בורג;

אני מסכם את הדיון.

מאכזב לשמוע כי ברור שאפילו בנתונים הקיימים אין טיפול מערכתי אלא יש טיפול

ממשלתי מחלקתי בתוך משרד, במקרה הטוב, מה גם שלא בדקתי את התיאום בתוך המשרד.

בדיון היום לא הקפנו את מכלול הבעיות אבל נגענו בקצוות החוטים של הרבה נושאים.

נקיים עוד כמה ישיבות בנושא הזה.

המאמץ המרכזי צריך להיות מוטל על מערכת האיתור של הנוער הזה בשלבים המוקדמים

מפני שכאשר אנהנו כבר מגיעים לשלב של אמצעי המניעה, העלויות הן גבוהות והסיכויים

הם קטנים וזה נאמר כאן.

במסגרת המשאבים הקיימים צריך להכשיר מורים בתפקיד של מרכז שכבה, או מנהל

בית-ספר, שידע לשאול את השאלות הנכונות ולהנחות את המורה לשים לב ולקבל דיווח מה

קורה בכיתה. צריך להגיע למצב שבו אתם קובעים נורמות ואומרים, למשל, למנהל

בית-ספר; 100 תלמידים נשרו מבית-הספר שלך ואתה דיווחת רק על 52.



ד"ר אי לוי;

אנחנו עושים את זה.

היו"ר אי בורג;

אתם צריכים לקבוע תכנית ניהול MANAGEMENT BY OBJECTIVE - M.B.O.ובה תגדירו

לאיזה יעדים אתם רוצים להגיע באיתור הנוער הזה. יש פספוסים שאני לא יכול לשים לב

אליהם, יש פספוסים משוועים, בית-ספר שייכשל באיתור סוג מסויים של תלמידים - צריך

להטיל עליו סנקציות.

ד"ר אי לוי;

אני צריך אותך בשביל זה.

היו"ר אי בורג;

אם אתה מדבר על חוק - תגיש לי את ההצעה, אני חושב שגם חבר-הכנסת יהלום יהיה

מוכן להצטרף להצעה שהיא לא דרקונית מדי.

ד"ר אי לוי;

בסדר גמור.

היו"ר אי בורג;

אני מבקש לקבל נתונים יותר מפורטים לגבי 11.9% גם במגזר הערבי וגם במגזר

היהודי; התפלגות גילאים, אם הגרף עולה לקראת כיתה טי, כמה משפחות נותנות 11.9%.

חלוקה מובהקת של בנות ובנים, חלוקה לפי ישובים או לפי מחוזות, מוצא - מוצא ישראלי

לא אומר לי דבר ולכן אני מבקש רמת יסוד של אסיה-אפריקה, אירופה-אמריקה.

יש נקודה חשובה שלא נגענו בה והיא המעורבות. איך היא נעשית, מי עושה אותה,

מי אחראי, איך עושים את המעקב, למי מפנים את הנערים, מבחינת ועדות השמה שנמצאות

בפריפריה - איך ההשקה למשרד העבודה והרווחה מצד אחד ולחינוך המיוחד מצד איור. אני

מקווה שבדיון הבא ניגע בנושא הזה.

נכון שאין חברה אנושית שאין לה שוליים ואפשר להגיד "כי לא יחדל אביון מן

הארץ". אם השיא גבוה אז גם השוליים גבוהים. הילדים האלה הם תחתית החבית של

החברה הישראלית. השאלה היא מה האחריות שלנו לתחתית החבית ואני אומר בעצב כי אני

לא רואה מצב שבו אין תחתית של החבית. עלתה כאן הצעה שהסתובבה באוויר הרבה זמן

שעד עכשיו לא חשבתי עליה ברצינות והיא; להאריך את משך חינוך החובה. משמעות חוק

חינוך חובה עד גיל שמינית היא שמי שירצה להכריח את הילד להישאר במסגרת הלימודית

יש לו עוד אמצעי, אם כי לא חזק ולא טוטאלי. חוק לא יפתור את כל הבעיה ומי שירצה

להתפרפר ולשרוף לאופיר את המועדון הוא לא ישרוף אותו בבוקר אלא אחר הצהריים אבל

כך מנהל בית-הספר, או המפקח, יוכלו לדרוש להביא את הילד לבית-הספר. יתרונו של

חוק מסוג כזה שהוא מאריך את המסגרת המשמעתית בה חי הילד עד המעבר שלו לשלב הבא,

כי הבעיה המרכזית היא שאלת האכיפה ואז אולי אוכל להציל 5% מתוך 11.9%. לפני הצעת

הרקיקה נקיים דיון בו נשמע את הדעות בעד ונגד הארכת חוק חינוך חובה עד השמינית,

שאלה שאני לא יכול להתעלם ממנה, והאם צריכה להיות חפיפה בין משך זמן הלימודים

לבין משך זמן החיוב ללמוד.

ח' להב;

יש מחקר של פרופ' רמי יוגב שתקף את הבעיה הזאת.



היו"ר א' בורג;

תעביר לי בבקשה את המחקר הזה.

נקודה נוספת. במושב הבא של הכנסת נקיים דיון בשאלה: איך להביא לקואורדינציה

בין כל סוכנויות הממשלה והחברה שעוסקים בנושא של נוער מנותק. קטונתי מלהיכנס

למאבקים שבין שר זה לשרה זו אבל אנחנו נדון על ועדת מנכ"לים משותפת לשלושה או

ארבעה משרדים שיהיו מסוגלים לתאם דברים בנושא הזה.

אני מודה לכם. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.25