הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 60

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. ה' באדר התשנ"ג (1 במרץ 1993). שעה 00;10

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר א' בורג

ד' איציק

ש' יהלום

א' יחזקאל

ע' מאור

מוזמנים; סגן שרת החינוך והתרבות מ' גולדמן

סי סמט - משרד החינוך והתרבות

מי דגן - יי " "

ש' הראל - " " "

א' ארבל - משרד האוצר

שי ישי - הסתדרות המורים

א' עמיר - מנכ"ל עליית הנוער הסוה"י

מ' פרידמן-הסוכנות היהודית

א' גולדברג - הג'וינט

די בנידר . - מועצת התלמידים הארצית

מ' סלע - " " "

ח' לוין - העמותה לקידום המשפחה האתיופית

מי אלקן - " " " "

ו' אקלה - שתי"ל

אי ירדי - איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

א' תקלה - " " " " "

ז' זגייה - " " " "

א' סיון - האגודה לקידום החינוך

פי זהבי - " " "

מי אודנהיימר- ארגון אמריקאי למען יהודי אתיופיה

י' פרנקל -ארגון עולים מורים

ב' גולדברג - " " "

ח' קרליבך - " צפון אפריקה למען יהודי אתיופיה

ש' בן-דור - אנטרופולוגית

ה' פרי - מנהל כפר הנוער ימין אורד וינגייט

יי צבאן -ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

י' גידלי

קצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; קליטת ילדי עולים מאתיופיה במערכת החינוך



קליטת ילדי עולים מאתיופיה במערכת החינוך

היו"ר א' בורג;

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, בנושא קליטת תלמידים

מאתיופיה במערכת החינוך. הדיון הוא דיון שהרבה מאד זמן אנו רוצים וצריכים לקיים,

במסגרת שימת אצבע על נקודות כאובות במערכת החינוך. לקראת הדיון חזה הגיעו אלי

פניות מהרבה מאד אישים וגופים, על בעיות שונות ומגוונות בנושא קליטת ילדים

מאתיופיה במערכת החינוך, ואני רוצה למנות בפניכם כמה מהן: מה השיטה לאיתור בעלי

היכולת, כיצד עורכים מבחני הישגים לתלמידים עולים מאתיופיה, מה משמעות העובדה שיש

פי ארבע יותר תלמידים מאתיופיה בכיתות החינוך המיוחד, בהשוואה לחלקם באוכלוסיית

התלמידים, האם החינוך הפנימייתי הוא החלטה טובה או לא, האם הוא טוב לתלמיד הבודד

ומה הוא עושה לקהילה, האם אין הוא מביא לשבירת מסגרות, האם נבדק רצון ההורים

והמשפחה לפני הצבת הילד לפנימייה, האם המניע הוא אך ורק כלכלי, האם זהו שיקול

מספיק, מדוע אין בחינת בגרות באמהרית, האם יש מספיק חונכים לתלמידים מאתיופיה, על

מנת להסביר להם את המבחן בשפה שהם מבינים. איני מדבר על הצד התורני של החינוך

הממלכתי, אך האם ההחלטה לשלוח תלמידים מאתיופיה למערכת החינוך הדתית אינה יוצרת

בעיה, מכיוון שאחוז טעוני הטיפוח במערכת זו גדולה פי שלושה בהשוואה לאוכלוסיה

הרגילה. משמעות הדבר היא שאוכלוסיה חלשה יותר, צריכה לקלוט את התלמידים מאתיופיה.

האם מורים של תלמידים מאתיופיה קיבלו איזו שהיא הדרכה בנושאי תרבות אתיופית, גם

כדי שהמורה יוכל להתחשב ברגישות התלמידים - לדעת איזה ימים מיוחדים להם ואיזה

חגים מיוחדים להם, ומצד שני כיצד ליצור מצב שהתלמידים שהם דור ראשון לקליטה, בכל

זאת ישמרו על המקורות והמסורת. האם נשקל אי-פעם ריחוק אתרי הקרוואנים מבתי --הספר

הממלכתיים דתיים אליהם נשלחים התלמידים, האם נערכה השוואה פדגוגית או אחרת, בין

רמת התלמידים בכיתה נפרדת לבין רמתם בכיתה מעורבת. האם מופעלת תכנית מקבילה לאתגר

גם בקרב ההורים האתיופים, מה אחוז התלמידים האתיופים המופנים למסלולים עיוניים.

אני רוצה לשמוע מה קורה עם ההכשרה המקצועית לבנות. שמעתי ביטויים כמו: ממילא הן

תהיינה אמהות, אז אפשר ללמד אותן מקצועות יותר נמוכים. הייתי רוצה לשמוע מכם

אנפורמציה על שאלות אלו.

אמסור סקירה כללית, ואמסור את רשות הדיבור לאלה שמלווים את התלמידים בשטח,

במסגרות החינוך השונות.

אני רוצה להתמקד בעיקר בבעית אתרי הקרוואנים: לממשלה אין שום כוונה להפוך את

המקומות האלה ליישובי קבע. זה אומר הסעת תלמידים למרחקים של 45 ק"מ ואף 70 ק"מ,

על מנת להבטיח שלא יהיה ריכוז של תלמידים בבית-ספר ארור. כוונת המשרד היא שבשום

בית-ספר לא יעלה מספרם של התלמידים האלה על 25 אחוז מכלל התלמידים. וודאי היה

נוח מאד להסיע את כל התלמידים מנווה כרמל לבית-הספר בטירת הכרמל, אבל כדי

למנוע ריכוזם בבית-ספר אחד, אנו צריכים להסיעם לקרית-אתא, לרכסים, לניר עציון,

לעתלית ולחיפה. מחצרות יסף אנו מסיעים תלמידים לעכו, נהריה, שלומי, מעלות,

קרית-אתא, רכסים, טבעון ומטה אשר. פרט לילדי הגן הנשארים במקום מגוריהם, תלמידים

ארורים מוסעים למרחקים. התלמידים בגיל בית-ספר תיכון לומדים בפנימיות, ורק 500-600

מביניהם נשארו באתרים, מחוסר יכולת של עליית הנוער לקלוט אותם בפנימיות. בתחום זה

נעשה מאמץ גדול עוד בתקופתו של המנכ"ל הקודם זבולון אורלב, על מנת לקלוט תלמידים

נוספים בפנימיות, והיום נשארנו עם 530 תלמידים בגילאי תיכון אשר נמצאים עם

המשפחות. כל ה-7000 האחרים נמצאים בפנימיות.

אתם מרוצים מכך?

במצב הנוכחי, כאשר אתה כאשר של שלושים וכמה מטרים, אנו רואים באלו בעיות

נתקלים תלמידי בית-הספר היסודי הנמצאים בבתיהם. אין להם מקום להכין שעורים.

כלומר, כאשר עומד רצונכם מול רצונו של התלמיד, רצונכם גובר.

סגן שר ההינוך והתרבות מי גולדמן;

לגבי התלמידים האתיופיים, נעשתה פעולה מכוונת מראש על מנת להביאם לתוצאות

טובות יותר. נשמע מכל הגורמים המיוצגים כאן, מה היה קורה אילו ילדים אלה לא היו

בפנימיות. אנו רואים עד כמה קשה ההתמודדות עם צרכי התלמידים בבתי-הספר היסודיים,

אשר נמצאים באתרי הקרוואנים. אנו מבצעים פעולות בבתי-הספר באמצעות מורות חיילות

ובנות בשירות לאומי. אותן בנות מבצעות את כל הפעולה הקהילתית באתרי הקרוואנים

בשעות אחר-הצהריים, תוך שיתוף עם גופים וולנטריים מיישובים שכנים. פעולה קהילתית

זו היתה די מוגבלת בתחילה, אך אנו מתכוונים לעבור לשלב נוסף והוא הכנסת תנועות

נוער, וזאת בתיאום ובהבנה עם משרד הקליטה. גם חברת המתנ"סים והמינהל לחברה ונוער

יפעלו באתרי הקרוואנים, תוך תיאום עם הרשות המקומית. עיקר האחריות עם אתרי

הקרוואנים היא של המועצות האזוריות, פרט לחצרות יסף שהיא רשות עצמאית. בבאר-שבע

האחריות היא עירונית. היה רצון מצד ראש רשות חצרות יסף להקים כיתות א-ג לילדי

המקום, ואנו אמרנו שלא ניצור מצב של קביעות בשטח.

אשר לשאלה, האם המצב בו הילד אינו נשאר עם המשפחה עד כיתה י י לפהות, הוא מצב

רצוי, זהו ויכוח מקצועי. יהיו כאלה שיסבירו לנו כי הדבר החשוב ביותר הוא להשאיר

את הילדים עם משפחותיהם, ויהיו אחרים שיאמרו כי הדבר החשוב ביותר הוא להוציאם מן

הבית. שמעתי מאלי עמיר הרצאה מענינת מאד בנושא זה. אפשר להציג את הנושא כך או

אחרת. תפקידנו הוא לאפשר להם לקבל את הטוב ביותר, ואת זאת נמשיך לעשות.

כידוע, כל תלמיד אתיופי מקבל 1.75 שעה. בחודש ינואר הוספנו 15 אלף שעות

לתלמידים אשר ניגשים לבחינות בגרות. אותם תלמידים יקבלו 2.75 שעות. תלמידים אלה

קיבלו תוספת שעות מספטמבר 1989. גם לאלה שהגיעו במבצע שלמה וגם לאלה שהגיעו בין

המבצעים. ביוזמת שר הקליטה, הקבינט החליט להעניק את הסל לתלמידים באמצעות הרשויות

המקומיות. לפני-כן לא יצאו התלמידים האתיופים לטיולים ולא יכלו לרכוש ספרים.

כתוצאה מיוזמתו של שר הקליטה, אושר על-ידי הקבינט שסל הקליטה לתלמידים עולים

יועבר ישירות לרשויות המקומיות. אנו בודקים ומבטיחים שהספרים אכן יירכשו עבורם

והם אכן ייצאו לטיולים. הייתי מציע ליישם את השינוי הזה גם לגבי תלמידים עולים

אהרים.

לגבי עליית מבצע משה, טווח הזמן שעבר מאז מאפשר לנו לענות על השאלות

שהיושב-ראש הציג בפתח הישיבה ואף להצביע על תוצאות. ההערכה שלנו היא שבין 40

ל-60 אהוז מהעולים במבצע משה נקלטו היטב, על-פי קריטריונים של המשך השכלה.

היו"ר א' בורג;

כמה מהם המשיכו ללמוד אחרי בית-ספר תיכון?

הבעיה היא שאין לנו נתונים מדוייקים. כבה עשרות מהם נקלטו בישיבות הסדר,

כ-700 במכינות או כסטודנטים באוניברסיטאות (נכון לתקופה שלפני שנה וחצי).



ע' גדור;

אפילו לא חצי.

א' יחזקאל;

אם יש לך נתונים, תראה לנו אותם.

מי דגן;

עם מבצע משה התמודד משרד החינוך כמעט לבדו, כאשר משרד הקליטה נותן סיוע חלקי

בלבד. גילינו, למשל, שתהליך הקליטה של עולי אתיופיה הרבה יותר מהיר מתהליך הקליטה

של עולי שנות ההמישים. גילינו אינטליגנציה טבעית גבוהה מאד בעליה הזו.

יותר מאשר בקרב עולי שנות החמישים?

מי דגן;

כן.

קריאה;

גם על-כל יש לך נתונים?

היו"ר א' בורג;

אינטליגנציה גבוהה יותר בהשוואה למי?

בהשוואה לעולי שנות החמישים.

אי עמיר;

בהשוואה לחבר-הכנסת אבי יחזקאל ואלי.

מי דגן;

עולי שנות החמישים כלולים עדיין בהגדרה של טעוני טיפוח. הנוער של היום הוא

דור שני או שלישי של עולי שנוח החמישים. כאשר אנו משווים את תהליך ההסתגלות של

עולי אתיופיה במבצע משה לתהליך ההסתגלות של עולי שנות החמישים, כולל ילידי הארץ,

אנו מוצאים יתרון מסוים לחלק משמעותי של הקבוצה האתיופית. יש להם אינטליגנציה

טבעית משמעותית, אשר עזרה להם להתגבר על הרבה בעיות. במבצע משה הגיעו כולם לחינוך

הדתי, וכולם נקלטו כולל במסגרת שירות צבאי ושירות לאומי.

היו"ר אי בורג;

האם יש לך נתונים אוביקטיביים, כולל מספרם של אלה שניגשו למבחני בגרות

ולמבחני הישגים אחרים?

מ' דגן;

למחלקת הבחינות יש נתונים.



סגן שר החינוך והתרבות מ' גולדמן;

אתה צריך להעבירם לוועדה.

מותר למחנך להשתמש גם במילים ולא רק בנתונים.

האם תוכל לומר לנו אם תלמידים אלה עומדים בסטנדרטים של החברה הישראלית?

מי דגן;

אמרתי שבין 40 ל-60 אחוז מהם נקלטו. צריך לזכור כי קליטתם של הילדים במבצע

משה היתה מלווה בעבודה מאומצת מאד של עליית הנוער. ההצלחה היתה גדולה באופן יחסי

ולא באופן אבסולוטי.

קליטת ילדי אתיופיה הוטלה על החינוך הדתי, ולא הוא היה זה שתבע את קליטתם

אצלו. הממשלה החליטה, ואני אומר כי כל אתיופי אשר רוצה היום בחינוך לא דתי, זוהי

זכותו.

אי עמיר;

אין אף החלטת ממשלה לפיה שולהים את כולם למסגרת זו או אחרת.

מ' דגן;

עולי אתיופיה אשר נמצאים בדיור קבע, יכולים לבחור בכל מסגרת חינוך הרצויה

להם, כמו כל ילד אחר בישראל. עובדה היא ש-98 אהוז מהם בוחרים בחינוך הדתי. גם

היום ישנה קבוצה קטנה מביניהם אשר מעדיפה את החינוך הלא דתי. יחד עם זאת, לא

נסכים לכך שבבוקר ניתן חינוך דתי, והמערכת המשלימה בשעות אחר-הצהריים תסתור אותה.

היו"ר א' בורג;

מה יקרה אם הוריו של ילד באתר קרוואנים החליטו שהם רוצים לשלוח אותו לבית-ספר

ממלכתי לא דתי, ואחר-הצהריים לתנועת נוער שאינה דתית?

אנשים צורכים את נגה שיש, לא את מה שאין. אם אנו מספקים שירותים שמלכתהילה

נוגדים את המטרות, זה יקשה עלינו להגשים את מטרותינו.

סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן;

החל מה-1 לחודש, אנו מתכוונים לאפשר לכל תנועות הנוער הציוניות להשתלב

באתרים, בלי כל קשר לשאלה איזה חינוך הם מקבלים בבוקר.

מ' דגן;

זוהי החלטה שאיני מקבל אותה.

היו"ר א' בורג;

את הוויכוח הזה אל תנהלו כאן. אתם צריכים לבוא לכאן עם עמדה אחידה, כאשר מי

שמייצג את המשרד הוא סגן השר.



א' יחזקאל;

מה עומד מאחורי ההתנגדות הזו?

בבוקר ארנה מהונך את התלמידים לא לחלל שבת, אך השומר-הצעיר יקח אותו לטיול

בשבת.

א' יחזקאל;

מה שאתה אומר הוא, שלא צריך לתת לתלמידים את האלטרטיבה.

שי יהלום;

אתה רוצה להרוס את הילדים מבחינה נפשית?

מי דגן;

מבצע שלמה מעורר בעיות שונות מאלו של מבצע משה, כולל הנדודים שם וכאן. אילת

קיבלה באהבה רבה קבוצת עולים מאתיופיה שהגיעה במבצע שלמה, כ-560 במספר, אך לאחר

כמה חודשים לקחו אותם משם, דבר שעורר צער גדול בקרב הקהילה הדתית שם.

א' יחזקאל;

הם שוכנו במלון בקעת הירח באילת.

גם בבית-ספר הכרמל בחיפה נקלטה קבוצת תלמידים עולים שבאה במבצע שלמה, וגם הם

הוצאו משם אחר-כך.

צריך לזכור שאי אפשר להכניס לכיתה אחת 70 אחוז אתיופים לעומת 30 אחוז ותיקים.

לכן מסיעים תלמידים למרחקים, גם נסיעה של שעה בכל כיוון. אתרי הקרוואנים מייצגים

היום את הבעיות הכי חריפות בתחום קליטת האתיופים. נושא האינטגרציה אינו פשוט,

הסיוע האישי לעולים אתיופים עדיין לוקה בחסר, והצבור הציוני-דתי כנראה כילה את כל

כוחותיו במבצע משה. אז לא היתה כל התחשבנות על קניית ספרים, בגדים וציוד לימודים.

כידוע, מיכסת הציוד האישי ניתנה להורים באופן ישיר, והם הוציאו את הכסף על מה

שרצו. יש עייפות מסוימת, מה גם שהצבור החילוני והצבור החרדי עומדים בצד.

היו"ר אי בורג;

במסגרת החינוך הממלכתי דתי, האם התלמידים מאתיופיה נקלטים כתלמידים לכל דבר?

אין שום בעיה, אפילו לא לגבי אלה שעוררו רוששות בהתחלה. מוסדות חב"ד אינם

קולטים יהודים מאתיופיה, חוץ מאשר בבית-ספר אהד בבאר-שבע לגביו היתה פסיקה של

בג"צ. החינוך הדתי קולט את התלמידים האלה ברצון ובאהבה, ללא שום בדיקה ראשונית.

יש קבוצת הורים ותיקים קטנה, אשר מתחילה להצביע ברגליה, בכיוון של בתי-הספר

החרדיים.

היו"ר אי בורג;

בבתי-ספר לא דתיים, יש יותר מחאה של הורים כאשר מתקבלים ילדים אתיופיים?

גם במקום בו הם נמצאים, אין מספרם מגיע ליותר מ-5 אחוז.

מ' דגן;

בבית-הספר הממלכתי-דתי בערד מגיע מספרם של התלמידים האתיופיים ל-60 אחוז מכלל

התלמידים. אני רוצה להצביע על התחלות יפות בישיבות תיכוניות אשר קולטות היום

תלמידים אתיופיים. עליית הנוער מגבילה את המכסה מסיבות תקציביות ל-530 .אני יכול

למצוא להם מקום, אך השאלה היא מי יממן את המקום הזה.

האם תוכל להתייחס לשאלות ששאלתי, כמו בגרות באמהרית?

לפני כשש שנים הזמנו מחקר על חשבון החינוך הדתי. ערכה אותו דייר שלווה וויל

אשר חקרה את מנהגי העדה וחגיה. חומר נוסף פורסם על-ידי משרדי החינוך והקליטה.

מדוע ד"ר שלווה וויל היתה צריכה לערוך את המחקר? האם האתיופים אינם יכולים

לכתוב על מנהגיהם?

האתיופים, על-פי דבריו של מר דגן, מצריכים סוציולוג, פסיכולוג ואנטרופולוג.

ישנו ספר מנהגים שנכתב על-ידי הרב עדנה. את מה שמתייחס למנהגים דתיים, הזמנו

מהרב. המרקר הוזמן מאנשים אשר התמהו בתחום יהדות אתיופיה.

כמה זכאים לבגרות יש מקרב עולי מבצע משה?

אין השנה אפילו ארבעים בכל הפנימיות של עליית הנוער, אשר ניגשים לבחינות

בגרות. רק מחציתם יצליחו אולי.

אני חוזר ואומר: מקרב עולי מבצע משה, ההצלחה הרבה יותר גדולה.

זה לא אומר לי כלום, אם אינך נותן לי נתונים.

אני מוכן לבדוק את הנתונים.

אני מתפלא שלא באתם עם נתונים. זה קורה לא אחת: הנושא הוא מוגדר, ואתם צריכים

לבוא עם כל הנתונים. על מה נערוך עכשיו דיון ? על המילים?

לא אשתתף בישיבה, אלא אם יציגו בפני נתונים. אני לא מוכן לקבל רק את מילותיו

של המחנך מתי דגן. אנו עוסקים באנשים, אך מאחורי האנשים יש מספרים. המדד העיקרי

לכשלון או הצלחה של המערכת, הוא מספרים. אני רוצה לדעת, כמה הגיעו למדדים שאנו

סיום בית-ספר תיכון, בחינות בגרות, אוניברסיטה. כמה נקלטו במערכת

החינוך הדתי, כמה בחינוך הממלכתי.

היו"ר א' בורג;

אני מציע שתישאר להמשך הדיון, כי עד כה השתתף רק גורם אחד בדיון. אינם צריכים

לבוא לכאן עם נתונים. שמעתם אותי אומר זאת גם אתמול בישיבה עם הנהלת המשרד. האם

זה כל-כך קשה לדעת כמה ניגשו לבחינות בגרות? 90 אחוז מהתלמידים האתיופים נמצאים

במסגרת החינוך הדתי, איזה נתונים הבאת לכאן? מה חשבת שתישאל כאן?

אני רוצה לשמוע מאלי עמיר על הצד של עליית הנוער בתמונה.

א' עמיר;

אני רוצה לברך על הדיון עצמו, ואני מרשה לעצמי לגמר כמה דברים עקרוניים

עליית-הנוער קלטה כ-85 אחוז מכלל המתבגרים בקרב

האוכלוסיה האתיופית. יש להבחין שתי תקופות: מבצע משה ומבצע שלמה. במבצע משה 60

אחוז מהילדים הגיעו יתומים או ללא הורים. מבצע שלמה איחד את הקהילה. הכשלון הגדול

קודם כל, זוהי אוכלוסיה נורמלית, וכך צריך להתיייוס אליה.

זוהי אוכלוסיה נורמלית, בעלת יכולת נורמלית. ההגדרה או ההשוואה עם טעוני טיפוח

כאלה או אחרים, מלכתחילה יוצאת מתוך הנחה שמשהו לא בסדר עם הקהילה הזו, וזהו

כשלון הקליטה והמערכת החינוכית בגדול.

לפני שבע שנים, עם בואה של העליה במבצע משה, הזמנו מחקר מפרופסור פויירשטיין.

ראיתי את הזיק הנפלא בעיניהם של הילדים ורציתי לדעת מה הפוטנציאל שלהם. הרי

מלכתחילה יש לנו דעות קדומות נגד שחורים ונגד מי שבא מאפריקה, בואו נשים את

הדברים על השולחן. מדוע משווה מתי דגן את העליה הזו לעליה טעונת הטיפוח של

שנות החמישים? מדוע אין הוא משווה אותה לעליה שבאה עכשיו ממדינות חבר העמים. עצם

ההגדרה שלו מצביעה על דעות קדומות.

א' יחזקאל;

איך הוא קובע שלעליה הזו יש אינטליגנציה יותר גבוהה מזו של אבא שלי שבא

מעירק?

מי דגן;

דיברתי על תהליך ההסתגלות שלהם.

אי עמיר;

פרופסור פויירשטיין הוא אחד המומחים הגדולים בעולם בתחום הזה, והוא ערך להם

מבחן מיוחד המגלה את הפוטנציאל שלהם. לקחנו 350 ילדים ובדקנו אותם, והממצאים

מראים שהם בעלי פוטנציאל נורמלי, לפעמים קצת יותר מכך. הם כמו הבנים שלי ושלכם,

וצריך לאפשר להם חינוך, שעות הוראה, טיפוח והעשרה, כדי שהם יגיעו לאותה רמה. פשוט

נמנעה מהם האפשרות ללמוד.



ערכנו אותה בדיקה לגבי קבוצה נברורת של ילדים שהגיעו במבצע שלמה, וקיבלנו אותם

נתונים. המסקנה שלי היתה שאם מדינת ישראל מתייחסת לאתיופים כאל אוכלוסיה במצוקה

גם במערכת החינוך, אז הם יהיו במצוקה לאורך כל הדרך. מכאן באה ההלטה שניה שיש בה

אסון: הוצאתם של הילדים האלה מן הבית בתוקף ההלטה אוטומטית, מבלי 12 ומעלה.

קודם-כל אנו אומרים להורים של הילדים האלה: אתם לא מסוגלים לטפל בילדים שלכם,

אהרת למה אנו עושים זאת? אנו אומרים לילדים: ההורים שלכם אינם יכולים לטפל בכם.

אנו הופכים את ההורים מלכתהילה לתלויים בשלטון ובמימסד. אנו מנתקים אותם מן הבית

למשך תשע שנים (שש שנים בחינוך הפנימייתי ועוד שלוש שנים בצבא). לאחר תשע שנים

של נתק, כאשר קליטת המבוגרים בזמן הזה מצביעה על כשלון מוחלט, לאן הם יכולים

לחזור?

אני שואל את עצמי, למה לאתיופים אין דיור קבע? למה ילדיהם אינם לומדים

בבית-ספר נורמלי? במסגרת ישיבות המנכ"לים של הסוכנות, אני שומע כבר שלוש שנים אם

לא יותר, שתוך שנה יהיה להם דיור קבע.

האם אפשר עדיין להחזיר את הילדים האלה הבייתה?

יכול להיות שאת חלקם ניתן להחזיר.

סגן השר ומתי דגן מדברים על אינטגרציה. גם זבולון המר אמר זאת בקבינט. הופעתי

פעמיים בקבינט, גם בזמנו של השר שרון וגם בזמנו של השר צבן. גיניתי את ההחלטה

האוטומטית להוציא את הילדים האלה מהבתים. מדברים על אינטגרציה של 25 אחוז

מהתלמידים האתיופים בכיתות מעורבות. בעליית הנוער יש מוסדות ש-60 אחוז ואפילו 85

אחוז מהתלמידים הם אתיופים, בלשון שרת החינוך: אלה כפרים אתניים. ואין פוצה פה

ומצפצף, אלא יש לחץ שלכם עלינו להמשיך לקלוט אותם.

תקציב עליית הנוער לא רק שלא הצטמצם, הוא אף גדל ב-25 מליון.

האם תסכימו לממן תלמידי תיכון במקומות בהם תהיה אינטגרציה מלאה?

עליית הנוער עוסקת באוכלוסיה במצוקה. אוכלוסיה אשר יכולה להגיע לרמה של

בית-ספר תיכון או ישיבת הסדר, תטפל בה אתה. אתה תמצא את הכסף, אין לי מספיק כסף

אפילו כדי לטפל באוכלוסיה במצוקה.

וכך אתה הורס את האינטגרציה.

אלי עמיר צודק. הסוכנות אינה צריכה לפעול כמדינה בתוך מדינה. בנושא מצומצם

אהד הסוכנות משתפת פעולה עם המדינה, והוא נושא עליית הנוער. אוכלוסיה זו מוגדרת

מלכתחילה כאוכלוסיית מצוקה, ואין הסוכנות יכולה לבנות תשתית אלטרנטיבית לזו של

המדינה.



ש' יהלום;

אתה לא יכול לומר שעל-פי ממצאי פרופסור פויירשטיין, האוכלוסיה הזו מגיעה לרמה

הכי גבוהה, אך נקלוט אותה רק ב-60 אחוז, וכאשר קיימת אפשרות לאינטגרציה הסוכנות

לא תממן אותה.

היו"ר א' בורג;

זהו תפקידה של המדינה, לא תפקידה של הסוכנות.

שי יהלום;

במקום לממן את האוכלוסיה הזו בכפר ילדים אתיופים, שתממן אווזה במסגרת

האינטגרציה.

אי עמיר;

אם אתה מדבר על אינטגרציה, אתה צריך לזעוק 24 שעות על-כך שיש לי כפרים שיש

בהם 85-90 אחוז אתיופים, ולא יכולה להתקיים בהם שום אינטגרציה.

ע' גדור;

רוב הילדים ממבצע שלמה לומדים בכיתות לא אינטגרטיביות.

שי יהלום;

אני אומר שאם יש אפשרות להציל כמה עשרות במסגרת בתי-ספר אינטגרטיביים, לא

צריכה עליית הנוער לומר שלכך אינה נותנת סיוע.

אי עמיר;

בחלק מהכפרים קשה לתת חינוך עיוני כמו בימין אורד או כפר בתיה. את שני אלה

אני מציין לטובה. גם כאשר קיימת אינטגרציה, זוהי אינטגרציה עם ילדים שבאו ממשפהות

ישראליות במצוקה, משפהות אשר סוחבות מאחוריהן כשלון. אלה ילדים מצויינים, אך

ילדים שזקוקים לטיפוח. עליית הנוער קולטת ברצון ובחפץ לב את מי שיש הכרח להוציאו

מהבית. את מי שאין הכרח להוציא מן הבית, לא צריך להוציא. יש מספיק ילדים שצריך

להוציא מן הבית.

קיים אספקט נוסף; אתה מרוקן את המשפחה מן הילדים, ויש לכך השפעה חמורה על

המשפחה. ילד שאינו חי במסגרת משפחה, לא ידע אחר-כך לתפקד כהורה. כולנו למדנו

מהורינו כיצד להיות הורים. אוכלוסיית הילדים המתבגרים עוזרת לעולים המבוגרים

להיקלט. ילדים בני 16-17 הם הגשר בין המשפחה לקהילה. את כל זה הפסדנו עם העליה

האתיופית. איני יודע מהי תכנית אתגר, אך אני יודע דבר אחד אותו אני זועק גם

במשרד הקליטה וגם בקבינט; אין טיפול בהורים. גזרנו להם את תורת האסון של דור

המדבר. הם דור המדבר, ואנו מצילים את הילדים. מכאן נובעת התפיסה של הוצאת הילדים

מן הבית באופן אוטומטי. מה שאנו עושים הוא בכייה לדורות. אנו מפסידים קהילה

שלמה. אם אתה לא מטפל בהורים ובילדים במשותף, אתה מפסיד את ההורים והילדים,

והניכור ביניהם הולך וגדל.

יש מעמסה גדולה מאד על עליית הנוער; ממבצע משה עד היום, אותו מעמס מוטל על

אותם כפרי נוער אשר קולטים אתיופים. אותם מדריכים ואותם מורים שאינם תמיד הכי

טובים. עשינו נסיון, כדי לסתור את התפיסה המעוותת לפיה נוער זה נועד לחינוך

פנימייתי; לקחנו קבוצת ילדים אתיופים באשקלון, ושלחנו אותם ליום לימודים ארוך.

וראה זה פלא; הם נקלטו יוצא-מן-הכלל והשיגו הישגים יוצאים-מן -הכלל, למרות ש-52

אחוז מהם באו ממשפחות חד-הוריות ועל-פי ההגדרה שלנו הם ממשפחות מצוקה. מסתבר שלא

כל קריטריון שלנו עובד גם מבהינתם, וההישגים שלהם היו מצויינים.



במוסדות עליית הנוער יש 5200 בני-נוער מאתיופיה ולא 7000 כפי שנאמר כאן. 350

מביניהם הם בעלי פוטנציאל לימודי גבוה, גם יהסית לכיתה ישראלית. יש להם פוטנציאל

לבגרות מלאה וללימודים באוניברסיטה. ל-250 ילדים יש הישגים נמוכים ביותר, בעיקר

ילדים שהגיעו במבצע שלמה. אני מזמין את הברי הוועדה לבקר בהופית, שם ישנם 126

ילדים מן הסוג הזה, ועבורם יש לנו תכניות לימוד מיוחדות.

היו"ר א' בורג;

מה עם כל השאר? אמרת שהאוכלוסיה הזו על-פי מבחני פויירשטיין, נמצאת ברכוה

סבירה. השאלה היא אם משקיעים בהם מספיק ואם הם נמצאים בבתי-ספר אינטגרטיביים

המאפשרים להם ריצה מלאה. אני יכול לומר שזה קיים באופן חלקי במוסדות עליית-הנוער.

תודות לכפרים הדתיים השיגה עליית הנוער הישגים בלתי רגילים עם האוכלוסיה הזו,

הישגים שהם מקור גאווה בארץ ובעולם. התהלנו מכלום, גם ספרי לימוד לא היו ולמשרד

החינוך לא היה כסף כדי להוציאם. בשנה הראשונה השקענו 11 מליון דולר במערכות

הטיפוח.

עד היום לא נעשה אף מחקר יסודי בנושא הישגי הלמידה של הילדים האתיופים. צריך

לערוך סקרי שדה שינחו אותנו בהמשך. בעקבות הסקר, צריך ליזום מספר צעדים שיענו על

הפוטנציאל של האוכלוסיות החזקות ויטפלו גם באוכלוסיות ההלשות, כדי שלא ייזרקו

לרחוב וכדי שיוכלו להתגייס לצבא. אנו מנסים להעניק להם גם חינוך מקצועי. לדעתי

צריך להשקיע יותר בשעות לימוד ובטיפוח האוכלוסיה האתיופית. הם יכולים להיקלט

במסגרת הכללית, אך אין על-כך החלטת ממשלה. היו לנו כאן שלושה דיונים על-כך, ויו"ר

הוועדה הקודם, מיכאל בר-זוהר, הפך את העולם אך לא הביא להחלטת ממשלה בענין זה.

יחד עם זאת, נוצר תהליך מסוים.

אי יחזקאל;

גם אורי גורדון תמך בכך.

אי עמיר;

גם אני תומך בכך. חניכים מאתיופיה יכולים להיקלט בכפרים מסורתיים אך גם

במוסדות לא דתיים. יש לנו קבוצה בהדסים וקבוצה במקווה ישראל.

אי יחזקאל;

יש לי רושם שבעוד עשרים שנה יהיה מי שיכתוב את "תרנגול כפרות" של ילדי

אתיופיה.

אי עמיר;

בעוד עשר שנים. הספר ייקרא "העז השהורהי', ואנו רואים כבר היום את הסימנים

לכך.

עי גדור;

יש שאלה אחת שצריך לשאול; למה לא מלמדים את הילדים האלה? כאשר אני בא

לאופקים, ורואה כיצד הילדים הקטנים האלה לומדים במקלטים-

מ' דגן;

הוא חוזר על-כך בכל ישיבה. הס לא לומדים במקלטים אלא בכיתות טיפוליות.



ע' גדור;

המורה שלהם היא נערה בשירות לאומי. הילדים האלה מתחננים להשתלב בכיתות

רגילות, אך אין משלבים אותם. רוב הילדים שהגיעו במבצע שלמה נמצאים בכיתות מאד לא

אינטגרטיביות.

מ' דגן;

לא נכון.

עי גדור;

תביא את הנתונים. באסיפות הורים באוגרים אומרים לי הילדים שלהם לא לומדים

כלום. כך בראש-העין וכך במקומות אחרים. לילדים האלה יש פוטנציאל, אך הוא רחוק

מלהיות ממוצה, גם כאשר מדובר בו ותיקים וגם כאשר מדובר בהדשים. נוה מאד לרהם

עליהם ולערוך מחקרים אנטרופולוגיים, אך העובדה היא שהם בשום פנים לא ממצים את

יכולתם. את הדברים האלה אני זועק מעל כל במה אפשרית.

נאמר כאן כי 40 מתלמידי מוסדות עליית הנוער יוגשו לבחינות בגרות, מתוכם כאלה

שייבחנו באמהרית, במקום מקצוע אחר. לקחנו 60 בוגרים של עליית הנוער וערכנו עבורם

מכינה באוניברסיטת חיפה. ביניהם היו כאלה שסיימו בחינות בגרות בכלכלת בית והיא

לא שווה דבר. אוניברסיטת חיפה אומרת שבאותה כיתה יש יותר כאלה שהגיעו לתעודת

בגרות מכל אלה שסיימו וקיבלו תעודה במסגרת עליית הנוער. הם יושבים מ-8.00 בבוקר

עד 8.00 בערב. יש להם תשוקה עצומה ללמוד, אך מערכת החינוך הורגת אותם. ביקרתי

בגן-ילדים בבאר-שבע, עם 25 ילדים ממבצע משה ועוד 10 ילדים לבנים. הגננת לר1שה לי

כאשר היא מצביעה על הילדים הלבנים; זה אמו זונה, זה אביו בבית-סוהר. כך רוצים

שתתבצע אינטגרציה.

אנו מדברים על אוכלוסיה עם פוטנציאל מצויין. לקחנו סייעות גריאטריות שלחנו

אותן לקורס אחיות מעשיות בצפת. 26 מתוך 28 תסיימנה כאחיות מעשיות, ושליש מביניהן

תמשכנה בלימודים כאחיות מוסמכות. אלו בנות שסיימו עם אפס הישגים בעליית הנוער,

לאחר שש שנות לימוד.

היו"ר א' בורג;

האם הביקורת שלך היא על עליית הנוער?

עי גדור;

הביקורת שלי היא על מערכת החינוך במדינת ישראל.

אי עמיר;

הבעיה היא בעיית בית-הספר. אני אחראי על החינוך הפנימייתי, ואני נותן להם

העשרה בנוסף למה שבית-הספר נותן. עם זוהי רמת בית-הספר וזוהי רמת המורים, אלו

התוצאות.

עי גדור;

אני רוצה לספר את סיפור עפולה: לפני ארבע שנים ביקרתי בשני בתי-הספר הדתיים

בעפולה, אחד שהיו בו 60 אחוז תלמידים מאתיופיה והשני עם 40 אחוז תלמידים

מאתיופיה. שאל אותי מנהל בית-הספר הראשון, אברהם סוויסה; מדוע את כולם שלחתם

אלינו, תראו מה עשיתם לבית-הספר שלנו? בינתיים קלטה עפולה עוד 150 משפחות במסגרת

מבצע שלמה, ומצאתי את רוב ילדיהם בבית-הספר הממלכתי הלא דתי. מצאתי שם 100 ילדים,

5 בכל אחת מ-20 הכיתות של בית-הספר. שאלתי אותם כיצד זה קרה, והם סיפרו לי שאברהם

סוויסה אמר להם; או שאתם לומדים כאן, או שאתם לומדים מחוץ לעיר.

הילד שלי אינו לומד כלום, אני מבקש להוציא אותו. אני

מהפש דרך לאפשר להורה להוציא את ילדו ממסגרת בה אינו לומד , אבל זהו דבר בלתי

אפשרי במדינת ישראל. אני מטפל בכך באופן אישי, בזמני הלא פנוי, כדי להציל פה ילד

ושם ילד. כל הישגי החינוך בנויים על ילד ועוד ילד, שהלקם יגיע למכינה

הקדם-אוניברסיטאית. אותם ילדים המגיעים למכינה הקדם-אקדמאית, רכונים על ספרי

הלימוד שלהם גם ב-2.00 בלילה. שום עדה אחרת לא היתה עומדת בכך. אנהנו גימדנו

אותם, הפכנו אותם ללא-כלום. זעקתי די. תודה.

ר' אלעזר;

אני משמש כמזכיר איחוד הארגונים של עולי אתיופיה. יש צורך בסמינר של כמה

שבועות, כדי לספר על כל מה שקורה בתחום החינוך של ילדי אתיופיה. לפני שלושה

שבועות הייתי באתר הקרוונים בהולדה, שם נמצאים יותר מאלף אנשים שילדיהם מוסעים

לבתי-ספר בירושלים. פגשתי נערה בשירות לאומי אשר סיפרה לי כי היא עוזרת להם

בלימודיהם. היא צריכה לעשות זאת בתוך הקרוונים הצפופים. היא סיפרה לי כי ילדים

אלה, החל מכיתה אי, צריכים לנסוע לירושלים מדי בוקר. הם צריכים לצאת מהמיטה בשעה

5.00 בבוקר, להגיע לתחנת האיסוף ולהמתין בבוץ לאוטובוס שיסיע אותו לירושלים. אם

היה מדובר בבן של אחד מאתנו, האם היינו שותקים? הילדים האלה הנמצאים בבית-הספר כל .

היום, אפילו לא מקבלים ארוחה חמה.

המדינה הביאה את האנשים האלה לישראל, האם אינה יכולה לספק להם בית-ספר סמוך

לאתר הקרוואנים? ילדים מאתר הקרוואנים בצריפין מוסעים לרמלה. הם לומדים במתנ"סים,

כי אין די כיתות. המנהל כותב עשרות מכתבים בענין זה, אך אף אחד לא עונה לו. סגנון

המעברות של שנות החמישים חוזר על עצמו, אולי בצורה יותר מתוחכמת.

אי יחזקאל;

גם העסקנים אויש עסקנים.

ר' אלעזר;

ילדים מסוימים באתר הקרוואנים בבת חצור, משמשים כבלדרים לסוחרי סמים. מה ייצא

מילדים אלה? זו אינה בעיה של העדה האתיופית אלא של החברה הישראלית.

יש יותר מדי פטרונות בטיפול בעליה האתיופית, למשל בתחום החינוך. האם מקרב

יהודי אתיופיה לא יכלו למצוא מי שיכתוב את החוברת על מנהגי העדה? האם הקייסים

שלנו לא יכלו לעשות זאת? מחליטים עבורנו מה טוב לנו. הם לא עוזרים לנו לעזור

לעצמנו. מה שאנו צריכים הוא שמישהו יראה לנו את הכיוון הנכון, שמישהו יעזור לנו

בהתחלה. את הזינוק נעשה בעצמנו. עובדה שיש בחורים בעדה האתיופית אשר יכולים לשמש

דוגמה ומופת להצלחת הקליטה.

די איציק;

איפה הילדים שלך לומדים?

ר' אלעזר;

אני וותיק, עשרים שנה בארץ. הילדים שלי לומדים במערכת החינוך החילונית.

מ' דגן;

מישהו הפריע לך לשלוח אותם לחינוך הממלכתי?



ר' אלעזר;

אני החלטתי על-כך. את ההורים של ילדי מבצע משה ושלמה, אף אהד לא שאל. יש

ניכור בין ההורים לילדים. הילדים הולכים לפנימיות, וחוזרים הביתה עם תפיסת עולם

שונה לגמרי. לא מדריכים את ההורים "כיצד להתמודד עם ילדיהם. ההורים מתביישים ללכת

לאסיפות-הורים בבית-הספר, והילדים מתביישים שהוריהם יבואו. הניכור בין הילדים

להורים הולך וגדל, ואין מי שמתייהס לבעיה. כל אהד אומר שאכפת לו, כל אהד אומר

שאנחנו אנשים נהמדים וטובים, אך זה לא פותר את הבעיה.

ד' איציק;

אני חושבת שנכון והכם היה להעלות את הנושא עכשיו. אני מתהננת בפני היושב-ראש

שהוועדה תלווה את הנושא במשך ארבע השנים הבאות. אם נצליה להיות המצפון בענין זה,

זה יהיה שכרנו. יהד עם זאת, איני בטורה שנצליה בכך. עוזי העלה כתב האשמה המור על

מה שקורה במערכת החינוך, ויש לי להוסיף על-כך כהנה וכהנה. החטא הקדמון הוא החלטת

שר ההינוך דאז, שהילדים האתיופים ייקלטו באופן אוטומטי אל תוך המיגזר

אנו אוהבים את הילדים ומוכנים לפתוה את הדלתות

בפניהם. אני נוטה לחשוב שלא רק יראת-שמיים היתה כאן. יש בתי-ספר שאם מצבם היה הלש

גם קודם, ואליהם הוסיפו את הילדים האלה שהיו צריכים טיפול פרטני אך לא נתנו

אותו. בבתי-הספר האלה קיימת נפילה נוראית. היו כאן כמה הטאים: הם ביקשו לשמור את

הילדים רק אצלם. ביקשתי שי יאפשרו פתיהת בתי-הספר הממלכתיים בירושלים בפני ילדים

אלה, אך אף אחד לא איפשר זאת.

מהצד של הממלכה, לא מהצד של בית-הספר.

די איציק;

נכון. הילדים לומדים בבתי-הספר הממלכתיים-דתיים בכיתות נפרדות לחלוטין. אין

באן שום אינטגרציה. בבתי-הספר הממלכתיים-דתיים לא קיימת אינטגרציה בין אשכנזים

לספרדים, כיצד היא יכולה להיות קיימת בין ילדי אתיופיה לבין אחרים?

אני פונה אל מיכה גולדמן: אתם הייבים להסביר להורים האלה מה האפשרויות

העומדות בפניו. אתם הייבים לומר לו שמותר לו להעביר את ילדיו לבתי-ספר אחרים, וזה

לא מוציא אותם לשמד או נותן להם תעודה של לא יהודי. בבתי-הספר הדתיים נגזר גורלם

כקבוצה נפרדת לחלוטין.

צדק רחמים אלעזר כאשר אמר שיש ניכור מוחלט בין ההורים לבין הילדים. מי שקרא

את הספרים של אלי עמיר יודע במה מדובר. אני הוששת שזה מה שעלול לקרות גם כאן, אם

לא יעשו טיפול משפחתי ומערכתי. משרד ההינוך היה צריך להקים ועדה בין-משרדית

ולהציל משפחה-משפחה. אני לא מרגישה שהמצוקה הזו זועקת מפיכם, אני לא שומעת את

המסר שאתם מביאים למערכת. שימו-לב למספר המתאבדים מקרב הילדים ובני המשפהות האלה.

אתם צריכים ליצור דגם מוצלח ביישוב אהד, ולהעתיק אותו אחר-כך ליישובים אחרים. אני

היה בהרגשה שאיש לא מבינים שעומדת להתרחש כאן קטסטרופה הברתית ממדרגה ראשונה.

אני מבקשת מסגן השרה להעביר אליה את בקשתנו שתקבל ההלטה, שאת הילדים האלה

אפשר, ניתן וצריך - במידה והם רוצים - להעביר למערכת הממלכתית.

אי יחזקאל;

ביום שישי האחרון לקחתי את ילדי לטיול באזור גבעת וושינגטון. ראינו שם כל-כך

הרבה ילדים שחורים יוצאים מבית-הספר והולכים הביתה, ואז צצה בראשי המחשבה: שוב

דופקים את וזשחורים. אני יודע שאין עושים זאת מתוך כוונה רעה, אבל כאשר רואים את

הבידוד המוחלט של האנשים האלה, אי אפשר שלא להגיע למסקנה הזו. אף אהד שלא ייתמם;

גם בתי-הספר הממלכתיים לא רוצים לקבל אותם. אם יש לבתי-הספר הדתיים נקודת זכות,

הרי היא שמסיבות הומניות או פוליטיות, הם קלטו אותם. הם מהווים נטל ומעמסה, הם



מיוחדים, הם שונים, הם שחורים ושחור זה לא יפה במערכת החינוך. לא אטיף לשום ראש

מועצה, שאינו רוצה לקבל את ילדי אתר הקרוואנים הסמוך אל מוסדות החינוך שלו.

מר רחמים אלעזר אמר כי הגישה שלנו היא גישה של פטרונים, והוא צודק בכך. זהו

פטרונז' מאוס של אנשים החושבים שהם מבינים טוב יותר. אני מודה לקדוש-ברוך-הוא,

שאין במדינת ישראל יותר אתיופים מכפי שישנם. גם תגובותיהם חריפות יותר נגאלו של

עולי שנות החמישים. אילו היו יותר, הם היו עושים כאן מהפיכה שחורה בכל הנוגע

להתנהגות. הייתי במחנה העולים בפוריה ליד טבריה, ותחושתי כבן של עולי שנות

הרומישים היתה שזוהי מעברה חדשה. מתייחסים אליהם כאל אנשים נחותים, ואל ההורים

מתייחסים כאל דור המדבר - דור שהלך לאיבוד. אני חושש שגם דור הילדים יילך לאיבוד.

איני יודע כמה מילדי האתיופים הגיעו לאוניברסיטה, ואיני מבין כיצד מר דגן מעז

לבוא לכאן בלי נתונים. אני רוצה נתונים, כי אלה המדד שלנו להצלחה או לכשלון. אל

תדבר איתי במילים, כי מילים השחיתו את דור ההורים שלי.

היו"ר אי בורג;

בתשנ"א למדו לבגרות 123 תלמידים אתיופים, ב-31 פחות מאשר בתש"נ. ניגשו לבגרות

120, ב-25 פחות מבתש"נ, ו-12 היו זכאים לתעודת-בגרות, ב-27 פחות מבתש"נ.

מ' דגן;

הנתונים האלה מתייחסים למי שמוגדר כעולה-חדש. עולי מבצע משה אינם מסווגים

כעולים. מדובר בסך-הכל בכאלה שנמצאים בארץ שלוש שנים.

בדברי כמה אנשים יש התעלמות מעובדות מסוימות, וזאת מסיבות מגמתיות לגמרי. אם

יש כתב האשמה, אין הוא כלפי מערכת החינוך אלא כלפי מערכת הקליטה של מדינת ישראל.

זוהי הבעיה. יכול עוזי גדור להאשים את משרד החינוך, אך הגורם שהביא למצב הזה

ולאסונות שעוד יפקדו אותנו, הוא בראש וראשונה משרד הקליטה לדורותיו ומערכת

הקליטה. במקום לפזר את עולי אתיופיה בכל מדינת ישראל, ריכזו אותם במעברות

ובריכוזים נפרדים. זהו שורש הרע, מי הקים את החצרות האלו וחצרות אחרות? מביאים את

כל המשפחות למקום אחד, ואומרים שמערכת החינוך תפתור את הבעיה. עד היום תמצאו

עולים מאתיופיה הנמצאים בבתי-מלון. יש כאלה שבמשך 15 שנים לא מצאו להם דיור קבע?

האבטלה הגדולה ביותר קיימת בקרב עולי אתיופיה ואם נמצאת להם עבודה, זוהי עבודה

זמנית. זו הסיבה להתאבדויות, לא מערכת החינוך. מכניסים עולים בתת-תנאים, מרכזים

אותם במקום אחד, ובאים אחר-כך בטענות אל מערכת החינוך. שום מערכת חינוך לא תוכל

להתמודד עם מערכת קליטה שהורסת את העולים, שמכניסה אותם למקום אחד, ללא עבודה

וללא פיתרון דיור של קבע. לעולים אין מה לעשות במקומות האלה. מדינת ישראל נכשלה

ובראש וראשונה משרד הקליטה. אין לי טענה אישית כלפי מר גדור, אך אתה צריך לומר

בגלוי מי נכשל. היום תולים הכל במערכת החינוך, אך גם שינוי בתחום זה לא יועיל,

אם לא נשנה את המצב הכללי.

אדרבא, שהחינוך הממלכתי יקה אותם. נראה אתכם. אף אחד לא רוצה לקחת אותם. קחו

את אתרי הקרוואנים בחולדה ובגזר, חלקו את הילדים בין חמישה בתי-ספר, נראה מי יהיה

מוכן לקבל את הילדים. החינוך הממלכתי-דתי עשה זאת במאמצים, במסירות ומתוך

נכונות.

למה עשיתם זאת?

שי יהלום;

הסכמנו לכך לטובת העדה הזו. זוהי עדה דתית, ושום דבר חוץ מהדת לא שמר עליה.

חלק מבני העדה אינם דתיים יותר, כשם שגם חלק מאתנו אינם דתיים. רחמים אלעזר אינו

דתי היום, אך הוא עלה ארצה כשליח של עדה דתית. אם את רוצה להרוס אותם מבחינה



חברתית, תוציאי אותם מבתי-הספר הדתיים.

ד' איציק;

תן להם להחליט. מדוע אחה מחליט עבורם.

שי יהלום;

קחי אותם.

ד' איציק;

אני מוכנה לקחת.

שי יהלום;

את מוכנה לשלוח אותם לאל-המעין.

תכניס אותם לנועם, לרחביה, לחרדייל ולכל בתי-הספר האליטיסטיים בירושלים.

שי יהלום;

את מעלה נושאים שוליים. יש בירושלים עשרים בתי-ספר ממלכתיים דתיים אחרים.

הלוואי והחינוך הממלכתי יקבל חלק מהתלמידים האלה. אין הם מוכנים לכך. לא החינוך

חדתי ריכז את הילדים בגני-ילדים דתיים, אלא עירית באר-שבע עשתה זאת, וראש העיר שם

עדייו אינו דתי. אם עירית באר-שבע איפשרה לרכז ילדים בגן כזה, צריך להעניש אותה.

מדוע לא פיזרו את הילדים האתיופים בכל מערכת הגנים של באר-שבע?

אם לא יוציאו את העולים מאתרי הקרוואנים ולא ידאגו למשפחות לעבודה, לא תעזור

מערכת החינוך. במצב כזה, הפנימיות הן בגדר הצלה. אם עליית-הנוער באמת מעונינת

באינטגרציה, היא צריכה להוציא הנחיה ברורה; כל ילד שיעבור מפנימיה לבית-ספר

אינטגרטיבי, יקבל אותו תשלום.

אי עמיר;

יש לי רושם שאינך יודע על מה אתה מדבר.

שי יהלום;

זו צריכה להיות המגמה. מתי דגן אומר שאם היית נותן אותו מימון לקליטת ילד

בבית-ספר אינטגרטיבי, יוונר ילדים היו נקלטים בהם. אתה אמרת שאתה קולט אותם בכפרי

הילדים שלך, והיתר אינו הגעיה שלך. אם היית מעודד את המגמה הזו, אם היית אומר שכל

ילד שייצא מהפנימיות לבית-ספר אינטגרטיבי, יזכה לאותו מימון, היית תורם

לאינטגרציה. אתה אומר שאם מוציאים אותם מהפנימיות, זו אינה בעיה שלך אלא של

אחרים. אתם לא מוכנים אפילו לפזר את הפנימיות. אתם אומרים שאם תפזרו, לא תוכלו

לפקח. זוהי מדיניות עליית-הנוער כבר שלושים שנה, וזוהי טעות.

אני מציע שבאחת הישיבות הבאות נדון בחינוך הממלכתי דתי. אני מבקש להביא

נתונים, כמה ילדים מאתיופיה יש בכל בית-ספר, כמה בכיתות קלט ואיזו תקופה הם

נמצאים בכיתות קלט. אין רע בכיתות כאלה, אלא אם הן הופכות לסידור קבוע. למיטב

ידיעתי, קליטת הילדים מאתיופיה נעשית בדרכים האינטגרטיביות האפשריות. ברור שאם

רחמים אלעזר צריך להסיע את הילדים מחולדה, אין ברירה אלא לקלוט אותם בירושלים. אם

מדינת ישראל לא היתה מכניסה את העולים לחולדה אלא לירושלים או למבשרת, הבעיה הזו

לא היתה קיימת.



החינוך הממלכתי דתי בא, משום שהעדה היא דתית. מי שרוצה שיותר מבני העדה

יתאבדו, שיציע להוציא אויש מהמסגרת הדתית. מי שרוצה לעזוב את המסגרת הדתית מרצונו

החופשי, בבקשה. אני מציע שעליית הנוער תשנה את מדיניותה. קודם כל, אפשרו לילדים

לעזוב את הפנימיות, ואחר-כך תוכלו לומר שרק מעטים ניצלו את הזכות הזו.

אני מציע לקיים ישיבה עם כל הנתונים. הזעקה צריכה לבוא מכאן, לחסל את אתרי

הקרוואנים ולפזר את המשפחות ברחבי המדינה. לסיום אני רוצה לומר לחברת-הכנסת דליה

ממשלת ישראל בראשות מפלגתך, אינה מוכנה להעלות עוד אלפים שאנו מתחננים

להעלות מאתיופיה. כרגע אתם עוסקים בשאלה מיהו יהודי ומי לא.

מ' דגן;

אני רוצה לאשר ולומר כי לילדים אלה יש פוטנציאל נורמלי בהחלט. אם דברי לא היו

מובנים קודם, אני רוצה להבהיר אותם. דברתי על קשיים ארגוניים ומערכתי ים ועל

השוני בין מבצע שלמה למבצע משה. אני מאמין שכל אחד מהתלמידים האלה צריך למצות את

הפוטנציאל שלו. צר לי לומר, אך לפני שהתחלף השלטון הסתובב איתנו עוזי גדור, והוא

הביע הערכה על מה שעושה החינוך הדתי .אין זה אומר שהבעיות שהוא מצביע עליהן אינן

קיימות. המצב באופקים השתנה, ואיני מבין מדוע עוזי חוזר ומשתמש בדוגמה הזו.

יש לנו ועדת היגוי שיושבים בה אדסו מסלה ורחמים אלעזר. הוועדה הזו היתה לא

מזמן בביקור אצל דייר פרי ובאתרי הקרוואנים. אנו היינו הראשונים שאספו את הקייסים

כדי להתייעץ איתם מה עלינו לעשות. למדנו משגיאות העבר, ואיננו מתנהגים כפטרונים.

האנטרופולוגית שלווה חקרה את מנהגי האתיופים והתערתה ביניהם. אם מישהו יאמר לנו

כי אין היא מייצגת אותם באופן נכון, נקבל את דעתו. אשמה לספק את הנתונים שיש

בידינו, ואשמח אם ועדת החינוך תמשיך ללוות את פעולתנו.

היו"ר א' בורג;

ברגע שיהיו לך נתונים, נכנס את הוועדה.

מ' פלדמן;

יש לי נתונים שאספתי בשלושה בתי-ספר ממלכתיים-דתיים בראשון-לציון, בתי-ספר

שקולטים ילדים שהגיעו במבצע משה, כלומר הם נמצאים בארץ בערך שמונה שנים. נדהמתי

למצוא שרק 7 אחוז מילדי בתי-הספר האלה הם יוצאי אתיופיה. אך כאשר בדקנו איזה

אחוז מהילדים האתיופים נמצאים במסגרת החינוך המיוחד, התברר שבמסגרת זו נמצאים פי

11 יותר ילדים אתיופים מאחרים. מתוך 1300 תלמידים בחינוך המיוהד, 40 חם ילדי

ותיקים. מתוך 91 ילדים יוצאי אתיופיה, 22 נמצאים בחינוך המיוהד. באחד מבתי-הספר

יש לי 4 כיתות, מתוכן 3 לתלמידים עם ליקויי למידה, ורוב התלמידים

האתיופיים נמצאים בהן. שאלתי את המנהלת: מה לקוי אצלם? והיא השיבה: משהו בראש.

הייתי צריך לומר לה שמשהו לקוי בראשה.

3.1 אהוז מן הילדים הלא אתיופים נמצאים במסגרות חינוך מיוחד, 35.5 אחוז מן

הילדים יוצאי אתיופיה, נמצאים בחינוך מיוחד. אלה ילדים צעירים שבחלקם כבר נולדו

בארץ. יש ילדים ממבצע משה, שגם הם נמצאים במסגרת זו. מי שאומר שנתונים אלה אינם

נכונים, משקר או לא יודע. רוב הילדים שהגיעו במבצע שלמה, נמצאים עדיין במסגרת של

אולפן. יש אולפן אי, אולפן בי ובשלב הבא מכינה. הם עדיין לא משולבים במסגרות

החינוך הרגילות. לא התחילו אפילו בהוצאה דיפרנציאלית של הילדים. אם לכל ילד

אתיופי מגיעה 1.75 שעה נוספת, לכיתה של 20 ילדים מגיעות עוד 35 שעות. לא ראיתי

שמוציאים את הילדים האלה ללימוד בקבוצות קטנות, והילדים אינם מקבלים את 65 שעות

הלימוד המגיעות להם. מישהו בולע את השעות האלו בדרך, ואין הן מוקדשות לפיתוח

הפוטנציאל של הילד האתיופי. הנתונים שמסרתי הם רק מכמה בתי-ספר בראשון-לציון.

יכול להיות שבמקומות אחרים הדברים נראים אחרת.



א' ירדאי;

אני חבר הנהלת הארגון של יוצאי אתיופיה. יש לנו פרוייקט של עמותת עולים למען

עולים, עם עולי הבר העמים, ואנו עובדים עתה על פרוייקט בתחום החינוך. אני מבקש

לאפשר לבלה גולדברג להציג את הנושא.

ב' גולדברג;

זו הפעם הראשונה שאני נמצאת בפורום הזה, ואני די מתרגשת. קלטתי בארץ די הרבה

את הילדים שברהו מהומייני, מארגנטינה ובמיוחד מברית-המועצות.

יצרנו קשר עם איהוד הארגונים של עולי אתיופיה. באנו אליהם עם הצעה לשיתוף פעולה,

ומצאנו שיש לנו אינטרסים משותפים. התכנית שלנו מבוססת על צורך דהוף בהוראה

מקצועית ובמתן שעורי עזר לילדים אתיופיים. מר אדיסו שלה מכתבים לכל אתרי

הקרוואנים, וקיבלנו מהם את הנתונים. באנו עם הצעה שמורים עולים שעברו קורסים של

משרד החינוך ולכולם יש רשיונות הוראה, בעיקר במקצועות ריאליים ושפות, יוכלו לתת

שעורי עזר. עשינו נסיון בלוד, באופקים ובנחל בקע.

היו"ר א' בורג;

בכמה מקומות זה כבר עובד, וכמה מורים עובדים?

בי גולדברג;

יש לנו עשרה מורים, ואנו יכולים לספק המון מורים. באיגוד שלנו יש 4000 עובדים

שכולם עברו מבחנים.

היו"ר א' בורג;

המשרד יודע על-כך?

ב' גולדברג;

מיכה גולדמן מכיר אותי. גם עוזי גדור ומנהם יבור מכירים את הפרוייקט שלנו,

ובוהנים עתה כמה ילדים זקוקים לכך ומה התקציב הנהוץ.

אי גולדברג;

אני עובדת בג'וינט. הג'וינט לא בא לתת תשובת לכל הבעיות, אלא לבעיות

נקודתיות. התחלנו במספר פרוייקטים, חלקם עם משרד החינוך.

היו"ר א' בורג;

אבקש שתביאי לנו מסמך כתוב לקראת הישיבה הבאה.

אי גולדברג;

איש מדברים על-כך שילדים נמצאים בבתי-ספר ממלכתיים דתיים, וכאילו כל הבעיות

תיפתרנה אם תאפשרו להורים להעבירם לבתי-ספר ממלכתיים. זה לא יקרה. החלטנו שאם

הילדים נמצאים בבתי-ספר ממלכתיים-דתיים, במסגרת כיתות קלט, צריך להחליט על הדרך

היעילה והמהירה ביותר להביא לשינוי, והיא על-ידי חיזוק המורים. התחלנו לפעול

באמצעות המרכז הפדגוגי בעזתה, דווקא משום שזה מקום שיש בו צרכים רבים במערכת

ההינוך. אמרנו שחייבים להזק את המורים שם, וזאת בשני מובנים; א. הם צריכים להכיר

את הילדים האתיופים ואת תרבותם; ב. צריכים להיות להם הכלים לשם-כך. מורים מגיעים

למרכז הפדגוגי מתשעה בתי-ספר באיזור, והם מקבלים כלי הוראה ועזרי הוראה עבור

הילדים האתיופים. לאהר-מכן אנו בודקים עד כמה השגנו את המטרה הן מבחינת המורים

והן מבחינת התלמידים. אחת המטרות היתה לזרז את יציאתם של הילדים מכיתות הקלט

לכיתות האם. אנו עוברים עתה גם לבתי-ספר בצפון, אנו עובדים עם בית-הספר האיזורי



הדתי שדה-אליהו, ובו אנו מפתחים עזרי הוראה ברמה קצת יותר גבוהה, בתחום המחשב

והמדעים הריאליים, ואחר-כך נפזרם באמצעות מרכזי ההוראה בארץ.

נושא נוסף שאנו עוסקים בו הוא איתור ילדים בעלי פוטנציאל גבוה הלומדים

בבתי-הספר היסודיים. אנו מקבלים הצעות ממורים אשר איתרו ילדים כאלה בבתי-ספרם.

ניסינו לעזור למורים בבית-ספר אהד, באמצעות מכון סולד אשר מכין תכנית העשרה לילדי

כיתה אי, גם אתיופים וגם לא אתיופים.

היו"ר א' בורג;

אני מבקש שתכינו לנו לקראת הישיבה הבאה מסמך המפרט את כל מה שאתם עושים.

ש' בן-דור;

בעוונותי הרבים, אני אנטרופולוגית הכותבת ספרים גם על מנהגיהם של יהודי

אתיופיה. אני קשורה לעדה כבר 15 שנה. אהד הדברים המפתיעים הוא שמדברים על הקהילה

האתיופית כאילו התהילה להגיע רק במבצע משה. היו אלפים שהגיעו עוד קודם לכן.

רציתי להתייהס במיוחד לבעית הזהות, ומתוך כך להגיע גם ליהסי הורים וילדים.

קודם כל אני רוצה להתייחס לבלוף מסוים; אם יהודי אתיופיה מגיעים מרקע דתי, הם

יכולים להשתלב במערכת החינוך הדתית. אני זוכרת שבסוף שנות השבעים ותחילת שנות

השמונים, גם אני אמרתי שיש פהות התנגשות בין הערכים והמנהגים בבית לבין המערכת

הדתית בארץ, בהשוואה למערכת הלא דתית. למרות זאת, אני סבורה שאין די התייחסות לכך

שקיים הבדל בין מערכות הדת של יהודי אתיופיה לבין ההלכה הרבנית המקובלת. זה בא

לידי בטוי בכך שיש מורים שאינם יודעים מהם המנהגים המי והדים ליהודי אתיופיה. גם

אם מתייחסים אליהם כאל דתיים, זה לא פותר את כל הבעיות. ילדים אלה באים הביתה עם

מושגים אחרים, וגם מבחינה דתית עלולות להיגרם לא מעט התנגשויות וניכור.

אני משתתפת עכשיו בנסיון מענין מאד בכפר בתיה. מיכה פלדמן מלמד במשך השבוע

בכיתות אולפן וגם בכיתות של ילדים ותיקים יותר, במסגרת הנסיון הזה. בכפר בתיה יש

ילדים שהיו צריכים לעבור למסגרות החינוך הרגילות.

היו"ר א' בורג;

כמה ילדים כאלה ישנם?

ש' בן-דור;

לא ספרתי, אני אומרת זאת על סמך התרשמותי. הלק מהילדים בכיתות האולפן צריכים

סיוע רב מכפי שהם מקבלים. בנוסף לכך, אנו מלמדים בקורס אשר נועד להביא לשילוב

תרבויות. בכיתות האולפן יש הרבה יותר ילדים אשר זוכרים את מה שהיה באתיופיה,

ובאמצעות הזכרונות שלהם אנו עוזרים להם לפתח כישורים לימודיים. בערב אנו מקיימים

שעורים עם הוותיקים, אלה שבאו במבצע משה ועוד קודם לכן. נוצר מעין "לנדסמנשאפט"

של ילדים אתיופים, שבתהילה לא ידעו הרבה על התרבות שלהם. זה לא גרם להתנגשות בין

התרבות שהביאו מאתיופיה לבין התרבות הישראלית. דבר אהד לא הצלחנו לעשות עם הילדים

עדיין לא הגענו איתם לשלב בו יהיו מוכנים לחזור אל ההורים

שלהם ולשאול אותם על מה שהיה באתיופיה. אני חושבת שזו אחת העדויות החזקות ביותר

לפער שנגרם כתוצאה מכך שגם ילדים ממשפחות תקניות הוצאו מבתיהם אל הפנימיות.

די קידר;

אני מייצג את מועצת התלמידים האזורית בערד. אני יודע שאת העולים בערד שמו

בהתחלה במלון, אך כל פעם מעבירים אותם למקום אחר. אני מרגיש כאילו עושים איתם

ניסוי. העולים האלה שונים, אתה לא יכול לשים אותם עם אנשים רגילים. הם שונים, הם

היים ביחד כעדה. אני יודע שבערד אין תלמידים אתיופים בבתי-ספר רגילים.



מ' סלע;

יש מעט מאד.

ד' קידר;

יש בית-ספר דתי אחד, וכולם נמצאים שם. אני יודע על תלמידה אחת בכיתה י"א,

במסלול לבגרות.

בחטיבות הביניים יש 6 בכיתה ח' ו-2 בכיתה ט'.

בישיבה הבאה נמשיך בנקודה בה הפסקנו, אך לפני שנסיים אני מבקש את התייחסותו

של סגן השרה.

חשוב שנקשיב ונלמד מהדברים שנאמרו כאן. צריך ללמוד גם מהנסיון שנוצר

בשנתיים-שלוש האחרונות. שמעתי גם את הערות חברי-הכנסת, אך חשוב שנדע כי הדברים

אינם פשוטים כפי שנשמעו כאן. קל מאד לומר שנעביר את כולם מהממלכתי דתי לממלכתי,

אני חושב שאנו צריכים לבחון את עצמנו באופן תקופתי. אני מתכוון לקיים דיון משותף

לסוכנות, למשרד הקליטה ולמשרד החינוך, כדי שנדע כיצד אנו צריכים להיערך לקראת

תשנ"ד. לא נכון יהיה להחליט שמעבירים תלמידים מבית-ספר אחד לשני, אנו צריכים

לדעת שלא מעט הורים יתנגדו לשינוי באיזורי רישום. איני אומר שבגלל זעקה כזו או

אחרת, אנו צריכים להימנע משינויים. הועלה כאן נושא בית-הספר בצריפין: היתה בעיה

עם הרשות המקומית, אך לפני שבועיים הועברו התלמידים לבית-הספר החדש שניבנה,

והבעיה מצאה את פתרונה. גם לבעיה באופקים נמצא פתרון בשבועות האחרונים, כתוצאה

ממאמץ של משרד החינוך. זהו היישוב היחיד בו משרד החינוך העניק תקציב לשיפוצים

מעבר למה שמפעל-הפייס נותן לכל הרשויות.

משרד החינוך יכין את כל הנתונים על-פי בקשת יושב-ראש הוועדה. נערך לישיבה

הבאה, כדי שנוכל לבוא עם נתונים יותר ברורים ועם תכניות לטווח הקצר והארוך, גם

לגבי הפנימיות, גם לגבי רוטיבות הביניים, גם לגבי בתי-הספר היסודיים וגם לגבי

הכיתות הגבוהות של בתי-הספר התיכוניים.

היו"ר אי בורג;

אני שמח על מה שאמרת עכשיו, אני מצטער על שלא באתם מוכנים לישיבה. זה שייך

לדיון אחר בינינו על נוהלי עבודה. אני דוחה מכל וכל את ההאשמות שאלה מטיחים באלה.

זה לא רלוונטי. היסוד של כל הדיון הזה הוא אהבה גדולה ולא כעס גדול. אני שמח על

שתלמידים אלה נקלטו במערכת החינוך הדתית. זה עדיף על אפשרות שלא היו נקלטים כלל.

אני שמח על שיש פנימיות, כי אילמלא היו - הילדים היו נשארים בקרוואנים. יחד עם

זאת, זה אינו מספק אותי.

אני שואב עידוד גדול מכך שעולים עוזרים לעולים. יש כאן תכונה חזקה יותר

מאתנו, הישראלים הוותיקים. שמעתי את דבריו של התלמיד דני, והמוזיקה שעלתה מדבריו

היא זו של כשלון המערכת בקליטת העולים האלה. המוזיקה היא; הם לא יכולים לחיות

איתנו. אין זה נכון, ואני מוכן להתווכה איתך על-כך, אך זה משקף את המציאות שהחברה

הישראלית אוהבת מאד עליה ודוחה עולים. כל אחד הזכיר כאן את האבא שלו, וגם אני

אומר משפט; הורי אבי היו פליטים מזרח אירופאים בגרמניה, והוא אמר לי את משפט

המפתח בנושא זה; לכל יהודי יש את ה"אוסט יודה" שלו. לכל יהודי יש את היהודי

המזרחי שלו שבא מפליטות אחרת, והוא מרגיש נעלה עליו. לא צריך להיות דבר כזה, וזה

מעורר כאב גדול. אני חושב שהמצוקה שהשתקפה כאן, מצביעה על מצב חירום של ממש. אנו

מייצרים במו-ידינו את הדור השני, השלישי והרביעי של מצוקה. אם יושבנו שמדינת ישראל



בראשית העשור הבא, היא מדינה שלא יהיו בה בני מצוקה או פליטים, אנו מייצרים אותם

עכשיו.

לא יהיה מנוס, ויום אחד תצטרך לקום ועדת הקירה שתבדוק את מהדלי הקליטה של

יהודי אתיופיה בארץ. אי אפשר להשוות את קליטתם של יהודי הבר המדינות לקליטתם של

יהודי אתיופיה, הם שונים מכל בחינה. אם אנו רוצים להסיק מסקנות מן הכשלונות, אנו

צריכים לבדוק את הנושא. אנו צריכים לערוך עתה מבצע הצלה אדיר - הצלת יהודי

אתיופיה מפני קליטתם הנוכחית בארץ.

כמה מאתנו נכנסו לבית אתיופי והתלוננו על ריה האינג'רה או הבונה, כמה ילדים

אמרו שאינם יכולים לעמוד בריה הזה בכיתה? זהו ריח האופייני לקהילה אהת, והאם

בדברים אלה אין ניחוח של אפלייה איומה? הדברים שאמרה כאן שושנה בן-דור הם אולי

זוהי קהילה דתית, קהילה עם אוטונומיה דתית משלה, אך

האם מישהו טרה ללמד את הילדים האלה את מנהגי התפילות של אבותיהם, או שהם צריכים

להתפלל בנוסה האהיד של הרב גורן? זו אינה קליטה פיזית, אלה דברים שברוה. כאשר

אותם ילדים יהפכו למבוגרים, הם יבינו מה יוסר להם ומה נלקה מהם. הפרק האחרון

בספרו של אלי עמיר "מפריח היונים", הוא בדיוק הקטע אשר מתייחס לשבירת המסורת:

כיצד מבן לקהילה מפוארת, אתה הופך להיות פליט מוכה שכל מפלטו הוא טביעה באגם

החולה.

הילדים של חבר-הכנסת יהלום ושלי לומדים בחינוך הדתי. בחינוך היסודי הקליטה

הזו עוד יכולה להיעשות, אך הבעיה שלי היא עם התיכון הדתי. אנו יודעים שהוא חלש,

גם משום שהתלמידים הטובים נשאבים אל מוסדות העילית - אל הישיבות התיכוניות ואל

התיכונים המעולים. כאשר יש תיכון דתי חלש, שנשארת בו האוכלוסיה החלשה של החינוך

הדתי, ואליה אנו מוסיפים את האוכלוסיה האתיופית החלשה מבחינת הישגיה הלימודיים -

אנו גוזרים את דינו של החינוך הממלכתי-דתי ואת דינו של הילד המתהנך שם. אם משהו

צריך להיעשות, הרי זה במסגרת ההינוך התיכוני של הילדים האלה.

היום המדינה יצאה במבצע אכלוס, אני רוצה לדעת אם משרד החינוך שותף למבצע הזה,

והאם נבדקת האפשרות להחזיר את הילדים הביתה. לא תהית עוד עילת הקרוואנים ומרכז

הקליטה, ואני רוצה לדעת שנבדקת האפשרות שהילדים יחזרו הביתה.

ע' גדור;

רוב הילדים שהגיעו במבצע משה, כבר מתגוררים בדיור של קבע. צריך קודם כל

להחזיר את הילדים האלה לבתיהם.

היו"ר אי בורג;

אני בעד זה שכל הילדים שניתן להחזירם הביתה, יהזרו. תבדקו את מי שנמצא במגורי

קבע. זה עדיין לא עבר את נקודת האל-חזור.

סגן שרת ההינוך והתרבות מי גולדמן;

אף ילד לא יסכים לצאת מהפנימיה.

היו"ר אי בורג;

אם כך, הרסנו דור. לגבי הילדים שהם עדיין בבית, והם עוברים לדיור של קבע,

צריך לשאוף למדיניות המשאירה אותם במערכת המשפחתית והקהילתית. תנו להציל לפחות את

אלה שנמצאים היום בכיתה אי.

אתם צריכים לבוא לכאן לקראת הישיבה הבאה עם תכנית אינטגרטיבית. זו אינה רק

מטלה של משרד ההינוך, יש לפהות עו שלושה-ארבעה גורמים והתכנית צריכה להיות משותפת

לכולם, מה עושים עם החינוך המיוהד הזה. זו אוכלוסיה קטנה מספיק, כדי שניתן יהיה

להשקיע בה משאבים ולא לאבד אותה. טיפול מונע בקרב אוכלוסיה קטנה, זול מטיפול מונע

בקרב אוכלוסיה גדולה שלא ניתן יהיה להגיע אליה.



עם התחדש מושב הכנסת לאחר חופשת הפסח, ועדת החינוך והתרבות של הכנסת תצא

לסיור באתרים האלה. אנו רוצים לראות מה מתרחש במערכת החינוך בתחום זה. הישיבה

הבאה בנושא זה תימשך מן הנקודה בה הפסקנו היום.

(הישיבה ננעלה ב-12.05}